צועדים בדרך המילים
לכיתה ו'
מקראה בין תחומית
ללימודי השפה העברית
קריאה, כתיבה, האזנה ודיבור
בינה גלר-טליתמן
חנה שליטא
ייעוץ מדעי: ד"ר אורית מיטל
כנרת הוצאה לאור
ישראל, 2014
עמודים
עמוד י דפוס
עמודי ברייל
העתיקה: לין לוגאסי
הספריה המרכזית לעיוורים
נתניה ישראל 2016
העתקה או העברה של העותק המותאם בניגוד להוראות חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות התשע"ד - 2014, מהווה הפרה של זכות יוצרים.
תוכן העניינים
(התוכן ערוך כך: שם הפרק ועמוד דפוס)
חיי בית הספר - עמוד 6
צעדים ראשונים / אמנון שמוש - עמוד 8
צלקת / יאנוש קורצ'אק / עיבוד: אריה ביכנר עמוד - 13
מהי אנטישמיות? / חנה ברנר - עמוד 18
סבר פנים יפות / משנה - עמוד 21
האות האנגלית m / אורלי קסטל-בלום - עמוד 22
מהפכה בחינוך העיוורים / חנה ברנר - עמוד 26
מועדון קוראים: לא רואים עליה / חגית אהרונוף - עמוד 30
עץ הדובדבן השבור / ג'סי סטיוארט / תרגום: ליאורה הרצוג - עמוד 31
לא לאלימות! - עמוד 40
למה תכה רעך? / יצחק וקנין - עמוד 42
המגביה ידו על חברו / תלמוד בבלי - עמוד 43
שיר המקל / ארז ביטון - עמוד 44
שנאת חינם / תלמוד בבלי - עמוד 45
לשון חכמים - הרובד השני של השפה העברית / שרה ליפקין - עמוד 47
ציפור של אף אחד / שלומית כהן-אסיף - עמוד 48
האם הצפייה בטלוויזיה מעודדת אלימות? / חנה ברנר - עמוד 50
על משחק הכדורגל / שולה פרידור - עמוד 54
מועדון קוראים: רוץ ילד רוץ / אורי אורלב - עמוד 57
היחיד והיחד - עמוד 58
מתוך היומן שלי / מירה מאיר - עמוד 60
הרדיפה אחר מותגים / שולה פרידור - עמוד 63
רוצה / דפנה דה הרטוך - עמוד 66
בני הנוער צמודים לאוזניות - עמוד 67
רחוב נוה שאנן / רוני סומק - עמוד 68
ילדות בעוני / יעקב יעקב - עמוד 68
מעשים של ממש / סיפור חסידי עיבוד: אדיר כהן - עמוד 69
איקבל מאסי - הילד שזכה לפרסום עולמי / רחל כץ - עמוד 70
הציפור פמפלה / נורית זרחי - עמוד 75
לדוכיפת / נורית זרחי - עמוד 78
האב, הבן והחמור / איזופוס - עמוד 81
מפני מה העורב הולך ברקידה? / אלף בית דבן סירא - עמוד 83
הדיה והסוס / איזופוס - עמוד 83
הביצה / חיים נחמן ביאליק - עמוד 86
מפעל האיסוף והתרגום של ביאליק / רבקה לוי - עמוד 90
הרוכל ורבי ינאי / ויקרא רבה - עמוד 93
מועדון קוראים: לידיה מלכת ארץ ישראל / אורי אורלב - עמוד 95
מועדון קוראים: שירת הלווייתנים / אורי אורלב - עמוד 95
רוח של אחווה - עמוד 96
הכרזה עולמית בדבר זכויות האדם מטעם האו"ם - עמוד 98
מה מלמד אותנו ספר הספרים / דוד בן גוריון - עמוד 101
גזענות / מתוך אוקספורד - האנציקלופדיה לילדים - עמוד 102
הנסיכה והסוס / יעל פישביין - עמוד 104
מדוע נאבקות הנשים שיהיו להן זכויות כמו לגברים? / צפרירה שחם - 110
הנשר / פ"מ דוסטוייבסקי / תרגום: מ"ז וולפובסקי - עמוד 113
משל הנשר / ג'יימס אגרי - עמוד 116
נשר - רודי להמן - עמוד 117
מוצאם של האפרו-אמריקאים - עמוד 119
העבדות ממשיכה להתקיים ברחבי העולם - עמוד 120
מרטין לותר קינג / ענת בלזברג - עמוד 122
יש לי חלום / מרטין לותר קינג - עמוד 127
מועדון קוראים: תום סויר / מארק טווין - עמוד 130
לעובדה ולשמרה - עמוד 132
פסל: חניה לטווח ארוך / ארמן –עמוד 132
בית המרפא של חיות הבר הנטושות / צפריר רינת - עמוד 135
האנרגיה לתועלת האדם / מתוך מסע מדע ד' - עמוד 138
לא לזרוק פחית לפח / ג'ון ג'אבנה - עמוד 141
מי יציל את הים התיכון? / ד"ר פנחס זמיר - עמוד 143
ישראל שלנו עמוד 146
שחפים / לאה גולדברג - עמוד 148
שחפים / פנחס זמיר - עמוד 149
הליכה לקיסריה / חנה סנש - עמוד 151
אגדת הירדן / עיבוד: דבורה עומר - עמוד 153
נהר הירדן / מתוך אנציקלופדיה ידיעות אחרונות לנוער - עמוד 156
לשיר זה כמו להיות ירדן / נעמי שמר - עמוד 159
כנרת / רחל - עמוד 160
בני אדם בראי אגדות יוון - עמוד 162
מהי מיתולוגיה? / שולה פרידור - עמוד 164
למה האלים כועסים? / שהם סמיט - עמוד 166
מה חבוי בתיבת פנדורה? / רקפת זהר - עמוד 168
אורפאוס ואורידיקה / עיבוד: נירה הראל - עמוד 173
אורפיאוס מנגן - פסיפס, ג'ובני דל'ארטו - עמוד 173
הלבירינת - חוט אריאדנה / עיבוד: נירה הראל - עמוד 176
מועדון קוראים: הביתה מערבות השמש / אורי אורלב - עמוד 178
מעגל השנה היהודי - חגים ומועדי זיכרון - עמוד 179
מעגל השנה, פסיפס בבית אלפא - 179
עונג שבת - עמוד 180
קבלת שבת / אליעזר כהן - עמוד 182
מן התורה - עמוד 183
שומר שבת / חיים הזז - עמוד 184
למה צחק הצדיק? / מרטין בובר - עמוד 186
ימים נוראים - עמוד 190
יום הכיפורים בבית כנסת בהולנד - עמוד 191
עשרת ימי תשובה - ימי חשבון נפש - עמוד 192
רציתי להתפלל ולא ידעתי / מרדכי בר-און - עמוד 192
מעשה בחייט / סיפור חסידי - עמוד 194
מתוך תפילת נעילה - עמוד 196
נעילה / רעיה הרניק- עמוד 197
סוכות - חג האסיף - עמוד 198
סוכה - שטיח קיר / ז'אן דוד - עמוד 199
גשם / אסתר ראב - עמוד 200
משיב הרוח ומוריד הגשם / מתוך התפילה - עמוד 202
גשם בוא / תרצה אתר - עמוד 203
יום הזיכרון ליצחק רבין - עמוד 204
לשמור על חיי אדם / יצחק רבין - עמוד 206
שיר לשלום / יעקב רוטבליט - עמוד 209
חנוכה - עמוד 210
תפילה "על הנסים" - עמוד 212
שם בחנוכה שנת 1943 / עובד בן-ישי - עמוד 215
ט"ו בשבט - עמוד 220
תפילת האילן / המנון שמורת הטבע של מוזמביק - עמוד 221
מאי ט"ו בשבט? / על פי עזריה אלון - עמוד 222
המקום בו נמצאת הנשמה / אברהם שטאל - עמוד 224
ט"ו בשבט בבית ספרנו / מתוך עיתון בית ספר בפולין - עמוד 225
חוני המעגל / מתוך ספר האגדה - עמוד 226
פורים - עמוד 228
הופעת הלצים / נתן אלתרמן - עמוד230
"פורים-שפיל": מגילת אסתר / נתן אלתרמן - עמוד 231
תחריט לפורים, המאה ה-17 - עמוד 232
פסח - עמוד 234
מן המקורות - עמוד 236
ההגדה של פסח - עמוד 237
כוס הדורות / אשר ברש - עמוד 239
אליהו הנביא מבשר הגאולה - ציור / בוריס שץ - עמוד 244
ביעור חמץ / חנה ניר - עמוד 245
יום הזיכרון לשואה ולגבורה - עמוד 246
מודעה על החוק - עמוד 248
מאוד רציתי לחיות / מאקס שוואב - עמוד 249
להסתתר / אידה ווס / תרגום: עילית ון פרג - עמוד 252
חסידי אומות העולם - עמוד 255
זרים סיכנו את מעמדם למען הצלת יהודים - עמוד 256
קול דניה הלוחמת / מתוך שידור רדיו - עמוד 258
שמבון, כפר של חסידי אומות העולם - עמוד 259
חסידי אומות עולם בארצות הכיבוש הנאצי / טבלה - עמוד 260
חסידי אומות העולם / חיים חפר - עמוד 261
מועדון קוראים: האי ברחוב הציפורים / אורי אורלב - עמוד 263
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל - עמוד 264
בלדה לחובש / דן אלמגור - עמוד 266
סא"ל ד"ר משה מרזוק (גיל) ז"ל - עמוד 270
יום העצמאות - עמוד 272
צל ומי באר / יורם טהרלב - עמוד 274
על ראש התורן / איה גולדשמיט - עמוד 277
מתוך מגילת העצמאות - עמוד 280
זיכרונות מטקס הכרזת העצמאות / זאב שרף - עמוד 281
הזהירו אותנו, שלא נכריז על מדינה / דוד בן גוריון - עמוד 285
ל"ג בעומר - עמוד 286
ספירת העומר - עמוד 288
החיפושים אחרי בר כוכבא / יגאל ידין - עמוד 290
האריה והקורא / בראשית רבה - עמוד 292
האריה והקורא -ציור / מרסל ינקו - עמוד 292
הזאב והאנפה / איזופוס - עמוד 293
יום ירושלים - עמוד 294
עשרה חלקים / אבות דרבי נתן - עמוד 295
ירושלים עיר מעורבת / חיה דור וזיוה מימוני - עמוד 296
צמיחתה של ירושלים מעיר למטרופולין - עמוד 297
העיר הקדושה - עומד 298
מבכים את החורבן - תחריט / בוריס שץ - עומד 300
הסיכוי / אהרן בכר - עמוד 301
שבועות - עמוד 302
תיקון ליל שבועות - עמוד 304
מתן תורה -ציור / רמברנדט ואן-רין - עמוד 304
כתר ארם צובא / יהושבע בנטוב - עמוד 305
עדותו של פחאם / אמנון שמוש - עמוד 308
מכתבו של יצחק בן-צבי למרדכי פאחם - עמוד 309
מה היה (היתה) תחלתו של רבי עקיבא? / אבות דרבי נתן - עמוד 310
קציר / זרבבל גלעד - עמוד 312
משחק: סולמות וחבלים - עמוד 314
רשימת מקורות וקרדיטים - עמוד 317
תוכן ענייני לשון בספר
קישוריות (מילות קישור) - עמוד 16
הצורה המילונית של פעלים בבניינים השונים - עמוד 23
משלבי לשון - עמוד 25
מילים מאותו השורש שמשמעותן שונה - עמוד 27
הבדלים של רובד בלשון העברית - עמוד 45
קישוריות (מילות קישור) - עמוד 56
תווית היידוע - עמוד 74
שמות תואר - עמוד 77
הבדלי רובד בשפה העברית - עמוד 81
סמיכות הפועל ושם הפעולה - עמוד 98
הפועל ושם הפעולה - עמוד 103
קישוריות - עמוד 121
הסביל ושם הפועל - עמוד 137
הבניינים - עמוד 137
קישוריות (מילות קישור) - עמוד 141
הפועל ושם הפעולה - עמוד 146
הפועל ושם הפעולה - עמוד 150
קישוריות (מילות קישור) - עמוד 183
הבניינים - עמוד 193
שם הפועל - עמוד 207
שייכות - עמוד 214
תיאור אופן הפעולה - עמוד 219
קישוריות (מילות קישור) - עמוד 223
ביטויי זמן - עמוד 238
משלבי לשון: לשון גבוהה וסלנג - עמוד 269
התאמת שם עצם לפועל - עמוד 284
הסביל - עמוד 307
דרכי ארגון טקסטים עיוניים - עמוד 316
תוכן כרך ראשון
(התוכן ערוך כך: שם הפרק, עמוד דפוס, עמוד ברייל)
*6*
*6*
*7*
מה במדור?
המדור מעורר מחשבה על היחס לשונים בחברה.
נקרא ארבעה סיפורים שמגוללים אירועים חברתיים מימי בית הספר, במקומות שונים ובתקופות שונות. נחשוב, כיצד אנחנו נוהגים במצבים דומים? איך אנחנו מגיבים כאשר דוחים מישהו בחברה? האם אנחנו נחלצים להגן על ילדים פגועים ולחזק אותם? האם טוב להבליג כאשר מישהו פוגע בנו או רצוי לשתף ולבטא את הרגשתכם בקול רם?
נקרא את "צעדים ראשונים" מאת אמנון שמוש, את "צלקת" מאת יאנוש קורצ'אק, את "האות האנגלית m" מאת אורלי קסטל בלום ואת "עץ הדובדבן השבור" מאת ג'סי סטיוארט.
נקרא את דעתם של חכמינו על יחס פוגע ומעליב כלפי אחרים במובאה מתוך מסכת אבות במשנה: "סבר פנים יפות" ובמובאה מתוך התלמוד הבבלי "כל המקניט את חברו".
מה קורה כאשר גישת החברה ביחס לקבוצת בני אדם שונים מאוחרים, משתנה לטובה? כיצד זה משפיע עליהם? נקרא על כך בטקסט המידעי "מהפכה בחינוך העיוורים" מאת חנה ברנר.
האם יש קשר בין היחס שלנו אל השונות שלנו לבין יחס החברה כלפינו? נקרא על כך בספר המרתק "לא רואים עליה" מאת חגית אהרונוף.
לשון ושיח
- נלמד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון מדויקת הן בכתב והן בעל פה.
- נבחין בלשון ציורית, כלומר בביטויים מושאלים ובדימויים.
- נתנסה בכתיבת דו-שיח ובעריכת ריאיון.
- נכתוב סיפור או כתבה לפי בחירתנו.
- נחזור ונתרגל איסוף מידע וארגונו בטבלה.
- ננהל דיונים בנושאים שונים.
נחקור ונכתוב סיכום על תולדות ח"ו של 'אנוש קורצ'אק, מחבר הסיפור "צלקת".
*8*
*8*
את המשך חינוכי השכלתי קיבלתי בעיר תל אביב. העיר השנייה בחיי. היא היתה אז צעירה ויפה. ורעננה. קטנה ושובבה כזאת. עליזה, חצופה. התאהבתי בה ממבט ראשון. שיכור הייתי כנער שיצא משליטתה של אמו אל חיקה של נערת חלומותיו.
כשאמרו לי שאלך ל"בית ספר ביאליק", הייתי בטוח שביאליק הוא מנהל בית הספר.
הכרתי את פניו של המשורר מן הספרים, וציפיתי לראותו. בהתרגשות הכנתי את עצמי איך אומר לו שלום, למשוררנו הלאומי, וראיתיו בעיני רוחי צובט את לח" בחיבה.
לאחר שנתגלתה לי תמימותי, התנחמתי בלבי שאילו היה ביאליק המנהל, היה בלי ספק צובט את לחיי; לא את אוזני.
סיפרו לי שתהיינה בבית הספר בנות. זה נשמע מוזר ומעניין. אבל לא תיארתי לי שתהיינה רבות כל כך ויפות כל כך. וחופשיות כל כך. ימים לא מעטים חשבתי, שהמבוגרים הללו בארץ אינם יודעים את נפש הנוער, אם הם חושבים שאפשר לשבת בכיתה מעורבת ולהתפנות גם ללימודים.
בתוך ימים ספורים חלו בי שינויים רבים. קיצרתי את שערי, שהיה ארוך ומתולתל כשל ילדה; אופנת שיער ארוך לבנים טרם נודעה אז בארץ. קיצרתי גם את מכנסי, שהגיעו ממש עד לברכיים. התחלתי להרכיב משקפיים, לאחר שהתברר למורים שאיני רואה את הכתוב על הלוח. למדתי להפריע בכיתה,
ורכשתי לי הרבה חברים חדשים משבעים גלויות. שבעים - לשון גוזמה:
אולי עשרים - רובן גלויות של מערב.
הילדים אמרו לי, שאם אדגיש פחות את החי"ת והעי"ן שבפי, אהיה ממש כמו כולם. והוסיפו, גם זאת מתוך כוונה טובה,
שאין רואים עלי את מוצאי ובמראה פני אני ממילא כמו כולם. בהחלט רציתי להיות כמו כולם, והחי"ת והעי"ן לא היו תקועות עמוק בגרוני שלא יכולתי לעדנן ואפילו למחותן, אלא שמשהו שלא היה מחוור לי מנע ממני את הנטייה הטבעית להתבוללות.
ההכרעות בין להיות כמו כולם בבית הספר או כמו כולם בבית, התסיסו את שנותי הראשונות בארץ. בית הספר "צג את הקדמה, את החדש, את העתיד; פני, פני ילד, היו אל העתיד. בית הספר התיימר גם לבנות את הישראלי האחיד; ויותר מכול רציתי להיות ישראלי. אולם כבוד עמוק שהיה לי לעבר, עבר בדמות עירי ומשפחתי, משהו שהלך והתגבש לכבוד עצמי, עצר בי מלקנות מכנסי אתא קצרים ורחבים, חאקי, כמו כולם. קיצרתי אפוא את מכנסי האריג, שתפרו לי מן החליפות הישנות של אחי הגדולים, והמשכתי
*9*
ללבוש אותם. חלקם היו מצמר ("צמר אנגלי משובח," - אמרה אמא) ולא תאמו את אקלימה של תל אביב בקיץ. אך דווקא משום כך )"לזרוק מכנסיים מצמר אנגלי?" - אמרה אמא - "חראם!" כלומר חבל ואסור!) - המשכתי ללבוש אותם ולהזיע. בסתר לבי ציפיתי אמנם לאותו יום שהם לא יעלו עלי ואצטרך לחדשים. "אתא - הכי זולים והכי טובים," נאום אחי.
את השפה העברית כבשתי בתנופה. היו אמנם כמה אי הבנות; ימים מספר לאחר שהצטרפתי לכיתה הודיע לנו המורה לגיאוגרפיה שבשיעור הבא נראה פנס קסם. ידעתי מהו פנס, וידעתי מה פירוש קסם.
לא שאלתי אפוא שאלות. ציפיתי שיראה לנו מין מנורת קסמים, כמו זו של אלדין, למשל.
במקום זה הובלנו לחדר אפל, ושם הקרינו על הקיר תמונות של יוון. חשבתי שהמורה שינה את דעתו ובפעם אחרת יראה לנו את פנס הקסמים. לאחר הפסקה קצרה חזרנו עם המורה לגיאוגרפיה לכיתה. הוא פתח וסיפר על אתונה. יצר הסקרנות שלא בא על סיפוקו דחף אותי להרים אצבע ולשאול בכל הנימוס:
"המורה, ומתי נראה פנס קסם?"
צחוק פרץ בכיתה. הילדים חשבו שאני מנסה את המורה.
המורה חשב שאני מיתמם ומתחכם. עד היום הם אינם יודעים את האמת. יצא לי אפוא שם של מצחיקן. משראיתי ששמי הולך לפני, התחלתי הולך אחריו. הפכתי למצחיקן הכיתה. נוח היה לי בתפקיד זה, בעיקר כשאין מורא מקל עלי. שובבות שבי, שנבלמה שם, פרצה כאן החוצה. מבט מבחוץ אל השפה העברית סיפק לי חומר, פעמים במתכוון ופעמים שלא במתכוון.
היה לנו מורה למוזיקה - אדם חביב, משוגע למקצועו. בקושי הבנתי שמוזיקה נלמדת בבית הספר. אך בין שאר מוזרויות קיבלתי גם את זו, ובהתלהבות. כל עוד למדנו שירים שמחתי מאוד. כשהגענו לתווים שמחתי פחות; הרבה פחות. המורה הופיע יום אחד לשיעור, כולו קורן מנחת וסיפר שהוא השיג סרט - סרט ממש - ובו נוכל לראות את כל כלי התזמורת מנגנים כולם ביחד וכל אחד לחוד. הוא כינס שלוש כיתות יחד, ובזה עשה את טעות! הראשונה. הוא לא הסביר לי מה זה מנצח, ובזה עשה את טעותו השנייה - הגורלית.
*10*
מעולם לא ראיתי קודם תזמורת, לא כל שכן מנצח. ולא העליתי על דעתי שלאיש אשר על התזמורת יקראו "מנצח". כשכבו האורות והתחיל הסרט, הייתי מרוכז כולי.
המוזיקה היתה די יפה, אם כי לא הגיעה לקרסוליה של מקהלת בית הכנסת "אוהל מועד" שהייתי שומע בשבתות. היתה דומייה, ומתוכה בקעה הערה שקטה של המורה, על גבול הלחישה:
"עכשיו, שימו לב איך הוא מנצח."
"מנצח... את מי?" - שאלתי באותו טון שקט-לוחש.
צחוק אדיר פרץ ממאה פיות צמאי פורקן. המורה חשב שעשיתי זאת בכוונה. אך בשלב זה עוד שלט ברוחו, כדי לא להפריע למוזיקה. צעקו שש...שש...שש...
מכל צד, והצחוק שכך.
הסרט נמשך. אך גחלי הצחוק העוממות נשארו חמות. אם בראשיתו של הסרט התעכב הצלם על כל כלי וכלי, הרי מעתה ליוותה המצלמה את המנצח, מכל זווית אפשרית. וכאן ראיתי מה שלא ראיתי מעולם: אדם מכובד, מבוגר, כמעט זקן - עושה צחוק מעצמו.
ועוד בפני תזמורת שלמה:
מנתר, מטלטל ידיו בצורה מגוחכת, עוצם עיניו ושם יד על פניו כאילו התפלל "שמע ישראל". לפתע שוב מנתר כמשוגע ומצביע אל אחד המנגנים: עושה לו תנועות בידו כאומר לו לקום, והלה עושה עצמו עוקב אחרי כל תנועה אך נשאר ושב. דווקא ברגעים הראשונים הייתי תמה על הטיפוס הזה - מוקיון רציני מדי נראה בעיני. אולם כאשר התחיל, בקטע של שיא לנענע כל גופו כלולב ולטלטל ראשו כתקוף עווית - פרצתי בצחוק. בזווית עיני ראיתי מה מתחולל על פניו של המורה למוזיקה. ניסיתי לעצור בעד הצחוק והוא הפך לצחקוקים. כשהסמיק המורה והתחיל מגמגם לעברי, הותרה הרצועה כליל. צחקתי
*11*
עד לכאב בטן, גורר אחרי את כל הציבור הגדול, שגילה פתאום חוש הומור מפותח והצטרף אלי. אחדים התפתלו ממש על הרצפה.
ההקרנה הופסקה. המורה למוזיקה ניגש אלי. ראיתי שהוא על סף ההתפוצצות. אך מה יכולתי לעשות. המחשבה הראשונה שבאה לראשי היתה, שאילו היה תופס מקל וחובט בכף ידי, היה פורק בוודאי את זעמו, אולי בדרך הטובה ביותר. במאמץ אדיר הוא שלט ברוחו. שואף ונושף כמפוח פקח עלי זוג עיניים דמיות טורפות ושאל:
"זה אתה שרצית לדעת את מי הוא מנצח, מה?"
"כ... כ... כן המורה," גמגמתי, מהרהר במקלותיו של החכם.
"ואתה חושב שזאת בדיחה?"
"לא. אני באמת לא ראיתי את מי הוא מנצח. בחיי, בחיי ה' וספר התורה."
"אתה עוד מתחצף! ונשבע לשווא!!"
כאן בא לעזרתי ידידי הקרוב, אחד ממנהיגי הכיתה שלקח אותי תחת חסותו.
"המורה, הוא עולה חדש. המורה, הרבה מילים הוא עוד לא מבין. מנצח - זאת מילה קשה."
"עולה חדש?" - תמה המורה, "למה לא אמרתם לי שהוא עולה? עולה על כולכם בעליזות שלו, בכל אופן. חבלן מקצועי. ומאיזו ארץ הוא עלה?" פנה אל חברי, מדגיש בזה שאיתי אין לו מה לדבר.
"מסוריה," באה התשובה מכמה פיות.
"א-הה, כך תיארתי לעצמי," סיכם המורה למוזיקה, ונח מזעפו.
הסמקתי, רתחתי. אימצתי כל כוחותי לעצור בעד הדמעות, שנקוו בקרקעית גאוותי הפצועה ועמדו לעלות על גדותיה. אך סלחתי לו. ידעתי שפגעתי ביקר לו מכול - במוזיקה.
ושמא לא סלחתי לו. אילו סלחתי, אולי זיכרוני לא היה משמר את המעשה ומעלה אותו לפני מעת לעת.
(מתוך: כתבי אמנון שמוש, הוצאת אביב)
יהי כבוד חברך חביב עלייך כשלך
(מסכת אבות ב, משנה יג)
*12*
לשיחה ולכתיבה
1. מדוע התרגש המספר כל כך כאשר הגיע לתל אביב?
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 2 או 3 וענו עליה:
2. כיצד התאים את עצמו המספר לחיי ילד בתל אביב של הימים ההם?
3. במה השתנו חייו של הנער בתל אביב?
4. המספר רצה מאוד להיות כמו כולם. במה הוא נראה בעיני עצמו שונה מכולם? הביאו דוגמאות.
5. כיצד קיבלו תלמידי הכיתה את המספר?
6. ממה נעלב המורה? ממה נעלב המספר?
7. הביאו דוגמאות מן הסיפור לקשיים הקשורים לשפה שהיו לנער.
שיחה לדיון
בחרו אחד או יותר מהנושאים הבאים וענו:
1. א. בחרו קטעים משעשעים בסיפור. קראו אותם בקול רם בפני חבריכם.
ב. הסבירו על מה מבוסס ההומור בקטעים אלו.
2. יש האומרים שבסיפור בולט הניגוד בין המורה למוזיקה לבין התלמיד העולה. כיצד אפשר לנמק את דעתם?
3. האם זכור לכם מקרה שבו רציתם להתאים את עצמכם לשאר הילדים? ספרו והסבירו מדוע.
4. המספר שמח למחשבה שיפגוש את המשורר חיים נחמן ביאליק. האם גם אתם הייתם מתרגשים לפגוש סופר? אם כן, הסבירו מדוע.
מעשירים את השפה
"צעדים ראשונים" הוא צירוף שמשתמשים בו:
א. במובן הפשוט; למשל: "התינוק צעד צעדים ראשונים ושימח את הוריו."
ב. בהשאלה; למשל: "צעדיו הראשונים כמורה היו רצופי קשיים." באיזו משמעות מופיע הצירוף "צעדים ראשונים" בשם הסיפור? (וראו עוד על "השאלה" בעמוד 39).
*13*
לקראת קריאה
לפי שם הסיפור שערו על מה יסופר בו?
בזמן הקריאה שימו לב:
1. במה התבטא היחס ליאשק כילד דחוי בכיתה?
2. עקבו אחר התנהגותה של המורה מרגע שהיא קוראת לילד הבוכה אליה ועד שהיא מוציאה את הסיכה משערותיה. מה הרגשתם בזמן קריאת הקטע הזה?
*13*
שום תלמיד לא רצה לשבת אתו על ספסל אחד. ובכן, כאשר לא רצו, לא ישבו, וחסל.
אבל יאשק הוא שקט, אפילו כאשר אינו רוצה, אבל מישהו מצווה, יציית, רק לא נעים לו.
היום הראשון בבית הספר.
יושב יאשק, זז עד קצה הספסל, אבל כאשר יסתכל, מיד יזכור. עליו להיזהר. רק היום להחזיק מעמד. כאשר ילך הביתה, יספר לאמא וישאל: מה לעשות, כדי לא לשבת יחד אתו.
שומע יאשק את דברי המורה, איך צריכים תלמידים ללמוד בחריצות. את המחברות לא לקמט, לנקות במברשת את השיניים ולא להפריע בשיעורים. הוא שומע ועיניו דומעות.
והמורה אינה מכירה עדיין את הנערים ואומרת:
"בוא נא אלי, אתה, מהספסל האחרון, מה שמך? מדוע אתה בוכה?"
הסתובבו כולם אחורה, רואים ואומרים:
"מפני שהוא, המורה, אינו רוצה לשבת עם יהודי."
"לשם מה בא הנה יהודי?"
יצאו אפילו מהספסלים כדי לראות טוב יותר, ואז:
"יהודון - רבי - מושק!"
המורה קמה. השתתקו במקצת, כי אינם יודעים אם מותר. אבל שוב:
"ריח בצל נודף ממנו - מסריח." "לך לבית הכנסת!"
"לחדר!"
"אין אנו רוצים בך!"
המורה עומדת, מחכה, והנערים סקרנים מה תגיד.
אבל המורה אינה אומרת כלום, רק סיכת ראש הוציאה משערותיה והשערות התפזרו.
ולמורה יש שערות יפות, ארוכות, בהירות, מסורקות למשעי. מה יהיה כאן?
דממה.
"ובכן מה?" שואלת המורה, "גמרתם כבר?"
"מה היה עלינו לגמור?" אומר הנער, אשר השליך אבנים בחצר.
"נסדר ליהודי 'חימום' כזה שילך לו," מוסיפים האחרים.
*14*
"לא ילך," אומרת המורה, "גם אם כל יום תכו אותו הוא מוכרח להישאר כי כך אומר החוק. ועכשיו הירגעו ואספר לכם את תולדות הצלקת הזאת. התדעו מה זאת צלקת?"
המורה התכופפה והראתה מקום ריק, חסר שערות על ראשה - מקום צלוק. כאשר שערותיה היו מסורקות ומסודרות כראוי, הצלקת לא נראתה כלל.
"אתם רואים?"
*15*
"זה ודאי מאבן..."
"אולי סוס בעט במורה?"
"לא סוס, כי אם אנשים," השיבה המורה, "אנשים לא נבונים, רעי לב.
"הייתי אז ילדה, בערך בגילכם. אמי גרה בעיירה. הפולנים בעיירה היו מעטים, רק גרמנים היו. אבי מת. היינו רק שתינו: אמא ואני. והאזור ההוא של פולין היה שייך אז לגרמניה. וגם אצל הגרמנים היה אז חוק, שהילדים מוכרחים לבקר בבית הספר. ובכן רשמה אותי אמא לבית הספר, אחרת היתה משלמת קנס, או שהיו מושיבים אותה בבית הסוהר.
כאשר הלכתי בפעם הראשונה לבית הספר הגרמני, נישקה אותי אמא, דמעות זלגו מעיניה ואמרה: 'פעוטה אומללה'... ואני השתוממתי, כי הייתי מרוצה ושמחתי שאהיה כבר תלמידה. מפני מה אמא מפחדת, ועל מה צר לה כל כך?
"נו, ומה? חדלתי להשתומם. אתם ודאי כבר מתארים לעצמכם? כאשר צעקתם זה עתה והעלבתם את הנער מפני שהוא יהודי, נזכרתי ביום העצוב, ביום הראשון שלי בבית הספר. ונזכרתי באמי שראתה את אשר עוללו לי ואמרה: 'אלוהים יעניש אותם על מעשיהם הרעים, את הגרמנים.'
"נו, מספיק ילדים. זה היה לפנים. כבר עבר. לא נעים להיזכר."
המורה לא רצתה להמשיך את סיפורה, אבל הנערים התחילו לבקש ולהתחנן:
"שהמורה תספר איך זה היה?!"
"איך היה? אף אחד לא רצה לשבת אתי על ספסל אחד. אמרו: 'חזירה פולנית!' 'פולנייה ארורה!' 'אביך שיכור!' ואבי אף פעם לא שתה יין שרף. אפילו בירה הוא לא שתה.
הבינותי אז רק מעט גרמנית ואינני יודעת מה עוד אמרו. אבל - היתה רשעות כזאת ושנאה איומה. רק ארבעה לא הציקו לי. שלושה בנים ובת אחת. ביקשתיה אחר כך שלא תגן עלי, שתעמיד פנים, כאילו גם היא אינה אוהבת אותי. נו, והתחילו להדריך את מנוחתה. שאלו אותה, כמה שילמתי לה בעד שתגן עלי. רע, נורא רע היה לי בבית הספר הגרמני הזה."
פעמון בית הספר הפסיק את סיפורה של המורה. חבל!
פעמים רבות אחרי כן ביקשו הילדים שהמורה תספר מי ואיך פצעו אותה באבן. אבל המורה עמדה על דעתה, לא רצתה ולא סיפרה.
"זה היה לפנים, לא נעים להיזכר. לא כדאי! ומה יש לספר? אבן ידוע שקשה היא.
כאב - והתרפא. עדיין אינכם מבינים, ילדים: צלקת על הראש אינה כואבת, אבל גם בלב נשארה צלקת מאותה אבן. והצלקת שבלב - כואבת.
"אל תרגיזו, ילדים, לא אותו, ולא שום אדם. הגנו על כבוד בית הספר! אל ייצא איש מבית הספר עם צלקות, כמו שלי, על הראש ובלב!"
(מתוך: דת הילד, הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד)
*16*
לשיחה ולכתיבה
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 1 או 2 וענו עליה:
1. במה דומה האירוע שקרה ליאשק לאירוע שקרה למורה כאשר היתה ילדה?
2. המורה שמעה שצעקו: "פולנייה ארורה! אביך שיכור."
לילד אמרו: "יהודון! ריח בצל נודף ממנו."
א. מה המשותף לשני המשפטים?
ב. איזו תופעה הם מייצגים?
3. המורה מפסיקה את סיפורה באמצע ואומרת: "נו, מספיק ילדים... לא נעים להיזכר." היא ממשיכה לספר רק לאחר שהילדים מפצירים בה.
שערו מדוע לא מספרת המורה את הסיפור ברצף?
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 4 או 5 וענו עליה:
4. מה רצתה המורה ללמד את תלמידיה באמצעות הסיפור מימי ילדותה?
5. האם למדתם משהו מהסיפור? הסבירו דבריכם.
6. בסיפור מסופרים שני אירועים.
א. איזה חלק בסיפור מתאר מה קורה בהווה, ואיזה חלק מתאר מה קרה בעבר?
ב. נסו לצייר תרשים המביע היכן מופיעים בסיפור שני החלקים.
ג. לאיזו מסקנה הגעתם?
שיחה לדיון
1. רותי קראה את הסיפור ואמרה: "לדעתי היו צריכים לקרוא לסיפור 'צלקות' ולא 'צלקת'." שערו והסבירו למה מתכוונת רותי?
2. הסיפור בנוי כסיפור בתוך סיפור. איך אפשר לזהות זאת? הסבירו.
1. המורה אומרת: "צלקת על הראש אינה כואבת, אבל גם בלב נשארה צלקת מאותה אבן והצלקת שבלב כואבת." המילה צלקת מופיעה פעמיים במשפט.
באיזה הקשר מופיעה המילה בהשאלה?
2. כתבו משפטים לפי הסיפור והשתמשו בהם במילות הקישור שלהלן:
גם... וגם... / בדומה ל... גם... / הן במקרה של... והן במקרה של... / יש דמיון רב בין... לבין... / ... דומה מאוד ל...
*17*
כותבים
אתם עורכים ריאיון עם הוריכם או עם מבוגרים אחרים על מורה שהם זוכרים במיוחד.
הדרכה
- הכינו רשימה של שאלות המבקשות מידע עובדתי, למשל באיזו כיתה למדו עם אותו מורה?
- שאלות המעוררות הבעת מחשבות ורגשות, כגון מהי המחשבה הראשונה שעלתה בראשך לגבי המורה שבו נזכרת?
- שאלות המזמינות הבעת עמדה, כמו האם המורים של פעם היו טובים יותר?
- ערכו את הריאיון.
- סכמו את הריאיון ככתבה לעיתון ילדים או כסיפור.
- עתה הראו את הטיוטה הראשונה לחבריכם ובקשו הצעות לשיפור.
- תקנו את עבודתכם בעזרת הערות מועילות שקיבלתם מהחברים ומהמורה.
תוכלו להראות גם למבוגרים בסביבתכם הקרובה.
- אם תרצו הכניסו לתלקיט.
העשרה ואתגר
1. חפשו בלקסיקון לאישים, באנציקלופדיה או באינטרנט פרטים על תולדות חייו של יאנוש קורצ'ק וכתבו עליהם בקצרה במחברת.
הדרכה
- בדקו טקסטים אחדים ובחרו בשניים-שלושה המתאימים למשימה שלפניכם.
- קראו את רשימת הפעלים שלהלן והיעזרו בהם ככל האפשר בכתיבתכם:
נולד, גדל, התחנך, השלים את לימודיו, עבד כ..., טיפל ב..., השתתף ב..., הקים, יצר, פעל, נלחם למען, כתב, חינך, הקדיש את חייו ל..., שנותיו האחרונות... מותו...
- בדקו אם כללתם בכתיבתכם את כל הפרטים החשובים.
- בסוף העבודה ציינו על אילו מקורות הסתמכתם.
- לאחר שתכתבו על תולדות חייו ועל עשייתו החינוכית, הסבירו מדוע מתאים דווקא ליאנוש קורצ'אק לכתוב סיפור זה.
זכותי שלא יכאיבו לי, שלא יעליבו אותי ושלא ישפילו אותי. אחריותי לא לפגוע באחרים גם באופן מילולי או באופן פיזי.
(מתוך הזכויות שלי ושלכם / האחריות שלי ושלכם, משרד החינוך)
*18*
לקראת קריאה
בסיפור "הצלקת", קראתם על יחסם של הילדים לבן כיתתם היהודי.
הטקסט "אנטישמיות" מסביר שהיחס הזה הוא חלק מתופעה נרחבת.
1. קראו את הכותרת בלבד. מה אתם יודעים על האנטישמיות? ספרו.
2. קראו שורות 1-3, את כותרת המשנה וכן את משפט הסיום.
שערו לפיהם מהו תוכן הכתוב.
*18*
(1) "אנטישמיות" היא כינוי לתופעה של שנאת היהודים. מילה זו מורכבת משתי מילים: "אנטי" שפירושה נגד, ו"שמים" שפירושה צאצאיו של שם, בן נח. היהודים והערבים נמנים עם בני שם, אך "אנטישמים" הם שונאי יהודים בלבד.
תופעות אנטישמיות בעבר
(5) שנאת היהודים היא עתיקת יומין. תופעות אנטישמיות לבשו צורה ופשטו צורה במשך אלפי שנים בארצות שבהן חי מיעוט יהודי. היהודים היו שונים בדתם ובמנהגיהם משאר תושבי הארצות שבהן התגוררו, והם התבלטו בתרבותם, בחוכמתם ובהצלחתם הכלכלית. באירופה הם היו מיעוט שסירב לדרישה להתנצר ועל כן הם היו נתונים להתנכלויותיהם של השליטים הנוצרים. בארצות מסוימות (10) היהודים צוו לעבור לגור בשכונות נפרדות - גטאות, לחבוש כובע מיוחד או לענוד טלאי מיוחד שיזהה אותם בפומבי כיהודים. השליטים הטילו מסים מיוחדים על היהודים ואף הגבילו את אפשרויותיהם להתפרנס בכך שאסרו עליהם לעסוק במקצועות שונים. במדינות בהן חיו התושבים בעוני ומצוקה, נהגו השליטים להאשים את היהודים במצבם ולשלהב את המוני העם נגדם, כדי להסיט את (15) מחשבותיהם ממצוקות היומיום. ההמון המוסת, שהאמין שהיהודים הם הסיבה לכל צרותיהם, התנפל על מגורי היהודים, השפיל, הכה, רצח, בזז והשמיד רכוש יהודי. הפורעים לא נענשו. ברוח זו, הופצו על היהודים עלילות דם, בהן טענו האנטישמים שהיהודים רוצחים ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות לפסח. סירובם של היהודים להתנצר גרם לגירושם מהארצות בהן חיו במשך (20) מאות רבות של שנים. בשנת 1290 הם גורשו מאנגליה; בשנת 1306 מצרפת; בשנת 1492 - מספרד וב-1497 - מפורטוגל. באנגליה ובצרפת, הורשו היהודים לחזור כעבור 300 שנים מהגירוש.
האנטישמיות במאה העשרים
במאה העשרים, לאחר התבוסה של גרמניה ואוסטריה במלחמת העולם הראשונה, (25) קמו מפלגות אנטישמיות שהאשימו את היהודים במפלה ובמצב הכלכלי הקשה לאחר המלחמה. הם חרטו על דגלם את שנאת היהודים. הנאצים בגרמניה, ובראשם היטלר, הכריזו שהגרמנים הם ה"גזע העליון".
*19*
הם הציגו את היהודים בתור "גזע נחות", הם (30) אויבי גרמניה ואויבי האנושות כולה. הם גם העלילו עליהם שהם מתכננים להשתלט על העולם. בשנת 1933 (שש שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה), נבחר היטלר, מנהיג המפלגה הנאצית, לתפקיד נשיא גרמניה.
(35) בחירתו שינתה לרעה את מצב היהודים בארץ זו: מנהיגים יהודים נכלאו, נהרס רכוש יהודי ונאסר על יהודים להיות בקשרים חברתיים עם גרמנים. אסור היה ליהודים להתחתן עם בני העם הגרמני, לפרסם ספרים ועיתונים, (40) להופיע על במות התיאטרון והאופרה, להיכנס למקומות ציבוריים או להיראות בפומבי בשעות מסוימות. החל מחודש פברואר 1939,לא הותר עוד ליהודים להיכנס לקרונות שינה או לקרונות מסעדה ברכבות.
(45) בית המחוקקים הגרמני חוקק חוקים לפיהם אין זכות בחירה ליהודים, יש לפטר את עובדי המדינה היהודיים ויש להגביל את מספר התלמידים והסטודנטים היהודיים בבתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות. נאסרו קשרים (50) עסקיים בין יהודים לבין גרמנים בני "הגזע העליון": היה איסור לקנות בחנויות בבעלות יהודים איסור לפנות לרופא או לעורך דין יהודי.
תלמידים יהודיים בבתי ספר הושפלו, וכאשר צולמו תמונות כיתתיות, נדרשו התלמידים (55) היהודיים להפנות את הגב למצלמה, כדי שלא "יטמאו" את התצלום.
הביטוי הנורא ביותר לאנטישמיות, לשנאת היהודים, היה בשואה: בשנים 1945-1939 התחוללה מלחמת העולם (60) השנייה, הנאצים כבשו את מרבית ארצות אירופה. בכל מקום שנכבש על ידיהם הם
*20*
הכו, השפילו והפחידו את היהודים. בכל עיר שנכבשה ריכזו הנאצים את היהודים בגטו, שכונה מוקפת חומה ברובע העני והמוזנח של העיר. לאחר זמן העבירו את היהודים למחנות ריכוז והשמדה. במלחמת העולם השנייה נספו כשישה מיליון (65) יהודים עד שנוצחה גרמניה במלחמה.
האנטישמיות בימינו
גם בימינו קיימת אנטישמיות, שמוצאת ביטוי אלים באירועים רבים. לדוגמה, דיווחו אמצעי התקשורת, שהאנדרטה לזכר עשרות אלפי היהודים שנרצחו ביריות בבבי-יאר, באוקראינה, נותצה. בצרפת הותקפו יהודים פעמים רבות ברחוב, (70) בבלגיה הותקף הרב הראשי של בריסל על ידי צעירים שבעטו בפניו. בברלין הושלך בקבוק תבערה לעבר בית כנסת. בפולין, על אף שכמעט לא חיים בה יהודים, קיימת אנטישמיות, שהתבטאה בעיקר בהשחתת מצבות ובריסוס צלבי קרס בבית הקברות היהודי באושוויץ.
בימינו נחשבים גילויים אנטישמיים כפשע שנאה. ממשלת ישראל, יחד עם ארגונים (75) יהודיים בעולם, קבעו לעצמם מטרה להילחם באנטישמיות.
(על-פי אתרים באינטרנט וידיעות המתפרסמות בעיתונות)
ליל הבדולח
בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938, ערכו הנאצים פרעות בתושבים היהודים ברחבי גרמניה. מאות יהודים נרצחו, ורכושם נבזז וניזוק. יותר משלושים אלף יהודים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז. בתי כנסת, אלפי חנויות ו-29 בתי כל-בו בבעלות יהודים הוצתו או נהרסו כליל. המשטרה לא התערבה, ומכבי האש נמנעו מלכבות את השרפות לפי הוראה מגבוה. ההוצאות לתיקון ההרס הוטלו על הקורבנות - בעלי הבתים ובעלי העסקים היהודים. הפרעות כונו "ליל הבדולח" (בדולח - זכוכית מלוטשת, מבריקה ושקופה מאוד.), כנראה בגלל החלונות המנופצים ורסיסי הזכוכית הרבים שכיסו את הרחובות.
לשיחה ולכתיבה
1. קראו שנית את הפסקה הראשונה בלבד.
א. מה פירוש המילה "אנטישמיות" על פי הפסקה הראשונה?
ב. מי הם בני שם?
ג. למי מבני שם מתייחדת תופעת האנטישמיות?
2. הכותבת מציינת את הסיבות לתופעת האנטישמיות באירופה ואת תוצאותיה (עיינו החל משורה 5 ואילך בטקסט) העתיקו והשלימו את הטבלה:
הסיבות | התוצאות | |
יחס אנטישמי של השליטים הנוצרים ליהודים באירופה בשנים עברו | -- | -- |
יחס אנטישמי של השלטון הנאצי ליהודים בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה | -- | -- |
יחסם של הנאצים ליהודים בארצות הכיבוש במהלך מלחמת העולם השנייה | -- | -- |
3. מה מוסיף המידע על ליל הבדולח (במסגרת) על הכתוב בפסקה השנייה?
4. הציעו כותרת:
א. לפסקת הפתיחה.
ב. למשפט הסיום.
*21*
לדיון
1. בדקו באחד המילונים את הגדרת המושגים "אנטישמיות" ו"גזענות". מה דעתכם, האם יש שוני בין גזענות לאנטישמיות? נמקו דבריכם.
2. א. בדקו והסבירו, כיצד ארגנה הכותבת את הטקסט?
ב. הסבירו כיצד זיהיתם את אופן ארגון המידע? תוכלו להיעזר בעמוד 316.
*21*
שמאי אומר: הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.
כיצד?
מלמד שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו זעומות וכבושות בארץ, נחשב הדבר כאילו לא נתן לו כלום; אבל המקבל ואת חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא ונותן לו כלום, נחשב הדבר כאלו ונותן לו ואת כל המתנות הטובות שבעולם.
(מסכת אבות א, משנה, טו)
שמאי הזקן
שמאי היה מגדולי חכמי ישראל.
הוא חי כמאה שנה לפני חורבן בית שני, בתקופה שבה עמדו בכל דור שני חכמים בראש העם, ולכן נודעה בכינוי "תקופת הזוגות". שמאי היה בן זוגו של הלל הזקן, ויחד עמו הנהיג את עם ישראל.
לשמאי, שהיה שמרן וקפדן, היו תלמידים רבים שלמדו בבית מדרשו. תלמידים אלה, שהיו מחמירים בשמירת חוקי ההלכה, כשם שלמדו ממורם, נקראו "בית שמאי".
המשנה היא סדרה של שישה ספרים שנקראים שישה סדרי משנה (ש"ס).
המשנה היא תקציר הדינים והחוקים המשלימים את דיני התורה שבכתב והמפרשים אותם. המשנה היא חלק מהתורה שבעל פה.
לשיחה ולכתיבה
1. א. לפי הכתוב: מהי המתנה הגדולה ביותר שאפשר להעניק לאדם?
ב. כיצד מרגיש אדם שמקבלים אותו בסבר פנים יפות? הסבירו.
ג. כיצד הייתם מכנים סוג כזה של מתנה?
2. כיצד מסבירים ומפרשים את אמירתו של שמאי בקטע?
3. מוסבר בקטע שנתינה רגשית עולה על נתינה חומרית. האם אתם מסכימים עם דעה זו? נמקו תשובתכם.
ענייני לשון
1. מצאו בכתוב משפט המנוגד לביטוי "סבר פנים יפות" והעתיקו אותו.
2. בדקו במילון את הצירופים שלהלן והסבירו אותם במילים שלכם: מאור פנים / ללא משוא פנים / קבלת פנים / הלבין פני חברו / העמיד פנים.
*22*
*22*
ללמוד לכתוב את האות האנגלית m היה קשה. ישבתי בכיתה בבית הספר היסודי וקרעתי את התחת עם כל הגבעות האלה של האות. ממש התייסרתי. עם ה-n עוד איכשהו הסתדרתי. אבל לשים על הדף m בכתב אנגלי - זה גבל בסיוט. היה לי עיפרון לא מחודד שטינף את הדף, למורה היתה פאה בצבע אדום. כולם תפסו מהר מאוד את עניין הכיוונים שזה משמאל לימין וה-m יצאה להם טבעית כמו מם סופית. ישבתי בצד ימין של הכיתה, איפה שהוא באמצע, המורה כתבה את האות m על הלוח, התלמידים העתיקו בנמרצות. לי היה עיפרון על הפנים. לא ראו את הניואנסים שבין הגבעות של ה-m והכול נראה כמו מערכת הגנה עצמית מקולקלת. היתה לי הרגשה עוד אז שהקושי הזה שבכתיבת האות האנגלית m הוא יותר ממה שהוא צריך להיות. הביטו, הרי מדובר באות אחת שזזה כל כך ברור משמאל לימין, שלוש גבעות ברורות ומסומנות שלא עושות בעיות. לקח לי המון זמן לקלוט את זה. נניח שאיכשהו זה נכנס לי לראש. שש שנים אחר כך, הייתי בתיכון והמורה למתמטיקה לימד משוואות עם m בריבוע ו-n בריבוע.
הוא קרא לי ללוח. אני זוכרת היטב את שמו המלא. לא אמסור אותו מפאת היותו היום מנהל בית ספר תיכון אחר, ואולי זה משהו לא חוקי. באתי ללוח, וכתבתי m עם ארבע גבעות. המורה אמר: מה זה ה-m הזאת, שכה אחיה, ככה הוא אמר. איזו מין m זאת, כמה גבעות עשית לה?
אני חושבת שמישהו אמר שה-m שלי בהיריון. נדמה לי שככה מישהו זרק. אולי זה היה הטמבל הזה מהספסל האחרון. הכיתה גיחכה.
גיחוך רפרף שם בז'בוטינסקי פינת רמז, צחוק קל על חשבוני. הבלגתי, אבל זה לא אומר שלא ספגתי את זה.
צחוק הגורל. לפני חודשיים אני נכנסת לחנות המפעל של כיתן, אני רואה את המורה הזה שירד עליי, זה שהוא מנהל בית ספר. אני אומרת לו שלום, הוא לא זוכר כלום ממני, אבל כלום. ממש בלאק אאוט. אני רואה בעיניים שלו שהוא לא מזהה אותי בתור זאת שהוא ירד על האות שלה. אני מסתכלת עליו, אני בודקת אותו - אין זכר בכל הפנים שלו לרגע ההוא. בין כל המגבות המפוספסות של בנטון, פשוט לא עלה לו בראש.
(מתוך הספר: רדיקלים חופשיים, הוצאת כתר)
*23*
לשיחה ולכתיבה
סוגי מספרים
מספר/ת כל יודע/ת - מספר שאינו דמות בתוך הסיפור. הוא יודע הכול! הוא מספר לקוראים אפילו על מחשבות סודיות ועל רגשות כמוסים של הדמויות בסיפור. הוא יכול לשתף אותנו במה שקורה בו בזמן בשני מקומות שונים.
מספר/ת בגוף ראשון - דמות שמשתתפת בסיפור ומספרת אותו רק מנקודת הראות שלה.
תיאורו נוגע רק למה שראה או שמע, והוא מתאר בכתיבתו גם את מה ששיער או הסיק.
1. כפי שלמדנו, יש סוגים שונים של מספרים. איזה סוג של מספרת מופיע בסיפור הזה? הסבירו לפי מה קבעתם.
2. המספרת משתפת אותנו בשלושה אירועים בחייה. העתיקו והשלימו את הטבלה לפי המסופר:
מקום האירוע | מה קרה למספרת? |
בשיעור לאנגלית בבית הספר היסודי | -- |
בשיעור מתמטיקה בבית הספר התיכון | -- |
בחנות "כיתן" | -- |
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 3 או 4 וענו עליה:
3. כיצד מסבירה המספרת את הסיבות לקשייה בשיעור אנגלית?
4. מדוע הרגישה המספרת תסכול בשיעור אנגלית?
5. א. כיצד מתארת המספרת את תגובת הכיתה בשיעור מתימטיקה?
העתיקו את המילים המתאימות.
ב. במה שונה "צחוק קל" מ"גיחוך"?
6. המספרת נעלבה מתגובות המורה והתלמידים. העתיקו את המשפט שבו היא מתארת את עלבונה.
7. מה העלה בזיכרונה של המספרת את העלבון שחוותה בעבר?
8. כיצד מנמקת המספרת את ההחלטה שלא לשוחח עם המורה למתמטיקה בחנות כיתן על עלבונה?
אמר רבי יצחק:
כל המקניט את חברו בדברים - צריך לפיסו.
(תלמוד בבלי, מסכת יומא פז)
התלמוד הבבלי הוא סדרה של ספרים שבתוכם נאספו אגדות !הלכות שהתחברו במשך שבעה דורות. כשאומרים תלמוד בבלי מתכוונים לומר שהוא התחבר בידי חכמים שחיו בבבל. גם בארץ ישראל התחבר תלמוד, והוא נקרא התלמוד הירושלמי. כינוי נוסף לתלמוד הוא גמרא.
*24*
לדיון
1. מה המשותף לשלושת האירועים בסיפור ובמה הם שונים?
2. נשער שהמספרת פוגשת באחד מחבריה מימי לימודיה ומספרת לו על המפגש עם המורה. הוא מגיב באמירה: "את מגזימה!" האם אתם מסכימים עם דעתו?
נמקו דבריכם.
הדרכה
- התכוננו לדיון: חשבו וכתבו שני נימוקים שונים המביעים הסכמה עם החבר בעד ושני נימוקים המביעים התנגדות לדברי החבר.
- עתה החליטו מהי דעתכם.
- חשבו על דוגמאות מהסיפור שיכולות לחזק את דעתכם.
- חשבו כיצד לארגן את דבריכם בצורה ברורה, כך שחברי הקבוצה יבינו אתכם.
- קבעו את סדר הדוברים במליאה.
- אפשר להתחיל את ההשתתפות בדיון במשפט: החבר טוען ש.. / לעומת זאת, אני חושב ש ... / נימוקי הם... / אני חושב כמו החבר. / לדעתי...
- אחר שתאזינו לנימוקים השונים בעד או נגד, בדקו כמה מחברי הכיתה שינו את דעתם בעקבות הדיון.
- בררו אילו- נימוקים גרמו להם לשנות את דעתם.
- בסוף הדיון ספרו את מספר התלמידים שהם בעד ומספר התלמידים שהם נגד.
- הכינו על גבי דף משובץ או במחשב דיאגרמה טורית שתבטא את המספרים.
3. בסיפורה "האות האנגלית m" כותבת אורלי קסטל בלום: "הבלגתי, אבל זה לא אומר שלא ספגתי את זה."
בסיפורו "צעדים ראשונים" כותב אמנון שמוש:
"הסמקתי, רתחתי. אימצתי כל כוחותי לעצור בעד הדמעות, שנקוו בקרקעית גאוותי הפצועה ועמדו לעלות על גדותיה. אך סלחתי לו. ידעתי שפגעתי ביקר לו מכול - במוזיקה."
במה דומות שתי התגובות ובמה הן שונות?
*25*
כותבים
בחרו אחד מהנושאים האלה:
1. אילו העזה המספרת לדבר עם המורה כאשר פגשה אותו בחנות, כיצד היתה מתפתחת השיחה ביניהם? דמיינו וכתבו בצורת דו-שיח בין השניים.
הדרכה
כבר למדנו שדו-שיח הוא שיחה המתקיימת בין שניים. המילה "דו" מקורה בשפה הארמית ופירושה שניים.
בכתיבת דו-שיח משתמשים במירכאות ובנקודתיים.
לדוגמה:
המספרת: "
--
-"
המורה: "
--
-"
2. דן נעדר מהכיתה ביום שבו התרחש האירוע בשיעור מתמטיקה.
מה סיפר לו על כך חברו רון ? כתבו או ציירו קומיקס עם בועות.
מעשירים את השפה
1. א. בסיפור כתוב: "אני זוכרת היטב את שמו המלא. לא אמסור אותו מפאת היותו מנהל בית ספר אחר".
כתבו מילים נרדפות (מקבילות) למילת הקישור "מפאת". תוכלו להיעזר במילון.
ב. חברו משפט והשתמשו במילה - "מפאת".
2. המספרת משתמשת לעתים בשפה ספרותית ולעתים בשפה יום-יומית מעורבת בסלנג. קראו הגדרות שונות למילה "סלנג" (מילונים, ויקיפדיה), וכתבו שלושה מאפיינים של לשון הסלנג.
3. זהו שלושה ביטויי סלנג בסיפור והעתיקו אותם.
4. בחרו שלושה ביטויים בסיפור המייצגים לדעתכם לשון גבוהה. החליפו אותם בביטויי לשון פשוטים יותר.
5. האם הופתעתם לגלות שהסופרת משתמשת ב"סלנג" בסיפור? נמקו תשובתכם.
6. שערו, מדוע בחרה הסופרת לשלב "סלנג" בסיפור?
ההבדל בין "סלנג" ללשון גבוהה הוא הבדל של משלב.
*26*
לקראת קריאה
1. קראו את הכותרת. כדי להבין אותה נתמקד במילה מהפכה.
א. כתבו את אותיות השורש.
ב. כתבו, אילו מילים אחרות מאותו השורש ובאותה המשמעות אתם מכירים?
ג. מהי משמעות המילה מהפכה במשפט: "דן ואחיו עשו מהפכה בחדר ואמם כעסה".
ד. באחד המילונים נכתב שפירוש המילה "מהפכה" הוא שינוי יסודי.
האם הפירוש הזה מתאים גם לכותרת וגם למשפט בסעיף ג שלעיל? הסבירו.
2. עתה קראו את הטקסט.
*26*
(1) עד סוף המאה השמונה-עשרה לא הלכו ילדים עיוורים לבית ספר, ולא נעשה שום מאמץ ללמד אותם מקצוע ולשלבם בחברה. איש לא חשב שעיוורים רוצים להתבטא בכתב או לקרוא דברים שכתבו אחרים.
במאה השמונה-עשרה הוקם בפריז בית מחסה לילדים ולנערים עיוורים, בני (5) השכבות העניות בצרפת. החוסים שם קיבלו מזון, ביגוד ומקום לינה, ונשלחו לרחובות כדי לקבץ נדבות למחייתם.
בשנת 1771 נתן הבלשן הצעיר ולנטין הואי (ששלט היטב בשתים-עשרה שפות!) מטבע לילד עיוור שעמד ברחוב. הוא הופתע כשהילד מישש את המטבע ואמר לו את ערכו המדויק. הדבר עורר בהואי את המחשבה שאפשר ללמד את העיוורים (10) דברים רבים, ואולי אפילו לקרוא בעזרת חוש המישוש.
הוא התחיל לשקוד על פיתוח הרעיון הזה, ולשם כך עקב אחר חינוכם של ילדים עיוורים בבתי אצילים. הוא פיתח שיטה שבעזרתה אפשר ללמד את הילדים העיוורים לקרוא. כעבור שלוש שנים, בשנת 1774, פתח הואי בפריז פנימייה חינוכית לעיוורים שהיתה הראשונה מסוגה בעולם. בפנימייה היו עשרים וארבעה תלמידים (15). הם למדו סריגה, אריגה, טוויית חוטים וקליעת חבלים. הם למדו מקצועות עיוניים, כגון גיאוגרפיה, היסטוריה, מתמטיקה ומוזיקה. רעיון הפנימייה החינוכית לעיוורים לפי שיטתו של הואי התפשט באירופה, ובתי ספר דומים הוקמו בגרמניה, ברוסיה, בדנמרק ובאנגליה.
בשנת 1818 הצטרף לפנימיית בית הספר לעיוורים לואי ברייל, בן העשר. בהיותו בן שלוש (20) שיחק ברייל בבית המלאכה של אביו, נפצע ממכשיר חד והתעוור. לואי ברייל היה לתלמיד הצעיר ביותר בבית הספר.
כשהיה בן חמש-עשרה, הציג ברייל בבית הספר אל"ף בי"ת חדש שהמציא כדי לאפשר לעיוורים לתקשר בכתב. זה היה קוד פשוט, שכל אות בו היתה
*27*
מורכבת מנקודות בולטות על גבי נייר עבה, הנקראות באמצעות מישוש בקצות (25) האצבעות. הוא גילה שאפשר להשתמש בשש נקודות בשישים ושלושה אופנים שונים. המצאתו התקבלה בהתלהבות על ידי התלמידים, אך המורים הפיקחים (הרואים) בפנימייה, שהתקשו ללמוד את כתב ברייל, התנגדו לשימוש בו. המנהל תמך בלואי ברייל, וכשהיה ברייל בן שבע-עשרה מינה אותו למורה בבית (30) הספר.
כאשר התמנה אחד מהמורים למנהל, הוא אסר על השימוש בכתב ברייל בבית הספר. אך התלמידים המשיכו להשתמש בו בסתר. הם כתבו יומנים סודיים ופתקים איש לרעהו, כשהם משתמשים בסיכות ובמזלגות כדי ליצור נקודות בולטות על גבי הנייר. מי שנתפס כותב בכתב ברייל, נענש במכות על כפות ידיו ונמנעה ממנו ארוחת הצהריים. אך התלמידים לא ויתרו. הבוגרים לימדו בסתר את הצעירים להשתמש בשיטה זו, על אפו ועל חמתו של המנהל החדש. רק (35) כשהבין המנהל שהתלמידים לא יוותרו, נסוג מהתנגדותו.
ב-1854 הפך כתב ברייל לשיטת התקשורת הרשמית לעיוורים בצרפת. משם התפשטה השיטה לשפות אחרות, ביניהן השפה העברית.
עם התקדמות הטכנולוגיה, נבנו תוכנות מחשב שסורקות דף כתוב ומתרגמות אותו לכתב ברייל.
(40)בימינו עיוורים הם בני אדם משכילים. הם עובדים לפרנסתם ומשתלבים בחברה ככל בני האדם.
(תורגם ועובד מאנגלית על פי תולדות החינוך לעיוורים)
בתמונה: כתב ברייל
(א' - ת' בכתב ברייל)
*28*
לשיחה ולכתיבה
1. א. ארגון קטע עיוני בטבלה עוזר לנו לציין את עיקרי הדברים ואף לזכור אותם. העתיקו והשלימו את הטבלה:
מהפכה בחינוך העיוורים
על מי או על מה כתוב? | מה כתוב עליהם? | |
שורות 1-6 פתיח | ילדים עיוורים במאה ה-18 | 1. לא לומדים קרוא וכתוב. 2. אינם תורמים לחברה. 3. מרביתם חיים בבתי מחסה ומקבצים נדבות. |
שורות 7-19 | -- | -- |
שורות 20-28 | -- | -- |
שורות 29-35 | -- | -- |
שורות 36-39 | -- | -- |
משפט הסיום | -- | -- |
ב. מהי מטרת הכותב בטקסט הזה?
ג. האם אפשר להבין לפי הטבלה איך ארגן הכותב את הטקסט? הסבירו.
היעזרו בכתוב בעמוד 316.
2. חשוב? לא חשוב?
לא כל דבר בחומר מידעי חשוב לזכור או לדעת.
בחרו מתוך המשפטים שלהלן את ארבעת המשפטים החשובים ביותר לדעתכם:
א. איש לא חשב שעיוורים רוצים להתבטא בכתב או לקרוא דברים שכתבו אחרים.
ב. בהיותו בן שלוש שיחק ברייל בבית המלאכה של אביו, נפצע ממכשיר חד והתעוור.
ג. לואי ברייל היה לתלמיד הצעיר ביותר בבית הספר.
ד. לואי ברייל, שחי בפנימייה לעיוורים, המציא אל"ף בי"ת מיוחד לעיוורים.
ה. האל"ף בי"ת היה מבוסס על אופני צירוף שונים של נקודות.
ו. ב-1854 הפך כתב ברייל לשיטת התקשורת הרשמית לעיוורים.
ז. השיטה התפשטה לשפות אחרות, ביניהן לשפה העברית.
ח. מי שנתפס כותב בכתב ברייל, נענש במכות על כפות ידיו.
ט. עם התקדמות הטכנולוגיה נבנו תוכנות מחשב שסורקות דף כתוב ומתרגמות אותו לכתב ברייל.
אחרי שבחרתם, השוו עם בחירתם של חברים אחרים בכיתה והגיעו להסכמה ביניכם.
*29*
לדיון
בחרו באחד או יותר מהנושאים הבאים:
1. המסר שבכתבה לא נכתב במפורש. האם תוכלו בכל זאת לשער מה כוונתה של הכותבת?
2. ערכו השוואה: במה שונים ובמה דומים בתי מחסה ופנימיות חינוכיות?
חז"ל אמרו:
"יגעת ומצאת - תאמין".
(תלמוד בבלי, מגילה ו, עב)
3. כוונת הפתגם לעיל: אם מתאמצים, אפשר למצוא פתרון לכל בעיה ולהגיע להישגים.
א. האם אתם מסכימים עם הפתגם הזה? הסבירו.
ב. האם הפתגם מתאים לכתבה? נמקו תשובתכם.
הדרכה
- היזכרו בדוגמאות של מקרים שבהם אתם או אחרים הצלחתם להשיג משהו בזכות מאמץ וכוח רצון.
- היזכרו במקרים שבהם מאמץ וכוח רצון לא הועילו.
- חישבו, באילו מקרים הפתגם יכול להתאים ובאילו אינו מתאים.
- עתה נהלו את הדיון בהתאם לכללים המוסכמים. עיינו בהדרכה בעמוד 24.
(קביעת סדר הדוברים; האזנה ותגובה לדבריהם).
- לאחר שחברי הקבוצה הביעו את דעתם, שאלו את עצמכם מהי המסקנה העולה מהדיון? שוחחו על כך.
מעשירים את השפה.
1. בטקסט כתוב שבמאה השמונה-עשרה הוקם בפריז בית מחסה לילדים עניים עיוורים. מהו קשר המשמעות של משפחת המילים: מחסה; חוסה; חסות; חסוי?
2. בטקסט כתוב שברייל המציא אל"ף-בי"ת חדש, כדי לאפשר לעיוורים לתקשר בכתב.
א. אילו מילים נוספות משורש קש"ר אתם מכירים? כתבו.
ב. מהו קשר המשמעות של משפחת המילים הזאת?
3. "על אפו ועל חמתו" הוא ניב שמופיע בשורה 34.
א. כתבו את פירושו.
ב. הסבירו זה לזה כיצד הבנתם את הפירוש.
ג. חברו מקרה קצר והשתמשו בניב הזה.
*30*
*30*
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008
לקראת קריאה
האם אפשר לשער מתוך שמו של הספר משהו על תוכנו? הסבירו תשובתכם.
לדיון
1. איך אתם מציעים לדון בספר? דונו בהתאם להצעות שמצאו חן בעיניכם או בחרו לפי רצונכם מבין נושאי הדיון האלה:
א. מדוע התעקשה שיר לספר על עצמה כאשר נכנסה בפעם הראשונה לכיתה?
ב. באחת הכיתות אמר יוסי: זהו ספר הרפתקאות.
רות לא הסכימה אתו וטענה שנושא הספר הוא דווקא התמודדות עם עיוורון. המשיכו את הדיון בקבוצה.
ג. מה אתם יכולים ללמוד מהתנהגותה של שיר?
ד. האם לדעתכם שם הספר מוצלח? נמקו תשובתכם.
כותבים
בחרו אחת מההצעות הבאות:
1. כתבו תעודת הוקרה לשיר על חלקה בפתרון התעלומה.
תוכלו להקליד ולעצב במחשב, או להכין בכתב ידכם.
2. בספר לא מסופר על הקשיים ועל אופן התמודדותה של שיר עם למידה בכיתת פיקחים. כתבו על כך פרק לספר. (חשבו אילו קשיים יהיו לה? כיצד אפשר להתגבר עליהם?)
3. א. אילו מהתכונות של שיר יש גם לכם?
ב. אילו מהתכונות של שיר הייתם רוצים שיהיו לכם?
יוצרים
בחרו אחת מההצעות הבאות:
1. אם תרצו, הכינו אלבום תמונות קבוצתי לספר. כל אחד מחברי הקבוצה יצייר תמונה מתוך הספר. אפשר להכין תמונת קולאז' בעזרת גזרי עיתונים צבעוניים ואפשר להשתמש בגרפיקה ממוחשבת.
2. ציירו דיוקן של שיר (חשבו איך לבטא בציור את עיוורונה).
3. הכינו פאזל המתאים לספר.
*31*
*31*
בתמונה: עץ הדובדבן השבור
"לא אכפת לי להישאר אחרי הלימודים," אמרתי לפרופסור הרברט, "אבל אני מעדיף שתלקה אותי עכשיו ותיתן לי ללכת הביתה מוקדם. אבא ילקה אותי בין כך ובין כך אם אגיע באיחור של שעתיים."
"אתה כבר גדול מדי לזה," אמר פרופסור הרברט, "ואני חייב להעניש אותך מפני שטיפסת על עץ הדובדבן ההוא. אתם, בנים, ידעתם שזה אסור! חמשת האחרים שילמו דולר כל אחד. אתה היחיד שלא שילם בעד הנזק. אינך יכול ללוות דולר אחד?"
"אני לא יכול," אמרתי. "אני אצטרך לשאת בעונש."
פרופסור הרברט עמד והביט בי. הוא היה איש מגודל. הוא לבש חליפה אפורה. החליפה הלמה את שערו האפור.
"אתה לא מכיר את אבא שלי," אמרתי לפרופסור הרברט. "אפשר להגיד עליו שהוא קצת מיושן. הוא מחייב אותנו לשמוע בקולו עד גיל עשרים ואחת. הוא מאמין ש'חושך שבטו שונא בנו'. אין שום סיכוי שהוא יגלה הבנה בקשר לעץ הדובדבן. אני הראשון במשפחה שהולך לבית ספר תיכון."
*32*
"תצטרך לשאת בעונש," אמר פרופסור הרברט. "היום תישאר שעתיים אחרי הלימודים ומחר שעתיים. אשלם לך עשרים וחמישה סנט לשעה. זה סכום הגון לתלמיד בגילך.
תוכל לשטוף את הרצפה, לנגב את הלוח ולנקות את החלונות. אני אשלם את הדולר במקומך."
בזמן שטיפת הרצפה חשבתי לי: "מה יעשה לי אבא? איזה שקר אספר לו כשאשוב הביתה? למה בכלל טיפסנו על עץ הדובדבן ושברנו אותו? שישה חבר'ה על עץ דובדבן קטן רודפים אחרי לטאה קטנה. למה העץ נשבר והתמוטט יחד אתנו? למה איף קרבטרי בדיוק חרש שם בסביבה ותפס אותנו על עץ הדובדבן שלו? למה קנס אותנו בשישה דולר?"
בשש בערב יצאתי מבית הספר. לפני היה מרחק הליכה של עשרה קילומטרים.
אגיע הביתה אחרי שבע ועוד ממתינה לי המון עבודה. לחלוב שבע פרות, להאכיל תשעה-עשר בני בקר, לקצוץ עצי הסקה ולשאוב מים. עד שאגיע כבר יעשה אבא את העבודה בעצמו. הוא יתפוצץ מכעס וישאל את עצמו מה מעכב אותי!
נחפזתי הביתה בדרך קיצור. את ספרי הלימוד שמטתי מעלי בחצר, ואפילו לא החלפתי בגדים, אלא רצתי מיד אל המתבן. ראיתי שאבא עושה את העבודה במקומי. אמרתי:
"תשאיר לי את העבודה, אבא. אני אעשה את זה. אני פשוט קצת איחרתי."
"רואים," אמר אבא ועיניו יורות ברקים. "מה עיכב אותך, לכל הרוחות? למה לא הגעת הנה לעזור לי? רוצים לעשות בן אדם מילד אחד במשפחה ותראו מה יוצא!"
לא אמרתי כלום. לא רציתי לספר לו מדוע איחרתי הביתה.
הוא הביט בי. אחר כך אמר: "למה איחרת? תגיד, או שאני מצליף בך על המקום."
אמרתי: "הייתי חייב להישאר אחרי הלימודים."
אבא אמר: "ולמה היית חייב להישאר אחרי הלימודים?"
אמרתי: "הכיתה שלנו יצאה לטיול בזמן השיעור בביולוגיה. שישה חבר'ה שברו עץ דובדבן והיו חייבים לשלם דולר כל אחד בעד הנזק. לי לא היה דולר. פרופסור הרברט מעביד אותי תמורת הסכום הזה. הוא משלם לי עשרים וחמישה סנט לשעה.
הצטרכתי להישאר היום אחר הצהריים.
וגם מחר אחר הצהריים!"
1 "אתה מספר לי את האמת?" שאל אבא.
"אני מספר לך את האמת," אמרתי. "תלך ותבדוק בעצמך."
"זה בדיוק מה שאעשה בבוקר," אמר אבא.
"של מי בדיוק עץ הדובדבן ששברתם?"
*33*
"של איף קרבטרי."
"מה עשיתם שם כל כך רחוק אצל איף קרבטרי?" אמר אבא. "הוא גר חמישה קילומטר מהתיכון האזורי. לא מלמדים אתכם מתוך ספרים בבית הספר הזה? סתם נותנים לכם לצאת ולהתרוצץ בכל הסביבה? אם זה כל מה שעושים שם, אני אשאיר אותך בבית, דייב. לא חסרה לי פה עבודה בשבילך!"
"אבא," אמרתי, "האביב עוד מעט מגיע. יש לנו שיעור בבית הספר שדרושים לנו בשבילו חרקים, נחשים, פרחים, לטאות, צפרדעים וצמחים. קוראים לזה ביולוגיה. שישה חבר'ה ראו לטאה באותו הזמן מתחממת על עץ הדובדבן. כולנו טיפסנו על העץ לתפוס אותה.
העץ נשבר. איף קרבטרי חרש שם למטה בסביבה. הוא רץ למעלה והשיג את השמות שלנו. שאר הבנים שילמו דולר כל אחד. לי לא היה. פרופסור הרברט שילם במקומי.
אני חייב לעבוד בבית הספר כדי להחזיר לו את הכסף."
"בן עניים!" קרא אבא. "אני כבר אטפל בפרופסור הרברט! אני אגש לשם מחר בבוקר לדבר אתו. איזה מין בית ספר זה בכלל?"
"בבקשה, אבא, אל תיגש לשם," אמרתי, "פשוט תיתן לי חמישים סנט להשלים את הקנס. אני לא רוצה שתיגש לשם! אני לא רוצה שום עניינים אצל פרופסור הרברט!"
"מתבייש באבא שלך, מה?" אמר אבא, "אחרי כל השנים שעבדתי לשלוח אותך לבית הספר כדי שתוכל להתפרנס יותר טוב ממני?"
מה לעשות? אולי כדאי לעזוב את בית הספר ואת הבית לתמיד. אינני יכול לחזור עכשיו לבית הספר. אבא ייקח את האקדח שלו ואולי הוא יירה בפרופסור הרברט. אבא לא מבין שבית הספר היום זה לא מה שהיה בזמנים שהוא היה ילד. אין בררה. צריך להישאר ולגמור את עבודות הבית וללכת עם אבא לבית הספר מחר בבוקר.
אחרי שסיימתי את חובותי נכנסתי הביתה. שמעתי את אבא מספר לאמא איך נשארתי בבית הספר אחרי הלימודים. "הבן שלי מוצלח בדיוק כמו כולם, לא? לא יזיק למורה ההוא כדור בבטן על בטוח. מחר, כמו שזורחת השמש, אני הולך להסדיר את העניין."
אכלתי ארוחת ערב, עליתי לחדרי להכין שיעורים. ניסיתי לשכוח מכל העניין. למדתי גיאומטריה, אחר כך למדתי ביולוגיה. בקושי למדתי, כל הזמן חשבתי על אבא: הוא יבוא אתי לבית הספר מחר בבוקר, הוא ייקח את האקדח אתו! מה יחשוב עלי פרופסור הרברט? אחרי שאבא ילך, אני אסביר לו שלא יכולתי לעשות כלום. אבל אבא עוד מסוגל לירות בו. אולי הוא ,יירגע במשך הלילה ולא יבוא אתי מחר.
אבא לא שכח בבוקר המחרת. "טוב, דייב," אמר אבא, "צריך לקום לבית הספר. אני בא איתך הבוקר לבדוק מה זאת אומרת ללמוד חרקים, ללמוד צפרדעים, ללמוד לטאות ונחשים ולשבור עצי דובדבן!"
ידעתי שאבא לא ירגיש בנוח בבית הספר התיכון. לבוש היה סרבל, מגפיים גדולים, חולצה כחולה ומעיל פרוות כבשים, ולראשו כובע שחור ישן. הוא תקע את האקדח בחגור. פנינו וצעדנו לבית הספר שמאחורי הגבעה.
*34*
היתה שעת בוקר מוקדמת כשהגענו לבניין בית הספר התיכון המחוזי. פרופסור הרברט זה עתה נכנס בפתח. אבא ניגש אליו בלא שהיות. "אתה המורה כאן, נכון?"
"כן," אמר פרופסור הרברט, "ואתה אביו של דייב?"
"כן," אמר אבא, חלץ את אקדחו והניח אותו על הכיסא במשרדו של פרופסור הרברט. עיני פרופסור הרברט התרחבו מאחורי משקפיו שחורי המסגרת למראה אקדחו של אבא. סומק עלה בלחייו החיוורות.
"רק כמה דברים על בית הספר הזה שהייתי רוצה לדעת," אמר אבא, "אני מנסה לעשות מדייב בחור משכיל. הוא היחיד מאחד-עשר הילדים שלי ששלחתי לבית הספר.
והנה הוא מגיע הביתה מאוחר ומשאיר לי את כל העבודה! אתמול הוא היה צריך להישאר שעתיים אחרי הלימודים ולעבוד בשביל עץ הדובדבן הזה שהוא שבר! זה בסדר לדעתך?"
"וב-ב-כ-ן," אמר פרופסור הרברט, "אני משער שכן." הוא הציץ באקדחו של אבא.
"אז אני אומר לך," אמר אבא, "שזה לא בית ספר תיכון, זה בית ספר מחורבן לחרקים.
בית ספר של לטאות, של נחשים! זה אפילו לא בית ספר."
"למה הבאת את האקדח הזה?" שאל פרופסור הרברט את אבא.
אבא נטל והרים את האקדח. "אתה רואה את החור הקטן הזה?" אמר אבא. "יכול לצאת ממנו כדור שהורג עשירים בדיוק כמו עניים. אבל אחרי שראיתי אותך כבר ברור לי שאני לא אצטרך אותו. עם האגרוף הזה שלי אני גומר אתך אחת ושתיים."
אבא עמד גדול, קשה, שחום עור ורב-כוח ליד פרופסור הרברט, שלא נראה כל כך גדול לצדו של אבא.
"רק מילאתי את חובתי, מר סקסטון," אמר פרופסור הרברט, "בהתאם לתכנית הלימודים שהמדינה מספקת לנו."
"תכנית לימודים!" קרא אבא. "איזה לימודים? של חרקים? לוקחים את הילדים ליער.
בנים ובנות ביחד, ואבא ואמא שלהם המסכנים בבית עובדים כמו חמורים להחזיק אותם בבית ספר ולתת להם השכלה!"
תלמידים נכנסו לבניין בית הספר. ניגשתי וסגרתי את הדלת. רעדתי כמו עלה נידף.
חשבתי שבכל רגע אבא עלול להרביץ לפרופסור הרברט. הפנים שלו הלכו והאדימו.
"מה עוד יכולתי לעשות בקשר לדייב, מר מרק סקסטון?" אמר פרופסור הרברט. "הוא אמר שאין לו דולר וגם אין לו ממי ללוות. אז שילמתי במקומו. אני מאפשר לו לממן את התשלום. הוא אינו עובד בשבילי, הוא עובד בשביל בית הספר!"
"היית צריך להלקות אותו, זה מה שהיית צריך," אמר אבא.
"הוא גדול מדי לזה," אמר פרופסור הרברט, מורה עלי באצבע. "הוא כבר גבר לפי הממדים שלו."
"אצלי הוא לא גדול מדי בשביל לחטוף," אמר אבא. "עד גיל עשרים ואחת הם לא גדולים מדי אצלי! זה פשוט לא נראה לי הוגן! להעביד ילד אחד ולהרשות ליתר ללכת הביתה כי היה להם כסף. אני לא מבין מה הקשר בין חרקים לבית ספר תיכון!"
*35*
אבא לקח ותחב את האקדח בחזרה בחגור. הסומק סר מפניו של פרופסור הרברט.
הוא המשיך לדבר אל אבא. אבא התרכך במקצת. היה מצחיק לראות את אבא בבית הספר. זו הפעם הראשונה שרגלו דרכה שם.
"אנחנו מחפשים לא רק נחשים, צפרדעים, פרחים, פרפרים ולטאות," אמר פרופסור הרברט, "חיפשתי גם, מר סקסטון, עשב יבש להצמיח עליו חד-תאיים במדגרה."
"אני לא יודע למה אתה מתכוון," אמר אבא. "מדגרה זה השיטה החדישה לרמות את התרנגולות. אני לא בטוח שאני מכיר את סוג התרנגולות שהזכרת."
"על חיידקים שמעת, מר סקסטון?" אמר פרופסור הרברט.
"תקרא לי לסטר, אם לא אכפת לך," אמר אבא בנחת. "בסדר. על חיידקים שמעת, לסטר?"
"כן," אמר אבא, "אבל אני לא מאמין בהם. אני בן שישים וחמש, ועד היום לא ראיתי אף חיידק."
"אי אפשר לראות חיידקים בעין גלויה," אמר פרופסור הרברט. "רק תשאיר את האקדח הזה בחגור ותישאר אתי היום בבית הספר. יש כמה דברים שאני רוצה להראות לך.
אבן השיניים ההיא בפה שלך, יש עליה חיידקים."
"מה," הזדעק אבא, "אתה רוצה להגיד שיש לי חיידקים על השיניים! אני לא מתכוון להתווכח אתך, אבל תהרוג אותי אם אני מאמין בזה. אני לא מאמין שיש לי חיידקים על השיניים!"
"תישאר כאן היום ואני אראה לך. בתי הספר בסביבה השתנו מאוד מאז שהיית תלמיד.
אני לא חושב שהיו בתי ספר תיכוניים באזור הזה בזמן שהיית ילד."
"נכון," אמר אבא, "רק קריאה וכתיבה וחשבון. שום שיעור בחרקים, ושום חיידקים שמוצאים לך על השיניים. העולם משתנה."
"אמת," אמר פרופסור הרברט, "ומשתנה לטובה, אני מקווה. ובחורים כמו הבן שלך הם שישנו אותו."
הפעמון צלצל והלימודים החלו. כשנכנסתי לשיעור ראיתי את אבא ופרופסור הרברט מסתובבים בבניין בית הספר; התלמידים בוודאי שאלו את עצמם מה עושה כאן האיש גס המראה הזה. וכל אותה עת יכולתי להבחין במתארו של האקדח תחת מעילו של אבא.
אחר הצהריים, כשנכנסתי לשיעור בביולוגיה, ראיתי את אבא בכיתה. יושב היה על אחד מאותם דרגשים גבוהים ליד המיקרוסקופ. אבא הוציא את אולרו וגירד אבן שיניים מאחת משיניו. פרופסור הרברט הניח את אבן השיניים מתחת לעדשה ומיקד את המיקרוסקופ בשביל אבא. ואז אמר: "עכשיו תסתכל, לסטר, עין אחת תכוון למקום האור. את השנייה תעצום."
"אני רואה אותו," אמר אבא. "מי היה מאמין? ישר על השן של הבן אדם! ישר בתוך הפה של הבן אדם! אתה בטוח, פרופסור, שאין כאן שום רמאות?"
*36*
"לא לסטר", אמר פרופסור הרברט. "הוא קיים. זה החיידק. החיידקים חיים בעולם שאי אפשר לראות בעין גלויה. חייבים להשתמש במיקרוסקופ. בגוף שלנו יש מיליוני חיידקים. חלקם מזיקים, חלקם מועילים. ועכשיו הקשב לי. יש לנו כאן נחש שחור גדול שלכדנו אתמול. נרדים וננתח אותו ונראה לך שגם לו יש חיידקים בגוף."
"שלא תהרגו אותו," אמר אבא. "אני מאמין לך. אני פשוט לא רוצה שתהרוג את הנחש השחור. אני אף פעם לא הורג אותם. הם ציידי עכברים מצוינים ועוזרים לנו המון בחווה. אני אוהב נחשים שחורים. אני פשוט שונא לראות שהורגים אותם. אצלי בבית אני לא מרשה להרוג אותם."
התלמידים בכיתה לטשו עיניים באבא. אחרי מה שאמר, הוא התחיל, כנראה, למצוא חן בעיניהם. אבא עם אקדח בכיס, אבל לב רחום בחזה לנחשים, ולאו דווקא לבני אדם!
אחרי השיעור בביולוגיה יצאתי מן הכיתה. זה היה השיעור האחרון באותו היום. הייתי צריך לטאטא עוד כשעתיים כדי להשלים את הקנס על עץ הדובדבן השבור. תהיתי אם אבא ירשה לי להישאר. עומד היה במסדרון ומלווה במבטו את התלמידים הנוהרים החוצה. הוא נראה אבוד בתוך החבורה הזאת. הוא נראה כעלה שהצהיב על ענף, בתוך צמרת של עלים מלבלבים.
התחלתי לטאטא את החדר. פרופסור הרברט ניגש אלי ואמר, "תוכל לעשות זאת בפעם אחרת. עכשיו לך הביתה עם אבא שלך. הוא מחכה לך שם."
*37*
הנחתי את המטאטא, אספתי את ספרי וירדתי למטה. אבא אמר, "ומה בקשר לשעתיים שאתה צריך לטאטא?"
אמרתי: "פרופסור הרברט אמר שאוכל לטאטא בפעם אחרת, הוא אמר שאלך איתך הביתה."
"לא," אמר אבא. "אתה תעשה בדיוק מה שהוא אומר. הוא איש טוב. בית הספר השתנה מאז הזמנים שלי. אני עלה נבול, דייב, אני כבר גמרתי. אני לא שייך לכאן.
תשיג לי מטאטא ושנינו נעבוד יחד שעה. זה ישלים את החוב. אני אשאל אם הוא מרשה לי לעזור לך."
"אני מתכוון לבטל את החוב," אמר פרופסור הרברט. "רק רציתי שתבין, לסטר."
"אני מבין," אמר אבא, "ובגלל שאני מבין, הוא חייב לשלם בעד העץ, ואני הולך לעזור לו."
"בשום פנים ואופן," אמר פרופסור הרברט. "זה על חשבוני."
"ככה לא מתנהגים," אמר אבא. "אנחנו אנשים ישרים. אנחנו לא רוצים לקבל דברים בחינם. פרופסור הרברט, עכשיו אתה טועה ואני צודק. תצטרך להקשיב לי. למדתי ממך המון. הבן שלי חייב להמשיך. העולם השתנה מאז שגידלתי את המשפחה וחרשתי בגבעות. אני אדם ישר. אני לא מתעלם מחובות. אני עצמי אין לי הרבה השכלה, אבל אחרי שבדקתי כמו שצריך, אני יודע להבדיל בין צודק ולא צודק."
פרופסור הרברט הלך הביתה, ואבא ואני נשארנו וטיאטאנו במשך שעה. היה מצחיק לראות את אבא אוחז במטאטא. בבית לא אחז מטאטא מעולם. אמא עבדה במטאטא ואבא במחרשה.
אמרתי: "אתה יודע שפרופסור הרברט היה יכול להתלונן עליך במשטרה שהבאת אקדח לבית הספר?"
"תירגע," אמר אבא. "פרופסור הרברט לא הולך לתבוע אותי. הוא מחבב אותי ואני אותו. אתה תמשיך ללכת לבית הספר. אני איש חזק לא פחות מכל אחד אחר בסביבה, בהתחשב בגילי ובעבודה הקשה שעבדתי כל החיים. אבל אני גמרתי דייב, אני איש קטן.
הידיים שלך יהיו יותר רכות משלי. הבגדים שלך יהיו טובים יותר. תמיד תיראה יותר נקי מאבא שלך. רק תזכור, דייב, לשלם חובות ולהיות אדם ישר. ושתהיה טוב לוחיות ולא תציק לנחשים. זה כל מה שיש לי נגד בית הספר. שמרדימים נחשים ופותחים להם את הבטן."
היתה שעה מאוחרת כשהגענו הביתה. היו כוכבים בשמים וירח עלה. אבא צעד בנחת.
עד שסיימנו את העבודה ואכלנו ארוחת ערב כבר היתה השעה עשר. אבא התיישב לפני האח ואמר לאמא שבאחד הימים הוא מתכוון לקחת אותה ולהראות לה חיידק.
גם אמא לא ראתה חיידק מימיה. אבא סיפר לה על בית הספר, ואיזה בחור מצוין הוא פרופסור הרברט, ואיך השתנה בית הספר מן הזמנים ההם.
(מתוך: מראות, האגף לתוכניות לימודים, תשנ"ב)
*38*
לשיחה ולכתיבה
דייב והמורה
1. א. מדוע העניש המורה את דייב ואת חבריו?
ב. האם לדעתכם העונש שקיבל דייב הוגן? נמקו תשובתכם.
בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו:
2. א. מה אפשר לדעת על האב מהדברים שאמר דייב למורה בפתיחת הסיפור?
ב. מדוע חושב דייב שאביו "מיושן"?
השיחה בין דייב לאביו
3. מי שגרם נזק לעץ הוא הבן. מדוע, אם כן, כועס האב על המורה?
4. מדוע חושש דייב מתוכניתו של האב להגיע לבית הספר?
המורה והאב
5. א. על מה מתנהל הוויכוח בין האב לבין המורה? פרטו תשובתכם.
ב. מהם הנימוקים של כל אחד מהם?
6. לאיזו מסקנה מגיע האב לאחר שיחתו עם המורה?
האב מתארח בשיעור
7. כיצד הצליח המורה לשנות את יחסו של האב לבית הספר?
8. כיצד קנה האב את לבבם של התלמידים?
השיחה בין דייב לבין אביו
9. מה היתה דעתו של האב על המורה בתחילת פגישתם וכיצד השתנתה דעתו עליו בסוף היום?
10. כיצד עזר ביקורו של האב בבית הספר לקרב בינו לבין בנו?
לדיון
בחרו אחד מהנושאים הבאים:
1. הביאו דוגמאות להורים שאפשר לכנות את החינוך שלהם "חינוך מיושן".
2. א. מהו המעשה שסביבו הולך ונבנה המתח בסיפור?
ב. מתי מתפוגג המתח בסיפור?
3. צפו באינטרנט: "עץ הדובדבנים השבור".
מה עדיף בעיניכם: לקרוא את הסיפור או לצפות בסרט?
*39*
מעשירים את השפה
השאלה
על אדם שמן אומרים לעתים שהוא "עב כרס", אבל משתמשים בצירוף זה גם לגבי ספר עבה: "הספר עב כרס". אנחנו "משאילים" את תכונת הבטן לספר.
דוגמה זו ממחישה מהו האמצעי הספרותי הקרוי "השאלה".
בסיפור נאמר בהשאלה על האב: "הוא מתפוצץ מכעס..." / "עיניו יורות ברקים..."
התחלקו לזוגות והדגימו זה לזה כיצד נראה אדם במצבים אלה.
באיזה אמצעי ספרותי נעשה שימוש במשפטים הבאים?
א. רעדתי כעלה נידף.
ב. הוא נראה כעלה שהצהיב על ענף בתוך צמרת של עלים מלבלבים.
ג. אני עלה נבול.
מציגים
הציגו את הפגישה בין האב למורה.
*40*
*40*
מה ששנוא עליך לא תעשה, לחברך!
זכותי שלא יעליבו אותי!
בלי מכות בבקשה!
*41*
מה במדור?
המדור עוסק בשני נושאים. האחד - יחסם של חכמי ישראל להתנהגות אלימה.
נלמד על כך בקריאה של שתי מובאות מהתלמוד הבבלי: "המגביה ידו על חברו" ו"שנאת חינם". נבחין במאפיינים של לשון החכמים בטקסט המידעי: "לשון חכמים - הרובד השני של השפה העברית" מאת שרה ליפקין. הנושא השני הוא יחסם של משוררים בני זמננו לאלימות. המשורר יצחק וקנין מתחבר לדברי משה אל האיש העברי שהיכה את חברו בשיר "למה תכה רעך?". אילו רגשות מעורר מראה מקל אצל בני האדם? נקרא על כך ב"שיר המקל" מאת ארז ביטון; על רגשותיו ומחשבותיו של הדובר שנתקל בציפור שהתאכזרו אליה נקרא בשיר "ציפור של אף אחד", מאת שלומית כהן-אסיף.
ננסה להשיב על השאלה שבכותרת המאמר "האם הצפייה בטלוויזיה מעוררת אלימות"? מאת חנה ברנר. נקרא את הטקסט: "על משחק הכדורגל" מאת שולה פרידור ונחשוב האם אפשר להימנע מתגובות אלימות במגרשי הכדורגל? על התמודדות של ילד שמבקשים את נפשו נקרא בספר "רוץ ילד רוץ" מאת אורי אורלב.
לשון ושיח
- נחזור ונדון במאפייני טקסט למטרות טיעון ושכנוע. נבחין בין טענה לטיעון ונתנסה בכתיבת טקסט טיעוני קצר.
- נעסוק בהכללה ופירוט. נתרגל כתיבת סיכום.
- נלמד על השוני בין לשון התנ"ך ללשון החכמים.
- נדון בדרכים השונות שבעזרתן אפשר להבין מילים או ביטויים חדשים.
- נכתוב סיפור.
- נמשיך ונעשיר את שפתנו.
*42*
*42*
למה תכה רעך
אם הוא לבוש מעיל בקיץ או ערים בחורף
אם הוא חבוש כיפה, כובע או כאפיה
או סתם דיו נעל ראשו
אם הוא יודע או שכח
אם הוא רשע או תם
אם הוא ענק וחזק או קטן וחלש
למה תכה
אם הוא אוהב או שונא
אם הוא שחור כתום לבן או כחול ארגמן
אם הוא מאמין בשמים באש או בהר
אם הוא מתפלל בעמידה על ברכים או בשכיבה
למה תכה את רעך, למה? הרי הוא סתם עפר כמוך.
לשיחה ולכתיבה
1. המשורר יצחק וקנין מתייחס לסיבות השונות שבגללן אנשים מפגינים שנאה ומתנהגים באלימות כלפי הזולת, אבל אינו מציין אותן במפורש.
מצאו בשיר שורות המדגימות:
- אלימות על רקע דתי
- אלימות שנובעת מיחס גזעני
- אלימות שמבטאת ניצול של החלש
- אלימות שמקורה באי קבלת השונה
2. האם אפשר למצוא בשיר סיבות נוספות לאלימות? נמקו.
3. א. מהו המשפט החוזר בשיר?
ב. מה הוא בא להדגיש?
4. מהי תשובתו של הדובר לשאלת הפתיחה: "למה תכה רעך"?
כותבים
1. "אם" היא המילה הפותחת את מרבית שורות השיר. אם תרצו בחת נושא וחברו גם אתם שיר שבו כל שורה פותחת במילה "אם".
*43*
לקראת קריאה
בתחילת השיעור התלונן יוסי על ניר. הוא אמר שבהפסקה ניר איים עליו שיכה אותו, אם לא "תן לו את הקלפים שהביא היום לכיתה. ניר קפץ ואמר: "לא הרבצתי לו, ושלא יבלבל את המוח." במהלך הבירור, הפנתה המורה את הכיתה לדבריו של החכם ריש לקיש. קראו גם אתם את דבריו.
"המגביה ידו על חברו"
אמר ריש לקיש:
המגיבה ידו על חברו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע.
שנאמר:
"ויאמר לרשע למה תכה רעך" (שמות פרק ב', פסוק 13).
"למה הכית" לא נאמר, אלא "למה תכה".
אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע.
- מסופר שריש לקיש
היה בצעירותו מנהיג חבורת שודדים.
באחד הימים פגש את רבי יוחנן, שאמר לו: "כוחך לתורה", והזמין אותו ללמוד בבית המדרש שלו. לימים הפך ריש לקיש לגדול בתורה.
לשיחה ולכתיבה
1. מדוע, לדעתכם, הפנתה המורה את הילדים אל דברי ריש לקיש?
2. כדי לנמק את דעתו, מפנה ריש לקיש את הקוראים למשה רבנו. עיינו בספר שמות, פרק ב, פסוק 12, וענו: מהו האירוע הנזכר בפסוק זה?
3. בעזרת מאגר המילים, השלימו, מה הסיק ריש לקיש מהסיפור על משה:
אילו היה כתוב בסיפור על משה
--
בלשון
--
היתה הכוונה למכות ממש. אך מאחר שכתוב:
--
בלשון
--
הכוונה לאיומים בלבד. מאחר שבתורה מכנים את המאיים
--
, גם ריש לקיש מכנה אותו
--
.
מאגר מילים: עתיד, למה תכה, למה הכית, רשע, עבר
4. א. איזה משפט בדברי ריש לקיש חוזר פעמיים?
ב. שערו מדוע הוא חוזר עליו.
לדיון
באחת הכיתות אמר דן: "אני בכל זאת חושב שיש הבדל בין איום ובין אלימות של ממש."
רונית אמרה: "גם כשמאיימים, זו הפעלת כוח, כי המאיים מפחיד ומכריח לציית לו."
נמקו כל אחת מהדעות והסבירו עם מי אתם מסכימים. היזכרו בדוגמאות שיכולות לחזק את דעתכם. נהלו את הדיון בהתאם לכללים שלפיהם נהגתם בדיונים קודמים.
*44*
*44*
כשהילדים חוצים אתי את הכביש
אני אומר להם,
אני איש רכות,
המקל שבידי לא בשביל להכות
כשהם עוזבים אותי
ברחוב המתעקל
רק אני נשאר ילד פוחד מן המקל.
*45*
קראו:
בשנת 66 לספירה מרדו היהודים בשליטים הרומאים בארץ ישראל. במהלך המרד, שכונה "המרד הגדול", התעוררו חילוקי דעות קשים. המתונים בעם, חיפשו דרך לשיתוף פעולה עם המושלים הרומאים, והקנאים שקראו למרד. הקנאים היו מפולגים לשלוש מפלגות שנלחמו זו בזו. חז"ל טענו שהסיבה למלחמת אחים היא "שנאת חינם".
השנאה והמריבות בין הקבוצות גרמו למעשי רצח ולשרפת מאגרי התבואה בעיר.
תושבי העיר נותרו ללא המזון שהכינו לימי המצור, ובלעדיו לא יכלו תושבי ירושלים ומגיניה להחזיק מעמד. הרעב בעיר היה קשה.
כעבור שלוש שנות מצור נפלה ירושלים בידי הרומאים, בית המקדש נשרף, והיהודים הוגלו מארצם. מאז ועד הקמת מדינת ישראל, חי העם היהודי בגלות.
- חכמינו קבעו: "בית המקדש השני...שהיו עוסקין בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים מפני מה חרב?
מפני שהיתה בו שנאת חינם".
(תלמוד בבלי, מסכת יומא טי ע"ב)
*45*
מעשה באדם שהיה אוהבו קמצא ושונאו בר קמצא.
עשה סעודה.
אמר לשמשו: לך והבא לי את קמצא.
הלך והביא לו את בר קמצא.
בא בעל הסעודה ומצאו יושב.
יאמר לו: הרי שונא אתה לי, למה לך כאן? עמוד וצא!
אמר לו: הואיל ו-באתי, הניחני, ואתן לך דמי כל שאוכל ואשתה.
- לא!
- אתן לך מחצית דמי סעודתך.
- לא!
- אתו לך דמי כל סעודתך.
- לא!
תפסו בידו, העמידו והוציאו".
אמר בר קמצא: הואיל וישבו חכמים ולא מיחו בו - מכלל שנוח להם, אלך ואלשין עליהם לפני המלך (.קיסר רומא שהיה אז שליט ארץ ישראל).
(תלמוד בבלי, מסכת גיטין)
"מוטב שאכשל באהבת חנם ולא בשנאת חנם".
(הרב אברהם יצחק קוק)
- קמצא - שם של אדם. בא מהמילה לקמוץ, לאסוף (אין הכוונה לקמצן)
- בר קמצא - שם של אדם (בר פירושו בן)
- שמשו - משרתו
- לך והבא - לך ותזמין לסעודה
- עמד וצא - קום וצא מביתי
- הואיל ובאתי הניחני - מכיוון שבאתי, הרשה לי להישאר
- דמי - כספי
*46*
לשיחה ולכתיבה
בפסקת הפתיחה מציג המספר לפני הקוראים את הדמויות, את המקום שבו מתרחש הסיפור, וכן מתי הוא מתרחש. לעתים "שותל" בפתיחה המספר רמז על בעיה שעלולה להתרחש בהמשך העלילה.
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 1 או 2 וענו עליה:
1. קראו את ארבע השורות הראשונות. איזו בעיה שהתעוררה בהמשך הסיפור נרמזת בפתיחה?
2. איך קרה ששונאו של עורך הסעודה הגיע לסעודה?
3. אילו המחזתם את המדרש, מי מהדמויות היתה נמצאת על הבימה?
4. א. במה חטא בעל הבית?
ב. במה חטאו החכמים?
5. במדרש לא נאמר במפורש מה הרגיש בר קמצא בבית בעל הבית. העלו השערות ונמקו.
6. חכמים אמרו כי "המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים," כלומר המעליב מישהו, כאילו רצח אותו. איך מתקשרת אמרה זו לאגדה?
לדיון
בחרו אחד או יותר מבין הנושאים הבאים:
1. אגדות חז"ל כתובות בקיצור ואינן מרבות בפרטים.
אילו פרטים נוספים אתם מעוניינים לדעת על האירוע הזה ועל משתתפיו?
2. מה דעתכם, מתי סיפרו את האגדה - לפני שפרץ המרד ברומאים? בזמן המרד?
או אחרי החורבן? הסבירו דבריכם.
3. יש הסוברים שבעל הבית ובר קמצא הם למעשה דמויות ספרותיות המדגימות את היחסים שהיו בין שני ראשי מפלגות יריבות בירושלים של הימים ההם.
מה רצה המספר ללמד אותנו, הקוראים, באמצעות האגדה?
כותבים
נשער שלאחר שגורש מהסעודה, כתב בר קמצא מכתב לאחד החכמים.
מה, לדעתכם, היה כתוב בו? כתבו את המכתב.
מעשירים את השפה
כתבו את המשפטים הבאים בעברית של ימינו:
1. אתן לך מחצית דמי סעודתי
2. הואיל וישבו חכמים ולא מיחו בו
*47*
המעבר מלשון המקרא ללשון אחרת היה תהליך אטי והדרגתי שנמשך שנים רבות. בסביבות שנת 300 לפני הספירה כבר דיברו בארץ עברית שונה, עברית שהיום אנו מכנים אותה "לישון חכמים" או "לשון חז"ל" (חכמינו זכרם לברכה).
בלשון חז"ל דיברו בני ישראל כשעלו לרגל לבית המקדש השני, בלשון זו נלחמו המכבים, בלשון זו הכירו רבי עקיבא ורחל, בלשון זו פקד בר כוכבא על לוחמיו בעת המרד נגד הרומאים, בלשון זו פירשו חכמינו את התורה ולמדו מתוכה חוקים, ומאוחר יותר נכתבו בלשון זו החוקים במשנה.
אנו מכירים את לשון חז"ל מן המשנה ומסיפורי האגדות והמעשיות שהורישו לנו חכמינו. לשון חז"ל נשתמרה גם בפתגמים ובאמרות, כמו: "יהא כבוד חברך חביב עליך כשלך", "אין מסיחין בסעודה" ו-"בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו, בכיסו ובכעס!".
(קטע מתוך מאמר, הספרייה הווירטואלית של מט"ח)
ענייני לשון
השפה העברית שאנו מדברים וכותבים בה היום כוללת מילים וצירופים גם מלשון המקרא וגם מלשון חכמים.
להלן טבלת השוואה בין לשון חכמים לבין לשון המקרא:
טבלת השוואה
ציינו את ההבדלים בין לשון חז"ל לבין לשון המקרא לפי הקטע בראש העמוד.
העשרה ואתגר
קראו באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח את המשך המאמר על לשון חז"ל
http://lib.cet.ac.il\pages\item.asp?item=3686
וציינו עוד הבדלים בין לשון המקרא ללשון חכמים.
ההבדל בין לשון המקרא ללשון חכמים הוא ברובד הלשוני (תוכלו לעיין בעמוד 88, שם תמצאו תיאור של הבדלים בין הרבדים). השפה העברית השתנתה במהלך הדורות. הרובד הראשון של השפה העברית הוא לשון התנ"ך. הרובד השני - לשון חכמים.
*48*
*48*
יש ציפור אחת
לא יודעים של מי היא
היא ציפור של אף אחד.
ילד ראה את הציפור
אבן בה זרק.
ולא אכפת
היא ציפור של אף אחד.
ציד עם רובה ביד
ירה בציפור
ולא אכפת
היא ציפור של אף אחד.
ילד קטן
בגינה חפר בור
קבר את הציפור
ואמר: "ציפור שלי את
ולא ציפור של אף אחת".
*49*
לשיחה ולכתיבה
1. אילו רגשות התעוררו בכם עם קריאת השיר?
2. השיר מתאר שלוש דמויות וציפור אחת. איך התייחסה כל אחת מן הדמויות אל הציפור?
3. תנו כותרת קצרה לכל בית.
4. שלושת הבתים הראשונים בשיר מסתיימים במשפט: "היא ציפור של אף אחד".
מה כוונת המשפט? אילו מההיגדים הבאים נכונים?
א. לציפור אין בעלים ומותר לפגוע בה.
ב. הציפור שייכת לטבע, והיא חלק ממנו.
ג. לאדם יש אחריות לא לפגוע בציפור.
ד. אם פוגעים בציפור לא נענשים.
תוכלו להוסיף היגד משלכם.
5. מתי מתרחש מהפך בשיר? מיהו הגורם לו?
6. חז"ל אסרו על גרימת סבל וכאב לבעלי חיים. הם השתמשו בביטוי: "צער בעלי חיים". כיצד מתקשר ביטוי זה של חז"ל לשיר?
7. העתיקו את המשפטים החוזרים בשיר והסבירו: מה מדגישה החזרה בכל פעם?
כותבים
כתבו סיפור על ילדים שמתחרטים על שעשו משהו רע לבעל חיים.
הדרכה
- לפני הכתיבה חשבו: על איזה אירוע כדאי לספר? מתי ואיפה הוא מתרחש?
- מי הדמויות בסיפור? מה עשו? מה גרם להן להצטער? כיצד התמודדו עם מצפונן?
- חשבו גם על מבנה הסיפור: במה כדאי לפתוח את הסיפור? האם נקודת המפנה תהיה בתחילת הסיפור או בסופו? כיצד כדאי לסיים את הסיפור?
לאחר כתיבת הטיוטה (כלומר הכתיבה הראשונה שהיא הבסיס לתיקונים), בדקו:
- האם השתלשלות הסיפור ברורה?
- האם הפתיחה מזמינה את הקורא להמשיך בקריאה?
- האם אין חזרות מיותרות בסיפורכם?
שימו לב גם ללשון הסיפור:
- האם חזרתם על אותן המילים או השתמשתם במילים נרדפות?
--
האם השתמשתם בדימויים?
- האם הרביתם להשתמש בביטויי סלנג?
- תקנו את עבודתכם.
- עתה הראו את הסיפור לחבריכם ותקנו לפי הצעות שנראות לכם מתאימות.
- תוכלו להתייעץ גם עם המורה ועם מבוגרים במשפחתכם ולתקן שוב.
*50*
*50*
(1) האלימות המתרחשת כיום בקרב בני נוער וילדים מעוררת דאגה רבה. ארגון הבריאות העולמי ערך סקר במדינות שונות, ומצא שישראל היא אחת המדינות שבהן ילדים ובני נוער מבלים הרבה יותר שעות בצפייה בטלוויזיה מכל מדינה אחרת. הם נחשפים מדי יום לסרטי מלחמה, לסרטים מצוירים, למשדרי ספורט (5) או לחדשות שיש בהם תכנים אלימים.
יש חוקרים הטוענים שהצפייה המרובה במרקע הטלוויזיה מזיקה לילדים ולנוער ומעודדת מעשי אלימות. הצעירים מחקים את התנהגות הדמויות שהם רואים על המרקע והופכים אדישים למעשי תוקפנות ולסבל של הזולת. בניגוד להם, (10) חוקרים אחרים מחזיקים בדעה שאין כל נזק בצפייה בטלוויזיה.
חוקרים בארץ ובעולם ערכו סקרים מקיפים, כדי לבדוק את השפעת הטלוויזיה על ילדים. מהסקרים לומדים שילדים צעירים חושבים שהתכנים הדמיוניים בסרטים ובסדרות אכן קרו במציאות. תכניות הטלוויזיה מציגות לעיני הצופים הצעירים עולם שהוא אלים הרבה יותר מהעולם במציאות, ולכן הם מפרשים
*51*
(15) שהעולם רע ויש לחשוש מפניו. החוקרים גילו שילדים אלימים נוטים לצפות בתכניות בעלות תוכן אלים, מפני שהדבר גורם להם להרגיש שהתנהגותם תקינה.
לפני כארבעים שנים התפרסם בארצות הברית מקרה שבו צעיר רצח את שכנתו.
בבית המשפט הוא טען שהטלוויזיה השפיעה עליו ושהוא רצה לחקות את אחד (20) הגיבורים בסדרה שבה צפה.
כאמור, לא כולם חושבים שהטלוויזיה גורמת לצופים להתנהג באופן אלים. יש האומרים שאלימות בטלוויזיה משפיעה רק על מי שכבר יש לו נטייה לאלימות.
מלבד זה, קיימות סיבות רבות לאלימות, כמו בית ההורים, בית הספר, השפעה רעה של חברים ועוד, ואין להאשים דווקא את הטלוויזיה.
(25) לדעתם, אין תשובה אחת ברורה לשאלה אם הטלוויזיה מעודדת אלימות. ייתכן שהטלוויזיה היא רק גורם אחד מבין גורמים רבים שמשפיעים על ההתנהגות שלנו. עם זאת חשוב לזכור שהטלוויזיה, במקרים רבים, אינה משקפת את המציאות כפי שהיא.
(לפי אתר מופת)
פרופסור ג'פרי ג'ונסון, מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ניהל מחקר על בני נוער שצופים בתכניות אלימות בטלוויזיה יותר משעה ביום. מסקנת המחקר מראה קשר ברור בין זמן הצפייה בטלוויזיה לבין אלימות. הנערים והנערות שמרבים בצפייה נוטים להיות אלימים יותר מחבריהם שמבלים פחות זמן מול המרקע.
המחקר בדק ומצא שלמעלה מחצי מתכניות הטלוויזיה מכילות מסרים אלימים.
צפייה במשך שעה ממוצעת בטלוויזיה חושפת את הצופה לשלוש עד חמש פעולות אלימות.
פרופסור ג'ונסון אומר כי קיים קשר ברור בין צפייה בטלוויזיה לבין התנהגות אלימה. לדבריו, "אנחנו יצורים מיוחדים ואנחנו נוטים לנסות דברים שאנחנו רואים שאנשים אחרים עושים, במיוחד אם אותו אדם מוצג כגיבור או מקבל תמורה על 'מעשיו האלימים'".
(מקוצר מתוך אתר "נענע 10", 2002)
*52*
קראו:
במה שונה טענה מטיעון?
טענה אינה עובדה (עם עובדות אי אפשר להתווכח). טענה היא אמירה או דעה שאפשר להתווכח עליה - האם היא נכונה או צודקת. כגון הטענה שהבנות שונות מהבנים.
על בעל האמירה או הדעה לשכנע שהטענה נכונה בעזרת נימוקים ודוגמאות.
לטענה שמוסיפים לה נימוקים ודוגמאות שמוכיחים שהיא נכונה קוראים: טיעון.
לשיחה ולכתיבה
1. א. מהו "סקר"?
ב. מדוע חוקרים את הרגלי הצפייה בטלוויזיה של ילדים ונוער?
ג. מהו נושא הוויכוח בין החוקרים?
2. א. העתיקו והשלימו את הטבלה:
מי הטוענים? | מה הטענה? | מהם הנימוקים והדוגמאות שמביא כל צד כדי לשכנע את הקוראים? |
קבוצת חוקרים א' | -- | -- |
קבוצת חוקרים ב' | -- | -- |
ב. לדעתכם: אילו מן הטיעונים חזקים ומשכנעים?
3. א. מה מוסיף הטקסט הנלווה במסגרת לכתוב בטקסט הראשי? ב. איזו דעה מחזק הטקסט שבמסגרת?
4. מה דעתכם, לאיזו מטרה נכתב המאמר? נמקו תשובתכם.
5. לפי מה בכתוב קבעתם?
הדרכה
- מתי אתם נוהגים לצפות בטלוויזיה? כמה שעות ביום אתם צופים?
- מה תורמת לכם הצפייה בטלוויזיה? הציעו דוגמאות.
- חשבו, האם אפשר לנצל את שעות הצפייה בטלוויזיה לפעילויות אחרות שהן מהנות?
- לאחר שתחליטו מה דעתכם, חשבו איך לארגן את דבריכם בצורה משכנעת.
- חשבו גם כיצד תוכלו לסתור את ההנמקות המנוגדות לדעתכם.
- עתה נהלו את השיחה לפי הכללים המוסכמים שהחלטתם עליהם.
*53*
לדיון
באחת המשפחות החליטו ההורים לוותר על מכשיר הטלוויזיה בביתם.
מה דעתכם על כך? היעזרו בהדרכה בעמוד 24.
כותבים
מה דעתכם, האם רצוי להגביל את זמן הצפייה בטלוויזיה? האם צריך לפקח על התוכניות שילדים צופים בהן? כתבו את דעתכם.
הדרכה
כתבו לפי הדגם שלהלן:
- בפסקת הפתיחה כתבו משפט המציג את הדעה הנגדית לשלכם והוסיפו משפט המביע את עמדתכם. למשל: יש אומרים ... לעומת זאת אני סבור"
- בפסקה השנייה כתבו את הטיעון המרכזי שלכם או במילים אחרות - מדוע אתם חושבים שאתם צודקים. וחזקו את הטיעון שלכם בדוגמה משכנעת.
- בפסקת הסיום סכמו במשפט או שניים מסקנה המתבקשת מטיעוניכם. השתמשו בביטויים כמו: מן הראוי ש". מכך אפשר ללמוד כי...
- התאימו כותרת לקטע שכתבתם זה עתה.
- שפרו את עבודתכם בהתאם להצעות חבריכם והצעותיה של המורה.
- אם תרצו, הכניסו את הטיוטות השונות והתוצר המוגמר לתלקיט.
*54*
*54*
כיום הכדורגל הוא המשחק הנפוץ והאהוב ביותר בעולם. בכל סוף שבוע, מבלים המונים רבים בישיבה על היציעים שמסביב למגרש הכדורגל וצופים בהתרגשות ובהנאה במשחק. אחת לארבע שנים העולם עוצר את נשימתו וצופה בדריכות בטורניר כדורגל עתיר "כוכבים" שמתחרים ביניהם על גביע העולם. לטורניר זה קוראים "המונדיאל".
משחקי האולימפיאדה והמונדיאל נחשבים לאירועי הספורט הגדולים בעולם.
כדורגל יכול להשפיע על מדינה שלמה. בזמן המלחמה שהיתה בניגריה, הנמצאת באפריקה, הוכרזה הפסקת אש ליום אחד כדי לאפשר לפלה, הכדורגלן הברזילאי הדגול, לשחק. משחק הכדורגל מרתק אליו צופים רבים מכל שכבות הציבור, מפשוטי העם ועד נכבדיו. המשחקים משודרים באמצעי התקשורת, ועיתונאים, שדרנים ופרשנים מספקים מידע למי שנבצר מהם לצפות במשחק במגרש עצמו.
כדורגל הוא ענף הספורט הנערץ ביותר בעולם. סביב המשחק התפתחה תרבות שלמה של אוהדים הנאמנים ללא סייג לקבוצה שלהם. הם משמיעים קריאות עידוד, שרים המנונים ושירים שחיברו במיוחד לכבוד קבוצתם, ולובשים בגדים בצבעים האופייניים לה. די לומר "האדומים" או "הירוקים", כדי שכולם יבינו במי מדובר. סביב קבוצות מפורסמות בארץ ובעולם מתפתחת תעשייה שלמה של מוצרים ומזכרות. כל סמל של הקבוצה מעורר גאווה, והאוהדים מוכנים להגן עליו בחירוף נפש; בגדי השחקנים משוכפלים ונמכרים במחיר יקר לאוהדים.
משחקי הכדורגל מעוררים רגשות עזים אצל האוהדים, ולפעמים מתעוררות בעיות קשות של אלימות במגרשים, הפוגעות ברוח הספורטיבית של המשחק. הנטייה לנצח בכל מחיר,
*55*
הצורך לבטא כעס על הפסד והרצון להשפיל את היריב מובילים לתופעות שליליות כמו קטטות, רמייה, ניבול פה ושנאת היריב. כוחות משטרה וכוחות ביטחון מאבטחים את המשחקים, בעיקר כדי שאוהדי קבוצה אחת לא יתנגשו באוהדיה של הקבוצה היריבה.
הספורט ביסודו מבוסס על הגינות, אדיבות, כבוד והערכה ליריב. עצם ההשתתפות במשחק וההנאה ממנו חשובים יותר מהניצחון והתוצאה הסופית. ההתמודדות עם יריב בספורט איננה התנצחות עם "אויב". כיצד מתמודדים עם תופעה כה חמורה אצלנו ובעולם כולו? יש ניסיונות להגדיר באופן מדויק כללי התנהגות של הצופים במשחק, ולא רק של השחקנים. קיימת אמנה להגינות בספורט, ולצד "עשרת הדיברות" להתנהגות ספורטיבית של הספורטאי, נמצאים "עשרת הדיברות" להתנהגות ספורטיבית של הצופים והאוהדים.
חוקרי משחקי הכדור גילו שכבר בתרבויות העתיקות שיחקו במשחקי כדור קבוצתיים.
משחקים קבוצתיים בכדור נערכו בסין כבר לפני כאלפיים שנים, וגם ביוון העתיקה ובאימפריה הרומית. משחק הכדורגל כפי שהוא מוכר לנו כיום הונהג לפני כ-800 שנים באנגליה, וממנה התפשט לצרפת ולאיטליה. בסוף המאה התשע-עשרה התפצל המשחק לשני משחקים, על פי צורתו של הכדור. הכדור העגול נקרא פוטבול והכדור המוארך נקרא רגבי.
(על פי כתבה עיתונאית מעריב, 2005)
לשיחה ולכתיבה
1. בכל פסקה בכתבה תמצאו משפט הכללה ומשפטים שמפרטים או מביאים דוגמאות להכללה. השלימו את הטבלה:
משפט הכללה | פירוט | |
בפסקה 1 | כיום הכדורגל הוא המשחק האהוב בעולם | 1. המונים בעולם נהנים לצפות במשחק, 2. "המונדיאל" חשוב כמו אולימפיאדה. הוא מלהיב ומרגש מיליונים רבים של בני אדם בעולם |
בפסקה 2 | -- | -- |
בפסקה 3 | -- | -- |
בפסקה 4 | -- | -- |
בפסקה 5 | -- | -- |
2. א. בדקו באיזה מקום בקטע מצאתם את המשפט המכליל: "בדרך כלל".
ב. בדקו, האם משפט ההכללה הוא המשפט העיקרי בכל פסקה? הסבירו.
*56*
3. הכותבת טוענת שכדורגל הוא המשחק הנערץ והאהוב בעולם. אילו פרטים בכתבה מוכיחים את טענתה?
4. א. אם צפיתם במשחק כדורגל, כתבו או ספרו על תופעת האוהדים.
ב. מדוע תופעת האוהדים מעוררת ביקורת לעתים מזומנות?
5. א. אילו עקרונות בספורט אינם באים לידי ביטוי ברבים ממשחקי הכדורגל?
ב. מהן מטרות העיסוק בספורט לפי הפסקה האחרונה?
כותבים
סכמו את הטקסט שקראתם.
הדרכה לכתיבת סיכום
כתיבת סיכום משמשת אותנו לצורך הכנת עבודת וחקר, לצורך דיווח בכתב או בעל פה, להכנת הרצאה וכדי לזכור טוב יותר את עיקר הנלמד.
סיכום פירושו קיצור בכמות המידע. קיצור פירושו ויתור על פרטים, ויתור כזה מחייב להחליט מה יותר חשוב ממה.
הבסיס לשיקול הדעת מה לקצר ועד כמה לקצר תלוי במטרת כתיבת הסיכום.
כאשר מתכוננים למבחן ורוצים לזכור את עיקר הכתוב בספר הלימוד כותבים סיכום כולל, כלומר סיכום הכולל את פרטי התוכן העיקריים. במקרים אחרים מטרת הסיכום מכוונת לעניין מרכזי אחד כגון: הטיעונים (הדעות וההנמקות) בטקסט, הסיבות והתוצאות לאירוע מסוים או סיכום תהליך, במקרים כאלה מסכמים סיכום בורר שבו משמיטים את כל הפרטים שאינם שייכים למטרת הסיכום.
- צלמו במכונת הצילום או הדפיסו מהאינטרנט את הטקסט.
- קראו בעיון את הכתוב ושימו לב לפתיחה ולסיום.
- בכל פסקה שתקראו מצאו משפטי הכללה ומשפטי פירוט.
- שאלו את עצמכם: מהו נושא הפסקה? אילו פרטים הם בלתי חשובים ואפשר לוותר עליהם? מחקו אותם בטקסט.
- קראו את המשפטים שלא מחקתם. כתבו אותם במילים שלכם.
- קראו את הסיכום שכתבתם ובדקו, האם הצלחתם לקצר את כמות המידע באופן משמעותי? האם לא החמצתם רעיון חשוב, או מידע חשוב?
ענייני לשון
שימוש במילות קישור (קישוריות) עוזר לחבר באופן הגיוני בין חלקי המשפט או בין משפטים. השלימו את מילות הקישור בעזרת מאגר המילים:
יש הרואים במשחקי ספורט חיקוי למצב מלחמה.
גם במשחקי ספורט ו
--
במלחמה יש נטייה לנצח בכל מחיר.
--
, שלא כמו במלחמה, היריב במשחק אינו אויב.
--
במשחק העיקר הוא התחרות,
--
במלחמה העיקר הוא הניצחון.
--
משחקי הספורט נעשים אלימים נפגעת הרוח הספורטיבית.
ו
--
יש צורך לאבטח את המשחקים.
מאגר מילים: יתר על כן / גם / ואילו / ולכן / אולם / כאשר
*57*
*57*
הוצאת כתר
במהלך הקריאה
בחרו קטע שהשאיר עליכם רושם חזק במיוחד מתוך הספר. קראו אותו בפני חבריכם והסבירו מדוע בחרתם בו. תוכלו להתחיל כך: הקטע שהשאיר עלי רושם הוא....
אחרי הקריאה
לדיון
בחרו לפי רצונכם מתוך הנושאים האלה:
1. החליפו ביניכם רשמים על האירועים ועל האנשים בספר. תוכלו לפתוח כך:
התרשמתי מאוד מ... / התרגשתי כשקראתי על... / נבהלתי נורא כש...
2. מה דעתכם, האם היה הספר שונה לו כתב אותו סופר פולני? נמקו תשובתכם.
3. מאיזה קטע מתוך הספר לקוח שמו? (שערו גם מדוע בחר הסופר בשם הזה)
הערה: אם ברצונכם לדון בנושא נוסף, הציעו אותו לדיון.
מציגים
בחרו אחת מן ההצעות:
1. אם אתם מרגישים שאתם יכולים להיכנס לדמותו של יורק ויכולים לספר על אירוע שקרה לו, ספרו בגוף ראשון כאילו אתם יורק.
2. ערכו משפט לרופא הצעיר. בחרו תובע; עורך דין מטעם ההגנה (סניגור); חמישה עדים; הרכב של שלושה שופטים.
הדרכה
א. התובע יכין כתב אשמה בשיתוף צוות עוזריו.
- חפשו מידע על שבועת היפוקרטס (שבועת הרופא) באתר ויקיפדיה. חשבו כיצד אפשר לשלב אותה בכתב האשמה.
- חשבו על מניעי הרופא כשסירב לטפל בילד והוסיפו אותם לכתב האשמה.
- הדגישו את הנזק, הכאב והסבל שנגרמו ליורק.
ב. הסניגור יכין כתב הגנה בשיתוף צוות עוזריו.
ג. העדים במשפט: הילד יורק סטאניאק; גברת הרמן; ד"ר זורבסקי; החולה המבוגר.
- כל אחד מהעדים יכין את עדותו, יענה לשאלות התובע ולשאלות מטעם ההגנה.
- גם הנאשם, הרופא הצעיר, יעיד מטעם ההגנה על האירועים מנקודת מבטו.
- השופטים יתייעצו, יכתבו את גזר הדין ויקראו אותו בפני הקהל.
*58*
*58*
*59*
מה במדור?
המדור מעלה נושאים שונים הנוגעים לפרט ולחברה. קשרי משפחה ובעיות במשפחה הוא אחד מהם. נקרא על כך בטקסט "מתוך היומן שלי" מאת מירה מאיר. נקרא את הספרים "לידיה מלכת ארץ ישראל" ואת "שירת הלווייתנים" מאת אורי אורלב.
נהרהר כיצד אפשר להתמודד כאשר כועסים על אירועים במשפחה.
נושא מרכזי במדור הוא לחץ חברתי. נקרא את המאמר: "הרדיפה אחר מותגים" מאת שולה פרידור, וכן את השירים "רוצה" מאת דפנה דה הרטוך, "הציפור פמפלה" ו"לדוכיפת" מאת נורית זרחי. נקרא את המשלים "האב, הבן והחמור", "הדיה והסוס" מאת איזופוס ו"מפני מה הולך העורב ברקידה?" מתוך הספר אלף בית דבן סירא.
כל היצירות נוגעות לשאלה: עד כמה אנחנו מושפעים מביקורת של אחרים? האם כדאי לחקות מישהו או לדבוק במי שאנחנו?
נושא נוסף במדור הוא חיי עוני ומצוקה אצל ילדים. נקרא שיר על תשוקות ומשאלות של ילד עני "רחוב נווה שאנן" מאת רוני סומק. האם במצב של עוני ומחסור אפשר להרגיש אושר? נקרא על כך בשיר "ילדות בעוני" מאת יעקב יעקב. בארצות העניות יש מאות אלפי ילדים שחיים חיי עבדות וניצול מחפירים. נקרא על ילד אחד שחייו מייצגים רבים אחרים בכתבה "איקבל מאסי - הילד שזכה לפרסום עולמי" מאת רחל כץ. נשאל את עצמנו באילו דרכים אפשר למנוע סבל מהילדים האלה.
נעבור לעולם המבוגרים. הסיפור החסידי "מעשים של ממש" ומובאה מהתורה מפנים את תשומת לבנו למחויבות כלפי הנזקקים בחברה. האם תמיד זוכה הצודק למשפט צדק? נחשוב על כך כאשר נקרא את האגדה "הביצה" מאת חיים נחמן ביאליק. הסיפור מראה שלעיתים זקוק השופט לדרכים מתוחכמות ולתושייה כדי שהצדק "עשה. האגדה הזאת נכללה בלקט אגדות שאסף ביאליק והעלה על הכתב בספרים "ויהי היום" וב"ספר האגדה".
ביאליק היה משורר וסופר, הוא גם אסף ותרגם מארמית את הספרים שנכתבו בזמנים קדומים למען הדור הצעיר. נקרא על "מפעל האיסוף והתרגום של ביאליק" ועל תרומתו לשפה העברית. כן נקרא מכתב בעניין חידוש מילים שכתב לעיתון הדואר לפני כ-100 שנים.
לשון ושיח
- נבחין באופן ארגון טקסט למטרות טיעון ושכנוע.
- נעסוק בהכללה ובפירוט ונתרגל את מציאת המשפט העיקרי בכל פסקה בטקסט.
- ננסח משפטי סיבה ותוצאה.
- נכתוב פרק המשך ליומן אישי.
- נלמד על שימוש נכון בתווית היידוע, הן בכתב והן בעל פה.
- נמשיך להעשיר את שפתנו במילים, בביטויים ובניבים חדשים.
*60*
*60*
כבר מזמן לא התרגזתי כמו היום! המבוגרים האלה, אין להם כל הבנה. כתבתי ביומן, ופתאום הופיעה דודתי אסתר. היא התיישבה מולי וגילגלה בעיניה הצבועות לתקרה, ואמרה לי: "הו, כמה נפלא להיות בת גילך!"
"מה זה נפלא כל כך?" שאלתי.
"נהדר, אין דאגות פרנסה, אין משפחה שצריך לטפל בה, אין חובות, אין אחריות - רק תענוגות."
בתחילה רציתי לוותר לה, מפני שהיא ממילא לא תבין כלום, אבל כנראה "עלה לי הדם לראש" (כמו שאבא אומר) והתחלתי לצעוק עליה:
"מה את מבינה בכלל? או שאף פעם לא היית ילדה או שכבר שכחת. יש לי מספיק צרות ובעיות משלי, ואת באה ומדברת שטויות!"
ואז היא אומרת: "איזה מין דאגות גדולות יש לך, גברת?"
זה היה בדיוק כמו שמן למדורה. היה לי קשה להסביר לה את כל הבעיות שלי. לפעמים אפילו קשה לי להגיד במילים בדיוק מה מציק לי - אבל אני יודעת שבכלל לא טוב לי, אפילו שאבא משלם את שכר הלימוד ואמא מכינה לי צהריים כל יום. אני יודעת שיש חנה שלא נאמנה לי, ואלישבע שמעצבנת אותי, ועמוס שמתנהג כמו תינוק, והמורים שאינם מבינים כלום ומתרגזים בגלל שטויות, ואכפת להם רק מה שכתוב בספר ולא הילד עצמו, והמדריך החדש שלנו, שלא שם לב אלי, ושאומרים לי לחזור מוקדם הביתה והילדים צוחקים ממני שאני תינוקת, ושהרבה פעמים אני רוצה לדבר עם אמא ואיני יודעת איך להגיד לה את מה שאני רוצה וש... וש... הרבה דברים שאפילו אין להם שם.
בלי לחשוב הרבה אמרתי לאסתר "טיפשה," ובדיוק באותו רגע נכנסה אמא מן המטבח ושאלה מה קרה.
אסתר היתה נבוכה ולא ידעה מה להגיד.
*61*
"בקשי סליחה מאסתר," אמרה אמא, "כך אסור לדבר."
לא עניתי אפילו.
"הילדה הופכת להיות קשה מיום ליום," אמרה אמא, "איזו ילדה מתוקה היתה עד לפני שנתיים!!" והן יצאו מן החדר והשאירו אותי לבד.
הסתכלתי בחלון. השמש התחילה לשקוע. השמים היו ורודים-כחולים-סגולים. כאילו בכל הצבעים שבעולם ובלי צבע בכלל.
הגדולים האלה - נדמה להם שהדאגות שלנו הן קטנות יותר מפני שאנחנו צעירים יותר! שטויות! לכל אחד מאתנו הקשיים שלו - ודי. לפעמים אני מקנאה במבוגרים, שיכולים לעשות כל מה שהם רוצים ואיש אינו אומר להם דבר, שיש להם חיים משלהם ודמות משלהם, והם לא תמיד הבן של... או הבת של... ושהם כבר יודעים מהו העולם שלהם - ולא כמוני, שכל הזמן חושבת מה יהיה אתי.
אז בגלל זה שהם גדולים מותר להם לדבר כך? אני לא אשכח אף פעם שלהיות ילדה זה גם כן קשה, וכשיהיו לי ילדים, אשתדל לעזור להם - ולא כמו ההורים שלי האלה.
לשיחה ולכתיבה
1. קראו שנית את משפט הפתיחה. מה הכעיס את המספרת בדברי אסתר?
2. מה בדבריה האחרים של הדודה אסתר הכעיס את המספרת?
3. מה מתסכל את כותבת היומן? הסבירו והביאו דוגמאות.
4. "טיפש כמו כפית", "עקשן כפרד", "מרגיש כמו דג במים" - הם דוגמה לדימויים שמשתמשים בהם בלשון הדבורה.
בעזרת דימויים אנחנו מבינים טוב יותר את המצב שאליו נקלעה הדמות ולומדים על האופי שלה ועל התנהגותה.
דבריה של הדודה אסתר השפיעו על הילדה, הם היו "כמו שמן למדורה". למה הכוונה בדימוי זה? (חשבו: מה עושה השמן למדורה?)
5. האם אומרת: "הילדה הופכת להיות קשה מיום ליום."
א. למה, לדעתכם, מתכוונת האם? (חשבו: מה משמעות המילה "קשה" בהקשר זה.)
ב. המספרת כותבת בתגובה ביומנה: "שטויות! לכל אחד מאתנו הקשיים שלו - ודי." שערו: מה רצתה הכותבת להגיד לאמה במשפט זה?
6. באיזה גוף כותבת המספרת ביומנה?
*62*
לדיון
1. מה דעתכם על התנהגותה של כותבת היומן? הסבירו ונמקו.
2. כחברים טובים של כותבת היומן אתם מנסים לשכנע אותה שההתפרצות שלה על הדודה אסתר היא הזדמנות טובה לנסות ולדבר עם אמה.
הדרכה
- חשבו על נימוקים שעשויים לשכנע את כותבת היומן.
- כתבו במחברותיכם שניים-שלושה נימוקים.
- חשבו כיצד להציג את דבריכם באופן ברור כך שחברי הקבוצה יבינו אתכם.
- לאחר שהסבב הסתיים, דונו בשאלה אילו מהנימוקים חזקים ויצליחו לשכנע את כותבת היומן.
- חשבו על דרך מעניינת להציג את הדיון במליאה. (הצגת בנימוקים בצורת דו שיח עם כותבת היומן? או אולי קומיקס?)
כותבים
בקטע מתוך היומן מסופר על ההתפרצות של הכותבת על דודתה. לא מסופר מה קרה אחר כך.
א. דמיינו וכתבו במחברתכם פרק נוסף ביומן על השיחה שלה עם חבריה ועל הנימוקים שהציעו כדי לשכנעה לדבר עם אמה. חשבו, האם הסכימה הכותבת לשנות את יחסה? האם יזמה שיחה עם האם אחרי הכתיבה?
ב. אחרי שסיימתם את כתיבתכם חזרו וקראו את מה שכתבתם, שאלו את עצמכם:
- האם שמרתי על מאפייני הכתיבה של יומן?
- האם כתבתי בגוף ראשון?
- האם יש בכתיבתי הבעת רגשות ומחשבות?
- האם כתבתי בכנות כראוי ליומן?
- האם פירטתי את האירועים? האם יש מקום להעשיר את הכתוב?
ג. עתה קראו באוזני חבריכם את הגרסה המשופרת. הקשיבו לחוות דעתם.
לא אחת אנחנו אומרים לעצמנו: "מדוע לקרוא שנית?" גישה מסוג זה איננה מאפשרת לנו להיות בטוחים שאכן עשינו כמיטב יכולתנו.
הידעתם שסופרים נוהגים לקרוא פעם אחר פעם את סיפוריהם? הם גם מציעים לאחרים לקרוא, להעיר ולהציע. בריאיון לעיתון "הארץ" סיפרה הסופרת עדנה מזי"א שאת ספרה "רומן משפחתי" כתבה במשך ארבע שנים, גרסה אחר גרסה, עד שהרגישה שהגרסה הסופית מוצלחת. בשנים אלו הקדישה זמן רב ומחשבה לתיקונים, כדי לשפר את איכות הכתיבה שלה וכדי להרגיש שהכתוב באמת מוצא חן בעיניה.
אם נחזור ונקרא, נחזור ונשפר, תהיה גם לנו הרגשה טובה בסופו של דבר.
*63*
לקראת קריאה
1. קראו את הכותרת. מהי משמעות המילה "מותג"? היעזרו במילון.
2. בזמן הקריאה במאמר כתבו לעצמכם במחברת מילים ומושגים שלא הבנתם.
כתבו גם מחשבות שעולות בדעתכם בזמן הקריאה. תוכלו לדון בהן בהמשך.
מילים ומושגים שלא הבנתי:
--
הערות ומחשבות שאני כותב לעצמי:
--
.
*63*
להיות "קול", להיות "מקובל", זה חלומם של הרבה מבני הנוער כיום.
לדעתם, אחת הדרכים להיעשות לכאלה היא לקנות לעצמם את המותגים האופנתיים ביותר, אפילו אם הם אינם דרושים להם. הם חושבים שלא די בכל מה שיש להם ושהם לא טובים מספיק אם אין להם את התיק, משקפי השמש או הנעליים ממותג יוקרתי מסוים. כשהם קונים אותו נדמה להם שמעמדם החברתי עולה.
החברות המייצרות בגדים ואביזרים הנלווים להם זיהו שאפשר להרוויח הרבה מאוד כסף מפרסום מותג - כאילו הוא מותג יוקרתי.
הפרסומת משתמשת בשיטות שונות הפונות אל הרגש ומשדרות שאכן המוצר יוקרתי. המפרסמים מפתים אותנו לרכוש נעל ספורט מסוימת ולא אחרת, את הג'ינס הזה ולא אחר, את התיק, השעון או משחק הווידאו המסוימים. כיצד זה נעשה? הפרסומאי דואג שנזהה נעל ספורט מסוימת עם כדורגלן נערץ שהוא דמות חיקוי לצעירים. רבים רוצים להשתייך למועדון נועלי הנעליים ה"קסומות", שהרי כאילו בזכותן זכה הכדורגלן בתהילתו, וממהרים לקנות את הנעליים האלה. בגדים או תכשיטים שלובשת זמרת / דוגמנית / שחקנית זוכים מיד ליוקרה ונערות רבות מוכנות לרכוש אותם בכסף רב, שעולה בהרבה על השווי האמיתי שלהם. זו רכישה שההורים מממנים, והיא באה לעתים על חשבון צרכים חשובים במשפחה. אושרו של הקונה נמשך רק לזמן קצר, עד לפרסומת הבאה שתגלה לנו שיש מותג חדש שיהפוך את חיינו למושלמים.
מותג יוקרה לא הופך את המוצר לטוב יותר או לראוי וחזק יותר. הקונה משלם כסף רב משום שהוא רוצה להכריז כי ברשותו פריט זה או אחר שרק לקבוצה "נבחרת" יש. אבל ברור ששום מותג יוקרה לא יהפוך
*64*
אותנו לבני אדם טובים יותר או חכמים יותר. לכל היותר הוא יכול לעשות אותנו לעניים יותר... חשוב שנזכור, הבגדים וכל שאר פריטי האופנה הם רק העטיפה החיצונית.
מה אפשר לעשות כדי לא להתפתות? בראש ובראשונה עלינו ללמוד להיות ביקורתיים ולהבין מה מסתתר מאחורי הפרסומות הזורמות אלינו מכל אמצעי התקשורת ושוטפות את מוחנו. עלינו לדעת שהמניע של המפרסמים הוא כסף בלבד, ושמטרתם היא לעורר אותנו לצרוך כמה שיותר, ובמקרים רבים ללא צורך.
חשוב שנדע שמפתים אותנו בלי שנרגיש באמצעים מתוחכמים מאוד, על ידי פנייה אל הרגש, ולא אל התבונה. שהרי מי לא ירצה להיות מקובל בחברה ונערץ? מי לא ירצה להיות מצליחן?
כזה ששייך לקבוצה מיוחסת שרק היא יכולה לאפשר לעצמה לרכוש את המוצר?
החברות מבטיחות לנו הבטחות שווא בדברי חנופה ומנצלות את החולשות האנושיות שלנו.
הדעה הרווחת היא שקל להשפיע על בני הנוער, ואולי זו ההזדמנות להוכיח שאין זה כך, ושלנוער חשוב להיות קודם כול צרכן נבון, הרבה יותר מאשר להיות "קול".
לשיחה ולכתיבה
1. באיזו דרך בוחרים ילדים ובני נוער כדי להיות מקובלים בחברה?
2. כיצד הופך מוצר ל"מותג יוקרה"?
3. א. מדוע מתארת הכותבת את צריכת המותגים כרדיפה אחריהם?
ב. אילו נימוקים מעלה הכותבת כדי לשכנע אותנו לא לקנות מותגי יוקרה?
כתבו בנקודות.
4. מדוע ממליצה כותבת המאמר לא לצרוך מותגים?
5. ציינו את העצות שמציעה הכותבת כדי להימנע מקניית מותגי יוקרה.
6. א. אתרו במאמר משפטים המסתיימים בסימן שאלה. האם הכותבת מצפה
לתשובה על שאלותיה?
ב. כיצד מכנים שאלות מסוג זה?
ג. שערו, מדוע משתמשת הכותבת במשפטי שאלה?
*65*
1. קראו את השיר "רוצה" בעמ' 66.
א. האם יש קשר בין השיר לבין המאמר? נמקו דבריכם.
ב. במה שונה אופן הקריאה שלנו בשיר מהאופן שבו קראנו את המאמר?
2. האם לדעתכם הביקורת שמותחת הכותבת על הפרסומת מוצדקת? נמקו דבריכם.
3. לאיזו מטרה נכתב הטקסט הזה? הסבירו לפי מה מהכתוב החלטתם.
ענייני לשון
למדנו שהוספת תואר לשם מעשירה את ההתבטאות בכתב ובעל פה.
1. התאימו את שם התואר לכל אחד מהשמות הבאים (היעזרו במחסן המילים):
א. מותג
ב. צרכן
ג. בגד
ד. כדורגלן
ה. פריט
ו. אמצעי
ז. מעיל גשם
ח. חולצה
מאגר מילים:
מתוחכם, נערץ, נבון, יוקרה, שחור, מפתה, משובצת, ארוך
2. הסבירו לפי הנאמר בקטע:
- אדם ביקורתי הוא אדם ש...
- פרסומת מתוחכמת היא פרסומת ש...
- מוצר יוקרתי הוא מוצר ש...
- צרכן נבון הוא צרכן ש...
כותבים
באחת הכיתות התווכחו התלמידים האם כדאי להנהיג תלבושת אחידה בבית ספרם. הביעו את דעתכם בנושא וכתבו טקסט טיעוני קצר.
הדרכה:
- כתבו לעצמכם נימוקים בעד ונגד. תוכלו להתחיל כך: יש האומרים...
- בפסקת הפתיחה כתבו את הדעה המנוגדת לדעתכם ונמקו אותה.
- בפסקה השנייה כתבו את דעתכם וחזקו אותה בנימוקים ובדוגמאות. אפשר להתחיל את הפסקה השנייה כך: לעומת זאת אני חושב...
- כתבו משפט מסכם.
- הציעו לחבריכם ולמורה לקרוא ולהציע שיפורים. תקנו בהתאם להצעותיהם.
- הכניסו לתלקיט.
*66*
*66*
ג'ינס שחורים
נעלי הרים,
תיק מעור
וכובע מקטיפה,
חולצה משובצת,
מעיל גשם ארוך,
מעיל חום קצר
וחתולה סיאמית יפה.
וילון כחול לחדר
וגם מיטה אחרת...
"ואם,"
שואל אותי אבא שלי,
"אם יהיה לך כל זה,
אז תהיי מאושרת?"
*67*
*67*
כרבע מבני הנוער בישראל עלולים לפתח ליקויים בשמיעה בעקבות האזנה ממושכת לנגני מוזיקה בעוצמה רבה. זו מסקנת מחקר שנערך בחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל אביב. המחקר בדק את הרגלי ההאזנה למוזיקה באמצעות אוזניות המחוברות לנגנים בטלפונים סלולריים ובמחשבים אצל בני נוער בגילים 13-18.
מהמדידות עלה כי יותר מרבע מהמתבגרים האזינו למוזיקה בעוצמה שעלולה לגרום לנזקי שמיעה. המדידות אף איתרו מתבגרים שהאזינו למוזיקה בעוצמה של 100 דציבלים ויותר. כמו כן עלה מהמחקר, כי 21 אחוזים מהנשאלים דיווחו על שינויים בשמיעה ו-11 אחוזים סבלו מתופעת הטיניטוס, המאופיינת בשמיעת צלצולים ורעשים שאינם מגיעים ממקור חיצוני.
פרופ' מוצ'ניק, מנהלת המחקר, אמרה שיש להעלות את מודעות בני הנוער לנזקי השמיעה העלולים להיגרם להם. "מדובר בנזקים שמצטברים לאורך שנים ולכן חשוב למנוע אותם מבעוד מועד," אמרה. "המתבגר אינו מרגיש בבעיה כעת, אלא יחוש בה רק בגיל מבוגר יותר. גיל המאזינים לנגנים האישיים יורד, וכיום אפשר למצוא אותם גם בבתי הספר היסודיים. לכן יש גם לקדם תוכניות לשימור השמיעה ולהגנה מפני נזקי רעש, בדומה לתוכניות הלימודים לזהירות בדרכים."
(על פי ידיעה שפורסמה בעיתון "הארץ" בתאריך 4/12/2011)
חוקים למניעת רעש
- אדם הגורם נזק, סכנה או טרדה לרבים, או אי נוחות לציבור יואשם בעוון. עוון זה יכונה "מפגע לרבים". כל המקים רעש גדול - צפוי להיענש כשם שנענשים על "מפגע לרבים".
- לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים.
- לא יפעיל אדם בדרך עירונית צופר או אמצעי אזהרה מרכב, אלא אם כן הדבר יהיה דרוש לשם אזהרה למניעת סכנה.
- לא ישיר אדם, לא יצעק ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו או טלויזיה, רשמקול, רמקול וכו' בין השעות 14:30-16:00 ובין השעות 6:00-23:00 באזור מגורים.
כותבים
לפי המידע שבשני הקטעים העוסקים ברעש ובנזקיו נסחו, שלושה משפטים המציינים סיבה ותוצאה.
היעזרו במילות קישור אלה: מאחר ש / משום כך / ולכן / כתוצאה מכך / מפני ש..
*68*
*68*
בפעם הראשונה שעברתי שם חיפשתי בחלונות הראוה
את נעל הזכוכית של סינדרלה
הייתי ילד ורציתי שגם לרגע בו הופכת
רגל יחפה לרגל נסיכה יארגן מישהו
מכירת חיסול או לפחות
מכירת סוף עונה.
*68*
ילדותי עדן
של תה שחרית
ולחם יבש מאתמולים
בגד חדש לפסח
ותפילות ילדות זכות,
ילדותי - מעין במוצא
ואצטרובלים
ונערה ששמלתה ירוקה
ואמא שנושאת לאחרים
ארגזי פרי עמוסים
ופרוטות מעטות יקרות
וסרטי מנחה
ושירי בוסר מצחיקים
וחיוכי נערות
ואשר ונהרה
שצעופים עוני מבורך
*69*
*69*
חסיד אחד, שהיה מתלמידיו של הרבי מבריסק, בא אחרי שנים אחדות לבקר את רבו.
שאלו הרבי: "מה מעשיך?"
"השבח לאל," השיב לו, "אני בריא ושמח בחלקי, עוסק במסחר ומצליח."
המשיך הרבי בשיחתם, ואחרי דקות אחדות שב ושאלו: "מה מעשיך?"
"ברוך השם, אני רואה ברכה במעשי ידי," השיב החסיד.
לא חלפה שעה קלה והרבי שב ושאל אותו: "מה מעשיך?"
תמה החסיד ואמר: "רבי, זו פעם שלישית שאתה שואל אותי אותה שאלה, והן כבר השבתי לך עליה."
"צר לי," אמר הרבי, "לא השבת לי עליה. אני שואל אותך מה מעשיך ואתה מספר לי על בריאותך, עיסוקיך במסחר והצלחתך. אלה אינם מעשיך אלא פרי מעשיו של בורא עולם למענך, ואילו אני שואל אותך על מעשיך אתה: האם נותן אתה צדקה? האם אתה תומך באלמנות וביתומים? האם ביתך פתוח לעניים ולקשי-יום?"
לשיחה ולכתיבה
1. בחרו שאלה אחת מבין השאלות א או ב וענו עליה:
א. למה התכוון הרב בשאלתו "מה מעשיך", ועל מה ענה החסיד? כתבו בשני טורים.
ב. מדוע לא הבין החסיד את שאלתו של הרבי?
3. מדוע הרבי אינו מתרשם מהצלחתו של החסיד?
4. שערו, מדוע חוזר הרבי על שאלתו ואינו מסביר לחסיד את כוונתו מיד?
5. מה רצה המספר ללמד את הקוראים באמצעות הסיפור?
6. קראו את הפסוקים מספר דברים שלהלן.
א. מה מצווה התורה לפי הפסוקים האלה?
ב. במה מזכירים דברי הרבי מבריסק את הכתוב בתורה?
כי יחיה אביון מאחד אחיך... בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון; כי פתוח תפתח את ידך לו.
(דברים טו, 8-7)
*70*
*70*
לא כל הילדים בעולם זוכים ללמוד בבית הספר. ילדים רבים נלקחים לעבודה מגיל צעיר, וחלקם אף עובדים בתנאי עבדות - בתנאים קשים, ללא תשלום וללא יכולת לעזוב.
בתעשיית השטיחים בהודו ובפקיסטן מבוקשים ילדים צעירים שיכולים באצבעותיהם הקטנות לקשור את אלפי החוטים הצבעוניים המרכיבים את השטיחים. שטיחים יפים אלה מבוקשים בכל רחבי העולם, ובדרך כלל הקונים אינם יודעים שהשטיחים נארגו על ידי ילדים עבדים.
ילד כזה שזכה לפרסום עולמי הוא איקבל מאסי מפקיסטן, שעבד באריגת שטיחים מגיל צעיר. יחד עם אלפי ילדים אחרים, ישב איקבל מאסי ליד הנול (המתקן שבעזרתו אורגים שטיחים) במשך כ-12 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. לא היו לו זכויות לחופש, חינוך ובריאות. העבודה היתה קשה ומפרכת. איקבל וחבריו ישנו לצד הנול או היו קשורים אליו. העונש על טעות בקשירת החוטים היה מכות או שלילת מזון.
ידיו התעוותו עם הזמן כתוצאה מעבודת הקשירה, ובגלל הישיבה המרובה והתזונה הלקויה נעצרה התפתחותו הגופנית.
איך נמסר איקבל מאסי לעבדות? הוריו הם שמסרו אותו למנהל מפעל השטיחים מפני שקיוו בדרך זו להחזיר חובות. אולם לאחר שעבד שש שנים, החוב של ההורים רק הלך וגדל, מפני שהמעסיק הוריד מהכסף שהגיע לו "החזר הוצאות" ואיים על הוריו שאם יוציאו אותו מהמפעל ייקח במקומו את אחיו.
בשנת 1967 בוטלה העבדות בפקיסטן, אבל הממשלה לא דאגה שבעלי המפעלים ישחררו את הילדים שברשותם. הילדים עצמם לא ידעו על ביטול העבדות ועל כך שהם מועסקים באופן בלתי חוקי.
באותה תקופה קם בפקיסטן ארגון שמטרתו היתה לדאוג לשחרורם של הילדים המועסקים בעבדות בניגוד לחוק. בשנת 1992 הגיעו אנשי הארגון הזה לעיר שבה חי איקבל מאסי ואירגנו הפגנה נגד עבדות של ילדים. איקבל הצליח לברוח יחד עם אחיו ולהגיע להפגנה. כאשר שאלו מעל הבמה אם יש מישהו בקהל שרוצה לדבר, עלה הילד בן העשר, שהיה אז קטן מכפי גילו, וסיפר כמה גופו כואב בגלל הישיבה הכפופה והממושכת מול הנול. הוא סיפר איך נוהגים בהם ה"בוסים" ולא תיאר לעצמו שהדברים שאמר יגיעו לכל רחבי העולם. מארגני ההפגנה שילמו כסף לבעל המפעל ושחררו את הילד מהעבדות. הם דאגו ללימודיו וגייסו אותו להופיע, לדבר ולהשמיע את קולו מעל במות רבות גם מחוץ לפקיסטן - בתחילה בשוודיה, אחר כך בארצות הברית. נאומיו היו מזעזעים ומרגשים. הוא נפגש עם תלמידים, התראיין לעיתונות ולטלוויזיה, נפגש עם אנשי ארגונים לזכויות האדם, ואף הוזמן על ידי הארגון יוניס"ף (קרן למען הילדים באו"ם) לנאום בעצרת האומות המאוחדות.
איקבל חזר וקרא מעל כל במה לא לקנות שטיחים שיוצרו בפקיסטן בעבודתם של ילדים עבדים. הוא כינה את השטיחים האלה "דמם של ילדים". מאסי סיפר באומץ רב
*71*
גם על הקשיים של ההורים לשחרר את ילדיהם, מכיוון שהמשטרה בפקיסטן משתפת פעולה עם יצרני השטיחים וההורים מוטרדים על ידי המשטרה ואף נאסרים.
לאחר ששהה בארצות הברית וחשב להתחיל את לימודיו באוניברסיטה שם, חזר מאסי לבית הוריו בפקיסטן. אולם ב-16 באפריל 1992 נקטעו לפתע חייו. כאשר יצא יום אחד עם שני בני דודו, שלושתם רכובים על זוג אופניים אחד, כדי להביא אוכל לדודו בשדה, הוא נורה ונהרג במקום. נסיבות מותו לא ברורות עד היום. המשטרה המקומית טוענת שדודו ירה בו בטעות, אבל פעילי זכויות האדם משוכנעים שמאסי נרצח בשליחות "מאפיית השטיחים", מפני שנאומיו גרמו לירידה במכירות השטיחים שהם ייצרו.
פעולתו של מאסי למען הילדים האורגים לא נעצרה עם הירצחו. כל מה שהתרחש אחרי מותו הוא הוכחה מדהימה לכוחם של ילדים לשנות את העולם ולפעול למען ילדים אחרים. הראשון שהמשיך את דרכו של מאסי היה נער קנדי בן 12, גרייג קילבורגר, שהסיפור נגע ללבו. הוא נסע לפקיסטן כדי לחקור את נסיבות מותו של מאסי ונפגש שם עם בני משפחתו. אחר כך הקים תנועה ששמה "שחררו את הילדים", בנה אתר אינטרנט, ובכך סחף מאות אלפי ילדים לפעולות נגד עבדות ילדים בעולם. פעולתם העיקרית של הילדים היתה לכתוב מכתבים לאישים חשובים בעולם, ביניהם הילרי קלינטון, אשת נשיא ארצות הברית באותה התקופה, והיא העלתה את הנושא כאשר
*72*
נפגשה עם ראש ממשלת פקיסטן; החתמה המונית דרך האינטרנט הביאה לדיון במצב הילדים בפקיסטן בוועידה של ארגון העבודה העולמי בז'נווה באמצע שנת 1998.
סיפורו של מאסי נלמד בבתי ספר ברחבי העולם, והוא הונצח בספרות, באמנות ובקולנוע.
בית ספר על שמו הוקם בפקיסטן, בכפר מורידיקה, שבו נולד. לבית הספר מתקבלים ילדים ששוחררו ממפעלי השטיחים. הלימודים בבית הספר הזה הם חינם והוא פועל במתכונת של בית ספר פתוח. בכך הוגשם חלומו של מאסי לזכות הילדים ללימודים.
למרבה הצער, מספרם של הילדים העבדים עדיין גבוה מאוד בארצות כמו הודו, פקיסטן, ברזיל, גאנה, אינדונזיה, נפאל, תאילנד ועוד. לא כל המדינות בעולם מכבדות את זכויות הילדים לחינוך בריאות וחופש.
איקבל מאסי נרצח
מאת קרייג קילבורגר
הנער מפקיסטן שקרא בכל הזדמנות להפסיק את קניית השטיחים שיוצרו בידי ילדים עבדים, נרצח בפקיסטן.
איקבל מאסי חזר לכפרו בתום מסע נאומים לגיוס דעת הקהל בארצות הברית.
הוא יצא אתמול בשעות הצהריים עם שני בני דודיו לשדה כדי להביא אוכל לדודו.
שלושתם רכבו על אופניים כשלפתע נפתחה עליהם אש.
איקבל נפצע פצעים אנושים ומת מאוחר יותר מפצעיו. המשטרה טוענת שדודו ירה בו בשוגג.
פעילי זכויות האדם דורשים לחקור את המקרה. הם חושדים שידם של בעלי מפעלי השטיחים בפקיסטן בדבר.
ידיעה בעיתון שפורסם קרייג קילבורגר בן ה-17 שהסיפור נגע ללבו
לשיחה ולכתיבה
1. נציגי כל העמים החברים באו"ם חתומים על הצהרת "זכויות הילד" של האו"ם.
קראו את המשפטים שלהלן מתוך הצהרה זו והוכיחו מתוך הכתבה שקראתם שאיקבל לא נהנה מזכויות אלה:
- הזכות ליהנות מחיבה, אהבה והבנה
- הזכות להזנה נאותה ולדיור נאות
- הזכות ללמוד חינם וליהנות ממשחק ומבילוי
- הזכות לפתח את הכישרונות האישיים
- הזכות להיות מוגן מפני כל צורה של הזנחה, אכזריות וניצול
*73*
2. ארגנו את עיקרי המידע שבכתבה בטבלה:
על מי או על מה כתוב בפסקה? | מה כתוב? | |
פסקה 1 | ילדים עובדים | 1.לא לומדים, 2. עובדים בתנאי עבדות בתעשיית השטחים, 3. רוכשי השטיחים אינם יודעים שהם נארגו בידי ילדים - עבדים. |
פסקה 2 | -- | -- |
פסקה 3 | -- | -- |
פסקה 4 | -- | -- |
פסקה 5 | -- | -- |
פסקה 6 | -- | -- |
פסקה 7 | -- | -- |
תא ריק, על מי או על מה כתוב בפסקה?, מה כתוב?
3. בשנת 1967 נחקק "חוק ביטול העבדות" בפקיסטן, אך החוק לא נאכף.
מהי הסיבה? הסבירו לפי הפסקה השנייה.
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 4 או 5 וענו עליה:
4. הכותבת טוענת: "כל מה שהתרחש אחרי מותו הוא הוכחה מדהימה לכוחם של ילדים לשנות את העולם."
א. על מה מתבססת הכותבת באמירתה זו? הסבירו.
ב. האם אתם מסכימים עם דעתה בעניין זה? הסבירו ונמקו.
5. מה מטרתה של הכותבת בכתבה זו?
6. א. קראו את הידיעה שפירסם נער בעיתון בית ספרו בקנדה. זהו- בידיעה
מרכיבים שונים - כותרת, פתיח, גוף הידיעה, הסיום.
ב. מה תפקידה של כותרת המשנה בידיעה?
לדיון
1. קראתם כתבה וידיעה. במה שונה כתבה מידיעה עיתונאית?
2. הביאו לכיתה את הגליון היומי של אחד מהעיתונים (אפשר עיתון אחד לשני תלמידים/ות). גלשו באינטרנט בעיתון המקוון המקביל לעיתון שהבאתם.
(ידיעות אחרונות מול ynet; מעריב מול nrg; או עיתון הארץ haaretz.
עיינו גם בעיתון המודפס וגם בעיתון המקוון.
א. במה שונה עיתון מקוון מעיתון מודפס?
ב. מה אתם מעדיפים: לקרוא בעיתון מודפס או בעיתון מקוון?
*74*
בכתבה שקראתם מופיעים שמות כמו שהם או עם תווית היידוע ה"א. לדוגמה:
ילדים רבים נמכרים לעבדות. הילדים אורגים שטיחים. השטיחים מרהיבים ביופיים.
הוספנו את תווית היידוע ה"א למילים "ילדים" ו"שטיחים" מפני שבפעם השנייה שהם מופיעים הם כבר ידועים לנו; אנחנו כבר יודעים שמדובר בילדים שנמכרו לעבדות ושהם אורגים שטיחים.
בצירופי סמיכויות הבנויים משני שמות תואר או יותר - מופיעה תווית היידוע, בעיקר בלשון הכתובה, רק לפני אחד השמות - כלומר לפני הסומך, שהוא השם השני.
לדוגמה: בית ספר על שמו של איקבל הוקם בכפרו. לבית ספר מתקבלים ילדים ששוחררו מעבדות.
הנה דוגמאות נוספות:
ביטול העבדות; בעלי המפעלים; תעשיית השטיחים; זכויות הילדים.
ענייני לשון
1. הוסיפו לצירופי הסמיכויות שלהלן את תווית היידוע:
א. עבדות ילדים
ב. תנאי עבדות
ג. אריגת שטיחים
ד. אלפי ילדים
ה. שלילת מזון
ו. בעלי מפעלים
2. שבצו את צירופי הסמיכויות ממשימה 1 במשפטים שלהלן:
א.
--
בפקיסטן נעשית בידי ילדים בני עשר הנמכרים ל
--
על ידי הוריהם.
ב.
--
מ
--
העובדים במפעלים בפקיסטן היא רק היבט אחד של ההתאכזרות כלפיהם.
ג. יש להילחם מלחמת חורמה ב
--
בכל מקום בעולם.
ד.
--
בפקיסטן מתבטאים בעבודה קשה ללא כל תשלום, תוך שלילה מוחלטת של זכויות יסוד.
שימו לב: הסמיכות יכולה להיות מורכבת גם משלושה שמות ולפעמים אף ממספר רב יותר (ראו: אשת נשיא ארצות הברית). תווית היידוע תופיע בכל מקרה לפני השם האחרון: פעילי זכויות האדם; הצהרת זכויות הילד.
3. חשבו והציעו דוגמות נוספות.
*75*
לקראת קריאה
1. נקרא שיר המתחיל במשפט: "הציפור פמפלה / כל מגרעת בעולם הייתה לה".
שערו מה יכולות להיות המגרעות שלה?
*75*
הציפור פמפלה
כל מגרעת בעולם היתה לה
סקרנית
גנדרנית
זמרנית
ישנונית
טפשונית
שכחנית.
הרגישה הציפור פמפלה
שאי אפשר לחיות כך הלאה.
ביום ראשון
גברה על הרצון לישון.
ביום שני
חדלה להיות שכחנית.
ביום שלישי
פסקה מכך הרהור טיפשי.
ברביעי חדלה להסתקרן.
בחמישי -להתגנדר.
בשישי
גברה על הרצון לשיר
ובשבת לא נשאר לה יותר
על מה לותר.
וכך קרה לה
לפמפלה בסיום-
שלא נשאר לה כלום.
*76*
לשיחה ולכתיבה
1. א. פמפלה אינה מתנהגת כציפור. לפי מה בשיר אפשר לראות זאת?
ב. איזו התנהגות אנושית מייצגת פמפלה?
2. בחרו אחד משני הסעיפים הבאים וענו עליו:
א. הדוברת מ1נה את חסרונותיה של פמפלה. האם גם בעיניכם מדובר בחסרונות? נמקו דעתכם.
ב. לדעתכם, על מה מחסרונותיה כדאי לפמפלה לוותר? על מה חבל שתוותר?
כתבו בשני טורים.
3. הדוברת אינה מספרת לקוראים מה גרם לציפור פמפלה לרצות להיות אחרת.
שערו והסבירו.
4. פמפלה החליטה "להיפרד ממגרעותיה". הדוברת אינה אומרת במפורש מה הרגישה פמפלה לאחר ש"נפרדה" מהן. שערו והסבירו.
5. א. ניגודים בשיר מעוררים עניין אצל הקוראים. אילו ניגודים יש בשיר?
ב. האם, לדעתכם, יש בשיר משום הגזמה? אם כן, הדגימו.
6. בחרו אחד משני הסעיפים הבאים וענו עליו:
א. במרכז האיור בעמוד הקודם עומדת פמפלה. מה דעתכם - האם זו פמפלה שבתחילת השיר או פמפלה כפי שהיא בסוף השיר? נמקו דעתכם.
ב. היכן יש באיור רמזים לחייה הקודמים של פמפלה?
לדיון
בחרו שני נושאים ודונו בהם:
1. אילו אמרו עליכם מה שאמרה הדוברת על פמפלה, איך הייתם מרגישים? (לפני שתתחילו בשיחה, נסו להיזכר במקרים שבהם אמרו עליכם דברים שנראים לכם לא מחמיאים או שבהם כינו אתכם בכינויי גנאי.)
2. האם תמיד רע להתחשב בדעת הסביבה? הביאו טיעונים בעד ונגד.
3. קראו את השיר שוב לאחר שדנתם בו. במה שונה קריאתכם הפעם מקריאתכם הראשונה?
4. אחת הבנות בכיתה כעסה על שהמשוררת בחרה לכתוב דווקא על דמות נשית.
היא דרשה שייתלה בכיתה, ליד השיר של פמפלה, שיר דומה על תרנגול.
מה רצתה התלמידה להגיד בזה? מה השיגה בדרישתה?
היעזרו בהדרכה בעמוד 24.
מציגים
בשיר יש התייחסות ישירה לשש תכונות של פמפלה. הציגו אותן בפנטומימה.
*77*
כותבים
המילים סקרנית, גנדרנית, שכחנית, ישנונית הן דוגמאות לשמות תואר שבהן משתמשת המשוררת כדי שנתרשם מאישיותה של פמפלה.
לפניכם רשימה של שמות תואר מחמיאים. כתבו בעזרתם תעודת הערכה למישהו שאתם אוהבים ומעריכים:
אמיץ, ערני, סבלני, כישרוני, עדין, עליז, זריז, דייקן, נבון, נאמן, כישרוני
הדרכה
- חשבו על דמות מסוימת שאתם מכירים ומעריכים.
- חשבו על דוגמאות בחייה או בהתנהגותה של אותה דמות שיצדיקו את השימוש בשמות התואר שבחרתם וכתבו אותן.
- החליטו באיזה סדר כדאי להביא את הדוגמאות ואת התכונות התואמות להן (לפי תחומי הצלחה או התבלטות בלימודים, בעבודה, ביחסים עם אנשים ועוד).
מעשירים את השפה
1. הוסיפו מילה מקבילה (נרדפת) למילים:
א. מגרעת
--
ב. הרהור
--
2. ציינו שתי מילים מנוגדות (הפוכות) למילה "מגרעת
*78*
*78*
לדוכיפת
כלל לא אכפת,
מתי יום חול,
מתי שבת,
אם יש אורחים
אם היא לבד,
תמיד והיא בבגדי שבת.
לדוכיפת -
כלל לא אכפת,
אם יש לה קהל-צופים נכבד,
או בשדרה אין איש,
מלבד
שבלול אחד עיוור כמעט.
פרחי-הבר בה גוערים:
"הביטי נא על הדרורים!
הגידי, אליך לא תתביישי
ציצית לחבוש ביום שלישי?"
אז היא עונה:
"לי לא אכפת מה הן עושות -
אני כזאת!"
*79*
לשיחה ולכתיבה
1. כאשר המשוררת מאפשרת לבעלי חיים להתנהג כמו בני אדם קוראים לכך האנשה.
העתיקו דוגמאות של האנשה בשיר.
2. א. איזה סוג התנהגות של בני אדם מזכירה הדוכיפת?
ב. איזה סוג התנהגות של בני אדם מזכירים פרחי הבר?
3. הדוכיפת חשה בנוח כשהיא לבדה, ולא מתרגשת מביקורת הדרורים. העתיקו את השורות שמהן עולה אופייה של הדוכיפת השלמה עם עצמה.
4. מה דעתכם על התנהגות הדוכיפת? הסבירו.
5. אילו שמות תואר מתאימים לדוכיפת? היעזרו במאגר. הסבירו את בחירתכם.
מאגר מילים: עקשנית, שתקנית, אמיצה, עצמאית, גנדרנית, אדישה
6. נתבונן באיור וננסה לגלות: באיזה אופן רומזת לנו המאיירת שלפנינו שיר-משל, וכי הדוכיפת מייצגת, בעצם, סוג של התנהגות אנושית?
לדיון
1. האם לדעתכם גם היום ילעגו לילד או לילדה רק משום שהם מתלבשים יפה או יקר מדי? נמקו דבריכם.
2. הדוכיפת נבחרה כציפור הלאומית של ישראל. האם לדעתכם הבחירה קשורה ליופייה של הציפור? נמקו.
כותבים
כתבו במחברת דו-שיח בין הציפור פמפלה לדוכיפת (8-6 שורות).
השיחה צריכה להדגיש את ההבדלים באישיות של שתי הציפורים.
הקפידו על פיסוק נכון: שימוש בנקודתיים אחרי ציון הדובר ושימוש במירכאות כפולות לציון הדיבור הישיר.
הדרכה לכתיבת דו-שיח
עבדו בזוגות או בקבוצות.
- דמיינו והקדישו זמן למחשבה על נושא השיחה ביניהן.
- כתבו והקפידו על שימוש בנקודתיים ובמירכאות:
פמפלה פנתה לדוכיפת ואמרה: "
--
"
הדוכיפת ענתה: "
--
"
- אחרי שתסיימו את הכתיבה, בקשו מחבריכם לבדוק אם מה שכתבתם באמת מדגיש את הניגודים בין שתי הציפורים
- תקנו בהתאם להצעותיהם. אם תרצו, הכניסו לתלקיט.
העשרה ואתגר
אם תרצו, כתבו לנורית זרחי מכתב. ספרו לה מה הרגשתם ועל מה חשבתם כשקראתם את השירים. שאלו אותה שאלות שמעניינות אתכם.
*80*
נתכונן למשימה 2 שלהלן ונלמד כיצד כותבים הגדרה
הדרכה
הגדרה בנויה לעתים קרובות משני חלקים:
חלק ראשון: הסוג
חלק שני: התכונות המאפיינות
בהגדרה כזאת מציינים קודם כול את הסוג או הקבוצה שאליהם שייך המושג שרוצים להגדיר. למשל:
- שולחן שייך לקבוצת הרהיטים
- בית ספר הוא מוסד חינוכי
- חסה היא סוג של ירק
- נשר שייך למשפחת העופות הדורסים
בתכונות המאפיינות מפרטים את התכונות המיוחדות השייכות למה שמגדירים.
תכונות המייחדות את הדוכיפת הן, למשל, גודלה, צבעיה, המזון שהיא אוכלת.
1. התאימו בין שם העצם לסוג המתאים לו:
שם העצם:
תפוח
אהבה
אדמת
יהדות
עיתון
הארי פוטר
יהודי
נחושת
הסוג המתאים:
רגש
מחלה
מחצב
אדם
פרי
דת
כלי תקשורת
ספר
2. התנסו בניסוח הגדרה.
א. חפשו באנציקלופדיה או באינטרנט מידע על שני בעלי כנף שונים.
ב. ציינו את ההבדלים ביניהם (התייחסו להבדלים בגודל, בצורה, בשטח המחיה וכו').
ג. הגדירו אחד מהם במחברתכם בעזרת המידע שמצאתם.
ד. הוסיפו להגדרתכם תצלום מתוך גוגל תמונות.
ה. דונו ביניכם בטיב ההגדרות שנאספו ובדקו אם בכל אחת מהן הקפדתם לציין קודם את הסוג ולאחר מכן את המאפיינים.
ו. בקשו מחבריכם לתקן או להשלים את ההגדרות שכתבתם ושאינן שלמות.
ז. הכינו בכיתה תערוכה קטנה של בעלי כנף, הגדרה פלוס תצלום.
ח. בחרו את ההגדרות המדויקות ביותר לתערוכה.
*81*
*81*
אב ובננו היו- מהלכים בדרך
וחמורם עמהם.
רכב האב,
והבן הלך אחריו.
ראה אותם אדם אחד ואמר לאבא:
"איך לא תחוס על הנער הרך?"
ירד האב,
והרכיב את הבן
ראה אותם אדם שני ואמר לבן:
"איך לא תחוס על רגלי אביך הזקן?"
עלה גם האב, ורכבו שניהם יחדיו.
ראה אותם אדם שלישי ואמר:
"הוי, אכזרים, שאינכם חסים
על החמור ורוכבים עליו בשנים!"
ירדו שניהם, והלכו בצדי החמור
ראה אותם אדם רביעי, לגלג עליהם ואמר:
"שלושה חמורים מהלכים
זה בצד זה - ואין אחד רוכב על השני!"
אמרו האב והבן: "מה לעשות כדי לצאת ידי הכל?"
הלכו שניהם ברגל ואת החמור הרכיבו על גביהם.
*82*
זה אלפי שנים בני האדם אוהבים לספר משלים ולהאזין להם. הדמויות המופיעות במשל הן בדרך כלל בעלי חיים, צמחים או עצמים, המתפקדים, חושבים ומדברים כבני אדם.
בכל משל מתקיים הסיפור הגלוי (המשל) פלוס הסיפור הסמוי (הנמשל).
מצויים שני סוגים של משלים:
א . "משלי שועלים" - סיפורים קצרים על חיי החיות כמשל להתנהגות בני אדם.
ב. "משלי מלכים" - סיפורים קצרים על בני אדם, כגון "כבשת הרש", העוסקים בשאלות מוסר והתנהגות.
לשיחה ולכתיבה
1. א. מדוע שינה האיכר את דעתו בכל פעם?
ב. איזה מבין המצבים במשל הוא: א. המגוחך ביותר
ב. הצודק ביותר?
הסבירו תשובתכם.
2. א. היזכרו במקרה שבו התנהגתם לפי דעתם של אחרים וכתבו. מדוע פעלתם כך?
ב. שערו, מדוע שמע האיכר בכל פעם לעצתו של הלך אחר?
3. מה לדעתכם למד הבן מהתנהגותו של אביו?
לדיון
בחרו אחד או יותר מהנושאים האלה.
1. האיכר שמע לעצתם של בני האדם, מה רע בזה?
2. באילו מקרים רצוי להקשיב לדעה של אחרים ולהתייעץ עמם לפני שמקבלים החלטה, ובאילו מקרים חשוב שלא לעשות כן?
3. איזה לקח שיועיל לכם בחייכם תוכלו ללמוד מהמשל?
4. האיכר אומר: "לשם מה נוצר החמור, אם לא בשביל לשאת אותי על גבו?"
האם אתם מסכימים עם דעתו? נמקו.
מעשירים את השפה
1. במשל כתוב: אמרו האב והבן: "מה לעשות כדי לצאת ידי הכל".
א. מה משמעות הצירוף: "לצאת ידי הכל"? היעזרו במילון.
ב. המילה "יד" מופיעה בצירופי לשון רבים. להלן כמה מהם. חפשו את משמעותם במילון ושבצו אותם במשפטים משלכם:
יד קשה, יד רחבה, קצרה ידו, במו ידיו, יש לאל ידו.
*83*
*83*
פעם אחת
ראה העורב יונה הולכת בטוב הליכה יפה
יותר מכל העופות.
ישרה בעיניו הליכת היונה.
אמר בליבו: אלך גם אני כמותה
והיה משבר עצמיו בהליכה,
והיו העופות משחקין בו.
נתביש העורב ואמר:
אחזור להליכתי הראשונה.
בא לחזור ולא היה יכול.
ששכח הליכתו הראשונה
והיה כמרקד - ולא עלתה בידו
לא הליכה ראשונה ולא אחרונה.
ועליון נמשל המשל:
המבקש בידו יותר,
נמצא בידו מעט,
כך הוא לא נשאר בידו כלום.
(מתוך המדרש אלף בית דבן סירא, שניה כו)
לפני כ-2,500 שנים חיבר איזופוס היווני משל על הדיה, עוף דורס.
לפני כאלף שנים כתב בן סירא, על פי אותו משל, את המשל לעיל
*83*
קולה של הדיה היה לפנים אחר, חד יותר.
פעם אחת שמעה הדיה את צהלתו היפה של הסוס והחלה לחקותו.
היא עשתה כן בהתמדה, אך להיטיב לצהול כמוהו לא למדה.
בינתיים אבד לה קולה שלה, ואין עתה קולה דומה לא לקולו של הסוס ולא לזה שהיה לה קודם.
*84*
לשיחה ולכתיבה
1. במשל על העורב מסופר על כמה מצבי הליכה של העורב. מהם?
כתבו בנקודות.
2. הביאו דוגמאות מהמשל להאנשה:
א. של העורב
ב. של העופות
3. איזו תופעה מנסה המשל להסביר?
4. מדוע, לדעתכם, לא הצליח העורב לחקות את היונה?
5. בחרו אחד משני הסעיפים הבאים וענו עליו:
א. איזו תופעה אופיינית לבני אדם מנסה המשל להסביר?
ב. מהו הלקח שמבקש בעל המשל ללמד את הקוראים?
6. בעל המשל טוען שהחיקוי מזיק. כתבו נימוקים התומכים בטענה ונימוקים המתנגדים לה. השלימו את הטבלה:
נימוקים המתנגדים לטענה | נימוקים התומכים בטענה |
-- | -- |
-- | -- |
7. קראו את המשל "הדיה והסוס" מאת איזופוס. במה דומה המשל הזה למשל "העורב והיונה" ובמה הוא שונה?
לדיון
1. האם קראתם או שמעתם על מישהו שהתנהג כמו העורב?
בחרו ושוחחו על 2 או 3:
2. האם קרה שהשתוקקתם להידמות למישהו אחר? ספרו.
3. יש הטוענים שהפרסומות השונות בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים ובשלטי חוצות מנצלות לעתים את החולשה שלנו, הדומה לזו של העורב, לרצות להיות כמו מישהו אחר. הביאו דוגמאות מפרסומות שונות כדי לחזק טענה זו.
בחרו ושוחחו על 4 או 5:
4. עקבו אחרי הפרסומות בטלוויזיה, רשמו אותן וכתבו איזו מהן מתבססת על ההנחה שאנחנו רוצים להיראות עשירים כמו". חכמים כמו... / יפים כמו". / מצליחים כמו".
5. מדוע בעצם נהגו להטיף מוסר ולחנך דרך משלים ולא באופן ישיר? העלו סיבות אחדות.
היעזרו בהדרכה בעמוד 24.
*85*
כותבים
כתבו מודעת פרסומת. בימינו נוהגות חברות רבות לפרסם מוצר על ידי ניצול רצון הצרכן להידמות למישהו מפורסם ולחקותו. הכינו מודעת פרסומת למוצר מסוים, המנצלת את הרצון להידמות לשחקן או לשחקנית, לדוגמן או לדוגמנית ועוד.
הדרכה
שאלו את עצמכם:
- איך למשוך תשומת לב? איך לשכנע להשתמש במוצר?
- מה יהיה עיקר הפרסומת במקרה זה, התמונה או הכיתוב?
- איך תשדרו יוקרה, כך שהמתבוננים בפרסומת יתפתו לקנות את המוצר?
- באיזו תצלום או איור כדאי להשתמש?
- מה תהיה הסיסמה הכתובה בו?
מעשירים את השפה
העתיקו את הניבים בטור הימני והתאימו את המשמעות המתאימה לכל אחד מהם מן הטור השמאלי.
טור ימני:
א. תפסת מרובה לא תפסת
ב. יצא קירח מכאן ומכאן
ג. מתהדר בנוצות לא לו
ד. הדשא של השכן ירוק יותר
ה. העלה חרס בידו
טור שמאלי:
- מתפאר בדבר שאינו שלו
- שאף לקחת ולהשיג יותר מדי, וסופו שלא השיג כלום
- כל מאמציו היו לחינם
- הפסיד את זה וגם את זה, כלומר הפסיד הכל
- מתלהב ממה שיש לאחרים במקום ליהנות ממה שיש לו
2. במה מזכירים ניבים אלה את המשל?
3. א. חפשו במילון את משמעות שני הצירופים האלה:
יצא קירח מכאן ומכאן
העלה חרס בידו
ב. כתבו במחברתכם מקרה שאחד מן הביטויים משובץ בו.
4. כתבו בעברית של ימינו את המשפטים הבאים:
א. "ישרה בעיניו הליכת היונה"
ב. "והיה משבר עצמיו בהליכה"
ג. "ולא עלתה בידו לא הליכה ראשונה ולא הליכה אחרונה"
ד. "המבקש בידו יותר, נמצא בידו מעט"
*86*
*86*
(1) ויהי היום וישבו רועי דוד בשדה לסעוד ליבם, ויאכלו מן הצידה אשר לקחו איתם בילקוטם, לחם וביצה מבושלות. ואחד מן הרועים לא מצא לו כדי שבעו, ויבקש מרעהו להשאילו ביצה מבושלת אחת, למלא נפשו, ויאמר לו רעהו: "לא אשאילך עד אם נדרת בפיך, ובפני עדים, כי השב תשב לי את הביצה למועד, אותה ועל (5) כל תבואתה אשר תביא ביצה לבעליה עד המועד הבא".
ויקל הדבר בעיני המבקש ולא חשבו, כי אמר: "מה - תביא ומה - תוסיף ביצה לבעליה? - ויאות ויאמר: "הן, לו יהי כדבריך".
והאיש השאילו ביצה ויעד עדים.
ויהי מקץ ימים רבים ויבוא המשאיל לדרוש את נשיו.
(10) ויאמר לו השואל: "אין לך בידי בלתי אם ביצה אחת."
ויאמר המשאיל: "שגית, אחי. לפי חשבוני אני, עליך לשלם לי כזה וכזה".
ויקוב לו את מכסת הכסף, מספר עצום, רב מאוד מאשר תשיג יד הנתבע.
וירגז האיש ויאמר: "הדעתך התבלעה? מי ראה או מי שמע מעודו כי ישלם הון רב כאשר נקבת חלף ביצה אחת? אין זאת כי אם מתעתע אתה בי".
(15) ואולם המשאיל הקשה לדרוש כאשר נקב, לא גרע פרוטה. ויריבו השניים בחזקה, זה בכה וזה בכה - והדבר הובא לפני המלך דוד. ויהי כשמוע המלך את דברי בעלי הריב וגם את דברי העדים שמע, ויוצא משפט לאמור: "אתה שואל הביתה, שלם תשלם לבעל דבריך המשאיל ככל אשר פצית פה."
ויצעק האיש: "אהה, אדוני המלך, ואנוכי לא אדע כמה?"
(20) ויושט לו איש ריבו את פרשת החשבון לאמור: "ביצה אחת תבקע אפרוח אחד.
האפרוח יביא בשנתו השניה שמונה - עשר אפרוחים, וכן בכל שנה. אלה האפרוחים יביאו גם הם כל אחד שמונה - עשר אפרוחים לשנה. מיום השאלה הביתה ועד היום עברו ארבע שנים.."
סוף דבר, החשבון חשבון נכון, ותוכן הכסף, שלומת הביצה, עצום מאוד, עצום מדי (25) השג יד הנתבע, ויצא מלפני המלך בפחי נפש.
(26) הוא יצא מפתח בית המלך, ושלמה בן המלך, עודנו נער קטן בעת ההיא, בא לקראתו. וירא שלמה את - פני האיש והנם זועפים, וישאלהו על ככה. ויספר לו האיש את אשר קרהו ואת אשר שפטו המלך לשלם לבעל דבריו חלף ביצה מגולגלת אחת הון עצום, מקרה ממשג ידו.
(30) וירא שלמה בצרת נפש האיש ויחמול עליו ויאמר: "שמע, איעצך, זאת עשה, ונחלצת מן הצרה הבאה עליך בגלל הביצה. ביום פלוני למועד יצא המלך אבי לפקוד את גדודי צבאו בשדה. ושמרת למועד, ויצאת השדה גם אתה. ונקרבת אל המקום
*87*
(35) אשר יצבאו ואשר יעברו שמה גדודי המלך. והיה מדי לכתם ומדי בואם, ומלאת את חפניך פולים מבושלים, מאשר תכין לך, והפיצותם לעיני המלך. ולעיני צבאותיו על פני השדה החרוש הפץ וזרוע הפץ וזרוע. והיה כי ישאלוך העוברים עליך: מה המעשה הזה לך? ואמרת: פולים מבושלים אנוכי זורע. וכי יתמהו עליך ואמרו: מי ראה פולים מבושלים נזרעים? - ואמרת: מי ראה כי ביצים מבושלות תבקענה אפרוחים? - כה תעשה וכה תדבר מדי עבור על פניך המלך וצבאו בשדהו."
ויעש האיש ככל אשר הורהו שלמה, לא הפיל דבר. ויהי בעת צאת המלך וצבאו (40) השדה ויעברו הגדודים על פני חלקת אדמה אחת, וימצאו שם איש זורע פולים מבושלים וישתאו לאיש ולמעשהו. ויש מהם אשר לא התאפקו משאול את האיש לאמור: "מה המעשה הזר הזה אשר אתה עושה?" ויענם האיש ככל אשר שם שלמה בפיו, ויהיה לחידה.
והדבר הגיע עד המלך, ויזכור המלך כרגע את משפט הביצה, ויצו להביא לפניו את (45) האיש, וישאלהו את המלך לאמור: "הגידה לי, האיש, אל תכחד: האין יד בני שלמה ועצתו בכל הדבר הזה?"
ויען האיש: "חי נפשך, המלך, אם לא כאשר אמרת כן הוא." ויספר למלך את כל אשר יעצו שלמה ואת אשר הורהו לעשות ולדבר, לא כחד דבר. אז ישלח המלך להביא אליו את שלמה. ובתתו בו עין תוכחה אמר בזעף: "מה (50) בפיך על הדבר הזה?"
*88*
ואולם הנער הקטן שלמה לא חת מזעף אביו ואת אשר בלבבו אותו מללו שפתיו ברור, ויאמר: "אדוני אבי המלך, אם לא ביצה מגולגלת לקח האיש מרעהו, ביצה אשר לא תדגר ולא תבקע אפרוח? ועתה למה זה יושת עליו להשיב שבעים ושבעה תמורתה?" ופני המלך אורו מאוד כשמעו את דברי שלמה, כי הכיר מהם את טוב (55) שכל הנער, את ישר לבבו ואת עוז רוחו. וישקהו על מצחו ויאמר: "אכן צדקת, בני, ובפנותו אל האיש אמר: "לך ושלם לרעך ביצה אחת."
למלא נפשו - להשביע רעבונו
למועד - בזמן
תבואתה - התוצרת שלה
ויקל הדבר בעיני - הוא זילזל, לא שקל ברצינות
ויאות - הסכים
נשיו - מה שמגיע לו (נשי - חוב שהגיע זמן הפירעון שלו)
ויקב - קבע, ציין במפורש
הדעתך התבלעה? - האם יצאת מדעתך?
מתעתע בי - מרמה אותי
פצית פה - נדרת
ויצא בפחי נפש - יצא מיואש
ביצה מגולגלת - ביצה מבושלת
יצבאו - יתאספו
לא הפיל דבר - עשה באופן מדויק את מה שאמר לו לעשות
אל ונכחד - אל תסתיר דבר
לא חת - לא פחד
מללו - דיברו, אמרו
יושת עליו - יטילו עליו
הביצה היא אגדה שנכתבה בסגנון העברית המקראית.
בעברית של היום לא משתמשים בלשון המקרא כפי שהיא. לעברית של ימינו יש מבנה משלה, ואף על פי שמשולבים בה מילים וצירופים מן המקרא, היא שונה לגמרי. אחד ההבדלים הבולטים הוא שבעברית של היום אין משתמשים עוד בצורות מהופכות.
כלומר, אין נוהגים להשתמש בצורת עתיד "וישבו רועי דוד...", כשמתכוונים לציין מה שקרה בעבר, ואין משתמשים בצורת עבר "ונחלצת מן הצרה הבאה עליך..", כאשר מתכוונים למשהו שטרם התרחש.
לשיחה ולכתיבה
1. קראו שורות 1-8.
א. כתבו את תנאי ההסכם בין שואל הביצה למשאיל:
אני המשאיל דורש ...
אני השואל מתחייב ...
ב. במה שגה שואל הביצה?
2. קראו שורות 9-16.
א. מדוע התעורר ויכוח בין השואל ובין המשאיל?
ב. מי לדעתכם צדק בוויכוח? נמקו תשובתכם?
3. קראו שורות 16-25.
א. מה היה פסק הדין של דוד המלך?
ב. מה דעתכם על פסק הדין הזה? נמקו תשובתכם?
4. כאשר יש תסבוכת במעשייה היא נפתרת בהתערבות כוח על טבעי או באמצעות מעשה קסם כל שהוא. בעזרת מה פתר שלמה את התסבוכת?
5. שערו מדוע לא פנה שלמה אל אביו ישירות והעמידו על העוול שגרם פסק הדין?
*89*
לדיון
1. מהן לדעתכם תכונות האופי הנדרשות משופט צדק?
2. אם אתם מכירים סיפורים אחרים על שופטי צדק, ספרו לחבריכם. היעזרו בהדרכה בעמוד 24.
כותבים
1. נתנסה בכתיבת מחזה בעקבות האגדה.
הדרכה
שימו לב לכמה עניינים חשובים:
- במחזה הדמויות מדברות באופן ישיר. למשל, המשפט: "ואחד הרועים לא מצא כדי שבעו ויבקש מרעהו להשאילו ביצה מבושלת", לא יופיע במחזה.
במקומו נוכל לכתוב כך:
יוסף: "הארוחה לא השביעה את רעבוני. אולי תסכים, ראובן, להשאיל לי ביצה מבושלת?
בהזדמנות ראשונה אחזיר לך ביצה אחרת."
- כאשר ממחיזים אגדה, יכול מחבר המחזה להוסיף דמויות בדיוניות. למשל, אפשר לצרף לדמויות את דמות אשתו של השואל. אפשר לחשוב על תמונה במחזה שבה היא מגיבה על דרישתו של המשאיל. היא יכולה לצעוק על המשאיל ולנהל אתו חילופי דברים קשים; אפשר גם להוסיף תמונה שבה היא ובעלה מיואשים. הם משוחחים ומביעים דאגה מנין ישיגו את הכסף.
- כתבו הוראות מדויקות לבמאי היכן יעמדו הדמויות בכל תמונה, אילו קולות יושמעו, באיזה טון יאמרו השחקנים את דבריהם, מה ילבשו, באיזה מקום תתרחש כל תמונה, איזו תפאורה לבנות, מה יהיו הצבעים הבולטים בכל תמונה ותמונה ועוד.
אם תרצו, הציגו את הקטע שהמחזתם.
2. אם תרצו כתבו סיפור, שנושאו הוא משפט צדק. תוכלו לחברו על מקרה מעולם הילדים. היעזרו בהדרכה בעמוד 49.
*90*
*90*
המשורר, הסופר, המתרגם וממחדשי השפה העברית, חיים נחמן ביאליק (1887-1934), נולד ברוסיה. ביאליק היה מגדולי היוצרים העברים בתקופת תחיית התרבות העברית. הוא עלה לארץ בשנת 1924 והתגורר בתל אביב. עוד מתחילת דרכו כמשורר זכה ביאליק להכרה רחבה ולהערצה, והיתה לו השפעה רבה על החיים הציבוריים. הוא התגורר בתל אביב ותרם להפיכתה למרכז התרבותי והספרותי של היישוב העברי בארץ ישראל, בכך שיזם מפגשי תרבות עם אמנים וסופרים, בשם: "עונג שבת".
התרבות היהודית היתה יקרה ללבו. הוא האמין שטובה רבה צמחה לעם היהודי מכך שבכל הדורות יהודים היו לומדים את ספרי הקודש: התנ"ך, המשנה, התלמוד, ספרי המדרשים ודומיהם. כאשר נוכח ביאליק לדעת עוד לפני עלותו ארצה, שבימיו גדל מספר היהודים שעזבו את אורח החיים הדתי והחליפו אותו בלימודים הקשורים בהשכלה כללית ובאורח חיים חילוני, התעורר אצלו חשש שיהודים אלו אולי לא יכירו את אוצרות התרבות היהודית לדורותיה, והספרים ישכנו על מדפי הספרים כאבן שאין לה הופכין.
חיים נחמן ביאליק, שהיה בעל ידע נרחב ביהדות, שיתף בדאגתו את ידידו העיתונאי והמוציא לאור, יהושע רבניצקי, וביחד הם הגו רעיון ללקט את האגדות המצויות בספרי המדרש, בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, לסדר אותן לפי נושאים ולתרגם את אלו הכתובות בארמית לעברית. את מלאכת ארגון החומרים ותרגומם, עשו כדי שהצעירים והצעירות החילונים יכירו ויעריכו את התרבות היהודית וירגישו קשר אליה. הם החלו במלאכת כינוס האגדות ועריכתן לפי נושאים בשנת 1903, ובסיומה יצא לאור "ספר האגדה", שזכה להצלחה רבה ולתפוצה נרחבת. היה אפשר לראותו כמעט בכל בית יהודי בארץ.
ביאליק היה מעורב גם בפעילות לחידוש השפה העברית בשבתו בגולה, ולאחר מכן בארץ. עוד בימים שבהם למד בישיבת וולוז'ין ברוסיה, הוא גילה עניין באופן שבו חידשו אחרים מילים בשפה העברית. הוא השתדל להקפיד ולחדש בעצמו מילים לפי כללי השפה, כפי שהיא כתובה במקורותינו. הוא התמיד בחידוש השפה העברית כל חייו והיה שותף בוועדות לחידושי מילים.
רוב המילים שחידש נקלטו בשפה, ובהן המילים: מטוס, מצלמה, מענק, פריון, יבוא ויצוא, תגובה, גחלילית, שלדג, פקח, רשרוש ועוד.
אתם מוזמנים להוסיף ולקרוא על ספר האגדה באתר:
675-http://bookme.co.il\books\1
ספר-האגדה, (2 כרכים) ביאליק, רבניצקי
*91*
לשיחה ולכתיבה
1. למדנו שהמשפט העיקרי בכל פסקה הוא משפט הכללה.
מצאו את המשפט העיקרי בכל פסקה והשלימו את הטבלה:
המשפט העיקרי | |
פסקה 1 | -- |
פסקה 2 | -- |
פסקה 3 | -- |
2. אילו יוזמות יזם ביאליק? השלימו:
היוזמה | המטרה |
-- | -- |
-- | -- |
-- | -- |
לדיון
שערו, איזו טובה צמחה לעם היהודי מלימוד התנ"ך, המשנה, התלמוד והמדרשים במהלך הדורות?
מעשירים את השפה
1. "כאבן שאין לי הופכין" הוא ניב שמשמעותו משהו שאיש אינו רוצה בו עוד.
א. באיזה הקשר משתמש הכותב בניב זה?
ב. כתבו משפט והשתמשו בניב זה.
2. עיינו בפסקה הרביעית:
א. בבראשית כתוב "פרו ורבו". איזו מילה עברית חידש ביאליק בזיקה לצירוף לשון זה?
ב. בבראשית כתוב: "בצלם אלהים ברא אותו". איזו מילה עברית חידש ביאליק בעקבות משפט זה? (תמצאו רמז במשפט האחרון בקטע זה.)
*92*
העשרה ואתגר
על חידוש המילה רשרוש כתב ביאליק:
הנה הפועל "רשרש" "למשל, שאני הפושע חידשתי, פשוט בדיתיו מן הלב. הבלעתיו לראשונה מאחד מסיפורי שופמן שנערכו על ידי, ומה תמהתי מראותי מקץ שבועיים לצאת המחברת והנה פשט שימושה של מילה זו כמעט מכל כתבי הסופרים של הזמן ההוא:
ברנר, שופמן עצמו ואפילו סוקולוב במאמר ראשי מ"הצפירה" - משורה הראשונה ממש. כולם החלו פתאום מרשרוש מרשרשים.
על דעת אחד מהם לא עלתה לבדוק אחר מוצאה של מילה זו, והכול סוברים שהיא מילה עתיקה. הגיע הדבר "לידי כך שקלוזנר התערב עמי כי ראה מילה לו במדרש או מתלמוד... עוד מעט אתחיל גם אני להאמין כי אכן נמצאת היא מאחד המדרשים.
גדול כוחה של השפעה. אולם אודה כי אני עצמי נמנעתי מלהשתמש ממילה זו שנים רבות אחרי שחידשתיה.
ברנר ושופמן - סופרים עבריים שחיו בזמנו של ביאליק
קלוזנר - פרופסור להיסטוריה
(מתוך מכתב שהתפרסם בעיתון "הדואר" 1920)
1. בחרו סעיף אחד בלבד וענו עליו.
א. מה מעידים דבריו של ביאליק על יחסו לחידוש מילים? הסבירו.
ב. מהו, לדעתכם, המיוחד בחידוש המילה "רשרוש"?
2. גלשו באינטרנט והקלידו: "אווירון ומטוס האקדמיה ללשון עברית".
א. קראו את הטקסט.
ב. סכמו את עיקר הטקסט. היעזרו בהדרכה בעמוד 56.
*93*
*93*
(1) מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר (עובר מבית לבית) בעירות הסמוכות לצפורי (עיר בגליל התחתון) והיה מכריז ואומר: מי מבקש ליקח (לקנות) סם חיים (תרופה לחיים)? היו הכל מתכנסים ובאים אצלו (אליו) ואומרים לו: תן לנו סם חיים.
היה רבי ינאי יושב ולומד תורה בטרקלינו (בחדר האורחים בקומה השנייה שבביתו).
(5) שמע שהרוכל מכריז: מי מבקש סם חיים?
אמר לו(רבי ינאי): בוא ועלה לכאן ומכור לי. אמר לו (הרוכל): לא לך (אמכור) ולא לשכמותך.
סרהב (הפציר) בו רבי ינאי ועלה אצלו.
הוציא לו (הרוכל) ספר תהילים והראה לו פסוק: "מי האיש החפץ חיים, נצור לשונך (10) מרע ושפתיך מדבר מרמה".
אמר רבי ינאי: אף שלמה המלך מכריז ואומר: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה ולא הייתי יודע כמה הוא פשוט, עד שבא זה (הרוכל) והודיע.
(ויקרא רבה וילנא, פרשה טז)
מדרשי חז"ל הם סוג של פירוש לתורה בצורת סיפור עם מוסר השכל. המדרשים מרחיבים במקום שהתורה מקצרת. הסיפור על רבי ינאי והרוכל מסופר בקשר לפרשת מצורע שבספר ויקרא. חז"ל האמינו שמחלה זו היא תוצאה של התנהגות בלתי נאותה, שהתרופה לה היא התנהגות מוסרית בהתאם לחוקי התורה. חז"ל אמרו שמצורע הוא מוציא שם רע. כלומר, מי שמדבר רעות על אחרים, לוקה במחלת הצרעת.
*94*
לשיחה ולכתיבה
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 1 או 2 וענו עליה:
1. במדרש מסופר על שתי דמויות. מה ידוע על כל אחת מהן?
2. גם הרוכל וגם רבי ינאי מייצגים סוגים שונים של אנשים.
א. איזה סוג של בני אדם מייצג הרוכל?
ב. איזה סוג של בני אדם מייצג רבי ינאי?
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 3 או 4 וענו עליה:
3. על מה מכריז הרוכל?
4. שערו, מדוע התפתה רבי ינאי המתבודד בטרקלינו לדבר עם הרוכל?
5. האם גם אתם הייתם מתפתים לקנות את סחורתו של הרוכל? נמקו תשובתכם.
6. מדוע מסרב הרוכל למכור את סחורתו לחכם? צטטו והסבירו.
7. א. איזה פסוק מתהילים משמיע הרוכל לרבי ינאי?
ב. אילו מההיגדים הבאים מפרשים את הפסוק מתהילים? העתיקו רק את ההיגדים המתאימים:
לא ראוי לדבר דברי רכילות אסור לקלל
צריך להימנע ככל האפשר מלשוחח עם בני אדם לא להעליב
אסור לשקר, לרמות ולהפיץ שמועות לא להיות בחברת בני אדם כדי לא להיכשל בדברי רכילות להימנע ממריבות
8. בחרו אחד מהסעיפים הבאים וענו עליו:
א. מה למד רבי ינאי מהרוכל?
ב. אילו תכונות אופי של רבי ינאי למדתם להכיר מתגובתו לדברי הרוכל? נמקו וצטטו.
לדיון
בחרו באחד מהנושאים:
1. מיהי לדעתכם הדמות המרכזית בסיפור? נמקו דבריכם.
2. הלל (אחד מחכמי ישראל) אומר: "אל תפרוש מן הציבור", כלומר עליך להיות מעורב ומעורה בחברת בני האדם.
האם לדעתכם אפשר למצוא קשר בין דברי הלל ובין המדרש? נמקו דבריכם.
כותבים
נשער שרבי ינאי שיתף את תלמידיו בחוויית הפגישה עם הרוכל. כתבו את דבריו.
תוכלו להוסיף לפי דמיונכם רגשות ומחשבות שהתעוררו אצלו.
*95*
*95*
לדיון
בחרו אחד או יותר מהנושאים הבאים ודונו בהם:
1. כיצד משתנים חייה של לידיה כתוצאה מהעזיבה הפתאומית של האב?
2. הן בילדותה המוקדמת הן כנערה, לידיה צריכה להתמודד עם אירועים קשים שלא היתה לה שליטה עליהם. מה לדעתכם היה האירוע הקשה ביותר בעבורה?
הסבירו דבריכם.
3. אם אתם חושבים שהוריה של לידיה שגו, הסבירו את דעתכם והביאו דוגמאות.
4. אילו מחשבות ורגשות עלו אצלכם במהלך הקריאה?
כותבים
בחרו אחד מהנושאים האלה:
1. נשער שלידיה החלה לכתוב בעברית יומן פרטי. כתבו את אחד הפרקים ביומן.
2. האם הייתם ממליצים על הספר לקריאה? אם כן, המליצו עליו.
הדרכה
- כתבו פסקה קצרה על התוכן העיקרי של הספר.
- הסבירו מדוע הקריאה היתה חוויה בעבורכם.
- כתבו משפט סיכום.
*95*
*95*
הוצאת כתר
במהלך הקריאה
בחרו קטעים שמהם אפשר ללמוד על סבא רפאל ולהכיר אותו, וקראו לפני הכיתה.
לשיחה ולכתיבה
1. בפרק הראשון מציג המספר את מייקל. במה שונה התנהגותו ממרבית בני גילו?
2. א. הביאו דוגמאות אחדות המלמדות שמיכאל וסבא רפאל נהנו עד מאוד איש מחברת רעהו.
ב. כיצד אפשר להסביר את הקרבה הגדולה בין השניים? כתבו יותר מסיבה אחת.
3. מה למד מיכאל על סבו כשזה העביר אליו את חלומותיו?
לדיון
הציעו נושאים לשיחה או בחרו אחד מהנושאים האלה:
1. אילו היה הדבר אפשרי, לאיזו מהפעילויות המשותפות של מיכאל וסבו הייתם שמחים להצטרף? נמקו דבריכם.
2. אילו יכולתם להשמיט את אחת הדמויות מהספר, במי הייתם בוחרים? נמקו.
3. קראו בקבוצה בקול רם את הפרק "שיני הזאב התותבות".
למה התכוון הסבא כשדיבר עם מיכאל על "הצד האפל"? הסבירו והביאו דוגמאות.
מציירים
בחרו אחד מהחלומות בספר וציירו אותו.
*96*
*96*
*97*
מה במדור?
המדור מתמקד בזכויות האדם. הוא פותח "בהכרזה העולמית על זכויות האדם" מטעם האומות המאוחדות. מדוע יש צורך בהכרזה על זכויות האדם ? מדוע יש צורך להחתים את שליטי המדינות על ההכרזה הזאת? מה המשותף בין ההכרזה לדברי בן גוריון בקטע "מה מלמד אותנו ספר הספרים"? נחשוב על השאלות האלו אחרי קריאת ההכרזה ובמהלך לימוד הטקסטים במדור.
ההכרזה מצהירה שלכל בני האדם יש זכויות שוות. אך לא כך היה הדבר בעבר ואף בימינו שוויון בין בני האדם אינו מתקיים באופן מלא. נקרא את הטקסט "גזענות" מתוך אנציקלופדיה אוקספורד. נקרא על היחס הגזעני לשחורים באמריקה בטקסט המידעי: "מוצאם של האפרו-אמריקאים". נקרא ידיעה עכשווית מהעיתון: "העבדות ממשיכה להתקיים ברחבי העולם", נקרא כתבה על מאבקם של השחורים להשגת שוויון באמריקה בכתבה: "מרטין לותר קינג" מאת ענת בלזברג, נלמד את נאומו "יש לי חלום" ונקרא את הספר "תום סוייר" מאת מרק טווין שעלילתו מתרחשת בתקופת העבדות באמריקה. במהלך לימוד הנושא - בדקו עם עצמכם את יחסכם לגזענות וחשבו: האם קיימות תופעות גזעניות במדינת ישראל?
על השאיפה לחופש תקראו בסיפור "הנשר" מאת הסופר הרוסי הדגול דוסטוייבסקי ובסיפור "משל הנשר" מאת ג'יימס אגרי. נחשוב כיצד מתבטאת השאיפה לחופש אצל בני האדם בסיפורים האלו. על מאבק הנשים למען זכויות שוות לגברים נקרא במעשייה "הנסיכה והסוס" מאת יעל פישביין ובמאמר "מדוע נאבקות הנשים שיהיו להן זכויות כמו לגברים."
לשון ושיח
- נלמד לנסח בתמציתיות בעזרת שימוש בשמות פעולה.
- נתנסה בתכנון ובעריכה של ריאיון טלוויזיוני.
- נערוך דיונים; ננסח מכתב רשמי ונכתוב דו-שיח.
- נמשיך להעשיר את שפתנו במילים ובביטויים חדשים.
*98*
הכרזה עולמית בדבר זכויות האדם מטעם האו"ם
*98*
(1) כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה.
כל אדם זכאי לזכויות שנקבעו בהכרזה זו ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת...
(5) כל אדם יש לו הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי.
לא יהיה אדם עבד או משועבד. עבדות וסחר עבדים ייאסרו לכל צורותיהם.
לא יהיה אדם נתון לעינויים ולא ליחס או לעונש אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים.
הכול שווים לפני החוק וזכאים ללא אפליה להגנה שווה של החוק.
(10) כל אדם זכאי, מתוך שוויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן ופומבי של בית דין ללא משוא פנים.
לא יהא אדם נתון להתערבות בחייו הפרטיים, במשפחתו, במעונו, בחליפת המכתבים שלו, ולא לפגיעה בכבודו או בשמו הטוב.
כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדינה.
(15) כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו ולחזור אל ארצו.
כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי, לרבות החירות להחזיק בדעות ללא כל הפרעה, ולבקש ידיעות ודעות, ולקבלן ולמסרן.
כל אדם זכאי למנוחה ולפנאי, ובכלל זה הגבלת שעות העבודה במידה המתקבלת על הדעת וחופשה בשכר לעתים מזומנות.
*99*
לשיחה ולכתיבה
1. מדינה דמוקרטית מחויבת למימוש כל הכתוב ב"זכויות האדם" לכל אזרחיה. אילו מזכויות האדם הופרו בכל אחד מהאיורים הבאים:
תמונות של אנשים שרוצים להיכנס למקומות שאסור להם
*100*
2. הצהרת זכויות האדם נכתבה בשנת 1948, שלוש שנים אחרי מלחמת העולם השנייה. שערו, מדוע נוצר אז הצורך בכתיבת הכרזה בדבר זכויות האדם?
3. האם קראתם או שמעתם על מדינות שאינן מקיימות את הכרזת זכויות האדם?
ספרו בקצרה.
4. הסבירו מדוע חשוב שכל אדם יכיר את הכרזת זכויות האדם.
5. א. "הכרזה" - עיינו במילון ומצאו מבין הפירושים השונים של המילה את המשמעות המתאימה לכתוב.
ב. רשמו מילים נוספות משורש כר"ז.
ג. מצאו מילה בעלת משמעות דומה למילה הכרזה.
ישנם סוגים שונים של אחווה:
א. בין אחים
ב. בין איש לרעהו
ג. בין לוחמים
ד. בין עמים
6. מה משמעות המילה אחווה במשפט: "לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה"?
ענייני לשון
קטע מידעי זה - "הכרזה עולמית בדבר זכויות האדם מטעם האו"ם" - מנוסח בתמציתיות רבה. אחת הדרכים לקצר בניסוח היא השימוש בשמות פעולה, לדוגמה:
התערבות, שמירה. במקום לציין משפטים שלמים, מציינים רק את הפעולות. מדוע אפשרי הדבר? משום שברור כאן מיהו עושה הפעולה ולמי הפעולה מתייחסת.
1. השלימו את הטבלה שלהלן:
טבלה להשלמה
*101*
2. בהכרזת זכויות האדם כתוב: "כל אדם זכאי, מתוך שוויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן ופומבי של בית דין ללא משוא פנים."
א. בדקו במילון את משמעות הצירוף ללא משוא פנים. חשבו תחת איזו מבין המילים בצירוף תמצאו אותו. מהו, לפי המילון, מקור הצירוף?
ב. השלימו את המשפטים בעזרת מאגר המילים שלמטה:
1. התאונה היתה למזלו קלה, והוא יצא ממנה
--
.
2. לכל אדם הזכות להשתתף בבחירות
--
.
3. חברת סלקום מציעה חבילות גלישה
--
בתשלום חודשי קבוע.
4. איפשרתי לך להציג את טיעוניך
--
מצדי. עכשיו תורי לדבר.
5. התלמידה ציפתה מהמורה שתכריע במחלוקת שנתגלעה בכיתה
--
.
6. על תל אביב נאמר שהיא עיר
--
.
מאגר מילים: ללא כל הגבלה, בלא פגע, ללא כל הפרעה, ללא הפסקה, ללא כל הבדל דת גזע או מין, ללא משוא פנים
*101*
"ספר הספרים" שלנו אינו מתחיל מתולדות היהודי הראשון, אלא מתולדות האדם הראשון, ואדם הראשון לא היה יהודי, אלא אדם, סתם אדם, ואדם זה, מלמד אותנו ספר הספרים, נברא בצלם אלוהים... ואין אנו רשאים להתנכר לעמת האדם באשר הוא.
לשיחה ולכתיבה
1. א. כיצד מכונה התנ"ך בכותרת הקטע?
ב. שערו, מדוע ניתן לתנ"ך כינוי זה?
2. אל מי פונה הכותב?
3. מה נדרש מכל יהודי?
4. הצירוף ספר הספרים הוא צורת סמיכות.
א. מהו המיוחד בצורת סמיכות זו? מה היא מביעה?
ב. האם אתם מכירים סמיכויות נוספות מסוג זה?
*102*
*102*
גזענות פירושה אפליה, קיפוח אנשים בגלל שוני, כמו צבע העור או הדת. בימינו, אפליה כזאת היא בלתי חוקית במדינות רבות וגם במדינת ישראל.
במאה התשע-עשרה חילקו מדענים את בני האדם לגזעים שונים. הם טענו שגזעים מסוימים עולים על גזעים אחרים ביכולתם השכלית, בכישרונותיהם ובכוחם. כתוצאה מכך הפלו מדינות מסוימות לרעה שחורים, יהודים וצוענים מרוב תושבי המדינה, בטענה שהם בני גזע נחות. גרמניה הנאצית ומשטר האפרטהייד (משטר ההפרדה בין לבנים לשחורים) שהיה בדרום אפריקה, הם שתי דוגמאות בולטות של גזענות.
הנאצים בגרמניה הכריזו שהם הגזע הארי העליון שמן הראוי שישלוט בעולם ושאר העמים נחותים מהם, על כן יש להשמיד אותם או לשעבד אותם לטובת הגזע הארי הגרמני. לתורת הגזע הנאצית היו תוצאות מחרידות: בגללה רצחו הנאצים מיליוני יהודים ובני עמים אחרים.
כיום מקובל על המדענים שיש הבדלים בין בני האדם. ההבדלים מתבטאים, למשל, בסוג הדם, בגובה, בצבע העור, בהשכלה, בכישרונות. אבל המדענים מוצאים הבדלים כאלה בתוך כל גזע ולכן לגזענות אין שום בסיס מדעי. אף על פי שבני האדם שונים זה מזה, הם שווים בערכם.
(מעובד מתוך אוקספורד, האנציקלופדיה לילדים, הוצאת יבנה).
*103*
לשיחה ולכתיבה
1. היזכרו והביאו דוגמה מספר שמות על אפליה ממושכת של עם בידי השליט.
2. א. מה אופייני לאנשים שיש להם רעיונות גזעניים?
ב. שערו, מדוע יש צורך לחוקק חוקים נגד גזענות בימינו?
3. ערכו השוואה בין "גזענות" לבין "אנטישמיות". במה דומות התופעות? במה הן שונות?
מטרת ההשוואה: לבדוק האם התופעות שונות או דומות?
תבחינים | גזענות | אנטישמיות |
הדמיון: | -- | -- |
השוני: | -- | -- |
מהי מסקנתכם? | -- | -- |
4. הערך שקראתם נלקח מתוך אנציקלופדיה. במה הוא שונה מידיעה בעיתונות?
5. התצלום הנלווה לטקסט צולם בתל אביב לפני שנים אחדות. שערו, מה רצו לרמוז עורכי הספר לקוראים כשהחליטו לצרף את התצלום לטקסט?
לדיון
האם קרה שהייתם עדים להתנהגות גזענית במדינת ישראל או שמעתם עליה? ספרו.
ענייני לשון
השלימו את שמות הפעולה המתאימים לפעלים המסומנים במשפטים שלהלן:
1. במאה התשע-עשרה היו מדענים שטענו כי קבוצות אנשים מסוימות נחותות מאחרות.
--
כזאת מבטאת גזענות במלוא מובן המילה.
2. רבים טוענים שהעולים החדשים שהגיעו בשנות ה-50 לארץ קופחו על ידי המדינה, אבל לא כולם סבורים שה
--
היה מכוון.
3. הפקידים במחלקה השמידו מסמכים שהיו יכולים להפליל אותם.
--
המסמכים נחשבת לשיבוש הליכי משפט.
4. התלמידים שלטו בחומר הלימודים ו
--
זו הביאה אותם להישגים מרשימים.
*104*
*104*
בארץ רחוקה, לפני שנים רבות, וקיימה הנסיכה אן. אן היתה נסיכה רגילה, לא יפה במיוחד, גם לא וחכמה במיוחד, אבל כולם התייחסו אליה בנימוס ובכבוד, מפני שכך נוהגים להתייחס אל נסיכות. אן לא אהבה להתנהג כמו נסיכה ולא אהבה שיתנהגו אליה כמו אל נסיכה. כשרצתה לטפס על עץ, אמרו לה: "אסור! נסיכות אינן מטפסות על עצים." כשרצתה להשתולל על הדשא, אמרו לה: "אסור! נסיכות אינן משתוללות על הדשא." בקיצור, היא לא יכלה לעשות ולא כלום. המשרתות רחצו אותה, סירקו את שערה, הנעילו אותה בנעלי נסיכות עדינות. המשרתים הגישו לה את המאכלים האהובים עליה בכלי כסף וזהב. מורים מיוחדים הגיעו אל הארמון כדי ללמד אותה. בנות אצילים ופני אצילים הוסעו במרכבות כדי לשחק אתה; ורק דבר אחד הרשו לה לעשות לבדה; לרכוב מדי יום על הסוס "כתם", שאהבה מכול, בשבילי היער שליד הארמון.
לאן היו שני אחים בוגרים ממנה: תום ויוסף. את תום לימדו להיות אמיץ, כדי שיוכל, כשיתבגר, להילחם באויבים. את יוסף לימדו להיות חכם, כדי שיוכל, כשיתבגר, לשפוט בשכל את אנשי הממלכה. ואילו את אן לא לימדו שום דבר מיוחד.
כאשר אן היתה שואלת את אמה המלכה: "למה לא מלמדים אותי להיות אמיצה?" ו"למה לא מלמדים אותי להיות חכמה?" היתה עונה לה האם: "בין כך ובין כך כשתגדלי תינשאי לנסיך, והוא ידאג לכל מחסורך."
השעות היחידות שבהן הרגישה אן שהיא ממש מאושרת, היו השעות שבהן רכבה על כתם, שקיבלה מתנה מאביה ליום הולדתה העשירי. כתם היה סוס לא גדול, צבעו חום כצבע האדמה ועל מצחו כתם לבן. בגללו נתנה לו אן את השם "כתם". כשהיו לבדם ביער, היתה אן אומרת לכתם: "כשאהיה גדולה, נצא יחד, אתה ואני, לטייל בעולם"; והסוס היה עוצם את שתי עיניו הגדולות, כאילו הבין כל מילה מדבריה.
האחראי לאורוות הארמון ראה עד כמה אוהבת אן את כתם, והרשה לה לטפל בו - אף על פי שלנסיכות אסור לטפל בסוסים. הוא לימד אותה לנקות ולהבריש את שערו, לשים את כל באבוס ולרפד בקש את המקום שעליו שכב כתם לישון. אן נעשתה ממש מומחית לסוסים.
באחד הימים נפל כתם לבור ושבר את רגלו הקדמית. אן נבהלה, רצה להזעיק את האחראי לאורוות, והוא לימד אותה איך מתקינים סד לרגלו השבורה של הסוס.
שבועות שכב כתם חולה באורווה, ואן באה לטפל בו מדי יום ביומי. כשהחלים, הם שבו לרכוב בשבילי היער, ואן הרגישה שהסוס יקר לה עוד יותר ממה שהיה קודם לכן.
עברו שנים. תום, אחיה של אן, נלחם באויבים, ושמו יצא בכל הממלכה כלוחם אמיץ מאין כמוהו; והמלך שהתגאה בו מאוד, הבטיח שהוא יירש את הממלכה. יוסף, האח השני, נסע לעיר הגדולה כדי ללמוד לשפוט; וכשחזר, שפט את העם בשכל רב, והמלך עשה אותו לשופט הראשי בממלכה. וכשאן שאלה: "מה יהיה אתי?" אמר לה המלך: "לשכננו המלך יש בן, ואני יעדתי אותך לו לבעל." אן התרגזה מאוד: "לאחים
*105*
שלי הרשית ללמוד ולהיות בני אדם, ואילו אותי אתה מוסר כמו חפץ," אמרה לאביה המלך. כל אנשי הארמון נדהמו מדבריה. "נסיכות אינן מדברות כך," נזפה בה המלכה.
אבל אן התעקשה:
"אני לא מוכנה שישיאו אותי לבנו של שכננו המלך; אני רוצה לבחור בעצמי למי להינשא." הפעם הרגישו כולם שאן מגזימה. תום, אחיה האמיץ, אמר: "כשאהיה מלך, לא ארשה לשום נסיכה לדבר ככה אל אביה." יוסף השופט אמר: "אם לא היית אחותי, הייתי שולח אותך לבית הסוהר." אבל המלך, שהיה טוב וחכם, חייך ושאל: "למי את רוצה להינשא?" אן ענתה: "אבי, אחי האחד נעשה לוחם אמיץ, מפני שיצא ללמוד כיצד נלחמים. אחי השני נעשה שופט חכם, מפני שנסע לעיר הגדולה ללמוד לשפוט; אם אצא גם אני לעולם שמחוץ לארמון, אדע להשיב לך למי אני רוצה להינשא."
המלך אמר: "אן צודקת. צריך לתת הזדמנות גם לה; אבל נעשה זאת בדרך הראויה לנסיכות. עם המסורים במשרתים היא תצא לעיר הגדולה, ושם תלמד לבחור לעצמה נסיך לפי רצונה."
*106*
לא היה גבול לשמחתה של אן. המשרתות קיבלו פקודה לארוז מזוודות עם מיטב הבגדים. המשרתים קיבלו פקודה להכין את היפה במרכבות. אן נפרדה מאביה ומאמה, מאחיה, ומכל המשרתים, ניגשה אל האחראי לאורוות ונפרדה גם ממנו, וביקשה שירתום למרכבתה את כתם, סוסה האהוב.
הדרך לעיר הגדולה היתה ארוכה מאוד. המרכבה עברה על פני כפרים, ואן הצמידה פניה אל החלון וראתה ילדים וילדות משחקים בחצרות, חופשיים לנפשם; נשים וגברים עובדים זה לצד זה בשדות; ובפונדקים שבצדי הדרך ראתה חבורות של צעירים וצעירות יושבים יחדיו ומשוחחים בחופשיות. כל כך רצתה לצאת אליהם ולהשתתף בשיחה, אבל המשרתים אסרו עליה לעשות זאת: "הנסיכה אינה מתערבת עם פשוטי העם," אמרו לה.
המרכבה התגלגלה לה בדרכים, חלפה על פני יערות והרים, והנה, בלב היער, כשהערב כבר וזחל לרדת, התרופף אחד הגלגלים, והמרכבה נעצרה.
אן שמחה. זה היה הלילה הראשון שלה מחוץ לארמון. אבל המשרתים היו מבוהלים מאוד. נעשה קר, זאבים ייללו, מדי פעם נשמע קול נפץ ענפים, ונדמה היה שחיה טורפת עומדת להתנפל עליהם. הם ניסו לתקן את הגלגל לאור פנסים, אך ללא הצלחה. ואז החליטה אן: "אין בררה, אני ארכב על כתם לכפר הסמוך להביא משם נפח שיתקן את הגלגל השבור." המשרתים לא הסכימו, שהרי מי שמע על נסיכה רוכבת על סוס לבדה בלילה?! אבל אן התעקשה: "כתם לא ירשה לאף אחד מלבדי לרכוב עליו."
הדרך היתה חשוכה, אבל אן לא פחדה: היא סמכה על כתם שיביא אותה למחוז חפצה.
כעבור זמן ראתה אורות מנצנצים לצד הדרך, ורכבה לעברם. היה זה בית בודד, והאנשים שהיו בו לא הסכימו לפתוח בלילה את הדלת למישהו זר אחרי רדת החשכה. "אני הנסיכה אן," צעקה מעבר לדלת. יושבי הבית הציצו דרך החלון, וכשראו אישה צעירה לבדה על סוס, פתחו את הדלת. אן שאלה אם יש בבית נפח שיוכל לתקן את הגלגל השבור של המרכבה. יושבי הבית אמרו שהנפח היחיד בכל הסביבה הוא הנפח של המלך העצוב, ואם היא רוצה את עזרתו, עליה לבקש את רשותו של המלך.
רכובה על כתם הגיעה אן אל הארמון. למלך העצוב היה בן אחד ויחיד. המלך רצה שבנו יישא לאישה נסיכה אמיתית, אבל הבן לא רצה, והמלך העצוב נעשה עצוב יותר ויותר. "כל הנסיכות מפונקות" אמר הנסיך, "זו שתהיה לי לאישה מוכרחה להיות אישה אמיצה ומעניינת. אינני רוצה באישה מפונקת."
חיפשו המלך ומשרתיו נסיכה אמיצת לב, אך בכל הממלכות שהכירו לא נמצאה נסיכה שאינה מפונקת. כשהגיעה אן אל הארמון, רכובה על כולם באמצע הלילה, עייפה ומכוסה יאבק דרכים, סירב המלך העצוב להאמין שהיא נסיכה. "איך אדע שאת נסיכה אמיתית?" שאל. "שלח את הנפח אל מרכבתי לתקן את הגלגל השבור, ומשרתי יגידו לך מי אני ומי אבי," ענתה. המלך השתכנע ושלח את הנפח עם כליו ליער, והציע לאן לנוח בארמון. אן סירבה בנימוס ואמרה: "אם אדוני המלך מסכים, קודם אתן אוכל ומים לסוסי הנאמן." המלך ציווה למשרתיו להכניס את הסוס לאורווה ולטפל בו היטב, וקרא למשרתות להאכיל ולרחוץ את אן; אך היא סירבה: "אינני רוצה שירחצו אותי, ואיני רוצה שיגישו לי אוכל. אחכה עד שישובו משרתי, הנמצאים לבד ביער החשוך," אמרה.
*107*
כששמע המלך העצוב את דבריה, אמר בלב: "אולי הגיע הסוף לכל צרותי. אם היא נסיכה אמיתית - היא תהיה לבני לאישה."
כשהגיעו המשרתים עם המרכבה המתוקנת, נוכח המלך העצוב לדעת שאן היא אכן נסיכה אמיתית. הוא ציווה על משרתיו לארח יפה את משרתיה של אן, הזמין אותה לסעוד אתו בארמון, והלך להעיר את בנו: "אני רוצה שתכיר נסיכה שאינה מפונקת," אמר המלך לבנו. "אבא, מדוע אתה מעיר אותי באמצע הלילה בשביל משהו שאינו קיים?" אמר הנסיך. המלך העצוב חייך ואמר: "בוא ותראה בעצמך." אן סיפרה לנסיך כמה שנאה שאסרו עליה לטפס על עצים ולהתגלגל על הדשא; כמה קינאה באחיה שיצאו ללמוד וללחום; ואיך שכנעה את אביה להסכים שתבחר בעצמה את חתנה. הוא סיפר לה כמה שנא את הנסיכות המפונקות, שרק רצו להינשא לנסיך. אחרי השיחה המענגת הלכה אן לנוח.
למחרת הפציר בה הנסיך שתישאר אתו עוד כמה ימים, אבל אן סירבה: "אני מוכרחה להגיע לעיר הגדולה."
הנסיך התעצב ואמר: "לפחות תישארי אתי עוד יום אחד."
אן התעקשה: "מה זה ישנה אם אשאר כאן עוד יום אחד?" והנסיך השיב: "כשהיית בצרה עזרנו לך. עכשיו אני מבקש את עזרתך. סוסי האהוב נקע את רגלו, והרופא יכול להגיע רק בעוד יום. אם תישארי אתי, העצב יקטן קצת."
אן נזכרה איך לימד אותה סייס הארמון של אביה לשים סד על רגלו השבורה של כתם ואמרה: "אל תקרא לרופא. אני ארפא את סוסך." כשראתה עד כמה דואג הנסיך לסוסו, החליטה להישאר עד שהסוס יחלים. יום יום טיפלו שניהם גם בסוסו של הנסיך וגם בכתם. ידידותם התחזקה, וכשהחלים סוסו של הנסיך, החליטו להישאר יחדיו, מפני שכל כך נעים היה להם לטפל יחד בסוסים ולדבר על חייהם ועל מחשבותיהם בלילות החשוכים.
המלך העצוב שמח מאוד ושיגר את משרתיו אל אביה של אן, להודיע לו את החדשה המשמחת. החתונה נערכה ברוב פאר והדר. המשרתים אכלו ושתו כאוות נפשם, הסוסים קיבלו אבוסים מלאים, האורחים רקדו באולם, ורק אחיה של אן לא השתתפו בשמחה:
"היא תיתן דוגמה רעה לכל הנסיכות," אמרו לאביהם. אבל המלך חייך ואמר: "עכשיו כל ילדי יודעים משהו: אתה, תום, יודע להילחם; אתה, יוסף, יודע לשפוט; ואן יודעת למצוא את דרכה. היא תהיה דוגמה טובה לכל הנסיכות." בתום השמחה אחזה אן בידו של הנסיך, יחד הלכו אל האורווה, ואן אמרה לכתם: "לא שכחתי את מה שהבטחתי לך. בעוד כמה ימים ניסע כולנו לעיר הגדולה. יחד עם אישי הצעיר אלך ללמוד רפואת בעלי חיים, כי אני רוצה להיות וטרינרית ולעזור לכל בעלי החיים החולים בממלכה."
כתם נעצם את עיניו הגדולות, כאילו הבין כל מילה. הוא ידע, כמו שידעו כל האחרים, שאם אן רוצה דבר, היא תשיג אותו, ובעצם, למה לא?
*108*
לשיחה ולכתיבה
1. דמותה של הנסיכה אן.
א. במה שונה הנסיכה אן מדמויות של נסיכות אחרות שמופיעות במעשיות שאתם מכירים?
ב. נסחו בעזרת הביטויים שלהלן את ההגבלות השונות המוטלות על הנסיכה אן.
- לנסיכה אסור...
- כנסיכה, אל לה לאן...
- נסיכה איננה אמורה...
- מן הראוי שנסיכה...
- כל נסיכה צריכה...
2. מה אפשר ללמוד על הנסיכה אן:
א. מהמספר?
ב. מהתנהגותה וממעשיה?
3. במה שונה אן מאחיה?
4. א. מהו המסר של המעשייה?
ב. מי בסיפור מוסר לנו אותו?
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 5 או 6 וענו עליה:
5. כותרת הסיפור היא "הנסיכה והסוס".
א. שערו: מדוע בחרה הסופרת לקרוא לסיפור בשם זה?
ב. הציעו שם אחר לסיפור, שם שיבטא את המסר של המספרת.
6. סוסה של הנסיכה נקרא "כתם" בגלל הכתם הלבן שהיה במצחו. המילה כתם היא גם מילה נרדפת לזהב. מה דעתכם, האם תתאים משמעות זו ככינוי לסוסה של הנסיכה?
התבנית הסיפורית המקובלת במעשייה:
פתיחה - הפתיחה בדרך כלל שלווה. תסבוכת - מתעוררת בעיה. הבעיה נפתרת - סוף טוב שמוסר השכל בצדו / לעתים מופיעים במעשייה דמות פלאית או מעשה פלא.
7. למדנו שמעשיות כתובות בדרך כלל על פי תבנית סיפורית מוסכמת. שחזרו וספרו- את "הנסיכה והסוס" בשרשרת (אחד יפתח ויציג את הדמויות, שני יספר על הבעיה, שלישי... וכן הלאה).
*109*
כותבים
בחרו אחת מהמשימות האלה:
1. כשסיימה אן ללמוד רפואת חיות (וטרינריה) היא רואיינה על ידי עיתונאי. כתבו את הריאיון במחברתכם. (תוכלו לביים בכיתה את הריאיון ולהציגו בכיתה, כאילו הוא נערך באולפן טלוויזיה)
הדרכה
- כתבו במחברת שאלות רבות ככל האפשר.
- בדקו אם השאלות שכתבתם מגוונות ונוגעות לתחומים שונים. (שאלות אישיות מול שאלות כלליות; שאלות שמבקשות מידע עובדתי מול שאלות שמעוררות תגובה רגשית, שאלות על העבר, על ההווה ועל תוכניות בעתיד).
- נסחו תשובות מתאימות לשאלות.
- סכמו את הריאיון כדיווח לקהל קוראים. אתם יכולים להיעזר במשפטים כמו:
- "בתאריך... שודר בטלוויזיה ריאיון עם...";
- "העיתונאי פתח את הריאיון בהצגה קצרה של...";
- "שאלתו הראשונה היתה...";
- "על שאלתו השנייה... סירבה המרואיינת לענות בטענה ש...";
- "השאלה... גרמה לה מבוכה קלה, אבל היא...";
- "בסיום הריאיון ביקש העיתונאי..."
2. כתבו דו-שיח בין יוסף ותום על אחותם אן, לאחר שנישאה ויצאה ללמוד.
(חשבו: האם השתנתה גישתם כלפי אחותם? אולי אחד מהם נשאר בעמדתו הקודמת כלפיה? האם יש ויכוח ביניהם?)
לדיון
בחרו באחד או יותר מהנושאים הבאים:
1. במה שונה הנסיכה אן מנסיכות אחרות המופיעות במעשיות שאתם מכירים?
2. איזה לקח יכולות ללמוד מהאגדה הזאת נשים, החיות בחברה שאינה נותנת חופש לנשים?
3. בשני הפתגמים שלפניכם מובע רעיון זהה - נוכל להגשים כל דבר שנרצה: "אם תרצו אין זו אגדה"
"אין דבר העומד בפני הרצון"
האם יש בסיפורה של הנסיכה אן כדי להוכיח שהרעיון בפתגמים אלה נכון? הסבירו.
4. אישה הנאבקת על זכויות לנשים נקראת "פמיניסטית" (המילה "פאם" בצרפתית פירושה "אישה"). האם נכון לכנות את אן "פמיניסטית?" נמקו והדגימו.
5. א. יש גם גברים פמיניסטים. במה הם תומכים?
ב. האם גם בנים יכולים ללמוד מן הסיפור הזה? הסבירו.
*110*
*110*
(1) במשך אלפי שנים היה מעמדן של הנשים שונה ונחות מזה של הגברים. למעשה נשלט העולם על ידי הגברים. הם היו ראשי המדינות (השליטים) שקבעו מהלכים גורליים, כמו מלחמה או הסכמים בין מדינות, והשפיעו על חיי החברה, התרבות והכלכלה. הם כתבו את יצירות הספרות וההגות הגדולות ויצרו את יצירות האמנות.
(5) הגברים היו ראשי המשפחה ובעלי הרכוש המשפחתי. הנשים היו תלויות לפרנסתן בבעליהן. לנשים לא היה רכוש משלהן והיה עליהן לציית לבעליהן בכול. הן היו רכוש בעליהן. לנשים היה אסור לרכוש השכלה גבוהה ולכן לא יכלו להשתלב במקצועות הדורשים ידע. מסיבה זו נמנע מהן להיות רופאות, מהנדסות, שופטות, בנקאיות, סופרות או טייסות. כך החזיקו הגברים בכל המשרות החשובות בחברה.
(10) הגברים אף חשבו כי הנשים אינן מסוגלות ללמוד, מכיוון שיש להן מוח קטן יותר משל הגברים - דבר שהוא כמובן שטות מוחלטת. למעשה, הגברים לא רצו לוותר על עמדות הכוח שצברו במשך הרבה מאוד שנים. כאשר במדינות דמוקרטיות נערכו בחירות לראשי המדינה ולנציגי העם, נאסר על הנשים לבחור ולהיבחר; זכות זו נשמרה לגברים בלבד.
(15) לפני כמאה שנים החלו הנשים באמריקה ובאירופה להיאבק על זכויותיהן לבחור ולהיבחר, ללמוד באוניברסיטאות, לקבל שכר שווה לגברים ולהיות עצמאיות מבחינה כלכלית כדי שתוכלנה לפרנס את עצמן. כדי להבין עד כמה מאבק הנשים היה קשה וממושך, כדאי לדעת כי בצרפת קיבלו הנשים זכות בחירה ב-1944 (96 שנים לאחר שניתנה זכות זו לגברים). בשווייץ קיבלו הנשים זכות זו רק ב-1971 (20) (123 שנים אחרי הגברים!). מעניינת העובדה שהנשים החלוצות שחיו בקיבוצים ובמושבות בארץ ישראל זכו לשוויון זכויות מלא כבר ב-1926.
אבל לא בכל רחבי העולם זכו הנשים בשוויון זכויות, ועדיין יש ארצות לא דמוקרטיות שבהן נשים נתפסות כרכושו של הבעל וחייבות לציית לו בכול. הן אינן זוכות בהשכלה, וחובה עליהן לכסות את פניהן ואת גופן מכף רגל ועד ראש כאשר הן (25) יוצאות מחוץ לבית.
גברים ונשים שונים במראה ובמבנה הגוף, אבל האם יש להבדילם משום כך גם בזכויות? האם הם שונים בתכונות ובכישרונות שלהם? היום אנו יודעים שלא כך הדבר. עובדה, יש נשים המנהיגות מדינות והמשמשות שופטות, רופאות, טייסות וכדומה. כאשר נפתחו אפשרויות השכלה לפני הנשים, הן הוכיחו שאינן (30) נופלות בכישוריהן מהגברים. אמת, גברים ונשים אינם דומים בכול, אך חברה שוויונית היא זו המעניקה הזדמנויות שוות לכול ודוגלת בשוויון מתוך שונות.
במשך יותר ממאה שנות הציונות הגיעו לארץ גברים ונשים מכל העולם, וכל קבוצה
*111*
הביאה אתה מנהגים ואמונות משלה. הנשים החלוצות שבאו לארץ לפני כמאה שנים חשבו שעליהן לעבוד ולהיות "כמו גברים" כדי לזכות בשוויון. היום הנשים (35) רוצות לטפח את נשיותן ולהדגיש אותה, מבלי לוותר על השכלה ועל תפקידים שווים לאלה של הגברים.
חברה נאורה מכבדת את ההבדלים שבין בני האדם, ועם זאת פועלת למען שוויון הזדמנויות לכולם.
(ד"ר צפרירה שחם מטפלת באמנויות ועוסקת בנושאי מגדר)
בתמונות: נשים לוחמות, גולדה מאיר, נשים חלוצות וחנה סנש
*112*
לשיחה ולכתיבה
1. הכותרת מנוסחת כשאלה. כתבו את הכותרת כאמירה.
2. ערכו השוואה בין מעמד הנשים למעמד הגברים בעבר.
העתיקו והשלימו את הטבלה:
מטרת ההשוואה: למצוא הבדלים בין זכויות הגברים לזכויות הנשים בעבר
תבחינים | גברים | נשים |
פעילות ציבורית | -- | -- |
זכות הצבעה | -- | -- |
תעסוקה | -- | -- |
יצירה | -- | -- |
מסקנתי:
--
3. מהן הזכויות שנשים ביקשו לעצמן?
4. במה שונה הגישה לזכויות הנשים במדינת ישראל בימינו מהגישה שהיתה עם ראשית הציונות?
5. למאמר יש שלושה חלקים. מצאו אותם והציעו כותרת משנה מתאימה לכל חלק.
6. התבוננו בתצלומים והציעו להם כותרת משותפת.
לדיון
1. בקטע כתוב: "גברים ונשים אינם דומים בכול, אך חברה שוויונית היא זו המעניקה הזדמנויות שוות לכול ודוגלת בשוויון מתוך שונות."
למה הכוונה בהזדמנויות שוות? מה פירוש שוויון מתוך שונות? הביאו דוגמאות להוכחת דבריכם.
2. כיצד ארגנה הכותבת את הטקסט? לפי מה החלטתם? היעזרו בעמ' 316.
*113*
*113*
הסיפור הנשר לקוח מהספר "רשימות מבית המוות", המתאר חיי אסירים במחנה עבודה. את הספר כתב דוסטוייבסקי, מחשובי הסופרים הרוסים במאה התשע-עשרה.
זמן-מה התגורר אצלנו בבית הסוהר נשר, מגזע נשרי הערבה הקטנים. מישהו הביא אותו לבית הסוהר, פצוע ומעונה. כל האסירים הקיפוהו; הוא לא יכול לעוף:
כנף-ימינו נסרחה על פני האדמה, רגל אחת נקעה. זכורני, כיצד היה סוקר סביבו בזעם, מתבונן בקהל הסקרן, והיה פוער את כמקורו המגובן, מתכונן למכור חייו במחיר יקר. לאחר שהסתכלו בו למדי, והאנשים התחילו להתפזר, ניתר, צולע, מדדה על רגל אחת ומניע בכנפו הבריאה, עד שהגיע אל קצהו המרוחק ביותר של בית הסוהר, והתכנס שם בפינה, נלחץ היטב אל קורות הגדר. כאן בילה אצלנו כשלושה ירחים, וכל אותו הזמן לא יצא אפילו פעם אחת מפינתו. בתחילה היו באים תכופות להסתכל בו, משסים בו את הכלב. "כדורי" היה משתער עליו בחימה, אבל אין זאת כי פחד להתקרב, והדבר היה משעשע מאוד את האסירים. "חיית בר!" - היו אומרים - "אינו
*114*
נכנע!" אחרי כן התחיל גם "כדורי" להתעלל בו מאוד; הפחד עבר, וכשהיו משסים אותו, השכיל לתפוס בכנפו הדוויה של הנשר. הנשר התגונן בכל כוחותיו בציפורניו ובמקורו, והיה סוקר במבט גא ופרא, כמלך פצוע, את הסקרנים הבאים להתבונן בו. לבסוף חדל לעניין איש; הכול עזבוהו ושכחוהו, ואף על פי כן אפשר היה לראות יום יום על ידו פיסות בשר טרי ומים בחרס. הרי שמישהו נתן בכל זאת דעתו עליו.
תחילה גם מאן לאכול, וכמה ימים לא אכל מאומה; לבסוף החל לקבל מזון, אך לא מידי איש ולא לעיני אנשים. לא אחת הייתי מתבונן בו מרחוק. פעמים, אם לא ראה איש, ובחשבו כי לבדו הנהו, היה מרהיב לצאת מפינתו, בלי להרחיק, מדדה לאורך הקירות כדי תריסר צעדים ממקומו. אחרי כן היה חוזר, ושוב יוצא, כעושה תרגיל.
משראני, היה נחפז מיד למקומו בכל כוחותיו, צולע ומנתר, מפשיל ראשו לאחור, פוער את מקורו, מסמר נוצתו, מתכונן מיד לקרב. בשום ליטופים לא יכולתי לרכך אותו: היה נושך ומתחבט, את הבשר לא היה נוטל ממני, וכל הזמן, מדי עמדי על ידו, היה מביט אל עיני, לוטש-לוטש עלי את מבטו הזועם, הנוקב. בודד וזעוף חיכה למותו, בלי תת אמון באיש ובלי להשלים עם איש. לבסוף כמו נזכרו בו האסירים, ואם כי במשך חודשיים ימים לא נתן איש דעתו עליו, גם לא העלה זכרו, הנה נתעוררה פתאום אהדה אליו בכל לב. הושמעו דברים, כי יש להוציא את הנשר החוצה. "ואפילו ייפח נפשו, אך לא בבית הסוהר," אמרו אחדים.
- ודאי, ציפור דרור היא, עזה, לא תרגיל אותה לבית סוהר - נגענו אחרים.
- הרי שלא כמותנו היא - הוסיף מי.
- הבאי שכזה: הוא הלא ציפור הנהו, ואנחנו, משמע, אנשים.
- הנשר, אחים, הוא מלך היערות... פתח סקוראטוב, אך הפעם לא נטו לשמוע דבריו.
יום אחד אחרי הצהריים, לאחר שנשמע קול התוף הקורא לעבודה, לקחו את הנשר, ולפי שהתחיל להילחם בזעם, הידקו מקורו ביד, והוציאוהו מבית הסוהר. הגיעו עד הסוללה. כשנים-עשר איש, שהיו בחבורה זו, להוטים היו לראות, לאן ילך הנשר. מופלא הדבר: הכול היו מרוצים משום-מה, כביכול הם עצמם יצאו לחירות כלשהי.
- ראיתם, כלב שבכלבים: עושים לו טובה, והוא אינו פוסק מלנשוך! - דיבר האחד שהחזיק אותו, מסתכל באהבה כמעט בעוף הזועם.
- שלחהו לנפשו, מיקיטקה!
- משמע, להטי ליצן בקופסה לא ייקחו לבו. אתה, חופש הבה לו, חופש בן דרור, כמו שנאמר.
הטילו את הנשר מעל הסוללה אל הערבה. היה יום קר ומעונן באחרית הסתיו.
הרוח שרק בשדה המעורטל והמה בעשב הערבה המדובלל, שהצהיב ויבש. הנשר שם פניו ישר, מניע בכנפו החולה, וכנחפז להרחיק מאתנו אל אשר תצפינה עיניו.
האסירים התבוננו בסקרנות אל ראשו המרפרף בתוך העשב.
- כך הנהו! - הגה אחד, מהורהר.
- גם לא יציץ לאחוריו - הוסיף אחר - אפילו פעם אחת, אחים, לאחוריו לא הביט, מפליג ורץ!
*115*
- ואתה סבור היית כי ישוב להודות לך? - העיר שלישי.
- עניין ברור, חופש. חופש הריח.
- וקירות, משמע.
- כבר אין רואים עוד, אחים...
- מה לכם עומדים? קדימה! - קראו חילי המשמר בגערה, והכול השתרכו דומם לעבודה.
לשיחה ולכתיבה
1. מתי כינו האסירים את הנשר:
א. מלך פצוע
ב. חיית בר
ג. ציפור דרור
2. בחרו סעיף אחד בלבד וענו עליו:
א. לפניכם משפטים שמתארים את השינוי ביחס האסירים אל הנשר.
חלקו אותם לקבוצות. תנו כותרת לכל קבוצה.
- משסים בו את הכלב.
- היו באים תכופות להסתכל בו.
- נתעוררה אהדה אליו.
- נשמעה הטענה כי יש להוציא את הנשר החוצה.
- חדל לעניין איש.
- הטילו את הנשר מעל הסוללה.
ב. בכל אדם יש "יצר טוב" ו"יצר רע". האסירים פעלו פעם על פי האחד ופעם על פי האחר. הוכיחו זאת בדוגמאות מהסיפור.
3. מה מסמל הנשר בסיפור?
4. האסירים מצאו נשר, אך בדברים אחדים הוא נוהג כבן אדם. לאיזה סוג של אנשים דומה התנהגות הנשר?
לדיון
1. בסיפור מתרחשים מהפכים ברגשות האסירים כלפי הנשר. מתי זה קורה?
נסו להסביר מדוע?
2. מה דעתכם, האם אפשר למצוא דמיון בין קורות הנשר בבית האסורים לחיי האסירים שם? נמקו תשובתכם.
היעזרו בהדרכה בעמוד 24.
כותבים
שערו וכתבו את מחשבותיו של הדובר כאשר ראה את הנשר עף, מתרחק.
*116*
*116*
(1) איש אחד הלך ביער לתור אחר ציפור כלשהי. לכד נשר צעיר, הביאו אל ביתו ונתנו בקרב תרנגולותיו וברחיו ושאר עופותיו, ומזון עופות נתן לו לאכלה אף כי נשר היה זה, מלך בעלי כנף.
מקץ חמש שנים בא חוקר טבע אחד לראותו, ואחרי עוברו בגנו אמר: "הציפור (5) הזאת נשר היא, לא תרנגולת."
"אמנם כן," אמר הבעלים, "אך אילפתיו להיות תרנגולת. שוב אין הוא נשר, תרנגולת היא זאת, גם אם מיטת כנפיו שמונה אמות אורכה מקצה עד קצה." "לא," אמר חוקר הטבע, "אף על פי כן, נשר הוא: לב נשר לו, !אני ארקיעהו למרומי שמים."
"לא," אמר הבעלים, "תרנגולת היא זאת, ולעולם לא תעוף."
(10) הם הסכימו להעמידו במבחן. נטל חוקר הטבע את הנשר, הרימו, ובכוונה מרובה אמר אליו: "נשר, נשר הנך; בשמים מקומך ולא על האדמה הזאת; פרוש כנפיך ועוף."
נפנה הנשר לכאן ולכאן, ואחר השפיל מבטו וראה את העופות אוכלים את אכלם - וקפץ.
(15) אמר הבעלים: "אמרתי לך כי תרנגולת היא."
"לא," אמר חוקר הטבע, "נשר הוא, נסהו עוד פעם מחר."
וכך לקחו ביום המחרת אל גג הבית ויאמר: "נשר, נשר הנך; פרוש כנפיך ועוף."
אך שוב, בראותו את התרנגולות אוכלות, קפץ הנשר מטה וייאכל עמהן.
ואז אמר הבעלים: "אמרתי לך כי תרנגולת היא זאת."
(20) "לא," עמד חוקר הטבע על שלו, "נשר הוא, ועדיין ליבו לב נשר; רק נסהו אך עוד פעם, ומחר יעוף-ידאה."
למחרת בבוקר השכים קום והוציא את הנשר אל מחוץ לעיר, למרגלות הר גבוה.
השמש עתה זה זרחה והפזה את ראש ההר, וכל צוק סלע היה מתנוצץ בחדוות הבוקר היפה הזה.
(25) הוא אחז בנשר ויאמר אליו: "נשר, נשר הנך; בשמים מקומך ולא על האדמה הזאת; פרוש כנפיך ועוף!"
הביט הנשר על סביבו ורעד כאילו חיים חדשים נפחו בו; אולם לא עף. אז הפנהו חוקר הטבע היישר אל מול השמש. לפתע פרש כנפיו, ובצווחת נשר הרקיע מעלה-מעלה ולא שב עוד לעולם. נשר היה זה, אף כי הוחזק ואולף כתרנגולת!
(30) אחיי, בני אפריקה, אנחנו נבראנו בצלם האלוקים, אך בני אדם עורריני לחשוב כי תרנגולות הננו, ועדיין אנו חושבים שכך הננו; אבל נשרים הננו. פרשו כנפיכם ועופו!
*117*
איור של נשר
לשיחה ולכתיבה
בחרו סעיף אחד מבין הסעיפים א או ב וענו עליו:
1. במשל מופיע דו-שיח בין הצייד לחוקר הטבע.
א. לפניכם היגדים. כתבו ליד כל היגד מי אמר אותו, הצייד או החוקר?
- מי שנולד נשר, "שאר נשר.
- אם תגדל נשר בלול תרנגולות, הוא יקבל תכונות של תרנגולת.
--
מקומו של נשר בשמים, ולא בלול תרנגולות.
- נשר שתיתן לו הזדמנות אמיתית, יתנהג כמו נשר.
- אם מאלפים נשר להיות תרנגולת, הוא מתנהג כתרנגולת.
ב. על מה בעצם היה הוויכוח בין הצייד לחוקר? נסחו במשפט קצר.
2. האם מצבו של נשר החי בלול עשוי להזכיר מצבים מח" בני האדם? הסבירו והביאו דוגמאות.
3. הביאו שתי דוגמאות מהסיפור למשפטים המביעים דעה ושני משפטים המציינים עובדה.
4. אילו הפכנו את הסיפור המשלי למחזה, כמה מערכות היו לו? תנו כותרת לכל מערכה.
לדיון
באילו מצבים יכולים בני אדם, לדעתכם, להשתמש במשל זה?
*118*
לפניכם קטע מידעי קצר: קראו:
נשר
עוף דורס גדול. ראשו וצווארו הארוך מכוסים פלומה לבנבנה ונראים כאילו נשרו נוצותיהם, ומכאן שם העוף. שאר גופו עוטה נוצה אפורה חומה. מקור הנשר כפוף בתבנית קרס, רגליו חזקות וארוכות, ציפורני אצבעותיו כפופות מעט ואינן חדות ביותר. הנשר ניזון בעיקר מפגרים. תעופתו תעופת דאייה נהדרה, הוא בונה את קנו במרומי ההרים. הנשר נחשב למלך העופות והוא מסמל מהירות תעופה, כוח ועוז.
5. א. מצאו בקטע מידעי זה את חלקי ההגדרה שלמדנו: הסוג והמאפיינים.
ב. מצאו בשורות 9-6 משפט מן המשל שאפשר לשלב בהגדרה המדעית, אם כי בשינויי ניסוח קלים.
ג. במה שונה האופן שבו מצטייר הנשר בקטע המידעי מן האופן שבו הוא מופיע במשל?
מעשירים את השפה
1. בסיפור כתוב: "הנשר הרקיע מעלה-מעלה".
א. במשפט: "המחירים כאן מרקיעי שחקים, אי אפשר לקנות שום דבר"
מה פירוש הצירוף "מרקיע שחקים"?
ב. לאיזו מילה נרדפות שתי המילים "שחקים" ו"מרומים"?
ג. "הרקיע", "המריא" ו"נסק" הן שלוש מילים קרובות במשמעותן. מצאו מילה נוספת קרובה במשמעות.
2. א. כפי שלמדתם, לכל מדינה בעולם יש סמל לאומי משלה. כמה מהמדינות
בחרו לשבץ נשר בסמלן. הסבירו את הסיבות לבחירתן זו.
ב. חפשו בגוגל תמונות תצלומים של סמלי המדינות האלה, הדפיסו אותם והדביקו במחברתכם.
*119*
*119*
(1) בין המאה ה-16 למאה ה-19, נתפסו ונשבו באפריקה מיליוני צעירים וצעירות שחורים בידי סוחרי עבדים. השבויים, אשר בדרך כלל לא ידעו דבר על הגורל המצפה להם, עברו מסלול ייסורים קשה מהרגע שבו נלכדו ועד הגעתם ליבשת אמריקה. מסעם היה כרוך בסבל רב ובתנאים קשים. הם הועלו על אוניות רעועות, (5) נקשרו בשלשלאות ונאלצו להצטופף על גבי דרגשים בבטן האונייה. החטופים קיבלו מעט מזון, סבלו ממגפות, ורבים מהם מתו בדרך.
כאשר הגיעו האוניות ליבשת אמריקה, נמכרו האנשים ששרדו את המסע האכזרי כבהמות בשוק לכל המרבה במחיר. המסחר הזה בבני אדם התנהל ללא כל רגש אנושי כלפיהם - הסוחרים מכרו את האנשים כאילו היו חפצים. רבים מהעבדים (10) לא האריכו לחיות אצל אדוניהם בשל תנאי העבודה הקשים ובשל עונשי המכות שקיבלו. כתוצאה מכך היה צורך באספקה שוטפת של עבדים חדשים, וממדי המסחר בבני אדם הלכו וגדלו.
באותן שנים היגרו רבים מתושבי אירופה לאמריקה והתיישבו ברחבי היבשת.
המתיישבים נזקקו לעובדים וקנו תמורת כסף את המוני האפריקאים שהובאו.
(15) הם העסיקו אותם בעבודה במטעים, בשדות הכותנה ובמכרות, שם חצבו מחצבים בבטן האדמה. העבדים האפריקאים גם שירתו בעלי אחוזות בבתיהם.
המתיישבים הלבנים ניצלו את העבדים ואת ילדיהם מבלי לשלם להם שכר. הם התייחסו לעבדים כאל נחותים, סיפקו להם מגורים עלובים, העבידו אותם בפרך, התעמרו בהם, הכו אותם והענישו את מי שניסה לברוח בעונשי מלקות קשים.
(20) בשנת 1865, לאחר מלחמת האזרחים שבה ניצחו מדינות הצפון את מדינות הדרום, דרשו מדינות הצפון להפסיק את התופעה המכוערת של העבדות, ואולם בעלי האחוזות במדינות הדרום התנגדו לשחרור העבדים. רק לאחר שנחקק חוק לביטול העבדות אפשר היה להכריח בעלי עבדים לשחררם.
גם אחרי ששוחררו המוני העבדים, מצבם היה עדיין בכי רע: הם היו חסרי כול (25) וחסרי השכלה, ורובם הגדול לא ידע קרוא וכתוב. מחוסר בררה הם המשיכו לעבוד במקום עבודתם הקודם תמורת שכר זעום.
בהדרגה החלו אפרו- אמריקאים רבים לעזוב את (30) מדינות הדרום לערים הגדולות שבצפון ארצות הברית. הם התיישבו בשכונות ישנות ודלות. רובם עבדו בעבודות פשוטות והשתכרו מעט.
*120*
(35) מעמדם בחברה המשיך להיות קשה מאוד עד המחצית השנייה של המאה העשרים. הם הושפלו, סבלו מקריאות גנאי והופלו לרעה, נאסר עליהם להיכנס למקומות ציבוריים המיועדים ללבנים, ובבתי הספר למדו ילדי הלבנים בנפרד מילדי האפרו-אמריקאים. לא אחת העלילו על אפרו-אמריקאים ביצוע פשעים שנעשו בידי לבנים ואף נעשו מעשי לינץ' באפרו-אמריקאים. לפני כ-60 שנים, (40) עדיין אפשר היה למצוא שלטים: "הכניסה לשחורים, ליהודים ולכלבים אסורה" - החברה האמריקאית המשיכה להיות גזענית.
לאחר שנים רבות של אפליה והשפלה, הבינו מנהיגי האפרו-אמריקאים באמריקה שבלי מאבק לא ישתנה מצבם לטובה. בשנת 1955 הם התחילו לפעול למען מימוש זכויותיהם.
(מעובד ומקוצר מתוך הספרייה הווירטואלית של מט"ח)
לשיחה ולכתיבה
1. עיינו בשורות 1-6, באילו נסיבות הגיעו האפרו-אמריקאים מאפריקה ליבשת אמריקה?
2. קראו שורות 7-19. כיצד התבטא חוסר היחס האנושי כלפי העבדים?
3. קראו שורות 20-26. מדוע שחרור העבדים לא שיפר את מצבם?
4. קראו שורות 27-34. אילו מזכויות האדם (עמוד 98) הפרו השלטונות בארה"ב עד המחצית השנייה של המאה העשרים?
העבדות ממשיכה להתקיים ברחבי העולם
מחקר שנערך בשנת 2013 קובע שחיים בעולם עשרים ושבעה מיליון עבדים ושפחות.
בעולם מתקיים עדיין סחר בבני אדם אף על פי שהעבדות אסורה לפי הכרזת זכויות האדם של האו"ם והחוק הבינלאומי. מרבית העבדים והשפחות נמכרו לעבדות משום שלקחו הלוואות שהם אינם מסוגלים להחזיר. עלות עבד במדינות העניות של דרום אסיה כ-600 ש"ח, ואילו החוב הממוצע של האיש שנמכר לעבדות כ-250 ש"ח. המחקר מלמד שעבד נשאר אצל אדוניו בממוצע שש שנים, שאחריהן לעתים הוא בורח, משלם את חובו או מת.
הענף המרכזי שבו מועסקים ילדים עבדים הוא הדיג (בעיקר בקמבודיה, אינדונזיה, הפיליפינים, גאנה, אוגנדה ופרו).
(לפי ידיעה בעיתון "הארץ" 8/3/13)
5. קראו את הכתוב במסגרת שלהלן.
א. מה דעתכם על קיומה של תופעת העבדות בימינו?
ב. מה לדעתכם אפשר לעשות עוד, כדי לחסל את העבדות בעולם?
*121*
6. מה אתם יודעים על מצב השחורים באמריקה כיום?
7. הוסיפו פירוט להכללות האלה:
א. השבויים מאפריקה עברו מסלול ייסורים קשה:
--
ב. העבדים הועסקו בעבודות שונות, כגון
--
ג. האדונים הלבנים התעמרו בעבדיהם. הם
--
ד. גם אחרי ששוחררו המוני העבדים מצבם המשיך להיות בכי רע:
--
ה. מעמד האפרו-אמריקאים הוסיף להיות קשה גם במחצית השנייה של המאה העשרים,
--
ענייני לשון
1. מילות קישור, כמו: כדי... / כי... / משום ש... / מפני ש... ועוד, מחברות בין חלקי המשפט. השלימו את המשפטים האלה:
א. מיליוני צעירים וצעירות מיבשת אפריקה נשבו ונלקחו באניות לאמריקה כדי
--
.
ב. האדונים הלבנים ניצלו את העבדים, כי
--
ג. שוק העבדים פרח משום ש
--
ד. מצב האפרו-אמריקאים באמריקה המשיך להיות קשה גם לאחר ביטול העבדות מפני ש
--
2. מצאו בין מילות הקישור שלעיל מילות סיבה.
3. אילו מזכויות האדם (עמוד 98) הופרו בארצות הברית עד המחצית השנייה של המאה העשרים?
מעשירים את השפה
בטקסט מצויים שני צירופים שבהם המילה "בטן". מצאו אותם והסבירו את משמעותם.
לדיון
1. אילו מחשבות התעוררו אצלכם כאשר קראתם את הידיעה במסגרת על העבדות בימינו?
2. מה אתם יודעים על מצב האפרו-אמריקאים באמריקה כיום?
*122*
לקראת קריאה
1. הכתבה על מרטין לותר קינג נלקחה מתוך ירחון לילדים ונוער.
בכתבות מסוג זה מקובל להבליט את הפתיח. קראו את הפתיח.
א. מה תפקידו של הפתיח, לדעתכם?
ב. באיזה מידה מעורר הפתיח את סקרנותכם להכיר את אישיותו של מרטין לותר קינג?
2. עתה קראו את הכתבה.
*122*
ד"ר מרטין לוותר קינג ג'וניור (1929-1968) האמין שאסור להפלות בין בני האדם וכי לכולם זכויות שוות. הוא סחף אחריו רבבות מאמינים והצליח לבטל חוקים גזעניים. זהו סיפורו של אחד מהמנהיגים הבולטים של המאה העשרים.
תארו לעצמכם שהייתם עולים לאוטובוס והיו מרשים לכם לשבת רק בחלקו האחורי.
למה? משום שצבע העור שלכם אינו כמו של כולם. תארו לעצמכם שהייתם רוצים להתקבל לחוג כלשהו אבל לא היו מקבלים אתכם. למה? מפני שצבע העיניים שלכם אינו כמו של כולם. דמיינו שלא הייתם יכולים ללכת לבית הקולנוע, לבית הספר ואפילו למוזיאונים, רק מפני שאתם קצת שונים. זה נשמע לכם הוגן? בוודאי שלא.
ובכן, תאמינו או לא, אבל זה היה מצבם של השחורים (אפרו-אמריקאים) בארצות הברית של שנות ה-50 של המאה העשרים . לאנשים בעלי צבע עור כהה לא היו אותן זכויות כמו לאנשים בעלי צבע עור בהיר. מצב זה נמשך שנים רבות, עד שיום אחד קם מרטין לותר קינג, פעיל זכויות אדם, והחליט לשנות את המצב.
ילד שחור בעולם לבן
מרטין לוותר קינג נולד ב-15 בינואר 1929 באטלנטה, ג'ורג'יה, שבארצות הברית, למשפחה דתית ממוצא אפרו-אמריקאי.
כבר בהיותו ילד נתקל קינג בהתנהגות גזענית שהופנתה כלפיו רק משום שצבע עורו היה שחור. באחת הפעמים נאמר לו כי הוא אינו יכול לשחק עם הילדים הלבנים בשכונה, ובפעם אחרת נאסר עליו להיכנס לחנות נעליים כיוון ששהו בה באותה העת אנשים לבנים.
לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר המשיך קינג ללמוד באוניברסיטה, ובשנת 1955 קיבל תואר דוקטור בתחום לימודי הדת באוניברסיטת בוסטון. במסגרת לימודיו הוא הושפע מאוד מהמאבק הבלתי אלים שהנהיג המהטמה גנדי בהודו, מאבק שמטרתו היתה להשיג זכויות שוות לכל תושבי המדינה.
*123*
בתמונה: מרטין לותר קינג
*124*
לאחר נישואיו המשיך קינג בדרכו של אביו והתמנה בשנת 1959 לכומר של הכנסייה הבפטיסטית במונטגומרי שבאלבמה, בדרום ארצות הברית. כבר בתחילת דרכו ככומר החליט שלא יעסוק רק בנושאי דת, אלא ייטול חלק פעיל בחייהם של מאמינים. אפילו קינג עצמו לא צפה כי הוא עומד לגרום לשינוי מהפכני בחייהם של מאמיניו.
חרם האוטובוסים
כמו אנשים שחורים רבים בתקופתו, האמין מרטין לותר קינג כי היחס שמקבלים השחורים אינו הוגן, אך מה שגרם לו ל עמוד בראש המאבק להשגת שוויון זכויות היה מקרה שקרה לפעילת זכויות אדם בשם רוזה פארקס, בשנת 1955. באחד מן הימים עלתה פארקס לאוטובוס וסירבה לוותר על כיסאה לטובת אדם לבן, כפי שהיה נהוג באותם הימים. פארקס נענשה, והעניין עורר סערה גדולה בקרב בני הקהילה השחורה בעיירה.
בתמונה רוזה פארקס ומרטין לותר קינג בהפגנה במונטגומרי, אלבמה
היה זה גם מה שהביא את קינג למסקנה שאי אפשר להמשיך ולחיות בדרך זו, וכי צריך לקום ולעשות מעשה שיגרום לשינוי המצב הקיים. כיוון שהיה לו כושר שכנוע יוצא דופן, התאגדו סביבו תומכים רבים מבני קהילתו, ויחד החליטו כולם להטיל חרם על האוטובוסים באותה עיירה. במשך כשנה (משך תקופת החרם), העדיפו השחורים ללכת ברגל ולא להיעזר בתחבורה הציבורית, שנוהלה בידי הלבנים. קינג אף אירגן אוטובוס מיוחד שהיה מיועד לנוסעים שחורים בלבד. אותו חרם, שזכה לתמיכה רחבה מצד קהילות שחורים בערים אחרות בארצות הברית, הסתיים רק
*125*
כאשר בית המשפט קבע שההפרדה הגזעית באוטובוסים אינה חוקית. במהלך אותה שנה אירעו תקריות אלימות רבות בין שחורים ללבנים בעיירה, בהן גם פיצוץ ביתו של קינג. מובן שהוא לא הרים ידיים.
"יש לי חלום"
בעקבות התמיכה הציבורית שלה זכה ובעקבות הצלחת החרם שהנהיג, החליט קינג כי עליו לעמוד בראש תנועה שתפעל להשגת שוויון זכויות בין האזרחים. בשנת 1957 הוא היה ממקימי ארגון לשוויון זכויות האזרח והחל לקדם ולהפיץ את תורתו ברחבי ארצות הברית. הוא האמין כי את הזכויות יש להשיג במאבק לא אלים. הוא עודד, תמך, נאם וחיזק את ידיהם של השחורים הנדכאים, עד שלא היה אדם שלא הכיר את שמו ואת פועלו.
ואולם אל תחשבו לרגע שהמאבק היה קל. רבים התנגדו לרעיונותיו ואף יצאו למאבקים אלימים נגד קינג ותומכיו. בשנת 1963, למשל, בזמן מצעד שנערך בעירה בירמינגהם שבאלבמה, המשטרה המקומית, שהתנגדה למצעד, תקפה באלימות את המפגינים, ובהם גם ילדים ובני נוער. קינג עצמו נעצר פעמים רבות בשל דעותיו ופעילויותיו, אך הדבר לא גרם לו להתייאש, אלא להפך - הוא המשיך במלוא המרץ.
ב-26 באוגוסט 1963 אירגנו קינג ותומכיו מצעד גדול בוושינגטון הבירה, שאליו הגיעו יותר מ-200 אלף בני אדם! בסיום המצעד נאספו כולם ליד האנדרטה לזכרו של הנשיא אברהם לינקולן - שם נשא קינג את הנאום ההיסטורי שלו, שזכה לשם: "יש לי חלום".
בנאום זה הביע קינג את תקוותו כי ארבעת ילדיו יזכו לחיות במדינה שבה יישפטו לפי אישיותם ולא לפי צבע עורם.
וכך, לאחר שנים רבות לא פשוטות בכלל, המאבק נשא פרי. בשנת 1964 חוקק הקונגרס של ארצות הברית חוק המבטל את ההפרדה הגזעית ומעניק לכל התושבים שוויון זכויות מוחלט. בעקבות פועלו קיבל קינג את פרס נובל לשלום, ובגיל 35 היה לאדם הצעיר ביותר שזכה בפרס הזה.
סוף עצוב אך גם מעודד
למרבה הצער רבים לא אהבו את קינג, ואולי אף פחדו מהצלחתו. ב-4 באפריל 1968 הגיע קינג לעיר ממפיס שבמדינת טנסי, כדי לתמוך במאבקם של עובדי התברואה השחורים בעיר. ג'יימס ארל רי ניצל את ההזדמנות הזו כדי להרוג אותו בדם קר, רק בגלל דעותיו הפוליטיות. בעקבות הרצח החל להתפשט גל אלימות ברחבי ארצות הברית.
ומה המצב כיום? ובכן, כיום נהנים כל אזרחי ארצות הברית משוויון זכויות מלא, ואיש אינו יכול להפלות איש אחר על רקע גזע או דת. ומרטין לוותר קינג? הוא ייזכר לעולם ועד כגדול המנהיגים בארצות הברית במאה העשרים.
(מתוך: "גלילאו הצעיר" 2010)
*126*
לשיחה ולכתיבה
1. מצאו בפסקה הראשונה משפטים שבהם פונה הכותבת ישירות לקוראים.
שערו, מה מטרתה של הכותבת בפנייתה הישירה לקוראים?
2. מה היה מצבם של השחורים בארצות הברית לפני שמרטין לותר קינג החל בפעולתו למען האפרו-אמריקאים?
3. המעשה של רוזה פארקס היה הצעד שעורר למאבק בעד שוויון זכויות לאפרו- אמריקאים. הסבירו מדוע.
4. הסבירו את המושג: "מאבק לא אלים".
5. אילו פעולות הנהיג מרטין לותר קינג, כדי שיהיו לבעלי עור שחור אותן הזכויות שיש לבעלי עור לבן?
6. הכתבה משלבת שני עניינים על מרטין לותר קינג.
- סיפור חייו האישיים
- פעולותיו והישגיו
א. כתבו דוגמאות לכל אחד מהעניינים לפי הכתבה.
ב. לפניכם רשימת התאריכים הנמצאים בקטע. רשמו מה קרה בכל שנה:
1929 -
1955 -
1957 -
1959 -
1963 -
1964 -
1968 -
העשרה ואתגר
בחרו באחת מן המשימות שלהלן:
1. הכותבת מזכירה את מהטמה עדי כאיש שמעשיו השפיעו על מרטין לותר קינג.
קראו בשני מקורות שונים על מהטמה גנדי וכתבו ביוגרפיה קצרה של כעשרה משפטים על האיש.
2. קראו באינטרנט על תולדות חייו של נלסון מנדלה וערכו השוואה בינו לבין מרטין לותר קינג. היעזרו בנקודות הבאות: מדוע התחילו לפעול? מה היתה מטרתם? מה פעלו כדי להשיג את מטרתם? האם זכו לראות את תוצאות פעולותיהם?
היעזרו בהדרכה בעמוד 17.
*127*
*127*
אני אומר לכם היום, ידידי:
גם אם ניתקל בקשיים היום ובקשיים מחר, עדיין יש לי חלום.
זהו חלום שנטוע עמוק בחלום האמריקאי.
יש לי חלום שיום אחד תקום האומה הזאת ותקיים את עיקרי אמונתה..
ש"כל בני האדם נולדו שווים".(משפט זה הוא ציטוט ממגילת העצמאות האמריקאית)
יש לי חלום, שיום אחד בגבעותיה האדומות של ג'ורג'יה (אחת ממדינות הדרום בארצות הברית)
יוכלו בניהם של עבדים לשעבר לשבת יחד עם בניהם של
אדונים לשעבר לשולחן האחווה...
יש לי חלום שארבעת ילדי הקטנים יחיו יום אחד בתוך אומה
שתשפוט אותם לא על פי צבע עורם כי אם על פי תוכן אופיים...
זוהי תקוותנו. זוהי אמונתנו". באמונה זו נוכל לחצוב מהר הייאוש את אבן התקווה.
משפט זה הוא ציטוט ממגילת העצמאות האמריקאית.
ג׳ורג׳יה - אחת ממדינות הדרום בארצות הברית.
*128*
לשיחה ולכתיבה
1. "יש לי חלום", אומר הנואם. למילה "חלום" משמעויות שונות.
העתיקו את המשמעות המתאימה לכוונת הנואם:
א. מראות ומאורעות שאדם רואה לפעמים בשנתו.
ב. דמיון, הזיה.
ג. חזון, תקווה לשינוי מצבם של בני האדם.
2. א. אילו הפכים מזכיר הנואם?
ב. כשמרטין לותר קינג מדבר על בני העבדים, שיישבו יחד עם בני האדונים ל"שולחן האחווה", אין הוא מתכוון לשולחן של ממש. מה מסמל אם כן "שולחן האחווה" בנאומו?
3. מה אפשר ללמוד על מצבם של האפרו-אמריקאים באמריקה בעבר מתוך הנאום?
4. א. מה שם התופעה, שלפיה זכויותיהם של בני האדם והיחס אליהם נקבעים לפי צבע עורם, לפי מוצאם או לפי הלאום שלהם?
ב. האם נתקלתם בהתנהגות גזענית או שמעתם על התנהגות כזו?
כתבו או ספרו.
5. מרטין לותר קינג זכה להערכה עולמית. כתבו: מדוע היה ראוי להערכה זו?
6. התבוננו בתצלום בעמוד 127 והתאימו לו כותרת מתוך הנאום.
קוראים בקול רם
קראו את הנאום בהטעמה ובלהט ההולמים נאום זה.
בתמונה מדליית פרס נובל לשלום
*129*
כותבים
מרטין לותר קינג זכה בפרס נובל לשלום.
אילו הייתם מציעים את מרטין לותר קינג כמועמד לקבלת הפרס, מה הייתם כותבים?
כתבו את ההצעה והסבירו מדוע מרטין לותר קינג ראוי לקבלו.
הדרכה
הפנייה לוועדה הממלכתית מחייבת רשמיות:
- בצדו השמאלי העליון של המכתב ציינו את התאריך.
- בשורה השנייה, מצד ימין נסחו פנייה לנמען:
לכבוד
הוועדה המלכותית לקביעת מועמדים לפרס
שטוקהולם, שבדיה
הפנייה לוועדה המלכותית מחייבת גם ענייניות:
- הנדון: (מטרת המכתב במשפט אחד)
- כתבו פסקת פתיחה קצרה שמסבירה את סיבת פנייתכם לוועדה.
- כתבו בגוף המכתב שני טיעונים שונים, מדוע מרטין לותר קינג ראוי לקבל את פרס נובל. (חשוב שתשלבו דוגמאות ממעשיו ומחייו בטיעוניכם.)
- סיימו במשפט או בפסקה קצרה שבהם תסכמו את עמדתכם.
- ביטויי כבוד וחתימה.
- לצורך הכתיבה, מומלץ שתחפשו חומר נוסף על מרטין לותר קינג באנציקלופדיה ובאינטרנט.
טיפוגרפיה היא אמנות סידור ועיצוב קטע כתוב. סידור אותיות כולל בחירת צבע, סוג אות, גודל אות, אורך שורה, רווח בין שורות, בין מילים, בין אותיות ובין צמדי אותיות (מעצבים גרפיים, מעצבי אותיות, טיפוגרפים ופרסומאים עוסקים באומנות הטיפוגרפיה)
(לפי ויקיפדיה)
יוצרים
בחרו משפט מנאומו של מרטין לותר קינג שנראה בעיניכם חשוב.
עצבו את המשפט לפי ההסבר לעיל.
החליטו אם ברצונכם לעצב באמצעות המחשב או בכתב ידכם.
*130*
*130*
הוצאת ידיעות ספרים / תרגום: שרון פרמינגר
או הוצאת אריה ניר, מהדורה מוערת / תרגום: יניב פרקש
לקראת קריאה
אילו סוגים של שמות ספרי קריאה אתם מכירים?
לאיזה סוג שייך השם "תום סויר"?
במהלך הקריאה
1. קראו בקול רם את הקטע על צביעת הגדר.
האם לדעתכם מתגלה תום בקטע זה כרמאי? נמקו תשובתכם.
2. בחרו וקראו בקול רם קטעים שמתוכם אפשר ללמוד על אופיו של תום.
הסבירו מדוע בחרתם בהם ואיזו תכונה של תום גיליתם.
דנים ומשוחחים
1. איך אתם מציעים לדון בספר? דונו בהתאם להצעות שהועלו ומצאו חן בעיניכם או בחרו לפי רצונכם מנושאי הדיון האלה:
א. החליפו ביניכם רשמים על האירועים והדמויות בספר. תוכלו לפתוח כך: אני התרשמתי מאוד מ... / התלהבתי כשקראתי על... / נבהלתי נורא כש... / התפלאתי על... / הוקסמתי מ...
ב. עלילת הספר מתרחשת לפני כ-150 שנים. אילו חייתם בתקופה זו, מה הייתם מרוויחים? מה הייתם מפסידים?
2. הזמינו את הסרט "הרפתקאות תום סויר" ב-.V. O. D. וצפו בסרט. לאחר הצפייה שוחחו:
א. במה שונה הסרט מהספר?
ב. מה גרם לכם יותר הנאה, הספר או הסרט?
*131*
כותבים
בחרו בהצעה אחת מבין ההצעות הבאות:
1. האם אתם מחבבים את תום? הסבירו.
2. אילו היה הסיפור כתוב מנקודת מבטה של הדודה פולי, במה הוא היה שונה?
3. אילו התבקשתם לכתוב למקומון על הספר, מה הייתם כותבים? הכינו את הכתבה.
מציגים
בחרו מבין ההצעות הבאות או הציעו רעיון משלכם שמתאים להצגה.
1. הציגו דו-שיח בין הדודה ובין תום.
2. הכינו תוכנית טלוויזיה שמוקדשת לתום, בשם: "חיים שכאלה".
בתוכנית זו יושב תום ליד המנחה (לבוש בהתאם לדמותו בספר).
המנחה מזמין/נה בזה אחר זה דמויות שמכירות את תום לספר עליו.
הדמות מספרת על תום מנקודת מבטה.
כאשר הדמות מסיימת לספר - תום מגיב.
בחרו מנחה.
הציעו מועמדים לתפקידי הדמויות ובחרו מבין המעוניינים. הדמות המסוימת תכין את סיפור החוויות שלה עם תום ותופיע בתחפושת.
תום יתבקש לזהות את הדמות. הדמות תספר ותום יוכל להגיב (כגון האם הסיפור מדויק, איך הדברים נראו מנקודת מבטו ועוד).
יוצרים
בחרו לפי רצונכם:
1. הכינו תפזורת שנושאה: דמויות ומקומות בספר.
2. עצבו פרסומת כתובה ומאוירת לספר או ג'ינגל (זמריר).
3. תכננו שער אחר לספר.
*132*
*132*
*133*
מה במדור?
המדור מסב את תשומת לבנו להשלכות החמורות של אורח החיים שלנו על הטבע והנוף על פני כדור הארץ בכלל, ובאזור הים התיכון ובארץ ישראל בפרט. הטקסטים מצביעים על נזקים שונים ועל ניסיונות ודרכים למנוע אותם.
נקרא את הטקסט המידעי "האנרגיה לתועלת האדם" מתוך ספר הלימוד "מסע מדע" לכיתה ו' ונחשוב על הנזק הסביבתי שגורם "צור החשמל. נקרא את הכתבה "בית חולים לחיות בר נטושות", מאת צפריר רינת, ואת המידע בטקסט "מי יציל את הים התיכון" מאת ד"ר פנחס זמיר. נלמד את הטקסט הטיעוני "לא לזרוק פחית לפח" מאת ג'ון גבאנה. נחשוב מה יכול כל אחד מאתנו לעשות להצלת הסביבה.
בסיום לימוד המדור ננסה לפענח מהו המסר הטמון בפסל שבשער המדור: "חניה לטווח ארוך".
לשון ושיח
- בטקסטים שמתארים תופעה יש התייחסות לסיבותיה ולתוצאותיה. נבחין בין סיבות לתוצאות.
- נחזור ונתרגל כתיבת מכתב רשמי.
- נמשיך להעשיר את שפתנו במילים ובביטויים חדשים.
שלא תקלקל ותחייב את עולמי,
שאם קלקלת אין מי שיתקן אחרייך.
(מדרש קהלת רבה, פרק ט)
*134*
על שער המדור
לשיחה ולכתיבה
1. נתמקד בשם המדור. השם נלקח מבראשית פרק ב, פסוק 15:
"ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו בגן-עדן לעבדה ולשמרה";
על מה רומז שם המדור "לעבדה ולשמרה"? רשמו רק את ההיגדים הנכונים:
א. בני האדם חופשיים לנהוג בטבע כרצונם.
ב. על בני האדם מוטלת חובה לטפל בצומח ובחי בעולם ולשמור עליהם.
ג. אסור לבני האדם להגזים בשימוש בעצי היערות ובמימי הנחלים.
ד. אסור לבני האדם לנצל יותר מדי את אוצרות הטבע, כגון נפט, פחם, ברזל.
ה. האדם חופשי לצוד בעלי חיים כאוות נפשו.
2. על אילו בעיות הקשורות לנזק שגורם האדם לסביבתו מצביע תצלום השער?
3. שערו וכתבו במה יעסוק המדור.
למשפט, ציטטה או פתגם שמופיעים בראש יצירה ספרותית או במקרה שלנו, בראש המדור, קוראים "מוטו". המוטו מרמז על התוכן או על כוונת היוצר, ובמקרה שלנו, על תוכנו של המדור.
4. קראו את המוטו בשער המדור וענו:
א. כתוב "שלא תחריב את עולמי" - מדוע כתוב "עולמי" ולא "עולמך"?
ב. מה כוונת המשפט "אין מי שיתקן אחריך"?
ג. אם תרצו, הכינו כרזה ובה המוטו הזה. הוסיפו לכרזה תצלומים מתאימים. תוכלו לתלות את הכרזה בכיתתכם.
*135*
לקראת קריאה
קראו את כותרת המשנה והסבירו: מה היא מוסיפה על הכותרת?
*135*
בעלי חיים פצועים מכל רחבי הארץ מגיעים לטיפול שיקומי ברמת הנדיב
(1) לעופרי צבאים שנמצאו בשטח על ידי מטיילים ונלקחו לגני חיות, או לינשופי עצים שנפלו מהקן, יש כיום סיבה לא לאבד את התקווה: גם הם יוכלו לשוב בעתיד הלא רחוק אל הטבע. זאת הודות לפעילות ההולכת ומתרחבת של טיפול בחיות בר והשבתן אל הטבע המתנהלת בפארק הטבע רמת הנדיב, דרומית לזכרון יעקב.
(5) תחת פיקוח של רשות הטבע והגנים, מתקיימת בפארק התוכנית לטיפול בחיות בר שנמצאו נטושות או טופלו בבתי חולים לאחר שנפצעו. ביל, מטפל ותיק בבעלי חיים, קולט את בעלי החיים ומנסה לגדל אותם בתנאים מתאימים, עד לשחרור המיוחל לטבע.
מכל רחבי הארץ מגיעים אל הפארק תנשמות, ינשופי עצים, עופות דורסים (10) ממינים שונים וגם יונקים, ובהם גיריות, סמורים, ולאחרונה גם צבוע אחד. "אנחנו מנסים לגדל אותם כך שלא יתרגלו מדי למגע קרוב של בני אדם," מסביר ביל.
בכלוב גדול המיועד לעופות דורסים התקין ביל מתקן מיוחד עם זכוכית חד - כיוונית ופתחים מיוחדים להחדרת ידיים, המאפשרים להתבונן בעוף המטופל ולהאכיל (15) אותו מבלי שהוא יבחין באדם שעושה זאת.
"הצבוע נדרס על ידי רוכבי טרקטורון, והם קראו לאנשי רשות הטבע והגנים שטיפלו בו," מספר ביל, "הוא הובא לכאן ונמצא בכלוב מיוחד. אני לא רואה אותו כלל ורק מניח לו אוכל. המעקב אחריו הוא באמצעות מצלמה (20) מיוחדת המתעדת את תנועותיו בלילה. אני מקווה שהוא ישוב לטבע בתוך כמה שבועות."
אל הפארק מגיעים עופות רבים מהמינים בז אדום ובז מצוי. אחד הבזים המצויים שוחרר לטבע, אך פיתח בכל זאת קשר מיוחד עם וודלי. הוא עוקב אחריו לכל מקום (25) שאליו הוא נוסע ברכבו, וגונב מדי פעם מזון שוודלי מביא לבזים האחרים. "הוא גם משמש תצפיתן שלי, כי הוא משמיע קולות בכל פעם שהוא רואה בעל חיים מתקרב," מספר ביל. גם תנשמות מגיעות לפארק, ולאחר שהן משוחררות, הן יכולות להיעזר בתיבות קינון (30) שהוכנו בשבילן מחוץ לכלובים.
*136*
(31) על מידת המורכבות של ההשבה לטבע, מעיד סיפורם של הנשרים שגודלו במקום. אל מול הכלוב שלהם צמחה שכונת מגורים של זכרון יעקב, והנשרים ששוחררו מהכלוב לטבע (35) החלו לנחות על גגות בתים, ובעקבותיהם חבריהם. הדבר עורר בהלה מסוימת בקרב חלק מהתושבים, ולכן הוחלט להפעיל כלוב אחר בצד שקט יותר של הפארק.
בשבוע שעבר שוחררו בפארק רמת הנדיב ארבעה עופרי צבאים, שנלקחו מהטבע (40) בידי מטיילים שסברו בטעות שהם ננטשו על ידי אמהותיהם. מדובר בתופעה החוזרת על עצמה כל שנה, אך הפעם החליטה לראשונה רשות הטבע והגנים לנסות ולהשיבם לטבע ולא להשאירם בגני חיות או בפינות החי.
העופרים שהו בכלוב מיוחד ברמת הנדיב. אולם לניסיון לשחררם היה סוף עצוב:
כל העופרים נמצאו מתים במרחק קצר ממקום השחרור. "כנראה שהם לא היו (45) מוכנים עדיין לתנאים בחוץ," אומר ביל. "אני מעריך שבפעם הבאה ננסה לגדל אותם בכלוב מיוחד קרוב לשטח שבו הם ישוחררו, כדי שיוכלו להתרגל לרעשים, לריחות ולבעלי החיים שיש בסביבה."
בכל מקרה של היתקלות בחיה פצועה או נטושה, ממליצה רשות הטבע והגנים ליצור עמה קשר באופן מיידי, ולא לגעת בחיה או לטפל בה.
(מתוך: עיתון "הארץ", 2009)
לשיחה ולכתיבה
1. בכתבה מתוארות בעיות שונות הקשורות לרווחת בעלי החיים וכן הדרכים לפתרונן. השלימו:
הבעיה | הפתרון |
א. יש חיות בר נטושות ופגועות בטבע | -- |
ב. בעלי החיים מתרגלים למטפלים שלהם ולסביבת מגורי האדם | -- |
ג. בעלי החיים מתקשים להסתגל בחזרה לטבע | -- |
2. כבר למדנו שכתבה משלבת מידע וסיפור. מה החלק הסיפורי בכתבה? מהו החלק המידעי?
3. שערו, מדוע החליט עורך העיתון להכניס את הכתבה לעיתונו?
לדיון
האם לדעתכם חשוב להחזיר את בעלי החיים אל הטבע? נמקו דבריכם.
*137*
העשרה ואתגר
1. חפשו בשני מקורות באינטרנט או באנציקלופדיה מידע על דורסי לילה ודורסי יום.
הכינו כתבה מלווה בתצלומים. שימו לב שבכתבה יהיה מענה לשאלות האלה:
א. מניין נובע השם "דורסים" לעופות הטורפים?
ב. מה משותף לכל דורסי הלילה?
ג. מה משותף לכל דורסי היום?
ד. במה דומים דורסי הלילה לדורסי היום ובמה הם שונים? היעזרו בהדרכה בעמוד 56.
ענייני לשון
למדנו שבטקסט עיוני מרבים להשתמש בצורת הסביל. צורות פועל בסביל אינן מציינות את עושה הפעולה. כך למשל במשפט: "טופלו בבתי חולים" מסופר מה קרה לבעלי החיים ולא מי טיפל בהם. אין מציינים את עושה הפעולה כשהוא ברור מן ההקשר.
צורות הסביל הנפוצות בעברית הן:
צורות מבניין פעל המקבילות לצורות מבניין פעל: שוקם - שיקם.
צורות מבניין פעל המקבילות לצורות מבניין נפעל: סגר - נסגר.
צורות מבניין הפעל המקבילות לבניין הפעיל: הורגש - הרגיש.
1. מצאו והעתיקו דוגמאות לשימוש בסביל בכתבה.
2. השלימו את צורות הפועל החסרות בטבלה לפי הדוגמה שלהלן:
טבלת פעלים
*138*
לקראת קריאה
1. קראו את הכותרת ואת כותרות המשנה.
2. הקפידו לעיין גם בתצלום, במפה ובגרף ולנסות להפיק מהם ידע.
3. שערו, מה הוא תוכנו של הטקסט?
4. במהלך הקריאה רשמו שאלות והערות שאתם מעוניינים לברר או לדון עליהם.
*138*
מהם סוגי האנרגיה?
בני האדם זקוקים לאנרגיה (כוח) כדי להפעיל את מערכות הבית (תאורה, חימום, קירור, בישול); את כלי הרכב, את מפעלי התעשייה, את תחנות הכוח (המייצרות חשמל), וכן כדי להפעיל מטוסים ואוניות.
את רוב האנרגיה (הכוח) אנחנו מקבלים משרפת דלק מסוגים שונים, ואת מיעוטה אנחנו מקבלים:
א. מהשמש (במערכות סולריות - דודי שמש).
ב. מהרוח, המניעה שבשבות גדולות, ואלו מניעות גנרטורים (מחוללים) המייצרים חשמל (מצויים גם אוניות מפרש וגלשנים הנעים בכוח הרוח).
ג. מאנרגיה גרעינית - המשמשת בתחנות כוח גרעיניות, להנעת גנרטורים ענקיים המייצרים חשמל.
רוב הדלק בעולם מופק משמן אדמה. אולם גם פחם וגז טבעי משמשים כדלק. הגז הטבעי, שמן האדמה והפחם נוצרו מעצים וצמחים שצמחו לפני מיליוני שנים, נפלו ונרקבו בביצות. שם נמצאו במצב של חוסר אוויר במשך שנים רבות מאוד. במקרים אחרים הפכה הביצה ליבשה, והצמחים הנרקבים הפכו לפחם. לעתים העצים הנרקבים היו מתחת למקום שהפך לים, והפכו עם הזמן לשמן אדמה (נפט), ומעליו הצטבר גז טבעי. לעתים הים חזר להיות יבשה, ובמעמקיו מצויים שמן אדמה וגז.
להפקת חשמל בתחנות הכוח יש מחיר סביבתי כבד
היו זמנים שבהם בני האדם האירו את בתיהם באמצעות מדורות, לפידים או נרות. כלי התחבורה העיקריים היו החמור, הסוס והגמל. המים לא זרמו אל הבתים והיה צורך לשאוב אותם ממעיין, מבאר או מנהר.
*139*
בימינו בני האדם אינם חיים כך עוד. החיים קלים ונוחים יותר. אך אליה וקוץ בה: כאשר משתמשים בחשמל או פותחים ברז מים, אנו משפיעים על הסביבה.
את החשמל מייצרות תחנות הכוח שמפוזרות לכל אורכה של ישראל. הן מספקות חשמל על ידי שרפה של פחם, דלק וגז טבעי. בתהליך השרפה משתחררים לאוויר חלקיקי אפר וגזים רעילים. שרפת הפחם משחררת כמויות גדולות במיוחד של אפר וגזים רעילים. שרפת גז טבעי היא יעילה ונקייה יותר.
כדי למנוע את פיזורם של האפר והגזים הרעילים באטמוספרה, נעזרים במסננים ובארובות:
אוספים את האפר באמצעות מסננים מיוחדים.
הגזים מוזרמים לארובות גבוהות: חלקם נאסף באמצעות מסננים מיוחדים וחלקם נפלט בגובה רב לאטמוספרה.
לשיחה ולכתיבה
1. מהם מקורות האנרגיה להפעלת תחנות הכוח לייצור חשמל?
2. הסבירו כיצד נוצרו שמן אדמה (נפט), פחם וגז טבעי.
3. א. חפשו באינטרנט תצלום של שבשבות רוח.
הדפיסו אותו והדביקו במחברתכם.
ב. הסבירו: כיצד מועילות שבשבות הרוח ליצירת חשמל?
4. א. תנו דוגמאות לשימושים בחשמל שאתם
מכירים.
ב. כיצד הם תורמים לשיפור איכות חיינו?
5. החשמל חוסך לנו זמן רב. הסבירו בעזרת דוגמאות מתאימות.
6. איזו תועלת אנחנו מפיקים מהחיסכון בזמן?
7. במה תורמת לאיכות חיינו תאורה הפועלת בחשמל?
(על פי הספר "מסע מדע" לכיתה ו', מאת ד"ר שרה קלצ'קו, הוצאת כנרת)
בתמונה: מפת תחנות כוח
*140*
כמויות החשמל המופקות בישראל
תרשים חשמל
מבטאים את כמות האנרגיה החשמלית ביחידות של קילוואט (אלפי ואט) שעה (קווט"ש): קילוואט שעה היא לדוגמה כמות האנרגיה הנצרכת על ידי נורה חשמלית של 100 ואט הדולקת במשך 10 שעות.
המזוט הוא שארית שמן האדמה, אחרי שזיקקו ממנו את סוגי הדלק השונים (בנזין, נפט וסולר).
לשיחה ולכתיבה
1. על פי הגרף, ציינו אילו שינויים חלו בכמות הכוללת של החשמל שמפיקים בישראל?
2. צריכת החשמל לנפש גדלה בתקופה שבין 1991 ל-2006 מ-330 ל-480 קווט"ש לשנה. מה ניתן ללמוד מנתון זה על צריכת החשמל בישראל?
3. מדוע חשוב לחסוך בחשמל? כתבו יותר מנימוק אחד.
סטיקרים
- כוונו את המזגן בקיץ לטמפרטורה של25 מעלות צלזיוס.
- החליפו נורות ליבון ונורות הלוגן.
נורות פלואורסנט ונורות PL יחסכו לכם אנרגיה רבה.
יפעלו במשך זמן ארוך יותר ולא יחממו את האוויר בחדר.
- יצאתם מהחדר או מהכיתה?
לא שכחתם משהו?
כיביתם את האור ואת המזגן?
*141*
*141*
נסו לנחש: כמה פעמים אפשר למחזר פחית אלומיניום אחת?
א. אף פעם
ב. פעם אחת
ג. שוב ושוב ושוב...
לפני שפחית המשקה מגיעה לחנות - לפני שיש בתוכה משקה - לפני שהיא פחית - היא חלק מכדור הארץ!
פחיות משקה מיוצרות ממתכת חשובה ששמה אלומיניום.
אנחנו זקוקים לאלומיניום כדי לייצר מטוסים, מכוניות, אופניים והרבה מוצרים אחרים.
עדיין יש אלומיניום באדמה, אבל הוא לא יישאר שם אם בני האדם ימשיכו בכריית אלומיניום מהאדמה בלי הרף. לכן חשוב שנשמור על האלומיניום ונמחזר אותו במקום להשליך אותו. מחזור הוא הדרך הטובה ביותר לשמור עליו, כי כך נוכל להשתמש בו שוב ושוב ושוב...
אנחנו צורכים יותר משישה מיליארד וחצי פחיות שתייה מאלומיניום בכל שנה! ואפשר למחזר כל אחת מהן! כך ממחזרים אלומיניום: פחיות ומוצרים אחרים המיוצרים מאלומיניום נאספים ונשלחים לבתי חרושת, שבהם טוחנים אותם לפיסות קטנות של מתכת. את החתיכות האלה ממיסים והופכים לגושי אלומיניום. הגושים מרודדים למשטחי אלומיניום, ואלה נמכרים לבתי חרושת שמייצרים פחיות חדשות.
שמרו על האוצרות הקבורים
אין גבול למספר הפעמים שאפשר למחזר אלומיניום באמצעות התכתו לנוזל.
פחית המשקה שאתם שותים ממנה יכולה להיות חלק מפחית סודה שממנה שתה מישהו אחר, לפני 20 שנים. מדהים!
כאשר שורפים דלק כדי להפיק את הכוח הדרוש לייצור פחית מבזבזים אנרגיה. לכן, מחזור חוסך באנרגיה, לא רק באלומיניום. למשל, האנרגיה שתחסכו במחזור פחית אלומיניום אחת, יכולה להפעיל את הטלוויזיה שלכם במשך שלוש שעות!
מה אתם יכולים לעשות?
מחזרו פחיות אלומיניום, כפי שאתם ממחזרים זכוכית ופלסטיק. שטפו את הפחיות וזורקו אותן לקופסה, עד ליום המחזור. החזירו אותן לחנות וקבלו את הפיקדון ששילמתם עבורן, או הביאו אותן למרכז המחזור בבית הספר. זכרו שאפשר למחזר גם מגשי אלומיניום נקיים ונייר אלומיניום.
אספו פחיות אלומיניום שאחרים השאירו ומחזרו אותן.
(מתוך: "תשמור על העולם ילד", מדריך אקולוגי, הוצאת כנרת)
*142*
לשיחה ולכתיבה
1. לפניכם הפעולות המתארות את תהליך מחזורן של פחיות האלומיניום.
סדרו אותן בסדר הגיוני שיתאר במדויק את התהליך:
- טחינת הפחיות לפיסות קטנות של מתכת
- רידוד גושי האלומיניום למשטחים
- שטיפת פחיות שמיוצרות מאלומיניום לאחר השימוש בהן
- מכירת משטחי האלומיניום לבתי חרושת לייצור פחיות חדשות
- איסוף הפחיות המיוצרות מאלומיניום
- המסת חתיכות המתכת
- שליחת הפחיות שנאספו למפעלי מחזור
- הפיכת החתיכות לגושי אלומיניום
2. אילו נימוקים מביא הכותב כדי לשכנע את ילדי העולם למחזר פחיות משקה? כתבו בנקודות.
3. את האלומיניום כורים מהאדמה. כתבו את שמותיהן של מתכות אחרות שהאדם כורה לצרכיו ושאפשר למחזרן.
מכינים כרזה
4. הכינו כרזה שתשכנע אנשים למחזר פחיות משקה.
הדרכה
שימו לב!
- האם הכרזה מושכת תשומת לב? האם היא משכנעת?
- האם השתמשתם בסיסמה מחורזת?
(למשל: "חכם, מה הוא בוחר? למחזר!")
- האם פניתם ישירות לקהל?
- האם השתמשתם באיורים או בתצלומים?
- האם השתמשתם באותיות בגדלים שונים?
*143*
לקראת קריאה
1. קראו את הכותרת ואת כותרת המשנה.
מה דעתכם, האם הכותרת נוקטת עמדה (מביעה את דעתו של הכותב)?
2. מה מוסיפה כותרת המשנה להבנת הבעיה שמציג הכותב?
*143*
החי והצומח בים התיכון ולאורך חופיו נמצאים בסכנת הכחדה
לאורך חופי הים התיכון חיים כיום כ-150 מיליון תושבים. מדי שנה בשנה מגיעים אליהם עוד כ-100 מיליון תיירים. הים התיכון הוא מקור מחיה, הנאה, בילוי ונופש. את צורכי האוכלוסיה הגדולה, החיה והמבלה לחופיו, מספקת תעשייה גדולה. תעשייה זו מייצרת פסולת רבה המכילה חומרים רעילים. פסולת זו זורמת ישירות אל הים התיכון או נשטפת אליו עם מי הגשמים. גם מי הביוב של הערים הגדולות השוכנות על חופי הים התיכון, מתנקזים אל הים. קרוב למחצית מהשפכים האלה אינם עוברים טיהור, והם מוזרמים ישירות אל הים.
תצלום הים התיכון מראש הנקרה
*144*
בים התיכון מתנהלת תנועה ערה של אוניות ומכליות הנושאות נפט. כתמי שמן ונפט הנפלטים מכלי השיט האלה מזהמים את הים ואת החופים. מכשירים אלקטרוניים ואנטנות שעל גבי הספינות מפריעים לבעלי החיים ומסכנים אותם. חלק מהדגים ומצמחי הים הושמדו, ולחלק אחר נשקפת סכנת הכחדה.
זיהום הים גורם לתמותת דגים ופוגע קשה בפרנסת הדייגים. זיהום המים וחופי הרחצה גם מניע את התיירים לחפש אתרים אחרים לבילוי ולנופש. דבר זה פוגע בפרנסת העוסקים בתיירות.
גם במדינת ישראל מזהמים את הים. פסולת תעשייתית מוזרמת לנחלים הזורמים אל הים. אפר פחם הנוצר בתחנות המייצרות חשמל מושלך לים. פגיעות הזיהום בולטות בעיקר במפרצי הים, כגון מפרץ חיפה, מפרץ איזמיר בטורקיה ומפרצי יוון.
בשנת 2003 התכנסו בסיציליה שבאיטליה נציגי עשרים ואחת מדינות השוכנות לחופי הים התיכון. הם כתבו אמנה המפרטת את הצעדים שיש לנקוט כדי להקטין את זיהום הים התיכון וסביבתו.
הם החליטו שכל מדינה חייבת לחבר את עריה לרשת ביוב ולטהר את השפכים הזורמים בביוב לפני הזרמתם לים.
כל מדינה השוכנת לחופי הים התיכון תצמצם לפחות ב-50% את השימוש בחומרים רעילים בתעשייה. כמו כן יגויסו כספים מארגונים בינלאומיים לעזרת מדינות עניות, כדי שגם הן תוכלנה להפסיק לזהם את הים התיכון.
תצלום של שפכים מוזרמים לנחל
*145*
לשיחה ולכתיבה
1. מהן העובדות שמציג הכותב בפסקה הפותחת של הכתבה?
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 2 או 3 וענו עליה:
2. כותב הכתבה מפרט את הסיבות לבעיה ואת תוצאותיה. מהן הסיבות? מהן התוצאות? ארגנו את תשובתכם בטבלה במחברת (אפשר להכין את הטבלה במחשב).
3. השלימו את המשפטים:
א. זיהום הים פוגע קשות בפרנסת הדייגים משום ש...
ב. זיהום חופי הרחצה מביא לכך ש...
ג. התעשייה המספקת את צורכי האוכלוסייה הגדולה, החיה והמבלה לחופי הים התיכון, גורמת לזיהום מימיו וחופיו, שכן...
ד. חלק מהדגים וצמחי הים הושמדו, ולחלק אחר נשקפת סכנת הכחדה עקב...
ה. מי הביוב של הערים הגדולות השוכנות על חופי הים התיכון, מתנקזים אל הים, ולכן...
4. בפסקה המסיימת את הכתבה, פונה הכותב ישירות לקוראי הכתבה. שערו, מדוע בחר הכותב בדרך זו? מה מטרתו?
5. בכנס בסיציליה נוסחה אמנה לשמירה על הים התיכון. כתבו את האמנה. תוכלו להתחיל כך:
אנחנו, נציגי 21 מדינות לחופי הים התיכון, מתחייבים: ...
לדיון
2. אילו היתה מתפרסמת דרישה שבני האדם יפסיקו לחלוטין להשתמש בים התיכון בצורה הגורמת לו נזק - האם היתה הדרישה מתקיימת? הסבירו דעתכם ונמקו. היעזרו בהדרכה בעמוד 24.
כותבים
היו מגני הדגים והיצורים החיים בים. כתבו לממשלות המדינות הגובלות בים, תלונה על תנאי הסביבה הגרועים שלהם ועל סכנת החיים האורבת להם.
הדרכה
לבעל תפקיד רשמי כותבים מכתב בדגם של מכתב רשמי. שאלו את עצמכם:
- האם כתבתי תאריך?
- האם כתבתי פנייה לנמען? (לכבוד מר...)
- האם פירטתי את הנדון? (תיאור נושא המכתב במשפט אחד)
- האם הסברתי בגוף המכתב את הבעיה ואת הפעולה הנדרשת?
- כיצד סיימתי? (ביטויים של נימוס, כגון בכבוד רב... אצפה לתשובתך, בתודה...)
- האם חתמתי כמוען (השולח)?
*146*
*146*
*147*
מה במדור?
המדור שם דגש על הרגשות והמחשבות שמעורר יופיים של מראות הים וסביבתו אצל המשוררים, בטרם ימי זיהומו בשפכי תעשייה ובשפכי ביוב.
נקרא את השיר: "הליכה לקיסריה" מאת חנה סנש ואת השיר "שחפים" מאת לאה גולדברג, "כנרת" מאת רחל, ו"לשיר זה כמו להיות ירדן" מאת נעמי שמר. ניזכר ונשתף ברגשות שמתעוררים אצלנו בחוויות שחווינו בטבע.
נקרא טקסט אנציקלופדי על "נהר הירדן" וסיפור עממי "אגדת הירדן, מאת דבורה עומר נשווה ונמצא את השוני ביניהם.
לשון ושיח
- נחזור ונלמד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון מדויקת, הן בכתב והן בעל פה. נבחין בלשון ציורית (ביטויים מושאלים ודימויים).
- נתכנן טיול.
- נחזור ונלמד על השימוש בשם הפעולה בכתיבת מידע מתומצת.
תמונה של כלנית נדירה במרגלות הגלבוע
*148*
*148*
סלעים וים, שחפים ישבו לנוח
כחום היום.
הים כחול, לאט ישוב הרוח,
מרחב ורום.
שלוה כזאת על סלע ועל מים,
בחודש אב!
הנה אחד המריא, פרש כנפים,
ועף.
לשיחה ולכתיבה
1. אילו פרטים בנוף מתארת הדוברת?
2. איזו אווירה מורגשת בשיר?
3. אילו ניגודים אפשר למצוא בשיר?
4. אילו צבעים מוזכרים בשיר
א. במפורש?
ב. במרומז?
5. אילו תיארה הדוברת אותו הנוף בחורף, במה היה התיאור שונה?
6. קראו את קטע המידע בעמוד הבא. האם אפשר למצוא רמז לשיר בקטע המידע?
"שחפים" הוא שיר טבע המתאר נוף. המשוררת "מציירת" בעזרת מילים נוף שהרשים אותה.
*149*
*149*
השחפים הם עופות ים, בהם מינים גדולים ובינוניים. יש להם צוואר ארוך וכנפיים ארוכות ומחודדות, המתאימות לדאייה ממושכת בגובה נמוך בעזרת רוחות הים. גופם מוצק, הרגליים קצרות ובעלות קרום שחייה בין האצבעות, והמקור גדול ומותאם לתפישת דגים. השחפים אינם שחיינים מהירים, יש להם יכולת טובה לעוף, הם גולשים על המים או דואים מעליהם. הם צפים על המים בעזרת האוויר הכלוא בין נוצותיהם. השחפים ניזונים מדגים ומצדפות. הם נוהגים להיצמד למסלולי אוניות ולאכול את שיירי המזון שזורקים מהאוניות אל הים. חלקם של השחפים הסתגל גם לחפש מזון על היבשה. השחפים נוברים בהמוניהם במזבלות ישראל או טורפים גוזלים וביצים מקני עופות אחרים, ואפילו תופשים חרקים לעת מצוא. השחפים שותים בעת הצורך מי ים ופולטים את עודף המלח דרך נחיריהם. בדרך כלל הם שוהים על החופים ואינם מתרחקים למרחק גדול מהיבשה.
לארץ מגיעים מאירופה הקרה כחמישה-עשר מינים של שחפים, כדי לחרוף בה את חודשי החורף. הם חיים בלהקות ענקיות המונות לפעמים אלפי שחפים. כל זוג שומר על תחום הקן שלו.
להקות השחפים ממריאות ועפות במסלולי הגישה של מטוסי הנוסעים הנוחתים בנמל התעופה בן גוריון והממריאים ממנו, ובכך הן מסכנות את המטוסים ואת חיי הנוסעים.
לשיחה ולכתיבה
1. א. כיצד מותאם מבנה הגוף של השחף לחיי עוף ימי? השלימו בטבלה:
האיבר | ההתאמה לחיי עוף ימי |
1. הכנפיים | -- |
2. הרגליים | -- |
3. המקור | -- |
4. -- | כלוא ביניהן אוויר כדי שהשחף יוכל לצוף על פני המים. |
ב. ממה ניזונים השחפים?
1
--
2
--
3
--
4
--
*150*
2. לפניכם רשימה של כותרות:
כתבו לאילו שורות בקטע מתייחסת כל אחת מן הכותרות וסדרו אותן לפי סדר הבאת המידע בקטע:
- תנועתם של השחפים
- מזונם של השחפים
- מבנה גופם של השחפים
האם הצלחתם לכלול תחת הכותרות הנ"ל את כל פרטי המידע שבקטע?
3. אילו מההיגדים שלהלן מתאר את סוג הכתיבה "מידע" ואילו מתארים "שיר"?
מיינו לשתי קבוצות:
- מביא פרטים מדויקים
- מתאר אווירה
- מביע פליאה והתפעלות
- העיקר בדרך הכתיבה הוא הידע
- בדיוני
ענייני לשון
בקטע קראתם: "לעופות המים כנפיים ארוכות המתאימות לדאייה... הם גולשים על המים או דואים מעליהם". את הפעולה שעושים עופות המים אפשר לתאר לא רק על ידי פעלים (דואים) אלא גם על ידי שם הפעולה (דאייה). כך גם לגבי פעולות שונות שעושים בני האדם. למשפט: הם קמו בבוקר מוקדם, אכלו ושתו אפשר להקביל את שמות הפעולה האלה: קימה, אכילה ושתייה.
1. השלימו:
הפועל, שם הפעולה
דואים, דאיה
שוחים,
--
--
, גלישה
--
, שהייה
צפים,
--
--
, המראה
נוברים,
--
2. בקטע כתוב על השחפים, שהם "אפילו תופשים חרקים לעת מצוא". מה פירוש הצירוף לעת מצוא?
3. מה הקשר הלשוני בין "דאייה" לבין "דאון"? היעזרו במילון.
*151*
*151*
אלי, אלי
שלא יגמר לעולם
החול והים
רשרוש של המים
ברק השמים
תפלת האדם
*152*
לשיחה ולכתיבה
1. לפי כותרת השיר, באיזו חוויה נזכרת הדוברת?
2. השיר הוא שיר תפילה. לפי מה אפשר לראות זאת?
3. מה מבקשת הדוברת בתפילתה?
4. א. אילו הייתם פונים אל אלוהים בתפילה - מה הייתם אתם מבקשים? ערכו רשימה של בקשותיכם. התחילו בבקשה החשובה ביותר וסיימו בבקשות קלות ערך.
ב. קראו שוב את השיר. האם יש הבדל בין בקשותיכם לבקשה שבשיר? הסבירו.
5. "שלא ייגמר לעולם" הפך לניב שמשתמשים בו לעתים כדי להוקיר את מה שיש.
ערכו רשימה של מה שטוב בחייכם והייתם רוצים "שלא ייגמר לעולם".
מאזינים ללחן
האזינו לשני ביצועים של השיר ביו-טיוב. האחד - בביצוע עופרה חזה, והשני - בביצוע הגבעטרון. איזה מהביצועים אהוב עליכם יותר? הסבירו לחבריכם.
העשרה ואתגר
חפשו באנציקלופדיה או באינטרנט מידע על תולדות חייה של חנה סנש וכתבו בקצרה קטע שיהיה בו מענה לשאלות:
מתי והיכן נולדה?
מתי עלתה לארץ?
היכן חיה בארץ?
לאיזו שליחות התנדבה?
מה היה גורל השליחות?
היעזרו בהדרכה בעמוד 17.
תמונה של חנה סנש
*153*
*153*
(1) פעם, כך מספרת לנו אגדה נושנה, לא היה נהר הירדן בארץ. שלושה נחלים זרמו להם במרומי הגליל: שם הנהר האחד חצבני, שם השני בניאס ושם השלישי - דן.
זרמו הנהרות זה בצד זה ומעולם לא נפגשו, כי תמיד רבו והתווכחו. הבניאס היה אומר: "אני הגדול מכולם." טען לעומתו (5) הדן: "אך מימיי קרירים ומרווים יותר."
הוסיף החצבני: "האם ראיתם נהר שבחורף יכפיל את כמות מימיו? אני הוא!" "לי אין צורך בכך," ליגלג הבניאס, "שפע מים לי תמיד." "אתה סתם (10) רברבן!" קרא לעומת) החצבני. "ואתה מקנא!" ענה לו הבניאס. "לשניכם גם יחד אין שם יפה, קצר ומצלצל כמו זה שלי!" אמר דן, שהיה גאה מאוד בשמו.
וכך היו שלושת הנהרות רבים ביניהם, (15) מתווכחים וגועשים. וממילים היו עוברים למעשים: מתיזים מים זה על זה, זורקים אבנים זה אל אפיקו של זה, כדי לעכב זרימתו. ויש האומרים כי השרפה הגדולה, שפרצה בסבך (20) המוריק שליד הבניאס, נגרמה על ידי אחד הנהרות היו המריבות רבות וקשות, והמהומה גדולה ואז, כאשר נמשכו המריבות בלי שיוכלו להחליט מי ביניהם הטוב והיפה ביותר, החליטו הנהרות להביא את דברם לפני השופט.
(25) ובגליל ישב אז קאדי (שופט) בא בימים, נכבד וחכם. פנו אליו הנהרות והוא נענה לבקשתם; בא וישב על תל שניצב בין השלושה. זרמו הנהרות מסביב לתל וגעשו:
נהר נהר - וטענתו, נהר נהר - ועצומתו.
"בבקשה מכם, דברו אחד אחד ואשמע את דבריכם," השתיק השופט את הנהרות המתווכחים.
(30) "לי יש שפע מים, ועצים נותני פרי שותים את מימי," אמר הבניאס, "האין דבר זה עושה אותי לטוב שבין כולם?"
"ואני מכפיל את כמות מימי בעת החורף!" אמר החצבני, "האין זה דבר ראוי לציון?" "מי שיש לו מים רבים כל השנה אינו זקוק לכך," שיסעו הבניאס.
*154*
"שקט!" היסה אותם השופט, "ומה בפיך, דן?" פנה אל השלישי.
(35) "נהרות יפים - ושמות כעורים כאלה?" אמר הדן, "מה זה חצבני? מה זה בניאס?
דן הוא שם נאה, קצר וקולע, נהר ללא שם נאה הוא כמו אדם ללא בגד."
"מה חשוב השם?" רגשו החצבני והבניאס.
"חשוב עד מאוד!" פסק הדן.
ושוב החלו מתווכחים ורבים. מימיהם געשו וניתזו לכל עבר בלהט הוויכוח, אבנים (40) הושלכו מקרקעית הנהרות והבריחו את הציפורים שבסבך הירוק. המים הקרירים התחממו ונתעכרו ברגשת הוויכוח שאין לו סוף.
התבונן השופט בשלושת הנהרות שלרגלי הוזל ואחר שקע בהרהורים עמוקים. לבסוף פתח ואמר: "אכן, צודקים אתם. לכל אחד מכם מעלות טובות ומשובחות."
"אך מי הטוב מכולנו?" רגש החצבני.
(45) "מובן שאני!" קבע הבניאס.
"לא ולא!" רגז הדן.
ושוב התלהט הוויכוח, ופרצה מריבה, אשר סתמה את אפיקי הנהרות. לוהט כל כך היה הוויכוח, עד כי פרצה אש בין השיחים.
"חדלו מיד!" ציווה השופט, "אם כך תמשיכו - חושש אני שלא זמן רב עוד יהיו (50) מים בחצבני, ירק לחופי הבניאס ומים קרים בדן."
"מדוע ולמה אתה אומר כך?" נעצבו הנהרות לשמע הדברים הללו.
"ראו מה רבים המים אשר נשפכו מתוך החצבני. והביטו מה קרה לשיחים ולעצים היפים שלגדות הבניאס. ומי הדן הקרירים היו למים רותחים בלהט הוויכוח! עליכם לשים קץ למריבות אם רוצים אתם להתקיים."
(55) "אמור לנו אתה מי הטוב בינינו - ושוב לא נריב!" ביקשו הנהרות מן השופט.
"כל אחד מכם יש לו מעלות משלו," אמר השופט, "ועל כן - אם תתחברו ותהיו לנהר אחד - יהיה הוא לטוב ביותר. מימיו יהיו קרירים ומרווים, זרמו שוטף, מימיו מרובים בחורף, אפיקו מוריק; ושם נאה נקרא לו."
שקעו שלושת הנהרות במחשבות עמוקות, וכל אחד הרהר לעצמו: "אכן דברי (60) חוכמה וטעם אמר השופט הזקן. כל אחד מאתנו יש בו דברים טובים ויפים, ואם נהיה לנהר אחד - יהיה הנהר החדש טוב ויפה פי שלושה: אפיקו יהיה נאה ומוריק כאפיק הבניאס; מימיו ירבו בחורף כחצבני, ובשמו יצלצל שמו הנאה של הדן. יהיו בנהר החדש מעלותיהם של כל השלושה יחד.
זרמו כל הנהרות, ירדו למקום אחד והיו לנהר חדש - נהר רחב ידיים, שאפיקו (65) נאה ומוריק, מימיו קרירים וזרמו עז. ושם ניתן לו - ירדן. והמקום אשר עליו ישב השופט החכם למשפט הנהרות נקרא מאז בערבית תל אל קאדי, לאמור - תל השופט. הנה כך - מספרים ערביי הגליל - נוצר נהר הירדן.
*155*
לשיחה ולכתיבה
1. בפתיחה כתוב: "כי תמיד רבו והתווכחו".
א. מי הם הרבים?
ב. על מה התווכחו?
ג. כל אחד מן הנהרות מצביע על יתרונותיו לעומת האחר. מהם היתרונות?
ד. איזה נהר נראה לכם החשוב ביותר? הסבירו.
2. לפי המסופר, תארו את הנזק שגרמה המריבה בין הנהרות.
3. מהם היסודות המציאותיים באגדה?
4. השופט החכם מצביע לבסוף על דרך לפתור את הבעיה.
א. מהי הדרך?
ב. האם היא נראית לכם נבונה?
5. האנשה היא מתן תכונות אנושיות לבעלי חיים, לצמחים או לדומם. הדמות המואנשת חושבת ומתנהגת כמו בן אדם. הביאו דוגמאות שונות להאנשה באגדה.
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 6 או 7 וענו עליה:
6. יש אגדות הבאות להסביר תופעות שונות. האם האגדה שלפניכם שייכת לקבוצה זו? נמקו.
7. המספר שלוש בולט באגדה כמו במרבית האגדות. היכן הוא מופיע באגדת הירדן?
לדיון
1. עוד לפני המשפט, הדובר הציג את השופט כחכם. האם המשפט הוכיח זאת?
נמקו דבריכם בהוכחות מהסיפור.
2. כיצד מתקשרת המילה פשרה למשפט?
מעשירים את השפה
1. א. מצאו בפסקה הראשונה מילה מקבילה למילה "מתפאר".
ב. מצאו בפסקה השנייה צירוף מילים שמשמעותו זקן.
ג. מצאו בסוף הפסקה השלישית מילה שמשמעותה ירוק.
2. חברו משפטים והשתמשו בצירופים הבאים:
א. קצר וקולע ב. דברי טעם
3. באגדה מסופר שהבניאס שיסע את דברי החצבני. כלומר קטע והפסיק את דבריו. האם לפועל שיסע יש גם פירושים אחרים? היעזרו במילון.
כותבים
תלמידי כיתה ו1 תפסו לתלמידי כיתה ו2 את מגרש הכדורסל בהפסקה.
תארו את הוויכוח שפרץ ביניהם ואת טענותיהם לפני המורה התורן בחצר.
שבצו בתיאור שלכם פעלים מן הרשימה.
טען, שיסה, דרש, תבע, רגז, היסה, ליגלג, ענה, צעק, הרגיע
*156*
*156*
הירדן זורם מצפון לדרום לאורך מזרחה של מדינת ישראל, בתוך בקעת הירדן.
בקעת הירדן היא חלק מן השבר הסורי-אפריקני. משני עברי הירדן משתרעות ממלכת ירדן ממזרח ומדינת ישראל במערב. הירדן מקבל את מימיו החל מפסגת החרמון, בגובה של 2,814 מטרים מעל לפני הים, ובסופו של דבר הוא נשפך לים המלח, הנמצא בעומק של כ-392 מטרים מתחת לפני הים. הוא "יורד" אפוא ירידה של יותר מ-3,200 מטרים. אורכו של הירדן בקו אווירי הוא כ-156 קילומטרים, אך בשל פיתוליו הרבים, בחלקו התחתון מגיע אורכו למעשה ל-250 קילומטרים.
הירדן העליון: ארץ מים רבים
מקורות מימיו של הירדן הם מי הפשרת השלגים באזור החרמון, ואליהם נוספים מי גשמים הזורמים על פני הקרקע.
שני מקורות אלה מזינים את שלושת יובליו הגדולים של הירדן. שלושה יובלים אלו הם, ממזרח למערב, נחל חרמון (הבניאס, שמוצאו במערת הבניאס שבגולן), נחל דן, השופע מכולם, שמוצאו במעיינות הדן, ומשני עבריו מתנשאים הרי בזלת געשיים. קטע זה של הנהר נקרא "הירדן ההררי". המים יורדים בו בשיפוע חד, מ-60 מטרים מעל לפני הים ועד ל-210 מטרים מתחת לפני הים. השלישי, נחל שניר (החצבני), הארוך מכולם ומקורותיו לרגלי החרמון.
באזור זה החל קיבוץ כפר הנשיא בשנת 1990 להטות חלק ממימי הירדן ליצירת תחנת כוח לייצור חשמל ופארק מים לנופש ולקיט. הטיה זו עוררה התנגדות עזה מצד שוחרי הגנת הטבע, החוששים לאובדן אחד הקטעים האחרונים לאורך הירדן שבהם נשמר צביונו הפראי, הטבעי, של הנהר.
*157*
הירדן התחתון
לאחר שפך הירדן לכנרת זורמים מימיו לאורך כ-21 קילומטרים בתוך ים כנרת. במקום יציאתו של הירדן מן הכנרת, בגשר דגניה, הוקם עוד בשנת 1932 סכר, המווסת לפי הצורך את כמות המים היוצאים מן הכנרת. לאחר כמה שנים גשומות מוזרמים עודפי המים אל הירדן.
מדרום הכנרת ועד לצפון ים המלח מפרידים 105 קילומטרים בקו אווירי, אך כאן מתפתל הירדן נפתולים רבים, וארכו הכולל הוא 223 קילומטרים.
במרחק של כשבעה קילומטרים מדרום לכנרת, וסמוך לחמת גדר, נשפך לירדן נהר הירמוך. בעבר הזרים הירמוך עד 400 מיליון מטרים מעוקבים מים בשנה, אך החל בשנות השבעים הטו הירדנים חלק גדול ממימיו למפעלי השקיה משלהם.
בהמשך דרכו של הירדן דרומה נשפכים אליו ממזרח, משטח ממלכת הירדן, עוד שמונה נחלים, ביניהם נחל יבוק (זרקא) ונחל חשבון (חסבאן). שפיעתם של נחלים אלה רבה מזו של מי מרבית הנחלים הנשפכים לירדן ממערב (כגון נחל יבנאל, נחל חרוד וואדי קלט); אך הירדנים סכרו את רובם, וכמות המים המגיעה מהם אל הירדן הולכת וקטנה מדי שנה.
"גאון הירדן" ו"כיכר הירדן"
הירדן התחתון זורם, בעיקולים ובפיתולים רבים, בתוך רצועה הנקראת "גאון הירדן". גאון הירדן הוא גיא שבתוכו מפלס הירדן את דרכו בסלע בהיר, פריך ורך, הנקרא חיוור. גאון הירדן מכוסה צמחייה צפופה משני עברי הנהר, למן אצות ועד לעצים ושיחים האופייניים לגדות נחלים, בהם עץ צפצפת הפרת, שיחי קנה, עצי אשל ועוד. כיום הצמחייה בגאון הירדן אינה צפופה כבעבר, בגלל עיבוד השטחים הסמוכים לנהר.
המדרגה שמעל ל"גאון הירדן" נקראת "כיכר הירדן". זהו אזור צחיח ולוהט, חוץ מאשר בקטעים שבהם עוברים הנחלים הנשפכים לירדן ממזרח. את כיכר הירדן ת1וזמים ממזרח הרי גלעד ומואב, וממערב - הרי שומרון ומדבר יהודה. היא מגיעה לרוחבה המרבי, כ-16 קילומטרים, סמוך ליריחו.
(מתוך אנציקלופדיה ידיעות אחרונות לנוער, הוצאת יבנה-הוצאת לרוס)
תמונה של גאון הירדן
*158*
לשיחה ולכתיבה
1. השלימו:
א. כיוון זרימתו של הירדן הוא
--
ב. הירדן הוא גבול מדיני בין
--
ובין
--
ג. אורך הירדן על פיתוליו הוא:
--
ד. מקורות מימיו של הירדן הם
--
ה. הירדן נשפך ל
--
2. מה מאפיין את הירדן ההררי?
3. במה שונה אזור "גאון הירדן" מאזור "כיכר הירדן"?
4. א. מה היה נושא הוויכוח בין אנשי כפר הנשיא לאנשי הגנת הטבע?
ב. כתבו נימוק אחד לפחות בעד פעולתם של אנשי כפר הנשיא ונימוק אחד לפחות המתנגד להם.
5. אילו נחלים נשפכים לירדן לאורך זרימתו מצפון לדרום?
6. מדוע כמות המים הנשפכים לירדן הולכת וקטנה?
7. א. מה תפקידן של כותרות המשנה?
ב. הציעו כותרת משנה לפסקה הראשונה.
כותבים
1. קראו בשני מקורות לפחות על הכנרת וכתבו טקסט מידעי שכותרתו:
"חשיבותה של הכנרת בעבר ובהווה".
הקפידו לציין היבטים שונים (גיאוגרפי, כלכלי, היסטורי, תיירותי).
היעזרו בהדרכה בעמוד 56.
2. ציירו נהר דמיוני. הוסיפו לציור במקומות המתאימים את המילים: שפך, יובל, גדה, אפיק, פיתול, מקור, סכר.
ענייני לשון
1. מהי משמעות המילה גאון בצירוף גאון הירדן? היעזרו במילון (חשבו על המשמעות המתאימה ביותר להקשר).
2. מאיזה שורש גזורות המילים - גאון, גאווה, גאות? מהו קשר המשמעות ביניהם? (היעזרו במילון)
לדיון
הטקסט לקוח מאנציקלופדיה. מה מאפיין טקסט אנציקלופדי?
*159*
*159*
לשיר
זה כמו להיות ירדן:
אתה מתחיל למעלה בצפון
צעיר, צונן שוצף ומתחצף
אתה שומע ציפורים בסבך
וכל אחת מהן
ציפור גן עדן
כי לשיר
זה כמו להיות ירדן
ימיך שוטפים כמו ירדן
וכמותו זורם אתה דרומה
על החופים צומח עשב פרא
אבל הלאה הלאה הלאה
גאון מימיך
הלא ימיך
שוטפים כמו ירדן
סופך
לגווע כמו ירדן
להאסף לאט אל ים המוות
במקום הנמוך ביותר בעולם
אבל
מראש הרי השלג
בהמולה גדולה צוהלת
אחריך
שיריך מפכים להם
הלא
לשיר זה כמו להיות ירדן.
תמונה של הירדן ליד יריחו
*160*
*160*
שם הרי גולן, הושט יד וגע בם -
בדממה בוטחת מצוים: עצור.
בבדידות קורנת נם חרמון הסבא
וצנה נושבת מפסגת הצחור.
שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת,
סתור שיער הדקל כתינוק שובב,
שגלש למטה ובימי כנרת
משכשך רגליו.
מה רבו פרחים בחורף על הכרך,
דם הכלנית וכתם הכרכום,
יש ימים - פי שבע אז ירוק הירק,
פי שבעים תכולה התכלת במרום.
גם כי אורש ואהלך שחוח
והיה הלב למשואות זרים -
האוכל לבגוד בך, האוכל לשכוח
חסד נעורים?
(תל אביב, תרפ"ז)
צנה - קרירות, קר
צחור - לבן מאוד, טהור
שפל - נמוך, צנוע
סתור - פרוע, לא מסדר
כרך - בית ירח העתיקה שעל שפת הכנרת
אורש - אהיה לרש, עני
ואהלך שחום - אלך כפופה תחת כובד
משואות - משרש נש"א, פיתוי, הסתה (הנחש השיאני... פתה אוותי אומרת חוה)
תמונות של שקיעה בכנרת וקבר רחל המשוררת ליד הכנרת
*161*
לשיחה ולכתיבה
1. אילו מקומות בארץ מוזכרים בשיר?
2. מנו את הצבעים המוזכרים במפורש או במרומז בשיר.
האנשה מהי?
כאשר המשורר או הסופר מאפשרים לצמח, לבעלי חיים או לדוממים לצחוק, לכעוס, לדבר אל אנשים או להבין אותם.
3. את מה מאנישה הדוברת בשיר? העתיקו שורות מתאימות.
דימוי מהו?
המילים כמו / כ... / בדומה ל... מקשרות בין שני דברים שונים שיש להם משהו במשותף. הן מרמזות לנו שלפנינו דימוי. לדוגמה: ערום כנחש... / נפוח כמו בלון...
4. העתיקו דימוי מתוך השיר.
השאלה מהי?
השאלה (מטפורה) שואלת תכונות מדבר אחד לדבר אחר ומקשרת בין שני דברים שונים. לדוגמה: "לב ים"; "יד הגורל".
5. מצאו בשיר ביטוי מושאל וכתבו.
6. במה שונה הבית האחרון משלושת הבתים הראשונים?
העשרה ואתגר
היעזרו באינטרנט. תכננו והציעו טיול לשני מקומות שמוזכרים בשיר:
האחד - מקום מעניין מבחינה היסטורית.
השני - מקום שמתאים לתיירות ולבילוי.
תארו את המסלול וכתבו את דברי ההסבר המתאימים לתיאור המקום.
הוסיפו תמונות ואת מפת הטיול.
*162*
*162*
*163*
מה במדור?
מדוע אהבו עמי הקדם ובכללם תושבי יוון הקדומה להאזין לסיפורים על האלים ועל היחסים בינם לבין בני האדם? מה למדו בני האדם על עצמם ועל הטבע מסיפורי המיתולוגיה? אלו הן השאלות בהן עוסק המדור.
נקרא שני טקסטים מידעיים: "מיתולוגיה - מהי?" ו"למה האלים כועסים?"
נקרא כמה מהאגדות המפורסמות: "מה חבוי בתיבת פנדורה?" בעיבוד רקפת זוהר; "אורופיאוס ואורדיקי" ו"הלבירינת" שניהם בעיבודה של נירה הראל, נחשוב: מדוע בני תקופתנו עדיין הולכים שבי אחרי העלילות העתיקות המסופרות במיתולוגיה היוונית?
חשוב שתדעו שזמן רב לאחר שאגדות יוון הועלו על הכתב הן המשיכו וממשיכות עד ימינו להוות מקור השפעה והשראה ליוצרים בתחומים שונים. אתם מכירים בוודאי את הסרט "אודיסאה בחלל", הוא נוצר בהשראת הסיפור על הרפתקאותיו של אודיסאוס אחת הדמויות המעניינות בסיפורי המיתולוגיה. גם ציירים, פסלים, משוררים, סופרים ומוסיקאים יצרו יצירות מופת בהשראת המיתולוגיה היוונית.
לשון ושיח
- בקטעי המידע נחפש סיבתיות.
- נשתמש במילות קישור בפסקת השוואה.
- נלמד מילים וביטויים שנכנסו לשימוש בשפה העברית מהמיתולוגיה היוונית.
*164*
*164*
מאז ומתמיד העסיקו את בני האדם השאלות: מי ברא את העולם? איך נוצרו בני האדם? כיצד נוצרו תופעות טבע, כגון עונות השנה, סערות, אש, כוכבים? מדוע יש אסונות ומוות? הקדמונים לא ידעו לתת הסברים מדעיים לתופעות האלה. הם הסבירו אותן בעזרת סיפורים על אלים, על יצורים פלאיים, על מפלצות ועל מעשי גבורה. סיפורים אלה נקראים מיתולוגיה.
הסיפורים המיתולוגיים אינם משקפים אמת מדעית, אלא מלמדים על האמונות של בני התרבויות הקדומות.
אנו מכירים מיתולוגיות של עמים שונים, כגון המיתולוגיה המצרית והמיתולוגיה הסקנדינווית, אבל הידועה שבהן היא המיתולוגיה היוונית.
הקריאה במיתולוגיה היוונית מלמדת אותנו על אמונותיהם ועל דתם של היוונים הקדמונים. הם האמינו שהטיטנים, אבותיהם של שנים-עשר האלים שהתגוררו על הר האולימפוס, הם צאצאיהם של אורנוס - אל השמים, וגאיה - אלת האדמה. לאלים היה הכוח לשלוט על בני האדם ועל איתני הטבע. האלים נראו כבני אדם, ואף היו להם תכונות דומות לאלה של בני האדם. הם כעסו, נקמו, אהבו ושנאו. הם חיו על הר האולימפוס. שם אכלו ממאכל האלים - אמברוזיה, ושתו את משקה האלים - נקטר.
היוונים הקדמונים האמינו שהאלים הם בני אלמוות.
איך התפרסמו סיפורי המיתולוגיה?
ביוון העתיקה, בתקופה שעדיין לא היה כתב, היו משוררים, מספרי סיפורים, שנדדו מעיר לעיר ומכפר לכפר. הם שיעשעו בחגיגות או בסעודות את מאזיניהם וסיפרו להם סיפורים בעל פה, מתוך זיכרונם. רק לפני כשלושת אלפים שנים קמו ליוונים משוררים דגולים, שהעלו לראשונה על הכתב את "תולדות האלים" ואת ה"איליאדה" וה"אודיסאה".
(על פי אנציקלופדיה "אביב")
תמונה של הכלים מהתקופה הקלסית היוונית, ועליהם ציורים של סיפורי המיתולוגיה.
*165*
מיתולוגיה - "מיתוס" ביוונית קדומה, פירושו סיפור. "לוגיה", פירושה תורה. מיתולוגיה היא תורת המיתוסים. מיתוס הוא סיפור אגדה קדום שעוסק בדרך כלל בבריאת העולם, באלים, בגיבורים. המיתוסים מסבירים גם התנהגויות של בני אדם.
בעברית של ימינו, משתמשים במילה "מיתוס" בהשאלה: א. כאשר רוצים לומר על סיפור שהוא דמיוני, אפשר לומר שהוא "לא היה ולא נברא" , שהוא "מיתוס". ב. כאשר רוצים לומר שמישהו או משהו הוא סמל ומופת אפשר לומר "זה הוא מיתוס".
לשיחה ולכתיבה
1. העתיקו מתוך הפסקה הראשונה את המשפט שלפי דעתכם הוא החשוב ביותר.
2. העתיקו מתוך הפסקה השנייה את המשפט שעל פי דעתכם הוא החשוב ביותר.
3. אילו תכונות ייחסו היוונים הקדומים לאלים?
4. א. מי היו אבותיהם של הטיטנים?
ב. מי היו צאצאי הטיטנים?
5. א. לפי המיתולוגיה היוונית מה היה הדמיון בין אלי האולימפוס לבין בני האדם?
ב. במה שונים האלים מבני האדם לפי הכתוב?
6. כיצד התפרסמו ונפוצו סיפורי המיתולוגיה?
העשרה ואתגר
בחרו אחד מהנושאים הבאים וכתבו עליו:
1. בחרו מתוך הפסקה הראשונה את אחת השאלות שהעסיקו את האנשים בתקופה העתיקה ביוון. הסבירו איך עונה עליהם המדע בימינו (חפשו על כך חומר באינטרנט ובאנציקלופדיות שונות).
2. קראו במקור אחר על המיתולוגיה היוונית, אילו פרטי מידע חדשים נמצאו במקור שקראתם?
מעשירים את הקטע
1. בקטע כתוב: "לאלים היה הכוח לשלוט על בני האדם ועל איתני הטבע".
הצירוף "איתני הטבע" הוא מושג כולל. הוסיפו לו פירוט.
2. בשלושת הצירופים שלהלן מופיעה המילה איתן. הסבירו אותם במילים שלכם:
נחל איתן, שב לאיתנו, איתן בדעתו.
3. לפניכם רשימת מילים. אילו מן המילים קרובות במשמעותן למילה איתן ולאילו מהן משמעות הפוכה מזו של המילה איתן:
יציב, אכזב, חזק, חלש, רעוע, תקיף
*166*
*166*
כשפוסידון ,אל הים במיתולוגיה היוונית, כעס על מישהו (למשל על אודיסאוס שהחריב את טרויה), הוא היה מניף את קלשונו החלוד ומחולל סערה אדירה. כשפלה, אלת הרי הגעש והאש במיתולוגיה של הוואי, כעסה על מישהו (למשל על היאקה, אחותה הקטנה והטובה)
היא היתה מתפרצת מביתה שבהר הגעש קילאואאה ושופכת לבה רותחת על כל סביבותיה. גם במיתוסים של תרבויות אחרות אפשר למצוא לא מעט אלים כועסים. למה האלים במיתולוגיות כועסים כל כך?
האם הם עצבניים מטבעם או שמא יש דברים שמכעיסים אותם במיוחד?
נראה שהאלים כועסים פשוט מפני שהם דומים לנו, בני האדם (או כמו שהמאמינים הקדמונים חשבו: אנחנו דומים לאלים). הם אוהבים ושונאים, שמחים ועצובים, גאים, מקנאים, וכמובן - כועסים.
כעס הוא אחד הרגשות האנושיים הבסיסיים ביותר, ולכן יש לו ייצוג גדול במיתוסים. המפלצות המככבות במיתוסים, גם הן כועסות בהרבה הזדמנויות ובעוצמה, וכולן אינן מסוגלות לשלוט בכעס. כשאנחנו מתרגזים מאוד ומאבדים שליטה אנחנו מרביצים, משתוללים או שוברים חפצים; כשמפלצת כועסת על מישהו היא פשוט זוללת אותו. לכן כשהכעס משתלט עלינו, אנחנו מרגישים כאילו נכנסה בנו מפלצת.
כל סיפור על מפלצת ועל גיבור שמכניע אותה מרמז על יכולתו הייחודית של המין האנושי להשתלט על הדחפים הפראיים שלו. לכן אנחנו נהנים כל כך לקרוא את הסיפורים הללו: הם מאשרים את כוחנו, את ייחודנו ואת הדרך הארוכה שעשינו מאז היותנו- קופים. הסיפורים עוזרים לנו להכיר בכעסים שלנו, להתמודד אתם, להשתלט עליהם, כמו הגיבורים המכניעים את המפלצות, ולהבין אילו נזקים הכעסים עלולים לחולל.
כשבוחנים את המיתוסים המספרים על הכעס של אלים על בני אדם מגלים שלרוב הכעס מוצדק (שלא כמו כעסם של האלים זה על זה, שלא פעם נובע מסיבות טיפשיות).
האלים כועסים כשאנשים נלחמים, מחריבים, הורגים, גונבים - ובקיצור, לא מתנהגים יפה. האלים כועסים גם כשמישהו מנסה למרוד בגורל שנקבע לו משמים, כשמישהו רוצה להשתוות להם או לשלוט במקומם.
אחד הסיפורים האהובים עלי במיתולוגיה היוונית הוא על נביא זקן שהתעקש לגלות לאנשים מה יעלה בגורלם. מלך האלים זאוס לא היה מוכן לסבול זאת, ולכן העניש את הנביא הזקן בעונש מקורי: הוא דרש מן ההרפיות, ציפורים טורפות בעלות ראש של אישה, לעופף מעליו בשעה שאכל וללשלש (להפריש צואה) על ארוחותיו. נכון, זה עונש גועלי, אך הוא המחיש לנביא מה הוא עצמו עולל לבני האדם: הוא קילקל להם את התיאבון, הוסיף להם דאגות מיותרות ומנע מהם ליהנות ממה שיש להם.
*167*
אמנם אלים רבים אינם סבלניים במיוחד, אך הם מציבים לבני האדם גבולות ברורים.
כשהם כועסים הם מגיבים מיד ובתקיפות, ממש כמו הורים שמבקשים לחנך את ילדיהם באמצעות עונש. מאחר שבעולם האלים הכול מוקצן, גם העונשים המוטלים על בני האדם (או על אלים אחרים) הם כבדים ואכזריים. במקרים רבים הנענשים משלמים על חטאיהם בחייהם או בחיי יקיריהם. כמונו, גם הקדמונים בוודאי הזדעזעו למשמע הסיפורים, ובזכות הזעזוע הם זכרו את הסיפור ואת לקחו: אוי ואבוי למי שעושה דברים שאינם מקובלים על האלים!
כמה אלפי שנים חלפו מאז סופרו המיתוסים לראשונה, ועדיין בכוחם של סיפורים יפהפיים אלה ללמד אותנו על עצמנו ועל טבענו שלא השתנה. ואולם לקדמונים לא היו אלה סיפורים בלבד. הם האמינו שהאלים קיימים ושכל מה שמסופר אכן קרה. הסיפורים סיפקו להם הסברים לתופעות טבע ולפורענויות כמו שיטפונות או התפרצויות של הרי געש. בהשפעת הסיפורים נוצרו מנהגים וטקסים, ובני האדם מצאו דרכים להרגיע את האלים ולשמח אותם, למשל בהתנהגות נאותה, בבניית מקדשים יפים ובהעלאת מנחות וקורבנות. האמצעים הללו סייעו למאמינים הקדמונים להתמודד עם הפחד מפני אסונות נוספים ומפניו של המוות. כך תרמו הסיפורים לבניית החברה והתרבות האנושית.
(מתוך: "עיניים", מאי 2010, גיליון 117)
לשיחה ולכתיבה
1. כיצד הסבירו בני הוואי הקדומים תופעות כמו התפרצות הרי געש?
2. א. הכותבת מציינת סיבות למעשי האלים ולמעשי בני האדם. כתבו בצד כל מעשה את סיבותיו בנקודות:
המעשים | הסיבות |
בני האדם הרבו לספר סיפורים על מפלצת וגיבור שהכניע אותה | -- |
האלים מענישים את בני האדם | -- |
העונשים המוטלים על בני האדם קשים ואכזריים | -- |
בני האדם בונים מקדשם מפוארים לאלים ויוצרים טקסים ומנהגי דתיים | -- |
לדיון
גם אנחנו נהנים לקרוא את הסיפורים על האלים. במה שונה יחסנו אל הסיפורים מיחסם של בני האדם בימים קדומים?
ענייני לשון
1. השלימו לפי הכתבה את הפירוט המתאים:
א. הקדמונים יצרו את סיפורי האלים כדי להסביר את תופעות הטבע:
לאלים במיתולוגיה היוונית תכונות דומות לאלו של בני האדם:
*168*
*168*
(1) בתחילה היו בני האדם גברים בלבד. לא היו בכלל נשים בעולם.
יום אחד הגיע זאוס, מלך האלים, לנפחייה של הפייסטוס, אל הנפחים, ואמר לו:
"עשה לי אישה."
"אישה?" התפלא הפייסטוס. "בשביל מה אתה צריך אישה?"
(5) "אני רוצה לתת אותה לבני האדם," חייך מלך האלים בערמומיות וליטף את זקנו.
"הם הולכים ומתחזקים, ואני חושש שיום אחד הם ישתלטו על העולם. מוכרחים ללמד אותם לקח."
התיך הפייסטוס זהב וכסף ונחושת, ופיסל דמות אישה: איבריה היו מלאים ועגולים ועורה זרח וזהר למרחוק.
(10) זאוס היה מרוצה. הוא לקח את הדמות לארמונו שבהר אולימפוס ושם הציג אותה לפני האלים.
"זאת אישה." אמר להם. "יש לה תפקיד חשוב מאוד בעולם, ולכן אני מבקש שכל אחד מכם ייתן לה עכשיו משהו במתנה."
אלי יוון אהבו לתת מתנות. כל אל רצה להראות כמה הוא נדיב ומיוחד.
(15) ראשונה באה אתנה, אלת החוכמה. היא העניקה לאישה חיים ומחשבה וסקרנות רבה - רצון לדעת הכול.
אחריה ניגשה אפרודיטי, אלת האהבה, ונתנה יופי וקסם ושפע של חן.
הרמס, האל הערמומי, שלף מתרמילו הרבה מילים יפות ומסובכות. המוזות הביאו לאישה מנגינות ושירים, והנימפות עטפו אותה בצעיפי רקמה צבעוניים.
(20) "מצוין," סיכם זאוס. "שמה של האישה יהיה פנדורה, שפירושו כל המתנות. וחוץ מזה, גם היא בעצמה עומדת להיות מתנה. מתנה שלי לגברים, בני האדם. ובמיוחד לגבר אחד ששמו אמפיתאוס."
"אפימתאוס?" התפלאו האלים. "הפתי הזה? למה דווקא הוא?"
"בדיוק בגלל שהוא פתי," גיחך זאוס ושוב ליטף את זקנו. "בואי לכאן, פנדורה.
(25) הנה לך מתנה אחרונה ממני. זו תיבה שאסור לפתוח. תמסרי גם לאפימתאוס:
את התיבה הזאת אסור לכם לפתוח בשום פנים ואופן."
פנדורה חשבה שזאת קצת חוצפה, לתת למישהו מתנה שאסור לפתוח, אבל זאוס היה אל עצום וחזק והיא לקחה את התיבה ולא אמרה כלום.
אז קרא זאוס להרמס, שליח האלים המכונף, וציווה עליו לקחת את פנדורה (30) לאפימתאוס.
אפימתאוס ישב בפתח ביתו ובהה בעננים החולפים בשמים. לפתע הופיעו מולו הרמס, שליח האלים, ואתו דמות יפהפייה, דמות שכמותה לא ראה אפימתאוס מעולם.
*169*
"הבאתי לך מתנה מזאוס," אמר הרמס. "קוראים לה פנדורה."
(35) "מה אתה אומר!" התלהב אפימתאוס. "זאוס בכבודו ובעצמו שלח לי מתנה? בואי, היכנסי," הוא פנה אל פנדורה ופתח לרווחה את דלת הבית. "מה את מחזיקה כאן ביד?"
"זו תיבה שקיבלנו מזאוס," התנגן קולה של פנדורה. "הוא אמר שאסור לפתוח אותה בשום פנים ואופן."
(40) "טוב," אמר אפימתאוס ומיד שכח מהתיבה.
אבל פנדורה לא שכחה. מאז קיבלה מזאוס את התיבה המקושטת, היא כל הזמן שאלה את עצמה מה יש בפנים: אולי זה אוצר קטן? ואולי סוד נפלא שידוע רק לאלים? ואולי זו מתנה נוספת, מקסימה יותר מכל המתנות שכבר קיבלה?
בינתיים הזמין אותה אפימתאוס לסייר בביתה החדש. הם עברו בחדרים ובעליות (45) הגג, במרתפים ובגינות הנוי, עד שרגליה של פנדורה התעייפו והיא התיישבה על ספסל עץ קטן.
*170*
"אולי בכל זאת נפתח את התיבה?" שאלה, כאילו לעצמה.
"בשום אופן!" נבהל אפימתאוס. "הרי זאוס אמר לך!"
"טוב, אל תתרגש," אמרה פנדורה ונשענה לאחור בעיניים עצומות. "אני עכשיו (50) אנוח קצת, ואתה תצא למרפסת, להסתכל בעננים ולהודות לזאוס על כל מה שנתן לך."
"איזה רעיון יפה," התפעל אפימתאוס והלך מיד להתפלל לזאוס. הוא לא ידע שפנדורה רק חיכתה שייעלם מעבר לדלת ומיד לקחה שוב את התיבה לידיה.
הסקרנות, אותה תכונה שהעניקה לה אתנה, אחזה בה עד שלא יכלה עוד (55) להתאפק. היא הסיטה את בריח התיבה והרימה בזהירות את המכסה הכבד. רק קצת. רק חריץ זעיר, כדי להציץ. הנה מיד, מיד היא תסגור בחזרה.
אבל איזה אסון! רק הרימה פנדורה את המכסה וכבר זינקו מתוך התיבה צרות איומות ונוראות: מחלות ומלחמות, עוני ושקרים, אלימות ושנאה - כל הפגעים שהכין זאוס לבני האדם כדי להחליש אותם ולענות אותם.
"אוי לא! מה עשיתי?!" קראה פנדורה בבהלה ושמטה את המכסה חזרה.
(60) "מה קרה?" מיהר אפימתאוס מן המרפסת.
"פתחתי את התיבה ותראה מה יצא מן התיבה!"
הצרות התרוצצו וזימזמו כמו נחיל של דבורים, הסתובבו בתוך הבית ואז עפו החוצה והתפזרו לכל עבר. אפימתאוס הביט בהן בייאוש. הוא חיבק את פנדורה וניסה לחשוב על פתרון.
(65) "רגע," הביטה פנדורה אל התיבה הפתוחה. "יש כאן עוד משהו."
מתחת למכסה הכבד נלכדו זוג כנפיים עדינות, שקופות, יפהפיות, מרפרפות, כנפיה של התקווה.
"תראה כמה שהיא קטנה," לחשה פנדורה.
"אבל חשובה," אמר אפימתאוס בכובד ראש. "זאת התקווה."
(70) "באמת? איזה מזל שמצאנו אותה." אמרה פנדורה וחפנה את היצור הקטן בכפה.
"תיזהרי!" נבהל אפימתאוס. "אסור שיקרה לה משהו! את יודעת כמה בני האדם יצטרכו את התקווה עכשיו, כשכל הצרות הללו ירדו לעולם?!"
פנדורה יצאה אל המרפסת והביטה על סביבותיה. "עופי לך, תקווה טובה!" קראה ופתחה את כף ידה לרווחה.
(75) הכנפיים העדינות ריפרפו וזהרו בשמש, ואז התעופפו להן.
כך, מאז ועד היום, מרחפת התקווה בעולם, מלטפת את מצחם של החולים, מנחמת את העצובים ולוחשת באוזני הכואבים: "רק לא להתייאש."
*171*
בספר בראשית כתובות שתי מסורות על בריאת האדם:
המסורת הראשונה:
"זכר ונקבה ברא אתם" (פרק ב, פסוק 72)
המסורת השנייה:
"ולאדם לא מצא עזר כנגדו. ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם, ויישן;
וי-קח אחת מצלעותיו, ויסגור בשר תחתנה ויבן ה' אלהים זאת הצלע אשר לקח מן האדם לאשה; ויבאה אל האדם." (פרק ג, פסוקים 22-12)
לשיחה ולכתיבה
בחרו בין שאלות 1-3 או שאלות 4-6 וענו עליהן:
1. במה שונות שתי המסורות האלה זו מזו?
2. קראו שנית שורות 1-10. השוו בין המסופר במיתולוגיה ובין המסופר בספר בראשית על בריאת האדם. העתיקו את הטבלה והשלימו:
מטרת ההשוואה: למצוא את השוני בין הסיפורים השונים
תבחינים | לפי המיתולוגיה היוונית | לפי המסורת הראשונה בבראשית | לפי המסורת השניה |
מי נברא ראשון? | -- | -- | -- |
מי הבורא? | -- | -- | -- |
מה מטרת בריאת האשה? | לא מסופר | -- | -- |
3. א. באיזה סיפור יש לאישה תפקיד מיטיב?
ב. באיזה סיפור יש לאישה תפקיד מזיק?
4. מדוע החליט זאוס לברוא אישה?
5. שערו, מדוע טורח המספר להסתיר מאתנו, הקוראים, את תוכן תיבת המתנות עד לרגע שפנדורה פותחת אותה?
6. על איזו שאלה שמעסיקה בני אדם גם בימינו מנסה לענות הסיפור?
*172*
לדיון
בחרו אחד או יותר מהנושאים הבאים:
1. נשער שיש ברצונה של אישה מודרנית, המאמינה שגבר ואישה שווים בזכויותיהם, לשנות את הסיפור; מה, לדעתכם, היא היתה משנה בו?
הדרכה
- הקדישו זמן למחשבה:
- מדוע מטיל המספר את האשמה דווקא על אישה?
- מה אפשר ללמוד על מעמד הנשים בימים קדומים מסיפור תיבת פנדורה?
במהלך הדיון היעזרו בהדרכה בעמוד 24
2. בסיפור גן עדן שבספר בראשית אנחנו לומדים שאם חוה לא היתה מתפתה לנחש ומפתה את אדם, לא היה אלוהים מענישם, וחיי כל בני האדם היו מתנהלים בגן עדן נצחי.
האם לדעתכם דומה סיפור פנדורה לסיפור חוה והנחש? ואם כן, במה הדמיון?
3. יש הטוענים שאין ללמד את האגדה הזאת בבית הספר. שערו מדוע.
האם אתם מסכימים עם טענה זו? הסבירו ונמקו.
מעשירים את השפה
מילים שמקורן במיתולוגיה היוונית
בסיפור מסופר שהמוזות העניקו מנגינות במתנה לפנדורה. המוזות היו תשע בנותיו של זאוס.
כל אחת מהן התמחתה בתחום אמנות וחוכמה משלה. כשאנחנו אומרים: "שרתה עליו המוזה", הכוונה - שרתה עליו רוח היצירה. מוזה היא מילה נרדפת להשראה. מהמילה "מוזה" נוצרו המילים "מוזיאון" ו"מוזיקה".
כאשר מישהו מוסר פרטים חסויים על פרשה או על סיפור, שפרסומם עלול לחשוף מחדלים, שחיתות או פשעים ולעורר לעתים מחלוקות ויריבויות, אומרים: "הוא פתח תיבת פנדורה".
1. חפשו במילון את משמעויות הצירופים שברשימה:
עקב אכילס, מגע מידס, חרב דמוקלס
2. דמיינו וכתבו סיפור קצר (בן עשרה משפטים) ושבצו בו לפחות אחד מהצירופים שלעיל.
*173*
*173*
(1) מבין הנגנים בני התמותה, היה אורפאוס הנגן הטוב ביותר, ופרט לאלים אפולו ופאן לא היה לו מתחרה בכל העולם כולו. כשאורפאוס היה שר או פורט על הנבל, לא היה איש או כוח שיוכל ל עמוד בפני נגינתו. הוא עקר את צוקי ההרים ושינה את מהלך הנהרות. בני אדם וחיות היו נוהרים אחריו בהשמיעו את מנגינותיו הקסומות.
(5) יום אחד פגש אורפאוס את אורידיקה והתאהב בה. הוא שר לה משיריו וליבה הלך שבי אחריו.
ציור של אורפאוס מנגן, פסיפס, ג'ובני דל'ארטו
*174*
אורפאוס ואורידיקה נישאו זה לזו, אבל שמחתם לא האריכה ימים. זמן קצר אחרי (10) החתונה, כשאורידיקה טיילה בשדה, הכיש אותה נחש ארסי והיא מתה. צערו של אורפאוס היה נורא והוא לא יכול לשאתו. הוא החליט לרדת שאולה, אל ארץ המתים, ולהעלות את אורידיקה משם.
הוא אמר בלבו: אנסה להקסים בשירתי את האדס, אדון המתים, בכבודו ובעצמו. מעשהו של אורפאוס היה נועז מאין כמותו. איש מבני התמותה לא העז לרדת (15) אל השאול למען אהבתו.
ואילו הוא ירד לעולם התחתון עם הנבל בידו וניגן באוזני יושביו. הוא ניגן ושר להם על כאבו הנורא ועל געגועיו לאהובתו המתוקה שנלקחה ממנו, וביקש שיחזירו אותה לעולם החיים.
למשמע קולו היו כולם אחוזי קסם. דמעות עלו בעיני האכזריים שביצורי השאול, (20) ולא נמצא מי שיסרב לו.
"אשתך תחזור אליך בתנאי אחד," אמרו לו, "שלא תביט אחורנית ולא תסתכל עליה בלכתה אחריך, עד שתגיעו לעולם העליון."
אורפאוס היה מאושר. הוא יצא מארץ החושך ואהובתו הלכה אחריו. הם עברו את השערים הגדולים של האדס ופסעו בשביל המוביל מן החושך אל האור.
(25) ליבו של אורפאוס עלה על גדותיו מרוב אושר. הוא הצליח להחזיר אליו את אורידיקה.
הצבע השחור כבר התחלף באפור, עוד מעט יראו את השמש. אורפאוס החיש את צעדיו ויצא מלא גיל אל אור היום הזורח, ואז הסב את פניו אחורנית כדי לראות סוף-סוף את אהובתו.
אלא שהקדים לעשות. אורידיקה היתה עדיין בתוך המחילה. הוא ראה אותה באור (30) העמום ופשט את זרועותיו לחבק אותה, אך בו ברגע נעלמה מעיניו. כמו צל חזרה אל החושך, וכל מה שהצליח לשמוע היה קול לחישה: "היה שלום!"
אורפאוס המיואש ניסה לרוץ בעקבותיה, אך הדבר לא ניתן לו. האלים לא הסכימו שייכנס לעולם המתים בשנית, בעודו בחיים.
אומלל וקודר חזר אורפאוס לארץ ונדד ממקום למקום. רק בנגינה מצא מנוחה (35) לנפשו הסוערת, ומחברת בני אדם התרחק. לבסוף התנפלה עליו חבורה של כוהנות מטורפות, והן הרגו אותו.
אורפאוס נקבר לרגלי האולימפוס, ועד היום שר שם הזמיר שירה ערבה יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם.
*175*
לשיחה ולכתיבה
בחרו וענו רק על השאלות שמספרן זוגי או על השאלות שמספרן אי-זוגי.
1. מה מסופר בתחילת האגדה על כוחה של המוזיקה ועל השפעתה? ומה מסופר בסוף האגדה על כך?
2. כיצד השפיעה נגינתו של אורפאוס
א. על בני האדם?
ב. על הטבע?
3. אורפאוס לא השלים עם כך שיש מוות בעולם. לפי מה בסיפור אפשר לדעת זאת?
4. שערו, מדוע הפנה אורפאוס את ראשו בניגוד להוראות?
5. קראו בבראשית פרק יט, פסוקים 15-26. במה דומה ובמה שונה הסיפור על אשת לוט מהסיפור על אורפאוס?
6. שערו, על איזו שאלה שהעסיקה את בני האדם מנסה הסיפור להשיב?
לדיון
1. האם האגדה מזכירה לכם סיפורים על גיבורים וגיבורות אחרים שלא הצליחו להתאפק, עשו במפורש מעשה שנאסר עליהם לעשותו ונענשו?
חשבו על דמויות מסיפורי המקרא ועל דמויות ממעשיות שונות שקראתם.
2. חשבו והציעו כותרת מתאימה לתצלום הפסיפס בעמוד 173. הגיעו להסכמה ביניכם על הכותרת המוצלחת ביותר.
תמונה של נבל
*176*
הלבירינת - חוט אריאדנה / עיבדה: נירה הראל
*176*
העיר אתונה נענשה בעונש קשה על ידי מלך כרתים. אחת לתשע שנים היה עליה להעלות למלך האי כרתים מס - שבעה עלמים ושבע עלמות. ומלך כרתים היה נותן אותם טרף למינוטאורוס. המינוטאורוס היה מפלצת איומה, חציו פר וחציו אדם, והוא חי בלבירינת, המבוך המפורסם שבאי כרתים.
למבוך הזה היו מביאים את בני אתונה הצעירים. איש לא הצליח להימלט מן המבוך, כי כה רבים ומפותלים היו השבילים בתוכו. גורלם של בני אתונה הצעירים היה לתעות ללא תקווה בשבילים אלה עד שנתקלו במינוטאורוס, שהיה טורפם. אגאוס, מלך אתונה, פנה אל אנשיו: "אין לנו בררה, אלא לשלם את המחיר הנורא, ולא, יעלה עלינו צבא כרתים, וימחה את אתונה מעל פני האדמה," אמר.
תזאוס, בנו של אגאוס, שמע את הסיפור, ובלבו גמלה ההחלטה, להרוג את המינוטאורוס.
הוא יצא מיד אל חצר הארמון והציע את עצמו במקום אחד העלמים האומללים שנבחרו להיות לטרף. המון האנשים בחצר הארמון היו נרגשים מאוד. כולם היללו את תזאוס האמיץ, שהתנדב מרצונו הטוב למות מוות אכזרי כל כך. איש מהם לא ניחש את כוונתו של תזאוס, רק אדם אחד ידע מה יש בכוונתו של תזאוס לעשות. היה זה אביו, אגאוס. כשעלה לספינה המפליגה לכרתים, גילה לו תזאוס את הסוד.
"אם אחזור בשלום, אחליף את מפרשי הספינה השחורים במפרשים לבנים," הבטיח הבן לאביו. "כך תדע שהצלחתי להרוג את המפלצת." ובמילים אלה נפרדו השניים לשלום, והאונייה שחורת המפרשים יצאה לדרכה. כשהגיעו האתונאים הצעירים לאי כרתים, ירדו מהספינה וצעדו בשורה לעבר הלבירינת. כל תושבי כרתים התאספו והסתכלו בהם בלכתם.
ביניהם היתה גם אריאדנה, בתו של מינוס, מלך כרתים.
אריאדנה ראתה את תזאוס, שהלך בראש השורה, והתאהבה בו מיד. בשעת לילה מאוחרת התגנבה אריאדנה למקום שם ישנו ארבעה-עשר הצעירים. היא מצאה את תזאוס והעירה אותו משנתו.
"אני אוהבת אותך, תזאוס," אמרה לו בת המלך. "אם תבטיח לי שתישא אותי לאישה, אעזור לך להימלט." תזאוס המופתע הבטיח לאריאדנה שימלא את מבוקשה; אז נתנה לו אריאדנה פקעת חוטים שקיבלה מידי דדאלוס, האדריכל שתיכנן את הלבירינת.
"ברגע שתיכנס לתוך המבוך, קשור את הפקעת אל הדלת וגלגל אותה אחריך בכל השבילים המפותלים. בעזרת החוטים תוכל למצוא את הדרך בחזרה."
תזאוס הודה לאריאדנה על הפקעת. עכשיו היה בטוח שיצליח לבצע את תוכניתו.
משהפציע הבוקר, התעורר תזאוס ראשון מבין ארבעה-עשר הצעירים, ובאומץ לב נכנס לתוך הלבירינת והחל מחפש את המינוטאורוס. הוא מצא את המפלצת יעשנה עדיין, ולפני שהספיקה להתעורר, חבט בה תזאוס באגרופי הברזל שלו והמיתה. הוא בישר לצעירים שהלכו בעקבותיו כי המינוטאורוס מת וכי עליהם לברוח מן המבוך.
*177*
הוא הלך בעקבות החוטים, ממש כפי שאמרה לו אריאדנה לעשות, וכל האחרים הלכו בעקבותיו. לא עבר זמן רב, וכולם יצאו החוצה. אריאדנה האוהבת חיכתה להם בפתח המבוך, ויחד עלו לספינה ונמלטו בחזרה לאתונה.
השמחה על הסיפון היתה כה גדולה, עד שתזאוס שכח את הבטחתו לאביו ולא החליף את מפרשי האונייה.
המלך אגאוס עמד בראש סלע גבוה על חוף הים וחיכה. ימים רבים עמד כך וצפה אל הים, עד שראה סוף-סוף את הספינה המוכרת מתקרבת לחוף. הספינה התקרבה עוד, והמלך הבחין שמפרשיה שחורים. אגאוס היה בטוח שבנו מת, ומרוב צער השליך את עצמו מראש הסלע אל הים ונהרג. מאז נקרא הים שלתוכו נפל, הים האגאי.
מילים שמקורן במיתולוגיה היוונית בעברית משתמשים בצירוף "מצא קצה חוט" בהשאלה, כדי לומר שמישהו מצא התחלה של פיתרון לבעיה מסובכת.
*178*
*178*
הוצאת כתר
במהלך הקריאה
בחרו קטעים שהרשימו אתכם וקראו אותם לפני הכיתה.
לשיחה ולכתיבה
1. לאחר קריאת שני הפרקים הראשונים כתבו: כיצד השתנו חיי המשפחה כאשר הגרמנים התקרבו לעיר שבה גרו?
2. אילו תכונות אופי מתגלות אצל מישקה בקזחסטן? ציינו לפי מה בסיפור קבעתם.
לדיון
בחרו מתוך הנושאים האלה או הציעו אתם נושאים לשיחה:
1. כיצד הצליחה המשפחה לשרוד בשנים הקשות של המלחמה?
2. מה תוכלו ללמוד מיחסם של הקזחים למשפחה?
3. האם אפשר לומר שקץ המלחמה היה גם קץ תלאותיו של מישקה? הסבירו דבריכם.
כותבים
בחרו אחד מהנושאים האלה:
1. יוסל'ה היה קטן מכדי לזכור את החיים בקזחסטן. מה סיפר לו מישקה כשאחיו ביקש לדעת על כך?
2. נשער שמישקה כתב מכתב לילדי משפחת עזמאת על חייו בקיבוץ. כתבו את המכתב.
*179*
*179*
תמונה של גלגלי המזלות, פסיפס שנחשף בבית כנסת עתיק בבית אלפא שבעמק יזרעאל
*180*
*180*
*181*
מה במדור?
בעשרת הדברות נכללו עיקרי המצוות שבתורה ביניהן מצוות המנוחה בשבת. כיצד מסבירה התורה את טעם המצווה? תשובה לכך נמצא בשתי מובאות מהתורה, האחת מספר שמות והשנייה מספר דברים.
נקרא שתי מעשיות הקשורות לשבת "שומר שבת" מאת חיים הזז ו"למה צחק הצדיק?" מאת מרטין בובר. נחשוב לאיזו מטרה סופרו הסיפורים האלה, מה המסר שלהם?
נקרא את השיר המשעשע "קבלת שבת".
לשון ושיח
- נתנסה בכתיבת נקודות מבט שונות לאותו עניין.
- נכתוב סיפור.
- נמשיך ללמוד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון מדויקת הן בכתב והן בעל פה. נבחין בביטויים מושאלים ובדימויים.
*182*
*182*
באפיק הנחל
היו צפרדעים מכינים את השבת.
מתקלחים
קוטפים פרחי שומר
מתבלים את הסלט.
מן הקנים המתגמשים
בעבור הרוח הגדולה
היו מקרקרים
בואי כלה בואי כלה.
*183*
*183*
בעשרת הדיברות בספר דברים כתוב: בעשרת הדיברות בספר שמות כתוב:
"זכור את יום השבת לקדשו.
ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך,
ויום השביעי שבת לה' אלהיך.
לא תעשה כל מלאכה,
אתה ובנך ובתך,
עבדך ואמתך ובהמתך,
וגרך אשר בשעריך,
כי ששת ימים עשה ה'
את השמים ואת הארץ,
את הים וכל אשר בם,
וינח ביום השביעי.
על כן ברך ה'
את יום השבת ויקדשהו".
(שמות פרק כ', פסוקים 9-11)
בעשרת הדיברות בספר דברים כתוב:
"שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוה ה' אלהיך.
ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך,
ויום השביעי שבת לה' אלהיך.
לא תעשה כל מלאכה,
אתה ובנך ובתך,
ועבדך ואמתך ושורך וחמך
וכל בהמתך ודרך אשר בשעריך,
למען ינוח עבדך ואמתך כמוה.
וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים
ויצאך ה' אלהיך משם
ביד חזקה ובזרע נטויה
על כן צוך ה' אלהיך
לעשות את יום השבת.
(דברים פרק ה', פסוקים 12-15)
לשיחה ולכתיבה
1. העתיקו והשלימו:
א. בספר שמות הדיבר הפותח בציווי השבת פותח בפועל:
ב. בספר דברים הדיבר הפותח בציווי השבת פותח בפועל:
שני פעלים אלו מופיעים בצורה מיוחדת האופיינית ללשון המקרא - צורת המקור המוחלט - ומשמשים לחיזוק הציווי.
2. מהו העניין החוזר הן בספר שמות והן בספר דברים?
3. ציינו הבדלים בין מצוות השבת בספר שמות לבין אלו שבספר דברים השתמשו במילות קישור לציון ניגוד:
ובניגוד לכך... / לעומת זאת... / ואילו... / בעוד ש...
*184*
*184*
עזריה אלקטיעי היה מחליף כספים בתימן. פורט לזה ריאל בעדרי (מטבעות קטנים) או מחליף לזה עדרי בריאל ונוטל לעצמו בשכרו חמישה עדרי. וזה הכול. מה הוא ירוויח בחלפנות? אבל זו פרנסתו.
והנה יום אחד באו אצלו הטבחים הערביים מבית המטבחיים, הביאו לו כיס מלא מאתיים ריאל על מנת שיחליף להם בעדרי. הדבר היה בערב שבת. אחר הצהריים שתיים ושלוש שעות סגר החנות וירד לשוק. נטל לכבוד היום מה שנטל והלך לביתו, ולא הגיע לביתו אלא בשעה הסמוכה לקבלת שבת.
עלם שנכנס ונפרק משאו, נתחלחל: 'איפה מאתיים הריאל? שכח אותם, שכח...' מיד ביקש לרוץ לצנעא (עשם בירת תימן) לחפש אוזר הכיס. אבל נמלך בדעתו ואמר: 'אם אני שכחתי הכיס על יד הדלת בחוץ, כבר בוודאי מצאוהו העוברים והשבים ונטלו אותו ואיננו, ובכן, השם לקח, ואם אני שכחתי אותו בפנים - כבר הוא בפנים. עכשיו שבת.
עת ללכת לבית הכנסת.'
הלך לבית הכנסת וקיבל את השבת, וחזר לביתו וקידש על היין וישב מתוך המאכל והמשתה ומתוך הזמירות. וכן גם למחר, אכל ושתה ושמח הוא ובני ביתו עמו. במוצאי שבת, לאחר ה"הבדלה", ביקש לעלות לצנעא. ביני וביני הרהר בלבו ואמר: 'אם שכחתי הכיס על יד הדלת בחוץ, כבר בוודאי מצאוהו העוברים והשבים ונטלו אותו ואיננו; ואם הוא בפנים - כבר הוא בפנים, ולמה, אם כן, אסכן נפשי ואלך לבין הגויים באישון לילה ואפלה? מחר אשכים בבוקר וארוץ.'
למחר, אחר תפילה של שחרית, ביקש לילך, הרהר בלבו ואמר: 'בין כך ובין כך, אם נשאר הכיס על יד הדלת בחוץ, כבר נטלוהו העוברים והשבים ואינו, ואם הוא בפנים - כבר הוא בפנים, עכשיו אשוב ואקרא ברמב"ם.' ישב וקרא.
כיוון שכילה לקרוא את הרמב"ם עמד ורץ בחיפזון לצנעא. עוד לא הגיע לחנותו, נטל עיניו וראה דבר-מה מוטל על יד הדלת, כמין פקעת. מיד הכה לבו לידו מרוב השמחה, ונפחד. נחש גדול היה ברוך שם על ההוא הכיס עם מאתיים הריאל, נחש גדול, שלא יעז אף אחד לגשת אליו, ומי שיעז להתקרב מעט הוא פותח עליו עין גדולה של גמל ושולח לשונו ונושף.
עם רב עמד מנגד והביט. כולם הצטערו- על אלקטיעי, שלא יוכל להיכנס לתוך חנות). השיב להם אלקטיעי ואמר: "ז-ה דב-ר גדול ועוד זאת חידה.
השם שומר ישראל!" אמרו לו: "מסכן, מה תעשה? איך תוכל לגשת?"
נטל בידו המפתחות מעל כתפו, טלטל אותם מרחוק לנגד עיני הנחש ואמר: "תזוז מעט, תזוז מעט לפתוח את החנות."
אז זז הנחש קצת. אמר לו: "תזוז עוד, יא חביבי, תן לבעל החנות להיכנס לחנותו." הזיז הנחש עצמו לצד. משך אלקטיעי הכיס ופתח החנות בזריזות ונכנס. מיד זחל הנחש וירד למטה ולא נראה עוד.
*185*
לשיחה ולכתיבה
1. א. היכן מתרחש הסיפור?
ב. מתי מתרחש הסיפור?
2. מתי גילה עזריה שכיס הכסף אינו בידיו?
3. מדוע עזריה אינו חוזר לקחת את כיס הכסף ששכח? כתבו יותר מסיבה אחת.
4. מדוע שמח עזריה כשראה את הנחש, ומדוע היה נפחד?
5. מהו המעשה שבזכותו זכה עזריה למצוא את כספו?
6. כיצד נבנית אווירה של מתח וציפייה בסיפור?
7. במעשיות יש בדרך כלל דמות פלאית או מקריות שהיא פלא. האם זה כך גם במעשייה הזאת? נמקו תשובתכם.
כותבים
בחרו אחד משני הנושאים:
1. כתבו סיפור על מקרה שקרה לכם, או למישהו שאתם מכירים, שבו מעשה טוב או רע זוכה לגמול הולם מיד או לאחר זמן-מה.
2. לשבת חשיבות רבה במסורת היהודית. לשמירה על השבת יש טעמים רבים.
כתבו פסקה שמסבירה חשיבות זו. חשבו על נקודות מבט שונות.
מעשירים את השפה
נסחו את המשפטים שלהלן במילים שלכם (היעזרו במילון במידת הצורך):
- ונוטל לעצמו בשכרו חמישה עדרי.
- והנה יום אחד באו אצלו הטבחים הערביים.
- גלם שנכנס ופרק משאו, נתחלחל.
- נמלך בדעתו.
- וישב מתוך המאכל והמשתה וכזת1ך הזמירות.
- ביקש לילה הרהר בלבו ואמר.
- כיוון שכילה לקרוא את הרמב"ם עמד ורץ בחיפזון לצנעא. עוד לא הגיע לוחכות!, נטל עיניו וראה ז-בר מה מוטל על יד הדלת, כמין פקעת.
-עם רב עמד מנגד והביט.
העשרה ואתגר
בסיפור מוזכרת "הבדלה" - קראו באתר עמלנט:
www.amalnet.k12.il\meida\masa\articles\jews0043.asp?bit=1
או במקור אחר על ההבדלה.
כתבו: מה תפקידו של טקס ההבדלה?
*186*
*186*
פעם אחת, ביום שישי בערב, ישב רבי ישראל בעל שם טוב עם תלמידיו אל השולחן.
בשעת הסעודה אורו פתאום פניו העצובים של הצדיק והתחיל צוחק בקול גדול.
תלמידיו השתוממו על הדבר ויביטו איש אל רעהו, מחרישים לדעת טעם הצחוק הזה.
בעוד רגעים שב וצחק הצדיק בשניה. עברה שעה קלה והצדיק צחק בשלישית, והצחוק היה עליז כצחוק ילד תמים.
התלמידים ישבו אל השולחן, מבלי להוציא הגה מפיהם. הם ידעו, כי אם איש כרבם יצחק, בודאי יש לדבר טעם חשוב מאוד. אך איש מהם לא העז לשאול את פיו לפשר הצחוק. וישאו עיניהם אל הזקן שבחבורה, אל רבי זאב, כי הוא ישאל את הרב, מה ראה על ככה הפעם לתת בצחוק קולו.
וכך היה המנהג: בכל ליל מוצאי שבת, אחרי ההבדלה, היה רבי זאב נגש אל הצדיק ושואל מפיו פשר כל דבר לא מובן בהליכותיו במשך יום השבת. ככה היה גם הפעם.
הזקן נגש אל הרב וישאלהו:
"למדני נא, מורי ורבי, מה פשר הצחוק אשר צחקת אתמול בערב."
על זה ענהו הרב:
"טוב אפוא, הנני להודיעכם את טעם הצחוק. הכונו- ללכת אחרי אל המקום אשר אלך אליו. ואז תשמעו ותדעו את אשר אתם רוצים לדעת."
ויקרא הצדיק למשרתהו ויצוהו לרתום את העגלה, כי כך היה מנהגו של הצדיק תמיד:
בכל מוצאי שבת היה עוזב לשעה קלה את העיר ויוצא לטיל בשדה. הוא עלה עם תלמידיו על העגלה, ולא שבו אל ביתם כפעם בפעם אחרי עבור שעות אחדות, כי אם נסעו- בלי אומר אל עירה קטנה אחת, והצדיק צוה את משרתו להתיצב לפני בית הגבאי.
לא עברו רגעים מעטים וידעו כל היהודים תושבי העירה כי הצדיק בא, ויתקבצו כולם כאיש אחד, כזקן נער, לראות את פני בעל המופת הגדול ולחלק לו כבוד. אבל הצדיק לא שם לב אל איש מהם, כי אם צוה את הגבאי, כי ישלח לקרוא אליו את שבתי כורך הספרים. שמע הגבאי את דברי הרבי ויתפלא מאוד ואמר:
"צדיק וקדוש, מה ראית, כי תקרא את האיש הזה? אמנם יודעים הכל אצלנו- כי הוא אדם ישר אבל במה זכה, שיהיה לאיש אלהים כמוך דבר אליו?"
"רוצה אני, שתקרא אותו לבוא אלי תכף ומיד," ענה הצדיק בקצרה.
שלחו ויבהילו את כורך הספרים, איש בא בשנים, והוא לא איחר לבוא. הצדיק נשא אליו את עיניו ויאמר:
"קראו גם לאשת האיש, ותבוא."
האישה באה, ועל פי מצות הצדיק התיצבה לימין בעלה.
"עתה," פנה הצדיק אל כורך הספרים, "ספרה נא לי את אשר עשית בליל השבת שעבר. אבל הגידה לי את האמת הטהורה. אל תבוש ואל תכחד ממני דבר."
*187*
"רבי וקדושי," ענה האיש, "איני רוצה להעלים ממך דבר, ואם חטאתי, נכון אני לקבל ממך תשובה."
התחיל כורך הספרים מספר:
"בעל מלאכה אני וחי על יגיע כפי. לפנים היה מנהגי שבכל יום החמישי לשבוע בצהרים היתה אשתי הולכת אל השוק לקנות את צרכי השבת: קמח, בשר, דגים ונרות. וביום השישי, כשהשמיע השעון את השעה העשירית בבוקר, עזבתי את מלאכתי והתחלתי מכין עצמי ליום השבת: התרחצתי והחלפתי שמלותי והלכתי אל בית הכנסת, ונשארתי שם עד כלות הערב. ככה הייתי נוהג מימי נעורי; אבל עתה זקנתי, כוח ידי אין אתי, ואני מוצא את פרנסתי בדוחק גדול מאוד, ויש שאין ידי משגת להכין לי את צרכי השבת ביום החמישי, כמו שהייתי נוהג בימים הטובים. אך אינני משנה ממנהגי הישן: בשעה העשירית אני עוזב את מלאכתי והולך אל בית הכנסת ומאחר שם עד כלות תפלת המעריב.
"עתה הקשיבה צדיקי וקדושי! היה היתה השעה העשירית ביום ששי, ערב השבת שעברה, ובכיסי אין אף פרוטה לקנות את צרכי ליום השבת. מימי לא נצטרכתי לבריות וככה חפצתי להתקים גם ביום זה. החלטתי, כי טוב לי לענות בצום את נפשי ביום השבת מהצטרך לידי מתנת בשר דם, אבל יראתי, פן יכאב לב אשתי אם לא תראה אף נר דולק על שולחנה לכבוד יום השבת ולקחה מידי איזו שכנה חלת לחם אחת או דגים. על כן דברתי על לבה, כי תבטיח אותי לבלי קחת עזרה מכל איש, ואפילו אם יפצר בה מאוד; כי היהודים, שבתוכם אנו יושבים, רחמיהם גדולים הם, וקשה יהיה להם הדבר לראות אותנו יושבים ביום השבת לפני שולחן ריק. ואשתי הבטיחה לעשות כן. לפני לכתי אל בית הכנסת אמרתי אליה: 'היום אאחר לשוב הביתה, כי אם אעזוב
*188*
את בית הכנסת עם שאר המתפללים ולא יראו בביתי כל אור, אז ישאלו אותי לסבת הדבר, ואני לא אדע מה להשיב להם.'
כדברים האלה דיברתי לאשתי והיא הבטיחתני למלא אחריהם.
אף יצאתי מן הבית והיא נותרה לבדה, התחילה מטאטאה את רצפת הבית, מטהרת ומנקה בכל פינה. ומפני שלא נמצאו אתה עצים להסקה ולא היה לה לבשל דבר, נשארה יושבת פנויה מבלי עבודה; וכדי שלא תארך לה העת, פתחה תיבה ישנה ויהי בחפשה כה וכה ותמצא בין החפצים הבלים מעיל ישן, אשר אבד לנו לפני שנים רבות, אבל במעיל הזה היו כפתורים אחדים עשויים חוטי זהב וכסף. כרגע גזרה האשה את הכפתורים מעל המעיל ותלך ותשא אותם אל צורף הזהב, והוא נתן לה במחירם מטבעות כסף אחדים, אשר הספיקו לצרכי יום השבת, וגם שני נרות גדולים קנתה ועוד נשארו לה פרוטות אחדות לשבוע הבא.
בערב שב כל העם מבית הכנסת ואני הלכתי לאט בדרך לביתי, ועוד מרחוק ראיתי, כי נר דולק בו, והאור - אור של שבת. אבל אני לא היתה לי שום קורת רוח ממראה עיני וחשבתי: 'בודאי קבלה אשתי את אשר נתנו לה אנשים טובים.'
נכנסתי אל הבית והנה השולחן ערוך ועליו חלות של שבת ודגים, וגם יין לקידוש מצאתי מוכן ומזמן. אולם עצרתי ברוחי מהתקצף, מפני שלא חפצתי להפריע את מנוחת יום השבת. ככה התאפקתי ואדש על היין ואוכל מן הדגים. אחר כך אמרתי אל אשתי:
'רואה אני, כי אין לבך חזק כל כך כדי לקבל את הרע מאת האלהים...' אבל היא לא נתנה אותי לכלות את דברי, ותאמר בקול עליז:
'זוכר אתה עדין, אישי, את המעיל הישן עם כפתורי הזהב אשר אבד לנו זה כמה? כאשר פתחתי היום את התיבה הגדולה, שבתי ומצאתיו. את הכפתורים מכרתי לצורף הזהב, ובמחירם הכינותי את צרכי השבת.'
כאשר שמעתי את הדברים האלה הורידו עיני דמעות מגיל. נפשי מלאה רחשי תודה לאל, אשר לא השבית שבתי. נשאתי עיני אל אשתי, וארא את פניה הטובים נוצצים משמחה, ויחם לבי בקרבי ואשכח את ימי הדאגה המרובים. ואחז בידי אשתי ואצא אתה במחול. אחר כך אכלתי את המרק של שבת ואז יצאתי עוד פעם במחול מטוב לב, וכאשר כליתי לאכול את הלפת, רקדתי ריקוד של שמחה, הבא מתוך תודה לאל בשלישית.
ראה נא, צדיק! כמה גדול אשרי, שברכת שבת זו נתנה לי מידי חכמים ולא מידי אדם.
ואם חטאתי אולי לפני אל עליון בצאתי במחולות עם אשתי - הורני נא בטובך דרך תשובה, ואלך בה."
שבתי כורך הספרים כלה לדבר, והצדיק קרא לתלמידיו:
"שמעו נא ודעו לכם! גם מלאכי השמים ששו ועלזו למראה, ואנכי, אשר חזו עיני בכל אלה, צחקתי אתם יחד אחת, שתים ושלוש כנגד שלושת הריקודים של שבתי כורך הספרים עם אשתו."
*189*
לשיחה ולכתיבה
1. א. הסיפור פותח בתעלומה. מהי התעלומה?
ב. מיהם המבקשים לגלות את פשר התעלומה?
2. במה מתבטא יחס הכבוד של התלמידים לצדיק?
3. שערו, מדוע במקום להשיב על שאלת התלמידים, מחליט הצדיק לצאת עם תלמידיו לנסיעה ארוכה?
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 4 או 5 וענו עליה:
4. מדוע הופתעו בני העיירה?
5. כיצד התייחסו בני העיירה לשבתי וכיצד התייחס אליו הצדיק?
6. מה חשב שבתי על אשתו, ומה קרה באמת?
7. שערו, מדוע משהה (מעכב) הצדיק את התשובה לשאלת התלמידים ולשאלת אנשי העיירה?
8. אילו כוחות מיוחדים מייחסים החסידים לצדיק לפי הסיפור?
לדיון
בחרו אחד או יותר מהנושאים האלה:
1. למה בעצם צחק הצדיק?
2. למרות מצוקתה, האישה שמעה בקולו של שבתי ולא נעזרה באנשים. האם נכון לנהוג כך? נמקו דבריכם.
3. להלן כמה מהיסודות שקיימים בסיפור החסידי. אילו מיסודות אלה אפשר למצוא בסיפור. נמקו לפי מה בסיפור קבעתם.
- הרבי, הצדיק, עומד במרכז הסיפור.
- בסיפור יש מסתורין.
- מתרחש בו מעשה פלא.
- עבודת אלוהים בסיפור נעשית מתוך שמחה: ניגון, שירה וריקודים.
- בסיפור מופיע משהו הקשור במספר שלוש.
- התפילה מתקיימת בו בחיק הטבע.
- לסיפור יש סיום טוב.
מעשירים את השפה
1. הסבירו את הביטויים שלהלן לפי הקשרם במשפט:
א. דיברתי על לבה כי תבטיח אותי.
ב. לא היתה לי שום קורת רוח ממראה עיני.
ג. נפשי רחשה רגשי תודה.
2. בסיפור כתוב: "ואני אשר חזו עיני בכל אלה." שורש המילה חזו הוא חז"ה.
א. כתבו משפחת מילים קטנה מהשורש חז"ה.
ב. מה המשמעות המשותפת שלהן?
*190*
*190*
*191*
מה במדור?
המדור כולל טקסטים שקשורים ליום הכיפורים.
נקרא את הטקסט המידעי: "עשרת ימי תשובה - ימי חשבון נפש" ונברר לעצמנו מהו "חשבון נפש"? מדוע מקדימים חשבון נפש לבקשת הסליחה? נקרא סיפור חסידי: "מעשה בחייט" על חשבון נפש שעשה החייט עם אלוהים. ניזכר בסיפור מספר בראשית על חשבון נפש שעשה אברהם אבינו עם אלוהים.
אחת מהתפילות המרכזיות ביום הכיפורים היא תפילת "נעילה". נלמד אותה ונלמד את שירה של רעיה הרניק "נעילה". נחשוב כיצד אפשר לראות שהמשוררת מנהלת דו-שיח עם התפילה בשירה "נעילה".
נקרא חלק מיומן אישי "רציתי להתפלל ולא ידעתי" מאת מרדכי בר-און", ונחשוב באילו מצבים נוטים בני אדם להתפלל? כיצד עוזרת התפילה לאדם?
לשון ושיח
- נוסיף ונלמד על הפועל. נלמד לזהות את זמן הפועל ואת הבניין שאליו הוא שייך.
- נלמד להעשיר את כתיבתנו על ידי שימוש בשני פעלים או יותר המציינים פעולה אחת.
ציור של יום הכיפורים בבית הכנסת בהולנד, המאה ה-19
*192*
*192*
"עשרת ימי תשובה" - כינוי לעשרת הימים הראשונים של חודש תשרי, בין ראש השנה ליום הכיפורים. ימים אלה נקראים גם "הימים הנוראים" - שם המבטא את אווירת יראת הכבוד מפני האל הנורא והנשגב, שמאפיינת ימים אלה, וכן ימי "בין כסה לעשור". "כסה" הוא כינויו של ראש חודש, שבו הירח "מכוסה" ואינו נראה לעין.
תהליך חשבון הנפש, המתחיל בחודש אלול על פי האמונה היהודית, מגיע לשיאו בימים שבין ראש השנה ועד ליום כיפור. לפי המסורת היהודית, בראש השנה יושב אלוהים וקובע את גורלו של כל אדם לשנה הקרובה, וביום כיפור הוא חותם את הדין. בין שני מועדים אלה יכול אדם לשנות לטובה את גזר הדין שקיבל. לכן, בימים הנוראים מצווה האדם לעשות חשבון נפש, כלומר לחשוב על התנהגותו ועל מעשיו בשנה החולפת, ולתקן, לשוב בתשובה שלמה על כל החטאים והמעשים הרעים שעשה במשך השנה.
בימים אלה נוהגים לומר תפילת סליחות מדי בוקר (בימי חול) וכן מבקשים סליחה איש מרעהו על חטאים הקשורים ביחסים שבין אדם לחברו ומאחלים "גמר חתימה טובה".
(מעובד מתוך ynet - האנציקלופדיה המקוונת)
*192*
זה היה במלחמת השחרור. הייתי מפקד מחלקה. יום אחד ערכתי את מחלקתי מול הצבא המצרי, שהגיע עד אשדוד. המחלקה היתה עלובה ומסכנה, עם כמה סטנים ורימונים, ונערכנו בפרדס... היה כמעט מגוחך לחשוב שנוכל לעצור את הטנקים המצריים... תוך כדי מעשה לא חשתי פחד: הייתי עסוק מדי. כיצד לחפור את השוחות, להוציא פטרולים ולגלות את האויב.
אבל כשירדה חשכה, כשהכול היה ערוך ומוכן ואנחנו ציפינו להתקפה שהיתה צריכה לבוא עם שחר, שכבתי לי באחת השוחות והתחלתי לדמיין לעצמי מה יקרה כשיעלה השחר - ואז נתקפתי פחד נורא. בדרך כלל לא הייתי פוחד, אך הפעם הרגשתי פחד עד כדי רעד, פחד נזעיק ביותר.
ואז, באיזשהו רגע, הרגשתי רצון עז להתפלל, אך לא ידעתי איך. שום תפילה לא היתה שגורה על לשוני... בכל זאת התפללתי, בלשון פשוטה, כפי שהבנתי, אבל אני זוכר את הרצון שלי להתפלל דווקא תפילה שאותה כל היהודים בכל הדורות התפללו.
מלחמת השחרור
פרצה ב-29 בנובמבר 1947, לאחר שהוכרז בעצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל והקמת שתי מדינות, יהודית וערבית.
ערביי ארץ ישראל תקפו את היישוב העברי, ואליהם הצטרפו מדינות ערב, שפלשו לארץ ישראל למחרת ההכרזה על הקמת המדינה בה' באייר - 14 במאי 1948.
התושבים היהודים בימים ההם היו בנחיתות צבאית וספגו אבדות כבדות. אחד מכל מאה לוחמים נהרג בקרבות הקשים שהתנהלו. המלחמה הסתיימה בניצחון המדינה העברית החדשה.
*193*
לשיחה ולכתיבה
1. הרשימה שלפניכם היא זיכרון אישי של מפקד בתקופת מלחמה. קראו בהערת השוליים וענו: מהי אותה המלחמה?
2. מה מסופר על יחסי הכוחות בין המצרים לישראלים?
3. כיצד מתאר הכותב את המחלקה שעליה פיקד?
4. למה הכין המפקד את חייליו? האם יש תשובה מפורשת על כך? הוכיחו מהכתוב.
5. שערו, מדוע הכותב התחיל לפחוד רק לאחר שהכול כבר היה ערוך ומוכן?
6. איזה צורך התעורר אצלו?
7. א. איזו תפילה רצה הדובר לשאת ולא ידע?
ב. שערו: מדוע רצה דווקא בסוג תפילה זה?
ענייני לשון
1. בפסקה השנייה אומר הכותב: "ואז נתקפתי פחד נורא". הכותב יכול היה לומר גם:
"פחדתי נורא". מדוע, לדעתכם, הוא בכל זאת משתמש בצירוף - "נתקפתי פחד"?
2. כתבו סיפור קצר במחברתכם. שבצו בו אחד מן הצירופים: "נתקפתי געגועים עזים"; "נתפסנו לשאננות גדולה מדי".
כאשר הכותב מספר הוא משתמש בפעלים מבניין הפעיל: התחלתי... מבניין נפעל: נתקפתי... נתפסנו... מבניין פעל: ירדה, ועוד.
כפי שכבר למדתם, יש בעברית שבעה בניינים.
לגבי כל פועל נטוי אפשר לשאול את השאלות האלה:
מהו גוף הפועל? מהו זמן הפועל? לאיזה בניין שייך הפועל?
התשובות לגבי הפועל כתבתי תהיינה אלה: הפועל כתבתי הוא בגוף ראשון - אני; הוא מציין זמן עבר והוא שייך לבניין פעל.
הפעלים בעברית משתנים, אם כן, לפי הגוף (אני כתבתי, אתה כתבת, אנחנו כתבנו); לפי הזמן (אתמול כתבתי, עכשיו אני כותב ומחר אכתוב) ולפי הבניין. לדוגמה: הפעלים "נתקף" ו"נתפס" שייכים לאותו הבניין, בניין נפעל. הפעלים "תקף" ו"תפס" שייכים אף הם לאותו בניין, בניין פעל.
זכרו: הבניין נקבע לפי צורת הפועל בעבר, ביחיד / זכר (הוא).
טבלת פעלים
*194*
*194*
פעם אחת, בערב יום הכיפורים, אמר הרבי אלימלך לתלמידיו: רצונכם לדעת איך עושים כפרות בערב יום הכיפורים? לכו אל החייט היושב בקצה העיר.
הלכו התלמידים בעלות השחר ועמדו אצל חלון ביתו של החייט. ראו שהוא מתפלל בפשטות כמו כל החייטים.
אחרי התפילה לבשו כולם בגדי שבת. הדליקו נרות, ערכו שולחן וישבו בשמחה רבה.
לקח החייט ספר אחד מן הארון ובספר היו כתובות כל העברות שעשה השנה, מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה. פתח את הספר ואמר: "ריבונו של עולם! היום הגיע הזמן לסדר בינינו ובין עצמנו את חשבון העברות שעשינו, כי זמן כפרה הוא לכל ישראל," והתחיל חושב ומונה את כל העברות שעשה במשך כל השנה, שכולן היו רשומות בספר הזיכרון. לאחר שגמר את חשבון העברות, הוציא מן הארון ספר גדול וכבד עוד יותר מן הראשון, פתח ואמר: "ריבונו של עולם! מקודם חישבתי את העברות שאני עשיתי, עכשיו אמנה את העברות שעשית אתה."
עמד ומנה את כל הצער והייסורין, צרות ועוגמת נפש, חוליים רעים והפסד ממון, ועוד פגעים רעים, שעברו עליו ועל בני ביתו בשנה זו, וכשגמר את החשבון, אמר: "ריבונו של עולם! אם נחשב חשבון צדק, באמת וביושר, אתה חייב לי יותר ממה שאני חייב לך. אך לא ארצה לבוא אליך בחשבון מדוקדק, הלוא ערב יום הכיפורים היום, וחייב כל אחד להתפייס עם חברו. אני מוחל לך את כל העברות, ואתה תמחול לנו את כל החטאים שחטאנו לך."
מזג כוס יין ואמר בקול רם: "לחיים, ריבונו של עולם! הננו מוחלים זה לזה את כל החטאים שחטאנו איש לרעהו, וכל העברות, הן שלנו, והן שלך, בטלות ומבוטלות הן כאילו לא היו כלל בעולם."
אחר כך אכלו ושתו בשמחה רבה.
התלמידים חזרו אל הרבי אלימלך וסיפרו לו את כל מה שראו עיניהם ושמעו אוזניהם, ואמרו כי דברי החייט קשים, והם רואים בהם חוצפה יתרה כלפי שמים. ענה הרב ואמר:
"דעו לכם כי הקדוש ברוך הוא, בכבודו ובעצמו, עם כל הפמליה של מעלה, התכנסו ובאו לשמוע דברי החייט, שנאמרו בפשטות גדולה, ומדברי אמת שלו, נעשה רצון וחדווה ושמחה בכל העולמות."
*195*
לשיחה ולכתיבה
1. מה ראו תלמידי רבי אלימלך כשעמדו על יד חלון ביתו של החייט?
2. מה עשה החייט אחרי התפילה בערב יום הכיפורים?
3. לאיזו מסקנה הגיע החייט?
4. א. החייט חש קרבה אל האל. כיצד אפשר לראות זאת בסיפור?
ב. קראו בספר בראשית, פסוקים 20-32. במה מזכיר החייט את אברהם אבינו?
5. כיצד אפשר לראות בסיפור שהחייט מחמיר מאוד עם עצמו.
6. א. במה שונה ראייתם של התלמידים את מעשי החייט מראייתו של רבי אלימלך?
ב. מדוע האל אינו כועס על החייט?
7. האם למדתם משהו מהסיפור?
מעשירים את השפה
1. שימו לב, בשלושת הציטוטים הבאים מן הסיפור אין הפעלים המודגשים מציינים פעולות נפרדות, אלא פעולה אחת:
- התחיל חושב ומונה את כל העברות שעשה במשך כל השנה.
- פתח ואמר: "ריבונו של עולם!"
- עמד ומנה את כל הצער והייסורין.
א. מהו תפקידו של הפועל הראשון בכל אחד מן הציטוטים?
ב. כתבו את הצירופים שלעיל בשפתכם.
2. א. נסחו את המשפטים שלהלן מחדש, תוך שימוש בפועל אחד במקום בצירוף המודגש:
- מצבו של החולה הולך ומשתפר.
- המורה שבה וביקשה שנכין את שיעורי הבית במלואם.
- שני התלמידים מרבים לריב לאחרונה, חייבים להשלים ביניהם.
ב. מה הייתם צריכים להוסיף למשפטים בניסוחם מחדש כדי לשמור על אותה המשמעות?
*196*
*196*
ביום הכפורים הזה, זכרנו ה' אלהינו בו לטובה, ופקדנו בו לברכה,
והושיענו בו לחיים (טובים) בדבר ישועה ורחמים, חוס וחננו, ורחם עלינו והושיענו כי אליך עינינו, כי אל מלך חנון ורחום אתה.
חזן וקהל: פתח לנו שער, בעת נעילת שער, כי פנה יום.
חזן וקהל: היום יפנה, השמש יבוא ויפנה, נבאה שעריך.
חזן וקהל: אנא אזל נא, שא נא, סלח נא, מחל נא, רחם נא,
כפר נא, כבוש חטא ועון.
תפילת נעילה
ביום הכיפורים נוספת תפילת "נעילה", שאינה נהוגה בשום יום מימות השנה.
"נעילה" היא התפילה האחרונה ביום הכיפורים. יש החושבים ששם התפילה קשור לנעילת שערי בית המקדש. שערים אלה ננעלו עם תום טקס יום הכיפורים. יש החושבים שהכוונה בהשאלה לנעילת שערי השמים או נעילת שערי הרחמים, שהיו פתוחים כל היום לקבל את תפילות עם ישראל. התפילה היא תפילת סיום, שכן היא האחרונה. ככזו, היא התפילה ה"נועלת" את יום התפילות הזה.
לשיחה ולכתיבה
1. א. על מה מבקשים המתפללים?
ב. שערו, מדוע נאמרת התפילה בלשון רבים?
ג. כיצד ממנה האל בתפילה?
2. למילה "שער" פירוש כפשוטו ופירוש מושאל. קראו את הערת השוליים ותנו הסבר לשני הפירושים.
מילים מקבילות (נרדפות) מעשירות את התפילה ומחזקות את בקשת המתפללים.
3. מצאו מילים מקבילות למילים האלה:
4. א. למילה "זכרנו" (שורה ראשונה).
ב. למילה "רחם" (שורה שלישית ושורה אחרונה).
ג. למילה "סלח".
5. הסבירן את פירוש הביטויים לפי הקשרם בתפילה:
א. "השמש יבוא"
ב. "היום יפנה"
6. העתיקו ביטויים שמביעים רגש רב.
7. בחרן קטע מתוך התפילה ושננו אותו בעל פה.
*197*
לקראת קריאה
1. על מנת להבין את השיר, קראו את ההסבר הבא:
אחת המשמעויות של המילה "רעש" היא רעידת אדמה. בשיר שלפניכם רעש הוא דימוי למלחמת יום הכיפורים שהתחוללה בשנת 1973.
2. מדוע נחשבת מלחמת יום הכיפורים ל"רעש"? (תוכלו לשאול את המורה או מבוגרים במשפחתכם)
*197*
פתח לנו שער
ביום הזה השקט
שבע שנים אחרי הרעש
ואני לא יודעת כמה לפני
הרעש הבא.
פתח לנו שער
אולי יבואו בו
הרחמים
והאהבה.
לשיחה ולכתיבה
1. א. השלימו: "היום השקט" הוא כינוי ל...
ב. השיר בנוי משני משפטים.
הכותבת אינה כותבת במפורש מפני מה היא חוששת. האם אפשר להבין זאת על פי המשפט השני בשיר? הסבירו.
2. א. איזו שורה מן התפילה שיבצה הדוברת בשיר?
ב. שערו, מדוע בחרה לעשות זאת?
3. הדוברת רומזת לנו על מחשבותיה. היא אינה כותבת במפורש אל מי יבואו הרחמים והאהבה. שערו אתם והסבירו.
4. לפי מה אפשר לדעת שהדוברת בשיר מכירה את תפילת נעילה?
*198*
*198*
*199*
מה במדור?
חג הסוכות מציין את סיום עונת אסיף הפירות ותחילתה של שנה חקלאית חדשה. המדור מתמקד בנושא התפילה והבקשה לשנה לגשומה.
נקרא מתוך התפילה את "משיב הרוח ומוריד הגשם". נקרא שני שירים: "גשם" מאת אסתר ראב ו"גשם בוא" מאת תרצה אתר. נחשוב האם התפילה מהמחזור לסוכות אף היא שיר?
*200*
אחרי חג הסוכות מסתיימת עונת איסוף הפירות והתבואות ומתחילה עונה חקלאית חדשה.
זה הזמן שבו מתחילים להתפלל ולבקש על השנה שתהיה גשומה. במשנה כתוב:
"בחג (הסוכות) הכול נידונין על המים" (מסכת ראש השנה פרק א, משנה ב).
כלומר בסוכות האל קובע אם תהיה השנה החדשה גשומה או שנת בצורת.
- בכל יום מימי חג הסוכות מתקיימות הקפות והמתפללים אומרים "הושענות", כאשר הם נושאים בידיהם את ארבעת המינים.
- ענפי הערבה המיוחדים ל"הושענות" משמשים ב"הושענא רבה" - היום שלפני שמחת תורה (היום השביעי). המתפללים מקיפים את הבימה בבית הכנסת לזכר המנהג שהיה קיים בבית המקדש להקיף את המזבח שבע פעמים עם ענפי ערבה (הערבה הגדלה ליד מים מסמלת מים) ולהתפלל: "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא."
*200*
אנא, פתח ארובות שמים - ארובה אחת!
סיעת עננים תפוחים, לחים -
להם כל הזרעונים צמאים.
שלח טיפות גדולות,
עגלות ומתוקות -
לאדמה אדמה צחיחה.
גרש רוחות רעות משתוללות
וחרולים מרשרשים יבשים.
העלה לנו סביונים רכים,
צהובים כחלמונים,
על צלעות הגבעות; וכלניות מחיכות בואדיות
וחמציץ וצבעון
בין שיחי רותם ירקרק,
ותנבוט החטה ותוריק השעורה
ולחם יהיה לאדם ולבהמה,
ודשאים גם לאנקורים אפורים, רעבים -
באבק מתפלשים וצווחים.
פתח שערי שמים נעולים,
שלח טפות גדולות מתוקות על לב אדם ואדמה.
*201*
לשיחה ולכתיבה
"גשם" הוא שיר תפילה.
1. למי פונה הדוברת בשיר? מהי בקשתה?
2. סמנו (בעיפרון בעדינות) את כל הפעלים בשיר. מה המשותף להם?
3. השלימו בלשונכם את הבקשות שבשיר.
היעזרו במילות הפתיחה המצוטטות:
אנא, פתח
--
שלח
--
גרש
--
העלה
--
פתח
--
4. מי הם הזקוקים לגשם על פי שיר זה? פרטו על פי הסדר בשיר.
5. א. השיר פותח ומסיים כמעט באותן המילים. ציינו אותן.
ב. נסו להסביר, מדוע הדוברת חוזרת עליהן?
6. ארבע פעמים מופיעה המילה "אדמה" בשיר. פעמיים מופיעה המילה "אדם" בשיר. נסו להסביר מדוע הדוברת מדגישה דווקא מילים אלה? מה הקשר ביניהן?
שימו לב! המילים ''אדם'' ו''אדמה'' דומות הן בכתיב שלהן; הן במצלול שלהן.
מילים אלו נקראות "צימודי מילים", ומטרתן להעשיר ולייפות את השיר.
7. א. השיר הוא שיר צבעוני ו"קולני". אתרו והעתיקו את כל הביטויים המסמלים צבע וקול.
קולות בשיר | צבעים בשיר |
-- | -- |
-- | -- |
ב. נסו לשער, איזו תחושה יוצרים הביטויים יחד בשיר?
8. הביאו דוגמאות להאנשה מתוך השיר.
לדיון
כפי שראיתם, יש בשיר ריבוי פעלים. איזו תחושה מעורר הדבר? הסבירו זה לזה.
*202*
מעשירים את השפה
מיינו את הצירופים שלהלן לשתי קבוצות. תנו כותרת לכל אחת מן הקבוצות.
עננים תפוחים, זרעונים צמאים, אדמה צחיחה, חרולים מרשרשים, דשא ירוק, טיפות גדולות, סביונים רכים, שיחי רתם ירקרק, אדמה פורייה, שמים נעולים, אנקורים רעבים, שדות מוריקים, ענפים יבשים, כלניות פורחות.
תפלת הגשם
שאתה הוא יי אלהינו משיב הרוח מוריד הגשם;
לברכה ולא לקללה; אמן
לחיים ולא למות; אמן.
לשבע ולא לרזון; אמן.
(מתוך תפילת הגשם, הנאמרת בשמיני עצרת - שמחת תורה)
המילה "אמן", פירושה "כן יהי" (הלוואי שכך יהיה), והיא נתפסת במסורת היהודית גם כראשי תיבות של הצירוף "אל מלך נאמן".
קראו את הקטע מתוך תפילת הגשם.
1. כיצד מכונה אלוהים בתפילה?
2. האם יש דמיון בין התפילה לשיר התפילה של אסתר ראב?
3. הסבירו, מדוע הכול מבקשים על גשם בשמחת תורה?
*203*
*203*
נרהיבה עז לקרא לגשם כי ישוב,
אל האביב, האביב.
עלי שלכת ינשאו בזרם שוב כמו
מאז. נקרא לגשם כי ישובה עם הסער מסביב
תהיה הרוח שוב לוחשת ודולקת באור פז.
גשם, גשם בוא
גשם, גשם שובה
כבר אביב והגבעות
כולן ירוק בוער.
גשם גשם בוא
גשם גשם שובה
גשם שוב מן היערות
הרחוקים מהר.
קראנו בוא נא, בוא נא גשם, גשם טוב,
מן המרום, המרום.
שדות של כסף יתפתלו בסערה, הנה ושוב.
קראנו בואה וחזור נא מן היער למקום
שבו הדרך כבר פורחת ושולחת אור זהב.
גשם, גשם בוא...
על אם הדרך שוב נפגש בעלמות
ושערן הרטוב
ינוע חרש על כתפינו מתלתל ונהדר,
הו גשם, גשם בוא נא, בוא נא, פה הרוח תחלוף
תשוט אוהבת ונושקת ולוטפת ?פרפר.
לשיחה ולכתיבה
1. נסו למצוא נקודות דמיון בין השיר "גשם" של אסתר ראב לשיר "גשם בוא" של תרצה אתר.
- רכזו את נקודות הדמיון בטבלה במחברת.
- סכמו את הטבלה כקטע רצוף. השתמשו בצירופים כמו:
"בשני השירים" / "גם בשיר".. / וגם בשיר".. / "נקודת דמיון נוספת" / "גם מבחינת".. דומים שני השירים".
*204*
*204*
*205*
מה במדור?
ב-4 בנובמבר 1995, שלוש יריות אקדח שמו קץ לחייו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. הוא נרצח על ידי אדם שהתנגד לשיתוף הפעולה שלו עם הפלשתינאים שעמם רצה רבין להגיע להסכם שלום.
נקרא קטע מנאומו: "לשמור על חיי אדם" ונכיר את עוצמת שאיפתו לשלום. נלמד את "שיר לשלום" מאת יעקב רוטבליט - שיר ששרו המוני אדם שהתאספו לשמוע את נאומו בעצרת שהתקיימה בתל אביב שעה קלה לפני שנרצח.
לשון ושיח
- בנאומו מרבה רבין להשתמש בשמות פועל. שימוש זה מאפיין כתיבת נאומים.
- נתרגל שימושים נוספים בשמות פועל.
*206*
*206*
תמונה של שמעון פרס ויצחק רבין בטקס קבלת פרס נובל לשלום
(1) מתוך הנאום באוסלו בטקס קבלת פרס נובל לשלום
בגיל שבו תלמידים מנסים לפענח את סודות המתמטיקה ואת מסתרי התנ"ך, בגיל שבו פורחות אהבות ראשונות, בגיל 16, נתנו ביקרי אקדח כדי להגן על חיי, ולמרבה הצער, גם כדי להרוג בשעת סכנה.
זה לא היה חלום שלי. רציתי להיות מהנדס מים, למדתי בבית ספר חקלאי. חשבתי (5) שמהנדס מים הוא מקצוע חשוב במזרח התיכון הצחיח. אני חושב כך גם היום.
נאלצתי להחזיק ברובה. משך עשרות שנים לבשתי מדים. תחת פיקודי הלכו אל מותם אנשים צעירים, שרצו לחיות ולאהוב. תחת פיקודי הרגו אנשי אויבים, שנשלחו להרוג אותנו...
גבירותי ורבותי, נער הייתי וגם זקנתי, ומכל אוצר הזיכרונות שאגרתי ב-72 שנות (10) חיי, אזכור עכשיו גם את התקווה. זו התקווה שנתנו לעמנו בזמן האחרון. בני עמנו בחרו בנו כדי לתת להם חיים, וכמה נורא לומר זאת: חייהם בידינו. הערב, עיניהם מישירות אלינו מבט. והם שואלים: איזה שימוש נעשה בסמכות שניתנה לנו?
מה נחליט? לאיזה בוקר הם יקומו מחר? לשלום? למלחמה? לצחוק או לבכות? קברניטים חייבים לספק לבני עמם תשתית שתאפשר להם ליהנות מחייהם, (15) חופש דיבור וחופש תנועה, קורת גג ומזון ואת הדבר החשוב ביותר שאי אפשר
*207*
בלעדיו - החיים. אי אפשר ליהנות משום זכות אם לא נמצאים בחיים. לכן אמורה כל מדינה לשמור גם על הדבר החשוב ביותר - חיי אזרחיה.
יש פתרון אחד לשמור על חיי האדם: לא לוחות פלדה, לא טנקים, לא מטוסים, לא מבצרי בטון. הפתרון האחד הוא השלום.
(20) נמשיך בדרך השלום בנחישות ובדבקות. לא נרפה. לא נוותר, השלום ינצח את כל אויבינו, כי האפשרות האחרת גרועה לכולנו.
לשיחה ולכתיבה
1. מה למדתם על נעוריו של יצחק רבין על פי הפסקה הפותחת?
2. מה מספר יצחק רבין על עצמו בפסקה השנייה?
3. רבין ידע שאם יפתח בסיפור אישי, הוא עשוי לרתק יותר את השומעים.
האם נראה נכון בעיניכם לפתוח כך נאום? הביעו את דעתכם ונמקו.
4. מהו התפקיד המרכזי שלדעת רבין צריך ראש ממשלה לעסוק בו? אתרו את המשפטים המתאימים בגוף הנאום וענו.
5. לפניכם היגדים על תפקידו של משפט הסיום בנאום. מהם, לדעתכם, ההיגדים המתאימים ביותר:
א. במשפט הסיום יש הצהרת כוונות של הנואם.
ב. המשפט האחרון חשוב, כי הוא נשאר בזיכרונם של השומעים.
ג. במשפט הסיום הנואם מסכם את עמדתו.
ד. לפי משפט הסיכום אפשר ללמוד על תוכנו של הנאום.
6. מה יכול אדם שאינו מכיר את רבין לדעת עליו לפי הנאום שנשא?
ענייני לשון
1. בוודאי הבחנתם שיש בנאום הרבה מילים ומשפטים מנוגדים.
לדוגמה: לחיות מול הרג.
הביאו דוגמאות נוספות למילים מנוגדות מתוך הנאום.
2. רבין אומר: "לא לוחות פלדה, לא טנקים, לא מטוסים, לא מבצרי בטון. הפתרון האחד הוא השלום."
א. במה תורם השימוש המרובה במילה "לא" לרעיון העיקרי בנאום?
ב. חברו אתם משפט דומה במבנהו, שנושאו הוא: "כן לשלום". (או "כן לסביבה שאין בה זיהום" וכדומה.)
*208*
3. בנאום מרבה הכותב להשתמש בשם הפועל:
לשמור על חיי אדם... להחזיק ברובה... מצאו בנאומו שמות פועל נוספים וכתבו אותם.
4. סיסמאות, פרסומות ודביקונים (סטיקרים) נפתחים לעתים קרובות בשם הפועל. חפשו דוגמאות כאלה והביאו לכיתה.
5. השלימו את הטבלה:
טבלה
6. רבין אומר בנאומו:
א. "חשבתי שמהנדס מים הוא מקצוע חשוב במזרח התיכון הצחיח."
ב. "נמשיך בדרך השלום בנחישות ובדבקות."
הסבירו את משמעות המילים המודגשות. אם תרצו, תוכלו להיעזר במילון.
7. "קברניטים חייבים לספק לבני עמם תשתית שתאפשר להם ליהנות מחייהם." להלן פירושים שונים למילה קברניט:
- רב-חובל, המפקד האחראי על כלי שיט.
- הטייס הראשי במטוס האחראי על שלום הנוסעים.
- מנהיג העומד בראש העם.
א. ציינו את הפירוש המתאים למילה "קברניט" במשפט שלעיל.
ב. עיינו במילון בערך קברניט ומצאו מאיזו שפה נכנסה המילה הזאת לשימוש בשפה העברית.
קוראים בקול רם
קראו את הנאום באופן מדויק, בקול רם, בלהט ובהטעמה המתאימה.
*209*
*209*
תנו לשמש לעלות
לבוקר להאיר
הזכה שבתפלות
אותנו- לא תחזיר
מי אשר כבה נרו
ובעפר נטמן
בכי מר לא יעירו
לא יחזירו לכאן.
איש אותנו לא ישיב
מבור תחתית אפל
כאן לא יועילו לא שמחת ניצחון
ולא שיחי הלל
לכן רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה
תנו לשמש לחדור
מבעד לפרחים
אל תביטו לאחור
הניחו להולכים.
שאו עיניים בתקוה
לא דרך כוונות
שירו שיר לאהבה
ולא למלחמות.
אל תגידו יום יבוא
הביאו את היום
כי לא חלום הוא
ובכל הכיכרות הריעו רק שלום.
לכן רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה.
- זכה - טהורה.
- כוונת - חלק בכלי ירייה העוזר לכוון למטרה.
לשיחה ולכתיבה
1. א. מיהם הדוברים בשיר? הסבירו וצטטו.
ב. לא כתוב במפורש אל מי פונים הדוברים. שערו ונמקו השערתכם.
2. בביטוי "כבה נרו" משתמשים גם בהשאלה. הסבירו את המשמעות המושאלת של הביטוי.
3. א. מה מבקשים הפונים? כתבו בנקודות.
ב. מדוע אפשר לראות במשאלותיהם מעין צוואה?
4. מה מסמלת השמש בשיר?
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 5 או 6 וענו עליה:
5. יש הסוברים שהשיר הוא שיר מחאה. כיצד ינמקו את טענתם?
6. אפשר לחלק את השיר לשני חלקים.
א. מהו הנושא של שלושת הבתים הראשונים בשיר?
ב. מהו הנושא של שאר הבתים?
*210*
*210*
"הנרות הללו שאנו מדליקים"
*211*
מה במדור?
נגלה את הרמזים ההיסטוריים ב"תפילת על הנסים" שנאמרת בחנוכה.
נקרא גם סיפור שיש לו יסוד היסטורי "שם בחנוכה 1943" מאת עובד בן עמי.
לשון ושיח
- נחזור ונתרגל את שתי הצורות המקובלות לשייכות.
- נלמד שתיאור אופן הפעולה מעשיר את הסיפור וגם את ההתבטאות שלנו בכתב ובעל פה.
*212*
*212*
על הנסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות
ועל הנפלאות ועל הנחמות ועל המלחמות,
שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו,
שעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל
להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך
ואתה ברחמיה הרבים עמדת להם בעת צרתם,
רבת את ריבם,
דנת את דינם,
נקמת את נקמתם,
מסרת גיבורים ביד חלשים,
רבים ביד מעטים,
וטמאים ביד טהורים,
ורשעים ביד צדיקים,
וזדים ביד עוסקי תורתך,
ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך,
ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה.
ואחר כך באו בנך לדביר ביתך,
ופינו את היכלך, וטהרו את מקדשך,
והדליקו נרות בחצרות קדשך,
וקבעו שמחת ימי חנוכה אלו,
להודות ולהלל לשמך הגדול.
תפילת "על הנסים" נאמרת גם בחנוכה וגם בפורים. חנוכה ופורים הם חגים מדרבנן / כלומר נקבעו בידי חכמים ורבנים והם אינם כתובים בתורה. הנסים של חנוכה והנס של פורים קרו לעם ישראל דורות רבים לאחר מתן תורה.
*213*
התפילה פותחת במשפט: "על הנסים ועל הפורקן".
פורקן היא מילה ארמית שנכנסה לשימוש בשפה העברית.
פירוש המילה פורקן הוא שחרור, הצלה משיעבוד.
שורש המילה פורקן הוא פר"ק.
לשיחה ולכתיבה
1. הסבירו את המשפטים הבאים:
א. הוא המפרק מנשקו.
ב. הוא פרק מעל לבו את הסוד.
ג. עיסוק בספורט עוזר לפרק מתח.
ד. הם פרקו כל עול כשהחליטו על דעת עצמם לצאת לטיול ללא ליווי של מבוגר.
2. בתפילה כתוב: זדים, כלומר רשעים, אנשים שפועלים מתוך רצון להרע. שורש המילה הוא זו"ד.
הסבירו את המילים המודגשות:
א. הוא הכה אותי בזדון.
ב. יעקב דחף את ירון במזיד והפילו.
3. אילו אירועים מסיפור חנוכה נרמזו בתפילה או הובאו בקיצור רב?
4. מה בתפילה שייך להווה ומה בתפילה שייך לעבר? כתבו בשני טורים.
5. שערו, מדוע לא מוזכרת גבורת המכבים במפורש בתפילה?
6. השלימו את הטבלה בשפת התפילה:
בתפילה כתוב: | |
שמות הגיבורים הראשיים של האירוע | -- |
ציון האויב הרשע | -- |
תוכנית האויב להשמיד את התרבות היהודי | -- |
הופעת האל לביטול תכונית האויב ולנקמה בו | -- |
גאולת העם על ידי ניסים ונפלאות מידי האל | -- |
תודת העם לאלוהים | -- |
*214*
מעשירים את השפה
1. בתפילה כתוב: "ולך עשית שם גדול". פירוש הצירוף "שם גדול" הוא פרסום עולמי, פרסום שכולו שבח.
אם אתם מכירים אנשים שזכו לשם גדול כתבו את שמם וציינו במשפט אחד מדוע זכו לכך.
2. שחור-לבן; טוב-רע; עשיר-עני - כל אלה הם דוגמאות למילים מנוגדות במשמעותן. מצאו מילים מנוגדות בתפילה והעתיקו אותן למחברת.
3. מצאו בתפילה מילים וצירופים נרדפים למילים האלה:
נסים, פרקן, רשעים, ארמון, לשבח.
הכרנו שתי צורות של שייכות:
- הצורה שבה יש שימוש במילה של, לדוגמה: המעיל שלך.
- צורה מקוצרת של שייכות שבה די במילה אחת: מעילך.
4. העתיקו למחברת והשלימו (היעזרו בתפילה):
טבלה להשלמה
*215*
*215*
המעשה שאני עומד לספר לכם כאן התרחש אחרי מלחמת העולם השנייה באי קטן מאיי הים התיכון. כשחזרנו משם ארצה, שבעה חיילים יהודים, שבעי עמל וקרבות, לא ידע עלינו איש דבר. אפילו לקרובי משפחה לא סיפרנו מה שעבר עלינו, שמא יחרדו יותר מדי.
מאורעות הרבה עברו עלינו באותו אי קטן, וסיפורים הרבה יש לי לספר, ולא בפעם אחת אפשר לעשות זאת. אך כיוון שחג החנוכה מתקרב, חג שאין כמוהו לספר על נסים ועל גבורות, אתחיל במה שאירע לנו שם בחנוכה שנת 1943.
נמנינו עם וחיל המצב באי קטן בים האגאי. ולא היה זה דבר של מה בכך. אותה שנה היתה שנה קשה. הגרמנים הנאצים גברו מאוד וכבשו במכת בזק את יוון ואת כל האיים הסמוכים לה. וכל כך עצומה היתה מכתם, שהבריטים מיהרו ופינו את כל האיים עוד לפני שהתקיפום הגרמנים. בין השאר פינו את האי הקטן הזה שהיה בידיהם, אלא שהגרמנים לא נכנסו לאי הזה. אולי משום שכבר תש כוחם אותה שעה. משנודע הדבר, החליטו הבריטים לחזור לאי ולהחזיק בו בשל הנמל הקטן והנאה המצוי בו.
בחופזה רבה לוקטו חיילים מכל הבא ליד ונשלחו להחזיק באי. כך הגיעו שמה כמה עשרות חיילים בני הודו שחומים, גבוהי קומה ויפי מראה; כך הגיעו שמה כעשרים חיילים מבני האיים הבריטיים, וכך הגענו שמה גם אנחנו, היהודים. יחידתנו שכנה אותו זמן בקפריסין והיינו קרובים למקום.
שונים ומשונים היו החיילים שנתלקטו באי. שונים אלה מאלה ושונים מאתנו היהודים.
ההודים, פרט לכך שלוקטו מיחידות רבות ושונות, היו בני מחוזות שונים בארץ מולדתם, והיו ביניהם כאלה שלא הבינו איש שפת רעהו. הבריטים המעטים נאספו מכל פינות האיים הבריטיים: מסקוטלנד ועד לאירלנד. הצד השווה שבהם שכולם הגיעו לכאן נגד רצונם והיו מלאי מרירות וטרוניות. כולם ידעו לספר מדוע נבחרו על ידי מפקדיהם לצאת בשליחות זו. יש מי שהפר משמעת, יש רודף קטטה, ויש סתם בטלנים ורשלנים שמפקדי יחידותיהם שמחו להיפטר מהם.
בתחילה לא נשאנו חן בעיני חבורה נאה זו. כשסיפרנו להם כי התנדבנו לבוא, פרצו בצחוק לעג שלא שכחוהו ימים רבים.
תפקידנו היה להגן על האי מפני אווירוני אויב, ואלה הגיעו כבר בשעות הראשונות לבואנו והפגיזו את אזור הנמל. בעוד שאחרים סובבו באי באפס מעשה, כבר עמדו התותחים שלנו בעמדותיהם והשבנו באש חזקה. גבוה-גבוה טסו אווירוני האויב ופיזרו אש על פני שטח רחב מבלי לפגוע באיש. הם לא העזו להנמיך טוס.
סבורים היינו כי לאחר זאת ישתנה היחס אלינו. הן אלמלא אנחנו היו אווירוני האויב צוללים ויורדים ועורכים הצלפות מקרוב. אלא שלא כך היה הדבר.
"ששים אלי קרב!" קראו לנו בשל היותנו נכונים תמיד לקרב. ולא היה זה תואר כבוד.
*216*
אווירוני האויב פקדו אותנו לעתים קרובות ביותר, אך מצאו אותנו תמיד דרוכים. ושעה שהכול היו מסתתרים עמוק-עמוק בעמדותיהם היינו אנחנו יוצאים ומשיבים מלחמה שערה.
"כמה אווירונים הפלתם הפעם?" היו שואלים אותנו בלעג בצאתם מן החורים.
ואם תשאלו, המפקד היכן היה?
מפקד האי, בדרגת סרן, כיוון שעמד על טיבם של חייליו, לא טרח להטיל עליהם עול של משמעת. אמור אמר כי אם תבוא שעת הרעה, יילחמו כולם בעל כורחם, ובינתיים כל הרוצה יצא ויילחם, ומי שאינו רוצה יכבד וישב במאורתו.
ואנחנו רצינו להילחם.
"ששים אלי קרב!" כינו אותנו שוב בלעג.
אלא שעד מהרה נשתנו פני הדברים. אין לכם דבר העשוי לערער רוחו של חייל, כמו הפצצה מן האוויר שעה שהוא עצמו מסתתר באפס מעשה, ספק ייפגע ספק לא ייפגע.
שבעתיים תתערער רוחם של חיילים כשהם מסתתרים וחשים בחוסר האונים שלהם.
ההפצצות החוזרות ונשנות דיכדכו את רוחו של וחיל המצב ועירערו לחלוטין את ביטחונם העצמי. אמת, שבתחילה פחדנו מאוד, אך משנוכחנו כי יש בידינו לגרש אותם בתותחינו הלך פחדנו ונמוג.
אט-אט החלו כולם לדרוש את קרבתנו. היה נדמה להם כי בשבתם לידינו הם בטוחים יותר. כיוון שכל ההתקפות היו מן האוויר, ראו בנו את מגניהם היחידים. שוב לא לעגו לרוח הקרב שלנו. אדרבה, הם היו מעריצים אותו. שוב לא שאלו דרך לעג: "כמה אווירונים הפלתם הפעם?" אדרבה, הם ביקשו, התחננו: "אנא, בפעם הבאה הפילו אותם שלא; עזו לבוא." והם האמינו כי יש לאל ידינו אם רק נרצה, נרצה מאוד...
את האמת ידעו היטב. אם אווירוני האויב ימשיכו לטוס גבוה-גבוה לא נפגע בהם. גם לא היה זה תפקידנו להפיל אותם, אלא להרחיקם כדי שלא יפגעו במטרה. אך הם ביקשו, התחננו, והיו משוכנעים כי אם נבטיח, גם נפיל. ואנחנו הבטחנו. כן. כך בצחוק, עמדנו והבטחנו.
"מתקרב ובא חג אחד," כך אמרנו להם, "חג החנוכה. זה חג הנסים והגבורות שלנו.
בחנוכה נפיל אחד."
הדבר התרחש חודש לפני חנוכה. קיווינו כי עד חנוכה ישכחו את הבטחתנו, אך התברר כי טעינו.
ההודים, הם שהוציאו עלינו את הקול.
"הנה עומד לבוא ליהודים חג גדול" - כך סיפרו - "חג שבו מתרחשים להם נסים ומעשי גבורה, ואז יפילו אותם. ההודים האמינו בכך באמונה שלמה ודיברו על כך בהתלהבות.
אמונה זו דבקה גם ברבים מן החיילים הבריטיים."
מפקד האי, שהזמין אותנו לבוא ולהסביר את המתרחש, נהנה כל כך מסיפורי חנוכה שסיפרנו לו, עד שהחליט שעלינו לספר אותם לכל חיל המצב. עמד וכינס אותם כולם בערב למקום אחד, ואנחנו עמדנו וסיפרנו להם על נס פך השמן ועל מתתיהו
*217*
החשמונאי ועל מלחמות יהודה המכבי - מלחמת המעטים ברבים והצדיקים ברשעים.
בזה אחר זה עלינו על החבית ההפוכה ששימשה לנו דוכן, והשלמנו איש את דברי רעהו.
הרושם היה רב. אם קודם לכן פיקפק מישהו אם נפיל בחנוכה אווירון אויב, עתה שוב לא הטיל איש ספק בדבר. אפילו אנחנו התחלנו להאמין כי אמנם יתרחש הנס ונפיל אחד.
והנה הגיע ערב חנוכה. מבעוד יום תיכננו את המעשה. בשורה ישרה בינות לעמדות הצבנו שמונה פחים מלאים חול ויצקנו לתוכם נפט, למען ישמשו לנו חנוכייה. כל חיל המצב עמד עלינו סביב וצפה בנו בחרדת קודש, משל היינו כוהנים העומדים להקריב קורבן על המזבח. במתינות עשינו את מלאכתנו. יישרנו את שורת הפחים וניקינו את השטח סביב. עם חשכה הדלקנו את החנוכייה. שמונה אבוקות כשמונה לשונות אש תימרו ועלו מן הפחים. האש האירה היטב אותנו ואת עמדות התותחים ואת חיל המצב, שהיה מכונס סביב וצופה בשקט בנעשה. זה היה פיתיון לאויב. והוא בא. שעה קלה לאחר שהודלקה החנוכייה נשמע זמזום קולו של אווירון אויב.
קהל הצופים נתפזר לכל נעבר ואנו אצנו לתותחים.
דרוכים ישבנו ליד התותחים ועצרנו את אשנו. שעה ארוכה חג האווירון מעלינו סחור-סחור, אך עדיין גבוה היה, בלתי נראה, והחליט לצלול. קולו הלך חזק, ולפתע הגיח מן האפלה שממעל גוש שחור, אימתני וצרחני.
*218*
אם הספיק טייסו לפתוח באש, זאת לא נדע, כי כעבור רגע קל נתרסק אל הקרקע בקול רעש גדול ולא הרחק מאתנו.
דממה נשתררה סביב. ממקום נפילתו של האווירון נזדקרה מדורת אש גדולה.
"שכחנו להכין שמש לחנוכייה שלנו," אמר מישהו מאתנו, "ולכן הורידו לנו שמש מן השמים."
מה שהתרחש באותו אי בלילה ההוא קשה לתאר. כהרף כעין נקבצו ובאו כולם מסביב לאווירון שבער. הכול רצו לראותו במו עיניהם. הכול היו משולהבים כאילו לנגד עיניהם ממש נתרחש נס. נס מן השמים. כולם היו מאושרים. לאחר שדעכה אש האווירון, נתכנסו ובאו סביב אשי החנוכייה שלנו. כל הלילה דלקו האשים, הכול טרחו לכלכלן בדלק. איש לא ישן. למחרת סיפרו לנו כי הפעם בבוא האווירון לא פחדו. רבים אפילו לא ניסו להסתתר. הפחד ברח מן האי.
במלחמת העולם השנייה התנדבו צעירים יהודים מארץ ישראל לצבא הבריטי, כדי להילחם בנאצים.
החטיבה שבה שירתו נקראה: "הבריגדה היהודית".
לשיחה ולכתיבה
1. היכן מתרחש הסיפור?
2. אילו אירועים שאינם קשורים לחג החנוכה מסופרים בחלקו הראשון של הסיפור?
3. במה היו שונים חיילי ארץ ישראל ששהו באי משאר החיילים ששהו בו?
בחרו שאלה אחת מבין השאלות 4 או 5 וענו עליה:
4. א. כיצד התייחסו אל החיילים היהודים בתחילה?
ב. מדוע השתנה היחס אליהם?
5. מדוע נתנו כלל החיילים אמון בחיילים היהודים?
6. כיצד התפרסם סיפור החנוכה באי כולו?
7. האם הופתעתם מההתרחשות בחנוכה 1943?
8. הציעו כותרת אחרת מתאימה לסיפור.
מעשירים את השפה
1. בפסקה האחרונה כתוב: "כהרף עין נקבצו ובאו כולם מסביב לאווירון שבער."
כתבו מה משמעות הצירוף לפי הקשרו במשפט.
2. בסיפור יש צירופים שמתארים את אופן הפעולה בדרכים אחרות, למשל:
- שבעתיים תתערער רוחם של חיילים כשהם מסתתרים וחשים בחוסר האונים שלהם.
- ההפצצות החוזרות ונשנות דיכדכו את רוחו של וחיל המצב ועירערו לחלוטין את ביטחונם העצמי.
- אלא שעד מהרה נשתנו פני הדברים.
*219*
3. בתיאור התרחשות מציין המספר לעתים קרובות לא רק את הפעולות עצמן, אלא גם את האופן שבו נעשו. למשל, במשפטים כמו: "בחופזה רבה לוקטו חיילים" או "במתינות עשינו את מלאכתנו", אחת הדרכים לתאר את אופי הפעולה היא השימוש במילת היחס ב פלוס שם עצם: במהירות, בנימוס, בשמחה.
בסיפור שקראתם נעשה שימוש רב בתיאורי אופן כאלה.
סמנו את תיאורי אופן הפעולה במשפטים שלהלן, הלקוחים מן הסיפור:
- הגרמנים הנאצים גברו מאוד וכבשו במכת בזק את יוון ואת כל האיים הסמוכים לה.
- בחופזה רבה לוקטו חיילים מכל הבא ליד ונשלחו להחזיק באי.
- "כמה אווירונים הפלתם הפעם?" היו שואלים אותנו בלעג בצאתם מן החורים.
- אין לכם דבר העשוי לערער רוחו של חייל, כמו הפצצה מן האוויר שעה שהוא עצמו מסתתר באפס מעשה, ספק ייפגע ספק לא ייפגע.
- כך בצחוק, עמדנו והבטחנו.
- ההודים האמינו בכך באמונה שלמה ודיברו על כך בהתלהבות.
- כל וחיל המצב עמד עלינו סביב וצפה בנו בחרדת קודש, משל היינו כוהנים העומדים להקריב קורבן על המזבח. במתינות עשינו את מלאכתנו.
- כעבור רגע קל נתרסק אל הקרקע בקול רעש גדול ולא הרחק מאתנו.
4. בעברית קיימים צירופים רבים למילה "עין". אחדים מהם משמשים לתיאורי רגשותיו של האדם ולאופיו. במשפטים הבאים החליפו את הצירוף הכולל את המילה עין בתיאור האופן המתאים ביותר. אם תרצו היעזרו במילון.
א. המורה בדק בעין בוחנת את העבודה שהגיש התלמיד.
ב. מר לוי תרם בעין יפה לאגודה למלחמה בסרטן.
ג. הילדה הביטה בעיניים קרועות לרווחה בפעלולי הקוסם.
ד. הילד העני הסתכל בעיניים כלות על האופניים הנוצצים בחנות.
ה. אני חותם על ההסכם בעיניים עצומות.
רשימת תיאורי אופן הפעולה:
בהתפעלות, בנדיבות, בקפדנות, ללא הסוס, בקצר רוח
5. בסיפור מתוארים חלק מן החיילים כגבוהי קומה ויפי מראה. גבה קומה הוא מי שקומתו גבוהה, ויפה מראה הוא מי שמראהו יפה.
א. השלימו בהתאם את המשפטים האלה:
- מי שעיניו כחולות הוא
--
- מי ששערה שחור היא
--
- מי שצווארם אדום הם
--
- מי שדעתו פזורה הוא
--
ב. שבצו את הצירופים שלהלן במשפטים משלכם:
עב - כרס, עתיר - ידע, דל - שומן, רב - פעלים, קצר - רוח, קטן - אמונה
*220*
*220*
*221*
מה במדור?
בט"ו בשבט בא לידי ביטוי יחס האהבה של האדם לטבע.
נקרא את המנון שמורות הטבע של מוזמביק שבאפריקה, המנון שהוא שיר הלל לאילן על כל הטוב שהוא משפיע עלינו.
מנין צמח חג ט"ו בשבט? ומה טיבו? נלמד על התפתחות החג במהלך הדורות ברשימתו של עזריה אלון: "מאי ט"ו בשבט?"
יהודי הגולה ביטאו את אהבתם ואת געגועיהם לארץ ישראל בט"ו בשבט. נקרא על כך בעדותו של אברהם שטאל, "המקום בו נמצאת הנשמה".
נלמד את המדרש "חוני המעגל", המספר על שנה שחונה ומה עשו כדי לעורר את האל להוריד גשמים אפילו בסיום עונת החורף.
לשון ושיח
- נחזור ונעסוק במילות קישור שתפקידן לחבר בין חלקי המשפט.
*221*
אני המסיק בקרה את ביתך
ואני אבוקה בלילות חשכה
ואני הצל ביום קיץ לוהט
ואני המשען לישיש הצועד
אני המניב את הפרי המבחר
למען תרוה בו גרונך המחר
ובצאתך לפרנס משפחה מחכה
אני וחץ וקשת ואני החכה
כי אני הקורה שהקימה בקתה
אני השולחן ואני המטה
ואני הוא הסף ואני המשקוף
ואני הידית שהפכה למנוף
ואני הגלגל ואני הקרון
ואני האמן למסע אחרון...
משום כך אדוני העובר ושב,
אל תפגע בי לשווא
אל תפגע בי לשווא.
*222*
*222*
(1) מאי ט"ו בשבט? מנין צמח החג הזה, שלא נזכר בתנ"ך, ומה טיבו? האם מאז ומקדם היה זה חג נטיעות, כפי שהוא מצטייר בעיני רבים?
ראשיתו של ט"ו בשבט בתקופת בית המקדש השני. במשנה מוזכר ט"ו בשבט כ"ראש השנה לאילן", אבל אז הוא לא נחשב חג, אלא נזכר כתאריך המציין את סיום שנת הצמיחה של העצים (5) וכהתחלת שנת צמיחה חדשה. היה צורך בתאריך קובע, לצורכי המס שהיו מעלים לבית המקדש.
כל הפירות שהבשילו עד ט"ו בשבט שייכים לשנת המס הישנה, ואילו מתאריך זה ואילך תנובת העצים היתה מחויבת במס עבור השנה החדשה. הכוונה היא למתן מס של מעשרות ותרומות מפירות השנה לכוהנים וללוויים.
מתי הפך ט"ו בשבט לחג? בעניין זה חלוקות הדעות. יש מי שמשערים כי היה זה כבר בימי המשנה, (10) ואחרים מאחרים זאת עד למאה השש-עשרה. ברור כי מי שנתן לכך דחיפה היו המקובלים של צפת, שנהגו לערוך ביום זה כעין סדר, שכלל שתיית יין לבן ואדום ואכילת פירות הארץ תוך תפילה.
תיאור סדר ט"ו בשבט מופיע בספר "חמדת ימים" שיצא לאור בשנת 1763 . מאז התפשט בכל קהילות הגולה, מנהג אכילת הפירות, זכר לפירות ארץ ישראל ולקשר אל הארץ, ומי יודע איזה חלק היה לכך בשמירת הקשר אל הארץ.
(15) עם חידוש ההתיישבות היהודית בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה, עלה הצורך במציאת תוכן חדש ליום הזה. בט"ו בשבט בשנת תר"ן (1890) יצא המורה והסופר זאב יעבץ, בראש תלמידיו מבית הספר בזיכרון יעקב לנטיעה חגיגית, וקבע בכך אופי חדש לט"ו בשבט - חג נטיעת האילנות, ולא רק ראש השנה לאילן. בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים והגננות באורח רשמי על ט"ו בשבט כ"חג הנטיעות". מאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת לישראל את (20) המועד הזה, וכך אנחנו מכירים את ט"ו בשבט כיום נטיעה. עם השנים נוסף תוכן חדש לחג. הציעה אותו החברה להגנת הטבע:
ט"ו בשבט - חג הטבע. יום זה, שכבר אבותינו ראו בו ראשית מעבר מן החורף הקר לראשית של צמיחה מחודשת, מתבטא בטבע כראשית של פריחה רבתי, לבלוב (25) העצים, פריחת השקד, התעוררות של מיני ציפורים לקינון ולרבייה ולשלל תופעות אחרות. היציאה אל הטבע, פגישה עם המתרחש בו, היו לתוכן חדש לחג.
אין זה מבטל כמובן את נוהג אכילת הפירות, ולא את חשיבותה של הנטיעה ואת חשיבותה של השמירה (30) על הטבע של ארצנו.
(מעובד מתוך תוכנית הרדיו של עזריה אלון. 2 בפברואר 1998, לקראת ט"ו בשבט תשנ"ח)
*223*
לשיחה ולכתיבה
1. שערו, מדוע בחר המחבר לפתוח את הכתבה בסדרת שאלות?
2. סדרו את המשפטים כך שישקפו את
התפתחותו של ט"ו בשבט ליום חג:
- המקובלים של צפת נהגו לערוך בט"ו בשבט כעין סדר, שכלל שתיית יין לבן ואדום ואכילת פירות הארץ תוך תפילה.
- בימי המשנה היה ט"ו בשבט תאריך קובע לצורך תשלומי המס שהיו מעלים לבית המקדש.
- החברה להגנת הטבע הפכה את ט"ו בשבט לחג טבע כללי.
- בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים והגננות באורח רשמי על ט"ו בשבט כ"חג הנטיעות".
3. השלימו לפי הכתבה:
א. ט"ו בשבט אמנם מוזכר במשנה כ"ראש השנה לאילנות", אבל...
ב. בימי המשנה נקבע תאריך שמציין את סיום שנת הצמיחה של העצים ואת התחלתה של שנת צמיחה חדשה, מפני ש...
ג. יש הטוענים ש..., ואילו אחרים סוברים ש..., מכל מקום המקובלים של צפת...
ד. מנהג אכילת הפירות בט"ו בשבט מקורו ב...
ה. עם חידוש ההתיישבות היהודית בשנות השמונים של המאה... ואכן, בשנת... לאחר מכן... בסופו של עניין...
ו. ביוזמת החברה להגנת הטבע הפך החג ל...
4. לפי מה ארגן הכותב את הטקסט? הסבירו לפי מה החלטתם.
*224*
*224*
(1) ילדים וילדות יהודים שגדלו בארצות הגולה היו שונים מהילדים של העמים האחרים.
כל הילדים הכירו רק את הארץ שבה הם גרו, רוסיה או מרוקו או תימן או צרפת.
אך הילדים היהודים - גופם היה בארץ הגלות, אך חלק מנשמתם היה באותו זמן בארץ ישראל. מי שלמד ב"חדר", שבו למדו הבנים הקטנים תורה, או מי שלמד (5) בבית ספר יהודי, בו למדו בנות ובנים, שמע על אברהם, יצחק ויעקב שנדדו בארץ הקודש, על שבטי ישראל שעלו ממצרים והתיישבו בארץ, על השופטים והמלכים, על באר שבע ושכם, על חברון וירושלים. גם בבית הרבו להזכיר את ארץ ישראל וירושלים בהזדמנויות רבות. בפסח סיפרו על רבי עקיבא וחבריו בבני ברק ושרו "לשנה הבאה בירושלים", ובתשעה באב התאבלו על חורבן בית המקדש והתפללו (10) על בניינו מחדש. בל"ג בעומר הזכירו את המלחמות של היהודים ברומאים, ובט"ו בשבט השתדלו לאכול מהפירות האופייניים לארץ ישראל, כמו למשל חרובים.
עונות השנה החשובות לא היו אלה של הגולה, אלא העונות של ארץ ישראל, שהיו תלויות בחגים הגדולים. כשהגיע פסח, היה זה בשביל היהודים ראשית האביב, גם כשהחג חל בסוף חודש מרס ובפולין היה אמצע החורף ובדרום אפריקה (15) סוף הקיץ. בפסח היו מתפללים תפילת הטל, כי בארץ ישראל אין גשם באביב ובקיץ, ובסוכות היו מתפללים תפילת הגשם, ואומרים בתפילה: "משיב הרוח ומוריד הגשם", בלי להתייחס לעובדה שבארץ בה ישבו ייתכן שיורד גשם כל השנה.
מבחינת ההרגשה, היהודים המשיכו לחיות בארץ ישראל, ונשמתם התנהלה לפי האקלים הארצישראלי, גם כשהם שכנו בגולה.
(20) אני זוכר שנה אחת, מעט אחרי מלחמת העולם השנייה. הייתי במוסד ילדים יהודי בעיירה קטנה בהולנד, עם ילדים אחרים, שאחד מהוריהם או שניהם נהרגו בשואה. המוסד היה שייך ל"עליית הנוער", וכולנו התכוננו לעלות לארץ כשהאנגלים ייתנו רשות לכך. באותה שנה היה חורף קשה בהולנד. הארץ היתה מכוסה שלג כבד והנהרות והתעלות הרבים היו קפואים. בט"ו בשבט אספו אותנו, ילדים ובני נוער (25) ממוסדות אחדים, וערכו לנו מסיבה. כיבדו אותנו בשקדים ובתמרים מיובשים והיתה תוכנית מיוחדת לחג. הופיע גם מרצה, והוא אמר לנו: "הביטו החוצה, דרך החלון. תראו את השלג, את העצים החשופים ללא עלים. כאן, בהולנד, עדיין חורף, אין ניצני פריחה, קר, הכול קפוא, מת. אבל בארצנו, ארץ ישראל, מהיום מתחיל הטבע להתעורר, מתחילה הצמיחה החדשה. היום בארץ ישראל ראש (30) השנה לאילנות. כשתבואו לארץ, תראו איך השקדייה פורחת וכולה מכוסה פרחים לבנים וורודים בתקופה זאת."
הסתכלתי החוצה וניסיתי לדמות לעצמי שאני נמצא בארץ, חם ונעים בחוץ (לא ידעתי אז, שגם כאן יכול עדיין להיות קר וגשום בחודשים פברואר ומרס), ואני
*225*
עומד ונהנה מפרחי השקדייה היפים. חשבתי לעצמי: "הלוואי, הלוואי שהאנגלים (35) כבר ילכו ונעלה ארצה ונוכל גם ליהנות מהחיים בארץ, בה לעולם לא קר כמו בהולנד..." ועכשיו, שזכיתי לכך, כשמגיע ט"ו בשבט אני זוכר מדי פעם את היום הקר ההוא בהולנד הרחוקה, וכיצד חיזקו דברי המרצה את רצוני לעזוב את הגולה ולעלות לארץ.
*225*
החיבור שלפניכם הוא תצלום של כתב יד מקורי, הלקוח מתוך עיתון בית הספר ביגלניצה שבפולין, שיצא לאור בפברואר 1939, כחצי שנה לפני כיבוש פולין בידי הנאצים.
לפני מלחמת העולם השנייה היתה בפולין רשת בתי ספר עבריים שנקראה "תרבות".
הלימודים התקיימו בשפה העברית, ולבוגרים הוענקה תעודת בגרות עברית. העיתון שבו התפרסם המכתב שמור בביתה של גב' רגינה ברנר מראשון לציון. מבין הילדים הרבים שכתבו בעיתון ניצלה רק אחותה, שושנה.
*226*
*226*
(1) פעם אחת יצא רוב אדר (כמעט הסתים חודש אדר) ולא ירדו גשמים.
שלחו (לקרוא) לחוני המעגל (ואמרו לו): התפלל וירדו גשמים.
אמר להם: הכניסו תנורי פסחים (שעומדים בחצר ועשויים מחרס), שלא ימקו (ימסו מהגשם).
(5) התפלל (חוני) ולא ירדו גשמים. מה עשה? עד עוגה (עשה מעגל) ועמד בתוכה.
אמר לפני (הקדוש ברוך הוא): ריבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי, שאני בן בית לפניך. נשמע אני בשמך הגדול, שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.
התחילו גשמים מטנפים, אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות (בזכותך אנו חיים), כמדמים אנו שאין הגשמים יורדים, אלא להתיר שבועתך.
(10) אמר (חוני לקב"ה): לא כך שאלתי (ביקשתי), אלא גשמי בורות, שיחין (מיני בורות) ומערות.
ירדו (גשמים) בזעף עד שכל טיפה טיפ כמלא פי חבית.
אמרו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות, כמדמים אנו שאין הגשמים יורדים, אלא לאבד העולם.
(15) אמר (חוני) לפניו (לפני הקב"ה) לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה.
ירדו כתקנם, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים.
*227*
באו ואמרו לו: רבי, כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל עליהם ולכו להם.
אמר (חוני לפני הקב"ה): יהי רצון מלפניך, שיפסיקו הגשמים ויהיה רוח בעולם.
(20) מיד נשבה הרוח ונתפזרו העננים וזרחה השמש. יצאו העם לשדות והביאו להם כמהין ופטריות (שגדלים מאליהן אחרי גשמים).
שלח לו (חוני) שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה (אלמלא אדם גדול אתה) גוזרני עליך נדוי (חרם); אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא (מתפנק, דורש שיקשיבו לו) לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו.
(מתוך ספר האגדה)
לשיחה ולכתיבה
1. שערו, מדוע פונים האנשים דווקא לחוני המעגל בבקשת עזרה?
2. א. בדרך כלל כשפונים לאלוהים בבקשה נוהגים להתחנן. האם נוהג כך גם חוני?
ב. בזכות מה מרשה לעצמו חוני לדרוש מאלוהים שיוריד גשמים?
מצאו והעתיקו משפט מתאים מדבריו.
3. אלוהים נענה לחוני, אך חוני לא היה מרוצה. מה אמר?
קראו שורות 14-10.
4. מדוע לא היה חוני מרוצה גם בפעם השנייה כשירדו גשמים?
5. מדוע עלה העם מירושלים להר הבית?
6. במה שונה בקשתו האחרונה של חוני מהאל מהבקשות שקדמו לה?
7. מדוע כעס החכם שמעון בן שטח על חוני, ומדוע סלח לו?
ענייני לשון
1. להלן מילים וצירופי לשון שקשורים לגשם. חלקו אותם לשתי קבוצות ותנו שם לכל קבוצה:
כמבול, טפטוף, רביבים, גשמי זעף, גשמי ברכה, גשמים בעתם, גשם שוטף, מטר, עצירת גשמים, כמבול
2. מצאו והעתיקו את הכינוי לאלוהים בפי חוני ואת כינויו בפי שמעון בן שטח.
*228*
*228*
"תשועתם היית לנצח..."
*229*
מה במדור?
השנה אתם לומדים את "מגילת אסתר". בפרק ט במגילה כתוב שפורים הוא "יום משתה ושמחה" על ביטויים שונים של השמחה נקרא במדורנו.
נקרא את השיר "הופעת הלצים" מאת נתן אלתרמן, ונקרא מחזה משעשע שכתב אלתרמן לכבוד פורים.
*230*
*230*
כאילו שלחו בבעיטה עצומה,
כאילו נורו
מתוך שני תותחים,
מופיעים בזירה, בהומה-ומהומה,
דינג
ודונג
אחים!
מופיעים הם ביעף
נתקלים בשטיח,
משתטחים
וקמים
אך מדחי אל דחי
מצחיהם מתנגשים...
את שניהם זה מרתיח
ובקול נפץ
סוטרים זה לזה על לחי...
ובתוך כך מכירים הם באופן מפתיע
איש אחיו...וששים... וצוחקים עד בכי!
האחד הוא כמו מוט
ומיד מתברר שהוא למך.
השני הוא קצר מאוד
ונראה קצת יותר כבן - סמך
חטמיהם אדומים, שפתיהם כתומות,
פניהם משוחים בקמח.
הם רוקדים, מפילים זה את זה בפח,
מחפשים זה את זה בזכוכית מגדלת.
אולתם היא גדולה ורבה כל - כך
וכל - כך מקיפה וממש לא-מוגבלת,
עד כי גם החכמה (זה ענין מסובך...)
בה כאילו לפתע נכללת...
מספרים הם בדיחות במהירות הבזק
ולתוספת-גיוון מציגים הם ביחד
מערכון אשר בו הם אוכלים מרק
ושוברים איש-על-ראש-ידידו הצלחת.
וצוחק הקהל ואומר: חד ודק!
בהחלט הופעה מוצלחת.
*231*
*231*
קריין: ויהי בימי אחשוורוש, השליט הגדול, המהולל, על מאה ועשרים ושבע מדינות מהודו ועד כוש ועד בכלל, נערך משתה, חגיגה גדולה, כולם שתו יין, עסקו בזלילה.
כבר שבעה ימים שותה אחשוורוש, מלא הוא יין מכף רגל עד ראש, אך פתאום הוא מניח כוסו ואומר:
אחשוורוש: משהו במשתה לי פה חסר. אשתי היפה! הו, איפה אשתי? הביאו אלי חיש מהר את ושתי!
קריין: אך ושתי היפה באותה שעה משתה גדול לנשים היא ערכה. ובהגיע פקודת המלך אליה, היא עוד רגע ממש יצאה מכליה:
ושתי: מה רוצה השיכור? אין לי זמן בשבילו! חזרו, השליחים, ובשמי מסרו לו:
עסקי חשובים לא פחות משלו, אני עסוקה, וגם אינני דוגמנית, שאופיע בפני העדה השתיינית!
קריין: כששמע אחשוורוש את תשובת מלכתו, סמקה מרוב כעס אפילו קרחתו.
הוא צעק ובכוסו בשולחן הכה:
אחשוורוש: מהיום - ושתי איננה מלכה! איזה חוסר משמעת, אשה סוררת! מיד אחפש לי מלכה אחרת!
קריין: ושליחי המלך מיהרו לחוש לחפש נערות מהודו עד כוש. ובשושן הבירה בזמן ההוא חי איש יהודי ושמו מרדכי, ולו בת דוד יפה, הלוא היא אסתר.
אין לה אב ואם, בביתו תתגורר. ושליחי המלך הגיעו, מבקשים לקחת את אסתר להרמון הנשים.
מרדכי: לבי עמך, אסתר, ואלוהינו עמך, הרי את נעימה ויפה כל כך. אם המלך חכם, ואפילו מעט, בך יבחר להיות מלכה מכל בת.
קריין: שנים - עשר חודשים חיכתה אסתר בתור: בתמרוקים, בבשמים ובשמן המור, עד הגיע תורה אל המלך לבוא, וכשראה אותה - אמר בלבו:
אחשוורוש: זו יפה מכולן, מכולן רב חנה, מיד אמליכנה על כל המדינה!
קריין: ואסתר המלכה, היפה הנעימה, לא גילתה מה דתה ומה עמה. ומרדכי יושב כל יום בשער הארמון לראות מה יקרה, ושם, בין ההמון, שמע כי שניים משומרי החצר את המלך רוצים להרוג. הוא מיהר, את הסוד הנורא לאסתר גילה, המלך - את השניים על עץ תלה!
אחשוורוש: כתבו בספר חיש, זה נס, חי - ראשי, איך מרדכי היהודי כאן הציל את נפשי.
קריין: בימים ההם בשושן היפה בערים שר אחד התנשא בין כל השרים. על אחשוורוש מכולם הוא אהוב נאמן, ושמו של השר, כידוע, המן. והמלך אחשוורוש ציווה על עבדיו:
*232*
אחשוורוש: כשהמן עובר - השתחוו לפניו!
קריין: וכשהמן עבר בשער, כרע כל העם. רק איש אחד ויחיד לא השתחווה: מרדכי היהודי שם ניצב בשלווה. המן אז רגז, רעם וזעם:
המן: הכיצד? מהמלך יש צו!
מרדכי: אני יהודי, שמי מרדכי, על ברכי אכרע רק לפני אלוהי! יהודי? איזה עם חצוף וגאה! את פני המלך מיד אראה, בטבעתי אחתום מכתב לכל עושי המלאכה: להשמיד ביום אחד את כל היהודים בממלכה!
המן: ומרדכי לבש שק ואת בגדו קרע, ויצעק צעקה גדולה ומרה. לאסתר הוא סיפר כל מה שקרה ואת תוכניתו של המן הנורא. לכי אל המלך, בקשי רחמיו, לפני שיישפך הדם הרב!
אסתר: אבל לארמון לא אוכל לבוא אלא רק אם המלך קורא לי בעצמו!
מרדכי: אסתר, התחזקי, אין כל ברירה, אחרת - עמך וגם את - בצרה!
קריין: ואסתר את בגדי מלכותה לבשה, מול פתח הארמון ניצבה, חששה. ויראה המלך את יופיה הרב, ויושט אליה את שרביט הזהב.
אחשוורוש: אמרי, יפתי, מה בקשתך, עד חצי המלכות - אמלא משאלתך!
אסתר: משתה אני עורכת מחר. בבוא הזמן רצוני שתבוא - גם אתה, גם המן.
קריין: בלילה ההוא שנת המלך נדדה. בספר הזיכרונות הוא קרא וידע, איך הציל מרדכי את נפשו - שלו, והחליט מיד לשלם לו כגמולו.
אחשוורוש: המן, אתה חכם. הן הרבית לקרוא. מה "עשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו?
*233*
המן: (לעצמו) מי האיש? אנוכי - בוודאי, בכל הממלכה אין כוח ככוחי! (למלך) ילבש האיש בגדי מלכות, על סוס המלך ירכיבוהו, ברחובות העיר על הסוס יובילוהו, ושר המלך לפניו לא יחדל לקרוא: ככה ייעשה לאיש שהמלך חפץ ביקרו!
אחשוורוש: טוב אשר אמרת. קח הלבוש והסוס, ולמרדכי היהודי עשה זאת בלי היסוס! (המן מרכיב את מרדכי על גבו, סובב וצועק: ככה ייעשה")
קריין: המן מילא פקודת אחשוורוש, ולביתו שב אבל וחפוי ראש. אך שליחי המלך קראו לו מהר לבוא למשתה שהכינה אסתר.
אחשוורוש: מה נעים המשתה שהכנת, מלכתי, אמרי מה בקשתך - ואתן פקודתי!
אסתר: בקשתי - את עמי לא להשמיד" איש רע את כולנו רוצה להמית!
אחשוורוש: המן? האומנם? זה אשר זמם? מיד אשלח רצים לכל המדינות, לדעת:
ביהודים - אף באצבע לרע לא לגעת! והמן הרשע - אם זהו זממו, על העץ שהכין - ייתלה בעצמו!
קריין: ליהודים היתה שמחה ואורה, הפחד סר, נעלמה הצרה. בני ישראל שמחים, מאושרים, אוכלים, שותים, חוגגים ושרים. בכל הערים, בכל המדינות, שולחים איש לרעהו מנות. מהללים את אסתר ואת מרדכי, שהצילו עמם מהשמד, והוא חי! מרדכי נעשה שר גדול במדינה, בכל בית ישראל גילה ורינה. מאז ועד היום בני העם מזמרים שיר תודה כל שנה בחג הפורים!
*234*
*234*
"בכל דור ודור,
חייב אדם לראות את עצמו
כאילו הוא יצא ממצרים."
מתוך ההגדה
*235*
מה במדור?
ההגדה של פסח נכתבה נדבך על גבי נדבך במשך כמה וכמה דורות. על תהליך כתיבתה תקראו בטקסט המידעי: "ההגדה של פסח".
"ביעור חמץ" הוא מצווה שנוהגים לקיים שומרי מצוות. נקרא את הפרשנות של חנה ניר למצוות ביעור שרידי החמץ בשיר "ביעור חמץ".
תקראו את המעשייה "כוס הדורות" מאת אשר ברש. בסיפור הזה, גרמה כוס אליהו לשבר במשפחה, אך גם לאיחודה מחדש.
לשון ושיח
- השימוש בביטוי זמן עוזר לנו לתאר, הן בכתב והן בעל פה, השתלשלות עניינים או תהליך. נתרגל שימוש בביטויי זמן.
- נמשיך ללמוד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון מדויקת, הן בכתב והן בעל פה.
תמונה של כיסוי למצות משנת 1900
*236*
*236*
"כי-הנה הסתיו עבר; הגשם חלף הלך לו.
הניצנים נראו בארץ,
עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו.
התאנה חנטה פגיה, והגפנים סמדר נתנו ריח;"
(שיר השירים פרק ב, פסוקים 11-13)
"לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים
נשכימה לכרמים
נראה אם - פרחה הגפן פתח הסמדר, הנצו הרמונים;
(שיר השירים פרק ז, פסוקים 12-13)
"היוצא לשדות או לגנות בימי ניסן, וראה אילנות פורחות ונצנים עולים - מברך: 'ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, שלא חסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות, כדי להנות בהן בני אדם'."
(רמב"ם, הלכות ברכות פרק י, יג)
*237*
*237*
ההגדה שאנחנו נוהגים לקרוא בליל הסדר נכתבה כדי שנחזור ונספר, מדי שנה בשנה, את סיפור יציאת מצרים. ההגדה מכילה את דברי חז"ל, קטעים מהתורה, מזמורים ושירים.
מקור השם הגדה הוא ככל הנראה בפסוק: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יג, 8). פסוק זה מבטא את הרעיון המרכזי והחשוב ביותר של חג הפסח בכלל ושל ההגדה בפרט - החובה לספר לדורות הבאים את סיפור הגאולה מבית עבדים.
חיבור ההגדה התחיל לאחר חורבן בית המקדש השני, כאשר נפסקה העלאת קורבן הפסח במקדש, ומוקד החג עבר לטקס הביתי שמתקיים בליל הסדר. במשנה, אשר נכתבה במאה השנייה, מוזכרים ארבע הקושיות, החזרת והחרוסת, וכן מצה ומרור, שעליהם ציוותה התורה בפסח. בתלמוד הבבלי, שחובר אחרי המשנה, נוספו דברי רבן גמליאל על ארבעת הבנים - חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול.
כך, במהלך כמה וכמה דורות, הלכה והתגבשה ההגדה.
העותק העתיק ביותר של ההגדה שהגיע אלינו בשלמותו הוא עותק ההגדה בסידור התפילה שערך רבי סעדיה גאון, לפני יותר מאלף שנה. תחילה היתה ההגדה חלק בלתי נפרד מסידור התפילה, אך לאחר מכן היא החלה להתפרסם בספר מיוחד הנקרא:
"הגדה לפסח".
במשך השנים יצאו לאור הגדות באלפי הוצאות שונות, רבות מהן מלוות בתרגומים לשפות אחרות, בפירושים, בעיטורים ובציורים רבים.
(על פי אנציקלופדיה אביב)
*238*
לשיחה ולכתיבה
1. א. מה ההבדל בין "הגדה" ל"אגדה"? היעזרו במילון.
ב. מה שורש המילה הגדה? הוסיפו עוד מילים משורש זה.
2. על פי איזה פסוק בתורה למדו שיש צורך בהגדה?
3. ציינו את השלבים ביצירת ההגדה.
4. הציעו כותרת משנה לכל פסקה.
5. איזה הוא העותק הראשון של ההגדה שהשתמר?
לדיון
1. מה לדעתכם תרמה הקריאה בהגדת פסח לעם היהודי בגולה?
תוכלו להיעזר בתצלומים שבשער המדור.
2. מה למדתם על ההגדה שלא ידעתם קודם?
ענייני לשון
ביטויי זמן עוזרים לנו להבין מה קרה קודם ומה קרה אחר כך, מה קרה לפני מה, מה היה בהתחלה ומה היה בסוף. נוסף על כך, ביטויי זמן גם עוזרים לנו להבין מתי קרו הדברים וכמה זמן נמשכו.
וכן האם הם קרו, באופן קבוע, או רק אחת לכמה זמן.
1. מצאו בטקסט שקראתם ביטויי זמן.
2. אתרו בקטע ארבעה ביטויי זמן והעתיקו אותם למחברתם.
3. לפניכם כמה ביטויי זמן שמשמעותם שונה.
התאימו בקו בין ביטויי הזמן בטור הראשון לביטויי זמן התואמים להם בטור השני:
טור א':
מדי שנה בשנה
במשך שנה תמימה
לאחר שנה
עם השנים
זה שנים רבות
טור ב':
כעבור שנה
במשך השנים
כל שנה
זה זמן רב
כל השנה
4. מה משותף לביטויי זמן שלהלן?
מימים ימימה
זה עידן ועידנים
מדורי דורות
5. כתבו במחברתכם משפטים, המשלבים בתוכם את ביטויי הזמן שבשאלה 3.
היעזרו במילון במידת הצורך.
*239*
*239*
במגנצא היה סוחר עשיר ושמו קלונימוס. היתה לו בתוך כלי הפסח כוס של אליהו הנביא, ועליה חקוק "גרשום בר יהודה". קבלה היתה בידי משפחת קלונימוס, שירושה היא להם מרבנו גרשום מאור הגולה (מגדולי חכמינו בגרמניה, חי במאה העשירית).
כוס כזו בידי אדם ולא ינצרנה כבבת עינו? היה מחזיקה סגורה על מסגר ולא הוציאה אלא ללילות ה"סדר" של פסח, והיה ממלאה יין ומעמידה באמצע השולחן כמנהג ישראל, והיתה משרה מזיווה על השולחן ועל המסובים. ולקלונימוס שני בנים, שם הבכור יכין ושם הצעיר בועז. נשאו הבנים נשים והעמידו ילדים, וקלונימוס אהב את כולם אהבת נפש, גם הם אהבוהו והיתה סוכת שלום פרושה על המשפחה.
יום אחד הלך קלונימוס ברחוב והכתו השמש. בא לביתו וקרא "ראשי, ראשי!" ועד שהבהילו את הרופא יצאה נשמתו. היה אבל כבד בבית ובעיר ויוודע שצדקותיו בסתר היו מרובות מצדקותיו בגלוי.
כשעברו שבעת ימי האבל אמר יכין לבועז: אבינו מת בלא צוואה ועלינו לחלק את ירושתו. קח אתה את הרכוש ואת הכוס תן לי.
היו מתדיינים ומתנצחים, זה אומר: "לי הכוס ולך הרכוש," וזה אומר: "לך הרכוש ולי הכוס." ולא יכלו להתפשר ביניהם. אמרו: נלך אל הרב. ובמגנצא רב זקן, גדול בתורה ובמעשים, והוא בעיני העם כמלאך ה' צבאות.
הלכו האחים אצל הרב והרצו לפניו טענותיהם.
אמר להם הרב: למה תריבו, בני? אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום. מה אתם טוענים? זה אומר: "אני רציתיה", זה אומר: "אני רציתיה", לחלק את הכוס אי אפשר. על כן אפיל גורל, ומי שיזכה בכוס - לו תהיה, והרכוש יהיה לחברו. כי מה' משפט הגורל, כמאמר החכם מכל האדם: "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו" (משלי טז, לג).
אמרו האחים: עשה, רבנו, כחכמתך.
קרא הרב לתינוק שעבר ברחוב והפיל לעיניהם הגורל, ונפלה הכוס בחלקו של בועז.
אמר להם הרב: עתה לכו לבתיכם בשלום וישמח כל אחד בחלקו שמינו לו מן השמים.
הלכו האחים לבית אביהם ולקחו איש חלקו, כמשפט הגורל.
היה בועז שמח בחלקו, ויכין - קנאתו שמורה לו בלבו. היה יכין עושה מסחר ברכוש שירש מאביו ומסחרו פרץ בארץ ובמדינות הים, עד שהוכפל הונו פי ארבעה וחמישה ועשה לו שם גדול. ובועז, שלא היה בידו כלום חוץ מן הכוס, היה טורח בכל עבודה קשה ולא ראה ברכה בעמלו. בא לגור עם בני ביתו בבית חומר ששכר לו מחוץ לעיר והיה לחם חוקם - העוני והמחסור. רק נחמה אחת היתה לו: הכוס שנפלה בגורלו.
היה מוציאה בכל יום מן הארון ומעמידה לפניו על השולחן וזן בה את עיניו, עד ששכח רשו. וברוב הימים בא האיש עד כיכר לחם והילדים לא יכלו לצאת מפתח ביתם מפני הבושה, שלא היתה כותונת לבשרם ונעל לרגלם.
*240*
הגיעו ימי הפסח ובועז לא יכול לקנות לא מצות ולא בשר ויין, כנהוג בישראל. היה מתהלך ופניו שחורים כשולי הקדרה. אמרה לו אשתו: עד מתי אתה מתהלך כך? לך אל אחיך וילווך זהובים אחדים ונעשה את החג. לכשירחיב השם גבולנו נפרע לו בתודה.
אמר בועז: אינך יודעת, שאחי שונא אותי בלבו?
אמרה: אף על פי כן לא כלו רחמי אח.
הלך כמי שעולה לגרדום. כששמע אחיו בקשתו אמר לו: ראה להיכן הגעת, ולמה תסבול אתה ובני ביתך חינם? קח את הרכוש שירשתי מאבינו עליו השלום, ותן לי הכוס. ועוד אוסיף לך כוס של זהב משובצת אבנים טובות, שלחו לי מתנה מארץ הודו.
ענה בועז: אם גם את נפשי תיקח, לא אתן לך את הכוס. ואנו - כאשר רעבנו - רעבנו.
נתכעס יכין אל אחיו וגירשו מביתו. לך לך, דל גא!
חזר בועז לביתו וסיפר לאשתו. אמרה לו: לך אצל שכנינו, אפשר ילווך זהוב או שניים כי "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי כז, י).
אמר לה: איך אבקש מהם מלווה וכבר לוויתי מהם פעמים רבות ולא פרעתי. אל תוסיפי לצערנו בדברייך.
הגיע ערב פסח. כל בתי ישראל נתמלאו כל טוב ובית בועז ריק מכול. בכו הילדים: נמה חטאנו שאנו אין לנו לא מצות ולא יין ולא אגוזים? איך נסדר את ה"סדר" ואיך נשאל ארבע הקושיות?
שמע בועז את בכיים ונשבר לבו בקרבו. אמר לנפשו: "אצא לשוק, אפשר יזדמן לי איזה חוח ואקנה צורכי החג."
כשנשארו הילדים בבית עם אמם לא פסק פיהם מבכייה. אמרו: רוצים אנו לילך לבית הכנסת ואין לנו לבוש ונעל. נתעוררו רחמי האישה על ילדיה ולא יכלה לראות עוד בצערם. נשקה להם ואמרה: אל תבכו, ילדי, הנה אלך ואביא מצות ובנשר ויין, ולכם אביא בגדים חדשים ונשמח בחג וחירותנו ככל שאר היהודים.
הוציאה בסתר את הכוס והסתירתה תחת סינרה, ולילדים אמרה: שבו, ילדי, בשלווה עד שאחזור.
הלכה האישה אל גיסה העשיר ואמרה לו: הבאתי לך את הכוס, מהר תן לי את דמיה, שאספיק לקנות צורכי החג. חטף יכין מידה את הכוס, הכוס שחשק בה כמה שנים, מילא כיסה בזהובים וגם את כוס הזהב המשובצת אבנים טובות נתן לה, וכשהלכה קרא אחריה: אחרי החג תבואי ואתן לך עוד.
מיוקרה האישה אל השוק וקנתה מצות ובשר ויין ומגדנים לרוב, וגם בגדים חדשים וכלי משחק קנתה לילדיה, נתנה הכול בסל גדול ושכרה סבל שיובילו לביתה. כשראו הילדים את אמם וכל הטוב שבידה שמחו שמחה גדולה, עד שרקדו מפני השמחה.
רחצו פניהם וידיהם ולבשו את הבגדים החדשים. אמרו: נשב בנימוס ונמתין לאבא.
כשיבוא לא יכירנו.
ישבו והמתינו ברעדה.
*241*
ובועז עבר את השוק לאורכו ולרוחבו, עיכב כמה אנשים ושאלם לעבודה ולא נמצא לו כל עבודה. חזר לביתו בפחי נפש.
מה השתומם בועז כשמצא את ביתו מלא מזון והילדים יושבים נקיים ולבושים כבני מלכים!
נתמלאו עיניו דמעות ושאל את אשתו: מאין?
ענתה האישה: אודה על אמת? לא יכולתי לראות בצערם של ילדינו. הלכתי אל יכין ומכרתי לו את כוסו של אליהו. נתן לי בדמיה כמאה זהובים וגם כוס של זהב נתן לי.
הנה היא בארון.
כששמע בועז כך הלבינו פניו, בכה וצעק: הכוס, שיקרה לי מכל אוצרות אבי, שהפילו בחלקי מן השמים - מכרת לאחי שונאי? נזה עשית לי, האישה? ישב והליט פניו בכפיו.
קרבו אליו הילדים, חיבקוהו וגיפפוהו. אמרו: אל תבכה, אבא. תעמיד כוס זו על השולחן, תראה שאליהו הנביא ישמח בה.
שמע בועז שיחת הילדים, מחה דמעה מעל לחיו ואמר: ברוך טעמכם, ילדי. חג חירותנו הוא, והקדוש ברוך הוא ציווה לנו לשמוח בו. החליף את בגדיו והלך עם ילדיו לבית הכנסת.
כשחזר מבית הכנסת ברך את אשתו בברכת החג והאיר לה פנים. היה השולחן ערוך בכל טוב וכוס הזהב עמדה באמצע השולחן. ערכו את ה"סדר" כהלכתו וקראו בהגדה של פסח. הצעיר שבבנים שאל ארבע הקושיות. שתו ארבע כוסות ואכלו מעדנים.
*242*
ובועז מביט כל העת אל הכוס הזרה העומדת על שולחנו ונפשו בוכה בו על הכוס של אבותיו, שבאה לבית אחיו במחיר ה"סדר" הזה.
כשהגיעו ל"שפוך חמתך" רץ הבן הבכור ופתח את הדלת. כשנפתחה הדלת נעלמה כוס הזהב מן השולחן ובמקומה עמדה כוס הדורות, היא כוסו של אליהו שחקוק עליה "גרשום בר יהודה", והיא משרה מזיווה על השולחן ועל המסובים.
שלח בועז את ידו, נטלה וקרא בשמחה - ראו מה עשה לנו התשבי, זכור לטוב: החזיר לנו כוס אבי, עליו השלום! ובבית בועז היתה אורה ושמחה וששון !יקר, והאריכו ב"סדר" עד אחר חצי הלילה.
אותו מעשה אירע גם בבית יכין. כשפתח את הדלת ב"שפוך חמתך" נעלמה כוסו של אליהו מעל השולחן ובמקומה עמדה כוס הזהב, שנתן לאשת אחיו. פנה זיוום של השולחן ושל המסובים. נשבתה שמחת החג, קיצרו ב"סדר" ועלו על מיטתם בצער.
בבוקר הלך יכין לבית אחיו וראה שם כוס אביהם עומדת על השולחן מלאה יין כמו שמזגה בביתו. אמר לאחיו: עתה ידעתי שמן השמים היא לך. סלח לי אחי, על הצער שגרמתי לך.
נפלו איש על צווארי אחיו ובכו.
ובליל ה"סדר" השני באו יכין ובני ביתו אל בית החומר של בועז אחיו, ערכו יחד את ה"סדר" ונהנו מזיו כוסו של אליהו, שהיתה מאירה באור שבעת הימים. ובמוצאי החג נתן יכין לאחיו חצי הונו, וכל ימיהם היו האהבה והשלום שרויים ביניהם.
כוס חמישית בליל הסדר
בליל הסדר נוהגים למזוג ארבע כוסות יין לכבוד גאולת ישראל וכוס חמישית, המכונה "כוס אליהו", שאין שותים אותה.
וכל כך למה? בעבר התעוררה מחלוקת בין חכמי ישראל: חלק סברו שיש לשתות במהלך ליל הסדר חמש כוסות יין, וחלק סברו שיש לשתות ארבע כוסות בלבד. החכמים לא הצליחו לגשר על חילוקי הדעות. הם החליטו לדחות את ההכרעה עד בוא הגאולה, כאשר יבוא אליהו הנביא ויכריע בוויכוח.
מכאן השם: כוס אליהו.
לשיחה ולכתיבה
1. קראו את הסיפור וארגנו בסדר הנכון את הנושאים שלהלן:
- מעשה פלא בחג הפסח
- מחלוקת קשה התעוררה בין האחים
- אב המשפחה קלונימוס נפטר באופן פתאומי
- אשתו של בועז נפגשה עם יכין
- הרב פסק בריב בין האחים
- האחים התפייסו
- קרע בין האחים
2. לפניכם כמה ממאפייני סיפור עם. הביאו דוגמה מהסיפור לכל מאפיין.
א. סיפור שבמרכזו בעיה והעלילה שואפת לפתור אותה
ב. סיפור שיש בו יסוד על-טבעי
ג. הסיפור מסתיים בטוב
3. המספר מדמה את כוס הדורות ל"בבת עין", ליקר מכול: "כוס כזאת בידי אדם ולא ינצרנה כבבת עינו?" הסבירו מדוע הכוס כל כך יקרה בעיני קלונימוס.
*243*
4. תארו במחברתכם תכונות אופי של הדמויות בסיפור לפי מעשיהן והתנהגותן.
5. נקודת מפנה משנה באופן מפתיע את העלילה. מהי נקודת המפנה בסיפורנו?
6. האם נהגה האם כשורה כאשר פנתה אל האח ומסרה לו את הגביע ללא ידיעת בעלה? כתבו ונמקו במחברתכם נימוקים בעד המעשה ונימוקים נגדו.
נגד | בעד |
-- | -- |
-- | -- |
7. הידועים לכם סיפורים נוספים על התגלות אליהו הנביא בחג הפסח?
ספרו על כך לחבריכם.
מעשירים את השפה
1. על בועז מסופר:
א. "עד ששכח רישו". מילה נרדפת לריש היא
--
ב. "פניו שחורים כשולי קדרה". דימוי זה הוא ניב. הסבירו אותו בעזרת המילון.
--
ג. "הלך כמי שעולה לגרדום."
השלימו - פירושו: הלך כמו אדם
--
ד. "חזר לביתו בפחי נפש."
השלימו - פירושו: חזר לביתו
--
א. לפניכם כמה צירופים נוספים לנפש. התאימו בין הצירוף להסברו.
הצירופים:
מר נפש
אהבת נפש
באו מים עד נפש
בלב ונפש
מבקש את נפשו
מבקש על נפשו
הסברים:
המצב קשה מאוד
רוצה להורגו
עצוב מאוד, מריר, כועס
מתחנן שלא יפגעו בו
אהבה עמוקה וחזקה
במסירות גדולה, מכל הלב
ב. חברו במחברתכם משפט לכל צירוף.
3. הסבירו את המילים המודגשות במשפטים שלהלן:
א. "מסחרו פרץ"
ב. "נתן חצי הונו"
*244*
*244*
סיפורים ומנהגים רבים קשורים בדמותו של אליהו הנביא, המופיע בליל הסדר בדמותו של אורח או של הלך זקן או של עני.
לפי המסורת, אליהו הנביא הוא מבשר הגאולה, על פי הכתוב בספר מלאכי פרק ג, פסוקים 23-24: "הנה אני שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב - אבות על בנים ולב בנים על - אבותם..."
ציור של אליהו הנביא מבשר הגאולה, צייר בוריס שץ
*245*
*245*
את כל החמץ
שלבי מאמץ
בימים של סגריר ושל קור,
עם בוא החמה
ביד נכלמה
כעשב שוטה אעקור.
עלבונות שכוחים
בנבכי הכוכים
מרירות שצמחה במסתור,
מחדרי - חדרים
אעלה וארים
ואוציא לחופשי
לפי תור.
יעברו אז בסך
רגשות לב מסוכסך,
פחד, כעס, קנאה, תחרות,
וריקה ממטען
אתישב לשולחן
ואחוג לי את חג החרות.
מצוות בדיקת חמץ - ערב לפני ליל הסדר בודקים לאור נר שאין חמץ בבית. יש המניחים פתיתי חמץ במקומות מסוימים, כדי למנוע ברכה לבטלה.
מצוות ביעור חמץ - היא פינוי כל פינות הבית ממזון שיש בו חשש של חמץ, ועדיין נמצא בבית. הדבר נעשה בערב פסח, לפני השעה 10:00 בבוקר, אז נוהגים לשרוף את החמץ שנותר או חמץ שהוסתר במיוחד לשם קיום המצווה.
לשיחה ולכתיבה
1. א. קראו את הערת השוליים. מה נחשב ל"חמץ" בשעת "ביעור חמץ"?
ב. מהו "חמץ" בעיני הדוברת בשיר?
2. א. כיצד מבערים חמץ לפי מנהגי פסח?
ב. כיצד מבערת את החמץ הדוברת בשיר?
3. מהו התנאי להרגשת חירות פרטית על פי השיר?
4. מצאו בשיר רמזים לחג הפסח.
*246*
*246*
*247*
מה במדור?
המדור מוקדש ל"חסיד' אומות העולם" - אזרחים לא יהודים, בארצות שנכבשו על ידי הנאצים, שעשו כל מה שביכולתם להציל יהודים. הם סיכנו את חייהם ואת חי' משפחתם, אך הם נשמעו לצו לבם שאסר עליהם להתנכר לאסונם של היהודים.
נקרא את המודעה על החוק הקובע עונש מוות לכל העוזר ליהודי.
נקרא את עדותו של הנער מאקס שוואב: "מאוד רציתי לחיות", המספר כיצד ניצל בזכות אישה שהסתכנה למענו.
נקרא את הסיפור "להסתתר" מאת אידה ווס.
נקרא על זרים שסיכנו חייהם כדי להציל יהודים: סמפו סוגיהרה ופנג שאן הו; "קול דניה הלוחמת" מתוך שידור רדיו; ו"שמבון - כפר של חסידי אומות עולם".
נקרא את המקאמה של חיים חפר "חסידי אומות העולם." ונשאל את עצמנו את השאלה ששאל את עצמו המשורר: "לו אני במקומם מה הייתי עושה?... אם אני הייתי נותן מסתור לבן עם אחר"?
במסגרת "מועדון קוראים" נקרא את הספר "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב המגולל את סיפורו של ילד בוורשה שבפולין בשואה.
*248*
*248*
הנותן בכוונה מסתור ליהודים או עוזר להם בצורות אחרות (כגון מציע להם לינת לילה, מזון או מסיע אותם בכלי רכב כלשהם וכו') - מתחייב בעונש מוות.
גזר הדין יתבצע בידי בית משפט מיוחד בוורשה.
אני מפנה את תשומת הלב של כל אוכלוסיית מחוז ורשה לתקנון החדש, הואיל ומעתה ואילך הוא יוצא אל הפועל בחומרה וללא רחמים.
על החתום
מושל מחוז ורשה, פולין, נובמבר 1941
*249*
*249*
הגרמנים הוציאו להורג את כל יהודי העיירה, ואני הצלחתי לברוח לשדות. הייתי אז ילד. ראיתי איכר קוצר, קרבתי וביקשתי שייתן לי עבודה. הפסיק האיכר את עבודתו והציץ בי. הוא הכיר במקרה את אבי ומוכן היה לעזור לי. מיד הביא לי אוכל וציווה על הנערים שעבדו אתו שלא יספרו לשום איש על בואי.
- "אתה תרעה את הפרות" - אמר לי.
וכך היה. עבדתי, והנערים היו טובים אלי והיו מביאים לי אוכל לשדה.
בת כפר אחת, פולנייה, הרשתה לי לישון בבור ריק של תפוחי אדמה.
בימים הייתי רועה את העדר או עובד בשדה. לא סבלתי רעב. רק הקור הציק לי מאוד.
וגם חוסר הנעליים. היה כבר סתיו מאוחר. התהלכתי יחף בשדה השלף וכפות רגלי פצועות.
וכך עברו חודשיים. בשבילי היו אלה ימים טובים. אך לא ניתן לי לשקוט לאורך ימים.
אוקראיני אחד, שנודע לו דבר מציאותי, החל לעקוב אחרי. מהלך היה בשדות, בולש בכל פינה. הוא רצה לקבל את פרס הכסף ששילמו הגרמנים בעד תפיסת ילד יהודי.
עתה אנוס הייתי להסתתר מפניו גם ביום ולא יכולתי לעבוד. הנערים היו אולי עוזרים לי, אך הם התייראו מאוד.
ורק האישה, בת הכפר, שהניחה לי לישון בבור של תפוחי אדמה, סיכנה את עצמה והיתה מזהירה אותי בהתקרב האוקראיני מבקש נפשי.
הוא בלש אחרי כל הימים ואני הייתי חומק מפניו. הוא ארב לי כחתול לעכבר.
הקור הלך והתגבר. קרב החורף. הבור נתמלא תפוחים ולא יכולתי עוד לישון בו.
בשדה הפתוח השתוללו רוחות, והאדמה קפאה בלילות. אי אפשר היה לישון בחוץ.
ואז הרשתה לי האישה הפולנייה ללון במלונת הכלב שלה.
היה שם חם, רק סבלתי מן הדוחק. וכשנעשה עוד יותר קר, הביאה לי האישה שמיכה למלונה.
שמה היה שומסקה. היתה אישה קשישה, אלמנה, גבוהת קומה ופניה גרומות. היה לה בן נגר ובת תופרת שהתגוררה אצלה עם בעלה. שומסקה ניהלה בעצמה את המשק.
הכול נתייראו מפניה, כי היתה כעסנית, אך לי היא נתנה בור תפוחי אדמה ומלונת כלב - ובימים ההם היה זה שקול כנגד ארמונות. שהרי הצילה אותי ממוות ורעב וקור, ואף על פי שידעה איזו סכנה צפויה לה, לא היססה ונתנה לי מקלט.
היא הסתירה אותי לא רק מעיני הגרמנים והאוקראינים, השכנים הפולנים והנערים שבכפר. היא שמרה את מציאותי בסוד גם מפני ילדיה שלה.
בטרם שחר, כאשר בחוץ עמדה עוד חשכה והכול נמו שנתם, אנוס הייתי לעזוב את מלונת הכלב ולהתרחק מתחומי הבית. מאוחר בלילה, כאשר נרדמו כולם, הייתי מתגנב וחומק אל המלונה. לפעמים גיששתי ומצאתי שם צלחת עם אוכל של הכלב.
*250*
ולאחר מכן הייתי מצטנף לפקעת, מתכרבל ומתעטף בתוך השמיכה ובמשך כמה שעות קצרות של שינה ושכחה הייתי מאושר מאוד.
כך עברו עלי שבועיים, ומשחלפה הסכנה יצאתי שוב לרעות את הפרות.
פעם אחת רעיתי את העדר בשדה יחד עם הנערים. והנה, השגחנו מרחוק בשני גברים זרים שהלכו וקרבו אלינו. משניגשו, שאלו שמא ראינו בכפר יהודון קטן המסתתר בו, עטו עליי, הפילוני, בעטו בי והחלו סוחבים אותי לעיירה, אל המשטרה. הייתי קרוב לייאוש. הם נהגו בי בגסות איומה כל כך, שלא נותרה בי כל תקווה שירפו ממני.
ואז פדתה אותי מידם פולנייה אחת. והיה זה כך:
כבר היינו בעיבודה של העיירה, והחוטפים הובילוני ליד ביתה, ואותה אישה יצאה בדיוק לפזר גרעינים לתרנגולות. ומשראתה כיצד הם סוחבים אותי, נכמרו רחמיה עלי. נעצרה והחלה מטיפה להם מוסר:
- איך לא תבושו? - אמרה - כלום אין אלוהים בלבכם? האם הייתם רוצים שמישהו יגרור את ילדכם שלכם למוות? הניחו לילד ויחיה!
הבטיחה להם בקבוק ייש וכל כך הרבתה דברים, עד שלא יכלו לסרב ושיחררוני. אך היה זה למראית עין בלבד. משנתרחקתי מביתה, הלכו בעקבותי ותפסוני שוב. הביאוני למשטרה. ובתחנת המשטרה ישב אותו יום שוטר אחד ויחיד, כי כל חבריו השתתפו במצוד שנערך על יהודים.
*251*
השוטר הכניסני לתא ונעל את הדלת. ואני הצלחתי לפרוץ את הדלת, עברתי בקפיצה את הגדר וברחתי.
עתה, לאחר שנים, איני מבין היכן לקחתי את הכוח הדרוש לפריצת הדלת. הרי הייתי ילד, והדלת, אם כי עשויה עץ, היתה חזקה למדי. אלא שרצון חזק מגביר כנראה את כוחותיו של האדם.
ובשדה רבוץ היה השלג. מסביב היה צחור ומסנוור עיניים. הכפור עז היה, וידי ורגלי קפאו, ואני הלכתי באין מטרה.
לבסוף חזרתי אל שומסקה, שבמלונת הכלב שלה התגוררתי בטרם נחטפתי. האישה שמחה עם בואי, ואז הבינותי שהיא תעזור לי גם להבא. ואני מאוד רציתי לחיות.
(מתוך "משמר לילדים", כרך יד)
לשיחה ולכתיבה
1. כתבו רגשות ומחשבות שעלו אצלכם במהלך הקריאה.
2. באילו תנאים קשים הצליח הנער לשרוד?
3. באילו סיכונים היה כרוך מעשה הצלתו של הילד?
4. שערו, מה היו המניעים של המצילה במקרה זה?
מעשירים את השפה
1. הסבירו את המילים והצירופים המודגשים בכל משפט. תוכלו להיעזר במילון.
א. התהלכתי יחף בשדה השלף וכפות רגלי פצועות.
ב. היא נתנה בור תפוחי אדמה ומלונת כלב. ובימים ההם היה זה שקול כנגד ארמונות.
ג. הייתי מצטנף לפקעת.
ד. השלג מסביב היה צחור ומסנוור עיניים.
*252*
*252*
"תכירו את גברת הלסלוט," אומרת אמא, "היא באה לקחת אתכן. אתן הולכות להסתתר."
"להסתתר?"
לא ברור על מה אמא מדברת.
"אני לא הולכת," אומרת רחל.
"את מוכרחה, חמודה."
"למה לא דיברתם אתנו קודם, את ואבא, מה זה בכלל להסתתר?"
"להסתתר זה להתחבא מהנאצים, מסוכן מדי לשבת בבית ולחכות להם עד שיבואו לקחת אותנו. קדימה, את ואסתר תלונו לילה אחד אצל גברת הלסלוט, ומחר היא תיקח אתכן לכפר אחד בסביבה, שם אבא ואני נחכה לכן. בואי, חמודה, קחי את הקורקינט, קדימה."
אמא אומרת זאת כך שרחל מרגישה שהיא מוכרחה לשמוע בקולה.
"אל תשכחי את הקורקינט," אומרת גברת הלסלוט, "זה בשביל אנקה, ממילא לא תוכלו לשחק בו בינתיים"
"מי זאת אנקה?"
"הבת הקטנה שלי, את תראי אותה כשנגיע הביתה."
"לאן הולכים?" שואלת אסתר.
"אני לא יכולה לגלות," אומרת גברת הלסלוט. "תארי לעצמך שהגרמנים היו עוצרים אותנו עכשיו ושואלים אתכן לאן אתן הולכות. מוטב שלא תדעו לאן, בינתיים."
היא לא מבינה דבר מדבריה של גברת הלסלוט, הכול קרה כל כך מהר.
"בואי," אמא נותנת לה נשיקה, "אני אמסור לאבא דרישת שלום מכן, מחר שוב נתראה."
היא נותנת לאמא נשיקה ושתי הילדות יוצאות לדרך, היא ואסתר על הקורקינט וגברת הלסלוט הולכת לצדן.
על הבית שבפינת הרחוב תלוי דגל גרמני. לרגלי הדגל יושבות שתי ילדות ואוכלות.
לוטה ואלי. הן חוגגות את יום ההולדת של היטלר.
"להיטלר שלנו יש מחר יום הולדת," סיפרה לוטה לרחל אתמול, "אנחנו נזלול עוגות ואתן לא תקבלו שום דבר."
"תמשיכו להתקדם ואל תסתכלו אחורנית!" אומרת גברת הלסלוט. כעבור עשר דקות הן נמצאות ברחוב שלא היו בו מעולם.
"עצרו רגע, משהו חשוב יקרה עכשיו," אומרת גברת הלסלוט.
היא נוגעת בכיס המעיל שלה, מוציאה משם זוג מספריים ומקרבת אותם אליה ואל אסתר.
היא מרגישה שגברת הלסלוט מושכת בטלאי שלה. היא מרגישה שגברת הלסלוט חותכת את התפרים.
*253*
"לא!" היא צועקת, "אסור לנו לצאת החוצה בלי טלאי, הם יתפסו אותנו." היא רוצה לעצור את גברת הלסלוט, אבל גברת הלסלוט תופסת אותה בידה.
"רחל, מעכשיו את חייבת לשמוע בקולי, אם את לא רוצה שיתפסו אותך. אסור לך ללכת יותר עם הטלאי."
גברת הלסלוט ממשיכה לגזור, עוד משיכה אחת ו-פיסת הבד הצהובה בידיה. הן עומדות ליד פתח הביוב. הטלאי נעלם בתוכו. עכשיו מגיע תורה של אסתר.
לאסתר לא אכפת. היא מרשה לגברת הלסלוט לעשות בה כרצונה.
"בואו, ילדות, נמשיך ללכת."
שוב הן עולות על הקורקינט, אסתר מלפנים ורחל מאחור.
"לעזאזל," אומרת גברת הלסלוט ומכסה בידה את פיה, "ראי רחל!" היא מצביעה על המעיל שעליו היה הטלאי רק לפני רגע.
"אפשר לראות בדיוק איפה היה הטלאי הארור. על מעיל התכלת שלך נשאר כתם כחול כהה במקומו של הטלאי."
"אסתר, השתדלי להחזיק את הראש כל הזמן על החזה של רחל."
רחל פוחדת עד מוות. היא מרגישה שידיה מתכסות בזיעה ולבה פועם חזק בצווארה, כמה היתה רוצה לחזור הביתה, לאבא ולאמא, ובכלל, היא אינה רוצה להסתתר. תארו לעצמכם את הגרמנים באים ומגלים את הכתם הכחול במעילה. "היינץ," יגיד גרמני אחד לחברו, "הילדה הזאת הורידה את הטלאי וזה אסור, אנחנו נעצור אותה."
אחרי הליכה של רבע שעה אומרת גברת הלסלוט: "הגענו, תיכנסו פנימה מהר." הן נכנסות לבית שיושבים בו סביב שולחן גבר ושלוש ילדות. "זהו בעלי ואלה הילדות."
"שלום אדוני," הן לוחצות את יד בעלה של גברת הלסלוט.
"הורידו את המעילים," אומר האדון, "אלוהים, טינה, איך העזת ללכת כך עם הילדה ברחוב? יש לה כוכב כחול."
"אני יודעת," אומרת גברת הלסלוט לבעלה, "מזל שעברנו את זה בשלום. הערב אנסה להבהיר את הכוכב הכחול, אולי אצליח לטשטש את העקבות."
"אני מקווה," אומר אדון הלסלוט.
"אתן רוצות פרוסת לחם? לחם חי, חום וטעים עם חתיכה קטנה של בשר חזיר?"
"חזיר?" כמה רע לה כשאומרים את המילה הזאת, 'חזיר'. האם האדון הזה אינו יודע שלילדים יהודים אסור לאכול חזיר?
"מצטער," אומר אדון הלסלוט. "לא חשבתי על זה. אתם הרי אינכם אוכלים חזיר."
בערב משכיבה אותן גברת הלסלוט לישון.
"שינה מתוקה," היא אומרת. "מחר אקח אתכן להורים שלכן, ניסע בחשמלית לדלפט ואת ההמשך כבר תראו בעצמכן."
"כבר מזמן אסור לנו לעלות לחשמלית," היא רוצה להגיד, אבל היא נאנחת ושותקת.
עייפות כבדה נופלת עליה.
*254*
"אנסה להבהיר את המעיל שלך, כדי שמחר, כשנצא לדרך, כבר לא יהיה לך שום כוכב - לא צהוב ולא כחול. לילה טוב."
שתיהן מקבלות נשיקה מגברת הלסלוט. כמה נחמד מצדה, היא חושבת.
הן נצמדות זו אל זו, בעצם זרי נעים לשכב יחד במיטה אחת, בבית הן נוהגות לישון בנפרד.
"איפה אנחנו?" לוחשת אסתר.
"חכי רגע," היא לוחשת. "אני הולכת לבדוק."
היא מחליקה מהמיטה בזהירות, מסיטה את הווילון. ממול ניצב שלט ועליו שם הרחוב:
"אלל... אר... אני לא מצליחה לקרוא."
"חכי רגע," אומרת אסתר, "אני אדליק את האור," והיא מושכת בחבל התלוי מעל למיטה.
"אל תעשו זאת אף פעם! מי שמסתתר אסור לו להדליק אור כשהווילונות פתוחים, בעצם אסור אף פעם להזיז את הווילונות, כדי שאיש לא יראה שאתן פה!" בחדר עומדת גברת הלסלוט.
"תצטרכו להתרגל לזה, זה יהיה קשה, אל תעשו יותר מעשי שטות כאלה, בסדר?"
"בסדר, גברת," אומרות שתיהן ביחד.
"זה לא כל כך מסתדר עם המעיל שלך, אבל בסוף זה יצליח."
"ומה אם לא זה לא יצליח?"
*255*
"את תצטרכי ללבוש את המעיל בכל מקרה. רק תצטרכי להחזיק ספר במקום שבו היה הטלאי."
רחל אינה מצליחה להירדם, על ידה שוכבת אסתר. נשימותיה שקטות, היא דווקא מצליחה לישון.
רחל חושבת על מחר. אולי תצטרך לצאת החוצה בלי כוכב ובכל זאת עם כוכב. כמה מסובך הכול היום.
הדלת נפתחה בשקט.
גברת הלסלוט עומדת לצד המיטה.
"זה הצליח," היא לוחשת. "אף אחד לא יבחין שהיה לך טלאי על המעיל. לילה טוב, שינה מתוקה."
"לילה טוב, גברת," היא נאנחת. "ותמסרי בשמי דרישת שלום גם לאדון."
*255*
השם "חסידי אומות העולם" הוא כינוי לאזרחים לא יהודים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים בודדים, משפחות ולעתים קבוצות שלמות מידי הנאצים ועוזריהם. המצילים פעלו ממניעים שונים: רגשי חמלה ואהבת האדם, שנאה לנאצים והתנגדות למעשיהם.
אחד מתפקידיו של מוסד "יד ושם" הוא להנציח ולהוקיר מצילי יהודים בזמן השואה ולטעת עצים על שמם, בשדרה הקרויה "שדרת חסידי אומות העולם". ועדה מיוחדת ב"יד ושם" בודקת מקרים של הצלת יהודים בעזרת לא יהודים ומעניקה לאנשים הראויים את התואר "חסיד אומות העולם". במהלך שנות עבודתה של הוועדה קיבלו את התואר הזה יותר מ-20,000 אלף אנשים: איכרים ובני עיר, אנשי כמורה, אנשי ציבור ואנשי צבא, דיפלומטים ואנשי חינוך. על המדליה שמקבל "חסיד אומות העולם" חרוט המשפט מפרקי אבות: "כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא".
*256*
*256*
סמפו סוגיהרה
סמפו סוגיהרה כיהן בתפקיד קונסול יפן בקובנה שבליטא, ובמסגרת תפקידו בשנת 1940 עזר לפליטים יהודים.
סוגיהרה הגה תוכנית להצלת אלפי פליטים יהודים שברחו מפולין על ידי הנפקת אשרות מעבר לארצות שאינן תחת כיבוש גרמני. שלטונות טוקיו סירבו לבקשותיו החוזרות ונשנות של סוגיהרה לאשר את הנפקת האשרות, וכאשר חש כי המתנה נוספת עלולה להביא לאסון, המרה את פי הממונים עליו והחל להנפיק את האשרות.
מה גרם לו להפר את הוראות שלטונות יפן?
הוא סיפר על כך: "היו לי קשיים, ושני לילות נדדה שנתי. חשבתי בלבי: אני יכול להנפיק אשרות מעבר... בתוקף סמכותי כקונסול. איני יכול לתת לבני האדם הללו למות, בני אדם שבאו אלי לקבל עזרה כשהמוות מרחף מעל ראשיהם. יהא העונש שאקבל אשר יהיה, ברור לי כי עלי לפעול על פי צו מצפוני."
סוגיהרה היה הדיפלומט הזר האחרון שעזב את קובנה. הוא המשיך לחתום על אשרות מן החלון הפתוח של הרכבת הנוסעת. כשחזר סוגיהרה לטוקיו בשנת 1947, פוטר משירות החוץ בשל הסיוע שהושיט לפליטים היהודים בשנת 1940.
ב-1984 הוכר סוגיהרה כחסיד אומות העולם מטעם "יד ושם".
פנג שאן הו
פנג שאן הו, קונסול סין בווינה, ראה את מצוקת היהודים תחת השלטון הנאצי והחל להנפיק אשרות יציאה לשנחאי לכל דורש. קבלת אישור יציאה מאוסטריה היתה מותנית בהצגת אשרת כניסה לארץ אחרת. הוא עשה כן למרות איסור מפורש של שגריר סין בברלין, בירת גרמניה. לאחר שהנאצים הלאימו את בניין הקונסוליה הסינית, שהיה בבעלות יהודית, וממשלת סין סירבה לפתוח את הקונסוליה מחדש במקום חלופי, מימן פנג שאן מכספו שכירת משרד אוזר והמשיך בהנפקת אשרות כניסה לסין. פנג שאן הוחזר לסין בשנת 1940 ונרשמה הערה בתיק השירות האישי שלו על אי ציות במילוי תפקידו. בשנת 2001 הוכר כחסיד אומות העולם.
סמפו סוגיהרה ופנג שאן הו סייעו ליהודים הנרדפים להגיע לשנחאי
בסוף שנות השלושים גילו יהודים שניסו להימלט מידי הנאצים שרוב דלתות העולם נעולות בפניהם. ברוב המדינות נדרשה אשרת כניסה, שרק יהודים בעלי קשר משפחתי או עסקי זכו לה. למרבה הפלא, רק בעיר הבינלאומית שנחאי שבסין נשארו השערים פתוחים ולא נדרשה אשרת כניסה. כל מהגר יכול היה להיכנס באופן חוקי ולחיות בשנחאי. עם זאת, יהודים שביקשו לעזוב את גרמניה, את פולין או את אוסטריה ולעבור לשנחאי, היו צריכים אשרות יציאה מהמדינות שבהן חיו. לעזרתם באו סמפו סוגיהרה,
*257*
הקונסול היפני בליטא, ופנג שאן הו, שהיה באותה עת הקונסול הכללי של סין בווינה, בירת אוסטריה, שהנפיקו להם אשרות. יותר מ-20,000 יהודים ניצלו את ההזדמנות והגיעו אחרי מסע מפרך לשנחאי, שם מצאו מחסה בשנות המלחמה.
תצלום תעודת תושב שקיבל נער יהודי בשנחאי
תצלום של הדברים שכתב יצחק רבין ז"ל בביקורו במוזיאון היהודי בשנחאי
*258*
*258*
"קול דניה הלוחמת. אתם מאזינים לתחנת השידור של תנועת ההתנגדות הלאומית הדנית. אתמול הוציא הפולש הנאצי צו חדש. אם יוצא לפועל יוכתם שם מולדתנו לנצח. הפולשים ציוו על אזן-וזינו בעלי הדת היהודית לשאת על בגדיהם טלאי צהוב בצורת מגן דוד. כך הם רוצים להראות שהיהודים הם בני גזע נחות. צו זה הוא למעשה החלק הראשון של תוכנית זדונית להשמיד אלפים מאזרחינו. אסור לנו, לבני האומה הדנית, להרשות שתוכנית זדונית זו תוצא לפועל. לכן קוראת תנועת ההתנגדות הלאומית לכל האזרחים, מכל הדתות, אשר אינם רוצים שיוכתם כבוד מולדתם, לענוד את הטלאי הצהוב ולהפכו אות כבוד וגאווה, למען ייכשל צוום הזדוני של כובשי ארצנו."
למחרת נראה הטלאי הצהוב על בגדיהם של מרבית תושבי דניה, וגם המלך ענד אותו.
מבצע ויקינג - זהו שמו של מבצע ההצלה של יהודי דנמרק שהתקיים באוקטובר 1943. כשנודע למחתרת האנטי-נאצית בדנמרק שהכובש הגרמני מתכוון להשמיד את היהודים, העבירו בלילה בחשאי את כל יהודי דנמרק לשוודיה הניטרלית.
הם עשו זאת בדרך הים, בסירות דיג וברפסודות.
*258*
שמבון סור לעיון הוא כפר קטן הנמצא בדרום צרפת ליד הגבול עם שווייץ.
במלחמת העולם השנייה פנה כומר הכפר, אנדרה טרוקומה, אל התושבים וביקש מהם לעזור ליהודים שנרדפו בידי הנאצים.
כל אנשי הכפר הסתירו בבתיהם יהודים לתקופות של עד ארבע שנים. נוסף על כך, הם דאגו לצייד יהודים שהגיעו אליהם בתעודות מזויפות ועזרו להם להימלט לשווייץ או לספרד, שלא נכבשו בידי הגרמנים. בסך הכול הצילו כ-5,000 יהודים. אף אחד מתושבי הכפר לא סירב להושיט עזרה ליהודים וכולם שמרו את הדבר בסוד, כדי שלא ייוודע לגרמנים על כך.
כל הכפר זכה במשותף בשנת 1990 בתואר:
"חסידי אומות העולם".
*259*
לשיחה ולכתיבה
שוחחו ביניכם:
קראתם ארבעה מקרים של פעולות יחידים וקבוצות למען הצלת יהודים בשואה. איזו מהן הרשימה אתכם במיוחד? הסבירו מדוע.
1. א. העתיקו את טבלת ההשוואה והשלימו.
מטרת ההשוואה: לבדוק אם יש דמיון בפעולות האישים המוזכרים במידע
פנג שאן הו | סמפו סוגיהרה | |
כיצד עזרו ליהודים הנרדפים? | -- | -- |
איזה סיכון לקחו על עצמם? | -- | -- |
מסקנתי מההשוואה:,
--
,
--
2. כיצד קרה שיהודים רבים מצאו מקלט בשנחאי, ואילו במדינות אחרות ובערים אחרות לא איפשרו להם למצוא מקלט?
3. הסבירו את משמעותו המושאלת של הביטוי המודגש במשפט הבא: רק בעיר הבינלאומית שנחאי שבסין נשארו השערים פתוחים.
4. א. כיצד אותתו בני העם הדני לנאצים שלא יסבלו את השפלת היהודים בארצם בשום אופן?
ב. מה הוא "מבצע ויקינג"?
5. לדעתכם, מה ראוי להערכה מיוחדת בעזרה שהושיטו תושבי הכפר שמבון סור ליניון ליהודים?
*260*
למרות האיסור החמור לעזור ליהודים, היו אנשים שהעזו להסתכן והושיטו יד לעזרה.
להלן מספרם על פי ארצות המוצא.
*260*
המדינה | המספר | המדינה | המספר |
פולין | 5,800 | יוגוסלביה | 118 |
הולנד | 4,586 | אוסטריה | 84 |
צרפת | 2,262 | לטביה | 94 |
אוקראינה | 1,984 | רומניה | 48 |
בלגיה | 1,381 | אלבניה | 61 |
הונגריה | 643 | שוויץ | 38 |
בלרוס | 527 | מולדובה | 59 |
צ'כיה | 111 | דנמרק | 19 |
בוסניה | 34 | בולגריה | 16 |
מקדוניה | 10 | אנגליה (כולל סקוטלנד) | 13 |
סלובניה | 6 | נורווגיה | 24 |
ליטא | 513 | שוודיה | 10 |
קרואטיה | 98 | ארמניה | 10 |
רוסיה | 110 | ספרד | 3 |
סלובקיה | 439 | אסטוניה | 3 |
גרמניה | 383 | אינדונזיה | 2 |
איטליה | 341 | ברזיל | 2 |
יוון | 262 | סין | 2 |
מדינות שונות: יפן, לוקסמבורג, פורטוגל, טורקיה, ארה"ב (1 מכל מדינה) - 6
*261*
*261*
(1) אני שומע את הכינוי "חסידי האומות" ואני מנסה,
אני מנסה לחשוב על האנשים שנתנו לי מסתור ומחסה,
אני מנסה לחשוב, ושומע, ושואל: לו אני במקומם מה הייתי עושה?
אם אני, בתוך אוקינוס של שנאה, מול עולים מתמוטט ובוער,
(5) אם אני הייתי נותן מסתור לבן עם אחר?
אם אני הייתי מוכן, אם בני משפחתי היו מוכנים
לחיות בפחד - תמיד כזה בתוך הרחוב, בין השכנים,
לחלום בלילות את צעדם הכבד והמאיים של התלינים,
מוכן להמשיך ולהלך בין מטחי היריות ולהבי הסכינים,
(10) בתוך לחשי הרכילות ומלמול השמועות ותקות המלשינים,
וכל זאת, לא לילה אחד, לא חודש שלם, אלא שנים!
וכל זאת בלי לבקש שכר מן הקורבנות, רק את לחיצת ידם.
וכל זאת, רק מפני שאדם לאדם, חיב להיות אדם.
וכל זאת, כי בן אנוש מתגלה בך רק בשעות כאלה של מבחן.
(15) האם אני, האם אני הייתי מוכן?
אני רואה אותם, את אלה המכונים "חסידי האומות",
אני רואה אותם בארץ הקברים, חיים את שני העולמות.
את העולם של האדישים, של משתפי הפעולה, של הרוצחים והשורפים,
חיים בו בזמן אותם חיים החשוך של חסרי האונים והנרדפים.
(20) אני רואה אותם חיים את שני העולמות האלה, תחת עולים של הכובשים,
ושם, ואז, בין הגבורה והפחד, הם בוחרים להיות דוקא בעד החלשים.
בוחרים לחיות באימה המרחפת של כל המיתות והעונשים.
כאשר הן מסכנים לא רק את עצמם, כי אם גם את חיי הילדים והנשים,
בוחרים להיות צלם אלהים שבתוך לב האנשים,
(25) להיות התקווה האחרונה המלטפת את המייאשים.
בתוך המלחמה הנוראה הם הם שעמדו יום-יום בקרב,
והם הצדיקים שבסדום, שבזכותם לעולים לא חרב,
הם בתולדותיו של עמי הרצוח, הירוי והמת
היו עמודי החסד והרחמים, שעליהם העולם עומד.
(30) ובפניהם ובפני גבורתם, שהיא עדין לנו חידה
אנחנו, היהודים, מרכינים את ראשינו בתודה.
*262*
"חסידי אומות העולם" היא מקאמה. המקאמה היא יצירה המספרת סיפור קצר שמשפטיו מסתיימים בחרוזים. מקור המילה מקאמה הוא בשפה הערבית, ופירושה "מקום", כי בימים ההם קראו ליצירה על שם המקום שבו התאספו האנשים לשמוע את המקאמה.
לשיחה ולכתיבה
1. קראו בשורות 1, 5, 7, 12: מי מכונה לפי שורות אלה "חסיד אומות העולם"?
2. קראו שורות 3, 7 והשיבו: אילו שאלות מעלה הדובר בשיר?
3. מה מלמדות שאלות אלה על יחס השואל ל"חסידי אומות העולם"?
4. א. הדובר במקאמה מנסה לענות על השאלות שהעלה. הביאו כמה מתשובותיו.
ב. הדובר בשיר אומר: "והם הצדיקים שבסדום, שבזכותם העולם לא חרב" - איזה סיפור מספר בראשית מזכיר משפט זה?
ג. מה הקשר בין שני הסיפורים?
5. אילו רגשות עולים אצל הדובר כלפי חסידי אומות העולם?
6. בשיר כתוב:" אני מנסה לחשוב נעל האנשים שנתנו לי מסתור ומחסה". חיים חפר הוא יליד תל אביב ולא חי תחת כיבוש נאצי. כיצד אפשר להסביר את כתיבתו בגוף ראשון?
7. כיצד לדעתכם צריכים הניצולים לגמול למציליהם?
כותבים
1. בחרו אחד מהאנשים שזכו בתואר הכבוד "חסידי אומות עולם" וכתבו עליו (היעזרו באתר "יד ושם" באינטרנט ובספרי אישים).
2. המדור מוקדש לחסידי אומות העולם.
כתבו פסקה קצרה: ופרטו את התרשמותכם מהנלמד. מה חשבתם?
מה הרגשתם? מה הייתם אומרים לחסידי אומות העולם אילו אפשר היה שתפגשו אותם?
*263*
*263*
הוצאת כתר
במהלך הקריאה
עם סיום קריאת הפרק הראשון כתבו: כיצד השתנו החיים במשפחתו של אלכס כתוצאה מהכיבוש הגרמני?
לדיון
איך אתם מציעים לדון בספר? דונו בהתאם להצעות שהועלו ביניכם ומצאו חן בעיניכם או בחרו לפי רצונכם מנושאי הדיון האלה:
א. החליפו ביניכם רשמים על דמותו של אלכס. תוכלו לפתוח כך: אני התרשמתי מאוד מ... נבהלתי נורא כש... התפלאתי על...
ב. אלכס מצא את עצמו במצבים קשים ומסוכנים. בזכות מה הצליח לשרוד?
ג. אלכס היה בודד בזמן שהסתתר באי ברחוב הציפורים. כיצד סיפק את הצורך שלו בחברה?
ד. שערו והסבירו, מדוע קרא הסופר לספר "האי ברחוב הציפורים"?
כותבים
בחרו אחד או יותר מהנושאים הבאים:
1. דמיינו וכתבו פרק קצר על הפגישה שאולי התקיימה בין אלכס לבין סטשיה כשהגיעו לארץ ישראל. (אילו זיכרונות העלו? מה סיפרו זה לזה?)
2. חברו סוף אחר לסיפור.
3. איזו דמות הייתם רוצים להשמיט מהספר? הסבירו.
4. הספר עובד לסרט. הזמינו את הסרט ב- V. O. D.וצפו בו. התחלקו לזוגות ודונו: האם הסרט נאמן לספר? נמקו דעתכם.
מציגים
בחרו לפי רצונכם:
1. המחיזו את השיחה בין אלכס לבין אדון וגברת גרין בבונקר.
2. המחיזו את השיחה בין ד"ר פולבסקי לבין אלכס.
3. המחיזו את אחת הפעמים בהן משתף אלכס את שלג בעניינים שונים (תוכלו להכין עכבר מגרב).
יוצרים
בחרו לפי רצונכם:
1. הכינו תצרף (פאזל) של האי ברחוב הציפורים.
2. עצבו עטיפה חדשה לספר.
*264*
*264*
*265*
מה במדור?
המדור מתאר שני מעשי אומץ וגבורה של הלוחמים למען קיומה ושלומה של מדינתנו.
גבורתו של החובש בשיר "בלדה לחובש" וגבורתו של ד"ר משה מרזוק (גיל), אדם יוצא דופן שמסר את חייו למען מדינת ישראל.
לשון ושיח
- נחזור על השימוש בסביל בכתיבת טקסטים עיוניים.
- נבדוק את השימושים של סימן הקריאה ביצירות ספרות.
- נכתוב סיכום לפי שני מקורות מידע.
*266*
-267
*266*
הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע.
מנגד - הנהר וגמר מרשרש..
פתאום רעם ברק. אחד צעק: "פצוע"!
"אני כבר בא!" ענה לו החובש.
"עלינו על מוקש!" צעק אז הפצוע.
"אני כאן, לצידך," ענה לו החובש.
ברד של אש נתך, ברד כבד, קטוע
מעבר לנהר, לגמא הרוחש.
השאירו אותי כאן, ביקש אז הפצוע.
"עזוב שטויות," ענה אז החובש.
"תציל את עצמך!" ביקש אז הפצוע.
"אני נשאר איתך!" ענה לו החובש.
והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
"אנחנו אבודים," מלמל אז הפצוע.
"אחוז בי טוב," מלמל אז הפצוע.
"נפצעת גם אתה," מלמל אז הפצוע.
"עזוב, זה לא נורא," ענה לו החובש.
האש כבדה, כבדה. קשה, קשה לנוע.
רק לא להתיאש, רק לא להתיאש.
"אזכור אותך תמיד," נשבע אז הפצוע.
"רק לא ליפול", מלמל אז החובש.
"שלך עד יום מותך," נשבע אז הפצוע.
"היום הוא יום מותי," ענה לו החובש.
פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
"ניצלנו! הם באים!" יבב אז הפצוע,
אך לא שמע מילה מן החובש.
"אחי, אחי שלי!" יבב אז הפצוע.
מעבר לנהר הגמא מרשרש.
"אחי, אחי שלי!
אחי, אחי שלי.
אחי!"
תצלום של תעלות המגן בגבעת התחמושת
*268*
בלדה היא שיר סיפורי קצר.
תוכן הבלדה עצוב. בבלדה עומדות הדמויות באומץ ובאיפוק מול גורלן.
בבלדה מצוי דו-שיח ופזמון חוזר.
לשיחה ולכתיבה
1. השיר שלפנינו מציג אירוע שהתרחש במלחמת ששת הימים (1967). קראו על קרב גבעת התחמושת באתר !6מץ או בוויקיפדיה וכתבו סיכום קצר. היעזרו בנקודות האלה:
א. היכן נמצאת גבעת התחמושת?
ב. מתי התחולל הקרב?
ג. מה היתה חשיבותו של קרב זה?
ד. מדוע הפך הקרב לסמל?
הדרכה
- בחרו שני מקורות אפשר מאנציקלופדיה ומהאינטרנט. צלמו במכונת צילום את המידע מהאנציקלופדיה. הדפיסו את המידע מהאינטרנט.
- מחקו פרטים טפלים (שוליים, בלתי חשובים) בכל אחד מהמקורות.
- סמנו בצבע אחד פרטים זהים שמופיעים בכל אחד מהדפים.
- סמנו בשני צבעים אחרים פרטים שמופיעים רק בדף אחד.
- עתה קראו שנית את הדפים וכתבו.
- לאחר הכתיבה בדקו אם יש בסיכום מענה לשאלות שלעיל.
2. השיר מונה חמישה בתים. לכל בית יש נושא. תנו מספר לכל נושא לפי הסדר שבו הוא מופיע בשיר.
הנושאים:
א. החובש מסתכן בשל אש שיורים לעברם, יכול להציל את עצמו אך נשאר ליד הפצוע.
ב. כוח חילוץ מגיע, אך החובש כבר מת מפצעיו.
ג. החובש פצוע קשה, ממשיך לעודד את הפצוע שלידו.
ד. חייל עולה על מוקש ונפצע, חובש חש לעזרתו.
ה. הפצוע מבכה את מותו.
3. הבלדה בנויה על דו-השיח שבין הפצוע לחובש. מה אפשר ללמוד ממנו על אופיים ועל רגשותיהם?
4. למה נקטע דו-שיח זה?
5. גם החובש וגם הפצוע מגלים גבורה עילאית. כיצד אפשר לראות זאת בשיר?
6. קראו שנית את השיר. אילו רמזים לסוף העצוב אפשר למצוא במהלך השיר?
7. אילו תחושות מעוררת בכם הבלדה?
*269*
ענייני לשון
1. המשורר משלב בבלדה שני סוגי לשון - לשון גבוהה (אוצר מילים מליצי, עשיר) ולשון נמוכה (לשון דיבור יומיומית – סלנג). הביאו מתוך הבלדה דוגמאות לשני הסוגים.
2. היעזרו במילון ופרשו את המילים: מנגד, גומא, ניתך, ייבב.
3. המשורר מתאר את האש הכבדה ומשלב בתיאור רעשים שונים. השלימו את הצירופים שלהלן. היעזרו במאגר המילים.
--
התותחים
--
העלים
--
הפגזים
--
הפצועים
מאגר מילים: רעם, יבבת, בו, שאון, רשרוש
תפקידם של סימני פיסוק הוא לסייע לנו בקריאה נכונה ובהבנת הכתוב. אחד מהם הוא סימן הקריאה (!). הוא יבוא בדרך כלל לציין פקודה או כדי להביע עוצמת רגש מסוימת, כמו:
השתוממות, שמחה, פחד, מתח ועוד.
4. צטטו מתוך הבלדה שלושה משפטים המסתיימים בסימן קריאה והסבירו את משמעותם. מה בא סימן הקריאה להדגיש בכל משפט?
*270*
*270*
עמד בראש רשת ריגול למען ישראל במצרים
(1) משה מרזוק נולד בקהיר בט"ז בטבת תרפ"ז (21 דצמבר 1926). מדי שבת השתתף בתפילות בבית הכנסת של העדה הקראית וישב ליד סבו, משה בן אברהם מנשה.
מצעירותו חונך לאהוב את עמו ואת ארץ ישראל. היה פעיל באימוני "ההגנה" לאחר תום מלחמת העולם השנייה (1945), וכן היה חניך בתנועת "מכבי / החלוץ".
(5) בין השנים 1942-1947 למד משה רפואה בבית החולים האוניברסיטאי "קסר אלעיני" של הפקולטה לרפואה על שם המלך פואד הראשון בקהיר, והתמחה כמנתח וכמרדים. תחילה עבד בבית החולים האוניברסיטאי (1950), אחר כך בבית החולים לעיניים (1951), ובסוף בבית החולים היהודי בקהיר. בתוך זמן קצר יצא לו שם של רופא מוכשר ורגיש.
(10) בשנת 1948, אחרי הקמת המדינה, התקבל מידע סודי על כוונות לפגוע ביהודי קהיר. שליח "ההגנה" במצרים אימן את משה להגנה עצמית ומינה אותו כאחראי להגנת הרובע היהודי. משה גייס את צעירי הרובע היהודי (חארת אליהוד) להגנה עצמית ושימש כמפקדם.
לבקשת המוסד לעלייה ב' (מסגרת חשאית של הסוכנות היהודית לארגון עלייה (15) בלתי חוקית לארץ לפני קום המדינה), משנת 1949 ואילך ערך משה את הבדיקות הרפואיות למועמדים לעלייה ממצרים.
בשנת תשי"א (1951) גויס ליחידה 131 של חיל המודיעין בצה"ל. במהלך 1952 הגיע ארצה, עבר אימונים מקצועיים, הוסמך כקצין, קיבל דרגת סגן משנה ושב למצרים, שם מונה למפקד השלוחה של היחידה בקהיר. משה היה גאה מאוד (20) להשתייך לחיל המודיעין, אם כי שמר את הדבר בסוד. לאחר הכשרתו בארץ ניתנה לו האפשרות להישאר ולפעול במסגרת צה"ל, אך הוא הרגיש שמקומו כמפקד בקהיר.
בקיץ 1954 קיבלו חברי השלוחה של יחידה 131 באלכסנדריה הוראות לבצע פעולות חבלה במתקנים ציבוריים בשתי הערים קהיר ואלכסנדריה. בתוך זמן קצר (25) הם נתגלו, נחקרו באכזריות, נשפטו במשפט ראווה ורובם נידונו לתקופות מאסר שונות עם עבודת פרך. משה מרזוק ושמואל עזאר, מפקדי הקבוצה, נידונו למוות בתלייה. בח' בשבט תשט"ו (31 בינואר 1955) נתלו שניהם בקהיר. טרם עלותו לגרדום אמר משה לרב הקראי שבא לחזק את רוחו: "סעו לשם, אין לכם עתיד פה." לאחר מותם הוענקה לשניהם דרגת סגן אלוף (סא"ל) מטעם צה"ל.
(30) בא' באייר תשל"ז (19 באפריל 1977) הובאו לישראל ארונותיהם של משה מרזוק ושמואל עזאר, ולמחרת יום העצמאות (ו' באייר, 24 באפריל) הם נקברו בחלקת הרוגי המלכות במרומי בית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
(כתב: אחיו, ד"ר יוסף מרזוק)
*271*
לשיחה ולכתיבה
1. אילו שאלות התעוררו אצלכם לאחר הקריאה?
2. בטקסט על משה מרזוק כתוב שמצעירותו חונך לאהוב את עמו ואת ארץ ישראל. כיצד התבטא הדבר במעשיו כאדם בוגר?
3. כתבו לפי מה בכתוב אפשר ללמוד שמשה מרזוק:
א. גילה כושר מנהיגות.
ב. היה אמיץ לב.
ענייני לשון
מצאו בכתבה את הפעלים המקבילים לפעלים המודגשים במשפטים שלהלן:
(הפעלים המוגדים מסומנים במקף לפני ואחרי)
1. בשנת תשי"א (1951) -גייס- צה"ל את מרזוק ליחידה 131 של חיל המודיעין בצה"ל.
2. במהלך 1952 -הסמיכו- את מרזוק לקצין בצה"ל ו-מינו- אותו למפקד השלוחה של היחידה בקהיר.
3. תוך זמן קצר -גילו- את חברי השלוחה של יחידה 131 באלכסנדריה שקיבלו הוראות לבצע פעולות חבלה במתקנים ציבוריים בשתי הערים קהיר ואלכסנדריה, -חקרו- אותם ו-שפטו- אותם במשפט ראווה.
4. בא' באייר תשל"ז (19 באפריל 1977) -הביאו- לישראל את ארונותיהם של משה מרזוק ושמואל עזאר.
העשרה ואתגר
בפסקה הראשונה מוזכר שד"ר משה מרזוק ז"ל השתייך לעדה הקראית. הקראים הם קבוצת מיעוט ביהדות. קראו על הקראים ובאתר ויקיפדיה באתר לקסיקון של מט"ח:
lexicon.cet.ac.il\wf\efTerm.aspx?id=478
וכתבו סיכום קצר שיש בו מענה לשאלות האלה:
- מתי נוסד הזרם הזה ביהדות?
- מי היה המייסד?
- במה נבדלים היהודים הקראים מהיהודים הדתיים?
היעזרו בהדרכה בעמוד 56.
*272*
*272*
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות" (מתוך מגילת העצמאות)
*273*
מה במדור?
מדור יום העצמאות כולל שני נושאים:
ההגבלה על העלייה לארץ על ידי השלטון הבריטי שקדם לקום המדינה: נקרא את השיר "צל ומי באר" מאת יורם טהר לב ואת האירוע שעורר אותו לכתוב את השיר.
על הכרזת המדינה נקרא עדות שכתב זאב שרף: "זיכרונות מטקס העצמאות".
נקרא חלק "ממגילת העצמאות, ונקרא את כתבתה של איה גולדשמיט "על ראש התורן" שמספר את סיפור בחירתו של דגל ישראל.
לשון ושיח
- נמשיך ללמוד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון מדויקת, הן בכתב והן בעל פה.
*274*
*274*
במדרון מעל הואדי
עץ השקדיה פורח
באויר ניחוח הדסים
זה הזמן לפני הקיץ
שעריו הלב פותח
ותמיד ברוכים הנכנסים.
בימים אשר כאלה
מחכים עד בוא הליל
מחכים לצעדים קרבים
לא סוגרים את הבריח
לא עוצמים את העיניים
בימים כאלה מקשיבים.
מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם
מי שעייף יצא פה צל ומי באר
מי שסוכתו נופלת
חרש יכנס בדלת
ותמיד יוכל להישאר.
זה הבית שבנינו
זה האורן שנטענו
זה השביל וזוהי הבאר
מי שבא לפה - אחינו
שבא יסב איתנו
והשער שוב לא יסגר.
(פורסם לראשונה ב"אותיות", עיתון הילדים מבית "מקור ראשון")
*275*
הסיפור שמאחורי השיר
9 באוקטובר 1945. שעת צהריים בקיבוץ יגור. צלצול פעמון מזעיק את החברים.
הימים - ימי מאבק על העלייה, ספינות עולים בלתי חוקיים עושות דרכן לארץ ונתפסות בידי הבריטים, שמגבילים את כניסתם של היהודים ששרדו את השואה ורוצים לבנות את ביתם בארץ ישראל. הם נכלאים במחנה המעצר בעתלית ומחכים שישלחו אותם למחנה מעצר בקפריסין. בלילה שלפני ההפלגה פורץ כוח של הפלמ"ח למחנה המעצר, משחרר את העולים ומנסה לפזרם ביישובי האזור, כדי שיסתתרו.
צלצול פעמון מזעיק את החברים בקיבוץ יגור. לקול הפעמון ממהרים כל חברי המשק לעבר הכרמל, ואנחנו, הילדים, בעקבותיהם. והנה ראינו במדרון שמעל הוואדי יורדים אנשים תשושים כשהם נתמכים זה בזה, אלה מעפילי כלא עתלית, שאנשי הפלמ"ח הבריחו אותם אל החופש. המעפילים טיפסו בשעות החשכה ברגל מעתלית לראש הכרמל אל קיבוץ בית אורן, אך בבוקר נתגלו על ידי הצבא הבריטי ונאלצו להמשיך ללכת בחום אל צדו השני של ההר, אל קיבוץ יגור. הם הגיעו אחרי מסע קשה עייפים, רעבים ומותשים. מחסן הבגדים נפתח, ולבאים ניתנו בגדי עבודה כחולים. מחדר האוכל הגיע לחם טרי והעולים נשלחו אל חדרי החברים לקראת חיפוש אפשרי של הבריטים.
אז גם ניתנה ההוראה: על כל שאלה שתישאל יש רק תשובה אחת: "אני יהודי מארץ ישראל" . יורם טהרלב היה אז בן שבע בקיבוץ יגור והיה עד לאירוע. "במשך שנים היה חוזר לעיני המראה הקשה של אנשים יורדים במדרון בחפשם מקלט. מראה זה ליווה אותי כשכתבתי את השיר שנים רבות לאחר מכן."
(מתוך אתר משרד החינוך)
*276*
לשיחה ולכתיבה
1. א. כיצד מתואר הנוף בבית הראשון?
ב. כיצד מתוארים רגשות האנשים?
ג. קראו את הקטע "הסיפור שמאחורי השיר" וענו:
א. מי הם הנמצאים בוואדי?
ב. את מי הם מברכים?
2. בבית השני נאמר: "לא סוגרים את הבריח" -
א. למה הכוונה?
ב. מי הם המעוניינים לסגור את הבריח?
3. במה מתבטאת דריכותם של האנשים בוואדי?
4. כיצד משכנע הדובר את הבאים שהם רצויים מאוד?
5. מה מבטיח הדובר לבאים?
הדובר בשיר אומר: "מי שסוכתו נופלת חרש ייכנס בדלת".
כלומר כל מי שביתו חרב ומשפחתו נספתה בגולה מוזמן לבנות את חייו בארץ.
הביטוי סוכה נופלת מבוסס על הפסוק מספר עמוס (בקובץ נביאים אחרונים בתנ"ך):
"אקים את סכת דויד הנופלת" (עמוס ט, 11). כלומר: מלכות בית דוד שנחרבה, נפלה והוגלתה - תקום מחדש.
6. שערו, מדוע נקרא השיר: "צל ומי באר"?
7. מצאו ביטויים מושאלים בשיר.
אתם מוזמנים להאזין לשיר ביו טיוב או בזמרשת.
העשרה ואתגר
בחרו אחד מהנושאים הבאים:
1. חפשו מידע וכתבו על הדרך שבה ניהלו הבריטים את גירוש הפליטים ששרדו את השואה והגיעו לארץ ישראל בדרך לא דרך.
2. חפשו מידע על אוניית המעפילים "יציאת אירופה" וכתבו את קורותיה.
הדרכה:
- לפני החיפוש במאגרי המידע הכינו שאלות שונות שלפיהן תוכלו לרכז את המידע שאספתם, למשל, מתי החלה תנועת ההעפלה לארץ? מי אירגן את ההעפלות? מהו המיוחד בסיפורה של אוניית המעפילים "יציאת אירופה"? ועוד.
- בחרו לכתוב את הדברים ככתבה עיתונאית או כסיפור חווייתי, כאילו הייתם אתם על סיפון האונייה.
*277*
*277*
לכל דגל יש מראה מיוחד משלו: הציור שעליו, צורתו וצבעיו.
לכל מדינה דגל משלה. הדגל מסמל את ריבונותה ועצמאותה. דגלי מדינת ישראל מונפים מעל הכנסת, משרדי הממשלה ובית הנשיא. בימי זיכרון ואבל לאומיים מורד הדגל לחצי התורן, כמו למשל ביום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל.
כיום מתכוונים במילה "דגל" גם לרעיון חשוב שמישהו מאמין בו. "אני דוגל בחופש הביטוי לכל אזרחי המדינה", אפשר לשמוע מאן - דהו* אומר, ומקווה שהמסר ברור כמו ציור על דגל.
טלית יוצאת מנרתיקה
מי בדיוק הגה את דגל ישראל, כפי שהוא נראה היום? התשובה איננה חד-משמעית.
בשנת 1884, בעיצומה של מסיבת יום הולדת שערכו אנשי העלייה הראשונה למשה מונטיפיורי, במלאות לו 100 שנים - הונף בפעם הראשונה הדגל הלאומי. צבעי הלאום הוצגו בראש חוצות: כחול ולבן, והסמל הלאומי, המגן דוד, התנוסס לעיני כול.
למה דווקא כחול ולבן? פשוט מאוד: אלה צבעי הטלית היהודית עתיקת היומין, בעלת פתיל התכלת. ומגן הדוד? יש הסוברים שסמל זה צויר על מגנו של דוד המלך, ומכאן שמו. בשנת 1885 הונף הדגל בראשון לציון בידי ילד רכוב על אתון, במלאות שלוש שנים להיווסדה, ובנס ציונה הונף שוב, שש שנים מאוחר יותר. אבל האירוע החשוב ביותר שבו זכה הדגל הציוני-הלאומי להתנופף הוא הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, בשנת 1897. וכך כותב דוד וולפסון: "נוציא נא את הטלית מנרתיקה, ונגולל אותה לעיני כל ישראל ולעיני כל העמים."
דגל תוצרת כחול-לבן
ב-1948 קמה מדינת ישראל, והתחיל דיון אם לאמץ את הדגל שכבר קיים כדגל המדינה החדשה. היו כאלה שהתנגדו שדגל התנועה הציונית ייצג את כל העם היהודי בארץ ובעולם ודרשו לעצב מחדש את הדגל. רעיון אחד היה להחליף את מגן הדוד בשבעה כוכבי זהב, כפי שהציע הרצל בספרו "מדינת היהודים", כנגד שבע שעות העבודה היומיות בחיים החדשים בארץ החדשה. רעיון אחר שהועלה היה לשנות את צבע מגן הדוד לצהוב, כצבע הטלאי הצהוב, לזכר קורבנות השואה.
אבל הדגל היה פופולרי בציבור היהודי, ואפילו מדינות וארגונים זרים זיהו אותו כדגל הלאומי של העם היהודי. כך שלבסוף, כמו שיודעים כולם, הדגל נשאר בדיוק כפי שהיה.
"חוק הדגל" התקבל בשנה שלאחר מכן. משרדי ממשלה חויבו להניף את הדגל, ופגיעה בדגל הוגדרה כעברה פלילית.
*278*
חוקים הקשורים בדגל מקובלים במדינות מתוקנות רבות בעולם, אך הם שונים מאוד ממדינה למדינה. בארצות הברית, למשל, אדם השורף את דגל הלאום מתנהג בצורה לא מכובדת, אך מוגן בחוקה האמריקנית בשם חופש הביטוי. אזרח ישראלי שישרוף דגל, לעומתו, יועמד לדין.
בצה"ל בולט מאוד יחס של כבוד לדגל ישראל, המככב בטקסים חגיגיים ובשגרת היומיום. הפקודה הצבאית קובעת שיש לגנוז דגל בלוי במקום מיוחד, בדומה למנהג העתיק של גניזת ספרי קודש, ודגלים מיוחדים בעלי ערך היסטורי - כמו למשל הדגל שהונף על הר הבית במלחמת ששת הימים - נשמרים במוזיאון צה"ל.
כיום משתמשים בביטוי "תוצרת כחול-לבן" כביטוי למוצרים המיוצרים בארץ, מתוך תקווה שנעדיף אותם על פני מוצרים מתוצרת חוץ, ובכך נתרום לתעשייה הישראלית.
(מתוך עיתון הילדים והנוער "אותיות", גיליון 14)
תצלום של הנפת דגל הדיו בכיבוש אילת במלחמת העצמאות (צילום: מיכה פרי)
*279*
לשיחה ולכתיבה
1. הסבירו את המושגים המודגשים במשפטים האלה:
א. הדגל מסמל את ריבונות המדינה.
ב. אני דוגל בחופש הביטוי לכל אזרחי המדינה.
ג. פגיעה בדגל היא עברה פלילית.
2. סכמו את הכתבה על דגל ישראל (היעזרו בהדרכה בעמוד 56).
מעשירים את השפה
הסבירו במילים שלכם את משמעות המילים המודגשות בכל משפט. היעזרו במילון.
(המילים המודגשות מסומנות במקף לפני ואחרי)
א. אלה צבעי הטלית היהודית -עתיקת היומין-, בעלת -פתיל- התכלת.
ב. אפשר לשמוע -מאן - דהו- אומר: אני -דוגל- בחופש הביטוי.
ג. הדגל היה -פופולרי- בציבור היהודי.
ד. הפקודה הצבאית קובעת שיש -לגנוז- דגל -בלוי- במקום מיוחד.
ה. חוקים הקשורים בדגל מקובלים במדינות -מתוקנות- רבות בעולם.
ו. הסמל הלאומי, המגן דוד, -התנוסס- לעיני כול.
ענייני לשון
1. א. קראו את שני המשפטים שלהלן ונסו להסביר מהו ההבדל בין שני הפעלים המודגשים:
דגלים רבים -הונפו- ברחבי העיר לקראת יום העצמאות.
הדגלים -התנופפו- ברוח.
ב. חברו משפטים שבהם הפעלים שלהלן: התנועע, התעופף, התרועע.
העשרה ואתגר
בחרו אחד מהנושאים האלה:
1. על מגן דוד כסמל יהודי תוכלו לקרוא באתר חופש. תמצאו מידע ותמונות תחת הכותרת: מגן דוד. הדפיסו אחדות מן התמונות והדביקו במחברתכם. כתבו: מה למדתם מהתמונות?
www.hofesh.org.il\freeclass\history\...david\,magen-david.html
2. חפשו מידע על דגל הדיו (ראו תצלום בעמוד הקודם) וכתבו בקצרה את הסיפור.
*280*
*280*
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם לביצוע ההחלטה. הכרה זו, של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו, אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, הגיע השלטון הבריטי לקצו, ודוד בן גוריון הכריז על הקמת המדינה. ההכרזה נערכה במעמד חגיגי באולם המוזיאון ברחוב רוטשילד בתל אביב.
אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.
אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חודשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.
אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו.
תצלום של מגילת העצמאות
*281*
*281*
א.
יום ככל הימים היה היום, עשינו את עבודתנו כרגיל, וכחולמים היינו. שמחה וחרדה כרוכות היו יחדיו...
הולכים אנו בשדרות רוטשילד שבתל אביב, אצים אל אולם המוזיאון ותעודת ההכרזה על המדינה בידינו. השמירה שמסביב לבניין קפדנית היתה, שרשרת מפנים לשרשרת, ומסביבן מתקהלים אנשים, באים מכל עבר ומכל פינה. האם הגיעה השמועה אל האויב? האם לא יזדרזו ויפציצו? ליד המדרגות, בכניסה לבניין, עומד משמר של חיילים צעירים, פרחי קצינים של הצבא היהודי, וחגורותיהם הלבנות מבהיקות למרחוק. האולם הקטן קושט במיוחד לכבוד קדושת היום. במקום תערוכת התמונות הרגילה נקבעו על גבי הקירות תמונות של ציירים עבריים. במרכז תלויה, על רקע של בדי תכלת-לבן, תמונתו הגדולה של תיאודור הרצל, ומשני צדדיו מזה ומזה דגלי תכלת-לבן. מתי אמר:
"מדינת היהודים היא צורך עולם, ולכן קום תקום."
האולם היה מלא עד אפס מקום, שקט היה בו והחום לוהט. צלמי קולנוע וצלמי עיתונים באו מארצות שונות, והחום שהפיקו מנורותיהם הוסיף על החום ששרר באולם. נדמה כאילו ממלאים העיתונאים והצלמים את האולם, כה רבים היו. ומה הפלא? עמי אירופה ואמריקה, אשר בתרבותן משובץ ספר-הספרים, נשאו אותה שעה את עיניהם אל פינה זו, שבה כאילו נפתח מחדש התנ"ך וקמו לתחייה פרקים מפרקיו.
בשעה ארבע בדיוק קם בן גוריון, הקיש בפטיש על השולחן וכל הנוכחים קמו על רגליהם; פורצת שירת "התקווה". השירה לא היתה לפי התוכנית, שכן את ההמנון היתה צריכה לנגן התזמורת הפילהרמונית, שהיתה כמו מוסתרת בקומה השנייה, אולם השירה הקדימה את הנגינה. הכול יושבים, ובן גוריון פותח: "אקרא לפניכם את מגילת היסוד של מדינת ישראל אשר אושרה בקריאה ראשונה על ידי מועצת העם."
כאילו היה מושב זה המשך הישיבה הקודמת והמגילה הזו, לייסוד מדינת ישראל, מובאת כאן לקריאה שנייה. פניו נוהרים כאשר הפסוקים יוצאים מפיו והופכים חוויות מוחשות: "בארץ ישראל קם העם היהודי" - הנה יהושע בן-נון ודוד המלך, נחמיה והחשמונאים; "בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים." הנה הנביאים ועזרא הסופר ואנשי הכנסת הגדולה; "והוריש לעולם כולו את ספר-הספרים הנצחי."
עשרה סעיפים קרא, ובהם הטעמים להכרזה, הפסיק קריאתו כדי רגע ואחר הרים את קולו וקרא:
"לפיכך נתכנסו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל."
*282*
לשמע דברים אלה קם כל הקהל על רגליו ופתח במחיאות כפיים ממושכות. הרב י"ל פישמן בירך בקול רועד וחנוק מדמעות, "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". אותו רגע היה אולם המוזיאון בית כנסת, והקהל ענה "אמן" בקול. הטקס כולו כסמל היה, אולם בו גופו לא היו מעשים סמליים; לא הורדו דגלי זרים ולא הונפו דגלי האומה, יריות לא נורו, צבא לא צעד, ואפילו נאומים לא נשמעו בו. צנוע היה בתכלית הצניעות. חברי מועצת העם, דוד בן גוריון תחילה והאחרים לפי סדר הא"ב, חתמו אחד-אחד על המגילה.
משנסתיימה החתימה נשמעה פתאום נגינת "התקווה" על ידי התזמורת. הנגינה באה מלמעלה, כאילו נפתחו השמים ועליונים כביכול פצחו רינה על תקומת העם. דומם עמדו האנשים, לא נעו ולא זעו והקשיבו לנגינה המופלאה שבאה ממקום לא נראה - משנאלם אחרון צליליה, אמר היושב ראש: "קמה מדינת ישראל! תמה הישיבה הזאת."
32 דקות ארכה הישיבה, בה הכריז על חירותו העם שנתון היה במשך 1,887 שנים לשיעבוד מלכויות. מלכות אחר מלכות. רומי וביזנטיון, גלות אדום וגלות ישמעאל מערב ומזרח.
אנשים חיבקו זה את זה ובירכו זה את זה, נפלו כל המחיצות ובוטלו המעצורים. הוזלו דמעות גיל והיתה תוגה על בנים שנפלו וחרדה על בנים שגורלם לא היה ידוע, אלא שהתוגה והחרדה כבושות היו עמוק-עמוק בלב.
ב.
בינתיים נתקבצו המונים מכל קצווי העיר מסביב לבניין, פרצו כל שרשרות השמירה והתערבו עם השומרים, מחאו כפיים והריעו לכבוד האנשים שיצאו מן האולם. רחובות תל אביב נתמלאו המוני בני אדם שהאזינו עד אותו רגע לשידור הטקס ועתה פרצו החוצה בשמחתם כי רבתה, ופתאום היתה כל העיר כחוגגת, בלי שאורגן או הוכן דבר החגיגה.
מחלונות הבתים בקעו נגינותיו של "קול ישראל" ומלמעלה חגו אווירונים, שפיזרו כרזות הקוראות לחתימה על מלווה העצמאות, והיום יום טוב היה והעיר צהלה ושמחה. על לוחות המודעות המשיכו עובדי העירייה להדביק מודעות על הגיוס שיתנהל כל השבת ועל האפלה בלילה ועל אספות שייערכו אותו ערב ולמחרת בבוקר.
בבית הדפוס "הפועל הצעיר" הודפס גיליון מספר 1 של "העיתון הרשמי" ובו "הכרזה על הקמת מדינת ישראל"... חיכיתי להדפסת הטפסים הראשונים ולקחתי עמי שני גיליונות. אחד בשביל ד' בן גוריון. כאשר הבאתי אותו אליו שאל: "מה נשמע בעיר?"
אמרתי: "תל אביב צהלה ושמחה." השיב ואמר: "בי אין צהלה. רק חרדה עמומה כמו ביום 29 בנובמבר, כאשר הייתי אבל בין השמחים."
*283*
לשיחה ולכתיבה
1. היכן ומתי הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל?
2. אילו חששות התעוררו בלב המנהיגים ובלב היישוב העברי בארץ?
3. מדוע חשב הכותב שעמי אירופה ואמריקה מתעניינים בטקס הכרזת המדינה היהודית?
4. א. מה בהתנהגות הנוכחים בטקס ביטא את התרגשותם הרבה?
ב. שערו, איזו שורה בשיר ששרו ריגשה אותם במיוחד?
לדיון
1. בן גוריון אמר: "בתוקף זכותנו הטבעית (כעם) וההיסטורית, אנחנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת ישראל."
א. למה התכוון כשדיבר על "זכות טבעית"?
ב. מדוע יש לעם ישראל "זכות היסטורית" בארץ ישראל? כתבו יותר מסיבה אחת.
2. שערו, מדוע טרח זאב שרף, מזכיר מנהלת העם לפני קום המדינה, לכתוב טקסט זה?
*284*
כותבים
תארו בגוף ראשון את האווירה ברחובות לאחר ההכרזה על הקמת המדינה. שבצו בתיאורכם ביטויים כמו:
- קשה לתאר במילים את השמחה...
- לא האמנתי למראה עיני...
- לא ייאמן כי יסופר...
- שמחה כזאת לא חוויתי מעולם...
- נסחפתי עם ההמון שנהר אל...
- פרצנו לרחוב באושר בל יתואר...
ענייני לשון
1. הסבירו במילים שלכם את המילים המסומנות בקו במאגר המילים שלמטה.
היעזרו במילון.
2. הפעלים שלהלן לקוחים מעדותו של זאב שרף.
התאימו לכל אחד מהם שמות עצם ממאגר המילים שלהלן.
בקע
--
;
--
שרר
--
;
--
פרץ
--
;
--
אירע
--
;
--
מאגר מילים: שמחה, אור, שקט, ויכוח, אסון, צליל, מהומה, תאונה, אש, דומייה, תקלה, אפרוח
*285*
לפני קום מדינת ישראל היה דוד בן גוריון מראשי המנהיגים של היישוב היהודי בארץ ישראל.
הודות למאמציו ולאומץ ליבו הוכרז על הקמת מדינת ישראל.
כיהן כראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, בשנים 1949-1963.
איור של דוד בן גוריון
*285*
דוד בן גוריון סיפר:
"מומחים צבאיים מידידינו הזהירו אותנו, שלא נכריז על מדינה, כי צבאות ערב הודיעו שהם יילחמו במדינה, והמומחים היו בטוחים ש'הגנה', שאין לה אימון צבאי ואין לה נשק כבד בכלל, לא תוכל לעמוד והיישוב יישמד כולו. היה גם מומחה צבאי נורווגי, קולונל לונד, שעבד אתנו וידע היטב מה יש ומה אין לנו. הוא הזהיר אותי, כשלושה שבועות לפני הכרזת העצמאות, שלא נכריז על מדינה, כי לא נוכל לעמוד בפני צבאות סדירים של מדינות ערב. היו גם היסוסים במנהלת העם. היו שהציעו להכריז רק על ממשלה יהודית. הרוב, יחד איתי לא קיבל זאת."
לשיחה ולכתיבה
1. מדוע הזהירו אנשים שונים את מנהיגי היישוב העברי בארץ ישראל, לא להכריז על הקמת מדינה?
2. מה דעתכם, האם היתה להם כוונה טובה או כוונה רעה? נמקו תשובתכם.
*286*
*286*
*287*
מה במדור?
נקרא טקסט אנציקלופדי על מקור המושג "עומר" ועל ל"ג בעומר,
נבין את פשר מנהגי האבלות שנוהגים לקיים שומרי מצוות בספירת העומר ונקבל גם תשובה לשאלה: מדוע מדליקים מדורות במועד הזה?
נקרא קטע מספרו של יגאל ידין, הארכיאולוג שמצא את מכתבי בר כוכבא במערות במדבר יהודה.
רבי עקיבא, מגדולי חכמי ישראל, תמך במרד בר כוכבא, אך היו חכמים שהתנגדו למרד. רמז על חילוקי הדעות האלה נקרא במשל "האריה והקורא" מתוך בראשית רבה. נחשוב מה עדיף, לחכות עד יעבור זעם ורומא תתמוטט, או מוטב להעז ולמרוד כדי לזכות בעצמאות?
*288*
*288*
ספירת העומר היא תקופה של שבעה שבועות, שראשיתה בחג הפסח וסופה בחג השבועות, שהוא היום החמישים של הספירה. ספירת העומר היא מצווה מן התורה: "וספרתם לכם, ממחרת השבת, מיום הביאכם, את עומר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום; והקרבתם מנוחה חדשה לה' (ויקרא כג, 15-16). ספירת העומר מתחילה ביום ב' של פסח ונמשכת 49 יום.
בתקופה שבית המקדש היה קיים, ספירת העומר החלה עם הבאת העומר - קציר השעורים הראשון - אל המקדש, שם היה הכוהן הגדול מקיים טקס ומניף את העומר.
ביום החמישים מסתיימת ספירת העומר ונחוג חג השבועות, שבו היו מביאים למקדש "מנחה חדשה" (שם, 15-21). מאז חורבן בית המקדש השני נוהגים לקיים את ספירת העומר כזכר למנהג הבאת המנחה בבית המקדש. ספירת העומר מבטאת גם את הציפייה לקראת חג מתן תורה ומקשרת בין חג הפסח וחג השבועות. קשר זה מבטא את תכלית יציאת מצרים, שהיא מתן תורה. בנוסח הספירה סופרים את הימים ואת השבועות: "היום... ימים, שהם... שבועות לעומר." קודם הספירה מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר."
העומר
העומר היה קורבן מנחה מקמח שעורים שנקצרו והובאו לבית המקדש למחרת יום ראשון של חג הפסח (ט"ז בניסן). מנחה זו היתה ביטוי להכרת התודה על היבול החקלאי ותקווה להמשך יבול מוצלח. רק לאחר הנפת העומר בידי הכוהן אפשר היה לאכול מהתבואה החדשה (ויקרא כג, 9-14).
מנהגי אבלות בספירת העומר
בימי ספירת העומר נהוגים מנהגי אבלות כמו איסור נישואין, איסור גילוח, איסור תספורת ואיסור ביטויי שמחה. מקור מנהגים אלו בשלוש סיבות על רקע אירועים מעציבים:
1. לפי המסורת מתו במהלך מרד בר כוכבא 24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא, היה זה בימי ספירת העומר בשנים 132-135 לספירה. חכמינו ראו בכך עונש על שלא נהגו כבוד זה בזה.
2. בשנת 1096 לספירה, בתקופת ספירת העומר, הושמדו קהילות יהודיות רבות בגרמניה ובצרפת בזמן מסע הצלב הראשון.
3. מנהגי אבלות כביטוי לצער על חורבן בית המקדש.
4. סברה אחרת מציעה ששורשי מנהגי האבלות קדומים ביותר, ומגיעים עד לתקופה שבה מנהגי האבלות ביטאו את דאגתו של האיכר לשלום התבואה לפני הקציר.
(מתוך אנציקלופדיה ynet)
*289*
מנהג הדלקת מדורות בל"ג בעומר
אחד ההסברים למנהג הדלקת מדורות בל"ג בעומר מבוסס על הקשר בין מרד בר כוכבא לבין ל"ג בעומר: המורדים הדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. המדורות שמדליקים היום בל"ג בעומר הן זכר לאותן משואות.
חץ וקשת
בל"ג בעומר נהוגה היציאה לשדות עם חץ וקשת. קשתות וחצים שימשו בימי בר כוכבא ככלי הנשק העיקריים בקרב.
לזכר מלחמת בר כוכבא ברומאים נהוג להכין בל"ג בעומר קשתות וחצים ולשחק עמם ליד המדורה. מנהג נוסף הוא לערוך ביום זה ימי ספורט וטיולים.
(מתוך אתר משרד החינוך)
לשיחה ולכתיבה
1. מהו "עומר"?
2. השלימו את המשפטים:
א. ספירת העומר מתחילה ב
--
נמשכת
--
שבועות ומסתיימת ב
--
.
ב. העומר הראשון הובא למקדש ומונף בידי הכוהן הגדול בתאריך
--
.
ג. ה"מנחה החדשה" הובאה למקדש בזמן
--
.
3. א. לאיזו מטרה התקיימה ספירת העומר בעבר?
ב. לשם מה מתקיימת ספירת העומר בימינו?
4. מדוע נוהגים יהודים שומרי מצוות לקיים מנהגי אבלות בתקופת ספירת העומר?
5. מהו הקשר בין מרד בר כוכבא לבין ל"ג בעומר?
*290*
*290*
בשנת 1951,שלוש שנים לאחר קום המדינה, מצאה משלחת בראשות הארכיאולוג יגאל ידין איגרות קדומות בנחל חבר. היו אלה איגרות שכתב שמעון בן כוסבא בעברית או בארמית לאנשים שונים, ובהן בקשות למשלוח מזון ונשק ללוחמיו, בקשה למשלוח ארבעת המינים לכבוד סוכות ועוד. במערה נמצאו פריטים נוספים, כגון סנדלים, בגדים ותכשיטים. התגליות האלה עוררו התרגשות רבה, מכיוון שאפשר ללמוד מהן על חיי היומיום של הלוחמים שהסתתרו במערות שבסביבת נחל חבר. בספרו "בר כוכבא" כתב ידין:
המרד השני - מרד בר כוכבא
שישים ושתיים שנה לאחר חורבן ירושלים, פרץ מרד נוסף נגד הרומאים (שנת 132 לספירה). מלחמת בר כוכבא - או כפי שאנו מכנים אותה "המרד השני" - אולי עלתה באכזריותה על המרד הראשון של שנות 66-70 (לספירה). היא נמשכה למעלה משלוש שנים, ובתחילתה הצליחו היהודים בהנהגת בר כוכבא לכבוש את ירושלים ולחדש את המדינה היהודית, ובכך העמידו בסכנה את ממלכת רומא וכפו על אדרינוס קיסר לשלוח את מיטב לגיונותיו ללחום במורדים. חמישים מבצרים של המורדים ותשע מאות וחמישים מן היישובים נהרסו בידי הרומאים;
חמש מאות ושמונים אלף איש מתו ברעב, בחולי ובאש, וכך הפכה יהודה כולה לשממה. מרד שני זה לא זכה לתיאור מזהיר כמו תיאורו של יוסף בן מתתיהו את המרד הראשון - וכך, למרות חשיבותו המרובה, דלות היו ידיעותינו עליו, וכל הנותר לנו היו רק רמיזות מעטות בכתביהם של מספר היסטוריונים ותיאורים בסגנון אגדי במקורות היהודיים -
*291*
בתלמוד ובמדרשים. אפילו שמו של מנהיג המרד לא היה ודאי לחלוטין. הוא קרוי "בר (או: בן) כוזיבא", שניתן לפרש כמרמז על שליחות כזב. עשרות מלומדים דנו בנושא זה שנים רבות; ובהם שסברו כי שמו האמיתי היה אמנם "בר כוכבא" (אולי על שם מקום הולדתו) ואילו אחר כך, משהכזיבה שליחותו, נשתנה בפי מתנגדיו ל"בן כוזיבא"; אחרים גרסו להפך: שמו האמיתי היה דווקא "בן כוזיבא" (שוב אולי על שם מקום מוצאו או על שם אביו), ואילו מעריציו וחסידיו, שהאמינו במשיחיותו, כינוהו "בר כוכבא".
לאור כל זאת נקל להבין את ההתרגשות שאחזה במדינת ישראל כולה, משנודע כי אכן התגלו מכתבים של אותו גיבור אגדי, שמעון בר כוכבא.
חקר
1. בקטע מוזכרים המרד הראשון והמרד השני. קראו עוד על המרד הראשון במקור נוסף באינטרנט או בספר הלימוד להיסטוריה שאתם לומדים בו. העתיקו את הטבלה והשוו בין שני האירועים:
תבחינים | המרד הראשון | המרד השני |
סיבת המרד | -- | -- |
מקום המרד | -- | -- |
מנהיגי המרד | -- | -- |
תוצאות המרד | -- | -- |
2. אילו מסקנות אפשר להסיק מהטבלה?
3. מה כבר ידעתם על מרד בר כוכבא, ומה הוסיף הקטע מתוך הספר לידיעותיכם על המרד?
*292*
*292*
ארי טרף טרף ועמד עצם בגרונו.
אמר: כל מי שיבוא ויוציאו אתן לו שכרו.
בא קורא מצרי שמקורו ארוך, נתן מקורו
לתוך פיו והוציא את העצם.
אמר לו: תן לי שכרי.
אמר לו הארי: לך והיה משתבח
ואומר: נכנסתי לפי ארי בשלום ויצאתי בשלום -
ואין לך שכר גדול מזה.
(מדרש בראשית רבה, סד).
בראשית רבה - אסופה של מדרשים ואגדות על ספר בראשית. התחברה במאות הרביעית עד השישית לספירה.
אחרי המרד הגדול וחורבן הבית, הבטיח הקיסר אדריאנוס לאפשר לבנות מחדש את המקדש בירושלים.
היהודים החלו באיסוף האוצרות הנדרשים, כשלפתע חזר בו שליט האימפריה מהסכמתו.
את ההתלהבות החליפו כעס ואכזבה, והיהודים, במצוקתם, קראו למרד ברומי. הרבנים, שהיו ערים לכך שהמרד עלול להביא לחורבן, ביקשו מרבי יהושע בן חנניה להשפיע על העם לבטל את הקריאה למרד. בעזרת המשל שלפניכם ניסה רבי יהושע בן חנניה להרגיע את זעם העם.
איור של האריה והקורא, מרסל ינקו, צייר ישראלי, 1895-1984
*293*
לשיחה ולכתיבה
1. קראו את הערת השוליים שבתחתית העמוד הקודם והשלימו בעזרתה את נמשל:
- הארי הוא:
--
- הקורא הוא:
--
- להיכנס לפי הארי, פירושו:
--
2. אילו מבין ההיגדים שלהלן מסבירים מדוע בחר רבי יהושע בן חנניה לפנות לשומעיו במשל ולא בדברי שכנוע גלויים?
א. אנשים נמשכים למשל ואוהבים לשמוע משל, כי יש בו משהו חידתי.
ב. בעזרת משל אפשר להסביר דברים קשים בצורה פשוטה ומובנת.
ג. בעזרת משל אפשר לרמוז אמת לא נעימה.
ד. בעזרת משל אפשר לנסות לשכנע בני אדם.
3. מהו המסר המרכזי של המשל? העתיקו את התשובה המתאימה ביותר:
א. גם לאיש החזק ביותר יש רגע של חולשה שבו הוא נזקק לתגמול.
ב. אל תתמרמר על שלא קיבלת תגמול שציפית לו. תגיד תודה על שהצלחת בכלל לצאת בחיים ממצב מסוכן ביותר.
ג. שיתוף פעולה בין אנשים שונים זה מזה מביא לפתרון בעיות.
ד. שכר אינו נמדד תמיד בכסף או במתנות.
4. בחרו סעיף אחד בלבד וענו עליו:
א. כיצד המילים הבלגה והישרדות מתקשרות למשל? נמקו תשובתכם.
ב. מדוע בחר רבי יהושע בן חנניה דווקא באריה כדמות במשל?
*293*
זאב אחד, נתקעה עצם בגרונו, והיה מהלך אנה ואנה ומחפש מי שיושיענו בצרתו. נזדמנה לו אנפה וביקש ממנה שתוציא את העצם מגרונו ותבוא על שכרה.
הכניסה האנפה את ראשה אל לוע הזאב והוציאה משם את העצם, ואחר ביקשה שכרה לפי ההסכם. אמר לה הזאב: "אנפה, אנפה, לא די שהוצאת את ראשך שלם ובריא מפי הזאב, ועוד את מבקשת שכר לעצמך?"
5. במה מזכיר משל "הזאב והאנפה" את משל "האריה והקורא"?
6. שני המשלים מלמדים כי הגמול הגדול ביותר שאפשר לקבל מידי רשעים בעד טובה שעושים להם, הוא שלא להינזק על ידיהם.
מה דעתכם, האם המסר מתאים גם לאנשים בני ימינו? נמקו.
*294*
*294*
"מאה דורות חלמתי עלייך..."
*295*
מה במדור?
לירושלים פנים רבות וקשר בל יינתק עם העם היהודי. נוכל לחוש את אהבתם של חכמינו לירושלים בקטע "עשרה חלקים" מתוך אבות דרבי נתן.
נלמד על התפתחותה וצמיחתה של ירושלים המאוחדת ב"ירושלים עיר מעורבת" מאת חיה דור וזיוה מימוני.
על קדושתה של ירושלים לשלוש הדתות המאמינות באל אחד נקרא את "העיר הקדושה" מאת רבקה לוי.
נקרא את השיר "הסיכוי" מאת אהרון בכר ונחשוב מה אפשר לעשות כדי לקיים יחסי אחווה בין הקבוצות השונות בעיר.
עשרה חלקים של חוכמה בעולם
תשעה בירושלים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של יופי בעולם
תשעה בירושלים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של תורה בעלם
תשעה בירושלים ואחד בכל העלם.
(מתוך אבות דרבי תן)
*296*
*296*
בירושלים חיות וגרות זו לצד זו קבוצות אוכלוסייה מגוונות ושונות זו מזו: יש בהן בני עדות שונות, בעלי אמונות שונות ובני לאומים שונים (יהודים, ערבים, ארמנים), וכל קבוצה וקבוצה מנהלת אורח חיים משלה, השונה מאוד מזה של שכנתה.
בירושלים חיים זה לצד זה יהודים חילונים, יהודים דתיים ויהודים חרדים. חיים בה יהודים לצד ערבים פלסטינים, נוצרים ומוסלמים.
מספר התושבים המתגוררים בירושלים בשנת 2013 הוא יותר מ-800,000. מתוכם:
יהודים: 497,000
מוסלמים: 280,000
נוצרים: 14,000
אחרים: 9,000
ממלחמת העצמאות (1948) ועד מלחמת ששת הימים (1967) היתה ירושלים חצויה על ידי קו גבול שהפריד בין החלק המערבי שבתחום מדינת ישראל לבין החלק המזרחי שבתחום ממלכת ירדן. הגבול הפריד בין שני חלקי העיר ובין תושבי העיר היהודים לערבים.
אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר ירושלים אוחדה תחת שלטון ישראל, הוסרה גדר הגבול, והמעבר בין שני חלקי העיר נעשה חופשי - נוצר מפגש יומיומי בין תושבים יהודים לבין תושבים ערבים, אבל לא קמו שכונות מעורבות.
מאז החלה תנופת בנייה גדולה בירושלים. בעיר העתיקה שוקם ונבנה הרובע היהודי.
נבנו שכונות יהודיות במקומות שהיו קודם לכן באזור הגבול. שכונות יהודיות הוקמו גם מסביב לעיר, כדי ליצור רצף של היישוב היהודי העירוני בירושלים.
גם החלק המזרחי של ירושלים, שבו חיים התושבים הערבים, הלך והתרחב.
*297*
צמיחתה של ירושלים מעיר למטרופולין
בגלל מבנה פני השטח של הרי ירושלים, התפתחה העיר בעבר בעיקר לכיוון מערב, מאחר שבאזור זה ההרים נמוכים יותר מאלה שממזרח ומדרום לה, ומדרונותיהם תלולים פחות מהמדרונות המזרחיים. סיבה נוספת לכך שהעיר לא התפתחה בעבר לכיוון מזרח היא שהמזרח גובל במדבר. הצפון היה כיוון התפתחות נוסף של העיר, משום שאין בו הרים גבוהים ותלולים ותנאי האקלים בו נוחים.
כיום העיר מתרחבת לכיוונים שונים, משום שהבנייה אינה מוגבלת עוד על ידי פני השטח. האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשות האדם בימינו מאפשרים זאת. כמו כן, נוספו לירושלים יישובים שהיו בסביבתה.
מפות
(מתוך ספר לימוד בגיאוגרפיה: ירושלים בירת ישראל)
לשיחה ולכתיבה
1. תנו שם לקבוצה לפי הפירוט בכל סעיף:
שם הקבוצה (הכללה) | מי בקבוצה? (פירוט) |
יהודים, ערבים, נוצרים | -- |
מוסלמים, יהודים, נוצרים | -- |
2. כיצד השפיעה מלחמת ששת הימים על התפתחותה של ירושלים?
3. א. במה שונים כיווני התרחבות העיר בעבר מכיווני ההתרחבות בימינו?
ב. במה שונה עיר ממטרופולין?
*298*
*298*
ירושלים היא העיר הקדושה ליהודים
לירושלים יש משמעות מיוחדת עבור היהודים. ירושלים אינה רק עיר שמצויים בה מקומות קדושים ליהדות (הר הבית והכותל המערבי) או עיר המנציחה אירועים חשובים בתולדות העם (בניית המקדש והעלייה ההמונית בשלושת הרגלים). זוהי בירת העם היהודי כולו. עבור העם היהודי, שביכה את חורבנה במשך אלפיים שנות גלות, מסמלת העיר את הארץ שאליה השתוקק לשוב מגלותו. ירושלים מכובה גם ציון, והעולים בתנועת השיבה לארץ ישראל מהגלות לא נקראו על שם הארץ אלא על שם העיר: "ציונים".
חרדים מתפללים בכותל
ירושלים היא העיר השלישית בקדושתה לדת האסלאם
ירושלים מכונה בפי המוסלמים "אל-קודס" - הקדושה. על פי האמונה המוסלמית, עשה מוחמד הנביא, מייסד האסלאם, מסע לילי לירושלים על הפרדה הפלאית "אל- בוראק". בירושלים קשר מוחמד את סוסתו "אל-בוראק" אל אבני הכותל המערבי ונכנס למערה שהיתה בתוך אבן השתייה (האבן נמצאת היום בתוך מסגד כיפת הסלע). מאבן השתייה העלה המלאך גבריאל את מוחמד - על גבי סוסתו - השמימה, לפגישה עם משה, אליהו הנביא וישו. לאחר מכן חזר מוחמד למכה (כיום בערב הסעודית, העיר הקדושה ביותר למוסלמים).
*299*
ירושלים אינה מוזכרת בקוראן. רק לאחר מותו של מוחמד, ב-632 לספירה, עלתה קרנה של העיר בעיני האסלאם. בשנים 688-691 לספירה, לאחר שארץ ישראל נכבשה בידי המוסלמים, נבנה מסגד כיפת הסלע ולאחר מכן מסגד אל-אקצה, שניהם מקומות בעלי חשיבות רבה לדת האסלאם.
ירושלים קדושה לנוצרים
ירושלים מקודשת גם למאמיני הדת הנוצרית. ברובע הנוצרי שבעיר העתיקה מצויים כ-40 מוסדות דת שונים, כגון כנסיות ומנזרים. אחד האתרים הבולטים והחשובים ברובע הנוצרי הוא ה"ויה דולורוזה", דרך הייסורים, שהיא הדרך האחרונה שעבר בה ישו לפני שהרומאים צלבו אותו. צליינים רבים נוהגים להגיע לירושלים ולצעוד בעקבות ישו במסלול המתחיל בשער האריות ומסתיים בכנסיית הקבר הקדוש.
הר הבית, שעליו ובסביבתו נמצאים אתרים המקודשים הן ליהודים והן למוסלמים (מסגד עומר, מסגד אל-אקצה והכותל המערבי), גורם למתיחות ולחילוקי דעות בין יהודים למוסלמים.
*300*
לשיחה ולכתיבה
1. מדוע הפכה ירושלים במשך הדורות לבירת העם היהודי כולו?
2. הסבירו לפי הכתוב את מקור השם "ציונים". תוכלו להיעזר במילון.
3. א. מה אפשר ללמוד מכך ששמה של ירושלים בערבית הוא "אל-קודס" (הקדושה)?
ב. מדוע הפכה ירושלים לקדושה בעיני המוסלמים?
4. מדוע קדושה ירושלים לנוצרים?
כותבים
כתבו קטע בן עשרה משפטים שכותרתו: "ירושלים כאחת הערים המיוחדות ביותר בעולם". היעזרו במידע בספר ובמידע שתמצאו במקורות נוספים. התייחסו להיבטים שונים (היסטוריים, גיאוגרפיים, דתיים, פוליטיים, אמנותיים ותיירותיים). היעזרו בהדרכה לכתיבת סיכום בעמוד 56.
מבכים את החורבן, בוריס ש"ץ
*301*
*301*
סמטה קטנה בשוק, בדרך לכותל.
חאג' מוסלמי בתרבוש משי, בגלימה ארוכה, פוסע
לאטו נשען על מקל.
שני נזירים שקועים בשיחה.
שלושה בחורי ישיבה, בצעד חפוז
גלימה בגלימה נוגעת, מלמול במלמול
הסביבה מביטה בהם בעיני אבן. היא מעריכה את
גודל הסכנה, גם את גודל הסיכוי הטמון במראה
הזה, יש בו כל האחדות שאפשר למצוא
בניגודים. כל זמן שהם מסתובבים כאן יחדו,
אלה בצד אלה, קיים סיכוי. הם הסיכוי.
*302*
*302*
*303*
מה במדור?
שבועות הוא חג מתן תורה. המדור כולל מידע על "כתר ארם צובה" - ספר התנ"ך שנקבע כנוסח מוסמך יחיד לספר התנ"ך שבידינו. נקרא קטע מעדותו של האיש שהיה לו אומץ להבריח את הכתר מסוריה. נכיר את מנהג "תיקון ליל שבועות" ונקרא מדרש על ר' עקיבא מגדולי חכמי ישראל.
שבועות הוא חג חקלאי קדום שמבטא את שמחת האיכרים בעונת הקציר.
שבועות הוא גם "חג הקציר" נקרא את השיר "קציר" מאת זרובבל גלעד.
לשון ושיח
- בעקבות קריאת מכתבו של יצחק בן צבי נתנסה בניסוח מכתב בקשה רשמי.
- נחזור ונבדוק את השימוש בסביל בקטעי מידע.
*304*
*304*
משחרב בית המקדש ועם ישראל יצא לגלות, אבד לחג אופיו החקלאי כחג שבו עולים לרגל לירושלים ומביאים ביכורים לבית המקדש.
במקום זאת באו מנהגים שמבליטים את זכר מתן תורה וזכר מעמד הר סיני.
בליל שבועות נוהגים להישאר ערים כל הלילה ולהקדיש אותו ללימוד תורה. לימוד זה נקרא תיקון ליל שבועות.
גם אנשים שאינם דתיים מקיימים בימינו את המנהג הזה ומקדישים את ערב שבועות ללימוד נושאים שונים בתרבות ישראל.
איור של מתן תורה, אייר רמברנדט ואן-רין
הזמנה
ויהי בחצי הלילה: תיקון ליל שבועות
יום ג', 25 במאי
ה' בסיון, החל מ-21:30
בצוותא תל אביב
אבן גבירול 30
עלמא, מכללה עברית, שמחה להזמינך זו השנה
השתים-עשרה לחוויית לימוד לא שגרתי בתכנים מגוונים
הקשורים בתרבות עברית - יהדות, ספרות, אמנות, החברה הישראלית, סרטי תעודה ועוד.
*305*
*305*
לפני יותר מאלף שנה, בעיר טבריה, נכתב כתר אשר קיבל במהלך השנים את הכינוי "כתר ארם צובא" או "הכתר". זהו כתב היד העתיק, המדויק והמוסמך ביותר של התנ"ך שנשתמר עד ימינו. העתיק אותו ביד על גבי דפי קלף הסופר סת"ם שלמה בן בויעא, גדול בעלי המסורה, ואהרון בן אשר ניקד והגיה אותו. בעלי המסורה היו חכמים שמסרו והעבירו מדור לדור את הנוסח המדויק של המקרא. הם שמרו על כתיב נכון וניקדו את המילים, כדי שבדורות הבאים יוכלו לקרוא במדויק בתנ"ך. בזכות עבודתם, מרבית ספרי התנ"ך הם אחידים בניסוח, בכתיב, בניקוד, בחלוקה לפרשות וכיוצא באלה. יש המייחסים ל"כתר" קדושה מיוחדת מאחר שהרמב"ם קרא בו והסתמך עליו כאשר כתב את ספריו.
בתחילה עבר "הכתר" לירושלים, משם נדד לקהילה היהודית בקהיר. לפני כ-600 שנה הועבר "הכתר" למשמרת לבית הכנסת הקדמון בעיר חלב שבסוריה (שמה המקראי של חלב הוא "ארם צובא"), ו"הכתר" נשמר שם בארון ברזל מיוחד. כיום "הכתר" נמצא במוזיאון ישראל בירושלים.
תצלום של כתר ארם צובא
איך הגיע "הכתר" לישראל? יצחק בן-צבי, אשר היה לימים הנשיא השני של מדינת ישראל, ראה את "הכתר" בביקורו בחלב בשנת 1935. במלחמת העולם השנייה נתמלא בן-צבי דאגה לגורל "הכתר". הוא כתב ב-1943 אל רחמים נחמד, ראש קהילת יהודי חלב, והפציר בו להעביר את "הכתר" לירושלים, כדי שאפשר יהיה לשומרו בבית העזים הלאומי על הר הצופים. ראשי הקהילה בחלב סירבו לבקשה. לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל בשנת 1947 פרצו בחלב פרעות, ובית הכנסת שבו היה שמור "הכתר" עלה באש. "הכתר" ניזוק אך לא הושמד. (נשארו כשני שלישים מדפי הספר). לאחר השרפה הופעל לחץ רב על רבני העיר חלב להעביר את ה"כתר" למדינת ישראל.
*306*
יהודי ושמו מרדכי פחאם הבריח את כתב היד העתיק, תוך סיכון עצמי רב, לטורקיה, ומשם העבירו בשנת 1959 לישראל. בבואו, הציג לפני בן-צבי שני כתרי תורה שהבריח מחלב לישראל.
לאחר הבאת "הכתר" לירושלים הוחלט על דעת בן-צבי ונציגי העדה החלבית בישראל לשמור את הדבר בסוד מפני הציבור הרחב, כדי לא לסכן את בני העדה שנשארו בחלב.
ל"כתר" מונה ועד נאמנים שכלל נציגים מעולי חלב, והם החליטו שהספר יימסר למשמרת בידי מוסד ציבורי למטרות דתיות ולמטרות מחקר. הספר ניתן ליד בן-צבי.
כיום הספר מושאל למוזיאון ישראל והוא מוצג בהיכל הספר.
לשיחה ולכתיבה
קראו את הטקסט קריאה ראשונה.
1. מהו עיקר המידע שהפקתם בקריאה הראשונה?
2. מהם הקשיים בהבנה שבהם נתקלתם? רשמו במחברת ובררו אותם.
3. השלימו:
ה"כתר" הוא:
--
בעלי המסורה הם:
--
נוסח המסורה הוא:
--
סופר סת"ם הוא:
--
4. מה פירוש : "כתב יד עתיק של המקרא"?
5. ברשימה מסופר על פי רצף זמנים סיפור הבאתו של כתר התורה מהעיר חלב בסוריה לירושלים. לפניכם רשימת התאריכים הנמצאים בקטע. רשמו ליד כל שנה מה קרה בה:
1935
--
1943
--
1947
--
1959
--
6. מדוע מייחסים חשיבות גדולה ל"כתר ארם צובא"?
7. "כתר ארם צובא" הוא אוצר תרבות נדיר של עם ישראל. עיינו באתר היכל הספר ובאתר כתב יד לנינגראד. כתבו סיכום קצר על נכסי תרבות נוספים של עמנו.
*307*
כותבים
נסחו בשמו של יצחק בן-צבי מכתב בקשה לוועד הנאמנים של "הכתר", שבו הוא מנסה לשכנע אותם למסור את הספר למכון יד בן-צבי.
ענייני לשון
במשפט "לפני יותר מאלף שנים נכתב בעיר טבריה ספר תורה" או במשפט "'הכתר' נשמר בארון ברזל מיוחד", הפעלים נכתב ו-נשמר אינם מציינים את עושה הפעולה (הכותב או השומר), אלא מתארים התרחשות (כתיבת ספר או שמירת "הכתר"). לפעלים כאלה קוראים פעלים סבילים.
דוגמאות נוספות לפעלים בסביל הן אלה:
- הכדור נזרק מעבר לגדר.
- הילד צורף לקבוצה.
- השיעור הופסק באמצע.
1. כתבו דוגמאות נוספות לפעלים בסביל במחברתכם.
השימוש בסביל נפוץ כאשר הסיפור מתמקד בנושא אחד, במקרה שלנו - "כתר ארם צובא".
2. הוסיפו בקטע שלפניכם פעלים בסביל. היעזרו במאגר הפעלים.
"כתר ארם צובא" נכתב לפני יותר מאלף שנה בידי סופר סת"ם בשם שלמה בן בויעא.
הוא
--
בידי אהרון בן אשר. מטבריה התגלגל הספר לירושלים ו
--
למצרים. בקהיר
--
הספר על ידי אנשי הקהילה ו
--
בבית הכנסת העתיק בעיר.
לפני כשש מאות שנים
--
הספר לידי הקהילה היהודית בעיר חלב שבסוריה. ב-1948 בית הכנסת בעיר
--
. בסופו של דבר "הכתר"
--
לישראל.
מאגר פעלים בסביל:
הועבר, הוברח, שוכן, נפדה, נשדד, נמסר, נוקד, נשרף, ניצל
*308*
*308*
ערב נסיעתי לארץ ישראל הלכתי לבית הכנסת להיפרד מהרבנים ומחברי. הרב משה טאוויל אמר לי: "אני רוצה לספר לך משהו, אבל חושש לשלומך, כי בדבר הזה יש סכנת נפשות, מי שיתפסו אותו עושה דבר זה מוציאים אותו להורג בתלייה." אמרתי לו: "אם אתה חושש לחיי לא היית צריך לומר לי מילה, אבל אתה אמרת לי, אם אני לא אעשה זאת, הדבר יישאר כאן."
הפצרתי ברב שיספר לי.
אמר לי: "הדבר שאני מתכוון אליו זה כתר התורה, אשר הגיע לידי הממשלה לאחר השרפות. הרב משה מזרחי ביקש לקבלו, ענו לו בחיוב, אבל בתנאי שלא יוציאו מסוריה.
ואם יוצא והוא בחיים, יהרגו זאת, וכל מי שיתפסו והכתר ברשותו יחתכו אותו לחתיכות.
הרב חתם על התנאי הזה. הוא נפטר והכתר נשאר באותו מקום ששם אותו, אצל אחד מבני העדה." אמרתי לו, "כיוון שסיפרת לי, אני לא מוותר עליו. בעזרת האל אוציא אותו. אל תחשוש לחיי, כי אם בורא עולם גזר שיוצא על ידי, זה יהיה נס גדול שעשה לי בורא עולם. ואם אתפס לא נורא, אני כבר ראיתי את המוות יותר מפעם וזה יהיה יומי הכתוב לי."
הרב קרא לרב סלם זעפראני וסיפר לו את כל מה שאמרתי וזה אמר לו, אם הוא לוקח את הכתר הזה על עצמו תן לו לעשות אותו. אני אמרתי לו שברצוני להוציא את הכתר, לא אשאירו בידי הגויים, ואני מסכים שיחתכו אותי לחתיכות אבל בעזרת השם אוציא אותו. אז אמר לי: "הכתר נמצא אצל פלוני, אנחנו נגיד לו שיביא לך אותו הביתה."
פלוני זה הביא לי את הכתר הביתה, שמתי אותו בין החפצים האישיים שלנו ונסענו.
במכס רצו לחפש בחפצים. פתחו את החבילה הראשונה ואז אמרתי לו, לפקיד המכס, "למה אתה פותח?" הצעתי את הדרכון שלי והסברתי שאני חזרתי לכאן באישור.
הוא אמר שהוא עושה את מלאכתו. היה בינינו ריב ומדון. בא המנהל שלו, שאל: "מה העניין?" אמר לי: "מה שמך?" אמרתי לו: "מורד פחאם." שאל: "אתה שהגלו אותך לפני שנתיים?" אמרתי: "כן." הוא פנה לפקיד ואמר לו: "הגלו אותו כיוון שהוא ציוני, הממשלה תפסה את כל רכושו ועכשיו חזר. תראה איזו עזות מצח, איך הוא מעז לחזור מבלי לחשוש לחייו לאחר שגירשוהו באשמת ציונות?!" אני התערבתי בשיחה.
אמרתי לו, "אני חזרתי כיוון שאני חף מפשע." אז אמר לפקיד, "עזוב אותו! אל תחפש בחפציו, תן לו שיסתלק מכאן." זה מה שקרה אתנו, בורא עולם היה בעזרתנו, ניצלנו והגענו לישראל.
*309*
נשיא מדינת ישראל
ירושלים, י"ב כסלו תש"ך
13 בדצמבר 1959
מר פחאם הנכבד,
אני רואה לנכון להביע לך בזה את תודתי האישית על מאמציך המוצלחים, אשר השקעת בהצלת שני הכתרים היקרים, שהאחד מהם הוא הכתר של בן אשר, שהיו שמורים במערת אליהו הנביא בבית הכנסת הקדמון בארם צובא.
אני יודע להעריך את העמל ואת מסירות הנפש שלך בהצלת הכתרים, שהיתה כרוכה בסכנת נפשות, והקב"ה עזר לך בדרכך. כל זאת עשית שלא על מנת לקבל פרס או תמורה כל שהיא ומסרת את שני הכתרים לידי באמצעות מר ש"ז שרגאי, ויהיה מכתבי זה לך לעדות שהכתרים נמסרו לידי.
בברכה
יצחק בן צבי
יצחק בן-צבי (1884-1963)
נשיאה השני של מדינת ישראל.
היה חבר במועצת המדינה הזמנית ומחותמי מגילת העצמאות.
ב-1952, לאחר מות חיים ויצמן, נבחר לנשיא מדינת ישראל. לכהונה רמה זו נבחר שוב ב-1957 ופעם נוספת ב-1962, ובה כיהן עד יום מותו.
היה נשיא אהוד ומקובל, וביתו היה פתוח לשכבות רחבות בחברה הישראלית.
יצחק בן-צבי שפע רעיונות, הרבה לכתוב בעיתונים וחיבר עבודות מחקר על קהילות וכיתות יהודיות ועל שבטי ישראל. הוא עמד בראש מכון לחקר קהילות ישראל שמאז שנת 1952 נקרא על שמו, "מכון בן-צבי". לאחר מותו הוקם לזכרו מכון המחקר הנקרא "יד בן-צבי".
הוא גם תרם תרומה חשובה לחקר ההיסטוריה היהודית. ענוותנותו פשטות דרכו ואהבתו לכל עדות ישראל עשוהו יקר לכל תושבי המדינה.
תמונה של יצחק בן צבי
*310*
*310*
א.
(1) מה היה תחילתו של רבי עקיבא?
אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום.
פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר: מי חקק אבן זו?
אמרו: לא המים שתדיר נופלים עליה בכל יום?
(5) אמרו לו: עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים?
מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם! מיד חזר ללמוד תורה.
הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי למדני תורה. אחז רבי (10) עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה.
ב.
(12) הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע. אמר להם: רבותי, פתחו לי טעם משנה. כיוון שאמר לו הלכה אחת, הלך וישב לו בנו לבין עצמו, אמר (אלף זו למה נכתבה בית זו למה נכתבה) דבר זה למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים.
ג.
(15) רבי שמעון בן אלעזר אומר אמשול לך משל.
למה הדבר דומה (למה דומה שיטת הלימוד של רבי עקיבא)?
לסתת שהיה מסתת בהרים, פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב על ההר והיה מכה ממנו צרורות דקות.
ובאו בני אדם ואמרו לו: מה אתה עושה?
(20) אמר להם (הסתת): הרי אני עוקב ומטילו בתוך הירדן. אמרו לו: אי אתה יכול לעקור את כל ההר! היה מסתת והולך עד שהגיע אצל סלע גדול. נכנס תחתיו, עקרו והטילו אל הירדן ואמר לו: אין זה מקומך אלא מקום זה.
כך עשה להם רבי עקיבא לקבי אליעזר ורבי יהושע.
אמר לו רבי טרפון: דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה.
(אבות דרבי נתן, נוסח א', פרק שישי)
שנה - למד
חקק - פסל, שיה את צורתו
קל וחומר - על אחת כמה וכמה
טעם - סיבה
הלכה - דין או דינים ביהדות
והעמידו בדברים - שאל שאלות קשות שאין עליהן תשובה, שאלות שאילצו אותם לעמוד מחדש על העניין הנלמד ולבררו ביתר עמקות
קרדום - מקוש, כלי חציבה
צרורות קטנות - אבנים קטנות
*311*
לשיחה ולכתיבה
1. גלשו בגוגל וחפשו מידע על רבי עקיבא. כתבו בקצרה את עיקר המידע שמצאתם.
2. בחרו וענו על סעיף א או ב:
א. איזו תופעה בטבע עודדה את רבי עקיבא להתחיל ללמוד בגיל מבוגר?
ב. איזו דוגמה ל"קל וחומר" נתן רבי עקיבא בשורות 5-11?
3. א. שערו, כיצד הרגיש רבי עקיבא כשלמד אצל מלמד התינוקות עם בניו רבי הצעיר?
ב. על איזו תכונה של רבי עקיבא אפשר ללמוד מכך?
4. לאחר שהשלים את לימוד התורה, היכן המשיך רבי עקיבא ללמוד?
5. איזו שיטת לימוד סיגל לעצמו רבי עקיבא?
6. א. כתבו בשפתכם את המשל של רבי שמעון בן אלעזר.
ב. מה הקשר בין המשל לדרך הלימוד של רבי עקיבא?
7. מה למדתם ממדרש זה?
מעשירים את השפה
1. מצאו את המילה שמבטאת את כוחם של המים והעתיקו אותה.
2. חברו משפטים לשני הניבים שלהלן:
שתה בצמא את דבריו.
התאבק בעפר רגליו.
3. הסבירו במילים שלכם את אמרת חז"ל: "יפה (שתיקה לחכמים, קל וחומר לטיפשים" (מסכת פסחים פרק ט, משנה צ"ט).
לדיון
1. אילו מחשבות ורגשות עלו אצלכם במהלך הקריאה?
2. במהלך השנה למדנו כמה מסיפורי חכמינו.
להלן היגדים על המאפיין את סיפורי החכמים. הביאו דוגמאות לכל היגד מתוך הסיפורים בעמודים 43; 83; 194; 295.
- בעלילה יש דו-שיח.
- הסיפורים קצרים ואין בהם תיאור רגשות, מראה, לבוש. לכן אנחנו משלימים פרטים כאלה בעזרת הדמיון.
- לסיפורים יש מבנה בן חמישה חלקים: א. היצג
ב. סיבוך (בעיה)
ג. התרה (פתרון)
ד. סוף טוב (בדרך כלל)
ה. מסר.
*312*
*312*
השמש במשים
שרה שיר זהב,
והקמה נוהרת
בצחקות זהב -
רוח, רוח מנגנת
מנגינה של אור
וחוחית קטנה חוזרת
על אותו מזמור.
ובאות ילדות בשמלות לבנות
עם רקמת זהב,
וקושרות שבלים, אלומות אלומות,
בחוט זהב,
אז ימלא השדה הרחב
בתרועת זהב.
ואפילו חוח זקן ועזוב
כבר איננו עצוב,
וצוחק -
בפרחים של זהב.
*313*
לשיחה ולכתיבה
1. אילו שורות בשיר מרמזות שמדובר ביום חג? העתיקו.
א. מהי המילה החוזרת בשיר?
ב. מה היא באה להדגיש?
ג. מה "צבע" את השדה ב"זהב"?
2. את מי מאניש הדובר? הביאו דוגמאות.
3. "אז ימלא השדה הרחב בתרועת זהב"; שערו, מה מבשרת התרועה?
4. הביאו דוגמאות לשיתוף החושים בחגיגה:
חוש השמיעה
חוש הראייה
5. "הזורעים בדמעה ברנה יקצרו";
מה פירוש הפתגם? מהו הקשר בין השיר לפתגם?
א. מנו את הדברים הזהובים בשיר. (חשבו: א. מה זהוב בטבע, במציאות?)
ב. מהם הדברים הזהובים כביטוי מושאל?
העתיקו את הטבלה.
במציאות | בהשאלה |
-- | -- |
-- | -- |
מעשירים את השפה
1. א. מה ההבדל בין "חוח" ל"חוחית"? היעזרו במילון.
ב. מדוע, לדעתכם, בחר המשורר לכתוב דווקא עליהם?
2. בשיר כתוב "והקמה נוהרת". לשורש נה"ר שתי משמעויות - זו הבאה לביטוי במשפט: "המונים נוקרו אל הכיכר לשמוע את הנאומים", כלומר המון אדם זרמו ביחד לכיכר, וזו הבאה לידי ביטוי במשפט: "אושר ונהרה פשטו על פניו", כלומר פניו נראו זוהרים באור רב.
איזו משתי המשמעויות מתאימה לשיר? ואולי שתיהן?
*314*
*314*
מס' שחקנים: 4-2 ומנהל המשחק
הוראות
אביזרים
1. לוח משחק מודבק על פיסת קרטון או על בריסטול
2. קוביית משחק
3. כפתור או מטבע שונים לכל משתתף
4. כל משתתף יכין שאלות רבות ככל האפשר הנוגעות בהעשרת הלשון: מילים נרדפות, מילים מנוגדות, ניבים, צירופי לשון שלמדתם במהלך השנה.
לדוגמה:
מילה נרדפת למילה "עני"
פתגם האומר תוכלו להשיג כל מה שתרצו
5. דף תשובות
שלבי המשחק
1. כל משתתף או משתתפת זורקים בתורם את הקובייה ומתקדמים לפיה.
2. אם המשתתף מגיע למשבצת ובה מעוין הוא מרים כרטיס שאלה מהקופה.
3. מנהל המשחק בודק את התשובה בדף התשובות.
4. עניתם נכון - עלו בסולם, אם התשובה שגויה - גלשו בחבל.
המנצח הוא מי שהגיע ראשון למספר 100.
*315*
משחק סולמות וחבלים
*316*
דרכי ארגון טקסטים עיוניים
כותבי הטקסטים העיוניים מארגנים את כתיבתם לפי מטרת הכתיבה. לכן כדאי להקדיש מחשבה לשאלה מה מטרת הטקסט: למסור מידע? להשוות? לתאר תופעה? או לשכנע?
להלן מבנים אופייניים של טקסטים עיוניים:
- רצף כרונולוגי - טקסט המוסרים מידע לפי סדר: מה קרה קודם? מה קרה אחר כך?
- בעיה ופתרון - טקסט המציג בעיה ומציע דרך או דרכי פתרון אפשריים.
- סיבה ותוצאה - טקסטים המלמדים על הקשר בין סיבה לתוצאה.
-טענה והוכחה (טיעון ושכנוע) - טקסטים שבנויים סביב טענה בתוספת דוגמאות והסברים להצדקת הטענה.
- הכללה ופירוט - טקסט שיש בו משפט הכללה ראשי שאחריו בא פירוט של דוגמאות והסברים.
- השוואה - טקסטים שמשווים בין תופעות דעות ורעיונות ובסופם מסקנה או מסקנות מההשוואה.
*317*
רשימת מקורות (לא הועתק לברייל)
סוף הספר