צועדים בדרך המילים ה'
מקראה בין תחומית ללימודי השפה העברית
קריאה, כתיבה, האזנה ודיבור
בינה גלר-טליתמן
חנה שליטא
כנרת בית הוצאה לאור
ישראל 2014
עמודי דפוס 6-299
העתיקה: ענבל חורי
הספריה המרכזית לעיוורים
נתניה ישראל 2016
העתקה או העברה של העותק המותאם בניגוד להוראות חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות התשע"ד - 2014, מהווה הפרה של זכות יוצרים.
(על גב הספר כתוב):
מקראה חדשה ומעודכנת מבית "דרך המילים"
ערוכה על פי תוכנית הלימודים: "חינוך לשוני: עברית - שפה, ספרות ותרבות" (תשס"ג) ועל פי התבחינים שפורסמו על ידי משרד החינוך בנובמבר 2011
המקראה כוללת התנסויות בקריאה, בכתיבה בהאזנה ובדיבור לפי יעדי החינוך הלשוני כפי שהוגדרו בתוכנית הלימודים ותבחיני תשע"ב.
- פיתוח וייעול של תהליכי קריאה - קידום השטף והדיוק
- הפקת משמעות מטקסטים מעולם השיח העיוני
- הוראת יצירות ספרות
- קריאת ספרים שלמים להנאה
- הרחבת אוצר המילים
- קידום תהליכי כתיבה
- הבעה בעל-פה
- פיתוח ידע הלשון
- שילוב מיומנויות אורייניות בתחומי הדעת הנלמדים
- התנסות עצמית בביצוע משימות אורייניות בבית ובכיתה
מה במקראה?
ספרות - סיפורים, מעשיות ואגדות, משלים, שירים
מקורות יהודיים - תפילות ופיוטים, אגדות וסיפורי צחז"ל, מדרשים וסיפורים חסידיים טקסטים מידעיים - בנושאי מדעים, איכות הסביבה, ביוגרפיות ועוד
המקראה מלווה באיורים, תצלומים ויצירות אמנות מרהיבות
למקראה מצורף מדריך למורה מפורט ועשיר
www.kinbooks.co.il
כנרת בית הוצאה לאור
תוכן העניינים
(התוכן ערוך כך: שם הפרק ועמוד דפוס)
*6*
*6*
(בספר תמונה - היעזר במורה)
*7*
מה במדור?...
כיצד משפיעה עלינו קריאת ספרים?
- נקרא על כך שני שירים: "עם ספר על שפת הים" מאת לאה גולדברג; את שירו של פרץ בנאי: "כל הכבוד לאבא" וקטע מהמאמר: "הקריאה היא הרפתקה" מאת סימון דה-בובואר.
- במסגרת מועדון הקוראים נתנסה בחוויית קריאה לשם הנאה. נקרא את הספר "ניסים ונפלאות" מאת לאה גולדברג.
- כיצד ומתי הפך הספר נגיש לבני אדם? נקרא על כך בכתבה: "הדפוס - ההמצאה ששינתה את חיי האדם" מאת דורית ריינס. ונבין כיצד שינתה המצאה זו את חייהם של רבים בעולם.
- נבדוק אם יש קשר בין ספרי מדע בדיוני לבין המצאות טכנולוגיות שבני האדם משתמשים בהן בימינו. נקרא את הכתבה: "מהמדע הבדיוני אל המציאות" מאת מיכל בן דוד.
לשון ושיח
- נלמד להבחין וגם להשתמש בכתיבה, בביטויים שלא במשמעות הפשוטה והמקורית שלהם.
- נלמד דרכים יעילות לקריאת קטע מידעי וקטע טיעוני.
- זיהוי זמן הפעלים עוזר לזהות בזמן הקריאה - מה שייך לזמננו, מה שייך לעבר ומה שייך לעתיד.
- נלמד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון עשירה ומדויקת בכתב ובשיחה.
- נכתוב סיפור.
*8*
*8*
לשכב על שפת הים והרוח,
הכובע מצל והספר פתוח,
קוראה הילדה ודפי אגדות
פותחים שערי ארצות אבודות.
הנה הספינה בלב ים מתנדנדת,
בסער גלים היא עולה ויורדת,
בה ילד קטן וזריז כסנאי
מפליג למרחק ומגיע אל אי.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
ולחם מביא לאלפי ילדים.
והיא - בת המלך מארץ נידחת
יוצאת עם הילד לים בלי פחד,
ויש לה מאמא תמונה למזכרת
וקוף נאמן הקשור בשרשרת.
פרוע הים ולסער אין סוף.
תועה הספינה - התגיע לחוף?...
קוראה הילדה ודפי אגדות
פותחים שערי ארצות אבודות.
*9*
(בספר תמונה - היעזר במורה)
1. המשוררת מספרת בשיר על חוויית הקריאה של ילדה.
א. היכן נמצאת הילדה בשעה שהיא קוראת?
ב. מה גורם לה הנאה מלבד הקריאה? הסבירו כיצד אפשר לדעת.
2. שערו: מה מעורר את סקרנות הילדה בספר שהיא קוראת?
3. בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו:
א. מה מסופר בספר שקוראת הילדה?
ב. איזה סוג של ספר קוראת הילדה? הסבירו לפי מה הבנתם.
4. הספר שהילדה קוראת מרתק אותה. כיצד אפשר לדעת זאת?
5. א. בדקו אם יש בשיר חלקים השייכים למציאות של הילדה וחלקים השייכים
לעולם הדמיון שלה. השלימו:
המציאות של הילדה מתוארת בבית -- של השיר וגם בבית --.
עולם הדמיון מתואר בבתים: --.
ב. שערו: מדוע יש הפרדה בשיר בין עולם הדמיון לבין עולם המציאות של הילדה? נמקו תשובתכם.
6. הציעו כותרת מתאימה לאיור לפי השיר.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
כפי שכבר ראינו, לעיתים קרובות משתמשים בדימויים מן הטבע, דוגמת "חזק כשור", כדי לתאר תכונות של בני אדם. השלימו את החסר בצירופים שלהלן. היעזרו במחסן המילים:
(בספר תמונה - היעזר במורה)
קל --; -- כצפור דרור;
מלא --; -- כאבן;
מהיר --; -- כשמש;
גיבור --; -- כשועל
2. א. לאיזה בעל חיים משווה הילדה את הילד?
ב. כיצד מצטייר הילד בדמיונכם בעזרת הדימוי הזה?
*10*
*10*
(פסקה 1) ילדה הייתי וגם נערה, והקריאה היתה לי לא רק בידורי האהוב, אלא המפתח שפתח לפני את שערי העולם. ברגעים הקשים של נעורי הצילה אותי הקריאה מבדידות. מאוחר יותר היא סייעה בידי להרחיב את ידיעותי, להבין את סוד המשמעות של היות אדם ואת תכלית ומטרת עבודתי כסופרת. שמחת הקריאה לא הוקהתה. תמיד אני משתאה לגלגולם של אותם סימנים שחורים במילה, המטילה אותי לחיק העולם והמשקיעה את העולם בין ארבעת כתלי...
(פסקה 2) הסיפור מטלטל אותי רחוק רחוק. עם זאת אני חשה עלי את מגע השמש והרוחות; אני שואפת את ריחם של העצים. יש שאני שולחת מדי פעם את מבטי אל תכלת השמים. אני נשארת במקום, בעוד כולי אי-שם... במקרים רבים אני קוראה לשם הנאת הקריאה יותר מאשר לשם הקריאה עצמה...
(תרגם: ל' קופרשטיין)
(בספר תמונה - היעזר במורה)
1. הכותרת היא "הקריאה היא הרפתקה". איך אתם מפרשים את המילה הרפתקה?
א. מה מרגישים בחוויית הרפתקה?
ב. אם חוויתם הרפתקה, ספרו עליה.
2. שערו מדוע רואה הכותבת בקריאה הרפתקה. נמקו תשובתכם.
3. מה תורמת הקריאה לכותבת?
4. הכותבת מציינת:
א. "אני קוראת לשם הנאת הקריאה".
ב. "הקריאה סייעה בידי להרחיב את ידיעותי".
עם איזו אמירה אתם מסכימים יותר? נמקו.
5. כתבו שם של ספר שהעשיר את ידיעותיכם, ושם של ספר שנהניתם לקרוא.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
האם השיר "עם ספר על שפת הים" יכול לשמש דוגמה לכך שהקריאה היא
הרפתקה? נמקו תשובתכם.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
נלמד לנהל דיון בשבעה צעדים
הקדישו זמן מחשבה. מצאו ביצירה את הציטוטים שיוכיחו את עמדתכם.
*11*
1. קבעו את סדר הדוברים.
2. כאשר יגיע תורכם, הוסיפו על דברי חבריכם או הביאו נימוקים מנוגדים.
3. אם תרצו, תוכלו להתחיל את דבריכם באחד מהמשפטים הבאים: יש החושבים ש... לעומת זאת אני חושב/ת... נימוקי הם...
אני מבקש/ת להתייחס לדברי קודמי... אני מבקש להביע את התנגדותי לנימוקיו/יה של...
4. לאחר שכל חברי הקבוצה יביעו את דעתם, סכמו ביניכם אילו נימוקים הם בעלי משקל וכדאי להביאם למליאה.
5. חשבו כיצד כדאי להציג את הדברים במליאה. (דיווח מצגת? דו-שיח?)
6. בחרו נציג או נציגים שיציגו את סיכום הדיון הקבוצתי לפני המליאה.
*11*
*11*
(בספר תמונה - היעזר במורה)
(בספר תמונה - היעזר במורה)
הצייר הצרפתי ז'אן אונורה פראגונאר צייר בשנת 1776 נערה צעירה קוראת.
1. התבוננו בציור, שימו לב לכל הפרטים ותארו מה אתם רואים.
2. הצייר בחר להשתמש בצבעים זוהרים וחמים. מה הוא רומז לנו בכך?
3. מה אפשר ללמוד מהבעת פניה של הנערה על יחסה לחוויית הקריאה?
4. האם תוכלו למצוא קשר בין הציור לבין השיר "עם ספר על שפת הים"?
הסבירו תשובתכם.
*12*
*12*
כל הכבוד לאבא
(בספר תמונה - היעזר במורה)
במחסור ורעב
לבוש בלואים בילדותי
ישבתי בשפת השורות
וכל השאר לא חשוב.
כמו אבא אז וספר בין אצבעותיו
אמר:
פה טמון כל הסוכר שבעולם
*13*
(בספר תמונה - היעזר במורה)
1. בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו:
א. מה מספר הדובר בשיר על ילדותו?
ב. מה לומדים מן השיר על סדר העדיפויות במשפחה?
2. בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו:
א. למה חינך האב את בנו?
ב. "כל הכבוד לאבא" - על מה זכה אבא להערכה ולשבח מפי הדובר בשיר?
3. הדובר בשיר מעוניין שהקוראים ידמיינו וירגישו את החוויה הנעימה שעבר בשעת קריאת הספרים.
א. מצאו והעתיקו את השורה המתארת את החוויה הזו.
בחרו אחת משתי המשימות הבאות:
ב. מה אתם מדמיינים כאשר אתם קוראים את השורה שהעתקתם בסעיף א?
ג. נסו לצייר את אשר ראיתם בדמיונכם.
4. משוררים משתמשים לעיתים בכתיבתם בביטויים ציוריים מקוריים משלהם. עיינו בשיר. שערו איזה ביטוי ציורי הוא המקורי בשיר?
(בספר תמונה - היעזר במורה)
בחרו אחת מהמשימות הבאות:
1. המליצו בפני חבריכם על ספר אהוב. ספרו במליאה את עיקר תוכנו במשפטים אחדים. הסבירו מה גרם לכם הנאה בשעת הקריאה.
תכננו את דבריכם באופן שירשים את השומעים וישפיע עליהם לקרוא את הספר.
2. האם אתם מושפעים מגיבורי הסיפורים שקראתם? ספרו זה לזה דוגמאות מספרים שקראתם.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
השיר פותח בביטוי הערכה עמוקה לאב.
נשער שביום הולדת החמישים, נערכה מסיבה לכבוד האב.
הדובר הבן בירך את אביו, העלה זיכרונות מימי ילדותו והודה לאביו. כתבו את דבריו.
*14*
*14*
(בספר תמונה - היעזר במורה)
(בספר שלוש תמונות)
1. התבוננו בציורו של מאיר פיצ'חזדה שלפניכם ותארו אותו. שימו לב לחפצים שבו, לרקע ולצבעים שבחר הצייר.
2. חז"ל אמרו: "אם אין קמח אין תורה". כלומר, קשה ללמוד כאשר רעבים ללחם. האם פתגם זה יכול לשמש כותרת לציור? נמקו עמדתכם.
3. בשיר של פרץ בנאי ראינו שהעוני והמחסור לא מנעו מהילדים לקרוא, ללמוד וליהנות מהספרים.
א. כיצד שונה גישתו של הצייר מגישתו של המשורר?
ב. עם איזו גישה אתם מסכימים?
*15*
לקראת קריאה
1. עיינו בכותרת, בתצלומים, במשפט הפתיחה ובמשפט הסיום של הקטע המידעי. שערו, מה תוכן הכתבה?
2. עתה קראו את הכתבה.
3. אתרו את המשפטים בכתבה:
א. ששייכים לתקופה שלפני המצאת הדפוס.
ב. שמתארים את הרעיון שעלה במוחו של גוטנברג.
ג. שמציינים את השינויים שחלו אחרי שהתחילו להדפיס ספרים.
*15*
(פסקה 1) במשך אלפי שנים לא היו ספרים בבתים פרטיים. הספרים היו נדירים. רק מלכים, שרים וכוהנים קראו בספרים שנמצאו בספריות בארמונות ובמקדשים. באותה תקופה נהגו לכתוב ספרים בכתב יד. כתיבת ספר נמשכה ימים רבים ועלתה כסף רב. כדי ליצור עותק של ספר היה צריך להעתיק הכול מחדש, אות אחר אות. משום כך רק מעטים יכלו להרשות לעצמם לקנות ספר, ורק מעטים ידעו לקרוא ולכתוב וכך להרחיב את השכלתם.
לפני כ-500 שנים חי בגרמניה אדם ושמו יוהן גוטנברג. הוא עבד בליטוש אבנים יקרות. באותם ימים נהגו להשתמש באבני חן בתור חותמות. מי שרצה חותם, חרת את שמו או כל סימן אחר על האבן היקרה, ובדרך כלל שיבץ אותה בטבעת. את החותם הטביעו בשעווה, או שמרחו עליו דיו והטביעו אותו על קלף. בדרך זו לא היה אפשר לזייף את ה"חתימה" האישית של בעל החותם.
(פסקה 2) יום אחד עלה במוחו של גוטנברג רעיון: אולי כדאי לגלף אותיות, כל אות על אבן משלה, ואחר כך לצרף את האותיות וליצור מהן מילים ומשפטים, אחר כך למרוח את הגלופות בדיו ולהדפיס על נייר. כך אפשר להדפיס דפים שלמים, שוב ושוב, בעותקים רבים.
גוטנברג חשב שבזכות הרעיון שלו יהיה אפשר ליצור במהירות ובזול הרבה עותקים של ספר בעזרת שימוש חוזר באותיות המגולפות. במקום אבנים יקרות השתמש גוטנברג במתכת. בשנת 1436 הוא כבר הדפיס את הספר הראשון, ובו עשרים ושמונה עמודים. אחר כך הוא החליט להדפיס את התנ"ך, משימה קשה מאוד באותם ימים.
(פסקה 3) המצאת הדפוס נחשבת עד היום לאחת ההמצאות החשובות בהיסטוריה. בזכות המצאה זו נפוצו הקריאה והכתיבה והיו לנחלתם של בני אדם רבים מאוד. מאז המצאתו של גוטנברג עבר תהליך הדפוס שכלולים רבים. הקריאה בספר ובעיתון הפכה לחלק חשוב מחיינו, וההשכלה הפכה לנחלת רבים.
(מתוך: פשוש, עיתון לילדים מבית "טבע וארץ")
(בספר תמונה - היעזר במורה)
- יוהן גוטנברג 1397-1468
(בספר תמונה - היעזר במורה)
- טבעת חותם, ממצא ארכיאולוגי ממצרים
(בספר תמונה - היעזר במורה)
- גלופות דפוס
*16*
(בספר תמונה - היעזר במורה)
1. אפשר לרכז בטבלה את המידע שבקטע. השלימו לפי הדוגמה.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
הדפוס - ההמצאה ששינתה את חיי האדם
- פסקה 1:
על מי כתוב – הספרים בימים קדומים
מה כתוב –
א. הספרים היו נדירים ויקרים
ב. כתבו ספרים בכתב-יד
ג. רק מלכים, כוהנים ושרים קראו ספרים
- פסקה 2:
על מי כתוב --
מה כתוב --
(בספר תמונה - היעזר במורה)
האם אתם מכירים המצאות אחרות ששינו את חיי האדם? כתבו.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
יוהן גוטנברג מספר על המצאתו. השלימו את סיפורו:
במשך כמה שנים עבדתי בליטוש יהלומים. יום אחד...
(בספר תמונה - היעזר במורה)
1. לפניכם משפטים מתוך הכתבה. הסבירו את המילים ואת הצירופים המודגשים (המילים המודגשות יופיעו בסוגריים). היעזרו במילון.
א. הוא עבד ב(ליטוש) אבנים יקרות.
ב. את החותם (הטביעו) בשעווה... והטביעו אותו על קלף:
ג. אולי כדאי (לגלף) אותיות.
2. מה ההבדל בין חותם לבין חתימה? היעזרו במילון.
3. א. בפסקה האחרונה כתוב: "הקריאה והכתיבה היו ל(נחלת הרבים)". מה פירוש הצירוף: "נחלת הרבים"?
ב. כיצד מתקשר הצירוף "(נחלת הרבים)" במשפט זה לצירוף "(הנחלת הלשון)" במשפט הבא: "מדינת ישראל הקימה אולפנים ל(הנחלת הלשון) העברית לעולים"? היעזרו במילון.
בקטע כתוב: "את החותם הטביעו בשעווה... והטביעו אותו על קלף. בעברית משתמשים בביטוי "הטביע חותמו על..." כאשר רוצים לומר שמישהו (או משהו) השאיר רושם חזק. לדוגמה: פעולותיו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל הטביעו את חותמן על עתידו של עם ישראל.
*17*
4. א. חברו משפט והשתמשו בו בביטוי "הטביע חותמו על..."
ב. הסבירו את המושג "טביעת אצבעות". היעזרו במילון.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
1. חפשו במקורות שונים (ספרים, אנציקלופדיות, אינטרנט) מידע על המצאת הדפוס. כתבו שני פרטי מידע חדשים שלא ידעתם עליהם.
2. חפשו מידע באינטרנט, באנציקלופדיה, או בגיליון "עיניים" 97 שנושאו "המצאות", וכתבו קטע מידע על המצאה או על ממציא שהמצאתו הרשימה אתכם במיוחד.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
1. שאלו את עצמכם לפני איסוף המידע:
- מהן מטרות כתיבתי? לתת מידע? לשכנע אחרים? לתאר ולהסביר? להביע את עמדתי?
- נסחו לעצמכם כמה שאלות שהתשובות עליהן תהיינה הבסיס לכתיבת הקטע.
- אספו מידע מן המקורות.
- בפתח העבודה, הסבירו מדוע ההמצאה שבחרתם הרשימה אתכם במיוחד.
- כתבו את פרטי המידע על הממציא ועל ההמצאה.
- חשבו על שילוב תצלומים מתאימים.
- הסבירו את חשיבותה של ההמצאה לחיי האדם.
- תקנו בהתאם להערות שנראות לכם ענייניות.
- אם תרצו - הכניסו לתלקיט.
2. לאחר איסוף המידע שאלו את עצמכם:
- באיזה משפט כדאי לפתוח את עבודתי?
- באיזה סדר כדאי להציג את המידע שאספתי?
- תחילה אכתוב על...
- שנית אכתוב על...
- שלישית אכתוב על...
- בסיכום אתייחס ל...
לאחר סיום הכתיבה, קראו את עבודתכם לפני חבריכם או תנו למבוגר במשפחה לקרוא ולהעיר.
שפרו את עבודתכם בהתאם להצעות מועילות שקיבלתם. הכניסו את הטיוטות השונות ואת התוצר המוגמר לתלקיט.
*18*
*18*
(פסקה 1) בימינו רבים מפחדים שאנשים יפסיקו לקרוא ספרים והספר ייעלם. הנבואה השחורה הזאת מכונה לפעמים "מותו הצפוי של הספר". החשש הוא שבגלל התפתחות רשת האינטרנט והתקדמות המחשבים הניידים למיניהם, אנשים יעדיפו לקרוא ספרים על גבי צג במקום על נייר, ואז יפסיקו להדפיס ולמכור ספרים.
(פסקה 2) האם זה באמת נורא? - "ודאי!" אתם עונים. אבל אתם טועים. הספר, כחפץ, הוא חסר חשיבות. מה שהופך אותו למופלא הוא הסיפורים שבתוכו. כאשר יוהן גוטנברג הדפיס את הספר הראשון, ב-1455, אנשים כבר קראו ספרים במשך אלפי שנים. תיבת נוח, שמשון ודלילה, משפט שלמה ועצת אחיתופל, כל הסיפורים הנפלאים הללו נכתבו ביד על גבי מגילות או בספרים עבי כרס ונקראו שוב ושוב (ועוד לפני כן הם נחרתו באבן או בלוחות חומר). המצאת הדפוס אפשרה להפוך את הספר להמוני: הוא נעשה זול הרבה יותר מאשר בעבר, וכמובן נוח יותר: אי אפשר לקרוא סיפור חרות על לוחות אבן במיטה; ספר, אפשר גם אפשר.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
(פסקה 4) ובעצם, זה לא חשוב. ילדים הרי ימשיכו לקרוא את "האודיסיאה" ואת התנ"ך, את "פיטר פן" ואת "שר הטבעות", את "הנסיך הקטן" ואת "סיפורי ממלכת נרניה" בכל צורה שבה יהיה להם נוח. לא חייבים לפחד מהעתיד.
(מתוך: עיניים, 77, בנושא: ספר)
במה שונה טענה מטיעון?
הכותב מביא במאמרו דיעות מנוגדות. מקובל לקרוא לדיעה בשם "טענה". טענה אינה עובדה (עם עובדות אי אפשר להתווכח). טענה היא אמירה או דיעה שאפשר להתווכח עליה - האם היא נכונה או צודקת. כגון הטענה שהבנות שונות מהבנים.
על בעל האמירה או הדיעה לשכנע שהטענה נכונה בעזרת נימוקים ודוגמאות. לטענה שמוסיפים לה נימוקים ודוגמאות שמוכיחים שהיא נכונה קוראים: טיעון.
*19*
(בספר תמונה - היעזר במורה)
1. א. העתיקו מהכתבה שתי דוגמאות למשפטים המביעים דיעה ושתי דוגמאות
למשפטים המביעים עובדה.
ב. בדקו, לאיזה צורך מביא הכותב את העובדות האלה?
2. בפסקה הראשונה כתובה טענה מנומקת, כלומר טיעון. העתיקו והשלימו במחברת:
א. הטענה היא:
ב. הנימוק לחיזוק הטענה הוא:
3. א. בדקו בפסקה השנייה:
האם כותב המאמר תומך בטיעון בפסקה הראשונה או מתנגד לו?
ב. מהי טענתו של הכותב?
ג. כיצד הוא מנמק את עמדתו?
4. לאיזו מסקנה סופית מגיע הכותב?
5. א. מהם יתרונות הקריאה בספר מודפס, ומהם יתרונותיה של הקריאה בספר
על צג המחשב? השלימו בטבלה לפי התבחינים:
(בספר תמונה - היעזר במורה)
תבחינים, יתרונות הקריאה בספר מודפס על נייר, יתרונות הקריאה בספר על צג המחשב
נוחות הקריאה, --, --
התרומה לאיכות הסביבה, --, --
זמינות הספר, --, --
ב. אחרי שמילאתם את הטבלה, האם אתם מסכימים עם הדיעה שהספר המודפס על נייר ייעלם ואת מקומו יתפוס הספר האלקטרוני? נמקו תשובתכם.
*20*
(בספר תמונה - היעזר במורה)
דב אלפון טוען בפסקה השנייה:
"הספר כחפץ הוא חסר חשיבות. מה שהופך אותו למופלא הוא הסיפורים שבתוכו". האם אתם מסכימים עם טענה זו? נמקו דבריכם. דונו בהתאם להנחיות בעמודים 10-11.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
משמעות פשוטה ומשמעות מושאלת
נלמד על צירוף לשון למילה "כרס" ונבחין בין שימוש מושאל לשימוש כפשוטו.
"כרס" היא מילה נרדפת לבטן. עב כרס הוא מי שיש לו בטן שמנה. במשפט הבא, הלקוח מתוך הכתבה, הצירוף "עב כרס" הוא ביטוי מושאל. לספרים יש כביכול כרס, והיא עבה: "כל הסיפורים הנפלאים נכתבו ביד על גבי מגילות או בספרים עבי כרס."
דוגמאות נוספות לצירופים מושאלים: המילה "לב" בצירוף "בלב ים" אינה במשמעות של איבר בגוף, אלא במשמעות מושאלת: מרכז או אמצע הים. כך גם כשאומרים הוא שבר את הראש כדי לפתור את הבעיה, אין מתכוונים למשמעות של שבירה ממש, אלא למשמעות מושאלת - חשב הרבה, חיפש פתרון.
1. מהי המשמעות הפשוטה ומהי המשמעות המושאלת של המילים המסומנות (המילים יופיעו בסוגריים) בצירופים הבאים: (ראש) ההר, יש (רגליים) לשמועה, (יד) הגורל הכתה בו
2. ציינו באילו משפטים השימוש בביטוי המסומן הוא שימוש מושאל ובאילו לא.
היעזרו במילון במידת הצורך. אם אתם מתלבטים, הסבירו מדוע. (הביטוי המסומן יופיע בסוגריים)
- יושב התלמיד ולומד יומם ולילה, (ממלא כרסו) תורה וחוכמה.
- הציפור מיהרה (לפרוש כנפיה) על גוזליה כדי להגן עליהם.
- אבי (פרש כנפיו) על הילד היתום ודאג לכל צרכיו.
- המלך (הטביע את חותמו) על הצו לפני שמסרו להפצה ברחבי הממלכה.
- דברי המדריכים בטקס ההשבעה בתנועה (הטביעו חותמם) על החניכים הצעירים.
3. השלימו במחברת את המשפטים שלהלן. היעזרו במחסן המילים.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
א. המחשב והטלפון האלחוטי הם שני חידושים טכנולוגיים שהשפיעו רבות על אורח חיינו.
ב. חריתה באבן, הדפסה על נייר או הצגה על צג המחשב הן שלוש -- להעברת תוכנם של סיפורים.
ג. הכותב מזכיר כמה --: "פיטר פן", "שר הטבעות" ו"הנסיך הקטן".
ד. לקריאה בעתיד עשויים להיות שני --: היא תהיה זולה יותר ונוחה יותר.
*21*
ה. התנ"ך וה"אודיסיאה" הן שתי --, שהטביעו חותמן על התרבות האנושית.
ו. מחשב, דואר אלקטרוני, טלפון סלולרי וחללית הם: --.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
כדי להבין היטב קטע מידעי חשוב לשים לב לזמן הפעלים. כך נדע מה שייך לעבר, מה שייך לעתיד ומה המצב עכשיו.
1. הפעלים מספרים לנו "מי עושה מה" או "למי קורה מה".
2. בין הפועל לבין השם, שהוא נושא הפועל, יש התאם:
א. במין (הילד קורא והילדה קוראת).
ב. במספר (הילדים קוראים והילדות קוראות).
ג. בגוף (הוא קרא, היא קראה, את קראת, אתה תגיע, היא תגיע, הם יגיעו).
3. בניגוד לשמות, פעלים מציינים גם את הזמן שבו קורים הדברים: פעולה שהתבצעה בעבר, פעולה המתבצעת בהווה ופעולה שתתבצע בעתיד. לדוגמה:
א. בעבר - קראתי את הספר בשנה שעברה.
ב. בהווה - אני קוראת את הספר עכשיו.
ג. בעתיד - אקרא את הספר כשאגמור את שיעורי הבית.
השלימו את הטבלה:
(בספר תמונה - היעזר במורה)
(בספר תמונה - היעזר במורה)
השם (נושא הפועל), הפועל
האנשים, -- (על צג המחשב)
סיפור, -- (על לוח אבן)
ילדים, -- (לקרוא סיפורים)
ספר אלקטרוני, -- (נייר)
(בספר תמונה - היעזר במורה)
הכותב מזכיר שמות של ספרים מפורסמים: האודיסיאה, הנסיך הקטן ופיטר פן. חפשו מידע על אחד מן הספרים וכתבו תיאור קצר שלו. תוכלו להיעזר ברשימת השאלות שלהלן:
- מהו שמו של הסופר שכתב את הספר? מתי נכתב הספר?
- מהי העלילה המרכזית בספר? היכן הוא נכתב?
- מיהו הגיבור המרכזי בספר? מדוע הפך הספר למפורסם?
*22*
*22*
(בספר תמונה - היעזר במורה)
(בספר תמונה)
1. מה רואים בתצלום?
2. בשונה מדב אלפון שמביע את דעתו במאמר בעמוד 18, הצלם מביע את דעתו באותו העניין ללא מילים.
שערו לפי התצלום, כיצד רואה הצלם את עתידו של הספר?
*23*
לקראת קריאה
1. עיינו בכותרת המשנה, בתצלומים, קראו את פסקת הפתיחה ואת פסקת הסיום של הקטע המידעי. מה למדתם מכך על תוכן הכתבה?
2. עתה קראו את הכתבה.
*23*
א. ה"מדע הבדיוני" מצית את דמיון החוקרים
(פסקה 1) סיפורי מדע בדיוני נחשבו בעבר לפנטזיות, איש לא התייחס אליהם ברצינות, וכותביהם נחשבו בדרך כלל לבעלי דמיון פרוע במיוחד ולא למדענים. אבל הזמן הוכיח שדווקא מי שנחשבו לבעלי הרעיונות המופרכים ביותר היו אחראים להצתת דמיונם של חוקרים שניסו ליישם את מה שבדו הסופרים.
(פסקה 2) אי אפשר לדבר על מדע בדיוני מבלי להזכיר את הסופר הצרפתי ז'ול ורן. הוא כתב ספרים מרתקים רבים, שנקראים עד היום בשקיקה על ידי צעירים ומבוגרים כאחד, ונחשב לנביא של ממש לאחר שתיאר ברבים מספריו תגליות כמו הצוללת, כלי טיס שמניעים אותו בעזרת מדחפים ואפילו חללית.
(פסקה 3) בספרו "20 אלף מיל מתחת למים", שנכתב ב-1870, מתואר קפטן נמו, המפקד על הצוללת "נאוטילוס", הנעה מתחת לפני המים באמצעות חשמל ומכשירים משוכללים. הוא גם תאר כמעט במדויק איזה מנגנון נדרש לצוללן כדי לנשום מתחת למים, ואל תשכחו שבתקופה שבה נכתב הספר לא היו צוללות משוכללות שיכלו לצלול למעמקים, וודאי שקוראי התקופה לא חשבו שאי פעם יומצאו כלי תחבורה שיוכלו לנוע למרחקים כה גדולים מתחת לפני הים! הם צחקו, אבל תיאוריו של ורן הפכו עם הזמן למציאות.
(פסקה 4) בספרו "מהארץ אל הירח", תיאר ורן חללית שמשוגרת אל החלל מתותח, ובעצם לא רק שהצליח לדמיין טיסה למחוזות כה רחוקים, אלא הודות לחישובים המתמטיים שעשה, הוא השפיע על מהנדסי החלל שתכננו את הטיסה המאוישת הראשונה לירח, כמאה שנים מאוחר יותר. כך, למשל, הוא הצליח להראות בספרו שעדיף לשגר את החללית מדרום ארצות הברית,
מפלורידה. ואכן, האמריקאים בנו את בסיס השיגור הגדול של החללית שלהם בסמוך ל"קייפ קנוורל" שבפלורידה.
בספרו של ורן "עיר בלב המדבר" מתוארת המצאה דומה לטלוויזיה המוכרת לנו כיום, ובספרו "רובור כובש השחקים" מתוארת ספינה שיכולה לרחף באוויר בעזרת מדחפים. זכרו - את כל אלה כתב ורן לפני יותר ממאה שנה, לפני המצאת הטלוויזיה והמטוס.
(בספר תמונה)
ז'ול ורן, 1828-1905
מהם ספרי מדע בדיוני?
ספרים שעלילותיהם מתארות המצאות מדעיות עתידיות פיתוחים אפשריים, שינויים סביבתיים בעתיד, מסעות בחלל לכוכבים רחוקים וחיים בכוכבי לכת אחרים, נקראים "ספרי מדע בדיוני".
*24*
(פסקה 5) בשנת 1994 פורסם ספר נוסף פרי עטו של ורן שנקרא "פריז במאה העשרים". הספר נכתב ב-1863. ורן הצליח לנבא בצורה מדויקת להפליא את אורח החיים שלנו כיום. הוא תיאר מכונות שמצננות ומחממות את האוויר (נשמע לכם מוכר?), גורדי שחקים, מעליות, כלי רכב המונעים באמצעות מערכת גז, רכבות מהירות. מחשבונים, מכונת פקס, אינטרנט, טלוויזיה ועוד. הוא תיאר את כל ההמצאות האלה לפני 150 שנה. נסו לדמיין איך ייראו הדברים בעוד 150 שנה...(מתוך: "ממעמקי הדמיון למרומי המציאות" גלילאו צעיר, יוני 2010)
ב. הסרט הבדיוני הראשון
*24*
(פסקה 6) הירח היה במשך אלפי שנים נושא ביצירות אומנות בתרבויות שונות. התמונה שלפנינו היא צילום מתוך הסרט "מסע אל הירח", שהופק בשנת 1902 על ידי הקולנוען הצרפתי ז'ורז' מלייס. "מסע אל הירח", שנמשך כעשר דקות, נחשב לסרט המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה של הקולנוע והוא מושפע מספרו של ז'ול ורן "מהארץ אל הירח". הסרט מציג טיסה של האסטרונאוטים אל הירח ואת מפגשם עם "אנשי הירח", יצורים שהומצאו על ידי מלייס. התמונה שלפנינו היא הסצנה המפורסמת ביותר בסרט, ובה נראה כאילו יש לירח העגול פנים אנושיות, והחללית ובתוכה האסטרונאוטים נוחתת בתוך עינו.
(פסקה 7) הנחיתה האמיתית הראשונה על הירח התרחשה שנים רבות מאוחר יותר; בשנת 1969 שיגרה ארצות הברית אל הירח את החללית "אפולו 11", ובה שלושה אסטרונאוטים. שניים מהם, ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין, יצאו מהחללית, צעדו על פני הירח וביצעו שם ניסויים מדעיים שונים. ניל ארמסטרונג היה האדם הראשון שדרך על אדמת הירח. המשפט שאמר בעת שהיציב את רגלו על אדמת הירח - "זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות" - הפך לאחד המשפטים המוכרים ביותר במאה העשרים. מובן שבניגוד למוצג בסרט "מסע אל הירח", האסטרונאוטים לא פגשו בירח אף יצור חי. כמה ימים מאוחר יותר שבו אנשי הצוות בשלום לכדור הארץץ הנחיתה על הירח נחשבת עד היום לאחד ההישגים הגדולים ביותר של האנושות.
דפנה להב
(בספר תמונה)
תצלום הירח מתוך סרטו של ז'ורז' מלייס "מסע אל הירח"
*25*
(בספר תמונה)
1. ארגנו את המידע בטבלה. העתיקו והשלימו:
מהמדע הבדיוני אל המציאות
(בספר תמונה)
(בספר טבלה בשלושה טורים)
מספר פסקה, על מי כתוב?, מה כתוב
פסקה 1, כותבי סיפורים בדיוניים, 1. נחשבו לבעלי דמיון פרוע ולא למדענים;
2. דמיונם עורר את המדענים ליישם את רעיונותיהם.
פסקה 2, --, --
פסקה 3, הספר "20 אלף מיל מתחת למים", --
פסקה 4, --, --
פסקה 5, --, --
פסקה 6, --, --
פסקה 7, --, --
הכללה ופירוט
איתור משפטים שיש בהם הכללה ופירוט עוזר לנו להתעמק בכתוב, ולהבין בכוחות עצמנו מושגים חדשים בעזרת הפירוט.
מה עוזר לנו בכתוב לאתר משפטי הכללה ופירוט?
- הכללה תבוא לפני סימן פיסוק והפירוט אחריו.
- פירוט יכול לבוא אחרי המילים האלה: למשל; כגון, לדוגמה.
2. האם כותרת הכתבה היא משפט הכללה? נמקו.
3. בפסקה 4 כתוב: "הודות לחישובים המתמטיים שעשה, הוא השפיע על מהנדסי החלל שתכננו את הטיסה המאוישת הראשונה לירח". הוסיפו פירוט למשפט ההכללה הזה.
4. קראו שוב את הפסקה השלישית והרביעית. האם אדם בור וחסר השכלה יכול לכתוב ספרי מדע בדיוני? נמקו תשובתכם.
5. הכותבת מסיימת את הכתבה במשפט: "נסו אתם לדמיין איך ייראו הדברים בעוד 150 שנה..." הורידו משפט זה והוסיפו במקומו משפט שיציג את המסקנה העולה מן הכתבה.
*26*
6. חפשו באינטרנט או במקור מידע אחר תמונות מהנחיתה האמיתית הראשונה על הירח.
א. כיצד נראה הירח בתמונות האלו?
ב. במה הוא שונה מהירח בסרטו של מלייס?
(בספר תמונה)
9. אם קראתם סיפורים או צפיתם בסרטים שעוסקים במדע בדיוני, בחרו אחד מהנושאים:
א. מה ההבדל בין מדע לבין מדע בדיוני?
ב. מה דעתכם, האם נכון יהיה לומר שמדע בדיוני הוא סוג של מדע? נמקו.
(בספר תמונה)
חברו משפטים והשתמשו בהם בצירופי המילים שלהלן:
א. רעיון מופרך
ב. תגלית מרעישה
ג. דמיון פרוע
(בספר תמונה)
חברו סיפור מדע בדיוני קצר המתאר את עולמנו בשנת 2250. הקלידו את הסיפור במחשב.
- הקדישו זמן למחשבה:
האם תרצו לדמיין ולכתוב על המצאות מפליאות שעדיין אינן בנמצא, בתחום החלל? בתחום התחבורה? בתחום הרפואה? בתחום מכונות ומכשירים לשימוש ביתי? בתחומים אחרים
(בספר תמונה)
- מי יהיה המספר בסיפור? האם כדאי שממציא יספר על המצאתו, מרגע שעלה הרעיון במוחו ועד הביצוע המוצלח? אולי לבנות את הסיפור כשיחה בין סבתא לנכד המסביר לה על המצאה חדשה ועל אפשרויות השימוש בה? או אולי המספר יהיה ילד שהגיע בחללית מכוכב אחר לביקור בארץ והוא מביע את התרשמותו מהחיים בכדור הארץ?
- כתבו את הסיפור. לאחר כתיבת הסיפור התאימו לו כותרת.
*27*
שפרו את הסיפור
- קראו את טיוטת הסיפור בפני הקבוצה ובקשו מהם להציע שיפורים. תקנו את הסיפור בהתאם להערות מועילות של חבריכם.
- אתם יכולים להראות את הסיפור שכתבתם לבני משפחה מבוגרים ולשפרו פעם נוספת בהתאם להצעותיהם.
- תוכלו להכניס את הסיפור לתלקיט ולקבל את תגובת המורה. אם יש צורך בכך, תקנו שוב.
(בספר תמונה)
(בספר תמונת כותרות של 3 ספרים)
ז'ול ורן: 20,000 מיל מתחת למים
ז'ול ורן:שנתיים באי בודד
ז'ול ורן: מסע אל בטן האדמה
(בספר תמונה)
*28*
הוצאת ספריית פועלים
במהלך הקריאה
במהלך הקריאה ציינו קטעים מצחיקים וקטעים עצובים בספר.
בחרו קטע אחד לקריאה בפני הכיתה.
קראו כאילו אתם שחקנים. הקפידו על קריאה שוטפת ומדויקת.
הסבירו מדוע בחרתם בקטע.
(בספר תמונה)
בחרו אחת משתי המשימות הבאות:
1. א. ערכו רשימה של הדמויות בספר.
ב. התחפשו לאחת הדמויות וספרו בגוף ראשון את כל הידוע לכם עליה. אפשר לפתוח כך: "שמי הוא ד"ר 'כלומבראש'. אספר לכם מעט על עצמי..." או: "אני הגברת 'מה בכך', שכנה של המתעטשת. לא תאמינו מה קרה אצלנו בבניין..."
ג. אחרי שתציגו את הדמות בפני הכיתה, הסבירו מדוע בחרתם להציג דווקא אותה.
2. התחלקו לזוגות והציגו את אחת השיחות בספר. למשל שיחה בין "דודה של שום איש" לבין ניסים. שאלו את חבריכם, האם נהנו לראות את ההופעה שלכם?
(בספר תמונה)
מה היה חלקו של ניסים ומה היה חלקה של "דודה של שום איש" בשינוי שהתחולל בחייו?
*29*
(בספר תמונה)
בחרו אחת מן המשימות הבאות:
1. לאחר שתסיימו לקרוא את הספר, כתבו קטע על המחשבות ועל הרגשות שהספר עורר בכם.
2. האם הייתם ממליצים על הספר לילדים אחרים? כתבו המלצה מנומקת.
3. לפי היכרותכם עם ניסים, האם לדעתכם הוא יכתוב מכתב תודה ל"דודה של שום" איש? אם אתם חושבים שכן, כתבו את המכתב.
(בספר תמונה)
- שימו לב, זהו מכתב אישי שנכתב מתוך רגשי תודה, ולכן ייכתב בכנות ובשפה נרגשת.
- נציין את תאריך כתיבת המכתב.
- נפנה אל הנמען (האדם שכותבים לו) בשמו.
- נכתוב את תוכן המכתב, שבו נסביר את הסיבה לכתיבתו.
- נכתוב מילות סיום, כגון תודה מקרב לב, לא אשכח את מה שעשית למעני.
- חתימת המוען (כותב המכתב).
(בספר תמונה)
הכינו עטיפה חדשה לספר.
*30*
(בספר תמונה)
*30*
משוררת, סופרת, מחזאית ומתרגמת. נולדה בקניגסברג (קלינינגרד ברוסיה של ימינו, אז גרמניה) בב' בסיון תרע"א, 29 במאי 1911. במלחמת העולם הראשונה נדדה עם הוריה למזרח רוסיה. אביה גויס לצבא הרוסי. מוראות המלחמה השפיעו עליו קשות, והוא לקה במחלת נפש.
ב-1918, בתום מלחמת העולם הראשונה, השתקעה המשפחה בעיר קובנה שבליטא. לאה הקטנה התחילה לחבר שירים בגיל חמש (כבר אז היא ידעה לקרוא בשטף אבל לא לכתוב, והמבוגרים היו רושמים את שיריה). בבית הספר, בעיקר בכיתות הגבוהות יותר, הצטיינה בציור. המורה לציור קרא להוריה ואמר להם שראוי היה ללמדה לצייר גם באופן פרטי. באותם הימים המשפחה היתה במצוקה כספית, ולאה, הנערה בת החמש-עשרה, החלה לתת שיעורים בספרות עברית לבת כיתתה שהתקשתה בלימוד. בכסף שהרוויחה שילמה על השיעורים הפרטיים לציור. המורה הצליח לשכנע את הוריה לרשום אותה לאקדמיה לציור. תחילה התנגדו ההורים, בטענה שנשארו ללאה שנתיים לסיום חוק לימודיה בגימנסיה. לבסוף הסכימו, בתנאי שקודם תיבחן בבחינות הבגרות ואחר כך תחליט מה רצונה באמת. כעבור זמן-מה הבינה לאה שייעודה הוא כתיבת שירים וסיפורים, והיא נטשה את העיסוק בציור. לא עבר זמן רב, ושירה הראשון הופיע בדפוס בעיתון "למבוגרים". היא סיימה את בית הספר התיכון בקובנה ולמדה מדעי החברה באוניברסיטאות קובנה וברלין. ב-1933 קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת
לכתיבת קורות חייו של אדם קוראים ביוגרפיה.
מקור המילה הוא מהשפה היוונית ביו - חיים; גרפיה - רישום (כתיבה).
אוטוביוגרפיה - אוטו פירושו ביוונית - עצמי. קורות חיים של אדם, כפי שהוא עצמו מספר אותו.
*31*
בון בגרמניה על מחקרה בשפות השמיות. בתום לימודיה חזרה לליטה ולימדה ספרות בגימנסיה העברית בראסיין.
ב-1935 עלתה ארצה יחד עם אימה החולה, שאליה היתה קשורה מאוד, וטיפלה בה במסירות רבה. הן התיישבו בעיר תל אביב. לאה נמנתה בין חברי חבורת הסופרים "יחדיו", בראשות המשורר אברהם שלונסקי. (חברים מפורסמים נוספים בחבורה זו היו המשוררים נתן אלתרמן, אלכסנדר פן ואברהם חלפי.) בשנה זו יצא לאור ספר שיריה הראשון, "טבעות עשן". ב-1936 הצטרפה לאה גולדברג למערכת העיתון היומי "דבר", היא פירסמה בעיתון רשימות ביקורת על ספרות ועל אומנות והשתתפה בעריכת "דבר לילדים". בשנים 1943-1944 ערכה את מדור ספרי הילדים בהוצאת "ספרית פועלים". בשנים 1944-1951 היתה חברת מערכת העיתון היומי "על המשמר".
לאה גולדברג לא התחתנה ולא היו לה ילדים. היא אהבה ילדים וכתבה עבורם יצירות רבות. בינים הספר "ניסים ונפלאות", "מה עושות האיילות" ועוד. רבים משירי הילדים שכתבה הולחנו.
ב-1952 עברה לגור בירושלים ונתמנתה מורה לספרות כללית באוניברסיטה העברית בירושלים, ומ-1963 היתה לפרופסור לספרות. בשנים 1958-1962 ערכה את הדו-ירחון "אורות קטנים" לילדי הגולה. ספרה "על הפריחה" זיכה אותה בפרס רופין לשנת תש"ט, 1949. לאה גולדברג נפטרה בירושלים בח' בשבט תש"ל 15 בינואר 1970. אחרי מותה הוענק לה פרס ישראל לספרות.
(בספר תמונה)
1. אילו שירים וספרים של לאה גולדברג אתם מכירים?
2. א. היכן נולדה לאה גולדברג?
ב. אילו פרטים על ילדותה נראים בעיניכם חשובים?
ג. באילו כשרונות התבלטה?
3. לאה גולדברג דיברה עברית לפני שהגיעה לארץ - הוכיחו זאת משני מקומות שונים בכתוב.
4. מה שם החבורה אליה הצטרפה?
5. אילו שאלות הייתם רוצים לשאול אותה, לו היה הדבר אפשרי?
*32*
*32*
(בספר תמונה)
התפתחות הכתב העברי
*33*
מה במדור?...
- את המאבק להפיכת השפה העברית מלשון קודש ללשון דבורה בארץ ישראל התחיל אדם אחד - נקרא עליו בכתבה: "המאבק לחידוש השפה העברית הדבורה בא"י". למאבקו הצטרפו מורים ותלמידים ששבתו למען לימוד המקצועות השונים בעברית, בבתי הספר.
לשון ושיח
- אחרי קריאת השיר "ככה זה בעברית", נלמד כיצד בונים משם עצם: (ענן) שם תואר: (מעונן).
- נמשיך להעשיר את אוצר המילים שלנו.
- נבחין בין פועל (אוכל) לבין שם תואר (אכלן).
*33*
כשיש עננים אומרים - היום מענן.
וכשיורד גשם אומרים - היום מגושם?
- מה פתאום?!
כשיורד גשם אומרים - היום גשום
למה?
- ככה זה בעברית.
מי שמתלבש הוא לבוש
ומי שמתפשט הוא פשוט?
- מה פתאום?!
מי שמתפשט הוא ערום.
למה?
- ככה זה בעברית.
מי שמתרחץ הוא רחוץ
ומי שמתנגב הוא נגוב?
מה פתאום?!
מי שמתנגב הוא מנוגב.
למה?
- ככה זה בעברית.
*34*
(בספר תמונה)
1. למה רצתה הדוברת בשיר להסב את תשומת ליבנו?
2. אם תרצו, חברו בית נוסף לשיר.
(בספר תמונה)
נלמד על שמות תואר המציינים מצב.
המילים: לבוש, רחוץ ומנוגב המופיעות בשיר הן שמות תואר. שמות תואר אלה מציינים מצב, שהוא תוצאה של פעולה (השולחן מנוגב אחרי שניגבו אותו).
1. השלימו שמות תואר דומים במשפטים שלהלן:
א. על מי ששתה יתר על המידה נאמר שהוא --.
ב. על דרך שנחסמה על ידי המשטרה נשאל: מדוע היא --?
ג. הדלת אומנם--, אבל לא --, כי שכחתי את המפתח.
2. שמות תואר רבים נוצרו משמות עצם בשפה, למשל: משופם קשור לשם העצם שפם. שערו מאילו שמות עצם נוצרו התארים שלהלן:
מזוקן, זקן
מרושת, --
משובץ, ---
מפוספס, --
מגודר, --
מצולק, --
מבויל, --
מכונם, --
3. התאימו את שמות התואר שבסעיף 2 לשמות העצם שבטבלה:
(בספר תמונה)
שם העצם, שם התואר המתאים לו
בחור, מזוקן
שמלה, --
גדר, --
שטח, --
פנים, מצולקות
ראש, --
בד, --
מעטפה, --
*35*
לקראת קריאה
עיינו בכותרות, בכותרות המשנה, קראו את הפסקה הראשונה והפסקה האחרונה. אילו רמזים גיליתם על תוכן הכתבה?
עתה קראו את הכתבה
המאבק לחידוש השפה העברית הדבורה בארץ ישראל
על אליעזר בן יהודה
(פסקה 1) מתי דיברתם לאחרונה ב"שח-רחוק"? אולי אתם לא יודעים, אבל כנראה לא מזמן. אצלכם בבית מצלצל הטלפון, אבל בביתו של אליעזר בן יהודה, בירושלים של תחילת המאה העשרים, צילצל "שח-רחוק". כך כינה בן יהודה, המכונה "מחיה השפה העברית הדבורה" את המכשיר.
(פסקה 2) בן יהודה הוא האיש שבזכותו אנחנו אוכלים גלידה ורוכבים על אופניים. לפני כן המילים האלה פשוט לא היו קיימות בשפה העברית! אתם יכולים לדמיין את זה? עד לימיו של בן יהודה שימשה העברית בעיקר לתפילות וללימודי קודש. בזכותו הפכה העברית לשפה שאפשר להשתמש בה בחיי היום-יום.
(פסקה 3) בן יהודה נולד בשנת 1858 בעיר לוזקי שבליטא, בשם אליעזר יצחק פרלמן. כשהיה קטן, למד אליעזר ב"חדר" שבו לימדו תורה ויהדות, וכך למד אליעזר גם עברית. כשהיה בן 20, נסע אליעזר ללמוד רפואה בפריז שבצרפת. שם שמע על הרעיון של שיבת עם ישראל לארצו, והדבר מאוד מצא חן בעיניו. הוא התחיל לחשוב שעם ישראל צריך לחזור למולדת בארץ ישראל ולדבר בשפה משלו - הרי היא העברית. על המאמר הראשון שפרסם בנושא חתם אליעזר בשם בן יהודה, ומאז הפך שם זה להיות שמו.
(פסקה 4) ב-1881 עלה אליעזר לארץ עם דבורה אשתו והתיישב בירושלים. באותה תקופה גרו בירושלים כמה אלפי יהודים, רובם חרדים. אף אחד מהם לא דיבר עברית. הם ראו בשפה זו שפת תפילה ושפת כתיבה והתנגדו מאוד לדבר בה יום-יום - הם חשבו שזהו חילול הקודש. אבל בן יהודה חשב אחרת. הוא ייסד עיתונים בעברית (ביניהם עיתון לילדים) ועבד כמורה. יחד עם חברים שחשבו כמוהו, הוא הקים קבוצות שהמטרה שלהן היתה להחיות את הלשון העברית הדבורה, להרחיב אותה ולגרום לכך שתשמש כשפת יום-יום. אחת הקבוצות נקראה"חברת שפה ברורה". בן יהודה ממש העריץ את השפה העברית, ומספרים עליו שפעם השיב לחבר שהתלונן על מחלה: "דבר עברית - והבראת."
(פסקה 5) נסו לתאר לעצמכם מצב שבו אתם דוברים שפה שאף אחד סביבכם אינו מבין, מלבד אבא ואמא שלכם. איך אפשר להסתדר ככה? איך אפשר למצוא חברים? זה היה מצבו של בן ציון, בנו
(בספר תמונה)
אליעזר בן יהודה
*36*
של אליעזר בן יהודה. בן יהודה החליט שבביתו ידברו עברית בלבד, וכך גידל את בנו היחיד. הבן כונה "הילד העברי הראשון", כי היה הילד הראשון בעת החדשה שעברית היתה שפת האם שלו. ובאמת, הילד נאלץ לחיות בבדידות והתקשה ליצור קשר עם בני גילו ועם שכניו. על אף זאת, התעקש בן יהודה שהילד ידבר רק עברית. כשבגר, שינה הבן את שמו לאיתמר בן-אב"י (ראשי התיבות של שם אביו).
(פסקה 6) בן יהודה ניסה להשפיע על משפחות נוספות לנהוג כמוהו, אבל הצלחתו היתה חלקית בלבד. רק משפחות מעטות נרתמו לרעיון שנראה לנו היום ברור מאליו - לדבר עברית בבית. כדי לגדל ילד בעברית, בן יהודה המציא מילים שלא היו קיימות עד אז, כמו למשל בובה ואופניים.
(פסקה 7) על אף שנחשב ל"מחיה השפה העברית הדבורה" מתברר שבן יהודה חידש רק כ-300 מילים, בהן גלידה, הגירה, חביתה, חיידק, מגהץ, ממחטה, מעטפה, משטרה, חממה, פצצה, עיתון, משרד, עשביה, זהות ומסעדה. בן יהודה לקח לעיתים מילים מן התנ"ך ונתן להן משמעות חדשה. מילה כזו היא למשל "אקדח", שבתנ"ך מופיעה כאבן יקרה.
(פסקה 8) אט-אט החלו יותר ויותר בתי ספר בארץ ישראל ללמד בעברית, וילדיהם של החלוצים במושבות של העלייה הראשונה השנייה החלו לדבר בשפה זו. אולם
המאבק לא הושלם, עדיין היו בתי ספר שלמדו בשפה הגרמנית ובשפה הצרפתית.
המאבק למען ההוראה בשפה העברית בבתי הספר
(פסקה 9) בתי הספר המלמדים בגרמנית נבנו על ידי האגודה היהודית-גרמנית "העזרה". האגודה גם שילמה את שכר המורים. בשנת 1913 הוחלט באספת האגודה בברלין, להקים גם בית ספר על-תיכוני ללימודי טכנולוגיה והנדסה בחיפה, ולכנותו הטכניון. בטקס הנחת אבן הפינה, הסבירו חברי האגודה ששפת ההוראה בטכניון תהיה גרמנית. הדבר עורר סערה בקרב הציבור היהודי בארץ שהתנגד לה ודרש ששפת ההוראה תהיה עברית. פרץ מאבק נגד ההחלטה. המורים והתלמידים של חברת "העזרה" הצהירו שמעתה ואילך לא ילמדו בבתי הספר שבהם שפת ההוראה גרמנית. התלמידים הכריזו על שביתה ונטשו את ספסל הלימודים. השביתה נמשכה שישה שבועות והעסיקה את עמודי החדשות בעיתונים שפרסמו פרטים על המאבק והדפיסו את תוכן הנאומים באספות העם המרובות שהיו באותה תקופה נגד אגודת "העזרה". בתוך זמן קצר הקימו בתי ספר חדשים עבור המורים והתלמידים האלה שבהם לימדו רק בעברית. המאבק קיבל את השם "מלחמת השפות". "מלחמת השפות" הסתיימה בניצחונה של השפה העברית.
(פסקה 10) בירושלים הצליחה אגודת "העזרה" להתגבר בכוח על שביתת המורים, אך תגובה זו רק עודדה את אנשי ירושלים לפעול להקמת בתי ספר עבריים בעיר ובכלל זה - בית מדרש עברי למורים בעיר (בימינו - מכללת דוד ילין). ההכרעה הרשמית לטובת השפה העברית היתה כשנתיים לפני פתיחת הלימודים בטכניון.
*37*
בשנת 1922, כארבעים שנים אחרי התחלת פעולתו של אליעזר בן יהודה לחידוש הדיבור בעברית, ולהפיכתה לשפה הדבורה בארץ, הוחלט שהעברית היא שפה רשמית בארץ ישראל.
(פסקה 11) כך הושלם ניצחונו של בן יהודה. ואם הטלפון היה עבור בן יהודה: "שח-רחוק", מעניין איך היה קורא לטלפון הסלולרי.
הודעה לציבור
אנחנו המגינים על השפה העברית דורשים להכיר בזכותה להיות שפת ההוראה בכל המקצועות בכל בתי הספר של חברת "העזרה". אנו מודיעים ברבים שנשתמש באמצעים הבאים: הפגנות ושביתות נגד בתי ספר שאינם מלמדים בעברית.
אנו נאסוף כסף ונפתח בתי ספר עבריים.
אגודת המורים
(מעובד מתוך כתבה ב- ynetומתוך לקסיקון לתרבות ישראל)
(בספר שתי תמונות)
1. האם פסקת הפתיחה מסקרנת להמשיך לקרוא את הכתבה. הסבירו תשובתכם.
2. מי התנגדו לפעולותיו של אליעזר בן יהודה?
3. לפי איזה סדר כותב המחבר את התחנות החשובות בחייו של אליעזר בן יהודה?
4. ההחלטה של אליעזר בן יהודה להכריח את בנו לדבר עברית בכל מחיר לא היתה פשוטה, ואכן, כתוב ש"רק משפחות מועטות נרתמו לרעיון".
שערו מה היו הנימוקים של משפחות שסירבו לגדל את ילדיהן בעברית בלבד. כתבו כמה מן הטיעונים במחברת.
פתחו דבריכם במשפט כמו: "בניגוד לדעתו של בן יהודה, אני סבור ש..."
5. במה דומה ובמה שונה המאבק של אליעזר בן יהודה למאבקם של המורים והתלמידים?
6. מה מוסיף הטקסט שבמסגרת לנושא הכתבה.
*38*
(בספר שתי תמונות)
1. אליעזר בן יהודה חיבר שתי מילים: "חי" - "דק" ויצר את המילה "חיידק" בהמשך נוצרו גם מילים אחרות בדרך זו. לצירוף שתי מילים למילה אחת קוראים "הלחם".
א. העתיקו רק את המילים שנוצרו בדרך זו:
אופנוע, כדורגל, חיזר, מטריה, קולנוע, כדור
ב. אם אתם מכירים מילים נוספות שנוצרו משתי מילים כתבו אותן.
(בספר שתי תמונות)
ממאפייני השפה העברית
למדנו שאחד המאפיינים את השפה העברית הוא גזירת משפחת מילים משורש אחד. בדרך כלל יש למילים בקבוצה קשר של משמעות.
בן יהודה יצר מילים חדשות משורשים מקראיים, ומכתבי הקודש. למשל, מהשורש מט"ר, של המילה "וימטר" המופיעה בספר בראשית (וה' המטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש): נגזרו המילים "מטריה" ו"ממטרה".
1. מיינו את המילים שבתפזורת למשפחות מילים שיש להן שורש משותף:
כתבה, נבקר, כתובת, גבול, התכתבנו, מגבלות, יגבילו, ביקורת, הגבלה, ביקרתי, גבל, תפקיד, מכתב, פקודה, בקרה, מפקד, נכתוב, הפקדתם, ביקור, פיקוד.
מאפיין נוסף של השפה העברית היא חלוקת הפעלים לשבע קבוצות. לכל קבוצה קוראים בניין.
לפעלים הגזורים מאותו שורש יכולים להיות מובנים שונים בבניינים השונים. כך למשל:
כתב - עסק בכתיבה.
התכתב - ניהל חילופי מכתבים עם מישהו.
הכתיב - אמר למישהו מה לכתוב.
*39*
בכל הפעלים המודגשים(הפעלים המודגשים יופיעו בסוגריים) במשפטים שלהלן השורש הוא אותו שורש, אך כל אחד מהם מופיע בבניין אחר ויש לו מובן אחר. הסבירו את ההבדלים.
א. ממשלת ישראל (חשבה) שיש להוציא לפועל את מבצע "עזרא ונחמיה" בדחיפות.
ב. משרד האוצר (חישב) את עלות המבצע.
ג. עלות המבצע לא (חושבה) מראש.
ד. מבצע "עזרא ונחמיה" לכל הדעות (נחשב) מבצע מוצלח.
ה. ישראל (החשיבה) מאוד את נושא העלאת יהודים לארץ מארצות מצוקה.
ו. היו ישראלים ש(התחשבו) בקשייהם של העולים ועזרו להם, והיו כאלה שלא התחשבו.
לפניכם מילים הגזורות מן השורש חש"ב.
א. אילו מהן נקשרות למשמעות הפועל חשב?
ב. אילו למשמעות הפועל חשב?
ג. אילו למשמעות הפועל התחשב?
מחשבה, חשובים, חשיבה, התחשבות, מחשבון
*40*
*40*
(בספר שתי תמונות)
*41*
מה במדור?...
- ההתנסויות החברתיות שלנו משפיעות על התנהגותנו, על רגשותינו, ועל מה שאנחנו חושבים על עצמנו. נקרא שני סיפורים על התנסויות חברתיות בכיתה: "החייכן" מאת יצחק נוי ו"מעשה נדיב" מאת הסופר האיטלקי אדמונדו דה אמיצ'יס. כמו כן נקרא את השיר "כיסא גלגלים" מאת שלומית כהן אסיף.
- נקרא את הקטע המידעי: "לכל ילד יש זכות" שעניינו יחס עולם המבוגרים לילדים.
לשון ושיח
-- בעקבות הסיפורים שקראנו נתנסה בכתיבת המשך לסיפור ונכתוב סיפור פרי עטנו.
- נמשיך ונתנסה בניהול דיונים.
*42*
*42*
הוא הגיע לבית הספר לקראת סוף השליש הראשון, ופניו מחייכים מאוזן אל אוזן. הרגשה של זרות אפפה אותו למן הרגע הראשון.
קודם כול, מה זה חיוך? אתה מגיע לכיתה זרה בבית ספר זר, אפשר לומר עולם אחר לחלוטין - אם כן היה רציני, השתדל לתת לפנים שלך מבע קפוא, ואת מבטך רכז לכיוון בלתי מוגדר; כך עושה כל תלמיד הגון. זה ברור לגמרי.
לא, הוא חייך, לא חיוך סתמי, מבויש כלשהו של תלמיד הגון, אלא חיוך רחב, חושף שיניים, מאושר. אבל זה עוד לא כלום לעומת המבטים. הוא נעץ את מבטיו בפשטות באחד מאיתנו. עיניו היו פקוחות אותה שעה לחלוטין. לא מצומצמות כדי רבע, אפילו כדי שליש. פקוחות לחלוטין היו. אותה שעה היה מחייך את חיוכו צחור השיניים. גם כן תלמיד.
שנאתי אותו למן הרגע הראשון. לא, לא, למן השנייה הראשונה שהביט בי בעיניו הגדולות וחייך את חיוכו המטופש. וכי מה יכולתי לעשות? נאלץ הייתי להשפיל את מבטי; אני הוותיק המושרש, המקומי, המקובל על חברי; והוא החדש הטיפש מסתכל בי ומחייך.
שנאתי אותו. עד הנה לא החלפתי עימו אפילו מילה אחת, אבל שנאתי אותו. האם אינכם שונאים לפעמים מישהו שאינכם מכירים? סתם בגלל מבע עיניים דלוח כלשהו או בדומה?
משצלצל הפעמון וקרא לתלמידים להיכנס לכיתה, עמד המחייך מן הצד וחיכה בשקט. מבטי התלמידים החולפים על פניו והחותרים להגיע למקום מושבם לא הטרידוהו כנראה, שכן עמד שם בפתח הכיתה ממתין ומחייך. מדוע חייב היה דווקא שכני לספסל להיות נעדר אותו יום, אין בידי להשיב לכם. אולם מדוע החליט המורה שזה החייכן, הזר החדש - זה שעיניו גדולות ומביטות בעיניך בלי רתיעה, מדוע ישב הוא על ידי, יודע אני גם יודע. זהו חשבון ישן ביני ובין המורה שעדיין לא נפרע, על פי חשבונו של המורה. זהו מקרה פעוט וישן. איזו בחינה בהנדסה שבה הצטיינתי יתר על המידה - לדעת המורה - בעזרת שכני המוכשר.
הוא התיישב לידי מחויך, וכי לא כך חשבתם? הצצתי בו, הפעם בגניבה. רגיש היה מאוד, הסב את ראשו אלי והביט בי גלויות, ישר בלי רתיעה. עדיין היה מחייך. איזה מין טיפוס - חשבתי - השפלתי את מבטי. דמי עלה לראשי. בהינף יד זריז תחמתי את קו הגבול שבין שני חלקי השולחן.
סיימתי את משיכת עפרוני מעשה אמן. קו עבה, גס, מתוח, היה לסימן גבול. "את זה אל תעז לעבור!" סיננתי סינון של ארס. הזר הסב ראשו אלי. בניחותא (בנחת, בלא התרגשות) הסב, ושוב חייך. 'מה זה, הוא אידיוט או משהו כזה?'
השיעור עבר חיש קל. הייתי עסוק בשמירת גבולות ממלכתי והזמן חלף מהר. משנשמע צלצולו הגואל של הפעמון, אפילו הצטערתי מעט. 'מילא,' חשבתי. 'בשיעור הבא אדאג שגם רגליו לא יעברו את החצי המוקצב. לשון אחר, מה שטוב מעל לשולחן
*43*
טוב מתחתיו.' ואז הכניס מישהו לכיתה כדורגל. בדרך כלל שימש אצלנו כדורגל ככדורגל, לפעמים שימש הוא גם כדוריד. והכיתה? בדרך כלל היא שימשה כיתה, ולפעמים, אין ברירה, היא שימשה לנו מגרש משחקים.
עתה הצטרפו שתי האפשרויות הפחות שכיחות והפכו לכדוריד פרוע. הבנות נמלטו החוצה בצווחות חדווה. הבנים, הבנים בה''א הידיעה, נותרו בה, והיו זורקים את הכדור זה לזה במרץ רב.
החייכן עמד מן הצד ליד אחד החלונות - מחייך. ואז תפסתי את הכדור. - תפוס! - צעקתי לחייכן והטלתי בו את הכדור. השקעתי בהטלה זו את מלוא כוחי. היא היתה, אפשר לומר, מן הלב ומהולה בהרבה שנאה לנער המחייך, שלא הרע לי ולא הזיק לי מעולם, שעמד ליד החלון והביט בנו בעיניו הגדולות.
הכדור טס מעל ראשו של הנער ונתקע בחמת זעם בחלון. נשמע קול נפץ זכוכית והכדור נעלם. הכיתה נשתקעה בדומייה כבדה, מתוחה. כמה שניות אלם, ואחר כך שלל קולות: "איך זה קרה?", "מי זרק את הכדור?", "השמשה מרוסקת לגמרי". ושוב דומייה כבדה. המורה עמד בפתח. "מי עשה זאת?" גנח בקול חנוק מהתרגשות.
'זהו זה!' חשבתי, 'הפעם ינצל את ההזדמנות. ודאי יעיפו אותי מבית הספר. אוף, הצרות האלה מן ההורים. איך יוצאים מן הבוץ הזה...'
"אני עשיתי את זה." הרמתי את ראשי בתימהון. החייכן פסע קדימה והוסיף, "הכדור נשמט לי מהידיים ונתקע בחלון."
(בספר שתי תמונות)
נדמה היה לי, שחיוך רחב תלוי בחללו של החדר וזוג עיניים גדולות מסתכלות בי ישר, ללא רתיעה.
*44*
(בספר שתי תמונות)
1. בחרו וענו על אחד מתוך שני הסעיפים:
א. כיצד התנהג המספר אל ה"חייכן"? כתבו דוגמאות.
ב. מדוע עורר ה"חייכן" דחייה חזקה כל כך אצל הדובר?
2. א. מה פירוש הביטוי "שנאת חינם"?
ב. כיצד מתקשר הביטוי "שנאת חינם" לסיפורנו? הסבירו.
3. שערו מדוע לוקח "החייכן" על עצמו את האשמה בשבירת החלון?
4. מה דעתכם על תגובתו של המורה לדברי ה"חייכן" לאחר שהודה במעשה?
5. לאחר שנשלח החייכן אל המנהל, חל שינוי במצב רוחו של המספר.
א. במה התבטא השינוי?
ב. מה הסיבות האפשריות לשינוי זה?
6. א. אילו התבקשתם לתאר את תכונות האופי של הילד הוותיק בכיתה - מה הייתם מציינים?
ב. מפי מי למדתם על התכונות האלו?
המספר בסיפור היה נוכח בכיתה והוא מספר את מה שראו עיניו, את מה שהרגיש ואת מה שעשה. מספר כזה הוא מספר עד.
מספר עד אינו יודע הכול. למשל הוא לא יודע מה הרגיש "החייכן" כאשר הוא התנהג כלפיו בגסות והוא אף אינו יודע מדוע לקח "החייכן" את האשמה על עצמו.
(בספר שתי תמונות)
קראו שנית את המשפטים המסיימים את הסיפור ושערו מדוע בחר הסופר לסיים כך את הסיפור.
(בספר שתי תמונות)
מה קרה כשחזר "החייכן" מהמנהל? דמיינו וכתבו פסקת המשך לסיפור. ערכו בכיתה תחרות: "ההמשך המוצלח ביותר":
- כל קבוצה תקרא את עבודות חבריה וייערך דיון כיצד אפשר לשפרן.
- הקדישו זמן לשיפור עבודתכם.
- הקבוצה תדרג את העבודות ותבחר שני המשכים שהם המוצלחים ביותר.
*45*
התייחסו בדירוג לשאלות שונות, כגון:
- האם ההמשך שהציע חברכם, או הציעה חברתכן, מעניין?
- כיצד הוא מתקשר לסיפור המקורי?
- האם היו בסיפור משפטים או חזרות מיותרות?
- האם ההמשך כתוב בשפה המתאימה לסיפור?
(בספר שתי תמונות)
1. לפניכם ציורים המבטאים ביטויים מושאלים שונים המופיעים בסיפור.
(בספר ציורים - החעזר במורה)
(בספר שתי תמונות)
א. מתחו קו מן הציור לביטוי המתאים.
נעץ את מבטיו
אני הוותיק המושרש
דמי עלה לראשי
הבנים בה"א הידיעה
(בספר שתי תמונות)
(בספר שתי תמונות)
ב. כתבו משפטים ושלבו בהם שניים מתוך הביטויים.
2. המספר משתמש לעיתים בכינויים שונים או במילים מקבילות כדי לגוון בכתיבה וכדי לדייק יותר בתיאור.
ל"חייכן" אין שם פרטי בסיפור, אך כשהדובר מזכיר אותו הוא משתמש בכינויים שונים. העתיקו אותם.
3. המספר משתמש לסירוגין במילים "חייכן" ("החייכן" עמד מן הצד ליד החלונות) ו"מחייך" (עמד "המחייך" מן הצד וחיכה).
לפניכם דוגמאות נוספות. ענו לאחר שתקראו את הדוגמאות הבאות:
שקרן - משקר; שתקן - שותק;
פטפטן - מפטפט; למדן - לומד.
האם יש הבדל בין שני סוגי המילים? הסבירו!
*46*
*46*
ואמנם הבוקר הוכיח גארונה את עצמו. כשנכנסתי לבית הספר - באיחור קל, כי המורה מהכיתה העליונה עצרה אותי ושאלה באיזו שעה תוכל לבוא לביקור בביתנו - ובכן, כשנכנסתי לכיתה המורה עוד לא היה, ושלושה או ארבעה ילדים עינו את קרוסי המסכן, בעל השיער האדום, שזרועו האחת משותקת ואימו מוכרת ירקות. הם דקרו אותו ברגליים, זרקו בפניו קליפות ערמונים, וכינוהו בעל-מום ומפלצת, מחקים אותו ואת זרועו התלויה לצווארו. והוא - לבדו לגמרי בקצה הספסל, חיוור כמת - ישב והקשיב, מתבונן פעם בזה ופעם באחר, ועיניו מתחננות שיניחו לו לנפשו. אבל אלה רק הירבו את לעגם, והוא התחיל לרעוד ולהאדים מכעס. פתאום קם פראנטי, הפרצוף המגעיל הזה, נעמד על ספסל ושם עצמו כנושא שני סלים בזרועותיו, מחקה את אימו של קרוסי כשהיתה באה להמתין לבנה בשער - מפני שכעת היא חולה. רבים פרצו בצחוק רם. אז איבד קרוסי את עשתונותיו, תפס קסת והשליכה בכוח רב בראשו של פראנטי. אלא שהנער הפרוע התכופף מבעוד מועד, והקסת היכתה בחזה המורה, שנכנס ממש באותו רגע לכיתה. הכול ברחו למקומותיהם ונאלמו דום מפחד. חיוור עלה המורה לדוכנו, ובקול מוזר שאל:
"מי זה היה?" איש לא ענה.
המורה חזר וצעק, מרים עוד יותר את קולו:
"מי זה?" אז קם גארונה באחת, רחמיו נכמרים על קרוסי המסכן, ואמר בהחלטיות: "אני!"
(בספר שתי תמונות)
*47*
המורה התבונן בו, התבונן בתלמידים המשתאים, ואז אמר בקול שלו: "זה לא אתה." וכעבור רגע קל אמר: "האשם לא ייענש. יקום!"
קרוסי קם על רגליו, ובקול בוכים אמר: "הם היכו אותי והעליבו אותי; איבדתי את השליטה על עצמי, וזרקתי..."
"שב," אמר המורה. "יקומו אלה שהתגרו בו."
ארבעה התרוממו בראש מורכן.
"אתם," אמר המורה, "אתם העלבתם חבר שלא התגרה בכם, לעגתם לאומלל; הכעסתם חלש שאינו מסוגל להתגונן. ביצעתם את אחד המעשים המחפירים ביותר היכולים להכתים יצור אנוש."
משסיים את דבריו ירד אל בין הספסלים, הניח ידו מתחת לסנטרו של גארונה, שישב בראש מושפל, אילצו להרים אליו את פניו, תלה בו את עיניו ואמר:
"ולך יש נשמה אצילה."
גארונה ניצל את שעת הכושר ולחש כמה מילים באוזני המורה; המורה נפנה לעבר ארבעת האשמים ואמר פתאום:
"אני סולח לכם."
(מתוך: הלב מאת אדמונדו דה אמיצ'יס, תרגום: מרים שוסטרמן פדובאנו)
(בספר שתי תמונות)
1. א. אילו דמויות בסיפור עשו מעשים נדיבים?
ב. מיהו לדעתכם בעל המעשה הנדיב ביותר? נמקו.
2. האם גם בחברה שלנו ילד נכה ועני כמו קרוסי יכול להיות קורבן להתעללות? נמקו את דעתכם.
3. מהן לדעתכם הסיבות העיקריות שבגללן עלולים ילדים להפוך קורבן להצקות.
4. א. שערו כיצד השפיעה תגובת המורה על קרוסי (התייחסו לתגובתו בתחילת האירוע ולתגובתו בסוף האירוע)?
ב. מדוע לדעתכם סלח המורה על מעשה כל כך מביש?
5. מיהו המספר העד בסיפור?
*48*
6. ערכו השוואה בין הסיפור "מעשה נדיב" לבין הסיפור "החייכן". השלימו בטבלה:
מטרת ההשוואה למצוא את הדומה ואת השונה בין הסיפורים.
(בספר שתי תמונות)
תבחינים, החייכן, מעשה נדיב
מקום האירוע, --, --
הדמות החלשה, --, --
הדמות המצילה, --, --
תגובת המורה, --, --
העונש, --, --
מסקנתי מההשוואה --
(בספר שתי תמונות)
כדי לתאר את נקודות הדמיון והשוני היעזרו בביטויים אלה:
- גם בסיפור -- וגם בסיפור --
- שני הסיפורים דומים זה לזה בכך ש --
- בסיפור הראשון -- ואילו בסיפור על --
- לעומת הסיפור הראשון -- בסיפור השני --
(בספר שתי תמונות)
יש האומרים שהמורה נהג כשורה כשהחליט לסלוח לילדים שפגעו בקרוסי, ויש אומרים שעל המורה היה להעניש אותם בחומרה. כיצד היו מנמקים את דעתם?
(בספר שתי תמונות)
1. הקדישו זמן למחשבה על השאלות שהנושא מעורר אצלכם ועל השאלות להלן:
א. אם ייענשו, כיצד ירגישו הנענשים כלפי קרוסי?
ב. היזכרו במקרים מניסיונכם, האם ענישה מונעת חזרה על המעשה?
ג. האם הידיעה שהמורה רואה בהתנהגותם מעשה רע מספיקה במקרה זה?
ד. האם תמיכת גארונה בקרוסי חשובה למורה יותר מהענשת הפוגעים בו?
*49*
עתה כתבו שני טיעונים לחיזוק הדעה הראשונה ושני טיעונים לחיזוק הדעה השנייה.
המשיכו לפי ההדרכה בעמודים 10-11.
(בספר שתי תמונות)
בפסקה האחרונה בסיפור מופיע צירוף מילים. צירוף מילים יכול להימצא במילון תחת המילה הראשונה בצירוף או תחת המילה השנייה, ולפעמים תחת שתי המילים גם יחד.
1. לפניכם משפטים מתוך הסיפור. הסבירו את המילים המודגשות (מופיעות בסוגריים) במשפטים שלהלן מתוך ההקשר. בדקו את עצמכם בעזרת המילון.
- קרוסי איבד את (עשתונותיו), תפס (קסת) והשליכה בכוח רב.
- המורה התבונן בתלמידים (המשתאים).
- ביצעתם את אחד המעשים (המחפירים) ביותר.
- גארונה ניצל את (שעת הכושר) ולחש כמה מילים למורה.
2. מצאו במחסן המילים פירושים לצירופים המודגשים:
(בספר שתי תמונות)
- עיניו מתחננות שיניחו לו לנפשו.
- הכול ברחו למקומותיהם ונאלמו דום מפחד.
- רחמיו נכמרים.
- תלה בו את עיניו.
*50*
לקראת קריאה
מה אפשר לדעת על תוכן הכתוב מתוך קריאת הכותרת, כותרות המשנה ומתוך עיון בתצלומים בעמוד 54?
עתה, קראו את המידע.
1. ציינו לעצמכם מושגים ומילים שאתם מעוניינים לברר את משמעותם.
2. אם התעוררו אצלכם שאלות במהלך הקריאה, כתבו אותן ובררו בהמשך.
3. אם התעורר אצלכם צורך לעיין במידע נוסף בנושא ציינו במה אתם מעוניינים להרחיב את הידע שלכם.
*50*
מהי התורה שבעל פה?
בעשרת הדברות כתוב: "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, פסוק 8), אבל התורה כמעט ואינה מסבירה כיצד לזכור ולקדש. גם מצוות אחרות הכתובות בתורה אינן מפורטות ונוצר הצורך לפרש ולפרט אותן.
חכמי ישראל עמלו על כך במשך דורות רבים. הם פירשו את מצוות התורה, והתאימו אותן לחיי היום יום. החכמים גם פסקו פסיקות חדשות במצבים שאינם מוזכרים בתורה. לדוגמה: הם קבעו מה יש לעשות כדי שעם ישראל, שהתפזר בארצות שונות, יחגוג את החגים באותו התאריך בכל מקום.
לדינים שקבעו החכמים קוראים "הלכה". החוקים והמצוות שבהלכה מחייבים יהודים שומרי מצוות. ההלכה נמסרה בעל פה מחכם לחכם, מבית מדרש לבית מדרש ומדור לדור. פסיקות החכמים נקראו בשם: "תורה שבעל פה", בניגוד לחמשת חומשי התורה שהם "התורה שבכתב". התורה שבעל פה נשמרה בזיכרון ולמדו אותה בעל פה בבתי המדרש (המקומות שבהם למדו תורה).
מדוע הוחלט להעלות על הכתב את התורה שבעל פה?
במהלך השנים נוספו הלכות רבות והתעורר קושי לזכור את כולן בעל פה. לעיתים קרה שחכמי ישראל התווכחו בעניין מסוים וכל חכם קבע הלכה מחייבת שונה באותו עניין. למשל, החכם שמאי קבע שבחג החנוכה מדליקים ביום הראשון של החג את כל הנרות בחנוכייה ומפחיתים נר אחד בכל יום, ואילו החכם הלל קבע שביום הראשון מדליקים נר אחד וכל יום מוסיפים עליו נר. חילוקי הדיעות עוררו חשש שיהיו שתי הלכות סותרות ומנוגדות לאותו העניין.
המצב בארץ לאחר חורבן בית שני ומרד בר כוכבא היה בכי רע, ויהודים רבים עזבו את ארץ ישראל והתפזרו לארצות שונות. הפיזור הזה עורר דאגה שמא הריחוק מהארץ ישכיח את התורה שבעל פה.
מפעלו של רבי יהודה הנשיא: איסוף ההלכות של חכמי ישראל ב"שישה סדרי משנה" לפני כ-1800 שנים החליט רבי יהודה הנשיא, אחד מגדולי המנהיגים של העם
*51*
היהודי, לאסוף את דברי התורה שבעל פה מפי החכמים ברחבי ארץ ישראל ולהעלותם על הכתב. הרבה חכמים נענו לבקשתו וסייעו לו בעבודתו. גם חכמים מבבל היו בין האישים שבאו לעזור לו. רבי יהודה הנשיא אסף מהם את ההלכות שזכרו, והחליט מהי ההלכה שלפיה יש לנהוג במקרה שיש חילוקי דיעות. כאשר הסתיים המפעל הגדול של איסוף ההלכות של התורה שבעל פה וכתיבתן בצורה מסודרת, כלל האוסף שישה קבצים כתובים בשפה העברית בשם: "שישה סדרי משנה". הקבצים (הסדרים), נערכו לפי נושאים: חגים, נישואין, חקלאות, משפט ועוד. ר' יהודה הנשיא חתם את המשנה, כלומר היא נסגרה לשינויים ולתוספות.
שורש השם משנה הוא שנ"ה ומשמעותו: ללמוד ולשנן, כלומר לחזור פעם שנייה וללמוד עוד ועוד. אף אחד מהחכמים לא עירער על הכתוב במשנה והיא נחשבה לשנייה בחשיבותה אחרי התורה שבכתב.
מדוע היה צורך בכתיבת התלמוד?
התלמוד
(בספר שתי תמונות)
*52*
בנוסף, קבוצות יהודים שומרי מצוות מכל קהילות ישראל בעולם, מקבלים על עצמם ללמוד כל יום דף אחד מתוך התלמוד הבבלי לפי סדר שנקבע מראש. הם מסיימים מחזור קריאה של כל התלמוד בשבע וחצי שנים ומתחילים מחזור חדש. לנוהג זה קוראים: "הדף היומי".
בימינו התורה שבכתב והתורה שבעל פה הם יחידה מחייבת אחת בעולמם של שומרי מצוות.
(בספר שתי תמונות)
קראו שנית: "מהי התורה שבעל פה?"
1. מדוע היה צורך לפרש את התורה?
2. הסבירו את פירוש המושגים "הלכה", ו"פסיקה".
קראו שנית: "מדוע הוחלט להעלות על הכתב את התורה שבעל פה?"
1. הקטע מציין שלוש סיבות לכתיבת התורה שבעל פה. ציינו אותן בקצרה.
2. מה היה מפעלו הגדול של ר' יהודה הנשיא?
3. הסבירו את המושג: "ספר חתום".
קראו שנית את הקטע על התלמוד.
1. מה תוכנו של התלמוד?
2. מהי חשיבותו של התלמוד הבבלי לעם ישראל?
3. הסבירו את המושגים האלה בקצרה: "התלמוד הבבלי"; "התלמוד הירושלמי"; "הדף היומי".
(בספר שתי תמונות)
חפשו באינטרנט מידע בשני מקורות שונים על רבי יהודה הנשיא וכתבו את תולדות חייו. היעזרו בהדרכה שבעמוד 112.
*53*
(בספר שתי תמונות)
השלימו את המשפטים. תוכלו להיעזר במחסן המילים:
(בספר שתי תמונות)
א. החוקים המחייבים מהתורה נקראים --.
ב. החוקים המחייבים מהמשנה והתלמוד נקראים --.
ג. הגמרא היא כינוי ל --.
2. א. שורש המילה תלמוד הוא --.
ב. כתבו מילים נוספות שנגזרו ונוצרו מהשורש הזה.
3. בקטע כתוב: "אף אחד מהחכמים לא (ערער) על הכתוב במשנה".
הסבירו את המילה המודגשת (מופיעה בסוגריים) לפי ההקשר במשפט. בדקו במילון.
4. א. עיינו שנית במשפט האחרון בפסקה הראשונה על התלמוד. מהי המילה
המנוגדת למילה: לגרוע? --
ב. הסבירו את המילים המודגשות (מופיעות בסוגריים) במשפטים האלה:
- התינוק זחל ואימו (לא גרעה ממנו עין).
- ה(גרעון) בתקציב המדינה מדאיג את שר האוצר.
- אף שיש לי (מגרעות) אני אוהב אותו בגלל מעלותיו.
ג. מהו השורש המשותף למשפחת המילים: לגרוע, גרעה, גרעון, מגרעת?
א. בדקו במילון את פירוש המילה "הליכות".
ב. מה קשר המשמעות בין המילה : "הלכה" למילה: "הליכות".
(בספר שתי תמונות)
1. מה ידעתם על המשנה והתלמוד לפני הקריאה בקטע ומה אתם יודעים עליהם עתה?
2. מדוע חשוב שכל יהודי יכיר את הספרים האלה?
*54*
(בספר תמונות - היעזר במורה)
- תצלום עמוד מתוך התלמוד הבבלי
(בספר תמונות - היעזר במורה)
- שיעור המתנהל על ידי אחד הרבנים בישיבת סורא שבבבל.
תבליט משוחזר מן המאה החמישית לספירה
*55*
*55*
אמרו לו (תלמידיו) לרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים (רוצח). אמר להם: יפה דרשתם (אמרתם), שהרי אנו רואים את המבויש שלאחר שהוא מאדים מבושה הולך האודם מפניו והוא נעשה חיוור.
(על פי התלמוד הבבלי, מסכת בבא מציעא נח, ע"ב)
(בספר תמונות - היעזר במורה)
הקטע מתוך התלמוד שקראתם הוא קטע מתוך דיון שהתנהל באחד השיעורים באחת הישיבות בבבל.
1. מי היה החכם שניהל את השיעור?
2. שערו: מדוע ראו התלמידים בהעלבת חבר מעין שפיכות דמים?
3. רבי נחמן הסביר לתלמידיו כיצד אפשר לראות במעליב כאילו הוא שופך דמים - כתבו במשפטים שלכם את הסברו.
4. האם תוכלו למצוא קשר בין הסיפור "מעשה נדיב" לבין הקטע מהתלמוד?
(בספר תמונות - היעזר במורה)
האם גם אתם הגעתם למסקנה שקשה יותר לספוג עלבון ברבים מאשר לספוג מכות? נמקו דעתכם.
(בספר תמונות - היעזר במורה)
היעזרו בהדרכה בעמוד 10-11.
(בספר תמונות - היעזר במורה)
כתבו סיפור קצר על אירוע שהשפיע עליכם. תוכלו לבחור בכיתה, בחצר בית הספר, או בבית. תארו מה קרה בו, ספרו מה הרגישו המשתתפים בו ומה הרגשתם אתם. תוכלו להקליד במחשב.
(המשך בעמוד הבא)
*56*
(בספר תמונות - היעזר במורה)
- בתחילה ציינו: מתי? באיזה מקום? מי השתתפו באירוע?
לדוגמה: רון ויורם מחוץ לחצר בית הספר בהפסקה הגדולה.
- תארו כיצד התחיל האירוע: מה קרה בו? מה הרגישו המשתתפים בו? מה הרגשתם אתם? כיצד הסתיים האירוע?
- לאחר שתסיימו לכתוב קראו את הדברים הבאים:
הידעתם שסופרים נוהגים למסור את טיוטת סיפוריהם לקריאה לאנשים שונים,
כדי לשמוע את הצעותיהם לשיפור הסיפור?
לדוגמה: פניה עוז-זלצברגר כתבה בהקדמה לספרה "ישראלים, ברלין":
"אבי ואמי סייעו בעצה ובקריאה זהירה, הספר השביח מעידודם וביקורתם. עלי זלצברגר היה הקפדן שבקוראי הספר ושותף לרבים מרעיונותיו".
מדוגמה זו אפשר ללמוד שכדאי להעביר את סיפורכם לקריאה לאנשים שונים ולשפר אותו בהתאם להצעותיהם (כמובן אם ההצעות נראות לכם).
- קראו את טיוטת הסיפור בפני חברי הקבוצה ובקשו מהם להציע שיפורים. תקנו את הסיפור בהתאם להערות מועילות של חבריכם.
- אתם יכולים להראות את הסיפור שכתבתם לבני משפחה מבוגרים ולשפרו פעם נוספת בהתאם להצעותיהם.
- תוכלו להכניס את הסיפור לתלקיט ולקבל את תגובת המורה, ואם יש צורך בכך תקנו שוב.
- הכינו אלבום המכיל אסופת סיפורים של כל תלמידי הכיתה.
טיפוגרפיה היא אמנות סידור ועיצוב קטע כתוב. סידור אותיות כולל בחירת סוג אות, גודל אות, אורך שורה, רווח בין שורות, בין מילים, בין אותיות ובין צמדי אותיות. מעצבים גרפיים, מעצבי אותיות ופרסומאים עוסקים באמנות הטיפוגרפיה.
(בספר תמונות - היעזר במורה)
מצאו בקטע מהתלמוד בעמוד 55 את המשפט שחשוב לזכור ביחסים בין חברים.
כתבו אותו על גבי בריסטול או במחשב בעזרת אומנות הטיפוגרפיה. היעזרו בהדרכה בעמוד הבא.
*57*
(בספר תמונות - היעזר במורה)
א. השתמשו בדף נייר או ברבע גיליון בריסטול, או כתבו במחשב.
ב. העתיקו אליו מתוך הקטע את המשפט שחשוב לזכור ביחסים בין חברים.
ג. חשבו על גודל האותיות, על צורתן, אילו מילים במשפט כדאי להבליט.
(אולי על ידי שימוש בצבע אחר משאר המילים, אולי על ידי שימוש בגודל אות אחר או בעובי אחר. אולי אפשר לתכנן שמילים אלו ייכתבו במרכז הדף. חשבו גם על אפשרויות אחרות.)
ד. תלו את עבודותיכם בכיתה ובמסדרון בית הספר.
(בספר תמונות - היעזר במורה)
1. התאימו שמות תואר מטור ב' לשמות שבטור א'. כתבו במחברת את הצירופים שהתקבלו:
(בספר תמונות - היעזר במורה)
טור א': שמות
התנהגות
עלבון
מבט
ראש
מכה
מעשה
טור ב': שמות תואר
מושפל
מחפיר
אנושה
פרועה
מורכן
צורב
2. ארגנו את המילים בקבוצות לפי שורשיהן: לבן, נדיבות, מביש, השפיל, הלבין, עלבון, נדבן, בושה, העלבה, נעלב, שפל, מבויש, מושפל, נידב.
*58*
*58*
(בספר תמונות - היעזר במורה)
ילד בכסא גלגלים
ראשו מלא תלתלים
יפות עיניו, מבטו חכם
שפתיו בחיוכן.
מחבק כדור בידיו
אינו בועט ברגליו.
ילד בכסא גלגלים
במדרכה נוסע
למה הילד אינו פוסע?
אם פעם אראה
איך נופל כוכב
אתפלל עליו
ועל רגליו.
*59*
(בספר תמונות - היעזר במורה)
1. א. הבית הראשון והבית האחרון בשיר הם בני ארבע שורות, ואילו הבית השני הוא בן חמש שורות. מה מדגישה השורה החמישית?
ב. הדובר שואל: "למה הילד אינו פוסע?"
למה מתכוון הדובר בשאלה זו? בחרו את התשובה המתאימה ביותר מבין המשפטים הבאים והעתיקו אותה. הסבירו את בחירתכם.
- הדובר מפנה תלונה כלפי אלוהים.
- הדובר רוצה לדעת את סיבת הנכות.
- הדובר מביע צער על מצבו של הילד.
2. א. מה רוצה הדובר לעשות למען הילד?
ב. הציעו, מה עוד היה ביכולתו של הדובר לעשות למען הילד?
3. מהי התרשמותכם מהדובר בשיר?
(בספר תמונות - היעזר במורה)
כיצד מנסחים משאלות ותוכניות
השיר מסתיים בהצהרה: "אם פעם אראה איך נופל כוכב..." משאלות, הצהרות ותוכניות היכולות להתקיים בעתיד, כאשר יתמלאו התנאים לכך, מנוסחות בדרך כלל בזמן עתיד - "אם פעם אהיה רופא, אטפל חינם בחולים עניים."
לעומת זאת, משאלות וחלומות בלתי מציאותיים מנוסחים בזמן עבר בדרך הבאה: "לו הייתי רופא כלבים, הייתי נותן לכלב מיד תרופה לשיכוך כאבים."
השלימו את המשפטים הבאים:
אם פעם אהיה מורה בכיתה ה' --
אם אצטיין בלימודים --
אם תגיעו אלינו בזמן --
גם אם תגיעו בזמן --
לא אשתתף במסיבה, אלא אם כן --
לו ביקשו ממני הורי --
אילו שלחו אותי לאי בודד --
לולא היו לי חברים כל כך טובים --
*60*
*60*
מאת יאנוש קורצ'אק
תרגום: אורי אורלב, הוצאת כתר 2012
(בספר תמונות - היעזר במורה)
1. בחרו פרק שאתם רוצים לקרוא בכיתה והציעו נושא מתאים לשיחה עליו.
2. תוכלו לדון בנושאים אלו:
כיצד אפשר לראות בספר שמתיא:
א. תמים?
ב. מעוניין בטובת הילדים?
ג. מתייחס לתפקיד המלך במלוא הרצינות?
3. מחבר הספר, הסופר והמחנך יאנוש קורצ'אק, האמין שכל ילד וילדה מסוגלים להחליט החלטות לגבי חייהם. כיצד מתבטא הדבר בספר שקראתם? הביאו דוגמאות.
4. בתקופה שבה נכתב הספר שלטו כמה מעמי ארצות אירופה בחלקים שונים של אפריקה. הם התייחסו לאפריקאים כאל נחותים מהם. כיצד אפשר לראות זאת בספר?
(בספר תמונות - היעזר במורה)
1. אם תרצו, חברו סוף אחר לספר.
2. אם הרגשתם כעס או ביקורת על התנהגות אחת מהדמויות, כתבו על כך.
*61*
3. א. כתבו כותרת לכל אחד מהאיורים שבעמוד הבא.
ב. סדרו את הכותרות שכתבתם לפי סדר העלילה.
(בספר תמונות - היעזר במורה)
*62*
*62*
(בספר תמונה)
*63*
מה במדור?...
- הסיפורים במדור מעוררים אותנו לחשוב: כיצד יכולים בני האדם לעזור לעצמם במצבים קשים? מה הם יכולים לעשות למען אחרים? ממה צריך להימנע ביחסים בין אדם לאדם? ומה נחשב להתנהגות בזויה?
- נקרא את הסיפור "העיוור והמשותק" מאת מישל פיקמל ונדון בחשיבות העזרה ושיתוף הפעולה בין אנשים. נקרא את הסיפור "חמשת העיוורים" מאת הסופר הרוסי טולסטוי ונחשוב אם התנהגותם בטיול אופיינית לעיוורים בלבד. נקרא את שירו של יונתן גפן: "אומרים שחתולים".
- מה למסננת ולרכילות? נקרא על כך בסיפור "שלוש המסננות" מאת סוקרטס, החכם היווני הקדום. נכיר גם את המושג "לשון הר" מתוך מובאה מן המקורות היהודיים.
- נקרא ארבעה סיפורים על הפרת אמון: הסיפור "הדינר הגזול" מאת יהודה בורלא; "איך הפר הנשר את השבועה שנשבע לנחש" מאת ש' שפרה; ''מעשה בשני אומנים" מאת מיכה בן גוריון ו"בגדי המלך החדשים" מאת הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן.
- מה משמח את בני האדם? ממה הם שואבים סיפוק? נקרא על כך בשירה של לאה גולדברג "על שלושה דברים".
לשון ושיח
- בעקבות לימוד היצירות, נתנסה בסוגי כתיבה שונים: נכתוב סיפור בגוף ראשון; נהפוך שיר למעשייה, ונלמד לכתוב ראיון עיתונאי.
- נכתוב על תכונות אופי של הדמויות.
- נמשיך ללמוד מילים וביטויים חדשים ונגלה את קשר המשמעות בין מילים שנגזרו מאותו השורש.
*64*
*64*
אומרים שחתולים לא אוהבים עכברים,
אבל מאיר לא יודע מה זה עכבר,
ואם הוא יראה - הוא אליו יסתכל
כמו אל חבר יקר.
אומרים שחתולים לא אוהבים עכברים
אבל מאיר לא יודע מה זה עכבר
והעכבר היחידי שמאיר מכיר
הוא מיקי מאוס מהסרט המצויר.
אומרים שחתולים לא אוהבים עכברים,
אך למאיר לא הגיעה זאת השמועה.
אומרים שחתולים עכברים
שונאים
אך מאיר לא יודע מה זאת שנאה.
(בספר תמונה)
*65*
(בספר תמונה)
1. מה שם החתול שמוזכר בשיר?
2. כיצד מסביר הדובר שמאיר אינו שונא עכברים?
3. א. לפי דעתם של בני האדם, מהו יחסם של חתולים לעכברים?
ב. מה פירוש המושג "דיעה קדומה"? בררו במילון.
ג. לפי הבית השלישי בשיר, כיצד מתפרסמות דיעות קדומות?
4. משפט, ביטוי או מילה חוזרים לעיתים בשיר לשם הדגשה.
א. מצאו את השורה החוזרת בשיר.
ב. שערו: מה מדגישה השורה החוזרת?
5. התבוננו בשיר כאילו הוא תמונה.
א. איזה בית שונה בצורתו משאר הבתים?
ב. במה הוא שונה?
ג. שערו: מדוע רצה המשורר לשנות את מבנה הבית הזה?
6. יש הטוענים שהשיר "אומרים שחתולים" הוא משל. שערו כיצד הם מנמקים את דעתם.
(בספר תמונה)
1. גלשו באינטרנט וצפו ביוטיוב בסרטון: תום וג'רי גרסת 2012.
איזה קשר אפשר למצוא בין הסרטון לשיר? הסבירו תשובתכם.
2. אם שמעתם או נתקלתם בדיעות קדומות - ספרו.
*66*
*66*
בעיר קטנה ביבשת אסיה חיו שני אנשים אומללים. האחד היה עיוור, והאחר משותק. שניהם היו עניים, עד כדי כך שהתחננו לאלוהים שייטול מהם את חייהם. לשם מה להמשיך לחיות כך? שאל כל אחד מהם את האל.
יום אחד הגיע העיוור לקבץ נדבות בכיכר השוק ושמע לפתע את תפילותיו של המשותק. הוא התרגש מאוד. סוף-סוף פגש מישהו שסובל בדיוק כמוהו.
התיישב העיוור ליד המשותק והם החלו לדבר. לא חלפו יותר מכמה שעות והם הפכו לידידים טובים.
"לי יש הסבל שלי - ולך יש הסבל שלך! הבה נפעל יחד ואולי נסבול פחות," הציע העיוור.
"מה פתאום," השיב לו המשותק, "אני לא מסוגל לצעוד אפילו צעד אחד בעצמי, ואתה אינך רואה דבר. מה טוב בשני אסונות יחד? איזו תועלת תצמח לנו אם נפעל יחד?"
"איזו תועלת?" קרא העיוור. "תשמע, לשנינו יחד יש כל מה שצריך: לי יש שתי רגליים, ולך יש שתי עיניים. אני אשא אותך על גבי, ואתה תהיה לנו מורה דרך. אני אצעד בשבילך, ואתה תראה בשבילי."
(מתוך: משלים פילוסופיים לילדים מאת מישל פיקמל, מצרפתית: ראובן מירן, הוצאת אחוזת בית)
בסיפור יש שתי דמויות. האחת אופטימיסטית והשנייה פסימיסטית.
לפי מילון "רב מילים" אחת המשמעויות של המילה "אופטימיסט" - אדם שיש לו ביטחון ותקווה שהעתיד יהיה טוב, הוא תמיד מאמין שמשהו טוב יקרה.
התואר "פסימיסט" הוא היפוכו של "אופטימיסט". זהו אדם הבטוח שמצב העניינים יורע, שינחל כישלון.
(בספר תמונה)
1. מיהו ה"אופטימיסט" במשל, ומיהו ה"פסימיסט"? נמקו.
2. "טובים השנים מן האחד". כיצד מדגים המשל אמרה זו?
3. אילו נזקקתם לעצה, למי מבין השניים הייתם פונים? נמקו.
*67*
*67*
חמישה קבצנים עיוורים הלכו יחד אחוזי יד דרך יער עבות. רבץ לפניהם בדרך פיל גדול מאוד והם לא ידעו. נכשלו בו ונפלו. חרדו חרדה גדולה והתחילו למשש ולגשש סביבותם, לדעת מה המכשול אשר לפניהם.
עלתה ביד האחד אוזן מאוזני הפיל. מעך ומשמש בה - והנה היא רכה, מתקמטת ומתפשטת בידו כעין המטלית. קרא ואמר: "אחי, סמרטוטים לפנינו! גל של סחבות!"
השני גישש ומצא את הבטן, צעק בקול: "תל! תל גבוה ומשופע!"
מישש גם השלישי ובחלקו עלה הזנב. הכריז על המציאה: "חבל עבות! נכשלנו בחבל!"
הרביעי מישש ומצא רגל. תפס בה וצווח: "קורה! קורה שופעת וכבדה!"
אז התרגז החמישי, החזיק בשנהבים אשר עלו בידו וצעק בכל כוחו:
"שקרנים! חרבות צורים פגעו בנו! חרבות שנונות בעלות פיפיות!"
ככה צעקו העיוורים ורבו בחוזקה וכמעט שבאו לידי מהלומות. כל אחד החזיק בשלו בשתי ידיו וכל אחד היה בעיני חבריו כשוגה ומשגה.
עבר עליהם פיקח אחד ושמע דברי ריבם. הניע עליהם ראש ואמר:
"אוי, עיוורים, עיוורים! אילו היו לכם עיניים לראות את כל אשר לפניכם יחד, כי עתה נוכחתם לדעת עד כמה שגיתם כולכם. הן כל אחד מכם דון ידין על פי הפרט הקטן והבודד אשר תפסה ידו. ואולם באמת, הלוא אין פה לפניכם לא תל ולא קורה, לא סחבות ולא חבל עבות ולא חרבות."
"ומה אפוא יש פה?" שאלו העיוורים פה אחד והם משתאים ותאבים מאוד לדעת.
"פיל!" ענה הפיקח, "השומעים אתם? פיל!"
(תירגם ועיבד חיים נחמן ביאליק)
(בספר תמונה)
העיוורים / ברויגל האב, צייר פלמי, 1525-1569
*68*
(פסקה 1) מלך אחד בנה לעצמו ארמון גדול ויפה. קרא לשני אנשים, אומנים מפורסמים, היודעים בחוכמת הציור, וציוה עליהם לצייר את האולם בכל מיני ציורים יפים. את האולם חלק לשני חלקים, והבדיל אותו בפרוכת (וילון מחיצה). את המחצה מן האולם הטיל על האחד ואת המחצה השניה הטיל על השני לציירה. אמר המלך: אל יפריע איש את רעהו במלאכתו. הוא קבע להם ארכה שנה תמימה למעשיהם. עד אותו הזמן מחויבים הם להשלים את מלאכתם.
1. ביער, כל אחד מהעיוורים האמין שנתקל במכשול שונה, אף שכולם נתקלו בפיל. הכינו טבלה והשלימו:
(פסקה 1) מלך אחד בנה לעצמו ארמון גדול ויפה. קרא לשני אנשים, אומנים מפורסמים, היודעים בחוכמת הציור, וציוה עליהם לצייר את האולם בכל מיני ציורים יפים. את האולם חלק לשני חלקים, והבדיל אותו בפרוכת (וילון מחיצה). את המחצה מן האולם הטיל על האחד ואת המחצה השניה הטיל על השני לציירה. אמר המלך: אל יפריע איש את רעהו במלאכתו. הוא קבע להם ארכה שנה תמימה למעשיהם. עד אותו הזמן מחויבים הם להשלים את מלאכתם.
-- מישש את, המסקנה אליה הגיע
1. העיוור הראשון, --, --
2. א. במה היתה תגובתו של העיוור החמישי שונה מתגובת השאר?
ב. כיצד כינה את חבריו?
ג. האם לדעתכם תגובתו מוצדקת? נמקו.
3. מדוע השתנו היחסים בין חברי הקבוצה?
4. במשפט הפתיחה מסופר שהעיוורים "הלכו יחד אחוזי יד דרך יער עבות". האם זה היה המצב ביניהם לאורך הסיפור כולו? ענו תשובה מפורטת.
5. לפי דברי הפיקח, כל אחד מהעיוורים אמר משהו המתאים לפיל; מדוע, אם כן, הם לא יכלו לדעת שפיל לפניהם? כתבו יותר מסיבה אחת.
(פסקה 1) מלך אחד בנה לעצמו ארמון גדול ויפה. קרא לשני אנשים, אומנים מפורסמים, היודעים בחוכמת הציור, וציוה עליהם לצייר את האולם בכל מיני ציורים יפים. את האולם חלק לשני חלקים, והבדיל אותו בפרוכת (וילון מחיצה). את המחצה מן האולם הטיל על האחד ואת המחצה השניה הטיל על השני לציירה. אמר המלך: אל יפריע איש את רעהו במלאכתו. הוא קבע להם ארכה שנה תמימה למעשיהם. עד אותו הזמן מחויבים הם להשלים את מלאכתם.
האם אתם מכירים מקרים שבהם אנשים התנהגו כמו העיוורים? ספרו.
(פסקה 1) מלך אחד בנה לעצמו ארמון גדול ויפה. קרא לשני אנשים, אומנים מפורסמים, היודעים בחוכמת הציור, וציוה עליהם לצייר את האולם בכל מיני ציורים יפים. את האולם חלק לשני חלקים, והבדיל אותו בפרוכת (וילון מחיצה). את המחצה מן האולם הטיל על האחד ואת המחצה השניה הטיל על השני לציירה. אמר המלך: אל יפריע איש את רעהו במלאכתו. הוא קבע להם ארכה שנה תמימה למעשיהם. עד אותו הזמן מחויבים הם להשלים את מלאכתם.
1. מצאו והעתיקו מתוך הפסקה השלישית את הביטוי המקביל (הנרדף):
- התעקש שהצדק איתו
- טועה ומטעה את האחרים
2. מצאו מילה מנוגדת למילה עיוור.
במילה עיוורון משתמשים לא רק כפשוטו, אלא גם בצורה מושאלת.
לדוגמה: האם אמרה לבנה, "אתה עיוור! איך לא הבנת שדן אינו חבר טוב?!"
3. הסבירו את משמעות הביטויים שלהלן:
א. הקלדה עיוורת
ב. שנאה עיוורת
ג. נאמנות עיוורת
4. בחרו והעתיקו מתוך הסיפור שלוש דוגמאות ללשון ספרותית. ליד כל דוגמה כתבו את המילה המקבילה משפת היום-יום.
*69*
*69*
(פסקה 2) אחד האומנים היה חרוץ והשני עצל. החרוץ נתן את ליבו לעבודתו מיד. טרח ויגע, ישב והגה בציוריו יומם ולילה וצייר על כותלי האולם שבגבולו ציורים נפלאים מאוד: חיות ועופות, מלאכים בעלי כנפים ובני אדם; וכל הציורים חיים על הקירות וכאילו נשמה בהם. השני ישב במסיבות רעים כל הימים, לא שם ליבו לפקודת המלך ולא עסק במלאכת הציור כלל. וכאשר הזכירו לו את חובתו, ענה ואמר:
"עוד יש לי פנאי, לכשאפנה אעסוק במלאכתי. לי קלה העבודה ואוכל לעשות בזמן קצר מה שאחרים עושים ימים רבים."
(פסקה 3) כך עבר וחלף יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, ירח אחר ירח. והנה כלתה כמעט כל השנה, ולא נשאר אף שבוע לעשות את המלאכה.
כשראה הצייר העצל כי עוד כתליו ריקים כביום טיוחם בסיד וכתלי חברו כבר
מכוסים ציורים נפלאים - ויתחלחל. שלושה ימים ושלושה לילות ישב וחשב מה
לעשות ובמה למלא את כתליו בזמן קצר. ולפתע הבריק רעיון במוחו ויקפץ וידלג מרוב שמחה. הוא לקח ששר נפלא ומשח בו את חלקת כתליו, והיו פניהם כפני ראי.
(בספר איור - היעזר במורה)
(פסקה 5) ויהי בעת נתינת השכר לשני האומנים, ציוה המלך להביא ארנקים מלאים דינרי זהב, ויריקם בחלקו של האמן הראשון ויבריקו, ונראה ברקם מהעבר השני. אז קרא המלך אל האמן השני ואמר לו:
"לך, קח שכרך בגבולך..."
*70*
(בספר איור - היעזר במורה)
1. א. מה יודעים על המקום בו מתרחש הסיפור?
ב. מה יודעים מהפסקה הראשונה על הדמויות שבסיפור?
לפסקת הפתיחה בסיפור קוראים "היצג", מכיוון שבפסקה הזו מציג המספר בפני הקוראים את הדמויות, את המקום שבו מתרחש הסיפור וכן מתי הוא מתרחש. לעיתים "שותל" המספר רמז בפתיחה על בעיה שעלולה להתרחש בהמשך העלילה. לא תמיד מופיעות כל הנקודות לעיל בהיצג.
2. אחד האמנים היה חרוץ והשני עצל. מצאו וכתבו דוגמאות לכך.
האמן החרוץ, האמן העצל
--, --
--, --
--, --
3. מה אפשר ללמוד על יחסם של כל אחד מהאמנים למלך? כתבו בשני טורים.
4. בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו:
א. כיצד פתר לעצמו האמן העצל את הבעיה שהטרידה אותו?
ב. כיצד אפשר לדעת שלמרות עצלותו של האמן הוא יצירתי?
5. כיצד רומז האיור על התנהגותו של האמן העצל?
(בספר איור - היעזר במורה)
מה דעתכם, האם האמן העצל היה פועל באופן דומה אילו ידע איזה שכר יקבל? נמקו דבריכם.
(בספר איור - היעזר במורה)
העתיקו והשלימו:
בלשון הסיפור
א. -- (פסקה 1)
ב. שנה תמימה (פסקה 1)
ג. טרח ויגע (פסקה 2)
ד. והנה כלתה כמעט השנה ( פסקה 3)
ה. -- (פסקה 3)
ו. -- (פסקה 5)
בלשון הדבורה בימינו
א. וילון
ב. --
ג. --
ד. --
ה. קירות
ו. עשה בשכל
*71*
*71*
יום אחד בא אל סוקרטס אדם אחד ואמר לו, "שמע, סוקרטס, אני חייב לספר לך איך מתנהג חברך." "רגע," קטע אותו סוקרטס, "לפני שאתה מספר לי את זה, האם העברת את הדברים שאתה רוצה לספר לי דרך שלוש המסננות?"
האיש הביט בו במבט מופתע. "מסננות?!" שאל.
המשיך סוקרטס ואמר, "כן, לפני שמדברים, תמיד צריך להעביר את מה שרוצים לומר דרך שלוש מסננות. המסננת הראשונה היא מסננת האמת. האם בדקת אם מה שאתה רוצה לספר לי הוא אמיתי והאם אתה בטוח שהדברים מדויקים לגמרי?"
"לא," השיב האיש, "רק שמעתי שמספרים את זה ו..."
"נמשיך!" קרא סוקרטס. "המסננת השנייה היא מסננת המידה הטובה. האם מה שאתה רוצה לספר לי הוא דבר טוב?"
"לא," השיב האיש. "לרוע המזל, הדברים אינם טובים כלל וכלל. ההיפך מזה הוא הנכון..."
"הממממ!" המהם הפילוסוף. "בוא נבדוק בכל זאת גם את המסננת השלישית, מסננת התועלת. האם יש תועלת בדברים שאתה רוצה כל כך לספר לי?"
"תועלת? לא ממש..." השיב האיש.
"אם כך, בוא לא נדבר על זה עוד!" אמר סוקרטס. "אם מה שאתה רוצה לספר לי הוא לא אמיתי, לא טוב ולא מועיל - אני מעדיף לא לדעת במה מדובר, וגם לך אני מציע לשכוח את הסיפור כולו."
(משל המיוחס לפילוסוף היווני סוקרטס, המאה החמישית-הרביעית לפני הספירה)
(בספר איור - היעזר במורה)
1. "מסננת" היא כלי לסינון חומרים, ובעיקר להפרדת חומר מוצק מחומר נוזלי. בסיפור יש למילה זו משמעות מושאלת. שערו, מהי משמעותה המושאלת. תוכלו להיעזר בקטע המידע על השאלה בעמוד 20.
2. סוקרטס מדבר על שלוש מסננות עם חבר. העתיקו את הטבלה והשלימו:
(בספר איור - היעזר במורה)
--, כינויה, תפקידה
המסננת הראשונה, --, --
המסננת השנייה, --, --
המסננת השלישית, --, --
3. נסו לנסח את המסקנה המתבקשת מהמשל במשפט אחד.
4. עיינו בספר ויקרא פרק יט, פסוק 16 וכתבו מה כתוב בתורה על אמירת דברים רעים על אחרים.
*72*
*72*
אמר רב ששת משום (בשם) רבי אלעזר בן עזריה:
כל המספר לשון הרע
וכל המקבל לשון הרע
וכל המעיד עדות שקר בחברו,
ראוי להשליכו לכלבים (לעזוב אותו לגורלו, להתעלם ממנו).
(לפי התלמוד בבלי, מסכת פסחים קיח, ע"א; מסכת מכות כג, ע"א).
(בספר איור - היעזר במורה)
המובאה מתוך התלמוד שקראתם הוא קטע מתוך דיון שהתנהל באחד השיעורים באחת הישיבות בבבל (עיינו שנית בהסבר בעמוד 51 על התלמוד).
1. א. מה שמו של החכם שניהל את השיעור?
ב. מהו נושא הדיון?
2. א. מהו "לשון הרע"? היעזרו במילון.
ב. עיינו שנית בקטע וכתבו במילים שלכם: מי ראוי שיתרחקו ממנו?
3. האם יש קשר בין הסיפור "שלוש המסננות" לבין הקטע מהתלמוד שקראתם? נמקו תשובתכם.
4. א. את מי ציטט החכם?
ב. שערו: מדוע הקפיד החכם לומר דברים בשם אומרם, כלומר לציין מי אמר את הדברים? העלו יותר מהשערה אחת.
5. חפשו במילון את משמעותו של הפתגם: "מתהדר בנוצות לא לו".
א. מתי משתמשים בפתגם "מתהדר בנוצות לא לו"?
ב. מה הקשר בין הפתגם לדברי הפתיחה של הקטע התלמודי?
(בספר איור - היעזר במורה)
קראו באתר האינטרנט של מט"ח: 2197=http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item את הכתבה: "סוקרטס: אזרח בן חורין" מאת אמירה שפר.
1. כתבו בקצרה פרטים עיקריים שלמדתם מקריאתכם על סוקרטס.
2. מה אפשר ללמוד על השלטון במדינה שמוציאה להורג אדם כמו סוקרטס?
(בספר איור - היעזר במורה)
*73*
סיפור מתוך "עלילות אנזו הנשר הגדול"
הבה נחזור אל עץ הצפצפה הגדול, שבצמרתו בנה לו הנשר את קינו, ובשורשיו עשה לו הנחש קן. יום אחד אמר הנשר לנחש: "הבה נהיה חברים ונכרות בינינו ברית חברות." הסכים הנחש ואמר לנשר: "אם באמת אתה רוצה שנכרות בינינו ברית חברות - הבה נישבע שבועה זה לזה, והאל שמש, אל השמש והצדק, הוא יהיה עד לשבועה שלנו. אם אחד משנינו יפר את השבועה - יעניש אותו האל שמש עונש כבד."
עלו הנשר והנחש אל ראש הר גבוה ונשבעו את השבועה הזאת: "אנחנו נשבעים להיות חברים בלב ונפש. וכל מי שיפר את שבועת החברות בינינו יצוד אותו האל שמש ברשת של קרניו הפרושות על כל העולם, ישלח בו רוח רעה שתהרוג אותו, ירדפו אחריו ציידים ויצודו אותו! כל הדברים הנוראים האלה יבואו עליו מפני שהפר את שבועת החברות שנשבענו לפני האל שמש."
מאז אותו יום הפכו הנשר והנחש לחברים טובים; הם נעשו שותפים ויצאו יחד לצוד ציד, וסיפרו זה לזה את כל סודותיהם.
חלפו חודשים אחדים, ובצל עץ הצפצפה בקעו גוזלים מביצי הנשר ונחשונים מביצי הנחש. הנשר גידל את בניו בצמרת העץ, והנחש גידל את בניו בשורשי העץ. הסכימו ביניהם הנחש והנשר, כי הנשר היושב גבוה בצמרת ישמור על ילדיו וגם על ילדי הנחש, והנחש יצא לצוד ציד בשביל ילדיו וגם בשביל ילדי הנשר.
וכך מדי בוקר יצא הנחש לצוד; הוא צד ראם ואיל הרים והביא אל הקן; אכלו בניו ואכלו גם בניו של הנשר. הנחש צד נמר ופנתר והביא אל הקן; אכלו בניו ואכלו גם בניו של הנשר.
בניו של הנשר גדלו במהירות, הצמיחו כנפיים, התעופפו, צדו בעצמם את מזונם ושבו אל הקן. אבל בניו של הנחש עדיין היו קטנים ותלויים בשמירתו של הנשר ובציד שיביא להם הנחש, אביהם.
הנשר, שישב בצמרת העץ, הביט בבני הנחש הקטנים בתוך הקן שלהם, ותאבונו לטרוף את בני הנחש הלך וגדל. אמר הנשר בליבו: "הבנים שלי גדלו ואינם זקוקים עוד לציד שמביא הנחש. אני אטרוף את בני הנחש, ואחר כך אתעופף לי ואשב בשמים, ומי יוכל להשיג אותי שם?"
כאשר חזרו בני הנשר מן הציד אל הקן אמר להם אביהם: "הבה אטרוף את בני הנחש! אם יכעס עלי הנחש, מה יוכל לעשות לי? אני אתעופף אל השמים ואשב שם. אם ארצה לאכול פרי, אאסוף אותו מצמרות העצים, ומה יוכל הנחש לעשות לי?"
גוזל אחד, בנו הצעיר של הנשר, אמר לו: "אל תטרוף, אבי! האם שכחת את השבועה שנשבעת לפני האל שמש! קרניו של האל שמש הפרושות על פני כל העולם יצודו אותך; הנחש לא יכול להגיע אליך, אבל מקרניו של האל שמש לא תוכל להימלט, והוא
*74*
יעניש אותך. הוא ישלח בך שד, רוח רעה, שתהרוג אותך, ציידים ירדפו אחריך ויצודו אותך."
אבל אבא נשר, שהביט בבני הנחש מגובה הצמרת, התמלא חשק רב לטרוף אותם ולא שמע בקול בנו הצעיר; ירד הנשר וטרף את בני הנחש.
כאשר ירד הערב שב הנחש הביתה אל קנו אחרי שעסק כל היום בציד ראמים ואילי הרים. השליך הנחש את הבשר בפתח הקן והביט פנימה, והנה הקן ריק. הוא חפר בציפורניו בקרקע במהירות, וענן אבק עלה וכיסה את השמים, אבל הנחשים הקטנים שלו נעלמו.
(בספר איור - היעזר במורה)
(בספר איור - היעזר במורה)
1. א. שחזרו את עלילת הסיפור בכתב.
ב. בדקו האם השחזור כולל את האירועים העיקריים לפי הנקודות הבאות:
- את מי הציע הנחש כעד לברית שנכרתה?
- מה הסיבה שהוא נבחר לעד?
- מה העונש שיוטל על מפר הברית?
- מי יקבע את האשם במקרה של הפרת הברית?
- כיצד התבטאה בפועל הברית בין הנחש והנשר?
- מי הפר את הברית?
- כיצד הוא הפר אותה?
- כיצד הגיב הצד הנבגד בחברות?
ג. אחרי הבדיקה, אם יש צורך, הרחיבו והוסיפו.
אם תרצו, הכניסו את שני הנוסחים לתלקיט.
*75*
2. שערו, מדוע הציע הנשר לכרות ברית חברות עם הנחש? חשבו על יותר מסיבה אחת.
3. א. על הנחש נאמר בספר בראשית: "והנחש היה ערום מכל חית השדה".
האם דמותו מצטיירת כך גם בסיפור שלפנינו?
ב. מדוע פנה הנחש לאל שמש בבקשה למשפט צדק?
4. קראו את שלוש הכותרות שלהלן. קבעו לאיזה חלק מן הסיפור מתאימה כל אחת מן הכותרות:
- הפרת הברית
- אכזבתו המרה של הנחש
- הברית בין הנחש לנשר
5. הסיפור שלפנינו הוא משל לברית שנכרתת ומופרת גם על ידי בני אדם פרטיים וגם על ידי עמים. בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו:
א. כתבו דוגמה לברית שבין בני אדם פרטיים.
ב. היזכרו בבריתות בספרים שלמדתם בתנ"ך וספרו בקצרה. תוכלו לעיין במקורות הבאים:
בראשית פרק ט, פסוקים 11-13
יהושע פרק ט, פסוקים 3-9 ו-15.
שופטים פרק יא, פסוקים 5-10.
6. בדקו: האם המספר אינו דמות בסיפור והוא יודע הכול על המצבים השונים ביחסים בין הנחש והנשר?
אם עניתם על שאלה זו "כן", הרי שהמספר הזה - הוא מספר "כול יודע".
בסיפור "החייכן" ובסיפור "מעשה נדיב" המספר הוא "מספר עד". הוא יודע רק מה שעיניו ראו. לעומתו, המספר ה"כול יודע" אינו דמות בעלילה, אך הוא יודע הכול על ההתרחשות בין הדמויות. הוא יודע לתאר את מעשיהן, את מחשבותיה ואת רגשותיהן.
*76*
*76*
מעשה בבחור בן עניים מהעיר איזמיר, ראובן אלנקוה שמו, שהיה משמש כשוליה אצל שולחני ידוע בעיר, ר' אברהם מטולדו, והיה עובד את אדוניו תדיר ביושר ובאמונה. יום אחד ראה הבחור הלז, שהשולחני שקע בחשבונות שעות רבות והיה מונה ועורך ציבורי כסף וזהב לרוב. משגמר את מלאכתו הניח כל הממון בארגז הברזל, נעלו במפתח ויצא לענייניו.
כשבא השוליה לכבד ולסדר את המקום מצא דינר, שהיה חבוי בתוך סדק מושב אדוניו. השיאו יצרו שייקח לו זה הדינר. דינר אחד. הרי לשולחני הרבה אלפים בארגז. לקחו אבל שוב היה מהסס, שיחזירו או שיניחו אצלו. שבוע ימים החזיק אצלו, אבל לא פרטו, אלא החביאו אצלו במקום סתר.
ובימים ההם אירע, שהשולחני היה אנוס פתאום לעקור ביתו מאיזמיר ולהשתקע בקושטא הבירה. במהרה אסף כל אשר לו ויצא לדרכו.
מחמת שהיתה מהומה רבה באותה עקירת פתע, נשמט עניין הדינר מדעתו של השוליה. לאחר ימים גמר בדעתו שיקנה מעט סחורה, כגון כלי סדקית, באותו דינר וינסה מזלו. קנה ויצא לשוק והיה הולך ומוכר בקלות. עד הערב מכר הסחורה כולה. חזר וקנה כפליים. יצא ומכרה ברווח טוב. וכך ביום השלישי והרביעי - קנה ומכר, מכר וקנה. וכל יום הצלחתו גדולה מקודמו. ובה בשנה כבר פתח חנות גדולה וגדושה בסחורה ונשא לו אישה והקים בית.
'אם כך,' אמר הבחור בינו לבין עצמו, 'אין עין רואה. לית דין ולית דיין. דינר הגזול - כדינר הקנוי. זה עושה רווח וזה עושה רווח. מקרה אחד לכול. אשרי האיש אשר לו דינר.' עברו שנים וכבר הגיע לגיל שלושים, ויצא לו שם עשיר גדול. ברם, גם שם כיליי גדול יצא לו, שלא היה נותן למעשי צדקה וחסד אלא טיפין טיפין. שנה רודפת שנה, והעשיר מצליח ועולה במרומי ההצלחה. ויהי כבד מאוד בכסף ובזהב, בנכסים ובעסקים.
ובעודו טובל בשפע עושרו - ירדה עליו שואה גדולה: דלקה נפלה בלילה בבית
הסחורות הגדול שלו ויהיה לעיי אפר. התנחם הגביר ואמר: מקרה פגע הוא. לא תקום פעמיים צרה. אבל הצרות קמו פעמים הרבה וגם באו תכופות כמו בשורות איוב. רוב ממונו, שהיה מופקד בבית הממון הגדול שבעיר, נתערער, שבעליו פשט את הרגל ואבד כל ממונו. כינס הגביר שארית פיזורי כספו וקנה סחורה - ירד שערה והפסיד הרבה. שלח ידו במסחר מרכולת והביא מחוץ לארץ כמות גדולה - נמצא כולה נפסדה בתולעים ובעיפוש. חזר והזמין מחוץ לארץ עצים וברזל - קמה סערה בים וטבעו אניותיו.
וטרם תחלוף שנה יצא נקי לגמרי מנכסיו, ומאחר שהיה בידו גם ממונם של אחרים ואבד, מכרו הערכאות (המוסדות השלטוניים) את ביתו ומקרקעיו ויצא לגור הוא ובני ביתו בבית קטון אפל וצר.
*77*
משראה עצמו בדרגה תחתונה ולא ראה שום פתח תקווה לפניו אלא שילך ויחזור על הפתחים, הבין שכל הרעה שבאה עליו בשל אותו דינר גזול באה עליו, אלא שהיה תמה ומשתומם על סוד דרכי ה': למה אותו דינר גזול הביא לו בתחילה ברכה גדולה?
על כל פנים גמר בדעתו, שיעזוב ביתו, אשתו ובניו וילך מעיר לעיר ויחזור על פתחים עד שיגיע לקושטא ויחזיר את הדינר לבעליו.
והיאך ישיב הדינר ובידו אין אף פרוטה? נתנה לו אשתו טבעת קידושין שלה, שימכרנה ויחזיר הגזילה לבעליה.
(בספר איור - היעזר במורה)
*78*
כימי שנה (כימי שנה - במשך שנה) היה נודד מעיר לעיר וילקוט עניים על שכמו, עד שהגיע לקושטא. חקר ודרש, ונודע לו שאותו שולחני עלה לפני כמה שנים לארץ הקדושה.
נצטער הגביר-העני דידן צער גדול, אבל לא נתייאש. אזר חיליו (אזר חיליו - אסף כוחו) ויצא לדרך לארץ ישראל.
הגיע לירושלים בערב ראש השנה והלך לבית התמחוי. הקצו לו שם מיטה בין העניים ונתנו לו מלבוש נקי.
ביום ראש השנה נקלע לבית הכנסת "אסטמבוליס" שבתוך החומות. היה החזן איש קדוש ובקי בתורת ח"ן והיה מתפלל בדבקות ובדמעות, ועם זה, היה קולו נעים ורך להפליא. בין שחרית למוסף דרש החזן דרשה, דברי מוסר ותוכחה ובפרט האריך בעוון גזל ואמר בגנותו שהוא כרקב בעצמות הגזלן וכספחת בבשרו ואין לו תקנה לגזלן עד שיחזיר הגזלה לבעליו.
נתרעש העני-עשיר מדברי הרב שהיו כמכוונים אליו ושחה לעפר נפשו.
לאחר ראש השנה שאל לבית הרב ובא לפניו. ישב על הארץ לרגלי הרב וסיפר לו כל הקורות אותו מתחילה ועד סוף, ואת תמיהתו על הצלחתו בתחילה סח
לו. נשתקע הרב במחשבות ואחר אמר לו: "לך עתה לשלום, היום אבדוק ואבחן בעניינך ומחר בבוקר תבוא ואשר ישים ה' בליבי אגידנו לך."
כשבא למחרתו ישבו שני חכמים על יד הרב, שהיה אב בית דין, והשניים חבריו, ואיש שלישי ישב מהצד. פתח אב בית דין ושאלו לעני:
"שמא זוכר אתה בן כמה היית כשגזלת אותו דינר?"
אמר לו: "הן זוכר אני. בן י"ח הייתי."
אמר לו הרב: "ובכן, מסתבר, שנהפך עליך הגלגל כשהיית בן ל"ו שנים. האין זאת?" חישב העני בינו לבין עצמו חשבון השנים ואמר משתומם: "אמת נכון הדבר, בן ל"ו הייתי."
(בספר איור - היעזר במורה)
*79*
אמר לו הרב: "עכשיו ברור כל עניינך: בתחילה עזרו לך מן השמים שתהיה עשיר, ויהא קל לך להחזיר הדינר. דינר אחד, ואתה לא החזרתו. עשו עימך לפנים משורת הדין והמתינו לך י"ח שנים - כשנות חייך הראשונות - ולא החזרתו. אז גזרו עליך כל אותן הרעות. מכיוון שחזרת בתשובה שלימה וגזרת על עצמך גלות ודלות וביזיון, כבר לקחת כפליים בכל חטאתיך. ועכשיו לא נשאר לך אלא להחזיר הדינר לבעליו. חקרנו ודרשנו בין כל משפחות טולדו שבירושלים והנה זה מצאנו: האיש היושב לפניך, ר' שמעיה טולדו, הוא בנו יורשו של ר' אברהם טולדו. שאל ממנו מחילה והחזר לו הדינר."
מיד קם העני בחיל וברעדה והשיב לו הדינר.
ור' שמעיה אמר לאוזני הרבנים:
"הרי קיבלתי את שלי ואין לי לא טענה ולא טינה על האיש הזה."
ואחר הוסיף ואמר לעני:
"עכשיו קח ממני את הדינר בתורת מתנה מלב ומנפש, ויהי רצון, שיהא כוחו ככוח אותו דינר ראשון."
שמחו הרבנים למעשה נאה זה, כי מעצמו עשה מה שעשה ונפרדו ממנו בשמחה ובשלום. וזקני ירושלים היו מספרים פלאות חסדי ה' כי עמקו מאוד. שכן לא עברה שנה אחת, עד כי חזר האיש לעשירותו ועלה על ראשיתו והיה מטופל בעושר ובכבוד, בבנים ובבני בנים, והיה ביתו פתוח לעניים וידו שלוחה לכל דורש, והגיע לשיבה טובה, ונפטר בשם טוב מן העולם.
*80*
(בספר תמונה)
1. שחזרו את עלילת הסיפור בכתב בשפתכם.
בדקו האם השחזור כולל את האירועים העיקריים בעזרת הנקודות האלה:
- כיצד הגיע הדינר לראובן?
- כיצד הצליח השוליה העני להפוך לסוחר מצליח?
- כיצד התעשר?
- כיצד הצדיק את מעשה הגניבה והגזילה?
- כיצד התנהג בימי עושרו?
- מה מסופר על סבלו של ראובן?
- מה גרם לתפנית בחייו?
- לשם מה נסע לירושלים?
- כיצד התנהלו חייו בירושלים?
- מה גילה הרב לראובן?
- כיצד החזיר ראובן את הגזילה?
- כיצד השתנו חייו לאחר מכן?
2. התבוננו באיורים בעמודים 77-78.
א. אילו תקופה בחייו מייצג כל אחד מהאיורים?
ב. כיצד מבטאות המאיירות את השינוי שחל בחייו?
(בספר תמונה)
בחרו לדיון אחד או יותר מהנושאים האלה:
1. בתחילת הסיפור יש רמז למאבק בין היצר הטוב ליצר הרע - מי שלט בראובן הצעיר, הסבירו מדוע?
2. א. השוליה שהתעשר הוסיף חטא על חטא - מהו חטאו השני?
ב. בתלמוד הירושלמי כתוב:
"צדקה וגמילות חסדים שקולות כנגד כל מצוותיה של תורה".
- הסבירו את כוונת האמירה הזאת.
- האם האמירה הזאת מתקשרת לסיפור? נמקו דבריכם.
3. נוהגים לעיתים לכנות אדם שחטא, אבל התחרט ועזב את דרך החטא בכינוי: "בעל תשובה". האם אפשר לכנות את ראובן בכינוי הזה? נמקו דבריכם.
4. מה יכולים הקוראים ללמוד מהסיפור?
*81*
(בספר תמונה)
1. בסיפור כתוב: והיה עובד את אדוניו (תדיר) ביושר ובאמונה.
א. מה פירוש המילה המודגשת (מופיעה בסוגריים) במשפט?
ב. חברו משפט והשתמשו בצירוף: תדירות גבוהה או בצירוף תדירות נמוכה.
ג. מהי המילה המנוגדת למילה תדיר?
2. מסופר שראובן יצא נקי מנכסיו כלומר איבד את כל רכושו. ספרו מקרה והשתמשו בניב הזה.
3. מסופר שהחזן בירושלים דרש (דרשה). מצאו במילון וכתבו את פירוש המילה המודגשת (מופיעה בסוגריים).
בצירוף "בחיל וברעדה" הלקוח מן הסיפור, מופיעות שתי מילים בעלות משמעות אחת - פחד. כך מודגשת עוצמת הפחד.
4. לפניכם צירופים אחרים שבהם מילים בעלות משמעות זהה. העתיקו והשלימו את בן הזוג החסר בצירופים שלהלן (היעזרו במחסן המילים):
(בספר תמונה)
א. אח ו--;
ב. על כל צעד ו--;
ג. בצלמו ו--;
ד. -- וכדין;
ה. אין קול ואין --;
ו. -- ובתמים;
ז. -- וחרפה;
ח. צדקה ו--;
הוסיפו מילים חדשות שלמדתם למשחק הזיכרון שהכנתם (בעמ' 96), עשו כן גם בהמשך.
*82*
*82*
היה היה פעם מלך שאהב כל כך בגדים יפים וחדשים, עד שהוציא את כל כספו על מלבושים ועל קישוטים נאים, כיאה למעמדו. הוא לא התעניין בחיילים שלו, לא התעניין בתיאטרון ואפילו לא בנסיעה במרכבה שלו, אלא אם כן ביקש להציג לראווה את בגדיו החדשים. היה לו בגד מיוחד לכל שעה משעות היום, ואם נהוג לומר בדרך כלל על מלכים: "הוא יושב על כס המלכות שלו", הרי עליו אמרו תמיד: "המלך יושב בארון הבגדים שלו". בעיר הגדולה שהמלך התגורר בה היו החיים מהנים ומעניינים. בכל יום הגיעו לעיר מבקרים רבים, ויום אחד הגיעו אליה גם שני נוכלים. הם הודיעו ברבים שהם מיומנים במלאכת האריגה ויכולים לארוג את האריג היפה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. לא זו בלבד שהצבעים והדוגמה של הבד יפים מאין כמותם, אלא שלבגדים העשויים מהאריג הזה תכונה מיוחדת במינה: אנשים טיפשים ללא תקנה או אנשים שאינם ראויים לתפקידם לא מסוגלים לראות אותם.
"אלה בדיוק הבגדים שאני צריך," חשב המלך. "אם אלבש אותם, אוכל לגלות מיד אילו אנשים בממלכה שלי לא ראויים לתפקידים שהם ממלאים. ואוכל גם להבחין בין החכמים לטיפשים! כן, אני חייב להשיג את הבד הזה, ומיד!" והוא נתן לנוכלים כסף רב כדי שיתחילו תיכף ומיד בעבודה.
שני הנוכלים הציבו שם שני נולים, העמידו פנים שהם עובדים - אבל לא הניחו דבר על הנול. בלי כל היסוס הם דרשו את המשי העדין ביותר ואת הזהב הטהור ביותר, אבל הכניסו אותם לתוך התיקים שלהם והמשיכו לשבת לפני הנולים הריקים עד שעות הלילה המאוחרות.
"אני כל כך רוצה לדעת איך מתקדמת מלאכת האריגה של הבד הזה!" חשב המלך, אבל הוא גם דאג קצת, כי זכר שאנשים טיפשים וגם אלה שאינם ראויים לתפקידם לא מסוגלים לראות את האריג. מובן שלא היה לו ספק בנוגע לכישוריו, אבל ליתר ביטחון הוא החליט לשלוח תחילה מישהו אחר לבדוק את מצב העניינים. בינתיים כבר שמעו כל אנשי העיר על תכונתו המיוחדת של הבד, וכולם היו סקרנים לגלות כמה השכנים שלהם טיפשים או לא מתאימים לתפקידיהם.
"אשלח את השר הישר והזקן שלי לראות את הבד!" חשב המלך. "הוא נבון, יש לו שכל ישר, ואין מישהו שמתאים למלא את התפקיד שלו יותר ממנו. הוא מתאים יותר מכולם לבדוק את האריג."
וכך הלך השר הישר והזקן לאולם שישבו בו הנוכלים ועבדו מול הנולים הריקים.
"אוי ואבוי!" חשב השר הישר והזקן ופער זוג עיניים ענקיות. "אני לא מצליח לראות שום דבר על הנולים האלה!" אבל הוא לא אמר את הדברים האלה בקול.
שני הנוכלים הזמינו אותו באדיבות רבה להתקרב וביקשו לדעת אם הדוגמה והצבעים יפים בעיניו. הם הצביעו על הנול הריק, והשר הזקן והמסכן התאמץ ואימץ את עיניו - אבל לא ראה דבר, כי לא היה שם משהו שאפשר לראות.
*83*
"אלוהים אדירים!" חשב לעצמו, "האם זה סימן שאני טיפש? על אפשרות כזאת לא חשבתי בכלל, ואסור שמישהו יגלה את זה! ואולי אני לא ראוי למשרה שלי? לא, אסור לי בשום פנים ואופן להודות שאני לא מצליח לראות את האריג!"
"למה אתה שותק ולא אומר שום דבר?" שאל אחד האורגים.
"מממ, איזה בד יפה! ממש מקסים!" אמר השר הזקן ובחן את האריג מבעד למשקפיו, "איזו דוגמה! אילו צבעים! כן, אספר למלך שהבד מוצא חן בעיני באופן מיוחד!"
"אנחנו שמחים לשמוע!" אמרו שני האורגים, ואחר כך ציינו את שמות הצבעים והסבירו את תבנית הדוגמאות המיוחדות. השר הזקן הקשיב בתשומת לב רבה, כדי שיוכל לחזור על דבריהם באוזניו של המלך כשיתייצב לפניו. ואכן, כך עשה.
עכשיו דרשו הנוכלים עוד כסף, עוד משי ועוד זהב כדי שיוכלו להתקדם באריגה. אבל את כל מה שקיבלו הכניסו לכיסיהם, ועל הנול לא כרכו אפילו חוט בודד אחד, אף על פי שהמשיכו לארוג כמו קודם מול הנול הריק.
זמן קצר אחר כך שלח המלך פקיד הגון נוסף אל האורגים, כדי שגם הוא יוכל לבדוק איך מתקדמת העבודה ולברר מתי תסתיים מלאכת ההכנה של האריג. ממש כמו שקרה במהלך ביקורו של השר שבא לפניו, כך גם הוא לא ראה דבר אף על פי שאימץ את עיניו - כי הנול ניצב שם, עירום מכל חוט.
"פיסת אריג יפה, נכון?" אמרו שני הנוכלים בשעה שהציגו בפניו את עבודתם והסבירו לו את תבנית הדוגמאות היפות, שלא נראו שם כלל.
"אני לגמרי בטוח שאני לא טיפש!" חשב האיש, "ולכן המסקנה היחידה האפשרית היא שאני לא ראוי למשרה הטובה שלי. זה לא נעים וגם מוזר מאוד! אבל אסור לי לגלות את הסוד הזה בשום פנים ואופן!" וכך שיבח את האריג שלא ראה כלל ואמר שהוא מרוצה מאוד מגוני הצבע היפים ומהדוגמה המרהיבה. "אכן, האריג מרהיב ביופיו!" אמר למלך.
כל אנשי העיר דיברו על הבד היפה, ועכשיו גם המלך רצה לראות את השניים אורגים אותו על הנול.
מלווה בחבורת אנשים נבחרת, ובהם גם שני הפקידים הזקנים והטובים שביקרו שם לפני כן, ניגש המלך אל שני הנוכלים הערמומיים. השניים המשיכו להעמיד פנים כאילו הם אורגים במלוא המרץ, אבל בלי זכר לחוט על שני הנולים.
"נכון שהבד הזה מקסים?" אמרו שני הפקידים הטובים. "יואיל נא הוד מלכותך להתבונן בדוגמה ובצבעים!" והם הצביעו על הנול הריק, כי היו בטוחים שכל האחרים רואים את האריג.
"מה קורה פה?" חשב המלך בליבו, "אני לא מצליח לראות כאן שום דבר! זה איום ונורא! האם ייתכן שאני טיפש? ואולי אני לא ראוי להיות מלך? הרי זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לי!" ובקול אמר: "כן, האריג הזה יפה מאוד! אין ספק שאתם ראויים לשבחים הנלהבים ביותר!" הוא הנהן כדי להפגין את שביעות
*84*
רצונו ובחן בעיניו את הנול הריק. הוא לא היה מוכן להודות שאיננו רואה דבר. כל אנשי הפמליה שהגיעו עם המלך אימצו את עיניהם, אבל לא הפיקו מכך תועלת רבה מזו שהפיקו קודמיהם. אף על פי כן אמרו, ממש כמו המלך, "איזה אריג מקסים!" ויעצו לו להכין מהבד החדש והיפה הזה בגד שיוכל ללבוש בפעם הראשונה בתהלוכה הגדולה שלקראתה התכוננו הכול באותו זמן. תשבחות כמו: "נהדר! עדין! מעולה!" נשמעו מכל עבר, וכולם הביעו שביעות רצון מהאריג. המלך העניק לכל אחד מהנוכלים את התואר "אביר הנול", וגם סמל אבירות שהיה אפשר לתלות בלולאת הכפתור.
לפני צאתה של התהלוכה לדרך ברחובות העיר, נשארו הנוכלים ערים במשך כל הלילה וכילו יותר משישה-עשר נרות, כדי שכולם יוכלו לראות עד כמה הם טורחים ועמלים כדי לסיים את תפירתם של בגדי המלך החדשים. הם העמידו פנים שהם מסירים את האריג מעל הנול, גוזרים וחותכים במספריים גדולים - את חלל האוויר, לאמיתו של דבר, ממש כשם שתפרו במחט תפירה ללא חוט - ולבסוף גם אמרו: "זהו, הבגדים מוכנים!"
המלך בכבודו ובעצמו הגיע בלוויית אנשי חצרו הרמים מכולם במעמדם ובדרגתם, וכל אחד מהנוכלים הגביה זרוע אחת מעלה-מעלה, כאילו אחזו באריג. הם אמרו: "הנה המכנסיים, ועכשיו החולצה, וזה המעיל," וכך המשיכו לנקוב בשמו של כל אחד מפריטי הלבוש. אחר כך אמרו גם: "הבגדים האלה קלים כמו קורי עכביש, וכשלובשים אותם נדמה שדבר לא מכסה את הגוף. אבל זו בדיוק מעלתם של הבגדים העדינים האלה."
"נכון מאוד," אמרו כל בני הלוויה, אף על פי שלא יכלו לראות דבר, כי לא היה שם דבר שאפשר לראותו.
"ועכשיו, אם הוד רוממותו המלכותי יואיל בטובו לפשוט את בגדיו," אמרו הנוכלים, "נוכל לעזור לו בלבישת הבגדים החדשים שם, לפני המראה הגדולה!"
ואכן, המלך פשט את כל בגדיו, עד האחרון שבהם, והנוכלים העמידו פנים כאילו הם עוזרים לו ללבוש את בגדיו החדשים, פריט אחר פריט. הם אחזו במותניו כאילו התכוונו לכרוך סביבם דבר-מה, כלומר את החגורה הרחבה, והמלך פנה לכאן ולכאן לפני המראה כאילו הוא נהנה להתבונן בהשתקפותו בה. "נהדר, כמה שהבגדים האלה יפים והולמים את המלך! איזו גזרה נפלאה!" אמרו כולם. "איזו דוגמה! אילו צבעים! הלבוש הזה באמת מלכותי מאוד!"
לבסוף נכנס ראש הטקס והודיע: "האפריון שיינשא במהלך התהלוכה מעל ראשו של הוד רוממותך כבר ממתין בחוץ!"
"אני מוכן!" ענה המלך, "נראה שהבגד הולם אותי, נכון?" והוא פנה פעם נוספת לכאן ולכאן לפני המראה, כי נאלץ להעמיד פנים כאילו הוא בוחן את לבושו המפואר.
אנשי החצר שהיו אמורים לשאת את השובל המלכותי רכנו מטה-מטה והושיטו
*85*
את ידיהם לרצפה - כאילו ביקשו ליטול את השובל. אחר כך צעדו בסך והעמידו פנים כאילו הם נושאים אותו בחלל האוויר. הם לא העזו להודות בעובדה שלא מצאו דבר לאחוז בו ולהניפו.
כך צעד המלך בתהלוכה מתחת לאפריון המפואר, וכל האנשים שעמדו ברחוב וגם אלה שהסתכלו מהחלונות אמרו: "אלוהים אדירים, מעולם לא ראינו בגדים יפים כל כך, בגדי המלך החדשים נפלאים! איזה שובל מקסים! איזו גזרה מושלמת!" איש לא העז להודות שהוא לא רואה דבר, כי במקרה כזה ייחשב כמי שאינו מתאים לתפקידו - או לטיפש גמור. אף לא אחד מבגדיו הקודמים של המלך זכה להצלחה גדולה כזאת.
"אבל המלך עירום!" אמר ילד קטן.
"אלוהים אדירים, תשמעו את מה שהילד התם הזה אומר!" אמר אביו, וכל אחד מהנוכחים לחש באוזני שכנו את דברי הילד.
"המלך עירום!" צעק לבסוף הקהל כולו. רעד עבר בכל גופו של המלך, כי חשש שהם צודקים, אבל מיד חשב בליבו: "אני חייב להמשיך זקוף אף יותר מתמיד," ואנשי חצרו הלכו אחריו ונשאו את השובל שלא היה שם בכלל.
(תרגום: יעל ולדמן, מתוך: ספר האגדות של אנדרסן, הוצאת כנרת זמורה-ביתן)
*86*
(בספר תמונה)
1. אילו נתבקשתם לחלק את הסיפור לחלקים, כיצד הייתם מחלקים אותו?
הציעו ותנו כותרת לכל חלק.
2. א. על מלך נהוג לומר: "הוא יושב על כס המלכות", כלומר הוא מנהל את כל
ענייני המדינה. במה עסוק המלך בסיפור זה?
ב. מצאו את המשפט בו משתמש המספר כדי להבהיר לקוראים את עיסוקיו של המלך הזה. העתיקו אותו למחברתכם.
3. כיצד ניצלו הנוכלים את חולשתו של המלך לבגדים?
4. מדוע האמינו המלך והשרים לנוכלים?
5. א. מה ראו המבקרים שנתבקשו לבחון את התקדמות יצירת הבד ויצירת הבגד?
ב. מדוע לא העז אף אחד בארמון המלכות להביע בקול רם את אשר הוא רואה? כתבו יותר מסיבה אחת.
6. א. מהי נקודת המפנה בסיפור?
ב. עד מתי האמין המלך לנוכלים?
ג. שערו: מדוע המשיך המלך לצעוד בראש זקוף כאילו לא קרה דבר?
(בספר תמונה)
1. כולם ראו את האמת. מדוע אף לא אחד, חוץ מהילד, לא אמר דבר?
2. באחת הכיתות דנו התלמידים בסיפור ואמרו:
דנה: זאת מעשייה משעשעת.
יוסי: אצלי היא עוררה גיחוך!
יפה: מהמעשייה הזאת אפשר ללמוד על התנהגותם של בני האדם.
שערו כיצד הם נימקו את דעתם.
3. אילו תכונות אופי בולטות אצל המלך?
ציינו והסבירו לפי מה למדתם עליהן.
הסיפור "בגדי המלך החדשים" מוכר בארצות רבות. משפט מתוכו הפך לניב שבו משתמשים אנשים בחיי היום-יום.
בניב: "המלך הוא עירום" משתמשים כאשר רוצים לחשוף שקר והעמדת פנים. לדוגמה: השר הבטיח שתוכניתו החדשה תשפר את מצב הדיור במדינה, אך כעבור חודשים רבים לא נעשה דבר, ובעיתון כתבו עליו: "המלך הוא עירום".
*87*
(בספר תמונה)
1. מהי המילה המקבילה (נרדפת) למילה נוכלים?
2. כתבו במילים אחרות: הם העמידו פנים שהם עובדים.
3. א. כתוב שהנוכלים "הודיעו ברבים שהם מיומנים במלאכת האריגה" - הסבירו את משמעות המילה מיומנים.
ב. כתבו משפט משלכם ושלבו בו את המילה מיומנים.
(בספר תמונה)
בחרו קטע מהסיפור שהצחיק אתכם במיוחד וקראו אותו באוזני חבריכם במדויק ובטון המתאים.
ארגנו פסטיבל מספרי מעשיות.
(בספר תמונה)
(בספר מודעה)
פסטיבל מספרי מעשיות
מחר מתקיים בכיתה פסטיבל מספרי מעשיות
1. בחרו מעשייה שאתם מעוניינים לספר מתוך אוסף מעשיות.
2. ערכו חזרות. התאמנו בסיפור המעשייה בצורה מעניינת.
3. תוכלו להקליט גם את אחד מבני משפחתכם שמספר מעשייה שאהב בילדותו.
4. תוכלו להשאיל בספריית הווידאו או להזמין ב-v.o.d את הסרט של וולט דיסני "שוליית הקוסם" ולהקרין בפסטיבל.
עתה קבעו תאריך ושעה והכינו כרזה.
תלו את הכרזה על גבי לוח המודעות של בית הספר.
*88*
*88*
(פסקה 1) אנדרסן, סופר ידוע בעולם בזכות אגדותיו היפות, נולד בעיר אודנזה שבדנמרק בשנת 1805 ונפטר בקופנהגן בשנת 1875.
(פסקה 2) אנדרסן כתב חלק מאגדותיו בעקבות סיפורים ששמע בילדותו. חלק אחר המציא בעצמו וכתיבתן הושפעה מקורות חייו, כפי שאמר: "כל מה שכתבתי הוא בבואה של עצמי. כל דמות בסיפורי לקוחה מן החיים".
אנדרסן נולד וגדל בשכונת עוני, וילדותו היתה רצופת תלאות. הוריו עבדו קשה לפרנסתם והוא בילה זמן רב עם סבו וסבתו. סבתו חיבבה את אנדרסן וקירבה אותו אליה, ולפיכך מופיעה הסבתא באגדותיו כקרובה ללב הילדים. אמו עבדה ככובסת וכמעט שלא ידעה לקרוא. היא נהגה לספר לבנה אגדות רבות ופתחה בפניו את עולם הדמיון. אביו של אנדרסן היה סנדלר עני שטיפל בו בקטנותו עד אשר התנדב לצבא.
(פסקה 3) האב חזר מן המלחמה חולה, ומת כשאנדרסן היה בן אחת-עשרה שנים בלבד. לאחר מות אביו נאלץ הילד לעזור בפרנסת המשפחה. הוא עזב את בית הספר ויצא לעבוד, תחילה כשוליה לחייט ואחר כך במפעל לטבק. אנדרסן סבל מאוד במקום עבודתו כי ילדים ואנשים ליגלגו למראהו החיצוני, ולכן הפסיק לעבוד והתבודד בביתו. הוא בנה לעצמו תיאטרון בובות קטן, העסיק את עצמו בתפירת בגדים לבובות והמחיז בעזרתן הצגות שראה או שהמציא בעצמו. הוא
גם אהב לקרוא, לרקוד ולשיר. אמו וקרוביו האחרים ציפו שיגדל להיות חייט, אולם אנדרסן, שהצטיין בקולו הערב, חלם להיות זמר באופרה. כאשר מלאו לאנדרסן ארבע-עשרה שנים החליט לנסות את מזלו בעיר הבירה קופנהגן. הוא סבל רעב והשפלה, עד שהמזל האיר לו פנים. הוא זכה לעזרה מצד אנשים שהבחינו בכישרונותיו האמנותיים, ביניהם מנהל התיאטרון המלכותי אשר דאג להעביר אותו לבית ספר יוקרתי להשלמת חינוכו. כך קרה שבהיותו בן שבע-עשרה חזר אנדרסן לבית הספר, ומפני שהחסיר כמה שנות לימוד נאלץ ללמוד בכיתה אחת עם ילדים בני שתים-עשרה. שנותיו בבית הספר היו שנים קשות במיוחד. מנהל בית הספר
(בספר תמונה)
הנס כריסטיאן אנדרסן
*89*
והתלמידים לעגו לו, בדיוק כמו שהחיות בסיפורו "הברווזון המכוער" לעגו לברווזון. למרות הקשיים, נשאר אנדרסן בבית הספר עד אשר סיים את לימודיו בגיל עשרים ושתיים, אז עבר ללמוד באוניברסיטת קופנהגן.
(פסקה 4) אנדרסן נואש מלהיות זמר, שחקן או רקדן. לאחר שסיים את לימודיו התחיל לפרסם סיפורים ושירים שכתב. הוא זכה להכרה בכישרונו הספרותי וקיבל מידי מלך דנמרק מענק כספי שבעזרתו יצא למסעות רבים ברחבי אירופה. הוא התארח בבתי מלכים ואצילים, פגש סופרים מארצות שונות ומאוחר יותר תיאר את חוויותיו בספרי מסע.
(פסקה 5) בשנת 1835, בהיותו בן שלושים, פירסם אנדרסן ספר אוטוביוגרפי בשם "המאלתר" שבו סיפר על עצמו ותיאר כיצד השתנו חייו וכיצד הפך מנער עני לסופר מוערך. הספר זכה להצלחה רבה והיה מפורסם מאוד בחייו.
באותה שנה פירסם אנדרסן את קובץ האגדות הראשון שלו, ומאז ועד מותו הוסיף לכתוב ולפרסם אגדות. האגדות שחיבר הן מן היפות ביותר שנכתבו בכל הזמנים, וביניהן "בגדי המלך החדשים", "הברווזון המכוער" ו"בת-הים הקטנה". אגדות אלו הן שהקנו לאנדרסן את עיקר פרסומו, ושמו יצא בעולם כבעל האגדות המופלא.
אנדרסן לא הקים משפחה והיה ערירי עד יום מותו, והוא בן שבעים שנה.
(פסקה 6) אגדותיו היפות הן שהנציחו את שמו. הן תורגמו לשלושים וחמש שפות ועדיין מסופרות ונקראות על ידי ילדים ומבוגרים ברחבי העולם. בעיר קופנהגן, שבה פעל אנדרסן, מוצב פסל של בת-הים הקטנה - דמות אהובה מתוך האגדה שכתב. בעיר הולדתו אודנזה, הוקם מוזיאון "הנס כריסטיאן אנדרסן" לזכרו.
(פסקה 7) מאז שנת 1956 מוענק "פרס אנדרסן" על ידי האגודה הבינלאומית לספרות ילדים ומלכת דנמרק. הפרס החשוב, שבין מקבליו היו הסופרים הישראלים אורי אורלב, צרויה להב, סמי מיכאל ועפרה עמית, ניתן למאיירים ולסופרי ילדים מצטיינים מרחבי העולם לכבודו של אנדרסן.
בשנת 2005 ציין העולם מאתיים שנה להולדת אנדרסן, וארצו דנמרק הנפיקה בול לזכרו.
(מתוך: אתר משרד החינוך)
*90*
אנדרסן ו"הברווזון המכוער"
סיפור חייו של אנדרסן מזכיר את סיפורו של הברווזון המכוער, שעליו כתב באחד מסיפוריו הנודעים ביותר. כאשר בקע הברווזון שבסיפור מן הביצה שלו, הוא היה כה מכוער, עד שאחיו ואחיותיו שנאו אותו, וכל עופות החווה צחקו לו. הוא ברח, אך הכול תיעבו אותו ובכל מקום שאליו הגיע היה בודד ואומלל. לבסוף בא קץ לצערו: יום אחד, לאחר חורף קר וארוך, ראה שלושה ברבורים לבנים ויפים באים לקראתו. כאשר קד לפניהם, ראה את בבואתו נשקפת במים הצלולים. שוב לא היה ציפור אפורה, מלוכלכת ומגושמת, מכוערת ודוחה, אלא ברבור לבן ויפה!
(בספר תמונה)
1. א. אפשר לכנות את ילדותו של אנדרסן "ילדות קשה". הוכיחו בעזרת דוגמאות מהכתוב.
ב. מי היתה הדמות החביבה עליו בילדותו? כיצד אפשר לדעת זאת?
ג. אמו של אנדרסן היתה אישה חסרת השכלה, ובכל זאת תרמה להתפתחותו. כיצד?
2. אנדרסן התייתם מאביו בגיל 11. כיצד השפיע מות האב על חיי הילד?
3. הילד הנס כריסטיאן אנדרסן גילה נטייה אמנותית. באילו אמנויות עסק?
4. בזכות מי זכה אנדרסן להשכלה?
5. באיזו אמנות החליט להתמקד בבגרותו?
6. אנדרסן, שנולד בבית עני וגדל בתנאים קשים, זכה לתהילה רבה. מהו שיא התהילה שהגיע אליו?
(בספר תמונה)
1. בפסקה השנייה כתוב: "כל מה שכתבתי הוא בבואה של עצמי" - מצאו וכתבו מילה נרדפת (מקבילה, בעלת משמעות קרובה) למילה "בבואה".
2. בדקו באיזה הקשר מופיע הניב "המזל האיר לו פנים" בפסקה השלישית. כתבו מילה שמשמעותה נרדפת לניב זה.
3. בפסקה השלישית כתוב: "ילדים ואנשים ליגלגו למראהו החיצוני". מהי המילה המנוגדת למילה "חיצוני"?
4. מצאו בפסקה החמישית מילה מנוגדת לבעל משפחה.
*91*
(בספר תמונה)
1. בתרגיל הלשוני הזה נלמד שיש בשפה העברית, כמו בכל שפה, כללים, אך יש גם מקרים שאינם מתאימים לכללים.
מיינו את המילים הבאות לשתי קבוצות: פעלים ושמות.
עיר, דנמרק, כתבתי, בבואה, נאלץ, עולם, התנדב, השאיר, ילדים
2. א. העתיקו והשלימו את הטבלה:
(בספר תמונה)
יחיד, רבים
--, אצילים
מלך, --
פסל, --
--, סופרים
מענק, מענקים
ארץ, --
--, שנים
--, עולמות
ב. במה שונה צורת הרבים של שלושת השמות האחרונים בטבלה, משאר
השמות?
(בספר תמונה)
דמיינו שאתם הנס כריסטיאן וכתבו את תולדות חייו בגוף ראשון (אני). תוכלו להוסיף מדמיונכם על רגשותיו כילד וכמבוגר לפני שזכה להצלחה, וכיצד השתנו רגשותיו.
*92*
*92*
א.
קורניל היה טוחן זקן, אשר ידע שישים שנה את מלאכת הטחינה בריחים של רוח. והנה יסדו בני עירו טחנת קיטור. הכול יפה, הכול חדש! לאט לאט עברה טחינת הדגן אל טחנת הקיטור, וטחנת הרוח של קורניל נשארה כמעט בלי עבודה.
אז פרש לו הזקן שבע רוגז לטחנתו ויתבודד בה. גם את נכדתו היחידה, ויוויטה, שילח מעל פניו.
ויוויטה הקטנה והעלובה אולצה להרוויח את לחמה באחוזות הקרובות. לא אחת ושתיים עבר הזקן ברגל ארבע פרסאות, כחום היום, בלכתו לבקר את נכדתו באחוזה שעבדה שם; וכשהיה בקרבתה, עברו עליו שעות שלמות והוא מסתכל בה ובוכה...
זה עידן ועידנים לא הביא איש מן הכפר לקורניל חיטים, ובכל זאת היו כנפי טחנתו חוזרות ומסתובבות תמיד, כדרכן בימים שעברו. בערב היו פוגשים בדרכים את הטוחן הזקן כשהוא מחמר אחרי חמורו הטעון שקי קמח גדולים.
"ערב טוב, מר קורניל," בירכוהו האיכרים, "היא טוחנת אפוא תמיד, הטחנה?"
"תמיד, בניי!" ענה הזקן בקול שמח, "תודה לאל, אין המלאכה חסרה אצלנו."
"מאין הקמח?"
"מחוץ לארץ..." השיב הזקן ונחפז לדרכו.
הטחנה היתה סגורה ונעולה לפני כול. אפילו ויוויטה הקטנה, אשר באה בכל שבת ושבת לבקר את סבא, לא נכנסה פנימה...
העוברים שם היו רואים את הדלת סגורה מעל מסגר תמיד, את הכנפיים הארוכות, שאינן פוסקות מתנועתן, את החמור הזקן, המלחך עשב בעפר, ואת החתול הגדול, דל הבשר, הרובץ בחמה על אדן החלון ומביט בעיניים זועפות. דבר סתר היה יצוק בטחנה. ויהי בפי הקהל עניין רב לענות בו.
ב.
פעם אחת, בבוקר השכם, יצא קורניל מפתח טחנתו, וישאר אחריו את הדלת פתוחה; והנה נער אחד, אשר ארב לזקן זה-כמה, התגנב ויעל בסולם אל ראש הטחנה.
הנער השתומם למראה עיניו:
חדר הריחיים היה ריק... אין כל שק, אין אף גרגיר אחד של דגן; אין כל סימן של קמח על התקרות ועל קורי העכביש... לא היה אפילו אותו הריח החמים הטוב של חיטה שחוקה, המבסמת את אוויר הטחנות, סד הריחיים היה מכוסה באבק, ועליו נרדם החתול הצנום הגדול.
בחדר התחתון שררה עניות ועזובה בכל פינותיו: מיטה רעועה, סחבות מספר,
*93*
פרוסות לחם על אחת המדרגות; בקרן זווית - שלושה או ארבעה שקים נקובים שנשפכו מהם פירורי גבס ועפר לבן.
הנער רעד למראה השיממון בטחנה, וימהר וירד וירץ אל בית אבותיו ויספר להם את אשר ראה.
הדבר נודע חיש לכל יושבי הכפר:
הזקן קורניל היה מוביל עפרורית עם ערב בדרכים שונים, למען הציל את כבודו וכבוד הטחנה מלעג הבריות.
אנשי הכפר השתוממו לאהבה הכבירה אשר רחש לב קורניל לטחנתו ויטחן זה ימים ושנים עפר במקום קמח. וייכמרו רחמיהם על הזקן האומלל ויבואו לידי הסכמה שצריכים תיכף ומיד לשאת לטחנתו של קורניל את כל החיטה הנמצאת בבתיהם.
נאמר ונעשה! כל יושבי הכפר שמו לדרך פעמיהם, והם עולים למעלה אל הטחנה בתהלוכה של חמורים עמוסים דגן.
הטחנה היתה פתוחה לרווחה... לפני הפתח, על שק גבס, ישב קורניל ובכה... זה עתה, בחזירתו, הרגיש כי חדרו פנימה, וסודו העלוב נתגלה.
"אבדתי, אבדתי!" אמר, "רב לי, אמותה הפעם," ויתיפח מר.
באותה שעה - והנה החמורים באים. האיכרים התחילו קוראים בקול רם, כמו באותם הימים הטובים:
"בעל הבית!... מי כאן האדון קורניל?"
והנה השקים נצברים לפני הפתח, והגרגירים הצהובים והיפים נשפכים על הארץ לכל עבר.
פקח קורניל עיניים גדולות. קם ולקח מן הדגן בכף ידו הזקנה, ואמר מתוך צחוק ובכי בבת אחת:
"הרי זו חיטה!... ריבונו של עולם... חיטה טובה!... הניחו לי ואביט בה!"
אחרי כן, בפנותו אל שכניו, הוסיף:
"הו, ידעתי היטב, כי שוב תשוב אלי... ידעתי..."
ועיני כולם מלאו דמע, בראותם זקן עלוב זה עושה על ימין ועל שמאל, פותח את השקים, משגיח על הריחיים בעת שהגרגירים נשחקים, ואבקת החיטים הדקה מתנשאת לתקרה.
*94*
(בספר תמונה)
1. בסיפור זה תמצאו מילים וביטויים בלשון גבוהה שעלולים להקשות עליכם את הבנת תוכן הסיפור.
א. כתבו את רשימת המילים האלה במחברת.
ב. בררו את משמעות המילים והביטויים שברשימה.
ג. בוודאי התעוררו אצלכם שאלות על הסיפור. רשמו אותן ושוחחו על כך.
ד. עתה קראו את הסיפור פעם נוספת.
2. מה עשה הטוחן הזקן כאשר נשאר ללא עבודה?
3. לפי מה בסיפור אפשר לראות שטחנת הרוח של קורניל מושבתת?
4. מה עשו האיכרים למען הטוחן הזקן?
5. בסיפור יש מופתעים:
מי המופתעים?, במה הופתעו?
הנער, --
בני הכפר, --
קורניל הזקן, --
6. לאירוע שיוצר מצב חדש בסיפור קוראים: נקודת מפנה. מהו לדעתכם האירוע שאפשר לכנותו נקודת המפנה בסיפור? נמקו תשובתכם.
(בספר תמונה)
קראו באתר הווירטואלי של מט"ח -
7941=http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item את המאמר: "תהליך התיעוש באירופה", מאת ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן.
1. ציינו שלושה הבדלים בין דרכי העבודה שהיו נהוגות לפני המהפכה התעשייתית לבין אלה שנוצרו אחרי מהפכה זו.
היעזרו בביטויי הניגוד שלהלן: "בניגוד לכך", "לעומת זאת", "אילו".
לדוגמה: לפני המהפכה יכולת הייצור היתה מוגבלת, ואילו בעקבותיה ייצרו מוצרים בכמויות גדולות.
2. חשבו וכתבו דוגמאות המסבירות כיצד הגדילה עבודת המכונות את הספק העבודה.
חשבו על עבודת בעלי המלאכה, על עבודת האיכרים בשדות, על זמן הנסיעה מעיר לעיר או מארץ לארץ.
*95*
(בספר תמונה)
1. חפשו במילון את הפירוש של חמשת הביטויים המודגשים (המילים המודגשות יופיעו בסוגריים):
א. "גם את נכדתו היחידה ויוויטה ("שלח מעל פניו").
ב. "(זה עידן ועידנים) לא הביא איש מן הכפר לקורניל חיטים".
ג. "כל יושבי הכפר (שמו לדרך פעמיהם").
(בספר תמונה)
אנשי הכפר הפסיקו לטחון בטחנת הקמח הישנה.
א. כיצד אפשר להצדיק אותם?
ב. על מה אפשר לגנות אותם?
נמקו תשובותיכם.
(בספר תמונה)
נשער שאחד מבני הכפר חשד שהטוחן הזקן מעמיד פנים ושטחנתו למעשה מושבתת. העיתונאי מראיין אותו.
(בספר תמונה)
- הכינו מראש רשימת שאלות מעוררות עניין ששואל העיתונאי, למשל: למה חשדת בטוחן הזקן? מדוע לא סיפרת זאת לכל אנשי הכפר?
- כתבו תשובות אפשריות.
- בדקו אם התשובות מנומקות ומעניינות ותקנו את הראוי לתיקון בעיניכם.
- עתה גשו לכתיבת הריאיון:
א. כתבו תיאור קצר של המקרה בפתיחה.
ב. המשיכו בהתרשמות אישית של המראיין מהכפר ומתושביו.
ג. עתה כתבו את השאלות ואת התשובות של הריאיון.
אם תרצו הכניסו לתלקיט.
- הציגו את הריאיון בפני הכיתה.
(בספר תמונה)
1. מהו שורש המילה "מהפכה"?
2. אילו מילים נוספות אתם מכירים משורש זה?
3. מתי משתמשים במושג "מהפכה" -
א. מתי בענייני הבית?
ב. מתי בענייני המדינה? הסבירו והביאו דוגמאות.
4. התקופה שבה מכונות תפסו את מקומו של האדם בעבודה נקראת "המהפכה התעשייתית". איך מוסבר במילון הצירוף: "מהפכה תעשייתית"?
שימו לב: כאשר מחפשים במילון צירוף של שם ותואר, כדאי לחפשו קודם כול תחת השם.
(בספר תמונה)
הכינו משחק זיכרון.
משחק זוגי
1. גזרו קלפים בגודל זהה מגיליון בריסטול.
2. על גבי צד אחד של הקלף רשמו מילה ספרותית מהסיפור, כגון "שוליה" ועל גבי צידו הנגדי כתבו את הסבר המילה. אם תרצו, עטרו את הקלפים.
3. סדרו את הקלפים על משטח (שולחן או רצפה) הניחו את הצד עם המילה הספרותית כלפי מעלה.
4. כל משתתף בתורו יצביע על קלף ויסביר את פירוש המילה.
5. חברו יבדוק אם התשובה נכונה.
6. משתתף שענה נכון יקבל את הקלף.
7. בסיבוב השני, הניחו את ההסבר כלפי מעלה.
8. המנצח הוא בעל מספר הקלפים הגדול ביותר.
בסיפור "הטוחן הזקן" יש מילים רבות האופייניות ללשון הספרותית, לדוגמה: "נחפז" או "זועף". בשפת היום-יום משתמשים בדרך כלל במקבילות ה"רגילות" שלהן: "מהר" או "כועס". הלשון הספרותית ושפת היום-יום הן שני משלבים שונים של השפה העברית, וההבדל בין המילים"נחפז" ו"זועף" לבין המילים "מהר" ו"כועס" הוא הבדל של משלב.
*97*
*97*
א.
בחוף אשקלון יש נער דיג
אשר גר בסוכה רעועה,
הוא יושב על החוף ומשליך חכתו
מזריחת החמה עד שקיעה.
ב.
יש לו בבית דגים אדומים
יש לו דגים של זהב
הוא מבשל אותם על המדורה
כשמציק לו מאוד הרעב.
ג.
וכך הוא חושב בשבתו על החוף,
זה הדיג הקטן:
יש לי דגים קטנים וגדולים
אך רציתי לדוג לוויתן.
ד.
לדוג לוויתן גדול ועצום
שאורכו אולי אלף אמות
אני אמכרנו בחוף אשקלון
ואהיה עשיר מאוד.
ה.
ואז יהיו לי בגדים חדשים
ואגור בבית גדול.
ואדוג לי דגים אדומים וזהובים
להביט בם ולא לאכול.
ו.
אז אקנה לי ספינה ואפליג אל הים
ואשוט בכל התבל
ולמרות שאני רק ילד אחד
עוד אוכל להיות רב-חובל.
ז.
בחוף אשקלון גר ילד דיג
שרוצה להיות ספן.
והוא מתפלל מאוד בליבו
שיצליח לדוג לוויתן.
ח.
הוא יושב על החוף שבועות כה רבים
ומדיג איננו שובת.
מי יודע, אולי, ברבות הימים
הוא ידוג לוויתן, באמת?
(בספר תמונה)
*98*
(בספר תמונה)
1. השלימו:
א. המציאות של הנער מתוארת בבתים -- וגם בבתים -- עולם הדמיון מתואר בבתים: --
ב. שערו: מדוע יש הפרדה בשיר בין עולם המציאות לבין עולם הדמיון של הנער?
2. השיר של דליה רביקוביץ' מתרחש בחלקו בהווה, ובחלקו מתרחש בעולם הדמיון של הנער. שרטטו טבלה והשלימו:
(בספר תמונה)
מצב הנער בהווה (במציאות), מצבו בעתיד (בעולם הדמיון)
יש לו דגים קטנים וגדולים, יהיה לו לווייתן גדול ועצום, שאורכו אולי אלף אמות
--, --
--, --
--, --
3. כאשר רוצים לתאר מישהו שמדמיין או חולם על משהו אומרים: "הוא מפליג על כנפי הדמיון".
עד לאן "מפליג" דמיונו של הנער הדייג מאשקלון? מה הוא מדמיין לעצמו?
4. הביאו דוגמה לרגעים שבהם הפלגתם בדמיונכם למקומות אחרים. ספרו או כתבו.
5. ענו על אחת משתי השאלות הבאות:
א. למה חולם הנער על הלווייתן?
ב. מה אפשר ללמוד על מצבו מדמיונותיו?
6. שערו: מדוע מכל הדגים הגדולים והקטנים בים, בחר הדובר דווקא את הלווייתן?
*99*
7. א. בדקו אילו שורות חורזות בכל בית בשיר.
ב. באיזה בית החריזה שונה?
ג. שערו: מדוע בחרה המשוררת לשנות את החריזה בבית זה?
(בספר תמונה)
אילו גילה הנער לחברו הטוב את תוכניותיו ואת חלומותיו, מה היה מספר?
כתבו בגוף ראשון.
(בספר תמונה)
התחלקו לזוגות. האחד יקרא את קולו של המספר בשיר והשני - את קולו של הדייג הצעיר.
(בספר תמונה)
*100*
*100*
על גבול השמים בקצה מערב
שוקעת השמש כדג של זהב,
טובלת ספינה בגלים ירוקים,
ספינה מפליגה אל סופי מרחקים.
יצא הדייג הצעיר בספינה,
לבן מפרשו ורשתו לבנה.
יצא הדייג הצעיר למרחב
לדוג את השמש, את דג הזהב.
מפליג ונוסע בים הירוק,
והים עמוק והאופק רחוק,
הרשת יורדת, הרשת עולה,
שוקעת השמש עמוק במצולה.
נוסע דייג ודרכו ארוכה,
מוציא הדייג את רשתו הריקה
ורבים הימים ורבים הלילות,
חשכו עיני הדייג הכחולות.
יושבת בבית האם הזקנה,
יושבת האם וחולמת על בנה:
הפליגו לים עיניו הכחולות -
כמה ימים, כמה לילות!
והשחף בא אל האם הזקנה,
דופק על חלון בכנף לבנה:
"אויה לבנך שיצא למרחב,
לבנך, לא מצא את דג הזהב!"
יושבת האם לבדה, לבדה.
בחוט ובבד לא תגע עוד ידה,
לא תבשל עוד ולא תתפור:
"בני, גם בלי שמש היה לנו אור!"
עוברים ימים וחולפים לילות,
עיני האם עצובות וגדולות.
יצא הבן למרחק ולא שב,
והשמש שוקעת כדג של זהב.
*101*
(בספר תמונה)
כתבו את השיר כאילו אתם מספרים מעשייה.
(בספר תמונה)
לאם ולבן משאלות לב.
א. מהי משאלת הלב של הבן?
ב. מהי משאלת הלב של האם?
ג. במה שונות המשאלות, ומדוע?
(בספר תמונה)
אם תרצו, ציירו את אחד הבתים בשיר.
תוכלו גם לאסוף את הציורים ולהכין אלבום כיתתי.
(בספר תמונה)
התאמנו וקראו את השיר במדויק ובהטעמה. תוכלו לחשוב ולהתאים מוזיקה ברקע שתלווה את קריאת השיר.
(בספר תמונה)
התרשמות / קלוד מונה, צייר צרפתי 1872
*102*
לקראת קריאה
1. שערו, מה יהיה תוכנו של הקטע לפי הכותרת, האיור, הפסקה הראשונה והאחרונה?
2. עתה, קראו את הקטע:
א. ציינו לעצמכם מושגים ומילים שאתם מעוניינים לברר את משמעותם.
ב. אם התעוררו אצלכם שאלות במהלך הקריאה המעמיקה. כתבו אותן לשם בירור.
ג. אם התעורר אצלכם צורך לעיין במידע נוסף בנושא, ציינו במה אתם מעוניינים והיכן אתם משערים שתמצאו אותו.
3. ציינו לעצמכם בנקודות מה שייך לעבר ומה שייך להווה בכתוב.
*102*
(פסקה 1) בני תקופתנו מאמינים שלכל ילד זכות טבעית לחיות בדרך שמתאימה לילדים: שיטפלו בהם, שיקשיבו להם, שיבינו את רגשותיהם, שיקבלו חינוך והשכלה ושייהנו ממשחקים, אך לא תמיד זה היה כך ולא לכל הילדים. עד לפני כשלוש מאות שנים, התייחסו אל הילד כאל איש קטן. ולכן, לא היו בגדים מיוחדים לילדים כמו שיש היום, או מאכלים מיוחדים, ספרי ילדים או צעצועים. הילדים לבשו בגדים כמו של גדולים, רק במידות קטנות, ואכלו מה שהמבוגרים אכלו. לא היו ספרים לילדים, כי רוב האנשים בעולם לא ידעו קרוא וכתוב, ובוודאי לא הילדים. המבוגרים לא חשבו שלילדים יש צורך בסיפורים מיוחדים, בחינוך או בטיפול שונה מזה שלהם.
(פסקה 2) הרבה מחלות ומגפות קשות היו בעולם, והרפואה לא היתה מפותחת עדיין. כמחצית מהילדים מתו בשנים הראשונות לחייהם, ואלו שנותרו בחיים עזרו למשפחה בעבודה כדי להביא פרנסה. ילדים עבדו בעבודות קשות ביותר, מאור ראשון ועד רדת החשיכה, בניקוי ארובות, בכריית פחם בעומק האדמה ובבתי-
חרושת. לא אחת הם זכו ליחס אכזרי, למכות ולקללות ממעסיקיהם. הם שילמו על כך בבריאות, ולעיתים אף בחייהם. מצב זה נמשך מאות בשנים.
(פסקה 3) רק במאה העשרים החלו להבין שלילדים יש צרכים מיוחדים, והיחס אליהם שונה מקצה לקצה. הרבה ילדים זוכים ללמוד, לקבל מזון ראוי וטיפול רפואי. אך ישנם עוד כ-260 מיליון ילדים בכל מדינות העולם העניות שמנוצלים בעבודה קשה שעות רבות בכל יום, שאינם זוכים לאוכל מזין, לטיפול רפואי או לבגד חם. הם מייצרים בעבודתם מוצרים יפים שאנשים קונים ונהנים מהם, מבלי לדעת מי עשה אותם ובאיזה סבל. יש הרואים גם בהעסקת ילדים בפרסומות, בדוגמנות ובהופעות פגיעה בילדות שלהם.
(פסקה 4) רק לפני כ-20 שנים, קבעה העצרת הכללית של האומות המאוחדות אמנה
להגנת הילד. מדינות רבות חתמו על האמנה, ביניהן גם ישראל, ב-1991. החוק במדינת ישראל אוסר על עבודת ילדים. מטרת האמנה שנכתבה היא להגן על כל ילדי העולם מפני התעללות וניצול, מתוך שוויון מלא ללא הפליה של גזע, מין, דת, שפה, צבע עור, נכות או מוצא לאומי.
*103*
(בספר תמונה)
1. קראו את פסקה 1. מהם ההבדלים בין האופן שבו רואים אנשים בני זמננו את תקופת הילדות, לבין האופן שראו זאת אנשים לפני 300 שנים? כתבו בנקודות. השתמשו בביטויי הניגוד: אבל, אך, אולם, בניגוד ל...
2. מדוע שלחו ההורים בעבר את ילדיהם בגיל צעיר מאוד לעבודה?
3. א. במה עבדו הילדים?
ב. מה קרה להם בשל עבודתם?
4. עד מתי נמשכה תקופת ניצול הילדים לעבודות קשות?
5. קראו את פסקה 4. מה קבעה עצרת האומות המאוחדות בשנת 1991 לגבי זכויות כל ילדי העולם?
6. האם אפשר לומר שכל ילדי העולם זוכים ליחס ולטיפול נאותים בימינו?
הוכיחו מתוך הכתוב.
(בספר תמונה)
1. האם אתם מסכימים עם דעתם של אלה הרואים בהעסקת ילדים בפרסומות ובדוגמנות פגיעה בילדותם? נמקו את דעתכם. נהלו את הדיון לפי ההדרכה בעמוד 10.
2. האם לדעתכם, מטרת הקטע היא למסור מידע בלבד? נמקו תשובתכם.
(בספר תמונה)
1. בפסקה הרביעית מוזכרת המילה אמנה. מהי "אמנה"? היעזרו במילון.
2. המילה "אמנה", כמו גם "אמן", "אמון" ו"אמונה", גזורה מן השורש אמ"ן.
נסו להראות כיצד משמעויות המילים "אמן", "אמון", ו"אמונה" יכולות להיות קשורות מבחינת משמעותן למילה "אמנה".
3. א. לפניכם פעלים מתוך המאמר. מיינו אותם לפי זמנים, ושבצו בטבלה
במחברת.
מאמינים, יטפלו, אכלו, יבינו, עזרו, עבדו, מייצרים
(בספר תמונה)
עבר, הווה, עתיד
--, --, --
--, --, --
*104*
*104*
אמר הדיג היורד לים
אמר הדייג:
על שלושה דברים העולם קיים
על שלושה דברים
על מי הימים,
על חופי היבשת
ועל דגי המצולה העולים ברשת
אמר האיכר המוביל מחרשה
אמר האיכר:
עומד העולם על דברים שלושה
עומד העולם
על אדמת השדות,
על גשמי שמים
ועל לחם מוצא בזיעת אפיים
אמר האמן בביתו הבודד
אמר האמן:
על שלושה דברים העולם עומד
על שלושה דברים
על ליבו של אדם,
על יפי הטבע
על בטוי הדברים בצליל וצבע
אמר האדם הפוקח עיניו
אמר האדם:
עושרו של עולם
מה נפלא הוא
מה רב
עושרו של עולם
בוקר בוקר נלכד בליבי כברשת
העולם ומלואו
המצולה היבשת ואורות וצללים
וחגים וחולין
ומילים וצלילים ושדות
*105*
(בספר תמונה)
1. א. מהו נושא השיר?
ב. אילו שאלו אתכם מה הכי חשוב בעולם - מה הייתם עונים?
2. בשיר "על שלושה דברים" מתארת המשוררת מעין ויכוח. על מה הוויכוח?
3. העתיקו את הטבלה למחברת והשלימו:
(בספר תמונה)
מה חשוב בעיני:
הדייג, --
האיכר, --
האמן, --
האדם, --
4. מה ההבדל בין שתי הדיעות הראשונות לדיעה השלישית?
5. א. התבוננו בשיר כאילו הוא תמונה. בדקו אם לבתי השיר יש מבנה קבוע.
ב. האם גיליתם בית שמבנהו שונה? אם כן - איזה?
ג. מה מוסיף הבית האחרון?
ד. מדוע שונה המבנה של הבית האחרון?
שמעון הצדיק היה אומר:
על שלושה דברים העולם עומד (שלושה יסודות מקיימים את העולם):
על התורה (לימוד המצוות)
ועל העבודה (עבודת האל - העלאת קורבנות, תפילה, קיום החגים)
ועל גמילות חסדים (מתן עזרה לנזקקים).
(בספר תמונה)
1. במה שונה דעתו של שמעון הצדיק מדעתם של הדוברים בשיר?
2. יש המפרשים את "על העבודה" כעבודת האל, ויש המפרשים את "על העבודה" כעבודת כפיים המפרנסת את האדם. איזה פירוש מוצא חן בעיניכם יותר? נמקו.
3. גם לשירה של לאה גולדברג וגם לאמירתו של שמעון הצדיק הולחנו מנגינות.
אם תרצו, מצאו ביצועים שונים של שירים אלה ביוטיוב או בשירונט והשמיעו.
*106*
מועדון קוראים
*106*
תרגם מגרמנית:
מיכאל דק, הוצאת אחיאסף
(בספר תמונה)
לפני שמתחילים לקרוא:
1. ספרו: כיצד אתם בוחרים ספר לקריאה?
2. שערו וכתבו מהי עלילת הספר "אמיל והבלשים" לפי השם.
כאשר תסיימו לקרוא בדקו אם נכונה השערתכם.
במהלך הקריאה:
1. המכתב לקוראים ולקוראות בראשית הספר מעניין.
א. כתבו מה מסופר במכתב על הסופר.
ב. הסבירו: מדוע תורגם הספר מחדש?
2. בתחילת הספר בעמודים 19-28 מציג הסופר את הדמויות.
ספיר אמרה: "זה מיותר לחלוטין."
עופר אמר: "אני דווקא הייתי ממליץ לכל סופר לנהוג כך."
ומה דעתכם? הצטרפו לשיחה ונמקו.
3. א. בחרו משפטים וקטעים המתארים מצבים משעשעים וקראו אותם בפני הכיתה.
ב. הסבירו מדוע בחרתם בהם. לדוגמה: "אמיל היה ממש מאושר שגנבו לו את
הכסף."
(בספר תמונה)
הציעו נושאים לדיון על הספר או בחרו מהנושאים הבאים:
1. אילו הייתם מחליטים להמחיז את הספר, איזה תפקיד הייתם רוצים לקבל בהצגה? נמקו תשובתכם.
*107*
2. האם תכללו את הספר ברשימת הספרים האהובים עליכם? נמקו.
3. בחרו באחת הדמויות הנשיות בסיפור והסבירו במה היא שונה מנשים בימינו.
(בספר תמונה)
בחרו אחת משתי פעילויות:
1. הכינו תרשים דמיוני של רחובות ברלין. ציינו את כל המקומות אליהם הגיעו אמיל וחבורתו במרדף אחרי הגנב. שרטטו מלבן מעל כל מקום וכתבו במשפט או שניים מה אירע בו.
2. הכינו פרסומת למהדורה חדשה של הספר. חשבו:
מה יראו בפרסומת?
מה הם הצבעים המתאימים?
מה כדאי לכתוב בפרסומת, כך שתלכוד את תשומת לב הילדים?
(בספר תמונה)
בול המנציח את אמיל והבלשים (1999)
*108*
*108*
(בספר שתי תמונות)
*109*
מה במדור?...
- כולנו אוהבים חיות מחמד ומכירים בעלי חיים שהאדם נעזר בהם לצרכים שונים. איך קרה שחיות אלו הפכו לחיות בית ולחיות עבודה? נקרא על כך בכתבה: "ביות בעלי חיים" מאת גיא דור.
- המדור מסתיים ב"אמא של אסף כותבת מכתב", מכתב בדיוני משעשע שכותבת אמא לכלב של המשפחה.
- על המחויבות שלנו לחמול על בעלי חיים ולדאוג לרווחתם נקרא בסיפור "מעשה בכלב סירקא". נקרא גם קטעים מתוך חוק "צער בעלי חיים" ומובאות מתוך הספר "קיצור שולחן ערוך", מהם נלמד כיצד להתנהג עם בעלי חיים. הכלב חולה או חלילה פצוע - מה צריך לעשות? כללי התנהגות מצויים בכתבה: "פנו דרך" מאת ד"ר דורון נרי וד"ר נעמה מנור.
- במסגרת "מועדון הקוראים" נקרא להנאתנו את ספרו של רודיארד קיפלינג: "ספר הג'ונגל".
לשון ושיח
- נלמד לכתוב דו-שיח ונלמד כיצד מנסחים כללים.
- נכיר את צורת הציווי.
- נשים לב לשימוש נכון במירכאות ובסימן קריאה.
*110*
*110*
והיה גם מעשה בכלב סירקא, ששפכו עליו מים רותחים. הכלב התפתל בייסורים נוראים, בכה ויילל בקול זוועות. כל כלבי השכונה ענו אחריו, כל אחד מחצרו, כל אחד הביע דעתו על פי דרכו על מעשה נבלה זה - כאילו שאלו אותם... ילדים זרים באו בריצה לראות מה קורה, ראו כלב מתפתל בייסוריו ובוכה אך היו כאלה שצחקו... בסוף חדל סירקא מזעקותיו ועבר ליללה שקטה. מין בכי חרישי, כשהוא מלקק את פצעיו. הבכי הזה נגע כל כך לליבי, שלא יכולתי להתאפק; קרבתי אליו ללטפו.
"אל תבכה, סירקא."
ראה סירקא יד אדם מורמת, זינק ממקומו, כי חשב ששוב עומדים לשפוך עליו מים רותחים ונמלט כשזנבו בין רגליו.
"סירקא! עמוד, לא אעשה לך דבר רע, סירק-קא! אל תברח!"
אך כלב נשאר רק כלב. אינו מבין שפת אנוש. אינו מבין כי יש בליבי צער בעלי חיים. ראה אבא מרחוק כי אני מתעסק עם הכלב וצעק: "לך להכין שיעורים, הורג כלבים שכמוך!"
פתאום נעשיתי הורג כלבים. אני - הורג כלבים! הורג כלבים! צחוק ממש.
(בספר שתי תמונות)
הצהרת כיבוד זכויות בעלי-חיים
"לכל בעלי-חיים הזכות לחיות בסביבה אוהבת, כשהוא חופשי מכאב, רעב וסבל, ובתנאים העונים על צרכי הטבעיים. בנסיבות שבהן לא ניתן לקיים תנאים אלה, חובתנו לדאוג לאמצעים חלופיים כדי לשמור על רמת איכות חיים נאותה לבעלי-חיים".
*111*
(בספר שתי תמונות)
1. אירוע מאתחל הוא אירוע שממנו ואילך מתפתחת עלילת הסיפור. מהו האירוע המאתחל את הסיפור?
2. כיצד הגיבו ליללותיו של סירקא:
א. הכלבים?
ב. הילדים?
ג. המספר?
ד. האב?
3. המספר אומר: "יש בליבי צער בעלי חיים" - למה התכוון? הביאו דוגמה מהסיפור.
4. פעמיים מופיעה המילה: "צחוק" בסיפור.
א. מתי בכל פעם?
ב. במה שונה הצחוק בפעם הראשונה מהצחוק בפעם השנייה?
5. א. גם האב וגם בנו אומרים את המשפט: "הורג כלבים". ובכל זאת, מה השוני בין אמירת הבן לאמירת האב?
ב. הבן חוזר על המשפט "הורג כלבים" שלוש פעמים - מה מדגישה החזרה?
אירוניה היא אמירה הנשמעת פשוטה, אך מבין מילותיה ולעיתים מההנגנה בזמן אמירתה, מציץ רמז להיפוכו של הנאמר בגלוי.
לדוגמה: המשפט האחרון בסיפורנו הוא משפט אירוני.
(בספר שתי תמונות)
התחלקו לזוגות. כל אחד יקרא לפני השני את השיחה בין האב לבנו, כך שיורגש ההבדל בין דברי האב לבין דברי הבן.
*112*
(בספר שתי תמונות)
במשימה הזו נלמד על תפקיד סימן הקריאה
סימן קריאה נותן גוון לסוגים שונים של קריאה. לסימן הקריאה כמה תפקידים: קריאת התפעלות, לדוגמה: אין כמוך! כל הכבוד! יישר כוח!
קריאה מתוך פחד, בושה או אזהרה, לדוגמה: אוי! איזה אסון! זהירות! הצילו!
כדי להדגיש אמירה: לא בא בחשבון! זכרו, נהיגה ביום גשם מסוכנת!
1. סימן הקריאה מופיע פעמים אחדות בסיפור. מה תפקידו במשפטים אלו?
2. התחלקו לזוגות. קראו את המשפט האחרון בסיפור בקול רם, פעם כאשר סימן קריאה בסופו ופעם כשסימן שאלה בסופו, כך שהשומעים יבינו על איזה סימן חשבתם.
3. חברו שלושה משפטים שבסופם יש לציין סימן קריאה.
4. המספר מרבה להשתמש בשלוש נקודות. שימו לב איזה משפטים מסתיימים
בשלוש נקודות והסבירו על מה הן מרמזות.
(בספר שתי תמונות)
הדרכה לכתיבת ביוגרפיה (קורות חיים)
1. כתבו ערך אנציקלופדי שכותרתו: "שלום עליכם":
א. חפשו בשני מקורות מידע שונים מידע על הסופר שלום עליכם, על חייו ועל יצירתו.
ב. הכינו שני דפים. תנו לדף הראשון את הכותרת - "קורות החיים של שלום עליכם", ולדף השני את הכותרת - "מפעלו הספרותי של שלום עליכם". מלאו את הדפים תוך כדי הקריאה במקורות המידע.
ג. בדף הראשון כתבו על חייו הפרטיים, כלומר תשובות לשאלות, כמו: מתי נולד? היכן נולד? איפה גדל? מה למד? האם התחתן והוליד ילדים? האם גר תמיד באותו מקום? האם היו אירועים מיוחדים שהשפיעו על חייו? מתי נפטר?
ד. בדף השני כתבו על מפעלו הספרותי, כלומר תשובות לשאלות, כמו: מתי התחיל לכתוב? באיזו שפה כתב? מהם הספרים המפורסמים ביותר שלו? האם התפרסם בכל העולם כסופר עוד בחייו? האם כתב בסגנון מיוחד?
2. "שלום עליכם" הוא שם העט של הסופר שלום רבינוביץ'. "מנדלי מוכר ספרים" ו"אחד העם" הם דוגמאות נוספות לשמות עט של סופרים.
שערו: מדוע בוחר הסופר להשתמש בשם עט ולא בשמו האמיתי?
*113*
*113*
יחסה של התורה לבעלי חיים
ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן-אמתך והגר. (שמות פרק כג, פסוק 12)
לא-תחסום שור בדישו. (דברים פרק כה, פסוק 4)
לא-תחרוש בשור-ובחמור יחדיו. (דברים פרק כב, פסוק 10)
(בספר שתי תמונות)
1. העתיקו מתוך המסגרת שלעיל את המשפטים מהתורה האומרים ש:
א. אסור לכסות את פיו של השור בשעה שהוא דש את גרעיני התבואה.
ב. אסור לרתום יחד לעבודה משותפת שור עם חמור.
ג. בעלי חיים עובדים צריכים לנוח בשבת.
2. שערו והסבירו, מדוע אוסרת התורה ל"חסום שור בדישו"?
בחרו וענו על שאלה 3 או על 4
3. שערו מדוע אוסרת התורה להעביד שור וחמור בעבודה משותפת.
4. שערו מה יקרה אם ירתמו שור וחמור לעגלת משא, או יקשרו את שניהם למחרשה בזמן החריש?
5. עד כה למדתם בעשרת הדברות שמצווה לנוח בשבת בנימוק: כי ששת-ימים עשה ה' את-השמים ואת-הארץ, את-הים
ואת כל אשר בם, וינח, ביום השביעי. (שמות כ)
נימוק נוסף כתוב בספר דברים.
כיצד מנומקת בספר דברים מצוות המנוחה בשבת שניתנה לאדם?
*114*
היחס לבעלי חיים בספר "שולחן ערוך":
קיצור שולחן ערוך הוא קיצור של ספר כללים וחוקים (הלכות), שאותם מקיימים יהודים. רבי יוסף קארו שחי בצפת לפני כ-400 שנים, חיבר את הספר ומאוחר יותר נערכה מהדורה הנקראת קיצור שולחן ערוך. להלן משפטים מתוך הספר הנוגעים ליחס לבעלי חיים:
- "אסור מן התורה לצער (לגרום סבל) לכל בעל חיים, ואדרבא, חייב אדם להציל כל בעל חיים מצער."
- "סוסים המושכים בעגלה והגיעו... להר גבוה ואינן יכולים למשוך (את המשא) בלי עזר, מצווה לעזור להם משום צער בעלי חיים."
- "אסור לקשור רגלי בהמה ועוף בעניין שיהיה להם צער."
מתוך: חוק צער בעלי חיים במדינת ישראל
לא יענה אדם בעל-חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי.
לא ישסה אדם בעל-חיים אחד בבעל-חיים אחר.
לא יארגן אדם תחרות קרבות בין בעלי-חיים.
לא יעביד אדם בעל-חיים שאינו מסוגל לעבוד עקב מצבו הגופני.
לא יעביד אדם בעל-חיים עד כדי אפיסת כוחות.
לא יומת בעל-חיים, אלא אם כן נתן המנהל הווטרינרי היתר לכך.
(נחקק על ידי כנסת ישראל)
(בספר שתי תמונות)
1. שערו: מדוע היה צורך בחוק מיוחד להגנה על בעלי החיים במדינת ישראל?
2. כיצד דאגו המחוקקים לבעלי החיים?
3. א. מה משותף לסעיף השני ולסעיף השלישי בחוק?
ב. מה משותף לסעיף הרביעי ולסעיף החמישי?
ג. מה משותף לסעיף השני ולסעיף השישי?
4. כיצד צריך לנהוג בבעלי חיים לפי הכתוב בקיצור שולחן ערוך?
5. א. השוו בין חוקי התורה ובין הכתוב בקיצור שולחן ערוך לבין חוק צער בעלי
חיים שחוקקה כנסת ישראל. מצאו סעיפים מקבילים ורשמו אותם זה לצד זה.
ב. מה למדתם מההשוואה?
*115*
*115*
(פסקה 1) התרגלנו לראות את הכלבים והחתולים החיים בסביבתנו. אנחנו מקבלים כמובן מאליו את חלב הפרה הנמצא במקרר, את עבודת החמור כבהמת משא ואת סוס המירוצים. החיות הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום של האדם.
(פסקה 2) כיצד ומתי ביית האדם את בעלי החיים? לפני אלפי שנים היו כל בעלי החיים חיות בר. באותה תקופה רחוקה האדם לא חי ביישובי קבע, אלא נדד ממקום למקום ואכל צמחים ובעלי חיים שצד במהלך נדודיו. במשך הזמן התחיל האדם להתיישב במגורי קבע, ואז גם התחיל לעסוק בחקלאות ולגדל בעלי חיים.
יש האומרים שבהתחלה לקח אליו האדם את הגורים של בעלי החיים והם נדדו איתו ואכלו את שאריות מזונו, וכך הוא למד להכיר את בעלי החיים ואת התועלת שהוא יכול להפיק מהם, ויש האומרים שהביות של בעלי החיים התחיל כאשר אזורים שהיה בהם שפע של מזון ומים התחילו להתייבש והורגש בהם מחסור במזון. אז למדו בעלי החיים לאכול את שאריות המזון של בני האדם, וכך שרדו ונשארו לחיות בקרבתם. כך או כך, תהליך הביות נמשך זמן רב, ולמעשה הוא נמשך עד היום ויימשך גם בעתיד.
(בספר שתי תמונות)
*116*
(פסקה 4) החיה המבויתת הקרובה ביותר לאדם היא הכלב, המלווה אותנו זה אלפי שנים. הודות לחושי השמיעה והריח המפותחים ונאמנותו הרבה הוא יכול לשמש כשומר, אפשר לאמנו לגלות סמים וחומרי נפץ, להנחות עיוורים ומוגבלים, ואפשר גם לאמנו לשמש מציל המאתר אנשים לכודים בבתים לאחר רעידת אדמה או לאחר פיגוע.
(פסקה 5) ישנן כמה תכונות המאפיינות את החיות המבויתות. רוב בעלי החיים שבויתו קטנים מזנים מקבילים להם בטבע. נוסף על כך, האדם פיתח זנים של בעלי חיים שיתאימו לתפקידם. כך, למשל, הוא עשה הבחנה בין סוסי מירוץ, שצריכים להצטיין בקלילות, לבין סוסי עבודה, שהם כבדים יותר וחזקים. רבות מהחיות לא שמרו על התכונה המאפיינת את חיות הבר: לברוח כשסכנה מתקרבת. הם התרגלו לכך שהאדם מגן עליהם, ועקב כך יצר ההגנה העצמית נחלש אצלם.
(נכתב על פי המאמר: "מחיות בר אל חיות בית", מאת מיכל פורת ומיכל ברושי, טבע וארץ 1991)
(בספר שתי תמונות)
*117*
(בספר שתי תמונות)
פסקאות ראשונה עד שלישית
1. א. כיצד החל הביות על פי המידע שלפניכם? כתבו בשני סעיפים.
ב. במה שונות זו מזו ההשערות על תחילת הביות?
2. בקטע כתוב שקל יותר לביית בעלי חיים שהם חברותיים מטבעם וחיים בקבוצות שבראשן עומד מנהיג. שערו מדוע, וכתבו את השערתכם.
3. מהי לדעתכם התכונה החשובה ביותר שהקנה האדם לבעלי החיים המבויתים?
4. בני אדם מאלפים חיות לצורך שעשוע. האם לדעתכם צריך לקבוע חוק האוסר על כך?
פסקה רביעית
5. מהו השימוש שעושה האדם בבעלי חיים מבויתים? כתבו את כל השימושים המופיעים בקטע והוסיפו שימושים אחרים הידועים לכם.
(בספר שתי תמונות)
בחרו בנושא אחד ודונו ביניכם:
1. היום יש כלבים רבים, ואילו מספרם של הזאבים הפראיים שנותרו בטבע הולך ופוחת. האם הדבר מעיד על כך שהזאבים שבחרו להתביית והתקרבו לבני האדם עשו בחירה מוצלחת? נמקו דעתכם.
2. בני האדם מכנים את הכלב, "ידידו הטוב ביותר של האדם". הם מטפלים בכלבים ומשתמשים בהם לצרכים שונים. האם לדעתכם גם הכלבים מכנים בינם לבין עצמם את האדם "ידידו הטוב ביותר של הכלב"?
נהלו את הדיון לפי ההדרכה בעמוד 10.
(בספר שתי תמונות)
כתבו ויכוח דמיוני בין שתי חיות, האחת מבויתת והשנייה חיית בר. כל אחת מהן מנסה לשכנע את חברתה שסגנון החיים שלה עדיף.
(בספר שתי תמונות)
עבדו בזוגות או בקבוצות.
1. הקדישו זמן למחשבה על נימוקים אפשריים שיתאימו לכל אחת מהחיות בוויכוח וכתבו אותם במחברתכם.
*118*
2. דונו ביניכם מהם הנימוקים המשכנעים ביותר.
3. רכזו בכתב את כל נימוקי השכנוע החזקים ביותר של כל חיה בנפרד.
דו-שיח הוא שיחה המתקיימת בין שניים. המילה דו מקורה בשפה הארמית, ופירושה: שניים. בכתיבת דו-שיח משתמשים במירכאות ובנקודתיים, לדוגמה:
חתול פתח ואמר: "-- ".
הקוף ענה: "-- ".
4. עתה כתבו או הקלידו את דו-השיח. היעזרו בנימוקים השונים שעלו בשיחה המקדימה.
5. אחרי שתסיימו את הכתיבה, הציעו לחבריכם לקרוא ולהציע שיפורים.
6. תקנו בהתאם להצעותיהם. אם תרצו, הכניסו לתלקיט.
(בספר ציור - היעזר במורה)
- חמור, בעל חיים מבוית
(בספר ציור - היעזר במורה)
- זברה, חיית בר
*119*
*119*
(בספר ציור - היעזר במורה)
ספר בשער יפו, צייר ראובן רובין, 1912-1974
(בספר תמונות)
1. מה רואים בציור?
2. קראו את המשפטים העוסקים ביחס לבעלי חיים מתוך קיצור שולחן ערוך המובאים בעמוד הקודם. האם בעל החמור עמד בכללים האלו? הסבירו.
3. בציור דואג בעל החמור לחמורו. אם יש לכם בעל חיים, ספרו על הקשר ביניכם. אם אין לכם, ספרו איזה בעל חיים הייתם רוצים ואיך הייתם רוצים שיהיה הקשר ביניכם.
(בספר תמונות)
דמיינו וחברו סיפור קצר לפי התמונה.
הוסיפו את הסיפור לאלבום הסיפורים הכיתתי שלכם.
לפני הכתיבה עיינו בהדרכה בעמוד 26.
*120*
*120*
כך תביאו את כלבכם בבטחה למרפאה בעקבות פציעה
(פסקה 1) אתם יושבים בבית, הדלת לגינה פתוחה. פתאום אתם רואים משהו מוזר על הדשא - זו הכלבה שלכם שוכבת שם, והיא נראית ממש לא טוב. אולי היא הורעלה? אולי דרסה אותה מכונית?
אתם לא יודעים מה קרה לה, רק שהדבר הכי חשוב כרגע הוא להביא אותה לטיפול אצל הווטרינר.
(פסקה 2) כמו עם בני אדם, גם כשהכלב נמצא במצוקה בעקבות תאונת דרכים, הרעלה, כווייה או מחלה, חשוב להביא אותו לרופא במהירות, אך לא פחות חשוב מכך, לפנות אותו בצורה נכונה. מפני שאם תעשו משהו לא נכון, הכלב עלול לסבול מנזקים קשים יותר, הפציעות עלולות להחמיר ואתם בעצמכם פשוט תחטפו נשיכה.
(פסקה 3) אז מה עושים? הנה כמה כללים שיעזרו לכם בהעברת הכלב לטיפול רפואי בדרך הקלה והבטוחה ביותר.
טיפול שאינו עדין עלול להחמיר דימום פנימי, לגרום נזק לרקמות, להסב שבר וסיבוכים רבים נוספים. נסו לגרום לכלב להרגיש כמה שיותר בנוח, עודדו אותו לכרוע למצב "ארצה", ואז השכיבו אותו בעדינות על הצד. אם הוא מתנגד, או שקשה לו לנשום כשהוא על צידו, ייתכן שיש לו פגיעה בבית החזה או בריאות. במקרה כזה עדיף לתת לו לבחור בעצמו את התנוחה הנוחה לו. היזהרו מהפעלת לחץ על הבטן, במיוחד אצל כלבים עם קשיי נשימה, הקאות וכאבי בטן.
(פסקה 4) כלבים קטנים אפשר להכניס לכלוב נשיאה של חתולים, וכלבים גדולים יותר ניתן להעביר למכונית באמצעות שמיכה. היעזרו באדם נוסף: הניחו את הכלב במרכז השמיכה בעדינות, גלגלו את קצות השמיכה, הרימו את ארבעת קצותיה ושאו אותו בזהירות. בזמן הנסיעה כדאי שתשבו לידו ותשמרו שלא ייטלטל יותר מדי, או קשרו אותו באמצעות חגורות הבטיחות. אם הכלב נראה משותק,
או שאינו מסוגל לקום, ייתכן שהוא נפגע בעמוד השדרה שלו. במקרה זה יש לקבע אותו כדי למנוע נזק נוסף לעצבים. השיגו משטח שטוח וחזק (מדף רחב, קרש גיהוץ וכדומה). בזמן שהכלב שוכב על צידו, אחזו בעור העורף ובשיפולי הגב והחליקו אותו בעדינות אל המשטח. קשרו או הדביקו בעזרת סרט הדבקה את הכלב למשטח. זה לא יכאב, אך בהחלט עשוי להציל אותו.
*121*
(פסקה 5) אם הכלב מחוסר הכרה, הניחו את ראשו בזווית רגילה. אם הקיא, או נראה שהוא עומד לעשות זאת, הניחו אותו כך שראשו פונה כלפי מטה, מתחת לגובה הלב. כך הקיא יזרום החוצה ולא יחדור לתוך קנה הנשימה והריאות.
הכיסוי בשמיכה עוזר לכלב להירגע, והוא גם מונע אובדן חום.
(פסקה 6) עכשיו אפשר להביא את הכלב לווטרינר. השתדלו לא להוציא אותו בעצמכם מהמכונית, אלא בקשו ממנו לעזור לכם - כך הוא יוכל לפקח על ההעברה ולמנוע החמרה של המצב.
(מתוך: גלילאו צעיר 76, מאי 2010)
(בספר תמונות)
גלשו באינטרנט והקלידו: "חברת החשמל מציגה - בטיחות בחשמל בחופש הגדול". קראו.
1. בכתוב יש חלק מסביר וחלק שבו כתובים הכללים.
במה שונה הסבר מניסוח כללים?
2. מצאו בין הכללים האלה דוגמאות לכללים שמנוסחים:
א. כציווי - "עשה".
ב. כללים המנוסחים כ"לא תעשה".
3. קראו את הכתוב במסגרת שלהלן. האם הכללים באתר חברת החשמל כתובים בהתאם לכללים האלה? נמקו תשובתכם.
כיצד מנסחים
כללים כותבים בצורת סדרת הוראות.
כותבים כל כלל במשפט קצר אחד.
צורות הפועל השכיחות, כלומר המופיעות לעיתים קרובות בניסוח הכללים, הן אלה: צורת הציווי (גזור, גזרי, גזרו, גזורנה), צורת הפועל השלילי (אל תגזור).
שם הפועל, כשמו כן הוא, הוא מייצג את הפעולה המובעת בפועל, והוא מתחיל תמיד באות ל': לרקוד, לשבת, לפנות, להאכיל, להתלבש.
*122*
4. קראנו כללים וחוקים להתנהגות כלפי בעלי חיים. נסחו 5 כללים כאלה. אם תרצו תוכלו להיעזר בכתוב ב"חוק צער בעלי חיים", בחוקי התורה ובכתוב ב"קיצור שולחן ערוך".
המשיכו לפי הדוגמה:
(בספר תמונות)
שימוש בצורת הציווי בכתיבת כללים, שימוש בשם הפועל בכתיבת כללים
אפשרו לבעלי החיים שעובדים לנוח, יש לאפשר לבעלי החיים שעובדים לנוח
--, --
--, --
5. אם תרצו, נסחו כללים לטיפול בגור חדש במשפחה.
6. הכינו כרזה המעודדת יחס טוב לבעלי חיים (תוכלו להכינה גם בעזרת
המחשב).
חשוב שהכרזה תציג במשפט אחד רעיון או הצעה לשמירה על זכויות בעלי החיים באופן ענייני, קצר ומעניין.
בדקו:
- האם הכרזה מושכת תשומת לב?
- האם המשפט שכתבתם משכנע?
- האם פניתם ישירות לילדים?
- האם עשיתם שימוש באיורים או בצילומים?
- תלו את עבודותיכם במסדרון בית הספר.
*123*
*123*
שלום בובי,
אני יודעת שאת המכתב הזה לא תקרא לעולם, מפני שאתה כלב. אבל זו אינה סיבה שלא לכתוב לך על מה שמציק לי, כי העניין קשור בך. זה בנוגע למבט העצוב שנעצת בי אתמול, כשאמרתי לך שנמאסת עלי לגמרי ואני לא יכולה לסבול אותך עוד. כי באמת יש גבול - אתה לא חושב?
מי מוציא אותך החוצה השכם בבוקר? אני.
מי קונה ומכין ומגיש לך אוכל? אני.
מי רוחץ ומאבק ומקרצף אותך? אני.
מי הבעלים שלך? לא אני. אתה הכלב של אסף ולא שלי.
אולי שכחת, אבל הכול התחיל כשאסף נשבע שיטפל בך וידאג לך, אם רק ארשה לו להכניס אותך הביתה ללילה אחד. ואני הסכמתי. לניסיון, אמרתי, ונראה איך זה יהיה. מעולם לא גילית לי איזה רושם השארתי עליך אז, כשראית אותי בפעם הראשונה. אבל אני לא הסתרתי את הרושם שאתה השארת עלי. פשוט לא מצאת חן בעיני.
אני רציתי כלב לבן - ואתה שחור;
אני רציתי כלב קטן - ואתה גדול;
אני רציתי כלב יפה - ואתה, טוב, לא חשוב...
ההתחלה היתה דווקא מוצלחת. אסף כל-כך השתדל! הוא האכיל והשקה, הבריש ורחץ אותך ויצא איתך לטיול שלוש פעמים ביום.
ילד מסכן! חשבתי בליבי, כל היום הוא מטפל בכלב הזה (כלומר בך); אני מוכרחה לעזור לו קצת. חוץ מזה, אני מודה שרציתי לעזור. לי לא היה כלב מעודי. הורי לא הסכימו אף לניסיון אחד קטן. אמרו "לא" והתכוונו ל"לא". אבל אני הסכמתי לנסות, ואט-אט, בלי שהרגשתי איך קרה הדבר, עבר הטיפול בך מאסף אלי.
פעם כי היה לו מבחן, פעם כי היו לו שיעורים, פעם כי היו לו חברים, פעם כי לא היה לו כוח, פעם כי...
ויום אחד גיליתי שמכל הטיפולים בך לא נשאר לאסף אפילו אחד. ואז התרגזתי ואמרתי שנמאסת עלי לגמרי, ואתה הסתכלת בי במבט עצוב כזה, כאילו חשבת שאם זה כך, ודאי אגרש אותך מהבית ותשוב להיות כלב רחוב, כמו שהיית לפני שבאת אלינו. אז תדע לך, בובי, שאתה מגזים.
נכון שלפעמים אני מתעצבנת עליך, אבל אתה הכלב שלנו. מה אתה חושב, אנחנו, במשפחה, לא מעצבנים זה את זה? אז מה? שמעת פעם שמגרשים מישהו מהמשפחה מפני שהשערות שלו נושרות? או מפני שהוא צריך לעשות פיפי השכם בבוקר? או מפני שהוא רוצה לטייל בחוץ דווקא מאוחר בערב? אני חושבת שאם אסף אינו מטפל בך כמו שהבטיח לי, זו לא הבעיה שלך, אלא שלי, ואם ארצה מאוד, אמצא דרך לפתור אותה. ואתה, שלא תדאג, למרות שאמרתי שנמאסת עלי וגם אם אגיד את זה שוב.
בנאמנות
אמא של אסף
*124*
(בספר תמונות)
תרגום: יואב כץ, הוצאת מודן
לפני שמתחילים לקרוא
גלשו באינטרנט וקראו באתר "דף דף" את תולדות חייו של רודיארד קיפלינג.
כתבו פרטים חשובים הנוגעים לחייו בהודו.
במהלך הקריאה
בחרו אירועים נוגעים ללב מחייו של מוגלי וקראו בקול רם בהטעמה לפני הכיתה.
הציעו נושא לשיחה בנוגע לאירוע שבחרתם.
(בספר תמונות)
בחרו באחד משני הנושאים שלהלן:
1. האם אפשר לראות בהתנהגות בעלי החיים בסיפורים רמז לתכונות של בני אדם? הביאו דוגמאות מהספר להוכחת דבריכם.
2. ב"ספר הג'ונגל" חמישה סיפורים. מה אתם מעדיפים: סיפור אחד הנפרש על פני הספר כולו או ספר שיש בו כמה סיפורים? הסבירו.
*125*
(בספר תמונות)
בחרו באחת האפשרויות:
1. הכינו משחק טריוויה.
א. הכינו כרטיסי שאלות למשחק טריוויה. אפשר להכין במחשב ולהדפיס לפי הדוגמה להלן:
מי הציל את
מוגלי מהטיגריס
שיר חאן?
א. טבאקי התן
ב. עם הקופים
ג. קא הנחש
ד. אמא זאבה
ב. אחד המשתתפים ישמש כמנחה - שואל השאלות.
ג. חבר אחר ירשום את מספר הנקודות שצברו החברים בקבוצה.
ד. אפשר להקציב זמן לתשובה.
ה. המנצח הוא מי שענה על הכי הרבה שאלות.
2. כתבו את חוקי הג'ונגל על מגילה שעוצבה מבריסטול.
עטרו באיורי בעלי חיים (תוכלו לחפש בגוגל תמונות ולהדפיס).
תלו בכיתה.
3. צלמו במכונת צילום את העטיפה הקדמית. צבעו והכינו פאזל (תצרף).
*126*
*126*
(יחזקאל לו, 24)
(בספר תמונות)
*127*
מה במדור?...
- לפני 2600 שנים כבש מלך בבל (עירק של ימינו) את ארץ ישראל. הוא החריב את בית המקדש והגלה את התושבים לבבל. אף שהגולים היכו שורשים בבבל וחייהם במקום החדש היו טובים, הם התגעגעו לארץ ישראל וחלמו לשוב אליה, לחיות בה ולבנות את בית המקדש. במדור תמצאו מובאות (ציטוטים) מספר יחזקאל ומספר תהילים בתנ"ך: וכן מובאה מסידור התפילה. תלמדו על מחשבותיהם ורגשותיהם של הגולים.
- לאחר מכן, נתקדם בזמן ונבין את השוני בין העלייה של יהודי עירק (בבל הקדומה) בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל, לבין העלייה לאחר הקמת המדינה. נקרא את קטעי המידע "הברחת יהודים מעירק לפני הקמת מדינת ישראל ולאחר הקמתה".
- נקרא את הסיפור ההיסטורי "עד עמוד התלייה" מאת יהודה אשל. הסיפור מתרחש בעירק, בימים שלפני הקמת מדינת ישראל. נבחן גם כיצד עזר לנו הקטע המידעי להבין את הסיפור.
- עלייתם של יהודי אתיופיה למדינת ישראל היתה רצופת קשיים וסבל. נלמד על כך מעדותו של משה "ללכת לירושלים".
- יש האומרים שילדים עולים מסתגלים ומתאקלמים בקלות רבה יותר ממבוגרים- האומנם כך הדברי נחשוב על כך כאשר נקרא את הסיפור: "כיכר השמחה וכיכר העצב" מאת נורית זרחי.
לשון ושיח
- נלמד מאפיינים של השירה בתנ"ך.
- נלמד על תפקידה של ו' ההיפוך.
*128*
*128*
"ולקחתי אתכם מן הגויים (גויים - עמים)
וקיבצתי (וקיבצתי - אאסוף) אתכם מכל הארצות
והבאתי אתכם אל אדמתכם."
(יחזקאל פרק לו, פסוק 24)
ספר יחזקאל נמצא בקובץ "נביאים אחרונים" בתנ"ך. הנביא יחזקאל חי לפני חורבן בית המקדש הראשון. הוא יצא לגלות בבל יחד עם השכבה העשירה והמשפיעה ביהודה. בגולה עודד יחזקאל את העם וחיזק אח תקוותו שיבוא יום, והעם יחזור לארצו. ואכן, לאחר שבעים שנים, כבש כורש מלך פרס את ממלכת בבל. כורש נתן ליהודי בבל הזדמנות לשוב לארץ. קבוצה גדולה של גולים שבה לירושלים והם בנו את בית המקדש השני.
(בספר תמונות - היעזר במורה)
1. בשם מי אומר הנביא יחזקאל את הדברים האלה?
2. אל מי הוא מפנה את דבריו?
3. מה תוכן הדברים?
כדי שנבין מתי נאמרו דבריו של יחזקאל עלינו לשים לב לשוני בין העברית של ימינו לעברית העתיקה שבתנ"ך. אחד המאפיינים הבולטים שלה הוא שימוש בו' ההיפוך:
א. פעלים שבתחילתם ו' ההיפוך בצורת עתיד מציינים התרחשות שקרתה בעבר. לדוגמה: ויקם - קם; וילך - הלך.
ב. פעלים שבתחילתם ו' ההיפוך בצורת עבר מציינים התרחשות שטרם קרתה. לדוגמה: ואכלת - תאכל; ושבעת - תשבע.
4 א. ולקחתי וקיבצתי והבאתי, לאיזה זמן מכוונים הפעלים בדברי יחזקאל?
ב. מה אפשר ללמוד על מצב העם בזמן שהדברים נכתבו?
*129*
"תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס (נס - דגל) לקבץ גלויותינו,
וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות (כנפות - קצות) הארץ לארצנו.
ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו (נדחי עמו - בני עמו שהגלה) ישראל".
מתוך תפילת שמונה-עשרה
תפילת שמונה-עשרה נאמרת שלוש פעמים ביום, בתפילות שחרית, מנחה ומעריב.
תפילה זו נקראת גם תפילת העמידה, לפי שאומרים אותה בעמידה. בתפילת שמונה-עשרה עומדים יהודי הגולה כשפניהם לכיוון ארץ ישראל, ואילו היהודים בארץ ישראל מתפללים כאשר פניהם מכוונות לירושלים.
(בספר תמונות - היעזר במורה)
1. א. אל מי פונים המתפללים?
ב. למען מי הם פונים בתפילה?
2. מה הם מבקשים בתפילה? הסבירו והעתיקו את השורה המתאימה.
3. את התפילה הזאת מתפללים היהודים שלוש פעמים ביום. הסבירו מה אפשר ללמוד מכך?
4. שערו מדוע קבעו חז"ל (חכמינו זכרם לברכה) שיש להתפלל כאשר הפנים מופנים לכיוון מזרח, לירושלים?
(בספר תמונות - היעזר במורה)
1. א. העתיקו את המילים משורש קב"ץ מתוך דברי יחזקאל ומהתפילה.
ב. כתבו מילה נרדפת (מקבילה) למילה "קיבץ".
ג. אילו מילים נוספות משורש זה אתם מכירים?
2. המילה ארץ מופיעה בשורה השנייה פעמיים. במה שונה משמעות המילה
"הארץ" בצירוף "כנפות הארץ" ממשמעות המילה "ארצנו"?
*130*
*130*
"שיר המעלות
בשוב ה' את-שיבת ציון היינו כחולמים.
אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה:
אז ייאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם-אלה.
הגדיל ה' לעשות עימנו היינו שמחים.
שובה ה' את-שבותנו (שביתנו) כאפיקים בנגב.
הזורעים בדמעה ברינה יקצורו.
הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע
בא יבוא ברינה נושא אלומותיו."
(תהילים קכו)
ספר תהילים הוא הראשון בקובץ "כתובים" שבתנ"ך. תהילים הוא אוסף של 150 מזמורים, שהם שירי תפילה לאל. ביניהם מזמורי תחינה, בקשה, תלונה ותודה. בספר תהילים יש מזמורים המתאימים למצבים שונים בחיי האדם. לכן משובצים מזמורים רבים מהספר גם בסידור התפילה. גם מזמור קכו מצוי בסידור התפילה. בספר תהילים יש מזמורים מתקופות שונות. מזמור קכו נכתב כפי הנראה אחרי שיהודים מבבל התחילו לחזור לארץ אחרי חורבן בית שני.
(בספר תמונות - היעזר במורה)
1. מהו נושא המזמור?
2. באילו מילים מתאר בעל המזמור את רגשות השבים?
3. כיצד יגיבו העמים על בשורת השיבה?
4. כלי עבודתם של הציירים הם המכחול והצבע ואילו המשורר "מצייר" כשהוא
בוחר להשתמש בביטויים ציוריים.
א. מצאו והעתיקו מתוך המזמור דוגמאות לביטויים ציוריים (השאלות ודימויים).
ב. הסבירו, אילו תמונות אתם רואים בדמיונכם כאשר אתם קוראים אותם?
5. השלימו את המשפטים לפי תוכן המזמור:
א. אפיקי הנחלים בנגב יבשים וצמאים למים, כך גם עם ישראל...
ב. כפי שהנחלים הללו יתמלאו באופן טבעי במים כשיגיע הזמן הנכון, כך גם
עם ישראל...
ג. כשם שמחזור השנה של עבודת האיכר הוא רגיל וטבעי, כך גם עם ישראל...
*131*
6. א. העתיקו את הביטויים שמתארים את המצב בזמן כתיבת המזמור.
ב. העתיקו את הביטויים המתארים את המצב בעתיד. תוכלו לכתוב בשני טורים: המצב בזמן כתיבת המזמור; המצב בעתיד
(בספר תמונה)
נחל אכזב
(בספר תמונה)
נחל איתן
7. התאימו משפט מהמזמור לכל תצלום.
(בספר תמונה)
"בשוב ה' את שיבת ציון" הוא המזמור שנוהגים לומר, או לשיר, לפני ברכת המזון בימי שבת, חג ומועד וכן בסעודות שמחה (כגון - ברית מילה או חתונה).
א. מה אפשר ללמוד מהמנהג הזה על החשיבות שייחסו היהודים לרעיון המובע במזמור?
ב. חשבו, מדוע דווקא בסעודות חגיגיות נהגו לומר או לשיר אותו?
(בספר תמונה)
חשבו על דרך יצירתית - בקבוצות או ביצירה עצמית- לסכם את הרעיון שבמזמור. תוכלו להתאים לו מנגינה; לחבר ריקוד; לצייר; להכין עבודת קולאז'; (ראו הסבר בעמוד 193 "יוצרים"); לדמיין ולראיין את מחבר המזמור וכדומה. הציגו לפני הכיתה את עבודותיכם.
(בספר תמונה)
א. למזמור הולחנו מנגינות שונות. האזינו לאחת מהן ביוטיוב.
ב. אם תרצו, שננו בעל פה את המזמור או חלק מתוכו.
*132*
(בספר תמונה)
המשפט בשירה שבתנ"ך מורכב משתי צלעות (חלקים) או יותר.
בין שתי הצלעות יש קשר של תוכן (מספר המילים או מספר ההברות שווה בדרך כלל בכל צלע).
1. א. לעיתים התוכן בצלע השנייה זהה לתוכן בצלע הראשונה. במקרה כזה קוראים למשפט "תקבולת נרדפת". לדוגמה:
מרכבות פרעה וחילו ירה בים
ומבחר שלישיו טבעו בים-סוף.
(שירת הים - שמות פרק ס"ו, פסוק 4)
ב. לעיתים תוכן הצלע השנייה מנוגד לתוכן הצלע הראשונה, והתקבולת היא תקבולת ניגודית. לדוגמה:
אוגר בקיץ, בן משכיל
נרדם בקציר, בן מביש.
(משלי פרק י, פסוק 5)
ג. לעיתים התוכן בצלע השנייה משלים את הכתוב בצלע הראשונה, והתקבולת היא תקבולת משלימה. לדוגמה:
לך אל נמלה עצל
ראה דרכיה וחכם.
(משלי פרק ו, פסוק 6)
2. מצאו במזמור דוגמה לכל אחת מהתקבולות:
א. לתקבולת נרדפת.
ב. לתקבולת משלימה.
ג. לתקבולת ניגודית.
*133*
עתה נדלג על 2500 שנים ונתקדם במנהרת הזמן ל-50 השנים האחרונות.
לקראת קריאה
עיינו בכותרת, כותרת המשנה, הפסקה הראשונה והאחרונה. שערו מהו תוכן המידע. עתה, קראו את הקטע:
1. ציינו לעצמכם מושגים ומילים שאתם מעוניינים לברר את משמעותם.
2. אם התעוררו אצלכם שאלות במהלך הקריאה המעמיקה, כתבו אותן וחשבו איך אפשר לבררן.
3. אם התעורר אצלכם צורך לעיין במידע נוסף בנושא, ציינו במה אתם מעוניינים להרחיב את הידע שלכם.
*133*
בעשור שקדם להקמת מדינת ישראל הורע מצב היהודים בעירק. המורים שהובאו ללמד עברית בבתי הספר של הקהילה גורשו על ידי השלטונות. נאסר על יהודי עירק לתרום כסף לבניית יישובים עבריים בארץ ישראל, ואלה התומכים בציונות נאלצו לפעול במחתרת. בנוסף, נתקלו יהודי עירק בביטויי שנאה, איומים ואלימות ששיאם היה בהתפרצות פרעות נגד יהודי בגדאד - ה"פרהוד" (פרהוד: היא מילה שמקורה בשפה הכורדית העתיקה. היא מורכבת משתי מילים, פיר שפירושה פחד, אימה. והוד פירושה אלימות כלפי אלה שנשלטים.). במשך שלושה ימים השתולל האספסוף, הרג, שדד ובזז, כשבין המשתתפים בהרג גם אנשי כוחות הביטחון של עירק. סיכומו של ה"פרהוד" היה כ-180 הרוגים, פצועים רבים ונזק רב לרכוש. ה"פרהוד" גרם להלם ולזעזוע עמוק בקרב יהודי עירק. היו אמנם קודם לכן פגיעות ביהודים, אך היה זה מקרה ראשון מזה מאות בשנים של פגיעה המונית מאורגנת ביהודי עירק. אותות הזעזוע לא נמחו. היהודים חשו שאין ביטחון לחייהם בעירק. לאחר ה"פרהוד", חודש בסתר הקשר עם היישוב היהודי בארץ ישראל. בעירק נמצאו יהודים ארץ-ישראלים במסגרת הצבא הבריטי כחיילים וכעובדי סולל בונה. שליחים נשלחו מהארץ. הם אימנו את הצעירים היהודים להשתמש בנשק, כדי שאם חלילה תתרחש בעתיד התקפה על היהודים דוגמת ה"פרהוד" יוכלו היהודים להתגונן. השליחים הקימו גם מאגרי נשק מוסתרים היטב ומוכנים לשימוש. משימה נוספת שהוטלה על השליחים היתה לארגן עלייה חשאית של צעירים לארץ ישראל.
הברחת יהודים מעירק לארץ לפני קום המדינה
השליחים הביאו את העולים לארץ ישראל בחשאי. הם הסתייעו בנהגי "אגד", שנסעו לעירק לצורכי הצבא הבריטי והבריחו במכוניותיהם עולים רבים ואף נשק. מאוחר יותר, בשנת 1947 התחילה עלייה מעירק בדרך האוויר. שני טייסים אמריקאים הציעו
*134*
את מטוסם תמורת תשלום להעברת העולים, ובתיאום עם ארגונים ציוניים בעירק, הגיעו בחשאי שלושה מטוסים לעירק, ועליהם הועלו 150 יהודים שעלו לארץ. העולים הראשונים בקרב יהודי עירק היו צעירים חברי תנועות הנוער, ואחריהם עלו גם בעלי משפחות.
מבצע "עזרא ונחמיה" - מבצע העלאתם של יהודי עירק למדינת ישראל
עם הקמת מדינת ישראל, במאי 1948, הוכרז מצב חירום צבאי בעירק, ומצבם של היהודים החמיר: התנועה הציונית הוצאה מחוץ לחוק, הוקמו בתי דין צבאיים, ועל מאות יהודים נגזרו עונשי מאסר וקנסות כבדים בעוון השתייכות לתנועות קומוניסטיות או ציוניות. כמה מהם הוצאו להורג בתלייה בכיכרות הערים. באותה עת מנתה קהילת יהדות עירק כ-135,000 איש. בדצמבר 1949 בוטל מצב החירום ואלפי יהודים נמלטו בדרך לא דרך לאירן. חלק מהם המשיך במסע ועלה לישראל.
במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" הועלו למעלה מ-120 אלף איש. המבצע נקרא על שם שני מנהיגים ביהדות בבל שעמדו בראש קבוצות עולים מבבל לארץ ישראל בשנת 538 לפני הספירה - עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה.
(בספר תמונה)
במטוס בדרך מעירק לישראל
*135*
ממשלת ישראל חשבה שהגיע הזמן להוציא לפועל את מבצע "עזרא ונחמיה" בעקבות העברת חוק (ב-2 במרס 1950) בעירק, לפיו תותר יציאת יהודים מהמדינה בכפוף לכך שיוותרו על אזרחותם העירקית ועל הזכות לשוב לעירק בעתיד. המניעים לקבלת החוק אינם ברורים לגמרי, אולם מקובל להניח כי הרצון ליהנות מרכושם של היהודים (אשר רבים מהם היו בעלי הון) והתגברות האיבה ליהודים ככלל שימשו מניעים לעידוד ההגירה.
הטיסות הראשונות לישראל, שאורגנו בעזרתו של ארגון אמריקאי יהודי - הג'וינט (בהסכמת השלטונות בעירק) - ובוצעו על ידי חברת תעופה אמריקאית, עברו דרך קפריסין. עם הגידול במספר היהודים הממתינים לצאת, החלה לפעול רכבת אווירית ישירה מבגדד לנמל התעופה בלוד. חלקו העיקרי של המבצע הסתיים ביולי 1951, ב-1952 נשארו בעירק כ-6,000 יהודים, ומרביתם היגרו מן המדינה בשנים שלאחר מכן. על פי ההערכה, נכון לשנת 2008 מונה קהילת יהודי עירק עשרות בודדות של אנשים.
(מעובד מתוך: האנציקלופדיה המקוונת של ידיעות אחרונות)
(בספר תמונה)
1. כיצד השתנה יחס השלטונות ליהודי עירק בעשור שלפני קום מדינת ישראל?
2. מה גרם ליהודי עירק לחוש חוסר ביטחון בארץ שבה חיו?
3. מה היה פועלם החשאי של השליחים מארץ ישראל למען יהודי עירק?
4. א. מדוע, לפי הכתוב, החליטה מדינת ישראל ליזום את מבצע "עזרא ונחמיה"?
ב. מדוע החליטו לקרוא למבצע העלאת יהודי עירק בשם "מבצע עזרא ונחמיה"?
5. באילו תנאים הורשו היהודים לעזוב את עירק?
6. במה שונה עליית יהודי עירק לאחר קום המדינה מעלייתם לפני קום המדינה? השתמשו במילות הניגוד שלמדתם.
(בספר תמונה)
1. לעיתים פותח המחבר את הפסקה במשפט מכליל ובהמשך הפסקה הוא מפרט. בדקו ומצאו שתי דוגמאות לפחות לפסקות כאלה.
2. חשבו, כיצד ארגן הכותב את המידע?
העשרת השפה
1. כתבו רשימה של המילים שהיו חדשות עבורכם בקטע.
2. הסבירו כיצד הבנתם את המשמעות שלהן.
*136*
*136*
היה זה באחד הימים הראשונים של קיץ 1942. שני אנשים זרים נכנסו לבנק היהודי "אדוארד עבודי" שבבגדד. הם לבשו בגדי חאקי של נהגים. לראשם היו כובעים של "אגד". אפשר היה לראות שהם באו מדרך רחוקה. המשרת דפק על הדלת של המנהל ואמר:
- אדון סלמאן, שני חיילים מבקשים לראות אותך.
סלמאן סחייק, המנהל הצעיר של הבנק, קם ויצא אל הבאים.
- שלום - אמר אחד מן השניים בעברית.
סלמאן לא ידע מה לענות. הבאים הרגישו שהוא נבוך. אחד מהם פתח לרגע קצה מעילו והראה משהו לסלמאן.
סלמאן היה נבוך עוד יותר.
גבריאל? - שאל פתאום.
- כן, כן, גבריאל. גבריאל הוא ששלח אותנו.
סלמאן הכניס את השניים למשרד שלו, סגר את הדלת והלך להזמין בשבילם תה.
כאשר חזר - מצא בחדר שני ג'נטלמנים מושלמים, לבושים חליפות אנגליות יקרות. סלמאן קרא למשרת, נתן לו חבילת בגדים ואמר:
- רוץ אל אימי ותגיד לה שתחמם את דוד המים. יש לנו אורחים הערב.
שני האורחים היו חברי קיבוץ מארץ ישראל. אחד מהם היה שמריהו גוטמן, חבר קיבוץ נען. השני היה עזרא כדורי, יליד עירק, שעלה לארץ בגיל 12, חבר קיבוץ מעוז חיים. שניהם באו לעירק כשליחים של היישוב העברי בארץ, כדי להקים בה מחתרת ציונית וכדי לפעול למען העלייה של יהודי עירק לארץ ישראל.
הם הגיעו עם שיירה של חיילים בריטים שנסעו מארץ ישראל לעירק. רק המפקד היהודי של השיירה ידע את הסוד שלהם. כאשר הגיעו לבגדד, יצאו לטייל בעיר יחד עם הנהגים האחרים של "אגד" שהביאו את החיילים. בדרך נפרדו משאר הנהגים ונכנסו לבנק "אדוארד עבודי".
- תוכלו לגור אצלנו - אמרו סלמאן סחייק ואחיו שאול לשליחים - אבל קודם אנחנו צריכים לבקש רשות מאבא.
- אני מבקש, אמר שמריהו, שתספרו לו את כל האמת: מי אנחנו ומה באנו לעשות כאן.
הבנים סיפרו לאביהם מי הם שני האורחים; אבל לשמריהו לא היה די בכך. הוא ביקש להיפגש עם הזקן "בארבע עיניים". הוא סיפר לו כי הם באו לארגן את הצעירים וללמד אותם גם להשתמש בנשק, כדי שיוכלו להגן על עצמם אם יהיו שוב פרעות ביהודי עירק וכדי שיעלו באחד הימים לארץ ישראל. הוא הסביר כי התפקיד שלהם
*137*
יהיה מסוכן מאוד: ממשלת עירק תרדוף אותם; הבריטים ינסו לתפוס אותם; גם רבים מן היהודים בעירק יתנגדו לפעולות שלהם. למרות הכול, הם החליטו להישאר ולעשות את המלאכה. אם הוא יסכים שיגורו אצלו, אמרו, הוא מסכן את עצמו ואת בני משפחתו.
כאשר דיבר שמריהו, ירדו דמעות מעיניו של הזקן. הוא אמר:
- הבית הזה כבר אינו הבית שלי - שלכם הוא; המשפחה הזאת - שלכם. אם יהיה קשה - יעברו עלינו ייסורי גאולה. אני יהודי דתי, אני. איני יודע אם אתם יודעים מה פירוש ייסורי גאולה. אני מאמין לכם שתעשו כל מה שצריך. יותר מזה איני רוצה לדעת.
אחר כך קרא לבנים שלו ואמר:
- ילדי, למען ארץ ישראל - עד עמוד התלייה!
(מעובד מתוך: "עד עמוד התלייה - עלילות המחתרת הציונית בעירק")
(בספר תמונה)
בית ספר יהודי בבגדד, שנות השלושים של המאה ה-20
*138*
(בספר תמונה - היעזר במורה)
1. כמה שנים לפני קום מדינת ישראל, הגיעו הזרים אל סלמאן?
2. א. המספר מציין שסלמאן היה נבוך, כלומר היסס, נבהל, לא ידע מה עליו
לעשות כאשר הזרים פנו אליו בעברית. חשבו מדוע.
ב. חשבו מדוע גברה מבוכתו של סלמאן כשאחד הזרים פתח את מעילו?
(שערו לעצמכם, מה היה מתחת למעיל?)
ג. מדוע מדגיש המספר את מבוכתו של סלמאן?
3. מה הפתיע אתכם בסיפור?
4. הזקן ידע שהשליחים פועלים באופן בלתי חוקי. מדוע הסתכן וקיבל אותם יפה והיה מוכן לעזור להם?
5. שערו, למה התכוון הזקן באומרו לילדיו: "למען ארץ ישראל עד עמוד התלייה"?
קראו:
כאשר חרבה ירושלים וחרב המקדש הראשון, שבנה שלמה המלך, הוגלו חלקים מתושבי יהודה לבבל. בספר תהילים פרק קל"ז, מסופר שהם נשבעו: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". שבועה זו ליוותה את העם היהודי בכל הגלויות ובכל הדורות.
6. א. הסבירו: מה כוונת השבועה?
ב. האם תוכלו למצוא קשר בין שבועת היהודים הגולים לבין דבריו של הזקן לבניו? הסבירו תשובתכם.
*139*
(בספר תמונה - היעזר במורה)
עולים פורקים את מטענם, מעברת שער עלייה - 1949. צילם: זולטן קלוגר.
(בספר שתי תמונות)
התבוננו בתצלום. בחרו וענו על אחת משתי המשימות:
1. איזו אווירה משדרת התמונה?
2. התבוננו בפניה של האישה היושבת על המזוודות. כתבו, על מה לדעתכם היא חושבת? מה היא מרגישה?
3. אילו היה שם כתב רדיו שהיה רוצה לתאר את המתרחש, מה היה מספר למאזיניו? הכינו את הכתבה והציגו.
4. נסו לשער: מדוע קראו לשיכונים הזמניים מעברה?
*140*
*140*
כשהייתי ילד קטן הייתי חולם על ישראל. היו לי ציפיות לעלות לארץ. אחי הגדול עלה שנים רבות קודם, ואני קיימתי איתו קשר מכתבים. חלמתי שיום אחד הוא יבוא וייקח אותי לישראל. הייתי יהודי בבית ספר נוצרי, וגם הקללות כלפי היהודים גרמו לי להרגיש לא נעים. התחלתי לחשוב על הליכה לארץ ישראל.
הורי סירבו. הם פחדו מהצפוי בדרך. הם הרי ידעו טוב ממני מה יכול לקרות בדרך. החלטתי לצאת למסע עם אחי. הייתי זקוק לכסף, אבל לא ביקשתי. ידעתי שאם אבקש כסף מהורי הם יאסרו עלי לצאת. שתקתי. ולאחי אמרתי: "מה שיספיק - יספיק, ואלוהים יעזור לנו."
באותו יום אמא שלי ליוותה אותי לגונדר, וכשהגענו לעיר הלכתי לבית הספר והיא הלכה לכיוון אחר. לא אמרתי לה שאני הולך לארץ ישראל. לא היה לי אומץ להגיד לה. ידעתי שאם אספר לה היא תבכה. וזה היה גורם לי למשבר, כך שלא הייתי יכול לצאת. אז לא סיפרתי לה. לאחר זמן כתבו לי לישראל שבאותו יום חיכתה לי אמי עד שעות הערב. חיכתה שאחזור מבית הספר.
מגונדר יצאתי עם אחי, והלכנו שלושה-ארבעה ימים לכיוון הבית של סבתא. שם המתנו במשך חודש, עד שיתאספו מספיק אנשים ותהיה קבוצה גדולה שישתלם למורי הדרך לקחת אותנו. בינתיים הגיע בזמן הזה צבא של הממשלה האתיופית לאזור. השהות במקום הפכה להיות מסוכנת, ואנחנו ברחנו ליערות. באתיופיה אסור לעבור ממקום למקום ללא אישור, ולנו לא היה אישור. אם היינו נתפסים הם לא היו שואלים הרבה ולא מתעניינים יותר מדי. היינו נמסרים לממשלה. ומי שתפס אותנו היה מקבל את כל הרכוש שלנו כפרס. היו פוגעים לא רק בנו, אלא גם במשפחות שהיינו אצלן. היינו ביער כשלושה שבועות. בלילות היינו מתגנבים לאכול. ככה העברנו את הזמן. ההרגשה ביער לא היתה נעימה.
בסופו של דבר, הצבא עזב את המקום ואנחנו יצאנו לדרך. היינו שבעה יהודים ושני גברים מהאזור, שמשפחותינו הכירו. הם ידעו את הדרך, לכן סיכמנו איתם שייקחו אותנו. בהתחלה הם לא רצו לקחת אותי כי הייתי קטן. הם אמרו לי שיש יום שלם של הליכה בדרך בלי מים ושזה אמצע הקיץ. אמרתי להם: "יהיה מה שיהיה." יצאתי לדרך ארוכה וידעתי מראש מה יכול לקרות לי, ולא אוותר.
הלכנו מהר. הקצב היה מהיר. בשלושה שבועות הגענו. אני זוכר את היום הראשון להליכה. לא אשכח אותו לעולם! בבוקר שלמחרת לא יכולתי להזיז את השרירים שלי. הלכנו בלילה. גם בגלל השמש וגם כדי שלא יתפסו אותנו. היה לנו אוכל יבש. האדם שלקח אותנו ידע איפה יש מים ואיפה נובע כל מעיין, כך שלא היתה לנו
*141*
בעיית מים, אך היינו צריכים ללכת בדרכים עקיפות כדי להגיע למים. אם היינו לבד ללא מורה הדרך, היינו מסתכנים. היינו עלולים להגיע לאזורים של יערות שאף פעם לא היינו מצליחים לצאת מהם. אבל הוא ידע את הדרך והוביל אותנו.
כאשר הגענו לסודן חשבתי שישר אעלה לארץ. לא ציפיתי שיכול לקחת חודש, חודשיים, שנה, שנתיים בסודן. כאשר הייתי בסודן לא הרגשתי טוב. לא למדתי, לא עשיתי כלום. האוכל היה שם שונה, מאוד לא נעים היה שם. העמדנו פנים שאנחנו לא יהודים. קנינו בשר שהם שוחטים כדי שלא יחשדו שאנחנו יהודים. כי יהודים אפשר להכיר לפי הבשר הכשר. את הבשר נתנו לכלבים. חיינו בתרמית.
בסופו של דבר הגעתי לישראל. אני חושב שבדרך למדתי להתמודד עם כל מיני סוגים של בעיות. אתה שואל אותי אם אני נזכר בזה לפעמים? איך אני יכול לשכוח אם ההורים שלי עוד שמה? תמיד אני חושב על זה...
(מעובד בשינויים קלים מתוך: כמו אור בכד מאת ג' בן-עזר, הוצאת מס, 1992)
(בספר תמונות)
- גג בית הכנסת היהודי בגונדר, אתיופי
(בספר תמונות)
- מצבה בבית הקברות היהודי בגונדר
*142*
(בספר תמונות)
בדקו, לפי איזה סדר סיפר משה את סיפור עלייתו ארצה?
תוכלו להכין את הכתבה שלהלן בסדר דומה.
(בספר תמונות)
כתבו לעיתון ילדים כתבה על מישהו או על מישהי שעלו לארץ בילדותם.
(בספר תמונות)
- תוכלו להכין את הכתבה כך:
- אספו מידע על העלייה מארץ מוצאו של העולה ועל דרך הקליטה של עולים אחרים מארץ זו. המידע יעזור לכם להכין שאלות לריאיון.
- בקשו מהעולה שיספר את סיפור עלייתו, הקשיבו, ושאלו מדי פעם שאלות לפי המידע שאספתם.
- כתבו כתבה מלאה על העולה לפי הסיפור שסיפר ולפי המידע שאספתם.
- אם תרצו, צלמו את המרואיין או המרואיינת וצרפו את התמונות לכתבה.
הכתבה אמורה לכלול:
- רקע על ארץ המוצא
- עיקרי הדברים מסיפור עלייתו/ה
- שתיים-שלוש שאלות ותשובות ישירות מן הריאיון
- משפט מסיים שלכם ככותבי הכתבה
- אם תרצו, צלמו את המרואיין/נת
- הכניסו לתלקיט לאחר שתתקנו את הטיוטה בעצמכם או בעזרת חבר
2. מדינת ישראל ארגנה את עלייתם של יהודי אתיופיה בשני מבצעים: האחד - "מבצע משה", והשני - "מבצע שלמה".
חפשו שני מקורות מידע שונים (באנציקלופדיה או באינטרנט) על "מבצע שלמה" וכתבו סיכום קצר על מבצע זה.
(בספר תמונות)
- הוציאו משני מקורות המידע את כל הפרטים על "מבצע שלמה".
- כתבו את המידע המתאים מתוך כל אחד מהמקורות שבחרתם על דף נפרד.
- השוו בין פרטי המידע שאספתם ובדקו אילו פרטים חוזרים על עצמם ואילו משלימים זה את זה. בדיקה זו באה למנוע חזרות מיותרות.
*143*
- חשבו באיזה סדר להביא את הדברים.
- בפתיחת הסיכום אתם יכולים להתייחס אל ייחודו של "מבצע שלמה" לעומת "מבצע משה", שקדם לו.
(בספר תמונות)
*144*
*144*
נועה ניוטה ישבה לבדה בבית, שעה שנשמעו שלוש דפיקות על הדלת, ומיד, בלי לחכות לתשובה, נכנס אל החדר שולחן כבד בעל ארבע רגליים, אחריו כיסא גבה מסעד, ואחריהם אישה זרה בעלת שיער שיבה גזוז. היא עמדה וסקרה את החדר הריק על ארבעת קירותיו החשופים.
"אבא ואמא אינם? ודאי יצאו לסידורים. אין דבר, ילדה, תגידי לאמא שהבאתי לכם כמה חפצים עד שיבוא המטען שלכם מן הנמל."
היא התכוונה להחליק על ראשה של נועה: "את מבינה מה שאמרתי?"
אבל נועה ניוטה כיווצה את כתפיה והפנתה את גבה. היא לא רצתה שום מגע עם האישה הזאת, וגם לא עם שום אדם אחר כאן במקום. אף שלא הבינה בדיוק את פשר הדברים, הניעה בראשה לאות הן כדי לשים קץ לשיחה. האישה נופפה בידה והלכה לה, ונועה ניוטה נשארה לבדה.
היא גררה את השולחן הזר למרכז החדר, טיפסה על הכיסא והציצה בעד החלון. בחוץ לא היה כלום, כלומר - היה שם משהו בשפע רב: חול! לא עצי גן ולא עצי פרי, אף לא פני אדם. גם בבית שבו השתכנו היו כל הקומות ריקות, כי הדיירים שעתידים היו לגור פה לא הגיעו עדיין לארץ. רק הם הזדרזו ובאו הנה ראשונים, כאילו בלעדיהם לא היו יכולים להסתדר. והיא, ניוטה, שהיתה התלמידה המצטיינת במחלקה הרביעית, חייבת עתה ללמוד קרוא וכתוב מההתחלה.
"אל תקשי עלינו," אומרת אמא, "גם בלעדי זה די קשה לנו."
ומי אשם בכך אם לא הם? מי בכלל ביקש מהם לבוא הנה? הרי שם נשארו חברותיה הטובות, היער, הטיולים אל הנהר, הגנים היפים שבכיכר העיר. ניוטה העבירה את הכיסא אל החלון שמן העבר האחר, שבעדו נראו שלושה עצים רזים וילדים משחקים בכדור. אתמול ניגשה אליהם, אך הם לא שיתפו אותה, ואחד מהם אפילו משך בצמתה. שוב גררה נועה ניוטה את הכיסא והעמידה אותו אצל השולחן. מאחת התיבות שלפה לה ספר וישבה לקרוא. כעבור רגע הרימה את עיניה מן הדף. אף בכך אין טעם. אין זו השפה שבה מדברים הילדים שבחוץ. הנה הם צועקים: "אלי, אלי. יותר גבוה!"
ניוטה כבר מבינה מילים אחדות, אף על פי שהיא שונאת את השפה החדשה. מסעד הכיסא מגולף ציורים שונים: הנה לימון מוארך גדול, ולידו עוד אחד. נועה לחצה על המסעד בכוח כדי שלא תפרוץ בבכי, ונבהלה: נדמה לה שנבעה חור בכיסא. לא חור - אלא מנהרה שלמה! והיא צועדת בה והולכת. המנהרה חשוכה, והיא פוחדת קצת, אך נראה שיש לה קצה: קרני האור הבוקעות בחשכה מעידות על כך.
"מה זה?" צועקת ניוטה.
ניצבת היא בשדרה גדולה של לימונים, העומדים כולם בפריחה. נועה משפשפת את עיניה: נער ונערה רצים לקראתה. היא חוששת לגשת אליהם, אבל הם קוראים לה
*145*
בקול נעים. שפתם זרה אמנם, אך ראה זה פלא - היא מבינה מה הם אומרים. "הבה נעשה הכרה," אומר הנער, "שמי מוני. זאת אומרת, זה הכינוי של שמי האמיתי - מון. וזו," הצביע הוא על הנערה, "זו לי."
שניהם צהובי שיער, וגם עיניהם זרועות נקודות צהבהבות ירוקות. הם מושיטים לה יד. "שמך נועה, האין זאת?"
"לא," אומרת ניוטה, והיא מרגישה שוב איך עולה בגרונה פקעת של דמעות, "שמי ניוטה. כך קראו לי כשנולדתי. שם אינו דבר שמחליפים אותו כמו שמלה, כפי שחושבים פה האנשים: 'שמך ניוטה? כמה נחמד. הרי זה בדיוק נועה. תתחדשי, ילדה, בשמך החדש!'" נועה מחקה את קולו ואת מראהו של האיש שקיבל את פניהם בנמל כשהוא מדבר אליהם מתוך פנקסיו.
"אין מה לכעוס," אומר מון בקולו הנעים, "הרי שם אינו אלא סימן. לא אותך החליפו, אלא רק את הסימן שלך. אל לך להטריד את עצמך בשל כך. מזל שהגעת אלינו בדיוק לשעת המיץ."
לי ומוני מושיבים אותה על תלולית חמימה בצל אחד העצים. איש איש מהם נושא בידו גביע שקוף, ובתוכו נוזל צהבהב. מעבירים הם את הגביעים מיד ליד, וכל אחד בתורו לוגם לגימה מן הנוזל החמוץ עד כדי צמרמורת.
ניוטה מנסה שלא לעוות את פניה, אך נראה שלי מנחשת במה העניין.
"חמוץ?" שואלת היא, "אנו לא נוהגים להמתיק את מאכלינו. אוהבים אנו את החמוץ חמוץ ואת המתוק מתוק. לאחר שתתרגלי, תיהני גם את כפליים. יש אלף ומאה גוונים של טעם ויש אלף ומאה ואחד מינים של בני אדם. כלום לא שמת לב לכך, כמה שונים הם זה מזה כבר מרגע לידתם? האם חשבת רגע מדוע שונים הם?" ומוני אמר:
"שבי ואספר לך את הסיפור על כיכר השמחה וכיכר העצב:
"בעברו האחד של העולם, מחוצה לו, ניצבת כיכר לחם ענקית, היא כיכר השמחה. לידה עומדות המון עריסות זעירות, ובתוכן התינוקות העתידים להיוולד. ליד כיכר הלחם הענקית עומדים שני אנשים, והם לבושים חלוקי אופים לבנים וכוכבי בד גבוהים לראשם. תפקידם הוא לשגר את התינוקות הקטנים אל העולם. לשם כך משכיבים הם את התינוק במין נדנדה ענקית, וזו מביאה אותו בתנופתה אל המקום המיועד לו. אך כיוון שהדרך ארוכה, חוששים האנשים שמא ירעבו התינוקות בדרך, ולכן צובטים הם קמצוץ של לחם מן הכיכר הגדולה ומכניסים אותו לפי התינוק. עבודתם מייגעת למדי, אולם הם מהרהרים בשמחת האבות והאמהות, בכל הדברים הנפלאים העתידים לקרות את הילדים בבואם אל העולם עד שיהיו בו לאנשים. צביטת הלחם נמסה בפי התינוק עוד בהיותו בדרך, אך בדמו נספגים פירורים מכיכר השמחה.
"מעברו האחר של העולם, מחוצה לו, ניצבת כיכר לחם ענקית. זוהי כיכר העצב. לידה עומדות המון עריסות, ובהן תינוקות העתידים להיוולד. שני האנשים העומדים שם לבושים חלוקים אפורים, ולראשיהם כומתות בד דהות. משכיבים הם את התינוקות
*146*
בנדנדה ומניפים אותה תנופה עזה כדי שיגיעו למקומם. עם כל תינוק שעליהם להרים, עם כל דחיפה שעליהם לדחוף, נאנחים השניים ואומרים: 'הו, מה קשה תפקידנו. עד עולם מוטל עלינו להביא התינוקות לעולם. ולשם מה? כלום חסרים שם בני אדם? מה צר על התינוקות האומללים! מה רבים הצער והעבודה הקשה הצפויים להם!' ובעוד הם נאנחים, דוחפים הם לפי התינוקות צביטה אחת מן הכיכר הענקית, ועד עולם לא יוכל עוד התינוק לגרש את הצער מליבו. 'לשם מה עמלים אנו?' אומרים השניים, 'כלום אי אפשר לעשות זאת בלעדינו?' והם מרחמים על עצמם וטופחים זה על גבו של זה: 'כמה עמל וצער יש בחיים!''
נועה ניוטה הביטה נבוכה בפניו של מוני, אבל לי אמרה בקולה הנעים:
"אבל אנשים משתנים, כמובן, אם הם רוצים. כל אחד יכול לאפות לעצמו כיכר משלו, כיכר שמחה או כיכר של עצב. זה תלוי באדם עצמו. אנו חשבנו, שאולי שכחת את כיכר השמחה שלך בארץ אחרת, ולכן החלטנו לתת לך טעימה קטנה מן הכיכר שבידינו. פתחי את פיך!"
לי צבטה את קצה פיטם הלימון מאחד הענפים הנמוכים והכניסה אותו לפיה של נועה. לא הספיקה נועה לעמוד על טעמו, והנה נטרקה הדלת, ולפתע נגוז הכול - שדרות הלימונים הפורחים, לי ומון. נותרו רק החול שמעבר לחלון ואמא שבאה עייפה הביתה. "מאין השולחן והכיסא האלה?" שאלה בקול חששני.
היא פחדה שמא תתפרץ נועה שוב, אבל נועה תיארה לפניה את האישה, וחיוך מוזר מרצד על שפתיה.
כשסיפרה זאת אמא לאבא עם ערב, נד בראשו בדומייה. הוא כבר שמע על האישה מפי האנשים שישבו וחיכו איתו בלשכת העבודה. יום אחד הופיעה הנה מאחד היישובים הוותיקים שבמרכז הארץ ואמרה: "תנו לי כל עבודה נחוצה ואעשנה."
וכך, ימים על ימים שוטפת היא את הדירות לפני בוא העולים אליהן, מנכשת את הקוצים בכניסה לבית, ובבואם מטפלת היא בתינוקות ומלמדת את האמהות כיצד לעשות את כל הדברים בארץ החדשה.
את כל רכושה הביאה עימה והניחה אותו בצריף קטן במבואות הכפר, ובבוא העולים מחלקת היא להם חפצים מחפצי ביתה. את הכול היא מחלקת, כדי להקל עליהם בימים הראשונים. פעם היה לה משק מפואר ופרדס מן המובחרים בשרון, שנתפרסם בלימוניו ובטעמם המיוחד; אבל היא נטשה הכול ובאה הנה. כך סיפרו היום בלשכה.
שבעה ימים, מדי יום ביומו, שעה שהכול הלכו לענייניהם, היתה נועה ניוטה לוחצת על מסעד הכיסא ושוקעת עמוק במנהרה, עד שהיתה מגיעה אל שדרת הלימונים. שם היתה פוגשת את שני חבריה החדשים ומשחקת איתם. הם היו עליזים כל כך, עד שהיא חשה בעליל איך כיכר השמחה שלה תופחת ועולה.
ביום השביעי, רק יצאו אבא ואמא מן הבית, שוב נכנסה האישה. כבדה, נמוכת קומה, ושערה הגזוז חרוך מן השמש, העבירה את ידה המחוספסת על ראשה של נועה.
*147*
הפעם לא הפנתה נועה את גבה והתבוננה בעיני האישה, שהיו אפורות וצלולות.
"שלום, ילדתי. באתי לקחת את השולחן והכיסא. אינך זקוקה להם עוד. היום יגיע המטען שלכם, ואיתו יבואו עוד אנשים אשר יזדקקו לשולחן ולכיסא, עד שיגיעו החפצים שלהם."
נועה לא הבינה את פשר המילים, אבל היטב הבינה מה מבקשת האישה לומר: את, שהצמחת כבר את הכיכר שלך, יכולה לתת את הכיסא לילד אחר שיבוא היום. נועה רצתה להודות לאישה, להתנצל על התנהגותה בימים הראשונים. היא הושיטה את ידה הקטנה והניחה אותה בתוך כף היד המחוספסת, השזופה ואמרה: "שלום!"
היתה זו המילה הראשונה שאמרה בעברית.
האישה לחצה את ידה, ובאותו רגע פשט בחדר ריח עז וחריף של פריחת לימונים.
(בספר תמונה)
1. לניוטה יש טענות כלפי הוריה. לו סיפרה לכם על כך, מה הייתם מסבירים לה?
2. א. נועה ניוטה יוצאת למסע בעולם הדמיון. תארו את המסע לפי הנקודות
הבאות: המקומות במסע; התחנות לאורכו; הפגישות; מה היא לומדת במסע? מי מלמד אותה?
ב. נועה ניוטה היא בעלת דמיון. כיצד עזרו לה הדמיונות להרגיש טוב ולהתאקלם בארץ?
3. בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו:
א. מה הלקח שלומדת הילדה מהסיפור על כיכר השמחה וכיכר העצב?
ב. "כיכר השמחה" ו"כיכר העצב" בסיפור הם ביטויים מושאלים. מה הם מייצגים? (הסבר מהו ביטוי מושאל תמצאו בעמוד 20.)
4. א. ציינו היכן מופיע הלימון במהלך העלילה?
ב. איזו תכונה של הלימון בולטת?
ג. מה מסמל הלימון? שערו והסבירו.
5. בדקו את שמות הילדה בתחילת הסיפור ובסופו - מה גיליתם?
מדברים על זה
1. אפשר לחלק את הסיפור לחלקים אחדים.
א. דונו והחליטו לכמה חלקים אפשר לחלק אותו.
ב. בדקו, היכן בסיפור מופיעה האישה שבאה לעזור לעולים?
ג. באילו חלקים בסיפור משוחחת הילדה בדמיונה עם מון ולי?
ד. היכן בסיפור מופיע מה שסיפרו לי ומון לניוטה?
ה. נסו להכין תרשים של חלקי הסיפור.
*148*
*148*
(בספר תמונה)
"קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה."
(בראשית יג, 17)
"כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל - מובטח לו שהוא בן העולם הבא."
(כתובות קי"א)
"היו הולכין ר' יוחנן ותלמידיו ממקום למקום כדי לאכול פירות מתוקים וטובים... ובודאי היו מכוונים בזה בשביל חיבוב ארץ ישראל לאכול מפירות המתוקים וחשובים שלה..."
(עירובין ל, ע"א; ברכות מד)
"מצווה לטייל בארץ ישראל, לראות הנוף ולהתפעל ממה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, ארץ חמדה טובה ורחבה."
(לפי הרב משה ברנד)
*149*
מה במדור?...
- על העונג ועל הגמול המובטחים למטייל בארץ ועל אהבת ארץ ישראל נקרא במובאות מן המקורות בשער המדור.
- מה אתם יודעים על אזור ים המלח? תתוודעו לאורח החיים בקיבוץ עין גדי השוכן סמוך לים המלח מנקודת מבטו של אחד מחברי הקיבוץ ונקרא את העדות: "עין גדי מזווית אישית". הכותב מזכיר בעדותו את ציפור הטריסטמית שחיה בעיקר באזור עין גדי. נלמד על ציפור זו בקטע המידעי, "הטריסטמית". השיר "עין גדי" מתאר את ים המלח ואת עין גדי הסמוכה מנקודת מבטו של המשורר.
- בוודאי תרצו לדעת כיצד נוצר ים המלח? מדוע הוא מלוח כל כך? ומה התועלת שמפיק ממנו האדם? נקרא על כך שני קטעי מידע: "ים המלח" מאת זיוה מימוני ו"ים המלח מאגר של משאבי טבע".
- נכיר בקטע מידעי קצר את "תופעת הבולענים" שבאזור ים המלח ונקרא ידיעה מהעיתונות על הסכנה שבתופעה זו.
- אזור ים המלח הוא אזור מדברי. תשובה לשאלה כיצד מצליחים צמחים להתקיים במדבר תמצאו בקטע המידעי: "תנאי האקלים במדבר"
- הטבע בארצנו מגוון ומעניין אולם פעולות האדם מזיקות לא אחת לחי ולצומח. נקרא על כך בסיפור "הצב האחרון שנותר במי הנחל" מאת נילי חור. על הפעולות שנעשות כדי להציל את הצבים בנחל אלכסנדר נקרא בקטע המידעי: "מבצע ההצלה הגדול".
לשון ושיח
- לקטעי מידע יש סגנון כתיבה מקובל. כשנקרא את קטעי המידע במדור נלמד על השימוש בפעלים סבילים בקטעים כאלה.
- בעקבות קריאת קטעי המידע במדור, נתנסה בעריכה של קטע מידע לשם סיכומו.
- נלמד גם על תפקיד הסוגריים בקטעים מדעיים.
*150*
*150*
עד היום, לאחר שחלפו כל כך הרבה שנים מאז עזבתי את עין גדי לטובת תל אביב, כשאני מזדמן לשם, לעין גדי - לאירוע שמח או עצוב (כגון אזכרה לחבר שאיננו), אני מרגיש שזה עדיין בית. מקום שיש בו חלק ממני, חלק מנשמתי ומזיכרונותי.
הגעתי לעין גדי כשהייתי מאוד צעיר. היה זה דרך תנועת נוער, שבימים ההם היתה המסגרת הכי חשובה בחיינו, יותר מבית הספר ואפילו יותר מבית ההורים. תנועת הנוער כיוונה אותי עם קבוצת חברי (שנקראה "גרעין") ללכת ולהתיישב בקיבוץ עין גדי השוכן לחופי ים המלח, שהיה אז קיבוץ קטן וצעיר מאוד.
באותם ימים (שקוראים להם סוף שנות החמישים) היתה עין גדי אחד היישובים המבודדים והמרוחקים ביותר בכל הארץ. וכשאומרים מרוחקים מתכוונים בדרך כלל מרוחקים מתל אביב - כאילו שהיא נמצאת במרכז העולם. לעין גדי היו נוסעים אז דרך באר שבע, משם דרך דימונה לסדום ומשם לאורך ים המלח עד עין גדי. את הנסיעה היינו עושים בדרך כלל באוטובוס כבד של אגד, והיא היתה נמשכת כחמש וחצי שעות. בחורף היתה הנסיעה עלולה להימשך יום או יומיים, כי היו שיטפונות לחופי ים המלח. זרמי מים אדירים אלה היו גורפים עימם סלעים ענקיים והיו חותכים את הדרכים ומנתקים את עין גדי מכל צדדיה. במצב כזה צריך היה לחכות לטרקטור גדול שיבוא ויזיז את הסלעים הענקיים ויתקן את הדרך. היום נוסעים לעין גדי דרך ירושלים, והנסיעה מתל אביב נמשכת פחות מחצי הזמן, אבל עדיין יש בחורף שיטפונות והם עדיין מנתקים לפעמים את הדרך לעין גדי. ובאמת - גם היום אפשר להרגיש שעין גדי נמצאת בעולם שונה מאוד מהעולם של מרכז הארץ.
עין גדי היתה ונשארה מקום שהוא מבין החמים ביותר בארץ. יש ימים רבים בקיץ שהחום בהם עולה על 43 מעלות בצל. ובימים כאלה היינו עובדים בשדה, לא בצל אלא בשמש החזקה והשורפת. מסקלים את השדה (מסלקים את האבנים שלא יפריעו לעיבוד השדה), קוטפים תירס, בצל, חצילים או בוצרים ענבים. היו לי חברים שלמדו איתי יחד בתיכון בתל אביב והם ניסו להבין למה בחרתי בחיים כל כך קשים במקום ללכת לאוניברסיטה או לעבוד באיזה בנק ממוזג בעיר הגדולה. האמת היא שהחיים של אז לא נראו לנו בכלל קשים, אולי אפילו להיפך, כי חיינו חיים של שיתוף - שזה אומר שהרבה בעיות אפשר לפתור ביחד ולהתחלק בקושי. חוץ מזה הרגשנו שאנחנו עושים משהו שהוא גם חשוב למדינה - כי הרי מישהו חייב לגדל ירקות ופירות וגם לחיות בקצוות של הארץ (שהיום קוראים להם פריפריה) ולשמור בהזדמנות זאת על הגבולות של המדינה. מספר החברים בעין גדי היה אז כ-70, וזה בערך מספר הדיירים בבית דירות עירוני של שלוש קומות. כמובן הכרנו היטב את כולם ונפגשנו איתם כמעט כל יום. זה מאוד נחמד בדרך כלל, אבל לפעמים זה היה קצת מעיק שכולם כל כך קרובים זה לזה.
אמנם לא רקדנו "הורה" כל לילה כמו שסיפרו פעם על החיים של החלוצים, אבל היו בחיינו המון שמחות שבחיי העיר לא כל כך מכירים אותן - למשל כשנפתחה
*151*
לראשונה כיתה א' בעין גדי (למדו בה שישה ילדים), או כשחנכו את הכביש לסדום במקום דרך העפר הישנה, או כשבנו עוד כמה בתים והיישוב גדל לפתע, או כששתלו עוד דשא ועצים ופרחים, והצבע הירוק הלך וכיסה את פני היישוב, או כשהיתה מסיבת חג מוצלחת שבה השתתפו כל החברים וכל הילדים וכמה אורחים.
עין גדי היתה ונשארה אחד המקומות היפים בארץ לטיול. בשבתות היינו לוקחים כובע ומצלמה, מתרחקים בהליכה כחצי שעה מהבית וכבר היינו בתוך קניון צר (קניון הוא לא קניון עזריאלי - אלא ואדי עמוק שצוקי סלע מתרוממים משני צדדיו) ונחל מלא מים זורם בתוכו, ומסביבנו מטיילים חופשי, ללא פחד, יעלי סלע עם קרניים ענקיות, והאוויר מלא צפצופים חזקים של ציפורים שחורות הנקראות טריסטרמיות ונמצאות רק בעין גדי.
בלילות ירח ירדנו לעיתים לים המלח להתרחץ. המים היו חמים ושמנוניים - היה זה כמו להתרחץ בשמן מכונות שחור.
אך הדבר הכי מיוחד בעיני בחיים ההם של יישוב קטן ומרוחק היה הידיעה שאת כל מה שאנחנו צריכים לחיינו - אנחנו צריכים לעשות במו ידינו. להכשיר בעצמנו את השדות ולגדל את הירקות והתמרים (טרם "המציאו" בארץ את העובדים התאילנדיים), לקיים את החינוך של הילדים שלנו, מהגן ועד סוף בית הספר, ולהחליט בעצמנו על כל דבר שחשוב לנו. עלינו לעשות בעצמנו תרבות וחגים וחוגים וחיי חברה - בקיצור - מה שלא נעשה לעצמנו - לא יהיה לנו, וזה שונה מאוד מהדרך שבה חיים רוב אזרחי המדינה, שיש להם עירייה ומערכת חינוך, ותיאטרון, וקולנוע, ומשרדי ממשלה, קופת חולים, סופרמרקט וחנויות.
כיום, כשאני מגיע לעין גדי, אני נדהם כל פעם מחדש למראה הצמחייה הענקית המכסה את כל היישוב, עד כי יש בתים שבקושי רואים אותם מבעד לעלים הרחבים של הצמחים הטרופיים שנראים יותר כתפאורה לסרט על גן עדן מאשר גינת נוי ליד הבית. קיבוץ עין גדי כיום הוא גם גן בוטני מוגן ומפורסם בעולם כולו. מספר החברים והילדים רב בהרבה ואיש כבר אינו עובד בגן הירק או בכרם הענבים. אך אני ממשיך לראות בעין גדי אותו קסם שהיה לה אז, בימים הרחוקים של הקיבוץ הקטן עם קומץ הצעירים שחיו בו.
*152*
(בספר תמונה)
1. החיים בעין גדי היו קשים ביחס למקומות אחרים, ואף על פי כן הכותב זוכר אותם לטובה. הסבירו מדוע.
2. מה היה הדבר המיוחד והמרתק ביותר בעיני הכותב בחייהם של חברי קיבוץ עין גדי?
3. עין גדי פעם ועכשיו. השלימו לפי מידע מן המאמר:
- פעם -- ואילו היום --
- בעבר -- לעומת זאת בימינו --
- כשרק הוקם הקיבוץ -- אבל עכשיו --
הקישוריות: ואילו, לעומת זאת, ואבל משמשות לתיאור ניגוד.
הן מחברות בין חלקי המשפט או מחברות בין משפטים.
4. אספו מן הכתוב את כל הנתונים על עין גדי והכינו ערך אנציקלופדי על מקום זה.
(בספר תמונה)
א. תוך כדי קריאה במאמר נסחו כמה שאלות מידע על קיבוץ עין גדי.
ב. הקפידו לא לכלול שאלות הקשורות לחוויות, להתרשמויות ולרגשות של הכותב. באנציקלופדיה כותבים רק עובדות.
ג. בדקו על אילו מן השאלות שכתבתם יש תשובות במאמר והתייחסו רק אליהן.
ד. סדרו את התשובות בסדר הנראה לכם המתאים ביותר.
ה. כתבו אותן ברצף.
(בספר תמונה)
נסו לחשוב על כל השאלות שהייתם צריכים לשאול את עצמכם, אילו הייתם חלק מהקבוצה שהקימה את עין גדי, כדי להתארגן לפני עלייתכם על הקרקע.
*153*
(בספר תמונה)
הכותב מרבה בכתיבתו בסוגריים. סוגריים משמשים בכתיבה:
א. לפירוט, לפירוש או להסבר. ב. להערת אגב.
בכל המקרים הסוגריים מוסיפים מידע התורם להבנת הכתוב או מעורר מחשבה נוספת אצל הקורא, אבל אינם פוגעים ברצף הקריאה.
1. קראו שוב את הטקסט וכתבו איזה שימוש בסוגריים עושה הכותב בכל פעם.
מידע התורם להבנת הכתוב; מידע המעורר מחשבה
2. העתיקו את הטבלה למחברת. כתבו בטור הימני שמות פועל מן הכתוב ובטור השמאלי משפט לפי הדוגמה.
(בספר תמונה)
שם הפועל, המשפט
לעשות, מה שלא נעשה לעצמנו - לא יהיה לנו.
להתרחץ, הכותב וחבריו היו מתרחצים בלילה בים המלח.
--, --
--, --
(בספר תמונה)
נחל דוד הסמוך לעין גדי
*154*
*154*
הטריסטרמית היא ציפור שיר השייכת למשפחת הזרזירים. היא נקראת על שמו של הכומר האנגלי - טריסטרם, שבא לחקור את ארץ הקודש והיה הראשון שלכד את הטריסטרמית בשנת 1864.
סימני זיהוי: אורכה כ-25 ס"מ, משקלה 100-140 גר' ומוטת כנפיה 44-45 ס"מ. צבעו של הזכר שחור עם ברק כחול-סגול. אברות הכנף הפנימיות צבועות בחום- ערמוני ובולטות בזמן המעוף. המקור כפוף במקצת, הכנפיים קצרות והזנב ארוך. הנקבה דומה, אך ראשה אפרפר. שירתן של הטריסטרמיות מסולסלת ועריבה לאוזן.
חברתיות: הטריסטרמית היא ציפור חברתית החיה בקבוצות קטנות המורכבות מבני משפחה. הקבוצות נוהגות ללון לינה מקובצת במקום קבוע, במדרונות הקניונים.
תפוצתה בארץ: טריסטרמית נמצאת קבועה בנגב עד צפון ים המלח. בזמן השוטטות היא יכולה להתרחק מרחק רב - עד הרי הכרמל וחניתה שבגליל המערבי.
אזור מחיה: גאיות ומדרונות חשופים. לאחרונה גם ליד מגורי אדם. דוגרת בנקיקי הרים צחיחים במיוחד בתוך קניונים, ובשנים האחרונות בבניינים גבוהים בערד.
(בספר תמונה)
קינון ודגירה: הקשר בין בני הזוג נשמר כל השנה, גם בתוך הלהקה. בני הזוג אוכלים יחד, שותים יחד ומסדרים נוצות זה לזה. עונת הקינון מתחילה במרס ונמשכת עד סוף יוני. הקן נבנה בנקיקי סלע, לרוב במערה.
(מעובד מתוך: אתר המשרד להגנת הסביבה)
(בספר תמונה)
נסו לשער - אילו שינויים במזג האוויר, בצמחייה ובשטח עלולים להזיק לטריסטרמית ולהפוך את אזור ים המלח לתחנה פחות מוצלחת עבורה. נהלו את הדיון לפי ההדרכה בעמוד 10.
(בספר תמונה)
כתבו קטע מידע על ציפור לפי בחירתכם. העזרו בדגם לפיו נכתב המידע.
*155*
*155*
ים המות הכחול בלאט ינוע
וממעל עננה קטנה תשוט.
עץ האשל בדממה יזוע
וכל קו בחול יפה חרוט.
האדמה תצהיב בלהט שמש
ואבק מחניק יעוף ברום
אך עין גדי לא תיבול בכמש,
בה ישלוט גוון ירוק וחום.
עין גדי, עין גדי
מה היה כי צמחת בחמה
עין גדי, עין גדי
איך פלגים בך חותרים בשממה
עין גדי, עין גדי,
בך היופי יופע בכל הוד
והלב יהרהר ויחמוד
והלב יהרהר ויחמוד.
ים המות הכחול בלאט ינוע
וכל הר בו יתנשא גאה ורם.
נחל ערוגות, זה הידוע
מהלכו יישיר אל תוך הים.
האדמה תצהיב בלהט שמש,
אך עין גדי היא נווה מדבר
יום חדש אינו דומה לאמש
ועתיד מזהיר צופן לה המחר.
עין גדי, עין גדי."
(בספר תמונה)
נחל ערוגות, שמורת עין גדי
*156*
לקראת קריאה
קראו את הכותרת, כותרות המשנה, התבוננו בתצלומים ובתרשימים בעמודים 158-167, והסבירו אילו רמזים גיליתם על העניינים הקשורים לים המלח שעליהם נלמד.
*156*
ארצנו מצטיינת בנופים מעניינים ומגוונים. אחת התופעות הייחודיות בנוף ארצנו היא ים המלח, שאליו נשפכים מימיו של נהר הירדן.
ים המלח הוא ימה (ימה: גוף מים קטן וסגור ללא מוצא.) סגורה בבקעת ים המלח, שהיא אחת משרשרת הבקעות שנוצרו בעת שאירע השבר הגיאולוגי הסורי-אפריקאי (השבר הסורי-אפריקאי הוא עמק ארוך במיוחד. אורכו יותר מ-6,000 ק"מ. תחילתו בצפון סוריה, והוא עובר לאורכה של ארץ ישראל ומשם עד לטנזניה שבאפריקה.) לפני מיליוני שנים. בקעת ים המלח היא המקום הנמוך ביותר בעולם, וגובהה 400 מטר מתחת לפני הים (גובה פני הים הוא גובה אפס שממנו מודדים את גובהם של פני השטח בכל מקום בעולם. נקבע שנקודת האפס מתחילה במקום שבו קו מי הים נפגש עם קו החוף החולי.).
לאחר שנוצר הבקע החלה זרימת מים מהעמקים הצפוניים, מנחלים ובעיקר מנהר הירדן. זרימת המים מילאה את הבקע לא רק במים אלא גם במינרלים ובמלחים שונים שנסחפו עם אדמת הסחף: גיר, גבס, ומלח מאכל.
מדוע הים מלוח? אקלים האזור היה חם ויבש מאוד מאז ומתמיד, ולכן ההתאדות היתה גדולה והמלחים השונים שקעו על הקרקעית. בשל ההתאדות הגדולה, הנמשכת כל העת, ים המלח הוא הים המלוח ביותר בעולם. ליטר מים מכיל שלושים ושלוש מאיות מלחים לעומת שלוש מאיות מלחים בממוצע בים התיכון. כתוצאה מאחוז המלחים הגבוה, בעלי חיים וצמחי מים מתקשים לחיות במימיו, ומכאן שמו הנוסף: ים המוות. ים המלח הוא משאב טבע חשוב ביותר והמינרלים והמלחים שבו מנוצלים לצרכים שונים: מפעלי ים המלח מפיקים מלח למאכל, חומרים לתעשיות מזון ולדשנים בחקלאות, לתרופות, להיגיינת הגוף ולתמרוקים.
מי הים משמשים לריפוי מחלות שונות, ובעיקר מחלות עור. לחופי ים המלח התפתח ענף התיירות, וחולים רבים מגיעים מכל העולם לרחוץ במימיו ולמרוח את הבוץ על גופם בשל תכונותיו הרפואיות.
(מעובד מתוך: אתר הספרייה הווירטואלית)
מדוע מצטמק יס המלח?
המפלס של ים המלח מושפע מכמות המים הנכנסת אליו ומכמות המים המתאדה ממנו. אמנם גורמים טבעיים, כמו האקלים, השפיעו תמיד על המפלס של ים המלח, אך כיום הוא מושפע בעיקר מפעולות האדם. פעולות אלה מפחיתות במידה ניכרת את כמות המים המגיעה אל ים המלח. כך למשל, סכר דגניה, שנבנה במוצא הירדן מן הכינרת ייבש את הירדן הדרומי, ומימיו הפסיקו להגיע אל ים המלח. גם הפעילות של מפעלי ים המלח גורמת לירידת המפלס של ים המלח.
(מתוך: אתר סבבה, שומרים על הסביבה)
*157*
*157*
(בספר ציור - היעזר במורה)
(בספר תרשים עוגה, היעזר במנחה)
1. כיצד נוצר ים המלח?
2. מה מאפיין את בקעת ים המלח?
3. מה ייחודם של מי ים המלח?
4. אילו מוצרים מייצרים ממי ים המלח?
5. מדוע התפתח ענף התיירות והנופש באזור ים המלח? ענו לפי הכתוב.
6. הביאו שתי דוגמאות למשפט שיש בו הכללה ופירוט.
7. חפשו את הערך העוסק בים המלח ב"ויקיפדיה" באינטרנט או בכל אתר אחר ובררו מהי צורתו הנוכחית של ים המלח. האם צורתו של ים המלח עכשיו דומה לזו שבציורו של אבי יאיר? הסבירו.
8. יצירתו של אבי יאיר עוסקת במקום מסוים כפי שהוא נראה בעבר. חשבו על מקום שאתם מכירים שעבר שינוי (לדוגמה - מגרש ריק בשכונתכם שנבנה בו בניין), קחו דף נייר וחלקו אותו לשניים. בצד אחד ציירו או תארו את המקום לפני השינוי, ובצד השני את המקום לאחר השינוי. בתחתית הדף כתבו את תחושותיכם לגבי השינוי.
*158*
*158*
ים המלח נמצא בבקעת הירדן במקום הנמוך ביותר בעולם (כ-400 מטרים מתחת לפני הים). בצפון נשפך אליו הירדן אך אין לים המלח מוצא. המים של ים המלח מתנדפים לאוויר, ומכיוון שים המלח נמצא באזור מדברי שהאקלים בו חם ויבש (בחורף 20 מעלות צלזיוס ובקיץ 40 מעלות צלזיוס), התנדפות והתאדות המים מהירה.
במי ים המלח יש כמות גדולה מאוד של מלחים (310 גרמים של מלח בליטר של מי ים) שהיא גבוהה פי עשרה מזו המצויה במי הים התיכון (כ-33 גרמים לליטר). המדענים סבורים שהתרומה העיקרית לכמות הגדולה של המלחים במים מקורה בנביעות תת-קרקעיות של מעיינות מלוחים.
המלחים במי ים המלח הם בין משאבי הטבע החשובים ביותר של מדינת ישראל: מפיקים ממנו אשלג, מגנזיום וברום, המופנים בעיקר ליצוא לארצות רבות בעולם. בתהליך הפקת האשלג מתקבל גם מלח מאכל, המופנה בעיקר לתעשייה בארץ.
(בספר תרשים עוגה, היעזר במנחה)
(בספר מפות)
ים המלח
- תחילת המאה ה-21 רום מפלס: 415 מטר שטח: 650 קמ"ר נפח: 135 ק"מ מעוקב
- תחילת המאה ה-20 רום מפלס: 390 מטר שטח: 950 קמ"ר נפח: 155 ק"מ מעוקב
*159*
במשך שנים רבות היו בים המלח שני חלקים:
החלק הצפוני - שאורכו כ-50 ק"מ ועומק המים בו מגיע לכ-400 מ'.
החלק הדרומי - שאורכו כ-30 ק"מ ובו המים רדודים. בין שני החלקים הפריד חצי אי שיוצר מעין לשון יבשה, ומכאן שמו: הלשון. הרוחב המירבי של האגם הוא כ-17.5 ק"מ. בעבר הגיעו לים המלח מים משלושה מקורות והחליפו את המים שהתאדו:
- נחלים שנשפכים לים המלח
- מי שיטפונות
- מעיינות מלוחים תת-קרקעיים הנובעים בקרקעית הים.
תפיסת מי הירדן ומי נחלים הנשפכים לים המלח על ידי ישראל ועל ידי ירדן כמקור למי שתייה, פגעה קשות בים המלח. שטחו הצטמצם במידה ניכרת. כיום נעלם לחלוטין חלקו הדרומי של האגם, וים המלח מסתיים מול מצדה.
בעבר כונה ים המלח גם בשם ים המוות, בגלל מליחותו הגבוהה. סברו שחיים אינם יכולים להתקיים בו. במהלך המאה ה-20 התברר שבמי ים המלח מתקיימים אצות וחיידקים, ולכן השם "ים המוות" אינו נכון. עם זאת, העלייה במליחות של מי הים עקב התערבות האדם עלולה לפגוע בהמשך קיומם של היצורים החיים בהם.
(מתוך: "מסע מדע", הוצאת כנרת-זמורה)
(בספר תרשים עוגה, היעזר במנחה)
התערבות האדם גרמה לפגיעה קשה בים המלח.
1. ציינו כיצד משפיעות פעולות האדם על ים המלח.
2. הציעו חלופות אפשריות אחרות לשימושים של האדם כדי להפחית את הפגיעה בים המלח.
3. מה אפשר ללמוד מהמפה בעמוד הקודם על התהליך שעבר (ועובר) ים המלח במשך 100 השנים האחרונות?
(בספר תרשים עוגה, היעזר במנחה)
התבקשתם לכתוב מאמר על ים המלח. בידיכם שני מקורות.
1. קראו את הקטעים המופיעים בספר בעמוד 156 ובעמוד 158.
2. עתה הכינו רשימת עובדות חשובות שמצאתם בכל אחד מהקטעים שקראתם.
3. סמנו בצבע בשני הטורים נקודות משותפות לשני הקטעים.
4. עכשיו אתם מוכנים לכתיבת המאמר שלכם. תחילה כתבו את הנקודות המשותפות בשני הקטעים, ולאחר מכן הוסיפו את הפרטים שאינם משותפים.
5. תוכלו להוסיף את מסקנותיכם האישיות.
*160*
(בספר תרשים עוגה, היעזר במנחה)
גלשו באתר בריינפופ. הקישו על חלון "ים המלח" וצפו בסרטון.
מה למדתם מהסרטון על אזור ים המלח?
הפקת מלח ממי הים לשימושים שונים
בימים קדומים כינו את המלח "הזהב הלבן" בשל חשיבותו ומחירו היקר. באותם זמנים לא היו אמצעי קירור ולכן המליחו בשר, דגים וירקות, כדי לשמרם לזמן רב (המלח מונע ריקבון).
על ערכו של המלח בעבר אנחנו לומדים מכך שהוא שימש לעיתים כאמצעי תשלום. בעברית קיים הצירוף "מלח הארץ", זהו כינוי לאדם בעל תכונות מעולות.
בימינו, הרופאים ממליצים להשתדל להפחית בכמות המלח היומית לתיבול האוכל, משום שצריכה רבה מדי פוגעת בבריאות.
הר סדום שליד ים המלח בנוי מסלעים של מלח מאכל. בעבר הפיקו במקום מלח. אפשר ללמוד על כך מהתגליות בחפירות ארכיאולוגיות באזור ים המלח מהתקופה שבה שלטו הרומאים בארץ. אך איכות המלח בהר סדום אינה טובה, ולכן שימש למאכל בהמות יותר מאשר למאכל של בני אדם.
עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ הוקם בשנת 1922 מפעל המלח הראשון, ליד עתלית שלחוף הים התיכון. כיום קיימים בארץ עוד שני מפעלים להפקת מלח מאכל: בים המלח ובאילת. לאחרונה הוקם מפעל נוסף להפקת מלח בקליה שבצפון ים המלח, בשיתוף עם הירדנים.
בים המלח יש כמות גדולה של מלחים מסוגים שונים כמו אשלגן, מגנזיום, ברום ומלח מאכל (ראו גם בהמשך). אזור הלשון שבמרכז ים המלח עשיר במיוחד במלח מאכל. כיום מפיקים את מלח המאכל מים המלח כחלק מתהליך ההפקה של האשלג. רוב מלח המאכל מים המלח משמש אחר כך במפעלי תעשייה בארץ.
המפעל הגדול ביותר בארץ להפקת מלח מאכל נמצא היום באילת.
מי הים משמשים כמקור עיקרי להפקת מלח המאכל באילת, בים המלח ובעתלית. אך באילת יש מקור חשוב נוסף למלח: המתקנים להתפלת מים שמספקים מים טובים לשתייה לתושבי המקום. המלחים מתקבלים כתוצר לוואי (חומר שמתקבל בנוסף לתוצר העיקרי - מים טובים לשתייה) של תהליך ההתפלה. התפלת המים משמשת מקור לכמעט ממחצית כמות מלח המאכל שמפיקים במפעל באילת.
למלח המאכל שימוש רב בכל בית, בעיקר לתיבול המזון.
מלח מאכל משמש גם לצורך ריפוי: תמיסות מלח פוגעות בגורמי מחלה (חיידקים) שגורמים דלקות בגוף. כך למשל מסייעת שטיפת הפה בתמיסת מלח לטפל בדלקת
*161*
בחניכיים. שתיית תמיסת מלח עוזרת לטפל בדלקת בגרון. שימוש בתמיסות מלח מאכל עוזר גם להסרת כתמים מהבגדים, לפתיחת סתימות בצינורות ולניקוי. גם למדיח הכלים מוסיפים מלח מיוחד שמונע משקעים בכלי האוכל.
שימוש במלח מאכל לצרכים שונים:
(בספר תרשים עוגה, היעזר במנחה)
תעשיית מזון
שימוש ביתי
מזון לבעלי חיים
ריכוך מים
תעשיות כימיות
תעשיות טקסטיל
רוב מלח המאכל שמפיקים היום (יותר מ-95 אחוז) מיועד לשימוש בתעשייה לכמה צרכים, כמתואר בתרשים הבא:
(מתוך: "מסע מדע", הוצאת כנרת-זמורה)
(בספר תמונה)
שימושים במלח מאכל בתעשיה:
- תעשיית צבעים
- ריכוך מים וחיטוי מים
- תעשיית טקסטיל (חוטים ובדים)
- ייצור נייר
- ייצור מזון לאדם ולחיות משק
- שימור מזון
- עיבוד עורות
- ייצור חומרי ניקוי
*162*
(בספר תמונה)
ענו על השאלות 1-4, או כתבו את עיקר המידע בנקודות.
1. מה מיוחד בהפקת מלח מאכל מהר סדום?
2. ציינו מהו המקור העיקרי למלח מאכל בכל המקומות שמפיקים אותו בארץ?
3. מה מיוחד במפעל להפקת מלח מאכל באילת?
4. מה מיוחד בהפקת מלח מאכל בים המלח?
5. הסבירו כיצד מראה התרשים בעמוד הזה שהשימוש העיקרי בארץ במלח מאכל הוא בתעשייה?
6. איזה שימוש במלח המאכל קשור לתחום החקלאות?
7. בארצות שבהן האקלים קר ויורדים שלגים רבים משתמשים במלח מאכל להמסת קרח שמצטבר על כבישים ועל מדרכות.
לאיזה תחום לדעתכם קשור שימוש זה במלח המאכל?
(בספר תמונה)
מלח מוכן למשלוח במפעלי ים המלח
*163*
*163*
בשנות ה-70 של המאה העשרים החלה תופעה של היווצרות בולענים - בורות שעומקם עלול לעלות על 10 מ' וקוטרם עלול להגיע ל-25 מ' - במערב ים המלח, מעין גדי דרומה, הן בתוך הים הן בסביבתו. בשנות ה-90 החלה התופעה להתפשט גם צפונה מעין גדי. תדירות התופעה בכללותה והתפשטותה צפונה מואצות מאוד. ההנחה הבסיסית היא כי היווצרות הבורות קשורה לירידת מפלס ים המלח, שהרי זה הגורם העיקרי שהשתנה בשנים האחרונות, ושינוי בולט.
ניתן לתאר שלבים מספר בהיווצרות הבורות: ירידה ניכרת במפלס ים המלח גורמת לירידה במפלס מי התהום, שכבת המלח באה במגע עם מי תהום שאינם רוויים במלח וכתוצאה מכך נמסה. הבורות נוצרים כאשר קורסים פני השטח לחלל הנוצר מתחת לפני הקרקע בשל ההמסה של שכבת מלח. כיום אין אפשרות לחזות בוודאות היכן ומתי ייפער בור. לפי התצפיות, כשהבור מופיע אפשר לצפות לבורות נוספים בסביבתו.
(מעובד מתוך: גליליאו, כתב עת למדע ולמחשבה, המאמר: "בורות פעורים בממלכת המלח" sbc לבית מוטיי תקשורת)
(בספר תמונה)
בולענים באזור ים המלח
*164*
(בספר איורים - היעזר במורה)
1. א. מתי התחילו להיווצר "בולענים"?
ב. מדוע בחרו לכנות תופעה זו בשם בולענים?
ג. מהי הסכנה בבולענים שנוצרו?
2. לפניכם רשימת שלבי ההיווצרות של הבולענים, המתוארת בקטע. השלבים מופיעים בסדר אקראי. רשמו אותם מחדש כך שיתארו את תהליך היווצרות הבולענים:
- היווצרות מגע בין שכבת המלח לבין מי התהום שאינם רוויים מלח
- ירידת מפלס ים המלח
- קריסת פני השטח
- המסה של שכבת המלח
- ירידה במפלס מי התהום
- היווצרות חלל מתחת לפני השטח
3. קראתם קטעי מידע על ים המלח וסביבתו.
סכמו שלושה עניינים מרכזיים שלמדתם מקטעים אלו על ים המלח.
(בספר איורים - היעזר במורה)
1. מאיזה שורש נגזרה המילה "בולען"?
2. בקטע כתוב: "תדירות התופעה בכללותה והתפשטותה צפונה מואצות מאוד".
א. בדקו במילון את פירוש המילה "תדירות" וכתבו מילה מנוגדת למילה זו.
3. היעזרו במחסן המילים והשלימו את המשפטים:
(בספר איורים - היעזר במורה)
א. כאשר מזרזים סוס, מהירותו --.
ב. -- השימוש במחשבים בבתי הספר.
ג. בעל המפעל האשים את העובדים בבטלנות ודרש מהם -- את קצב העבודה.
4. מהי המילה שמנוגדת למילה "האצה"?
*165*
*165*
17.4.2009
"הבולען נפער מתחת לרגליהם של צעיר וצעירה", כך תיאר מפקד יחידת החילוץ מגילות ים המלח, נועם אלדן, את האירוע בו נפל אחר הצהריים צעיר לבולען בעומק 20 מטרים. לאחר כמה שעות הוא חולץ ומצבו מוגדר קשה. הצעירה שהיתה עימו לא נפגעה.
אלדן סיפר ל-ynet: "השניים, בני 20 ו-24, טיילו כ-300 מטר מזרחית לכביש 90, צפונית לקיבוץ מצפה שלם שבצפון ים המלח. לפתע נפער בולען מתחתם, הבחור נפל לעומק של 20 מטר. הבחורה לא נפלה. היא הזעיקה אותנו."
לדברי מפקד יחידת ההצלה, בכל זמן פעולות החילוץ היה חשש שהבולען
יגדל ובכך ייפגעו גם אנשי ההצלה. לדבריו, קוטר החור שנפער באדמה היה פחות ממטר.
על פעולות החילוץ הוא סיפר: "מתחנו חבלים בין שתי חצובות משני הצדדים. מתחנו חבל שבאמצעותו ירד איש יחידת החילוץ לחלץ את הבחור. הוא רתם אותו בחבל ובאמצעות החבל העלינו את הפצוע למעלה. הבחור היה מעורפל ולא דיבר. מצבו היה קשה. הענקנו לו טיפול ראשוני והוא פונה באמצעות מסוק של יחידת 669 של חיל האוויר לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים."
(מתוך: ynet, העיתון המקוון של ידיעות אחרונות)
(בספר איורים - היעזר במורה)
1. כל ידיעה בעיתון עונה על חמש שאלות.
כתבו את התשובה לכל שאלה מתוך הידיעה העיתונאית שקראתם על הבולען:
מי? (על מי מסופר?)
מה? (מה מסופר עליו?)
מתי? (מתי קרה הדבר?)
מדוע? (מדוע זה קרה?)
מקום האירוע? (היכן התרחש האירוע?)
2. על איזה מקור מתבססת הידיעה?
3. הציעו שלושה כללי זהירות למטיילים באזור הבולענים.
4. במה שונה ידיעה עיתונאית מהמידע שקראתם בעמוד הקודם?
*166*
*166*
טמפרטורות גבוהות ומיעוט מים הם שני המאפיינים הבולטים של המדבר. יש גם הבדלים בין אזורים שונים במדבר. לעיתים יורדות כמויות גדולות של גשם במקום מסוים במדבר, ואילו באותו הזמן, במקום אחר קרוב אליו, לא יורד גשם כלל. כך, אזורים שונים של המדבר מקבלים כמויות שונות של מים.
אחת הבעיות הקשות העומדות בפני היצורים החיים במדבר היא חוסר היכולת לחזות מתי ירד גשם, כמה גשם ירד והיכן בדיוק ירד.
במקומות רבים במדבר הקרקע אינה מאפשרת למים לחלחל לתוכה. במקומות כאלה מי הגשמים זורמים על פני הקרקע אל מקומות נמוכים יותר ומתנקזים בדרך כלל לערוצי נחלים. כאשר יורדת כמות גדולה של גשם במשך זמן קצר, עולים ערוצי הנחלים על גדותיהם. כך נוצרים שיטפונות במדבר.
העננות במדבר נמוכה, והעננים המעטים במדבר אינם מגינים מפני הקרינה החזקה של השמש. השילוב של טמפרטורות גבוהות וקרינת השמש החזקה גורם לכך שמי הגשמים מתאדים במהירות. גם שכבות הקרקע העליונות מאבדות מים במהירות. כך מעמיד המדבר בפני הצמחים הגדלים בו שני קשיים עיקריים: מחסור במים ואי סדירות בירידת הגשמים.
רק חלק קטן מהקרקע במדבר מכוסה בצמחים. רוב שטחו של המדבר חשוף ולא מוצאים בו צמחים כלל רוב ימות השנה.
(מתוך: "מסע מדע לכיתה ה' - מסע בתחנת חלל מסביב לכדור הארץ", הוצאת כנרת, זמורה)
(בספר איורים - היעזר במורה)
1. שערו: כיצד משפיעה ירידה לא סדירה של גשמים על הצמחים?
2. כיצד אפשר להסביר את הפריחה ואת יצירת הזרעים מיד לאחר שיורד הגשם?
3. לפניכם איורים המציגים שתי מערכות שורשים שונות.
איזו מבין שתי מערכות השורשים יכולה לסייע לצמחים לקלוט ביעילות רבה יותר מים מהקרקע במדבר? הסבירו מדוע.
(בספר איורים - היעזר במורה)
*167*
*167*
שלום! אני צב נחלים זקן. כן, זקן מפני שאני עדיין זוכר את הימים שבהם זרם הנחל בזרם עז של מים זכים ומיני דגים ועופות מים שכנו בו. או, כן, אני רואה איך אתם מעקמים את האף וחושבים: הזקנים האלה תמיד חושבים שפעם, כשהם היו צעירים, היה טוב יותר. אולי באמת הנך פוגש לפעמים זקנים המרבים להתלונן, אבל אני אינני מן הפטפטנים, ובשנים האחרונות אין גם בפני מי להתלונן, ואולי לא הייתם שומעים את סיפורי אלמלא פגשתי את נילי ודלית. וכך היה: בוקר אחד, באחד מימי הקיץ האחרונים, התעוררתי וצפתי על פני המים כדי לראות מהו מזג האוויר. פעם יכולתי לראות אם זורחת השמש, ואפילו את העננים בשמים, מבעד למים, מבלי לצאת מתוך גל חלוקי הנחל שבו אני גר. די היה לי למתוח את צווארי ימינה ושמאלה ומיד יכולתי לדעת אם היום יפה לטיול או אם יום סגרירי הוא וכדאי להסתגר בשריון ולהמשיך לישון. אלא שבשנים האחרונות הזדהמו המים כל כך והעלו ירוקת, עד שהשמש אינה חודרת דרכם, והכול בפנים אפל וסמיך. ובכן, כפי שאמרתי, עליתי אל פני המים, לאט לאט כי גם שריוני התכסה בירוקת והוא כבד יותר, ואולי גם מפני הזקנה, ופתאום שמעתי קולות בני אדם.
אינני מחבב ביותר בני אדם, אני בעצם כועס עליהם מאוד, וכבר עמדתי לצלול ולשוב אל תחתית הנחל, אך גברה עלי הסקרנות ועמדתי להקשיב: "הביטי, דלית," אמרה נילי, "הנה צב ים." "צב ים?" חשבתי, "איך התגלגל לכאן צב ים?" כמעט שכחתי לספר לכם שאני גר בנחל שורק. הבטתי בזהירות ימינה ושמאלה ולא ראיתי דבר. "ראי איך הוא מכוסה ירוקת, איך הוא מצליח לחיות במים האלה?" ואז הבנתי כי הן מתכוונות אלי, וכמעט שאמרתי: אני צב נחלים ובאמת קשה לי ו... אלא שנילי המשיכה ואמרה: "ראי כמה יפה כאן, קני סוף, סבך של פטל וחורשת האקליפטוסים העתיקים ממול כל כך סבוכה וירוקה." "ראי את האגמיות," צווחה דלית בשמחה, "תראי איך הן מכות בכנפיהן בכבדות על פני המים. הנה כחל! וזאת סופית, אני חושבת."
ישבו להן נילי ודלית על שפת הנחל, הקשיבו למקהלת הציפורים, לשפירית אדומת בטן שריחפה על פני המים, ונאנחו בעונג. "כמה יפה כאן," אמרו. ואני כל כך שמחתי. במשך שנים, בכל פעם שעוברים כאן בני אדם אני שומע: "אוף, מסריח, בואו נלך מכאן." אף אחד אינו אוהב שיאמרו דברים כאלה על ביתו, גם אם הדברים נכונים, ועל אחת כמה וכמה כשאין הוא אשם בכך. לכן כל כך שמחתי, עד שפניתי אליהן ואמרתי: "שלום, אני צב הנחלים." נילי ודלית ישבו פעורות פה, שכמעט ופרצתי בצחוק, אלא שאני צב מנומס ועל כן חזרתי ואמרתי: "כן, זה אני מדבר אליכן, צב נחלים זקן, שמעתי את שיחתכן ואני רוצה לספר לכן את סיפורי, רוצות לשמוע?"
"או, כן כן, ספר!" אמרו. ישבו שתיהן על שפת הנחל ואני, כשראשי מציץ מן המים, פתחתי וסיפרתי:
"סבי נולד בירושלים." "ירושלים?" גיחכה דלית, "אם כך, איך הגעת לכאן? ברכבת?"
*168*
"הקשיבי בסבלנות," גערתי בה. "ובכן, לא בדיוק בירושלים, אך לא רחוק משם, בהרי יהודה. שם מקום מוצא הנחל, סיפר לי סבי, משם הוא זורם לו במדרונות ההרים אל השפלה וסביבו חורשות עצי אלון, קטלבים ואפילו עצי אגס.
סבי נהג לטייל במורד הנחל במקום שם אפשר לראות בסתיו את החלמוניות פורחות בפריחה צהובה זוהרת, וזהו אולי המקום היחיד בארץ שבו אפשר לראות אותן. בדרכו למטה, אל השפלה, חצב הנחל כה עמוק בין ההרים, עד כי מתחתיו נראים הצוקים כנוגעים בשמים. כך ממשיך וזורם הוא בדרכו למטה, מעוטר מיני שיחים ופרחים וקולות ציפורים עליזות ובעלי חיים אחרים הבאים לשתות מים. והנה, יום אחד טייל סבי והגיע אל תחתית הנחל ומצא שם בני אדם עוסקים בהנחת צינור גדול. כשסיימו, פרצו מתוך הצינור מים כהים ומצחינים, אשר השחירו את מי הנחל והשאירו על פני המים מין קצף לבן שכיסה את פני השמש. לקח סבי את בני משפחתו ואמר: 'נברח למקום שבו אין צינורות הפולטים מים מצחינים.'
"וכך נדדו סבי ובני משפחתו מטה-מטה, עם מורד הנחל, אל הים, ובכל מקום שאליו באו מצאו צינורות הפולטים מי ביוב (כך, למדנו, נקראים המים המצחינים), ומי הנחל הוריקו והצמחייה נרקבה ושוב לא באו עופות לקנן.
"כשהגעתי לכאן הייתי עדיין צב קטן," הוסיף צב הנחלים לספר, "ואז עדיין היו המים צלולים וזרימתם איתנה, אלא שגם לכאן הגיע צינור מי הביוב ולי אין לאן ללכת, מפני שהדרך היחידה הפתוחה לפני היא אל הים, ואני צב נחלים ואינני יכול לחיות בים. וכך אני חי לי לבדי. רוב הצבים נעלמו וגם הציפורים כבר כמעט שאינן באות לכאן, ובני אדם העוברים כאן סותמים את אפם ואומרים: 'אוף, מסריח!' ולי אין אפילו בפני מי להתלונן," סיים הצב.
"זה סיפור עצוב," אמרה נילי, "איך אפשר לעזור לך?"
"אינני יודע," אמר הצב באנחה.
"אני יודעת," אמרה דלית, "עוד היום אכתוב מכתב לרשות שמורות הטבע ואספר להם הכול."
"מה זה רשות שמורות הטבע?" שאלו נילי והצב.
"ובכן, רשות שמורות הטבע מורכבת מאנשים שאכפת להם שביתו של צב הנחלים ישוב להיות נקי, שחשוב להם לשמור על מקומות יפים, שאליהם יוכלו לשוב הציפורים. אולי הם יוכלו לעשות משהו."
"אולי," נאנח הצב, וצלל אל תחתית הנחל.
*169*
*169*
מקור שמו: בשריון השטוח של הצב הרך אין לוחיות, כמו שאנחנו מכירים בצבים אחרים, ובמקום זה הוא עטוף בשכבת עור רכה, שנתנה לו את שמו.
אורך: כמטר אחד, ולעיתים אף יותר.
משקל: עד חמישים קילוגרם.
מזון עיקרי: תולעים, רכיכות ודגים.
מועד הטלת הביצים: נקבת הצב הרך מטילה את הביצים באזורי הטלה שהיא מכינה בגדות הנחל. ההטלה מתרחשת בחודשים מאי-יוני, וכעבור חודשיים בוקעים הצבים הקטנים.
מתי אפשר להתבונן בו: הצב הרך אוהב להתחמם בשמש, ולכן אפשר לראות אותו בעיקר בשעות הבוקר המאוחרות ובצהריים מאפריל עד דצמבר (באביב ובקיץ).
(בספר תמונה)
*170*
*170*
(פסקה 1) הצב הרך שחי בנחל אלכסנדר כמעט נכחד מרוב זיהום. הקרן הקיימת לישראל נחלצה לעזרתו ממש ברגע האחרון והוכיחה שוב שאם רק נרצה - נוכל לחיות בגן עדן.
כשאתם שומעים את המילה "צב" מה עולה לכם בראש? שריון? עלי חסה טריים? אולי תחרות עם ארנב? חובבי טבע חושבים על דברים אחרים: שקיות ניילון, שאריות מזון, פסולת, זיהום, סבל לבעלי החיים. והנה, בני האדם תפסו את עצמם בידיים, ורגע לפני שהצבים נכחדו, החלו לשקם את הנחל. הנה סיפורם של צבים שהצליחו לשרוד כנגד כל הסיכויים, והיום הם חיים באחת מפינות החמד הכי קסומות במרכז הארץ.
(פסקה 2) הטבע חוזר הביתה
בשנים עברו הוזרמה כמות גדולה של מי ביוב לנחל אלכסנדר. מלבד זאת, מטיילים שעברו באזור היו מאכילים את בעלי החיים בדברים שאסור להם לאכול והיו משליכים למים פסולת, ובגלל הזיהום הנורא, הצבים הקטנים שבקעו מהביצים לא הצליחו לשרוד. בשנת 1991 גם ירדו באזור גשמים רבים שגרמו להצפה ולמותם של כמאתיים צבים. "אוכלוסיית הצבים הרכים התמעטה מאוד," מספר עדי, מנהל מטעם הקרן הקיימת לישראל, "והבנו שאם לא נפעל מיד, הצב הרך ייכחד לגמרי מהאזור."
(פסקה 3) כדי לשקם בעל חיים, צריך קודם כול לשקם את אזור המחיה שלו, ובקרן הקיימת לישראל החלו להשקיע את עיקר המאמצים בנחל אלכסנדר. ראשית, הם דאגו שהמפעלים והיישובים יפסיקו להזרים ביוב וחומרים מזהמים אל הנחל. שנית, במבצע ניקיון ענק אספו את הפסולת מצידי הנחל ומתוכו, ולסיום שתלו פרחים ועצים רבים על גדות הנחל, כמו שהיו בו בימיו היפים.
(פסקה 4) "היום המצב הרבה יותר טוב," מספר עדי בשמחה, "הניקיון עוד לא מושלם, אבל נחל אלכסנדר חזר להיות בית גידול רענן ומקסים לדגים, ציפורים, נוטריות, נמיות ועוד בעלי חיים שהדירו את רגליהם מהאזור." בזכות התרומות הרבות שאספה הקרן הקיימת לישראל נסללו גם מסלולי אופניים לאורך הנחל, הותקנו מקומות לפיקניקים, והמטיילים יכולים להתבונן בנחת בבעלי החיים הרבים ששבו לכאן. וזה רק מוכיח שבדיוק כמו שאנחנו יכולים להרוס את הטבע, אנחנו יכולים גם לשמור עליו וליהנות ממנו.
(פסקה 5) הנחלים קמים לתחייה
נחל אלכסנדר אינו היחיד שזוכה בשנים האחרונות לשיקום על ידי אנשי הקרן הקיימת לישראל. עוד נחלים ששוקמו הם נחל תנינים, נחל ציפורי, נחל שורק, נחל לכיש, נחל חרוד ונחל באר שבע.
*171*
(פסקה 6) המטרה העיקרית בשיקום הנחלים היא להבריא את הסביבה, כלומר להשיב אליהם את הפעילות השוקקת של עולם החי והצומח. אבל מלבד כל אלה, כשמשקמים נחל דואגים גם ליצור בו מקומות שבהם מטיילים יכולים ליהנות בשלווה מחיק הטבע, למשל בשיט, דיג, טיול ברגל, רכיבה על אופניים ותצפיות.
(פסקה 7) אלה הקטנים גדולים יהיו
ולא שכחנו כמובן את הצבים הרכים: במסגרת השיקום של הנחל תחמו אנשי רשות הטבע והגנים אזורי הטלה מיוחדים לצבים כדי להגן עליהם. "הצבים הרכים פגיעים במיוחד לפני הבקיעה," מסביר עדי, "כלומר כשהם עוד בתוך הביצים, וגם מיד אחרי שהם בוקעים. בשלבים אלה הם טרף קל לנמיות ולשועלים, לנחשים, לדגים, וגם לציפורים, שבשבילן ביצי צבים הן מעדן של ממש. לכן היה הכי חשוב לדאוג שהצבים יבקעו ויגדלו זמן-מה באין מפריע באזורים מוגנים."
(פסקה 8) ואכן, יותר ויותר צבים עוברים עכשיו בשלום את תקופת חייהם הראשונה באזורי ההטלה המוגנים ונשארים לחיות באושר ובעושר בנחל הנקי והירוק שחידשו למענם. חלק מהצבים מועברים גם לנחלים אחרים, שבהם חיו בעבר ונכחדו מהם, למשל נחל תנינים. "תיקון הנזק שגרם האדם לנחלים לוקח זמן," אומר עדי, "אבל בהחלט אפשר לשקם את הצב הרך, ואנחנו עושים הכול כדי שזה יצליח."
(פסקה 9) אז בפעם הבאה שמתחשק לכם להאכיל את החיות, או כשאין לכם מה לעשות באריזה של החטיף, חשבו על הצב הרך ועל סיפור ההצלה שלו, והחזיקו את הזבל בתיק עד הפח הקרוב.
מתוך: מסע צעיר, 117, דצמבר 2007)
(בספר תמונה)
*172*
(בספר תמונה)
1. לפניכם משפטים מתוך הכתבה. הסבירו את המילים והצירופים המודגשים (המילים המודגשות יופיעו בסוגריים). היעזרו במילון.
א. רגע לפני שהצבים נכחדו, החלו (לשקם) את הנחל.
ב. נחל אלכסנדר חזר להיות (בית גידול) רענן ומקסים לדגים.
ג. להשיב את הפעילות (השוקקת) של עולם החי והצומח.
2. מה סיכן את חיי הצבים הרכים בנחל אלכסנדר? כתבו יותר מסכנה אחת.
3. מהו התנאי ההכרחי להבטחת חיי בעל חיים הנמצא בסכנת הכחדה?
4. באיזה אופן יכולים, לדעתכם, השינויים שנעשו בנחל אלכסנדר לטובת המטיילים, לתרום לשמירת החי והצומח בו?
(בספר תמונה)
סכמו את תהליך שיקומו של נחל אלכסנדר (כתבו רק פרטים חשובים. כהכנה לכתיבה תוכלו להכין טבלה מארגנת.).
השתמשו בביטויי זמן שונים כמו: בהתחלה, בשלב שני, לאחר מכן, לבסוף.
(בספר תמונה)
נשער שבעל מפעל תעשייה פנה לוועדה המקומית לאישור תוכניות בנייה, בבקשה לבנות מפעל סמוך לשמורת טבע. הוועדה הזמינה את בעל המפעל שינמק את בקשתו ואת פקח השמורה מטעם החברה להגנת הטבע, כדי שיעלה את טיעוניו נגד האישור.
ערכו את הדיון במליאה.
(בספר תמונה)
נחל אלכסנדר
*173*
(בספר ציור)
בקטעים עיוניים כתובים הפעלים בדרך כלל בצורתם הסבילה. בקטע פגשתם פעלים כמו: שוקם הנחל, נסללו גם מסלולי אופניים לאורך הנחל, הותקנו מקומות לפיקניקים. הפעלים מופיעים בצורת הסביל שלהם.
צורות פועל בסביל אינן מציינות את עושה הפעולה. למשל, במשפט "הנחל שוקם", מסופר לנו מה קרה לנחל ולא מי שיקם אותו. אין מציינים את עושה הפעולה כשהוא ברור מן ההקשר או כשהוא בלתי חשוב בהקשר.
צורות הסביל הנפוצות בעברית הן: צורות מבניין פועל המקבילות לצורות מבניין פיעל: סודר - סידר; צורות מבניין הפעל המקבילות לצורות מבניין הפעיל: הודלק - הדליק וצורות מבניין נפעל המקבילות לצורות מבניין פעל: נסגר - סגר.
1. מצאו וכתבו דוגמאות פעלים נוספים בסביל בקטע שקראתם.
2. השלימו את הטבלה במחברת לפי הדוגמה:
(בספר ציור)
סביל, פעיל
הוזרמה פסולת לנחל., הזרימו פסולת לנחל.
נסללו מסלולי אופניים., --
--, אספו תרומות לשיקום הנחל.
הותקנו בגן מתקני ספורט שונים., --
--, שתלו פרחים ועצים על גדות הנחל.
חלק מהצבים הועברו לנחלים אחרים., --
--, מאז שיקמו נחלים רבים בארץ.
--, שידרו ברדיו תכנית מיוחדת על מבצע ההצלה של הצבים.
3. השלימו את הפעלים במשפטים שלהלן. היעזרו בדוגמה:
א. הצב הרך שבנחל אלכסנדר כמעט נכחד, ואנשי הקרן הקיימת לישראל החליטו לעשות הכול כדי שהצב הרך לא ייכחד.
ב. האזור לא נסגר לתנועה בינתיים, אך הוא -- לקראת החג כדי לאפשר למטיילים לנוע בו בחופשיות.
ג. עד עתה נסללו בעיר שני מסלולי אופניים. בעתיד -- מסלולים נוספים.
*174*
*174*
(בספר ציור)
*175*
מה במדור?...
תקשורת המונים
- בזמננו העיתון, הרדיו, הטלוויזיה והאינטרנט מקשרים את האדם לנעשה בארץ ובעולם במהירות ובזמן אמת. נלמד, באילו אמצעים הגיעו ידיעות לבני האדם בזמנים קדומים, כאשר לא עמדו לרשותם אמצעי התקשורת המודרניים וכיצד הביא השליט ידיעות וצווים לידיעת נתיניו? נקרא על כך בקטע המידעי "ראשית התקשורת" מאת תמר אורי.
- על תולדות העיתונות ועל כוחה נלמד בקטע מידעי מאת רפי מן.
תקשורת אישית
- בני אדם מתקשרים זה עם זה באופן מילולי בכתב ובעל פה, וגם באופן לא מילולי.
- כיצד תיקשרה הלן קלר - ילדה קטנה עיוורת, חירשת ואילמת עם בני האדם למרות נכותה הקשה? נלמד עליה בקטע המידעי "הלן קלר", ובשירה של לאה גולדברג "שפת הילדים". על תקשורת חזותית בסרטים ובמיוחד על הנפשה (אנימציה) כאמצעי להעברת מסרים, בכתבה "אנימציה במילים פשוטות".
- ילדים מרבים לתקשר זה עם זה בפייסבוק. נקרא את "מכתבו של מתן" לחבריו.
לשון ושיח
- למדנו שבכתיבת קטעי מידע מרבים להשתמש בצורת הסביל. נשוב ונתרגל את השימוש בה.
*176*
*176*
(פסקה 1) בתקופה העתיקה העבירו ידיעות באמצעות שליחים רצים. הרץ המפורסם ביותר הוא השליח היווני, שרץ במאה החמישית לפני הספירה ממרתון לאתונה לאורך 35 קילומטר, כדי לבשר לתושבי אתונה על ניצחון צבאם על הצבא הפרסי. הוא הגיע עד שערי העיר אתונה, צעק בשארית כוחותיו: "שמחי, אתונה, ניצחנו!" ואז קרס ומת. העברת מידע באמצעות שליחים נמשכה זמן רב והיתה כרוכה בסכנות שארבו לרץ בדרך.
(פסקה 2) שבטים ועמים שונים פיתחו דרכים מגוונות להעברת מידע למרחק. כך, למשל, אחרי חורבן בית המקדש השני ההודעות על מועד ראשי החודשים ועל תחילת שנה מעוברת הועברו מארץ ישראל לגולת בבל באמצעות משואות שהודלקו על ראשי ההרים. גם האינדיאנים נהגו להעביר מידע באמצעות סימני עשן, ושבטים באפריקה השתמשו לצורך זה בתופי טם-טם. אולם דרך זו להעברת מידע היתה מוגבלת. ידיעות ומסרים של השלטון אל ההמונים הועברו מאז העת העתיקה גם על ידי סוחרים, רוכלים ושליחים שעברו ממקום למקום. הם נכתבו ביד, והיקפם היה מצומצם.
(פסקה 3) משואת איתות היא מדורה גדולה אשר מבעירים על ראש הר או על נקודה הנראית למרחוק כדי להעביר ידיעות או לאותת על סכנה. בעבר שימשו משואות איתות להעברת מסרים מהירה. כמו כן השתמשו במשואות לסימון מקומות מסוכנים לספינות בים, כעין מגדלור. המסרים היו פשוטים, לרוב ניצחון בקרב או בקשת סיוע. כאשר הועברו ידיעות בלילה היתה חשיבות לגודל הלהבה, וכאשר הועברו ידיעות ביום החשיבות היתה לכמות העשן, ולעיתים גם לצבעו (על מנת להעביר מסרים שונים).
יש לזכור שלפני המאה העשרים הלילות היו חשוכים יותר, האוויר צלול יותר ופחות מבנים הסתירו את ההרים.
(פסקה 4) הדרך הנפוצה ביותר להעברת מסר באמצעות משואות איתות היתה הכנת רשת אתרי הדלקה על ראשי הרים שיש ביניהם קו ראייה. בכל אתר עמד צופה, אשר צפה אל ראשי ההרים הנראים לעין ולצידו ערמת עצים מוכנה להדלקה. כאשר ראה הצופה משואה נדלקת על אחד מראשי ההרים, היה מדליק את משואתו וכך היה המסר עובר במהירות. ברשת טובה, עם צופים ומדליקים מיומנים, יכול היה מסר לעבור תוך כרבע שעה יותר מ-1,000 קילומטר.
(פסקה 5) שכונת "גבעת משואה" בירושלים נקראת בשם זה כיוון שהיא פסגה גבוהה עליה הושאו משואות איתות מהארץ לגולת בבל כדי להודיע על תחילת חודש או התחלת חג.
זכר למשואות האיתות נותר בתרבות הישראלית בדמות טקס הדלקת המשואות, הנערך בערב יום העצמאות.
*177*
(בספר ציור)
1. א. רשמו את סוגי התקשורת המתוארים בקטע.
ב. מיינו אותם לשתי קבוצות. תנו שם לכל קבוצה.
2. א. מהו היתרון ומהו החיסרון של העברת מידע על ידי הדלקת משואות?
ב. מהו היתרון ומהו החיסרון של העברת מידע על ידי שליח?
3. בפסקה השנייה כתוב שהיתה חשיבות לגודל הלהבה של המשואות, לכמות העשן ולצבעו להעברת מסרים שונים.
נסו לשער אילו מסרים העבירו בזמן הקדום בעזרת השיטות האלה.
4. א. כיצד הועברה לגולת בבל מירושלים ההודעה על התחלת חודש או התחלת חג?
ב. שערו: מדוע היה חשוב לעשות זאת?
(בספר ציור)
המילים המודגשות בצירופי המילים שלהלן גזורות משורש אחד, ולכולן משמעות משותפת (המילים המודגשות יופיעו בסוגריים):
הדלקת (משואה); רם (ונישא); (נשיא) המדינה; (נשוא) פנים; טיפוס (מתנשא); (נושא) כלים.
א. ציינו מהי המשמעות המשותפת למילים אלו.
ב. כיצד היא מתבטאת בכל אחד מן הצירופים? היעזרו במילון.
(בספר ציור)
מירוץ נושאי הלפיד, ציור יווני על כלי חרס מהמאה ה-3 לפנה"ס
*178*
*178*
המגדלור הוא מבנה קדום שמטרתו לסייע למלחים לנווט בקו חוף סלעי ולסמן את הכניסה לנמל. מראשו של המגדלור נשלחה אלומת אור שהופקה על ידי בערה כלשהי. בתקופה המודרנית נעשה שימוש בחשמל להפקת הבזקי האור. כיום, הודות למכשירי ניווט מתקדמים, הצורך במגדלורים פחת והם הפכו לנדירים יותר. עם זאת, גם בתקופתנו המילה מגדלור נשמרה בשפה כאמצעי לתקשורת ולאזהרה.
(בספר תמונה - היעזר במורה)
(בספר ציור - היעזר במורה)
1. התבוננו ביצירה שלפניכם. איזו תחושה עולה בכם?
2. מה חש לדעתכם האדם שנשען על המעקה ומשקיף על הספינה הטובעת?
*179*
*179*
(פסקה 1) כבר ברומא העתיקה, לפני כאלפיים שנה, התנוססו לוחות שעליהם היו כתובים "אירועי היום" ששילבו ממש כמו היום ידיעות על הנעשה בקיסרות הרומית וגם רכילות. באמצעות הלוחות האלה נודע לציבור מה החליט הקיסר, באיזה קרב ניצח הצבא וגם מי נולד, מי מת ומי התחתן. באותה תקופה נבטו ניצני עיתונות גם בסין, שם נשלחו דוחות מעיר הבירה לרחבי הממלכה כדי לעדכן את הפקידים ואת המפקדים בנעשה במדינה. לסינים היה יתרון: הם כתבו את הדוחות על נייר. עברו עוד כ-1000 שנים עד שההמצאה הזאת הגיעה לאירופה ושימשה את תעשיית העיתונות.
(פסקה 2) אנשים סקרנים מטבעם לדעת מה קורה. אבל לא תמיד סיפקה התקשורת את כל המידע. במשך שנים רבות קבעו הקיסרים ואנשי הכנסייה מה ידע העם, ורק אחרי המצאת הדפוס החלו לצוץ באירופה עיתונים של ממש. ב-1566 יצא לאור בעיר ונציה שבאיטליה העיתון הראשון: "חדשות כתובות", ובעקבותיו ראו אור עיתונים רבים ברחבי אירופה. לאט-לאט השתלבו בין הידיעות והמאמרים מודעות בתשלום על סוסים שנגנבו, על ילדים שנעלמו וגם על תרופות פלא למחלות, על קפה ועל בירה. כך קיבל קהל הקוראים מידע על מוצרים, ובעלי העיתון זכו במקור הכנסה. השיטה הזאת מלווה את אמצעי התקשורת עד עצם היום הזה.
(פסקה 3) העיתונות אינה רק ספקית מידע, אלא גם במה להפצת רעיונות. במשטרים עריצים מוטלת צנזורה כבדה על העיתונות כדי למנוע הפצת מידע חתרני וביקורת על השליטים. על הגישה הזאת אפשר ללמוד מדבריו של הקיסר נפוליון ב-1809: "דפוס כמוהו כמחסן נשק, אי אפשר לתת לכל אחד גישה אליו אלא רק לאנשים שהממשלה נותנת בהם אמון." לעומת זאת, במשטרים נאורים חופש העיתונות חשוב ביותר. ביטא זאת הנשיא האמריקאי תומס ג'פרסון, ממייסדיה של ארצות הברית, שאמר: "אם תבקשו ממני להחליט אם עדיפה ממשלה ללא עיתונים או עיתונים ללא ממשלה, אבחר ללא היסוס באפשרות השנייה."
(פסקה 4) תיאודור הרצל היה עיתונאי יהודי בעיר וינה שבאוסטריה. כשהיה כתב בפריז הוא סיקר את משפט דרייפוס, ולנוכח אשמת השווא שהטיחו בקצין היהודי דרייפוס, שהואשם בבגידה בצרפת, הבין הרצל שהפתרון נגד אנטישמיות הוא הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל. אליעזר בן יהודה היה לא רק מחיה הלשון העברית אלא גם עיתונאי נמרץ. הוא ייסד את העיתון העברי "הצבי", ובנו איתמר בן אב"י יסד את העיתון "דואר היום". בעיתונים אלה דיווחו גם על פשעים ועל רכילויות.
בימינו העיתונות הנפוצה בישראל היא עיתונות חופשית, אבל עורכי העיתונים הסכימו לקבל על עצמם את הצנזורה הצבאית, כלומר ביקורת של הצבא על ידיעות ביטחוניות, כדי למנוע פרסום ידיעה שעלולה לפגוע בביטחון המדינה.
(מעובד מתוך: "הדפוס הוא מחסן נשק", עיניים, גיליון 115)
*180*
(בספר ציור - היעזר במורה)
קראו שנית את הפסקה הראשונה.
1. א. כיצד העביר יוליוס קיסר חדשות לידיעת הציבור ברומא העתיקה?
ב. אילו סוגי ידיעות הובאו לידיעת תושבי רומא?
2. על איזה חומר נכתבו הידיעות בסין?
3. אילו תכנים נכתבו בעיתונים הראשונים?
קראו שנית את הפסקה השנייה.
1. מתי יצא לאור העיתון הראשון באירופה?
2. אילו תכנים נכתבו בעיתונים הראשונים שיצאו לאור?
קראו שנית את הפסקה השלישית.
1. מדוע יש מדינות שאוסרות פרסום ביקורת על התנהגות השליטים?
עורכים השוואה כדי למצוא את הדומה ואת השונה בין שתי דיעות, שני סיפורים, שתי דמויות וכדומה. (לעיתים עורכים השוואה כדי לבדוק אם יש בכלל מקום להשוות.)
להשוואה מבנה קבוע:
מטרת ההשוואה, נקודות להשוואה (תבחינים), מסקנה מההשוואה.
במשימה הבאה תבחנו את הדומה ואת השונה בגישת שני אישים לעיתונות חופשית.
2. ערכו השוואה בין גישתו של ג'פרסון לבין גישתו של נפוליאון בנושא חופש העיתונות.
א. העתיקו והשלימו את הטבלה:
מטרת ההשוואה: לבדוק האם גישתו של ג'פרסון לחופש העיתונות דומה או שונה מגישתו של נפוליאון.
(בספר ציור - היעזר במורה)
גישתו של ג'פרסון, גישתו של נפוליאון
--, --
--, --
ב. במה שונות הגישות?
ג. עם איזו גישה אתם מסכימים? נמקו דעתכם.
*181*
4. א. בדקו במילון את פירוש המושג "צנזורה".
ב. במדינת ישראל יש חופש ביטוי לעיתונות.
באילו מקרים הצנזורה במדינת ישראל אוסרת על פרסום ידיעה?
ג. מדוע מסכימים לכך העיתונאים?
5. מצאו את המשפט המרכזי בכל פסקה. הסבירו את בחירתכם זה לזה.
(בספר ציור - היעזר במורה)
בחרו אחד מהנושאים הבאים:
1. א. כותב הכתבה מצטט את נפוליאון, שהמשיל את הדפוס למחסן נשק.
למה לדעתכם התכוון נפוליאון?
ב. האם אתם מסכימים עם טענתו של נפוליאון או מתנגדים לה? הביאו נימוקים לבחירתכם.
2. אילו הייתם שר או חבר כנסת, האם הייתם נעזרים באמצעי התקשורת או נזהרים מהם?
3. מה דעתכם, האם לרדיו, לטלוויזיה ולעיתון מקוון יש יתרון על העיתון המודפס? נהלו את הדיון לפי ההדרכה בעמוד 10.
(בספר ציור - היעזר במורה)
1. מחבר הכתבה משתמש בביטויים שונים כדי לציין הופעה של עיתון. מצאו בכתבה שלושה ביטויים כאלה.
2. במחסן המילים שלפניכם כמה מונחים בעברית מתחום התקשורת
שקבעה האקדמיה ללשון העברית. נסו להתאים להם את המילה הלועזית (לע"ז - לשון עם זר) המתאימה.
(בספר ציור - היעזר במורה)
(מילים לועזיות:) רשת האינטרנט, פרומו, ג'ינגל, s.m.s
*182*
(בספר ציור - היעזר במורה)
למדנו שבקטעים עיוניים מרבים להשתמש בצורת הסביל.
מצאו את בן הזוג הפעיל לפעלים הסבילים המודגשים ונסחו את המשפטים מחדש:
א. בסין נשלחו דוחות מעיר הבירה לרחבי האימפריה כדי לעדכן את הפקידים ואת המפקדים בנעשה במדינה.
ב. בשנת 1566 הודפס בעיר ונציה שבאיטליה לראשונה עיתון שנקרא: "חדשות כתובות".
ג. הקצין היהודי דרייפוס הואשם בבגידה בצרפת.
ד. רק אחרי שהומצא הדפוס החלו לצוץ באירופה עיתונים של ממש.
ה. לאט-לאט שולבו בין הידיעות והמאמרים מודעות בתשלום של אנשים שרצו להודיע על גניבה או לפרסם מוצר חדש.
ו. הידיעה פורסמה בכל העיתונים.
ראו את הציור בעמוד הבא: (בספר ציור - היעזר במורה)
הצייר יעקב פיסנטה רצה להפנות את תשומת ליבנו להשפעת הפרסומת על חיינו: הפרסומת מפתה אותנו לעיתים לרכוש מוצר על ידי הצגתו כאילו הוא טוב יותר ומועיל יותר ממה שהוא במציאות. לדוגמה - ילד ביקש לרכוש ילקוט יקר לאחר שהושפע מפרסומת שמציגה אותו כילקוט מיוחד. לאחר הקנייה, התברר לילד שהילקוט נפרם במהירות.
יעקב פיסנטה עוסק בציור שלפנינו בדוגמה מעולם הפרסומות למבוגרים: בציור אפשר לראות כיצד הפרסומת מנסה לפתות אנשים לקנות בית. את הבית שבפרסומת מציגים כאילו הוא צבעוני, גדול וטוב יותר משאר הבתים שבסביבתו, אפילו שבמציאות הוא בוודאי בית ככל הבתים. הצבעוניות מסמלת את הפיתוי של הפרסומת, הצובעת את המציאות החד-גונית. הפרסומת אינה מתארת את המוצר כפי שהוא על מעלותיו ומגרעותיו, אלא מעניקה לו זוהר מטעה.
*183*
*183*
(בספר ציור - היעזר במורה)
משימות לשיחה ולכתיבה
1. באיזו דרך בחר הצייר להבליט שהפרסומת משפיעה עלינו בכך שהיא מגזימה?
2. הצייר קרא לציור: "כוח הפרסומות" - מהו הכוח שיש לפרסומת על בני האדם?
3. מדוע מתאים הציור למדור "תיק תקשורת"?
*184*
(בספר איור)
את המכתב שלפניכם כתב מתן לחבריו בפייסבוק:
הי,
היום התווכחתי עם ההורים שלי. הם דורשים שאצמצם את זמן הצפייה שלי בטלוויזיה וגם את זמן הגלישה באתרים השונים במחשב לשעה וחצי ביום. הם אומרים שהישיבה הארוכה פוגעת בכושר הגופני שלי, שאני מזיק לראייה ולעמוד השדרה; יש להם ביקורת על כך שסדרות הטלוויזיה אינן מצטיינות ברמה גבוהה; לדעתם, הטלוויזיה אינה דורשת חשיבה ואני מושפע מדי מהפרסומות.
ההורים שלי גם טוענים שחיי החברה שלי מצומצמים מפני שאני מסתגר בחדרי, גולש ומדבר הרבה בטלפון. הם חושבים שאני לא מבקר מספיק אצל חברים ואני לא משחק בחוץ אחר הצהריים. הם מעדיפים שאקדיש זמן לקריאה, למשחק ולפעילויות עם חברים. הם רוצים שאלך ברגל לספרייה במקום לחפש מידע באינטרנט. כל הניסיונות לשכנע אותם שיש גם תועלת בצפייה בטלוויזיה ובגלישה במחשב לא עוזרים. מה קורה אצלכם בבית? יש לכם רעיונות איך לשכנע את ההורים שלי? כתבו לי.
חבריו של מתן מגיבים:
יוסי: אולי הנימוק שבטלוויזיה יש ערוצי מדע, טבע והיסטוריה ישכנע אותם שהטלוויזיה היא מכשיר מועיל ואפשר ללמוד ממנה הרבה.
נעמה: אמי מרשה לי לראות טלוויזיה חופשי, אבל אם אני צופה בסדרה היא דורשת ממני לציין אחר כך מה לא מתקבל על הדעת בעלילה. אולי אם תציע את זה להוריך הם ישתכנעו להסכים.
גיא: איך ההורים שלך לא מבינים שהזמן שלנו שונה מהזמן כאשר הם היו ילדים?! בימינו ילדים אוהבים לצפות ביוטיוב, להתכתב בפייסבוק, וגם לשלוח מסרונים בטלפון הנייד. כל אלה מגדילים דווקא את אפשרויות התקשורת.
*185*
(בספר איור)
1. ציינו שלושה טיעונים שונים שהעלו ההורים של מתן נגד הצפייה בטלוויזיה והגלישה באינטרנט.
2. באילו מטיעוני ההורים הייתם מתחשבים? נמקו.
3. איזה מבין הטיעונים שהציעו חבריו של מתן הוא המשכנע ביותר לדעתכם? נמקו.
(בספר איור)
יש תלמידים הטוענים שכל הלמידה צריכה להיעשות בכיתה. לעומתם, תלמידים אחרים טוענים שאסור לבטל את שיעורי הבית. מה דעתכם בנושא זה?
(בספר איור)
1. חשבו וכתבו שני נימוקים שונים זה מזה בעד קיצור החופש הגדול ושני
נימוקים נגדו. עתה החליטו מהי עמדתכם.
2. חשבו על דוגמאות נוספות שיחזקו את דעתכם.
3. אפשר להתחיל את הדיון במשפט: יש טענה האומרת... לעומת זאת, אני חושב ש... נימוקי הם... עתה קבעו את סדר הדוברים במליאה.
4. לאחר שתאזינו לנימוקים השונים בעד או נגד, בדקו כמה מחברי הכיתה שינו את דעתם בעקבות הדיון.
5. בררו אילו נימוקים גרמו להם לשנות את דעתם.
6. בסוף הדיון, אם תרצו, ספרו את מספר התלמידים שהם בעד ומספר התלמידים שהם נגד. הכינו על גבי דף משובץ או במחשב דיאגרמה טורית שתבטא את המספרים.
*186*
*186*
היום אני כל כך מאושרת:
היום בגני פרחו שושנים.
היום מארץ זרה, אחרת,
הגיעו אלינו שלושה דודנים.
שלושה דודנים, שלושה אחים,
מה-טוב היום להכניס אורחים!
האחד הוא בן שש, ואחד בן שנתים,
ואחד יהיה עוד מעט בר-מצוה,
הם אינם יודעים עברית בינתים,
אך על כל שאלה יש להם תשובה:
כי אנחנו כבר כל היום ידידים
וכולנו יודעים שפת-ילדים.
הם משחקים איתי בעציצים על מרפסת,
והאח הגדול מסדר את בולי;
הם יורדים לחצר לשחק בתופסת,
ובכל דבר הם פונים אלי.
והכל, כל מה שהם אומרים,
אני מתרגמת מיד להורים.
למשמע שיחתנו אומרת אמא:
"הם למדו אספרנטו במשך היום!"
ואבא צוחק: "זו ממש פנטומימה!"
לגדולים יש מילים - זה נורא ואיום
רק דבר פשוט הם אינם יודעים:
לדבר בלי מילים בשפת-ילדים!
*187*
*187*
(בספר איור)
(פסקה 1) הלן קלר (1880-1968) היתה סופרת אמריקאית, עיוורת וחירשת (בשמה המלא - הלן קלר אדמס). נודעה בזכות יכולתה המופלאה לתקשר עם הסביבה וליצור, על אף מגבלותיה הגופניות הקשות.
(פסקה 2) היא נולדה באלבמה, כבת למשפחה מכובדת. בגיל שנה ושבעה חודשים לקתה בשפעת חריפה, שתוצאותיה הקשות - עיוורון וחירשות - ליוו אותה עד סוף חייה (בגיל 88). קלר, שהיתה פעוטה בריאה וחברותית עד המחלה, הפכה אלימה וחסרת יכולת לתקשר עם הסביבה. בגלל מגבלותיה, רבים בסביבתה הניחו כי חלה ירידה ברמתה השכלית, אך כבר אז היא מיאנה לוותר, נשרכה אחר אימה לכל מקום ולמדה מספר סימנים שיביעו את רצונותיה.
(פסקה 3) כשהיתה בת שבע שלחו אותה הוריה למורה פרטית, אן מאנספילד סאליבן. מאוחר יותר תיארה הלן קלר את פגישתה עם סאליבן כיום החשוב בחייה. סאליבן לימדה את קלר לקרוא כתב ברייל ולדבר.
(פסקה 4) תהליך חינוכה ולימודה של הלן קלר היה בתחילה קשה ומתיש ודרש תעצומות נפש ממורתה הצעירה אן. משימתה הראשונה של סאליבן היתה לפרוץ מבעד למחסומי הדממה והעלטה שאפפו את הלן הקטנה. בתחילה ניסתה סאליבן לתקשר עם קלר בבית הוריה, אך מחמת התנהגותה האלימה הבינה סאליבן שיש לחנכה למשמעת ודרשה מאביה של הלן לבודדה משאר המשפחה.
(פסקה 5) התקשורת הראשונית בין השתיים נעשתה במחוות גופניות ובמישוש הפנים לשם לימוד ההבעות. סאליבן ניסתה כל העת ללמד את הילדה לקשר בין עצמים שונים לבין שמותיהם. את שמות העצמים (בתחילה חפצים מוכרים, כבובה וכלב) אייתה בשפת הסימנים בכף ידה של הילדה. בשלב הראשוני לא הבינה הלן שיש קשר בין תנועותיה של המורה בכף ידה לבין העצם אותו היא מחזיקה. נקודת המפנה התרחשה כאשר המורה שאבה מים מן הבאר לכף ידה של הלן, ותוך כדי פעולה זו אייתה את המילה "מים" לכף ידה. ברגע זה הבינה הילדה שלכל עצם יש שם. כעבור שנתיים כבר קראה הלן וכתבה בכתב ברייל באופן שוטף.
(פסקה 6) בגיל עשר החליטה הלן ללמוד לדבר. אף על פי שבתחילה נראה הדבר כבלתי אפשרי, סאליבן הבינה שקלר יכולה ללמוד צלילים לפי הוויברציות (התנודות) שמפיק הלוע. וכך, כאשר דיברה המורה, ידיה של תלמידתה הונחו על גרונה, כדי שתחוש בוויברציות ותוכל לחקות אותן בניסיונותיה לדבר.
לאחר שלמדה לדבר ולתקשר עם העולם, הלכה קלר לבית ספר לעיוורים ולאחר מכן לקולג' רדקליף, אותו סיימה בהצטיינות בשנת 1904, בעזרתה של מורתה
*188*
הנאמנה שליוותה אותה לכל שיעור ושיעור. בהיותה תלמידה התחילה לכתוב שירים, מאמרים ופרסמה אוטוביוגרפיה - "סיפור חיי".
(פסקה 7) לאחר הלימודים תמכה במגזרים חלשים, כגון נשים, שחורים, נכים וכמובן עיוורים. היא תרה את ארצה, הרצתה והמשיכה לכתוב כל העת ספרים ומאמרים בנושאים חברתיים. בשנת 1952 ביקרה הלן קלר בישראל והרצתה במקומות שונים, בין השאר גם לפני חברי אגודת החירשים בתל אביב. בהזדמנות זו הסכימה קלר כי בניינה החדש של אגודת החירשים ייקרא על שמה. הבניין, "בית הלן קלר" שבשכונת יד אליהו בתל אביב נחנך בשנת 1953.
בשנת 1936 עברה הלן קלר להתגורר בקונטיקט, שם חיה עד יום מותה. אפרה הונח ליד האפר של סאליבן - מורתה האהובה.
(מתוך: האנציקלופדיה המקוונת ynet)
(בספר איור)
הלן ומורתה אן. איור: איה גורדון
*189*
(פסקה 1) לפני כ-15 אלף שנים, האדם הקדמון, שרצה לצייר חיה רצה במהירות, צייר לה כמה זוגות רגליים. במאה התשע-עשרה ידעו לבנות מתקן עגול עם ציורים עוקבים של תנועת אנשים. כשסובבו את המתקן, ראו את הציורים זזים, קופצים ורוקדים (והצופים התרגשו כאילו ראו פלא או קסם). אבל סרטים מצוירים (הנקראים גם אנימציה) אפשר היה לעשות רק אחרי שהמציאו את מצלמת הקולנוע, ממש לפני תחילת המאה העשרים. מצלמת הקולנוע, מרגע לידתה, ידעה לצלם במהירות רבה (24 תמונות בכל שנייה), וכך אפשר להראות אנשים (אמיתיים) הולכים ברחוב או יוצאים מהמפעל או רכבת שנעצרת בתחנה.
בחרו על מה לענות בכתב ועל מה לשוחח.
1. כיצד יצרה הלן קלר קשר עם אמה עוד לפני שלמדה עם מורתה?
2. א. שערו: מדוע היתה הלן הקטנה אלימה ופרועה?
ב. מה החליטה מורתה של הלן קלר לעשות כדי לחנכה למשמעת? שערו מדוע.
3. א. באיזה חוש נעזרה אן סאליבן כדי ללמד את הלן לזהות עצמים?
ב. כיצד הקנתה לה המורה את שמות העצמים? כתבו את הדוגמה המוזכרת
בכתוב.
ג. כיצד לימדה אן סאליבן את הילדה לדבר?
4. בתהליך חינוכה ולימודה של הלן קלר, שהיה קשה ומתיש, היו כמה שלבים.
ציינו אותם.
5. באילו מגזרים פעלה הלן קלר במהלך חייה? מדוע?
6. בזכות מה זכתה הלן קלר לשם עולם? (פסקות 7-6).
7. כיצד ארגן הכותב את הביוגרפיה של הלן קלר?
(פסקה 1) לפני כ-15 אלף שנים, האדם הקדמון, שרצה לצייר חיה רצה במהירות, צייר לה כמה זוגות רגליים. במאה התשע-עשרה ידעו לבנות מתקן עגול עם ציורים עוקבים של תנועת אנשים. כשסובבו את המתקן, ראו את הציורים זזים, קופצים ורוקדים (והצופים התרגשו כאילו ראו פלא או קסם). אבל סרטים מצוירים (הנקראים גם אנימציה) אפשר היה לעשות רק אחרי שהמציאו את מצלמת הקולנוע, ממש לפני תחילת המאה העשרים. מצלמת הקולנוע, מרגע לידתה, ידעה לצלם במהירות רבה (24 תמונות בכל שנייה), וכך אפשר להראות אנשים (אמיתיים) הולכים ברחוב או יוצאים מהמפעל או רכבת שנעצרת בתחנה.
1. כתבו את סיפורה של הלן קלר מחדש, מפי מורתה אן סאליבן.
(ארגנו את כתיבתם לפי הדגם על תולדות חייה).
(פסקה 1) לפני כ-15 אלף שנים, האדם הקדמון, שרצה לצייר חיה רצה במהירות, צייר לה כמה זוגות רגליים. במאה התשע-עשרה ידעו לבנות מתקן עגול עם ציורים עוקבים של תנועת אנשים. כשסובבו את המתקן, ראו את הציורים זזים, קופצים ורוקדים (והצופים התרגשו כאילו ראו פלא או קסם). אבל סרטים מצוירים (הנקראים גם אנימציה) אפשר היה לעשות רק אחרי שהמציאו את מצלמת הקולנוע, ממש לפני תחילת המאה העשרים. מצלמת הקולנוע, מרגע לידתה, ידעה לצלם במהירות רבה (24 תמונות בכל שנייה), וכך אפשר להראות אנשים (אמיתיים) הולכים ברחוב או יוצאים מהמפעל או רכבת שנעצרת בתחנה.
כתבו בגוף ראשון. תוכלו להתחיל כך: "שמי אן סאליבן..."
לפני כתיבת הסיפור מחדש ערכו לעצמכם רשימת שאלות, למשל: מדוע בחרה אן ללמד את הלן קלר בדרך שבה בחרה? מה היו החששות שלה בהתחלה? מה היו ההתלבטויות בהמשך? באילו קשיים נתקלה? במה האמינה? על מה ויתרה למענה? ועוד. התשובות לשאלות אלו יעשירו את סיפורכם.
חשבו על פתיחה ועל סיום לסיפור, שיהיו שונים מאלה שבכתבה.
*190*
*190*
(פסקה 2) מצלמת הקולנוע הותאמה גם לצלם תמונה בודדת בכל לחיצה של כפתור. בדרך זאת ניתן היה לצלם אבן עומדת על השולחן, להזיז אותה מעט ולצלם שוב רק תמונה אחת. וכך שוב ושוב. כאשר הקרינו את התמונות הרצופות במהירות, נראתה האבן כשהיא זזה מעצמה - כאילו יש לה חיים משלה, נפש משלה (אנימציה פירושה לתת נפש או נשמה לעצם דומם - חסר חיים).
כך נולדו סרטי האנימציה, שבהם אפשר להזיז אבנים, חפצי בית וגם ציורים שכל אחד שונה במעט מקודמו. בתחילה עשו סרטים מצוירים די טיפשיים על עזים שרוקדות ועכברים שגונבים גבינה, אך די מהר השתכללו הסרטים, הומצאו דמויות מצוירות שהפכו במהרה לכוכבי קולנוע מפורסמים, כמו סלבריטאים אמיתיים. ביניהם היו מיקי מאוס, דונאלד דאק, ואחריהם באגס באני, טום וג'רי, פופאי והמון אחרים.
חשבתם פעם למה דמויות אלה הפכו כל כך אהובות על ילדים ומבוגרים?
(פסקה 3) קודם כול הדמויות המצוירות האלה יכולות לעשות כל מה שאנשים אמיתיים לא יכולים לעשות; הן משנות במהירות את מקומן, את צורתן, הן מעיפות את עצמן באוויר או מתגנבות בתוך האדמה. וכשמשהו מפוצץ או מועך אותן, הן שבות מיד לצורתן המקורית, כאילו לא אירע דבר. הדמויות האלה נוחות מאוד לעבודה, הן לא מבקשות העלאה במשכורת (כמו כוכבי הקולנוע הסלבריטאים), לא מסרבות לאף תפקיד, ותמיד נשארות צעירות וחמודות. אחר כך החלו לעשות סרטים ארוכים באנימציה (סרטים מצוירים) - הראשון שבהם היה "שלגייה ושבעת הגמדים". האנימציה הפכה לצורת בידור מאוד מקובלת. אחר כך באה הטלוויזיה, ונולדו סדרות הטלוויזיה (הפלינסטונס, הדרדסים, הסימפסונים ועוד ועוד), וסרטי האנימציה הפכו לצורת הבילוי השכיחה ביותר על ילדים בכל העולם.
במשך רוב שנותיה של האנימציה השתמשו בעיקר בציורים ידניים על שקפים - שיטה שדרשה כמויות עצומות של עבודת ידיים, ולכן היו סרטי האנימציה יקרים מאוד וגם נדרש זמן רב להשלים אותם.
*191*
(פסקה 4) בשנות ה-90 נכנס לייצור האנימציה המחשב, שיכול היה, בתחילה, להחליף את המצלמה, ואף לצבוע את הציורים. אך השינוי האמיתי שהביא המחשב לאנימציה היה היכולת ליצור דמויות, נופים, בתים וחפצים - כולם תלת-ממדיים. פריט תלת-ממדי יכול להיות דומה מאוד לפריט אמיתי, עד כדי כך שקשה להבחין שצויר במחשב.
מרגע זה הלך המחשב וכבש את האנימציה המצוירת, שהלכה והצטמצמה. סרטים כמו "צעצוע של סיפור" ואחר כך "שרק", "מחפשים את נמו" ורבים אחרים, הם כולם סרטי אנימציה בשיטת התלת-ממד.
(פסקה 5) אך המחשב הביא לעוד שינוי משמעותי מאוד: הקולנוע הרגיל גילה שהאנימציה מאפשרת להראות דברים שאינם קיימים בעולם האמיתי. לדוגמה, הדינוזאורים ב"פארק היורה" הם דמויות אנימציה ממוחשבת. אפשרויות אלה של המחשב הביאו לכך שהיום כמעט כל סרט משלב שחקנים חיים עם קטעי אנימציה ממוחשבת, למשל, להראות מרדפי מכוניות או תפאורות היסטוריות, שנבנו בעבר בעלויות כבירות והיום נוצרים במחשב קטן בסטודיו.
האנימציה יכולה ליצור כל מה שיעלה על הדעת: יצורים דמיוניים, נופים שאינם קיימים, ארמונות ויערות, כמו שראיתם בסרטי "הארי פוטר", "שר הטבעות", "אווטאר" וכמעט בכל סרט שרואים היום בקולנוע.
(פסקה 6) הנה כך, במשך 115 שנה מיום שנולדה האנימציה, היא הפכה מאומנות של עכברים מזמרים וחתולים רשעים - לכלי השולט בקולנוע שמאפשר לו להראות כל מה שיעלה על דעתו של כל במאי או תסריטאי בעל דמיון.
(דוד שליטא עוסק באנימציה ואוצר את פסטיבל האנימציה שמתקיים מדי שנה בסינמטק ת''א)
(בספר ציור - היעזר במורה)
1. ספרו בקצרה על סרט אנימציה (סרט מצויר) שאהוב עליכם במיוחד.
הסבירו לחבריכם מדוע.
2. כיצד המחיש האדם הקדמון תנועת בעלי חיים?
3. הסבירו במילים שלכם מה תרמה המצאת מצלמת הקולנוע להתפתחות הסרטים המצוירים.
4. לאילו שינויים הובילה העבודה במחשב ביצירת סרטים?
5. סכמו בנקודות, מהם השלבים החשובים בהתפתחות אומנות האנימציה?
6. כיצד אירגן הכותב את המידע?
*192*
*192*
(בספר ציור - היעזר במורה)
(בספר תמונה)
היצירה שלפניכם צוירה על ידי האמן האיטלקי ג'אקומו בלה בשנת 1912.
הצייר מצייר גברת וכלבלב ההולכים ברחוב.
1. בצילום ובציור קשה לתאר תנועה. כיצד מוצגת תחושת התנועה ביצירתו של בלה?
2. קראו את המשפט הראשון בקטע "אנימציה במילים פשוטות". הסבירו כיצד הוא קשור ליצירה שלפניכם.
3. איזו תחושה עולה בכם מהתבוננות בציור? האם היא רצינית או משועשעת? מדוע?
(בספר תמונה)
*193*
הוצאת ספריית פועלים
(בספר תמונה)
1. ערכו רשימה של חלומות שהייתם רוצים מאוד להגשימם. איך תשיגו אותם? מתי?
2. כתבו רשימה של חלומות שכבר הגשמתם.
3. כתבו במשך שבוע רשימה של חמישה אירועים משמחים שקרו לכם. האם אפשר להגדיר אותם כחלומות שהתגשמו? נמקו.
(בספר תמונה)
איזו הרגשה היתה לצייר כאשר הסתובב בעולם? לאיזו מסקנה הגיע?
(בספר תמונה)
בחרו אחת מהמשימות הבאות:
1. עבודת קולאז'. בעבודת קולאז' משתמשים בגזרי שבועונים צבעוניים, נייר או אריג, מדביקים על בריסטול ויוצרים תמונה. תוכלו גם אתם ליצור תמונת קולאז' שנושאה הרעיון המובע בעמוד הפתיחה של הספר.
2. הכינו במחשב מצגת מלווה בתמונות מתוך גוגל תמונות, שתביע את הרעיון המובע בעמוד הפתיחה.
3. דמיינו וציירו את הנערה שצייר הצייר בלילה.
(בספר תמונה)
הציגו אחת מהאפשרויות הבאות:
1. מפגש דמיוני - שערו שאתם נפגשים עם הצייר. מה הייתם שואלים אותו ומה היה עונה לכם? עבדו בזוגות. תכננו את הפגישה. אחד יהיה הצייר והשני ישאל את השאלות. העלו על הכתב את השאלות ואת התשובות והציגו את הפגישה.
2. התכוננו והציגו שיחה דמיונית בין הצייר לחברו כאשר חזר מהמסע. הצייר יספר מה ראה ומה למד מהמסע, וחברו ישאל על כך שאלות.
*194*
*194*
*194*
(בספר תמונה)
יום הכיפורים, צייר מאוריציו גוטליב
*195*
מה במדור?...
- האם תוכני החגים והמנהגים בחגים משתנים במשך השנים? האם תמיד היה ראש השנה "יום הדין", כלומר היום שבו נקבע גורלו של האדם בשנה הבאה, לפי האמונה היהודית? נקרא מובאות (מובאות - ציטטות. קטעים מדברים שמישהו אמר או כתב והם מובאים בדיוק כפי שהופיעו במקור.) שונות מהמקורות היהודיים.
- נקרא את שיר התפילה "לראש השנה" מאת שמואל בס, שיר שנכתב לפני כ-70 שנים. נשווה בינו לבין תפילה לראש השנה שכתובה במחזור התפילות לימים הנוראים.
- "הימים הנוראים" הם ימי בקשת סליחה והתפייסות בין בני האדם. נקרא את הסיפור "איחרתי לבקש סליחה" מאת רעיה בלטמן העוסק בנושא זה, נקרא במדרש האגדה "רבי אלעזר והמכוער" ונחשוב מדוע הסכים המכוער לסלוח לר' אלעזר שהעליב אותו.
לשון ושיח
- נכיר מילים שבהן השתמשו חכמינו וגם בעברית של ימינו לעיתים משתמשים בהם.
- נחזור על מילים שמשתמשים בהן לצורך השוואה.
*196*
*196*
הציור ''יום הכיפורים'' שבשער המדור, נמצא במוזיאון תל אביב לאומנות. את התמונה צייר מאוריציו גוטליב בשנת 1884, לפני שנפטר בבית חולים בפולין, בהיותו בן עשרים ושמונה.
בין קהל הגברים צייר הצייר את עצמו שלוש פעמים, בשלושה שלבים בחייו: כילד צעיר הניצב לבדו בקדמת התמונה וכיפה על ראשו, כנער צעיר ליד העמוד וכבחור צעיר המחזיק את ראשו בידו.
בעזרת הנשים מופיעה פעמיים דמותה של אהובתו לאורה, שעזבה אותו ונישאה לאיש אחר. פעם אחת היא עומדת זקופה, מביטה לפנים ומחזיקה את מחזור התפילה לימים הנוראים, ופעם שנייה היא מתכופפת ורוכנת אל אמה ולוחשת לה דבר-מה או אולי קוראת במחזור של האם. לפי דברי הצייר, חלק מהדמויות הם קרובי משפחה שמתו, ואת כולם צייר מזיכרונו. הציור הוא מעין מבט על חייו, על ילדותו, על נעוריו, על בני משפחתו, על אהובתו ועל אמונתו היהודית.
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
1. כותרת המדור: "ימים נוראים". מצאו במילון וכתבו את משמעות הצירוף.
2. שערו והסבירו מדוע נבחרה התמונה לשמש כשער למדור הימים הנוראים.
3. לפי מה אפשר לזהות שלפנינו בית כנסת?
4. אילו דמויות בולטות מבין המתפללים?
5. בציור תמצאו סמלים מהתרבות היהודית. מהם?
*197*
*197*
בפרוס חגנו
עת השנה תחל
ברך שנתנו
שנה טובה, האל!
חזק ידנו
יד כל בונה עמל
כנס פזורינו
לארץ ישראל!
תן
חסד אור
גיל ודרור
ברכת-דור.
תן
אושר תום
ליל ויום.
אך לטוב פה נפקדה
נפקדה נכתבה
נכתבה נא
בראש השנה!
את שדותינו
ברך בשפע בר
ועדרינו
ירבו בגיא, בהר
ימתק פרינו
ינעם זה פרי הדר
חדש ימינו
כבימי עבר.
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
1. א. מיהם אלה שלמענם מתפלל המשורר בבית הראשון?
ב. מיהם המוזכרים בבית השני?
2. השיר נכתב בשנת 1947, לפני הקמת המדינה. אילו מהברכות הכתובות בו מתאימות גם למדינת ישראל בימינו?
3. "אך לטוב פה נפקדה". אילו בחרתם אתם לכתוב ברכה זו, למה הייתם מתכוונים? פרטו.
4. באילו ברכות נוספות (שהדובר לא מזכיר) הייתם מברכים את מדינתנו?
(תוכלו לעצב את הברכה במחשב.)
5. גלשו באינטרנט, האזינו לשיר והצטרפו לשירה.
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
יש האומרים שהשיר הוא שיר תפילה. האם אתם מסכימים עם דיעה זו? נמקו דבריכם.
*198*
*198*
כתוב בספר ויקרא פרק כג, פסוקים 24-25:
"דבר אל בני ישראל לאמור: בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון - זכרון תרועה מקרא-קודש. כל-מלאכת עבודה לא תעשו".
כתוב בספר במדבר פרק כט, פסוק 1:
"ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו: יום תרועה, יהיה לכם".
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
1. על החודש בו יצאו בני ישראל ממצרים כתוב בשמות פרק יב פסוק 2: "החודש הזה לכם, ראש חודשים. ראשון הוא לכם, לחודשי השנה."
חשבו מהו החודש הראשון לפי התורה וענו:
מדוע תשרי הוא החודש השביעי לפי מניין החודשים בתורה?
2. התאימו לביטויים הסבר מתוך מחסן המילים:
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
א. שבתון --
ב. מקרא קודש --
ג. זכרון תרועה --
3. א. כיצד מכונה ראש השנה בספר ויקרא, וכיצד בספר במדבר?
ב. מה לומדים מכך על המצווה המרכזית בראש השנה?
*199*
רק במשנה מוזכר בפעם הראשונה א' בתשרי כראש השנה המיועד לספירת השנים:
"באחד בתשרי ראש השנה לשנים."
ראש השנה מכונה "יום הדין"
בתורה, ראש השנה אינו נזכר כיום הדין. אך בתוספתא למסכת ראש השנה א כתוב: "הכל נידונים בראש השנה וגזר דינם מתחתם (נחתם) ביום הכפורים."
כלומר, ראש השנה הוא יום הדין, שבו עומד האדם למשפט על מעשיו בשנה שחלפה ונידון גורלו של כל אדם לשנה החדשה שתבוא. ביום זה נאמרות תפילות המביעות את קבלת מלכותו של ה' על כל העולם.
עשרת ימי תשובה
חכמינו קשרו בין ראש השנה ליום הכיפורים, בכך שקבעו את הימים שבין א' בתשרי ל-י' בתשרי כ"עשרת ימי תשובה". היום הראשון של ראש השנה הוא הראשון לעשרת ימי תשובה, ויום הכיפורים הוא האחרון שבהם. חכמינו קבעו שבימים אלה עדיין ניתנת לאדם אפשרות לתקן את מעשיו. בימים אלה האדם היהודי מרבה להתפלל, מפשפש במעשיו בשנה החולפת, מתחרט על מעשה רע שעשה, מבקש סליחה מאנשים שפגע בהם ומקבל על עצמו לתקן את התנהגותו.
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
1. שערו: מדוע נקבע א' בתשרי כראש השנה?
2. מדוע מכונה ראש השנה "יום הדין"?
3. א. אילו מועדים נכללים ב"עשרת ימי תשובה"?
ב. חשבו מה הסיבה שחכמינו קבעו "עשרת ימי תשובה"?
ג. כיצד נוהגים יהודים ב"עשרת ימי תשובה"?
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
לומדים את שפת החכמים
כתבו בלשון הכתוב.
א. נחתם גזר הדין שלהם --
ב. עומדים לדין לפני השופט (ה') --
*200*
*200*
(1) אלוהינו ואלוהי אבותינו, זוכרנו בזיכרון טוב לפניך
(2) ופוקדנו (זכור אותנו) בפקודת ישועה ורחמים משמי שמי קדם
(3) וזכור לנו ה' אלוהינו את הברית ואת החסד ואת השבועה
(4) אשר נשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה,
(5) ותראה לפניך עקדה שעקד אברהם אבינו
(6) את יצחק בנו על גבי המזבח
(7) וכבש (עצר) רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם,
(8) כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו,
(9) ובטובך הגדול ישוב חרון אפך (כעסך) מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך.
(10) וקיים לנו ה' אלוהינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך
(11) על ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור:
(12) וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים
(13) לעיני הגויים להיות להם לאלוהים, אני ה'.
(14) כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם
(15) ואין שכחה לפני כסא כבודך,
(16) ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור.
(17) ברוך אתה ה' זוכר הברית.
(מתוך תפילת מוסף לראש השנה)
*201*
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
1. מה המשותף למשפטים הבאים מתוך התפילה?
- זכרנו בזיכרון טוב לפניך
- ופוקדנו בפקודת ישועה ורחמים
- יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו
- ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך
2. שערו: מדוע נאמרת התפילה בלשון רבים?
3. בזכות מה מבקשים המתפללים שאלוהים ירחם עליהם ויסלח להם ביום הדין?
4. המתפללים מבקשים: "וקיים לנו יהוה אלוהינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך."
קראו בספר בראשית פרק כב, פסוקים 16-18 וכתבו: מה הבטיח ה'?
5. מדוע מבקשים המתפללים מה' שינהג כמו שנהג אברהם?
6. איזו ברית מזכיר המתפלל בשורות 12-13?
7. בחרו בתפילה משפט אחד או יותר שמצאו חן בעיניכם ולמדו אותם בעל פה.
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
1. במה דומה ובמה שונה התפילה הזו מהשיר בעמוד 197?
במשנה במסכת ראש השנה כתוב:
אמר ר' אבהו:
למה תוקעין בשופר של איל?
אמר הקןדוש ברוך הוא:
'תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכר לכם עקדת יצחק בן אברהם.'"
1. קראו את הקטע מתוך המשנה וענו:
מדוע, לפי המשנה, יש לתקוע בשופר העשוי דווקא מקרן של איל?
2. איזה רעיון חוזר גם בתפילה וגם במשנה?
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
מכירים את שפת החכמים
1. בתנ"ך מכנים את האל בכינוי אלוהים או ה'.
כיצד מכנים החכמים את האל בקטע מתוך המשנה?
2. הידעתם שבתקופה שבה נכתב הקטע מתוך המשנה לא אמרו "נישואים" אלא "נישואין"? כך גם במקום "מסובים" (יושבים סביב השולחן) אמרו "מסובין". מצאו בקטע לעיל דוגמה נוספת כזו.
*202*
*202*
בערב יום הכיפורים, אחרי הסעודה המפסקת, כשהתכוננה אמא לרדת אל השכנים, כמנהגה מדי שנה בשנה, שאלה דורית: "מדוע את נוהגת, אמא, בערב יום הכיפורים, לבקש את סליחתם של השכנים ושל המכרים שלנו?" הושיבה אמא את דורית לידה וסיפרה:
היה זה בשלהי מלחמת העולם השנייה. הייתי אז ילדה כמוך, דורית. באותם הימים החלו להגיע ארצה ניצולי השואה. גם לילי היתה בין הבאים. לילי הגיעה לכיתתנו יפה, תמירה ופזיזה ככספית. סיפרו כי הוריה מצאו את מותם במחנות ההשמדה, וכי היא ניצלה בנס מאותו גורל. ועוד סיפרו כי לילי הגיעה ארצה עם סבתא זקנה. "היכן את גרה, לילי?" שאלו אותה הבנות.
לילי ענתה כמתלוצצת, בפזמון שהיה שגור בפי כול באותם ימים:
"אי שם מעבר לקשת בענן!"
"לא רואים עליה שהיא באה ממחנות ההשמדה," אמרה רותי, "תמיד שרה, תמיד רוקדת, תמיד מתלוצצת." "ואולי... ואולי היא נסיכה מתחפשת?" שאלה חנה, שהרבתה לקרוא סיפורי אגדות. צחקנו לדבריה של חנה, אבל בסתר ליבנו חשבנו כי לילי שונה מאיתנו. שונה ומקסימה. ואפילו שמה שונה ומקסים - לילי!
שנת הלימודים קרבה לקיצה. התכוננו ביחד עם מורנו חיים להכין הצגה לחגיגת הסיום. התברר שלילי מחוננת בכשרון דרמתי. "ממש שחקנית," התמוגג המורה חיים, וחייך לעבר לילי, "אני בטוח שלילי תהיה שחקנית מפורסמת באחד הימים." וכך בדיוק חשבו כל אותם הורים ואורחים, שבאו לחזות בהצגה שלנו. כולם מחאו כף ללילי. כולם שיבחו את לילי. כולם היללו את לילי. והיא עמדה על הבמה, יפה, תמירה, וחייכה לכל עבר. "סבתי אישה זקנה, ולא יכלה לבוא לחגיגה," הסבירה למורה חיים מדוע היא ממהרת לפרוש. אחר פנתה, וצעדה בודדת ומקסימה במורד הרחוב. הבטתי אחריה, והרגשתי כאילו צביטה בליבי. קינאתי בלילי. לפני בואה, שיחקתי אני את התפקידים הראשיים בהצגות. לפני בואה הייתי אני "מלכת הכיתה", ואילו עכשיו... באה הזרה הזאת, וגזלה את מקומי.
כל ימות הקיץ לא ראינו את לילי. כשהתחדשו הלימודים שבה לכיתה, ואיתה ביחד חזרו רגשות הקנאה לשכון בליבי. 'לאט לאט,' חשבתי, 'תתאקלם לילי בכיתה, ותהפוך לראש כולנו.'
קנאתי גדלה מיום ליום. התחלתי ללחוש לחברותיי בסוד כי לילי יהירה היא, ולכן איננה מזמינה אותנו לביתה. דברי מצאו הד בליבן של הבנות, והן רחקו מלילי, לא דיברו איתה כמעט, והיא סובבה בינינו, יפה, תמירה ובודדת... אחרי ראש השנה חדלה לילי לבוא לכיתה.
"הייתי רוצה שתבקרנה בביתה ותבררנה מדוע אינה מופיעה ללימודים," אמר המורה
*203*
חיים, ואנו לחשנו זו לזו: "כנראה לילי חלתה! חלתה במחלת היהירות!" אבל אותו לילה, כששכבתי במיטתי, חשבתי לפתע, שלא נהגנו יפה בלילי, חשבנו שלילי בודדת היא, יתומה מאב ומאם, וחברות וידידות אין לה. ולפתע... לפתע התעורר חשש בליבי, שאכן חולה לילי באמת. חולה באשמתי. חולה כיוון שאני איחלתי לה זאת, בסתר ליבי. "מחר אלך לביתה, ואזמין אותה לבקר בביתי," החלטתי.
אבל למחרת הייתי טרודה משום מה, ולא הלכתי לביתה של לילי, וגם ביום הבא לא הלכתי. ורק בערב יום הכיפורים השגתי את כתובתה של לילי, במזכירות בית ספרנו, והלכתי לביתה.
הלכתי משכונה לשכונה, עברתי רחובות רבים, עד שהגעתי לפרבר מרוחק בקצה העיר. שם, בבית ישן ועתיק, גרה לילי. עמדתי ליד דלת העץ מקולפת הצבע, וחשתי בושה: כאן, בדירת מרתף זו, גרות לילי וסבתא שלה. לכן לא הזמינה אותנו לבקר בביתה. אכנס אליה ואבקש את סליחתה. היא בוודאי תסלח לי ותיהפך לחברתי הטובה.
צלצלתי בפעמון הדלת. איש לא ענה לצלצולי. ניסיתי לפתוח את הדלת, היא היתה נעולה. "אלוהים העניש אותי," מלמלתי חרש לעצמי, "חשבתי מחשבות נוראות על לילי. בימים הנוראים חשבתי מחשבות אלה! ואלוהים גרם ללילי שתחלה כדי לצער אותי!" לילי בוודאי חולה מאוד. ואולי נוטה למות! ואולי מתה כבר! אולי מתה לילי לפני שהספקתי לבקש את סליחתה? ערב הכיפורים היום, ולא אוכל לבקש סליחתה של לילי? אין יום הכיפורים מכפר, ואני לא אוכל עוד לכפר על העוול שעשיתי ללילי. לעולם לא אוכל לכפר על העוול שעשיתי לה, לעולם! לעולם!
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
כך סיפרה אמא, ומיהרה לרדת אל השכנים, כמנהגה מדי שנה בשנה, בערב יום הכיפורים.
*204*
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
1. באיזו הזדמנות בחרה המספרת לספר את סיפורה לבתה?
2. בחלקים שונים בסיפור משתמשת הכותבת בזמן הווה ולא בזמן עבר. שערו מדוע.
3. א. במה היתה לילי שונה משאר ילדי הכיתה?
ב. לילי, התלמידה החדשה והמוכשרת, הפכה למלכת הכיתה. רגשי קנאה ממלאים את ליבה של המספרת, חברתה לכיתה.
כיצד היא מתמודדת עם הקנאה?
ג. האם אתם יכולים להבין את התנהגותה של המספרת כלפי לילי? הסבירו.
4. אילו קשיים היו ללילי? כיצד היא התמודדה איתם?
5. "אחרי ראש השנה חדלה לילי לבוא לכיתה" - כיצד משפיע אירוע זה מכאן
ואילך על המספרת?
6. כיצד התגלה מה עלה בגורלה של לילי?
7. אמרו חז"ל:
"עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה חברו."
א. הסבירו את האימרה.
ב. כיצד משמש סיפור זה דוגמה לאמירת חז"ל?
*204*
"אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס,
אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס,
ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול -
מוחל בלב שלם ובנפש חפצה.
ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור".
(מתוך: הלכות תשובה ב, יד)
לומדים את שפת החכמים
1. כתבו לכל צירוף את הסברו. היעזרו במחסן המשפטים.
מחסן משפטים: לא תנקום גם אם תהיה לך הזדמנות; מהיר להתפייס; ישכח את כעסו; מתפייס בקלות
א. נוח לרצות --
ב. נפש חפצה --
ג. לא יקום --
ד. לא יטור --
2. מצאו בקטע צירוף מנוגד ל"נוח לכעוס".
*205*
*205*
(1) מעשה שבא רבי אלעזר ממגדל גדור מבית רבו
(2) והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת הים,
(3) והיה שמח שמחה גדולה שלמד תורה הרבה.
(4) נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר.
(5) אמר לו (המכוער): שלום עליך רבי! ולא החזיר לו (שלום)
(6) אמר לו (רבי אלעזר): ריקה, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?
(7) אמר לו (המכוער): לך אמור לאומן שעשני, "כמה מכוער כלי זה שעשית".
(8) כיוון שידע (רבי אלעזר) בעצמו שחטא, ירד מן החמור ונשתטח לפניו,
(9) ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי.
(10) אמר לו (המכוער): איני מוחל לך עד שתלך ותאמר לאומן שעשני: "כמה מכוער
(11) כלי שעשית".
(12) והיה (רבי אלעזר) מטייל אחריו כחצי מיל.
(13) כיוון שהגיע (המכוער) לעירו יצאו אנשי עירו לקראתו.
(14) אמרו לו: שלום עליך רבי.
(15) אמר להם (המכוער): למי אתם קוראין רבי?
(16) אמרו לו: לזה שמטייל אחריך
(17) אמר להם (המכוער): אם זה רבי - כמותו אל ירבו בישראל.
(18) אמרו לו: מפני מה?
(19) אמר להם: כך וכך עשה לי.
(20) אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא.
(21) אמר להם: הריני מוחל לו, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
(22) מיד נכנס רבי שמעון בן אלעזר לבית המדרש
(23) ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.
(תלמוד בבלי, מסכת תענית כ ע"א)
*206*
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
1. מדוע היה רבי אלעזר בן שמעון גאה בעצמו?
2. "הווה מקדים בשלום כל אדם" (משנה, פרקי אבות פרק ד, טו) - כיצד קיים רבי אלעזר מצווה זו?
3. מדוע העליב רבי אלעזר את האיש? כתבו יותר מסיבה אחת.
4. כיצד הגן האיש על עצמו מהעלבון?
5. מה הבין רבי אלעזר בן שמעון מתשובתו של האיש?
6. א. מה עשה רבי אלעזר מרגע שהבין שהוא חטא?
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
7. קראו את דברי הרמב"ם בעמוד 204 והסבירו כיצד קשורים דבריו של הרמב"ם למדרש האגדה על רבי אלעזר בן שמעון והמכוער.
הפתגם
1. קראו את שורה 23. במה שונה הקנה מהארז לפי הפתגם שדרש רבי אלעזר?
2. א. איזו תכונה אצל בני אדם מייצג הארז? ואיזו תכונה מייצג הקנה?
ב. מי מהדמויות במדרש הוא הארז ומי הקנה?
3. מה למדתם מהמדרש? תוכלו לציין יותר ממסקנה אחת.
*207*
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
בחרו מהנושאים האלה:
1. א. אילו נדרשתם להגן על הסירוב של המכוער להתפייס, מה הייתם אומרים?
ב. אילו נדרשתם לגנות את סירובו, מה הייתם אומרים?
2. קראו שנית שורות 12-21. המכוער לא ויתר לרבי אלעזר בן שמעון ואולי בצדק. נסו לשער: מדוע, אם כן, נענה לבני עירו וסלח לו?
לומדים את שפת החכמים
בשורה 6 כתוב: "שמא כל בני עירך מכוערין כמותך''.
1. במילון יש פירושים אחדים למילה שמא:
- פן, כדי שלא, - האם ייתכן ש..., - אולי, האם?
העתיקו את הפירוש המתאים למשפט.
2. בימינו אומרים ביחיד "מכוער" וברבים "מכוערים". מהו הרבים של מכוער בשפת חכמים?
3. בזמן שבית המקדש השני היה קיים, העם דיבר בשפה הארמית. לכן מילים מארמית נכנסו לשפה העברית; אחת מהן היא המילה: " ריקא" או "ריקה". בדקו במילון את פירושה.
4. בשורה 21 כתוב: "הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן".
א. כתבו הריני בשתי מילים.
ב. השלימו את המשפטים האלה:
- אני מוכן להשתתף בחבורה ובלבד שלא...
- אתפייס איתו ובלבד שלא...
- אני מסכימה לגור עם אחותי בחדר משותף ובלבד שתסכים...
5. מצאו במילון וכתבו:
א. מהו "בית מדרש"?
ב. מה פירוש המילה "דרש" בשורה 23?
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
מהו הלקח שלמד רבי אלעזר בן שמעון לגבי יחסים בין בני אדם? כתבו זאת על גבי בריסטול או במחשב, בעזרת אומנות הטיפוגרפיה (וראו עמוד 56).
*208*
*208*
*208*
"ותיתן לנו ה' אלוהינו באהבה
מועדים לשמחה,
חגים וזמנים לששון,
את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתנו
מקרא קודש, זכר ליציאת מצרים."
מן התפילה
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
*209*
מה במדור?...
- נקרא את "סוכה רחבת ידיים" - סיפור חסידי שזמן התרחשותו הוא סוכות, אבל כדרך סיפורים חסידיים, יש לו מסר שמתאים לכל אדם ולכל ימי השנה.
לשון ושיח
- נלמד ששימוש בשמות תואר מעשיר את הסיפור.
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
*210*
*210*
בערב חג הסוכות היה הרב הקדוש רבי זושא טורח הרבה ודואג שסוכתו תהיה גדולה ורחבת ידיים.
אל הסוכה הזו היו באים יהודים פשוטים ועמי ארצות רבים, ורבי זושא היה מקדמם בזרועות פתוחות ומכניסם לסוכתו בסבר פנים יפות. הוא היה נותן לפניהם מאכל ומשקה, והיה משמח את ליבם בזמירות ובשירות.
בכל יום מימי הסוכות היה הרב הקדוש נוהג כמנהג הזה בסוכתו: לאחר שהאכיל והשקה את אורחיו, היה רוקד איתם ומשמח את ליבם. מעגל גדול של יהודים פשוטים האוחזים איש בכתף רעהו ורוקדים ריקוד של אחווה נתהווה בסוכתו של רבי זושא. והוא, הרב הקדוש, היה משתלב במעגל, ורוקד עימם יחד ברוב שמחה והתלהבות. תמהו מקורביו של רבי זושא על מנהגו זה ושאלוהו:
"רבנו, מדוע אתה מכניס לסוכתך אנשים פשוטים ועמי ארצות, ולמה אתה כל כך שמח בהם, שר ומרקד איתם?"
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
"כאשר יבוא המשיח, ישבו כל הצדיקים בסוכת עורו של הלווייתן, והנה יבוא איש אחד בשם זושא, וידחק עצמו, וירצה להיכנס גם הוא לסוכה הזו ולשבת אצל הצדיקים הגדולים וליהנות מזיו השכינה הזורח מהם. ואולם, אפשר שלא ירשו לזושא זה להיכנס לסוכת עורו של לווייתן, ויאמרו לו:
'מי אתה, שאתה מבקש לשבת בין צדיקים גדולים, בסוכה נכבדה זו?'
אז יענה להם זושא תשובה ניצחת, וכה יאמר להם: 'תנו נא לי להיכנס! גם אני הכנסתי אנשים פשוטים לסוכתי ושימחתי שם את ליבם. גם אני לא בדקתי מי ראוי להיכנס ומי אינו ראוי, לכולם יהא מקום בסוכתי.'
'אם כן' - יאמרו לו, לזושא - 'אם אכן כך נהגת בסוכתך, ראוי אתה להיכנס לסוכת עורו של לווייתן.'"
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
1. מה עשה רבי זושא כדי לשמח את אורחיו?
2. מה משותף לכל הביטויים האלה:
בזרועות פתוחות, בסבר פנים יפות, בזמירות ובשירות, ברוב שמחה והתלהבות
*211*
3. לאיזה שכר קיווה רבי זושא לפי הסיפור?
4. מה יכולים בני האדם ללמוד מהסיפור?
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
כפי שלמדנו, השימוש בשמות תואר מעשיר את הסיפור. לדוגמה: "אז יענה להם רבי זושא תשובה ניצחת." תשובה ניצחת פירושה תשובה חד-משמעית, תשובה במלוא מובן המילה.
ישנם שמות תואר נוספים הבאים עם השם כדי לחזק את משמעותו, למשל: ניצחון מוחץ.
1. א. התאימו לכל שם מקבוצה א' שם תואר מקבוצה ב', לדוגמה: עמדה נחרצת.
ב. חברו עם הצירוף שקיבלתם משפט משלכם.
קבוצה א': עמדה, כישלון, עוני, זקן, אמת, טעות, ידידות, אויב, שקר.
קבוצה ב': מושבע, משווע, חרוץ, נחרצת, גס, אמיצה, מופלג, מרה, צרופה.
2. מצאו בסיפור מילה נרדפת ליהודים פשוטים שאינם יודעי תורה ואינם משכילים?
3. שם הסיפור הוא "סוכה רחבת ידים". מה פירוש "רחב ידיים"? הסבירו והביאו דוגמה לשימוש בצירוף.
4. למילה "יד" יש צירופים שונים. התאימו את הצירוף להסברו במחסן הצירופים:
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
א. שמר את הסוד --
ב. הפסיד במאבק --
ג. נוהג בנדיבות --
ד. מתנהג בקמצנות --
ה. התיאש --
ו. עוזרו הנאמן --
ז. בשפע, מכל טוב --
5. בחרו שניים מהצירופים שלעיל והשתמשו בהם במשפטים.
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
אם תרצו, ציירו אחדים מהצירופים.
*212*
*212*
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
*213*
מה במדור?...
- ב-4 בנובמבר 1995, שלוש יריות אקדח שמו קץ לחייו של ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, אשר שאף להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים. רבין נרצח בידי אדם שהתנגד לשיתוף הפעולה שלו עם הפלסטינים.
- נתבונן בפוסטר שעיצבה שירן בחרי ונחשוב מה המסר שלו.
- רבין האמין שעדיפה דרך השלום על דרך המלחמה. כיצד הוא מסביר רעיון זה נקרא בקטע "מתוך נאומו האחרון של רבין".
- מדוע נחשב רצח מנהיגים לבזוי במיוחד? נקרא על כך במאמר:
"בדמוקרטיה - הרוב הוא הקובע" מאת חנה ברנר.
- נקרא את השיר: "היונה הלבנה כבר זקנה" מאת יהונתן גפן. בשיר זה מביע המשורר משאלה שלא יהיו יותר מלחמות. האין זו גם המשאלה שלכם?
לשון ושיח
- כאשר נקרא את המובאה מנאומו של רבין, נשים לב למטרת הנאום ולאמצעים שבהם הוא נוקט כדי לשכנע את שומעיו.
*214*
*214*
(בספר תמונה של כרזה, היעזר במנחה)
(בספר תמונה)
את הכרזה שלפניכם עיצבה שירן בחרי, לקראת יום השנה התשיעי לרצח יצחק רבין.
1. על רקע צילומו של יצחק רבין שובצו פסוקים מהתורה.
א. האם תוכלו לומר אילו פסוקים הם? תוכלו להיעזר בפרק כ' בספר שמות.
ב. מדוע לדעתכם שובצו פסוקים אלו בכרזה?
2. מדוע הודגשו המילים "לא תרצח"?
*215*
*215*
"- הממשלה הזו, שיש לי זכות לעמוד בראשה, החליטה לתת הזדמנות לשלום, לשלום שיפתור את מרבית בעיות מדינת ישראל... הייתי איש צבא 27 שנים. נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי לשלום. אני מאמין שיש סיכוי לשלום, סיכוי גדול, וחייבים לנצל אותו למען אלה שעומדים פה, למען אלה שאינם עומדים פה, והם
רבים בעם. זה כרוך בקשיים, גם במכאובים. אין דרך לישראל בלי מכאובים.
עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה. אומר לכם את זאת מי שהיה איש צבא ושר ביטחון, ורואה את כאבי המשפחות של חיילי צה"ל. למענם, למען בנינו ונכדינו, במקרה שלי, אני רוצה שהממשלה הזאת תמצה כל שמץ, כל אפשרות, לקדם ולהגיע לשלום כולל."
(בספר תמונה)
נרות זיכרון ופרחים לפני ארונו של יצחק רבין בכנסת, ירושלים
*216*
*216*
(פסקה 1) יצחק רבין, זכרו לברכה, בחר בדרך של הידברות, כלומר קיום שיחות ודיונים עם ההנהגה הפלסטינית, על מנת להגיע להסכם ולסיים את הסכסוך בין העמים. רבין המנוח ידע שיש קבוצות המתנגדות לדרך ההידברות שלו עם הפלסטינים, אולם הוא האמין שבזכות היות השלטון במדינת ישראל שלטון דמוקרטי, פתוחות בפני החולקים על דרכו אפשרויות להביע את התנגדותם באופן חופשי על ידי פנייה ישירה אליו, באמצעי התקשורת, בהפגנות, בכנסים, במודעות, בשלטי חוצות, וכמובן באופן הצבעתם בבחירות הבאות. אי לכך איש לא האמין שמישהו יפנה למעשה אלימות נגדו או נגד שרי ממשלתו. בשלטון דמוקרטי יש תמיד פתח להפלת הממשלה בהצבעת אי-אמון בכנסת, ובכך לפתוח אפשרות לבחירות חדשות לשינוי השלטון, אם נציגי המפלגות יחליטו שהממשלה טעתה. דמוקרטיה היא צורת שלטון שבה אזרחי המדינה בוחרים את נציגי המפלגה שמציגה דעות הקרובות לדעותיהם - לכנסת. המפלגה שזכתה במספר הגדול ביותר של נציגים לכנסת מוזמנת על ידי הנשיא להרכיב את הממשלה. המפלגה שזכתה בבחירות מצרפת לממשלה מפלגות נוספות שמסכימות לתוכניותיה למען העם.
(פסקה 2) במדינה דמוקרטית נקבעות ההחלטות על ידי הרוב, נציגי העם מחויבים להישמע לרצונו של הרוב, עיקרון זה הוא השיטה היעילה ביותר לסיום ויכוח ולקבלת החלטה, מאחר שאי אפשר לקבוע באופן מוחלט לפני מעשה ולעיתים גם לאחר מעשה מה טוב למען העם ומה רע, לכן אין אלא להישמע לרצון הרוב.
(על פי הספר "אזרחות במדינת ישראל" מאת ד"ר דוד שחר)
*217*
(בספר תמונה)
1. מה עשה רבין על מנת להגיע להסכם עם הפלסטינים?
2. אילו מההיגדים הבאים אינם מתאימים למושג הידברות? נמקו בחירתכם.
- להקשיב לצד השני.
- לנהל משא ומתן הוגן.
- לוותר על מקצת מדרישותיכם.
- להתעקש שרק הצד השני יוותר.
- רצון להגיע להסכם שבו שני הצדדים מרוצים.
- לא לבוא בדרישות לפני התחלת ההידברות.
3. א. באילו דרכים יכולים אזרחי מדינה דמוקרטית להביע התנגדות להחלטות
הממשלה?
ב. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. הסבירו מהי דמוקרטיה. היעזרו במילון.
4. שערו מדוע צריכה המפלגה המנצחת בבחירות לצרף מפלגות נוספות לממשלה שהיא מקימה. נמקו.
5. קראו את פסקה 2 והסבירו בשפתכם: מדוע הרוב הוא הקובע בשלטון דמוקרטי?
*218*
*218*
היונה הלבנה כבר זקנה
היא עומדת לה שם כבר שנים רבות
אתם יודעים
היונה הלבנה כבר זקנה
לציפורים אחרות בגילה כבר יש נכדים
היונה הלבנה כבר זקנה
הרשו לה לרדת מהדגלים ולמצוא לה
שובך בגינה
היונה הלבנה כבר זקנה
כבר הגיע הזמן שגם לה יהיה גוזל קטן
בן יונה
היונה הלבנה כבר זקנה
יותר מדי מלחמות עומדות אצלה בתור
היונה הלבנה כבר זקנה
ענף הזית מתיבש לה במקור
היונה הלבנה כבר זקנה
ומיום ליום היא פחות לבנה
ויותר חיוורת
היונה הלבנה כבר זקנה
תגידו לה שקלו המים
ושהיא משוחררת.
*219*
(בספר תמונה)
1. א. מדוע נבחרה היונה כסמל לשלום?
ב. קראו בספר בראשית פרק ח, פסוק 11.
אילו רמזים לסיפור תיבת נוח אפשר למצוא בשיר?
2. יש קשר בין צורת השיר לתוכנו. כאשר המשורר מעוניין שנשים לב לרעיון המובע באחד מבתי השיר, לעיתים הוא משנה בו את מספר השורות ואת החריזה.
א. הסתכלו בשיר כאילו הוא תמונה. זהו איזה בית בשיר שונה משאר הבתים.
ב. מהי לדעתכם השורה החשובה ביותר בבית הזה?
(בספר תמונה)
4. הבית השלישי קצר מיתר הבתים. מה רצה המשורר להדגיש בכך?
5. איזו שורה חוזרת בשיר? שערו מה באה החזרה להדגיש.
6. א. מה מאחל הדובר בשיר ל"יונה מהדגלים"?
ב. איזה תנאי צריך להתקיים כדי שהיונה תוכל "לרדת מהדגלים"?
7. מדינת ישראל שואפת לשלום, אך בסמל המדינה אין יונה. מה מסמל את השאיפה לשלום בסמל המדינה?
(בספר תמונה)
*220*
*220*
נרותי הזעירים
מה רבו הסיפורים
לי ילאט האור.
(מילים: מוריס רוזנפלד תרגום: ראובן אבינועם)
*221*
מה במדור?...
- נלמד על השתלשלות האירועים שהביאו למרד החשמונאים (המקבים) בקטע "הרקע ההיסטורי לחג החנוכה". נשווה בין האירועים כפי שהם מסופרים במובאות מ"ספר המקבים" שהוא אחד המקורות החשובים לחג, לבין הקטע מספר לימוד בן ימינו.
- נלמד את משמעות המושג "לפני הספירה" ו"לספירה".
- אחד הסיפורים המפורסמים שקשורים לחנוכה הוא סיפור נס פך השמן שמוכר לכולנו. על מעשה פלאי שאירע מאות שנים מאוחר יותר, תקראו במעשייה היהודית "החנוכייה שלא דלקה" מאת משה רבי.
לשון ושיח
- בדרך כלל לא מנקדים קטעי מידע. בכדי לסייע לקוראים לקרוא ולהבין את הכתוב נוהגים לכתוב בכתיב מלא.
- נלמד להבחין בין כתיב מלא (ללא ניקוד) לכתיב חסר (עם ניקוד).
(בספר תמונה)
חנוכייה, טרזין 1944
*222*
*222*
בשנת 332 לפני הספירה כבש אלכסנדר מוקדון (המכונה גם אלכסנדר הגדול) את ממלכת פרס האדירה. ארץ ישראל היתה חלק מממלכת פרס, ולכן אף היא עברה לשלטונו. באותה עת ישבו היהודים בעיקר במרכז הארץ, ביהודה. אלכסנדר מוקדון הבטיח ליהודים, כמו לעמים כבושים אחרים, את האפשרות להמשיך לחיות לפי דתם ולנהל את חייהם בעצמם. הדרישה היחידה שלו היתה שהתושבים יעבירו לידיו את המיסים ששילמו לשליטים הפרסיים.
אחרי מותו של אלכסנדר מוקדון פרצו מלחמות בין יורשיו על השליטה בממלכה רחבת הידיים שהשאיר אחריו. בסופו של דבר חילקו היורשים את הממלכה לשלושה חלקים:
1. חלק אחד, שמרכזו בסוריה, היה נתון לשלטון מלכים מבית סלווקוס.
2. החלק השני, שמרכזו במצרים, היה נתון תחת שלטון מלכים מבית תלמי.
3. החלק השלישי של הממלכה היה ביוון.
אנטיוכוס אפיפנס היה אחד המלכים בחלק הממלכה שמרכזו בסוריה.
(בספר מפה - היעזר במורה)
מפת כיבושי אלכסנדר הגדול ממוקדון ועד הודו
*223*
ספירת הנוצרים היא השיטה שלפיה נמנות שנים, ביחס לשנת לידתו המשוערת של ישוע.
באירועים היסטוריים שקרו לפני הולדתו של ישוע, מצוינת השנה, ובצמוד לה המונח "לפני הספירה".
באירועים שקרו לאחר לידתו - בצמוד לשנת האירוע תצוין המילה "לספירה". נהוג שאם לא מצוינת שנה כלל - הכוונה היא לספירה (ולא לפניה).
לפני הספירה:
- חורבן ירושלים ובית המקדש השני - 70 לספירה
- מרד המכבים - 167 לפנה"ס
- כיבוש ארץ ישראל ע"י אלכסנדר מוקדון - 332 לפנה"ס
- כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון - 586 לפנה"ס
- כיבוש ירושלים ע"י דוד המלך - 1000 לפנה"ס
(בספר תמונה)
1. חשבו לפני כמה שנים כבש אלכסנדר מוקדון את ירושלים. היעזרו בציר הזמן.
2. אילו זכויות ואילו חובות היו ליהודים תחת שלטונו של אלכסנדר מוקדון? כתבו אותן בשני טורים.
3. מדוע פרץ מאבק בין יורשיו של אלכסנדר מוקדון?
4. מה היה המרכז של כל אחד מחלקי הממלכה?
*224*
בשנת 202 לפני הספירה כבש אנטיוכוס את יהודה:
"בשנת שלוש וארבעים ומאה, ויעל על ישראל למלחמה, ויבוא בחיל כבד
ועצום ירושלימה.
ויבוא בעזות מצח אל הקודש פנימה, ויקח את מזבח הזהב ואת המנורה ואת כל כליה, ואת שולחן הפנים ואת קערותיו ואת כפותיו, ואת המזרקות ואת פרוכת המסך ואת הכותרות, וכל עדיי הזהב אשר לפני ההיכל, ויקצץ אותם ויקח גם את הכסף ואת הזהב וכל כלי חמדה וכל אוצר טמון אשר מצא, ויקחם ויעבירם לארצו."
(ספר המקבים א, פרק א)
(בספר תמונה)
1. לפני כמה שנים כבש אנטיוכוס את ארץ ישראל?
2. כיצד מתאר כותב ספר המקבים את צבאו של אנטיוכוס?
3. א. כיצד התנהג אנטיוכוס בירושלים?
ב. באיזה כינוי מכנה כותב ספר המקבים את התנהגותו של אנטיוכוס בירושלים?
4. שערו: מדוע מצא לנכון מחבר ספר המקבים לפרט את פריטי הביזה מתוך המקדש?
5. שערו: מדוע שדד אנטיוכוס את אוצרות המקדש?
6. הקטע מספר המקבים מביא עובדות על מעשי אנטיוכוס בירושלים, אבל אפשר למצוא בו גם דיעה אישית של המחבר. מצאו אותה והעתיקו.
בתקופה זו נכתבו ספרים רבים שלא נכללו בתנ"ך, ולפיכך הם מכונים "ספרים חיצוניים" - כלומר מחוץ לתנ"ך. "ספר החשמונאים", או בשמו הנוסף "ספר המקבים", הוא אחד מספרים אלו.
ספר המקבים א נכתב עבור קוראי עברית בשפה העברית, והוא מכיל שפע של מידע על אירועי התקופה בארץ ישראל. נמצא בו תיאור חשוב של מרד החשמונאים ושל מלחמתם בצבא אנטיוכוס אפיפנס, וכן מידע על ממלכת החשמונאים, שקמה לאחר ניצחון המרד.
לאחר חתימת התנ"ך לא ראו חכמי ישראל בעין יפה קריאה בספרי המקבים, ולכן הפסיקו להעתיק אותם. בשל העובדה שלא היו חלק מהתנ"ך, הם הלכו ונשתכחו ברבות השנים. אולם הם תורגמו ליוונית, ובזכות זה ניתן היה בימינו לתרגמם ולהוציאם לאור בעברית.
(בספר תמונה)
מטבע עתיק ועליו דמות אנטיוכוס
*225*
*225*
בשנת 167 לפני הספירה הודיע אנטיוכוס על הגזרות הבאות:
וישלח המלך ספרים (ספרים - מכתבים) ביד מלאכים אל ירושלים ואל ערי יהודה ללכת אחרי חוקים זרים לארץ.
ולהשבית (להשבית - להפסיק) עולות וזבח ונסך מן המקדש ולחלל שבתות וחגים ולטמא מקדש וקדושים
לבנות במות, והיכלות ופסילים ולזבוח חזירים ובהמות טמאות כדי שישכחו את התורה וימירו (ימירו - יחליפו) את כל החוקים.
וכל אשר לא יעשה כדבר המלך יומת.
וביום החמישה עשר בכסלו בשנת מאה ארבעים וחמש בנה המלך שיקוץ (שיקוץ - פסל) משומם על המזבח. ובערי יהודה סביב בנו במות.
ואת ספרי התורה אשר מצאו קרעו ושרפו באש.
וימיתו את הנשים אשר מלו את בניהן לפי הפקודה (הפקודה - פקודת המלך)
ספר המקבים א, פרק א
גזרות אנטיוכוס מכונות "גזרות שמד", כלומר חוקים שמטרתם להשמיד את היהדות. (יהודי שנשמע לגזרות השמד כונה משומד, משום שהשמיד את האמונה שבליבו ועזב אותה.) גזרות אלו היו האות לפרוץ מרד המקבים. רוב רובו של העם נשאר נאמן לדת ישראל והיה מוכן להילחם בהתלהבות ובנחישות נגד סכנת ההכחדה של היהדות.
(בספר איור)
1. אילו מגזרות אנטיוכוס נגעו לחיים הפרטיים של האנשים, ואילו מגזרותיו נגעו לבית המקדש? כתבו את הגזרות בשני טורים.
2. אילו מלכים אחרים, שכבר למדתם עליהם, גזרו גזרות שמד על היהודים?
3. א. מה ההבדל בין גזרות המן לגזרות אנטיוכוס?
ב. מדוע נוהגים לכנות גזרות אלה "גזרות שמד"?
4. קראו שנית בעמוד 222. במה שונה יחסו של אלכסנדר מוקדון ליהודים מיחסו של אנטיוכוס?
*226*
5. א. שערו מה "הרוויח" אלכסנדר מוקדון מהאופן שבו התייחס ליהודים.
ב. האם תוכלו להסביר מדוע החליט אנטיוכוס לגזור גזרות קשות על
היהודים?
6. א. אילו ספרים נוהגים לכנות בשם "ספרים חיצוניים"?
ב. מהי חשיבותו של "ספר המקבים" לעם ישראל?
7. מדוע היה חשוב לתרגם את ספר המקבים מיוונית לעברית?
8. כיצד החל תהליך ההתייוונות?
*226*
חלק מהיהודים שעמדו בקשרים עם הכובשים היוונים הושפעו מהתרבות ההלניסטית הזרה (תערובת של תרבות יוון ושל תרבות סוריה ומצרים). הם למדו את השפה היוונית, אימצו לעצמם שמות יווניים, התלבשו בסגנון יווני, סיגלו לעצמם את מנהגי היוונים, דיברו יוונית וקראו ספרות יוונית. הם ראו בתרבות היוונית - תרבות שראוי ללמוד ממנה. הם כונו בשם: "מתייוונים".
קבוצות שונות בירושלים, שנמנו עם המעמד הגבוה בחברה: כוהני המקדש, סוחרים אמידים ובעלי אדמות, ראו בהתייוונות דרך להשגת הטבות וזכויות מהשלטון הזר.
(לפי: "בימי יוון ורומא", מאת ברוריה בן דוד)
"ויצאו מישראל בימים ההם בני פריצים ויפתו רבים לאמור: נלך נא ונכרות
ברית עם הגויים אשר סביבנו, כי מאז נבדלנו מהם מצאונו רעות רבות.
וייטב הדבר בעיניהם.
וישא חן בעיני אנשים מקרב העם ויסעו אל המלך, ויתן להם רשיון לעשות כחוקי הגויים.
ויבנו גימנאסיון בירושלים כחוקות הגויים.
...ויעזבו ברית קודש, ויצמדו אל הגויים ויתמכרו לעשות הרע."
ספר המקבים א, פרק א, יא-יד
*227*
(בספר איור)
משווים בין שני מקורות מידע:
1. כיצד התחיל תהליך ההתייוונות לפי שני הקטעים בעמוד הקודם: הקטע מספר הלימוד והקטע מספר המקבים? כתבו בשני טורים.
2. א. כיצד מכנה מחבר ספר המקבים את המתייוונים? חפשו במילון את פירוש
המילה.
ב. מדוע משתמש מחבר הספר בפועל "ויתמכרו" בהקשר זה? היעזרו במילון.
3. במה מואשמים המתייוונים לפי ספר המקבים? כתבו בנקודות.
4. א. שערו לאיזו קבוצה בעם השתייך מחבר ספר המקבים.
ב. הסבירו על מה הסתמכתם בהשערתכם.
5. קראתם שני מקורות על תופעת ההתייוונות. כתבו במה נבדלים התיאורים המוצגים בהם.
6. אילו כתב יהודי מתייוון היה כותב את הקטע, כיצד היה מתאר את התופעה?
כתבו.
(בספר איור)
ירושלים בתקופת בית המקדש השני, צייר יבגני ברשקוב, איור מתוך הספר: "רחוב בירושלים"
*228*
*228*
במודיעין הונף נס המרד.
מודיעין היה כפר קטן מצפון-מערב לירושלים. מנהיג הכפר היה כהן זקן, ושמו מתתיהו החשמונאי. יום אחד, בשנת 167 לפני הספירה, הגיעו שליחי המלך אנטיוכוס אפיפנס לכפר, הציבו בו פסל והקימו לכבודו מזבח. שליח המלך דרש מן התושבים להקריב קורבן לאלים זרים ופנה אל מתתיהו:
"ראש ונכבד וגדול אתה בעיר הזאת... עתה קרב ראשון ועשה מצוות המלך, כאשר עשו כל העמים ואנשי יהודה הנשארים בירושלים... ואתה ובניך תכובדו
בכסף ובזהב ובמתנות רבות."
(מקבים א פרק ב, 19-17)
אך מתתיהו השיב לו:
"גם אם על העמים אשר בבית מלכות המלך שומעים לו... אני ובני ואחי נלך בברית אבותינו. חלילה לנו לעזוב תורה ומצוות. לדברי המלך לא נשמע."
(מקבים א פרק ב, 22-20)
מתתיהו כעס מאוד על יהודי שניגש להקריב קורבן כמצוות המלך, והרגו. בין היוונים לבין תושבי הכפר פרצה תגרה, ובמהלכה נהרג שליח המלך.
היה זה מעשה שאין ממנו חזרה, והוא מסמל את ראשית המרד ביוונים. מתתיהו החליט לעזוב את הכפר, להסתתר בהרים, ומשם להמשיך להילחם באויב. יחד איתו הלכו חמשת בניו. בהרים הצטרפו אל מתתיהו המתנגדים לשלטון היוונים ולמתייוונים. ממקום מחבואם החלו המורדים להתארגן למלחמה. הם השליטו את חוק התורה, הרסו את המזבחות שהוקמו לאלי יוון ומלו את הבנים שלא נימולו.
אחת ההחלטות הראשונות של מתתיהו היתה להתיר ליהודים להילחם בשבת, מפני שעד אז שבתו היהודים ממלחמה ביום זה, והיוונים ניצלו זאת פעם אחר פעם. מתתיהו עמד בראש המרד שנה אחת, עד ליום מותו. על פי צוואתו, כפי שמסופר בספר מקבים א' תפס את מקומו בנו השלישי, יהודה, המכונה "מקבי" (כנראה מלשון מקבת, כלומר פטיש).
*229*
המורדים מנצחים בהנהגת יהודה המקבי
צבאו של יהודה המקבי נחל הצלחות בשדה הקרב. היוונים התחילו להבין שגזרות הדת שהוטלו על היהודים היו טעות חמורה, והם החליטו לבטלן. אנטיוכוס שלח למועצת היהודים פקודת חנינה. נאמר בה שהמורדים יכולים לחזור לבתיהם ללא עונש ולחיות לפי חוקי היהדות. אך כמה דברים חשובים היו חסרים בפקודת החנינה: יהודה המקבי לא נזכר בה כלל, וחשוב יותר - לא נאמר בה דבר על טיהור המקדש ועל סילוק עבודת אלים זרים מהארץ.
יהודה לא היה מוכן לקבל זאת, והוא המשיך להילחם ביוונים. ואז, לפתע, מת אנטיוכוס אפיפנס בפרס. יהודה מיהר לנצל את שעת הכושר והשתלט על ירושלים. השנה היתה 164 לפני הספירה.
לוחמי יהודה מטהרים את המקדש
ירושלים נכבשה כולה בידי היהודים. נותר רק לכבוש את המצודה שבה ישבו חיילים יוונים. חלק מהלוחמים נשלחו לכבוש את המצודה, והשאר עלו למקדש. לעיניהם נגלה מחזה קשה: המקדש שומם והמזבח מחולל. אנשי יהודה החלו מיד לטהר את המקדש. הם הרסו את המזבח שחולל בקורבנות טמאים לאל זר, ובמקומו בנו מזבח חדש. הם הכינו כלים חדשים למקדש, במקום הכלים ששדד אנטיוכוס.
בכ"ה בכסלו, בדיוק שלוש שנים אחרי שאנטיוכוס הציב פסל במקדש, נחנך המקדש המטוהר. לציון המאורע נקבע מאז חג לדורות - חג החנוכה.
טיהור המקדש וחנוכת המזבח סימלו את סוף עידן גזרות הדת ואת שובה של העצמאות הדתית ליהודה. המדינה החשמונאית התקיימה משנת 167 עד לשנת 73 לפנה"ס, וחוק התורה חזר להיות חוק המדינה אך הארץ המשיכה להיות נתונה תחת שלטון מלכים מבית סלווקוס.
(בספר ציור)
ניצחון יהודה המקבי, פטר פול רובנס, צייר הולנדי, 1577-1649
*230*
(בספר ציור)
בחרו אחת משתי המשימות הבאות:
1. אילו התבקשתם להסביר לתייר לא יהודי על חג החנוכה, מה הייתם מספרים?
2. כתבו מכתב משמעון - ילד שחי בירושלים בתקופת המרד - אל סבו שגר באלכסנדריה שבמצרים. תארו את האירועים שהוא עד להם.
(בספר ציור)
קריאה ללא ניקוד עוצרת לעיתים את קריאתנו. אנחנו תוהים איך לקרוא את המילה במדויק ללא ניקוד.
מה עשו הבלשנים, כדי להקל את הקריאה? שימו לב לדוגמאות:
המקבילות המנוקדות של המילים ניצחת ו-ניצחון הן נצחת ו-נצחון,
המקבילות המנוקדות של המילים כתובת ו-בורג הן כתובת ו-ברג,
והמקבילות המנוקדות של המילים עובדה ו-כולם הן עבדה ו-כולם.
1. מה אפשר ללמוד מכך על התפקיד של האותיות וו ו-יוד שנוספו למילים שאינן מנוקדות?
2. הביאו מהקטע כמה דוגמאות של כתיב מלא.
3. כתבו את המשפט המנוקד מחדש בכתיב מלא:
הוא סיפר לי על הכלבה המתוקה שקיבל הבוקר במתנה מהוריו.
4. המילים שלהלן, כשהן מופיעות ללא ניקוד וללא כתיב מלא, כתובות בכתיב חסר והן עשויות להתפרש בשתי דרכים שונות.
הוסיפו את האותיות וו ויוד במקומות הנדרשים כדי לקבוע משמעות אחת למילה. למשל - ספר (את המטבעות) - סיפר (את הסיפור).
פסלת; בקר; רב; גדל; צפוי.
עורכים חידון
חלקו דף למשבצות גדולות. בכל משבצת כתבו שאלה על חנוכה (תוכלו לעשות זאת גם במחשב ולהוציא תדפיס). גזרו את המשבצות.
עתה, כשכל שאלה על פיסת נייר נפרדת, קפלו כל פתק כך שהשאלה לא תיראה. שימו את הפתקים המקופלים בכובע או בסלסילה קטנה.
כל משתתף יוציא פתק בעיניים עצומות, יפתח את הפתק ויענה על השאלה. תוכלו להחליף את השאלות שהכנתם בין הקבוצות ולהתחיל סיבוב חדש.
*231*
*231*
מפי הרב יוסף משאש ממרוקו
בימי רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע) חי בפאדובה שבאיטליה עשיר אוהב מצוות וטוב לב. מגרעת אחת היתה בו: כשלוה כסף לא אהב לפרוע את חובו במועד. תמיד היה דוחה את בעל החוב בלך ושוב, וכשכבר שילם, היה נותן טיפין טיפין. כחודש ימים לפני חנוכה בא אליו בעל חוב ותבע ממנו את חובו, אך האיש דחה אותו בלך ושוב. בעל החוב התחנן לפניו: "אני זקוק לכסף, ולך יש כסף רב. מדוע לא תפרע חובך?"
הדבר הגיע לאוזני ראב"ע, והוא ציווה על העשיר לשלם את חובו בבת אחת, ככתוב בתורה. אך העשיר לא שם ליבו לדברי ראב"ע ולא פרע את חובו.
כשבוע ימים לפני חג החנוכה פגש ראב"ע את העשיר אצל הצורף וראה אותו מזמין חנוכייה יקרה, משובצת אבנים יקרות. פנה ראב"ע אל העשיר: "יפה מאוד שאתה מחבב מצוות, אך בכסף של החנוכייה המהודרת אתה יכול לפרוע את כל חובותיך, וזו מצווה חשובה יותר." העשיר לא שם ליבו לדברי רבי אברהם והזמין את החנוכייה אצל הצורף. אמר ראב"ע: "אני מתפלל שהמלאך מחיבוב מצווה יילחם בך," ופנה לדרכו.
בערב חנוכה בא העשיר לצורף וביקש לקחת את החנוכייה. הצורף ביקש את התשלום המלא, אך העשיר ניסה לדחותו: "אשלם לך בעוד חודש." הצורף סירב להצעה, וכשלא קיבל תשלום לקח את החנוכייה המהודרת לביתו והדליק בה נר ראשון של חנוכה. העשיר לא רצה לוותר על החנוכייה, ולמחרת שילם לצורף את מחירה וייקחנה לביתו בשמחה. מילא העשיר את הגביעים שמן והכין פתילות, ובערב עמדו כל אנשי ביתו ליד החנוכייה היקרה, והוא החזיק בידו את השמש ויברך בקול רם את ברכות החנוכה, וכשרצה להבעיר את הפתילות, לא דלקו. ניסה פעמים אחדות, אך הדבר לא עלה בידו. ניסו גם בניו להדליק את החנוכייה ולא הצליחו. עננה כיסתה את פניו.
למחרת מיהר לביתו של סעדיה, רב העיר, וסיפר לו את אשר אירע לו ולחנוכייה שלא דלקה. הרב, שלא האמין למשמע אוזניו, הלך עם העשיר לביתו, ניסה להדליק גם הוא את החנוכייה ולא הצליח. החנוכייה לא דלקה. שאל הרב את העשיר: "ממי קנית את החנוכייה? האם לחש מישהו איזה לחש או כישוף בזמן הקנייה?"
ענה העשיר: "לפני הקנייה אמר לי רבי אברהם אבן עזרא משהו שלא הבינותי." שלח הרב להביא את ראב"ע, ויחד הלכו לבית העשיר. ניסה גם ראב"ע להדליק את החנוכייה ונכשל. אמר ראב"ע: "כנראה שתפילתי נתקבלה. מאחר שהייתי אצל הצורף כשהזמין את החנוכייה, וידעתי כי העשיר לא פרע את חובותיו, התפללתי שהמלאך (של חיבוב המצווה) יילחם בו. מאחר שתפילתי נתקבלה, הוא חייב עתה לקיים את מצוות התורה ולפרוע כל חובותיו."
העשיר הוכרח לסכם כל חובותיו, קרא לבעלי החוב ופרע את חובו במלוא. אז חזר והדליק את החנוכייה ברוב שמחה ופאר.
*232*
*232*
(בספר ציור)
כרזת יום העצמאות תשכ"ג
*233*
מה במדור?...
- ט"ו בשבט נחשב למועד תחילת האביב ומבשר את התחלת הפריחה והאביב. המשורר נתן אלתרמן משתף את הקוראים הצעירים בהרגשתו כשמתחילה הפריחה בשירו: "חג האילנות".
- אחד החגים שתוכנם ומנהגיהם במהלך הדורות הוא ט"ו בשבט. נקרא על כך בקטע המידע "ט"ו בשבט - גלגולו של חג".
לשון ושיח
- בשירו "חג האילנות" מרבה המשורר להשתמש בסימן קריאה. נבדוק כיצד משרת סימן הקריאה את האווירה בשיר, וכיצד הוא מסייע בקריאה בהנגנה מתאימה.
(בספר תמונה)
חג לאילנות וחג ייסוד הכנסת
*234*
*234*
ראו שנה וגם שפטוה -
מי יפה בה באביב?!
אם אחד ישאל "מדוע?"
מנ נאמר ומה נשיב?
"בן אדם
שימה לב!
העולם מלבלב...
ציץ פיתח,
ניב הניב,
אור ניתך,
זה אביב!"
ועל כן הנה יצאנו
מן הבית אל הרחוב
להגיד: אביב שלנו,
אביבנו הטוב-טוב,
ואיככה,
איך נגמול
על ידך על הכל?
קול התור,
תור הצחוק,
צחוק האור
המתוק...
האביב שמע ויט את
פיו אלינו וילאט:
"זה היום לי יום הולדת,
חמישה עשר בשבט!
בבקעה
ובהר
חגיגה
תסודר! קומו-קום,
בואו בוא,
כל היקום יהי פה!"
קול שירה,
המון רוקע,
האביב צוהל כולו -
הוא יודע, הוא יודע מה הבאנו
בשבילו.
כל אחד
ירק שתיל
למתת
לו יוביל.
הוי, אביב,
טוב השי?"
הוא משיב: "בודאי!"
*235*
(בספר תמונה)
1. קראו שנית את הבית הראשון בשיר. על איזו שאלה מנסה הדובר לענות?
2. א. קראו שנית את הבית השני. כיצד משיב הדובר על השאלה?
ב. בבית השני כתוב:
קול התור
תור הצחוק
מה פירוש המילה "תור" בכל שורה?
3. מה מוסיפים הבית השלישי והרביעי על הכתוב בבית השני?
4. העתיקו את השורות שיש בהן האנשה של האביב.
5. מצאו את השורה שבה המשורר מסיים את המשפט בשלוש נקודות. שערו, למה הוא מתכוון בכך?
6. המשורר מרבה להשתמש בסימן קריאה. מצאו משפטים כאלה בשיר והסבירו, מהו הרגש שסימן הקריאה מדגיש? (ראו עמוד 112).
7. מהי האווירה בשיר? הסבירו על אילו שורות בשיר הסתמכתם בתשובתכם?
(בספר תמונה)
בחרו לבטא את האווירה בשיר באחת הדרכים שלהלן לפי בחירתכם: קריאה בלוויית ריקוד, תנועה, נגינה או עבודת קולאז'.
(בספר תמונה)
*236*
*236*
אבותינו היו עובדי אדמה וקרובים לטבע ולנוף. הם התפרנסו מפרי האדמה ומגידול צאן. הם שמו לב שהצומח והחי בארצנו מתעוררים באמצע חודש שבט, והעצים מתחילים לפרוח וללבלב. משום כך החליטו חז"ל (חכמינו זכרונם לברכה) לקבוע את ט"ו בשבט כ"ראש השנה לאילן". הכוונה לא היתה לקבוע חג אלא לציין תאריך בלוח השנה החקלאית. התורה ציוותה על בני ישראל לתת מעשר מפירות העצים של אותה שנה לכוהנים וללוויים, שעבודתם היתה בבית המקדש ולא היה להם מקור פרנסה. כיוון שחל איסור לתת את המעשר מהפירות של השנה שעברה עבור המעשר של השנה החדשה, היה צורך לקבוע תאריך שבו התחילה שנת המס לתשלום מעשר מפירות האילן.
בארצות הגולה השתנה אופיו של ט"ו בשבט. בין היהודים התפשט המנהג לערוך ביום זה שולחן חגיגי ולאכול מפירות הארץ, לשתות יין מארץ ישראל, לקרוא פסוקים מהתורה ולספר מדרשים שעניינם עצים. כך הביעו היהודים את הקשר העמוק ואת הגעגועים העזים שהרגישו כלפי ארץ ישראל. לפני כארבע מאות שנה, בעיר צפת, הנהיגו טקס חדש: "סדר ליל ט"ו בשבט". אנשי צפת הסבו לשולחן חג וקראו פרקים מהמקורות היהודיים העוסקים בפירות, שתו ארבע כוסות יין וחיברו תפילה מיוחדת לחג. במהלך השנים נשכח מנהג זה, ורק מעטים מקיימים אותו בימינו.
ב-1892, כאשר הגיעו ראשוני החלוצים לארץ ישראל, הארץ היתה צחיחה. לא היו בה יערות, לא גינות נוי ולא צל. ב-1908 יצאו ילדי ישראל ומוריהם בפעם הראשונה אל הטבע, ובטקסים חגיגיים נטעו עצים כדי לעזור במלאכת ייעור הארץ. כך התחילה מסורת חדשה, ונוסף לט"ו בשבט השם: "חג הנטיעות". ט"ו בשבט הוא גם יום הולדתה של הכנסת. בתאריך זה בשנת 1949 נערכה הישיבה הראשונה של הכנסת בירושלים.
כיום, במדינת ישראל, הפרחת השממה, אהבת הארץ, קשר לאדמה והגנת הטבע באים לידי ביטוי בנטיעות, באכילת פירות מתוקים ובטיולים בטבע. ט"ו בשבט הוכרז כ"יום שמירת הטבע".
(מעובד מתוך: ספר המועדים)
*237*
(בספר תמונה)
1. מהי משמעות המילה "גלגול" בכותרת הקטע שקראנו? העתיקו למחברת את הפירוש המתאים לכותרת הקטע:
א. הזזות משהו (לרוב עגול) כדי שיסתובב סביב עצמו.
ב. תנועה שבה מישהו או משהו מתגלגל סביב עצמו.
ג. שלב במחזור החיים של בעל חיים (למשל מזחל לגולם).
ד. שלבי ההתפתחות מתקופה לתקופה.
2. מהם השלבים השונים של התפתחות החג? כתבו כל שלב במשפט אחד במחברתכם:
א. תחילה...
ב. בארצות הגולה...
ג. לפני כ-400 שנים...
ד. לפני כ-100 שנים...
ה. בימינו...
3. היזכרו בחגים נוספים שנוספו להם מנהגים ודינים במהלך הדורות, וספרו.
(בספר תמונה)
השקדייה פורחת
*238*
*238*
(בספר איורים - היעזר במורה)
"ומשלוח מנות איש לרעהו"
(מתוך: מגילת אסתר)
*239*
מה במדור?...
- פורים הוא חג שכולו שמחה. על הסיבות לקביעת החג נקרא במובאה מתוך "מגילת אסתר".
- נקרא מובאה מתוך הספר: "משנה תורה" שכתב הרמב"ם שהיה אחד מגדולי חכמי ישראל, ולמד על המשמעות החברתית שיש לפורים.
- נקרא את הסיפור "נורית נקמה בפורים" מאת יפרח חביב. הסיפור מתרחש בחג הפורים בימינו. נחשוב כיצד הוא קשור לרעיון "ונהפוך הוא".
לשון ושיח
- נתנסה בכתיבת הסיפור מנקודת המבט של אחת מהדמויות.
- נחזור ונתרגל את ו' ההיפוך.
*240*
*240*
תמיד ממש לכבוד פורים
גם השמים מתאפרים
ובין יוד גימל לטית וו
מופיע בשמים עב.
הוא מתהלך לו שם שתוי,
כמו שכח את העיתוי,
וצועקים לו מסביב:
"עצור, חביבי, פה אביב!
(בספר איורים - היעזר במורה)
פה יש קוסמים ושודדים,
פה נערות כבר מטיילות
בתחפושות כה קלילות!"
אך הענן שיכור כלוט,
גם הוא רוצה קצת לבלות.
לו לא אכפת מה שאומרים,
גם הוא חוגג את חג פורים,
ועם הרוח השיכור
מביא עימו משב של קור
אולי צריך פשוט מאוד
את השמים להטעות
על הענן להערים
שלא ידע מתי פורים
- גם השנה - כל-כך חבל
שוב נהרס הקרנבל
כי האביב שינה פניו
והתחפש פתאום לסתיו.
*241*
*241*
במגילת אסתר נאמר:
"ויכתוב מרדכי את-הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל-מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים, לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר ואת יום חמישה עשר בו בכל שנה ושנה: כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום-טוב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים."
(מגילת אסתר ט, פסוקים 20-22)
(בספר איורים - היעזר במורה)
לפי הכתוב:
1. מהו תאריך החג?
2. מי ציווה על קיום החג?
3. מדוע חוגגים?
4. מהן מצוות החג?
(בספר איורים - היעזר במורה)
1. מצאו זוגות מילים מנוגדות בקטע.
2. כתבו מילה נרדפת (מקבילה) למילה אביונים.
(בספר איורים - היעזר במורה)
כבר למדנו על ו' ההיפוך במדור "והבאתי אתכם אל אדמתכם", עמוד 128 בספר.
השלימו לפי הקטע ממגילת אסתר:
בשפת התנ"ך, בשפת ימינו
1. ויכתוב, --
2. וישלח, שלח
3. ותלד, --
4. --, הוסיף
5. -- הלכו
*242*
*242*
"מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים.
אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כרסו..."
(מתוך: משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה)
(בספר איורים - היעזר במורה)
1. בקטע שלפניכם נזכרות שלוש מצוות לפורים. מהן?
2. מהי המצווה החשובה ביותר בפורים, על פי הרמב"ם?
3. א. אילו קבוצות של אנשים נזכרות בקטע?
ב. מה משותף לכל הקבוצות הללו?
4. התאימו כותרת לכל איור. השתמשו בשפתו של הרמב"ם.
(בספר איורים - היעזר במורה)
5. הרמב"ם השתמש בשני צירופי לשון: "שמחת מצווה" ו"שמחת כרסו" - הסבירו אותם.
*243*
*243*
בילדותנו, נהוג היה בינינו להתאסף בחג הפורים במגרש הציבורי של הכפר, כדי לבחור במסכות הטובות ביותר, לאחר טקס שבו היינו בוחרים מקירבנו את קבוצת התחפושות בעלת הרעיון המשותף המוצלח ביותר, ומשגרים אותה בין בתי הספר כדי להביא לנו את "משלוח המנות" של המושבניקים. שנה שנה נתחלפה הקבוצה; פעם היו אלה שודדי ים, פעם - פיות, פעם אינדיאנים, ופעם שוטרים. בלכתם מבית לבית היינו ממתינים להם בירכתי מגרש המשחקים שלנו, ובשובם - היינו עטים על השלל: תופינים ורקיקים ואוזני המן שונים ומשונים, כידן הטובה של אימותינו. ובשעה שמסובים היינו אל סעודת פורים זו - היתה קרבה ובאה נורית הקטנה אל החבורה. קטנה היתה נורית ומנומשת, תמיד פרועה ותסרוקתה איומה. אך דווקא משום שהיתה כרחלה אילמת המובלת לגז, התעללנו בה, ויותר מכולנו הפליא תעלוליו בה - אביתר, ראש חבורת הילדים. נדמה היה לנו שפעם הלשינה עליו בבית הספר, ומאז הוא נוטר לה טינה, אף כי נתגלה והוכח שלא ידה היתה במעל. לא פעם ולא פעמיים קרע לה את התחפושות בפורים, ולא הועילו דברי הכיבושין של מורינו והורינו. כך נמשך הדבר שנים אחדות, עד שבא יום הפורים הגדול.
אותו יום פורים קודר היה וסגרירי. גשם אמנם לא ירד, אך רוחנו עגומה היתה, גם התחפושות לא היו מוצלחות ביותר, ואף כי שודדי הים ירו באקדחי פקקים והשוטרים באקדחי "קפצונים", והאינדיאנים בחיצים ובקשתות, והסעודה הפורימית נערכה כהלכתה - היתה נפשנו ריקה וריקנית. היה זה חג אפור וחסר טעם, ולא היה לנו חשק להמשיך בו.
ישבנו אפוא משמימים בירכתי מגרש המשחקים כדרכנו, ובעוד בלענו בפינו, ופירורי אוזני המן וגרגירי הפרג שבהם מתפזרים על תחפושותינו המקומטות, התחלנו לחוש כי אם לא יקרה דבר היוצא מגדר הרגיל - נתפזר לנו איש לעברו, וחסל סדר פורים. "חבריה, ואיפה נורית?" נשמע לפתע קולה של תמי. "ולמה תבוא?" צייצה נירה הקטנטונת. "הרי בין כה קורעים לה כאן את התחפושות."
"שקט!" גער בה שודד ים אחד, שתום עין וחגור זוג אקדחים, שלא היה אלא אביתר. "השנה נורית היא זרש, אשת המן, ואנחנו מחכים לה כאן עד שתבוא. אם תבוא - נתלה אותה על עץ. ואם תפטפטי את, נירה, יותר מדי, תהיי את המן." הפעם התחלנו כולנו להתרגז. פתאום נתחשק לנו שתופיע, שתבוא - ותהיה זרש. הרי אי אפשר תמיד לחוג אותו פורים עם אותם הפנים ואותן התחפושות. צריך למצוא משהו חדש בכל שנה.
"חבריה, הביטו!" נשמעה לפתע קריאתה של תמי.
הפנינו מבטינו לפאת מערב, ושם, ליד שער הכדורגל של מגרש המשחקים, צצה מין דמות משונה - ספק דחליל, ספק ליצן. עודנו לוטשים עינינו - וקול משונה עוד יותר בקע מתוך הדמות.
*244*
"אביתר! אב-י-תררר!"
"נדמה לי שזאת נורית," אמר אביתר. "אני אלך ואראה. חכו לי פה."
הוא הלך לעבר ה"דחליל", ואנחנו ישבנו ופיטפטנו לנו. תיארנו לעצמנו כי נורית התחפשה השנה לדחליל, והריהי עומדת מרחוק, כמתגרה באביתר, ואם אך יופיע - תימלט. "גם כן פחדנית," ליגלגה תמי.
עברו חמש-עשרה דקות, ואביתר טרם בא. הבטנו לעבר הדחליל והוא עדיין ניצב שם, אף כי נדמה לנו שזז מעט. "מישהו ראה שם קודם את הדחליל?" שאלתי. "לא," ענה לי שייקה, "פתאום צץ." "מה פירוש פתאום?" "מתוך האדמה, טמבל, 'תה לא מבין?" "נכון, מתוך האדמה," נשמע קולו של אפריקני אחד, שלא היה אלא דני השמן. "שטויות, יצאתם מדעתכם?!" קרא דובה'לה, ידידו של אביתר, "אתם, כולכם מבולבלים, בואו, נראה מה זה שם, ודי."
"לא צריך ללכת," צייץ קול משונה בינינו, והפעם צץ לו, כמתחת לאדמה, אביתר עם שני אקדחיו וניצב בתוכנו. קול מוזר היה לו, לאביתר, והמסכה היתה הדוקה לפניו, ומטפחתו האדומה מקומטת יותר מכפי שראינוה.
"מה קרה, אביתר?" שאל דובה'לה, מודאג ומוטרד.
אביתר רמז באקדחיו לעבר הדחליל וצייץ: "שם - נורית! בואו! נלך להרביץ!" והוא רץ ראשון לעבר הדחליל, וכולנו אחריו בחדווה, בשמחה ובתרועת ששון. אכן, נורית היא, נורית ולא אחרת, שהתחפשה לדחליל. הפעם נעלה אותה על ראש התורן של אוניית השודדים שלנו, את המלשינה הזאת! הפעם תדע את עוצם ידנו. הפורים לא יהיה משעמם עוד. הנה היא, נורית, לבושה שקים וקרעי בגדים, ומצנפת דחליל משונה לראשה. בגדים בלים אלה לא יהיו לה למגן, תהיה שכבתם עבה כאשר תהיה.
חבוט בה, חבוט! אחת, שתיים, שלוש...
התרנו את שקי הדחליל, השלכנו את מעיליו ופרמנו את סרטיו וקישוריו, ואת תסבוכת חוטי הברזל שלפפה אותה, והנה - לתדהמתנו הנוראה מצאנו בפנים, קשור לעמוד, את אביתר! אביתר בכבודו ובעצמו, חבוט ומרוט וסרוט, בוכה ומתייפח - אביתר הגדול, ראש החבורה... באותה שעה השליך "אביתר" שודד הים את המסכה מעל פניו ואת המטפחת האדומה, ולנגד עינינו נגלה פרצופה השחור משחור של נורית, וטור שיניים נחשף לעברנו, לגלגניות עד אין קץ...
סוף דבר
מה אוסיף ומה אומר? פורים כזה לא היה, ואולי אף לא יהיה לעולם. לא אבוא לתאר כל אשר אירע באותו ערב בכפר וכיצד דיברנו על המאורע ימים ולילות וחודשים ושנים. רק קיצורו של עניין אספר לכם, ידידי, ובזה אסתפק.
במשך שנה שלמה תיכננה נורית תחבולה נאה, שאיש לא היה מעלה על דעתו. חפרה בדמדומי בין הערביים שוחה קטנה. היא השכילה להצניע היטב את השוחה, וסמוך
*245*
(בספר תמונה)
כאשר רצנו לעבר הדחליל, התייצבה ברגליים פשוקות על שוחתו, לבל ניפול לתוכה, ובהיותנו חובטים בכל כוחנו באביתר, סייענו לנקום את נקמתה... אכן בת חיל היא נורית! מאז אותו יום נעשתה דברית לילדי הכפר וראשונה לכל מבצע. ואילו נושא כליה הנאמן אינו אלא אביתר, המוליך את נורית לכל מקום, כהמן בשעתו, להבדיל, המוליך את מרדכי וקורא: "ככה ייעשה לאיש, אשר המלך חפץ ביקרו".
*246*
(בספר תמונה)
1. סיפורנו הוא סיפור שיכול להתרחש במציאות; ענו לפי פסקת הפתיחה (ההיצג):
א. מה זמן ההתרחשות?
ב. מהו מקום ההתרחשות?
ג. מיהן הדמויות?
ד. למדנו שאירוע מאתחל הוא אירוע שממנו ואילך -מתפתחת עלילת הסיפור.
עיינו בפסקה הראשונה. מהו האירוע המאתחל של הסיפור?
2. האירועים בסיפור אינם מסופרים לפי הסדר שהם קרו. לדוגמה, על ההכנות המוקדמות שעשתה נורית כדי לנקום באביתר, נודע לנו רק בסופו של הסיפור. סדרו את האירועים בסיפור לפי זמן התרחשותם (מה קודם ומה אחר כך). התחילו כך: אביתר חושד בנורית שהלשינה עליו בבית הספר.
3. בסיפור אנחנו נפגשים בדעות שונות על נורית.
א. מה דעתו של אביתר על נורית?
ב. מה דעותיהם של ילדי החבורה?
ג. במה הן שונות מדעתה של נורית?
4. האם אפשר היה לפתור את המצב ביו נורית ואביתר באופן אחר?
הציעו והסבירו.
5. א. השלימו את המשפטים:
בסיפור מתהפך הגלגל:
נורית החלשה הופכת ל--
אביתר המנהיג הופך ל--
ב. גם במגילת אסתר מתרחשים היפוכים.
בתחילת המגילה היה להמן תפקיד רם בחצר המלך, ובהמשך...
התוכנית היתה להרוג את היהודים ובמקום זה...
(בספר תמונה)
בחרו אחד מהנושאים האלה:
1. א. מה דעתכם, האם ענישה בדרך של נקמה משיגה את מטרתה?
ב. מהן הסכנות בנקמה?
2. האם נכון לומר שמחבר הסיפור השתמש בדגם שבו נכתבה מגילה אסתר?
הסבירו.
*247*
(בספר תמונה)
עלילת הסיפור מסופרת מנקודת מבטם של בני החבורה. כתבו את הסיפור בגוף ראשון מפי נורית.
(בספר תמונה)
1. דימוי הוא ציור לשוני שהמספר נעזר בו, כדי לומר לנו משהו על הדמות. בתחילת הסיפור מדמה המספר את נורית לכבשה צעירה שמובילים אותה לגזיזת צמרה.
א. מצאו את המשפט שבו משובץ הביטוי והעתיקו אותו.
ב. מה אתם לומדים על נורית מהציור הלשוני הזה?
2. בסיפור כתוב: "ולא הועילו דברי הכיבושין של מורינו והורינו".
במילון "לשון ראשון" מאת איתן אבניאון כתוב:
דברי הכיבושין - דברי מוסר שיש בהם לכבוש את הלב ולהשפיע עליו לחזור בו מדרכו הרעה.
כתבו מקרה קצר שבו פנו אל מישהו או מישהי בדברי כיבושין והשתמשו בניב הזה.
*248*
*248*
"למען תזכור את-יום צאתך מארץ מצרים, כל ימי חייך"
(דברים טז, 3)
(בספר תמונה)
קערת פסח. טרזין 1944
*249*
מה במדור?...
- מדוע אנו מקיימים את חג הפסח? נקרא על כך בקטע מן התורה. מהי חובת האב לילדיו בחג הפסח? מדוע מוטלת עליו חובה זו? נקרא על כך בקטע מן ההגדה.
- חג הפסח הוא החג שבו אנחנו נדרשים לחוות כל פעם מחדש את חוויית היציאה מעבדות לחרות. כיצד מקיימים מצווה זו? נלמד זאת מתוך המובאות מהמקורות היהודיים.
- גם במצבים קשים, במחנות הריכוז בשואה, ואפילו בשבי הסורים, חיפשו יהודים דרכים לקיים את מצוות חג הפסח. נקרא את עדותו של פיני נחמני שגם בתנאי שבי הצליחו הוא וחבריו לקיים את חג הפסח.
- בהתחלת ה''סדר" נוהגים להזמין "כל דכפין" - כל מי שסובל, בודד, ואין לו עם מי לחגוג, להצטרף לביתנו לסדר הפסח.
- הסיפור "במה עלינו לדקדק" שנקרא הוא סיפור חסידי המפנה את תשומת ליבנו לחלשים בחברה.
(בספר תמונה)
כוס אליהו לפסח, מגרמניה 1900
*250*
*250*
כתוב בספר דברים פרק טז, פסוקים 1-3
"שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוהיך, כי בחודש האביב
הוציאך יהוה אלוהיך ממצרים לילה.
"וזבחת פסח לה' אלוהיך צאן ובקר במקום אשר-יבחר יהוה לשכן שמו שם.
"לא-תאכל עליו חמץ. שבעת ימים תאכל-עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את-יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך."
מן ההגדה
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר:
'והיגדת לבנך ביום ההוא לאמור, בעבור זה עשה יי לי בצאתי ממצרים.'
לא את אבותינו בלבד גאל הקדוש ברוך הוא, אלא אף אותנו גאל עמהם, שנאמר: 'ואותנו הוציא משם, למען הביא אותנו, לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו.'"
*251*
*251*
ביום חמישי, 2 באפריל 1970, הופל מטוס פאנטום ישראלי מעל פרברי דמשק. שני אנשי הצוות הספיקו לצנוח לפני שהמטוס התפרק באוויר. היו אלה שני השבויים הישראלים הראשונים שנפלו לידי הסורים מאז מלחמת ששת הימים. אחד השבויים, פיני נחמני, כתב בחשאי יומן אישי במשך שלוש שנות השבי בכלא אל-מאזה בדמשק. היומן נכתב על גבי קרעי נייר טואלט ונייר עטיפה -
כ-300 עמודים בסך הכול... ארבע פעמים חגג את ליל הסדר בתא כלאו. על ליל הסדר השני כתב ביומנו כך:
הנה עבר הפסח, החג הלאומי בה"א הידיעה של עמנו. ואנחנו בין הבודדים שנמנע מהם לחוג אותו עם בני ביתנו. את אווירת החג אצלנו קשה לתאר: מבעוד בוקר עשינו ניקוי יסודי בתא, ניקוי שלא נעשה עדיין לרצפת הבטון של תאנו. על חתיכת קרטון ציירנו את צלחת הסדר, כאשר במרכזה מגן-דוד, שבכל אחד מקצותיו מקום למצרכי הצלחת. אחר הצהריים הצלחנו לארגן שטיפה עצמית, במים צוננים כקרח, ואחריה לבשנו את בגדי החג שהכניסו אותנו למתח ולציפייה לערב כי ירד.
אלה היו השעות הקשות של חשבון הנפש, של זיכרונות האסיר השבוי, הגואים והפורצים עד מחנק. לחשוב על הבית, לנסות ולחוש את האוויר הספוג ריח ואווירת חג של שעות בין הערביים. להרגיש על בשרך את האוויר החגיגי והקריר הגולש מההרים אל העמק, כמו עוטף את יוקנעם במעטה של קדושת חג. לדעת שכל בית ישראל בלבן, שילדיך ומשפחתך מחכים ומצפים, ואתה עדיין כאן, מתהפך חסר אונים מצד לצד על המזרן המסריח, והזמן זוחל לאט, כמו נצמד הוא למקצב שקבע לעצמו.
שתי הגדות של פסח ופירורי המצות שהגיעו מהרב הראשי של ציריך נתנו הרגשה של סדר פסח אמיתי.
הסדר שטף וקלח. כשבועז, הצעיר בינינו, כמעט ילד, שר את הקושיות, דמעות עלו בגרוני. אך אלו היו שניות של היסחפות, משום שמיד באה שירה מתרוננת. המחזה היה כל כך מוזר. במדינה אויבת, בבית הכלא השמור ביותר, יושבים שלושה ישראלים שבויי מלחמת חירות וחוגגים בשירה את חג חירות הדורות.
בעוד אנו חוגגים את הסדר וקוראים בקול את ההגדה, הופיעו השומרים ודרשו מאיתנו לחדול ממעשינו. בתא הסמוך היה כלוא הנשיא המודח של סוריה, נור אל-דין אתאסי, האיש שכלא אותנו וקבע ש"הטייסים הישראלים יזקינו בכלא הסורי!" ושעכשיו (אחרי שחאפז אל-אסאד הדיח אותו בהפיכה צבאית) היה איתנו באותה סירה. נראה ששירתנו הפריעה לו, והוא ביקש מהסוהרים שישתיקו אותנו. אנחנו בכל מקרה, סירבנו להפסיק, גם כשאיימו עלינו שישליכו אותנו לצינוק כעונש על הרעש שאנחנו עושים. אבל את רעש החירות לא יכול להשתיק גם האיום בבידוד בצינוק הנורא.
*252*
אנחנו סיימנו את ההגדה בשירת "חד גדיא", והמשכנו בשירה ישראלית אמיתית וחמה - "ירושלים של זהב", "שנינו מאותו הכפר" ועוד שירים שדבר אין להם עם הפסח - הכול כדי למשוך את החגיגה עמוק אל תוך הלילה ולנקום את נקמתנו הקטנה...
מעולם לא השתתפתי בסדר פסח ארוך כל כך. צריכים היינו ליפול בשבי כדי לקיים את אשר נאמר ב"הגדה" - "והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה..."
(מתוך: הלילה הזה - הגדה ישראלית, מישאל ונעם ציון)
(בספר תמונה)
1. א. לפי מה אפשר לדעת שתנאי השבי היו קשים?
ב. כיצד השתדלו שהסדר יהיה כהלכתו?
2. כיצד קיימו השבויים את שנאמר בהגדה: "והיו מספרים כל הלילה ביציאת מצרים"?
3. אם הייתם פוגשים את פיני, מה הייתם שואלים אותו? מה הייתם אומרים לו?
4. מדוע חשוב היה לשבויים הישראלים לחוג את הפסח?
*253*
*253*
הרב ישראל סלנטר (הרב ישראל סלנטר - מייסד תנועת המוסר, ליטא, המאה התשע-עשרה.) היה נוהג, כמו רבנים רבים אחרים, להשגיח בעצמו על הפועלים ועל הפועלות שהיו מכינים את המצות בעיר מגוריו. הוא היה נוכח בשעת הלישה ובשעת האפייה, בודק שהכול מתנהל לפי ההלכה, על כל פרטיה ודקדוקיה. שנה אחת חלה הרב ישראל בערב הפסח, ולא יכול היה ללכת בעצמו למאפייה. שלח את תלמידיו במקומו. לפני שהלכו למאפייה שאלו אותו:
"ילמדנו רבנו, באיזה דברים עלינו להיות זהירים ביותר ולדקדק באפיית המצות?" השיב הרב ישראל: "הוו זהירים ביותר באישה שלשה את העיסה במאפייה - שלא לגעור בה ולא לגרום לה צער. ענייה זו - אלמנה היא."
(מתוך: הלילה הזה - הגדה ישראלית, מישאל ונעם ציון)
(בספר תמונה)
(בספר צילום)
מצות
*254*
*254*
(בספר תמונה)
*255*
מה במדור?...
- ביום השואה מזכירים את הסבל הבלתי יתואר של היהודים בשואה. מזכירים גם את גבורת ההתנגדות לכובש הנאצי בארצות אירופה. במדור תמצאו מבט על חיי ילדים בשואה כפי שמשתקף בסיפור "מרים אמא קטנה" מאת פרדריקה מזיא, ובסיפור "אולי גם בשבילך כוכב, אדוני?" שמספר על אות הקלון, הטלאי הצהוב, שהיהודים נדרשו להצמיד לשרוול או לדש הבגד.
- על הרגשתם ועל מחשבותיהם של הילדים שצוו לשאת את הטלאי, תקראו בקטעי יומנים שכתבו.
- על מלחמתם של בודדים וקבוצות בכובש הנאצי תקראו במאמר "הפרטיזנים לחמו נגד הכיבוש הנאצי". גם הכתבה מאת שגיא כהן "חיי פרטיזן יהודי" עוסקת בנושא. נלמד את "המנון הפרטיזנים" מאת הירש גליק.
(בספר תמונה)
אנדרטת זיכרון ללוחמי גטו ורשה ביד ושם
*256*
הנאצים חוקקו את החוק שלהלן, בכל מדינה שכבשו.
*256*
חוק סימון יהודים באזור הכיבוש הגרמני
כל היהודים והיהודיות, השוהים באזור הכיבוש ועברו את שנתם העשירית, חייבים, החל ב-1 בדצמבר 1939, לשאת על השרוול הימני של הלבוש ובבגד העליון סרט לבן עם מגן דוד ברוחב של לפחות 10 ס"מ.
את הסרטים הללו חייבים היהודים והיהודיות להשיג בעצמם ולסמנם בסימן ההיכר האמור. כל העובר על הוראה זו ייענש במאסר.
*257*
*257*
נאמר כי שמה היה מרים. את שמה הנכון איני זוכרת עוד. כי הרבה שנים עברו מאז ראיתיה. ואולי נקרא לה מרים גם מטעם זה ששם אחיה הקטן היה משה (זאת אני זוכרת בוודאי!). ובכן, משה ומרים, אח ואחות. כמשה שמסופר עליו בתורה כי הוא הוציא את עם ישראל משבי מצרים, ובצאתם יצאה מרים, אחותו של משה, בתופים ובמחולות לפני המחנה.
ודאי זוכרים אתם גם זאת מסיפורי המקרא, שבימים ההם, כאשר היהודים התגוררו במצרים, גזר עליהם פרעה, מלך המצרים, כל מיני גזרות רעות. ולבסוף ציווה כי כל בן זכר יהודי אשר ייוולד יושלך למי היאור הגדול של מצרים. והנה, כאשר נולד משה רבנו, הסתירה אותו אמו כמה חודשים מעין השוטרים המצרים. וכאשר גדל מאוד, והיא לא יכלה עוד להסתירו, לקחה האם תיבת גומא וציפתה אותה בזפת ושמה את התיבה בסוף אשר על שפת היאור. מה עשתה מרים, אחותו של משה התינוק? עמדה גם היא על שפת היאור, אך מרחוק: לראות מה ייעשה לאחיה. וכשראתה כי בת פרעה באה לרחוץ ביאור, נתקרבה אליה ודיברה על ליבה לקחת את הילד עימה ולגדלו בביתה, וכך הצילה את אחיה ממוות.
כל זה קרה למשה ולמרים שבתורה. ועתה אספר אני לכם על מרים ומשה שלי.
גם אלה הילדים חיו בימים קשים לעם ישראל. באחת המדינות הגדולות, בגרמניה, תפס את השלטון איש רע ואכזר. וגם הוא, כפרעה המצרי, רצה להשמיד את כל היהודים. הוא הקים לו צבא גדול, מאומן היטב, שמילא בחריצות את פקודות השליט. ואז יצא הצבא, בפקודת אדונו, לכבוש ארצות אחרות, ובכל מקום שנכנס אליו הצבא, בכל הערים והעיירות הנכבשות, היו החיילים מתפרצים לבתים ומוציאים את היהודים מתוכם, מכנסים את כולם למקום אחד, וכאן היו יורים בהם וממיתים את כולם.
אימה נפלה אז על היהודים במדינת פולין, שנכבשה על ידי הגרמנים. בצערם הרב התפללו לאלוהים לישועה. הם גם ניסו לבוא בדברים עם שכניהם הגויים וביקשו להסתתר אצלם. אבל גם כאשר לב הגויים לא היה קשה כל כך, לא רצו להסתכן, כי הגרמנים היו עונשים כל מי שהסתיר יהודים. וכך היו היהודים עזובים לנפשם, שרויים בפחד יומם ולילה, ללא מקום להסתתר בו ולברוח אליו.
באחת העיירות האלה גרו ההורים של מרים ומשה. כמה פעמים הצליחו הם וילדיהם להינצל מפני החיילים הגרמנים, והיו מסתתרים במרתף שבביתם. אך הנה, פעם אחת קרה הדבר, שהחיילים נכנסו לעיירה פתאום בחשכת-הלילה, והיהודים לא הרגישו כלל בבואם ולא הספיקו להתחבא בעוד זמן. לפתע התפרצו הגרמנים לבתים, הוציאו את היהודים ממיטותיהם, וכפי שעמדו - בכותנות ובפיז'מות - גירשו אותם לשדה.
*258*
אמא של מרים הספיקה להלביש לה מעיל, כדי שלא תסבול מן הקור ששרר בלילה ההוא. גם את משה הקטן, תינוק בן חצי שנה, תפסה מהר והוציאה אותו ממיטתו, עטוף בשמיכה שהיה מכוסה בה.
החיילים הריצו אותם מהר-מהר, עד שהגיעו למגרש גדול שליד היער. מיד ראו היהודים כי המגרש נשמר על ידי גרמנים רבים, ובידי כולם רובים ומקלעים, וברור היה כי הם מתכוננים להרוג את כל היהודים שהובאו לכאן. אמא של מרים משכה אליה את בתה הקטנה ולחשה לה: "מירי, בתי! קחי את משה ותנסי לברוח עימו. את קטנה, ואולי לא ירגישו בך בחושך... תשמרי על אחיך, ואלוהים יהיה בעזרך... רוצי, בתי, היער קרוב והוא יסתיר אותך... אולי תפגשי אנשים טובים, שירחמו על יתומים ויעזרו לך... רוצי, בתי הקטנה!"
לקחה מרים מידי אמה את משה והתחילה לרוץ. קשה היה לה. השמיכה של משה הכבידה עליה. אך היא אימצה את אחיה הפעוט אל ליבה ורצה ככל אשר יכלה. הנה כבר קרוב היער... עוד קצת... רק עוד רגע עליה לרוץ, והעצים הגדולים יסתירו אותה... מאחוריה שמעה יריות. ורועדת מפחד הוסיפה לרוץ מהר, מהר... היא לא הרגישה באבן המוטלת על דרכה, נתקלה בה ונפלה. משה פרץ בבכי, והיא שכבה עימו על הארץ והשתדלה להרגיעו: "הס, משה'לה, שקט, אל נא תבכה, שמא ישמעו אנשים רעים ויתפסו אותנו... שקט, שקט, משה'לה... עכשיו אתה ילד שלי... ילד טוב ששומע בקולי..." - כך לחשה אל הפעוט, כשהיא מנענעת אותו בשמיכתו, עד שהוא נרגע ונרדם.
ושוב קמה מרים, לקחה את אחיה הקטן בזרועותיה וצעדה הלאה, הלאה, בחשכת הלילה, בין עצים גבוהים, בלי לדעת לאן היא הולכת. רגליה וידיה כאבו מאוד. בעמל רב נשאה את צרורה הכבד. שעות על שעות הלכה כך.
היה כבר יום בהיר כאשר התקרבה לאיזה כפר פולני וראתה איכרה עומדת בחצר ביתה. האישה הזרה ריחמה על הילדה ונתנה לה ספל חלב חם, ומרים השקתה את אחיה, ואת השארית שתתה בעצמה. לאחר שנחה מעט והתחזקה, המשיכה בדרכה. הלוא אמא ציוותה עליה להתרחק מן המקום, לרוץ הרחק-הרחק...
כך עברה דרך ארוכה-ארוכה. עור רגליה היחפות נסדק ונפצע. מעילה התלכלך משכיבה על האדמה. שערה השחור היה פרוע - לא מסורק, ופניה שחורים, מלוכלכים מאבק הדרך. מזמן לזמן נמצאו על דרכה אנשים רחמנים, שנתנו לה מעט חלב או פת לחם, ובזה קיימה את נפשה ואת נפש משה הקטן. חלש היה מאוד ולא יכול ללעוס את הלחם, והיתה מרים לועסת קודם את הלחם בפיה עד שנהפך לדייסה, ואז האכילה את אחיה. כשהיתה עייפה מאוד, היתה שוכבת על הארץ ולוחצת את משה אל ליבה. מאוד דאגה לו. לא עוד היה מצטחק אליה בדברה אליו. פעמים היה בוכה בקול חרישי, בלא כוח, אך רוב הזמן כאילו ישן היה.
*259*
אני פגשתי את מרים בוקר אחד, בלכתי לעבודה. הייתי אז אחות-מטפלת במעון תינוקות, והיה עלי להגיע לשם בשעה מוקדמת, כדי להכין דייסה בשביל הילדים המובאים למעון על ידי אמותיהם, בלכתן לעבודתן. על כן מיהרתי מאוד. אך בכל זאת נעצרתי למראה ילדה קטנה העומדת דומם, נשענת אל קיר הבית. התכופפתי אליה וליטפתי את ראשה הפרוע.
- מה את עושה כאן, ילדה? - שאלתי.
היא הסתכלה בי בעיניים גדולות, שחורות, עצובות מאוד-מאוד, ולא ענתה דבר. רק הושיטה לי את צרורה. פתחתי את השמיכה וראיתי את הילד הרך העטוף בה. לקחתי את שניהם למעון. מהר-מהר בישלתי דייסה ונתתי צלחת גדולה למרים. אך היא לא רצתה לאכול. "קודם תתני למשה," ביקשה, "הוא ודאי רעב מאוד!" אולם משה הקטן היה כבר חלש כל כך, שלא יכול עוד לאכול, לא יכול להניע את שפתיו, חולה היה מאוד. טיפות-טיפות שפכתי אל פיו, ומרים עמדה על ידי ודיברה אליו:
- משה, משה'לה, תאכל, זה טוב... תאכל נא, משה'לה...
באה הרופאה ובדקה את שני הילדים - את משה ואת מרים. היא מצאה כי שניהם חלשים מאוד. ולמשה היה חום גבוה. מרים לא רצתה לזוז ממנו. רק כאשר הבטחנו לה שנטפל בו יפה ונעשה הכול כדי שיבריא, הסכימה, סוף-סוף, לשבת אל השולחן לאכול. אך בו ברגע שישבה על הכיסא, גם בטרם הספיקה לאחוז בכף, עצמה את עיניה ונרדמה. לקחתי אותה על הידיים והשכבתיה במיטה. תוך כדי שנתה הפשטתי אותה וחבשתי את פצעיה, והיא לא הרגישה דבר. כל כך היתה עייפה...
הרופאה הזריקה למשה תרופות שונות. לרגעים טיפטפנו לפיו כמה טיפות של חלב. רחצנו אותו, נשאנו אותו על ידינו, ובליבנו תפילה כי נצליח להציל אותו.
מרים ישנה יום ולילה רצופים, בלי הפסק. רק למחרת התעוררה. אך ברגע שפקחה את עיניה התבוננה סביב וקפצה מעל המיטה בצעקה: "איה משה?"
"הנה הוא," הרגעתיה, "ישן הוא במיטה שעל-ידך, ילדונת."
היא חיבקה אותי בזרועותיה הרזות, נלחצה אלי והסתכלה בילד השוכב במיטה הנקייה, ואחרי כן גם בי, ולחשה:
"אמא לא תכעס עלי, כי לא שמרתי עליו? נכון... נכון, שהוא כבר בריא?"
"לא, חמודה, אמך לא תכעס עלייך... משה יבריא. שמרת עליו יפה!"
שנים הרבה עברו מאז. מירי הקטנה שלי היתה יכולה כבר להיות אמא טובה ומסורה לילדיה-היא... ומשה, אילו זכה, יכול היה להיות עכשיו בחור מבוגר, חייל, אולי אלוף בצבא ההגנה לישראל, איכר בנגב, ואולי איש מלומד?
אבל יד החיילים הגרמנים הרעים השיגה אותם, גם במקומם החדש, והמיתה את שניהם. הם מתו כמו רבים, רבים מילדי ישראל בימי המלחמה הנוראה... רק בליבי חי זכרם של האח הקטן ואחותו, הילדה שהיתה לו לאם...
(מתוך: חברי הקטנים, הקיבוץ המאוחד)
*260*
*260*
היום זו הפעם הראשונה שרחל נאלצת ללכת לבית הספר עם כוכב צהוב על מעילה, כוכב צהוב גדול ובמרכזו כתוב "יהודי", כך שכל אחד יוכל לראות שהיא יהודייה. הגרמנים דורשים זאת, והיא חושבת שזה נורא. אתמול בערב לא עשתה אמא דבר, רק תפרה כוכבים.
"אני כבר רואה כוכבים ביום," אמרה אמא, ודבריה אפילו הצחיקו...
"אני אלווה אתכן לחשמלית," אומר אבא. "בואו, הזדרזו, שלא תאחרו לבית הספר."
הם לובשים את מעיליהם. כמה גדול הכוכב של אסתר, אפילו גדול משלה. "זה רק נראה כך," מסביר אבא. "לאסתר גוף קטן כזה ולכן נראה הכוכב שלה גדול יותר."
קרוב לחשמלית הם מבחינים באנשים רבים העונדים כוכבים, כשלהם, אנשים גדולים וקטנים. "כולם יהודים," אומר איש זקן. "אתמול עוד לא ידעתי שהם יהודים, אף על פי שהיתה לי הרגשה כזאת."
"את פשוט צריכה להחזיק את הילקוט שלך מתחת לזרוע ולא על הכוכב," מסביר אבא. ורחל מסמיקה. הנה, אבא גילה שהיא מנסה להסתיר את הכוכב.
"זה קשה, אבל אם לא תחביאי עכשיו את הכוכב, תוכלי להתרגל לזה מהר יותר. כשהמלחמה תסתיים, נדליק מדורה גדולה ונזרוק לתוכה את כל הכוכבים שבעולם."
"זה בטח יסריח," היא אומרת.
(בספר תמונה)
*261*
"זה מסריח כבר עכשיו," אומר ליאו. "הרגשתי בריח כשלבשתי את המעיל."
"ילדים, החשמלית מתקרבת," קורא אבא.
הנה, עכשיו זה עומד לקרות. עליה לעלות לחשמלית בפעם הראשונה עם הכוכב המכוער.
"נא להיכנס פנימה!" קורא הנהג. "הנה מגיע עכשיו האביב האמיתי לחשמלית שלי. ילדים בנרקיסים צהובים על המעיל. אילו יכולתי גם אני לענוד אחד..." בתוך החשמלית, רבים מהנוסעים מוחאים כפיים, כמו בתיאטרון. היא אינה מבינה שום דבר. מישהו נוגע בה. "צריך להשתחוות, זה לכבודכם, לכבוד הכוכבים שלכם."
היא לא מעזה לזוז. מה קורה? האם האנשים מוחאים כפיים לכוכב הצהוב הגדול הזה?
הילדים מביטים זה בזה.
"הם מוחאים לנו כפיים," קורא ליאו והוא משתחווה לקהל, "תודה רבה, רבותי, תודה רבה!"
יש אנשים שאינם מצטרפים למחיאות הכפיים. הם מביטים לפנים. ליאו פונה אליהם: "גברתי, גם את רוצה כוכב? מחר אביא לך אחד. אולי גם בשבילך כוכב, אדוני?"
"תסתלק מכאן, יהודון," אומר האיש, ולאישה שיושבת על ידו הוא אומר: "כבר אי אפשר לדכא את היהודים האלה, לא את הגדולים ולא את הקטנים."
(מתוך: מישהו לפני ומישהו מצדדי מאת אידה ווס; תרגום: תמי דבס ויוסיפינה ווס)
(בספר תמונה)
1. באילו מקומות מתרחשות השיחות בסיפור?
2. שערו: מדוע ליווה האב את הילדים?
3. מדוע התביישה רחל מאביה על שהסתירה את הטלאי הצהוב? מה אמרה?
4. במה שונה תגובתה של רחל מתגובתו של ליאו לענידת הטלאי הצהוב? בחרו וענו על 5 או 6:
5. לא כל הנוסעים הלא יהודים בחשמלית הגיבו באותו אופן. תארו את התגובות השונות.
6. במצבים קשים נוטים בני אדם להתבדח כדי להקל על מתח ועל פחד. איך רואים זאת בסיפור?
*262*
*262*
"8 ביולי. יצא הצו שהאוכלוסייה היהודית בווילנה חייבת ללבוש טלאים.
מלפנים ומאחור - עיגול צהוב ובתוכו האות - יהודי. זמן רב לא יכולתי ללבוש את הטלאי, לא מפני שיגלו כי אני יהודי, אלא מפני שהדבר כאב לי. התביישתי בחוסר-האונים שלנו - יכסו אותנו מכף רגל ועד ראש בטלאים, ואנחנו לא נוכל לעשות כלום.
כאב לי מפני שלא ראיתי שום מוצא. כעת אנחנו כבר לא שמים לב לטלאים. איננו מתביישים בטלאים. יתביישו בהם אלה שהדביקו אותם עלינו."
(בספר תמונה)
*262*
"כל יהודי הונגריה הצטוו לתפור מגן דוד צהוב על בגדיהם העליונים, כדי להבליט אותם ולבודד אותם. ההשפלה הזאת פגעה והרגיזה אותי מאוד. הייתי היהודי היחיד בכיתתי, ולא בלב שקט הלכתי לבית הספר ביום הראשון שבו ענדתי את הטלאי הצהוב."
משה ס', בן 17, הונגריה
"נאלצנו לענוד את 'אות הקלון' על בגדינו העליונים, מצד שמאל. הטלאי היה מגן דוד, ועליו המילה 'יהודי'."
משה פ', בן 16, הולנד-בלגיה
"מהר מאוד נתלו מודעות המחייבות את כל היהודים להזדהות בפומבי. אסור היה ליהודי לצאת מפתח ביתו בלי סרט על הזרוע ועליו מגן דוד. גם אז לא היו חייך בטוחים: כל גרמני היה עלול לתפוס אותך פתאום ולגרור אותך לסלק את השלג או לצחצח מגפיים של נאצים. וכדי להוסיף השפלה, לעיתים קרובות גילחו שערן של נערות, לפני שהרשו להן לחזור למשפחותיהן."
קיטי, בת 13, פולין
"אנשים שהלכו לעבודה הביטו בנו מתוך השתתפות בצער. מתוך פניהם ראית שצר להם שאינם יכולים להציע לנו נסיעה במכוניתם; הטלאי הצהוב הצעקני דיבר בעד עצמו."
אנה, בת 13, גרמניה-הולנד
(מתוך: מבעד לעינינו - ילדים חווים את השואה)
*263*
(בספר תמונה)
בחרו אחת מהשאלות:
1. קראו בקול רם רק את המשפטים המביעים את הרגשתם של הנערים והנערות כשנצטוו לשאת טלאי צהוב.
2. למה התכוון יצחק כשכתב: "איננו מתביישים בטלאים. יתביישו אלה שהדביקו אותם עלינו."
3. שערו: מה היה הסיכון בענידת טלאי צהוב?
(בספר תמונה)
משלוח של יהודים מגטו ורשה למחנות הריכוז
*264*
*264*
(פסקה 1) החל מאמצע 1942, לאחר הכיבוש הנאצי, התארגנו קבוצות אזרחים במדינות שונות באירופה הכבושה, במטרה לחבל במאמץ המלחמה של הצבא הגרמני. הם כונו בשם "פרטיזנים". הם לא היו מסוגלים להילחם בשדה הקרב פנים מול פנים נגד הצבא הגרמני, שהיה מאורגן וחזק, לכן הם פעלו ביחידות קטנות שהסתתרו ביערות, בביצות ובהרים. משם יצאו לפעילות צבאית במטרה לפגוע בנקודות תורפה של הגרמנים: במפקדות, ברכבות שהובילו ציוד צבאי, ובעמודי הטלגרף. הם חיבלו באספקת חשמל ומים, פוצצו גשרים ומסילות ברזל, חיבלו ברכבות שהובילו חיילים גרמנים במטרה לשבש את תנועתם ותקפו גרמנים מן המארב.
(פסקה 2) צעירים יהודים, שחיו בארצות הכיבוש הנאצי, שאפו אף הם להילחם בכובש האכזר. הם רצו לחבור לפרטיזנים, אך במקרים רבים הם נתקבלו בעוינות, או שסירבו לקבלם כלל בגלל יהדותם. הם נדרשו, ככל מי שרצה להצטרף לקבוצת פרטיזנים, להביא עימו נשק אישי שלא היה בנמצא בגטאות. לכן הקימו היהודים יחידות פרטיזנים יהודים. היחידות היהודיות עסקו, לצד הלחימה בגרמנים, גם באיתור יהודים בודדים שנמלטו אל היערות ובהצלתם, וכן במעשי נקמה נגד משתפי פעולה עם הנאצים בקרב האוכלוסייה המקומית.
(פסקה 3) לפרטיזנים היהודים היו קשיים רבים: הלוחמה הפרטיזנית התאימה למעשה רק לצעירים רווקים וחזקים שיכלו להגיע ליערות ולשרוד שם בתנאים הקשים של מחסור וקור. הניתוק מהמשפחה העמיד את הפרטיזן היהודי בפני בעיות קשות: אם יעזוב ליערות, מה יהיה גורל בני המשפחה, מי ידאג להם, מתי ישוב ויראה את בני משפחתו?
(בספר תמונה)
קבוצת פרטיזנים יהודים לאחר הניצחון
*265*
(פסקה 4) בעוד שתנועות המחתרת נהנו ממקומות מסתור נוחים ביערות ובהרים ומתמיכה של האוכלוסייה המקומית, הפרטיזנים היהודים לא נהנו מהתנאים האלו. האוכלוסייה המקומית שנאה ברובה את יחידות הפרטיזנים היהודים, סירבה להושיט להם עזרה, ולא פעם קרה שאיכרים הסגירו את הלוחמים היהודים. חרף הקשיים ומקרים של כישלונות ושל אובדן חיים, פעלו פרטיזנים יהודים בכל ארצות אירופה הכבושות.
(מתוך הביטאון "שמירת זיכרון השואה", בהוצאת המכון ללימודי השואה ע"ש אייבשיץ חיפה)
פרטיזנים יהודים בפעולה
הלוחמים יצאו ליעדם, תחנת רכבת המרוחקת כ-30 ק"מ מן המחנה שלהם. ההוראה היתה לחבל רק ברכבת הנוסעת מזרחה לחזית. משהגיעו ליעד, בלילה, עוכבו הלוחמים בהסתר וארבו לרכבת. בתחנה היתה תכונה רבה, הגרמנים צרחו וירו כל הזמן לכל הכיוונים. המשמר הגרמני צעד הלוך ושוב וכל הזמן בדק את המסילה. נאלצנו לחכות לרגע האחרון לפני בוא הרכבת, כדי שהשומרים לא יגלו את המוקש שלנו. כשראינו מרחוק את פנסי הקטר והבודקים התרחקו, עלו במהירות שניים מחברינו על המסילה והטמינו את המטען. הוא התפוצץ כצפוי, והרכבת, על ציודה (טנקים ותותחים) ואנשיה, הורדה מן הפסים. הגרמנים פתחו באש תופת לכל הכיוונים, ואנחנו ניצלנו את המהומה ומיהרנו לסגת. למחנה הגענו לפנות בוקר... נמסר לו (למפקד) כי נפצעו ונהרגו כ-80 גרמנים ורב היה הנזק לציוד הקרבי.
(מתוך הספר: הפלוגה ה- 51 מאת שרה שנר נשמית)
(בספר תמונה)
1. הסבירו את המילים המודגשות במשפטים הבאים (המילים המודגשות יופיעו בסוגריים). היעזרו במילון.
א. בתחנה היתה (תכונה) רבה.
ב. הגרמנים פתחו באש (תופת) לכל הכיוונים.
2. אילו מטרות קבעו לעצמם הפרטיזנים?
3. הפרטיזנים ידעו שאין בכוחם לגרש או להשמיד את הצבא הנאצי. מדוע בכל זאת קיימו מאבק?
4. בחרו וענו על סעיף אחד בלבד:
א. מדוע, ברוב המקרים, לא קיבלו הפרטיזנים את היהודים לשורותיהם?
ב. מה עשו היהודים שרצו להילחם בנאצים, כאשר ראו שאינם רצויים אצל הפרטיזנים?
5. במה היה שונה מצבם של הפרטיזנים היהודים מקבוצות פרטיזנים אחרות?
*266*
*266*
(פסקה 1) איך הופכים לפרטיזן? במקרה של טוביה ביילסקי ושני אחיו, לא היתה להם ברירה - משפחתם נרצחה והם נאלצו להימלט ליערות כדי לשרוד.
בשלהי שנת 1941 דהרו צבאותיו של היטלר לתוך ערבות ברית המועצות, כשהם זורעים הרס והרג בדרכם למוסקבה, בירת רוסיה. בכל אזור שכבשו הנאצים הוצאו יהודים מבתיהם, נורו במקום או נשלחו לגטאות ולמחנות.
(פסקה 2) שלושת האחים ממשפחת ביילסקי: טוביה, עשהאל וזוס, החליטו להימלט אל היערות יחד עם יהודים נוספים. בחורף התכסו היערות בשכבת שלג, והם נאלצו לשרוד ללא מחסה הגון וברשותם מעט מאוד אוכל שלקחו מהכפריים.
בהדרגה החלו האחים להבין את גודל המשימה שקיבלו על עצמם. מספר חברי הקבוצה היהודית ביער הלך וגדל. היה עליהם להשיג נשק כדי להגן על עצמם ואף לצאת לפשיטות בכפרים הסמוכים כדי להשיג אוכל. מבלי שתיכננו זאת מראש, הקבוצה היתה לקבוצה לוחמת נגד הכיבוש הנאצי.
(פסקה 3) טוביה הפך באופן טבעי למנהיג הקבוצה. כמי ששירת בצבא הפולני, לא היה מתאים ממנו לפקד על קבוצת הלוחמים. אחיו עשהאל וזוס מונו לסגניו. הם החליטו לנסות ולהציל כמה שיותר יהודים. הפרטיזנים של ביילסקי הפכו לארגון הצלה של ממש. שליחיהם סיירו בכפרים, בעיירות ובגטאות, הוציאו מהם יהודים והובילו אותם למסתור ביער, כל מי שביקש להצטרף - התקבל מיד וללא שאלות, גם נשים, זקנים וילדים.
(פסקה 4) הביילסקים לא ויתרו גם על פעולות צבאיות. טוביה ואחיו הכירו היטב כל שביל וכל כפר באזור. הם חיבלו ברכבות, פוצצו מסילות רכבת וגשרים - וגרמו אבדות לצבא הגרמני. לא פלא, אם כן, שהנאצים הציעו בסופו של דבר פרס בסך 100 אלף מארקים על ראשו של טוביה ביילסקי, מנהיג קבוצת הפרטיזנים. הם נאלצו לנדוד, והקימו את ביתם בלב השממה המרוחקת של יערות העד. היתה זו "עיר" של ממש: היתה בה מרפאה, מאפייה, מטבח ובית ספר. עדר פרות סיפק חלב, ובכל בוקר התפללו אנשי הקבוצה בבית כנסת קטן. היה להם אפילו בית כלא ובית משפט. הם הפכו לקהילה שנאבקת על הישרדותה בכל יום מחדש.
סוף המאבק - אך לא סוף התלאות
(פסקה 5) בקיץ 1944 הגיע לסיומו מאבקו של טוביה והפרטיזנים שלו. הצבא הרוסי שעט במתקפה נגד הנאצים, ודבר לא עצר בעדם, עד שכבשו והחריבו את ברלין בירת גרמניה. שוכני היערות של ביילסקי שוחררו. האח האמצעי עשהאל גויס לצבא הרוסי, נשלח לחזית ומצא את מותו בגרמניה בשנה שלאחר מכן. זוס וטוביה עלו לישראל, שם הם חוו שוב את טעם הקרב כאשר השתתפו בקרבות מלחמת העצמאות. סיפור הפרטיזנים של האחים ביילסקי הוא סיפור נדיר של גבורה יהודית בשואה. 1,236 יהודים ניצלו בזכותם.
(מעובד מתוך: כתבה באתר מאקו)
*267*
(בספר תמונה)
בסיפור כתוב: "הקימו את ביתם בלב השממה המרוחקת של יערות העד. היתה זו עיר של ממש." כתבו סיפור קצר (כעשרה משפטים) על חיי היהודים ב"כפר הפרטיזנים", מנקודת ראותם של חבורת ילדים שחיה שם.
*267*
אל נא תאמר: "הנה דרכי האחרונה,
את אור היום הסתירו שמי העננה",
זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא,
ומצעדנו עוד ירעים:
אנחנו פה!
מארץ התמר עד ירכתי כפורים,
אנחנו פה - במכאובות ויסורים,
ובאשר טיפת דמנו שם נגרה,
הלא ינוב עוד עוז רוחנו בגבורה.
עמוד השחר על יומנו אור יהל,
עם הצורר יחלוף תמולנו כמו צל.
אך אם, חלילה, יאחר לבוא האור -
כמו סיסמה יהא השיר מדור לדור.
בכתב הדם והעופרת הוא נכתב,
הוא לא שירת ציפור הדרור והמרחב,
כי בין קירות נופלים שרוהו כל העם,
יחדו שרוהו ואקדוח בידם.
על כן אל נא תאמר: "דרכי האחרונה,
זה אור היום הסתירו שמי העננה",
זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא,
ומצעדנו עוד ירעים:
(בספר תמונה)
(תרגם: אברהם שלונסקי)
הירש גליק נולד בווילנה שבליטא ב-1922 ונרצח ב-1944 על ידי הנאצים. משורר ופרטיזן. בהיותו נער החל בכתיבת שירים ביידיש, שפת אמו. עם פלישת הגרמנים, נשלח לעבודת פרך במכרה ולאחר מכן, בראשית 1943, הועבר לגטו וילנה והצטרף ללוחמים הצעירים בארגון המחתרת. הוא כתב את "שיר הפרטיזנים" שהפך להמנון תנועת הפרטיזנים היהודים. ב-1 בספטמבר 1943, בעת חיסול הגטו, ניסה הירש גליק לברוח אל הפרטיזנים ביער, אך נתפס בידי הגסטאפו ונשלח למחנה השמדה. בקיץ 1944, כאשר החל הצבא האדום במתקפה על המדינות הבלטיות, נמלט גליק עם שמונה מחבריו הפרטיזנים. הוא המשיך להילחם, אף שמרבית חבריו נתפסו ונרצחו. הוא נפל בקרב נגד הגרמנים ביער בקרבת מחנה הריכוז.
שיר הפרטיזנים תורגם לעברית ופורסם בעיתון "על המשמר" בשנת 1945.
*268*
*268*
(בספר תמונה)
*269*
מה במדור?...
- בשנת 1948, מיד לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, פרצה מלחמת העצמאות. היתה זו מלחמה קשה ומרה ורבים היו הנופלים. חיים גורי הקדיש להם את שיר "הרעות" שבו פותח המדור.
- נקרא פרק מתוך הספר "אחי אחי" מאת רעיה הרניק, המספר מה עובר על אחיו של גיורא מרגע שנודע לו שאחיו נהרג בצבא.
(בספר תמונה)
רכב משיירות תש"ח, אנדרטה בדרך לירושלים
*270*
*270*
על הנגב יורד ליל הסתיו
ומרעיד כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך
כבר שנה, לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו
כבר שנה, ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בינינו
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח.
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.
הרעות, נשאנוך בלי מילים
אפורה, עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת אדירה ודולקת.
הרעות, כנעריך כולם
שוב בשמך נחייך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר.
*271*
*271*
בקיץ האחרון נהרג אחי.
זה היה בתחילת שנת הלימודים. בכיתה למדו על הסתיו ועל החגים, אבל בחוץ היה חמסין, ואני חשבתי איך אלוהים מסדר את הדברים, כך שתמיד בפורים כשאומרים שכבר הגיע האביב יורד גשם, וביום כיפור יש תמיד חמסין... עכשיו אני זוכר שחלמתי בשיעור, כאשר המנהל נכנס לכיתה וקרא למורה, קישקשתי במחברת, ופתאום שמעתי שאומרים לי לצאת מהכיתה.
כבר רציתי להגיד "מה פתאום אני - לא עשיתי שום דבר..." המנהל אמר בקול רציני, "וגם ליטל," ליטל היא התלמידה הכי טובה בכיתה. חשבתי שאולי רוצים שנכין טקס לחגים. לא עלה בדעתי שקרה משהו רע.
עד עכשיו אני לא יכול להבין את זה. בלילה הקודם ישנתי טוב, הלכתי לבית ספר כמו בכל יום, ולא הרגשתי כלום. אפילו כשהמנהל סגר את דלת החדר שלו לא הבנתי. ורק כשאמר שאלך מהר הביתה כי קרה משהו לאחי בצבא - מיד ידעתי שגיורא נהרג. אפילו שהוא לא אמר את זה. והרי גם אילו היה רק פצוע היו מבקשים שאבוא הביתה, אבל אני ידעתי שהוא כבר מת.
המנהל ביקש שליטל תלווה אותי. אני לא אוהב במיוחד את ליטל, אבל טוב שהיא הלכה איתי. אפילו שכל הדרך לא דיברנו. אני זוכר רק שפתאום היה לי קר מאוד, והסתכלתי בשמים לראות אם באמת בא הסתיו עם עננים - אבל השמש זרחה כמו קודם, ואולי יותר. רעדתי בכל הגוף. אבל כשראיתי שליטל מזיעה מחום - הבנתי שרק לי קר. בשום ספר לא קראתי שלאנשים נהיה קר כשקורה אסון. הם בוכים וצועקים ומתעלפים - אבל לא קראתי שקר להם. אני אפילו לא בכיתי, ובטח שלא התעלפתי. אני בטוח ששום אדם ברחוב לא הרגיש שהאח שלי נהרג. הלכנו סתם ככה. כשהגענו ראיתי על יד הבית המון אנשים. ליטל החווירה פתאום, אמרה מהר שלום ורצה לרחוב.
אבל לי לא היתה ברירה. רציתי לרוץ אחריה, אבל נכנסתי הביתה. אף אחד לא הרגיש שבאתי. אבא ישב עם קצין אחד ודיבר איתו בשקט, אמא ישבה על הכיסא כאילו היא לא רואה אף אחד, למרות שהחדר היה מלא אנשים. היו שם שכנים, וחברים של אבא ואמא מהעבודה, וסבא שלי, ואחרים שאני לא זוכר. עמדתי עם הילקוט החדש הגזעי שלי - ולא ידעתי מה לעשות.
ואז אמא ראתה אותי וצעקה "רונן" ופרשה את זרועותיה. רצתי אליה, ופתאום כל הדמעות יצאו לי, וגם היא התחילה לבכות. זה היה מוזר נורא - במשפחה שלנו לא מתחבקים הרבה, ובטח שלא בוכים הרבה, אבל זה היה בדיוק כמו בסרטים - כאילו כבר למדנו מה צריך לעשות כשמישהו מת. אני בכיתי באמת, אבל גם ראיתי, כאילו בסרט, את הילד הזה, רונן, בוכה בזרועות אמו, שהיא עכשיו "שכולה" - וזה היה בסדר. כך צריך להיות כשאח שלך נהרג...
*272*
עבר המון זמן עד ללוויה, אפילו שזה היה באותו יום אחרי הצהריים. אני לא כל כך זוכר מה עשיתי. בינתיים באו אחותי הגדולה, ואחי שלומד בתיכון, וכל מיני אנשים נכנסו ויצאו, כולם רצו שאמא תנוח והביאו המון אוכל, כמו היתה זו איזו מסיבה, ודיברו על גיורא כאילו הוא מת לפני שנים. אפילו הוציאו אלבומים שלו כשהיה תינוק - ואני הרי זוכר אותו משבת, כשהיה בבית ב"רגילה" - אז למה אני צריך להסתכל באלבומים כאילו שכחתי איך הוא נראה? כל הזמן אף אחד לא דיבר איתי ולא הסביר לי מה קרה. הבנתי שגיורא נהרג בלילה, אבל לא ידעתי איך. כל שעה פתחתי את הרדיו, שיגידו משהו, אבל לא אמרו. בטח היתה תאונה, כי אם היתה מלחמה, או משהו כזה, היו מדברים על זה בחדשות. כל פעם בא מישהו וסגר אותו, כאילו אני עושה דבר לא נאה.
אבא אפילו לא הסתכל עלי. אבל אני דווקא הסתכלתי עליו, וכשאף אחד לא ראה, הלכתי אחריו למקלחת וראיתי שהוא בוכה. הוא עמד על יד הכיור והסתכל בראי ופתאום התחילו דמעות זולגות לו מהעיניים. הוא פתח את הברז, כדי שיחשבו שהוא שוטף את הפנים, אבל הדמעות המשיכו לזלוג. רק כשקראו לו אמר "רגע" ומחה את אפו - והרטיב קצת את השיער, אולי כדי שיחשבו שרק התרחץ. הלכתי משם מהר כדי שלא ידע שראיתי אותו.
נזכרו בי רק כשהתחילו להזיז את הכיסאות ולהגיד שצריך להתכונן ללוויה. אוטובוס גדול בא לקחת את כולם, ומונית מיוחדת הגיעה למשפחה. כששאלו מי נוסע במונית, התברר שאבא, אמא, הילה, איתן וסבא ממלאים את המונית. שאלתי איפה אני אהיה. פתאום כולם התעניינו בי. היו אנשים שאמרו שלא צריך לקחת "ילד קטן" ללוויה, זה יעשה לי "טראומה". אחרים אמרו שחשוב שאהיה בלוויה. מעולם לא הייתי בלוויה, ואפילו לא בבית קברות - אבל לא חשבתי שמישהו יעז להציע שלא אסע עם המשפחה. גיורא אח שלי בדיוק כמו של הילה ושל איתן. ואני אפילו כבר החלפתי בגדים, למרות שלא אמרו לי, ולבשתי את החולצה שגיורא הביא לי, שהיה עליה סמל היחידה שלו בצבא. התחלתי לצעוק כמו משוגע, שלא אשאר בבית, שארוץ אחרי המכונית, וכולם אמרו: "שקט, תירגע, אמא תשמע אותך - רק זה חסר לה," ודברים כאלה. ואני דווקא רציתי שאמא תשמע - אפילו שתתעצבן, ולא היה אכפת לי שאבא ייתן לי סטירה - העיקר שלא ישכחו אותי, ולא ישאירו אותי בבית. מרוב צעקות התחלתי לבכות, ואז רמי, החבר הכי טוב של גיורא שבדיוק בא ישר מהצבא - כולו מלוכלך ובמדי ב' שלו - אמר: "מה הבעיה, אם הוא רוצה, שיבוא, אני אקח אותו במכונית הצבאית והוא יהיה איתי כל הזמן." מיד כולם הסכימו. זה היה מוזר איך פתאום כל מה שהיה קשור בצבא נהיה "קדוש" בבית. כשהגיע מישהו מהצבא - פינו לו מיד מקום על יד אבא ואמא. האחרים עמדו קצת מרחוק - כאילו משמיעים שם סודות חשובים מאוד. די היה שרמי, שאמנם היה חבר של גיורא עוד מהתיכון, אבל אפילו לא היה עדיין קצין, יגיד שהוא לוקח אותי ללוויה, ומיד השתתקו כולם והסכימו.
*273*
אני כמעט לא זוכר מה קרה בלוויה. אמא והילה עמדו מחובקות ובכו. כן. אבא עמד לבד, קצת מהצד ולא בכה. רק כשהיה צריך להתפלל אחרי הרב, התבלבלו לו המילים, והרבי תיקן לו, כאילו היה ילד בכיתה ב'. אני עמדתי מאחורי רמי, כדי שלא אראה את הבור שאליו מכניסים את גיורא - אבל ראיתי איך הכתפיים של רמי רועדות, אפילו שלא שמעתי אותו בוכה. אני גם זוכר שאחרי שירו את מטחי הכבוד - פתאום עפו בשמים המון ציפורים מבוהלות. ולפני כן לא ראיתי אף ציפור. יותר אני לא זוכר. כנראה שהייתי די מבולבל. כשאני מנסה לחשוב עכשיו איפה היו איתן, או סבא, אני לא יודע. גם המורה שלי ומנהל בית הספר היו - אבל אני לא זוכר אם ראיתי אותם שם.
ובלילה ישבתי על המיטה ושמעתי את כל הרעשים של הבית. אנשים באו והלכו ודיברו. ישבתי לבד בחושך ולא יכולתי להירדם, כי כל פעם שנשכבתי ראיתי את הפנים של גיורא צוחקות אלי. אפילו ביקשתי ממנו בלב: "לך מכאן, אתה כבר מת", אבל זה לא עזר...
כי בינתיים גם נודע לי איך גיורא נהרג. זה לא היה בתאונה, כמו שחשבתי, אלא ב"פעילות מבצעית" בצפון. בתשע הלכתי עם רמי לשכנים לראות חדשות, ושם סיפרו הכול. שמעתי שם שנהרג עוד מישהו מהמחלקה של גיורא - יחיאל מקיבוץ בדרום, והראו את הלוויה שלו, ואיך אמו התעלפה על יד הקבר, והכול. ואמרו על גיורא ש"לפי בקשת המשפחה לא צילמו את הלוויה", אני לא זוכר שמישהו שאל אותנו. בטח לא אותי - וגם אני משפחה, אבל אולי טוב שלא צילמו ולא ראו איך אבא התבלבל בתפילה. אחרי שראיתי טלוויזיה כבר לא הייתי בטוח כל כך מה היה בלוויה של גיורא ומה בזאת של יחיאל. רק שני מראות אני זוכר - את הציפורים שעפו מבוהלות בשמים ואת הגב הרועד של רמי.
מאותו יום כאילו הפכנו משפחה אחרת.
*274*
(בספר ציור)
*274*
(בספר ציור, היעזר במנחה)
*275*
(בספר תמונה)
אח בוגר
מאת אורי אורלב
הוצאת כתר
במהלך הקריאה
בחרו פגישה אחת בין יוסי ליואב, שהייתם רוצים להצטרף אליה. קראו בקול רם בכיתה את הקטע המספר על הפגישה.
הסבירו את בחירתכם.
(בספר תמונה)
כיצד אתם מציעים לדון בספר? דונו לפי הצעותיכם או בחרו מבין ההצעות שלהלן:
1. מי מהדמויות בסיפור מוצאת חן בעיניכם? נמקו בחירתכם.
2. כיצד, לדעתכם, יכולים ילדי הכיתה להקל על יוסי?
3. יואב נעלם לזמן-מה מחייו של יוסי. האם לדעתכם ראוי יואב לגינוי על כך?
נמקו דעתכם.
(בספר תמונה)
דמיינו וכתבו פרק המשך לסיפור. תכננו את ההמשך. חשבו כיצד ימשיכו להתנהל היחסים בין יוסי ויואב? האם יחול שיפור ביחסים של יואב עם אחותו?
(התמקדו באחת האפשרויות)
(בספר תמונה)
מצאו דרך לבטא באופן יצירתי את חוויית הקריאה. תוכלו להכין פנטומימה, הצגה, איור, משחק טריוויה, להתאים מוזיקה כרקע לקריאת אחד הפרקים או כל רעיון אחר שיעלה בדעתכם.
*276*
*276*
(בספר תמונה)
*277*
מה במדור?...
- יום העצמאות הוא חג צעיר שמנהגיו מתגבשים בהדרגה. בשנים הראשונות נהגו המוני ישראלים לצאת לרחובות לשמוח, לשיר ולרקוד. במהלך השנים השתנו מנהגי החג, והישראלים מבטאים את שמחת החג בארוחות חגיגיות ובערבי שירה בבתים וכן בפיקניקים בחיק הטבע.
- הטקס המרכזי של יום העצמאות הוא טקס הדלקת המשואות בהר הרצל. נקרא על כך את שירה של אלה דור-און "סבתא אסתרקה מדליקה משואה". נקרא את הסיפור "הלפיד היתום" מאת דן בניה-סרי. בסיפור מסופר על רגשותיו ועל זיכרונותיו של הסופר בשנה שבה נבחר להדליק לפיד בטקס הדלקת המשואות.
לשון ושיח
- בסיפור "הלפיד היתום" נחזור על משמעות פשוטה ומשמעות מושאלת.
*278*
*278*
סבתא אסתרקה מדליקה משואה.
בשם המחתרת של "אושוויץ" -
הנורא במחנות ההשמדה.
סבתא אסתרקה מדליקה משואה.
קטנה, שברירית, כבר לא צעירה,
עומדת זקופה, מביטה נכחה.
ותפילת החזן ושירת הילדים
מזכירים לה קולות מימים אחרים -
קולות זועקים, קולות דוממים,
קולות של הורים, של אחים ורעים...
וצלילי התזמורת של צבא הגנה
מתחלפים בצלילים של מצעד השמדה...
והקור הנעים של עיר הבירה
והרוח הרן בין דגלי המדינה,
מזכירים לה כמיהה בת אלפים שנה
של עם לבדד בכפור וצינה...
סבתא אסתרקה מדליקה משואה
ומול עיניה מרצדת האש -
אש המשרפות ואש התקומה.
סבתא אסתרקה מדליקה משואה
ואני צופה בה גאה -
ואיתי צופה האומה.
(בספר תמונה)
*279*
*279*
"אני, דן בניה-סרי, סופר יליד ירושלים, בן בתיה ויוסף סרי, שנפל במלחמת יום
העצמאות, מתכבד להדליק משואה זו..."
כך, במילים אלו, פתחתי את דברי, קודם הדלקת המשואה לשנת ה-45 למדינת ישראל. לכל מדליק משואה יש, בצד הסיפור היבש של תולדותיו, גם את סיפור הלב עימו מטפס הוא לבמת מדליקי המשואות. זה הלב, הזוכר בשעה מפעימה זו את כל התפילות, החלומות, הדמעות עימם נולד, עימם צמח, עימם רעדה היד שהחזיקה בלפיד. על אחת הדמעות, אותה בכיתי בליל המשואות, אתוודה - אבי ז"ל.
אבי, יוסף, נפל כחייל במלחמת יום העצמאות, ואני ילד כבן אחת-עשרה שנה בלבד. כל ימיו היה אבא חנווני צנוע, נסתר מאחורי דלפק עצוב של זיתים וגבינות בחנות המכולת בשכונת הבוכרים. בבוקר, סמוך לשחר, היה משכים לעבודתו, ובלילה, פעמים כמעט בחצות, היה שב מותש ועייף אל הבית. הוא לא רטן מעולם. לא תלה באיש את ייסורי פרנסתו הקשה, ואף בבית הכנסת, שופך ליבו בצער בפני אלוהים, האמנתי שמתפלל הוא רק למען ילדיו, למען אמא, ועליו, כך נדמה היה לי אותם ימים נוראים, לא ביקש כלום.
רק כשמת, גילתה לי אמא את סוד תפילתו האמיתית. "אבא שלך," כך אמרה אותו יום כששבנו מבית הקברות, "מעולם לא ביקש להיות חנווני. מעולם. כל ימיו התפלל לאלוהים שיניח לו מעט מעבודתו הקשה, מצער הפרנסה, ואז יוכל לשבת לבדו במטבח, ומתחת למנורת נפט חיוורת, לכתוב סיפורים. כן," המשיכה אמא בקולה העצוב, "אבא שלך היה בעל נשמה של משורר. הפרנסה הנוראה שברה את רוחו, ועימה גם את שולחן המטבח, שנותר יתום מן הסיפורים."
אז, אולי, לראשונה בחיי, נדרתי את הנדר למלא את צוואתו היתומה של אבי. להמשיך במקום בו לא התחיל מעולם, ולכתוב מליבו הבוכה סיפורים. וחלפו שנים. וכתבתי סיפורים. ופרסמתי ספרים. ועדיין ליבי זועק. מבקש בתחינה נואשת לומר לאבא, מול האבן השותקת של מנוחתו, תודה. תודה על המילים ועל הנשמה ועל תפילתו לאלוהים שנענתה, לבסוף, בילדו.
ואחזתי אז בלפיד המשואה. והיד רעדה. והברכיים כשלו כי אל נוכח אש האבוקות ריחפו למולי אותה שעה פניו המפויסים של אבא. הוא קיבל את תודתי. את מנחת הסיפורים שכתבתי.
הלפיד שוב אינו יתום - סיפור בתוך סיפור
בסיפור שלפנינו יש למעשה שני סיפורים. הראשון הוא הסיפור המתחיל בזמן הווה, וממנו אנחנו נכנסים לסיפור נוסף שקרה בעבר. בסיום אנחנו חוזרים לסיפור הראשון. לסוג כזה של סיפור קוראים סיפור בתוך סיפור. לסיפור הראשון קוראים סיפור המסגרת, כיוון שהוא משמש מעין מסגרת לסיפור השני, שהוא הסיפור הפנימי.
*280*
(בספר תמונה)
1. במה נזכר המספר בזמן הטקס הדלקת המשואות?
2. בסיפור לא כתוב במפורש שהמשפחה היתה ענייה. מצאו רמזים לכך בסיפור.
3. א. מיהם היתומים בסיפור?
ב. מי יתום במציאות, ומי יתום בדמיון המספר?
4. בחרו אחד מהסעיפים וענו:
א. מה קיבל הבן מתנה מאביו?
ב. איזה לפיד עבר מדור לדור במשפחת המספר?
5. מדוע נראה לבן שפני האב רגועים ומפויסים?
6. אתרו בסיפור את שני חלקיו.
א. הציעו כותרת לסיפור הראשון.
ב. הציעו כותרת לסיפור השני.
ג. מה הקשר בין שני הסיפורים?
(בספר תמונה)
בחרו מתוך הנושאים את אלה שאתם רוצים לדון בהם ולספר עליהם:
1. לכל משפחה יש לפיד העובר מדור לדור. איזה לפיד תיקחו איתכם מהמשפחה שלכם?
2. אם שמעתם או צפיתם בטלוויזיה בטקס עולמי שמעבירים בו לפיד, ספרו על כך.
3. בסיפור יש ביטויים מושאלים. מצאו אותם והסבירו מהו השימוש המושאל שלהם.
(בספר תמונה)
כתבו הסבר לילד צעיר על טקס הדלקת המשואות.
הדרכה לפני הכתיבה
1. קראו באתר ויקיפדיה על טקס הדלקת המשואות.
*281*
2. צפו ביו טיוב, בטקס הדלקת המשואות הר הרצל, ירושלים תשס"ט 2009.
3. ענו במחברת. תוכלו להוסיף תצלומים מתאימים מהאינטרנט.
- היכן נערך הטקס, ומדוע במקום זה?
- מהי התוכנית הקבועה בטקס?
- מדוע מדליקים דווקא שתים-עשרה משואות?
4. הראו לחבריכם את הדף שהכנתם ושאלו לחוות דעתם. תקנו בהתאם להערות ולהצעות שנראות בעיניכם חשובות.
5. אם תרצו, הכניסו לתלקיט.
(בספר תמונה)
חפשו באינטרנט פרטים על האופן בו חוגגים יום עצמאות במדינות אחרת (אפשר לבחור - ארצות הברית, צרפת וכו'). השוו בין דרכי החג בישראל לאלה של המדינה שבחרתם.
(בספר תמונה)
1. לפניכם משפטים מתוך הסיפור. הסבירו את המילים ואת הצירופים המודגשים (מילים מודגשות יופיעו בסוגריים). היעזרו במילון.
א. כל ימיו היה אבא (חנווני) צנוע.
ב. (שופך את ליבו) בצער בפני האלוהים.
ג. נדרתי את ה(נדר) למלא את (צוואתו).
2. א. העתיקו מתוך הסיפור צירופי לשון עם המילה "לב".
ב. חפשו במילון שני צירופי לשון נוספים עם מילה זו. כתבו משפטים ושבצו בהם את הצירופים שמצאתם.
3. העתיקו מהסיפור את כל המילים הקשורות לאש.
4. בסיפור כתוב: הפרנסה הנוראה שברה את רוחו, כלומר גרמה לו להתייאש ולאבד את הרגשת הכבוד. לפניכם צירופים נוספים עם הפועל שבר. הסבירו את משמעותם המושאלת:
א. שבר את השיא
ב. שבר את הקרח
ג. שבר את רעבונו
ד. שבר את מטה לחמו
ה. שבר את הראש
*282*
*282*
שמה של מדינת ישראל מעיד על זהותה - היא מדינתו של עם ישראל. מקורותיו של דגל המדינה הם שני פסי התכלת, המזכירים את פסי הטלית, ומגן דוד, שהוא סמל יהודי. המנון המדינה, "התקווה", מביע את שאיפת הדורות להיות עם חופשי בארצנו, וחוק השבות שחוקקה כנסת ישראל מאפשר לכל יהודי המעוניין בכך לעלות ארצה ולקבל אזרחות ישראלית.
במגילת העצמאות כתוב:
"בארץ ישראל קם העם היהודי, ... בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי
תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
לאחר שהוגלה העם היהודי מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור ודור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית."
מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. כל אזרחיה הם בעלי זכויות שוות. חברי הכנסת, שהיא בית המחוקקים, נבחרים אחת לארבע שנים על ידי האזרחים מגיל שמונה-עשרה ומעלה.
אזרחי המדינה מוגדרים לפי הלאום שאליו הם שייכים. הקבוצה הגדולה ביותר היא היהודים, וקבוצת המיעוט היא ערבים. אחד מכל חמישה אזרחים במדינתנו הוא ערבי-מוסלמי, ערבי-נוצרי או ערבי דרוזי.
השפות הרשמיות בישראל הן עברית וערבית, אך אזרחי המדינה מדברים בשפות נוספות. לכן יש ערוצי רדיו באתיופית, ברוסית, ובטלוויזיה יש מהדורת חדשות יומית באנגלית וערוץ ברוסית, מלבד הערוצים דוברי העברית והערבית.
חברה דמוקרטית היא חברה המכירה בשוני שבין הקבוצות, איננה מעדיפה תרבות אחת על השנייה ואינה מדכאת אף אחת מהקבוצות. חברה דמוקרטית מתנהגת בסובלנות לכל קבוצה, לומדת להכיר את תרבות הקבוצות האחרות ומגלה סובלנות כלפיהן. המדינה דורשת מכל הקבוצות לציית לחוקיה.
*283*
(בספר תמונה)
1. א. כיצד מבטאים סמלי המדינה את אופייה היהודי?
ב. מה חשיבותו של חוק השבות?
2. במדינת ישראל שתי שפות רשמיות: עברית וערבית.
מהי שפה רשמית?
העתיקו רק היגדים נכונים:
- התוויות על מוצרי מזון כתובות בעברית ובערבית.
- שלטי הדרכים כתובים גם בערבית.
- כל הודעות האזהרה, כמו "הים סוער", "הכניסה אסורה" כתובות גם בערבית.
- בקול ישראל יש שידורי רדיו בערבית.
- כל אזרחי המדינה נדרשים לשלוט בערבית ובעברית.
3. כיצד אפשר לדעת לפי הכתבה שישראל היא מדינה קולטת עלייה?
(בספר תמונה)
*284*
*284*
"הקהל מתבקש לקום לשירת 'התקווה'". כך פונה הכרוז לקהל בעצרות הזיכרון ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, ביום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל, בפתיחת חגיגות העצמאות ובאירועים לאומיים מיוחדים.
לעיתים שר הקהל את ההמנון בשקט כתפילה, ולפעמים בהתלהבות ובשמחה גדולה. השירה מלכדת ומרגשת את הקהל. השירה המשותפת מחזקת את הרגשת השייכות לעם ישראל, את שותפות הגורל, ואת הגאווה שאחרי 2000 שנות גלות אנחנו חיים במדינת ישראל העצמאית ואנחנו עם ככל העמים.
"התקווה", הוא שיר בן תשעה בתים שנכתב על ידי נפתלי הרץ אימבר. מאז הפך השיר להמנון העם היהודי, נהוג לשיר את שני הבתים הראשונים של השיר. בשנת 1882 הגיע נפתלי הרץ אימבר לארץ ישראל ושהה בה עד 1887. הוא הרבה לבקר במושבות ולכתוב שירים שהוקדשו למושבות המארחות.
ב-1886 יצא לאור בירושלים קובץ שירים עבריים שחיבר אימבר, בשם ברקאי. השירים נכתבו על ארץ ישראל, על יישוב ארץ ישראל ועל המושבות העבריות, "כולם ברוח לאומי" - כהגדרתו של אימבר.
בקובץ ברקאי נכלל גם השיר "תקוותנו", שאותו נהג אימבר לקרוא בפני מאזיניו במושבות. השיר נקרא אחר כך בשם "התקווה". מאוחר יותר, כאשר התפרסם השיר, סיפר אימבר שאת הטיוטה הראשונה של השיר כתב ברומניה בדרך נדודיו לקושטא (ואחר כך לארץ ישראל). בארץ ישראל הוסיף לשיר עוד בתים, וכך תפח ועלה מספר בתי השיר "תקוותנו" לעשרה.
נסיבות חיבורו של הלחן ל"התקווה" אינן ברורות. לפי גרסה אחת, אימץ איכר מראשון לציון לחן של שיר עם רומני וצירף אותו למילים של "התקווה", בשינויים קטנים מאוד. לפי גרסה אחרת, אימבר התאים את מילות שירו למנגינת הפתיחה של הפואמה הסימפונית "מולדבה" מאת המלחין הצ'כי, סמטנה. כך או כך, ראוי לציין שבתקופת העליות הראשונות היה זה מנהג נפוץ למדי להתאים מנגינות עממיות לשירים עבריים.
משנת 1898, ללא החלטה רשמית או מוסדית, נעשה השיר "תקוותנו"ס או "התקווה" - השיר הלאומי של היישוב העברי החדש בארץ ישראל והשיר הלאומי של התנועה הציונית. כך, למשל, בשנת 1898 ביקר בנימין זאב הרצל בארץ ישראל. בביקורו במושבה רחובות קידמוהו קהל רב ופרשים יהודים, ונערה לבושה בשמלת תכלת-לבן הגישה
*284*
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומיה
ולפאתי מזרח, קדימה
עין לציון צופיה -
עוד לא אבדה תקוותנו
התקווה בת שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון וירושלים.
*285*
לו זר פרחים ושרה את "התקווה", והקהל הצטרף לשירתה בהתלהבות. בשנת 1900 התקיים הקונגרס הציוני בלונדון. עם נעילת הקונגרס שרו המשתתפים, כנהוג באנגליה, את ההמנון האנגלי, ומיד לאחריו שר כל הקהל בעוצמה רבה ובהתלהבות את "התקווה". בשנת 1903 התקיים הקונגרס הציוני השישי, שבו הועלתה "הצעת אוגנדה", שהיתה פתח לוויכוח מר ונוקב בין "ציוני ציון", המתנגדים להצעה, לבין תומכיה. הקונגרס הסתיים בשירת "התקווה". למילות השיר היתה הפעם משמעות מיוחדת במינה, בעיקר לאור העובדה שהרצל נשבע בפני "ציוני ציון": "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני!" מאז נקבע למנהג שכל קונגרס ציוני מסתיים בשירת "התקווה", ומזמרים רק את בתיו הראשונים של השיר. "התקווה" התקבלה כהמנון ההסתדרות הציונית, ועם ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל, בה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), היה שיר זה להמנונה של מדינת ישראל.
דגל המדינה וסמל המדינה זכו, כאמור, להכרה רשמית בחוק בשנת 1949. לעומת זאת, השיר "התקווה" - ההמנון הלאומי של מדינת ישראל - לא היה מעוגן בחוק. רק ב-2004 נחקק "חוק ההמנון" שקבע כי "התקווה" היא ההמנון הרשמי של מדינת ישראל.
(מתוך ספר "אזרחות במדינת ישראל", הוצאת כנרת, זמורה)
שירת התקווה במחנה ברגן בלזן בגרמניה
בחודש אפריל בשנת 1945, שיחרר הצבא הבריטי את היהודים הכלואים במחנה ההשמדה ברגן בלזן בגרמניה. הרב הצבאי הבריטי ארגן טקס קבלת
שבת לניצולים תחת כיפת השמים. מאות האסירים, ניצולים, חלשים ותשושים התחבקו ובכו בשמחת השחרור, במאמץ אדיר עמדו על רגליהם ושרו את
'התקווה' כשעיניהם זולגות דמעות.
שירת 'התקווה' ביום הכרזת המדינה
בה' באייר תש"ח, ה-14 במאי 1948 קרא דוד בן גוריון את מגילת העצמאות לפני חברי מועצת העם בתל אביב. בסיום ההקראה הכריז בן גוריון: "קמה מדינת ישראל! תמה הישיבה הזאת!" כל הנוכחים פרצו במחיאות כפיים סוערות לצלילי 'התקווה'.
(מעובד מתור הספר: "התקווה" עבר הווה עתיד מאת אסתרית בלצן)
קוראים ומבינים
1. כתבו כיצד התגלגל והפך שירו של נפתלי הרץ אימבר "תקוותנו" להמנון הרשמי של מדינת ישראל. כתבו בשלבים.
2. איזה משפט בפסקה הרביעית מלמד שבחירת "הסתקווה" להמנון היתה בחירה עממית?
(בספר תמונה)
1. למדינות השונות בעולם יש דגל, סמל והמנון. מהי, לדעתכם, חשיבות הדגל, הסמל וההמנון? הסבירו דבריכם.
2. שערו, מדוע חשוב היה לניצולי ברגן בלזן לשיר את התקווה עם שחרורם?
(בספר תמונה)
נפתלי הרץ אימבר
*286*
*286*
מתוך חוק ירושלים:
1. ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל.
2. ירושלים היא מקום מושבם של נשיא המדינה, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון.
3. המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות הקדושים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות.
(בספר תמונה)
*287*
מה במדור?...
- עד 1967 היתה ירושלים חצויה. ירושלים המערבית היתה בירת ישראל, וירושלים המזרחית היתה בשליטת ממלכת ירדן. במלחמת ששת הימים כבשו הצנחנים את ירושלים העתיקה, ושני חלקי העיר אוחדו.
נקרא מתוך חוק ירושלים שחוקקה הכנסת לרגל איחוד העיר. נקרא גם את המקאמה "הצנחנים בוכים" מאת חיים חפר ואת השיר "ירושלים" מאת רחל חלפי.
(בספר תמונה)
*288*
*288*
(פסקה 1) הכותל הזה שמע הרבה תפילות / הכותל הזה ראה הרבה חומות נופלות / הכותל הזה חש ידי נשים מקוננות ופתקאות הנתחבות בין אבניו הכותל הזה ראה את רבי יהודה הלוי נרמס לפניו / הכותל הזה ראה קיסרים קמים
ונמחים / אך הכותל הזה לא ראה עדיין צנחנים בוכים.
(פסקה 2) הכותל הזה ראה אותם עייפים וסחוטים / הכותל הזה ראה אותם פצועים ושבורים / רצים אליו בהלמות לב, בשאגות, בשתיקה / ומזנקים כמטורפים, בסמטאות העיר העתיקה / והם שטופי אבק, וצרובי שפתים / והם לוחשים: איך אשכחך, ירושלים / והם קלים כנשר, ועזים כלביא / והטנקים שלהם - מרכבת האש של אליהו הנביא / והם עוברים כרעם / והם עוברים בזעם / והם זוכרים את כל השנים הנוראות / שבהן לא היה לנו אפילו כותל, כדי לשפוך עליו דמעות.
(פסקה 3) והנה הם כאן עומדים לפניו, ונושמים עמוק / והנה הם כאן, מביטים עליו בכאב מתוק / והדמעות יורדות,
והם מביטים זה בזה ובוכים / איך זה קורה, איך זה קורה, שצנחנים בוכים / איך זה קורה שהם נוגעים נרגשים בקיר / איך זה קורה, שמן הבכי הם עוברים לשיר / אולי זה מפני שבני י"ט, שנולדו עם קום המדינה / נושאים על גבם אלפיים שנה.
(בספר תמונה)
הצנחנים מגיעים אל הכותל במלחמת ששת הימים.
צלם: דוד רובינגר
*289*
"הצנחנים בוכים" הוא מקאמה.
המקאמה מספרת סיפור קצר שמשפטיו מסתיימים בחרוזים.
1. היצירה מחולקת לשלושה חלקים. תנו כותרת לכל חלק.
2. א. מדוע בכו הצנחנים על פי השיר?
ב. מצאו במקאמה רמזים לשחרור ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים.
3. א. מצאו במקאמה ארבעה דימויים וכתבו אותם.
ב. כיצד מצטיירים הצנחנים בדימויים אלה?
4. כאשר הסופר מאפשר לצמח, לבעלי חיים או לדוממים לצחוק, לכעוס, להבין שפת בני אדם ולדבר בשפת בני אדם אנחנו אומרים שזאת האנשה.
העתיקו מהמקאמה משפט שיש בו האנשה.
5. מצאו במקאמה משפט המבטא ניגוד במצב רוחם של הלוחמים וכתבו אותו.
6. מה תורמת החריזה למקאמה?
התאמנו בקריאה מדויקת ומוטעמת של המקאמה. קראו את המקאמה כך שחבריכם יחושו בהתרגשות של המספר.
*289*
פעמון מצלצל ריח לבונה, המואזין קורא מראש
מסגד, ואזוב קטן שצמח על אבן בסיס על אבן
קודקוד וקול תפילה קול דממה דקה.
שלוש תפילות ועיר כל כך עתיקה.
*290*
*290*
*291*
מה במדור?...
- למדנו שהימים הנוראים ושלושת הרגלים הם חגים מהתורה.
- נקרא מובאות מהתורה על מצוות החג. מקורו של חג השבועות הוא בחגיגות הקציר ובעלייה לרגל שנערכו מדי שנה בימים קדומים. קראו את השיר "שיבולת בשדה" המתאר את אווירת הקציר ביישובים החקלאיים בימינו.
- כאשר יצא עם ישראל לגלות, נוספה לחג משמעות נוספת: חג מתן תורה.
- נקרא את מדרש האגדה "מעשה בחבר" על חשיבות לימוד התורה.
לשון ושיח
- נעסוק במילים אופייניות לשפת חכמים.
- ללשון חכמינו
*292*
*292*
כתוב בתורה:
"וחג הקציר ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה.".
(שמות פרק כג, פסוק 23)
"שבעה שבועות תספור לך: מהחל חרמש, בקמה תחל לספור שבעה שבועות. ועשית חג שבועות לה' אלוהיך מיסת נדבת ידך אשר תיתן כאשר יברכך ה' אלוהיך".
(דברים פרק טז, פסוקים 10-9)
1. מצאו את המשפט בו מצווים בני ישראל:
א. לא לעבוד בחג.
ב. לחוג את החג שבעה שבועות מאז תחילת קציר העומר.
ג. לתת לכוהנים במקדש תרומה מראשית פרי אדמתם.
2. חפשו באנציקלופדיות ובאינטרנט מידע על "ספירת העומר" וכתבו על כך סיכום קצר.
*293*
*293*
"מעשה בחבר אחד שהיה בספינה עם פרקמטוטין (סוחרים) הרבה.
היו אומרים לאותו חבר: 'היכן פרקמטיא (סחורה) שלך?'
היה אומר להם: 'פרקמטיא שלי גדולה משלכם.'
בדקו בספינה ולא מצאו כלום.
התחילו שוחקים עליו.
נפלו עליהם לסטים (שודדים) ונטלו כל מה שנמצא בספינה.
יצאו ליבשה ונכנסו למדינה, לא היה להם לא לחם לאכול ולא כסות (בגד) ללבוש.
מה עשה אותו חבר?
נכנס לבית המדרש, ישב ודרש.
כשראו בני המדינה שהוא בן תורה מרובה, נהגו בו כבוד גדול
והתחילו לפרנס אותו.
כשראו הפרקמטוטין כך, באו אצלו ופייסוהו ואמרו לו:
'בבקשה ממך, בשביל שאתה מכיר אותנו למד עלינו זכות לפי בני העיר
ולא נמות ברעב.'
אמר להם: 'הלא אמרתי אליכם, שפרקמטיא שלי גדולה משלכם:
שלכם אבדה, שלי קיימת.'
(מדרש תנחומא לשמות פרק כה סימן ב, פרשת תרומה)
1. מדוע זילזלו הסוחרים בחבר?
2. מה אפשר לדעת מהסיפור על תושבי המדינה שאליה הגיעו?
3. א. איזה היפוך התרחש בסיפור?
ב. למה התכוונו הסוחרים כאשר ביקשו מהחבר: "למד עלינו זכות"?
4. בחרו וענו על א' או ב':
א. מהו הלקח שהיו יכולים הסוחרים ללמוד? כתבו יותר מאחד.
ב. האגדה נכתבה במטרה לחנך את הקוראים. למה רוצה המחבר לחנכם?
*294*
*294*
מאת ביאליק ורבניצקי
א.
(1) שנו רבותינו:
(2) מעשה בנוכרי אחד, שבא לפני שמאי.
(3) אמר לו (הנוכרי): "כמה תורות יש לכם?"
(4) אמר לו (שמאי): "שתיים, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה."
(5) אמר לו (הנוכרי): "שבכתב אני מאמינך ושבעל-פה איני מאמינך; גיירני על-מנת
(6) שתלמדני תורה שבכתב."
(7) גער בו (שמאי) והוציאו בנזיפה.
(8) בא (הנוכרי) לפני הלל - גיירו.
(9) אמר לו (הלל): "א"ב, ג"ד. למחר הפך לו (את שמות האותיות וסדרן)."
(10) אמר לו (הנוכרי): "והרי אתמול לא אמרת לי כך!"
(11) אמר לו (הלל): "לא עלי אתה סומך? אף בתורה שבעל-פה עלי סמוך."
ב.
(12) שוב מעשה בנוכרי אחד, שבא לפני שמאי.
(13) אמר לו (הנוכרי): "גיירני על-מנת שתלמדני כל-התורה כולה, כשאני עומד על רגל
(14) אחת." דחפו (שמאי) באמת-הבנין שבידו.
(15) בא לפני הלל - גיירו.
(16) אמר לו: "מה-ששנאוי עליך לא תעשה לחברך - זוהי כל-התורה כולה, והשאר
(17) פירוש הוא - לך למד."
ג.
(18) שוב מעשה בנוכרי אחד שהיה עובר אחורי בית-הכנסת ושמע קול סופר, שהיה
(19) אומר: "ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד".
(20) אמר: "הללו למי?"
(21) אמרו לו: "לכוהן-גדול."
(22) אמר אותו הנוכרי בעצמו: "אלך ואתגייר בשביל שישימוני כוהן-גדול".
(23) בא לפני שמאי, אמר לו: "גיירני, על-מנת שתשימני כוהן-גדול." דחפו באמת-הבניין
(24) שבידו.
(25) בא לפני הלל - גיירו.
(26) אמר לו (הלל): "כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות, לך למד טכסיסי
(27) מלכות." הלך וקרא, כיוון שהגיע ל"והזר הקרב יומת",
(28) אמר לו (הנוכרי): "מקרא זה על מי נאמר?"
(29) אמר לו (הלל): "אפילו על דוד מלך ישראל."
*295*
(30) נשא אותו גר קל-וחומר (על אחת כמה וכמה) בעצמו: "ומה ישראל, שנקראו בנים
(31) למקום (כינוי לה') ומתוך אהבה שאהבם קרא להם: 'בני בכורי ישראל', נאמר עליהם
(32) 'והזר הקרב יומת' - גר הקל, שבא במקלו ובתרמילו - על אחת כמה וכמה!"
(33) בא לפני שמאי, אמר לו (הנוכרי): "כלום ראוי אני להיות כוהן-גדול, והלא נאמר
(34) בתורה: 'והזר הקרב יומת'?
(35) בא לפני הלל, אמר לו (הנוכרי): "ענוותן הלל! ינוחו לך ברכות על ראשך, שהקרבתני
(36) תחת כנפי השכינה."
(37)לימים נזדווגו (נפגשו) שלושתם (הנוכרים שהלל גייר) למקום אחד, אמרו: "קפדנותו
(38) של שמאי ביקשה לטרדנו מן העולם; ענוותנותו של הלל קרבתנו תחת כנפי השכינה.
(39) (מכאן אמרו חכמים): "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי" (שבת לא).
הסיפור הראשון
1. א. מהו התנאי שמעמיד הנוכרי שמעוניין להתגייר?
ב. מהי תשובת החכם שמאי לבקשתו?
ג. מהי תשובת החכם הלל?
2. מדוע מסרב שמאי לגייר את הנוכרי?
3. א. במה שונה תגובת הלל לבקשת הנוכרי, מתגובתו של שמאי?
ב. אילו נפגשו שמאי והלל ושוחחו בעניינו של הנוכרי, שערו: מה היה אומר שמאי להלל ומה היה עונה לו הלל?
הסיפור השני:
1. היעזרו במילון והסבירו את המושגים והביטויים:
א. "על רגל אחת".
ב. "אמת בניין".
2. מדוע כעס שמאי על הנוכרי?
*296*
3. מדוע גייר הלל את הנוכרי, על אף שהתנאי שהתנה אינו מתקבל על הדעת?
4. מצאו בספר ויקרא פרק יט, פסוק 19 משפט המביע רעיון זהה למשפט שאמר הלל לנוכרי והעתיקו אותו.
5. ספרו בקצרה על מקרים שקרו לכם או שקראתם עליהם ובהם לא נשמר הכלל: "מה-ששנוא עליך לא תעשה לחברך"?
6. גישתו של מי מהחכמים עדיפה בעיניכם?
הסיפור השלישי:
1. א. מדוע רצה הנוכרי שבסיפורנו להתגייר?
ב. מדוע סירב שמאי לגייר את הנוכרי?
ג. האם אפשר להצדיק את סירובו של שמאי?
2. א. כיצד נוהג הלל בנוכרי?
ב. מה הבין הנוכרי כאשר למד את החוקים הקשורים במעמד הכוהנים?
"מתוך שלא לשמה אתה בא לשמה" (פסחים ג) הוא ניב שמשמעותו:
כשאתה עוסק במשהו לא מתוך אהבת הדבר, בסופו של דבר תגיע לאהוב אותו. לדוגמה: לא אהבתי לנגן בפסנתר, אך לאחר שנות לימוד אחדות, מתוך שלא לשמה אתה בא לשמה - גיליתי שאני נהנה מהנגינה.
3. א. כתבו דוגמאות נוספות והשתמשו בניב: "מתוך שלא לשמה אתה בא לשמה".
ב. כיצד מתקשר ניב זה לסיפורנו?
4. קראו את ההיגדים הבאים וציינו מה מתאים למחשבתו של שמאי ומה מתאים להלל:
א. אינו מעוניין בגיור המוני.
ב. חושב שמניעי המתגיירים אינם חשובים.
ג. חושש שהמתגיירים יכניסו ליהדות מנהגים ומסורות זרים.
ד. לא מוכן לקבל גרים שמתנים תנאים.
ה. מאמין שגרים יכולים ללמוד על היהדות עוד ועוד אחרי הגיור.
ו. מרגיש חובה לגייר כל מי שפונה אליו.
*297*
1. "שנה" היא מילה שנכנסה לשפה העברית מארמית, ופירושה: למד, שינן. הסיפור נפתח במילים: "שנו רבותינו" כתבו את המילים בשפתכם.
2. העתיקו והשלימו את הטבלה.
בשפת חכמים אומרים:, בשפת ימינו אומרים:
שנוא, (שורה 16)
סילק אותו בנזיפה, (שורה 7)
על אחת כמה וכמה, (שורה 29)
אלוהים, (שורה 30)
שביקש לסלקני מהעולם, לגרום למותי, (שורה 33)
*298*
*298*
שיבולת בשדה
כורעה ברוח
מעומס גרעינים כי רב.
ובמרחב הרים
יום כבר יפוח,
השמש כתם וזהב.
עורו, הוי עורו!
שורו, בני כפרים!
קמה הן בשלה כבר
על פני הכרים.
קצרו, שלחו מגל -
עת ראשית הקציר!
שדה שעורים תמה,
זר חג עוטרת,
שפע יבול וברכה.
לקראת בוא הקוצרים
בזוהר מזהרת
חרש לעומר מחכה.
הבו הניפו!
נירו לכם ניר
חג לקמה,
עת ראשית הקציר.
קצרו, שלחו מגל -
עת ראשית הקציר.
*299*
1. א. כיצד מתוארת השיבולת?
ב. מה מסמלת השיבולת?
2. א. אל מי פונה הדובר בשיר?
ב. מדוע מזרז הדובר את אנשי הכפר?
3. מתי זמן ראשית הקציר?
4. נושא השיר הוא ראשית קציר השעורים המתקיים בפסח, אך נוהגים לשיר את השיר הזה גם בחג השבועות. שערו מדוע.
5. בשיר יש הדים לטקס שנערך ביישוב כפרי בימינו ולטקס קדום מימים עברו. מהם שני הטקסים?
6. השיר נכתב בראשית הציונות, אך יש בו רמזים גם לעבר הרחוק של עם ישראל. מהם הרמזים?
7. מצאו בבית הראשון מילה נרדפת לזהב.
ראשית הקציר
השעורה מבשילה לפני הבשלת החיטה. קציר השעורים מתחיל בפסח. קציר העומר הראשון נערך בחגיגיות גדולה במוצאי ט"ו בניסן, יום טוב ראשון של פסח (מנחות י; ג'). טקס הנפת העומר, התקיים בבית המקדש ביום ט"ז בניסן, יום ראשון של חול המועד פסח.
סוף הספר