ערכים ואזרחים
אזרחות בלמידה פעילה לחטיבת הביניים
עורך: נפתלי רוטנברג
מכון ון ליר בירושלים
ישראל, 2014
עמודי דפוס 7-394
העתיקה: ענבל חורי
הספריה המרכזית לעיוורים
נתניה ישראל 2016
העתקה או העברה של העותק המותאם בניגוד להוראות חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות התשע"ד - 2014, מהווה הפרה של זכות יוצרים.
(על גב הספר כתוב:)
ערכים ואזרחים - אזרחות בלמידה פעילה הוא ספר אזרחות המסייע ללומדים להביו מהו עם? מהם מדינה ואזרח? מהי מדינה דמוקרטית? מהם ערכי הדמוקרטיה? מהם זכויות הפרט וחובותיו? מהם מוסדות המדינה ולפי אילו כללים הם פועלים? מה ייחודה של ישראל כמדינת הלאום היהודי? מי הן הקבוצות השונות בחברה הישראלית ומהי מערכת היחסים ביניהן?
הספר מסייע ללומדים להבין לעומקם את המושגים הללו.
שם הספר מצביע על הקשר ההדוק בין ערכי מוסר ותרבות לבין דמות החברה והמדינה ומקומו של הפרט בתוכן.
ערכים ואזרחים - אזרחות בלמידה פעילה הוא פרי עבודתו של צוות במכון ון ליר בירושלים שכתב והפעיל במשך כשבע שנים תוכנית למידה פעילה באזרחות במאות בתי ספר מכל המגזרים ברחבי הארץ. הלמידה בספר אינה מתבססת רק על מידע כתוב ומעובד אלא בעיקר על עשרות פעילויות מגוונות המאפשרות לתלמידים ללמוד מתוך פעילות ולמעשה ללמד את עצמם. אזרחות בלמידה פעילה היא הדרך לקרב את הכיתה, כהוויה חיה בשיעור אזרחות, להתרחשות בחיים החברתיים והאזרחיים עצמם.
תוכן העניינים
(התוכן ערוך כך: שם הפרק ועמוד דפוס)
*7*
*7*
שלום,
הספר שבידך עוסק בתחומים, בעניינים ובנושאים שכבר עכשיו משפיעים מאוד על מה שקורה לך וימשיכו להשפיע עליו/ייך, על מצבך, בין שתרצה/י בכך בין שלאו, גם בלי שתדע/י זאת.
אנשים רבים שאינך מכיר/ה מקבלים בכל יום החלטות ומבצעים פעולות הנוגעות לך ומשפיעות על חייך האישיים. האנשים הללו פועלים בקבוצות שונות, במוסדות ובמקומות שונים וללא קשר ביניהם. הספר ערכים ואזרחים יסייע לך להבין מי הם האנשים הללו וכיצד הם פועלים באותם קבוצות ומוסדות.
קבוצות שונות של תושבים, לעיתים ביישובים רחוקים ממקום מגוריך/ייך, מתארגנות לפעולות שלתוצאותיהן יש לפעמים השפעה מיידית על מה שקורה לך. ההתנהגות של קבוצות חברתיות, גם אלה שאינך משתייך/ת אליהן, משפיעה על דמותה של החברה שבה את/ה חי ובסופו של דבר עליך/ייך אישית. הספר הזה ינסה לתאר לך את החברה בישראל ואת התהליכים שמתרחשים בתוכה ובסופו של דבר משפיעים עליך/ייך.
אנשים ונשים בוחרים מקצוע לעבוד בו ותחומי עניין לעסוק בהם. המקצוע ותחומי העניין שבהם בחרו מגדירים במידה רבה "מי הם". גם את/ה עתיד לבחור מקצוע ותחומי עניין שיגדירו במידה רבה מי את/ה, ואולם הספר שבידך עוסק במי שאת/ה עתיד/ה להיות ללא קשר לבחירתך האישית: אזרח, אזרחית.
ערכים ואזרחים - אזרחות בלמידה פעילה הוא ספר אזרחות שיסייע לך להבין מהם עם, מדינה ואזרח; מהי מדינה דמוקרטית, מהם ערכי הדמוקרטיה, זכויות הפרט וחובותיו; מהם מוסדות המדינה ולפי אילו כללים הם פועלים; מה ייחודה של ישראל כמדינת הלאום היהודי; מהן הקבוצות השונות בחברה הישראלית ומהי מערכת היחסים ביניהן. שם הספר מצביע על הקשר ההדוק בין ערכי מוסר ותרבות לבין דמות החברה והמדינה ומקומו של הפרט בתוכן.
ערכים ואזרחים הוא פרי עבודתו של צוות שפעל במכון ון ליר בירושלים במשך כשבע שנים והפעיל תכנית למידה פעילה באזרחות בשם זה במאות בתי ספר מכל המגזרים ברחבי הארץ. הלמידה בספר אינה מתבססת רק על מידע כתוב ומעובד אלא בעיקר על עשרות פעילויות מגוונות המאפשרות לתלמידים ללמוד מתוך פעילות ולמעשה ללמד את עצמם. למידה פעילה היא הדרך לקרב את הכיתה, כהוויה חיה בשיעור אזרחות, להתרחשות בחיים החברתיים והאזרחיים עצמם.
אנו מאחלים לך ולכל חבריך לגדול ולהיות לאזרחים מודעים ופעילים לקידומה של החברה והמדינה לטובת כל אזרח ואזרחית בתוכה.
נפתלי רוטנברג
מכון ון ליר בירושלים
*8*
*8*
*8*
תרגיל פתיחה:
פגשתם יצור שזה עתה נחת מכוכב אחר.
"היכן אני?!", הוא שואל אתכם.
"בישראל", אתם עונים לו.
"זה כוכב לכת?", הוא שואל.
"זאת מדינה".
"מדינה???"
"כן, מדינה...", אתם עונים ומנסים להסביר לו מהי בכלל מדינה.
רשמו את הסבריכם והדגישו את המושגים שסייעו לכם בהסבר.
(בספר איור - היעזרו במורה):
מדינה? זה משהו לאכול?
*9*
פתיחה
כל התלמידים והתלמידות בבתי הספר בארץ נולדו בישראל או עברו לכאן ממדינה אחרת, אך כולם נולדו לתוך חיים במדינה כלשהי. נדמה כאילו מדינות היו קיימות מאז ומעולם, אולם לא כן הוא הדבר. למעשה, רק במאות השנים האחרונות (בעת החדשה), קהילות, לאומים ועמים החלו להתארגן במסגרת של מדינה ונקבעו מרכיביה של המדינה המודרנית ומאפייניה. כחלק מהתפתחות זו נוצר גם קשר בין המדינה המודרנית לבין המושג אזרחות, וכיום מקובל להניח שכאשר אנחנו מדברים על אזרחות אנחנו מדברים על שייכותו של אדם למדינה. לכן בפרק זה נכיר את המרכיבים של המדינה המודרנית ונבחן את התפקידים שממלאות מדינות בחייהם של בני האדם שהם אזרחים באותן מדינות. מובן שגם נראה כיצד מיושמים הדברים במדינה שבה אנו חיים - מדינת ישראל.
מושגון:
המדינה המודרנית: היא סמכות ריבונית השולטת באוכלוסייה בטריטוריה מסוימת, בניגוד לשלטון של מלכים וקיסרים שבדרך כלל נשען על ריבונות מבוזרת, לא ריכוזית.
אם נתבונן במפת חמש היבשות או בגלובוס, נבחין ביותר ממאתיים מדינות בעולם ובשוני שביניהן: מדינות שונות זו מזו בגודלן ובפני השטח שלהן - מהן גדולות ומהן קטנות, לאחדות - שטח הררי ולאחרות - מישורי; ישנן מדינות שרוב שטחן מדבר, ויש מדינות המכוסות יערות ובהן אגמים ונהרות. מדינות שונות זו מזו בגודל האוכלוסייה שלהן ובצפיפות האוכלוסין בתוכן (היחס בין מספר התושבים לגודל שטח המדינה).
מדינות שונות זו מזו גם במה שאינו מסומן במפות שלפנינו: בתרבותן (למשל: יש שוני בשפות הדיבור והקריאה בין מדינה למדינה, וכך גם האוכל, המוזיקה, הלבוש ועוד...), בהרכב האוכלוסייה וברמת הגיוון הקיימת בתוך המדינה (יש מדינות המורכבות מקבוצות רבות, בהן קבוצות מיעוט תרבותיות ולאומיות שונות, ויש מדינות שמרבית חבריהן שייכים לאותה קבוצה לאומית). אכן, העולם מעניין!
(בספר תמונות):
(בספר מפות - היעזרו במורה):
מפת צפיפות אוכלוסייה
*10*
(בספר תמונות):
לפניכם שאלות שונות הנוגעות למדינות העולם. ענו על השאלות הבאות, והיעזרו באתרי אינטרנט שונים, בבנק התשובות הנמצא למטה ובמקורות מידע נוספים.
1. איזו מדינה היא בעלת השטח הקטן בעולם?
2. איזו מדינה היא בעלת מספר התושבים הגדול בעולם?
3. איזו מדינה היא בעלת השטח הגדול בעולם?
4. איזו מדינה היא יצואנית הנפט הגדולה בעולם?
5. אילו מדינות מוקפות ים מכל צדדיהן?
6. באיזו מדינה נמצא ההר הגבוה בעולם?
7. באיזו מדינה נמצא המקום הנמוך בעולם מתחת לפני הים?
בנק תשובות אפשריות: ותיקן, סין, הודו, נפאל, טנזניה, רוסיה, ארצות הברית, ישראל, קפריסין, איטליה, סעודיה, לוקסמבורג, ספרד, פרו, נורווגיה, קנדה, קוסטה ריקה, פיליפינים, מרוקו, אתיופיה, סרי לנקה, יפן.
- הוסיפו שאלות משלכם על מדינות שונות ושאלו אלו את אלו.
- נסו לחבר חמש שאלות על מדינות שאי אפשר למצוא להן תשובות במפות העולם.
(בספר תמונות):
בחרו אחת ממדינות העולם המעוררת את סקרנותכם ושהייתם רוצים לנסוע אליה לביקור.
1. רשמו כל מה שאתם יודעים כעת על המדינה שבחרתם. הוסיפו דגל, סמל ותמונות.
2. רשמו היכן היא נמצאת, מהו שטחה ומה גבולותיה.
3. בררו: האם יש צורך בוויזה (אישור כניסה) על מנת להיכנס לאותה מדינה?
4. הוסיפו מידע על הארץ שבחרתם, לפי ראות עיניכם.
5. הכרתם מדינה אחרת? רשמו עכשיו מה שאתם יודעים על ישראל, המדינה שלכם. הוסיפו דגל, סמל ותמונות.
*11*
מושגון:
מדינה: ארגון המפעיל שלטון עצמאי על אוכלוסייה המתגוררת בשטח מוגדר.
מהגדרה זו אנו למדים שלמדינה יש חמישה מרכיבים:
1. שטח (בלועזית - טריטוריה) - מרחב תחום בגבולות;
2. אוכלוסייה - האנשים המתגוררים במדינה;
3. שלטון - המוסדות המנהלים את ענייני המדינה;
4. ריבונות - עצמאות, היכולת לשלוט באופן עצמאי;
הכרה בינלאומית - המתקבלת לאחר קיומם של מרכיבים אלה, נותנת למדינה מעמד בקהילה הבינלאומית.
שורש המילה "מדינה" הוא ד.י.נ. (דין). כלומר, אחד היסודות החשובים ביותר לקיומה של מדינה הוא דינים (- חוקים) המסדירים את פעולתה.
(בספר תמונות):
לפני שהקימו מדינות היו בני האדם מאורגנים בקהילות קטנות יותר: כפרים, חוות, שבטים וכדומה. מה לדעתכם היתרונות בחיים המאורגנים בקהילה קטנה ומה היתרונות בחיים במדינה? מה גרם לבני אדם להתארגן במסגרת רחבה יותר?
כדי להבין טוב יותר מה זו מדינה, נתבונן מקרוב במרכיביה:
1. שטח
2. אוכלוסייה
3. שלטון
4. ריבונות
*11*
מושגון:
השטח של המדינה: התחום הגאוגרפי, הנמצא בקביעות בריבונות המדינה, וחוק המדינה חל על האוכלוסייה הנמצאת בשטחה. שטח המדינה נחשב יסוד חיוני לקיומה ביחד עם שלושה יסודות אחרים (אוכלוסייה, שלטון וריבונות).
*12*
(בספר תמונות):
לבעלי חיים רבים וגם לבני האדם חשוב מאוד השטח שבו הם חיים. לשטח הזה קוראים טריטוריה או תחום מחיה. הצורך בתחום מחיה הוא צורך עז מאוד, ודומה לצורך לאכול או לישון. הן החיות והן בני האדם נולדים עם צורך זה.
רוב בעלי החיים, אפילו אלה שאינם בונים קינים או בתים, חיים בגבולות. גבולות אלה יוצרים את טריטוריית הבית של החיה.
גם בני האדם, כלומר אנחנו, הם יצורים בעלי התנהגות טריטוריאלית מובהקת, מהרגע שאנו נולדים ועד אחרית ימינו. אנו, בני האדם, עובדים קשה מאוד כדי לשפר את הטריטוריה שלנו ולשמור עליה, מהיום שבו אנו מגנים בלהט על הצעצועים שלנו בגן, ועד שאנו עוברים לגור בדירה משלנו.
אם נזכור זאת, נוכל להבין ולהעריך דג שמגן בתקיפות חסרת פשרות על הנחלה הקטנה שלו, חקלאי שמרגיש רע מאוד כשמפקיעים חלק מהאדמות שלו, או תושבים בבית משותף שהגן הציבורי ליד ביתם, שבו שיחקו ילדיהם, הופקע לצורך סלילת כביש.
(בספר תמונות):
סימון טריטוריה ריחני
קן לציפור
ביתה של הסוריקטה
א. טריטוריה חברתית ופוליטית
מאחר שהאדם הוא יצור חברתי, לקבוצות אנשים המשתייכים זה לזה, כגון המשפחה, שאיפה לחיות יחד בתחום טריטוריאלי מוגדר.
כל אחד ואחת מאיתנו זקוק וזכאי למרחב משלו, לתחום פרטי, או במילים אחרות לשטח (טריטוריה) שהוא שלו בלבד. כך, לדוגמה, גופנו הוא "השטח" הפרטי שלנו, השייך לנו בלבד, ואסור לאחרים לפגוע בו ובצנעתו. לאחדים מאיתנו יש חדר פרטי שאליו ניתן להיכנס אך ורק באישורנו, או מגירה, ארון או תיק שאחרים אינם רשאים לחטט בהם ללא רשותנו. על מנת שאנשים אחרים יוכלו לעבור את הגבול
*13*
שתחמנו, ויוכלו להיכנס אל "השטח" הפרטי שלנו, נדרש אישור. ללא אישור מפורש שלנו, הכניסה לאחרים אסורה.
כשם שיחידים מגדירים לעצמם תחומים פרטיים, כך עושות גם קבוצות אנשים: דירת המשפחה מהווה את הגבול הפרטי שלה ולאחרים אסור להיכנס לתוכה ללא רשות; לכפר ולעיר נקבעים גבולות התוחמים אותם, וכן גם במדינה - הגבולות מגדירים את שטחה. כאשר קבוצה של אנשים (כגון תושבי כפר, עיר או מדינה) מגדירה שטח כשלה, הוא הופך משטח פרטי לשטח ציבורי - למרחב ציבורי. החלטות במרחב הציבורי מתקבלות על ידי נציגי הקבוצה - השלטון.
ב. גבולות
המדינות בעולם מוקפות בגבולות.
לכל מדינה יש שטח משלה, הכולל כמה מרכיבים:
1. שטח יבשתי - פני השטח (הקרקע), ההרים, העמקים, המישורים ומקורות המים שבו.
2. התחום האווירי - מרחב האוויר מעל שטחה של המדינה, כלומר מעל היבשה והמים.
3. התחום התת-קרקעי - כל מה שנמצא מתחת לפני הקרקע כגון: מי תהום, גז, נפט ומחצבים שונים.
4. מי חופין - רצועת הים הסמוכה לחופי המדינה (המים הטריטוריאליים).
5. המדף היבשתי - קרקע הים מתחת למי החופין או מתחת למים הטריטוריאליים.
(בספר מפה):
גבולות של מדינות
התבוננו שוב במפת המדינות. כל מדינה מסומנת בצבע משלה ובין מדינה לשכנתה על המפה משורטט קו דק. זהו הגבול - הקו המבדיל בין מדינה למדינה. זהו גם קו שמגביל: הוא מגביל את השטח המוגדר של כל מדינה (הטריטוריה) למה שנמצא בתוכו ולא מחוצה לו.
*14*
שאלות:
1. לאיזה מדינה גבול הארוך יותר מכולם?
2. איזו מדינה לא גובלת בים?
3. לאיזו מדינה גבולות עם המספר הרב של מדינות אחרות?
4. אילו מדינות גובלות בים מכל הצדדים (אי) ?
5. אילו מדינות גובלות בים התיכון?
(בספר תמונות - היעזרו במורה):
"וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים.
ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדיו.
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפריזי אז יושב בארץ.
ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו.
הלא כל הארץ לפניך היפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה.
וישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן כי כולה משקה לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים בואכה צוער.
ויבחר לו לוט את כל כיכר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו. אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הכיכר ויאהל עד סדום".
(בראשית י"ג, ה-י''ב)
קביעת הגבולות שעליה מסופר בתנ"ך נעשתה עקב סכסוך קרקעות בין רועים: רועי הצאן של לוט ורועי הצאן של אברהם. כדי להימנע ממריבה, החליטו לוט ואברהם להיפרד ולהציב גבול ברור בין תחום המחיה של כל אחד מהם. הם נפרדו, אף על פי שהיו בני משפחה אחת, וקבעו ביניהם גבול בהסכמה.
(בספר תמונות - היעזרו במורה):
1. מה ניתן ללמוד מסיפור אברהם ולוט על היווצרותם של גבולות בין קבוצות? בין מדינות?
2. מה דעתכם על הדרך שבה בחרו אברהם ולוט ליישב את הסכסוך ביניהם?
3. האם לדעתכם גבולות הם תמיד הכרח המציאות? מדוע?
*15*
שטחה של כל מדינה מופרד מן המדינות השכנות באמצעות גבול. הגבולות מגדירים את תחום האחריות של השלטון במדינה (או ברשות המקומית - עירייה או מועצה אזורית/מקומית) ומסמנים גם את גבול שטח השיפוט של השלטון או של הרשות - כלומר התחום שבו לשלטון יש אחריות, סמכות וריבונות וחלים עליו החוקים של השלטון המקומי או של המדינה.
(בספר תמונות - היעזרו במורה):
1. לפניכם תמונות של גבולות וגדרות במקומות שונים, תנו שם לכל תמונה.
(בספר תמונות - היעזרו במורה):
2. לפניכם שלט אזהרה הממוקם על גבול ישראל.
(בספר תמונות - היעזרו במורה):
א. מדוע השלט מורה לעצור?
ב. מה יכול לקרות לאנשים שאינם מצייתים לשלט?
ג. האם סביר להניח שגם בצידו השני של הגבול קיים שלט דומה? נמקו.
ד. באילו שפות מופיע הכתוב שעל השלט? מדוע לדעתכם?
3. תחרות עיצוב שלטי אזהרה על גבולות ישראל:
א. התחלקו לחמש קבוצות.
ב. על כל אחת מהקבוצות מוטלת משימה לעצב שלט אזהרה לגבול בין ישראל לבין אחת משכנותיה: מצרים, ירדן, סוריה, לבנון והשטחים הפלסטיניים.
ג. בתום מלאכת העיצוב, הציגו את השלטים לפני כל הכיתה וציינו את השלטים המעוצבים באופן מוצלח: ברורים, בולטים, משכנעים, מתאימים לסביבה ומשיגים את מטרתם.
*16*
גבולות בין מדינות נקבעו במהלך ההיסטוריה האנושית, במקומות שבהם יש גבולות טבעיים, כמו "מחסומי" הרים או ימים ונהרות, ובאמצעות כיבושי שטחים על ידי מלחמות או על ידי הסכמים. בעידן המודרני, גבולות נקבעים בעיקר כתוצאה מהסכמים בין מדינות, מלחמות, או החלטות של האו"ם. לפעמים, מדינות חזקות (מעצמות) קבעו את הגבולות של מדינות חלשות מבלי להיוועץ עימן. מדינות שלהן אין סכסוכים ואין מחלוקות סביב הגבולות בוחרות פעמים רבות לשמור על גבול פתוח ביניהן, כמו בין ארצות אירופה. משמעו של גבול פתוח הוא שאזרחי המדינות השונות יכולים לנוע בחופשיות בין המדינות, מבלי לבקש רשות מיוחדת ובלי מסמכים מיוחדים כגון דרכון.
מושגון:
או"ם (אומות מאוחדות): ארגון של מדינות שהוקם ב-24 באוקטובר 1945 לאחר מלחמת העולם השנייה. בין תפקידיו: שמירה על השלום ועל הביטחון בעולם, קידום שיתוף פעולה בין מדינות בתחומי הכלכלה, התרבות, הסביבה ועוד. בארגון האומות המאוחדות חברות כיום רוב מדינות העולם. מספר המדינות החברות בארגון האו"ם הוא 192.
ג. גבולות מדינת ישראל
גבולותיה של מדינת ישראל נקבעו עד כה, שלב אחר שלב, בתהליך ארוך, שהחל לפני הקמת המדינה ולמעשה טרם הסתיים עד היום.
השאלה מהם הגבולות הרצויים והחוקיים של מדינת ישראל נמצאת במוקד הדיון הציבורי והבין לאומי, החל מהתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל ועד ימינו. בעיקר, מאז מלחמת ששת הימים (יוני 1967, עליה נלמד בהמשך), מהווה שאלה זו נקודת מחלוקת מרכזית הן בחברה הישראלית והן בין מדינת ישראל לפלסטינים ולשאר שכנותיה.
כיום למדינת ישראל יש גבולות ברורים עם כמה משכנותיה:
בהסכם השלום שנחתם בין ישראל לבין מצרים בשנת 1979 נקבע הגבול בין שתי המדינות. הגבול עם ממלכת ירדן נקבע גם הוא בהסכם שלום שנחתם בשנת 1994. טרם נקבע הגבול בין ישראל וירדן באזורים
(בספר תמונה)
חלק מגבול ישראל-ירדן הוא נהר הירדן המהווה גבול טבעי
*17*
המקבילים לשטחים הפלסטיניים ביהודה ושומרון, שכן הדבר מותנה בהשגת הסכם בין ישראל לבין הפלסטינים. הגבול בין ישראל לבין מצרים וירדן נחשב גבול יציב, שכן למדינות משני צדדיו אין דרישות לשטחים מעבר לגבולן - כלומר הן הסדירו בהסכם את סכסוכי הגבול שלהן.
הגבול של ישראל עם לבנון שונה - הוא אינו תוצאה של הסכמה משותפת או של הסכם שלום: בשנת 2000 נסוגה ישראל באורח חד צדדי משטח לבנון אל קו הגבול שהוכר על ידי האו"ם כקו הגבול הבין-לאומי. לבנון טוענת שישראל צריכה לסגת גם משטח קטן נוסף המכונה "חוות שבעא".
אזורים נרחבים שבהם אין גבול מוסכם:
- בין ישראל לבין שכנתה מצפון-מזרח, סוריה, אין גבול מוסכם ומוכר.
- כמו כן אין הסכמה על הגבול בין מדינת ישראל לבין השטחים הפלסטיניים.
שלבי קביעת גבולות מדינת ישראל
- הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות: בתום מלחמת העצמאות הגיעו ישראל ושכנותיה (מצרים, ירדן, סוריה ולבנון) להסכם הפסקת הלחימה ושביתת נשק, כשכל צד מחזיק באזורים שעליו השתלט במלחמה עד להפסקת האש. אזורים אלה סומנו בקו שמופיע במפות בצבע ירוק, ומכאן כינויו: "הקו הירוק".
הסכם שביתת הנשק, שמעצם הגדרתו לא היה הסכם שלום, לא סיים את המחלוקת על גבולות מדינת ישראל בינה לבין שכנותיה. מחלוקות אלו הביאו לעיתים להתפרצויות אלימות ולמלחמות.
יחד עם זאת, מאז תום מלחמת העצמאות (1949) ועד מלחמת ששת הימים (1967), לא היו שינויים נוספים בקו הגבול של מדינת ישראל, והוא נשאר קבוע, על פי הקו הירוק, במשך כ-18 שנה.
- מלחמת ששת הימים: פרצה ב-5 ביוני 1967 וארכה שישה ימים (ומכאן שמה), בין סוריה, מצרים, ירדן ועיראק ובין ישראל, לאחר תקופה ארוכה של מתיחות מוגברת בין ישראל לבין מדינות אלו. במהלכה כבש צה"ל את שטחי יהודה ושומרון (הגדה המערבית), את רצועת עזה, את חצי האי סיני, את רמת הגולן ואת מזרח ירושלים (כולל העיר העתיקה).
לאחר המלחמה החליטה ישראל לא לספח שטחים אלה, ולא להחיל עליהם את ריבונותה, אלא להחיל עליהם שלטון צבאי, מלבד מזרח ירושלים, אשר לה חוקק חוק מיוחד לסיפוחה למדינת ישראל, ורמת הגולן אשר בה הוחלו המשפט, השיפוט והמנהל של מדינת ישראל, לאחר שנחקק בכנסת חוק רמת הגולן (1981) שהביא לסיומן של 14 שנים של ניהול צבאי.
כוונתה של ישראל הייתה להמשיך בשלטון הצבאי עד שיוכרע מעמדם הסופי של השטחים הכבושים בהסכמים עם המדינות השונות, או כתוצאה מהחלטות הכנסת. לכן מאז מלחמת ששת הימים התקיים "מצב ביניים" שבו לא הוגדרו גבולות המדינה בשטחים שנכבשו.
*18*
- הסכם השלום עם מצרים (1979): ישראל החזירה למצרים את השליטה על חצי האי סיני ונקבעו גבולות הקבע בין שתי המדינות.
- הסכם השלום עם ירדן (1994): נערכו תיקוני גבול וחילופי שטחים ונקבעו גבולות הקבע בין שתי המדינות באזור הערבה במרכז ובדרום אזור ים המלח ובצפון בקעת הירדן. קביעת הגבול הסופי בבקעת הירדן הותנתה בהסכמים עתידיים שאליהם יגיעו ישראל והפלסטינים לגבי הגבולות ביניהם.
ביתר השטחים שכבשה ישראל ב-1967 עדיין מתקיים אותו "מצב ביניים'", שבו במקומות רבים אין גבול מוסכם. עובדה זו היא אחת הסיבות לסכסוכים מתמשכים עם גורמים מחוץ למדינה ולחילוקי דיעות חריפים בתוכה. הציבור בישראל ונציגיו בכנסת חלוקים בדיעותיהם לגבי הפתרון למצב זה. יש הסבורים כי יש לסגת מכל השטחים, אחרים טענו שיש לסגת רק מחלק מהשטח, ויש הקוראים להחזיק בשטח כולו ולספחו למדינת ישראל. מחלוקת זו בין קבוצות שונות בחברה הישראלית מכונה "השסע האידיאולוגי-פוליטי".
מושגון:
שסע אידיאולוגי-פוליטי: הוא מחלוקת וקיטוב בין קבוצות שונות בחברה בנושאי חוץ וביטחון, כגון הסדר מדיני עם הפלסטינים, עתיד השטחים (יהודה ושומרון) וכדומה. שסע זה חוצה את החברה, ומחלק אותה לשני מחנות: מחנה ימין ומחנה שמאל.
השטחים שבמחלוקת זכו לכינויים שונים בהתאם לעמדה במחלוקת זו:
"השטחים המשוחררים" - כינויים בפי התומכים בסיפוח השטחים ובהכללתם בגבולות מדינת ישראל.
"השטחים הכבושים" - כינויים אלה בפי הסבורים כי על ישראל לסגת מכל השטחים או לחילופין להגיע להסכמה על השליטה בחלקם במסגרת הסכם מדיני.
"השטחים המוחזקים" - כינויים הרשמי על ידי הממשלה. ביטוי המצביע על כך שהשליטה של ישראל בשטחים אלה מהווה מצב ביניים, זמני, והגבולות ייקבעו במשא ומתן בין ישראל לבין הפלסטינים וסוריה.
*19*
התפתחויות במצב הגבולות בין ישראל לבין הפלסטינים:
- העברת שטחים לשליטת הרשות הפלסטינית: בעקבות שורה של הסכמים שנחתמו בין ישראל לבין אש"ף, בוטלה השליטה הישראלית באמצעות ממשל צבאי על חלקים ביהודה, בשומרון ובעזה והועברה לרשות הפלסטינית. במאי 1994 נחתם "הסכם קהיר" ובעקבותיו הועברה לפלסטינים השליטה ברוב רצועת עזה ובאזור יריחו. בספטמבר 1995 נחתם "הסכם הביניים על הגדה המערבית ועזה" שנקרא גם הסכם "אוסלו ב". השטחים חולקו לשלושה אזורים: שליטה פלסטינית מלאה - אזרחית וביטחונית (אזור A); שליטה פלסטינית אזרחית ושליטה ישראלית ביטחונית (אזור B); שליטה ישראלית ביטחונית ואזרחית, להוציא נושאים שונים של טיפול באוכלוסייה הפלסטינית שהועברו לאחריות הרשות הפלסטינית (אזור C). במסגרת הסכם זה ישראל העבירה לשליטה פלסטינית את הערים הגדולות ועוד כ-500 כפרים.
- גדר ההפרדה: באפריל 2002 החליטה ממשלת ישראל להקים גדר הפרדה בין מדינת ישראל לרוב האוכלוסייה הפלסטינית באזורי יהודה ושומרון (הגדה המערבית). ההחלטה על הקמת הגדר הייתה מטעמי ביטחון והיא הוגדרה כ"גדר זמנית". אחרים העלו את האפשרות כי אם תקום בעתיד מדינה פלסטינית, תסמן הגדר, כעובדה בשטח, את הגבול בין שתי המדינות.
- תכנית ההתנתקות: ביוני 2004 החליטה ממשלת ישראל לפנות כ-7,000 תושבים יהודים שהתגוררו בכ-30 יישובים ברצועת עזה וצפון השומרון. באוגוסט 2005 הושלם פינוי התושבים, היישובים נהרסו וישראל ערכה את כוחותיה סביב רצועת עזה בתוואי ה"קו הירוק".
(בספר תמונות):
(בספר תמונות):
- גדר ההפרדה ביישוב אבו דיס במזרח ירושלים
- בני נוער מגוש קטיף קושרים עצמם זה לזה כדי למנוע את פינויים מגוש קטיף
*20*
(בספר תמונה):
לפניכם כמה אירועים שהשפיעו על עיצוב גבולות זמניים וקבועים של מדינת ישראל: גדר ההפרדה, החלטת החלוקה, מלחמת ששת הימים, תוכנית ההתנתקות, מלחמת העצמאות.
1. סדרו אירועים אלה לפי סדר התרחשותם, מהמוקדם ביותר ועד למאוחר.
2. הסבירו כיצד השפיע כל אירוע על קביעת גבולות מדינת ישראל.
*20*
מושגון:
אוכלוסיה: כלל התושבים החיים במדינה. אוכלוסיית עיר היא כלל התושבים החיים בעיר.
יש מדינות מאוכלסות מאוד, שחיים בהן תושבים רבים מאוד ביחס לגודל המדינה, ויש מדינות מאוכלסות פחות. יש מדינות שאוכלוסייתן בנויה מקבוצות שונות השונות זו מזו בתרבותן, בדתן ובלאומיותן, ויש מדינות שבהן האוכלוסייה מגוונת פחות. במרבית המדינות ישנן קבוצות רוב וקבוצות מיעוט. מעבר לכך, לתושבים שונים לעיתים יש מעמד משפטי שונה: ישנם בין תושביה הקבועים של המדינה גם אזרחים וגם תושבים שאינם אזרחים. במדינה חיים גם מהגרי עבודה (עובדים זרים) ותיירים, אך הללו אינם נחשבים תושבים קבועים. מספר בני האדם בעולם מצוי בעלייה גדולה ובעקבות כך חלה עלייה גם בצפיפות האוכלוסייה, כלומר, עולה המספר הממוצע של תושבים המתגוררים בשטח של קילומטר רבוע. צפיפות האוכלוסייה משתנה בין מקומות שונים בעולם.
(בספר תמונה):
שטח מדינת ישראל הוא 22 אלף קמ"ר, ונכון לשנת 2013 התגוררו בה כשמונה מיליון תושבים. צפיפות האוכלוסייה בישראל היא כ-395 נפשות לקמ"ר. זו צפיפות גבוהה יחסית בהשוואה לזו של מרבית ארצות אירופה.
האזור המאוכלס ביותר בישראל הוא מחוז תל אביב, שבו הצפיפות הממוצעת גבוהה ביותר ועומדת על 7,499 נפש לקמ"ר, זאת בהשוואה לצפיפות של 77 נפש לקמ"ר במחוז הדרום.
*21*
א. מהו אזרח? ומהו תושב?
אזרח הוא תושב הארץ, בעל זכויות מלאות בה, ובעל חובות לחברה ולמדינה.
אזרחות: היא חברות במדינה, שמשמעותה יצירת מערכת הדדית של זכויות וחובות בין האזרח ובין החברה והמדינה שבה הוא חבר.
מושג האזרחות הוזכר כבר ביוון העתיקה, לפני 2,500 שנה, בהקשר של חברות ב"פוליס" שהייתה עיר-מדינה. למשל באתונה הוענקה חברות זו לגברים תושבי העיר אך לא לנשים, עבדים וזרים.
אוכלוסיית מדינות מורכבת גם מתושבים שאינם אזרחים. שלא כמו האזרחים, לתושבים שאינם אזרחים לא מוענקות זכויות מסוימות (העיקרית שבהן היא הזכות לבחור ולהיבחר - הזכות להשפיע על אופייה של המדינה ועל השלטון בה). בישראל ישנן קבוצות של תושבים שאינם אזרחים המכונים תושבים קבועים.
ב. תושבים קבועים בישראל
מאז מלחמת ששת הימים והחלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים, הוענק לערבים הפלסטינים במזרח ירושלים מעמד של תושבי קבע בישראל.
לערבים תושבי מזרח ירושלים, שהיו אזרחים ירדנים, ניתנה האפשרות לקבל אזרחות ישראלית, אולם רק מספר קטן של תושבים ממזרח העיר הסכימו לקבלה. משלא ביקשו אזרחות, קיבלו תושבי מזרח ירושלים מעמד של תושבי קבע בישראל.
הדרוזים תושבי רמת הגולן, היו אזרחים סורים עד מלחמת ששת הימים. כאשר החילה מדינת ישראל את החוק הישראלי על רמת הגולן בדצמבר 1981, היא אפשרה לדרוזים המתגוררים שם לקבל אזרחות ישראלית. רובם סירבו לקבל את האזרחות הישראלית, ובמקומה גם הם קיבלו מעמד של תושבי קבע.
(בספר תמונה):
במדינת ישראל מתגוררת קבוצה גדולה של אנשים שאינם אזרחים או תושבים; זו קבוצת "מהגרי העבודה" - ה"עובדים הזרים", פליטים שנכנסו לישראל ותיירים ללא אשרה בתוקף מונים לפי הערכה כ-240,000 נפש. רק אזרחים ותושבים קבועים נחשבים לחלק מאוכלוסיית המדינה. כאשר אומרים שאוכלוסיית ישראל מונה כששמונה מיליון בני אדם - לא מביאים בחשבון את כל אלה. (ראו הרחבה בפרק ג', עמ' 48-46)
*22*
*22*
(בספר תמונה):
"מה דגים שבים - כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, אף בני אדם - אלמלא מוראה של מלכות, כל הגדול מחבירו בולע את חברו. והיינו דתנן, רבי חנינא סגן הכוהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו".
(תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ד, עמוד א)
מאז ומעולם נוהגים בני אדם לבקר את השלטון, כל שלטון, ואף להביע סלידה מאנשי השלטון. לעיתים קרובות הביקורת מוצדקת, אולם חכמינו מזהירים אותנו לא להיחפז ולהגיע למסקנה שהשלטון מיותר בכלל. בני אדם, הם אומרים, לא יוכלו לקיים חברה ללא מוראה של ממשלה ובעיקר יסבלו מכך החלשים. מסיבה זו מציעים חכמי התלמוד להתפלל לשלומה של מלכות, כלומר לשלומו של השלטון, הממשל המבטיח את שלום הציבור כולו ואת הסדר הציבורי.
מושגון:
שלטון: מושג המתאר את הגוף האחראי לניהול החיים במדינה ולאכיפת החוק והסדר. השלטון משתקף בקיומם של מוסדות ורשויות שונות - הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.
משטר: מערכת של עקרונות, כללים, חוקים ומוסדות, הקובעים את סדרי השלטון, לרבות היחסים בין מוסדות השלטון לבין האזרחים והתושבים. במדינות שונות יש משטרים שונים ושיטות שלטון אחרות. כך, למשל, במשטר דמוקרטי (שלטון העם) רצון האזרחים הוא שקובע מי יהיה בשלטון, והשלטון חייב לשמור על זכויות האזרחים השונות, כמו: הזכות לחיים, לחירות ולשוויון. גם המשטרים הדמוקרטיים שונים זה מזה (בנושאים אלו נעסוק בהרחבה בשער ב).
ממשל: ההחלטות הנוגעות לכלל החברה מתקבלות ומתבצעות במסגרת מספר מוסדות. ב"ממשל" הכוונה לדרג הפוליטי העליון במוסדות כאלה: נשיא, ראש ממשלה שרים ומקבלי החלטות. החלטות אלה קובעות את המדיניות ומתוות דרך לביצוע של פעולות הממשלה בתחומים השונים.
*23*
השלטון ברוב המדינות הדמוקרטיות פועל באמצעות שלוש רשויות:
א. הרשות המחוקקת - בית הנבחרים המייצג את העם. הרשות המחוקקת בישראל היא הכנסת.
ב. הרשות המבצעת - הממשלה: משרדי הממשלה ומוסדות רשמיים הכפופים לה ומבצעים את החלטות הממשלה.
ג. הרשות השופטת - בתי המשפט.
*23*
מושגון:
ריבונות: עצמאות, עמידתה של מדינה ברשות עצמה. היכולת והסמכות של המדינה לשלוט בשטחה ולאכוף את חוקיה על אזרחיה ללא כפיפות לגורם אחר, פנימי או חיצוני.
ריבונות היא גם היכולת של המדינה לפעול בחופשיות כדי להגן על אזרחיה ועל משאביה (מים, קרקע, נפט ועוד). הגנה זו נעשית הן כלפי פנים - אזרחים המפרים את החוק, וקבוצות או מחתרות המנסות לפגוע במדינה, והן כלפי חוץ - מפני מדינות אחרות. ריבונות היא יסוד חיוני לקיומה של מדינה (נוסף על שלושה יסודות אחרים: שטח, אוכלוסייה ושלטון).
הריבונות היא אחד התנאים להגדרת המדינה ולמעשה מה שמאפיין ומבחין בין מדינה לבין קבוצה החיה בטריטוריה משותפת. פגיעה בריבונותה של מדינה אחת בידי מדינה אחרת עלולה לגרום לסכסוך בין המדינות. פגיעה שכזאת יכולה להתרחש בדרכים שונות:
- פגיעה במשאבים של המדינה (למשל, הטיית מקורות המים, השתלטות על קרקעות ועוד).
- חדירה לשטח המדינה ללא רשותה (למשל, חדירה לתחום האווירי או לתחום המים הטריטוריאליים).
פגיעה בריבונות המדינה יכולה להיעשות על ידי כוחות פנימיים. למשל אזרחים העוברים על חוקי המדינה פוגעים בריבונותה. דוגמה קיצונית לפגיעה מבפנים בריבונות המדינה היא כאשר קבוצת אזרחים מחליטה לערער באמצעים אלימים, טרור או הפיכה, על השלטון במדינה.
מדינות עושות שימוש בצבאן ובכוחות המשטרה שלהן על מנת להגן על ריבונותן כשזו נפגעת.
*24*
(בספר תמונה):
מדינת בומבלה גובלת במדינות גלאיה מצפון, הילהוס ממערב, דורו ממזרח והים הביגותי הוא גבולה הדרומי, שם נמצאת עיר הנמל בומב. ממשלת בומבלה החליטה לבצע כמה פעולות:
1. לבנות בסיס צבאי מעבר לגבול בשטחה של הילהוס.
2. לנסות למנוע ממדינת דורו למכור חומרים שונים להילהוס.
3. לשנות את מסלול זרימתו של נהר הדרדל, שמתחיל בגלאיה וזורם להילהוס, כן שייכנס אל מדינת בומבלה.
4. להציב גדר על קו הגבול עם גלאיה.
5. לטוס ללא אישור בשמי מדינת הילהוס.
6. לשדר בכלי התקשורת דברי הסתה על הילהוס ועל גלאיה.
7. לבנות איים מלאכותיים בתוך הים, במרחק 300 מטר מהחוף.
רשמו לגבי כל פעולה, האם יש בה או אין בה פגיעה בריבונות של מדינה אחרת ונמקו. אם התשובה חיובית, ציינו את שם המדינה הנפגעת.
(בספר תמונה):
לכל המדינות יש ארבעה מרכיבים:
א. שטח ב. אוכלוסייה ג. שלטון ד. ריבונות.
שטחן של מדינות משתנה ממדינה למדינה, והוא כולל מרכיבים שונים: שטח יבשתי, התחום התת-קרקעי, התחום האווירי, מי החופין (אם הן שוכנות לחוף ים) וכן המדף היבשתי (קרקע הים מתחת למי החופין).
לכל מדינה יש גבולות - הקווים התוחמים את השטח המוגדר והשייך לכל מדינה. בשטח היבשתי יושבת אוכלוסייה רבה ומגוונת, ברובה אזרחים ומקצתה תושבים. יש גם אנשים הנמצאים במדינה באופן ארעי או זמני לצרכים שונים, כגון עבודה, תיור, ביקור משפחתי וכדומה, ואינם חלק מאוכלוסייתה.
ריבונותה של מדינה נבחנת במידת היכולת שלה לשלוט בכל המתרחש בתחומה.
גם מדינת ישראל, ככל מדינות העולם, מתאפיינת בארבעת המרכיבים שדיברנו עליהם: שטח, אוכלוסייה, שלטון וריבונות. אחדים מהם כפי שראינו טרם הושלמו:
שטח - עם כמה משכנותיה (מצרים, ירדן ולבנון) יש למדינה גבול מוסכם, אך טרם נקבע הגבול עם סוריה ועם הפלסטינים.
אוכלוסייה - תושבי ישראל הם אזרחי המדינה או אנשים בעלי מעמד של תושבי קבע שאין להם אזרחות ישראלית.
*25*
ריבונות - מדינת ישראל היא עצמאית ובעלת סמכות ויכולת בלעדית לכונן בשטחה סדר, ולהשליטו על האוכלוסייה ללא כפיפות לגורם חיצוני. כמדינה ריבונית היא זוכה להכרה מגורמים בינלאומיים - מדינות, ארגונים וגופים ציבוריים.
(בספר תמונה):
- מדינה
- שטח (טריטוריה)
- גבולות
- שלטון
- משטר
- ממשל
- ריבונות
- אוכלוסייה
- או"ם
- מלחמת ששת הימים
- אזרחות
- אזרחים
- תושבים
(בספר תמונה):
1. מהו לדעתכם המרכיב החשוב ביותר בהגדרתה של מדינה: שטח, אוכלוסייה, שלטון או ריבונות? נמקו.
2. מה לדעתכם עלולות להיות הבעיות של מדינה שגבולותיה אינם מוסכמים?
3. מהם מוסדות השלטון החשובים בכל מדינה ומה תפקידיהם?
4. מיהם האנשים במדינת ישראל שאינם יכולים להצביע כאשר נערכות בחירות? נמקו.
5. מהו ההבדל המרכזי בין אזרחים ובין תושבים שאינם אזרחים?
6. אילו קבוצות אוכלוסייה עיקריות הן בעלות מעמד של תושבות קבע בישראל?
7. באילו מקרים נפגעת ריבונותה של מדינה?
8. כדי להגן על הריבונות עומדים לרשות השלטון שני ארגונים: הצבא והמשטרה.
א. לאיזה סוג של פגיעה בריבונות מיועד הצבא?
ב. לאיזה סוג של פגיעה בריבונות מיועדת המשטרה?
ג. באילו דרכים נוספות ניתן לדעתכם להגן על ריבונות המדינה?
(בספר תמונה):
1. ותיקן, 2. סין, 3. רוסיה, 4. סעודיה, 5. לדוגמה: קפריסין, סרי לנקה, יפן, הפיליפינים ועוד..., 6. נפאל, 7. ישראל.
*26*
*26*
בפרק הקודם למדנו כי העולם מחולק למדינות וכי לכל מדינה יש ארבעה מרכיבים: שטח, אוכלוסייה, שלטון וריבונות.
בפרק זה נכיר עוד דרך לחלוקת העולם - החלוקה לעמים או ללאומים. נראה כי בתקופה המודרנית ישנה חפיפה מסוימת בין המושג "עם" לבין המושג "לאום". נלמד מתי משתמשים במילה עם כדי להגדיר קבוצה, ומתי משתמשים במילה לאום. בהמשך נראה כי לאום הוא סוג של עם. כמו כן נלמד כיצד צומח לאום, מהי לאומיות, מהי הזכות להגדרה עצמית ומהו מיעוט לאומי. לקראת סוף הפרק נעסוק בהקמתן של מדינות הלאום ובחשיבות ההכרה הבין-לאומית במדינה.
*26*
"האדם הוא יצור חברתי" (אלפרד אדלר, 1870-1937)
לאורך כל שנות ההיסטוריה האנושית התקבצו בני האדם בקבוצות. יש הטוענים כי תופעה זו נעוצה בטבע האנושי, וכשם שבעלי חיים רבים חיים בלהקות, כך גם האדם חי בקבוצות. הקבוצה נותנת לאדם כוח וביטחון ומאפשרת לו להשיג מטרות שקשה להשיגן כיחיד נפרד.
(בספר תמונה):
"כל הפורש מן הציבור, אינו רואה בנחמת הציבור".
(לפי: תלמוד בבלי, תענית י"א, ע"א)
"או חברותא או מיתותא".
(תלמוד בבלי, תענית כ"ג, ע"א)
"לעולם לישתף אינש נפשיה בהדי צבורא".
תרגום: לעולם ישתף אדם עצמו עם הציבור.
(תלמוד בבלי, ברכות כ"ט, ע"ב - ל, ע"א)
*27*
(בספר תמונה):
1. תלמידי כיתתכם מתכתבים עם כיתה באחת ממדינות סקנדינביה. הוטל עליכם לכתוב מכתב ולהציג את עצמכם בפני תלמידים שאינכם מכירים, והם מעולם לא שמעו על ישראל. כיצד תציגו את עצמכם?
לפניכם רשימה שתוכלו להיעזר בה. בחרו במשפטים המגדירים את הזהות שלכם, והשלימו את החסר:
- שמי...
- אני בת / אני בן...
- גילי...
- אני לומד/ת בכיתה... בבית ספר...
- אני חבר/ה בתנועת...
- אני גר/ה ב...
- אני חובב/ת...
- תכונת האופי הבולטת שלי היא...
- אני בת / בן העם ה...
- אני אוהד/ת קבוצה / להקה / זמר/ת...
- משפחתי / אני חברים בקהילה...
- מקצוע הלימוד המעניין אותי הוא...
- אני דובר/ת את השפה / השפות...
- משפחתי ממוצא...
- משפחתי חשובה לי מאוד. יש לי... אחיות ו... אחים. אבי... ואמי...
- החברים והחברות הטובים שלי הם...
- מצחיק אותי כש...
- מעציב אותי כש...
- אני דואג/ת ש...
- כך אני מגדיר/ה את זהותי...
2. כתבו מכתב והציגו את עצמכם לפני התלמידים מסקנדינביה, ובתוך כך השתמשו בפרטים שבחרתם מהרשימה שלמעלה.
3. ציינו לעצמכם אילו מהפרטים המאפיינים אתכם קשורים בקבוצה (עם, תרבות, כיתה, מקום מגורים, תנועת נוער וכדומה), ואילו מהפרטים הם אישיים וקשורים בכל אחד/ת באופן נפרד?
*28*
(בספר תמונה):
הצורך בשייכות
שייכות היא צורך בסיסי לאדם, ממש כמו אוויר לנשימה. מאחר שהאדם הוא יצור חברתי, הוא זקוק למשפחתו ורוצה להרגיש שייך, למעגל המכרים והחברים ולמעגלים רחבים יותר של בני אדם, לנופי מולדתו, לשפתו ולעם שלו. ילד קטן שאינו מרגיש שייך, רצוי ואהוב, מתקשה לתפקד ולבצע את המשימות שלו, הוא אפילו אינו מרבה לשחק, להיות בקשרים חברתיים וללמוד. לכן חשוב שלכל ילד ואדם יהיה מקום טוב במשפחה ובקהילה שבה חי, שייתן לו תחושת ביטחון, שקט נפשי ושייכות מלאה.
השתייכותנו לקבוצה היא חלק מהזהות שלנו. הקבוצה עוזרת לנו להבין מי אנחנו, ולהציג את עצמנו בצורה כזו לעולם.
אחת מהקבוצות הבולטות בהיסטוריה האנושית היא הקבוצה האתנית, הנקראת לעיתים גם עם.
מושגון:
קבוצה אתנית: קבוצה גדולה של אנשים, בעלת סימני היכר משותפים שאינם פרי בחירה אלא קיימים מלידה, ומייחדים אותה מקבוצות אחרות. סימני ההיכר האלה יכולים להיות אחד או יותר מהסימנים הבאים: מוצא, שפה, תרבות, מסורת, דת, היסטוריה משותפת, טריטוריה משותפת ועוד.
עם
כמעט כל אדם בעולם, גם כל אחד ואחת מאיתנו, רואה את עצמו/ה "שייכ/ת" לעם מסוים. דוגמאות: העם היהודי, העם המצרי, היווני, הצרפתי, הדני, הפרואני, היפני וכדומה. גם אם אדם מתנער משייכותו לעם מסוים, אחרים בסביבתו יראו אותו כ"שייך".
מושגון:
עם: קהילה של אנשים הרואה את עצמה בעלת זהות אתנית ומאפיינים משותפים - מוצא, היסטוריה, דת, שפה ו/או תרבות משותפים ובעלת עתיד וגורל משותפים (ברבים: עמים).
*29*
כאשר עם רוצה להקים לעצמו מדינה, כלומר הוא רוצה שטח (טריטוריה) משלו, הוא שואף לריבונות, ליכולת לשלוט בענייניו, הוא מכונה גם לאום.
מושגון:
לאום: לאום הוא עם השואף בדרך כלל להשיג מדינה. כלומר שואף לריבונות בשטח (טריטוריה) מסוים. לאומים אשר אין להם דרישה למדינה דורשים ברוב המקרים עצמאות חלקית מן מהמדינה שבה הם חיים. למשל: עצמאות לנהל את ענייניהם בתחומי החינוך, התרבות או הכלכלה.
*29*
תהליך התגבשות הלאום מתחיל בדרך כלל כאשר עם רוצה לנהל את ענייניו בעצמו, מצמיח מנהיגות, מפתח תרבות ייחודית משל עצמו ופועל להשגת מדינה או עצמאות חלקית. כאשר אנו מדברים על תהליך התגבשות, אנו מתכוונים לתהליך שבו חברי הקבוצה מתחילים לפתח רגשות של הזדהות ואחריות הדדית. תחושת קירבה זו מובילה לאחדות הקבוצה ולרוב - גם לרצונה להיפרד מקבוצות אחרות ולבטא את ייחודה. רצונו של עם מסוים לנהל את ענייניו בעצמו קשור בדרך כלל באופן ישיר להיסטוריה המשותפת של העם. לקבוצות לאומיות אשר החליטו כי רצונן הוא מדינה או עצמאות חלקית, יש תפיסה משותפת של מאורעות היסטוריים שהביאו אותן להתגבש כלאום. תפיסות אלו מתעצבות לכדי זיכרון משותף - זיכרון קולקטיבי - התורם לגיבוש העם, הופך אותו ליחידה אחת ונוטע בו את הרצון להיפרד משאר הקבוצות. כך למשל קורה כאשר עם אחד נרדף על ידי עם אחר: לעם הנרדף יש זיכרון קשה מאותה רדיפה, ואותו זיכרון מלכד את העם, מגבש אותו ומצמיח בו רצון במדינה. הרצון הזה להיפרד משאר הקבוצות והרצון לריבונות הם למעשה האינטרס המשותף של הלאום. תהליך זה מלווה גם בגיבוש של תרבות משותפת, סמלים ועוד. תוך כדי תהליך ההתגבשות והרצון להיפרד משאר הקבוצות, קמים לעם מנהיגים שמובילים אותו ומבטאים את דרישתו לעצמאות. השאיפה לעצמאות - לריבונות - משמעותה רצון ליצור חפיפה בין העם (שלו תפיסה של היסטוריה ותרבות משותפות) ובין השטח שעליו הוא יושב והשלטון ששולט בו. שאיפה זו היא למעשה מה שאנחנו מכנים לאומיות.
מדינה המתבססת על עיקרון זה נקראת: "מדינת לאום".
*30*
מושגון:
מדינת לאום: צורת ארגון מודרנית שבה הלאום מממש את שאיפתו לעצמאות, לריבונות ולשלטון עצמי בשטח (טריטוריה) מוגדר. שאיפה זו ותחושת השתייכות ללאום ודבקות בו מכונות "לאומיות".
כיום הקשר שבין לאום למדינה נדמה בעינינו כקשר טבעי שהיה קיים מאז ומעולם; מה יותר טבעי מלחשוב שהלאום היהודי יחיה במדינה יהודית, שהלאום ההולנדי ירצה לחיות במדינה הולנדית, שהלאום הסיני ירצה לחיות במדינה סינית ושהלאום הטורקי ירצה לחיות במדינה טורקית? אולם הדברים לא היו כך תמיד. תופעת הלאומיות, הקושרת בין עם לבין מדינה, בין קבוצה לבין שטח, היא תופעה חדשה יחסית הקיימת כמאתיים שנה בלבד.
(בספר תמונה):
1. מהן הסיבות המעוררות עם לדרוש לעצמו מדינת לאום? מה יכולים להיות היתרונות של מדינה כזאת בשבילו?
2. הסכסוך בסרי לנקה:
כדי ללמוד על מאבק לאומי להשגת הזכות להגדרה עצמית חפשו מידע על הסכסוך בסרי לנקה ועל שאיפתם של הטמילים למדינה עצמאית. היעזרו באינטרנט ובספרים העשויים להיות רלוונטיים וענו על השאלות הבאות:
א. מיהם הצדדים המעורבים במאבק המתרחש בסרי לנקה?
ב. מיהו הצד הנאבק למען הגדרה עצמית? מהו הרקע לדרישה? כיצד פועל הצד הנאבק להשגת מטרותיו הלאומיות? חוו דעתכם על המתרחש בסרי לנקה.
3. האם מוכרים לכם עמים שדורשים להקים לעצמם מדינת לאום משלהם? מיהם? מה מאפיין כל אחד מהם? כיצד הם פועלים להשגת מטרותיהם הלאומיות?
*31*
(בספר תמונה):
נהוג לבחין בין שני סוגים של מדינות לאום:
מדינת לאום אתנית: הלאום מוגדר על בסיס אתני של מוצא משותף, תרבות, היסטוריה, שפה ודת. גישה זו מאפיינת את מדינת ישראל, ובמידה מסוימת חלק ממדינות אירופה.
מדינת לאום פוליטית/אזרחית: התגבשות הלאום והגדרת הזהות הלאומית של אזרחיה מבוססות על היותם חברים ואזרחים במדינה על פי החוק. השותפות הלאומית מבוססת על מסגרת פוליטית שמאחדת את כולם, ללא הבדל מוצא ושייכות אתנית. למשל: קנדה, ארצות הברית וצרפת.
*31*
עם השנים התפשט רעיון הלאומיות והגיע למקומות שונים בעולם, יותר ויותר לאומים דרשו לעצמם מדינה, מתוך רצון לבטא את ייחודם. בשל כך, בשנת 1966 החליט האו"ם (ארגון האומות המאוחדות) לפרסם הכרזה ולפיה לכל לאום יש זכות להגדרה עצמית.
מושגון:
זכות ההגדרה העצמית: הזכות שיש לכל לאום להגדיר את עצמו בנפרד משאר
הלאומים ולפעול בחופשיות למען פיתוח כלכלי, חברתי ותרבותי.
(מתוך האמנה (הסכמה) הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, 1966)
מושגון:
מיעוט לאומי: קבוצה בעלת אפיונים אתניים (מוצא), תרבותיים ולאומיים המייחדים אותה משאר הקבוצות במדינה ושמספר חבריה בכלל אוכלוסיית מדינת הלאום הוא קטן ביחס למספרה של קבוצת הרוב באותה מדינה.
פעמים רבות, לקבוצת המיעוט שאיפות להקים מדינה משל עצמה (ואז מדובר במיעוט שהוא לאום), או שאיפות לטיפוח עצמאי ונבדל של תרבותה ולשונה בשלטון עצמי (אוטונומיה) במסגרת המדינה (ואז מדובר במיעוט שהוא קבוצה אתנית).
*32*
"פיתוח תרבות, חברת, וכלכלי" - למה הכוונה?
לכל לאום ולכל מיעוט לאומי, גם אם אינו יכול להגיע למדינה משלו, יש זכות להגדרה עצמית, וזו מתבטאת באופנים הבאים:
תרבות: טיפוח נפרד של שפת הלאום או של שפת המיעוט הלאומי, היושב במדינת לאום אחרת (לימוד השפה בבתי הספר; הצבת שלטים ותמרורים בשפת הלאום; עידוד היצירה הספרותית, השירה והתיאטרון בשפת המיעוט), טיפוח דת נפרדת, טיפוח מנהגים ומסורות, חגים וטקסים ייחודיים, מאכלים, יצירות ספרות, מוזיקה ואמנות של בני הלאום.
כלכלה: טיפוח יוזמות שיקדמו את כלכלת הלאום או את קבוצת המיעוט הלאומי, כגון: יצירת מקומות עבודה והזדמנויות תעסוקה, קידום הייצור החקלאי והתעשייתי, קידום התיירות, היזמות העסקית ועוד.
חברה: הקמת מוסדות עצמאיים לבני הלאום ולבנותיו, כגון בתי ספר; מועדונים ותנועות נוער; מוסדות דת; מוסדות תרבות; אוניברסיטאות; מועדונים כלכליים; קבוצות ספורט; ארגוני צדקה וחסד, מרפאות ובתי חולים.
זכות ההגדרה העצמית מאפשרת לכל מיעוט לאומי לבחור באפשרויות שונות:
1. דרישה לשלטון עצמי (אוטונומיה) במסגרת מדינת הרוב - משמעותה של דרישה זו היא כי המיעוט מנהל בעצמו את חיי הכלכלה, התרבות ולעיתים אף את ביטחון הפנים (המשטרה) באזורים המאוכלסים על ידו. זוהי המסגרת הקרובה ביותר למדינה עצמאית.
2. דרישה לאוטונומיה תרבותית - משמעותה של דרישה זו היא מתן אפשרות לקבוצות מיעוטים לאומיים לנהוג על פי ערכיהן ואורחות חייהן, ובהתאם ליכולתן אף לנהל את ענייניהן, בעיקר בתחומי החינוך, התרבות והדת. אוטונומיה תרבותית באה לידי ביטוי בשליטה של המיעוט הלאומי על החינוך ועל תכניו.
בעולם קיימים הרבה מאוד מיעוטים לאומיים. שניים מהם נכיר כעת: מיעוט לאומי השואף להקמת מדינה משל עצמו, ומיעוט השואף לטפח את תרבותו במסגרת המדינה שבה הוא חי.
*33*
מקרה בוחן א
המיעוט הלאומי הצ'צ'ני ברוסיה - מיעוט השואף להקמת מדינה משלו
הצ'צ'נים הם מיעוט לאומי היושב בתחומי רוסיה, בחבל ארץ הנקרא צ'צ'ניה. חבל ארץ זה הוכרז על ידי רוסיה עוד בסוף המאה ה-19, כשזו הייתה קיסרות, כחלק בלתי נפרד מהמדינה הרוסית. עמדת הממשלה הרוסית בעניין זה לא השתנתה עד היום. המיעוט הצ'צ'ני אינו מקבל את עמדת רוסיה ושואף להקים בחבל צ'צ'ניה מדינה עצמאית שתבטא את ייחודו הלאומי ואת שאיפתו להגדרה עצמית. החשש הגדול של רוסיה הוא שאם תאפשר לצ'צ'נים להכריז על הקמת מדינה משלהם, יעורר הדבר גל של תביעות לעצמאות מצד מיעוטים לאומיים נוספים החיים בשטחה, שידרשו להיפרד מרוסיה ולהקים לעצמם מדינות משלהם. תביעות אלה, טוענת ממשלת רוסיה, עלולות להביא להתפוררות המדינה הרוסית. התוצאה: מלחמה אכזרית בין המורדים הצ'צ'נים לבין הממשלה הרוסית.
(בספר תמונה):
מקרה בוחן ב
המיעוט הלאומי הערבי בישראל - מיעוט השואף לפיתוח מאפייניו התרבותיים
המיעוט הלאומי העיקרי בישראל הוא המיעוט הערבי המהווה כ-20 אחוז מאוכלוסיית המדינה והוא בעל מאפיינים היסטוריים ותרבותיים, השונים ממאפייניו של הלאום היהודי. במשך שנים רבות לא הייתה הסכמה סביב השאלה האם אזרחיה הערבים של מדינת ישראל מהווים מיעוט לאומי. כיום מקובל להגדיר קבוצה זו כמיעוט לאומי - המיעוט הערבי (או המיעוט הפלסטיני) אזרחי ישראל. כמיעוט לאומי, המיעוט הערבי-פלסטיני בעל מאפיינים כגון שפה משותפת, תרבות משותפת וזיכרון קולקטיבי משותף. מיעוט זה דובר את השפה הערבית, מאמין בדת האסלאם או בנצרות או בדת הדרוזית; יש לו היסטוריה משותפת, מסורת ומנהגים משל עצמו, והוא נוהג על פי מסורות ומנהגים שונים מאלה של הלאום היהודי. בקרב הערבים אזרחי מדינת ישראל ישנם רבים הרואים את עצמם כשייכים ללאום הפלסטיני.
*34*
מדינת ישראל מוגדרת כמדינתו של הלאום היהודי, וכמי שאמורה לבטא את תרבותו ואת מורשתו. בתוך מציאות זו, שואף המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל לבטא את תרבותו ולשמור על ייחודו הלאומי. המדינה מאפשרת זאת רק באופן חלקי, לדוגמה: קיימת אמנם מערכת חינוך ממלכתית בשפה הערבית, אך ההחלטות לגבי נושאי הלימוד, גם בתחום התרבותי, נקבעות על ידי משרד החינוך ולא באופן אוטונומי על ידי בתי הספר הערביים והקהילה. כיום נשמעים יותר קולות הדורשים אוטונומיה (עצמאות) תרבותית שתתבטא בין השאר בתכנית הלימודים בבתי הספר. עדיין אין הסכמה האם על המדינה להעניק למיעוט הערבי-הפלסטיני אזרחי המדינה אוטונומיה מסוג זה, ואם כן - מה היא תכלול וכיצד תיראה ותתנהל בפועל.
*34*
הזכרנו כבר קודם כי לאומים דרשו לעצמם, בתוקף זכותם להגדרה עצמית, מדינה עצמאית משלהם. יש לאומים שמסיבות שונות לא הצליחו להשיג מטרה זו, אך יש הרבה מאוד לאומים שלאחר מאבק לעצמאות ודרישה להגדרה עצמית, הצליחו להקים לעצמם מדינת לאום.
לכל מדינת לאום יש סיפור הקמה שונה. כל מדינה והדרך הארוכה שהיא עברה עד לקבלת עצמאותה. לעיתים קרובות היה מאבקם של לאומים למען מדינה משלהם כרוך בהתנגשויות אלימות עם השלטון הזר או עם שלטון הרוב במדינה. הקמת מדינת הלאום החדשה כללה תמיד ניסיון לזכות במעמד ריבוני ובהכרה מהקהילה הבין-לאומית.
מושגון:
הכרה בין-לאומית: הכרה בין-לאומית היא הסכמה של מדינות אחרות להקמתה של מדינה ולהכרה בה כמדינה ריבונית. משמעות ההכרה היא שהמדינות מכבדות את ריבונותה של המדינה החדשה ומצפות ממנה לנהוג כך לגביהן. לרוב, הכרה בין-לאומית באה לידי ביטוי בפועל באמצעות החלטה של המדינות הוותיקות, החברות באו"ם, להסכים להקמתה של מדינה חדשה ולהכיר בה.
חשוב מאוד להדגיש שהכרה בין-לאומית אינה רק הכרה של המדינות החברות באו"ם, היא גם הסכמה של המדינות השוכנות סמוך למדינה החדשה על הגבולות המשותפים להן.
הכרה בין-לאומית נעשית לעיתים קודם להכרזת עצמאותה של המדינה החדשה, ולעיתים - לאחר מכן. הכרה בין-לאומית יכולה לסייע לכינון יחסי שלום בין מדינות ולתרום לביסוסה הכלכלי של מדינה חדשה, אך אינה יכולה למנוע לחלוטין התפתחות של יחסי עוינות בין מדינות.
*35*
(בספר תמונה):
1. מה הן הסיבות להכרה של מדינה אחת במדינה אחרת ומה עלולות להיות הסיבות לסירובה של מדינה להכיר במדינה אחרת?
2. האם כיום יכולה מדינה להכריז על קיומה ולהתקיים ללא תמיכה של מדינות שונות בעולם? נמקו.
האם הכרה בין-לאומית חשובה לקיומה של מדינה?
קיומן הכלכלי והביטחוני של מדינות העולם תלוי בשיתוף הפעולה ביניהן: סחר הדדי, פיתוח משותף, תיירות, ובמקרים שונים גם סיוע של המדינות העשירות לעניות כדי לשמור על היציבות. לכל מדינה בעולם יש צורך במשאבים נוספים על אלה שיש לה; כך, למשל, ארצות הברית קונה נפט מסעודיה, סין רוכשת ידע טכנולוגי מישראל, ישראל קונה מים מטורקיה ומדינות הסובלות ממחסור בכוח אדם מעודדות עובדים ממדינות אחרות לעבוד בתחומן. אלה הן רק דוגמאות מעטות ליחסי התלות הקיימים בין מדינות העולם. מדינות שאינן נהנות מהכרה בין-לאומית יתקשו להשתתף במערכת היחסים הבין-מדינתית, ומצבן הכלכלי והביטחוני עלול להתערער.
*35*
ברוב מדינות העולם חיים כיום, זה לצד זה, כמה לאומים במדינה אחת.
עובדה זו עשויה להוביל למתחים מסוגים שונים. כך, לדוגמה, רצונו של כל לאום לבטא את ייחודו הלאומי במסגרת המדינה, עלול לגרום לתחרות ולמתח בין בני הלאומים השונים.
ומכיוון אחר - שאיפתה של מדינה לשמור על ערכים משותפים לכל אזרחיה, כדי להבטיח את אחדותם ואת מחויבותם כלפיה, עשויה לגרום לה להגביל את הביטוי הלאומי הייחודי של מיעוטים לאומיים בתוכה.
מסיבות אלה קיימות הצעות שונות להתמודד עם המתח הלאומי בתוך מדינות:
א. מדינת לאום - מדינה שמזוהה עם לאום מרכזי אחד כגון, צרפת, הולנד וישראל. מדינות כאלה מאפשרות לחברי מיעוטים לאומיים החיים בתוכן להיות אזרחים בעלי זכויות מלאות, אך לא מאפשרות להם לתת ביטוי ללאומיותם - לזהות הקבוצתית, או מאפשרות להם לבטא את לאומיותם בצורה מוגבלת בתחומים שונים: חינוך, דת, חגים ועוד.
36
ב. מדינה דו-לאומית - מדינה שמזוהה עם שתי קבוצות לאומיות גדולות החולקות ביניהן את סמכויות השלטון. במדינה כזו יש שתי שפות רשמיות, ביטויים לסמלים התרבותיים של שני הלאומים וחוקים שונים שמאפשרים לשני הלאומים לחלוק את השלטון במדינה באופן יחסי לגודלם או בשיטה אחרת. כלומר, אם אחד הלאומים גדול יותר מספרית, יהיו לו יותר נציגים במוסדות השלטון. דוגמה למדינה דו-לאומית היא בלגיה. בלגיה מזוהה עם שתי קבוצות לאומיות: פלמים וולנים. יש בה שתי שפות רשמיות: צרפתית (שפתם של הוולנים) ופלמית שהיא ניב של השפה ההולנדית (שפתם של הפלמים), והיא מחולקת לשלושה אזורים שונים: פלנדריה (יש בה רוב פלמי) ולוניה (יש בה רוב וולני) ובריסל, בירת בלגיה, שתושביה נמנים עם שתי הקבוצות הלאומיות. לכל אזור יש שלטון מקומי נפרד שמבטא את מרכיבי הלאומיות של רוב תושביו. באזור בריסל מבטא השלטון את מרכיבי הלאומיות של שתי הקבוצות הלאומיות. חשוב לזכור כי פעמים רבות, גם במדינות דו-לאומיות, חיים מיעוטים נוספים שאינם באים לידי ביטוי באופן רשמי בשלטון.
ג. מדינה רב-לאומית - מדינה המזוהה עם מספר קבוצות לאומיות, החולקות ביניהן את סמכויות השלטון במדינה. שותפות זו מתבטאת בשפות הרשמיות של המדינה, בסמליה, בחינוך שהיא מעניקה לאזרחיה ובחוקיה. דוגמה למדינה רב-לאומית היא שווייץ. מדינה זו כוללת בתוכה ארבע קבוצות לאומיות, שלכל אחת מהן שפה שונה: איטלקית-שוויצרית, גרמנית-שוויצרית, צרפתית- שוויצרית ורומאנש. בדומה לבלגיה, קבוצות לאומיות ממוקמות באזורים שונים (המכונים "קנטונים"), ומטפחות בתחומן את תרבותן הלאומית, וכולן יחד כפופות לשלטון מרכזי אחד, שאף בו ניתן ייצוג לכל אחת מן הקבוצות.
ד. ברית של מדינות (פדרציה) - היא מדינה גדולה אחת המורכבת מהתאגדותן של כמה מדינות קטנות יותר, הכפופות כולן לשלטון מרכזי אחד. השלטון המרכזי אחראי על ענייני החוץ של המדינה (קשריה עם מדינות אחרות), על ביטחון המדינה ועל המדיניות הכלכלית הרחבה; השלטון במדינות הקטנות אחראי על הטיפול בעניינים פנימיים כמו בריאות, חינוך, תחבורה, ביטחון פנים ועוד. דוגמה למדינה כזו היא ארצות הברית. ארצות הברית היא למעשה ברית של חמישים מדינות שונות (בהן טקסס, פנסילבניה, ניו יורק, פלורידה, ניו ג'רזי, קליפורניה, הוואי ועוד). לכל מדינה יש שלטון מקומי הכולל ממשלה בראשות המושל, שני בתי נבחרים, מערכת בתי משפט ומשטרה. השלטון המרכזי, העוסק כאמור בשמירה על ביטחון כללי, ענייני חוץ, מדיניות כלכלה, אוצרות טבע, דואר, רווחה וחינוך כלליים ותחומים נוספים שעניינם הקשר והתיאום בין חמישים המדינות, יושב בעיר הבירה וושינגטון ובראשו עומד נשיא ארצות הברית. דוגמה לפדרציה של לאומים היא קנדה. קנדה היא מדינה דו-לאומית, שבה מתקיימות גם שתי שפות רשמיות: צרפתית ואנגלית, שכל
*37*
אחת מהן מקבלת ביטוי חזק יותר, ולעיתים כמעט בלעדי, באזורים שמתגוררים בהם דוברי אותה שפה, המאורגנת גם כפדרציה. שווייץ היא דוגמה למדינה רב-לאומית המאורגנת גם היא כפדרציה.
(בספר תמונה):
1. מה דעתכם על ההצעות השונות שהוזכרו לעיל להתמודדות עם המתח הלאומי בתוך מדינות?
2. העלו את החסרונות ואת היתרונות שבכל פתרון.
3. האם יש הצעה שנראית לכם אפשרית לפתרון בעיותיה של ישראל?
(בספר תמונה):
בתחילת פרק זה עמדנו על ההבדל בין קבוצה אתנית לבין עם ולאום. קבוצה אתנית מוגדרת כקבוצה בעלת יסודות שיוכיים (כלומר, אינם פרי בחירה) משותפים, המבוססים על מוצא, על שפה, על היסטוריה, על דת ועל תרבות. קבוצה אתנית אינה שואפת להגדרה עצמית, לעומת עם שמוגדר כקבוצה חברתית בעלת זהות משותפת אתנית ופוליטית השואפת להגדרה עצמית ולהקמת מדינה. כאשר עם שואף להקים מדינה הוא מכונה גם לאום.
בפרק זה ראינו כי תופעת הלאומיות קושרת בין עם לטריטוריה (שטח) ולשלטון עצמי. ראינו גם כי לאומים רבים שואפים להקים לעצמם מדינה, והבנו את הבעייתיות הכרוכה בכך, בשל העובדה שחלוקת העולם למדינות איננה תואמת את חלוקת העולם ללאומים.
בהמשך למדנו על מיעוטים לאומיים בעלי שאיפות לאומיות, על הכרזת האו"ם בדבר הזכות להגדרה עצמית, וכמו כן על הדרכים השונות שבהן לאומים שונים יכולים לממש זכות זו. כך, למשל, ראינו כי יש לאומים שהקימו לעצמם מדינות לאום, יש לאומים שעדיין נלחמים על הקמת מדינה משלהם, ויש לאומים השואפים לאוטונומיה תרבותית במדינה שבה הם חיים. אחר כך למדנו על הקמתן של מדינות לאום; על משמעותה ועל חשיבותה של הכרה בינלאומית ועל התלות ההדדית הקיימת היום בין מדינות העולם.
לקראת סיומו של הפרק למדנו כי במרבית המדינות חיים כיום כמה לאומים במדינה אחת, ובחנו את היחסים בין ההשתייכות הלאומית להשתייכות האזרחית במדינות שונות. עסקנו במתח שעלול להיווצר עקב ריבוי לאומים באותה מדינה, והצגנו פתרונות אחדים להתמודדות עם מתח זה, כפי שמציעות מדינות מסוגים שונים: מדינת לאום, מדינה דו לאומית, מדינה רב לאומית ופדרציה.
*38*
(בספר תמונה):
- עם
- לאום
- קבוצה אתנית
- מדינת לאום
- "הכרה בין לאומית"
- זכות ההגדרה העצמית
- מיעוט לאומי
- מדינה דו לאומית
- מדינה רב לאומית
- ברית של מדינות (פדרציה)
(בספר תמונה):
1. פרשו את המושגים הבאים, והסבירו את הקשר ביניהם ואת סדר התפתחותם:
קבוצה אתנית, עם, לאום, מדינת לאום, זכות הגדרה העצמית.
2. תארו את התהליך ואת התנאים שגורמים לקבוצה אתנית להתפתח ללאום ולהקמת מדינה.
3. מהן הדרכים שמיעוט לאומי יכול לממש בהן את זכותו להגדרה עצמית?
4. בחרו שלוש ממדינות הלאום הבאות, כל אחת מיבשת שונה, ולמדו את ההיסטוריה של מאבקה לעצמאות:
יבשת אירופה: צרפת, אירלנד, דנמרק, נורווגיה, אסטוניה
דרום אמריקה: קוסטה ריקה, פרו, ניקרגואה
אפריקה: ליבריה, מרוקו, טוניסיה
אסיה: גאורגיה, קזחסטן, בורמה
לגבי כל אחת מהמדינות שבחרתם, ענו על השאלות הבאות:
- באיזו שנה הוכרזה עצמאותה?
- האם השגת העצמאות הייתה כרוכה במאבק?
- האם היא זכתה להכרה בין-לאומית לפני ההכרזה על הקמתה?
- תארו בקצרה את תהליך הקמתה של המדינה, תוך כדי שימוש במספר רב ככל האפשר של מושגים שנלמדו בפרק (מושגים כמו: עם, לאום, לאומיות, מדינת לאום, זכות להגדרה עצמית, מיעוט לאומי, אוטונומיה, הכרה בין-לאומית ועוד).
5. אילו פתרונות מציעות מדינות למתח הקיים בהן בין אזרחים מלאומים שונים?
6. כתבו בפירוט את הצעותיכם לפתרונות למתח הקיים במדינות בין אזרחים מלאומים שונים.
*39*
*39*
פתיחה
האם יש משהו משותף, דבר מה שמחבר בין תושבים במקומות שונים בארץ, כמו ירושלים, אשדוד, מטולה, מצפה רמון, סכנין, חיפה, אופקים, מודיעין, דגניה, נצרת, אילת, מושב נהלל, בני ברק, כפר עציון? מה משותף להם ולרוב תושבי הערים, הכפרים, המושבים, הקיבוצים, העיירות בישראל?
רובם הגדול הם אזרחי מדינת ישראל.
המילים"אזרח" ו"אזרחות" מופיעות בהקשרים שונים בחיינו. כך למשל אפשר לשמוע: "אני מתנדב במשמר האזרחי"; "ראיתי הפגנה של אזרחים מול העירייה"; בעיתון נכתב על "הפרת זכויות אזרח".
(בספר תמונה):
1. מה קשור למושג "אזרחות" או להיותו של אדם "אזרח המדינה"? בחרו לפחות שבע מבין המילים הבאות שלדעתכם מבטאות קשר זה:
מלצר; תו חנייה; דרכון; תעודת בגרות; צה"ל; משוררת; משרד ממשלתי; בחירות לכנסת; מיסים; ספרות עברית; הזכות לחינוך; בית ספר; חשבונאות; ראש ממשלה; שירות חובה; איכות הסביבה; חבר/ת כנסת; יום הזיכרון לחללי צה"ל; הסתדרות העובדים; קרדיולוג; משמר אזרחי; משמר הירדן; ביטוח בריאות; ביטוח רכב; ביטוח לאומי; מועצת תלמידים; עיתונות; התזמורת הפילהרמונית; חברות במפלגה; תנועת נוער; משרד המשפטים.
2. הציגו את המילים שבחרתם לפני מליאת הכיתה והסבירו בקצרה מה הקשר ל"אזרחות" או ל"להיות אזרח".
"אזרחות" היא כיום המושג המקובל להגדרת היחסים שבין האדם ובין המדינה שבה הוא חבר. בפועל יחסים אלה באים לידי ביטוי באופן שונה ממדינה למדינה, שכן היא תלויה במשטר הנהוג בה (משטר דמוקרטי או לא דמוקרטי), אך ישנם כמה יסודות משותפים למשמעויות השונות של המושג "אזרחות", ובהם יתמקד פרק זה.
*40*
*40*
אזרחות היא חברות במדינה. במישור החוקי-רשמי, חברות זו יוצרת מערכת הדדית של זכויות ושל חובות בין האזרח ובין החברה והמדינה שבהן הוא חבר. כלומר, בעוד האזרח מתחייב למלא את חובותיו כלפי המדינה (למשל לשלם מיסים), מתחייבת המדינה להגן על אזרחיה. ההתחייבות שונה ממדינה למדינה, לדוגמה, ברמת האחריות שמדינות לוקחות על עצמן לדאוג לבריאות האזרחים או למנוע את זיהום הסביבה. לאזרחות גם ממדים נוספים. החברות במדינה, למשל, מאפשרת לאזרח להיות פעיל פוליטית וחברתית, להשפיע על החיים הציבוריים, להצביע בבחירות, להפגין ועוד. כמו כן אזרחות מסמלת גם שייכות למדינה והזדהות איתה. כלומר, לאזרחות, כחברות במדינה, שלוש משמעויות:
1. זכויות וחובות; 2. מעורבות פוליטית; 3. מערכת של הזדהות חברתית.
(בספר תמונה):
"משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלוהיכם". (ויקרא כ"ד, כ"ב)
בערבית המילה אזרחות - מוואט'נה - נגזרת מהמילה וואט'ן שמשמעה מולדת ומצביעה על שייכותם של האנשים החיים על אדמת ארץ מסוימת למולדתם ועל מעמדם בה.
(בספר תמונה):
מהן שתי המשמעויות של המושג "אזרחות" לפי מקורות אלו?
א. הרקע להתגבשותו של המושג אזרחות
המושג אזרחות הופיע לראשונה לפני כ-2,500 שנה באתונה, עיר-מדינה (פוליס) ביוון העתיקה. באותם הימים התפתח באתונה משטר דמוקרטי, שבו שותפו חלק גדול מהתושבים בתהליך קבלת ההחלטות במדינה. כל חבר בעל זכויות במשטר דמוקרטי זה נקרא אזרח. ההחלטות במדינה התקבלו ב"אסיפות עם" - כינוסים שבהם השתתפו כלל האזרחים. לפי התפיסה שרווחה באתונה, להיות אזרח משמעו - להשתתף, לקחת חלק פעיל בחיים הציבוריים.
*41*
מאוחר יותר הופיע המושג אזרחות בהכרזת העצמאות של אמריקה (1776), ולאחר מכן בהצהרת זכויות האדם והאזרח של צרפת (1789). במקומות שבהם לא זכו התושבים למעמד של "חברות במדינה" ולמעשה היו משועבדים לשלטון, נהוג היה לדבר על "נתינים" ולא על "אזרחים". שני המושגים העיקריים שביטאו בתקופת יוון העתיקה ואחריה את היחסים בין האדם ובין השלטון הם:
1. נתינות - מעמד שבו התושב, המוגדר כנתין, כפוף באופן מוחלט לשלטון. הנתין היה חייב לציית לכל פקודה של השליט, גם אם הייתה אכזרית ופגעה בו. הוא היה תלוי בחסדיו של השלטון ולא היו לו זכויות לקבוע מי ישלוט, נאסר עליו לבקר את השליט ולא ניתן לו להשפיע על ההחלטות במדינה.
2. אזרחות - מעמד המצביע על כך שהקשר בין התושב המוגדר כאזרח ובין השלטון הוא קשר הנובע משותפות ומבוסס על הדדיות. האזרח חייב להיות שותף פעיל בחיים הפוליטיים.
(בספר תמונה):
הדמוקרטיה באתונה לא הייתה שוויונית ורק מקצת מתושבי אתונה, גברים שבדרך כלל נולדו בעיר למשפחות מוכרות, היו במעמד של אזרחים. נשים, עבדים ותושבים זרים נחשבו באתונה כבלתי ראויים או כבלתי מסוגלים להשתתפות פעילה בפוליטיקה, ולכן לא שותפו בקבלת ההחלטות ולא קיבלו זכויות. במילים אחרות, קבוצות אלו קיבלו מעמד של נתינים שהיה נחות ביחס למעמד האזרחים.
(בספר תמונה):
ביוון העתיקה לא כולם זכו להשתתף באסיפות העם, שבהן התקבלו החלטות הנוגעות לניהול העיר. מתיאור הדמוקרטיה של אתונה ניתן להבין שהנשים בחברה זו, שהיו נתינות, סבלו ממעמד חברתי ופוליטי נמוך מזה של הגברים. בספרי ההיסטוריה כמעט לא נכתב על נשים שחיו בתקופה זו, ואם מישהו כתב עליהן, היו אלה גברים שתיארו אותן מנקודת מבט גברית. כך, לדוגמה, הסופר היווני, קסנופון, הציג את קסנתיפה, אשתו של הפילוסוף היווני סוקרטס, כמרשעת, כאישה נרגנת. מה באמת חשבו והרגישו קסנתיפה וחברותיה? בעוד סוקרטס מנהל-שיחות פילוסופיות עם תלמידיו ועם חבריו, היו מוטלות על קסנתיפה כל עבודות הבית וגידול הילדים; קניות בשוק ואירוח המסיבות של הגברים. לנשים לא ניתנה האפשרות ללמוד קרוא וכתוב, ולמרות שענייני העיר וניהולה השפיעו על חייהן לא פחות מהגברים ואולי יותר, נמנעה מהן האפשרות להביע את מחשבותיהן ואת דיעותיהן באופן ציבורי ופוליטי.
חברו את נאומה של קסנתיפה בשם נשות אתונה, שבו היא מסבירה מדוע הן זכאיות להשתתף באסיפות העם, להביע את דעתן בציבור ולתרום את חלקן כמו שאר האזרחים,לבחור ולהיבחר. הקריאו את הנאומים בכיתה.
*42*
ב. מושג האזרחות כיום
רעיון האזרחות התגבש אמנם במקביל למשטר הדמוקרטי, אבל כיום גם במשטרים לא דמוקרטיים מרבית המדינות משתמשות במושג "אזרחות", כדי לתאר את מערכת היחסים בינן ובין תושביהן.
חשוב לציין שבשונה ממה שהיה נהוג בדמוקרטיה באתונה, ב-200 השנים האחרונות הורחב מושג האזרחות ברוב המדינות, והוא כולל גם נשים, עניים, מיעוטים, מהגרים ואחרים. בשנים האחרונות מתנהל דיון נרחב באירופה על שאלת האזרוח של מהגרים שונים.
מדינות העולם, על משטריהן השונים, הכירו במושג ה"אזרחות" וקיבלו את "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" בהכרזת האו"ם ב-10 בדצמבר 1948.
וכך נכתב בהכרזת האו"ם:
1. "כל אדם זכאי לאזרחות".
2. "לא תישלל מאדם אזרחותו דרך שרירות, ולא תקופח דרך שרירות זכותו להחליף את אזרחותו" (סעיף ט"ו ב"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם").
בארגון האומות המאוחדות (האו"ם) חברות מדינות דמוקרטיות ולא דמוקרטיות שקיבלו על עצמן, בין השאר, את העיקרון שכל אדם זכאי לאזרחות. אולם חשוב להדגיש כי חובותיו וזכויותיו של האזרח משתנות בהתאם למשטר במדינתו. כך, למשל, במשטר הדמוקרטי זכותו של כל אזרח למתוח ביקורת על מדיניותו של השלטון. אולם יש משטרים (כמו סוריה, איראן, צפון קוריאה, סין, סודאן) שבהם אסור לאזרח לבקר את השלטון במדינתו, והוא אף צפוי להיענש בחומרה אם יפר איסור זה.
(בספר תמונה):
1. בתקופת המשטר הלא דמוקרטי בצ'כוסלובקיה, התלוצצו האזרחים שם ואמרו, שגם אצלם יש חופש ביטוי, הבעיה היא שאין חופש לאחר הביטוי... למה התכוונו?
2. האם לדעתכם השלטון יכול באמת למנוע את הביקורת כלפיו ולהשתיק לחלוטין את האזרחים? הסבירו.
3. נסו לאסוף סיפורים, עדויות ונתונים על משטרים או על מדינות שבהם נאסר על האזרחים לבקר את השלטון. כתבו מה דעתכם על מצב זה, והציעו מה מדינות דמוקרטיות יכולות לעשות כדי להשפיע על מצב האזרחים במדינות אלה.
*43*
*43*
אפשר לתאר את האזרחות כהסכם על חובות ועל זכויות בין היחיד לבין המדינה. למרות שהחובות והזכויות האזרחיות משתנות ממדינה למדינה, ישנן כמה זכויות וחובות אזרחיות בסיסיות המשותפות לכלל האזרחים בעולם. חובות וזכויות אזרחיות אלה אמורות להתקיים בכל מדינה, בין שהיא בעלת משטר דמוקרטי ובין שלא. אולם במדינות לא דמוקרטיות גם הזכויות הבסיסיות נשללות מהאזרחים לעיתים קרובות.
מהן הזכויות האזרחיות הבסיסיות?
שלוש הזכויות האזרחיות הבסיסיות הן:
הזכות להשתייך למדינה מסוימת; הזכות לחיות בביטחון; הזכות לקבל את הגנת החוק ובתי המשפט.
א. הזכות להשתייך למדינה מסוימת
לכל אזרח יש זכות להיות חלק מהמדינה שבה הוא נולד והתאזרח. הזכות הזאת כוללת: א. זכות בסיסית להתגורר בשטחי המדינה; ב. זכות להיות מזוהה עם המדינה גם מחוץ לגבולותיה. זכות זו באה לידי ביטוי, למשל, באמצעות הדרכון. הדרכון משמש מעין תעודת זהות בין-לאומית, כלומר הוא מאפשר לזהות את האדם כאזרח מדינתו, גם כאשר הוא נמצא במדינה אחרת, והוא מאפשר לאזרח לנוע בין מדינות העולם ולשוב אל מדינתו שלו. כיום ישנם אנשים רבים המחזיקים ביותר מאזרחות אחת, כלומר מבחינה חוקית-רשמית הם שייכים ליותר ממדינה אחת. לעומתם, ישנם אנשים שלהם אין כל מעמד אזרחי-חוקי, הם חסרי מדינה - כלומר זכותם להשתייך למדינה כלשהי נפגעה (ראו סעיף 3 של פרק זה).
(בספר תמונה):
"הדרכון הוא האיבר היקר ביותר לאדם. הוא גם לא נוצר בדרך פשוטה כל כך כמו האדם. אדם יכול להיווצר בכל מקום באופן הפזיז ביותר וללא סיבה הגיונית, אבל דרכון לעולם לא. לכן גם מכירים בו כשהוא טוב, ואילו האדם יכול להיות טוב מאין כמוהו, ובכל זאת לא יכירו בו".
ברטולד ברכט (1898-1956), מחזאי ומשורר גרמני, בספרו שיחות של פליטים (1961), על אובדן הזכות לדרכון. מגרמנית: רוני רייך, הוצאת שוקן, 1996.
הדברים נכתבו באירוניה כדי לבקר את היחס המזלזל שיש פעמים רבות כלפי האדם באשר הוא והתייחסות אליו כמו אל "מספר" בלבד.
*44*
1. הדרכון מוצג בקטע כאיבר מאיברי גופו של האדם, כחלק בלתי נפרד ממנו. מדוע לדעתכם הוא מוצג כך?
2. אילו זכויות בסיסיות נפגעות ומה קורה לאדם שמאבד את הזכות לקבל דרכון?
3. מה פירוש הכרה בדרכון לעומת חוסר ההכרה באדם?
4. האם אתם מסכימים עם הנאמר בקטע?
(בספר תמונה):
דרכון ישראלי
ב. הזכות לחיות בביטחון
כל אזרח זכאי לכך שהמדינה תגן על חייו, תבטיח שלא יפגעו בגופו ותשמור על שלומו ועל רכושו. בשתי דרכים מגינה המדינה על ביטחון אזרחיה:
הגנה כלפי חוץ - כל מדינה חייבת להגן על אזרחיה מפני אויבים מבחוץ. לשם כך מחזיקה המדינה צבא שתפקידו לשמור על גבולות המדינה ולהעניק ביטחון לאזרחים החיים בגבולות אלה.
הגנה כלפי פנים - אף בתוך גבולותיה, חייבת המדינה להבטיח את שלומם של אזרחיה ולשמור עליהם מפני עבריינים, שלא תתאפשר פגיעה פיזית בגופם וברכושם. הגוף המרכזי, שתפקידו למנוע מעשי אלימות בתוך המדינה, הוא המשטרה. לשם כך, מוסמכת המשטרה לנקוט צעדים על פי החוק, כמו: מתן קנסות, שימוש מוגבל בכוח (למשל: זרנוקי מים וגז מדמיע לפיזור הפגנות לא חוקיות) ואף לערוך מעצרים.
ג. הזכות לקבל את הגנת החוק ובתי המשפט
כל אזרח זכאי לחיות בחברה שיש בה חוק וסדר. חובתה של המדינה, בהתאם לכך, לחוקק חוקים שישמרו על האזרח ויבטיחו את הסדר החברתי. כך, לדוגמה, כאשר ערך החירות (החופש) הוא הערך הבולט בתפיסת העולם החברתית, המדינה תחוקק חוקים המבטיחים את חופש הביקורת, חופש המחשבה, חופש הביטוי, חופש העיסוק (החופש לבחור באיזה מקצוע לעסוק) ועוד. תפקידם של בתי המשפט במדינה הוא לדאוג שחוקים אלה אכן יקוימו, ובאמצעותם יישמרו הסדר והערכים החברתיים.
- במד"ל - הפעלה: חברת צדק דמיונית
מהן החובות האזרחיות הבסיסיות?
שלוש החובות האזרחיות הבסיסיות הן:
חובת הציות לחוק; חובת תשלום מיסים; חובת התרומה למדינה.
*45*
ד. חובת הציות לחוק
חובתו הבסיסית של כל אזרח היא לציית לכל החוקים שנחקקים במדינתו, והוא צפוי להיענש אם עבר עליהם. חובת הציות לחוק חלה על כל אדם, גם אם איננו אזרח המדינה.
ה. חובת תשלום מיסים
בחובת הציות לחוק כלולה גם חובת תשלום המיסים, אלא שזו דורשת הבהרה נוספת באשר ליחסים בין האזרח לבין המדינה. מס הוא תשלום חובה המוטל בחוק על האזרחים על ידי השלטון, וכל אזרח חייב לעמוד בו. כדי לממש את זכויות האזרחים ולפעול לקידום המטרות המשותפות, המדינה זקוקה לכסף. מקור ההכנסה העיקרי של המדינה הוא המיסים שתושביה משלמים. ההכנסות מהמיסים מאפשרות למדינה לתת לאזרחיה שירותים בסיסיים, כגון: חינוך ובריאות (ובהם בניית בתי ספר ומוסדות בריאות), הגנה על הביטחון (באמצעות הקמתם ומימונם של גופים כמו המשטרה והצבא), שירותי תחבורה (באמצעות סלילת כבישים, מסילות ברזל וכדומה), שמירה על איכות הסביבה (הקמת גנים ציבוריים; שמירה על אוצרות טבע; מניעת מפגעים סביבתיים) ועוד. חובת תשלום המיסים יכולה לחול, באופן מלא או חלקי, על מי שמרוויח כסף מעבודתו או מעסקיו במדינה, גם אם איננו אזרח. אולם בראש ובראשונה זוהי חובה המוטלת על אזרחי המדינה.
1. חובת התרומה למדינה
מקובל לראות בתרומה של האזרחים לחיים הציבוריים של המדינה חובה נוספת. ברבות ממדינות העולם, חובה זו תורגמה לשירות הצבאי ורבות מהן הנהיגו עד סוף שנות השמונים של המאה העשרים חובת שירות צבאי, שחלה על הגברים הצעירים במדינה. חובה זו נתפסה כחובה משלימה של הזכות להגנה. כלומר, בעוד שהמדינה התחייבה להגן על אזרחיה, התחייב האזרח להשתתף בהגנה על מדינתו מהתקפה של אויב.
עם זאת, לאור שינויים ביחסים שבין המדינות וצורכיהן הביטחוניים, אין היום גיוס חובה במרבית המדינות הדמוקרטיות, כמו ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, בריטניה, אירלנד, בלגיה, צרפת, ספרד ועוד.
בחלק מהמדינות שבהן עדיין נהוגה חובת הגיוס לצבא (כמו ישראל, גרמניה, שווייץ, אוסטריה, פינלנד ורוסיה), יכול אזרח שאינו מעוניין לשרת בצבא, לבחור כתחליף ב"שירות אזרחי" - שבו הוא משרת את החברה לתקופה מוגדרת בפעילות בתחומי הבריאות, הרווחה, המשמר אזרחי, החינוך או בתשלום מס מיוחד.
במדינות כמו קפריסין, יוון וטורקיה אין אפשרות לשרת שירות לאומי במקום השירות הצבאי. בישראל קיימת חובת גיוס לצבא לבנים ולבנות מגיל 18, אך בפועל החובה מוחלת רק על חלקים מהאוכלוסייה ולא על כולה. בנות דתיות זכאיות לפטור משירות צבאי אם הצהירו על דתיותן לשם קבלת הפטור.
תלמידי ישיבה זוכים לדחיית השירות הצבאי או לפטור, כל עוד הם מצהירים על לימודיהם בישיבה.
*46*
רוב אזרחי ישראל הערבים, להוציא דרוזים ואחדים משבטי הבדווים, פטורים משירות צבאי משום שהמדינה החליטה שלא לגייסם. מתן פטור משירות צבאי נמצא בסמכותו של שר הביטחון.
בשנים האחרונות מתנהל דיון ערני בסוגיית חובת התרומה למדינה באמצעות שירות צבאי או בשירות אזרחי לצעירים ולצעירות. העיקרון המנחה את הדיון הוא הראייה הדוגלת בשוויון, בחלוקה בנטל, בצמצום האפליה ובקידום שילובם של מגזרים שונים בחברה האזרחית בישראל. מספר הצעות הועלו בכנסת שמטרתן לשלב במסגרת השירות האזרחי גם קבוצות ומגזרים אשר ברובם אינם משרתים כיום, ובהם אזרחים ערבים ואזרחים יהודים חרדים.
לשם כן הוקמה מנהלת, באחריות משרד ראש הממשלה, שמטרתה לעודד ולגייס אזרחים ערבים וחרדים להתנדב לשירות האזרחי.
הטענה נגד היוזמה הממשלתית היא שאין לתלות זכויות אזרח במילוי חובות, כיוון שבמדינה דמוקרטית הזכויות הן מוחלטות והחובות הן יחסיות. כלומר, תמיד יש קבוצות מיעוט שלא מחילים עליהן את החובות באופן גורף, למשל שירות צבאי. בהקשר הישראלי יש לזכור שההחלטה לא להחיל על המיעוט הערבי את חובת השירות הצבאי היא החלטה ממשלתית מסוף שנות ה-50.
(בספר תמונה):
1. האם לדעתכם שירות צבאי חובה נחוץ למדינה? לכל מדינה? לישראל? מדוע?
2. נסו לתאר דרכים נוספות שבהן אזרח יכול לתרום למדינה.
3. האם בישראל, כמו בשוויץ ובאוסטריה, יש לאפשר לאזרחים לבחור בין שירות צבאי לבין שירות אזרחי?
4. האם לדעתכם יש לחייב בשירות אזרחי את כל מי שאינו משרת בצבא מסיבות שונות? נמקו את תשובתכם.
*46*
למרות כל האמור לעיל, לגבי ההכרה הבין-לאומית בדבר הזכות לאזרחות, יש בעולם בני אדם רבים שעדיין חיים במדינות שונות ללא אזרחות.
מקובל לדבר על שלוש קבוצות של אנשים החיים במדינה ואינם נחשבים לאזרחיה:
א. תושבים (ללא אזרחות); ב. מהגרי עבודה (עובדים זרים); ג. פליטים.
*47*
א. תושבים
תושבים הם כל אותם האנשים המתגוררים במדינה ומהווים חלק מהאוכלוסייה המוכרת של המדינה.
במה שונה, אם כן, מעמד התושבות ממעמד האזרחות?
כללית, אפשר לומר שהאזרחות היא חברות מלאה במדינה, לעומת התושבות שהיא חברות חלקית. כלומר, לאזרחי המדינה יש בדרך כלל יותר זכויות אבל גם יותר חובות מאשר לתושבים שאינם אזרחים. ברוב המדינות הדמוקרטיות אין הבדל בזכויות הפרט או בזכויות חברתיות, בין אזרחים ובין מי שנחשבים לתושבים; אבל מי שנחשבים לתושבים אינם בעלי זכויות אזרחיות פוליטיות, כגון הזכות לבחור ולהיבחר והם פטורים מכמה חובות, כגון חובת השירות בצבא במדינות שבהן קיימת חובה כזו. התושבים אינם משתתפים בקביעת דמותה של המדינה ועתידה - זכות השמורה לאזרחים. כל מדינה מחליטה באופן שונה מי זכאי למעמד של אזרח; מי זכאי למעמד של תושב; ומהן החובות והזכויות השונות המצופות מכל אחד מהם.
בישראל, כמו גם במדינות דמוקרטיות רבות אחרות, ישנם שני סוגי מעמד לתושבים שאינם אזרחים: תושבי קבע - תושבים שאינם אזרחים, או שהם אזרחים של מדינה אחרת ויש להם רישיון לישיבת קבע במדינה.
תושבים ארעיים - תושבים שאינם אזרחים, אבל יש להם רישיון זמני לישיבה במדינה.
חובותיהם וזכויותיהם של תושבים בישראל:
כל תושבי המדינה חייבים בתשלום מיסים.
בנושא הזכויות, אפשר לומר שלתושב שאינו אזרח יש פחות זכויות מלאזרח. בישראל, תושבים שאינם אזרחים אינם רשאים לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון או לשמש שופטים והם אינם זכאים לקבל דרכון ישראלי. כמו כן, תושב עלול לאבד את רישיונו לישיבת קבע או לישיבה ארעית בישראל, אם עזב את המדינה לתקופה של שבע שנים או יותר, או אם קיבל ממדינה אחרת רישיון לישיבת קבע או אזרחות חדשה.
לעומת זאת, בישראל, כמו ברוב המדינות המגדירות עצמן דמוקרטיות, תושבי המדינה זכאים, כמו שאר האזרחים, לזכויות שונות, כגון הזכות השווה למשפט הוגן, על פי כללי הצדק של המדינה. מעבר לכך, זכותם של כלל תושבי מדינת ישראל לקבל סיוע מהמוסד לביטוח לאומי (סיוע הניתן באמצעות קצבאות, כגון קצבאות ילדים, לידה, שארים, אבטלה, זקנה, נכות ועוד). כמו כן, זכאים תושבי המדינה לקבל ביטוח בריאות המאפשר להם לקבל שירותי בריאות. תושב קבע אף יכול לבחור ולהיבחר לרשויות המקומיות ולהתמנות למשרות מסוימות בשירות המדינה.
*48*
ב. מהגרי עבודה ("עובדים זרים")
מהגרי עבודה הם אנשים שעוזבים את מדינתם ועוברים למדינה אחרת על מנת לעבוד בה ולהתפרנס למחייתם. הם נחשבים ל"אורחים זמניים" במדינה שבה הם עובדים, כלומר הם אינם תושבים או אזרחים ואינם נחשבים לחלק מאוכלוסיית המדינה. עם זאת, כל מדינה מחוקקת חוקים שונים הקובעים מהן זכויותיהם וחובותיהם של עובדים אלה, ובאילו תנאים יוכלו, אם בכלל, לקבל מהמדינה מעמד של תושבות או של אזרחות. התופעה של מהגרי עבודה (בישראל הם מכונים "עובדים זרים") היא תופעה רווחת במדינות רבות.
לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, בסוף שנת 2011 חיים בישראל כ-75,000 עובדים זרים וכ- 14,000 עובדים זרים לא חוקיים, שהיו בעבר עובדים חוקיים. נוסף על כן, בישראל חיים כ-95,000 תיירים ללא אשרה בתוקף. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רוב התיירים ללא אשרה בתוקף עובדים באופן לא חוקי.
העובדים הזרים בישראל עובדים בעיקר במקצועות הסיעוד, הבניין והחקלאות.
(בספר תמונה):
בדקו את מצבם של העובדים הזרים בישראל. חפשו מידע באתרי אינטרנט ובפרסומים שונים.
א. מה מספר העובדים הזרים כיום בישראל ? מאילו מדינות הם באים?
ב. מה היו הנסיבות שהביאו לכניסתם של עובדים זרים לארץ?
ג. מהי מדיניות הממשלה כיום בקשר לעובדים הזרים?
ד. מה מצבם של העובדים הזרים בישראל? האם זכויותיהם נשמרות? בהשוואה לעובדים אחרים: האם מצבם טוב או פחות טוב? האם צריך לשפר את מצבם? אם כן, במה וכיצד?
אתר הקו לעובד: /http://www.kalaoved.org.il
רשות האוכלוסין וההגירה:
http://piba.gov.il/Subject/ForeignWorkers/Pages/MeidaKlali.aspx
אתר כל זכות: http://kolzchut.org.il
המוסד לביטוח לאומי: http://btl.gov.il
מטח: http://lib.cet.ac.il/pages/sub/asp?kwd=3133
*49*
ג. פליטים
פליט הוא אדם שאולץ לעזוב את מדינתו מסיבות שונות, כמו מלחמה, רדיפה על רקע גזעני, עמדותיו הפוליטיות, אמונותיו הדתיות ועוד. עזיבה זו מובילה, במרבית המקרים, גם לאובדן אזרחותו של האדם במדינה שבה הוא נולד וחי. פליטים שנקלטים במדינות זרות אינם מקבלים בדרך כלל מעמד אזרחי במדינה שאליה הגיעו, ואירוחם בה נתון לשיקול דעתה ולחסדיה. רבים מהם נמצאים במעמד של חסרי מדינה. נכון לשנת 2006, על פי ה-UNHCR - סוכנות האו"ם לטיפול בענייני פליטים - מספר הפליטים בעולם עמד על קרוב ל- 21 מיליון.
כפליט, אדם מאבד לא רק את ביתו, את פרנסתו ואת הסביבה החברתית והתרבותית המוכרת לו, אלא גם את הבית המדיני שלו. כלומר, זכויותיו של הפליט לדרכון ולהגנה שהמדינה מספקת לאזרחיה, ואפילו למגורים - אינן נשמרות. פעמים רבות הוא אף אינו זוכה לקבל במדינה הקולטת אותו שירותים בסיסיים, כמו שירותי חינוך ובריאות, והוא סובל מתנאי מחיה קשים.
ב- 1951 נחתמה אמנת ז'נבה לענייני פליטים, ובה התחייבו החברות באו"ם להעניק לפליטים המגיעים לתחומן מקלט מדיני, כלומר הגנה. מדינת ישראל חתמה על אמנת ז'נבה לענייני פליטים (1951) ואף קלטה פליטים מארצות שונות: וייטנאם, בוסניה, אלבניה ודארפור.
פליטים ומדינת ישראל
נושא הפליטים עמד ברקע להקמתה של מדינת ישראל.
דוגמה א - פליטים יהודים
יהודים רבים הפכו לפליטים חסרי בית עם עלייתו של השלטון הנאצי בגרמניה (1933) ומאוחר יותר, בפרוץ מלחמת העולם השנייה.
פליטים יהודים רבים גורשו או ברחו ממדינות שנכבשו על ידי הנאצים, וביקשו למצוא מקלט במדינות שונות כמו ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, בריטניה ועוד. ביולי 1938 יזמה ארצות הברית דיון בבעיית הפליטים היהודים בוועידה בין-לאומית שנערכה באוויאן שבצרפת. ועידה זו לא הצליחה לספק פתרונות לבעיה, ובפועל, מדינות העולם לא מיהרו לקלוט את הפליטים היהודים ואף הגבילו את אפשרויות ההגירה החוקית אל תחומן.
לאחר מלחמת העולם השנייה (1945) נותרו מאות אלפי פליטים יהודים ללא קורת גג. אחד האירועים הממחישים את קשיי הפליטים היהודים עם תום המלחמה הוא סיפור המעשה הבא: ביולי 1947 ניסו כ-4,500 פליטים יהודים להגיע אל חופיה של פלשתינה-ארץ ישראל בספינה שיצאה מדרום צרפת ונקראה "אקסודוס". הבריטים, ששלטו אז בארץ, לא התירו לפליטים לרדת מהספינה ושלחו אותה חזרה אל לב ים. הספינה הגיעה לצרפת, ולאחר מכן הועברו הפליטים שעליה למחנות פליטים בגרמניה.
*50*
מדינת ישראל הוקמה כ"בית לאומי" לעם היהודי, כביטוי לקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל, ומתוך מטרה למצוא פתרון של קבע לבעיית הפליטים ולנדודים של יהודים ממדינה למדינה, ולשמש מקום שאליו יוכלו לעלות קהילות יהודיות הנתונות במצוקה.
(בספר תמונה):
פליטים יהודים שגורשו מארץ ישראל למצרים על ידי הטורקים, 1.1.1915
דוגמה ב - פליטים פלסטינים
בעקבות מלחמת העצמאות (1948) והקמתה של מדינת ישראל, הפכו כ-730 אלף ערבים לפליטים. כיום הם מפוזרים באזורים שונים בעולם: ירדן, לבנון, סוריה, רצועת עזה וגם ביהודה ושומרון (הגדה המערבית) ובישראל עצמה. בישראל קיבלו הפליטים הפלסטינים מעמד של אזרחים. עם זאת, כמחצית מהפליטים הפלסטינים חיים עד עצם היום הזה במחנות פליטים והם חסרי אזרחות. כך למשל לבנון המסרבת להעניק אזרחות לפליטים החיים בשטחיה, ולעומתה ירדן העניקה לפליטים בתחומה אזרחות מלאה. במחנות הפליטים שוררים תנאי חיים קשים: עוני, אבטלה, מצב בריאותי ירוד, תת תזונה, צפיפות דיור, ביוב זורם ברחובות. אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים) היא הגורם הרשמי העיקרי המסייע והמספק לפליטים הפלסטינים שירותים רפואיים, שירותי רווחה וחינוך יסודי. אונר"א מגדירה כפליט פלסטיני כל אדם וצאצאיו, שהתגוררו בפלשתינה במשך שנתיים לפחות לפני מאי 1948, וכתוצאה מהמלחמה איבדו את ביתם ואת אמצעי מחייתם ומתגוררים כיום בעזה, ביהודה ושומרון (הגדה המערבית), בירדן, בסוריה או בלבנון. על פי רישומי אונר"א, כיום חיים במקומות שונים בעולם כ-5 מיליון פליטים פלסטינים, כאשר אל הדור הראשון של הפליטים נוספו דור שני ושלישי של פליטים. הגדרת הנציבות העליונה של האו"ם מתייחסת לפליטים עצמם. אונר"א מרחיבה את ההגדרה, ולפיה צאצאי הפליטים הפלסטינים נחשבים גם הם פליטים, וקבלת אזרחות מדינה אחרת איננה מבטלת את מעמד הפליט הפלסטיני.
*51*
דוגמה ג - פליטי דארפור
בחבל דארפור שבמערב סודאן התרחש החל משנת 2003 עימות אלים בין שבטים ערביים שנתמכו על ידי ממשלת סודאן, לבין אפריקאים שחורים תושבי המקום. העימותים כללו מעשי רצח ועינויים אכזריים. הפליטים שנמלטו אל המדינה צ'אד השכנה נרדפו גם שם על ידי אותם שבטים שטבחו בהם. על פי נתונים שנאספו, מספר הפליטים מוערך בכשני מיליון, ומספר ההרוגים, אם כתוצאה מרצח ואם כתוצאה מרעב וממחלות, מוערך ביותר ממאתיים אלף.
רבים מהפליטים ברחו מאזורי הקרבות והגיעו למצרים. ממצרים, דרך הגבול הדרומי, נכנסו למדינת ישראל מאות פליטים. לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, מספרם של מבקשי מקלט בישראל מונה כיום כ-50,000, ומתנהל ויכוח על הגדרתם. רובם של הפליטים ומבקשי המקלט בישראל מקבלים הגנה קבוצתית זמנית ואשרת שהייה. הם פזורים בכמה ערים בארץ. רבים מהם מתגוררים בתל אביב ובמוקדים נוספים, כגון אילת, אשדוד, ערד וירושלים.
בשנים האחרונות מתנהל דיון ציבורי סוער בנושא של מעמדם וזכויותיהם של הפליטים ומבקשי מקלט בישראל. במקרים רבים אי אפשר לשלוח את הפליטים מישראל, לנוכח הסכנה הנשקפת לחייהם במדינות מוצאם, סודן ואריתריאה.
ביוזמת מספר חברי כנסת מסיעות שונות, הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק ההגירה לישראל, העוסקת בין היתר בהגירת פליטים. בפעם הראשונה מוצעת הסדרה מהותית של סוגיית הפליטים בחקיקה ראשית.
רוב הצעות החוק נדחו, מלבד הצעת החוק למניעת הסתננות התשס"ח, 2008. משרד הביטחון הגיש את הצעת החוק, וממשלת ישראל קידמה אותו. ההצעה עברה בקריאה ראשונה.
בחודש יוני 2012 נכנסה הצעת החוק לתוקף. באוקטובר 2012 הגישו ארגוני זכויות אדם עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל את החוק.
בדיון בבג"ץ ב-12 במרס 2013, הודיע נשיא בית המשפט העליון גרוניס כי ההרכב בראשותו יוציא צו על תנאי, בעתירה שמורה למדינה לנמק מדוע לא יבוטל התיקון לחוק ההסתננות.
לעיון מעמיק יותר בהצעות חוק הנוגעות לפליטים ולמבקשי מקלט, מומלץ לפנות לאתר הבא:
http://www.humanrights.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItenID=877efec7-338d-444c-82dd-c4d27ab0e052&lang=HEB
חשוב לציין שישראל חתמה בשנת 1954 על אמנת הפליטים של ארגון האומות המאוחדות. האמנה מגדירה מיהו פליט, מהן זכויותיו ואילו חובות חוקיות מוטלות על המדינות החתומות כלפיו. הדאגה והטיפול בפליטים נעשה על ידי מספר ארגונים אזרחיים ולא על ידי הממשלה או מוסדות האו"ם. חברי ארגונים אלה חשו שאינם יכולים לעמוד מנגד ולא לעזור, במיוחד מאחר שגם העם היהודי היה נרדף ורבים מהיהודים היו פליטים.
*52*
*52*
מדינות מעניקות אזרחות בעיקר על פי שני עקרונות:
א. עקרון הקרקע - מקום הולדתו של האדם הוא שקובע את אזרחותו.
ב. עקרון הדם - אזרחותו של אדם נקבעת על פי אזרחותם של הוריו (אחד מהם או שניהם).
הדרכים לקבלת אזרחות ישראלית נקבעות בחוק האזרחות משנת 1952. שש דרכים שבהן אדם יכול להפוך לאזרח ישראלי:
1. מכוח חוק השבות - על פי חוק זה, כל אדם שזכאי לעלות לישראל, יהודי או צאצאיו עד שלושה דורות, זכאי גם להתאזרח.
2. מכוח הישיבה בארץ - סעיף המתייחס בעיקר לפלסטינים שחיו בפלשתינה-ארץ ישראל, בתקופת המנדט ונשארו בתחומי מדינת ישראל בתום מלחמת העצמאות. לתושבים אלו העניקה המדינה אזרחות מלאה.
3. מכוח לידה - אדם שאחד מהוריו או שניהם הם אזרחים ישראלים. אם אדם זה לא נולד בישראל, הוא עדיין זכאי לאזרחות, אך צאצאיו אינם זכאים לה.
4. מכוח לידה וישיבה בישראל - סעיף מיוחד, שבא לתת מענה למי שנולד לאחר קום המדינה, ומעולם לא הייתה לו שום אזרחות. כדי לקבל אזרחות מכוח סעיף זה על המבקש לעמוד בתנאים הבאים: "יהיה לאזרח ישראלי, אם ביקש זאת בתקופה שבין יום הולדתו ה-18 לבין יום הולדתו ה-21, ואם היה תושב ישראל חמש שנים רצופות בתכוף לפני יום הגשת בקשתו."
5. התאזרחות - אם אדם אינו עונה על תנאים אלו ומבקש לקבל אזרחות ישראלית, עליו להגיש בקשה להתאזרחות ולעמוד בתנאי ההתאזרחות. תנאי ההתאזרחות בישראל כוללים: הימצאות בישראל, ידיעת השפה העברית, זכאות לשבת ישיבת קבע בישראל, השתקעות במדינה (שמתבטאת במציאת מקום עבודה ומגורים קבועים) ועוד.
6. אזרחות מכוח הענקה - שר הפנים רשאי להעניק אזרחות ישראלית בעיקר ללא יהודים, שלא חל עליהם סעיף אחר בחוק, כגון אנשים שהמדינה חפצה ביקרם, כגון חסיד אומות העולם.
7. התאזרחות של בעל ואישה (תיקון מספר 4) תש"ם-1980 - בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5 או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5.
*53*
(בספר תמונה):
על איזה עיקרון (קרקע או דם) מבוססת כל אחת מהדרכים לקבלת אזרחות ישראלית?
לעיון מעמיק יותר בחוק מומלץ לפנות לאתר הכנסת:
http://www.nevo.co.il/law_html/law01/011_001.htm#Seif10
יש לציין כי החוק הישראלי נותן העדפה ליהודים בקבלת אזרחות ישראלית, בעיקר מכוח חוק השבות. מדינת ישראל הוקמה כמדינת הלאום היהודי בכוונה לאפשר לבני לאום זה לעלות לארץ ולהתאזרח במדינה. המדינה מוגדרת בחוק כמדינה יהודית ודמוקרטית ויש הרואים בהעדפה זו אפליה כלפי מי שאינם יהודים.
מושגון:
חוק השבות (1950): חוק המאפשר לכל עולה חדש לקבל אזרחות ישראלית. האנשים שיכולים לקבל מעמד של עולה הם יהודים או בני משפחתם: ילדיהם או נכדיהם ובני זוגם.
(בספר תמונה):
1. הכיתה תתחלק לשתי קבוצות: קבוצה א מעוניינת לשמור ולחזק את האופי היהודי-לאומי של מדינת ישראל ("ליהודים יש רק מדינה אחת בעולם"). קבוצה ב מעוניינת שמדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית תהיה פתוחה לקבלת מהגרים ("אנו כיהודים ביקשנו להתאזרח במדינות שונות ולא אפשרו לנו").
2. כל קבוצה תנסח רשימה של כללים ותנאים המוצבים בפני אנשים זרים (לא יהודים), המעוניינים לקבל אזרחות. אתם יכולים לבחור מהכללים שמופיעים להלן, המקובלים במדינות שונות, או לנסח כללים משלכם ולנמק את בחירתכם: היכולת לקרוא, לכתוב ולהבין את השפה הרשמית של המדינה, מגורים במדינה במשך חמש שנים לפחות, היעדר עברות פליליות, שבועת אמונים למדינה, השתייכות ללאום שעימו מזוהה המדינה, היכרות עם התרבות ועם ההיסטוריה של המדינה, יכולת לקיים משפחה.
3. דרגו את הכללים שניסחתם לפי סדר חשיבות. הציגו ונמקו בפני מליאת הכיתה את עמדתכם ונהלו דיון בנושא.
*54*
הנכם מוזמנים להיעזר באתר הכנסת ובמקורות מידע נוספים.
חוק האזרחות בישראל:
http://www.nevo.co.il/law_html/law01/011_001.htm#Seif10
חוקי אזרחות בעולם:
http://www.idi.org.il/Parliament/2010/Pages/67_2010/c/c.aspx
(בספר תמונה):
בפרק זה הכרנו את המושג אזרחות.
בשלב ראשון למדנו כי דובר לראשונה על אזרחות כחברות בעיר-מדינה בתקופת יוון העתיקה והשימוש במושג התפתח במקביל להתפתחות הדמוקרטיה, אולם כיום נפוץ השימוש בו גם במשטרים לא דמוקרטיים.
האזרחות מגדירה את הקשר שבין האזרח לבין מדינתו כקשר הדדי של זכויות וחובות. על כן התמקדנו באותן זכויות וחובות בסיסיות, המשותפות להגדרות האזרחות במדינות השונות. בזכויותיו של האזרח ציינו את הזכות להשתייך למדינה, הזכות לחיות בביטחון והזכות לקבל את הגנת החוק ובתי המשפט של המדינה. בחובותיו של האזרח ציינו את חובת הציות לחוק, חובת תשלום המיסים ואת חובת השירות למדינה.
לאחר מכן, תואר קשר החובות והזכויות בין המדינה ובין קבוצות שאינן זוכות למעמד של אזרחים (תושבים, מהגרי עבודה ופליטים). למדנו כי לקבוצות הלא אזרחיות יש אמנם זכויות מצומצמות מאלה של האזרחים, אולם הן גם פחות מחויבות כלפי המדינה. כך למשל בישראל, אנשים שאינם אזרחים לא זכאים לבחור או להיבחר לכנסת, אולם גם לא מוטלת עליהם חובת השירות בצבא. כמו כן למדנו שזכויות תושבים שאינם אזרחים לא תמיד נשמרות; תושבים חסרי אזרחות, מהגרי עבודה ופליטים - חשופים יותר לפגיעה בזכויות בסיסיות שונות המוענקות לכל אדם מתוקף היותו אזרח. בחלק האחרון של הפרק למדנו מי זכאי לקבל אזרחות ישראלית וכיצד ניתן לרכוש אזרחות זו.
*55*
(בספר תמונה):
- אזרחות
- נתינות
- תושבים
- תושב קבע
- תושב ארעי
- מהגרי עבודה
- פליטים
- התאזרחות
- חוק השבות
- חוק האזרחות
(בספר תמונה):
1. מה ההבדל בין אזרחות לבין נתינות?
2. מהן זכויות האזרח הבסיסיות? מהן חובות האזרח הבסיסיות?
3. תארו שלושה מצבים שבהם אדם חי במדינה מבלי להיות אזרח המדינה.
4. מדוע מהגר עבודה עלול למצוא את עצמו חשוף למצוקות שונות?
5. חפשו באינטרנט תחת המילים "פליט" או "פליטים" סיפורים שונים של פליטים. מהן הסיבות לכך שאנשים אלה הפכו מאזרחים לפליטים? אילו מזכויותיהם האזרחיות נפגעו עקב הפיכתם לפליטים?
6. אזרח, תושב קבע, תושב ארעי, מהגר עבודה (עובד זר) ופליט - אלה הם מושגים המגדירים את מעמדו של הפרט במדינה שהוא חי בה. תארו את המאפיינים המרכזיים של מעמדות אלה, והשוו ביניהם.
*56*
*56*
פתיחה
האם אנו מרגישים אותה תחושת שייכות לכל המסגרות החברתיות שאנו שותפים בהן? מהי תחושת שייכות לאומית ומהי תחושת שייכות אזרחית? האם הן נוצרות מאליהן או שיש לטפח אותן? מדוע, אם בכלל, חשוב להבחין ביניהן?
פרק זה יעסוק בבירור תחושת השייכות של האזרח כלפי הלאום שלו וכלפי מדינתו. נדון בהבדל שבין השתייכות לאומית לבין השתייכות אזרחית ומהם הביטויים לתחושות אלה במסגרת המדינה.
אנשים שאנו מזהים כבני לאום מסוים - על פי הופעתם החיצונית או לבושם - אינם בהכרח אזרחים במדינת הלאום שלהם. במקביל לא כל האנשים המחזיקים באותו דרכון (כלומר אותה אזרחות) הם בני אותו לאום (שייכים לאותה קבוצה). במילים אחרות: יש הבדל בין שייכותו האזרחית של אדם ובין שייכותו הלאומית.
אנו משתייכים למסגרות חברתיות שונות: המשפחה, בית הספר, קבוצת החברים, השכונה, היישוב ועוד. הלאום והאזרחות הם עוד שתי מסגרות חברתיות שאליהן רובנו שייכים.
כולנו שייכים, אם כן, לקבוצות ולמסגרות חברתיות שונות. אולם מהו הקשר הרגשי שלנו למסגרות אלה, מהי תחושת השייכות שלנו אליהן?
כשאדם מרגיש תחושת שייכות חזקה כלפי מסגרת חברתית מסוימת, הוא בדרך כלל מחויב לה, מזדהה עם מטרותיה, גאה בשייכותו אליה, רוצה ומוכן לתרום לה.
כך, לדוגמה, תלמיד שחש תחושת שייכות חזקה לכיתה שהוא לומד בה, ינסה לקדם את צורכי כיתתו מול הנהלת בית הספר, ייזום מפגשים כיתתיים גם מחוץ לשעות הלימודים ועוד.
כאשר אדם מרגיש תחושת שייכות חלשה כלפי הקבוצה שהוא חבר בה, הוא עשוי לפתח אדישות, ניכור או עוינות כלפיה, ובמקרים קיצוניים אף עלול לנסות לפגוע בה.
כך, לדוגמה, תלמיד שחש תחושת שייכות חלשה לכיתתו, יהיה אדיש לניצחונה או להפסדה בתחרויות מול כיתות אחרות; הוא לא יגלה עניין במראה החיצוני של הכיתה ולא יגיע למפגשים חברתיים שמארגנים בני כיתתו.
תחושת השייכות שלנו משתנה לאורך החיים ובמצבים שונים. למשל, לעיתים נרגיש שייכות חזקה יותר לשכונה שבה אנחנו חיים, לדת שלנו או למדינה שלנו, ובזמן משחק כדורגל של הקבוצה שאותה
*57*
אנחנו אוהדים, אנחנו עשויים להרגיש כי ברגע זה, הזדהותנו עם הקבוצה היא השייכות החשובה ביותר. לעומת זאת, אנשים רבים טוענים כי כאשר הם שוהים במדינה אחרת, כתיירים למשל, תחושת השייכות שלהם למדינה שלהם מתחזקת.
(בספר תמונה):
אוהדים של קבוצות בספורט חשים לעיתים תחושת שייכות חזקה לקבוצתם
(בספר תמונות):
1. לפניכם רשימה של המסגרות החברתיות השונות שאליהן אתם משתייכים. רשמו את שם המסגרת הרלוונטית לכם. (לדוגמה: משפחה: ישראלי, כיתה: ט' 1)
הערה: אפשר לשלב חלק מהתשובות שציינתם בהפעלה 1, בפרק ב' עמ' 27.
א. שם המשפחה שלי...
ב. תלמיד/ת כיתה...
ג. לומד/ת בבית ספר...
ד. חבר/ה בתנועת נוער..,
ה. אני בת/בן העם...
ו. אני אזרח/ית מדינת...
ז. עוסק/ת בספורט...
ח. פעיל/ה בתחום...
ט. עוד מסגרת חשובה לי...
י. עוד מסגרת חשובה לי...
2. דרגו את מסגרות ההשתייכות שלכם לפי סדר חשיבותן עבורכם (ניתן לדרג כמה מסגרות חברתיות באותה דרגת חשיבות).
3. הציגו את הרשימה בכיתה. נסו לחשוב על המשותף ועל השונה ביניכם לבין שאר התלמידים.
*58*
*58*
השייכות הלאומית שלנו נובעת מכמה מרכיבים שאנו רואים אותם כמשותפים לנו ולחברים אחרים באותה קבוצה, למשל: מוצא, היסטוריה, שפה, שטח (טריטוריה), דת, תרבות ועוד.
מושגון:
לאומיות: תחושת השייכות ללאום ודבקות בו מכונות "לאומיות".
לאומיות דוגלת ברעיון שלאומות (עמים) יש זכות להגדרה עצמית.
א. תחושת השייכות הלאומית
אחד הגורמים המרכזיים הקובעים אם עם מסוים יהפוך ללאום הוא תחושת השייכות החזקה המתפתחת בקרבו. תחושת השייכות שחש אדם כלפי הלאום שלו זוכה פעמים רבות גם לכינוי "זיקה לאומית".
מושגון:
זהות לאומית: היחס או הקשר שאדם חש כלפי הלאום שאליו הוא משתייך.
אנשים שונים מתייחסים באופן שונה לקבוצתם הלאומית; אדם בעל זיקה לאומית חזקה חש קשר חזק לבני הלאום שלו וזהותו הלאומית חשובה לו. אדם בעל זיקה לאומית חלשה חש קשר רופף לבני הלאום שלו וזהותו הלאומית אינה חשובה לו.
מושגון:
לאומנות: רגש לאומי קיצוני שיש בו שילוב של שני מרכיבים: הראשון, תחושת עליונות ביחס ללאומים אחרים, והשני, התנהגות תוקפנית ביחס ללאומים אחרים. הרגש הלאומני, אם כן, אינו מכוון רק להזדהות עם הלאום, אלא גם לשנאה ולתוקפנות ביחס ללאומים אחרים.
*59*
(בספר תמונות):
1. לפניכם כמה התבטאויות הממחישות את תחושותיהם של אנשים שונים כלפי הלאום שאליו הם משתייכים. קראו אותן בתשומת לב:
לאומנות
"אני מתבונן בשאר הלאומים ואני רואה תרבויות לא מפותחות, אנשים חלשים ולא מוסריים. אין בכלל מה להשוות בינם לבינינו. אנחנו פשוט יותר מהם מכל הבחינות: אנחנו חכמים יותר, חזקים יותר, טובים יותר ויש לנו תרבות עשירה ומתקדמת יותר. היות שכך, איני רואה בכלל מקום לספק, זו זכותנו המלאה לשלוט בהם ולהשתלט על שטחיהם".
לאומיות
"אני אוהב את הלאום שלי וגאה בו. יש לנו היסטוריה משותפת, שורשים משותפים ותרבות נפלאה של מנהגים, ספרות ומורשת, שהצלחתנו לטפח לאורך כל השנים. בני הלאום שלי נשארו תמיד קשורים זה לזה ועזרו זה לזה גם בתקופות קשות של איומים ורדיפות. אף על פי שאנחנו לאום גדול ואיני מכיר את רוב החברים בו, אני מרגיש שייך לקבוצה הלאומית שלי וחשוב לי שהיא תמשיך להתקיים".
אדישות לאומית
"כל העניין הזה של לאומים ממש מיותר בעיניי. מה זה משנה לאיזה לאום אדם משתייך?
מה שחשוב הוא האם האדם תורם לחברה או מזיק לה,יש כמובן אנשים משני הסוגים בכל לאום. החלוקה הזאת ללאומים פשוט מיותרת, יוצרת סכסוכים ומתחים ומרחיקה אנשים זה מזה. אני לא מרגיש שייכות מיוחדת ללאום שלי, זה לא ממש חשוב לי שפעם הייתה לנו איזו היסטוריה משותפת, מה שחשוב לי הוא מי מתנהג כבן אדם ומי לא".
2. בחרו את הציטוט שאיתו אתם מסכימים. מדוע הדברים נראים נכונים בעיניכם?
3. כיצד הייתם מתארים את תחושותיכם כלפי המדינה והעם? האם אתם יותר לאומיים, לאומנים או אדישים ללאומיותכם?
4. ערכו דיון קבוצתי או כיתתי בעקבות הצגת תשובותיכם. במהלך הדיון נסו להיות סובלניים גם לדיעות השונות משלכם.
*60*
ב. ביטוייה של הזהות הלאומית במסגרת המדינה
בפרק ב' למדנו שאחת משאיפותיו המרכזיות של הלאום היא להקים לעצמו מדינת לאום, שבה יוכל לבטא את ייחודו התרבותי ואת זהותו המשותפת.
יש דרכים שונות שבהן המדינה מביאה לידי ביטוי את התרבות ואת הזהות הלאומית של תושביה. אחת מהן היא אימוצם של הסמלים הלאומיים כסמלים הרשמיים של המדינה. כך, למשל, מדינת ישראל מזוהה עם הלאום היהודי בסמליה הרשמיים: השפה, הדגל, ההמנון, החגים, המועדים ועוד.
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומיה
ולפאתי מזרח, קדימה
עין לציון צופיה -
עוד לא אבדה תקוותנו
התקווה בת שנות אלפיים
להיות עם חפשי בארצנו
ארץ ציון וירושלים.
(בספר תמונות):
מושגון:
סמלים לאומיים: אלה הם סימני ההיכר של הלאום. מקורותיהם של סמלים אלה מצויים במורשתו התרבותית של הלאום, במנהגיו, בשפתו, בדתו ובהיסטוריה שלו.
דרך נוספת להביע הזדהות עם הלאום היא חינוך; מדינות ואף מיעוטים בתוכן מטפחים רגש לאומי באמצעות מערכת החינוך: הטקסים המתקיימים במסגרתה, מקצועות הלימוד ותוכני הלימוד - כל אלה מושפעים מהתרבות הלאומית.
(בספר תמונות):
התבוננו בבית הספר שבו אתם לומדים - אילו סמלים, מקצועות לימוד או טקסים הנערכים במהלך השנה מבטאים את הלאומיות היהודית? הסבירו את תשובתכם.
*61*
*61*
השתייכותו האזרחית של כל פרט נובעת מכמה מרכיבים המשותפים לו ולאזרחים אחרים במדינה. כך למשל:
1. כל האזרחים במדינת ישראל זכאים לקבל דרכון - תעודה שבה יזוהו בכל מדינות העולם כאזרחים הזוכים להגנת המדינה.
2. לכל האזרחים יש זכויות וחובות שוות.
3. בין האזרחים לבין עצמם ובינם לבין המדינה מתקיימים יחסי אמון הדדיים.
4. לכל האזרחים אפשרות להשפיע על השלטון, על קבלת ההחלטות ועל סדר היום, באמצעות פעילות חברתית-פוליטית, מחאה או באמצעות הצבעה בבחירות והצעת מועמדותם לבחירה. מעבר לכך, אזרחים רבים מרגישים גם תחושת שייכות למדינה.
א. תחושת השייכות האזרחית
תחושת השייכות האזרחית מבטאת את החשיבות שאדם מייחס לזהותו האזרחית, ואת מחויבותו הרגשית כלפי מדינתו וכלפי אזרחים אחרים בתוכה. לדוגמה, שני אזרחים בני לאומים שונים או דתות שונות במדינת ישראל (יהודי וערבי; יהודי ומוסלמי) יכולים לחוש אותה תחושה של שייכות ומעורבות למדינתם.
תחושה חזקה של שייכות אזרחית מבטאים למשל אזרחים גאים במדינתם; אזרחים המנסים להשפיע על עתיד מדינתם על ידי מעורבות פוליטית או ציבורית; אזרחים הרגישים למצוקתם של אזרחים אחרים במדינה ופועלים להקל על מצוקה זו.
עוצמתה של תחושה זו שונה בקרב פרטים וקבוצות באוכלוסייה; לא כל האזרחים מחויבים רגשית למדינה במידה שווה, לא כולם גאים בזהותם האזרחית, ולא כולם מגלים מידה שווה של אכפתיות כלפי אזרחים אחרים במדינה.
(בספר תמונות):
לפניכם כמה מצבים הקשורים לתחושת שייכות אזרחית. כיצד תגיבו או תרגישו בכל אחד מהם?
1. יום הבחירות מתקרב וכולם מדברים רק על הבחירות ועל התוצאות: למי יצביעו; איזו מפלגה תזכה ברוב ומי יהיה ראש ממשלה. שאלתם בן משפחה מבוגר: "למי תצביע?" והתשובה: "לא אצביע! כולם אותו דבר ואני ממילא לא אשנה דבר בהצבעתי".
תגובתכם: א. אתה צודק; ב. אתה חייב ללכת להצביע - זו ההזדמנות היחידה שלך להשפיע!; ג. אין תגובה.
*62*
2. נבחרת ישראל זכתה באליפות אירופה.
תגובתכם: א. אין תגובה; ב. "אנחנו על המפה"; ג. זה רק משום ששאר הקבוצות היו גרועות; ד. דווקא תמכתי בנבחרת ספרד.
3. העירייה במקום מגוריכם אינה מקציבה די משאבים לפעילות נוער, למועדונים, לתנועת נוער, לאירועים מתאימים. כמה תלמידים מנסים לפעול לשינוי המצב. הם מחתימים עצומות, מארגנים הפגנת נוער, כותבים מכתבי תלונה לחברי כנסת ולמשרדי ממשלה ומנסים לגייס עזרה מכמה הורים בעלי השפעה.
תגובתכם: א. חותמ/ת על העצומה אבל לא משתתפ/ת בהפגנה ומבקש/ת מההורים לדבר עם חבר כנסת שהם מכירים; ב. מצטרפ/ת ותומכ/ת בכל הפעולות; ג. אין תגובה.
4. בעיתונות דווח על חברי משלחת נוער רשמית של ישראל שיצאו לחו"ל ובביקור באחת הארצות האחרות השתוללו במועדון מקומי, גרמו נזק והתנהגו באופן פוגע כלפי תושבי המקום. בין חברי המשלחת גם שלושה תלמידים מבית ספרכם.
תגובתכם: א. מגזימים, הם בסך הכול רצו לעשות קצת שמח; ב. הם ביישו את המדינה; ג. הם ביישו את עצמם - זה עניין פרטי שלהם.
הציגו את תגובותיכם לפני תלמידי כיתתכם וערכו דיון בשאלה: האם לדעתכם התגובות של חברי הכיתה מעידות על תחושת שייכות אזרחית חזקה או חלשה?
ב. ציפיות המדינה מאזרחיה ותחושת השייכות האזרחית שלהם
תחושת השייכות האזרחית של אדם מושפעת מגורמים שונים, בהם הציפיות של המדינה ממנו והציפיות שלו ממדינתו ומאזרחים אחרים. לאזרחים במדינה יש חובות בכמה תחומים מרכזיים:
1. להכיר בריבונות המדינה ולהכיר בזכותה הבלעדית להשתמש בכוח כדי להגן על אזרחיה (באמצעות המשטרה והצבא).
2. לציית לחוקי מדינתם ולהכיר בזכותה הבלעדית של המדינה לשפוט את העוברים על החוק (באמצעות מערכת בתי המשפט).
3. להיות נכונים להגן על מדינתם בכל מקרה של איום, בין שמקור האיום מחוץ למדינה ובין שבתוכה.
4. במדינות דמוקרטיות לאזרחים גם מחויבות לקחת חלק בחיים הציבוריים, לפחות על ידי השתתפות בבחירות. יש מדינות שבהן מחויבות זו מעוגנת כחובה בחוק ויש שלא.
*63*
עמידה בחובות אלה היא תנאי ליצירת יחסי אמון בין האזרח לבין מדינתו. ללא אמון בסיסי זה, לא תוכל המדינה למלא את אחד מתפקידיה החשובים ביותר - לשמור על אזרחיה ולהגן עליהם.
נוכל לומר שמרבית האזרחים, במדינות השונות, שומרים על יחסי אמון עם מדינתם בתחומים המרכזיים שציינו. ביטוי קיצוני להפרת יחסי אמון בסיסיים הוא מעשה בגידה, למשל ריגול לטובת מדינת אויב, תוך כדי פגיעה בביטחון המדינה ובביטחון אזרחיה.
הציפייה מהאזרחים להביע את נאמנותם כלפי המדינה, ולהיות פטריוטים מקובלת ורווחת בקרב חברות ולאומים במדינות רבות.
(בספר תמונות):
על פי חוק האזרחות משנת 1952, כל אדם המבקש לקבל אזרחות ישראלית לפי חוק זה נדרש להצהיר: "אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל".
מושגון:
פטריוט: אזרח שחש ומביע בדיבורו ובמעשיו נאמנות, הזדהות ומסירות למדינה ולאזרחיה.
(בספר תמונות):
1. מהי לדעתכם פטריוטיות?
2. ישנו מי שסובר כי פטריוטיות משמעה: "להיות מסוגל לבקר את השלטון" - מה דעתכם?
3. "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל המדינה...." (נשיא ארצות הברית, ג'ון פ' קנדי, 1917-1963). בסופו של דבר, המדינה, בעיקר המדינה הדמוקרטית, נועדה לשרת את אזרחיה ולשמור על שלומם. כיצד אתם מבינים את דברי קנדי שהיה דמוקרט אף הוא? האם דבריו מקובלים עליכם? הסבירו את עמדתכם.
4. מה הכוונה לדעתכם במושג "תרומה למדינה"? כיצד תורמים בישראל אזרחים למדינה? אילו סוגי תרומה אתם מכירים?
*64*
ג. ציפיות האזרח ותחושת השייכות האזרחית
האזרחים מצפים שהמדינה תשמור על יחסי האמון עימם ותמלא את תפקידיה, את ציפיותיהם של האזרחים מהמדינה אפשר למקד בכמה תחומים עיקריים:
1. ביטחון - האזרחים מצפים שהמדינה תדאג לביטחונם האישי.
2. סדר חברתי - האזרחים מצפים שהמדינה תדאג לקיומם של חוק וסדר המבוססים על ערכים חברתיים-מוסריים, ותעניק לכל אזרח יחס הוגן והגנה על ידי המערכת המשפטית.
3. שוויון הזדמנויות - במערכת החינוך, בריאות, תעסוקה ודיור.
4. איכות סביבה - היום יותר אזרחים בעולם מודעים לצורך לחיות בסביבה בריאה ונקייה.
5. מענה לצורכי היומיום - תחבורה ציבורית ומערכת כבישים; אספקת צרכים בסיסיים כמו מים וחשמל; הקמת מוסדות ציבור (מתנ"סים, בתי כנסת, ספריות ציבוריות וכדומה); תמיכה במוסדות תרבות ואמנות; שירותי דת; תחזוקה שוטפת של בתי ספר; בתי סוהר וכדומה.
(בספר תמונות):
יש החושבים שיש לצמצם את תלות האזרחים במדינה ואת השירותים שהיא מספקת, ולפיכך המדינה אינה מחויבת לספק לאזרחים תרבות ובידור, אספקת חשמל, מערכת תקשורת כמו טלפונים ושירותים אחרים מסוג זה הניתנים על ידי חברות פרטיות. מהי עמדתכם?
(בספר תמונות):
עיינו בעיתונות וחפשו שלוש כתבות העוסקות ביחסים שבין האזרח לבין מדינתו. מצאו:
א. כתבה לפיה מדינת ישראל עונה על ציפיותיהם של אזרחיה בתחום מסוים.
ב. כתבה שדנה בכך שמדינת ישראל אינה עונה על ציפיותיהם של אזרחיה.
ג. כתבה העוסקת במעורבות חברתית, בגילויי אכפתיות ובתרומה לחברה. לכתבה א, הגדירו את הסוגיה המרכזית שהכתבה דנה בה.
לכתבה ב, כלפי מי מעלים האזרחים את טענתם? כיצד לדעתכם אפשר לפתור את הבעיה?
לכתבה ג, כיצד אפשר להוביל לשינוי באמצעות מעורבות חברתית של אזרחים?
הציגו את התשובות בקבוצה או בכיתה ונהלו עליהן דיון עם שאר התלמידים.
- במד"ל - הפעלה: משימת חקר - טיפול בבעיות סביבתיות
*65*
*65*
הרעיון שעמד ברקע הקמתן של מדינות הלאום, היה להקים מדינה שכל האזרחים בה הם בני לאום אחד. השאיפה הייתה ליצור מצב שבו תחושת השייכות האזרחית ותחושת השייכות הלאומית ישתלבו זו בזו וייצרו יחד זהות לאומית-אזרחית אחת. באמצעות גיבושה של זהות לאומית-אזרחית זו, ביקשה מדינת הלאום לחזק את הזדהותו של האזרח עם מדינתו. אולם בפועל, ברוב מדינות העולם, אזרחי המדינה משתייכים ליותר מלאום אחד ולבני אותו לאום פעמים רבות אזרחויות שונות.
כך לדוגמה: בספרד, לצד הלאום הספרדי או הקסטילי, ישנם קטלונים ובסקים ועוד; בדרום איטליה חיים נפוליטנים רבים ועוד קבוצות נוספות; ובישראל, לצד לאום הרוב היהודי, חיים אזרחים ישראלים ערבים, רובם בני הלאום הפלסטיני, וכן דרוזים, בדווים, צ'רקסים ועוד.
כיצד נבחין בין תחושת שייכות לאומית לבין תחושת שייכות אזרחית?
תחושת השייכות הלאומית
מקרבת את האדם לבני הלאום שלו, גם כאשר אלה חיים מחוץ למדינתו. לדוגמה, אזרחים ישראלים יהודים, המזדהים עם מצוקות של יהודים במדינות אחרות בעולם או יהודים שהם אזרחי מדינה אחרת, המזדהים עם בני עמם בישראל. דוגמה נוספת היא ההזדהות שחשים הערבים-פלסטינים אזרחי המדינה עם פלסטינים החיים ביהודה ושומרון (הגדה המערבית) וחבל עזה.
תחושת השייכות האזרחית
תחושת השייכות האזרחית, לעומת זאת, מקרבת את האדם לאזרחים אחרים החברים במדינתו ולתחושה של "ביחד" אזרחי. אלה עשויים להשתייך לדתות, לעדות וללאומים שונים, כמו למשל אזרחי מדינת ישראל הכוללים: יהודים, ערבים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים, בהאיים ואחרים. תנאי מרכזי בפיתוח תחושת שייכות אזרחית בקרב קבוצות שונות הוא שהן ייהנו משוויון אזרחי, כלומר מיחס שווה של המדינה אליהן, מאותן זכויות ומאותם משאבים.
בפעילות הבאה נרענן את ההבחנה בין תחושת השייכות הלאומית לבין תחושת השייכות האזרחית.
*66*
(בספר תמונות):
אילו משפטים מבטאים לדעתכם תחושת שייכות לאומית ואילו מבטאים תחושת שייכות אזרחית? נמקו.
- "אנחנו חייבים להתמודד ברצינות עם בעיית האלימות בקרב בני הנוער במדינה. המדינה צריכה להשקיע בנושא - לפתח תוכניות חינוכיות, לאתר את הסיבות לאלימות ולהתמודד איתן, וגם אנחנו האזרחים צריכים להירתם למאמץ".
- "חשוב לי מאוד שהילדים שלי ילמדו בבית הספר על התרבות הערבית - שיכירו את ההיסטוריה שלהם, את הספרות, השירה והמוזיקה הערבית - שלא ישכחו מי הם!".
- "איכות הסביבה במדינת ישראל הולכת ומידרדרת - מפעלים ומכוניות מזהמים את האוויר ואת הים, אנטנות סלולאריות מוצבות בכל פינה. זו אחריותנו להפעיל לחץ על הכנסת ועל הממשלה כדי שהמצב יטופל, ולא - יהיה מאוחר מדי".
- "הילדים שלנו הולכים ומתרחקים מהשורשים שלהם. חשוב שילמדו יותר על מקורותיהם הדתיים, כדי שיוכלו להנחיל לדורות הבאים את המורשת העשירה שלנו".
- "מדינת ישראל צריכה לשמור על הקשר עם העם היהודי בתפוצות. עלינו לסייע לכל יהודי בגולה, שנמצא במצוקה, ולעודד עלייה לארץ של כל יהודי המעוניין בכך".
הפגיעה בשוויון והיחלשותה של תחושת השייכות האזרחית עשויות לעורר בעיות בקשרים שבין האזרחים לבין מדינתם:
היחלשותה של תחושת השייכות האזרחית עשויה להוביל להיווצרותם של מתחים ושל סכסוכים בין אזרחים בני לאומים שונים. סכסוכים אלה עלולים לגלוש לאלימות ולהקשות על המדינה למלא את תפקידיה ביצירת תנאים של חוק, סדר וביטחון חברתי.
הפגיעה בשוויון האזרחי של חלק מהאזרחים עשויה לפגוע בתחושת השייכות האזרחית שלהם ובמחויבותם כלפי המדינה. אזרח מקופח עשוי להרגיש תסכול וניכור כלפי המדינה, ולא ירצה לתרום לה. לעומתו, אזרח שחש כי הוא חי במדינה הדואגת לשוויון בין אזרחיה, צפוי לפתח גאווה אזרחית, ולהשקיע מזמנו כדי לתרום לפיתוחה ולשיפורה.
*67*
תחושת השייכות האזרחית במדינת ישראל - הקושרת בין עניים לעשירים, בין דתיים לחילונים, בין מזרחים לאשכנזים, ובין ערבים ליהודים - היא חשובה. היא מחייבת אותנו לזכור את המשותף לנו ולשונים מאיתנו, ומחזקת את הקשרים הרגשיים שבין האזרח למדינה. ללא תחושה של מכנה משותף בסיסי בין כל אזרחי המדינה, קיימת סכנת פיצול לקבוצות יריבות רבות, וכך פוחתת יכולתה של המדינה להתמודד עם הבעיות העומדות בפניה.
(בספר תמונות):
בפרק זה עסקנו בקשרים הרגשיים שבין האזרח לבין בני עמו, מדינתו והאזרחים האחרים בתוכה.
ראינו שעצם ההשתייכות שלנו למסגרת חברתית מסוימת עדיין אינו מלמד על תחושת ההשתייכות שלנו אליה; אנו עשויים להרגיש שייכות חזקה או חלשה למסגרות שונות שאליהן אנו שייכים.
תחילה התמקדנו בשייכות הלאומית ובתחושת השייכות הלאומית; הבחנו בשלושה מצבים הקשורים לתחושת שייכות לאומית: לאומנות, לאומיות ואדישות לאומית. כמו כן, הכרנו דרכים שונות שבהן הלאומיות באה לידי ביטוי במסגרת המדינה, כמו סמלים לאומיים וחינוך.
בהמשך עסקנו בשייכות האזרחית ובתחושת השייכות האזרחית. ציינו מרכיבים מובהקים המשותפים לכלל האזרחים כמו תעודת זהות, זכויות וחובות ויחסי אמון בינם לבין עצמם ובינם ובין המדינה. כמו כן, ראינו שגם תחושת השייכות האזרחית משתנה בעוצמתה מאזרח לאזרח ומושפעת מציפיות המדינה מאזרחיה ומציפיות האזרחים ממדינתם.
אחר כך למדנו כי במרבית המדינות חיים כיום כמה לאומים במדינה אחת, ובחנו את היחסים בין השייכות הלאומית לשייכות האזרחית במדינות שונות.
לקראת סוף הפרק נגענו בקצרה ביחסים המורכבים שבין השייכות הלאומית לבין השייכות האזרחית בישראל, והצבענו על בעיית היחלשותה של תחושת השייכות האזרחית בישראל.
*68*
(בספר תמונות):
- זהות לאומית
- לאומנות
- סמלים לאומיים
- מולדת
- פטריוט
- מדינת לאום
- שייכות אזרחית
- זהות אזרחית
(בספר תמונות):
1. האם לדעתכם חשוב שאדם יחוש תחושת שייכות חזקה כלפי המסגרת החברתית שהוא משתייך אליה? מדוע?
2. כיצד המדינה יכולה להשפיע על תחושת השייכות האזרחית ועל תחושת השייכות הלאומית של הפרט?
3. אילו פתרונות מציעות מדינות למתח הקיים בתוכן בין אזרחים מלאומים שונים?
4. האם לדעתכם חשוב שאדם יחוש תחושת שייכות חזקה כלפי המסגרת החברתית שהוא משתייך אליה? מדוע לדעתכם? כיצד תבוא לידי ביטוי מעשי תחושה זו?
5. רשמו בפירוט את הצעותיכם לפתרונות למתח הקיים במדינות בין אזרחים מלאומים שונים.
6. ערכו משאל בקרב בני נוער ומבוגרים. השתדלו שיהיו מבין משיבי המשאל מגוון של אנשים מבחינת עדה, יחס לדת, מעמד חברתי, מקצועות וכדומה. בדקו את תחושת שייכותם ואת זיקתם לעם ולמדינה באמצעות השאלות שלפניכם. אתם יכולים לשנות או להוסיף שאלות כרצונכם:
א. דרגו את תחושת השתייכותכם מ- 1 עד 10 לעם היהודי.
ב. דרגו את תחושת השתייכותכם מ- 1 עד 10 למדינת ישראל.
נתחו את הממצאים שלכם והסיקו לפחות חמש מסקנות מתוכם. ציינו את המסקנה הבולטת ביותר.
7. תחושות שייכות מתעצמות כאשר יש אירועים, חגיגות וטקסים משותפים לחברי הקבוצה, העם או אזרחי המדינה. תכננו טקס או מסיבה עממית גדולה שבה יחגגו יחד אנשים רבים תחת כיפת השמיים. אירוע משמח כמו תחילתו של האביב, הצלחתם של ספורטאים בתחרויות בין-לאומיות וכדומה. איך תתארגן המסיבה? היכן היא תתקיים? כיצד תתבצע הזמנת המשתתפים? מה יהיו התכנים? האם בחגיגה יהיו נאומים? הצגות? מוזיקה? ריקודים? דוכנים וכדומה? איזה כיבוד יוגש? ואיך יתנהל הטקס?
*69*
*69*
מדינת ישראל הוקמה בשנת תש"ח - 1948 והוגדרה במגילת העצמאות כמדינת לאום יהודית, המקיימת שוויון אזרחי ומדיני לכל אזרחיה, ללא הבדל דת, גזע או מין. בשנת 1992 חוקקה הכנסת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הכנסת סברה שאין להסתפק בהצהרה הכלולה במגילת העצמאות, אלא יש לעגן אותה בחקיקה. לפיכן, הגדירה את ישראל בחוק כמדינה יהודית ודמוקרטית. בשער זה ננסה להבין את המשמעויות הנובעות מכך, כגון: האופן שבו הגדרה זו באה לידי ביטוי בחיים הציבוריים, כמו סמלים, חוקים מוסדות המדינה ועוד. נראה שלעיתים ההגדרה מעוררת מתחים בקרב קבוצות אזרחים שונות וביניהם, הן בנוגע למשמעותה והן בנוגע לדרכים ליישומה.
*70*
*70*
פתיחה
במהלך אלפיים שנות גלות ייחל העם היהודי לחזור לארץ ישראל. יהודים לא פסקו מלנסות לחזור לארץ לאורך אלפי השנים, אך בשל הקשיים והמגבלות עשו זאת בקבוצות קטנות או ביחידים. עליות גדולות החלו לקראת סוף המאה ה-19 וגם אלה הוגבלו על ידי השלטון העות'מאני ומאוחר יותר על ידי השלטון הבריטי.
באופני ביטוי שונים, הביעו יהודים לאורך הדורות ובמקומות שונים את געגועיהם לציון. בכל שמחה משפחתית ובהזדמנויות שונות נאמרו הפסוקים מתהילים שהפכו למטבע לשון ולסמל לגעגועים לציון:
"אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני. תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי".
(תהלים קל"ז, ה-ו)
התפילה היהודית, הנאמרת שלוש פעמים בכל יום וארבע פעמים בשבתות ובחגים, שזורה בביטויי געגועים ובהבעת השאיפה לחידוש הממלכה היהודית בארץ ישראל ולבניית ירושלים ובית המקדש. בתום כל סעודה שנערכה בבית יהודי נאמרה ברכת המזון ובמרכזה תודה על הארץ שהונחלה לעם ישראל:
(בספר תמונות):
"נודה לך ה' אלוהינו, על שהנחלת לאבותינו, ארץ חמדה טובה ורחבה... ככתוב: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך"...
(מתוך: ברכת המזון, סידור התפילה)
אך לא רק בתפילות ובברכות, אלא גם ביצירה ובמיוחד בשירה היהודית, לא פסקו ביטויי הגעגועים לארץ ישראל. מגולי בבל אחרי חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס:
"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון
על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו".
(תהלים קל"ז)
*71*
דרך גלות ספרד ושירת רבי יהודה הלוי במאות ה- 11 וה-12 :
ציון הלא תשאלי
רבי יהודה הלוי
ציון הלא תשאלי
לשלום אסיריך
דורשי שלומך והם יתר
עדריך
מים ומזרח ומצפון
ותימן שלום
רחוק וקרוב שאי מכל
עבריך
אשרי מחכה ויגיע ויראה
עלות
אורך ויבקעו עליו
שחריך
לראות בטובת בחיריך
ולעלוז בשמחתך בשובך אלי קדמת
נעוריך.
עד למשורריה של הציונות המודרנית, כמו חיים נחמן ביאליק בסוף המאה ה-19 :
שלום רב שובך, ציפורה נחמדת,
מארצות החום אל-חלוני-
אל קולך כי ערב מה-נפשי כלתה
בחורף בעוזבך מעוני.
זמרי, ספרי, ציפורי היקרה,
מארץ מרחקים נפלאות,הגם שם בארץ החמה, היפה,
תרבינה הרעות. התלאות?
התישאי לי שלום מאחי בציון,
מאחי הרחוקים הקרובים?
הוי מאושרים! הידעו ידוע
כי אסבול, הוי אסבול מכאובים?
הידעו ידוע מה רבו פה שוטני,
מה רבים, הוי רבים לי קמים?
זמרי, ציפורי, נפלאות מארץ,
האביב בה ינווה עולמים.
(מתוך: אל הציפור, ח"נ ביאליק)
הקשר הדתי וההיסטורי שחש העם היהודי לארץ ישראל מקבל החל מסוף המאה ה-19 ביטוי לאומי - הקמת התנועה הציונית. הקונגרס הציוני הראשון שהתכנס בבאזל ב-1897 בראשותו של בנימין זאב הרצל (הידוע בכינויו "חוזה המדינה") מכריז כי: "הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ ישראל". הציונות, כתנועה הלאומית של העם היהודי, ביקשה לממש את השאיפה של העם היהודי לשלטון עצמי ולריבונות, את "זכותו הטבעית" להגדרה עצמית, ואת כמיהתו של העם היהודי לחזור לשטחי ארץ ישראל שאליה הוא חש קשר היסטורי, על ידי הקמתה של מדינת לאום יהודית בארץ ישראל.
(בספר תמונות):
*72*
הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה בתל אביב ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948. יושב ראש "מועצת העם הזמנית", דוד בן-גוריון, שהיה אז יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, קרא את ההכרזה, הנקראת מאז מגילת העצמאות. בתום ההכרזה חתמו חברי המועצה על מגילת העצמאות. יום ההכרזה על הקמת המדינה, ה' באייר, נקבע על ידי הכנסת ליום חגה הלאומי של ישראל.
(בספר תמונות):
(בספר תמונה):
- אזרחים עומדים ומריעים ברחוב שמול מוזיאון תל אביב בעת טקס הכרזת המדינה
(בספר תמונה):
- יום העצמאות בתל אביב
*73*
*73*
מגילת העצמאות היא המסמך המכונן של המדינה ומשום כך אחד המסמכים החשובים ביותר. המגילה מגדירה כיצד ראו המייסדים את אופייה של המדינה, את הערכים שעליהם היא מושתתת ובהתאם לאילו כללים עליה להתנהל. היא מהווה ביטוי של אחדות משום שברגע נדיר של הסכמה חתמו עליה חברי כל המפלגות מימין ומשמאל, דתיים וחילונים.
מבנה מגילת העצמאות ותכניה
נהוג לחלק את מגילת העצמאות לארבעה חלקים:
א. חלק היסטורי - תולדות העם היהודי ושאיפתו ארוכת השנים לחזור לארץ ישראל.
ב. חלק מדיני-מעשי - סדרי השלטון הזמניים במדינה.
ג. חלק הצהרתי - עקרונותיה של המדינה.
ד. הקריאות לגורמים שונים - לאו"ם, לערבים תושבי ישראל, למדינות השכנות ועמיהן ולעם היהודי.
א. החלק ההיסטורי במגילת העצמאות
חלק זה הוא הבסיס להכרזה כולה ובו מתוארים אירועים היסטוריים חשובים בתולדות העם היהודי, המצביעים על הקשר בין העם היהודי לבין ארץ ישראל ועל תקוותו של עם ישראל לחזור למולדתו ולחדש בה את חייו במדינה ריבונית. מן המבוא אפשר ללמוד על הנימוקים השונים שמעלה המגילה לזכותו של העם היהודי לריבונות בארץ ישראל.
במהלך ההיסטוריה של העם היהודי, הקשר שהתקיים בין היהודים לבין ארץ ישראל ושאיפתם ארוכת השנים לחזור לשטחי ארץ ישראל, באו לידי ביטוי בדרכים שונות המוזכרות במגילת העצמאות.
(בספר תמונה):
(בספר צילום מגילת העצמאות)
*74*
היישוב היהודי - שורשיו בתקופת האבות, התנחלות השבטים, ממלכת יהודה וממלכת ישראל
במאה השנייה לספירה פרץ בארץ ישראל מרד בר-כוכבא. המרד נחל כישלון חרוץ ובעקבותיו גורש עם ישראל מהארץ וחי בגלות כ-2,000 שנה. על פי המסורת היהודית, בני ישראל הגיעו לארץ ישראל לאחר תקופת עבדות של מאות שנים במצרים. בארץ הם הקימו שלטון (שלטון השופטים והשבטים, מלכות יהודה, מלכות ישראל, מדינת החשמונאים), הקימו יישובים, ופיתחו את הארץ. בירושלים הקימו בני ישראל את בית המקדש, שנחרב פעם אחת, והם חזרו והקימו אותו עד שנחרב בשנית. בית המקדש הראשון נחרב בשנת 586 לפנה"ס על ידי הבבלים, ובית המקדש השני נחרב בשנת 70 לספירה על ידי הרומאים. לאחר חורבן הבית השני, גורש עם ישראל מהארץ, וחי בגלות כ-2,000 שנה. עם זאת, גם כאשר לא ישבו על אדמתם, לא הפסיקו היהודים בכל תפוצותיהם ופזוריהם לייחל לחזרתם ארצה.
מתוך מגילת העצמאות:
"בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממות ממלכתית...".
הקריאה בתנ"ך, לימוד התלמוד והמדרשים ואמירת התפילות
ספר התנ"ך ובעקבותיו ספרי המדרש, המשנה והתלמוד, מדגישים את זיקתו התרבותית, הדתית וההיסטורית של העם היהודי לארץ ישראל. תולדות חיי העם בארץ ישראל מסופרות בספרי התורה, הנביאים והכתובים וכן הבטחת הארץ לאברהם ולבניו אחריו:
"וייאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה...
ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת".
(בראשית ט"ו, ז: י"ח)
בבתי הכנסת קוראים בתורה בציבור בשבת, בשני ובחמישי וכך עשו בקהילות ישראל במשך כל שנות הגלות. בשבתות ובחגים קוראים בנוסף גם בספרי הנביאים והכתובים שהדגישו לשומעים וללומדים את הגאולה העתידית ואת שיבת ציון.
הזיקה והגעגועים לארץ ישראל הועמקו אצל כל יהודי, שפעמים אחדות מדי יום ביומו העלה בתפילותיו את זכר ציון וירושלים ואת השיבה אל הארץ לעתיד לבוא.
*75*
(בספר תמונה):
"תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גלויותינו, וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו...
השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה...
ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכון בתוכה כאשר דיברת, ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם, וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין...
את צמח דוד עבדר מהרה תצמיח... כי לישועתך קיווינו כל היום...
ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים...".
(מתוך: תפילת שמונה-עשרה, סידור התפילה)
במגילת העצמאות כתוב כך:
"לאחר שהוגלה העם היהודי מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית".
העליות לארץ
היהודים, שראו בארץ ישראל ארץ קדושה, הארץ שהובטחה לאבותיהם על ידי האל ככתוב בתורה, שאפו להגיע אליה במשך אלפי שנים. יהודים עלו לארץ לאורך השנים בקבוצות וביחידים. מהם עשו זאת כביטוי דתי עמוק, ומהם כביטוי לזהותם התרבותית והחברתית.
בהיסטוריה המודרנית נהוג למנות חמש עליות עיקריות שהחלו בסוף המאה ה-19 (1882). לכל אחת מהעליות היו סיבות אחרות, העולים הגיעו ממקומות שונים ומשהגיעו לארץ - התאכלסו על פני כל הארץ. העליות הן:
העלייה הראשונה - 1882-1904
העלייה השנייה - 1904-1914
העלייה השלישית - 1919-1923
העלייה הרביעית - 1924-1929
העלייה החמישית - 1929-1939
מובן שגם לפני העליות האלה יהודים עלו לארץ וגם אחריהן - בשנות החמישים לדוגמה עלו לארץ כמיליון יהודים ממדינות ערב, ובמהלך שנות התשעים הגיעו כמיליון עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר.
*76*
(בספר תמונה):
לפניכם רשימה של מספר עליות לארץ:
א. עליית תלמידי הגר"א- 1808-1809
ב. עליית יהודי מרוקו בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים
ג. העלייה השנייה - 1904-1914
ד. עלייה ב (בלתי לגאלית) - 1934-1948
ה. עליית יהודי תימן "מרבד הקסמים" - 1949
ו. עליית יהודי קהיר - 1957
ז. עליית יהודי אתיופיה ב"מבצע משה" - 1984-1985
ח. העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר - החל מ-1989 ובמהלך שנות התשעים
1. התחלקו לשמונה צוותים בכיתה.
2. משימת הצוות: כל צוות בכיתה מקבל את אחת העליות ומברר את סיפורה (אנציקלופדיות, ספרים ואתרי אינטרנט).
3. התלמידים מתכנסים במסגרת הצוות ומחברים חיבור קצר על סיפור העלייה. נסו להסביר: מה היו המניעים שבגללם עזבו העולים את ארצם בגולה ועלו לישראל? נסו להשיג תמונות, סיפור אישי על עולה או על משפחה של עולים.
4. התכנסו בכיתה וספרו לכולם את סיפורי העליות.
מתוך מגילת העצמאות:
"מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה: ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית". בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל, והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.
(בספר תמונה):
1947, אוניית ההגנה "יציאת אירופה" מלאה במעפילים (עולים "לא חוקיים" לדעת הבריטים ששלטו בארץ) עוגנת בנמל חיפה
*77*
החלק הפותח של המגילה מציג את הנימוקים ואת ההסברים לקביעה כי לעם היהודי זכות היסטורית וטבעית להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. ציון החלטת החלוקה של האו"ם מצביע על כך כי גם הקהילה הבין-לאומית הכירה בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ולריבונות בשטחי ארץ ישראל - כלומר זכותו להקים לעצמו מדינת לאום.
מטרות הקמת המדינה במגילת העצמאות
מתוך חלקה הראשון של מגילת העצמאות ניתן ללמוד גם על מטרות הקמתה של מדינת ישראל:
1. הגנה על היהודים.
2. קיבוץ היהודים לארצם - מימוש הרעיון הציוני והקשר ההיסטורי-דתי.
3. הפיכת העם היהודי לעם ככל העמים על ידי הקמת מדינת לאום יהודית ריבונית - מימוש "הזכות הטבעית" של העם היהודי.
מתוך מגילת העצמאות:
זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב‘ בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.
מתוך מגילת העצמאות:
"... השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרה בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים".
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. העצרת תבעה מתושבי ארץ ישראל לנקוט בעצמם את כל הצעדים הנדרשים מצידם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
*78*
ב. המלק המדיני-מעשי במגילת העצמאות
חלק זה מכיל את ההכרזה על הקמת המדינה והקמת מוסדותיה הזמניים - מועצת העם ומנהלת העם.
פרטים חשובים נוספים בחלק זה הם:
- מועד ההכרזה - יום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל (יום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948).
- אופייה של המדינה - מדינה יהודית.
- שמה של המדינה - מדינת ישראל.
- מוסדות המדינה - מועצת העם ("הפרלמנט") ומנהלת העם ("הממשלה").
מתוך מגילת העצמאות:
"לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל.
אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש'יח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האסיפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ- 1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל".
ג. החלק ההצהרתי במגילת העצמאות
בחלק זה מצהירים מחברי ההכרזה על העקרונות שינחו את המדינה.
עקרונותיה של מדינת ישראל על פי ההכרזה:
- עליית יהודים לארץ.
- פיתוח הארץ לטובת כל תושביה.
- אופייה הדמוקרטי של המדינה: שוויון זכויות, חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות.
- שמירת המקומות הקדושים.
- נאמנות לעקרונות מגילת האו"ם.
*79*
מתוך מגילת העצמאות:
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות: תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות,חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות: תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות ועם הנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947, ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ ישראל בשלמותה".
ד. הקריאות לגורמים שונים במגילת העצמאות
חלק זה מכיל פניות לארבעה גורמים:
- קריאה לאומות המאוחדות לקבל את ישראל למשפחת העמים.
- קריאה לערבים תושבי המדינה לקחת חלק במאמץ של בניית המדינה.
- קריאה למדינות ערב השכנות לשתף פעולה עם מדינת ישראל לשם פיתוח המזרח התיכון כולו ולשלום בין מדינות ערב למדינת ישראל המוקמת.
- קריאה ליהודי העולם לעלות למדינת ישראל וקריאה לנשארים בתפוצות לסייע משם לבניין המדינה.
מתוך מגילת העצמאות:
"אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.
אנו קוראים - גם בתוך התקפת הדמים, הנערכת עלינו זה חודשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.
אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ המשותף לקדמת המזרח התיכון כולו.
אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל".
*80*
(בספר תמונה):
מייסדי המדינה פנו בקריאה לארבעה גורמים: האומות המאוחדות; הערבים תושבי המדינה; מדינות ערב השכנות; היהודים בתפוצות.
1. התחלקו לשמונה קבוצות: ארבע קבוצות ייצגו את ארבעת הגורמים שאליהם הופנו הקריאות במגילת העצמאות. מול כל קבוצה כזאת תעמוד קבוצה המייצגת את המדינה.
2. כל קבוצה תנסח את עמדתה ותתייחס לקריאה מנקודת המבט שאותו היא אמורה לייצג:
האומות המאוחדות: האם קיבלנו את ישראל למשפחת העמים? במה זה מתבטא?
מדינת ישראל: האם קיבלו אותנו? מה הם צריכים לשפר? ומה אנחנו?
הערבים תושבי המדינה: האם אנו נוטלים חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים? מה אנחנו צריכים לשפר ומה המדינה?
מדינת ישראל: האם המדינה מאפשרת לערבים תושבי ישראל את מה שהיא עצמה דרשה מהם במגילה? האם המדינה (כלומר אתם, הקבוצה המייצגת אותה) עושה די?
מדינות ערב השכנות: האם נענינו לקריאה והאם יש שלום בינינו לבין ישראל? האם מנקודת מבטנו ישראל באמת התכוונה לשלום? מה אנו מבקשות מישראל? מה אנו צריכות לשנות?
מדינת ישראל: האם קריאתנו נענתה? מה אנו מוכנים לעשות למען שלום ושיתוף פעולה אזורי? מה אנו דורשים ממדינות ערב השכנות?
היהודים בתפוצות: האם וכיצד נענינו לקריאה לעלות לארץ? האם אנו תומכים בבניין המדינה מהתפוצות? האם כולנו תומכים במדינה ומתעניינים בה?
מדינת ישראל: האם קריאתנו נענתה? מה אנו רוצים לומר היום, לאחר 63 שנות קיום המדינה, ליהדות התפוצות?
3. קיימו בכיתה שיחה בין נציגי המדינה לבין נציגי כל אחד מארבעת הגורמים.
*81*
בחלק האחרון של מגילת העצמאות, חתימות חברי מועצת המדינה הזמנית:
"מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית על אדמת המולדת, בעיר תל אביב, היום הזה, ערב שבת, הי אייר תש"ח, 14 במאי 1948".
דוד בן-גוריון, דניאל אוסטר, מרדכי בנטוב, יצחק בן-צבי, אליהו ברלין, פריץ ברנשטיין, הרב וולף גולד, מאיר גרבובסקי, יצחק גרינבוים, ד"ר אברהם גרנובסקי, אליהו דובקין, מאיר וילנר-קובנר, זרח ורהפטיג, הרצל ורדי, רחל כהן, הרב קלמן כהנא, סעדיה כובאשי, הרב יצחק מאיר לוין, מאיר דוד לוינשטיין, צבי לוריא, גולדה מאירסון, נחום ניר, צבי סגל, הרב יהודה ליב הכהן פישמן, דוד צבי פנקס, אהרן ציזלינג, משה קולודני, אליעזר קפלן, אברהם קצנלסון, פליכס רוזנבליט, דוד רמז, ברל רפטור, מרדכי שטנר, בן-ציון שטרנברג, בכור שיטרית, משה שפירא, משה שרתוק.
(בספר תמונה):
1. חלקו את שמות החותמים - שם לכל תלמיד/ה (יהיו תלמידים שיקבלו שני שמות).
2. חפשו באנציקלופדיות ובאינטרנט חומר על שמו של החותם וכתבו בקצרה (עד חצי עמוד - לא יותר!) את תולדותיו, לפני החתימה ואחריה. השתדלו להשיג תמונה או תמונות.
3. ערכו את הדברים שכתבתם עם התמונות על לוחות הקיר בכיתה.
4. שחזרו דיון בכיתה על מגילת העצמאות כשכל אחד/ת מכם/ן מייצג/ת את אחת הדמויות.
*81*
- במד"ל - הפעלה: קבוצת הכדורגל של הקהילה היהודית
במה באה לידי ביטוי יהדותה של המדינה?
ביטויים ליהדותה של מדינת ישראל: שפה עברית, סמלי המדינה, ימי שבתון, לוח עברי, קשר עם יהודי התפוצות, מוסדות, חקיקה.
א. עברית: השפה הרשמית
העברית היא שפה רשמית ראשונה במדינת ישראל, והערבית - שפה רשמית שנייה. למרות העובדה ששתי השפות מוכרות כרשמיות, הרי שמעמדן שונה. השפה העברית היא השפה העיקרית שבה נעשית רוב עבודת הרשויות, ויש לה עדיפות על פני הערבית. תרגום לערבית מצורף לחלק מההודעות הרשמיות, בעיקר אלה המיועדות לציבור הערבי, וכמו כן אפשר לנאום בערבית בכנסת ומותר לעתור לבתי משפט ולרשויות שלטון אחרות בערבית.
*82*
(בספר תמונה):
בתקופת המנדט הבריטי בפלשתינה-ארץ ישראל היו בארץ שלוש שפות רשמיות. עם קום המדינה החליטה מועצת המדינה הזמנית לבטל את מעמדה הרשמי של האנגלית וכך נותרו שתי שפות רשמיות בישראל: עברית וערבית.
בעברית נכתבים מסמכים של מוסדות ועל ארגונים רשמיים במדינה; זו השפה שבה לומדים בבתי הספר היהודיים ובאוניברסיטאות ובה מתקיימים דיוני הכנסת, הממשלה או כל מוסד רשמי אחר. חיי היומיום: שיחות האנשים ברחוב, במרכזי הקניות, במקומות העבודה והבילוי מתנהלים בשפה העברית. חיי התרבות: השירה, הספרות, התיאטרון, הבידור, הרדיו והטלוויזיה מתנהלים בעיקר בעברית ומדי שבוע יוצאים לאור עשרות ספרים מתורגמים מכל שפות העולם לשפה העברית.
עולים חדשים המגיעים לארץ מכוונים ללימודי עברית ב"אולפן", בית ספר מיוחד ללימוד השפה העברית, כדי שיוכלו לתפקד ולתקשר עם הסובבים אותם. כמו כן, בבתי הספר הערביים לומדים התלמידים עברית כשפה שנייה. השפה הערבית היא לא רק שפתם של אזרחי המדינה הערבים, אלא של חלק גדול מאזרחי המדינה היהודים שעלו ארצה מארצות ערב. למרות זאת ועל אף היותה שפה רשמית, חלה נסיגה במעמד השפה הערבית בישראל ובשימושה.
מושגון:
שפה רשמית: שפה המוכרת על ידי המדינה ככזו שנעשה בה שימוש בכל התכתבות רשמית ובכל אופני ההתנהלות של המדינה ומוסדותיה.
מבט היסטורי על השפה העברית
לאחר חורבן בית שני נשמרה חיוניותן של הכתיבה והקריאה בעברית, הן לצרכים דתיים והן לצרכים קהילתיים ועסקיים. אלפי ספרים, פיוטים ומסמכים נכתבו בעברית, תוקנו בה אלפי תקנות, ונוצקו בה אלפי מילים חדשות. השימוש הספרותי בעברית חייב את התחדשותה המתמדת, והטמיע בה מילים חדשות. במילון אבן שושן אפשר למצוא 7,878 מילים מלשון חז"ל (כמו חירות, וילון, עכשיו וכלום) ו- 6,421 מילים מימי הביניים (כמו קוטב, הנדסה, משהו, כמות ואיכות).
*83*
גם כשפה מדוברת לא נעלמה העברית ב-1,600 השנים שקדמו לתחייתה בארץ ישראל. אף שחדלה להיות שפה עממית בשימוש נרחב ויומיומי, היו בה שימושים שונים. מהמאה התשיעית ועד סוף המאה ה-16 שימשה העברית כשפה ללימוד רפואה בכמה בתי ספר באירופה. לפי עדויות של כמה נוסעים, בתקופות שונות הייתה העברית שפה מדוברת גם בקהילות היהודיות בירושלים ובצפת.
אף על פי שהשפה העברית הייתה שפה חיה במסגרות שונות, כפי שראינו לעיל, הרי שלניסיונות להפכה לשפת דיבור יומיומית בארץ ישראל של סוף המאה ה-19 היו בתחילתה מתנגדים רבים ושונים: מצד אחד, היו אלה אנשי "היישוב הישן" שראו בעברית שפת קודש בלבד, וחשבו כי השימוש בעברית כשפת דיבור יומיומי הוא בבחינת "חילול הקודש". ומן הצד האחר, היו כל אותם יהודים משכילים שראו בעברית שפה דלה ומנוונת, לא מודרנית ולא מתקדמת, שאי אפשר ללמוד או ללמד בה מקצועות חשובים, כמו מתמטיקה, מדעים או היסטוריה, וגם לא להשתמש בה לתרגום יצירות מספרות העולם. אף שכפי שראינו עד כה, לא הפסיקה העברית להתחדש גם לאורך שנות הגלות הארוכות של העם היהודי.
יתרה מזו, ארגונים שונים שהקימו בארץ מוסדות חינוך, דרשו ששפת הלימוד במוסדות אלו תהיה בשפת הארץ של הקהילה (צרפתית, גרמנית או אנגלית).
במצב זה היה לאליעזר בן יהודה תפקיד חשוב בהחייאתה של השפה העברית כשפת עם השב למולדתו. הוא ראה חשיבות גדולה בתחיית השפה העברית ובהגברת השימוש בה, החל לדבר עם בני משפחתו רק בשפה העברית, וקרא ליהודים לדבר עברית.
(בספר תמונה):
אליעזר בן יהודה (נולד כאליעזר יצחק-פרלמן) גדל בבית חרדי-חסידי ברוסיה. בן חמש התייתם מאביו, ונשלח על ידי אימו ללמוד בישיבה. בגיל 17 התוודע לרעיון התחייה של עם ישראל בארץ ישראל, והחליט להקדיש עצמו למטרה זו. הוא שינה את שמו לבן יהודה, ובשנת 1881 עלה לארץ. בארץ למד בבית מדרש למורים "כל ישראל חברים". בשנת 1881 נשא לאישה את דבורה לבית יונס, ויחד הקימו את הבית העברי הראשון שדיבר עברית. בנם בן ציון, אשר לימים שינה את שמו לאיתמר בן אב"י, היה הילד העברי הראשון שעברית היא שפת אימו, שכן אביו אסר לדבר בבית כל שפה אחרת. בן יהודה חידש והמציא מילים רבות בשפה העברית המדוברת. אליעזר בן יהודה ייסד את "ועד הלשון", שלימים הפך לאקדמיה העברית ללשון, ופעל רבות בכתיבה בעיתונים, בתרגום של מחזות וספרים ובהוראה במוסדות חינוך שונים למען תחיית השפה העברית. אפשר לומר שבזכותו אנו מדברים בארץ עברית ולא בשפות שונות שדיברו בגולה.
*84*
מתוך רצון לתרום להמשך התפתחותה של השפה העברית ומתוך הבנה שהשפה העברית היא שפה חיה ומתעדכנת, הוקמה האקדמיה ללשון העברית. האקדמיה מחדשת מילים (בעיקר על רקע התפתחות טכנולוגית ורפואית, אך גם על רקע התפתחויות חברתיות שונות), מתעכבת על תופעות לשוניות חדשניות ומשפיעה על המשך בניינה של השפה.
מדי תקופה האקדמיה מוציאה לאור רשימת מילים חדשות. חלק מהמילים מתקבלות על ידי הציבור וחלק למעשה אינן שמישות. לפניכם כמה מילים שהומצאו לאחרונה למושגים שבשפות אחרות:
1. מסרר - שלח מסר sms))
2. תכשיר אל ריח - דאודורנט
3. תקריש - ג'ל לשיער
4. רגשת - אלרגיה
5. נעימון - רינגטון
6. מדגש - מרקר
7. נגדה - אופוזיציה
8. יחדה - קואליציה
9. מצלה - מנגל
10. תחפיף - שמפו
אולי תרצו להשתמש בהן בשיחות היומיום שלכם?
(בספר תמונה):
1. התחלקו לזוגות ונהלו שיחה שבה ישולבו המילים החדשות.
2. ציינו חמש מילים לא עבריות שבהן אתם משתמשים לעיתים קרובות. המציאו עבורן מילים עבריות חדשות ושבצו גם אותן בשיחה.
3. מה דעתכם על רמת העברית שאתם מדברים? האם מילים לועזיות משתלטות על שפתכם?
4. יש הטוענים שכיום נעשה בישראל שימוש מוגזם במילים לועזיות - בשירים, בשמות של מוצרים, שלטי חנויות, להקות רוק ועוד.
האם לדעתכם דרושה פעולה לקידום השפה העברית בישראל?
*85*
(בספר תמונה):
הערבית והעברית הן שפות המשתייכות למשפחת השפות השמיות. בין שתי השפות קיים דמיון רב. בין השאר, שתיהן נכתבות מימין לשמאל וכמרבית השפות השמיות, משתמשות בשורשים עיצוריים ליצירת משפחות של פעלים ושמות עצם. לפניכם טבלה המראה דוגמאות למילים דומות בעברית ובערבית.
(בספר תמונה):
עברית, ערבית, היגוי בערבית
אגוז, (המילה בערבית), ג'וז
אוכל, (המילה בערבית), אכל
בטן, (המילה בערבית), בטן
בצל, (המילה בערבית), בסל
דם, (המילה בערבית), דם
זבוב, (המילה בערבית), זובאב
טבע, (המילה בערבית), טביעה
לב, (המילה בערבית), קאלב
מוות, (המילה בערבית), מוות
שלום, (המילה בערבית), סלאם
ב. שם המדינה: ישראל
(בספר תמונה):
ימים ספורים לפני הקמת המדינה דנו ראשי היישוב בארץ בשאלה: מה יהיה שמה? בין ההצעות שנדחו: "ציון", "ארץ ישראל", "יהודה" ו"עבר". בן-גוריון הציע את השם: ישראל. ההצעה התקבלה שכן היא מצביעה על היותה מדינת העם היהודי אך מותירה מקום גם לבני דתות אחרות להימנות עם אזרחיה. השם "יהודה" נדחה משום שזה שמו של אזור אחד בארץ ישראל וגם משום שהוא מזוהה עם יהודים בלבד. השם "ציון" נדחה כדי לכלול כאזרחים גם מי שלא התחייבו לעקרונות הציונות, בין יהודים בין ערבים. השם "ארץ ישראל" נפסל כדי להבחין בין האזור הגיאוגרפי "ארץ ישראל" לבין המדינה בגבולות הקמתה. שמה של המדינה נקבע אפוא: ישראל.
שאלה: מה מקור השם "ישראל", ובאילו הקשרים היסטוריים ודתיים הוא הוזכר?
*86*
ג. סמלי המדינה
סמליה של מדינת ישראל (דגל המדינה, סמל המדינה וההמנון) מבוססים על סמלים יהודיים מסורתיים ובאים לציין את היות ישראל מדינת לאום היהודי לארץ ישראל.
דגל המדינה
סימן ההיכר הרשמי של מדינה משלב בתוכו את סמליו ההיסטוריים והתרבותיים של הלאום שעימו היא מזוהה. כן לדוגמה: מקור ההשראה לעיצובו של דגל ישראל - פסי תכלת על רקע לבן - הוא הטלית המסורתית, שבה נוהגים יהודים להתעטף בשעת התפילה. במרכזו של הדגל סמל המגן דוד. התנועה הציונית החליטה לאמץ סמל יהודי מסורתי זה כדגלה של המדינה.
הדגל הלאומי משמש לייצוג המדינה ומוסדותיה. דגל המדינה מונף על בנייני הממשל, הכנסת, משרדי הממשלה, בית המשפט ולאחרונה בבתי הספר, באירועים, בימי זיכרון ובחגיגות.
(בספר תמונה):
גל פרידמן, זוכה מדליית זהב בחתירה, נישא על ידי אוהדיו אחרי הזכייה
(בספר תמונה)
"בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבאזל, כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס הראשון. בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו. הרעיון הזה הכאיבני מאוד. צריך ליצור את הדגל. ואולם באיזה צבעים נבחר? והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי".
(דוד וולפסון, נשיאה השני של ההסתדרות הציונית העולמית, מתוך: ספר הקונגרס בעריכת ליב יפה, תרפ"ג, במלאות 25 שנה לקונגרס הראשון, עמוד 214)
*87*
(בספר תמונה)
מגן דוד
על פי מסורות יהודיות ואחרות, סמל זה היה מצויר או חרות על מגני לוחמיו של דוד המלך, אך הוא הופיע גם בתרבויות אחרות. במאות השנים האחרונות הוא הפך לסמל יהודי מובהק. מאז, ניתן למצוא את סמל המגן דוד על בתי כנסת, באמנות לגווניה ועוד, והוא הפך למזוהה עם העם היהודי ועם תרבותו.
המנורה
סמל המדינה מופיע על מסמכי המדינה, על תעודות רשמיות שהמדינה מוציאה ובכל מוסדות המדינה. כמו דגל המדינה, גם הוא מבוסס על המסורת ועל ההיסטוריה היהודית הקדומה ומשלב אלמנטים מהדת היהודית. במרכז סמל המדינה נמצאת מנורת שבעת הקנים המעוטרת משני צדדיה בענפי זית ומתחתיה רשום "ישראל".
המנורה המופיעה בסמל היא בדמותה של מנורת בית המקדש, היא שורטטה על פי צורת המנורה על שער טיטוס ברומא. ענפי הזית שסביב המנורה הם מקור האור שלה, שכן שמן הזית שימש להדלקת המנורה בבית המקדש. ענפי עץ הזית, סמל השלום, מסמלים גם את שאיפתה של מדינת ישראל לשלום.
המקור לרעיון של מנורה וענפי זית מופיע בספר זכריה:
"ראיתי והנה מנורת זהב כולה...
ושבעה נרותיה עליה...
ושניים זיתים עליה".
(זכריה ד, ב)
(בספר תמונה)
המנורה לפני בניין הכנסת
*88*
ההמנון הלאומי
התקווה
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומיה
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה
עוד לא אבדה תקוותנו
התקווה בת שנות אלפים
להיות עם חפשי בארצנו
ארץ ציון וירושלים
ההמנון הלאומי של מדינת ישראל, "התקווה", מבטא את רעיון שיבת ציון: חזרתו של העם היהודי לחיות חיי חופש בארצו. השיר שהפך להמנון חובר בשנת 1878 על ידי נפתלי הרץ-אימבר, ציוני שעלה לארץ ישראל מרומניה (1882) בעלייה הראשונה. פועלי ראשון לציון ורחובות שרו את השיר בדרכם לעבודה וממנה. כשהרצל ביקר בארץ ישראל (1898), יצאו בני המושבה לקדם את פניו בשירת התקווה. בקונגרס הציוני השישי (1903) שרו אותו לראשונה, ומאז נהגו לסיים את כל הקונגרסים הציוניים בשירת התקווה.
ההמנון הלאומי התקווה מבטא את הגעגועים לציון ואת השאיפה לריבונות בה, ועל כן היה להמנונה של התנועה הציונית ומאוחר יותר נקבע כהמנון הלאומי של מדינת הלאום היהודי.
ד. ימי שבתון ולוח השנה העברי
יום השבתון הרשמי של מדינת ישראל הוא יום השבת, יום המנוחה בלוח העברי מאז ימי המקרא. חגי ישראל: ראש השנה, יום כיפור, יום טוב ראשון של חג הסוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, יום טוב ראשון ושביעי של חג הפסח וחג השבועות נקבעו בחוק כימי מנוחה. עם זאת, ביישובים לא יהודיים הרשויות המקומיות, מוסדות החינוך ומקומות התעסוקה פתוחים בשבת ובמועדי ישראל, וסגורים בימי המנוחה של המוסלמים, הדרוזים או הנוצרים, בהתאם למסורת התושבים בכל יישוב. מעבר לימי השבתון, מוסדות המדינה מתנהלים במקביל לפי הלוח הלועזי ולפי לוח השנה העברי. כך, לדוגמה, התאריך העברי חייב להופיע בכל מכתב רשמי שנשלח מטעם מוסדות המדינה. הלוח העברי הוא לוח רשמי ולפיכך הבנקים חייבים לכבד גם המחאה שמצוין עליה התאריך העברי בלבד.
*89*
(בספר תמונות של כמה מדגלי העולם)
מלאו בבקשה את השאלון הבא:
1. נולדתי ביום... בשבוע בשעה... התאריך העברי... התאריך הלועזי...
2. את יום הולדתי חוגגים במשפחתי לפי התאריך...
3. בביתי מתקיימת/לא מתקיימת ארוחה משפחתית בשבת.
4. במשפחתי מציינים/לא מציינים את ליל הסדר בפסח.
5. במשפחתי מדליקים/לא מדליקים נרות בחנוכה.
6. אני נוהג/ת לציין את חג הפורים: כן/לא
7. יום השואה חל בכל שנה בתאריך...
8. יום הזיכרון לחללי צה"ל חל בתאריך...
9. יום העצמאות חל בתאריך...
10. יום כיפור חל בתאריך...
א. על פי איזה לוח אתם מנהלים את חייכם - העברי או הלועזי?
ב. באיזה סוג של אירועים אתם משתמשים בלוח העברי ובאילו אירועים בלוח הלועזי?
ה. החקיקה במדינת ישראל
בספר החוקים הישראלי יש חוקים שונים המדגישים את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית. דוגמאות לחוקים שמבטאים את אופייה היהודי של ישראל:
חוק השבות, תשי"ב-1950 - מדינת ישראל הוקמה כמדינה עבור כל העם היהודי בתפוצות ובוודאי עבור יהודים הזקוקים למקלט בשל רדיפות בארצות מגוריהם. חוק השבות נועד לאפשר לכל יהודי ויהודייה לממש את רצונם לעלות לארץ. החוק מאפשר את יישומו של עקרון "קיבוץ הגלויות", כינוסם של יהודי העולם בארץ ישראל. החוק קובע כי כל יהודי, או מי שאחד מהוריו, סבו או סבתו הם יהודים, זכאי לעלות לישראל. מי שעלה מכוח חוק השבות זכאי לקבל תעודת עולה וזכויות נוספות, ובכלל זה הזכות להתאזרח - להפוך לאזרח ישראל.
חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 - אחד מסעיפי החוק קובע כי יום השבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הרשמיים במדינת ישראל.
*90*
חוק איסור גידול חזיר, תשכ"ב-1962 - החוק אוסר על גידול חזיר בישראל. הסיבה שדווקא גידול החזיר נאסר בחוק המדינה מבין כל החיות האסורות לאכילה מן התורה היא משום שבמהלך ההיסטוריה היהודית הפך החזיר לסמל של גזרות נגד הדת היהודית וכפייה עליהם להקריב (בתקופת החשמונאים) ומאוחר יותר לאכול חיה זו בניגוד לאמונתם. אזורים מותרים לגידול חזיר הם אזורים שיש בהם ריכוז של נוצרים.
חוק הרבנות הראשית בישראל, תש"ם-1980 - החוק מגדיר את תפקידיה של מועצת הרבנות הראשית ואת הרכבה, בחירת הרבנים הראשיים לישראל, חלוקת התפקידים בין הרבנים הראשיים.
חוק שיפוט בתי דין רבניים (בענייני נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 - חוק זה קובע שכל ענייני הנישואין והגירושין של יהודים, שהם אזרחי המדינה או תושביה, יוסדרו על פי דין תורה, כלומר על פי חוקי הדת היהודית. עוד קובע החוק כי ענייני הנישואין והגירושין של לא יהודים יוסדרו אף הם על פי חוקי הדת של אותה קבוצת אוכלוסייה.
(בספר תמונות של כמה מדגלי העולם)
שני החוקים האחרונים, חוק הרבנות הראשית וחוק בתי הדין הרבניים, מקורם בשיטת ה"מילט" שהייתה נהוגה בחקיקה העות'מאנית. שיטת המילט היא כינוי לאוטונומיה הדתית והתרבותית שניתנה לעדות הדתיות - ובכלל זה היהודים -
בתחומי האימפריה העות'מאנית (1301-1922). האימפריה הבריטית, שכבשה את רוב שטחי האימפריה העות'מאנית ובכללם את ארץ ישראל, המשיכה שיטה זו בתיקונים מסוימים, וגם מדינת ישראל אימצה עם הקמתה את החוקים הללו.
על בסים חקיקה זו, שכאמור מקורה בתקופת שלטון הטורקים בארץ, קיימות גם מערכות שיפוטיות לקביעת המעמד האישי למוסלמים בישראל (בתי הדין השרעיים), לעדות הנוצריות השונות, לדרוזים ולבהאיים.
*91*
(בספר תמונות של כמה מדגלי העולם)
סביב חוק הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים קיימת כבר שנים רבות מחלוקת בחברה הישראלית. לפי החקיקה הקיימת במדינת ישראל יכולים זוגות המבקשים להתחתן או להתגרש לעשות זאת רק במסגרת המוסדות הדתיים. מי שאינם מעוניינים בכך נאלצים לחיות ללא נישואים או לנסוע לחו"ל כדי להינשא בנישואים אזרחיים.
1. האם לדעתכם חוקים אלה הכרחיים לשמירת דמותה היהודית של מדינת ישראל?
2. האם יש לכם רעיון כיצד לפתור את הבעיה הגורמת למחלוקת?
3. האם מעמד הדת תלוי בחקיקה? האם לדעתכם חוק הרבנות הראשית וחוק בתי הדין הרבניים מוסיפים למעמד הדת והרבנים בעיני הציבור?
ו. מוסדות במדינת ישראל
בישראל פועלים מוסדות ממשלתיים שונים וגופים ציבוריים המבטאים את אופייה היהודי של המדינה.
משרד העלייה והקליטה
אחראי על הפעלת מדיניות הממשלה בתחום קליטת עולים, הוא פועל לעידוד עלייה יהודית ומסייע לעולים בתחומים שונים, כמו דיור ותעסוקה ומפעיל שירותים שונים עבורם. משרד ממשלתי זה משקף את החשיבות שרואות מדינת ישראל וממשלותיה בעלייה.
הרבנות הראשית
הרבנות הראשית היא המוסד הרבני המוכר רשמית במדינת ישראל. הרבנות הראשית היא מוסד ממלכתי הפועל במסגרת חוקי המדינה ונתון לביקורתו של מבקר המדינה. בישראל מכהנים שני רבנים ראשיים: אשכנזי וספרדי. הם עומדים בראש מועצת הרבנות הראשית ובית הדין הרבני הגדול. מועצת הרבנות הראשית כוללת 16 רבנים, ביניהם שני הרבנים הראשיים, ארבעה רבנים ראשיים של הערים ירושלים, תל אביב, חיפה ובאר שבע ועשרה רבנים נבחרים.
תפקידיה של הרבנות הראשית:
1. פסיקה בענייני הלכה - כאשר מתעוררת אצל אדם פרטי או אצל ארגון ממשלתי שאלה הנוגעת לענייני הלכה ומצוות, הם יכולים לפנות אל הרבנות הראשית שתבחן את השאלה ותספק תשובה הלכתית.
*92*
2. קירוב הציבור היהודי לערכי התורה - פעילות זו נעשית באמצעות כנסים המתקיימים בעיקר לקראת חגים ומועדים, שבהם ניתן לציבור הסבר על משמעותם.
3. מתן תעודות הכשר - הרבנות הראשית מוסמכת לתת למוסדות המעוניינים בכך תעודה המעידה על כשרות המזון המוגש בהם.
4. מתן תעודות המעידות על השכלה רבנית - הרבנות הראשית אחראית להסמיך רבנים ודיינים, לאחר שעברו הכשרה מתאימה ועמדו בבחינות.
בתי הדין הרבניים
בתי הדין הרבניים הם חלק ממערכת השיפוט הממלכתי בישראל.
על פי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואים וגירושים), התשי"ג-1953, עניינים הנוגעים לנישואים ולגירושים של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, נמצאים בשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים.
בראש מערכת בתי הדין הרבניים עומד נשיא בית הדין הרבני הגדול, שמכהן כרב הראשי לישראל. הנהלת בתי הדין, ובראשה מנהל בתי הדין, היא יחידת סמך במשרד המשפטים.
מועצות דתיות
מועצות דתיות (גוף הנותן שירותי דת לאוכלוסייה) פועלות במרבית הערים והמועצות המקומיות בישראל ותפקידן לספק שירותים דתיים לאוכלוסייה המקומית.
עם תפקידיהן של המועצות הדתיות ושל הרבנויות המקומיות נמנים: פיקוח על כשרות, רישום נישואים, תחזוקת מקוואות, תחזוקת בתי קברות ושירותי הקבורה ועוד.
המועצה הדתית מתמנה בידי שר הדתות, תקציבה ניתן על ידי הממשלה והרשות המקומית והרכבה נקבע על ידי משרד הדתות, הרשות המקומית והרבנות המקומית.
ביטוי נוסף ליהדותה של המדינה הוא המעמד שניתן למוסדות לא ממשלתיים שונים במדינת ישראל:
הקרן הקיימת לישראל (קק"ל)
הקרן הקיימת לישראל הוקמה ב- 1901 כמוסד המופקד על רכישת אדמות בארץ ישראל. מעמדו של גוף זה עוגן ב"חוק הקרן הקיימת לישראל, תשי"ג-1953" שם נאמר שמטרות הקרן הקיימת לישראל הן לרכוש קרקעות וליישב יהודים על קרקעות ועל נכסים במדינת ישראל. כיום תפקידיה של הקרן הקיימת הם הכשרת הקרקע וייעור בישראל, שמירת הנוף בארץ, גיוס משאבים לפיתוח הקרקע וחינוך הנוער לאהבת הארץ.
(בספר תמונות של כמה מדגלי העולם)
*93*
הסוכנות היהודית לארץ ישראל
הסוכנות היהודית הוקמה ב-1929 כגוף המבצע (מעין ממשלה) של התנועה הציונית בארץ ישראל, שאף ייצג את ההתיישבות הציונית בישראל למול שלטונות המנדט הבריטי. מאז קום המדינה, עיקר פעילותה של הסוכנות הוא בעידוד עלייה בקרב קהילות יהודיות בתפוצות, ארגון פעולות העלייה ולקיחת חלק בקליטת העולים בארץ. המדינה הסדירה את מעמדה של הסוכנות בחוק "מעמד ההסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לארץ ישראל (תשי"ג - 1953 )". זהו אחד המוסדות המרכזיים במדינה העוסק בקשר עם יהדות התפוצות (הגולה).
מושגון:
יהודי התפוצות / הגולה: יהודי הגולה הוא כינוי ליהודים שחיו בארצות הפזורה בכל העולם לפני שהוקמה מדינת ישראל. המושג "גולה" הוא בעל משמעות שלילית - גלות, סילוק/ הוצאה בכוח של אדם או עם מארצו, ולכן המושג יהדות הגולה נקשר למצב שבו העם היהודי היה עם ללא ארץ. מאז שהוקמה מדינת ישראל, הכינוי ליהודים שחיים בארצות חוץ הוא יהודי התפוצות. זהו מושג ניטרלי הבא לבטא מצב שבו ישנה מדינה, אך חלק מאזרחיה, בני הלאום שלה, החליטו מתוך בחירה להתגורר במדינות אחרות. המושג "תפוצה" קיים גם בקרב בני עמים אחרים.
(בספר תמונות של כמה מדגלי העולם)
בישראל, כמו בכל מדינת לאום, אפשר להציג את הרקע התרבותי וההיסטורי המשותף של קבוצת הרוב, ששימש בסיס להקמתה של המדינה. בחלקו הראשון של פרק זה ניתחנו על חלקיה את מגילת העצמאות, המסמך המכונן של המדינה. החלק ההיסטורי העוסק בתולדות העם היהודי ובשאיפתו ארוכת השנים לחזור לארצו, החלק המדיני-מעשי העוסק בסדרי שלטון, החלק ההצהרתי המדגיש את היותה מדינת לאום דמוקרטית והקריאות לגורמים שונים: האומות המאוחדות, הערבים אזרחי המדינה, קריאה לשלום למדינות השכנות וקריאה ליהודי העולם לעלות לארץ.
בחלקו השני של הפרק עסקנו בביטויים המייחדים את מדינת הלאום היהודי: העברית כשפה רשמית, שם המדינה - ישראל וסמליה: הדגל, המנורה וההמנון הלאומי. ימי שבתון ולוח השנה העברי, חוקים שונים, מוסדות יהודיים והיחסים עם יהודי התפוצות.
*94*
(בספר תמונות של כמה מדגלי העולם)
- פלורליזם
- מגילת העצמאות
- "החלק ההיסטורי"
- "החלק המדיני-מעשי
- "החלק ההצהרתי"
- סמלי המדינה
- ההמנון הלאומי
- שפה רשמית
- יהודי התפוצות/הגולה
(בספר תמונות של כמה מדגלי העולם)
1. מנו את העליות המרכזיות לארץ. באילו שנים היו ומה היו מאפייני העולים בכל אחת מהעליות?
2. מהם ארבעת חלקיה של מגילת העצמאות ומהם התכנים המרכזיים של כל חלק?
3. מדוע לדעתכם כתבו במגילת העצמאות את עקרונות המדינה לפי סדר זה? הציעו סדר נוסף.
4. אילו יכולתם להשתתף בכתיבת מגילת העצמאות, אילו עקרונות הייתם מוסיפים ואילו גורעים?
5. באילו אופנים מתבטאת "דמותה היהודית של המדינה"?
6. ההמנון הלאומי:
א. מהו לדעתכם תפקידו של המנון?
ב. מהו המנון "התקווה" בשבילכם? אילו ערכים מובעים בו? האם אתם מזדהים או לא מזדהים עם ערכים אלה? הסבירו.
ג. יש הטוענים כי יש להחליף את"התקווה" בהמנון אחר, מכיוון שלא כל אזרחי ישראל יכולים להזדהות עימו. סמנו את המשפטים שלדעתכם מקשים על אזרחים שאינם יהודים לקבל את התקווה כהמנונם. הביעו דעתכם בסוגיה זו ונמקו אותה.
7. מה משותף לסמל המדינה, לדגל המדינה ולהמנון? מדוע לדעתכם אלה הם הדברים המשותפים?
*95*
*95*
*95*
מגילת העצמאות הגדירה את מדינת ישראל כמדינה יהודית המתנהלת על פי עקרונות דמוקרטיים. המגילה אמנם אינה מזכירה בפירוש את המושג "מדינה דמוקרטית", אולם היא קובעת כי המדינה תתבסס על יסודות החירות, הצדק והשלום וכן שמדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", וכן תבטיח המדינה "חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". כל אלה, כפי שלמדנו בשערים הקודמים, הם מאפיינים של משטר דמוקרטי ולפיכן אין ספק שמייסדי המדינה התכוונו לכך שמדינת הלאום היהודית תהיה דמוקרטית.
אולם ההסכמה הרחבה שאפיינה את מעמד החתימה על המגילה לא נשמרה לאורך זמן, ומאז הקמתה ועד היום מתנהל ויכוח בין בעלי גישות שונות לגבי אופייה של המדינה. למה מתכוונים כשאומרים: "מדינה יהודית ודמוקרטית"? במה מתבטאת ה"יהדות של המדינה"? כיצד מיושמים בה ערכים ועקרונות דמוקרטיים? בחלק האחרון של פרק זה נכיר את הוויכוח על אופייה של מדינת ישראל, ובפרקים הבאים נעמיק את הדיון במחלוקות שונות והשפעתן על היחסים בין הקבוצות השונות החיות במדינת ישראל.
(בספר תמונות של כמה מדגלי העולם)
1. לפניכם שבע ציטטות מתוך מגילת העצמאות. לכל ציטוט החליטו אם הוא משקף את אופייה היהודי של המדינה, את אופייה הדמוקרטי או את שניהם:
א. בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית.
ב. אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
ג. מדינת ישראל... תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.
ד. מדינת ישראל... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדלי דת, גזע ומין.
ה. מדינת ישראל... תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות.
ו. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה.
ז. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
*96*
2. התחלקו לקבוצות עבודה בהתאם לגודל הכיתה. כל קבוצה תבחן ותכתוב את האתגרים העומדים בפני שמירת עקרונות היסוד במגילת העצמאות תוך קיומה של ישראל כמדינת הלאום היהודית, ובה בעת כמדינה המיישמת את כל ערכי הדמוקרטיה, ומחילה אותם על כל אזרחי המדינה, יהודים ולא יהודים.
3. בתום העבודה בקבוצות יציגו נציגים מכל קבוצה את מסקנותיהם לפני הכיתה וינהלו דיון.
א. כיצד "נראית" מדינה יהודית?
ישראל היא מדינת הלאום היהודי, אך מהי משמעות הדבר לגבי החיים הציבוריים, הסמלים, החקיקה? לקבוצות שונות בחברה הישראלית יש השקפות שונות לגבי דמותה הרצויה של המדינה. המדינה הוקמה אמנם על ידי התנועה הציונית, שהייתה מורכבת ממפלגות שונות, אולם כבר אז התקיימו ויכוחים ודיונים נוקבים לגבי דמותה של המדינה העתידה לקום. מאז קום המדינה היא כוללת בתוכה גם את מי שלא היו שותפים להקמתה ואף קבוצות שבזמנו התנגדו לה. משעה שהפכו כולם להיות אזרחי המדינה, הם שותפים בעיצוב דמותה, אם מתוך ויכוח, אם מתוך הסכמות שונות. אחת המטרות החשובות של קיום המדינה היא לאפשר את קיומן של המחלוקות הללו בין הקבוצות ולאפשר לכל קבוצה להיאבק על ערכיה במסגרתה.
האזרחים בישראל מתחלקים לקבוצות ולתרבויות שונות: יהודים, ערבים, מזרחים, אשכנזים, עולים, ילידי הארץ, חרדים, דתיים-לאומיים, שומרי מסורת, חילונים ועוד קבוצות. כל אחת מהקבוצות שהזכרנו מתחלקת גם היא לקבוצות רבות ושונות. ההבדלים התרבותיים והערכיים באים לידי ביטוי בגישות ובחלוקות פוליטיות שונות: מפלגות שמאל וימין, מפלגות ציוניות ולא ציוניות, דתיות וחילוניות, ניציות ויוניות ועוד. כל קבוצה גיבשה לעצמה השקפת עולם בנוגע לאופן הביטוי הרצוי של יהדותה של המדינה, יישום ערכי הדמוקרטיה, היחס בין דת למדינה, ובשאלות נוספות הנוגעות לאופי הרצוי של המדינה.
ב. עמדות ערכיות ופוליטיות של קבוצות שונות
להלן עמדות שונות לגבי אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה:
1. המישור הקבוצתי: המדינה צריכה לאפשר אוטונומיה תרבותית המתבטאת באזורי מגורים נפרדים בעלי אופי מיוחד וחינוך עצמאי לכל קבוצה בתוכה, ללא כל התערבות מבחוץ.
המישור הציבורי-הכללי: הממשלה צריכה להימנע מפעולות כמו חילול שבת ושמירה על כשרות במוסדות ציבור.
חוץ וביטחון: צריכה להיות התחשבות מירבית בעמדות הקהילייה הבין-לאומית והימנעות משפיכות דמים.
*97*
2. המישור הקבוצתי: המדינה צריכה לאפשר אוטונומיה תרבותית המתבטאת באזורי מגורים נפרדים בעלי אופי מיוחד ולקיים מנהל חינוך נפרד לכל אחת מהקבוצות.
המישור הציבורי-הכללי: שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות מלא לכל הקבוצות בחברה, ללא חוקים המעדיפים את קבוצת הרוב ומפלים את קבוצת המיעוט. האופי היהודי של המדינה יישמר ממילא בשל היות היהודים רוב במדינה.
חוץ וביטחון: יש להגיע לשלום עם מדינות ערב באמצעות חזרה לגבולות 67' ועיקרון "שתי מדינות לשני עמים".
3. המישור הקבוצתי: המדינה צריכה לאפשר אוטונומיה תרבותית מוגבלת לכל קבוצה, תוך יצירת חיזוקים למכנה משותף לאומי-ממלכתי-כללי. כל קבוצה זכאית למנהל חינוך נפרד, בתנאי שהוא יהיה ממלכתי והמרכיב המאחד יגבר על המפריד.
המישור הציבורי-הכללי: יש להדגיש את אופייה היהודי של ישראל כמדינת הלאום היהודי, הן באמצעות יישום חקיקה קיימת (חוק השבות; העדפת יהודים ברכישת קרקע ציבורית; חוק שעות העבודה והמנוחה; חוקי כשרות; חוק נישואין וגירושין; בתי הדין הרבניים והרבנות הראשית), והן באמצעות יוזמת חקיקה חדשה.
חוץ וביטחון: זכותו של העם היהודי לכל שטחי ארץ ישראל והאינטרס הלאומי מחייבים לספח למדינה את שטחי יהודה ושומרון.
4. המישור הקבוצתי: המדינה תטפח תרבות לאומית וחינוך ממלכתי-ציבורי לכול. במסגרת הממלכתית-ציבורית יתאפשר לקבוצות השונות מימד מוגבל של ייחודיות בשל דת, שפה (למשל, ערבית) או צורת מגורים (קיבוצים ומושבים) כגון: חינוך ממלכתי-דתי; ממלכתי-ערבי; ממלכתי- התיישבותי וכדומה. לקבוצות בעלות אופי מתבדל (חרדים) תתאפשר אוטונומיה תרבותית על חשבון שוויון בהקצאת אמצעים. הגיוון בחברה הישראלית יישמר באמצעות הרחבה של זכויות הפרט: לכל פרט תהיה זכות לשמור על ייחודו וקבוצת פרטים תוכל להתאחד וליצור קבוצה או קהילה.
המישור הציבורי-הכללי: הדגשת אופייה היהודי של ישראל כמדינת הלאום היהודי, הן באמצעות יישום חקיקה קיימת והן באמצעות יוזמת חקיקה חדשה. טיפוח סמלי המדינה, ימי הזיכרון והחגים הלאומיים, השפה העברית. טיפוח הקשר עם התפוצות עד הדגשת היותה של ישראל מדינת העם היהודי כולו. שמירה על סטאטוס קוו בחוקים בעלי מימד דתי, תוך ניסיונות לשינויי חקיקה בתחום המעמד האישי כדי לא לפגוע בזכויות הפרט.
חוץ וביטחון: אפשרות א: ביטחון המדינה וזכותו של העם היהודי לכל שטחי ארץ ישראל מחייבים לספח את שטחי יהודה ושומרון למדינה; אפשרות ב: יש להגיע להסכם שלום על בסיס העיקרון של "שטחים תמורת שלום".
*98*
5. המישור הקבוצתי: קיום אוטונומיה תרבותית לכל קבוצה בחברה הישראלית וכיבוד כל הנובע מאוטונומיה זו. מימון שוויוני של המדינה לכל קבוצה בתוכה.
המישור הציבורי-הכללי: חקיקה שוויונית כוללת שאיננה מעדיפה קבוצה אחת במדינה על פני קבוצה אחרת.
חוץ וביטחון: אפשרות א: יש להגיע לשלום עם מדינות ערב באמצעות חזרה לגבולות 67' ועיקרון "שתי מדינות לשני עמים"; אפשרות ב: יש לקיים מדינה אחת לכל התושבים החיים בין הירדן לים.
(בספר תמונות של כמה מדגלי העולם)
1. התחלקו לצוותים: צוות המייצג אזרחים ערבים; צוות המייצג אזרחים חילונים; צוות המייצג אזרחים דתיים-לאומיים; צוות המייצג אזרחים חרדים.
2. קיימו דיון בכל צוות שמטרתו להציע מה תהיה דמותה של המדינה. היעזרו בחמשת התיאורים שהובאו קודם והוסיפו פרטים משלכם.
אבל שימו לב:
א. כל קבוצה המיוצגת על ידי הצוות יכולה להתייחס ליותר מאפשרות אחת מתוך חמש האפשרויות שצוינו למעלה.
ב. כל קבוצה יכולה לאמץ גם חלק מהמפורט בכל אפשרות.
ג. בכל צוות המייצג קבוצה יכולות להיות דיעות שונות לגבי איך הקבוצה רואה את דמותה היהודית והדמוקרטית של המדינה.
3. סכמו בכתב את עיקרי הדיון בצוות.
4. נציגי הצוותים יציגו את העמדות השונות במליאת הכיתה ויתקיים דיון כללי.
ג. האם כל האזרחים בעולם מזדהים עם סמלי המדינה שבה הם חיים ועם חוקיה?
אחד המאפיינים המרכזיים של מדינה הוא קיומם של סמלי לאומיים, המלכדים סביבם את רוב האזרחים. הסמלים מתמצתים, באמצעים לשוניים ו/או גרפיים, מסר פשוט להבנה ומעורר הזדהות. אדם הרואה את הסמל חש כלפיו תחושה של הזדהות, המקרבת אותו לאוכלוסייה רחבה של אנשים, שהסמל מבטא עבורם דבר דומה.
*99*
דוגמה למחשבה שמאחרי היצירה של דגלים וסמלים לאומיים נוכל למצוא בדבריו של הרצל, חוזה המדינה, שאותם הוא כתב במכתב תשובה לברון הירש, בתאריך 6.3.1895:
"אדוני שואל בלעג: דגל מה הוא? כלונס ויריעת - אריג? לא אדוני, דגל הוא למעלה מזה. בדגל מוליכים את הבריות לכל מקום שרוצים, אפילו לארץ הבחירה. למען דגל הם חיים ולמען דגל הם מוכנים למות".
בסמלים הלאומיים של מדינת ישראל בולטת הזיקה החזקה שלהם למקורות יהודיים וארץ ישראליים עתיקים. מהי משמעות סמלים אלו בקרב האוכלוסייה הלא יהודית במדינה?
"מדינת ישראל הוקמה ביוזמה יהודית כמדינה יהודית עם סמלים יהודיים, עם אידיאולוגיה יהודית... גם הדגל, גם ההמנון, כל הסמלים, אני מוכן לכבד את הכול, אבל כאשר לסמלים של המדינה ולממלכתיות יש אופי דתי ולאומי מובהק ומודגש, כל האנשים שאינם יהודיים מוצאים אל מחוץ לתחום".
(סאלם ג'בראן, משורר, סופר ועיתונאי ערכי, 2.7.98)
(בספר תמונות של כמה מדגלי העולם)
שחקני כדורגל ערבים משחקים בנבחרת ישראל כבר שנים רבות. מדי פעם עולה השאלה: האם על השחקנים הערבים לשיר את ההמנון, כמקובל לפני משחקים רשמיים של נבחרת ישראל?
שחקן כדורגל ערבי: "המנון המדינה הוא של היהודים, אני לא יהודי ולכן אני לא שר את ההמנון".
שחקן כדורגל יהודי: "על השחקנים הערבים לכבד את ההמנון ולשיר אותו. אמנם ההמנון מדבר על תקוות העם היהודי לחזור לארצו, אך היום כולנו - יהודים וערבים - חיים באותה מדינה ולכן עלינו לכבד זה את זה".
1. מה דעתכם על דברי השחקנים?
2. נסו "להיכנס לנעליו" של כל אחד מהם - מהם לדעתכם הנימוקים לעמדתו?
3. מה ניתן לעשות על מנת לפתור את הבעיה שהעלו שחקני הכדורגל? הציעו שלושה פתרונות יצירתיים. כלומר, פתרונות שיהיו מקובלים על כל הצדדים בוויכוח.
ישראל איננה דוגמה יחידה בעולם למצב שבו מתקיימים במסגרת אותה מדינה מיעוט ורוב, ואופייה של המדינה במישורים שונים - מישור הסמלים, המישור החוקי והמישור התרבותי - נקבע על פי אופיו של הרוב. במדינות רבות בעולם, כולל ברוב הדמוקרטיות באירופה, אין סמלי המדינה והמנונה נותנים ביטוי לתרבותם של המיעוטים.
הנה כמה דוגמאות לבלעדיות דתית בכמה מדינות: באירלנד פוסקת החוקה האירית כי "מקור כל
*100*
סמכות הוא בשילוש הקדוש" (האמונה הנוצרית), וקובעת את זיקתה לפזורה האירית ברחבי העולם; החוקה היוונית משנת 1975, שהתקבלה בהסכמת מפלגת פאסוק הסוציאליסטית, מסתמכת גם היא על השילוש הקדוש, קובעת את מעמד הכנסייה היוונית-אורתודוקסית ככנסייה מוליכה במדינה, ומבהירה את זיקת המדינה לתפוצה היוונית ואת מחויבותה לסייע לה בחינוך; בחוקות דנמרק ונורווגיה הכנסייה הלותרנית מוכרת ככנסיית המדינה; ובבריטניה ממשיכה הכנסייה האנגליקנית לקבל הכרה ככנסיית המדינה.
אך כאמור לא רק הדת קיבלה מעמד רשמי או רשמי-למחצה במדינות הלאום השונות, אלא גם ביטויים אחרים, כמו שפה, המנון ודגל.
(בספר תמונות של כמה מדגלי העולם)
דגל אוסטרליה
דגל שוויץ
דגל טורקיה
דגל בריטניה
דגל אלג'יריה
בכל אחת מן המדינות הללו מתגוררים מיעוטים לאומיים, בדרך כלל מיליוני מוסלמים, ומיעוטים הינדים, יהודים ואחרים, אשר אינם יכולים להזדהות עם הצלב המופיע על הדגל. בכמה מדינות מוסלמיות כולל הדגל סמלים אסלאמיים שנוצרים, הינדים ואחרים אינם מזדהים איתם.
(בספר תמונות):
1. האם אתם מזדהים עם סמלי המדינה ועם הרעיונות שהם מייצגים? הסבירו.
2. האם כל האוכלוסייה במדינה מזדהה עם סמלים אלו? מהן תחושותיהם לדעתכם? מדוע? (החרדים אמנם מזדהים עם תוכן הסמלים היות והם מהווים חלק ממורשתם, אך הם מתנגדים למשמעות הציונית והריבונית של הסמלים; פועלים זרים לעיתים אינם מבינים כלל את משמעות הסמלים; לחלק מהערבים קשה להזדהות עם סמלים שאינם מבטאים כלל את זהותם).
3. מהן לדעתכם תחושותיהם של מיעוטים במדינות אחרות כלפי סמלי המדינה וטקסיה? כיצד עליהם לנהוג כלפי סמלים אלו, לדעתכם? (יהודים בארצות הברית, ערבים פלסטינים בארצות הברית, ערבים בשווייץ, ערבים מצפון אפריקה בצרפת ועוד).
4. האם כל האזרחים המוסלמים והיהודים במדינות אירופה, שדגלן והמנונן מביעים אופי דתי-נוצרי, "מוצאים מחוץ לתחום" במדינות אלה?
*101*
5. האם סמלי המדינה נתפסים על ידי יהודים חילונים כבעלי אופי דתי?
6. כיצד ניתן, לדעתכם, לצמצם תחושות של חוסר הזדהות ו/או התנגדות לסמלי המדינה מצד אוכלוסיות שאינן משתייכות לרוב היהודי המזדהה עמם?
גם המנוני חלק מן המדינות נשענים על דימויים או על סמלים שאיתם יכול להזדהות רק הרוב המתגורר במדינה.
ד. חוק השבות
זכותו של העם היהודי למדינת לאום משלו אינה שונה מזכותו של כל לאום אחר למדינה משלו, וכפי שנכתב במגילת העצמאות - זו זכות טבעית. זכות זו הוכרה בהחלטות האו"ם השונות וגם בהחלטת החלוקה שניתנה על ידי האו"ם ב-29 בנובמבר 1947. מבחינה זו, העם היהודי אינו שונה מכל לאום אחר, השואף לממש את זכותו להגדרה עצמית. כשם שבכל מדינות העולם, הרוב באוכלוסייה הוא שקובע את אופייה של המדינה, כן גם במדינת ישראל.
לצד חוקים המבטיחים את השוויון בין כל אזרחי המדינה, ישנם חוקים הנותנים עדיפות לבני הלאום היהודי שהמדינה הוקמה עבורו. הבולט שבחוקים אלה הוא חוק השבות.
מדינת ישראל אינה שונה מכל מדינה אחרת בעולם, הקובעת מי זכאי ומי אינו זכאי לחיות בתחומה. גם מדינות דמוקרטיות אחרות בעולם נותנות עדיפות לבני הלאום שלהן הרוצים לחזור ולחיות בהן, ומונעות מבני לאומים אחרים את הכניסה לתחומן. אין בכך משום סתירה של עקרונות הדמוקרטיה. כך לדוגמה בפינלנד, באירלנד וביוון, וגם בדמוקרטיות החדשות במזרח אירופה - פולין, הונגריה, צ'כיה; ושום גורם ביו-לאומי - לא האו"ם, לא מועצת אירופה ולא האיחוד האירופי - לא מצא בכך פגם. חוק השבות הוא חוק המבחין בין יהודים ללא יהודים, ומקנה עדיפות ליהודים ואף מגביל את ההגירה לישראל וקבלת אזרחות ישראלית על רקע אתני, לאומי ודתי. לפיכך חלק ניכר מאזרחיה הערבים של מדינת ישראל רואה בו חוק מפלה ופוגע בשוויון בין יהודים ללא יהודים, ופגיעה בעיקרון יסוד בדמוקרטיה - עקרון השוויון, ולכן יש לבטלו.
ה. שוויון זכויות
טענתם של אלה הסוברים שניתן לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית היא שמדינת ישראל חייבת להתייחס בשוויון לכל אזרחיה ולשמור על זכויות האדם והאזרח שלהם, מבלי להתחשב בלאום, בדת וכדומה. המצדדים בגישה זו סבורים שעד היום מדינת ישראל לא התייחסה באופן שוויוני לכל אזרחיה, אך הדבר אינו קשור להגדרתה כמדינה יהודית, אלא להתנהלות כושלת של כל ממשלות ישראל ביחסן ללא יהודים החיים במדינה, כלומר לחלוקה לא שוויונית של תקציב ומשאבים אחרים (בעיקר אדמות).
*102*
*102*
מבחנה של הדמוקרטיה אינו רק בקיומם של מוסדות ושל חוקים דמוקרטיים, אלא גם בקיומה של תרבות פוליטית דמוקרטית: תרבות של ויכוח ושכנוע, הידברות ומשא ומתן, סובלנות ופשרה וסלידה מאלימות ומגזענות.
בישראל פועלת מערכת של מוסדות פוליטיים המבטאים את הדמוקרטיה, כגון הכנסת, בית המשפט העליון, מוסד מבקר המדינה ומערכת חוקים המגינים על זכויות האדם וחירויותיו. יחד עם זאת, לעיתים אנו עדים לגילויים של חוסר סובלנות ואלימות פיזית ומילולית בחברה הישראלית, שאינם הולמים תרבות פוליטית דמוקרטית. גילויים אלה קשורים במחלוקות החריפות בנושאים העיקריים המפלגים את החברה הישראלית: אופייה היהודי של מדינת ישראל, המתח סביב הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שאלת הגבולות של מדינת ישראל ועתיד השטחים המוחזקים.
כאשר נוצרים בחברה קיטוב והקצנה וכאשר בני החברה מתרחקים מהסכמה, עלולה להיות פריצה של כללי המשחק הפוליטיים ופנייה לאלימות. בישראל מרבית הקבוצות והארגונים הפוליטיים פועלים במסגרת העקרונות
הדמוקרטיים והכללים המקובלים, אולם מעת לעת אנו עדים לפעולות של קבוצות מיעוט קיצוניות שנוקטות אלימות פיזית ומילולית ומסכנות את הדמוקרטיה.
היינו עדים בכמה מקרים לגילויים קשים של קיצוניות, הסתה, חוסר סובלנות ואלימות, שהגיעו לשיאם במקרים כגון רצח פעיל השמאל אמיל גרינצוויג ב-1983, שנרצח במהלך הפגנה של תנועת שלום עכשיו, ורצח ראש הממשלה, יצחק רבין, בידי איש ימין קיצוני שהתנגד למדיניותו.
(בספר תמונה):
- ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל
(בספר תמונה):
- שיר השלום מוכתם בדמו של יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, שנרצח בידי קיצוני ימני במהלך עצרת שלום בתל אביב
*103*
רוב הציבור בישראל, מבין כל הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית, תומך בעקרונות הדמוקרטיה ומתנגד לאלימות. למרות חילוקי הדיעות בין המפלגות והקבוצות השונות בחברה, הן מצליחות לקיים שיח פוליטי דמוקרטי ולא אלים ולמרות המתח וחילוקי הדעות הגדולים, מצליחות המפלגות לקיים ביניהן שיתוף פעולה.
על רצח פוליטי
יצחק רבין ז"ל נרצח כראש ממשלה בעודו נהנה מאמון הכנסת. רצון העם - שהתבטא בבחירתו של יצחק רבין לרשות הממשלה ובתמיכת רוב נציגי העם, חברי הכנסת בממשלתו - היה שממשלה זו תשלוט ותנהל את ענייני המדינה. הרוצח פעל כנגד רצון העם. הוא עשה זאת משום שלא הסכים עם החלטות הכנסת והממשלה. הרצח היה לכלי בוויכוח הפוליטי! כל רצח הוא נורא. יכול להיות רצח יותר מזעזע, אך לא על כך הדיון. גם לומר: "כל רצח הוא רצח" - במשמעות שזה חמור כי רבין היה אדם וזה נורא לרצוח - אמירה נכונה אך מחמיצה את הדיון העיקרי. עלינו להבין את האסון שמייחד רצח פוליטי: לצורך זה רבין הוא נציג העם, ראש הממשלה של כולם - אלה שהסכימו עם דרכה של ממשלתו ואלה שהתנגדו לה. רצח ראש הממשלה פגע בכל חלקי החברה ללא קשר להשקפתם הפוליטית. המדינה קיימת כדי שנוכל להתווכח ואף להיאבק על דעותינו, מבלי לערב במאבקים אלה שפיכות דמים ואלימות.
(בספר תמונה):
בפרק זה המשכנו לנתח את מגילת העצמאות, והדגשנו את העובדה שמייסדי המדינה התכוונו שישראל תהיה מדינת לאום דמוקרטית, בכך ש"תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", ותבטיח "חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". בישראל מתנהל ויכוח מתמשך ודיון ציבורי פורה בנושא "אופייה של המדינה", הן כמדינת לאום והן כמדינה דמוקרטית. תיארנו עמדות ערכיות ופוליטיות שונות בהקשר של שאלות אלה. פועל יוצא של ההבדלים בין הקבוצות מתבטא בשאלת ההזדהות עם סמלי המדינה, ובהקשר זה ראינו מה מקובל במדינות לאום אחרות. ברוב מדינות העולם יש מיעוטים. יש להדגיש שמצב המיעוטים ומידת השוויון שממנה הם נהנים מעידים על מידת הדמוקרטיות של מדינת הלאום. אנו נעסוק בהרחבה בנושא זה בפרק הבא: יחסי יהודים-ערבים. לסיכום הפרק עוררנו דיון בתרבות דמוקרטית ובגילויים של חוסר תרבות דמוקרטית, כגון פעולות של הסתה, חוסר סובלנות ואלימות שהסתיימו במקרים קיצוניים ברצח פוליטי, גם זה של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.
*104*
(בספר תמונה):
- חוק השבות
- תרבות פוליטית-דמוקרטית
(בספר תמונה):
1. מדוע חשוב לאפשר לקבוצות שונות לחיות בהתאם לתרבותן, לדתן, לעקרונותיהן ולערכים שלהן? כיצד נוהגים לכנות חברה המאפשרת זאת?
2. כיצד ניתן ללמוד על אופייה הדמוקרטי של המדינה מתוך מגילת העצמאות? פרטו.
3. כיצד לדעתכם מדינת לאום יכולה להיות מדינה דמוקרטית גם למיעוטים ולבני לאומים אחרים החיים בה? נמקו
*105*
*105*
*105*
פתיחה
משטר דמוקרטי פירושו צורה ארגונית מסוימת של המדינה. עם זאת צריכים לדעת שארגון המדינה הוא עניין מעשי מאוד הנובע ממחשבה, מרעיון. בשער זה ננסה להבין מהו הרעיון הדמוקרטי. נראה שרעיון זה כולל קבוצה של ערכים, כמו ערך כבוד האדם, שוויון, חירות וסובלנות וקבוצה של זכויות, כמו הזכות לחיים, הזכות לשם טוב, זכות הקניין ועוד. אולם, כאמור, המדינה היא מסגרת ארגונית, מעשית מאוד ולכן נשתדל להבין כיצד הרעיונות הללו יוצאים לפועל, מיושמים במסגרת המדינה הדמוקרטית. בהקשר זה נשווה בין המשטר הדמוקרטי לבין משטרים אחרים. בחלק היישומי בשער זה נתבונן לא רק בתפקידו של השלטון ובאחריותו, אלא בתפקידם של האזרחים ובאחריותם: מה המשמעות של להיות אזרח במדינה דמוקרטית?
"אין אנו חיים על פי חוקה המתחרה בחוקי זולתנו. ויותר משאנו מחקים אחרים, אנו משמשים להם דוגמה. על שמשטרנו אינו נתון בידי מועטים, אלא בידי רבים, נקרא שמו דמוקרטיה".
(נאום פריקלס, תוקידדס, ספר שני,סעיף 37, תרגם: אלכסנדר פוקס, הוצאת מוסד ביאליק, 1957)
(בספר תמונה):
פריקלס
*106*
תרגיל פתיחה
1. הכיתה תתחלק לארבע קבוצות שוות.
2. כל קבוצה תקיים דיון ותנסח הגדרות למושגים הבאים:
א. כבוד האדם ב. זכויות אדם ג. שוויון ד. חירות ה. סובלנות
3. נציג של כל קבוצה יציג את ההגדרות לפני מליאת הכיתה ויתקיים דיון. במקרה של הבדלים משמעותיים בהגדרות בין קבוצה לקבוצה, יתמקד הדיון בהבדלים ובמשמעותם.
(בספר תמונה):
קיימות צורות שונות של דמוקרטיה והבחנות שונות בין סוגי דמוקרטיה:
א. דמוקרטיה פורמלית לעומת דמוקרטיה מהותית:
דמוקרטיה פורמלית: משטר שבו שלטון הרוב הוא הערך העליון. מימושן של זכויות האזרח וכן זכויות המיעוטים במשטר זה תלוי בעיקר ברצונו הטוב של הרוב. כל האזרחים, מגיל מסוים ומעלה, בוחרים בחופשיות את נציגיהם לשלטון אחת לכמה שנים. בתקופות שבין הבחירות ענייני המדינה מנוהלים באמצעות הנציגים הנבחרים על פי הכרעות הרוב. בדמוקרטיה הפורמלית עומדת למיעוט הזכות להתארגן ולהתבטא וגם להגדיל את כוחו בבחירות הבאות.
דמוקרטיה מהותית: מבטאת מסכת של ערכים ולא רק את ארגון השלטון ואת המנגנונים לקבלת החלטות. האדם כפרט עומד במרכזה של הדמוקרטיה המהותית, המושתתת על עקרון זכויות האדם, ומדגישה עקרונות של סובלנות ופלורליזם.
ב. דמוקרטיה רפובליקנית לעומת דמוקרטיה ליברלית:
דמוקרטיה רפובליקנית: התפיסה הרפובליקנית מדגישה את המכנה המשותף,
הן במובן של מוסר וערכים משותפים, והן במובן של אינטרסים משותפים בין פרטים וקבוצות החיים במדינה. החברה היא בעלת ייעוד מוסרי משותף, והמדינה צריכה לפעול למען "הטוב המשותף" הגובר, במצב של התנגשות, על זכויות הפרט.
דמוקרטיה ליברלית: מטרתה של הדמוקרטיה הליברלית היא לאזן בין קיומו של ממשל מתפקד לבין פגיעה באזרחים בכלל ובמיעוטים ובפרטים בפרט.
היא מגבילה את סמכויות השלטון כדי להבטיח את חירויות הפרט ואת זכויות המיעוט, וכדי לחסוך מכלל האזרחים דרישות לא מוצדקות של הממשל. ההגנה על האזרחים מפני השלטון בדמוקרטיה הליברלית מושתתת למשל על הצהרה על זכויות הפרט הכלולה בחוקה של מדינות אלה, ונמצאת בידי בתי המשפט שאליהם האזרחים יכולים לפנות כדי לתבוע את זכויותיהם.
*107*
*107*
בפרק זה נכיר את הערכים המרכזיים שעליהם מבוססת הדמוקרטיה:
ערך האדם, ערך כבוד האדם, ערך השוויון, ערך החירות וערך הסובלנות.
נעסוק בזכויות האדם הטבעיות הנובעות מהערכים שהזכרנו ובמימוש שלהם: הזכות לחיים, הזכות לכבוד, הזכות לשוויון, הזכות לחירות, הזכות לקניין (לרכוש), הזכות להליך משפטי הוגן, הזכות לחופש הדת והמצפון והזכות לחופש התנועה.
נלמד איך ואם מדינת ישראל, שבה מונהג משטר דמוקרטי, שומרת על הערכים הדמוקרטיים ועל הזכויות של החיים בה.
שני מושגים מגדירים את היחסים שבין האדם לשלטון - מושג ה"אזרחות" ומושג ה"נתינות". בעבר רוב האנשים בעולם היו נתינים. מימושן של זכויות האדם והאזרח היה תלוי (ועודנו תלוי במדינות שאינן דמוקרטיות) ברצונו הטוב והבלעדי של השליט או של השלטון.
במרכז תפיסת העולם הדמוקרטית, עומדים ערך כבוד האדם, ערכי השוויון, החירות והסובלנות. ערכים אלו מהווים את הבסיס למתן זכויות אדם, לכל תושבי המדינה הדמוקרטית, וזכויות אזרח לכל אזרחיה באשר הם.
מימוש זכויות אדם ואזרח במדינה דמוקרטית אינו שרירותי ואינו נתון לרצונו הטוב של השלטון, אלא מעוגן בתפיסת העולם הדמוקרטית.
במדינה הדמוקרטית, מימושם של ערכים אלה ושל זכויות האדם ואזרח הנגזרות מהם מתבטא בדרכים שונות כגון:
ייצוג דמוקרטי, מבנה השלטון, חובות השלטון כלפי האזרח, השירותים שהאזרח מקבל, חקיקת חוקים המבוססים על ערכים אלה.
*108*
*108*
א. ערך האדם
(בספר תמונה):
קראו את השיר:
אתה פלא!
כתב: פאולו קזאלס
תרגמה והלחינה: חוה אלברשטיין
כל רגע בו אנו חיים
- הוא רגע חדש.
כל רגע בו אנו חיים
אין שני לו ביקום.
לא היה כמותו מעולם
ולא יהיה עוד לעולם.
-ומה מורים אנו לילדינו
בבית הספר?
מלמדים אנו אותם
כי שניים ועוד שניים
הם ארבעה,
וכי פריס היא בירתה של צרפת...
מתי נלמד אותם גם מה שהינם?
עלינו לומר לכל אחד מהם:
יודע אתה מה שהינך?
אתה פלא!
אתה יחיד ומיוחד.
אתה פלא.
בכל העולם כולו
אין עוד ילד אחד בדיוק כמותך.
אתה פלא
אתה יחיד ומיוחד.
והבט בגופך -
איזה פלא הוא,
רגליך, ידיך, אצבעותיך הזריזות
האופן בו אתה מתנועע
...אתה פלא!
עשוי אתה להיות כשקספיר
מיכלאנג'לו, בטהובן...
אתה פלא!
טמונה בך היכולת לכל דבר
- כן,פלא הנך.
וכאשר תגדל -
התוכל אז לפגוע באדם אחר
אשר כמותך הוא פלא?
גם הוא יחיד ומיוחד
גם הוא פלא!
(בספר תמונה):
*109*
(בספר תמונה):
1. מדוע לפי השיר אנחנו כולנו פלא?
2. מהו "ערך האדם" לפי מילות השיר? הסבירו את תשובתכם.
3. האם לדעתכם יש דברים נוספים (על אלה המופיעים בשיר) שהופכים את כל האנשים בעולם לבעלי ערך? מה הם?
4. האם לדעתכם מודעים רוב האנשים לערך העצמי שלהם? ולערך האדם בכלל? האם הם מקפידים לשמור עליו? הסבירו.
(בספר תמונה):
"לפיכך נברא האדם יחידי - ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל -
- מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל - מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך... ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד - כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון - ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם".
(תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל'יז, עמוד א)
(בספר תמונה):
1. בחרו שם או כותרת לקטע המקור.
2. למה הכוונה במילים "בשבילי נברא העולם"?
3. מה זה אומר להיות שונים אבל שווים? כיצד ניתן להיות גם שונים וגם שווים?
4. על מה מבוססת הטענה שלכל אדם ערך בפני עצמו וכולם שווים?
על דרך ההשאלה צריכים כל אזרח ואזרחית לומר: בשבילי הוקמה המדינה הדמוקרטית!
*110*
רעיון ערך האדם - הערך הייחודי של כל אדם - קשור בתפיסה כי כל אדם נברא כיחיד ולכן יש לתת משקל לשונות, לייחודיות של כל אחד ואחת. לבני האדם זכות להיות שונים, ויחד עם זאת, ערכם של כל בני האדם שווה וזכותם ליהנות משוויון ביניהם. במילים אחרות, התפיסה הדמוקרטית אינה מדברת רק על "ערך האדם" אלא על "שוויון ערך האדם".
מושגון:
הומניזם: השקפת עולם הכוללת את הרעיון "האדם במרכז", ומייחסת לכל אדם ערך עצמי בלתי מותנה ושווה לזולתו. רעיון ההומניזם מייחס חשיבות רבה לאדם כיצור ריבוני, אוטונומי, אחראי לגורלו, ומדגיש ערכים אנושיים אשר מחויבים לקדושת חיי אדם ולאהבת הבריות, לפיתוח רוח האדם ולהרחבת חירותו, לצדק חברתי ולדמוקרטיה נאורה.
זכויות האדם
מקובל לראות בזכויות הבאות את זכויות האדם הטבעיות הבסיסיות:
הזכות לחיים, הזכות לכבוד, הזכות לשיוויון, הזכות לחירות, הזכות לקניין (לרכוש), הזכות להליך משפטי הוגן, הזכות לחופש הדת והמצפון והזכות לחופש התנועה.
כל אדם זכאי לזכויות אלו רק משום שהוא אדם, ללא קשר למוצאו, למינו, להונו, ולקבוצה שאליה הוא שייך - לכן הן מכונות זכויות טבעיות. הזכויות אינן מוענקות לאדם על ידי המדינה, אלא הן נתונות לכל אדם מרגע לידתו. לפי ההשקפה הדמוקרטית, תפקידה של המדינה הוא לשמור ולהגן על זכויות אלה. האדם במהותו הוא בעל חירות ובעל תבונה ויכול לקבל החלטות לגבי ענייניו השונים ובכלל זה כבעל יכולת להשתתף בהחלטות פוליטיות.
ב. ערך כבוד האדם
כולנו רוצים שיכבדו אותנו על היותנו מי שאנחנו, על כך שאנו בני אדם, בני אנוש. הצורך בכבוד הוא צורך בסיסי לכל אדם באשר הוא.
ישנם סוגים שונים של כבוד. בשפה העברית המילה כבוד מציינת כמה צורות של יחסים בין אנשים:
- יראת כבוד - היחס שרוחשים (בדרך כלל) לאדם חשוב בשל תפקידו או מעמדו, לדוגמה: כבוד לראש הממשלה, לנשיאת בית המשפט העליון וכדומה.
- היחס שרוחשים לאדם בזכות מעשה אמיץ שעשה, לדוגמה: כבוד לאישה שקפצה למים סוערים כדי להציל אדם טובע.
*111*
- יחס של הערכה שאנחנו רוחשים לאדם שהקדיש את חייו למען מטרה חשובה או תרם באופן משמעותי לחברה ("בשביל כבוד - צריך לעבוד"), למשל: הערכה וכבוד לאלכסנדר פלמניג, המדען הסקוטי (1955 - 1881) שגילה את הפניצילין, האנטיביוטיקה הראשונה; מרטין לותר קינג, מנהיג השחורים בארצות הברית, שלחם למען שוויון זכויות לשחורים; יעל ארד, שהייתה הישראלית הראשונה שזכתה במדליה באולימפיאדה; פרופ' אהרן צ'חנובר, חוקר ישראלי שזכה בפרס נובל לכימיה בשנת 2004; פרופ' ישראל אומן, חוקר ישראלי שזכה בפרס נובל לכלכלה בשנת 2005; ופרופ' עדה יונת, שזכתה בפרס נובל לכימיה בשנת 2009.
(בספר תמונה):
ראש הממשלה, יצחק רבין, ויעל ארד
כבוד לכל אדם: "בשביל כבוד - צריך להיות אדם"
אולם כשאנחנו מדברים על כבוד האדם, אנחנו מדברים על כבוד מסוג אחר. כבוד האדם הוא הכבוד שאנחנו רוחשים לכל אדם בשל היותו אדם. כבוד זה הוא ערך בסיסי ואיננו מצפים שאדם יעשה משהו יוצא דופן על מנת לזכות בו, זהו ערך בלתי מותנה - כלומר שאינו תלוי במעשיו של האדם.
פגיעה בערך כבוד האדם
עד כה הכרנו את ערך "כבוד האדם", שהוא ערך מרכזי בדמוקרטיה. כעת נכיר צורות שונות של פגיעה בכבוד האדם:
א. פגיעה בתחושת הערך העצמי של האדם
שמירה על ערך כבוד האדם יוצרת אצל כל אחד מאיתנו תחושת ערך עצמי. התנהגות משפילה, מזלזלת ומבזה גורמת לאדם להרגיש רע ביחס לעצמו, ולהרגיש נחות ביחס לסביבתו - כלומר פוגעת בערך העצמי שלו. לדוגמה, מורה המשפיל תלמיד או תלמיד המשפיל מורה - שניהם פוגעים בתחושת הערך העצמי של זולתם.
*112*
עם זאת, חשוב להדגיש שביקורת על הזולת אינה בהכרח פגיעה בכבודו. ביקורת היא דבר חשוב ומועיל לכל אדם, אם היא נאמרת בצורה עניינית, בונה ונעימה.
ב. פגיעה בצרכים בסיסיים וייחודיים לאדם כבן אנוש
לבני האדם צרכים בסיסיים: לחם לאכול, בגד ללבוש וקורת גג מעל הראש. ללא תנאים אלה, כבודם של בני האדם וזכותם לחיות בכבוד נפגעים. מצב כזה עלול להתרחש כאשר אדם מאבד, מסיבות שונות, את ביתו או את פרנסתו.
ג. פגיעה פיזית בגופו של אדם
פגיעה בכבודו של אדם אינה רק פגיעה בתחושת הערך העצמי שלו או בצרכיו הבסיסיים, אלא גם פגיעה פיזית בגופו. פגיעה מסוג זה כואבת, מסוכנת ומשפילה. כל פגיעה פיזית באדם היא פגיעה חמורה בכבודו.
(מתוך "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם")
בשנת 1989 עבר חוק כנגד אלימות בחסרי ישע. החוק מנסה להתערב ולהגן על זכויות הילדים. מובן מאליו שהחוק אוסר אלימות כלפי ילדים ונוער, אולם הוא גם מחייב את מי שיודע על התעללות בקטינים להתלונן ולמסור דוח למשטרה או לפקיד הסעד. בחוק מצוין שמי שיודע ואינו מדווח צפוי לעונש.
פרטים נוספים על ההגנה על זכויות הילדים, באתר של המועצה הלאומית לשלום הילד: www.children.org/il.
על אלימות בקרב בני נוער
אלימות היא התנהגות שתוצאותיה הן פגיעה בזולת או פגיעה ברכוש. הפגיעה באדם יכולה להיות פיזית או פסיכולוגית, דהיינו, שמעורבת בה פגיעה על ידי השפלה ושימוש לרעה בכוח כפייה או פגיעה והשחתה של רכוש, לדוגמה: שבירה של כיסאות.
רבים הם מקרי האלימות המבוצעים על ידי בני נוער המצויים במסגרות חינוכיות.
תוצאות של אלימות
מקרי האלימות בין בני נוער מתרחשים בין כותלי בית הספר אך גם מחוצה לו ולכל אורך ימות השבוע. בדרך כלל מעשי האלימות מסתיימים בחבלות קלות או קשות ולעיתים רחוקות, אפילו בנכות או במוות.
*113*
(מתוך "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם")
1. התחלקו לארבעה צוותים.
2. דיון צוותי ראשון: כל צוות יקיים דיון ויתאר בכתב מקרה אחד של אלימות שחוויתם או שהייתם עדים לו.
3. דיון צוותי שני: כל צוות יציע תuכנית להפחתת מקרי אלימות בקרב בני נוער.
4. א. הציגו לפני מליאת הכיתה את המקרים שאותם בחרתם לתאר.
ב. הציגו לפני מליאת הכיתה את המלצותיכם להפחתת מקרי אלימות בקרב בני נוער.
5. נסחו תוכנית כיתתית להפחתת האלימות בקרב בני נוער.
6. שלחו את התוכנית להנהלת בית הספר, לשר/ת החינוך ולמנכ"ל/ית משרד החינוך, לשר לביטחון פנים ולמפכ"ל המשטרה, ליו"ר ולחברי ועדת החינוך של הכנסת.
7. לוח קיר: לאחר שתקבלו תשובות מהנמענים שאליהם שלחתם את התוכנית, הכינו לוח קיר שייתלה במקום מרכזי בבית הספר. במרכז הציגו את עיקרי תוכניתכם ומסביב את התשובות שקיבלתם. ציינו באופן בולט את שמותיהם של אנשי הציבור שלא ענו לכם.
8. הודעה לעיתונות: צלמו את כל החומר והפיצו הודעה לכתבי חינוך ומשטרה בעיתונות, ברדיו, בטלוויזיה ובאתרי החדשות.
ד. פגיעה בצנעת הפרט
בחייו של כל אדם יש תחומים השייכים לו עצמו בלבד. הם נקראים "פרטיותו של האדם".
בין התחומים האלה נמצאים:
- גופו של אדם - אדם רשאי להחליט למי מותר ולמי אסור לגעת בגופו.
הטרדה מינית נחשבת לפגיעה בצנעת הפרט, ולפיכך פגיעה בכבוד האדם.
- ביתו של אדם - בית הוא תחום פרטי ובעליו בלבד זכאי לקבל החלטות הקשורות אליו. האזנה לשיחותיו של אדם ללא ידיעתו פוגעת בזכותו לפרטיות.
ה. פגיעה בשמו הטוב של אדם - אסור להכתים את שמו של אדם, אסור לזלזל בו, לפגוע בו או להשמיצו בפניו ושלא בפניו. למשל, לפרסם פרטים פוגעניים שקריים על אדם, שהם פגיעה בשמו הטוב.
*114*
מושגון:
האזנת סתר: אדם מאזין או מקליט שני אנשים אחרים אשר משוחחים ביניהם,
כשהמשוחחים אינם יודעים שמישהו מקשיב להם ולא נתנו את הסכמתם להקלטה. יחד עם זאת, אם שיחה מתנהלת במקום ציבורי כגון מסעדה, קולנוע, חנות וכדומה, שבו כל אדם שעובר או שנמצא בסביבה יכול להאזין לשיחה, הרי שהשיחה אינה נחשבת להאזנת סתר ועל כן מותר להקליט או להאזין לאותה שיחה, גם אם לא התקבלה הסכמה לפחות של אחד מהצדדים.
חוק האזנת סתר התשל"ט-1979 אוסר על האזנת סתר ועל השימוש בידיעה או בתוכנה של שיחה שהושגה על ידי האזנת סתר.
כל פגיעה בתחומים הנחשבים לפרטיותו של אדם נחשבת פגיעה בכבוד האדם.
(מתוך "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם")
1. התחלקו לחמישה צוותים.
2. כל צוות יבחר אחד מחמשת סוגי הפגיעות בכבוד האדם שפורטו לעיל.
3. עצבו כרזה שתביע את הרעיון שעומד מאחורי האיסור בפגיעה שבחרתם.
4. הכרזות המשכנעות מבחינת התוכן והעיצוב ייתלו במקום מרכזי בבית הספר.
ג. ערך השוויון
(מתוך "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם")
כפי שכבר ציינו, בני האדם לא נולדו זהים ולכל אחד ייחוד משלו. אם כך, למה מתכוונים כשאומרים שוויון בין בני אדם? האם זה אפשרי?
*115*
(מתוך "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם")
עד שנות השישים של המאה העשרים הופלו השחורים לעומת הלבנים בארצות הברית, ואפליה קשה זו הייתה מעוגנת בחוק במדינות הדרום. הייתה הפרדה ברורה בין לבנים לשחורים בכל המקומות הציבוריים. באוטובוסים ציבוריים היו מסומנים מקומות מיוחדים לשחורים ומקומות שבהם הישיבה הייתה מותרת ללבנים בלבד.
אם אדם לבן היה עולה לאוטובוס ולא היה מקום ישיבה פנוי, אדם שחור היה חייב לקום ולפנות לו את מקומו.
ב- 1 בדצמבר 1955 נסעו ארבעה שחורים באוטובוס בעיר מונטגומרי במדינת אלבאמה. כאשר עלו כמה לבנים אל האוטובוס הציבורי - התבקשו השחורים, כנהוג באותה תקופה, לפנות את מושבם באוטובוס. שלושה גברים שחורים אכן קמו ופינו את מקומם, אך הגברת רוזה פרקס, תופרת במקצועה, סירבה לקום ועל כן נעצרה על ידי המשטרה. לאירוע זה הייתה השפעה גדולה על תחילת הפעילות של התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, משום שהוא החדיר לתודעתם של אנשים רבים, לבנים ושחורים, שיש לעשות משהו כדי להפסיק את האפליה המשפילה.
סיפור אמיתי זה הוא דוגמה למדינה שבה שרר אי שוויון קיצוני, ומחאה של אישה אמיצה אחת הובילה לשינוי מהותי במצב!
(מתוך "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם")
1. כיצד לדעתכם הרגישה גברת רוזה פרקס, כאשר נאלצה לפנות את מקומה לאדם לבן?
2. באילו ערכים פגע החוק שאילץ את גברת פרקס ואת חבריה לקום בפני אנשים לבנים?
3. מה אתם יכולים ללמוד מהתנהגותה של גברת פרקס?
השוויון הוא אחד הערכים המרכזיים בתרבות הדמוקרטית. יחד עם זאת, המושג שוויון הוא מורכב, וישנן פרשנויות שונות ואי הסכמות לגבי מהותו והאופן שבו ערך זה צריך לבוא לידי ביטוי בחיים הציבוריים. למשל, שוררת מחלוקת בנוגע לשאלה מהי ההצדקה לשוויון? על סמך מה אפשר לדרוש יחס שווה לבני אדם? התשובה היא שערך השוויון מניח כי כל בני האדם נולדו שווים, והם מטבעם שווים. לכן לכולם מגיעות זכויות שוות ויחס שווה. הנחה זו קשורה ל"ערך האדם", ולתפיסה כי כל בני האדם שווים בערכם, למרות שונותם וייחודם. לפיכך יש הצדקה ואף חיוב לדרישה כי יינתן יחס שווה לכל בני האדם.
*116*
(מתוך "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם")
"כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה".
"בני האדם נולדים ונשארים חופשיים ושווים בזכויותיהם".
(מילות הפתיחה של הצהרת זכויות האדם והאזרח, צרפת, 1789)
תשובה נוספת, שהיא הרחבה של התפיסה הרואה בכל בני האדם שווים מטבעם, רואה את ערך השוויון כקשור לערך האדם ולתפיסה כי כל בני האדם, למרות שונותם וייחודם, שווים בערכם.
(בספר תמונות היעזרו במורה):
מה ההבדל בין הטענה כי כל בני האדם שווים לבין הטענה כי כל בני האדם שווים בערכם?
ניתן למצוא ביטויים ואזכורים לערך השוויון בתרבויות רבות, אם כי לא תמיד ההכרזות היפות הללו תאמו את המציאות בשטח ופערים רבים התקיימו ועדיין מתקיימים בין הביטויים וההכרזות לבין המציאות. להלן לקט על השוויון מתרבויות שונות:
ביהדות, הרעיון המקראי מדבר על הבריאה בצלם האלוהים והחוק המקראי קובע את שוויון בני האדם בפני החוק. ביוון הקדומה גינה הפילוסוף היווני אפלטון נחרצות את העבדות, והוגי דיעות אחרים טענו כי בני האדם שווים, כי בכל אדם מצויה תבונה. משפטנים רומיים קדומים האמינו כי כל בני האדם הם שווים לפי טבעם.
הנצרות הדגישה את שוויונם של בני אדם שקיבלו על עצמם את האמונה הנוצרית בפני האלוהים.
האסלאם איננו מבחין בין גזעים, קבוצות של אנשים, צבעים וכדומה, האל הוא האב של כל בני האנוש ואינו מעדיף את הערבי על פני הלא ערבי, או צבע עור אחד על פני האחר. סיסמת המהפכה הצרפתית הייתה "חירות, שוויון ואחווה".
עם זאת, כפי שצוין, תמיד התקיים פער בין ההצהרה לבין היישום בפועל. התפיסה כי בני האדם שווים מטבעם וכי כל בני האדם שווים בערכם מעלה אפוא את השאלה - כיצר ניתן בפועל לממש ערך זה? האם ערך השוויון משמעו שעלינו להתייחס לכל בני האדם באותו אופן?
*117*
או האם על מנת להכיר בשונות של בני האדם ולממש את שוויון ערך האדם, עלינו להתייחס לאנשים באופן שונה?
האם ערך השוויון פירושו שלכל אחד יהיה אותו הדבר או שיינתן לכל אחד אותו היחס? אם כן, מהו אותו הדבר ומהי המשמעות של אותו היחס?
הוגי דיעות מתייחסים לשוויון במשמעויות שונות כמו שוויון בזכויות, שוויון בהזדמנויות ושוויון בתוצאות. רעיון השוויון התפתח בחברה המודרנית וקיבל משמעויות רחבות ביותר: שוויון לפני החוק, שוויון פוליטי, שוויון חברתי, שוויון כלכלי ועוד.
בהכרזת על הקמת מדינת ישראל ("מגילת העצמאות") כתוב:
"מדינת ישראל... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין".
(בספר תמונות היעזרו במורה):
1. מהו "שוויון זכויות חברתי"?
2. מהו "שוויון זכויות מדיני"?
3. מהו "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור"? למה הכוונה?
4. למה הכוונה במילים: "שוויון חברתי ומדיני ללא הבדל דת"? תארו את מעמדן של דתות שונות בישראל. האם קיים שוויון? מה דעתכם על המצב?
5. למה הכוונה במילים: "שוויון חברתי ומדיני ללא הבדל גזע". מה לדעתכם המצב בישראל?
6. למה הכוונה במילים: "שוויון חברתי ומדיני ללא הבדל מין"? האם לדעתכם קיים שוויון בין נשים לגברים? אם לא, במה? הביאו דוגמאות והציעו דרכים לשיפור.
כשאנחנו מדברים על ערך השוויון ועל "הזכות לשוויון", המטילה חובת התייחסות השווה לכל אדם, אנחנו מתכוונים לשני דברים: האחד, מתן הזדמנויות שוות, אם במתן שירותים ואם בחלוקת משאבים. האחר, כפועל יוצא מערך האדם ומכבוד ערך האדם, יש לאפשר לבני האדם לממש את ערכם, את ייחודם, באופן שוויוני.
*118*
(בספר תמונות היעזרו במורה):
"הצורך להבטיח שוויון הוא טבעי לאדם. הוא מבוסס על שיקולים של צדק והגינות. המבקש הכרה בזכותו, צריך להכיר בזכותו של הזולת לבקש הכרה דומה. הצורך לקיים שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית שעליה היא בנויה. השוויון שומר על השלטון מפני שרירותיות. אכן אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה בתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם...".
(נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, בג"צ 953/87, בעתירה של ח"כ אברהם פורז נגד שלמה להט, ראש עיריית תל אביב יפו, 1987)
(בספר תמונות היעזרו במורה):
בשנת 2000 אישרה הכנסת את הצעת החוק האוסרת על אפליה במקומות ציבוריים: כלומר איסור סלקציה בדיסקוטקים, במועדונים ובפאבים. את ההצעה הגישו חברי הכנסת אלי בן מנחם ואופיר פינס ממפלגת העבודה. לפי החוק, מי שיפלה במתן כניסה למקום כמו פאב או דיסקוטק, או במתן שירות על רקע דת,
גזע ומין, ידון לקנס של 100,000 שקלים ולרישום פלילי.
את ההצעה הגישו חברי הכנסת בעקבות פניות רבות של צעירים, שהתלוננו בשנים האחרונות על כך שנאסר עליהם להיכנס למועדונים "בגלל צורת הלבוש שלנו ובגלל צבע עורנו". לעומת זאת, בעלי מועדונים רבים טענו כי זכותם להחליט את מי להכניס למועדון שלהם, כיוון שמדובר במועדון פרטי, שהם רשאים לקבוע מי יהיו המתארחים בו. לדבריהם, הסלקציה איננה על בסיס גזעני, ונועדה רק לשוות למסיבות אופי מסוים. כמה בעלי מועדונים אף טענו כי הסלקציה דרושה על מנת למנוע כניסה של "צעירים בעייתיים אשר עשויים לגרום למהומות ולקטטות במועדון".
למרות החוק, בכניסה של מועדונים ופאבים רבים ניצבים "סלקטורים" אשר מונעים מנשים ומאנשים מסוימים מלהיכנס.
(בספר תמונות היעזרו במורה):
מה דעתכם על התופעה? האם ה"סלקציה" עולה בקנה אחד עם הזכות לשוויון?
*119*
ד. ערך החירות
מהי חירות?
חירות היא מילה נרדפת לחופש. היא מציינת ערך המניח שכל אדם נולד חופשי, ואסור לאיש, לחברה או למשטר לגזול ממנו חופש זה. חירותו של אדם היא יכולתו להיות משוחרר ממגבלות, ויכולתו לבחור בעצמו את הבחירות הקשורות לחייו.
נהוג להבחין בין שני סוגי חירויות: "חירות ל" ו"חירות מ".
חירות מ: מתייחסת לחופש של היחיד משליטתם של אחרים ומכל מעצור חיצוני אנושי המוטל עליו. כלומר, החופש של היחיד מותנה בהיקף ההגבלות המופעל עליו מגורמים חיצוניים. חירות היא מקסימום של אפשרויות הבחירה העומדות בפני הפרט.
חירות ל: מקורה של חירות זו הוא ביוזמת הפרט. חירות הפרט אינה מתבטאת רק בכך שהפרט מוגן מפני דיכוי מצד השלטון, אלא גם בהיות האדם מודע לעצמו, ועושה את הדברים הרציונליים והנכונים לו, ובעיקר בזכותו למימוש עצמי, ולהשתתף בתהליך הפוליטי ולהשפיע עליו. למשל, הזכות לבחור והזכות לבקר את השלטון.
דיברנו על החירות ועל מגבלותיה. המגבלה הברורה ביותר נדרשת כדי שחירותו של אדם אחד לא תגרום לאובדן חירותו של אחר. חירות מוחלטת יכולה להוביל לחוסר חירות מוחלט של אחרים ולכן חירות אף פעם אינה מוחלטת.
האזרחים בכל מדינה ויתרו על חלק מחירותם במטרה לזכות בחירות רחבה יותר. לדוגמה, מצד אחד ויתר כל אדם על החירות שלו להיות אלים כלפי אדם אחר, אם זה מה שברצונו לעשות, אך מצד שני זכה כל אדם בחירות לחיות בביטחון ובלי פחד מאלימות.
"נמאס לי לחיות באופן שכל הזמן אומרים לי מה לעשות: בבית, בבית הספר, בכל מקום...", חשב נמרוד באשר התעורר משנתו בוקר אחד."הלוואי שהייתי חופשי...", אמר והביט בגעגוע בציפור הדרור שהתעופפה לה בחדווה מענף לענף. "הלוואי שהייתי הופך לציפור דרור!".
כהרף עין מצא עצמו נמרוד במרומי הברוש. המום מההפתעה (ולא פחות מזה שלא סבל מפחד גבהים...), התבונן בגופו וראה שהוא השתנה לגמרי: קטן מאוד, גוף של ציפור דרור
*120*
קטנה מכוסה בנוצות אפורות. לחלקיק של שנייה התמלא בשמחה גדולה, שגדלה עוד יותר כאשר ניסה והצליח לעוף סביב העץ. אולם כשהתיישב שוב על ענף, חש רעב גדול. מבלי לחשוב פעמיים מצא עצמו עסוק באינטנסיביות בחיפוש אחר מזון, תוך תחרות פרועה עם ציפורים אחרות: גרגרים, זרעונים נאספו במקורו ונבלעו בזה אחר זה. אחת הציפורים קראה לחברותיה: אוצר! נמרוד וכל השאר עפו לכיוון הציפור הקוראת ומצאו מלאי גדול של פירורי לחם מפוזרים באחת החצרות. יחד עם כל חברותיו החדשות, התנפל נמרוד על הפירורים והחל ללקט במרץ, תוך שהוא מבחין בילדה קטנה שעמדה והביטה מן הצד (טוב שעיניו נמצאות עתה בצדדים) וכולה אושר ושמחה. הוא זיהה את שכנתו יעל, שנהגה לפזר מדי יום פירורי לחם עבור הציפורים.
היום החשיך ונמרוד הספיק לקנח את ארוחתו הארוכה בתולעת אדמה שהצליח לתפוס. לרגע חשב לעופף עוד מעט בשכונה, אבל כל איבריו היו לאים ובעומדו על חוט חשמל שנמתח בין העמודים, חש שאינו יכול לזוז מרוב עייפות. מתחתיו עברו כמה מילדי השכונה, שמחים ועליזים, בדרכם לפעילות במועדון השכונתי. נמרוד חשב שהיה רוצה להשתחרר מכבלי גוף הציפור ולהצטרף אליהם, אולם הוא שקע בשינה עמוקה יחד עם כל ציפורי הדרור שעמדו סביבו...
(מעובד על פי סיפור עממי)
מגבלות
על כל אדם, על כל יצור, מוטלות מגבלות הנקבעות על ידי הטבע (כמו במקרה של ציפור הדרור) או על ידי הכללים הקיימים בכל מסגרת: משפחה, בית ספר, מקום עבודה ואפילו במסגרת ה... חופשה או הטיול.
(בספר תמונות היעזרו במורה):
"אני רוצה לעבוד, להרוויח את הכסף שלי ולהיות חופשי לקנות כל מה שארצה...".
האומנם אנו רוכשים דברים מתוך "חופש הרצון"? או אולי בגלל שטיפת מוח של הפרסומות והשפעה חברתית?
"נמאס כבר מבית הספר... כל הזמן קובעים לי מה לעשות... שכבר יעברו השנים האלה...".
האומנם בוגרי בית הספר חופשיים יותר בצבא?! בלימודים באוניברסיטה? האם יהיו יותר חופשיים כאשר יצטרכו לדאוג לפרנסתם בעצמם? במסגרת העבודה?
*121*
"אין שחרור יותר גדול מהמוזיקה. תמיד חלמתי להיות מוזיקאית ואני שמחה שהגשמתי את החלום... זכיתי להכרה בין-לאומית כפסנתרנית".
האומנם מוזיקאים ואמנים אחרים חופשיים באמת או שהם חייבים לחיות במשטר קפדני של חזרות ועבודה קשה?
(בספר תמונות היעזרו במורה):
שאלה: מה לדעתכם התמונות הבאות מסמלות? נסו לתת שם או כותרת לתמונות.
אם אנו מוגבלים על ידי הטבע, על ידי חוקי המדינה, על ידי כללים במשפחה, בבית הספר ובעבודה, אם אנו פועלים כתוצאה משטיפת מוח של הפרסומת ושעבוד עצמי להרגלים ולהנאות - מהי אם כן החירות?
כבר ברור שאין הכוונה שניתן לנו החופש לעשות ככל העולה על דעתנו. החירות כוללת שורה של זכויות יסוד שכל אחת מהן ניתנת לנו עד גבול מסוים. למשל: עד הגבול של פגיעה באחר. המדינה צריכה להבטיח ולשמור על החירויות שלנו, למשל בתחומים הבאים:
חופש הבחירה: ראינו שמוטלות מגבלות שונות על חופש הבחירה שלנו, שאין מדובר בחופש אוטומטי. אולם במסגרת מגבלות אלה, עדיין נותרו לנו תחומים ואפשרויות התלויים בהחלטות שלנו. עצם הבחירה לשמור על החוק או להפר אותו נתון בידינו. אם נפר חוק, יהיה עלינו לשאת בתוצאות בשל היותנו "בעלי חופש בחירה", כלומר - אחראים למעשינו. חירותו של אדם מתבטאת באי נטילה של חופש הבחירה, לא על ידי המדינה ולא על ידי אדם אחר.
חופש הביטוי והמחשבה: אחד הערוצים החשובים שבהם באה לידי ביטוי חירותו של כל אדם הוא מחשבה חופשית והזכות לבטא אותה, לבטא את עצמו באמצעות הבעה בעל פה או יצירה תרבותית. ישנן מדינות שבהן חופש הביטוי הוא זכות יסוד כה חשובה, עד שהן מתירות ביטויים פוגעים, כמו ביטויים אנטישמיים, כל עוד לא הוכח קשר ישיר בין ביטויים אלה לבין אלימות פיזית. מדינות אחרות מגבילות את חופש הביטוי גם במקרים של פגיעה בזולת וביטויים גזעניים.
*122*
חופש התנועה: החירות באה לידי מימוש בזכותו של אדם לנוע ממקום למקום בהתאם לרצונו וליכולתו. הדבר אמור הן לגבי תנועה חופשית בדרכים ציבוריות ובשטחי ציבור בארץ והן לגבי הזכות לנוע ממדינה למדינה. כמו כל החירויות, גם חופש התנועה מוגבל, למשל באמצעות חוקי תנועה שנועדו לאפשר יותר חופש תנועה ללא פגע ליותר אזרחים.
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
1. הכיתה תתחלק לשישה צוותים. שלושה צוותי החירויות ייצגו כל אחד ביטוי של חירות כמו חופש הבחירה, חופש הביטוי, חופש התנועה. שלושת צוותי המגבלות ייצגו את המגבלות מול כל אחת מהחירויות.
2. קיימו דיון בצוותים ונסחו בצוותי החירויות כיצד יתבטא בחיי היומיום בחברה ובמדינה החופש שאתם מייצגים. נסו להרחיב ולרדת לפרטים. בצוותי המגבלות: מהן המגבלות שיש להטיל על החופש שהתבקשתם לדון בו.
3. הציגו את העבודות לפני מליאת הכיתה ונסחו מסמך מסכם המציג חירויות ומגבלות באשר לכל אחד מהנושאים.
- במד"ל - הפעלה: "בין נותני שירותים לעבדים"
ה. ערך הסובלנות
סובלנות מהי?
חברה דמוקרטית מאמינה כי כל החברים בה הם בעלי ערך, ויש להם זכות לכבוד, לשוויון ולחירות. חברה הדבקה בערכים אלה מאפשרת למעשה ביטוי לשונות בין פרטים וקבוצות בתוכה. כדי לאפשר שונות בלא אלימות, חשוב לטפח את ערך הסובלנות. סובלנות משמעה מתן כבוד לקיומם של דיעות, אמונות ומנהגים שונים. למעשה, ערך הסובלנות מבקש להכיר בזכותו של כל אדם לדיעה, לאמונה ולאורח חיים משלו. סובלנות נובעת מערכי השוויון, החירות וכבוד לזולת.
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
מקורה של המילה סובלנות במילה "סבל" - כשאנו מבקשים ממישהו לנהוג בסובלנות כלפי האחר, אנחנו למעשה מבקשים ממנו "לסבול" את דעתו, את התנהגותו, את אמונתו או את מנהגיו. סובלנות כרוכה אם כן לעיתים קרובות ב"סבל" או במאמץ. סובלנות פירושה שלא חייבים להסכים עם האחר וגם לא להזדהות עם דרכו, עם אמונתו ועם אורח חייו, אבל חייבים לאפשר לו להיות מה שהוא, כחלק מהחברה כולה.
*123*
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
וולטר, הפילוסוף והסופר הצרפתי, אמר: "אינני מסכים עם דעתך, אך אלחם עד מוות על זכותך להשמיעה". חשבו על אדם שאינכם מסכימים עם דעתו. מה ההיגיון בכך שתילחמו ("עד מוות") על זכותו להשמיעה?
מהי חשיבותה של הסובלנות בדמוקרטיה?
- סובלנות מאפשרת יצירת ריבוי דיעות וקבוצות.
- היא מהווה בסיס חשוב במימוש הזכות לחופש ביטוי והתארגנות.
- היא מאפשרת ביקורת על השלטון.
- היא תורמת ליציבות המשטר ולניהול ויכוח ציבורי בדרכי נועם ועל פי כללי משחק דמוקרטיים ולא באמצעים אלימים.
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
האם אנחנו צריכים לסבול כל התנהגות?
קשה לקבוע במדויק היכן עוברים גבולות הסובלנות. הגבול משתנה מאדם לאדם ומחברה לחברה. באופן כללי ניתן לומר כי סובלנות כלפי דיעות ומעשים צריכה להתקיים כל עוד אין הם פוגעים בכבודו של אדם אחר ובזכויותיו הטבעיות.
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
1. אני מוכנ/ה לסבול אנשים שונים ממני:
א. בתנאי שאינם מפריעים לי בנוכחותם.
ב. גם אם עליי לאפשר להם לפעול בנוכחותי או בקרבתי.
ג. בתנאי שלא אראה אותם.
ד. שונותם של אחרים אינה מטרידה אותי כלל, גם אם מדובר במעורבותם בחיי היומיום שלי.
2. את מי מבין האנשים הבאים היית מגדיר/ה כשונה (ניתן לבחור כמה אפשרויות)?
א. בעלי מבטא זר.
ב. דוברי שפה זרה.
ג. בעלי מראה חיצוני שונה מרוב החברה שלי.
ד. בעלי השקפות פוליטיות שונות.
ה. משתייכים לקבוצות דתיות שונות משלי.
ו. אלה שמעמדם הכלכלי שונה משלי משמעותית.
ז. חרדים, דתיים או חילונים.
*124*
3. מהו גבול הסובלנות שלכם?
4. האם בשם חופש הביטוי צריך לאפשר לכל מי שמבקש להתבטא - גם אם הוא מטיף לחוסר סובלנות? אם כן, האם זה כולל הפגנות ופרסומים של ארגונים נאציים? אם לא - במה הם שונים ושוב: היכן צריך (אם צריך) לעבור הגבול?
*124*
זכויות טבעיות נובעות מעקרון ערך האדם ובדומה לו, אלו הן זכויות אשר האדם זכאי להן מעצם היותו אדם - באופן טבעי. לכן זכויות האדם הן זכויות שאיש אינו מעניק לנו. הן שלנו; הן אינן תלויות במילוי חובות כלשהן או בהתנהגות מסוימת; הן אינן מותנות בהשתייכות לקבוצה זו או אחרת; הן אינן ניתנות לאדם מידי גורם כלשהו (ובמיוחד לא מידי השלטון), ולכן גם אי אפשר לשלול אותן ממנו.
כדי שהערכים "כבוד האדם" ו"ערך האדם" יישמרו, החליטו בשנת 1948 המדינות החברות באו"ם, לחתום על "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם". בהכרזה זו התחייבו המדינות החתומות לשמור על זכויות האדם:
"העמים בארגון האומות המאוחדות חזרו ואישרו את אמונתם בזכויות היסוד של האדם, בכבודה ובערכה של אישיותו ובזכות שווה לגבר ולאישה... כל יחיד וכל גוף ישאף לטפח דרך לימוד וחינוך יחס של כבוד אל הזכויות ואל החירויות".
כל זכויות האדם נובעות מהערכים שזה עתה הכרנו והן קשורות זו בזו. יחד עם הערכים שבהם דנו בתחילת הפרק, הן מהוות את היסודות שעליהם בנוי כל משטר דמוקרטי. זכויות האדם המרכזיות הן:
א. הזכות לחיים
הזכות לחיים היא ערך מקודש בכל הדתות ובכל התרבויות. קיים איסור אוניברסאלי (כלל עולמי וכלל תרבותי) ללקיחת חייו של אדם (כלומר רצח). זוהי גם הזכות המוגנת ביותר במערכת המשפטית של כל מדינות העולם - רצח והריגה נחשבים לעבירות החמורות ביותר, והעונש עליהן הוא החמור ביותר. זכות זו, בהיותה הזכות הבסיסית ביותר, מבוססת גם על ערך האדם, על ערכי השוויון והחירות. פירושה - זכותו של כל אדם לשלמות גופו וזכותו לקיים את חייו מבלי שייפגע.
החובה לשמור על חייו של כל אזרח בין מפגיעתם של אזרחים אחרים בין מפגיעתם של אויבים מחוץ לגבולות המדינה - מוטלת על השלטון במדינה. זו חובתו הראשונה במעלה והמטרה העיקרית לקיומו. במדינות דמוקרטיות רבות, כולל ישראל, גורסים שהזכות לחיים היא זכות יסוד השמורה לכל אדם ואפילו למדינה אין זכות לקחת את חייו של אזרח, גם אם ביצע פשעים חמורים כמו רצח.
*125*
- הזכות לביטחון אישי: הזכות לחיים היא רחבה יותר מאשר לקיים את האדם בחיים, והיא כוללת את תחושת הביטחון האישי. משמעותו של זה הם חיים ללא פחד מפני פגיעה פיזית ומפני פגיעה נפשית - למשל פחד מפני השפלה. זכותנו לביטחון מקורה בערך כבוד האדם ובזכותנו לחיים.
החוק אוסר על אדם וגם על רשויות השלטון לפגוע בביטחון האישי של כל אדם. אלימות מכל סוג שהוא מהווה פגיעה בזכות לביטחון אישי, גם אם אינה קשה או אינה גורמת חבלות.
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
1. סקר כיתתי: גורמי פחד והיעדר ביטחון. נסחו שאלון מפורט שמטרתו לברר את כל גורמי הפחד והיעדר ביטחון של תלמידים בכיתתכם: בדרך לבית ספר ובחזרה ממנו (תחבורה, בטיחות בדרכים, נקודות תורפה בחציית כבישים, היתקלות באלימות, אלימות בבית הספר, תלמידים בעייתיים, התנכלויות, גורמים עוינים, גורמים נוספים לפחד ולחוסר ביטחון אישי שאינם מופיעים ברשימה).
2. מילוי השאלון על ידי התלמידים: חלקו את השאלון לכל התלמידים ובקשו מהם לענות עליו בפירוט ובעילום שם.
3. ניתוח וסיכום השאלונים: סביר להניח שחלק מהגורמים יחזרו על עצמם. סכמו את כל גורמי הפחד והיעדר תחושת הביטחון האישי שהופיעו בשאלונים.
4. פתרונות: התחלקו לשלושה צוותים: א. צוות טיפול באלימות; ב. צוות בטיחות בדרכים; ג. צוות אקלים בית הספר. כל צוות יציע תוכנית מעשית לפתרון גורמי הפחד ותחושת היעדר הביטחון האישי בכל אחד מהתחומים.
5. תוכנית להגברת הביטחון האישי: נציגי הצוותים יעבדו את עבודות שלושת הצוותים לתוכנית לטיפול בגורמי הפחד והגברת הביטחון האישי. המטרה: הגברת תחושות הביטחון בדרך אל בית הספר, בבית הספר ובחזרה ממנו ובמידת האפשר בשכונת המגורים.
6. הגשת התוכנית ופרסומה: הגישו את התוכנית להנהלת בית הספר, למשטרה המקומית, לאחראי על הבטיחות במשרד החינוך ולוועדת החינוך של הכנסת. תעדו את התוכנית ואת ההתייחסות שקיבלתם ותלו אותה על לוח במקום מרכזי בבית הספר.
ב. הזכות לכבוד
זכותו של כל אדם שיכבדו אותו בשל היותו אדם, שיכבדו את ייחודו ואת העובדה שהוא בעל רגשות, שאיפות, דיעות ורצונות משלו. הזכות לכבוד היא זכות בסיסית או כללית שממנה נגזרות גם זכויות נוספות.
*126*
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
"רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך".
(מסכת אבות, פרק ב, משנה י)
"בן זומא אומר: ... איזהו מכובד? המכבד את הבריות, שנאמר (שמואל א, ב) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו".
(שם, פרק ד, משנה א)
הדרך הטובה ביותר לזכות בכבוד איננה באמצעות הדרישה: "אתה תיתן לי את הכבוד המגיע לי", אלא בכך שכל אדם יקפיד על כבוד זולתו.
שתי זכויות נוספות נגזרות מהזכות לכבוד: הזכות לפרטיות והזכות לשם טוב.
- הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט: שמירת כבודו העצמי של האדם כוללת הכרה בזכותו של כל אדם לפרטיות, לדברים מוצנעים בינו לבין עצמו או בינו לבין האנשים הקרובים אליו. תחום הפרטיות של אדם גדל כאשר הוא בביתו, אליו רשאים להיכנס אנשים שאינם מדיירי הבית ברשות בלבד. תחום זה מצטמצם כאשר אדם נמצא במקום ציבורי אך גם שם הוא זכאי לפרטיות בכל הנוגע לגופו, לבגדיו, לחפציו האישיים. למשל: לאיש אין זכות לחטט בילקוטו ובמחברותיו של תלמיד, גם אם הותיר אותם ללא השגחה. הזכות לפרטיות מופרת כאשר חודרים לביתו או לגופו של אדם ללא הסכמתו, אוספים מידע על חייו האישיים ומפרסמים מידע כזה ללא הסכמתו. במקרה של אנשי ציבור, ובעיקר נבחרי ציבור, מצטמצמת עוד יותר זכותם לפרטיות - אך לא מתבטלת. לציבור יש זכות לקבל מידע מפורט יותר על הונם ורכושם, על השכלתם, על כישוריהם של מי שמבקשים את אמונו. במקרה של ידוענים הגבולות בין עולמם הפרטי לבין מה שנחשף לציבור נעשים מורכבים יותר, משום שלעיתים קרובות הם עצמם דואגים לחשיפה יזומה של ענייניהם הפרטיים, גם ללא קשר למקצועם כשחקנים, כזמרים, כספורטאים וכדומה. עם זאת, יש להבדיל בין חשיפת המידע כעניין ציבורי, בעל חשיבות לציבור כחלק מזכות הציבור לדעת, ובין חשיפה שנובעת מהתעניינות ציבורית, כלומר מעניין מסקרן או מ"רכילות" שאז זו כבר פגיעה בפרטיות.
*127*
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
"תקנת רבנו גרשום מאור הגולה עם חרמות קדמונים שלא לראות בכתב (אסור לעיין במכתב) ששולח אדם לחברו בלא ידיעתו ורשותו".
(שו"ת תורת חיים, חלק ג)
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
צילום אדם ללא רשותו:
חוק הגנת הפרטיות שנחקק בשנת תשמ"א - 1981 מפרט 11 מקרים שכל אחד מהם - או כולם יחד - מהווים פגיעה בפרטיותו של האדם. שלושה מתוך 11 המקרים מתייחסים לאיסור פרסום תמונתו של אדם ללא רשותו. להלן נוסח החוק כפי שהוא מתייחם לנושא זה:
פגיעה בפרטיות היא...
1. צילום אדם כשהוא ברשות היחיד (ביתו, מכוניתו, משרדו וכו').
2. פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו.
3. שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח.
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
מתי ייחשב צילום ברשות הרבים כצילום ברשות הפרט?
חוק הגנת הפרטיות אוסר על צילום ברשות היחיד ואינו אוסר על צילום ברשות הרבים. אף על פי כן, צילום אדם ברשות הרבים ייחשב כאילו נעשה ברשות היחיד, כאשר מדובר בסיטואציה מיוחדת שבה לאדם, המצוי ברשות הציבור, אין שליטה על הקורות אותו.
למשל:
1. אדם המעורב בתאונת דרכים או בפיגוע, שבמהלכם הוא נפגע ומאבד את השליטה על פעילויותיו, רואים אותו כמי שנמצא בתחום הפרט, למרות שפיזית הוא מצוי ברשות הרבים.
*128*
2. אדם אשר איבד את הכרתו מחמת אירוע טראומטי, ואין הוא שולט בנעשה בו מרגע פגיעתו, נחשב כמי שנמצא בתחום הפרט, לכן אסור לצלמו.
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
- הזכות לשם טוב: הזכות לשם טוב היא זכותו של אדם שלא יפורסם על אודותיו מידע שקרי המכפיש אותו ופוגע בו. שמירת כבודו של האדם כוללת את האופן שבו הוא מוצג בציבור, בעיקר באמצעות התקשורת. מותר ולפעמים אף חובה היא לפרסם מידע אמיתי על תפקודו של איש ציבור ועל עבירות על החוק, אולם פרסום מידע זה, כחלק מזכותו של הציבור לדעת ועקרון חופש העיתונות, נמצא לעיתים במתח עם זכותו של איש ציבור לשם טוב. שמם הטוב של אנשים רבים נקנה בעמל רב במשך שנים ארוכות. חברים מבית הספר זוכרים תלמיד או תלמידה לטובה: ישר/ה, בעל/ת חוש הומור, נכונ/ה לעזור, נבונ/ה. לאחר מכן פוגשים אותם אנשים אחרים בשירות הצבאי, וגם שם למדו להכירם לטובה. אחר כן בלימודים באוניברסיטה, במקומות עבודה כבר יש לה או לו שם טוב: ישר/ה, בעל/ת חוש הומור, נכונ/ה לעזור, נבונ/ה...
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
"רבי שמעון אומר שלושה כתרים הם: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות: וכתר שם טוב עולה על גביהן".
(מסכת אבות, פרק ד, משנה י"ג)
"טוב שם משמן טוב...". (קהלת ז, א)
ג. הזכות לשוויון
הזכות לשוויון נגזרת מערך השוויון שעליו דנו בתחילת הפרק. הזכות לשוויון היא זכותו של כל אדם ליחס שווה מצד החברה ומצד השלטון המכבד את שונותו. אסור להפלות אדם בשל מינו, דתו, גזעו, צבעו וכדומה. הזכות לשוויון באה לידי ביטוי בקבלה למוסדות חינוך, כולל מוסדות להשכלה גבוהה, לקבלה לעבודה ולהתקדמות בה, בקבלת שירותים ציבוריים ועוד.
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
"מדינת ישראל... תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". (מתוך "מגילת העצמאות")
*129*
ד. הזכות לחירות
מערך החירות נובעת זכותו של כל אדם להיות חופשי מהגבלות, כל עוד הוא אינו פוגע באחרים. חשיבותה של הזכות לחירות גדולה, שכן מימושה מאפשר לבני אדם להביע את ייחודם ואת שאיפותיהם, כלומר להיות מי שהם מבלי לחשוש מכפייה כלשהי.
עקרונות כגון חופש הביטוי, חופש המחשבה, חופש דת, חופש האמונה והמצפון, חופש ההתארגנות, חופש המחאה, חופש התנועה, חופש המידע, חופש העיתונות וחופש העיסוק, הם חירויות הנגזרות מהזכות הבסיסית לחירות.
ה. הזכות לקניין (לרכוש)
הזכות לקניין: הזכות לקניין היא זכותו של כל אדם להיות בעלים של רכוש פרטי וליהנות ממנו. רכוש שאדם צבר על עבודה שהוא ביצע, או רכוש שהוא קיבל בירושה. בבסיסה של הזכות הזאת עומדת ההנחה כי אם לכל אדם יש זכות לחיים, לביטחון, לכבוד, לחירות ולפרטיות, ומשום כך גם זכות על גופו, הרי שכל אדם זכאי להיות הבעלים של פרי עמלו.
הזכות לקניין מתייחסת הן לרכוש חומרי-מוחשי, כגון דירה, כספים, קרקע וכדומה, והן לרכוש רוחני כגון, יצירת אמנות, ספר שכתב ועוד.
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
ציינו באיזה מהמקרים הבאים נפגעה הזכות לקניין ומדוע?
- תלמיד חיטט בילקוטו של חברו בשעה שיצא להפסקה.
- אדם עיין במכתב אישי שקיבל חברו ללא רשותו.
- ההורים הפסיקו את הקצבת דמי הכיס לבתם למשך שלושה חודשים.
- כולם שרו בהתלהבות את המנון הקבוצה בלחן ידוע של שיר של שלמה ארצי. - המלצרית קיבלה בשמחה את תלוש המשכורת, אך מיד שמה לב שקיבלה שכר תמורת 20 מתוך 24 ימי עבודה.
- הספר היה קטנטן - בסך הכול 110 עמודים. הוא שאל אותו מהספרייה, צילם עשרה עותקים ממנו וחילק לכל חבריו כדי שיוכלו ללמוד בביתם ולהתכונן לבחינה.
- אחותו לבשה שוב ללא רשותו את החולצה שקיבל כמתנה כאשר פתח חשבון בנק.
*130*
ו. הזכות להליך משפטי הוגן
כל אדם זכאי ליכולת להוכיח את חפותו (בבית משפט) במקרה שבו הוא נאשם בביצוע עבירה כלשהי.
הכוונה היא למנוע מצב שבו אדם נענש מבלי שתינתן לו הזכות להישפט. על המשפט להיות הוגן, כלומר שוויוני - כזה שאיננו מפלה בין אדם לאדם, ומאפשר לכל אחד להגן על עצמו. נוסף על כך צריך המשפט להיות גלוי לעין כול, על מנת להוציא את הצדק לאור.
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם", 12.12.1948)
’'כל אדם זכאי מתוך שוויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן, פומבי, של בית דין בלתי תלוי, וללא משוא פנים, בשעה שבאים לקבוע את זכויותיו וחובותיו ולברר כל אשמה פלילית שהובאה נגדו".
כיצד מדינת ישראל מוודאת כי הערכים הדמוקרטיים והזכויות הטבעיות אכן יישמרו?
כמדינה דמוקרטית, חשוב למדינת ישראל לקדם את הערכים הדמוקרטיים ולשמור על זכויותיהם הטבעיות של החיים בה. כדי לדאוג שזכויות אלה אכן יישמרו וערכים אלה אכן ימומשו, חוקקה כנסת ישראל חוקים שונים, כשהמרכזי שבהם הוא "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", שנחקק בשנת 1992.
מתוך החוק:
"זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין... חוק יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו.
אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם,באשר הוא אדם.
אין פוגעים בקניינו של אדם.
כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו...
אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת...
כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו...
אין פוגעים בזכויות שלפי חוק - יסוד זה, אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית (למטרה) ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".
לחוק המלא ראו:
Knesset.gov.il/laws/special/heb/yesod3/htm http://www
*131*
בישראל ערך השוויון מקודם באמצעות חוקים שונים האוסרים אפליה. לדוגמה:
1. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - החוק קובע כי אסור להפלות עובד או אדם המועמד לעבודה בשל מינו, נטייתו המינית, גילו, דתו, לאומיותו, ארץ מוצאו, היותו הורה וכדומה.
2. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות - החוק קובע כי אסור להפלות אדם בעל מוגבלות. כך למשל נקבע בחוק כי "אסור להפלות אדם בגלל מוגבלותו בקבלה לעבודה, בתנאי עבודה, בקידום בעבודה, בפיטורין וכד', ובלבד שהוא כשיר לתפקיד". בנוסף נקבע בחוק כי "זכותו של אדם עם מוגבלות לשירותי תחבורה נגישים ומותאמים לצרכיו - אוטובוסים בקווים עירוניים, רכבות, מטוסים וכלי שיט".
3. חוק שוויון זכויות האישה - חוק הדואג לשוויון בין גברים ונשים וקובע כי "לכל אישה ואיש זכות שווה לקיום בכבוד אנושי, ובכלל זה לשוויון בתחומי העבודה, החינוך, ההשכלה, הבריאות, הדיור, איכות הסביבה והרווחה החברתית".
(בספר תמונות של מודעות, היעזרו במנחה)
מתברר שלא קל כל כך לשמור על שוויון בתעסוקה משום שהמעסיקים מעדיפים מראש לקבל לעבודה אנשים מסוימים ולא לקבל אחרים. לא תמיד העדפת המעסיקים קשורה לצרכים הנובעים מהתפקיד.
לפניכם מודעות המפרסמות דרישה לעבודה (מודעות אלו נקראות "מודעות דרושים").
קראו כל מודעה בתשומת לב:
(בספר תמונות של מודעות, היעזרו במנחה)
לסוכנות רכב בחולון
דרוש/ה
איש/אשת מכירות
בעל/ת ניסיון מוכח של שנתיים לפחות.
יתרון לדוברי רוסית.
דרושות
קלדניות
בשיטה עיוורת לתמלול הקלטות
בעברית/ערבית/אנגלית/רוסית
בעלות יכולת הקלדה מהירה,
דייקנות, עמידה בלוחות זמנים.
ניסיון בתמלול חובה!
לחברת רהיטים
דרושים/ות
אנשי/נשות מכירות
ניסיון קודם במכירות הכרחי,
יכולת ניהול משא ומתן, תודעת שירות גבוהה, נכונות לעבודה מאומצת. המשרה כוללת עבודה בשבתות.
למשתלה ברמת השרון
דרוש
עובד
אחרי צבא למכירה ולסידור סחורה.
1. מי אינו יכול בשום אופן לקבל את העבודה?
2. באיזו מידה המודעות פוגעות בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה?
3. עתה נסחו מודעות ברוח החוק לשוויון הזדמנויות בעבודה.
*132*
(בספר תמונה):
חוק זכויות התלמיד (סעיפים נבחרים) קובע:
א. מוסדות חינוך או כל אדם הפועל מטעמם, לא יפלו תלמיד מטעמים עדתיים, מטעמים של רקע כלכלי-חברתי או מטעמים של השקפות פוליטיות, בין של הילד ובין של הוריו בכל אחד מאלה:
1. רישום תלמיד, קבלתו או הרחקתו ממוסד חינוך.
2. קביעת תוכנית לימודים ומסלולי קידום נפרדים באותו מוסד חינוך.
3. קיום כיתות נפרדות באותו מוסד חינוך.
4. זכויות וחובות תלמידים, לרבות כללי משמעת והפעלתם.
ב. כל תלמיד זכאי לכך שלא יינקטו כלפיו אמצעי משמעת גופניים או משפילים.
ג. מי שהגיע אליו מידע על תלמיד עקב מילוי תפקיד שהוטל עליו לפי חוק זה, עליו לשומרו בסוד ואין הוא רשאי לגלותו שלא לצורך ביצוע תפקידו.
חוק ההנגשה, האפשרות לגישה לאנשים בעלי מוגבלויות פיזיות
במהלך שנת 2006 נכנס לתוקפו פרק חדש בחוק העוסק בחובת המדינה ליצור דרכי גישה (הנגשה) לכל מקום ציבורי לאנשים עם מוגבלויות.
הפרק החדש בחוק מחייב הנגשת מבני תשתית וסביבה קיימים וחדשים, וכן הנגשת השירות הניתן לציבור באופן שאנשים עם מוגבלות כלשהי, יוכלו להיכנס, לנוע, לגשת וליהנות באופן מלא מכל מקום ציבורי ומהשירות הניתן בו.
חובת נגישות חלה על בנייני ציבור, שטחי מסחר, מוסדות ציבור, בתי ספר, בתי חולים ומרפאות, מוסדות להשכלה גבוהה, מרכזי תעסוקה, אתרי בילוי וטבע, צמתים ומדרכות, גשרים להולכי רגל, גנים ציבוריים, רכוש משותף בבנייני מגורים, שירותי שעת חירום ועוד.
התיקון החדש מחייב מקומות ושירותים לציבור להפוך לנגישים הן מבחינת רוחב הדלתות, גובה הדלפקים, שיפועים וגבהים מתאימים, מעליות, הן מההיבט החושי, כגון אמצעי הגדלה, הגברה והספקת תקשורת חלופית, תרגום ותמלול לאנשים עם לקויות שמיעה, ראייה ולמידה; הן מההיבט השכלי, כמו בהירות ההסברים, גמישות השירות, ליווי אישי וכדומה, לאנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית.
(בספר תמונה):
*133*
(בספר תמונה):
1. חלקו את הכיתה לכמה צוותים.
2. א. כל צוות יישלח לאזור אחר בעיר/ביישוב שלכם, על מנת לבדוק נגישות לאנשים עם מוגבלויות.
ב. שטחים פתוחים: בדקו מדרכות, מעברי חצייה, רמזורים המשמיעים קול לטובת העיוורים.
ג. שימו דגש על מבני ציבור (עירייה או מועצה מקומית, קופות חולים, אולמות וגני אירועים, מסעדות, מועדוני קשישים, מתנ"ס, אולמות ספורט, בנייני תיאטרון וכדומה). בדקו חניית נכים, כניסות לבניין, כניסה למעלית ולמשרדים, בעיקר אלה המיועדים לקבלת קהל, שירותים לנכים ועוד.
3. כתבו דוח ושלחו להנהלת בית הספר, לרשות המקומית ולמשרד הרווחה. תלו את הדוח על לוח במקום בולט במסדרון בית הספר שלכם.
ז. הזכות לחופש הדת והמצפון
חופש המצפון פירושו הזכות שיש לכל אדם להחזיק בכל אמונה, תפיסה ומחשבה. מדובר בליבת אמונותיו המרכזיות של האדם, בערכים שמכוננים חלק מרכזי מעולמו, ובזכותו של כל אדם לגבש לו השקפת עולם ערכית ומוסרית. כפייה על אדם לפעול בניגוד לעקרונותיו ולאמונותיו הדתית, פוגעת בחופש מצפונו. חירות המצפון מבטאת היבט חשוב של חופש הדיעה וחופש הדת.
לחופש הדת שני מובנים:
1. זכותו של כל אדם לקיים את מנהגי דתו באופן שבו הוא בוחר וזכותה של קבוצה לקיים את חובות דתה ומנהגיה כמקובל עליה.
2. החופש מדת, כלומר החופש להיות משוחרר מכל סוג של כפייה דתית. בעקרון החופש מדת כלול גם האיסור לכפות על בני דת מיעוט את דת הרוב. עיקרון זה היה חשוב מאוד ליהודים בארצות הגולה, וחשוב כיום למיעוטים במדינות שונות, כגון המוסלמים באירופה.
חופש דת וחופש מדת הם זכויות יסוד של האדם והאזרח. הן מבטאות את התפיסה הדמוקרטית המאמינה בריבוי דיעות והשקפות. לאדם יש זכות בחירה להיות אדם מאמין או לא, באיזו דת להאמין וכיצד לקיים את מנהגיה.
חופש הדת והחופש מדת במדינת ישראל הם נושאים מורכבים וטעונים מאוד. לאורך השנים הארוכות בתפוצות הגולה, סבלו יהודים לעיתים קרובות מהיעדר חופש דת ולא ניתן להם לקיים את מנהגי דתם כרצונם. במקרים רבים וקשים בהיסטוריה היהודים לא היו חופשיים מדת אחרת והכריחו אותם לקבל
*134*
עליהם בכפייה מנהגי דתות אחרות. ישנה ציפייה מובנת שדווקא במדינה יהודית ייהנו כל האזרחים מחופש דת - במובן זה שיוכלו לקיים באופן חופשי ומלא את מנהגי דתם, וגם מחופש מדת, באופן שלא יכפו עליהם מנהגי דת מסוימת. מסיבות שונות, מקצתן היסטוריות, ציפייה זו איננה ממומשת במלואה בישראל. ראו הרחבה בנושא בשער הרביעי.
ח. הזכות לחופש התנועה
במדינה דמוקרטית לכל אדם יש זכות לנוע בתוך מדינתו לכל מקום שיחפוץ, מבלי שתוגבל זכותו לצאת אל מחוץ לגבולות מדינתו, ולחזור אליה בכל עת שירצה. חופש התנועה כולל גם את זכותו של אזרח לגור בכל מקום שיבחר.
(בספר תמונה):
מי מוביל את מי?
דוגמאות למצבים שבהם יש אפשרות להגביל את חופש התנועה:
אכן, הזכות לחופש תנועה איננה זכות מוחלטת. למשל בדוגמאות הבאות:
- חופש התנועה אינו מתיר לאדם להתפרץ לביתו של אדם אחר. ביתו של אדם מוגדר כ"רשות הפרט", ואין לאף אדם רשות לחדור אליו ללא הסכמתו. כך הוא לגבי שטחים שבבעלותו, כמו גינות, שדות ומגרשים.
- תכנון התחבורה מאפשר לרשות המתכננת (עירייה, ממשלה - משרד התחבורה) ואף מחייב אותה לקבוע הסדרי תנועה לכלי רכב ולהולכי רגל, המאפשרים להם לנוע בנתיבים מסוימים ומונעים מהם את חופש התנועה בנתיבים אחרים.
- הרשות המתכננת מטילה סוגים שונים של הגבלות נוספות, כגון איסור תנועת אוטובוסים ומשאיות ברחובות מסוימים; הגבלת מהירות מסיבות שונות (ליד בית ספר); סגירת רחובות לנסיעה בשבת בשכונות דתיות; סגירת רחובות לנסיעה בשל קיום מופעים אמנותיים.
- בית המשפט יכול להטיל צו איסור יציאה מהארץ, המגביל את חופש התנועה של אדם שנחשד בביצוע עבירות מסוימות, על מנת למנוע את בריחתו מגבולות המדינה ולאפשר את העמדתו לדין.
- המדינה יכולה להגביל את חופש התנועה של אזרחיה, כאשר היא מונעת כניסה לאתרים ביטחוניים (בסיסי צבא, מפעלים ביטחוניים ועוד) או לאזורים שבהם קיימת סכנה סביבתית, כגון מחלה של בעלי החיים בסביבה, מצבור של חומרים רעילים וכדומה.
*135*
(בספר תמונה):
בפרק זה הכרנו את ערכי היסוד העומדים במרכזו של הרעיון הדמוקרטי. דנו בערך האדם וערך כבוד האדם, ערך השוויון, ערך החירות וערך הסובלנות. ראינו כי מתקיימות זיקות (קשרים) בין ערכים אלו. ערכים אלו והקשרים ביניהם יוצרים יחד את הבסיס לכל משטר דמוקרטי. זכויות האדם מבטאות ערכים אלו. קיומן והשמירה עליהן נועדו להבטיח את מימוש ערכיה המרכזיים של הדמוקרטיה. מדינת ישראל חוקקה חוקים שונים כדי לדאוג שזכויות האדם אכן יישמרו וכי הערכים הדמוקרטיים אכן ימומשו.
(בספר תמונה):
- ערך האדם
- ערך כבוד האדם
- ערך השוויון
- ערך החירות
- ערך הסובלנות
- זכויות טבעיות
- זכויות אדם
- הזכות לחיים
- הזכות לביטחון אישי
- הזכות לכבוד
- הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט
- הזכות לשם הטוב
- הזכות לשוויון
- הזכות לחירות
- הזכות לקניין (לרכוש)
- הזכות להליך משפטי הוגן
- הזכות לחופש הדת והמצפון
- הזכות לחופש התנועה
(בספר תמונה):
1. בפרק זה עסקנו בערכים שונים: ערך האדם, כבוד האדם, חירות, שוויון ועוד. לא תמיד ניתן לקיים ולשמור בהרמוניה על כל הערכים. תנו דוגמה להתנגשות בין ערכים. כיצד תכריעו ביניהם?
2. מהם גבולות החירות? מדוע מגבילים אותה?
3. מהי "הזכות לקניין"?
4. מה ההבדל בין הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט, לבין הזכות לשם הטוב? הסבירו, נמקו ותנו דוגמאות.
5. לאור מה שלמדתם על ערך השוויון, נסו להסביר במילים שלכם את המשפט "שווים, אבל שונים".
6. האם החברה הישראלית היא חברה סובלנית? חוו דעתכם בסוגיה זו, והציגו דוגמאות להוכחת דבריכם. הדוגמאות יכולות להיות מחיי היומיום בשכונה, בבית הספר, מן העיתונות, מהאינטרנט וכדומה.
7. מהן "זכויות טבעיות"? מהם שני המובנים של הזכות לחופש דת?
8. כיצד יכולה להיות פגיעה בזכותו של אדם להליך משפטי הוגן?
*136*
*136*
בפרק הקודם ראינו שעל פי הרעיון הדמוקרטי, לכל אדם באשר הוא יש זכויות טבעיות שלא ניתן למנוע אותן ממנו. זכויות אלו מוקנות לו מעצם היותו אדם. נוסף על זכויות אלה, קיימת קבוצה נוספת של זכויות המכונה זכויות אזרח. זכויות אזרח מוקנות לאדם מתוקף היותו אזרח של מדינה כלשהי. בפרק על האזרחות (שער א', פרק ג') הכרנו זכויות אדם בסיסיות, שבאופן עקרוני כל האזרחים, בכל סוגי המשטר, אמורים ליהנות מהן:
1. הזכות להשתייך למדינה. 2. הזכות לחיות בביטחון. 3. הזכות לקבל את הגנתם של החוק ובתי המשפט.
בפרק זה נכיר זכויות נוספות שכל אזרח במדינה דמוקרטית נהנה מהן:
1. הזכות לחופש הדיעה והביטוי
2. הזכות לבחור ולהיבחר
3. הזכות לחופש ההתארגנות
הזכויות הללו נובעות מתוך הערכים הדמוקרטיים וזכויות האדם שהכרנו בפרק הקודם, הן בסיס חיוני לקיומו של משטר דמוקרטי ומבדילות אותו ממשטרים שאינם דמוקרטיים.
מי חייב לדאוג לזכויות של האזרחים?
זכויות אזרח הן זכויות המוקנות לאדם מתוקף העובדה שהוא אזרח של מדינה כלשהי, ולכן המדינה היא זו שחייבת לדאוג למימוש זכויות אלה, זאת מבלי להתנות אותן בהשתייכות לקבוצה מסוימת או במילוי חובות. זכויות האזרח מחזקות את יכולתו של האזרח להשפיע על המתרחש במדינה ולהשתתף בחיים הפוליטיים והציבוריים. זכויות אלו מגינות, למשל, על זכותם של האזרחים לבטא את בחירתם הפוליטית, לבקר את השלטון, להביע השקפות ודיעות, להתארגן בגופים שמשפיעים על חיי המדינה ואף להציג עצמם כמועמדים בהתמודדות על השלטון בבחירות.
כל זאת מבלי לחשוש שיישללו מהם זכויותיהם.
*137*
*137*
הדמוקרטיה היא תרבות של ויכוח. אזרחי המדינה אינם מסכימים ביניהם על נושאים רבים והם מביעים את דעותיהם השונות במרחב הציבורי. במדינה דמוקרטית מתנהל ויכוח ציבורי על נושאים ועל ערכים השנויים במחלוקת.
תרבות זו של ויכוח מבוססת על הערכים ועל הזכויות שבהם עסקנו בפרק הקודם: על ערך הסובלנות ועל הזכות לחירות, הכוללת גם את זכותו של כל אדם להביע את דיעותיו, את אמונותיו ואת עמדותיו. תנאי לקיומו של ויכוח כזה הוא קיום חופש המחשבה והדיעה, חופש הביטוי והזכות לשכנע. חופש המחשבה והדיעה הוא זכותו של האדם לגבש לעצמו רעיון, עמדה וכל צורת חשיבה בכל נושא אישי, חברתי ופוליטי. חירות זו אינה ניתנת להגבלה משום שעניינה בנושאים שבין אדם לעצמו. לחופש הדיעה חשיבות רבה מפני שפיתוח יכולת החשיבה של האדם הוא הבסיס לאדם תורם, פעיל ומעורב בחברה. חופש הביטוי הוא זכותנו להביע בפני אחרים את הדיעה או את האמונה שגיבשנו, בכל דרך שנבחר.
(בספר תמונה):
הזכות לחופש ביטוי היא תופעה חדשה יחסית בהיסטוריה. עד סוף המאה ה-18, יכלו להשתמש בה רק השליטים. ביקורת כנגד השלטון הייתה עלולה להוביל למאסר, ואף להוצאה להורג. במדינות שאינן דמוקרטיות ישנן הגבלות על זכות זו וביקורת על השלטון יכולה להוביל למאסר.
הפילוסוף האנגלי ג'ון סטיוארט מיל, שחי במאה ה-19, מדגיש בספרו "החירות" את הטיעון העיקרי, המבהיר את המעמד המיוחד המוקנה לחירות הביטוי, חיפוש האמת. לדעתו, יש לאפשר כמעט לכל דיעה את הזכות להישמע, משום שאף אדם אינו יכול לטעון לאחיזה מושלמת באמת. כמו כן טוען מיל כי תמיד קיימת אפשרות שדיעה הנראית לנו כביכול שגויה, תכיל מידה מסוימת של אמת. למעשה, סופה של האמת להתגלות רק בהתנגשות חופשית ופתוחה של ריבוי דיעות. משמע, חופש הביטוי הכרחי בשמירה על חיוניות הדיעות.
(בספר תמונה):
1. חלקו את תלמידי הכיתה לחמישה צוותים על פי התחומים הבאים:
א. תיאטרון מחאה: צוות זה יכתוב תיאור של תסריט המבקר את האי-שיתוף ואת האי- מעורבות של בני נוער במועצת העיר.
ב. תנועה לקידום שוויון הנשים: צוות זה יכתוב שלטים להפגנות ולשלטי חוצות בנושא: הזכות לעבודה שווה ושכר שווה בין נשים לגברים.
*138*
ג. מפלגה א': צוות זה יכתוב את עיקרי המסרים לבוחרים, ובהם מדוע אין להצביע למפלגה ב'.
ד. מפלגה ב': צוות זה יכתוב את עיקרי המסרים לבוחרים, ובהם מדוע אין להצביע למפלגה א'.
ה. חברה לשיווק טלפונים ניידים: צוות זה יכתוב סיסמאות פרסום לשיווק מוצר חדש שיתחרה בשוק.
2. כל קבוצה תכתוב את המסרים שניסחה על בריסטול, ותציג את המסרים לפני מליאת הכיתה.
אחר כן יתנהל בכיתה דיון בחופש הביטוי ומגבלותיו.
מהי חשיבותו של חופש הדיעה והביטוי?
1. חופש הדיעה והביטוי מאפשר לאדם לבטא את עצמו ואת ייחודו: לכל אדם יש דיעות משלו והן מהוות מרכיב חשוב בהגדרת הזהות שלו. מניעת היכולת להתבטא מהווה, על כן, פגיעה בזהות של הפרט ובייחודיותו.
2. הוא מאפשר פיקוח וביקורת על השלטון: ללא חופש ביטוי מצד האזרחים, עלול השלטון לנהוג באזרחיו כרצונו ואף לפגוע בזכויותיהם. חופש הביטוי מחזק את הפיקוח של האזרחים על השלטון.
3. הוא תורם לשינוי באמצעות דיאלוג: יכולתם של פרטים ושל קבוצות להביע את דיעותיהם באורח חופשי, מאפשרת שינוי חברתי באמצעות דיון ציבורי, דו שיח, משא ומתן וכדומה. שימוש באמצעים אלה, שהוא ביטוי לערך הסובלנות, עשוי למנוע אלימות.
(בספר תמונה):
בית המשפט העליון הכיר גם הוא בחשיבות העצומה של חופש הביטוי במשטר הדמוקרטי. הוא עשה זאת לראשונה בשנת 1953, ארבע שנים בלבד לאחר קום המדינה, בפסק דין שנקרא פסק דין "קול העם".
בשנת 1953 פרסם עיתון "הארץ" ידיעה ולפיה מדינת ישראל עומדת להעמיד מאתיים אלף חיילים לרשותה של ארצות הברית להילחם במלחמת קוריאה. לא היה כל אמת בידיעה זו, אך עיתון קול העם - ביטאון המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שהתפרסם באותה תקופה, הסתמך על הפרסום ב"הארץ" כאשר תקף בחריפות את הממשלה. העיתון טען שהממשלה הישראלית מעודדת מלחמה וסוחרת בדם הנוער הישראלי, כאשר היא מבקשת לשלוח מאתיים אלף חיילים למלחמה שאיננה נוגעת למדינת ישראל. בתגובה למאמר זה, החליט שר הפנים בתוקף סמכותו לסגור את העיתון ל-15 יום. העיתון עתר לבג"ץ (בית דין גבוה לצדק) שמנע את סגירת העיתון. בפסק דינו הגן בית המשפט על ערך חופש הביטוי וטען שמניעה של חופש ביטוי יכולה להתקיים רק במצב שבו ישנה ודאות קרובה לפגיעה בביטחון המדינה. פסק הדין "קול העם" מהווה פסק דין תקדימי בישראל בנוגע לחופש הביטוי ומכאן חשיבותו. הוא מלמד גם על חוסנה של המדינה הצעירה, שזה עתה נוסדה, ולדעת שופטי בג"ץ היה צריך לאפשר ביקורת חופשית על ממשלתה.
*139*
(בספר תמונה):
1. האם מותר לנו להגיד הכול?
2. האם ישנם מקרים שבהם צריך להגביל את חופש הביטוי והדיעה?
הזכות לחופש הביטוי אינה מוחלטת. כאשר חופש הביטוי מתנגש עם זכויות אחרות ופוגע ברגשות אחרים או בחברה, ניתן להגבילו. במדינות דמוקרטיות לחופש הביטוי והדיעה קשורים גם זכות הציבור לדעת וחופש המידע. על מושגים אלו נדון בשער ג בפרק העוסק בתפקיד התקשורת במדינות דמוקרטיות.
(בספר תמונה):
1. לפניכם כמה מקרים שבהם הוחלט להגביל את חופש הביטוי:
א. לכתב טלוויזיה נודע כי הממשלה מתכננת מתקפת פתע על בסיס האויב והוא מיהר לשלוח כתבה לאולפן. התערבות השלטונות מנעה את פרסום הכתבה עד לאחר המתקפה.
ב. כרזות הקוראות להפיל את הממשלה בכוח הזרוע הוחרמו והמדפיסים נעצרו לחקירה.
ג. אדם שכעס על רופא הפיץ מכתבים ובהם הזהיר לקוחות מלהזדקק לשירותיו בשל חוסר מקצועיות. בית המשפט חייב את מפיץ המכתבים בעבירה על "לשון הרע" ופסק שעליו לפצות את הרופא בסכום גבוה.
ד. המשטרה לא התירה למפגינים בעד תנועה חופשית בשבתות לעבור במרכזה של שכונה חרדית.
ה. נערה יהודייה שפיזרה כרוזים עם תמונות של חזיר בסביבת מסגד נעצרה והואשמה בפגיעה ברגשות דתיים.
2. אילו זכויות אחרות סתרה הזכות לחופש הביטוי בכל אחד מחמשת המקרים?
3. מה דעתכם על ההחלטות להגביל את חופש הביטוי בכל אחד מהמקרים?
*140*
*140*
הזכות לבחור והזכות להיבחר היא זכות בסיסית בכל משטר דמוקרטי.
הזכות לבחור מאפשרת לכל אזרח להשפיע על החיים במדינה, לממש את זכותו לקחת חלק בחיים הציבוריים. אזרח, המשתתף בבחירות, משפיע באמצעות הצבעתו על הרכב הכנסת, ומצליח לשלוח לבית הנבחרים נציגים או מפלגה הקרובים לדיעותיו.
זכותו של האזרח להיבחר מאפשרת לו לקחת חלק פעיל בשלטון, ולהשפיע על ההחלטות המתקבלות לגבי ניהול המדינה.
זכויות אלו מבדילות את האזרחים במדינות דמוקרטיות מאזרחים החיים במדינות שאינן דמוקרטיות. בשל חשיבותן, מדינות שונות מעגנות אותן בחקיקה, ובכלל זה מדינת ישראל.
(בספר תמונה):
גם משטרים שאינם דמוקרטיים מקיימים בחירות. אלא שבבחירות אלה מתמודדת בדרך כלל מפלגה אחת בלבד - המפלגה הנמצאת בשלטון. כלומר, אין למעשה תחרות בין מפלגות. גם המועמד הוא מועמד יחיד - אין מי שמתמודד מולו.
במקרים רבים האנשים הממלאים תפקידים בשלטון ממונים על ידי השליט, ואינם נבחרים על ידי הציבור.
הזכות לבחור ולהיבחר בישראל
הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת מעוגנת ב"חוק יסוד: הכנסת".
על הזכות לבחור כתוב בחוק: "כל אזרח ישראלי בן שמונה עשרה ומעלה, זכאי לבחור לכנסת, אם בית המשפט לא שלל ממנו זכות זו על פי חוק...".
על הזכות להיבחר נאמר כך: "כל אזרח ישראלי, שביום הגשת רשימת המועמדים הכוללת את שמו הוא בן עשרים ואחת שנה ומעלה, זכאי להיבחר לכנסת, אם בית המשפט לא שלל ממנו זכות זו על פי חוק". (חוק יסוד: הכנסת)
*141*
(בספר תמונה):
1. מדינת ישראל מגבילה את הזכות להיבחר לכנסת. לפניכם כמה הגבלות:
אזרחים מתחת לגיל 21; אזרחים שהורשעו בעבירה שיש עימה קלון וטרם עברו שבע שנים מיום ריצוי עונשם; אנשים הממלאים תפקידים ציבוריים: רבנים ראשיים, שופטים, דיינים, מבקר המדינה וקצינים בכירים בצה"ל ובמשטרה.
מהי לדעתכם הסיבה לכל אחת מההגבלות?
2. שאלות על הזכות לבחור:
א. האם לדעתכם נכון הדבר שהגבילו את הבחירה לבני 18 ומעלה?
ב. נראה שהקביעה שלכל אחד זכות לבחור מקובלת על רוב האזרחים. יש השואלים האם לא ראוי בכל זאת להגביל את זכות הבחירה במקרים מסוימים כמו אלה:
- האם נכון לתת לבחור לעולים חדשים שעלו קרוב לתאריך הבחירות, אשר אינם יודעים את השפה ואינם מכירים את המפלגות ואת הנושאים החשובים העומדים לבחירה?
- האם נכון לתת זכות בחירה לאנשים שאינם יודעים קרוא וכתוב?
- האם נכון וראוי לתת את זכות הבחירה לפושעים?
- האם נכון לתת זכות בחירה ללוקים בנפשם ובשכלם?
מה דעתכם בכל מקרה? נמקו.
*141*
זכותו של כל אדם להתארגן בקבוצה, להקים מסגרת ארגונית למען קידום רעיונותיו, צרכיו ורצונותיו (למשל מפלגה, עמותה, ארגון, חברה ועוד) ועל מנת שיוכל להביע את דעתו באופן ציבורי. דוגמאות לביטויים לחופש התארגנות הן למשל: הקמת מפלגה, התארגנות להפגנה או הכרזה על שביתה. חופש ההתארגנות, המקנה לאזרחים את הזכות לארגן הפגנות ולהשתתף בהן, לחתום על עצומות, לשבות או להקים קבוצה או מפלגה - מאפשר לאזרחים באמצעים אלו להיות מעורבים בחיים הציבוריים במדינתם ולהשפיע. חופש ההתארגנות מקנה לאזרחים את היכולת לפעול ולהשפיע על השלטון לאורך זמן - ולא רק באמצעות הצבעה בבחירות.
למרות חשיבותה של הזכות להתארגנות במשטר דמוקרטי, אין זו זכות מוחלטת. לכן, לדוגמה, חל איסור לארגן הפגנה שעלולה לפגוע בסדר הציבורי, ברכושם של אחרים או בגופם. כאשר אדם או קבוצה מסוימת רוצים לארגן הפגנה, שבה ישתתפו יותר מחמישים איש, במקום ציבורי (ברחוב או בכיכר העיר, לדוגמה), עליהם לקבל את אישור המשטרה.
- במד"ל - הפעלה: התארגנות בני נוער
*142*
(בספר תמונה):
בפרק זה הכרנו קבוצת זכויות המוענקות לאזרח במדינה דמוקרטית.
זכויות האזרח שהופיעו בפרק זה הן: חופש הדיעה והביטוי, הזכות לבחור ולהיבחר, חופש ההתארגנות. עמדנו על התפתחותה של הזכות לחופש הדיעה והביטוי ועל חשיבותה עבור החברה והיחיד. התוודענו גם ליחסיותה של זכות זו וההגבלות השונות החלות עליה. הזכות לבחור ולהיבחר היא הזכות השלישית שהכרנו. ראינו שזכות זו קיימת אמנם גם במשטרים לא דמוקרטיים, אלא שבמשטרים אלה היא חסרת משמעות, שכן מדובר בדרך כלל במתמודד אחד או בקבוצת מתמודדים אחת (השליט או הקבוצה השלטת) ובמפלגה אחת. בהמשך התוודענו לחופש ההתארגנות. חשיבותה של זכות זו לקיומו של משטר דמוקרטי רבה, שכן היא מאפשרת התארגנות אזרחית לאורך זמן כדי להשפיע על השלטון.
(בספר תמונה):
- זכויות אזרח
- הזכות לבחור ולהיבחר
חופש דיעה וביטוי
- חופש ההתארגנות
(בספר תמונה):
1. מהי חשיבותה של הזכות לחופש הדיעה והביטוי?
2. בישראל נקבע כי הזכות לבחור ניתנת רק למי שמלאו לו 18 שנה. מהי לדעתכם הסיבה להגבלה זו? האם לדעתכם זוהי הגבלה מוצדקת? כתבו מכתב לשר הפנים ובו הסבירו מדוע אתם תומכים בהגבלת הגיל או מתנגדים לה.
3. לפניכם שני מקרים. האם יהיה מוצדק להגביל את הזכות להתארגנות בכל אחד מהמקרים? נמקו את בחירתכם.
א. קבוצה הקוראת לגירוש ולפגיעה בזכויות שונות של קבוצת אוכלוסייה אחרת.
ב. קבוצה אזרחית הפועלת למניעת זכות המגורים באזור מסוים מקבוצה מסוימת.
*143*
*143*
פתיחה
עד כה הכרנו שתי קבוצות של זכויות: זכויות האדם (הזכויות הטבעיות) - המגיעות לכל אדם באשר הוא אדם, וזכויות האזרח - המתייחסות לקשר המיוחד שבין האדם לבין מדינתו. בפרק זה נתמקד בקבוצה נוספת וחשובה של זכויות - הזכויות החברתיות. זכויות אלה מתייחסות לתנאי החיים של האזרחים ושל התושבים במדינה.
זכויות חברתיות וערך כבוד האדם
בפרק א של שער זה למדנו כי התפיסה הדמוקרטית מציבה במרכזה את ערך האדם ואת ערך כבוד האדם וקובעת כי לכל אדם, בשל היותו אדם, יש זכות לכבוד, ותפקידו של המשטר להגן על זכות זו. במאה העשרים, במדינות רבות, מתפתחת תפיסה הרואה את הזכות לחיות בכבוד כחלק ממימוש ערך כבוד האדם.
בהקשר זה אמר נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק: "כבוד האדם נפגע, כאשר אדם נאלץ לחיות בתנאי חיים משפילים השוללים את צלם האדם שבו".
(ישובי, נ', "מהן זכויות חברתיות", זכויות, לא הטבות -על זכויות חברתיות בישראל, האגודה לזכויות האזרח,1997)
(בספר תמונה):
1. קראו את הציטוטים הבאים:
א. "אני לא רוצה טובות, אני רוצה עבודה. אני בת 36, אם חד הורית לילדה בת ארבע וחצי... יש לי 19 שנות לימוד ואני אחות במקצועי, אני גם בעלת תעודה של מדריכת טיולים. למרות השכלתי אני לא מצליחה למצוא עבודה שאוכל להתפרנס ממנה בכבוד".
ב. "אבא שלי חולה מאוד... כל החיים שלו הוא עבד ותרם, אבל עכשיו המדינה זרקה אותו. הוא זקוק לטיפולים יקרים שלא נכללים בביטוח הבריאות... במקום להתחזק, הוא זרוק בבית כמו סמרטוט, ומצבו הולך ומידרדר".
- כיצד המצבים המתוארים לעיל פוגעים בכבוד האדם?
- אילו תנאים נדרשים לדעתכם על מנת להבטיח קיום בכבוד? מי אחראי לספק תנאים אלה?
*144*
2. ארגונים חברתיים רבים מדברים על "הזכות לחיות בכבוד" - מה הכוונה במושג זה? מה הקושי בהגדרת הזכות לחיות בכבוד?
3. מהם הצרכים הבסיסיים שאנשים זקוקים להם על מנת לחיות בכבוד? האם זה אומר להרוויח סכום כסף מסוים? להיות בעל רכוש? האם זה אומר להיות מסוגל לקנות מותגים?
4. מי קובע מהם "צרכים בסיסים"?
5. ציינו תחומים או מקרים שבהם מתממשת הזכות לחיות בכבוד בישראל ותחומים או מקרים שבהם היא אינה מיושמת ויש לתקנם.
6. על מי מוטלת האחריות למימוש זכות זו?
7. חפשו אתרים באינטרנט על פעולתם של ארגונים למען הזכות לחיים בכבוד ועל מאבקים בישראל למימוש זכות זו. סכמו את המידע שמצאתם והציגו לפני הכיתה.
כבוד האדם מחייב את המדינה להבטיח תנאים בסיסיים של קיום אנושי לכל אדם. מטרתן של הזכויות חברתיות היא להבטיח את אותם תנאים בסיסיים של קיום אנושי בכבוד.
*144*
רעיון הזכויות החברתיות התפתח במאה העשרים, כשלב נוסף בהתפתחות זכויות האדם וזכויות האזרח.
מושגון
זכויות חברתיות:זכויות שמטרתן לספק את צרכיו הבסיסיים של האדם לקיום בכבוד. זכויות אלה מתייחסות לכמה תחומים: תעסוקה, שכר ותנאי העבודה; רמת חיים נאותה, דיור ורווחה כלכלית; בריאות; חינוך; והתפתחות רוחנית ותרבותית.
זכויות חברתיות אינן מוגדרות כזכויות טבעיות. קיימת מחלוקת גדולה על תפקידה של המדינה בשמירה על הזכויות החברתיות. עצם הענקתן ומידת הענקתן תלויים בגישה הכלכלית-חברתית שנוקט השלטון, ובאופן שבו המדינה תופסת את תפקידה בתחום הכלכלי-חברתי. יש מדינות המאמצות את הרעיון שתפקיד השלטון לדאוג למימוש כל הזכויות החברתיות של כל האזרחים. מדינות אלה הן בעלות גישה כלכלית-חברתית סוציאלית-דמוקרטית, שמאמצות עקרונות של מדינת רווחה. לעומתן, יש מדינות שבהן השלטון דואג למימוש חלק מהזכויות החברתיות בלבד, ורק לחלק מהאזרחים. במדינות אלה הגישה הכלכלית-חברתית היא ליברליזם-כלכלי.
*145*
במדינת רווחה נהנים התושבים ממגוון של זכויות חברתיות שנותנת המדינה, כגון שירותי בריאות ציבוריים, דיור ציבורי ועוד.
מושגון
מדינת רווחה: מדינה שבה מתקיים העיקרון לביטחון הכלכלי-חברתי של כלל תושביה.
במדינות שגישתן הכלכלית-חברתית היא ליברליזם-כלכלי, השלטון מעניק מינימום של זכויות חברתיות לאזרחים, מתוך תפיסה שהמדינה צריכה כמה שפחות להתערב בחיי אזרחיה. לכן אין זה תפקידה של המדינה לדאוג לצורכיהם הכלכליים-חברתיים. התומכים במדיניות ליברליזם-כלכלי טוענים ששיטתם תתרום לקידומן של השכבות החלשות, בכך שפריחה כלכלית תבטיח יותר מקומות עבודה. במדינות אלו המדינה מתערבת ומספקת זכויות חברתיות רק במקרים קיצוניים, כלומר לנזקקים ביותר.
מושגון
ליברליזם: מקור המושג ליברליזם הוא במילה הלטינית ליברטס או ליברום, שפירושה חופש. כלומר, החופש של כל אדם לפעול כראות עיניו, בלי שיוגבל בידי אחרים (ובכלל זה: המדינה), כל זמן שאיננו פוגע באחרים. הליברליזם דוגל במכלול של חירויות ועקרונות, כגון חופש הביטוי, חופש הדת, זכות הקניין, שוויון בפני החוק ועוד.
מושגון
ליברליזם-כלכלי: גישה כלכלית ליברלית שדוגלת במעורבות מזערית של השלטון בתהליכים כלכליים וחברתיים, מתוך ההנחה שלפרט יש זכויות טבעיות, ומכאן נובעת החירות של האדם לפעול באופן חופשי בחיים הכלכליים, לקדם את האינטרס האישי שלו ולממש את עצמו. כאשר מניחים לאדם לפעול באופן חופשי למען טובתו האישית, בלי מעורבות ממשלתית בכלכלה (מדיניות השוק החופשי), הדבר מביא לשיפור מצבם של כל האנשים, ועקב כך משפיע בחיוב על טובת הכלל והחברה. במילים אחרות, פעילות האדם המכוונת לקידום מטרותיו האנוכיות, מניבה פירות לאנשים אחרים.
*146*
מושגון
סוציאל-דמוקרטיה: תפיסת עולם הדוגלת בחלוקה שוויונית של המשאבים בחברה. לצורך כך השלטון צריך להתערב בחיי האדם והחברה, ולדאוג שכל בני האדם יוכלו לחיות בתנאים נאותים.
ויכוח זה בין שתי הגישות משתקף במידת מעורבותו של השלטון בנעשה במדינה בתחומים הכלכליים והחברתיים.
ניתן למיין את הזכויות החברתיות לכמה תחומים עיקריים:
א. זכויות הקשורות לתחום התעסוקה
1. הזכות לעבוד - לכל אדם ישנה זכות לעבוד ולהתפרנס.
2. הזכות לתנאי עבודה צודקים - הזכות לשכר הוגן המאפשר קיום בכבוד, הזכות לבטיחות ובריאות בעבודה, הזכות לקבלת חופשה מהעבודה.
3. הזכות להתאגד באיגודים מקצועיים - זכותם של ארגוני עובדים לפעול מול ההנהלה על מנת לשמור על זכויות העובדים.
4. זכות השביתה - זכות העובדים לשבות מעבודה אם זכויותיהם נפגעו.
ב. זכויות המאפשרות רמת חיים נאותה
1. הזכות לביטחון סוציאלי - זכותו של הפרט לקבל סיוע כספי מהמדינה במצבים שאינם תלויים בו, כגון אובדן כושר העבודה, פיטורים ממקום העבודה, הגעה לגיל זקנה וכדומה.
2. הזכות לרמת חיים נאותה - הזכות למזון, ללבוש ולדיור נאותים.
ג. הזכות לבריאות
הזכות לבריאות גופנית ונפשית.
ד. זכויות הנוגעות להתפתחות הרוחנית והתרבותית של האדם
1. הזכות לחינוך - הזכות ליהנות מחינוך זמין לכול - חינוך יסודי, חינוך תיכון וחינוך גבוה - ועידוד למתן חינוך בסיסי למי שלא השלים את לימודיו. למימושה של זכות זאת יש השפעה על האפשרות להשגת תעסוקה והגעה לרמת חיים נאותה.
*147*
2. הזכות להשתתף בחיי תרבות וליהנות מקידמה מדעית - המדינה צריכה להבטיח שהשתתפות בחיי התרבות והזכות ליהנות מפירותיה של הקידמה המדעית יהיו פתוחות לכול, ימומשו באופן שוויוני ולא יהיו מוגבלות לבעלי הון תרבותי ולבעלי ממון בלבד.
ה. הזכות לדיור
הזכות להבטיח קורת גג נאותה - מקום פרטי (בית) מוגן ובטוח, שמשמש מרחב לצמיחה וליצירה.
מי מממן את שירותי הרווחה שנותנת המדינה?
גם המדינה וגם האזרחים מממנים את השירותים השונים.
במדינה בעלת גישה חברתית-כלכלית סוציאלית-דמוקרטית, שמאמצת את עקרון מדינת הרווחה - המדינה משקיעה משאבים רבים כדי לממן את שירותי הרווחה השונים שהיא מעניקה לאזרחיה. המקור למשאבים אלה הוא בדרך כלל מיסים מיוחדים המוטלים על האזרחים. במדינה בעלת גישה כלכלית-חברתית ליברלית - המדינה משקיעה רק בשירותים חברתיים הכרחיים ובסיסיים. ההשקעה מוגבלת, ולפיכך בדרך כלל המיסים נמוכים. חלק מהשירותים לאוכלוסיות חלשות נשען על ארגונים וולונטריים חוץ-ממשלתיים ועל תרומות של האזרחים לארגונים אלה.
- במד"ל - הפעלה: הכרזת זכויות האדם של האו"ם
(בספר תמונה):
א. לפניכם היגדים המבטאים עמדות שונות על אחריות המדינה לאזרחיה ועל אחריות אזרחיה לעצמם בתחום הביטחון החברתי:
1. "אני עובד קשה ומה שאני מרוויח הוא שלי! מה פתאום שאתחלק עם אחרים?".
2. "העולם אכזר, אין מה לעשות, כל אחד חי לעצמו".
3. "היום אני בריא, עובד ומשתכר יפה, אבל מי יודע מה יקרה בעתיד - אולי יפטרו אותי? אולי אחלה חס וחלילה? אני רוצה לדעת שהמדינה תעזור לי במצבים קשים".
4. "אני מסכים לוותר קצת ולעזור למי שנזקק".
5. "המדינה אחראית לכך שאף אחד לא יהיה רעב וחסר קורת גג".
6. "מי שטוב - מצליח, מי שלא מצליח - כנראה שלא מגיע לו".
ב. עם אילו עמדות אתם מזדהים יותר ועם אילו פחות? כתבו את דעתכם המנומקת על כל אחד מההיגדים.
ג. מיינו את ההיגדים לפי התאמתם לאחת משתי התפיסות הכלכליות-חברתיות שהוצגו בעמודים הקודמים: הגישה הכלכלית-חברתית של סוציאל-דמוקרטיה, או הגישה הליברלית-כלכלית.
*148*
*148*
"... מדינת ישראל תבטיח שוויון זכויות חברתי...". (מתוך מגילת העצמאות)
במהלך השנים נחקקו במדינת ישראל חוקים ששומרים על הזכויות הכלכליות-חברתיות בתחומים רבים:
רווחה: חוק הביטוח הלאומי וחוק הבטחת הכנסה - מבטיחים את הזכות לביטחון סוציאלי באמצעות קצבאות המשולמות לקבוצות אוכלוסייה שונות (קצבת ילדים, קצבת הבטחת הכנסה, דמי אבטלה, קצבת נכות, קצבת זקנה).
בריאות: חוק ביטוח בריאות ממלכתי - מבטיח את הזכות לקבלת טיפול רפואי בסיסי.
עבודה: חוק שכר מינימום, חוק שכר שווה לעובד ולעובדת, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - מבטיחים את הזכות לשכר הוגן ואת איסור ההפליה בעבודה ובשכר.
חינוך: חוק לימוד חובה וחוק חינוך מיוחד - מבטיחים את הזכות לחינוך בסיסי.
משפט: חוק הסיוע המשפטי וחוק הסנגוריה הציבורית - מבטיחים הגנה משפטית למעוטי יכולת העלולים לקבל עונש מאסר של יותר מעשר שנים.
ראינו, אם כן, שמדינת ישראל חוקקה חוקים רבים למען זכויות חברתיות, אך האם כל הזכויות אכן מובטחות לנו?
(בספר תמונה):
1. התחלקו לחמישה צוותים: א. צוות זכויות משפחות חד הוריות. ב. צוות זכויות עובדים. ג. צוות זכויות נכים. ד. צוות זכויות עצירים ונאשמים. ה. צוות זכויות הילד.
2. נהלו דיון פנימי בכל צוות, וחברו תוכנית עבודה לבדיקת מצב הזכויות החברתיות בישראל בקרב הקבוצה שאתם מייצגים. את המידע השיגו דרך שיטוט באתרים רלוונטיים באינטרנט (שימו לב: חשוב מאוד לבדוק באתרי הממשלה והרשויות, אבל אף פעם אל תסתפקו בזה. חפשו גם באתרים של ארגונים חברתיים. נהלו שיחות טלפון עם פעילים).
3. סכמו במסמך קצר - (עד שלושה עמודים) את המצב בתחום שהצוות שלכם אחראי עליו.
4. הציגו בפני מליאת הכיתה. ערכו לוחות קיר ותלו במקום מרכזי. קיימו דיון על מצב הזכויות החברתיות בישראל.
*149*
מושגון
סל בריאות: רשימת השירותים הרפואיים והתרופות הניתנים לתושבי ישראל בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. החוק קבע סל בריאות אחיד, משותף לכל הקופות ולכל האזרחים והתושבים. הרשימה המפורטת של תכולת סל הבריאות מופיעה בתוספות לחוק ומתעדכנת כל שנה.
חוק הדיור הציבורי
יש תחומים חברתיים חשובים, כמו תחום הדיור, שבהם עדיין אין חוקים בתוקף שמאפשרים לציבור לרכוש דירות בעלות נמוכה. על אף שקיים חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) משנת 1998, שנחקק למטרה זו, והיה אמור להיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2001. בפועל, החוק נחסם על ידי ממשלות ישראל בשל ההוצאות הגבוהות הכרוכות ביישומו. כיום, יש הוראות פנימיות של משרד השיכון לסיוע חלקי במימוש הזכות לדיור, אך אין לתקנות אלה תוקף חוקי.
מדיניות הרווחה בישראל - עבר והווה
מדיניות הרווחה בישראל עברה שינויים והתפתחויות במשך שנות קיומה של המדינה. באופן כללי ניתן לומר כי עד שנות השמונים הייתה הסכמה כללית רחבה שלממשלה יש תפקיד פעיל בדאגה לרווחת אזרחיה. הממשלה נקטה מדיניות רווחה, כלומר השקיעה כספים על מנת לשמור על הזכויות החברתיות של כלל האזרחים.
משנות ה-80 אפשר לראות שינוי במדיניות הכלכלית בארץ, הנוטה למדיניות רווחה מצומצמת. בשנים האחרונות קיצצה ממשלת ישראל במרכיבים שונים של מדיניות הרווחה, שהייתה נהוגה בה קודם לכן; למשל בקצבאות הביטוח הלאומי ובשירותי הבריאות הניתנים לאזרחים.
(בספר תמונה):
- מושגי יסוד:
זכויות חברתיות
מדינת רווחה
מדינה ליברלית
ליברליזם
מדינה סוציאל-דמוקרטית
ליברליזם-כלכלי
*150*
(בספר תמונה):
הפרק פותח בהצגת רעיון הזכויות החברתיות, והקשר שלו לערך כבוד האדם. מטרתן של הזכויות החברתיות היא להבטיח לכל אדם תנאים בסיסיים של קיום אנושי בכבוד. אפשר למיין את הזכויות החברתיות למספר תחומים: זכויות הקשורות לתחום התעסוקה, זכויות המאפשרות רמת חיים נאותה, הזכות לבריאות, וזכויות רוחניות הנוגעות להתפתחות אינטלקטואלית ותרבותית.
בהמשך מוצגות שתי תפיסות מרכזיות, המתייחסות לתפקידה של המדינה בשמירה על הזכויות החברתיות של תושביה: מדינת הרווחה הליברלית-כלכלית מעניקה סיוע מינימלי רק לנזקקים ביותר, ומטרותיה מצומצמות - מלחמה בתנאי העוני ובתנאי המחסור הקשים ביותר. מדינת הרווחה הליברלית (תפיסת השמאל הליברלי הרווחת בארצות הברית) או הסוציאל-דמוקרטית (התפיסה הרווחת באירופה) מספקת שירותים חברתיים לכלל האוכלוסייה וכן קצבאות מסוגים שונים.
התפיסות השונות ממחישות את ההתנגשות בין שני ערכים - ערך החירות וערך השוויון. חלקו האחרון של הפרק מתייחס למדיניות הרווחה של ישראל, ולשינויים שחלו בה במהלך השנים.
(בספר תמונה):
1. הסבירו את הקשר בין ערך כבוד האדם לבין הרעיון של זכויות חברתיות.
2. יש הטוענים כי תפקידה של המדינה לדאוג לאזרחים שאינם יכולים לדאוג לפרנסתם בכוחות עצמם. לעומת זאת, אחרים טוענים כי מדינה המבטיחה תנאי קיום מינימאליים לאזרחיה עלולה לעודד אותם לבטלה. מה דעתכם? נמקו את עמדתכם בנושא תוך שימוש במושגים שנלמדו בפרק.
3. מה ההבדל בין זכויות טבעיות לבין זכויות חברתיות? הסבירו ונמקו.
*151*
*151*
פתיחה
בחלקו הקודם של שער זה למדנו על הערכים ועל הזכויות הנמצאים בבסיס הרעיון הדמוקרטי. בחלק זה נעסוק באופן שבו מדינות דמוקרטיות מיישמות ערכים וזכויות אלו ושומרת עליהם. במילים אחרות נלמד כיצד מאורגן שלטון דמוקרטי במדינה מודרנית ונכיר את ההסדרים ואת העקרונות המשותפים לכל המדינות הדמוקרטיות.
המשטר הדמוקרטי מבוסס על כמה רעיונות ועקרונות שהמרכזיים הם:
- רעיון ריבונות העם ועקרון שלטון העם המתבטא גם בבחירות שבהן נבחרים נציגי העם. במשטר הדמוקרטי קיימת האפשרות לחילופי שלטון בדרכי שלום ובאורח חוקי, כלומר באמצעות בחירות.
- בדמוקרטיה מתקבלות ההחלטות בדרך של הכרעת רוב. העיקרון המבסס את השלטון הדמוקרטי על הכרעת הרוב הוא גם זה הנותן זכויות למיעוט אשר אולי ייבחר לשלטון בעתיד.
- ריבונות העם מתבטאת גם בכך שבין תקופת בחירות אחת לשנייה מקיים העם פיקוח וביקורת על השלטון.
- אחד מעקרונות השלטון הדמוקרטי החשובים הוא עקרון שלטון החוק. פירושו של עיקרון זה הוא שכולם, האזרחים והשלטון, מחויבים להישמע לחוק וכולם שווים לפני החוק.
- לפרט במשטר הדמוקרטי יש חירויות יסוד: חירות האמונה, המחשבה והדיעה, חירות הביטוי והפרסום, חירות הדת והפולחן, חירות האסיפה, ההתארגנות, ההפגנה והשביתה, חירות מפני מעצר שרירותי וזכות ההגנה המשפטית, חירות התנועה, הזכות למידע וחופש העיתונות.
הדמוקרטיה אינה רק מערכת של מוסדות, חוקים וכללים דמוקרטיים. כהשקפת עולם, הדמוקרטיה מתבטאת בערכים ובאמונות כמו האמונה ביכולתו של היחיד לשלוט בגורלו הפוליטי, אמונה בחשיבותה של מעורבות האזרח בחיי הציבור, אמונה בתבונת היחיד וביכולתו לקבל הכרעות רציונאליות, אמונה ביישוב סכסוכים בדרכי שלום, אמונה בשוויון בין בני אדם. הדמוקרטיה היא תרבות של ויכוח ושכנוע. הנחת היסוד הדמוקרטית היא כי אין אמת פוליטית אחת מוסכמת.
*152*
ומקודשת והדרך להשיג חיים משותפים היא על ידי ויכוח בין דיעות ושכנוע הדדי. ויכוח זה לא יהיה יעיל אם אין למשתתפים מידה סבירה של סובלנות ותחושת חובת השתתפות כביטוי לאזרחות טובה.
העקרונות שהוזכרו כאן מבטיחים כי המדינה הדמוקרטית תפעל למימוש הערכים הדמוקרטיים ותגן על זכויות האדם והאזרח של אזרחיה.
(בספר תמונה):
דמוקרטיה היא צורת שלטון הנותנת ייצוג לרוב האזרחים וזכויות רבות לכולם, ובכל זאת יש לה מתנגדים.
אילו אנשים וגורמים יתנגדו לדעתכם לסוג משטר זה, אם בגלוי ואם בסתר? מה מניעיהם? מה יכולות להיות תכונותיהם? וכיצד, לדעתכם, על האזרחים להיזהר מפניהם?
*153*
*153*
(בספר תמונה):
"הדמוקרטיה היא שלטון העם, על ידי העם, למען העם".
(אברהם לינקולן, נשיא ארצות הברית בשנים 1867-1865)
פתיחה
מהו שלטון העם?
בכל משטר פוליטי בעולם השלטון נתון בידי קבוצה קטנה של אנשים. גם במשטר דמוקרטי רק קבוצה קטנה של אנשים ממלאת תפקידים שלטוניים-פוליטיים. למה אנו מתכוונים אפוא במושג "שלטון העם"?
"שלטון העם" פירושו כי העם הוא המקור שממנו נובע השלטון (העם הוא הריבון מאחר שהעם בוחר את השלטון), הוא בעל הסמכות, ולכן השלטון פועל בשמו ולמענו.
במשטר מלוכני או במשטר דתי מקור סמכותו של השלטון הוא דתי, מסורתי או מבוסס על קשר דם. לעומת זאת, משטר דמוקרטי רואה בעם (בציבור האזרחים) את המקור לסמכותו של השלטון. במילים אחרות, בעולם המערבי של ימינו העם אינו שולט אלא הריבון. ריבונות העם משמעותה שהכוח הפוליטי מצוי בידי העם, הוא בעל הבית, אך אינו שולט.
"שלטון העם הוא שלטונם של האזרחים"
כאשר אנו משתמשים בביטוי "עם", לצורך הגדרת "שלטון העם", הכוונה לכל האזרחים החיים במדינה, ללא הבדל לאום, דת, גזע ומין.
(בספר תמונה):
המילה "דמוקרטיה" מקורה ביוון העתיקה, ופירושה - שלטון העם: דמוס (ביוונית) עם, קרטיה (ביוונית) - שלטון.
*154*
(בספר תמונה):
"שום גוף ושום יחיד אינו יכול להפעיל סמכות אשר אינה נובעת ישירות מן העם".
(מתוך הכרזת זכויות האדם והאזרח, צרפת, 1789)
(בספר תמונה):
אם בסופו של דבר לא כל העם שולט אלא רק קבוצה קטנה מטעמו, מה הקשר בין "שלטון העם", הערכים הדמוקרטיים וזכויות אדם ואזרח?
*154*
רעיון שלטון העם הופיע לראשונה באתונה לפני כ-2,500 שנה. לאלה שהיו אזרחים בעיר-מדינה אתונה, הייתה אפשרות להשתתף בשלטון ולהשפיע באופן ישיר על קבלת ההחלטות בנושאים החשובים.
כיצד זה נעשה? האזרחים נפגשו לעיתים תכופות באסיפת העם בכיכר העיר (המקום שבו התקבלו ההחלטות החשובות בענייני המדינה), וערכו הצבעות בנושאים השונים שהעסיקו אותם, כמו חלוקת תקציב המדינה למטרות השונות, ליחסים עם מדינות אחרות, לחינוך הנוער ועוד. צורה זו של קבלת החלטות נקראה דמוקרטיה ישירה. עקרון שלטון העם והדמוקרטיה האתונאית התבססו על כך שלאזרחים לא רק הייתה אפשרות להשתתף בהחלטות, אלא גם הייתה חובת השתתפות באסיפה, חובתו של האדם הפוליטי וביטוי לאזרחות טובה.
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", 1948)
מקום הכינוס של העם באתונה. במת האבן שעליה עמד כנראה הדובר באסיפה וברקע הר האקרופוליס ועליו הפנתיאון, מקדש האלה אתנה השומרת על העיר
*155*
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", 1948)
בדמוקרטיה הישירה ביוון העתיקה הייתה רק למיעוט מן האוכלוסייה אפשרות להשתתף בקבלת ההחלטות ובניהול המדינה. מרבית התושבים - נשים, עבדים וזרים - לא נחשבו לאזרחים ולכן לא השתתפו בחיים הפוליטיים. הדמוקרטיה הישירה שהתקיימה באתונה התאפשרה כיוון שהיה מדובר באוכלוסייה קטנה של כמה אלפי אזרחים שאותם אפשר היה לכנס יחד.
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", 1948)
האם לדעתכם אפשר לקיים את הדמוקרטיה הישירה גם בימינו באמצעות שכלול השיטה? אם כן, תארו איך זה יעבוד בפועל? אם לא, הסבירו מדוע ותארו כיצד זה ייראה אם תופעל דמוקרטיה ישירה בימינו.
האם אפשר לקיים דמוקרטיה ישירה בימינו?
יש הטוענים כי כיום לא ניתן לנהל דמוקרטיה ישירה, כפי שהייתה קיימת באתונה, משתי סיבות עיקריות:
1. ברוב המדינות יש היום מיליוני אזרחים ולא ניתן לכנסם ולקיים מנגנון של קבלת החלטות.
2. הנושאים המעסיקים את המדינה בימינו רבים ומורכבים. קצב החיים במדינה המודרנית מהיר הרבה יותר ולרוב האזרחים אין זמן, יכולת או ידע, לקחת חלק באופן קבוע בתהליך קבלת ההחלטות במדינה.
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", 1948)
לאחרונה הועלתה הצעה להיעזר במחשבים כדי לפתח סוג של דמוקרטיה ישירה - כלומר "כיכר העיר" תהיה סביבה וירטואלית ואזרחים יצביעו באתרים המיועדים לכך. דוגמה לכך קיימת בסקרים המתפרסמים באתרים שונים.
הציגו נימוקים בעד ונגד ההצעה.
*156*
בימינו כמעט אין דמוקרטיה ישירה, כלומר במציאות מודרנית אין דמוקרטיה במובן האתונאי של יוון העתיקה, כי העם אינו שולט באופן ישיר. השלטון במדינות הדמוקרטיות נתון בידי קבוצה קטנה של אנשים, הנציגים של העם, והיא ממלאת תפקידים שלטוניים-פוליטיים. אך עם זאת, העם הוא הריבון מאחר שהוא בוחר בנציגיו בשלטון, הוא בעל הסמכות, לכן השלטון פועל לשמו ולמענו. יש מצבים מסוימים שבהם קבלת ההחלטות במדינה נעשית בשיטת משאל העם, שהוא למעשה שימוש בדמוקרטיה הישירה.
מושגון
משאל עם: שיטה שהשלטון או מספר מסוים של אזרחים עשויים לנקוט לשם קבלת החלטות, על ידי הכרעה ישירה של כלל האזרחים במדינה באמצעות הצבעה. האזרחים המשתתפים בהצבעה במשאל עם מתבקשים להכריע בין שתי אפשרויות בלבד: "תומך" או "מתנגד" וההחלטה מתקבלת בהתאם להכרעת הרוב. הנושאים שעליהם מקובל בחלק מן המדינות לקיים משאל עם הם נושאים מרכזיים ועקרוניים, כמו אישור חוקת המדינה; אישור הסכם שלום עם מדינה שכנה, הצטרפות למסגרת על-לאומית כמו האיחוד האירופי.
יש מדינות כגון שווייץ המקיימות צורה מודרנית של דמוקרטיה ישירה, ועל פי שיטה זו, כל חקיקה או החלטה מחייבת מתקבלות במשאל עם. משאל עם רווח גם במדינות בעלות משטר רודני ובאמצעותו מנסים השליטים להראות שרוב העם תומך בפעולותיהם וכי הם פועלים "בשם העם".
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", 1948)
מאז כינונה של מדינת ישראל ועד כתיבת שורות אלה, לא נערך בה משאל עם.
מעת לעת מתעורר ויכוח ציבורי בעניין משאל עם. יש הטוענים שבנושאים מכריעים אין די במנדט שנתנו האזרחים לנבחריהם בתקופת הבחירות והם דורשים לקיים משאל עם. הדרישה למשאל עם הועלתה, למשל, לגבי החלטות הנוגעות לקביעת גבולות המדינה כתוצאה מהסכמים מדיניים או מהחלטה חד צדדית של הממשלה.
עמדה זו באה לידי ביטוי בחוק סדרי השלטון והמשפט 1999, אולם יישומה מותנה בחקיקת חוק מיוחד לגבי משאל עם. נטען שחשוב שההחלטות בנושאים אלה יתקבלו בהכרעה ישירה של כל האזרחים וכך יהיו גם מקובלים יותר, משום שהם מבטאים את הדמוקרטיה במיטבה ומעודדים מעורבות אזרחית.
המתנגדים למשאל עם טוענים שהוא איננו מבטיח הכרעה דמוקרטית יותר משום שהוא מערער על השיטה הייצוגית. לרוב אזרחי המדינה אין די ידע שיאפשר להם לקבל הכרעות בנושאים חשובים ומורכבים. הם לא יוכלו לדעת באמת את משמעות ההכרעה העומדת לפניהם ויהיו נתונים להשפעות שונות. המתנגדים למשאל עם טוענים כי מסיבה זו יש להשאיר את ההכרעה בידי נציגים נבחרים.
*157*
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", 1948)
הכנסת קיבלה תיקון לחוק סדרי השלטון והמשפט, והעבירה חוק משאל עם בשנת התש"ע (2010). בחוק נקבעו הסדרים הנדרשים לקיום משאל עם בישראל. מעתה קיום משאל עם בנושאים שבהם נדרשים ויתורים טריטוריאליים, כגון ביטול החלתם של השלטון והמשפט הישראלי במזרח ירושלים וברמת הגולן, שבהם חל המשפט הישראלי היום. כך, מגביל חוק משאל העם את עליונותה ואת כוחה של הכנסת כי יידרש אישור ההסכם במשאל עם.
*157*
שלטון העם בימינו - ריבונות העם
במדינות דמוקרטיות מודרניות שבהן מיליוני אזרחים, אי אפשר לתת לכל האזרחים להיות בשלטון, וקשה לאפשר לכל אזרח להשתתף באופן ישיר בקבלת כל החלטה המעסיקה את הציבור במדינה. לכן שלטון העם הוא ביטוי לריבונות העם, לעובדה שהעם הוא בעל הסמכות במדינה (שהיא מחליפה את שלטון העם של אתונה). אזרחי המדינה בוחרים להם נציגים לשלטון שתפקידם לקבל החלטות בנושאים החשובים לניהול המדינה, ולפעול למען כל אזרחיה. שלטון זה נקרא "שלטון יציג" או "דמוקרטיה ייצוגית". השפעת האזרח על קבלת ההחלטות במדינה מופעלת באמצעות נציגיו הנבחרים. לנבחרי העם יש ייפוי כוח (מנדט) לפעול בשם הבוחרים. אולם ייפוי כוח זה אינו בלתי מוגבל, לאזרחים זכות (ואף חובה) לבקר את השלטון ואת פעולותיו והשלטון אחראי בפני האזרחים לפעולותיו - כלומר עליו לתת להם דין וחשבון על מעשים והצלחות ועל מחדלים וכישלונות. לכל מדינה דמוקרטית יש שיטה שונה לבחירת הנציגים ולהגדרת סמכויותיהם.
מושגון
דמוקרטיה יצוגית: שלטון שנבחר באופן דמוקרטי על ידי אזרחי המדינה, אחת לכמה שנים, ומייצג אותם, את דיעותיהם ואת צורכיהם. לשלטון יציג ניתנת סמכות לקבל החלטות עבור כל אזרחי המדינה. סמכות זו אינה מוחלטת, זו סמכות מוגבלת שניתנת לשלטון לפרק זמן קצוב. זהה למושג: שלטון יציג.
*158*
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", 1948)
1. בחרו שלושה תלמידים לוועד הכיתה.
2. חברי הוועד יצאו מהכיתה לחדר אחר ויתכננו את מסיבת סוף השנה. עליהם לכתוב תוכנית הכוללת את כל הפרטים הקשורים למסיבה: תוכן, מקום, זמן ותקציב.
3. בינתיים, תידון מליאת הכיתה, בהיעדרם של חברי הוועד, במסיבת סוף השנה והתלמידים ינסו לגבש תוכנית הכוללת את כל הפרטים הקשורים למסיבה: תוכן, מקום, זמן ותקציב.
4. השוו בין שתי התוכניות, זו של הוועד וזו של הכיתה כולה: איזו מוצלחת יותר?
*158*
שלטון העם בדמוקרטיה מתבטא בפעילותם הפוליטית של האזרחים, במעורבותם ובהשתתפותם בחיים הציבוריים במדינה. קיימות מידות שונות של נטילת חלק בחיים הפוליטיים, החל מהצבעה בבחירות, דרך השתתפות בהפגנות, פעילות במסגרת מפלגתית או בארגונים חברתיים, וכלה בכהונה בתפקיד ציבורי. מנגד קיימים אנשים שמתנכרים לחיים הפוליטיים ואינם מגלים כל עניין ומעורבות בהם.
כיוון שבדמוקרטיה הייצוגית קביעת המדיניות וקבלת ההחלטות השוטפות נעשות על ידי קבוצה קטנה של אנשים, קיימת חשיבות רבה להשתתפות הפוליטית של האזרחים המחזקת את עקרון ריבונות העם ושלטון העם.
א. השתתפות בבחירות
השתתפות בבחירות היא דרך מרכזית המבטאת את עקרון שלטון העם. הבחירות מאפשרות לאזרחים לבחור את השלטון או להיבחר לשלטון.
השיטה היא מעגלית, כלומר האזרחים בוחרים את נציגיהם לשלטון; הנציגים הנבחרים מקבלים את ההחלטות עבור כלל האזרחים; האזרחים מחליטים אם לבחור בהם שוב או לבחור נציגים אחרים. למעשה, זו הדרך הבסיסית ביותר שבה האזרחים משפיעים על החיים הציבוריים.
*159*
(מתוך ה"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", 1948)
"אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור". (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ה, עמוד א)
כלומר, אין ממנים מנהיג ללא הסכמת הקבוצה שאותה הוא אמור להנהיג ובחירתה בו.
"כל אדם זכאי להשתתף בהנהלת מדינתו בין אם בהשתתפות ישירה ובין אם באמצעות נציגות שנבחרה בבחירות חופשיות".
(בספר תמונה):
לפניכם יושבים נציגים מחמש מדינות. כל אחד מספר על שיטת הבחירות במדינתו:
א. "במדינה שלנו מותר רק למפלגה אחת להתמודד בבחירות, ואסור להקים עוד מפלגות שיתחרו בה".
ב. "במדינה שלנו מתמודדות שתי מפלגות. מפלגה אחת הנמצאת בשלטון, ומפלגה אחרת שמתנגדת לה. בבחירות האחרונות מנעו בדרכים שונות את זכות ההצבעה מרוב האזרחים המתנגדים למפלגת השלטון".
ג. "במדינה שלנו דורשים שלאזרח יהיה תואר אקדמי תמורת הזכות להשתתף בהצבעה. מאפשרים להצביע גם למי שיש כסף או רכוש רב. מי שאין לו כסף או לא למד באוניברסיטה - לא יוכל להשתתף בבחירות".
ד. "במדינה שלנו, פעילים של מפלגות שונות מפעילים לחץ רב על האזרחים כדי שיצביעו עבורם. הם מבטיחים להם כסף רב, ומאיימים לפגוע בהם אם יצביעו עבור מפלגה אחרת".
ה. "במדינה שלנו נבחרו נציגים מצוינים לפני עשר שנים ומאז הם שולטים באורח דמוקרטי".
1. האם במדינות אלה מתקיימת לדעתכם שיטת בחירות דמוקרטית? נמקו.
2. כתבו לכל אחד מהנציגים הסבר בדבר הסכנות שבאופני הבחירות במדינותיהם, ומדוע הם פסולים לדעתכם.
*160*
(בספר תמונה):
שיטות בחירה הן מכלול הכללים אשר על פיהם ממירים קולות למושבים או למשרות בפרלמנט.
קיים מגוון של שיטות בחירות שנהוגות בעולם:
בחירות יחסיות - צריכה להיות התאמה בין אחוז הקולות שקיבלה מפלגה, לבין אחוז המושבים שלה בפרלמנט. השיטה נהוגה במדינות כמו ישראל והולנד. בחירות רוביות - המפלגה שזוכה במספר הקולות הרב היא המנצחת. קיימת שיטת הרוב הפשוט, המועמד הצובר את רוב הקולות (לא בהכרח רוב מוחלט), נבחר בהצבעה הראשונה והיחידה. שיטה זו נהוגה במדינות כמו קנדה, ארצות הברית ובריטניה. קיימת גם שיטת הרוב המוחלט, שבה מונהגת שיטת שני הסיבובים, כלומר בחירת מועמד יחיד. אם אף מועמד אינו זוכה ברוב מוחלט בסיבוב הבחירות הראשון, שני המועמדים הראשונים מתמודדים בסיבוב בחירות שני. שיטה זו נהוגה במדינות כמו צרפת ומצרים.
בחירות מעורבות - לבוחרים יש בדרך כלל שני קולות, אחד לבחירות האזוריות (שיטת הרוב), ואחד להתמודדות על הייצוג היחסי (רשימה מפלגתית). שיטה זו נהוגה במדינות כמו ניו זילנד וגרמניה.
בחירות ארציות - כל המדינה היא אזור בחירה אחד, אין חלוקה גאוגרפית לאזורים.
בחירות אזוריות - המדינה מחולקת ליחידות אזוריות לצורכי בחירות. הבוחרים מצביעים באזור הבחירה שהם משויכים אליו. שיטת בחירות תיחשב אזורית, אם החלוקה לאזורים משפיעה על אופן הקצאת המושבים בבית הנבחרים - בין המועמדים האישיים או בין המפלגות. חלוקה אדמיניסטרטיבית לאזורים שאין לה השפעה כזאת, אינה יכולה להיחשב לחלוקה שבה הבחירות הן אזוריות. בחירות רשימתית - הבוחר מצביע לרשימה מפלגתית. הרכב הרשימה נקבע על פי החלטות או על סמך תוצאות הבחירות המקדימות שנערכו במפלגה. שיטה זו נהוגה במדינות כמו פורטוגל, ספרד ודרום אפריקה.
בחירות אישיות - הבוחר מצביע למועמד מסוים על פי העדפתו האישית. למשל, הבחירות למועצות המקומיות בארץ. ראש הרשות או ראש העיר נבחר בבחירות אישיות.
בחירות דמוקרטיות
על מנת שבחירות יהיו דמוקרטיות וישקפו את רצון האזרחים, הן צריכות לקיים שישה תנאים:
1. בחירות כלליות: הבחירות מתקיימות בהשתתפות כל האזרחים, ללא הבדלי
דת, גזע, מין ומצב כלכלי. כל אזרח במדינה, אם הגיע לגיל שנקבע בחוק, זכאי להצביע בבחירות, או להציג את מועמדותו לבחירה ואסור להגביל את זכות ההצבעה אלא במקרים חריגים (יש מדינות שמונעות
*161*
זכות זו מאסירים ומאזרחים בעלי פגיעה נפשית). כל אזרח בישראל מגיל 18 ומעלה יכול להשתתף בבחירות לשלטון (לכנסת), ומגיל 21 ומעלה הוא זכאי להיבחר לכנסת (אלא אם בית המשפט שלל ממנו את הזכות לבחור או להיבחר, מסיבה מסוימת על פי החוק).
2. בחירות שוות: לכל בוחר יש קול אחד, וקולו שווה לקולו של כל אזרח אחר. כלומר, לכל אזרח מותר להצביע (על ידי הטלת פתק לקלפי) פעם אחת בלבד, וכאשר סופרים את הפתקים, כל פתק שווה קול אחד בלבד. קולו של המשכיל שווה לקולו של חסר ההשכלה, קולו של העשיר שווה לקולו של העני. השוויון בזכות ההצבעה משקף את ההכרה בערך השוויון בדמוקרטיה. כולנו שווים בזכותנו להשפיע על המדיניות באמצעות בחירת הנציגים למוסד הריבוני.
3. בחירות חופשיות: הבחירות מתקיימות ללא כפייה וללא הטלת פחד. כל אזרח יכול לבחור במועמד שהוא רוצה בו, או להציג את מועמדותו שלו לבחירה, ללא חשש מאדם אחר. בבחירות חופשיות קיימת תעמולת בחירות חופשית, כמשקפת את חופש הביטוי וההתארגנות.
4. בחירות תחרותיות: בבחירות משתתפות לפחות שתי מפלגות בעלות עמדות שונות או שני מועמדים המתחרים ביניהם על השלטון. האזרח מצביע עבור המפלגה או המועמד המייצגים את דיעותיו.
5. בחירות חשאיות (סודיות): רק הבוחר יודע למי הוא מצביע, ולאף אחד אחר אין זכות לדעת זאת. על מנת לשמור על הבחירות חופשיות וחשאיות, קיימים אמצעים שנועדו להבטיח את חשאיות הבחירה, כך שאין אפשרות להפעיל לחץ לא הוגן על הבוחר ולשכנעו להצביע עבור מועמד מסוים. בישראל לדוגמה ההצבעה נעשית מאחורי פרגוד המסתיר את המצביע על מנת לשמור על החשאיות. הבוחר מכניס פתק למעטפה אטומה ואם ירצה סגורה, ומשלשל את המעטפה אל תוך הקלפי (תיבה) שאסור לפתוח אותה עד סוף יום הבחירות.
6. בחירות תקופתיות: הבחירות מתקיימות אחת לכמה שנים, על פי מה שנקבע בחוק, והשלטון איננו יכול להמשיך לשלוט מעבר לזמן קצוב זה מבלי שיעמוד מחדש למבחן הבוחרים. אם האזרחים אינם מרוצים מהשלטון, הם יכולים להחליף אותו בבחירות הבאות. במדינות הדמוקרטיות קיימים כללים הקובעים בכל כמה זמן ייערכו בחירות. למשל, בישראל הבחירות לכנסת נערכות בכל ארבע שנים, וכך הבוחר יוכל להחליף את השלטון אם אינו מרוצה ממנו. זהו אחד המאפיינים המרכזיים של הבחירות הדמוקרטיות שהופך אותו לביטוי מודרני של שלטון העם. שכן הייצוג הוא על תנאי, והעם צריך לחדש את אמונו בכל תקופה קבועה בחוק. זהו אחד הדברים המבדילים את התפיסה הדמוקרטית המודרנית מתפיסות לא דמוקרטיות, אשר גם בהן השליטים נתפסים כמייצגים את העם, אבל עם מנדט שאינו מוגבל בזמן.
- במד''ל - הפעלה: הסברה לקראת בחירות
*162*
(בספר תמונה):
בחירות מתקיימות גם במשטרים לא דמוקרטיים, אולם הן אינן חופשיות ואין בהן תחרות אמיתית על השלטון. בדרך כלל, רק מפלגה אחת - הנמצאת בשלטון - משתתפת בבחירות. השלטון פועל בדרכים שונות כדי לדכא את מתנגדיו, וכך למעשה, מתנגדי השלטון אינם יכולים להחליף את השלטון באמצעות בחירות.
(בספר תמונה):
אתם מעוניינים שאזרחים רבים ככל האפשר ישתתפו בבחירות, ויבינו את האופי הדמוקרטי שלהן. התחלקו לשני צוותים. בפני כל צוות עומדת משימה:
א. נסחו דף הוראות, ועצבו כרזה לבוחרים על פי ששת (או יותר) התנאים לבחירות דמוקרטיות (כדאי להוסיף איורים כדי שהנושא יהיה מובן לכולם).
ב. אחד הדברים שמחזקים את הדמוקרטיה הוא מידת ההשתתפות בבחירות. ככל שיותר אזרחים בוחרים, כך הדמוקרטיה איתנה יותר.
חברו דו שיח בין אזרח/ית שלא מעוניין/ת להצביע, לבין אזרח/ית שחושב/ת שהכרחי להצביע.
(בספר תמונה):
(בספר תמונה):
איזה תנאי מששת התנאים ההכרחיים לעריכת בחירות דמוקרטיות (בחירות כלליות, שוות, חופשיות, חשאיות, תקופתיות ותחרותיות) בא לידי ביטוי בכל אחד מהמקרים הבאים:
א. אחד המועמדים בבחירות לכנסת הגיש תלונה במשטרה על כך שקיבל איום כי ייפגע אם לא יסיר את מועמדותו לבחירה.
ב. בבחירות לכנסת ה-16 שנערכו בשנת 2003 השתתפו 27 מפלגות המייצגות את הקבוצות השונות בישראל.
ג. הערב קיימה שרת המשפטים אסיפת הסברה לקראת הבחירות לכנסת.
ד. אזרח אחד, שניסה להצביע פעמיים, נעצר לחקירה על ידי המשטרה.
ה. מהפך בבחירות לכנסת התשיעית - 1977! לראשונה, מפלגת הליכוד, בראשות מנחם בגין, הצליחה לנצח בבחירות ולהחליף את השלטון שהיה עד אז בידי מפלגת "המערך" (היום: מפלגת העבודה).
*163*
חשיבות המפלגות במשטר הדמוקרטי
המפלגות והרשימות לכנסת מתארגנות על ידי האזרחים כדי לשמש מסגרת לפעילותם הפוליטית ובעיקר כדי להיבחר לכנסת, במקרה של מפלגה או רשימה הפועלת במישור הכלל ארצי או כדי להיבחר לעירייה או למועצה המקומית במקרה של פעילות במישור המקומי. הפעילות המפלגתית ובניית הרשימה הן תחילתו של תהליך ההשתתפות של אזרחים בשלטון. תהליך ההשתתפות מתבטא בכך שאזרחים מממשים את זכותם להתארגן, לפעול ולהצטרף לכל מפלגה.
מושגון
מפלגה: קבוצת אנשים בעלי אינטרס משותף, שהתארגנו במסגרת פוליטית כדי לקחת חלק בשלטון ולממש את רצונותיהם. במדינות דמוקרטיות חייבות להיות שתי מפלגות או יותר.
למפלגות חשיבות מרכזית בקידום עקרון שלטון העם במשטרים דמוקרטיים. המפלגה שואפת להיבחר, להגיע לשלטון, כדי לייצג את השקפת העולם של בוחריה ולקדם את הצרכים שלהם. המפלגות הן מסגרות המאפשרות השתתפות אזרחית, מהוות גורם מתווך בין קבוצות שונות בעם לבין השלטון ומאפשרות לקיים קשר בין העם לבין השלטון. למשל, חברי מפלגה יכולים לקחת חלק בהחלטות שבסופו של דבר יחייבו את נציגיה בכנסת, ובכך בא לידי ביטוי עקרון שלטון העם.
כל מפלגה מציגה בפני הבוחר את המצע (התוכנית) שלה, מבהירה את עמדותיה בנושאים שונים, ומתחייבת לפעול בהתאם לעמדות אלה אחרי הבחירות. כך יכול האזרח לבחור במפלגה המייצגת בצורה הטובה ביותר את עמדותיו, את השקפותיו ואת הנושאים החשובים לו. ישנם נושאים שכמעט כל המפלגות מחויבות לקדמם אך ההבדל יהיה על מה ישימו דגש חזק יותר בחקיקה, אם ייבחרו לכנסת, ובעשייה הממשלתית, אם ישבו בממשלה.
מושגון
מצע המפלגה: אוסף הרעיונות והעמדות של מפלגה בנושאים שונים. המצע כולל גם תוכניות פעולה שהמפלגה מתכוונת לבצע אחרי הבחירות. המצע מתפרסם בכתב, על מנת שהציבור יוכל להכיר אותו לפני כל מערכת בחירות.
*164*
ב. מעורבות פעילה של אזרחים במשטר הדמוקרטי
עד כה דיברנו על השתתפות בבחירות, אבל שלטון העם אין פירושו רק הצבעה בבחירות אחת לכמה שנים. עקרון שלטון העם מזמן לאזרח דרכים נוספות לעקוב אחר פעולות השלטון הנבחר, לבקר אותו ולהשפיע על החלטותיו.
(בספר תמונה):
מה לדעתכם יכול לקרות אם כל האזרחים רק יצביעו בבחירות לכנסת ולא יהיו מעורבים ופעילים במדינה?
מעורבות ופעילות של אזרחים במדינה מאפשרות להם לממש את עקרון שלטון העם, להשפיע על קבלת ההחלטות במדינה ולא פחות חשוב מכך - לבקר את השלטון, את נציגי הציבור.
מדוע האזרחים צריכים לפקח על פעולות השלטון הנבחר ולבקר אותו?
1. על מנת לוודא כי השלטון מקיים את הבטחותיו לבוחר (למשל, לפני הבחירות הבטיחה מפלגה כלשהי להפחית את שכר הלימוד לסטודנטים, אך אחרי הבחירות לא קיימה את הבטחתה).
2. השלטון עשוי לקבל החלטות שאינן מקובלות על האזרחים (למשל, הממשלה החליטה על העלאת מחירי הדלק והחשמל, ורוב אזרחי המדינה מרגישים שזה לא צודק).
3. השלטון עשוי לנצל לרעה את כוחו, לשם קבלת החלטות המפלות אוכלוסיות מסוימות, מוחלשות בדרך כלל, או לקבלת החלטות הפוגעות במהות הדמוקרטיה או בזכויות של אזרחים.
המשטר הדמוקרטי מאפשר לאזרחים להיות מעורבים בניהול המדינה ולנסות להשפיע על החלטות השלטון. זאת על ידי פעילות במפלגות או בקבוצות השפעה (קבוצות אינטרס), ושימוש באמצעים שונים להבעת דעתם ומחאתם: כגון פנייה לתקשורת, שליחת מכתבים לנציגי השלטון, ארגון הפגנות ושביתות וחתימה על עצומות. בהמשך הפרק נכיר אמצעים אלה.
*165*
(בספר תמונה):
עד כמה אתם מתעניינים בפעילות השלטון? ובפוליטיקה?
1. סמנו את התשובות המתאימות לכם וענו על השאלות שבהמשך.
א. אני מקפיד/ה לשמוע חדשות פעם ביום:
א) כל יום
ב) לפעמים
ג) ממש לא
ב. אני אוהב/ת חדשות ותוכניות אקטואליה בטלוויזיה:
א) מאוד
ב) לפעמים
ג) כלל לא
ג. אם יש בבית הספר הרצאה של חבר/ת כנסת:
א) אלך בשמחה
ב) תלוי אם הוא/היא נחמד/ה ומעניינ/ת
ג) אשתדל להתחמק
ד. העמודים החביבים עליי בעיתון הם:
א) העמודים הראשונים ומאמרי הפרשנות
ב) אני מרפרפ/ת על העמודים הראשונים וממשיכ/ה הלאה
ג) אני מיד מדלג/ת על העמודים הראשונים
ד) אינני קורא/ת עיתון כלל
ה. הנושאים והדיונים בשיעורי אזרחות:
א) תמיד מעניינים אותי
ב) אני מתעניינ/ת רק אם יש משהו ממש מרתק
ג) פשוט משעמם ולא קשור לחיים שלי
ו. כשאני שומע/ת אנשים בוויכוח פוליטי:
א) אתקרב ואצטרף לוויכוח בשלב כלשהו
ב) אולי אקשיב מהצד
ג) אסתלק מהמקום
ז. לקראת בחירות או בשבוע של התרחשות פוליטית סוערת:
א) ההתעניינות שלי גדלה
ב) לא משפיע עליי כל כך
ג) לא מעניין אותי, מחכה שזה יעבור
סולם תשובות:
אם לפחות חמש מהתשובות שבחרת הן מהקבוצה (א) את/ה מתעניין/ת בפוליטיקה במידה רבה.
אם לפחות חמש מהתשובות שבחרת הן מהקבוצה (ב) את/ה מתעניין/ת בפוליטיקה במידה בינונית.
אם לפחות חמש מהתשובות שבחרת הן מהקבוצה (ג) את/ה מתעניין/ת בפוליטיקה במידה מועטה.
*166*
2. מה גיליתם על עצמכם, באשר להתעניינותכם בנושאים פוליטיים-אקטואליים?
3. מהי לדעתכם מידת ההתעניינות של שאר התלמידים בפוליטיקה - רבה או מועטה? מהן לדעתכם הסיבות לכך? האם זה מפריע לכם או לא מפריע לכם? נמקו.
4. מה לדעתכם יעודד תלמידים להיות אזרחים מעורבים פוליטית? הציעו דרכים לעודד השתתפות פוליטית או חברתית של בני נוער.
על האדישות
האויב המר של החברה בכלל ושל החברה הדמוקרטית בפרט הוא האדישות. השלטון ישתדל יותר למלא את תפקידיו אם ידע שהציבור עוקב אחר מעשיו ודורש ממנו לפעול בתחומי אחריותו. ערנות של אזרחים עשויה למנוע שחיתות או שימוש בכוח השלטון למטרות לא ראויות.
לפניכם שיר מחאה שכתב מרטין נימלר, כומר פרוטסטנטי גרמני שהתנגד לנאציזם והשמיע ביקורת נוקבת על האדישות, על שיתוף הפעולה ועל השתיקה של הרוב הדומם בגרמניה.
לא הרמתי את קולי
בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני.
*167*
"לשבת על הגדר" הוא ביטוי שמשמעותו להיות לא מעורב, להיות לא בפנים ולא בחוץ. האם שירם של אריק איינשטיין ושלום חנוך יושב על הגדר מתאר לדעתכם אדם לא מעורב?
(בספר תמונה):
"יושב על הגדר"
יושב על הגדר
כתב ושר: אריק איינשטיין
הלחין ועיבד: יצחק קלפטר
יושב על הגדר
רגל פה רגל שם
יושב על הגדר
בסדר עם כולם
דופק חיוכים לכל
הכיוונים
ותמיד, תמיד נמצא
בענינים.
יושב על הגדר
רגל פה רגל שם
יושב על הגדר
משקיף על העולם
דופק חיוכים לכל
הכוונים
ותמיד, תמיד נמצא
בענינים.
יושב על הגדר
מביט לפה מציץ
לשם
קורא עיתון
שומע חדשות בזמן
עוטף את עצמו
במסך עשן.
- במד"ל - הפעלה: עד כמה את/ה אדיש/ה?
דרכים שונות להיות מעורב בנעשה במדינה:
1. פעילות במפלגות
המשטר הדמוקרטי מאפשר לאזרח לא רק להצביע עבור מפלגה מסוימת, אלא גם להיות חבר במפלגה שהוא תומך בה. אזרחים פעילים במפלגה יכולים להשפיע בדרכים שונות:
- על ידי השתתפות באירועים שהמפלגה מארגנת וקידום רעיונותיהם באירועים אלה.
- תרומה כספית למפלגה או התנדבות לפעילות מסוימת.
- חברות במוסדות המפלגה - כל אזרח יכול להיות חבר מפלגה ולהשתתף בקבלת ההחלטות בתוך המפלגה המחייבות את נציגיה בכנסת.
*168*
- על ידי בחירת נציגי המפלגה לשלטון. חברי מפלגה משתתפים בצורות שונות בבחירת האנשים שינהיגו אותה, ואשר עשויים לייצג אותה בשלטון. היכולת לבחור את נציגי המפלגה לשלטון מגבירה את יכולתם של אזרחים לקדם את דיעותיהם ואת רצונותיהם, ולהשפיע על ההחלטות המתקבלות במפלגה.
קיימות שיטות שונות לקביעת מועמדי המפלגה לכנסת ולתפקידים אחרים בבחירות. במפלגות מסוימות קיימת ועדה שתפקידה לקבוע מי יהיו המועמדים. שיטה דמוקרטית יותר היא בחירת "מרכז", כלומר נציגים שנבחרים על ידי חברי המפלגה ומקבלים ייפוי כוח להחליט מי יהיו מועמדי המפלגה בבחירות. שיטה שלישית נקראת בחירות מקדימות (פריימריז). בבחירות מקדימות סגורות יכולים להשתתף בקביעת מועמדיה של המפלגה כל חבריה של אותה מפלגה (ולא רק חברי המרכז).
בסופו של תהליך זה מתקבלת רשימה של מועמדים לחברות בכנסת. הראשון ברשימה הוא הראשון שנכנס לתפקיד, השני נכנס שני וכך הלאה אחריו לפי מספר הנבחרים. המועמד הראשון יהיה גם ראש הממשלה, אם המפלגה תזכה בבחירות הכלליות ויוטל עליה להרכיב את הממשלה.
(בספר תמונה):
1. רשמו את שמות המפלגות הקיימות היום - חפשו את אתרי המפלגות ונסו ללמוד מהם על עקרונותיהן.
2. בחרו במפלגה שהכי נראה לכם שלא תצביעו עבורה. קראו היטב את מצעה. תארו אותה באופן חיובי (עשו לה פרסומת).
תארו אותה באופן ביקורתי.
3. בחרו את המפלגה שעם מצעה אתם הכי מזדהים.
תארו את מצעה באופן ביקורתי.
תארו אותה באופן חיובי, הדגישו את הדברים החשובים לכם במיוחד.
עצבו לה כרזת פרסומת, סמל או ג'ינגל (זמריר).
4. בחרו בחבר כנסת מכל אחת מהמפלגות, ונסו לברר את הפרטים הבאים, ראשית באתר הכנסת ובערוץ הכנסת, ביוטיוב ולאחר מכן לפי חיפוש ב-Google:
א. האם היה/הייתה ח"כ/ית פעיל/ה?
ב. האם פועלו/ה תאם את מצע המפלגה?
ג. כתבו סיכום והערכה על פועלם של חברי הכנסת שבחרתם מהמפלגות השונות.
*169*
2. פעילות בקבוצות השפעה (קבוצות אינטרס)
אזרחים יכולים לקדם את הנושאים החשובים להם (אינטרסים) על ידי התארגנות בקבוצות שאינן משתתפות בבחירות ושאינן שואפות להגיע לשלטון. קבוצות אלה נקראות קבוצות השפעה או קבוצות אינטרס.
מושגון
קבוצת אינטרס: קבוצה של אזרחים בעלי מטרה משותפת, הפועלת יחד מרצונה החופשי, בדרך כלל בהתנדבות, להשגת מטרות מסוימות ומוגדרות. קבוצה זו מנסה להשפיע על השלטון, אך אינה שואפת להגיע לשלטון ואינה מתמודדת בבחירות. נקראת גם קבוצת השפעה.
(בספר תמונה):
בישראל פועלות קבוצות השפעה רבות ושונות. לדוגמה: שדולת הנשים, ארגון עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, הוועד למען השבת,
שלום עכשיו, מועצת יש"ע, פעולה ירוקה, צלול, עמותת אור ירוק, אל-סם, האגודה למלחמה בסרטן, המרכז לנפגעות תקיפה מינית, לתת, נגישות, ויצ"ו ועוד. קבוצות ההשפעה פועלות בתחומים שונים ומגוונים ולעיתים גם מנוגדים אלה לאלה.
מדיניות ציבורית יכולה להתבטא בהחלטה כמה כסף להקציב לנושא מסוים, האם לחוקק חוק מסוים, מה יהיה שכר הלימוד באוניברסיטה ועוד. על כל אלו מעוניינות להשפיע קבוצות האינטרס.
למרות ההבדלים ביניהן, לכל קבוצות האינטרס יש מכנה משותף והוא הרצון להשפיע על השלטון להיענות לדרישותיהן באופן דמוקרטי. מספרן של קבוצות האינטרס בישראל גדל בהתמדה והשפעתן מתרחבת.
אזרח יכול להשתייך בו זמנית לקבוצות השפעה שונות. זאת בניגוד לחברות במפלגה, שבה על פי חוק אזרח יכול להיות חבר במפלגה אחת בלבד.
הקבוצות השונות השואפות להשפיע על השלטון לתמוך במדיניותן, בעיקר באמצעות הקצאת משאבים - בעיקר כסף - מפעילות מנופי לחץ שונים על מנת לחדור אל מסדרונות השלטון. מנגנון פעילות עיקרי של קבוצות אלו הוא באמצעות "לוביזם".
*170*
מושגון
לוביזם, לובי, שדולה: פעילות בקרב מקבלי החלטות של גורמים שונים - כלכליים, חברתיים ואחרים על מנת להשפיע על השלטון לתמוך במדיניותן. פעילות הלוביסט כרוכה בהגעה לוועדות הכנסת השונות, שיחות עם פוליטיקאים ואנשי הביורוקרטיה הממשלתית ועוד.
(בספר תמונה):
"על מנת שהרע ינצח, די בכך שהטובים יישבו בחיבוק ידיים". (אדמונד ברק, הוגה דיעות ומדינאי אנגלי, 1729-1797)
מה כוונתו של אדמונד ברק? מה צריכה להיות המסקנה המעשית של אזרחים על פי דבריו?
3. שימוש באמצעים למעורבות אזרחית במשטר הדמוקרטי
כל אזרח או קבוצת השפעה הרוצים לקדם מטרות מסוימות (למשל שמירה על איכות הסביבה, עידוד סופרים ומשוררים, שיפור תנאי עבודה, סלילת כביש חדש, הפחתת מחירי מוצרים וכדומה), יכולים לפעול בכמה דרכים כדי למשוך את תשומת לב השלטון ולהשפיע על החלטותיו: שליחת מכתבים לנציגי השלטון, עצומות להעלאת הנושא על סדר היום הציבורי באמצעות פנייה לתקשורת, ארגון הפגנות והכרזה על שביתות.
- מכתבים לנציגי השלטון ועצומות
כל אזרח זכאי לשלוח מכתב לנציגי השלטון כדי לשכנע אותם לפעול למען קידום מטרה הנראית לו ראויה לקידום. במכתב מבהיר האזרח מה מפריע לו, מדוע חשוב לו לקדם מטרה מסוימת, ומה הוא מצפה מנציגי השלטון.
אפשר כמובן לשלוח מכתב משותף בשם מספר רב של אנשים. ככל שמספר התומכים ברעיון גדול יותר, כך גדלה יכולת ההשפעה על השלטון. מכתב המוגש בשמם של אנשים רבים שרוצים לקדם מטרה מסוימת נקרא עצומה.
*171*
מושגון
עצומה: בקשה בעלת משמעות ציבורית, המוגשת בכתב מטעם קבוצה ושל אנושים, ומופנית לנציגי השלטון, האחראים על קבלת החלטה בנושא הנדון במכתב. אזרחים יכולים להצטרף לעצומה על ידי חתימה עליה. עצומה יכולה להתפרסם בעיתונות במטרה לגייס תמיכה ציבורית רחבה ככל האפשר. פנייה לאזרחים לחתום על עצומות נעשית פעמים רבות באמצעות האינטרנט או בדוכני החתמה ברחוב. עצומות בהיקף גדול במיוחד בתולדות המדינה היו עצומה למען הגולן ועצומה של התנועה למען חוקה לישראל. שתיהן כללו מאות אלפי חתימות תמיכה של אזרחים. עצומות רבות מוגשות בנושאים סביבתיים, כאשר ישנה התנגדות של ציבור גדול לבניית כביש על חשבון שמורת טבע וכדומה. עצומות עשויות לגרום לשינוי במדיניות, לחקיקה ולפעולות ממשיות ולא רק סמליות מצד השלטון.
(בספר תמונה):
1. אתרו מפגעים ביישובכם, למשל: צומת מסוכן; היעדר מקום מסודר לפעילות לנוער לאחר שעות הלימודים; היעדר שבילי אופניים; גן ציבורי מוזנח; תוכנית פיתוח העלולה לפגוע בסביבה; מחסור בתחבורה ציבורית ועוד.
2. נסו להשיג מידע על הסיבה לאחד המפגעים שבו אתם מבקשים לטפל ועל הדרכים לפתור את הבעיה. בררו מי הם בדיוק האחראים על הטיפול: העירייה/המועצה המקומית? משרד ממשלתי? רשות אחרת?
3. נסחו עצומה הקוראת לאחראים לטפל במפגע ולפתור את הבעיה. הדפיסו את העצומה ובנו טבלאות לחתימות הכוללות שם, שם משפחה וחתימה.
4. החתימו כמה שיותר תושבים על העצומה: השתמשו באינטרנט, בדוכנים במקומות ציבוריים ובפנייה אישית מדלת לדלת.
5. הגישו את העצומה לגורם האחראי ושלחו אותה גם לחברי כנסת, למשרדי ממשלה הקשורים במפגע וחשוב מאוד: לעיתונות הכתובה, לאתרי אינטרנט, לרדיו ולטלוויזיה (נסו לאתר אתרים מיוחדים לפרסום עצומות באינטרנט).
*172*
- ארגון הפגנה
הפגנה היא דרך של אזרח בודד או של קבוצת אזרחים להביע באופן פומבי (ציבורי) את דעתם, ובדרך כלל להביע מחאה גלויה בעניין הנראה להם חשוב ובעל משמעות. הפגנה יכולה לכלול אסיפת מחאה של אנשים במקום מסוים, תהלוכה ממקום למקום, הנפת כרזות מחאה, נאומים, קריאת סיסמאות על ידי המפגינים וכדומה. הפגנות יכולות להיות בנושאים מגוונים: התנגדות או תמיכה במדיניות הממשלה, הפגנה למען שיפור שירותים עירוניים, הפגנה למען רעיון או עיקרון מסוים - כגון זכויות בעלי חיים, הפקעת מחירים, דרישות שכר ועוד.
הפגנה היא זכות אזרחית בסיסית. הפגנה נחשבת לאחד האמצעים המרכזיים בדמוקרטיה להבעת מחאה נגד השלטון:
1. היא מאפשרת לקבוצה או ליחיד להביע את עצמם.
2. היא מאפשרת לאזרחים להתאגד ולפעול יחד ולהשפיע כקבוצה.
3. הפגנה עשויה למשוך את תשומת לב הציבור והשלטון, ולגרום להם להכיר בצרכים ובעמדות של המפגינים.
(בספר תמונה היעזרו במורה):
הפגנה של אזרחים ממוצא אתיופי נגד האפליה
(בספר תמונה היעזרו במורה):
דמוקרטיה בפעולה
חשיבותה ויכולת ההשפעה של הפגנה גדלות ככל שמספר האנשים המשתתפים בה גדל וככל שהתקשורת מדווחת עליה יותר.
יחד עם זאת, הזכות להפגין אינה בלתי מוגבלת וקיימות גם הגבלות על פי חוק, לדוגמה שההפגנה לא תפריע לסדר הציבורי. כאשר יותר מ-50 איש רוצים להפגין יחד, עליהם לפנות למשטרה לבקשת אישור לקיום ההפגנה, זאת על מנת לוודא כי הסדר הציבורי לא ייפגע.
*173*
כדי שהפגנה תהיה יעילה ומשפיעה, היא צריכה למשוך את תשומת לב השלטון, התקשורת והציבור. דרכים לעשות זאת הן גיוס אזרחים רבים להשתתף בהפגנה, השמעת קולות, שלטים בוטים או מתוחכמים, ולפעמים הצגות ומיצגים. למרבה הצער, לפעמים נוצרים מצבים אלימים בהפגנות שגם הם יוצרים עניין והד תקשורתי.
ניתן לקיים מחאות והפגנות יחיד שבהן באות לידי ביטוי מצוקות של אנשים שאינם מעוניינים או שאינם מסוגלים לארגן הפגנה גדולת ממדים. לעיתים דווקא הפגנות אלה מצליחות לעורר את הציבור ואת התקשורת.
(בספר תמונה היעזרו במורה):
לפניכם דוגמאות להפגנות גדולות וחשובות שהתקיימו בישראל בשנים האחרונות:
הפגנת סטודנטים בשנת 1998
הפגנת חרדים בשנת 1999
הפגנות ערבים בשנת 2000
הפגנה נגד תוכנית ההתנתקות בשנת 2006
הפגנת נכים בשנת 2001
הפגנה האימהות החד הוריות בשנת 2003
הפגנת חיילי מילואים לאחר מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006
"מחאת האוהלים" בשנת 2011
בחרו באחת ההפגנות, חפשו מידע ותמונות אודותיה באתרים שונים והכינו תיאור בכתב ותיאור חזותי של ההפגנה. הדגישו את הנקודות הבאות:
מי היו מארגני ההפגנה?
מה היו מטרותיה?
היכן התקיימה ומה הייתה הסיבה לבחירת המיקום?
כמה אנשים השתתפו בה?
האם ההפגנה הצליחה להשיג את מטרותיה?
האם ההפגנה זכתה לחשיפה בתקשורת? באיזה היקף?
ניתן להיעזר באתרי אינטרנט מתאימים בעיקר באתרי חדשות.
*174*
- הכרזה על שביתה
ישנה דרך השמורה לעובדים למחות על פגיעה בזכויותיהם, בתנאי עבודתם או בשכרם. לאנשים עובדים יש כוח רב בידיהם, שכן תפקודה של המערכת שבה הם עובדים תלוי בכך שיתייצבו בזמן לעבודתם ויעשו את כל המוטל עליהם. אם הם סבורים שזכויותיהם נפגעו הם יכולים לנסות, במקרים מסוימים, להשפיע על החלטות המעסיקים שלהם או אפילו הממשלה באמצעות שביתה.
מושגון
שביתה: הפסקת עבודה זמנית, שנעשית ביוזמת העובדים, על מנת להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות שיפעלו לטובת העובדים.
4 סוגי מחאה נוספים:
מחאת היחיד, שביתת שבת, אוהל מחאה (שילוב בין שביתה והפגנה) ושביתת רעב.
(בספר תמונה היעזרו במורה):
דרך נוספת לבקר, להביע מחאה על הקיים, לדרוש שינוי ולקוות לעתיד טוב יותר היא הביטוי האמנותי.
באמצעות ציור, פיסול, שירה, סיפורים, קריקטורות, קומיקס, קולנוע או תיאטרון, ניתן לבטא בצורה רגשית ושכלית מחאה או כאב, מתוך רצון להשפיע ולשנות. לפניכם כמה יצירות הבאות מתוך רצון למחות ומתוך ביקורת חברתית.
- מוזיקה
בשנים האחרונות מתפתח סוג מוזיקה מיוחד הקרוי ראפ. הראפ הוא שיר מחאה קצבי שמבוסס על מעין דקלום בחרוזים. מוצאו של הראפ הוא בשכונות העוני האפרו-אמריקאיות בארצות הברית.
*175*
הנה דוגמא לשיר מחאה וביקורת משלנו:
הציפור והכלוב
ביצוע: דפנה ארמוני
מילים ולחן: שלום חנוך
מישהו שכח לסגור את הכלוב
מישהו שכח את הדלת פתוחה
הציפור הקטנה יכולה לעוף
אבל מה זה קרה לה, היא לא בטוחה
מה שם מחכה לה בעצם בחוץ
אם תמצא מזונה או צמרת נוחה
אם אורבות סכנות... ואימת הבדידות...
וממה תתקיים, האם יש בכוחה?!
מה זה חופש? מה עושים איתו?!
יש אין סוף שאלות ואין אף תשובה
כי הרגל הוא הרגל, ותקווה היא תקווה
הצפור הקטנה התרגלה לכלובה
מישהו שכח לסגור את הכלוב
מישהו שכח את הדלת פתוחה
אולי גם אנחנו שכחנו לעוף
בורחים מהאור אל חסות חשיכה
ונוקפים הימים זמן כמו רוח נושב
לפעמים זה עולה אבל מה זה חשוב
לכל היותר מפרפר לו הלב
וחוזר אל סיפור הציפור והכלוב
מה זה חופש? מה עושים איתו?!
יש אין סוף שאלות ואין אף תשובה
כי הרגל הוא הרגל, ותקווה היא תקווה
הציפור הקטנה התרגלה לכלובה
- מסר חברתי באמצעות אמנות פלסטית (ציור, פיסול וכדומה)
אמנים רבים מבטאים ביצירותיהם את דיעותיהם, את רגשותיהם ואת שאיפתם לשינוי חברתי. ביצירת אמנות צריך קודם כול להתבונן וליהנות ואחר כן לנסות להבין מה היא מבטאת ומהו המסר שהאמן רוצה להעביר לצופים.
לפניכם שתי יצירות אמנות. הראשונה היא ציור של האמן אבישי אייל והשנייה של קבוצת אמנים מתחומים שונים הנקראת "איפה דנה" שערכו מיצג (מופע שבו משולבים תיאטרון, ציור ופיסול).
התבוננו היטב ביצירות וחשבו מה תוכנן, מה האמנים מבקרים ומהו המסר שלהם?
*176*
(בספר תמונה היעזרו במורה):
"עבודה"
האמן אבישי אייל מצייר כבר שנים רבות, כאשר בין הנושאים החביבים עליו הוא העבודה כערך וכמילה עם משמעויות רבות.
בציור מסתתרים מילה, מיכל וכלים. נסו למצוא את כולם, ולחשוב מה משמעותם.
(בספר תמונות היעזרו במורה):
"נטוע"
במהלך המיצג הופיעו חברי קבוצת "איפה דנה" כשהם נושאים מזוודות. פתחו את המזוודות והוציאו מעין עמודי מתכת וברגים ויחד בנו את העץ כשברקע השמיעו שירים ישראליים. בסיום הקמת העץ, חילקו תפוזים לקהל ואז פירקו את העץ והחזירו את החלקים למזוודות.
נטיעת עצים מסמלת חיים וצמיחה וכוונה להכות שורשים ולהיות שייך. העץ המתכתי הוא עץ "אינסטנט" הנבנה במהירות ואינו מסוגל להכות שורשים וגם לא להצמיח פירות.
*177*
קירות מדברים - גרפיטי, סטיקרים, מודעות וכל השאר...
דרך זמינה ומקובלת להביע דיעה בכל נושא היא באמצעות כתיבה, ציור והדבקה על הקירות שבמרחב הציבורי. לעיתים אנשים עושים בה שימוש לא תקין ומלכלכים קירות שאינם מיועדים לכך. לפניכם אוסף מקרי של צילומי "קירות מדברים".
(בספר תמונה):
1. התבוננו בצילומים ורשמו:
מה הרקע לכתיבת כל אחד מהם? מה הם רוצים להגיד, לדעתכם? האם אתם מסכימים עם הכתוב?
2. אספו בכתיבה או בצילום אוסף של כתובות במקום מגוריכם או במקומות שבהם אתם מבקרים, ה"מדברות" אליכם.
*178*
(בספר תמונה):
עיקרון שלטון העם הוא ביטוי לריבונות העם (ריבון פירושו אדון). העובדה שהעם הוא מקור הסמכות השלטונית במדינה היא אחד העקרונות המרכזיים במשטר דמוקרטי. עיקרון זה מתקיים במשטר הדמוקרטי של היום בשתי דרכים שיכולות להשתלב זו בזו:
1. דמוקרטיה ישירה, שבה ההחלטות מתקבלות באופן ישיר על ידי אזרחי המדינה (כפי שהיה באתונה לפני כ-2,500 שנה, או בשיטת משאלי העם בימינו).
2. דמוקרטיה ייצוגית (או שלטון יציג), הנפוצה בימינו ומתבססת על הבחירות. האזרחים בוחרים בנציגיהם לשלטון, והשלטון צריך לייצג אותם ולקבל בשבילם החלטות. במקרה זה העם הוא הריבון, אך שולט באופן ישיר.
ראינו כי שלטון העם מתקיים גם על ידי מתן אפשרות לאזרח לבקר את השלטון ולהשפיע על החלטותיו מדי יום. אזרחים יכולים לעשות זאת באמצעות פעילות במפלגות או בקבוצות השפעה (אינטרס), וכן באמצעות כלים דמוקרטיים נוספים: פנייה בכתב לנציגי השלטון, ארגון הפגנה או הכרזה על שביתה.
(בספר תמונה):
- שלטון העם
- ריבונות העם
- דמוקרטיה ישירה
- משאל עם
- דמוקרטיה ייצוגית (שלטון יציג)
- מפלגה
- מצע מפלגה
- קבוצת אינטרס (קבוצת השפעה)
- עצומה
- הפגנה
- שביתה
*179*
(בספר תמונה):
1. מתי החל עקרון שלטון העם לראשונה, וכיצד הוא בא לידי ביטוי באותה תקופה?
2. מה ההבדל בין הדמוקרטיה הישירה לבין הדמוקרטיה הייצוגית (שלטון יציג)?
3. מהו משאל עם? מה יתרונותיו ומה חסרונותיו?
4. כיצד יכולים אזרחים להשפיע על החלטות השלטון במדינה דמוקרטית?
5. מהם ששת התנאים המרכזיים לקיום בחירות דמוקרטיות?
6. מהם ההבדלים בין בחירות במשטר דמוקרטי לבין בחירות במשטר לא דמוקרטי?
7. יש מדינות האוסרות על אסירים ועל חולי נפש להשתתף בבחירות. האם אתם תומכים בזה או לא? מדוע?
8. מה ההבדל בין מפלגה לבין קבוצת ההשפעה (קבוצת אינטרס)?
9. בבחירות במשטר דמוקרטי באים לידי ביטוי ערכים דמוקרטיים שונים: חופש הביטוי, חופש ההתארגנות והשוויון. הסבירו כיצד מתממש כל אחד מהעקרונות האלה בתהליך הבחירות?
10. שנת 1998 נחשבת לשנת מחאתם הגדולה של הסטודנטים בישראל נגד הממשלה. ראשי אגודות הסטודנטים (נציגי הסטודנטים) השביתו את הלימודים באוניברסיטאות במשך ארבעים יום, בדרישה מהממשלה להוריד את שכר הלימוד באוניברסיטאות. ההשבתה לוותה בהפגנות סוערות מול משרדי הממשלה והכנסת. חשוב לציין כי בישיבת ראשי אגודות הסטודנטים נחלקו הדיעות בין הנוכחים לגבי דרך הפעולה שיש לנקוט, על מנת להפעיל לחץ על הממשלה בעניין שכר הלימוד: חלק טענו שיש לפתוח בהשבתת האוניברסיטאות ולא לקיים לימודים, בעוד אחרים סברו שהשביתה רק תפגע בסטודנטים עצמם, ולכן עדיף לערוך הפגנות ברחבי הארץ, מול הכנסת ומול משרד האוצר, מבלי להשבית את הלימודים באוניברסיטאות.
א. מהי עמדתכם לגבי דרישתם של הסטודנטים להורדת שכר הלימוד? אילו ערכים עומדים בבסיס דרישתם?
ב. אילו אתם חברים באגודת הסטודנטים:
באיזו דרך לדעתכם על הסטודנטים לבחור - הפגנה או שביתה? מהם היתרונות של הדרך שאתם מציעים על פני השנייה? אילו שיקולים הנחו אתכם בבחירתכם? (הגורמים המעורבים, פגיעה בגורמים שאינם מעורבים, פרסום, הגינות במאבק, קידוש המאבק, טווח השפעה, גיוס תומכים מחוץ לאוניברסיטאות וכדומה).
*180*
*180*
פתיחה
בפרק זה נדון בעקרון הכרעת הרוב, שהוא אחד העקרונות המרכזיים במשטר הדמוקרטי. נעמוד על חשיבותו של עיקרון זה, ונראה מדוע הכרעת הרוב היא הדרך שאימצו משטרים דמוקרטיים לקבלת החלטות. בהמשך הפרק נכיר את הסכנות שעלולות לנבוע ממתן בלתי מוגבל של סמכות וכוח להכרעת הרוב, ונעמוד על הצורך להבטיח את זכויות המיעוטים מפני הרוב, ועל הדרכים לשמירת זכויות המיעוט ולמניעת מצב של עריצות הרוב.
(בספר תמונה):
כיצד מגיע אדם להכרעה או להחלטה?
יש כמה דרכים להחליט ולהכריע בכל נושא. הדרך השקולה: כדאי להתחיל לאסוף נתונים, להתייעץ, לחשוב על כמה אפשרויות, לשקול את האפשרויות השונות ולהשוות את היתרונות ואת החסרונות בכל אפשרות ולבסוף להגיע להחלטה. דרך טובה לא פחות במקרים רבים היא ההחלטה על בסיס תחושה: אדם העומד בפני החלטה מנסה להרגיש ולדמיין כיצד ייראו הדברים אם יחליט כך או אחרת, ואז ניגש להחלטה.
(בספר תמונה):
1. התחלקו לארבעה צוותים. כל צוות מייצג משפחה גדולה.
2. בכל "משפחה" צוותית מתקיים דיון על רקע זהה: לקראת החופש הגדול ההורים מכנסים את המשפחה לישיבה שבה יוחלט על אופייה של החופשה המשפחתית השנתית.
במהלך הישיבה הוצעו כמה הצעות:
א. חופשה משפחתית בסימן התנדבות למען הקהילה - עזרה באחד מקיבוצי הדרום בקטיף של גזר גמדי.
ב. חופשה משפחתית בסימן חו"ל: נסיעה מחוף לחוף.
ג. חופשה משפחתית בסימן חיזוק הנופש בארץ - שהות בצימר בצפון הארץ.
*181*
3. נהלו דיון ב"משפחה הצוותית". כיצד תגיעו להחלטה במקרה זה?
4. המחיזו את הדיון וההגעה להחלטה בכל צוות והציגו לפני מליאת הכיתה.
האנשים שונים בדיעותיהם
בפרק הקודם למדנו שהדמוקרטיה היא שלטון העם. כלומר, האזרחים בוחרים את השלטון, והשלטון צריך להתחשב בדעתם ולדאוג לצורכיהם. אך עם אינו עשוי מקשה אחת. בכל מדינה, וגם במדינת ישראל, חיה אוכלוסייה מגוונת: דתיים וחילונים, עניים ועשירים, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, בריאים וחולים, וכן בני עדות שונות ולאומים שונים. כל אלה אינם דומים אלו לאלו בדיעותיהם ובצורכיהם. הבדלים אלה יוצרים לעיתים קושי לקבל החלטה אחת שתחייב את כולם לנהוג על פיה.
כיצד אפשר לקבל החלטה כאשר הדיעות שונות?
על פי כללי הדמוקרטיה, כאשר אי אפשר לקבל החלטה שכולם מסכימים לה, מתקבלת ההחלטה שרוב האזרחים תומכים בה. החלטה כזו נקראת הכרעת הרוב. ברגע שההכרעה מתקבלת, היא מחייבת את כולם - את הרוב שתמך בה ואת המיעוט שהתנגד לה.
מושגון
רוב: החלק הגדול יותר של האזרחים מבחינה מספרית ביחס לקבוצות אחרות.
מיעוט: החלק הקטן של האזרחים מבחינה מספרית.
*181*
הכרעת הרוב נחשבת הדרך המועדפת לקבלת החלטות במשטר דמוקרטי. נהוג לתת לכך מספר סיבות:
1. עקרון הכרעת הרוב מאפשר לפרט להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות, ולהשפיע על עמדות של אחרים שלא חושבים כמותו. אם הרוב יחשוב כמותו - מוטב, אם לאו - והפרט מוצא עצמו בדעת מיעוט, לפחות הוא ניסה להשפיע ולקח חלק בתהליך.
2. קשה לקבל החלטה שתהיה מוסכמת על כולם בכל הנושאים; מה שטוב עבור אדם אחד אינו בהכרח טוב עבור אדם אחר. הכרעת הרוב עונה על רצונותיו ועל צרכיו של חלק גדול יותר של הציבור, בנושא מסוים - כלומר היא מייצגת את דעתו של רוב הציבור.
3. בחברה מגוונת המאפשרת חופש דיעות, דעת הקהל נוטה להשתנות והרכב הרוב איננו קבוע. לפיכך תענה הכרעת הרוב פעם על רצונותיהם של אלו ופעם אחרת על רצונותיהם של אחרים.
*182*
מימוש עקרון הכרעת הרוב
במשטר הדמוקרטי התחום הבולט ביותר שבו בא לידי ביטוי עקרון הכרעת הרוב הוא הבחירות לפרלמנט - בישראל לכנסת. לפי החוק, אחת לארבע שנים ניגש האזרח לקלפי הנמצאת בקרבת מקום מגוריו על מנת לשלשל לתיבת ההצבעה את הפתק של המפלגה שבה הוא תומך. המפלגה שקיבלה את מירב הפתקים היא המפלגה הגדולה בכנסת, שמתוכה יבוא לרוב גם מרכיב הממשלה - ראש הממשלה. אך הכרעת הרוב מתקיימת לא רק אחת לארבע שנים בבחירות לכנסת, אלא גם בחיי היומיום שלנו.
כך לדוגמה:
בבית הספר - ראש מועצת התלמידים נבחר על ידי רוב תלמידי בית הספר.
בקרב החברים - בהחלטה לאן ללכת לבלות, באיזה משחק לבחור לשחק ועוד.
בכנסת - החלטות בנושאים השונים מתקבלות על ידי הצבעת רוב.
בממשלה - הממשלה מאשרת מדיניות או תקציבים על פי הכרעת רוב.
בבתי המשפט - הכרעה בהליך משפטי נעשית תמיד ברוב.
(בספר תמונה):
האם ככל שיותר ויותר אנשים תומכים בהחלטה מסוימת, ככה גדלים הסיכויים שההחלטה תהיה טובה יותר? האם כל החלטה שמתקבלת על ידי הרוב היא טובה?
מצד אחד, משטר דמוקרטי אינו יכול להתקיים ללא עקרון הכרעת הרוב, והמיעוט מקבל על עצמו את הכרעת הרוב. עיקרון זה מבוסס על הסכמה כי הרוב מקבל החלטה תוך התחשבות במיעוט. אבל מנגד, שלטון הנתמך על ידי הרוב מנצל את כוחו לרעה, מדכא את המיעוט ופוגע בזכויות הבסיסיות של המיעוט, הוא עריצות הרוב, לדוגמה: הכרעת רוב הפוגעת במיעוט דתי או אתני ומונעת ממנו מלקיים את חגיו, היא עריצות הרוב.
*183*
*183*
א. עריצות הרוב
אמנם משטר דמוקרטי אינו יכול להתנהל ללא עקרון הכרעת הרוב, אך הכרעת הרוב איננה ערך אלא רק שיטה מועדפת לקבלת החלטות. מועדפת? לא תמיד: לעיתים היא עלולה להיות מסוכנת. הסכנה היא במצב שיש מיעוט מוגדר והרוב עלול לקבל החלטות שיפגעו בזכויות הבסיסיות של המיעוט. במקרים כאלה מאבדת הכרעת הרוב את מעלתה כדרך טובה לקבלת החלטות והופכת להיות "עריצות הרוב".
הערכים הדמוקרטיים וזכויות האדם והאזרח קודמים לעקרונות של ניהול המשטר הדמוקרטי. כלומר עקרון הכרעת הרוב הוא חשוב בדמוקרטיה, אולם הוא כפוף לדרישה שלא לפגוע בזכויות האדם והאזרח ובזכויות המיעוט.
מושגון
עריצות: אכזריות, יחס קשה ומדכא לאחרים.
עריצות הרוב: מצב שבו הרוב מנצל את מעמדו ואת כוחו, ומקבל החלטות קשות שעשויות לפגוע בזכויות הבסיסיות של המיעוט.
הכרעת הרוב ולא עריצות הרוב
כדי שהכרעת הרוב לא תהפוך לעריצות רוב, צריכים להתקיים כמה תנאים:
1. צריך להבטיח לכל אדם זכות שווה להשתתף בקבלת ההכרעה
כל אדם צריך לקבל הזדמנות שווה להשתתף בהכרעה, להביע את דעתו ולנסות לשכנע את האחרים לתמוך בה. זכות זו צריכה להתממש בזמנים שאותם קובעת המדינה - לדוגמה: בחירות, משאלי עם ועוד.
2. הכרעת הרוב צריכה להתחשב בזכויות האדם והאזרח
לכל אדם יש זכויות בסיסיות בלא קשר לקבוצה שאליה הוא משתייך - קבוצת הרוב או קבוצת המיעוט. אסור לרוב לקבל הכרעה שתפגע בזכויות האדם והאזרח, כמו הזכות לחיים בכבוד, הזכות לחירות, הזכות לשוויון, הזכות לבחור ולהיבחר, חופש ההתארגנות, חופש הדת והפולחן, חופש התנועה, חופש הביטוי והזכות להליך משפטי הוגן. במקרים אלה הכרעת הרוב שפוגעת במיעוט אינה לגיטימית. המשטר הדמוקרטי יוצר אמצעים שנועדו להבטיח את ההגבלות על עריצות הרוב. לדוגמה הבטחת זכויות אלו בחקיקה מיוחדת שאותה ניתן לשנות רק ברוב גדול מיוחד.
*184*
3. הכרעת הרוב צריכה לאפשר למיעוט את הזכות להפוך לרוב
משטר דמוקרטי צריך להבטיח למיעוט את האפשרות להביע את דעתו, ולנסות לשכנע את רוב האנשים לתמוך בה. במשטר דמוקרטי מעמדו של הרוב אינו מובטח והוא עשוי להפוך למיעוט.
בכל מדינה דמוקרטית מתקיים מאבק על השלטון בין שתי מפלגות לפחות. מאבק זה אמור לאפשר למפלגת המיעוט להביע את עמדותיה ולנסות ולהשפיע על ציבור הבוחרים לתמוך בה.
4. הכרעת הרוב במסורת היהודית
המסורת היהודית ההלכתית פיתחה לאורך דורות בעולם הקהילה היהודית בסיס להכרעה על פי רוב, שהתבטאה בתקנות הקהל. ללא מסורת זו, לא הייתה מתפתחת דמוקרטיה באופן כה טבעי בתנועה הציונית בתקופת היישוב ולאחר מכן במדינת ישראל. חשוב להבין כי כאן שימשה המורשת היהודית בסיס עמוק לטבעיות שבה התקבלה הדמוקרטיה במדינת ישראל.
(בספר תמונה):
"לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות". (שמות כ"ג, ב)
(בספר תמונה):
1. מתי ההליכה "אחרי רבים" היא"לרעות"?
2. מדוע בכל זאת נשארת מסקנת הפסוק שיש לקבל החלטות על פי הכרת הרוב (אחרי רבים להטות)?
קיימים סוגים שונים של מיעוטים
כל אחד מאיתנו יכול להיות "רוב" בעניין אחד "ומיעוט" בעניין אחר. אנחנו יכולים להשתייך לרוב שאוהד קבוצת כדורגל בשכונה שלנו, אבל למיעוט בעיר כולה. כל אחד צריך לראות עצמו כמיעוט אפשרי כדי לכבד את זכויות המיעוטים.
עד כה התמקדנו במיעוט בעל עמדה שונה מעמדת הרוב. בכל מדינה חיים אזרחים השייכים למיעוטים מסוגים אחרים, לדוגמה: קבוצות אתניות שמהוות מיעוט במדינה - מיעוט מספרי מבחינת השייכות הלאומית, השייכות הדתית, השפה, המנהגים ועוד. קבוצות אלה נקראות "מיעוטים קבועים". הכרעת הרוב צריכה לשמור על זכויות האדם והאזרח של השייכים לקבוצות אלה, ובתוך כך לשמור גם על זכותם לבטא ולשמר את ייחודם.
*185*
מושגון
מיעוט לאומי: קבוצת אנשים בתוך מדינה השייכת ללאום (עם) אחר מהלאום שאליו שייכים מרבית האזרחים.
מיעוט קבוע: קבוצה של אנשים בעלת מאפיינים ייחודיים המבדילים אותה מקבוצת הרוב. בשל הבדלים אלה, היא צפויה להישאר מיעוט מספרי לאורך זמן.
ב. כיצד אפשר לשמור על זכויות המיעוט ולמנוע מצב של עריצות הרוב?
אם במשטר דמוקרטי הרוב אינו שומר על הזכויות הבסיסיות של המיעוט, רשאי המיעוט למחות כנגד הכרעת הרוב ולנסות לשנות אותה. הוא יכול לעשות זאת בכמה דרכים:
1. חופש הביטוי וההתארגנות: חופש הביטוי מאפשר למיעוט להביע את דעתו ולנסות לקדם אותה. חופש ההתארגנות מאפשר למיעוט לארגן פעולות מחאה (כמו הפגנות ושביתות) לשם קידום זכויותיו.
(בספר תמונה):
בשנת 2002 הפגינו נכים ואנשים עם מוגבלויות פיזיות בישראל נגד הממשלה, בטענה שהיא אינה דואגת לצורכיהם הבסיסיים, וביקשו להקצות יותר כסף על מנת לסייע להם להשתלב בעבודה ובחברה. לאחר 39 ימי שביתה, הסכימה ממשלת ישראל להיענות לחלק מדרישותיהם (למשל לעזור להם ברכישת אביזרים המיועדים לנכים).
(בספר ציור):
הפגנת נכים בירושלים
*186*
2. השתתפות בבחירות: המיעוט יכול להביע את עמדתו או את מחאתו באמצעות הצבעה בבחירות. אלה מאפשרות לו להשפיע על השלטון או לנסות להחליף אותו. הבחירות גם מאפשרות לעיתים השתתפות נציגות המיעוט בשלטון ובפעילות הפרלמנטרית וייצוגים שונים של המיעוט על ידי הנבחרים.
3. פנייה לבית המשפט: בתי המשפט הם אמצעי להגנה על זכויות האדם והאזרח או על זכויות המיעוט. אזרחים או מיעוטים שזכויותיהם נפגעו יכולים לפנות לבית המשפט כדי שיכריע בפגיעה שנוצרה. כן, לדוגמה, בית המשפט יכול לבטל החלטה שהתקבלה, אם זו פוגעת באחת מזכויות המיעוט או כאשר ההחלטה התקבלה בהליך שאיננו תקין.
(בספר ציור):
בשנת 1999 פנו ארגון עדאללה (המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל) והאגודה לזכויות האזרח לבית המשפט העליון, כדי שיחייב את העיריות המעורבות בישראל (בערים שבהן חיה אוכלוסייה מעורבת של יהודים וערבים) להוסיף כיתוב בשפה הערבית לכל השלטים ברחובותיהן. הארגונים טענו שהיעדר כיתוב בערבית פוגע בזכויות המיעוט הערבי. בית המשפט העליון החליט לקבל את הפנייה, וחייב את העיריות בערים המעורבות להוסיף כיתוב בערבית לצד הכיתוב בעברית.
(בספר ציור):
4. התקשורת: אחד מתפקידיהם של אמצעי התקשורת (טלוויזיה, רדיו, עיתונים, המדיה החברתית ואינטרנט) הוא לחשוף ולדווח לציבור על פגיעה בזכויות האדם והאזרח. חשיפה זו יוצרת, בדרך כלל, לחץ על מקבלי ההחלטות ועשויה להבטיח שמירה על זכויות המיעוט.
*187*
(בספר ציור):
ראינו כי בשל השונות הרבה בין בני האדם אי אפשר לקבל החלטה שתהיה מוסכמת על כולם. לכן הכרעת הרוב נחשבת לדרך העדיפה לקבלת החלטות במשטר הדמוקרטי. התחום הבולט ביותר שבו בא לידי ביטוי עקרון הכרעת הרוב הוא הבחירות לפרלמנט - בישראל לכנסת.
החלטת הרוב צריכה לעמוד בכמה תנאים: ראשית, לכל אדם יש זכות להביע את עמדתו ולנסות לקדם אותה לפני שמתקבלת הכרעה כלשהי; שנית, אסור לרוב לקבל החלטה הפוגעת בזכויות המיעוט; ושלישית, צריך לאפשר למיעוט את היכולת להפוך לרוב. אם התנאים האלה אינם מתקיימים, רשאי המיעוט למחות נגד החלטת הרוב ולפעול כדי לשנות אותה. לשם כך עומדים לרשות המיעוט: חופש הביטוי וההתארגנות, השתתפות בבחירות, פנייה לבתי המשפט ולאמצעי התקשורת.
(בספר ציור):
- רוב
- מיעוט
- הכרעת הרוב
- מיעוט קבוע
- עריצות הרוב
(בספר ציור):
1. מדוע הכרעת הרוב נחשבת לדרך המועדפת לקבלת הכרעות?
2. מתי החלטת הרוב הופכת לעריצות הרוב?
3. כיצד המיעוט יכול לערער על הכרעת הרוב במשטר דמוקרטי?
4. אדם השייך למיעוט: "אם עמדתנו אינה מתקבלת, אנחנו לא מתחייבים לקבל את הכרעת הרוב, וזו זכותנו". מה דעתכם על הנאמר?
5. האם קיימים מצבים שבהם הרוב רשאי לפגוע בזכויות בסיסיות של המיעוט? אם כן, באילו מצבים? נמקו.
6. לאור מה שלמדתם בפרק זה, הציעו רעיונות כיצד לשמר מצד אחד את קבלת ההחלטות על ידי הרוב ומצד שני לתת למיעוט הרגשה שזכויותיו נשמרות?
*188*
*188*
בכל חברה קיימים כללי התנהגות מקובלים. ללא כללים המוסכמים על הכול, לא תוכל החברה להתקיים. כללי התנהגות אלה מבוססים על ערכים מקובלים בחברה הקובעים מה טוב ומה רע, מה מוסרי ומה אינו מוסרי. כללי התנהגות קיימים בכל מסגרת חברתית: במשפחה, בבית הספר, בתנועת הנוער ובין חברים וכן במדינה.
קיומה של מדינה, כל מדינה, מוגדר באמצעות כללים הנקראים חוקים, ומותנה בכך שהן האזרחים והן הממשלה יפעלו על פיהם ויצייתו להם. הפרה גורפת של החוקים מערערת את הסדר החברתי ומסכנת את קיום המדינה. זכויות האזרח, למשל, המודגשות במדינה דמוקרטית, אינן יכולות להתקיים ללא הגדרות החוק.
בפרק זה נכיר את עקרון שלטון החוק במדינה; נעמוד על חשיבותם הרבה של חוקים עבור האזרח ועבור המדינה; ונראה שעל אף החשיבות שבשמירת החוק, עשויים להיות מקרים שבהם החובה לציית לחוק מתערערת.
מושגון
חוק: הוראה שנקבעת על ידי הרשות המחוקקת במדינה (בית הנבחרים, ובישראל - הכנסת).
החוק קובע את המותר והאסור ומגדיר במקרים רבים גם את העונש הצפוי לאדם שיפר אותם.
מהי חשיבותם של חוקים?
החוקים מבטאים את עקרונות הצדק שעליהם מושתתת החברה ויוצרים סדר חברתי.
*188*
שלטון החוק בא לתת ביטוי לעקרונות צדק בשני אופנים מרכזים: שמירה ומתן ביטוי מעשי לערכים שעליהם מושתת המשטר הדמוקרטי, כמו כבוד האדם וחירותו ומימוש עקרון השוויון בפני החוק. חוקים הם הביטוי לערכים שעליהם מבוסס המשטר. כפי שראינו בפרקים קודמים, המשטר הדמוקרטי מבוסס על ערכים: כבוד האדם, שוויון, חירות ועוד. כדי שאפשר יהיה לממש את הערכים ולתת להם ביטוי התנהגותי - נוצרו חוקים.
לדוגמה, למדנו על ערך כבוד האדם. על בסיס הערך הזה נוצרו זכויות שונות - הזכות לחיות בכבוד היא מהמרכזיות שבהן. כדי להגן על הזכות לחיות בכבוד היה צורך לחוקק חוקים - "חוק שכר מינימום"
*189*
הוא דוגמה לכך. חוק זה מחייב את המעסיק לשלם לכל עובד שכר מינימום עבור עבודתו, על מנת שיוכל לחיות בכבוד. דוגמה נוספת: מתוך ערך השוויון, נובעות הזכויות לשוויון בעבודה, שוויון בפני החוק ועוד. לשם הגנה על הזכות לשוויון בעבודה נוצר "החוק לשוויון בעבודה". לפי חוק זה, יש לשלם שכר שווה לנשים ולגברים עבור אותה עבודה ולא להפלות אדם בשל מוצאו.
החוקים נותנים ביטוי מעשי לעקרונות הצדק שעליהם מבוסס המשטר הדמוקרטי.
(בספר ציור):
לפניכם דוגמאות לכמה חוקים. הסבירו איזה ערך מתוך ערכי הדמוקרטיה (כבוד האדם, שוויון, חירות, סובלנות) בא לידי ביטוי בכל אחד מהחוקים:
ו. חוק חופש המידע - לפיו לכל אזרח יש זכות לקבל מהשלטון כל מידע שירצה על פעולות השלטון השונות.
2. חוק בריאות ממלכתי - לפיו כל אזרח זכאי לקבל מהמדינה שירותי בריאות, בהתאם ל"סל בריאות" הנקבע על ידי ועדה בלתי תלויה.
3. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות - לפיו אסור להפלות אנשים עם מוגבלות בקבלה למקומות עבודה.
4. חוק הגנת הפרטיות - לפיו כל אדם זכאי לפרטיות, ואסור לאף אדם או גוף ציבורי לפגוע בפרטיותו בכל צורה שהיא.
*189*
השלטון חייב להבטיח את שלום הציבור והסדר החברתי, והחוקים הם כלי בידיו לקיים זאת. החוקים מגדירים לנו את המותר והאסור, וכן את העונש שיוטל עלינו אם נפעל בניגוד לחוק. החוק מאפשר לכל הקבוצות והפרטים המתגוררים במדינה לחיות במשותף, תוך שמירה על חופש מירבי, כל עוד אינם מפרים את החוק. כל אחד זכאי להיאבק על ערכיו ועל דרכו, כל עוד המאבק שלו הוא במסגרת החוק. החוק הוא מעין "מכנה משותף" המחבר בין קבוצות אוכלוסייה שונות. ללא קיומה של מערכת חוקים אחידה, המחייבת את הכלל לנהוג על פיה, עשויים קבוצות ופרטים לפעול להשגת מטרותיהם גם תוך פגיעה באחרים. החוק מגדיר גם למשטרה ולצבא באיזה אופן ובאילו אמצעים מותר להם להטיל את מרותם לשמירת הסדר הציבורי, ומה אסור להם לעשות כדי לא לפגוע באזרחי המדינה.
*190*
א. חוקה
מושגון
חוקה: הגדרה או קבוצת משפטים המגדירים את משטר המדינה, את המבנה הרשמי של המדינה, ומפרטת את הסמכויות ואת המוסדות של הממשל המרכזי ואת יחסיו עם דרגים אחרים. נוסף על כך, חוקות מפרטות את חוקי היסוד של המדינה, שבהם משתקפים זכויות האדם והאזרח הבסיסיות המובטחות לתושבים, ובכך יוצרות גבולות לממשל. החוקה היא מסמך חוקי קבוע, שקשה מאוד לשנותו. כדי לשנות את החוקה, נחוצה הסכמה רחבה בעם ורוב גדול ומיוחד בבית המחוקקים. החוקה היא מעל החוק, לכן אפשר לפסול חוק העומד בסתירה לחוקה.
(בספר ציור):
"הקהל חוקה אחת לכם ולגר הגר חוקת עולם לדורותיכם ככם כגר יהיה..."
(במדבר ט"ו, ט"ו)
"עתה בוא כתבה על לוח איתם ועל ספר חוקה ותהי ליום אחרון לעד עד עולם".
(ישעיהו ל, ח)
החוקה מהווה ביטוי להסכמה הרחבה הקיימת בעם לגבי ערכי היסוד של החברה שעל פיהם צריכים להתנהל החיים הציבוריים במדינה. ערכים אלה נובעים בדרך כלל מן המסורת ומן התרבות המשותפת של האזרחים. במדינות דמוקרטיות יש לחוקה שלוש מטרות מרכזיות:
- לשמור על יציבות מבנה השלטון הדמוקרטי ועל אופיו. היא קובעת את מסגרת הפעולה של רשויות השלטון ומונעת מהן חריגה מכללי יסוד המוסכמים.
- להגן על האזרחים מפני יוזמות חקיקה או פעולות ממשלה העלולות לפגוע בזכויות האזרח שלהם.
- לשמור על זכויות המיעוטים.
בריטניה נחשבת לאחת המדינות הראשונות שייסדה את השיטה הדמוקרטית, אולם אין לה חוקה כתובה. במקום חוקה ישנו אוסף של כללים ועקרונות ידועים, שאינם כתובים ולא נדונו כמקשה אחת בפרלמנט הבריטי. כללים ועקרונות אלה מכונים "מוסכמות חוקתיות".
*191*
חוקה בישראל: תומכים ומתנגדים
למדינת ישראל אין חוקה כתובה. כבר מימיה הראשונים של המדינה היה ויכוח על הצורך בחוקה במדינת ישראל, ויכוח שנמשך עד ימינו. חלק גדול מהטענות בעד ונגד חוקה לא השתנו במהלך השנים.
בעד חוקה: בהכרזת העצמאות התחייבה מדינת ישראל, בפני כל העולם, שהיא תחוקק חוקה, ולכן עליה לעשות זאת:
"אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת, ו' אייר תש"ח,15 במאי 1948 ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האסיפה המכוננת הנבחרת לא מאוחר מה- 1 באוקטובר 1948..."
נגד חוקה: הכוונה הייתה לחוק או אפילו לחוק יסוד, אך לא במובן של חוקה כללית.
בעד חוקה: חוקה תגן על ערכי המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל ועל זכויות האדם והאזרח.
נגד חוקה: ישראל נמצאת במצב של סכסוך ביטחוני מתמשך עם שכנותיה, חוקה שתתקבל במצב זה של קונפליקט ולחץ ביטחוני, עשויה להיות לא מספקת מבחינת ההגנה על זכויות הפרט.
בעד חוקה: החוקה תגן על זכויותיהן של קבוצות שונות.
נגד חוקה: להיפך - בישראל שוררת אי הסכמה בין קבוצות שונות כמו דתיים, חילונים, מסורתיים וחרדים. לחוקה צריך להיות בסיס רחב של הסכמה, מעבר להכרעת הרוב, ובמצב הנוכחי אין בסיס כזה. בסופו של דבר התקבלה החלטת פשרה לחוקק חוקי יסוד שמטרתם להגן על אופי המשטר במדינת ישראל ואשר בעתיד אפשר יהיה לאגד אותם לחוקה. בצידם של חוקי היסוד ייחקקו חוקים רגילים, שעוסקים בניהול החיים של אזרחי המדינה.
ב. חוקי יסוד
חוק יסוד הוא חוק העוסק בנושאים מהותיים - נושאים שבהם עוסקת חוקה - המגדירים את אופייה של המדינה, ולא בניהול השוטף של המדינה (שבהם עוסקים חוקים רגילים). מטרתם של חוקי היסוד היא למסד את הבסיס הארגוני של השלטון במדינה ולחזק את מימושם של זכויות וערכים שונים, כגון: חופש הביטוי, כבוד האדם, חופש העיסוק וכדומה. אחדים מחוקי היסוד בישראל הם בעלי מעמד גבוה יותר מחוקים "רגילים" במובן זה שהם משוריינים שנדרש רוב מיוחס לשינויים (61 חברי כנסת), כלומר לא רוב רגיל של חברי הכנסת שנמצאים באותו רגע במליאת הכנסת. בפירוט, חוק יסוד: הממשלה וחוק יסוד: חופש העיסוק הם חוקים משוריינים. כמו כן, שני חוקים נוספים משוריינים אחדים מסעיפיהם של חוק היסוד: הכנסת וחוק היסוד: ירושלים בירת ישראל. יתר חוקי היסוד אינם משוריינים. ביקורת שיפוטית עלולה לבטל חוקים רגילים העומדים בניגוד לחוקי יסוד שונים. עד עתה התקבלו בכנסת 11 חוקי יסוד.
*192*
חוקי היסוד של מדינת ישראל הם:
חוק יסוד: הכנסת
חוק יסוד: הצבא
חוק יסוד: הממשלה
חוק יסוד: מקרקעי ישראל
חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל
חוק יסוד: חופש העיסוק
חוק יסוד:נשיא המדינה
חוק יסוד: השפיטה
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
חוק יסוד: משק המדינה
חוק יסוד: מבקר המדינה
(בספר ציור):
גלשו באתר הכנסת וקראו פרטים נוספים על כל חוק יסוד:
http://www.knesset.gov.il/description/heb/heb_mimshal_yesod.htm
1. כיצד הבנתם את מטרתו של כל אחד מחוקי היסוד?
2. מהם העקרונות הדמוקרטיים העולים מכל אחד מהחוקים?
3. האם לדעתכם כל אחד מ-11 החוקים ראוי להיחשב חוק יסוד?
4. האם לדעתכם הייתה הכנסת צריכה לחוקק חוק או חוקים נוספים כחוקי יסוד?
ג. חוק רגיל
חוק רגיל הוא חוק העוסק בניהול החיים השוטפים של אזרחי המדינה. בישראל חוקים רגילים מתקבלים ברוב רגיל של חברי הכנסת (כלומר, רוב חברי הכנסת הנוכחים במליאת הכנסת בזמן ההצבעה). חוק רגיל מתייחס לנושאים רבים ומגוונים בחיינו. לדוגמה:
- חוק לימוד חובה, התש"ט-1949: קובע שכל הילדים מגיל חמש (גן חובה) עד כיתה י' חייבים ללמוד בבית ספר, וכן קובע החוק שהמדינה תממן לימודים אלה.
- חוק הסעה בטיחותית לילדים נכים, התשנ"ד-1994 : קובע כיצד יש להסיע ילדים הסובלים מנכויות שונות, באילו אופנים, מי יכול לעשות זאת ועוד.
- חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994: קובע שלכל אזרח במדינת ישראל ישנה זכות לקבל טיפול רפואי כאשר הוא נזקק לכך.
- חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998: מחייב את המדינה ואת מוסדותיה לספק לאזרח כל מידע שיחפוץ בו ביחס לפעולותיהם כאשר אין במידע זה כדי לפגוע בביטחון המדינה.
- חוק שירות ביטחון, התש"ט-1949: מגדיר את החובה שחלה על כל אזרח בין הגילאים 18-29 להתגייס לצה"ל למשך פרק זמן מסוים.
*193*
- חוק איסור מכירת משקאות לקטין, התשס"ט-1990 : אוסר מכירת משקאות אלכוהוליים לקטינים שטרם מלאו להם 18.
- חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951: מגדיר את מסגרת שבוע העבודה, ימי החופשה וימי העבודה.
- חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987: מגדיר מהו השכר המינימאלי שיש לשלם לעובד עבור עבודתו.
שינוי חוקים
כל חוק מתאים לתקופה שבה הוא נחקק, אך לעיתים משתנות הנסיבות ויש צורך לשנות את החוק ולהתאימו אליהן. לעיתים הציבור הוא שדורש לשנות חוק קיים, או לחוקק חדש בשל השתנות הנסיבות. דוגמה לחוק שיש לשנותו מפעם לפעם בשל שינוי בנסיבות הכלכליות הוא "חוק שכר מינימום" המשולם לעובדים: בעקבות התייקרויות מחירים, המדינה מעדכנת את שכר המינימום ומעלה אותו.
(בספר ציור):
במהלך השנים האחרונות חלו שינויים בכמה חוקים במדינת ישראל. לפניכם דוגמאות לכמה חוקים שבהם חלו שינויים בעקבות שינוי בתנאים החברתיים.
1. חוק המחייב בתי קפה ומסעדות להציב שלט שבו מופיע האיסור על מכירת משקאות אלכוהוליים לבני נוער מתחת לגיל 18.
2. חוק המחייב חברות סיגריות להזהיר את הציבור, בכל פרסום שלהן, שהעישון מזיק לבריאות.
3. חוק האוסר לייבא מחו"ל כלבים המוגדרים ככלבים המסוכנים לציבור.
3. חוק המתיר מהירות נסיעה מירבית של 100 קמ"ש בדרכים בין-עירוניות מסוימות (בעבר המהירות המירבית הייתה 90 קמ"ש).
כתבו ביחס לכל חוק שהשתנה, מה לדעתכם היו הנסיבות החברתיות שהובילו לשינוי החוק.
*193*
למושג "שוויון בפני החוק" יש שני מובנים:
החוק עצמו מבטיח התייחסות שוויונית לכל בני האדם - החוק מתייחס באופן שוויוני לכל הקבוצות והאזרחים במדינה, ניסוחו כללי ואינו מפלה בין יחידים או בין קבוצות שונות. אכיפת החוק היא שוויונית - כאשר יש אי ציות לחוק מתייחסים אל כל אזרחי המדינה - מראש הממשלה ועד אחרון האזרחים - בצורה שוויונית. אין אדם שנמצא מעל החוק; גם שופטי בתי המשפט כפופים לחוק.
*194*
(בספר ציור):
"והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התוrה הזאת על ספר מלפני הכוהנים הלווים:
והיתה עימו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלוהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם:
לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל".
(דברים י"ז, י"ח-כ)
על פי התורה, השליט, המלך, כפוף לאותם חוקים שכל העם כפוף להם, ולכן הוא מצווה לכתוב לעצמו ספר תורה וללמוד אותו כדי שידע את החוקים ולא יפר אותם. בגישה זו היה חידוש, שכן בעת העתיקה רוב השליטים לא ראו עצמם כפופים לחוק כמו כל אזרח.
(בספר ציור):
עיינו בפרשת המלך בספר דברים י"ז, פסוקים י"ח-כ.
1. ממה לדעתכם נובעת עמדת התורה שהמלך חייב לשמור על החוקים כמו כל אזרח אחר?
2. אילו הגבלות מטילה התורה על המלך נוסף על היותו כפוף לחוק ככל אדם?
3. ממה או ממי נובעת סמכותו של המלך לפי פשט הכתוב? נמקו.
*194*
א. גבולות הציות לחוק?
מהם גבולות הציות לחוק? האם אנו מחויבים לציית לכל חוק? ומה אם החוק נוגד את ערכינו הבסיסיים ביותר? מה אם יהיו לנו ייסורי מצפון קשים אם נישמע לחוק כנגד העקרונות העמוקים ביותר שלנו? האם יש מקרים שבהם חובתנו להימנע מקיום החוק? האם המדינה יכולה לסבול במקרים מסוימים מצב של אי ציות לחוק? שאלות אלה עולות בעולם, וגם בישראל, בעיקר בהקשר של תופעות של סרבנות לשרת בצבא ואי ציות אזרחי.
*195*
מושגון
אי ציות אזרחי: פעולה גלויה של הפרת חוק הנעשית על ידי אזרח או קבוצת אזרחים שערכיהם ועמדתם עומדים בסתירה לחוק. מטרת פעולתם היא שינוי החוק או שינוי המצב והם מודעים לכך שייתכן שיוטל עליהם עונש על ידי בית המשפט על הפרת החוק.
האם מותר לא לציית לחוק?
אי ציות של קבוצת אנשים לחוק, שאינו תואם את דיעותיהם ואת אמונותיהם, עלול להוביל למצב שבעתיד קבוצת אנשים אחרת תסרב אף היא לציית לחוק (אחר) שאינו מתאים לה מבחינה אידיאולוגית (רעיונית). מצב כזה, שבו כל קבוצה מקיימת אך ורק את החוקים ש"נוחים" לה ושמתאימים לאידיאולוגיה שלה, ומנגד מפירה חוקים אחרים שאינם מתאימים לה - פוגע ביכולתה של המדינה לשמור על הסדר החברתי.
(בספר ציור):
"לא המאמין הדתי ולא ההומניסט יראו במדינה את הסמכות העליונה לגבי ההכרעות הערכיות היסודיות של האדם. מקורם של חוקי המדינה איננו אלוהי, ואף אינם נובעים מן היסוד התבוני הטבוע באדם. הם קיימים ומקוימים מכוח הסכמה השוררת במסגרתו של קיבוץ אנושי - ולכן אינם רשאים לתבוע לעצמם תוקף של סמכות מוחלטת, שאין להרהר אחריה".
(ישעיהו ליבוביץ, "פתח דבר", בתוך חמי בן-נון, מרי אזרחי, הוצאת יער, תל אביב, 1992, עמ' 13)
כאמור, שמירת החוק חשובה מאוד לשמירת שלום הציבור וכל סדר החיים במדינה. עם זאת, כיום מדינות דמוקרטיות סלחניות לתופעות של הפרת החוק על ידי אנשים פרטיים, בודדים, מסיבות מצפוניות, ואינן ממהרות להעמיד לדין אנשים אלה. תופעות אלה של הפרת החוק ובעיקר הסירוב לשרת בצבא רווחות בקרב פציפיסטים וקבוצות דתיות שונות. הגישה הסלחנית כלפי אנשים אלה מבטאת עמדה הגורסת שהחוק, עם כל חשיבותו, איננו חזות-הכול ויש לגלות גמישות אל מול הערכים, המצפון או האמונות שאנשים אלה מחויבים להם. אם מעשיהם אינם מערערים בסופו של דבר על שלטון החוק - אפשר להתחשב בהם ולא למצות עימם את הדין.
*196*
מושגון
פציפיסט: אדם הסבור שמלחמה לעולם איננה יכולה להיות לגיטימית בשום מצב - גם אם הופרה ריבונותה של המדינה ואזרחיה הותקפו. רבים מהפציפיסטים מחויבים לאי אלימות באופן כללי ולהשגת מטרותיהם בדרכים שאינן כוללות תוקפנות מכל סוג שהוא.
ב. סרבנות מצפון בישראל
קיימים מקרים שבהם אזרחים שומרי חוק בדרך כלל מסרבים לציית לחוק.
מאז קום המדינה היו בודדים וקבוצות שסירבו לשרת בצבא מטעמים אידיאולוגיים, פוליטיים ומצפוניים ובכך הפרו את החוק. בין הסרבנים היו פציפיסטים וסרבני מצפון ורובם שוחררו מן השירות ולא הועמדו לדין על סירובם. לאחר מלחמת ששת הימים (1967) התגברה תופעת הסרבנות לשרת בצה"ל בכלל ובשטחים בפרט. רוב הסרבנים המשתייכים לשמאל הפוליטי עושים כן משום התנגדותם לכיבוש ולעובדה שמדינת ישראל מקיימת שלטון צבאי על הפלסטינים בחלקים מיהודה ושומרון (הגדה המערבית). רבים מהסרבנים הללו טוענים שעל מדינת ישראל לצאת מהשטחים ולהניח לפלסטינים המתגוררים בהם לחיות את חייהם באופן עצמאי, הן משום ששליטה על עם אחר אינה מוסרית, הן מפני החשש לקיומה של המדינה כמדינה יהודית.
סרבנות קיימת גם מהצד הימני של המפה הפוליטית בטענה שלא מוסרי לעקור אנשים ויישובים שנענו לקריאת המדינה להתיישב במקום, ויתור על שטחי ארץ ישראל פוגע במדינה היהודית וגם מסכן אותה ביטחונית. בדרך כלל המסרבים מתנים את גיוסם בכך שלא ישתתפו בפעולות צה"ל נגד יהודים, ואינם מוכנים להשתתף בפעולות פינוי יישובים יהודיים. דוגמה לכך היא הסרבנות להשתתף בפעולות הצבא הקשורות בפינוי שטחים או יישובים או סירוב של בודדים לשרת בצבא לאחר פינוי חבל קטיף וצפון השומרון.
(בספר ציור):
האם לדעתכם סרבנות לשרת בצבא עלולה לפגוע ביציבות ובסדר החברתי? אם כן, כיצד? אם לא, מדוע לא? אם אתם מבחינים בין מקרים שונים - פרטו.
ג. פקודה בלתי חוקית בעליל
ישנו מקרה אחד שבו מוסכם על כל חלקי החברה הישראלית שלא רק שמותר לסרב, אלא שקיימת חובה מוסרית לסרב לבצע פקודה. המקרה הוא כאשר הפקודה הניתנת היא בלתי חוקית בעליל.
*197*
מושגון
פקודה בלתי חוקית בעליל: הוראה הניתנת בידי בעל סמכות (מפקד), שברור כי היא איננה בהתאם לחוקי המדינה או לחוקי המוסר האנושיים (לדוגמה, לפגוע בחפים מפשע, לפגוע בשבויים חסרי ישע). פקודה יכולה להיות בלתי חוקית בעליל, גם כשהיא תואמת את חוקי המדינה (פשיסטית), אך היא הפרת זכויות האדם.
פקודה בלתי חוקית בעליל בהיסטוריה
המונח פקודה בלתי חוקית בעליל נכנס לתודעת הציבור במשפטי נירנברג (משפטים שנערכו בין השנים 1945-1949 לפושעי מלחמה נאצים), הפושעים הנאצים שנטלו חלק בהשמדת מיליוני אנשים, ובכלל זה מיליוני יהודים במהלך השואה, טענו להגנתם שהם בסך הכול ביצעו את תפקידם ומילאו אחר פקודות שקיבלו מן הממונים עליהם. בית המשפט דחה את טענתם וטען שהפקודות שניתנו להם ושאותן הם מילאו היו בלתי חוקיות בעליל ולכן היה עליהם לסרב לציית להן.
(בספר ציור):
השימוש במושג "פקודה בלתי חוקית בעליל" בפסק דין של בית משפט ישראלי נעשה לראשונה במשפט כפר קאסם (1957).
בשנת 1956 הטילה יחידה צבאית עוצר (- איסור יציאה מהבתים) על כפר ערבי שבו התושבים הם אזרחי ישראל, בשם כפר קאסם (כפר ליד פתח תקווה). החיילים ירו והרגו 49 מתושבי הכפר שחזרו מעבודה בשדות ואשר לא ידעו כלל על הטלת העוצר. ועדה שהוקמה לבדיקת נסיבות המקרה המליצה להעמיד לדין 11 חיילים ומפקדים. שמונה מהם נמצאו אשמים ברצח ונידונו למאסר ארוך, בטענה כי הפקודה הייתה בלתי חוקית בעליל והיה עליהם להפעיל שיקול דעת ולסרב לה. בפועל, אף אחד מהמורשעים לא ריצה עונש מאסר ארוך משנה, בשל חנינה שקיבלו מנשיא המדינה.
כיצד ניתן לדעת שהפקודה שניתנה היא פקודה בלתי חוקית בעליל ולכן יש חובה לסרב לציית לה? כאשר ברור לכל אדם שהמעשה שהוא מתבקש לעשות פוגע בזכויות האדם והאזרח ושהוא נוגד את ערכי המשטר הדמוקרטי ואת חוקי המדינה, הרי שאז יש חובה לסרב לציית לפקודה.
כך אמר זאת שופט בית המשפט העליון לשעבר, חיים כהן:
"כאשר אין אצלך ספק שמה שדורשים ממך הוא פשע - אל תעשה זאת".
*198*
(בספר ציור):
חוקים מוזרים בעולם
בכל מדינה יש חוקים שאם עוברים עליהם מקבלים עונש, שיכולים להישמע מוזר באוזנינו, אבל הם שייכים לדברים החשובים לאזרחי המדינה שבה חוקקו אותם.
חוקים מוזרים בשווייץ:
אסור לתלות בגדים לייבוש בימי ראשון. אסור להוריד מים באסלה משעה 10:00 בלילה.
חוקים מוזרים בתאילנד:
אסור לצאת מהבית ללא תחתונים. חובה ללבוש חולצה בזמן נהיגה.
חוקים מוזרים באיטליה:
גבר עלול להיעצר אם הוא נתפס לבוש בחצאית.
חוקים מוזרים באוסטרליה:
חל איסור על ילדים לרכוש סיגריות, אך מותר להם לעשן. רק חשמלאי מוסמך יכול להחליף נורה בבית.
(בספר ציור):
נסו להסביר מהן הסיבות שגרמו למחוקקים לחוקק כל חוק וחוק.
(בספר ציור):
בפתיחתו של הפרק הכרנו את המושג חוק ועמדנו על חשיבותם של חוקים במדינה הדמוקרטית.
ראינו שבמדינת ישראל יש חוקים מסוגים שונים: חוק רגיל, חוקי יסוד. התוודענו לוויכוח הקיים במדינת ישראל על הצורך בחקיקת חוקה, לטענות התומכים והמתנגדים. בהמשך הכרנו את הסיבות שעשויות להוביל לשינוי חוקים, ולמדנו על הוויכוח על גבולות הציות לחוק והסרבנות לשירות בצבא. מן הראוי להדגיש שוב כי שמירה קפדנית על החוק היא תנאי בלתי יעבור לקיום חברה בכלל, ולקיומה של חברה דמוקרטית בפרט! על כל אחד מאיתנו להקפיד ולשמור על חוקי המדינה כתנאי ראשון להשתייכותם אליה. כאשר אין אנו מרוצים מחוק או ממהלך כלשהו, עלינו להביע בעוצמה את דעתנו ולהשתמש באמצעים הדמוקרטיים ובאפשרויות המחאה העומדים לרשותנו, אבל אסור לנו בשום פנים להפר את החוקים.
*199*
(בספר ציור):
- חוק
- חוקה
- חוק יסוד
- אי ציות אזרחי
- סרבנות מצפון
- פקודה בלתי חוקית בעליל
- ושוויון בפני החוק
(בספר ציור):
1. מהי חשיבותם של חוקים במדינה? ציין/י שלוש סיבות לקיומם של חוקים.
2. מהן הטענות העיקריות בעד ונגד חוקה בישראל, ומהי הפשרה שהתקבלה בסופו של דבר?
3. מהם לדעתכם ההבדלים העיקריים בין חוקים במדינות דמוקרטיות ובמדינות שאינן דמוקרטיות?
4. קבוצת אזרחים פרסמה רעיון חדש, ולפיו על מנת שהחוקים במדינה יהיו מעודכנים, יש לחוקק אחת לעשר שנים את כל החוקים מחדש. אילו חוקים הייתם משנים? ומהי עמדתכם כלפי אפשרות זאת? הסבירו.
5. אילו יכולתם לבחור בין שתי שיטות של חקיקת חוקים, באיזו מהן הייתם בוחרים? מהם היתרונות והחסרונות של כל אחת משתי השיטות:
א. העם בוחר בהחלטת רוב באדם אחד שיוסמך לחוקק חוקים.
ב. הכנסת, שנבחרה בבחירות כלליות, מחוקקת את החוקים.
6. מהן הסכנות הנשקפות לחברה מאי ציות לחוק?
7. מי הם אלו השומרים על החוק ועל הציות לחוק במדינה? ואיך הם עושים זאת?
8. חוק רגיל, חוק יסוד וחוקה - הקף/י את התשובה הנכונה:
א. במדינת ישראל יש חוקים רבים, אך אין חוקה.
ב. החוקה מתייחסת לערכי היסוד של החברה, שעל פיהם צריכים להתנהל החיים הציבוריים במדינה באופן כללי, החוק מתייחס לנושא ספציפי (נקודתי).
ג. כדי לשנות חלק מחוקי יסוד, יש צורך ברוב מוחלט של חברי הכנסת (61 חברי כנסת). כדי לשנות חוק רגיל, די ברוב של חברי כנסת הנמצאים בהצבעה באותו זמן.
ד. כל התשובות נכונות.
*200*
*200*
פתיחה
במשטר דמוקרטי הכוח למנות את השלטון נמצא בידיו של העם: האזרחים בוחרים את נציגיהם ובכך הם ממנים את האנשים שישלטו בשמם ומקיימים את עקרון שלטון העם. אולם משעה שהנבחרים ממונים לשלוט, ניתן בידיהם כוח רב מאוד. כדי למנוע מצב שבו השלטון ינצל את כוחו לרעה ויפגע בזכויות האזרח, קיימים אמצעים שונים על מנת להגביל את כוחו.
במדינה דמוקרטית קיימים מוסדות שנועדו להגן על העם מפני החלטות מסוכנות ומהלכים גרועים ובלתי מקובלים של השלטון: מוסדות הביקורת, האופוזיציה, אמצעי התקשורת, עיתונות חופשית ועוד. כל אלה מגבילים את השימוש הבלתי מוגבל בכוחו של השלטון ואמורים להגן על האזרחים מפגיעתו.
בפרק זה נלמד על כמה אמצעים שיצרה המדינה על מנת להקטין את יכולתו של השלטון לפגוע באזרח: נכיר את עקרון הפרדת הרשויות, האופוזיציה, מוסד מבקר המדינה וכן נלמד על חשיבותה של דעת הקהל.
מאז ומעולם שאלו בני האדם את עצמם האם האדם מונע ממניעים טובים, כגון הרצון לעשות למען האחרים, הרצון לשפר את העולם והרצון לשיתוף פעולה? או שמא האדם הוא ביסודו אנוכי, תחרותי, תוקפן וכוחני? אז מהי התשובה?
אולי התשובה היא שהאדם הוא גם זה וגם זה, כלומר, גם טוב וגם רע, גם נותן ומתחלק אבל גם גוזל, גם רחמן וגם אכזר. הכול בהתאם לנסיבות.
(בספר ציור):
עקרון הגבלת השלטון והפרדת הרשויות מושפע משתי תפיסות עיקריות:
1. המורשת הרפובליקנית. דוגלת בטובתם של הציבור והמדינה, ומדגישה את ערך החירות, ואת הצורך להגן על המדינה שלא תישלט על ידי גורם זר וחיצוני,
וגם לשמור על חירות פנים מדינית מפני עריצות הרוב וניצול כוח השלטון לרעה. לכן יש לקיים את עקרון הגבלת השלטון ואת הפרדת הרשויות ולהתבסס על מערכת של חוקים.
2. המורשת הליברלית. מדגישה את טובת הפרט וחירותו. הגבלת השלטון והפרדת הרשויות בתפיסה הליברלית נובעת מהצורך להגן על חירויות היחיד ועל המיעוטים במדינה.
*201*
קיימת תופעה שמלווה את ההיסטוריה האנושית, שישנם אנשים שהגיעו לשלוט או לנהל, או במילים אחרות - נמצאים בעמדה של כוח ושליטה, משתנים ולעיתים מנצלים לרעה כוח זה. הדוגמה הקיצונית ביותר היא כמובן היטלר והמפלגה הנאצית שעלו לשלטון כתוצאה מבחירות אך ביטלו את הדמוקרטיה והנהיגו משטר איימים דיקטטורי.
אולם ישנן דוגמאות רבות קיצוניות פחות, למשל:
אלברטו פוג'ימורי, נשיאה של פרו, ב-1990 נבחר לנשיאות באופן דמוקרטי ולאחר מכן התנהג כדיקטטור, ביצע מעשי טבח בעשרות אזרחים, הגביל את חופש הביטוי, מעל בכספי המדינה. מעשיו עוררו מחאה רחבה, שלטונו התערער והוא נמלט מכס שלטונו ומהמדינה. מאוחר יותר הוסגר לפרו כדי לעמוד לדין על מעשיו.
השלטון מעניק לשליטים עוצמה רבה וגישה למשאבים עצומים. לעיתים קרובות קורה ששליטים מנצלים את כוחם לרעה, עוברים על החוק, מפעילים כוח ללא הצדקה, מנצלים את מעמדם כדי לקדם עסקים של עצמם ושל מקורביהם ולהתעשר על חשבון הציבור ואף מועלים בכספי ציבור. האנשים החיים במדינה דמוקרטית מאמינים כי הפקדת הכוח בידיו של השלטון תאפשר להם חיים בטוחים, מסודרים ונוחים. עם זאת, הפקדת הכוח בידי מי שנבחרו לשלוט עלולה לעיתים להביא לתוצאות לא רצויות. הנבחרים עלולים לנצל את כוחם לרעה ולפגוע בדמוקרטיה עצמה, או שיפעלו באופן שאינו משרת את טובת כלל הציבור. לפיכך מופעלים במשטר הדמוקרטי אמצעים ומנגנונים לפיקוח ולביקורת על השלטון המגבילים אותו בפעולותיו.
*201*
השלטון במדינה דמוקרטית מחולק בין שלוש רשויות, שהן שלושה גופים מוסדיים שונים, במטרה למנוע ריכוז של כל העוצמה השלטונית בידי גורם אחד. לכל אחת מהרשויות יש סמכויות בתחומים שונים: לרשות אחת ניתנה הסמכות לחוקק חוקים, לשנייה ניתנה הסמכות לבצע את החוקים, לשלישית ניתנה הסמכות לשפוט את מי שעוברים על החוקים ולקבוע את עונשם, וברוב המשטרים הדמוקרטיים היא גם מבקרת את החוקים ואת חוקיות פעולתן של שתי הרשויות האחרות. כל רשות פועלת במסגרת החוק הקבוע במדינה, ועומדת לפיקוח ולביקורת. קיומן של שלוש רשויות שונות, שלהן תפקידים שונים, והן נפרדות זו מזו, הוא אחד מיסודותיו של המשטר הדמוקרטי, ונקרא "עקרון הפרדת הרשויות". זהו אחד הסדרים המרכזיים במדינות דמוקרטיות שנועדו להגביל את השלטון.
*202*
מושגון
הפרדת רשויות: חלוקת תפקידי השלטון וסמכויותיו - בתחומי החקיקה, הביצוע
והשפיטה - לרשויות שונות. מקור הרעיון: הרצון למנוע ריכוז כוח בידי רשות אחת, אשר תוכל לנצל כוח זה לרעה. מעבר לכך, חלוקת הסמכויות והתפקידים בין הרשויות השונות מייעלת את עבודתה של כל רשות ורשות ומאפשרת לה להתרכז בביצוע התפקידים שבהם היא מתמחה.
(בספר ציור):
התחלקו לארבע קבוצות:
א. קבוצת אזרחים מיישוב הסובל מצפיפות גדולה מאוד בבית הספר.
ב. רשות מחוקקת
ג. רשות מבצעת
ד. רשות שופטת
קבוצה א - כתבו את המקרה לפרטיו ותארו את הסבל ואת הנזק שנגרמים לתלמידים ולמשפחותיהם בשל הצפיפות בבית הספר. את מי אתם מאשימים בהידרדרות המצב הנוכחי? מהן הדרישות המדויקות שלכם לשיפור המצב?
לסיום ציינו במסמך איזו עזרה אתם מצפים לקבל מכל אחת מרשויות השלטון ושלחו העתקים של המסמך לשלוש הקבוצות האחרות.
קבוצה ב - רשות מחוקקת: האם ביכולתכם לסייע לפתרון? מה יכולה להיות תרומתכם? כתבו מכתב תשובה ובו תיאור מדויק כיצד תפעלו.
קבוצה ג - רשות מבצעת: האם ביכולתכם לסייע לפתרון? מה יכולה להיות תרומתכם? כתבו מכתב תשובה ובו תיאור מדויק כיצד תפעלו.
קבוצה ד - רשות שופטת: האם ביכולתכם לסייע לפתרון? מה יכולה להיות תרומתכם? כתבו מכתב תשובה ובו תיאור מדויק כיצד תפעלו.
*203*
שלוש רשויות השלטון
א. הרשות המחוקקת
הרשות המחוקקת היא הרשות האחראית על חקיקת החוקים. כל התנהלות המדינה תלויה בחוקים: מה מותר ומה אסור, קביעת תקציב המדינה, פעילות הצבא, הבריאות, החינוך וכדומה.
הרשות המחוקקת בישראל נקראת "הכנסת", ובה 120 חברים. למעשה, רשות זו קובעת כיצד יתנהלו החיים במדינה, שהרי החוק קובע מה מותר ומה אסור. הרשות המחוקקת מהווה גם גוף המבקר את פעולות הממשלה ותפקידה לבחון אם החלטות הממשלה מבוצעות ברוח החוקים שהיא מחוקקת. כדי להתקיים הממשלה זקוקה לאמון הכנסת, כלומר לתמיכה של רוב חברי הכנסת בקיומה. ממשלה שאיבדה את תמיכת הרוב, תיאלץ בסופו של דבר להתפטר. עם זאת, כוחה המעשי של הכנסת מוגבל, שכן היא איננה זו שמבצעת את פעולות המדינה, אלא רק מתווה את המסגרת, באמצעות החוקים. פיקוחה על פעולות הממשלה יכול לבוא לידי ביטוי בהשמעת דברי ביקורת בוועדות ומעל במת הכנסת, אך אין לה כלים להכריח את הממשלה לפעול אחרת.
כדי ללמוד עוד על פעולות הפיקוח של הכנסת על הממשלה, גלשו באתר הכנסת. באתר זה תמצאו הפניות למדורים ולמאגרי מידע. לפניכם כמה דוגמאות:
מדור החקיקה: מכיל מידע והסברים על הליך החקיקה. האתר מציג הפניות אל מאגרי הצעות החוק בשלביהן השונים, אל מאגרי החוקים ואל חוקי היסוד של מדינת ישראל.
מדור הוועדות: מכיל מידע על ועדות הכנסת השונות. בוועדות הכנסת מתנהל חלק גדול מעבודת הכנסת. הנושאים שנדרש בהם דיון מקצועי ומעמיק מועברים לוועדות על פי תחומי עיסוקיהן.
ועדות נוספות: ועדת האתיקה, הבודקת קובלנות נגד חברי הכנסת בנושאים הקשורים בכללי האתיקה של הכנסת ובחריגות בהתנהגותם. ועדות חקירה פרלמנטריות מתמנות על פי החלטה של המליאה, כדי לעסוק בנושאים שהכנסת רואה בהם חשיבות לאומית מיוחדת.
http://www.knesset.gov.il/index.html
(בספר ציור):
לרשות המחוקקת שמות שונים במדינות שונות. הנה כמה דוגמאות:
בישראל - כנסת
בבריטניה - פרלמנט
ברוסיה - דומה
בירדן - מג'לס אל אומה
בצרפת - סנאט
בפולין - סיים
*204*
ב. הרשות המבצעת
הממשלה בישראל היא הרשות המבצעת. תפקידה של הרשות המבצעת הוא לבצע את החוקים, לקבל החלטות, לקבוע מדיניות בכל הקשור לחיי היומיום במדינה וליחסיה עם מדינות אחרות, ולעשות את כל אשר נדרש לצורך ניהול המדינה לטובת אזרחיה. מה פירוש "לבצע את החוק"? הרשות המבצעת צריכה לעשות את כל הפעולות הנדרשות כדי לממש את החוקים שנקבעו על ידי הרשות המחוקקת. כך, למשל, כנסת ישראל חוקקה בשנת 1949 את "חוק לימוד חובה" לכל תלמידי ישראל. תפקידה של הממשלה, ובתוכה משרד החינוך, לדאוג לכך שהחוק אכן יבוצע. משרד החינוך אחראי לכך שבישראל יהיו בתי ספר, שיהיה מי שיכשיר מורים לעבודה, שכל התלמידים יגיעו לכיתות, שתוכניות הלימודים יהיו טובות ויעילות וכדומה.
למעשה, הרשות המבצעת היא זו שמנהלת את חיי היומיום במדינה. היא מתקצבת ומפעילה את רוב הפעילות המתרחשת בחיינו הציבוריים, למשל:
- ביטחון פנים וחוץ: תכנון זרועות הביטחון כמו צבא, קהיליית המודיעין, תקצובם והפעלתם. תכנון מערכות אכיפת החוק, כמו המשטרה על כוחותיה השונים, שירות בתי הסוהר ועוד.
- תחבורה: תכנון, תקצוב ופיתוח עורקי תחבורה כמו סלילת כבישים, מדיניות תחבורה (ציבורית ופרטית), שדות תעופה ונמלי ים.
- בריאות: תכנון, תקצוב ופיתוח של מערך הבריאות כולל מרפאות מסוגים שונים, בתי חולים ועוד (שמירה על הביטחון, קיום יחסים עם מדינות אחרות, הפעלת מערכות הבריאות והחינוך ועוד).
(בספר ציור):
בדוגמאות לפעילות הרשות המבצעת הצגנו למעלה את החינוך ועוד שלושה תחומים: ביטחון, תחבורה ובריאות. ערכו רשימה של תחומים שלא הזכרנו שבהם עוסקת הרשות המבצעת ותארו כל תחום בזה בכמה שורות.
לאתר הרשות המבצעת בישראל, גלשו ל:
http://www.gov.il/firstGov/topNav/OfficesAndAuthorities/OAFList
באתר זה תמצאו גם קישורים למשרדי הממשלה השונים.
*205*
ג. הרשות השופטת
מערכת בתי המשפט מהווה את הרשות השופטת. לרשות השופטת שלושה תפקידים עיקריים:
לשפוט את מי שהואשמו כעבריינים, כמי שהפרו את חוקי המדינה, להרשיעם או לזכותם.
להכריע בסכסוכים בין אזרחים, כגון אזרח התובע מי שלטענתו גרם לו נזק או חייב לו כסף.
לפקח על חוקיות הפעולות של הרשות המבצעת - הממשלה, ושל הרשות המחוקקת - הכנסת. פיקוח כזה נעשה כאשר רשויות השלטון האחרות נתבעות על ידי אזרחים או גופים ציבוריים לגבי פעולות שביצעו.
בתי המשפט וגופי האכיפה, כגון המשטרה ושירות בתי הסוהר שהינם חלק מהרשות המבצעת, שותפים בהחלתו של שלטון החוק.
(בספר ציור):
בעולם ובישראל יש רמות שונות של בתי משפט, הדנים כל אחד בעבירות בעלות חומרה שונות. כך למשל בישראל, קיימים שלושה דרגים של בתי משפט - בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. ישנם גם בתי דין לנושאים ייחודיים: בית דין לענייני עבודה, משפחה, תעבורה ועוד.
למידע נוסף על תפקידי הרשות השופטת וסוגי בתי המשפט השונים, גלשו באתר הרשות השופטת בישראל: http:/www.court.gov.il/heb/home.htm
מדוע חשוב להפריך בין הרשויות?
עקרון הפרדת הרשויות מאפשר פיקוח הדדי ביניהן: הכנסת על הממשלה ועל בתי המשפט; בתי המשפט על הכנסת ועל הממשלה. אם כל הכוח השלטוני ירוכז בידי רשות אחת, יש סכנה שיקופחו זכויותיהם של אזרחים בכלל או של קבוצת אזרחים מסוימת בפרט.
האומנם אין חפיפה בין הרשויות השונות?
כפי שכבר למדנו, מטרתה של הפרדת הרשויות היא לפצל את כוחו של השלטון. נוסף על תפקיד זה, מאפשרת הפרדת הרשויות גם פיקוח וריסון של כל רשות על הרשויות האחרות. כדי לאפשר את הריסון, הפיקוח והביקורת - אין הפרדה מוחלטת בין עבודתן של השלוש. פעילותה של כל רשות קשורה במידה זו או אחרת בפעילותן של הרשויות האחרות, וקיימים גם מצבים הקבועים בחוק, שבהם רשות אחת מתערבת בעבודתה של רשות אחרת.
*206*
בדרך זו מצליחות הרשויות לפקח זו על זו ולבלום זו את זו מצבירת כוח רב מדי תוך פגיעה באזרחים. מערכת יחסים זו בין שלוש הרשויות נקראת "איזונים ובלמים". בעיקרו של דבר, שלוש הרשויות חייבות לפעול בהתאמה: הכנסת לחוקק את החוק, הממשלה לבצע וליישם את החוק ומערכת המשפט לדון את העוברים עליו. כדי שחוק, כל חוק, יהיה משמעותי, כדי שיכובד ויישמר, צריכה הפעילות השלטונית לפעול באיזון בין שלוש הרשויות. אך חלוקת הכוח בין שלוש הרשויות מבטיחה שהכוח כולו אינו מתרכז במקום אחד ואין אדם או קבוצת אנשים שגם מחוקקים לעצמם את החוקים, גם שופטים את החשודים וגם מענישים אותם לאחר הכרעת הדין. נוסף על בלימת הכוח על ידי חלוקתו, הפיקוח והביקורת ההדדית של כל רשות על האחרות גורמים להגבלת כוחן.
כיצד הרשויות בישראל מאזנות ובולמות זו את זו?
1. לכל רשות יש יכולת לפקח על פעילויותיהן של הרשויות האחרות ולרסן אותן
דוגמאות: הממשלה (הרשות המבצעת) בישראל פועלת בזכות האמון שהכנסת (הרשות המחוקקת) נותנת בה. משמעות הדברים היא כי הממשלה תלויה בכנסת, וחייבת לקבל את אמונה כדי להמשיך ולהתקיים. באחד מן המקרים הבאים הכנסת עלולה להביע אי אמון בממשלה:
א. היעדר תפקוד בתחומים שונים או בתחום מסוים (לדוגמה: כישלון בטיפול בנושאים חברתיים, כישלון בטיפול בנושאים ביטחוניים ועוד).
ב. פגיעה בזכויות האזרחים או בעקרונות הדמוקרטיה.
ג. קביעת מדיניות שאיננה מקובלת על רוב חברי הכנסת.
אם הממשלה לא תפקדה כראוי או פגעה בזכויות האזרחים או בעקרונות הדמוקרטיה, הכנסת יכולה לתמוך בהצעת "אי אמון", ובכך להביא את הממשלה לסיום כהונתה.
מושגון
הצעת אי אמון: הצעה של חבר כנסת או של מפלגה לערוך הצבעה בכנסת על מנת להחליט אם הכנסת ממשיכה לתת אמון בממשלה, או שמא היא אינה תומכת בה יותר. הסיבה להצעת אי אמון בממשלה נובעת מהביקורת שיש למפלגות או לחברי הכנסת שאינם תומכים בממשלה על תפקוד הממשלה ונועדה לשרת את רצונם להפיל את הממשלה ולבחור אחרת במקומה או לפחות לעורר ביקורת על הממשלה בדעת קהל. כדי למשול, זקוקה הממשלה לאמון הכנסת. הצעת אי אמון איננה גורמת להתפטרות הממשלה, גם אם זכתה לרוב המשתתפים בהצבעה. במקרה זה יש לה ערך כמחאה וככלי לערער את התמיכה הציבורית בממשלה, אולם על מנת להביא להפלת הממשלה, דרוש רוב של חברי הכנסת (61).
*207*
(בספר ציור):
1. בדקו באתר הכנסת כמה הצבעות אי אמון היו בכנסת ה-17 וכמה בכנסת ה-18.
א. כמה הצעות זכו לרוב?
ב. מה היו התוצאות?
2. בדקו באתר הכנסת איזו החלטה עסקה בפיזור הכנסת ה-16, ה-17 וה-18. האם יש קשר בין החלטות אלו להצעות אי אמון?
2. לכל רשות יש יכולת לקבל מידע על הפעילויות של הרשויות האחרות
ללא מידע על הנעשה בכל רשות, אין אפשרות לפקח עליה. נניח לרגע כי לנו כאזרחים לא הייתה יכולת לדעת מה מתרחש בכנסת, האם היינו יכולים להחליט אם היא מתפקדת כראוי? האם יכולנו לדעת אם היא שומרת על החוק ומבצעת את כל המוטל עליה?
דוגמאות:
א. לכל חבר כנסת יש אפשרות לדרוש, באמצעות הליך הקרוי שאילתא, מכל שר בממשלה לענות על שאלות הנוגעות לתפקוד משרדו, ולקבל מידע בכל נושא שבתחום טיפולו של אותו שר. למשל: בשנת 2005, בעקבות גילוי שני מקרים של הידבקות בחיידק אלים, הציג ח"כ יגאל יאסינוב שאילתא לשר הבריאות: "אילו פעולות ינקוט משרדך למניעת התפשטות המחלה?".
פעמים רבות מציגים חברי כנסת שאילתות לאחר שקיבלו פניות מאזרחים המבקשים להעלות נושא זה או אחר לסדר היום של הכנסת.
ב. הכנסת פועלת גם במסגרת של ועדות, כשכל ועדה עוסקת בנושא אחר. למשל ישנה ועדת חוץ וביטחון, העוסקת ביחסי החוץ ובסוגיות הביטחון של ישראל; ישנה ועדת החינוך העוסקת במערכת החינוך ועוד. ועדה יכולה במסגרת עבודתה לדרוש מכל שר או עובד ממשלה אחר, להופיע בפניה ולתת לה דיווח על נושא שנמצא בתחום אחריותם. בדרך זאת מעבירות הרשויות השונות מידע זו לזו ומאזנות ובולמות זו את זו בשעת הצורך.
למידע נוסף על ועדות הכנסת ראו:
http://www.knesset.gov.il/committees/heb/current_vaadot.asp
האם עקרון הפרדת הרשויות מספיק כדי לרסן את השלטון?
עקרון הפרדת הרשויות הוא עיקרון חשוב בדמוקרטיה. עם זאת, כדי שהדמוקרטיה תישמר, לא די בכך שהכוח יחולק בין שלוש הרשויות. הכוח שנמצא בידיה של כל רשות ורשות עדיין רב כדי שאפשר יהיה לנצלו לרעה. על מנת למנוע שימוש לרעה בכוחן של הרשויות הקימו מדינות דמוקרטיות מנגנונים
*208*
וגופים נוספים האמורים לבקר את פועלן של הרשויות, לדאוג לכך שיפעלו ביושר, בהגינות וביעילות וליידע את הציבור כאשר דברים אינם מתנהלים כראוי.
*208*
לאחר היוודע תוצאות הבחירות לכנסת מנסה הרשימה (המפלגה) שקיבלה מספר מושבים גדול מאחרות להגיע להסכמים עם רשימות אחרות כדי שיצטרפו לממשלה בראשותה. מטרתה היא להקים ממשלה שתזכה באמונם של רוב חברי הכנסת בתמיכת הרשימות הנוספות שעימן תחתום על הסכמים הנקראים "הסכמים קואליציוניים". בשלב זה הכנסת מתחלקת לשתי קבוצות: קבוצת הרוב שתומכת בממשלה וגם שותפה בשלטון (בתפקידי שרים או בצורות אחרות), אשר נקראת קואליציה, וקבוצת המיעוט, שאיננה שותפה בממשלה ואיננה תומכת בה ובדרך כלל מתנגדת לדרכה ומבקרת את מעשיה. קבוצה זו נקראת אופוזיציה.
מושגון
קואליציה: כינוי לשותפות הפוליטית של המפלגות ששותפות בממשלה. מפלגת השלטון מגבשת סביבה מפלגות נוספות בעלות מצע שונה, המוכנות לשתף פעולה סביב קווי יסוד. הקואליציה היא הגוף המבטיח לממשלה את אמון הכנסת ורוב (של חברי הכנסת) להעברת החלטותיה בכנסת.
אופוזיציה: חברי הכנסת, שהם מיעוט במספרם, שאינם חברים בממשלה ואינם תומכים בראש הממשלה, בממשלה ובדרך כלל מתנגדים להחלטותיה. לאופוזיציה תפקיד חשוב ביותר, שכן עיקר הביקורת על פעולות הממשלה באמצעות הכנסת נעשה על ידי האופוזיציה.
לאופוזיציה יש תפקיד חשוב בביקורת על הממשלה:
1. לאופוזיציה יש כלים, כגון הצבעת אי אמון שהזכרנו לעיל, שאילתות והצעות לסדר היום, חברות בוועדות הכנסת והוועדה לביקורת המדינה, אשר בעזרתם היא יכולה לבקר את תפקוד הממשלה ואת החלטותיה.
2. הנוכחות של האופוזיציה ברשות המחוקקת מזכירה לממשלה ולעומד בראשה, כי יש להם תחליף (אלטרנטיבה). הכוונה היא כי עצם קיומה של האופוזיציה מזכיר לממשלה כי עליה לנהוג באזרחים ביושר ולנהל כיאות את ענייני המדינה, אחרת הם יבחרו בבחירות הבאות במי שנמצא באופוזיציה.
*209*
(בספר ציור):
אחת מוועדות הכנסת הקבועות היא הוועדה לביקורת המדינה, שהיא גוף ביקורת פנימי ושל הכנסת. העומד או העומדת בראש הועדה תמיד יהיה ח"כ ממפלגות האופוזיציה במטרה לשמור על עצמאותה. הוועדה לביקורת המדינה פועלת בתיאום עם עבודת מבקר המדינה ודיוניה ניזונים מהדוחות ושהמבקר מפרסם.
(בספר תמונה)
אופוזיציה
*209*
מוסד מבקר המדינה הוא אחד המוסדות החשובים במשטר דמוקרטי. בכל המדינות הדמוקרטיות קיים מוסד מעין זה, שתפקידו העיקרי הוא לסייע לרשות המחוקקת לבקר את פעילותם של "גופים ציבוריים", כלומר גופים הממומנים בידי המדינה, כגון משרדי ממשלה, בתי ספר, בתי חולים, משטרה, צבא ועוד. מטרתו של מוסד מבקר המדינה היא לחקור ולמצוא מקומות שבהם הרשויות אינן מתפקדות כראוי, כלומר מקומות או מקרים שבהם הן אינן ממלאות חלק מהמטלות, אינן יעילות מספיק, קיימת בהן שחיתות, הן פוגעות בזכויות האזרחים וכדומה. מבקר המדינה דואג למעשה כי הכוח שיש בידיה של הרשות לא ינוצל לרעה, ושהיא אכן תשרת את האזרחים. דוח מבקר המדינה יוצא פעם בשנה כספר עב כרס שיש בו יותר מאלף עמודים. כל אחד יכול לקרוא את הדוח השנתי באתר של מבקר המדינה.
(בספר תמונות):
מבקרת המדינה מרים גן-פורת מוסרת את דוח מבקרת המדינה לנשיא חיים הרצוג
*210*
כיצד אפשר לדאוג לכך שמבקר המדינה יפעל לטובת האזרחים?
על מנת שעבודתו של מבקר המדינה תהיה יעילה ואמינה, הוא צריך להיות משוחרר מלחצים שגופים שונים עלולים להפעיל עליו. כך, למשל, אם על מבקר המדינה מופעל לחץ מצד ראש הממשלה שלא לחקור משרד מסוים, לא יוכל מבקר המדינה לעשות את עבודתו נאמנה. כדי למנוע מצב מעין זה, המדינה הפכה את מוסד מבקר המדינה לגוף עצמאי לחלוטין, שאינו תלוי בממשלה או במשרדי הממשלה. בשל החשיבות הרבה של מוסד מבקר המדינה ועצמאותו, תפקידו של מבקר המדינה בישראל מוגדר ומעוגן בחוק יסוד: מבקר המדינה.
מושגון
נציב תלונות הציבור: מבקר המדינה נקרא מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, והוא עומד בראש שתי מערכות נפרדות - מערכת הביקורת שתוארה לעיל ומערכת לטיפול בתלונות הציבור. מדובר בגוף אשר מקבל תלונות מאזרחים לגבי תפקוד של מוסדות ציבור, ותפקידו לבדוק אותן ולטפל בהן. לאזרח פרטי קשה לעמוד מול משרדי הממשלה ורשויות השלטון. אם נעשה לו עוול, הוא יכול לפנות לנציב התלונות שיפנה בשמו למשרד הממשלתי שכלפיו הופנתה התלונה.
(בספר תמונות):
1. הכיתה תתחלק לחמש קבוצות.
2. בחרו חמישה נושאים שעליהם התריע המבקר בדוח שהגיש בשנה שעברה.
3. בדקו במשרדי הממשלה, ברשויות ובגופים המבוקרים אם תיקנו את הטעון תיקון וסכמו את ממצאיכם.
אתר מבקר המדינה: http://www.mevaket.gov.il/.
*211*
*211*
מושגון
דעת הקהל: דיעות, עמדות, תפיסות עולם הרווחות בציבור ועשויה להיות להן השפעה לגבי נושאים שהם בעלי משמעות בעבורו. למשל: "דעת הקהל כלפי העלאת המיסים, היא מאוד שלילית. הציבור חושב שאין שום צורך לעלות את המיסים".
דעת קהל מהווה אמצעי חשוב בהגבלת השלטון. בימינו, כלי מרכזי בעיצוב דעת קהל הוא התקשורת. ללא תקשורת, היה קשה - ואולי בלתי אפשרי לעצב דעת קהל. הטלוויזיה, הרדיו, המדיה החברתית והאינטרנט הם כלים חשובים להפצת מידע ודיעות בנושאים שונים. כאשר התקשורת מדווחת על נושא מסוים, כמו למשל מצב העוני בישראל, גובה המיסים בארץ או מצב איכות הסביבה, היא מעצבת למעשה את "סדר היום הציבורי", כלומר, היא קובעת במידה רבה מה יהיו הנושאים שעליהם ידובר בציבור באותו זמן.
השלטון מודע לעובדה שקיימת דעת קהל, ואף בוחן אותה מפעם לפעם באמצעות סקרים שבהם נשאלים האזרחים לעמדתם ביחס לנושאים שונים. כך יודע השלטון האם הציבור תומך במעשיו או מתנגד להם. כאשר דעת הקהל מסכנת את יציבות השלטון עשויה הממשלה לשנות החלטות שקיבלה: להעביר יותר כסף לטיפול באוכלוסיות נזקקות, או לבטל העלאת מיסים כדי לרצות את ציבור הבוחרים. אם השלטון יפעל בניגוד לדעת הקהל, או לא יתחשב בה, הוא עלול לאבד את אמון העם ולהיכשל בבחירות הבאות.
(בספר תמונות):
בפרק זה הכרנו את הצורך להגביל את כוחו של השלטון, ואת הדרכים השונות שבהן אפשר לעשות זאת. בתחילה למדנו על עקרון הפרדת הרשויות, שמפצל את הכוח השלטוני לשלוש רשויות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת, המקיימות ביניהן יחסים של איזונים ובלמים. עיקרון הפרת השלטון הקיים בכל מדינה דמוקרטית, ומבטיח כי הכוח הנמצא בשלטון יפוצל. פיצול זה אמור למנוע מרשות אחת לצבור כוח רב מדי, ולהשתמש בו לרעה. בהמשך הכרנו את מוסד מבקר המדינה ואת חשיבותו בהגבלת השלטון. למדנו על אי תלותו של המבקר ועל סמכויותיו. בשלב הבא למדנו על האופוזיציה כמרסנת את ראש הממשלה, את הממשלה ואת החלטותיה, ואת תפקידה של האופוזיציה כאלטרנטיבה לממשלה. הפרק מסתיים בהבהרת חשיבותה של דעת הקהל כאמצעי להגבלת כוחו של השלטון במשטר דמוקרטי.
*212*
(בספר תמונות):
- הפרדת רשויות
- הרשות המחוקקת
- הרשות המבצעת
- הרשות השופטת
- איזונים ובלמים
- מבקר המדינה
- נציבות תלונות הציבור
- אופוזיציה
- קואליציה
- דעת קהל
(בספר תמונות):
1. כיצד מיושם עקרון הפרדת הרשויות במבנה השלטון, ומדוע הוא חשוב לדמוקרטיה?
2. באיזו דרך מפקחות הרשויות השונות זו על זו?
3. לפניכם שתי ציטטות מדברי נשיא בית המשפט העליון השופט אהרן ברק, שנאמרו בהרצאה פומבית. בחרו באחת מהן, והסברו במילים שלכם את כוונתו של השופט ברק.
א. "שלוש הרשויות במדינה - כך מלמד אותנו עקרון הפרדת הרשויות - שוות מעמד הן. האחת אינה עליונה על חברתה. לשלושתן תפקיד משותף: שמירה על הדמוקרטיה. כל אחת מגשימה את תפקידה זה באופן שונה".
ב. "דמוקרטיה מהותית מבוססת על הפרדת רשויות. כאשר אותה רשות עצמה יוצרת את החוקים, מבצעת אותם ומכריעה בסכסוכים במסגרתם, נוצרת שרירות שלטונית, נפגעת החירות, והדמוקרטיה 'האמיתית' אינה מתקיימת".
4. מדוע מבקר המדינה אינו פועל תחת אחריותה של אחת הרשויות?
5. מהי אופוזיציה? כיצד מבקרת האופוזיציה את הממשלה ואת העומד בראשה?
6. "חירות הנתין היא בשלוות הנפש הבאה מן הידיעה כי האדם הוא בטוח. כדי שתושג חירות זו חיוני שהשלטון יעוצב כך שאיש לא יפחד מרעהו. כאשר הסמכות החקיקתית והסמכות הביצועית מאוחדות בידי איש אחד או בגוף אחד של מושלים, לא יכולה להיות חירות, וזאת משום החשש שמא המלך האחד או הסנט יחוקקו חוקים עריצים על מנת לבצעם באופן שרירותי. גם לא תהיה חירות אם הסמכות השיפוטית לא תופרד מן החקיקה והביצוע".
(מתוך: רוח החוקים,שארל לואי דה סקונדה, ברון דה מונטסקייה, 1748, בעריכת קלוד קליין, מאגנס, 1998)
א. מהי חירות על פי מונטסקייה? האם אתם מסכימים עימו? הסבירו.
ב. מדוע לדעתכם חושב מחבר הדברים כי מצב שבו אין הפרדה בין הרשויות עלול להוביל לשלילת חירותו של האדם?
*213*
*213*
פתיחה
(בספר תמונות):
במשטר דמוקרטי לכל אזרח ואזרחית ישנה אפשרות להשתתף בקבלת ההחלטות ולהשפיע על דמותו של השלטון ועל דרכו. כדי להשתתף ולהשפיע אין די בקיומן של זכויות אדם ואזרח המאפשרות את ההשתתפות, כגון הזכות לבחור ולהיבחר, חופש הביטוי והדיעה, הזכות להפגין, להתארגן ועוד. האזרחים זקוקים לאמצעים שיאפשרו את השתתפותם, שיספקו להם מידע על פעולות השלטון, ובמה להביע את עצמם. כלי תקשורת ההמונים מהווים אמצעי חשוב ומרכזי להשתתפותם של האזרחים ולקיומו של עקרון שלטון העם. התקשורת עוקבת אחר פעולות ומחדלי הממשלה ושאר מוסדות השלטון, מספקת לציבור מידע על מעשיהם של נבחרי העם, מדווחת על המתרחש בארץ ובעולם, מיידעת את הציבור באשר לזכויותיו ומהווה "במה" להבעת דיעות שונות.
כאשר אנו מדברים על כלי תקשורת או על אמצעי תקשורת, אנו מתכוונים לטלוויזיה, לרדיו, לעיתונות הכתובה, לאינטרנט, לרשת חברתית מקוונת ולאמצעים שונים אחרים של העברת מידע והעברת מסרים לציבור הרחב.
בפרק זה נעמוד על חשיבות קיומם של כלי תקשורת במשטר דמוקרטי, נעמוד על תפקידיהם השונים ועל מגבלות שונות החלות עליהם, וכן נעמוד על ההתנגשויות המרכזיות בתפקודם לבין ערכים אחרים.
*214*
(בספר תמונות):
המושג תקשורת משמעותו העברת מסרים ומידע בין אדם לאדם או בין קבוצות. המושג תקשורת המונים מתייחס לאותם אמצעי תקשורת, כגון טלוויזיה, רדיו,
רשת חברתית מקוונת ואינטרנט, המשמשים להעברת מידע לקהל גדול במיוחד, כגון כלל האזרחים במדינה מסוימת או אפילו מיליונים ברחבי העולם כולו.
חשיבותה של התקשורת רבה בשמירה ובהגנה על זכויות רבות; חופש המחשבה והדיעה, חופש המחאה ועוד. אנו נתמקד בשתיים מן הזכויות: זכות הציבור לדעת וזכותו של האזרח לחופש ביטוי.
*214*
(בספר תמונות):
למה הכוונה בזכות הציבור לדעת? מדוע ישנה חשיבות לזכות זו?
כדי שהאזרח יוכל לקבל החלטות נבונות לגבי האופן שבו המדינה צריכה להתנהל, להשפיע על דרך פעולתם של מקבלי ההחלטות ולקחת חלק בפעילות הציבורית, הוא זקוק למידע אמין על השלטון ועל פעולותיו. עליו לדעת אילו החלטות מקבל השלטון, באילו פעולות הוא נוקט והאם השלטון פועל באורח תקין או לא. מכאן נובעת חשיבותה של זכות הציבור לדעת. זכות זו קשורה לזכות חופש הדיעה והביטוי. קשה מאוד לנתק בין זכות הציבור לדעת, חופש המידע לבין הזכות לחופש ביטוי. יש הרואים בשתיהן זכות אחת, שכן האחת נשענת על חברתה. כלומר, אזרח אינו יכול לממש באופן מושכל את זכותו לחופש ביטוי ודיעה אם אין לו מידע שעליו הוא יכול לבסס את עמדתו. וכן להיפך, אין ערך ליכולת להתבטא אם אין אפשרות לקבל מידע. אמצעי התקשורת ממלאים תפקיד חשוב ביותר בזכותו של הציבור לדעת.
מושגון
זכות הציבור לדעת: זכותו של הציבור לקבל מידע על השלטון ועל פעולותיו. זכות זו נחשבת לאחת מן הזכויות החשובות במשטר הדמוקרטי, שכן היא זו שמאפשרת לאזרח לבסס את עמדותיו על מידע.
*215*
(בספר תמונות):
ציטוט: "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע גם מה טוב לאזרח לחשוב; ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית שאיננה מודרכת מלמעלה".
(דברי נשיא בית המשפט העליון לשעבר,משה לנדוי בג"ץ 62/243, אולפני הסרטה בע"מ נגד ל' גרי והמועצה לביקורת סרטים ומחזות, פ"ד,ט"ז, (1) 2407).
מדוע לדעת השופט לנדוי יש סכנה בהגבלת זכות הציבור לדעת? מה ניתן ללמוד מכך על חשיבותה של זכות זו?
א. חוק חופש המידע
מתוך הכרה בחשיבות זכות הציבור לדעת ובעקרון חופש המידע, בשנת 1998 חוקקה הכנסת את חוק חופש המידע:
"לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה".
(מתוך חוק חופש המידע התשנ"ח-1998)
בחוק זה מוכרת זכותו של האזרח לקבל מידע בנושאים שונים הנוגעים לפעולות השלטון. לחוק המלא ראו:
www.knesset.gov.il/laws/special/heb/freedom_info.htm http://.
(בספר תמונות):
1. האם לדעתכם חופש המידע וזכות הציבור לדעת הם חירויות בלתי מוגבלות? באילו מקרים לדעתכם המדינה יכולה או צריכה להגביל זכות זו?
2. האם זכות הציבור חלה גם על מידע הקשור לחייו הפרטיים של איש ציבור?
החוק אמנם מאפשר קבלת מידע על פעילותן של הרשויות השלטוניות השונות, אך הוא מונע העברת מידע במקרים מסוימים, לדוגמה: במקרה שהעברת המידע עלולה לפגוע בתפקודה של הרשות השלטונית, מידע הנוגע לניהול הפנימי של הרשות השלטונית, מידע העלול לפגוע בביטחון המדינה ועוד. רבות מההגבלות הללו ואחרות אינן מעניקות ביטוי מלא לזכות הציבור לדעת (ראו הרחבה בנושא זה בהמשך הפרק).
*216*
מקרה אחר שבו המדינה מונעת מצב של פרסום מידע הוא כאשר מידע זה עשוי לפגוע בזכותו של אדם למשפט הוגן. על מנת למנוע מצב שבו השופט עלול להיות מושפע מפרסומים שונים, נקבע עיקרון המכונה סוביודיצה (- תחת משפט, כלומר נמצא בתהליך שיפוטי), שהוא איסור לפרסם במהלך משפט דברים העלולים להשפיע על מהלך המשפט ועל תוצאותיו.
ב. התקשורת וזכות הציבור לדעת והזכות לחופש ביטוי
לתקשורת חשיבות רבה במימושה של זכות הציבור לדעת, שכן היא מהווה אמצעי מרכזי שדרכו מועבר מידע לציבור. לתקשורת גם תפקיד חשוב במימוש הזכות לחופש הביטוי של האזרח, שכן היא אמורה להיות "במה" לקבוצות וליחידים המעוניינים להביע את דיעותיהם בנושאים שונים. זוהי למעשה משמעותו של "שוק הדיעות" שאמור להתקיים במשטר דמוקרטי. כפי שהשוק מציג לקונים מגוון של מוצרים (ירקות, פירות, דגים, בשר וכדומה), כך גם בדמוקרטיה, התקשורת היא זו שמאפשרת לכל הדיעות להישמע, כך שכל אזרח יוכל לבחור דיעה ואמונה כרצונו.
זכות הציבור לדעת התקיימה במקומות שונים כבר לפני אלפי שנים. למשל באתונה (במאה החמישית לפנה"ס), לא היה צורך בתקשורת על מנת להשמיע דיעות שונות שישפיעו על קבלת ההחלטות. מספר האנשים בחברה היה קטן, וכולם התגוררו באותו אזור. לכן כאשר היה צורך לקבל החלטות, אנשי המקום היו מתכנסים ב"אגורה" (כיכר העיר), שומעים את דיעותיהם של האחרים, משמיעים את דיעותיהם שלהם, ולאחר מכן היו מקיימים הצבעה ומקבלים החלטה.
*216*
לאחר שהבנו את חשיבותן של שתי הזכויות - זכות הציבור לדעת והזכות לחופש ביטוי - ואת הקשר בין שתיהן לתקשורת, עתה נכיר את תפקידיה של התקשורת במשטר דמוקרטי.
לתקשורת בחברה הדמוקרטית יש כמה תפקידים:
א. דיווח על המתרחש - הצגת המציאות - התקשורת אמורה לדווח לציבור על המתרחש באופן הכי עובדתי ואובייקטיבי, להציג לו את המציאות, ולספק לו מידע ביחס לתחומי החיים השונים. דיווח זה מאפשר לאזרח לקבל החלטות הנוגעות לחייו ולהתנהלות החברה שבה הוא חי.
ב. התקשורת היא כלי לביקורת השלטון - כלי התקשורת במדינות הדמוקרטיות עוקבים אחר פעולות רשויות השלטון, ובוחנים אם הן מנהלות את המדינה בהתאם לחוק או בהתאם להבטחות שנתנו לאזרחים בתקופת הבחירות. כאשר התקשורת מגלה, באמצעות תחקירים שהיא עורכת, שהשלטון אינו מתפקד כראוי, אינו ממלא את תפקידו או כי אנשי ציבור עוברים על החוק - היא מדווחת על כך לציבור. היו מקרים שבהם פרסומו של תחקיר בעיתונות הישראלית גרם לשינויים פוליטיים והשפיע על תפקוד הממשלה.
*217*
דוגמאות
פרשת חילול השבת על ידי מטוסי חיל האוויר
ביום שישי, 10 בדצמבר 1976, נחתו בבסיס חיל האוויר בתל נוף שלושה מטוסי קרב ישראליים שנרכשו בארצות הברית והגיעו בטיסה ישירה ממנה. טקס קבלתם של המטוסים החל באיחור, ולכן נגרם חילול שבת המוני. העיתונות חשפה את הפרשה, עוררה הד ציבורי גדול והובילה לפרישת המפד"ל, השותפה הדתית הבכירה וההיסטורית של מפלגת העבודה, מן הממשלה, דבר שבסופו של דבר הוביל גם לנפילת ממשלת רבין הראשונה.
נפילת הממשלה בראשותה של גולדה מאיר
מלחמת יום הכיפורים, שפרצה באוקטובר 1973, הפתיעה את המדינה על כלל מוסדותיה וציבור האזרחים. למרות ההפתעה שבפריצתה, המלחמה הסתיימה בסופו של דבר בניצחון של ישראל, אך במותם של אלפי חיילים. עם תום המלחמה, החלו הפגנות של אזרחים כנגד ראשי המדינה. הם האשימו אותם בכך שלא חזו את המלחמה ולא התכוננו אליה כראוי.
ב- 11 באפריל 1974, נאלצה ראש הממשלה גולדה מאיר להתפטר, וזאת לאחר ההד התקשורתי שניתן לפעילותן של תנועות המחאה שקמו לאחר המלחמה.
בשנים האחרונות פרסומן של פרשיות שחיתות והפרת חוק על ידי אישי ציבור גרם לחקירתן והיו לכך השפעות פוליטיות רבות.
(בספר תמונות):
חשבו על המשפט הבא:
"התקשורת במשטר הדמוקרטי מפקחת על פעולות השלטון, ואילו במשטר הלא דמוקרטי השלטון מפקח על פעולות התקשורת".
1. ישראל היא דמוקרטיה. האם אתם חושבים שהתקשורת מפקחת על פעולות השלטון?
2. האם לדעתכם הציבור נותן אמון בתקשורת כמבקרת וכמפקחת על השלטון?
3. מה פוגע או עלול לפגוע באמינות התקשורת בהקשר זה?
4. אנו חיים בעידן של "תקשורת רוויה": עשרות ערוצי טלוויזיה, תחנות רדיו רבות, עשרות ערוצי חדשות באינטרנט, רשתות חברתיות מקוונות וכמה עיתונים. התקשורת איננה עוד "מדורת השבט", וקבוצות שונות ורבות אינן קוראות ושומעות את אותו מידע או צופות בו. ציבור גדול אף איננו צורך חדשות כלל. האם עדיין אפשר לטעון שהתקשורת מפקחת על הדמוקרטיה?
*218*
5. התקשורת לסוגיה נותנת אפשרות ביטוי לבעלי דיעות שונות, ובהם גם בעלי השקפות לא דמוקרטיות. כבמה לחופש הביטוי איך יכולה התקשורת "להגן על הדמוקרטיה", אם בכלל?
ג. התקשורת היא "במה" - המאפשרת ליחידים ולקבוצות להביע את דעתם ולהציע פתרונות לבעיות העומדות על סדר היום הציבורי.
קבוצות ויחידים יכולים להיעזר בתקשורת להביע דיעותיהם ומחאתם בפני הרבה אנשים. בדרך כלל אכן התקשורת ממלאת תפקיד זה, אך לעיתים היא אינה מאפשרת לקבוצות שונות להביע את דעתן; ובמקרים אחרים, שבהם היא מאפשרת הבעת דיעה, היא נוטה לעיתים להציג קבוצות באופן סטריאוטיפי. מחקרים מראים שהקבוצות העיקריות שאינן מיוצגות בתקשורת או שמיוצגות באופן מוטה הן: ערבים, נשים, מתנחלים, יוצאי אתיופיה ורוסיה, מזרחים וחרדים. ערבים לדוגמה מופיעים בתקשורת, לעיתים קרובות, בהקשרים של אלימות; מזרחים מופיעים כמסכנים או כמי שנזקקים לסיוע; נשים מופיעות בדרך כלל בתפקידים ביתיים אימהיים - מכינות אוכל לילדים, מנקות את הבית וכדומה; חרדים מופיעים כטפילים וכנצלנים; מתנחלים מוצגים כבריונים, פורעי חוק וקיצוניים.
לביקורת על ייצוג נושאים חברתיים וקבוצות שונות בתקשורת ראו את האתר של ארגון אג'נדה:
http://www.agenda.org.il.
מושגון
סטריאוטיפ: ייחוס של תכונה או תכונות לבני קבוצה מסוימת באוכלוסייה. הסטריאוטיפ יכול להיות חיובי, שלילי או ניטרלי.
(בספר תמונות):
עקבו במשך עשרה ימים אחר האופן שבו מציג כלי תקשורת מסוים (בחרו בעיתון אחד בלבד או בתוכנית חדשות אחת בטלוויזיה) את אחת מהקבוצות הבאות: אשכנזים, חרדים, מזרחים, ערבים, מתנחלים, נשים, יוצאי אתיופיה ורוסיה ועניים.
שימו לב לנקודות הבאות:
1. באיזו תדירות מופיעה הקבוצה ובאילו הקשרים? (אלימות, כסף, השכלה ועוד).
2. מהם הדימויים (הכינויים) הניתנים לאנשי אותה קבוצה? באילו מקצועות הם עוסקים?
3. היקף החשיפה - מה אורך הידיעה בעיתון? כמה זמן הוקדש לנושא בטלוויזיה?
*219*
4. תוכן החשיפה - האם הידיעה או הכתבה מספרת על נושא חיובי (הישג, התקדמות וכדומה) או שלילי (פשיעה, חוטר הצלחה וכדומה).
5. מהן מסקנותיכם על אופן הדיווח של אמצעי התקשורת שבחרתם? האם הדיווח היה אובייקטיבי או מגמתי? נמקו.
ד. התקשורת היא אמצעי להגנה על זכויות האדם והאזרח
התקשורת מגינה על זכויות האדם והאזרח בשני אופנים:
1. היא מוסרת לאזרח מידע לגבי הזכויות המגיעות לו, ולגבי יכולתו לממש אותן. לדוגמה: הזכות לקבל קצבה, הזכות לחיות באזור נקי מזיהום אוויר ומים וכדומה. לעיתים האזרח מקבל את המידע הזה באופן ישיר, ולעיתים התקשורת מעבירה את המידע הזה לציבור באופן עקיף - באמצעות חשיפה וסיקור ביקורתי של מקרים שבהם המדינה לא מימשה את מחויבותה לאזרחים.
2. כל אזרח יכול לפנות אל התקשורת כאשר נגרם לו עוול על ידי השלטון. לתקשורת יש כוח לעורר דיון על הנושא, ליצור דעת קהל אוהדת, ולאלץ את השלטון להגיב, ואולי אף לתקן את מעשיו. בשל נוכחותה של התקשורת בכל מקום, ובשל כוחה הרב, היא נתפסת כמשפיעה, ולכן היא יכולה לקדם את הטיפול בנושאים רבים.
(בספר תמונות):
אספו במהלך השבוע קטעי חדשות מהעיתונות, מאתרי האינטרנט ומרשתות חברתיות (פייסבוק וכדומה), המשקפים את ארבעת תפקידי התקשורת בחברה דמוקרטית.
הכינו תצוגה של הקטעים על בריסטול. הכינו מהדורת חדשות המציגה קטעים אלו בפני הכיתה.
(בספר תמונות):
תאריך --
העברת מידע --
ביקורת השלטון --
במה להבעת דיעות --
הגנת זכויות האדם --
איזה אמצעי תקשורת יעיל יותר בהעברת מידע, בביקורת השלטון, כבמה להבעת דיעות ולהגנת זכויות האדם - העיתון הכתוב, הרשת החברתית המקוונת, הרדיו, הטלוויזיה או האינטרנט? ערכו רשימה של יתרונות וחסרונות של כל אמצעי להשגת מטרות אלו. סכמו את מסקנותיכם, והציגו אותן בפני הכיתה.
*220*
חשיבות עצמאות התקשורת
על מנת שהתקשורת תוכל למלא את תפקידיה, לפעול בחופשיות ולבקר את השלטון, עליה להיות פטורה מכל תלות - כלכלית או אחרת - בשלטון. תלות שכזו עלולה להגביל את עצמאותה ואת עוצמתה של התקשורת.
(בספר תמונות):
אמצעי התקשורת, עיתונים פרטיים, תחנות רדיו, ערוצי טלוויזיה ואתרי אינטרנט ממומנים באמצעות פרסומות - כיצד עובדה זו עשויה לדעתכם להשפיע על עצמאותה של התקשורת?
(בספר תמונות):
"המדיה החברתית" היא כינוי לשירותי האינטרנט המאפשרים לרבים לתקשר
ולשוחח זה עם זה, תוך שיתוף תכנים. המדיה (הרשת) החברתית היא סוג של
תקשורת שהפכה את המשתמשים מצרכנים פסיביים לפעילים וליוצרי תוכן. בזכות המדיה החברתית הפך המידע נגיש לכל אדם, מכל מקום ובכל זמן, ואפשרה יצירת קבוצות התארגנות בעלות מטרות משותפות ומכנה משותף.
מהפכת המדיה החברתית מתחדשת כל הזמן, והיא מציעה שירותים רבים למיליונים של בני אדם הגולשים יומיום באתרי אינטרנט כמו גוגל ופייסבוק.
אחת הסכנות העיקריות לעיתונות חופשית, מקצועית ואובייקטיבית היא תלותה בגורמים כלכליים או פוליטיים. במקרים אלה עלולה העיתונות לשמש כ"שופר" של השלטון או של בעלי ההון והעניין, במקום להיות שליחתו הנאמנה של ציבור.
*221*
(בספר תמונות):
בפרק זה עמדנו על תרומתה של התקשורת, בתקופה המודרנית, לקיומו של המשטר הדמוקרטי ולשגשוגו. שתי זכויות בעלות משמעות במשטר הדמוקרטי יכולות להתממש, רק כאשר קיימת תקשורת המשוחררת מלחצים - אנו מדברים על זכות הציבור לדעת ועל הזכות לחופש ביטוי.
בהמשכו של הפרק הכרנו את תפקידיה של התקשורת במשטר הדמוקרטי:
א. דיווח על המתרחש - הצגת המציאות.
ב. התקשורת היא כלי לביקורת השלטון.
ג. התקשורת היא "במה" המאפשרת ליחידים ולקבוצות להביע את דעתם, ולהציע פתרונות לבעיות העומדות על סדר היום הציבורי.
ד. התקשורת היא אמצעי להגנה על זכויות האדם והאזרח. ובסוף עמדנו על חשיבות עצמאות התקשורת, כדי שתוכל למלא את תפקידיה השונים.
(בספר תמונות):
- זכות הציבור לדעת
- חופש הביטוי
- הזכות לחופש המידע
- המדיה החברתית
*222*
(בספר תמונות):
1. מה חשיבותם של הערכים - זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי - עבור האזרח במדינה דמוקרטית?
2. מה חשיבותם של כלי התקשורת במימוש זכות הציבור לדעת והזכות לחופש ביטוי?
3. מהם תפקידיהם של כלי התקשורת במדינה דמוקרטית?
4. מהם גבולות חופש העיתונות?
5. מהם תפקידיהם של אמצעי התקשורת במדינה דמוקרטית מנקודת הראות של הציבור ומנקודת ראותו של השלטון?
6. מהי "זכותו של הציבור לדעת"? באילו דרכים הוא עשוי לממשה?
7. האם כלי התקשורת מהווים במה לכלל הציבור? פרטו והסבירו.
8. באילו דרכים מגנה התקשורת על זכויות האדם והאזרח?
9. מהו הגורם העיקרי שעלול לעוות מידע שמגיע לציבור? כיצד הייתם מציעים להתמודד עם גורם זה?
10. עיתונאים מתלבטים בעבודתם כאשר ערכים מתנגשים זה בזה. על אילו ערכים מרכזיים מדובר? הסבירו.
11. קיימת גישה האומרת שחשיבות הפרסום באמצעי התקשורת עולה כאשר מדובר בעניינים ביטחוניים. הסבירו גישה זו והביעו עמדתכם ביחס אליה.
*223*
*223*
בכל מדינה קיים שלטון האחראי לניהול החיים במדינה. מאז ועד עולם בני האדם מבינים כי ללא שלטון אי אפשר לחיות בחברה של יותר מאדם אחד ושואלים איזה הוא המשטר הרצוי. האם רצוי שלטון חזק שכופה את רעיונותיו ואת מעשיו על האזרחים או עדיף שלטון נבחר שישמור על החוקים ועל הסדרים ויאפשר לבני האדם להחליט על האופן שבו הם מנהלים את אורח חייהם. בפרקים הקודמים הכרנו את העקרונות ואת הערכים שעליהם מבוססים משטרים דמוקרטיים, אך בעולם קיימים גם משטרים לא דמוקרטיים המבוססים על עקרונות אחרים.
בפרק זה נעסוק בשני נושאים:
1. נכיר את ההבדלים המרכזיים בין משטרים דמוקרטיים לבין משטרים לא דמוקרטיים. לשם כך נתמקד בחמש סוגיות:
א. בידי מי הריבונות? הדרך שבה מגיעים השליטים לשלטון.
ב. משך הכהונה.
ג. מידת ריכוז הכוח בידי השלטון.
ד. מעורבות האזרחים.
ה. מקור החוק ומעמד החוק.
2. נכיר את הגבלת זכויות האדם והאזרח במשטרים דמוקרטיים
א. פגיעה בחופש הביטוי וההתארגנות.
ב. פגיעה בזכויות האדם והאזרח במקרים של סכנה לביטחון הציבור.
*224*
*224*
א. של מי הריבונות? הדרך שבה מגיעים השליטים לשלטון
אחד ההבדלים בין משטר דמוקרטי לבין משטר לא דמוקרטי הוא שאלת הריבונות, מי הריבון, של מי המדינה ושל מי השלטון. תשובות לשאלות אלו משפיעות גם על הדרך שבה מגיעים השליטים לשלטון.
במשטר הדמוקרטי
במשטר דמוקרטי העם הוא הריבון ובעל הסמכות למנות את השלטון. נציגי הציבור ומי שעומד בראש השלטון - נבחרים על ידי האזרחים בבחירות דמוקרטיות.
הזכות לשלטון בנויה אפוא על הסכמת האזרחים. אם הם אינם מרוצים מהשלטון, הם יכולים להחליפו באמצעות בחירות.
במשטר לא דמוקרטי
במשטרים לא דמוקרטיים הריבונות אינה בידי העם. השלטון אינו מורכב מנציגי ציבור כי אם משליטים המגיעים לשלטון בדרכים שונות:
1. בירושה - השלטון עובר בתוך המשפחה, בין קרובי המשפחה. כך, למשל, השלטון בירדן עובר בירושה בתוך המשפחה ההאשמית. שליט ירדן, המלך עבדאללה, ירש את השלטון אחרי מות אביו - המלך חוסיין בשנת 1999.
2. באמצעות שימוש בכוח - לעיתים נתפס השלטון תוך שימוש באמצעים אלימים או תוך הפעלת כוח צבאי. כך, למשל, בשנת 1976 עלו לשלטון בארגנטינה ראשי הצבא (החונטה הצבאית) אחרי שתפסו את השלטון מידי איזבל פרון בהפיכה צבאית. החונטה הפעילה משטר צבאי על ארגנטינה עד 1983. בתקופת שלטון החונטה נרשמו הפרות רבות של זכויות אדם כלפי מתנגדי השלטון.
3. בבחירות לא דמוקרטיות - בבחירות אלו הזכות להיבחר מוגבלת וההשתתפות בבחירות נמנעת מאזרחים המתנגדים לשלטון וממפלגות האופוזיציה. למעשה, בחירות מעין אלה אינן מאפשרות להחליף את השלטון. לדוגמה, בברית המועצות בין השנים 1922-1991, התקיימו בחירות תקופתיות, אולם רק המפלגה הקומוניסטית הורשתה להתמודד בבחירות אלו. דוגמה אחרת היא שלטונו של סדאם חוסיין בעיראק וכן בשאר אסד שנבחר וכיהן כנשיא סוריה בתמיכת 97.6 אחוז מקולות האזרחים!
במשטר לא דמוקרטי זכות השליט לשלוט אינה תלויה אפוא בהסכמת האזרחים. השליט שולט בזכות השייכות המשפחתית שלו, בזכות כוחו הצבאי או בזכות השתייכותו למפלגה היחידה הרשאית לקחת חלק בשלטון.
*225*
(בספר תמונות):
על מלכים מלכות, נסיכים ונסיכות
מלוכה היא צורת שלטון שהייתה מקובלת בעולם העתיק וממשיכה עד היום ביותר מארבעים מדינות בעולם. במקומות מסוימים ראו במלך אל. למשל במצרים העתיקה שלטה במשך תקופה ארוכה שושלת מלכים שנקראו פרעה (פירושו של השם הוא "הבית הגדול"). המצרים האמינו שהפרעונים הם אלים ושאחרי מותם יעברו לעולם המוות ושם יחיו חיי נצח. בבתי המלוכה באירופה אמנם לא ייחסו למלכים תכונות של אל, אבל במקרים רבים הם עמדו בראש הכנסייה ושלטו בנתיניהם גם דרך אמונתם.
(בספר תמונות):
מלוכה בישראל?
לאחר יציאת מצרים נדדו בני ישראל במדבר ארבעים שנה ועם כניסתם לארץ לא הנהיגו שלטון מרכזי אלא מינו שופטים ושוטרים מקומיים על פי הציווי בתורה (דברים ט"ז, י"ח):
"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק".
מאוחר יותר דרש העם משמואל הנביא למנות מלך. שמואל ראה בדרישת העם חוסר אמון בו עצמו ומרד כלפי הקדוש ברוך הוא, אולם בסופו של דבר משח את שאול למלך. מאוחר יותר משח את דוד למלך במקום שאול. מאז התקיימו בעם ישראל כמה שושלות של מלכים: צאצאי דוד נקראו "מלכי בית דוד". ממלכתם התפצלה לשתיים: ממלכת יהודה שעליה המשיכו למלוך, וממלכת ישראל שבה מלכו מלכים אחרים. שבי ציון, שחזרו לאחר חורבן בית ראשון והגלות, לא חידשו את המלוכה, אך בני מתתיהו הקימו את מלכות החשמונאים לאחר המרד באנטיוכוס.
האם מסורת המלוכה היהודית הפכה למסורת מחייבת? התורה מתייחסת למינוי מלך במקור הבא:
(בספר תמונות):
"כי תבוא אל האךץ אשר ה' אלוהיך נותן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא.
רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד". (דברים י"ז, י"ד-כ)
*226*
במשך הדורות נחלקו ביניהם המפרשים אם התורה מצווה למנות מלך לישראל או רק מאפשרת את המינוי אם תבוא דרישה כזו מצד העם, שירצה להיות "ככל הגויים" אשר סביבותיו. מה שברור הוא שביחס למלכים שמסביב, התורה הגבילה מאוד את המלך הן בצבירת כוח, הן בצבירת רכוש והדגישה את כפיפותו לחוק ואת כוונתה שלא יראה עצמו נעלה משאר בני ישראל.
ב. משך הכהונה
במשטר הדמוקרטי
השלטון נבחר לתקופה מוגבלת, הנקבעת בחוק, שאחריה נערכות בחירות. בישראל ובאנגליה, למשל, הבחירות מתקיימות אחת לארבע שנים.
(בספר תמונות):
במשטרים דמוקרטיים, אדם יכול לעמוד בראש השלטון במשך שנים רבות. למשל, דוד בן-גוריון היה ראש ממשלת ישראל במשך 14 שנה, בין השנים 1948-1954, ובין השנים 1955-1963. ראש ממשלת קנדה, פייר טרודו, היה ראש ממשלה במשך 15 שנה, בין השנים 1969-1984. מנהיגים אלה נבחרו כמה פעמים בבחירות דמוקרטיות. יחד עם זאת, מדינות דמוקרטיות אחרות מגבילות גם את מספר הפעמים (קדנציות) שבהן יכול מועמד לרוץ לבחירות. למשל בארצות הברית אדם יכול לכהן כנשיא רק שתי תקופות כהונה, כלומר שמונה שנים בלבד.
(בספר תמונות):
מדוע לדעתכם בחלק מהמדינות הדמוקרטיות ישנן גם הגבלות על מספר הפעמים שאזרח יכול לכהן כראש המדינה?
במשטר לא דמוקרטי
השליט עומד בראש השלטון לתקופה בלתי מוגבלת ואין אפשרות להחליפו בבחירות דמוקרטיות. ישנם מקרים שבהם מכהן השליט במדינות לא דמוקרטיות כל ימי חייו. למשל, קים איל סונג היה שליט מדינת צפון קוריאה במשך 46 שנה, מאז שעלה לשלטון בשנת 1948 ועד מותו בשנת 1994. בנו, קים יונג איל, ירש אותו בשלטון.
*227*
ג. מידת ריכוז הכוח בידי השלטון
במשטר דמוקרטי - כוחו של השלטון מוגבל. מנגנונים כגון הפרדת רשויות, אופוזיציה, ביקורת על השלטון ושלטון החוק - נועדו כולם להגביל את כוחו של השלטון ואת עריצותו. במשטר לא דמוקרטי - כוחו של השלטון (או של השליט) אינו מוגבל, המפלגה השלטת או השליט מחזיקים בכל סמכויות המדינה: חקיקה, ביצוע ושפיטה - כלומר אין הפרדת רשויות. לא קיימים מנגנוני ביקורת, והשלטון אינו מחויב לשמור על זכויות האדם והאזרח.
ד. מעורבות האזרחים
האם האזרחים יכולים להגביל את כוחו של השלטון, האם הם יכולים להשפיע עליו?
במשטר הדמוקרטי - האזרחים משפיעים על החלטות השלטון; הם בוחרים את השלטון, יכולים לעקוב אחר פעולותיו, לבקר את החלטותיו ולהפגין נגדו במקרה הצורך.
במשטר לא דמוקרטי - האזרחים אינם משפיעים על בחירת השליט. אין להם יכולת השפעה על החלטות השלטון ועל פעולותיו, והם לרוב אינם רשאים לבקר אותו או להפגין נגדו. המשטרים הלא דמוקרטיים יכולים להיות מושפעים מהאזרחים רק כאשר מתקיימות הפגנות חריפות המאיימות על קיום השלטון.
(בספר תמונות):
בשנים 1643-1715 שלט בצרפת המלך לואי ה-14. אליו מיוחסת האמרה: "המדינה זה אני!"
אברהם לינקולן חי בין השנים 1809-1865, וכיהן כנשיא ארצות הברית בין השנים 1861-1865. הוא אמר: "הדמוקרטיה היא שלטון העם, על ידי העם, למען העם".
1. הגדירו כיצד משתקף ההבדל בתפיסת העולם של שני המנהיגים בשתי האמרות המיוחסות להן?
2. כתבו דיאלוג (שיחה בין שניים) שבה שני המנהיגים מנסים לשכנע זה את זה בצדקת האמרות שלהם.
ה. מקור החוק ומעמד החוק
מי קובע את החוקים במדינה?
במשטר דמוקרטי - החוקים נקבעים על ידי הרשות המחוקקת, שחבריה נבחרים על ידי האזרחים.
במשטר לא דמוקרטי - השליט קובע את החוקים. גם אם קיימת רשות מחוקקת נפרדת, אין היא יכולה למעשה לחוקק חוקים בניגוד לרצון השליט.
*228*
מהי מטרת החוקים בכל אחד מהמשטרים?
במשטר דמוקרטי - החוקים באים לשמור על זכויות האדם והאזרח; הם מגנים על האזרחים מפני כל פגיעה בביטחונם, ברכושם או בכבודם, ושומרים על הסדר החברתי.
במשטר לא דמוקרטי - החוקים אינם מגנים על זכויות האדם והאזרח; הם נקבעים בעיקר כדי לשרת את השלטון. כך, למשל, אזרח שמתנגד לשלטון או שדורש להחליף את השליט - עלול להיענש, ואף להיעצר.
האם החוקים מחייבים את כולם?
במשטר דמוקרטי - מתקיים עקרון השוויון בפני החוק. החוק מחייב את כולם - את העומדים בראש השלטון ואת כלל האוכלוסייה.
במשטר לא דמוקרטי - השליט, או הקבוצה בשלטון, נמצאים מעל החוק. החוק מחייב את אזרחי המדינה, אך לא את השליט. למעשה, השליט הוא האחראי על חקיקת החוקים, על יישומם ועל אכיפתם.
(בספר תמונות):
קיימים סוגים שונים של משטרים לא דמוקרטיים, אך כולם מתנהלים בצורה דומה מבחינת כוחו הבלתי מוגבל של השלטון ומבחינת מעמד החוק במדינה. אפשר למיין את המשטרים הלא דמוקרטיים לשתי קבוצות:
1. המשטרים האוטוריטריים: השליטים מסתפקים בכך שקיימת השלמה פסיבית של ההמון עם השלטון, בלי לדרוש מעורבות שלהם. במשטר זה, רוב האוכלוסייה כפופה לשליטים, אך חסרת השפעה עליהם.
2. המשטרים הטוטליטריים: זהו משטר החותר לשליטה בלעדית בחברה, כשמטרתו ליצור סדר חברתי חדש על פי אידאולוגיה מרכזית. משטרים אלו מנסים לגייס את ההמון לפוליטיקה, תוך תביעת השתתפות פעילה.
דוגמאות של משטרים לא דמוקרטיים:
משטר צבאי - השלטון במדינה נמצא בידי קבוצה של אנשי צבא.
משטר דיקטטורי - השלטון במדינה נמצא בידי שליט יחיד.
משטר תיאוקרטי - השלטון נמצא בידי בעלי הסמכות הדתית, ומתנהל על פי מצוות הדת ומנהגיה.
מונרכיה (ממלכה) אבסולוטית - השלטון נמצא בידי שליט אחד - המלך.
*229*
*229*
עד כה ראינו שמשטר לא דמוקרטי אינו שומר בהכרח על זכויות האדם והאזרח, בעוד שהמשטר הדמוקרטי אמור להיות מכוון בראש ובראשונה לפעול לטובת האינטרסים והזכויות של אזרחי המדינה.
(בספר תמונות):
עקרון שלטון העם מתבטא ברעיון האמנה החברתית (שהתפתח, במאה ה-18).
בני האדם הסכימו מרצונם החופשי להתארגן בחברה, לחיות במדינה, ולציית לחוקים שקובע השלטון. במסגרת האמנה החברתית בני האדם מוותרים על חלק מהחירויות שיש להם לטובת השלטון. בתמורה, השלטון מבטיח לפעול למען בני האדם, ולשמור על זכויותיהם הטבעיות, כמו זכותם לחיות בביטחון וזכותם לשמור על רכושם. מכך גם נובע שאם השלטון אינו פועל לטובת האזרחים, לעם כריבון שמורה הזכות להחליף את השלטון כאשר זה אינו ממלא את חובתו להגן על זכויותיו הטבעיות ועל רווחתו. האמנה החברתית היא רעיון, ואינה מסמך כתוב. רעיון האמנה החברתית עומד בבסיסה של כל מדינה דמוקרטית.
אבל המציאות אינה פשוטה; לעיתים גם במשטר דמוקרטי פוגע השלטון בזכויות אדם ואזרח בסיסיות. בואו נראה כיצד ומתי זה קורה.
א. פגיעה בחופש הביטוי וההתארגנות
כפי שלמדנו בשער א, בדמוקרטיה, זכותו של כל אזרח להביע את דעתו, להתארגן עם אחרים על מנת לפעול למימוש עמדתו, ולהציג את מועמדיו לבחירות. אולם מה קורה כאשר אזרח או קבוצה של אזרחים שוללים את ערכי הדמוקרטיה?
מה קורה כאשר אזרחים מנצלים את חופש ההתארגנות כדי להקים מפלגה הקוראת לפגוע בקיומה של המדינה, לפגוע במשטר הדמוקרטי שלה, או בביטחון אזרחיה?
דמוקרטיה מתגוננת
ברוב המדינות הדמוקרטיות נחקקו חוקים המאפשרים למדינה להגביל את התארגנותן של קבוצות או של מפלגות המתנגדות לדמוקרטיה ומאיימות לפגוע בה, ומנצלות לשם כך את חופש הביטוי וההתארגנות. במצבים מעין אלה אנו מדברים על דמוקרטיה מתגוננת.
*230*
מושגון
דמוקרטיה מתגוננת: כינוי להגבלות שמטיל המשטר הדמוקרטי על חלק מזכויות האדם והאזרח, במצבים שבהם יש סכנה לקיום המדינה או לאופייה הדמוקרטי, או לזכויותיהם של אזרחי המדינה. הסיבה: משטרים טוטליטאריים שהשתמשו בשיטה הדמוקרטית כדי להגיע לשלטון ומשנבחרו - ביטלו את הדמוקרטיה!
(בספר תמונות):
לפניכם כמה טענות:
א. צריך לאפשר לכל אדם להביע את עמדתו, גם אם זו גזענית.
ב. יש להגביל את חופש הביטוי של האזרח. אסור לאדם לנצל זכות זו כדי להביע עמדות גזעניות ולא דמוקרטיות.
ג. מיעוט, מעצם היותו מיעוט, אינו יכול להגן על עצמו, כאשר קבוצת אנשים קוראת לפגוע בו. לכן השלטון צריך לחוקק חוקים שיגבילו את חופש הביטוי של אנשים הקוראים לפגוע בזכויות המיעוט.
1. מהי עמדתכם לגבי כל אחת מהטענות? האם אתם מסכימים איתה או מתנגדים לה? נמקו.
2. איזו טענה מתאימה לגישת הדמוקרטיה המתגוננת ואיזו לא?
ב. פגיעה בזכויות האדם והאזרח במקרים של סכנה לביטחון הציבור
כאשר מדינה נמצאת במצב מלחמה או כאשר קיימת סכנה לפגיעה בביטחון אזרחיה, עשוי השלטון לפגוע בזכויות האדם והאזרח, כמו חופש המידע, חופש הביטוי, חופש התנועה והזכות להליך משפטי הוגן.
1. פגיעה בחופש הביטוי של אמצעי התקשורת
בעת מלחמה עשוי השלטון לפגוע בחופש המידע ובחופש הביטוי של אמצעי התקשורת. השלטון יכול לצנזר ולאסור פרסום ידיעות, בטענה שהדבר עלול לפגוע בביטחון המדינה או לסייע לאויב. במקרים מעין אלה השלטון למעשה פוגע בזכותו של הציבור לדעת, שכן הוא מסתיר מפניו ידיעות חשובות.
*231*
מושגון
צנזורה: ביקורת ממשלתית על פרסומים בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו, כדי לבדוק שלא מופיעים בהם פרטים האסורים לפרסום. ממשלות אוסרות לפרסם או מגבילות פרסום של מידע ביטחוני מסווג או מידע הקשור לפלילים, שבית המשפט אסר לפרסמו בשל סיבות הקשורות בחקירה.
צנזור: מוסד או פקיד ממשלתי שתפקידו לבדוק את הפרסומים, ולהגביל או אף למנוע כאלה האסורים לפרסום.
(בספר תמונות):
לפניכם שיחה שהתנהלה בין מוטי (עיתונאי) לבין מרים (צנזורית - אחראית מטעם השלטון על מה שמתפרסם בתקשורת):
מרים: מאחר שאנו נמצאים כעת במצב מלחמה, אני אוסרת עליך לפרסם ידיעות על הנשק שיש למדינתנו, וכן ידיעות על הרוגים חפים מפשע בקרב אויבינו, עליך להימנע בעיקר מהצגת תמונות של הרוגים - ילדים, זקנים ונשים.
מוטי: אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, לכן אסור לפגוע בחופש הביטוי של העיתונות ובזכותו של הציבור לדעת על המתרחש במדינתו. אם הציבור לא ידע מה קורה בשדה הקרב, איך הוא יוכל לפקח על השלטון? איך הוא יוכל להשפיע על החלטות השלטון?
מרים: הזכות לשמירה על ביטחון המדינה קודמת לזכות לחופש ביטוי או לזכות הציבור לדעת. אינני רוצה שהתקשורת תפרסם מידע המסייע לאויב. כמו כן, אנחנו צריכים להיות מאוחדים נגד האויב, ואיני רוצה לעורר את התנגדותם של אזרחי מדינתנו למלחמה. אם אתה מפרסם כעת משהו ללא אישור השלטון, אתה עלול להיענש!
1. הכינו שתי רשימות מקבילות: ברשימה אחת רשמו את הערכים שעליהם מבוסס תפקידה של הצנזורית (מרים) וברשימה שנייה רשמו את הערכים שעליהם מבוסס תפקיד העיתונאי (מוטי).
2. אילו זכויות דמוקרטיות נפגעו? מהי הסכנה הטמונה בכך?
3. מה יקרה אם הצנזורית תפעיל את סמכותה על רוב המידע?
4. האם מלחמה מהווה לדעתכם סיבה מספקת לאיסור פרסום מידע? הסבירו.
*232*
2. פגיעה בחופש התנועה
חופש התנועה הוא זכות בסיסית לכל אדם במשטר דמוקרטי. אולם קיימים מקרים שבהם השלטון עשוי להגביל את חופש התנועה, כדי לשמור על ביטחונם או על רכושם של האזרחים. אחת הדוגמאות לפגיעה בחופש התנועה היא הטלת עוצר.
מושגון
עוצר: עוצר הוא הוראה של השלטון האוסרת תנועה של אנשים בשטח מסוים, למשך תקופה מסוימת.
השלטון מטיל עוצר כדי לדכא פעולות אלימות של קבוצות מסוימות או כדי לשמור על הסדר הציבורי.
כאשר מוטל עוצר באזור מסוים נענשת למעשה גם אוכלוסייה חפה מפשע. העוצר נחשב לפעולה הפוגעת בזכויות אדם בסיסיות ולכן בדרך כלל משטרים דמוקרטיים נמנעים מלהפעיל הגבלה זו.
(בספר תמונות):
אילו זכויות נוספות נמנעות מאזרח כאשר השלטון מגביל את חופש התנועה שלו?
3. פגיעה בהליך משפטי הוגן
במדינה דמוקרטית זכאי כל אדם להליך משפטי הוגן. אסור להחזיק אדם במעצר ללא משפט וללא הוכחות. אבל בתקופת מלחמה או כאשר יש סכנה לביטחון המדינה, עשוי השלטון לעצור אנשים בטענה שהם מאיימים על ביטחון המדינה. אנשים אלה עלולים להישאר במעצר ללא שום הוכחה כי אכן ביצעו מעשה בלתי חוקי, מבלי שהובאו בפני שופט ומבלי שיהיה להם עורך דין שיגן עליהם מפני המעצר. מעצר מן הסוג הזה נקרא מעצר מנהלי.
בישראל חוקק בשנת 1979 חוק סמכויות שעת חירום אשר מאפשר מעצרים מנהליים רק בזמן חירום, אך מכיוון שמצב החירום לא בוטל, תוקפו של חוק זה קיים עד היום.
*233*
(בספר תמונות):
החוק (על פי המשפט הבין-לאומי) אינו מאפשר לשלטון במשטר דמוקרטי לבצע מעצר מנהלי בכל תנאי. למשל, אסור לבצע מעצר מנהלי כדי להעניש אדם שעבר על החוק. כמו כן צריך לאפשר לעציר לערער על המעצר בפני שופט. אבל קיימים מקרים שבהם השלטון במשטר דמוקרטי אינו שומר על מגבלות אלה. לדוגמה: בזמן מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נלחמה ארצות הברית נגד יפן, עצרה ארצות הברית כ-120,000 אזרחים אמריקאים רק בשל היותם ממוצא יפני. כל זאת מחשש שהם עלולים לסייע לאויב היפני במלחמה נגדה.
מה ההבדל בין משטר דמוקרטי לבין משטר לא דמוקרטי - אם שניהם עשויים לפגוע בזכויות האדם והאזרח?
המשטר הדמוקרטי שומר בדרך כלל על זכויות האדם והאזרח. בתקופות מלחמה או בעת משבר אלים עלולה, במקרים מיוחדים, להיות פגיעה בזכויות האדם גם על ידי משטר דמוקרטי, אלא שגם אז היא נתונה לביקורת וצריכה להיות לה הצדקה של שמירה על חיי אדם.
לעומת זאת, משטר לא דמוקרטי מדכא בדרך כלל כל התנגדות לשלטון. לכן זכויות אדם ואזרח בסיסיות - כדוגמת חופש הביטוי, חופש התנועה או הזכות להליך משפטי הוגן - בדרך כלל אינן נשמרות בו (גם אם המדינה אינה נמצאת במצב מלחמה או בסכסוך אלים).
למשל, התקשורת במשטר לא דמוקרטי אינה חופשית, אלא כפופה לשליט. השלטון מתערב בתכנים של הטלוויזיה, הרדיו והעיתונים, ומכתיב להם מה יפרסמו ומה לא. למעשה, התקשורת במשטר לא דמוקרטי אינה יכולה לבקר את השליט, אלא רק לפרסם ידיעות התומכות בו.
*234*
(בספר תמונות):
בפרק זה התוודענו להבדלים המרכזיים בין משטר דמוקרטי לבין משטר לא דמוקרטי: במשטר דמוקרטי, השליטים נבחרים לשלטון על ידי אזרחי המדינה באמצעות בחירות דמוקרטיות, ולמשך תקופה מוגבלת. במשטר לא דמוקרטי, השליטים מגיעים לשלטון באמצעות מאבק צבאי, ירושה או בחירות לא דמוקרטיות (שאינם מאפשרים בחירה אמיתית).
כוחו של השליט במשטר דמוקרטי מוגבל על ידי רשויות השלטון השונות. כוחו של השליט במשטר לא דמוקרטי אינו מוגבל, והוא שולט למעשה בכל רשויות השלטון.
החוקים במשטר דמוקרטי קיימים כדי לשמור על זכויות האדם והאזרח. החוקים הם מחייבים את כולם. ואילו במשטר לא דמוקרטי החוקים קיימים כדי לשמור על האינטרסים של השליטים, והשליט נמצא למעשה מעל החוק.
עם זאת, ראינו כי במקרים מסוימים במצב של דמוקרטיה מתגוננת, או סכנה לביטחון המדינה, עשוי המשטר הדמוקרטי לפגוע בזכויות האדם והאזרח (כגון: חופש הביטוי וההתארגנות, חופש התנועה והזכות להליך משפטי הוגן).
(בספר תמונות):
- משטר אוטוריטרי
- משטר צבאי
- משטר דיקטטורי
- משטר תיאוקרטי
- מונרכיה (ממלכה) אבסולוטית
- משטר טוטליטרי
- דמוקרטיה מתגוננת
- צנזורה
- עוצר
- מעצר מנהלי
*235*
(בספר תמונות):
1. חוקים קיימים בכל משטר. מה מבדיל בין החוקים הקיימים במשטר דמוקרטי לבין חוקים הקיימים במשטר לא דמוקרטי?
2. במשטר דמוקרטי הרוב מחליט, ואילו במשטר לא דמוקרטי המיעוט מחליט. הסבירו.
3. כיצד מתקבלות החלטות במשטר דמוקרטי, וכיצד במשטר לא דמוקרטי?
4. האם האזרחים יכולים לפקח על השלטון במשטר לא דמוקרטי? נמקו.
5. בדרך כלל, השליטים במשטר לא דמוקרטי אוסרים על התקשורת לפרסם כתבות המדווחות על התנגדות אזרחים לשלטונם. לפעמים השליטים מנסים לארגן הפגנות תמיכה מצד אזרחי המדינה ולפרסם אותן בתקשורת. מדוע הם עושים זאת לדעתכם?
6. התקשורת עונה על צורכי האזרח, כגון:
- להבין את הנעשה במדינה
- לקבל מידע שימושי לחיי היומיום
- לעקוב כיצד מוסדות השלטון ממלאים את תפקידיהם
- להכיר ולהבין עמדות שונות
- להבין את מי שחולקים על עמדות הממשלה
- להכיר מקרוב את תכונות המנהיגים
א. אילו צרכים נוספים אתם ממליצים להוסיף לרשימה? הסבירו.
ב. מה תמליצו לאזרח לעשות אם המידע שהוא מקבל מהעיתון שהוא מנוי עליו אינו מספק את צרכיו ואת ציפיותיו?
ג. מהי אחריותו של האזרח בכל הנוגע לשימוש באמצעי התקשורת, ומדוע?
7. באילו מקרים המשטר הדמוקרטי מגביל את הזכויות הבאות: חופש הביטוי, חופש ההתארגנות, חופש התנועה, הזכות להליך משפטי הוגן? מהן הבעיות העיקריות הנגרמות לאזרחים כתוצאה מהפגיעה בכל אחת מהזכויות האלה?
8. הסבירו את המשפט הבא: "המאבק בטרור הופך את הדמוקרטיה שלנו ל'דמוקרטיה מתגוננת'... עם זאת אסור שזה ישלול ממשטרנו את אופיו הדמוקרטי. דמוקרטיה מתגוננת - כן. דמוקרטיה משתוללת - לא"
(אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, שופט בחברה דמוקרטית, כתר, 2004).
*236*
*236*
פתיחה
(בספר תמונות):
1. מנקודת מבטכם כאזרחים: האפשרויות העומדות לפניכם, חיי היומיום שלכם, האחריות המוטלת עליכם - מה לדעתכם ההבדל בין להיות אזרח במדינה דמוקרטית לבין להיות אזרח במדינה לא דמוקרטית?
2. פעמים רבות נשמע המושג "אזרח טוב" או "אזרחות טובה". קיימו דיון בשאלה מהו "אזרח טוב".
בפרק "על האזרחות" למדנו על המשמעות הכללית של מושג האזרחות, כמבטאת את הקשר ההדדי של חובות וזכויות בין האזרח לבין מדינתו. בפרק זה נעסוק במשמעות הייחודית שמקבל מושג זה בדמוקרטיה. מהי מודעות אזרחית ומה חשיבותה? מה יגרום לאזרח להיות מעורב ולפעול בענייני הכלל? ובאילו תחומים יכולה הפעילות האזרחית לבוא לידי ביטוי? אלו הן רק חלק מן השאלות שעליהן נבקש להשיב בפרק זה.
(בספר תמונות):
בחנו את עצמכם
1. לפניכם כמה היגדים, סמנו את התשובה המתאימה לכם:
א. אני מקפיד/ה להקשיב לחדשות או לצפות בהן:
1. בכל יום
2. לפעמים
3. בכלל לא
*237*
ב. כאשר חבריי מדברים על נושאים פוליטיים או על עמדות והתבטאויות של חברי כנסת אני:
ו. מצטרף לוויכוח
2. מקשיב לוויכוח מהצד
3. מתרחק מן המקום
ג. אני חושב/ת שהתנדבות היא חשובה/לא חשובה, ולכן:
1. התנדבתי בחיי מספר פעמים
2. התנדבתי בחיי רק פעם אחת
3. מעולם לא התנדבתי - לא מאמינ/ה בתועלת שבזה
ד. יחסי להפגנות למען נושאים חברתיים או פוליטיים חיובי/שלילי, ולכן:
1. השתתפתי בכמה הפגנות במהלך חיי
2. פעם/פעמיים במהלך חיי השתתפתי בהפגנות
3. מעולם לא השתתפתי בהפגנה - סתם בלגן
ה. אם שכנ/ה שלי זקוק לעזרה, אני אשמח/לא אשמח לעזור לו/ה:
1. הקשר עם השכנים שלי חשוב לי וכמה פעמים יצא לי לעזור לשכנ/ה
2. אני אומר/ת שלום לשכנים שלי ומדי פעם מדבר/ת איתם, אבל לא יותר מזה
3. אני לא מכיר/ה את השכנים שלי והם בכלל לא מעניינים אותי
ו. כאשר יש דוכן ברחוב שמחתימים בו אנשים על תמיכה או על התנגדות לנושא מסוים:
1. אני עוצר/ת מתעניינ/ת בפעילות ואם אני מזדהה איתה אני חותמ/ת
2. אני מסתכל/ת קצת במה עוסק הדוכן, אך לא יותר מזה
3. זה מעכב ולא מעניין אותי, ואני לא עוצר/ת להסתכל
ז. האם גילית משהו חדש על עצמך? פרט/י
2. האם את/ה מרוצה מרמת ההתעניינות שלך בסביבתך החברתית והפוליטית?
3. האם היית רוצה לשנות משהו בהתנהגותך בהקשר זה? הסביר/י את תשובתך.
סולם תשובות:
1. אם לפחות חמש מהתשובות שבהן בחרת הן מקבוצה (1), את/ה אדם בעל רמת התעניינות בסביבתך החברתית והפוליטית במידה גבוהה.
2. אם לפחות חמש מהתשובות שבהן בחרת הן מקבוצה (2), את/ה אדם בעל רמת התעניינות בסביבתך החברתית והפוליטית במידה בינונית.
3. אם לפחות חמש מהתשובות שבהן בחרת הן מקבוצה (3), את/ה אדם בעל רמת התעניינות בסביבתך החברתית והפוליטית במידה מועטה.
*238*
*238*
הרעיון הדמוקרטי, על פיו שלטון העם הוא השלטון הטוב ביותר, נשען על כמה הנחות יסוד שקשורות זו לזו. ההנחה הראשונה היא שהאזרחים הם בעלי יכולת לקבל החלטות טובות וצודקות לגבי חייהם ולגבי החיים במדינה. הנחה זו נשענת על תפיסת האדם כיצור תבוני (בעל תבונה) ומוסרי. ההנחה השנייה היא מכיוון שבני האדם מסוגלים לכך (כלומר הם תבוניים ומוסריים), ומכיוון ששלטון העם אינו יכול להתקיים ללא ההשתתפות העם בתהליכים הדמוקרטיים, לאזרח במדינה אחריות (ואף חובה מוסרית) להשתתף בעיצוב החברה שבה הוא חי ובקביעת גורלה של מדינתו. אחד הביטויים הבולטים להשתתפות אזרחית זו הוא הצבעה בבחירות למוסדות המדינה.
כדי להבטיח שבני האדם יהיו בעלי מעורבות אזרחית צריכים להתקיים כמה תנאים בסיסיים:
א. ידע והשכלה
מחויבותן של מדינות דמוקרטיות שונות להעניק חינוך חינם לכל האזרחים החיים בתוכן, נובעת בין השאר, מן הצורך להבטיח שלאזרחי המדינה יהיו את הכלים הבסיסיים (החל ממיומנויות קריאה וכתיבה ועד שיעורי אזרחות שבהם לומדים על רשויות השלטון) להבין את האופן שבו המדינה מתנהלת ולבקר את המידע שמספקת המדינה לאזרחיה.
ב. מידע
כדי שהאזרח יוכל להכריע מהן ההחלטות הטובות ביותר עבור מדינתו, הוא זקוק למידע על פעולות השלטון. כך, לדוגמה, כדי שהאזרח יגבש עמדה מושכלת בעד או נגד החלטת הממשלה, כמו לסלול כביש מהיר חדש, הוא צריך לדעת מהם היתרונות ומהם החסרונות של סלילת הכביש.
לשם כך, קיימים עקרונות חופש המידע וזכות הציבור לדעת.
ג. סקרנות וספקנות
על מנת שהאזרח יוכל לבחור בתבונה איזו מדיניות היא המדיניות הטובה והנכונה ביותר עבור מדינתו, לא די בחשיפתו לידע. על האזרח מוטלת האחריות להתעניין ולגלות עירנות ומעורבות בסביבתו הקרובה והרחוקה, לחשוב ולהעריך האם פעולות הממשלה הן חיוביות ונכונות או שמא אינן כאלו.
אזרח מעורב צריך אף לחשוב כיצד ניתן לשנות את המציאות החברתית והפוליטית סביבו (את היחסים החברתיים בין קבוצות, את המצב הביטחוני, את המצב הכלכלי, את איכות הסביבה ועוד).
עליו להיות ביקורתי! עליו לשאול שאלות ולבקר את השלטון כאשר השלטון, לדעתו, מקבל החלטות לא נכונות. המשטר הדמוקרטי מאפשר ואף מזמין את האזרח להטיל ספק בהחלטותיו, לבחון את הממשלה הנבחרת אחת לכמה שנים ואף להחליף אותה אם היא אכזבה אותו.
*239*
(בספר תמונות):
"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש".
(משנה, מסכת אבות, פרק ב, משנה ה)
ד. תחושת השייכות והאחריות החברתית של האזרח בדמוקרטיה
כדי ששלטון דמוקרטי אכן ייצג את רצון העם, צריכים האזרחים במדינה דמוקרטית, נוסף על הידע ועל החשיבה הביקורתית, להרגיש עצמם שייכים ומחויבים כלפי זולתם וכלפי החברה. כלומר, האזרח בדמוקרטיה אמור לרצות לתרום ולשפר את החברה והמדינה שבהן הוא חי.
ה. מעורבות חברתית וסולידאריות כלל עולמית
אזרח שהפנים את הערכים שעליהם מושתתת הדמוקרטיה, המתייחסים לכלל בני האדם באשר הם, הוא מגלה עניין, אכפתיות ורצון לעזור גם לאנשים זרים, מחוץ למדינתו, שסובלים מפגיעה ב"זכויותיהם הטבעיות" כגון פליטים. כך, למשל, ב-1977 וב-1979 בהוראתו של מנחם בגין, ראש הממשלה דאז, נתנה מדינת ישראל מקלט מדיני ליותר ממאה פליטים וייטנאמים שנאספו על ידי ספינות משא בלב הים.
המשמעות של להיות אזרח במדינה דמוקרטית מתייחסת לא רק לקשר שבין האזרח לבין המדינה, אלא גם לבין קשרים שבין האזרח לבין החברה שבה הוא חי ובין האזרח לבין כלל בני האדם בעולם.
חברה אזרחית
האם אכן כל האזרחים בדמוקרטיה מודעים, מתעניינים ואף חשים אחריות כלפי המתרחש סביבם?
במציאות מידת המעורבות האזרחית משתנה מאזרח לאזרח, ולא כל האזרחים מודעים או מתעניינים במתרחש סביבם. כאשר האזרחים מעורים בסובב אותם, מגלים עניין, אכפתיות ביחס לזולתם ופועלים לשינוי תופעות שליליות, אז אנו יכולים לדבר על קיומה של חברה אזרחית.
*240*
מושגון
"חברה אזרחית": שני גורמים הפועלים במסגרת ציבורית: הממשלה המקיימת פעילות מטעם משרדי הממשלה השונים, חברות וסוכנויות ממשלתיות, ובהן השלטון המקומי וארגונים רבים ושונים, הפועלים מטעם האזרחים עצמם ומתארגנים על בסיס וולונטרי. מכלול הפעילויות הלא ממשלתיות נקרא חברה אזרחית, והארגונים המפעילים אותו מכונים: "ארגוני החברה האזרחית". ארגוני החברה האזרחית פועלים במגוון רב של תחומים: כלכלה, מסחר, חינוך, בריאות, תרבות ואמנות, ספורט, וגם ארגונים שמטרתם לקדם עניינים פוליטיים שונים.
(בספר תמונות):
מה ההבדל בין חברה לבין מדינה?
כאשר אנו משתמשים במושג מדינה, כוונתנו היא בעיקר לארגון שמאמץ זהות
של קבוצה תרבותית וחברתית מסוימת וכולל בתוכו את שלוש רשויות השלטון
(המחוקקת, המבצעת והשופטת). תפקידו המרכזי של ארגון המדינה הוא לשמור על הסדר ועל הביטחון של תושבי המדינה.
במושג חברה, לעומת זאת, כוונתנו היא בעיקר לאנשים החיים בשטחי שליטתה של המדינה. החברה מורכבת מכמה קבוצות חברתיות החיות יחד בשטחה של המדינה.
*240*
על מנת שתתקיים במסגרת הדמוקרטיה "חברה אזרחית", לא די במודעות אזרחית, אלא יש צורך גם בפעילות אזרחית.
הפעילות האזרחית מאפשרת לאזרח להשפיע על מצב החברה שבה הוא חי ולקדם שינוי חברתי. השינוי החברתי מושג באמצעות פעולות, יוזמות ורעיונות חברתיים שמטרתם לשפר את פני החברה. באמצעות פעולותיו האזרח יכול לתרום ליצירתה של סביבה חברתית נעימה יותר ואף לשפר את היחסים בין אנשים שונים באותה חברה.
בנוסף, הפעילות האזרחית מאפשרת לאזרחים להשפיע על השלטון במדינה, שייצג בצורה נאמנה יותר את רצונותיהם וימלא את חובתו כלפיהם.
*241*
אתגר האזרחות: מה יכול לעשות אזרח ישראלי הרוצה להשפיע על איכות החיים במדינה?
(בספר תמונות):
- להשתתף בבחירות
- לעתור לבג"ץ
- לכתוב יצירה ספרותית
- לשבות
- להצטרף למפלגה פוליטית
- להגיש תלונה
- להצטרף לקבוצת אינטרס
- לארגן קבוצה פעילה
- לכתוב מכתב לחבר כנסת
- להגיש תביעה לבית משפט
- לפנות לתוכנית טלוויזיה
- לחתום על עצומה
- להציג הצגת תיאטרון
- לכתוב מכתב למערכת עיתון
- לקיים עצרת תפילה
- להשתתף בהפגנה
- להפיק סרט דוקומנטרי
- להציג תערוכה או מיצג אמנותי
ישנם אזרחים שיש להם מודעות אזרחית, הם מכירים בחשיבותה של הפעילות האזרחית ואף יש בעיות שונות שמטרידות אותם, אולם למרות זאת הם אינם עושים דבר בנושא.
מה יכולה להיות הסיבה לכך? ומנגד, מה יכול לגרום לאזרח/ית לקום בבוקר ולהחליט להקדיש מזמנו/ה לפעילות חברתית או פוליטית?
ישנן סיבות שונות המשפיעות על החלטתו של אזרח לפעול למען שיפור המציאות החברתית שבה הוא חי. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא אמונתו של האזרח ביכולתו להשפיע על מציאות זו.
נוסף על הידע, על הסקרנות ועל המחויבות הערכית, חשוב אם כן שהאזרח יאמין כי יש לו את הכוח לשפר את סביבתו ואף יכיר את האמצעים הדמוקרטיים שיכולים לעזור לו לעשות זאת.
כאשר לאזרחים אין אמונה ביכולתם לשנות את סביבתם, הם יכולים להתייאש מפתרון הבעיות שמפריעות להם ולאבד עניין בבעיות של אחרים. אזרחים שאינם מאמינים ביכולתם להשפיע, לא יטרחו להשתתף בבחירות הדמוקרטיות, ואף לא ינסו להשפיע על השלטון בדרכים אחרות על מנת שיפעל לפתרון בעיותיהם. מצב זה עלול להוביל לכך שהשלטון לא ייצג את רצון האזרחים, והמשטר הדמוקרטי ייחלש.
*242*
"אני ואתה נשנה את העולם"
ישנן דרכים שונות שבאמצעותן אזרחים יכולים לשפר את הסביבה שבה הם חיים. בדרך כלל אזרחים שרוצים לקדם שינוי חברתי או פוליטי מתחברים יחד בקבוצה ופועלים בצורה מאורגנת למען המטרה המשותפת. אולם גם האזרח/ית הבודד/ת שרוצה לשנות את סביבתו יכול/ה לפעול ולהשפיע עליה.
הפעילות האזרחית בתוך המדינה הדמוקרטית לובשת צורות שונות ובאה לידי ביטוי במעגלי חיים שונים שבהם מעורב האזרח: בשכונה, בבית הספר, בקהילה, בעיר/בעיירה/בקיבוץ/בכפר/במושב/ במדינה. להלן נפרט דוגמאות לפעילויות אזרחיות מסוגים שונים:
א. אזרחות פעילה בבית הספר
התפקיד האזרחי של בית הספר הוא בין השאר לחנך את התלמידים להיות מעורים בסביבתם החברתית-פוליטית וללמד אותם באילו כלים הם יכולים להשתמש על מנת לשפר את חברתם ואת מדינתם. כך, למשל, בבית הספר התורני ע"ש הימלפרב בשכונת בית וגן בירושלים הוחלט להדגיש את חשיבות השמירה על איכות הסביבה.
"כל כיתה לקחה על עצמה אחריות על פרויקט אימוץ של שטח מוזנח. כיתה ז מדעית לומדת ועוסקת בהקמתה של גינה אקולוגית בחצר בית הספר. תלמידי כיתה ח ממשיכים את אימוצו של אתר ביער ירושלים. פעילות האימוץ כוללת ניקיון, נטיעות, טיפול בעצים וסימון שבילים. תלמידי כיתה ט מאמצים שטח שהיה מוזנח ומלוכלך מעבר לגדר בית הספר. שטח זה מהווה דוגמה ל'חצר אחורית' שלאיש אין עניין בו חוץ מהשלכת פסולת ומהזנחתו".
(מיכאל ליסק,רכז חינוך סביבתי של החברה להגנת הטבע בירושלים,אתר ירושלים בת-קיימא. (http://www.sustainable-jerusalem.org
(בספר תמונות):
במשך שנים רבות מונהגת בבתי ספר תוכנית המחויבות האישית, שמטרתה לטפח בבני הנוער את רוח ההתנדבות, המעורבות האזרחית והעזרה לזולת. במסגרת זו מקדישים בני נוער כמה שעות שבועיות מזמנם לפעילות חברתית (כמו עבודה עם קשישים, עזרה בלימודים לתלמידים צעירים יותר, התנדבות במד"א וכדומה). אולם האם תוכנית המחויבות האזרחית מצליחה להגשים את יעדיה? בדיון שהתקיים בכיתה סביב שאלה זו נשמעו תגובות שונות:
נטע: "לדעתי התוכנית אינה מעודדת לא רוח ההתנדבות ולא יוזמה אזרחית, אלא בדיוק להיפך. התנדבות זה משהו שעושים מבחירה חופשית ואני עושה את זה כי אני חייבת ולא כי אני רוצה, מבחינתי אני רק מחתימה כרטיס".
*243*
שריאל: "אני חושב שזו תוכנית מצוינת, המחויבות האישית אפשרה לי להכיר את משמעות העזרה לאחרים ואת תחושת הסיפוק הנפלאה שמעוררת עזרה זו. הייתי ממליץ לכל תלמיד להשתתף בתוכנית".
1. מה דעתכם - האם תוכנית המחויבות האישית יכולה לגרום לבני נוער להיות אזרחים מעורבים ופעילים יותר בסביבתם? ערכו דיון קבוצתי בנושא.
2. כיצד אתם יכולים להיות פעילים בבית הספר שלכם? האם אתם רואים את עצמכם כאזרחים פעילים בבית הספר? תנו דוגמאות.
ב. מעורבות בקהילה
מעורבותו של האזרח מתחילה קרוב לבית, בשכונה ובקהילה שהוא חלק ממנה. הקהילה היא קבוצה של אנשים המקיימים ביניהם קשרים חברתיים ולרוב חיים זה לצד זה. אזרחים המעורבים בקהילתם ישאפו לחזק את הקשר בין החברים בקהילה, יארגנו פעילויות חברתיות משותפות לחבריה וידאגו שהצרכים של חברי הקהילה ייענו.
(בספר תמונות):
אנשים רבים מאוד בחברה זקוקים לתמיכתם של אחרים: לא רק עניים, אנשים עם מוגבלויות, קשישים וחולים כרוניים, אלא כולנו, בשלב מסוים, נזקקים לעזרה. לשם כך הקימו אנשים שאכפת להם עמותות לתמיכה ולעזרה: קרנות להלוואה ללא ריבית, עמותות המשאילות מכשור רפואי, עמותות המפעילות בתי תמחוי ומעניקות ארוחות חמות לנזקקים, עמותות לתמיכה באנשים עם מוגבלויות, בחולים שחלו במחלות שונות ועוד.
1. הכיתה תתחלק לחמישה צוותים.
2. כל צוות יקבל שני תחומים שבהם פועלות עמותות רווחה ויאסוף מידע על שש עמותות - לפחות שלוש מכל תחום.
3. כל צוות יברר האם תלמידים יכולים לסייע ולהשתלב בפעולות העמותות.
4. המידע יוצג לפני מליאת הכיתה.
5. הצוותים יכינו לוח קיר שייתלה במקום מרכזי בבית הספר במטרה לעודד פעילות התנדבותית עם עמותות רווחה.
*244*
(בספר תמונות):
גמ"ח (- גמילות חסדים) משמעו ארגון המסייע באופנים שונים, כגון מתן הלוואות ללא ריבית, השאלת ציוד לאלו הנזקקים לכך ועוד.
(בספר תמונות):
"תנו רבנן: בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, צדקה - בממונו, גמילות חסדים - בין בגופו בין בממונו. צדקה - לעניים, גמילות חסדים - בין לעניים בין לעשירים. צדקה - לחיים, גמילות חסדים - בין לחיים בין למתים. ואמר רבי אלעזר: כל העושה צדקה ומשפט - כאילו מילא כל העולם כולו חסד, שנאמר (תהילים ל"ג) אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ".
(תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ט, עמוד ב)
(בספר תמונות):
המקור מדבר על שתי דרכים של מעורבות חברתית ואחריות כלפי החלש. מהן שתי הדרכים, ומה ההבדל ביניהן? מהי הדרך העדיפה?
ג. מעורבות חברתית ומעורבות פוליטית
אזרחות פעילה אינה מסתיימת רק בדאגתו של האזרח לסביבתו הקרובה. ישנן פעולות אזרחיות המכוונות להשפיע על המדינה ועל החברה כולה.
דוגמה למעורבות חברתית שמבקשת לשפר את פני החברה הישראלית, היא פעילות של תנועת "כנפיים של קרמבו", תנועת נוער לילדים בעלי צרכים מיוחדים, שייסדה נערה בת 16 בשנת 2002. כך נכתב באתר העמותה: "'כנפיים של קרמבו' היא תנועת הנוער הראשונה והיחידה מסוגה בעולם, לילדים ונוער עם צרכים מיוחדים. בתנועה כ- 1,500 פעילים - ילדים ובני נוער, צעירים בשנת שירות וסטודנטים. כל פעילי התנועה הינם מתנדבים. שותפים בעשייה גם הורים, אנשי מקצוע ובוגרי התנועה.
*245*
'כנפיים של קרמבו' מקיימת פעילות חברתית-חינוכית בלתי פורמלית פעם בשבוע בשעות אחר הצהריים, במודל של חונכות אישית - במסגרת קבוצתית. מרבית החונכים הינם בני נוער מהחינוך הרגיל. הפעילות המשותפת תורמת להגברת המודעות לאוכלוסיות מיוחדות ולנגישות חברתית, תוך מתן מענה לצורכיהם הרגשיים והחברתיים והשתלבותם בחברה הישראלית של אנשים עם צרכים מיוחדים. 'כנפיים של קרמבו' מפעילה 18 סניפים אזוריים ברחבי הארץ".
הדרך הבסיסית ביותר שבאמצעותה האזרחים יכולים להיות מעורבים מבחינה פוליטית ולפעול למען שיפור פני המדינה הדמוקרטית היא השתתפות בבחירות. אולם נוסף על כך, כפי שדנו בשער ב ישנן פעילויות רבות שבאמצעותן יכול האזרח להשפיע על המערכת הפוליטית, גם לפני שהגיע האזרח לגיל שהוא יכול להשתתף בבחירות לכנסת. כך, למשל, בני נוער יכולים להתעניין בנעשה בפוליטיקה, לנקוט עמדה פוליטית ולהביעה, להצטרף למחלקת הנוער של מפלגה מסוימת או להצטרף לארגון לא מפלגתי - קבוצת אינטרס - שמטרתו להשפיע על השלטון.
דוגמה לארגון לא מפלגתי שמטרתו להשפיע על השלטון בישראל היא התנועה לאיכות השלטון. תנועה זו נוסדה ב-1990 ושמה לה למטרה לדאוג לכך שהשלטון בישראל יפעל בצורה תקינה, בניקיון כפיים ובהתאם לחוק. כך נכתב באתר התנועה: "משימתה של התנועה למען איכות השלטון בישראל היא לקדם ממשל איכותי יותר עבור אזרחי ישראל... התנועה משרתת כל אזרח ואזרח בישראל ללא קשר להשתייכות למגזרים השונים".
כפי שניתן ללמוד מן הדוגמאות שהוזכרו, מעורבות אזרחית בענייני החברה והמדינה מכוונת לשפר את חייהם של כלל תושבי המדינה. כלומר האזרח הפעיל אינו דואג רק לקרובים אליו פיזית (תושבי השכונה שלו, חבריו, בית ספרו ועוד), אלא גם לתושבים החיים בערים וביישובים מרוחקים ממנו; והוא אינו דואג רק לקרובים אליו בזהותם (בני משפחתו, בני הלאום שלו, בני עדתו, בני דתו או אנשים המחזיקים בדעות פוליטיות הדומות לשלו), אלא גם לאזרחים ולתושבים השונים ממנו. באופן זה, מעורבות אזרחית גבוהה גורמת לאזרח לפתח רגישות גבוהה כלפי האחר.
*246*
(בספר תמונות):
ערכו סקר בקרב כעשרה אנשים ברחוב, שבוחן את מידת המעורבות האזרחית, ניתן לשאול את האנשים שאלות כגון:
- האם את/ה צופה או מאזין/ה לחדשות בכל יום? -- (כן/לא)
- האם הצבעת בכל מערכת בחירות בעבר? -- (כן/לא)
(אם האזרח/ית לא הצביע/ה, ניתן לשאול מדוע?)
- האם אכפת לך ממה שקורה במדינה? -- (כן/לא)
(ניתן גם לשאול איך את/ה מבטא/ת אכפתיות זו?)
- האם את/ה מבטא/ת ביקורת על פעולות הממשלה? -- (כן/לא)
(ניתן גם לשאול באיזו דרך? אם לא, מדוע לא?)
- האם את/ה שומר/ת על איכות הסביבה? -- (כן/לא)
(ניתן גם לשאול כיצד?)
- האם את/ה סובלנ/ית לדיעות של אחרים? -- (כן/לא)
- האם את/ה מכיר/ה את השכנים שלך? -- (כן/לא)
- האם התנדבת לארגון כלשהו במהלך חייך? -- (כן/לא)
- נסו לחבר יחד בכיתה שאלות נוספות שבוחנות את מידת מעורבותם החברתית והפוליטית של אזרחי המדינה.
- לאחר עריכת הסקר, ערכו דיון כיתתי סביב השאלות הבאות:
1. כמה אנשים מבין מרואייניכם ענו על רוב השאלות בחיוב וכמה ענו על רוב השאלות בשלילה?
2. האם ניתן לומר שהמרואיינים שלכם משתייכים ל"חברה האזרחית" בישראל?
3. מהן הסיבות למעורבות אזרחית נמוכה, על פי תשובותיהם של מרואייניכם?
ד. אזרחות עולמית
אזרחים מעורבים שהפנימו את הערכים הדמוקרטיים (כבוד האדם, חירות, שוויון, זכויות טבעיות) מגלים עניין ואכפתיות כלפי בני אדם באשר הם, גם אם הם חיים מחוץ לגבולות מדינתם. במובנים אלה, ניתן לדבר על האזרחות הדמוקרטית כאזרחות עולמית, המכוונת את האחריות ואת גילויי המעורבות האזרחית כלפי העולם כולו. בדצמבר 2004 התרחש אסון הצונאמי שבו שטפו גלי ים ענקיים את חופי אינדונזיה, תאילנד, מלזיה, הודו וסרי לנקה, זרעו הרס וחורבן וגבו יותר ממאתיים אלף קורבנות. אזרחים ממדינות רבות, וביניהם אזרחי מדינת ישראל, התגייסו לעזור לנפגעי האסון
*247*
בתרומות של מזון, לבוש וכסף. אמנם גם מדינות שאינן דמוקרטיות הציעו את עזרתן למדינות שנפגעו, אך אלה לא היו האזרחים, אלא השלטונות.
מחויבותו של האזרח כלפי כלל בני האדם בעולם חשובה לא רק בגלל האופי האוניברסאלי של הערכים הדמוקרטיים. מחויבות זו חשובה גם מפני שהבעיות הסביבתיות, הבריאותיות והחברתיות שמטרידות מדינה אחת, משפיעות על אזרחים החיים במדינה אחרת, בייחוד עקב התחזקות תהליך הגלובליזציה.
מושגון
גלובליזציה (גלובל - עולם): תהליך המתאפיין בתלות כלכלית ותרבותית של רוב אזרחי העולם בתהליכים חוצי גבולות שאינם תלויים במדינה או במדינות מסוימות. מדובר במעבר כמעט חופשי ומהיר של כסף (קשר בין בורסות וחברות עסקיות) ואנשים (מעבר של עובדים) וגם אפיונים תרבותיים מסוימים (מוזיקה, סרטים, אוכל ועוד).
כיום ניתן להצביע על שתי מגמות הפוכות המשפיעות על היחסים בין מדינות העולם ועל חשיבותה של האזרחות העולמית. מצד אחד התגברות שיתוף הפעולה בין מדינות ויצירת הסכמים מחייבים שקושרים מבחינה פוליטית וכלכלית בין אזרחי המדינות השונות; מצד שני, התגברות הנטייה של קבוצות חברתיות שונות באותה המדינה, להתבדל מסביבתן החברתית ולשמור על ייחודן הקבוצתי. שתי המגמות יכולות לחזק את חשיבותה של "האזרחות העולמית", הקושרת יחד אנשים ממקומות שונים ומעודדת את ההפנמה של מערכת ערכים וכללים משותפת לכלל בני האדם. בעוד המגמה הראשונה קושרת בין בני אדם ממדינות שונות; המגמה השנייה קושרת בין בני אדם שונים (מבחינה לאומית, דתית, תרבותית, כלכלית וכדומה) באותה המדינה.
(בספר תמונות):
הדוגמה הבולטת למגמת שיתוף הפעולה המחייב בין מדינות שונות באה לידי ביטוי בהסכם האיחוד האירופי. בשנת 1992 מדינות שונות באירופה הגיעו להסכם כלכלי-פוליטי, הידוע בכינויו "האיחוד האירופי". הסכם זה מאפשר לאזרחי המדינות החברות באיחוד לקבל שתי אזרחויות: אזרחות שמעניקה להם מדינתם ואזרחות של האיחוד האירופי. האזרחות האירופית היא בעלת מעמד על-מדינתי ונותנת לבעליה זכויות נוספות, כמו למשל הזכות לנוע, להתגורר ולעבוד בחופשיות בין מדינות שונות החברות באיחוד. מדינות האיחוד, מצידן, מחויבות להעביר חלק מהתקציב המדינתי לאיחוד האירופי.
*248*
(בספר תמונות):
1. אילו סכנות צפויות לחברה שחבריה עוזרים רק לקרובים להם?
2. האם ניתן לומר שהעזרה לקרובים לכם בהכרח באה על חשבון עזרה לרחוקים מכם?
3. איזה סוג של מעורבות אזרחית נובעת מן המחויבות המוסרית לעזור לקרובים לכם? ואיזה סוג של מעורבות אזרחית נובעת מן המחויבות המוסרית לעזור לרחוקים מכם?
(בספר תמונות):
בפרק זה עסקנו במשמעותה של האזרחות בחברה דמוקרטית, בשניים ממרכיביה הייחודיים של החברות האזרחית בדמוקרטיה: המודעות האזרחית, הכוללת את החשיפה לידע ולהשכלה, את הסקרנות והספקנות של האזרח, ואת תחושת האחריות החברתית ואת הפעילות האזרחית, המותנית באמונו של האזרח ביכולתו להשפיע על סביבתו החברתית. במסגרת זו הבאנו דוגמאות לאופן שבו הפעילות האזרחית באה לידי ביטוי בתחומי חיים שונים: בבית הספר, בקהילה, בעניינים כלל חברתיים, בעניינים פוליטיים-מדיניים, ואף בעניינים הנוגעים לכלל בני האדם בעולם - האזרחות העולמית.
(בספר תמונות):
- מודעות אזרחית
- חברה אזרחית
- אזרחות פעילה
- שינוי חברתי
- מעורבות קהילתית
- מעורבות חברתית
- מעורבות פוליטית
- אזרחות עולמית
- גלובליזציה.
*249*
(בספר תמונות):
1. "אדם צעיר אינו מתאים, אפוא, להיות שומע הרצאות במדע המדיני, שכן איננו מנוסה במה שנעשה בחיים והלא זה הבסיס והנושא של סוגיה זו".
(אריסטו אתיקה: מהדורה ניקומאכוס, ספר ראשון, הוצאת שוקן, 1973, עמ' 17)
הסבירו את דברי אריסטו במילים שלכם.
מה דעתכם על דבריו של אריסטו? האם לדעתכם חשוב שלצעירים תהיה מודעות אזרחית גבוהה? הסבירו.
2. "נטיית האדם למעורבות פוליטית תפחת אם מרגיש הוא כי ידיעתו מוגבלת מכדי שיוכל להיות יעיל אם אמנם יתערב"
(רוברט דאל, האדם הפוליטי, 1970)
(Dahl, Robert A. 1970 “Political Man”, Modern Political Analysis’ 2nd ed. Pp 77-99, Prentice-Hall, New Jersey).
למה מתכוון דאל בדברים אלה, מה משפיע על מעורבותם הפוליטית של האזרחים? האם מידת מעורבותכם הפוליטית מושפעת מאותו גורם שעליו מדבר דאל?
3. אחת הטענות הביקורתיות ביחס למידע שמעבירה אלינו הטלוויזיה, היא שהטלוויזיה מעבירה לאזרח ידע שטחי שצובע את המציאות בגוונים של שחור-לבן.
מדוע מצב זה יכול לפגוע ב"מודעות האזרחית" וכתוצאה מכך לפגוע בדמוקרטיה?
4. נסו לתאר מיהו "האזרח הטוב" לדעתכם?
5. בחרו בנושא שמטריד אתכם, והייתם רוצים לשנותו, למשל מחיי בית הספר, מהשכונה, מהעיר וכדומה. לטיפול בנושא שבחרתם השתמשו באחת מהדרכים הבאות: גיוס בני נוער וחברי הקהילה, הודעה לעיתונות המקומית בעיר, פרסום ברשת החברתית המקוונת, מכתב לראש העיר או כל דרך אחרת. חשבו:
מה הנושא הבעייתי לטיפול שבחרתם?
מי הוא קהל היעד שלכם?
מקורות חיפוש מידע על הנושא.
מה המסר שהייתם רוצים לפרסם?
מה אתם רוצים להשיג באמצעות היוזמה?
גיבוש פתרון ודרכי פעולה
מי הם הגורמים שיש להיעזר בהם להשגת המטרה?
ועוד
בהצלחה!
*251*
*251*
פתיחה
מדינה היא סוג של ארגון. מה עושה את מדינת ישראל, במבנה הארגוני שלה ובאופן הניהול שלה, למדינה דמוקרטית?
בשער השני למדנו על עקרונות הדמוקרטיה במשטר הדמוקרטי, ועל עקרון הפרדת הרשויות.
בשער זה נבחן כיצד עקרונות הדמוקרטיה מיושמים במדינת ישראל, נלמד איך פועלת מערכת האיזונים והבלמים בין הרשויות השונות, ונרחיב את הדיון באופן שבו מאורגן המשטר הדמוקרטי בישראל. נכיר יותר לעומק את רשויות השלטון ואת מוסדותיו: כנסת ישראל; ממשלת ישראל; בתי המשפט; מוסדות פיקוח וביקורת; נשיא המדינה; הרשויות המקומיות - תפקידיהם וסמכויותיהם, דרכי בחירתם ודרכי פעולתם. נלמד על היחסים בין הרשויות השונות על דרכי הפיקוח ועל דרכי הביקורת עליהן. נבחן כיצד העקרונות הדמוקרטיים, כגון עקרון הגבלת השלטון, מיושמים בישראל.
(בספר תמונות):
- בית המשפט העליון
(בספר תמונות):
- הכנסת
(בספר תמונות):
- עיריית תל אביב
(בספר תמונות):
- שמעון פרס נשיא המדינה משנת 2007 עד 2014
*252*
*252*
פתיחה
הכנסת היא הגוף המחוקק של מדינת ישראל. מקום מושבה בירושלים והיא מונה 120 חברים הנקראים חברי כנסת (ח"כים). כל חוקי המדינה, בכל תחום שהוא, נחקקים בכנסת ולפיהם מתנהלת הפעילות של מוסדות השלטון והציבור וגם של אזרחי המדינה.
הכנסת בישראל היא הרשות המייצגת את העם, ובכך מבטאת את ריבונות העם ואת שלטון העם.
במשטר דמוקרטי העם הוא הריבון ובעל הסמכות למנות את השלטון, ומקור הסמכות הריבונית של כל רשויות השלטון בישראל. הממשלה זקוקה לאמון הכנסת כדי להתקיים, וזו ממשיכה לפקח על פעולות הממשלה. גם הנשיא, סמל הריבונות, נבחר על ידי הכנסת. חברי הכנסת שותפים בוועדות לבחירת שופטים ודיינים וככאלה יש להם השפעה על דמותה של הרשות השופטת. הכנסת היא אמנם אחת מרשויות השלטון, אולם השפעתה על הרשויות האחרות רבה.
(בספר תמונות):
"כנסת" - מה מקור השם?
מקור שמה של הכנסת הוא במוסד ההנהגה העליון שפעל בארץ ישראל בסוף תקופת מלכות פרס ונקרא "הכנסת הגדולה". היא נוסדה על ידי עזרה ונחמיה בתקופת שיבת ציון ובניית הבית השני במאה החמישית לפני הספירה, ופעלה עד מלכות החשמונאים במאה השנייה לפני הספירה. מספר חבריה היה ככל הנראה 120 ומשום כך נקבע מספר זה לכנסת של מדינת ישראל. בבחירת שם הכנסת ומספר חבריה, ביקשו מייסדי המדינה לקשור את רעיון שיבת ציון המודרנית וחידוש הריבונות הלאומית היהודית לשיבת ציון בתקופת עזרה ונחמיה. שמה של הכנסת כמייצגת של העם קשור גם בביטוי "כנסת ישראל" שמשמעותו במקורות: כלל עם ישראל.
הבחירות לכנסת
הבחירות הכלליות בישראל הן למעשה הבחירות לכנסת. חברי הכנסת הם נציגי העם הנבחרים בבחירות דמוקרטיות על ידי כלל אזרחי המדינה, ולכן הכנסת מייצגת את עקרון שלטון העם שהוא ביטוי לריבונות העם ולעובדה שהעם הוא מקור הסמכות השלטונית במדינה. בחירת חברי הכנסת מתקיימת בהתאם לחוק יסוד: הכנסת, אחת לארבע שנים, אלא אם כן החליטה הכנסת בחוק מיוחד להקדים את הבחירות.
*253*
תחילת עבודת הכנסת הנבחרת
הכנסת נפגשת לישיבתה הראשונה בשבוע השני שלאחר פרסום תוצאות הבחירות. בישיבה זו מצהירים חברי הכנסת אמונים למדינת ישראל ומתחייבים למלא את תפקידם באמונה.
לוח זמנים
הכנסת מקיימת את פעילותה במהלך מושב הכנסת המתנהל בשתי תקופות בשנה: כנס קיץ וכנס חורף וביניהם היא יוצאת לפגרה (חופשה). במקרים דחופים מתכנסת הכנסת בפגרה. בזמן כנס הקיץ וכנס החורף מתקיימות ישיבות המליאה בימים שני, שלישי ורביעי. ועדות הכנסת פועלות לעיתים קרובות גם בימים שבהם אין מתקיימות ישיבות המליאה ואפילו בפגרות.
יו"ר הכנסת
הסמכות והאחריות לניהול ענייני הכנסת ועבודתה הן בידי יושב ראש הכנסת הנבחר על ידי חברי הכנסת מיד לאחר השבעתם בהצבעה גלויה וברוב רגיל.
סיעות הקואליציה וסיעות האופוזיציה
חברי הכנסת מחולקים בהתאם לשייכות שלהם לסיעות. כל אחת מהסיעות כוללת חברי כנסת שנבחרו במסגרת רשימה מפלגתית. סיעות התומכות בממשלה ומיוצגות בה נקראות סיעות הקואליציה, לעומת סיעות האופוזיציה המתנגדות לממשלה. מבנה הכנסת ודרכי עבודתה מוגדרים בתקנון הכנסת.
(בספר תמונות):
סיעות הכנסת ה-19:
הליכוד - ישראל ביתנו - 31 חברי כנסת
יש עתיד - 19 חברי כנסת
הבית היהודי - 12 חברי כנסת
התנועה - 6 חברי כנסת
מפלגת העבודה - 15 חברי כנסת
התאחדות הספרדים שומרי תורה - תנועת ש"ס 11 חברי כנסת
יהדות התורה - 7 חברי כנסת
התנועה החדשה מרצ - 6 חברי כנסת
חזית דמוקרטית לשלום ושוויון - 4 חברי כנסת
רע"מ-תע"ל - 4 חברי כנסת
ברית לאומית דמוקרטית - 3 חברי כנסת
קדימה - 2 חברי כנסת
*254*
בפרק זה נעסוק בשלושה נושאים מרכזיים:
1. שיטת הבחירות לכנסת
2. אופן עבודת הכנסת
3. תפקידי חברי הכנסת
(בספר תמונות):
16 חברי כנסת כיהנו כיושבי ראש הכנסת מאז היווסדה בשנת 1949 עד שנת 2013.
(בספר תמונות):
(בספר תרשים זרימה, היעזרו במנחה)
בניין הכנסת בלילה
*254*
א. בישראל - בחירות ארציות ויחסיות
שיטת הבחירה הנהוגה במדינת ישראל מכונה בחירות ארציות ויחסיות.
בחירות ארציות - משמען שהבחירות נערכות בכל הארץ בעת ובעונה אחת. תוצאות הבחירות נקבעות לפי סיכום כלל קולות המצביעים בכל הארץ (זאת בניגוד לשיטת הבחירות האזוריות שבהן המדינה מחולקת לאזורים וכל אזור "שולח" לבית הנבחרים נציגים מטעמו שנבחרו על ידי האזרחים הגרים באותו אזור).
*255*
בחירות יחסיות - בחירות שבעקבותיהן מקבלת כל מפלגה מספר מקומות בכנסת באופן יחסי למספר המצביעים עבורה בבחירות הארציות. כלומר, בתום יום הבחירות סופרים את כל הקולות ומסכמים כמה קולות קיבלה כל מפלגה. ככל שמפלגה קיבלה יותר קולות, כך יהיו לה יותר נציגים בכנסת - כלומר סיעה גדולה יותר עם יותר חברי כנסת. למשל, אם מפלגה קיבלה עשרה אחוזים מהקולות, היא תקבל כעשרה אחוזים ממספר חברי הכנסת, דהיינו 12 חברים מתוך 120 חברי הכנסת. המגבלה היחידה היא אחוז החסימה. מפלגה המתמודדת לכנסת חייבת כיום לקבל לפחות 2 אחוז מקולות המצביעים בבחירות על מנת לקבל ייצוג בכנסת - על מנת שבכנסת ישבו חברי כנסת מטעמה.
מושגון
אחוז החסימה: אחוז הקולות הנמוך ביותר, מכלל קולות המצביעים שרשימה המתמודדת לבית הנבחרים זקוקה לו על מנת לקבל ייצוג. אחוז החסימה עומד היום על 3.25 אחוז מכלל קולות המצביעים ורשימה שלא השיגה אחוז זה לא תוכל לשלוח נציג לכנסת.
(בספר תרשים זרימה, היעזרו במנחה)
1. כל תלמידי הכיתה הם חברי הכנסת לפי חלוקה מפלגתית יחסית לחברי הכנסת הנוכחית.
2. מחצית מהתלמידים נבחרו בבחירות אזוריות והם מייצגים את האזורים הבאים:
א. הגליל העליון והתחתון
ב. חיפה והקריות
ג. נתניה ואזור השרון
ד. תל אביב רבתי
ה. ירושלים
ו. באר שבע, הנגב, הערבה ואילת.
כל תלמיד/ה המייצג/ת אזור בחירה ת/יישא על דש חולצתו/ה פתק צבעוני המצביע על כך.
כמו כן תירשם השתייכותו/ה המפלגתית של כל תלמיד/ה-ח"כ.
3. מחצית מהתלמידים נבחרו בבחירות ארציות. הם יישאו פתק לבן המציין זאת. כמו כן תירשם השתייכותו/ה המפלגתית של כל תלמיד/ה-ח"כ.
*256*
4. הכנסת, כלומר התלמידים, יקיימו דיונים בנושאים שונים ויכריעו בהתאם לאינטרס הפוליטי שלהם:
נושא מספר 1: בכנסת נדון חוק שמטרתו מלחמה כלל ארצית בתאונות הדרכים. לשם ביצוע החוק יש להוסיף למחלקת התנועה במשטרה אלפיים שוטרים וציוד בהתאם בעלות של כמיליארד שקלים. חלק מהכסף אמור להגיע מקיצוץ בתקציבי הפיתוח של הנגב והגליל.
נושא מספר 2: במליאת הכנסת מתקיים דיון על היישובים הבלתי מוכרים של הבדווים בנגב. חברי כנסת שיש להם אינטרס להביע דיעה בנושא מתבקשים להירשם לדיון ולהביע את עמדתם.
נושא מספר 3: השדולה למען הסביבה בכנסת מנסה לקדם הצעת חוק לצמצום התעשייה באזורי הפריפריה - בעיקר בנגב ובגליל. הטענה היא שהמפעלים פוגעים באוצרות הטבע באזורים אלה. חברי כנסת שיש להם אינטרס להביע דיעה בנושא מתבקשים להירשם לדיון ולהביע את עמדתם.
נושא מספר 4: בוועדת הכספים מתגבשת הצעה לחלוקת שישה מכשירי MRI חדשים לבתי חולים שונים ברחבי הארץ. ח"כים מאזור המרכז צפוף האוכלוסין קובלים על ההמתנה הארוכה של החולים. ח"כים מהפריפריה קובלים על זמן הנסיעה הארוך יחסית של המטופלים למרכזים הרפואיים. גבשו תוכנית לחלוקת המכשירים.
נושא מספר 5: הכנסת דנה בשורה של חוקים שנועדו לעודד שימוש בתחבורה ציבורית וצמצום השימוש ברכב פרטי: ייקור דלק לרכב פרטי; ייקור חנייה וכניסה למרכזי הערים הגדולות ברכב פרטי; הקצאת תקציבים מוגדלים לתכניות פיתוח של רכבות קלות בערים והעדפה לתחבורה הציבורית. נסחו שורה של חוקים והביעו את עמדתכם בהתאם לייצוג שלכם בכנסת: מרכז, פריפריה, או כלל ארצי.
נושאים נוספים: ניתן להציע נושאים נוספים לדיון.
(בספר תרשים זרימה, היעזרו במנחה)
1. מה מידת השפעתה של שיטת בחירתם של חברי הכנסת על שיקולי הדעת שלהם ועל החלטותיהם ביחס לסוגיות שונות?
2. מהם המגבלות והגבולות של כל שיטה? למשל: שאלות הייצוג ובהן גבולות הייצוג ואופני הייצוג, לאילו אינטרסים יש מקום בבית הנבחרים, לאילו אינטרסים אין מקום, מהם ההפסדים והרווחים בכל שיטת בחירות, הן האזוריות והן הארציות. הביעו את דעתכם בשאלות אלה ונמקו אותה.
*257*
ב. יתרונותיה וחסרונותיה של שיטת הבחירות הארציות-יחסיות
יתרונותיה:
1. מתן ייצוג לחלקים רבים ומגוונים של האוכלוסייה ולהשקפות עולם שונות בבית הנבחרים. ההסבר לכך הוא שקל יותר למפלגה קטנה לצבור מספר קולות שיאפשר לה להכניס נציג לבית הנבחרים בשיטה שבה אוספים קולות מכל הארץ, מאשר להשיג תמיכה גבוהה מאוד באזור אחד.
2. בשיטת הייצוג היחסי, נדיר שמפלגה אחת זוכה ברוב המושבים. לפיכך, ממשלות רוב הן חריגות, וקואליציות הן המתכונת הרגילה.
3. בישראל:
א. החברה הישראלית מחולקת ומגוונת מאוד ושיטת הבחירות הארצית-יחסית מאפשרת פתחון פה והשתתפות לקבוצות רבות יותר.
ב. ישראל היא מדינה קטנה וגודלה כאזור בחירה אחד במדינות שבהן פועלת שיטת הבחירות האזורית. אם תופעל כאן השיטה האזורית, עשויות להתקבל החלטות שאזור מסוים עם מספר תושבים מועט יחסית יקבל העדפה בניגוד לאינטרס הלאומי או לאינטרס של ציבור גדול יותר.
חסרונותיה:
1. ריבוי מפלגות, בעיקר ריבוי מפלגות קטנות, עלול להקשות על הקמת ממשלה יציבה. הממשלה תהיה ממשלה קואליציונית התלויה במפלגות הקטנות. כאשר ישנו מספר רב של מפלגות בקואליציה, כל מפלגה מושכת לכיוון האינטרסים של הבוחרים שלה, על ידי השגת יותר תקציבים למימון דרישות ציבור הבוחרים שלה. מצב זה מוביל לעיתים לחוסר יציבות של הממשלה, למשברים קואליציוניים ולחוסר יעילות בעבודת הממשל.
2. היעדר ייצוג לאזורים השונים במדינה ואי טיפול בבעיות מקומיות. חברי הכנסת אינם חשים מחויבות לאזור אלא למפלגתם, למגזר שבחר בהם. לדוגמה, האינטרס המקומי של אזור הדרום עשוי להיות הקמת מפעלים שיספקו מקומות תעסוקה לאוכלוסייה שמתגוררת באזור, אך בשיטת הבחירות הארצית, אין ייצוג שרואה עצמו מחויב לקדם נושא מעין זה.
מי לא יכול להיבחר?
הזכות להיבחר היא זכות יסוד מדינית אשר בה באים לידי ביטוי רעיון השוויון, חופש הביטוי, חופש ההתאגדות וזכות ההגדרה העצמית. על פי חוק הבחירות (על פי סעיף 6 של חוק יסוד: הכנסת) קיימות כמה מגבלות על מפלגה או על מועמד הרוצים להתמודד לבחירות בכנסת.
*258*
1. תושבים שאינם אזרחים.
2. אזרחים מתחת לגיל 21.
3. בעלי תפקידים ציבוריים מכהנים, כגון: נשיא המדינה, רבניים ראשיים, שופטים בבתי משפט, דיינים, מבקר המדינה, הרמטכ"ל ועובדי מדינה בדרגות בכירות.
ועדת הבחירות או בית המשפט יכולים למנוע מאזרח או ממפלגה את הזכות להיבחר אם הם:
א. שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ו/או כמדינה דמוקרטית
ב. מסיתים לגזענות
ג. מנסים לפגוע בביטחון מדינת ישראל
(בספר תרשים זרימה, היעזרו במנחה)
רשימות שנפסלה השתתפותן בבחירות לכנסת
אל ארד ("האדמה" בערבית): תנועת שמאל ערבית שהתנגדה להגדרתה של ישראל כמדינה יהודית. בשנת 1965 הגישו מייסדיה את מועמדותם לכנסת
השישית בשם "הרשימה הסוציאליסטית", אך הרשימה נפסלה בשל התנגדותה לקיומה של ישראל כמדינה יהודית.
תנועת כך: תנועה ימנית שהוקמה על ידי הרב מאיר כהנא ודגלה בהפיכת ישראל למדינת הלכה, בגירוש הערבים מארץ ישראל ובשלילת זכויותיהם האזרחיות, בטענה ש"אינם נאמנים למדינה היהודית". בבחירות לכנסת ה-11 החליטה ועדת הבחירות המרכזית למנוע את התמודדותה של הרשימה לכנסת, אך ההחלטה בוטלה על ידי בג"ץ (בית הדין הגבוה לצדק), והרב כהנא נבחר לכנסת. בשנת 1988 נפסלה הרשימה שוב על בסיס תיקון לחוק יסוד: הכנסת בשנת התשמ"ה, 1985, האוסר התמודדותן של רשימות גזעניות לכנסת, לאחר שנקבע שמטרותיה של רשימת כך הן גזעניות.
(בספר תרשים זרימה, היעזרו במנחה)
מדוע אוסר החוק על בעלי תפקידים מסוימים להציג את מועמדותם בבחירות?
*259*
(בספר תרשים זרימה, היעזרו במנחה)
אתר האינטרנט של הכנסת הוא כלי יעיל ללמוד על פעילות הכנסת. כתובת האתר היא: http://www.knesset.gov.il. לחיצה על המילה "כניסה" מובילה אתכם אל דף הבית של האתר.
1. הנשים מהוות 50.5 אחוז מכלל האוכלוסייה במדינת ישראל. מהו מספר הנשים המכהנות בכנסת על פי הרשום באתר?
2. בחלק ממדינות סקנדינביה, ישנה חובת ייצוג של כ-50 אחוז לנשים בפרלמנטים של המדינות. האם, לדעתכם, יש לחוקק גם במדינת ישראל חוק המחייב ייצוג של לפחות 50 אחוז לנשים? מה הטיעונים בעד ונגד?
3. היכנסו לאתר הכנסת, למדור הכולל את שמות חברי הכנסת ואת הרקע האישי והמקצועי שלהם.
א. בחרו חבר/ת כנסת שאינכם מכירים כלל.
ב. רשמו את כל המידע שאתם יכולים לאסוף הנוגע לחבר/ת הכנסת שבחרתם.
ג. מה הייתם רוצים לשאול אותו/אותה? רשמו כחמש שאלות בתחומים המעניינים אתכם.
ד. שלחו לה או לו שאלות אלו, מנוסחות כראוי, בדואר אלקטרוני. דווחו בכיתה אם ומה ענו לכם חברי הכנסת.
*259*
עבודת חברי הכנסת נעשית במליאה ובוועדות.
מליאה - המליאה היא כינוס של כל 120 חברי הכנסת. המליאה מתכנסת שלוש פעמים בשבוע - בימים שני, שלישי ורביעי. במליאה רשאים לדבר רק חברי כנסת, אולם הדיונים בה פתוחים לצפייה של קהל ולשידור באמצעי התקשורת (ערוץ הכנסת בטלוויזיה משדר את כל דיוני הכנסת).
הדיונים במליאה הם הבסיס לעבודת הכנסת והם עוסקים בנושאים שונים כמו המצב הכלכלי, ביטחון המדינה, חינוך, מדיניות חוץ ועוד. המליאה היא המקום שבו מתקיימים דיונים בהצעות חוק ובהצבעות על קבלת החוקים או דחייתם. חוקי המדינה יכולים להתקבל ככאלה רק אם התקבלו בהצבעה במליאת הכנסת.
הדיונים במליאה פתוחים לקהל על מנת לשמור על חופש המידע ולאפשר לאזרחים לבקר את עבודת הכנסת.
- במד"ל - הפעלה: מידע על פעילות הכנסת
*260*
ועדות הכנסת
בכנסת פועלות ועדות קבועות אשר מורכבות מחברי כנסת, שתפקידן לדון בהצעות חוק למליאה ולהכין אותן, לקבל החלטות שנועדו להשפיע על מדיניות הממשלה ועל משרדי הממשלה, או לדון בבקשות של אזרחים ובכל עניין הקשור לתחום הוועדה, שהכנסת העבירה לטיפולה. בכל ועדה חברים בין 15 ל-25 חברי כנסת. חברי הוועדות נבחרים על בסיס נציגות סיעתית.
לדיונים בוועדות הכנסת מוזמנים לעיתים אזרחים, נציגי ארגונים ועובדים בשירות המדינה (נציגי משרדי ממשלה, רשויות מקומיות ועוד). דיוני ועדות הכנסת אינם פתוחים לקהל ולאמצעי התקשורת,
אלא אם החליט יו"ר הוועדה לפתוח את הדיון לציבור.
מספר הוועדות בכנסת אינו קבוע ולעיתים הכנסת מקימה ועדות מיוחדות לטיפול בסוגיות העומדות על הפרק והמצריכות טיפול של הכנסת, לדוגמה, הכנסת הקימה ועדה מיוחדת להיערכות לקראת רעידות אדמה.
הוועדות המרכזיות ביותר והקבועות הן: ועדת החוץ והביטחון, ועדת הכספים, ועדת החינוך, ועדת חוקה חוק ומשפט והוועדה לביקורת המדינה, ועדת הכנסת וועדת הביקורת.
(בספר תרשים זרימה, היעזרו במנחה)
לפניכם לוח לתכנון עבודתן של מספר ועדות בכנסת:
(בספר תרשים זרימה, היעזרו במנחה)
- ועדת החינוך, התרבות והספורט
- ועדת הכספים
- ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
- ועדת חוץ וביטחון
- הוועדה לקידום מעמד האשה
- ועדת הפנים וביטחון והגנת הסביבה
1. החליטו לאיזו ועדה שייך כל אחד מהנושאים הבאים:
ייצוג הולם של נשים בהנהלות של חברות ממשלתיות; אי תשלום שכר במועצות הדתיות; הצעת חוק זכויות תלמידים עם לקויות למידה; חוק האוסר על שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה; תקנות הביטוח הלאומי בנושא קצבת נכות; מתן מענקים למפעלי תעשייה באזורי פיתוח; תוספת שעות להוראת אזרחות בבתי הספר; חוק עידוד לחיילים משוחררים; איחוד מועצות מקומיות; חשיפת עובדים לחומרים רעילים בבתי מלאכה; עידוד בנות ללימודי מדע וטכנולוגיה; העברת מידע רפואי אישי של חולים למעסיקיהם; פיקוח על בתי הספר; פתרונות דיור למשפחות חד הוריות, התקנת תאורה חסכונית במבני ציבור; הקלות מס ליישובים בנגב ובגליל; היחסים הדיפלומטיים של ישראל ומדינות אמריקה הלטינית; חוק המחייב "רשת ביטחון" ממשלתית לקרנות הפנסיה.
*261*
2. בחרו נושא אחד מהרשימה או כל נושא אחר שהוא בעל חשיבות בעיניכם, הקימו ועדה שתדון בנושא. רשמו את הדיון ואת תוצאותיו.
חלקו תפקידים שונים במסגרת דיוני הוועדה: יו"ר הוועדה, קצרנ/ית לסיכום דיוני הוועדה, חברי כנסת ממפלגות שונות, מומחים חיצוניים, אזרחים וארגונים בעלי עניין ועוד. היעזרו באתר הכנסת, עיינו בפרוטוקולים של ועדות הכנסת השונות.
http://www.knesset.gov.il/committees/heb/current_vaadot.asp
*261*
לחברי הכנסת תפקידים שונים. התפקידים העיקריים הם:
1. ייצוג האזרחים בעניינים שונים.
2. חקיקת חוקים.
3. אישור הקמת ממשלה חדשה ותמיכה בה.
4. פיקוח ובקרה על הרשות המבצעת (הממשלה) ועל רשויות ממשלתיות.
תפקידים נוספים לכנסת: בחירת נשיא המדינה, בחירת מבקר המדינה והשתתפות במינוי שופטים.
א. ייצוג האזרחים
המפלגות בכנסת מייצגות את השקפות העולם ואת הצרכים ואת הרצונות (אינטרסים) של בוחריהן. באופן עקרוני, על נציגי המפלגות לקדם את הנושאים שהציגו במצעיהם (הצעת התוכניות שלהם) בתקופת הבחירות ולהתנגד בהצבעותיהם להצעות החלטה שעלולות לפגוע בהם ובאינטרסים של בוחריהם. ייצוג רצונות הבוחרים בא לידי ביטוי בחקיקת חוקים המסייעים לציבור הבוחרים הספציפי של המפלגה, במניעת חקיקת חוקים שעלולים לפגוע באותו ציבור, בהעלאת נושאים לדיון במליאת הכנסת ובוועדותיה הנוגעים לציבור הבוחרים של המפלגה וכדומה.
ב. חקיקת חוקים
תפקידה העיקרי של הכנסת, כמו של כל פרלמנט במשטר דמוקרטי, הוא לחוקק חוקים. הן הממשלה והן חברי הכנסת (כיחידים או במסגרת סיעה) יכולים להציע הצעות חוק. הצעת חוק המוגשת על ידי הממשלה נקראת "הצעת חוק ממשלתית". הצעת חוק המוגשת על ידי חבר כנסת נקראת "הצעת חוק פרטית". להצעות החוק שאינן מוגשות על ידי הממשלה, כלומר על ידי חברי האופוזיציה, סיכוי קטן יותר לעבור בשל התנגדות הממשלה הנהנית מתמיכת חבריה הקואליציה, שהם בדרך כלל רוב חברי הכנסת. בפועל רוב הצעות החוק הן פרי יוזמה של חברי הקואליציה והממשלה.
*262*
תהליך חקיקת החוקים במדינת ישראל:
הצעת חוק ממשלתית
כשמשרד ממשלתי יוזם הצעת חוק, היועץ המשפטי של המשרד מכין מסמך המסביר את החוק ואת נחיצותו. ההצעה מועברת למשרד המשפטים על מנת שיבדוק את הצד המשפטי, ולמשרד האוצר כדי שיחווה את דעתו לגבי המשמעויות הכספיות של מימוש החוק המוצע. לאחר מכן, עוברת הצעת החוק לדיון בממשלה. אם הממשלה מאשרת את הצעת החוק, היא חוזרת למשרד שיזם אותה או למשרד המשפטים, לניסוח סופי של ההצעה. לאחר מכן, הממשלה מגישה אותה ליושב ראש הכנסת כדי שיניח אותה על שולחן הכנסת.
הצעת חוק פרטית
הצעת חוק פרטית מוגשת ליושב ראש הכנסת על ידי חבר כנסת. לאחר שיושב ראש הכנסת וסגניו מאשרים את ההצעה, היא מונחת בפני הכנסת לדיון מוקדם, הנקרא "קריאה טרומית" (דיון מקדים). בדיון זה המציע מסביר את הצעת החוק ואת נחיצותה או מטרתה והכנסת מחליטה אם לדחות את ההצעה - להסיר אותה מסדר היום - או לקדם אותה ולשלוח אותה לדיון בוועדה המתאימה. סיעה או מספר חברי כנסת מסיעות שונות יכולים להגיש הצעה יחד.
לאחר שלב מקדים זה, הדיון בשני סוגי הצעות החוק (הממשלתית או הפרטית) מתקיים בשלושה שלבים הנקראים קריאות.
קריאה ראשונה: דברי פתיחה של השר או של חבר הכנסת שהגישו את ההצעה, המבקשים להעבירה לדיון מפורט בוועדת הכנסת המתאימה. לאחר מכן מתקיים דיון על הצעת החוק בקווים כלליים - מבלי להיכנס לפירוט יתר. אם הכנסת מחליטה לדחות את הצעת החוק בקריאה ראשונה, הדיון מסתיים. אם הכנסת מחליטה שיש טעם בהצעת החוק היא מעבירה אותה לדיון בוועדה המתאימה. עבודת החקיקה העיקרית נעשית בוועדה שבה מתקיים דיון מפורט בהצעת החוק על כל סעיפיה. דיון זה הוא הקובע את תוכנו של החוק. הוועדה רשאית להזמין מומחים בתחומים שונים על מנת שיציגו את עמדתם ביחס להצעת החוק. החלטות הוועדה מתקבלות ברוב דיעות, אולם לכל חבר בוועדה שמורה הזכות להציע הסתייגות שתידון מאוחר יותר במליאת הכנסת.
בתום דיוניה, הוועדה מכינה את הצעת נוסח החוק - כפי שהוצעה על ידי רוב חברי הוועדה, בתוספת הסתייגויות של חברי הוועדה (אם ישנן כאלה). והיא מוחזרת למליאה לקריאה שנייה.
קריאה שנייה: נפתחת בדברי הסבר של יושב ראש הוועדה, ולאחר מכן מתקיים דיון במליאה. הצבעה על סעיפי החוק, שאין לגביהם מחלוקת, מתקיימת מיד. על סעיפים שיש לגביהם מחלוקת נערך דיון קצר ולאחריו נערכת הצבעה.
*263*
קריאה שלישית: הצעת החוק עומדת להצבעה כפי שאושרה בקריאה השנייה. אם לא התקבלו הסתייגויות בקריאה השנייה, הרי שהקריאה השלישית תתקיים מיד לאחר הקריאה השנייה. אם התקבלו הסתייגויות, הקריאה השלישית תידחה כדי לאפשר ניסוח מחדש של הצעת החוק, או משיכתה, באם מציע ההצעה אינו מעוניין שתוגש לאחר השינויים שעברה.
פרסום החוק
לאחר שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית, היא מועברת לחתימתם של נשיא המדינה, ראש הממשלה והשר שבתחום אחריותו נמצא הנושא של החוק. לאחר מכן מתפרסם החוק "ברשומות" (ספר שבו מתפרסמים כל החוקים שנחקקו בישראל). תוקפו של החוק הוא מיום פרסומו בספר החוקים, אלא אם בחוק מצוין אחרת והוא מחייב את כלל האזרחים במדינה.
(בספר תרשים זרימה, היעזרו במנחה)
הצעת חוק ממשלתית:
- הכנת ההצעה במשרד הממשלתי היוזם את החוק
- דיון בממשלה ואישור נוסח ההצעה
- העברת ההצעה ליו''ר הכנסת
הצעת חוק פרטית:
- הגשת ההצעה ליו"ר הכנסת
- אישור ההצעה על ידי היו"ר וסגניו
- דיון טרומי (מוקדם) בהצעה במליאת הכנסת
- הצבעה במליאה בקריאה טרומית (על נחיצות החוק)
- דיון בהצבעה בוועדה מתאימה והכנת ההצעה לקריאה ראשונה
דיון במליאת הכנסת – דיון קצר ועקרוני:
- הצבעה בקריאה ראשונה
- דיון בוועדה המתאימה - דיון מפורט בסעיפי ההצעה: היוועצות במשפטנים ובמומחים
- דיון מפורט במליאת הכנסת על כל הסעיפים וההסתייגיות
- הצבעה בקריאה שנייה
- הצבעה בקריאה שלישית על הנוסח הסופי בשלמותו
- חתימות נשיא המדינה, ראש הממשלה, השר הממונה על הביצוע
- פרסום ב "רשומות" - החוק נכנס לתוקף
*264*
(בספר תמונות היעזרו במורה):
1. מדוע לדעתכם תהליך חקיקת חוקים הוא בדרך כלל תהליך ארוך ומורכב, הכולל כמה שלבים?
2. מדוע חלק גדול מיוזמות החקיקה באות מן הממשלה?
3. בדיוני הכנסת על חקיקת חוקים, אין דרישה למינימום מסוים של משתתפים, כלומר חוק יכול לעבור ברוב רגיל - רוב חברי הכנסת הנוכחים במליאה בזמן ההצבעה. בהצבעות על חוקים שונים נוכח לעיתים מספר קטן של ח"כים וחוק יכול להתקבל למשל ברוב של שבעה לעומת חמישה. מה דעתכם על כך? נמקו תשובתכם.
לפניכם דוגמה להצעת חוק ולתהליך החקיקה בנושא חבישת קסדת אופניים:
הצעת החוק: בשל ריבוי נפגעים בקרב רוכבי אופניים, מוצע חוק חובת חבישת קסדת אופניים. ההצעה הוגשה על ידי חבר הכנסת גלעד ארדן.
הצעת החוק עוברת בקריאה ראשונה: הצעת חוק המחייבת חבישת קסדה בעת רכיבה על אופניים אושרה בקריאה ראשונה (מרץ 2007) במליאה ברוב של תשעה מול מתנגד אחד, ללא נמנעים. מכאן ההצעה עוברת לדיון ולניסוח בוועדת הכלכלה.
אישור הצעת החוק: בעקבות דיון בוועדה הוגשה הצעת החוק המחייב רוכבי אופניים לחבוש קסדה ואושרה על ידי הכנסת בקריאות שנייה ושלישית. בחוק תמכו 21 חברי כנסת מול שלושה מתנגדים. לתיאור המלא של תהליך חקיקת חוק הקסדה, צפו בסרטון "חוק נולד - קסדות" בערוץ הכנסת ב-youtube
http://www.youtube.com/watch?v=KgUbUhqe6bE.
ג. אישור הקמת ממשלה חדשה ותמיכה בה
בדרך כלל, המפלגה שזוכה ברוב קולות הבוחרים מקימה את הממשלה (בשותפות עם מפלגות אחרות - מפלגות הקואליציה). ראש הממשלה (המיועד) מרכיב את ממשלתו, ממנה שרים ומציג אותה בכנסת כדי לקבל את אישור חברי הכנסת. רק לאחר שרוב חברי הכנסת הצביעו בעד הקמת הממשלה החדשה ומינויי השרים שלה - כלומר הביעו אמונים בממשלה - הממשלה יכולה לפעול. הצורך לקבל את אמון רוב חברי הכנסת להמשך כהונת הממשלה איננו מסתכם רק בהצבעה על כינון הממשלה, אלא הוא עניין שנמשך לכל אורך תקופת כהונת הממשלה. על הממשלה לשמר את הרוב הקואליציוני התומך בהמשך כהונתה, שאלמלא כן, הממשלה עלולה ליפול בהצבעת אי אמון מצד הכנסת.
ראש הממשלה ושריה מתחייבים למלא אחר החלטות הכנסת.
*265*
(בספר תמונות היעזרו במורה):
אילו עקרונות דמוקרטיים באים לידי ביטוי במקרים הבאים:
1. הצורך לקבל את אישור הכנסת להקמת ממשלה חדשה.
2. הבעת אי אמון בממשלה מכהנת ו/או הפלתה.
ד. פיקוח ובקרה על הרשות המבצעת (הממשלה) ועל רשויות ממשלתיות
לרשותם של חברי הכנסת עומדים אמצעים שונים לפיקוח על הממשלה ועל משרדי הממשלה, בחלקם דנו בשער ב:
הצבעת אי אמון - על מנת למשול, זקוקה הממשלה לאמון הכנסת - כלומר לתמיכתה. חברי הכנסת יכולים להעלות להצבעה הצעת אי אמון. אם הצעתם תזכה בתמיכת רוב חברי הכנסת הכנסת הביעה בכך אי אמון בממשלה. המשמעות המעשית של המהלך - הפלת הממשלה.
דרישת מידע (שאילתה, הצעה לסדר היום ועוד) - רבות מפעילויות הממשלה אינן חשופות לציבור וגם לעיניהם של כל חברי הכנסת. לאור זאת, על מנת שהכנסת תמלא את תפקידה כרשות מפקחת, חובתם של חברי הכנסת לדרוש מן הממשלה מידע על פעולותיה. הדבר נעשה בדרכים שונות: זימון שרי ממשלה לדיונים בוועדות הכנסת; הצעות לסדר היום לדיון במליאת הכנסת בפעולות הממשלה ושאילתות המועלות על ידי הח"כים, ועל השרים חלה חובה להשיב להן.
מושגון
הצעה לסדר היום: הצעה לדיון - לרוב בידי האופוזיציה - שמטרתה להציף לדיון בכנסת נושא בעל חשיבות עבור הציבור באותה עת.
לעיתים קרובות נוטלת הממשלה חלק בדיון על הצעה לסדר היום, וחושפת בו את מעשיה, את מחדליה ואת תוכניותיה לטיפול בנושא שבו דנים. זוהי הזדמנות לציבור כולו לדעת את עמדת הממשלה בנושא הנדון, עובדה המסייעת לו לקבל החלטה לגבי הצבעתו בבחירות הבאות.
לדוגמה: ח"כ דב חנין (חד"ש) העלה בכנסת בדצמבר 2006 הצעה דחופה לסדר היום בעניין טיפול במפעלים הפולטים חומרים מסרטנים באזור מפרץ חיפה. התגלה שבמפעלים מסוימים הכמות של החומרים המסרטנים, הגורמים למחלות לב ולמחלות אחרות, היא עד פי עשרה מהכמות המותרת על פי חוק.
*266*
אמצעי נוסף לפיקוח על עבודת הממשלה היא השאילתה.
מושגון
שאילתה: שאלה/דרישה למידע שמפנה חבר כנסת לשר בממשלה על עניין שבתחום תפקידיו של השר הנשאל. השאילתה היא כלי להעלות עניין ממוקד, ללא הכרח לדון בנושא נרחב ולבחון את הפעולה הספציפית של הממשלה בהקשר זה או לקדמה.
לפי תקנון הכנסת, אסור לכלול בשאילתה ויכוח, חריצת משפט, כינוי או ביטוי מעליב, פגיעה בכבוד הכנסת או במוסר המקובל. היקפה של השאילתה מוגבל ל-50 מילים.
(בספר תמונות היעזרו במורה):
1. לפניכם שאילתה של חבר הכנסת יצחק הרצוג (מפלגת העבודה) לשרה לאיכות הסביבה לשעבר (דליה איציק, אף היא ממפלגת העבודה) ב-16 ביולי 2003. קראו אותה וענו על השאלות בהמשך.
"ב-11 במאי 2003 הזהיר משרד הבריאות את הציבור שלא להתרחץ בשלושה חופים של הכינרת בשל תקלה במערכת הביוב.
ברצוני לשאול:
א. אילו פעולות נוקט משרדך על מנת לוודא באופן עקבי תקינותן של מערכות ביוב?
ב. האם משרדך עושה פעולות שמטרתן איתור מראש של מערכות ביוב, שיש סכנה כי יקרסו ויגרמו לזיהום סביבתי?"
רשמו:
א. את מי מייצג חבר הכנסת באמצעות השאילתה שהציג לשרה לאיכות הסביבה? על האינטרסים של מי הוא מנסה להגן?
ב. השרה לאיכות הסביבה רוצה לענות לשאילתה תשובה מדויקת ומקצועית. במי לדעתכם היא תיעזר (במשרדה ומחוצה לו) על מנת להכין את תשובתה? מדוע חשוב שתשובתה של השרה תהיה אמינה ומדויקת?
ג. כיצד מהווה השאילתה אמצעי פיקוח וביקורת של הכנסת על פעולות הממשלה?
ד. בחרו נושא שמעניין אתכם: חינוך, בריאות, תעסוקה, כלכלה, איכות סביבה, אלימות בחברה, עוני, או נושא אחר. חפשו בעיתונות (או באינטרנט) כתבות שעוסקות בנושא שבחרתם. מהן הבעיות העיקריות שעולות מתוך הכתבות שבחרתם? איזה משרד ממשלתי אחראי לפתרון הבעיות בתחום שבחרתם?
*267*
ה. נסחו שאילתה שאותה הייתם רוצים להפנות לממשלה בעקבות הבעיות שאיתרתם.
2. לפניכם הצעה לסדר יום מס' 7265, שאילתה בנושא: המצב בחינוך הבדווי של חבר הכנסת גדעון סער ממפלגת הליכוד:
"... בחרתי לדבר על מצב החינוך במגזר הבדווי,שהוא חמור ביותר.... אני חושב שאנחנו, במדינה יהודית ודמוקרטית, צריכים לתת את הדעת על העניין הזה. הנתונים הם קשים ביותר. בשנת 2002 רק 26 אחוז מבין התלמידים במגזר הבדווי היו זכאים לתעודת בגרות, כאשר במגזר היהודי שיעור הזכאים היה פי שניים ומעלה... שיעור הנשירה בחינוך הבדווי במחוז הדרום עמר ב-2002 על 12.4 אחוז, כמעט פי שלושה מזה שבמגזר היהודי. התשתיות שעומדות לרשות מערכת החינוך במגזר הבדווי, בעיקר בדרום הארץ,הן בעייתיות ביותר, גם בנושאים היסודיים כמו כיסאות, שולחנות במצב תקין, מערכת חשמל, שלא תמיד עונה על הצרכים, שלא לדבר על מחסור בספרי לימוד וצפיפות מאוד קשה בכיתות. אדוני סגן השרה,יש עלינו חובה לבצע חשיבה מחודשת ולבחון את הבעיה הזאת לטווח הארוך. אני חושב שזה אינטרס חיוני שלנו כמדינה".
(בספר תמונות היעזרו במורה):
א. סכמו בכמה משפטים את ההצעה שהעלה חבר הכנסת גדעון סער על סדר היום. ההצעה משקפת חלק מתפיסת עולמו של חבר הכנסת לגבי המשטר הדמוקרטי.
ב. אילו ערכים דמוקרטיים אינם מתממשים במציאות המתוארת על ידי חבר הכנסת?
ג. מי אחראי להתריע ולהעלות את הנושא על סדר היום הציבורי?
ד. מי אחראי לצמצם או לבטל את הפער שעליו מצביע חבר הכנסת?
*268*
חקיקה
הממשלה זקוקה לרוב בכנסת לכל חוק שהיא רוצה לחוקק. בהיעדר רוב כזה, תתקשה הממשלה לפעול כגוף ביצועי. הכנסת קובעת את חוקי המדינה שעל פיהם מתנהלים תחומים רבים של חיינו כאזרחים. בנוסף, חבר כנסת יכול, באמצעות חקיקה, לחייב את הממשלה לבצע מדיניות מסוימת או למנוע ממנה לבצע מדיניות. לדוגמה: חברי הכנסת יכולים לחוקק חוק שמחייב את משרד החינוך להפעיל יום לימודים ארוך בכל בתי הספר בארץ. יחד עם זאת, כפי שנראה בהמשך, לממשלה עוצמה רבה, כי היא יכולה, באמצעות הרוב הקואליציוני, למנוע חקיקת חוקים שבהם היא אינה מעוניינת. כמו כן, מימושם של חוקים רבים מצריך כסף רב. הממשלה ברצותה מסייעת לחוק להתממש ואם היא אינה מקצה תקציב לכך, החוק אינו יכול להתממש. דוגמה לכך היא החלטת הכנסת בדבר חוק לימוד חובה לבני נוער עד גיל 18. על פי החוק נקבע שמאחר שבני נוער רבים נושרים מבתי הספר בעיקר אחרי כיתה י, על המערכת לדאוג לחינוכם ולשילובם בחברה עד גיל 18. מאחר שאין די כסף בתקציב משרד החינוך, יש להניח כי חוק חשוב כזה לא ייושם.
אישור חוק התקציב
תקציבה של הממשלה מאושר על ידי הכנסת ורק על פי אישור זה היא יכולה לפעול ולממש את תכניותיה. אישור התקציב כולל גם את אישור הדרכים למימונו ובכלל זה אישור של מיסים שהממשלה מתכוונת להטיל על האזרחים. קידום תוכניותיה של הממשלה והפעלת כל השירותים שבתחום אחריותה, דורשים מימון רב. הכנסת מאשרת החלטות אלה מדי שנה בחוק מיוחד שנקרא "חוק התקציב". אישור חוק התקציב מבטא למעשה הסכמה של הכנסת למדיניות המתוכננת של הממשלה. לכן אי אישור חוק התקציב, עד למועד מסוים הקבוע בחוק, ה- 31 במרץ כל שנה, לא רק שאינו מאפשר לממשלה לפעול כפי שתכננה, אלא אף גורם להפלת הממשלה או להחלפתה. בכך שונה חוק התקציב מכל הצעת החלטה אחרת שהממשלה אינה מצליחה להעביר בכנסת, ואשר אינה גורמת להחלפתה. במילים אחרות, חוק התקציב הוא כהצבעת אמון בממשלה. תהליך אישור התקציב הוא למעשה תהליך חקיקת חוק על כל שלביו. בתהליך אישור התקציב, נציגי המפלגות בכנסת דורשים שינויים בתקציב בתחומים שונים. לדוגמה: להקציב יותר כסף לתחום החינוך, לקצץ בתקציב הביטחון, להגדיל את תקציב משרד הבריאות וכדומה. אם שינויים אלה אינם מתקבלים על ידי הממשלה, יצביעו המפלגות שהציעו אותם נגד התקציב.
*269*
מושגון
חוק תקציב המדינה: תקציב המדינה הוא חוק המתקבל בכל שנה בכנסת (ככל חוק אחר), וקובע את הוצאות המדינה לשנה שתבוא (כמה כסף יושקע בכל משרד - בחינוך, בביטחון, ברווחה ועוד). על מנת להכין את הצעת החוק - הצעת התקציב, כל אחד ממשרדי הממשלה מכין הערכה של הצרכים וההוצאות שלו לשנת התקציב הבאה. משרד האוצר אינו חייב לקבל את הצעות המשרדים ויכול לבצע בהן תיקונים.
לאחר השלמת ניסוח הצעת התקציב, הממשלה מניחה את החוק על שולחן הכנסת ומבקשת את אישורה.
חוקי התקציב שהוגשו לאישור הכנסת בשנים 2008 ו-2010 כללו הצעת תקציב לשנתיים. הממשלה נימקה זאת בצורך לקיים יציבות כלכלית בעת משבר. האופוזיציה טענה שהממשלה מנסה להתחמק מהתלות בכנסת ובביקורת החוזרת מדי שנה.
(בספר תמונות היעזרו במורה):
תקציב המדינה הדו שנתי 2013-2014 עומד על 388.1 מיליארד שקל לשנת 2013 ועל 408.1 מיליארד שקל לשנת 2014.
ועדת חקירה פרלמנטרית
ועדת חקירה פרלמנטארית היא ועדה שמתמנה על ידי הכנסת כדי לבדוק נושא או אירוע המעסיקים את הציבור, ותפקידה לברר עובדות ולהמליץ לכנסת ולממשלה מה לעשות בעניין. מטבע הדברים, ועדת חקירה כזו בודקת בדרך כלל את מעשי הממשלה ואת מחדליה.
דוגמאות לוועדות חקירה פרלמנטריות בעבר:
ועדת חקירה בנושא תאונות דרכים 1987.
ועדת חקירה בנושא הנשירה ממערכת החינוך 1993.
ועדת חקירה בנושא מצבו של המגזר הבדווי בישראל 1994.
ועדת חקירה לבדיקת רצח נשים על ידי בני זוגן 1995.
ועדת חקירה בנושא האלימות בספורט 2001.
*270*
*270*
לחברי הכנסת יש זכויות מיוחדות שנועדו לסייע להם לממש את תפקידם כנציגי ציבור. לדוגמה: כדי שחברי הכנסת יוכלו לייצג את בוחריהם בצורה הטובה ביותר ולשמור על קשר עם בוחריהם, הם נהנים משירותים כגון שיחות טלפון חינם (עד גבול מסוים), משלוח חינם של מכתבים בדואר, והזכות להעסיק שני עוזרים על חשבון הכנסת.
חסינות חברי הכנסת
בכל המשטרים הדמוקרטיים מוענקת לחברי הפרלמנט הגנה כדי שיוכלו למלא את תפקידם כנבחרי העם. חסינות פירושה הגנה על בעל התפקיד מפני פגיעה או התנכלות מצד השלטון או גורם אחר במסגרת מילוי תפקידו. מטרת החסינות היא לאפשר לחבר הכנסת למלא את תפקידו ללא חשש וללא הפרעה ולאפשר לו לבטא את דיעותיו באופן חופשי ובכלל זה להביע ביקורת על השלטון. החסינות מאפשרת לחבר הכנסת להביע את דיעותיו, לחשוף מידע כאשר הוא יודע שהחוק מאפשר לו זאת ומגן עליו מפני העמדה לדין או תביעה משפטית.
במיוחד נזקקים לחסינות חברי הכנסת באופוזיציה, שכן תפקידם הוא לבקר את הממשלה. אם זו תראה בהם איום למעמדה, היא עשויה לשלח בהם את המשטרה הנתונה למרותה, להתנכל להם על מנת להשתיקם.
החוק בישראל מגדיר שני סוגים של חסינות:
1. חסינות מהותית - חסינות מראש מפני העמדה לדין וענישה פלילית במסגרת פעילויות שביצע חבר הכנסת במסגרת מילוי תפקידו.
2. חסינות דיונית - חבר כנסת שהוגש נגדו כתב אישום רשאי לבקש מוועדת הכנסת שתעניק לו חסינות, בטענה כי העבירה נעשתה כחלק ממילוי תפקידו, והעמדתו לדין פוגעת ביכולתו לייצג כראוי את בוחריו ולפעול כראוי במסגרת תפקידו.
הסרת החסינות והאפשרות להעמיד למשפט חבר כנסת שהואשם בעבירות פליליות מטופלות על ידי ועדת הכנסת. יש מקרים שבהם חבר כנסת נחשד בביצוע עבירה שאינה קשורה למילוי תפקידו (קבלת שוחד, פגיעה בביטחון המדינה, תקיפה). במצבים כאלה, כדי שיהיה אפשר להעמידו לדין, הוועדה רשאית לסרב לבקשת הענקת חסינות לחבר הכנסת המואשם.
*271*
(בספר תמונות היעזרו במורה):
בפרק זה העמקנו את היכרותנו עם הכנסת, עם שיטת הבחירות לכנסת, עם אופן עבודת חברי הכנסת במליאה ובוועדות. בנוסף, הכרנו את תפקידיהם של חברי הכנסת ואת האמצעים העומדים לרשותם לביצוע תפקידיהם (הצבעות אי אמון, שאילתות, הצעות לסדר יום, חקיקה, אישור חוק התקציב והקמת ועדות חקירה).
(בספר תמונות היעזרו במורה):
- שיטת בחירות ארציות ויחסיות
- אחוז החסימה
- מליאה
- ועדות הכנסת
- הצעת חוק ממשלתית
- הצעת חוק פרטית
- הליך חקיקה
- רשומות
- הצבעת אי אמון
- שאילתה
- הצעה לסדר היום
- חקיקה
- חוק התקציב
- ועדת חקירה
- חסינות
(בספר תמונות היעזרו במורה):
1. אילו אמצעים עומדים לרשות חברי הכנסת לשם מילוי תפקידם?
2. מהם ההבדלים בין העבודה במליאת הכנסת לבין העבודה בוועדות בכנסת?
3. מהם השלבים העיקריים לאישור חוק? מה מאפיין כל שלב?
4. אילו עקרונות דמוקרטיים באים לידי ביטוי בתפקידי הכנסת ובדרך עבודתה?
5. יש הטוענים שחשוב שהכנסת תהיה חזקה על מנת שתוכל לרסן את הממשלה. לעומתם יש הטוענים שלא כדאי שהכנסת תהיה חזקה מדי, שכן אז הממשלה לא תוכל לתפקד. מהי עמדתכם? נמקו.
6. שיטת הבחירות הנהוגה בישראל נתונה לוויכוח ציבורי מאז הקמת המדינה. הסבירו ונמקו את הטענות של המבקרים ואת הטענות של התומכים בשיטת הבחירות היחסית.
*272*
*272*
פתיחה
"וידבר משה אל ה' לאמור: יפקוד ה' אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה".
(במדבר כ"ז, ט"ו-י"ז)
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
*273*
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
לפניכם כמה ידיעות שהופיעו באמצעי התקשורת, ובהן מוזכרת המילה "ממשלה":
א. בעקבות החלטת הממשלה החלה נסיגת כוחות צה"ל מרצועת עזה.
ב. ראש הממשלה ושר האוצר הציגו תוכנית כלכלית-חברתית שתוציא ממעגל העוני קרוב לכ-60 אלף משפחות עניות ותגדיל את מעגל המועסקים ב-3 אחוז בתוך שלוש שנים.
ג. הממשלה החליטה בישיבתה השבועית כי המדינה תצטייד במלאי תרופות נגד נגיף שפעת העופות. התרופות שיירכשו יספיקו לטפל ברבע מהאוכלוסייה, אם הנגיף יתפרץ בישראל.
ד. הממשלה קיבלה החלטה על העברת כמיליארד שקלים לשיפור מערכת הכבישים בישראל.
ה. החלטת הממשלה להגדיל את חלקה הכספי ביום לימודים ארוך, מהווה שיפור משמעותי בתקציבי החינוך.
ו. בישיבת הממשלה הבוקר אומצו קריטריונים חדשים להקצאת אדמות מדינה לצורך הקמת בתי קברות.
ז. הממשלה החליטה על הקמת משטרה מיוחדת לשמירה על איכות הסביבה ולמאבק בזיהום סביבתי.
ח. מחירי הלחם יועלו ב-12.5 אחוז, לפי החלטת הממשלה.
ט. לקראת תום מושב הכנסת השבוע צפויה הכנסת לאשר את הצעת החוק הממשלתית ולפיה יזכו משפחות של חללי צה"ל לקצבה שווה, שלא תהיה תלויה ברמת הכנסתן, כפי שהיה עד היום.
י. ה"ינשוף", האמצעי לבדיקת רמת אלכוהול בדם הנהג, אושר על ידי הממשלה לשימוש כהליך חוקי שיהיה קביל בבתי משפט לתעבורה.
על סמך הידיעות הללו:
1. על אילו תחומים אחראית הממשלה?
2. מהם תפקידיה של הממשלה לפי המשפטים הללו?
3 חפשו בעיתונות הכתובה, האזינו וצפו בתקשורת האלקטרונית (רדיו, טלוויזיה, אינטרנט), ומצאו תחומים ותפקידים נוספים הנמצאים בתחום טיפולה של הממשלה.
מהי רשות מבצעת?
הרשות המבצעת מורכבת מהממשלה (ראש הממשלה והשרים), ממשרדי הממשלה, מהמשטרה, מצה"ל, מרשויות מקומיות ומחברות ממשלתיות כגון חברת החשמל.
על פי חוק, הממשלה עומדת בראש הרשות המבצעת בישראל והיא אחראית לניהול העניינים במרבית תחומי החיים: חינוך, כלכלה, ביטחון, יחסים עם מדינות אחרות ועוד. לרשות המבצעת יש השפעה רבה
*274*
על חיי האזרחים והתושבים במדינה, וכל אזרח ואזרחית נזקקים לשירותיה מרגע לידתם. ככל שאר רשויות השלטון, הממשלה כפופה לחוק והיא צריכה לקבל את הסכמת הכנסת למדיניותה. בפרק זה נלמד כיצד מוקמת הממשלה, מהו הרכבה ומהם תפקידיה.
*274*
לאחר הבחירות לכנסת קיימים שלושה שלבים בהקמת ממשלה במדינת ישראל:
1. נשיא המדינה מזמן להיוועצות את נציגי סיעות שנבחרו ומטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת.
2. משא ומתן להרכבת הממשלה.
3. הצגת הממשלה בפני הכנסת.
שלב א: הנשיא מטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת
עם פרסום תוצאות הבחירות, מזמן הנשיא למשכנו בירושלים את נציגי המפלגות והסיעות בכנסת להתייעצות ושואל אותם על מי מחברי הכנסת עליו להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה. לאחר שהנשיא שומע את עמדתם הוא מטיל את תפקיד הקמת הממשלה על חבר הכנסת הנראה בעיניו בעל הסיכויים הרבים ביותר להצליח בכך - כלומר להצליח להקים קואליציה, להצליח לקבל את תמיכת מרבית חברי הכנסת - את אמון הכנסת. ברוב המקרים מדובר בחבר הכנסת שעומד בראש המפלגה בעלת מספר חברי הכנסת הרבים ביותר או בראש גוש חברי הכנסת הגדול ביותר המורכב מכמה מפלגות. חבר כנסת זה מיועד להיות ראש הממשלה הבא.
שלב ב: משא ומתן להקמת הממשלה
כדי להרכיב ממשלה בישראל יש צורך בתמיכתם של לפחות 61 חברי כנסת (כלומר יותר ממחצית חברי הכנסת). הרכבת ממשלה בישראל היא תהליך מורכב, כיוון שבישראל קיימות מפלגות רבות, ומעולם לא קיבלה מפלגה כלשהי רוב של 61 מנדטים או יותר (שהיה מאפשר לה להקים ממשלה ללא עזרה של מפלגות נוספות). ראש המפלגה הגדולה (או גוש המפלגות הגדול) מנהל משא ומתן עם מפלגות נוספות, קטנות יותר, על מנת שיחברו אליו להקמת שותפות פוליטית שתכלול לפחות 61 חברי כנסת. שותפות זו נקראת קואליציה. לשיתוף פעולה בין המפלגות יש חשיבות רבה, שכן הן אמורות לתפקד יחד בממשלה ולנהל את ענייני המדינה. שותפות טובה מבטיחה את יציבות השלטון. אך אם יהיו ביניהן
*275*
חילוקי דיעות גדולים מדי, הדבר עלול להקשות מאוד על עבודתן, ואף להביא להפלת הממשלה. עם זאת, בדיונים להרכבת הקואליציה לא ניתן להגיע להסכמה מלאה בכל הנושאים, לכן כל מפלגה צריכה לוותר על חלק מעקרונותיה ותוכניותיה, ולהגיע לפשרה עם מפלגות אחרות. במשא ומתן הקואליציוני מחליטים על העקרונות המשותפים - קווי היסוד של הממשלה ועל חלוקת התפקידים שימלאו נציגי המפלגות השונות בממשלה (שרים, סגני שרים, חברי ועדות שונות). לאחר הרכבת הקואליציה, מוקמת מתוכה הממשלה.
מושגון
קווי יסוד: מסמך המציג את העקרונות המרכזיים בעבודת הממשלה העתידית כפי שהסכימו עליהן המפלגות החברות בקואליציה. במקרים רבים קווי היסוד מציגים פשרה בין מגוון הדיעות של המפלגות המרכיבות את הקואליציה. קווי היסוד הם למעשה מתווה לתוכנית העבודה של הממשלה בתחומים שבהם היא פועלת כמו חברה, כלכלה, חוץ, ביטחון ועוד. לקווי היסוד של הממשלה ראו: http://www.pm.gov.il/PMO/Goverment/Policy.
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
1. מדוע לדעתכם הזמן המוקצב להרכבת הממשלה קצר ומוגבל?
2. מהם היתרונות והחסרונות של קואליציה המורכבת ממספר רב של מפלגות?
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
מספרם של השרים בממשלת ישראל אינו קבוע והוא מושפע גם ממספר המפלגות השותפות בממשלה. ככל שבקואליציה חברות יותר מפלגות, הדבר עשוי להשפיע על מספר השרים בממשלה.
חברי הכנסת, במפלגות שאינן שותפות לקואליציה, מהווים אופוזיציה, שתפקידה לייצג את האזרחים שלא זכו לייצוג בשלטון ולבקר את הממשלה.
מקור המילים קואליציה ואופוזיציה הוא ברומא העתיקה. פירוש המילה "קואליציה" הוא התחברות של אנשים לצורך השגת מטרה משותפת. פירוש
המילה "אופוזיציה" הוא התנגדות.
*276*
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
היכנסו לאתרי הכנסת והממשלה ומצאו אילו מפלגות יוצרות את הקואליציה וחברות בממשלה הנוכחית ואילו נמצאות באופוזיציה?
http://www.knesset.gov.il/;http://www.gov.il/firstgov
1. ערכו רשימה של מפלגות הקואליציה ושל מפלגות האופוזיציה.
2. ציינו אילו תפקידים ממלאים חברי המפלגות בממשלה (שרים, סגני שרים) ובכנסת (יו"ר והסגנים), יו"ר ועדות וחברי ועדות.
3. אילו תפקידים בכנסת שומרת לעצמה הקואליציה? ראשות איזו ועדה בכנסת תאויש תמיד על ידי ח"כ מהאופוזיציה?
4. נסו למצוא מכנה משותף בין מפלגות הקואליציה. אילו דברים הופכים אותן לשותפות לדרך?
5. האם יכול להיות מכנה משותף בין מפלגות האופוזיציה? אם כן תארו אותו בכמה מילים.
שלב ג: הצגת הממשלה בפני הכנסת
לאחר שחבר הכנסת, שעליו הטיל הנשיא את הרכבת הממשלה, הצליח להגיע להסכם קואליציוני ולהרכיב ממשלה, הוא מציג בפני הכנסת את קווי היסוד של הממשלה ואת הרכב הממשלה החדשה - כלומר מי השרים שיכהנו בה ובאילו תפקידים. לאחר הצגת הממשלה נערכת בכנסת הצבעת אמון בממשלה. כאמור, כדי לזכות באמון הכנסת, הממשלה צריכה לקבל תמיכה של לפחות 61 חברי כנסת. לאחר הבעת האמון בממשלה, קם כל אחד מן השרים ונשבע אמונים למדינת ישראל.
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
ראש הממשלה יכול למנות לממשלתו שר שאינו חבר כנסת. יחד עם זאת, בישראל מרבית השרים מכהנים גם כחברי כנסת. במקרה ששר אינו חבר כנסת הוא אינו מורשה להשתתף בהצבעות בכנסת. לעומת זאת, ראש הממשלה חייב להיות גם חבר כנסת.
*277*
*277*
בראשות הממשלה עומד ראש הממשלה. הוא מנהל את ישיבות הממשלה המתכנסות באופן קבוע בכל יום א של השבוע. בישיבות אלה מועלים לדיון נושאים שונים, מתקבלות החלטות ממשלה ומוצגות בפני השרים סקירות כלכליות/ביטחוניות ואחרות. לראש הממשלה סמכות לכנס פורומים מצומצמים יותר של שרים לצורך דיון וקידום נושאים שונים. ראש הממשלה, יחד עם מספר מצומצם של שרים בכירים (בתוכם שר הביטחון ושר החוץ), מהווים את הקבינט הביטחוני-מדיני (cabinet: מאנגלית - קבוצה של שרים) שתפקידיו לתת מענה לאיומים הביטחוניים שהמדינה מתמודדת איתם, לקבל החלטות בנוגע לתהליכים מדיניים, יחסי חוץ וכדומה. פורום אחר הוא הקבינט הכלכלי-חברתי שבו מתקיימים דיונים כדי לתת מענה למשברים כלכליים, יחסי השכר במשק והשקעות כלכליות שהמדינה מעורבת בהן.
כל שר אחראי על תחום מסוים ובדרך כלל אם איננו "שר ללא תיק" הוא מופקד על משרד ממשלתי. שר הממונה על משרד ממשלתי רשאי למנות סגן שר מבין חברי הכנסת, באישור הממשלה והכנסת. מלבד השר וסגנו, עובדים בכל משרד פקידים הממלאים תפקידים שונים, ביניהם: מנכ"ל המשרד, מנהלי אגפים, מנהלי מחלקות ויחידות ועוד. על כל בעלי התפקידים האלה מוטלת החובה ליישם את המדיניות שקבעה הממשלה. בעלי תפקידים אלו נקראים גם הדרג המקצועי-מנהלי.
למעשה, הממשלה מקבלת החלטות ופועלת בארבע מסגרות:
- ישיבות ממשלה - שבהן הממשלה מגבשת מדיניות ומקבלת החלטות.
- ישיבות הקבינט המדיני-ביטחוני.
- עבודת השרים וסגני השרים - כל אחד מהם מנהל את ענייני משרדו ואחראי לפעולותיו.
- הדרג המקצועי - אחראי לביצוע מדיניות הממשלה, מדיניות השרים וחוקי הכנסת.
בדומה לכנסת, בעבודתה השוטפת הממשלה פועלת באמצעות ועדות שונות, כגון ועדת השרים לענייני ביטחון, ועדת השרים לענייני חברה וכלכלה, ועדת שרים לענייני אזרחי ישראל הערבים, ועדת שרים לענייני בטיחות בדרכים, ועדת שרים לענייני מדע וטכנולוגיה ועוד.
משרדי הממשלה
מספר המשרדים עשוי להשתנות מממשלה לממשלה, בכפוף לאישור הכנסת. בשנים האחרונות מספר משרדי הממשלה הוא יותר מ-20, אך לעיתים גם הממשלה מחליטה לבטל משרדים, כגון ביטול משרד הכלכלה בשנת 1996, והמשרד לשירותי דת בשנת 2003 (הוקם מחדש בינואר 2008).
- במד"ל - הפעלה: משרדי הממשלה בארצות הברית ובישראל
*278*
תפקידיה המרכזיים של הממשלה והרשות המבצעת
ניתן לחלק את תפקידיה העיקריים של הממשלה לשלושה תחומים:
1. קביעת מדיניות וביצועה
א. הממשלה קובעת מדיניות בנושאים כגון ביטחון חינוך, בריאות, כלכלה, ביטחון פנים ועוד.
ב. הממשלה אחראית לניהול קשרי החוץ של המדינה עם מדינות אחרות בעולם.
ג. הממשלה אחראית על אכיפת החוקים שחוקקה הכנסת ועל אכיפת חקיקת המשנה. לדוגמה, חוק ביטוח בריאות ממלכתי מחייב את הממשלה לדאוג להקמת בתי חולים, להכשרת רופאים, לעדכון שירותי הבריאות ולמתן חיסונים לאוכלוסייה.
ד. הממשלה אחראית על שמירת הסדר במדינה (ביטחון פנים) ועל הגנה על תושביה (ביטחון חוץ).
2. ייזום חקיקה
א. הממשלה יוזמת הצעות חוק חדשות, תיקונים לחוקים קיימים או ביטול חוקים.
ב. תיקון תקנות המפרשות את החוקים ואת אופן ביצועם בפועל.
ג. תקנות לשעת חירום: תקנות במצב חירום שנועדו להגן על המדינה, על ביטחון הציבור ועל אספקת השירותים החיוניים לאזרחי המדינה. כיום, כמעט שלא מתוקנות תקנות כאלה, והשריד היחיד להן הוא הוצאת צווי ריתוק מטעם הממשלה לעובדים, במקרה של שביתה (צווי ריתוק - צווים המחייבים עובד להפסיק את שביתתו, ולחזור למקום עבודתו).
3. סמכות שיורית של הממשלה
לממשלה יש סמכות לפעול בשם המדינה ולנהל את ענייניה, אלא אם כן סמכות זאת ניתנה בחוק לרשות אחרת. "סמכות שיורית" פירושה: הסמכות שנשארה לאחר שנמסרו סמכויות לשאר הרשויות. פעולות אלה של הממשלה נעשות "בכפוף לכל דין", כלומר במסגרת החוק ותוך שמירה על עקרונות היסוד המשפטיים. הממשלה אינה מוסמכת לפגוע בחירויות היסוד של הפרט בלא
הסמכה מפורשת בחוק. בידי הממשלה סמכות כללית לפעול בשם המדינה, וסמכויותיה הן רחבות מאוד אך אינן מפורטות בחוק.
*279*
מה תפקידם של משרדי הממשלה?
לפניכם תיאור תפקידיהם וסמכויותיהם של כמה משרדי ממשלה:
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
משרד החינוך - אחראי על תוכני החינוך ועל כל מוסדות החינוך במדינה, החל מהגיל הרך ועד לחינוך מבוגרים, כולל כל שלבי החינוך וההשכלה הגבוהה. המשרד אחראי על תכנון ועל ביצוע מדיניות חינוכית בכל המערכות. על מנת לממש את מדיניות החינוך כפי שהיא נקבעת על ידי המשרד עצמו ועל ידי הממשלה, משרד החינוך מעסיק מורים למקצועות השונים הנלמדים בבתי הספר, מפקחים ובעלי תפקידים רבים נוספים המממשים בפועל את מדיניות המשרד.
משרד החוץ - אחראי על היחסים בין ישראל לבין מדינות העולם והאו"ם. משרד החוץ מייצג את עמדות המדינה מול ממשלות זרות וארגונים בין-לאומיים. ככזה הוא אחראי על איוש ועל הפעלת נציגויות ישראל בחו"ל - שגרירויות. נציגי משרד החוץ נמצאים בכל מדינות העולם. הם מקיימים שם פעולות הסברה של המדיניות הישראלית בתחומים השונים ומייצגים אינטרסים שונים של מדינת ישראל (מקדמים את הסחר בין מדינות, מסייעים לבעלי תפקידים ישראלים המגיעים למדינה וכדומה). מדינת ישראל רואה חשיבות בקיומן של נציגויות אלו במדינות העולם, בעיקר על רקע העובדה שכיום מדינות העולם קשורות זו בזו באינטרסים כלכליים, ביטחוניים ותרבותיים שונים.
משרד האוצר - אחראי לתכנון המדיניות הכלכלית של הממשלה ולביצועה. משרד זה אחראי הן על הכנסות המדינה והן על הוצאותיה. המשרד מטפל בגביית מיסים מן האזרחים, וכן לוקח הלוואות עבור המדינה. המשרד מכין את הצעת התקציב של המדינה, ואחראי על ביצוע התקציב שאושר, כלומר על חלוקת הכסף למשרדים השונים ולפעילויות השונות לפי הנאמר בספר התקציב. לכל אחד ממשרדי הממשלה יש נציג מטעם משרד האוצר, האחראי על הניהול הכספי של המשרד.
*280*
משרד הביטחון - מופקד ישירות על הגופים העוסקים בביטחון. בין הגופים האלה: צה"ל, התעשייה הצבאית, התעשייה האווירית ועוד. משרד הביטחון הוא אחד המשרדים החשובים ביותר במדינת ישראל. תקציבו של משרד הביטחון הוא הגדול מבין תקציבי הממשלה, הוא מעסיק עשרות אלפי אנשים בתעשיות הביטחוניות השונות. בראש משרד הביטחון עומד שר הביטחון. אמנם הפיקוד העליון של הצבא נתון לממשלה כולה, אך תפקיד שר הביטחון הוא בעל משמעות וחשיבות. הוא מקבל את הערכות המצב של הגופים הביטחוניים, הוא ממליץ בפני הממשלה על המדיניות הביטחונית.
משרד העבודה והרווחה - מטפל בעניינים הקשורים לקיום הוגן של האדם בחברה. המשרד עוסק בהשגת עבודה לדורשי העבודה, ודואג לתנאי עבודה הוגנים עבור כל עובד. המשרד אחראי גם על הענקת קצבאות רווחה שונות (כמו קצבת לידה, קצבת ילדים, קצבת נכות, הבטחת הכנסה ועוד). הוא עושה זאת באמצעות המוסד לביטוח לאומי. לרשות משרד העבודה והרווחה עומדות לשכות רווחה בכל הערים בישראל, האמורות לדאוג לרווחתם של אלו הנזקקים לכך באותה עיר. הן עושות זאת באמצעות העברת תשלומים שונים לנזקקים לכך, באמצעות דאגה לביגוד, לטיפולים רפואיים שונים ועוד.
הדרג המנהלי הביורוקרטי
לכל אחד מהשרים יש אוטונומיה בניהול משרדו, והוא נושא באחריותו. הדרג המנהלי-ביורוקרטי (הבכיר והזוטר) הפועל במשרדי הממשלה השונים, בחברות הממשלתיות (כמו חברת החשמל) ובכל הגופים הביצועיים השייכים לממשלה ולרשויות המקומיות, נחשב לזרוע המבצעת של הממשלה. תפקידו לתרגם את המדיניות הכללית לשפת המעשה. הדרג המנהלי-ביורוקרטי אינו נבחר, אלא מוציא לפועל. לכן עליו לציית לרשויות הפוליטיות הנבחרות, ולא להתערב בעניינים פוליטיים. לעיתים בשל המומחיות של הדרג המנהלי-הביורוקרטי, יש לו השפעה על עיצוב מדיניות המשרד.
מושגון
ביורוקרטיה: הביורוקרטיה היא מנגנון טכני, מעין מכונה הממלאת הוראות בתהליכים ובנהלים קבועים. תפקיד הביורוקרטיה הוא למצוא דרך להוציא לפועל את המדיניות באופן היעיל ביותר. בביורוקרטיה הכל פורמלי, ודבר אינו קורה בה סתם כך, אלא לפי נהלים המגדירים מה מותר ומה אסור.
הביורוקרטיה עומדת מעל לשיקולים מעמדיים, וההחלטות בה הן מתקבלות על סמך שיקולי מומחיות, ולא על סמך שיקולים סקטוריאליים. יש לביורוקרט יכולת להציג אלטרנטיבות, על סמך ניתוח המצב והאפשרויות שהוא ביצע.
*281*
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
להלן רשימת נושאים לטיפול.
1. רשמו ליד כל נושא את שם המשרד הממשלתי המטפל.
2. אילו נושאים מתוך הרשימה מצריכים שיתוף פעולה בין כמה משרדים? במקרה זה, מי יהיה המשרד העיקרי?
א. הגדלת תקציב המשטרה.
ב. התפרצות נגיף שפעת העופות בלולים.
ג. חיסון תלמידי כיתות ח בבית הספר.
ד. נוהל תרגיל ירידה למקלטים בבתי הספר במצב מלחמה.
ה. פיצוי ליישובי הספר בעת מלחמה.
ו. לימודי תיאוריה (לקראת לימודי נהיגה) בבתי הספר.
ז. משמרות זהירות בדרכים של מוסדות חינוך.
ח. תמיכה בהפקות קולנוע ישראליות מקוריות.
ט. דיור לזוגות צעירים.
י. היערכות לבחירות לרשויות המקומיות.
יא. תשלום חובות המדינה לבנקים בחו"ל.
יב. שמירה על מוסדות חינוך.
יג. סיוע במציאת עבודה לחיילים משוחררים.
יד. חקיקת חוקים למסחר הוגן באינטרנט.
טו. הטבות והקלות במציאת דיור לחקלאי הנגב.
טז. מציאת מקורות אנרגיה חלופיים וירוקים (השומרים על הסביבה).
יז. פתיחת שגרירות חדשה של ישראל במדינה זרה.
יח. הקמת קרן ממשלתית לקליטת מדענים ישראלים החוזרים מחו"ל.
*282*
*282*
בממשלה מתקבלות החלטות רבות שמשפיעות על חיי כל האזרחים במדינה. מסיבה זו מוטלת על שרי הממשלה אחריות כבדה מאוד.
אישור מינויו של אדם לשר מטילה עליו שני סוגים של אחריות:
א. אחריות מיניסטריאלית (מיניסטר - שר)
כל שר אחראי בפני הכנסת ובפני הממשלה על כל המתרחש בתחומי משרדו. פירוש הדבר הוא שכל הצלחה או כישלון בתחומי הפעילות של המשרד נזקפים לזכותו של השר או לחובתו. השר מחויב לדווח לכנסת על פעילות משרדו ולהשיב על שאילתות ועל הצעות לסדר היום הנוגעות לפעולות משרדו.
המשמעות המעשית של אחריות זאת היא שראש הממשלה יכול לפטר שר שלדעתו נכשל במילוי תפקידו או פעל נגד מדיניות הממשלה.
ב. אחריות משותפת (קולקטיבית)
אחד העקרונות המרכזיים במשטר של מדינת ישראל הוא האחריות המשותפת של הממשלה כלפי הכנסת. פירוש הדבר הוא שהממשלה כולה אחראית לנעשה בכל משרד ומשרד. למשל, שר החקלאות אינו יכול לטעון שכישלון תלמידים בבחינות בגרות הוא רק באחריות שר החינוך. לכן ראש הממשלה,
המנהל את סדר היום של ישיבות הממשלה, צריך להביא לדיון בממשלה החלטות עקרוניות בכל תחום שהוא.
המשמעויות המעשיות של אחריות קולקטיבית הן:
1. שרים מחויבים לתמוך בהחלטות הממשלה, כאשר הן עומדות להצבעה בכנסת, ולקיים החלטות אלה, גם אם הם לא מסכימים להן (ובמקרים מסוימים להתפטר כאשר עמדתם לא התקבלה).
2. חברי הממשלה חייבים להגן על החלטות הממשלה בפני הכנסת, התקשורת והציבור.
3. הכנסת אינה יכולה להביע אי אמון בשר בודד, אלא רק בממשלה כולה, כי הממשלה כולה אחראית לכישלונות ולמחדלים בכל משרדיה.
4. האחריות המשותפת חלה גם על הצבעה בכנסת של סיעת השר החבר בממשלה. כלומר הממשלה יכולה לחייב את חברי הכנסת שסיעתם חברה בקואליציה לתמוך בממשלה בהצבעות בכנסת.
*283*
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
בישיבת הממשלה מתנהל דיון לגבי סלילת כביש גדול באזור המרכז. לפניכם חלק משיחה שהתנהלה במהלך ישיבה זו:
שרת התחבורה: סלילת הכביש תקל מאוד על עומסי התנועה באזור. הפקקים שיש היום הם פשוט בלתי נסבלים.
השר לאיכות הסביבה: אני מתנגד נחרצות לסלילת הכביש. תוואי הכביש פוגע קשות בשטחים הפתוחים המעטים שעוד נותרו באזור. אם ייסלל הכביש, יהיה צורך בהריסת הנוף, בגדיעת עצים, בחפירת מנהרות. נוסף על כך, ידוע שככל שיש יותר כבישים, יש יותר מכוניות, הכביש לא יסייע בהפחתת הפקקים. יש לפתח במקומו תחבורה ציבורית נוחה יותר.
בסופו של הדיון נערכה הצבעה, והממשלה החליטה לאשר את סלילת הכביש.
ראש הממשלה פנה לכל השרים ואמר: "ההחלטה התקבלה ברוב קולות. מעכשיו ואילך כולנו מחויבים לתמוך בה, גם אלה שהתנגדו לה במהלך הדיון".
השר לאיכות הסביבה עומד בפני התלבטות: מצד אחד, הוא מתנגד נחרצות להחלטה ומתקשה להישאר בממשלה שמקבלת החלטות המנוגדות לתפיסת עולמו. מצד שני, חשוב לו להישאר בממשלה כדי להמשיך ולקדם נושאים אחרים החשובים לו.
עם צאתו של השר לאיכות הסביבה מהישיבה, פנו אליו צוותי הטלוויזיה והעיתונות שהמתינו מחוץ לאולם הישיבות של הממשלה. הם ביקשו לשמוע את עמדתו לגבי החלטת הממשלה. השר פתח בהתקפה חריפה על ההחלטה שהתקבלה.
1. האם התנהגותו של השר עומדת בהלימה לעקרון האחריות המשותפת של חברי הממשלה? הסבירו.
2. אילו אפשרויות עומדות בפני השר לאיכות הסביבה, לאחר שהממשלה החליטה בניגוד לעמדתו? באילו מהן אתם מצדדים ומדוע?
3. בשם איזה עיקרון מחויב השר לאיכות הסביבה לתת גיבוי להחלטת הממשלה לסלילת הכביש, אם יחליט להישאר בממשלה?
*284*
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
אחריות
אחריות קשורה למילוי חובה, הרגשת חובה, ולרצון לעשות דבר עם כל הלב.
האחריות היא נכונות לקבל אשמה על מחדלים וטעויות, להודות בהם ולשאת בתוצאות. האחריות היא ברמה האישית, על דברים השייכים לפרט, למשל: תלמיד שאחראי על הכנת שיעורי הבית, וברמה החברתית על תחומים השייכים לחברה, למשל תחומי אחריות במשפחה, פעילות בוועד כיתה או פעילות חברתית עם ילדים צעירים במסגרת תנועת הנוער. רבים רוצים בתפקידים בעלי אחריות אבל אינם מוכנים להודות בטעויות ואינם מוכנים לשאת בתוצאות. יש רצון "לגלגל" את האשמה לכישלון על מישהו אחר ולא להודות בטעות. היכולת להיות אחראי משתנה עם הגיל. ילד צעיר אינו יכול להיות אחראי על דברים שנער בוגר יותר יכול. בגרותו של אדם ובגרותה של חברה נבחנות על פי מידת האחריות, שביכולתם של הפרט ושל החברה ליטול על עצמם.
*284*
על פי החוק, סיום כהונתה של הממשלה ותהליך הרכבתה של ממשלה חדשה יתרחשו במקרים הבאים:
- לאחר בחירות כלליות המביאות לבחירתה של כנסת חדשה.
- במקרים של התפטרות ראש הממשלה, פטירתו, כאשר נבצר ממנו למלא תפקידו דרך קבע, הפסקת כהונתו מחמת עבירה על החוק, במקרים שבהם הוא חדל להיות חבר כנסת.
- בעקבות החלטת הכנסת להביע אי אמון בממשלה ואובדן התמיכה בממשלה של רוב חברי הבית.
- במקרה שהכנסת לא אישרה את תקציב המדינה עד אחרי ה- 31 במרץ.
מושגון
ממשלת מעבר: ממשלה המכהנת לאחר התפטרותה או לאחר שהכנסת הביעה בה אי אמון או לאחר הבחירות לכנסת עד שמחליפה אותה הממשלה החדשה.
לממשלת מעבר יש את כל הסמכויות ואת כל העוצמה שיש לממשלה בתקופת כהונתה הרגילה ומבחינה מסוימת אף יותר, שכן אין היא זקוקה לאמון הכנסת. למרות זאת, הרי שממשלת מעבר מוגבלת בכמה תחומים:
1. לא ניתן לצרף שרים חדשים לממשלות מעבר ושרים אינם יכולים להתפטר ממנה.
2. ממשלות מעבר אינן אמורות לקבל החלטות בנושאים עקרוניים שניתן לדחותם לממשלה חדשה שתקום. כך לדוגמה בעניין הקצאת משאבים, שינוי סדרי עדיפויות, מינוי פקידים בכירים, מינוי שופטים לבית המשפט העליון.
*285*
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
למדנו שהממשלה היא הרשות המבצעת בישראל, וככזו היא חייבת לבצע את חוקי הכנסת. היא מנהלת את ענייני המדינה באופן שוטף.
לממשלה אמצעים רבים ועוצמה רבה המאפשרים לה למלא את תפקידיה. בשל כך היא מפוקחת ומבוקרת, בעיקר על ידי הכנסת (הרשות המחוקקת), אך גם על ידי בתי המשפט (הרשות השופטת).
הממשלה מתמנה על ידי הכנסת בהצבעת אמון. כדי להקים ממשלה כמה מפלגות צריכות להתאחד ולהקים קואליציה. ממשלה תכהן עד למועד הבחירות לכנסת, או עד לנפילת הממשלה בהצבעת אי אמון או בשל התפטרות הממשלה.
הממשלה מורכבת מראש ממשלה ומשרים. לראש הממשלה ולשרים יש אחריות אישית על המשרדים שהם מנהלים, ואחריות משותפת על כל החלטות הממשלה ומעשיה.
הדרג המנהלי-ביורוקרטי (הבכיר והזוטר) הפועל במשרדי הממשלה השונים, בחברות הממשלתיות (כמו חברת החשמל) ובכל הגופים הביצועיים השייכים לממשלה ולרשויות המקומיות, נחשב לזרוע המבצעת של מממשלה.
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
- קואליציה
- משא ומתן קואליציוני
- אופוזיציה
- הצבעת אמון
- דרג פוליטי
- דרג מנהלי-ביורוקרטי
- קווי יסוד
- תקציב המדינה
- אחריות מיניסטריאלית
- אחריות משותפת
- ממשלת מעבר
*286*
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
1. אילו עקרונות דמוקרטיים באים לידי ביטוי בתהליך הרכבת הממשלה?
2. הסבירו את תהליך יצירת הקואליציה ואת הקשיים הכרוכים בו.
3. שבצו את המושגים הבאים במקומות המתאימים בתרשים:
אופוזיציה, כנסת, קואליציה, ממשלה.
(בספר תרשים, היעזר במנחה)
4. מהי חשיבותה של האופוזיציה?
5. מהם תפקידי הממשלה ומהן סמכויותיה?
6. אילו סוגי אחריות מוטלים על חברי הממשלה?
7. מה צריך לעשות שר שאינו מוכן לשאת באחריות משותפת? נסו לברר האם היו שרים שנקטו דרך זו בעבר, וציינו דוגמה אחת.
8. לפניכם הודעה על החלטה שקיבלה הממשלה. קראו את ההחלטה וענו על השאלות שבהמשך:
"הממשלה אישרה אתמול ברוב גדול את דוח ועדת לפיד בנושא המגזר הערבי, שההמלצה העיקרית הכלולה בו היא הקמת רשות ממשלתית לקידום מגזרי המיעוטים... תפקיד הרשות יהיה לוודא את ביצוען של החלטות הממשלה, לעקוב אחר ביצוען, לקיים מגעים שוטפים עם משרדי הממשלה בנושאים שנוגעים לאוכלוסייה הערבית..."
("אושרה הקמת רשות ממלכתית לקידום המיעוטים", מאת: יובל יועז, הארץ, 14.06.04).
http://news.walla.co.il/?w=/1/556531
א. אילו ערכים עומדים בבסיס דוח לפיד שאישרה הממשלה?
ב. אילו משרדים יצטרכו לשתף פעולה על מנת לבצע החלטות אלה? איזה עיקרון מבטא שיתוף פעולה זה?
ג. על מי לדעתכם מוטל לעקוב אחר מימושן בפועל של המלצות דוח לפיד?
ד. חפשו באינטרנט מידע נוסף על דוח לפיד, ובדקו האם הוא יושם במלואו או בחלקו. מהם הקשיים ביישומו? אילו גופים עשויים לסייע בקידום ביצועו?
*287*
*287*
''שפטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך".
(דברים ט"ז, י"ח-ב)
(בספר תמונות):
(בספר תרשים, היעזרו במנחה)
שופטי בית המשפט העליון בישיבה
(בספר תרשים, היעזרו במנחה)
אלת הצדק היוונית - תמיס. העיניים הקשורות מציינות את העיוורון כלפי הנשפטים - האובייקטיביות של הצדק
*287*
- מיכל נוהגת מירושלים לתל אביב. באחד מצומתי הדרך, מגיחה מכונית שפוגעת במכוניתה של מיכל. למזלה של מיכל היא לא נפגעה, אך הנהג מסרב להכיר באחריותו לתאונה. מיכל תובעת את הנהג לדין.
- משפחת ישראלי מתגוררת ביישוב קטן ונעים במרכז הארץ. עם השנים, הילדים גדלו וכל אחד מהם נזקק לפרטיות. המשפחה החליטה לסגור מרפסת ולהפוך אותה לחדר נוסף, כמו גם להרחיב את הבית ולבנות יחידת הורים גדולה יותר על שטח הגינה. במסגרת סיור שגרתי של הפקח העירוני, הוא הבחין בעבודות הבנייה וביקש את הרישיונות לבנייה ולהרחבות. למשפחת ישראלי לא היו רישיונות, שכן הם לא ביקשו. העירייה תבעה את המשפחה בבית משפט.
*288*
- יעקב יעקבי עובד מזה כעשרים שנה במפעל גדול לייצור רהיטים במרכז הארץ. לאחרונה התגלה לו שהמעסיק שלו - בעל המפעל - הפסיק לפני כחמש שנים להפריש עבורו כספים לטובת הפנסיה. למרות שיעקב שוחח עם מנהל המפעל והאחרון התחייב בפניו שכל הכספים המגיעים לו יוחזרו, הרי שדבר לא השתנה. יעקב יעקבי הגיש תביעה כנגד המפעל.
אלו הן רק דוגמאות ספורות לאין-ספור מקרים המתרחשים מדי יום ואשר מגיעים לבתי המשפט השונים במדינת ישראל. בפרק זה נכיר את המערכת המשפטית הפועלת לשמירת הצדק ואכיפתו. נכיר את תפקידה, את המבנה שלה ואת סמכויותיה ומדוע חשוב שתהיה עצמאית. בכל מדינה בעולם ובוודאי במדינה דמוקרטית קיימת רשות שופטת.
למערכת המשפט בישראל ארבעה תפקידים מרכזיים:
1. לדון נאשמים בביצוע עבירות ואם נמצאו אשמים לקבוע את עונשם (משפט פלילי).
2. לפסוק בסכסוכים בין אדם לחברו (משפט אזרחי).
3. להגן על האזרח מפני פעולה לא חוקית של הממשלה (משפט חוקתי) - כלומר לבקר את השלטון כחלק מעקרון האיזונים והבלמים.
4. לפרש את החוק לאור עקרונות הדמוקרטיה והצדק.
מערכת המשפט בישראל ממלאת תפקידים אלו באמצעות מערכת של בתי משפט.
מושגון
משפט חוקתי: עוסק בפירוש החוק ובעבודת רשויות השלטון השונות, היחסים ביניהן ובינן לבין האזרחים. ערכי החירות והשוויון ועקרונות כגון חופש הביטוי הם מרכזיים למשפט החוקתי.
משפט פלילי: מסדיר את חיי החברה, מה מותר ומה אסור. המשפט הפלילי מכריע בשאלות כגון איזו התנהגות אינה חוקית ומהווה עבירה על כללי ההתנהגות שקבעה החברה, ומהו העונש הראוי בגין עבירה זו או אחרת. מטרת המשפט הפלילי היא להגן על הזכות לביטחון והזכות לחיים של האזרחים במדינה.
משפט אזרחי: תחום משפט העוסק בעקרונות שעל פיהם בתי משפט בוררים
בסכסוכים בין אזרחים, כגון סכסוך בין שכנים, תביעות לפיצויים וכדומה. עם העקרונות המנחים של משפט זה נמנים הזכות לשם טוב, הזכות לפרטיות והזכות לרכוש.
*289*
(בספר תרשים, היעזרו במנחה)
(לפני ואחרי עצת יתרו)
מקרה א: משפטי פרעה
"ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם למלך מצרים. ויקצוף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים. ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסוהר מקום אשר יוסף אסור שם...
ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה ויעש משתה לכל עבדיו וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האופים בתוך עבדיו. וישב את שר המשקים על משקהו ויתן הכוס על כף פרעה. ואת שר האופים תלה כאשר פתר להם יוסף. ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו".
(בראשית מ, א-ג,כ-כ"ג)
מקרה ב: משפטי משה
"ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב. וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך מן בוקר עד ערב. ויאמר משה לחותנו כי יבוא אלי העם לדרוש אלוהים. כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלוהים ואת תורותיו.
ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה. נבול תיבול גם אתה גם העם הזה אשר עימך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך. עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלוהים עימך היה אתה לעם מול האלוהים והבאת אתה את הדברים אל האלוהים. והזהרתה אתהם את החוקים ואת התורות והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות. ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטון ישפטו הם והקל מעליך ונשאו איתך. אם את הדבר הזה תעשה וציווך אלוהים ויכלת עמוד וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר".
(שמות י"ח, י"ג-כ"ד)
*290*
(בספר תרשים, היעזרו במנחה)
1. מהן מטרות המשפט לפי פרעה ולפי משה רבנו?
2. מה מקור החוק להחלטות השופט בשני המקרים?
3. מי יוזם את המשפט בשני המקרים? את מי הוא נועד לשרת?
4. מה היה החיסרון בשיטת המשפט של משה?
5. אילו שינויים מציע יתרו למשה להנהיג? כיצד תפעל מערכת המשפט?
6. לפי עצת יתרו, אילו תכונות צריכות להיות לשופטים?
7. ציינו את ההבדלים בין המושג "משפט" המוצגים בקטעים התנ"כיים, לבין המושגים העכשוויים שלמדם בפרק.
*290*
על מנת לקיים מערכת משפטית הוגנת, יש להבטיח את קיומם של שני עקרונות דמוקרטיים חשובים:
1. הזכות להליך הוגן.
2. עצמאות הרשות השופטת.
א. הזכות להליך הוגן
אחת מזכויות האדם היא הזכות להליך הוגן. הליך משפטי הוגן הוא הליך המתנהל תוך התחשבות בזכויות האדם ותוך חתירה להוצאת האמת לאור. על מנת שמשפט ייחשב למשפט הוגן, צריכים להישמר כמה עקרונות חשובים כגון:
1. כל אדם העומד לדין נחשב זכאי (חף מפשע) כל עוד לא הוכחה אשמתו. משמעות הדבר היא שרק אם הצליחה התביעה להוכיח שאדם עבר עבירה - הוא יכונה "אשם". לדוגמה: אם אדם נחשד ונאשם בגניבה, הוא נחשב חף מפשע כל עוד לא הוכח בבית המשפט כי הוא אכן גנב. משמעות הדבר היא שהאחריות על הוכחת האשמה מוטלת על המאשים - על המדינה.
2. כל אדם זכאי להגנה משפטית על ידי עורך דין שיציג את עמדתו ואת טיעוניו בפני בית המשפט. אם אדם אינו יכול לממן לעצמו הגנה משפטית, המדינה חייבת להעמיד לרשותו עורך דין על חשבונה.
3. זכות הערעור: גם אם בית המשפט קבע את אשמתו של אדם, הוא יכול לערער על פסק הדין בפני בית משפט אחר - גבוה יותר, כלומר לבקש בדיקה מחודשת של פסק הדין. עיקרון זה קשור להנחה כי גם בית המשפט עלול לעיתים לטעות.
*291*
4. אי משוא פנים: שופט ינהג בבעלי הדין בשוויון, לא יישא פני דל ולא יהדר פני גדול, לא יסביר פניו לאחד וירע פניו לאחר, ישפוט בדיעה נקייה ולא יגלה דיעה קדומה או משוא פנים.
5. הליכותיו של שופט: שופט ינהג ביושר לב, בטוהר מידות ובמסירות לתפקיד. שופט יימנע ממעשים שאינם הולמים מעמד של שופט, או עלולים לפגוע בדימויה של מערכת השיפוט. שופט יהיה מופת לכיבוד החוק בכל אשר יעשה.
(בספר תרשים, היעזרו במנחה)
שכירת עורך דין שיגן על נאשם עולה כסף רב. ישנם אזרחים המואשמים בפלילים ואינם יכולים לממן שכר טרחה של עורך דין. עבור אלה הוקמה במשרד המשפטים הסנגוריה הציבורית, המעמידה לרשות הנזקקים עורך דין מטעם המדינה. לאתר הסנגוריה הציבורית גלשו:
http://www.justice.gov.il/MOJHeb/SanegoriaZiborit
(בספר תרשים, היעזרו במנחה)
1. האם קרה לכם שהואשמתם בדבר (על ידי מורה, חבר, הורה או אדם אחר) למרות שלא הייתם אשמים? מה חשבתם והרגשתם? איך פעלתם?
2. לאור תשובתכם הקודמת, מדוע לדעתכם עקרון ההליך ההוגן הוא עיקרון חשוב?
ב. עצמאות הרשות השופטת
כדי שהרשות השופטת תוכל למלא את תפקידה כראוי ולשפוט בהתאם לחוק, היא חייבת להיות עצמאית ובלתי תלויה בגורמים חיצוניים. לשם כך חייב להתקיים עקרון הפרדת רשויות.
עיקרון נוסף ההכרחי לשמירת עצמאותה של הרשות השופטת הוא שמירת העצמאות האישית של השופטים.
(בספר תרשים, היעזרו במנחה)
מה הכוונה בעקרון שמירה על העצמאות האישית של השופטים? מדוע זה חשוב? חשבו על דוגמאות הממחישות חשיבות זו.
*292*
כדי שניתן יהיה לקבל הכרעות צודקות והוגנות במצבי מחלוקת או סכסוך, יש צורך בשופט ניטרלי ואובייקטיבי. כלומר, אדם שאינו קשור לאף אחד מהצדדים ואינו נוטה מראש לטובת צד זה או אחר. כדי להבטיח כי שופטים יכריעו במשפט באופן צודק ואובייקטיבי, אסור שהם יהיו נתונים ללחצים חיצוניים מכל סוג שהוא. השופטים צריכים להיות כפופים לחוק בלבד ולהכריע אך ורק על פי העדויות שמובאות בפניהם. כדי להבטיח זאת קובע החוק כיצד מתמנים שופטים לתפקידם ומהו מעמדם. קביעה זו נועדה למנוע מצב שבו ניתן יהיה להפעיל לחץ פוליטי על שופט, לאיים עליו בפיטורים או בדחיית קידום כלשהו.
(בספר תרשים, היעזרו במנחה)
"בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין".
(חוק יסוד: השפיטה סעיף 1)
*292*
שופט חייב להיות אזרח ישראל, בעל השכלה משפטית. שופטים יכולים להתמנות מקרב עורכי הדין הרשומים בפנקס עורכי הדין בישראל, ממלאי תפקידים משפטיים בשירות המדינה ומרצים בבתי הספר למשפטים.
לפי חוק השפיטה תשמ"ד - 1984: "שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים". השופט יהיה אדם בעל ידע רב בתורת המשפט, אשר למד שנים רבות ורכש השכלה משפטית וכללית. מצפים ממנו שיגלה שיקול דעת, חוכמה ומצפון. עליו להיות אובייקטיבי ולפעול ללא משוא פנים.
(בספר תרשים, היעזרו במנחה)
"לא תעשו עוול במשפט לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך".
(ויקרא י"ט, ט"ו)
*293*
כיצד נבחרים/מתמנים השופטים לתפקידם?
במקומות רבים בעולם מינויו של אדם לשופט נעשה באמצעות ועדה של נבחרי ציבור. בישראל השופטים נבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. בוועדה תשעה חברים: שלושה חברים מהרשות השופטת (נשיא בית המשפט העליון ושני שופטים נוספים מבית המשפט העליון), שני נציגים מהרשות המבצעת (שר המשפטים ושר נוסף שקובעת הממשלה), שני נציגים מהרשות המחוקקת (שני חברי כנסת שאותם בוחרת הכנסת, בדרך כלל אחד מהקואליציה והאחר מהאופוזיציה), ושני נציגים של לשכת עורכי הדין.
תהליך הבחירה:
1. הגשת מועמדות לכהונה על ידי המבקש להתמנות לשופט. המבקש ממלא שאלון ובו קורות חייו וניסיונו. כמו כן עליו לצרף שמות ממליצים.
2. הנהלת בתי המשפט פונה אל הממליצים לצורך קבלת חוות דעתם על המועמד.
3. אם המועמד עבר קורס של המכון להשתלמות שופטים, נכללת חוות הדעת מהקורס בבקשה.
4. ועדת משנה של הוועדה לבחירת שופטים, ובה שלושה חברים לפחות (ולפחות שופט אחד, עו"ד אחר וח"כ אחד), מראיינת את המועמד. אורך הריאיון כ-20 דקות.
5. אם המבקש הוא שופט בערכאה נמוכה יותר מהערכאה שאליה הוא מבקש להתמנות, הוא מתבקש לצרף עשרה פסקי דין מהשנתיים שקדמו לבקשתו.
6. פרסום המועמדות ב"רשומות", ולאחריו תקופת המתנה בת 21 יום לפחות, שבה רשאי כל אזרח לפנות לוועדה טרם הדיון, בהסבר מנומק מדוע אין לבחור במועמד מסוים.
7. הוועדה לבחירת שופטים מתכנסת ומחליטה על אישור המינוי או על דחייתו.
(בספר תרשים, היעזרו במנחה)
1. בארצות שונות נהוג שהאזרחים בוחרים בשופטים. מהם היתרונות ומהם החסרונות לדרך זו, לדעתכם?
2. באיזה אופן תהליך בחירת שופטים בישראל מבטיח את עצמאות השופטים? באיזה אופן בא לידי ביטוי עקרון האיזונים והבלמים בתהליך זה? האם דרך בחירת השופטים בישראל נראית לכם מתאימה ונכונה יותר? נמקו.
*294*
*294*
מערכת בתי המשפט ובתי הדין לסוגיהם
תרשים ארגוני
(בספר תרשים, היעזרו במנחה)
בית המשפט העליון
- בית משפט לערעורים
- בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ)
בתי משפט מחוזיים
- כבית משפט לערעורים
- כערכאה ראשונה
בתי משפט השלום
בתי משפט לעניינים מיוחדים:
בתי משפט לענייני משפחה
בתי משפט לעניינים מקומיים
בתי משפט לנוער
בתי משפט לתעבורה
בתי משפט לתביעות קטנות
בתי דין
בתי דין דתיים:
בתי דין רבניים ליהודים
בתי דין שרעיים למוסלמים
בתי דין לעדות הנצריות
בתי דין דרוזיים
בתי דין צבאיים
(באחריות משרד הביטחון)
בתי דין לעבודה
(באחריות משרד המשפטים)
בתי דין מנהליים
בישראל קיימים שני סוגים של בתי משפט:
א. בתי משפט השופטים בעניינים פליליים ובעניינים אזרחיים.
ב. בתי משפט (בתי דין) לנושאים מיוחדים.
*295*
א. בתי המשפט השופטים בעניינים פליליים ובעניינים אזרחיים
בתי משפט אלו מאורגנים בשלושה דרגים - ערכאות (מהנמוך לגבוה).
1. בית משפט השלום
2. בית המשפט המחוזי
3. בית המשפט העליון
אדם שאינו מקבל את פסק הדין יכול לערער עליו וכן על גזר הדין, בפני דרג גבוה יותר של בית משפט. לבית המשפט המחוזי יש סמכות לשנות החלטות שניתנו בבית המשפט השלום ולבית המשפט העליון הסמכות לשנות החלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי.
מושגון
פסק דין: החלטת בית המשפט להרשיע את הנאשם או לזכותו או לחייב את הנתבע (במשפט אזרחי) או לדחות את התביעה. למשל: "בית המשפט קובע כי הנאשם זכאי".
גזר דין: העונש במשפט פלילי והחובה שמטיל השופט על האשם במשפט אזרחי. למשל: "גזר הדין יהיה שנתיים מאסר בפועל" או "בית המשפט קובע כי על הנתבע לשלם לתובע פיצויים בגובה של עשרים אלף שקלים".
ערעור: פנייה של אדם שדינו נפסק ונגזר, לבית משפט מדרגה גבוהה יותר בטענה שבית המשפט שבו התנהל משפטו טעה בהחלטתו ויש לשנות את פסק או גזר הדין, להקל בו או לזכותו. גם התביעה או התובעים יכולים לערער על זיכוי או על קולת העונש.
1. בית משפט השלום
בית משפט השלום עוסק במשפט פלילי ואזרחי. בעניינים פליליים דן בית משפט השלום בעבירות קלות שעונשן קנס בלבד (עד סכום מסוים שמתעדכן מדי פעם בפעם על ידי שר המשפטים),
או מאסר לתקופה שאינה יותר משבע שנים. בעניינים אזרחיים דן בית משפט השלום בתביעות שערכן פחות מ-שני מיליון וחצי שקל. בישראל יש 28 בתי משפט שלום בשישה מחוזות: חיפה, נצרת, תל אביב, המרכז, ירושלים והדרום. לכל בית משפט אזור שיפוט משלו, והוא יכול לדון רק בעבירות שנעשו באזור זה. בדרך כלל מתנהל המשפט לפני שופט יחיד. במקרים יוצאים מן הכלל מצטרפים למשפט עוד שני שופטים.
*296*
2. בית המשפט המחוזי
בתי המשפט המחוזיים עוסקים בשני נושאים:
א. שיפוט - סמכותו של בית משפט מחוזי היא לדון בכל העבירות והסכסוכים האזרחיים שאינם בסמכותו של בית משפט השלום. כלומר, בית משפט זה דן בעבירות שעונשן קנס גבוה יותר מהקנסות שיכול להטיל בית משפט שלום - בתביעות שערכן שני מיליון וחצי שקל ויותר, או במאסר לתקופה של יותר משבע שנים, כלומר, בעבירות חמורות יותר.
ב. דיון בערעורים - בית המשפט המחוזי דן בערעורים על פסקי דין של בית משפט השלום והוא יכול לשנותם או לבטלם - פסיקתו מחייבת את הערכאה הנמוכה יותר. בדיונים בבית משפט מחוזי יושב הרכב של שופט אחד עד שלושה שופטים.
בישראל ישנם חמישה בתי משפט מחוזיים: בירושלים, בתל אביב, בחיפה, בבאר שבע ובנצרת.
כל בית משפט מחוזי דן בעניינים שמתרחשים באזור הנתון לסמכותו.
3. בית המשפט העליון
בית המשפט העליון עומד בראש מערכת המשפט במדינה. הוא הדרג השיפוטי הגבוה ביותר ותחום שיפוטו הוא המדינה כולה. פסיקתו של בית המשפט העליון מחייבת את כל בתי המשפט הנמוכים ממנו. בישראל קיים בית משפט עליון אחד ומקום מושבו בירושלים. בבית המשפט העליון יושבים השופטים בהרכבים של שלושה עד תשעה שופטים, בהתאם לחשיבות הנושא הנדון. במקרים חריגים מיוחדים ורגישים מתכנס הרכב גדול במיוחד של 11 שופטים.
(בספר תמונה):
(בספר תמונות):
ישיבת בית המשפט העליון
*297*
(בספר תמונות):
1. מצאו בעיתון או באינטרנט עשר כתבות או ידיעות העוסקות בענייני משפט.
2. העתיקו את הכתבות/ידיעות תוך הקיצור הנדרש וחלקו אותן בהתאם לחלוקה הבאה:
א. משפט חוקתי
ב. משפט אזרחי
ג. משפט פלילי
3. ציינו באילו מהמשפטים שעליהם דווח בכתבות שאספתם התקיימו העקרונות הבאים:
א. זכות להגנה משפטית
ב. הנאשם נחשב לזכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו
ג. זכות ערעור
4. כיצד אתם מעריכים את מערכת המשפט בישראל על סמך מה שלמדתם מניתוח הכתבות/ הידיעות?
תפקידיו של בית המשפט העליון
לבית המשפט העליון שני תפקידים ושמו משתנה בהתאם לתפקיד שהוא ממלא:
1. בית המשפט הגבוה לערעורים - בית המשפט הגבוה לערעורים דן בערעורים על פסקי דין של בית משפט מחוזי והוא יכול לשנותם או לבטלם. פסק הדין של בית המשפט העליון הוא סופי, אולם במקרים יוצאי דופן ונדירים יש אפשרות להגיש ערעור על פסק דין של בית המשפט העליון. ערעור זה יתברר במסגרת בית המשפט העליון עצמו בהרכב של תשעה עד 11 שופטים, במסגרת הנקראת "דיון נוסף".
2. בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) - בית המשפט הגבוה לצדק משמש כמוסד עליון המגן על האזרח מפני הפרות חוק ופגיעות מצד רשויות השלטון במדינה. זהו אחד המוסדות החשובים ביותר העוסק בהגנה על הדמוקרטיה הישראלית. כל פנייה לבג"ץ נקראת עתירה והאזרח שמגיש את העתירה נקרא עותר. אזרח יכול לפנות לבג"ץ, כאשר אדם או מוסד הממלאים תפקיד ציבורי פעלו כלפיו שלא כחוק. בג"ץ משמש כגוף העליון השומר על זכויות האדם והאזרח.
במקרים שבהם קבע בג"ץ כי הרשות השלטונית פעלה שלא כחוק, היפלתה אדם לרעה או לטובה או חרגה מסמכויותיה, יכול בג"ץ להתערב ולחייב את הרשות לתקן את דרכיה.
*298*
ב. בתי דין - בתי משפט מיוחדים
כאמור, קיימים גם בתי דין לנושאים מיוחדים. אלה שופטים בעניינים מסוימים בלבד ואינם רשאים לשפוט בעניינים אחרים. למשל:
1. בתי דין לעבודה - דנים בסכסוכים בין עובדים ומעבידים הקשורים ליחסי עבודה.
2. בתי דין לתעבורה - דנים בעבירות תנועה.
3. בתי דין דתיים - דנים בענייני המעמד האישי, כלומר בעיקר בענייני נישואים וגירושים. בארץ קיימים בתי דין דתיים נפרדים ליהודים (אלה הם בתי הדין הרבניים), למוסלמים, לנוצרים ולדרוזים.
אמון הציבור ברשות השופטת
הנכס היקר ביותר למערכת המשפט במדינה דמוקרטית הוא אמון הציבור בה, כפי שהתבטא השופט אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון:
"תנאי חיוני לקיומה של רשות שופטת עצמאית, בלתי תלויה, הוא באמון הציבור. זהו אמון הציבור בכך, כי הרשות השופטת עושה צדק על פי הדין. זהו אמון הציבור, כי השפיטה עושה צדק על פי הדין. זהו אמון הציבור, כי השפיטה נעשית באופן הוגן, ניטרלי, תוך מתן יחס שווה לצדדים וללא כל אבק של עניין אישי בתוצאה. בלא אמון הציבור לא תוכל הרשות השופטת לפעול... חוסר אמון בשפיטה הוא תחילת סופה של החברה".
(אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, בג"ץ 732/84 ח"כ יאיר צבן נ' השר לענייני דתות)
(בספר תמונות):
מדוע לדעתכם יש חשיבות גדולה, ואף מכרעת, לאמון הציבור ברשות השופטת?
*299*
(בספר תמונות):
לפניכם כמה אירועים:
א. יעל מתגוררת בבניין משותף. יעל משתמשת באופן יומיומי בגינה הציבורית של הבניין לאירוח חברים ולעריכת מסיבות רועשות הנמשכות לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה. השכנים מתמרמרים.
ב. ראובן לקח הלוואה של 35,000 שקלים מחברו שמעון. כשהגיע מועד הפירעון סירב להחזירה.
ג. משה רכש מנוי לשמונה הצגות בתיאטרון העירוני. באמצע השנה החליטה הנהלת התיאטרון לסגור את שעריו בשל בעיות כלכליות. דוד התבשר שיוכל לנצל את יתרת המנוי שלו בתיאטרון בעיר אחרת.
ד. בנימין נתפס כשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה.
ה. דן עובד במוקד שירות טלפוני המעניק תמיכה ללקוחות האינטרנט. בשל עומס בפניות הוא נאלץ לעבוד שעות נוספות. רונית, המעסיקה שלו, אינה מסכימה לשלם לו תעריף מיוחד עבור שעות נוספות אלה.
ו. שיכור שחזר מבילוי התנפל על אדם שעבר לתומו ברחוב, היכה אותו ופצע אותו ואז נעצר על ידי המשטרה.
ז. העירייה החליטה לסגור את הספרייה השכונתית בשל בעיות כלכליות. תושבי השכונה נאלצים לנסוע לשכונות מרוחקות יותר להחליף ספרים.
ח. המשטרה סירבה לתת לקבוצה גדולה של עולים חדשים אישור להפגנה, מבלי לנמק את סירובה.
1. הפנו כל אחד מהמקרים לבית המשפט המתאים. נמקו.
2. ציינו מי יהיו התובעים והנתבעים בכל מקרה?
*300*
(בספר תמונות):
בפרק זה למדנו על תפקידיה של הרשות השופטת, ועל האופן שבו נשמרת עצמאותה של המערכת המשפטית ועצמאותם של השופטים. בין העקרונות השונים למדנו על עקרון הפרדת הרשויות, "עצמאות הרשות השופטת", המבטיח שהרשויות האחרות לא ישפיעו על שיקוליו של בית המשפט. הכרנו את שלושת סוגי המשפט: המשפט החוקתי, המשפט הפלילי והמשפט האזרחי. הכרנו את בתי המשפט השונים על פי דירוגם: בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, ועמדנו על ההבדל שבין משפט פלילי למשפט אזרחי. לקראת סיום הפרק התוודענו לחשיבותו של בית הדין הגבוה לצדק (בג"ץ), כמוסד המגן על זכויות האדם והאזרח, ותיארנו את חשיבות אמון הציבור במערכת המשפט בכלל ובשופטים בפרט.
(בספר תמונות):
- הזכות להליך הוגן
- משפט חוקתי
- משפט פלילי
- עצמאות הרשות השופטת
- משפט אזרחי
- ערעור
- בית דין
- בית משפט השלום
- בית משפט מחוזי
- בית משפט עליון
- בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ)
(בספר תמונות):
1. מדוע אנו זקוקים לבתי משפט ולשופטים?
2. מהי משמעות הזכות להליך הוגן? מדוע עיקרון זה כה חשוב?
3. כיצד נבחרים שופטים במדינת ישראל? האם יש לכם הצעה לחלופה טובה יותר?
4. מהו מבנה מערכת המשפט בישראל? מהם הסמכויות השיפוטיות של כל ערכאה (דרגה) שיפוטית?
5. מהם תפקידיו של בית המשפט העליון?
*301*
*301*
*301*
חוק יסוד: נשיא המדינה קובע כי בראש מדינת ישראל עומד נשיא. בחלק ממדינות העולם המוגדרות כמלוכות, עומד בראש המדינה מלך, ובמדינות בעלות משטר נשיאותי, כמו ארצות הברית, ראש המדינה הוא הנשיא נוסף על היותו ראש הרשות המבצעת. בניגוד למלוכה, תפקיד העובר בירושה ובו מכהנים המלך או המלכה כל חייהם, הנשיא נבחר לתקופה מוגבלת. כראש המדינה נהנה הנשיא מכבוד רב שרוחשים לו מוסדות השלטון והאזרחים. נהוג לומר כי הנשיא הוא "אזרח מספר 1" במדינה כי הוא מסמל את המדינה כולה, על רשויותיה, על מוסדותיה ועל כלל אזרחיה. בפרק זה נברר מהם תפקידיו וסמכויותיו של נשיא המדינה, מי יכול לשמש כנשיא וכיצד הוא נבחר.
(בספר תמונה):
ראובן ריבלין נשיא המדינה המכהן משנת 2014
(בספר תמונה):
פרופסור חיים ויצמן נשיא המדינה הראשון לישראל
(בספר תמונה):
"הנשיאות בישראל... היא סמל חי של המדינה, סמל האחדות, השלמות והעליונות של המדינה. זהו סמל, לא רק של מדינת ישראל הקיימת, זהו סמל העם, של עם ישראל כולו...".
(דוד בן-גוריון, "נשיא בישראל", מתוך חזון ודרך, כרך ג', הוצאת מפא"י, 1952, עמ' 138)
*302*
מוסד הנשיאות בדמוקרטיה הישראלית נועד ליצור אחדות אזרחית לחברה ולמערכת הפוליטית. סמכויותיו המעשיות של הנשיא בישראל אמנם מצומצמות, אך הוא נועד להיות בעיקר סמל לסולידאריות כלל ישראלית כמי שעומד מעל המפלגות ומייצג את כלל אזרחי המדינה, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. מעמדו הבלתי מפלגתי של הנשיא מאפשר לו לבטא, בשעת משבר חברתי או מחלוקת פוליטית, עמדות וערכים חברתיים ומוסריים המשקפים את רצון כלל הציבור. בתפקידו אמור הנשיא להדגיש את השווה והמשותף לאזרחי מדינת ישראל, ומסמל את יציבותה ואת המשכיותה של המדינה גם בתקופות משבר ומחלוקת.
(בספר תמונה):
דוד בן-גוריון, שהיה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, הציע את ד"ר חיים ויצמן כנשיא המדינה. כשנפטר ויצמן הציע בן-גוריון את תפקיד הנשיאות למדען היהודי המפורסם, אלברט איינשטיין. איינשטיין, שהיה פיזיקאי חשוב ביותר, דחה את ההצעה משני נימוקים: הנימוק הראשון - העדיף להקדיש את זמנו למדע, והשני - אין באפשרותו להיות נשיא של מדינה שהוא איננו דובר את שפתה.
א. מי יכול להיות נשיא מדינה בישראל? כיצד הוא נבחר?
החוק קובע כי בתפקיד נשיא המדינה יכול לשמש כל אזרח ישראלי שהוא תושב ישראל. נשיא המדינה נבחר על ידי חברי הכנסת, בהצבעה חשאית, לכהונה אחת של שבע שנים. על מנת להיות מועמד לתפקיד, יש לזכות תחילה בתמיכתם של לפחות עשרה חברי כנסת. חבר כנסת רשאי לתמוך במועמד אחד בלבד. לתפקיד הנשיא נבחר המועמד שזכה ברוב קולות חברי הכנסת, אשר השתתפו בהצבעה. אם אף אחד מהמועמדים לא זכה ברוב, נערכת הצבעה חוזרת. גם בהצבעה החוזרת הבחירה מוכרעת ברוב קולות. אם יש צורך לערוך סיבוב שלישי, המועמד שזכה במספר הקולות הנמוך ביותר בסיבוב הקודם, אינו רשאי להציג עוד את מועמדותו. תהליך זה נמשך עד אשר זוכה אחד מהמועמדים ברוב קולות חברי הכנסת.
(בספר תמונה):
מדוע לדעתכם בוחרת הכנסת בנשיא המדינה, ולא העם - בבחירות כלליות? האם דרך בחירה זו נראית לכם?
*303*
ב. בית הנשיא
בעבר התגוררו נשיאי ישראל במקומות שונים בארץ, אך חוק יסוד: הנשיא קבע כי מקום מושבו של הנשיא הוא בירושלים. כיום שוכן בית הנשיא בשכונת טלביה (קוממיות). הבית בנוי מאגף פרטי, הסגור לציבור, ובו מתגוררים הנשיא ומשפחתו, ומאגף רשמי, שם מקבל הנשיא את אורחיו. ביתו של הנשיא משמש גם מעין מוזיאון, ואצורות בו יצירות אמנות רבות של אמנים יהודים וישראלים ומתנות ממנהיגי העולם. מאחורי הבית משתרע גן פסלים וגן ארכיאולוגי של ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בכל ארץ ישראל.
(בספר תמונות היעזרו במורה):
בית הנשיא
(בספר תמונות היעזרו במורה):
נשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי, אשר כיהן בתפקיד בין השנים 1952-1963, העתיק את בית הנשיא לירושלים. בן-צבי, אשר היה אדם צנוע, התגורר במשך תקופת כהונתו כנשיא בצריף עץ פשוט. בזכות צניעותו ופשטותו נחשב הנשיא בן-צבי לאדם עממי, והיה אהוד מאוד על הציבור. בכל חג סוכות פתח הנשיא את ביתו, ליום אחד, לכל מי שחפץ לבקר בבית, ולברך אותו לרגל החג. מנהג זה נמשך בבית הנשיא עד היום.
*304*
(בספר תמונות היעזרו במורה):
היכנסו לאתר בית הנשיא באינטרנט בכתובת: www.president.gov.il. בחרו בקישורית "הנשיאות בישראל", ובתוכה בחרו בסעיף "נשיאים ורעיותיהם". לחצו על דיוקנותיהם של נשיאי ישראל ועיינו בקורות חייהם.
נסו לענות על החידון:
1. כמה נשיאים היו למדינת ישראל עד היום?
2. איזה נשיא זכה בתואר "אביר האימפריה הבריטית"?
3. על שמו של איזה נשיא רשומים 121 פטנטים?
4. מהו שמו של העיתון הערבי שייסד הנשיא יצחק בן-צבי?
5. איזה נשיא אירח בביתו את נשיא מצרים אנואר סאדאת? באיזו שנה נערך הביקור?
6. מה שמו של המחזה שכתב הנשיא יצחק נבון, שעליו זכה בפרס כינור דוד?
7. איזה נשיא שימש כטייס קרב בחיל האוויר המלכותי הבריטי?
8. נשיא אחד נבחר לתקופת כהונה שלישית, מי הוא?
9. אחד מנשיאי ישראל היה דודו של נשיא אחר, מי הם הדוד והאחיין?
10. אחד מנשיאי ישראל הוא חתן פרס נובל לשלום. מי הוא?
*304*
לנשיא מדינת ישראל תפקידים רשמיים, שנקבעו בחוק יסוד: הנשיא ובחוק יסוד: הממשלה:
1. לאחר הבחירות לכנסת ובהתייעצות עם נציגי הסיעות בכנסת, הנשיא מטיל את מעשה הקמת הממשלה על חבר הכנסת העומד בראש המפלגה, שהיא בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להרכיב ממשלה.
2. הנשיא מאשר בחתימתו כל חוק שמחוקקת הכנסת, למעט חוקים הנוגעים לסמכויותיו של הנשיא עצמו. הנשיא חותם גם על כתבי מינוי לשופטים, לנגיד בנק ישראל ולבעלי תפקידים רשמיים אחרים.
3. הנשיא מקבל דין וחשבון מן הממשלה על ישיבותיה.
4. הנשיא משתתף בטקסים רשמיים בארץ ובחו"ל, כמייצג המדינה.
5. הנשיא מעניק כתבי אמנה (הסכמה למינוי) לנציגים דיפלומטיים של ישראל בארצות אחרות, ומקבל כתבי אמנה של דיפלומטים זרים בישראל.
6. הנשיא פותח את המושב הראשון של כנסת חדשה.
7. הנשיא מחליט על מתן חנינה לאסירים או על המתקת עונשם.
*305*
(בספר תמונות היעזרו במורה):
מדוע חותם הנשיא על כל חוק, פרט לחוקים הנוגעים לסמכויותיו?
למעט בנושא החנינה, ולעיתים בעת הטלת תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת, לנשיא המדינה אין מרחב גדול להפעיל שיקול דעת בביצוע תפקידיו אלה. עיקר תפקידו הוא הענקת תוקף רשמי להחלטות שהתקבלו על ידי רשויות השלטון האחרות. כלומר עיקר תפקידו הוא ייצוגי וסמלי. במישור הבלתי רשמי, נוהגים נשיאי ישראל ורעיותיהם ליטול חלק במפעלי רווחה ובפרויקטים חברתיים וקהילתיים שונים. בין המפעלים הללו ניתן למנות את אות הנשיא למתנדב, אות הנשיא לנוער מתנדב, פרס נשיא המדינה לספרות, קרן עמו"ס לעידוד סופרים ומלומדים וכן הענקת תעודות הוקרה לחיילים, לשוטרים ולסוהרים מצטיינים.
חנינה
הענקת חנינה היא התפקיד המרכזי שבו לנשיא סמכות להפעיל שיקול דעת. חוק יסוד: הנשיא, קובע כי "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשם על ידי הפחתת העונש או המרתו". הנשיא יכול להעניק חנינות מסוגים שונים: הקלה בעונש מאסר או המרתו בעונש אחר, הקלה בקנסות ובפסילות, קציבת עונש מאסר עולם וקיצור תקופת התיישנות. למרות שההחלטה הסופית בקשר לחנינה מצויה בידי הנשיא, התהליך הקודם להחלטה זו הוא ארוך ומערב גורמים שונים: הנשיא מקבל את חוות דעתם של שירות בתי הסוהר, המשטרה ובעיקר את המלצותיו של שר המשפטים. לאחר שקרא ושקל את כל המידע - מגיע הנשיא להחלטתו הסופית.
(בספר תמונות היעזרו במורה):
1. אילו עקרונות מוסריים וחברתיים לדעתכם עומדים מאחורי מוסד החנינה?
2. מדוע, לדעתכם, מסור תפקיד החנינה לנשיא המדינה?
3. האם יש הצדקה, לדעתכם, להעניק לנשיא את הסמכות הזו? מדוע?
*306*
מעורבותו של הנשיא בנושאים חברתיים ופוליטיים
הנשיא יכול להשפיע על הציבור מכוח מעמדו הרם ומכוח אישיותו. בבית הנשיא נפגשים בני קבוצות שונות, במקרים של סכסוכים ומתחים חברתיים יכול הנשיא להוות דמות מלכדת, מרגיעה ומאחדת, אזרחים רבים פונים אליו מתוקף מעמדו הרם ומבקשים טיפול בענייניהם. עם זאת קיימים חילוקי דיעות בשאלת מעורבותו בנושאים חברתיים ופוליטיים. מעמדו מחייב אותו להימנע ממעורבות בנושאים שבהם קיים ויכוח ציבורי.
היו נשיאים שגילו מעורבות מסוימת בנושאים חברתיים ופוליטיים. למשל, הנשיא השביעי עזר ויצמן היה מעורב פוליטית בתקופת כהונתו, ונקט עמדה בעד תהליך השלום. מעורבות זו עוררה ביקורת מצד חלקים בציבור. הנשיא השישי חיים הרצוג התבטא בעניין האלימות הפוליטית בישראל.
בשנים האחרונות התפתחה מסורת שבית הנשיא פותח את דלתו בפני הציבור בימי החגים, ולעיתים הוא מארח דיונים בסוגיות שונות העומדות על סדר היום הציבורי.
הדיון על הצורך במוסד הנשיאות
אמנם הנשיא הוא סמל לאחדות המדינה, אך מוסד הנשיאות אינו חף מביקורת. יש הטוענים כי בשל סמכויותיו המצומצמות, ובשל העובדה כי תפקידו הוא בעיקר סמלי וייצוגי, אין מקום לקיומו ולתקצובו של מוסד הנשיאות. בנוסף יש הטוענים כי סמכות החנינה של הנשיא פוגעת בעצמאות הרשות השופטת. לעומתם, קיימת התפיסה כי דווקא בשל חובותיו וסמכויותיו המצומצמות, אי תלותו של הנשיא במערכת הפוליטית, ודווקא לאור אופייה המשוסע והמפוצל של החברה הישראלית, יש מקום לגוף שידגיש את המשותף על המפריד.
(בספר תמונות היעזרו במורה):
בפרק זה למדנו כי בראש מדינת ישראל עומד נשיא. ראינו כי ההגדרה "ראש המדינה" פירושה כי מוסד הנשיאות בישראל מסמל את אחדותה של המדינה ואת ריבונותה. לכן עיקר תפקידיו של הנשיא הוא טקסי וייצוגי. עמדנו מקרוב על מחויבויותיו של הנשיא כלפי רשויות השלטון האחרות, כלפי נציגים של מדינות זרות וכן כלפי אזרחי מדינת ישראל. ראינו גם כי בניגוד לתפקידיו האחרים, שיקול הדעת המוענק לנשיא בנושא חנינת עבריינים עשוי לעורר מחלוקת, ואולי אף לפגוע באחדות שמסמל מוסד הנשיאות. מצד המבקרים, ראינו כי יש אף המרחיקים לכת וקוראים לבטל את מוסד הנשיאות בכללותו. עמדנו גם על תרומתו של מוסד הנשיאות להדגשת המשותף בחברה מפוצלת וליציבות החברתית בישראל.
*307*
(בספר תמונות היעזרו במורה):
- נשיא
- ראש המדינה
- חוק יסוד: נשיא המדינה
- בית הנשיא
- חנינה
(בספר תמונות היעזרו במורה):
1. כיצד הייתם מגדירים את תפקידו המרכזי של נשיא מדינת ישראל?
2. מהן התכונות החשובות לאדם המועמד לנשיאות? כתבו קווים לדמותו ותארו את האישיות הרצויה של מי שנבחר לנשיא המדינה.
3. באילו תחומים לדעתכם היה ראוי להרחיב את סמכויות הנשיא בשל העובדה שהוא מייצג את כל האזרחים במידה שווה?
4. ישנם הסוברים שבשל העובדה שלנשיא המדינה אין סמכויות ביצועיות, הרי שלמעשה אין צורך במוסד הנשיאות וראוי לבטלו. מהי עמדתכם? האם אתם בעד ביטול מוסד הנשיאות?
5. כיצד לדעתכם יכול הנשיא לתרום ליציבות החברה בישראל?
*308*
*308*
פתיחה
מוסדות השלטון המרכזי במדינה מטפלים בנושאים הנוגעים לניהול המדינה - לכלל האזרחים. יחד עם זאת, לכל יישוב ישנם צרכים יומיומיים וצרכים מיוחדים שאינם מטופלים על ידי השלטון המרכזי. לצורך כך קיים גוף שלטוני נוסף - השלטון המקומי המטפל בניהול החיים ובהענקת השירותים לאזרחים ברמה המקומית, ביישוב שבו הם מתגוררים. השלטון המקומי הוא חלק מהרשות המבצעת, ומנהל את ענייני היישוב היומיומיים ועונה לצרכים המיוחדים של היישוב. מטרת פרק זה היא להכיר גוף שלטוני זה שיש לו השפעה מרכזית על חיי היומיום שלנו.
(בספר תמונות היעזרו במורה):
לפניכם רשימה של תחומים, פעולות או אירועים וכן תמונות שצולמו במקומות שונים: הפעלת גן חובה; הנפקת רישיון נהיגה; אספקת מים לבתים; חלוקת דואר; טיפול במקרי אלימות במועדון המקומי; קיום תפילה בבית הכנסת; הקמת רשת ביוב; הקמת בית חולים; חלוקת עיתונים; שינוי כתובת בתעודת זהות; הנפקת רישיון בנייה; פתיחת בית קפה; השמדת יתושים; קיום מסיבת יום הולדת; גביית תשלום עבור שימוש במים; תיקון קו חשמל; סלילת כביש בין-עירוני; טיפוח גן שעשועים; הפעלת בית משפט שלום; הגנה על עיר שהופצצה בקטיושות מעבר לגבול; ניקיון בית הספר; פיקוח על בית הספר; החלטה על הקמת עיר ותכנונה; הקמת בית קברות; גביית מס הכנסה; הפעלת מינימרקט; הנפקת רישיון עסק; הפעלת מתנ"ס; פיקוח על נהיגה כחוק; ניקיון השטחים הציבוריים; טיפול בגינה פרטית; הנפקת דרכון; גביית ארנונה; קביעת תמרורים באזור מגורים; הקמת מדרכות להולכי רגל; פיקוח על חנייה כחוק.
(בספר תמונות היעזרו במורה):
*309*
(בספר תמונות היעזרו במורה):
שרטטו ומלאו טבלה דומה לזו שלפניכם בתחומים השונים:
בטור הראשון את כל התחומים השייכים לשלטון המרכזי (הממשלה), בטור האמצעי את התחומים השייכים לשלטון המקומי (עירייה, מועצה) ובטור השמאלי תחומים שהם יוזמה פרטית ואינם עניין לשלטון כלל.
(בספר תמונות היעזרו במורה):
שלטון מרכזי שלטון מקומי יוזמה פרטית
-- -- --
כדי להבטיח שכל אזרח יוכל ליהנות מחיים נוחים, בטוחים ומסודרים, השלטון המרכזי והמקומי אחראים על הטיפול בהרבה מאוד נושאים, ומחובתם לדאוג לסיפוק הצרכים השונים של אזרחי המדינה. כחלק מאחריותו, חייב השלטון לדאוג לרווחתם של האזרחים באזור שבו הם חיים. למשל: לדאוג לשמירה על הניקיון, לדאוג לניקוז מי הגשמים, לדאוג למקומות חנייה ועוד.
מושגון
שלטון מקומי: גוף שלטוני שאחראי על אזור מסוים במדינה. השלטון המקומי מורכב ממוסדות נבחרים או ממונים, והוא נמצא תחת פיקוחו של השלטון המרכזי (שלוש הרשויות). לרוב, אחראי השלטון המקומי על תחומים כמו: פיתוח תשתיות (מים, ביוב, כבישים עירוניים וכדומה), חינוך, בריאות, שיכון, רווחה וכדומה. שלטון מקומי נקרא גם רשות מקומית.
*310*
(בספר איור:)
1. לפניכם סמלים של רשויות מקומיות שונות. האם תוכלו לזהות את כולם?
2. בחרו שלוש רשויות מקומיות, קראו עליהן ורשמו: אילו בעיות מיוחדות יש במקומות שבחרתם הדורשות טיפול של הרשות המקומית?
(בספר איור:)
*310*
בישראל קיימים שלושה סוגים של שלטון מקומי (רשויות מקומיות):
עירייה - אחראית לניהול יישוב גדול (לפחות 20,000 איש). דוגמאות: פתח תקווה, תל אביב, שפרעם.
מועצה מקומית - אחראית לניהול יישוב קטן יותר (בין 5,000 ל-20,000 איש). דוגמאות: קדומים, אופקים, כוכב יאיר, כפר קאסם.
מועצה אזורית - אחראית לניהול כמה יישובים קטנים, בדרך כלל בעלי אופי כפרי (כמו קיבוצים ומושבים). דוגמאות: מועצה אזורית חוף הכרמל, מועצה אזורית שער הנגב.
בראש כל אחד מסוג הרשויות המקומיות עומד ראש רשות (ראש עירייה, ראש מועצה מקומית, ראש מועצה אזורית) ומועצה המורכבת מכמה חברים. המועצה משמשת כרשות מחוקקת ואילו ההנהלה, שבראשה עומד ראש הרשות הנבחר ישירות על ידי הציבור - כרשות מבצעת.
כיצד נבחר השלטון המקומי?
נציגי התושבים בשלטון המקומי נבחרים בבחירות דמוקרטיות, על ידי התושבים החיים באותו אזור. ראש הרשות או ראש העיר נבחר בבחירות אישיות. כל אזרח מטיל לקלפי שם של מועמד אחד, והמועמד שזכה ברוב קולות - נבחר.
לעומת זאת, הבחירות למועצות של הערים והרשויות המקומיות הן בחירות יחסיות. האזרח מצביע לרשימה מסוימת, וכל רשימה מקבלת מספר חברים במועצה, באופן יחסי לכמות הקולות שקיבלה בבחירות (בדומה לדרך שבה נבחרים חברי הכנסת).
*311*
ההבדלים העיקריים בין הבחירות לשלטון המרכזי ובין הבחירות לשלטון המקומי הם:
1. בבחירות לשלטון מקומי משתתפים גם תושבי קבע שאינם אזרחים.
2. הבחירות לכנסת נערכות אחת לארבע שנים. הבחירות לרשויות המקומיות נערכות אחת לחמש שנים.
3. הבחירות לשלטון המרכזי מותרות רק למי שמלאו לו 18 שנים. בבחירות לרשות המקומית יכול להשתתף כל אזרח מגיל 17 ומעלה.
4. הבחירות לרשות המקומית הן בשני פתקים, אחד לראש הרשות והשני לרשימה (מפלגה). לכנסת בוחרים בפתק אחד למפלגה בלבד.
(בספר איור:)
תארו את ההבדל בתכונות הנדרשות ממפלגה או מאנשים מועמדים לכנסת וממפלגה או מאנשים המועמדים לרשות המקומית?
(בספר איור:)
1. היעזרו באתר האינטרנט של הרשות המקומית במקום מגוריכם. עיינו במדורים השונים וכתבו סקירה קצרה על מוסדות היישוב:
מיהם בעלי התפקידים המרכזיים? מהן המחלקות העיקריות בעירייה או במועצה? אילו שירותים ניתנים לתושבים? כתבו גם על פעילויות מיוחדות שמבצעת הרשות.
2. ספרו על פעילויות שנעשות על ידי הרשות המקומית ושאתם נהנים מהן באופן אישי.
*311*
השלטון המקומי הוא הגוף הממונה על מתן שירותים לתושבים החיים באזור שנמצא תחת אחריותו: ערים, כפרים ויישובים נוספים.
מה כוללים שירותים אלה?
שירותי חינוך - הרשות המקומית אחראית, על פי חוק, על הפעילות המעשית של מערכת החינוך: בניית בתי ספר ואחזקתם, רישום תלמידים, הפעלת מערכת גני ילדים, הקמת ספריות ציבוריות ועוד. כאשר למדנו על הרשות המבצעת, ציינו כי היא האחראית על ביצוע חוק החינוך. כעת ניתן לדייק ולומר כי הרשות המבצעת (משרד החינוך) אחראית על כל מערכת החינוך במדינה, והרשות המקומית דואגת שמדיניות זו תתבצע הלכה למעשה בכל יישוב ויישוב. כדי ליישם את חוק החינוך, מעביר משרד החינוך תקציב לרשויות המקומיות.
*312*
שירותי רווחה - הרשות המקומית אחראית לפעילות של שירותי רווחה כמו טיפול במשפחות, בילדים ונוער במצוקה, טיפול בקשישים, טיפול בעולים חדשים, הפעלת תחנות לבריאות המשפחה (טיפות חלב) ותחנות לבריאות הנפש.
שירותי תברואה וניקיון - ניקיון הרחובות והשווקים, איסוף אשפה וטיפול במפגעים תברואתיים. אספקת מים, שירותי ביוב, תאורת רחובות וגנים ציבוריים.
שירותי הנדסה - סלילת רחובות ודאגה לתחזוקתם (מניעת בורות בכביש וכדומה).
שירותי דת - עריכת טקסי נישואים, סיוע בבניית מוסדות דת ואחזקתם; פיקוח על הכשרות (במקומות שיש להם תעודת כשרות).
שירותי רישוי - מתן רישוי להפעלת עסקים, ומתן היתרי בנייה (ככלל, לא ניתן לפתוח מפעל או חנות, ולא ניתן לבנות בתים או לבצע בהם שינויים, ללא אישור הרשות המקומית).
שירותי כבאות - שירותי כיבוי אש והצלה (רשויות מקומיות רבות מתאחדות ומקימות שירותי כבאות משותפים).
רשויות מקומיות שונות נוטלות על עצמן תפקידים נוספים, כמו שירותי תרבות וטיפוח תעשייה ותיירות.
*312*
על מנת שהרשויות המקומיות יוכלו למלא את תפקידן, מעניק להן החוק סמכויות אחדות:
א. חקיקת חוקי עזר (תקנות עירונית)
חוקי עזר הם חוקים שנקבעים על ידי הרשות המקומית, ונועדו לעזור לה לנהל את עניינה (לכן שמם חוקי עזר). לחוקים אלו תוקף רק בתחומי אותה רשות. למשל, ישנן רשויות מקומיות שחוקקו חוק עזר המאפשר לבעלי כלבים לשחרר את כלביהם רק במקומות מסוימים שהוסדרו לצורך העניין. חוקי עזר חייבים להיות מאושרים על ידי שר הפנים, ואינם יכולים לסתור את החקיקה של הכנסת. כלומר, החוקים של הכנסת נמצאים מעל חוקי עזר עירוניים.
ב. גביית מיסים
המס הבולט ביותר של הרשויות המקומיות הוא הארנונה; זהו מס שמוטל על תושבי הרשות המקומית בתמורה לשירותים שהרשות מעניקה להם. הארנונה מוטלת כנגד הנכס שבו התושב גר (נכס שלו או נכס שכור). גובה הארנונה נקבע על פי כמה קריטריונים: 1. בהתאם לגודל הנכס (דירה, מפעל, עסק);
2. על פי מטרת הנכס (מגורים, עסקים); 3. על פי מיקומה של הרשות המקומית (אזור יוקרתי, פרברים, אזור תעשייה).
*313*
ג. תכנון
לרשות המקומית יש סמכות מסוימת לתכנן את השטח שנמצא בתחומה, ולהחליט היכן יהיו אזורי מגורים, גנים, פארקים, עסקים ומפעלי תעשייה; מה יהיה גובה הבתים שייבנו. אישורים מיוחדים בתחום התכנון מחייבים את אישור ועדות אזוריות, שר הפנים ולפעמים גם את אישור הממשלה.
ד. פיקוח
לרשות המקומית יש סמכות להפעיל פקחים שיפקחו על ביצוע חוקי העזר. הפקחים יכולים להטיל קנסות ולהגיש דוחות למי שמפרים את החוק בתחומי הרשות (למשל פקחי החנייה מוסמכים להטיל קנסות על מי שחונה במקום שבו החנייה אסורה).
אתר אינטרנט
בקרו באתר משרד הפנים: www.moin.gov.il.
באמצעותו תגיעו גם לאתר השלטון המקומי: www.ladpc.gov.il.
*313*
השלטון המקומי שואב את סמכותו משני גורמים: ציבור האזרחים בעיר או ביישוב ומהממשלה, כלומר מהשלטון המרכזי. גם השלטון המקומי מבטא את העיקרון הדמוקרטי של השתתפות האזרחים, וכמו נציגי ציבור אחרים, הוא נבחר על ידי תושבי הרשות בבחירות דמוקרטיות לתקופה קצובה. האזרחים שותפים במימון פעילות הרשות המקומית על ידי מס הארנונה.
בנוסף שואב השלטון המקומי את סמכותו גם מהממשלה. כיוון שהשלטון המרכזי אינו יכול לטפל בכל העניינים המקומיים, הוא מבזר את סמכותו (נותן סמכות) לשלטון המקומי. השלטון המקומי כפוף לשלטון המרכזי (ובאופן ישיר לשר הפנים). השאלה מה צריכה להיות חלוקת הסמכויות בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי היא לעיתים נושא שנוי במחלוקת.
בישראל קיימת תלות רבה של השלטון המקומי בשלטון המרכזי מכמה סיבות:
1. לרשויות המקומיות אין מקורות כספיים משלהן, להוציא מיסי הארנונה. בדרך כלל ההכנסות של הרשויות המקומיות, שעיקרן ממיסים, אינן מספיקות למתן שירותים לתושבים. השלטון המרכזי, בעיקר באמצעות שר הפנים, מעביר כספים לשלטון המקומי. כתוצאה מכך מקיים השלטון המרכזי פיקוח הדוק על הכסף שהוא מעביר.
*314*
2. הרשות המקומית חייבת לפעול על בסיס תקציב מאושר, אך תקציבה חייב לקבל את אישור שר הפנים. עובדה זו מצמצמת את יכולת השלטון המקומי לקבוע סדרי עדיפויות ומדיניות באופן עצמאי. כך, למשל, אם החליטה עירייה מסוימת שהיא מעוניינת להעביר חלק גדול מתקציבה להקמת פארקים בעיר, אך שר הפנים החליט שיש נושאים דחופים יותר, יש לו סמכות לבטל את החלטת העירייה.
3. שר הפנים יכול להדיח את ראש הרשות המקומית, וגם את חברי מועצת הרשות המקומית, אם לאחר בדיקה מעמיקה הוא מגיע למסקנה שהם אינם מתפקדים כראוי. במקרה זה ממנה שר הפנים ועדה קרואה, שמנהלת את הרשות המקומית, עד לעריכת בחירות חדשות.
אנו רואים אפוא שבמדינת ישראל יש לשלטון המרכזי - ובמיוחד לשר הפנים - תפקיד מרכזי בפיקוח על השלטון המקומי. אך יש רבים, בעיקר מבין ראשי השלטון המקומי, המתנגדים לפיקוח הרב ולתלות הגדולה של השלטון המקומי בשלטון המרכזי. אלה מבקשים להרחיב את הסמכויות, את שיקול הדעת ואת האחריות של הרשויות המקומיות, כנהוג במדינות דמוקרטיות רבות.
(בספר איור:)
בפרק זה הכרנו את השלטון המקומי ואת מקומו במערך השלטוני בישראל. למדנו את המבנה שלו, את מוסדותיו, את תפקידיו, את סמכויותיו ואת דרך מינויים של העומדים בראשו. נוכחנו לדעת שהשלטון המקומי מוגבל בכוחו ותלוי מאוד בשלטון המרכזי.
(בספר איור:)
- שלטון מקומי
- עירייה
- מועצה מקומית
- מועצה אזורית
- חוקי עזר
- תכנון עירוני
- פיקוח עירוני
*315*
(בספר איור:)
1. עיריית תל אביב-יפו פנתה למשרד הפנים ודרשה שתינתן לה יותר עצמאות בניהול ענייני העיר. מהם התחומים שבהם יש לאפשר לעירייה יותר עצמאות? מדוע?
2. במרץ 2007 קיימה ההסתדרות שביתת אזהרה על רקע אי תשלום שכר למספר רב של עובדי הרשויות המקומיות בארץ. ההסתדרות דרשה מהממשלה, ובמיוחד משר הפנים ומשר האוצר, כי ייקחו אחריות ויפתרו את המשבר. מדוע דרשה ההסתדרות מהממשלה לקחת אחריות ולא מהרשויות המקומיות?
3. על פי הנזכר בפרק זה, אילו מהסמכויות של הרשויות המקומיות מחייבות את אישור שר הפנים?
4. אם ראשי השלטון המקומי הם נבחרי ציבור, מדוע לדעתכם הם צריכים לקבל את אישור שר הפנים לחלק מהחלטותיהם?
5. אילו ערכים ועקרונות דמוקרטיים לדעתכם משתקפים בקיומו של השלטון המקומי בישראל, באופן מינוי מוסדותיו, באופן פעולתו וביחסים בין השלטון המקומי לבין השלטון המרכזי במדינה?
6. בישראל יש מחלוקת בנושא אופן חלוקת הסמכויות בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי. יש הסבורים כי חשוב לשמור על התלות הרבה של השלטון המקומי בשלטון המרכזי בישראל, ויש המתנגדים לכך ומבקשים להרחיב את עצמאותו של השלטון המקומי. חוו דעתכם בשאלה זו. נמקו את עמדתכם על פי הנלמד בפרק.
(בספר איור:)
1. הכיתה תתחלק לארבע קבוצות שאינן שוות במספרן:
קבוצה 1: הכנסת - בקבוצה זו ישתתפו כמחצית מתלמידי הכיתה.
קבוצה 2: בתי המשפט - בקבוצה זו ישתתפו כרבע מתלמידי הכיתה. היא תחולק לשלוש קבוצות משנה: א. בית משפט שלום; ב. בית משפט מחוזי; ג. בית משפט עליון.
קבוצה 3: הממשלה - בקבוצה זו ישתתפו מעט פחות מרבע מהתלמידים בכיתה.
קבוצה 4: נשיא המדינה - בקבוצה זו ישתתפו שניים-שלושה תלמידים. נשיא ויועצים.
*316*
2. עזרים:
א. כרטיסי משימות/אירועים.
כרטיס לסבב ראשון: אירוע פלילי: שוד במרכז מסחרי; מעצר חשודים; הארכת מעצר; משפט; מאסר; קציבת העונש; חנינה; שיקום האסירים המשוחררים.
כרטיס לסבב שני: סלילת כביש מהיר: תכנון הכביש; קביעת ייעודי הקרקע; התנגדויות תושבים לתוכנית; סלילת הכביש; קביעת כללי הנהיגה בכביש; טקס פתיחת הכביש.
כרטיס לסבב שלישי: יציאה לפעולה צבאית נגד תוקפים בגבול המדינה: תכניות הלחימה; ויכוח ציבורי על התגובה; החלטה לצאת למבצע צבאי מעבר לגבול; כללי התנהגות של החיילים במהלך הלחימה ואחזקת שטח מעבר לגבול; עידוד החיילים; עתירות נגד המבצע.
כרטיס לסבב רביעי: משא ומתן לשלום וחתימת הסכם שלום עם מדינה שכנה: ניהול משא ומתן; ניסוח ההסכם; דיון וויכוח ציבורי.
כרטיס לסבב חמישי: תקציב המדינה.
ב. יומן הקבוצה (יומן הכנסת; יומן הממשלה; יומן בתי המשפט; יומן בית הנשיא).
3. חלוקת כרטיסי משימות/אירועים
א. בין הקבוצות יחולקו כרטיסי משימות/אירועים במספר סבבים.
ב. התלמידים ידונו במסגרת הקבוצה בתפקידם ביחס למשימה או לאירוע בכל אחד מהסבבים.
ג. התלמידים יסכמו את תפקידם בכתב ביומן הקבוצה.
4. הצגת תפקידי הרשויות במליאת הכיתה
א. נציגי הצוותים יציגו את תפקיד הקבוצה שאותה הם מייצגים (כנסת; ממשלה; בתי המשפט; נשיא המדינה) ביחס לכל משימה/אירוע.
ב. הכיתה תדון בגבולות הסמכות בין כל אחת מהרשויות, תבחן אם כל רשות ביצעה את תפקידה באירוע.
ג. כל קבוצה תסכם את תפקידיה, בהתאם לתיקונים שיתקבלו בכיתה. הסיכומים ייתלו בכיתה על ארבעה לוחות שייצגו את ארבע הרשויות.
*317*
*317*
פתיחה
מהם מוסדות פיקוח וביקורת?
בפרקים קודמים ראינו כיצד שלוש רשויות השלטון - המחוקקת, המבצעת והשופטת - מפקחות זו על זו ומבקרות זו את זו.
עוד למדנו כי עקרון הפרדת הרשויות, שנועד לרסן את כוחו של השלטון ולאפשר שקיפות בעבודת הרשויות, הוא תנאי הכרחי לקיומה של הדמוקרטיה, אך איננו תנאי מספיק.
כדי לוודא כי אכן כל רשות תעמוד לפיקוח ולביקורת, יש צורך בקיומם של מוסדות פיקוח וביקורת נוספים, לבד מהכנסת, הממשלה והרשות השופטת. על מנת שמוסדות אלה יוכלו לעשות את עבודתם נאמנה, עליהם להיות עצמאיים וחופשיים מלחצים של גורמים אחרים.
בפרק זה נלמד על מוסדות הפיקוח והביקורת בישראל, על תפקידיהם, על סמכויותיהם ועל דרך פעולתם.
(בספר תמונות):
"ביקורת"
מושגון
שקיפות: מושג המתאר את היכולת של הציבור לדעת מה מתרחש בכל גוף ציבורי.
המונח שקיפות בא להצביע על החשיבות שיש להיותם של הגופים השונים פתוחים לביקורת ציבורית, כך שאפשר יהיה לדעת בדיוק כיצד מתקבלות ההחלטות, מה נעשה בכספי הציבור שעומדים לרשות הגוף הציבורי ועוד. מטרת השקיפות היא לאפשר ביקורת. רק גוף המתנהל בשקיפות הוא גוף שאפשר לבדוק את המתרחש בו.
*318*
מוסדות הפיקוח והביקורת בישראל
בישראל פועלים ארבעה מוסדות פיקוח וביקורת עיקריים. כל אחד מהם פועל מתוקף חוק מיוחד. יש שני מוסדות, שכל תפקידם הוא פיקוח וביקורת, והם מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור. ויש שני מוסדות, אשר חלק מתפקידם הוא פיקוח וביקורת, והם היועץ המשפטי לממשלה ונגיד בנק ישראל. בנוסף נלמד על אמצעי פיקוח נוסף - ועדת חקירה ממלכתית.
*318*
מוסד מבקר המדינה פועל בישראל מאז שנת 1949 מתוקף חוק יסוד: מבקר המדינה. מבקר המדינה מתמנה על ידי הכנסת אחת לשבע שנים. תפקידו לשמש זרוע פיקוח של הכנסת ולבקר את רשויות השלטון וגופים ממשלתיים.
מושגון
חוק יסוד: מבקר נמדינה
חוק אשר תפקידו להבטיח את יכולתו של מבקר המדינה לבקר את רשויות השלטון ולפקח עליהן. החוק בא להבטיח כי עצמאותו של מוסד מבקר המדינה תישמר. באחד מסעיפי החוק נכתב כי: "מבקר המדינה יקיים ביקורת על המשק, הנכסים, ההתחייבות והמינהל של המדינה, של משרדי הממשלה, של כל מפעל או מוסד של המדינה, של הרשויות המקומיות ושל גופים או מוסדות אחרים, שהועמדו על פי חוק לביקורתו של מבקר המדינה". עוד כתוב בחוק: "מבקר המדינה יבחן את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחיסכון של הגופים המבוקרים וכל עניין אחר שיראה בו צורך".
את הנושאים שאותם בדק ואת המלצותיו מעביר המבקר לכנסת לפחות פעמיים בשנה, במסמך מיוחד שנקרא "דוח (דין וחשבון) מבקר המדינה". הדוח מוגש תחילה לעיונו של ראש הממשלה. לאחר שראש הממשלה העיר את הערותיו לדוח, הוא מעביר אותו לכנסת. הליקויים שאותם חושף מבקר המדינה נידונים בעיקר ב"וועדה לביקורת המדינה" של הכנסת וזוכים להד נרחב בתקשורת.
מלבד הדוחות הקבועים שמפרסם מוסד המבקר פעמיים בשנה, מפרסם המבקר דוחות מיוחדים בעקבות אירועים שונים. למשל, בשנת 2006 פרסם המבקר דוח על רכבת ישראל, בעקבות ריבוי תאונות הרכבת. דוח המתייחס לטיפול בעורף בזמן מלחמת לבנון השנייה פורסם ב-2007. פרסום הדוחות הקבועים והדוחות המיוחדים בתקשורת מאפשר תהליך של ביקורת ציבורית על פעילויות הרשות המבצעת - כלומר מאפשר לאזרחים לבקר את השלטון.
*319*
דוגמאות לביקורת מטעם מבקר המדינה
דוגמה 1: אלכוהוליזם בקרב בני נוער
בדוח מבקר המדינה מספר 44 משנת 1993, עלו כמה ממצאים בנוגע לפעילות משרד החינוך בנושא מניעה, חינוך והסברה של צריכת אלכוהול. על פי אחד הממצאים: "ביחידה למניעת שימוש לרעה בסמים ואלכוהול, הפועלת במסגרת השירות הפסיכולוגי ייעוצי שבמשרד החינוך והתרבות, אין מידע על תלמידים נפגעי אלכוהול, והיא לא אספה נתונים עליהם מעובדי השירות הפסיכולוגי ייעוצי במערכת החינוך".
דוגמה 2: ביטוח תאונות אישיות בבתי ספר
בשנת הלימודים תשמ"ו החל משרד החינוך והתרבות לבטח את התלמידים ביטוח תאונות אישיות. על פי תיקון משנת 1994 לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 (להלן - חוק לימוד חובה), חובה על רשות חינוך מקומית לבטח את התלמידים הזכאים לחינוך חינם הלומדים בתחומה. בעד הביטוח יש לגבות מהמבוטחים תשלומים ששיעוריהם ייקבעו על ידי שר החינוך והתרבות.
הבדיקה העלתה כי חרף הוראות החוק והנחיות משרד החינוך, התרבות והספורט (להלן - משרד החינוך), לא הקפידו הרשויות המקומיות לבטח את כל התלמידים הלומדים במוסדות חינוך שבתחומן שחלה חובה לבטחם. כאשר ביטוח התלמידים נעשה באמצעות מוסדות החינוך, לא דאגו הרשויות המקומיות לקבל מידע על אודות היקף הביטוח.
דוגמה 3: הטיפול בבני נוער שבסכנת נשירה, התנתקות ועבריינות
המדינה אחראית לחינוך ולהקניית ערכים לילדים ולבני הנוער ומשקיעה משאבים רבים בתחום זה. אולם המציאות היא שלא כל התלמידים מסיימים את לימודיהם, ובשוליים ישנם בני נוער הנושרים ממוסדות לימוד ואף ממסגרות חלופיות, עד כדי ניתוק ממסגרות מקובלות, וחלקם אף מידרדרים לעבריינות. המאפיין את הטיפול בנוער שבסכנת נשירה והידרדרות לעבריינות הוא ריבויים של הגופים העוסקים בכך, בשלטון המרכזי והמקומי. הביקורת העלתה כי היעדר תיאום ושיתוף פעולה בין גופים אלה עובר כחוט השני בכל שלבי הטיפול, והדבר פוגע ביכולתם להתמודד כראוי עם התופעה האמורה ולמנוע את החרפתה.
לאתר מבקר המדינה גלשו ל: http://www.mevaker.gov.il/serve/default.asp
*320*
את מי מבקר ה"מבקר"?
מבקר המדינה מפקח על הגופים ועל המוסדות שהם חלק מהרשות המבצעת, על הממשלה, על הרשויות המקומיות, וגם על כל הגופים אשר ממומנים מתקציבי המדינה, כולל המפלגות. עם הגופים האלה נמנים: כל משרדי הממשלה, הצבא, המשטרה, מכבי האש וגופים נוספים: רשות שמורות הטבע
והגנים הלאומיים, רשות הדואר, חברת החשמל, רכבת ישראל, המוסד לביטוח לאומי ועוד. בנוסף מבקר המדינה מבקר את בתי המשפט בהיבטים מסוימים כמו התנהלות כספית וכו', וכן את התנהלותן של המפלגות הפוליטיות בעיקר באופן שבו הן מגייסות תרומות ועושות שימוש בכספי ציבור.
מה בודק מבקר המדינה?
1. שמירה על החוק - האם החוק נשמר על ידי הרשויות והעובדים בהן? במילים אחרות, מבקר המדינה בוחן את חוקיות הפעולות, את הניהול התקין את היעילות ואת החיסכון של הגופים המבוקרים וכל עניין אחר שהמבקר יראה בו צורך.
2. שמירה על טוהר המידות - הקפדה על כך שכוחו של הגוף המבוקר לא ינוצל לרעה ושהסמכויות שניתנו לו ישמשו אותו אך ורק לטובת המטרות שהוא אמור לקדם - לטובת כלל הציבור. חלק משמירה על טוהר המידות הוא מינויים הנעשים באופן תקין, מינויים של אנשים מתאימים לתפקידים שונים ללא כל קשר לעמדתם הפוליטית או לקשרים אישיים.
3. שמירה על יעילות בעבודה - הקפדה על כך שהעבודה בגוף המבוקר תתבצע בדרך המהירה ביותר, תוך שימוש בהיקף סביר של כוח האדם (כלומר שלא יהיה כוח אדם מיותר או חסר לביצוע המשימה).
4. ניהול כספי תקין - שימוש בכספי ציבור בכפוף לכללים והחוקים הנהוגים במדינה ותוך שמירה על יעילות כלכלית - מבלי לבזבז כספי ציבור מיותרים.
מהן סמכויותיו של מבקר המדינה?
1. מבקר המדינה מוסמך להורות לכל הגופים המבוקרים על ידו להעמיד לרשותו כל חומר שהוא מבקש. העובדים חייבים לענות על כל שאלה שהמבקר מציג להם. לרשות מבקר המדינה עומדים בביצוע תפקידו מאות עובדים העובדים במשרד מבקר המדינה והם אלו החוקרים ובודקים את אופי התנהלות הרשויות.
2. למבקר המדינה יש סמכות להמליץ לוועדה לביקורת המדינה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית (ועדת חקירה בעלת הסמכויות הרחבות ביותר). בנוסף מבקר המדינה יכול להמליץ למשטרה לפתוח בחקירה פלילית במקרים שבהם עולה חשד לעבירה על חוקי המדינה. במקרים אלה המבקר מעביר את המלצתו דרך היועץ המשפטי לממשלה.
*321*
מושגון
ועדת חקירה ממלכתית: ועדת מומחים ציבורית אשר מוקמת על פי החלטת ממשלה או על פי החלטה של הוועדה לביקורת המדינה בעקבות עיון בדוח המבקר. מטרתה לחקור לעומק נושא הנמצא על סדר היום הציבורי. לרוב מדובר בניסיון לחשוף מחדלים, סיבות וטעויות שהובילו למצב בעייתי. נשיא בית המשפט העליון הוא שממנה את חברי הוועדה, ושופט מטעם בית המשפט העליון מכהן כיושב ראש הוועדה. מאז קום המדינה הוקמו כמה ועדות חקירה ממלכתיות. רשימה חלקית:
ועדת אגרנט לחקר הסיבות לפרוץ מלחמת יום כיפור (נובמבר 1973), ועדת כהן לחקר אירועי סברה ושתילה במלחמת לבנון (נובמבר 1982), ועדת שמגר לחקירת רצח ראש הממשלה יצחק רבין (נובמבר 1995), ועדת אור לחקר אירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי (נובמבר 2000).
3. מבקר המדינה מוסמך להטיל קנסות על מפלגות העוברות על חוק מימון מפלגות הקובע מהן הדרכים החוקיות שבאמצעותן יכולות המפלגות לגייס כספים לפעילותן, וכיצד עליהן לנהל כספים אלה.
האם הגופים המבוקרים חייבים לקבל את הביקורת?
בישראל אין חובה משפטית לקבל את מסקנות מבקר המדינה. גוף שנחקר והומלצו לגביו המלצות מסוימות, השר או ראש הרשות המקומית אינם חייבים לאמץ אותן ולפעול על פיהן, אך עליהם לנמק זאת בפני הציבור. למבקר המדינה אין למעשה סמכויות אכיפה או יכולת להעניש רשויות או יחידים החורגים מתפקידם. דוחות של מבקר המדינה מהווים המלצות בלבד.
אם כך, נשאלת השאלה - מהי חשיבותו של מוסד מבקר המדינה, וכיצד בכל זאת הוא מפקח ומבקר?
(בספר תמונות):
*322*
מסוימת ניהלה את כספיה באופן לא תקין, יוכל הציבור להחליט אם לבחור במפלגה זו בבחירות הבאות. בנוסף, אם חשף מבקר המדינה ליקויים בתפקוד של מוסד מסוים, יכולים האזרחים למחות כנגד האחראי העומד בראשו בדרך של הפגנה, כתיבת עצומה וכדומה. במקרים שבהם יש חשד לעברות פליליות, בגופים המבוקרים, רשאי מבקר המדינה להעביר את ממצאיו לחקירת המשטרה.
- במד"ל - הפעלה: מבקר המדינה
*322*
החיים במדינה מחייבים את האזרח לקיים קשר ישיר עם רשויות השלטון. כך, למשל, כאשר נער או נערה בני 16 מעוניינים לקבל תעודת זהות או דרכון - הם פונים למשרד הפנים; כאשר אדם צריך לחדש את רישיון הרכב שלו - הוא פונה למשרד הרישוי; כשאדם זקוק לאישור על תשלום מיסים - הוא פונה למשרדי רשות המיסים (מס הכנסה). בפניותיו לשלטונות עלול כל אזרח להיתקל באפליות, בטעויות, בשחיתות או לעיתים בפקידים שאינם נענים לבקשתו, אינם מתנהגים אליו בנימוס, ואף פוגעים בו מבחינה כלכלית. כדי לאפשר לאזרחים להתלונן על שירות לקוי ולא ראוי מצד רשויות השלטון, הוקם בשנת 1971 גוף שנקרא: "נציבות תלונות הציבור". גוף זה נמצא תחת חסותו של מבקר המדינה המשמש גם כנציב תלונות הציבור.
כיצד פועל נציב תלונות הציבור?
נציב תלונות הציבור אינו חוקר את הנעשה ברשויות השלטון, אלא מקבל תלונות מאזרחים שנפגעו מהרשויות. הנציב מטפל בתלונות של אזרחים על גופים הנתונים לביקורתו של מבקר המדינה. כל אזרח - ללא הבדל דת, גזע או מין - רשאי להתלונן על מעשה שפגע בו באופן ישיר (אין אפשרת להתלונן בשם אזרח אחר שנפגע). עם זאת, יש בעלי תפקידים ויש נושאים מסוימים שאי אפשר להתלונן עליהם בנציבות תלונות הציבור. כך, למשל, אין באפשרותו של אזרח להתלונן על נשיא המדינה, על חבר כנסת, או על תפקודן של ועדות הכנסת. במילים אחרות, ניתן להתלונן רק על גופים ממשלתיים שבתחום אחריות הרשות המבצעת.
איך מגישים תלונה?
הפנייה לנציבות תלונות הציבור אינה כרוכה בתשלום. כל שהאזרח צריך לעשות הוא לציין את שמו ואת מקום מגוריו ולשלוח את תלונתו באמצעות הדואר, הדואר האלקטרוני, הפקס, או באמצעות פנייה ללשכות לקבלת תלונות בעל פה שבמשרדי הנציבות.
מידע נוסף על האפשרות להתלונן על עוול שנעשה לכם על ידי רשויות השלטון ניתן למצוא באתר:
http://www.mevaker.gov.il/serve/site/ombuds_frame.asp.
*323*
(בספר תמונות):
מדוע, לדעתכם, מאפשר נציב תלונות הציבור להגיש תלונה ללא תשלום ואף בעל פה?
מהן הסמכויות של נציב תלונות הציבור?
נציב תלונות הציבור יכול לדרוש מכל אדם או גוף ציבורי, שאליהם מתייחסת התלונה, להשיב על שאלותיו ולהגיש לו כל מסמך או ידיעה שעשויים לסייע בבירור התלונה.
לנציב יש סמכות לברר תלונות בכל דרך שתיראה לו. אם החליט הנציב כי התלונה שהוגשה היא מוצדקת, הוא רשאי לבקש לתקן את הליקוי. הגוף שלגביו הוגשה התלונה, צריך להודיע לנציב מה הוא עומד לעשות לתיקון הליקוי ותוך כמה זמן.
סמכות נוספת שיש בידיו של נציב תלונות הציבור היא הסמכות להוציא צו שיגן על עובד שהגיש תלונה, מפני התנכלות של המעסיק או של עובדים אחרים (אלה עלולים להתנכל לו בשל מה שנראה להם כשיתוף פעולה של המתלונן עם נציב תלונות הציבור).
(בספר תמונות):
במשך השנים הוקמו גופים נוספים שמטפלים בתלונות הציבור, כמו:
נציב קבילות (תלונות) החיילים: http://www.idf.il/hebrew/NAKHAL
נציב פניות ותלונות הציבור במשרד החינוך: www.education.gov.il/pniyot
נציבות הקבילות (תלונות) של משרד הבריאות: pniot@moh.helth.gov.il
המועצה הישראלית להגנת הצרכן: moatza@consumers.org.il
נוסף על כך, כיום אפשר למצוא גם בחברות פרטיות, כמו בעיתונים מסוימים, בעלי תפקידים הממונים על תלונות הציבור.
*323*
יועצים הם בדרך כלל סוג של עוזרים לאלה שהם מייעצים להם. לא כך היועץ המשפטי לממשלה - תפקיד בעל סמכות רבה ובעל עמדה מרכזית בשמירת החוק ובגופי הביקורת במדינה. היועץ המשפטי לממשלה מתמנה על ידי הממשלה בהמלצת שר המשפטים. המועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה חייב להיות עורך דין במקצועו ובעל ניסיון רב בתחום המשפט.
*324*
משהתמנה היועץ לתפקידו, אין הממשלה יכולה להורות לו כיצד לנהוג. בכך נשמרת עצמאותו ומכאן גם מקור כוחה הרב של משרתו. היועץ חייב להנחות את הממשלה לפעול בהתאם לחוק, ולהגן על עקרונות המשטר הדמוקרטי. ברוב המקרים, מקבלת הממשלה את המלצותיו של היועץ ופועלת על פיהן.
תפקידיו של היועץ המשפטי לממשלה הם:
1. היועץ המשפטי לממשלה הוא הממונה העליון על שמירת החוק במדינה. בתוקף תפקידו זה הוא עומד בראש התביעה הכללית, המאגדת את עורכי הדין העובדים במשרד המשפטים בכל מחוזות המדינה ומשמשים כתובעים מטעם המדינה במשפטים של אנשים שעברו על החוק. במסגרת זו, בסמכותו להורות על העמדה לדין, להורות לעצור אדם יותר משלושים ימים או למנוע העמדה לדין כאשר לדעתו אין אינטרס ציבורי בכך.
2. מתן ייעוץ וסיוע לממשלה ולשר המשפטים בהכנת הצעות לחוקים מטעמם, ובחינת הצעות חוק המוגשות על ידי חברי הכנסת.
3. מתן ייעוץ משפטי לממשלה. בתפקידו זה משמש היועץ כמפרש חוקים שהכנסת חוקקה ומסביר את החוק לשרים ולעובדי הממשלה.
לדוגמה: אם שר רוצה לברר האם החוק מאפשר לו לגבות תשלום מהאזרחים עבור שירות שהמדינה מספקת, היועץ המשפטי לממשלה יקרא את החוק המתאים, ויסיק ממנו האם הגבייה מותרת או אסורה. את מסקנתו הוא יעביר לשר.
4. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה להבטיח כי שלטון החוק יישמר על ידי הרשות המבצעת. כממונה על שמירת שלטון החוק במדינה, הוא גם מופקד על שמירת החוק על ידי הממשלה עצמה ועל ידי השרים. תפקידו של היועץ המשפטי הוא להכריע גם לגבי חקירתו או העמדתו לדין של איש ציבור שנחשד בעברה פלילית.
5. הסרת חסינותו של חבר כנסת: על פי החוק, היועץ המשפטי לממשלה רשאי לבקש מוועדת הכנסת את הסרת חסינותו של חבר כנסת על מנת לפתוח נגדו בהליכים פליליים.
(בספר תמונות):
מצד אחד, היועץ המשפטי לממשלה מייעץ לממשלה ומחויב לה, ומצד שני הוא מופקד על שלטון החוק במדינה ומחויב לציבור, וככזה לעיתים נדרש לקבוע האם הממשלה או נציגה עברו על החוק. האם ייתכן שיהיה ניגוד בין דרישות שני תפקידיו אלה? הסבירו.
*325*
*325*
בכל מדינה קיים בנק מרכזי שבו מנהלת המדינה את כספיה (כספים שיש לה ממיסים, מהלוואות, ממענקים ועוד). שמו של הבנק המרכזי בישראל הוא "בנק ישראל" והעומד בראשו נקרא "נגיד בנק ישראל".
כיצד נבחר הנגיד?
נגיד בנק ישראל מתמנה על ידי נשיא המדינה ובהמלצת ראש הממשלה. הנגיד נבחר לתקופה של חמש שנים, ומרגע היבחרו הוא אינו תלוי בשלטון (השלטון אינו יכול להתערב בהחלטות הנגיד ולומר לו כיצד עליו לנהוג).
תפקיד הנגיד
הנגיד מנהל את בנק ישראל ומשמש כיועץ לממשלה בענייני מטבע ובעניינים כלכליים נוספים.
בדומה ליועץ המשפטי לממשלה, גם לנגיד בנק ישראל יש שני תפקידים שביניהם יש מתח: מצד אחד הוא יועץ כלכלי לממשלה ומצד שני הוא מעביר לעיתים ביקורת מקצועית על מדיניותה, בעיקר בכל הקשור לניהול תקציב המדינה. הממשלה אינה חייבת לפעול בהתאם לעצותיו של הנגיד.
דוגמה: לעיתים קרובות הממשלה מעוניינת להגדיל הוצאותיה ולהרחיב השירותים לאזרחים, אך אם פעולות אלו עלולות לגרום לעליית מחירים בשוק, הנגיד עשוי להתנגד להן. בשל העובדה שנגיד בנק ישראל מנהל את הבנק המרכזי במדינה, יש לו אפשרות להשפיע בדרכים שונות על המדיניות הכלכלית של השלטון. מה שעומד לנגד עיניו של נגיד בנק ישראל הוא הצורך לאזן את הכלכלה, לדאוג ליציבות של מחירי המוצרים, להביא לצמיחה כלכלית וכן לוודא כי המדינה לא תגיע למשבר כלכלי חמור. לנגיד בנק ישראל יש אפשרות לקבל החלטות שמשפיעות באופן ישיר על המצב הכלכלי בישראל. כך, למשל, יכול הנגיד להחליט להעלות או להפחית את הריבית על הלוואות במשק.
בקרו באתר האינטרנט של בנק ישראל שכתובתו: www.bankisrael.gov.il.
באתר תמצאו מידע על בנק ישראל, ההיסטוריה שלו, תפקידי הבנק, מדיניותו, התפתחויות כלכליות בישראל ונושאי כלכלה מעניינים רבים.
*326*
(בספר תמונות):
שטרי כסף ומעות הם אחד מסמלי הריבונות של המדינה. לבנק ישראל הסמכות
הבלעדית להנפקת המטבעות והשטרות של ישראל.
עיצוב השטרות כולל את הקשר לארץ ישראל ולעם ישראל, לתולדותיו ולתרבותו. על המטבעות ועל השטרות מוצגים סיפורים על אישים, על מקומות או על אירועים הקשורים בתולדות העם והמדינה. כמו כן, בעיצוב המטבעות באים לידי ביטוי נושאים הלקוחים ממטבעות יהודיים עתיקים שנהגו בעבר בארץ ישראל.
(בספר תמונות):
כיצד החלטותיו של הנגיד מפקחות על השלטון?
העובדה שגם לנגיד יש אפשרות להשפיע על הכלכלה מפצלת למעשה את כוחו של השלטון בתחום הכלכלי. פיצול זה מאפשר ריסון הדדי: מצד אחד, הממשלה אינה יכולה לעשות כרצונה בכלכלה, ומצד שני הנגיד אינו יכול לעשות כרצונו. שני הגופים צריכים לשתף פעולה על מנת לקדם את כלכלת המדינה. עם זאת, קורה לא פעם שקיים ויכוח בין הנגיד לשר האוצר (השר האחראי על כלכלת המדינה). כך, למשל, יכול שר האוצר לטעון כי המצב הכלכלי הוא טוב, ולכן אין צורך בשינוי. ואילו הנגיד עשוי לחשוב כי יש צורך בשינוי המדיניות הכלכלית, לשם מניעת הידרדרות במצב הכלכלי. במקרה כזה, נאלצים שר האוצר והנגיד להגיע לפשרה ולפעול מתוך הסכמה.
(בספר תמונות):
בכל משטר דמוקרטי קיימים מוסדות שתפקידם לפקח על רשויות השלטון ולבקר אותם. עיקר הביקורת הוא על הממשלה, שהיא הגוף בעל הכוח והסמכויות הרבות ביותר. שני הגופים העיקריים בישראל, העוסקים בפיקוח ובביקורת על השלטון, הם מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור. גופים נוספים שלמדנו עליהם הם היועץ המשפטי לממשלה ונגיד בנק ישראל. כמו כן הזכרנו ועדות חקירה ממלכתיות המהוות אמצעי פיקוח וביקורת נוסף.
*327*
(בספר תמונות):
- ועדת חקירה ממלכתית
- מבקר המדינה
- דוח מבקר המדינה
- נציב תלונות הציבור
- היועץ המשפטי לממשלה
- נגיד בנק ישראל
- בנק ישראל
(בספר תמונות):
1. הסבירו באמצעות הטבלה המשווה כיצד כל אחד מגופי הפיקוח והביקורת שלמדתם עליהם תורם לביקורת על רשויות השלטון.
(בספר תמונות):
גופי פיקוח, מבקר המדינה, נציב תלונות הציבור, היועץ המשפטי לממשלה, נגיד בנק ישראל
תפקיד והתנהלות, --, --, --, --
תיאור התפקיד, --, --, --, --
איך ומי ממנה?, --, --, --, --
על מה מפקח ושומר?, --, --, --, --
העיקרון הדמוקרטי, --, --, --, --
איך נשמרת עצמאותו?, --, --, --, --
מהי חשיבותו הייחודית?, --, --, --, --
דוגמה לנושא בטיפול, --, --, --, --
מי ממלא עתה את התפקיד?, --, --, --, --
*328*
2. אילו עקרונות דמוקרטיים באים לידי ביטוי בקיומם של גופי הפיקוח והביקורת ובפעילותם?
3. מדוע לדעתכם זקוקה מדינה דמוקרטית לכמה גופי פיקוח וביקורת על השלטון, ואינה מסתפקת בהפרדת רשויות או בגוף פיקוח וביקורת אחד?
4. כיצד מבטיח החוק את אי תלותם של גופי הביקורת והפיקוח?
5. הצביעו על הדמיון בין תפקידיהם של היועץ המשפטי לממשלה ושל נגיד בנק ישראל.
6. כיצד פועל נגיד בנק ישראל כגורם מפקח או מבקר?
7. הסבירו את בעיית כפל הנאמנות של היועץ המשפטי לממשלה.
8. במה דומה ובמה שונה תפקידו של מבקר המדינה מתפקידו של נציב תלונות הציבור? בתשובותיכם הציגו דוגמאות לנושאים שונים שבהם הם מטפלים.
9. מהן הדרישות מן המועמד לתפקיד מבקר המדינה על פי החוק ומהו תהליך בחירתו? מדוע לדעתכם נקבעו דרישות אלו ומדוע נערכת בחירתו באופן זה?
10. לשם מה נחוצים פיקוח וביקורת על השלטון במשטר דמוקרטי? מהו ההבדל העקרוני בין הפיקוח והביקורת במשטר דמוקרטי ובמשטר לא דמוקרטי.
*329*
*329*
*329*
בשער זה נכיר את פניה השונות של החברה הישראלית, נכיר את המורכבות של החברה, את מגוון הקבוצות המרכיבות אותה והיחסים ביניהן.
נתמקד ביחסים המורכבים ולעיתים המתוחים בין:
יהודים וערבים אזרחי ישראל, חילונים ודתיים, אשכנזים ומזרחיים, עניים ועשירים.
ננסה להבין מהם הגורמים למתחים בין הקבוצות: האם מדובר במתחים קבועים או שאפשר יהיה ליישבם או להרגיעם בעתיד? נראה שמתחים בין קבוצות קיימים בכל מדינה ומהווים אתגר גם לחברה האזרחית וגם לממשלה. כיום אנו חיים בעולם רבגוני ומורכב. במרבית מדינות העולם בני אדם בעלי מוצא ורקע שונים חיים אלה עם אלה, ואלה לצד אלה, לעיתים בשלום ולעיתים תוך חיכוכים והתנגשויות. קבוצות שונות נבדלות בלאום שאליו הן משתייכות, בתרבותן, בשפתן או בדתן.
למרות השוני והגיוון, ישנו מכנה משותף אחד לכל הקבוצות: האזרחות. כל הקבוצות החיות יחד במדינה אחת חולקות אזרחות משותפת. במדינות דמוקרטיות, המבוססות על ערכי הסובלנות, השוויון והחירות, האזרחות המשותפת מקנה לכל אזרח ולכל קבוצה את הזכות לחופש דת ומצפון, את הזכות לשמור על תרבותם ועל שפתם, את החירות לבטא בפומבי את ייחודם התרבותי, הדתי או הלאומי, ולמרות השוני - ליהנות משוויון זכויות אזרחי. עם זאת, על כל האזרחים לקבל על עצמם כמה מסממני התרבות הבסיסיים והמוסכמים של המדינה. לדוגמה, ידיעת השפה הרשמית; כמו כן, עליהם לקבל את חוקי המדינה, גם כאשר הם נוגדים מנהגים מן המסורת האתנית- תרבותית שלהם. לדוגמה, איסור רצח בתוך המשפחה; איסור על ענישה גופנית לילדים; איסור על נישואים לפני גיל 18.
הרעיון הדמוקרטי וערך הסובלנות שעליו הוא מבוסס רואים בצורה חיובית את ריבוי הדיעות, האמונות והזהויות בחברה המודרנית. במילים אחרות, הדמוקרטיה מאפשרת מגוון דיעות כאחד מעקרונות היסוד שעליהם היא מושתתת.
לעיתים קרובות תפיסה זו מכונה פלורליזם.
*330*
מושגון
פלורליזם: השקפה המכירה בקיומם של שונות בחברה, כגון ריבוי דיעות, אמונות, זהויות ואורחות חיים, ובזכותם השווה של יחידים וקבוצות חברתיות שונות לבטא את צורכיהם השונים, את ייחודם הדתי, התרבותי, הלאומי, ולהתאגד במסגרות שונות, ולקדם את האינטרסים שלהם במסגרת המדינה הדמוקרטית.
הפלורליזם היא השקפת עולם המכבדת את ריבוי הקולות של האנשים, את זכותם להיות שונים, ואת זכותם של יחידים וקבוצות להביע את עמדותיהם ולנהוג בהתאם לכך. הפלורליזם הוא עיקרון חשוב בדמוקרטיה, שלפיו יש להעניק ולאפשר שוויון זכויות וחופש ביטוי לקבוצות שונות בחברה.
הפלורליזם פועל בתוך מסגרת המדינה, גבולות החוק והנורמה התרבותית המקובלת ואיננו מבטא חופש מוחלט לכל אדם או קבוצה בחברה לפעול על פי דעותיהם ונטיותיהם.
- במד"ל - הפעלה: גבולות הפלורליזם
האם החיים במדינה דמוקרטית, המורכבת מקבוצות שונות של רוב ומיעוט, הם פשוטים? האם קל לממש את ערך הסובלנות והמחויבות לריבוי דיעות ואמונות? האם קל לחיות בחברה פלורליסטית? החיים בחברה דמוקרטית, המורכבת מקבוצות שונות, מלווים במתחים רבים ותמידיים. במדינות לאום דמוקרטיות, קיים מתח בין המחויבות לקבוצת הרוב הלאומית ולשמירה על אופי תרבותי- לאומי מסוים, לבין מחויבות לערכי הדמוקרטיה. המשטר הדמוקרטי שבו קיים מתח זה בנוי לפעול כל הזמן להרגעתו ולאיזון בין שתי המחויבויות הללו.
גם מדינת ישראל מצויה במתח הזה. היא מוגדרת בו זמנית גם כמדינה יהודית, הגדרה המבטאת את היותה מדינת הלאום היהודית, וגם כמדינה דמוקרטית, שבה צריך להתקיים שוויון בין האזרחים כולם - יהודים ולא יהודים. יש הרואים מרכיבים של מתח מובנה בהגדרה זו.
בנוסף, קיימים מתחים וקונפליקטים בין קבוצות רוב ומיעוט נוספות, כגון דתיים וחילונים, אשכנזים ומזרחיים ובני עדות שונות אחרות, וכן בין קבוצות של עולים לילידי הארץ ולוותיקים.
(בספר תמונות):
לעובדה שבני האדם נחשבים ליצורים חברתיים יש יתרונות, למשל בדאגת הקבוצה לפרטים בתוכה. עם זאת, בנטייה החברתית טמון גם הדחף להגדיר את הקבוצה שאליה משתייכים ואת גבולות ההשתייכות, ולדחות ואפילו לשנוא ולהילחם בכל מי שאיננו שייך אליה.
*331*
לעיתים השתייכותנו אינה משנה הרבה במובן המעשי ובמובן הרגשי-חברתי, ולפעמים אנו מזדהים מאוד עם החברים בקבוצה שאליה אנו משתייכים. לפעמים אנחנו ממש אדישים ולפעמים מאוד חשובה לנו השתייכותנו לקבוצה.
פתיחה
כל חברה בכל מדינה מורכבת מקבוצות השונות זו מזו בתרבותן, באמונתן, במוצאן ובעמדותיהן. שונות זו גורמת לעיתים קרובות לחיכוכים בין הקבוצות ולחשש הדדי. במשטרים טוטליטאריים מדחיקים את ההבדלים בין הקבוצות ולא מעוניינים לתת להם ביטוי והחברה "מדברת בקול אחד" או לפחות נשמעת כך. דווקא במשטרים דמוקרטיים ניתנת אפשרות לכל קבוצה להביע את עצמה בדרכים שונות והחברה "מדברת בקולות רבים". כל קבוצה מעוניינת להיאבק על האינטרסים הקבוצתיים שלה והמשטר הדמוקרטי מאפשר את קיומו הלגיטימי של מאבק זה באופן שבדרך כלל מצליח למנוע את גלישת המאבק לאלימות. חברה בריאה היא זו המקיימת איזון בין האפשרות של כל קבוצה להביע את עצמה ולהיות שונה מאחרות, לבין המכנה המשותף האזרחי וגם הערכי והתרבותי, המאפשר את היציבות החברתית ואת קיום המדינה. כדי להגיע לאיזון זה, רצוי להבין את המתחים הקיימים בין הקבוצות השונות. בחלק זה נציג בפניכם את מערכת היחסים בין קבוצות במדינת ישראל לפי חלוקה מסוימת: יהודים-ערבים; דתיים-חילונים; יחסים בין עדות: מזרחים-אשכנזים; עולים-ותיקים; פערים כלכליים: עניים-עשירים. במידה רבה זוהי חלוקה שרירותית והיא אינה כוללת את כל הקבוצות בחברה הישראלית, אולם דרכה נעשה ניסיון להבין את המתחים בין הקבוצות ואת האפשרות למכנה משותף ביניהן.
תרגיל פתיחה: "חיים בחברה חדגונית"
1. התחלקו לשתי קבוצות:
קבוצה א: תתאר את החיים במדינה דמיונית שכל אזרחיה דומים בדיעותיהם, במנהגיהם, בתרבותם ובהעדפותיהם.
קבוצה ב: תתאר את החיים במדינת ישראל שבה החברה מתחלקת בין דיעות שונות, מנהגים שונים, דתות (יהודים, מוסלמים, דרוזים, נוצרים המשתייכים לכנסיות שונות, בהאיים ועוד), תרבויות מגוונות והעדפות שונות.
2. כל קבוצה תתאר את חיי היומיום, האירועים במהלך השנה, חיי התרבות, התנהלות השלטון והיחסים בין הקבוצות.
3. ערכו רשימה של יתרונות וחסרונות לחיים במדינה שאותה נבחרתם לתאר.
4. הציגו את עבודתכם בכיתה וקיימו דיון כללי.
*332*
*332*
סקר בנושא עמדות יהודים וערבים
סקר שבדק עמדות של יהודים וערבים אזרחי המדינה אלה כלפי אלה מצא בין השאר:
55.8 אחוז מהערבים אינם נותנים אמון ברוב היהודים.
57.2 אחוז מהיהודים אינם נותנים אמון ברוב הערבים.
81.4 אחוז מהערבים חוששים מפגיעה חמורה בזכויותיהם.
67.5 אחוז מהערבים מוכנים לגור ביישובים יהודיים.
71.8 אחוז מהיהודים נמנעים מלהיכנס ליישובים ערביים.
42.5 אחוז מהיהודים מסכימים כי מפלגות ערביות יהיו שותפות בקואליציה.
54.2 אחוז מהערבים סבורים כי היהודים גזענים.
71.8 אחוז מהיהודים חוששים מניסיון לשנות את אופייה היהודי של המדינה.
63.5 אחוז מהערבים חוששים מטרנספר.
53 אחוז מהיהודים חושבים כי יש לתת העדפה ליהודים במדינה.
50 אחוז מהערבים מדווחים כי יש להם מפגשים תכופים עם יהודים.
33 אחוז מהערבים מדווחים כי יש להם חברים יהודים.
65 אחוז מערביי ישראל חשים גאווה כאשר ישראלי זוכים להישג בתחומים שונים.
80 אחוז מהערבים מסכימים עם הקביעה שהם מקופחים בהשוואה ליהודים.
55 אחוז מהיהודים מסכימים עם הטענה בדבר קיפוח הערבים בהשוואה ליהודים.
56 אחוז מהיהודים הביעו תמיכה במתן שוויון זכויות מלא לערבים.
24 אחוז מהערבים מתנגדים מאוד לצירוף מפלגות ערביות לממשלה.
(מתוך מדד יחסי ערבים-יהודים בישראל,לשנת 2004 ולשנת2007, מאת סמי סמוחה. לסקר המלא ראו: (http://faf.org.il/assets/indexheb.pdf
*333*
(בספר תמונות):
1. כתבו את עמדתכם האישית לגבי כל אחת מהשאלות שנבדקו בסקר.
2. מה ניתן ללמוד מהסקר על מידת האמון של ערבים ויהודים אלה באלה?
3. מה אתם מסיקים מנתונים אלה על מערכת היחסים המתקיימת בהווה בין יהודים וערבים בישראל?
4. מה ניתן לעשות בעתיד כדי שחלק מהנתונים ישתנה לטובה?
סקר זה מציג חלק ממורכבות היחסים בין יהודים וערבים בישראל. כדי להבין את המתח בין שתי האוכלוסיות עלינו לדעת מעט יותר על האוכלוסייה הערבית בישראל.
מי הם האזרחים הערבים פלסטינים בישראל?
*333*
במשך מאות שנים ועד הקמתה של מדינת ישראל, קבוצת הרוב בפלשתינה-ארץ ישראל כללה תושבים ערבים. עם התפתחות הזרמים הלאומיים, החלה גם האוכלוסייה הערבית לגבש זהות לאומית מקומית. היסטוריונים אחדים טוענים שצמיחתה של זהותם הלאומית הפלסטינית של הערבים תושבי הארץ הייתה במידה רבה תגובה לעליות הציוניות. היסטוריונים אחרים סבורים כי זהות לאומית ייחודית פלסטינית החלה להתפתח ולהתגבש במחצית השנייה של המאה ה-19, עוד לפני שהחלה הפעילות הציונית בארץ וללא קשר אליה. לדבריהם, על אף תרומתה של הציונות לתהליך זה, היא לא הייתה הגורם העיקרי שעורר את צמיחתה של הזהות הפלסטינית. לדעתם אין להתעלם מהתהליך האוניברסלי שעבר על המזרח התיכון, וגם מהזהויות שהתגבשו במדינות החדשות שנוצרו בעקבות ההסדרים שלאחר מלחמת העולם הראשונה.
מנקודת מבטה של האוכלוסיה הערבית-פלסטינית, טריטוריה זו היא מולדתם שבה הם יושבים מאות שנים ואליה הם שייכים. ההתיישבות של קבוצות ציוניות בסוף המאה ה-19 בפלשתינה (ארץ ישראל) נתפסה על ידי רבים בקרב האוכלוסייה המקומית כפלישה של אותם מתיישבים לביתם, למולדת שלהם, לאדמותיהם. לתפיסה הזאת הצטרפו גם קבוצות ערביות שהיגרו לארץ במאות ה-19 וה-20. המתיישבים והתנועה הציונית ראו בהתיישבות זו חזרה של העם היהודי למולדתו.
*334*
ההתיישבות היהודית והקמתה של מדינת ישראל עוררו מאבק בין האוכלוסייה הערבית פלסטינית ובין היהודים שעלו לארץ ממדינות שונות ובין שלטון המנדט הבריטי. נציין בהקשר זה שני אירועים בולטים:
א. מאורעות תרפ"ט, 1929. במהלך שנות ה-20 הלכה והתפתחה מתיחות בין יהודים לערבים סביב שאלת זכויות התפילה בכותל המערבי. נושא זכויות התפילה של היהודים ליד הכותל המערבי היה אחת השאלות הרגישות ביותר ביחסי ערבים-יהודים בירושלים, ושימש מוקד לחיכוכים רבים. הרחבה שבחזית הכותל המערבי ("אל-בוראק"), שבו נשאו היהודים את תפילותיהם, הייתה שייכת להקדש המוסלמי ונחשבה מוקד המחלוקת. עם תחילת שלטון המנדט הבריטי בארץ התחייבו הבריטים לשמור על הסטטוס קוו בענייני דת ובמקומות הקדושים. בעניין הכותל פירש כל צד את ההבטחה הזו על פי צרכיו, ובשנות ה-20 אירעו מספר תקריות אלימות ברחבת הכותל סביב שאלת זכויות התפילה של היהודים. באוגוסט 1929 פרצו מאורעות דמים, שבהם נהרגו ונפצעו יהודים רבים, ונפגע רכושם ביישובים שונים בעיקר בירושלים, בחברון ובצפת. המאורעות בחברון הביאו לסיום הנוכחות היהודית בחברון, שהתקיימה 400 שנים, והתחדשה רק אחרי מלחמת ששת הימים, ולרצח של 67 יהודים. כמו כן ערבים רבים נהרגו ונפצעו.
ב. מאורעות בתקופת המרד הערבי בבריטים בשנת 1936. המרד נמשך בהפסקות כשלוש שנים, שבו נערכו הפגנות, שביתות, מרד אזרחי כדוגמת מרד מיסים, וננקטו פעולות אלימות. במהלך המרד נהרגו יותר מ-5,000 ערבים, 400 יהודים ו-200 בריטים.
האוכלוסייה הערבית פלסטינית התנגדה להחלטת האו"ם ב-1947, המורה על חלוקת ארץ ישראל/פלסטין לשתי מדינות. הערבים ראו בהחלטה זו פתרון לא הוגן, שהתעלם מכך שהם היו באותה עת קבוצת הרוב. הוועד הלאומי היהודי קיבל את ההחלטה, והדגיש את הרוב שבה זכתה ההחלטה ואת תמיכתן של שתי המעצמות הגדולות. ברחוב היהודי, ביישוב בארץ ובתפוצות התקבלה ההחלטה בשמחה, אך גם באכזבה מסוימת, מפני שמטרת הציונות לא הייתה הקמת בית לאומי רק בחלק מארץ ישראל.
במהלך החודשים עד הכרזת דוד בן-גוריון ב-1948 על הקמת מדינת ישראל פרצו התנגשויות אלימות בין יהודים לערבים. לאחר ההכרזה עד מהרה הידרדר המאבק בין מדינות ערב לבין ישראל שזה עתה נולדה למלחמה. ההתנגדויות האלימות התפתחו ללחימה בין צבאות מדינות ערב אשר פלשו לשני חלקי הארץ, אלה שיועדו למדינה היהודית ואלה שנועדו למדינה הערבית לבין ישראל. מלחמת העצמאות מכונה בפי הערבים "מלחמת 1948 ".
*335*
במהלך המלחמה ובעקבותיה, עזבו, ברחו או גורשו רבים מקרב האוכלוסייה הפלסטינית הערבית אל מחוץ לגבולות המדינה החדשה, ולא הורשו לחזור. כפרים ויישובים ערביים רבים נמחקו מהמפה בעקבות המלחמה, ולעיתים הוקמו במקומם יישובים יהודיים. בעקבות ניצחון ישראל במלחמה, השתנה גם הרכב האוכלוסייה והערבים הפכו למיעוט לאומי, דתי ותרבותי החי בתוך מדינת הלאום היהודית. "מלחמת העצמאות", "מלחמת השחרור" או "מלחמת הקוממיות", שהחלה עם הכרזת העצמאות ב-ה' באייר תש"ח (29.11.1947), נחשבת בעיני הלאום הערבי הפלסטיני כאסון לאומי והיא מכונה בערבית "אל-נכבה" שפירושה: "האסון".
עם תום המלחמה קיבל המיעוט הערבי פלסטיני שנותר בשטחי מדינת ישראל אזרחות ישראלית. המאבק על השאלה למי שייכת האדמה הזו ועבור מי היא מולדת? השאלה הזו מהווה את שורש הסכסוך היהודי-פלסטיני עד עצם היום הזה.
*335*
האזרחים הערבים מהווים קבוצת מיעוט בישראל: רבים מהם רואים עצמם בעלי זהות לאומית פלסטינית בשונה מהזהות הלאומית של הרוב היהודי; הם בעלי זהויות דתיות שונות (מוסלמים, נוצרים, דרוזים); הם מהווים מיעוט תרבותי ולשוני (שפת האם: ערבית).
אך זהותו של הערבי היא זהות מורכבת. שכן נוסף על זהויות אלו, ישנו גם המרכיב האזרחי שבזהותם, במילים אחרות: הם גם אזרחים ישראלים ומושפעים מתרבות הרוב ומהמציאות הישראלית בכללה.
הציטוטים שלפניכם, מתוך דבריהם של אזרחים ערבים פלסטינים, מדגימים מורכבות זו:
"נולדתי בכפר בירעם,שמסמל מבחינתי את הכתובת, השורשים והקשר לעבר. בירעם הוא הזיכרון שבו אני מתמקד כדי לכתוב היום את דברי הימים של העתיד. אני רואה את עצמי כפלסטיני גאה, ערבי נוצרי, אזרח ישראלי. אינני מגדיר סדר עדיפויות".
(רפיק חלבי,"מי אתה האב אליאס שקור?", דו-עט 6, יוני, 2005, עמ' 11)
"...כך נוצרת זהותי הפלסטינית-ישראלית, המבקשת מהחברה הישראלית לקבלה כפשוטה ולא לנסות למחוק אותה. זו זהות שנולדה אל תוך מציאות, שלא היא בחרה בה, אך עליה להשלים עם קיומה. זו זהות שיש בה פלסטיניות, ערביות, בדוויות, וכן - אפילו ישראליות במובנים מסוימים...".
(ראוייה אבו רביעה, "מדורת השבט: מערבולת הזהויות של צעירים ערבים בישראל", דו-עט 8, חורף 2005, עמ' 19)
*336*
"...'מי אתה' היא לא שאלה שקל לענות עליה, על אחת כמה וכמה כשאתה ערבי ישראלי. הסיבה לכך היא שעצם ההגדרה 'ערבי ישראלי', היא מלכודת, משום שבחיפוש שאנחנו עורכים בתוך עצמנו, רובנו מוצאים שקיים בנו יותר 'ישראלי' מאשר 'ערבי'... נולדנו אל תוך מציאות שבה ישראל היא עובדה מוגמרת. את מטען הזהות והשייכות שמוטמע בהורינו, לא קיבלנו בתורשה".
(איימן סיכסק, "מדורת השבט: מערבולת הזהויות של צעירים ערבים בישראל", דו-עט 8, חורף 2005, עמ' 19)
"אני מגדיר את עצמי כמוסלמי, ערבי, פלסטיני שחי על אדמתו במדינת ישראל. מדינת ישראל היא מדינה שאנחנו מכירים בה,אך היא אינה המדינה שלנו".
(שיח' עבדאללה נימר דרוויש, מראשי התנועה האסלאמית בישראל, "הפלג הדרומי הפלג הצפוני ומה שביניהם", ארץ אחרת, 16, 2003)
(בספר תמונות):
בציטוטים שקראתם, אנשים שונים מקרב האזרחים הערבים בישראל מעידים על המרכיבים שיוצרים את זהותם האישית: מרכיב לאומי, מרכיב דתי, מרכיב עדתי ומרכיב אזרחי.
1. קראו שוב את כל אחד מהציטוטים, וכתבו לכל דובר, אם מצוין בציטוט, מהו המרכיב הלאומי, מהו המרכיב הדתי, המרכיב העדתי והמרכיב האזרחי.
2. מדוע לדעתכם אין חפיפה בין הזהות הלאומית לזהות הדתית של האזרחים הערבים?
3. מדוע לדעתכם כוללת הזהות הערבית מספר של מרכיבים? נמקו והסבירו.
4. כיצד השתייכויות אלה משפיעות על היחסים בין יהודים לערבים בישראל?
(בספר תמונות):
הדרוזים: קבוצת המיעוט השלישית בגודלה (כ-8.50 אחוזים), ב-2010 היה מספרם 105,600. הם בני אמונה דתית סודית, ובעלי מסורת שבמרכזה עקרון "א-תקיה", כלומר להישמר מפני הזולת ולא לגלות את סוד האמונה. כמו כן הם מאמינים בגלגול נשמות. ראשיתן של תנועה ואמונה אלה היא בשלהי שנות שלטון המדינה הפאטימית השיעית, שמרכזה היה קהיר שבמצרים. באופן מסורתי העדה הדרוזית מקבלת עליה את הנאמנות למדינות מגוריה. מאז קום המדינה השתלבו הדרוזים בשירות בצה"ל, והמדינה החילה עליהם את חוק שירות חובה.
*337*
אזרחי ישראל הערבים פלסטינים - תעודת זהות:
מספרם של בני הלאום הערבי החיים בישראל עמד בתחילת 2013 על כ- 1,648,000 נפש המהווים כ-20.6 אחוז מכלל אוכלוסיית המדינה. מספר זה כולל את התושבים הערבים במזרח ירושלים וברמת הגולן. אחוז בעלי האזרחות הישראלית (ללא ירושלים והגולן) מגיע ל-16.5 בלבד. (על פי למ''ס,שנתון סטטיסטי לישראל מספר 61, שנת 2010).
הערבים בארץ חיים בשלושה אזורים מרכזיים: הגליל (יישובים כמו נצרת, סכנין), אזור המשולש (יישובים כמו אום אל פחם, טייבה, טירה) ובאזור הדרום - הנגב (יישובים כמו רהט, חורה).אוכלוסייה ערבית גדולה - כ-284,000 נפש - מתגוררת במזרח ירושלים. רובם לא קיבלו על עצמם את האזרחות הישראלית אלא מעמד של תושבי קבע.
זהות דתית:
זהותם הדתית של הערבים אזרחי המדינה אינה אחידה, והיא נחלקת בדרך הבאה: כ-80 אחוז מכלל הערבים הם מוסלמים,כ-11 אחוז נוצרים וכ-9 אחוז דרוזים.
זהות אזרחית:
בשנת 1948, קיבלו הערבים בישראל אזרחות ישראלית ומאז הם אזרחיה של מדינת ישראל.
זהות לאומית:
זהותם הלאומית של הערבים מורכבת מהשתייכות לשתי רמות של לאומיות: הרמה הכללית והרמה המקומית. הרמה הכללית היא השתייכותם לאומה הערבית - כלומר לעמי העולם הערבי - ומתייחסת בעיקר למאפיינים תרבותיים ולשוניים.
ברמה המקומית זהותם של הערבים נובעת מהשתייכותם ללאום הפלסטיני ומדגישה היבטים כדוגמת הקשר לאדמה בבעלות משפחתם, הקשר למולדת, היסטוריה משותפת, מאפיינים ומנהגים מקומיים.
בקרב הפלסטינים, כמו בקרב קבוצות אוכלוסייה אחרות, ישנם אלו הבוחרים להדגיש את זהותם הערבית, את היותם חלק מהעולם הערבי, ואלו הרואים בזהותם כ"פלסטינים" את מרכיב הזהות המרכזי.
*338*
*338*
מסקרים שונים עולה כי תחושת השייכות האזרחית של הערבים אזרחי ישראל היא עניין דינאמי ומשתנה על רקע אירועים שונים. ישנן תקופות שבהן תחושת השייכות האזרחית עולה וישנן תקופות שבהן תחושת השייכות האזרחית קטנה.
שלושה גורמים מרכזיים משפיעים על תחושת השייכות (או היעדר השייכות) של האזרחים הערבים בישראל:
א. השוויון האזרחי במדינה
כאשר אזרחי ישראל הערבים חשים כי הם אינם מקבלים זכויות שוות לאזרחי ישראל היהודים, הרי שתחושת השייכות האזרחית שלהם נחלשת. ולהיפך - תחושה של שוויון אזרחי תורמת לעלייה בתחושת השייכות האזרחית למדינה.
מושגון
שוויון אזרחי: הקצאת זכויות שוות לכל אזרח החי במדינה, ללא הבדל של מין, דת, גזע ולאום. המשמעות היא שכל האזרחים זכאים לאותן זכויות אזרחיות, כגון הזכות לבחור ולהיבחר, הזכות לחופש ההתאגדות, הזכות לקבלת שירותים ותקציבים שווים ועוד. שוויון זכויות מושתת על עקרון השוויון, על הכרה בערך האדם ועל עקרון כבוד האדם. אי שוויון אזרחי יכול לבוא לידי ביטוי באפליה בין האזרחים בהקצאת משאבים, באפליה בתעסוקה ועוד.
מדינות דמוקרטיות מערביות אכן מקצות זכויות שוות בלא להפלות בין בני לאומים שונים המתגוררים במדינה. לדוגמה: בצרפת (הבסקים, ברטונים, פרובנסלים, קורסיקנים, אלזסים, יהודים) נהנים ממלוא זכויות האזרח. כך גם לגבי המיעוט השוודי בפינלנד, המיעוט הדני בגרמניה, המיעוט הסלובני באוסטריה, הקטלנים והבסקים בספרד, המיעום הגרמני-אוסטרי באיטליה והמיעוט הלאפי בפינלד, בנורווגיה ובשוודיה.
מדוע שוויון זכויות בכלל חשוב?
"במדינה הדמוקרטית שוויון זכויות הוא ערך בעל חשיבות עליונה. יחס לא שוויוני לכל האזרחים עלול לגרום לאזרח המופלה לאבד את אמונו בשלטון. אובדן אמון זה עלול להוביל להתפרקותה של המערבת החברתית".
(יצחק זמיר, שופט בבית המשפט העליון לשעבר, זכויות האדם והאזרח בישראל - מקראה, 1992)
*339*
מדינת ישראל וערך השוויון:
מדינת ישראל קבעה במגילת העצמאות את ערך השוויון כאחד מערכי היסוד שלה:
"מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין".
בתהליכי החקיקה עיגנה הכנסת עיקרון זה בחוקים רגילים ובחוקי יסוד כמו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק.
חלק גדול מהאזרחים הערבים בישראל חשים כי מדינת ישראל איננה נוהגת בהם באופן שוויוני ואינה מעניקה להם זכויות ותנאים השווים לאלה שמקבלת האוכלוסייה היהודית. קולות רבים מקרב הציבור הערבי קוראים בכל הזדמנות להנהיג במדינה שוויון אזרחי מלא, שיוביל לדעתם לחיזוק השייכות האזרחית של הערבים בישראל.
ח''כ טלב א-סאנע, ממפלגת רע"מ תע"ל, קרא במהלך אחד מדיוניה של כנסת ה-17 לחוקק בישראל חוק שייקרא "חוק השוויון האזרחי":
"אני רוצה לציין, רבותיי, שמדינת ישראל לא יכולה להיות מדינה דמוקרטית בלי לתת תוכן אמיתי לסוגיית השוויון. אנחנו רואים היעדר שוויון בכל תחום ותחום, אם בתחום החינוך, אם בתחום התקציבים, אם בהקצאת הקרקעות. לכן על מנת לתת משמעות הלכה למעשה, יש לחוקק חוק שוויון אזרחי. מדוע אני סבור שיש חשיבות לחוק הזה? כי בהיעדר חוק שוויון אזרחי, הדמוקרטיה האזרחית הולכת ונשחקת".
(בספר תמונות):
כיצד עשוי להרגיש אזרח שאינו זוכה לשוויון זכויות? כיצד זה עשוי להשפיע על תחושת השייכות האזרחית של אותו אזרח? כיצד ניתן לפתור את המתח הזה בין ערך השוויון לבין הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית?
*340*
האם אזרחי ישראל הערבים נהנים משוויון?
ישנם הטוענים כי חוקים שונים מהווים אפליה לרעה של הערבים אזרחי המדינה. למשל: חוק השבות מבטיח בלעדית את זכותם של יהודים באשר הם לעלות ארצה; חוק האזרחות מתנה את קבלת האזרחות מכוח חוק השבות ובזכות ישיבה בישראל ערב קום המדינה.
1. הפקעת קרקעות
אדמות רבות שהיו בבעלות תושבים ערבים, הופקעו על ידי המדינה לאורך השנים לצרכים שונים, כגון פיתוח כבישים, הקמת יישובים יהודיים חדשים, הקמת שמורות טבע ועוד. במלחמת העצמאות (1948) תושבים ערבים שנשארו בשטח מדינת ישראל גורשו, ברחו או עזבו את אדמתם, ומאז לא הורשו לחזור אליה. האוכלוסייה הערבית סובלת כיום ממצוקת מגורים משמעותית ומחוסר יכולת להרחבת שטחה.
(בספר תמונות):
ב-30 במרס 1976, יצאו אזרחי ישראל הערבים למחות נגד קיפוחם (הפקעת אדמות). במהלך ההפגנות נהרגו שישה מפגינים מירי של המשטרה. לימים זכה יום זה לכינוי "יום האדמה". מאז, מדי שנה, מציינים אזרחי ישראל הערבים יום זה.
(על פי לקסיקון פוליטי של מדינת ישראל, 1988)
2. אפליה תקציבית
ממשלות ישראל השונות לדורותיהן לא הקצו את אותם משאבים לאוכלוסייה הערבית והיהודית. בשל חלוקה לא שוויונית זו, התפתחו פערים כלכליים וחברתיים בין יהודים וערבים בכל תחומי החיים, לדוגמה: תשתיות שונות ביישובים הערביים (היעדר תשתית ביוב, כבישים שאינם מסודרים ואינם ראויים לנהיגה, היעדר מוסדות ציבור ועוד), דיור, חינוך וייצוג נמוך של הערבים במוסדות המדינה.
במהלך השנים חל שיפור מסוים בחלוקת המשאבים, בעקבות יוזמה ממשלתית ובעקבות עתירות שהוגשו לבית המשפט העליון בידי עמותות וגופים פרטיים. למרות השיפור שחל, עדיין המציאות איננה פשוטה. ראו למשל נתונים על הפערים בתחום החינוך:
א. תקציב החינוך לתלמיד ערבי הוא רק 85 אחוז מזה שמקבל תלמיד יהודי. לדוגמה: אם המדינה משקיעה בכל תלמיד יהודי 1,000 שקלים, תלמיד ערבי זוכה להשקעה של 850 שקלים בלבד.
ב. בשנת הלימודים 2004-2005, ממוצע התלמידים בכיתה בחינוך היהודי עמד על 27 תלמידים לכיתה. באותה שנה, ממוצע התלמידים בכיתה בחינוך הערבי עמד על 30 תלמידים לכיתה.
(מקור: אתר הכנסת www.knesset.gov.il)
*341*
3. ייצוג הערבים בשירות המדינה
פן נוסף ביחס הלא שוויוני של המדינה כלפי אזרחיה הערביים מתבטא בהיעדר ייצוגם במוסדות המדינה. מתוך 57,447 עובדי מדינה שיעור העובדים הערבים עומד על כ 6.1 אחוזים (3,488 עובדים). נימוקים כגון ביטחון המדינה הם לעיתים חסם בפני העסקתם של אזרחים ערבים במקומות תעסוקה שונים.
(בספר תמונות):
ממשלת רבין (1992-1996) הייתה הראשונה להכיר בצורך להגדיל את מספר העובדים הערבים בשירות המדינה באופן מכוון. מאז התקבלו מספר החלטות ממשלה לקידום הייצוג ההולם של האוכלוסייה הערבית. להלן שתי החלטות בעלות חשיבות מיוחדת:
תיקון לחוק שירות המדינה (מינויים) משנת 2000 קובע חובת ייצוג הולם לבני המיעוט הערבי בשירות המדינה, ומתיר לממשלה לייעד משרות ולתת העדפה למועמדים ערבים אשר כישוריהם דומים למועמדים אחרים.
קביעה במסגרת החלטה ממשלה מס' 2579, משנת 2007: עד שנת 2012 כעשרה אחוזים מהעובדים בשירות המדינה יימנו עם האוכלוסייה הערבית. על אף ההכרה בצורך להגדיל את מספר העובדים הערבים בשירות המדינה, חקיקת תיקון זה, וקבלת החלטות ממשלה רבות בעניין, עדיין מתקיים תת-ייצוג של המיעוט הערבי בשורות משרדי הממשלה.
ב. הסכסוך המתמשך בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים וחלק ממדינות ערב
אזרחי ישראל הערבים תופסים את עצמם, מבחינה תרבותית, דתית ועוד, כחלק מהלאום הפלסטיני והערבי בכללו. בין מדינת ישראל, הפלסטינים ורוב מדינות ערב מתקיים סכסוך ארוך שנים ועקוב מדם. העובדה שמדינתם - מדינת ישראל - נמצאת בעימות עם בני הלאום שלהם יוצרת מתח כפול. מצד אחד, קיים חשש, בקרב הרוב היהודי, שהזדהותם של האזרחים הערבים עם הפלסטינים תושבי השטחים תוביל לשיתוף פעולה בין הצדדים ולפגיעה בביטחונה של ישראל. מצד שני, בקרב האזרחים הערבים ישנה תחושת חוסר אמון במדינה הנלחמת בבני העם שלהם. כך, לדוגמה, מרבית אזרחיה הערבים של מדינת ישראל (למעט הדרוזים וחלק משבטי הבדווים) פטורים על פי החלטת שר הביטחון משירות צבאי.
חשוב לומר כי לתחושת חוסר האמון מצד המדינה אין סימוכין במציאות בעשרות השנים שמאז 1948. מספר המקרים שבהם ערבים אזרחי ישראל שיתפו פעולה עם גורמים עוינים לישראל - אם בשטחים ואם מחוצה להם - הוא מועט ביותר.
*342*
(בספר תמונות):
"כל הסימנים מעידים על קונפליקט פנימי, אשר תופס את הערבי הפלסטיני שחי בישראל: המדינה שלו לוחמת בעם שלו והוא חי בתוך משבר אימון ונאבק נגד אפליה וקיפוח. זהו מצב סבוך של ניכור וחוסר שייכות".
(נידא ח'ורי, משוררת, מתוך: "הזהות הערבית אינה המהות: זירת התנגשות", דבר - עיתון פועלי ארץ ישראל, 12.05.05)
(http://ofakim.org.il/zope/davar/issue_davar/120-huri/?skin=davar_html&pos=r)
1. מהי הבעיה המרכזית של האזרח הערבי שעליה מצביעה נידא ח'ורי?
2. האם לדעתכם משפיע הקונפליקט, שעליו מצביעה ח'ורי, על תחושת השייכות שלה למדינת ישראל? אם כן, כיצד הוא משפיע?
ג. להיות אזרחים לא יהודים במדינה יהודית
מראשית הקמתה של מדינת ישראל היא נדרשת לאזן בין שני יסודות: הגדרתה כמדינת העם היהודי, המתבססת בלשון מגילת העצמאות על "זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם העומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית", והגדרתה כמדינה דמוקרטית, המבטיחה, גם היא בלשון מגילת העצמאות, "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". יישומו של עיקרון השוויון במדינת לאום מהווה אתגר מורכב.
יש הסוברים שעצם הגדרת המדינה כמדינה יהודית מונעת שוויון זכויות מלא בין יהודים לערבים בישראל. מבחינה זו יש המגדירים את ישראל כ"דמוקרטיה אתנית", המספקת זכויות על בסיס קיבוצי לקבוצה אחת - קבוצת הרוב -בעוד המיעוטים החיים בתוכה יכלים להנות רק מזכויות אזרח כיחידים. אחרים סוברים שהגדרתה של ישראל כמדינה יהודית אינה מונעת מתן שוויון זכויות לכל אזרחיה. מדינת ישראל יכולה להיות דמוקרטית ושוויונית ובה בעת להיות מוגדרת כיהודית. אין הדברים סותרים. ישראל מחויבת למתן שוויון זכויות לכל אזרחיה - יהודים כערבים. כאן בא לידי ביטוי הפן הדמוקרטי שבהגדרתה, והיא מקיימת את יהדותה בסמלים שונים, בזיקה למקורות יהודיים, ואף בחוקים.
*342*
כפי שראינו בסקר, שאותו הצגנו בתחילת הפרק, היחסים בין ערבים ויהודים בישראל מאופיינים בחשד הדדי ובמתח. המתיחות והניכור בין האוכלוסיות התחזקו לאחר אירועי אוקטובר 2000.
*343*
אירועי אוקטובר 2000
באוקטובר 2000, פרץ בארץ גל מחאה של האזרחים הערבים -"אירועי אוקטובר". במהלך אירועים אלה, מחו אזרחיה הערבים של ישראל נגד מדיניות הממשלה כלפיהם וכלפי בני עמם המתגוררים בשטחים. במהלך אירועי המחאה השונים, שחלקם לוו בביטויי אלימות קשים, נהרגו 13 מבין המפגינים (12 מתוכם אזרחים ישראלים ואחד תושב עזה). בעקבות האירועים הוקמה ועדת חקירה ממלכתית - ועדת אור - שלא פטרה אף אחד מהצדדים מאחריות לתוצאות הקשות של האירועים, אך בו בזמן גם הטילה אחריות כבדה על ממשלות ישראל לדורותיהן באשר לאפליה מתמשכת של הציבור הערבי.
מתוך דוח הוועדה:
"האירועים, אופיים החריג ותוצאותיהם החמורות הם תולדה של גורמי עומק, אשר יצרו מצב נפיץ בקרב הציבור הערבי בישראל. גורמים אלה, כולל המדינה וממשלותיה לדורותיהן, כשלו בחוסר התמודדות מעמיקה ומקיפה עם הבעיות הקשות שמעמיד קיום מיעוט גדול של ערבים בתוך המדינה היהודית. הטיפול הממשלתי במגזר הערבי התאפיין ברובו בהזנחה ובקיפוח. הממסד לא גילה רגישות מספקת לצרכי המגזר הערבי, ולא פעל די על מנת להקצות את משאבי המדינה באופן שוויוני גם למגזר הזה. המדינה לא עשתה די, ולא התאמצה די, כדי להקנות שוויון לאזרחיה הערבים ולהסיר את תופעות האפליה והקיפוח. בעת ובעונה אחת, לא נעשה די כדי לאכוף את החוק במגזר הערבי, והשתרשו במגזר זה תופעות בלתי לגיטימיות ובלתי רצויות".
(ועדת החקירה הממלכתית לבירור התנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000,שער שישי, סיכום והמלצות,סעיף 5
http://elyon1.court.gov.il/heb/veadot/or/inside_index.htm)
(בספר תמונות):
בפרק זה עמדנו על מורכבות היחסים בין יהודים לבין ערבים במדינת ישראל ועל הרקע ועל הסיבות השונות למורכבות זו. הערבים הפכו מהרוב בארץ הזו למיעוט; אדמות רבות הופקעו על ידי המדינה; הם קרועים בין מעמדם כאזרחים לבין זהותם הלאומית כפלסטינים שעימם מצויה המדינה במלחמה. הם מתמודדים עם חוסר שוויון ועם בעיות כלכליות-חברתיות קשות. היהודים, למרות היותם רוב, חיים בחשש ובחשדנות כלפי המיעוט הערבי ואינם מתנהגים כרוב בטוח בעצמו שעליו לעמוד על זכויות המיעוט. על אף הקשיים והאתגרים ביחסי יהודים- ערבים, ניכרת מגמה חיובית של השתלבות האזרחים הערבים בעשייה וביצירה הן בחברה הישראלית והן בכלכלה הישראלית. האוכלוסייה הערבית משתלבת בשוק העבודה בתחומים שונים במסגרת המערכות האזרחיות, הציבוריות והפרטיות. האזרחים הערבים ממלאים תפקידים בתחומים שונים, ובהם בריאות, טכנולוגיה, חינוך, תכנון והבנייה ועוד.
שיפור השוויון האזרחי בישראל וקידום כלכלי וחברתי של הערבים הם אינטרס ראשון במעלה של כל אזרחי המדינה, יהודים כערבים.
*344*
(בספר תמונות):
- זהות אזרחית
- זהות דתית
- זהות לאומית
- "הסכסוך היהודי-פלסטיני"
- שוויון אזרחי
- יום האדמה
- אירועי אוקטובר 2000
- אפליה תקציבית
(בספר תמונות):
1. במה דומות ובמה שונות ציפיותיהם של היהודים ושל הערבים אזרחי המדינה אלו מאלו?
2. מהם "הרווחים והמחירים" עבור יהודים ועבור ערבים במצב של הגשמת הציפיות ההדדיות ובמצב של אי הגשמתן?
3. רבים מבין האזרחים הערבים בישראל מרגישים שייכות לבני הלאום הפלסטיני ועומדים לפני דילמה, כדברי ערבי ישראלי: "המדינה שלי נמצאת בסכסוך עם העם שלי".
(עבד אל-עזיז זועבי ז"ל, ח"כ לשעבר)
כיצד דילמה זאת משפיעה על היחסים בין יהודים לערבים בישראל? איך לדעתכם אפשר להכריע בדילמה זאת?
4. מה לדעתכם הציפיות הרווחות של האזרחים הערבים בישראל מן הממשלה?
5. כיצד לדעתכם ניתן וצריך להשפיע על מרקם היחסים העתידיים בינינו לבין הערבים אזרחי המדינה?
6. ברוב מדינות הלאום בעולם (למשל במדינות אירופה) יש קבוצות מיעוט בעלות שפה, תרבות, דת ואפילו לאום שאינן שותפות לקבוצת הרוב. האם לדעתכם יש שוני בין קבוצת מיעוט באחת ממדינות אירופה לבין המיעוט הערבי במדינת ישראל?
*345*
*345*
כאשר מבקשים מהאזרחים היהודים להגדיר את זהותם היהודית, הם נוטים להגדיר את עצמם כמשתייכים לאחת מארבע הקבוצות הבאות: חרדים, דתיים, מסורתיים או חילונים. אם כי רבים מהם מציינים גם אם הם מזרחים או אשכנזים ולאיזו עדה הם שייכים.
לעיתים מזומנות אנו שומעים על מתחים, על מאבקים ועל אי הסכמות בין קבוצות אלה הנוגעים להגדרתה של מדינת ישראל והחיים הציבוריים בה או לזהות קבוצתית זו או אחרת. בפרק זה נכיר אירועים בהיסטוריה של היחסים בין קבוצות דתיות לחילוניות בישראל ונתוודע לנושאי המחלוקת העיקריים שהתאפיינו באירועים אלה.
*345*
סקר שנערך בקרב הציבור היהודי ניסה לברר כיצד היהודים מגדירים את זהותם היהודית, ועד כמה הם שומרים על המסורת. להלן כמה מממצאי הסקר שנערך ב-2009 על ידי מרכז גוטמן לסקרים:
1. מגדירים את עצמם כחרדים כשבעה אחוזים מהאוכלוסייה. דתיים - כ-15 אחוז. מסורתיים - כ-32 אחוז. חילוניים - כ-43 אחוז. אנטי דתיים - כשלושה אחוזים.
2. ביחס לשמירת מסורת התקבלו הנתונים הבאים ממשתתפי הסקר:
א. 61 אחוז מציינים שהמסורת "חשובה מאד" או "חשובה" לגבי בחירת בן זוגם.
ב. 90 אחוז משתתפים בסדר פסח מסוג כלשהו.
ג. 82 אחוז תמיד מדליקים נרות חנוכה.
ד. 68 אחוז צמים ביום כיפור.
ה. 80 אחוז מאמינים בלב שלם כי יש אלוהים.
ו. 77 אחוזים מאמינים בלב שלם כי יש כוח עליון המכוון את העולם.
ז. 80 אחוזים מאמינים בלב שלם כי יש גמול למעשים טובים.
ח. 72 אחוזים נמנעים מלאכול אוכל שאינו כשר.
ט. 69 אחוזים עורכים סעודת שבת מיוחדת.
י. 65 אחוזים מאמינים בלב שלם כי התורה והמצוות הן ציווי אלוהי.
(מתוך: סקר יהודים ישראלים - דיוקן: אמונות,שמירת מסורת, וערכים יהודיים בישראל, 2009, איילה קיסר-שוגרמן, מרכז גוטמן לסקרים,המכון הישראלי לדמוקרטיה עבור קרן אביחי ירושלים)
*346*
(בספר תמונות):
1. לפניכם רשימה של מילים, מושגים, שמות והתנהגויות. בחרו עשרה מהם שלדעתכם מבטאים יותר מהאחרים את היותכם יהודים:
השפה העברית; שוויון; נרות שבת; התקווה; ברית מילה; נ-נח-נחמ-נחמן מאומן; סדר פסח; תנ"ך; ארץ ישראל; אוזני המן; קיבוץ; יום השואה; גמילות חסדים; נהר הירדן; תקיעת שופר; על הדבש ועל העוקץ (שיר); הלוח העברי; משפחה; תיקון עולם; שמירת כשרות; הרצל; עמק יזרעאל; תלמוד בבלי; צדקה לעניים; דגל ישראל; תפילה; שירות בצה"ל; יום הכיפורים; הרמב"ם; תל אביב; אמונה; מדע; שירה; שולחן ערוך; ט"ו בשבט; תיאטרון עברי; חנוכייה; אמירת אמת; כנסת; מזוזה; צדק; ירושלים; תרי"ג מצוות; טיולים בארץ; בר מצווה; בת מצווה; יושר.
2. רשמו את עשרת המילים או המושגים שבחרתם. אם לדעתכם יש מילים, ביטויים או התנהגויות חשובות שלא נכללו ברשימה, תוכלו להוסיף עד שלושה כאלה מתוך העשרה שברשימה הפרטית שלכם.
3. הציגו עצמכם לפני הכיתה: במה אני יהודי? והשתמשו בעשרת המילים/המושגים שבחרתם.
*346*
היחסים בין דתיים לחילונים בארץ היו מורכבים עוד לפני שהוקמה המדינה. המתח בין דתיים לחילונים סבב בעיקר סביב שאלת אופייה של המדינה שתקום. מחלוקת זו הובילה לצורך לחתום על הסכמים שונים בין דתיים לחילונים - הסכמים שהיו אמורים לסייע לשני הצדדים לעבוד יחד ולפעול למימוש הרצון להקים מדינה.
אחת מההסכמות החשובות בין דתיים לחילונים ביחס לאופן שבו תתנהל המדינה לכשתקום, התקבלה בקיץ 1947. הרקע להסכמה היה הגעתה הצפויה של ועדה מיוחדת מטעם האו"ם לבדיקת המצב בארץ. ועדה זו התכוונה לראיין את הגורמים השונים, יהודים וערבים, שהיו מעורבים בסכסוך בארץ, כדי לשמוע את דעותיהם ביחס לאופן שבו יש לפתור את הסכסוך. בן-גוריון, שהיה אז יו"ר הסוכנות היהודית, רצה שהיישוב היהודי יהיה מאוחד כאשר יופיע בפני הוועדה, כלומר, שנציגי הקבוצות היהודיות השונות (בעיקר החרדים) יתמכו גם הם בהקמתה של מדינה יהודית. לצורך כך, כתב בן- גוריון מכתב לנציגי אגודת ישראל (קבוצה חרדית) ובו התחייב לשמור על כמה מאפיינים יהודיים ולגלות התחשבות מיוחדת בצורכי הקבוצות הדתיות במדינה העתידה לקום. מכתב זה זכה לימים לכינוי "הסכם הסטאטוס קוו" - כלומר שימור המצב הקיים. הסכם הסטאטוס קוו, אף על פי שמבחינה משפטית אינו הסכם מחייב, כובד במידה זו או אחרת על ידי מרבית ממשלות ישראל ומהווה בסיס לשיתוף סיעות דתיות וחרדיות בממשלות ישראל. למעשה, הפך ההסכם לבסיס ההסכמה לחיים משותפים בין חילונים ודתיים בישראל.
*347*
אלו הנושאים שאליהם התייחס מכתב הסטאטוס קוו:
- אישות: נישואין וגירושין בקרב היהודים בישראל ייערכו לפי החוק הדתי היהודי. העדות הדתיות האחרות יפסקו לפי הדין הדתי שלהן.
- שבת: יום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום שבת. ימי המנוחה של המוסלמים והנוצרים במדינה יהיו הימים המקובלים לפי דתם.
- כשרות: יש לאחוז בכל האמצעים הדרושים כדי שבכל מטבח הפועל מטעם המדינה ומוסדותיה (למשל: בצבא, בבתי חולים, במשרדי ממשלה), שבו אוכלים יהודים, האוכל יהיה כשר.
- חינוך: בן-גוריון הבטיח לזרם הדתי עצמאות חינוכית, כלומר הוא אפשר את הקמתם של זרמים נפרדים של החינוך הממלכתי-דתי ושל החינוך העצמאי (חינוך חרדי).
*347*
למרות הסכם הסטאטוס קוו, הרי שהמתחים בין דתיים לחילונים לא שככו במהלך השנים. יש הסוברים שעיקר המתח בין דתיים לחילונים נובע מהעובדה שבישראל אין הפרדה בין דת למדינה. חשוב לומר, לעולם לא ניתן לדבר על קבוצה הומוגנית של אנשים כבעלת אפיונים או דיעות אחידות בנושא מסוים, ואף ביחס לדיוננו, אין כוונתנו לומר שכל הדתיים וכל החילונים אוחזים בדיעה אחידה בנושא מסוים. ישנם דתיים הסוברים כחילונים בנושאים מסוימים, וישנם חילונים הסוברים כדתיים בנושאים מסוימים. לכן כאשר אנו מדברים על עמדה חילונית או על עמדה דתית אנו מדברים על העמדות כפי שבאו לידי ביטוי במחלוקת הפוליטית, בין נציגי המפלגות, ובעיקר כיצד התבטאו הדברים בתקשורת.
(בספר תמונות):
"הממצאים מלמדים על הלימה בין הגדרת רמת הדתיות לבין מידת השמירה על המסורת. אכן, דתיים וחרדים מדווחים כי הם שומרים במידה רבה על המסורת או שומרים על כל דקדוקיה, ואילו המסורתיים נחלקים בין אלה ששומרים במידה רבה על המסורת, לבין אלה ששומרים רק במקצת. גם מרבית החילוניים שאינם אנטי דתיים שומרים במקצת על המסורת, ורוב החילוניים האנטי דתיים אינם שומרים כלל על המסורת".
(מתור: קיסר-שוגרמן, א', סקר יהודים ישראלים - דיוקן: אמונות, שמירת מסורת, וערכים יהודיים בישראל, מרכז גוטמן לסקרים, המכון הישראלי לדמוקרטיה עבור קרן אביחי ירושלים, עמ' 29, 2009.)
http://www.idi.org.il/media/1026914/דוח%20אביחי%20המלא.pdf
*348*
סוגיית הפרדת הדת מהמדינה בישראל נתונה בוויכוח מתמיד: מחד גיסא, טוענים חלק מהחילונים, אין רצונם לקיים את מצוות הדת, וראוי שמדינה דמוקרטית מודרנית לא תכפה על אזרחיה קיום חוקים בניגוד לרצונם. מאידך גיסא, טוענים הדתיים, הפרדת הדת מהמדינה תגרום לאובדן צביונה של המדינה כמדינה יהודית. יש לציין כי יש דתיים הסוברים שיש להפריד דת ממדינה, ומאידך גיסא יש חילונים הסוברים שאין לעשות כן. ויכוח עז בסוגיה ניטש בכל רובדי החברה: החל ברמת הכנסת, בנוגע לחוקים שונים, דרך אנשי ציבור ורוח, וכלה ברמת הרחוב.
כאשר מתווכחים או דנים בסוגיה זו כדאי לברר בדיוק על מה הוויכוח או הדיון ולא לדבר בהכללות. הקשר בין דת למדינה בישראל בא לידי ביטוי בשלושה מישורים:
סמלי - מאפיינים יהודיים שונים המעצבים את אופייה התרבותי של המדינה - לדוגמה: קריאת "שמע ישראל" בבוקר ברדיו הממלכתי (קול ישראל) וסמלי המדינה השונים, כמו הדגל שמסמל את הטלית וסמל המדינה שמסמל את מנורת המקדש.
מוסדי - המדינה מממנת מוסדות דת, כגון: הרבנות ובתי דין רבניים, מועצות דתיות, שירותי קבורה דתיים, מקוואות וישיבות. המדינה מממנת גם מוסדות דת של העדות הלא יהודיות: מוסלמים ונוצרים.
חוקי - ישנם חוקים דתיים שונים המחייבים גם את הציבור החילוני היהודי במדינה להתנהג בהתאם למצוות הדת היהודית, לדוגמה: חוק האוסר מכירת חמץ בפסח בפרהסיה, הגבלות שונות ביחס למכירת בשר חזיר (ביישובים שבהם מתגוררים לא יהודים, חוקים אלה אינם תקפים). חוקי נישואין וגירושין ועוד.
(בספר תמונות):
בעולם קיימות כמה שיטות לשילוב של הדת במדינה:
1. מדינות שבהן אין כלל הפרדה בין דת ומדינה. במדינות מסוג זה החוקים במדינה הם החוקים הדתיים, יש זהות מוחלטת בין הציוויים הדתיים לבין החוק
במדינה. לרוב, יש במדינות אלה עדיפות לדת אחת (לדוגמה: איראן - עדיפות מוחלטת לדת האסלאם).
2. מדינות שבהן קיימת הפרדה חלקית בין דת ומדינה. במדינות אלה, חוקקה המדינה חוקים המעניקים מעמד רשמי למוסדות דתיים, אך אלה מוגבלים לתחומים מסוימים בלבד (לדוגמה: ישראל, אנגליה, אוסטרליה).
3. מדינות שבהן קיימת הפרדה מוחלטת בין דת למדינה. במדינות מהסוג הזה אין חוקים דתיים המשתלבים בחוקי המדינה. קיום מצוות וחוקי דת הוא עניינו הפרטי של האזרח. במדינות אלו, אין עדיפות לדת מסוימת וקיים שוויון מלא
בין כל הדתות (לדוגמה: צרפת, ארצות הברית).
*349*
*349*
המחלוקות בין דתיים לבין חילונים במדינת ישראל עוסקות בעיקר בשני תחומים:
- בידי מי תהיה הסמכות לקביעת המעמד האישי?
- כיצד ייראו החיים הציבוריים במדינת ישראל?
נציג לכם כמה מחלוקות בכל אחד מהתחומים הללו, אם כי יש לציין שקיימים נושאים נוספים שסביבם מתעוררת לעיתים מחלוקת ציבורית.
מחלוקות בקביעת המעמד האישי:
א. נישואין וגירושין
ב. סוגיית הגיור
מחלוקת סביב החיים הציבוריים:
ג. אופייה של השבת במישור הציבורי
ד. המחלוקת עם החרדים
כאמור, לא קיימת חלוקה חדה וברורה לשני מחנות בין דתיים וחילונים בתמיכה או בהתנגדות בכל אחת מהסוגיות הללו. בתוך הקבוצות הדתיות והחילוניות עצמן יש עמדות שונות ביחס לכל אחד מהנושאים. כמו כן, קיום קבוצה מסורתית גדולה יכול להעיד שאין חלוקה חדה וברורה לשני מחנות. אנו מציינים בכל תחום את "עמדת התומכים" ואת "עמדת המתנגדים" ולא עמדה גורפת של "דתיים" או של "חילונים".
א. נישואין וגירושין
החוק בישראל מאפשר נישואין וגירושין רק במסגרת דתית, באמצעות מוסדות הדת של כל אחת מהקבוצות הדתיות בישראל: יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים ובהאיים.
לפי חוק זה, זוג המבקש להינשא או להתגרש יכול לעשות זאת במוסדות הדתיים המוכרים של העדה הדתית שאליה הוא משתייך. זוגות יהודיים יכולים להינשא או להתגרש דרך מוסדות הרבנות. המדינה איננה מציעה כל חלופה לאזרחים שאינם מעוניינים בטקס דתי, או המעוניינים בטקס דתי אחר (למשל: רפורמי או קונסרבטיבי) או שאינם יכולים להינשא באמצעות הרבנות - כל אלה אינם יכולים להתחתן בארץ. האפשרות היחידה העומדת בפני זוגות אלה היא לצאת לחו"ל, למדינה אחרת ולהינשא שם בנישואין אזרחיים, שכן נישאים אזרחיים שנעשו במדינה אחרת מוכרים על ידי משרד הפנים של מדינת ישראל.
*350*
בעשור האחרון החריפה הבעיה משום שבעקבות גלי העלייה עלה מספרם של הזוגות המבקשים להינשא, אולם הרבנות מנועה מלהשיאם בשל ספקות ביהדותם. המדינה איננה מציעה כל מענה לזוגות אלה בהיעדרם של נישואים אזרחיים בישראל, וכך נמנעת מהאזרחים זכות בסיסית. כדי לפתור בעיה זו החלו בכנסת יוזמות חקיקה שונות לאפשר נישואין אזרחיים.
מושגון
נישואין אזרחיים:שינוי המעמד האישי של זוג מפנויים לנשואים הנעשה באמצעות הנציגות המוסמכת של המדינה (פקיד הרישום הממשלתי או העירוני, שופט וכדומה).
גירושין אזרחיים: הם שינוי המעמד האישי מנשואים לפנויים הנעשה באמצעות הנציגות המוסמכת של המדינה.
ישנן מדינות שאינן מכירות כלל בטקסים דתיים לשם שינוי המעמד האישי וגם המבקשים לערוך טקס כזה יוכרו כנשואים רק אם יערכו נישואין אזרחיים (למשל: צרפת). ישנן מדינות המכירות גם בטקס הדתי ונציגי הממסדים הדתיים הוכרו גם כנציגי המדינה (למשל: מדינת ניו יורק ועוד מדינות בארצות הברית).
המחלוקת: בעד המשך המצב הקיים או בעד שינוי?
הטענות בעד המשך המצב הקיים:
1. אחידות הנישואין והגירושין לפי ההלכה שומרת על אחדות העם.
2. שמירת מעמדה של הרבנות כגוף הבלעדי במדינה בענייני אישות היא אחד מסמליה של ישראל כמדינה יהודית.
הטענות בעד שינוי המצב הקיים:
1. המדינה פוגעת בחירותם של חילונים שאינם מאמינים בטקס הדתי ועליה לאפשר להם להינשא בנישואין אזרחיים.
2. המדינה חייבת להציע פתרון, במסגרת החוק, לזוגות רבים שהרבנות מנועה מלהשיאם.
3. המדינה איננה מכירה בנישואין שנערכו על ידי זרמים דתיים שאינם מיוצגים ברבנות, כמו רפורמים וקונסרבטיבים. בכך היא פוגעת בחופש הדת של המאמינים בזרמים אלה.
*351*
(בספר תמונות):
ישנם רבים הסוברים שגם אם תבוטל הבלעדיות של הרבנות בענייני אישות, עדיין רוב מוחלט של הזוגות היהודיים יעדיפו להינשא בטקס דתי באמצעות רב ואפילו דרך הרבנות עצמה. סקרים רבים מאששים סברה זו ואף מלמדים שאם הנישואין הדתיים לא יהיו בכפייה, אחוז הנישאים ברבנות יעלה. כראיה לכך מציינים את העובדה שהרוב המוחלט (99 אחוז!) מקיימים ברית מילה לבניהם למרות שאין חוק המחייב זאת!
1. מה דעתכם על עמדה זו?
2. אם יהיה חוק במדינה לחייב ברית מילה לכל בן שייוולד, האם לדעתכם יקטן מספר הנימולים?
3. אם עמדה זו נכונה, האם כדאי להמשיך את המצב הקיים בחוק (בלעדיות לרבנות בענייני אישות) או שיש לשנותו?
4. האם יש הבדל בין אי קיום ברית מילה לנישואין דתיים או אזרחיים?
ב. סוגיית הגיור
מושגון
גר, גיור: גר הוא אדם מאומות העולם המבקש להיות יהודי ולהיכלל בכלל ישראל. גיור הוא תהליך קבלת אדם מאומות העולם לכלל ישראל.
באופן מסורתי התקבלו הגרים על ידי בית דין במילה (לגברים), טבילה במקווה והודעת מצוות התורה (חלק מהמצוות החמורות וחלק מהמצוות הקלות). בקהילות שונות לא הסתפקו בהודעת המצוות, ועמדו על קבלת הצהרה לקיומן. בחלק מהקהילות המועמדים לגיור עוברים תהליך הכשרה, והדרישות מן המתגיירים שונות מקהילה לקהילה.
(בספר תמונות):
במדינת ישראל חיים, על פי ההערכה, 325,0000 אזרחים ישראלים שאינם יהודים ואינם בני דת אחרת. בשנים האחרונות מתגיירים בבתי הדין הממלכתיים מדי שנה 4,000-4,500 איש. כ-95 אחוז מן המתגיירים הם אזרחי ישראל או זכאי אזרחות בה. כ-60 אחוז מן המתגיירים הם עולי אתיופיה. כ-20 אחוז מהמתגיירים הם עולים ממדינות חבר העמים לשעבר, ו-20 אחוז ממדינות מגוונות.
(על פי www.itim.org.il)
*352*
מדוע סוגיית הגיור היא סוגיה חשובה במדינת ישראל?
סוגיית הגיור עומדת במוקד הדיון הציבורי מכמה סיבות:
1. חוק השבות: חוק זה מאפשר לכל יהודי לעלות לישראל ולקבל אזרחות ישראלית באופן מיידי. החוק חל גם על לא יהודים שהתגיירו ולכן יש להגדיר מהו גיור מוכר לצורך חוק זה.
2. נישואים ליהודים בישראל מתקיימים על פי החוק רק במסגרת הרבנות. אם אחד/ת מבני הזוג המבקשים להינשא עבר/ה גיור או מבקש/ת להתגייר, יש להגדיר לצורך חוק זה מהו גיור מוכר.
3. בקרב העליות ההמוניות לארץ במשך השנים נכללו קרובי משפחה שהם עצמם לא יהודים. בבואם לארץ ביקשו רבים מהם להתגייר והדבר יצר לחץ על מערכת בתי הדין הרבניים ועיכובים בתהליך הגיור.
4. לאורך הדורות חלקו יהודים זה על זה בשאלה אם הגרות היא בראש ובראשונה הצטרפות לקיום המצוות כיהודים, או הצטרפות לקולקטיב היהודי (כלל ישראל; עם ישראל). מחלוקת זאת התעצמה בשנות קיום המדינה, בין מי שראו בגיור אינטרס לאומי ממלכתי לבין מי שחששו מפני נישואי תערובת המוניים.
הכרה בגיור
הרבנות הראשית לישראל ומשרדי הרישום לנישואין מכירים רק בגיורים שנעשו בבתי הדין הרבניים בארץ או בבתי דין בחו"ל, שגיוריהם אושרו, כל מקרה לגופו, על ידי הרבנות הראשית. משרד הפנים מכיר בכל גיור שנעשה על ידי קהילה יהודית מוכרת בחו"ל (כולל רפורמים וקונסרבטיבים) לצורך רישומם כיהודים ולצורך חוק השבות.
ג. אופייה של השבת במישור הציבורי
מוקד שני של מחלוקת בנושאי דת ומדינה בישראל הוא נושא השבת. המחלוקת סביב יום השבת נחשבת אמנם לוויכוח בין דתיים וחילונים, אבל למעשה הוא חורג מכך. כפי שנראה, העיקרון של ימי עבודה ומנוחה הוא עיקרון חברתי יותר משהוא עיקרון דתי ושאלת השוויון בין קבוצות שונות היא מרכזית בהקשר זה.
עד היום לא חוקקה הכנסת חוק כללי העוסק באופיו של יום השבת, אולם קיימים כמה חוקים המסדירים את מעמדו.
*353*
פתיחת מקומות בילוי ועבודה
חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א- 1951 קובע שיום המנוחה השבועי לעובד יהיה בשבת (אזרח שאינו יהודי יכול לבחור יום מנוחה אחר). החוק נותן היתרים לעבודה בשבת אם היא נדרשת למען ביטחון המדינה, ביטחון הגוף, שירותים חיוניים לציבור, פיקוח נפש ועוד. במהלך השנים, החלו להיפתח בניגוד לחוק מקומות קניות ובילוי במהלך השבת בידי מעסיקים יהודים. יותר ויותר אזרחים יהודים החלו לרכז את קניותיהם ואת בילוייהם במהלך השבת. משרד העבודה, בניסיונו לאכוף את החוק, מטיל קנסות על מקומות אלה, אולם הוא אינו מצליח להביא לסגירתם במהלך השבת, שכן בעלי העסקים מרוויחים במהלך השבת הרבה יותר מגובה הקנס.
דתיים רבים וגם חלק מהחילונים טוענים שיש לסגור מקומות אלה משלוש סיבות עיקריות:
1. ייחודה של המדינה כמדינה יהודית: יום השבת הוא יום המנוחה במסורת היהודית לדורותיה ובלוח העברי. היום נחשב ליום קדוש בדת היהודית ועיקרו הימנעות מעשיית כל מלאכה. רצוי מאוד לקיים את צביונה היהודי של המדינה בשמירת אחד מסמליה הדתיים והתרבותיים המרכזיים.
2. שמירת עקרון השוויון: קיום מסחר ושירותים אחרים בשבת בהיקף גדול דורש גם אנשים רבים שיעבדו בשבת וישרתו את אלה שנהנים. נוצר כאן מצב של חוסר שוויון: אנשים שיום השבת הוא להם חופש ויכולים לעשות בו כרצונם ולבלות עם משפחתם, ורבים אחרים שנאלצים לעבוד כדי לשרתם. הפגיעה בעובדים דתיים גדולה יותר, שכן היא מונעת מהם לעבוד בשבתות ומעסיקים יסרבו לקחת עובדים שאינם יכולים או שאינם רוצים לעבוד בשבת. פתיחת בתי עסק בשבת פוגעת בבתי עסק שאינם נפתחים בשבת ואינה מאפשרת תחרות הוגנת. בעלי חנויות שאינן פתוחות בשבת מפסידים לקוחות ורווחים. קביעת השבת כיום מנוחה לכול וצמצום הפעילות יאפשרו שוויון גדול יותר בין כולם.
3. אופי השבת: יש לסגור עסקים במהלך השבת, שכן ראוי שיום השבת יהיה יום המוקדש למנוחה בחיק המשפחה, לבילוי במוסדות תרבות שונים ולא לקניות. יש הרואים ביום השבת יום בעל ערך תרבותי לאומי, ולכן יש להגביל את העבודה ביום זה ככל האפשר.
מנגד, אלו התומכים בפתיחת חנויות ומקומות בילוי בשבת מעלים את הטענות הבאות:
1. פגיעה בחופש העיסוק: סגירת חנויות בשבת מגבילה את יכולתו של האדם לפעול כפי שהוא רוצה לפרנסתו, מבלי שיוגבל, ומצד שני אדם צריך להיות חופשי לערוך קניות מתי שיחפוץ.
2. פגיעה בחופש מדת: סגירת חנויות בשבת ופגיעה בחופש העיסוק ובחירות הפרט בשל נימוק דתי, מהוות פגיעה בחופש מדת.
*354*
3. פגיעה בערך החירות: צמצום פעילות ציבורית ומקומות בילוי וסגירת חנויות בשבת מונעים מהאדם הפרטי לנצל את יום המנוחה שניתן לו על מנת לפעול ולעשות כרצונו - לעשות קניות, לצאת לבלות במוסדות שונים ועוד.
- במד"ל - הפעלה: הפקה - משפט השבת
תחבורה ציבורית בשבת
ברוח הסכם הסטאטוס קוו וההחלטה כי השבת תישמר בחיים הציבוריים של המדינה, התחבורה הציבורית בשבת אינה פועלת ברוב מוחלט של המקומות, אם כי בערים שונות יש תחבורה ציבורית בחלק מהשבת, ובחיפה למשל פועלת התחבורה הציבורית בשבת בהיקף רחב. אלו החושבים כי יש לשמור על המצב הקיים ולא להפעיל תחבורה ציבורית בשבת טוענים כי מרבית הציבור היהודי, דתיים וגם חלק מהחילונים, היו רוצים שהשבת תישמר במרחב הציבורי (בפרהסיה). כלומר, שיום השבת לא ייראה כיום חול - עם תחבורה רגילה, על מנת שאדם המסתובב ברחוב יבחין שיום השבת הוא יום מיוחד במדינת ישראל. בנוסף, טוענים שהפעלת תחבורה ציבורית בשבת פוגעת בנהגים ובעובדי אחזקה דתיים או חילונים המבקשים לבלות עם משפחתם בשבת. התחבורה הציבורית מסובסדת בכספי משלמי המיסים והיא שייכת לציבור, ולפיכך השאלה אם תופעל או תשבות בשבת היא עניין להכרעה ציבורית.
התומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת סבורים כי מניעת תחבורה ציבורית פוגעת בערך החירות ובחופש התנועה. יתרה מזאת היא פוגעת גם בערך השוויון, כיוון שהיא מונעת תנועה לא מכל האוכלוסייה אלא רק מהאוכלוסייה שאין לה אמצעים כלכליים והתלויה בשירותי התחבורה הציבורית. אוכלוסייה בעלת אמצעים כלכליים (כלומר, אוכלוסייה בעלת כסף) איננה נזקקת לשירותים של תחבורה ציבורית, שכן לנמנים עם אוכלוסייה זו, בדרך כלל יש כלי רכב משלהם.
ד. מחלוקת בנושא חובת השירות בצה"ל
החברה החרדית היא חברה מתבדלת. זו האידיאולוגיה הרווחת בה וזו הדרך שהחברים בקהילות החרדיות הרבות והשונות בחרו לחיות בה. ההיבדלות באה לידי ביטוי בהקפדה על סוגי לבוש ייחודיים לכל אחת מהקבוצות החרדיות, על הופעה ייחודית, מגורים בשכונות נפרדות, מערכת חינוך נפרדת ומבנה ייחודי של תוכנית הלימודים שאיננו מקביל לתוכניות הלימודים בחינוך הממלכתי או הממלכתי- דתי. בנוסף, רוב החרדים אינם משרתים בצה"ל וגם לא בשירות לאומי במקום השירות הצבאי. אחוז גדול מבין הגברים באוכלוסייה החרדית אינם עובדים אלא ממשיכים בלימודיהם בבתי המדרש השונים.
*355*
בעצם ההיבדלות של החברה החרדית ישנה ביקורת ואי קבלה של דרך החיים החילונית וגם הדתית- לאומית. היבדלות זו מהווה בסיס למתח עם הקבוצות האחרות. גידולה של החברה החרדית, המהווה היום בין 8-10 אחוז מהאוכלוסייה במדינת ישראל, מהווה גורם לפחדים בקרב קבוצות לא חרדיות - דבר הגורם להעמקת המתח.
על השירות בצה"ל
השירות בצה"ל הוא חובה חוקית החלה על כל האזרחים בישראל.
הנושא של שירות חרדים בצבא הוא אחד הנושאים הרגישים העומדים במוקד המתח שבין הציבור החרדי לבין חילונים ודתיים-לאומיים במדינת ישראל.
ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, היה זה שקיבל את ההחלטה להעניק דחיית גיוס לבחורי ישיבות. בתחילה הוא העניק את הדחייה ל-400 תלמידי ישיבה. הוא עשה זאת כיוון שרצה לאפשר לעולם הישיבות לשקם את עצמו לאחר השואה.
כך אמר אז דוד בן-גוריון:
"שחררתי בחורי ישיבות משירות סדיר. במקרה שימצאו בחורי ישיבות מחוץ למקום לימודם בישיבה ולו גם בשליחות איזושהי, על המשטרה הצבאית לאסור בחורים אלה". הסדר זה זכה לכינוי "תורתו אומנותו".
כיום הפטור משירות צבאי, שהקיף לפני כ-50 שנה כ-400 תלמידי ישיבה חרדים, כולל יותר מ-30,000 תלמידי ישיבה ומעורר כעס רב בקרב הציבור החילוני, המסורתי והדתי-לאומי המשרת בצבא. הפטור מוענק על ידי שר הביטחון בשם הממשלה.
העמדה החרדית
הסיבה הראשית להימנעות של חלק מהחרדים מלהתגייס לצה"ל - כמו גם היעדרותם משוק התעסוקה המסודרת בישראל - נובעת מרצונם להתבדל ולהימנע ממצב של התערות והיטמעות בחברה הישראלית הכללית. החברה החרדית, באמצעות ראשיה ומנהיגיה (בעיקר הרבנים שהם מקור הסמכות להתנהלות בענייני דת, אך גם בכלל תחומי החיים האחרים), התבדלה במהלך השנים מהציבור הכללי במדינה. ההתבדלות הזו באה לידי ביטוי בתחומים רבים ומגוונים - באורחות חיים, באזורי המגורים: קהילות דתיות רבות מתגוררות בקריות שבהן מתגוררים חרדים בלבד, וחילוני או דתי-לאומי אינו יכול לרכוש שם בית ועוד.
*356*
ההתבדלות הזו, שראשיתה כבר בשנותיה הראשונות של המדינה, נבעה מתוך רצון לקומם את הריסות השואה וליצור קהיליות חרדיות חזקות, גדולות ויציבות (במהלך השואה הושמדו קהיליות חרדיות גדולות), וכן בשל החשש מהחילוניות בכלל ומהציונות והתנועה הציונית, שאז נתפסה כדבר העלול לאיים על עצם קיומו של ציבור שומר תורה ומצוות.
הצעיר החרדי שגדל בתוך סטנדרטים מחמירים של צניעות והוויה מתבדלת, גם נמנע מלהתגייס לצבא. יש לומר שבעוד הנהגת המדינה ראתה בצבא כלי עיקרי ליישום מדיניות "כור ההיתוך" שנועדה לטשטש את ההבדלים בין קבוצות בחברה. ההנהגה החרדית העדיפה שבני הנוער החרדים ימשיכו ללמוד בישיבות עד גיל מאוחר ויימנעו מלהתגייס לצבא.
עמדה מהותית המצדיקה בעיני חרדים רבים את הלימוד בישיבה תוך הימנעות מגיוס לצה"ל היא ראיית העיסוק בלימוד תורה כדבר המרכזי ביותר שיכול היהודי לעשות בכל מהלך חייו. החברה החרדית תפסה את הביטוי: "והגית בו יומם ולילה" כפשוטו, כלומר, שעל היהודי, כל יהודי, לעסוק בתורה בכל עת ובכל זמן העומד לרשותו. היהודי החרדי אמור להקדיש את זמנו ללימוד בישיבה במהלך רוב שעות היום והלילה. לפי אמונתו, העיסוק בתורה מקיים את העולם ומגן על המדינה ועל חייליה.
הדרישה לגיוס החרדים לצה"ל
חילונים ודתיים-לאומיים רבים סבורים שהחרדים חייבים לשרת בצבא ולקחת חלק בנטל ההגנה על המדינה. הם אינם מקבלים שעשרות אלפי חרדים ישבו ללמוד בישיבות, כאשר רוב הצעירים האחרים בני גילם משרתים בצבא ומסכנים את חייהם. במצב זה שבו רבים מהחילונים ומבני קבוצות דתיות אחרות מתגייסים לצבא, ואילו הבחורים החרדים נמנעים מכך, יש פגיעה בערך השוויון האזרחי. ישנם חילונים הטוענים שאם החרדים אינם מעוניינים לשרת בצבא, הרי שהם חייבים להתנדב לשירות לאומי. הכעס עוד גובר לנוכח העובדה שלימודיהם ומחייתם של בחורי הישיבות ממומנים בחלק גדול מכספי המדינה שבצבאה אינם משרתים.
*357*
(בספר תמונות):
לפניכם עשרה היגדים:
1. "לא כולם חייבים לשרת, יש עוד דרכים לתרום למדינה חוץ מהשירות הצבאי".
2. "מי שחי בחברה צריך להיות מחויב לתת מעצמו למענה".
3. "אני אבחר את הדרך שבה אני תורם למדינה".
4. "קיים במדינה חוק גיוס חובה, ולכן כל אחד חייב לשרת בצה"ל".
5. "אני מאמין שלימוד התורה שלי תורם למדינה: חלק תורמים בצבא, אני תורם בישיבה".
6. "אם אני ואתה לא נעשה - מי יעשה?"
7. "הרבה אנשים לא מתגייסים - למה דווקא אני?"
8. "אני מעדיף להתחיל ללמוד באוניברסיטה במקום לבזבז שלוש שנים בצבא".
9. "יש לי אפשרות להתחיל בקריירה עכשיו, אז למה שאפסיד את השנים היקרות האלה?"
10. "השירות בצה"ל הוא כרטיס כניסה לחברה הישראלית".
שלב א: בזוגות בכיתה
התחלקו לזוגות, החליטו על עמדתכם וכתבו:
1. מי יכול לומר כל אחד מההיגדים?
2. רשמו ליד כל היגד האם אתם מסכימים או חולקים לחלוטין על בעל ההיגד? מ - מסכים ח - חולק ל - מתלבט
3. בחרו היגד (שהסכמתם עימו או שחלקתם עליו) וכתבו מכתב קצר לבעל ההיגד שבו אתם חולקים עימו את רעיונותיכם.
שלב ב - במליאה
1. כל קבוצה תציג את עיקרי הדברים שעלו בדיוניה.
2. האם יש היגד שביטא היטב את דעתכם?
3. האם יש היגד שהכעיס אתכם? מדוע?
נקודת ציון חשובה בוויכוח על גיוס חרדים לצבא חלה עם הקמתה של ועדת טל.
*358*
ועדת טל וחוק טל:
הוועדה הציבורית בשם ועדת טל מונתה ב-1999 לאחר שבית המשפט העליון קבע בבג"ץ רובינשטיין נגד שר הביטחון, כי לשר הביטחון אין סמכות להעניק פטור גורף לכל בחורי הישיבות. בג"ץ העניק לממשלה ארכה על מנת להסדיר חוקית מתן פטור זה. בעקבות כך הקים ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, את הוועדה הציבורית בראשות השופט טל, שמטרתה לבחון דרך חוקית שבה יהיה ניתן להסדיר את הפטור לבחורי הישיבות, ובמקביל להמליץ על דרכים שבהן יהיה ניתן להגביר את השילוב של בחורי ישיבות בשירות הצבאי ובשוק העבודה. ב-2002 קיבלה הכנסת את "חוק טל", המאפשר המשך מתן פטור לבחורי הישיבות בכפוף לתנאים מסוימים שנועדו להגביר את שילובם. בגיל 22 תוענק לבחור הישיבה שנת הכרעה שבה יוכל לבחור האם להמשיך ללמוד או לצאת לשוק העבודה. באם בחר בחור הישיבה באפשרות של יציאה לעבודה, עליו לעשות שירות צבאי מקוצר (ארבעה חודשים) או שירות אזרחי של שנה. אולם ההסדרים שמציע חוק טל לא נאכפו במלואם עד היום.
באוגוסט 2012 פג תוקפו של חוק טל, שמסדיר את דחיית גיוס תלמידי ישיבה עד לקבלת פטור מלא מגיוס, ועל פי חוק שירות ביטחון חלה חובת גיוס גם על הציבור החרדי. עשר שנים לאחר שנחקק חוק טל, קבע בג"ץ שהחוק לא עומד בערכי היסוד של מדינת ישראל, החוק אינו חוקתי, ועל כן אין להאריכו עם פקיעת תוקפו. לדעת השופטים, החוק נכשל בניסיון לעודד את הציבור החרדי להתגייס לצבא, או לעשות שירות לאומי. נהפוך הוא, מאז שנחקק, הביא החוק לעלייה מתמדת במספר החרדים שהחליטו לא להתגייס.
(בספר תמונות):
בפרק זה עמדנו על הנושאים העיקריים המהווים מוקד מתיחות בין דתיים וחילונים בישראל. המתח בין דתיים לחילונים מתבטא בריחוק, בחשדנות ואף בעוינות בין הקבוצות ולעתים אף בגילויי אלימות מילולית ופיזית. ראינו שנושאים הקשורים לקביעת המעמד האישי, כמו נישואין וגירושין וגיור; נושאים הקשורים לאופי הציבורי של החיים בישראל, כמו שמירת השבת וגם אי גיוס בחורי ישיבות לצה"ל, מהווים חלק מדיון כולל על אופייה של המדינה היהודית. במהלך השנים הוצעו דרכים שונות לפתרון המתח בין דתיים לחילונים במדינה. הכרנו את הפעילויות העיקריות שנעשו ונעשות בתחום זה, שמטרתן להקטין את המתח ולמצוא את המשותף והמאחד בין שתי האוכלוסיות. עדיין לא פותחו מנגנונים יעילים למשא ומתן בין דתיים וחילונים ואין עדיין די סובלנות ונכונות לפשרות בשני הצדדים. גם הסדר הסטאטוס קוו אינו מהווה עוד מקור להרגעת המתח. עם זאת, ישראל עוברת שינויים מרחיקי לכת ביחסים בין הקבוצות, ובכלל זה היחסים בין חרדים, חילונים, דתיים ומסורתיים. הגידול בכל המגזרים, החלוקה לתתי קבוצות רבות, המתחים הפנימיים בכל מגזר הגוברים על המתחים הבין-מגזריים משנים את אופיו של המתח הדתי-חילוני ולמעשה מקטינים את עוצמתו.
*359*
(בספר תמונות):
- סטאטוס קוו
- יחסי דת ומדינה
- נישואים אזרחיים
- גיור
(בספר תמונות):
1. מהו הסכם הסטאטוס קוו ומהם עקרונותיו?
2. באילו מרכיבים לא מתקיימת הפרדה בין דת למדינה בישראל?
3. מה המשותף בין דתיים לחילונים?
4. מהם הנושאים העיקריים המרכזים את המתח בין חילונים לדתיים בישראל?
5. מהן הדרכים העיקריות לפתרון המתח בין חילונים ודתיים בישראל?
6. יש הטוענים כי מצב היחסים בין דתיים לבין חילונים בישראל הוא מצב של "פשרה". מה דעתכם?
7. האם דרוש לדעתכם חוק בעניין יום הכיפורים בישראל? נמקו עמדתכם.
8. הציגו דוגמאות להתנגשות בין עקרונות דמוקרטיים לבין חקיקה דתית בישראל.
9. מהו הקשר בין תפיסות שונות המקובלות בחברה הישראלית לגבי מהותה הרצויה של המדינה לבין יחסם של בני קבוצות אלו לחקיקה הדתית בישראל? הסבירו ותנו דוגמאות להוכחת טענותיכם.
10. כתבו חיבור בנושא: כיצד ניתן לשפר את היחסים בין דתיים וחילונים בישראל? שוחחו על כן עם חבריכם.
11. רבים מהדתיים ומהחרדים חיים בשכונות וביישובים בנפרד מהחילונים - מה התועלת ומה הנזק בכך?
12. האם הדרך לצמצום המתח צריכה לצאת מההנהגה או מהאזרחים?
*360*
*360*
"העיקר הוא קליטת עולים, בזה כלולים כל הצרכים ההיסטוריים של המדינה... זהו העניין החשוב מכול, העומד מעל לכל עניין אחר... בעלייה תלוי גם גורל המדינה".
(דוד בן-גוריון)
עם הקמת המדינה חיו בישראל רק מעט יותר מ-5 אחוז מהעם היהודי וכל השאר היו מפוזרים בתפוצות הגולה. המדינה הוקמה מתוך שאיפה שרוב היהודים או לפחות מספר מכריע מתוכם יעלו אליה ויבנו בה את ביתם הלאומי. שאיפה זו מומשה ומאז הקמת המדינה ועד היום עלו לישראל מיליוני יהודים. הם הגיעו מכל קצות תבל: מאוסטרליה, מאסיה, מאפריקה, מאירופה, מדרום אמריקה ומצפונה, כמעט מכל מדינה בעולם. כל אחת מהעליות הביאה איתה תרבויות, שפות ומנהגים שונים. כיום, החברה הישראלית היא חברה המורכבת מפסיפס עשיר של עדות, מנהגים ותרבויות.
את ביטויו של הפסיפס הזה רואים כבר כאשר משוטטים ברחובות הארץ - צבעים שונים, מבטאים שונים, ריחות מגוונים של מאכלים, התנהגויות שונות.
עליות לארץ התקיימו במהלך מאות השנים האחרונות. בעליות אלו עלו יהודים אשר נכספו לציון. עליות נוספות היו לקראת סוף המאה ה-19, כאשר העשייה הציונית החלה לרקום את החלום לכדי מציאות ממשית של נוכחות יהודית בארץ ישראל.
גלי עלייה גדולים ומשמעותיים נוספים היו מאז הקמת המדינה. בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים עלו מאות אלפי יהודים מארצות צפון אפריקה, באמצע שנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה העשרים עלו לארץ אלפי יהודים מאתיופיה. ובעשור של שנות התשעים עלו לארץ כמיליון (!) עולים מברית המועצות לשעבר.
בפרק זה נשאל ונבחן כיצד קיבלו המדינה והחברה הישראלית את העולים שהגיעו אליה. האם הם התקבלו בברכה ובזרועות פתוחות מצד אזרחי הארץ, האם הם זכו ליחס שוויוני ומכבד? או אולי הם נדחו ונתפסו כזרים למדינה ולארץ? בסוף נשאל: האם שונות עדתית טובה לחברה ולדמוקרטיה בישראל או שהיא בהכרח מקור למתיחות חברתית?
*361*
*361*
העם היהודי שהוגלה כמה פעמים מארץ ישראל ונפוץ כמעט לכל ארצות העולם וחי במשך מאות בשנים בקהילות נפרדות זו מזו בארצות השונות, שמר על יהדותו ועל תרבותו במשך מאות שנים. יחד עם זאת, כל קבוצה הושפעה גם מהתרבות המקומית של המדינה שבה שהתה ומכאן גם ההבדלים בין העדות.
מושגון
עדה: המושג "עדה", בהקשר היהודי-ישראלי, מתייחס ליהודים מארץ מוצא משותפת. המוצא המשותף של בני העדה ניכר במורשתם התרבותית, במנהגיהם הדתיים, בשפתם, ובאורח חייהם של בני העדה. העדות הרבות שהגיעו לישראל הביאו איתן תרבויות מגוונות ועשירות. תרבויות אלה ינקו ממקורות שונים: מן המקורות ההיסטוריים והדתיים היהודיים ומן התרבות המקומית של החברה הלא יהודית, בתוכה התגוררו בני העדות השונות. יהודים שהגיעו ממדינות שונות קוראים אחרת את התורה, תופסים אחרת את המציאות הפוליטית והחברתית במדינת ישראל והם בעלי אורחות התנהגות שונים.
מדינת ישראל קלטה וקולטת יהודים ממאה ארצות! וכך ניתן לשמוע בתור בסופר, בתור לאוטובוס, בחדר הכושר, באוניברסיטה וברחוב שפות רבות המהוות תזכורת למקום שממנו באו אותם אנשים על מנת לבנות לעצמם חיים חדשים.
העולים שהגיעו במהלך השנים למדינת ישראל מכונים "תפוצות שבות".
מושגון
תפוצה שבה: כינוי לתפוצה הרואה עצמה כגולה (זרה) בארצות שבהן היא מתגוררת. תפוצה שבה מגלה רגשות של רצון לשוב למולדת ההיסטורית. במקרה הישראלי, רבים מהעולים למדינת ישראל לאחר הקמתה ראו עצמם כזרים במדינות שבהן התגוררו ושאפו לשוב למולדתם - ארץ ישראל.
*362*
עוד בטרם הוקמה המדינה, הצהירו מנהיגי היישוב היהודי כי הם שואפים להעלות ארצה את כל יהודי העולם וליצור בישראל מדינת לאום יהודי. העליות השונות אילצו את המדינה ואת החברה בישראל להתמודד עם שאלות כדוגמת: היכן יתגוררו העולים החדשים? אילו מקורות תעסוקה יהיו להם? כיצד ישפיעו העולים החדשים על התרבות, על הפוליטיקה ועל החברה הישראלית? ומה יהיה טיב היחסים בין העולים החדשים ובין אזרחיה הוותיקים של מדינת ישראל?
מדינות שונות בעולם אשר התמודדו עם גלי הגירה גדולים שהגיעו אליהן, התמודדו בדיוק עם אותן שאלות. כיצד ניתן יהיה לספק מחסה ומזון למהגרים אשר הגיעו זה מכבר? כיצד המגיעים ישפיעו על אופייה התרבותי של המדינה? ושאלות רבות נוספות.
(בספר תמונות):
מעבר של אנשים מארץ לארץ אחרת, כדי להשתקע בארץ החדשה, נקרא הגירה. ההגירה של יהודים מארצות הגולה לארץ ישראל נקראת עלייה. השאיפה לעלות לארץ במהלך כל שנות הגלות מבוטאת היטב בתפילות ובכל היצירה התרבותית היהודית. על בסיס זה היא אומצה כמושג מרכזי למפעל שיבת ציון של התנועה הלאומית המודרנית.
(בספר תמונות):
ועדת התרבות של כיתתכם פעילה מאוד. בכל שבוע היא מעלה סיבה חדשה למסיבה. הרעיון האחרון שלה התפרסם על לוח המודעות וגרם לסערות רבות:
הנכם מוזמנים לערב עדות!
לקראת הערב, מתבקשים נציגי כל עדה (מרוקאים, פולנים, רוסים, עיראקים, אתיופים וכו')
להתכונן במלוא המרץ.
בתערוכה עליכם להציג:
בגדים, מאכלים, מנהגים, ספרים, דמויות היסטוריות ועוד.
היכונו לתחרות על:
הופעת הריקוד המהממת, אוסף הבדיחות המצחיק, השיר הקבוצתי המדליק.
בואו בהמוניכם!!!
*363*
ויטלי: של מי הרעיון הזה? זה ממש לא מעניין אותי לראות מה סבא של כל אחד אכל ואיך הוא רקד עם הסבתא שלו!
אוריה: למה סבא? זאת התרבות שלי, ודווקא כדאי שתכירי אותה. אולי זה יעזור לך להבין כמה מהוויכוחים שהיו לנו כשתכננו מסיבת סיום בשנה שעברה.
נדיה: מה פתאום עדות? כולנו ישראלים. תעשו ערב שירי ארץ ישראל או מסיבת ריקודים בשביל שנתגבש.
1. מה דעתכם? האם הייתם רוצים להשתתף בערב כזה? מדוע?
2. כפי שראינו, מדינת ישראל היא מדינה שבה מתגוררים אזרחים שהגיעו ממדינות רבות. מה הייתם מעדיפים - להתגורר במדינה שבה יש תרבויות רבות והאנשים שונים זה מזה במנהגיהם ובתרבותם, או במדינה שבה האזרחים דומים זה לזה במנהגיהם ובתרבותם?
3. מהם, לדעתכם, היתרונות של ריבוי עדות ומהם החסרונות?
כל עלייה שהגיעה לארץ "פגשה" את הוותיקים שכבר התגוררו בה. לעיתים אותם ותיקים היו רק מספר שנים בארץ, אך הם כבר נחשבו לוותיקים. המפגש הזה בין "ותיקים" ל"חדשים", בין בני תרבויות שונות, בעלי רקע חברתי שונה, יצר מתח מעצם טבעו. את המתח הזה אנו מכנים: "מתח עדתי".
מושגון
מתח עדתי: מתח בין קבוצות בעלות מוצא שונה ותרבויות שונות המתפתח על רקע תחושות זרות, אי הבנה, חשש משינוי, התנשאות מצד אחת הקבוצות כלפי האחרת, תחושות אי קבלה ואפליה.
החברה היהודית בישראל כוללת בתוכה תפוצות שבות רבות, אולם בבואנו לתאר את המתח העדתי הבא לידי ביטוי גם בימינו באופנים שונים, נעסוק בשני מוקדים:
1. המתח שבין "מזרחים" לבין "אשכנזים".
2. המתח בין "עולים" (מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה) ובין "ותיקים" (ילידי הארץ).
*364*
*364*
מושגון
בני עדות המזרח ובני עדות אשכנז: באופן רשמי, רשויות המדינה מגדירות
"מזרחים" או "בני עדות המזרח" כיהודים שהם או אביהם נולדו במדינות אסיה ואפריקה או במדינות שבהן תרבות האסלאם היא השלטת. "אשכנזים" או "בני עדות אשכנז" מוגדרים כיהודים שהם או אביהם נולדו במדינות אירופה או אמריקה או הגיעו מארצות שבהן התרבות השלטת היא נוצרית.
מעט נתונים...
מ-1948 ועד 1951 הגיעו לישראל 670,000 עולים, רובם בני עדות המזרח בגל עלייה שכונה "העלייה ההמונית". באותה עת חיו במדינה החדשה 650,000 יהודים (רובם בני עדות אשכנז). כלומר לאחר 1951 היו בישראל יותר "עולים יהודים מזרחים" מאזרחים יהודים ותיקים אשכנזים.
בעוד שעם קום המדינה רוב האוכלוסייה היהודית בארץ הייתה מורכבת מיוצאי עדות אשכנז (85 אחוז), "העלייה ההמונית" הגדילה את מספרם של בני עדות המזרח בארץ ל-50 אחוז (!) מהאוכלוסייה.
עולים ותיקים
שני גלי העלייה האחרונים שהשפיעו על מרקם היחסים החברתיים בין העדות השונות בישראל הם: העלייה מברית המועצות לשעבר (בשנות השבעים ובשנות התשעים) והעלייה מאתיופיה בשנות השמונים.
במהלך שנות השבעים הגיעו לישראל מברית המועצות כמאתיים אלף עולים. בגל השני של עולים מברית המועצות הגיעו החל משנת 89' ובמהלך שנות התשעים כ-830,000 עולים חדשים. רבים מעולים אלו הם צעירים (35 אחוז), ורבים הם בעלי השכלה אקדמאית (כ-60 אחוז). העולים מברית המועצות נקלטו בכל היישובים במדינה, מצפון הארץ ועד דרומה.
במסגרת העליות מאתיופיה בשנות השמונים ובתחילת התשעים הגיעו כ -85,000 איש. עולים רבים מאתיופיה, עם תרבותם הייחודית, החלו להגיע לישראל כבר ב-1977, אולם מרבית העולים הגיעו בשתי עליות עיקריות: מבצע משה (1984) ומבצע שלמה (1991).
*365*
העליות השונות תרמו לפיתוח הכלכלי של המדינה והעשירו את המגוון העדתי והתרבותי של החברה הישראלית. עם זאת, כניסתם של עולים ממוצא אחר ומתרבויות שונות לחברה הישראלית יצרה גם מתיחויות חדשות על רקע עדתי: בין העולים לאזרחיה הוותיקים של מדינת ישראל ובין העדות השונות.
(בספר תמונות):
נושא: המאפיינים של העליות השונות מבחינה דמוגרפית, השכלתית, תרבותית, דתית ומניעי עלייה
חלקו את הכיתה לארבע קבוצות. כל קבוצה תבחר עלייה מהרשימה שמופיעה בהמשך, ותחקור את העלייה מבחינות דמוגרפית, השכלתית, תרבותית, דתית, מניעי העלייה לישראל ועוד.
רשימת העליות: "העלייה ההמונית", "העלייה מברית המועצות לשעבר", "מבצע משה", "מבצע שלמה", העלייה מתימן - "מבצע מרבד הקסמים" והעלייה מעיראק.
*365*
המתח החברתי בין העדות השונות בישראל נוצר על רקע פערים מסוגים שונים.
א. מתח על רקע שונות חברתית ותרבותית
מפגשים בין קבוצות ממוצא, מתרבות ומרקע חברתי שונה, שמובילים לעיתים למתח ולחיכוך חברתי, מאפיינים לא רק את החברה הישראלית אלא גם חברות אחרות בעולם.
אחד הגורמים המרכזיים למתח הוא שוני תרבותי באורח החיים, תפיסות העולם והמנהגים השונים, שמאפיינים את חברי הקבוצות השונות.
ככל שהשוני התרבותי בין הקבוצות גדול יותר, גדל גם החשש של בני הקבוצה הקולטת, שהמהגרים, או במקרה שלנו, "העולים החדשים", ישנו את האופי התרבותי, החברתי והפוליטי של החברה.
בשנות החמישים: מזרחים - אשכנזים
מנהיגות היישוב היהודי לפני הקמת המדינה, כמו מרבית מתושביו, הייתה מורכבת מיוצאי עדות אשכנז, ששאפו להקים בארץ ישראל מדינה חילונית בעלת אופי מערבי-אירופאי. הגעת גלי העלייה של בני עדות המזרח, שהושפעו מן התרבות המוסלמית בארץ מוצאם, נתפסה על ידי חלק מההנהגה של היישוב היהודי בארץ כאיום על אופייה העתידי של המדינה.
*366*
הנה אמירה אחת הממחישה עמדה רווחת בקרב הנהגת המדינה בשנות החמישים ביחס לעולים שבאו ממדינות ערב:
"אל לנו להגות רעיון של השתלבות (במדינות ערב) להיפך. עלינו להימנע מהשתלבות. אחת הדאגות הגדולות המתעוררות בליבנו שעה שאנו סוקרים את מצבנו התרבותי היא, פן יגרום ריבוי העולים אלינו מארצות המזרח להשוואת רמתה התרבותית של ישראל אל רמת הארצות השכנות. אל נא נראה את עולינו מארצות המזרח כגשר בדרך להשתלבותנו בעולם דוברי הערבית, עלינו להכניס בהם רות מערבית ולא לתת שיגררונו לתוך מזרחיות לא טבעית".
אבא אבן, שגריר ישראל בארצות הברית ובאו"ם ושר החוץ בממשלות ישראל
(מתוך: סמי שלום שטרית, המאבק המזרחי בישראל 1948-2003, הוצאת עם עובד/אופקים, 2004)
גם היחס החברתי היה מתנשא. הנה דוגמה לכך:
"גזע שלא ידענו כמותו הגיע לארץ. מדובר באנשים פרימיטיביים ביותר. רמת השכלתם גובלת בבורות גמורה. וגרוע מזה הם חסרים לחלוטין לקלוט משהו רוחני. כללית, הם טובים רק במעט מהערבים שביניהם חיו. על כל פנים, הם נחותים מערביי ארץ ישראל שהתרגלנו אליהם...אך יותר מכל דבר אחר, קיימת עובדה בסיסית אחת- אי יכולתם להסתגל לחיים בישראל ומעל לכל אלה- עצלנותם הכרונית וסלידתם מעבודה."
(אריה גלבלום, הארץ, 22.4.1949: היחס המתנשא לווה בסטריאוטיפים שליליים כלפי ה"אחר")
מושגון
סטריאוטיפ הכללה המתייחסת למאפיינים של קבוצה חברתית מסוימת. הכללה זו רואה את כל החברים בקבוצה זו כבעלי תכונות משותפות.
סטריאוטיפים עדתיים שליליים מספחים דיעות קדומות והכללות שפוגעות בכלל בני הקבוצה. הם פוגעים בזכותם של בני העדה לקבל יחס מכבד ובזכותם לשוויון הזדמנויות, שיאפשר להם להתקדם בסולם הכלכלי-חברתי-פוליטי. כתוצאה מכך, מגבירים את העוינות החברתית והריחוק בין בני העדות השונות.
גילויי ההתנשאות התרבותית כלפי עדות המזרח נבעו מן האמונה של המתנשאים כי תרבותם המערבית היא תרבות מפותחת ומתקדמת יותר מהתרבות המזרחית, שמאפייניה השכלה, חוכמה ונימוסים טובים יותר. עקב כך, העולים בני עדות המזרח שהביאו עימם תרבות עשירה של הגות, שירה, ספרות, פיוט ועוד, לא זכו פעמים רבות לקבל את ההכרה החברתית הראויה לתרבותם.
*367*
היחס המתנשא כלפי העולים ממדינות ערב שמקורו, כאמור, הן בהנהגת המדינה באותה עת והן בחברה הסובבת, לא הסתכם באמירות בלבד. היו לו ביטויים מוחשיים בשטח ובתחומים מגוונים: בדיור, בחינוך ובהקצאת משאבים אחרים פחותים לאוכלוסייה המזרחית לעומת האוכלוסייה הוותיקה, שרובה הגיעה כאמור ממדינות אירופה. הנה כמה דוגמאות:
ב. אפליה בשיכון ובדיור - שנות החמישים
בשנות החמישים, רבים מן העולים שהגיעו מכל הארצות - גם ממדינות המערב - נשלחו עם הגיעם ארצה להתגורר במעברות.
מושגון
מעברה: (מלשון "מעבר") כינוי למבנים הזמניים שהוקמו עבור העולים בשנותיה הראשונות של המדינה. המעברות היו לרוב פחונים או מבני עץ. במעברות היו אמורים להיות מרוכזים כל השירותים שאותם צורכים העולים: חינוך, בריאות, רווחה ועוד. התנאים במעברות היו קשים: העולים היו חשופים לפגעי מזג האוויר, במקרים רבים הם לא זכו לקבל שירותים שונים: חינוך ובריאות, וגם רמת הניקיון הייתה ירודה מאוד.
העולים המזרחים נשארו להתגורר במעברות תקופה ארוכה הרבה יותר לעומת עולים שהגיעו ממדינות אירופה וצפון אמריקה.
בשנת 1952, לדוגמה, 80 אחוז (!) מיושבי המעברות היו מזרחים. השארתם של בני עדות המזרח במעברות והעברתם של בני העליות האחרות למקומות דיור קבועים ומסודרים היו פרי החלטה של המוסדות הקולטים.
הנה דוגמה לפרוטוקול של ישיבה בסוכנות היהודית, שבה הדובר, ראש מחלקת הקליטה בסוכנות היהודית, ברגינסקי, מפרט את פריסת העולים:
"ב-27 החודשים האחרונים, עלו 85,000 עולים מצפון אפריקה ו-85 אחוז מהם הופנו לאזורי פיתוח שהם מחוץ לרצועת גדרה - נהרייה, אלה הופנו למקומות כגון: באר שבע, דימונה, אופקים, אילת... קריית גת, קריית שמונה... לגבי העלייה הפולנית המצב שונה. בחודשיים האחרונים עלו מפולין יותר מאלפיים איש, חלקם הוכנסו למקומות ריקים שהיו בתוך הרצועה משום שנשארו דירות ריקות שיכולנו להשתמש בהן, ואנו נשלח את הפולנים גם לזיכרון יעקב, לבנימינה, כי את הפולנים לא נוכל לשלוח לבדונים (-אוהלים), להם אנחנו צריכים שיכון מתקבל על הדעת".
(סמי שלום שטרית, המאבק המזרחי בישראל 1948-2003, הוצאת עם עובד/אופקים, 2004)
*368*
פרט לשיכונם של העולים המזרחיים במעברות, הם גם יושבו באזורי הספר של המדינה, כלומר באזורים המרוחקים מהמרכז. בשל כך, גם רמת השירותים שקיבלו - חינוך, בריאות ועוד - הייתה נמוכה יותר בהשוואה לרמת השירותים שאותה קיבלו העולים ששוכנו במרכז הארץ.
הטענה כנגד...
ישנם הטוענים כי רבים מהעולים מאירופה לא נשארו זמן רב במעברות בשל כספי השילומים מגרמניה, ובשל קשרי המשפחה שהיו להם עם האוכלוסייה הוותיקה בארץ. עובדה זו הקלה על השתלבותם החברתית והתרבותית של עולים מעדות אשכנז, שלא פעם נעזרו בקרובי משפחה או במכרים ותיקים שחיו בארץ, אשר סייעו להם בשיכונם ובמציאת דיור חלופי טוב יותר מאשר המעברה.
ובאשר ליישובם של העולים באזורים מרוחקים, סמוך לגבולות המדינה החדשים, הרי שזוהי פעולה מוצדקת, כיוון שהדבר חיזק את ביטחונה של מדינת ישראל על ידי יישוב קו הגבול וכדרך להתמודד עם המחסור בדיור ובמקומות תעסוקה, בעקבות גלי העלייה הגדולים והכפלתו של היישוב היהודי בארץ.
ג. אפליה בחינוך בשנות החמישים
רוב בני עדות המזרח הוסללו (- הופנו, נשלחו) במהלך העשורים הראשונים לקיומה של המדינה ללימודים מקצועיים שלא הניבו תעודת בגרות, ולכן מנעו מהלומדים אותם להמשיך ולהתקדם בסולם המקצועי והתעסוקתי.
שנתון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 1972 מראה כי הקבוצה הדומיננטית בחינוך המקצועי היא קבוצת המזרחים, ילידי אסיה-אפריקה, או שאביהם נולד שם, עם 58.1 אחוז מכלל הלומדים בחינוך המקצועי (9.5 אחוז הם ילידי הארץ, ו-32.4 אחוז ילידי אירופה-אמריקה או שאביהם נולד בארץ זו).
בבתי ספר תיכוניים (עיוני), ההתפלגות מראה רוב של ילדים ממוצא אירופאי-אמריקאי (56 אחוז לעומת 32 אחוז שמוצאם באסיה-אפריקה). בחינוך החקלאי, ילידי אסיה-אפריקה הם הקבוצה הגדולה ביותר (61.5 אחוז מכלל הלומדים בבתי ספר אלו), לעומת ילידי אירופה-אמריקה או שאביהם נולד שם (27.1 אחוז).
הטענה כנגד...
יש הטוענים שרמת ההשכלה של העולים בשנים הראשונות של קום המדינה הייתה נמוכה ולא התאימות לדרישות העבודה, לכן צריך היה להעבירם תקופת הכשרה מקצועית. עולים רבים הועסקו בעבודות דחק, כלומר עבודות יזומות של הממשלה.
האפליה בחינוך נובעת מטענת הטיפוח, המתייחסת לסביבתם החברתית הילדים המזרחים כביכול, וקשורה להתנשאות האשכנזית שהוזכרה בעמודים קודמים.
*369*
ד. אפליה בתעסוקה
אחת הסיבות המרכזיות למתח הבין עדתי היא הפערים הכלכליים בין העדות. פערים אלו מתבטאים ברמת החיים, בבעלות על רכוש פרטי, בהכנסה ובסוגי התעסוקה של בני העדות השונות.
- הסיכוי של בן להורים אשכנזים לעבוד במקצועות המאפשרים רמת הכנסה גבוהה (מקצועות חופשיים, לדוגמה: עריכת דין, ראיית חשבון, מנהלים בתחומים שונים וכדומה) הוא כמעט כפול מזה של המזרחים.
- קרוב ל-70 אחוז מהגברים המזרחים הם עובדי ייצור, נותני שירותים שונים ועובדי חקלאות, לעומת 45 אחוז מהאשכנזים העובדים בתחומים אלה. להבדלים בתעסוקה בין מזרחים לאשכנזים, יש משמעות מבחינת ההכנסה הכספית - עובדי ייצור, נותני שירותים ועובדי חקלאות מרוויחים בדרך כלל פחות מבעלי מקצועות אחרים.
- "בשנת 1991 ההכנסה לנפש של המזרחים הגיעה רק ל-69.9 אחוז מזו של האשכנזים... הפער בקצות סולם ההכנסה היה גדול בהרבה: המזרחים הרוויחו, בממוצע, פחות מרבע ההכנסה של האשכנזים".
(סמי סמוחה,"שסעים מעמדיים, עדתיים, לאומיים ודמוקרטיה בישראל", אתר משרד החינוך התרבות והספורט 1996-2006)
- "ב-1995 היו 20 אחוז מהגברים האשכנזים בעלי משלח יד אקדמי, לעומת שישה אחוזים מהגברים המזרחים".
(גביזון, ג'רבי ולוי, 2000)
הטענה כנגד...
יש הטוענים כי כאשר בוחנים את הנתונים שמודדים את הפערים בתחומים שונים, אפשר לזהות באופן כללי שיפור במעמד של מזרחים.
יש שתי סיבות עיקריות לפערים בין מזרחים לאשכנזים. בראש ובראשונה, פערי ההשכלה בין שתי הקבוצות הם הגורם המשפיע ביותר על סיכויי התעסוקה. גורם נוסף הוא מקום המגורים והייצוג הגבוה של יוצאי אפריקה ואסיה ביישובי פריפריה, שבהם ההזדמנויות התעסוקתיות פחותות.
אחרים טוענים שהשוואה בין המעמד של מזרחים למעמדם של אשכנזים מראה כי בכל המדדים של מוביליות חברתית, מזרחים עדיין מופלים.
האפליה מוסווית בכך שהיא לא תמיד ננקטת ישירות על מזרחי שמגיע לריאיון עבודה, אבל היא מתקיימת מעצם השליטה הכמעט מוחלטת של אשכנזים במרכזי הכוח, בהנהלות של מוסדות ציבוריים וכלכליים באקדמיה, במשפט, בתקשורת ובמוסדות התרבות.
*370*
(בספר תמונות):
התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה (ש"ס)
מפלגת ש"ס נוסדה בשנת 1984, כרשימה לבחירות לכנסת ה-11. מפלגה זו קמה על רקע טענות מנהיגיה על קיפוח בני עדות המזרח בהקצבות הממשלתיות לענייני דת. עיקרי מטרותיה של ש"ס, כפי שנוסחו בפנקס המפלגות ב-1993: לספח את ערכיה המסורתיים היהודיים של היהדות הדתית-חרדית בישראל, להמשיך את דרכם של חכמי ספרד על פי מורשת יהדות המזרח, ולהחזיר עטרה ליושנה, לייצג ציבור שומרי התורה והמצוות, למנוע אפליה לציבור הדתי-החרדי, ולטפח את אהבת ישראל, לחנך ילדי ישראל, תוך שימור ערכי יהדות ספרד, ולפעול להפצת התורה בקרב כל הציבור.
הנהגת המדינה, שרצתה ליצור "יהודי חדש" בארץ, הנהיגה מדיניות של "כור היתוך".
מושגון
כור היתוך: מדיניות שראשיתה בארצות הברית באמצע המאה ה-19 ונועדה לגבש את המהגרים בעולם החדש. לשם ביצוע מדיניות דומה בישראל ניסו "להתיך" (להמיס) את הרקע התרבותי השונה של המהגרים, עולים חדשים, וליצור "יהודי חדש" עם מאפיינים תרבותיים אחרים ואחידים.
מדיניות כור ההיתוך שאפה ליצור מודל של "יהודי חדש", "הצבר", שתואר כאמיץ, חזק, עובד אדמה וחילוני.
מן המקורות
"אנו מעלים לארץ עם יחיד במינו, מפוזר בכל קצווי תבל, המדבר בלשונות רבות, חניך תרבויות זרות, נפרד לעדות ושבטים שונים בישראל. ומוטל עלינו להתיך מחדש כל הציבור הרב והמנומר הזה, לצקת אותו בדפוס של אומה מחודשת. עלינו לעקור המחיצות הגאוגרפיות, התרבותיות, החברתיות והלשוניות המפרידות בין החלקים השונים, ולהנחיל להם לשון אחת, תרבות אחת, אזרחות אחת, נאמנות אחת, חוקים חדשים ומשפטים חדשים. עלינו להנחילם רוח, תרבות, ספרות, מדע אמנות. עלינו להכניסם למסגרות חברתיות ומדיניות חדשות, להנחיל להם זיקה לעברנו ולחזוננו לעתיד. עלינו לחנכם לחיי עם עצמאי, לחיים ממלכתיים, לשלטון עצמי, לחירות, לאחדות יהודית, לאחווה אנושית, לעזרה הדדית, לאחריות קולקטיבית".
(בן גוריון,נצח ישראל,ייעודי הרוח והחלוציות בישראל, עמ' 44)
*371*
(בספר תמונות):
לפניכם ציטוט המתאר את דמות ה"יהודי החדש" שניסו ליצור בארץ ישראל:
"יהודה היה איש צעיר כבן שלושים, בעל גוף כביר רחב בכתפיים ואמיץ כוח. בעומדו על מקומו ורגליו הנעולות בסנדלים גבוהים, פשוטות לצדדים וידיו תחובות עמוק, עמוק בכיסי מכנסיו, חזהו הכביר בולט. אז דומה היה לסלע מוצק אשר שורשו בקרקע".
(מתוך הסיפור "יהודה נוטר הפרדס", יוסף לואידור,
http://www.benyeuda.org./luidor/yehuda.html)
1. ציירו במחברותיכם, על פי התיאור, את דמות ה"יהודי החדש".
2. מהן התכונות הבולטות של דמות זו, מה היא משדרת?
3. מדוע לדעתכם ניסתה ההנהגה הציונית ליצור דמות שכזו?
(בספר תמונות):
הסתכלו סביבכם, על משפחתכם, על חבריכם לכיתה, לשכונה, בתכניות טלוויזיה שונות, בפרסומות, האם ניתן לומר שמדיניות כור ההיתוך הצליחה? אם כן, באילו אופנים? אם לא, מדוע לדעתכם?
(בספר תמונות):
מדיניות קליטת העלייה לישראל עברה שינויים משמעותיים במהלך העשורים
האחרונים: מתפיסת "כור ההיתוך" ל"רב תרבותיות". תפיסת "הרב תרבותיות" מכירה בכך שחברת מהגרים היא פסיפס של זהויות ותרבויות רבות. הרב
תרבותיות מניחה שהאדם יכול להיות שותף במספר הקשרים ומעגלים של זהויות, ולנוע בחופשיות ביניהם, ומדגישה את חשיבות הקבלה של זהויות תרבותיות שונות.
המעבר מתפיסת "כור ההיתוך" לתפיסת הרב תרבותיות מבטא סובלנות לקיומן של מספר תרבויות במדינת ישראל, תוך הכרה שהמאחד בין הקבוצות השונות הוא ההסכמה לקיומו של משטר דמוקרטי במדינה וההכרה במוסדות השלטון שלה.
*372*
*372*
א. העולים מאתיופיה
קיימים בישראל גילויים של יחס מתנשא כלפי האחר, גם בימינו. ראו, לדוגמה, כמה ציטוטים מידיעה בעיתון:
"הורים יוצאי אתיופיה נדהמו לגלות שילדיהם שובצו לגן נפרד בלוד", אם לילדה בגן אמרה: "זה מעשה גזעני ומשפיל. הגיע הזמן שיפסיקו להתייחס אלינו כאל מצורעים. באתיופיה התייחסו אלינו רע בשל היותנו יהודים ובארץ מתייחסים אלינו רע בגלל צבע עורנו".
(מורן זליקוביץ, "לוד: גן נפרד לילדים אתיופים", ידיעות אחרונות, 04.10.04)
http://www.ynet.co.il/articales/0,7340,L-2984986,00.html
"ארבע תלמידות יסודי עולות מאתיופיה הופרדו מיתר בנות גילן ולמדו בכיתות נפרדות,... נקבעו להן שעות משלהן להפסקות".
(ידיעות אחרונות, 4.12.07
(http://www.ynet.co.il/articales/0,7340,L-3478702,00.html
אין ספק שהעולים מאתיופיה הגיעו לישראל עם תרבותם הייחודית, ככל עלייה לפניהם, אך עדיין הנתונים מדאיגים.
היחס המפלה במוסדות חינוך ובמסגרות אחרות, כמו גם הפערים הכלכליים, יוצרים מתח ומרירות בקרב העולים מאתיופיה. הממשלה והחברה האזרחית חייבות לקחת על עצמן אחריות לטיפול בתופעות מדאיגות אלה.
מתוך דוח הכנסת בנושא: קהילת יוצאי אתיופיה: תמונת מצב
"מן הנתונים אפשר לראות כי שיעור השייכות לכוח העבודה האזרחי של יוצאי אתיופיה נמוך משיעור השייכות לכוח העבודה האזרחי של כלל האוכלוסייה: 39.9 אחוז מיוצאי אתיופיה שייכים לכוח העבודה האזרחי לעומת 45.9 אחוז מכלל האוכלוסייה. כמו כן, שיעור ההשתתפות של נשים ממוצא אתיופי בכוח העבודה האזרחי נמוך משיעור ההשתתפות של נשים בכלל האוכלוסייה: 33.4 אחוז לעומת 48.4 אחוז בהתאמה.
נוסף על כך, עולה מן הנתונים כי שיעור המועסקים יוצאי אתיופיה מתוך השייכים לכוח העבודה האזרחי נמוך משיעור המועסקים מתוך השייכים לכוח העבודה האזרחי מכלל האוכלוסייה: 76.16 אחוז לעומת 89.7 אחוז בהתאמה".
(סחייק, ר', סקרי כוח אדם, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מכתב, 20.7.03)
*373*
ב. העולים מברית המועצות לשעבר
סטריאוטיפים עדתיים וגילויים וביטויים של חששות שגלי העלייה הגדולים ישנו את אופייה התרבותי והפוליטי של החברה הישראלית, קיימים גם ביחס לעלייה מברית המועצות לשעבר. כך, לדוגמה, בעקבות העלייה הגדולה של עולים מברית המועצות בשנות התשעים, עלה חשש בקרב חלק מהציבור הדתי בישראל, שהסטאטוס קוו (ההסכמות והאיזון ביחסים שבין דתיים לחילונים) ישתנה ושמעמד הדת היהודית במדינה ייפגע. זאת כיוון שציבור העולים ברובו חילוני.
מעבר לכך, יחסם של אזרחים ותיקים כלפי עולים מברית המועצות לשעבר היה ביקורתי וכלל גם התייחסות סטריאוטיפית.
ובפועל".?
"קליטתם התעסוקתית של עולי שנות התשעים מברית המועצות לשעבר מתאפיינת ברמת אבטלה גבוהה, רמת הכנסה נמוכה ושיעור תעסוקה גבוה בתחומים שאינם קרובים לתחום התעסוקתי בטרם העלייה. כ-63 אחוז מן העולים שהגיעו בין השנים 1990-1995 מועסקים בעיסוק שונה מעיסוקם בארץ המוצא ושיעור דומה של אקדמאים שנקלטו בתעשייה מועסקים כפועלי ייצור".
(ישראל לקראת שנת האלפיים: חברה, פוליטיקה ותרבות, עורכים: משה ליסק וברוך קני-פז, הוצאת מאגנס, 1996).
ההשלכות של פערים כלכליים
ככל שהפערים הכלכליים גדולים יותר, כך התסכול והמצוקה של בני העדות המשתייכים לשכבות הכלכליות החלשות גדלים; ומתחדדים ניגודי האינטרסים בין העדות. אין להתעלם גם מחששם של חלק מבני החברה הקולטת מתחרות כלכלית על מקומות התעסוקה במדינה, שתיווצר עם כניסת העולים לשוק העבודה. העולים החדשים, כמו מהגרים אחרים ברחבי העולם, מוכנים פעמים רבות בגלל מצוקתם הכלכלית לעבוד תמורת שכר נמוך מאוד, ולכן מעסיקים שמעוניינים לשלם לעובדיהם כמה שפחות, עשויים להעדיף את העסקתם של העולים החדשים.
כתוצאה מכך, חלק מן האזרחים הוותיקים מרגישים כי גלי הגירה גדולים מאיימים על פרנסתם. כך, למשל, מסקר שנערך ב-1997, ביחס ל"עמדות הציבור הישראלי כלפי יוצאי בריה"מ לשעבר", עולה כי 80 אחוזים (!) מבין הנשאלים חוששים לאבד את מקום העבודה שלהם לעולים ו-34 אחוזים טוענים כי "העלייה מחבר העמים מפחידה אותם".
*374*
האם מדיניות הקליטה השתנתה?
לאור לקחי העבר, מדיניות הקליטה שהפעילה מדינת ישראל ביחס לעולים מברית המועצות לשעבר הייתה שונה. העולים מברית המועצות נקלטו ב"קליטה ישירה". כלומר, המדינה לא קבעה עבור העולים היכן יגורו, היא אפשרה לעולים להתיישב היכן שהם רוצים ללא הגבלה, ועזרה להם ללמוד עברית באולפן, למצוא תעסוקה, ואף העניקה להם סיוע כלכלי בדיור, הנחות שונות ו"סל קליטה" (סכום כסף שנועד להקל על התאקלמותם של העולים במדינה החדשה).
אף העולים מאתיופיה זכו לקבל את ההטבות האמורות מן המדינה, אולם הקליטה שלהם הייתה "קליטה מתווכת" ולא ישירה. כלומר, קליטת העולים נעשתה בתיווך המדינה, בהתערבותה. העולים מאתיופיה יושבו תחילה במרכזי קליטה.
ההסבר שנתנה המדינה לשוני במדיניות הקליטה של עולי אתיופיה הוא שעולים אלה מגיעים מתרבות שונה לחלוטין מן התרבות הישראלית ולכן קשיי הקליטה שהם צפויים להיתקל בהם הם רבים יותר. לאור לקחי העבר, הכוונות המוצהרות של ממשלות ישראל היו לכוון את העולים ליישובים ולשכונות ממעמד כלכלי בינוני ולעודד אותם לרכוש דירות במרכז הארץ, סמוך למרכזי תעסוקה ולשירותים חברתיים. בפועל, בגלל מחסור במשאבים, מטרות אלו לא הושגו במלואן, ורבים מיוצאי אתיופיה מתגוררים בשכונות המזוהות עם מעמד כלכלי-חברתי נמוך. מדיניות הקליטה של יוצאי אתיופיה זכתה לביקורת רבה ורבים טוענים כי לקחי העבר לא נלמדו.
*374*
המתח בין העדות השונות יוצר מתח חברתי שפוגע במרקם היחסים החברתיים בחברה. ביטוייו של המתח העדתי (הסטריאוטיפים העדתיים השליליים וגילויים של גזענות) גוררים אחריהם אפליה על רקע עדתי ופוגעים בערכים העומדים במרכז תפיסת העולם הדמוקרטית, כמו ערך כבוד האדם, שוויון ערך האדם.
אולם האם המתח החברתי שנוצר סביב השונות העדתית הוא הכרחי? האם השוני העדתי בין הקבוצות החברתיות השונות חייב להזיק לחברה דמוקרטית? או ששונות עדתית יכולה גם לתרום לחברה? התשובה לשאלה זו היא: לא בהכרח. חברה המקיימת את ערכי הדמוקרטיה צריכה להבטיח לחברים החיים בה יחס מכבד ושוויוני, חופש מחשבה ופעולה. בחברה כזו חייבים החברים לגלות יחס סובלני כלפי השונים מהם. סובלנות, כפי שלמדנו בשער א, באה לידי ביטוי בעיקר ביחס לאחר השונה ממני בדיעותיו, באמונותיו ובמנהגיו ולא ביחס לדומה לי, שקל לי "לסבול" את דיעותיו.
המגוון העדתי בישראל מזמין את האזרחים בדמוקרטיה לגלות סובלנות כלפי השונה מהם.
כאשר יש סובלנות הדדית, השונות העדתית יכולה לייצר במקום מתח עושר תרבותי.
*375*
(בספר תמונות):
1. קראו את השיר.
(נסו להקשיב לשיר המושר על ידי שלמה גרוניך, מלחין השיר).
שיר ישראלי
מלים: אהוד מנור
לחן: שלמה גרוניך
השלג שלך
והמטר שלי
הואדי שלך
והנהר שלי
נפגשים סוף סוף
בחוף ישראלי
עם כל החלומות והגעגועים
עם כל הזכרונות
הטובים והרעים
בשיר חדש ישן
שמאחה את הקרעים
הנה מה טוב
הנה מה טוב
ומה נעים.
במקצב יווני עם מבטא פולני...
בסלסול תימני עם כינור רומני
מי אני. מי אני?
כן אני! אלי אלי!
שיר ישראלי.
העמק שלך
וההר שלי
היער שלך
והמדבר שלי
נפגשים סוף סוף
בנוף ישראלי
עם כל החלומות והגעגועים
עם כל הזכרונות
הטובים והרעים
בשיר חדש ישן
שמאחה את הקרעים
הנה מה טוב
הנה מה טוב
ומה נעים.
במקצב יווני עם מבטא פולני...
בסלסול תימני עם כינור רומני
מי אני. מי אני?
כן אני! אלי אלי!
שיר ישראלי.
ה"למד" שלי
וה"חת" שלך
ה"עין" שלי
וה"ריש" שלך
מפגשים סוף סוף
עם תוף ישראלי
עם כל החלומות והגעגועים
עם כל הזכרונות
הטובים והרעים
בשיר חדש ישן
שמאחה את הקרעים
הנה מה טוב
הנה מה טוב
ומה נעים.
במקצב יווני עם מבטא פולני...
בסלסול תימני עם כינור רומני
מי אני. מי אני?
כן אני! אלי אלי!
שיר ישראלי.
1. מה השיר מבטא?
2. מהי תחושתכם ביחס לנאמר בשיר?
3. הוסיפו בית משלכם לשיר המבטא את העושר התרבותי הגלום בפסיפס הישראלי.
*376*
(בספר תמונות):
בפרק זה דנו בשורשיו של המתח העדתי בישראל. הכרנו את גלי העלייה המרכזיים מאז קום המדינה. דנו במדיניות הקליטה בשנות החמישים - כור ההיתוך. כמו כן, סקרנו את הסיבות השונות להיווצרות המתח בין מזרחים לאשכנזים: שוני תרבותי, פערים כלכליים ומדיניות הקליטה של המדינה.
(בספר תמונות):
- עדה
- תפוצה שבה
- מעברה
- מזרחים
- אשכנזים
- סטריאוסיפ
- "עלייה"
- "הגירה"
- כור היתוך
- רב תרבותיות
(בספר תמונות):
1. מהם גלי העלייה העיקריים שאותם הכרנו בפרק זה?
2. על אילו רקעים באו לידי ביטוי המתיחויות בין העדות השונות לאורך השנים?
3. מה הייתה המדיניות הנהוגה בראשית ימי המדינה ביחס לעולים שהגיעו אליה?
4. מה עשויות להיות תוצאות המדיניות הזו? האם לדעתכם המדיניות הצליחה לממש את היעדים שהציבו קובעי המדיניות באותה עת?
5. מהן הנסיבות המיוחדות שבהן נאלצה להתמודד מדינת ישראל עם קליטת העולים במהלך השנים?
6. כיצד לדעתכם ניתן לחבר ולקשר בין האוכלוסיות השונות במדינת ישראל?
7. חברו אמנה לחיים משותפים בין כלל העדות והזרמים התרבותיים החיים במדינת ישראל.
*377*
*377*
בפרק זה נלמד על הפערים הכלכליים בין אזרחי המדינה ונעסוק בכמה שאלות מרכזיות בהקשר זה:
1. מהו פער כלכלי-חברתי?
2. מדוע נוצרים פערים כלכליים?
3. מדיניות הרווחה בישראל
4. התוצאות של הפערים הכלכליים
(בספר תמונות):
קראו את הקטע שלפניכם וענו על השאלות שאחריו:
מירב (שם בדוי) היא אם חד הורית לשלושה ילדים קטנים ממרכז הארץ. מירב מתלוננת כי אין לה אפשרות לממן רופא שיניים לבנה הבכור והוא מסתובב בלי שן קדמית. בנה התינוק ישן בקערת אמבטיה עם שמיכות פוך כי אין לה אפשרות לרכוש מיטה.
כל זה, לא מפני שהיא אינה עושה מאמצים לעזור לעצמה, ולא מפני שאינה עובדת - היא עובדת קשה, אבל איך אפשר לחיות מהכנסה של כ-5,000 שקלים לחודש? סכום שממנו היא אמורה לשלם 2,200 שקלים לשכר דירה, 1,400 שקלים - לתשלומי מים, חשמל וארנונה, ולא נשאר לה מספיק כסף לקנות אוכל לילדים. היא קונה מהמכולת בשכונה מצרכים בסיסיים ואינה יכולה להרשות לעצמה לקנות בסופר ואינה ניגשת לשם. אין לה כסף לתרופות כשילדים חולים, ולא לימי הולדת כי אין כסף למתנה. קשה מאד להמשיך לחיות כך לאורך זמן, היא אומרת.
1. איזו מציאות משתקפת בקטע שקראתם?
2. תנו כותרת לקטע שקראתם. הסבירו.
3. תארו את הרגשות שעלו בכם בעת קריאת הקטע.
4. האם אתם מכירים משפחות שמצבן דומה למצבה של המשפחה המתוארת? אילו מחשבות עולות בכם לנוכח מצבן?
5. מי האחראים לדעתכם למצב זה? הסבירו את תשובתכם, תוך הסתמכות על פרקים קודמים שעסקו בזכויות אזרח, בזכויות חברתיות ובערכים אנושיים.
*378*
- אם ובנה מקבצים נדבות
- מחטט בזבל בשוק
- מחוסר בית
- הפגנה של מחוסרי בית
- חלוקת מזון לנזקקים על ידי עמותת "פתחון לב"
כתבו סיפור קצר בהשראת התצלומים שהוצגו לעיל. נהלו דיון בכיתה במשמעויות ובפרשנויות שכתבתם על התצלומים.
*378*
כשאומרים "פערים כלכליים" מתכוונים לאי שוויון בין יחידים, משפחות וקבוצות שונות בחברה הבאים לידי ביטוי בהכנסה, בממון, בדיור, ברכוש, בהשכלה, בסגנון חיים ועוד. פער כלכלי-חברתי בין אנשים וקבוצות תמיד היה ותמיד - לצערנו - כנראה יהיה. אלא שישנם פערים כלכליים המעידים על מצב קשה של החברה מבחינת חלוקת העושר, כאשר רוב האוכלוסייה משתכרת מעט ומיעוט של האוכלוסייה גורף את מירב הרווחים.
*379*
הבדלים בהכנסות:
קיימות שיטות שונות למדידת ההבדלים בין בעלי ההכנסות במשק. בישראל נהוגה החלוקה לעשירונים.
מושגון
עשירונים: חלוקת כל המשפחות באוכלוסייה לעשר קבוצות שוות בגודלן בהתאם להכנסותיהן. כל קבוצה נקראת עשירון וכוללת 10 אחוז מהאוכלוסייה. בעשירון העליון - העשירי - נמצאות 10 אחוז מן המשפחות שהן המשפחות העשירות ביותר (בעלות ההכנסות הגבוהות ביותר) ובעשירון התחתון - הראשון - נמצאות המשפחות העניות ביותר (בעלות ההכנסה הנמוכה ביותר).
לפניכם טבלה המתארת את מצב העשירונים של משקי בית בישראל בשנת 2011:
עשירונים, הכנסה חודשית בעשירונים של משקי בית, לפי הכנסה כספית ברוטו למשק בית (משפחה)
עשירון 10 (עשירון עליון), 44,025 שקלים חדשים
עשירון 9, 25,219 שקלים חדשים
עשירון 8, 19,179 שקלים חדשים
עשירון 7, 15,275 שקלים חדשים
עשירון 6, 12,365 שקלים חדשים
עשירון 5, 9,902 שקלים חדשים
עשירון 4, 7,832 שקלים חדשים
עשירון 3, 6,002 שקלים חדשים
עשירון 2, 4,303 שקלים חדשים
עשירון 1 (עשירון תחתון), 2,218 שקלים חדשים
http://147.237.248.50/publications13/1517/pdf/103_01.pdf
*380*
שיטת העשירונים מראה לנו את הפערים הכלכליים בין המשפחות העניות למשפחות העשירות בחברה. כפי שניתן לראות בטבלה, בשנת 2010 הרוויחה משפחה שהשתייכה לעשירון העליון בישראל בממוצע 45,123 שקלים לחודש, ואילו משפחה שהשתייכה לעשירון התחתון הרוויחה בממוצע 2,035 שקלים לחודש (!), שהם פחות מחמישה אחוז מההכנסה הממוצעת של משפחה בעשירון העליון.
ההכנסה החודשית הממוצעת לכל עשירון משתנה משנה לשנה, אולם מאז קום המדינה, בישראל הפערים בין העשירון העליון לתחתון הלכו וגדלו. במילים אחרות, העשירים נהיו עשירים יותר, והעניים נהיו עניים יותר!
במצב שבו משפחה או יחיד משתכרים מעט מאוד עבור עבודתם, עלולה להיווצר מצוקה כלכלית.
מושגון
מצוקה כלכלית:מצב של מיעוט משאבים כגון הכנסה נמוכה, תנאי דיור ירודים והשכלה נמוכה. במושג מצוקה מתכוונים למצב של מחסור חמור במשאבים.
מעמד חברתי וכלכלי: מקומו של הפרט במדרג החברתי (היררכיה). כל אדם ממוקם על פני רצף כלשהו, על פני סולם חברתי, המסמל את שייכותו למעמד מסוים בחברה.
1. בדקו ורשמו במכולת או בסופרמרקט מחירי 15 (לפחות) מוצרי מזון בסיסיים (לחם, שמן, חלב, אורז וכדומה). סדרו את רשימתכם לפי סדר החשיבות. על אילו מוצרים לא ניתן לדעתכם לוותר?
2. תקציב - איך תחלקו תקציב משפחתי של משפחה בעשירון העליון ובתחתון? רשמו את סל ההוצאות הצפוי של משפחה בחודש (משפחה בת שני ילדים): אוכל, לבוש, דיור, בילוי ותרבות וגורמים אחרים נוספים.
*380*
1. האם מי שנולד למשפחה ענייה יישאר עני כל חייו, ומי שנולד למשפחה עשירה יישאר עשיר כל חייו? הסבירו את תשובתכם.
2. האם ישנה אפשרות לניידות כלכלית, כלומר לעבור מעשירון נמוך לגבוה? כיצד לדעתכם?
*381*
כמה גורמים מרכזיים יוצרים פערים כלכליים בחברה:
פערי רכוש והון
כאשר אנו מדברים על רכוש ועל הון אנו מתכוונים לכלל הנכסים (כמו אדמה, דירה, בנייני מגורים, מפעלים, עסק, חסכונות כספים ועוד) השייכים לאדם או למשפחה מסוימת. רכוש שעובר בירושה מהווה סיבה מרכזית לפערים כלכליים. אנשים שונים אלה מאלה בהיקף הרכוש וההון שיש להם; יש אנשים שנולדו למשפחות בעלות רכוש קטן מאוד או ללא רכוש כלל; ויש - שנולדו למשפחות בעלות רכוש רב מאוד, אלה הן בדרך כלל משפחות הנמצאות בעשירונים העליונים.
פערים בהכנסה
יש אנשים שהכנסתם הכספית גבוהה (הם מרוויחים הרבה כסף), ויש שהכנסתם הכספית נמוכה (הם מרוויחים מעט כסף). ישנם מקצועות שבהם רמת ההכנסה היא גבוהה יותר ממקצועות אחרים. בדרך כלל, קיים קשר בין רמת ההשכלה לבין רמת ההכנסה; ככל שההשכלה גבוהה יותר, סביר שההכנסה תהיה גבוהה יותר. נוסף על כך, בדרך כלל אנשים בעלי השכלה גבוהה (שסיימו לימודים באוניברסיטאות או במכללות) יהיו חשופים פחות לאבטלה.
במדינת ישראל הפערים בשכר הלכו וגדלו במרוצת השנים. ראינו בטבלה שלעיל שקיימים פערים גדולים מאוד בין הכנסותיהם של בני העשירון העליון לבין הכנסותיהם של בני העשירון התחתון.
דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי מעיד על פערים עצומים ומתרחבים בין עובדים "חזקים" לבין עובדים "חלשים". מצב זה מעלה את הפערים ואת רמת האי שוויון.
יש הטוענים שיש קשר בין אכיפת חוק שכר המינימום לבין העוני. שיעור האי ציות לחוק בקרב העובדים העניים הוא 31.5 אחוזים. במילים אחרות, כל עובד עני שלישי אינו מקבל שכר מינימום. המשמעות היא שחלשים מנוצלים יותר.
נוסף על כך, מדוח העוני של המוסד לביטוח לאומי עולה כי בשנת 2012 נמשך הגידול במספר המשפחות העניות, המונות שני מפרנסים או יותר, ועל פי ההנחות נחשבות "חסינות מפני עוני". חמישה אחוזים מהמשפחות שבהן לפחות שני מפרנסים היו עניות ב-2012.
אכיפה בלתי מספקת של חוק שכר המינימום יוצרת הרחבה של מעגל העוני,
ומקטינה את סיכויי אלה שנכללים בו לצאת ממנו. הנתונים מוכיחים כי כאשר המדינה מגבירה את האכיפה, שיעורי האי-ציות קטנים.
*382*
בדוח העוני של הביטוח הלאומי משנת 2012 פורסמו הנתונים הבאים:
חלקן של המשפחות העובדות העניות מגיע ל-64 אחוזים מכלל המשפחות העניות מגיל העבודה. בין שנת 1999-2012 כמעט הוכפלה תוחלת העוני של המשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים.
מדוע לדעתכם זינק העוני בקרב משפחות עובדות (עם מפרנס אחד או עם שני מפרנסים)? נמקו והסבירו.
ללמידה נוספת על העוני ועל האי שוויון בחלוקת ההכנסות בחברה הישראלית, גלשו באתר הביטוח הלאומי. תוכלו למצוא בו קישורים לדוח העוני האחרון:
http://www.btl.gov.il/Publications/oni_report/pages/Oni2012.aspx
http://www.btl.gov.il/Publications/oni_report/Documents/DohOni2012.pdf
אבטלה
אבטלה היא מצב שבו אין מקום עבודה לכל דורש. אדם מובטל הוא אדם שאינו מוצא עבודה ולכן אין לו הכנסה מעבודה. כאשר מפרנס/ת במשפחה מאבד/ת את עבודתו/ה מסיבות שונות (פיטורין, מחלה, נכות ועוד) הוא הופך למובטל ואז הוא מאבד את מקור ההכנסה הכספית של משפחתו. במחקרים נמצא שהאבטלה היא גורם עיקרי לפערים ולעוני. בין השנים 1980-2002 חלה בישראל עלייה חדה בשיעורי האבטלה: מ-4.8 אחוז ב-1980 הגיע שיעור האבטלה בישראל בשלהי 2002 ליותר מ-10 אחוז מכוח העבודה.
על פי דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השנים 2010-2011 אופיינו בהתאוששות כלכלית מרשימה לאחר המשבר בשנים שקדמו. המגמות החיוביות בשוק העבודה נמשכו, שיעור האבטלה ירד ל-5.6 אחוזים, ועל פי הדוח האחרון של המוסד לביטוח לאומי כ-66 אחוזים מהמשפחות שאינן עובדות הוגדרו כעניות ב-2012. לפי הביטוח הלאומי מדובר בקבוצת אוכלוסייה קטנה שמייצגת עשרה אחוזים מכלל המשפחות במשק.
*383*
הקבוצות החשופות ביותר לאבטלה בקרב התושבים הוותיקים הן: בעלי השכלה נמוכה, ערבים, חרדים, תושבי ערי פיתוח, צעירים עד גיל 30 ונשים. עם זאת, השתלבות בשוק העבודה בהיקפים גדולים יותר בשנים האחרונות, לא סייעה להם לצאת ממעגל העוני. מצב זה ניכר גם בעובדה ששיעור העוני בקרב משפחות עם שני מפרנסים עלה ב-2012. מומחים אומרים שהסיבה לכן היא שהכנסתם של עניים אינה מספיקה לכיסוי ההוצאות, וגם יש מי שעובדים במשרות חלקיות, ולכן עשויים להרוויח עוד פחות משכר מינימום.
על פי ניתוח שערך הביטוח הלאומי בשנת 2010, 20 אחוזים מהמשפחות העניות בישראל עובדים עד 25 אחוזים מפוטנציאל העבודה בלבד.
האם עניים עובדים מעט מתוך בחירה, או שמא המצב נכפה עליהם? מהי עמדתכם?
יש הטוענים כי מרבית המועסקים במשרה חלקית עושים זאת מבחירה. כלומר, חלק נכבד מהעובדים העניים בוחר להיות עני, מכיוון שהוא בוחר לעבוד מעט שעות.
הטענה כנגד...
יש בעיות מבניות של ביקוש נמוך לעובדים מעוטי השכלה, הרחוקים גאוגרפית ממרכזי תעסוקה (ובלי תחבורה ציבורית נאותה). בעיות אלה ככל הנראה מקשות על הנשים הערביות למצוא עבודה. ייתכן שגם תחרות לא הוגנת עם העובדים הזרים, שגוזלים רבות מהמשרות של העובדים החלשים משפיעה על המצב. הסיבות לעוני נעוץ כנראה בסיבות דומות בכל יתר המשפחות העובדות העניות - שכר לא הוגן, כושר השתכרות נמוך וגודל המשפחה.
הפערים בנגישות למערכת החינוך
כאשר אנו מדברים על הפערים בנגישות למערכת החינוך, יש לבחון את הנושא בכמה רמות, מהשתלבות קבוצות אוכלוסייה שונות במערכת החינוך ושיעור הלמידה במוסדות החינוך, שהם תנאי הכרחי אך לא מספיק לרכישת השכלה, דרך הפערים בהישגים הלימודיים ועד לנגישות להשכלה הגבוהה.
הפערים בהשכלה, שגדלים ככל שעולים בשלב הלימוד, באיכות התעודה או בתחום התואר האקדמי, מעמידים בספק את יכולתה של מערכת החינוך להתמודד עם החסכים שחלק מהתלמידים מגיעים עימם מבית ההורים, ומכאן עם הפערים הצפויים בדור הבא.
http://www.knesset.gov.il/committees/heb/docs/gap15-4.htm
*384*
מדיניות הממשלה
מדיניות הממשלה יכולה להשפיע על הפערים בחברה. במדינה דמוקרטית מודרנית הממשלה נותנת לאזרחים שירותים שונים המשפיעים על מצבם החברתי-כלכלי, כמו חינוך, בריאות, תעסוקה ורווחה.
מדינת הרווחה צריכה לעזור לכלל אזרחיה, ובייחוד לנזקקים לכך (מובטלים, בעלי מוגבלות, זקנים ועוד). בדרך זו מדינת הרווחה מסייעת בצמצום הפערים הכלכליים. אמנם כפי שלמדתם בפרק "זכויות חברתיות", בעולם התפתחו שתי גישות כלכליות עיקריות שמשפיעות על מידת מדיניות הרווחה במדינה והיקפה. הגישה הכלכלית-חברתית ליברלית דוגלת בהתערבות מזערית של הממשלה בכללי השוק החופשי ובחברה, ובמתן מינימום השירותים למינימום האנשים. אין בגישה זו משום ניסיון לצמצם פערים כלכליים-חברתיים, והיא מסתפקת בהפחתה של תופעת המצוקה הכלכלית והעוני.
במקביל, הגישה הכלכלית-החברתית סוציאלית-דמוקרטית, דוגלת בהתערבות ממשלתית מכוונת ומבוקרת בכלכלה ובחברה לשיפור תנאי חייה של האוכלוסייה, באמצעות מתן מירב השירותים למירב האנשים, ורואה בכך אמצעי לקידום שוויון כלכלי-חברתי.
על פי דוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2011: חלקן של המשפחות בגיל העבודה שאינן עובדות ירד בכלל האוכלוסייה, על רקע המדיניות ארוכת הטווח
של הממשלה לעידוד התעסוקה ודחיפה לתעסוקה באמצעים שונים, וכן עקב
ההתאוששות הכלכלית במשק.
נתונים אלה מחייבים בחינה של המשך המדיניות החברתית-כלכלית, שכן הם מבהירים שלא די במדיניות להגדלת התעסוקה, אלא במקביל יש צורך לשפר את רמת ההשתכרות של המצטרפים החדשים והקיימים לשוק העבודה.
שר הרווחה מאיר כהן הקים ועדה שמטרתה להגיש תוכנית לצמצום העוני בישראל. לדבריו: "בעיית העוני אינה בעיה של העניים אלא הבעיה שלנו כמדינה ושלנו כממשלה. האחריות לאזרחים היא שלנו כמדינה וכממשלה, ואנחנו מקבלים עליה אחריות. הרבה שנים התייחסנו לעניים כדבר שבשגרה, אך אנחנו פועלים ולא חיכינו לדוח העוני. אנו מטפלים בנושא. כולם יושבים סביב השולחן ומוצאים פתרונות. אנחנו מקבלים אחריות..."
*385*
- יש המייחסים את הגידול בעוני לפער שבין הגידול המתמיד ביוקר המחיה לגידול המועט בשכר הממוצע במשק ובשכר המינימום. המחירים גבוהים, השכר נמוך, והתוצאה היא עוני.
- יש הרואים בחינוך כפתרון לעוני. יש לתת חינוך טוב לכל מי שלא מקבל אותו כיום.
- יש החושבים שהממשלה צריכה לפתח תוכניות של הכשרה מקצועית ועדכון כישורים לכל אורך שנות העבודה. העובד אמור לקבל הכשרה מקצועית, ללמוד לאורך הדרך ולהשתדרג.
- יש הסוברים שמדיניות הממשלה של הפחתת המיסים לכולם, לצד הקיצוצים הגדולים בקצבאות, הגדילה את האי שוויון. הפחתת המיסים סייעה לכל האוכלוסייה במידה דומה פחות או יותר, אבל הפחתת הקצבאות התמקדה כמעט רק בציבור בעלי הכנסות הנמוכות. כלומר, העניים שילמו באמצעות קיצוצי הקצבאות שלהם את הפחתת המס לכלל האוכלוסייה, ובכך שילמו את המחיר לכולם, כולל העשירים בהרבה מהם.
שאלה: מה לדעתכם על הממשלה לעשות? הציעו פתרונות לצמצום העוני בחברה הישראלית.
*385*
בישראל, כמו ברוב המדינות הדמוקרטיות בזמננו, קיימת מדיניות רווחה.
מושגון
מדיניות רווחה: הקצאת המשאבים של המדינה לענייני הרווחה השונים - בריאות, תמיכות במוחלשים באמצעות קצבאות שונות (קצבת זקנה, קצבת אבטלה, קצבת הבטחת הכנסה).
עם זאת, החל משנות השמונים החל תהליך של הנהגת מדיניות רווחה מצומצמת והקטנת חלק מהשירותים שניתנו עד אז לאזרחים נזקקים. מדיניות זו כללה קיצוץ (צמצום) בקצבאות המיועדות לקשישים, למשפחות ברוכות ילדים, למובטלים, לאימהות חד הוריות ועוד.
טענות התומכים בצמצום שירותי הרווחה
הממשלה החליטה לצמצם חלק משירותי הרווחה מפני שקצבאות הרווחה השונות (ילדים, זקנה, נכות, אימהות חד הוריות ועוד) עולות למדינה הרבה מאוד כסף. היות שהמדינה נמצאת בקשיים כלכליים, היא צריכה לחסוך בהוצאותיה. כמו כן טענו ממשלות בעבר כי הענקת קצבאות עלולה לעודד חלק מהאנשים להסתמך על הקצבאות הניתנות להם במקום לצאת לעבוד.
*386*
טענות המתנגדים לצמצום שירותי הרווחה
המתנגדים לצמצום מדיניות הרווחה טוענים כי חובתה של המדינה לשמור על זכויותיהם החברתיות של כלל אזרחיה, ובייחוד של החלשים והזקוקים לתמיכה. על פי טענה זו, ללא העזרה שמעניקה המדינה לאוכלוסיות נזקקות כמו זקנים, מובטלים, אימהות חד הוריות ועוד - ידרדר מצבם הכלכלי, החברתי והבריאותי ומספרם של העניים ילך ויגדל.
למשל, בשנת 2009 מספרם של העניים בישראל היה 1,774,800 (25 אחוז מכלל האוכלוסייה), אחוז הילדים העניים הוא 36.35 אחוז. ללא מדיניות הרווחה (ותמיכות כספיות נוספות) מספרם של העניים היה גבוה הרבה יותר - 2,212,500 אנשים (33.8 אחוז מהאוכלוסייה).
עוד טוענים המתנגדים לצמצום שירותי הרווחה כי הפערים הכלכליים בישראל הם תוצאה של אי שוויון אזרחי חברתי ואפליה מטעם המדינה, כגון האפליה של האוכלוסייה הערבית או של העולים החדשים, ולכן המדינה אחראית לצמצום של פערים אלו.
לפניכם שתי טענות:
א. "ממשלות ישראל נתנו קצבאות ביד רחבה וגרמו לאוכלוסיות שלמות לא לצאת לשוק העבודה. אין סיר בשר של קצבאות, כי הכלכלה תתמוטט וסיר העבודה יהיה ריק. אמנם בני האדם נולדו שווים, אך כל מי שמצליח בחיים מצליח בזכות כישוריו ומאמציו, ומי שאינו מצליח זו אשמתו. כל אדם צריך להסתדר בעצמו מבלי שאף אחד יעזור לו".
ב. "אין דבר כזה שבני האדם נולדו שווים. ישנם אנשים שנולדו למשפחות עניות וכאלה שנולדו למשפחות עשירות, ישנם אנשים שנולדו בריאים וכאלה שלא. לכן אי אפשר להתייחס לכולם באותה מידה, הממשלה צריכה לעזור לאנשים מסוימים יותר מלאחרים".
1. איזו גישה חברתית כלכלית מבטאת כל אחת מהאמירות הנ"ל? הסבירו.
2. מהי עמדתכם לגבי הנאמר?
3. התחלקו לצוותים ונסו להגיע להסכמה באמצעות משא ומתן על מדיניות הרווחה הרצויה עבור מדינת ישראל.
לדוגמה:
למי יש לדאוג מבחינת קצבאות? למי אין להעניק קצבאות?
רשמו ז - זכאים לקצבה, א - אינם זכאים לקצבה, ל - לא הוכרע
*387*
- משפחה של עולים חדשים שברחו מאיראן חסרי כול.
- משפחה של חייל צה"ל שנפצע בשירותו הצבאי.
- משפחה שאבי המשפחה אינו מוצא עבודה - מובטל.
- נכה מתאונת דרכים.
- איש קשיש שנותר חסר כול.
- משפחה בת 16 נפשות שמתקשה להתקיים משכר האב.
- אישה קשישה ניצולת שואה.
- תושבים הגרים ביישובי ספר וסופגים טילים.
- משפחה של ערבי ישראלי שלא שירת בצבא.
- משפחה בת עשר נפשות של יהודי חרדי שלא שירת בצבא.
- תושבים חוזרים-ישראלים שירדו מהארץ ועכשיו רוצים לשוב.
- עקרות בית המטפלות בילדים.
- אלמנת צה"ל וילדיה.
- אימהות חד הוריות.
חשבו על דרכים נוספות לעזור לזכאי הקצבה, כגון:
סבסוד מים וחשמל
מיסוי לבעלי הכנסה גבוהה והענקת המיסים לבעלי ההכנסה הנמוכה
פטור מתשלומים שונים כגון ארנונה, אגרת חינוך
סיוע במגורים
עוד דרכים?
לאחר שחשבתם מי ראוי לקצבה...
דונו:
1. האם כולם זכאים לעזרה במידה שווה? אם לא - חשבו למי המדינה צריכה לסייע בעיקר ומדוע?
2. האם יש הראויים לכל הסיוע? מי ראוי רק לחלק?
3. האם הצלחתם להגיע להסכמה? אם לא, מדוע?
*388*
*388*
הפערים הכלכליים יוצרים בעיות רבות:
א. עוני
בעשור האחרון של המאה העשרים ובעשור הראשון של המאה העשרים ואחת, העוני היה לתופעה רחבת היקף בחברה הישראלית. מדינות שונות מגדירות מיהו עני בצורה שונה. ההגדרה היא יחסית לתנאי החיים של האנשים החיים באותה מדינה. במדינת ישראל, אדם נחשב עני אם הוא בן למשפחה שהכנסתה החודשית פחותה מסכום כסף מסוים שאותו קובעת הממשלה, והנקרא קו העוני.
מושגון
קו העוני: סכום כסף מסוים שנקבע על ידי הממשלה ומבטא את ההכנסה הבסיסית שלה זקוקה משפחה שלימה, על מנת להתקיים בכבוד. אדם שההכנסה המשפחתית שלו נמצאת מתחת לסכום זה - מוגדר כעני. קו העוני בשנת 2012 היה 2,820 שקל לאדם שחי לבד, ו- 4,512 שקל לזוג. קו העוני למשפחה בת ארבע נפשות נקבע אז ל-7,219 שקל לחודש.
חשוב לציין כי אוכלוסיית העניים בישראל מורכבת לא רק מאזרחים שאינם עובדים (מובטלים), אלא אף מאזרחים שעובדים, אך משתכרים שכר נמוך מאוד עבור עבודתם, שכר שאינו מספיק לצורכי הקיום הבסיסיים היומיומיים.
כאשר גדל מספר העניים במדינה, יותר ויותר אנשים חיים ברמת חיים נמוכה ומתקשים להשיג חלק מן הצרכים הבסיסיים שלהם, כמו תרופות, ספרי לימוד, בגדים ועוד. כמו כן, העוני עשוי ליצור רגשות של תסכול וייאוש בקרב העניים, הן מפני שאינם מצליחים להתקיים בכבוד והן מפני שאינם יכולים להבטיח כי ילדיהם יזכו לעתיד טוב יותר.
אילו ערכים שעליהם למדנו עומדים בסתירה למצב של עוני?
*389*
ב. פגיעה בזכויות חברתיות ובשוויון הזדמנויות
הפערים הכלכליים והעלייה בשיעור העניים בחברה מובילים לפגיעה בחלק מן הזכויות של אזרחים אלו, כמו פגיעה בזכות לקבלת חינוך או בזכות לקבלת שירותי בריאות.
הפגיעה בזכות לשוויון בחינוך
במדינת ישראל קיים חוק חינוך חובה. לפי חוק זה, תפקידה של המדינה לדאוג לכך שכל הילדים במדינה יוכלו ללמוד בבתי הספר. אחת ממטרותיו המרכזיות של החוק היא לאפשר שוויון הזדמנויות לכל התלמידים במדינה. כלומר, לאפשר לכל ילד וילדה, בלא קשר למצבה הכלכלי של משפחתם, ללמוד ולהתקדם.
האם קיומו של חוק זה אכן יוצר שוויון הזדמנויות בין כל הילדים בישראל?
כיום התשובה לשאלה זו היא: לא.
משפחות עשירות מסוגלות להשקיע יותר כסף בחינוך ילדיהן מאשר משפחות עניות. הן יכולות לשלם עבור שיעורים פרטיים במקצועות שהתלמידים מתקשים בהם, לרכוש יותר ספרים, לרשום את הילדים לחוגי העשרה שונים העוזרים לקידומם ולהצלחתם.
לעומת זאת, משפחות עניות בדרך כלל אינן מסוגלות לעשות זאת. ההורים אינם יכולים לממן שיעורים פרטיים וחוגי העשרה לילדיהם, ולעיתים קרובות אינם יכולים לסייע להם בכוחות עצמם, בשל היותם עסוקים בבעיות פרנסה. נוסף על כך, תלמידים ממשפחות עניות נאלצים לפעמים לעבוד בשעות אחר הצהריים כדי לעזור בפרנסת המשפחה. כל אלה מקשים על יכולתם להתרכז בלימודים ולהצליח. בנוסף, בתי ספר יוקרתיים נוהגים לגבות מההורים תשלומים נוספים. התוצאה היא כאמור פגיעה בזכות הבסיסית לשוויון בחינוך.
הפגיעה בזכות לבריאות
זכות חברתית נוספת שנפגעת כתוצאה מן ההחרפה של תופעת העוני היא הזכות לקבל שירותי בריאות מן המדינה.
בישראל קיים חוק בריאות ממלכתי. על פי חוק זה, לכל אדם יש זכות לקבל שירותים רפואיים בסיסיים, כדוגמת בדיקות אצל רופא, טיפולים שונים, מימון חלקי של תרופות ושירותים רפואיים נוספים הנכללים במה שנקרא "סל שירותי בריאות". כל אדם במדינת ישראל משלם מס בריאות. כלומר, אחוז מסוים מהכנסתו מועבר לקופת המדינה, לשם "ביטוח בריאות". המדינה מצידה צריכה לדאוג לכך שבעת הצורך יקבל כל אדם החי בתחומה טיפול רפואי מתאים. אולם שירותי הבריאות שאותם מספקת המדינה הם שירותי בריאות בסיסיים בלבד. חלק מהציבור
*390*
אינו מסוגל לצרוך שירותי בריאות רחבים יותר כאשר הוא נדרש לכן, כפי שנראה מנתוני הסקר הבא:
- 19 אחוז מהציבור מתקשים ברכישת תרופות בשל מצבם הכלכלי ונאלצים לוותר עליהן.
- 13 אחוז מהציבור אמרו שנאלצו לוותר על ביקור אצל רופא בשל ההוצאות הכספיות הכרוכות בכך.
- 9 אחוז מההורים נאלצו לוותר על שירותי בריאות לילדיהם, בכלל זה ביקור אצל רופא, תרופות ורופאי שיניים - בשל בעיות כלכליות.
(סקר ההסתדרות הרפואות לשנת 2005: פורטל ההסתדרות הרפואות הישראלית, www.ima.org.il)
ג. סכנה להמשך קיומו של המשטר הדמוקרטי
מושגון
מתח על בסיס מעמדי: המתיחות הקיימת בין אזרחים ממעמדות שונים בחברה, ובייחוד בין עניים לעשירים. מתיחות זו יכולה להתקיים גם בין האזרחים העניים לבין השלטון. השסע (פער) המעמדי מתבטא בפגיעה בזכויות החברתיות ובזכות לשוויון: פגיעה ביציבות המשטר הדמוקרטי; פגיעה ביחסים בין האזרחים לשלטון ובהחרפת בעיית העוני.
הפערים הכלכליים שעליהם למדנו בפרק זה יוצרים במדינת ישראל מתח על רקע מעמדי, בין עשירים מאוד לעניים מאוד (ראו שוב טבלת העשירונים). הדבר בא לידי ביטוי בתחושות קיפוח, התסכול וחוסר האונים של אלה הנמצאים בעשירונים התחתונים. רגשות אלה מופנים כלפי המדינה, כלפי הרשויות וכלפי אלו המשתייכים למעמד כלכלי גבוה יותר. מעבר לכך, החפיפה הקיימת בישראל בין פערים מעמדיים לשייכות לאומית, דתית ועדתית, אף מחריפה תחושת תסכול זו כלפי המדינה והחברה.
פערים כלכליים חריפים עלולים לסכן את המשך קיום השלטון או המשטר הדמוקרטי במדינה. סכנה זו יכולה להתבטא בשני אופנים:
הפרת חוקי המדינה ופגיעה ביחסים בין אזרחי המדינה
פערים כלכליים עמוקים גורמים להחרפת המתח על בסיס מעמדי, כלומר להעמקת הפיצול וההפרדה בין עניים לעשירים, ולעלייה ברמת העוינות והחשדנות בין המעמדות השונים. כאשר בעיית העוני הולכת ומחריפה, עלולים התסכול והייאוש של אלה שאינם מצליחים להתקיים בכבוד להוביל אותם לתחושה שהפתרון היחידי למצבם יושג באמצעות הפרת חוק או התנהגות אלימה.
*391*
ירידה בתחושת השייכות של האזרחים או במעורבות האזרחית
כאשר מספר האזרחים החיים מתחת לקו העוני הולך וגדל, פוחתת שביעות רצונם מחייהם ומהנעשה במדינה, ובעקבות כך פוחתת רמת מעורבותם האזרחית. אחת התוצאות של ירידה בתחושת המעורבות האזרחית של אזרחים ממעמד כלכלי נמוך, היא שרבים מהם אינם מצביעים בבחירות. הם חושבים שאין להם סיכוי לשנות את המצב הפוליטי, ויש להם תחושה כי בעלי התפקידים הציבוריים אדישים לרצונותיהם. במצב זה, שבו אנשים רבים עסוקים כל העת בקשייהם הכלכליים ובניסיונם לשרוד, הם אינם פנויים לעסוק בעניינים חברתיים ומדיניים.
כאשר הפיצול והעוינות החברתית מחריפים, אזרחים רבים אף אינם מעוניינים לדאוג ולעזור לאנשים אחרים בסביבתם. המתיחות איננה אם כן רק בין עניים לעשירים, אלא גם בין עניים לשלטון במדינה. העניים מאשימים את השלטון בהידרדרות מצבם ובכך שהוא אינו מגן עליהם ואינו דואג לכך שיחיו בכבוד, ברמת חיים סבירה.
במצב זה, שבו אזרחים אינם חיים ברמת חיים סבירה וקיים מתח חברתי גבוה בין עניים לעשירים ובין האזרחים לשלטון, יציבותו של המשטר הדמוקרטי נמצאת בסכנה.
במקור אחד נאמר: אם אין קמח, אין תורה" (אבות, ג, כ"א)
במקור אחר נאמר:
"היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה" (נדרים, פ"א, ע"א)
1. למה התכוונו חז"ל בכל אחד מהפתגמים?
2. מהו היחס הקיים בין שני הפתגמים?
3. האם אתם מאמינים כי אם אין "קמח" יכולה להיות "תורה"?
*392*
אזרחי מדינת ישראל, בדומה לאזרחי מדינות אחרות בעולם, שונים זה מזה במצבם הכלכלי (הכסף והרכוש שיש להם). מקובל לבדוק הבדלים אלה על ידי חלוקת האוכלוסייה לעשירונים (לעשר קבוצות).
הכרנו את הגורמים המשפיעים על יצירת הפערים הכלכליים: פערי רכוש והון שעוברים בירושה בתוך המשפחות (אנשים שנולדים למשפחות עשירות לעומת אנשים שנולדים למשפחות עניות); הפערים בהכנסה (מובטלים לעומת עובדים, עובדים בעלי הכנסה גבוהה לעומת עובדים בעלי הכנסה נמוכה); האבטלה ומדיניות הממשלה (צמצום מדינת הרווחה). תוצאות הפערים הכלכליים מביאות לידי הגדלת בעיית העוני, לפגיעה בזכות לשוויון ובזכויות חברתיות בסיסיות אחרות (כדוגמת הזכות לשוויון הזדמנויות בחינוך או בזכות לקבלת שירותי בריאות); להתגברות המתח החברתי בין אזרחים לבין עצמם ובינם לבין השלטון; לירידה במעורבות האזרחית ובתחושת השייכות למדינה.
כמו כן ראינו, לקראת סיום הפרק, כי הפערים הכלכליים יוצרים שסע מעמדי והם מסכנים את יציבות המשטר הדמוקרטי במדינה.
- עשירונים
- פער כלכלי-חברתי
- מדיניות רווחה
- קו העוני
1. עיינו בעיתוני השבוע האחרון ובאתרי האינטרנט; מצאו דיווחים או כתבות על אירועים שנבעו ממצוקה כלכלית-חברתית בחרו אירוע אחד. מי לדעתכם אחראי למתן מענה במקרה שבחרתם?
מה תפקידם של הפרט/הקהילה/המדינה במקרה זה?
*393*
2. "הפתרון לעוני נמצא בפתרון בעיות היסוד שהופכות אנשים לעניים, בראש ובראשונה - בחוסר ההשכלה שלהם. מי שאינו משכיל לא יוכל לעולם להרוויח יותר משכר מינימום, ולא משנה מה יהיה גובהו".
(מירב ארלוזורוב, "שרת העוני יולי תמיר", 26.4.2006 ,The Marker)
http://www.themarker.com/career/1.362088
א. מדוע לדעתכם סבורה הכותבת שגם העלאת שכר המינימום לא תחלץ אנשים מעוני?
ב. מהו הפתרון הנכון לדעתה? מהי עמדתכם? הסבירו.
3. כיצד לדעתכם אפשר לצמצם את הפערים הכלכליים-חברתיים בישראל?
4. "בשנת 2004, יהודים הרוויחו יותר מערבים ב-25 אחוז; אשכנזים הרוויחו יותר ממזרחים ב-36 אחוז".
(מתוך: תמונת מצב חברתית, מרכז אדווה, 13.12.2005)
א. מה אפשר ללמוד מכך על הקשר בין השסע המעמדי לשסע הלאומי או על הקשר בין השסע המעמדי לשסע העדתי?
ב. מהן הסיבות לפערים אלה בהכנסה?
5. העוני נמצא בעיקר בקרב משפחות מרובות ילדים ואימהות חד הוריות, מזרחים, קשישים, ערבים, עולים חדשים וחרדים.
א. מהן הסיבות לעוני בקרב אוכלוסיות אלו?
ב. מה המשותף לקבוצות אלו ומה השוני ביניהן?
ג. היכנסו לאתר של משרד הרווחה, שכתובתו: http://www.molsa.gov.il.
לחצו על: "שירותי רווחה לאוכלוסייה", שוטטו באתר ונסו להשיב על השאלות.
לאילו אוכלוסיות מסייע משרד הרווחה? באיזה אופן?
6. "אדם חופשי הוא אדם הנהנה מהחירות להתבטא, להאמין, להפגין ועוד זכויות אזרחיות ופוליטיות. אבל מה הערך של זכויות פוליטיות לאדם רעב או חולה?"
(יוסי דהאן, יו"ר מרכז אדווה - "החירות לחיות בכבוד", 16/4/03, ynet דיעות)
א. מהי עמדתכם על האמירה שמופיעה לעיל? הסבירו.
ב. אילו עקרונות דמוקרטיים נפגעים עקב החרפת הפערים הכלכליים והירידה בשיעור ההצבעה של אזרחים ממעמד כלכלי נמוך?
ג. האם לנוכח מצב זה מתחייבת פעולה כלשהי? אם כן, מהי? מי צריך לפעול?
ד. מה הייתם ממליצים לבני נוער בני גילכם לעשות כדי לצאת ממעגל העוני? חשבו על עצות ריאליות, כלומר מעשיות וניתנות לביצוע.
*394*
*394*
אלה אינם דברי פרידה. עם סיום לימודי האזרחות בשנת הלימודים הנוכחית ועבודתכם בספר ערכים ואזרחים נכון לקדם את פניכם בברכת: ברוכים הבאים!
ברוכים הבאים למודעות חברתית.
ברוכים הבאים לאחריות על הנעשה סביבכם, בבית הספר, בין החברים והחברות, בשכונת מגוריכם, ביישוב, במדינה.
כבר היום, כנערים וכנערות בגיל התיכון, אתם יכולים להיות אזרחים החיים חיים ערכיים ופועלים לשיפור החברה והמדינה ומעמדו של כל פרט בתוכה.
בעוד שנים ספורות ימלאו לכם שמונה עשרה שנים ותוכלו להשתתף באופן פעיל בעיצובה של הדמוקרטיה הישראלית, למלא את חובתכם האזרחית ולבחור לכנסת. הספר ערכים ואזרחים נתן לכם כלים להכיר את מדינת ישראל, את רשויות השלטון, שיטת הממשל, חובות וזכויות האזרח והפרט ואת החברה הישראלית לגווניה. הידע שרכשתם חשוב ושימושי לכם בחייכם כאזרחים.
ברוכים הבאים, אזרחי ישראל הצעירים. כולנו סומכים עליכם ומקווים שבזכותכם תהיה לנו חברת מופת שתתבסס על ערכים של אחריות הדדית. אנו סומכים עליכם ומקווים שתבטיחו את קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית הממלאת את ייעודה כמדינת הלאום היהודי, השומרת על זכויות המיעוטים והמשרתת כראוי את כל אזרחיה.
שלכם,
צוות ערכים ואזרחים
מכון ון ליר בירושלים
סוף הספר