אזרחות במדינת ישראל
לימודי אזרחות
לחטיבת הביניים
ד"ר דוד שחר
כנרת בית הוצאה לאור
ישראל, 2011
בשישה כרכים
כרך ראשון
עמודים i
עמודי דפוס
עמודי בראיל
העתיקה: ולריה בוגוסלבסקי
הספריה המרכזית לעיוורים
נתניה , ישראל , , 2012
הספר אזרחות במדינת ישראל מציג בצורה עדכנית ומובנית את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
הספר מציע מגוון רחב של פרקי מידע והסברים, מקורות, תמונות, איורים ותרשימים. בצדם מוצעות פעילויות שונות לפיתוח החשיבה ולתרגול, וליישום האתגרים החשובים של לימודי האזרחות.
- דגש על אסטרטגיות חשיבה ייחודיות ללימודי אזרחות
- התנסויות בקריאת טקסטים מסוגים שונים
- דוגמאות אקטואליות רבות
- הצעות לעבודה בקבוצות
- דיוני דילמה
- הצעות לפעילויות העשרה
ד"ר דוד שחר, מרצה בכיר במכללה האקדמית לחינוך "אחווה", מורה בקרית החינוך ע"ש עמוס דה-שליט ברחובות, ומחברם של ספרי לימוד ועיון בהיסטוריה ובאזרחות.
*5*
תלמידות ותלמידים יקרים,
בלימודי האזרחות אנו מבקשים להכיר, ללמוד ולהבין את המציאות החברתית והפוליטית שאנו חיים בה במדינת ישראל, הן כפי שהיא והן כפי שהיא צריכה להיות על פי חוקי המדינה, ועל פי העקרונות היהודיים והדמוקרטיים שלה.
מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. הגדרה זו היא ייחודית, כיוון שהיא מצרפת עקרונות דמוקרטיים עם עקרונות יהודיים. בגלל ייחודיותה היא מעלה שאלות קשות ומורכבות, אך בו בזמן היא מאפשרת לנו התמודדות מעניינת עם מגוון נושאים מרתק.
בספרנו אנו מבקשים לראות בהתמודדות זו לא עול כבד של נושאים סבוכים ורגישים, אלא אתגר לימודי ומחשבתי מרתק, התורם לידיעה ולהבנה של הנושאים הנלמדים, ותורם גם להעמקת הזיקה והמחויבות לערכים היהודיים והדמוקרטיים של המדינה.
בשנים האחרונות הולכים ומחריפים חילוקי הדעות בציבור בנושאים הקשורים לשאלות הקיומיות של החברה והמדינה. חילוקי דעות אלה עלולים לפגוע בלכידות החברתית בישראל. חוסנה של מדינת ישראל אינו תלוי רק בעוצמתה הצבאית והכלכלית של המדינה; חוסנה נמדד לא פחות מכך במידת השייכות וההזדהות של כל אחד מאתנו עם החברה והמדינה. לימודי האזרחות עשויים לתרום לפיתוחם של רגשי שייכות והזדהות אלה.
על פי מבנהו, הספר נחלק לכמה חלקים, ובכל חלק כמה פרקים. פותח את הספר פרק המבוא הדן במושגי היסוד "מדינה" ו"משטר", ובזיקות השונות שבין האזרח למדינה. אחריו בא החלק הראשון הדן בהקמתה של מדינת ישראל ובכינונה, והעוסק בהכרזת העצמאות, בסמלי מדינת ישראל, באזרחות במדינת ישראל, בזיקה בין מדינת ישראל לבין העם היהודי בתפוצות ובזיכרון לאומי במדינת ישראל. לאחריו בא החלק השני העוסק בעקרונות ובדרכים של המשטר הדמוקרטי בכלל, ושל המשטר הדמוקרטי בישראל בפרט. החלק השלישי בספר עוסק בסדרי הממשל והמשטר ובמוסדות השלטון בישראל. בכל אחד מפרקי הספר משולבים זה לצד זה היסודות היהודיים והיסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל, תוך הבלטת המשמעות של היות מדינת ישראל הן מדינה יהודית והן מדינה דמוקרטית.
בכל אחד מפרקי הספר מובאים הסברים, מלווים בציטוטים ממקורות שונים, בתמונות, בקריקטורות ובתרשימים. בצדם מוצעות פעילויות שונות לפיתוח החשיבה ולתרגול, וליישום של מה שהגדרנו באתגרים החשובים של לימודי האזרחות. לאור אתגרים אלה, מבקש הספר שלפניכם לעודדכם לפתח התעניינות והבנה בנושאים אקטואליים, להפעיל שיקולים ערכיים וביקורתיים בקביעת עמדותיכם ביחס לתופעות שונות בחיי היומיום ולגבש שייכותכם והזדהותכם עם החברה והמדינה.
אנו מאחלים לכם לימוד פורה ומעניין.
*6*
(עמוד ריק)
*7*
מבוא:
המושג "מדינה"
ההיסטוריה מלמדת כי האדם הוא יצור חברתי, ומאז ומעולם נטה ליצור מסגרות חברתיות במטרה לשפר ולייעל את איכות חייו בכל התחומים. עוד בתקופות קדומות יצר האדם מסגרות כמו משפחה ושבט, ובתהליך ממושך התפתחו מהמסגרות השבטיות חברות גדולות של בני אדם שקיימו מנהגים, תרבות, מסורות ואורח חיים משותפים. משחיפש האדם את האמצעי לשיפור חייו ולהגברת ביטחונו, יצר את המדינה.
מתחילת העת החדשה קמו ונתגבשו מדינות רבות, תחילה באירופה ואחר כך גם ביבשות אחרות, ובעקבות התפתחות היסטורית של מאות שנים נוצרה דמותה של המדינה המודרנית כפי שהיא מוכרת לנו כיום. לכל מדינה חייב להיות שטח (טריטוריה), שהיא מקיימת עליו את שלטונה. לכל מדינה חייבת להיות גם אוכלוסייה קבועה בטריטוריה שתחת שלטונה. כלומר, בני האדם, החיים בשטח שתחת שלטונה של המדינה נמצאים שם בקביעות, מכירים בקשר שלהם למדינה ומקיימים ביניהם קשר חברתי כלשהו. בשטחה ועל אוכלוסייתה מקיימת המדינה שלטון, המהווה את הסמכות (הריבונות) לקביעת החוקים והסדרים שעל פיהם יתנהלו החיים בשטח המדינה.
הפרק שלפנינו עוסק במה שמאפיין מדינות, בהגדרת המושג מדינה וביסודות המרכיבים את המדינה. בהמשך יתמקד הפרק בסוגים השונים של מדינות ובמשטרים הנהוגים בהן. בפרק יובהרו מושגי היסוד הקשורים ל"מדינה" ו"משטר", ואף יידונו משמעויות ערכיות נוספות ושונות הקשורות למושגים אלה.
א. הבדלים בין מדינות
כ- 190 מדינות מצויות בעולם היום, אך אין מדינה דומה לחברתה, והשוני בין המדינות גדול מן הדמיון ביניהן. המדינות נבדלות זו מזו במשטרן, בשטחן, בכלכלתן, במבנה החברתי שלהן וכן בהרכבן האתני.
יש הבדלים עצומים בגורלי האוכלוסיות בין המדינות. לעומת אוכלוסיית סין, המונה כמיליארד תושבים ורבע, כחמישית מאוכלוסיית העולם כולו, ואוכלוסיית הודו, המתקרבת למיליארד, חיים במדינת הוותיקן הזעירה(ששטחה פחות מחצי קמ"ר) קצת פחות מאלף איש.
גם ההבדלים בין המדינות מבחינת גודל שטחן הם עצומים. לעומת רוסיה, ששטחה מגיע ל- 20 מיליוני קמ"ר, ארצות הברית ששטחה כ- 9 מיליוני קמ"ר וסין ששטחה כ- 9.5 מיליוני קמ"ר, קיימות מדינות זעירות, כגון לוקסמבורג, ששטחה 2,500 קמ"ר, אנדורה ששטחה 45 קמ"ר ומונקו, ששטחה מגיע ל-3 קמ"ר בלבד.
*8*
בתמונה: מפה של לוקסמבורג
1. לוקסמבורג - מדינה זעירה
מפה של מונקו
2. מונקו - מדינה זעירה
מפה של אלסקה ואיי הוואי
3. אלסקה ואיי הוואי הם חלק מארצות הברית, אך נמצאים במרחק גדול ממנה
מפה של סין והודו
4. סין והודו - מדינות גדולות ועתירות אוכלוסין, אינדונזיה והפיליפינים - מדינות איים
מדינות רבות בעולם הוקמו על יסוד ההשתייכות הלאומית, אולם אין כמעט מדינות שאומה אחת בלבד חיה בהן (על המושג "אומה" נלמד בהמשך הפרק), ויש מדינות הכוללות בני לאומים רבים, כמו ארצות הברית, אוסטרליה ומדינות דרום אמריקה, שהוקמו בידי מהגרים בני לאומים שונים.
לא תמיד יש למדינות רצף טריטוריאלי. אלסקה והוואי, למשל, נמצאות כל אחת במרחק גדול משאר מדינותיה של ארצות הברית, ועם זאת הן חלק ממנה.
*9*
יש גם מדינות איים, שאייהן משתרעים על פני שטחים אדירים ברחבי הימים והאוקיינוסים, כגון הפיליפינים, אינדונזיה, ניו זילנד ועוד.
איור של ילדה מדברת
כל כך הרבה מדינות והעולם כל כך קטן
*10*
ב. היסודות לקיומה של מדינה
מעבר להבדלים שבין המדינות השונות, הן מבחינת גודלן ואוכלוסייתן, והן מבחינת צורת התארגנותן הפנימית ועוצמתן, המשותף לכולן הוא ארבעה יסודות החיוניים לקיומה של כל מדינה: אוכלוסייה, שטח (טריטוריה), שלטון, ריבונות.
אוכלוסייה
לקיום מדינה דרושים בני אדם שיהיו נתונים בקביעות למרותו של השלטון הקיים במדינה.
גודלה של אוכלוסיית המדינה אינו זהה בהכרח לכמות האנשים המצויים בה בזמן נתון. כך, למשל, תיירים, דיפלומטים ועובדים זרים, הנמצאים במדינה באופן זמני, אינם חלק מאוכלוסיית האזרחים במדינה, אך הם בהחלט חלק מאוכלוסייתה. לעומת זאת, תושבי המדינה הקבועים הנהנים ממעמד של "אזרח", עדיין נמנים עם אוכלוסייתה, גם כאשר הם נמצאים בחוץ לארץ (על המושגים "אזרח" ו"אזרחות" ראו פרק 5).
שטח (טריטוריה)
שטחה של המדינה הוא אותו תחום גיאוגרפי וקבוע שבו יושבת אוכלוסייתה ובו המדינה תובעת ומפעילה שלטון בלעדי וקבוע.
שטח המדינה כולל את השטח היבשתי שלה, המרחב האווירי שמעל שטחה, ואם יש לה חוף ים - גם את מימי החופים שלה עד מרחק מסוים בלב ים. זהו התחום המוגדר "מים טריטוריאליים" - מי חופין: רצועת ים לאורך חופי המדינה, ברוחב מסוים מנקודת שפל המים שבחוף, ורוחבה כ- 12-3 מילין ימיים שהם כ- 22-. תחום מי החופין של מדינת ישראל נקבע לשישה מילין ימיים (כ- ).
שטח המדינה נתחם בגבולות. אם הגבולות מוכרים על פי המשפט הבינלאומי הם קבועים וברורים. אם אין הסכמה על הגבולות המגדירים את שטחה של המדינה, עלול הדבר להביא לסכסוכי גבול ולמלחמות בין מדינות.
שלט "עצור גבול לפניך"
בגלל המציאות הפוליטית והבטחונית במזרח התיכון, הגבולות בין מדינת ישראל לבין חלק משכנותיה אינם גבולות פתוחים. לכן, לאורך קווי הגבול של ישראל מוצבים שלטי סימון ואזהרה.
*11*
ישראל - שטח ואוכלוסייה
גבולותיה המדיניים של מדינת ישראל נקבעו אחרי מלחמת העצמאות (1947-1949), בהסכמי שביתת הנשק (1949), שהתנהלו בחסות האו"ם בין ישראל למצרים, ירדן, סוריה ולבנון (בנפרד).
במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את חצי האי סיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון. באזורים אלה כוננה ישראל ממשל צבאי. ירושלים המזרחית (שהיתה בין השנים 1949-1967 בשליטת ירדן) אוחדה עם ירושלים המערבית לעיר אחת.
על רמת הגולן הוחלו משפטה ומנהלה של מדינת ישראל (עם קבלת חוק רמת הגולן ב- 1981) והיא הפכה לחלק משטחה של מדינת ישראל. על אף החלת המשפט והמנהל הישראלי על הגולן, קיימים לאורך השנים דיון ומחלוקת בשאלה האם בתמורה להסכם שלום עם סוריה צריכה ישראל להסכים לסגת משטח זה או מחלקים ממנו.
בעקבות חוזה השלום שנחתם בין ישראל לבין מצרים ב- 1979, הוחזר חצי האי סיני למצרים.
ב- 1994 הוחל בתהליך מדיני בין ישראל לבין הפלסטינים. במסגרת הסכמים שנחתמו בין הצדדים (הסכמי אוסלו), הוקמה הרשות הפלסטינית שקיבלה לידיה את האחריות המנהלית על חלק משטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה. התפיסה בהסכמי אוסלו הייתה שאלו שלבים בתהליך שיביא בעתיד להשכנת שלום בין העמים, אולם תקווה זו לא נתגשמה עד כה.
בתמונה: מפת ארץ ישראל
שאלות:
1. היכן מצויים במדינת ישראל ריכוזי האוכלוסייה הגדולים והיכן מצויים ריכוזי האוכלוסייה הדלילים יותר?
2. שערו: אילו בעיות עלול ליצור, לדעתכם, פיזור אוכלוסייה כזה?
*12*
נתוני האוכלוסייה בישראל (באלפים)
אוכלוסיית האזרחים במדינת ישראל מורכבת מיהודים ומקבוצות מיעוט: ערבים (מוסלמים ונוצרים), דרוזים וצ'רקסים.
השנה | סך כולל | יהודים | מוסלמים | נוצרים | דרוזים |
1949 | 1,173.9 | 1,013.9 | 111.5 | 34 | 14.5 |
1950 | 1,370.1 | 1,203.0 | 116.1 | 36 | 15 |
1951 | 1,577.8 | 1,404.4 | 118.9 | 39 | 15.5 |
1952 | 1,629.5 | 1,450.2 | 122.8 | 40.4 | 16.1 |
1955 | 1,789.1 | 1,590.5 | 136.2 | 43.3 | 19 |
1960 | 2,150.4 | 1,911.3 | 166.3 | 49.6 | 23.3 |
1965 | 2,598.4 | 2,299.1 | 212.4 | 57.1 | 29.8 |
1970 | 3,022.1 | 2,582.0 | 328.6 | 75.5 | 35.9 |
1975 | 3,493.2 | 2,959.4 | 411.4 | 80.1 | 42.2 |
1980 | 3,921.7 | 3,282.7 | 498.3 | 89.9 | 50.7 |
1985 | 4,266.2 | 3,517.2 | 577.6 | 99.4 | 72.0 |
1990 | 4,821.7 | 3,946.7 | 677.7 | 114.7 | 82.6 |
1996 | 5,757.9 | 4,616.1 | 839.9 | 123.4 | 94.5 |
2000 | 6,369.3 | 4,955.4 | 970.0 | 135.1 | 103.8 |
2005 | 7,116.7 | 5,383.4 | 1,173.1 | 149.1 | 117.5 |
המקור: השנתון הסטטיסטי של מדינת ישראל
אוכלוסייתה של מדינת ישראל משתנה משנה לשנה. על פי נתונים עדכניים לשנת 2009-2010, אוכלוסיית ישראל מונה 7.5 מיליון בני אדם. מתוך אלה, 75.5 אחוזים הם יהודים, 20.2 אחוזים הם ערבים ו- 4.3 אחוזים הם לא-יהודים ולא-ערבים. האוכלוסייה הישראלית היא צעירה בהשוואה לאוכלוסייה במדינות המערב; שיעור הילדים בני 0-14 הוא 28.5 אחוזים מהאוכלוסייה, לעומת 17 אחוזים במדינות המערב. האחוז של בני 65 ומעלה הוא 9.7 אחוזים לעומת 15 אחוזים בממוצע במדינות המערב.
*13*
שאלות:
1. מהו שיעור הגידול של אוכלוסיית היהודים, המוסלמים והדרוזים בישראל, משנת 1949 ועד 2005?
2. באילו שנים חל שינוי משמעותי בגידול האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל? בדקו: מה היו הסיבות לכך?
3. מהו אחוז המוסלמים, הדרוזים והנוצרים בקרב כלל אוכלוסיית מדינת ישראל בשנת 2005?
4. הסיקו: מהן המשמעויות של הנתונים שסיכמתם לגבי אוכלוסיית המיעוטים בישראל ולגבי מדינת ישראל? חשבו על אפשרויות שונות.
שלטון
לקיומה ולתפקודה של מדינה נדרש שלטון, שהוא כלל מוסדות הממשל המשליטים חוק וסדר והאחראים לניהול סדיר ותקין של המדינה בכל תחומי החיים. השלטון במדינה נדרש לקבל החלטות, להטיל מרות, להפעיל אמצעי פיקוח ולכוון את חייה של המדינה. אולם, לשלטון לא יהיה כל תוקף אם אזרחי המדינה ותושביה לא יקבלו את מרותו.
מה מביא את המוני הנשלטים לציית להוראות השלטון ולפקודותיו? כל שלטון נזקק לעוצמה ולסמכות. העוצמה היא היכולת של אדם או של קבוצת אנשים להשפיע על אדם אחר או על אנשים אחרים לעשות כרצונו או כרצונם. העוצמה מתבטאת ביכולת להבטיח לשלטון שאלה הכפופים לו ייענו לרצונו. העוצמה עשויה להתבסס על אמצעי כפייה, הפחדה, ידע, ניסיון, מומחיות, כושר קבלת החלטות וכושר ביצוע.
הסמכות מתבטאת בכך שהכפופים למרותו מכירים בזכותו של בעל השלטון להשתמש בעוצמה שבידו כלפיהם, ומגלים נכונות לפעול לפי רצונו של השלטון.
המדינה נבדלת באופן מהותי מכל ארגון חברתי אחר בדרך שבה היא מוציאה לפועל את מטרותיה: לרוב, ארגון חברתי מבסס את פעילותו ואת סדריו אך ורק על הסכמת חבריו, מרצונם הטוב והחופשי, להיות כפופים לסדרים ולתקנות המקובלים בו. לעומת זאת, המדינה - אין היא יכולה לסמוך בפעולותיה אך ורק על רצונם הטוב והחופשי של אזרחי המדינה, והיא מתבססת על חוקים ועל תקנות שהיא מטילה עליהם בכוח שלטונה.
המדינה מפעילה כוח כפייה לשם ביצוע מטרותיה. יש בידה לחייב כל אדם הנתון למרותה למלא את חוקי המדינה. כוח הכפייה של המדינה הוא יסוד הכרחי למדינה: שלטון המתקיים אך ורק על בסיס מוסרי ומוותר על כוח כפייה, יהיה לו תוקף רק לגבי אותו חלק מהאוכלוסייה שיסכים לצווים שלו, ורק לאותו פרק זמן שהוא יסכים לקבל על עצמו צווים אלה.
לשלטון במדינה יש סמכות לכפות את שלטונו ולהעניש כל מי שאינו מציית לחוקים. עם זאת, במקרים רבים השלטון מתבסס על שיתוף פעולה של האזרחים, המאמינים בערכים העומדים בבסיס השלטון ורואים את הציות לשלטון כעניין טבעי.
*14*
שאלות:
1. לפניכם דוגמאות לדרכים שונות של הפעלת עוצמה וסמכות. עיינו בהן וענו:
- להורים עוצמה וסמכות ביחס לילדיהם. במה הן מתבטאות?
- למורים עוצמה וסמכות ביחס לתלמידיהם. במה הן מתבטאות?
- למפקדים בצבא עוצמה וסמכות ביחס לחייליהם. במה הן מתבטאות?
- לרבנים עוצמה וסמכות ביחס לבני קהילתם. במה הן מתבטאות?
- למנהלים עוצמה וסמכות ביחס לעובדיהם. במה הן מתבטאות?
- לשלטון במדינה עוצמה וסמכות ביחס לאוכלוסייה. במה הן מתבטאות?
אילו סוגים שונים של עוצמה וסמכות קיימים במקרים השונים?
במה שונה עוצמתו וסמכותו של השלטון במדינה מאלה שבמקרים האחרים?
2. "ככל שאזרחי המדינה מכירים בשלטון ומסכימים עמו, כך מובטחת יציבותה של המדינה". דונו באמירה זו: הביאו שני נימוקים התומכים בה ושני נימוקים המתנגדים לה, הביעו את עמדתכם ונמקו אותה (תנו דעתכם בתשובתכם לסכנות שבהסכמה רחבה עם השלטון במדינה).
שאלה
בשפה העברית מצויות אמרות המתבססות על המלה "הגה", כמו: "הוא עומד ליד ההגה", "נשמט ההגה מידו". עיינו במילון אבן שושן בפירושיהן של אמרות אלה, והסבירו איזו עמדה מביע הצייר ביחס לשלטון באמצעות הדימוי של "הגה"?
בתמונה: הגה וחרטום הספינה
*15*
ריבונות
ריבונות פירושה הסמכות שיש בידיה של המדינה לנהל בעצמה את ענייניה. ריבונותה של המדינה מתבטאת ביכולתה לנהל את ענייני הפנים והחוץ שלה ללא תלות במדינה אחרת, לשלוט על שטח המדינה ולאכוף את חוקיה.
הנחת היסוד היא כי אסור שמדינה אחת תתערב בענייניה של מדינה אחרת בכל הנוגע לסדרי המשטר והחברה הנהוגים בה, או במה שנוגע ליחסיה עם מדינות אחרות. מדינה יכולה לוותר מרצונה על מימוש ריבונותה בנושא או בתחום כלשהו, אבל היא רשאית לחזור בה בכל עת מהסכמתה או מוויתוריה. כאשר ויתור כלשהו נכפה על מדינה, או כאשר כתוצאה מוויתור כזה מאבד השלטון את שליטתו במדינה, המדינה מאבדת אז את הריבונות שלה. עם זאת חשוב להדגיש שריבונות מוחלטת אינה אפשרית תמיד, ומעטות המדינות שהן ריבוניות לגמרי. מדינות רבות מסתייעות במדינות אחרות, ולעתים תלויות בהן מבחינה כלכלית, צבאית או פוליטית. לכן, החלטותיהן של מדינות אינן עצמאיות תמיד, והן עשויות להיות מושפעות מלחצים שמופעלים על המדינה מצד מדינה חזקה יותר.
שאלה:
לפניכם רשימת מקרים.
בדקו באילו מקרים מדובר בהפרת ריבונות של מדינה ונמקו:
א. ממשלת ארצות הברית לוחצת על ממשלת ישראל לקבל החלטות מסוימות, כמו למשל איסור מכירת נשק למדינות מסוימות. האם יש בכך משום פגיעה בריבונותה של מדינת ישראל? נמקו.
ב. פליטים מסודן חדרו משטחה של מצרים לתוך ישראל כדי למצוא בה מקלט. האם ריבונותה של מדינת ישראל נפגעה כתוצאה מכך? נמקו.
ג. בשנת 1958 חשש מלך ירדן מפני הפיכה שאיימה להפיל את שלטונו וביקש את עזרתה של ארצות הברית. כוח של נחתים אמריקאים הגיע לירדן. האם ארצות הברית הפרה בכך את ריבונותה של ירדן? נמקו.
שאלות לסיכום:
1. כאמור, למדינה נדרשים כמה מרכיבים (יסודות) לקיומה: שטח, אוכלוסייה, שלטון, ריבונות. שערו: מה יקרה אם אחד ממרכיבים אלה לא יתקיים?
2. קבוצת אנשים רכשה אי באוקיינוס השקט ורוצה להקים בו מדינה. נסחו עשר שאלות שהקבוצה תצטרך לענות עליהן על מנת להגיע למסקנה אם רצונה יכול להתגשם.
3. מדוע, לדעתכם, חשוב שאזרחי המדינה יהיו נאמנים למדינה? איזה מרכיב ממרכיבי המדינה ייפגע אם האזרחים לא יהיו נאמנים?
*16*
ג. הצורך במדינה
לשם מה קיימת מדינה? הוגי דעות רבים בדורות שונים ביססו את רעיון המדינה על נקודות השקפה שונות. הם פיתחו תיאוריות רבות להצדקת שלטון המדינה וייעודה.
הוגה הדעות אריסטו, שחי בעת העתיקה באתונה שביוון (322-384 לפנה"ס) כתב בספרו "פוליטיקה":
כל מדינה היא שותפות, וכל שותפות קיימת לשם השגת משהו טוב.
מהם התפקידים המוטלים על המדינה? הם נוגעים בדברים האלה, אשר אי אפשר בלעדיהם: האחד - מחיה, השני - מלאכת מחשבת וחרושת המעשה, השלישי - הגנה ונשק, הרביעי - צידה וכסף ולהשלים את הצרכים מבית ולשאת את הוצאות המלחמה כי תקרה, החמישי - סידור עבודת אלוהים, והאחרון הוא השישי והוא הנכבד מכולם - שלטונות אשר ישפטו מה טובת הכלל ומי הצדיק במריבות בין האזרחים.
(אריסטו, "פוליטיקה", ספר א, פרק א)
שאלות:
1. מדוע, לדעתכם, רואה אריסטו בתפקיד השישי המוטל על המדינה את התפקיד החשוב ביותר?
2. מהו, לדעתכם, התפקיד החשוב ביותר? נמקו.
רבנו משה בן מימון - הרמב"ם, הוגה דעות יהודי שחי בספרד ובמצרים (1138-1204 לסה"נ), כתב בספרו "מורה נבוכים":
אדם מרגיש שלם, כאשר צרכיו באים על סיפוקם, והוא נהנה מבריאות, ממזון, מדיור וממרחץ. אדם אחד לבדו אינו יכול לספק לעצמו את כל צרכיו. דבר זה יכול להיעשות רק במסגרת מדינה, כי כבר ידוע שהאדם מדיני מטבעו.
(הרמב"ם, "מורה נבוכים", חלק שלישי, פרק כז)
שאלה:
למה מתכוון הרמב"ם במשפט: "כי כבר ידוע שהאדם מדיני מטבעו"? מה המשמעות של המשפט לגבי הצורך במדינה?
*17*
רעיון "האמנה החברתית"
בעת החדשה התגבש רעיון "האמנה החברתית" (אמנה - ברית, חוזה, התקשרות, הסכם), המבטא את ההשקפה על מהות המדינה המודרנית ועל מערכת היחסים בינה לבין הפרטים בחברה.
רעיון האמנה החברתית יוצא מתוך הנחה שבשלב כלשהו בעבר האנושי, החליטו בני האדם לנטוש את "המצב הטבעי" שבו חיו בשלב הראשון שבו נוצרה החברה האנושית, כדי ליצור במקומו חברה שיש לה חוקים המחייבים את חבריה.
אין מדובר בדעה שיש לה בסיס היסטורי-עובדתי, אלא בדעה הגורסת כי ראשיתו של הקיום האנושי במצבו הראשוני ו"הטבעי", שבו חיו בני האדם ללא ארגון וללא מסגרת שלטונית. בתחילה, במצב הטבעי, חיו בני האדם בחוסר ביטחון וללא הגנה; ולכן החליטו להחליף את המצב הטבעי בחיי חברה מאורגנים ויצרו שלטון המבוסס על שותפות במסגרת של אמנה חברתית.
הראשון שהסביר את השינוי הזה שהתחולל בתולדות המין האנושי היה פילוסוף אנגלי בשם תומס הובס, שכתב בשנת 1651 ספר מפורסם בשם "לווייתן". נקודת המוצא שלו הייתה שיצר לב האדם הוא רע מיסודו, ולאדם - לכל אדם, יש נטיות אנוכיות ואין הוא נוטה להתחשב בזולתו. במצב הטבעי כתב הובס, היו החיים "רעים, אלימים וקצרים". החשש מאלימות, כתב הובס, הוא שגרם לאנשים לוותר מרצונם על החופש המוחלט שהיה להם במצב הטבעי ובמקומו ליצור שלטון אבסולוטי, כלומר שלטון מוחלט ובעל סמכויות בלתי מוגבלות, שלטון שיגן עליהם.
החידוש בהשקפה של הובס היה שהמלוכה לא הוענקה למלכים מן השמים ("זכות הקודש" כינו זאת), כמו שטענו הכנסייה והמלוכה, אלא שהמלוכה והשלטון נוצרו על ידי האנשים מתוך כוונה להגן על עצמם.
לעומת הובס, פילוסוף אנגלי אחר בסוף המאה ה-17 - ג'ון לוק - אינו סבור שבמצב הטבעי היה מצבם של הבריות כה רע, אבל החברה החליטה ליצור שלטון כדי לשפר ולהשביח את תנאי החיים ולהגן על הפרט ועל רכושו, וכפי שכתב: "ההסכמה להתאחד במדינה ולחיות יחד באה להבטיח לכל אדם במדינה חיי רווחה, ביטחון ושלום".
ג'ון לוק, כמו הובס, דחה מכול וכול את הטיעון שהמלוכה קיבלה את השלטון משמים (זכות הקודש) ולכן כל ניסיון להתקומם נגד המלוכה הוא חטא דתי. לוק טען שהשלטון חייב לנהוג בנתינים בהגינות ובנאורות, והשלטון - כמו הנתינים - כפוף לחוק ואינו יכול לעשות ככל העולה על רוחו.
אם כן, הרעיון של האמנה החברתית פירושו כך - בני האדם הסכימו מרצונם החופשי להתארגן במסגרת של חברה ומדינה ולקבל על עצמם כללים, חוקים, פיקוח ומגבלות. מכאן, על פי רעיון האמנה החברתית - המדינה היא פרי הסכם הדדי בין בני אדם - בינם לבין עצמם ובינם לבין המדינה.
האמנה החברתית היא מעין בדית. בני האדם אמנם מאבדים חלק מחירותם הטבעית, אך תמורת זאת הם זוכים לביטחון קיומי ולדאגה לצורכיהם ולזכויותיהם, באמצעות השלטון.
רעיון האמנה החברתית עומד בבסיסה של כל מדינה דמוקרטית. הוא אמנם בא להצדיק את כוחו של השלטון במדינה, אבל גם מבטא את הצורך להגביל את סמכותו, ולהעניק לאזרחי המדינה חירויות וזכויות.
*18*
שלטון
שלטון
אילו עקרונות נובעים מרעיון האמנה החברתית?
- ריבונות העם
- חירויות הפרט
- שלטון המתקיים מכוח הסמכות
- הגבלת השלטון
- הזכות להתנגד לעריצות
שאלות:
1. מהי מטרת השלטון לפי האמנה החברתית? העתיקו, סמנו ונמקו את התשובה הנכונה:
א. גביית מסים
ב. לדאוג לכך שכל האזרחים יוותרו על חירויות מסוימות שלהם ולא יפגעו זה בזה
ג. לשמור על הסדר במדינה, לספק הגנה לאזרחים ולדאוג לטובת הכלל
ד. ניצול הכוח של השלטון כנגד האזרחים
2. מהו היתרון שזוכה לו האדם על פי תפיסת האמנה החברתית? הסבירו על פי הסעיפים הבאים:
א. זוכה לביטחון כלכלי
ב. זוכה לביטחון חברתי
ג. זוכה לביטחון קיומי
*19*
ד. מדינת לאום, מדינה דו-לאומית ומדינה רב-לאומית
משחר ההיסטוריה מחולקת החברה האנושית לקבוצות ולעמים. חלק גדול מקבוצות אלה, שהיו בעלות סימני היכר היסטוריים-תרבותיים (אתניים) משותפים, התגבשו לקבוצות בעלות תודעת זהות ושייכות משותפת, ולעתים גם בעלות שאיפות לאומיות שאותן רצו לנסות להגשים באמצעות הקמת מדינות.
לדוגמה, קבוצה אתנית היא קבוצת אנשים (קולקטיב) בעלת סימני היכר היסטוריים-תרבותיים משותפים, שאינם פרי בחירה (הם חלים על בן הקבוצה מלידתו) - עבר משותף, שפה משותפת, תרבות משותפת, ארץ מוצא, דת משותפת. קבוצה אתנית אינה שואפת בהכרח להגדרה עצמית (למדינה), ולדוגמה - הדרוזים והצ'רקסים בישראל. לעומת קבוצה אתנית, "לאום" (או "אומה") הוא קולקטיב השואף להגדרה עצמית. לאום הוא קבוצת אוכלוסייה שיש לה, בדומה לקבוצה אתנית, עבר משותף, שפה משותפת, תרבות משותפת, ארץ מוצא (טריטוריה) ולעתים גם דת משותפת, אולם בנוסף לכך, לאום עשוי להתגבש על בסיס עקרונות וערכים משותפים (שהם פרי בחירה), בלי קשר מחייב ליסודות היסטוריים ואתניים, ולדוגמה - האומה האמריקנית.
רוב המדינות מתבססות על חלוקה ללאומים שונים, וכל מדינה מנהלת מדיניות שונה ביחס לאיזון שהיא מקיימת בין הקבוצות הלאומיות השונות החיות בתוכה.
מדינת לאום היא מדינה שבה יש לאום אחד מרכזי והוא הרוב בה. המדינה מזוהה עם הלאום, גם אם יש קבוצות מיעוט לאומיות נוספות במדינה. המדינה גם מוגדרת כשייכת ללאום המרכזי המהווה את הרוב, ומבטאת את שאיפותיו ואת מאפייניו המיוחדים. לדוגמה: מדינת ישראל מזוהה עם בני הלאום היהודי, גם אם יש בה מיעוט לאומי ערבי, דרוזי וצ'רקסי.
אפשר להבחין בין מדינת לאום שבה יש לאום דומיננטי, ללא מיעוטים כמעט, לדוגמה: יפן, פורטוגל (למעשה, כמעט אין בימינו מדינות חד-לאומיות), לבין מדינת לאום שבה לצד הלאום הדומיננטי מתקיימות קבוצות של מיעוטים לאומיים, לדוגמה: בריטניה, ספרד, ישראל.
לעומת מדינת לאום אשר במרכזה עומד לאום אחד, מדינה רב-לאומית היא מדינה שיש בה כמה קבוצות לאומיות, ולכולן מעמד שווה. המדינה מייצגת את כולן באופן שווה. לעתים נותנת המדינה עדיפות לכמה קבוצות על אחרות, והמדינה "שייכת" לאותן קבוצות שלהן ניתנת עדיפות. לדוגמה: שווייץ.
דגם נוסף הוא מדינה דו-לאומית - מדינה השייכת לשני לאומים שונים המתקיימים בתוכה. זו מדינה שיש בה שתי קבוצות מרכזיות בעלות מעמד שווה ומוסכם על שתיהן. ייתכן שהקבוצות הללו תהיינה שונות בגודלן אך לא במעמדן. לדוגמה: בלגיה.
מדינת ישראל היא מדינת לאום - מדינת העם היהודי. מצויים בה כמה מיעוטים: ערבים, דרוזים, צ'רקסים. מדינת ישראל היא מדינת לאום יהודית, המזוהה עם הרוב היהודי, ובמקביל היא גם מדינתם של כלל האזרחים המתגוררים בה.
כמדינת לאום יהודית, ישראל היא מדינתו של העם היהודי כולו ויש לה מחויבות גם כלפי יהודי התפוצות שאינם אזרחיה. הגדרה זו היא אחת ההצדקות המרכזיות להקמת מדינת ישראל. ברוח זאת, הכרזת העצמאות קבעה מפורשות שישראל תהיה מדינתו של העם היהודי ועל כן היא פתוחה לעליית יהודים מכל העולם. על מאפייניה של מדינת ישראל כמדינת לאום - כמדינת העם היהודי, נלמד בפרקי הספר השונים.
*20*
מיעוטים במדינות דמוקרטיות
מיעוטים הם קבוצות של בני אדם הקשורים ביניהם בקשרי מוצא, שפה, דת ותרבות ומרגישים עצמם שונים מבחינות אלה מרוב האוכלוסייה שבתוכה הם חיים. מיעוטים נוצרו במהלך ההיסטוריה בעקבות כיבושים צבאיים, תהליכים של הגירת קבוצות אוכלוסייה גדולות, שינוי גבולות בין מדינות ועוד.
במאה ה- 20 הפכה בעיית המיעוטים לאחת הבעיות המרכזיות של המדינות הדמוקרטיות. במדינה דמוקרטית לא אמור להיות הבדל בין הרוב לבין המיעוט באשר למעמד האישי או האזרחי שלהם במדינה. בין כל אזרחי המדינה אמור להיות שוויון זכויות מלא. כמו כן, התחשבות בצרכים הייחודיים של המיעוט, הכרה במנהגיו ומסורותיו והוקרתם עשויים להועיל לליכודה של החברה, לשמור על אחדותה ולהפוך את המיעוט לגורם פורה ומעשיר את סביבתו. אולם למרות זאת, עלולה להתעורר בעיה לגבי זכויות המיעוט כקבוצה, אם בתחום הפוליטי ואם בתחום התרבותי.
אחד התנאים לקיומה של מערכת יחסים תקינה בין הרוב למיעוט במדינה דמוקרטית הוא הכרה הדדית ויחסים סובלניים הדדיים. כך למשל, חברת הרוב צריכה להבטיח את קיומו של שוויון זכויות אזרחי מלא, להכיר בשונותו של המיעוט ובייחודו. מצד אחר, המיעוט צריך לקבל את עובדת היותו מיעוט במדינה, לוותר על שאיפות לפרישה מהמדינה ולהכיר בסמלי המדינה ובמוסדותיה, גם אם הם מזוהים עם חברת הרוב. אין אלה דרכים קלות לביצוע, הן מבחינת הרוב והן מבחינת המיעוט, והן מחייבות מידה לא קטנה של סובלנות, בגרות ותודעה דמוקרטית משותפת.
דרכים שונות להגנה על מיעוטים במדינות דמוקרטיות:
- מניעת אפליות
- הבטחת שוויון בפני החוק ושוויון זכויות אזרחיות ומדיניות
- הכרה בזכותו של מיעוט להשתמש בשפתו
- הקצאת תקציבים לצורכי החינוך, הדת והתרבות של המיעוט
שאלה:
יציבות ותקינות ביחסים בין הרוב והמיעוט במדינה דמוקרטית מחייבות קיומה של מערכת יחסים הדדית של חובות ופשרות.
- מהם, לדעתכם, החובות המוטלים על הרוב, ומהם החובות המוטלים על המיעוט?
- חוו דעתכם: באילו תחומים רצוי שהרוב יתפשר, ובאילו תחומים רצוי שהמיעוט יתפשר? מדוע על הרוב והמיעוט להתפשר? מי נדרש להתפשר יותר - הרוב או המיעוט?
- שערו: אילו סכנות ניצבות בפניה של חברה שבה לא מתקיימת מערכת יחסים הדדית של חובות ופשרות בין הרוב למיעוט?
*21*
העברית כשפה לאומית ושפה רשמית של מדינת ישראל
שפה לאומית נחשבת לסממן מובהק של זהות לאומית מודרנית.
אופייה הלאומי של מדינה מקבל ביטוי בשמה של המדינה, בהתייחסות להיסטוריה הלאומית, במערכת הסמלים הממלכתיים והחגים הלאומיים, באופי החינוך הממלכתי ובקביעת שפת המדינה.
העברית היא שפתו ההיסטורית של העם היהודי ונחשבת גם ללשון הקודש. יחס הקדושה לעברית נבע מהיותה הלשון שבה ניתנה התורה, והלשון העיקרית שבה נכתבה יצירתה הרוחנית של היהדות. גם כאשר השתמשו היהודים במשך כל תקופת הגלות בדיבורם היומיומי בלשונות של ארצות מגוריהם, הוסיפו להשתמש בה בחיי הדת, בלימוד התורה ובתחומי יצירתם הרוחנית.
השימוש המחודש בשפה העברית בחיי היומיום וקביעת מעמדה כשפה הלאומית בקרב יהודי ארץ ישראל היה בין סימני ההיכר של התעוררות הציונות והתגבשות היישוב העברי בארץ ישראל.
בתקופת שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל (1920-1948) אנגלית, עברית וערבית היו השפות הרשמיות שקבע השלטון הבריטי לשימוש בארץ בתחומים מוגדרים, כמו בפרסומים רשמיים, במוסדות רשמיים ובמוסדות החינוך.
עם קום המדינה התבטל מעמדה של השפה האנגלית כשפה רשמית והעברית והערבית הפכו לשפות הרשמיות של מדינת ישראל. המציאות החדשה שאפיינה את מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית וכמדינתו של העם היהודי וכמדינה בעלת רוב יהודי - העניקה ללשון העברית את מעמדה הבכיר כשפה ראשית שבה מתנהלים כל חיי היומיום של המדינה, והערבית היא שפה רשמית שנייה לאחר הלשון העברית.
שאלות לסיכום
1. תפקידים רבים ושונים מוטלים על השלטון במדינה. לצורך ביצוע התפקידים הללו נדרש השלטון לנהל את המדינה, להשפיע על אזרחיה ועל תושביה ולהפעיל אמצעי משמעת וכפייה.
א. ציינו דוגמאות לתפקידים המוטלים על השלטון במדינה.
ב. ממי מקבל השלטון את הרשות ואת הסמכות לפעול?
2. כיצד הסבירו הוגי דעות בתקופות שונות את הצורך בהתארגנות להקמת מדינה?
3. לפי דבריהם של הוגי הדעות, נסחו במילים שלכם את ציפיותיכם ממדינתכם - מדינת ישראל. מה היא אמורה לעשות בשבילכם? איזה מחויבות יש לנו כלפי מדינתנו וכלפי אחרים החיים בה?
*22*
משטרים לסוגיהם
המושג "משטר" מציין את האופן שבו מתנהל השלטון במדינה.
משטרים נבדלים זה מזה בזהות הגוף השולט, בערכים ובעקרונות המנחים אותו בניהול המדינה, ובאופייה של מערכת היחסים שבין השלטון לאזרחים.
א. סיווג משטרים על פי יחסי גומלין בין השלטון לאזרחים
הבחנה חשובה בין המשטרים מסתמכת על מערכת יחסי הגומלין בין הגוף השולט לבין האזרחים, כגון: השפעת האזרחים על הרכב הקבוצה השלטת ויכולתם להעדיף קבוצה אחת על קבוצות אחרות המתחרות על השלטון; מידת השפעת האזרחים על החלטות הגוף השולט; מידת ריכוזו של הכוח הפוליטי במוקד אחד או מידת פיזורו במוקדים רבים.
משטר דיקטטורי
מקור המונח "דיקטטורה" הוא ברומא העתיקה (בתקופת הרפובליקה), שבה שימשה הדיקטטורה כמוסד מיוחד למצבי חירום: במקרה של מלחמה, מהומות או מרד, קיבל השליט מן המוסד העליון של האזרחים סמכויות שלטוניות וצבאיות בלתי מוגבלות. ואולם, כל זה נעשה במסגרת החוק ולתקופה מוגבלת, מבלי שיהיו לשליט סמכויות חקיקה או שיפוט.
בעת החדשה קיבל המושג "דיקטטורה" משמעות שונה. בדיקטטורה המודרנית, הדיקטטור או הדיקטטורים - רודן יחיד או קבוצה שלטת קטנה - ניצבים מעל החוק, והם מחזיקים בכל סמכויות השלטון, כולל הכוח לחוקק ולשפוט והכוח למשול. היות שבמשטר דיקטטורי הכוח הפוליטי מרוכז במידה רבה בידי הגוף השולט בלבד, משטר זה מכתיב לאזרחי המדינה את דרך חייהם במדינה ועלול למנוע מהם את זכויותיהם הטבעיות. משטר דיקטטורי יכול אמנם להעניק לאזרחים זכויות שונות, אך נקודת המוצא היא שהכוח להעניק זכויות מצוי בידי השלטון, והוא עלול לפעול באופן שרירותי.
משטר דמוקרטי
בניגוד למשטר דיקטטורי, במשטר הדמוקרטי האזרחים יכולים להעדיף קבוצה אחת על קבוצה אחרת, ולפיכך יש להם השפעה על השלטון ועל החלטותיו.
דמוקרטיה היא מילה יוונית ומשמעותה המילולית היא שלטון העם (דמוס - עם, קרטיה - שלטון), כלומר הדמוקרטיה היא מסגרת מדינית המתקיימת למען העם והמנוהלת על ידי העם (או על ידי נציגיו הנבחרים).
המשטר הדמוקרטי נוצר לראשונה ביוון העתיקה. היוונים הקדמונים הם הראשונים אשר הגו את הרעיון הדמוקרטי ואף הגשימוהו הלכה למעשה. הגרעין שממנו התפתח המשטר הדמוקרטי ביוון היה אספת העם של כל הגברים נושאי הנשק, אשר הייתה חלק בלתי נפרד מן המשטר הפוליטי של שבטי יוון הקדומה. משהחלו להתפתח ביוון חיי העיר, שהפכו עד מהרה לחיי עיר-מדינה (פוליס), החלה התפתחות לקראת המשטר הדמוקרטי. במאות ה- 5-6 לפנה"ס הגיעו רוב ערי-מדינות יוון לידי משטר דמוקרטי. עיר המדינה החשובה ביותר בעולם היווני הייתה אתונה.
*23*
בתמונה: אסיפת עם ביון העתיקה
בסיסה של הדמוקרטיה האתונאית הייתה אספת העם כגוף הריבוני במדינה, מקור כל סמכות מדינית ומנהלית. עם חברי אספת העם נמנו כל הגברים האתונאים ממוצא חופשי, בני 18 ומעלה. לנשים ולזרים - גם אם היו תושבים קבועים באתונה - וגם לעבדים, לא היה חלק באספה. אספת העם הייתה מתכנסת פעמים אחדות במשך השנה, והיא הייתה בעלת הסמכות הבלעדית לבחירת כל בעלי הכהונות המדיניות והצבאיות החשובות שהיו נתונים למרותה ולפיקוחה המתמידים, להכרזת מלחמה ולעשיית שלום, לאישור כל תכנית צבאית של מפקדי הצבא, לקביעת תקציב המדינה, להטלת מסים על אזרחי אתונה ולחקיקת חוקים. גוף אחר בדמוקרטיה האתונאית היה המועצה, ששימשה כגוף המבצע הראשי במדינה.
עקרון היסוד שעמד בבסיס פעולתם של מוסדות השלטון המדיני באתונה היה העיקרון של דמוקרטיה ישירה, שבה נתונה ההכרעה בכל ענייני המדינה באופן ישיר בידי העם באספתו, ועקרון הפעולה של אספת העם היה הכרעת הרוב. שלטון הרוב מותנה באפשרות של מתן ביטוי לדעת המיעוט, ולפיכך חופש הדיבור היה מן האידיאלים המרכזיים של הדמוקרטיה האתונאית. לכל אזרח ואזרח הייתה זכות להופיע בפני אספת העם, להציע הצעות חוק והצעות פעולה, להגן עליהן ולבקר כל דעה ודעה של הזולת (חשוב להדגיש שביוון העתיקה - נשים ועבדים לא הוכרו כאזרחים בעלי זכויות. בימינו, משטר שיש בו עבדות ולנשים אין זכויות, לא ייחשב, כמובן, למשטר דמוקרטי).
מאז ימי אתונה העתיקה עברה הדמוקרטיה גלגולים רבים. עקב הגידול המספרי העצום המאפיין את המדינה המודרנית, וחוסר היכולת של האזרח מן השורה להכריע בבעיות הרגישות והמורכבות של המדינה - פינתה הדמוקרטיה הישירה את מקומה לדמוקרטיה ייצוגית (עקיפה). בדמוקרטיה הייצוגית, ההכרעה בענייניה של המדינה מסורה בידי נציגי האזרחים במוסדות המדינה הנבחרים.
שלא כמו בדמוקרטיה הישירה, שבה האזרחים משתתפים בשלטון באופן ישיר על ידי קבלת החלטות באספת העם, בדמוקרטיה של נציגים, ניהול חיי היומיום של המדינה מופקד בידי נציגי האזרחים. הבסיס החוקי לשליטת הנציגים הוא הסכמתם של האזרחים, הבוחרים את נציגיהם ומוסרים בידיהם את השלטון למשך תקופה קצובה. נציגים אלה אחראים לפניהם על החלטותיהם ועל פעולותיהם, הם מצויים בפיקוח וקיימים הליכים המאפשרים להדיחם או להחליפם.
*24*
מערכת יחסי הגומלין בין השלטון הנבחר לבין האזרחים בדמוקרטיה המודרנית (דמוקרטיה ייצוגית)
תרשים יחסי גומלין בין השלטון לאזרחים
ממשל נציגותי (של נבחרים) ממנו יוצא חץ אל אזרחים שזהו ניהול חיי המדינה
ומהאזרחים יוצא חץ לכיוון הממשל נציגותי שהוא בחירה, בקרה, אפשרות החלפה
משטר דמוקרטי מול משטר דיקטטורי
משטר דמוקרטי מול משטר דיקטטורי
שאלה:
מה הם ההבדלים בין משטר דמוקרטי למשטר דיקטטורי וכיצד הם מוצגים בקריקטורה?
*25*
משאל עם: הליך של דמוקרטיה ישירה בדמוקרטיה המודרנית
משאל עם הוא הליך שבאמצעותו מחווים האזרחים את עמדתם בשאלה מוגדרת, בהצבעה 'בעד' או 'נגד', כדי להכריע בבעיות חברתיות ופוליטיות בעלות חשיבות גדולה ועקרונית.
משאל עם מבטא את רעיון הדמוקרטיה הישירה שמקורו ביוון העתיקה, והוא מקובל כיום בכמה מדינות דמוקרטיות דוגמת שווייץ, ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה, אף שהשימוש בו אינו באופן קבוע.
בישראל לא קיים הסדר של משאל עם.
הדעות חלוקות ביחס לנחיצות של משאל עם וליעילותו במשטר דמוקרטי.
שאלה:
נניח שמוצע הסדר של משאל עם בישראל - הציעו נושאים שראוי לקיים לגביהם משאל עם והסבירו את בחירתכם.
חברה אזרחית
בכל מדינה, חייהם של האזרחים מתנהלים במידה רבה על ידי השלטון. אולם במדינה דמוקרטית, האזרחים יכולים להיות מעורבים במתרחש במדינה ולהשפיע. העובדה שלאזרחים במדינה דמוקרטית יש זכויות וחירויות, היא המאפשרת להם לגבש דעות, להעלות רעיונות לפתרון בעיות ולפעול כיחידים או במסגרת התארגנויות שונות כדי לשפר ולקדם מטרות שונות.
במדינה דמוקרטית קבוצות של אזרחים מתאגדים לעתים בארגונים שאינם חלק מהותי מהשלטון ופועלים למען מטרות שונות - חינוכיות, חברתיות, תרבותיות, מקצועיות, כלכליות ועוד. התאגדות כזו של אזרחים היא הביטוי לקיומה של חברה אזרחית.
החברה האזרחית היא מרכיב חיוני לקידום הדמוקרטיה ולביסוסה. היא מעודדת מחוייבות אזרחים לפעול ביחד למימוש מטרות משותפות של החברה, להתריע על עוולות ולהשתתף בחיים הציבוריים. מעורבות פעילה של אזרחי המדינה במסגרת ארגונים אזרחיים מעצימה את כוחו של הפרט בחברה, מאפשרת לממש את זכותם של האזרחים להשפיע ותורמת לחיזוקה של איכות החיים במדינה. מכאן ההנחה המקובלת שככל שמספרם של הארגונים האזרחיים רב יותר, ומתקיימת בהם פעילות מגוונת, המדינה דמוקרטית יותר.
גם בישראל קיימת מעורבות פעילה של אזרחים וניתן להציג כדוגמה כמה ארגונים אזרחיים הפועלים בתחומים שונים: האגודה לזכויות האזרח בישראל, האגודה להגנת הילד (אל"י), גשר, המרכז לפלורליזם יהודי, צו פיוס, יד שרה, עזר מציון, בצלם, המועצה לשלום הילד, אגודת צער בעלי חיים, תנו לחיות לחיות, אגודה לקידום ילדים מפגרים (אקי"ם), איגוד ישראלי לילדים נפגעים (איל"ן).
פעילות
הכיתה תתחלק לקבוצות. כל קבוצה תערוך עבודת חקר בנוגע למטרותיו, דרכי פעילותו ותרומתו לחברה של אחד מהארגונים האזרחיים בישראל.
את סיכום עבודתה תציג כל קבוצה בכתב ובעל פה לפני הכיתה.
*26*
ב. סיווג משטרים על פי טיבו של השלטון
הבחנה מקובלת בין משטרים על פי טיבו של הגוף השולט היא ההבחנה בין מונרכיה לבין רפובליקה. מונרכיה היא משטר שבראשו עומד מלך והוא אמור לעמוד בראש המדינה ולכהן בתפקידו כל ימי חייו. מגמתה של המונרכיה להבטיח רציפות של שלטון, ובדרך כלל השלטון עובר בירושה.
רפובליקה היא כל משטר שבאורח עקרוני אין בו מקום למלך ובראש המדינה עומד נשיא.
מונרכיה או רפובליקה אינן מזוהות בהכרח עם מדינה בעלת מגמה מסוימת או סדרי שלטון מטיפוס קבוע. יכולות להיות מונרכיה או רפובליקה ליברלית ודמוקרטית, אך יכולות גם להיות מונרכיה או רפובליקה דיקטטורית (או טוטליטרית). כלומר, המושגים "מלוכה" או "רפובליקה" מציינים בימינו, למעשה, רק מי עומד בראש המדינה, אבל לאו דווקא את המהות המוגדרת של משטר. כך, למשל, אנגליה הינה מדינה שבראשה עומד בית מלוכה והיא מדינה דמוקרטית; סוריה היא רפובליקה, אך המשטר בה אינו דמוקרטי.
ג. סיווג משטרים לפי המעורבות של השלטון בחיי הפרט והחברה
שלטון עשוי לנקוט דרך של התערבות רבה ונרחבת בחיי היחיד והחברה או לנקוט דרך של התערבות מועטה בחיי היחיד והחברה. מידת המעורבות הזאת יוצרת את ההבחנה בין משטר טוטליטרי לבין משטר ליברלי.
משטר טוטליטרי
לפי הגישה של המשטר הטוטליטרי (סוג מיוחד של דיקטטורה) המדינה מייצגת סמכות עליונה וערך עליון, והיא איננה אמצעי בלבד. משטר זה מאמין שהוא חייב לכוון את חייהם של אזרחי המדינה בכל פרט ובכל תחום, ושחייבת להיות שליטה מוחלטת (טוטלית) גם על מעשיהם וגם על מחשבותיהם של האזרחים, כדי שאלה יוכלו לתרום לחברה ולמדינה את מה שביכולתם לתרום. מכאן, משטר טוטליטרי נוטה להתערבות מרובה, כמעט כוללת, בחיי היחיד והחברה. הפעלתה של התערבות זו בחיי היחיד והחברה כרוכה באמצעי לחץ חריפים ובהפעלת מנגנוני כפייה, שליטה באמצעי ההסברה והתעמולה ושליטה בתקשורת.
משטר ליברלי
בשונה מהמדינה הטוטליטרית, ניתן לראות מדינות שבהן המנהיגים מאמינים שלכל אזרח יש את היכולת להגיע למיצוי הפוטנציאל הטמון בו, בדרכו שלו. במדינה כזאת רווחת התפיסה שכל אזרח יעשה כל שביכולתו כדי להצליח, אם המדינה תצמצם את התערבותה בחיי האזרחים למינימום הכרחי. מדינה שיש בה התייחסות כזאת לאזרחים היא מדינה בעלת משטר ליברלי.
מכאן, מדינה ליברלית רואה את תפקידה כמצומצם ביותר וכמוגבל להבטחת הסדר בפנים המדינה ולהגנתה מפני אויב מבחוץ. משטר ליברלי יוצא מהנחת יסוד שחופש הוא תנאי הכרחי להשגת תכלית האדם והחברה, ולכן שואף להרחבת זכויות האדם והאזרח ולהגנת הפרט מפני שררה, להגבלת השלטון, ולקיומה של כלכלה חופשית המבוססת על מדיניות התערבות מצומצמת של הממשלה במשק, מיסוי נמוך, עידוד יוזמה ותחרות חופשית.
*27*
משטר טוטליטרי | משטר ליברלי |
הגדרה: סדר מדיני שבו מגיע השלטון לכלל התערבות נרחבת בחיי היחיד והחברה. | הגדרה: סדר מדיני שבו השלטון ממעט להתערב בחיי היחיד והחברה. |
הנחת יסוד: השלטון מתיימר להחזיק באמת החברתית הבלעדית ועל כן הוא מבקש לכפות אותה, תוך שלילת זכויות האדם. | הנחת יסוד: החופש הוא תנאי הכרחי להשגת פעילות עצמאית והגשמה עצמית של האדם. |
סימני היכר: אחריות המדינה על כל תחומי החיים; השלטת דיקטטורה ודרישה לציות מוחלט; אידיאולוגיה מרכזית שבשמה פועל השלטון; מניעת קיומן של התאגדויות שאינו חלק מן השלטון; חד-מפלגתיות (התרת קיומה של מפלגה יחידה - מפלגת השלטון); מונופול על כלי תקשורת ההמונים (רדיו, עיתונות, טלוויזיה); כלכלה ריכוזית הפועלת בפיקוח השלטון; פיקוח על חיי היחיד ועל כלל תחומי החיים במדינה. | סימני היכר: שמירת זכויות האדם ובמרכזן הזכות לחירות; הגבלת השלטון; התאגדויות מגוונות; תקשורת חופשית; כלכלה חופשית המתבטאת ביוזמה חופשית ובתחרות חופשית ובפיקוח מוגבל של השלטון; התערבות מוגבלת של המדינה בתהליכים הכלכליים. |
שאלות:
1. הסבירו: מה בגישה של המשטר הליברלי משקף את התפיסה הדמוקרטית?
2. באיזו מדינה הייתם מעדיפים לחיות - מדינה בעלת משטר טוטליטרי או מדינה בעלת משטר ליברלי? הסבירו במה דוגמת המשטר שבחרתם תורמת לכם.
שאלות לסיכום:
1. מה בין משטר דמוקרטי לבין משטר דיקטטורי על פי ההבחנות הבאות:
במשטר דמוקרטי | במשטר דיקטטורי | |
השפעת האזרחים על הרכב השלטון | -- | -- |
מידת השפעת האזרחים על החלטות השלטון | -- | -- |
מידת ריכוזו של הכוח הפוליטי או פיזורו במוקדים רבים | -- | -- |
במשטר דמוקרטי:
במשטר דיקטטורי:
השפעת האזרחים על הרכב השלטון
במשטר דמוקרטי:
במשטר דיקטטורי:
מידת השפעת האזרחים על החלטות השלטון
במשטר דמוקרטי:
במשטר דיקטטורי:
מידת ריכוזו של הכוח הפוליטי או פיזורו במוקדים רבים
במשטר דמוקרטי:
במשטר דיקטטורי:
*28*
2. לפניכם רשימת עקרונות ומאפיינים. לאיזה סוג משטר אפשר לשייכם?
עקרונות ומאפיינים | סוג המשטר |
סדר מדיני שבו ניצב בראש המדינה שליט יחיד המתמנה לכל ימי חייו | -- |
החוק משרת את השלטון | -- |
האוכלוסייה היא שמקנה לשליט זכות למשול | -- |
שוויון אזרחי | -- |
חופש התארגנות | -- |
אי חדירה של השלטון לתחומי החיים האישיים | -- |
התערבות מרבית של השלטון בחיי היחיד והחברה | -- |
הבעת דעות באופן חופשי | -- |
אין מערכת של ביקורת ופיקוח על השלטון | -- |
עיתונות חופשית | -- |
מתן עדיפות כלכלית ליזמים פרטיים | -- |
התאגדויות פוליטיות אינן מותרות | -- |
סדר מדיני שבו מרוכזת העוצמה הפוליטית בידי אדם אחד או גוף אחד | -- |
התערבות מוגבלת של המדינה בתהליכים כלכליים | -- |
*29*
מה למדנו?
- ההיסטוריה מלמדת כי האדם הוא יצור חברתי, ומאז ומעולם נטה ליצור מסגרות חברתיות כדי לשפר ולייעל את איכות חייו בכל תחומי החיים. כבר בתקופות קדומות יצר האדם מסגרות כמו משפחה ושבט, ובתהליך ממושך התפתחו מהמסגרות השבטיות חברות גדולות של בני אדם שקיימו מנהגים, תרבות, מסורות ואורח חיים משותפים. משחיפש האדם אמצעים לשיפור חייו ולהגברת ביטחונו, יצר את המדינה.
- המדינות בעולם שונות זו מזו מבחינת גודלן ואוכלוסייתן, ומבחינת צורות התארגנותן הפנימית ועוצמתן. אולם הן דומות בכך שכל מדינה כוללת בתוכה ארבעה מרכיבים: אוכלוסייה, שטח (טריטוריה), שלטון, ריבונות.
- המדינה ממלאת צרכים חשובים עבור בני האדם, כמו: ביטחון, שמירה על זכויותיהם כבני אדם וכאזרחים, ומתן שירותים חיוניים בתחומי חינוך, בריאות, עבודה.
- ברוב המדינות חיים לאומים שונים. לפי מספר הלאומים החיים במדינה ניתן להבחין בין סוגים שונים של מדינות: מדינת לאום, מדינה דו-לאומית, מדינה רב-לאומית. מדינת ישראל היא מדינת לאום יהודית, המזוהה עם הרוב היהודי. ובמקביל, מן ההיבט הדמוקרטי, היא גם מדינתם של כלל האזרחים החיים בה כמיעוטים (ערבים, דרוזים, צ'רקסים).
- מקובל להבחין בין סוגים שונים של משטרים הנבדלים זה מזה בזהות של הגוף השולט במדינה, בערכים ובעקרונות המנחים אותו בניהול המדינה, ובאופייה של מערכת היחסים המתקיימת בין השלטון לאזרחים. דוגמה לכמה סוגי משטרים: משטר דיקטטורי, משטר טוטליטרי, משטר ליברלי, משטר דמוקרטי.
*30*
(עמוד ריק)
*31*
פרק 1: הכרזת העצמאות והקמת מדינת ישראל
פרק 2: סמל מדינת ישראל
פרק 3: דגל המדינה
פרק 4: ההמנון הלאומי - "התקווה"
פרק 5: האזרחות במדינת ישראל: חוק השבות וחוק האזרחות
פרק 6: הזיקה בין מדינת ישראל לבין העם היהודי בתפוצות
פרק 7: דפוסי הנצחה וזיכרון לאומי במדינת ישראל
*32*
(עמוד ריק)
*33*
*33*
ב- 1 בספטמבר 1947 פרסמה את מסקנותיה הוועדה המיוחדת שהתמנתה מטעם האומות המאוחדות (האו"ם) לחקר בעיית ארץ ישראל. הוועדה המליצה על חלוקת הארץ ועל הקמת שתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית.
מסקנות הוועדה שימשו יסוד לדיוני עצרת האו"ם בשאלה זו. הדיונים בעצרת האו"ם הסתיימו כעבור שלושה חודשים, ביום 29 בנובמבר 1947, בקבלת החלטה (33 בעד, 13 נגד) בדבר סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל עד 1 באוגוסט 1948, ועל הקמת מדינה עברית בחלק מן הארץ.
אנגליה הודיעה כי יש בדעתה להקדים ולעזוב את הארץ עד ה- 15 במאי, אולם למחרת ההכרעה בעצרת האו"ם החלו התקפות של ערביי ארץ ישראל על דרכי התחבורה בין היישובים העבריים ועל היישובים עצמם. השלטון הבריטי נקט כלפי חוץ עמדה ניטרלית, ולמעשה - עמדה עוינת, שחיזקה את ידי הערבים והייתה מכוונת להקשות את ביצועה של החלטת עצרת האו"ם.
על רקע התגברות המתיחות בארץ ישראל, התאחדו הנהלת הוועד הלאומי והנהלת הסוכנות היהודית במרץ 1948 והקימו גוף ייצוגי-פרלמנטרי שנקרא "מועצת העם הזמנית". לגוף זה התווספו אישים מגופים שונים ביישוב שלא היו שייכים לאחד משני המוסדות האלה. מספר חברי מועצת העם הזמנית הגיע ל- 37 (הל"ז), ולשם ייעול העבודה נבחרו מתוך המועצה 13 אישים (הי"ג), שהיוו את "מנהלת העם הזמנית" - גוף ביצועי להנהגת היישוב, בראשות דוד בן גוריון.
בהנהגת היישוב התלבטו אם להכריז על הקמת מדינה ברגע שהבריטים יעזבו את הארץ. היו שחששו כי המדינה החדשה לא תחזיק מעמד לנוכח המדינות הערביות השכנות שאיימו לפלוש לתחומה, וסברו אפוא שאין להכריז רשמית על הקמתה. אחרים טענו כי עזיבת הבריטים תיצור חלל ריק ויש לקבוע מיד את עובדת הקמתה של המדינה - למרות האיום מצד מדינות ערב.
חברי מועצת העם הזמנית החליטו (באפריל 1948) לעשות את ההכנות הסופיות להקמת מדינת ישראל ביום סיום המנדט. ועדת חמישה, מטעם מנהלת העם הזמנית, ניסחה את ההכרזה על הקמת מדינת ישראל - מגילת העצמאות.
ביום שישי, ה' באייר תש"ח - 14 במאי 1948, הוכרז רשמית על הקמת מדינת ישראל.
הפרק שלפנינו מתאר את השעה הגדולה שבה קמה מדינת ישראל העצמאית. הוא עוסק בתוכנה של הכרזת העצמאות ובמשמעותה, עומד על חלקיה השונים ועל הרעיונות והערכים שבאו בה לידי ביטוי, ועל משמעות הקמתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
*34*
בתמונה: מעמד הכרזת העצמאות
ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948): דוד בן גוריון קורא באוזני מועצת העם את הכרזת העצמאות
הכרזת העצמאות
אפשר לחלק את ההכרזה לחמישה חלקים עיקריים:
א. החלק ההיסטורי - סקירה תמציתית של ההיסטוריה של עם ישראל בארץ ישראל ובארצות פזוריו, הישגיו, סבלותיו ותלאותיו בכל הזמנים ובזמננו. חלק זה מסתיים במשפט "זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם העומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית".
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
לאחר שהוגלה העם היהודי מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.
מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגנים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.
בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל, והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.
*35*
זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.
השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים.
שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה, ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם.
במלחמת העולם השנייה תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות. ב- 29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרזה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.
זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם העומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
*36*
ב. החלק המדיני-מעשי - ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ומוסדות החקיקה והביצוע שלה:
לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל.
אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' באייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ- 1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.
ג. החלק ההצהרתי - קביעת העקרונות שינחו את מדינת ישראל:
מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.
ד. החלק המדיני-אקטואלי - פנייה אל ארגון האומות המאוחדות, לתושבים הערבים של מדינת ישראל, למדינות ערב ולבני העם היהודי בתפוצות:
מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה.
אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.
*37*
אנו קוראים - גם בתוך התקפת הדמים, הנערכת עלינו זה חודשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.
אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ המשותף לקידמת המזרח התיכון כולו.
אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
ה. החלק החותם את הכרזת העצמאות - הבעת אמונה בצור ישראל:
מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948.
בתמונה: החתימות על הכרזת העצמאות
חתימותיהם של חברי מועצת המדינה הזמנית על הכרזת העצמאות
*38*
בפסקה החותמת את הכרזת העצמאות, מופיע הביטוי "מתוך ביטחון בצור ישראל...". ביטוי זה התקבל כפשרה בין הדתיים לבין החילוניים בעניין אזכור שם האלוהים וההודיה לאלוהים שבזכותו הגיע עם ישראל להקמת מדינתו. הדתיים דרשו לכלול את שם האלוהים ואת ההסתמכות המפורשת על ההשגחה האלוהית, ואילו החילוניים ראו בכך כפייה דתית. בעניין זה התקבלה הפשרה שהציע דוד בן גוריון, להשתמש במושג "צור ישראל" ככינוי לא דתי לאלוהים.
שאלות:
1. ציינו את המאורעות ההיסטוריים המוזכרים בהכרזת העצמאות.
2. הזכות להקמת מדינת ישראל:
א. החלק ההיסטורי נותן ביטוי לזכות ההיסטורית להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הסיקו לפי הכתוב, מהי זכות היסטורית? (שימו לב לצירוף המילים - "זכות", "היסטורית").
ב. באילו פסקאות בחלק ההיסטורי ניתן ביטוי לזכות המשפטית להקמת המדינה? הסיקו לפי הכתוב, מהי זכות משפטית? (שימו לב לצירוף המילים - "זכות", "משפטית").
ג. החלק ההיסטורי מסתיים בקביעה כי "זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם העומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית". הסיקו לפי הכתוב, מהי זכות טבעית? (שימו לב לפירושה של המילה "טבעית" ולמשמעותה).
ד. מהי הזכות המשכנעת ביותר לדעתכם?
3. הכרזת העצמאות מבחינה בין ערביי ישראל לבין ערביי המדינות הערביות השכנות. מה תוכנן של הקריאות לערבים לפי ההבחנה הזאת?
4. בסופה, פונה הכרזת העצמאות לעם היהודי: מהן התביעות המופנות לעם היהודי? ומהי, לדעתכם, משמעותן ההיסטורית היהודית?
5. בהכרזת העצמאות משתקפים עקרונות וערכים שונים.
עקרונות וערכים בהכרזת העצמאות | הביטויים לכך בהכרזת העצמאות |
א. הזיקה למורשת היהודית | -- |
ב. הזיקה לעם | -- |
ג. הזיקה לארץ | -- |
ד. ערכים דמוקרטיים | -- |
*39*
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית על פי הכרזת העצמאות
יהודית,
דמוקרטית,
"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל".
"זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית".
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות".
"אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו".
"אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב".
שאלות
כיצד ראו אבות המדינה את מדינת ישראל כמדינה יהודית?
כיצד מתבטאת ההתייחסות להקמת מדינת ישראל כמדינת לאום וכמדינת העם היהודי?
"עד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ- 1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה".
"מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש, דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
"אנו קוראים לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל, לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה".
שאלות
כיצד ראו אבות המדינה את מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית? אילו עקרונות דמוקרטיים מקבלים ביטוי? כיצד אמורה המדינה לתפקד כמדינה דמוקרטית?
*40*
בהכרזת העצמאות חוזר הביטוי "מדינה יהודית" כמה פעמים לגבי מדינת ישראל. מהי משמעותו של הביטוי? האם המדינה בהיותה מדינה יהודית היא גם בעלת אופי דתי יהודי?
דעה א'
דומני שיש לבטל את האפשרות שהמדינה בהיותה מדינה יהודית, היא גם בעלת אופי דתי יהודי. דבר זה הוא מן הנמנע בגלל כמה וכמה טעמים: ראשית, המלה "דתית'' אינה מלווה את הביטוי "מדינה יהודית".
שנית, הכול יודעים, וזה ודאי לא נעלם מעיני האבות המייסדים של המדינה, שבתחומה מצויים בני דתות רבות ושונות (מוסלמים, נוצרים לעדותיהם וכיתותיהם השונות, דרוזים, בהאים וכו').
שלישית, האבות המייסדים היו ברובם הגדול אנשים לא דתיים ואין להניח כי התכוונו להקים מדינה דתית ולא חילונית.
רביעית, מקריאת המגילה עולה בבירור, כי המדובר במדינה חילונית של העם היהודי, ולא במדינה דתית. הרי המגילה עצמה קובעת, שהמדינה תבטיח חופש דת ומצפון, וזה אינו מתיישב עם האפשרות שדת כלשהי תהיה דת המדינה.
(צבי ברנזון, "מגילת העצמאות - חזון ומציאות")
דעה ב'
מדינת ישראל הוקמה ב- 1948 בשיתוף פעולה, שיתוף מאמצים ושיתוף קרבנות של יהודים דתיים וחופשיים כאחד.
חילוניותה של מדינה זו אינה מגמתית אלא מהותית: היא לא הוקמה מכוח התורה ולא מדחף התורה ולא בהדרכת התורה ועל פי הוראותיה, ואין היא מנוהלת על ידי התורה.
(ישעיהו ליבוביץ, "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל")
דעה ג'
עיון מדוקדק בהכרזה מלמד בבירור כי יסודות ומניעים לאומיים ודתיים כאחד, עמדו לנגד עיניהם של מנסחי ההכרזה; וכי הם יצאו מן ההנחה כי זיקה היסטורית - דתית ולאומית כאחת, של היהודים לארצם, היא שקשרה במשך כל תקופת הגלות את העם היהודי לארצו, והיא שאפשרה לבסוף את חידוש מדינת היהודים. וזאת חרף העובדה, שרוב החותמים על ההכרזה היו, לפי הגדרתם הם, אנשים חילוניים...
(אבנר שאקי, "מיהו יהודי בדיני מדינת ישראל")
שאלות:
א. נסחו את עיקריהן של שלוש הדעות במילים שלכם.
ב. הציגו והסבירו את הטענה העיקרית בכל אחד מן הקטעים.
ג. עם איזו עמדה אתם נוטים להסכים? נמקו.
*41*
הכרזת העצמאות מבטאת מחויבות לקיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ומחויבות לקיומה כמדינה יהודית. מה משמעותה של מחויבות זו ביחס למיעוטים במדינת ישראל?
לפי הכרזת העצמאות מוגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. למרות זאת, נשמעים בחברה הישראלית קולות הטוענים שאי אפשר לשלב בין ערכים יהודיים לדמוקרטיים, והמדינה אינה יכולה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית. יתר על כן, מדינת ישראל - כך לפי קולות אלה - מפלה את אזרחיה הלא-יהודים בשל היותה מדינת לאום יהודית. בעלי דעה זו מבקשים להגדיר מחדש את ישראל כמדינה דמוקרטית בלבד, המיועדת לכלל אזרחיה, יהודים ולא-יהודים כאחד, תוך ויתור על זהותה הלאומית היהודית.
כנגד עמדה זו עומדת הדעה שאין בהכרח סתירה, אף לא ניגוד בין דמוקרטיה ולאומיות, והשתיים משולבות זו בזו ומשלימות זו את זו. העובדה כי המדינה היא ביטוי לזכותו של העם היהודי לעצמאות לאומית - כלומר היא מדינה יהודית - אין פירושה שהיא אינה גם מדינתם של האזרחים הנמנים עם קבוצות המיעוט בישראל. אולם, מעצם היותם של היהודים הקבוצה הלאומית הגדולה בישראל, מקנה להם את הזכות לעצב את הזהות הלאומית של מדינתם, גם בניגוד לעמדת המיעוטים בישראל שאינם מוכנים לקבל זאת ורואים בה גורם המונע מהם יכולת השפעה של עיצוב דמותה של המדינה.
יחד עם זאת, מדינת לאום דמוקרטית חייבת להקפיד על מתן זכויות אדם למיעוטים שבתוכה. ישראל היא מדינת לאום דמוקרטית, שיש בה מיעוטים לאומיים, ובכך אין היא ייחודית בעולם הדמוקרטי המודרני. כמדינה דמוקרטית, על ישראל לסייע למיעוטים החיים בתוכה לשמור על ייחודם ועל זהותם התרבותית, ובכך לממש את ערכי הדמוקרטיה שנקבעו בהכרזת העצמאות.
שאלות:
1 .הציגו והסבירו את הנימוקים בקטע לטענה שאפשר לשלב בין ערכי היהדות לבין ערכי הדמוקרטיה?
2. איזו מחויבות יש למדינת ישראל ביחס לקבוצות המיעוט על פי הקטע?
איור לדיון
עם איזה משקפיים אתם רואים את המדינה טוב יותר?
(חילונית, דתית, יהודית)
*42*
חג העצמאות
יום ההכרזה על הקמת המדינה ב-ה' אייר תש"ח נקבע על פי התאריך העברי (לוח השנה העברי הוא אחד מביטוייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ולפיכך ניתן לו מעמד של לוח רשמי במדינת ישראל. בצד הלוח האזרחי, הלוח העברי משמש בעיקר לקביעת החגים והמועדים הדתיים והלאומיים במדינת ישראל), בחוק יום העצמאות, תש"ט- 1949, כחג הלאומי של מדינת ישראל.
במעבר חד מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה עוברים לחגיגות יום העצמאות. יום העצמאות נקבע בחוק כיום שבתון רשמי, ומתקיימים בו אירועים ממלכתיים ובהם טקס פתיחת אירועי החג בהר הרצל בירושלים, חידון התנ"ך העולמי לנוער, קבלות פנים אצל נשיא המדינה וטקס חלוקת פרסי ישראל במוצאי החג.
הרבנות הראשית התקינה תפילות מיוחדות ליום זה ועיקרן: אמירת הלל וקריאה בתורה.
מה למדנו?
- ב- 29 בנובמבר 1947 החליטה עצרת האומות המאוחדות על החלטת החלוקה של ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית וערבית.
- הנהגת היישוב והתנועה הציונית החליטו על הקמת המדינה, וביום 14 במאי 1948, ה' באייר תש"ח, הוכרז רשמית על הקמת מדינת ישראל.
- הכרזה העצמאות הקימה את מדינת ישראל והניחה את היסוד המוסדי-משפטי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
- בהכרזת העצמאות חמישה חלקים: הקדמה היסטורית, ובה תיאור שאיפותיו של העם היהודי לעצמאות מדינית; חלק מדיני-מעשי, ובו ההכרזה על הקמת המדינה ומוסדות השלטון שלה; וחלק הצהרתי ובו קביעת העקרונות של המדינה בתחומים מדיניים, חברתיים ותרבותיים, וכן קריאה לאו"ם לקבל את מדינת ישראל למשפחת העמים, קריאה למדינות ערב לשתף פעולה עם מדינת ישראל, קריאה לערביי ישראל להשתתף בהקמת המדינה על בסיס אזרחות מלאה ושווה, וקריאה לבני העם היהודי בתפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין המדינה.
- מדינה ישראל הוקמה על פי הכרזת העצמאות כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובהכרזת העצמאות ניתן ביטוי לעקרונות וערכים דמוקרטיים ויהודיים.
*43*
*43*
סמלים ממלאים תפקיד חשוב בחייה של כל חברה אנושית. הם מבטאים משמעויות ערכיות ותרבותיות ומעוררים הזדהות רגשית עם תוכנם, ולפיכך הם מהווים עבור בני החברה מוקד של קשר ושייכות. הסמלים הלאומיים - סמל המדינה, דגל המדינה וההמנון הלאומי - קיימים בכל מדינה ומשמשים סימני ההיכר הממלכתיים של המדינה וסממני הריבונות שלה. עם הקמתה קבעה גם מדינת ישראל את סמליה הלאומיים - סמל המדינה, הדגל וההמנון - כביטויים לערכיה המרכזיים ולמעמדה כמדינה עצמאית. מדינת ישראל היא מדינה שאזרחיה היהודים התקבצו אליה מארצות רבות ומתרבויות ומסורות שונות, ולכן קביעת סמלי המדינה הייתה בעלת חשיבות מיוחדת, שכן הם אמורים לייצג את הזהות המשותפת המושתתת על יסודות של אמונות וערכים משותפים, הנובעים מן העבר ההיסטורי של העם היהודי. אמונות וערכים אלה נועדו לשמר את מורשת העבר, וגם לבטא את השאיפות לעתיד.
הפרק שלפנינו יסקור כיצד נבחר סמל המדינה, ויעסוק בשלושת מרכיביו - המנורה, עלי הזית והשם "ישראל", הרעיונות שהם מביעים וכיצד הם מבטאים את הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הפרק הבא יעסוק באופן דומה ברגלה של מדינת ישראל. במסגרת פרק זה יוצג חוק הדגל והסמל, יוצגו מעמדים שונים בחיי המדינה שבהם מונף דגל המדינה, ונברר מה הם מבטאים ומה המשמעות של המושג "כבוד דגל המדינה וסמלה".
כיצד נבחר סמל המדינה?
עם קום המדינה הוחלט לקבוע סמל למדינה, שיבטא רעיונות וערכים לאומיים ודתיים של המדינה, וישמש סמל מזהה שלה.
בממשלת ישראל שדנה בנושא, הוחלט ברוב דעות על מנורה בעלת שבעה קנים. המנורה נמצאה ראויה לשמש כסמל המדינה, שהרי מאז ומעולם שימשה כסמל נפוץ בתרבות היהודית - מימות המשכן ובתי המקדש (הראשון והשני), ועד התבליט שבשער טיטוס, בתשמישי קדושה ובמנורות חנוכה. זהו הסמל היהודי הקדום והרצוף ביותר, המסמל את יהדות הדורות.
היו לבטים וויכוחים באיזו מנורה לבחור; האם לבחור בצורת המנורה כפי שמתוארת בתורה (שמות מ, 4), או בזו המגולפת בשער טיטוס.
כסמל המדינה נבחרה גרסת המנורה החקוקה על שער טיטוס. טיטוס היה המצביא הרומי שדיכא את המרד הגדול של היהודים ברומי בשנת 70 לסה"נ.
ירושלים נפלה ובית המקדש השני נחרב. טיטוס חזר לרומא והתכבד במצעד ניצחון. חייליו של טיטוס הוליכו במצעד שבויים יהודים והציגו בפני תושבי רומא את השלל שלקחו מן המקדש. גולת הכותרת של השלל הייתה המנורה. זכר למצעד הניצחון שערך טיטוס ברומא מצוי ער היום בתבליט שעל שער
*44*
טיטוס, שנבנה בפורום שברומא בשנת 81 לסה"נ.
בתבליט רואים את החיילים הרומים נושאים את המנורה ומובילים שבויים יהודים. במסורת היהודית חורבן בית שני מסמל את ראשיתה של הגלות הארוכה, ודגם המנורה שעל שער טיטוס מסמל לפיכך את החזרה מהגלות ואת חידוש העצמאות של עם ישראל בארצו.
בתמונה: התבליט בשער טיטוס
1. התבליט שבשער טיטוס
בתמונה: הסמל הרשמי של מדינת ישראל
2. הסמל הרשמי של מדינת ישראל הכיל, בסופו של דבר, שלושה מרכיבים: מנורה בעלת שבעה קנים, משני צדדיה - ענפי זית, ולמטה מתחת למנורה, השם "ישראל".
ביחס לטיבו ולצורתו של סמל המדינה, הוכרזה תחרות והוגשו 164 הצעות מעשרות אמנים. מכולן נבחרה הצעתם של שני גרפיקאים - האחים גבריאל ומקסים שמיר.
ב-י"א בשבט תש"ט (10 בפברואר 1949) הכריזה מועצת המדינה על סמל מדינת ישראל.
*45*
מרכיבי סמל המדינה
המנורה
המנורה הייתה בין כלי הקודש שהושמו במשכן, ואחר כך בבית המקדש, והייתה אחד מכלי הקודש שעמדו בחלקו הפנימי.
מי שקבע את המנורה כסמל היה הנביא זכריה (ד, 14-2) שהרבה לזרז את העם לבניין בית המקדש השני, ובחזונו ראה מנורה שגילמה את עליונות הרוח וייצגה סמל משיחי שבישר על תקומת האומה. כשנחרב בית המקדש השני בידי טיטוס הרומי ב- 70 לסה"נ, נלקחה המנורה והובלה בתהלוכת ניצחון ברומא.
אחרי ניצחון הרומים הפכה המנורה לסמל של העם היהודי והיא מופיעה בעיטורים אמנותיים בבתי כנסת, על כלים, על קמעות ובספרים - ומסמלת את האור ואת החיים היהודיים. המנורה מופיעה גם כסמל בבתי קברות יהודיים, כסמל לתקווה שעם ביאת המשיח והגאולה, תתרחש תחיית המתים. בקבלה ראו במנורה סמל לעץ החיים ושבעת קניה נתפסו כרמז לשבעת כוכבי הלכת המאירים לעולם.
בדורות האחרונים שימשה המנורה כסמל לארגונים יהודיים וציוניים.
בתמונה: בול המנורה
שם הבול: המנורה
תוכן הבול: סמל המדינה ושבעת קני המנורה דלוקים - זיכרון ללוחמי קוממיות ישראל
יום ההופעה: ד' באייר תשט"ו, 26/4/1955
"ישראל"
השם ישראל ניתן ליעקב אבינו אחרי שנאבק עם המלאך: "ויאמר (המלאך) לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל" (בראשית לב, 28). על שמו נקראו צאצאיו בשם "בני ישראל", או "ישראל", וארצם - "ארץ ישראל".
עם התפלגות ממלכת שלמה וייסוד ממלכת "יהודה", יוחס לתושביה השם יהודים, לעומת השם "ישראל" שהתקיים קודם בממלכת יתר השבטים. עם התפלגות המלוכה נקראה המלכות הצפונית ממלכת ישראל, להבדילה מממלכת יהודה.
משהוגלו עשרת השבטים והתבטלה ממלכתם, נעשה השם "יהודים" שם כולל לכל עם ישראל ולבני הדת היהודית.
*46*
משהשתרש השם "יהודים" מחוץ לגבולות ארץ ישראל, חזר והצטמצם השם "ישראל" למשמעותו הראשונית, בפי דוברי עברית בארץ ישראל. נראה שהייתה זו התפתחות מכוונת שביטאה זיקה להיסטוריה הקדומה, וכך למשל, עזרא הסופר מקפיד לכתוב תמיד ישראל, וכן הדבר גם בספר "דברי הימים" ומאז ואילך בכל הספרות שנכתבה בעברית.
חלוקה זו בין העברית לבין הלועזית נשארה עד המאה ה- 19. הספרות הרבנית מקיימת לרוב את השם "ישראל", ואילו הלשונות המדוברות בין היהודים משתמשות בכינוי "יהודים".
בראשית המאה ה- 19 נוצרה נטייה בעיקר בין יהודים מתבוללים בגרמניה, בפולין ובמקומות אחרים באירופה ובאמריקה, לנתק עצמם מן השם "יהודים", שהגויים עשוהו ללעג, ולהיקרא בשם "ישראלים". נטייה זו לא זכתה להצלחה מרובה, אך השינוי חל עם הקמת מדינת ישראל, שגם לה הוצעו בתחילה כמה שמות אחרים ("יהודה", "עברייה").
ענפי הזית
הזית הוא עץ ירוק תמיד, הנותן פרי שערכו התזונתי רב. פריחתו היא באפריל או במאי; פרחיו קטנטנים, ערוכים באשכול. שורשיו ענפים ומסועפים ומצויים בעומק רב בתוך האדמה.
עץ הזית מאריך ימים יותר מרוב עצי הפרי האחרים ומסוגל להגיע לעתים לגיל של מאות שנים. מוצא הזית בארצות הים התיכון והוא אחד משבעת המינים שארץ ישראל התברכה בהם (דברים ח, 1). לפי המסופר במקרא, הזית הוא סמל להדר, ליופי, לרעננות, לשלום ולפדיון. עלה הזית מקובל גם כסמל השלום, בהסתמך על התפקיד שמילא בסיפור המבול, כשהובא במקור היונה כאות לסוף המבול (בראשית ח, 11); במשל יותם נזכר הזית כאחד העצים עתירי הברכה (שופטים ט); ובתהלים מוזכרים שתילי הזית כסמל לבנים הטובים (תהילים קכח, 3). בספרות המדרשים מוזכר הזית כמשל לעם ישראל. מאז ימי קדם השתמשו בפרי הזית למאכל, אך גם השתמשו בשמנו למאור, לרפואה ולטקסים דתיים.
סמל השלום: יונה עם עלה של זית
*47*
סמל המדינה מוטבע בראש מסמכים רשמיים ועל הודעות שונות מטעם המדינה
בתמונה: סמל המדינה על מסמכים שונים
*48*
סמל המדינה במסמכים והודעות מטעם המדינה
*49*
שאלות:
1. מה מבטאים המרכיבים של סמל המדינה?
המרכיב בסמל המדינה | הרעיונות שהוא מביע |
(א) המנורה | -- |
(ב) ענפי הזית | -- |
(ג) השם "ישראל" | -- |
2. האם יש לדעתכם קשר בין הרעיונות שמביעים שלושת המרכיבים של סמל המדינה? נמקו.
3. כיצד מבטא סמלה של מדינת ישראל את הגדרתה כמדינה יהודית?
4. באיזו מידה, לדעתכם, מתאים סמל המדינה שהתקבל בשנת 1949 לימינו? נמקו.
מה למדנו?
- סמל מדינת ישראל הוא סמל לאומי וסימן היכר ממלכתי המבטא את ריבונותה של המדינה.
- עם קום המדינה הוחלט לקבוע סמל למדינה, שיבטא רעיונות וערכים לאומיים ודתיים של המדינה. כסמל המדינה נקבעה מנורת בית המקדש כפי שהיא מגולפת בשער טיטוס, כשמשני צדדיה ענפי זית, ומתחת למנורה השם "ישראל".
- סמלה של מדינת ישראל מבוסס על מרכיבים יהודיים-דתיים, על זיקת העם היהודי לארץ ישראל, ועל רעיון חידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל.
- סמל המדינה מוטבע בראש מכתבים רשמיים ועל הודעות מטעם המדינה.
*50*
*50*
דגל המדינה משמש בכל מדינה סימן היכר ממלכתי ולאומי. כסמל ואות תרבותי מעוטר דגל מדינה בסימנים, בכתובות ובצבעים המבטאים משמעויות מדיניות, דתיות, היסטוריות ותרבותיות. למשל, דגלי מדינות נוצריות מכילים סמלים דתיים ובראש ובראשונה - סמל הצלב.
מדינות מוסלמיות טבעו את הצבע הירוק ברגליהן, צבע שאימץ לעצמו על פי המסורת הנביא מוחמד.
מדינות לא מעטות מבטאות באמצעות דגלן משמעויות היסטוריות, כמו דגל ארצות הברית המורכב מ- 13 פסים אדומים ולבנים, כמספר המדינות המייסדות ומי- 51 כוכבים לבנים על רקע כחול, כמספר המדינות החברות. דגל צרפת מורכב משלושה צבעים - לבן, כחול ואדום. הלבן - היה צבעו של מלך צרפת והצבעים כחול ואדום היו צבעיה של העיר פריז, שהייתה מרכזה של המהפכה הצרפתית.
דגלי מדינות
דגלי מדינות
דגלי מדינות
שווייץ
שבדיה
יוון
נורבגיה
כווית
מאוריטניה
פקיסטן
ארה"ב
צרפת
*51*
בתמונה: דגל מדינת ישראל
גם דגלה של מדינת ישראל מבטא באמצעות סימניו וצבעיו יסודות לאומיים והיסטוריים, המצביעים על הקשר שבין מדינת ישראל לערכים יהודיים מסורתיים.
כיצד נבחר דגל המדינה?
הרעיון של דגל לאומי בצבעי כחול-לבן הוצע על ידי מזכיר הקהילה היהודית בווינה, לודוויג פרנקל, בשנת 1864. פרנקל גרס שהצבעים הלאומיים של עם ישראל הם כחול ולבן, משום שאלה היו הצבעים של בגדי הכוהן הגדול. זוהי גם הסיבה לכך שצבעי הטלית הם כחול ולבן.
דגלים לאומיים ציוניים הונפו על ידי חובבי ציון בכמה מקומות ברוסיה החל משנת 1884. הדגלים היו שונים זה מזה בצורתם, אך כולם היו בצבעי כחול-לבן.
בארץ ישראל הונף לראשונה בשנת 1888 דגל כחול-לבן במושבה ראשון לציון, ביוזמתו של ישראל בלקינד, שהסביר כיצד הכין דגל כזה: "יריעת אריג לבנה: שתיים-שתיים רצועות של תכלת משני קצותיה, דוגמת הטלית שלנו, ומגן דוד של תכלת באמצע".
גם בנימין זאב הרצל הכיר בחשיבות של דגל לאומי, כבר מראשיתה של פעילותו הציונית. כאשר נפגש עם הברון הירש וניסה לרכוש את לבו לרעיון הציוני, הוא העלה את הצורך ליצור דגל לאומי לתנועה הציונית:
דגל מהו? כלונס ופיסת בד? - לא אדוני!
דגל הוא למעלה מזה. בדגל מוליכים את הבריות לכל מקום שרוצים, אפילו לארץ הבחירה. למען דגל הם חיים ולמענו גם מתים.
(א' ביין, הרצל - ביוגרפיה, עמ' 72)
גם בספרו "מדינת היהודים" (1896) התייחס הרצל לשאלת הדגל והציע דגל לבן ועליו שבעה כוכבי זהב:
אין לנו דגל. אנו זקוקים לדגל. שעה שרוצים להנהיג אנשים רבים, מן ההכרח הוא להניף סמל מעל ראשיהם.
אני מתאר לעצמי דגל לבן עם שבעה כוכבי זהב. היריעה הלבנה מסמלת את החיים החדשים, הטהורים; הכוכבים הם שבע שעות הזהב של יום העבודה שלנו, שכן בסימן העבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה.
אבל הדגל הלאומי שאימצה התנועה הציונית היה שונה מזה שהציע הרצל. למעשה, נתקבלה הצעתו של דוד וולפסון, עוזרו ויד ימינו של הרצל, לדגל כחול-לבן שהונף בקונגרס הציוני הראשון (1897):
*52*
השאלה הקטנה והקשה שהתעוררה הייתה, באיזה דגל נקשט את בית הקונגרס? הרי אין לנו דגל! ומחשבה נצנצה בראשי: והרי יש לנו דגל, וצבע כחול-לבן לו. טלית זו שאנו מתעטפים בה היא הסמל העברי. עלינו להוציא את דגלנו המקופל מתיקו והיה לנו לנס ולגאון, לעיני כל ישראל ולעיני כל העמים. ציוויתי להכין דגל כחול-לבן ולציין בו מגן דוד. כך נברא דגלנו הלאומי.
(ל' יפה (עורך), ספר היובל לקונגרס הציוני הראשון, עמי 296)
מאז פשט המנהג שבאירועים ציוניים מניפים דגל כחול-לבן ועליו מגן דוד.
כאשר נולדה מדינת ישראל הוחלט על הדגל הציוני כדגל המדינה: דגל שצבעיו כחול ולבן ומגן דוד במרכזו. מעמדו של דגל מדינת ישראל וסמל המדינה נקבעו בחוק: "חוק הדגל והסמל, תש"ט- 1949".
דגל המדינה
מרכיביו של דגל המדינה
דגל המדינה מבטא את הקשר של מדינת ישראל לערכים יהודיים מסורתיים: יסודו בצבעי הטלית שהם כחול ולבן עם מגן דוד שהתקדש גם הוא במסורת ישראל
הטלית
הטלית היא מעטה תפילה יהודי, עשוי בד לבן של צמר, משי או פשתן, ועליו פסים בצבע כחול או שחור לרוחבו, וציציות של אותו בד בארבע קצותיו.
בטלית מתעטפים בתפילת שחרית שבכל יום, בכל תפילות יום הכיפורים ואצל עדות שונות גם בליל שבת. מצווה זו חלה בעבר רק על גברים נשואים, אך בדורות האחרונים נהוג כי גם בני מצווה והמתחנכים למצווה מתעטפים בטלית. כן מתעטף בטלית שליח הציבור בבית הכנסת, העולה לתורה.
מגן דוד
סמל המורכב משני משולשים שווי צלעות המונחים זה על גבי זה במהופך ומשולבים זה בזה.
בימי קדם הייתה לסמל משמעות מאגית: יהודים ולא יהודים כאחד האמינו שלסמל מגן דוד יש תכונות של כישוף ומאגיה וביכולתו להבריח שדים ומזיקים, ולכן השתמשו בו בקמעות.
מקורו של הסמל אינו ברור. לפי המסורת היה חרות על מגנו של דוד המלך, ועל כן הוא נקרא בשם מגן דוד. צירוף המילים מגן דוד מופיע בתלמוד (פסחים, קיז, ע"ב) כסיום לאחת הברכות הנאמרות בבית הכנסת אחרי קריאת התורה.
במאה ה- 7 לסה"נ החל בארץ ישראל או בבבל השימוש במגן דוד כקמע במזוזות.
מן המאה ה- 11 ואילך מתחיל השימוש במגן דוד להתפשט. במאה ה- 17 השתמשו תומכיו של שבתי צבי, שהאמינו בו כמשיח, במגן דוד כסמל משיחי. באותה תקופה החלו קהילות יהודיות לסגל לעצמן את המגן דוד כסמל.
*53*
שאלות:
1. כיצד לדעתכם מבטא דגל המדינה את תפיסותיה התרבותיות והערכיות של מדינת ישראל כמדינה יהודית?
2. חלק מערביי ישראל אינם מקבלים את דגל המדינה כדגלם. האם לדעתכם יש לשנות או להחליף את דגל המדינה כדי שיתאים לכלל אזרחי המדינה? הביאו טיעונים בעד ונגד, הביעו את עמדתכם ונמקו אותה.
חוק הדגל והסמל
חוק הדגל והסמל, תש"ט- 1949 (קטעים)
2. שימוש בדגל המדינה לשם מסחר וכו'
(א) לא ישתמש אדם שימוש כל-שהוא בדגל המדינה לשם מסחר, עסק או משלח-יד, אלא על פי רישיון או כתב-היתר מאת שר הפנים...
2א. חובת הנפת הדגל והצבתו
(א) דגל המדינה יונף במקומות אלה:
(1) על המשרד הראשי של משרדי הממשלה ושל הרשויות והתאגידים שהוקמו בחוק;
(2) על הבניין שבו נמצאת לשכתו של ראש רשות מקומית;
(3) על בניין המנהלה של המוסדות להשכלה גבוהה;
(3א) על הבניין הראשי או בחזית הבניין הראשי של מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט- 1949;
(4) על בנייני ציבור אחרים ובניינים של תאגידים המספקים שירותים לציבור, כפי שיקבע שר הפנים בתקנות, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.
(ב) דגל המדינה יוצב בלשכות שרים ומנהלים כלליים של משרדי הממשלה, באולמות בתי המשפט ובלשכות נושאי משרה אחרים בשירות הציבורי...
5. פגיעה בכבוד דגל המדינה או סמלה
הפוגע בכבוד דגל המדינה או בכבוד סמל המדינה, או גורם לפגיעה בכבודו, או משתמש בו באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודו, דינו - מאסר עד שנה אחת או קנס.
שאלות:
1. מדוע, לדעתכם, נקבע בחוק מעמדם של הדגל ושל הסמל?
2. בסעיפים 2 ו- 2א נקבעו מגבלות לגבי שימוש בדגל המדינה ובסמלה. מדוע, לדעתכם, נקבעו מגבלות אלה?
3. סעיף 5 דן בכבוד דגל המדינה ובכבוד סמל המדינה. מה פירוש המילה "כבוד" בהקשר זה? הביאו דוגמאות מה ייחשב כפגיעה בדגל ובסמל המדינה.
*54*
מעמדים שונים בחיי מדינת ישראל שבהם מונף דגל המדינה
1. דגל המדינה מצויר בדיו, מונף באילת לאחר שחרורה במלחמת העצמאות, י"א באדר תש"ט
2. בני נוער ישראלים נושאים את דגל ישראל במסע זיכרון באתר מחנה ההשמדה אושוויץ בפולין
שאלה:
מה לדעתכם מסמלת הנפת דגל ישראל באתר מחנה ההשמדה? האם לדעתכם יש צורך והצדקה להניף דגלי ישראל באתרי זיכרון כאלה?
*55*
1. דגלי מדינת ישראל במסדר כבוד לנשיא המדינה עזר וייצמן בבסיס צה"ל, 1995
הנפת דגל בחג העצמאות
הנפת דגל בחג העצמאות
2. לקראת חג העצמאות נוהגים רבים מאזרחי המדינה להניף את דגל המדינה על בתיהם
שאלות:
1. באילו מעמדים או אירועים מונף דגל המדינה?
2. מה מסמלת הנפתו של הדגל במעמדים אלה?
*56*
מה למדנו?
- דגל המדינה הוא סימן היכר ממלכתי ולאומי המבטא את ריבונותה של המדינה.
- כדגלה של מדינת ישראל נבחר דגל התנועה הציונית.
- דגל המדינה מבוסס על סמלים יהודיים: צבעו וצורתו נלקחו מצורתה ומצבעיה של הטלית, הוא בעל רקע לבן ועליו שני פסים מקבילים בצבע כחול, וביניהם מגן דוד כחול.
- דגל המדינה מונף במוסדות ציבוריים, וכן בטקסים ממלכתיים ובחגים מסוימים, כמו חג העצמאות.
- מעמדם המשפטי של דגל המדינה וסמלה נקבע בחוק. החוק אוסר על שימוש בדגל ובסמל המדינה למטרות מסחריות, קובע מקומות שבהם יש חובה להניף את הדגל (במשרדי הממשלה), וכן קובע איסור פלילי על פגיעה בכבודם של דגל המדינה וסמל המדינה.
*57*
*57*
לכל מדינה יש שיר לאומי המשמש סימן היכר ממלכתי של המדינה ומבטא תפיסות ומשמעויות ערכיות, הקשורות בדרך כלל במאורע או ברעיון בעלי משמעות לאומית.
ההמנון נקבע על ידי מוסדותיה העליונים של המדינה והוא מושר או מנוגן באירועים ובטקסים רשמיים. מתוך כבוד להמנון הלאומי נהוג לקום ולעמוד דום בעת השמעתו.
המנונה של מדינת ישראל הוא השיר "התקווה", שנכתב על ידי נפתלי הרץ אימבר (1856-1909).
בפרק זה נתוודע אל מחבר "התקווה", ונתאר כיצד הפך השיר להמנון התנועה הציונית וברבות הימים גם להמנונה של מדינת ישראל. הפרק יעסוק גם בתוכנו של ההמנון וברעיונות הכלולים בו, המבטאים את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
נפתלי הרץ אימבר
נפתלי הרץ אימבר נולד למשפחה חסידית בשנת 1856 בגליציה, שהייתה אז חלק מאוסטריה. כבר בילדותו ניכר בו כישרונו כמשורר והוא נהג לחבר שירים.
מות אביו בשנת 1870 השפיע עליו מאוד והביאו לידי כך שהחל בחיי נדודים. הוא ביקר בארצות רבות ונפגש בין השאר עם לורנס אוליפנט, שהגה תכנית ליישובם של יהודים בארץ ישראל. בשנת 1882 עלה איתו אימבר לארץ ישראל והיה למזכירו.
לאחר מות אוליפנט ירד אימבר מהארץ. הוא התגורר שנים אחדות בלונדון ובשנותיו האחרונות התגורר בארצות הברית בעוני ובמחסור. בכל שנות חייו חיבר שירים וכתב מאמרים בכתבי עת שונים - בעברית, ביידיש ובאנגלית.
אימבר נפטר בשנת 1909. בשנת 1954 הועלו עצמותיו מניו יורק לקבורה בירושלים.
בתמונה: נפתלי הרץ אימבר
*58*
כיצד הפכה "התקווה" להמנון: מ"תקוותנו" להמנון "התקווה"
בשנת 1882 הגיע נפתלי הרץ אימבר לארץ ישראל ושהה בה עד 1887. הוא הרבה לבקר במושבות ולכתוב שירים שהוקדשו למושבות המארחות.
ב- 1886 יצא לאור בירושלים קובץ שירים עבריים שחיבר אימבר, בשם "ברקאי". השירים נכתבו על ארץ ישראל, על יישוב ארץ ישראל ועל המושבות העבריות, "כולם ברוח לאומי" - כהגדרתו של אימבר.
בקובץ "ברקאי" נכלל גם השיר "תקוותנו", שאותו נהג אימבר לקרוא בפני מאזיניו במושבות. השיר נקרא אחר כך בשם "התקווה". מאוחר יותר, כאשר התפרסם השיר, סיפר אימבר שאת הטיוטה הראשונה של השיר כתב ברומניה בדרך נדודיו לקושטא (ואחר כך לארץ ישראל). בארץ ישראל הוסיף לשיר עוד בתים וכך תפח ועלה מספר בתי השיר "תקוותנו" לעשרה.
נסיבות חיבורו של הלחן ל"התקווה" אינן ברורות. לפי גרסה אחת, אימץ איכר מראשון לציון לחן של שיר עם רומני, וצירף אותו למילים של "התקווה", בשינויים קטנים מאוד. לפי גרסה אחרת, אימבר התאים את מילות שירו למנגינת הפתיחה של הפואמה הסימפונית "מולדבה" מאת המלחין הצ'כי, בדריך סמטנה.
כך או כך, ראוי לציין שבתקופת העליות הראשונות היה זה מנהג נפוץ למדי להתאים מנגינות עממיות לשירים עבריים.
תקוותנו
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומייה,
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופייה.
עוד לא אבדה תקוותינו
התקווה הנושנה;
לשוב לארץ אבותינו,
לעיר בה דוד חנה
כל עוד דמעות מעינינו
ייזלו כגשם נדבות
ורבבות מבני עמנו
עוד הולכים על קברי אבות,
כל עוד חומת מחמדינו
לעינינו מופעת
ועל חורבן מקדשינו
עין אחת עוד דומעת.
כל עוד מי הירדן בגאון
מלוא גדותיו יזילו,
ולים כנרת בשאון
בקול המילה יפלו.
כל עוד שם עלי דרכים
שער יוכת שאייה,
ובין חורבות ירושלים
עוד בת ציון בוכייה.
כל עוד דמעות טהורות
מעין בת עמי נוזלות,
ולבכות לציון בראש אשמורות
עוד תקום בחצי הלילות.
כל עוד רגש אהבת הלאום
בלב היהודי פועם,
עוד נוכל קוות גם היום
כי עוד ירחמינו אל זועם.
שמעו אחי בארצות נודי
את קול אחד חוזינו,
כי רק עם אחרון היהודי
גם אחרית תקוותינו!
*59*
משנת 1898, ללא החלטה רשמית או מוסדית, נעשה השיר "תקוותנו" או "התקווה" השיר הלאומי של היישוב העברי החדש בארץ ישראל, והשיר הלאומי של התנועה הציונית. כך, למשל, בשנת 1898 ביקר בנימין זאב הרצל בארץ ישראל. בביקורו במושבה רחובות קידמוהו קהל רב ופרשים יהודים, ונערה לבושה בשמלת תכלת-לבן הגישה לו זר פרחים ושרה את "התקווה", והקהל הצטרף לשירתה בהתלהבות. בשנת 1900 התקיים הקונגרס הציוני בלונדון. עם נעילת הקונגרס שרו המשתתפים, כנהוג באנגליה, את ההמנון האנגלי, ומיד לאחריו שר כל הקהל בעוצמה רבה ובהתלהבות את "התקווה". בשנת 1903 התקיים הקונגרס הציוני השישי, שבו הועלתה "הצעת אוגנדה", שהייתה פתח לוויכוח מר ונוקב בין "ציוני ציון", המתנגדים להצעה, לבין תומכיה. הקונגרס הסתיים בשירת "התקווה". למילות השיר הייתה הפעם משמעות מיוחדת במינה, בעיקר לאור העובדה שהרצל נשבע בפני "ציוני ציון": "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני!". מאז נקבע למנהג שכל קונגרס ציוני מסתיים בשירת "התקווה", ומזמרים רק את בתיו הראשונים של השיר.
"התקווה" - הנוסח המתוקן
בשנת 1905 שינה המורה י"ל מטמן-כהן מראשון לציון כמה משפטים ב"התקווה". הוא הוציא שורה מן הבית השני של השיר: "לשוב לארץ אבותינו, לעיר בה דוד חנה", ובמקומה הציב את השורה: "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים". מטמן-כהן גם החליף את המילים - "התקווה הנושנה", במילים - "התקווה בת שנות אלפיים".
אולם, אף שבארץ ישראל אימצו את הנוסח המתוקן, המשיכו בגולה לשיר את הנוסח הישן עוד במשך שנות דור.
"התקווה" התקבלה כהמנון ההסתדרות הציונית, ועם ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל בה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), היה שיר זה להמנונה של מדינת ישראל.
דגל המדינה וסמל המדינה זכו, כאמור, להכרה רשמית בחוק בשנת 1949. לעומת זאת, השיר "התקווה" - ההמנון הלאומי של מדינת ישראל, לא היה מעוגן בחוק. רק ב- 2004 נחקק "חוק ההמנון" שקבע כי "התקווה" היא ההמנון הרשמי של מדינת ישראל.
*60*
התקווה
נ"ה אימבר
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומייה,
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה,
עוד לא אבדה תקוותינו
התקווה בת-שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו,
ארץ ציון וירושלים.
בתמונה: תווים להמנון "התקווה"
*61*
שאלות:
1. בדקו במילון את פירושן של מילות ההמנון: לבב, הומייה, פאתי, קדימה, ציון.
2. הבית הראשון של "התקווה" הוא משפט מחובר בן שני חלקים.
מהי הטענה המובאת בכל אחד מן החלקים?
3. מה הקשר בין הבית הראשון לבין הבית השני וכיצד הוא מסייע בבניית המשמעות של ההמנון?
4. סכמו את הרעיונות הכלולים בהמנון:
הרעיון | כיצד מבטא בהמנון? |
1. -- | -- |
2. -- | -- |
3. -- | -- |
4. -- | -- |
5. -- | -- |
5. ההמנון של מדינת ישראל הוא גם ההמנון של העם היהודי.
הסבירו למה הכוונה והביעו את דעתכם על אמירה זו.
6. יש הטוענים כי ההמנון של מדינת ישראל הוא בעל אופי יהודי וציוני, ולפיכך אינו מתאים לאוכלוסייה הלא-יהודית של מדינת ישראל. הם מדגישים כי מילות ההמנון אינן מאפשרות לאזרחיה הלא-יהודים של מדינת ישראל להזדהות עם תוכנו. אחרים טוענים כי המנון המדינה אינו מתאים למציאות החדשה, שבה עם ישראל חי חופשי בארצו. לאור טענות אלה יש המציעים להחליף את המנון "התקווה" בהמנון חדש, שיתאים לכל אזרחיה של מדינת ישראל. אחרים מציעים לא להחליף את ההמנון, אלא להכניס בו שינויים. כך, למשל, במקום המילים "נפש יהודי" - "נפש אדם" או "נפש ישראלי", ובמקום המילים "עין לציון" - "עין לשלום".
מה, לדעתכם, ראוי יותר: לחבר המנון אחר למדינת ישראל, או, לחלופין, להכניס בו שינויים? הביאו טיעונים לכאן או לכאן, הביעו מהי עמדתכם ונמקו אותה.
*62*
מה למדנו?
- כמו דגל המדינה וסמל המדינה, גם ההמנון הלאומי משמש סימן היכר ממלכתי למדינה ומבטא את ריבונותה.
- המנון הוא שיר לאומי הנותן במילותיו ביטוי לערכים המרכזיים של המדינה, ומהווה מוקד להזדהות משותפת.
- כהמנון הלאומי של מדינת ישראל נקבע המנונה של התנועה הציונית - "התקווה", שיר שחובר בשנת 1878 על ידי נפתלי הרץ אימבר.
- המנון "התקווה" מבטא את הקשר ההיסטורי של העם היהודי למולדתו, ואת השאיפה של העם להיות עם חופשי. לפי תוכנו ההמנון הוא בעל אופי יהודי וציוני מובהק.
- ההמנון מושר בטקסים ובאירועים ממלכתיים. בעת השמעת ההמנון קמים הכול ועומדים עד תום השירה.
*63*
*63*
שני מושגי היסוד הנדונים בפרק הם "אזרחות" ו"התאזרחות". "אזרחות" פירושה - המעמד המוקנה לאדם מטעם המדינה, והיוצר בין האדם לבין המדינה יחסים של זיקה הדדית ומערכת של זכויות וחובות משפטיות. "התאזרחות" של אדם במדינה מוגדרת כאפשרות לקבל מעמד של אזרח לפי התנאים שהמדינה מציבה.
בספר תהלים לז, 35 משמשת המילה "אזרח" כתואר לצמח ששורשיו נאחזים היטב בקרקע שבה ניטע: "ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן". כלומר המילה "אזרח" מתייחסת למי שמושרש במקום שבו הוא יושב ובחברה אליה הוא שייך. מכאן, המילה "אזרח" בימינו מגדירה אפוא את מי שהוא תושב קבוע במדינה, ויש לו זכויות מלאות בה - ובמידה דומה, גם חובות - הכול כפי שקבעה לו המדינה.
הפרק שלפנינו עוסק בעקרונות הכלליים והאוניברסליים לקביעת אזרחות בעולם, ויעמוד על תוכנם וחשיבותם של חוק השבות וחוק האזרחות - שני החוקים המסדירים את התאזרחותם של יהודים בישראל (חוק השבות המעניק אזרחות גם לבני משפחה של יהודי, גם אם הם עצמם אינם יהודים) ושל אלה שאינם יהודים (חוק האזרחות). הפרק מתמקד בעיקר בחוק השבות, המבטא את הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
עקרונות לקביעת אזרחותו של אדם
שני עקרונות עיקריים משמשים בדרך כלל לקביעת אזרחותו של אדם מיד עם היוולדו, והם: (1) "עקרון הקרקע" - כלומר האזרחות נקבעת לפי ארץ הלידה; (2) "עקרון הדם" - כלומר אזרחותו של אדם נקבעת לפי האזרחות של ההורים (שניהם או אחד מהם).
המדינות הנוהגות לפי "עקרון הקרקע" קובעות כי כל הנולדים על אדמתן, בלי להתחשב באזרחות ההורים, נחשבים כאזרחיהן. המדינות הנוהגות לפי "עקרון הדם" מביאות בחשבון את אזרחות ההורים לשם קביעת האזרחות, ולא את מקום הלידה. מדינות אלו רואות את כל הנולדים להורים שהם אזרחיהן - כאזרחי המדינה. מרבית המדינות מתבססות כיום על "עקרון הדם" בקביעת האזרחות, אך יש מדינות המשלבות את שני העקרונות.
כל מדינה קובעת לעצמה בחוקיה את הכללים לקביעת האזרחות, ומתמודדת לעתים עם בעיות שונות הקיימות בנושא האזרחות.
*64*
בעיות "האזרחות" במדינות העולם
בבואה לקבוע מיהם אזרחיה ומה הם התנאים להתאזרחות, לשלילת אזרחות או להחזרתה, יכולה המדינה להביא בחשבון שיקולים היסטוריים ולאומיים, כגון אלה שהביאו לחקיקת חוק השבות בישראל (על כך ראו בהמשך); שיקולים כלכליים, כגון הדרישה למקצועות מסוימים במשק; ושיקולים משפחתיים, כגון נישואין לבעל אזרחות מקומית או אימוץ...
יש מדינות האוסרות על אזרחות כפולה: מי שמתאזרח בהן חייב לוותר על אזרחות של מדינה אחרת, ויש מדינות המסכימות לכך. ישנן מדינות המערימות קשיים על קבלת אזרחות אם זו אינה מכוח לידה, וישנן מדינות שההתאזרחות בהן קלה. אין להוציא מכלל אפשרות שאדם יהיה חסר אזרחות בגלל נדידה, שינוי גבולות, מלחמות, ויתור מרצון, שלילת אזרחות כעונש וכדומה.
העברת שטח או אוכלוסייה ממדינה למדינה או מהפכה ושינויי משטר מעוררים לפעמים בעיות של אזרחות. כך, למשל, עם עיצובה מחדש של מפת אירופה בתום מלחמת העולם הראשונה היו בני מיעוטים לאומיים זכאים, לזמן מוגבל, לבחור בין אזרחות ארצם החדשה לבין זו הישנה.
(הערך "אזרחות", מתוך: י' שץ, ש' אריאל, לקסיקון אזרחות, הוצאת דביר)
שאלות:
1. עיינו במקרה שלפניכם: תיירת הגיעה לביקור במדינה כלשהי. במהלך הביקור חשה צירי לידה וילדה במזל טוב תינוקת. האם תיחשב התינוקת עם לידתה כאזרחית של אותה מדינה? חשבו על האפשרויות השונות.
2. חוק האזרחות של פולין קובע כי בני העם הפולני, שחיים מחוץ לפולין ורוצים להגר אליה, יקבלו אזרחות פולנית, והממשלה תסייע בקליטתם במדינה.
לפי אילו שיקולים פועלת פולין ביחס להתאזרחותם של בני העם הפולני?
*65*
חוק השבות
בשנת 1948 קמה מדינת ישראל, והיה הכרח להסדיר במדינת ישראל את בעיית האזרחות באמצעות חוק. בשנת 1950 התקבל בכנסת חוק השבות, ובשנת 1952 נכנס לתוקפו חוק האזרחות.
חוק השבות נותן ביטוי לאחד מייעודיה הנכבדים ביותר של מדינת ישראל - קיבוץ הגלויות. חוק זה מבקש לתת ביטוי לאמונה, כי מדינת ישראל היא מדינתו של כל עם ישראל ושל כל יהודי באשר הוא. התפיסה שתורגמה בחוק השבות היא כי מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, ותורגמה למדיניות הקובעת כי כל יהודי הוא בעצם אזרח ישראלי אם רק יבקש זאת. כלומר כל יהודי בתפוצות זכאי לשוב למולדתו ההיסטורית ולהתאזרח בה - כל זאת, לא כמעשה חסד של המדינה, ולא בכפוף למדיניות ההגירה שלה, אלא כמעשה המתחייב מן המטרה הלאומית שלשמה הוקמה מדינת ישראל.
חוק השבות, תש"י- 1950 (קטעים)
הזכות לעלייה
1. כל יהודי זכאי לעלות ארצה.
2. (א) העלייה תהיה על פי אשרת עולה.
(ב) אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל, חוץ אם נוכח שר הפנים שהמבקש -
(1) פועל נגד העם יהודי, או
(2) עלול לסכן את בריאות הציבור או ביטחון המדינה; או
(3) בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.
תושבים וילידים
4. כל יהודי שעלה לארץ לפני תחילת תוקפו של חוק זה, וכל יהודי שנולד בארץ בין לפני תחילת תוקפו של חוק זה ובין לאחריה, דינו כדין מי שעלה לפי חוק זה.
זכויות בני משפחה
4א. (א) הזכויות של יהודי לפי חוק זה מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.
הגדרה
4ב. לעניין חוק זה, "יהודי" - מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת.
שאלות:
1. עיינו בסעיף 2. מדוע לדעתכם נכללו הגבלות ביחס למתן אשרת עולה ליהודים?
2. עיינו בסעיף 4 והסבירו את תוכנו.
*66*
שבות וקיבוץ גלויות
1. עולים בדרכם להשתקע בישראל (1994)
2. עליית "עזרא ונחמיה" להבאת יהודי עיראק (1951)
*67*
דברי ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן גוריון על משמשתו וייחודו של חוק השבות
היהודים בתפוצות, שהם אזרחי ארצם, ורוצים להישאר שם - אין להם כל זיקה משפטית ואזרחית למדינת ישראל, ואין מדינת ישראל מייצגת אותם משום בחינה חוקית. אולם, שונה מדינת ישראל משאר המדינות גם בגורמי תקומתה וגם במגמות קיומה. שורשיה נעוצים בעבר הרחוק... שלטונה מצומצם בתחומי תושביה, אבל שעריה פתוחים לכל יהודי באשר הוא. אין זו מדינה יהודית רק באשר היהודים הם רוב תושביה. זוהי מדינה ליהודים באשר הם, ולכל יהודי הרוצה בה...
חוק השבות מכיל ייעוד מרכזי של מדינתנו, הייעוד של קיבוץ גלויות. חוק זה קובע, שלא המדינה מקנה ליהודי מחוץ לארץ זכות להתיישב במדינה, אלא זכות זו טבועה בו באשר הוא יהודי...
זכותו ההיסטורית של כל יהודי באשר הוא לשוב ולהתיישב בישראל... אם מפני שאיננו בטוח בקיומו... אם מפני שהוא מוקף שנאה ובוז, אם מפני שאיננו יכול לחיות חיים יהודיים כרצונו, ואם מפני אהבתו למסורת קדומים, לתרבות העברית ולקוממיות ישראל.
(דברי הכנסת, 3-5 ביולי 1950)
דברי שופט בית המשפט העליון, פרופ' מנחם אלון, על משמעותו וייחודו של חוק השבות
המדינה היהודית קבעה בחוק - שכל יהודי בעולם הוא אזרח בכוח (ברעיון, במחשבה) של המדינה היהודית... שאדם זה הוא אזרח בכוח של המדינה היהודית, וברגע שהוא מגיע אליה, הוא הופך להיות באופן אוטומטי אזרח בפועל שלה.
מה, אם כן, המשותף בינו לבין יהודי מדינת ישראל? מהו היחד הזה של כל יהודי בעולם עם אחיו היהודי בכל מקום שהוא? לדעתי ניתן להסביר זאת רק על יסוד הייחוד הזה המשותף לכל יהודי בעולם - הלאומיות המשולבת בדת שמיוחדת היא לאומה היהודית... ולכן יהודי, גם אם הוא אזרח ארצות הברית או צרפת או אנגליה, הרי מכוח היותו יהודי, יש לו לאומיות נוספת, הלאומיות היהודית...
(מנחם אלון, "משמעותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית", סקירה חודשית, 1977)
שאלה:
כיצד הייעוד של קיבוץ גלויות מקבל ביטוי בחוק השבות, לפי דבריהם של דוד בן גוריון והשופט מנחם אלון?
*68*
מבט היסטורי ומשפטי:
פרשת האח דניאל - שאלת אזרחותם של מומרים (מי שהמירו את דתם) על פי חוק השבות
אוסוולד רופאייזן - הוא האח דניאל, נזיר כרמליתי שנולד יהודי ונלחם במחתרת נגד הגרמנים בימי מלחמת העולם השנייה. בנעוריו בפולין היה חבר פעיל בתנועה ציונית-דתית. בפרוץ המלחמה אסרו אותו הנאצים, אך הוא נמלט, ומאוחר יותר הצליח להתחזות לגרמני. הודות לקשריו עלה בידיו להציל לפחות 150 יהודים, שהצטרפו אחרי כן לפרטיזנים. כעבור זמן נתפס ונאסר שוב, אך גם הפעם נמלט והסתתר במנזר קתולי, שבו התנצר מתוך הכרה.
אחרי המלחמה הכשיר עצמו לכמורה, ומשהוסמך ככומר הצטרף למסדר הנוצרי הכרמליתי, מפני שלמסדר זה יש מנזרים בישראל ולישראל הוא התכוון להגיע. לדבריו, ראה עצמו יהודי מבחינה לאומית, אף כי עזב את הדת היהודית.
בשנת 1962 בא לישראל והצטרף למנזר "סטלה מאריס" על הר הכרמל.
בהגיעו לישראל פנה אל משרד הפנים וביקש אזרחות ישראלית על פי חוק השבות, המאפשר לכל עולה יהודי להיעשות אזרח מדינת ישראל - עם עלייתו לארץ. הוא ביקש גם שבתעודת הזהות הישראלית שלו יירשם במקום המיועד לציון הלאום - "יהודי".
שר הפנים סירב להיענות לו בהסתמכו על העמדה שאם האח דניאל משתייך לדת אחרת - אינו יכול להיחשב יהודי על פי חוק השבות. עם זאת הציע לו השר לקבל אזרחות ישראלית בדרך של התאזרחות (על פי התנאים שקובע חוק האזרחות).
האח דניאל הביא את העניין להכרעת בית המשפט העליון בצורת עתירה נגד שר הפנים. עתירה זו התבררה בבית המשפט העליון במעמד חמישה שופטים. לדעת רוב השופטים, מומר - אין לו זכות להיות מוכר כיהודי בישראל, ולקבל את אזרחות המדינה על פי חוק השבות.
השופט זילברג סיכם את דעת רוב השופטים באומרו: "יודע אני, כי הדעות על הרצוי והמצוי חלוקות מאוד בישראל, לפי כל גוני הגוונים של הקשת הרוחנית הרחבה - מחרדים קיצוניים עד אפיקורסים גמורים. אבל דבר אחד משותף לכל העם היושב בציון (חוץ ממעטים מועטים) והוא: אין אנו מנתקים את עצמנו מן העבר ההיסטורי ואין אנו מתכחשים למורשת אבות".
שאלות:
1. מדוע סירב שר הפנים להעניק לאח דניאל את אזרחות מדינת ישראל, על פי חוק השבות?
2. הסבירו את דברי השופט זילברג לאור החלטת בית המשפט העליון לדחות את עתירתו של האח דניאל.
3. האם הנכם מסכימים עם החלטת בית המשפט העליון? הציגו את עמדתכם ונמקו אותה.
*69*
שאלות לסיכום:
1. כיצד נותן חוק השבות ביטוי לתפיסה שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי? הסבירו על פי תוכנו של חוק השבות.
2. ביחס לחוק השבות נשמעה הטענה שיש בו מעין אפליה והעדפה מפורשת של יהודים, והעדפת יהודים משמעה אפליה לרעה של תושבי הארץ הערבים.
חוו דעתכם על טענה זו.
3. ערבים אזרחי ישראל טוענים שבמלחמת העצמאות גורשו מהארץ רבים ממשפחותיהם ומבני עמם. הם מבקשים חוק שבות משלהם שיאפשר לפליטים לחזור לשטחי מדינת ישראל ("שיבה").
חוו דעתכם על תביעה זו.
חוק האזרחות
חוק השבות לא פתר את כל הבעיות הכרוכות ברכישת אזרחות, כגון: איבוד אזרחות, ויתור על אזרחות, אפשרות של אזרחות כפולה ואזרחותם של תושבי המדינה שאינם יהודים.
ביחס לכל אלה נקבעה הלכה בחוק האזרחות, תשי"ב- 1952.
חוק האזרחות קובע ארבע דרכים לרכישת אזרחות בישראל:
א. מכוח שבות -
"כל העולה לפי חוק השבות יהיה לאזרח ישראלי".
ב. מכוח ישיבה בישראל -
"מי שערב הקמת המדינה היה נתין א"י, יהיה אזרח ישראלי מיום הקמת המדינה, אם נתקיימו בו תנאים אלה: היה רשום כתושב לפי פקודת מרשם התושבים, תש"ט- 1949; ביום תחולת תוקפו של חוק זה היה תושב ישראל; מיום הקמת המדינה עד יום תחולת תוקפו של חוק זה, היה בישראל, או בשטח שהיה לשטח ישראלי אחרי הקמת המדינה, או שבתקופה זו נכנס לישראל כדין".
ג. מכוח לידה -
"מי שנולד כשאביו או אמו היו אזרחים ישראליים, יהיה לאזרח ישראלי מלידה".
ד. מכוח התאזרחות -
"בגיר שאיננו אזרח ישראלי, יכול לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אם נתקיימו בו תנאים אלה:
1. נמצא בישראל;
2. היה בישראל כשלוש שנים מתוך תקופת חמש שנים שקדמה ליום הגשת
בקשתו:
3. זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע;
4. השתקע בישראל, או שיש בדעתו להשתקע בה;
5. יודע ידיעת מה את השפה העברית;
6. ויתר על אזרחותו הקודמת, או הוכיח שיחדל להיות אזרח חוץ לכשיהיה לאזרח ישראלי. מי שביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים, יעניק לו שר הפנים, אם ראה זאת לנכון, את האזרחות הישראלית על ידי מתן תעודת אזרחות".
*70*
שאלות:
1. ציינו ליד כל אחת מארבע הדרכים לרכישת האזרחות בישראל למי היא מתאימה. (העתיקו את הטבלה והשלימו)
הדרכים | למי מתאימות? |
א. מכוח השבות | -- |
ב. מכוח הישיבה בישראל | -- |
ג. מכוח לידה | -- |
ד. מכוח התאזרחות | -- |
2. איזה שיקול דעת ניתן לשר הפנים ביחס למתן האזרחות הישראלית? מהי לדעתכם משמעות הדבר?
3. ישראל מאפשרת ליהודים העולים אליה לשמור על אזרחותם הקודמת. מהי לדעתכם הסיבה לכך?
4. במדינת ישראל שוהים עשרות אלפי מהגרי עבודה העובדים כחוק, וגם כאלה ללא אשרות שהייה חוקיות וללא רישיונות עבודה. ממשלת ישראל מתלבטת כיצד להתמודד עם הבעיה של מהגרי העבודה הבלתי חוקיים ומתקשה למצוא לה פתרונות מתאימים.
האם הייתם ממליצים להעניק אזרחות למהגרי העבודה החוקיים הרואים במדינת ישראל את מדינתם החדשה? האם הייתם ממליצים להעניק אזרחות גם למהגרי העבודה הבלתי חוקיים? נמקו.
מה למדנו?
- אזרחות פירושה המעמד המוקנה לאדם מטעם המדינה, והיוצר בין האדם לבין המדינה שייכות ומערכת של זכויות וחובות משפטיים.
- מדינה קובעה לעצמה שיקולים שונים, כמו שיקולים היסטוריים, כלכליים ומשפחתיים, שעל פיהם תהיה מוכנה להעניק אזרחות.
- בדרך כלל קיימים שני עקרונות, לפיהם נקבעת אזרחותו של אדם עם היוולדו - "עקרון הקרקע" (לפי ארץ הלידה) ו"עקרון הדם" (לפי אזרחות ההורים).
- חוק השבות מאפשר לכל יהודי להתאזרח במדינת ישראל.
- חוק השבות הנו חוק לאומי המגדיר את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי ונותן ביטוי לרעיון הציוני-לאומי של קיבוץ גלויות.
- חוק האזרחות הנו חוק העוסק בכל הדרכים והאפשרויות לקבלה אזרחות במדינת ישראל, איבוד אזרחות, ויתור על אזרחות ועוד.
*71*
השואה ותקומת מדינת ישראל שינו את דמותו של העם היהודי:
א. באמריקה הצפונית והדרומית, בדרום אפריקה ובאוסטרליה נמשך תהליך ההתרחבות של הקיבוצים היהודיים החדשים שנוצרו מן ההגירה הגדולה בסוף המאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20, ובמקביל - הלכו והצטמקו הקיבוצים היהודיים הישנים, במערב אירופה.
ב. כמחצית מן העם היהודי התרכזה ביבשת אמריקה, וכשליש בלבד באירופה.
ג. יהדות ארצות האסלאם עלתה ברובה המכריע למדינת ישראל.
ד. מדינת ישראל הפכה למרכז האומה היהודית ולסמל מרכזי של הקיום היהודי.
מבט על התפוצה היהודית בעולם מראה שמחצית מהיהודים עדיין אינם חיים במדינת היהודים - ישראל - אלא במדינות אחרות ברחבי העולם. ההיסטוריה של העם היהודי מתרחשת בימינו במידה רבה במדינת ישראל, אולם המשך קיומה של התפוצה היהודית מחוץ לישראל משפיע על היסטוריה זו וממשיך לאתגר את הנחת היסוד של הציונות בדבר היותה של מדינת ישראל מרכז רוחני, מדיני ותרבותי של היהודים.
הפרק מציג את התפוצות היהודיות ברחבי העולם ומציג נתונים ומאפיינים דמוגרפיים, חברתיים וכלכליים של חיי היהודים בתפוצות. הפרק עוסק בקשרים שבין מדינת ישראל לבין התפוצות, ובחשיבותם של קשרים אלה עבור יהודי התפוצות ועבור מדינת ישראל כמדינה יהודית. לקשריה של מדינת ישראל עם העם היהודי בתפוצות יש חשיבות רבה בעיני התנועה הציונית והסוכנות היהודית, והפרק מבהיר בסופו את הקשרים בין התנועה הציונית והסוכנות היהודית לבין מדינת ישראל, ואת מעמדה של התנועה הציונית והסוכנות היהודית במדינת ישראל.
האוכלוסייה היהודית בעולם ובישראל
שנה | סך הכל (מליונים) | בישראל | בישראל |
אלפים | אחוזים | ||
1939 | 16,600 | 449 | 3 |
1948 | 11,500 | 650 | 6 |
1955 | 11,800 | 1,590 | 13 |
1970 | 12,630 | 2,582 | 20 |
*72*
1975 | 12,740 | 2,959 | 23 |
1980 | 12,840 | 3,283 | 25 |
1990 | 12,870 | 3,947 | 30 |
2000 | 12,914 | 4,955 | 38 |
2006 | 13,155 | 5,393 | 41 |
(המקור: השנתון הסטטיסטי של מדינת ישראל)
יהודי ארצות הברית
על פי הנתונים הדמוגרפיים, הקיבוץ היהודי בארצות הברית הוא הגדול ביותר מבין כל תפוצות ישראל בעולם, והוא מונה כ- 5.5 מיליון יהודים. קיבוץ זה הוא פרי התפתחות של דורות ספורים בלבד והוא מתאפיין בביסוס מעמדו הכלכלי בהשוואה לשאר הקיבוצים, ובאפשרויותיו לדאוג ביד רחבה לסיפוק צרכיו הציבוריים וצורכי האומה במקומות שונים בעולם. בקיבוץ זה קיים קשר הדוק בין הצלחה כלכלית לבין מעמדם האזרחי של היהודים, וקשר הדוק בין הצלחה כלכלית והשתלבות חברתית לבין בעיית הקיום הלאומי. ממדי העלייה לישראל מצומצמים, ומנגד, ממדי הטמיעה בקרב החברה הסובבת נרחבים למדי ביהדות זו.
יהודי ברית המועצות (לשעבר)
יהדות זו הוכתה מכה קשה עם הקמת המשטר הקומוניסטי, שהכריז מלחמת חורמה על היהדות, על הציונות, על הלשון ועל התרבות היהודית. המצב החמיר לאחר השואה, וברית המועצות, שבה שרד מספר רב של יהודים, הפכה לארץ מצוקה לקהילה היהודית הגדולה. לכאורה, לא הרשו השלטונות גילויי אנטישמיות, אך למעשה בלטו האפליות וההגבלות התרבותיות והלאומיות כלפי היהודים. בתנאים אלה חלה התרחקות מן היהדות וההתבוללות גברה.
במשך שנות השבעים של המאה העשרים החלה פעילות של חוגים ציוניים וחבריהם תבעו מהשלטונות לאפשר להם לעלות לארץ ישראל. דרישה זו נענתה ברוב המקרים בשלילה ויהודים אלה נרדפו על עמדתם הציונית וזכו בישראל ובמערב לכינוי "אסירי ציון". חלקם נשלח לכלא, אחרים הושעו מעבודתם ומיעוט מהם הצליח, לאחר קשיים רבים, לעלות לישראל.
בסוף שנות השמונים ובמהלך שנות התשעים התפרקה ברית המועצות והשלטון הקומוניסטי קרס. התמוטטות זו הביאה מצד אחד לקשיים כלכליים למיליוני תושבים, אולם, מצד שני, פתחה את שערי המדינה להגירה. כך נפתח פרק חדש של עלייה המונית לישראל, ובמהלך שנות התשעים הגיעו ארצה יותר ממיליון יהודים (עוד כחצי מיליון יהודים היגרו לארצות הברית ולגרמניה).
יהודי אמריקה הלטינית
זהו הצעיר בקיבוצי יהודי התפוצות בעולם. קיבוץ זה מרוכז בעיקר בארגנטינה ובברזיל. לפי הנתונים הדמוגרפיים יושבים במדינות אלה יותר מחצי מיליון יהודים, המהווים 57 אחוז מכלל היהודים באמריקה הדרומית. שאר היהודים פזורים ב- 22 המדינות האחרות ביבשת זו. הקיבוץ היהודי הזה מתאפיין בחיים ציבוריים ערים ובניסיונות לשמור על זיקה יהודית-לאומית, בהקמת רשת בתי ספר עבריים, למשל, וכן בארגון החיים הקהילתיים. אולם, כבשאר פזורי הגולה, גם כאן ניכרים תהליכי טמיעה.
*73*
יהודי מערב אירופה
בכלל קיבוצי יהדות העולם ממשיך להתייחד מקום גם ליהודי ארצות מערב אירופה. בארצות הללו המשיכו היהודים לאחר מלחמת העולם השנייה ליהנות מכל הזכויות האזרחיות ולגלות פעילות לאומית ותרבותית במסגרת מוסדות יהודיים קהילתיים. ברם, החינוך היהודי מקיף במהלך השנים רק כארבעים אחוזים מילדי ציבור זה, מה שמביא לתהליך של התרחקות הדרגתית מן התרבות היהודית.
יהודי אוסטרליה ודרום אפריקה
שני קיבוצים יהודיים נוספים שבולטים על מפת התפוצות היהודיות נמצאים באוסטרליה ובדרום אפריקה. אלה שני קיבוצים "צעירים" שהתארגנו בשלהי המאה וניכרים בחותם שהטביעה בהם יהדות אנגליה. שני קיבוצים אלה מתאפיינים בהתבססות כלכלית ובהתערות בסביבתם, ועם זאת בזיקה יהודית-קהילתית ערה לכל עניין יהודי.
למרות גילויים של אנטישמיות מקומית, רוב הקהילות היהודיות חיות בתחושת ביטחון וברווחה יחסית ומשתייכות למעמד בינוני-גבוה. אוכלוסיית היהודים במדינות השונות מצטמצמת בגלל ריבוי טבעי נמוך, בגלל השתלבות הולכת וגוברת בחברה הלא-יהודית באמצעות נישואין, ועקב תהליך ניתוק מהדת היהודית ומזהות יהודית בקרב רבים מהדור הצעיר.
הקשר בין מדינת ישראל לביו התפוצות
על פי הכרזת העצמאות, מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית ובמדינתו של העם היהודי ה"פתוחה לעלייה יהודית וקיבוץ גלויות". בסופה פונה ההכרזה בקריאה לעם היהודי:
אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
שאלה:
אילו ציפיות מקבלות ביטוי בהכרזת העצמאות לגבי העם היהודי בתפוצות?
חוו דעתכם: האם ציפיות אלה תקפות גם בימינו?
*74*
הזיקה של יהודי התפוצות למדינת ישראל
מהרבה בחינות רואים יהודי התפוצות את מדינת ישראל כמרכזה של האומה היהודית ומעוניינים לשמור על קשר הדוק עמה.
אפשר למנות סיבות שונות של יהודי התפוצות לחיוב הקשר שלהם עם מדינת ישראל:
סיבת המצוקה
מציאות של יהודים נטולי בית וחשופים לרדיפות ("בעיית היהודים") העסיקה את היהדות ואת מנהיגיה בכל אתר ואתר ויהודים לא רק שלא התנכרו לסבל בני עמם, אלא ראו עצמם מחויבים במיוחד לסייע עקב מצבם הנוח.
הסיבה המסורתית
ארץ ישראל שוב הפכה - באמצעות הציונות - לסמל מרכזי של הקיום היהודי, ואפילו של יהודים אשר התרחקו מן המסורת הדתית. אפשר אף להדגיש, כי לאלה האחרונים היא הייתה לעתים יותר מרכזית מאשר ליהודים מסורתיים שומרי מצוות, שכן היא מילאה אצלם חלל "יהדותי".
הסיבה ההיסטורית
ישראל, אותה מדינה יהודית שהופיעה כל יום באמצעי התקשורת בלונדון, בפריס ובניו-יורק, הייתה, ללא ספק, דבר מרגש ביותר... יהודים ראו בה לא רק אימות דברי נביאים וחזון ישועה אלא גם שינוי מופלא של תדמית עצמית. סמיכות הפרשיות של שואה ושל תקומה עוררה גם היא השתוממות. כאשר הרהר בישראל, קרא עליה או ביקר בארץ, חש היהודי ש"היטלר בכל זאת לא ניצח"...
הסיבה הזהותית ("מול עולם הגויים")
... התברר ליהודי, כי אין הוא יכול להינתק מאחיו בישראל - כי "העולם" קשר אותם, לעתים בשנאה "מסורתית" ולעתים בהערצה ובאהדה.
(מיכאל רוזנק, "דילמות ביחסים בין ישראל לבין התפוצות", סקירה חודשית, 1984)
*75*
הזיקה של מדינת ישראל ליהודי התפוצות
רעיון אחדות האומה הוא עיקרון חשוב בזיקתה של מדינת ישראל ליהודי התפוצות. אף שמדינת ישראל התפתחה כמרכז יהודי בפני עצמו, נבדל מבחינות מסוימות משאר חלקי האומה, אין ספק כי מן הצד הישראלי קיים הצורך בקשר עם התפוצות, מן הסיבות הבאות:
א. הסיבה האידיאולוגית
מדינת ישראל הוקמה כדי לפתור בעיות (של יהודים ושל יהדות) הפוקדות את עם ישראל כעם. מטרת הציונות לא הייתה לפתור בעיות של יחידים ואף לא של קהילות בודדות. זה ניתן היה להיעשות גם בארה"ב, בארגנטינה או בדרום אפריקה. הכוונה הציונית הייתה לאומית - לשנות את מצבם של היהודים... היהודי הישראלי הבין יפה, כי חוק השבות הביע את עצם הרעיון של שיקום העם בארצו, וכי ביטול חוק זה פירושו ביטול אופייה של המדינה כאמצעי לתחייה לאומית של העם היהודי.
ב. הסיבה הקיומית
רק למדינת ישראל, מכל אומות העולם, אין "גוש טבעי" של ארצות נוצריות, אסלאמיות, דוברות ספרדית, צרפתית או אנגלית - מדינת ישראל הנה הנציגה המדינית היחידה של היהודים. היחידים בעולם השייכים ל"גוש" שישראל הנה נציגתו המדינית היחידה - הם היהודים, בכל מקום שהם.
ג. הסיבה המשפחתית
הישראלים גם ערים לכך, ש"הברית הטבעית" הזאת היא עניין שבהסכמה כלל יהודית. הם יודעים, כי היהודים "איכשהו" מתייחסים לישראל לא רק כ"שייכת" למשפחה אלא גם כראש המשפחה, ובהרבה מובנים הם תומכים בה במישור הפוליטי והכספי ומצפים שהיא תוסיף מימדים רוחניים מרכזיים לקיום היהודי בזמננו.
ד. הסיבה הדמוגרפית
עתידה של ישראל כמדינה יהודית ריבונית כרוך במספר היהודים אשר יבואו (למרות הכול) להיות חלק ממנה. כדי שתהליך ציוני זה יוכל להתרחש במהלך מספר דורות, מוטל על מדינת ישראל לפעול למען קיום העם בכל מקום שהוא - על מנת "שיהיה עם מי לדבר" גם בעוד חמישים שנה ואף מאה שנים על התחייה הלאומית היהודית.
(מיכאל רוזנק, "דילמות ביחסים בין ישראל לבין התפוצות", סקירה חודשית 1984)
*76*
השאיפה המרכזית של התנועה הציונית ושל הכרזת העצמאות הייתה להפוך את מדינת ישראל למרכז העם היהודי. כלומר, לא רק מדינה שיהודי העולם יעלו אליה, אלא גם מרכז רוחני עבור היהודים בעולם כולו, מרכז שיהודי העולם יהיו גאים בו.
אין ספק שרעיון העלייה והשיבה לישראל חי וקיים. אולם לא כל התקוות התגשמו ועדיין פחות משתי חמישיות מהעם היהודי חיים כיום בישראל. כמו כן, לא כל היהודים חשים כיום שישראל עושה די כדי להיות מרכז רוחני של כל יהודי העולם.
שאלות:
1. הסבירו את הנימוקים האפשריים לכל אחת מעמדות ההזדהות של יהודי התפוצות עם מדינת ישראל. בססו את דבריכם על דברי ההסבר שהובאו לעיל על יחסי ישראל והתפוצות.
2. קיימת הערכה הגורסת כי המרחק הנפשי בין מדינת ישראל לתפוצות מורגש בקרב יהדות הגולה פחות מאשר הוא מורגש בישראל, אף שאין לדבר על אדישות.
א. מהן, לדעתכם, הסיבות האפשריות לתופעה זו?
ב. האם קשרים עם בני נוער יהודים בתפוצות נראים לכם חשובים (ברמה הלאומית או האישית)? נמקו.
התנועה הציונית ומדינת ישראל
מדינת ישראל הוקמה על ידי התנועה הציונית והסוכנות היהודית ועל ידי היישוב בארץ ישראל.
התנועה הציונית היא תנועה לאומית שראשיתה ב"חיבת ציון" והמשכה בהסתדרות הציונית שהקים בנימין זאב הרצל בעקבות הקונגרס הציוני הראשון (1897). הסוכנות היהודית היא הגוף המשותף שהקימה התנועה הציונית בשנת 1929 עם ארגונים יהודיים שפעלו ברחבי העולם היהודי, להשגת המטרות הבאות: הגברת העלייה לארץ ישראל, גאולת הקרקע בארץ ישראל, התיישבות בארץ ישראל, טיפוח הלשון והתרבות העברית והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
תכנית ירושלים
הקמת מדינת ישראל הביאה בעקבותיה לשינויים בתוכן פעולותיהן של התנועה הציונית והסוכנות היהודית, וחייבה גם הגדרה מחדש של המטרות הציוניות.
הקונגרס הציוני ה- 23 - הקונגרס הראשון שהתכנס לאחר הקמת מדינת ישראל - החליט במושבו בירושלים בשנת 1951 על ההגדרה של "תפקיד הציונות", בתכנית הציונית החדשה, שנקראה "תכנית ירושלים: ביצור מדינת ישראל, קיבוץ גלויות בארץ ישראל והבטחת אחדותו של העם היהודי".
מן הגדרת "תפקיד הציונות" עולה, כי בין הנהגת מדינת ישראל להנהגה הציונית שררה הסכמה, שכל עוד לא הוגשם חזון קיבוץ הגלויות במדינת ישראל לא תם תפקידה של התנועה הציונית והסוכנות היהודית, והיא נדרשת לפיכך להמשיך את פעילותה במדינת ישראל - לארגן עלייה מהתפוצות, ליישב עולים בארץ, להפיץ את תרבות ישראל בתפוצות ולאסוף כספים בתפוצות לקידום פעילות ציונית ויעדים ציוניים.
*77*
על אף שהמטרה הציונית העיקרית הושגה והוקמה מדינה יהודית, העריך ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, כי יש חשיבות רבה בהמשך פעילותה של התנועה הציונית וכך הסביר את תפקידיה של התנועה הציונית בעתיד:
עם קום המדינה חל שינוי רב משמעות ותוצאות ביחס לעמדתה של ההסתדרות הציונית בעם: המדינה עצמה נעשתה למכשיר הראשי והעיקרי, המגשים את החזון הציוני והמלכד ומאחד את העם היהודי... אבל יתרונה של המדינה הוא גם מקור הגבלתה וצמצומה.
סמכותה הריבונית של המדינה מוגבלת בתוך תחומיה וחלה אך ורק על אזרחיה. מדינת ישראל אינה יכולה להתערב בחייהם הפנימיים של הקיבוצים היהודיים בתפוצות, לתת להם הוראות או להציג להם תביעות. עם כל הייחוד המציין את מדינת ישראל בדרך תקומתה ובתפקידים המוטלים עליה, מחויבת מדינת ישראל לפעול ככל מדינה אחרת, ויכולתה של המדינה מחוץ לגבולותיה היא מצומצמת, ודווקא ההסתדרות הציונית, הבנויה על הצטרפות של רשות ועל התנדבות חופשית - יש לה האפשרות והיכולת לעשות מה שאין בכוחה ובסמכותה של המדינה, וזה היתרון של ההסתדרות הציונית על המדינה...
בתוך מדינת ישראל מוסיפה ההסתדרות הציונית לפעול בסמכות מיוחדת ובמעמד מוכר מטעם המדינה - לפיתוח הארץ ויישובה, לקליטת עולים מהתפוצות; וכל עוד לא תימצא מסגרת יותר מקפת, שתכלול למטרה זו עצמה, את כל שאר הגופים והאיגודים היהודיים - תשמש התנועה הציונית וההסתדרות הציונית ככלי הראשי המבטא את הרצונות ההיסטוריים של העם ותפעל במדינת ישראל מתוך שותפות ותיאום עם ממשלת ישראל, למען הייעוד של קיבוץ גלויות, הייעוד המשותף גם למדינת ישראל וגם לתנועה הציונית.
שאלות:
1. מהם יעדיה של התנועה הציונית לאחר הקמתה של מדינה ישראל, לפי דברי בן גוריון? האם לדעתכם היעדים האלה עדיין תקפים? נמקו.
2. לאור דברי בן גוריון, במה יתרונה של התנועה הציונית על ממשלת ישראל בפעולות למען יהודי התפוצות?
*78*
קביעת מעמדה של התנועה הציונית במדינת ישראל
בשנת 1952 חוקקה הכנסת את "חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לארץ ישראל", שקבע את מעמדה של התנועה הציונית ויחסיה עם מדינת ישראל.
חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי"ג- 1952 (קטעים)
(1) מדינת ישראל רואה עצמה כיצירת עם ישראל כולו, ושעריה פתוחים בהתאם לחוקיה לכל יהודי הרוצה לעלות אליה.
(2) ההסתדרות הציונית העולמית, מאז היווסדה לפני יובל שנים, עמדה בראש תנועת העם היהודי ומאמציו להגשים חזון דורות לשוב למולדתו, ובעזרת חוגים וגופים יהודיים אחרים נשאה באחריות מרכזית לכינון מדינת ישראל.
(3) ההסתדרות הציונית העולמית, שהיא גם הסוכנות היהודית לארץ ישראל, שוקדת כמקודם על העלייה ומנצחת על מפעלי קליטה והתיישבות במדינה.
(4) מדינת ישראל מכירה בהסתדרות הציונית העולמית כסוכנות המוסמכת, שתוסיף לפעול במדינת ישראל לפיתוח הארץ ויישובה, לקליטת עולים מהתפוצות ולתיאום פעולותיהם בישראל של מוסדות ואיגודים מקצועיים הפועלים בתחומים אלה.
(5) ייעוד קיבוץ הגלויות העומד במרכז משימותיהן של מדינת ישראל ושל התנועה הציונית בימינו, מחייב מאמצים מתמידים של העם היהודי לתפוצותיו; ולכן מצפה מדינת ישראל להשתתפותם של כל היהודים, כיחידים וכגופים, בבניין המדינה ובעזרה לעליית המוני העם לתוכה, ורואה צורך באיחוד כל קיבוצי היהודים למטרה זו.
עולים חדשים ליד שלט של המחלקה לעליה וקליטה של הסוכנות היהודית שכתוב עליו "ברוכים הבים"
שאלות:
1. כיצד משקף חוק מעמד ההסתדרות הציונית את אופייה היהודי של מדינת ישראל?
2. מה אפשר ללמוד מחוק מעמד ההסתדרות הציונית על מהותו של הרעיון הציוני?
3. האם לאחר שהוקמה מדינת ישראל הסתיים תפקידה של התנועה הציונית? נמקו.
*79*
מה למדנו?
- כמחצית מכלל היהודים בעולם אינם חיים במדינה ישראל, אלא במדינות אחרות ברחבי העולם.
- מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית ובמדינתו של העם היהודי, והיא "פתוחה לעלייה יהודית וקיבוץ גלויות", ככתוב בהכרזת העצמאות.
- מדינת ישראל מקיימת קשרים הדוקים עם יהודי התפוצות.
- יהודי התפוצות רואים את מדינת ישראל כמרכזה של האומה היהודית ושומרים עמה על קשרים הדוקים.
- הקשרים בין מדינת ישראל לבין יהודי התפוצות מתבצעים ישירות על ידי מוסדות המדינה וגם באמצעות ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית.
*80*
*80*
העם היהודי מצווה על הזיכרון. המסורת היהודית מעמידה את הצו "זכור!" כמצווה דתית, וחובת הזיכרון חלה הן על הציבור היהודי בכללותו והן על כל יהודי כפרט. הזיכרון ההיסטורי של העם היהודי מתייחס לאירועים ולדמויות מרכזיות שעיצבו אירועים אלה. דרך התייחסות זו יוצרת זהות משותפת וגורל משותף, והדברים באים לידי ביטוי במורשת היהודית ובחגי ישראל ומועדיו.
אירועי חורבן בית המקדש הראשון והשני נחשבים בתולדות עם ישראל באסונות לאומיים ולזכרם קבעה המסורת היהודית ארבעה ימי צום ואבל לאומי. החשוב מכולם הוא יום תשעה באב, היום שנחרבו בו שני בתי המקדש (הבית הראשון נחרב בשנת 586 לפנה"ס, והבית השני בשנת 70 לספירה). יום תשעה באב מציין גם צרות ואסונות אחרים שעברו על עם ישראל במהלך הדורות. ימי האבל הנוספים הקשורים לחורבן בית המקדש הם: י' בטבת - לציון תחילת המצור הבבלי על ירושלים בשנת 588 לפנה"ס; י"ז בתמוז - לציון פריצת חומות ירושלים, הן בתקופת הבית הראשון והן בתקופת הבית השני. על פי המסורת היהודית לאורך הדורות אירעו ביום זה גם צרות נוספות לעם ישראל, ויום זה מציין גם אותן: ג' בתשרי לציון יום הירצחו של גדליהו בן אחיקם, שמונה על ידי הבבלים למנהיגו של היישוב היהודי בארץ לאחר חורבן הבית הראשון. לאחר שנרצח עזבו את הארץ אחרוני היהודים, וכך הייתה זו הפעם הראשונה שהארץ נותרה ללא יהודים. בצד הזיכרון הקולקטיבי, ההיסטורי והמסורתי, פעלה מדינת ישראל מאז הקמתה לטיפוח זיכרון משותף וזהות משותפת לכלל תושביה היהודים, על ידי מתן משמעות מכוננת לאירועים היסטוריים מסוימים, הנצחתם והפיכתם לסמלים המרכיבים את המורשת ההיסטורית הלאומית. הנצחה פירושה "העמדת זכר עולם, השארת זכר לנצח" (לפי הגדרתו של מילון אבן שושן). כך, מתוך המשמעות שביקשה מדינת ישראל לתת לזיכרון השואה ולזכרם של חללי מערכות ישראל וקורבנות הטרור, וכן לפועלם ולתפקידם ההיסטורי של אישים מרכזיים בחיי העם והמדינה, הפכה ההנצחה גורם מרכזי בתרבותה של החברה הישראלית ובגיבוש זהותה.
הפרק שלפנינו עוסק בדפוסים מרכזיים של הנצחה וזיכרון לאומי. דפוסים אלה מהווים ביטויים ייחודיים לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ולתרבות הזיכרון האזרחית שלה. הפרק יתמקד בנושאים מרכזיים של זיכרון ואבל לאומי שנקבעו בחוק על ידי מדינת ישראל: הזיכרון הממלכתי לחוזה המדינה - בנימין זאב הרצל, הזיכרון הממלכתי ליצחק רבין, הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל וזיכרון השואה.
א. זיכרון ממלכתי לבנימין זאב הרצל
בנימין זאב הרצל (1860-1904) ייסד את התנועה הציונית וחזה את הקמת מדינת ישראל.
בעקבות משפט דרייפוס (1894) נחשף הרצל לבעיית היהודים וגיבש את תורתו הציונית, שעיקריה הם: היהודים הם אומה; אין סיכוי להמשך חיים יהודיים בגולה; על היהודים לחזור לארץ ישראל כאומה ולהקים בה מדינה לעם היהודי, בתמיכת מדינות העולם.
*81*
בתמונה: בנימין זאב הרצל
את תורתו הציונית הוא ביטא בספרו "מדינת היהודים" (1896), וביוזמתו לכנס את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל (1897), שהיה האספה הלאומית הראשונה של יהודים מכל התפוצות. בקונגרס הציוני הראשון הוחלט על הקמת ההסתדרות הציונית העולמית והוגדרו מטרות הציונות. הרצל המשיך את פעילותו הציונית במגעים דיפלומטיים-מדיניים להשגת תמיכת המעצמות והפך את הבעיה היהודית לנושא העומד על סדר היום הבינלאומי.
ב- 1902 פרסם הרצל את ספרו אלט-נוי-לנד (ארץ ישנה-חדשה), ספר שתורגם לעברית בשם "תל-אביב". בספרו תיאר הרצל כיצד הוא רואה את ארץ ישראל אחרי שתקום בה מדינה עברית ויחיו בה מיליוני יהודים. דברים רבים שראה הרצל בדמיונו ב- 1902 אכן התגשמו. המוטו של ספרו - "אם תרצו אין זו אגדה", הפך להיות סיסמתה של הציונות, ושמו העברי של הספר הפך לשמה של העיר העברית הראשונה.
לאחר הקונגרס הציוני הראשון כתב הרצל ביומנו: "...בבאזל יסדתי את מדינת היהודים. אילו אמרתי זאת היום בקול היו הכול צוחקים לי. אולי בעוד חמש שנים, וודאי בעוד חמישים שנה, יסכימו הכול. המדינה כבר נוסדה בתמצית הווייתה, ברצון העם להיות מדינה". חזונו של הרצל אכן הוגשם לאחר חמישים שנה. העם היהודי שב לארצו והקים את מדינת ישראל.
הרצל נפטר בשנת 1904 והובא למנוחות בווינה. ב- 1949 הועלו עצמותיו למנוחת עולמים בהר הרצל בירושלים.
לזכרו של הרצל הוקם בהר הרצל "מוזיאון הרצל", ובשנת 2004 חוקקה הכנסת את החוק לציון זכרו ופועלו. החוק קובע כי אחת לשנה, ב- י' באייר, יום הולדתו של הרצל, יתקיים "יום הרצל". ביום זה יתקיים טקס זיכרון ממלכתי בהר הרצל, בבתי הספר יוקדש זמן ללימוד פועלו וחזונו הציוני ויתקיים בירושלים כנס לזכרו של הרצל שבו יידונו נושאים מעולם הציונות ברוח חזונו.
חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו), תשס"ד- 2004 (קטעים)
1. מטרות
מטרותיו של חוק זה להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני.
2. יישום המטרות
מטרותיו של חוק זה ייושמו בדרך של קיום יום הרצל ופעילויות חינוכיות-ערכיות במוסדות המדינה, בצה"ל ובבתי הספר, מתן מלגות לתלמידים ומתן תמיכות למוסדות ציבור, הפועלים להגשמת חוק זה, לרבות באמצעות פעילות בהר הרצל.
*82*
שאלות
1. בספרו "אלטנוילנד" כתב הרצל: "חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי בני האדם בחלום וגם אחריתם - חלום היא... ואם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות".
מהו לדעתכם המסר שהרצל ביקש להעביר לעם היהודי בדברים אלה?
2. מדוע לדעתכם הפכה האמרה "אם תרצו אין זו אגדה" לסיסמה ציונית?
בתמונה: יצחק רבין
ב. זיכרון ממלכתי ליצחק רבין
את חייו של יצחק רבין (1922-1994) ניתן לחלק לשתי תקופות: בתקופה הראשונה שירת רבין בכוחות הביטחון של היישוב ואחר-כך של המדינה. בנתיב הזה הוא החל את דרכו כפלמ"חניק וסיים אותו כרמטכ"ל שהוביל את צה"ל לניצחון במלחמת ששת הימים. בתקופה השנייה בחייו עסק רבין במדינאות, שימש כשגריר ישראל בארה"ב ואחר-כך כיהן פעמיים כראש ממשלת ישראל.
בבחירות שנערכו ב- 1992 החלה תקופת כהונתו השנייה של רבין כראש ממשלה. בתקופה זו, שנמשכה שלוש שנים, חתר רבין להגיע להסכמי שלום עם הפלסטינאים ועם מדינות ערביות. ב- 1993, בחסותה של ארה"ב, חתם רבין בשם מדינת ישראל על הסכם עקרונות עם יאסר ערפאת, מנהיגו של ארגון אש"ף (הגדול מבין הארגונים הפלסטינאים). לחיצת היד של רבין וערפאת בישרה ליהודים, לערבים ולעולם שהיריבות ההיסטורית שבין הפלסטינאים לישראל עומדת להסתיים; "די לדמעות ולדם. די לקורבנות משני הצדדים", הכריז אז רבין. ההסכם שנחתם היה הסיום למשא ומתן חשאי עם אש"ף. השיחות התנהלו בתיווך נורווגי והסתיימו בחתימה על "הסכם אוסלו". הסכם זה קבע שישראל תכיר באש"ף, תיסוג מעזה ויריחו, תתחיל בנסיגה מן הגדה ותחל במשא ומתן על הסדר קבע. אש"ף התחייב לשלום עם ישראל, להפסיק את פעולות הטרור נגד ישראל ולבטל את הסעיפים ב"אמנה הפלסטינאית" שקראו לחיסולה של ישראל.
רבין זכה בשנת 1994 בפרס נובל לשלום על מאמציו להשיג שלום עם הפלסטינאים. באותה שנה חתם רבין על הסכם שלום עם ממלכת ירדן.
הסכם אוסלו ותהליך השלום עם הפלסטינאים עוררו התנגדות חריפה בקרב קבוצות שונות בחברה הישראלית. התנגדותם נבעה מסיבות אידיאולוגיות ופרקטיות, וקיומו של הוויכוח הציבורי ביטא את הפלורליזם והוויכוח הלגיטימי במערכת הפוליטית בישראל. אבל, גורמי שוליים קיצוניים מבין המתנגדים תקפו את רבין עצמו באופן אישי בלשון של איומים, שהידרדרה גם לכדי אלימות.
ב- 4 בנובמבר 1995, בסיומה של עצרת תמיכה בתהליך השלום שנערכה בתל-אביב בכיכר מלכי ישראל (כיום: כיכר רבין) נרצח יצחק רבין בידי מתנקש יהודי. הרצח גרם לזעזוע עמוק בחברה הישראלית. לזכרו של רבין נקבע על ידי הכנסת בחוק - יום זיכרון (1997). יום הזיכרון ליצחק רבין חל ב-י"ב בחשוון - יום הירצחו לפי הלוח העברי. חלק מהציבור במדינת ישראל מעדיף לציין את יום הירצחו לפי הלוח הלועזי, ב- 4 בנובמבר 1995.
*83*
חוק יום הזיכרון ליצחק רבין, תשנ"ז- 1997 (קטעים)
י"ב בחשוון, יום הירצחו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, יהיה יום זיכרון ממלכתי; יום זה יצוין במוסדות המדינה, במחנות צה"ל ובבתי הספר.
הדגלים במוסדות המדינה ובמחנות צה"ל יורדו לחצי התורן.
בבתי הספר יצוין יום זיכרון -
1. בפעולות שבהן יועלו דמותו ופועלו של יצחק רבין.
2. בפעולות שיוקדשו לחשיבות הדמוקרטיה בישראל ולסכנת האלימות לחברה ולמדינה
לזכרו של יצחק רבין הוקם "מרכז יצחק רבין לחקר ישראל". מרכז זה חוקר ומלמד תכנים בעלי משמעות לאומית וחברתית, המשולבים בפעילות חינוכית מקיפה. בדרך זו מבקש המרכז לשמר את דמותו של יצחק רבין, להנציח את פועלו ולהנחיל את מורשתו, ולשמש תזכורת מתמדת לזרעי הפורענות הטמונים באובדן מעצורים בוויכוח פוליטי ובכך להשפיע על השיח הציבורי בארץ.
שאלות:
1. בכותרת "חוק יום הזיכרון ליצחק רבין" לא מופיעה המילה "רצח". חוו דעתכם: האם נכון היה לכלול ציון רצח רבין בכותרת החוק?
2. חוו דעתכם: באילו נושאים חשוב לדון ביום הזיכרון ליצחק רבין?
3. מהי לדעתכם המשמעות של רצח רבין ביחס לדמוקרטיה בישראל?
זיכרון ממלכתי לאישים נוספים: זאב ז'בוטינסקי ורחבעם זאבי
בישראל קיימים חוקי זיכרון לאישים נוספים שלזכרם נקבעו בחוק ימי זיכרון ממלכתיים.
בשנת 2005 נחקק "חוק זאב ז'בוטינסקי לציון זכרו ופועלו". זאב ז'בוטינסקי (1880-1940) היה סופר ועיתונאי ואחד המנהיגים המרכזיים והחשובים בתנועה הציונית. החוק לציון זכרו ופועלו נועד "להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו, ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני". החוק קובע את יום כט' בתמוז, יום פטירתו של זאב ז'בוטינסקי, כ"יום ז'בוטינסקי", הכולל טקס זיכרון ממלכתי ופעילויות חינוכיות-ערכיות.
באותה שנה נחקק גם "חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי". רחבעם זאבי (1926-2001) היה איש צבא ופוליטיקאי, וב- 17 באוקטובר בתשרי תשס"ב, נרצח על ידי שלושה מתנקשים פלסטינאים. בעת הירצחו היה חבר כנסת ושר בממשלת ישראל. החוק להנצחת זכרו נועד "להנחיל לדורות את פועלו ומורשתו". החוק קובע את יום ל' בתשרי, יום הירצחו, כיום זיכרון שבו מתקיימים טקס זיכרון ממלכתי ופעילויות חינוכיות-ערכיות.
*84*
ג. הזיכרון הממלכתי לחללי מערבות ישראל
לאור הנסיבות הביטחוניות הקשות שבהן נתונה מדינת ישראל, החיים במדינת ישראל אינם דבר המובן מאליו; לוחמים רבים חרפו נפשם למען הקמתה של מדינה לעם היהודי בארץ ישראל, מדינה שתושביה יוכלו להתקיים בה לבטח.
הנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל נועדה לשמר ולהוקיר את זכרם ואת תרומתם של הנופלים לעצמאות מדינת ישראל, והיא עדות מתמדת למחיר ששילמה המדינה על הקמתה. זהו ביטוי ייחודי לגורל משותף, כשם שהוא ביטוי לזהות משותפת ולאחריות משותפת להבטחת קיומה של המדינה ותושביה. כדי להנציח את חללי מערכות ישראל מתקיימים באופן מתמיד במדינת ישראל דפוסים שונים של זיכרון והנצחה:
א. ימי זיכרון לחללי מערכות ישראל, והמרכזי ביניהם הוא יום הזיכרון הממלכתי ב- ד' באייר.
ב. לוחות זיכרון במקומות שונים ברחבי הארץ שעליהם שמות של נופלים, כמו גנים ציבוריים ויערות הקרן הקיימת.
ג. אנדרטות לזכר חללי מערכות ישראל, המוצבות במקומות רבים ברחבי המדינה.
ד. כינוס דברים שיצרו והותירו אחריהם הנופלים. אסופות אלה מכילים דברי סיפורת, שירה, מוזיקה, ציור ורישום, פיסול וצילום, דפי יומן ומכתבים.
ה. ספרי זיכרון המוקדשים לזכרם של נופלים.
ו. יד לבנים: ארגון התנדבותי להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל ולטיפול במשפחות השכולות.
ז. מוזיאונים הפועלים להנצחתם של חללי מערכות ישראל. המרכזיים שבהם הם מוזיאון אסירי המחתרות בעכו, מוזיאון אסירי המחתרות בירושלים, מוזיאון הפלמ"ח, מוזיאון ההעפלה וחיל הים, יד לשריון, המרכז למורשת המודיעין, מוזיאון גולני.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל קובע:
ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם.
ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; הדגלים הציבוריים יורדו לחצי התורן; יקויימו אזכרות ועצרות-עם; ייערכו טכסי התייחדות במחנות צבא הגנה לישראל ובמוסדות חינוך; תכניות השידורים יביעו את ייחודו של היום.
בליל יום הזיכרון, בשעה שמונה בערב, נשמעת ברחבי הארץ צפירת זיכרון בת דקה אחת, הפותחת את אירועי יום הזיכרון. אירוע מרכזי נערך ברחבת הכותל בהשתתפות נשיא המדינה, ראש הממשלה, הרמטכ"ל ובני המשפחות השכולות. ביום הזיכרון בשעה 11:00 בבוקר, נשמעת ברחבי הארץ צפירת דומייה בת שתי דקות, שלאחריה מתקיימים טקסי זיכרון בכל בתי הקברות הצבאיים, ואירועים נוספים מתקיימים באנדרטות השונות, בבתי יד לבנים, במוסדות החינוך, בבסיסי צה"ל, באתרי זיכרון ובמוסדות ציבור.
*85*
בשעה 13:00 נערך טקס אזכרה ממלכתי לחללי פעולות האיבה, באנדרטה המרכזית לזכרם בהר הרצל. טקס הדלקת המשואות שנערך ברחבת הר הרצל חותם את אירועי יום הזיכרון ומתחיל את חגיגות יום העצמאות. הצמדת יום הזיכרון ליום העצמאות נועדה להזכיר את הזיקה הברורה שבין קורבנם של הנופלים לבין קיומה של המדינה, ולחלוק כבוד לנופלים לפני פתיחת החגיגות.
נוסף על יום הזיכרון הכללי לכל חללי מערכות ישראל, מוקדש יום ז' באדר כיום זיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. על פי המסורת היהודית זהו יום לידתו ופטירתו של משה רבנו שעליו נאמר כי לא ידע איש את מקום קבורתו.
אנדרטות זיכרון לנופלים
כל סלע, גל אבנים, פסל או אתר ארכיטקטוני המשמש יד זיכרון למתים, הוא בבחינת אנדרטה.
האנדרטה מוקמת כיד זיכרון והיא מוקמת בשם אידיאלים לאומיים ובשם מערכת ערכים שקיימת לגביהם הסכמה רחבה בחברה.
בישראל, כמו בעולם כולו, אנדרטה שייכת לתחום האמנות המחנכת ומשום כך עיצובה ברור, סמליותה בהירה והיא אמורה להיות מובנת למתבונן ולעורר בו תחושות ואסוציאציות ביחס לדמויות ולאירועים שהיא מבטאת.
אנדרטות לזכר חללי מערכות ישראל הוצבו במקומות רבים ברחבי הארץ והן נועדו להנציח בצורות שונות ומגוונות את זכרם של הנופלים, ואת הנסיבות והאירועים ההיסטוריים הקשורים לנפילתם. כך מקבלים אירועים מן העבר של המדינה משמעויות אקטואליות ומועברים מסרים ערכיים ואידיאולוגיים.
את אנדרטות הזיכרון לחללי מערכות ישראל ניתן למיין לשני סוגים עיקריים: סוג אחד הוא "אנדרטת הגלעד" - אנדרטה קטנה הבנויה מגל אבנים, סלע או חלקי מתכת שעליהם מוטבע לוח עם שמות הנופלים. כך מונצחת בדרך כלל קבוצה קטנה של לוחמים או לוחם בודד. סוג אחר הוא "אנדרטת האתר" - אנדרטה גדולה המוקמת במרבית המקרים בחסות גורמים ממלכתיים ומנציחה קבוצות גדולות, כמו עוצבות, חטיבות, חילות או בני יישוב מסוים בארץ שנפלו במלחמה.
כיצד להתבונן באנדרטה ולהבין את מטריה?
האנדרטה היא מעין דגל או תמרור היסטורי-גיאוגרפי המעביר תזכורת לערכים משותפים.
הסימנים השכיחים באנדרטות יוצרים ומבטאים את המשמעויות הטמונות בהן: ניתוח סימני חומר - מאילו חומרים עשויה האנדרטה ומהי המשמעות שיש לשימוש חומרי זה? ניתוח סימני צורה ואסתטיקה - באיזה אופן מעוצבת ומועמדת האנדרטה? ניתוח סימנים מילוליים - מכלול סימני הטקסט שנחקק או נכתב על גבי האנדרטה.
(עוז אלמוג, "אנדרטות לחללי מלחמה בישראל", מגמות, ל"ד, 1991, עמ' 184-185)
*86*
האנדרטה היא מערכת של סמלים היוצרת משמעות ומסר שמעוגנים בהיסטוריה. המובן המלא של אנדרטה תלוי בסגנון ובמוטיבים של היצירה, במשתנים כמו מיקום, בכתובת ובסמלים נלווים וצירופיהם של אלה.
כמו כל יצירת אמנות, האנדרטה משתחררת מיוצרה ברגע שזה סיים את עבודתו, ושלח אותה לחיות את חייה בעיני הצופה. משום כך, למרות שכוונתו המקורית של האמן חשובה, הבנתו של הצופה חשובה לא פחות. זו אולי הסיבה לכך שמוסדות המדינה מעדיפים שהאנדרטה, שייעודה הוא חינוכי בעיקר, תהיה ברורה.
(אסתר לוינגר, אנדרטות לנופלים בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 13,42,115)
אנדרטאות
1. אנדרטה לנופלים, בקרית אתא: אובליסק ועליו תבליט מברונזה - יד המחזיקה חרב ומלופפת בעלי זית
אנדרטאות
2. אנדרטת פורצי הדרך לירושלים, במעלה שער הגיא
*87*
אנדרטאות
3. אנדרטת הצנחנים בתל נוף
4. אנדרטת אוגדת הפלדה, בפתחת שלום
*88*
5. אנדרטה לזכר נופלים בדואים, בצומת המוביל
6. אנדרטה לזכר חללי מערכות ישראל, בוגרי בית הספר ע"ש עמוס דה-שליט ברחובות.
הנצחה באמצעות אנדרטת היא אחת הדרכים שבהן בוחרים מוסדות חינוך לזכור ולהנציח תלמידים ומורים שנפלו.
*89*
שאלות:
1. מה מסמלת כל אנדרטה ואיזה זיכרון היא מבקשת לבטא ולהנציח?
האנדרטה | מה באנדרטה? הדמויות, הצורות והחומרים המצויים באנדרטה | כיצד מוצגים באנדרטה הדמויות, הצורות והחומרים? | אילו ערכים ומשמעויות מבטעים הדמויות, הצורות והחומרים? |
א. -- | -- | -- | -- |
ב. -- | -- | -- | -- |
ג. -- | -- | -- | -- |
-- | -- | -- | -- |
2. מדוע עמים מעצבים אנדרטות? אילו ערכים לאומיים הן משרתות?
ד. זיכרון השואה במדינת ישראל
במושג "השואה" אנו מציינים את חורבן יהדות אירופה ופרשת סבלם של היהודים תחת שלטונם של הנאצים בשנים 1933-1945, פרשה ששיאה בהשמדת שישה מיליון יהודים בידי הנאצים ועוזריהם.
מוראות השואה נתנו תוקף לעקרונות הציוניים הבסיסיים והעניקו לגיטימציה לציונות ולמדינת ישראל - כמסגרת שבה יוכלו היהודים להגן על עצמם וכמקום מקלט לשארית הפליטה. משמעות זו קיבלה ביטוי בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל: "השואה שהתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים".
מתוך המשמעות שביקשה מדינת ישראל לתת לזיכרון השואה - כביטוי למהותו, לדמותו ולהמשך קיומו של העם היהודי - הפכה ההנצחה של זכר השואה לביטוי מרכזי בתרבותה של החברה הישראלית ובזהותה.
דפוסים של זיכרון והנצחה של השואה בישראל
בישראל מתקיימים דפוסים שונים של זיכרון והנצחה:
א. ספרי זיכרון שתיעדו חיי קהילות שנספו בשואה. חלק ניכר ממאות רבות של ספרי הזיכרון הללו נערכו ונכתבו על ידי יוצאי עיר או ארץ כלשהי, שביקשו להקים מצבת זיכרון לבני קהילתם שנספו בשואה.
*90*
ב. נטיעת חורשות ועצים להנצחת זכר קורבנות השואה. זהו דפוס הנצחה שרווח באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה והתקבל גם בארץ, בעיקר משום התאמתו לתפיסה הציונית של גאולת הקרקע. כך, במהלך השנים ניטע יער הקדושים בהרי יהודה בדרך לירושלים, הוקם גן לזכר קדושי מז'בוז' בכפר ויתקין, ניטעה חורשה לזכר יהודי זגלמביה ביער בן שמן, וניטעו אלפי עצים לזכר קורבנות השואה ביערות הקרן הקיימת. בכל אלה היה ניסיון להעניק לקורבנות הנאצים שורשים סמליים באדמת ארץ ישראל.
ג. מצבות ולוחות זיכרון ועליהם שמות של נספים בשואה הוצבו במשך השנים בבתי כנסת ברחבי הארץ, בבתי קברות, בגנים ציבוריים ובחורשות הקרן הקיימת. את כל אלה יזמו יחידים, יוצאי קהילות או קבוצות שחוו גורל משותף בתקופת המלחמה. גם בנים ואף נכדים של ניצולים היו שותפים ליוזמה זו.
ד. מוזיאונים לזכר השואה. המרכזיים שבהם הם מוזיאון יד ושם בירושלים והמוזיאונים בקיבוץ לוחמי הגטאות ובקיבוץ יד מרדכי.
מטרת המוזיאונים הללו להנציח את ממדיה הטרגיים של השואה ואת מכלול מאפייניה, וכן להציג את גילויי הגבורה היהודית בתקופת השואה.
ה. אנדרטות לזכר השואה (על כך נעמוד להלן).
ו. חקיקה בנושא השואה (גם על כך נעמוד בהמשך).
ז. משלחות נוער לפולין - החל מאמצע שנות ה- 80 החלה להתפתח מגמה הקשורה ללימוד השואה ולעיצוב זיכרון השואה: תלמידי בתי ספר תיכוניים יוצאים למסעות בפולין לפקוד את שרידי הקהילות שם ואת אתרי מחנות ההשמדה. מסעות זיכרון אלה מיועדים לחזק את זיקתם של התלמידים למורשת ההיסטורית-תרבותית של עם ישראל ואת תחושת שייכותם לעם היהודי.
בית לוחמי הגטאות
אנדרטאות
שאלה:
האם לדעתכם זיכרון השואה במדינת ישראל יכול להתאים גם לעיצוב זהות משותפת עם התושבים הלא-יהודים בישראל? נמקו את תשובתכם.
*91*
אנדרטות לזכר השואה
אנדרטות לזכר השואה הוצבו במקומות רבים ברחבי הארץ והן נועדו להנציח בצורות שונות ומגוונות את האירועים ההיסטוריים שהתחוללו בשואה:
א. לעתים, האנדרטות לזכר השואה מוקדשות לאדם מסוים (דוגמת מרדכי אנילביץ', מפקד מרד גטו ורשה), או לקהילה יהודית ולקבוצת אנשים כלשהי.
ב. לרוב, האנדרטות לזכר השואה הן אנונימיות וכלליות ובאות להנציח את משמעויותיה הלאומיות והאוניברסליות, בהתייחס לכפל הגדרתה "שואה וגבורה".
ג. לעתים, נועדו האנדרטות לזכר השואה בישראל להנציח באופן משולב את השואה ואת התקומה, ובכך להדגיש כי יש קשר בין פרשת החורבן והאסון שניחת על עם ישראל לבין תקומת עם ישראל בארצו, ולהדגיש את המשכיות הקיום הלאומי היהודי.
אנדרטת "מגילת האש" (משואה לתקומה), במושב כסלון שבהרי יהודה, יצירתו של האמן נתן רפפורט. על לוח שהוצב בפנים האנדרטה רשם נתן רפפורט פסוקים מחזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל:
כה אמר ה' אלוהים הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמות ישראל ונתתי רוח בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם
(יחזקאל לז, 12-14)
*92*
1. אנדרטת "השואה והתקומה" בקיבוץ נצר סירני, יצירתה של האמנית בתיה לישנסקי
2. אנדרטת השואה בקריית גת, יצירתו של האומן בן מנשה
3. אנדרטת זיכרון לשואה באתר יש ושם בירושלים
*93*
4. האנדרטה לזכר הנספים במחנות, באתר יד ושם בירושלים, יצירתו של האמן ננדור גילדור
5. אנדרטת "המצעד האחרון אל ההשמדה", באתר יד ושם בירושלים, יצירתו של האמן נתן רפפורט
שאלה:
1. מה מסמלת כל אנדרטה ואיזה זיכרון היא מבקשת לבטא ולהנציח?
האנדרטה | מה באנדרטה? הדמויות, הצורות והחומרים המצויים באנדרטה | כיצד מוצגים באנדרטה הדמויות, הצורות והחומרים? | אילו ערכים ומשמעויות מבטאים הדמויות, הצורות והערכים? |
א. -- | -- | -- | -- |
ב. -- | -- | -- | -- |
-- | -- | -- | -- |
-- | -- | -- | -- |
*94*
החקיקה בישראל בנושא השואה
במדינת ישראל נחקקו כמה חוקים בנושא השואה. כל החוקים נחקקו בשנות ה- 50, למעט חוק אחד שנחקק בשנת 1986.
החוקים בנושא השואה קבעו סדרים ועקרונות שונים להנצחה ולזיכרון של השואה והם נותנים ביטוי מרכזי ליחס של מדינת ישראל כלפי נושא השואה, ולמשקל הרב שהיא מייחסת להבנת החשיבות של הנושא ולמשמעות הערכית שלו.
החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, 1950
עם הקמתה, לקחה מדינת ישראל על עצמה את האחריות לתפוס ולהעמיד לדין פושעי מלחמה נאצים ועוזריהם, ובשנת 1950 נחקק החוק שנועד לשפוט ולהעניש על מעשים שנעשו בתקופת מלחמת העולם השנייה והם בגדר פשעים כלפי העם היהודי, פשעים כלפי האנושות ופשעי מלחמה. מבחינת סדרי הדין ועקרונות המשפט הפלילי, חוק זה הוא ייחודי. ייחודיותו של החוק בהיותו:
א. "אקס טריטוריאלי", כלומר הוא בא להעניש עבריינים על מעשים שעשו מחוץ לגבולות המדינה.
ב. הוא אינו מכיר בהתיישנות פשעיהם של הנאצים ועוזריהם (זאת בניגוד לחוק הפלילי המכיר בהתיישנות פשע, כלומר שאין אפשרות להגיש תביעה על עברה לאחר פרק זמן מסוים).
חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י- 1950 (קטעים)
פשעים כלפי העם היהודי, פשעים כלפי האנושות ופשעי מלחמה
1. (א) אדם שעבר עברה אחת מאלה -
(1) בתקופת השלטון הנאצי, בארץ עוינת, עשה מעשה שהוא בגדר פשע כלפי העם היהודי;
(2) בתקופת השלטון הנאצי, בארץ עוינת, עשה מעשה שהוא בגדר פשע כלפי האנושות;|
(3) בתקופת מלחמת העולם השנייה, בארץ עוינת, עשה מעשה שהוא בגדר פשע מלחמה, דינו - מיתה.
(ב) בסעיף זה -|
"פשע כלפי העם היהודי" פירושו - אחד המעשים המפורטים להלן שנעשה בכוונה להשמיד את העם היהודי, השמדה גמורה או חלקית; ואלה המעשים:
(1) הריגת יהודים;
(2) גרימת נזק חמור ליהודים בגוף או בנפש;
(3) העמדת יהודים בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא להשמדתם הגופנית;
(4) קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקרב יהודים;
(5) העברת ילדים יהודים לקיבוץ לאומי או דתי אחר בדרך כפייה;
(6) השמדה או חילול של נכסים או ערכים דתיים או תרבותיים של יהודים;
(7) הסתה לשנאת יהודים;
"פשע כלפי האנושות" פירושו - אחד המעשים האלה:|
רציחה, השמדה, שעבוד, הרעבה וגירוש של אוכלוסייה אזרחית, וכל מעשה לא-אנושי אחר שנעשה באוכלוסייה אזרחית; וכן רדיפה מטעמים לאומיים גזעיים, דתיים או פוליטיים;
*95*
"פשע מלחמה" פירושו - אחד המעשים האלה:
רציחת בני אוכלוסייה אזרחית של ארץ כבושה או בתוך ארץ כבושה; נגישתם וגירושם לשם עבודת כפייה או לשם כל מטרה אחרת; רציחתם וגירושם של שבויי מלחמה או של בני האדם הנמצאים בלב ים; המתת בני ערובה; שוד רכוש ציבורי או פרטי; הריסה שרירותית של כרכים, ערים או כפרים; והחרבה שאינה מוצדקת על ידי הכרח צבאי.
מבט היסטורי - משפט אייכמן
משפט אייכמן נערך בשנים 1961-1962. המשפט ריתק את תשומת לבו של הציבור בישראל ועורר התעניינות רבה בעולם כולו. הייתה זו הפעם הראשונה שפרשת השואה נחשפה בפני גוף משפטי ישראלי מוסמך על כל פרטיה, שלביה והיבטיה.
אדולף אייכמן, שהיה הממונה על ביצוע "הפתרון הסופי", נמלט לאחר מלחמת העולם השנייה ומצא מסתור בארגנטינה. הוא הובא ארצה במבצע חשאי לאחר שנחטף ממקום מגוריו.
אייכמן נשפט על פי "החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם" והאישומים שיוחסו לו כללו פשעים נגד העם היהודי ופשעים שנעשו בבני לאומים אחרים: אייכמן הואשם ברדיפה ובגירוש יהודים, החרמת רכושם, שילוחם לעבודות כפייה והשמדה. וכן בהשתייכות לארגוני הס"ס, הס"ד והגסטפו, שהוכרזו במשפטי נירנברג ארגונים נפשעים.
טענות ההגנה במשפטו של אייכמן: לישראל אין זכות להעניש פושעים נאצים, היות שהדבר נעשה לפני שנוסדה ומחוץ לגבולותיה והקורבנות לא היו אזרחיה; החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם הוא רטרואקטיבי ונחקק לאחר שהמעשים נעשו; השופטים הישראלים אינם יכולים להיות אובייקטיביים; הבאת הנאשם למשפט בישראל נעשתה תוך הפרה של החוק הבינלאומי ועל כן אין לבית המשפט הישראלי סמכות לשפוט את אייכמן.
הטענות הללו נדחו אחת לאחת.
גזר הדין ניתן ב- 15 בינואר 1962 ובו נידון אייכמן למיתה. עורכי דינו הגישו ערעור אך זה נדחה וזמן קצר אחר כך, ב- 31 במאי 1962, הוא נתלה.
על ערכו ומשמעותו של המשפט עמד גדעון האוזנר, שהיה התובע במשפט אייכמן:
"משפט זה היווה התמודדות ראשונה לעומק עם השואה, שעמדה בעת קיום המשפט במרכז ההתעניינות הלאומית. עד אז לא היה הכוח הנפשי לכך. אמנם נקבעו ימי זיכרון לאבל ולהתייחדות ונוסד 'יד ושם' כרשות זיכרון ממלכתית וכן הוקמו מוזיאונים ומוסרות מחקר בנושא השואה... אך בציבור לא הרבו לעסוק בפרטי השואה, והמשמעויות העמוקות שלה לא הועלו בהרחבה.
המשפט בירושלים ריתק וזעזע את העם בישראל ובתפוצות וכפה עליו התעמקות וחקרי לב. הוא תבע הערכה מחודשת לגבי העבר הקרוב. המשפט ריתק גם את העולם, עורר הדים נרחבים והציג שאלות נוקבות, שלפני כן נדחקו לקרן זווית. העולם נוכח כי אין לו מנוס מעימות עם האתמול שלו.
*96*
...כיוון שהנושא נעשה מוחשי יותר הוא החל גם ללחוץ יותר על המשך ההתעסקות בו. בעקבות המשפט יצא נושא השואה למרחב הטיפול הציבורי במגזרים רבים והועלה לאפיקים חדשים.
...העובדה שישראל לכדה את אייכמן והעמידה אותו לדין על אדמתה, הבליטה את המרכזיות והבלעדיות של המדינה מבחינת גורל האומה. אין לעם היהודי מי שידרוש דמו מידי צורריו זולת מדינתו. אין מי שישלם גמול לאויבי האומה ולדורשי רעתה, אלא מדינת היהודים.
...מאז המשפט, ניכר רישומה של השואה. היא חדלה להיות נושא 'שמחוץ לתחום'... הלקחים הלאומיים של השואה הכו שורשים והיו לנכס לאומי."(גדעון האוזנר, השואה בראי המשפט, הוצאת עם עובד, 1988).
שאלות:
1. במשפט אייכמן אמר התובע במשפט, גדעון האוזנר, את המילים הבאות: "במקום זה בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן - אין אני עומד יחידי. עימדי ניצבים כאן בשעה זו, שישה מיליון קטגורים... דמם זועק אך קולם לא יישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את דבר האישום הנורא."
אילו מסרים ביקש התובע להעביר במילים אלה?
2. איזו אחריות ושליחות ביקשה מדינת ישראל ליטול בחקיקתו של החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם?
אייכמן בתא הזכוכית, בעת משפטו בירושלים (1961). אייכמן נידון למוות על פשעים כלפי העם היהודי, פשעים כלפי האנושות ופשעי מלחמה.
*97*
חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, 1950
החוק נגד השמדת עם נחקק בשנת 1950, מתוך התכוונות לעתיד, וייעודו למנוע השמדת עם ("ג'נוסייד") ולהגן על מיעוטים. מדינת ישראל ביקשה להדגיש משמעות זו בהתייחס למצבו המיוחד של העם היהודי בגולה.
חוק זה, בדומה לחוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם, גם הוא במהותו "חוק אקס טריטוריאלי".
חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י- 1950 (קטעים)
"השמדת עם" - פירוש
1. (א) בחוק זה "השמדת עם" פירושה - אחד המעשים המפורטים להלן שנעשה בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי (להלן - "קיבוץ"), באשר הוא קיבוץ כזה.
ואלה המעשים:
(1) הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ;
(2) גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ;
(3) העמדת הקיבוץ בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא להשמדתו הגופנית, כולו או מקצתו;
(4) קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקיבוץ;
(5) העברת ילדי הקיבוץ לקיבוץ אחר בדרך כפייה.
עונש על השמדת עם
2. האשם בהשמדת עם, דינו - מיתה; אך אם עשה את המעשה, המהווה את העברה, בנסיבות אשר היו פוטרות אותו מאחריות פלילית או היו משמשות עילה למחילת העברה, והוא עשה כמיטב יכולתו כדי להקל את חומרת התוצאות שנגרמו על ידי המעשה, יהיה דינו - מאסר לתקופה של לא פחות מעשר שנים.
מקום הפשע
5. מי שעשה מחוץ לישראל מעשה שהוא עברה לפי חוק זה, אפשר להביאו לדין ולהענישו בישראל, כאילו עשה את המעשה בישראל.
*98*
חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה
עם קום המדינה, הכריזה הרבנות הראשית על קביעת יום זיכרון לחללי השואה ביום הצום המסורתי בעשרה בטבת. הרבנות הראשית ביקשה לציין בכך את יום הזיכרון, לא רק על פי הלוח העברי, אלא גם כהמשך למסורת ימי האבל הלאומיים - ט' באב ו-י' בטבת.
כשלוש שנים לאחר קום המדינה, קיבלה הממשלה את ההצעה לקבוע "יום זיכרון לשואה ולמרד הגטאות" בכ"ז בניסן, הוא היום שבו פרץ מרד גטו ורשה. קביעת יום הזיכרון נעשתה בהכרזה בלבד בכנסת, ורק בשנת 1959 התקבל "חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה".
מיקומו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה בתוך רצף של מועדים לאומיים - בין חג הפסח ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הכולל גם את יום העצמאות, ומאוחר יותר גם את יום ירושלים - מעניק ליום הזיכרון לשואה ולגבורה מעמד ייחודי בעל משמעות לאומית בימינו, הכורך את גורל העם היהודי לדורותיו ואת גורל עם ישראל היושב בארץ ישראל, במסגרת היסטורית נרחבת, המאופיינת במחזוריות של אובדן וגאולה.
חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט- 1959 (קטעים)
1. כ"ז בניסן - יום הזיכרון
כ"ז בניסן הוא יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מוקדש, מדי שנה בשנה, להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד בימים ההם. חל ן כ"ז בניסן בשישי בשבוע, יקוים יום הזיכרון בכ"ו בניסן של אותה שנה. חל כ"ז בניסן בראשון בשבוע, יקוים יום הזיכרון בכ"ח בניסן של אותה שנה. תחילתו של יום הזיכרון היא משקיעת החמה אור ליום כ"ז בניסן, כ"ו בניסן או כ"ח בניסן, הכול לפי העניין, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרתו.
2. דרכי קיום של יום הזיכרון
ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקוימו אזכרות, עצרות עם, וטקסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו יביעו את ייחודו של היום, ובבתי השעשועים יעלו אך נושאים ההולמים את רוחו.
*99*
עשרה בטבת: יום צום ויום הקדיש הכללי
יום עשרה בטבת הוא יום צום ותפילה במסורת היהודית. הוא אחד מארבעת ימי הצום, שנקבעו במסורת לזיכרון ולאבל על חורבן בית המקדש ועל הגלות.
כפי שמוזכר בתנ"ך, עשרה בטבת הוא היום שבו התחיל המצור על חומות ירושלים בזמן בית המקדש הראשון. המצור שהטיל צבא בבל על העיר הביא בסופו של דבר לחורבן בית המקדש וליציאת העם לגלות בשנת 586 לפנה"ס. מאז ועד היום נוהגים לצום ולהתאבל ביום זה.
ליום עשרה בטבת נוספה משמעות חשובה ומיוחדת, לאחר שהרבנות הראשית החליטה עם קום המדינה לקבוע יום זה גם כיום הקדיש הכללי, לזכר ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה.
במסורת היהודית נהוג לומר "קדיש" לאחר פטירתו של אדם. הקדיש הוא תפילה עתיקה, רובה בשפה הארמית, הנאמרת על ידי אחד מן הקרובים לזכרו של הנפטר. בימי השואה נספו שישה מיליון יהודים, ורבים מהם לא השאירו אחריהם קרובים שיאמרו קדיש לזכרם, וברוב המקרים גם אין יודעים מתי מתו וכיצד, ולפיכך לא ניתן לערוך אזכרה ביום פטירתם. לכן, כדי לשמור ולקדש את זכרם, קבעה הרבנות הראשית יום של קדיש כללי בעשרה בטבת.
ביום עשרה בטבת מדליקים נר נשמה ואומרים את תפילת הקדיש בבתי הכנסת. בדרך זו מבטאים את הקשר בין כל בני העם היהודי, ונותנים משמעות לכך שכל יהודי הוא בן משפחתנו, משפחת העם היהודי, וכולם כואבים את חסרונו. כך, יום עשרה בטבת שנקבע במסורת לזכר חורבן ירושלים לפני כ- 2,500 שנה, מזכיר גם את השואה - החורבן של ימינו - ומחבר עבר רחוק עם עבר קרוב.
שאלה:
המושגים "שואה" ו"גבורה" מופיעים יחדיו בשמו של יום הזיכרון, כמו היו שווים בעוצמתם ובמשקלם ההיסטורי. מה מבטא כל מושג?
איזו תפיסה מבטא השילוב של שני המושגים "שואה וגבורה"?
חוק זיכרון השואה והגבורה - יד ושם, 1953
חוק "יד ושם" נועד להבטיח שזכר השואה יישמר וייהפך למרכיב מרכזי בתודעה ההיסטורית היהודית, באמצעות הקמתו של מוסד יד ושם - כמוסד ממלכתי.
למוסד ההנצחה הממלכתי נבחר השם "יד ושם", על יסוד הכתוב בישעיהו נו, 5: "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת."
*100*
חוק זיכרון השואה והגבורה - יד ושם, תשי"ג- 1953 (קטעים)
רשות זיכרון יד ושם
1. מוקמת בזה בירושלים רשות זיכרון, יד ושם -
(1) לששת המיליונים מבני העם היהודי שהוכרעו בקדושת מעונים לטבח ולאבדון על ידי הנאצים ועוזריהם;
(2) לבתי אב מבית יעקב שהושמדו ונחרבו על ידי הצורר;
(3) לקהילות, לבתי כנסת, לתנועות ולארגונים, למוסדות ציבור, תרבות, חינוך, דת וחסד שנחרבו ונהרסו מתוך מזימת רשע למחות את שם ישראל ותרבותו מתחת השמים;
(4) לעוז רוחם של יהודים שמסרו נפשם על עמם בקדושה ובטהרה;
(5) לגבורתם של חיילים יהודים בצבאות, ושל לוחמי מחתרת ביישובים וביערות שחירפו נפשם במערכות הקרב נגד הצורר הנאצי ועוזריו;
(6) למסכת הגבורה של נצורי גטאות ולוחמיהם שקמו והציתו אש המרד להצלת כבוד עמם;
(7) למאבקם הנשגב והמתמיד על סף האבדון של המוני בית ישראל על דמותם האנושית ותרבותם היהודית;
(8) למאמצי ההעפלה של הנצורים, שלא פסקו, ולמסירותם ולגבורתם של אחים שנחלצו להצלת השרידים ולשחרורם;
(9) ולחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים.
תפקיד יד ושם וסמכויותיו
2. תפקידו של "יד ושם" הוא לאסוף אל המולדת את זכרם של כל אלה מבני העם היהודי שנפלו ומסרו את נפשם, נלחמו ומרדו באויב הנאצי ובעוזריו ולהציב שם וזכר להם, לקהילות, לארגונים ולמוסדות שנחרבו בגלל השתייכותם לעם היהודי וכן להנציח את זכרם של חסידי אומות העולם; למטרות אלה יהיה יד ושם מוסמך -
(1) להקים מפעלי זיכרון ביזמתו ובהנהלתו;
(2) לכנס, לחקור ולפרסם את כל העדות על השואה והגבורה ולהנחיל לעם את לקחה;
(3) להשריש בארץ ובעם כולו את היום שנקבע על ידי הכנסת כיום הזיכרון לשואה ולגבורה ולטפח הווי של אחדות זיכרון לגיבוריה ולקרבנותיה;
(4) להעניק לבני העם היהודי שהושמדו ונפלו בימי השואה והמרי אזרחות זיכרון של מדינת ישראל, לאות היאספם אל עמם;
(5) להעניק לחסידי אומות העולם אזרחות כבוד, ואם הלכו לעולמם - אזרחות זיכרון, של מדינת ישראל, לאות הוקרה על פועלם;
שאלות:
1. מה נועד "יד ושם" להנציח?
2. באילו דרכים מנציח "יד ושם" את השואה?
*101*
חוק איסור הכחשת השואה, 1986
הכחשת השואה נפוצה אחרי מלחמת העולם השנייה. היא התרחבה ובלטה בשנות ה- 70 וה- 80 בקרב חוגים אנטישמיים שונים ברחבי העולם, שביקשו לסתור את המידע על השמדת היהודים בשואה או להמעיט את ממדיה, ולהציג את השואה כמאורע שאינו חורג ואינו שונה בעיקרו ממעשי הרג המוניים אחרים בהיסטוריה.
בשנת 1986 נחקק חוק איסור הכחשת השואה ובכך ביטאה מדינת ישראל את עמדתה כלפי תופעה שלילית זו.
חוק איסור הכחשת השואה, תשמ"ו- 1986
1. בחוק זה, "פשע כלפי העם היהודי" ו"פשע כלפי האנושות" - כמשמעותם בחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י- 1950.
2. המפרסם, בכתב או בעל פה, דברים המכחישים את המעשים שבוצעו בתקופת השלטון הנאצי ושהם פשעים כלפי העם היהודי או פשעים כלפי האנושות, או ממעיטים את ממדיהם, בכוונה להגן על מבצעי הפשעים הללו או להביע להם אהדה או הזדהות, דינו - מאסר חמש שנים.
3. המפרסם, בכתב או בע"פ, דברים של שבח, אהדה או הזדהות למעשים שנעשו בתקופת השלטון הנאצי ושהם פשעים כלפי העם היהודי או פשעים כלפי האנושות, דינו - מאסר חמש שנים.
שאלה:
התופעה של הכחשת השואה נפוצה בעיקר ברחבי העולם, אך לא בתוככי מדינת ישראל.
שערו: מדוע, אם כן, היה צורך לדעתכם לחוקק את חוק איסור הכחשת השואה?
מה למדנו?
- מדינת ישראל שואפת לעצב זהות משותפת בין תושביה היהודים. אחת הדרכים לעצב זהות משותפת היא באמצעות מתן משמעות לאירועים מסוימים שהתרחשו בעבר והפיכתם למוקדים של זיכרון משותף.
- נושאים מרכזיים של הנצחה וזיכרון לאומי שנקבעו על ידי מדינת ישראל: הזיכרון הממלכתי לחוזה המדינה - בנימין זאב הרצל, הזיכרון הממלכתי ליצחק רבין, הזיכרון לחללי מערכות ישראל וזיכרון השואה.
- בישראל מתקיימים דפוסים שונים של הנצחה וזיכרון, כמו: סיפורי זיכרון, נטיעת חורשות ועצים, מוזיאונים, אנדרטות וחקיקה.
- השואה הינה אירוע מרכזי שנתפס על ידי החברה הישראלית כמוקד של זיכרון ומורשת. הנצחת זכרה של השואה במדינת ישראל הוא ביטוי מרכזי בזהותה ובתרבותה של החברה הישראלית.
*102*
- בישראל מתקיימים דפוסים שונים של הנצחה וזיכרון של השואה: ספרי זיכרון, נטיעת חורשות ועצים לזכר יהודים שנרצחו בשואה, מוזיאונים, אנדרטאות, חקיקה ומשלחות נוער לאתרי מחנות ההשמדה בפולין.
- זיכרון השואה במדינת ישראל מקבל ביטוי באמצעות שימוש במושגים רווחים - "שואה וגבורה" ו"משואה לתקומה". מושגים אלה מבטאים לקחים היסטוריים.
*103*
פרק 8: שלטון נבחר (שלטון העם)
פרק 9: הכרעת הרוב
פרק 10: הפרדת רשויות
פרק 11: שלטון החוק
פרק 12: זכויות האדם (חירויות הפרט)
פרק 13: תקשורת ההמונים ויעדיה במשטר דמוקרטי
*104*
(עמוד ריק)
*105*
*105*
משמעותה המילולית של דמוקרטיה היא "שלטון העם", או כפי ההגדרה הידועה של לינקולן (נשיא ארצות הברית בשנים 1860-1865) - "ממשל של העם, באמצעות העם, למען העם". ברור כי אין הכוונה שכל העם ישלוט, שהרי דבר זה אינו אפשרי. הכוונה היא שהשלטון נמצא בידי נציגים נבחרים של העם, והשלטון מקבל את הלגיטימציה (ההכרה, ההסכמה) לשלטונו מן העם, שהוא מקור הסמכות השלטונית.
בפרק המבוא הבהרנו את המושג "דמוקרטיה" והגדרנו את ההבדל בין דמוקרטיה ישירה לדמוקרטיה ייצוגית. הסברנו מדוע בתהליך ייסודן של הדמוקרטיות המודרניות עקרונות הדמוקרטיה הישירה אינם מעשיים, ומדוע יש צורך לתת את השלטון בידי נציגים מן העם (דמוקרטיה עקיפה). מכאן יוצא, שבשיטה הדמוקרטית המודרנית מהוות הבחירות את לב השיטה, שכן באמצעותן קובעים אזרחי המדינה מי יהיו הנציגים הנבחרים שלהם, שישלטו בשמם וינהלו את המדינה.
הצבעה בבחירות היא דרך עקיפה שבה יכולים האזרחים להשפיע על דרך ניהול המדינה ולקבוע מי יהיו הנבחרים שינהלו אותה, ולכן ככל ששיעור ההשתתפות של האזרחים בבחירות גבוה יותר, כך יש לתוצאות הבחירות תוקף רב יותר. כאשר שיעורי ההצבעה בבחירות נמוכים מאוד, קיימת הסכנה שהשלטון הנבחר ייצג רק מיעוט מן העם. מכאן שחוסר עניין בבחירות ואדישות פוליטית מסוכנים לדמוקרטיה.
הצבעה בבחירות היא ביטוי מרכזי של עקרון שלטון העם, וגם של עקרונות נוספים של המשטר הדמוקרטי. הפרק מתמקד בנושאים אלה, בהתייחס לתנאים של בחירות דמוקרטיות. בהמשך, הפרק עוסק בשני דגמים של שלטון נבחר - דמוקרטיה פרלמנטרית ודמוקרטיה נשיאותית.
תנאים לבחירות דמוקרטיות
הבחירות הן הקובעות את דמות השלטון במדינה. באמצעות הצבעתם של האזרחים ובדרך של הכרעת הרוב, מוסדרת הקמת השלטון במדינה.
כדי שהבחירות יוכלו למלא את ייעודן ולהיחשב כדמוקרטיות, חייבים להתמלא בהן כמה תנאים:
- התנאי הראשון: בחירות כלליות - כלומר, לכל אזרח ואזרח במדינה ניתנת הזכות לבחור למוסדות הנבחרים במדינה.
- התנאי השני: שוויון בזכות ההצבעה - פירוש הדבר, זכויות בחירה שוות לכל אזרח. לכל בוחר יש קול אחד, ובכך משתקף עקרון השוויון בדמוקרטיה.
- התנאי השלישי: חופש ההתארגנות הפוליטית - כלומר, הזכות להתארגן במסגרות פוליטיות-מפלגתיות על פי הדעות השונות של כל קבוצת אזרחים, ולהתמודד באופן שווה בבחירות.
- התנאי הרביעי: בחירות חשאיות - האפשרות הניתנת לאזרח להצביע ללא כל לחץ, ולבחור בהתאם לרצונו החופשי. כך למשל, האזרח הבוחר מניח את פתק ההצבעה במעטפה אטומה, ופרגוד מסתירו ומונע אפשרות לראות במי בחר.
*106*
- התנאי החמישי: בחירות תקופתיות - קיום בחירות חוזרות ונשנות אחת לכמה שנים. הודות לכך תישמר שליטתו של הציבור על רשויות השלטון ותהיה אפשרות לשנות ולהחליף את השלטון במדינה.
בישראל, כמדינה דמוקרטית, מתקיימות בחירות המאפשרות לאזרחי המדינה לתת ביטוי לרצונם ולהעדפתם במי להצביע. הבחירות מתקיימות לכנסת ולשלטון המקומי (הרשויות המקומיות), ובאמצעותן נבחרים נציגים למוסדות השלטון של המדינה. מערכת הבחירות היא מערכת תחרותית, חופשית ושווה של בעלי הזכות לבחור, והיא מתבצעת במחזוריות קבועה (על הבחירות בישראל לכנסת ראו בפרק 16, ועל הבחירות לשלטון המקומי ראו בפרק 19).
שאלה:
בבחירות במשטר דמוקרטי באים לידי ביטוי עקרונות דמוקרטיים שונים.
הסבירו כיצד באים לידי ביטוי העקרונות הללו:
העיקרון | כיצד מתממש העיקרון בהליכי הבחירות הדמוקרטיות? |
1. חופש הביטוי | -- |
2. חופש ההתארגנות | -- |
3. ריבונות העם | -- |
4. הגבלת השלטון | -- |
5. עקרון השוויון | -- |
*107*
דמוקרטיה פרלמנטרית ודמוקרטיה נשיאותית
לפי מערכת היחסים המתקיימת בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, מחלקים את המדינות בעלות הדמוקרטיה הייצוגית למדינות בעלות משטר דמוקרטי-פרלמנטרי, או למדינות בעלות משטר דמוקרטי-נשיאותי (ויש גוני ביניים - למשל משטרן של צרפת, פינלנד ועוד).
משטר דמוקרטי-פרלמנטרי
בחירות
פרלמנט
ממשלה
במשטר דמוקרטי-פרלמנטרי העם בוחר בפרלמנט (בית הנבחרים של המדינה, הרשות המחוקקת), ומתוכו נבחרת הממשלה הנשענת על רוב פרלמנטרי. כלומר, הממשלה אינה יכולה לפעול אלא אם היא נהנית מאמון הפרלמנט.
אי אמון של הפרלמנט בממשלה מביא להפלתה ולהקמת ממשלה אחרת במקומה. מדינת ישראל היא דוגמה למשטר דמוקרטי-פרלמנטרי. הפרלמנט בישראל הוא הכנסת.
משטר דמוקרטי-נשיאותי
בחירות
פרלמנט, נשיא
במשטר דמוקרטי-נשיאותי העם בוחר את הפרלמנט לחוד ואת הנשיא העומד בראש הממשל לחוד (להבדיל מנשיא בממשל דמוקרטי-פרלמנטרי, שסמכויותיו מוגבלות ותפקידיו ייצוגיים וסמליים בעיקרם). מכיוון שלא רק הפרלמנט, אלא גם הנשיא, נבחרים בבחירות כלליות, אי אפשר להפיל את הממשלה שבראשה עומד הנשיא על ידי הצבעת אי אמון בפרלמנט.
ארצות הברית היא דוגמה למשטר דמוקרטי-נשיאותי.
שאלה:
הסיקו: באיזו שיטת משטר דמוקרטית - דמוקרטיה פרלמנטרית או דמוקרטיה נשיאותית - הרשות המבצעת יציבה יותר? נמקו.
--
*108*
מה למדנו?
- הדמוקרטיה המודרנית היא דמוקרטיה ייצוגית, ופירושה שהשלטון נמצא בידי נציגי העם שנבחרו בבחירות דמוקרטיות.
- העיקרון שלפיו שלטון במדינה דמוקרטית נבחר על ידי העם, פירושו שהעם הוא מקור הסמכות השלטונית.
- הצבעה בבחירות היא ביטוי מרכזי של עקרון שלטון העם; על מנת שהבחירות תחשבנה לדמוקרטיות, יש צורך בקיומם של תנאים אחדים, כמו זכות בחירה שווה לכל אזרח, החופש להתארגן במסגרות פוליטיות-מפלגתיות, הבטחת חשאיות הבחירה (שלא תהיה אפשרות להפעלת לחץ לא הוגן על הבוחר במי להצביע), וקיום בחירות בפרקי זמן הקבועים בחוק (החוק בישראל קובע שהבחירות לכנסת נערכות כל ארבע שנים).
- הבחירות הן יסוד מרכזי במשטר דמוקרטי. בהתאם לסוג המשטר הדמוקרטי (דמוקרטי-פרלמנטרי ודמוקרטי-נשיאותי) מתקיימות מערכות בחירה נפרדות למוסדות השלטון המרכזיים.
*109*
*109*
המשטר הדמוקרטי מתאפיין בריבוי דעות ועמדות, כולל ניגודי השקפות ואינטרסים. הליכי הדיון הדמוקרטיים מתאפיינים לפיכך בוויכוחים ובמאבקים, ובהיעדר הסכמה בכל עניין ועניין. אם כך, כיצד אפשר לקבוע מה תהא ההחלטה או ההכרעה? כיצד אפשר לקבוע דעתו של מי עדיפה? הפרק שלפנינו עוסק בעקרון הכרעת הרוב כדרך של קבלת החלטות באופן דמוקרטי. הפרק מבהיר גם מדוע הכרעת הרוב עלולה להיות במקרים מסוימים לא-דמוקרטית.
הנחת יסוד בדמוקרטיה רואה כמובן מאליו את קיומם של ויכוחים וחילוקי דעות, אך לצורך הכרעה בדיונים ובוויכוחים, מקובלת הצבעה ברוב קולות כדרך של הכרעה דמוקרטית. כך, למשל, הכרעת הרוב באה לידי ביטוי בתוצאה הסופית בבחירות הדמוקרטיות, בהצבעות בכנסת, בתהליך קבלת ההחלטות בממשלה ובפסיקת בתי המשפט (כאשר יושבים בדין שלושה שופטים או יותר).
בשיטה הדמוקרטית מוסכם שההכרעה מתבצעת על פי עקרון הרוב. ההיגיון שעומד מאחורי גישה זו קובע שזוהי הדרך היעילה ביותר לסיים ויכוח ולהגיע להחלטה. מדוע?
א. הדמוקרטיה מדגישה את האופי היחסי של כל אמת או ערך, ומאחר שלא תמיד מצוי קנה מידה מוגדר וברור לקבוע מה טוב ומה רע, לא נותר אלא לקבל את רצון הרוב, המשקף רצון של מספר רב של אנשים, מתוך הנחה שסיכויי הרוב להגיע למסקנה הנכונה גדולים מאלה של המיעוט.
ב. הכרעת הרוב תורמת ליציבות (חברתית ופוליטית), משום שהרוב מייצג הסכמה רחבה על דעות ואינטרסים.
סוגים שונים של רוב
קבלת החלטה:
רוב רגיל - קבלת הכרעה במספר הקולות הרב ביותר של האנשים שהשתתפו בהכרעה
רוב מוחלט - קבלת הכרעה ביותר מ- 50 אחוז מכלל קולות המצביעים או הבוחרים
רוב מיוחס - קבלת הכרעה באמצעות שליש מרבע או שני שליש ממספר האנשים שהם בעלי זכות ההצבעה
שאלה:
באילו הכרעות הייתם מציעים לדרוש "רוב רגיל", "דוב מוחלט" או "רוב מיוחס"? חשבו על עניינים או מקרים הנוגעים לניהול בית ספרכם או לניהול ענייני המדינה.
*110*
האם עמדת הרוב היא בהכרח גם העמדה הצודקת או הנכונה? האם יש לרוב זכות לטעון שעמדת המיעוט איננה צודקת משום שהיא עמדת מיעוט?
עמדת הרוב אינה בהכרח העמדה הצודקת או הנכונה! המשטר הדמוקרטי מניח תמיד גם אפשרות של טעות - הן מצד הרוב והן מצד השולטים בשמו של הרוב. כמו כן, קבלת קנה המידה הכמותי של מניין קולות אינה מבטלת את תוקף הטענה שהרוב עלול לנצל את כוחו כדי לפגוע בזכויות הבסיסיות של המיעוט, ולכן הכרעה של הרוב עלולה להיות בלתי נכונה ואף בלתי צודקת. לפיכך, החלטות הרוב במשטר דמוקרטי חייבות להתחשב בעקרונות המשטר הדמוקרטי - בשלטון החוק, בזכויות המיעוט ובזכויות האדם והאזרח. כמו כן, יש תמיד מקום לביקורת על הכרעת הרוב ולניסיונות של המיעוט לשכנע בצדקת עמדותיו, החולקות על עמדת הרוב.
לפי התפיסה הדמוקרטית, חייבת עמדת הרוב לעמוד בוויכוח מתמיד ובעימות עם דעות המיעוט. זכות קיומו של המיעוט, החירות שיש לו לפעול ולהשמיע את עמדותיו, מבטיחות ביקורת מתמדת על עמדת הרוב, וכן גם אפשרות של החלפת הרוב והגשמת עמדת המיעוט, במקרה שיתברר שהרוב טעה או איבד את התמיכה בו.
כדי למנוע את עריצות הרוב, החלטות הרוב ופעולותיו נתונות לפיקוח ולביקורת של בתי המשפט, התקשורת, מבקר המדינה והאופוזיציה בכנסת. גם זכויות האדם והאזרח הקיימות במדינה משמשות בלם בפני כוחו של הרוב (על כל אלה נלמד בהמשך).
שמירה על זכויות המיעוט
1. הכרעת הרוב
2. זכויות אדם ואזרח
3. ביקורת שיפוטית
4. תקשורת
5. מבקר המדינה
6. אופוזיציה
(מול כל אלו) הכרעת הרוב
קריקטורה לדיון
שאלה:
איזו עמדה מביעה הקריקטורה ביחס להכרעת הרוב?
*111*
שאלות:
1. כערובה לדמוקרטיה יש מקום לכלל הקובע, כי ישנם עניינים שבהם גם הרוב הדמוקרטי השולט במדינה איננו רשאי להחליט לגבי החברה כולה.
באילו נושאים רשאי הרוב הדמוקרטי השולט להכריע ובאילו לא?
הנושא | האם רשאי הרוב להכריע? כן/לא | מדוע? |
1. תשלום מיסים | -- | -- |
2. שירות בצבא | -- | -- |
3. בחירת מקצוע | -- | -- |
4. קיום מצוות דתיות | -- | -- |
5. גודל המשפחה | -- | -- |
6. תכניות הלימודים במערכת החינוך | -- | -- |
7. למי להנשא | -- | -- |
הסיקו: מה מאפיין את הנושאים שבהם רשאי הרוב להכריע לגבי החברה כולה, ומה מאפיין את הנושאים שבהם הרוב אינו רשאי להכריע?
2. עיינו במקרה שלפניכם והסבירו אם הוא מתיישב עם העיקרון של הכרעת הרוב:
בוועד הכיתה המונה חמישה חברים התנהל ויכוח. השאלה שעמדה לדיון הייתה - איזה ארגון חברתי נזקק יקבל את חסות הכיתה: "מועדון קשישים" או "מוסד לילדים עיוורים"? יושב ראש הוועד וחבר ועד נוסף היו בעד אימוץ המוסד לילדים עיוורים ונימוקיהם היו משכנעים מאוד (כך אמר אחר כך גם מחנך הכיתה) ואילו שאר החברים תמכו באימוץ מועדון הקשישים. שום קבוצה לא הצליחה לשכנע את חברתה.
למחרת, בשיעור החברה, הודיע יושב ראש הוועד שהוחלט לאמץ את המוסד לילדים עיוורים.
*112*
3. מה משמעות עקרון הכרעת הרוב? העתיקו וסמנו את התשובה הנכונה לדעתכם:
א. ההחלטות מתקבלות לאחר הצבעה שזכתה לרוב.
ב. החלטת הרוב מחייבת גם את המיעוט.
ג. הרוב חייב להתחשב במיעוט.
ד. כל התשובות נכונות.
4. חוו דעתכם: מהן הסכנות האורבות למדינה הדמוקרטית, אם הרוב ינהג בעריצות כלפי המיעוט?
מה למדנו?
- בדמוקרטיה החלטות מתקבלות בדרך של הכרעת הרוב.
- הכרעת הרוב נחשבת כדרך הכרעה הוגנת, אף שאין פירוש הדבר שהכרעת הרוב היא הנכונה ביותר או שהרוב בהכרח צודק.
- החלטות הרוב בדמוקרטיה צריכות להתחשב במיעוט ולהימנע מניצול כוח הרוב לקבלת החלטות הפוגעות בזכויותיו של המיעוט.
*113*
*113*
בכל מדינה מודרנית קיימות שלוש רשויות עיקריות: הרשות שתפקידה לחוקק חוקים (פרלמנט, בית נבחרים, הרשות המחוקקת), הרשות שתפקידה לבצעם (הממשלה, הרשות המבצעת) והרשות שתפקידה לשפוט על פי חוקי המדינה (בתי המשפט, הרשות השופטת). כדי להבטיח קיומם של עקרונות יסוד במשטר דמוקרטי לא ייתכן ששלוש הרשויות יהיו מרוכזות ביד אחת, כיוון שתוצאת ריכוז כזה של כוח וסמכויות תהיה משטר דיקטטורי.
כדי להבטיח שלטון דמוקרטי נחוצה אפוא הפרדה בין רשויות השלטון, שפירושה - חלוקת כוחות בין הגופים השלטוניים והבטחת ההבחנה בין רשויות השלטון התלויות תלות הדדית ושלובות זו בזו.
הפרק מבהיר כיצד בדרך זו הפרדת הרשויות מאזנת ומגבילה את עוצמת השלטון, וכיצד היא תורמת להבטחת חירויות הפרט ולהגברת היעילות של הפעילות השלטונית.
הפרדת רשויות
שאלה:
עיינו בקטע הפתיחה של הפרק ומצאו את המשפט המביע להערכתכם את עמדת הצייר.
*114*
הפרדת רשויות
עקרון הפרדת הרשויות במשטר דמוקרטי, אין פירושו הפרדה בלבד. להפך, הפרדת רשויות פירושה איזון עדין ותלות הדדית, והשתתפות כלשהי של כל רשות בפעילות של הרשויות האחרות.
רעיון הפרדת הרשויות נוסח לראשונה על ידי הפילוסוף והמשפטן הצרפתי מונטסקייה (1689-1755) בספרו "רוח החוקים", והוא הוצג על ידיו כניגוד לריכוז הסמכויות שהיה קיים בימיו בידי השלטון האבסולוטי בצרפת:
חופש פוליטי יימצא רק כאשר אין שימוש לרעה בכוח. אך הניסיון המתמיד מוכיח כי כל אדם שהוא בעל כוח, עלול להשתמש בו לרעה ולנצל את סמכותו באורח קיצוני...
כדי למנוע ביזוי מסוג זה, יש צורך בכך שרשות אחת תשמש בלם בדרכה של רשות אחרת... אם הסמכות המחוקקת והסמכות המבצעת תינתן בידי איש אחד, או בידי חבר אנשים, אי אפשר שתהא חירות, הואיל ואותו מושל, או חבר אנשים, עלולים לקבל חוקים אכזריים ולבצעם בדרך אכזרית. כן לא תהיה חירות אם הרשות השופטת לא תהיה נפרדת מהרשות המחוקקת ומהרשות המבצעת. אם הרשות השופטת תהיה מאוחדת עם הרשות המחוקקת, החיים והחופש של האזרח יהיו נתונים לעריצות, כי השופט יהיה גם המחוקק. אם הרשות השופטת תהיה קשורה עם הרשות המבצעת, השופט עלול לנהוג באונס ובלחץ. זה יהיה הקץ לחירות אם אותו איש, או אותו גוף, יבצעו את שלוש הסמכויות: יחוקקו חוקים, יבצעו אותם, וגם ישפטו את האיש היחיד.
שאלות:
- מהי מטרתה העיקרית של הפרדת הרשויות לפי דעתו של מונטסקייה? מהם נימוקיו?
- בחרו מן הקטע את המשפט שלפי דעתכם מבטא בצורה הברורה ביותר את הסכנה הצפויה אם לא תתקיים הפרדת רשויות.
המודל הקלסי של הפרדת רשויות שהגה מונטסקייה מבחין בין רשות מחוקקת (פרלמנט), רשות מבצעת (ממשלה) ורשות שופטת (בתי המשפט). יש בגישתו של מונטסקייה הבחנה תפקודית בין חקיקה, ביצוע ושיפוט - הבאה למנוע ריכוז הכוח המדיני בידי אדם אחד או בידי קבוצה מצומצמת, במטרה למנוע עוצמת יתר של השלטון ולאפשר איזון ופיקוח בין הרשויות.
*115*
מונטסקייה לא התכוון להפרדת רשויות נוקשה ביותר, שלפיה על כל רשות להיות עצמאית בתחומה לגמרי. שכן, אם כל רשות תהיה ריבונית לגמרי בתחומה שלה, צפויה סכנה של חוסר תיאום בין הרשויות השונות. המטרה אפוא בהפרדת רשויות היא שכל אחת מרשויות השלטון -לא תפעל באופן עצמאי לגמרי, אלא שכל רשות תהיה תלויה באחרת - תפקח, תייעץ, תרסן ותבלום- את פעולותיה של הרשות האחרת ובדרך זו ייווצר איזון בין הרשויות. במילים אחרות: יצירת שיטה של -"איזונים ובלמים",- ולפיה כל רשות היא עצמאית, אך אינה יכולה לפעול כעולה על רוחה, משום שיש לרשויות האחרות כלים כדי לפקח עליה, לאזן ולבלום אותה. לכן הפרדת רשויות במשטר דמוקרטי מבטאת את הגבלת השלטון.
חשיבותה של הפרדת רשויות בדמוקרטיה
הפרדת רשויות:
1. הבטחת חירויות הפרט באמצעות הגבלת השלטון
2. הגברת היעילות של הפעילות השלטונית
שאלה:
הסבירו כיצד תורם עקרון הפרדת הרשויות להבטחת חירויות הפרט ולהגברת היעילות של הפעילות השלטונית?
כמו במדינות דמוקרטיות אחרות, כך גם בישראל רשויות השלטון העליונות - הכנסת, הממשלה ובתי המשפט - אינן נפרדות לחלוטין זו מזו. הן שלובות כך שיש ביניהן חפיפות והשלמות, במיוחד כאשר מדובר בהפרדה בין הכנסת לבין הממשלה. הרשויות שלובות זו בזו ואחת משלימה את פעולתה של חברתה, תוך שהן שומרות על איזון של חלוקת סמכויות וכוח שלטוני.
זיקת גומלין, תלות ושילוב ופיקוח הדדי קיימים בין הכנסת והממשלה, בין הכנסת ובתי המשפט, ובין בתי המשפט והממשלה.
בהיבטים אלה של הפרדת הרשויות בישראל נעסוק בפרקים הדנים בסדרי הממשל והמשטר בישראל.
*116*
שאלה:
לפניכם רשימת תפקידים המוטלים על רשויות השלטון במדינה. מיינו אותם לפי תחומי האחריות ושבצו בטבלה שלפניכם (העתיקו את הטבלה והשלימו): הטלת מסים, גביית מסים, חקיקת חוקים, הגנה על גבולות המדינה, ביצוע גזרי דין של בתי משפט, הקצאת קרקעות לבנייה ציבורית, פיקוח וביקורת על פעולות הממשלה, כינון קשרים דיפלומטיים עם מדינות, שפיטת עבריינים, הסברת עמדות המדינה בעולם, שמירת הסדר הציבורי, מניעת עברות, פעולות תגמול צבאיות, הקמת בתי ספר, הקמת יישובים חדשים, פיתוח מקורות אנרגיה חדשים.
רשות מחוקקת | רשות מבצעת | רשות שופטת |
-- | -- | -- |
-- | -- | -- |
-- | -- | -- |
-- | -- | -- |
-- | -- | -- |
מה למדנו?
- במדינה דמוקרטית קיימת הפרדת רשויות שפירושה חלוקת תפקידי השלטון וסמכויותיו בתחומי חקיקה, ביצוע ושפיטה לרשויות שונות.
- לכל רשות יש תפקיד: לרסן, לבלום ולאזן את הרשויות האחרות. בדרך זו עקרון הפרדת הרשויות ממלא תפקיד חשוב של הגבלת השלטון, הבטחת חירויות הפרט והגברת היעילות השלטונית.
*117*
*117*
חוק הוא כלל או הוראה שנקבעו בבית המחוקקים (הרשות המחוקקת). החוק עוסק בזכויותיו ובחובותיו של אזרח ומגדיר מה מותר ומה אסור.
בכל חוק אפשר למצוא שני היבטים עיקריים: תוכן החוק, הקובע מה על האזרח ועל מוסדות השלטון ונציגיהם במדינה לעשות, או מה עליהם לא לעשות, ובחוקים פליליים - העונש הנלווה לאי ביצוע הוראת החוק.
במשטר דמוקרטי כולם שווים בפני החוק והחוקים חלים באופן שווה על כולם. כך, למשל, אותם החוקים תקפים הן לגבי האזרח מן השורה והן לגבי נושאי תפקידים בכירים בניהול המדינה (שרים, חברי כנסת, נשיא, ראש ממשלה, שופטים). כל העובר על החוק, עומד לדין על פי אותה מערכת חוקים.
הפרק מבהיר את עקרון שלטון החוק כעיקרון יסודי בכל משטר דמוקרטי, ועומד על חשיבותו של שלטון החוק לאור הסכנות הטמונות באי ציות לחוק.
אפשר להבחין בין ההיבט הפורמלי של עקרון שלטון החוק לבין ההיבט הערכי או המהותי של עקרון שלטון החוק.
ההיבט הפורמלי של שלטון החוק, ההיבט המהותי של שלטון החוק,
שלטון החוק במובנו הפורמלי, משמעותו שכל הגורמים במדינה, החל מאזרחים יחידים ועד רשויות הממשלה השונות, חייבים לפעול על פי החוק: כנגד פעולה בניגוד לחוק צריכה להינקט פעולה מתאימה של אכיפת החוק באמצעות הזרועות המופקדות על אכיפת החוק.
מה אנו למדים מהגדרה זו?
הכול מבלי יוצא מן הכלל חייבים לציית לחוק; חוק יש לבצע, משום שחוק שאינו מופעל אין לו שום ערך; מי שעובר על החוק יש להביאו לדין.
שלטון החוק במובנו הפורמלי יכול להתקיים גם במשטר דמוקרטי וגם במשטר לא דמוקרטי., שלטון החוק במובנו המהותי או הערכי, משמעותו שתוכן החוקים הנהוגים במדינה עומד בהתאמה לעקרונות היסוד של הצדק והמוסר, ומבטיח את זכויות האדם והאזרח ואת שוויון הכול בפני החוק.
מה אנו למדים מהגדרה זו?
לא רק שהחוק התקבל בדרך דמוקרטית על ידי הרשות המוסמכת לכך, על החוק לשקף בתוכנו ערכים דמוקרטיים, למנוע את עריצות השלטון ולהגן על אינטרסים חברתיים חיוניים.
שלטון החוק במובנו הערכי או המהותי מתקיים במשטר דמוקרטי.
*118*
קריקטורה
חשיבות שלטון החוק
תפקיד החוק הוא להגביל הן את האזרח והן את השלטון במטרה למנוע מהם לעשות כל דבר העולה על רוחם, וכן כדי להבטיח את זכויות האזרח ואת ביטחונו ואת התנהלותה התקינה של החברה והמדינה.
החוק עשוי להיות משול לדבק:
החוק הוא הדבק המאחד של כל חברה, והוא המאפשר קיום בצוותא של אנשים וקבוצות שיש להם דעות שונות ואינטרסים נוגדים. ללא חוק לא נוכל ליהנות מביטחון, מחירות או משירותים חברתיים וכלכליים, שרק חברה מאורגנת מסוגלת לספק. מקום שהחוק נשחק, האנרכיה מאיימת... אנחנו נוטים להתרגל בהדרגה לתופעות של זלזול בחוק, קודם מצד הציבור ולבסוף אף מצד מנהיגי הציבור.
השחיקה של שלטון החוק היא תופעה מסוכנת בכל חברה ומדינה. בישראל היא מסוכנת במיוחד. החברה בישראל מפולגת ומסוכסכת יותר מן הרגיל... מחלוקת עקרונית עלולה להידרדר בנקל לריב אישי... מה ימנע בעדנו לשלוח יד איש באחיו תוך התעלמות מן הסכנה החמורה האורבת לנו מבחוץ? רק החוק.
(יצחק זמיר (יועץ משפטי לממשלה ושופט בית המשפט העליון, לשעבר), "עליונות החוק", דברים לרגל פתיחת שנת המשפט, תשמ"ט)
שאלות:
- מהן הסיבות שבגללן חשוב לשמור על החוק? בססו תשובתכם על הקטע.
- מדוע חשובה במיוחד השמירה על שלטון החוק במדינת ישראל? נמקו על פי הקטע.
*119*
בעיית הציות לחוק
הגישה המחייבת ציות לחוק היא, בעיקרו של דבר, גישה הבאה להגן על הפרט ועל החברה. אולם, לעתים אין לצפות להסכמה בדבר מהותו של החוק, וחובת הציות לחוק עלולה לעמוד במקרים מסוימים בהתנגשות עם מערכת המוסר והערכים של אזרחים מסוימים. כך, למשל, השלטון עלול לנקוט במדיניות מעוותת ולאזרחי המדינה עלולות להיגרם פגיעות - בהשקפותיהם, באמונותיהם, בעקרונותיהם או באורחות חייהם. במצב כזה הם יבקשו לפעול בדרכי מחאה כדי שהשלטון ישנה את מדיניותו ויימנע מפגיעה כזו. מחאה עשויה להתבטא בפעילות המותרת על פי כללי המשחק של הדמוקרטיה, כמו הפגנה, שביתה, אסיפה, חתימה על עצומה, ניהול ויכוחים ופנייה לתקשורת.
החוק, כאמור, הוא הדבק המאחד של כל חברה והוא המאפשר קיום בצוותא של אנשים ושל קבוצות שיש להם דעות שונות ואינטרסים מנוגדים. אכיפתו של החוק והמשפט היא תנאי בל יעבור למימוש הרעיון הדמוקרטי, ובישראל כמדינה דמוקרטית החובה לציית לחוק נחשבת כחובה המובנת מאליה. אולם למרות החשיבות העליונה של ערכי הדמוקרטיה ושל כיבוד החוק ואכיפתו, ניצבת לעתים אכיפת החוק בישראל בפני סכנות שמקורן בתופעה של עבריינות, שהיא הפרה של חוק המדינה.
יש סוגים שונים של עבריינות:
א. עבריינות פלילית - הפרת החוק שאדם מבצע מתוך מניע, דחף או אינטרס אישי, ופעמים רבות בשל רצון לרווח אישי. זוהי עברה על החוק הפוגעת הן בסדר הציבורי והן בביטחונו האישי של האזרח. לדוגמה: גנבה, שוד, הריגה, רצח, אונס, תקיפה.
ב. עבריינות אידיאולוגית - הפרת החוק הנובעת מתוך השקפת עולם. עברה על החוק מתוך מניע כזה נובעת מתוך כוונה למחות נגד מדיניות מסוימת או להביא לשינוי במדיניות כלשהי, או מתוך סיבות מוסריות הקשורות למצפונו של האדם, המאמין שחל עליו איסור מוסרי לציית לחוק מסוים. בגלל החשיבות של המניעים האידיאולוגיים, מי שעובר על החוק מתוך מניעים כאלה מוכן לשאת בתוצאות מעשיו.
ג. עבריינות שלטונית - הפרת החוק המתבצעת על ידי אדם הנמצא בעמדה בעלת סמכות באחת מרשויות השלטון, או גוף שלטוני כלשהו המנצל את כוחו ואת סמכותו השלטונית - מתוך כוונה לשרת עניין או קבוצה, או אפילו לפעול לטובת המדינה (כפי שהיא נראית בעיניו). תיתכן עבריינות שלטונית-פלילית ושלטונית-אידיאולוגית.
כאמור, ללא חוק החברה אינה יכולה ליהנות מביטחון ואינה יכולה לקיים חיים מסודרים. לכן, אין ספק שהחברה חייבת להילחם בנחישות כדי לצמצם ככל שניתן את תופעת העבריינות. חשוב מאוד לחנך לשלטון החוק וצריך להסביר לציבור את חשיבות החוק ואת הסכנות האורבות לשלטון החוק. אולם, צריך - כאשר ההסברה אינה מספיקה - גם להיאבק בתקיפות בכל העבריינים לסוגיהם, באמצעות גורמי האכיפה: המשטרה, בתי המשפט ובתי הסוהר. הצלחה במאבק זה היא אחד מסימני ההיכר של חברה מתוקנת.
*120*
שאלות:
דילמה:
1. ישנם אזרחים המתנגדים לפעול באלימות בכל מצב שהוא ומסרבים בשל כך לשרת בצבא, שירות שבו הם יידרשו להפעיל אמצעים אלימים כמו שימוש בנשק. זאת, אף על פי שחלה עליהם חובה לשרת בצבא (אנשים אלו נקראים פציפיסטים).
האם יש לפטור אותם מהשירות בצבא כיוון שהשירות בצבא עומד בניגוד למצפונם? הביאו טיעונים לכאן ולכאן, הביעו מה עמדתכם ונמקו אותה.
2. האם נכון לטעון ששלטון החוק מהווה אמצעי לפיקוח על השלטון במדינה ולהגבלתו? נמקו.
3. מהן הסכנות הנשקפות לחברה מכל סוג של עבריינות - פלילית, אידיאולוגית ושלטונית?
העריכו: באילו דרכים החברה יכולה להתמודד עם כל סוג של עבריינות? הציגו דרכים מוגדרות.
סוג העבריינות | מהן סכנותיה? | כיצד אפשר להתמודד נגדה? |
פלילית | -- | -- |
אידיאולוגית | -- | -- |
שלטונית | -- | -- |
4. חוו דעתכם: איזה סוג עבריינות הוא החמור ביותר לחברה ולמדינה? נמקו.
5. זהו והסבירו אילו סוגי עברות מתקיימים במקרים הבאים.
המקרה | זיהוי והסבר של סוג העברה |
א. השתמטות מתשלום מיסים | -- |
ב. האזנות סתר לשיחות טלפוניות בוצעו על ידי המשטרה במטרה ללכוד עבריינים, ללא אישור בית משפט | -- |
ג. שוטר הכה עציר כדי להוציא ממנו הודאה על פשע שביצע | -- |
ד. שר נחשד שהעביר לפי שיקול דעתו בלבד כספים מתקציב משרדו שיועדו למטרות רשמיות מוגדרות, לעמותות ולמוסדות המקורבים למפלגתו | -- |
*121*
ה. עברות תנועה (אי ציות לתמרור עצור, נסיעה במהירות מופרזת, חציית קו לבן) | -- |
ו. צעיר בן 18 מסרב להתגייס לצבא כיוון שהוא מתנגד לכל אלימות שהיא | -- |
ז. אדם חיבל במערכת השופכין (ביוב) של מפעל, כיוון שהמפעל מזהם לדעתו את מי התהום ופוגע באיכות הסביבה | -- |
ח. גניבה | -- |
ט. מתן שוחד | -- |
פעילות
עיינו בעיתונים יומיים ורכזו את המקרים המתארים אי ציות לחוק.
א. אילו סוגים של אי ציות (סוגי עבריינות) רווחים יותר?
ב. כיצד מוצגים מקרים אלה בעיתונים?
מה למדנו?
- החוקים במדינה קובעים מה מותר ומה אסור.
- במדינה דמוקרטית החוק מחייב את כולם באופן שווה, והכול - האזרחים והשלטון כאחד - מחויבים להישמע לו.
- שלטון החוק נועד להגביל הן את האזרחים והן את השלטון במטרה למנוע שלא יעשו כל דבר העולה על רוחם, וכדי להבטיח את זכויות האזרח ואת ביטחונו, ואת התנהלותה התקינה של החברה והמדינה.
- כל סוג של עבריינות שהוא הפרה של חוקי המדינה - פלילית, אידיאולוגית ושלטונית - מסוכן לחברה ולמדינה.
- על מנת ששלטון החוק יישמר נדרשת אכיפה של החוקים - כנגד תופעות של עבריינות.
*122*
*122*
טיבה של דמוקרטיה וכן שאלת יציבותו של משטר דמוקרטי אינן נבחנות רק על פי שאלת קיומם של הליכים דמוקרטיים תקינים בתחום של הפרדת רשויות, הכרעת הרוב ושלטון החוק. הן נבחנות גם על פי עקרונות של צדק ומוסר, המבוססים על אמונה בשוויון ערך האדם ובחירויות הפרט, ועל כך שההליכים הדמוקרטיים במדינה נועדו לממש ערכים אלה ולהגן עליהם, מתוך התפיסה שהמדינה קיימת למען אזרחיה ותושביה ולא להפך.
בפרק שלפנינו נציג מהן זכויות האדם ומה מקורן, ונבהיר מדוע הן אחד מהיסודות החשובים של הדמוקרטיה. בפרק נעמוד גם על כך שבמקרים רבים שמירה על זכויות הפרט עלולה לעמוד בסתירה לטובת המדינה, או עלולה לפגוע בזכויותיו של פרט אחר, ולכן זכויות האדם אינן יכולות להיות מוחלטות. את תוכנן, חשיבותן ויחסיותן של זכויות האדם נציג בשורה של דוגמאות.
דמוקרטיה, קריקטורה
דמוקרטיה, שוויון, חרות
עיתון הארץ, אפריל 1999
- הציעו כותרת משלכם לקריקטורה.
- מה מתארת הקריקטורה (מי הן הדמויות? מה הן עושות?)
- מהם הרעיונות שמבוטאים, לדעתכם, בקריקטורה?
- מהי, לדעתכם, עמדת הצייר כלפי הדמוקרטיה וזכויות האדם בדמוקרטיה?
- האם אתם מזדהים עם עמדתו? נמקו.
*123*
א. מהן זכויות האדם
ביסודה של הדמוקרטיה עומדת האמונה בערך האדם, בכבודו ובייחודו. האמונה בערך האדם הביאה ליצירת מערכות של עקרונות המתייחסים לבני האדם ולזכויות המגיעות להם, שנועדו לממש הלכה למעשה את רעיון ערך האדם, כבודו וחירותו.
"זכויות האדם" - היתרים וחירויות עקרוניים שכל אדם זכאי להם, שמטרתם להפוך את החברה למקום צודק יותר, הוגן יותר, שנוח ונעים יותר לחיות בו.
זכויות האדם מכונות גם: "חירויות האדם", "חירויות יסוד", "זכויות יסוד", "חירויות הפרט", "זכויות טבעיות", "חירויות טבעיות".
מקובל להבחין בין "זכויות האדם" לבין "זכויות האזרח". בזכויות האדם הכוונה לזכויות שהן נחלתו של כל אדם באשר הוא אדם, בלי תנאים נוספים לקבלת אותן זכויות, כמו הזכות לחיים, הזכות לביטחון, הזכות לחירות והזכות לשוויון. הזכויות האלו נתונות לבני האדם לא מפני שהחברה בחרה להעניק להם אותן, אלא מפני שהזכויות האלו מגיעות להם, בשל כבודם האנושי.
זכויות האזרח הן זכויות שהן נחלת האדם בתוקף היותו אזרח המדינה, כגון הזכות לבחור, הזכות להיבחר, הזכות לעבוד. כך, למשל, לתושב זר המתגורר בישראל מובטחות כל זכויות האדם. הזכות לעבודה, למשל, אינה מובטחת לו, כי זו מובטחת רק לאזרחי ישראל והוא יוכל לעבוד ברישיון בלבד.
מה מקור זכויות האדם? ממה הן נגזרות ומקבלות את תוקפן?
... האמונה בזכויות אדם היא אמונה בכך שיש לאדם, מפני שהוא אדם, איזשהו קובץ של זכויות שעליהן אנחנו רוצים להגן מפני החברה, מפני המדינה ומפני אחרים. הזכויות האלו נתונות לבני אדם לא מפני שחברה מסוימת בחרה להעניק להם אותן, אלא מפני שהזכויות האלו מגיעות להם, בשל כבודם האנושי. הרעיון המרכזי בכל המסורת הזאת הוא, שהאדם כפרט יש לו כבוד, שהוא ראוי שיתייחסו אליו בכבוד, וזהו המקור הבסיסי של כל התיאוריה של זכויות האדם.
(רות גביזון, "הזכות לכבוד, לשם טוב ולפרטיות", זכויות האדם והאזרח בישראל - מקראה, האגודה לזכויות האזרח בישראל, 1991)
בספר בראשית מופיעה התפיסה שלאדם יש מעמד מיוחד בבריאה: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו" (בראשית א, 27). ונאמר עוד: "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש; מיד כל חיה אדרשנו, ומיד האדם, מיד איש אחיו, אדרוש את נפש האדם. שופך דם האדם בדמו ישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם" (בראשית ט, 6-5). מתוך התפיסה שהאדם נברא בצלם אלוהים, ראוי להבטיח לו קיום אנושי מכובד ולהבטיח לו חירויות וזכויות. מן הכתוב נובעת גם הזכות לחיים המקדשת את חיי האדם, והרואה בשפיכת דם אדם עוון חמור ביותר, שכן מי שהורג נפש מוחק צלם אלוהים מן העולם.
שאלה
מה לדעתכם הקשר שיש בין בריאתו של האדם בצלם אלוהים לבין כבוד האדם והחובה לקיים זכויות אדם?
*124*
ב. חובות האדם והאזרח
בצד ההכרה בזכויות הטבעיות של כל אדם באשר הוא אדם, קיימות גם חובות החלות על כל פרט - כאדם וכאזרח.
הזכויות הטבעיות המוקנות לכל אדם, מותנות במילוי חובתו למניעת פגיעה בזכויות אדם אחר. כך, למשל, לכל אדם חופש הבעת דעה וזכות לכבוד, אולם זכויות אלה אוסרות עליו לפגוע בחירויות ובכבוד של הזולת.
גם במסגרת המדינה, חלות חובות על כל אזרח במקביל לזכויות. ישנן חובות אזרחיות החלות מתוקף חוק, כמו חובת תשלום מסים, חובת גיוס לצבא, חובת כיבוד החוק. מילוי החובות האזרחיות רצוי שיתקיים מתוך הכרה ומתוך הבנה בדבר טובת החברה והמדינה. כך, למשל, רבים אינם אוהבים לצאת לשירות מילואים, אך הם עושים זאת מתוך הבנת הנחיצות של שירות המילואים. ישנן גם חובות החלות על האזרח שאינן קשורות לחובת הציות לחוק, אלא למחויבויות ערכיות כאזרח. למשל, השתתפות בבחירות איננה חובה על פי החוק, אך היא בגדר מחויבות אזרחית. כך גם התרעה על מפגעים היא בגדר מחויבות המוטלת על כל אזרח.
ג. אמנות זכויות האדם
אמנות (הסכמים) בינלאומיות נחתמות בין מדינות שונות, בנושאים שבהם יש להן עניין משותף. בעקבות התפיסה שכל אדם באשר הוא אדם זכאי לזכויות, ננקטו יוזמות שונות במשך השנים - ביוזמת ארגון האומות המאוחדות (האו"ם) וביוזמת מדינות שונות - לחתום במשותף עם מדינות העולם על אמנות זכויות האדם, שהן הסכמים שנועדו לקיים ולהגן על חירויות היסוד של האדם.
אמנות אלה מחייבות את המדינות לנקוט באמצעים מגוונים כדי לפעול ולקדם את ההגנה על זכויות האדם, וכן להבטיח לתושביהן ולאזרחיהן תנאי מחיה נאותים ושירותים חברתיים שיספקו את צורכיהם הבסיסיים.
ב- 1948, בעקבות מאורעות מלחמת העולם השנייה והשואה, נתקבלה בעצרת האו"ם הכרזה בשם "הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", שפנתה לכל המדינות בבקשה לפרסם את נוסח ההכרזה ו"לפעול שתופץ, תוחדר, תיקרא ותוסבר בעיקר בבתי ספר ובמוסדות חינוך אחרים, ללא הבדל במעמדן המדיני של המדינות או הארצות".
היוזמות השונות שננקטו עם השנים כדי לקיים ולהגן על זכויות האדם הניבו שורה של אמנות:
- האמנה בדבר זכויות אזרחיות (1966)
- האמנה בדבר חיסול כל סוגי האפליה הגזעית (1966)
- האמנה בדבר ביטול כל סוגי האפליה נגד נשים (1980)
- האמנה נגד עינויים ונגד כל יחס או ענישה בלתי אנושיים ומשפילים (1984)
- האמנה בדבר זכויות הילד (1990)
מדינת ישראל תמכה ביוזמות אלה וחתמה עליהן.
*125*
הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (1948)
סעיפי ההכרזה מסכמים את המחשבה האנושית על מהות זכויות האדם לפרטיהן. ביסוד ההכרזה עומדת ההנחה שכל חברה צריכה לאמץ את זכויות האדם ולגלות כלפיהן מודעות ורגישות - שכן בכך היא צועדת לקראת היותה חברה טובה יותר ובריאה יותר.
נוסח ההכרזה אושר על ידי כל המדינות החברות באו"ם וגם על ידי מדינת ישראל.
הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (סעיפים נבחרים)
סעיף א: כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם.
סעיף ד: לא יהיה אדם עבד או משועבד. עבדות וסחר עבדים ייאסרו לכל צורותיהם.
סעיף ה: לא יהיה אדם נתון לעינויים, ולא ליחס או לעונש אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים.
סעיף ז: הכול שווים לפני החוק, וזכאים, ללא אפליה, להגנה שווה של החוק.
סעיף ט: לא ייאסר אדם, לא ייעצר ולא יוגלה באופן שרירותי.
סעיף י: כל אדם זכאי, מתוך שוויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן ופומבי של בית דין בלתי תלוי וללא משוא פנים, בשעה שבאים לקבוע זכויותיו וחובותיו ולברר כל אשמה פלילית שהובאה נגדו.
סעיף יב: לא יהא אדם נתון להתערבות שרירותית בחייו הפרטיים, במשפחתו, במעונו, בחליפת המכתבים שלו ולא לפגיעה בכבודו או בשמו הטוב. כל אדם זכאי להגנת החוק בפני התערבות או פגיעה באלה.
סעיף יג: כל אדם זכאי לחופש תנועה ולמגורים בתוך כל מדינה.
סעיף יד: (1) כל אדם זכאי לבקש ולמצוא בארצות אחרות מקלט מרדיפות. (2) אין להסתמך על זכות זו במקרה של האשמה פלילית, שמקורה האמיתי במעשי פשע לא-מדיניים.
סעיף טז: (1) כל איש ואישה שהגיעו לפרקם, רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת...
סעיף יז: (1) כל אדם זכאי להיות בעל קניין...(2) לא יישלל מאדם קניינו בדרך שרירותית.
סעיף יח: כל אדם זכאי לחידות המחשבה, המצפון והדת.
סעיף יט: כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי.
סעיף כ: (1) כל אדם זכאי לחירות ההתאספות וההתאגדות בדרכי שלום. (2) לא יכפו על אדם השתייכות לאגודה.
סעיף כג: (1) כל אדם זכאי לעבודה, לבחירה חופשית של עבודתו, לתנאי עבודה צודקים והוגנים ולהגנה מפני אבטלה. (2) כל אדם, ללא כל אפליה, זכאי לשכר שווה בעד עבודה שווה. (3) כל עובד זכאי לשכר צודק והוגן, אשר יבטיח לו ולבני ביתו קיום הראוי לכבוד האדם...
סעיף כה: כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם, שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי כושר לעבודה, אלמנות, זקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו.
סעיף כו: כל אדם זכאי לחינוך. החינוך יינתן חינם, לפחות בשלבים הראשונים והיסודיים.
*126*
זכויות אדם
(בספר איור של קבוצת אנשים בצבעים ובגילים שונים ומעליהם שלט שעליו כתוב: האו"ם: הכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם, וילדה השואלת מהצד ומה עם הזכויות של אלה שלא יודעים לקרוא?)
פעילות
עיינו ב"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם".
בחרו חמש זכויות הקרובות ביותר ללבכם.
השוו את בחירתכם לבחירתם של חבריכם.
לדיון: האם זכויות מסוימות בתשובות התלמידים בכיתה קיבלו העדפה? מדוע?
אמנת זכויות הילד (1990)
אמנה זו התקבלה באו"ם כדי להגן על הצרכים המיוחדים של ילדים.
אמנת זכויות הילד (סעיפים נבחרים)
1. לצורכי האמנה, ילד הינו כל אדם שלא מלאו לו עדיין 18 שנה.
2. המדינות החברות יבטיחו את הזכויות המפורטות באמנה לכל ילד בתחום שיפוטן ללא קשר לגזע, צבע, מין, שפה, דת, השקפה פוליטית או אחרת, מוצא, רכוש, נכות או כל סיבה אחרת, של הילד, הוריו או אפוטרופסיו. המדינות ינקטו בכל האמצעים כדי להגן על הילד מפני כל צורה של אפליה או ענישה, בשל המעמד, הפעילויות, ההשקפות או האמונות שלו או של בני משפחתו.
3. בכל פעולה הנוגעת לילדים, פעולה של מוסדות הרווחה הציבוריים או הפרטיים, של בתי המשפט או של גופים מנהליים אחרים, תהיה טובת הילד מעל לכול. המדינות החברות ידאגו לכל הגנה או טיפול שהילד יזדקק להם, תוך התייחסות לחובות וזכויות ההורים...
*127*
4. המדינות החברות יעשו כל שביכולתן מבחינה תחיקתית, מנהלית או אחרת, וינצלו את המשאבים העומדים לרשותן בתחום הכלכלי, הסוציאלי והתרבותי, למימוש הזכויות באמנה.
5. המדינות החברות יכבדו את אחריותם, זכויותיהם וחובותיהם של הורים או גופים אחרים האחראים משפטית לילד לספק לו הכוונה והדרכה נאותים.
14. המדינות החברות יכבדו את זכות הילד לחופש מחשבה, מצפון ודת, ואת זכות ההורים או האפוטרופסים לספק לילד הכוונה במימוש זכויותיו.
19. המדינות החברות ינקטו אמצעים תחיקתיים, מנהליים, חברתיים וחינוכיים - להגן על הילד מפני אלימות, גופנית או נפשית, חבלה או התעללות, הזנחה, רשלנות, אכזריות, ניצול והתעללות מינית.
24. המדינות החברות מכירות בזכות הילד ליהנות משירותי בריאות ברמה גבוהה ככל שניתן, וינסו להבטיח שמשום ילד לא תישלל הגישה לשירותי טיפול ובריאות.
27. המדינות החברות מכירות בזכות כל ילד לרמת חיים ההולמת את התפתחותו הגופנית, הנפשית, הרוחנית, המוסרית והחברתית.
32. המדינות החברות מכירות בזכות הילד להגנה מפני ניצול כלכלי, ומפני עבודה מסוכנת או כל עבודה שיכולה להזיק לבריאותו או התפתחותו הנפשית, הגופנית, הרוחנית, המוסרית או החברתית.
איור לדיון
שאלה
איזו בעיה רואה הצייר ביחס לזכויות הילד? האם אתם מזדהים עם עמדתו?
שאלה
במשפחה ובבית הספר נמנעות לפעמים מן הילד (או מן הנער) זכויות וחירויות, בנימוק שהדבר נעשה לטובתו ומתוך דאגה לשלומו.
הביאו דוגמאות מחיי המשפחה ובית הספר והסבירו את הניגוד האפשרי בין זכותו של הילד לבין טובתו. הביעו את עמדתכם בנושא ונמקו אותה.
*128*
ד. יחסיותן של זכויות האדם
כאמור, על פי ההשקפה הדמוקרטית, כל אדם זכאי לזכויות אדם, וזכותו של כל יחיד לנהוג כרצונו, לבחור איך לפעול ולהתנהג ובאיזו דרך לבחור בחייו, בכל תחום שייבחר.
אולם, האם זכויות האדם הן מוחלטות? האם הן ראויות להינתן ללא תנאי?
זכויות היסוד של ארם עלולות להתנגש עם זכויות היסוד של אדם אחר. כיצד ראוי לנהוג במקרה כזה? כל הכרעה בשאלות אלה כרוכה בהכרח בהגבלה כלשהי של זכויות היסוד של האדם עד גבול מסוים שנחשב סביר, כדי למנוע נזק לאחרים או לחברה בכללותה.
בהמשך נעמוד על דוגמאות של זכויות אדם ועל יחסיותן, ועל התנגשויות בין זכויות אדם כפי שהן באות לידי ביטוי הלכה למעשה בישראל.
יש לשקול את הזכויות המתנגשות לאור המקרה ולבחון פתרונות שיאפשרו הגנה על הזכות הנפגעת תוך איזון (שמירה על יחס רצוי), שיבטיח שהפגיעה בכל אחת מהזכויות תהיה מועטה ככל האפשר.
תרשים: זכויות מתנגשות
זכויות האדם
שאלה
- איזה מצב מתארת הקריקטורה? הסבירו תוך התייחסות לעובדה שחירויות הפרט בדמוקרטיה אינן מוחלטות ובתוך כל זכות של אדם מקופלת חובה.
- מהו הפתרון הראוי לדעתכם?
*129*
ה. הזכות לחיים ולביטחון
הזכות לחיים ולביטחון קובעת שכל אדם זכאי להגנה מפני פגיעות גופניות ונפשיות, ולחיות ללא פחד מפני פגיעות כאלה.
כל פגיעה בגופו של אדם אסורה, ומהווה עברה פלילית הכפופה לעונשים חמורים. גם על המדינה מוטלת חובה להגן על חייהם וביטחונם האישי של תושביה, ולשם כך המדינה מפעילה מוסדות ביטחון כמו צבא ומשטרה.
הזכות לחיים ולביטחון נובעת מן התפיסה המוסרית בדבר ערכם העליון של חיי האדם. היא נחשבת לזכות הבסיסית ביותר, שכן בלי חיים לא יוכל אדם לממש את שאר זכויותיו.
שאלות
1. במוסר היהודי אמרות שונות כמו "המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו", "פיקוח נפש דוחה שבת". עיינו בפירושיהן של אמרות אלה בעזרת מילון, והסבירו כיצד נובעת מהן הזכות לחיים.
2. חוקי התעבורה במדינה קובעים מגבלות ביחס למהירות המותרת בכבישים, ואת החובה לחגור חגורת בטיחות ברכב. הסבירו: כיצד מבטאים חוקים אלה את הזכות לחיים ולביטחון?
ו. הזכות לכבוד
הזכות לכבוד היא זכותו של אדם לא להיות נתון ליחס משפיל, פוגע ומעליב.
שמירת כבודו של אדם קשורה לשמירה על ערכו העצמי של האדם, פרטיותו, צנעתו ושמו הטוב. לכן, פגיעות כמו העלבה, השפלה, לעג, קללה, חשיפת עניין אישי שאדם רוצה להסתיר - מהוות פגיעה ברגשותיו ובדימויו העצמי ופגיעה בכבוד.
כל אדם זכאי לשמירת כבודו האנושי. מהי חובתו של כל אחד מאיתנו בשמירת כבוד האדם? נדגים באמצעות מספר מקורות מן המורשת היהודית:
"ואהבת לרעך כמוך".
רבי עקיבא אומר: זהו כלל גדול בתורה.
בן עזאי אומר: ...כלל גדול מזה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חברי עמי, הואיל ונתקללתי יתקלל חברי עמי.
אמר רבי תנחומא: אם עשית כן, דע למי אתה מבזה - בדמות אלוהים עשה אותו!
(בראשית רבה, פרשה כד)
כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו: "רבינו, למדנו אורחות חיים, ונזכה בהן לחיי העולם הבא".
אמר להם: "הזהרו בכבוד חבריכם".
(תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כח)
"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך!"
כיצד? מלמד שכשם שרואה את כבודו, כך יהא אדם רואה את כבוד חברו. וכשם שאין אדם רוצה שיהא שם רע על כבודו, כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על כבודו של חברו.
(אבות דרבי נתן, פרק טו)
*130*
שאלות
1. נסחו שלושה כללים ביחס לשמירת כבוד האדם, על פי דיעותיהם של חכמי ישראל.
2. בכל חברה מקובל שבני אדם חייבים לנהוג בנימוס זה כלפי זה. האם חוסר נימוס כלפי אדם נחשב לפגיעה בזכות היסוד לכבוד? נמקו.
ז. חופש המחשבה, הדעה והמצפון וחופש הביטוי
אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר היא חופש המחשבה והדעה. זכות זו פירושה החופש של כל אדם להחזיק בדעה בכל תחום שהוא, לחשוב כמיטב הבנתו, לגבש לעצמו דעה בכל נושא, גם אם היא אינה מקובלת.
זוהי החירות היחידה שאי אפשר להגבילה, משום שהיא עוסקת בעניינים שבין אדם לבין עצמו. כך, למשל, אדם יכול בינו לבין עצמו להחזיק ברעיונות קיצוניים ואנטי דמוקרטיים, והדבר ייחשב לגיטימי - כל עוד חשיבה זו איננה מתבטאת במעשה (כלומר אין מדובר בחופש לפעול, אלא רק בחופש לחשוב).
במסגרת חופש המחשבה, זכאי כל אדם להחזיק בעמדות ובערכים מוסריים על פי תפיסת עולמו ועל פי הכרתו. חירות זו היא חירות ה"מצפון" המדריכה את האדם לגבי הנכון, הראוי והצודק.
מחופש המחשבה, הדעה והמצפון נובע חופש הביטוי, שהוא מעיקרי המשטר והתהליך הדמוקרטי. חופש הביטוי פירושו הזכות של האדם להפיץ מידע על המתרחש סביבו, להביע ולהחליף דעות, רצונות ומחשבות באופן חופשי ובדרכים שונות, בכתב ובעל פה ובמעשים, דוגמת צעדות או הפגנות.
חופש הביטוי הוא ערך חשוב ביותר, אך חופש הביטוי אינו הפקרות הביטוי, ולכן אדם אינו רשאי לבטא או לפרסם כל דבר העולה על דעתו. כך, למשל, חופש הביטוי אסור שיהיה בו משום היתר למעשים, כגון פרסום של סודות ביטחוניים, קריאה למרד נגד השלטון, השמעת דברי דיבה על אדם אחר, הסתה לשנאה ולאלימות או פרסום דבר מה שיש בו כדי לפגוע פגיעה גסה ברגשותיהם הדתיים של אחרים.
חוק איסור לשון הרע
זכותו של כל אדם שלא יפורסם ולא יושמע נגדו מידע שקרי המכפיש אותו ופוגע בו. מתוך גישה זו, וכדי שחופש הביטוי לא ינוצל לרעה, הכנסת חוקקה ב- 1965 את "חוק איסור לשון הרע", הקובע שפגיעה בשמו הטוב של אדם נחשבת כעברה פלילית ובפגיעה אזרחית (שכתוצאה ממנה אדם זכאי לדרוש פיצויים).
*131*
חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (סעיפים נבחרים)
לשון הרע מהי?
1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
(3) לפגוע באדם, במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.-לשון הרע – עברה-
6. המפרסם לשון הרע, במטרה לפגוע... דינו מאסר שנה אחת.
הגנת אמת הפרסום
14. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע, תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין לציבור.
-הגנת תום לב-
51. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע, תהא זו הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב...
שאלות
- הסבירו את המילים "לשון הרע" על פי תוכנו של החוק.
- מדוע, לדעתכם, נבחר דווקא צירוף מילים זה?
- מדוע, לדעתכם, צריך להתחשב במי שפוגע בשמו הטוב של הזולת, אם הפגיעה נעשתה ב"תום לב"?
חופש הביטוי
- מושחת
- שקרן
- מועל
- כדי שחופש הביטוח לא ייראה כך...
*132*
ח. חופש ההתאגדות
פעולה של כמה אנשים במסגרת אירגונית משותפת עשויה להביא לתוצאות שאדם בודד אינו מסוגל להגיע אליהן בכוחות עצמו. מכאן משמעותו של חופש ההתאגדות המאפשר לכל אדם להקים אירגון או להצטרף לאירגון קיים ולפעול במסגרתו (בתנאי כמובן שההתארגנות לא תפגע במדינה, או בזכויותיהם של בני אדם אחרים).
ללא התארגנות במסגרת משותפת קשה לממש רעיונות ותוכניות. כך, למשל, להגשמת מטרות פוליטיות מוקמות מפלגות או תנועות פוליטיות, ובאמצעותן אזרחי המדינה יכולים להשפיע ולהיות מעורבים בענייני המדינה. כך גם, עובדים יכולים להתארגן במסגרת של איגודים מקצועיים, כדי להגן על זכויותיהם במקומות עבודתם, ולהיאבק לשיפור שכרם ותנאי עבודתם.
שאלות
1. מהי החשיבות המיוחדת שיש במשטר דמוקרטי להתארגנות במסגרת מפלגות?
2. בחרו שתי דוגמאות של התאגדויות בתחומים שונים (עמותות חברתיות, ארגוני עובדים), והסבירו: מהן המטרות העיקריות שלמענן הוקמו? האם אדם בודד מסוגל להגשימן בכוחות עצמו?
ט. חופש התנועה
חופש התנועה פירושו הזכות הניתנת לאדם לנוע בחופשיות ממקום למקום. זכות זו כמובן אינה מוחלטת וחלים עליה איסורים שונים, כמו איסור להיכנס למקום פרטי של אדם ללא רשותו, או איסור כניסה לשטח צבאי.
חופש התנועה עלול להיפגע באופן מוצדק, גם בשל עיכוב יציאה מהארץ בצו בית משפט, או כליאה של אדם בבית סוהר על פי פסיקה של בית משפט.
שאלה:
חוו דעתכם: האם סגירת רחוב שבו מתגוררים תושבים דתיים, בזמן תפילה בשבת, היא פגיעה בחופש התנועה? מהו הפתרון הראוי לדעתכם במקרה כזה? נמקו.
י. זכות ההפגנה
הזכות להפגין מוכרת כאחד מיסודות הדמוקרטיה ותכליתה לאפשר לאזרחי המדינה ולתושביה להשפיע על מקבלי ההחלטות ועל תהליכי קבלת ההחלטות.
זכות ההפגנה פירושה, הלכה למעשה, שלכל אדם ולכל קבוצת אנשים יש חופש למחות בפומבי, לתמוך ברעיון, להתנגד לרעיון ולעורר אנשים לפעילות.
זכות ההפגנה עלולה לפגוע לעתים באופן ישיר בזכויותיהם של אזרחים רבים אחרים. כך, למשל, הפגנה גדולה המתקיימת ברחובות העיר גורמת טרדה לאזרחים רבים ופוגעת בחופש התנועה שלהם.
*133*
לפיכך, נקבעו בחוק כללים אחדים המגבילים את חופש ההפגנה. בין השאר, יש צורך לבקש רישיון מהמשטרה ויש להבטיח שההפגנה לא תסכן את שלום הציבור ולא תפגע בסדר הציבורי.
במקרים רבים מוסדרות ההפגנות לשביעות הרצון של המשטרה ושל המפגינים כאחד: המפגינים פונים לקבלת רישיון, ההפגנה מתבצעת במגבלות שהמשטרה מציבה, וכך נשמר החוק.
1. הפגנה נגד ההינתקות מגוש קטיף, 2005
2. הפגנה של מחוסרי דיור באור יהודה, 1994
*134*
3. הפגנת המונים של חרדים בירושלים, 1996
שאלה:
דמיינו כי אתם משתתפים באחת ההפגנות שהוצגו בתמונות. מה הייתם רושמים בשלטיכם? כיצד הייתם מציגים לתקשורת את הסיבות להפגנה?
שאלות:
1. מדוע זכות ההפגנה חשובה לביסוסו של התהליך הדמוקרטי במדינה ולקידומו?
2. אילו בעיות מצדיקות, לדעתכם, קיום הפגנה?
3. חוו דעתכם: אילו נסיבות עשויות למנוע מתן היתר לקיומה של הפגנה? אילו נסיבות אינן מצדיקות הימנעות כזו?
*135*
יא. הזכות לשוויון
איור: הזכות לשוויון
ערך השוויון בחברה הדמוקרטית מתייחם לשוויון במעמדם, בערכם ובזכויותיהם של בני האדם. לכן כל אדם שווה למשנהו ללא הבדלי מוצא, דת, גזע, מין, גיל, השקפת עולם, השתייכות פוליטית והשתייכות לקבוצה חברתית.
הנחת היסוד ביחס לעקרון השוויון אומרת, שאין אפשרות לקיים חברה צודקת והוגנת כל עוד קיימים פערים ניכרים בין אזרחי המדינה.
לעקרון השוויון במדינת ישראל ניתן ביטוי מפורש בהכרזת העצמאות ("מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין") ובשורה של חוקים. אולם, אף שהזכות לשוויון פירושה שאין אדם אחד עדיף על אחרים ואין להפלות מטעמי דת, גזע ומין - ברור שבני האדם אינם שווים מבחינות שונות, באשר הם נחלקים לעניים, עשירים, נשים, גברים, לבני דתות ולאומים שונים, לקבוצות בעלות מאפיינים ייחודיים ועוד. לעתים נדרשת אפוא הבחנה (הבדלה) מסוימת בין אנשים, לצורך הגנה עליהם או לשם קידומם.
האם הבחנה מסוימת בין אנשים היא אפליה פסולה או הבחנה מוצדקת?
לבעיה זו התייחס בית המשפט הגבוה לצדק - בג"ץ (על בג"ץ נלמד בפרק 20) והסביר כיצד יחס מועדף לקבוצות מסוימות אינו נחשב כפגיעה בעקרון השוויון והוא בגדר הבחנה מוצדקת:
מקובל לומר שיחס שונה אל שווים הוא בגדר אפליה פסולה, וכי יחס שונה אל שונים אינו בגדרה של זו. אולם, קביעה זו מותנית בכך שקיים שוני אמיתי בין השונים, וכי שוני זה רלוונטי ביחס אליהם, (כלומר, אל אנשים שווים יש להתייחס באופן שווה ואסור להפלות בין שווים. לעומת זאת, אל אנשים שונים ניתן להתייחס באופן שונה. שימו לב לדוגמאות בהמשך הקטע.) לדוגמה, לא יימצאו חולקים על כך שהכבדת נטל המסים על בעלי הכנסות גבוהות בהשוואה לבעלי הכנסות נמוכות, או הקלות במיסוי למשפחות ברוכות ילדים, או הטבות שונות לחיילים משוחררים ועוד כיוצא באלה, אין בהם משום אפליה פסולה, אלא כולם דוגמאות ליחס שונה, שניתן להצדיקו בטעמים של ייחודיות.
(בג"צ, 104/87)
*136*
שאלות:
1. עיינו במילון ורשמו את הפירוש של המילה אפליה. מדוע אפליה היא דבר פסול, לפי הפירוש המילוני?
2. מה הכוונה במשפט "יחס שונה אל שווים הוא בגדר אפליה פסולה"? הביאו דוגמה.
3. מה הכוונה במשפט "יחס שונה אל שונים אינו בגדרה של זו (אפליה)"? מדוע אין כאן אפליה פסולה? הביאו דוגמה.
4. בקטע מובאות שלוש דוגמאות לצעדים שנוקטת המדינה שאינם אפליה פסולה אלא יחס של הבחנה. הציגו את הצעדים והסבירו מדוע הם אינם דוגמאות לאפליה ומדוע הם נחשבים בגדר הבחנה?
אם כן, יחס שונה שאפשר להצדיקו בנימוקים של ייחודיות - הוא בגדר של הבחנה המצדיקה יחס מועדף.
במקרים מיוחדים נדרש יחס מועדף לקבוצות מסוימות בחברה, כמו נכים, משפחות ברוכות ילדים, עולים חדשים, חיילים משוחררים, זוגות צעירים - דווקא כדי לחזק את השוויון. כלומר, לקבוצות כאלה ואחרות ניתן יחס מועדף באמצעות הקלות במס, סידורים מיוחדים, מענקים, הלוואות - כדי לצמצם או למנוע את הקיפוח או את המגבלות שמהם הן סובלות. יחס מועדף זה נקרא העדפה מתקנת והוא ניתן למי שזקוק ליתר שוויון בהזדמנויות.
הבחנה
בני האדם אינם זהים ויש להם יכולות שונות, צרכים שונים ומאפיינים, המיוחדים אך ורק להם מסיבות מוצדקות (ייחודיות).
נובע מכך שיש להתייחס לבני אדם אלה באופן שונה ולתת להם יחס שונה.
העדפה מתקנת
יחס שונה ומיוחד שנועד לצמצם פערים ולשפר את השוויון. כך, למשל, יחס לא שוויוני בצורת תמיכה זמנית לחברי קבוצות שחוו קיפוח חברתי בעבר, ומטרתו לגרום לכך שמצבן ישתווה לזה של שאר האוכלוסייה בעתיד.
הזכות לשוויון בחוקי מדינת ישראל
חוק שווי זכויות האישה, תשי"א- 1951
1. שוויון לפי החוק
דין אחד יהיה לאישה ולאיש לכל פעולה משפטית; וכל הוראת חוק המפלה לרעה את האישה, באשר היא אישה, לכל פעולה משפטית - אין נוהגים לפיה.
*137*
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח- 1988
2. איסור אפליה
א. לא יפלה מעביד בין עובדים או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה- חוץ גופית. היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או משך שירות המילואים שלהם.
ג. אין רואים אפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד או המשרה.
3. איסור דרישת פרופיל צבאי והשימוש בו
א. מעביד לא ידרוש מדורש עבודה או מעובד את הפרופיל הצבאי שלו, ולא יעשה שימוש בפרופיל הצבאי שלו.
חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשנ"ו- 1996
1. מטרת החוק
חוק זה נועד לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר בקשר לעבודה.
2. הזכות לשכר שווה
עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעביד באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך; הוראה זו תחול גם לעניין כל גמול אחר, שנותן מעביד לעובד או עבורו בקשר לעבודתו.
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח- 1998
1. עקרון יסוד
זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות.
2. מטרה
חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו.
*138*
שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות: פסיקת בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) (על בג"ץ ראו בפרק 20)
בשנת 1993 הוגשה עתירה לבג"ץ, על ידי עמותת "בזכות". העתירה הוגשה בעניינו של נער הסובל ממחלת ניוון שרירים ומרותק לכיסא גלגלים. העתירה הוגשה נגד המועצה המקומית שבה התגורר, בטענה שלא קיימת נגישות לנכים לבית הספר שבו למד וכן למקלטים ציבוריים.
בהחלטתו קבע בג"ץ כי המועצה המקומית מחויבת להתקין סידורים מיוחדים לנגישות נכים.
בג"ץ נימק את פסיקתו:
"...ניתן לקבוע כי תכלית החקיקה (בנושאי תכנון ובנייה הקובעים סידורים מיוחדים לנכים) היא לאפשר את שילובו של הנכה בחברה. מטרתה לאפשר לנכה להשתתף באופן מלא בחיי החברה בכל תחומי החיים. היא נועדה להגשים את הערך המרכזי של השוויון בכל הנוגע לנכה. היא נועדה להעניק לנכה שוויון של הזדמנויות. היא באה לאפשר לנכה עצמאות ואי-תלות. היא באה להגן על כבודו של הנכה וחירותו על ידי הבטחת שוויון והשתתפות בחברה בכל תחומי החיים... הנכה הוא אדם שווה זכויות. אין הוא מצוי מחוץ לחברה או בשוליה. הוא חבר רגיל בחברה שבה הוא חי. מטרת ההסדרים אינה להיטיב עמו בבדידותו, אלא לשלבו - תוך שימוש לעתים בהעדפה מתקנת בחיי החברה."
שאלה:
הביאו דוגמאות לסידורים או למתקנים מיוחדים של נגישות לנכים (כמו מעברים מרווחים בבתי קולנוע, מדרכות מונמכות ועוד) הדרושים לרווחתם של הנכים.
מה חשיבותם של סידורים או מתקנים אלה עבור הנכים? אילו ערכים הם מבטאים? היעזרו בקטע.
שאלות:
1. עיינו בחוקים שנושאם הזכות לשוויון והסבירו:
א. אילו הגנות ולמי מעניקים הגנה החוקים הללו?
ב. כיצד מקדמים חוקים אלה את ערך השוויון?
2. דילמה:
האם אנו צריכים לחוקק חוק מקדם לכל קבוצה באוכלוסייה שהיא בעלת צרכים מיוחדים?
אם המדינה תחוקק חוקים מקדמים, קבוצות אלה יפסיקו להתאמץ כדי להגיע להישגים. נוסף על כך, קבוצות אלה עלולות לפתח תלות במדינה ויתבעו ממנה עוד ועוד. איך נוכל לקבוע מהו הגבול? דונו וחוו דעתכם.
בתשובתכם התייחסו מצד אחד לצורך בקידום קבוצות האלה, ומצד שני לסכנה ביצירת "תלות".
*139*
3. דילמה:
על פי חוק שירות הביטחון חייבים כל אזרחי המדינה לשרת בצה"ל, למעט מי ששר הביטחון פוטר אותם מהשירות. בפועל - מרבית הערבים אזרחי מדינת ישראל פטורים מהשירות הצבאי מתוך הכרה בלאומיותם הנפרדת, והבנת הבעייתיות הקיימת נוכח מצב המלחמה השורר בין ישראל לבין חלק ממדינות ערב.
כתוצאה מפטור זה לא נהנים ערביי ישראל מההטבות שמעניקה המדינה למי ששירתו בצבא. אין ספק שבכך נפגם עקרון השוויון במדינת ישראל, שכן ישנה קבוצה אחת שעול החובות המוטל עליה גדול יותר, אולם היא גם מקבלת זכויות עודפות.
דונו וחוו דעתכם: האם שוויון הזכויות המוקנה לכל אזרח צריך להיות קשור למילוי חובות כלפי המדינה? אם כך, כיצד לדעתכם יש לנהוג כלפי אזרחים יהודים ששוחררו מהצבא מסיבות רפואיות או דתיות?
הציעו פתרונות אפשריים, שאין בהם פגיעה בזכויות האזרח.
4. במדורי "דרושים" בעיתונות היומית מוצבות הודעות מטעם מערכת העיתון, דוגמת ההודעות הבאות:
הודעה
לפי חוק הזדמנויות שוות בתעסוקה, כל מודעה בעניין זה שיש בה משרה מוצעת או תוארה להכשרה מקצועית או הודעה בדבר שולחה מתייחסת לשני המינים. הודעה זו מהווה חלק מלשון כל המודעות הנ"ל המתפרסמות בעיתון זה.
חוק הזדמנויות שוות בתעסוקה
לפי חוק זה אסור למעביד להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה בקבלת עבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית מחמת מין, נטייה מינית, מעמד אישי, הורות, גיל, גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, השקפה ומפלגה. כן אסור לדרוש ממועמד/ת לעבודה פרופיל צבאי. בנוסף לכך, אסור למעביד לפרסם מודעה בדבר הצעת עבודה אלא אם צוינה בלשון זכר ונקבה בין ביחד ובין ברבים. העבריינים צפויים לעונש עפ"י החוק.
הודעות הקוראות לשוויון
מדוע לדעתכם מתפרסמות הודעות כאלו?
5. עיינו במקרים הבאים והסבירו: איזו גישה באה לידי ביטוי - אפליה, הבחנה או העדפה מתקנת?
א. הקלות בבחינות לתלמידים בעלי לקות למידה.
ב. הנחות במס לנכים על רכישת רכב.
ג. הענקת מלגות לתלמידים ממשפחות מעוטות יכולת.
ד. אי קבלת תלמידים חילוניים לבית ספר ממלכתי-דתי.
ה. אי קבלת תלמידים דתיים לבית ספר ממלכתי-כללי (חילוני).
ו. הקצאת מקומות חניה שמורים לנכים.
*140*
יב. הזכות לפרטיות
המלה "פרטיות" באה מהמילה "פרטי", שפירושה משהו ששייך רק לאדם היחיד ואינו נחלת הכלל. כמעט כל אדם זקוק לפרטיות, כלומר לדברים שיהיו רק שלו, או למקום שיהיה רק שלו, או לזמן שבו יוכל להיות רק עם עצמו. מכאן ניתן להגדיר את הזכות לפרטיות כאפשרות הנתונה לאדם לחיות את חייו ללא חשיפה, ללא התערבות וחדירה לחייו נגד רצונו, במרחב הפרטי שלו. הפרטיות בישראל מוגנת בחוק שחוקקה הכנסת בשנת 1981, "חוק הגנת הפרטיות". החוק קובע שפגיעה בפרטיותו של אדם נחשבת כעברה פלילית וכפגיעה אזרחית (שבעקבותיה אדם זכאי לדרוש פיצויים).
חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981 (סעיפים נבחרים)
איסור פגיעה בפרטיות
1. לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו.
-פגיעה בפרטיות מהי-?
2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה -
(1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו...; (2) האזנה האסורה על פי החוק; (3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד; (4) פרסום תצלומו של אדם ברבים, בנסיבות שבהן הוא עלול להשפילו או לבזותו; (5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו בלי רשות מאת הנמען או הכותב...(6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח; (7) הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של האדם; (8) הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם...(9) שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה; (10) פרסומו או מסירתו של דבר, שהושג בדרך של פגיעה בפרטיות...; (11) פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.
פגיעה בפרטיות - עברה
5. הפוגע במזיד בפרטיות זולתו... דינו - מאסר שנה.
-הגנות מה הן-?
18. הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב...
בפגיעה היה עניין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין...
*141*
שאלות
1. חוק הגנת הפרטיות מפרט בסעיף 2 מקרים המדגימים מהי פגיעה בפרטיות. בחרו שלוש דוגמאות והסבירו איזה נזק עלול להיגרם לאדם במקרים אלה.
2. הגנת הפרטיות מטרתה בין השאר להגן על כבודו של האדם.
הסבירו: מה הקשר בין פרטיותו של אדם לבין כבודו כאדם?
3. עיינו בסעיף 18. כיצד מלמד סעיף זה שהזכות לפרטיות היא זכות יחסית?
יג. הזכות להליך הוגן
בתהליכי אכיפת החוק וההעמדה לדין המטרה היא שייעשה צדק ויינקטו פעולות הוגנות כלפי חשודים ונאשמים, באופן שבו הסמכויות המצויות בידי גורמי אכיפת החוק - המשטרה, התביעה (פרקליטות) ובתי המשפט - לא ינוצלו לרעה. מכאן ניתן להגדיר את הזכות להליך הוגן כזכות של אדם שלא ייגרמו לו פגיעות לא-מוצדקות במהלך אכיפת החוק כלפיו והעמדתו לדין.
כדי להבטיח קיומו של הליך משפטי הוגן מחייב החוק כללים ומגבלות כגון:
- כל אדם העומד לדין נחשב חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו.
- מעצרו של אדם על ידי המשטרה מוגבל ל- 24 שעות, ולאחריהן אין להחזיקו במעצר, אלא על פי צו בית המשפט.
- אין להעניש אדם (במאסר או בקנס) ללא משפט.
- זכותו של אדם לדעת במה הוא מואשם.
- זכותו של אדם לקבל הגנה משפטית (ייצוג משפטי של עורך דין).
- אין לערוך חיפוש בביתו של אדם ללא צו של שופט.
שאלות
1. יש הטוענים כי פרסום שמו של חשוד בעברות בתקשורת, כל עוד לא ניתן פסק דין במשפטו, פוגע בזכותו להליך הוגן, ויש הטוענים כי פרסום כזה אינו פסול ועשוי אף להועיל. הביאו טיעונים לכאן ולכאן, הביעו את עמדתכם ונמקו אותה.
2. מדוע לדעתכם יש הכרח שכל מי שעומד לדין ידע במה הוא מואשם?
*142*
יד. הזכות לקניין
קניין הוא "רכוש" השייך לאדם והוא בעל ערך כלכלי. קניין יכול להיות חומרי (בית, קרקע, חפצים וכיוצא באלה) או רוחני (יצירה, פטנט). הזכות לקניין היא הזכות של אדם להיות בעל רכוש ולשמור על רכוש זה ברשותו ללא חשש שיילקח ממנו ללא אישורו או הסכמתו. אדם יכול להעביר זכות זו לאחרים על ידי מכירה או כמתנה, אם רק ירצה בכך.
שאלות
1. שערו: מה נדרש מחברה מסחרית המבקשת להשתמש בעיצובים של גרפיקאי לצורך פרסום מוצריה, על מנת שלא תיפגע זכות הקניין שלו?
2. המדינה גובה מסים שונים מאזרחי המדינה. האם בכך המדינה פוגעת בזכות הקניין של אזרחיה? נמקו.
טו. חופש העיסוק
לבני אדם יש נטיות ושאיפות מקצועיות שונות, וגם תחומי עניין שונים. מתוך מטרות כלכליות ומתוך רצון לממש את עצמם הם מבקשים לבחור עיסוק מקצועי ומקום עבודה. מכאן נובעת משמעותו של חופש העיסוק - הזכות של אדם לעסוק בכל מקצוע או מקום עבודה כרצונו, למעט הגבלות הקבועות בחוק, הקשורות בצורך בהתמחות מקצועית או ברישוי מתאים, הנדרש מבעלי מקצוע מסוימים, כגון מורים, רופאים, עורכי דין, עובדים סוציאליים ועוד.
שאלה
חוו דעתכם: מה מאפיין את המקצועות שבהם חל איסור לעסוק ללא הכשרה מקצועית מתאימה, למרות חופש העיסוק? נמקו.
*143*
טז. חופש הדת וחופש מדת
דת ואמונה ממלאות תפקיד חשוב בבניית עולמו של האדם. באמצעות דתו ואמונתו האדם מבטא את עולמו הפנימי ומגדיר את הערכים והמנהגים החשובים בעיניו. מכאן נובעים חופש הדת והחופש מדת כזכויות טבעיות שיש לכל אדם.
חופש הדת - זכותו של אדם להאמין בדת מסוימת, להשתייך לקהילת המאמינים, ולקיים את מנהגי הדת והפולחן שלה.
חופש מדת - הזכות כוללת את החלטתו של אדם לא להשתייך לשום דת ולבחור בדרך של אי-אמונה, בלי שייכפו עליו קיום מצוות ופולחן דתיים.
שאלה
הסבירו מדוע למיעוטים חופש הדת הוא זכות חשובה במיוחד?
שאלות לסיכום
1. זכויות מתנגשות: דונו במקרים הבאים של התנגשות בין זכויות - אילו זכויות מתוארות בכל מקרה? כיצד לדעתכם צריך להכריע במקרים השונים (מהו הפתרון הראוי)? מדוע?
א. כדי לאפשר להם קיום חופש דת, מבקשים תושביה של שכונה דתית לסגור את שכונתם לתנועת כלי רכב בשבתות ובימי חג.
ב. שירותי הביטחון דורשים מעיריית ירושלים לסגור את הרחובות הסמוכים למעונו של ראש הממשלה לתנועה חופשית. תושבי השכונה שבה נמצא מעונו של ראש הממשלה מתנגדים בתוקף לדרישה זו.
ג. בכניסה לקניון נדרש כל מבקר לעבור בדיקה ביטחונית. כמה אנשים התלוננו שהבדיקה גורמת פגיעה בפרטיות.
ד. עיתון מבקש לפרסם מידע על מצב בריאותו של שר. השר מבקש למנוע את פרסום המידע.
2. עיינו במשפטים הבאים וקבעו מה נכון ומה לא נכון והסבירו את קביעתכם:
א. זכויות היסוד של האדם הן זכויות טבעיות. נכון / לא נכון? נמקו.
ב. אחד מתפקידיו של השלטון הוא להחליט אם להעניק לבני האדם זכויות יסוד. נכון / לא נכון? נמקו.
ג. זכויות היסוד של האדם שייכות לכל אדם ללא הבדל דת, גזע ומין. נכון / לא נכון? נמקו.
3. לפניכם הצעות למתן זכויות או לשלילתן במקרים מסוימים.
קראו בעיון כל סעיף וציינו את עמדתכם.
הוסיפו הסברים ונימוקים בטור "הערות אישיות"
*144*
תומך מאד | תומך | מתנגד | מתנגד בתוקף | הערות אישיות | |
א. יש לצמצם בזכויות האדם והאזרח של אנשים אשר אינם ממלאים חובות אזרחיות, כגון: שירות צבאי או לאומי, תשלום מסים. | -- | -- | -- | -- | -- |
ב. יש לצמצם בזכויות האדם והאזרח של אנשים שאינם מכירים בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. | -- | -- | -- | -- | -- |
ג. יש לאסור התארגנויות והפגנות בנושאים שעלולים לפגוע בביטחון המדינה. | -- | -- | -- | -- | -- |
ד. יש לאפשר את הזכות לסרב לחוקים ולצווים הדורשים פעולה בניגוד למצפון. | -- | -- | -- | -- | -- |
ה. כאשר יש להכריע בין הבטחת זכויות האדם לבין ביטחון מדינת ישראל יש להעדיף את ביטחון המדינה. | -- | -- | -- | -- | -- |
ו. יש לאסור פרסום שמו של חשוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום. | -- | -- | -- | -- | -- |
ז. אין להגביל את המשטרה בחיפוש ברשותו של אדם, אם החקירה דורשת זאת בדחיפות. | -- | -- | -- | -- | -- |
ח. אין להתיר הפגנה המחייבת את המשטרה להקצות כוח גדול כדי לשמור על הביטחון והסדר. | -- | -- | -- | -- | -- |
*145*
4. השלימו את המשפטים הבאים:
א. במדינה דמוקרטית האזרח חופשי להגיד כל מה שעולה על רוחו בתנאי ש
--
ב. במדינה דמוקרטית יכול כל עיתון לכתוב כל דבר בתנאי ש
--
ג. במדינה דמוקרטית רשאים אנשים להתכנס יחד, בכל מקום שבו הם רוצים ובכל עת, בתנאי ש
--
5. עיינו בפסוקים הבאים מן המקרא והסבירו: אילו זכויות אדם באות בהם לידי ביטוי?
א. "לא תרצח" (שמות כ, 13)
ב. "לא תגנוב" (שמות כ, 13)
ג. "וגר לא תונה ולא תלחצנו" (שמות כב, 20)
ד. "לא תעשו עוול במשפט, לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט, 15)
ה. "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט, 16)
ו. "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים" (דברים יט, 14)
6. לפניכם שאלות המציגות כל אחת שורה של תשובות אפשריות. העתיקו את השאלות וסמנו את התשובה הנכונה לדעתכם:
א. במדינה דמוקרטית דואגים מוסדות השלטון:
1. לזכויות של כל אזרחי המדינה
2. לזכויותיהם של המיעוטים במדינה
3. לחוקק חוקים שישפרו את מעמד התושבים שאינם אזרחי המדינה
4. לזכויותיהם של רוב אזרחי המדינה
ב. מהו תפקיד המדינה בכל הקשור לאמנות זכויות האדם?
1. תפקיד המדינה לפעול כדי להגן על זכויות האדם באמצעים מגוונים
2. תפקיד המדינה לקבוע ולהחליט מהן זכויות האדם שעל פיהן תנהג
3. המדינה לא יכולה להתערב, כי זהו תפקיד האו"ם
ג. מדוע יש צורך באמנות לשמירה על זכויות הילדים?
1. כדי שאפשר יהיה לעזור לילדים משכבות המצוקה
2. מכיוון שהילדים תלויים במידה רבה במבוגרים והמבוגרים לא תמיד שומרים על זכויות הילדים
3. כדי שאפשר יהיה לבסס בחוק את האחריות הנדרשת מילדים כלפי מבוגרים
4. כדי שאפשר יהיה להגן על תינוקות כיוון שאינם יכולים להגן על עצמם
ד. הזכות להפגין פירושה שמותר להפגין בכל מקום ובכל זמן
1. נכון. אין הגבלה על הזכות להפגין.
2. לא נכון. אין זכות שהיא מוחלטת ובלתי מוגבלת.
*146*
ה. בכניסה לקולנוע בודקים אנשי ביטחון את תיקי הנכנסים. מהי הזכות הנשמרת בנוהל זה?
1. הזכות לשוויון
2. הזכות לכבוד
3. הזכות לחיים ולביטחון
ו. בכניסה לקולנוע בודקים אנשי ביטחון את תיקי הנכנסים. מהי הזכות הנפגעת מנוהל זה?
1. הזכות לפרטיות
2. הזכות לחירות
3. הזכות לחיים וביטחון
4. אף אחת מהתשובות אינה נכונה
ז. בעקבות ריבוי תאונות הדרכים החליט שר התחבורה לחייב אוטובוסים להסעת תלמידים להתקין חגורות בטיחות. על איזו זכות של התלמידים מגן שר התחבורה?
1. הזכות לחופש התנועה
2. הזכות לשוויון
3. הזכות לחיים ולביטחון
ח. באחת הערים בארץ החליטה העירייה בשיתוף עם הנהלות בתי הספר להציב מצלמות נסתרות בבתי הספר בעיר כדי למנוע אלימות. איזו זכות של התלמידים נפגעת בעקבות הצבת המצלמות?
1. הזכות לשוויון
2. הזכות לשם טוב
3. הזכות לפרטיות
4. כל התשובות נכונות
פעילות
באילו מקרים נפגעות או עלולות להיפגע חירויות הפרט?
עיינו בעיתונות היומית ותארו מקרים או מצבים שבהם נפגעת אחת מזכויות או מחירויות הפרט.
המקרה | מהי הזכות הנפגעת? | מהי מהות הפגיעה? | האם הפגיעה מוצדקת או לא מוצדקת? | מה צריך להיות הפתרון למקרה? |
-- | -- | -- | -- | -- |
-- | -- | -- | -- | -- |
*147*
מה למדנו?
- זכויות האדם הינן היתרים וחירויות שכל אדם זכאי להן. הן אינן תלויות בשלטון. השלטון לא רק שאינו רשאי לשלול אותן, אלא שהוא מחויב להגן עליהן ולממש אותן.
- זכויות האדם נועדו לממש הלכה למעשה את רעיון ערך האדם, כבודו וחירותו.
- זכויות האדם מבטאות את מהותה של הדמוקרטיה כהשקפת עולם וכאורח חיים שבמרכזו האדם וחירויות היסוד שלו.
- בעקבות התפיסה שהשתרשה בחברה המערבית שכל אדם באשר הוא אדם זכאי לזכויות ולחירויות, ננקטו יוזמות שונות במשך השנים, על ידי ארגון האומות המאוחדות ועל ידי מדינות - לחתום במשותף עם מדינות העולם על אמנות זכויות אדם. אמנות אלה הינן הסכמים שנועדו לקיים ולהגן על חירויות היסוד של האדם. אמנות אלה מחייבות את המדינות החתומות עליהן לנקוט באמצעים שונים ולקדם את ההגנה על זכויות האדם, וכן להבטיח לתושביהן ולאזרחיהן תנאי מחיה נאותים ושירותים חברתיים שיספקו את צורכיהם הבסיסיים.
- זכויות האדם אינן זכויות מוחלטות. הן עלולות להתנגש עם זכויות של בני אדם אחרים ועם אינטרסים וערכים של החברה והמדינה. לפיכך חלות על זכויות האדם הגבלות מסוימות.
*148*
*148*
המונח "תקשורת" מתייחס להפצה בלתי ישירה של מסרים ברבים ולקליטתם.
העיתון, הרדיו, הטלוויזיה ואתרי מידע חדשותיים באינטרנט הם כלי תקשורת ההמונים העיקריים, המזוהים עם המושג "עיתונות". מקובל להבחין בין עיתונות מודפסת (עיתונים לסוגיהם), לבין עיתונות משודרת - אלקטרונית (רדיו, טלוויזיה) ואתרי מידע מקוונים באינטרנט.
כשאמצעי התקשורת בוחרים לצלם ולשדר אירוע כלשהו או לכתוב עליו, מובא האירוע לידיעת הכלל. לכן נהוג לכנות את הרדיו, הטלוויזיה והעיתונות "אמצעי תקשורת ההמונים".
תפקידיהם העיקריים של העיתון, הרדיו, הטלוויזיה ואתרי מידע באינטרנט כאמצעי תקשורת ההמונים מתרכזים בעדכון הציבור במידע על המתרחש בארץ ובעולם, בפרשנות של המידע וכן בביקורת ובפיקוח על רשויות השלטון באמצעות פרסום מידע על פעולותיהן. התקשורת משפיעה על האזרחים ועל המנהיגים, ובכך על המהלכים הפוליטיים ועל המערכת הפוליטית כולה.
הפרק שלפנינו עוסק בדרכי פעולתם של אמצעי תקשורת ההמונים והתפקידים החשובים שהם ממלאים ביחס לשני עקרונות דמוקרטיים מרכזיים: חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. הפרק יבהיר גם אילו שינויים חלו במפת התקשורת בישראל בעשורים האחרונים ואילו תהליכים חברתיים וכלכליים הם משקפים. כמו ביחס לחירויות השונות שעליהן עמדנו בפרק הקודם, גם ביחס לחופש העיתונות יובהר שאין המדובר בזכות מוחלטת, אלא בזכות העומדת תחת מגבלות שונות.
תקשורת ההמונים המודרנית
אמצעי התקשורת:
אמצעי התקשורת הם ארגונים ממוסדים ומקצועיים.
מסרים, מידע ופרשנות:
המסרים הם מגוונים, פומביים, זמינים ומשתנים מיום ליום.
נמענים:
קהל הנמענים הוא גדול ואנונימי ומגוון מאוד מבחינת התכונות החברתיות, הפוליטיות, הכלכליות והתרבותיות שלו.
*149*
הפיתוח והשכלול של אמצעי השידור והקליטה האלקטרוניים מאפשרים כיום להעביר את המסרים התקשורתיים באופן מיידי לקהל הנמענים.
הטלוויזיה היא בעלת השפעה עצומה על אורח החיים, על הלכי הרוח ועל תרבות הפנאי של החברה המודרנית.
התפתחות הטלוויזיה כרסמה במעמד הרדיו והעיתון.
גם לאינטרנט השפעה עצומה שאינה פחותה מזו של הטלוויזיה. רשת האינטרנט מחברת רשתות מחשבים שונות ומקשרת בין מיליוני בני אדם בכל העולם, ומאפשרת זרימת מידע בכמות עצומה.
אולם עקב יתרונותיו הטכניים נותר הרדיו אמצעי תקשורת המיטיב לדווח במהירות מכל מקום. כמו כן, ההאזנה לרדיו היא מורכבת פחות וכבולה פחות למקום מסוים בהשוואה לטלוויזיה או לאינטרנט, ולו רק משום שהיא אפשרית בתנאים שונים, כמו בנסיעה ובעבודה.
גם לעיתונים היומיים יתרונות משמעותיים. העיתונים מתאפיינים כיום במגוון רב של תכנים הנותנים מענה לקהל קוראים גדול ומגוון. כך, למשל, נמצא בעיתונים היומיים חלוקה למדורי מידע אקטואליים, פרשנות, ספורט, צרכנות, מדע ותרבות, מכתבים למערכת, ומוספים המוקדשים לתחומים מוגדרים, כגון תיירות ונופש, בריאות, עסקים. בגלל כל אלה תפח גם מספר העמודים הממוצע של העיתון.
קוראים עיתון...
לשם מה יש צורך בעיתון?
בתמונה: קוראים עיתון
*150*
מפת התקשורת בישראל
מאז תחילת שנות השמונים של המאה העשרים חלים במפת התקשורת בישראל שינויים רבים ומקיפים בכל התחומים: בהופעת אמצעי תקשורת חדשים, בריבוי ערוצי תקשורת, בסוגי הבעלות על אמצעי התקשורת ובתהליכי ההפקה, הייצור וההפצה של תכנים בתקשורת. שינויים אלה מקיפים את כל אמצעי תקשורת ההמונים.
תחילתו של התהליך בהופעת המקומונים ובהתפשטותם המהירה בכל רחבי הארץ. המשכו של התהליך - בהופעתן ובפעילותן הלא-חוקית של תחנות רדיו פיראטיות ושידורי כבלים פיראטיים. בעקבות זאת נמסרו שידורי הכבלים בזיכיון לחברות פרטיות, והוחל בשידורי הערוץ השני, שאותו מפיקות חברות פרטיות. הטלוויזיה הפכה למכשיר רב ערוצי, ועיקר הערוצים נעשו מסחריים והם מדגישים בידור ודרמה, ומתחרים זה בזה על אחוזי צפייה. חלק מהערוצים ממוקדים בתחום אחד כמו ספורט, אופנה, טבע, ילדים, היסטוריה, פנאי וכדומה. כמו כן, חבילות התקשורת כוללות גם ערוצים לא ישראליים ובמגוון שפות.
לצד הערוצים הממלכתיים והצבאיים, נוספו עשרות ערוצים הפונים לקהל ספציפי. כך יש בישראל ערוצי ביטוי לקבוצות שונות, כמו ערוצים עדתיים, ערוצי עולים, ערוצים חרדיים, ערוצים ערביים, ערוצי מוזיקה ייחודיים וערוצים אזוריים המתמקדים בעיר או במחוז. גם בתחום העיתונות המודפסת חלו שינויים - העיתונות המפלגתית למעשה נעלמה ובמקומה צמחה עיתונות פופולרית עמוסה בתמונות ובפרסומות, המעבירה מסרים פשוטים תוך שימוש בטכניקות חזותיות על חשבון המילה הכתובה.
העיתונים הפרטיים מאורגנים כעסק כלכלי, לפי שיקולי רווח והפסד ומיועדים לקהל הרחב.
מאז שנות השמונים של המאה העשרים החלה פריחתם של המקומונים - עיתונים מקומיים המיועדים ליישוב אחד או לאזור המקיף כמה יישובים סמוכים.
את "המקומון" אפשר להגדיר כ"עיתון מסחרי-פרסומי", המשלב ידיעות על המתרחש בתחומי יישוב או אזור מסוים (בתחומים כמו: רשות מקומית, בריאות, תחבורה, משטרה, אירועים חברתיים, ספורט), עם פרסומות מסחריות.
המקומונים נועדו לספק את הצרכים התקשורתיים המקומיים, ובעיקר את הצרכים הפרסומיים המסחריים, וכן לענות על הצרכים הפוליטיים של הממסד הפוליטי המקומי.
*151*
בשל היעדר רישום מסודר קשה לדעת את מספרם המדויק של המקומונים בישראל. על פי הערכות שונות מגיע מספרם לכ- 500.
תגוביות ("טוקבקים") באינטרנט
אחד ממאפייניה החשובים ביותר של העיתונות המקוונת היא שליחת תגוביות ("טוקבקים") לאתרי חדשות ולאתרי דעות באינטרנט.
בניגוד לעיתונים המודפסים שאין בהם קשר ישיר בין כותבי התגובות לקוראיהם, בכתיבת התגוביות ("טוקבקים") נשברת מחיצה זו. הקוראים והכותבים מתקשרים זה עם זה, מתבטאים בכל הסוגיות שעל סדר היום הציבורי ודנים בהם. זכותם של הכותבים לשמור על עילום שמם מעוררת לעתים משלוח תגובות בוטות ודברי נאצה, שהופכים את אתרי האינטרנט הישראליים לזירת התגוששות מילולית אלימה במיוחד. האלימות המילולית ברשת מעוררת דילמה: האם שמירה על אי-חשיפתם של הכותבים, גוברת על זכותם של המבוקרים להגנה מהשמצות, מאיומים ומלשון הרע?
שאלה
בשאלת הגבלת חופש הביטוי באינטרנט קיימות עמדות שונות. עמדה אחת, למשל, שוללת מכול וכול את חשיפת שמות ה"טוקביסטים" ומדגישה את חופש הביטוי של הפרט. עמדה אחרת קוראת לחשיפת שמותיהם אם יש בדבריהם משום הסתה או השמצה.
הביאו טיעונים לכאן או לכאן בשאלה זו, הביעו מהי עמדתכם ונמקו אותה.
*152*
מקומה של העיתונות בדמוקרטיה ותפקידה
במשטר טוטליטרי התקשורת כפופה לשלטון והיא אינה חופשית לפרסם דברים שאינם תואמים את דעותיו ואת מטרותיו. התקשורת במשטר כזה היא חלק בלתי נפרד מהשלטון ומנוהלת על ידו, או שהיא מבוקרת על ידו וחייבת למסור כל חומר העומד להתפרסם לבדיקה מוקדמת.
בניגוד לגישה הטוטליטרית ביחס לתקשורת, הגישה הדמוקרטית דוגלת ב"חופש העיתונות". היא רואה כזכות חשובה ומרכזית לפרסם מידע ולהביאו לידיעת הציבור, בשם העיקרון: "זכות הציבור לדעת". באמצעות מידע זה יכול כל אזרח לגבש עמדות, דעות ורצונות באופן עצמאי (בתחום הפוליטי ובתחומים נוספים של חייו הפרטיים). אך עם זאת, הגישה הדמוקרטית נכונה לצמצם ולהגביל את חופש הביטוי וחופש העיתונות כערכים יחסיים, עד כמה שיש בכך הכרח.
זכות הציבור לדעת, ממש כמו חופש העיתונות, אינן זכויות מוחלטות, ובמקרים מסוימים יש הכרח להגבילן. הנימוקים לכך נחלקים לשניים:
א. נימוקים הנוגעים לטובתו של הפרט - שמירה על שמו הטוב, הגנה על פרטיותו ועל זכותו למשפט הוגן.
ב. נימוקים הנוגעים לטובת הציבור - שמירה על שלומו ועל ביטחונו. כמו למשל - מניעת סכנת חשיפתם של סודות מדינה חיוניים, במיוחד בתחומי ביטחון המדינה.
לפיכך, הוטלו סייגים ומגבלות באמצעות חוקים, האוסרים פרסומו של מידע העלול לפגוע בשמו הטוב ובפרטיותו של אדם (כמו: חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות), וכן נחקקו חוקים המגדירים את העברות ואת העונשים על בגידה במדינה, במטרה למנוע פגיעה בביטחון המדינה.
דוגמאות לאיסורים והגבלות החלים על התקשורת
איסורים והגבלות על התקשורת:
- איסור פרסום שמו של קטין אשר הסתבך בפלילים.
- חוק איסור לשון הרע: חוק האוסר פרסום מידע שקרי הפוגע בשמו הטוב של אדם.
- איסור הסוביודיצה: בכל עניין אשר נמצא בהליך משפטי פלילי - חל איסור פרסום, העלול להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו.
- הצנזורה הצבאית: זו רשאית לאסור פרסום מידע צבאי אשר עלול לפגוע בביטחון המדינה.
*153*
חופש הביטוי וחופש העיתונות בדמוקרטיה
לחופש הביטוי שלושה היבטים הנוגעים לעבודתם של עיתונאים:
א. חופש הביטוי - כלומר, הזכות לבטא רעיונות ולתת מידע בכל צורה - בכתב, בעל פה, בדפוס, בציור, בקריקטורה.
ב. זכות הציבור לדעת - כלומר, הזכות לדעת מה קורה במדינה, בכל תחומי החיים.
ג. חופש איסוף מידע - כלומר, זכותם של העיתונאים להיעזר במקורות שונים ומגוונים לאיסוף המידע ופרסומו.
זכות הציבור לדעת היא תנאי מוקדם לחופש הביטוי, שהרי אם לא ידע האזרח את הנתונים העובדתיים ביחס למתרחש סביבו, לא יוכל לגבש לעצמו דעה, וזכותו להביע דעה תהיה חסרת משמעות. לכן, כדי שהעיתונות תמלא את תפקידה בדמוקרטיה - בהפעלת זכותם של האזרחים לחופש המידע, היא צריכה להיות חופשית ובלתי תלויה בגורמים שהיא מדווחת עליהם, משבחת או מבקרת את מדיניותם ואת מעשיהם.
חופש הביטוי וחופש העיתונות הם חלק מהבעיה הכוללת של פיקוח וביקורת במשטר דמוקרטי. בעיה זו הולכת ונעשית מורכבת יותר, ככל שתחומי שליטתו ואחריותו של השלטון מתרבים ומתרחבים. העיתונות חייבת, לפי תפיסה זו, לבקר את השלטון, לפקח על מעשיו, להוקיע כל חריגה מסמכויותיו ולמלא תפקיד של "כלב השמירה" של הדמוקרטיה.
כיצד מתבצע תפקיד הביקורת של העיתונות? מעבר לפעולת העיתונים בדיווחים עובדתיים על אירועים, מעשים או התפתחויות, במסגרת העבודה העיתונאית יש מקום חשוב להערכה ולפרשנות, כלומר - לא רק מהי ההתרחשות, אלא גם מה הרקע שלה, מהי משמעותה ומה יהיו השפעותיה. לכך יש להוסיף את הדיווח התחקירי, או התחקיר, שכמעט כל עיתון מקצה לו מקום חשוב, ותכליתו הפניית הזרקור העיתונאי על תהליכים חברתיים, כלכליים ומדיניים, במטרה למנוע טעויות ושרירות של מוקדי הכוח השלטוניים.
איור לדיון
שאלה:
כיצד מתארת הקריקטורה את תפקידה של התקשורת?
*154*
שיקולים מנחים בפרסום המידע בתקשורת
העיתונאים, הכתבים והעורכים הם המעצבים את "חלון הראווה" התקשורתי כלפי הקוראים והצופים. מהם השיקולים המנחים אותם בבחירת ידיעות ובהבלטתן? האם הם מקפידים על הפרדה בין ידיעה לבין הבעת עמדה כלפיה? האם אפשר לשמור על אובייקטיביות או על איזון בהגשת ידיעות?
עיקר הוויכוח בשאלות אלה קשור לבעיות מקצועיות, כגון: סינון המידע התקשורתי על פי אמות מידה של עיקר מול טפל, ושל ראוי מול בלתי ראוי; הגשת המידע החדשותי בסגנון אובייקטיבי או בסגנון אישי; דיווח עובדתי יבש, או נקיטת עמדה ופרשנות אישית; איזון או חד צדדיות; השגה וחשיפה של חומר חסוי או הסתפקות בהצגת דברים גלויים; דרכים וטכניקות להצגת החומר - הקצאת זמן ומקום, זוויות צילום, עריכה, עימוד, היחס בין חומר כתוב לחומר מצולם, מהירות הדיווח ומהימנותו; גיוון מקורות המידע ועוד.
לאנשי מקצוע שונים, הנתקלים בבעיות מוסריות (אתיות) יש צורך באתיקה מקצועית - מערכת של כללים, שמטרתה לקבוע במסגרת עבודתם מה מותר ומה אסור, מה הוגן ומה בלתי הוגן, מה ראוי לעשות ומה אין לעשות.
גם לעיתונאים יש תקנון אתיקה - קובץ של כללי התנהגות אשר נועד לשמור על המוסר העיתונאי. להלן כמה מהסעיפים המרכזיים מתקנון האתיקה המקצועית של מועצת העיתונות בישראל:
1. חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת הם מעקרונות היסוד של החברה במשטר דמוקרטי. על אנשי העיתונות לשרת את העקרונות האלה...|
2. העיתונאים, כאנשי מקצוע וכמשרתי ציבור, יקפידו על רמה מקצועית ואחריות ציבורית. הם יקיימו חובתם בשמירה על מהימנות ודיוק בפרסום ידיעות בדוקות... על העיתונאי וכלי התקשורת להביא לציבור פרשנות התואמת את העובדות, כדי למנוע מן הקורא הסקת מסקנות בלתי נכונות.|
3. חובה על העיתונאי לבדוק נכונות כל ידיעה... אימות ידיעה, שיש בה אפשרות של פגיעה באדם או בגוף, מצריך, כרגיל, בירור עם האדם או הגוף הנוגעים בדבר.
4. הוצאת דיבה, הסתה, ביזוי והאשמות בלתי מבוססות, כגון על רקע אישי, ציבורי, קבוצתי או עדתי, דתי או גזעי, מהווים עברות חמורות על כללי האתיקה המקצועית. העיתונים וכלי התקשורת חייבים לכבד את שמו הטוב ואת חייו הפרטיים המשפחתיים של כל אדם. בדיווח על עניין הנוגע לחייו הפרטיים של אדם, יש להימנע מפרסום פרטים אישיים עליו או על בני משפחתו, שאין בהם עניין ציבורי או שאין הם רלוונטיים לנושא הדיווח. פגע הפרסום בשמו הטוב, בכבודו או בפרטיותו של אדם, יש לתת לנפגע אפשרות לפרסם תגובה.
5. העיתונאי וכלי התקשורת ינהגו לפי העיקרון, שכל אדם הוא בחזקת זכאי, כל עוד לא הוכחה אשמתו בדין. חייבים העיתון וכלי התקשורת להימנע מפרסום שמות חשודים ועצורים לפני שהובאו לבית המשפט להארכת מעצרם או שחרורם בערבות, אלא אם כן יש בפרסום משום אינטרס ציבורי.
*155*
6. שירות ענייניו של פרט או גוף, הנוגד את טובת הכלל או שאינו הולם את המקצוע, אסור על העיתונאי.
7. לא ישתמש עיתונאי, לשם השגת מידע, באמצעים פסולים כמו הערמה, פרובוקציה, סחיטה, פיתוי, איום או אלימות.
8. לא יקבל עיתונאי במישרין או בעקיפין טובת הנאה העלולה להשפיע על אופן כתיבתו או עריכתו.
שאלות:
1. לאילו סוגים של מקצועות נדרשים לדעתכם כללי אתיקה מקצועית? נמקו.
2. מדוע לדעתכם חשוב שבמקצוע העיתונאות יתקיים תקנון של אתיקה מקצועית? כיצד זה מסייע לביסוס ולקידום עקרונות הדמוקרטיה והתהליכים הדמוקרטיים במדינה?
3. תנו דוגמאות לפעילות עיתונאית שתיחשב כבלתי אתית. היעזרו בסעיפי תקנון האתיקה המקצועית של מועצת העיתונות בישראל.
שאלות לסיכום:
1. כיצד מסייעת תקשורת חופשית לביסוסו של המשטר הדמוקרטי?
2. לעתים נשמעת הטענה כי התקשורת "עוינת" ו"אינה פטריוטית". מה מקורן של טענות מעין אלה?
3. היעזרו במילון ובררו את פירוש המילה "צנזורה".
באילו בעיות או סוגיות תציעו להטיל צנזורה או הגבלות על העברת מידע לציבור?
נמקו את עמדתכם.
4. עיינו במקרים שלפניכם:
א. לעיתונאים דלף מידע כי שר בממשלה עשה שימוש לא נאות בכספי ציבור והשתמש בהם לצרכים פרטיים. העניין התפרסם מיד בהרחבה באמצעי התקשורת, על השר נמתחה ביקורת חריפה ונשמעו קריאות להתפטרותו. כעבור יום התברר שהידיעה לא הייתה מדויקת. בכלי התקשורת התפרסמו התנצלויות, אבל הנזק שנגרם לשר היה גדול מאוד.
ב. בתו של שר בממשלה עברה עברת מס ושלטונות המס חייבוה בתשלום קנס. המעשה של הבת אינו קשור לאופיו של השר ולאופן שבו הוא ממלא את תפקידו הציבורי. אחד העיתונים החליט לפרסם את הידיעה.
הסבירו על פי מקרים אלו, האם התקשורת חרגה מכללי האתיקה המקצועית של עיתונאים? ואילו זכויות דמוקרטיות נפגעו?
*156*
פעילויות
1. העיתונאים מפרסמים בעיתוניהם ידיעות שבהן הם מביאים לידיעת הציבור מידע חדשותי-אקטואלי שוטף על המתרחש בארץ ובעולם, וגם כתבות (מאמרים עיתונאיים) שבהם הם מביאים ניתוחים ופרשנויות. לפי כללי האתיקה המקצועית, העיתונאים מחויבים בין השאר לדיוק, למהימנות ולהגינות. אולם, בכל כתיבה - ובכלל זה הכתיבה העיתונאית - משתקפים עמדת הכותב, נטיותיו ואמונותיו. עיינו בעיתון כלשהו ובחרו בידיעות ובכתבות, שבהן, לדעתכם, משתקפות עמדות אישיות של העיתונאים (העתיקו את הטבלה והשלימו).
כותרת הידיעה או הכתבה | כותרת המשנה | מילים, ביטויים ומשפטים המצביעים על עמדתם האישית של העיתונאים |
א. -- | -- | -- |
ב. -- | -- | -- |
ג. -- | -- | -- |
2. מהם הקריטריונים שלפיהם מחליטים באמצעי התקשורת אילו חדשות להדפיס או לשדר? הדגימו באמצעות ידיעות המתפרסמות בעיתונות היומית.
האירוע המסוקר | מדוע נבחר לדיווח תקשורתי?, מהם ערכיו החדשותיים? |
א. -- | -- |
ב. -- | -- |
ג. -- | -- |
*157*
3. העיתונים מסקרים לעתים מזומנות אותם אירועים, אך לרוב הם שונים זה מזה במסירת הפרטים. עיינו בשלושה עיתונים ובחרו בשלוש ידיעות המתייחסות לאותו אירוע. השוו בין צורות הצגת המידע.
העיתון | הכותרת | כותרת המשנה | גודל הידיעה | מיקום הידיעה בעיתון |
דוגמה א (העיתון: --) | -- | -- | -- | -- |
דוגמה ב (העיתון: --) | -- | -- | -- | -- |
דוגמה ג (העיתון: --) | -- | -- | -- | -- |
האם לדעתכם קיים דמיון בין הידיעות? מה אפשר להסיק מכך?
4. מה בין עיתון ארצי-יומי לבין מקומון?
הקריטריון | מקומון | עיתון ארצי - יומי |
א. היקף ההפצה | -- | -- |
ב. מספר עמודים | -- | -- |
ג. יחס בין דיווחים לבין פרשנויות | -- | -- |
ד. היקף הפרסומות בעיתון | -- | -- |
ה. היקף ההתייחסות לנושאים פוליטיים כלל-ארציים | -- | -- |
ו. היקף ההתייחסות לנושאים כלכליים וחברתיים כלל-ארציים | -- | -- |
ז. היקף ההתייחסות לספורט | -- | -- |
*158*
מה למדנו?
- העיתון, הרדיו והטלוויזיה הם כלי תקשורת ההמונים העיקריים, המזוהים עם המושג "עיתונות".
- בשנים האחרונות חלים במפת התקשורת בישראל שינויים רבים ומקיפים, המתבטאים בהופעת אמצעי תקשורת חדשים, בריבוי ערוצי תקשורת, בסוגי הבעלות על אמצעי התקשורת, ובתהליכי ההפקה וההפצה של תכנים בתקשורת.
- הגישה הדמוקרטית ביחס לתקשורת דוגלת בחופש הביטוי ובחופש העיתונות. היא רואה כזכות חשובה ומרכזית לפרסם מידע ולהביאו לידיעת הציבור בשם "זכות הציבור לדעת". באמצעות מידע זה יכול כל אזרח לגבש עמדות, דעות ורצונות.
- לחופש הביטוי וחופש העיתונות יש תפקיד נוסף במדינה הדמוקרטית - לבקר את השלטון ולפקח על מעשיו. בכך ממלאת התקשורת תפקיד חשוב בהגבלת השלטון.
- תפקיד הפיקוח והביקורת של העיתונות הכתובה והמשודרת מתבצע באמצעות דיווחים עובדתיים, פרשנויות וכתבות תחקיר.
- זכותו של הציבור לדעת, חופש הביטוי וחופש העיתונות אינן זכויות מוחלטות. על התקשורת חלים איסורים ומגבלות הנובעים מנימוקים הנוגעים לטובתו של הפרט, שמירה על שמו הטוב, הגנה על פרטיותו, ונימוקים הנוגעים לטובת הציבור, כמו מניעת חשיפתם של סודות מדינה.
*159*
פרק 14: שאלת החוקה במדינה ישראל
פרק 15: המפלגות ותפקידן בדמוקרטיה הישראלית
פרק 16: הבחירות לכנסת
פרק 17: הכנסת - הרשות המחוקקת
פרק 18: הממשלה - הרשות המבצעת
פרק 19: השלטון המקומי
פרק 20: מערכת בתי המשפט - הרשות השופטת
פרק 21: נשיא המדינה
פרק 22: מבקר המדינה - פיקוח וביקורת
פרק 23: נציב תלונות הציבור - פיקוח וביקורת
פרק 24: מוסדות הדת בישראל
*160*
(עמוד ריק)
*161*
*161*
החוקה היא מערכת של חוקי יסוד הקובעים את המבנה, את הסמכויות, את יחסי הגומלין ואת תחומי פעולותיהם של מוסדות השלטון. החוקה מביעה את רוח העם ואת אופייה ודמותה של המדינה.
המטרות העיקריות של כל חוקה דמוקרטית - לכוון, לרסן ולהגביל את רשויות הממשל והשלטון ולהגן על זכויות האדם והאזרח. הגבלת הרשויות השלטוניות ותיחום פעולותיהן - מטרתם למנוע חופש פעולה מוחלט או לצמצם את חופש הפעולה של השלטון, מכיוון שחופש פעולה בלתי מבוקר של השלטון עלול לפתוח פתח לשרירותיות, לשימוש לרעה בסמכויות ולפגיעה בחירויות הפרט.
חוקה פירושה תעודה או מסמך כתוב, שנחקק בדרך כלל על ידי אספה מכוננת (אספה מייסדת) שכונסה במיוחד לשם כתיבת החוקה. לחוקה זו מעמד עליון. מעמדה העליון של החוקה מובטח בכך שכל חוק שנחקק על ידי בית המחוקקים חייב להיות בהתאם לרוח החוקה ולתוכנה. מעמדה העליון של החוקה מתבטא גם בכך שקשה לשנות את סעיפיה, אלא אם רוב של שני שלישים או שלושה רבעים מכלל חברי בית הנבחרים הסכים לתיקון או לשינוי (הרוב הנדרש שונה ממדינה למדינה).
הפרק שלפנינו עוסק בכוונה שהייתה קיימת עם קום המדינה לקבוע חוקה עבור מדינת ישראל. הוא יבהיר את הוויכוח שהתעורר בשאלת קביעת חוקה למדינת ישראל, ואת ההחלטה שהתקבלה לדחות את כינונה של החוקה כמסמך כתוב שלם, ובמקום זאת לחוקק חוקי יסוד, שרק בעתיד אמורים להתאגד לחוקה שלמה וכתובה. הפרק מתעכב על השאלות מהם חוקי יסוד ואילו חוקי יסוד נחקקו עד היום.
הקמת המדינה והוויכוח בשאלת החוקה למדינת ישראל
בדרך כלל נכתבות חוקות ברגע של מפנה היסטורי בחייה של אומה, כגון השגת עצמאות או חילופי משטר מהפכניים או בגמר מלחמה. על כן, כאשר קמה מדינת ישראל ב- 1948, הייתה ציפייה שמדינת ישראל תאמץ לעצמה חוקה.
ציפייה זו קיבלה ביטוי מפורש בהכרזת העצמאות, שבה נאמר כי יוקמו "השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת לא יאוחר מ- 1 באוקטובר 1948".
הכרזת העצמאות קבעה כי ייערכו בחירות לאספה מכוננת שתנסח את חוקת מדינת ישראל, לא יאוחר מ- 1 באוקטובר 1948. אולם עקב הנסיבות של מלחמת העצמאות ותנאי המלחמה הקשים, נדחו הבחירות עד ינואר 1949.
האספה המכוננת נבחרה בינואר 1949 ועם היבחרה שינתה את שמה ל"כנסת הראשונה". על אף שבתחילה רווחה הדעה שעל מדינת ישראל לחוקק חוקה כתובה, הרי שדבר זה לא נעשה. משנת 1949 ואילך החל ויכוח בין התומכים בחקיקת חוקה לבין המתנגדים לחוקה.
*162*
הנימוקים של המצדדים בחוקה:, הנימוקים של המתנגדים לחוקה:,
א. חוקה שאינה ניתנת לשינוי בקלות כחוק רגיל מקנה יציבות למוסדות השלטון.
ב. חוקה מגנה על זכויות אדם ואזרח.
ג. לאחר אלפיים שנות גלות חוקה מהווה סמל מובהק של חידוש העצמאות היהודית.
ד. לחוקה ערך מחנך המבטא את יסודות המשטר הדמוקרטי והערכים הלאומיים. דווקא בחברה הישראלית, המצויה בתהליך של גיבוש, יש חשיבות לערך המחנך של חוקה.
ה. חוקה תייצג כלפי העולם את דימויה החיובי של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.
שאלה
איזה נימוק מבין נימוקי המצדדים בחוקה הוא החשוב ביותר לדעתכם? נמקו.
, א. המפלגות הדתיות טענו שהחוקה היחידה שמדינת ישראל יכולה לקבל צריכה להיות מבוססת על הדת היהודית. לפיכך אין כל צורך בחוקה כתובה וליברלית, כיוון שהיא עלולה לעמוד בסתירה לתורת ישראל.
ב. החוקה אמורה לקבוע את דמותה ואת אופייה של מדינת ישראל. לעת עתה, רק חלק מן העם היהודי יושב בארץ, ולכן אין זה רצוי שרק חלק קטן יקבע את אופייה ודמותה של המדינה, שבה יתרכז בעתיד רובו של העם היהודי.
ג. בגלל הנסיבות הביטחוניות שבהן נתונה המדינה, קיים הכרח בקיום סמכויות חירום העלולות לפגוע בחירויות הפרט. בגלל מציאות ביטחונית זו אי אפשר לכונן חוקה דמוקרטית וליברלית נאורה.
ד. חוקה אינה הכרחית לשמירת אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, והרי הכרזת העצמאות מגדירה את עקרונות היסוד הדמוקרטיים המקובלים והמוסכמים.
שאלה
איזה נימוק מבין נימוקי המתנגדים לחוקה הוא החשוב ביותר לדעתכם? נמקו.
סיכומו של הוויכוח
מהנימוקים נגד חקיקתה של חוקה במדינת ישראל ניתן להבין שגם מתנגדי החוקה לא יצאו נגד הצורך העקרוני לכונן חוקה למדינת ישראל. הכול הבינו שלחוקה יש חשיבות גדולה במשטר דמוקרטי. הוויכוח היה למעשה על עיתוי כינונה של החוקה ועל האופי המיוחד שיש לתת לה.
בעקבות הוויכוח, התקבלה ב- 1950 החלטת סיכום בכנסת, שהסתמכה על הצעה של חבר הכנסת יזהר הררי, שהציע כך:
הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים-פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסודי בפני עצמו.
הפרקים יובאו בפני הכנסת, במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים ביחד יתאגדו לחוקת המדינה.
*163*
לפי ההצעה של הררי, וההחלטה שהתקבלה בעקבותיה ("פשרת הררי"), נדחה כינונה של החוקה למדינת ישראל בטווח המיידי או הקרוב. למעשה, הוצהר על קביעת חוקה למדינת ישראל כיעד שיוגשם בהדרגה, באמצעות חקיקת חוקים הנקראים בשם "חוקי יסוד", אשר יתאגדו עם הזמן, באישור הכנסת, לכלל חוקה כתובה ושלמה בעתיד.
שאלה:
האם נכון לדעתכם להגדיר את ההחלטה לפי הצעת הררי כהחלטת פשרה?
חוקי היסוד במדינת ישראל - "החוקה שבדרך"
החוקה שבדרך
החוקה שבדרך
לא הייתה בהחלטת הררי הנחיה לחקיקה מיידית אלא הצהרה על יעד סופי שיש להגשימו בתהליך הדרגתי - "פרקים-פרקים": חוקי יסוד אשר בסופו של דבר יתאגדו לחוקת המדינה
"החלטת הררי" נתנה ביטוי להשקפה שקבלת החוקה הוא עניין הדרגתי שאינו אמור להתבצע באופן מיידי.
אין ההחלטה מציינת את טיבו ואת משכו של התהליך.
חוק היסוד הראשון נחקק רק בשנת 1958, והתהליך נמשך בעצלתיים עד היום, וטרם הושלם.
*164*
חוקי היסוד שאישרה הכנסת:
- חוק יסוד: הכנסת (1958)
- חוק יסוד: מקרקעי ישראל (1960)
- חוק יסוד: נשיא המדינה (1964)
- חוק יסוד: הממשלה (1968)
- חוק יסוד: משק המדינה (1975)
- חוק יסוד: הצבא (1976)
- חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל (1980)
- חוק יסוד: השפיטה (1984)
- חוק יסוד: מבקר המדינה (1988)
- חוק יסוד: חופש העיסוק (1992)
- חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (1992)
- חוק יסוד: הממשלה (2000) (זהו תיקון של חוק יסוד: הממשלה משנת 1968, וכן תיקון של חוק יסוד: הממשלה משנת 1992, שקבע בחירה ישירה של ראש הממשלה).
חוקי היסוד שונים מחוקים רגילים. בכותרותיהם של חוקים רגילים מציינים את שנת החקיקה, ואילו בכותרותיהם של חוקי היסוד אין עושים זאת. כמו כן, חוקי היסוד עוסקים בעניינים שבהם עוסקת חוקה, כמו תפקידיהם וסמכויותיהם של מוסדות השלטון, עקרונות המשטר, אופייה ודמותה של המדינה, זכויות וחירויות יסוד. לפי פסיקות בית המשפט העליון ולפי הגישה המשפטית שננקטה על ידו, מעמדם של חוקי היסוד הוא כמעמדה של חוקה, וחוק שסותר חוק יסוד אינו תקף (כלומר, בית המשפט העליון פוסל חוקים של הכנסת הסותרים חוקי יסוד, והוא עשה כן בשבעה מקרים מאז 1992).
שאלות:
1. מה אפשר להסיק, לדעתכם, מעובדת ההתמשכות האטית של תהליך חקיקתם של חוקי היסוד?
2. עיינו בכותרותיהם של חוקי היסוד: הציעו חלוקה של חוקי היסוד של מדינת ישראל לסוגים, וציינו דוגמאות לכל סוג.
(העתיקו את התרשים והשלימו).
תרשים: חוקי היסוד
*165*
דוגמאות של חוקי יסוד
חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל (סעיפים נבחרים)
ירושלים בירת ישראל
1. ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל.
מקום מושבם של הנשיא, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון
2. ירושלים היא מקום מושבם של נשיא המדינה, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון. שמירת המקומות הקדושים
3. המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת, ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות.
פיתוח ירושלים
4. (א) הממשלה תשקוד על פיתוחה ושגשוגה של ירושלים ועל רווחת תושביה על ידי הקצאת משאבים מיוחדים...
(ב) לירושלים יינתנו עדיפויות מיוחדות בפעילויות של רשויות המדינה לפיתוחה של ירושלים, בנושאי משק וכלכלה ובנושאים אחרים.
חוק יסוד: הצבא (סעיפים נבחרים)
מהו
1. צבא הגנה לישראל הוא צבאה של המדינה.
כפיפות למרות האזרחית
2. (א) הצבא נתון למרות הממשלה.
(ב) השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון.
ראש המטה הכללי
3. (א) הדרג הפיקודי העליון בצבא הוא ראש המטה הכללי.
(ב) ראש המטה הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הביטחון.
(ג) ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה, לפי המלצת שר הביטחון.
חובת שירות בצבא
4. החובה לשרת בצבא והגיוס לצבא יהיו כפי שנקבע בחוק או מכוחו.
*166*
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, תשנ"ב- 1992
מטרה
1. חוק יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
שמירה על החיים, הגוף והכבוד
2. אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
שמירה על הקניין
3. אין פוגעים בקניינו של אדם.
הגנה על החיים ועל הגוף
4. כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו וכבודו.
חירות אישית
5. אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.
יציאה מישראל וכניסה אליה
6. א. כל אדם חופשי לצאת מישראל.
ב. כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל.
פרטיות וצנעת הפרט
7. א. כל אדם זכאי לפרטיות, לצנעת חייו.
ב. אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.
ג. אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.
שאלות
1. לאילו ערכים ניתן ביטוי בחוקי יסוד אלה?
2. האם חוקי יסוד אלה תואמים את ההגדרה של חוק יסוד? הביאו ציטוטים לנימוק תשובתכם.
מה למדנו?
- חוקה היא מערכת חוקי יסוד הקובעים את המבנה, הסמכויות, יחסי הגומלין ותחומי פעולותיהם של מוסדות השלטון, ומביעים את אופייה ודמותה של המדינה.
- לחוקה במדינה דמוקרטית יש תפקיד חשוב של הגבלת השלטון.
- עם קום המדינה הייתה כוונה לקבוע חוקה למדינת ישראל. אולם בעקבות ויכוח שניטש בין התומכים בחקיקת חוקה למדינה למתנגדים לה, החליטה הכנסת על דחיית כינונה של חוקה למדינת ישראל, ועל חקיקת חוקי יסוד, שהכנסת תחוקק בהדרגה במקום זאת, עד שהחוקים הללו יתאגדו בעתיד לכלל חוקה כתובה ושלמה.
- עד היום נחקקו אחד עשר חוקי יסוד העוסקים בעניינים שבהם עוסקת חוקה כרגיל, כגון: תפקידיהם וסמכויותיהם של מוסדות השלטון, עקרונות המשטר, אופייה ודמותה של המדינה, זכויות וחירויות יסוד.
- ב- 1992 נחקקו שני חוקי יסוד: חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנתנו ביסוס משפטי לזכויות אדם אחדות.
*167*
*167*
במשטר דמוקרטי, מפלגה היא ארגון חופשי וקבוע שהוקם לשם השגת כוח פוליטי והוא מבקש להגיע לשלטון, במסגרת הכללים הקבועים של בחירות.
לכל מפלגה מצע רעיוני שהוא הבסיס האידיאולוגי והמעשי שאתו היא פונה לציבור. נוסף על המצע, מביעות המפלגות את עמדותיהן באמצעות הצהרות פומביות של מנהיגיהן ובאמצעות פרסומים שונים. במיוחד בתקופת הבחירות פועלות המפלגות לפרסום מצעיהן בקרב הציבור, מתוך רצון ליצור הזדהות עם רעיונותיהן וכדי להבליט את הייחוד של כל מפלגה ומפלגה.
הפרק שלפנינו עומד על חשיבותן של המפלגות במדינה דמוקרטית. הפרק מבהיר גם מה המיוחד במפלגה לעומת ארגונים אחרים, כמו קבוצת אינטרס או תנועה פוליטית. בהמשך, הפרק מציג מאפיינים של מערכת המפלגות בישראל, ומציג את דרכי המיון של המפלגות בישראל.
המפלגות
חשיבותן של מפלגות במדינה דמוקרטית
המדינה הדמוקרטית המודרנית נזקקת לארגונים או למבנים חברתיים, שבאמצעותם יוכלו להתקיים החיים הפוליטיים, להתארגן ולהתגבש ככוח במסגרת פוליטית קבועה, ולהשפיע באמצעותה על השלטון. המסגרת החשובה ביותר מבחינה זו היא המפלגה, המהווה מסגרת ארגונית ורעיונית, המאפשרת לכנס תחת קורת גג אחת אנשים שהם בעלי דעות קרובות. באופן זה המפלגות הקיימות מבטאות ומייצגות את האינטרסים ואת הרעיונות הקיימים בחברה.
אף על פי שבין המפלגות שוררת תחרות וקיימים ביניהן ויכוחים ומתחים רעיוניים, המפלגות הן גם כוח מאחד בתוך המערכת הפוליטית, שכן המאבק הדמוקרטי בין המפלגות מתנהל במסגרת כללים מוגדרים ובמסגרת של תחרות מבוקרת המרסנת את היריבויות ואת המתחים.
חשיבותן של המפלגות במדינה הדמוקרטית גם בכך שהן יוצרות את המנגנון המפעיל את הממשל
*168*
הדמוקרטי. מנגנון זה כולל רוב המסוגל לשלוט, ואופוזיציה הזכאית לבקר את השלטון ומבקשת להחליפו.
מה בין מפלגה לבין קבוצת אינטרס או תנועה פוליטית?
לא כל קבוצה ולא כל ארגון או תנועה הם מפלגה. המפלגה שונה מקבוצת אינטרס (המכונה גם קבוצת השפעה, קבוצת כוח, קבוצת לחץ), ומתנועה פוליטית.
קבוצת אינטרס היא גוף המתלכד סביב עניין מסוים ופועל לקדם אותו באמצעות פעילות ציבורית. דוגמאות לקבוצות אינטרס: איגודים מקצועיים, ארגונים לשמירת איכות הסביבה, ארגונים לקידום זכויות האדם והאזרח, התאחדויות עולים, ארגוני נשים.
תנועה פוליטית היא מעין קבוצת לחץ פוליטית בין-מפלגתית או על-מפלגתית, השואפת לקדם או לממש יעדים פוליטיים-אידיאולוגיים. דוגמאות לתנועות פוליטיות: תנועת "שלום עכשיו", "גוש אמונים".
קבוצות לחץ או תנועות פוליטיות, להבדיל ממפלגה, אינן חותרות להגיע לשלטון או להשתתף בשלטון, אלא מסתפקות בהשפעה על השלטון בנושא שלמענו התארגנו. הן קמות ומתארגנות על פי רוב מתוך תחושה שעניין מסוים, שהוא חשוב לחברה ולמדינה, אינו זוכה להתייחסות שלטונית הולמת או לטיפול ממסדי ראוי, ולפיכך חובה לעורר את הציבור הרחב להזדהות עם אותו עניין ולפעול למענו.
ייתכן כמובן שקבוצת אינטרס או תנועה פוליטית תתארגן כמפלגה לצורך השתתפות בבחירות והשתלבות בממשל.
מערכת המפלגות בישראל
למרות מידותיה הקטנות של ישראל, היא בעלת מערכת רב-מפלגתית מגוונת מאוד. ייתכן שהסיבה למספר הגדול והמגוון של המפלגות בישראל נעוצה בשיטת הבחירות הנהוגה בישראל, במבנה החברתי המורכב של המדינה וברקעה ההיסטורי.
מאז ראשיתה של מדינת ישראל המערכת המפלגתית בישראל מתאפיינת בריבוי איחודים ופילוגים. אולם למרות השינויים הפנימיים במפלגות ולמרות ריבוי האיחודים והפילוגים, קיימת רציפות בקווי המתאר של המפלגות בישראל, ולעתים ניכר דמיון בין מצעיהן של המפלגות השונות.
אפשר כי הדמיון במצעיהן של המפלגות נובע מעובדת היותן של רוב המפלגות ציוניות, ומשאיפתן להיות המוניות ולקבל את תמיכתן של קבוצות שונות ורבות באוכלוסיית המדינה. עם זאת, קיימים הבדלים משמעותיים בין המפלגות, בשאלות של מדיניות חוץ וביטחון, כלכלה, דת ומדינה. הבדלים בנושאי מדיניות חוץ וביטחון נובעים מתוצאותיה של מלחמת ששת הימים (1967), שיצרה נושאי מחלוקת מרכזיים: מחלוקת בדבר הפתרון הרצוי לסכסוך הלאומי הערבי-ישראלי, שאלת גורלם של שטחי יהודה ושומרון ושאלת הקמתה של מדינה פלסטינית.
*169*
דרכי מיון של המפלגות בישראל
- לחלק מהמפלגות ומהגושים הפוליטיים בישראל יש שורשים ביישוב מתקופת טרום המדינה. עובדה זו משתקפת באידיאולוגיות שלהן ובמסגרת ההתייחסות ההיסטורית שלהן.
אולם קיימות גם מפלגות אשר הופיעו רק בעשור האחרון, ואשר משקפות התפתחויות עכשוויות בחברה ובפוליטיקה הישראלית.
- מבין המפלגות הישראליות יש כאלה שיש להן אידיאולוגיות והשקפות עולם שלמות ומצעים אשר עוסקים בכל הנושאים המדיניים, הביטחוניים, החברתיים והכלכליים.
מפלגות אחרות מתרכזות בתחום אחד בלבד.
- הבחנה אחרת היא בין מפלגות בעלות תפיסת עולם רחבה, הפונות לציבור בוחרים מגוון, לבין מפלגות בעלות תפיסת עולם צרה, הפונות לציבור בוחרים מסוים.
- מן הבחינה הרעיונית מקובל להבחין בין מפלגות בישראל על פי עמדותיהן בכמה תחומים עיקריים:
- חופש כלכלי מול התערבות כלכלית;
- דתיות מול חילוניות;
- ציוניות מול אי-ציוניות;
- "נציות" מול "יוניות" (ראו להלן).
- מקובל גם להבחין בין המפלגות על פי חלוקתן ל"שמאל" ול"ימין". למרות המשמעות הכללית של המושגים הללו, כפי שמתבטאים מבחינה היסטורית בעולם המערבי, באמצעות החלוקה בין "ימין" ל"שמאל" אפשר להצביע על נטייה של מפלגה על פי שני נושאים עיקריים - מדיניות כלכלית ומדיניות חוץ וביטחון. ככל שמפלגה "ימנית" יותר, כך היא מתנגדת למעורבות רבה מדי של המדינה בניהול ענייני המשק, ובעיקר - היא "נצית" יותר בענייני החוץ והביטחון, מרבה להשתמש בסמלים פטריוטיים ודוגלת במדיניות אקטיביסטית. ה"שמאל", לעומת זאת, נוטה ליתר מעורבות של המדינה בניהול ענייני המשק והכלכלה, לעמדות "יוניות" בענייני החוץ והביטחון, למתינות ופשרה.
מפלגות הנמצאות בין הקטבים - "שמאל" ו"ימין" - משויכות ל"מרכז".
שאלות:
1. מדוע קיומן של מפלגות הוא הכרחי במשטר דמוקרטי?
2. דמיינו כי הנכם שותפים להקמתה של מפלגה חדשה. אילו פעולות הייתם מבצעים על מנת להבטיח את הצלחתה של מפלגתכם?
*170*
פעילויות
1. עיינו בעיתונות והתחקו אחר קיומן ופעילותן של קבוצות אינטרס או תנועות פוליטיות.
קבוצת האינטרס או התנועה הפוליטית | למען איזו מטרה היא פועלת? | באילו דרכי פעולה היא נוקטת? |
1. -- | -- | -- |
2. -- | -- | -- |
3. -- | -- | -- |
4. -- | -- | -- |
האם לדעתכם, לאור המידע שאספתם ומיינתם, קיומן של קבוצות אינטרס או של תנועות פוליטיות הוא תופעה רצויה במשטר דמוקרטי? נמקו.
2. פעילות להכרת המפלגות בישראל:
הכיתה תתחלק לקבוצות, כל קבוצה תערוך עבודת חקר בנוגע להיסטוריה של אחת המפלגות ולרעיונותיה המרכזיים.
את סיכום עבודתה העצמית תציג כל קבוצה בכתב ובעל פה, על פי הסעיפים הבאים:
א. שם המפלגה.
ב. ההיסטוריה של המפלגה: מתי הוקמה? מי היו האישים המרכזיים בעת ההקמה? באיזה הקשר היסטורי ופוליטי היא הוקמה?
ג. המצע של המפלגה: איזו דעה המפלגה מציגה ביחס לבעיות הביטחון של מדינת ישראל? מהי התפיסה החברתית והכלכלית שהמפלגה מציגה? מהי התפיסה שהמפלגה מציגה בתחום החינוך והתרבות? (לצורך הבהרת המצע הרעיוני של המפלגה, היעזרו במושגים המתאימים שהוצגו קודם ביחס לדרכי המיון של המפלגות בישראל).
מה למדנו?
- במשטר דמוקרטי מפלגה היא ארגון חופשי וקבוע המוקם לשם השגת כוח פוליטי והמבקש להגיע לשלטון במסגרת הכללים הקבועים של הבחירות.
- לכל מפלגה מצע רעיוני המבטא את גישתה האידיאולוגית והמעשית.
- חשיבותן של המפלגות במדינה הדמוקרטית בכך שהן יוצרות את המנגנון המפעיל את הממשל הדמוקרטי.
*171*
- מערכת המפלגות בישראל היא מערכת רב-מפלגתית שבה פועלות מפלגות בעלות תפיסות עולם שונות מבחינה חברתית, כלכלית ופוליטית.
- בצד המפלגות, במרחב הציבורי והפוליטי במדינת ישראל, פועלות קבוצות אינטרס (גופים המתלכדים סביב עניין מסוים כלשהו ופועלים לקדם אותו באמצעות פעילות ציבורית), ותנועות פוליטיות (גופים המתלכדים סביב יעדים פוליטיים-אידיאולוגיים ופועלים לקדם אותם באמצעות פעילות ציבורית).
*172*
*172*
בחירות ניתן להגדיר כתהליך שבאמצעותו נבחרים נציגים למלא כהונה ציבורית, בקולותיהם של אלה הזכאים להצביע. בישראל, על פי חוק יסוד: הכנסת, בכל ארבע שנים מתקיימות בחירות לכנסת חדשה. במקרים פוליטיים שונים, הכנסת יכולה לקיים בחירות מוקדמות.
הפרק עומד על חשיבותן של בחירות דמוקרטיות, מסביר את שיטת הבחירות לכנסת ואת אופן התנהלותה, ואת האופן שבו מתקיימים התנאים לבחירות דמוקרטיות בבחירות לכנסת.
חשיבותן של בחירות במשטר דמוקרטי
להצבעה בבחירות יש חשיבות והשפעה במדינה דמוקרטית. אפילו במשטרים שבהם התחרות המדינית מוגבלת, ההצבעה משמשת להבעת תמיכה בשלטונות, וכן מעניקה לאזרחים ביטוי פעיל להזדהותם עם המשטר הקיים. במשטרים דמוקרטיים-תחרותיים לבחירות יש חשיבות רבה: הן מבטאות גם את רוחה וגם את מהותה של הדמוקרטיה, את השתתפות האזרחים בתהליך הפוליטי הקובע את חלוקת הכוח בין המועמדים ומפלגותיהם, ואת השפעתם של האזרחים על הרכב הכנסת (או הפרלמנט) ועל המדיניות בכללה.
הבחירות בישראל נערכות במסגרת של תרבות פוליטית דמוקרטית, המדגישה את חשיבותם הרבה של עקרונות הדמוקרטיה.
שיטת הבחירות לכנסת
חוק יסוד: הכנסת קובע את שיטת הבחירות בישראל: "הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות לפי חוק הבחירות לכנסת".
בחירות בישראל:
ארציות
כלליות
ישירות
חשאיות
שוות
יחסיות
*173*
כלליות - לכל אזרח מגיל 18 ומעלה הזכות לבחור לכנסת.
ארציות - הבחירות נערכות בכל הארץ בעת ובעונה אחת. כל שטח המדינה נחשב לאזור בחירה אחד.
ישירות - הבוחרים מצביעים באופן ישיר בעד אחת מהרשימות המתמודדות בבחירות, והנבחרים נקבעים באופן ישיר לפי תוצאות ההצבעה.
שוות - קולו של אזרח בוחר שווה לקולו של אזרח בוחר אחר. השוויון מתבטא גם בזכות להיבחר - כלומר שוויון בסיכויי ההתמודדות של רשימות המועמדים.
חשאיות - החשאיות מציינת את אופן ההצבעה: ההצבעה היא סודית ולשם כך נקבעים סידורים המבטיחים כי שום אדם זולת הבוחר, לא יוכל לדעת כיצד הצביע. ההצבעה מתקיימת בתא הצבעה המסתיר את הבוחר מעיני כל אדם, והבוחר מניח את פתק ההצבעה במעטפה אטומה.
יחסיות - מספר המקומות בכנסת שתקבל כל רשימת מועמדים (מפלגה) הוא יחסי למספר הקולות הניתנים לה בבחירות.
היחסיות פירושה "יותר קולות - יותר מקומות בכנסת". כך, למשל, רשימה המקבלת 10 אחוז מהקולות, תקבל 10 אחוז מן המושבים בכנסת. ורשימה המקבלת 15 אחוז מהקולות תקבל 15 אחוז מן המושבים בכנסת וכיוצא בזה, בהתאם לאחוזים שקיבלו הרשימות בכלל הקולות.
הסטייה היחידה מעקרון היחסיות מתבטאת בקביעת "אחוז חסימה", שפירושו: רשימה שאינה זוכה ל- 2 אחוז לפחות מהקולות, איננה משתתפת בחלוקת המקומות בכנסת.
המטרה בקביעת "אחוז חסימה" - להביא לצמצום מספר הסיעות בכנסת, כדי למנוע פיצול יתר של סיעות בכנסת, ולאלץ סיעות קטנות שיש ביניהן קרבה רעיונית להופיע ברשימה משותפת, כך שהסיעות הקטנות ביותר בכנסת יהיו בנות שני חברי כנסת לפחות.
התנהלות מערכת הבחירות
ארגון מערכת הבחירות נתון בעיקר בידי משרד הפנים וועדת הבחירות המרכזית.
תפקידיו של משרד הפנים בבחירות הם בחלקם הגדול מנהליים.
הגוף החשוב ביותר במנגנון הבחירות, המופקד למעשה על ניהול הבחירות, הוא ועדת הבחירות המרכזית.
ועדת הבחירות המרכזית מונה 30 איש - נציגי הסיעות בכנסת, ובראשה עומד אחד משופטי בית המשפט העליון.
אחד מתפקידיה החשובים של ועדת הבחירות המרכזית הוא לאשר את רשימות המועמדים לבחירות לכנסת. ועדת הבחירות המרכזית רשאית לפסול רשימת מועמדים. רשימה שנפסלה - זכותה לערער על פסילתה בפני בית המשפט העליון.
ועדת הבחירות המרכזית היא המאשרת את הכינוי (השם) של כל רשימה ואת האות או האותיות, המסמלות אותה, כפי שתופענה על פתקי ההצבעה.
רבים מאזרחי המדינה יודעים מראש לאיזו מפלגה יצביעו. רבים גם מתלבטים בין אפשרויות אחדות וחייבים להפעיל שיקול דעת: לקרוא את מצעי המפלגות, ללמוד מהן המטרות של המפלגות השונות ולבדוק מי הם מועמדי המפלגות לכנסת, וכל זאת - לפני הצבעתם בבחירות.
*174*
מניעת השתתפות רשימת מועמדים (מתוך: חוק יסוד הכנסת)
רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:
(1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
(2) הסתה לגזענות;
פתקי הצבעה לבוחר
פתקי הצבעה לבוחר (יש, מחל, ח., ר, רצ, אמת, ק, זר, ב)
איור לדיון
שאלות:
- הציעו כותרת לקריקטורה.
- תארו מה אתם רואים בקריקטורה.
- מה לדעתכם מבקש הצייר להביע בקריקטורה זו, על פי הפריטים השונים המצוירים בה?
*175*
במשך כחודש לפני הבחירות מפרסמת ועדת הבחירות המרכזית הודעות לציבור:
הודעות בחירות
*176*
לפי חוק הבחירות לכנסת, לכל אזור הצבעה יש ועדת קלפי.
ועדות הקלפי פועלות למעשה יום אחד בלבד, הוא יום הבחירות עצמו.
תפקידיה של ועדת קלפי הם: לזהות את הבוחרים הבאים להצביע על פי תעודת הזהות, למסור לכל בוחר את מעטפת ההצבעה, לספור את הקולות בתום ההצבעה, לערוך פרוטוקול על פתיחת הקלפי ועל ספירת הקולות.
וועדת קלפי
1. ועדת קלפי
2. חיילי צה"ל מצביעים בבסיסיהם. ועדות הקלפי בצבא מאוישות על ידי חיילים
ועדת הבחירות המרכזית מרכזת את כל תוצאות הבחירות, ולפיהן היא קובעת את חלוקת המקומות בכנסת. קביעה זו נעשית על פי רשימות המועמדים שנמסרו לוועדה לפני הבחירות.
נציגי הרשימות נבחרים לכנסת על פי מקומם ברשימת המועמדים, ובהתאם למספר המקומות שבהם זכתה רשימתם.
*177*
שאלות:
1. מדוע לדעתכם הבחירות הן חלק בלתי נפרד מממשל דמוקרטי? בססו את תשובתכם על עקרון שלטון העם.
2. האם יש מקום, לדעתכם, לאפשר לבני 16 או 17 להצביע בבחירות לכנסת? הציגו יתרונות וחסרונות להצעה, הביעו א, עמדתכם ונמקוה.
3. מדינת ישראל היא גם מדינתם של יהודי התפוצות, ובכל זאת הם אינם יכולים להצביע בבחירות בישראל.
האם לדעתכם צריכה מדינת ישראל לתת ליהודי התפוצות את הזכות להצביע בבחירות לכנסת? הציגו יתרונות וחסרונות להצעה, הביעו את עמדתכם ונמקוה.
4. בישראל החוק אינו מחייב השתתפות בבחירות, אולם ב- 25 מדינות בעולם, האזרחים מחויבים להצביע בבחירות. מדינות אלו מטילות על אזרחים שלא מממשים את חובתם להצביע קנס או מאסר. המצדדים (התומכים) בחובת ההצבעה טוענים כי החובה להצביע נגזרת ישירות מעקרונות הדמוקרטיה ומחובת ההשתתפות האזרחית. לעומתם, המתנגדים לחובת ההצבעה טוענים כי חובת ההצבעה היא הפרה של אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, שכן לאזרחים כבני אדם יש גם זכות בסיסית להחליט לסרב לעשות מעשים הנוגדים את צו מצפונם.
א. הסבירו מאיזה עקרון דמוקרטי נגזרת החובה להצביע בבחירות.
ב. הסבירו איזו זכות אדם בסיסית נפגעת כתוצאה מחובת ההצבעה.
ג. חוו דעתכם: האם רצוי היה שהחוק בישראל יחייב את האזרחים להצביע בבחירות?
5. במדינה כלשהי, שבה אמורות להתקיים לפי החוק בחירות בתוך חודשיים, הודיעו השלטונות כי הבחירות יידחו, ובבחירות שיתקיימו במועד לא ידוע תתמודד רק מפלגה אחת, וכל אזרח יצביע בבחירות במעטפה שעליה יירשם שמו.
הסבירו:
א. אילו תנאים הכרחיים לקיום בחירות דמוקרטיות נפגעו במקרה זה?
ב. איזה עקרון דמוקרטי נפגע במקרה זה?
6. איסורים שונים חלים על תעמולת בחירות בישראל, למשל:
א. אין להשתמש בשמו ובדמותו של ישראלי שנפגע בפעולת איבה בלא הסכמתו או הסכמת משפחתו.
ב. אין להשתמש בצה"ל כך שייווצר רושם של זיהויו עם מפלגה מסוימת.
ג. אסור לשתף ילד שטרם מלאו לו 15 שנה.
ד. אין להשתמש בתוכניות בידור, לרבות הופעות אמנים והצגת סרטים.
הסבירו, לפי הבנתכם, מדוע נקבעו איסורים אלה?
7. אחוזי ההצבעה בבחירות בישראל נמצאים במגמת ירידה ברורה. בבחירות הראשונות אשר נערכו במדינה בשנת 1949 השתתפו 86.9 אחוז, ואילו בבחירות לכנסת השבע עשרה בשנת 2006 השתתפו 63.2 אחוז, ושיעור ההצבעה בבחירות לכנסת השמונה עשרה בשנת 2009 עמד על 65.2 אחוז.
א. מה הבעיה באחוז הצבעה נמוך בבחירות?
ב. מדוע, לדעתכם, שיעורי ההצבעה במדינת ישראל יורדים?
*178*
8. משימה:
א. כתבו רשימה של דרכים ופעולות אשר יש בהן כדי להשפיע על אזרחי המדינה לממש את זכותם להצביע.
ב. כתבו מה היתרון ומה החיסרון של כל דרך או פעולה, אילו גורמים יש להפעיל ובמה אפשר להיעזר בכל אחת מן הדרכים והפעולות המוצעות.
מה למדנו?
- בחירות הנן התהליך שבאמצעותו נבחרים נציגים למלא כהונה ציבורית, בקולותיהם של אלה הזכאים להצביע.
- הבחירות במדינה דמוקרטית מבטאות את מהותה של הדמוקרטיה, את עקרונותיה המרכזיים (שלטון העם, הגבלת השלטון, חופש הביטוי), את מעורבותם ואת השפעתם של האזרחים על הרכב השלטון ועל האפשרות של החלפתו.
- העקרונות של הבחירות לכנסת: כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות. לפי עקרון היחסיות, מספר המקומות בכנסת שתקבל כל מפלגה הוא יחסי למספר הקולות הניתנים לה בבחירות - "יותר קולות - יותר מקומות בכנסת".
- ארגון מערכת הבחירות לכנסת נתון בידי משרד הפנים וועדת הבחירות המרכזית.
*179*
*179*
הכנסת היא בית הנבחרים ובית המחוקקים של מדינת ישראל. היא מונה 120 חברים המייצגים מפלגות שהתמודדו בבחירות, עברו את אחוז החסימה וקיבלו ייצוג בכנסת.
הפרק שלפנינו עומד על מכלול התפקידים והסמכויות שהכנסת ממלאת, ומתמקד בהצגת התהליך של חקיקת חוק בכנסת ובדרכי הפיקוח והביקורת של הכנסת על הממשלה. הפרק יסביר את ארגונה של הכנסת ותפקודה כבית נבחרים, שבו המפלגות המיוצגות מתחלקות בין קואליציה ואופוזיציה. הפרק גם עוסק בשאלת התכונות הנדרשות לתפקוד יעיל של חבר כנסת כנציג שנבחר על ידי העם. בהמשך, הפרק דן בחסינות הניתנת לחברי הכנסת ובחשיבותה במילוי תפקידם כחברי כנסת.
המשטר בישראל הוא כזכור משטר דמוקרטי-פרלמנטרי המעמיד במוקד הממשל את הכנסת. מרכזיותה ועליונותה של הכנסת מתבטאות הלכה למעשה במכלול של סמכויות ותפקידים שהיא ממלאת:
הכנסת:
- קיום הממשלה:
אמנם אין הכנסת בוחרת אה הממשלה, אך הכנסת היא המאשרת את הרכב הממשלה ומקיימת את הממשלה - בהבעת אמון, ובאספקת האמצעים הכספיים באמצעות חוק תקציב המדינה.
חקיקה:
- הכנסת היא הרשות המחוקקת. חקיקת הכנסת היא הבסיס המשפטי לפעולות הממשלה כרשות המבצעת.
השתתפות במינוי שופטים:
- הכנסת משתתפת במינוי שופטים באמצעות מינוי שני חברי כנסת בוועדת המינויים לשופטים.
פיקוח על הממשלה:
- הכנסת מקיימת פיקוח פרלמנטרי וביקורת על מוסדות השלטון. פיקוח זה מתבצע על ידי הכנסת בדרכים שונות, וגם באמצעות מבקר המדינה.
בחירת מבקר המדינה:
- הכנסת היא הבוחרת את מבקר המדינה בהצבעה חשאית לתקופת כהונה של שבע שנים.
בחירת נשיא המדינה:
- הכנסת בוחרת את נשיא המדינה וסמכות זו מסמלת את עליונות הכנסת הבוחרת את ראש המדינה.
*180*
שאלות
1. מדוע מכונה הכנסת "בית הנבחרים" של מדינת ישראל?
2. איזה עקרון דמוקרטי מבטא הכינוי "בית הנבחרים" של המדינה?
3. חוו דעתכם: כיצד לפי מעמדה של הכנסת כ"בית נבחרים" ניתן להסביר את העובדה שהכנסת ממלאת מכלול רחב של תפקידים? הדגימו על פי התפקידים המוצגים בתרשים.
בתמונה: משכן הכנסת
משכן הכנסת
משכן הכנסת וסביבתו הקרובה נהנים מחסינות. השמירה על הסדר ועל הביטחון במשכן ובסביבתו מוטלת על "משמר הכנסת".
מול הכניסה הראשית של משכן הכנסת מצוי אזור שבו מותר לערוך הפגנות.
כדי להדגיש את אי תלותה של הכנסת, קובע החוק שבכל שטח הכנסת, ובקוטר של מסביב לבניין הכנסת, מותרת פעולתם של עובדי ציבור בהיתר יושב ראש הכנסת בלבד. גם כניסת המשטרה או הצבא לשטח הכנסת מותרת רק באישור יושב ראש הכנסת. כניסת הציבור לתחומי הכנסת טעונה אישור מיוחד, וכן אסורות הפגנות ואספות ברחבת הכנסת.
אולם מליאת הכנסת: במליאת הכנסת יושבים חברי הכנסת סיעות-סיעות בסדר מסוים בצורת פרסה, על פי סידור שנקבע על ידי ועדה מסדרת כאשר נבחרת כנסת חדשה.
*181*
בתמונה: מליאת הכנסת
1. דוכן הנואמים, ומקומו של יושב ראש הכנסת ואחד מסגניו.
2. שולחן חברי הממשלה.
3. מקום מושבם של חברי כנסת, סיעות-סיעות.
4. היציע מעל האולם - מקום מושבם של הקהל והעיתונאים.
מפה של מקומות הישיבה בכנסת
*182*
קואליציה ואופוזיציה
הנציגות של כל אחת מהמפלגות בכנסת נקראת סיעה (סיעה בכנסת יכולה להיות גם צירוף של מפלגות הפועלות במסגרת משותפת). הסיעות בכנסת מתחלקות לסיעות התומכות בממשלה - סיעות הקואליציה, ולסיעות המתנגדות לממשלה - סיעות האופוזיציה.
עד היום, כל הממשלות בישראל היו קואליציוניות, שכן לא הייתה בישראל מפלגה אשר יכלה להקים ממשלה ללא הסכם עם מפלגות אחרות. לכן התהליך של הרכבת ממשלה חדשה לווה תמיד במשא ומתן קואליציוני במטרה להגיע להסכם קואליציוני, שיאפשר כינון ממשלה שתזכה לאמון הכנסת.
מול הממשלה, הנשענת על רוב פרלמנטרי, ניצבת האופוזיציה הפרלמנטרית, הכוללת את הסיעות שאינן תומכות בממשלה.
אופוזיציה היא אחד מסימני ההיכר של כל משטר דמוקרטי, והיא הערובה ליכולת להחליף את השלטון, שכן המשטר הדמוקרטי מבוסס על האפשרות של הציבור להחליף את השלטון. לאופוזיציה יש אפוא שליחות לאומית - לבטא את עמדות שולחיה (בוחריה) ולשמש אלטרנטיבה (חלופה) לממשלה הקיימת (אף שהאופוזיציה יכולה להיות מפולגת ואינה מסוגלת להיות אלטרנטיבה), וכן להביע התנגדות לממשלה וביקורת על מדיניותה.
האופוזיציה מבקרת את הממשלה, מצביעה על מחדליה ועל משגיה, ומתריעה מפני תוצאות של מדיניות הממשלה, שהן לדעתה שליליות או מסוכנות. הוויכוח המתמיד של האופוזיציה עם הממשלה מוצא את ביטויו בהצבעות פרלמנטריות. כמובן, סיעות האופוזיציה מצביעות לרוב נגד תקציב המדינה המוגש לכנסת על ידי הממשלה, משום שתקציב המדינה, יותר מכל דבר אחר, מבטא את מדיניותה, את תכניותיה ואת עמדותיה של הממשלה בכל תחומי החיים הממלכתיים, המשקיים והחברתיים.
האופוזיציה מנהלת ויכוח מתמיד עם הרוב הקואליציוני ועם הממשלה לא רק מעל במת הכנסת, אלא גם בציבור. דעותיה של האופוזיציה, כפי שהן מובעות בכנסת, משתקפות בדיווחים על ישיבות הכנסת ודיוניה, כפי שמדווחים העיתונים ושאר כלי התקשורת. אף מחוץ לדיונים בכנסת האופוזיציה מעוניינת שדבריה יובאו לידיעת הציבור.
סיעות האופוזיציה אינן חייבות לפעול כגוף אחד כמו סיעות הקואליציה; כל אחת מהן יכולה לפעול גם בנפרד.
*183*
איור לדיון
שאלה
קואליציה ואופוזיציה: נראה מי ינצח...
- איזו עמדה מבטאת הציירת לגבי היחסים בין קואליציה ואופוזיציה? באילו אמצעים היא מבטאת את עמדתה?
שאלות:
1. אילו עקרונות דמוקרטיים באים לידי ביטוי בפעולותיה של האופוזיציה?
2. מבין תפקידיה השונים של האופוזיציה, מהו לדעתכם התפקיד החשוב ביותר?
פעילות
עיינו בעיתונות והביאו דוגמאות לפעילות הקואליציה והאופוזיציה.
*184*
ארגון הכנסת
יושב ראש הכנסת וסגניו
לניהול עבודתה של הכנסת אחראי יושב ראש הכנסת, שנבחר על ידי מליאת הכנסת בישיבתה הראשונה לאחר הבחירות. בחירת יושב ראש הכנסת אינה מקרית - לפי הנוהג שהתקבל בכנסת, נבחר לתפקיד מועמד המפלגה שמקימה את הממשלה (בדרך כלל היא גם הגדולה ביותר בכנסת).
יושב ראש הכנסת ממלא שורה של תפקידים בניהול ענייניה של הכנסת: קביעת סדר היום של הכנסת, פיקוח על סדר ישיבותיה, קיום תקנון הכנסת, וניהול ישיבות הכנסת.
למשרת יושב ראש הכנסת חשיבות סמלית וטקסית: יושב ראש הכנסת הוא מייצגה של הכנסת ודוברה הראשי. הוא גם ממלא המקום הקבוע של נשיא המדינה בעת יציאתו לחופשה, היעדרות מהארץ או מחלה. במקרה שהנשיא מת או מתפטר, משמש יושב ראש הכנסת נשיא המדינה בפועל עד בחירתו של נשיא חדש.
בניהול ענייניה של הכנסת מסתייע יושב ראש הכנסת כסגנים, הנבחרים אף הם על ידי הכנסת ומהווים יחד עמו את "נשיאות הכנסת".
ועדות הכנסת
עבודת הכנסת מתנהלת במליאת הכנסת ובוועדות הכנסת.
תקנון הכנסת קובע את תפקידיה של ועדה בכנסת: "דיון בהצעות חוק, בתקנות לאחר שהותקנו, בבקשות של תושבים שהוגשו לכנסת או שהוגשו לממשלה והועברו על ידיה לכנסת לדיון ולמסקנה, וכל עניין אחר אשר יימסר לדיונה על ידי הכנסת".
תקנון הכנסת קובע את הוועדות הקבועות ואת תחומי ענייניהן:
ועדות הכנסת:
ועדת הכנסת, ועדת הכספים, ועדת החינוך והתרבות, הוועדה לקידום מעמד האישה
הוועדה לענייני ביקורת המדינה, הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ועדת הפנים ואיכות הסביבה
ועדת הכלכלה, ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
*185*
בכנסת פועלות גם כמה ועדות משנה העוסקות בעניינים ספציפיים, כמו למשל:
- הוועדה לתקציב הביטחון.
- הוועדה לפניות הציבור.
בכנסת פועלות לעתים ועדות לנושאים מסוימים. ועדות כאלה מוקמות לצורך טיפול בנושא מסוים וכהונתן מוגבלת לתקופת הטיפול בנושא. למשל:
- ועדה למלחמה בנגע הסמים.
- ועדה לקידום מעמד הילד.
הרכב ועדות הכנסת נקבע על פי יחסי הכוחות המפלגתיים בכנסת. על פי המקובל, ראשות הוועדות החשובות נשמרת תמיד לחברי הקואליציה הממשלתית, כגון: ועדת הכנסת, ועדת חוץ וביטחון וועדת הכספים. גם נציגי האופוזיציה זוכים בראשות של מספר ועדות.
על חברי הכנסת נופל לעתים עומס עבודה רב. נוסף על הדיונים במליאה, יש מהם החברים בשתי ועדות (ולעתים יותר). ובהתחשב בכך שחלק מחברי הכנסת פעילים בתפקידים ממלכתיים, כמו שרים וסגני שרים, הרי שלא כל 120 חברי הכנסת נוטלים חלק בעבודה הפרלמנטרית השוטפת, והחברות בוועדות מתחלקת בין פחות ממאה חברי כנסת. מצב זה עלול לפגום ביעילותה של העבודה הפרלמנטרית בכנסת.
שאלות:
1. מדוע, לדעתכם, נמסרת תמיד ראשות הוועדה לענייני ביקורת המדינה לידי נציג האופוזיציה?
2. האם תרצו להציע ועדה קבועה נוספת לכנסת? אם כן, ציינו את תחומי עיסוקה.
פעילות
עיינו בעיתונות היומית ובאתר הכנסת באינטרנט ובחנו את נושאי עבודתן של ועדות הכנסת ואת דרכי פעולתן.
אפשר לבצע את הפעילות בעבודה קבוצתית. הכיתה תתחלק לקבוצות וכל קבוצה תבחן עבודת ועדה אחת. בסיכום, תציג כל קבוצה את עבודתה בכתב ובעל פה לפני הכיתה.
*186*
תהליך החקיקה
הזכות להציע לכנסת לקבל חוק חדש נתונה בידי הממשלה וגם בידי כל אחד מחברי הכנסת. הצעת חוק המוגשת מטעם הממשלה מכונה "הצעת חוק ממשלתית", והצעת חוק המוגשת על ידי חבר כנסת מכונה "הצעת חוק פרטית".
היוזמה לחקיקת חוקים באה לא רק מצד חברי הכנסת אלא גם מצד הממשלה. הממשלה, כרשות מבצעת, זקוקה לחוקים כדי להסדיר את פעולותיה הרבות והמגוונות וכדי לבצע את מדיניותה.
הצעת חוק המוגשת על ידי הממשלה מוגשת לכנסת על ידי מסירתה ליושב ראש הכנסת. יושב ראש הכנסת מעביר את הצעת החוק הממשלתית לקריאה ראשונה.
"קריאה" - פירושו של דבר הצעת החוק בפני מליאת הכנסת, קיום דיון ובסופו הצבעה.
הקריאה הראשונה של הצעת חוק מתחילה בהצגת ההצעה על ידי השר או חבר הכנסת שיזם את ההצעה. השר או חבר הכנסת מעבירים את ההצעה. אחרי דברי ההסבר הללו מתקיים דיון במליאה על ההצעה ולאחריו הצבעה. אם ההצעה אינה זוכה ברוב קולות, אזי הצעת החוק מתבטלת. אם מאשרת המליאה ברוב קולות את ההצעה, הצעת החוק מועברת לוועדה המתאימה.
הדיון בוועדה הוא החלק החשוב והמעשי של הדיון בהצעת החוק, והוא הקובע את תוכנו. בוועדה נידונים סעיפי ההצעה לפרטיהם.
במהלך דיוני הוועדה מופיעים לפניה מומחים בתחום שבו עוסקת הצעת החוק, כדי שיחוו דעתם. בתום דיונים מכינה הוועדה את נוסח הצעת החוק ורשימת הסתייגויות הערות והתנגדויות לסעיפי ההצעה, לקריאה שנייה.
הקריאה השנייה נפתחת בדברי הסבר של יושב ראש הוועדה שעיברה את הצעת החוק. לאחר מכן מתקיימת הצבעה על הסעיפים שאין לגביהם הסתייגות (ללא דיון), סעיף שיש לגביו הסתייגויות, דנים בהסתייגויות ומקיימים עליהן הצבעה.
בקריאה שלישית עומדת להצבעה הצעת החוק כולה, כפי שהתקבלה בקריאה השנייה.
לאחר שהתקבל החוק בקריאה השלישית, הוא מועבר לחתימת נשיא המדינה, ראש הממשלה והשר הנוגע בדבר.
תוקפו של חוק הוא מיום פרסומו ב"רשומות".
הצעת חוק פרטית מוגשת לנשיאות הכנסת לאישור. לאחר אישורה היא מובאת לדיון מוקדם ולהצבעה במליאת הכנסת (קריאה טרומית). בדיון זה מנמק חבר הכנסת את הצעתו, ולאחר הדיון מחליטה מליאת הכנסת באם להסיר את ההצעה או להעבירה לוועדה.
ההצעה שנתקבלה עוברת לוועדה.
אם לא נתקבלו הסתייגויות תועבר הצעת החוק לקריאה שלישית מיד לאחר סיום הקריאה השנייה. אם נתקבלו הסתייגויות, תידחה הקריאה השלישית כדי לוודא אם אין צורך בניסוח חדש על פי התיקון שהתקבל וכן כדי לתת שהות לממשלה, או לבעל הצעת החוק הפרטית, להחליט שמא לאור ההסתייגויות שנתקבלו, ברצונם לבטל את הצעתם.
תרשים של תהליך החקיקה
שאלה:
עינו בתיאור תהליך החקיקה בכנסת והסבירו: מדוע לדעתכם נקבע תהליך חקיקה רב-שלבי ארוך כל כך?
*187*
פיקוח וביקורת של הכנסת על הממשלה
הכנסת היא למעשה המוסד בעל הסמכות הנרחבת ביותר לפקח על הרשות המבצעת - הממשלה. הדיונים והוויכוחים בכנסת, במליאה ובוועדות הם ביטוי הן למעמדה של הכנסת כבית הנבחרים של המדינה והן לתפקידה כמוסד המפקח ומבקר את פעולות הממשלה.
תפקידי הכנסת
(בספר איור של הכנסת ומתוכו יוצאת דמות ומהצד השני דמות של אדם גדול מהכנסת שעליו כתוב ממשלה שאומר: אנחנו מבקשים מכם רשות לעשות ככל העולה על רוחנו.)
הצעה לסדר היום
הצעה לסדר היום פירושה הצעה של חבר כנסת, של סיעה או של הממשלה, להעלות נושא מסוים לדיון במליאה.
יש מקרים שבהם חברי כנסת מבקשים להעלות "הצעה דחופה לסדר היום", שמחמת דחיפותה וחשיבותה היא אמורה לעמוד לדיון דחוף. הצעה דחופה לסדר היום מוגשת לאישור לנשיאות הכנסת וזו אמורה לאשרה אם יש בהצעה כדי למנוע מעשה או מחדל, או אם יש בנושא עניין דחוף לציבור.
תכליתה של הצעה לסדר היום - רגילה או דחופה - לדון במליאה בנושאים שיש בהם עניין ציבורי.
הצעה לסדר היום מוצגת במליאת הכנסת וזו מחליטה אם לקיים דיון במליאה או להעביר את ההצעה לדיון באחת מוועדות הכנסת, או לדחות את ההצעה.
דיון במליאה בהצעה לסדר היום מסתיים בהצבעה על הצעת סיכום שמציעים חברי הכנסת.
שאלה:
- כיצד מהווה הצעה לסדר היום אמצעי פיקוח וביקורת של הכנסת על פעולות הממשלה?
- עיינו בעיתונות היומית וציינו נושאים שהייתם ממליצים להעלותם כהצעות לסדר היום בכנסת. נמקו את הצעותיכם.
*188*
שאילתה
כל חבר כנסת רשאי להפנות שאלה לשר בעניין עובדתי שנעשה, או שצריך היה להיעשות ולא נעשה, בתחום תפקידיו של השר שנשאל.
השאלה (שאילתה) מוגשת ליושב ראש הכנסת.
את השאילתה מעביר יושב ראש הכנסת לשר שאליו היא מופנית. תשובת השר ניתנת במליאת הכנסת בישיבה מיוחדת, המוקדשת למתן תשובות של שרים לשאילתות.
לאחר שניתנת תשובת השר, רשאי חבר הכנסת לשאול בעל פה שאלה קצרה אחת נוספת הנוגעת לתשובה.
הצעת אי אמון
לפי עקרון עליונותה של הכנסת כבית הנבחרים וכבית המחוקקים של מדינת ישראל, הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת. הצעת אי אמון היא אמצעי פיקוח וביקורת על הממשלה והיא מוגשת כהצעה דחופה לסדר היום. אם היא זוכה לרוב הנדרש, פירושה - הפלת הממשלה.
פיקוח באמצעות ועדות הכנסת
ועדות הכנסת משמשות אמצעי בידיה של הכנסת לפקח על הממשלה. כל ועדה רשאית, בתחום הנושאים שבהם היא עוסקת, לדרוש מכל שר מידע והסברים. כמו כן, ועדות הכנסת יוזמות דיונים בנושאים בעלי חשיבות ציבורית - ובמרכזם של דיונים אלה מדיניות הממשלה עשויה לעמוד לביקורת.
דוגמה לשאילתה:
שאילתה של חבר כנסת לשר הבינוי והשיכון"
לפי הפרסום בעיתון, קיימת סבירות גבוהה לרעידת אדמה חזקה בישראל. ברצוני לשאול:
1. האם קיימת היערכות מתאימה כדי למנוע אסון ולמצוא פתרונות דיור לאלפי תושבים המתגוררים בבניינים שעמידותם אינה מספקת?
2. איזו רשות אחראית על הטיפול בנושא, ומהו מנגנון האכיפה של תקן הבנייה הקיים?
שאלות:
1. כיצד מהווה השאילתה אמצעי פיקוח וביקורת של הכנסת על פעולות הממשלה?
2. מדוע נחשבת הצעת אי אמון לאמצעי פיקוח חשוב ביותר?
3. מדוע לדעתכם הפיקוח על הממשלה עשוי להיות יעיל בוועדות הכנסת יותר מאשר במליאת הכנסת?
*189*
פיקוח וביקורת באמצעות תקציב המדינה
תקציב המדינה נקבע במסגרת של חוק המגדיר את מדיניותה הכלכלית של הממשלה ומסדיר את הסכומים המוקצבים לכל אחד ממשרדי הממשלה, על מנת שיוכלו לבצע את תפקידיהם. הטיפול בהצעת חוק תקציב המדינה, עד לאישורו של חוק תקציב המדינה, נותן בידי הכנסת כלי לביקורת ולפיקוח על מדיניותה של הממשלה ועל סדר הקדימויות שלה בכל תחומי החיים של מדינת ישראל.
לאחר אישור חוק תקציב המדינה אין לחרוג ממסגרתו, אלא אם כן אישרה הכנסת או ועדת הכספים שינוי בפרט זה או אחר של התקציב. כלומר, הבקרה הפרלמנטרית על הביצוע החוקי והתקין של התקציב נותנת בידי הכנסת אמצעי פיקוח על הממשלה, במשך כל השנה.
כינוס מיוחד של הכנסת
בתקופת פגרת הכנסת, רשאים שלושים חברי כנסת לדרוש כינוס מיוחד של הכנסת בנושאים הדורשים דיון דחוף.
ועדת חקירה פרלמנטרית
לצורך בירור נושא בעל חשיבות ציבורית רשאית הכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית.
בעניין זה קובע חוק יסוד: הכנסת, כי "הכנסת רשאית למנות ועדות חקירה, אם על ידי הסמכת אחת הוועדות הקבועות ואם על ידי בחירת ועדה מבין חבריה, כדי לחקור דברים שהכנסת קבעה. סמכויותיה ותפקידיה של ועדת חקירה ייקבעו על ידי הכנסת. בכל ועדת חקירה יהיו גם נציגים של סיעות שאינן משתתפות בממשלה, לפי יחסי הכוחות של הסיעות בכנסת".
עד כה מיעטה הכנסת להשתמש בסמכות זו. רק ב- 1988 החליטה הכנסת לראשונה לכונן ועדת חקירה בנושא תאונות הדרכים במדינת ישראל. בשנת 1994 הוקמה על ידי הכנסת ועדת חקירה שנייה כדי לחקור את מצבם של הבדווים בנגב.
שאלות:
1. מהי החשיבות המיוחדת בפיקוח ובביקורת של הכנסת על הממשלה באמצעות תקציב המדינה?
2. מדוע תקציב המדינה נקבע לדעתכם במסגרת של חוק?
3. באילו נסיבות או מקרים עשויים חברי כנסת ליזום כינוס מיוחד של הכנסת?
4. כיצד מהווה ועדת חקירה פרלמנטרית אמצעי ביקורת ופיקוח על הממשלה?
5. האם לדעתכם מצוי כיום נושא שהייתם ממליצים כי תוקם ועדת חקירה לצורך בירור? נמקו.
*190*
מיהו חבר כנסת טוב?
חבר הכנסת מבטא, משקף ומייצג קטע של הרבדים המרכיבים את העם. מעמדו כאיש ציבור נקבע על פי שני קני מידה: (א) מידת הנאמנות לשולחיו; (ב) מידת העדפתו את האינטרסים הלאומיים העליונים על פני אינטרסים אחרים.
חבר כנסת טוב הוא זה המשרת את ציבור בוחריו במסירות ומתוך אחריות, פועל לטובת המדינה לפי מצפונו, אינו מסתפק במעשיו ושואף תדיר להוסיף ולהיטיב לעשות.
מעמדו הסגולי של חבר הכנסת בין שאר חבריו נקבע על פי מתכון נרחב: היקף ומידת מודעותו ורגישותו לנושאים שונים, וכישרונו לתת לכך ביטוי משכנע בכנסת - על פי התגלמות אישיותו הציבורית, שלמעשה צריכה לשקף את הציבור שאותו הוא מייצג; ועל פי יוזמתו, כושר פעולתו, התמדתו בעבודה ואמינותו כלפי הציבור בהתבטאויותיו ובמעשיו.
חבר הכנסת נבחר כמועמד של מפלגתו על יסוד מצעה. הוא חייב לה נאמנות, אך הוא אינו כפוף לה ככפיפותו של חייל למפקדו. אין חבר הכנסת מצווה לנהות אחר מפלגתו נהייה עיוורת, צייתנית, כאילו לפי פקודה. הוא זכאי לערער על עמדות שונות שמפלגתו נוקטת, להביע את דעותיו האישיות ולנסות לשכנע את מוסדות המפלגה לקבל את עמדתו.
טוב הדבר כאשר חבר הכנסת נוהג בדרך ארץ ומקיים מגע הדוק ומתמיד עם הציבור הרחב באמצעות הכלים המרובים העומדים לרשותו: החל ממגע אישי בפגישות ואספות ציבוריות וכלה בהופעה מעל גלי האתר ועל מסך הטלוויזיה. עליו לחוש לעזרת הפרט בהתכתבות מזורזת וענפה, בסיורים ובאמצעות העיתונות, ולהגשים את הכלל: "ואהבת לרעך כמוך". עליו לתמוך בנזקקים לסעד ציבורי, לפעול כאילו היה הוא עצמו במקומו של האזרח הנאבק במנגנונים המסורבלים.
בהיותו חשוף לראווה בבניין של זכוכית - הרי שכל מעשיו בכל ימות השנה גלויים ונתונים לבחינה. טוב הדבר כאשר חבר הכנסת מתמיד לשמור על הערכים אשר להם הוא מקדיש את חייו. עליו להגן עליהם במקרה שיש צורך בכך. בעשותו זאת אל ישכח שאסור לו להיכנע ללחצים, ועליו לפעול לפי הכרתו.
(מתוך: ח"כ יוסף תמיר, "חבר הכנסת, זכויותיו וחובותיו", בקובץ: הכנסת ליום כינונה, ירושלים, תשל"ב)
שאלה:
הסיקו מן הקטע: מהן התכונות הנדרשות לתפקוד יעיל של חבר כנסת? הוסיפו תכונות נדרשות לפי בחירתכם.
חסינות חברי הכנסת
כדי שחברי הכנסת יוכלו למלא את תפקידיהם בחופשיות, ללא חשש מפני לחצים, הטרדות, התנכלויות ותביעות משפטיות, ניתנת לחברי הכנסת "חסינות", כלומר - מערכת של הגנות מפני חיפוש, מעצר, חקירה והעמדה לדין.
המילה "חסינות" באה לתאר מצב שבו חברי הכנסת מקבלים מעמד מיוחד מבחינה משפטית. לפיכך, הענקת חסינות מהווה חריגה מעקרון השוויון של אזרחי המדינה במשטר דמוקרטי. מכיוון שמדובר בחריגה מעקרון השוויון, השאלה היא אם יש לכך סיבות ראויות. ואכן, החסינות באה לאפשר לנבחרי העם למלא את תפקידם כהלכה וללא חשש, ולהגן עליהם מפני כוחה של הממשלה ומפני ניסיונות של גורמים שונים להגביל את פעילותם בעת מילוי תפקידם; היא ניתנת כדי לאפשר להם לייצג כראוי את בוחריהם. ברור שהחסינות לחברי הכנסת לא נועדה להגן עליהם מפני ביצוע עברות פליליות.
*191*
פעילות מסכמת
מידע עדכני על עבודתם ועל פעילותם של הכנסת וחבריה אפשר למצוא בדיווחים באמצעי התקשורת.
עקבו אחר הכתוב בעיתונים והביאו דיווחים שמסקרים את עבודתם ואת פעילותם של הכנסת וחבריה, בכנסת ומחוצה לה.
הדוגמה מן העיתונות | איזה תפקיד מתפקידי הכנסת מתבטא הלכה למעשה בדוגמה? |
א. -- | -- |
ב. -- | -- |
ג. -- | -- |
ד. -- | -- |
ה. -- | -- |
מה למדנו?
- הכנסת היא בית הנבחרים ובית המחוקקים (הרשות המחוקקת) של מדינת ישראל.
- לכנסת מעמד מרכזי ועליון במערכת השלטון במדינת ישראל. מעמד זה מתבטא במכלול של סמכויות ותפקידים: חקיקה, אישור הקמת ממשלה חדשה בישראל, בחירת נשיא המדינה, בחירת מבקר המדינה, פיקוח וביקורת על הממשלה, השתתפות בבחירת שופטים.
- הסיעות בכנסת מתחלקות לסיעות התומכות בממשלה - סיעות הקואליציה, ולסיעות המתנגדות לממשלה - סיעות האופוזיציה.
- תהליך החקיקה בכנסת הוא תהליך רב-שלבי ארוך, שראשיתו בהצעת חוק, והמשכו בדיונים והצבעות ("קריאות").
*192*
- הכנסת היא בית הנבחרים של המדינה, והיא בעלת הסמכות הנרחבת ביותר לפקח על הממשלה. הפיקוח והביקורת של הכנסת על הממשלה מתבצעים בדרכים שונות, כמו: הצעה לסדר היום, שאילתה, הצעת אי אמון, אישור תקציב המדינה ופיקוח על ביצועו, ועדת חקירה פרלמנטרית.
- לחברי הכנסת ניתנת "חסינות" - מערכת של הגנות מפני חיפוש, מעצר, חקירה והעמדה לדין - כדי שיוכלו למלא את תפקידיהם בחופשיות.
*193*
*193*
חוק יסוד: הממשלה קובע כי "הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה". סעיף זה מוצא את השלמתו בסעיף הקובע כי "הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת".
הממשלה כרשות מבצעת אחראית על קביעת מדיניות בכל תחומי החיים במדינה. מצד אחד, הממשלה פועלת כגוף משותף המתכנס לישיבות קבועות ומחליט בענייני מדיניות וביצוע. מצד אחר, כל אחד מן השרים בממשלה אחראי על תחום מוגדר (משרד ממשלתי), ולרשותו מנגנון ממשלתי שתפקידו לבצע את המדיניות הממשלתית.
הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת; המשטר במדינת ישראל הוא משטר דמוקרטי-פרלמנטרי, משטר שבו הפרלמנט - הכנסת - הוא בעל מעמד עליון על כל מוסדות המדינה ובמיוחד על הממשלה האחראית בפניו וזקוקה לאמונו. הכנסת בהצבעת אמון מכוננת את הממשלה.
הפרק מציג את תהליך הקמתה של ממשלה חדשה בישראל ואת התפקיד שיש לכנסת ולנשיא המדינה בתהליך זה. הפרק גם מציג את ראשי הממשלה שכיהנו עד היום, את ההרכב והמבנה התפקודי של הממשלה ומתאר בהמשך את תפקידיהם של משרדי הממשלה הקבועים. במסגרת הפרק יובהר עיקרון מרכזי בעבודת הממשלה בישראל וביחסיה עם הכנסת - עקרון האחריות של הממשלה (המשותפת והמיניסטריאלית). בחלקיו השונים של הפרק יודגש תפקידו ומעמדו המיוחד של ראש הממשלה.
תהליך הרכבת הממשלה
נשיא המדינה אחראי לפתוח בהליכים להרכבת ממשלה חדשה, והוא נוהג כך במקרים הבאים: עם היבחרותה של כנסת חדשה בישראל; עם התפטרותה של הממשלה; עם התפטרות ראש הממשלה או פטירתו; כאשר יש הבעת אי אמון של הכנסת בממשלה.
בנסיבות אלה, כפי שקובע החוק: "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי סיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת".
שלביו הבאים של התהליך כפי שפורטו בחוק הם כדלקמן:
*194*
תקופות להרכבת ממשלה
8. לחבר כנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף 7 נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים; הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים.
הטלת התפקיד מחדש
9. (א) עברה התקופה לפי סעיף 8 וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא המדינה שהרכיב ממשלה, או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי סעיף 13 (ד), יטיל הנשיא את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר אחר של הכנסת שהודיע לנשיא שהוא מוכן לקבל את התפקיד או יודיע ליושב ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה...
(ב) לפני שיטיל את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף זה, או לפני שיודיע ליושב ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, רשאי הנשיא לחזור ולהתייעץ עם נציגי סיעות בכנסת.
(ג) לחבר הכנסת שהתפקיד להרכיב ממשלה הוטל עליו לפי סעיף זה, נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים.
הטלת התפקיד לפי בקשת רוב חברי הכנסת
10 (א) הודיע נשיא המדינה ליושב ראש הכנסת, לפי סעיף 9 (א), שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, או שהטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת לפי אותו סעיף וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא בתוך 28 ימים שהרכיב ממשלה או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי סעיף 13 (ד), רשאים רוב חברי הכנסת לבקש מנשיא המדינה, בכתב, להטיל את התפקיד על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב, והכול בתוך 21 ימים מיום הודעת הנשיא, או מהיום שבו עברה התקופה לפי סעיף 9 (ג), או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי העניין.
(ב) הוגשה לנשיא בקשה כאמור בסעיף קטן (א), יטיל הנשיא, בתוך יומיים, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצוין בבקשה.
(ג) לחבר הכנסת שהתפקיד להרכיב ממשלה הוטל עליו לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 14 ימים.
בתקופת הרכבת הממשלה, המועמד לראשות הממשלה צריך להשלים את המשא ומתן עם המפלגות המועמדות להצטרף לקואליציה בראשותו, ולקבוע את חלוקת התיקים בין נציגי המפלגות. עם השלמת הרכבת הממשלה, ראש הממשלה המיועד מתייצב לפני הכנסת, מציג את שרי ממשלתו ומודיע על חלוקת התפקידים ביניהם ועל קווי היסוד של מדיניות הממשלה, ומבקש מהכנסת לאשר את הרכב הממשלה המוצע. החוק קובע ש"הממשלה תיכון, משהביעה לה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם".
*195*
קווי היסוד של מדיניות הממשלה הם מכלול של עקרונות, מטרות ותכניות הפעולה שהממשלה מתכוונת לממש בתקופת כהונתה.
קווי היסוד הללו של מדיניות הממשלה אינם דבר מחייב, שהממשלה אינה רשאית לסטות מהם כל עוד היא מכהנת. מדובר, למעשה, בתפיסה של מדיניותה הרצויה של הממשלה בתחומי החיים השונים של המדינה. בעקבות שינויים בנסיבות ובתנאים שבהם נתונה מדינת ישראל עלולה הממשלה לסטות מקווי היסוד הללו, במידה כזו או אחרת.
לאחר שהכנסת מאשרת בהצבעתה את הרכב הממשלה החדשה, קוראים ראש הממשלה ושריו את הצהרת האמונים:
"אני )שם) מתחייב כראש הממשלה/כשר בממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי ולקיים את החלטות הכנסת."
שאלות:
1. מהו לדעתכם השלב החשוב ביותר בתהליך הרכבת הממשלה?
2. מה ניתן ללמוד מתהליך הרכבת הממשלה על עקרון שלטון העם?
בתמונה: ממשלת נתניהו לאחר הבחירות ב-2009
לאחר שמושבעת ממשלה חדשה בכנסת, נהוג להציגה לפני נשיא המדינה ולהנציחה בתמונה קבוצתית. בתמונה שלפנינו ממשלתו של בנימין נתניהו עם נשיא המדינה שמעון פרס. ממשלתו של בנימין נתניהו הוקמה בעקבות הבחירות שנערכו בפברואר 2009.
*196*
ראשי הממשלה בישראל, 1948-2009
דוד בן גוריון (1948-1953), (1955-1963)
משה שרת (1954-1955)
לוי אשכול (1963-1969)
גולדה מאיר (1969-1974)
תמונות של ראשי הממשלה בישראל
יצחק רבין (1974-1977), (1992-1995)
מנחם בגין (1977-1983)
יצחק שמיר (1983-1984), (1986-1992)
שמעון פרס (1984-1986), (1995-1996)
תמונות של ראשי הממשלה בישראל
בנימין נתניהו (1996-1999), (-2009)
אהוד ברק (1999-2001)
אריאל שרון (2001-2006)
אהוד אולמרט (2006-2009)
תמונות של ראשי הממשלה בישראל
שאלה:
סכמו בקצרה את מהלך חייו ופועלו של כל אחד מראשי הממשלה שכיהנו במדינת ישראל. היעזרו באנציקלופדיות, בספרי עזר ובאתרי מידע באינטרנט.
*197*
תרשים הרכב הממשלה
הרכב הממשלה
ראש הממשלה
ראש הממשלה ניצב בראש הרשות המבצעת במדינה ובתוקף מעמד זה מרוכזת בידיו עוצמה שלטונית אשר אינה מצויה בידי אדם או גוף אחר במדינה.
בין מכלול תפקידיו וסמכויותיו של ראש הממשלה:
א. עמידה בראש הממשלה: ראש הממשלה מייצג את הממשלה ואת המדינה כלפי פנים וכלפי חוץ.
ב. ניהול ישיבות הממשלה: ראש הממשלה קובע את סדר יומה של הממשלה והוא יושב הראש בישיבותיה; מסכם את ישיבות הממשלה ומנחה את מזכיר הממשלה בפרסום עניינים הנוגעים לדיוני הממשלה ולהחלטותיה.
ג. פיקוח על עבודתן של ועדות השרים.
ד. מילוי תפקיד ראש ועדת השרים לענייני ביטחון.
ה. חתימה על חוקי הכנסת (נוסף על חתימת נשיא המדינה והשר הממונה על ביצוע החוק).
ו. לראש הממשלה השפעה ניכרת בתחום המינויים העיקריים, המחייבים את אישור הממשלה (כמו מינוי נגיד בנק ישראל, היועץ המשפטי לממשלה, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד).
ז. אחראי על שרי הממשלה בתפקידיהם השונים.
ח. ראש הממשלה רשאי להעביר שר מכהונתו לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן ולאחר שהודיע לשר על העברה מכהונתו.
ט. בסמכותו לפזר את הכנסת באישור נשיא המדינה, ובכך להביא לעריכת בחירות חדשות.
*198*
השרים
השרים מכהנים כחברי הממשלה, והם מופקדים בדרך כלל על משרדים ממשלתיים. אך בממשלה ממונים ומכהנים גם "שרים בלי תיק", שהם חברי ממשלה מן המניין ואינם ממונים על משרד ממשלתי, אך מוטלים עליהם תפקידים שונים, קבועים או זמניים.
שרים אינם חייבים להיות חברי כנסת. שרים שאינם חברי כנסת יכולים להשתתף בדיוני הכנסת, אך לא להשתתף בהצבעות בכנסת.
סגני שרים
שר הממונה על משרד ממשלתי רשאי למנות סגן שר. סגן שר פועל בכנסת או במשרד הממשלתי במסגרת העניינים והסמכויות שהוקצו לו על ידי השר.
סגני שרים חייבים להיות חברי כנסת.
ועדות שרים
אחת מדרכי פעולתה של הממשלה בקבלת הכרעות פוליטיות היא מינוי ועדות שרים - קבועות, זמניות או לעניינים מסוימים.
תקנון הממשלה מפרט את רשימת ועדות השרים הקבועות: ועדת השרים לענייני ביטחון, ועדת השרים לענייני כלכלה, ועדת השרים לענייני חקיקה, ועדת השרים לענייני פנים ואיכות הסביבה, ועדת השרים לענייני חברה ורווחה, ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים, ועדת השרים לאכיפת החוק, השרים לקביעת ייעודם של עיזבונות לטובת המדינה, ועדת השרים לענייני מינויים לשירות החוץ, ועדת השרים למתן היתר לפרסומים, ועדת השרים לתכנון כלכלי, ועדת השרים למדע וטכנולוגיה.
איור לדיון
שאלות
- הציעו כותרת לקריקטורה.
- כיצד מתארת הקריקטורה את עבודתה של הממשלה?
- מהי גישתו של הצייר ביחס לתפקידו של ראש הממשלה?
*199*
בתמונה: אולם הישיבות בממשלה
אולם הישיבות של ממשלת ישראל. הממשלה היא גוף משותף המתכנס לישיבות קבועות ומכריע בענייני מדיניות וביצועה.
מזכירות הממשלה
לעבודתה של הממשלה וייעול עבודתה מסייעת מזכירות הממשלה. גוף מנהלי זה אחראי בנושאים הבאים: מתן שירותי מזכירות לממשלה ולוועדותיה, רישום פרוטוקולים, העברת החלטות הממשלה וועדותיה לגורמי הביצוע בדרגי הממשלה השונים, מעקב אחר ביצוע החלטות הממשלה, פרסום הודעות מטעם הממשלה וקיום קשר בין הממשלה לבין הכנסת ורשויות המדינה האחרות.
ממשלה צרה וממשלה רחבה
הפיצול המפלגתי בישראל מונע מצב שבו סיעה יחידה מקבלת רוב מוחלט בכנסת. משום כך, כל הממשלות בישראל מאז הקמתה היו ממשלות קואליציוניות, כלומר ממשלות המושתתות על שותפויות בין מספר סיעות, שיש להן יחד רוב בכנסת.
הקואליציה מושתתת על הסכם או על חוזה בין המפלגות המרכיבות את הממשלה. ההסכם הקואליציוני אינו הסכם בעל תוקף משפטי, אלא הסכם בעל תוקף פוליטי בלבד.
ממשלה המורכבת משותפות של מפלגה אחת גדולה עם מספר מפלגות בינוניות וקטנות ומתבססת על רוב קטן בכנסת נקראת ממשלה צרה.
ממשלה המורכבת משותפות של מפלגה אחת גדולה עם מספר רב יותר של מפלגות בינוניות וקטנות, ומתבססת על רוב גדול יותר (יחסית) בכנסת נקראת ממשלה רחבה.
ממשלה המורכבת משותפות של כל המפלגות הגדולות, שאליה היא מצרפת כמה מפלגות קטנות יותר, ונשענת לפיכך על קואליציה רחבה ביותר, נקראת "ממשלת אחדות לאומית".
שאלה:
בררו: אילו מפלגות מרכיבות כיום את הממשלה? האם הממשלה המכהנת היא ממשלה צרה, ממשלה רחבה או ממשלת אחדות לאומית?
*200*
אחריות הממשלה
אחריות משותפת
לפי חוק יסוד: הממשלה, "הממשלה אחראית בפני הכנסת אחריות משותפת." אחריות משותפת של הממשלה כלפי הכנסת היא אחד העקרונות המרכזיים במשטר הפרלמנטרי של מדינת ישראל.
האחריות המשותפת פירושה שהממשלה כגוף נושאת באחריות למעשיו ולמחדליו של כל אחד מחבריה, וכן כל אחד מהם נושא באחריות למעשיה של הממשלה. כך, למשל, אם אישרה הממשלה מדיניות מסוימת, כל שר חייב באחריות כלפי אותה מדיניות, ואם הוא רוצה לחדול מאחריותו, עליו להתפטר מן הממשלה.
באחריות המשותפת כלולה גם ההתחייבות של סיעות הכנסת, השותפות בקואליציה הממשלתית, לתמוך בהחלטות הממשלה ולהצביע בכנסת על פי המשמעת הקואליציונית. מצב כזה מתחייב לנוכח העובדה שהממשלה מורכבת מנציגי מפלגות שונות ומנוגדות, וכושרה לעמוד במשימותיה ולבצע את החלטותיה מותנים בתמיכה קואליציונית בכנסת.
אחריות מיניסטריאלית
האחריות המיניסטריאלית פירושה שכל שר אחראי בפני הכנסת ובפני הממשלה לכל הפעולות של משרדו ושל סגל עובדיו.
האחריות המיניסטריאלית של שרים מחייבת אותם:
א. לדווח בכנסת על פעולות משרדם ולהשיב על שאילתות ועל הצעות לסדר היום הנוגעות לפעולות משרדם.
ב. להיות אחראים בפני ראש הממשלה לתפקידים שהם ממונים עליהם. ראש הממשלה רשאי להעביר שר או שרה מכהונתם, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו. ומכאן שלראש הממשלה שליטה פוליטית ותפקודיה על השרים.
שאלות:
1. על איזה עיקרון דמוקרטי מבוססת האחריות של הממשלה (המשותפת והמיניסטריאלית)?
2 .עיינו במקרה שלפניכם: פקיד שעבד באחד ממשרדי הממשלה גנב כסף מקופת המשרד. כאשר התגלתה הגנבה, דרש אחד מחברי הכנסת שהשר הממונה על משרד זה יסביר לכנסת כיצד התאפשר הדבר. הוא גם טען כי השר צריך להתפטר בעקבות המקרה.
א. איזה סוג עברה ביצע הפקיד?
ב. בשם איזו אחריות דורש חבר הכנסת שהשר יתפטר? האם הנכם מסכימים לדרישה שהשר יתפטר? נמקו.
3. העריכו: האם אפשר לקבל את טיעונם של שר או שרה, כי אינם אחראים למחדל אבטחת מידע שהתגלה במשרדם, כיוון שהמחדל נעשה ללא ידיעתם ומעורבותם? נמקו.
*201*
משרדי הממשלה הקבועים
משרד ראש הממשלה
מסייע לפעילות ראש הממשלה ומתאם פעולות בין-משרדיות, בתחומים שונים, לפי החלטות הממשלה. כן מטפל משרד ראש הממשלה בכמה מישורי פעולה ממלכתיים, כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לשכת העיתונות הממשלתית, הוועדה לאנרגיה אטומית ונציבות שירות המדינה.
משרד הביטחון
מופקד על מערכת הביטחון, הכוללת את המערכת הצבאית שבה נכלל בעיקר צה"ל, והמערכת האזרחית שבה נכללים מוסדות ותעשיות כמו התעשייה הצבאית, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה והתעשייה האווירית.
משרד החוץ
מופקד על גיבוש מדיניות החוץ של מדינת ישראל ועל ביצועה. הוא מייצג את המדינה בפני ממשלות זרות ובארגונים בין-לאומיים, מסביר את עמדותיה ואת בעיותיה ברחבי העולם, פועל לקידום קשריה של מדינת ישראל עם מדינות העולם, פועל לטיפוח הקשרים עם קהילות יהודיות בתפוצות ושומר על זכויותיהם של אזרחים ישראלים השוהים בחו"ל.
משרד הפנים
אחראי לכל ענייני הרשויות המקומיות, מטפל בתכניות של בניין ערים, ההתפרסות הפיזית של הפיתוח האזורי, הענקת אשרות עולה, אשרות כניסה למדינת ישראל, הענקת אזרחות, הנפקת תעודות זהות ודרכונים וניהול מרשם התושבים.
המשרד לענייני גימלאים
עוסק בגיבוש ובתכנון המדיניות הממשלתית לאוכלוסיית הגימלאים בישראל ובמתן שירותים שונים בתחומי הבריאות, השיכון, התרבות והביטחון האישי.
משרד האוצר
אחראי לתכנון המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל וביצועה. הוא מכין את תקציב המדינה ואחראי על ביצוע התקציב המאושר. הוא גם אחראי על הכנסות המדינה, גביית מסים, פיקוח על שוק ההון והחברות הממשלתיות ופועל לקידום ההשקעות במדינה וקידום הקשרים הכלכליים עם ארצות חוץ.
משרד החינוך
אחראי על כל מוסדות הלימוד והחינוך לילד, לנוער ולמבוגר, ועוסק בתכנון ובביצוע מדיניות פדגוגית בכל הנוגע לתכניות לימודים, חינוך ערכי, הכשרת כוח אדם בהוראה ועוד.
משרד התרבות והספורט
אחראי על פעילות התרבות, המדע והספורט ועל התוויית מדיניות לפיתוח ולקידום תרבות, מדע וספורט.
משרד המדע והטכנולוגיה
אחראי על קידום תשתיות המדע והטכנולוגיה בישראל, פיתוח קשרי מדע ומחקר, וקידום פיתוחים מדעיים וטכנולוגיים.
משרד התחבורה
אחראי לתשתית התחבורתית וקיום שירותי התחבורה במדינת ישראל - בים, באוויר וביבשה, ולקידום רמת הבטיחות בתנועה.
משרד הרווחה והשירותים החברתיים
אחראי על מערכת שירותי הרווחה והביטחון הסוציאלי הניתנים באמצעות הרשויות המקומיות והמוסד לביטוח לאומי.
*202*
משרד המשפטים
אחראי על הטיפול בנושאי חקיקה והמערכת המשפטית, וכן על תחומי הניהול והרישום של זכויות קניינות והפיקוח עליהן (כמו: חברות, פטנטים, זכויות יוצרים, מקרקעין).
המשרד לביטחון פנים
מופקד על משטרת ישראל ועל שירות בתי הסוהר, ובתחומי האחריות של שני זרועות אלה הוא אחראי לעיצוב מדיניות, תכנון ארגוני והקצאת משאבים.
המשרד להגנת הסביבה
עוסק בעיצוב מדיניות בנושאים סביבתיים, קידום המחקר על מצב איכות הסביבה, פיתוח שמורות טבע, שיקום שמורות שנפגעו, פיקוח על פעולות של הגנת הסביבה ומניעת מפגעים.
משרד החקלאות ופיתוח הכפר
אחראי על המגזר החקלאי, משק המים, החי והצומח, פעילות התיישבותית, השירותים הווטרינריים ושימור הקרקע.
משרד הבינוי והשיכון
אחראי לענף הבנייה בישראל בכלל, ולבנייה למגורים בפרט, ולהפעלתה של מדיניות בנייה המכוונת להשגת יעדים לאומיים: מדיניות סיוע לדיור לקבוצות אוכלוסייה שונות, קידום שיטות בנייה ושיקום שכונות.
משרד התשתיות הלאומיות
מרכז את פעילות הממשלה בנושאי אנרגיה ותשתית, ניהול ענייני הדלק ומשק החשמל, והעבודות הציבוריות.
המשרד לקליטת העלייה
אחראי לקליטתם הכלכלית, התעסוקתית, החברתית והתרבותית של עולים.
משרד התיירות
אחראי לפיתוח התיירות כמכשיר כלכלי, ולפיתוח תשתית תיירותית ומפעלי תיירות למדינת ישראל.
משרד הבריאות
אחראי על שירותי הבריאות במדינה לסוגיהם, הכשרת כוח אדם בתחומי הרפואה ובריאות הציבור, מתן רישיונות לבעלי מקצועות רפואה, ופיקוח בתחומי הרוקחות.
משרד התקשורת
אחראי לתקשורת הקווית והאלחוטית במדינת ישראל, לדואר, בנק הדואר והשירות הבולאי.
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת)
מופקד על פיתוח ועידוד התעשייה, המסחר והתעסוקה, פיתוח סחר החוץ של ישראל וסחר פנים, פיקוח על מחירי המצרכים והשירותים, פיקוח על האספקה הסדירה של מצרכים במשק והגנה על האינטרסים של הצרכנים, פיתוח הון אנושי.
המשרד לשירותי דת
מופקד על השירותים הדתיים שהממשלה מספקת לחלקי האוכלוסייה השונים ולדתות השונות בתוכה. עיקר פעילותו של המשרד היא בענייני הדת היהודית.
המשרד לפיתוח הנגב והגליל
אחראי לקידום פיתוח הנגב והגליל, בד בבד עם קידום הפיתוח האזורי וחיזוק היחסים הכלכליים בין ישראל לשכנותיה.
*203*
שאלה
א. אפשר לסווג את משרדי הממשלה לארבעה סוגים: מדיניים-ביטחוניים, מנהליים, כלכליים וחברתיים. מיינו את משרדי הממשלה על פי סיווג זה (משרד יכול להתאים ליותר מ"סוג" אחר). נמקו את סיווגכם.
משרדים מדיניים - ביטחוניים | משרדים מנהליים | משרדים כלכליים | משרדים חברתיים |
-- | -- | -- | -- |
-- | -- | -- | -- |
-- | -- | -- | -- |
-- | -- | -- | -- |
-- | -- | -- | -- |
ב. לפניכם רשימת מקרים. עיינו ברשימה והסבירו איזה משרד ממשלתי אמור לטפל בכל מקרה: תאונות דרכים, בטיחות בטיסות הפנים, התרוקנות מלאי התרופות בבתי החולים, התפלת מי ים, שביתת עובדי המוסד לביטוח לאומי, אבטלה במשק, ליקויים באבטחת בתי ספר, הרחבת הקשרים הכלכליים עם מדינות אחרות, פיתוח מקורות אנרגיה חדשים.
פעילויות
1. מהן התכונות הנדרשות לתפקיד ראש הממשלה?
לפניכם רשימת תכונות. דרגו את התכונות לפי סדר חשיבותן: ממספר 1 - התכונה החשובה ביותר, ועד מספר 17 - התכונה בעלת החשיבות הפחותה ביותר. נמקו את בחירתכם ביחס לחמש התכונות החשובות ביותר.
- חברותי ומתחשב
- בעל יכולת לעבוד בצוות
- כריזמטי, בעל אישיות מלהיבה וסוחפת, מתחבב בקלות
- בעל תפיסה חברתית, כלכלית, מדינית וביטחונית ברורה ומוגדרת
- סובלני
- משכיל
- אינטליגנטי
- תקיף, החלטי ונחוש, אינו נכנע ללחצים ולהלכי רוח
- מציאותי, מכיר במציאות ובמגבלותיה
- סבלני
- תכליתי, דבק בהשגת יעדים
- שקול וזהיר, נוטה לבחון בזהירות את החלטותיו ואת צעדיו
- גמיש, מוכן לשנות ולהתאים את הרגליו ואת החלטותיו
*204*
- בעל תכניות מוגדרות בתחומי החיים השונים של המדינה
- בעל כושר ארגון וביצוע
- רגיש למצוקות חברתיות
- אמין
השוו בין תשובותיכם לבין תשובות חבריכם.
אילו מסקנות עולות מן ההשוואה?
2. לקטו קטעי עיתונות המתארים פעילויות של משרדי הממשלה השונים.
עיינו, סכמו והסיקו, בהתייחס לכל קטע עיתונות:
המשרד | איזו פעולה התבצעה? | מה אפשר ללמוד מן הדוגמה על תחומי האחריות של הממשלה? |
-- | -- | -- |
-- | -- | -- |
-- | -- | -- |
מה למדנו?
- הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה.
- הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת.
- נשיא המדינה הוא האחראי לפתוח בהליכים להרכבת ממשלה חדשה בישראל: "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי סיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת".
- מצד אחד, הממשלה פועלת כגוף משותף המתכנס לישיבות קבועות ומחליט בענייני המדינה, ומצד אחר כל אחד מן השרים בממשלה אחראי על תחום מוגדר (משרד ממשלתי).
- עיקרון חשוב ביחס לפעילותה של הממשלה בישראל הוא עקרון האחריות. לממשלה "אחריות משותפת" כלפי הכנסת, שפירושה שהממשלה כגוף נושאת באחריות למעשיו ולמחדליו של כל אחד מחבריה, וכל אחד מהם נושא באחריות למעשיה של הממשלה. כמו כן, לכל שר יש "אחריות מיניסטריאלית" שפירושה שכל שר אחראי בפני הכנסת ובפני הממשלה לכל הפעולות של משרדו.
- משרדי הממשלה נחלקים לסוגים שונים: משרדים מדיניים-ביטחוניים, משרדים מנהליים, משרדים כלכליים, משרדים חברתיים.
*205*
*205*
השלטון המקומי בישראל פועל, כמקובל במקומות אחרים בעולם, באמצעות הרשויות המקומיות לסוגיהן והוא אחראי לניהולם של האזורים השונים בתחום הצרכים והעניינים המקומיים והשוטפים של האוכלוסייה המקומית.
השלטון המקומי בישראל מהווה גוף נבחר: הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות והוא אחת הזירות החשובות של החיים הפוליטיים במדינה, נוסף על תפקידיו העיקריים במתן שירותים מקומיים שונים לאוכלוסייה. בישראל, לשלטון המקומי מקום מרכזי במערכת הייצוג הנהוגה בשיטה הדמוקרטית. בהיעדר ייצוג אזורי ממשי בכנסת (עקב שיטת הבחירות), משמשים ראשי הרשויות המקומיות נציגים מובהקים של האוכלוסייה בפני הממשלה, ומהווים קבוצת לחץ בנושאים של חלוקת מוקדי הכלכלה, המסחר והתיעוש.
הפרק שלפנינו מציג את צורות השלטון המקומי בישראל, ומתאר את התפקידים והשירותים שהן אחראיות להם. הפרק מציג את המבנה הארגוני של רשות מקומית בישראל ומדגים באמצעות מבנה זה את תחומי הפעולה וסוגי השירותים שהיא מעניקה. בסופו, סוקר הפרק את שיטת הבחירות הנהוגה ברשויות המקומיות, כחלק מהמשטר הדמוקרטי המתקיים בישראל, הכולל גם שלטון מקומי נבחר.
צורות השלטון המקומי
עירייה, מועצה מקומית, מועצה אזורית
הרשויות המקומיות בישראל כוללות שלושה סוגים: עירייה, מועצה מקומית, מועצה אזורית.
עירייה - היא רשות מקומית גדולה, בעלת מעמד מכובד ביותר וסמכויות נרחבות ביותר.
מועצה מקומית - היא רשות מקומית קטנה יותר מעירייה.
מועצה אזורית - היא רשות מקומית המקיפה בתחומה כמה יישובים כפריים. יישובים אלה - קיבוצים, מושבים או יישובים קהילתיים - קטנים מכדי שיוכל כל אחד מהם לספק לעצמו את כל הצרכים שהוא זקוק להם.
במדינת ישראל קיימות 63 עיריות, מהן 54 יהודיות ו- 9 ערביות ודרוזיות; 149 מועצות מקומיות, מהן 77 יהודיות ו- 72 ערביות, דרוזיות וצ'רקסיות; ו- 53 מועצות אזוריות, מהן 52 יהודיות ו- 1 ערבית; ובסך הכול - 265 רשויות מקומיות.
*206*
שר הפנים הוא המוסמך להקים עירייה, מועצה מקומית ומועצה אזורית. שר הפנים קובע את צורת השלטון המקומי על פי מספרם של התושבים (בדרך כלל תוקם עירייה כאשר מספר התושבים כ- 20,000 ויותר), אופי המגורים ורמת הפיתוח של התשתית הכלכלית. מתוך שיקולים תכנוניים, כלכליים וחברתיים, שר הפנים רשאי גם לשנות את תחומיהן של רשויות מקומיות על ידי הרחבתם או צמצומם ואף למזג רשויות מקומיות.
שאלה:
אילת וקריית שמונה קיבלו מעמד של עיריות, כאשר מספר תושביהן היה קטן מ- 20,000. מה היו, לדעתכם, שיקוליו של שר הפנים להקדים ולהעניק להן מעמד של עיריות?
איגוד ערים
צורה נוספת של שלטון מקומי אפשר לראות באיגוד ערים. איגוד ערים פירושו התקשרות או פעולה משותפת של כמה רשויות מקומיות במטרה לטפל בבעיות משותפות או לתת שירותים מסוימים המשותפים לרשויות הסמוכות זו לזו, כמו למשל: מפעלי ביוב, כיבוי אש, שירותי אשפוז, פיתוח כבישים ועוד.
איגוד ערים
*207*
בספר תמונה של תחנת כיבוי והצלה
התפקידים של רשות מקומית
עם כל השוני בין מדינות ומשטרים שונים, קיים דמיון רב בפעולות השלטון המקומי ובשירותים שהוא מספק במקומות שונים בעולם: רפואה ציבורית, תכנון עירוני, אספקת מים, ביוב, ניקוי והוצאת אשפה, הפעלת בתי ספר, סלילת כבישים מקומיים, אחזקת הרחובות, תאורה, רווחה, שירותי כיבוי שרפות, דיור, גנים ומגרשי משחקים, שירותי תחבורה, הפעלת שווקים עירוניים.
בישראל נהוגה הבחנה בין "שירותים ממלכתיים" לבין "שירותים מקומיים":
שירותים ממלכתיים
חינוך, רווחה, דת, בריאות – בתחומים אלה משמשת הרשות המקומית זרוע ביצועית של הממשלה באספקת שירותים המצויים בפיקוחה והיא גם מתקצבת אותם.
שירותים מקומיים
ביוב, תאורה, ניקיון ותברואה, סלילת רחובות ואחזקתם, רישוי עסקים, הפעלת שווקים, גנים ציבוריים, אספקת מים – תחומים אלה הם באחריות בלעדית וישירה.
לביצוע תפקידיה של הרשות המקומית, עומדים לרשותה מקורות תקציביים: מסים הנגבים מן התושבים, השתתפות הממשלה במימון השירותים הממלכתיים, ומענק ממשלתי שנותן משרד הפנים.
*208*
בתמונה: קטעי עיתונים
*209*
בתמונה: קטעי עיתונים
*210*
בתמונה: קטעי עיתונים
שאלה:
מה אפשר ללמוד מקטעי העיתונות על תחומי הפעולה והאחריות של רשויות מקומיות?
פעילות
1. ערכו תצפית באזור מגוריכם והציגו: אילו מתפקידי הרשות המקומית מבוצעים? אילו שינויים או שיפורים הייתם רוצים לראות באזור מגוריכם?
2. חברו מכתב פנייה לרשות המקומית ופרטו בו את הצעותיכם לשינויים או לשיפורים הכרחיים שצריך לעשות למען התושבים.
*211*
המבנה הארגוני של רשות מקומית
בתרשים: מבנה אירגוני של רשות מקומית
ראש הרשות
לשכת ראש הרשות, סגנים, דובר הרשות, מבקר הרשות, יועץ משפטי
מתחת לראש העיר מנכ"ל
1. מנהל תברואה ופיקוח
שמתחתיו אגף תברואה ואגף פיקוח
2. מינהל חינוך תרבות ורווחה
שמתחתיו: אגף חינוך, אגף תרבות ואגף שירותי משפחה וקהילה
3. מינהל כללי
שמתחתיו: מזכירות, אגף כח אדם, אגף אפסנאות, אגף נכסים, אגף פיקוח ושירותי חירום.
4. מינהל כספים
שמתחתיו: אגף וגבייה וארנונה, אגף תקציבים, אגף החשבונות.
5. מינהל הנדסה
שמתחתיו: אגף המים והביוב, אגף אחזקת דרכים וגנים, אגף לפיקוח ורישוי על הבנייה
שאלות:
1. מה אפשר ללמוד מן המבנה הארגוני של רשות מקומית על תחומי הפעולה ועל סוגי השירותים שהיא מעניקה?
2. חשבו על אחת הבעיות המטרידות באזור מגוריכם. לאיזה גוף ברשות הייתם פונים כדי שיטפל בבעיה?
*212*
המבנה השלטוני של רשות מקומית
הגורמים המפעילים כל רשות מקומית הם ראש הרשות וחברי מועצת הרשות, הנבחרים על ידי הציבור, הסגנים של ראש הרשות וחברי ועדות הרשות המקומית, הנבחרים על ידי מועצת הרשות.
מועצת הרשות המקומית
הגוף העליון של הרשות המקומית הינו מועצת הרשות, שהוא בית הנבחרים המקומי שבו מיוצגות הסיעות שהתמודדו בבחירות. מועצת הרשות המקומית משמשת כגוף מחוקק, מתווה מדיניות, וכן היא הגוף המפקח והמבקר בכל תחומי הניהול של ענייני הרשות המקומית.
חוקי העזר שמתקינה מועצת הרשות משמשים מכשיר פעולה מרכזי של הרשות המקומית.
ראש הרשות המקומית
ראש הרשות המקומית וסגניו הם למעשה הרשות המבצעת בתחום הרשות המקומית. מתפקידיו ומסמכויותיו של ראש הרשות המקומית: לדאוג שהחלטות מועצת הרשות יבוצעו כהלכה, לנהל את ענייניה השוטפים של הרשות המקומית, לייצג את הרשות המקומית כלפי חוץ וכלפי פנים.
ועדות הרשות המקומית
מועצת הרשות המקומית מסתייעת בוועדות, המסייעות בייעול עבודתה של הרשות.
החוק מונה ועדות שונות שבאמצעותן פועלת מועצת הרשות המקומית - ועדות חובה וועדות רשות. ועדות חובה הן: ועדת מכרזים, ועדת כספים, ועדת מל"ח (משק לשעת חירום), ועדת ביטחון, ועדת ביקורת. ועדות רשות הן: ועדת חינוך, ועדת ספורט, ועדה לשיפור פני העיר, ועדה ליחסי ציבור, ועדה תיירות. רוב חברי ועדות הרשות הם אנשי ציבור, ואילו בוועדות החובה יושבים חברי מועצת הרשות בלבד.
המונחים "אופוזיציה" ו"קואליציה" קיימים גם במנגנון הפעולה של רשות מקומית, אך כוחה של האופוזיציה ברשות המקומית נופל מכוח האופוזיציה שבכנסת.
בעוד האופוזיציה בכנסת יכולה להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון, אפשר להפיל את ראש הרשות המקומית רק במקרים מיוחדים שמתיר החוק. עם זאת, סיעות האופוזיציה במועצת הרשות יכולות להקשות על ראש הרשות בביצוע תפקידיו, שכן התפיסה היסודית היא שמרבית סמכויות ההחלטה ביחס לפעולות הרשות המקומית מסורות למועצת הרשות, וראש הרשות רק מופקד על הוצאתן לפועל של החלטות המועצה.
שאלה:
הסבירו: כיצד מיושם עקרון הפרדת הרשויות במבנה השלטוני של רשות מקומית?
*213*
הבהירות לרשויות המקומיות
הבחירות מושתתות על עקרונות זהים לאלה של הבחירות לכנסת, כלומר - הבחירות הן כלליות, ישירות, שוות וחשאיות.
כמו כן, הבחירות הן יחסיות לצורך קביעת מספר המנדטים שכל רשימת מועמדים עשויה לקבל במועצת הרשות המקומית, והן אישיות-רוביות לצורך קביעת המועמד לכהונת ראש הרשות המקומית.
שיטת בחירות אישית-רובית - בחירת - ראש הרשות המקומית
שיטת בחירות יחסית - בחירות - מועצת הרשות המקומית
עד 1975, מועצת הרשות המקומית שנבחרה הייתה בוחרת בישיבתה הראשונה את אחד מחבריה כראש הרשות, בהצבעה גלויה. ובעצם, בחירתו של ראש הרשות נעשתה בעקבות דיונים בין הסיעות, שנערכו לאחר הבחירות, במגמה להגיע להסכם קואליציוני. בהסכם הקואליציוני קבעו הסיעות מועמד משותף לראשות הרשות המקומית ומועמדים לתפקידי סגני ראש הרשות, שגם הם נבחרו על ידי מועצת הרשות.
בשנת 1975 קיבלה הכנסת חוק הקובע כי ראש הרשות המקומית ייבחר בנפרד מן המועצה, בבחירה אישית-רובית, כלומר - הנבחר לראש הרשות יהיה המועמד שקיבל את המספר הגדול ביותר של קולות כשרים, ובלבד שקיבל לפחות 40 אחוז מאותם הקולות. אם אף מועמד לא קיבל 40 אחוז מהקולות הכשרים, יקוימו בחירות חוזרות לראש הרשות, כעבור 14 יום מיום הבחירות. כן יקוימו בחירות חוזרות, במקרה ששני המועמדים המובילים קיבלו מספר שווה של קולות כשרים.
שאלה:
אחת התופעות המציינות את הבחירות בישראל היא "פיצול הצבעה": משמעותה של תופעה זו כי בבחירות לרשויות המקומיות הבוחרים מצביעים למפלגה אחרת מזו שלה הצביעו בבחירות הכלליות לכנסת. מגמת פיצול זו מעידה על כך שהשיקולים המנחים את הבוחר בבואו לבחור לרשויות המקומיות שונים מאלה הקובעים את בחירתו לכנסת.
א. הסבירו במילים שלכם את התופעה הקרויה "פיצול הצבעה". האם, לדעתכם, זה יוצר קושי משמעותי בקרב ציבור הבוחרים? נמקו.
ב. מהן הסיבות, להערכתכם, לתופעת פיצול ההצבעה?
*214*
שאלה לסיכום:
יש דעה הגורסת שבישראל אין כל הכרח מנהלי בקיומו של שלטון מקומי, ובמילים אחרות: אפשר בהחלט שהשלטון המרכזי (הממשלה) ינהל את ענייני המדינה וגם יטפל בכל העניינים המקומיים על ידי סוכניו המקומיים, ללא הרשויות המקומיות, שכן גודלה של הארץ הוא כגודל אזור אחד במדינה גדולה או אף בינונית בגודלה.
הביאו טיעונים בעד ונגד דעה זו, הביעו מהי עמדתכם ונמקו אותה.
מה למדנו?
- במסגרת הרשות המבצעת בישראל כלולים הממשלה וגם הרשויות המקומיות, המהוות את השלטון המקומי.
- השלטון המקומי בישראל כולל את הרשויות המקומיות הנחלקות לשלושה סוגים: עירייה, מועצה מקומית, מועצה אזורית.
- הרשויות המקומיות בישראל נבחרות בבחירות דמוקרטיות.
- הרשויות המקומיות אחראיות לספק לתושביהן שירותים מקומיים, שהם באחריות בלעדית וישירה שלהן: ביוב, תאורה, ניקיון, תברואה, סלילת רחובות ואחזקתם, רישוי עסקים, הפעלת שווקים, הקמה ואחזקה של גנים ציבוריים, אספקת מים.
- הרשויות המקומיות אחראיות גם לספק לתושבים שירותים ממלכתיים בתחומי חינוך, רווחה ודת. בתחומים אלה משמשת הרשות המקומית זרוע ביצועית של הממשלה, שגם מתקצבת אותם.
- הגורמים המנהיגים את הרשות המקומית הם ראש הרשות ומועצת הרשות הנבחרים על ידי הציבור.
*215*
*215*
החוק והמשפט הם מערכת של כללים מחייבים, אשר מסדירים את ההתנהגות של אזרחי המדינה ותושביה במסגרת המדינה.
החוק והמשפט משמשים אמצעי וכלי הכרחי של השלטון במדינה לשמירת הסדר בכל תחומי החיים, ועל הפרתם מוטלים עונשים הנאכפים על ידי המנגנונים המופקדים על אכיפת החוק והמשפט.
כללים ועקרונות של צדק ומוסר מהווים אף הם מערכת של כללים מחייבים, שהפרתם עלולה לגרור עונשים חברתיים שונים (נידוי, יחס מתנכר, נזיפה וכדומה), אלא שכאן אין המדינה מתערבת ואין היא מעמידה את מנגנוני הביצוע שלה להבטחת הציות לאותם הכללים, שאינם כתובים בספר החוקים של המדינה.
מידת הדין ומידת הצדק
החוק והמשפט שואפים להתאים עצמם לכללי המוסר והצדק הנהוגים בחברה, אלא שלא תמיד מידת הדין חופפת את מידת הצדק, ולא כל מה שחוקי הוא צודק, ולא כל מה שצודק ומוסרי תואם את החוק. במקרים רבים את מערכת החוק והמשפט מנחים שיקולים חברתיים וכלכליים ולא רק מוסריים, כדי להבטיח את הסדר ואת היציבות בחברה.
- המפר את הכלל של "כיבוד אב ואם" לא ייענש על ידי המדינה, אף שעל פי עקרונות דתיים ומוסריים יגונה בכל תוקף.
- ההתגייסות לצה"ל הנה חובה משפטית, ולכן סרבני גיוס ייענשו גם כאשר נימוקיהם הם מוסריים ומצפוניים.
- אדם אשר יגנוב כדי לעזור לקשישים ולעניים ייענש, גם כאשר נימוקיו מוסריים.
שאלה:
הסבירו: מה בין מידת הדין לבין מידת הצדק על פי דוגמאות אלה?
כפי שכבר למדנו, שלטון החוק מחייב לקבל את מרות החוק. המצב האידיאלי הוא שכל אזרחי המדינה יאמצו את ערכי החוק ויקפידו לקיים מתוך רצון את כל מה שהוא מחייב. אולם ברור שלמרות שאיפה זו, המדינה חייבת להיות בעלת יכולת לכפות את קיום החוק. ואם כך, מי מוסמך לקבוע אם אדם או גוף כלשהו עברו על החוק ואיזה עונש יקבלו? בשביל זה צריך רשות שופטת
*216*
כגוף ניטרלי ולא פוליטי, שאנשיו בקיאים בחוק, זוכים לאמון, ופסיקתם מכובדת ומקובלת על הציבור. גוף כזה הוא הרשות השופטת (מערכת בתי המשפט במדינה) הפועלת כרשות עצמאית ונפרדת.
הפרק שלפנינו מציג מושגי יסוד בתחום החוק והמשפט, ועומד על העקרונות וסדרי הדין שעל פיהם פועלת ומתפקדת מערבת השפיטה בישראל. בהמשך, הפרק עוסק בסוגים השונים של בתי משפט בישראל, ומתמקד בתפקידו ובמעמדו המיוחד של בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ).
בתמונה: מאזני הצדק
בתרבות היוונית-רומית הסמל של המשפט הוא אלת הצדק "המודדת" את המשפט בעזרת מאזני צדק, כשעיניה מכוסות או עצומות.
בתפיסה היהודית על המשפט להיות משפט צדק
שאלה:
קראו בספר דברים א, 13-17 והציגו את התכונות הראויות לשופטים שמציין משה.
האם תכונות אלה מתאימות לדעתכם לשופטים גם בימינו? נמקו.
*217*
התחומים המרכזיים של המשפט
הדיון בסמכויותיהם של בתי המשפט ותפקודם כרוך בהבנת כמה מושגי יסוד בתורת המשפט: משפט חוקתי, משפט אזרחי ומשפט פלילי.
משפט חוקתי
המשפט החוקתי כולל את מערכת הכללים והעקרונות המסדירים את פעולתן של רשויות השלטון - הרכבן, בחירתן, סמכויותיהן, התנאים להחלפתן ויחסי הגומלין ביניהן; כן הוא כולל את העקרונות הקובעים את עיקרי דמותה של המדינה ואת זכויות האדם והאזרח.
משפט אזרחי
המשפט האזרחי עניינו בסכסוכים שבין אדם לחברו בנושאים כמו הפרת חוזים, החזר חוב כספי, פיצוי על נזקים.
במשפט אזרחי התובע הוא אזרח או תאגיד, והנתבע הוא אזרח או תאגיד אחר. אין סנקציה (עונש) במשפט אזרחי, ואם הוא מסתיים בחיוב הנתבע לשלם כסף או לוותר על דבר כלשהו שברשותו, הרי שהתשלום הוא לתובע, כפיצוי או כהחזרת זכות.
משפט פלילי
המשפט הפלילי עניינו בעברות על החוק הפוגעות בשלום הציבור או בסדר החברתי, או בביטחון המדינה, כמו - גנבה, שוד, רצח, הריגה, מעילה, הונאה, סחיטה, שוחד, העלמת מם, תקיפה, ריגול.
במשפט הפלילי התובעת היא המדינה באמצעות זרועות החקירה והתביעה הרשמיים שלה (המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה), והנאשם הוא אדם או תאגיד שעברו על החוק.
ביסוד המשפט הפלילי כמה עקרונות בעלי משמעות יסודית ביותר:
א. אין מענישים בלי הוראה מפורשת בחוק, הקובע ומגדיר את העבדה.
ב. אין למנוע מאזרח שום פעולה שהחוק לא אסר אותה, ואין להכריח אדם לעשות דבר שהחוק לא פקד לעשותו.
ג. כל אדם נחשב חף מפשע, כל עוד לא הוכחה אשמתו בבית משפט.
ד. אין להעניש שום אדם אלא בתוקף חוק, שנחקק לפני שבוצעה העברה (כלומר, אין להעניש אדם על פעולה שהייתה מותרת שעה שביצע אותה.)
שאלה:
כיצד מבטיחים עקרונות אלה את ביטחונו של האזרח, ומפני מי הם מבטיחים אותו?
*218*
העברות במשפט הפלילי נחלקות לשלושה סוגים, על פי העונש שקבע להן החוק:
א. חטא - עברה שהעונש עליה הוא מאסר עד חודש ימים בתוספת קנס, או קנס עד סכום מסוים שנקבע בחוק, ללא מאסר.
ב. עוון - עברה שהעונש עליה הוא מאסר מחודש עד שלוש שנים בתוספת קנס, או קנס עד סכום שנקבע בחוק, ללא מאסר.
ג. פשע - עברה שהעונש עליה הוא מאסר משלוש שנים עד מאסר עולם בתוספת קנס, או קנס עד סכום מסוים שנקבע בחוק, ללא מאסר.
שאלה:
מדוע, לדעתכם, חשוב להגדיר את מידת החומרה של עברות?
שופטים ומלאכת השפיטה
ההליך השיפוטי בבתי המשפט מסדיר את ההתדיינות המשפטית בין הצדדים המעורבים במשפט, ומטרתו להכריע בדין - בהליך שיפוטי הוגן.
הליך שיפוטי תקין והוגן הוא מיסודותיו של שלטון החוק וחלק מזכויות האדם והאזרח.
כדי להבטיח ניהול תקין וצודק של ההליך השיפוטי, נדרשים כישורים מקצועיים, תבונה, ניקיון כפיים, אי תלות ויושר ברמה גבוהה במיוחד. לשם כך נקבעו בחוק עקרונות וסדרי דין שעל פיהם פועלת ומתפקדת מערכת השפיטה:
מינוי שופטים
מינוי שופטים בישראל מוסדר בתהליך שנקבע בחוק:
שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים.
הוועדה תהיה של תשעה חברים שהם נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים אחרים של בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו, שר המשפטים ושר אחר שתקבע הממשלה, שני חברי כנסת שתבחר הכנסת (הנוהג הוא שאחד מחברי הכנסת הוא מהאופוזיציה) ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שתבחר המועצה הארצית של הלשכה. שר המשפטים יהיה יושב ראש הוועדה.
מי שנתמנה שופט יצהיר הצהרת אמונים לפני נשיא המדינה ואלה דברי ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים."
שאלה:
מה מסדיר ומבטיח התהליך של מינוי שופטים?
*219*
מרות הדין
לפי האמור בחוק: "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין."
שאלה:
מה מבטיח ומסדיר סעיף זה שבחוק?
פומביות הדיון
לפי האמור בחוק: "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק, או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק."
הדיונים בבתי משפט הם פומביים, וכל אדם זכאי לבוא ולהיות נוכח. דיונים משפטיים מתנהלים בדלתיים סגורות במשפטים שבהם מעורבים קטינים, או במשפטים שנושאם ביטחון המדינה.
שאלה:
מהי תכליתו של עקרון פומביות הדיון?
עקרון הסוביודיצה
"סוביודיצה" - בלטינית: "תחת משפט", ביטוי המציין כי עניין נמצא בתהליך של בירור משפטי פלילי.
כל זמן שמתנהל משפט פלילי בפועל, קובע החוק איסור פרסום ועיסוק פומבי בנושא הנדון בבית המשפט, למעט מידע עובדתי:
"לא יפרסם אדם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית משפט, במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו...".
שאלה:
כלפי מי בעיקר חל עקרון הסוביודיצה? מה בא העיקרון להבטיח? האם וכיצד מתיישב עיקרון זה עם הזכות לחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת? נמקו
זכות הערעור
לפי האמור בחוק: "פסק דין של בית משפט בערכאה ראשונה ניתן לערעור בזכות."
בכל פסיקה של בית משפט שמורה לכל אחד מהצדדים זכות הערעור לפני ערכאה (דרגה) משפטית גבוהה יותר.
שאלה:
כיצד משתקפת בהליך הערעור הזכות להליך הוגן?
*220*
מערכת בתי המשפט בישראל
הרשות השופטת כוללת את מערכת בתי המשפט במדינה לסוגיהם ולסמכויותיהם. תפקידיהם:
א. לשפוט בין אדם לחברו.
ב. להגן על החברה מפני עבריינים, הפוגעים בשלום הציבור ומפרים את חוקי המדינה.
ג. להגן על האזרחים מפני פעולות שרירותיות של הרשות המבצעת.
מערכת בתי המשפט בישראל נחלקת לארבעה סוגים של בתי משפט:
תרשים של מבנה בתי המשפט
הרשות השופטת - מערכת בתי המשפט:
בתי המשפט הרגילים:
בתי משפט השלום, בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון.
בתי משפט אלה הם הבסיס של כל מערכת המשפט בישראל.
הם מכונים "רגילים", להבדילם מבתי הדין המיוחדים אשר סמכותם מוגבלת לסכסוכים משפטיים מוגדרים בלבד, הקשורים למעמדם המיוחד של הצדדים במשפט.
בתי המשפט לעניינים מיוחדים:
בתי משפט לנוער, בתי משפט לתעבורה, בתי משפט עירוניים, בתי משפט לתביעות קטנות, בתי דין לעבודה, בתי דין משמעתיים לסוגיהם, בתי משפט לענייני משפחה.
בתי משפט אלה הוקמו כדי להקל את הנטל מעל בתי המשפט הרגילים. לעומת בתי המשפט הרגילים, סמכותם מוגבלת לעניינים מסוימים בלבד.
בתי הדין הצבאיים
מטפלים בעברות חמורות של חיילים, להבדיל מעברות קלות יחסית הנדונות בפני קצין שיפוט זוטר או קצין שיפוט בכיר.
בתי הדין הדתיים
בתי דין של העדות הדתיות השונות הקיימות בישראל, ולהם סמכויות שיפוט על פי חוקי דתם, בענייני המעמד האישי, כגון: נישואין, גירושין, מזונות, אפוטרופסות, אימוץ, ירושות וצוואות.
*221*
בתי המשפט הרגילים
בתי משפט השלום
בתי משפט השלום דנים במשפטים פליליים ובמשפטים אזרחיים.
במשפטים פליליים הם דנים בעברות מסוג חטא ועוון. במשפטים אזרחיים הם דנים בתביעות שהערך הכספי שלהן אינו עולה על גובה מסוים, נמוך יחסית (שאינו עולה על הסכום המקסימלי שאפשר להטילו כקנס על עברה מסוג עוון).
הדיונים בבתי משפט השלום נערכים בדרך כלל בפני שופט יחיד.
בישראל פועלים 28 בתי משפט שלום.
בתי משפט מחוזיים
בתי המשפט המחוזיים דנים כערכאה ראשונה במשפטים פליליים - בעברות מסוג פשע, ובמשפטים אזרחיים - בתביעות שהערך שלהן גבוה מהסכום המרבי שבית משפט השלום מוסמך לדון בו. כמו כן, משמשים בתי המשפט המחוזיים כערכאה שנייה - לשמיעת ערעורים על פסקי דין של בתי משפט השלום.
הדיונים בבית משפט מחוזי נערכים בפני שופט יחיד, או בהרכב של שלושה שופטים - במשפטים בשל עברה שעונשה מאסר עשר שנים או יותר, או בערעורים על פסק דין של בתי משפט שלום.
בישראל מצויים שישה בתי משפט מחוזיים: בירושלים, בתל אביב, בחיפה, בבאר שבע, בנצרת ובפתח תקווה.
בית המשפט העליון
בית המשפט העליון במדינת ישראל הוא אחד ויחיד. מקום מושבו בירושלים ותחום שיפוטו הוא שטח המדינה כולה.
בית המשפט העליון ממלא שבי תפקידים. א. משמש כבית משפט לערעורים על פסקי הדין של בתי משפט מחוזיים, הן בתחום המשפט האזרחי והן בתחום המשפט הפלילי; ב. משמש כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ) הדן בעניינים שבין האזרח לבין הממשל.
הדיונים בבית המשפט העליון מתנהלים בפני שלושה שופטים, אולם נשיא בית המשפט העליון רשאי להורות, שבדיון בעניין מסוים - הרכב בית המשפט יהיה מספר הגדול משלושה (5 או 7 או 9 שופטים).
*222*
המבנה התפקודי של בתי המשפט הרגילים
בתרשים: מבנה תיפקודי של בית משפט רגיל
עותר:-בית המשפט העליון בית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
בג"ץ מהווה צד אחר בעבודתו של בית המשפט העליון.
מי שמבקש להגן על חירויותיו וזכויותיו אם נפגעו על ידי השלטון, רשאי לפנות לבג"ץ.
הפניה לבג"ץ מכונה "עתירה" (בקשה). בג"ץ דן בעניינים "אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט אחר".
בעלי דין: בית משפט שלום-ערכאה ראשונה-ערעור ערכאה שנייה, ערכאת ערעור, בית משפט מחוזי-בית המשפט העליון כבית משפט עליון לערעורים
בית משפט שלום הוא ערכאה ראשונה במערכת בתי המשפט הרגילים של המדינה. פסק דין של בית משפט שלום ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי.
בעלי דין-ערכאה ראשונה-ערעור-ערכאה שניה ערכאות ערעור-בית המשפט העליון כבית משפט עליון לערעורים
בית משפט מחוזי הוא ערכאה שנייה במערכת בתי המשפט הרגילים של המדינה. פסק דין של בית משפט מחוזי כערכאה ראשונה ניתן לערעור לפני בית-משפט העליון.
בתי משפט אזרחיים לעניינים מיוחדים
בית המשפט לתביעות קטנות
בית המשפט לתביעות קטנות מאפשר לציבור להגיש תביעות עד תקרה של סכום נמוך יחסית, ונדונים בו לצד סכסוכי צרכנות, גם עניינים נוספים, כמו תביעות שעניינן פגיעות ברכוש (למשל פגיעה בכלי רכב).
תביעה יכול להגיש רק יחיד. חברה יכולה להיתבע אך לא ליזום תביעה.
בית המשפט לתביעות קטנות אינו קשור לסדרי הדין הרגילים ורשאי לפעול בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה. הדיון מתקיים בדרך כלל בישיבה אחת. התובע והנתבע מופיעים בעצמם, בלי ייצוג של עורך דין.
ליד רובם של בתי משפט השלום פועלים בתי משפט לתביעות קטנות.
בית המשפט לענייני משפחה
במדינת ישראל פועלים ארבעה-עשר בתי משפט לענייני משפחה, וליד כל אחד יחידת סיוע שמאגדת גורמים מקצועיים-טיפוליים, ובהם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, על פי הצורך.
*223*
בסמכות בתי המשפט לענייני משפחה נתונים כל הנושאים והסכסוכים הקשורים לענייני משפחה - מזונות, תביעה לאבהות ולאימהות, החזקת ילדים, ענייני אימוץ, מניעת אלימות, וכל תביעה אחרת הקשורה לענייני משפחה.
כן ניתנת לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בכל תביעה אזרחית - בלי מגבלות של נושא או סכום, ובלבד שסיבת התביעה קשורה בסכסוך בתוך המשפחה.
בתי משפט לעניינים מקומיים
בתי משפט לעניינים מקומיים דנים בעברות על חוקי עזר עירוניים ובעבדות על תקנות הרשויות העירוניות.
בתי משפט לעניינים מקומיים הם למעשה בתי משפט שלום היושבים גם כבתי משפט לעניינים מקומיים.
בית המשפט לנוער
בית משפט לנוער הוא בית משפט שלום או מחוזי, כאשר בדין יושב שופט נוער - המוסמך לדון בעברה שהואשם בה קטין.
שיפוט הנוער נמסר בידי שופטי נוער, שיש להם המומחיות והתנאים לבצע את תפקידם.
מטרת בית המשפט לנוער - להגן על קטינים הנמצאים בסיכון ובמצוקה, להבטיח את שלומם ואת התפתחותם התקינה, ולשקם אותם כדי שיהפכו לאזרחים פעילים, מועילים ותורמים לחברה.
בית משפט לתעבורה
בית משפט לתעבורה הוא למעשה בית משפט שלום, כאשר בדין יושב מי שהתמנה להיות שופט תעבורה.
בית משפט לתעבורה דן בעברות תעבורה (תחבורה, כל מה שקשור לתנועת כלי רכב והולכי רגל).
בית דין לעבודה
בית דין לעבודה מטפל בסכסוכי עבודה משפטיים הנסבים על תביעות, הנובעות מאי קיום סעיפים בהסכמי עבודה או סעיפים בחוקי העבודה והרווחה.
בתי הדין לעבודה פועלים בשתי רמות: בתי דין אזוריים לעבודה, ובית דין ארצי לעבודה - הדן בערעורים על פסקי דין של בית דין אזורי ובמספר נוסף של עניינים ביחסי עבודה שאינם מהווים ערעורים.
בתי דין משמעתיים
ביחידות המנהל הציבורי, המעסיקות אלפי עובדים, מתעוררות מדי פעם בפעם בעיות של חריגה מסמכות ועברות משמעת.
לטיפול בבעיות אלה הוקמו בכמה רשויות מנהליות בתי דין משמעתיים, כמו למשל: בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה, בית הדין המשמעתי של המשטרה.
שאלה:
מהם היתרונות שיש לפיצולה של מערכת המשפט בישראל למערכות משפטיות שונות ולבתי משפט מסוגים שונים?
*224*
פעילות
עיינו בעיתונות היומית ולקטו דוגמאות על פעילותם של בתי המשפט.
מי תובע את מי? | באיזה בית משפט? | על מה נסב הדיון המשפטי? | מהי פסיקתו של בית המשפט? |
1. -- | -- | -- | -- |
2. -- | -- | -- | -- |
3. -- | -- | -- | -- |
4. -- | -- | -- | -- |
5. -- | -- | -- | -- |
6. -- | -- | -- | -- |
בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ)
בית המשפט העליון פועל, כאמור, גם כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ), וזה תפקידו כפי שהוא מוגדר בחוק:
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק, ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.
עיקר תפקידו של בג"ץ - לתת עזרה משפטית למי שנפגע על ידי אחת מרשויות השלטון - כאשר זו פועלת שלא כחוק, או שהיא חורגת מסמכויותיה, או שאינה מבצעת מה שמחובתה לעשות, או שהיא פועלת שלא לפי מידת הצדק וההתחשבות.
עיקרו של דבר: במקרים שבהם חשופים אזרחים לשרירות השלטונות, ולאו דווקא מתוך כוונה רעה, או שנפגעות זכויותיהם - הם רשאים לפנות לבג"ץ בבקשת "סעד למען הצדק" - כדי שזה יורה לעשות צדק בעניינם ולהשיב להם את זכויותיהם.
הפנייה לבג"ץ היא באמצעות עתירה. הפונה נקרא עותר והרשות שכלפיה מופנית העתירה נקראת משיב. המונח עתירה משמעותו "בקשה" - הפונה מבקש מבג"ץ לבוא לעזרתו ולהורות לרשות השלטונית להימנע מלפגוע בזכויותיו. העתירה מוגשת בכתב בתוספת הצהרה בשבועה על נכונות הצגת העובדות. העתירה כוללת את פירוט העובדות ואת הנימוקים המעידים על כך שאנשי הרשות הפרו את החוק, פגעו בזכויות של העותר או חרגו מסמכותם.
*225*
ישיבת שופטי בג"ץ בדין, בהרכב מורחב
סדר הדין הנהוג בבג"ץ
-עתירה- - צו על תנאי - צו ביניים - תשובה - דיון - החלטה
א. עתירה: שופט תורן בבג"ץ דן בעתירה.
שופט זה רשאי להוציא "צו על תנאי" - צו המכוון לרשות השלטונית ("המשיב") לבוא לפני בג"ץ ולנמק מדוע פעלה כפי שפעלה.
ב. -צו על תנאי-: הצו הוא "על תנאי", כי המשיב מוזמן להופיע - בתוך פרק זמן מוקצב - בפני בג"ץ ולשכנעו בחוקיות פעולתו.
ג. צו ביניים: לא אחת, יחד עם הצו על תנאי, מוציא בג"ץ "צו ביניים" (צו מניעה) נגד המשיב - להורות לרשות השלטונית לפעול על פי המתחייב מן העתירה עד לסיום הדיון בה. גם אם לא השתכנע השופט התורן מנימוקי העתירה, אין הוא מוסמך לדחותה, אלא חייב להעבירה לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים. שלושת השופטים יכולים להחליט על דחיית העתירה, או יכולים לתת תוקף לצו על תנאי ולצו הביניים, ואז נמשך הדיון בעתירה.
ד. –תשובה-: הרשות השלטונית שנגדה מוגשת העתירה נדרשת להגיש תשובתה - להסביר ולנמק את עמדתה בעתירה.
ה. –דיון-: הדיון בבג"ץ נערך בהשתתפות ה"עותר" וה"משיב".
בג"ץ בוחן את העתירה לפי אמות המידה המקובלות - חריגה מסמכות, אפליה, שרירות לב ועוד.
ו. החלטה: בסים הדיון מחליט בג"ץ אם לבטל את הצו על תנאי, או להוציא צו החלטי, שפירושו - הוראה של בג"ץ למשיב לפעול כפי שביקש העותר.
שאלה:
במה ייחודו של בג"ץ לעומת שאר בתי המשפט?
*226*
דוגמאות של עתירות לבג"ץ
מפסיקותיו הראשונות של בג"ץ:
בג"ץ 149/50 - ד"ר ישראל שייב נגד שר הביטחון ומנהל אגף החינוך במשרד החינוך והתרבות
בשנת 1950 עתר ד"ר ישראל שייב-אלדד (שהיה ממנהיגי ארגון לח"י, בתקופה שלפני קום המדינה) נגד שר הביטחון ומנהל אגף החינוך במשרד החינוך והתרבות, כיוון שבשל דעותיו הפוליטיות לא ניתן לו לכהן כמורה בבית ספר תיכון.
בג"ץ פסק לטובת העותר, בין השאר מתוך הנימוקים הבאים:
"אין פוסלים מורה, או מי שמכין עצמו להיות מורה, בשל דעותיו הפוליטיות ופעילותו הפוליטית בלבד...
זכויותיו של הפרט אינן נתונות להגבלה או לשלילה על ידי פקיד או שר, רק מפני שהם חושבים, ואפילו בצדק - שיש בזה משום תועלת למדינה."
מפסיקותיו הראשונות של בג"ץ:
בג"ץ 73/53 - חברת "קול העם" נגד שר הפנים
בשנת 1953 הורה שר הפנים לסגור את העיתון "קול העם" של המפלגה הקומוניסטית לתקופה מסוימת, בטענה שפרסם מאמרים נגד הממשלה, ושלפי תוכנם עלולים לסכן את שלום הציבור.
העיתון עתר לבג"ץ, ובג"ץ פסק לטובת העותר. בהחלטתם קבעו השופטים כי חופש הביטוי בעיתונות הוא עיקרון חשוב מאוד בדמוקרטיה, ורק במקרים מיוחדים, שבהם יש "אפשרות קרובה של עשיית מעשים המסכנים את שלום הציבור", אפשר לפגוע בחופש העיתונות. -במקרה זה לא הייתה סכנה מיידית לשלום הציבור-, ולכן אין מקום לסגור את העיתון, כלומר, בכל מקרה שחופש הביטוי אינו גורם "בוודאות קרובה" לפגיעה של ממש בביטחון הציבור ובשלומו, יש להעדיף את חופש הביטוי.
ייצוג ערבים במועצת מנהל מקרקעי ישראל
בשנת 2002 עתרה "האגודה לזכויות האזרח" לבג"ץ, למנות חברים ערבים במועצת מנהל מקרקעי ישראל (מנהל מקרקעי ישראל הוא גוף ממלכתי בישראל המופקד על ניהול אדמות המדינה), על פי חלקם היחסי של הערבים באוכלוסייה.
בג"ץ הוציא צו ביניים האוסר לבצע מינויים חדשים למועצת מנהל מקרקעי ישראל עד להכרעה בעתירה. בהחלטתו הסופית קיבל בג"ץ את עמדת האגודה לזכויות האזרח.
*227*
אספקת מים ליישובים בדווים
בשנת 2003 עתרו תושבים של יישובים בדווים לא-מוכרים בנגב לבג"ץ, לחבר את יישוביהם לרשת המים הארצית ולדאוג להם לאספקת מים בכמות ובאיכות סבירים. לטענתם, בהיעדר אספקת מים סבירה ליישוביהם נפגע כבוד האדם שלהם, נפגעת זכותם לשוויון ונגרם להם נזק בריאותי, כיוון שהמים שהם משיגים בקושי, מאוכסנים במכלי פלסטיק או מתכת הגורמים לזיהום המים ולהרעלתם של בני אדם ושל הצאן.
בג"ץ הוציא צו על תנאי שבו הודה לרשויות השלטון להשיב מדוע לא יחוברו היישובים הבדווים לרשת המים הארצית. בהחלטתו הסופית בעתירה זו חייב בג"ץ את אספקת המים ליישובים הבדווים הללו.
שאלות
1. מי עותר ונגד מי?
2. איזו זכות מזכויות האדם והאזרח עומדת במוקד כל אחת מן העתירות?
3. הבהירו: במה שונות העתירות הללו מתביעות משפטיות בבתי משפט אחרים?
מה למדנו?
- בתי המשפט לסוגיהם מהווים את הרשות השופטת.
- תפקידיהם של בתי המשפט: לשפוט בין אדם לחברו; להגן על החברה מפני עבריינים הפוגעים בשלום הציבור ומפרים את חוקי המדינה; ולהגן על האזרחים מפני פעולות שרירותיות של הרשות המבצעת.
- מערכת בתי המשפט בישראל נחלקה לארבעה סוגים של בתי משפט: בתי משפט רגילים (בתי משפט השלום, בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון); בתי המשפט האזרחיים לעניינים מיוחדים, המטפלים בעניינים אזרחיים מסוימים בלבד שלשמם הוקמו (בתי משפט לנוער, בתי משפט עירוניים, בתי משפט לתעבורה, בתי משפט לתביעות קטנות, בתי דין לעבודה); בתי הדין הצבאיים המטפלים בעברות חמורות של חיילים; ובתי הדין הדתיים המטפלים בענייני המעמד האישי, כמו נישואין וגירושין, מזונות, ירושות וצוואות.
- השופטים בישראל מתמנים על ידי ועדה ממלכתית למינוי שופטים.
- כדי להבטיח ניהול תקין וצודק של ההליכים השיפוטיים, נקבעו בחוק עקרונות וסדרי דין שעל פיהם פועלת ומתפקדת מערכת השפיטה כגורם עצמאי ובלתי תלוי.
- בית המשפט העליון פועל כערכאת ערעורים על פסיקות בתי המשפט המחוזיים, וגם כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ).
- תפקידו של בג"ץ לדון בפניות של אזרחים שנפגעו על ידי אחת מרשויות השלטון, כאשר זו פועלת שלא כחוק או שהיא חורגת מסמכויותיה, או שאינה מבצעת מה שמחובתה לעשות. במקרים אלה רשאי מי שנפגע לפנות לבג"ץ בבקשת "סעד למען הצדק", כדי לבטל את אי הצדק שנגרם לו.
*228*
*228*
ישנן מדינות, כגון ארצות הברית או צרפת, שבהן הנשיא הוא ראש הרשות המבצעת וראש המדינה כאחד. ממשל מסוג זה קרוי ממשל דמוקרטי-נשיאותי.
מדינת ישראל, לעומת זאת, שייכת כזכור לסוג המשטרים המכונים דמוקרטיים-פרלמנטריים, שבהם ממלא הנשיא תפקיד מייצג ומסמל את ריבונותה ואחדותה של המדינה, ואין לו חלק בביצוע של המדיניות. הנשיא הוא אמנם ראש המדינה, אולם אין בידיו סמכויות שלטוניות.
הפרק עוסק בדרך בחירתו של נשיא המדינה ויציג את הנשיאים שכיהנו עד היום במדינת ישראל. הפרק עומד על תפקידיו וסמכויותיו של נשיא המדינה, ומתאר כיצד הם באים לידי ביטוי וכיצד הם מבטאים את מעמדו החשוב והנכבד של הנשיא בישראל.
בחירת הנשיא
על פי חוק יסוד: נשיא המדינה, הכנסת היא הבוחרת בנשיא. עד 1999, תקופת כהונתו של הנשיא הייתה חמש שנים והחוק קבע שאין הוא יכול לשאת בתפקיד הנשיא יותר משתי תקופות כהונה רצופות. בשנת 1999 אישרה הכנסת תיקון בחוק, הקובע כי הנשיא ייבחר מעתה לקדנציה (תקופת כהונה) אחת בלבד של שבע שנים.
כל אזרח ישראלי תושב ישראל רשאי להיות מועמד לכהונת נשיא המדינה.
קבוצה של עשרה חברי כנסת לפחות רשאית להציע מועמד לנשיאות. הצעתם תימסר ליושב ראש הכנסת ויש לצרף אליה הסכמה בכתב מאת המועמד. יושב ראש הכנסת קובע (לאחר התייעצות עם סגניו) את המועד לכינוס הכנסת לשם בחירת הנשיא, ומודיע על כך בכתב לכל חברי הכנסת, לפחות עשרים יום מראש.
כיצד נבחר הנשיא? חוק יסוד: נשיא המדינה קובע:
הצבעה
7. בחירת נשיא המדינה תהיה בהצבעה חשאית בישיבת הכנסת שנועדה לעניין זה בלבד.
-בחירה ברוב קולות-
8. המועמד שקיבל קולותיהם של רוב חברי הכנסת - הוא הנבחר. לא קיבל רוב כזה, מצביעים שנית; לא היה רוב כאמור גם בהצבעה השנייה, חוזרים ומצביעים; בהצבעה השלישית ובכל הצבעה נוספת לא יועמד לבחירה המועמד שקיבל בבחירה הקודמת את מספר הקולות הקטן ביותר; המועמד שקיבל בהצבעה השלישית או באחת ההצבעות הנוספות רוב הקולות של חברי הכנסת המשתתפים בהצבעה ומצביעים בעד אחד המועמדים - הוא הנבחר.
הצהרת אמונים
9. הנשיא יצהיר ויחתום בפני הכנסת הצהרת אמונים זו: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ולמלא באמונה את תפקידי כנשיא המדינה."
*229*
כפי שנקבע בחוק, אם אף מועמד אינו זוכה ב- 61 קולות בהצבעה הראשונה ("קולותיהם של רוב חברי הכנסת"), יש להמשיך ולערוך הצבעות נוספות. בהצבעה השלישית ובכל הצבעה נוספת, לא יועמד לבחירה המועמד שקיבל בבחירה הקודמת את מספר הקולות הקטן ביותר, ומהצבעה זו ואילך, די ברוב הקולות של חברי הכנסת המשתתפים בהצבעה כדי לקבוע מי יהיה הנשיא.
יושב ראש הכנסת מכהן (זמנית) כנשיא המדינה בפועל, כאשר מתפנה מקומו של הנשיא וכל עוד נשיא המדינה החדש לא התחיל לכהן. בתקופה שנשיא המדינה מפסיק זמנית למלא תפקידו בגלל נסיבות מסוימות (כגון: נסיעה לחו"ל, מחלה) ומפסיק להשתמש בסמכויותיו, מכהן יושב ראש הכנסת כממלא מקום נשיא המדינה.
פרופסור חיים וייצמן נשבע אמונים כנשיא הראשון של מדינת ישראל, 17/2/1949
שאלות
1. מדוע לדעתכם נדרש רוב של 61 חברי כנסת לבחירת הנשיא?
2. מדוע בחירת נשיא המדינה נערכת בהצבעה חשאית? הציגו נימוקים בעד ונגד חשאיות הבחירה בנשיא המדינה. מהי עמדתכם בנושא? נמקו.
3. יש המציעים שנשיא המדינה ייבחר על ידי העם בבחירות ישירות ואישיות, ולא על ידי הכנסת. מהי עמדתכם בנושא? נמקו.
4. מהי תוכנה של הצהרת האמונים שנדרש לשאת נשיא המדינה עם היבחרו? הציגו במילים שלכם והסבירו מה מסמלת הצהרת האמונים.
5. מהם, לדעתכם, הכישורים והתכונות הנדרשים לתפקיד נשיא המדינה?
שוחחו בכיתה על אישיות כלשהי במדינת ישראל הראויה לדעתכם לכהן בתפקיד הנשיא.
*230*
נשיאי מדינת ישראל, 1949-2009
עד שנת 2009 נבחרו לתפקיד נשיא מדינת ישראל תשעה נשיאים.
חיים וייצמן 1949-1952
יצחק בן אבי 1952-1963
זלמן שזר 1963-1973
אפרים קציר 1973-1978
יצחק נבון 1978-1983
חיים הרצוג 1983-1993
עזר וייצמן 1993-2000
משה קצב 2007-2000
שמעון פרס 2007-
בתמונה: נשיאי המדינה
כל נשיאי ישראל, להוציא את פרופסור אפרים קציר, היו פוליטיקאים פעילים לפני בחירתם לכהונה זו. אחד מהם, יצחק נבון, אף חזר לחיים פוליטיים פעילים בתום שישה חודשים מסיום תקופת כהונתו.
פעילות
סכמו בקצרה את מהלך חייו ופועלו של כל אחד מהנשיאים שכיהנו במדינת ישראל.
היעזרו באנציקלופדיות, בספרי עזר ובאתרי אינטרנט.
*231*
תפקידיו וסמכויותיו של נשיא המדינה
מרבית תפקידיו הרשמיים של נשיא המדינה הם טקסיים וייצוגיים, ושיקול הדעת העצמאי שיכול נשיא להפעיל בנוגע אליהם הוא מועט ביותר.
חוק יסוד: נשיא המדינה קובע:
11.(א) נשיא המדינה
(1) יחתום על כל חוק, חוץ מהחוקים הנוגעים לסמכויותיו;
(2) יפעל לכינון הממשלה ויקבל התפטרות הממשלה בהתאם לחוק;
(3) יקבל מן הממשלה דין וחשבון על ישיבותיה;
(4) יאמין ("יאמין" - יאשר את המינוי, ויעניק לנציג הממונה הכרה רשמית ואמון) את הנציגים הדיפלומטיים של המדינה, יקבל את אמנתם ("אמנה" - הסמכה של הנציג הדיפלומטי לפעול בשמה של מדינתו) של נציגים דיפלומטיים שמדינות חוץ שיגרו לישראל, יסמיך את הנציגים הקונסולריים של המדינה ויקיים מינויים של נציגים קונסולריים שמדינות חוץ שיגרו לישראל;
(5) יחתום על אמנות (הסכמים) עם מדינות חוץ, שאושרו על ידי הכנסת;
(6) ימלא כל תפקיד שיוחד לו בחוק בקשר למינוי שופטים ונושאי משרות אחרים ולהעברתם מכהונתם.
(ב) לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים, ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם.
(ג) נשיא המדינה ימלא כל תפקיד אחר, ונתונה לו כל סמכות אחרת שיוחדו לו בחוק.
שאלה:
החוק משתמש בלשון ציווי והוראה: "יחתום", "יקבל", "יאמין". מדוע לדעתכם ננקטה צורת לשון כזו?
הנשיא ממנה נושאי תפקידים ממלכתיים בכירים, שמשרתם מצביעה על חשיבותם ועל אי תלותם. ביניהם ראוי להזכיר את מבקר המדינה, נגיד בנק ישראל, נשיא בית המשפט העליון וממלא מקומו, שופטים, דיינים בבתי הדין הרבניים, קאדים בבתי הדין המוסלמיים וקאדים בבתי הדין הדרוזיים. כן ממנה הנשיא את נשיא האקדמיה הישראלית למדעים, את נשיא מגן דוד אדום, את חברי מליאת רשות השידור ואת החברים במועצות ציבוריות אחרות.
*232*
סמכות החנינה של נשיא המדינה
סמכות החנינה של נשיא המדינה מעניקה לו יכולת להפעיל לא מעט שיקול דעת משלו.
בסמכות זו ניכרת תכונה של -חסד-, והנשיא משתמש בה כאשר מוצדק לדעתו לסטות ממידת הדין.
סמכות החנינה של הנשיא כוללת שני סעיפים:
א. מכוחה הוא יכול להעניק חנינה מלאה, כלומר - למחוק את העברה כאילו לא הייתה, באופן שכתב ההרשעה יוסר מן העבריין.
ב. מכוחה הוא יכול להשאיר את ההרשעה בעינה, אך להקל את העונש. ההקלה מתבטאת בהפחתת שיעורו של העונש שהוטל בבית המשפט.
השימוש שעושה נשיא המדינה בסמכותו אינו שגרתי. בתי המשפט הם הפוסקים אם ביצע אדם עברה פלילית אם לאו, והם הקובעים את מידת העונש ההולמת כל מקרה ומקרה. לפיכך, כאשר נשיא המדינה מפעיל את סמכות החנינה שבידו, הוא אינו בודק את החלטות בתי המשפט, אלא הוא בוחן את עניינו של הנידון, לאור ההתפתחויות שאירעו לאחר שנשפט. הנשיא מפעיל את סמכותו באותם מקרים מיוחדים, שבהם לדעתו השינוי שחל במצב העבריין או במצב משפחתו - לאחר מתן גזר הדין - מצדיק זאת. במסגרת הקלות העונשים המוענקות על ידי נשיא המדינה, תופסות מקום מיוחד הקלות העונש לאסירים שהורשעו ברצח. לבית המשפט אין שיקול דעת בקשר למידת העונש שיוטל על מי שהורשע ברצח, והוא חייב להטיל עליו מאסר עולם, גם אם נראה לו שנוכח נסיבות העברה או נתוניו האישיים של העבריין, מן הראוי להטיל עליו עונש קל יותר. בשל עובדה זו, וכן בשל העובדה כי עונש מאסר עולם פירושו מאסר עד ליום מותו של הנידון, עושה נשיא המדינה שימוש בסמכות החנינה וקוצב את העונש הזה לתקופה מוגדרת, אחרי שעברו שנים אחדות מיום תחילת ריצוי העונש. לקיצוב העונשים של מאסר עולם חשיבות הומנית ומעשית כאחת. מאסר ללא פתח תקווה וללא מועד, רחוק ככל שיהיה - שאליו יוכל האסיר לקוות להשתחרר ולחיות חופשי כאחד האדם - הוא עונש קשה מנשוא, שיש לו השפעה הרסנית. הוא גם מבטל כל מוטיבציה לתפקד באורח חיובי ולהתנהג כשורה במסגרת המאסר.
לכאורה, נראה שסמכות החנינה נופלת לתחום שיקול דעתו המוחלט של הנשיא, הקובע בעצמו אם, מתי וכיצד להפעילה. למעשה, שר המשפטים הוא שנדרש להמליץ בפני הנשיא על מתן חנינות.
אין מגבלות מנהליות להגשת בקשות חנינה: אפשר להגישן בכל עת, ויכול להגישן כל אדם - הנידון עצמו, קרוב שלו ואף אדם זר אשר שמע עליו ועל עונשו, והוא סבור כי הנסיבות מצדיקות את הפעלת סמכות החסד שבידי נשיא המדינה. הפניות מגיעות לנשיא ומועברות למחלקת ההגינות במשרד המשפטים. מחלקה זו פותחת תיק לכל בקשה ומרכזת בו את החומר על העבריין. המשטרה מתבקשת להעביר את גיליון ההרשעות הקודמות, נציבות שירות בתי הסוהר נדרשת להגיש חוות דעת על התנהגותו של האסיר, והעובד/ת הסוציאלי/ת מתבקש/ת להביע דעתו/ה על סיכויי שיקומו. עם השלמת התיק, הוא מועבר לידי שר המשפטים, המעיין בבקשה ובנימוקיה, קורא את חוות הדעת של כל הגורמים וקובע את המלצתו. אחרי ששר המשפטים מקבל את החלטתו, מועבר תיק החנינה בצירוף ההמלצה ללשכת נשיא המדינה.
*233*
שאלות
1. בתי המשפט הם המופקדים על מעשי השפיטה. הם הפוסקים אם אדם ביצע עברה אם לאו, ובמסגרתם נקבעת מידת העונש ההולמת כל מקרה ומקרה. האם אין בסמכות החנינה שמפעיל הנשיא בבחינת בדיקה והתערבות בהליך השיפוטי? נמקו.
2. סמכות החנינה של הנשיא מופעלת בהיקפים שונים: חנינה מלאה והקלה בעונש.
שערו: אילו שיקולי דעת יש להפעיל בכל מקרה?
פעילויות הנשיא
תפקידיו הרשמיים של הנשיא - אלה המוטלים עליו מתוקף החוק - אינם אלא חלק קטן יחסית ממכלול הפעולות וממרחב הפעילות המקנים למוסד הנשיאות את מעמדו החשוב והנכבד במערך השלטוני של מדינת ישראל.
1. הנשיא יצחק בן-צבי נואם בפני מנהיגים יהודים מהתפוצות, בוועידת הקונגרס היהודי העולמי, 1956
2. הנשיא יצחק נבון וראש הממשלה יצחק שמיר מקבלים ברכותיהם של דיפלומטים זרים בטקס קבלת פנים בבית הנשיא, לכבוד יום העצמאות של מדינת ישראל, 1983.
*234*
1. הנשיא חיים הרצוג בקבלת פנים לחיילים מצטיינים בבית הנשיא, ביום העצמאות, 1984
2. הנשיא עזר וייצמן בביקור ממלכתי במצרים, סוקר מסדר כבוד של חיילים מצרים, בלוויית נשיא מצרים חוסני מובארק, 1994
3. הנשיא שמעון פרס מארח ילדי גן בסוכתו, במשכן הנשיא, 2008
*235*
נשיאי ישראל נוהגים במהלך כהונתם לערוך ביקורים ברחבי הארץ ולהיפגש עם אזרחי המדינה, לערוך ביקורים ממלכתיים בחו"ל ולהיפגש עם ראשי מדינות, עם אישי ציבור, עם אנשי עסקים ועם מנהיגי קהילות יהודיות.
להלן סקירת חלק מפעולותיהם של נשיאי ישראל כפי שהוצגו בשנתוני הממשלה בשנים האחרונות:
-סיורים בארץ-
הנשיא מנצל את סיוריו ברחבי הארץ להידוק הקשר בין מוסד הנשיאות לבין שדרות הציבור השונות, בכוונה לשמור את בית הנשיא כגורם מאחד של כלל העם ובכתובת לרחשי לבו ופניותיו בנושאים שונים. לפיכך מקפיד הנשיא לבקר מדי שבוע ביישובים שונים ברחבי הארץ ולפתוח את בית הנשיא לביקורי קבוצות, פעילויות תרבותיות, ציבוריות והתנדבותיות.
הנשיא עורך מדי שנה כחמישים סיורים ברחבי הארץ, שבמהלכם הוא מבקר ביישובים, אוניברסיטאות, מפעלי חינוך ותעשייה. דגש מיוחד הושם בשנה האחרונה על ביקורים ביישובים ערביים וכן ביישובים מוכי אבטלה.
תאונות דרכים ונגע הסמים
הנשיא מעורב מאוד בבעיות השעה ובבעיות אחרות, כנגע הסמים וריבוי תאונות הדרכים, שהוא רואה כנוגעות לנפש החברה בישראל. במטרה לקדם את המלחמה בבעיות אלה, הקים הנשיא ועדת היגוי לכל נושא, כדי לכנס את כל הגורמים המטפלים תחת קורת גג אחת - על מנת לרכז מאמצים, להגביר שיתוף פעולה ולקדם רעיונות חדשים.
פניות הציבור
אלפי אזרחים מכל שדרות העם פונים אל נשיא המדינה בבעיותיהם ובמצוקותיהם האישיות. הפניות נעשות לרוב לאחר שהאזרח מיצה את הדרכים הידועות לו לפתרון בעיותיו, או משנתקל במבוי סתום (לפעמים מתוך חוסר ידיעה) עוד בטרם ניסה להביא את עניינו בפני הרשויות המוסמכות. מחלקת פניות הציבור בלשכת הנשיא עושה כל מאמץ לסייע לפונים אל נשיא המדינה, אם ביצירת קשר עם הגופים המופקדים על הנושאים שהובאו בפניה ואם בעצה ובהדרכה. בעקבות עידודו של הנשיא להעמקת הקשר בין רשויות המדינה לבין בני המיעוטים, הולך וגובר מספרם של הפונים ללשכת הנשיא מן המגזרים השונים של בני המיעוטים.
*236*
קרן נשיא ישראל
הקרן הוקמה בתקופת כהונתו של הנשיא השני, יצחק בן-צבי ז"ל, ובשנת 1973 גיבש אותה הנשיא הרביעי, פרופ' אפרים קציר, במתכונת של הקדש לצורכי צדקה. הקרן מאפשרת לנשיא להושיט סיוע כספי לאזרחים הפונים אליו. פעילותה מקיפה את כל מגזרי החברה, ורישומה ניכר בכל חלקי הארץ. הקרן מהווה כלי למתן מענה למצוקות כלכליות, שאינן מוצאות את פתרונן במסגרת רשויות המדינה. הסיוע ניתן לעריכת טיפולים רפואיים חיוניים, בארץ או בחו"ל, לרכישת מכשור רפואי, ציוד ביתי בסיסי, טיפולי שיניים חיוניים, מימון הוצאות לימודים וסיוע בתשלומי חובות מעיקים.
אות הנשיא למתנדב
אות הנשיא למתנדב הוא מפעל היוקרה החשוב ביותר בתחום ההתנדבות. הוא נועד לעורר את רוח ההתנדבות בעם ומבטא את הוקרת המדינה למתנדבים הפועלים בכל תחומי החיים. האות מוענק מדי שנה ל- 12 אנשים, מוסדות או ארגונים, העוסקים בהתנדבות - המצטיינים מבין מאות מועמדים. את הזכאים לאות בוחרת ועדה מייעצת בראשות אישיות ציבורית, שממנה הנשיא. האות ניתן למתנדבים הפועלים בכל תחומי החיים: רווחה, קליטת עלייה, חינוך, ביטחון, בריאות, איכות חיים וסביבה ועוד. כן מוענק אות מיוחד לבני נוער מתנדבים.
שאלות
1. הנשיא בישראל נתפס כמייצג את המדינה וכמסמל את אחדות העם. לפיכך, רבים טוענים שהנשיא חייב להימנע מהתבטאויות בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת, למרות היעדר חוק מפורש בנושא זה.
הביאו טיעונים בעד ונגד, הכריעו מהי עמדתכם ונמקו אותה.
2. בעבר ציין הנשיא יצחק נבון כי בתפקיד הנשיא טמונה "עוצמה גדולה, לא פוליטית".
למה, לדעתכם, התכוון הנשיא? באילו תחומים עשויה עוצמה זו להתבטא?
מה למדנו?
- נשיא המדינה הוא ראש המדינה.
- נשיא המדינה מייצג ומסמל את ריבונותה ואחדותה של המדינה.
- הנשיא נבחר על ידי הכנסת.
- נשיא המדינה ממלא תפקידים שונים: הוא חותם על כל חוק חדש, מחליט על מי מחברי הכנסת להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה, מסמיך את הנציגים הדיפלומטיים של המדינה, מסמיך בעלי משרות ממלכתיות - שופטים, מבקר המדינה, נגיד בנק ישראל, מעניק חסינות לעבריינים (בהסתמך על המלצות משרד המשפטים).
- מעבר למילוי תפקידים אלה, הנשיא כראש המדינה מייצג את המדינה באירועים ציבוריים ונותן חסותו ליוזמות ולפעילויות חברתיות ולאומיות רבות.
*237*
*237*
רשויות השלטון מרכזות בידיהן כוח עצום ורב: הן שולטות על כספי המדינה ועל כל השירותים שאזרחים נזקקים להם מדי יום ביומו, כגון: חינוך, בריאות, כבישים, רישיונות. כמו כן, עומדים לרשותן אמצעי אכיפה. כל אזרח עלול להרגיש עצמו כפרט קטן וחסר אונים כנגד כוח זה. אולם כל עוד רשויות השלטון פועלות בתחום סמכויותיהן, כל עוד החוק שליט במדינה, וכל עוד נתון כל מעשה או אי מעשה של רשות מרשויות השלטון לביקורת - יש מקום להאמין שכוח עצום זה ינוצל לטובת המדינה ואזרחיה. המשטר הדמוקרטי בנוי על העיקרון שכל פעולות רשויות השלטון עומדות תחת ביקורת, אם על ידי אמצעי התקשורת, המפלגות (בייחוד מפלגות האופוזיציה), הכנסת ובתי המשפט, ואם על ידי מוסד ממלכתי מיוחד העוסק בביקורת פעולות הממשלה - מוסד מבקר המדינה.
עוד בשנת 1949 חקקה הכנסת את חוק מבקר המדינה. בשנת 1958 הורחב החוק ונוסח מחדש. ב- 1988 אושר החוק מחדש כחוק יסוד: מבקר המדינה, שברוב פרטיו זהה לחוק כפי שהיה קיים קודם. מבקר המדינה נבחר על ידי מליאת הכנסת בהצבעה חשאית לתקופת כהונה אחת של שבע שנים. כדי להבטיח את אי תלותו של מבקר המדינה, נאמר בחוק במפורש כי "במילוי תפקידיו יהיה מבקר המדינה אחראי בפני הכנסת בלבד ולא יהיה תלוי בממשלה."
הפרק שלפנינו מסביר את דרכי פעולתו של מוסד מבקר המדינה, אשר תפקידיו מוגדרים בחוק המסמיך אותו לקיים ביקורת שוטפת ויומיומית על רשויות המדינה. הפרק מבהיר מי הם הגופים העומדים לביקורתו של מבקר המדינה, ומדגים ממצאי ביקורת מתוך דוחות מבקר המדינה בשנים האחרונות.
היקף הביקורת שבסמכותו של מבקר המדינה
רשימת הגופים העומדים לביקורתו של מבקר המדינה היא גדולה מאוד, והיא מקיפה כמעט את כל המגזר (סקטור) הממשלתי, הממלכתי והציבורי במדינה.
חוק יסוד: מבקר המדינה מפרט את הגופים העומדים לביקורתו של מבקר המדינה:
ואלה הגופים (בחוק זה - גוף מבוקר), אשר יעמדו לביקורתו של המבקר:
(1) כל משרד ממשלתי;
(2) כל מפעל או מוסד של המדינה;
(3) כל אדם או גוף המחזיק, שלא לפי חוזה, ברכוש המדינה או המנהל אותו או המפקח עליו מטעם המדינה:
(4) כל רשות מקומית;
(5) כל מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר, שהממשלה משתתפת בהנהלתם;
(6) כל אדם, מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר, שיועמדו לביקורת על פי חוק, על פי החלטת הכנסת או על פי הסכם ביניהם ובין הממשלה;
*238*
קריקטורה של מבקר המדינה
היקף הביקורת הוא רחב ביותר. במסגרת תפקידיו בודק מבקר המדינה, במידת הצורך ולפי שיקול דעתו, עניינים רבים ושונים בתחום פעולותיהם של הגופים המבוקרים.
כדי לאפשר למבקר המדינה למלא את תפקידיו, קובע החוק את סמכותו של מבקר המדינה לדרוש מהגוף המבוקר שימציא לו דוחות הכנסה והוצאה, מאזנים, סקרים מפורטים של פעולות וכל ידע אחר או הסברים הנדרשים לו לדעתו לצורך הבדיקה.
בהתאם לחוק, אם העלתה הביקורת ליקויים שלא הוסברו, או פגיעות בחוק, בעקרונות החיסכון והיעילות, או בטוהר המידות, ימסור מבקר המדינה לגוף המבוקר את ממצאי הביקורת ואת דרישותיו לתיקון הליקויים, ואם יראה צורך בכך, אף יביא את העניין לידיעת השר הנוגע בדבר ולידיעת שר האוצר.
אם העלתה הביקורת שגוף מבוקר פעל בצורה המעלה חשד למעשה פלילי, יביא המבקר את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה.
שאלה
חוק יסוד: מבקר המדינה מתייחס לתחומים השונים של הביקורת שמקיים מבקר המדינה:
א. "אם כל הוצאה הוצאה בתחום ההקצבה החוקית ולמטרה שנועדה לה."
ב. "אם ההכנסות התקבלו לפי החוק ומותרות לפי החוק."
ג. "אם יש לכל הוצאה או הכנסה מסמך מתאים."
ד. "אם כל פעולה נעשתה בהתאם לחוק, ובידי המוסמך לעשותה."
ה. "אם הנהלת החשבונות, עריכת המאזנים, ביקורת הקופה והמלאי ושיטת ניהול המסמכים הן יעילות."
ו. "אם אופן החזקת הכספים ושמירת הרכוש מניח את הדעת."
ז. "אם מצב הקופות ומלאי הרכוש מתאים לחשבונות."
ח. "אם הגופים המבוקרים נהגו בחיסכון וביעילות ובטוהר המידות."
-הסיקו-: מהו סוג הביקורת שמבצע מבקר המדינה בכל אחד מן הסעיפים? (תקציבית, חשבונאית, יעילות, טוהר מידות)
*239*
הדוח השנתי של מבקר המדינה
אחת לשנה מכין מבקר המדינה דין וחשבון שנתי על פעולות הביקורת בגופים המבוקרים. בדין וחשבון זה מפרט המבקר את שמות הגופים שבהם נערכה הביקורת, ומתאר את פעולות הביקורת שערך בהם. עיקרו של הדוח השנתי הוא פירוט הליקויים שהעלתה הביקורת, תוך ציון המלצותיו של מבקר המדינה באשר לדרכים לתיקון הליקויים.
לאחר שהדוח השנתי של מבקר המדינה נמסר לכנסת, הוא מועבר לפרסום בתקשורת ומובא לידיעת הציבור הרחב.
הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת מקיימת בכל שנה דיונים בדוחות מבקר המדינה. מבקר המדינה משתתף דרך קבע בדיונים ומזמן לישיבות הוועדה את עובדי משרדו, לפי נושאי הדיונים. כן נוכחים בדיוני הוועדה על ממצאי הביקורת הנוגעים לפעולותיהם נציגי הגופים המבוקרים.
שאלות
1. מדוע לדעתכם מבקר המדינה מגיש את הדוחות שלו לכנסת ולא לממשלה?
2. בחוק יסוד: מבקר המדינה נאמר: "במילוי תפקידיו יהיה המבקר אחראי בפני הכנסת בלבד ולא יהיה תלוי בממשלה."
מדוע להערכתכם נקבעה בחוק אי תלותו של מבקר המדינה בממשלה?
3. במה לדעתכם חשיבותה המיוחדת של הביקורת נוכח הבעיות הביטחוניות והכלכליות שאיתן עדיין מתמודדת מדינת ישראל?
*240*
דוגמאות לממצאי ביקורת: סיכום ממצאים מתוך דוחות מבקר המדינה בשנים האחרונות
דוגמה א
הביקורת בחברת החשמל לישראל בע"מ עסקה בפעולות החברה בעניינים הנוגעים לרכישת ציוד, להזמנת עבודות מקבלנים, לתחום כוח האדם, לתנאי פרישה חריגים לעובדים בכירים ולהעסקת עובדים בחוזים אישיים. נמצאו ליקויים בהתקשרויות עם ספקים ונותני שירות וברכישות ציוד, כאשר החברה המשיכה לרכוש מהספקים הקודמים מוצרים במחירים גבוהים מאלה שהושגו במכרזים החדשים. כן נמצאו ליקויים במסירה של עבודות תשתית לקבלנים והפרשים גדולים בין המחירים שהחברה שילמה לקבלנים באזורים שונים של אותו מחוז בעד סוגי עבודה זהים.
דוגמה ב
מנהל מקרקעי ישראל מזניח את הטיפול בגביית חובות של דמי חכירה שנתיים, שהגיעו ליותר מ- 417 מיליון ש"ח, המהווים הפסד ניכר למדינה. במנהל לא ניצלו את כלי הבקרה המצויים במערכת הממוחשבת, ועקב כך אפשר להשתמש בה לרעה.
דוגמה ג
מנהל האוכלוסין שבמשרד הפנים מנהל מאגרי מידע ממוחשבים (קובצי האוכלוסין) המכילים נתונים על כל אזרחי המדינה ותושביה, שלאמינותם משמעות מכרעת. נבדקו פעולות המשרד בכל הקשור להקמתה ולפיתוחה של מערכת ממוחשבת לניהול האוכלוסין, שנועדה לשמש למכלול הפעולות החשובות של משרד הפנים בתחומי ניהול האוכלוסין וניהול הבחירות לכנסת ולרשויות מקומיות ולשמש מקור מידע על אוכלוסיית המדינה. הביקורת העלתה כי עם הפעלת המערכת לא נכללו בה כמה מהפעולות שהמשרד הגדירן חיוניות, לא מומשו שיפורים ודרישות מרכזיים של המשרד ולא נעשו פעולות לשיפור אמינות הנתונים.
דוגמה ד
בשנים האחרונות בדק משרד מבקר המדינה עניינים הנוגעים למיגון העורף ולהיערכותו לשעת חירום. הנושא נבדק כמעט ברציפות, בכל שנה מהיבט אחר, ובשנה הנסקרת נעשה מעקב על תיקון הליקויים בעניין המקלוט. על פי התפיסה הרווחת היום בקרב האחראים למיגון העורף, יתגוננו התושבים בשהייה במרחבים מוגנים שיהוו חלק בלתי נפרד מגוף כל מבנה שבו הם מצויים. הביקורת העלתה שבחלק הגדול מכלל המבנים הישנים בארץ לא ניתן לשלב מרחבים מוגנים, והמקלטים הקיימים לא יוכלו לספק את הצרכים. הבעיה חריפה במיוחד בבתי חולים.
*241*
דוגמה ה
הביקורת על תקצוב החינוך באמצעות רשויות מקומיות העלתה הבדלים גדולים בין רשויות מקומיות בסכומי התקציבים המיוחדים שהן מקבלות מהמשרד וחשפה כי מקצתן מופלות לרעה: 41 מבין 50 היישובים המקבלים תקציבים מיוחדים קטנים נמנים עם המגזרים הערבי או הדרוזי. בנסיבות האמורות ישנה פגיעה קשה בעקרון שוויון ההזדמנויות, ואין סיוע ראוי לתלמידים מאוכלוסיות נזקקות. כדין לפעול לצמצום חוסר השוויון בהקצאת המשאבים לרשויות יש לשקול גם תקצוב ישיר לבתי ספר.
דוגמה ו
דרכי ההגנה על השטחים הפתוחים נבדקו במנהל התכנון שבמשרד הפנים, באגף לתכנון סביבתי שבמשרד לאיכות הסביבה, ברשות שמורות הטבע, ברשות הגנים הלאומיים וכן במשרד הבינוי והשיכון ובמנהל מקרקעי ישראל. בדוח צוין כי השטחים הפתוחים בישראל, הכוללים משאבי טבע ונוף ייחודיים, מאגרי מים ומוקדי מורשת תרבותית, הולכים ומתמעטים לנוכח תנופת הפיתוח. חרף ההוראות בחוקים ובתכניות מתאר ארציות בדבר ההגנה על שטחים כאמור, הופשרו קרקעות חקלאיות רבות המהוות מאגר של שטחים פתוחים, ואושרו תכניות בנייה שגרמו להפשרת שטחים חקלאיים נוספים לבנייה שלא לצורך, במקום לממש פוטנציאל רב לבנייה בערים הקיימות.
דוגמה ז
הביקורת עסקה במספר היבטים של הסיוע לקשישים והתמקדה בחוק ביטוח סיעוד ויישומו... מעונות לזקנים ומוסדות גריאטריים: ...במוסדות לטיפול ממושך שהו כ- 26,500 זקנים. חולשתם של הזקנים ותלותם הרבה במוסדות ובשירותים הניתנים בהם, מדגישים את הצורך בפיקוח יעיל על מוסדות אלה ובאכיפת החוקים הנוגעים בנושא... כ- 2,700 חולים סיעודיים המתינו בתור לאשפוז סיעודי באמצעות משרד הבריאות, בהם חולים שממתינים בתנאים קשים, בסבל רב ובאיכות חיים ירודה. כ- 1,600 זקנים שהו במוסדות שלא התאימו למצבם, שהייה העלולה להחמיר את מצבם ולגרום סבל גם למאושפזים אחרים שהמסגרת מתאימה להם. רבה מצוקתם של זקנים החוסים במעונות "פיראטיים", מעונות שהוגדרו בידי משרד העבודה והרווחה ומשרד הבריאות כמעונות שיש לסגרם, אך פועלים זמן ממושך ללא רישיון. באין פתרון חלופי מעשי אפילו לזקנים הסיעודיים, נאלצים המשרדים המפקחים על המעונות להשלים, במקרים רבים, עם המשך קיומם של המעונות "הפיראטיים".
פעילות
1. על אילו ליקויים מצביעים ממצאי הביקורת (בזבוז, אפליה, אי סדר וכדומה). התייחסו לשלוש דוגמאות, לפי בחירתכם.
2. האם מוצע או משתמע פתרון לליקויים המפורטים? מי נדרש לתקן?
אפשר לדון בממצאי הביקורת בקבוצות. הכיתה תתחלק לקבוצות וכל קבוצה תדון בדוגמה אחת. את סיכומיה ואת מסקנותיה על ממצאי הביקורת, וכן את הצעותיה לפתרונות לליקויים, תציג כל קבוצה לפני מליאת הכיתה.
*242*
מה למדנו?
- המשטר הדמוקרטי בישראל בנוי על העיקרון שכל פעולות השלטון עומדות תחת ביקורת.
- מוסד מבקר המדינה פועל על פי חוק יסוד: מבקר המדינה. החוק קובע בין השאר את בחירתו של מבקר המדינה על ידי הכנסת לתקופת כהונה של שבע שנים, את התחומים השונים של הביקורת שמקיים מבקר המדינה, ואת אחריותו בפני הכנסת בלבד ואי תלותו בממשלה.
- רשימת הגופים העומדים לביקורתו של מבקר המדינה מקיפה את המוסדות הממשלתיים, הממלכתיים והציבוריים במדינת ישראל. ברשימת הגופים המבוקרים נכללים משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, וכל הגופים שהממשלה משתתפת בהנהלתם.
- הביקורת שעורך מבקר המדינה בגופים המבוקרים היא ביקורת תקציבית, חשבונאית, ונוגעת גם ליעילות ולטוהר המידות.
- מבקר המדינה מפרסם דוחות ביקורת תקופתיים. בנוסף, אחת לשנה מכין מבקר המדינה דין וחשבון שנתי על פעולות הביקורת בגופים המבוקרים. כל דוחות הביקורת שכותב מבקר המדינה נדונים בוועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה.
*243*
*243*
חוק יסוד: מבקר המדינה קובע כי מבקר המדינה מכהן גם כנציב תלונות הציבור, בעזרת נציבות תלונות הציבור, שהיא יחידה מיוחדת במשרד מבקר המדינה.
לפי החוק, כל אדם יכול להגיש תלונה לנציב תלונות הציבור, אם הוא סבור שנפגע ישירות ממעשה או ממחדל של אחד מן הגופים שמבקר המדינה מוסמך לבקרם.
הפרק יבהיר כיצד ובאילו נושאים יכולים אזרחים לפנות בתלונה לנציב תלונות הציבור, וכיצד מתבצע הטיפול בתלונות. בהמשך הפרק יוצגו דוגמאות של תלונות אזרחים שטופלו על ידי נציב תלונות הציבור.
תלונה - על מה?
החוק קובע כי -
נושא לתלונה יכול שיהיה - מעשה הפוגע במישרין במתלונן עצמו, או המונע ממנו במישרין טובת הנאה... והמעשה הוא בניגוד לחוק או ללא סמכות חוקית או בניגוד למנהל תקין, או שיש בו משום נוקשות יתירה או אי צדק בולט; לעניין זה "מעשה" - לרבות מחדל ופיגור בעשייה.
תלונותיהם של חיילים, שוטרים, סוהרים ועובדי מדינה אינן ניתנות לבירור בנציבות תלונות הציבור.
חייל המשרת שירות סדיר בצה"ל או המשרת שירות פעיל במילואים, תלונתו - בכל עניין הנוגע לסדרי השירות או לתנאי השירות או למשמעת - מופנית בהתאם לחוק השיפוט הצבאי לנציב קבילות חיילים. תלונות של שוטרים או של סוהרים (בנושאי משמעת במשטרת ישראל או בשירות בתי הסוהר) מופנות במישרין למי שמורשה לטיפול במשטרה או בשירות בתי הסוהר. תלונות של עובדי מדינה בכל עניין הנוגע לשירותם כעובדים יופנו גם הן לנציבות שירות המדינה.
*244*
מהן דרכי הבירור של התלונה?
הטיפול בתלונות שהוגשו לנציב תלונות הציבור ייעשה בכל דרך שנראית לו, תוך שהוא חייב לעדכן את מי שהתלוננו עליו, ובמידת הצורך, גם את הממונה עליו. הוא רשאי לדרוש מהם להשיב על התלונה בתוך פרק זמן שייקבע, ובסמכותו לדרוש מהם מסמכים וכל מידע שיכול לסייע לו בטיפול בתלונה.
החוק מפרט את דרכי הבירור של התלונה:
נציב תלונות הציבור יביא את התלונה לידיעת מי שהתלונה עליו... גם לידיעת הממונה עליו, וייתן להם הזדמנות להשיב על התלונה תוך התקופה שיקבע בדרישתו.
תוצאות הבירור
(א) מצא נציב תלונות הציבור שהתלונה הייתה מוצדקת, יודיע על כך למתלונן, למי שהתלונה עליו, ואם ראה לעשות כן - גם לממונה, ויציין את נימוקיו; נציב תלונות הציבור רשאי לפרש בתשובתו את תמצית ממצאיו ורשאי הוא להצביע בפני מי שהתלונה עליו ובפני הממונה על הצורך בתיקון ליקוי שהעלה הבירור, ועל הדרך והמועד לתיקונו.
(ג) מצא נציב תלונות הציבור שהתלונה לא הייתה מוצדקת, יודיע על כך למתלונן, למי שהתלונה עליו, ואם ראה לעשות כן - גם לממונה.
(ד) העלה בירור התלונה חשד שנעברה עבדה פלילית, יביא נציג תלונות הציבור את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה.
נציב תלונות הציבור רואה את תפקידו לא רק בבירור התלונה הבודדת ובהודעה על הצורך בתיקון הליקוי, כאשר התלונה מוצדקת, אלא נותן דעתו לשאלה אם העלה הבירור ליקוי כללי אחר, ואז פועל נציב תלונות הציבור לתיקון הליקוי הכללי.
נציב תלונות הציבור מגיש דו"ח שנתי לכנסת, ובו סקירה כללית על עבודתו ותיאור הטיפול במבחר של תלונות.
*245*
מתוך דוח נציב תלונות הציבור - דוגמאות משוכתבות של תלונות אזרחים
דוגמה א
בור ברשות הרבים
המתלונן תושב ירושלים פנה אל נציבות תלונות הציבור בתלונה על עיריית ירושלים ואלה פרטיה: לפנות ערב נהג המתלונן במכוניתו בכביש שבהר הצופים. הראות במקום הייתה לקויה בגלל גשם חזק שירד באותה שעה. הנהג נסע במהירות המתאימה לתנאי הדרך. לפתע נכנס גלגל המכונית לבור בכביש, שלא היה אפשר להבחין בו, הן משום שהיה מלא מים והן בשל הראות הלקויה. במקום לא הוצב שלט שיזהיר על המפגע.
לטענת המתלונן הוא נפגע כתוצאה מהאירוע וקיבל טיפול רפואי. גם למכוניתו נגרם נזק. המתלונן פנה אל העירייה וביקש לשלם לו פיצוי על הנזקים שנגרמו לו.
העירייה התנערה מאחריות בטענה שהרחוב הוא בשטח האוניברסיטה העברית ובבעלותה, וכי על המתלונן לפנות אליה. המתלונן עשה כן, אך האוניברסיטה הודיעה לו כי הרחוב פתוח לציבור, ולכן אינו באחריותה אלא באחריות העירייה וכי העירייה היא הגוף שאליו על המתלונן לפנות בבעיה.
המתלונן ביקש שנציבות תלונות הציבור תברר את תלונתו ותגרום לכך שמי שאחראי למפגע ישלם לו את הפיצוי המגיע לו.
נציבות תלונות הציבור קבעה כי התלונה נמצאה מוצדקת; לא הייתה הצדקה לעירייה לדחות את דרישת המתלונן לקבלת פיצוי בטענה שהרחוב הוא בבעלות האוניברסיטה. אף אם טענה זו נכונה, גם אז העירייה אחראית כלפי עוברים ושבים להסרת מכשול דוגמת הבור. נוכח אחריות זו לא נהגה העירייה כראוי, כשהפנתה את המתלונן לאוניברסיטה.
דוגמה ב
מסירת מידע ללשכת גיוס על מטופל לשעבר
המתלונן הגיש לנציבות תלונות הציבור תלונה נגד משרד העבודה והרווחה ושירות המבחן לנוער, ואלה פרטיה:
המתלונן הסתבך בפלילים בנעוריו והיה בטיפול שירות המבחן לנוער. לשכת הגיוס החליטה שלא לגייסו לשירות חובה בצה"ל.
לדברי המתלונן, שירות המבחן לנוער העביר מידע עליו ללשכת הגיוס, והמידע הזה גרם לפסילתו לשירות. לטענתו, שירות המבחן לא היה רשאי למסור עליו מידע לצה"ל, וכי במסירת המידע נפגעה פרטיותו שלא כדין.
בירור שערך נציב תלונות הציבור העלה ששירות המבחן לנוער נדרש להעביר מידע לצה"ל בנושאים הבאים: רישום פלילי של מי שמטופל בשירות המבחן, רקע משפחתי ולימודי, וכן נתונים על אישיותו והתאמתו לשירות בצה"ל.
על פי ממצאים אלה, קבעה נציבות תלונות הציבור כי התלונה לא נמצאה מוצדקת; לא נמצאה פגיעה אסורה בפרטיות במסירת מידע על המתלונן משירות המבחן לצה"ל, שכן המידע נדרש למטרות ראויות ומוצדקות, על פי הסמכויות שניתנו לצה"ל ועל פי הוראות החוק שבהן נדרש שירות המבחן לעמוד.
*246*
דוגמה ג
ליקויים במתן שירות רפואי לאסיר
המתלונן, אסיר באחד מבתי הכלא, פנה לנציבות תלונות הציבור בתלונה נגד שירות בתי הסוהר (שב"ס) ואלה פרטי התלונה:
המתלונן פנה למרפאת הכלא וביקש טיפול רפואי עקב קשיי נשימה ולחץ בחזה. לטענת המתלונן, החובשים במרפאה נהגו בו זלזול, לא התייחסו לטענותיו ברצינות וגם לאחד שנודע לאחד מהם שמדובר בהתקף לב ויש לפנות את האסיר לבית החולים - בוצע הפינוי בלא התחשבות במצבו הקשה, ונגרמו עיכובים שהיו עלולים לעלות לו בחייו.
נציבות תלונות הציבור פנתה לשב"ס. בעקבות הפנייה, נבדקה התלונה בידי מחלקת הרפואה הראשית של שב"ס.
מסקנות הבדיקה העלו ליקויים רבים בטיפולים של חובשי המרפאה. כך, למשל, החובשים שאליהם פנה המתלונן לא התייעצו עם רופא וכשהחליטו לפנותו לבית החולים, הפינוי נעשה בכלי רכב של הכלא, ולא באמבולנס.
שב"ס הודיע לנציבות תלונות הציבור כי החובשים ננזפו על חריגה מסמכויות והם חויבו לעבור השתלמות מתאימה בדרכי טיפול ופינוי. עוד הודיע שב"ס, כי האירוע הוצג ונלמד ביום עיון לאחראי מרפאות ובהשתלמות לחובשים, וכי הוסקו ממנו מסקנות כדי למנוע הישנות הטעויות שנעשו בעניין זה.
דוגמה ד
סירוב להחזיר הוצאות טיול
המתלונן, הורה לבן בבית הספר, הגיש לנציבות תלונות הציבור תלונה על משרד החינוך ואלה פרטי התלונה:
בתחילת שנת הלימודים שילם המתלונן עבור טיול שנתי. כשהגיע מועד הטיול, ביטל המתלונן את השתתפות בנו בטיול עקב המצב הביטחוני. בית הספר החזיר למתלונן רק את סך ההוצאות האישיות למשתתף בטיול, אך סירב להשיב לו את יתרת הסכום.
הנהלת בית הספר נימקה את סירובה להחזיר את יתרת הסכום בכך שכבר שילמה לחברות ההסעה ועבור שירותי החובשות וההדרכה בכספים שנגבו מההורים לצורך הטיול, וכן ציינה כי לפי הוראות משרד החינוך, במקרה של ביטול השתתפות, ואף מסיבות מוצדקות, אין להחזיר את סכום ההוצאות הכלליות ששולם, אלא את ההוצאות האישיות בלבד.
נציב תלונות הציבור קבע כי התלונה מוצדקת; לא נגרמו לבית הספר הפסדים או הוצאות מיותרות עקב ביטול השתתפותו של בן המתלונן בטיול, שכן התשלום לחברות שסיפקו את השירותים לבית הספר היה מבוסס על תחשיב הוצאות קבוע מראש, והיה משולם לחברות אלה בכל מקרה.
לפיכך, על בית הספר להחזיר למתלונן את מלוא התשלום ששילם עבור הטיול.
*247*
פעילות
כנגד מי מופנות התלונות? | מהי התלונה? | האם נפתרו בעיותיהם של האזרחים בעקבות פנייתם לנציב תלונות הציבור? |
דוגמה א -- | -- | -- |
דוגמה ב -- | -- | -- |
דוגמה ג -- | -- | -- |
דוגמה ד -- | -- | -- |
אפשר לדון בדוגמאות בקבוצות. הכיתה תתחלק לקבוצות וכל קבוצה תתמקד בדוגמה אחת, על פי הנדרש בטבלה ותדון בשאלה: מדוע חשובה ומועילה יוזמתם של אזרחים להתלונן על פגיעות או עוולות הנגרמות להם? את ממצאיה תציג כל קבוצה לפני מליאת הכיתה.
שאלות סיכום
1. מה ההבדל בין תפקיד מבקר המדינה לבין תפקיד נציב תלונות הציבור?
2. האם יש, לדעתכם, יתרונות בכך שמבקר המדינה משמש גם כנציב תלונות הציבור? האם רצוי, לדעתכם, להפריד בין שני התפקידים לשני גופים עצמאיים? הביאו נימוקים בעד ונגד, הביעו מהי עמדתכם ונמקו אותה.
3. במבוא לדוח השנתי של נציב תלונות הציבור לשנת 2001, צוין:
"בעידן שבו מתחזק מעמד זכויות היסוד של האדם, ממלא נציב תלונות הציבור תפקיד חשוב בהגנה על זכויות אלה, ובכוחו להביא על תיקונם מצבים של אפליה, שרירות ופגיעות אחרות בזכויות האדם. על רשויות השלטון לפתח תרבות שלטון המבטאת כבוד לאזרח ולזכויותיו, והרואה קיום נורמה זו כחובתה הבסיסית."
כיצד משמש נציב תלונות הציבור מגן לאזרח מפני שרירות השלטונות? מהי חשיבותה של הגנה זו במשטר דמוקרטי?
*248*
מה למדנו?
- מבקר המדינה מכהן גם כנציב תלונות הציבור.
- לפי החוק, כל אדם רשאי להגיש תלונה לנציב תלונות הציבור אם הוא סבור שנפגע ישירות ממעשה או ממחדל של אחד מן הגופים שמבקר המדינה מוסמך לבקרם (גופים שלטוניים).
- נציב תלונות הציבור רואה את תפקידו לא רק בבירור התלונה שהופנתה אליו ובדרישה לתיקון הליקוי, כאשר התלונה מוצדקת, אלא הוא גם נותן את דעתו לשאלה אם העלה הבירור ליקוי נוסף, ואז נציב תלונות הציבור פועל לתיקון הליקוי הכללי.
- בטיפולו של נציב תלונות הציבור בתלונותיהם של אזרחים, הוא ממלא תפקיד חשוב בהגנה על זכויות היסוד של האדם והאזרח בישראל. עצם קיומו של גוף ממלכתי המטפל בתלונות הציבור יש בו כדי להשפיע על רשויות השלטון להקפיד על כבוד לאזרחים ולזכויותיהם.
*249*
מבט מסכם: גופי הביקורת השונים במדינת ישראל
מוסד מבקר המדינה עוסק בביקורת פעולותיה של המערכת הממשלתית והציבורית במדינת ישראל. אולם, כפי שלמדנו, פעולות הרשות המבצעת בישראל נתונות לפיקוח ולביקורת גם על ידי הרשויות האחרות (הכנסת ובתי המשפט, על פי עקרון הפרדת הרשויות), וגם על ידי אמצעי התקשורת.
בתחום הפיקוח והביקורת ניתן לכלול גם נושאי משרות ממלכתיות כמו -נגיד בנק ישראל והיועץ המשפטי לממשלה-.
תרשים: הרשות המבצעת
הרשות המבצעת:
פיקוח וביקורת על ידי בתי המשפט (בעיקר בג"ץ)
פיקוח וביקורת על ידי הכנסת
פיקוח וביקורת על ידי שני בעלי תפקידים ממלכתיים: נגיד בנק ישראל והיועץ המשפטי לממשלה
פיקוח וביקורת על ידי התקשורת
פיקוח וביקורת על ידי מבקר המדינה
נגיד בנק ישראל משמש מנהל בנק ישראל. בנק ישראל ממלא תפקידים שונים כמו ניהול חשבונותיה הכספיים של ממשלת ישראל, ניהול מטבע החוץ של המדינה, פיקוח על הבנקים המסחריים במדינה והסדרת ערכו של המטבע (ערך הכסף) בישראל. נגיד בנק ישראל משמש גם יועץ כלכלי של ממשלת ישראל, ובמסגרת תפקידו הוא נדרש לבקר את המדיניות הכלכלית של הממשלה ולהתריע על פעולות כלכליות של הממשלה העלולות לדעתו לפגוע ביציבות הכלכלית.
היועץ המשפטי לממשלה עומד בראש מערכת התביעה המשפטית של המדינה, ובמסגרת תפקידו כיועץ משפטי לממשלת ישראל הוא אחראי להיבטים המשפטיים של הצעות חוק שיוזמת הממשלה, ועל מתן שירותי ייעוץ משפטיים לממשלה. הוא ממלא גם תפקיד של פיקוח וביקורת על פעולות הממשלה - מתפקידו לבחון אם הממשלה פועלת על פי החוק ולמנוע מהממשלה לחרוג מן החוק.
*250*
*250*
מקובל להבחין בארבעה סוגים או דגמים של מדינות על פי יחסן אל הדת:
- מצד אחד ישנן מדינות שבהן חוקי הדת הם גם חוקי המדינה, ואנשי הדת הם אנשי השלטון. משטר כזה נקרא תיאוקרטיה. בעבר הרחוק היו מדינות באירופה שהיה בהן משטר כזה. כיום נמצא משטר כזה באיראן.
- מצד שני ישנן מדינות שלא זו בלבד שהפרידו בין המדינה לבין הדת, הן אף פועלות באמצעים שונים להרחקת האזרחים מן הדת. לדוגמה, מרבית מדינות הגוש המזרחי וברית המועצות לשעבר, ומדינות בעלות משטרים קומוניסטיים.
בין שני הסוגים הראשונים המנוגדים זה לזה - "דגמי קצה", ישנם "דגמי ביניים":
- מדינות שהפרידו בין השלטון לבין הדת, והדת נחשבת לעניינו הפרטי של כל אדם. בחלק מן המדינות ניתנת תמיכה כספית קבועה למסגרות הדתיות, ובחלקן ההפרדה בין הדת והמדינה מוחלטת ולא ניתנת תמיכה למסגרות הדתיות. מדינות כאלה אפשר למצוא כיום בארצות המערב.
- ובצידן מדינות שבהן השלטון הוא חילוני ביסודו, אלא שהוא פועל מתוך הבנה והסכמה עם הדת של הלאום, המהווה את יסוד המדינה. עם זאת, המדינה מכירה בזכותם של אזרחיה שהם בני דתות אחרות לנהוג על פי דתם ואף לקבל מהמדינה סיוע כספי. לדוגמה, מדינת ישראל.
ישראל מוגדרת כמדינה יהודית. הדת היהודית תופסת בישראל מקום נכבד יותר מכל דת אחרת, בשל מספרם המכריע של היהודים בכלל האוכלוסייה, וכן בשל הזיקה ההיסטורית-תרבותית בין הדת והלאום ביהדות - שהיהודים בישראל בחלקם הגדול רואים עצמם כממשיכיה.
לבני הדתות השונות בישראל (מוסלמים, נוצרים, דרוזים) מעמד משפטי של "עדה מוכרת" - שהיא ציבור דתי המוכר על ידי המדינה בעיקר לצורך הקמה והפעלה של מוסדותיו הדתיים (מעמד משפטי זה הוא ביסודו המשך להסדרים שהיו קיימים בארץ ישראל בתקופה שלפני קום המדינה). כל קבוצה דתית בישראל רשאית אפוא להתארגן כרצונה ולקיים לעצמה מערכת של שירותים ומוסדות דתיים, ובכללם מוסדות שיפוט עצמיים בענייני המעמד האישי (נישואין, גירושין, מזונות, אפוטרופסות, אימוץ, ירושות, צוואות).
כל הקבוצות הדתיות נהנות מחופש פולחן דתי מלא, וימי המנוחה שלהן מוכרים במשפט הישראלי. הפרק שלפנינו מביא דוגמאות של מוסדות של כל הדתות בישראל ומציג את התפקידים והשירותים שהם אחראים עליהם. הפרק שם דגש בנושאים אלה על הדת היהודית.
*251*
ארגון השיפוט הדתי בישראל
לקבוצות הדתיות בישראל - היהודית, המוסלמית, הדרוזית ולחלק מן העדות הנוצריות - יש בתי דין דתיים.
לבתי הדין הדתיים הוקנו על פי החוק בישראל סמכויות בענייני המעמד האישי, כפי שהם מוגדרים על פי ההלכה הדתית. בענייני נישואין וגירושין, סמכותם של בתי הדין הדתיים היא בלעדית, כלומר - בתי הדין הדתיים בלבד מורשים לטפל בהם (סמכות ייחודית). בשאר ענייני המעמד האישי, כמו - מזונות, אפוטרופסות, אימוץ, ירושות, צוואות ועיזבונות, מטפלים גם בתי המשפט לענייני משפחה (סמכות מקבילה).
בתי הדין הרבניים הם בתי הדין הדתיים של היהודים בישראל.
סמכותם של בתי הדין הרבניים מוגדרת משנת 1953 בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), ובין שאר סעיפיו נקבע:
1. ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים.
2. נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה.
בתי הדין הרבניים פועלים בשתי ערכאות: בתי דין רבניים אזוריים המשמשים בתי דין בערכאה ראשונה, ובית הדין הרבני הגדול בירושלים - המכהן כבית דין לערעורים.
שאלה
מדוע הוחלט, לדעתכם, על הסדרת נישואין וגירושין של יהודים בישראל על פי "דין תורה" (ההלכה היהודית הדתית)?
*252*
ארגון החיים הדתיים בישראל
סיפוק צורכי הדת הציבוריים הוכר על ידי הממשלה והכנסת בישראל, מראשית הקמתה של המדינה. קבלת עיקרון זה של סיפוק צורכי הדת הציבוריים מתקציב המדינה, יש בו משום הכרה בחשיבותם של צרכים אלה.
בין משרדי הממשלה פועל "המשרד לשירותי דת". משרד זה ממלא תפקידים שונים הכוללים: קשרים דתיים עם התפוצות, שירותים דתיים ארציים ומקומיים ועניינים דתיים של העדות הלא-יהודיות במדינת ישראל.
ארגון החיים הדתיים היהודיים
ארגון החיים הדתיים היהודיים מוסדר בעיקר באמצעות הרבנות הראשית ובאמצעות המועצות הדתיות.
הרבנות הראשית היא המוסד הרבני המוכר על ידי המדינה, ומעמדה מוסדר באמצעות חוק הרבנות הראשית.
בראש הרבנות הראשית עומדים שני הרבנים הראשיים - רב ספרדי הנקרא "ראשון לציון" ורב אשכנזי, ולצדם רבנים אחרים המכהנים בגוף העליון של הרבנות הראשית - מועצת הרבנות הראשית.
תפקידיה של מועצת הרבנות הראשית: לתת חוות דעת בענייני הלכה לשואלים בעצתה, לפעול לקירוב הציבור לערכי תורה ומצוות, לתת תעודות הכשר על כשרות, לתת כשירויות לדיינים ולרבנים.
המועצות הדתיות פועלות על פי חוק שירותי הדת היהודיים, והן נועדו לתת שירותים דתיים לאוכלוסייה היהודית במדינת ישראל.
המועצות הדתיות ממונות על מתן שירותי דת, כגון עריכת נישואין, אחזקת בתי כנסת ומקוואות, פיקוח על כשרות ועל שחיטה, טיפול בקבורה והחזקת בתי עלמין, הסברה בתחום הדת, הווי דתי, סיוע בהקמת מבני דת.
הפלגים הקיצוניים ביהדות סירבו להכיר ברבנות הראשית, מאז הקמתה (בשנת 1921). פלגים אלה ייסדו לעצמם את מוסדות העדה החרדית, כמסגרת דתית וקהילתית עבור אלה שאינם מכירים בסמכותה של הרבנות הראשית.
שאלות
1. על רבים בישראל מוסכמת הטענה כי הרבנות הראשית היא מוסר דתי חשוב גם עבור הציבור הדתי וגם עבור הציבור החילוני.
האם הנכם מסכימים עם טענה זו? הביעו מהי עמדתכם ונמקו אותה.
2. האם חיוני שיתקיימו שתי משרות של רבנים ראשיים בישראל? הביאו נימוקים בעד ונגד, הכריעו מהי עמדתכם ונמקו אותה.
*253*
ארגון החיים הדתיים המוסלמיים
מוסד מקביל למועצות הדתיות היהודיות אינו קיים עבור עדות לא-יהודיות. התמיכה הממשלתית בשירותי דת בעדות לא-יהודיות נעשית בעיקר באמצעות ארגונים וולונטריים של העדות הדתיות עצמן, בסיוע המדינה.
המוסלמים הם העדה הדתית הלא-יהודית הגדולה בישראל והם מהווים יותר משלושה רבעים מכלל האוכלוסייה הלא-יהודית. השירותים הדתיים למוסלמים מאורגנים באמצעות ועדים מוסלמיים, הפועלים ברובם במסגרת הרשויות המקומיות.
פעילות דתית ענפה מתקיימת בקרב העדה המוסלמית סביב כ- 150 מסגדים הפועלים ברחבי מדינת ישראל.
חקיקה דתית
אחד ההיבטים שבהם הדת היהודית באה לידי ביטוי בחיים הציבוריים במדינת ישראל הוא חקיקה דתית. חקיקה דתית היא חקיקה של חוקים המוגדרים "דתיים", ופירוש הדבר שהם מתבססים על דינים הלכתיים (מצוות דתיות). המטרה בחקיקתם של חוקים דתיים היא לאו דווקא לכפות מצוות דתיות על כלל הציבור, אלא לתת במידה מסוימת, ובעניינים מוגדרים, אופי יהודי לאורחות החיים הציבוריים של מדינת ישראל. החוק שהוזכר קודם - חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) הוא דוגמה לחוק דתי. קיימים חוקים דתיים נוספים, ונציין כמה דוגמאות:
-פקודת מאכל כשר לחיילים, תשי"ט- 1948-: חוק זה קובע כי "לכל החיילים היהודים בצבא הגנה לישראל יש להבטיח מאכל כשר."
-חוק איסור גידול חזיר, תשכ"ב- 1962-: החוק אוסר על גידול חזירים בארץ, להוציא אזורים שבהם מרוכזת אוכלוסייה נוצרית. אין החוק כולל איסור אכילת חזיר.
-חוק חג המצות (איסור חמץ), תשמ"ו- 1986-: החוק אוסר על בעלי עסקים להציג חמץ בפומבי למכירה או לצריכה במשך כל ימי חג הפסח. החוק אינו חל ביישובים שבהם מרבית התושבים אינם יהודים או שמרבית בתי העסק אינם של יהודים. אין החוק כולל איסור אכילת חמץ בפסח.
-חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951-:
החוק קובע כי השבת ומועדי ישראל - שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון של סוכות ושמיני עצרת, של ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות - הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל. ולאלה שאינם יהודים - הזכות לקיים ימי מנוחה בשבתם ובחגיהם. החוק מדגיש כי המנוחה השבועית תכלול "לגבי יהודי את יום השבת, ולגבי מי שאינו יהודי, את יום השבת, או את יום השישי בשבוע, או את יום ראשון בשבוע, הכול לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו".
קביעתם של ימי מנוחה קבועים במדינת ישראל נעשית על פי חגים דתיים, ואולם אין הדבר נחשב כהגבלה דתית אלא כחלק ממדיניות הרווחה של המדינה. קביעת השבת כיום מנוחה לגבי יהודי היא בעלת משמעות חברתית, ולרבים אף בעלת משמעות דתית על פי הכתוב בעשרת הדיברות על מצוות השבת: "זכור את יום השבת לקדשו; ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך; ויום השביעי שבת לה' אלוהיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך; כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי, על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" (שמות כ, 11-8).
*254*
שאלה:
ישנם המתנגדים לחקיקה דתית בטענה שהיא כרוכה בכפייה של נורמות דתיות. לעומתם, ישנם המצדיקים חקיקה זו בטענה שהיא כרוכה בהשלטה מצומצמת בלבד של ההלכה היהודית, ויש להכיר בכך כדבר חיובי לאור האופי היהודי של מדינת ישראל.
מהי העמדה הצודקת לדעתכם? הביאו נימוקים לכל אחת מן הטענות, הביעו מהי עמדתכם ונמקו אותה.
שאלה מסכמת:
מדוע מדינת ישראל רואה חשיבות בהסדרה ובתקצוב צורכי הדת הציבוריים של תושביה?
פעילות
1. סכמו: מהם תפקידיהם של מוסדות הדת השונים?
2. בדקו עם בני משפחותיכם: מתי וכיצד נזקקו לשירותיו של מוסד דתי כלשהו?
אילו מסקנות ניתן -להסיק- ביחס לחשיבותם של השירותים הדתיים?
מה למדנו?
- כל קבוצה דתית בישראל רשאית להתארגן כרצונה ולקיים לעצמה מערכת של שירותים ומוסדות דתיים.
- מדינת ישראל מסייעת לכל הקבוצות הדתיות בישראל המבקשות להסתייע בה - בתקציב, בהדרכה ובהגנה על ענייניהן.
- ישראל הנה מדינה יהודית. הדת היהודית תופסת בה מקום נכבד ומרכזי יותר מכל דת אחרת, בשל מספרם המכריע של היהודים בכלל האוכלוסייה.
-לדת היהודית בישראל מוסדות דת: בתי דין רבניים הפועלים בענייני נישואין וגירושין, מזונות, ירושות וצוואות; הרבנות הראשית, שתפקידה לתת חוות דעת בענייני הלכה, לפעול לקירוב הציבור לערכי הדת, לתת אישורי כשרות והסמכות לדיינים ולרבנים; המועצות הדתיות, שתפקידן לתת שירותים דתיים לאוכלוסייה היהודית, כמו אחזקת בתי כנסת ומקוואות, פיקוח על כשרות ועל שחיטה, טיפול בקבורה והחזקת בתי עלמין.
- בין משרדי הממשלה פועל המשרד לשירותי דת. משרד זה ממלא תפקידים שונים בתחום הצרכים הדתיים של כל הדתות בישראל, כמו שירותים דתיים ארציים, שמירת המקומות הקדושים וסיוע בבניית בתי תפילה.
סוף הספר.