מסע על העבר: קדמה ומהפכות מאות 16-19

מסע אל העבר קדמה ומהפכות מאות 19-16

ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן

עריכה לשונית: נועה שליטין

הוצאת "מטח"

ישראל, 2010

בשבעה כרכים

כרך ראשון

עמודים ix

עמודים דפוס 7-43

עמודי בראיל 1-108

העתיק: סמיר ביאטרה

הספריה המרכזית לעיוורים

נתניה ישראל 2011

סדרת הספרים מסע אל העבר פותחה על פי תכנית הלימודים לחטיבת הביניים. הסדרה כוללת שלושה ספרים לכיתות ז, ח, ט.

- ספרי הסדרה מציעים מסע מלא חוויות למאות הקודמות, מימי הביניים ועד לעת החדשה - מאות שהיו רצופות מאבקים פוליטיים, מלחמות עקובות מדם, התפתחויות חשובות במדע, תגליות גאוגרפיות נועזות ופריצות דרך במחשבה הפוליטית, הדתית והחברתית.

- ביחידות הלימוד הסיפור ההיסטורי מוצג בליווי תעודות, קטעי מחקר, מפות, תמונות, צירי זמן ומגוון פעילויות.

- הספרים מלווים בתמיכה ובהעשרה באתר תולדוט:

www.toldot.cet.ac.il

תוכן כרך ראשון

(התוכן ערוך כך: שם הפרק עמוד דפוס עמוד בראיל)

פתח דבר 7 1

יחידה 1: נאורות תפיסה חדשה של אדם וחברה 50-9 5

פתיחה וציר זמן

פרק א: המהפכה המדעית 10 7

המהפכה של קופרניקוס - אסטרונומיה חדשה

על פי התפיסה המקובלת כדור הארץ הוא מרכז היקום

על פי התפיסה המהפכנית השמש היא מרכז היקום

התנגדות עזה לרעיונותיו של קופרניקוס

שאלות לסעיף

גלילאו גליליי - מדען מול כנסייה

משחק ילדים מביא להמצאה מהפכנית

גליליאו גליליי עורך תצפיות ומדידות

גליליאו גליליי תומך ברעיונותיו של קופרניקוס

האינקוויזיציה מעמידה למשפט את גליליאו גליליי

שאלות לסעיף

ניוטון מפתח את הפיזיקה והמתמטיקה

חוקים מגדירים את התנהגות העולם

ניוטון מנסח את תורת האור

שאלות לסעיף

מדע וקידמה

גישה מדעית חדשה מתבססת

מהפכת הדפוס מפיצה את המהפכה המדעית

סיכום

לחזרה ולדיון

פרק ב: הנאורות ורעיונותיה 21 39

"העז לדעת!"

הוגי הדעות באירופה עוסקים בתחומים שונים

הוגי הדעות מצדדים בביקורת על פי התבונה

הוגי הדעות מפיצים את דעותיהם

הוגי הדעות מאמינים בקידמה

סופרים מבטאים ביצירותיהם את רעיונות הנאורות

שאלות לסעיף

הנאורות והדת

הוגי הדעות מבקרים את הכנסייה והדת

הוגי הדעות דורשים סובלנות דתית

וולטר מבקר את הדת

הוגי הדעות מפיצים את רעיונותיהם באנציקלופדיה

שאלות לסעיף

הנאורות והמדינה

הוגי הדעות מושפעים מרעיונות שעלו במאה השבע עשרה

מונטסקיה מציע הפרדת רשויות

רוסו מעלה את רעיון האמנה החברתית וריבונות העם

האבסולוטיזם הנאור מושפע מרעיונות הנאורות

פרידריך הגדול - שליט נאור בפרוסיה

שאלות לסעיף

סיכום

לחזרה ולדיון

פרק ג: המהפכה האמריקנית - יישום רעיונות הנאורות 35 83

ההתיישבות בצפון אמריקה

מהגרים מגיעים מאנגליה לצפון אמריקה

להגירה מאנגליה היו מגוון סיבות

המסע לאמריקה מלווה בקשיים

המהגרים מתיישבים בחוף המזרחי

סכסוכים בין המתיישבים לאינדיאנים

המהגרים יוצרים חברה חדשה

שאלות לסעיף

סכסוך בין אנגליה למתיישבים

המושבות מפתחות מערכת ממשל

המושבות מתחרות עם אנגליה במסחר

אנגליה נוקטת פעולות נגד המושבות

המתיישבים מתנגדים לחוקי המיסוי

הידרדרות ביחסים בין המתיישבים לבין אנגליה

שאלות לסעיף

*7*

פתח דבר

הספר "קדמה ומהפכות" עוסק בתקופה שבין המאה השש עשרה למאה התשע עשרה ומתמקד בפרקים מן ההיסטוריה של אירופה ומן ההיסטוריה של עם ישראל בתקופה זו. מאות אלו היו עשירות בתהליכים ובאירועים רבי משמעות, ותוצאותיהם מעצבות את חיינו היום. אירועים אלו העידו על קדמה ולוו במהפכות, והם שהולידו את העולם המודרני.

מהפכות התחוללו בתחומים שונים: בהגדרת המשטר המדיני, בערעור על סמכות השליטים ובתהליכי חילון. המושג "הפרדת רשויות" נוסח כבר במאה השבע עשרה, והנאורות, שהתבססה במאה השמונה עשרה, העלתה רעיונות כגון זכויות האדם והאזרח וסובלנות דתית. היא הדגישה את האמונה בקדמה - בעתיד טוב יותר לאנושות בזכות ההיגיון והשכל. הנאורות טיפחה את האדם המשתמש בשכלו ובתבונתו וראתה בו את מי שמסוגל להיות אחראי לחייו ולבנות עתיד טוב יותר.

(בספר תמונה) בתמונה:שתילת עץ החירות, ציור של האחים לסואור, 1789 בערך

*8*

מהפכות התחוללו גם במדע ובטכנולוגיה. לדוגמה: הידיעה שכדור הארץ הוא הסובב סביב השמש ולא להפך - עובדה כל כך ברורה לנו היום – מקורה במאה השש עשרה. המצאות ושכלולים טכנולוגיים תרמו לרווחת היחיד והחברה: פותחו ושוכללו מכשירי מדידה, בהם השעון המכני והברומטר, ומכשירי צפייה, כגון הטלסקופ והמיקרוסקופ. מנוע הקיטור הוביל לשורה של הישגים - למשל, אניות הקיטור והרכבות היו לכלי תחבורה נפוצים ואף תרמו להעברת מידע ולהפצת רעיונות במהירות ממקום למקום; הטלגרף סייע אף הוא לקצר מרחקים ולקרב רחוקים; וכוח החשמל תרם לנוחות בחיי היום-יום. ואולם, אותה טכנולוגיה שימשה גם לצורך פיתוחם של כלי נשק ואמצעי לוחמה חדישים, המאיימים על חיי האדם.

עם הקדמה גדלה אוכלוסיית אירופה גידול מרשים, לכך תרמו הפיתוחים בתחום הרפואה שסייעו להדברת מגפות, כגון המלריה, הדבר והאבעבועות. שיפורים בשיטות העיבוד החקלאי ובכלי העבודה ששימשו בחקלאות השפיעו על איכות המזון ותרמו אף הם לירידה בתמותה. לאלה יש להוסיף את השיפור בתנאי ההיגיינה, האישית והציבורית.

בהשפעת התהליכים הפוליטיים, הטכנולוגיים והחברתיים התפתחו הסוציאליזם והליברליזם, שנחשבים לכוחות הקדמה, והלך והעמיק תהליך הדמוקרטיזציה במדינות אירופה: זכות הבחירה לגברים הורחבה, הנשים פתחו במאבק על זכויותיהן הפוליטיות, וממשלות ופרלמנטים עסקו בחקיקה סוציאלית.

בסביבה זו חלו בעם היהודי תהליכים מורכבים: מאבק לשוויון אזרחי, ששימש ליהודי כרטיס כניסה לחברה המודרנית אך גם איים על זהותו, ובה בעת צמיחת זרמים דתיים חדשים - החסידות, הנאו-אורתודוקסייה והרפורמה – והתגבשה האורתודוקסייה. תהליכים אלו מעידים על ניסיונות לעצב את הזהות היהודית לנוכח השינויים שהתרחשו בסביבתם.

גם תנועות לאומיות שקמו באירופה והובילו את עמיהן למאבקים למען עצמאותם חוללו מהפכות. ואולם, בצד הקדמה והמהפכות הונחו בהדרגה גם היסודות לתפיסת עולם שהדגישה את השנאה לאחר ולשונה. הייתה זו תחילתה של הגזענות שצמחה בשלהי המאה התשע עשרה. בסביבה זו צמחה הלאומיות היהודית - היא ביקשה לשוב למולדת ההיסטורית, לעצב אידאולוגיה ודפוסי חיים ולאחד את חלקי העם הפזור לאומה מלוכדת.

סיפורה של התקופה מוצג בספר בשני חלקים:

- חלק א: הנאורות והמהפכות, יחידות 4-1

- חלק ב: המאבק על הפוליטיקה, החברה והתרבות בעקבות המהפכות, יחידות 6-5.

*9*

יחידה 1:

נאורות – תפיסה חדשה של אדם וחברה

(בספר ציר זמן בין השנים 1540-1790)

1543 קופרניקוס מפרסם את ספרו

1590 המצאת הטלסקופ

1616 הכנסייה אוסרת להפיץ את ספרו של קופרניקוס

1620 המייפלאוור מגיעה לצפון אמריקה

1632 גליליי מואשם במינות

1642 המצאת מכונת החישוב

1643 המצאת הברומטר

1657 בניית שעון המטוטלת הראשון

1669 ניוטון מקבל את התואר פרופסור למתמטיקה

1751 הוגי דעות בצרפת מוציאים לאור אנציקלופדיה

1762 רוסו מפרסם את ספרו "אמיל"

1765 חוק הבולים

1770 5 במרס: הטבח של בוסטון

1773 16 בדצמבר: מסיבת התה של בוסטון

1776 4 ביולי: התימה על הצהרת העצמאות האמריקנית

1777 קרב סרטוגה

1781 קרב יורקטאון

1787 קביעת החוקה של ארצות הברית

1789 אפריל: וושינגטון נבחר לנשיא הראשון של ארצות הברית

(בספר תמונה) בתמונה: המלך פרידריך הגדול (משמאל) והוגה הדעות וולטר בארמון סאן-סוסי, ציור, פרט המאה התשע עשרה

*10*

פרק א

המהפכה המדעית

במאה השש עשרה החל תהליך שמכנים "המהפכה המדעית", מדענים העלו רעיונות חדשים על מבנה היקום ועל חוקי הטבע השולטים בו, והציעו שיטות חדשות למחקר.

הרעיונות החדשים לא התקבלו בקלות, ולעתים גרמו לקרע בין הכנסייה לבין המדענים.

מי היו המדענים שחוללו את המהפכה המדעית?

באילו שיטות חקרו? מה היו הרעיונות החדשים שהעלו?

המהפכה של קופרניקוס - אסטרונומיה חדשה

על פי התפיסה המקובלת כדור הארץ הוא מרכז היקום

מאז ומתמיד הטרידו את בני האדם שאלות הקשורות ביקום (בעולם) ובתופעות הטבע: כיצד התהווה היקום? איך הוא בנוי? מה יש על פני הירח? מדוע צורתו משתנה במשך החודש? מהם מסלולי התנועה של הכוכבים? שאלות אלו ואחרות העסיקו את המדענים בעבר ומעסיקות אותם גם היום.

עד המאה השש עשרה התבסס המדע על תפיסות שראשיתן ביוון בעת העתיקה. כבר לפני יותר מאלפיים שנה חשבו היוונים שהארץ בצורת כדור. הניסיון האישי של כל אדם ואדם חיזק תפיסה זו: כל מי שהתבונן בספינות המפליגות בים היה יכול להבחין שהן נעלמות בהדרגה מעבר לקו האופק והשתכנע שאכן הארץ עגולה.

עוד טענו היוונים שכדור הארץ הוא מרכז היקום ושהשמש נעה סביבו. תפיסה זו נקראת התאוריה הגאוצנטרית; ביוונית גאו פירושו ארץ וצנטרון מרכז. בימי הביניים קיבלו אנשי הכנסייה את הרעיונות האלה, אישרו אותם ומצאו להם ביסוס בפסוקים מכתבי הקודש.

על פי התפיסה המהפכנית השמש היא מרכז היקום

על התפיסה הזאת, שכדור הארץ הוא מרכז היקום ושהשמש נעה סביבו, העז לערער ניקולס קופרניקוס מפולין (1543-1473). קופרניקוס למד נושאים מגוונים: מתמטיקה וציור באוניברסיטה של העיר קרקוב שבפולין, משפטים (חוקי הכנסייה) באוניברסיטה של העיר בולוניה שבאיטליה, רפואה באוניברסיטה של העיר פדובה שבאיטליה, וגם אסטרונומיה (אסטרונומיה-מדע העוסק בחקר הכוכבים. באותה תקופה הייתה האסטרונומיה ענף של המתמטיקה.) - נושא שלמד בעיקר מאסטרונומים שפגש באיטליה. בתום לימודיו הוסמך קופרניקוס לתארים דוקטור לרפואה ודוקטור למשפטים. כאשר חזר לפולין עסק במקצוע הרפואה ובמחקרים אסטרונומיים, וגם שימש כומר בקתדרלה.

במחקריו הגיע קופרניקוס לגילויים מהפכניים, ומדענים שעסקו באסטרונומיה ובמתמטיקה באו ללמוד ממנו, אבל מכיוון שחשש מהתנגדות לגילוייו נמנע מלפרסם ספר שכתב. רק בשנת 1543, בהיותו כבן שבעים ולקראת מותו, נענה ללחץ ידידיו ופרסם את ספרו "מחזור המעגלים השמימיים". ואולם, גם אז חשש המוציא לאור מפני ביקורת והוסיף בפתיחה לספר הערה המסבירה לקוראים כי אין בספר טענה על אודות המבנה האמיתי של העולם וכי התפיסה המוצגת בו אינה אלא השערה מתמטית.

*11*

הטענה המהפכנית של קופרניקוס הייתה שכדור הארץ - כמו גם שאר כוכבי הלכת - נע מסביב לשמש, ולפיכך השמש היא מרכז היקום, ולא כדור הארץ. ההקפה המלאה של כדור הארץ סביב השמש נמשכת שנה. נוסף על כך טען קופרניקוס שכדור הארץ מסתובב על צירו, והוא משלים סיבוב בכל עשרים וארבע שעות. טענותיו התבססו על חישובים מתמטיים מדויקים יותר מהחישובים שנעשו לפני כן. התפיסה שהציג קופרניקוס לקראת "התאוריה ההליוצנטרית". ביוונית הליוס פירושו שמש.

(בספר שתי תמונות) - השמש במרכז וכוכבי הלכת מקיפים אותה, תחריט, המאה השבע עשרה

- מלאכים מניעים את כדור הארץ, צרפת, המאה הארבע עשרה

1. איזו מן התמונות מציגה את התפיסה שהייתה מקובלת עד לגילויים המהפכניים של קופרניקוס במאה השש עשרה, ואיזו מהן מציגה את התפיסה המהפכנית שהתפתחה כתוצאה ממחקריו? נמקו.

התנגדות עזה לרעיונותיו של קופרניקוס

בהתחלה התפרסמו הרעיונות המהפכניים של קופרניקוס רק בחוגים מצומצמים של חוקרים ולא חוללו שינויים בחייהם של בני התקופה. בהדרגה קיבלו יותר ויותר אסטרונומים את רעיונותיו, אך ככל שגדל חוג התומכים ברעיונות האלה, כן הלך וגדל חוג המתנגדים להם.

כל פלגי הכנסייה יצאו נגד תורתו המהפכנית של קופרניקוס. בשנת 1616 אסרה הכנסייה הקתולית להפיץ את ספרו של קופרניקוס ולאמץ את התיאוריה ההליוצנטרית. הכנסייה הקתולית אף הכניסה את ספרו לרשימת הספרים האסורים בקריאה עד שיתוקן הכתוב בו.

הכנסייה הפרוטסטנטית (הכנסייה הפרוטסטנטית-מקור השם במילה Protest - מחאה. כינוי כולל לכנסייה שאיגדה את חסידי הרפורמציה באירופה. חסידי הרפורמציה התנתקו מהכנסייה הקתולית ומהאפיפיור העומד בראשה.) טענה כי התפיסה כאילו כדור הארץ נע סביב השמש, והשמש היא שעומדת במרכז היקום, סותרת את כתבי הקודש. לשם הוכחה צוטט הפסוק מספר יהושע: "אז ידבר יהושוע ליהוה ביום תת יהוה את-האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום (...) ויעמוד השמש בחצי השמיים ולא-אץ לבוא כיום תמים" (יהושע י 13-12). הכנסייה טענה שאם האל פקד על השמש לעמוד, משתמע שבדרך כלל היא נעה.

*12*

אנשי רוח - משוררים, סופרים ופילוסופים - שללו אף הם את התאוריה ההליוצנטרית. הם טענו כי רעיונותיו של קופרניקוס אינם מתקבלים על הדעת. היו בהם שטענו כי אילו באמת כדור הארץ היה נע, לא היה חץ הנורה כלפי מעלה נופל בחזרה למקום שממנו נורה, וכדור הנופל מראש מגדל לא היה מגיע לרגלי המגדל, וייתכן אף שכדי שלא ליפול היינו חייבים להיאחז באדמה.

במאי 2010 הביאה הכנסייה את שרידי גופתו של קופרניקוס לקבורה מחדש בקתדרלה בעיר פרומבורק בפולין, שבה היה קבור בלא ציון שמו על המצבה. בכך הביעה הכנסייה את קבלת תורתו. על המצבה החדשה נחרת דגם של מערכת השמש.

שאלות לסעיף: המהפכה של קופרניקוס - אסטרונומיה חדשה (עמ' 12-10)

1. מה היה הגילוי המהפכני של קופרניקוס? מדוע הגילוי הזה נחשב מהפכני?

2. מה הייתה התגובה לגילוי של קופרניקוס? מדוע?

גלילאו גליליי - מדען מול כנסייה

משחק ילדים מביא להמצאה מהפכנית

התפתחות טכנולוגית שאירעה בתחילת המאה השבע עשרה סייעה להפיץ את רעיונותיו של קופרניקוס. בבית מלאכה של יצרן משקפיים הולנדי שיחקו שני ילדים בעדשות של משקפיים. בעת המשחק הם הצמידו שתי עדשות והביטו דרכן. להפתעתם ראו בהגדלה שבשבת רוח שעמדה על גג כנסייה במרחק רב מהם. משחק ילדים זה היה הבסיס להמצאת הטלסקופ, ויצרן המשקפיים ההולנדי החל לבנות טלסקופים.

כעבור זמן לא רב נעזרו אנשים רבים בטלסקופ: ימאים וסוחרים השתמשו בו בהפלגותיהם בים; עובדי הנמל צפו באמצעותו באניות המתקרבות כדי לחשב מתי יגיעו אל החוף, ומדענים נעזרו במחקריהם בתצפיות בטלסקופ. אחד מהם היה גלילאו גליליי (1642-1564) - הוא שכלל את הטלסקופ ובעזרתו ביסס את רעיונותיו של קופרניקוס.

(בספר תמונה) הטלסקופ של גליליי, איטליה, המאה השבע עשרה

גלילאו גליליי עורך תצפיות ומדידות

גלילאו גליליי נולד בפיזה שבאיטליה כעשרים שנה לאחר מות קופרניקוס. הוא למד רפואה באוניברסיטה של פיזה, ואחר כך למד מתמטיקה וערך מחקרים בפיזיקה. בהיותו בן תשע עשרה ביקר גליליי בקתדרלה של פיזה ועקב אחרי תנודות המטוטלת של נברשת גדולה. על פי

*13*

פעימות הדופק של גופו מדד את משכי הזמן של תנודות המטוטלת וגילה שכל תנודה, גדולה או קטנה, נמשכת כמעט אותו פרק זמן. מכאן הסיק שבאמצעות המטוטלת אפשר למדוד זמן.

כעבור שנים ניסח גליליי את הכלל שמשך הזמן של תנודת המטוטלת משתנה לפי אורך המטוטלת ולא לפי רוחב התנודה, כפי שחשבו לפניו. גליליי סיפר כי העניין שמצא בתנועת המטוטלת גרם לו לעבור מלימודי הרפואה ללימודי המתמטיקה, והוא אכן נעשה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה של פדובה שבאיטליה.

מהתבוננות בחפצים נופלים הסיק גליליי שגופים נופלים במהירות קבועה, בלי קשר למשקלם. כלומר, מהירות הנפילה אינה תלויה במשקל. עד אז חשבו האנשים שגופים כבדים נופלים ארצה מהר יותר מגופים קלים, ושגוף השוקל פי שניים מגוף אחר, ייפול ארצה במהירות כפולה. גליליי התקרב מאוד במחקריו להנחת חוק התאוצה, שלפיו גוף בתנועה יוסיף לנוע עד שייעצר בידי כוח חיצוני.

(בספר תמונה) גליליי מתבונן בתנודות המטוטלת של הנברשת, ציור קיר, איטליה, המאה התשע עשרה

כדאי לדעת:

על המשקפיים

משקפיים יוצרו בפעם הראשונה בפירנצה שבאיטליה בשנת 1286 בקירוב. ליתר ארצות אירופה הגיעו המשקפיים במאה הארבע עשרה והחמש עשרה. בתחילה נפוץ השימוש במשקף בודד, ואחר כך אחזו האנשים בשתי עדשות משקף המחוברות ביניהן. האנשים נהגו להשתמש במשקפיים לקריאה, ולא הרכיבו אותם לזמן ממושך. למשתמש במשקפיים לא נערכו בדיקות רפואיות, והוא רכש את המשקפיים שאפשרו לו לראות באופן הטוב ביותר.

רק בתחילת המאה השמונה עשרה נמצא למשקפיים מקומם הקבוע על האף. בלונדון החלו לייצר ידיות למשקפיים - הידיות הסתיימו בטבעת ונשענו על צדי הראש. מלונדון התפשטה ההמצאה לארצות אחרות באירופה. למרות ההתקדמות בעיצוב המשקפיים במאה השמונה עשרה והתשע עשרה, עדיין לא היה אפנתי ומקובל אז להרכיב משקפיים בפומבי, ובעיקר לא בקרב נשים. לפיכך בהופעות בציבור נהגו להשתמש, במקום במשקפיים, בזכוכית מגדלת או בטלסקופ קטן.

(בספר איור דוגמאות של משקפי ראייה

*14*

גלילאו גליליי תומך ברעיונותיו של קופרניקוס

נוסף על תצפיות וחישובים מתמטיים ערך גליליי גם ניסויים בעזרת מכשירים משוכללים. הוא התקין מצפנים, מכשירים למדידת קרקעות ומכשירי מדידה נוספים. הוא שכלל את הטלסקופ שבנה יצרן המשקפיים מהולנד, ובנה טלסקופ שהגדיל פי שלושים. את הטלסקופ הציב בראש מגדל, צפה בעזרתו אל השמים והופתע למראה עיניו: הוא ראה רבבות כוכבים, הרבה יותר ממה ששיערו בתקופתו, ובהם שביל החלב, המורכב ממספר עצום של כוכבים. גליליי הבחין כי פני השטח של הירח דומים לפני כדור הארץ, ושיש בהם הרים, עמקים ופיתולים. הוא גילה גם כי על פני השמש יש כתמים ושמספרם וכהותם משתנים מיום ליום והם נעים באופן סדיר ממערב למזרח. גילוי זה סתר את האמונה המקובלת שהשמש מושלמת ובלתי משתנה. מממצאים אלו הסיק גליליי שהשמש מסתובבת על צירה.

כל אלה הובילו אותו לתמוך ברעיונותיו של קופרניקוס, שכבר הכיר מקריאה בחיבוריו. גליליי חלק שבחים לקופרניקוס על שבתפיסותיו המהפכניות העז והביא ל"ניצחון התבונה על החושים". את ממצאיו פרסם גליליי בחיבור מדעי באיטלקית, ולא בלטינית, כדי שיגיע לציבור קוראים רחב.

(בספר תמונה) חברי הסנאט של ונציה צופים בשמים באמצעות הטלסקופ של גליליי, ציור קיר, איטליה, המאה התשע עשרה

1. תארו את מעשיהם של חברי הסנאט ואת הבעות הפנים שלהם.

2. מה מבטאת העובדה שאירוע זה הונצח בציור קיר במאה התשע עשרה?

*15*

האינקוויזיציה מעמידה למשפט את גלילאו גליליי

כאמור, הכנסייה לא יכלה להסכים לרעיונות החדשים של המדענים, וב- 1616 הורתה שלא ללמד את תורת קופרניקוס ולא להגן עליה. ב- 1632, זמן קצר לאחר שהדפיס גליליי את ספרו "הדיאלוג: על אודות שתי מערכות העולם הראשיות", ובו ביסס את שיטת קופרניקוס, החליט האפיפיור אורבנוס השמיני להפסיק את הדפסת הספר. הוא אף מינה ועדה מיוחדת של אנשי כנסייה והטיל עליה לבדוק אם יש להעמיד את גליליי למשפט בפני האינקוויזיציה (אינקוויזיציה-בלטינית inquisition, חקירה. בית דין לחקירה שיסד במאה השלוש עשרה האפיפיור גרגוריוס התשיעי. חוקרי האינקוויזיציה שפטו והענישו כל נוצרי שנחשד בסטייה מדרך הישר או בהתנהגות ובאורח חיים שאינם לפי הנצרות). הוועדה מצאה כי גליליי לא מילא את החלטות הכנסייה: הוא הגן על התאוריה ההליוצנטרית של קופרניקוס, הציג אותה כאמת והפיצה. גליליי הצטווה להגיע בבהילות לרומא למשפט האינקוויזיציה והואשם במינות (בכפירה).

גליליי היה אז בן שישים ותשע וחולה מאוד, הוא הובא מפירנצה לרומא על גבי אלונקה בעיצומו של החורף. כעבור חודשים אחדים נגזר דינו, והוא התבקש להכחיש בפומבי את תורתו ולהצהיר שכדור הארץ אינו מקיף את השמש. בשנת 1633 נידון גליליי למאסר בית מחוץ לפירנצה, ונאסר עליו לקבל מבקרים בלא רשות מן האפיפיור. כעבור כעשר שנים נפטר כשהוא עדיין במאסר בית. לפני מותו עוד הספיק לפרסם את ספרו "שני המדעים החדשים", ספר שתרם תרומה חשובה למדע המכניקה המודרני. מספרים שלפני מותו גליליי חזר בו מהכחשתו ואמר בהתרסה: "ואף על פי כן - נוע תנוע".

בשנת 1992, במלאת שלוש מאות וחמישים שנה למות גליליי, חזר ופתח האפיפיור יוחנן פאולוס השני את תיק משפטו וזיכה אותו מכל אשמה.

תעודה

גליליי מכחיש את תורתו

אני, גליליאו, בנו של וינצ'נצו גליליי המנוח, איש פירנצה, בן שבעים שנה, (...) נשבע שתמיד האמנתי, ומאמין, ובעזרת האל אאמין בעתיד בכל מה שדוגלת ומטיפה לו הכנסייה האפיפיורית והקתולית הקדושה. ואולם, הואיל ואחרי שגזרה עלי האינקוויזיציה הקדושה כחוק, שעלי לנטוש מכול וכול את הדעה הכוזבת שהשמש היא מרכז העולם ואינה נעה, ושאסור לי להחזיק בשום דרך שהיא, בעל-פה או בכתב, בתורה הכוזבת הזו, להגן עליה או ללמד אותה, ואחרי שהובהר לי שהתורה האמורה מנוגדת לכתבי הקודש, (...) נשפטתי על חשד לכפירה, כלומר, על שהחזקתי באמונה שהשמש היא מרכז העולם ואינה נעה, ושהארץ אינה המרכז והיא נעה.

לפיכך, ברצותי להסיר מלבות הוד מעלתכם, ומכל הנוצרים הנאמנים, את החשד הכבד שהוטל בי בצדק, בלב תמים ובאמונה כנה - אני מתכחש, מגבה ומתעב את כל הטעויות האמורות לעיל והמנוגדות לעמדת הכנסייה הקדושה, ונשבע שבעתיד לא אומר או אטען, בעל-פה או בכתב, שום טענה שעלולה לעורר חשד מעין זה נגדי. יתר על כן, אם אדע על איזה כופר או על אדם החשוד בכפירה, אודיע עליו לאינקוויזיציה הקדושה או לפקיד הכנסייה במקום שאהיה בו. (ד' בורסטין, המגלים, עמ' 256-255.)

1. למה התחייב גליליי בעמדו למשפט בפני האינקוויזיציה?

2. מה השיגה הכנסייה מפרסום הכחשותיו של גליליי?

3. האם לדעתכם גליליי אכן חזר בו מתורתו? נמקו את תשובתכם.

4. כתבו מכתב אישי שבו הנמען הוא גליליי. במכתבכם הציגו לפניו את דעתכם בעניין דברי ההכחשה שלו במשפטו.

*16*

(בספר תמונה) גליליי עומד למשפט בפני האינקוויזיציה, ציור שמן, איטליה, המאה השבע עשרה

שאלות לסעיף: גלילאו גליליי - מדען מול הכנסייה (עמ' 16-12)

1. "הגישה המדעית החדשה של החוקרים נשענה על תצפיות, מדידות, ניסויים, הסקת מסקנות וניסוח חוקים". הדגימו את הגישה המדעית החדשה בעבודתו של גליליי.

2. כיצד פעלה הכנסייה נגד גליליי? שערו, כיצד צעד זה היה יכול להשפיע על המאמינים הנוצרים?

ניוטון מפתח את הפיזיקה והמתמטיקה

חוקים מגדירים את התנהגות העולם

בשנת מותו של גליליי נולד אייזק ניוטון (1642-1727). שלא כמו גליליי, זכה מדען אנגלי זה לכבוד רב בחייו, ואף קיבל ממלכת אנגליה תואר אבירות בשל הישגיו המדעיים. עד היום הוא נחשב לאחד מגדולי המדענים של כל הזמנים, והחוקים שניסח ידועים בשם "חוקי ניוטון".

ניוטון נולד למשפחה ענייה בכפר. אביו היה איכר ונפטר עוד לפני לידתו, ותקופה מסוימת גדל הילד בבית סבתו. רק כשהיה בן תשע עשרה, מבוגר מיתר הסטודנטים, החל בלימודיו באוניברסיטה, ובאותו הזמן עבד לפרנסתו.

*17*

בשנת 1665 נסגרה האוניברסיטה בקיימברידג', בגלל התפרצות מגפת דבר, וניוטון חזר לביתו בכפר ושם המשיך במחקריו. מספרים כי בהיותו בכפר ראה תפוח נופל מעץ ושאל את עצמו מדוע גופים נופלים ישר למטה. הוא שיער שהתפוח נפל למטה משום שכדור הארץ משך אותו אליו; למשיכה זו קרא כוח כבידה.

אמתותו של סיפור זה מוטלת בספק, אבל ידוע שניוטון היה שקוע באותם הימים בחיפוש אחר הסברים מדעיים לתופעות טבע. הוא גיבש את הרעיון שכדור הארץ (וכל גוף שהוא) מפעיל על גופים אחרים כוח כבידה - כוח הפועל על הגופים בלא מגע ביניהם. הכבידה היא הכוח המושך את התפוח מן העץ וגם הכוח המחזיק את הירח בתנועתו סביב כדור הארץ ומונע ממנו להיעלם בחלל. אותו כוח עצמו, שהשמש מפעילה, מחזיק את כדור הארץ ואת יתר כוכבי הלכת בתנועה במסלולים קבועים סביב השמש.

(בספר תמונה) אייזק ניוטון מתבונן בתפוח הנופל מעץ, איור לספר ילדים, אנגליה, המאה העשרים

ניוטון מנסח את תורת האור

בתקופת שהותו בכפר ניסח ניוטון גם את רעיונותיו בתחום האופטיקה - תורת האור - וב- 1667, לאחר ששב לאוניברסיטה, ערך ניסויים שאישרו את רעיונותיו.

אם נתבונן בשוליים של עדשות נוכל להבחין שהאור הנראה בהן אינו לבן אלא צבעוני. תופעה דומה היא הקשת בענן. ניוטון ניסה למצוא לכך הסבר. הוא קבע שהאור הלבן הוא תערובת של צבעים. כשאלומת האור עוברת דרך חומר שקוף, כגון זכוכית, היא משנה במקצת את כיוונה, כלומר "נשברת". דרגת השבירות היא שקובעת את הצבע: השביר פחות מכל הצבעים הוא האדום, והשביר ביותר הוא הצבע הסגול.

ניוטון פיתח ענף שלם של מתמטיקה, שבאמצעותו ניסח באופן מדעי את תגליותיו. עד היום מתמטיקאים ופיזיקאים משתמשים בשיטותיו כדי להבין את החוקים והתופעות של הטבע. בשל הישגיו המדעיים קיבל ניוטון בשנת 1669, בהיותו בן עשרים ושבע, את התואר פרופסור למתמטיקה. החוקים שניסח ניוטון משמשים מדענים גם בימינו, לדוגמה בחישוב מסלוליהן של חלליות.

שאלות לסעיף: ניוטון מפתח את הפיזיקה והמתמטיקה (עמ' 17-16)

1. אילו חוקים ניסח ניוטון? אילו תחומי מחקר הוא פיתח?

2. מה אתם יכולים ללמוד מסיפור חייו של ניוטון?

*18*

מדע וקדמה

גישה מדעית חדשה מתבססת

הגישה המדעית החדשה התאפיינה בהסקת מסקנות ובניסוח חוקים על סמך תצפיות, מדידות וניסויים. בצד דרך חדשה לאיסוף הידע פותחו גם עקרונות של חשיבה מדעית. המדענים העזו להטיל ספק בידע הקיים בספרים שכתבו קודמיהם אף שהעריכו וכיבדו אותם. המדענים סברו כי ראוי שהמחקר החדש יישען על "ספר הטבע", תופעות הטבע, ולא על הספרים הקדומים המסורתיים.

גליליי חזר והדגיש כי אפשר לבחון כל תופעה ביקום - היקום פתוח למבטו של האדם והוא יכול לשאוב ממנו ידע על ידי תצפיות, ניסויים וחשיבה. את הניסויים ערכו המדענים בעזרת מכשירי מדידה מדויקים, ולא הסתמכו על החושים המתעתעים. כמו כן ערכו המדענים ניסויים מבוקרים: השערת המחקר נבדקה, ויכלה להיות מאומתת או מופרכת. כך הלך והתפתח עולם ידע חדש שססמתו "עוד הלאה".

בד בבד עם צמיחת התפיסות והרעיונות החדשים פותחו גם מכשירים חדישים, ובעזרתם יכלו המדענים לערוך ניסויים חוזרים ומדידות מדויקות. דוגמאות: השעון המכני הופיע באירופה באמצע המאה הארבע עשרה, ושעון המטוטלת הראשון נבנה ב- 1657 - השעונים אפשרו למדוד זמן בדייקנות, בניגוד לשעוני השמש, שבהם נהגו להשתמש עד אז ולא התאפיינו בדיוק רב. המיקרוסקופ הומצא בשנת 1590, וכמו הטלסקופ חשף את האדם לעולם חדש של פרטים ומראות שלא היה אפשר לראות או לדמיין עד אז, בשנת 1642 הומצאה מכונת החישוב; הברומטר ששימש למדידת לחץ אוויר הומצא בשנת 1643.

בד בבד התפתחה שפה מדעית חדשה - המתמטיקה. שפת המתמטיקה גישרה על הפער בין הלשונות ויצרה שפת סימנים משותפת לכל המדענים.

מהפכת הדפוס מפיצה את המהפכה המדעית

בעקבות מהפכת הדפוס (מהפכת הדפוס-הדפוס הומצא באירופה באמצע המאה החמש עשרה. המצאת הדפוס מיוחסת ליוהן גוטנברג, והיא חוללה תמורות רבות: מקצועות חדשים נוצרו, אנשים רבים יכלו ללמוד קרוא וכתוב, הממסד והמתנגדים לו פרסמו והפיצו את דעותיהם, והשפות הלאומיות התגבשו והתעשרו) החלו להופיע ספרי מדע בשפות הלאומיות - כגון איטלקית, אנגלית וגרמנית - ולא רק בלטינית. קהל הקוראים של ספרים אלו הלך וגדל. אם עד אז נדרשו המלומדים האירופים לשלוט בלטינית בלבד, מעתה נזקקו לדעת כמה שפות כדי שיוכלו לקרוא את הפרסומים המדעיים. מדענים ממדינות שונות קיימו ביניהם קשרים והחליפו דעות בעניין מחקריהם, ועם הזמן החלו לצאת לאור כתבי עת מדעיים. עתה יכלו חוקרים בהולנד (כגון אנטון ון ליוונהוק), באנגליה (כגון אייזק ניוטון) ובאיטליה (כגון אוונג'ליסטה טוריצ'לי) להחזיק בבתיהם ספרייה גדולה ובה הידע המדעי שהצטבר עד אז.

(בספר שתי תמונות)

1. שעון מן המאה השש עשרה בשעון מחוגי שעות בלבד, הוא נשמר בכיס הבגד.

2. מיקרוסקופ מן המאה השמונה עשרה בסיס המיקרוסקופ עשוי עץ ,יש בו מגרה לאביזרים

*19*

סיכום

המהפכה המדעית פתחה אופקים חדשים לפני האדם. ניקולס קופרניקוס ערער על ההנחה שהייתה מקובלת עד אז, שכדור הארץ הוא מרכז היקום והשמש נעה סביבו. הוא טען שההפך הוא הנכון: כדור הארץ, כמו יתר כוכבי הלכת, נע סביב השמש ולכן השמש היא מרכז היקום. קופרניקוס גם קבע שכדור הארץ מסתובב על צירו. רעיונותיו המהפכניים הלכו והתפשטו ועוררו תמיכה, אך גם התנגדות. הכנסייה יצאה נגד תורתו, טענה שהיא סותרת את כתבי הקודש ואסרה להפיץ את ספרו.

לשינוי בתפיסה המדעית תרם גם גלילאו גליליי מאיטליה. הוא צפה בתנועת המטוטלת וקבע שזמן התנודה תלוי באורך המטוטלת ולא ברוחב התנודה. הוא התבונן גם בנפילת גופים והסיק שמהירות הנפילה אינה תלויה במשקל. גליליי שיפר את הטלסקופ שפותח בתקופתו והתבונן דרכו בגרמי השמים. הוא ראה כוכבים רבים, את שביל החלב ואת פני הירח. מן הכתמים הכהים שעל פני השמש הסיק שהשמש מסתובבת על צירה. הוא אימץ את רעיונותיו של קופרניקוס ופרסם את ממצאיו. הכנסייה התנגדה לדעותיו, העמידה אותו למשפט האינקוויזיציה והאשימה אותו במינות. הוא נדרש להכחיש בפומבי את תורתו ונידון למאסר בית.

באנגליה חקר אייזק ניוטון את נפילת הגופים, וגילה שהסיבה לכך היא כוח הכבידה, הפועל על גופים בלא מגע ביניהם. הכוח הזה הוא גם האחראי למשיכה שבין גרמי השמים. כמו כן חקר ניוטון את האור וקבע שהאור הלבן הוא תערובת של צבעים.

הגישה המדעית החדשה של החוקרים נשענה על תצפיות, מדידות, ניסויים, הסקת מסקנות וניסוח חוקים. בצד דרך חדשה לאיסוף הידע פותחו גם עקרונות של חשיבה מדעית. החוקרים החדשים נעזרו במכשירים שפותחו בתקופתם: הטלסקופ, המיקרוסקופ, הברומטר והשעון. הודות למהפכת הדפוס, ספרי מדע וכתבי עת מדעיים הודפסו בלשונות הלאומיות, וקהל יודעי הקריאה הלך והתרחב ונחשף לידע החדש.

*20*

לחזרה ולדיון

א. השוו בין קופרניקוס, גליליי וניוטון והשלימו את הטבלה:

היבטים, קופרניקוס, גליליי, ניוטון

שנות חייו, --, --, 1642-1727

--, פולין, --, --

תחומי מחקר, --, מתמטיקה ופיזיקה, --

תגליות מדעיות, השמש היא מרכז היקום - התאוריה ההליוצנטרית, --, --

דרך ההוכחה של התגליות, --, --, --

--, הכנסייה יצאה נגד תורתו, --, --

ספרים ופרסומים, --, --, --

ב. מה מסקנותיכם מהטבלה? חשבו על הקשיים וההישגים של המדענים, וציינו שלוש מסקנות.

2. גליליי אמר: "למדו בכתבי אריסטו (פילוסוף יווני), אך אל תכופפו את ראשיכם בפני סמכותו (...) השתמשו בנימוקים ולא בציטוטים ובבעלי סמכות".

א. מהי העצה של גליליי?

ב. האם עצתו של גליליי מבטאת את הגישה החדשה של המהפכה המדעית? נמקו.

ג. מדוע לדעתכם הכנסייה התנגדה לחידושים במדע?

3. ניוטון אמר על עבודתו: "בעיניי שלי דומה אני רק לאותו ילד המשחק על חוף הים ומשתעשע מדי פעם בפעם כשהוא מוצא אבן חלקה יותר או צדף יפה יותר מן הרגיל, בעוד האוקיאנוס הגדול והנעלם של האמת משתרע לנגד עיניו".

א. מדוע השווה ניוטון את עצמו לילד?

ב. מהם האבנים או הצדפים שמצא? ומהו "האוקיאנוס הגדול והנעלם של האמת"?

4. יש המכנים את קופרניקוס, גליליי וניוטון "חלוצי המדע". מדוע? שימו לב לתגליותיהם ולדרכי ההוכחה. בתשובתכם צטטו פעלים המתארים את דרך העבודה של המדענים ונסחו בעזרתם את הגישה המדעית החדשה שייצגו.

5. הכינו בזוגות ריאיון עם אחד מראשי הכנסייה הקתולית. בריאיון נסו לבדוק מדוע הכנסייה התנגדה בתקיפות לחידושי המדענים.

6. הכינו כתב חידה או משחק הקשורים בדמויות המרכזיות של המהפכה המדעית: קופרניקוס, גליליי וניוטון. שלבו בפעילות שאתם מציעים אירועים ומעשים הקשורים בדמויות הללו. היעזרו במקורות מידע.

7. עם המדענים של המאה השבע עשרה נמנו גם אוונג'ליסטה טוריצ'לי, יוהנס קפלר, רוברט הוק ובלז פסקל. בחרו אחד מהם ובעזרת מקורות מידע כתבו על תגליתו.

8. המדע ממשיך להתפתח בלי הרף. עיינו בסיפור חייהם של ישראלים זוכי פרס נובל במדעים. ציינו את שם הזוכה והציגו את התגלית שהביאה לזכייתו. היעזרו במקורות מידע.

*21*

פרק ב

הנאורות ורעיונותיה

במאה השמונה עשרה באירופה החלה תקופה שאנשיה העניקו לה את הכינוי "הנאורות" (בעברית נוהגים לכנותה גם "תקופת ההשכלה"). בני התקופה ראו את עצמם כנאורים יותר מקודמיהם, ובעקבות הנאורות חלו שינויים בהשקפותיהם של בני אירופה בשאלות מרכזיות, ובהן: מהי סמכותה של הדת? מהו המשטר הרצוי? מהו החינוך הראוי?

מי היו הוגי הדעות המרכזיים של הנאורות? מה היו הרעיונות החדשים שהעלו? מהי המהפכה שביטאו ברעיונותיהם?

"העז לדעת!"

הוגי הדעות באירופה עוסקים בתחומים שונים

מחוללי הנאורות (הנאורות: התרגום העברי המקובל למילה האנגלית Enlightenment, או למילה הצרפתית Lumieres. מובנן של מילים לועזיות אלו קשור למילה "אור" .(light) תקופה זו נקראת בעברית גם "תקופת ההשכלה" או "עידן האורות". בספר זה "ההשכלה" תציין את הזרם היהודי שקם במסגרת הנאורות הכללית (ראו פרק ו)). היו קבוצה גדולה של הוגי דעות, שנקראו בפי בני התקופה "פילוסופים". היו בהם סופרים, אנשי מדע וכן יוצרים בתחומי התאטרון, המוזיקה והאמנות. הוגי הדעות היו בעלי השכלה רחבה והיו מוכנים להביע את דעתם כמעט בכל נושא. הם דחו את הרעיון שהאדם צריך לרכוש ידע ומומחיות בתחום מסוים בלבד - גישה כזאת מבטאת לדעתם חוסר פתיחות לחידושים. בעיניהם האדם האידאלי הוא בעל השכלה רחבה, סקרן ומבקש לתקן את החברה.

הוגי הדעות של תקופת הנאורות פעלו כמעט בכל ארצות אירופה, משוודיה שבצפון ועד ספרד שבדרום, מרוסיה שבמזרח ועד אנגליה שבמערב. הם לא היו חברים בגוף ממוסד ומאורגן ולא היה ביניהם קשר חברתי, ולמרות זאת הביעו דעות דומות. המרכז החשוב ביותר של הנאורות היה בצרפת ובעיקר בפריז.

הוגי הדעות מצדדים בביקורת על פי התבונה

הוגי הדעות של הנאורות עסקו בנושאים חברתיים ומדיניים, בהישגים המדעיים, בביקורת של יצירות ספרות, בחידושים באמנות ובנושאים דתיים. הם תבעו מן האדם שלא להיכנע לסמכותם של השליט, של האל, של כתבי הקודש או הממסד הדתי, אלא לשפוט כל עניין על פי התבונה: על פי השכל וההיגיון, ולנקוט עמדה עצמאית.

לדבריהם, כל אדם ואדם יכול להתבסס על תבונתו בבואו להחליט על השקפותיו או על מעשיו. אדם שיש לו אומץ לחשוב באופן עצמאי ולהטיל ספק בדעות ובאמונות המקובלות הוא בן חורין. את הרעיון הזה ביטא הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט (1724-1804). הוא טבע את סיסמת הנאורות: "העז לדעת! אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך!"

(בספר תמונה) עמנואל קאנט, דיוקן

*22*

תעודה:

מהי השכלה? עמנואל קאנט, 1784

ההשכלה פירושה יציאתו של אדם ממצב של קטינות שהוא עצמו גרמה. משמע שהאדם אינו מסוגל להשתמש בשכלו בלא הדרכה של מישהו אחר. קטינותו זו נגרמה באשמתו, וסיבתה איננה חוסר שכל אלא חוסר החלטה ואומץ להשתמש בו בלא הדרכה של אחר. העז לדעת! אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך! זוהי אפוא סיסמתה של ההשכלה.

(תרבות ההשכלה, מבואות היסטוריים, עמ' 18.)

1. מהו מצב של "קטינות" לדעת עמנואל קאנט? מה גורם לה?

2. מדוע לדעתכם דרש קאנט מהאדם לצאת ממצב של "קטינות"?

3. הסבירו את סיסמת ההשכלה כפי שהציגה קאנט.

4. האם אתם מזדהים עם עמדתו של קאנט? נמקו.

הוגי הדעות מפיצים את דעותיהם

הוגי הדעות פרסמו את דעותיהם בעיתונים, בכתבי עת ובספרים שהופצו בעותקים רבים, וקהל הקוראים שלהם הלך וגדל. דעותיהם הופצו גם על ידי אגודות שנוסדו בערים, וחבריהן עקבו אחר הישגי המדענים ודנו במסקנות הנובעות מהם. הוגי הדעות נהגו להיפגש במועדונים ובבתי קפה או בבתים פרטיים, וסביבם התגבשו חוגי אנשים שהתעניינו בהגותם. ידועים במיוחד ה"סלונים" - מפגשים חברתיים שנערכו בבתיהן של נשים אמידות, ובמהלכם קראו יצירות ספרות, האזינו לנגינה, דנו בהצגות תאטרון ובענייני השעה.

(בספר תמונה) קריאה ביצירותיו של הוגה הדעות וולטר ב"סלון" של מדאם ז'ופרן, 1812

1. מיהם המשתתפים ב"סלון"? לאיזה מעמד חברתי הם משתייכים לדעתכם? נמקו.

2. כיצד הסלון מרוהט? מה הריהוט מעיד על מדאם ז'ופרן?

*23*

מי שכתב יצירה ספרותית היה קורא אותה בקול באוזני קהל הנוכחים ב"סלון" או מפרסם אותה בעיתון, והמאזינים או הקוראים ביקרו אותה. השומעים והמבקרים פעלו ברוח רעיונות הנאורות, והם העריכו ושפטו את היצירות על פי השכל הישר והתבונה. הביקורת שפורסמה ברבים כונתה "דעת הקהל", ופירושה היה אז שיפוט ביקורתי של משכילים בלבד, מתוך עמדה המתבססת על התבונה. משמעות זו שונה מהמשמעות של "דעת קהל" בימינו - היום "דעת הקהל" נתפסת כמעין מדגם מייצג של דעות הרווחות בציבור כולו, מייצגת את מצב הרוח הציבורי בזמן מסוים ואינה תמיד על פי השכל הישר והתבונה.

הוגי הדעות מאמינים בקדמה

הוגי הדעות של תקופת הנאורות היו משוכנעים שהאנושות מתפתחת לא רק מבחינה טכנולוגית אלא גם בתחום החשיבה והמוסר, ולכן סברו שהעתיד יהיה טוב יותר מן העבר. בכך טיפחה הנאורות אמונה ברעיון הקדמה. לעומת התפיסה הנוצרית, המדגישה את החטא ואת חוסר האונים של האדם שגורלו נקבע על ידי כוחות חיצוניים - האל וכוהני הדת - הנאורות מציגה את האדם המשתמש בשכלו ובתבונתו כמי שמסוגל להיות אחראי לחייו ולבנות עתיד טוב יותר. היטיב להגדיר תפיסה זו הוגה הדעות הצרפתי המרקיז קונדורסה (1743-1794), שהציג את הקדמה כיעד לאנושות: "יבוא יום והשמש תזרח רק על אנשים חופשיים, שאין להם שום אדון מלבד התבונה".

כדאי לדעת

על קפה ובתי קפה

השם "קפה" כנראה נגזר משמו של חבל קפה (kaffa) שבדרום מערב אתיופיה, שם צמח הקפה גדל פרא. מאתיופיה עבר הקפה לתימן, ממנה הופץ בקרב תושבי חצי האי ערב. מערב התפשט מנהג שתיית הקפה בכל ארצות האסלאם, והכנתו הייתה לטקס חברתי. יש טוענים כי הערבים אימצו את שתיית הקפה משום שעל פי חוקי האסלאם נאסר עליהם לשתות יין. סוחרים ונוסעים הביאו את הקפה לאירופה. בית הקפה הראשון נוסד בקונסטנטינופול (העיר איסתנבול שבתורכיה של היום) ב- 1550, ובמהלך המאה השש עשרה נפתחו בתי קפה גם ברומא ובוונציה.

מספרים כי בווינה הוקם בית קפה בזכות כחמש מאות שקי קפה שהשאירו בקרבתה הצבאות העות'מאניים שניסו לכבשה ב- 1683. בתי קפה פרחו גם בערים אחרות באירופה: פריז, לונדון, ברלין, המבורג ועוד. את טעמו המר של הקפה שנהגו לשתות במזרח ריככו באירופה בתוספת של חלב, קצפת או גלידה.

הישיבה בבתי קפה תרמה לפיתוח סגנון חיים חדש - היא הייתה למפגש חברתי, שבו אנשים קראו חדשות ודנו בהן, שיחקו שחמט או קלפים ועישנו. במשך הזמן נערכו בבתי הקפה גם מופעי אמנות: קונצרטים, הופעות זמרים ועוד. בתי הקפה במאה השמונה עשרה היו מקומות מפגש לסופרים, לאמנים ולהוגי דעת. כאן הם הציגו את יצירותיהם, האזינו לדברי המבקרים והתווכחו בנושאי מדינה וחברה.

סופרים מבטאים ביצירותיהם את רעיונות הנאורות

הוגי הדעות הביעו את דעותיהם לא רק בספרי פילוסופיה ובמאמרי ביקורת מלומדים, אלא גם ביצירות ספרות רבות שמבטאות את השקפות מחבריהם על החברה בזמנם.

ספר כזה הוא "רובינזון קרוזו", שפרסם ב- 1719 הסופר האנגלי דניאל דפו (1660-1731). בספר המוכר היום כספר ילדים תיאר המחבר את הרפתקאותיו של רובינזון, שניצל מאנייה שנטרפה וחי שלושים וחמש שנה על אי בודד. רובינזון שרד בזכות תבונתו: יכולתו לדאוג לצרכיו, להסיק מסקנות ולהמציא. הוא למד לנצל את הכוחות המצויים בו מעצם היותו אדם והצליח להתמודד עם המצב שנקלע אליו. רובינזון הכין בעצמו את כל מה שהיה נחוץ למחייתו: מבנה מוגן,

*24*

ריהוט, כלים. הוא היה דייג, צייד, רועה, חקלאי ובעל מלאכה. יכולתו להתמודד עם מצבו המיוחד מרמזת כי גורלו של האדם נתון בידיו שלו ולא בידי האל או הממסד הדתי. ואכן, רובינזון קרוזו מעז לשאול שאלות ולהטיל ספק באופן שמערער על סמכות האל, ואינו מוכן לקבל את גורלו בשלוות נפש: "מדוע עולל לי אלוהים כל זאת? מה פשעי? היוכל אלוהים בכבודו ובעצמו לחלצני מן המקום הזה?"

הספר "רובינזון קרוזו" זכה לתפוצה רבה, ובצרפת הכריז הפילוסוף ז'ן ז'ק רוסו (1712-1778) כי זה יהיה הספר הראשון שייתן לבנו לקרוא. ואכן, ההתנסויות וההתמודדויות של רובינזון מתאימות לתפיסת החינוך של רוסו. בספרו "אמיל", שפורסם ב- 1762, טען רוסו שיש להניח לילדים להתפתח בדרך הטבע, להתנסות בדברים שמעניינים אותם ולאפשר להם לבחור מה ילמדו. הילד צריך ללמוד לשאול שאלות בעצמו ולחפש להן תשובות בעזרת שכלו. האדם פרי החינוך של רוסו ישקול ויחליט לפי ניסיונו ותחושותיו ויודרך על ידי תבונתו.

ספרו של רוסו עורר סערה בכנסייה, הוא ערער על הסמכות שהייתה לה להחליט ולקבוע בכל הנוגע לחינוך. מיד לאחר פרסומו נידון הספר לשרפה בפריז.

(בספר תמונה) רובינזון קרוזו מכין קרשים לבניית גדר איור מתוך הספר "רובינזון קרוזו", 1900

1. מה התמונה מלמדת על דרך ההתמודדות של רובינזון עם מצבו? היעזרו גם במידע בפרק.

2. דמיינו שנקלעתם לאי בודד - כמו רובינזון קרוזו.

א. באילו בעיות תיתקלו שם? הציגו לפחות שלוש בעיות.

ב. אילו תכונות נדרשות מכם כדי להתמודד עם הבעיות הללו?

שאלות לסעיף: "העז לדעת!" (עמ' 21-24)

1. צטטו לפחות שלושה משפטים המבטאים את תפיסת עולמם של הוגי הדעות של הנאורות. הסבירו במה הם מבטאים שינוי או חידוש בתקופתם.

2. באילו אמצעים וכלים פרסמו הוגי הדעות את רעיונותיהם? מה תוכלו להסיק מכך על הציבור שפנו אליו?

*25*

הנאורות והדת

הוגי הדעות מבקרים את הכנסייה והדת

שאיפתם של הוגי הדעות של הנאורות להגיע לחירות המחשבה ניכרת בביקורתם על הכנסייה, שלדבריהם מחנכת לאמונות טפלות ואינה מעודדת חשיבה עצמית. הם הדגישו כי עקרונות האמונה הדתית צריכים להיות מבוססים על השכל ועל הניסיון וכי האדם אינו צריך לסמוך על אמונות ועל דעות קדומות אלא על תבונתו. באמצעות שכלו האדם יכול לגלות את חוקי הטבע ולעמוד בעצמו על גדולתו של האל ועל פלא הבריאה. אין לאדם כל צורך בכנסייה ובפולחן הדתי, הגורמים לו להחזיק בידע לא מבוסס ואפילו מסולף.

הוגי הדעות של הנאורות דחו את הגישה הדתית שאלוהים משגיח על בני האדם ומעשיהם, דואג להם ונותן גמול לצדיק ועונש לרשע. הם דימו את אלוהים למעין אדריכל גדול שתכנן את היקום וברא אותו, אך אינו מתערב עוד בחוקיו. הוגי הדעות ייחסו לאלוהים דימוי של שען: השען בונה את השעון מחלקים רבים הפועלים בתיאום, ומרגע שהשעון מתחיל לנוע אין השען מתערב בפעולתו. כך גם האל: מהרגע שברא את העולם אין הוא מתערב בפעילותו.

הוגי הדעות דורשים סובלנות דתית

רעיונות אלו הובילו את הוגי הדעות של הנאורות לקרוא לסובלנות דתית. לדעתם השליט או הכנסייה אינם רשאים לכפות אמונה דתית על שום אדם, לשלול ממנו זכויות ולהענישו בגלל אמונתו. דתות שונות מקיימות פולחנים שונים, ואי-אפשר לקבוע איזה מהם עדיף. מי שמבקש להוכיח את אהבתו לאלוהים חייב לציית לחוקי החברה ולשמור על עקרונות מוסר כלליים, המשותפים לאנושות כולה.

אי-אפשר לטעון שהמשכילים לא האמינו באלוהים, בודדים בלבד הכריזו שהם אתאיסטים, כלומר כופרים בקיומו של האל. ואולם, ביקורתם החריפה נגד הכנסייה והשקפותיה יצרו אווירה של "חילוניות" ועוררו איבה כלפי הממסד הכנסייתי בחלק מן האוכלוסייה.

וולטר מבקר את הדת

אישיות בולטת בביקורת נגד הדת ובמאבק למען סובלנות דתית בצרפת הייתה וולטר (1694-1778). וולטר עסק בתחומים רבים: הוא כתב מחזות וסיפורים ופרסם חיבורים במתמטיקה ובפיזיקה וכן בנושאי חברה ומדינה. מלך צרפת לואי החמישה עשר מינה אותו להיסטוריון הרשמי של החצר, ואחר כך קיבל וולטר משרה בחצרו של פרידריך השני מלך פרוסיה; אבל גישתו הביקורתית גרמה עימותים רבים בינו לבין שליטי אירופה והוא לא היה יכול להמשיך לשרת בחצרותיהם. לאחר זמן עבר לגור באחוזה בקרבת העיר ז'נווה שבשווייץ, שם ביטא את דעותיו באופן חופשי.

וולטר פעל להגנת אנשים שנפגעו מן הכנסייה, ופרסומו ויוקרתו סייעו להם להתמודד עם הממסד החזק של הכנסייה הקתולית. ידוע המקרה המפורסם של ז'ן קלה, נוצרי פרוטסטנטי מן העיר טולוז שבצרפת, שוולטר היה מעורב בו.

*26*

קלה הואשם שרצח את בנו כדי למנוע ממנו לעבור לנצרות הקתולית. הוא נאסר, נשפט, נידון למוות והוצא להורג בעינויים בשנת 1763. בנו הצעיר פנה אל וולטר וביקש ממנו לסייע למשפחה להוכיח את חפותו של האב. ואכן, וולטר הוכיח כי קלה היה חף מפשע, ובכל זאת הוצא להורג, כי המדינה נכנעה לכנסייה הקתולית. בשנת 1765 טיהר בית המשפט את קלה מאשמת רצח בנו.

אירוע אחר שבעניינו התפרסמה ביקורתו של וולטר על הדת קשור לרעש אדמה שהתחולל בעיר ליסבון שבפורטוגל ב- 1755: כחמישה עשר אלף איש נהרגו ברעש, והעיר כולה חרבה. אירופה הזדעזעה מן האסון, והייתה מחלוקת בין אנשי מדע לבין אנשי דת בעניין סיבותיו.

אנשי הדת טענו בתקיפות רבה כי חטאם של תושבי העיר הוא שגרם לאסון. וולטר כתב אז פואמה (שיר עלילה) ובה טען - בניגוד לעמדת הכנסייה - כי האסון אינו עונש על חטא שחטאו בני האדם. לדעתו רעש האדמה הוכיח שיש בעולם רוע הפועל באופן מקרי ואי-אפשר למצוא לו הסבר.

(בספר תמונה) וולטר בחדר עבודתו, 1900

1. כיצד לבושו של וולטר והחפצים שבחדרו מבטאים את רוח התקופה?

תעודה:

קטעים מתוך "הפואמה על שואת ליסבון", וולטר, 1756

מול תלי הפגרים כלום תאמרו: "זה ענשם,

כי פשעו בי חטאו לי, דמם בראשם"?

התינוק זב הדם המחוץ על אמו,

איזה חטא הוא חטא, ומה עוונו?

האם ליסבון, שאינה עוד, פשעיה כבדים

מפשעי פריס ולונדון, הסובאות מגדים (נהנתניות)

אך בפריס רוקדים ואלו ליסבון חרבה.

(...)

בטבע ובאדם, בכל מלחמות:

יש להכיר ברוע עלי אדמות:

לגמרי לא מובנת חידת עקרו (מהותו).

האומנם בורא כל הטוב מקורו?

(...)

אך הבן לא אוכל איך הטוב העליון,

אלוהים המיטיב עם ברואיו בלי חשבון,

משפיע עליהם גם רעות מלא חפנים?

לרדת חקרו כלום תוכל איזו עין?

(תרבות באור ההשכלה, אנתולוגיה של חיבורים מן המאה ה- 18, עמ' 95, 100-99.)

1. מהי הביקורת שהעלה וולטר כנגד הדת? צטטו מילים שהשתמש בהן.

2. לדעת וולטר אילו שאלות מעלה קיומו של הרוע בעולם?

*27*

הוגי הדעות מפיצים את רעיונותיהם באנציקלופדיה

באמצע המאה השמונה עשרה הצליחו הוגי דעות של הנאורות בצרפת לשתף פעולה ולהוציא לאור אנציקלופדיה (אנציקלופדיה מושג ביוונית שפירושו מעגל הידע. האנציקלופדיה נועדה לאסוף את הידע הקיים ולהנחיל אותו לדורות הבאים) גדולה. האנציקלופדיה יצאה לאור במשך עשרים ואחת שנים (בשנים 1751-1772), ועורכיה היו הסופר דני דידרו והמתמטיקאי ז'ן לה רונד דאלמבר. האנציקלופדיה כללה שבעים ושניים אלף ערכים שכונסו בשבעה עשר כרכים של טקסט ועוד אחד עשר כרכי איורים.

לא הייתה זו האנציקלופדיה הראשונה בעולם, אך היא הייתה הראשונה שנכתבה על ידי קבוצה כה גדולה של הוגי דעות, כמאה וארבעים כותבים, שנודעו בכינוי "אנציקלופדיסטים". האנציקלופדיה הציגה ידע בתחומים מגוונים: מדע, טכנולוגיה, היסטוריה, אדריכלות, מוזיקה ועוד, וגם שימשה כלי להפצת דעותיהם של הוגי הנאורות וביקורתם בנושאים כגון דת ומשטר. ערכי האנציקלופדיה סודרו בסדר אלפביתי - דבר שבאותם ימים היה חידוש. בזכות הסדר האלפביתי לא נאלצו עורכי האנציקלופדיה לקבוע סדר עדיפויות בפרסום הערכים. כמו כן החיפוש בכרכים הרבים היה פשוט ומהיר יותר למשתמש.

העורכים השתמשו בשיטת הערכים הצולבים: הקורא ערך אחד מוצא בו קישורים לערכים אחרים, הקרובים לערך שהוא מעיין בו. לדוגמה, הקורא בערך "ציפורים" הופנה לערכים העוסקים בציפורים מסוימות (כגון "נשר", "עורב" וכד'). כך יכלו הקוראים לעבור מערך לערך ולצבור תוך כדי קריאה ידע נרחב בתחום מסוים. כותבי האנציקלופדיה ניצלו את שיטת הערכים הצולבים כדי להביע את עמדותיהם בענייני חברה ודת. למשל, המעיין בערך "נצרות" נשלח לעיין גם בערך "דעות קדומות".

העמדה האנטי-דתית של האנציקלופדיה גרמה לעורכיה קשיים רבים: הכנסייה הקתולית לחמה בה והטילה עליה צנזורה, וכותבים הפסיקו את עבודתם בלחץ הכנסייה. למרות זאת נחשבה האנציקלופדיה לאחד מרבי המכר של המאה השמונה עשרה והתפרסמה במהדורות רבות עד ראשית המאה התשע עשרה.

שאלות לסעיף: הנאורות והדת (עמ' 27-25)

1. צטטו היגדים של הוגי הדעות של הנאורות נגד הדת והסבירו אותם.

2. מהי סובלנות דתית לדעת הוגי הדעות? האם אתם מכירים תחומי חיים אחרים שנדרשת בהם סובלנות?

3. מה המיוחד באנציקלופדיה שהוציאו לאור הוגי הדעות בצרפת? אילו מהעקרונות שהשתמשו בהם האנציקלופדיסטים קיימים בימינו באנציקלופדיה מקוונת?

*28*

הנאורות והמדינה

הוגי הדעות מושפעים מרעיונות שעלו במאה השבע עשרה

ביקורתם של הוגי הדעות של הנאורות הופנתה לא רק כלפי הדת אלא גם כלפי המשטר – הם יצאו נגד הריכוז של כל סמכויות השלטון בידי המלך. המלך היה המחוקק היחיד והשופט העליון ובידיו היו נתונות כל סמכויות הביצוע. במושגים של ימינו אפשר לומר שלא הייתה במדינה הפרדת רשויות: המלך היה הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת וגם הרשות השופטת.

משטר כזה, שבו הכוח מרוכז בידי הריבון, נקרא משטר אבסולוטי (מוחלט) והוא נועד לקיים סדר קבוע ויציב. השליט האבסולוטי ראה את עצמו כמי ששולט בחסד האל ולכן כפוף לאל לבדו וחייב דין וחשבון רק לו. המלך היה יכול להקשיב לעצות ולבקשות של נציגי גופים בממלכתו ושל אנשים פרטיים, אבל החלטותיו שיקפו רק את מה שבעיניו היה מועיל לציבור ולמדינה, לכן נהגו לומר כי "השלטון הוא סודו של המלך".

(בספר תמונה) ארמון ורסאי וגניו, ציור, המאה השבע עשרה

לואי הארבעה עשר מלך בצרפת בשנים 1643-1715, כלומר שבעים ושתיים שנה, ובמדיניותו הגשים את רעיונות האבסולוטיזם. הארמון המפואר שבנה בכפר ורסאי, בקרבת פריז, ביטא את ריחוקו של המלך מן הציבור ותאם את התפיסה האבסולוטית, שהתבססה על הרעיון שהמלך הוא אישיות מורמת מעם. ריחוק הארמון המלכותי מאפשרות של מגע עם ההמונים תרם לתחושת הביטחון של המלך ואף הגביר את ההערצה ויראת הכבוד שרחשו לו רוב נתיניו. בהקמת הארמון עסקו, למעלה משלושים וחמישה אלף בנאים, גננים, אמנים ובעלי מלאכה. חזיתו השתרעה לאורך כחמש מאות מטרים; באולמותיו ובחדריו היו מראות רבות - אביזר מותרות באותה תקופה, נברשות, שטיחי קיר, פסלים ויצירות אמנות שהוכנו במיוחד בשביל המלך. דלתות הארמון נפתחו אל גנים רחבי ידיים שכללו מזרקות, פסלים, גינות ומבנים מיוחדים. תכנון הסביבה בקרבת הארמון שיקף את רעיונות האבסולוטיזם. בימי לואי הארבעה עשר ובימי יורשיו נסללו שדרות רחבות מכל עברי הארמון. מקומו של הארמון במרכזו של מבנה גאומטרי סימל את הרעיון שהמלוכה, המיוצגת על ידי הארמון, היא המרכז. רוב גני הארמון היו מתוכננים אף הם בתכנון סימטרי מדוקדק - כאילו הטבע עצמו "התיישר" לפי רצון המלך.

*29*

הוגי הדעות של הנאורות ביקרו את השלטון האבסולוטי והציעו דרכים לתקן את המשטר במדינה ולהבטיח את חירות האזרח. בחיבורים שפרסמו ניסו להסביר את מבנה החברה והמשטר הרצוי, ולשם כך דנו בשאלות, ובהן: מהו מקור סמכותו של השליט? מהם תפקידיו? מה מאפיין את הקשרים בין השליט לנשלטים?

הוגי הדעות הושפעו מתורתו של הפילוסוף האנגלי ג'ון ליק בן המאה השבע עשרה. לוק (1632-1704) טען כי כאשר בני אדם מכוננים חברה הם מבקשים שהשלטון יבטיח את הזכויות הטבעיות שלהם. הזכויות הטבעיות מגיעות לכל אדם מעצם היותו אדם, והן: הזכות לחיים, הזכות לחירות והזכות לקניין. כלומר, לכל אדם יש זכות להגן על חייו, להימנע מלהשתעבד לזולתו ולשמור על רכושו הפרטי. השלטון מתחייב להגן על החיים, על החירות ועל הרכוש של כל הנתינים. אם השלטון פוגע באחד מאלה בלא הסכמת האזרחים - לדוגמה, מחרים אדמות פרטיות או מגייס אנשים לצבא בלא הסכמתם - מותר לאזרחים להתנגד לו ואף למרוד בו, כי השלטון לא מילא את התחייבויותיו בחוזה החברתי. לוק הדגיש שהכרעות צריכות להתקבל ברוב קולות, בשונה מן הנהוג במשטר האבסולוטי. כדי למנוע עריצות במדינה חייבת להיות בה הפרדה בין רשויות השלטון: בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת.

תעודה

על השליט האבסולוטי, בוסואה, 1679

שליטים דומים לאלים והם לוקחים חלק בעוצמתו של אלוהים (...). המלך אינו צריך לתת לאף אחד דין וחשבון על הוראותיו (...) כאשר השליט שופט, אין קיום לכל שיפוט אחר (...) אין שום כוח נגד השליט (...) השלטון הלגיטימי (החוקי) שייך אך ורק לשליט (...) כל שליט ריבוני מחזיק הכול בידיו, הן את הסמכות השיפוטית העליונה והן את כל כוחותיה של המדינה (...) מכוח חובותיו, השליט הוא אביהם של נתיניו. הוד מלכותו נמצא מעל אינטרסים קטנוניים. (ז' בוסואה, "פוליטיקה המבוססת על כתבי קודש", תרבות ההשכלה, מבואות היסטוריים, עמ' 62.)

1. מהן הסמכויות של השליט האבסולוטי?

2. במה השליט דומה לאל?

3. "השליט הוא אביהם של נתיניו" - מדוע?

4. מהם לדעתכם הקשיים שמתעוררים בשלטון אבסולוטי? האם יש בשלטון כזה יתרונות? נמקו.

מונטסקיה מציע הפרדת רשויות

אחד מהוגי הדעות של הנאורות שפעל בצרפת ברוח תפיסותיו של ג'ין ליק הוא הברון שרל דה מונטסקיה (1689-1755). מונטסקיה סבר כי המשטר הטוב ביותר הוא המשטר המלוכני, אבל יש להגביל את המלך כדי להגן על האזרח מפני שלטון שרירותי. לדעתו יש להפריד בין זרועות השלטון וליצור ביניהן איזון - זהו רעיון הפרדת הרשויות. שלושת מישורי הפעילות של השלטון - החקיקה, הביצוע והמשפט - ראוי שלא יימצאו כולם בידיו של השליט אלא יימסרו לגופים נפרדים. גופים אלו יאזינו ויבלמו זה את זה ובדרך זו ימנעו מרשות אחת להשתלט על האחרות. בדרך כלל נותרה הרשות המבצעת בידי השליט. בימינו רעיון הפרדת הרשויות מתקיים ברוב המדינות הדמוקרטיות.

*30*

רוסו מעלה את רעיון האמנה החברתית וריבונות העם

הסופר והפילוסוף הצרפתי ז'ן ז'ק רוסו עסק אף הוא בשאלת המשטר במדינה. רוסו טען ש"המצב הטבעי" - המצב שהיה לפני שבני האדם הקימו חברה, כשהיו בני חורין לעשות כרצונם - הוא המצב המועדף והרצוי. אבל מכיוון שאי-אפשר לחזור למצב הטבעי, העלה רוסו את רעיון "האמנה החברתית".

בחברה האידאלית שתיאר, בני האדם כורתים אמנה חברתית. על פי אמנה זו כל פרט מוותר על רצונו הפרטי ומסכים לקבל עליו את הרצון הכללי של החברה ולקיים את החלטותיה. "הרצון הכללי" הוא הרצון המאוחד של כל הפרטים, והוא הריבון שכל יחיד חייב לקבל את מרותו. לדעת רוסו הרצון הכללי הוא בעצם הרצון האמיתי של כל יחיד ויחיד, ומותר לכפות אותו על המתנגד לקבלו כי הוא מבטא את טובת הכלל.

לפי תפיסת רוסו מקור כוחו של השלטון הוא בעם ולא באל. בחברה הבנויה על הרצון הכללי, כל האזרחים הם ריבונים. השליט - מלך או כל גוף אחר - אינו אלא גוף מנהלי או רשות מבצעת שנועדה למלא את הרצון הכללי, שבא לידי ביטוי באספה כללית של האזרחים. אפשר לומר שרוסו העניק לעם את כל הסמכויות של המלך האבסולוטי. רעיון זה מכונה "ריבונות העם" והוא מבטא את התפיסה שהעם הוא הריבון היחיד, בעל סמכויות בלתי מוגבלות, ממש כמו המלך במשטר האבסולוטי.

האבסולוטיזם הנאור מושפע מרעיונות הנאורות

רעיונותיהם של הוגי הדעות הצרפתים לא השפיעו מיד על המשטר בצרפת. מלכי צרפת, לואי החמישה עשר ולואי השישה עשר, המשיכו לטעון שהסמכות הריבונית במלואה נתונה בידיהם בלבד, וכי הם שולטים "בחסד האל". הם המשיכו להעניק זכויות פוליטיות רק לאצולה ולאנשי הכנסייה, ולא לרוב התושבים. אבל במדינות אחדות באירופה אימצו המלכים כמה מרעיונות הנאורות. גם במשטרים האלה כל סמכויות השלטון רוכזו בידי המלך, אבל הוא ניסה להעניק תנאים טובים יותר לנתיניו. כך נולד המושג "אבסולוטיזם נאור" - בהבדל מן השליט האבסולוטי, השליט הנאור התחייב לפעול באופן תבוני ומתוך דאגה לטובת נתיניו ולא לתועלתו האישית. לכן במשטרים האלה השתדל השליט לייעל את מערכת השלטון ולקדם את החינוך וההשכלה במדינה.

פרידריך הגדול - שליט נאור בפרוסיה

פרידריך השני, שכונה "פרידריך הגדול", שלט בפרוסיה ארבעים ושש שנה (1740-1786) והיה שליט נאור. לעומת המלך לואי הארבעה עשר - השליט האבסולוטי בצרפת במשך למעלה משבעים שנה (1643-1715), שטען "המדינה - זה אני" וראה בעצמו את מקור החוק – פרידריך הגדול הצהיר כי השליט האבסולוטי הנאור הוא "משרתה הראשון של המדינה". לדבריו המלך נתון לביקורת מצד עמו ועליו להתנהג כאילו בכל רגע ורגע הוא מחויב למסור לנתיניו דין וחשבון על פעולותיו.

המלך פרידריך הגדול היה מדינאי ואיש צבא, הוא הפך את פרוסיה לאחת המדינות החזקות ביותר באירופה. נוסף על כך היה משורר, מלחין, חלילן וחובב אמנות, ונחשב לאחד מהוגי הדעות החשובים בתקופת הנאורות. את כתביו הרבים כתב בצרפתית, שהייתה שפת המשכילים באותה תקופה. יש אומרים שלא ידע כלל לכתוב בגרמנית, זלזל בה וראה בה שפה מדוברת בלבד. אפילו לארמונו קרא בשם צרפתי, "סאן-סוסי" (בלא דאגה).

*31*

פרידריך הגדול ניהל חיים צנועים ונהג להופיע בציבור במדי צבא ולא בבגדי מלכות. בארמונו לא נערכו קבלות פנים חגיגיות, טקסים ונשפים ראוותניים, כפי שהיה מקובל בחצר המלוכה בוורסאי. אפילו על טקס ההכתרה ויתר, והכריז כי "כתר אינו אלא כובע חדיר לגשם".

גם בתחום הדת נהג פרידריך הגדול ברוח רעיונות הנאורות. הוא קידם אנשים לפי מידת התועלת שהביאו למדינה ולא לפי מידת קרבתם לנצרות הפרוטסטנטית השלטת בארצו. בהיותו שליט נאור הוא התיר לפרוטסטנטים שגורשו ממדינות אחרות, וכן לקתולים, להיכנס למדינתו.

(בספר תמונה) המלך פרידריך הגדול (משמאל) והוגה הדעות וולטר בארמון סאן-סוסי, ציור, המאה התשע עשרה

1. כיצד הארמון מרוהט?

2. מה מאפיין את הלבוש של כל אחת מן הדמויות?

3. שערו, אילו נשאים עולים בשיחה בין השניים?

(בספר תמונה) ארמון סאן-סוסי וגניו, המאה השמונה עשרה

1. השוו את המראה החיצוני של הארמון וגניו לארמון ורסאי וגניו (עמ' 28). מה אפשר ללמוד מן ההשוואה?

*32*

תעודה:

השליט הנאור ואזרחי המדינה, פרידריך השני, 1777

ציינו כבר, כי האזרחים אינם מעניקים מעמד של בכורה לאחד מביניהם אלא תמורת שירותים שהם מצפים לקבל מידיו. שירותים אלה הלא הם שמירת החוקים, השגחה מדוקדקת על קיום הצדק, מלחמת חורמה (השמדה מוחלטת) נגד השחתת המידות והגנה על המדינה מפני אויביה. על המושל לפקוח עין על עיבוד האדמות; עליו לספק לאוכלוסייה מזון בשפע, לעודד את המסחר ואת החרושת. כמוהו כזקיף (שומר) נצחי, שעליו להשגיח בשבע עיניים על שכניו ועל התנהגות אויביה של המדינה (...) ממש כשם שכל קפיצי השעון פועלים למען תכלית אחת ויחידה - דהיינו, מדידת הזמן - כן כל קפיצי הממשלה צריכים להיות מכוונים כך, שכל חלקי המנהל השונים יתרמו באופן שווה לתועלתה המרבית של המדינה - אותה תכלית חיונית, שלעולם אין לשכחה. (...) הריני שב אפוא ואומר: השליט מייצג את המדינה; הוא ועמו אינם אלא גוף אחד, שאינו יכול להיות מאושר אלא כאשר ההסכמה מאחדת אותם. השליט הוא לחברה, שבה הוא מושל, מה שהראש הוא לגוף: עליו לראות, לחשוב ולפעול למען כל הקהילייה, כדי להשיג למענה את כל היתרונות האפשריים. (...) (על השליט) להזכיר לעצמו לעתים קרובות שאדם הוא: כמוהו כפחות שבנתיניו. אם אמנם הוא השופט הראשון, הגנרל הראשון, הבנקאי הראשון, השר הראשון בחברה, אין זה כדי לסמל את הפעולות הללו אלא כדי למלא את החובות הכרוכות בהן. אין הוא אלא משרתה הראשון של המדינה. (...) לפיכך אשם הוא כאשר הוא מפזר את כספי האומה, פרי גביית המסים, על מותרות, הדר והוללות. (תרבות ההשכלה, מבואות היסטוריים, יחידה 16, עמ' 29-28.)

1. מהן הציפיות של האזרחים מן השליט? מיינו אותן להיבטים.

2. האם גם בימינו קיימות אותן ציפיות של האזרחים מן השלטון? הסבירו.

3. מדוע השליט הוא "משרתה הראשון של המדינה"?

4. אילו דימויים העניק פרידריך השני למערכת השלטון? מה משמעותם?

5. אחד מעורכי האנציקלופדיה (עמ' 27) כתב בערך "פרידריך הגדול": "אם שליט זה אינו ראוי להיות מלך, איני יודע מי ראוי לכך". מדוע לדעתכם חשב כך?

שאלות לסעיף: הנאורות והמדינה (עמ' 32-28)

1. מהן הזכויות הטבעיות על פי ג'ון לוק? מי אחראי לקיומן במדינה?

2. הסבירו מהו רעיון הפרדת הרשויות על פי מונטסקיה. איך לדעתכם הוא מועיל לאזרחים?

3. גם במדינת ישראל קיימת הפרדת רשויות. הציגו את שלוש רשויות השלטון במדינה ואת תפקידיהן.

4. מהי "האמנה החברתית" על פי רוסו? מה נדרש מבני האדם כדי לקיים אותה?

5. רוסו כתב: "האדם נולד בן חורין, אך בכל מקום הוא כבול בשלשלאות". מהן השלשלאות הכובלות את האדם?

6. שערו, במה שינו הרעיונות של הוגי הדעות את מעמדו של היחיד במדינה?

7. במה השליט האבסולוטי דומה לשליט האבסולוטי הנאור, ובמה הוא שונה ממנו? השוו ביניהם לפי מקור הסמכות, תפיסת התפקיד, והיחס לנתינים.

*33*

סיכום

מחוללי הנאורות היו הוגי דעות שכונו "פילוסופים". היו בהם סופרים, אנשי מדע, מוזיקאים, אמנים ואנשי תאטרון. סיסמתם הייתה "העז לדעת!", הוגי הדעות קראו לכל אדם לשפוט כל עניין על פי שכלו והגיונו ולא להיכנע לסמכות מקובלת. הנאורות טיפחה אמונה בקדמה - בעתיד טוב יותר לאנושות בזכות ההיגיון והשכל.

פריז הייתה מרכז חשוב של הנאורות. הוגי הדעות הצרפתים קראו לחירות המחשבה ולביסוסה על השכל והניסיון, ולא על אמונות ודעות קדומות. בכך קראו תיגר על הכנסייה. הם קראו לסובלנות דתית וטענו שלא מוסרי לכפות אמונה על בני אדם או להענישם על אמונתם הדתית. אחד המבקרים המחמירים של הדת היה וולטר, והוא לחם את מלחמתם של אנשים שנפגעו ממנה.

עמדות הוגי הדעות בענייני דת וחברה באו לידי ביטוי באנציקלופדיה שיצאה לאור בצרפת באמצע המאה השמונה עשרה. האנציקלופדיה כללה שבעים ושניים אלף ערכים. הכנסייה הקתולית התנגדה לאנציקלופדיה בגלל העמדות האנטי-דתיות שהתגלו בערכים.

בתחום המדיני הציעו הוגי הדעות דרכים לתקן את המשטר במדינה ולהבטיח את חירות האזרח. בהשפעת ג'ון לוק האנגלי שפעל במאה השבע עשרה, הציע מונטסקיה את רעיון הפרדת הרשויות, כלומר ששלושת תפקידי השלטון - הביצוע, השיפוט והחקיקה – יהיו נתונים בידי גופים שונים, והם יאזנו ויבלמו זה את זה. ז'ן ז'ק רוסן טען שהמצב המועדף והרצוי לבני האדם הוא מצבם הטבעי - כפי שהיו לפני שהקימו חברה, כאשר הייתה להם חירות אמיתית לעשות כרצונם. בחברה האידאלית בני האדם כורתים אמנה חברתית, שבה כל פרט מוותר על רצונו הפרטי ומסכים לקבל עליו את הרצון הכללי. הרצון הכללי בא לידי ביטוי באספה כללית של האזרחים.

לרעיונותיהם של הוגי הדעות הצרפתים לא הייתה השפעה מידית על המשטר בצרפת, אבל בכמה מדינות באירופה אימצו המלכים כמה מהרעיונות. במדינות הללו, שבהן המלך פעל ברוח רעיונות הנאורות, כונה השלטון "אבסולוטיזם נאור". אחד השליטים האלה, פרידריך הגדול מפרוסיה, הצהיר כי השליט הוא "משרתה הראשון של המדינה".

*34*

לחזרה ולדיון

1. ציינו בכל משפט אם הוא מציג עובדה או מביע דעה.

א. מלכים באירופה הושפעו מרעיונות ההשכלה.

ב. הוגי הדעות נפגשו ב"סלון". המפגש נערך בדרך כלל בבתיהן של נשים עשירות.

ג. אדם המשתמש בשכלו מסוגל לבנות עתיד טוב יותר.

ד. פריז הייתה מרכז חשוב של תרבות הנאורות.

ה. רעש האדמה בליסבון נגרם בגלל חטאים של בני האדם.

ו. וולטר פעל להגנת אנשים שנפגעו מהכנסייה.

ז. האל תכנן את היקום ואינו מתערב עוד בחוקיו.

ח. לא מוסרי לשלול מאדם זכויות בגלל אמונתו הדתית.

- חברו עוד שני היגדים המביעים עובדה ושניים המביעים דעה ותנו לחבריכם להבחין ביניהם.

2. לפניכם רשימת שמות ומושגים: עידן האורות, פילוסופים, זכויות טבעיות, נאורות, אבסולוטיזם נאור, אמנה חברתית, דעת הקהל, אנציקלופדיה, וולטר, ג'ון לוק, ז'ן ז'ק רוסו, ערכים צולבים, מונטסקיה, פרידריך הגדול, "סלון", הפרדת רשויות, הוגי דעות, סובלנות דתית.

א. מצאו צמדים או קבוצות של מושגים שיש ביניהם קשרים והסבירו אותם.

ב. חברו כותרת או שם כולל לכל קבוצת מושגים.

3. וולטר בלט בביקורתו נגד הכנסייה ואנשי הדת.

א. הגדירו נושאים שנויים במחלוקת בין הוגי הדעות לבין הכנסייה.

ב. ערכו בזוגות ויכוח דמיוני בין וולטר לבין אנשי הכנסייה. היעזרו גם ב"פואמה על שואת ליסבון", עמ' 26.

ג. כתבו נאום של איש כנסייה בכיר נגד הוגי הדעות ודעותיהם.

4. קראו במקורות מידע על חייהם של דני דידרו, ז'ן לה רונד דאלמבר וז'ן ז'ק רוסו. מה אפשר ללמוד מסיפור חייהם על האפשרויות שפתחה הנאורות בפני אדם בעל כישרון?

5. א. בחרו אחד מהוגי הדעות וראיינו אותו. הזכירו בשאלותיכם דעות ורעיונות המיוחדים לו בתחומי שלטון, חברה ודת.

ב. נמקו מדוע בחרתם לראיין דווקא הוגה דעות זה.

ג. הציגו את הוגה הדעות שריאיינתם לפני המתכנסים ב"סלון".

*35*

פרק ג

המהפכה האמריקנית - יישום רעיונות הנאורות

מלחמת העצמאות של המושבות בצפון אמריקה מכונה "המהפכה האמריקנית". בעקבות מלחמה זו עוצב המשטר בארצות הברית ברוח רעיונות שהעלו באירופה הוגי הדעות של הנאורות.

מהם הגורמים למהפכה האמריקנית? כיצד השפיעו רעיונות הנאורות על מחוללי המהפכה? וכיצד יושמו רעיונות הנאורות באמריקה לאחר המהפכה?

ההתיישבות בצפון אמריקה

מהגרים מגיעים מאנגליה לצפון אמריקה

בשנת 1607 הגיעה לחוף צפון אמריקה קבוצת מהגרים ראשונה מאנגליה והיא ייסדה את המושבה וירג'יניה. קבוצת המהגרים המפורסמת ביותר הגיעה לצפון אמריקה בשנת 1620 והיו בה פוריטנים (פוריטנים מקור שמם במילה האנגלית Pure - טהור. הפוריטנים, זרם של נוצרים פרוטסטנטים (עמ' 11), החמירו בענייני דת וביקשו "לטהר" את הכנסייה האנגליקנית משרידי הפולחן הקתולי שעדיין התקיימו בה. הכנסייה האנגליקנית היא הכנסייה שנוסדה באנגליה במאה השש עשרה ולא הייתה כפופה לאפיפיור שברומא (עמ' 165). השלטון רדף את הפוריטנים בטענה שהם מפרים את האהדות הלאומית ופוגעים בממלכה) שהפליגו מאנגליה באנייה מייפלאוור, ולאחר מסע קשה עגנו בחופי מסצ'יסטס (מפה 1 עמ' 37). לזכר מסע זה חוגגים מיליוני אמריקנים בכל שנה את חג ההודיה ומזכירים את קבוצת המהגרים הזאת.

מהגרים אלו ניסחו עם בואם אמנה חברתית, מעין הצהרה שהגדירה את זכותם להתיישב במקום ואת מאפייני הקהילה שיקימו. האמריקנים רואים במעשה זה את ראשיתה של מסורת שלפיה המתיישבים קובעים בעצמם את חוקיהם, בלא תלות במלך האנגלי או בחוק האנגלי. מהגרים הגיעו לצפון אמריקה גם מארצות אחרות: גרמניה, אירלנד, סקוטלנד, הולנד, ספרד, איטליה, פורטוגל, צרפת ועוד, אבל רוב המהגרים, כתשעים אחוז, באו מאנגליה. מדוע בחרו אנגלים כה רבים לעזוב את מולדתם?

(בספר תמונה) מהגרים מגיעים לחופי פלימות', מסצ'וסטס, דצמבר 1620 ציור, המאה התשע עשרה

להגירה מאנגליה היו מגוון סיבות

המהגרים עזבו את אנגליה מתוך שאיפה לעתיד כלכלי, דתי ופוליטי טוב יותר. בשנים 1620-1635 הייתה אנגליה במשבר כלכלי קשה, והרעב הכבד והאבטלה ששררו שם גרמו לרבים להגר ממנה. גם המאבק הדתי בין תומכי הכנסייה האנגליקנית, שבראשה עמד המלך,

*36*

לבין הפוריטנים, שנרדפו על ידי השלטון, עודד פוריטנים רבים לעזוב את אנגליה. באותן שנים היגרו מאנגליה אף קתולים שנרדפו. על כל אלה נוספו מלחמת אזרחים ומאבקים פוליטיים קשים שהתחוללו באנגליה במאה השבע עשרה. מאבקים אלו הגיעו לשיאם בהוצאתו להורג של המלך צ'רלס הראשון ב- 1649, ונמשכו גם לאחר מכן.

במהגרים ליבשת אמריקה היו גם הרפתקנים שחלמו על התעשרות ועל אתגרים בעולם החדש, וגם אסירים שהותר להם להגר מאנגליה במקום לרצות עונשי מאסר. גם בני המעמדות הגבוהים היגרו - האצילים נהגו להעביר בירושה אחוזות ותארים לבן הבכור בלבד, ומכיוון שהבנים האחרים נשארו חסרי רכוש, העדיפו רבים מהם להגר.

מרבית המהגרים היו בני המעמד הבינוני והנמוך וחסרי רכוש. הם עזבו את מקומות הולדתם באירופה ויצאו למסע לאמריקה בתקווה להשיג אדמות זולות ועשירות במשאבים כלכליים. באמריקה היו שטחי אדמה רבים ריקים מהתיישבות קבע, או שהייתה בהן אוכלוסייה מעטה. במקום חדש כזה הייתה לכל מהגר הזדמנות לעבוד, ליזום ולהיות בן חורין.

המסע לאמריקה מלווה בקשיים

המהגרים - משפחות וילדיהן, צעירים ומבוגרים - חצו את האוקיאנוס האטלנטי ועברו מרחק של כחמשת אלפים קילומטר באניות קטנות ובצפיפות רבה. המסע המייגע נמשך בין שישה לשנים עשר שבועות. אניות רבות טבעו, ובמהלך ההפלגה הקשה מהגרים רבים מתו מרעב וממחלות, שהתפשטו בגלל הצפיפות באניות. הצפיפות הייתה רבה כי המהגרים לקחו עמם, מלבד מטענם האישי, גם ציוד שיסייע להם בצעדיהם הראשונים: כלי בית, כלי עבודה ובניין, נשק ותחמושת ואף זרעים. לכן חשו תחושת רווחה כאשר ראו את היבשת מסיפון האנייה.

המהגרים מתיישבים בחוף המזרחי

כאשר אניות המסע התקרבו לחופיה של צפון אמריקה ראו המהגרים באופק אזור יערות צפוף. אזור זה השתרע לאורך החוף למרחק של יותר מאלפיים קילומטר. היבשת החדשה הייתה עשירה באוצרות טבע, אך למרות זאת הסחר עם אירופה היה חיוני למתיישבים החדשים, כי הם נזקקו למוצרים שטרם הצליחו לייצר בעצמם. לשם כך התפתחו יישובים ותחנות מסחר לאורך החוף המזרחי של צפון אמריקה ולאורך נהרות. כך נוסדו שלוש עשרה המושבות הראשונות (מפה 1, עמ' 37).

התנאים הגאוגרפיים של אזורי ההתיישבות השפיעו על עיסוקיהם של המתיישבים וקבעו את מאפייני המושבות. האקלים החמים והאדמה הפורייה באזור ההתיישבות הדרומי תרמו להתפתחות חברה חקלאית שהתבססה על חוות גדולות מאוד. בחוות גידלו בעיקר טבק, שהיה מוצר נדרש מאוד באירופה, ואחר כך גם כותנה.

(בספר תמונה) קטיף כותנה, ג'ורג'יה, 1895

*37*

(בספר מפה) מפה 1: שלוש עשרה המושבות הראשונות בצפון אמריקה, המאה השבע עשרה

עיינו במפה, בשם המפה ובמקרא, וענו:

1. אילו עובדות עולות מן המפה? ציינו לפחות ארבע.

2. מדוע נוסדו המושבות הראשונות לאורך החוף המזרחי של צפון אמריקה?

במושבות הדרום העסיקו עבדים שחורים, שהובאו בכפייה במסע מפרך מאפריקה לאמריקה. התוצאה הייתה היווצרות של חברה ובה מעין אצולה לבנה והמוני עבדים שחורים נטולי זכויות.

באזור ההתיישבות הצפון מזרחי, שאקלימו קר ואדמתו סלעית ולא נוחה לעיבוד חקלאי, עסקו המתיישבים במסחר ימי ובדיג. היערות העבותים שבאזור אפשרו לפתח תעשיית עץ - הוקמו מנסרות והן סיפקו חומר גלם לבניין, לריהוט, להסקה ולמספנות לבניית אניות. במושבות הצפון התפתחו יותר ערים מבדרום: בוסטון - הנמל העיקרי של אמריקה ומרכז עולמי לבניית אניות, פילדלפיה - עיר נמל ומרכז מסחרי חשוב; וניו יורק (ניו יורק - את העיר ניו יורק ייסדו מתיישבים מהולנד וקראו לה ניו אמסטרדם, כשם העיר אמסטרדם שבהולנד. לאחר שהאנגלים כבשו אותה ב- 1664 הם שינו את שמה לניו יורק, כשם העיר יורק שבאנגליה) הייתה העיר התוססת ביותר בצפון אמריקה וקלטה מהגרים מכל מדינות אירופה. בכל מושבה הקימו המתיישבים מוסדות שלטון מקומיים והם ניהלו את החיים בה.

*38*

סכסוכים בין המתיישבים לאינדיאנים

לאורך החוף היו שבטי אינדיאנים (אינדיאנים כינוי לתושבים הוותיקים של יבשת אמריקה. מקור הכינוי הוא בטעות של כריסטופר קולומבוס. כאשר הגיע ב- 1492 לחופי אמריקה טעה וחשב כי הגיע להודו, ששמה בספרדית הוא אינדיה. לפיכך היום השם "אינדיאנים" מורה הן על ההודים הן על התושבים הוותיקים באמריקה) חלקם נדדו והתפרנסו מציד, וחלקם היו תושבי קבע והתפרנסו מעיבוד חלקות אדמה בקרבת מגוריהם. המפגש בין המהגרים מאירופה לבין תושבי המקום האינדיאנים לווה בסכסוכים רבים ובמרירות. היו מתיישבים שגזלו במרמה את אדמות האינדיאנים, אך היו גם מתיישבים שקשרו אתם קשרי הבנה וידידות, ולא אחת הגיעו עמם לפשרות וקנו מהם אדמות.

כאשר גדל מספר המתיישבים במושבות החלו המתיישבים לנדוד מערבה, אל תוך היבשת. שם הוחרפו המאבקים עם האינדיאנים, ובדרך כלל ניצחו בהם המתיישבים, מכיוון שכלי הנשק שהיו ברשותם היו משוכללים ויעילים יותר.

תולדוט - הנסיכה האינדיאנית פוקהונטס www.toldot.cet.ac.ilלומדים היסטוריה

(בספר תמונה) מפגש ב- 1621 בין אינדיאני למתיישבים, פלימות', תחריט, המאה התשע עשרה

1. המפגש בין האינדיאנים התושבים המקומיים לבין האירופים המתיישבים החדשים הוא מפגש בין תרבויות. כיצד התמונה מבטאת זאת?

המהגרים יוצרים חברה חדשה

זרם המהגרים מארצות אירופה למושבות בצפון אמריקה הלך וגבר; בסוף המאה השבע עשרה מנתה אוכלוסיית המושבות האמריקניות כמאתיים וחמישים אלף תושבים, וכעבור מאה שנה - לקראת סוף המאה השמונה עשרה - גדלה אוכלוסייתן פי עשרה וכללה כשני מיליון וחצי בני אדם.

*39*

תרבותם של המהגרים מאנגליה - ובעיקר שפתם - נעשתה התרבות השלטת באמריקה. מהגרים שלא היו ממוצא אנגלי קיבלו את השפה האנגלית ואת מערכת החוקים האנגלית, אך אין פירוש הדבר שהם נעשו אנגלים: במושבות נוצרה תרבות חדשה, ששילבה תרבות אירופית, בעיקר אנגלית, אך גם הושפעה מהתנאים המיוחדים של צפון אמריקה. המתיישבים החלו לראות בעצמם אמריקנים.

תעודה:

מיהו האמריקני?

קטע מחיבור שפרסם בשנת 1782 מישל גיום ז'ן דה-קרבקר, הוגה דעות צרפתי שבמשך שנים רבות חי באמריקה והיה חוואי.

מיהו אמריקני, מה הוא אדם חדש זה? הוא בן אירופה או מצאצאיו. יש כאן אותה תערובת דמים מוזרה, שלא תמצאנה בשום ארץ אחרת. יכולתי להראותך משפחה אשר סבה היה אנגלי ואשתו הולנדית, ובנם נשא אישה צרפתייה, וארבעת בניו כיום נשואים לארבע בנות לאומים שונים. הוא אמריקני, שעזב מאחוריו את כל דעותיו הקדומות והרגליו הישנים, וקנה לו במקומם חדשים מאורח החיים החדש שקיבל עליו, מן הממשל החדש שהוא נשמע לו ומן המעמד החדש שזכה בו. הוא נעשה אמריקני כשהוא נאסף לחיקה הרחב של האם האומנת הגדולה שלנו. יחידי אדם מכל האומות מותכים כאן לגזע אנשים חדש, אשר מפעליהם ועתידותיהם יחוללו באחד הימים תמורות גדולות בעולם. (י' אריאלי, המחשבה המדינית בארצות-הברית, א, עמ' 74.)

1. אילו היבטים כלולים בהגדרת האדם האמריקני? ציינו לפחות שניים.

2. מהי משמעות המושג "כור היתוך"? היעזרו במילון. מדוע אמריקה מכונה "כור היתוך"?

3. האם לדעתכם הכינוי "כור היתוך" מתאים גם למדינת ישראל? נמקו.

שאלות לסעיף: ההתיישבות בצפון אמריקה (עמ' 35-39)

1. אילו גורמים דחפו את המהגרים לצאת מארץ האם (אנגליה) ואילו גורמים משכו אותם אל ארץ היעד (צפון אמריקה)?

2. מיינו לקבוצות את הסיבות להגירה, ותנו שם לכל קבוצה.

3. חברו מכתב שכותב מהגר באמריקה לחברו באנגליה ובו הוא מספר לו על המסע לצפון אמריקה ועל השבועות הראשונים במושבה שהגיע אליה.

4. באמריקה התפתחה חברה פלורליסטית.

א. הסבירו את המילה "פלורליזם".

ב. האם לדעתכם מוצדק לכנות את החברה שיצרו המהגרים באמריקה בשם "חברה פלורליסטית"? נמקו.

ג. האם נכון לטעון כי החברה במדינת ישראל היא חברה פלורליסטית? נמקו.

*40*

סכסוך בין אנגליה למתיישבים

המושבות מפתחות מערכת ממשל

התרחקות התושבים מאנגליה וראייתם את עצמם כאמריקנים ולא כאנגלים התחזקו גם בשל אי-התערבותה של ממשלת אנגליה בנעשה במושבות. כאמור, אנגליה הייתה טרודה במאבקים פנימיים - מלחמת האזרחים - אך גם במאבקים חיצוניים - מלחמת שבע השנים (מלחמת שבע השנים (1756-1763): מלחמה בין מדינות אירופה (צרפת, אוסטריה, פרוסיה ואנגליה). זירת הקרבות העיקרית הייתה במרכז אירופה אך חלק מהמלחמה התנהל גם באמריקה ובאסיה. בצפון אמריקה נלחמו אנגליה וצרפת על השליטה באזור. לאחר המלחמה סולקה צרפת מצפון אמריקה, וקנדה נחשבה למושבה אנגלית. אנגליה הייתה למעצמה החזקה ביותר בצפון אמריקה) אמנם, בכל מושבה מינה מלך אנגליה מושל ולצדו פקידים אנגלים, אבל גם המתיישבים השתתפו בשלטון המקומי: הם בחרו אספות מקומיות והחליטו בנושאים כגון מיסוי, גיוס לצבא ומשפט. הפיקוח הרופף של אנגליה על הנעשה במושבות חיזק את השלטון העצמי של המושבות ותרם לניתוקן ממנה.

המושבות מתחרות עם אנגליה במסחר

לאחר שהסתיימה מלחמת שבע השנים (1763) החלה אנגליה להתערב בנעשה במושבותיה שבאמריקה. היא הייתה זקוקה לסיוע של המושבות כדי לכסות את הוצאותיה במלחמה, אבל גילתה כי המושבות מתחרות בכלכלתה ופועלות בניגוד לתועלתה.

באותה תקופה מדינות אירופה ראו במושבות שמעבר לים מקור לאספקת חומרי גלם זולים, שנועדו להגדיל את עושרה של ארץ האם. המושבות חויבו לסחור רק עם ארץ האם, ונאסר עליהן להתחרות בה. נוסף על כך, הן חויבו לייצא את תוצרתן אך ורק באניות של מדינת האם. ואכן, המושבות הדרומיות - וירג'יניה, דרום קרוליינה וצפון קרוליינה וג'ורג'יה – סיפקו לאנגליה, ארץ האם, חומרי גלם (כגון טבק וכותנה) וקיבלו ממנה מוצרים מוגמרים. לעומתן, המושבות הצפוניות הקימו לעצמן צי אניות והתחרו בצי הסוחר של אנגליה.

דוגמה לאי-תלותן של המושבות הצפוניות באנגליה אפשר לראות בפעילות המסחר העצמאית של מסצ'וסטס. מתיישבי המקום הובילו לאפריקה רום (משקה חריף) מתוצרתן של המושבות באניות שבנו במספנותיהם, ולא באניות אנגליות. בתמורה רכשו סוכר, ואותו הובילו למסצ'וסטס כדי לייצר את הרום. אנגליה, ששלטה באזור, כלל לא השתתפה במכירה, בקנייה ובהובלה כפי שביקשה – והדבר גרם לה הפסדים כבדים.

אנגליה נוקטת פעולות נגד המושבות

ממשלת אנגליה החליטה לנקוט פעולות נגד המושבות האמריקניות. בתחילה הטילה סגר על נמלי אמריקה במטרה למנוע סחר חופשי בין המושבות לבין מדינות אחרות. אחר כך חוקק הפרלמנט (פרלמנט: המוסד המחוקק העליון במדינה. מקור השם הוא במילה הצרפתית parler, שפירושה לדבר, להתווכח. הפרלמנט האנגלי כלל שני בתים: הבית העליון, שנקרא גם "בית הלורדים" (House of Lords) וחבריו נמנו עם האצולה הגבוהה ועם ראשי הכנסייה, והמלך הוא שמינה אותם; והבית התחתון, שנקרא גם "בית הנבחרים" (House of Commons) וישבו בו נבחרי ציבור, רובם מאצולת הקרקעות האמידה ועשירים תושבי הערים) האנגלי חוקים שהטילו על המושבות מסים כדי לממן את ההוצאות של אנגליה בהגנה על המתיישבים מפני האינדיאנים. חוקים אלו היו מבוססים על העיקרון שהפרלמנט בלונדון מייצג את כלל אזרחי האימפריה הבריטית, ולכן יש לו זכות להטיל עליהם מסים.

*41*

המתיישבים מחו נגד חוקי המיסוי החדשים. במיוחד עורר סערה גדולה חוק הבולים שנחקק ב- 1765. על פי חוק זה כל מסמך רשמי - רישיון מסחר, תעודת ציונים, עיתון וכל דבר פרסום - היה חייב להיכתב או להידפס על נייר הנושא חותמת של הממשל האנגלי, ותמורתה נדרש תשלום מס. כמו כן נחקק חוק האכסון, והוא קבע כי המתיישבים חייבים לאכסן את אנשי הצבא הבריטי הנשלחים להגן על המושבות ולדאוג להם לאספקה. חוק נוסף הטיל מכסים על עופרת, זכוכית, נייר ותה שיובאו מאנגליה אל המושבות.

(בספר תמונה) מחאה נגד חוק הבולים, מתוך עיתון של המתיישבים

1. במה איור זה מביע מחאה?

המתיישבים מתנגדים לחוקי המיסוי

התנגדותם הנחרצת של המתיישבים לחוקים החדשים הדהימה את ממשלת אנגליה, כי המיסוי שהוטל לא היה גבוה. ההתנגדות התבססה על הטענה שהטלת המסים מנוגדת לזכויות הטבעיות של האדם (עמ' 29), וכן שגבייתם נועדה לשרת את האוצר באנגליה ולא את טובת המושבות.

האספות של המושבות ניהלו דיונים ארוכים בשאלת המיסוי והגיעו למסקנה שבכתבי הזכויות שהוענקו למתיישבים נכללו כל החירויות והזכויות של תושבי אנגליה. לפיכך הכריזו כי אין מסים בלא ייצוג - מכיוון שאינם מיוצגים בפרלמנט האנגלי, חוקיו אינם חלים עליהם. מחאת המושבות התבטאה בחרם על סחורות מיובאות, ובשל כך הצטמצם היבוא מאנגליה למושבות למחצית בערך. כמו כן נערכו הפגנות סוערות בכמה ערים.

מנגד, ממשלת אנגליה טענה שהמתיישבים מורדים במלך ואיימה לבטל את סמכויותיהם של בתי הנבחרים המקומיים. על פי החוקים המקובלים באותה תקופה, המושבות היו שייכות לאנגליה והפרלמנט האנגלי היה רשאי לחוקק חוקים ותקנות הנוגעות להן.

הידרדרות ביחסים בין המתיישבים לבין אנגליה

בתגובה לפעולות המחאה של המתיישבים וכדי למנוע הפרות סדר שלחה אנגליה צבא למושבות. הופעת הצבא הגבירה את המתח והעוינות שבין הצדדים. בבוסטון נתקל המון נסער ביחידת צבא אנגלי של כעשרה חיילים ויידה בהם כדורי שלג. הצבא פתח באש וחמישה אמריקנים נהרגו. אירוע זה, שהתרחש ב- 5 במרס 1770, נודע בכינוי "הטבח של בוסטון" ונחשב בהיסטוריה האמריקנית לראשיתה של מלחמת העצמאות.

בכמה מקומות התארגנו אגודות שכונו "בני החירות", שמטרתן הייתה להשיג ממשל עצמי במושבות. האגודות ארגנו הפגנות שנועדו להדגיש את ההתנגדות למה שהן כינו "עריצות אנגלית". לדוגמה, הן החליטו לערער על המונופול (הזכות הבלעדית) שקיבלה חברה אנגלית לייבא תה למושבות. אמנם יבואני התה תושבי המושבות היו הנפגעים הישירים מן החקיקה הזאת, אבל רבים מן האמריקנים חשו נפגעים מהתערבות זו של אנגליה בסחר של המושבות.

"בני החירות" של ניו יורק החליטו להחרים כל אדם שיסייע בקיום חוקי המיסוי שקבע הפרלמנט האנגלי. המאבק בנושא זה הגיע לשיא בליל 16 בדצמבר 1773 כאשר כמה מאזרחי בוסטון, מחופשים לאינדיאנים, עלו על אניות בריטיות שעגנו בנמל והשליכו את מטען התה שלהן לים. היה זה שיאו של המאבק נגד חוקי המיסוי, והוא נקרא "מסיבת התה של בוסטון".

בתגובה ל"מסיבת התה" החליט הפרלמנט האנגלי לפזר את האספה של המושבה מסצ'וסטס. חוק אחר הורה לסגור את נמל בוסטון עד שתוחזר התמורה על התה שהושמד. החלטה זו פגעה בכלכלתה של העיר, שהתבססה על הנמל. על תושבי בוסטון אף הוטל לאכסן בבתיהם את החיילים האנגלים ולספק להם אוכל.

*42*

(בספר תמונה) הטבח בבוסטון, תחריט, 1770

1. זהו את האנגלים ואת האמריקנים. על פי מה זיהיתם?

2. מהי עמדתו של המאייר כלפי האירוע המתואר? על פי מה אפשר להבין זאת?

המתיישבים כינו את החוקים הללו "חוקים בלתי נסבלים". בהתכנסות של נציגי המושבות בניו יורק הדגישו הדוברים שפגיעה בחירויותיה של מושבה אחת, כמוה כפגיעה בכל המושבות, ולכן סגירת נמל בוסטון פוגעת בזכויות המסחר של כל המושבות. המתכנסים אף הדגישו כי ממשלת אנגליה בפעולותיה אלו פגעה בזכויות הטבעיות של בני המושבות - כלומר בזכויותיהם בהיותם בני אדם - ואף בזכויותיהם בהיותם אזרחי אנגליה - כי לא הגנה עליהם כפי שהחוק האנגלי מחייב. הסכסוך החריף עוד כאשר צבא אנגלי שנשלח לבוסטון נתקל בדרכו בהתנגדות מזוינת של המתיישבים בקונקורד ובלקסינגטון (מפה 1). היו אלה הקרבות הראשונים של מלחמת העצמאות האמריקנית.

*43*

(בספר תמונה) מסיבת התה של בוסטון, הדפס, המאה השמונה עשרה

בצד ימין מתנוסס דגל של חברה מסחרית אנגלית, ובצד שמאל דגל האיחוד של המושבת, הכולל את דגל בריטניה ושלושה עשר פסים אדומים ולבנים.

1. תארו את המתרחש בנמל בוסטון על פי התמונה.

2. מהם הפרטים הבולטים בתמונה? איזה מסר רצה האמן להעביר בכך?

שאלות לסעיף: סכסוך בין אנגליה למתיישבים (עמ' 43-40)

1. איזו השקפת עולם מבטאת סיסמת המתיישבים "אין מסים בלא ייצוג"? מה הייתה תשובת אנגליה לעמדה זו?

2. הטבלה שלפניכם מציגה את השתלשלות היחסים בין אנגליה לבין המושבות. השלימו אותה.

היבט, מדיניות אנגליה, תגובת המתיישבים

פוליטי, --, --

כלכלי, --, --

צבאי, --, --

3. א. מה רצה הממשל האנגלי להשיג במדיניותו כלפי המתיישבים?

ב. האם נכון לראות ביחסים שבין אנגליה לבין המושבות הסלמה (החמרה במצב)? מדוע?

ג. חוו את דעתכם על מדיניות הממשל האנגלי כלפי המתיישבים.

4. על פי אילו רעיונות של הוגי הדעות של הנאורות פעלו המתיישבים? היעזרו בפרק ב: הנאורות ורעיונותיה, עמ' 32-25

5. כמה ממנהיגי המהפכה האמריקנית טענו כי "ארץ האם נהפכה לארץ דורסנית". מה כוונתם?

*44*

בדרך לעצמאות

הכרזת העצמאות של המושבות

צעד חשוב בחיזוק האחדות בין המושבות היה הכינוס של קונגרס יבשתי בפילדלפיה ב- 1774 ובו השתתפו נציגים מכל המושבות. המתיישבים ראו בקונגרס גוף המייצג את עמדותיהם נגד אנגליה. הקונגרס הצדיק בהחלטותיו את המאבק הצבאי נגד אנגליה וקבע כי על המושבות ללכת בדרך זו כדי להשיב לעצמן את הזכויות שנגזלו מהן.

ב- 4 ביולי 1776 נחתמה בקונגרס הצהרת עצמאות, ובה נקבע כי שלוש עשרה המושבות הן מדינות חופשיות ועצמאיות. את הצהרת העצמאות ניסחה ועדה שבראשה עמד תומס ג'פרסון (1743-1826), אחד ממנהיגי ארצות הברית בשנותיה הראשונות והנשיא השלישי של ארצות הברית, בשנים 1801-1809. ההצהרה התבססה על הרעיונות שביטאו הוגי הדעות של הנאורות והדגישה את הזכויות הטבעיות, את ריבונות העם, הזכות להתנגד לעריצות וזכותו של כל אדם לחתור לאושר. מאז נחשב 4 ביולי ליום העצמאות של ארצות הברית.

תעודה

קטעים מהצהרת העצמאות, 4 ביולי 1776

אנו סבורים, שאלה הן אמיתות שאינן צריכות הוכחה, שכל האנשים נולדו שווים, והבורא נתן להם זכויות מסוימות שאינן ניתנות לשלילה, ובהן הזכות לחיים, לחופש ולרדיפת אושר. להבטחת הזכויות הללו מקימים בני האדם ממשלות, שסמכויותיהן הצודקות נובעות מהסכמת הנשלטים. כל צורת ממשלה המתחילה לסתור את המטרות הללו – הרשות בידי העם לשנותה או לבטלה, ולהקים שלטון חדש ולהעמיד את יסודותיו על אותם עקרונות ולערוך את סמכויותיו בצורה שתיראה לו ביותר להביא לידי ביטחונו ואושרו. (...) לכן, אנחנו, נציגי ארצות-הברית של אמריקה, המכונסים במושב הקונגרס הכללי, מעידים עלינו את השופט ריבון העולם על יושר כוונותינו, מפרסמים ומצהירים חגיגית בשם העם הטוב של המושבות הללו וברשותו: שמושבות הברית הללו הן, ומזכותן להיות, מדינות חופשיות ועצמאיות; שהן משוחררות מכל קשרי נאמנות לכתר הבריטי, ושכל קשר מדיני ביניהן לבין מדינת בריטניה הגדולה מנותק, וראוי שיינתק לחלוטין; וכמדינות חופשיות ועצמאיות יש להן הסמכות המלאה להכריז מלחמה, לעשות שלום, לכרות בריתות, לפתח מסחר, ולעסוק בכל פעולות אחרות שמדינות עצמאיות זכאיות לעסוק בהן. ולחיזוק ההצהרה הזאת, מתוך הסתמכות איתנה על ההשגחה האלוהית, הננו ערבים זה לזה בחיינו, באושרנו ובכבודנו הקדוש.

1. על אילו רעיונות המתיישבים מבססים את זכותם לנתק את קשריהם עם אנגליה?

2. אילו רעיונות של הנאורות מוצאים את ביטוים בהצהרת העצמאות? (היעזרו בעמ' 32-25.)

3. אילו סמכויות שלטון הן ביטוי לעצמאותן של המושבות?

4. אילו נקודות דמיון תוכלו למצוא בין הצהרת העצמאות האמריקנית ובין מגילת העצמאות של מדינת ישראל?

*45*

(בספר תמונה) טקס החתימה על הצהרת העצמאות של ארצות הברית, 4 ביולי 1776, ציור שמן, צייר ג'ון טרומבול, פילדלפיה, המאה התשע עשרה

המתיישבים נלחמים למען עצמאות

בשעה שנחתמה הצהרת העצמאות כבר התנהלה מלחמה בין הצבא האנגלי לבין המושבות. מול הצבא האנגלי המאומן והמצויד לחם צבא המתיישבים בפיקודו של ג'ורג' וושינגטון (1732-1799). לא היה זה צבא מאורגן, הנשק שברשותו היה מועט, ולעתים סבלו חייליו גם ממחסור במזון. מלחמתם של המתיישבים נגד אנגליה עוררה אהדה בקרב אנשים ומדינות באירופה; מתנדבים מצרפת באו להילחם לצד המתיישבים, וממשלת צרפת סייעה להם בנשק ובכספים.

בתחילה הובסו המתיישבים, וערים מרכזיות, כגון ניו יורק ופילדלפיה, עברו לידי האנגלים. מפנה חשוב במלחמה אירע ב- 1777 בקרב סרטוגה (מפה 1, עמ' 37), שבו הצליחו המתיישבים להכניע כחמשת אלפים חיילים אנגלים. אחריו הכריזו צרפת, הולנד וספרד מלחמה על אנגליה וסייעו למתיישבים בגלוי. לאחר שאנגליה נחלה תבוסה נוספת ב- 1781 בקרב יורקטאון, ואזרחי אנגליה דרשו לסיים את המלחמה, פתחה ממשלת אנגליה במשא ומתן לשלום עם המושבות ובנות בריתן. בהסכם השלום שנחתם בוורסאי שבצרפת ב- 1783 הכירה אנגליה בריבונותן של המושבות בצפון אמריקה.

כדאי לדעת

על פסל החירות

פסל החירות, הניצב בפתח הנמל של ניו יורק, הוא אחד הסמלים של ארצות הברית. הפסל קיבל את פניהם של מיליוני מהגרים שנהרו אל ארצות הברית בדרך הים מאז סוף המאה התשע עשרה. שמו המלא הוא "החירות מאירה את העולם". את הפסל העניקה ממשלת צרפת לארצות הברית בשנת 1876, במלאת מאה שנים לעצמאותה, בהוקרה על הגשמת רעיון החירות ומזכרת לשיתוף הפעולה בין צרפת למושבות במלחמת השחרור שלהן.

הפסל הוא בדמות אישה הנושאת בידה הימנית את לפיד החירות ובשמאלה לוח המסמל את הכרזת העצמאות. בבסיס הפסל חרותות שורות משיר שכתבה בשנת 1883 אמה לזרוס, משוררת יהודייה אמריקנית:

הבו לי את בניכם היגעים והעניים,

הערב-רב של המונים הכמהים

לנשום כחופשיים.

שלחו אותם אליי,

חסרי הבית וסחופי הסעד,

בפנס אאיר בואם בזה זהב השער.

(המתרגם אינו ידוע)

*46*

(בספר תמונה) ג'ורג' וושינגטון בקרב, המאה התשע עשרה

בעיות בדרך לאיחוד המושבות

הצהרת העצמאות ניתקה את המושבות מאנגליה אך לא הגדירה איחוד מדיני קבוע ביניהן. אמנם למושבות, שנהפכו למדינות, היו גופים משותפים לכולן, כגון הקונגרס והצבא, אבל כל מדינה קבעה לעצמה חוקה מקומית משלה. כדי להסדיר את היחסים בין המדינות הוחלט לנסח תקנון.

ניסיון זה עורר קשיים וויכוחים רבים: אף אחת מן המדינות לא רצתה שאת הסמכויות שלה יגביל שלטון מרכזי. התפתח ביניהן ויכוח על דרכי המימון של השלטון החדש ועל קביעת הגבולות בין המדינות. עלתה גם שאלת הייצוג של כל מדינה בקונגרס: האם מספר הנציגים של מדינות שהאוכלוסייה בהן מעטה יהיה זהה למספר הנציגים של מדינות שהאוכלוסייה בהן רבה?

בעיות אחרות התעוררו בגלל הבדלים תרבותיים ופוליטיים בין המדינות. התביעה לשוויון בהצהרת העצמאות הייתה בעייתית ביותר: רבים מחותמי ההצהרה היו בעלי עבדים, והם לא קיבלו את העיקרון שכל בני האדם נבראו שווים, ועוד שנים רבות אחר כך נאבקו השחורים למען שוויון. גם שאלת שוויון הזכויות לנשים לא הוזכרה כלל בהצהרת העצמאות.

חוקת ארצות הברית נחקקת

האי-הסכמה בין המדינות בשאלות העקרוניות הביאה לכינוס ועידה שנועדה לנסח חוקה (חוקה: מסמך שקובע את עקרונות היסוד, הערכים והכללים שעל פיהם תתנהל המדינה. החוקה קובעת את עקרונות המשטר במדינה ומבטיחה את קיומן של זכויות האזרחים. חוקי המדינה אינם יכולים לסתור את החוקה, וכדי לשנותה נדרש רוב מיוחד - וכך נמנעים שינויים תכופים שלה) הוועידה כונסה בפילדלפיה ב- 1787, והשתתפו בה הוגי דעות, אנשי רוח ומומחים בכלכלה ובמשפט ובתחומים אחרים. רוב המשתתפים, ובהם גם מנהיגי המהפכה, היו נאמנים לרעיונותיה של הנאורות.

*47*

הדיונים נערכו בדלתיים סגורות, ועיתונאים לא הורשו לעקוב אחריהם ולדווח עליהם, כי משתתפי הכינוס הארצי לא רצו להיות מושפעים מלחץ הציבור ודעת הקהל. מנסחי החוקה התבססו על עקרונות הנאורות, שלפיהם לבני האדם יש זכויות טבעיות שאין לשלול. החוקה מציגה דרכים רבות שבעזרתן אפשר למנוע מן השלטון לצבור כוח רב מדי. היא כוללת הצהרה שזכות הממשל לשלוט נובעת אך ורק מהסכמת הנשלטים.

בחוקה נקבע כי ארצות הברית תהיה פדרציה - מדינה המורכבת מברית בין מדינות ריבוניות. כדי למנוע מן הממשל לרכז בידיו כוח רב מדי, יש להפריד בין רשויות השלטון - הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.

הרשות המחוקקת, כלומר הקונגרס, כוללת שני בתים - סנאט, ובו יושבים שני נציגים מכל מדינה; ובית נבחרים, שמספר הנציגים בו נקבע לפי גודל האוכלוסייה במדינה. כך נפתרה המחלוקת בעניין ייצוג המדינות הקטנות לעומת המדינות הגדולות. ראש הרשות המבצעת הוא נשיא, הנבחר אחת לארבע שנים, ועליו להיות בן שלושים וחמש לפחות. בית המשפט העליון הוא הרשות השופטת.

כל אחת מן הרשויות מאוזנת ומרוסנת על ידי האחרות. למשל, את השופטים בבית המשפט העליון ממנה הנשיא, אך הסנאט חייב לאשר את המינוי, הנשיא הוא המפקד העליון של הצבא ולו הסמכות לגייס צבא, אך אין הוא רשאי להכריז על מלחמה בלא אישור הקונגרס. הנשיא יכול להטיל וטו (וטו בלטינית, אני אוסר. הכוונה לסמכות, שאינה ניתנת לערעור, לבטל החלטה או פקודה. למשל, למעצמות כגון ארצות הברית יש זכות וטו במועצת הביטחון של האו"ם) על חוק שחקק הקונגרס, ולבית המשפט העליון יש הסמכות לבטל כל חוק שקבע הקונגרס (ראו תרשים).

(בספר תרשים) רשויות השלטון בארצות הברית

(התרשים מורכב משלוש אליפסות שלובות זו בזו)

- (אליפסה עליונה) הרשות השופטת - בית המשפט העליון

- (אליפסה מימין) הרשות המבצעת - הנשיא

- (אליפסה משמאל)הרשות המחוקקת - הקונגרס

(בין שני חיצים המורים על הנשיא והקונגרס) בעלי זכות בחירה

1. על מה מופקדת כל רשות?

2. כיצד כל רשות מאזנת ובולמת את האחרות?

3. מהן שלוש רשויות השלטון במדינת ישראל? על מה מופקדת כל רשות? כיצד הן מאזנות ובולמות זו את זו?)

חקיקת החוקה האמריקנית נחשבת לסיום השלב המהפכני בהקמתה של ארצות הברית. החוקה מנוסחת באופן כוללני, ואפשר לפרשה לפי הצורך בדרכים שונות. מנסחי החוקה השאירו אפשרות לתיקונים ולתוספות בהתאם לבעיות שעלולות להתעורר בעתיד. כבר בשנת 1791 נוספו עשרת התיקונים הראשונים, והם מכונים "מגילת הזכויות", שכן הם מבטיחים זכויות יסוד כגון חופש הפולחן הדתי, חופש הביטוי, איסור פגיעה ברכוש פרטי, קיום משפט בפני מושבעים, ואיסור על הטלת עונשים אכזריים על פשעים.

תעודה

הפתיחה לחוקת ארצות הברית, 1787

אנו, בני ארצות הברית, ברצותנו ליצור איחוד מושלם יותר, לכונן משפט, להבטיח השקט מבית, לדאוג להגנת הציבור, לטפח את טובת הכלל ולקיים את ברכות החירות לנו ולצאצאינו אחרינו - מתקינים וקובעים חוקה זו לארצות הברית של אמריקה.

1. מה הייתה מטרתה של קביעת החוקה על פי הפתיחה?

2. אילו רעיונות של הנאורות מתגלים בפתיחה לחוקת ארצות הברית?

*48*

ג'ורג' וושינגטון נבחר לנשיא הראשון

לאחר אשרור החוקה נבחר ב- 30 באפריל 1789 ג'ורג' וושינגטון לנשיאה הראשון של ארצות הברית. ג'ורג' וושינגטון וכמוהו גם תומס ג'פרסון (עמ' 44) שייכים לקבוצת המנהיגים של ארצות הברית בשנותיה הראשונות - האבות המייסדים. בעיות רבות קידמו את פניו עם כניסתו לתפקיד: שיקום המדינות של ארצות הברית לאחר שש שנות מלחמה, תשלום חובות למדינות אירופה, וארגון מערכת הממשל והמנהל של המדינה הצעירה. החוקה אמנם קבעה שיש להקים מוסדות שלטון, אבל עדיין לא נצבר די ניסיון בארגון מערכת המנהל. וושינגטון ידע כי עליו להתמודד עם בעיות מורכבות והכריז כי הוא חש "כנידון היוצא לקבל את גזר דינו".

(בספר תמונה) תפירת דגל ארצות הברית, המאה התשע עשרה

במרכז התמונה עומדת בטסי רוס, שנחשבה לתופרת הראשונה שתפרה את דגל הפסים והכוכבים. היא גרה בפילדלפיה, ועל פי הסיפור ג'ורג' וושינגטון עצמו הראה לה את דוגמת הדגל החדש. מ- 1777 כלל הדגל של ארצות הברית שלושה עשר פסים אדומים ולבנים, כמספר המושבות. שלושה עשר הכוכבים הלבנים על רקע כחול מבטאים את אחדות המושבות. היום בדגל ארצות הברית מופיעים חמישים כוכבים, כמספר המדינות.

בפעולותיו בתפקיד הנשיא הראשון הצליח וושינגטון להקים את מוסדות השלטון של הרשויות: משרד האוצר, מזכירות המדינה (משרד החוץ), בית המשפט העליון ובתי המשפט האחרים. פעולותיו בהיותו הנשיא הראשון היו תקדימים לנהלים המתקיימים עד היום בממשל של ארצות הברית, למשל דיווח שנתי של הנשיא לקונגרס על מצב האומה.

מלחמת עצמאות או מהפכה?

מהפכה איננה אירוע פתאומי אלא תהליך ממושך של סיבות ותוצאות. היא אינה פורצת בבת אחת אלא נובעת מתנאים פוליטיים וחברתיים שהתהוו במשך שנים רבות. ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם בשאלה אם הייתה באמריקה מהפכה של ממש וחל שינוי במבנה השלטון במדינה.

רוב ההיסטוריונים טוענים שהיו יסודות מהפכניים במלחמת העצמאות האמריקנית ושהיא הייתה מהפכה פוליטית ואידאולוגית. כאשר המתיישבים בצפון אמריקה הבינו שאנגליה אינה מגנה על הזכויות הטבעיות שלהם - הזכות לחיים, לחירות ולקניין - הם החלו במעשי התנגדות לשלטונה וביקשו להקים שלטון שיגן על זכויותיהם. המהפכה האמריקנית הייתה הניסיון הראשון בהיסטוריה ליישם את הרעיונות שהעלו באירופה הוגי הדעות של הנאורות. האמריקנים שאפו לבנות סדר חברתי ומדיני חדש המבוסס על העיקרון של הזכויות האנושיות הטבעיות. נוסף על כך, המהפכה האמריקנית הייתה תקדים עולמי למלחמת שחרור לאומית. לאירועים באמריקה הייתה השפעה ישירה על מדינות אירופה, וביטוי ראשון לכך הייתה המהפכה הצרפתית, שהחלה שלוש עשרה שנים אחר כך, בשנת 1789 (עמ' 91).

*49*

לעומת זאת, יש הטוענים כי לא הייתה זו מהפכה של ממש. מובילי המאבק נגד אנגליה, לדוגמה ג'ורג' וושינגטון ותומס ג'פרסון, היו בעצמם בני העילית החברתית - בעלי רכוש ואדוני עבדים. בעקבות מלחמת העצמאות סולק שלטונה של אנגליה, אך המנהיגים המקומיים לא הוחלפו כלל, ואף הגדילו את כוחם.

שאלות לסעיף: בדרך לעצמאות (עמ' 49-44)

1. מנו את האירועים הפוליטיים ואת האירועים הצבאיים שליוו את המאבק לעצמאות של ארצות הברית.

2. בזכות מה הצליחו האמריקנים במלחמתם נגד אנגליה? הסבירו.

3. אילו בעיות עמדו בפני המושבות לקראת איחודן בפדרציה? איך הן התגברו עליהן?

סיכום

רוב המהגרים לצפון אמריקה היו יוצאי אנגליה. קבוצת פוריטנים שהגיעה לחופי מסצ'וסטס בשנת 1625 על האנייה מייפלאוור נחשבת לקבוצה המייסדת. המהגרים הקימו מושבות ובכל אחת מהן פעלו מוסדות של שלטון עצמי. במושבות אלו התפתחה תרבות חדשה, תרבות אמריקנית.

אנגליה, שהייתה טרודה במלחמות באירופה, נמנעה מלהתערב בענייני המושבות והסתפקה בפיקוח רופף עליהן. כאשר הסתיימו המלחמות היא החלה לפעול לשינוי המצב: תחילה הטילה סגר על נמלי אמריקה כדי למנוע סחר חופשי בין המושכות לבין מדינות אחרות: ולאחר מכן חוקקה חוקי מיסוי על המתיישבים. חוקים אלו עוררו התנגדות רבה בקרב המתיישבים - הם טענו כי "אין מסים בלא ייצוג", ומכיוון שאין הם מיוצגים בפרלמנט האנגלי, אין לו זכות להטיל עליהם מסים.

המתיישבים החרימו סחורות מיובאות והפגינו בערים. צבא נשלח למושבות כדי למנוע הפרות סדר, אך נוכחותו הביאה להסלמת העימות ולאלימות. בבוסטון נורו מפגינים ונהרגו. בעת העימות השליכו אנשי בוסטון את מטען התה שהיה באניות אנגליות שעגנו בנמל, ואירוע זה מכונה "מסיבת התה של בוסטון". בתגובה סגרו האנגלים את הנמל. במקומות רבים נתקל הצבא האנגלי בהתנגדות מזוינת. היו אלה השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות.

ב- 4 ביולי 1776 הכריזו נציגי המושבות שהתכנסו בפילדלפיה על עצמאותן. בכינוס בפילדלפיה השתתפו הוגי דעות, אנשי רוח ומומחים בתחומים מגוונים וניסחו חוקה. החוקה התבססה על עקרונות הנאורות. נקבע בה שארצות הברית היא פדרציה של מדינות ריבוניות, ושהממשלה המרכזית דואגת לביטחון ולכלכלה המשותפים לכלל המדינות. כדי למנוע ריכוז של כוח רב מדי בידי הממשל נקבעה בחוקה הפרדה בין הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת. כל אחת מהן מאוזנת ומרוסנת על ידי האחרות.

*50*

לחזרה ולדיון

1. מיהו הדובר?

א. על סיפוני הגיעה קבוצת מהגרים למסצ'וסטס.

ב. ראו בי אירוע אלים בנמל בוסטון.

ג. פיקדתי על צבא המתיישבים בעת מלחמת העצמאות.

- חברו לפחות עוד שני היגדים ובקשו מחבריכם לזהות את המסתתר מאחוריהם.

2. לפניכם משפטים המציגים עובדות ומשפטים המביעים דעות. הבחינו ביניהם.

א. כל ממשל חייב לדאוג לזכויות הטבעיות של אזרחיו.

ב. מתנדבים מצרפת סייעו למתיישבים באמריקה במלחמתם לעצמאות.

ג. הפרלמנט באנגליה ייצג את המתיישבים האנגלים במושבות.

ד. כל האנשים נולדו שווים ובעלי זכות לחיים, לחופש ולרדיפת האושר.

ה. 4 ביולי הוא יום העצמאות של ארצות הברית.

ו. למושבות יש זכות להיות מדינות חופשיות ועצמאיות.

ז. צריך למנוע מן הממשל לרכז בידיו כוח רב מדי.

ח. מלחמת העצמאות האמריקנית הייתה מהפכה.

- חברו עוד שני היגדים, האחד מביע עובדה והאחר דעה.

3. נציגי המתיישבים טענו לפני הפרלמנט האנגלי כי "הצבא שיישלח למושבות לא ימצא שם מרד אלא יעורר מרד". האם צדקו בטענתם? נמקו את תשובתכם.

4. לפניכם שישה שמות ומושגים. בחרו ארבעה מהם וציינו עובדה הקשורה בהם: 4 ביולי 1776, ג'ורג' וושינגטון, קרב סרטוגה, חוקה, הפרדת רשויות, מגילת זכויות.

5. אילו רעיונות שהביעו הוגי הדעות של הנאורות באים לביטוי במאבק לעצמאות של המתיישבים ובחוקה האמריקנית?

6. נישול האינדיאנים והטבח בהם וכן עבדות השחורים עומדים בסתירה להכרזת העצמאות ולחוקה של ארצות הברית. במה?

7. דגל הוא סמל.

א. היעזרו בתמונה בעמ' 48, במידע מן הפרק ובמקורות מידע, וכתבו על הדגל האמריקני. מה הוא מסמל?

ב. מה מסמל הדגל של מדינת ישראל?

8. הכינו כתבה קצרה לעיתון אנגלי ולעיתון אמריקני על אחד הנושאים:

- צפיתי בטבח של בוסטון.

- נכחתי במסיבת התה בנמל בוסטון.

- השתתפתי במעמד הכרזת העצמאות של ארצות-הברית. בכתבתכם הציגו את נקודות המבט של העיתונאי האנגלי ושל העיתונאי האמריקני.

9. כתבו שאלון לריאיון עם ג'ורג' וושינגטון. לצורך הריאיון הציגו תחקיר על חייו. היעזרו במקורות מידע. השוו את השאלון שלכם עם שאלון של חבר.

*51*

יחידה 2

היהודים - בין רפורמה ונאורות

(בספר ציר זמן בין השנים 1640-1860)

1648 מרד הקוזקים בפולין . גזרות ת"ח ות"ט

1740 הבעש"ט מתיישב במזי'בוז'

1751 הוגי דעות בצרפת מוציאים לאור אנציקלופדיה

1760 המגיד ממזריץ' נעשה למנהיג החסידות

1764 פירוק ועד ארבע הארצות

1772 חרם על החסידים בווילנה

1776 חתימה על הצהרת העצמאות האמריקנית

1778 בית הספר החופשי נוסד בברלין

1780 - כתב חרם שני נגד החסידים בווילנה

- תחילת ההוצאה לאור של כרכי "הביאור"

1782 הענקת כתב סובלנות ליהודי וינה

1783 - מנדלסון מפרסם את ספרו "ירושלים"

- "המאסף" יוצא לאור

1789 המהפכה הצרפתית

1791 ספטמבר: מתן אמנציפציה ליהודי צרפת

1800 רבי שניאור זלמן מלאדי נאסר בשנית ומשוחרר

1804 השלטון הרוסי מכיר בזכויות של החסידים

1808 נפוליאון מפרסם את "הפקודה המחפירה"

1815 הופעת הספר "שבחי הבעש"ט"

1818 - ייסוד ה"היכל" בגרמניה

- ביטול 'הפקודה המחפירה"

1848 ראשית מהפכות "אביב העמים"

1849 הולדהיים מנהיג את תפילת יום ראשון בקהילתו

1854 גייגר מפרסם סידור בנוסח רפורמי

(בספר תמונה) לפאטר ולסינג מבקרים בבית משה מנדלסון, ציור, פרט, המאה התשע עשרה

*52*

פרק ד

תנועת החסידות מחוללת שינוי ערכים

במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה צמחה בפולין תנועת החסידות. היא התפשטה בהדרגה בקרב היהודים במזרח אירופה, ובתוך כמה דורות רבים מהם הצטרפו לתנועה, וגם בימינו רבים משתייכים לה,

מה היה הרקע לצמיחת החסידות? מה היו הרעיונות והערכים החדשים שהעלתה? מה היו התגובות שעוררה בחברה היהודית המסורתית?

תסיסה בקהילות היהודים בפולין

פולין מרכז ללימוד תורה

פולין נודעה בהיותה מרכז ללימוד תורה. בקהילות היהודים שהיו פזורות בשטחה הוקמו חדרים וישיבות, ובהם למדו תורה ובעיקר תלמוד בשיטת לימוד שנקראה שיטת הפלפול. שיטה זו נשענה על השוואה בין מקורות שונים, מציאת סתירות ביניהם וניסיון ליישב את הסתירות. שיטת הפלפול דרשה מן הלומד זיכרון מקיף ובקיאות רבה במקורות. תלמיד שהצטיין בפלפול זכה ליוקרה ולהערכה רבה.

הביטחון האישי של היהודים מידרדר

במחצית השנייה של המאה השבע עשרה חלה הידרדרות בביטחונם האישי של יהודי פולין. בשנת 1648 בהנהגתו של בוגדן חמלניצקי מרדו קוזקים (קוזקים - שבטים שמוצאם בעבדים שהתיישבו מצפון לים השחור ובמערב אוקראינה של היום. הם הגנו על האזורים האלה מפני פלישות של שבטים טטרים ותורכים) מדרום רוסיה בממשלת פולין. במהלך המרד התחוללו פרעות קשות ביהודים, והן נקראות בהיסטוריה של עם ישראל "גזרות ת"ח ות"ט" (1648-1649). אלפי יהודים נרצחו במהלכן ואחרים נשבו ונמכרו לעבדות. היו שבויים שנפדו על ידי יהודים שחיו בערי האימפריה העות'מאנית: באיזמיר, באסתנבול ובסלוניקי.

(בספר תמונה) הדלתות של ארון הקודש בבית כנסת בקרקוב, תחילת המאה השבע עשרה בתמונה אפשר לזהות משמאל את מנורת המקדש - מנורה בעלת שבעה קנים. מימין - כיכרות לחם מונחים על שולחן לחם הפנים - אחד מכלי המקדש. בבית המקדש הכיכרות הוחלפו אחת לשבוע וניתנו מתנה לכוהנים.

סבלם של היהודים בפולין בעת הפרעות חיזק בהם את הציפייה לגאולה, ורבים מהם ראו בסבל הרב

*53*

את חבלי המשיח. יש הטוענים כי זו הסיבה שהם נטו להאמין במשיחיותו של שבתאי צבי, משיח שקר שהופיע באמצע המאה השבע עשרה.

(שבתאי צבי (1626-1676) – משיח שקר.נולד באיזמיר שבתורכיה. האמין כי הוא המשיח, נהג להסתגף והיה נתון למצבי רוח קיצוניים. בהיותו כבן שלושים ושש עבר למצרים וממנה הגיע לארץ ישראל. בעזה פגש את המקובל נתן העזתי, שבשנת 1665 הכריז עליו שהוא המשיח. שבתאי צבי ביטל את ימי הצום הקשורים בחורבן בית המקדש: צום י"ז בתמוז וצום ט' באב, וקבע שהם ימי חג. הידיעות על בוא ה"משיח" התפשטו בקהילות יהודים ברחבי התפוצות ויהודים רבים האמינו במשיחיותו והחלו לארוז את מיטלטליהם כדי לצאת לארץ ישראל. ב- 1666, אסר אותו הסולטן העות'מאני וציווה עליו להתאסלם – ולתדהמת חסידיו הוא עשה זאת. אחדים מחסידיו הלכו בעקבותיו והתאסלמו אף הם.)

המדינה מחלישה את השלטון העצמי של היהודים

נוסף על הפגיעה בביטחונם האישי של יהודי פולין, הידרדר גם מעמדם הפוליטי ונפגעה האוטונומיה - השלטון העצמי שממנו נהנו.(אוטונומיה – מילה שמקורה ביוונית:אוטוס – עצמי, נומוס – חוק, ומשמעותה שלטון עצמי. במסגרת האוטונומיה, השלטון מעניק לקבוצה במדינה – מיעוט לאומי או מיעוט דתי – את הזכות והסמכות לנהל בעצמה את עניניה הפנימיים, כגון החינוך, הדת והתרבות. ב- 1764 החליט הפרלמנט הפולני לפרק את ועד ארבע הארצות, ארגון שפעל למעלה ממאה ושבעים שנה - מאז שנת 1588.(ועד ארבע הארצות – ארגון שכלל את ארבע הארצות של פולין: פולין הגדולה, פולין הקטנה, ווהלין ורוסיה (אזור לבוב ופודוליה) הוועד ייצג את היהודים לפני השלטון והעביר לו את מסיהם, וגם עסק בעניינים יהודיים פנימיים. בין היתר תיקן תקנות שחייבו את כל הקהילות, כגון תקנות נגד מלשינים ותקנות נגד פושטי רגל שברחו ומצאו מקלט בקהילות אחרות. ועד ארבע הארצות עסק גם בחינוך: הוא דאג להדפסת ספרים ולהקמת ישיבות. בבית הדין של הוועד פסקו בסכסוכים בין קהילות או בתוך הקהילה, כאשר בית הדין של הקהילה לא הצליח לפשר בין הצדדים.

נציגי ועד ארבע הארצות התכנסו פעם בשנה, בדרך כלל בירידים בערים מרכזיות, לדוגמה ביריד בלובלין (מפה 2, עמ' 60). יהודים רבים נהרו לערים בעת היריד: סוחרים באו למכור את סחורותיהם, שדכנים הגיעו כדי לקבוע שידוכים, מתדיינים נועדו להישפט לפני בית הדין של ועד ארבע הארצות, ותלמידי ישיבה התכנסו לשמוע את הרבנים דנים ופוסקים הלכות.

פירוק הוועד גרם להתמוטטות האוטונומיה של יהודי פולין. עם פירוקו החליט השלטון להטיל על היהודים מס של שני זהובים לנפש. נקבע כי המס ייגבה מכל קהילה וקהילה לפי מספר הנפשות בה. כמו כן הוחלט לקיים מפקד כללי של התושבים היהודים כדי לקבוע את גובה המס שיוטל על כל קהילה.

(בספר תמונה) בית הכנסת בלסקו, המאה השבע עשרה, פולין

בתי הכנסת שימשו לא רק מקום תפילה אלא גם מקום הגנה בעת פרעות, ולכן נבנו כמבצרים - בראשם מגדל וקירותיהם מבוצרים. בראש המבנה מתנוססים בתבליט לוחות הברית.

*54*

תסיסה חברתית בקהילה מחלישה את ההנהגה

אחד מסימני המשבר בקהילות פולין היה מתח חברתי קשה, והוא הוביל למאבק פנימי. אנשים התמנו למשרות בקהילה בזכות קרבה משפחתית ולא מפני שהיו ראויים למלא את התפקיד. יחידים וקבוצות איבדו את אמונם בקהילה ובבית הדין שלה, ופנו אל בתי הדין של המדינה כדי שיפסקו בסכסוכים שבינם לבין חברי קהילה אחרים, או אפילו כדי שיכריעו בסכסוכים בין קהילות.

הפערים הכלכליים והחברתיים בקהילה היו גדולים: בקוטב אחד ניצבו העשירים ולצדם מיעוט של תלמידי חכמים, ובקוטב האחר היו פשוטי העם והעניים. בפשוטי העם היו גם רבנים, מלמדים ודיינים שלא היו מקורבים לשכבה השלטת בקהילה, ומצבם הכלכלי היה רע.

השכבה החזקה והמאורגנת ביותר בקרב המוני העם הייתה בעלי המלאכה. הם הקימו חברות שסייעו לבעלי מלאכה נזקקים, פיקחו על התחרות בין בעלי המקצוע ודאגו להכשיר את הצעירים למלאכות. בעלי המלאכה ניסו להשתחרר מן התלות בקהילה והקימו לעצמם בתי כנסת ואפילו בחרו לעצמם רב משלהם.

למאבק הפנימי בקהילה היו גם גילויים קיצוניים, למשל במינסק בשנת 1777 תפסו בעלי המלאכה את הנהגת הקהילה, גירשו את המנהיגים והשתלטו על בית הכנסת. מנגד בקהילות אחרות הוצאו תקנות שנועדו לבטל את החברות של בעלי המלאכה, וגם צעדים אלו החריפו את המתח בקהילה. המאבק הפנימי שניטש בקהילה בין העשירים, ההנהגה וכמה מתלמידי החכמים - שהיו המיעוט, לבין ההמון והעניים - שהיו הרוב, החליש את הקהילה והביא לשקיעת השלטון העצמי בה.

הציפייה לגאולה מתחזקת

באווירה זו של מצוקה חברתית ורוחנית החלו לקום בקרב יהודי פולין קבוצות או חבורות של אנשים ששאפו לקרב במעשיהם ובאמונתם את הגאולה. כמה מהם היו מצאצאי המאמינים במשיחיותו של שבתאי צבי. רבנים, דיינים ומלמדים סבבו בקהילות, דרשו בבתי כנסת ועוררו את העם לחזור בתשובה שלמה. בדרשותיהם הם הוכיחו את העשירים ואת ההנהגה שהזניחה את העם. לא אחת ניסו מנהיגי הקהילה למנוע מהמוכיחים לומר את דבריהם והם גורשו מבתי הכנסת, אבל בני השכבות העממיות הקשיבו לדרשות והזדהו עם הביקורת החברתית.

שאלות לסעיף: תסיסה בקהילות היהודים בפולין (עמ' 54-52)

1. אילו מוסדות ופעולות ביטאו את האוטונומיה (השלטון העצמי) של יהודי פולין?

2. א. ועד ארבע הארצות היה ארגון על קהילתי, כיצד התבטא הדבר?

ב. מה הייתה חשיבותו של הוועד?

ג. אילו מוסדות ממלאים במדינה בימינו את התפקידים שמילא ועד ארבע הארצות?

3. מה היו הגורמים שהחלישו את מעמד הקהילות היהודיות בפולין? שערו, איזו השפעה הייתה לכך על חיי היהודים בפולין?

*55*

צמיחתה של תנועת החסידות

ר' ישראל הבעל שם טוב - מייסד החסידות

ר' ישראל הבעל שם טוב, הבעש"ט (1698-1760) נחשב לאבי החסידות, שכאמור החלה להתפתח באמצע המאה השמונה עשרה. יש בידינו ידיעות מעטות על דמות הבעש"ט, ורובן מסיפורים שסיפרו החסידים. הקובץ הקדום והחשוב ביותר של סיפורים אלו הוא הספר "שבחי הבעש"ט", שהופיע חמישים וחמש שנה לאחר מותו, בשנת 1815.

הבעש"ט חי בפודוליה וגדל יתום מאב ומאם. הוא התפרנס למחייתו מעיסוקים מגוונים, ובין היתר שמר בבית מדרש ולימד תינוקות. את פרסומו קנה בהיותו "בעל שם", מרפא עממי המרפא בקמעות, בהשבעות, בעשבי מרפא וכד'. בזכות פעילותו זו הוא נודע כאדם קדוש שביכולתו לחולל נסים. הבעש"ט הציע דרך אחרת לעבודת האל. הוא הפיץ את תורתו בקרב תלמידיו בשיחות שבעל פה, ולא השאיר אחריו תורה כתובה.

לאחר פטירתו של הבעש"ט בשנת 1760, נעשה תלמידו רבי דב בר, המכונה "המגיד ממזריץ'", למנהיג החסידות. פעילותו של הבעש"ט התרכזה בעיקר בתחומי פודוליה, ואילו בימי המגיד התפשטה החסידות והיקפה הגאוגרפי גדל: המרכז עבר לאזור ווהלין ומשם התרחב והגיע גם לרוסיה הלבנה ולליטא. הרחבת השטח הגאוגרפי הביאה לגידול גם במספר החסידים, ומימיו של המגיד הלכה והתפתחה החסידות מחוג מצומצם של כעשרות תלמידי הבעש"ט לתנועה של המונים.

(בספר תמונה) בית המדרש של הבעש"ט בעיירה מז'יבוז', אוקראינה במז'בוז' חי ופעל הבעל שם טוב במשך כעשרים שנה, בשנים 1740 (בערך) 1760.

העדה החסידית שונה מן הקהילה

החסידות העבירה את מרכז הכובד של החיים היהודיים מן הקהילה אל העדה החסידית. החסיד לא השתייך לקהילה המתגוררת ביישוב מסוים ובראשה רב, אלא נמנה עם עדה חסידית שבראשה עמד הצדיק, הרבי. בין שייכות לקהילה לבין שייכות לעדה החסידית היה הבדל: הקהילה הייתה ארגון מקומי - חבריה היו יהודים שהתגוררו באותו יישוב, ונושאי התפקידים בתוכה, ובהם גם הרב, נבחרו לתפקידם, ואילו העדה החסידית השתרעה על אזור גאוגרפי רחב, והצדיק שעמד בראשה זכה למעמדו בזכות הכריזמה (כריזמה - תכונה של אדם בעל יכולת הנהגה והשפעה על אחרים, המסוגל בכוח אישיותו למשוך אנשים ולגרום להם ללכת אחריו) שלו ובזכות הידע שלו, ומאוחר יותר גם בהשפעת ייחוסו המשפחתי.

ההשתייכות לעדה נעשתה מתוך בחירה אישית של החסיד, אדם הצטרף לעדה החסידית מפני שהזדהה אתה, ביקש לאמץ את אורח החיים שלה ורצה לדבוק בצדיק העומד בראשה. הקשר עם הצדיק אפשר לחסיד להגיע להתעלות רוחנית, שכן הצדיק נתפס כמתווך בין החסיד לבין האל וכמי שבכוחו לסייע לחסידים להשיג את הדבקות באל ואת ההתעלות.

(בספר תמונה) חסיד ואשתו, הדפס מן המאה התשע עשרה, פריז

*56*

בעוד הבעש"ט נדד בין תלמידיו ולעתים גם הם באו אליו למז'יבוז', המגיד ממזריץ' ישב בעיקר במקום אחד - תחילה בעיירה מזריץ' ואחר כך ברובנו. מקום מושבו נעשה מוקד עלייה לרגל, ונהרו אליו כל המבקשים לשמוע תורה והדרכה מפיו. כך החלה להתגבש "החצר" של מנהיג החסידות. אל "החצר" נהרו החסידים בכל ימות השנה כדי לקבל את עצת הרבי וברכתו וכדי לשמוע מפיו דברי תורה.

התכנסויות מיוחדות התארגנו בחצר הרבי בימי שבת וחג; החסידים נפרדו מבני משפחותיהם ובאו לבלות את השבת והחג בחצר הרבי. בכינוסים אלה היה הרבי משמיע דברי תורה, בעיקר קטעים מפרשת השבוע. (פרשת השבוע – ל אחד מחמשת חומשי תורה מחולק לפרשות, ובסך הכול יש חמישים וארבע פרשות. את פרשות התורה קוראים לפי הסדר מדי שבת בשבת. כל שנה בחג שמחת תורה קוראים את הפרשה האחרונה (בספר דברים) ואת תחילת הפרשה הראשונה (בספר בראשית). בשבת שאחרי שמחת תורה מתחילים לקרוא את התורה מההתחלה ופותחים שוב בפרשה הראשונה (בספר בראשית). מלבד הקריאה בשבת בבוקר, קוראים בבית הכנסת גם בשבת אחר הצהריים, ובימי שני וחמישי את תחילתה של פרשת השבוע הבאה. במיוחד הייתה חשובה הסעודה השלישית בשבת - שמעו בה דרשות ודברי תורה מפי הרבי ושרו ניגונים חסידיים מיוחדים. (הסעודה השלישית – הסעודה האחרונה משלוש הסעודות שחובה לאכול בשבת.)

לביקור ב"חצר" הייתה השפעה רבה על החסידים - כל חסיד היה יכול לפגוש את הצדיק, לשבת במחיצתו, לשמוע את דרשתו, ללמוד את הניגון החסידי, להשתתף בתפילה הנלהבת ולרקוד בהתרגשות. כל אלה יצרו תחושות של התעלות רוחנית וחוויה חדשה של עבודת האלוהים.

תעודה

סעודה שלישית בחצרו של המגיד ממזריץ', שלמה מימון

ביום השבת באתי אל הסעודה, מלאה הדרת קודש, ומצאתי שם המון אנשים נכבדים, שבאו לכאן מגלילות (אזורים) שונים. לבסוף הופיע גם האדם הגדול (הרבי) בהדר דמותו המעוררת יראת כבוד והוא לבוש מלבושי אטלס (אריג עדין ויקר) לבן, אפילו נעליו וקופסת הטבק שלו היו לבנות, והוא נתן שלום לכל אחד ואחד מן האורחים החדשים. הנאספים הסבו אל השולחן, ובשעת הסעודה שררה דומיה חגיגית. משגמרו לאכול פתח הרבי בניגון נאדר (מלא הדר) ומרומם את הרוח (...) כל אחד נצטווה לפסוק פסוק מכתבי הקודש (...) והרבי החל לדרוש דרשה שהייתה מיוסדת על כל הפסוקים הללו (...) כל אחד מהאורחים דימה למצוא באותו החלק מהדרשה המיוסד (המבוסס) על הפסוק שלו, דבר הנוגע אל עצמו ואל העניינים הקרובים אל ליבו. (ש' מימון, ספר חיי שלמה מימון, תשי"ג, עמ' 144.)

1. תארו את מראה הרבי.

2. כיצד קיבל הרבי את אורחיו?

3. תארו את הנעשה בחצר הרבי בעת הסעודה השלישית.

4. על מה התבססה הדרשה של הרבי, וכיצד השפיעה על כל חסיד וחסיד?

5. מה חשיבותה של הסעודה השלישית בעדה החסידית?

תנועת החסידות מעלה רעיונות חדשים

עקרונות החסידות התגבשו בהדרגה במהלך התפתחותה. כאמור, הדמות המרכזית בחסידות היא הצדיק, הרבי. תפקידו היה להנהיג את הציבור ולתוך בינו לבין האל. החסידים האמינו שהצדיק נתן ביכולת רוחנית יוצאת דופן, ולכן הוא יכול לתוך בין האדם לבין אלוהים ואפילו לבטל גזרות קשות שהאל מטיל על הציבור או על יחידים. לפיכך החסידים ניהלו את חייהם לפי הדרכת הצדיק, הרבי. הם פנו אליו בבקשת עזרה בכל נושא: עסקה מסחרית, שידוך מתאים, מעבר לעיר אחרת ועוד.

*57*

החסידות הדגישה את חשיבותה של כוונת הלב והעמידה במרכז הפולחן הדתי את התפילה, כי לדברי החסידים זוהי הדרך שבה החסיד יכול להגיע לקרבה אל האל ולדבקות בו. החסידים האמינו כי אין לעבוד את האל מתוך עצבות, בסיגופים ובחומרה, אלא מתוך שמחה והתלהבות. לדבריהם העצבות פוגעת בכוחו של האדם להתמסר לעבודת האל. לכן התפילה החסידית נאמרה בהתלהבות רבה, שבאה לידי ביטוי בהרמת קול, בשירה ובתנועות שלמתבונן מן הצד נראות מוזרות. החסידים לא התפללו בבית הכנסת של הקהילה אלא בכל מקום הקימו לעצמם מניין מיוחד להם. לא רק ההתנהגות בעת התפילה, גם נוסח התפילה של המניין החסידי היה שונה מהנוסח שהיה מקובל אצל כלל היהודים במזרח אירופה.

החסידים נבדלו מיתר בני הקהילה גם באופן שחיטת העופות והבהמות, והם נהגו לבצע אותה בנפרד מיתר הקהילה. הם לא נתנו אמון בשוחטים שעבדו בפיקוחם של רבני הקהילות, והשוחטים שהם מינו שחטו בסכינים שהושחזו בדרך מיוחדת. החסידים הקפידו לאכול רק מן השחיטה שלהם.

(בספר תמונה) גביע יין מ"שמירת" צדיקים, פולין, כנראה מן המאה התשע עשרה

"השמירה" הייתה מטבע זהב או כסף, והצדיק בירך עליו שישמור את בעליו מצרה וישמש סגולה לבריאות והצלחה. הגביע שבתמונה נעשה ממטבעות "שמירה" שהותכו.

תעודה

על הדבקות, לקט מדברי ר' יעקב יוסף מפולנאה

ר' יעקב יוסף מפולנאה היה תלמידו של הבעש"ט.

- כל התורה ומצוותיה והליכותיה הם עצות גדולות וקדושות איך לבוא לדבקות בהשם יתברך.

- עיקר כל התורה והמצוות ועבודת התפילה כדי לבוא למדרגה, לאהוב את ה' יתברך ולדבוק בו.

- בתענית וסגופים בא האדם לידי עצבות וזאת פועלת רעה גם על הדבקות בה' שאי אפשר (להשיגה) רק על ידי שמחה.

1. כיצד יוכל האדם להגיע לדבקות באל?

2. כיצד דבריו של ר' יעקב יוסף מפולנאה מבטאים את חשיבותה של הדבקות על פי החסידות?

כדאי לדעת

על הכליזמרים

בקהילות היהודים במזרח אירופה הופיעו בחתונות, בחגיגות פורים וביתר החגיגות חבורות של מנגנים שנקראו "כליזמרים" (מלשון "כלי זמר"). המנגנים בחבורות אלו ניגנו בכלי נגינה מגוונים ובהם כינור, קלרנית, צ'לו ואקורדיון. הכליזמרים נהגו לחבר את המנגינות ושילבו בהן ניגונים יהודיים מסורתיים עם יסודות מן המוזיקה של הסביבה שחיו בה. לעתים שימשו הכליזמרים גם בתפקיד בדחנים ואלתרו חרוזים כדי לשמח את לב החוגגים.

לא כל אחד היה יכול להקים חבורת כליזמרים. עיסוק זה עבר בירושה מאב לבן, והיו כללים וחוקים בעניין חלוקת הכספים בין המנגנים בחברה ובעניין החלוקה לאזורי הנגינה בין כמה חבורות כליזמרים. גם בימינו ממשיכות חברות כליזמרים לחבר מנגינות ולהופיע. חג הכליזמרים נחגג בכל שנה בצפת.

(בספר תמונה) כליזמרים, בוריס דוברוב, ציור שמן, 2006

*58*

תעודה

החליל (סיפור חסידי)

יהודי תושב אחד הכפרים היה נוסע בכל שנה בימים הנוראים אל בית התפילה של הבעל שם טוב. היה לו בן, נער שלא הכיר צורת אות, וכלל לא הכיר את משמעות המילים הקדושות. בדרך כלל אביו לא לקח אותו עמו העירה לימים הנוראים, משום שלא הבין כלום. ואולם, כשהגיע לגיל בר מצווה, לקח אותו אביו עמו ליום הכיפורים, כדי שלא בטעות יעשה מעשים אסורים ביום הצום. לנער היה חליל שהיה מחלל בו כשרעה בשדה את הצאן. הוא הטמין את החליל בכיס בגדו והביאו עמו, בלי שאביו ידע. בבית התפילה ישב הנער שעה אחת ולא אמר דבר. אבל כשהתחילו להתפלל מוסף (תפילה שנאמרת בימים מיוחדים: בשבתות, בחגים ובראשי חודשים) אמר: "אבא, יש עמי החליל, ואני רוצה לחלל בו". נבהל אביו ונזף בו, והנער התאפק ולא חילל. אבל כשהתחיל, להתפלל תפילת מנחה, אמר שוב: "אבא, הרשה לי בבקשה לנגן בחליל". שאל אביו בכעס: "היכן החליל?" ומיד הניח את ידו על כיסו של הבן ומנע אותו מלקחתו. והנה פתחו בתפילת נעילה (התפילה האחרונה הנאמרת ביום הכיפורים). הנער לא יכול להתאפק עוד, דחף את ידו של אביו, הוציא את החליל מן הכיס וחילל בו בקול שנשמע בכל הבית. כל ציבור המתפללים עמדו נבהלים ונבוכים. הבעל שם טוב המשיך בתפילה, אבל ביתר קלות מן הרגיל. אחר כך אמר: "הקל עליי הנער". (מעובד על פי מקורות שונים.)

1. כיצד הגיב הציבור לשמע קול החליל, וכיצד הגיב הבעש"ט?

2. מהי משמעות דבריו של הבעש"ט "הקל עליי הנער"?

3. מה אתם יכולים ללמוד מסיפור זה על הרעיונות החדשים של החסידות?

תעודה

אשתי אהובתי, בואי ונרקוד (סיפור חסידי)

פעם אחת ביקשו התלמידים מרבם הבעש"ט שיראה להם דבר חידוש. נעתר להם בתנאי שלא יצחקו. יהיה מה שיהיה.

הראה להם עני אחד, שעמד בתפילתו בליל שבת בהתלהבות גדולה ובשמחה עצומה. ואמר להם הבעש"ט: "לכו אחריו וראו גם את מעשיו בביתו". ראו שהוא עני מדוכא ולבוש בגדים קרועים ומטולאים, ועומד ומתפלל כאיש אשר אלפי-אלפים בביתו, ועל פניו לא נראה שום צער. לאחר שסיים תפילתו הלך בשמחה לביתו, והתלמידים הלכו אחריו בלאט (בשקט, בחרש). בא האיש לביתו, והנה אשתו לבושה קרעים ויחפה בלא נעליים, ובבית דלוקים נרות קטנים עד שלא נראה כמעט אור, רק כמין ערפל, והבית נמלא עשן. בירך האיש את אשתו בברכת "שבת שלום" מתוך הרחבת הלב, כאחד הנגידים, ואמר לה לאשתו: "אשתי אהובתי, תני קידוש". נטלה האישה שני לחם שחורים ונתנה על השולחן. אמר העני "שלום עליכם" וכו' בקול שמחה וצהלה. אחר-כך נטל ידיו וקידש על הלחם. אחר-כך אמר לאשתו: "תני את הדגים שהכינות לכבוד שבת". ואותה ענייה לא הכינה אלא קצת פולים ולא יותר, והביאה מעט פולים ונתנה ואמרה: "הא לך דגים". אכל העני לתיאבון כאילו הם מעדני מלך (מאכלים טעימים ביותר), וכל פעם אמר: "מה טובו הדגים, טעם כטעם גן-עדן". לאחר שאכלו קטניות במקום דגים הגביה את קולו וזימר זמירות בקול ערב ובשמחה. לאחר הזמירות אמר לאשתו: "אהובתי, הביאי את המרק שהכינות לכבוד שבת". נטלה האישה מעט פולים ונתנה לו ואמרה: "הא לך מרק ואכול". אכל האיש בשמחה עד אין לשער, וכל פעם היה מזמר "מה טוב ומה נעים המרק הזה". אחר-כך אמר לאשתו: "תני לי בשר", ונתנה לו שוב מעט פולים. ואחר-כך ביקש עוד כמה מטעמים, והיא חילקה לו פולים לכמה מיני טעמים ונתנה לו, ואכל מתוך תענוג ושמחה כאדם שאוכל מעדני מלכים.

*59*

לאחר שסעד ובירך אמר לאשתו: "אשתי אהובתי, עכשיו בואי ונרקוד ונשמח יחד לכבוד שבת-קודש לשם שמים". שמעה לו אשתו וריקדו כשהם יחפים ושמחים שמחה גדולה.

כאן לא היו התלמידים יכולים להתאפק וצחקו צחוק גדול. אמר להם הבעש"ט: "הלא אמרתי לכם אל תצחקו, הוא חשוב ומקובל מאוד לפני השם-יתברך. שאין שמחה לפניו, יתברך, כשהאדם אוכל מעדנים, כי השם-יתברך רואה ללבב, ומעשה העני הזה חשוב בעיניו עד למאוד". (פ' שדה (עורך), אשתי אהובתי, בואי ונרקוד, עמ' 8-7.)

1. מה המיוחד בסעודת ליל השבת של העני ואשתו?

2. איזה ניגוד מוצג בסיפור?

3. אילו עקרונות של החסידות באים לביטוי במעשיו של העני?

4. מדוע לדעתכם הורה הבעש"ט לתלמידיו לעקוב אחר העני, לצפות בסעודת ליל שבת בביתו ולהימנע מלצחוק?

(בספר תמונה) חסידים, חיים גרוס, המאה העשרים, צבעי מים

החסידות מחוללת שינוי בחברה היהודית

החסידות זיעזעה את החברה היהודית המסורתית במזרח אירופה וחוללה בה שינוי עצום. היא יצרה מהפכה בעולם המסורת והציעה לחברה היהודית ערכים חדשים במקום הערכים המקובלים. בחלוף הזמן הצטרפו לחסידות רבים מיהודי מזרח אירופה.

החסידות העתיקה את הדגש מן הלמדנות אל כוונת הלב ואל הרגש המלווה את התפילה בכוונה ואת קיום המצוות. היא העמידה במרכז את השאיפה לדבקות באמצעות תפילה הנערכת בהתלהבות רבה. בדרך החדשה שהציעה החסידות, כל יהודי, גם מי שלא היה למדן, היה יכול לזכות להתעלות רוחנית. עם דחיקת הלמדנות, ערך מרכזי בחברה היהודית, נדחק גם מעמדם המכובד של תלמידי החכמים.

החסידות קבעה דפוסים חדשים של הנהגה וארגון. לעומת הרב, שנבחר לתפקידו בהליך רשמי, ומשך כהונתו, זכויותיו וחובותיו נקבעים במשא ומתן, הצדיק החסיד הוא מנהיג כריזמטי, וקהל חסידיו בחרו לדבוק בו בשל מעלות אישיותו ובזכות הידע שלו. סמכות הרב נובעת מהיותו תלמיד חכם הבקי בספרות ההלכה, ואילו הצדיק שואב את סמכותו מיכולתו לדבוק באל.

*60*

(בספר מפה, היעזר במנחה) מפה 2: שלבים בהתפשטות החסידות במאות השמונה עשרה והתשע עשרה

עיינו במפה, בשם המפה ובמקרא, וענו:

1. מה אפשר ללמוד מן המפה על התפשטות החסידות?

2. באילו אזורים גאוגרפיים התבססו החסידים ובאילו אזורים התבססו המתנגדים?

3. אתרו במפה מקומות ששימשו גרעין להתפתחות של עדות החסידים הקיימות גם בימינו.

שאלות לסעיף: צמיחתה של תנועת החסידות (עמ' 60-55)

1. במה דרך פעילותו של הבעש"ט שונה מדרכו של המגיד ממזריץ'? הציגו שני הבדלים.

2. מהם הרעיונות החדשים של החסידות? מה המיוחד בהם?

3. ערכו טבלת השוואה בין קהילה לעדה חסידית.

א. הגדירו את המאפיינים והשלימו את הטבלה.

מאפיינים, קהילה, עדה חסידית

--, --, --

ב. איזה מאפיין מגדיר לדעתכם את השינוי העיקרי שחוללה החסידות? נמקו.

*61*

המתנגדים והמאבק בחסידות

המאבק בחסידות מתחיל בווילנה

הוכחה להתפשטותה של תנועת החסידות ולהתעצמותה הוא המאבק שניהלו נגדה מתנגדיה, המכונים "המתנגדים". הם ראו את עצמם כשומרי המסורת והתנגדו לחסידים, שאותם ראו כסוטים מן המסורת. מרכז המאבק של המתנגדים היה קהילת וילנה, שכונתה "ירושלים דליטא" בגלל היותה מרכז חשוב לתורה.

כאשר גילו מנהיגי הקהילה שיש בקהילתם מניין של חסידים, הם הטילו בחג הפסח של שנת 1772 חרם על החסידים, וראשי המניין גורשו מן העיר. מנהיגי וילנה קראו לקהילות נוספות להצטרף אליהם וטענו שהחסידות היא כת ואין לה זכות קיום. המניין החסידי בווילנה פוזר והקמתו מחדש נאסרה בחרם.

בעקבות וילנה הלכו קהילות נוספות ברוסיה הלבנה, בליטא ובגליציה, ואנשיהן החרימו ושרפו ספרים של חסידים. מווילנה נשלחו איגרות לקהילות אחרות ובהן קריאה לצאת למאבק בחסידים. כמו כן נכתבו חיבורים וספרי פולמוס (ספרים שהוצגו בהם חילוקי דעות חריפים) נגד החסידות.

הגר"א מנהיג את המתנגדים

בראש המאבק בחסידים בווילנה התייצבו בעלי תפקידים בקהילה: דיינים ופרנסים. הם שאבו את כוחם מהגאון ר' אליהו - הגר"א מווילנה (1720-1797), שהתנגד לחסידות בתקיפות רבה.

הגר"א לא מילא תפקיד רשמי בקהילה אבל היה מקור סמכות בזכות גדולתו בתורה, במשנה ובהלכה. בשל גדולתו הוא מכונה "הגאון מווילנה", ואפילו מתנגדיו הסכימו כי הוא "גדול הדור" ו"יחיד בדורו". הגר"א נודע גם בהשכלה כללית רחבה, בלט בבקיאותו הרבה במתמטיקה, באסטרונומיה ובגאוגרפיה והתעניין ברפואה ובמוזיקה.

(בספר שתי תמונות) פסל של הגאון ר' אליהו מווילנה, וילנה הפסל מוצב בקרבת ביתו של הגר"א

- הגאון ר' אליהו מווילנה, ציור דיוקן, 1858

1. מה אפשר להסיק מהדיוקן ומהפסל על דמותו של הגר"א?

*62*

אורח החיים של הגר"א היה סגפני במיוחד: הוא נהג ללמוד בביתו ביחידות במשך רוב שעות היממה. מספרים כי נהג לישון רק כשעתיים ביממה, ונמנע מלישון יותר מחצי שעה בכל פעם. הוא המעיט באכילה ובשתייה, למד בחדר קר, וכדי שלא להירדם טבל את רגליו במים קרים. חלונות החדר שלמד בו היו מוגפים כדי שרעש מן החוץ לא יפריע לו.

הגר"א מתנגד לדרך שהציעה החסידות

הגר"א טען כי החסידות היא דת של כפירה. הוא התנגד למעמד המיוחד של הצדיק אצל החסידים וראה בהערצת הצדיק ובתפיסה שהוא מתווך בין האל לאדם עבודת אלילים. כמו כן הוא התנגד לגישתה של החסידות בעניין לימוד התורה, משום שלטענתו לא העריכה את לימוד התורה, כפי שהיה נהוג בישיבות, והוא ראה בכך סטייה מן הערכים היהודיים המסורתיים.

בהשפעתו פורסם ב- 1780 כתב חרם שני נגד החסידים. בכתב החרם נאסר כל מגע עם החסידים: על חברי הקהילה נאסר לאכול מן השחיטה שלהם ולהשכיר להם דירות, והם נדרשו לגרשם ממקומות מגוריהם. שליחים הפיצו את כתב החרם בקהילות חשובות, וכל אחת מהן התחייבה להפיצו בקהילות אחרות. כל קהילות ליטא אימצו את כתב החרם.

תוצאות החרמות היו חמורות לחסידים: הם גורשו ממקומות מגוריהם, פרנסתם נפגעה, ושידוכים ואירוסים עמם הופרו.

השלטון מעורב במאבק בין חסידים למתנגדים

הגר"א התמיד במאבקו בחסידות, ואף כשנה לפני מותו פרסם איגרת ובה הודיע כי אינו חוזר בו מהתנגדותו לחסידות. המאבק בין החסידים למתנגדים הגיע לשיא עם מותו של הגר"א בחג הסוכות של שנת 1797. המתנגדים טענו כי בשעה שמרבית יהודי וילנה התאבלו על מות הגר"א, החסידים המשיכו בשמחת החג ובהוללות מבלי להתחשב במות הרב. לדבריהם, החסידים אף הגבירו את השמחה בשל מות הגר"א, ולכן החל גל נוסף של רדיפות החסידים על ידי המתנגדים.

בהשפעת אירועים אלו, ב- 1798 החליטו החסידים לפנות אל השלטונות. הם טענו לפניהם כי מנהיגי הקהילה פוגעים בהם וכי הם מעלימים מסים. בתגובה הלשינו המתנגדים לשלטונות על רבי שניאור זלמן מלאדי, המנהיג של חסידי רוסיה הלבנה. (רבי שניאור זלמן מלאדי (1745-1813) מייסד תנועת חב"ד (חכמה בינה דעת) בחסידות. תנועה זו הדגישה את ערכם של לימוד התורה וההבנה השכלית של עבודת האל. הוא ביקש להיפגש עם הגר"א כדי להגיע להבנה בין חסידים למתנגדים, אבל הגר"א סירב להיפגש אתו. תורתו לוקטה בספר "התניא".). הם מסרו לשלטונות כי רבי שניאור שולח כספים אל מחוץ לגבולות המדינה, לתורכיה – הכוונה הייתה לכספים שנשלחו לחסידים שישבו בארץ ישראל, שהייתה בשלטון תורכיה. בגלל הלשנות אלו נאסר רבי שניאור זלמן פעמיים (ב- 1798 וב- 1800) ושוחרר לאחר חקירה. עד היום החסידים חוגגים בי"ט בכסלו את יום שחרורו מן הכלא.

(בספר תמונה) יהודי ליטאי עם אשתו ובתו, הדפס מן המאה התשע עשרה, פריז

*63*

המאבק המאורגן של המתנגדים נגד החסידות, שהחל בשנת 1772, הסתיים בשנים הראשונות של המאה התשע עשרה. כנראה גרמו לכך פטירתו של הגר"א, המתנגד המובהק ביותר, וההכרה של השלטון הרוסי בשנת 1804, בזכותם של החסידים לקיים מניינים נפרדים לפי דרכם, לבנות בתי כנסת ולמנות לעצמם רבנים. החסידות נהפכה למסגרת שבה חיו רוב יהודי מזרח אירופה, ואילו מרכזי המתנגדים היו בעיקר בליטא, לכן הם מכונים גם "ליטאים".

שאלות לסעיף: המתנגדים והמאבק בחסידות (עמ' 63-61)

1. מדוע התנגד הגר"א (הגאון רבי אליהו) לחסידות?

2. באילו דרכים נאבקו המתנגדים בחסידים? האם אתם מצדיקים את מאבקם? נמקו.

3. החרם של המתנגדים נגד החסידים עוסק בהיבטים מגוונים של החיים.

א. מיינו את פרטי החרם להיבטים והביאו דוגמאות לכל היבט.

ב. איזה היבט נראה לכם החמור ביותר? מדוע?

סיכום

מן המחצית השנייה של המאה השמונה עשרה התפשטה בהדרגה בקרב היהודים במזרח אירופה החסידות. ר' ישראל הבעל שם טוב, הבעש"ט, נחשב למייסדה. סביבו התקבץ חוג תלמידים והם הפיצו את רעיונותיו. לאחר מותו עברה המנהיגות לתלמידו, רבי דב בר, המכונה "המגיד ממזריץ'". בימיו התרחבה החסידות לתנועה: היקפה הגאוגרפי התרחב ומספר חבריה גדל.

בראש העדה החסידית עומד הצדיק או הרבי, ומקום מושבו נקרא "חצר". לצדיק מיוחסת יכולת רוחנית יוצאת דופן המאפשרת לו לדבוק באל ולתווך בין חסידיו לבין אלוהים. השפעת הצדיק על חסידיו עצומה: הם מנהלים את חייהם לפי הדרכתו ומתייעצים בו בכל נושא. במרכז הפולחן הדתי עומדת התפילה בכוונה, והיא הדרך להתקרב לאלוהים ולדבוק בו. התפילה החסידית נאמרת בשמחה ובהתלהבות רבה, ובאה לידי ביטוי בהרמת קול, בשירה ובתנועות. החסידים התפללו בנוסח תפילה מיוחד וקיימו שחיטה נפרדת.

לחסידות קמו מתנגדים, ומרכזם היה בווילנה שבליטא, ולכן הם מכונים "מתנגדים" או "ליטאים". מנהיגם היה הגאון ר' אליהו, הגר"א. קהילת וילנה החרימה את החסידים שבעיר, ספרי החסידים נשרפו, וכתבי חרם הופצו גם בקהילות אחרות. גם השלטון היה מעורב במאבק: מנהיג החסידים, רבי שניאור זלמן מלאדי, נאסר לאחר שמתנגדים הלשינו עליו לשלטונות, ויום שחרורו מן הכלא נחשב עד היום חג גדול לחסידים. בתחילת המאה התשע עשרה נחלש המאבק נגד החסידות, והיא הייתה למסגרת שנכללו בה רוב יהודי מזרח אירופה.

*64*

לחזרה ולדיון

1. לפניכם רשימה של שמות ומושגים מן הפרק: עדה, רבי שניאור זלמן מלאדי, רבי, "ירושלים דליטא", מתנגדים, הבעש"ט, חסידים, רב, קהילה, המגיד ממזריץ', הגאון רב אליהו, צדיק, "החצר", ליטאים, "הסעודה השלישית".

א. מצאו זוגות או קבוצות של מושגים שיש ביניהם קשר והגדירו מהו הקשר.

ב. חברו כותרת לכל קבוצת מושגים המבטאת את המשותף ביניהם.

2. מיהו הדובר?

א. ייצגתי את קהילות פולין לפני השלטון.

ב. פרסומי בא לי בזכות יכולתי לרפא.

ג. אני עומד בראש עדה חסידית.

ד. אני עיר חשובה בלימוד תורה שהייתה מרכז של מתנגדים.

- הוסיפו לפחות שלושה היגדים ובקשו מחבריכם לזהות את הדוברים.

3. מדוע טוענים כי החסידות חוללה שינוי ערכים בחברה היהודית המסורתית? נמקו והדגימו.

4. א. הכינו שאלון לריאיון עם אחת מהדמויות: הבעש"ט או הגאון מווילנה.

ב. הסבירו מדוע בחרתם לראיין דמות זו.

5. גם בימינו ממשיכות להתקיים חצרות של צדיקים (למשל בחסידות חב"ד ובחסידות בלז).

א. אספו מידע על אמונותיהם ועל מנהגיהם.

ב. היעזרו באחד מסיפורי החסידים שבפרק או בסיפורים אחרים וכתבו כתבה: הייתי חסיד בחצרו של הרבי.

*65*

פרק ה

האבסולוטיזם הנאור והיהודים

שליטי האבסולוטיזם הנאור שפעלו ברוח רעיונות הנאורות הדגישו את היותם משרתי המדינה ואת חובתם לפעול לטובת כל נתיניהם. תפיסת עולם זו הביאה לשינוי ביחס אל היהודים.

מהי דמותן של הקהילות היהודיות במדינות במערב אירופה ובמרכזה? מה אפיין את יחסו של השליט הנאור יוזף השני אל היהודים? ומהם הסיכויים והסיכונים שהיו טמונים במדיניותו?

קהילות היהודים במערב אירופה ובמרכזה

קהילות נוסדות וקהילות מוקמות מחדש

במהלך ימי הביניים גורשו היהודים ממדינות מערב אירופה. בפעם הראשונה גורשו היהודים מאנגליה בסוף המאה השלוש עשרה (בשנת 1290); במהלך המאה הארבע עשרה גורשו מצרפת בכמה גירושים (בשנים 1306-1394), ובסוף המאה החמש עשרה גורשו מספרד (בשנת 1492) ומפורטוגל (בשנת 1496). מערב אירופה נותר כמעט ריק מיהודים, פרט לכמה מרכזים יהודיים במרכז גרמניה ובדרום איטליה.

בתחילת המאה השבע עשרה החל היישוב היהודי להתחדש באזורים האלה, ובמהלך המאה השבע עשרה והשמונה עשרה התחדשו או נוסדו רוב הקהילות במערב אירופה ובמרכזה, בין היתר בערים אמסטרדם, המבורג, לונדון ובורדו.

כמה מן הקהילות הוקמו על ידי צאצאים של מגורשי ספרד. רבים מבני קהילות אלו היו צאצאי אנוסים שחזרו ליהדות; (אנוסים - יהודים שנאלצו להמיר את דתם אבל המשיכו לשמור על יהדותם בסתר על אף הקשיים שהיו כרוכים בכך) מקצתם המשיכו להופיע בחברה החדשה כנוצרים; ולאחרים היה ידע מועט בלבד ביהדות. מנהיגי הקהילה הספרדית באו בדרך כלל ממשפחות מכובדות. הם ניהלו את הקהילה בתקיפות ולעתים הענישו בקנס או בחרם.

יהודי חצר בקהילות בגרמניה

יהודים שעזבו מקומות יישוב קטנים בגרמניה ועברו אל הערים הגדולות, וכן יהודים שהיגרו ממזרח אירופה, הקימו כמה מן הקהילות החדשות בגרמניה. קהילות אחרות הוקמו בקרבת מקום מושבם של יהודי החצר. יהודי החצר עבדו בשירותם של נסיכים, שליטי מדינות גרמניה. תפקידם היה לספק לנסיכים אשראי ומקורות מימון להוצאות החצר, להקמת הצבא ולפיתוח התעשייה. בעזרת קשרי משפחה וקשרים עם יהודים במקומות מרוחקים יכלו יהודי החצר לקשור קשרים עם סוחרים יהודים, למשל בהמבורג ובאמסטרדם, או עם סוחרים יהודים מפולין ומליטא, ולספק את צורכי הנסיכים.

יהודי החצר היו תחת חסותו של השליט - הם היו תלויים בו, והוא העניק להם כל מיני זיכיונות ופטורים. היו יהודי חצר שהתפרסמו בהיותם יועצים כספיים של השליט או דיפלומטים המתווכים בעניינים מדיניים. עם זאת קרה שאחרי מות השליט או עם חילופי השלטון הם הודחו מתפקידם, רכושם הוחרם וחייהם היו בסכנה.

לעתים פעילותו של יהודי חצר סמוך לחצר הנסיכות הייתה הבסיס לצמיחת קהילה, יהודי החצר הביא אתו את בני ביתו ואת עוזריו, ומכיוון שהם נזקקו לבשר כשר, הוא הביא גם שוחט, שאף הוא היה בעל משפחה, וכיוון שדאג שבניו ילמדו - נספחו אליו גם מלמד ובני ביתו. אליהם הצטרפו עוד יהודים, וכך צמחה קהילה.

*66*

(בספר תמונה) יהודים בשער הכניסה לברלין במאה השמונה עשרה, תחריט, גרמניה, המאה התשע עשרה

ליהודים הותר להיכנס לעיר ברלין בשער מיוחד - שער רוזנטל. רק ליהודים עשירים מעטים, ולעתים גם לתלמיד, חכמים, הותר להתיישב בעיר. בשנת 1743 הוטל פיקוח על כניסתם של רוכלים יהודים לעיר. יהודים שביקשן להיכנס לעיר למטרה מסוימת או לימים אחדים נחקרו אצל השומרים בשער בעניין כוונותיהם, ואם הותר להם להיכנס היה עליהם לשלם מס מיוחד.

שינויים באורח החיים של היהודים

הקשר ההדוק של יהודי החצר וסוחרים יהודים עשירים עם הסוחרים והשליטים הנכרים השפיע על חיי היום-יום שלהם והביא לשינוי באורח החיים היהודי המסורתי: הם גילחו את זקנם, החלו לחבוש פאות נכריות כמקובל באצולה הלא יהודית והחליפו את הלבוש היהודי המסורתי בלבושם של תושבי הסביבה. השפה הגרמנית הלכה ונעשתה שפת הדיבור, והיו בהם שאף דאגו שבנותיהם ילמדו צרפתית ונגינה. גם בחיי החברה של היהודים חל שינוי, והם החלו לבקר בתאטרון, להשתתף במשחקי קלפים בחברת נכרים ולחגוג אתם במסיבות ובחתונות. באווירה זו החלו לחדור אל הקהילה רעיונות הנאורות האירופית.

(בספר תמונה) משפחת נתנזון, משפחה יהודית מקופנהגן, ציור מהמאה התשע עשרה

1. כיצד משפחת נתנזון מבטאת את השתלבות היהודים בסביבתם?

שאלות לסעיף: קהילות היהודים במערב אירופה ובמרכזה (עמ' 66-65)

1. מיהם "יהודי החצר"? מה מיוחד במעמדם?

2. במה בא לידי ביטוי השינוי שחל באורח החיים המסורתי של יהודים אמידים? פרטו על פי תחומי חיים.

*67*

שליטי האבסולוטיזם הנאור והיהודים

שליטי האבסולוטיזם הנאור מבקשים להפוך את היהודים למועילים

עקרונותיה של הנאורות חייבו להעניק זכויות מלאות לכל תושבי המדינה, לרבות היהודים. במדינות שבהן התפתח שלטון אבסולוטי נאור (עמ' 30) והשליט הבין כי הוא מחויב לעקרונות הנאורות וכי יש קשר בין טובת המדינה לבין טובת נתיניה, ננקטו צעדים חשובים לשיפור מעמדם של היהודים.

שליטי האבסולוטיזם הנאור ביקשו להפוך את היהודים למועילים למדינה. לדעתם היה אפשר להשיג זאת דרך תיקון מצבם של היהודים על ידי הקניית השכלה, הפניה לעיסוקים חדשים והענקת זכויות אזרח.

יוזף השני מעניק כתב סובלנות ליהודים

יוזף השני קיסר אוסטריה ייצג במדיניותו הסובלנית כלפי היהודים את תפיסת האבסולוטיזם הנאור. ברוח רעיונות הנאורות הוא האמין כי כל אדם ואדם במדינתו, בלא הבדל מוצא או אמונה, רשאי ליהנות מחירויות, וחירויות אלו יישמרו על ידי חוקים. לכן הוא חדל לרדוף מיעוטים דתיים שחיו בקיסרות שלו והעניק להם זכויות.

בשנת 1782 העניק יוזף השני ליהודי וינה כתב סובלנות שממנו עולה כי האמין שאפשר להפוך את היהודים למועילים למדינה. בפתיחת כתב הסובלנות הסביר יוזף השני את מטרתו בתיקונים שהציע: "לעשות את האומה היהודית מועילה יותר למדינה".

כדי "לתקן" את היהודים כלל כתב הסובלנות תקנות בתחומים כגון כלכלה וחינוך. יוזף השני הסיר את ההגבלות שהוטלו על היהודים והתיר להם לעסוק בחקלאות, ללמוד מלאכה, לייסד בתי חרושת ואף לעסוק במקצועות חופשיים (מקצועות חופשיים מקצועות שנדרשת בהם השכלה גבוהה מיוחדת. במאה התשע עשרה המקצועות החופשיים זימנו לעוסקים בהם חופש ועצמאות בעבודה. בעלי המקצועות החופשיים היו מהנדסים, רופאים, מדענים, מורים ועיתונאים). הוא הטיל עליהם חובה ללמוד לפחות קריאה, כתיבה וחשבון בבתי ספר ממשלתיים שבהם למדו בגרמנית. יוזף השני התיר ליהודים להקים לעצמם בתי ספר משלהם אך הדגיש כי תכנית הלימודים בהם תהיה בפיקוח השלטון.

בכתב הסובלנות בוטלו תקנות משפילות שנקבעו נגד היהודים: החובה לגדל זקן והאיסור לצאת מן הבתים בימי ראשון ובימי חג של הנוצרים. בכך ביטל יוזף השני סימנים שהבדילו בין היהודים לבין סביבתם. גם החובה ללמוד בבתי ספר בפיקוח המדינה, חובת השירות הצבאי והאיסור להשתמש ביידיש ובעברית בתעודות ובמסמכים איחדו בין היהודים לסביבתם. (יידיש שפה יהודית מעורבת המורכבת מעברית ומגרמנית. היידיש התפתחה בימי הביניים בקהילות היהודיות באשכנז (גרמניה וצרפת). עם הגירת היהודים למזרח אירופה קלטה היידיש השפעה גם מן השפות המדוברות שם. היידיש נכתבת באותיות עבריות) ואולם, היהודים חששו מכתב הסובלנות, ובעיקר מתקנות שאיימו על שמירת זהותם.

בעיקר חששו היהודים מן העובדה שכתב הסובלנות צמצם את האוטונומיה (השלטון העצמי) של הקהילה. על מנהיגי הקהילה נאסר להטיל עונש חרם, על בתי הדין של הקהילה נאסר לדון בענייני כספים, צומצמה הסמכות של הרבנים לעסוק בנושאי נישואים וגירושים, ובעניין זה הם היו כפופים לפקידי המדינה, ולהם הייתה הסמכות לאסור מתן גט או נישואים. החששות של היהודים מכתב הסובלנות אף קשורים בתפיסתו של יוזף השני שהיהודים רשאים לשמור על המנהגים הדתיים שלהם כל עוד אינם מנוגדים לחוקי המדינה; כל יהודי שלא יסכים לשנות ממנהגיו רשאי לעזוב את המדינה.

*68*

פקידי הממשל חששו אף הם ממדיניותו של יוזף השני, ובעיקר ממתן זכויות יתר ליהודים. לאחר מותו בשנת 1790 לא שמרו יורשיו על כל התקנות אבל עדיין דגלו בשילוב היהודים בחיי המדינה.

(בספר תמונה) מטבע לציון פרסום כתב הסובלנות של יוזף השני, 1782

צד א: דיוקן של יוזף השני וכתובת "הסובלנות שולטת".

צד ב: יהודי, קתולי ופרוטסטנטי ניצבים יחד מתחת לנשר, סמל הקיסרות.

תעודה

כתב הסובלנות של יוזף השני, 1782 (קטעים)

8. על היהודים הנסבלים (יהודי נסבל – יהודי שהיה רשאי למגורים בשל השירותים שהעניק ליהודי חסןת, לדוגמה יהודי החצר.באותם המקומות בהם אין להם בתי ספר גרמניים משלהם, לשלוח את ילדיהם לבתי הספר היסודיים והריאליים של הנוצרים בכדי ללמוד בהם לפחות את הקריאה, הכתיבה והחשבון.

(...)

10. כדי להקל את פרנסתם בעתיד (...) מאשרים אנו להם בחסדנו, שלהבא יוכלו ללמוד כל סוג של מלאכות ומקצועות כאן ובמקום אחר, אצל אומנים נוצריים ובודאי גם בינם לבין עצמם, ולצורך זו להשכיר את עצמם לאומנים נוצריים בתור מתלמדים ולעבוד כשוליות, ואלה (בעלי המקצוע הנוצרים) יכולים לקבלם ללא חשש; אין לפרש דבר זה כאילו רוצים אנו לכפות את הדבר על היהודים ועל הנוצרים, אלא אנו רק נותנים לשני הצדדים את החופש להגיע על-כך לידי הבנה ביניהם לשביעות רצונם.

11. אנו מעניקים בזה, כמו-כן, לאומה היהודית את הזכות הכללית לעסוק באופן חופשי בכל סוג של משלח יד (...) הציור, הפיסול וההתעסקות באמנויות חופשיות אחרות ניתנים להם כמו לנוצרים. (...)

15. לאחר שנפתחות בפני היהודים דרכי פרנסה כה מרובות וקשרים רב צדדיים יותר עם הנוצרים, דורשת הדאגה לשמירה על האמון ההדדי שיבוטלו הלשון העברית וזו המעורבת מעברית ומגרמנית והנקראת "לשון יהודית" (יידיש); אנו מבטלים לכן באופן מפורש את השימוש בהן בכל פעולה פומבית בבתי המשפט ומחוצה להם, ובמקומן יש להשתמש בעתיד בלשון הנהוגה בארץ. (...)

24. בכלל מבוטלים כל סימני הכר והבדלים שהיו מקובלים עד עתה, כגון גידול זקן, האיסור לצאת לפני שתים-עשרה בימי ראשון ובחגים (האיסור) לבקר במקומות שעשועים ציבוריים וכדומה.

*69*

25. כיוון שאנחנו כמעט שהשווינו כעת על ידי היתרונות הללו את האומה היהודית לבני דתות אחרות בנוגע לדרכי פרנסה ולאפשרויות ליהנות מנוחויות אזרחיות (זכויות אזרח) וביתיות, מפנים אנו בו בזמן את תשומת-לבם של אלה בכל הרצינות (...) שהם לא ישתמשו לרעה בחסדנו זה ובחירויות הנובעות להם מכך ולא יגרמו לשערוריות ציבוריות על ידי פריצות וחוסר ריסון, ולא יביישו בשום מקום את הדת הנוצרית ולא יראו בוז כלפי משמשיה (כוהני דת), כי פשע מסוג זה ייענש באופן החמור ביותר, וכלפי זה שעשה כך, בהתאם לטבע העניין, יגרור את גירושו מכאן ומכל ארצותינו.

(ש' פישר, י' ברודי, ד' נידרלנד, מהיבדלות להשתלבות, עמ' 39-38.)

1. מהן הזכויות שניתנו ליהודים? הדגימו.

2. אילו הגבלות הוטלו על היהודים? הדגימו.

3. מדוע דרש השלטון שכל ילד יהודי ילמד קריאה, כתיבה וחשבון?

4. מדוע הוגבלו היהודים בשימוש בעברית וביידיש?

5. מה רצה יוזף השני להשיג באמצעות כתב הסובלנות?

6. איזו אזהרה הפנה יוזף השני אל היהודים בכתב הסובלנות? על מה לדעתכם מעידה אזהרה זו?

7. מהם הסיכויים והסיכונים הצפויים ליהודים על פי כתב הסובלנות?

שאלות לסעיף: שליטי האבסולוטיזם הנאור והיהודים (עמ' 69-67)

1. שליטי האבסולוטיזם הנאור הבינו את הקשר שבין טובת המדינה ובין טובת נתיניה. הסבירו קשר זה.

2. מדוע אפשר לכנות את יוזף השני "שליט נאור"?

3. אצל מי עורר כתב הסובלנות חששות? מדוע?

סיכום

במהלך המאה השבע עשרה והשמונה עשרה התחדשו או נוסדו רוב הקהילות במערב אירופה ובמרכזה. מיעוטן הוקמו על ידי צאצאים של מגורשי ספרד, ואחרות, בעיקר בגרמניה, הוקמו בקרבת מקום מושבם של יהודי חצר. הקשר ההדוק של יהודי החצר וסוחרים יהודים עשירים עם הסוחרים והשליטים הנכרים השפיע על חיי היום-יום שלהם והביא לשינוי באורח החיים היהודי המסורתי. שכבה זו אף החלה לקלוט את רעיונות הנאורות.

במדינות שבהשפעת הנאורות התפתח בהן שלטון האבסולוטיזם הנאור נקטו השליטים צעדים לשיפור מעמדם של היהודים. המניע לכך היה הרצון להפוך את היהודים למועילים יותר למדינה. כך לדוגמה נהג יוזף השני קיסר אוסטריה; ב- 1782 הוא העניק ליהודי וינה כתב סובלנות, וכדי "לתקנם" קבע בו צווים בנושאי תעסוקה, חינוך ושירות בצבא. ואולם, היהודים חששו מכתב הסובלנות וחשדו בכוונותיו של הקיסר.

*70*

לחזרה ולדיון

1. קראו את המשפטים שלפניכם וציינו בכל משפט אם הוא מציג עובדה או מביע דעה:

א. במהלך המאה השבע עשרה והשמונה עשרה התחדשו או נוסדו קהילות יהודיות בערים מרכזיות במערב אירופה ובמרכזה.

ב. יהודי החצר עבדו בשירותם של שליטים בגרמניה.

ג. מדיניותו של השליט האבסולוטי הנאור תרמה לשיפור מצבם של היהודים.

ד. השינוי באורח החיים המסורתי של היהודים האמידים רופף את הקשר שלהם ליהדות.

ה. כתב הסובלנות אפשר ליהודים להשתלב בחיי המדינה ולשמור על החיים היהודיים.

ו. בשנת 1743 הוגבלה כניסה של רוכלים יהודים לעיר ברלין.

- בחרו שלושה היגדים המציגים עובדה והוסיפו להם עוד מידע.

2. כיצד ניסה יוזף השני להפוך את היהודים למועילים למדינה?

3. אילו רעיונות של הנאורות מתגלים ביחסו של יוזף השני אל היהודים?

4. חוקרים טוענים כי בכתב הסובלנות ביקש יוזף השני לייעל את המדינה על ידי סדרים אחידים לכל אזרחיה. על אילו פעולות טענה זו מתבססת?

5. כתבו ויכוח בין יהודים בווינה על אודות כתב הסובלנות של יוזף השני. בוויכוח הציגו עמדות של יהודים המקבלים בברכה את כתב הסובלנות ושל יהודים החוששים ממנו.

*71*

פרק ו

ההשכלה היהודית במרכז אירופה ובמערבה

תנועת ההשכלה היהודית החלה להתפתח במאה השמונה עשרה והיא חלק מן הנאורות האירופית, רעיונות הנאורות התפשטו בקרב יהודים מעטים במרכז אירופה ובמערבה, המשכילים היהודים ביקשו לתקן את החברה היהודית על פי ערכי הנאורות אך תפיסותיהם ופעולותיהם עוררו מחלוקות.

מה היו הרעיונות החדשים שהעלו המשכילים היהודים? אילו שינויים ביקשו לערוך? מה היו התגובות בחברה היהודית לרעיונותיהם ולפעולותיהם?

משה מנדלסון - יהודי בין שני עולמות

משה מנדלסון רוכש השכלה כללית

הוגה הדעות המייצג את ההשכלה היהודית הוא משה מנדלסון (1729-1786). (משה מנדלסון – את שם המשפחה "מנדלסון" נתן לעצמו על פי שם אביו מנדל – מנחם; סון – בן בגרמנית. בגרמנית נהג לחתום בשם משה מנדלסון, ואילו בעברית וביידיש חתם כפי שנהגו אז יהודים: משה בן מנחם ; משה בן ר' מנדל, או על שם עירו – משה מדסאו.) מנדלסון נולד לסופר סת"ם (ראשי תיבות של ספרי תורה ומזוזות) עני בעיר דסאו שבגרמניה. הוא התחנך בסביבה יהודית מסורתית, ולימודיו כללו משנה, תלמוד והלכה. אבל עוד בהיותו בדסאו העז ללמוד גם את ספרי הפילוסופיה של הרמב"ם, אף על פי שהיו נתונים לוויכוח בקהילה היהודית, ובימי הביניים אף הוטל עליהם חרם ונאסר ללמדם.(רמב"ם – ר' משה בן מימון (1138-1204) נולד בקורדובה שבספרד. הוא ומשפחתו נאלצו לעזוב את עירם בשל גל רדיפות, ולאחר נדודים השתקעו במצרים.הרמב"ם מת בקהיר ונקבר בטבריה. הוא כתב ספרים וחיבורים בנושאים רבים: מתמטיקה, אסטרונומיה, רפואה ופילוסופיה; חיבר פירוש למשנה ואת משנה תורה, ובארבעה עשר חלקיו קיבץ את ההלכות שבתלמוד הבבלי, מיין אותם על פי נושאים וקבע את ההלכה שיש לנהוג על פיה. חיבוריו עוררו מחלוקות וויכוחים בקהילות היהודיות בספרד, בפרובנס ובצפון צרפת, ובעקבות כך היו מקומות שבהם ספריו נשרפו ומקומות שבהם הוטל עליהם חרם.)

בהיותו בן ארבע עשרה עבר מנדלסון לברלין בעקבות מורו, הרב דוד פרנקל, שמונה לרב הראשי של הקהילה היהודית בברלין. בברלין המשיך מנדלסון בלימודים יהודיים מסורתיים, ורכש גם השכלה כללית ולמד שפות (לטינית, צרפתית וגרמנית), מתמטיקה, מדעים ופילוסופיה.

משה מנדלסון משתלב בחברת משכילים בברלין

בהיותו בברלין החל מנדלסון להתקרב אל חברת המשכילים. הוא נפגש עם הסופר והפילוסוף הגרמני הנוצרי גוטהולד אפרים לסינג, כנראה במשחק שחמט, והתפתחה ביניהם ידידות הדוקה. (משחק שחמט – המילה שחמט באה מן השפה הפרסית ופירושה: המלך (שאה) (מת מט). כנראה המשחק הומצא בהודו וממנה עבר לפרסולחצי האי ערב. עם כיבושי הערבים הגיע משחק השחמט גם לאירופה. עד המאה התשע עשרה שיחקו בו עשירים ובני אצולה בלבד, וכלי המשחק היו מפוארים ויקרים.) לסינג התפרסם בעיקר במחזה "נתן החכם" שכתב בשנת 1779, ובו יצא נגד דעות קדומות וקרא לסובלנות. למרות ההבדל באמונותיהם הדתיות מצאו השניים עניין בנושאים משותפים וכיבדו זה את אמונתו של זה. ידידותם ביטאה את הסובלנות שרצו להגשים. בחברת ידידו לסינג הכיר מנדלסון את יצירות הספרות הגרמנית ואף החל לכתוב חיבורים בגרמנית. בה בעת הוציא לאור כתב עת בעברית ושמו "קוהלת מוסר".

מנדלסון בחיבוריו מתקופה זו לא עסק בעניינים המפרידים בין היהדות לנצרות ובעיקרי האמונה הנתונים בוויכוח בין שתי הדתות. הוא הדגיש כי אמונתו של כל אדם היא עניינו הפרטי וכי כל אדם יכול לתרום לחברה שהוא חי בה בלא כל קשר לדתו.

*72*

כומר מציע למנדלסון להתנצר

בשנת 1760 הזמין לפאטר, כומר פרוטסטנטי משווייץ, את מנדלסון לוויכוח. תגובתו של מנדלסון להזמנה מעידה על הזדהותו הרבה עם רעיונות הנאורות. לפאטר הציע למנדלסון לסתור בוויכוח פומבי את אמיתית הנצרות או להתנצר. שתי האפשרויות לא היו נוחות למנדלסון: בהיותו יהודי שומר מצוות לא עלה על דעתו להתנצר, ובהיותו משכיל הנאמן לרעיון הסובלנות לא רצה לתקוף את אמונתם של אחרים.

בתשובתו ללפאטר טען מנדלסון כי לכל הדתות יש אמיתות טבעיות משותפות. הוא התכוון לאמיתות שכליות - אמיתות שבני האדם יכולים להגיע אליהן באמצעות שכלם, בלא הטלת צו אלוהי, לדוגמה הציווי "לא תרצח". אמיתות שכליות אלו הן הבסיס של המוסר האנושי. נוסף עליהן יש לכל דת גם אמיתות היסטוריות, המיוחדות לה והקשורות באירועים מיוחדים בהתפתחותה, למשל סיפור מתן תורה ביהדות וסיפור צליבת ישו בנצרות. האמיתות ההיסטוריות האלה אינן מבוססות על השכל אלא נרכשות על ידי לימוד.

מתוך הבחנה זו הסיק מנדלסון שלכל דת המקיימת את האמיתות השכליות המוסריות יש זכות קיום, ואילו על האמיתות ההיסטוריות של כל דת אין מקום לוויכוח. לכן הוא דחה את הצעות לפאטר והצהיר כי לא ימיר את דתו. מנדלסון טען שוויכוח כגון זה שהציע לפאטר עלול רק להזיק.

(בספר תמונה) לפאטר ולסינג מבקרים בבית משה מנדלסון, ציור שמן, מוריץ דניאל אופנהיים, 1856

לפאטר (מימין), לסינג (עומד) ומנדלסון (משמאל). מפגש כזה מעולם לא התקיים, והוא פרי דמיונו של הצייר.

1. תארו את החדר בביתו של משה מנדלסון.

2. מה תוכלו להסיק מכך על אורח החיים של מנדלסון?

3. כיצד מראהו של מנדלסון מעיד על השתלבותו בסביבה?

מנדלסון דוגל בסובלנות דתית במדינה

בשנת 1783, כשלוש שנים לפני מותו של מנדלסון, הוא פרסם את ספרו "ירושלים". את הספר כתב במשך כשמונה חודשים ובירר בו את מהות היחסים שבין הדת למדינה. מנדלסון דגל בהפרדת הדת מן המדינה והגן על זכותו של היהודי לאזרחות מלאה במדינה שהוא חי בה. לדעתו המדינה אינה רשאית להפלות בין אזרחיה בגלל אמונתם הדתית. הוא דרש משליטי המדינות שלא יתערבו בענייני דת ואמונה וטען כי אינם מעניינה של המדינה - על המדינה לדון את אזרחיה לפי מעשיהם בלבד ולא לפי אמונותיהם. מנדלסון קרא לשליטי המדינות להניח לכל אדם להאמין באלוהיו על פי דרכו. לטענתו המדינה רשאית ואף חייבת להעניש אזרח רק כאשר במעשיו הוא פוגע באמיתות השכליות המוסריות וכאשר אינו מקיים את חוקי המדינה, משום שאז הוא פוגע בסדר הציבורי.

מנדלסון הדגיש כי סמכויות הענישה צריכות להיות בידי המדינה ולא בידי הממסד הדתי. בדעתו זו ערער על סמכויות הענישה שהיו לקהילה היהודית, כגון הטלת חרם, ועורר עליו כעס רב בקהילה. רעיונותיו סללו דרך למדינה שבה יוכלו בעלי אמונות שונות לחיות יחד בסובלנות ובלא כפייה.

*73*

תעודה

שמירה על חוקי היהדות והשוויון האזרחי, משה מנדלסון

קטעים ממכתב של מנדלסון.

התאמרו, כי אינכם יכולים לאהוב אותנו אהבת אחים, להתאחד עמנו אחדות אזרחית, כל עוד אנו נבדלים מכם הבדל חיצוני בחוק הדתי, איננו אוכלים עמכם, איננו מתחתנים בכם (...)? אם באמת זוהי השקפתכם (...) אם אין האחדות האזרחית יכולה להתקיים אלא אם נסור מדרך התורה (...) הרינו רואים, למגינת לבנו (לצערנו), חובה לעצמנו להודיע בגלוי: מוטב לנו למחול על האחדות האזרחית (...) ויישאר נא הכול כמו שהוא (...) לא בידנו לוותר בדבר הזה. (צ' צמריון, משה מנדלסון והאידיאולוגיה של ההשכלה, עמ' 57.)

1. מיהם הנמענים במכתב זה? לפי מה קבעתם?

2. מהן דרישות הנמענים ממנדלסון על פי המכתב?

3. מהי עמדתו של מנדלסון כלפי דרישות אלו?

4. איזה עיקרון של הנאורות מוצג בדברי מנדלסון?

5. יש הרואים בקטע זה ממכתבו של מנדלסון ביטוי לייאוש. מדוע?

מנדלסון מציע פשרה בין המסורת לבין הנאורות

מנדלסון ניסה למצוא פשרה בין מנהגי המסורת היהודית לבין תפיסות הנאורות. דוגמה לכך היא עמדתו בשאלת הלנת המת - קבורה מאוחרת של המת. ב- 1772 פרסם הדוכס ממקלנבורג-שוורין צו ובו תבע מנתיניו היהודים לעכב את קבורת המת לפחות בשלושה ימים, כפי שהיה מקובל באירופה באותה תקופה, כי בקבורה מידית אי-אפשר לקבוע בוודאות את המוות.

הקהילה ראתה בצו זה פגיעה במנהג היהודי לקבור את המת סמוך לפטירתו, ומנהיגי הקהילה פנו אל מנדלסון וביקשו את עזרתו בביטול הצו. מנדלסון פנה אל הדוכס והסביר לו כי המנהג היהודי אוסר על הלנת מת שלא לצורך והזכיר לו כי התחייב לאפשר ליהודים שבחסותו לקיים את חוקי דתם, וגם הציע פשרה שלפיה הקבורה תיערך רק לאחר שרופא יקבע את המוות.

ואולם, במכתב מיוחד לקהילה באותו נושא תמך מנדלסון בעמדת הדוכס והציע לקבל את דרישתו. הוא טען כי אין בכוונת הדוכס להעביר את היהודים על דתם וכי הקבורה המאוחרת עדיפה גם על פי ההלכה וגם על פי הדעה הרפואית. הוא הדגיש כי ברור לו שמנהיגי הקהילה לא יסכימו אתו וכי דעתו מנוגדת למנהג המקובל, אבל מצפונו נקי. ואכן, עמדתו נתקלה בהתנגדות חזקה של מנהיגי הקהילה והציבור היהודי, והם טענו כי מנדלסון מנסה להנהיג בקהילה מנהגים של נוצרים.

מנדלסון מתרגם את התורה לגרמנית ומפרשה

השקפותיו של מנדלסון המשכיל באו לביטוי גם בחיבור "נתיבות שלום", המוכר יותר בשם "הביאור". "הביאור" הוא תרגום התורה לגרמנית צחה באותיות עבריות וביאורה בעברית. "הביאור" יצא לאור בשנים 1780-1783 בעזרת קבוצת משכילים ואנשי עסקים יהודים.

מנדלסון העיד כי תרגם את התורה מתוך מניע אישי, למען ילדיו. בעזרת התרגום גם רצה להימנע מתרגומים לשפת יידיש, שראה בה בליל שפות, ומשום כך אינה יכולה לבטא את העושר של שפת התורה המצוי בשפה העברית. בעזרת "הביאור" ביקש גם להימנע משימוש בתרגומים של נוצרים למקרא.

*74*

(בספר תמונה) דף מתוך "הביאור", בראשית א תרגום התורה לגרמנית באותיות עבריות וביאורה.

הפרשנות לתורה שהציג מנדלסון ב"הביאור" הוא פירוש על דרך הפשט. מנדלסון התנגד לפרשנות שאינה לפי השכל, ולכן התנגד לפירוש באמצעות גימטרייה ונוטריקון וגם לחיפוש סודות ורמזים בכתוב, אבל נוסף על הפרשנות שלו הביא מנדלסון בחיבורו גם את פירושיהם של מפרשים מסורתיים ומוכרים של המקרא. (גימטרייה – חישוב ערכן של אותיות ומילים לפי ערכיהן המספריים (א-1, ב-2, י-10 וכו'). בשיטה זו דרשו חכמים דרשות וחידודי פירושים של שמות ומילים. לדוגמה, "יין" בגימטריה 70, וגם "סוד" בגימטרייה 70, ומכאן הביטוי "נכנס יין יצא סוד".) (נוטריקון - כתיבה בראשי תיבות לשם קיצור, צירוף ראשי תיבות למילים לשם הקלה על הזכירה. לדוגמה:דצ"ך עד"ש באח"ב הם נוטריקון לעשר מכות מצרים (דם, צפרדע וכו').

תרגום התורה לגרמנית סייע בהפצת השפה הגרמנית הצחה בין היהודים. בעזרתו היה היהודי המסורתי יכול להכיר את תרבות הסביבה הכללית ולהתערות בה, והוא גם העניק ליהודי המתבולל הזדמנות לחזור אל התורה. הביאור באותיות עבריות גם אפשר ליהודי ללמוד את הלשון העברית.

רבנים רבים התנגדו ל"הביאור" כי הוא סימל בעיניהם את הסכנות הטמונות לדעתם בהשכלה. הם האשימו את מנדלסון בחילול הקודש, והיו רבנים ששקלו להחרימו באשמת כפירה. הרבנים ראו בלימוד התורה בגרמנית פריקת עול מצוות ואסרו את הקריאה ב"הביאור".

תעודה

מנדלסון מספר על תרגום התורה לגרמנית

קטע ממכתב של מנדלסון אל ידידו הנוצרי, יועץ המדינה הדני, אוגוסט פון הנינגס.

לאחר שבחנתי במקצת את המצב, מצאתי ששארית כוחותי עדיין תוכל להספיק לעשיית שירות טוב לילדי ואולי לחלק ניכר של עמי, אם אמסור לידיהם תרגום וביאור של כתבי הקודש, טובים יותר ממה שהיו להם עד כה. זהו הצעד הראשון אל התרבות, דבר שממנו מרוחק עמי, למרבה הצער, מרחק רב כל כך עד כי אפשר כמעט להתייאש מן האפשרות לשיפור. בכל זאת, חשתי שמחובתי לעשות את המעט שיש בכוחי לעשות, ולהשאיר את היתר להשגחה העליונה, אשר בדרך כלל משתהה (מתעכבת) בביצוע תכניתה יותר מכפי שנוכל לצפות מראש. וככל שייתקל ניסיון רופף זה בהתנגדות, כך ייראה לי נחוץ, וביתר התלהבות אשתדל להוציאו אל הפועל. (מ' מאיר, צמיחת היהודי המודרני, עמ' 48.)

1. אילו הסברים העלה מנדלסון לכתיבת "הביאור"?

2. מיהו הנמען במכתב זה? האם לדעתכם קיים קשר בין הנמען לבין סוג הטיעונים שהעלה מנדלסון לכתיבת "הביאור"? נמקו.

3. שערו אילו נימוקים לכתיבת "הביאור" היה מנדלסון מעלה אילו הפנה את מכתבו לרב הקהילה.

*75*

מנדלסון - יהודי שומר מצוות ומשכיל

משה מנדלסון, יהודי משכיל, חי בשתי תרבויות. הוא היה יהודי שומר מצוות ובביתו נשמרו המנהגים המסורתיים, השבתות והחגים, והוא חי את חייו על פי ההלכה. לדוגמה, הוא סירב לשתות מיינו של לסינג ידידו, כי על יהודים נאסר לשתות יין של נכרים, הוא נהג לשמור שבת, ובמכתב לידיד ציין כי עליו לסיים את הכתיבה משום שהשבת כמעט נכנסת. מנדלסון סירב להתנצר והגן על היהדות, הוא הכריז שהוא מאמין בביאת המשיח, מתנגד לשנות את מצוות היהדות, מתנגד להמרת דת ומוכן לוותר על זכויות אזרחיות אם קבלתן מותנית באי-קיום המצוות.

בצד שמירת היהדות אימץ מנדלסון את רעיונות ההשכלה, נפגש עם הוגי הדעות של הנאורות והתיידד עם כמה מהם. מנדלסון אמר: "יש לי, לאושרי, כמה ידידים מצוינים שלא מבני אמונתי. אנו אוהבים זה את זה אהבה נאמנה, אף על פי שאנו משערים ומניחים כי בענייני אמונה ודת דעותינו חלוקות. אני מתענג על חברתם, והיא משפרת אותי וגורמת לי נחת רוח". רבים מידידיו התארחו בביתו, הציגו את השקפות העולם שלהם והתווכחו עליהן. בערבי שבת וחגים נמנו עם האורחים בעיקר בני משפחה וחברים יהודים, והם שוחחו על פרשת השבוע ועל נושאים כגון ספרים עבריים, החינוך היהודי ומצבם של היהודים במדינה.

רק שכבה קטנה של אנשים בחברה היהודית הלכו אחר מנדלסון. רבים לא הסכימו עם דעותיו והתנגדו למעשיו. את תחושת בדידותו בחברה היהודית מבחינת עמדותיו ביטא מנדלסון במילים: "אין לי שום חבר בין בני עמנו סביבי שישתתף עמי באמת בנושאים עיוניים". עם זאת, מנדלסון זכה לכבוד רב בקהילה היהודית, ולא אחת שאלו בעצתו וביקשו את עזרתו. לאחר מותו התאבלה עליו הקהילה היהודית, ובעת הלווייתו בהוראת ראשי הקהילה נסגרו כל בתי העסק בה.

כדאי לדעת

פליקס מנדלסון

ארבעה מששת ילדיו של משה מנדלסון התנצרו. אחד מנכדיו המפורסמים הוא המלחין פליקס מנדלסון - הוא נולד ב- 1809 בהמבורג שבגרמניה, בילדותו הטבילו אותו הוריו לנצרות, ואחר כך התנצרו גם הם. כדי להסוות את מוצאם היהודי צירפו לשמם את השם ברתולדי.

בעולם המוזיקה נחשב פליקס מנדלסון למלחין רבגוני, והוא חיבר יצירות מגוונות - לפסנתר, לעוגב ולמקהלה. את יצירותיו הראשונות השמיע בקונצרטים של יום ראשון בבית הוריו בברלין. בהיותו בן שבע עשרה בלבד ניגן בקונצרט כזה את הפתיחה ליצירתו המפורסמת "חלום ליל קיץ". המוזיקה שלו עסקה בנושאים דתיים ובנושאים חילוניים כאחד.

מנדלסון נודע לא רק בגרמניה אלא בכל רחבי אירופה. הוא הוזמן לנצח ולנגן באיטליה, באוסטריה, בצרפת, באנגליה, בסקוטלנד ובשווייץ. יצירותיו מושמעות גם היום, ואחת הנודעות שבהן היא האורטוריה "אליהו" (אורטוריה - יצירה מוזיקלית גדולה למקהלה, סולנים ותזמורת).

תעודה

אורח החיים של משפחת מנדלסון, פרומט מנדלסון, מכתב, 1777

פרומט מנדלסון, אשתו של משה מנדלסון, שלחה את המכתב למשה מנדלסון.

ב"ה, בערלין, עש"ק (ערב שבת קודש), י"ג תמוז תקל"ז.

למשה היקר שלום!

אני מקווה שתקבל את מכתבי כשאתה בקבינגסברג, שמח וטוב לב (...) בערב שבו נסעת מאיתנו מצאתי פגם בכל, התקוטטתי עם כל יושבי הבית, עד שלבסוף בא מאיר ורבורג (...) הזמנתי אותו לסעוד איתנו. (...) לאחר הסעודה ניגנה ברענדל (בתם של פרומט ומשה מנדלסון) לפנינו בפסנתר במשך כשעה (...)

*76*

ביום חמישי (...) אחר הצהריים הגיע מר לסינג (ידיד נוצרי) ולקח אותי ואת ברענדל ואת רייקל (בתם של פרומט ומשה מנדלסון) עמו לקפה אצל רעייתו (...) שתינו קפה וריכלנו על הלהקה הצרפתית והלהקה הגרמנית (...) אחרי הקפה אנו הנשים הלכנו לקומדיה הצרפתית והגברים הלכו ללהקה הגרמנית (...) והמצחיק הוא שכולנו נהנינו. אני אפילו אעשה מאמץ ללכת לשם עם הילדים ואני מאוד מאמינה שזה יועיל מאוד לילדינו. ברענדל הבינה את עלילת הקומדיה ורייקל תעשה עכשיו מאמץ ללמוד ולהבין, ולפחות היום היא יושבת כשספר צרפתית בידיה.

אמי, תאריך ימים, מברכת בידידות אותך, משה היקר שלי, ואת ר' בנימין. ברך גם את ר' זליגמן ואת רעייתו. כל ידיד(י)ך הטובים מוסרים לך ברכה, איני יכולה לנקוב בשמות כולם, תקצר לכך היריעה. אברהם שלנו שיחיה, וינטה מצבם ברוך השם שפיר. (תרבות ההשכלה, תרבות ואמנות באירופה של המאה ה- 18, יחידה 17, עמ' 33.)

1. באיזה יום כתבה פרומט את המכתב?

2. באיזה נוסח ציינה פרומט את התאריך בראש המכתב? על מה הדבר מעיד? האם גם אתם נוהגים לציין תאריכים בנוסח זה?

3. מהו הנושא העיקרי של המכתב?

4. מהם השמות של בנות משפחת מנדלסון? מה תוכלו להסיק מכך?

5. מי נמצא בחוג הידידים של בני משפחת מנדלסון? כיצד הם מבלים את זמנם?

6. מה אפשר להסיק מן המכתב על חינוכן של בנות משפחת מנדלסון?

7. מה אפשר ללמוד על מצבה הכלכלי והחברתי של משפחת מנדלסון?

8. האם נכון לטעון כי החיים של משפחת מנדלסון התנהלו בין שני עולמות - היהודי והכללי? נמקו את תשובתכם.

שאלות לסעיף: משה מנדלסון - יהודי בין שני עולמות (עמ' 76-71)

1. לפניכם הכותרות: א. מנדלסון - יהודי שומר מצוות ב. מנדלסון - יהודי משכיל. הציגו לפחות ארבע עובדות מחייו של משה מנדלסון המבססות את הכותרות הללו.

2. אילו רעיונות של הנאורות ביטא מנדלסון בדעותיו ובמעשיו?

3. שערו אילו קשיים עמדו בפני יהודים שביקשו להשתלב בסביבה ובה בעת לשמור על זהותם היהודית.

4. כתבו מכתב בשם משה מנדלסון לרב בקהילה והסבירו בו את השקפתו בשאלת הקשר בין הדת למדינה, או את השקפתו בדבר חשיבותו של "הביאור".

5. תרגום התורה של מנדלסון אינו התרגום הראשון של התורה.

א. האם אתם מכירים תרגומים אחרים של התורה? ספרו עליהם.

ב. מה אפשר להסיק מן הניסיונות החוזרים במהלך הדורות לתרגם את התורה?

*77*

נפתלי הרץ וייזל - מהפכה בחינוך

המשכילים היהודים פועלים לעיצוב "יהודי חדש"

המשכילים פעלו לשינוי החינוך היהודי וסברו כי יש להעניק לדור הצעיר חינוך יהודי מודרני. על ידי השינויים בחינוך ביקשו לעצב "יהודי חדש" – יהודי תבוני (יהודי הפועל על פי התבונה, השכל). המשכילים סברו כי התיקונים בחינוך יובילו לתיקון החברה היהודית ולהשתלבות היהודים בסביבתם.

שינויים בחינוך שהתחוללו במדינות אירופה הבליטו את חסרונותיו של החינוך היהודי המסורתי - במדינות אירופה חיברו ספרי לימוד ופיתחו שיטות הוראה; ואילו ב"חדר" תנאי הלימוד הפיזיים היו ירודים, ה"מלמדים" לא קיבלו כל הכשרה ורבים מהם עסקו בכך כי נכשלו בעיסוקים אחרים, וגם לא היו ספרי לימוד מתאימים.

כבר בחיבור "הביאור" החל מנדלסון בפעולות לשינוי החינוך היהודי (עמ' 74-73). בתמיכתו נוסד בברלין ב- 1778 בית הספר החופשי, בית ספר שהלימודים בו היו חינם. בית ספר זה היה מיועד לילדים יהודים שהוריהם לא יכלו לשכור מורה פרטי, ותכנית הלימודים כללה לימודי חול, ובהם עברית, גרמנית, צרפתית, חשבון, גאוגרפיה, היסטוריה ומדע. בית ספר זה שימש דגם לבתי ספר שנוסדו בערים אחרות בגרמניה.

(בספר תמונה) דיוקן של משה מנדלסון, תחריט, המאה השמונה עשרה

תלמידי בית הספר החופשי שבברלין הקדישו את הדיוקן לקיסר פרידריך השני (פרידריך הגדול).

1. במה דמותו של מנדלסון שונה מדמות היהודי המסורתי?

2. מה תוכלו להסיק מהעובדה שדיוקנו של מנדלסון הוקדש לקיסר? היעזרו בעמ' 30.

נפתלי הרץ וייזל מציע שינויים בחינוך היהודי

נפתלי הרץ וייזל (1725-1805) פרסם בשנת 1782 את החוברת "דברי שלום ואמת" ובה הציע תכנית לשינויים מהפכניים בחינוך היהודי. וייזל מתח ביקורת על החינוך היהודי המסורתי ב"חדרים" ובישיבות והציע תכנית חדשה שבה הבחין בין הלימוד התורני - לימוד כתבי הקודש וספרות ההלכה, שאותם כינה תורת אלוהים - לבין לימודים כלליים - שפות, היסטוריה, גאוגרפיה ומדעים, שאותם כינה תורת האדם. כך הציג דמות של "יהודי חדש" - יהודי בעל ידע תורני וידע כללי.

על פי הצעתו, רק התלמידים המיועדים לעסוק ברבנות חייבים לעסוק בלימוד התורני. האחרים חייבים לרכוש השכלה כללית וללמוד מלאכות וחקלאות. וייזל הדגיש את הצורך בלימוד השפה הגרמנית ובלימוד מקצועות כלליים. הוא הציע כי בבית הספר החדש יועסקו מורים שהוכשרו לכך, יהיו בו כיתות על פי גיל, וילמדו בהן בספרי לימוד חדישים. הצעתו חרגה מתפיסת העולם של החברה היהודית המסורתית, שהעמידה במרכז את לימוד התורה.

*78*

דמות היהודי שהציע וייזל אינה רק דמותו של היהודי המאמין ושומר המסורת, אלא של "אדם מאושר" - אזרח הנאמן למדינתו ומסוגל ליהנות מחייו. וייזל סבר כי הסובלנות המתפתחת במדינות אירופה בהשפעת הנאורות פותחת בפני היהודים פתח להשתלב בחיי החברה והכלכלה. לכן כתב הסובלנות של הקיסר יוזף השני (עמ' 67) הלהיב אותו במיוחד. הוא ראה בו מפנה רב משמעות ביחס המדינה אל היהודים וביחסים שבין יהודים לנוצרים. לדעתו נוצרה הזדמנות ליהודים להשתלב בחיי המדינה, והוא קרא לקהילות, לרבנים וליהודים הדואגים לגורל עמם לתמוך בדרישות הקיסר האוסטרי. במיוחד קרא להקים מערכת של בתי ספר יהודיים.

(בספר תמונה) שער החוברת "דברי שלום ואמת", נפתלי הרץ וייזל

תעודה

תורת אלוהים ותורת האדם, נפתלי הרץ וייזל

והנה לחנך בני ישראל על הסדר הנכון, יחלק לשתי מחלקות (החינוך נחלק לשני חלקים), המחלקה האחת היא ללמדו תורת האדם, והן הדברים שבעבורן בעליהן ראוי להיקרא בשם אדם, כי הנעדר מהם כמעט שלא יאות (יתאים) לו התואר הזה. והמחלקה השנייה היא ללמדו תורת ה', שהן חוקי האלוהים ותורותיו (...)

ובכלל תורת האדם הן הידיעות הנימוסיות, דרכי המוסר והמידות הטובות (...) ולכלכל דבריו בדברי חן ולשון צחות (להציג בשפה בהירה ויפה) שדברים אלו ודומיהם נטועים בדעתו של אדם (...) וכן לדעת קורות הדורות (היסטוריה) וצורת הארצות והימים (גאוגרפיה) (...) וכן חכמת המספר (חשבון) וחכמת המדידה (גאומטריה) וחכמת תכונת השמים (אסטרונומיה), וחכמת הכרת הצמחים (בוטניקה) וחכמת הניתוח, וחכמת הרפואה וכו'. שכולם בכוח האדם ללמדם. (נ' הרץ וייזל, "דברי שלום ואמת", בתוך: ח' סעדון, יהודים בעידן של תמורות, ,חידה 7, עמ' 56-55.)

1. מהם המקצועות הנכללים בתורת אלוהים? מה מאפיין אותם לדעת וייזל?

2. מהם המקצועות הנכללים בתורת האדם? מה מאפיין אותם לדעת וייזל?

3. מה השוני בין "היהודי החדש" ובין היהודי המסורתי על פי וייזל?

4. בהצעה זו טמונה ביקורת של וייזל על החינוך היהודי. מהי?

5. איזה סוג מקצועות מרכיבים בעיקר את הלימודים שלכם? מה תוכלו להסיק מכך?

תכניתו של וייזל מעוררת ויכוח

חיבורו של וייזל עורר זעזוע בקרב הרבנים; ורבנים חשובים, כגון הרב יחזקאל לנדא מפראג שבבוהמיה, דחו את תכניתו ותקפו את העזתו. הם טענו כי אין לו סמכות רבנית להציע תכנית במקום החינוך היהודי המסורתי. בדרשות רבות הזהירו הרבנים מפני פגיעה חמורה בערך לימוד התורה.

*79*

וייזל התגונן מפני מתנגדיו וניסה לגייס תמיכה של רבנים באיטליה, שהיו מתונים בגישותיהם. משה מנדלסון פעל להגנת וייזל ומחה על חוסר הסובלנות של הרבנים. באחד ממכתביו כתב בעניין זה: "מה יגידו על כך הנוצרים? מה יחשבו עלינו כאשר אנו מפעילים כוח על הסופר הזה ורוצים למנוע ממנו לבטא את מחשבותיו?". המחלוקת בין וייזל למתנגדיו חשפה את הפער שנוצר בחברה היהודית בין היהודים המשכילים לבין הרבנים.

תעודה

נגד תפיסת החינוך של המשכילים, הרב יחזקאל לנדא

וגם את בניהם (של המשכילים) אינם מגדלים לתורה, ואדרבה, מושכים אותם מבית הספר וירגילום בספרים אחרים, להכניס ספק בלבם לכל האותות והמופתים שבתורה, ומתחילה נותנים אמתלה (תירוץ) כי צריכים הם להרגיל בכתב ולשון הנהוג, וסוף דבר באים לשלוח יד בתורה, ואינם מאמינים לא בה' ולא במשה עבדו. (יחזקאל סג"ל לנדא, "ספר דרושי הצל"ח", דרוש יד, מ' פלאי, משה מנדלסון בכבלי מסורת, עמ' 115.)

1. לאילו מעשים של המשכילים התנגד הרב יחזקאל לנדא? הסבירו מדוע.

2. נסחו תשובה של יהודי משכיל שכותרתה "בעד תפיסת החינוך של המשכילים".

(בספר תמונה) שיר לכבוד יום הולדתו של המלך פרידריך הגדול, פורסם ב"המאסף"

1. לכבוד מה פורסם השיר? מה אפשר להסיק מכך?

2. צטטו מן השיר שורות המביעות הערצה למלך, והסבירו אותן.

3. מדוע לדעתכם פורסם שיר כזה בכתב העת העברי "המאסף"? תוכלו להיעזר בעמ' 30.

ההשכלה תורמת לתחיית השפה העברית

המשכילים הדגישו את חשיבות הלשון הצחה ואת לימוד הדקדוק. לכן, לדבריהם, ראשית יש ללמוד את הלשון העברית ואת דקדוקה, ורק לאחר מכן את התורה. לביסוס העברית הם פרסמו מ- 1783 את "המאסף" - כתב עת שרובו בעברית, ורק חלקים ממנו בגרמנית.

ב"המאסף" הופיעו מאמרים בנושאים מגוונים – לשון עברית, מקרא, תלמוד ומדע, וכן שירים וביקורות ספרים. עם זאת העיסוק בשפה העברית לא סייע למשכילים להשתלב בחברה הכללית, ולכן הם השתדלו ללמוד גם את שפת המדינה ואף החלו לפרסם בה את יצירותיהם.

כתב העת "המאסף" יצא לאור במשך כשתים עשרה שנים, והיה לו קהל קוראים קבוע ומנויים ששילמו על רכישתו. באמצעותו החל שינוי בהרגלי הקריאה המסורתיים: מקריאת ספרות תורנית עברו יהודים לקרוא מדורי ספרות, מדע וידיעות חדשותיות. "המאסף" סייע להפיץ את רעיונות ההשכלה בחברה היהודית, ובהיותו אמצעי תקשורת מודרני הוא גם סייע להשכלה להיות תנועה מוכרת ברבים.

*80*

שאלות לסעיף: נפתלי הרץ וייזל - מהפכה וחינוך (עמ' 79-77)

1. אילו חידושים רצה וייזל להנהיג בתחום החינוך? מה הייתה מטרתם?

2. השינויים שהציע וייזל בתחום החינוך נחשבו למהפכניים. מדוע?

3. מה היו יתרונותיו של החינוך היהודי המסורתי בעיני הרבנים?

4. תגובת הרבנים להצעותיו של וייזל מנוגדת לרוח הנאורות. במה?

5. הכינו פרסומת שתעודד את הקריאה בכתב העת "המאסף". הזכירו בפרסומת מאפיינים המיוחדים לכתב העת.

תיקונים בדת בהשפעת ההשכלה

מתקני הדת מבקשים להתאים את היהדות לעולם המודרני

ההתקרבות המהירה של היהודים אל החברה הנוצרית במערב אירופה ובמרכזה במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה והשתלבותם החברתית והכלכלית, העלו בלב יהודים רבים שאלות בעניין הדת היהודית: האם להמשיך לקיים את המסורת הישנה ומנהגיה בעולם שחלות בו תמורות כה רבות? הרעיונות שהעלו משכילים יהודים סללו דרך לתיקונים בדת. המתקנים סברו כי התיקונים יסייעו ליהודים להשתלב בסביבה, ובה בעת יקרבו את הנוער היהודי אל עולם היהדות.

ציון דרך בהתלבטויות אלו הוא ייסודו של בית כנסת מסוג חדש בהמבורג שבגרמניה - "ההיכל" (1818). שם חדש זה, "היכל", נועד להדגיש את ההתנתקות מבית הכנסת, מקום ההתכנסות המסורתי של היהודים. מבחינה חיצונית, מבנה "ההיכל" דומה למבנה של כנסייה. היהודים שהתכנסו ב"היכל" התפללו בשפה הגרמנית, שפת המדינה, וכך גם המתפללים שלא ידעו את השפה העברית יכלו להבין את תוכן התפילה.

(בספר תמונה) בית כנסת רפורמי בברלין

בית הכנסת נחנך ב- 1889. מעל ארון הקודש ניצב עוגב. סגנון האדריכלות של בתי הכנסת בגרמניה, הן האורתודוקסיים הן הרפורמיים, הושפע מסגנון האדריכלות של הכנסיות.

1. אילו רכיבים השאולים ממבני כנסיות משולבים בבית כנסת זה?

*81*

גם נוסח התפילות בסידור שונה, ולא היה זה עוד סידור התפילה המסורתי. מן הסידור החדש הושמטו כל התפילות המביעות תקווה לשיבת ציון ולביאת המשיח. בשינויים אלו ביקשו מתקני הדת להדגיש כי הם רואים בעצמם אזרחים גרמנים נאמנים למולדתם. מאותה סיבה הם התפללו בשפה הגרמנית, שפת מולדתם. ב"היכל" אף הונהגה בעת התפילה שירת מקהלה שלוותה בנגינת עוגב: תחילה בידי נגן נוצרי - עובדה שהקלה במעט על השינוי בהלכות שבת וחג. כעבור זמן ליווה את התפילה נגן יהודי.

המתקנים מכונים גם "רפורמים" כי הם ערכו רפורמה (תיקון, שינוי צורה) בדת היהודית. בשינויי הצורה והתוכן ביקשו המתקנים להתאים את היהדות לזמנים המודרניים. הם קיוו כי היהודי המודרני יוכל לשמור על זהותו היהודית ובו בזמן להשתלב בסביבה הנוצרית. כלומר, המתקנים חיפשו דרך להקל על היהודי בעולם המודרני: לאפשר לו להתפתח בתחום המקצוע שבחר בו וכך להשתלב בחברה הלא יהודית, ועם זאת לשמור על הזיקה לעולם היהדות.

אברהם גייגר מדגיש את המשותף לכל בני האדם

התנועה לתיקונים בדת הלכה והתחזקה, ואחד מהוגי הדעות החשובים בה היה אברהם גייגר (1810-1874). הוא ביקש לקבוע כללים שיסייעו להפריד בין עיקר לטפל ביהדות. גייגר סבר כי העיקר ביהדות הוא הערכים הכלל-אנושיים, האוניברסליים, המתאימים לכל אדם ולכל קבוצה חברתית. לדעתו, צווי מוסר המשותפים לכל בני האדם בחברה האנושית, כגון "לא תרצח" ו"לא תגנוב", הם היסודות העיקריים בדת ואותם אין לשנות. לעומת זאת לדעתו אפשר לשנות את מערכת המנהגים והמצוות הקשורים באירועים היסטוריים, כגון השבת והחגים, המיוחדים ליהודים והמבחינים בינם לבין הסביבה.

גייגר היה בעל השכלה אקדמית וקיבל תואר דוקטור על מחקרו "מה קיבל מוחמד מהיהדות?". הוא שימש רב הקהילה הרפורמית בפרנקפורט, ואחר כך בברלין. הוא הציע לבטל את מנהג ברית המילה, וב- 1854 פרסם סידור ובו ניסח תפילות המביעות את תפיסת העולם של תנועת הרפורמה. בסוף ימיו מיתן את דעותיו, כדי למנוע קרע ביהדות.

תהליך התיקונים בדת מקצין

זרם רפורמי קיצוני במיוחד התפתח במאה התשע עשרה בהנהגתו של שמואל הולדהיים (1860-1806), הרב של הקהילה הרפורמית בברלין. בבית הכנסת הרפורמי של הולדהיים נערכו התפילות כמו בכנסייה - בגילוי ראש, בלא טלית, וכמובן בשפה הגרמנית ובלוויית נגינת עוגב. הולדהיים אף ביקש להעביר את יום המנוחה של היהודים ליום ראשון, כנהוג אצל הנוצרים, אם אי-אפשר להנהיג במדינה אלא יום מנוחה אחד בשבוע. בהתאם לכך מ- 1849 הנהיג בקהילה הרפורמית בברלין שבראשה עמד את תפילת יום ראשון במקום תפילת השבת.

לרעיונות הרפורמה נתפסו בתחילה רק מעטים מיהודי גרמניה - בעיקר האמידים והמשכילים. עם הזמן התחזק כוחם של הרפורמים, והתנועה התפשטה מגרמניה אל קהילות אחרות באירופה: הונגריה, מדינות במערב אירופה ובארצות הברית.

(בספר שני דיוקנות)

1- אברהם גייגר

2- שמאל הולדהיים

*82*

שאלות לסעיף: תיקונים בדת בהשפעת ההשכלה (עמ' 81-80)

1. השוו בין היהדות האורתודוקסית (ראו הערת שוליים בעמוד זה) לבין היהדות הרפורמית בעזרת הטבלה.

(אורתודוקסייה - מושג שמקורו ביוונית ומשמעו הליכה בדרך הישרה. בהקשר שלנו: קיום הדת כהלכתה. כך מכונים היהודים שומרי המצוות בחברה היהודית המודרנית. קבוצה זו החלה להתגבש בעקבות הופעת זרמים חילוניים בחברה היהודית והענקת זכויות השוויון האזרחי ליהודים במדינות באירופה)

נושאים, היהדות האורתודוקסית, היהדות הרפורמית

מקום התפילה, --, --

שפת התפילה, --, --

נוסח התפילה, --, --

אמצעים לליווי התפילה, --, --

2. מה הייתה מטרתם של מתקני הדת?

3. מדוע התיקונים בדת עוררו התנגדות בחברה היהודית האורתודוקסית?

4. מה העיקר ומה הטפל ביהדות לפי גישת גייגר? מה השיג בקביעה זו?

האורתודוקסייה והתיקונים בדת

האורתודוקסייה מתנגדת לתיקונים בדת

התיקונים בדת נתקלו בהתנגדות חריפה מצד הרבנים מייצגי האורתודוקסייה. הרבנים האורתודוקסים נאבקו במגמת החילון שפשטה בחברה היהודית ומחו נגד מתקני הדת שנטלו לעצמם את הסמכות לשנות מנהגים והלכות. הם ביקשו להמשיך לקיים בהקפדה את כל מצוות היהדות ולא לסטות מן הנוהג המסורתי. לדוגמה, בהמבורג שבגרמניה פרסמו הרבנים האורתודוקסים פסק הלכה נגד הרפורמים ובו קבעו כי אין להתפלל ב"היכל"; אין לשנות את נוסח התפילה; אין להתפלל בשפת המדינה אלא בעברית, שהיא לשון הקודש, אין ללוות את התפילה בנגינה, אפילו לא בידי נגן גוי. הוויכוח בין שני המחנות מכונה "ריב ההיכל".

החת"ם סופר מתנגד בתקיפות לתיקונים בדת

הרב משה סופר (1839-1762) רבה של העיר פרסבורג שבהונגריה, הנהיג את ההתנגדות החריפה של האורתודוקסייה לחידושים. הרב משה סופר, הידוע בכינוי החת"ם סופר, על שם ספרו "חידושי תורת משה", הדגיש כי שינויים בדת, ולו גם הקלים ביותר, עלולים לערער את כוחה של היהדות. לתפיסתו, כל חידוש בחיים היהודיים אסור מן התורה, ומעשיהם של מתקני הדת מובילים יהודים להתנצר ומסכנים את קיומו של עם ישראל.

בישיבה שהקים בקהילתו שבפרסבורג דרש מן התלמידים להתמסר ללימוד התורה ולמלא את מצוותיה. בצוואה שכתב בשנת 1839 לבני משפחתו ציווה עליהם שלא לקרוא בספריו של משה מנדלסון, הזהירם שלא ישנו את לבושם, את סדרי תפילתם ואת שמם, ולא יבקרו בתאטרון. עם כל זאת, גם הרב משה סופר סבר כי יש מקום ללימודים כלליים - לאחר לימוד התורה - והוא אף אישר להקים בית ספר ללימוד מלאכה וחקלאות.

*83*

תעודה

מצוואתו של הרב משה סופר, 1839

מהצוואה לביתו: "אתם בני ובנותי, חתני ונכדי ובניהם - שמעוני וחיו. (...) את אנשים פועלי-אוון (רשעים) שנתרחקו מאת ה' ותורתו (הכוונה למשכילים) אל תדורו (תגורו) בשכנותם ולא תתחברו עמהם כלל וכלל. בספרי ר' משה מדסאו (משה מנדלסון, מן העיר דסאו) אל תשלחו יד לעולמי עד, אז רגליכם לא ימעד (לא תיכשלו) (...). והבנות יעסקו בספרי אשכנז המיוסדים על אגדת חז"ל. ומנעו רגליכם מתיאטראות חלילה וחלילה, אני אוסרכם באיסור גמור (...) התחזקו ואמצו בשקידה ועיון רב בתורת ה' (...) היזהרו משינוי שם, לשון ומלבוש ישראל חס וחלילה (...).

בנותי וכלותי, הישמרו לכם חלילה וחלילה, לגלות טפח (מעט) מבשרכן על ידי קיצור מלבושים הנהוג חס ושלום, לא יהיו כזאת בגידולי ביתי (בבני משפחתי) (...) וגדלו בניכם וצאצאי-צאצאיכם על התורה והעבודה, כאשר ציוונו אלוקינו".

מהצוואה לקהילתו: "ועמוד התפילה וסדרי בתי הכנסת, כאשר היו עד היום - כה יהיו וכה יקומו לנצח, וחלילה לשום אדם לשנות הן בבניין, והן בסידור התפילה". (א' פריזל וא"ד קולקה (עורכים), מקורות לתולדות ישראל בעת החדשה, עמ' 214-213.)

1. מה הורה הרב משה סופר לבני משפחתו לעשות ומה אסר עליהם? מדוע?

2. מה אסר הרב משה סופר על בני קהילתו? מדוע?

3. מה דעתכם על דרך ההתמודדות שהציע משה סופר לבני משפחתו ולקהילתו? נמקו.

(בספר תמונה) החת"ם סופר, ציור שמן, אמצע המאה התשע עשרה

(בספר תמונה) הרב שמשון רפאל הירש, המאה התשע עשרה

1. השוו בין הדיוקנות של שני הרבנים: ר' משה סופר ור' שמשון רפאל הירש.

2. מה תוכלו להסיק מן ההשוואה?

הנאו-אורתודוקסייה מציעה דרך ביניים

במחנה האורתודוקסי הייתה עוד תגובה לתנועה לתיקונים בדת: תגובתו של הרב ד"ר שמשון רפאל הירש (1888-1808), רבה של העיר פרנקפורט, אשר עמד בראש זרם שנקרא נאו-אורתודוקסייה - אורתודוקסייה חדשה. הזרם הנאו-אורתודוקסי היה זרם ביניים בין שני הקצוות - הזרם הרפורמי מצד אחד, והזרם האורתודוקסי מן הצד האחר. שמשון רפאל הירש דגל בסיסמה "תורה עם דרך ארץ": הוא קידם בברכה את השתלבותם של היהודים בחיי המדינה, אך דרש להעמיד בצדה את שמירת ההלכה. כלומר, הוא דגל בשילוב של המסורת היהודית ושמירת ההלכה היהודית עם מעורבות בחיי המדינה והחברה. הוא עצמו, נוסף להיותו רב, למד באוניברסיטת בין שפות קלסיות, היסטוריה ופילוסופיה, וכאמור נשא את התואר דוקטור.

שמשון רפאל הירש דחה בתוקף את השינויים שהציעו מתקני הדת, וטען כי הוא מוכן לוותר על השוויון האזרחי במדינה אם הוא יגרום לנטישת היהדות. הוא סבר כי התורה היא מרכז היהדות וכי היהודי המאמין חייב לקיים את היהדות על כל מצוותיה, כפי שהתפתחו במרוצת הדורות. קיום התורה ומצוותיה והצגתה לפני עמי העולם הם שליחותו של עם ישראל,

*84*

ואין היתר וסמכות לשום גורם לשנות את המצוות ואת ההלכות הנהוגות. לדבריו, מהותה של הרפורמה הראויה היא "חינוך והעלאת הדור אל התורה, ולא התאמת התורה אל הזמן. לא הורדת הפסגה אל הרדידות של חיינו".

היהודים הנאו-אורתודוקסים אימצו את אורח החיים והתרבות של סביבתם הנכרית והשתלבו בה. הדבר ניכר בעיסוקיהם, בלבושם, בהשתלבותם בלימודים באוניברסיטות וברכישת תארים אקדמיים, וכן בנטייתם לבלות את שעות הפנאי בתאטראות ובקונצרטים. הם קלטו את ערכי החברה סביבם, כל עוד לא סתרו את מצוות היהדות. בהשפעת הנאו-אורתודוקסייה צמחה הדמות המודרנית של היהודי האורתודוקסי - יהודי ששילב קיום קפדני של מצוות התורה עם השכלה כללית, לרוב אקדמית, והתערות חברתית. כך הוגשמה תפיסתו של שמשון רפאל הירש - "הדת עושה יד אחת עם הקדמה".

(בספר תמונה) כיתת בנות בבית הספר הראלי שמשון רפאל הירש, פרנקפורט 1906

בית הספר נוסד בשנת 1853, וחינוך הבנות היה ברוח הנאו-אורתודוקסייה. בבית הספר למדו בצד המקצועות היהודיים המסורתיים גם מתמטיקה ומדעים.)

שאלות לסעיף: האורתודוקסייה והתיקונים בדת (עמ' 84-82)

1. מה דומה ומה שונה ביחסם של החת"ם סופר והרב ד"ר שמשון רפאל הירש כלפי הרפורמים?

2. מדוע הזרם שפיתח הרב ד"ר שמשון רפאל הירש נקרא "נאו-אורתודוקסייה"?

3. תארו דיון בין יהודי אורתודוקסי, יהודי נאו-אורתודוקסי ויהודי רפורמי בשאלת הקשרים החברתיים בין יהודים לבין נוצרים אזרחי גרמניה.

א. מה תהיה עמדתו של כל אחד מהמתדיינים בנושא זה?

ב. עם מי מהמתדיינים אתם מזדהים? נמקו.

4. הויכוח בין האורתודוקסייה לרפורמה ניטש ביהדות עד היום. על אילו נושאים? מה אפשר ללמוד מכך?

*85*

סיכום

רעיונות הנאורות חדרו גם לחברה היהודית. האדם שסימל תהליך זה היה משה מנדלסון: מנדלסון התחנך בסביבה יהודית מסורתית והיה שומר מצוות, אך גם רכש השכלה כללית רחבה. בהיותו בברלין התיידד עם הפילוסוף והסופר הגרמני הנוצרי לסינג. שניהם דגלו בסובלנות דתית. מנדלסון טען שלכל דת המקיימת את האמיתות הטבעיות והכלל-אנושיות יש זכות קיום ושאין טעם להתווכח על האמיתות ההיסטוריות המיוחדות לכל דת. הוא התנגד להמרת דת, דגל בהפרדת הדת מהמדינה והגן על זכותו של היהודי לאזרחות מלאה במדינה. מנדלסון רצה להעניק לדור הצעיר חינוך יהודי מודרני והקים בברלין בית ספר חופשי - בית ספר בלא תשלום שכר לימוד.

"הביאור" שחיבר מנדלסון הוא תרגום התורה לגרמנית ופירושה. "הביאור" שימש להפצת השפה הגרמנית הצחה בקרב היהודים, אך בעיני הרבנים הוא סימל את הסכנות הטמונות בהשכלה. רק שכבה קטנה של אנשים בחברה היהודית הלכו אחרי מנדלסון, אבל למרות התנגדות הרוב לדעותיו ולמעשיו, חלקו לו כבוד רב בקהילה היהודית.

משכיל יהודי שקרא לשינויים בחינוך היהודי המסורתי הוא נפתלי הרץ וייזל. וייזל קרא לעסוק בלימודי חול בצד לימודי הקודש וללמוד מלאכות וחקלאות, אך הרבנים דחו בתוקף את הצעותיו. וייזל הגיב בהתלהבות להצעות של הקיסר האוסטרי יוזף השני בכתב הסובלנות שפרסם ב- 1782.

בהשפעת רעיונות הנאורות דרשו משכילים יהודים לערוך תיקונים בדת. מתקני הדת, הרפורמים, ערכו רפורמה בדת היהודית. בשינויי הצורה והתוכן ביקשו המתקנים להתאים את היהדות לזמנים המודרניים. לדוגמה, לשנות את שפת התפילה מעברית לשפת המדינה ולהוציא קטעים מן התפילה המבטאים שאיפה לחזור לארץ ישראל. ב- 1818 נוסד בית כנסת מסוג חדש בהמבורג שבגרמניה - "ההיכל". היהודים שהתכנסו ב"היכל" התפללו בשפה הגרמנית, ובעת התפילה שרה מקהלה שלוותה בנגינת עוגב.

התיקונים בדת נתקלו בהתנגדות חריפה מצד הרבנים מייצגי האורתודוקסייה. הוויכוח בין שני המחנות מכונה "ריב ההיכל". את ההתנגדות החריפה של האורתודוקסייה לרפורמה בראשית המאה התשע עשרה הנהיג הרב משה סופר, רבה של העיר פרסבורג שבהונגריה. היהודים האורתודוקסים החרדים התנגדו בתוקף לרעיונות המשכילים היהודים. ר' משה סופר טען כי בחירה בדרך המשכילים תוביל להתנצרות. במחנה האורתודוקסי הייתה עוד תגובה לתיקונים בדת: הרב ד"ר שמשון רפאל הירש, רבה של העיר פרנקפורט, עמד בראש זרם שנקרא נאו-אורתודוקסייה - אורתודוקסייה חדשה. זרם זה הציע קיום קפדני של מצוות התורה בשילוב השכלה כללית, לרוב אקדמית, והתערות חברתית.

*86*

לחזרה ולדיון

1. לפניכם רשימה של שמות ומושגים מן הפרק: נאו-אורתודוקסייה, לפאטר, חת"מ סופר, תורת האדם, "היכל", "המאסף", אמיתות טבעיות, רפורמים, נפתלי הרץ וייזל, "הביאור", אמיתות היסטוריות, משה מנדלסון, הרב ד"ר שמשון רפאל הירש, מתקני הדת, אורתודוקסייה, סובלנות דתית, "ריב ההיכל". מצאו קשר בין זוגות או קבוצות של מושגים ושמות והגדירו את הקשר.

2. מיהו הדובר?

א. לדעתי המדינה אינה רשאית להתערב בענייני הדת והאמונה של אזרחיה.

ב. הזמנתי את מנדלסון לוויכוח פומבי.

ג. אני מכיל את תרגום התורה לגרמנית באותיות עבריות.

ד. השמעתי ביקורת נגד החינוך היהודי המסורתי.

ה. באמצעותי הפיצו את רעיונות ההשכלה בחברה היהודית.

ו. ערכנו תיקונים בדת היהודית.

ז. ניהלתי מאבק בתיקונים בדת היהודית.

ח. הצענו הליכה בשביל הביניים ברוח הסיסמה "תורה עם דרך ארץ".

- בחרו שניים מהדוברים וציינו מה הייתה תרומתם המיוחדת.

3. המשכיל היהודי אברהם בער גוטלובר כתב על משה מנדלסון: "ממנו תצא אורה ליהודים בכל הארצות (...) ואור חדש עליהם יאיר".

א. מהו האור?

ב. כיצד העריך הכותב את הגותו של מנדלסון ופעילותו?

ג. האם ההערכה למנדלסון מאפיינת את כל חלקי החברה היהודית? נמקו.

4. המשכילים הציעו תיקונים בחינוך, בכלכלה ובדת.

א. מה היו המטרות של התיקונים המוצעים?

ב. בחרו אחד מהתחומים והציגו את התיקונים שהציעו בו.

5. לפניכם שלושה היגדים. בססו את הרעיון המובע בהם בעזרת עובדות מן הפרק.

א. מתקני הדת ביקשו להתאים את הדת לזמנים המודרניים.

ב. הנאו-אורתודוקסייה הציעה דרך ביניים בין הזרם האורתודוקסי לבין הזרם הרפורמי.

ג. הרבנים האורתודוקסים נאבקו נגד מגמת החילון.

6. א. הכינו שאלון לריאיון עם אחת מהדמויות: משה מנדלסון, הרב שמשון רפאל הירש, החת"ם סופר.

ב. הסבירו מדוע בחרתם לראיין דמות זו.

7. שרטטו קווים מאפיינים לדמותו של יהודי משכיל ולדמותו של יהודי אורתודוקסי. בתשובותיכם חשבו על מראה חיצוני (לבוש, תספורת ועוד), חינוך, עיסוקים וקשרים חברתיים.

8. בפרק משולבים דיוקנות של אישים יהודים המשקפים עמדות שונות של בני התקופה. בחרו שניים מהם, תארו את המראה של כל אחד מהם וציינו כיצד צורתם החיצונית מבטאת את עמדותיהם.

*87*

יחידה 3

צרפת בין מהפכות

(בספר ציר זמן בין השנים 1780-1830)

1783 מנדלסון מפרסם את ספרו "ירושלים"

1789 - אפריל: וושינגטון נבחר לנשיא הראשון של ארצות הברית

- 14 ביולי: הריסת הבסטיליה

- 26 באוגוסט: פרסום הצהרת זכויות האדם והאזרח

1790 21 באוקטובר: הטריקולור נקבע לדגל הרשמי של צרפת

1791 - פרסום חוקה בצרפת

- 27 בספטמבר: מתן אמנציפציה ליהודי צרפת

1792 ביטול המלוכה וייסוד הרפובליקה בצרפת

1793 21 בינואר: מלך צרפת מוצא להורג

1794 יולי: רובספייר מואשם במרידה ברפובליקה

1795 14 ביולי: המרסייז נקבע להמנון הלאומי של צרפת

1798 נפוליאון כובש את מצרים

1799 9 בנובמבר: נפוליאון עולה לשלטון בהפיכה

1802 נפוליאון מקבל מעמד של קונסול לכל חייו

1804 2 בדצמבר: נפוליאון מקבל את התואר קיסר

1805 קרב טרפלגר

1806 נפוליאון מכנס אספת נכבדים יהודים

1807 נפוליאין מכנס את הסנהדרין הגדולה

1808 נפוליאון מפרסם את "הפקודה המחפירה"

1812 יוני: נפוליאון תוקף את רוסיה

1814 31 במרס: נפוליאון מודח מתפקידו ונשלח לאלבה

1815 - לואי השמונה עשר מוכתר למלך

- 18 ביוני: קרב ווטרלו

- קונגרס וינה

1818 ביטול "הפקודה המחפירה"

1821 מות נפוליאון

1829 באנגליה קם האיגוד המקצועי הראשון

1830 מהפכת יולי 1830 בצרפת

(בספר תמונה) מעצר רובספייר, 27 ביולי 1794, המאה השמונה עשרה

*88*

פרק ז

המהפכה הצרפתית

ב- 1789 חיו בצרפת כעשרים וחמישה מיליון תושבים; היא הייתה אז המדינה שמספר תושביה היה הגבוה ביותר באירופה - באנגליה, שהתחרתה בה על השליטה באירופה, חיו באותה תקופה כעשרה מיליון תושבים בלבד. השפה הצרפתית הייתה שפה בין-לאומית של המשכילים, כמו האנגלית בימינו; פריז הייתה מרכז הנאורות, ויצירותיהם של הוגי דעות, סופרים ואמנים צרפתים זכו להערצה באירופה כולה, בשנת 1789 החלה בצרפת מהפכה ונלוו אליה מעשי אלימות קשים.

מה היו הגורמים למהפכה בצרפת? מה היו האירועים המהפכניים המרכזיים? כיצד הם השפיעו על צרפת ועל גורלן של מדינות באירופה?

צרפת ערב המהפכה

תושבי צרפת נחלקים לשלושה מעמדות

תושבי צרפת נחלקו לשלושה מעמדות חברתיים - הכמורה, האצולה והמעמד השלישי - והאדם השתייך להם מלידתו, חלוקה זו נותרה מן המשטר הפאודלי של ימי הביניים, ועל פיה נקבעו הזכויות והחובות של כל אדם. (המשטר הפאודלי - המשטר באירופה בימי הביניים אשר התבסס על מערכת קשרים בין סניורים (אדוני) לבין וסאלים (לוחמים מיומנים). המונח "פאודליזם" נגזר מן המילה "פאודום" - קרקע שהעניק הסניור לווסאל בתמורה לשירותיו. לעתים הפכו סניורים חלשים לווסאלים של סניורים חזקים יותר, וכך נוצרה מערכת מדורגת של סניורים ווסאלים, והקשרים ביניהם היו קשרי תלות וחסות.

רק מיעוט מתושבי צרפת היו שייכים למעמד הכמורה ולמעמד האצולה. הכמורה כללה כמאה אלף אנשים, והאצולה כארבע מאות אלף. בני המעמדות האלה היו בעלי רכוש רב; הם נהנו מזכויות פוליטיות ומילאו תפקידים מרכזיים בממשל המלכותי ובפרלמנטים המחוזיים.(פרלמנטים - בתי דין לערעורים שהוצבו בערים מרכזיות בצרפת. לא היו אלה אספות של נבחרים (בדומה לפרלמנט האנגלי, עמ' 40), אלא המלך הוא שמינה את חברי הפרלמנטים.) בני האצולה מילאו גם תפקידי פיקוד בצבא. אנשי הכמורה והאצולה נהנו מפטור מתשלום מסים למרות עושרם והתנגדו לכל ניסיון להטיל עליהם מס, בטענה שהדבר פוגע במעמדם ובזכויות שהוענקו להם בעבר. זכויות היתר של הכמורה והאצולה היו גם הן שריד מתקופות מוקדמות.

המעמד השלישי כלל את שאר האוכלוסייה – יותר מעשרים וארבעה מיליון בני אדם. פערים חברתיים וכלכליים גדולים אפיינו את בני המעמד השלישי: השתייכו לו בעלי רכוש וחסרי רכוש, משכילים ופשוטי עם, נכללו בו סוחרים, בנקאים ובעלי מקצועות חופשיים - כגון עורכי דין ורופאים, רוב הוגי הדעות של הנאורות, בעלי מלאכה בערים, איכרים וגם קבצנים ונוודים. המעמד השלישי נשא בעול המסים בצרפת, אך לא היו לו זכויות פוליטיות, אנשיו לא הורשו לכהן בפרלמנטים ולא להיות קצינים בצבא.

רבים מבני המעמד השלישי, ובעיקר המשכילים בהם, התמרמרו לנוכח חוסר ההכרה בתרומתם למדינה. כדי להבטיח חלוקה צודקת של זכויות וחובות הם ביקשו לבצע תיקונים במשטר ובחברה.

כדאי לדעת

פאות נכריות

אחד מסימני המעמד של מלכים, אצילים ואנשים מכובדים היה הפאה הנכרית. נשים באירופה החלו לחבוש פאות במאה השש עשרה. בעזרתן הסתירו סימני שיבה והתקרחות. מן המאה השבע עשרה גם גברים מכובדים באירופה נהגו לחבוש פאות. הפאות נעשו בדרך כלל משער אדם. באותה תקופה נהגו עניים למכור את שערם ליצרני הפאות כדי להשלים את הכנסתם. השער עובד לתלתלים ארוכים ונצבע.

תעשיית ייצור הפאות התפתחה כל כך עד שבאמצע המאה השבע עשרה הוקמה גילדה של יצרני פאות. המומחיות בייצור הפאות תרמה לעיצוב מבחר פאות, ובהן פאות ששערן גלש עד מתחת לגובה הכתפים (ראו תמונות של פאות בעמ' 22, 31, 100).

בעקבות אירועי המהפכה הצרפתית נעלמה בהדרגה אפנת הפאות הנכריות.

*89*

(בספר תמונה) "המשחק צריך להסתיים בקרוב", קריקטורה, המאה השמונה עשרה

בקריקטורה דמויות המייצגות את הכמורה (משמאל) ואת האצולה (מימין) רכובות על גב, של בן המעמד השלישי. בפתקים המשתלשלים מן הכיסים רשומות זכויותיהם של האצולה והכמורה וחובותיהם של בני המעמד השלישי.

1. כיצד הקריקטורה מבטאת את כוחם של מעמדות האצולה והכמורה ואת שעבודו של בן המעמד השלישי?

2. מהו המשחק שמדובר עליו בכותרת הקריקטורה?

משבר כלכלי חמור בצרפת

בשנות השמונים של המאה השמונה עשרה נקלעה צרפת למשבר כלכלי חמור. אחזקת הצבא והצי הטילו נטל כספי כבד על הממלכה. כשנה לפני פרוץ המהפכה היו ההוצאות על אחזקת הצבא כרבע מן התקציב, וכמחצית יוחדה לתשלום חובותיה של הממשלה מן המלחמות הקודמות שצרפת השתתפה בהן. אחזקת ארמון המלוכה והחצר, שבה התגוררו נוסף על המלך ומשפחתו גם אלפי אצילים, פקידים ומשרתים שניהלו אורח חיים ראוותני ובזבזני, הכבידה אף היא על אוצר המדינה.

כדי לפתור את בעיותיה הכלכליות של צרפת, בשנת 1786 הציע שר האוצר קאלון רפורמה בענייני כספים: הוא ביקש להטיל מס על כל בעלי הקרקעות, וכדי לעודד את המסחר הציע לבטל מסים עקיפים ומכסים פנימיים - מכסים שהוטלו על סחורות שהובלו ממחוז למחוז בתוך צרפת, עוד הציע קאלון להחרים מעט מרכוש הכנסייה ולייסד אספות נבחרים במחוזות המדינה, שבהן ישבו נציגים מכל המעמדות ויעסקו בענייני הציבור. הצעותיו של קאלון היו נועזות למדי בהתחשב במבנה המעמדות של החברה בצרפת, והן נדחו. בלחץ האצילים הדיח המלך לואי השישה עשר את קאלון מתפקידו.

תעודה

בשלטון שר האוצר, שיר מתקופת המהפכה

בשלטון שר האוצר

מה בכלל יש עוד לקחת

ובסיר מה עוד נותר?

- רק קדחת!

לאכל חציר ושחת,

עם קדחת בצלחת.

המיניסטר הוא שמן

וראשו כולו קרחת,

ואם לא תאמר לו "כן"

אז - קדחת!

הוא אינו שבע נחת

מקדחת בצלחת.

גם המלך רום-הודו,

נהנה מן המרקחת,

שר כספנו לכבודו -

שוב: קדחת!

מורידנו אל בור-שחת

עם קדחת בצלחת.

הוי מלכות בישת-מזל!

עד מתי זו הספחת

כל חלקה טובה תאכל?!

הקדחת!

לוהטה כאש מתחת,

מקדיחה את הצלחת.

(א' אמיר (תרגם), ידיעות אחרונות, 14 ביולי 1989.)

1. המילה "קדחת" חוזרת בשיר. מה היא מביעה?

2. מיהו לדעתכם הדוברים בשיר? נמק!.

3. איזו מציאות כלכלית וחברתית השיר מתאר?

4. חברו כותרת אחרת לשיר.

*90*

המלך נאלץ לכנס את אספת המעמדות

האצילים דרשו לכנס את אספת המעמדות כדי לדון בענייני הכספים. רק לגוף זה הייתה סמכות להטיל מסים חדשים. המלך נאלץ להסכים לדרישתם והכריז כי יכנס את אספת המעמדות, אבל כינוס האספה היה משימה לא פשוטה; עד ראשית המאה השבע עשרה נהגה האספה להתכנס מדי פעם בפעם כדי לייעץ למלוכה, אבל היא לא כונסה במשך מאה שבעים וחמש שנים, מאז 1614! נוסף לכך, איש לא ידע מהם הנהלים הכרוכים בכינוסה.

ההכנות לכינוס האספה הביאו לדיון ציבורי תוסס: מאות כתבי פולמוס - כתבים שהוצגו בהם חילוקי דעות פוליטיים חריפים - עסקו בעניין זה, ומחברות קובלנות ובהן תלונות על אי-סדר בצרפת נשלחו אל המלך.

המעמד השלישי דורש שוויון

התכנית לכנס את אספת המעמדות הציבה אתגר בפני המעמד השלישי. מעמד זה ביקש על ידי אספת המעמדות לא רק להשפיע על המסים והתקציב, אלא גם לשנות את מצבו החברתי. מנהיגיו - רבים מהם עורכי דין - דרשו לבטל את זכויות היתר של המעמדות העליונים ולהעניק שוויון לכל האזרחים. היו בהם שדרשו את הזכות לבחור ולהיבחר, ואחרים דרשו גם שוויון חברתי וכלכלי. נוסף על כך הם דרשו חופש דיבור, חופש עיתונות, חופש ביטוי וחירות כלכלית.

כדי להשפיע באספת המעמדות ביקש המעמד השלישי נקודת מוצא השווה לנקודת המוצא של שני המעמדות העליונים. היה מקובל שכל מעמד מתכנס בנפרד ומצביע כגוש אחד. לכן בכל הצבעה היו תמיד שני קולות של האצולה והכמורה מול קול אחד של המעמד השלישי. עתה ביקש המעמד השלישי להכפיל את מספר נציגיו ולהשוותם למספרם של נציגי הכמורה והאצולה ביחד (שש מאות צירים) וכן לקבוע שלכל ציר באספה יהיה קול אחד בכל הצבעה. המלך הסכים להכפיל את מספר הנציגים של המעמד השלישי אבל קבע כי כל מעמד ימשיך להתכנס בנפרד וההצבעה תמשיך להיות לפי מעמדות. החלטה זו הותירה את המצב כשהיה.

שאלות לסעיף: צרפת ערב המהפכה (עמ' 90-88)

1. הכינו "תעודת זהות" לשלושת המעמדות בצרפת: הכמורה, האצולה והמעמד השלישי. מהו ההרכב החברתי של כל מעמד ומהן הזכויות והחובות הפולוטיות והכלכליות של כל מעמד?

2. לאיזו דרישה של האצולה נכנע לואי השישה עשר ומדוע? על מה מעידה כניעתו?

3. מה היו הדרישות של המעמד השלישי? באילו תחומי חיים?

4. אילו עקרונות של הנאורות באים לביטוי בדרישות של המעמד השלישי?

5. הסבירו איך המציאות החברתית והכלכלית ששררה בצרפת ערב המהפכה עודדה את פרוץ המהפכה.

*91*

אירועים מהפכניים ראשונים

מאספת מעמדות לאספה לאומית

במאי 1789 התכנסה בארמון ורסאי אספת המעמדות. בהתכנסות בלט לעין ההבדל בין נציגי המעמד השלישי, שהיו לבושים בגדים שחורים פשוטים, לבין נציגי הכמורה והאצולה, שלבשו גלימות צבעוניות וכובעי נוצה. עד מהרה גילו נציגי המעמד השלישי כי רק להם יש תכנית פעולה מוגדרת וכי רק הם מסוגלים לפעול במשותף. ב- 17 ביוני 1789 בהחלטה אמיצה הכריזו נציגי המעמד השלישי שהם האספה הלאומית של צרפת.

בלחץ האצולה נעל המלך את האולם שהתכנסו בו נציגי המעמד השלישי, והם עברו למקום אחר בארמון, לאולם של משחקי הכדור. באולם זה ב- 20 ביוני 1789 נשבעו נציגי המעמד השלישי כי בכל מקום שהם מכונסים - שם האספה הלאומית. נציגי המעמד השלישי הזמינו את נציגי שני המעמדות האחרים להצטרף אליהם. המלך היסס, אך לבסוף החליט שלא לפזר את האספה הלאומית. כעבור ימים אחדים, ב- 27 ביוני, קרא לנציגי האצולה והכמורה להצטרף למעמד השלישי. כך אספת המעמדות הייתה לאספה לאומית, וקם גוף אחד של נציגי הציבור. זה היה המעשה המהפכני הראשון, וממנו ואילך התפתחו האירועים למהפכה ששטפה את צרפת כולה והדיחה את המשטר הישן.

(בספר תמונה) התכנסות האספה הלאומית באולם של משחקי הכדור, 20 ביוני 1789, צייר ז'ק לואי דוד, המאה השמונה עשרה

1. תארו את המתרחש בהתכנסות האספה הלאומית.

2. נציגי אילו מעמדות אתם יכולים לזהות בתמונה? על פי מה זיהיתם? היעזרו במידע בעמוד זה.

3. מהן התחושות והמחשבות שהצייר ז'ק לואי דוד ביקש לעורר על ידי התמונה?

*92*

המון משולהב הורס את הבסטיליה

באווירת ההכנות לכינוסה של אספת המעמדות והפיכתה לאספה הלאומית שרר מתח רב בצרפת, והתושבים עקבו בדריכות ובחשש אחר האירועים. בפריז החלו אנשים לצבור נשק, ורבים השתתפו בתהלוכות ובאספות ציבוריות ששלהבו את רגשות הזעם נגד השלטון והגבירו את הפחד מפני העתיד.

ב- 14 ביולי 1789 החלו המונים חמושים לצעוד לעבר הבסטיליה, מבצר גבוה במרכז העיר, ששימש בעיקר בית כלא. באותו הזמן ישבו בבסטיליה שבעה אסירים בלבד, וחמישה מהם פושעים. למרות זאת היא סימלה בעיני הציבור את הדיכוי. ההמונים התקהלו ליד הבניין ודרשו ממפקד הכלא שיאפשר להם להיכנס ולקחת את הנשק מהמקום. הוא ניסה לנהל אתם משא ומתן, אך בשל אי-הבנה נורו כמה יריות מן המבצר אל עבר ההמונים. ההמון הזועם הסתער על המבצר והרג את מפקד הכלא, חיילים שהיו בתוכו, ואת ראש עיריית פריז. עם כיבוש המבצר החל ההמון להרוס אותו. אבני הבסטיליה פוזרו ברחבי צרפת, סמל לחירות ולשחרור מדיכוי. 14 ביולי, יום הריסת הבסטיליה, היה לסמל חשוב של המהפכה והוא יום החג הלאומי של צרפת עד ימינו.

(בספר תמונה) ההסתערות על הבסטיליה ב- 14 ביולי 1789, ציור שמן, המאה השמונה עשרה

*93*

המלך לואי השישה עשר שהה בארמון ורסאי והיה מנותק מהאירועים שהתרחשו בפריז, ביום נפילת הבסטיליה הוא אף יצא לציד. רק כעבור שלושה ימים הגיע לפריז וקיבל מידי ראש העיר החדש של פריז את הטריקולור - סמל המהפכה בן שלושת הצבעים: לבן - צבע המלוכה, כחול ואדום - צבעי עיריית פריז.

(בספר תמונה) מצנפת החירות והטריקולור, ציור מים למעלה - מצנפת החירות ועליה סמל בצבעים אדום, כחול ולבן. החובשים את הכובע הצהירו על תמיכתם ברעיונות המהפכה. משני צדי המצנפת - הטריקולור, דגל שלושת הצבעים. ב- 21 באוקטובר 1790, הוכרז הדגל כדגלה הלאומי של צרפת, והוא דגלה עד ימינו. תרגום הכתובות שבציור (במרכז): רפובליקה אחת לא מחולקת; חירות, שוויון ואחווה - או מוות.

מהומות ומעשי אלימות בכפרים ובערים

באותם ימים נפוצו בקרב האיכרים שמועות שאצילים שולחים שודדים כדי לתקוף את האיכרים. מסע שמועות זה, המכונה "הפחד הגדול", עורר חרדה רבה בקרב האיכרים. באווירה זו פרצו מעשי אלימות של איכרים נגד האצולה הכפרית: איכרים הסתערו על טירות האצילים והעלו אותן באש, ותוך כדי כך השמידו מסמכים רבים שנרשמו בהם חובותיהם לאצולה. גם בערים פרצו מהומות בשל האבטלה והאמרת מחיר הלחם. על אלה נוספו מעשי שוד של קבצנים ונוודים בדרכים ובערים. ברחבי צרפת הדהדה הקריאה: חירות, שוויון, אחווה, או מוות!

(בספר מפה) מפה 3: צרפת בתקופת המהפכה, 1792-1789

עיינו במפה, בשם המפה ובמקרא, וענו:

1. כיצד המפה מבטאת את הסערה שהתחוללה בצרפת ב- 1789?

2. זהו את המדינות שצרפת המהפכנית נלחמה בהן. מדוע התפתחה המהפכה למלחמה? (היעזרו בעמ' 98.)

*94*

חקיקה מבססת את עקרונות המהפכה

בזמן שהתחוללו המרידות והמהומות בכפרים ובערים, חוקקה האספה הלאומית כמה חוקים שנועדו לחזק את המשטר החדש. קבוצת החלטות חשובה במיוחד התקבלה בליל 4 באוגוסט 1789, כאשר כמה אצילים הופיעו לפני האספה הלאומית, ובנאומים מעוררי התרגשות ויתרו מרצונם על כל זכויות היתר הפאודליות שלהם, כגון זכויות הציד והדיג באחוזותיהם והזכות לשפוט בעצמם את האיכרים. באותו לילה הכריזה האספה באופן רשמי על ביטול הפאודליזם, ובוטלו כל המסים והחובות של האיכרים לאדוניהם.

ב- 26 באוגוסט 1789 פרסמה האספה הלאומית את הצהרת זכויות האדם והאזרח. ההצהרה קובעת שכל בני האדם נולדו שווים וחופשיים; הזכויות הטבעיות של האדם - חיים, חירות וקניין - אינן ניתנות לביטול. ההצהרה מפרטת את הזכויות הנגזרות מזכויות היסוד הטבעיות: שוויון בפני החוק, חופש הדת וחופש הביטוי, הגנה על החיים והרכוש ועוד. הזכויות האלה נובעות מרעיונות של הוגי הדעות של הנאורות.

מרגע פרסום ההצהרה, תושבי צרפת לא היו עוד נתינים של המלך, אלא אזרחים. ההצהרה הייתה ל"אני מאמין" של המהפכנים. היא הופצה באלפי עותקים והוקראה בכיכרות הערים והכפרים. ההצהרה, העוסקת בזכויותיו של כל אדם באשר הוא, נחשבת לאחד ממסמכי היסוד של החברה הדמוקרטית המודרנית.

תעודה

הצהרת זכויות האדם והאזרח, 26 באוגוסט 1789 (קטעים)

1. כל בני האדם נולדים ונשארים בני חורין ושווי זכויות; ההבדלים החברתיים אינם יכולים להיות מיוסדים אלא על טובת הכלל בלבד.

2. מטרתה של כל התאגדות פוליטית היא השמירה על זכויותיו הטבעיות והבלתי-מתבטלות של האדם. זכויות אלה הן: החירות, הקניין, הביטחון וההתנגדות לדיכוי.

3. מקורה של כל ריבונות (שלטון) הוא לפי מהותו, באומה: שום גוף (חברתי) ושום יחיד אינם יכולים להשתמש בסמכות שלטונית שאינה נובעת במפורש ממנה (מן האומה).

4. חופש פירושו יכולתו של כל אדם לעשות כל דבר שאינו מזיק לזולת. (...)

5. אין החוק רשאי לאסור אלא פעולות העלולות להזיק לחברה. אין למנוע שום פעולה שהחוק לא אסר אותה, ואין להכריח אדם לעשות דבר שהחוק לא הורה לעשותו.

6. החוק הוא ביטויו של רצון הכלל. כל האזרחים רשאים להשתתף ביצירתו, בעצמם או באמצעות באי כוחם. חוק אחד צריך להיות לכול, הן מבחינת החסות שהוא מעניק והן מבחינת העונש שהוא מטיל. כל האזרחים שווים בעיני החוק, והם זכאים במידה שווה להתקבל לכל משרות הכבוד, המשרות והשירותים הציבוריים, בהתאם ליכולתם ובלי כל הבדל אחר, למעט ההבדלים המותנים על ידי סגולותיהם וכשרונותיהם.

7. אין להאשים, לאסור או לכלוא שום אדם, אלא במקרים שנקבעו על ידי החוק ובצורות שקבע החוק. (...)

8. החוק צריך להטיל אך ורק עונשים הכרחיים בהחלט ובעליל, ואין להעניש שום אדם אלא בתוקף החוק, שהוצא ופורסם לפני העברה ושחל עליו כדין.

9. כל אדם נחשב חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו ברבים; לכן, אם רואים הכרח לאסור אותו, יש להימנע, לפי הדין, מכול חומרה שאינה הכרחית לשם הבטחת מאסרו.

*95*

10. אין להטריד שום אדם בגלל דעותיו, ואפילו בגלל השקפותיו הדתיות - בתנאי שאין בגילוין בפועל משום הפרת הסדר הציבורי הנקבע על ידי החוק.

11. ההבעה החופשית של המחשבות והדעות היא אחת הזכויות היקרות ביותר של האדם: כל אזרח רשאי אפוא לדבר, לכתוב ולהדפיס באופן חופשי, אלא שהוא אחראי לכל שימוש לרעה בחופש הזה, במקרים שנקבעו על ידי החוק.

(...)

13. לשם החזקת הכוח הציבורי ולהוצאות הנהלת השלטון יש צורך במס כללי. מט זה יש להטיל במידה שווה על כל האזרחים, בהתאם ליכולתם.

(...)

15. כל חברה, שלא נקבעו בה הערובות לזכויות ולא נקבעה הפרדת סמכויות השלטון - היא חברה נטולת חוקה.

16. היות והקניין הוא זכות קדושה שאין לפגוע בה, אין לשלול אותו משום אדם, אלא אם כן יתברר בחוק, כי הדבר דרוש לצורכי הציבור, ובתנאי שיינתן מראש פיצוי הוגן.

(ו' גראב (עורך), מקורות למהפכה הצרפתית, עמ' 49-46.)

1. מה משמעות המושג "חופש" על פי ההצהרה? היעזרו בסעיפים 4, 10, 11, 17.

2. מה משמעות המושג "שוויון" על פי ההצהרה? היעזרו בסעיפים 1, 6, 9, 13.

3. היעזרו בסעיף 3 של ההצהרה וענו על השאלות:

א. ציינו מהו מקורה של הריבונות (השלטון).

ב. איזה רעיון של הנאורות מתבטא בעיקרון זה? היעזרו בעמ' 30.

ג. מה היה מקור הריבונות לפני קבלת ההצהרה?

ד. מהי חשיבותו של השינוי בעבור האזרחים?

4. כיצד ההצהרה מבטאת את רעיונות הנאורות? היעזרו בעמ' 32-25.

5. א. אילו עקרונות של חברה דמוקרטית ההצהרה מבטאת?

ב. האם עקרונות אלו מתקיימים במדינת ישראל? בחרו שני עקרונות ונמקו.

המלך לואי השישה עשר עובר לפריז בלחץ ההמון

לאחר חקיקת החוקים האלה הפגינו בפריז ההמונים בדרישה שהמלך יאשר את חוקי האספה הלאומית. עוד הם דרשו מן המלך שיחלק לחם לציבור, בגלל הרעב הגדול ששרר בעיר. בימי הסתיו הקרים צעדו מאות נשים מפריז עד ורסאי, מרחק של כשלושים קילומטרים, כדי לנסות להשפיע על המלך ועל האספה הלאומית להיענות לתביעות.

לואי השישה עשר הבטיח לטפל באספקת לחם לפריז, אך המוני הנשים לא הסתפקו בכך. עם שחר של יום 6 באוקטובר 1789 הן פרצו לחצר הארמון ודרשו שהמלך ומשפחתו יתלוו אליהן לפריז - שם, לדבריהן, "יזכה המלך להגנה מעמו".

לואי השישה עשר נכנע ללחץ הנשים ועלה על כרכרה עם אשתו, מרי אנטואנט, ועם בנו יורש העצר, לואי שרל, ועשה את דרכו לפריז כשהוא מלווה בהמון המריע. לאחר שהתמקם בארמון טולרי, החליטה גם האספה הלאומית לעבור לפריז, ואף שינתה את שמה לאספה מכוננת, ותפקידה העיקרי היה לנסח חוקה חדשה לצרפת.

*96*

(בספר תמונה) נשים צועדות לעבר ארמון ורסאי, 5 באוקטובר 1789, תחריט, המאה השמונה עשרה

בצד שמאל - אישה ממעמד האצולה שכנראה נגררה על ידי הנשים לצעדה זו.

1. אילו כלים הנשים נושאות בידיהן? שערו מדוע.

חקיקה מגדירה את מעמדם של המלך והכמורה

החוקה פורסמה בשנת 1791 וקבעה כי השלטון בצרפת הוא מלוכה ושלטונו של המלך עובר בירושה, אך המלך מולך על פי חוק. החוקה הגדירה את הפרדת הרשויות במדינה: האספה הלאומית היא הרשות המחוקקת וחבריה הם נציגי העם כולו. למלך, הרשות המבצעת, יש זכות לעכב לזמן מוגבל את ביצוע החוקים, אך הוא כפוף לאספה הלאומית.

חקיקה נוספת, שפגעה מאוד במסורת החברתית והשלטונית בצרפת, הייתה החוקה האזרחית של הכמורה. חוקה זו קבעה כי מעמדה המיוחס של הכנסייה בטל, והכמרים כפופים לשלטון החילוני. נקבע כי הכמרים הם פקידי מדינה, ולכן לא ימשיכו להתמנות מטעם מוסדות הכנסייה אלא ייבחרו בבחירות ויישבעו אמונים לאומה ולחוקי המדינה.

בתגובה אסר האפיפיור על הכמרים להישבע אמונים למדינה, אבל בכמורה הנמוכה, שחיה בכפרים, היו רבים שהסכימו לכך. כמרים אחרים, בעיקר מן הכמורה הגבוהה, סירבו להישבע אמונים למדינה ונאלצו לעזוב את צרפת ולהצטרף לאלפי מהגרים צרפתים, בעיקר מן האצולה, שכבר נמלטו בעקבות האירועים המהפכניים שהחלו בצרפת בשנת 1789.

שאלות לסעיף: אירועים מהפכניים ראשונים (עמ' 96-91)

1. במה האספה הלאומית נבדלת מאספת המעמדות?

2. כינוס האספה הלאומית והריסת הבסטיליה נחשבים לאירועים מהפכניים מרכזיים, מדוע?

3. האירועים המהפכניים החלו במעשים פוליטיים והידרדרו למעשי אלימות. מה היו המעשים הפוליטיים העיקריים ומה היו גילויי האלימות?

4. מה היה חלקו של המלך לואי השישה עשר בפרוץ המהפכה הצרפתית? איזו החלטה של המלך עודדה את המהפכנים? נמקו.

*97*

ממלוכה לרפובליקה ולטרור

המלך מנסה לברוח מצרפת

בשלב הראשון של המהפכה, המלך לואי השישה עשר שיתף פעולה עם האספה הלאומית, אך גם שאף להחזיר לצרפת את המלוכה האבסולוטית על כל סמכויותיה. בינתיים נאספו באירופה כוחות צבא רבים שאיימו על צרפת במלחמה, בהם צבאותיהן של מדינות חזקות, כגון פרוסיה ואוסטריה, ששליטיהן חשו היטב כי ההתקוממות בצרפת מאיימת גם על מעמדם בארצותיהם, ואליהם הצטרפו האצילים שוללי המהפכה שנמלטו מצרפת בראשית המאורעות המהפכניים.

לואי השישה עשר ידע היטב על ההתארגנות הזאת, וככל הנראה ביקש להצטרף לכוחות של מתנגדי המהפכה. ב- 20 ביוני 1791, באישון לילה, התחמק המלך עם בני משפחתו מארמון טולרי ועשה את דרכו מזרחה במרכבה עם וילונות אטומים. ואולם, כעבור שעות אחדות של נסיעה זיהו אותו איכרים בכפר קטן בקרבת העיר וארן. מרכבתו הוקפה בהמונים זועמים, ומשמר מיוחד הוביל אותה חזרה לפריז. המלך הושם במעצר בית בארמון טולרי.

(בספר תמונה) החירות מובילה את העם, צייר דלקרואה, המאה התשע עשרה

הרפובליקה הוצגה בדמות אישה והיא מבטאת את החירות. פסלים של דמותה הוצגו בתהלוכות ובטקסים מהפכניים וגם באולמות ציבור ובכניסות לבתים פרטיים. מידע נוסף על הציור בעמ' 192-191.

1. תארו את דמות החירות (לבושה, מעשיה, מה היא נושאת בידיה).

2. מה על פי התמונה מתרחש בעת המאבק לחירות?

3. שערו, מדוע הוצגה החירות בדמות אישה?

*98*

האספה הלאומית הועמדה במבוכה רבה עקב בריחת המלך והחליטה לפרסם הודעה שלפיה "המלך ומשפחתו נחטפו בניגוד לרצונם" אך ניצלו והוחזרו לבירה. הסבר זה לא שכנע איש: הכול ידעו כי המלך ניסה לברוח. ניסיון הבריחה העיד כי השותפות בין המלך לבין האספה הלאומית נכשלה.

קבוצות קיצוניות מתגבשות באספה הלאומית

באספה הלאומית נוצרו קבוצות, מעין מפלגות, והן ישבו במקומות קבועים באולם האספה. משמאלו של היושב ראש ישבו תומכי המהפכה הקיצוניים ביותר, שדרשו לבטל את המלוכה בצרפת ולהקים רפובליקה המבוססת על שוויון זכויות מוחלט בין האזרחים. מימינו ישבו השמרנים והמתונים, שביקשו להגיע לפשרה עם המלוכה. חלוקת מושבים זו היא הבסיס לשימוש בביטויים "שמאל" ו"ימין" בפוליטיקה בימינו.

לאחר פרשת בריחתו של המלך התגבשה באספה הלאומית קבוצה קיצונית מן השמאל. אנשיה כונו יעקובינים, על שם המקום שנהגו להתכנס בו: מנזר הקדוש הנוצרי יעקוב. הם טענו שהמלך בוגד ושיש להפוך את צרפת לרפובליקה, ורבים מתושבי פריז תמכו בהם.

קבוצה קיצונית אחרת התבלטה באספה הלאומית בשאלת המלחמה שמחוץ לצרפת. חבריה כונו ז'ירונדינים, על שם ז'ירונד - מחוז המוצא של מרבית אנשיה. באספה הלאומית נשמעו קולות בעד ונגד מלחמה. רבים טענו כי אין להפריז באיום החיצוני וכי קודם כול יש לחזק את הישגי המהפכה בצרפת עצמה. ואולם, הז'ירונדינים תבעו לצאת למלחמה נגד המשטרים האבסולוטיים בארצות אירופה בטענה שצרפת צריכה להפיץ את רעיונות המהפכה באירופה כולה.

צרפת מכריזה מלחמה על אוסטריה

בעקבות ניסיון הבריחה של לואי השישה עשר הצהירו מלך פרוסיה וקיסר אוסטריה כי הם רואים את מצבו של מלך צרפת כעניין הנוגע לכל שליטי אירופה. הם איימו כי יפעלו בכל הדרכים כדי לסייע למלך צרפת והכינו לשם כך את צבאותיהם.

בגלל החשש המתמיד מפני התקפה מצד פרוסיה ואוסטריה - חשש שהתעצם עם חיזוק הברית בין שתי המדינות - באפריל 1792 הכריזה צרפת מלחמה על אוסטריה. הז'ירונדינים תמכו בצעד זה. בצווים שפרסמה האספה הלאומית הוכרז על גיוס כללי של כל האזרחים המסוגלים לשאת נשק. הקריאה לגיוס לוותה בסיסמה "אזרחים, המולדת בסכנה!". הייתה זו הפעם הראשונה שהונהג גיוס חובה כללי לצבא לאומי.

המוני מגויסים זרמו לפריז בדרכם לחזית. יחידה אחת, מאזור העיר מרסיי, שרה שיר צבאי חדש, המרסייז, הקורא להפיל את העריצות ולהרוג את אויבי צרפת. השיר קורא לעם לצאת למלחמה בשם אהבת המולדת. ב- 14 ביולי 1795 שיר זה נקבע להמנון הלאומי של צרפת.

*99*

תעודה

המרסייז

המרסייז חובר בידי רוז'ה דה-ליל, קצין בצבא צרפת. הוא כתב את השיר בזמן שחנה עם חייליו בעיר סטרסבורג לאחר שצרפת הכריזה מלחמה נגד אוסטריה. קבוצה של מהפכנים מן העיר מרסיי שהתגייסו לצבא שרה את השיר ומכאן שמו. המרסייז הושמע ביציאה לקרב, בטקסים מהפכניים, באולמות התאטרון ובבתי קפה.

קומו בני המולדת,

הגיע יום התהילה.

נגדנו ניצבת העריצות,

דגל מוכתם בדם הונף.

שומעים אתם, בשדות

גוועים הגיסות הפראים הללו,

מגיעים עד זרועותינו

לשסף את בניכם, את רעיכם.

אל הנשק, אזרחים!

הערכו בגדודים,

הבה נצעד, הבה נצעד!

ירוה דם טמא

את תלמינו.

1. מיהם "בני המולדת" ומהי המשימה הנדרשת מהם?

2. באילו נימוקים מנסים לשכנע את "בני המולדת" לצאת למשימה?

3. איזו אווירה מאפיינת קטע שיר זה של המרסייז?

4. כיצד האווירה בקטע השיר מבטאת את הזמן שנכתב בו?

המהפכנים מוציאים את המלך להורג

המלחמה בין צרפת המהפכנית לבין המדינות המלוכניות של המשטר הישן באירופה הגבירה את האלימות ואת האי-יציבות שאפיינו את צרפת מאז 1789. בפריז הוקמה עירייה מהפכנית קיצונית והיא כונתה קומונה. ההמונים תומכי השלטון העירוני החדש הסתערו ב- 10 באוגוסט 1792 על ארמון טולרי ואסרו את בני משפחת המלוכה, וברחבי העיר השתוללה האלימות. הקומונה ביטלה את חוקת 1791 וייסדה מוסד מחוקק חדש: קונוונט.

(בספר תמונה) אירועי הדמים ליד ארמון טולרי, אוגוסט 1792, ציור, המאה התשע עשרה

*100*

כאשר התכנס הקונוונט לישיבתו הראשונה הוא הכריז על ביטול המלוכה ועל הקמת רפובליקה. הקונוונט גם ביטל את ספירת השנים הנוצרית וקבע לוח שנה חדש. לוח השנה החדש קבע כי יום הולדתה של הרפובליקה ב- 22 בספטמבר יהיה היום הראשון בשנה. בלוח החדש נקבעו חודשים חדשים בני שלושים יום כל אחד, ונוספו לשנה עוד חמישה או שישה ימים שיועדו לחגים המציינים את כינון הרפובליקה. כל חודש חולק לשלושה חלקים ובכל אחד מהם עשרה ימים. הלוח החדש נועד לעקור את מנהגי הפולחן הנוצרי, אבל שינוי זה לא החזיק מעמד, ובוטל בשנת 1806.

כעבור חודשים אחדים העמיד הקונוונט את לואי השישה עשר למשפט בעוון בגידה, לאחר שהתברר כי המלך המשיך לקיים קשרים עם אויבי המהפכה - מלכי אירופה והאצילים שברחו מצרפת. ב- 15 בינואר 1793 החליט הקונוונט פה אחד כי המלך אשם, ולמחרת שלוש מאות שישים ואחד נציגים מתוך שבע מאות עשרים ואחד הנוכחים הצביעו בעד הוצאתו המידית להורג. וכך, ברוב של קול אחד בלבד הוצא המלך להורג בגיליוטינה ב- 21 בינואר. כמה חודשים אחר כך הוצאה להורג גם המלכה, מרי אנטואנט.

(בספר שתי תמונות)

- גיליוטינה, מודל, המאה השמונה עשרה

מתקן לביצוע גזר דין מוות בעריפת הראש בסכין חדה. ביזמתו של הרופא ז'וזף גיוטן, שהיה חבר באספה הלאומית, נחקק חוק הקובע שכל עונשי המוות יוצאו לפועל במתקן זה - כדי לשמור על שוויון בין כל המעמדות. עד אז היו נהוגות דרכים שונות של הוצאה להורג, והן הותאמו לפשע של העבריין ולמעמדו החברתי.

- המלך מובל אל הגיליוטינה, ציור, המאה השמונה עשרה, אנגליה ברקע מתנוסס דגל המהפכה.

*101*

תעודה

הוצאת המלך לואי השישה עשר להורג

דיווח של מלווי המלך לגרדום.

21 בינואר, 1793

הננו מוסרים לכם דוח על מילוי תפקידנו (ללוות את המלך לואי לגרדום). הלכנו אל הטמפל (מקום הכלא של המלך ומשפחתו). שם הודענו את העריץ (המלך), כי הגיעה שעת ההוצאה להורג. הוא דרש דקות אחדות לבלותן עם הכומר המוודה שלו. הוא רצה לתת לנו חבילה (שהכילה את צוואתו), אשר ביקש שנמסרה לכם; השיבונו לו כי לא הוטל עלינו אלא להוליכו אל הגרדום. הוא ענה: "זה נכון". הוא נתן את החפיסה לאחד מחברינו. הוא שאל לשלום משפחתו וביקש שקלירי, משרת הפנים שלו, יהיה משרת אצל המלכה: אחר כך מיהר לתקן את דבריו ואמר: "אצל אשתי". נוסף על כך ביקש שלא יישכחו משרתיו לשעבר שבוורסאי. הוא אמר לסנטר (מפקד המשמר האזרחי): "נלך". את החצר האחת עבר ברגל, ובשנייה נכנס למרכבה. בדרך שררה דומייה עמוקה ביותר.

(...) נכנסנו למשרדי בניין הצי (משם אפשר להשקיף אל מקום הגיליוטינה), כדי לחבר את פרוטוקול ההוצאה להורג. לא גרענו עין מקאפה (שם בית המלכה. בדיווח המלך נקרא בשמו כאזרח רגיל) עד הגיליוטינה. בשעה העשירית ועשר דקות הגיע; שלוש דקות ארכה היציאה מן המרכבה. הוא רצה לדבר אל העם. סנטר לא הרשה זאת. ראשו נפל. האזרחים טבלו את חניתותיהם ואת ממחטותיהם בדמו (דם המלך נחשב מקודש בעיני העם הפשוט). (לנדאואר, "מכתבים מן המהפכה הצרפתית", בתוך: ו' גראב (עורך), מקורות למהפכה הצרפתית, עמ' 118.)

1. מהן הפעולות האחרונות של לואי השישה עשר טרם עלייתו לגרדום? מה אתם יכולים להסיק מכך עליו?

2. איך השומרים מתנהגים עם לואי השישה עשר? מה אתם יכולים להסיק מכך?

3. מה מלמדת העובדה שאזרחים טבלו ממחטות או חניתות בדם המלך?

4. לואי השישה עשר היה צריך לבחור בין נאמנות לשלטון המלוכני לבין נאמנות לאומית לצרפת. במה בחר? מדוע?

שלטון באמצעות טרור

לאחר שהקונוונט הכריז בפברואר 1793 מלחמה גם על אנגליה וספרד, היו רוב מדינות אירופה נתונות במלחמה נגד צרפת המהפכנית. מצבה של צרפת בכל החזיתות היה גרוע, הממשלה הכריזה שוב על גיוס כללי, והצליחה לגייס כשמונה מאות אלף איש.

נוסף על איום המלחמה, הוחמר מאוד המצב הכלכלי: מחיר הלחם עלה, ערך הכסף ירד, ובחוצות פריז ובערים אחרות הייתה תסיסה מתמדת בקרב ההמונים. כמו כן היו אזורים בצרפת שלא קיבלו כלל את סמכות השלטון החדש ומרדו בו.

במצב חירום זה גובשה הנהגה מצומצמת מתוך חברי הקונוונט בראשות מקסימיליאן רובספייר (1794-1758). רובספייר היה עורך דין במקצועו, ובאספת המעמדות ייצג את המעמד השלישי. הוא דגל בהענקת זכות בחירה לכל אזרח ובמתן אפשרות לכל אזרח למלא תפקידים במדינה. לאחר חיסול המלוכה ביקש רובספייר להשיג את השוויון והחירות שהבטיחה המהפכה. הוא סבר כי טרור הכרחי להשגת מטרות המהפכה ולמאבק באויבי המהפכה, בתוך צרפת ומחוץ לה.

*102*

שותפיו הבכירים של רובספייר להנהגה המצומצמת היו דנטון (1794-1759), אף הוא עורך דין במקצועו, שבמהלך אירועי המהפכה מילא תפקידים כגון שר המשפטים והמפקח על ענייני החוץ, וסן-ז'יסט (1794-1767), שפעל למען שוויון וצדק חברתי והציע להחרים את רכושם של אויבי המהפכה ולחלקם לעניים.

הקונוונט העניק סמכויות רבות להנהגה המצומצמת, שנקראה "הוועדה לשלום הציבור". הוועדה הוסמכה לפעול לדיכוי מתנגדי המהפכה, להשגת אחדות בעם ולהשלטת סדר במדינה. לשם כך היא נקטה אמצעים מגוונים, אך הבולט והמפורסם שבהם הוא הצהרתה המפורשת על מדיניות של טרור, ובמסגרתה חיסול של אויבי המהפכה על סמך החשד הקל ביותר וגם בעקבות הלשנה. מי שנחשד בעוינות למהפכה הובל לבית דין מהפכני ופסק דינו היה זיכוי או מוות. מי שדינו נחרץ למות הובל מיד, בלא זכות ערעור, להוצאה להורג בגיליוטינה.

הגיליוטינה נעשתה סמלו המובהק של משטר הטרור, אם כי רבים הוצאו להורג לאו דווקא בעריפת ראש אלא בטביעה ובחניקה. במשך כשנה (1794-1793) נרצחו כארבעים אלף איש, ומאות אלפים אחרים נעצרו בשל היותם חשודים בהתנגדות למהפכה. רוב קרבנות הטרור היו דווקא איכרים ובני המעמדות הנמוכים.

(בספר תמונה) רובספייר בדמות טבח, קריקטורה, 1793

1. כיצד הקריקטורה מדגימה את האירועים בתקופת שלטון הטרור?

2. קריקטוריסט מציג מצב בצורה מוגזמת. כיצד הדבר בא לביטוי באיור זה?

שלטון הטרור מסתיים במהפכה

הטרור פגע גם במנהיגי המהפכה עצמם. קודם כול חוסלו מנהיגי המועדונים המהפכניים בפריז, שבראשיתם היו התומכים הראשיים במשטר הקונוונט. אחר כך הוצא להורג דנטון עם תומכיו באשמת "חתירה נגד הרפובליקה". לבסוף הגיע זמנו של רובספייר עצמו: חבריו בוועדה לשלום הציבור חשו היטב כי הם יהיו הבאים שיוצאו להורג והפיצו בקונוונט בסוף יולי 1794 (9 בחודש תרמידור לפי הלוח החדש) האשמה שרובספייר מורד ברפובליקה. רובספייר וסן-ז'יסט וקבוצה מתומכיהם הובלו אל הגיליוטינה. ארוע זה מכונה "מהפכת תרמידור".

(בספר תמונה) מעצר רובספייר, 27 ביולי 1794, המאה השמונה עשרה

1. תארו את המתרחש בתמונה. הזכירו את המקום, הדמויות, התגובות למעצר.

*103*

(בספר תמונה) מהפכת 9 בתרמידור, תחריט, המאה השמונה עשרה

1. כיצד הביע הצייר את האלימות שליוותה את המהפכה?

סופו של רובספייר בישר את קיצה של תקופת הטרור. ראשי הקונוונט קיצצו את סמכויות הוועדה לשלום הציבור, ביטלו את בית הדין המהפכני והתירו עיתונות חופשית. בחוקה, שנכנסה לתוקף בסוף 1795, נקבע כי המשטר החדש יתבסס על שני בתי נבחרים - "מועצת זקנים" ו"מועצת חמש המאות" - ותהיה בו רשות מבצעת ובה חמישה חברים, המכונה "דירקטוריון".

בתקופת השלטון של הדירקטוריון השתנו חיי היום-יום בצרפת: התאטרון חידש את הופעותיו, נפתחו אולמות ריקודים, והתפתחה אפנת לבוש מצועצעת לנשים ולגברים שכונתה "אפנת הדירקטוריון". בגדי הנשים היו חושפניים, והגברים לבשו מכנסיים הדוקים ומקטורנים מהודרים. משטר הדירקטוריון נמשך ארבע שנים בלבד - עד שנת 1799. בשנים אלו שככף מעט המאבקים בין תומכי המהפכה לבין מתנגדיה.

המהפכה הצרפתית מחוללת שינויים

המהפכה לוותה במעשי טרור ובאלימות רבה, אך למרות זאת הפכו הרעיונות שהובילו את המהפכה לסמל עולמי לחירות ולשחרור מעריצות, לשאיפה לשוויון ולהכרה בזכויות הטבעיות של האדם.

המהפכה הצרפתית קבעה שני עקרונות מרכזיים שערערו את הסדר הפוליטי והחברתי שהיה עד אז באירופה. עיקרון אחד היה שהמדינה היא ארגון ריבוני ועצמאי, ואינה כפופה לרשות דתית; כלומר, המדינה אינה כפופה עוד לכנסייה, והמלך אינו שולט בחסדי האל.

*104*

העיקרון השני קבע כי אמנה מוסכמת בין השלטון לבין האזרחים היא הבסיס למבנה החברתי. האמנה, מעין חוזה בין השלטון לעם, התבססה על התפיסה שמעמדם של בני אדם בחברה אינו קשור למעמד החברתי שנולדו בו. לפני המהפכה הצרפתית חייו של היחיד נקבעו מראש, על פי לידתו למעמד מסוים - ואילו אחריה התקבלה התפיסה שלכל אדם יש אפשרות לניידות חברתית. אדם נולד במעמד מסוים, ועל פי כישרונותיו ומעשיו הוא יכול לעבור למעמד אחר.

שאלות לסעיף: ממלוכה לרפובליקה ולטרור (עמ' 104-97)

1. מי היו המתנגדים למהפכה בצרפת ומחוצה לה? מדוע?

2. הקונוונט הכריז על ביטול המלוכה ועל הקמת הרפובליקה. כיצד צעד זה קידם את רעיונות המהפכה?

3. מדוע קביעת לוח השנה החדש נחשבת מעשה מהפכני?

4. מה מסמלת הוצאת המלך להורג?

5. לפניכם רשימת שמות ומושגים: יעקובינים, הוועדה לשלום הציבור, קונוונט, ז'ירונדינים, רובספייר, קומונה, גיליוטינה.

א. מצאו בה צמדים או קבוצות של מושגים ושמות שיש ביניהם קשר וחברו להם כותרת משותפת.

ב. בחרו ארבעה שמות ומושגים והסבירו אותם.

סיכום

תושבי צרפת נחלקו לשלושה מעמדות: מיעוטם היו שייכים למעמד הכמורה והאצולה, והם נהנו מרכוש רב, מזכויות פוליטיות ומפטור ממסים; ורובם היו שייכים למעמד השלישי, שנשא בעול המסים ולא קיבל זכויות פוליטיות.

צרפת הייתה שרויה במשבר כלכלי חמור. כדי לפתור את הבעיה לחצה האצולה על המלך לכנס את אספת המעמדות. אספת המעמדות התכנסה בוורסאי, ונציגי המעמד השלישי הכריזו על עצמם שהם "אספה לאומית" והזמינו את שאר המעמדות להצטרף אליהם. ב- 14 ביולי 1789 הסתערו המונים חמושים על מבצר הבסטיליה, ששימש בית כלא, כבשו והרסו אותו. נפילת הבסטיליה סימלה את המהפכה, ו- 14 ביולי הוא עד היום חגה הלאומי של צרפת.

האספה הלאומית ביטלה את המשטר הפאודלי. היא פרסמה את הצהרת זכויות האדם והאזרח ובה קבעה כי כל בני האדם זכאים לזכויות הטבעיות: חיים, חירות וקניין. בלחץ ההמון עבר המלך לואי השישה עשר לפריז ואתו האספה הלאומית, שנהפכה לאספה מכוננת וניסחה חוקה חדשה לצרפת. המלך הועמד למשפט בעוון בגידה והוצא להורג בגיליוטינה, ואחריו גם המלכה.

צרפת הייתה נתונה במלחמה נגד מדינות אירופה, המצב הכלכלי החמיר, ובפריז שררה תסיסה מתמדת. לכן גובשה הנהגה מצומצמת של הקונוונט בראשות רובספייר – הוועדה לשלום הציבור. הוועדה הנהיגה מדיניות מוצהרת של טרור, וחיסלה כארבעים אלף "אויבי מהפכה", רובם דווקא מבני המעמדות הנמוכים. הטרור פגע גם במנהיגי המהפכה, ולבסוף חוסל רובספייר ושלטון הטרור בוטל במהפכה שהתחוללה בשנת 1794.

*105*

לחזרה ולדיון

1. לפניכם רשימה של שמות ומושגים מן הפרק: הריסת הבסטיליה, מלוכה, אספת מעמדות, חוקה, שלושה מעמדות, טריקולור, אספה לאומית, אבסולוטיזם, רפובליקה, הצהרת זכויות האדם והאזרח, פאודליזם.

א. מיינו אותם למושגים המאפיינים את המשטר הישן ולמושגים המאפיינים את המהפכה.

ב. מצאו שני זוגות של מושגים שיש ביניהם ניגוד. מהו הניגוד?

ג. בחרו שניים מהמושגים המאפיינים את צרפת המהפכנית והסבירו אותם.

2. ציינו אילו מן ההיגדים מביעים דעה ואילו עובדה.

א. ב- 14 ביולי 1789 פרצו המונים אל הבסטיליה.

ב. הריסת הבסטיליה מסמלת שחרור מדיכוי.

ג. לואי השישה עשר בגד בצרפת.

ד. ב- 17 ביוני 1789 הכריזו נציגי המעמד השלישי על עצמם שהם האספה הלאומית של צרפת.

ה. שלטון הטרור פגע בהישגי המהפכה הצרפתית.

ו. המלך שב לפריז בגלל מצעד הנשים אל הארמון בוורסאי.

ז. ב- 4 באוגוסט 1789 הכריזה האספה הלאומית על הצו לביטול הפאודליזם.

3. מהן הסיבות למהפכה הצרפתית? מיינו אותן להיבטים.

4. אילו ערכים של המשטר הישן ביטלה המהפכה הצרפתית?

5. לפניכם כמה דעות על המהפכה הצרפתית. בחרו שלוש מהן והסבירו על מה הן מתבססות.

א. המהפכה הצרפתית לא הייתה מתרחשת לולא כינס המלך את אספת המעמדות.

ב. המהפכה הצרפתית הייתה סדרה של מהפכות.

ג. הצהרת זכויות האדם והאזרח היא "תעודת פטירה רשמית" של המשטר הישן ובסיס לקיומה של כל מדינה דמוקרטית נאורה.

ד. הגורמים למהפכה הצרפתית היו רעיוניים, חברתיים וכלכליים.

6. הסבירו את הביטוי: "המהפכה טורפת את בניה". כיצד פתגם זה בא לביטוי באירועים שהתרחשו בזמן המהפכה?

7. יש הטוענים כי המהפכה הצרפתית הסתיימה בשנת 1793, ואחרים טוענים כי היא הסתיימה בשנת 1794. על מה לדעתכם מתבססת כל גישה?

8. א. מהפכה גורמת שינויים מרחיקי לכת בחברה ובמשטר. אילו שינויים במשטר ובחברה של צרפת חוללה המהפכה הצרפתית?

ב. מה דעתכם על שימוש בטרור כאמצעי להשגת מטרות פוליטיות?

9. כתבו כתבה בשם אציל או אצילה, וכתבה בשם איכר או איכרה על אחד מן הנושאים:

א. השתתפתי במצעד הנשים לוורסאי.

ב. צפיתי בהוצאת המלך לואי השישה עשר להורג.

ג. הייתי ממחבריה של מחברת קובלנות, שבה העלינו את דרישותיהם של בני המעמד השלישי מהמלך.

*106*

פרק ח

נפוליאון בונפרט - קיסר הצרפתים

תקופת השלטון של הדירקטוריון התאפיינה בהתמודדות עם בעיות פנים וחוץ. בעיות כלכליות קשות העמיקו את הפער החברתי; בעיות מדיניות התגלו במתח ששרר בין הימין, שדרש להחזיר את המלוכה, לבין השמאל, שרצה רפובליקה; ובעיות ביטחוניות התבטאו בסכנת מלחמה מצד אוסטריה, רוסיה ואנגליה, במציאות זו הופיע בצרפת מנהיג חדש - נפוליאון בונפרט.

מי היה נפוליאון? איזו מדיניות הנהיג בצרפת? האם המשיך לפעול ברוח רעיונות המהפכה הצרפתית והישגיה? האם ביטל במדיניותו את הישגי המהפכה?

ממפקד צבא לשליט צרפת

נפוליאון החייל והמפקד

נפוליאון בונפרט נולד ב- 1769 באי קורסיקה, אי בשלטון צרפת. הוא היה בן למשפחת אצולה נמוכה. מנעוריו התעניין בצבא, כשהיה בן חמש עשרה התקבל לאקדמיה הצבאית בפריז ולאחר שסיים אותה הצטרף לחיל התותחנים. בתקופת לימודיו הושפע מאוד מכתביהם של הוגי הדעות של הנאורות.

בעת המהפכה, כאשר הוצא להורג לואי השישה עשר מלך צרפת, נלחם נפוליאון נגד כוחות ספרד ואנגליה בעיר הנמל טולון, ולאות תודה על פועלו הועלה לדרגת גנרל. נפוליאון נודע בתמיכתו ביעקובינים, ולאחר נפילת רובספייר ישב זמן קצר בכלא. עם שחרורו לקח חלק בדיכוי מרידה של מלוכנים בפריז וכך נשא חן בעיני הדירקטוריון. כאשר התגלו בעיות בחזית עם איטליה, ביקשה ממנו ממשלת צרפת לחזור ולשרת בצבא.

נפוליאון התמנה למפקד הצבא הצרפתי - הנלחם על רעיונות המהפכה - בחזית מול אוסטריה, שסימלה את המשטר הישן. במשך כשנה, במהלך שנת 1796, לחם נגד האוסטרים בצפון איטליה והשיג ניצחונות מרשימים: הוא כבש את הרפובליקה של ונציה, את מדינת האפיפיור ושטחים מאוסטריה, וחייליו הגיעו למרחק של כמאה וחמישים קילומטרים מווינה, בירת אוסטריה. נפוליאון הבטיח לחייליו כבוד, תהילה ושלל, וכך עודד והלהיב אותם להמשיך במלחמה.

כדי לפגוע באנגליה, יריבתה של צרפת, יצא נפוליאון למסע צבאי למצרים, הוא תכנן לכבוש את מצרים וכך לנתק את הקשר שבין אנגליה להודו - המושבה החשובה שלה במזרח. במבצע צבאי מזהיר כבש ב- 1798 את מצרים, אך אז נחל תבוסה קשה מכוחות הצי האנגלי בפיקודו של האדמירל נלסון - אניות הצי הצרפתי הושמדו, והצבא הצרפתי נותק ממולדתו. נפוליאון המשיך במסע הכיבוש לארץ ישראל. ואולם, מגפה פשטה בצבאו ורבים מחייליו מתו. גם ניסיונו לכבוש את העיר עכו נכשל. נפוליאון נסוג למצרים, נטש את צבאו ושב לצרפת בחשאי.

(בספר תמונה) נפוליאון במצרים, הדפס, 1895

*107*

תעודה

נאומו של נפוליאון לחייליו במצרים, קהיר, 22 בספטמבר 1799

גורלכם הוא גורל התהילה, או שתמותו בכבוד כדוגמת האנשים האמיצים הללו ששמותיהם רשומים על גבי הפירמידה הזאת או שתשובו לארצכם עטורי דפנה ומקור התפעלות לכל. כיום הזה ארבעים מיליון אזרחים חושבים עליכם ואומרים: הודות למאמצם ודמם נזכה בשלום כללי, בשלוה, במסחר פורח ובכל היתרונות של חרות אזרחית. (מ' הנדל (ליקט וערך), מקורות ללימוד ההיסטוריה הישראלית והכללית, חלק ד, עמ' 157.)

1. מהי התהילה שהבטיח נפוליאון לחייליו?

2. כיצד הלהיב נפוליאון את חייליו בעת המלחמה?

3. נפוליאון נטש את צבאו במצרים. האם התנהגותו תואמת את נאומו לחייליו? מה תוכלו להסיק מכך?

נפוליאון תופס את השלטון בהפיכה

למרות האבדות בקרבות והנטישה את הצבא, נפוליאון נחשב לגנרל שעשוי להנהיג את צרפת ולפתור את בעיותיה הכלכליות והחברתיות. עם שניים מראשי הדירקטוריון הוא החל לתכנן דרכים להשתלט על צרפת ולגבש שלטון חזק וסמכותי בטענה שצרפת שרויה במצב חירום. ב- 18 בחודש ברימר לפי לוח השנה המהפכני (9 בנובמבר 1799) ביצע נפוליאון הפיכה ועלה לשלטון. לאחר ההפיכה הוכרז על מבנה חדש לרפובליקה: בראשה יעמדו שלושה קונסולים, והראשון שבהם, השליט בפועל - נפוליאון בונפרט, והוא אז בן שלושים בלבד.

זמן קצר לאחר שעלה לשלטון פרסם נפוליאון חוקה חדשה והציג אותה לאישור במשאל עם. החוקה אושרה ברוב גדול: למעלה משלושה מיליון תומכים לעומת כאלף וחמש מאות מתנגדים. כך שלט נפוליאון בתוקף הסמכות שהעניק לו העם, בלא כל צורך בגופים נבחרים מתווכים. נפוליאון ניצל את אהדת הציבור, ובמשאל עם אחר ב- 1802 קיבל מעמד של קונסול לכל חייו. כעבור שנתיים, ב- 1804, הציע נפוליאון חוקה חדשה, וגם היא אושרה במשאל עם, ולבונפרט הוענק התואר נפוליאון הראשון, קיסר הצרפתים. הוא שכנע את האפיפיור לבוא לפריז, ובטקס שנערך בכנסיית נוטרדם בעיר נטל את הכתר מידי האפיפיור והכתיר את עצמו במו ידיו ואחר כך את אשתו. וכך, חמש עשרה שנה לאחר תחילת האירועים המהפכניים בצרפת שוב הונהג במדינה שלטון יחיד.

כדאי לדעת

על קופסאות שימורים

מייחסים לנפוליאון את האמרה "הצבא צועד על קיבתו". מה היה מזונם של החיילים במסעות המלחמה הארוכים באותה תקופה?

ידוע כי צבאות נהגו לבזוז יבולים והחרימו מזון מן התושבים שבשטחיהם עברו. מסוף המאה השמונה עשרה החלה להתפתח שיטה לשימור מזון והיא סייעה לאספקת מזון גם לחיילים.

בתחילה מכלי השימור היו בקבוקי זכוכית שהוטבלו במים רותחים במשך זמן רב כדי להשמיד את החיידקים. בבקבוקים אלו שימרו בשר, פרות וירקות מבושלים - אבל הבקבוקים היו שבירים.

בשנת 1810 המציא סוחר אנגלי קופסת בדיל לשימור מזון. מאז קיבלו חיילי הצבא והצי האנגלי מזון ביתי. ואולם, עדיין לא היו פותחנים שיסייעו בפתיחת הקופסאות, וידוע כי חיילים פתחו את קופסאות השימורים בעזרת סכינים וכידונים או בעזרת פטיש ואזמל.

רק משנת 1830 החלו למכור באנגליה מזון בקופסאות שימורים לציבור הרחב. בהיעדר פותחנים נוחים לשימוש, נהג החנווני לפתוח בחנות את הקופסאות בעבור הקונה.

*108*

מן המחקר

הכתרת נפוליאון לקיסר

ב- 2 בדצמבר 1804 התקיים בקתדרלת נוטרדם טקס חגיגי ומפואר מאוד של משיחת נפוליאון והכתרתו לקיסר. שורה ארוכה של מרכבות מוזהבות, שבהן נסעו אנשי הארמון, בעלי המשרות הגבוהות במדינה ובצבא - ובראשם האפיפיור והבישופים - נעה מן הארמון לכיוון הקתדרלה. המונים מילאו את הרחובות, מסתכלים אל הפאר הרב שזה כבר לא ראו כמותי.

בשעת ההכתרה התיר לעצמו נפוליאון מעשה נועז, שעמד בניגוד לנוהל הטקס שנקבע מראש. ברגע החגיגי ביותר, כאשר האפיפיור הרים את הכתר הגדול, כדי לשימו על ראשו של המשוח - נטל נפוליאון את הכתר מידי האפיפיור וחבש אותו לראשו במו ידיו; אחרי כן הכתיר הוא עצמו את אשתו, ז'וזפין, שכרעה לפניו.

היה זה מעין סמל: החייל ללא רתע, שהעלתה המהפכה, רצה לקבל את הכתר רק מידי עצמו. וכך גם לא רצה שייחסו חשיבות גדולה מדי ל"ברכת האפיפיור". הוא השלים עם הכנסייה והיה צריך להתחשב בה משום השפעתה הגדולה; אבל הוא לא אהב אותה ובשיחות פרטיות היה ממשיך לכנות את אנשי הכמורה "גלחים" (ספרים).

(א' טראלה, "נפוליאון ותקופתו", מ' זיו וש' אטינגר, דברי הימים, כרך ג - הזמן החדש, חלק א, עמ' 211.)

1. במה שינה נפוליאון את כללי הטקס?

2. מה רצה נפוליאון לבטא בשינוי זה?

3. מה אפשר ללמוד על תכונותיו של נפוליאון מהתנהגותו בעת הטקס?

(בספר תמונה) טקס ההכתרה: נפוליאון מכתיר את אשתו ג'וזפין, צייר ז'ק לואי דוד, המאה התשע עשרה

*109*

שאלות לסעיף: ממפקד צבא לשליט צרפת (עמ' 108-106)

1. אילו שינויים הנהיג נפוליאון בצרפת לאחר ההפיכה?

2. מדוע בחר נפוליאון בכינוי "קיסר הצרפתים" ולא "קיסר צרפת"?

3. מהי משמעות התואר "נפוליאון הראשון"?

4. שערו, מה גרם לצרפתים לתמוך בבחירת נפוליאון לקיסר?

5. נפוליאון חזר והשתמש במשאל עם כמה פעמים. מה לדעתכם רצה להשיג באמצעות משאל העם?

6. בימינו מקיימים משאלי עם גם במדינות דמוקרטיות כדי שהאזרחים יכריעו בנושאים עקרוניים. חוו דעתכם מהם היתרונות ומהם החסרונות של משאל עם.

נפוליאון המדינאי והמצביא

צעדים ראשונים לחיזוק צרפת

נפוליאון השיג כמה הישגים חשובים בשנים הראשונות לשלטונו. הוא חתם על הסכמי שלום עם מדינות אירופה שלחמו נגד צרפת ואף חידש את הברית שבין צרפת לכנסייה הקתולית. בהסכם שנחתם בינו לבין האפיפיור ב- 1801 נקבע כי האפיפיור ימנה אנשי כנסייה בצרפת, והם יישבעו שבועת אמונים למדינה ויקבלו ממנה משכורת. עוד נקבע כי הרכוש הרב של הכנסייה יועבר למדינה. הובהר לאפיפיור כי אף שרוב הצרפתים קתולים, אין כוונה לפגוע בבני אמונות אחרות - בפרוטסטנטים וביהודים - והם ייהנו מחופש האמונה הדתית. הסכם זה העיד שהאפיפיור הכיר ברפובליקה הצרפתית, שאותה החרים בתקופת המהפכה (על נפוליאון והיהודים ראו עמ' 123-117).

נפוליאון העניק חנינה כללית למי שנאלץ לעזוב את צרפת בתקופת המהפכה, בהם תומכים של המלוכה, ושיתף בממשלו הן תומכי מלוכה הן תומכי מהפכה.

נפוליאון מארגן את ענייני הפנים

נפוליאון פעל לארגון מערכות המנהל, המשפט והחינוך בצרפת. לכל פקידי השלטון נקבעו דרגות ואפשרויות להתקדם מדרגה לדרגה על פי העיקרון שבעלי הכישרון יזכו בתפקיד - עיקרון שנשאב מרעיונות הנאורות. חשיבות רבה יוחסה להשכלתו של האדם, כי היא השפיעה על סיכוייו לקידום מקצועי.

נפוליאון ערך שינויים מקיפים במערכת החינוך בצרפת: הוא הקים מערכת חינוך ציבורית הכוללת בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים ואוניברסיטות; המדינה קבעה את תכניות הלימודים, בחרה את המורים והשקיעה כספים במערכת החינוך. צנזורים שמינה נפוליאון פיקחו על הוצאה לאור של ספרים ועיתונים ועל הצגות תאטרון. משרד משטרה מיוחד עקב אחרי מתנגדים למשטר שהיו עלולים להופיע מקרב היעקובינים או המלוכנים.

*110*

בתחום המשפט ניצח נפוליאון על מפעל חקיקה ענק, המכונה קוד נפוליאון.(קוד – קיצור המילה הלטינית "קודקס", שפירושה קובץ חוקים.) במקום חוקים שונים לכל אזור ואזור, בימי נפוליאון נקבעו חוקים זהים למדינה כולה בתחום המשפט האזרחי ובתחום המשפט הפלילי.(משפט אזרחי – תחום המשפט והחוק הקשור לעניינים הפרטיים של האזרח וליחסים שבין אדם לאדם. משפט פלילי – תחום המשפט והחוק הקשור לעברות כלפי המדינה, החברה או המוסר.) כל אזרחי צרפת הוכרזו שווים בפני החוק הצרפתי (אם כי נשים לא זכו לשוויון מלא), והחוקים הדגישו את חופש הפרט, חופש האמונה וזכות הקניין. רוב החוקים האלה תקפים בצרפת גם בימינו.

נפוליאון מחדש את המלחמות באירופה

למרות הסכמי השלום שחתמה צרפת עם מדינות אירופה, היא עדיין נחשבה בעיניהן מקור לסכנה. המדינות המלוכניות ראו בה מדינה מהפכנית וחששו שהיא עלולה להתסיס את הכוחות המבקשים להפיל את משטריהם. המעצמות הגדולות של אותה תקופה - אנגליה, רוסיה, אוסטריה ופרוסיה - יצאו למלחמות נגדה, ובמהלך המלחמות הללו הוקמה אימפריה צרפתית באירופה.

(בספר תמונה) קרב טרפלגר, הדפס, המאה התשע עשרה

1. זהו את אניות הצי האנגלי ואת אניות הצי הצרפתי. על פי מה זיהיתם?

על ניצחונותיו הגדולים של נפוליאון העיבה מפלתו מפני הצי האנגלי - באוקטובר 1805 שוב השמיד האדמירל נלסון את הצי הצרפתי בקרב טרפלגר, ליד החופים בדרום ספרד. תוצאות הקרב הבטיחו את עליונותה של אנגליה בים. נוסף על הקרבות נקט נפוליאון לחימה כלכלית והטיל סגר כלכלי על אנגליה, שאותה התקשה להכניע. בעת הסגר הכלכלי אסר נפוליאון על מדינות אירופה לסחור עם אנגליה. צעד זה שיבש את המסחר באירופה ועורר התנגדות של מדינות אירופה מכיוון שפגע בכלכלתן. נפוליאון ניהל את השתלטותו על אירופה גם בהסכמים מדיניים, וב- 1807 חתם על הסכם עם הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון, לחלק את אירופה ביניהם. כך ביקש לבטל את איום המלחמה מצד רוסיה ולבודד את אנגליה.

*111*

בקיסרות הצרפתית הקים נפוליאון מדינות חסות, שהיו כפופות לצרפת. בראש כמה ממדינות החסות האלה העמיד את בני משפחתו, גם אם לא התאימו לתפקיד. נפוליאון נקט מדיניות תקיפה כלפי מדינות החסות, והן חויבו לשלוח חיילים לצבא צרפת ולשלם מסים גבוהים כדי לממן את אחזקתו. בצד היחס התקיף, במדינות הללו בוטלו המעמדות המסורתיים, ניטל מעמדה המיוחד של הכנסייה, חוברו חוקות חדשות ברוח רעיונות הנאורות והמהפכה הצרפתית, והונהג בהן קובץ החוקים קוד נפוליאון.

(בספר מפה) מפה 4: קיסרות נפוליאון בשיאה, 1812

עיינו במפה, בשם המפה ובמקרא, וענו:

1. זהו את המדינות שהשתייכו לקיסרות של נפוליאון וציינו את שמותיהן.

2. זהו את המדינות שהיו מדינות יריבות לקיסרות נפוליאון וציינו את שמותיהן.

3. אילו מסקנות אפשר להסיק מן המפה על מצבה המדיני של אירופה בראשית המאה התשע עשרה?

תנועות לאומיות מתפתחות בקיסרות

בתחילה נהנה נפוליאון מתמיכה של אוכלוסיית העמים הכבושים, בעיקר בשכבת המשכילים, שחונכו על פי עקרונות הנאורות והעריצו את צרפת המהפכנית. הם ראו את נפוליאון כמי ששחרר את ארצותיהם מכבלי השלטון הישן של המלכים האבסולוטיים. ואולם, בתוך זמן קצר נהפכה התמיכה בנפוליאון להתנגדות עזה לכיבוש הצרפתי.

*112*

למרות העקרונות המוצהרים של המהפכה הצרפתית, שבשמם שלט נפוליאון, הוא לא אפשר שלטון עצמי ובחירות חופשיות באזורים שכבש ולא התחשב באופי הלאומי או בתרבות הלאומית של העמים ששלט בהם. על רקע זה החלו להתגבש במדינות שבשליטת נפוליאון תנועות לאומיות, והדרישות של העמים לעצמאות ולשחרור מכיבוש נפוליאון הלכו וגברו. ביטוי לכך היו המרידות שפרצו בגרמניה, באיטליה, בספרד ובמדינות אחרות (על מאבקים לאומיים בעמ' 170-167). (תנועה לאומית - תנועה המבטאת נאמנות ללאום ומבקשת להביאו לעצמאות מדינית ולריבונות. התנועה הלאומית מבוססת על יסודות משותפים לבני אותו העם: טריטוריה, זיכרונות היסטוריים, שפה ותרבות (מידע נוסף בעמ' 167).

(בספר תמונה) 3 במאי 1808, צייר פרנסיסקו גויה, המאה התשע עשרה

ב- 2 במאי 1808 פרץ בספרד מרד נגד הכיבוש הצרפתי. למחרת הרגו חיילים צרפתים קבוצה של מורדים ספרדים. הצייר הספרדי פרנסיסקו גויה הנציח את האירוע בציור זה. מידע נוסף על הציור בעמ' 191-190.

נפוליאון נוחל תבוסה ברוסיה

ביוני 1812 תקף נפוליאון את רוסיה והניח כי הצבא הרוסי יילחם שבועות ספורים בלבד עד שיוכרע. כנראה כך ביקש נפוליאון להחליש את אנגליה, היריבה הגדולה של צרפת שנותרה במערב אירופה, בעיקר בעקבות כריתת חוזה בין רוסיה לאנגליה וחידוש קשרי המסחר ביניהן. משום כך לפני שפנה לאנגליה, שהמשיכה במאבקה נגדו, החליט נפוליאון לפלוש לרוסיה.

בראש צבא גדול פלש נפוליאון לרוסיה בקיץ, ובתחילה השיג ניצחונות גדולים: חלק ניכר מהצבא הרוסי הושמד, וכעבור חודשיים עמד נפוליאון בשערי מוסקבה, שתושביה כבר נטשוה. ערב הקרב על מוסקבה עודד נפוליאון את חייליו ואמר להם: "צאצאיכם יזכירו את עמדתכם ביום הזה בגאון (בגאווה). יהי רצון שייאמר על כל אחד מכם: אף הוא היה בו בקרב הגדול שליד חומות מוסקבה".

הרוסים נקטו מדיניות שכונתה "אדמה חרוכה": בעת נסיגתם הם הציתו מבנים, שדות ויבולים כדי למנוע אספקה מן הצבא הכובש, וכך, ככל שהתקדם הצבא הצרפתי בכיבושיו, התארכו קווי האספקה של פריטי הציוד והמזון. לנוכח החורף הרוסי המתקרב החליט נפוליאון לסגת מערבה. בנסיגה הממושכת דרך השדות

*113*

והכפרים השרופים של רוסיה לכיוון מרכז אירופה, בהיעדר מדים מתאימים לחורף, מזון ותרופות, סבלו החיילים ומתו בהמוניהם מן הקור הנורא, מרעב וממחלות. פרשים קוזקים (עמ' 52) היו תוקפים אותם בחטף וחוזרים ונעלמים. הצבא הצרפתי המפואר הפך לאספסוף כושל. מארבע מאות אלף החיילים שיצאו לכבוש את רוסיה בקיץ, חזרו בין שלושים אלף לחמישים אלף בלבד. נפוליאון שוב נטש את צבאו המתפורר ומיהר לפריז כדי לארגן כוחות חדשים.

(בספר תמונה) נסיגת צבא נפוליאון מרוסיה, ציור, המאה העשרים

קואליציה של מדינות מנחילה תבוסה לנפוליאון

בינתיים התקדם הצבא הרוסי לעבר גרמניה, ובדרכו כרת בריתות לשיתוף פעולה עם פרוסיה ועם שוודיה. בקיץ 1813 הביסה אנגליה את כוחותיה של צרפת בספרד והחלה להתקדם צפונה אל תוך צרפת. באותו הזמן הצטרפה אוסטריה לברית נגד נפוליאון, ומדינות חסות רבות קיבלו מענקים כספיים מאנגליה, פרשו מן הקיסרות של נפוליאון והצטרפו לכוחות הלוחמים נגד הקיסר.

הקואליציה של המדינות שלחמו נגד צרפת הלכה והתעצמה. לקראת סוף אותה שנה חצו צבאות הקואליציה את נהר הריין והחלו לנוע לעבר צפון צרפת. ב- 31 במרס 1814 נכנסו כוחות הקואליציה לפריז, ונפוליאון נאלץ לוותר על כיסאו. במקומו הומלך בשנת 1815 לואי השמונה עשר, בן למשפחת המלוכה הצרפתית שהודחה מן השלטון עשרים וחמש שנים קודם לכן, בימי המהפכה הצרפתית.

נפוליאון מנסה לחזור לשלטון

נפוליאון נאלץ להסכים לתנאי פרישתו מהשלטון: ניתנה לו ריבונות על האי הזעיר אלבה שבים התיכון, והוענקה לו קצבה שנתית מטעם המלוכה הצרפתית והזכות לשמור על התואר "קיסר". ואולם, קצת פחות משנה לאחר שהגיע לאלבה חזר נפוליאון לצרפת. בראש צבא של כמאה וחמישים אלף לוחמים הוא התקדם צפונה לעבר פריז והכריז על כוונתו להפיל את לואי השמונה עשר. תקוותו היחידה של הקיסר הייתה להשיג ניצחון מוחץ, שיוכיח למדינות אירופה כי הוא בלתי מנוצח ויחזיר לו את תהילתו האבודה.

(בספר תמונה של חיילים בשלג)

(בספר תמונה) נפוליאון מגיע לאי אלבה, 1814, קריקטורה, איטליה

*114*

התנגשות מכרעת בין צבא נפוליאון ובין כוחות אנגליה ופרוסיה נערכה בווטרלו שבבלגיה ב- 18 ביוני 1815. בקרב הושמדה יותר ממחצית צבאו של נפוליאון, והקיסר הסגיר את עצמו לאנגלים. הללו העבירוהו לאי סנט הלנה שבדרום האוקיאנוס האטלנטי, שם נפטר לאחר כמה שנים, ב- 1821.

אחרי התמוטטות שלטונו של נפוליאון התכנסו ב- 1815 מדינות אירופה המנצחות - רוסיה, פרוסיה, אנגליה ואוסטריה - לקונגרס בווינה. גם נציגי צרפת המובסת הוזמנו להשתתף בקונגרס. קונגרס וינה נועד לפתור את הבעיות של אירופה שהתעוררו בעקבות התמוטטות הקיסרות של נפוליאון ולהשיב לאירופה את הסדר והיציבות (עמ' 162).

נפוליאון - מפקד ומנהיג

במהלך מלחמותיו של נפוליאון נהרגו כשני מיליון אנשים, ורבים שבו לבתיהם פצועים ונכים. עם ניצחונותיו עלתה צרפת לגדולה ועם תבוסתו ירדה לשפל. הוא אמנם מיתן את המהפכה בצרפת, אבל הפיץ את רעיונותיה באזורים שכבש - המשטר שהנהיג בארצות הכבושות גרם להתעוררות הרגש הלאומי בעמיהן. מכל הסיבות הללו נפוליאון נחשב עד היום לגיבור גדול בצרפת ולאחד המצביאים והמנהיגים הגדולים בהיסטוריה.

מספרים שנפוליאון כמעט שלא נזקק לשינה ושנחן בזיכרון יוצא דופן ובכושר עבודה לא רגיל. הוא היה אדם משכיל ושלט בנושאים מן ההיסטוריה והמשפט. הוא נודע בהיותו נואם מעולה, בעל כושר ניתוח מהיר של מצבים ובעיות מורכבות ואיש מנהל מעולה. ואולם, בצד כל התכונות הללו היה נפוליאון גם יהיר ומהיר לכעוס. הוא לא היסס להקריב צבאות שלמים למען מטרותיו והאמין כי נועד לכונן באירופה סדר חדש. עם תבוסתו נחתמה תקופה בתולדות צרפת ובתולדות אירופה כולה.

(בספר תמונה) "נפוליאון - מה שהוא היה ומה שהוא כעת", תחריט, אנגליה, המאה התשע עשרה

1. על איזה אזור מצביע נפוליאון, והיכן מונחות רגליו? מה הדבר מבטא?

2. מה תנוחת גופו של נפוליאון מבטאת?

3. איזה מסר רצה להעביר הקריקטוריסט? היעזרו בכותרת הקריקטורה.

*115*

שאלות לסעיף: נפוליאון המדינאי והמצביא (עמ' 114-109)

1. אילו שינויים הנהיג נפוליאון בענייני פנים? הזכירו את המנהל, החינוך והתרבות, החוק והמשפט.

2. האם השינויים הללו קידמו את הרעיונות של המהפכה הצרפתית? הסבירו.

3. איך הגיבו עמי אירופה לשלטון הכיבוש הצרפתי? מדוע?

4. כתבו נאום בשם נפוליאון לחייליו לאחר התבוסה בטרפלגר או לאחר התבוסה בווטרלו.

5. מייחסים לנפוליאון את המשפטים:

א. "גדלתי בשדה הקרב, ובשביל אדם כמוני אין כמעט שום חשיבות לחייהם של מיליוני אנשים"

ב. "כל חייל נושא בתרמילו את שרביט הגנרל"

- אילו מעשים שלו תואמים את אמירותיו אלו?

6. אילו תכונות של נפוליאון בהיותו מפקד ומנהיג עולות מן הסעיף?

סיכום

נפוליאון בונפרט היה חייל ומפקד בצבא צרפת, וב- 1799 הוא תפס את השלטון במהפכה. בשורה של משאלי עם שינה את החוקה, מינה את עצמו לקונסול לכל חייו, וב- 1804 הכתיר את עצמו לקיסר הצרפתים. אז חזרה צרפת לשלטון יחיד.

נפוליאון ביקש לייצב את המדינה - הוא כרת חוזי שלום עם מדינות אירופה שנלחמו נגד צרפת, חידש את הברית עם הכנסייה הקתולית, וארגן מחדש את מערכות המנהל, המשפט והחינוך בצרפת. הוא הקים מערכת חינוך ציבורית וכונן מפעל חקיקה שכונה "קוד נפיליאון". לעומת זאת בתחום חופש הביטוי חלה נסיגה: הוקמה מערכת צנזורה והוקם משרד משטרה שעקב אחרי מתנגדים למשטר.

המעצמות של אירופה - אנגליה, רוסיה, אוסטריה ופרוסיה - ראו בצרפת של נפוליאון איום על משטריהן, ולכן יזמו מלחמות נגדה. בתחילה ניצח הצבא הצרפתי את אויביו וכבש מידיהם שטחים. באזורים הכבושים הוקמו מדינות חסות, ובהן משטרים חדשים ברוח המהפכה. ואולם, השלטון הצרפתי המדכא לא התחשב בעמים הכבושים ולא אפשר להם שלטון עצמי ובמהרה עורר התנגדות על רקע לאומי.

בקיץ 1812 תקף נפוליאון את רוסיה. הוא כבש שטחים גדולים והתקדם מזרחה. הרוסים הציתו שדות ויבולים ומנעו אספקה מן הצבא הכובש. קווי האספקה התארכו והחורף התקרב; לכן החליט נפוליאון לסגת מערבה. בלי מזון, בגדים מתאימים ותרופות נחלשו החיילים ומתו בהמוניהם, והצבא הלך והתפורר. קואליציה של מדינות התארגנה וקמה נגד צרפת, וכוחותיה פלשו לצרפת ובמרס 1814 כבשו את פריז. נפוליאון נכנע והוגלה לאי אלבה. כעבור כשנה הוא עוד ניסה לשוב ולכבוש מחדש את השלטון, אך נכשל, לאחר מכן הוגלה נפוליאון לאי סנט הלנה ושם מת ב- 1821.

*116*

לחזרה ולדיון

1. א. הכינו ציר זמן המציג אירועים בחייו של נפוליאון מלידתו ב- 1769 ועד למותו ב- 1821. תוכלו להיעזר במקורות מידע נוספים.

ב. בחרו שני אירועים מרכזיים ונמקו את בחירתכם.

2. כתבו באיזה הקשר נזכרו בפרק חמישה מן השמות והמושגים: קוד נפוליאון, צנזורה, האדמירל נלסון, מדינית חסות, אדמה חרוכה, קיסר הצרפתים, תנועה לאומית, האי סנט הלנה.

3. על אילו עובדות מתבססים הטוענים כי המהפכה הצרפתית הסתיימה ב- 1804?

4. תקופת נפוליאון חוללה שינויים לא רק בצרפת אלא באירופה כולה. האם אתם מסכימים לטענה זו? נמקו תשובתכם.

5. א. אילו מעשים של נפוליאון מעידים כי המשיך את המהפכה ואילו מעשים מעידים כי ביטל את הישגיה?

ב. מה אפשר ללמוד מפעולות וממעשים אלו על נפוליאון בהיותו שליט ומנהיג?

6. חוקרים סבורים כי המשטר של נפוליאון היה יעיל ותכליתי, ואחרים סבורים כי צרפת הייתה למדינת משטרה. על מה מתבססת כל דעה?

7. נפוליאון אמר בהיותו בסנט הלנה: "בערוב ימיי הייתי מקבל תודות ושבחים מאזרחיי והייתי מתקן עוולות שנעשו להם". על מה הוא היה מקבל תודות ואילו עוולות היה עליו לתקן?

8. נפוליאון נהג לפנות אל חייליו ערב צאתם לקרב. לפני הקרב בחזית איטליה אמר לחייליו: "חיילים, תלבושתכם גרועה, הנכם רעבים (...) ברצוני להביאכם לפוריות שבארצות תבל". לפני הקרב ליד הפירמידות אמר: "חיילים, ארבעים דורות צופים עליכם היום הזה ממרומי הפירמידות האלה". מדוע לדעתכם נהג לעשות זאת?

9. כתבו שאלון לריאיון עם נפוליאון. השוו את השאלון שלכם עם שאלון של חברים.

10. הכינו כרזות לתערוכה העוסקת בנפוליאון בונפרט. חשבו על שם התערוכה ועל התכנים והרעיונות שתרצו להציג בכרזות המוצגות בה.

*117*

פרק ט

היהודים במהפכה הצרפתית ובשלטון נפוליאון

בעת האירועים המהפכניים שהתרחשו בצרפת ב- 1789 ואחר כך בתקופת שלטונו של נפוליאון עלתה שאלת זכויותיהם של היהודים בצרפת ומעמדם. חברי האספה הלאומית דנו בשאלה אם החירות והשוויון – עקרונות היסוד של המהפכה - חלים גם על היהודים.

מה הייתה המדיניות שנקטה צרפת המהפכנית כלפי היהודים? מה היו השינויים שהתחוללו ביחס אל היהודים בשנות שלטונו של נפוליאון?

בעת המהפכה - היהודים מקבלים אמנציפציה

שני ריכוזים בולטים ליהודים בצרפת

ב- 1789 חיו בצרפת כארבעים אלף יהודים, והם התגוררו בשני ריכוזים עיקריים: בדרום מערב צרפת, בערים בורדו ובאיון, התגוררו יהודים ספרדים והם מנו כשלושת אלפים וחמש מאות נפש.(יהודים ספרדים - יהודים שמוצאם בספרד. ב- 1492 גורשו היהודים מספרד ופנו לארצות אחרות: פורטוגל, ארצות השפלה (הולנד, בלגיה ולוקסמבורג של ימינו), ארצות צפון אפריקה, איטליה וארצות האימפריה העות'מאנית.) מקצת מהיהודים הספרדים היו צאצאי האנוסים. היהודים הספרדים עסקו במסחר, בבנקאות ובתעשייה. מרביתם טיפחו קשרים הדוקים עם שכניהם, אימצו את שפתם, לבושם ומנהגיהם, וזכו למעמד מכובד. לעומתם, רוב יהודי צרפת (כשמונים אחוזים) חיו באזור אלזס- לורן שבמזרח צרפת. אלה היו יהודים אשכנזים, עניים ברובם, שעסקו בעיקר ברוכלות, בהלוואה בריבית ובמסחר זעיר. (יהודים אשכנזים - אשכנז הוא השם היהודי לגרמניה, ועל כן יהודים הגרים בה או שמוצאם ממנה נקראו "אשכנזים".)יהודי אלזס-לורן לא השתלבו בסביבתם אך נהנו מאוטונומיה קהילתית וניהלו את ענייני הקהילה לפי המסורת היהודית. מעטים מהם היו יהודים עשירים שעסקו במסחר ובבנקאות ושאפו לשינוי במצב היהודים ולהשתלבותם בסביבה.

שני ריכוזים אחרים של יהודים היו באזור אוויניון - כאלפיים יהודים, ובעיר פריז – כשמונה מאות. בפריז ישבו הן יהודים ספרדים הן יהודים אשכנזים.

ויכוח באספה הלאומית על שוויון אזרחי ליהודים

שאלת מעמדם של היהודים עלתה לדיון באספה הלאומית כבר באוגוסט 1789. חברי האספה הלאומית של צרפת דנו בשאלות: האם החירות והשוויון, שהוכרז עליהם בהצהרת זכויות האדם והאזרח, חלים גם על היהודים? האם היהודים הם אזרחים שווים, בלא כל סייג?

למרות הרעיונות שהובעו בהצהרת זכויות האדם והאזרח, נדרשה חקיקה מיוחדת בעניין היהודים. בעת הדיונים באספה הלאומית בנושא זה נשמעו קולות רבים שהתנגדו להענקת שוויון מלא ליהודים. בעיקר בלטו בהתנגדות למתן שוויון הזכויות צירים התומכים בשלטון המלוכני, אנשי הכמורה הקתולית וצירים מאלזס-לורן. טענתם המרכזית הייתה שאין להעניק ליהודים זכויות אזרח כי אין שום סיכוי שהם ישתלבו באומה הצרפתית - היהודים אינם קבוצה דתית אלא אומה, ולכן לעולם לא יוכלו להיות צרפתים אלא יישארו אומה בתוך אומה, ותמיד ישאפו לחזור לארץ אבותיהם. כמו כן המתנגדים טענו כי היהודים הם המבדילים את עצמם מיתר האזרחים הואיל ודתם מצווה עליהם להיות מנוכרים לאומה שהם חיים בה - לדוגמה, הדת היהודית אוסרת על יהודים להינשא ללא יהודים או להשתתף בסעודותיהם. לכן היהודים לעולם לא יוכלו להיות

*118*

אזרחים נאמנים לצרפת ולאזרחיה. המתנגדים להענקת שוויון מלא ליהודים הוסיפו וטענו כי היהודים שולטים בכלכלה ובכסף של צרפת וכי כלל אינם מעוניינים למלא את החובות המוטלות על אזרחי צרפת. אחד מנציגי אלזס-לורן באספה הלאומית אף טען כי אם היהודים יקבלו זכויות, יפרצו מהומות של איכרים שרוחשים שנאה עזה ליהודים.

לעומתם, התומכים בהענקת שוויון זכויות ליהודים טענו כי הענקת שוויון הזכויות ליהודים היא אחד מעקרונות היסוד של המהפכה וכי מניעתן מן היהודים פוגעת בעקרונות המהפכה. עוד טענו כי אין לשלול מהיהודים זכויות בגלל דתם וכי למדינה אסור להתערב בענייני דת. לדבריהם יש להעניק ליהודים זכויות אזרח כיחידים, אבל אין להתיר להם להיות גוף נפרד במדינה. משום כך יש לשלול מהם את האוטונומיה הקהילתית - הזכות שקיבלו היהודים ממלכי צרפת ועל פיה הותר להם לקיים קהילות דתיות נפרדות נחשבה עתה לפגיעה בעקרון השוויון של המהפכה. אחד מצירי האספה הכריז כי "יש למנוע מהיהודים, בתור אומה, הכול; יש לתת ליהודים, כיחידים, הכול".

השוויון האזרחי ניתן ליהודים בהדרגה

לנוכח חילוקי הדעות באספה הלאומית נדחה הדיון בשאלת היהודים, והוא התחדש בראשית שנת 1790. היהודים הספרדים פנו אל האספה הלאומית וביקשו שיינתנו להם בלבד זכויות אזרחיות, ושלא יקשרו בין זכויותיהם ובין זכויותיהם של יהודי אלזס-לורן. בבקשתם הדגישו את השוני שבינם לבין יהודי אלזס-לורן. כך, ב- 28 בינואר 1790 החליטה האספה הלאומית להעניק זכויות אזרח רק ליהודים הספרדים שהתרכזו בבורדו. בעד ההצעה הצביעו 373 נציגים, ונגדה 225. עם זאת, עדיין השוויון האזרחי חל רק על מיעוט מיהודי צרפת.

גם יהודי פריז ויהודי אלזס-לורן פעלו באספה הלאומית להשגת זכויות. הדיון בשאלת מעמדם של יהודי אלזס-לורן לווה בהתבטאויות אנטי-יהודיות של צירים באספה הלאומית ובפרסומים נגד היהודים בנאומים ובעיתונים. בתחילה יהודי אלזס-לורן לא הסכימו לוותר על האוטונומיה שניתנה לקהילה היהודית, ואילו יהודי פריז הסכימו לוותר על זכות זו למען קבלת שוויון אזרחי. ואולם, לאחר זמן שינו יהודי אלזס-לורן את עמדתם - הם הגישו לאספה הלאומית עצומה בשיתוף היהודים האשכנזים מפריז ובה הביעו את הסכמתם לוותר על האוטונומיה הקהילתית בתמורה לשוויון האזרחי. בפנייתם המשותפת התבססו על העיקרון המופיע בהצהרת זכויות האדם והאזרח ולפיו "כל בני האדם נולדים ונשארים בני חורין ושווי זכויות".

ב- 27 בספטמבר 1791, בתום דיון ממושך ולאחר מאבק קשה של יהודי צרפת שנמשך כשנתיים, נחקק חוק שהקנה זכויות אזרח מלאות לכל יהודי ויהודי בצרפת. אז היו יהודי צרפת הראשונים מקיבוצי היהודים במדינות אירופה שזכו לשוויון זכויות אזרחי. מתן זכויות שוות לכל האזרחים כונה "אמנציפציה", ומשמעו שוויון זכויות אזרחי הפותח פתח להשתלבות מלאה בחברה ובמדינה - כתוצאה ממנו יכלו היהודים למלא משרות ממשלתיות ולעסוק במקצועות חופשיים. תהליך זה, שראשיתו בצרפת, התפשט במהלך המאה התשע עשרה למדינות אחרות באירופה (עמ' 201-200). (אמנציפציה – מקור המילה בלטינית, ופירושה שחרור עבד, הוצאת עבד לחופשי.)

*119*

תעודה

חוק האזרחות של יהודי צרפת, ספטמבר 1791

האספה הלאומית, לאחר ששקלה שהתנאים הדרושים כדי להיות אזרח צרפתי וכדי להיעשות אזרח פעיל נקבעו על ידי החוקה, ושכל אדם הממלא אחר התנאים האלה, הנשבע שבועה אזרחית והמתחייב למלא את כל החובות שהחוקה מטילה - זכאי לכל היתרונות שהיא מבטיחה. (האספה הלאומית) מבטלת את כל הדחיות, ההסתייגויות והיוצאים מן הכלל הכלולים בחוקים הקודמים לגבי יחידים מבין היהודים, שיישבעו את השבועה האזרחית. השבועה תיחשב ויתור על כל הפריווילגיות (זכויות היתר) והיוצאים מן הכלל שהונהגו בעבר לטובתם.

1. מה נדרש כל אדם בצרפת לעשות כדי להיחשב לאזרח?

2. מה הייתה הדרישה המיוחדת מן היהודים המבקשים להיות אזרחי צרפת?

3. שערו, איזו השפעה תהיה לקיומה של דרישה זו על היהודים?

השוויון האזרחי משפיע על היהודים

בעקבות השוויון שהעניק החוק ליהודי צרפת, יהודים רבים עברו מערי השדה לערים מרכזיות. בערים נפתחו לפניהם מוסדות להשכלה גבוהה בלא הגבלה ואפשרויות כלכליות חדשות. ואולם, לשוויון היה גם מחיר: כדי להיות אזרחים שווים בני האומה הצרפתית היו היהודים צריכים לוותר על זכויות ייחודיות ולהתאים את עצמם לחברה. היהודים נאלצו לוותר על כל הפריווילגיות (זכויות היתר) שניתנו להם בעבר. לדוגמה, הם ויתרו על האוטונומיה הקהילתית שנהנו ממנה, סמכויות השיפוט של הקהילה בוטלו, וחלה עליהם החובה לשרת בצבא צרפת כמו כל אזרח.

הענקת האמנציפציה עוררה מחלוקת בין מנהיגי היהודים, אבל בעיקר עוררה שמחה רבה בקרב יהודי צרפת ויהודי אירופה כולה. יהודים רבים ראו ביום האישור של חוק השוויון האזרחי "יום הגאולה והשחרור", "מעין יציאת מצרים". בר יצחק בר לחם למען האמנציפציה, ועל קבלתה אמר: "בא יום חירותנו (...) יום בל יישכח, שנשמור לחגוג אותו תמיד". הרב נטר, הרב של קהילת מץ, כתב: "צרפת היא הראשונה בין אומות העולם אשר מחתה בעוז רוח את חרפת הדורות (...) והכירה בבני ישראל את בניה הראויים לקחת חלק בתהילתה".

(בספר תמונה) לוחם יהודי שב לביתו, ציור שמן, מוריץ דניאל אופנהיים, המאה התשע עשרה

1. תארו את המפגש בין המשפחה לבין הלוחם.

2. כיצד ביטא האמן את יהדותה של המשפחה?

3. מה תוכלו להסיק מן התמונה על מעמדה החברתי-כלכלי של המשפחה? לפי מה קבעתם?

*120*

תעודה

קריאה להשתלבות היהודים בחיי המדינה, בר יצחק בר, 1791

קריאתו של בר יצחק בר, שפעל למען השוויון האזרחי של היהודים, פורסמה לאחר אישור החוק.

הבה נשקול מה עלינו לעשות כדי שנהיה באמת מאושרים, וכיצד נוכיח את הכרת תודתנו על הטובות שהוענקו לנו. (...)

בעניינים אזרחיים ומדיניים שאין להם נגיעה ישירה לענייני אמונה ודת, עלינו לפעול פשוט כיחידים, כצרפתים, ומתוך פטריוטיות (נאמנות של האדם למדינה שהוא חי בה) של אמת ומתוך ראיית טובתו הכללית של העם. (...)

לאחר שנשבע שבועת האזרח הצרפתי, עלינו להתאמץ למלא אחר חובות האזרח, גם אם לא תשונה העמדה כלפינו של אותם האזרחים אשר עודם שקועים במשפטים קדומים ואינם יכולים להעלות על דעתם, שהיהודי הוא בן אדם כמותם, יצור אנושי כמותם (...). אם לא נוכל בעצמנו ליהנות מנועם החוקה מאחר שקשה לשרש הרגלים והליכות חיים נזכה לראות בנביטת הצמח למען ילדינו. (...)

הראשונה לדאגותינו האבהיות תהיה זו שילדנו ילמדו את התורה בלשון בה נכתבה בידי אלוהים ונמסרה לנו בידי משה רבנו. (...) אודה שאילו אפשר היה ללמד את התורה בצרפתית בעזרת תרגום מדויק כי אז היה בהחלפה זו משום תועלת רבה. ילדינו היו לומדים אז שתי לשונות: עברית וצרפתית. כמובן שזו השניה הייתה צריכה להיות לשפת אמם, שכן מתחנכים הם בין צרפתים ועם צרפתים. אבל הצרפתית ידועה להם אך במעט.

(...) יתר על כן אחי היקרים כשנמלא את חובתנו הראשונה לגבי ילדינו והם יהיו מאוששים ללא פגם בעיקרי אמונתנו וברוחה, נוכל להשתמש בזכויות שאזרחי מדינתנו רחבי הלב שומרים למעננו ולשלוח את ילדינו לבתי הספר העממיים הצרפתיים למען יהנו מחינוך לאומי. (מ' הנדל (ליקט וערך), מקורות ללימוד ההיסטוריה הישראלית והכללית, חלק ד, עמ' 173-172.)

1. מה לדעת בר יצחק בר היהודים חייבים לעשות בהיותם אזרחי צרפת?

2. מה לדעת בר יצחק בר על היהודים לעשות בהיותם יהודים?

3. האם לדעתכם יש סתירה בין מה שנדרש מהיהודים בהיותם אזרחי צרפת לבין הרצון לשמור על יהדותם? נמקו את תשובתכם.

4. מהו יחסו של בר יצחק בר לצרפת ולאזרחיה? צטטו מתוך התעודה משפטים המעידים על כך.

שאלות לסעיף: בעת המהפכה - היהודים מקבלים אמנציפציה (עמ' 120-117)

1. הצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789 עוררה תקוות בקרב רוב היהודים, מדוע?

2. הציגו את טענות התומכים ואת טענות השוללים בעניין מתן שוויון זכויות אזרחי ליהודים בצרפת.

3. הסבירו את הטענה: "יש למנוע מהיהודים, בתור אומה, הכול; יש לתת ליהודים, כיחידים, הכול". האם היא מייצגת את התומכים במתן שיוויון זכויות ליהודים או את השוללים?

4. האמנציפציה התקבלה בברכה בקרב רבים מן היהודים, עם זאת בקרב יהודים אחרים התעוררו חששות מפני קבלתה. מדוע?

5. מדוע הייתה האמנציפציה של היהודים צעד הגיוני הנובע מהמהפכה הצרפתית?

*121*

בשלטון נפוליאון - נסיגה מן האמנציפציה

נפוליאון דן במעמד היהודים

בתקופת שלטונו של נפוליאון חל החוק הצרפתי גם על כל שטחי הקיסרות שהקים באירופה, וכך קיבלו אמנציפציה גם היהודים שחיו באזורים אלו. ואולם, נפוליאון חידש את הדיון בשאלת מעמדם של היהודים בשטחי שלטונו: ביולי 1806 כינס אספת נכבדים יהודים והציג לפניהם שתים עשרה שאלות, שנועדו להבהיר את יחסם של היהודים לצרפת ולצרפתים, ולבחון אם יש סתירה בין חוקי דת ישראל לבין החוק הצרפתי. לדוגמה, האם מותר ליהודי לקחת ריבית מנכרי? האם יהודי צרפת רואים בצרפת מולדת ובצרפתים אחים? לאספת הנכבדים הוצגו שאלות שעסקו בדיני האישות של היהודים, לדוגמה, מהי עמדת ההלכה היהודית בעניין נישואי תערובת? מהי עמדת ההלכה היהודית בעניין ריבוי נשים?

הנכבדים הדגישו בתשובותיהם כי צרפת היא מולדתם והם צרפתים בני דת משה, וכי הם רואים בצרפתים הלא יהודים את אחיהם. לדבריהם, מכיוון שצרפת היא מולדתם, חלה עליהם חובה להילחם בצבאה ולהגן עליה.

נפוליאון ביקש לתת לתשובות הנכבדים תוקף מוסמך, ולכן החליט לכנס סנהדרין גדולה. (סנהדרין גדולה - המוסד הדתי העליון בתקופת בית שני ואחריו (משנת 200 לפני הספירה עד 400 לספירה). הסנהדרין כללה שבעים ואחד חברים, שהיו חכמי התורה הגדולים בדורם. הם דנו בעניינים עקרוניים בתחומי ההלכה, המשפט והמדינה.) הוא בחר בכינוי היהודי המסורתי "סנהדרין" כדי למשוך את לבם של היהודים. הזמנות נשלחו אל רבנים ואנשי ציבור יהודים בכל ארצות הקיסרות הצרפתית, ולפתיחת הסנהדרין ב- 1807 הגיעו נציגי יהודים מצרפת, ממערב גרמניה ומצפון איטליה. הסנהדרין אישרה את החלטותיה של אספת הנכבדים והעניקה להן תוקף של מעין פסק הלכה.

(בספר תמונה) מדליית זיכרון לכינוס הסנהדרין, 1782, בדיל, אוסטריה

בצד אחד של המדליה דיוקנו של נפוליאון .הכיתוב: "נפוליאון - קיסר ומלך". בצדה האחר נפוליאון אוחז בלוחות הברית. הדמות הכורעת מייצגת את הסנהדרין. הכיתוב: "סנהדרין גדולה".

1. כיצד מאדירה המדליה את דמותו של נפוליאון?

(בספר תמונה) כינוס הסנהדרין בפריז, 4 בפברואר 1807

*122*

תעודה

מתוך שתים עשרה השאלות

נישואין: הסנהדרין התבוננו כי על פי חוקי מלכויות צרפת ואיטליה אין הנישואין קיימים אם לא נעשו מתחילה לפני פקיד העיר הנקרא פקיד אזרחי (...) לכן אוסרים לכל רב ומורה צדק ולכל בן ישראל משתי המלכויות הנזכרות לסדר חופה וקידושין אם לא יתברר להם קודם שכבר נעשה רישום אצל הפקיד האזרחי על פי חוקי המדינה. ענייני האחווה המדיניים: כל אזרחי צרפת ואיטליה אשר נחשבים על פי חוק אזרחי המדינה מצווים להתגייס לצבא. בעת מלחמה המתגייסים פטורים משמירת מצוות אשר קיומן יכביד עליהם למלא את תפקידיהם הצבאיים. (על פי תקנות הסנהדרין של פאריס, האוניברסיטה העברית, החוג להיסטוריה, עמ' 25, 47.)

1. על פי החלטות הסנהדרין, מה יהודים המבקשים להינשא נדרשים לעשות?

2. במה נוהל זה מערער על תהליך הנישואים המסורתי של היהודים?

3. מה רצו חברי הסנהדרין להשיג על ידי שינוי זה?

4. מהן החלטות הסנהדרין בעניין שירות היהודים בצבא?

5. מדוע שירות היהודים בצבא מופיע בהחלטות הסנהדרין תחת הכותרת "ענייני האחווה המדיניים"?

6. כיצד החלטות הסנהדרין מבטאות פשרה עם המציאות החדשה?

(בספר תמונה) העמודים הראשונים של חוברת תקנות הסנהדרין בשפה העברית, 1812

*123*

נפוליאון פועל בניגוד לשוויון האזרחי

כשנה לאחר כינוס הסנהדרין, בשנת 1808, פרסם נפוליאון פקודה שהגבילה את היהודים. לפיה יהודי הרוצה לעסוק במסחר נדרש לקבל רישיון, ותוקפו שנה בלבד, עוד נקבע בפקודה כי היהודים חייבים לשרת בעצמם בצבא וכי אין הם רשאים לשלוח מחליף במקומם, כפי שנהגו הצרפתים. בפקודה הוטלו הגבלות גם על מקומות המגורים של היהודים, ונכתב בה שיהודי לא יוכל להתגורר בכל מקום שיבקש. נפוליאון קבע כי תוקפה של הפקודה יהיה לעשר שנים ובסיומה לא יהיה עוד הבדל בין היהודים לבין יתר האזרחים, אבל אם יישאר הבדל, יוארך תוקפה של הפקודה. בשל ההגבלות החמורות שהוטלו על היהודים בפקודה, הם כינו אותה "הפקודה המחפירה". כעבור עשר שנים, בשנת 1818, פג תוקפה של הפקודה המחפירה, ומגמת האמנציפציה בצרפת התחדשה.

בצו אחר חויבו היהודים לכונן מעין ועדים, קונסיסטוריות, בכל אזור שגרו בו אלפיים יהודים לפחות. על כל הקונסיסטוריות פיקחה הקונסיסטוריה המרכזית, שישבה בפריז. ארגון זה של הקהילות היהודיות סייע לשלטון לפקח על היהודים.

יחסו של נפוליאון ליהודים מציין נסיגה מעקרונות האמנציפציה. הוא סבר שמדיניות זו של מתן עדיפות ברורה לחוקי המדינה תתרום לשילוב היהודים במדינה במהירות ולא יהיה עוד הבדל בינם לבין יתר האזרחים בקיסרות. עם זאת, חקיקת חוקים מיוחדים ליהודים וההגבלות שהוטלו עליהם היו סטייה מעקרון השוויון האזרחי.

שאלות לסעיף: בשלטון נפוליאון - נסיגה מן האמנציפציה (עמ' 123-121)

1. לשם מה כינס נפוליאון את אספת הנכבדים?

2. מהם הסיכויים ומהם הסיכונים הטמונים בהחלטות הסנהדרין?

3. מהי "הפקודה המחפירה"? איך היא מבטאת נסיגה מן האמנציפציה?

סיכום

בשנת 1789 דנה האספה הלאומית בשאלת זכויותיהם של היהודים בצרפת ומעמדם. היו שדרשו להחיל את החירות והשוויון גם עליהם, והיו שהתנגדו לכך בטענה שהיהודים הם "אומה בתוך אומה" ואינם בני האומה הצרפתית. לאחר מאבק ציבורי, בשנת 1791 קיבלו היהודים זכויות אזרח כיחידים אך ניטלה מהם האוטונומיה הקהילתית, כדי שלא יהיו גוף נפרד במדינה. הענקת זכויות אזרח מלאות וקבלת שוויון אזרחי נקראות "אמנציפציה".

בשלטון נפוליאון שוב עלתה לדיון שאלת מעמדם של היהודים ויחסם למדינה. בשנת 1806 כינס נפוליאון אספת נכבדים יהודים, והם הצהירו על נאמנותם לצרפת. כדי לתת להחלטותיה תוקף של פסק הלכה, כונס בשנת 1807 גוף שנקרא "סנהדרין". נפוליאון נקט מדיניות זו כדי לזרז את שילובם של היהודים במדינה. בשנת 1808 נסוג נפוליאון מן האמנציפציה ופרסם את "הפקודה המחפירה", שהגבילה את היהודים. בחקיקת חוקים מיוחדים כלפי היהודים הייתה סטייה ברורה מעקרון האמנציפציה.

*124*

לחזרה ולדיון

1. הסבירו את המשפטים שלפניכם וציינו באיזה הקשר נאמרו:

א. היהודים הם "אומה בתוך אומה".

ב. "יש למנוע מהיהודים, בתור אומה, הכול: יש לתת ליהודים, כיחידים, הכול".

ג. אנו "צרפתים בני דת משה".

ד. קבלת האמנציפציה אילצה אותנו לוותר על האוטונומיה הקהילתית.

ה. אישור חוק השוויון האזרחי הוא גאולה ושחרור בעבורנו.

2. מה אתם יכולים להסיק מהעובדות שלפניכם על מצבם של יהודי צרפת באותה תקופה?

א. בשנת 1791 קיבלה האספה הלאומית את חוק השוויון האזרחי ליהודי צרפת.

ב. בשנת 1808 פרסם נפוליאון את "הפקודה המחפירה".

ג. בשנת 1818 פג תוקפה של "הפקודה המחפירה", והאמנציפציה חודשה.

3. המהפכה הצרפתית סללה את דרכם של היהודים לקבלת האמנציפציה. כיצד?

4. יש הטוענים כי הצהרת זכויות האדם והאזרח הפכה מקור כוח חדש לתושבי צרפת. איך תפיסה זו מתבטאת בפעילות היהודים למען שוויון אזרחי?

5. אתם בן או בת ליהודים החיים בצרפת. כתבו כתבה לעיתון ותארו בה את השינוי שחל בחייכם עם קבלת האמנציפציה.

*125*

יחידה 4

המהפכה התעשייתית

(בספר ציר זמן בין השנים 1760-1900)

1760 צו גידור האדמות באנגליה

1774 וט ממציא את מנוע הקיטור

1788 אואן פותח בית חרושת למכונות טווייה

1789 המהפכה הצרפתית

1791 ספטמבר: מתן אמניפציה ליהודי צרפת

1804 2 בדצמבר: נפוליאון מקבל את התואר קיסר

1815 קונגרס וינה

1821 מות נפוליאון

1829 באנגליה קם האיגוד המקצועי הראשון

1830 מהפכת יולי 1830 בצרפת

1844 חנוכת קו הטלגרף הראשון

1848 - מרקס ואנגלס מפרסמים את "המניפסט הקומוניסטי"

- ראשית מהפכות "אביב העמים"

1861 - כבל טלגרף חוצה את הים האטלנטי

- ויטוריו אמנואלה השני מוכתר למלך איטליה המאוחדת

1863 - רכבת תחתית פועלת בלונדון

- בגרמניה קמה מפלגת פועלים ראשונה באירופה

1864 האינטרנציונל הראשון מוקם

1870 וילהלם מוכתר לקיסר הראשון של גרמניה המאוחדת

1876 בל ממציא את הטלפון

1878 בניית המכונית הראשונה בארצות הברית

1881 בגרמניה נחקקים חוקים סוציאליים

1882 אדיסון מפעיל את תחנת הכוח המסחרית הראשונה

1889 14 ביולי: האינטרנציונל השני מוקם

1900 - 19 ביולי: חנוכת המטרו בפריז

- באנגליה קמה מפלגת העבודה

(בספר תמונה) "פועלי כל הארצות – התאחדו!", כרזה, פרט, 1895 בקירוב

*126*

פרק י

אנגליה – חלוצת המהפכה התעשייתית

בסוף המאה השמונה עשרה החלו באנגליה שינויים בתהליכי הייצור, והם סימנו את תחילתה של המהפכה התעשייתית. מהפכה זו לא התרחשה במדינה אחת בלבד, היא לא הייתה מאבק לעצמאות כפי שהייתה המהפכה האמריקנית ולא נועדה לשינוי משטר כמו המהפכה הצרפתית. המהפכה בתעשייה ובטכנולוגיה היא תהליך שממשיך להתרחש גם בימינו ומחולל שינויים בחיי הפרט ובחיי החברה.

מהי המהפכה התעשייתית? מה אפיין את ראשיתו של תהליך התיעוש? מדוע החלה מהפכה זו דווקא באנגליה?

תהליך התיעוש

מהי המהפכה התעשייתית?

המהפכה התעשייתית הייתה תהליך איטי והדרגתי של מעבר משיטת ייצור מסורתית לשיטת ייצור חדישה. המהפכה החלה באנגליה בסוף המאה השמונה עשרה, ומשם היא התפשטה במאה התשע עשרה למדינות אחרות במערב אירופה ובמרכזה - לצרפת, לבלגיה ולגרמניה - וכן למדינות במזרח אירופה ובדרומה. במערב אירופה ובמרכזה היה קצב התיעוש מהיר, ואילו במזרח אירופה, ובעיקר ברוסיה, השינויים התחוללו לאט.

ראשיתה של המהפכה התעשייתית קשורה בשימוש בקיטור ליצירת אנרגייה - החלו להשתמש בקיטור בהפעלת מנועים בתעשייה ובתחבורה, והדבר חולל שינוי ומהפכה בכל מה שהיה נהוג ומוכר. עד אז הכלכלה הייתה מבוססת על עבודת אדמה ועל עבודת כפיים קשה ומאומצת, ויכולת הייצור הייתה מוגבלת, ומאז החלה הכלכלה להתבסס על ייצור תעשייתי – ייצור בכמויות גדולות בעזרת מכונות. תהליך זה נקרא "מיכון". לתהליך המיכון נוספו עם הזמן חידושים ושכלולים, והם זירזו את תהליך הייצור והשביחו את המוצרים.

בתהליך המיכון ייצרו מוצרים במהירות, בכמות גדולה ובאיכות טובה ואחידה, אבל במקום שכל בעל מלאכה יהיה אחראי לייצור מוצר שלם אחד - משלב היותו חומר גלם ועד למוצר המוגמר - כתוצאה מן התיעוש נעשה כל פועל מומחה לשלב מסוים, קצר וקבוע בתהליך הייצור. בעלי המלאכה כבר לא יכלו לעבוד בביתם או בבית מלאכה משלהם, הן בגלל גודל המכונות החדישות הן בגלל הצורך שנוצר לשותפות בין כמה עובדים, והם עברו לעבוד בבתי חרושת. לעומת הייצור המסורתי בבית, שהתאפיין בתהליך איטי ובתוצרת מועטה, הייצור בבתי החרושת היה מהיר, והתוצרת הלכה וגדלה.

להתקדמות התיעוש היה גם צד אחר: הקמת בתי החרושת והשימוש במכונות חדישות נישלו מעבודה בעלי מלאכה רבים שלא מצאו את מקומם בתהליך הייצור החדש. בעלי מלאכה אלו ביטאו את מצוקתם בהתפרצויות לבתי החרושת ובניסיונות חבלה במכונות החדישות. הורסי המכונות באנגליה נקראו "לודיסטים" על שם מנהיגם נד לוד.

מנוע הקיטור מאיץ את תהליך התיעוש

בשנת 1774 ג'יימס וט (1819-1736), מהנדס וממציא ממוצא סקוטי, המציא את מנוע הקיטור. המצאה זו הייתה הכוח המניע של המהפכה התעשייתית, ויש הטוענים כי "מנוע הקיטור היה קרש הקפיצה של התעשייה אל העידן המודרני". עד אותו הזמן היה העובד מפעיל את המכונות בכוחו הפיזי,

*127*

בכוחן של בהמות עבודה, או בעזרת איתני הטבע - הרוח והמים. משום כך נהגו להקים את בתי המלאכה בעיקר בקרבת מקורות מים, נהרות ותעלות. ואולם, התלות באיתני הטבע זימנה קשיים ואי-יציבות: לעתים זרם המים בנהר היה חלש, ולעתים הרוח לא נשבה ולא הניעה את המכונות.

בעקבות השימוש במנוע הקיטור התחוללו בתעשייה שינויים רבים, והמהיר שבהם בתעשיית הטקסטיל - תעשיית הבדים לסוגיהם. בעלי מטוויות הכותנה (בתי מלאכה לטוויית חוטים) היו הצרכנים הגדולים של מנועי הקיטור. את החוטים החלו לטוות בעזרת מנוע הקיטור; תעשיית הכותנה, שעד אז הייתה מלאכה ביתית, ידנית ברובה, עברה לבתי החרושת, וייצור החוטים הלך וגדל במהירות. גם בשיט בים חל מהפך - מעבר מחתירה במשוטים ומאניות מפרש התלויות בעצמת הרוח אל מנוע הקיטור החזק והיעיל. זאת ועוד, על אניות הקיטור היה אפשר לטעון מטען גדול וכבד הרבה יותר מהמטען של אניות המפרש הישנות.

מכונות רבות שהומצאו או שוכללו בשנים אלו היו יצוקות מברזל. מנועי הקיטור - של המכונות החדשות, של האניות והרכבות - הוסקו בפחם. קצב העבודה במכרות הפחם גבר, ותפוקתו הלכה וגדלה. ככל שהתפתחה והתפשטה מערכת מסילות הברזל וככל שנוספו למערכת רכבות וקטרים, כן הלך וגבר הביקוש לפחם ולברזל.

(בספר תמונה) מאניית מפרש לאניית קיטור

1. אניות מפרש בנמל ליוורפול, ציור שמן, 1810 בערך

2. אניות קיטור, ציור שמן, 1823

*128*

מסימניה של המהפכה

(בספר תרשים, היעזר במנחה)

צריכת כותנה וצמר באנגליה, 1780-1840

(על פי: כריסטופר הרווי, המהפכה התעשייתית, עמ' 67)

1. השוו בין צריכת הכותנה לבין צריכת הצמר באנגליה בשנים 1840-1780.

2. מהם לדעתכם הגורמים להבדלים בין צריכת הכותנה לצריכת הצמר?

3. כיצד צריכה גבוהה של כותנה יכולה להשפיע על בעליה של תעשיית הכותנה, על הפועלים ועל מחירי המוצרים?

(בספר תרשים, היעזר במנחה)

תפוקת הפחם במבחר מדינות באירופה (במילוני טונות)

(על פי: פרץ מרחב, תולדות תנועת הפועלים הבינלאומית, עמ' 98)

1. באיזו מדינה הייתה תפוקת הפחם הגבוהה ביותר בשנת 1880, בשנת 1900 ובשנת 1913? ובאיזו מדינה תפוקת הפחם הנמוכה ביותר בשנים האלה? מה אפשר להסיק מכך?

2. אילו מדינה הגדילה במיוחד את תפוקת הפחם? שערו, מה גרם לכך?

3. מהו הקשר בין העלייה בתפוקת הפחם לבין תהליך התיעוש?

הרכבת מביאה לראשיתו של עידן חדש

אמצעי התחבורה המסמל יותר מכול את המהפכה התעשייתית הוא הרכבת, והיא אכן מילאה תפקיד מרכזי בהתפתחות התיעוש. תחילה שימשה הרכבת להובלת משאות, ואחר כך גם כלי תחבורה לאנשים. עד לנסיעה ברכבת, להובלת סחורות ולתחבורה השתמשו בעגלות ובמרכבות רתומות לסוסים, או בספינות מפרש ששטו בנהרות ובתעלות.

הרכבת עשויה ברובה מחלקי מתכת ונעה על מסילות ברזל בעזרת אנרגיית הקיטור, שמקורה בפחם. התעשייה הקשורה בבניית קרונות הרכבת ובהנחת מסילות הברזל השתכללה בזכות שיפורים בתעשיית הברזל: שכלול של התכת הברזל ושיפור השימוש בפלדה. תעשייה זו הלכה והתפתחה עם שיפור האמצעים לכריית מנהרות ולהנחת גשרים.

*129*

(בספר תמונה) ילדים גוררים עגלת פחם, המאה התשע עשרה הילדים היו קשורים לעגלת הפחם בשרשרת ברזל וגררו את העגלה כשהם בתנוחה כמעט אופקית במשך רוב שעות היום.

הנחת מסילות ברזל לא הייתה פעולה פשוטה, והיא נתקלה בהתנגדות ועוררה פחדים ושאלות קשות בקרב האנשים: האם ירדו לטמיון כספים שאנשים השקיעו בסלילת דרכים או בחפירות של תעלות מים ששימשו אמצעי תעבורה? מה יהיה גורלם של אנשים שהתפרנסו מבניית עגלות ומרכבות ומייצור רתמות ואוכפים? מה יעלה בגורלם של סוחרי הסוסים ובעלי הפונדקים שבצומתי הדרכים? ניסיון ראשון באנגליה לאשר הצעת חוק להנחת מסילת ברזל בין מנצ'סטר לליוורפול נכשל, בגלל התנגדות של אחד מבני האצולה למעבר הרכבת בשטחי הציד שבבעלותו.

אמנם היו סיבות לחששות מפני השינוי, אך עד מהרה התגלו יתרונותיה של הרכבת. הרכבת פתחה עידן חדש בהיסטוריה: היא הייתה מהירה בהרבה מן העגלה והסוס, אמצעי ההובלה שקדמו לה, והיה ביכולתה לשאת כמות גדולה הרבה יותר של מטען - חומרי גלם וסחורות - ולהביא אותו ליעדו במהירות רבה. עם הופעתה של הרכבת התפתחו מקצועות חדשים, והיא סיפקה תעסוקה לרבים: לבוני הקטרים והרכבות, למניחי המסילות ואנשי התחזוקה, לנהגים ולמסיקי האש של הקטרים, לסדרנים, לכרטיסנים ולפקידים.

בערים שבהן עצרה הרכבת נבנו תחנות רכבת ובהן שעון גדול ובולט - שעון הרכבת. שעות יציאתה של הרכבת ובואה אל התחנה השפיעו על קצב החיים בעיר. ככל שגבר השימוש ברכבת והתרבו התחנות, עיר בלא תחנת רכבת נחשבה לעיר מיושנת.

נוסף על תרומתה של הרכבת לתהליך התיעוש, הייתה לה גם משמעות חברתית: היא יצרה נגישות בין מקומות וכך קישרה בין אנשים ממקומות מרוחקים וגם תרמה להפצת ידע ורעיונות - לדוגמה, בשורת המהפכות הלאומיות שהתרחשו בשנת 1848 במדינות אחדות, ובהן צרפת, איטליה וגרמניה (עמ' 168), הופצה על ידי אנשים שנסעו ברכבות מפריז לווינה. גם רכיבים של סגנון חיים - אפנת לבוש ומאכלים - הופצו כך מאזור לאזור. בצד אלה השפיעו הרכבות גם בעתות מלחמה: בעזרתן הובילו לוחמים ונשק חדיש במהירות רבה יותר ממקום למקום ויכלו להכריע את המלחמות במהירות.

*130*

אמצעי תחבורה באנגליה - ישן מול חדש

- תחבורה ציבורית מסורתית במרכז לונדון, 1829

- רכבת משא, אנגליה, 1832

1 איזה מטען אתם מזהים בתמונה?

- רכבת נוסעים, קו הרכבת ליוורפול-מנצ'סטר, 1832

בחלק העליון של התמונה - רכבת המחלקה הראשונה, שבה הנוסעים יושבים בקרונות סגורים. בחלק התחתון - רכבת המחלקה השנייה, שבה הנוסעים יושבים בקרונות פתוחים.

*131*

תעודה

חששות מפני הרכבת, 1851

לאציל הכפרי נאמר כי העשן יהרוג את הציפורים בעוברן ביעף מעל לקטר, לקהל הרחב נאמר כי בגלל כבדו של הקטר לא יהיה בכוחו לזוז, ולתעשיין נאמר שהגיצים אשר יצאו מן הקטר יבעירו את סחורותיו (...) אמרו גם כי הרכבת תגרום לכיליון גזע הסוס, ועקב זאת גבר החשש במוחות האיכרים כי שיבולת השועל והתבן (ששימשו למאכל הסוסים), שוב לא יהיו סחורות שיש עליהן קופצים (שיש להן דורש). ועוד אמרו כי הסוסים ייבהלו משאון (מרעש) הקטר ויפילו את רוכביהם וכי גם הפרות יחדלו לתת חלב בכל מקום אשר מכונת הגיהינום (הרכבת) תעבור בקרבתו (...) רבים ניבאו כי גם הצמחייה תכלה באזורים אשר בהם תעבור המסילה, כי ערך הקרקעות באזורים אלה ירד פלאים וכי כל אלה המגדלים ירקות למכירה בשווקים, יאבדו את מטה לחמם (מקור פרנסתם).

1. מיינו את הטיעונים נגד הרכבת להיבטים. לדוגמה, טיעונים מן ההיבט הכלכלי, טיעונים מן ההיבט האקולוגי וכדומה.

2. מכל הטיעונים נגד הרכבת, מהו הטיעון העיקרי בעיניכם? נמקו.

3. איזה כינוי העניק הכותב לרכבת? מה רצה להשיג בכך?

4. חברו מסמך שכותרתו "הרכבת מתקבלת בברכה", ובו דונו ביתרונות של הרכבת באמצע המאה התשע עשרה.

5. ישראל של שנת 2010 ממריצה את השימוש ברכבת - מהם השיקולים לכך? האם יש בהם דמיון או שוני לשיקולים מהמאה התשע עשרה?

תעודה

חנוכת קו הרכבת הראשון באנגליה, 1825

מתוך כתבה שהתפרסמה בעיתון "סקוטס מגזין", 1825.

ביום שלישי, 27 בספטמבר, התקיימה הפתיחה הרשמית של הרכבת הראשונה שהועמדה על ידי הבעלים לשימושו של הקהל (...) החידוש שבדבר ומזג האוויר הנאה משכו קהל עצום של מסתכלים, ובשדות משני צדי המסילה הצטופפו המוני אנשים, רוכבי סוסים והולכי רגל מכל המינים (...) נמכרו קרוב לשלוש מאות כרטיסי נסיעה, אבל המון הקופצים היה כה גדול עד שנמלאו מיד כל הקרונות הטעונים והריקים. יפי המחזה וגדלותו - אין (אי-אפשר, קשה) לתארם. בדרלינגטון יצאה כל העיר לקבל את הבאים. הרבה רוכבים ונוסעים בכלי רכב שונים ליוו את הרכבת כל הדרך (...) והסוסים לא נראו כלל מפחדים. במקום אחד הייתה הזדמנות לנוסעי הרכבת לברך את נוסעי מרכבת הדואר ולהשוות את ההבדל בין כוח המכונה לכוח הסוס - הרכבת עם 600 נוסעיה ועם מטען גדול, (לעומת) המרכבה הרתומה לארבעה חוטים ובה אך (רק) 16 נוסעים. (מ' הנדל (ליקט וערך), מקורות ללימוד ההיסטוריה הישראלית והכללית, עמ' 230-229.)

1. מהי עמדתו של העיתונאי בעניין הרכבת? על פי מה אפשר ללמוד זאת? צטטו משפט המעיד על כך.

2. הכתבה התפרסמה בעיתון. האם לדעתכם העיתון הוא מקור היסטורי מהימן? נמקו.

3. השוו בין התעודה הזאת לתעודה "חששות מפני הרכבת" שבעמוד זה.

*132*

ההתפתחות של מסילות הברזל באירופה במאה התשע עשרה

(בספר שתי מפות - היעזר במנחה)

מפה 5: רשת מסילות הברזל בשנת 1840

מפה 6: רשת מסילות הברזל בשנת 1880

עיינו במפות, בשם המפות ובמקרא, וענו:

1. באיזו מדינה החלה להתפתח רשת מסילות הברזל? מה ניתן להסיק מכך?

2. אילו שינויים חלו ברשת מסילות הברזל בשנים 1880-1840? באילו חלקים של אירופה בולטים במיוחד השינויים?

3. שערו כיצד השפיעו השינויים הללו על הקשר בין המדינות, על המדינה, על החברה ועל הפרט.

כדאי לדעת

רכבת בארץ ישראל

מסילת הברזל הראשונה בארץ ישראל נחנכה בשנת 1892, בהיותה בשלטון העות'מאנים, בקו ירושלים-יפו. האירוע לווה בהתרגשות רבה, ורבים מתושבי ירושלים יצאו לצפות בפלא הגדול - הרכבת. בעיתונות התקופה נכתב בין היתר כי "כולם חשים שקול הצפירה של מכונת הקיטור הוא קול השופר של ההשכלה" וכי "עיר הנביאים הגדולים מחוברת לעולם ההשכלה בכוח הקיטור".

תחילה ארכה הנסיעה בקו ירושלים-יפו כשש שעות, וכעבור כמה שנים התקצר משך הנסיעה לארבע שעות. על מהירותה של רכבת זו, ולמעשה על איטיותה, אפשר ללמוד מן העובדה שלא אחת היה פרש רכוב על סוס מדביק את הרכבת ומוסר מכתב דחוף או הודעה לאחד הנוסעים.

*133*

שאלות לסעיף: תהליך התיעוש (עמ' 132-126)

1. מהי המהפכה התעשייתית?

2. א. השלימו את הטבלה

נושאים, לפני המהפכה התעשייתית, בעקבות המהפכה התעשייתית

עיסוק עיקרי, --, --

אופן הייצור, --, --

היקף הייצור, --, --

מקום ייצור עיקרי, --, --

ב. אילו מסקנות אפשר להסיק מהנתונים שבטבלה?

3. יש טוענים כי "מנוע הקיטור היה קרש הקפיצה של התעשייה אל העידן המודרני". על מה טענה זו מבוססת?

4. אילו מקצועות חדשים התפתחו במאה התשע עשרה בעקבות המהפכה התעשייתית?

5. הרכבת הייתה מהירה יותר מכל אמצעי תחבורה שקדם לה. האם לדעתכם יש בכך יתרון או חיסרון? נמקו.

תשתיות למהפכה באנגליה

תנאים מתאימים למהפכה תעשייתית באנגליה

תהליך התיעוש החל באנגליה בשל שילוב של תנאים כלכליים, חברתיים ופוליטיים שהיו בה. תנאים אלו יצרו תשתית מתאימה לתחילת המהפכה התעשייתית.

בראשית המאה השמונה עשרה רוב תושבי אנגליה היו איכרים שעיבדו שטחי אדמה קטנים ומועטים, ולעתים מרוחקים זה מזה ואף מבתיהם. אף שלמהפכה התעשייתית באנגליה קדם מהפך בעיבוד החקלאי - השיטות לזריעה ולדישון הקרקע שוכללו, וגידולי שדה חדשים שולבו בחקלאות - מרבית האיכרים המשיכו לעבד את אדמותיהם בשיטות מסורתיות ומיושנות. באותה העת האוכלוסייה הלכה וגדלה - במאה השנים 1850-1750 גדלה אוכלוסיית אנגליה בקצב מואץ, ומספר התושבים גדל פי שלושה: משישה מיליון תושבים ב- 1750 לשמונה עשר מיליון ב- 1850 - והתוצרת החקלאית הדלה לא סיפקה את צרכיה של האוכלוסייה הגדולה.

*134*

בהשפעתם של בעלי האחוזות הגדולות באנגליה התקבל בשנת 1760 בפרלמנט צו שעניינו גידור האדמות. על פי צו זה לאדמותיהם של בעלי האחוזות צורפו כל שטחי האדמה הציבוריים - שטחים פתוחים שגם האיכרים יכלו להשתמש בהם למרעה, לאספקת עצים לבנייה ולהסקה, ולשאיבת מי הנהרות. בעקבות גידור האדמות החזיקו בעלי אחוזות מעטים שטחי שדה נרחבים. עיבודם של שטחים אלו בכלים משוכללים - מחרשות משוכללות ומכונות זריעה חדישות – והשימוש בדשן משובח היו יעילים יותר מעיבוד חלקות קטנות על ידי האיכרים, ולפיכך התוצרת החקלאית של האחוזות הלכה וגדלה, והיא כללה תבואה, בשר, חלב וצמר. התוצרת החקלאית הניבה רווחים גדולים, והיו בעלי אחוזות שהשקיעו חלק מן הרווחים בתעשייה. היה זה גורם נוסף להתפתחות המואצת של תהליך התיעוש באנגליה.

גידול האוכלוסייה גרם גם להגברת הביקוש לסחורות שיוצרו באנגליה, ובעיקר לבדי כותנה. את הכותנה הגולמית ייבאה אנגליה משדות הכותנה באיי הודו המערבית ובדרום ארצות הברית על ידי צי אניות גדול. בשדות הכותנה עבדו עבדים חסרי זכויות, ועבודתם הזולה והתרחבות השטחים שגידלו בהם כותנה הם שקבעו את מחירה הנמוך. ההיצע הגדול של הסחורה הביא לירידת המחיר. כמויות גדולות של כותנה גולמית, לא מעובדת, הגיעו באניות לאנגליה, והייצור שהתפתח סביב הכותנה פיתח את הכלכלה באנגליה וסיפק תעסוקה לרבים. בבית החרושת עובד חומר הגלם בתחילה לחוטים, ואחר כך לבדים, ואז שווק ליצרנים; והם המשיכו בתהליך הייצור - מבדי כותנה למוצרים, בעיקר בגדים תחתונים, סדינים וחולצות. הביקוש למוצרים אלו מעיד על שיפור ברמת החיים.

הגברת הביקוש לסחורות הביאה לבניית עוד מכונות ולהקמת עוד בתי חרושת. גידול האוכלוסייה הרחיב גם את מעגל העובדים, והם נקלטו בתעשייה המתפתחת. ייצור הכותנה גרם בעקיפין גם לפיתוח הספנות של אנגליה: כאמור, הכותנה הגולמית הגיעה באניות, ומוצרי הכותנה המעובדת היו לענף יצוא, והם נשלחו באניות אל מעבר לים.

גם המצב הפוליטי באנגליה יצר תנאים מתאימים להתפתחות המהפכה התעשייתית. אנגליה נהנתה משלטון יציב שעודד וביסס את ההתפתחות הכלכלית המואצת. הפרלמנט האנגלי חוקק חוקים לרישום המצאות ופטנטים ולרישום הזכויות של ממציאים על המצאותיהם, והשלטונות עודדו את הממציאים והעניקו להם פרסי כסף ועיטורי כבוד.

תעודה

המצאות ופטנטים

רישום פטנטים על המצאות במדינות המתועשות באירופה.

--, השנה, מס' הפטנטים שנרשמו

באנגליה, 1860-1869, 21,910

באנגליה 1880-1887, 30,360

באנגליה, 1900, 13,170

באנגליה, 1905, 14,786

באנגליה, 1908, 16,284

בגרמניה, 1900, 8,784

בגרמניה, 1905, 9,600

בגרמניה, 1910, 12,100

בגרמניה, 1911, 12,640

בגרמניה, 1912, 13.080

בצרפת, 1850, 687,1

בצרפת, 1880, 6,057

בצרפת, 1900, 10,907

בצרפת, 1905, 11,463

בצרפת, 1907, 12,680

(פ' מרחב, תולדות תנועת הפועלים הבינלאומית - מאביב העמים עד טבח העמים (1918-1848), עמ' 100.)

1. בחנו את הנתונים בנושא רישום הפטנטים של שתי מדינות וציינו איזו מגמה הנתונים מבטאים.

2. מהו הקשר בין מספר הפטנטים לבין המהפכה התעשייתית?

*135*

מייצור ביתי לייצור תעשייתי

(בספר תמונות)

- טווייה בבית בנול, ציור שמן, 1855 בערך

- ייצור אריגי כותנה בבית חרושת באמצעות מכונות, תחריט, הדפס, 1830 בערך

3. ג'ני הטווה - מכונת טווייה

מכונת הטווייה "ג'ני הטווה" הומצאה בשנת 1764. הממציא, אורג בשם הרגרייבס קרא למכונה על שם בתו. המכונה אפשרה לטוות חוטים רבים בבת אחת - תחילה שמונה, ולאחר שכלולה עשרים. אף שהמכונה מונעת ביד היא סייעה להגביר את ייצור האריגים.

1. כיצד התמונות מציגות את השינויים שחוללה המהפכה התעשייתית?

שאלות לסעיף: תשתית למהפכה באנגליה (עמ' 135-133)

1. הסבירו את התנאים הכלכליים והחברתיים שאפשרו את המהפכה התעשייתית באנגליה.

2. משערים כי יציבות השלטון באנגליה סייעה לתהליך התיעוש. מדוע? מה דעתכם על השערה זו?

*136*

סיכום

לקראת סוף המאה השמונה עשרה החלו באנגליה שינויים בתהליכי הייצור, והם סימנו את תחילת התהליך הנקרא "המהפכה התעשייתית". מהפכה זו החלה באנגליה, בזכות שילוב של תנאים כלכליים, חברתיים ופוליטיים .שהתקיימו בה. במהלך המאה התשע עשרה התפשטה המהפכה התעשייתית למדינות אחרות במערב אירופה ובמרכזה - לצרפת, לבלגיה ולגרמניה - וכן למדינות במזרח אירופה ובדרומה. ואולם, בעוד במערב אירופה ובמרכזה היה תהליך התיעוש מהיר, הרי במזרח אירופה, ובעיקר ברוסיה, השינויים התחוללו לאט.

ראשיתה של המהפכה התעשייתית קשורה בשימוש בקיטור ליצירת אנרגייה. המצאת מנוע הקיטור בשנת 1774 מיוחסת לג'יימס וט. בקיטור החלו להשתמש להפעלת מנועים בתעשייה ובתחבורה. עד אז הייתה הכלכלה מבוססת על עבודת אדמה ועל עבודת כפיים קשה ומאומצת, ויכולת הייצור הייתה מוגבלת; ואילו מאותה התקופה החלה הכלכלה להתבסס על ייצור תעשייתי, ייצור בכמויות גדולות בעזרת מכונות - תהליך זה נקרא "מיכון".

שינויים רבים התחוללו בתעשייה כתוצאה מן השימוש במנוע הקיטור, והמהיר שבהם בתעשיית הטקסטיל. מנועי הקיטור - של המכונות החדשות, האניות והרכבות – הוסקו בפחם, וכך גבר קצב העבודה במכרות הפחם, ותפוקת הפחם הלכה וגדלה.

הרכבת היא כלי תחבורה המסמל יותר מכול את המהפכה התעשייתית. היא סייעה לקשר בין אנשים במקומות מרוחקים, ובעזרתה הועברו בקלות ממקום למקום חומרי גלם, סחורות וידע.

*137*

לחזרה ולדיון

1. קראו את ההיגדים וציינו אילו מהם מציינים עובדות ואילו מהם מציינים דעות.

א. המצאת מנוע הקיטור הייתה הכוח המניע של המהפכה התעשייתית.

ב. עקב תהליך התיעוש נפגעו הייצור הביתי ובעלי מלאכה.

ג. להתפתחות הרכבת היו השפעות על תחומי חיים מגוונים.

ד. תהליך המיכון קיצר את משך זמן הייצור והגדיל את היקף הייצור.

ה. הרכבת עלולה לגרום לתמותת סוסים ולדלדול בכמות החלב של הפרות.

ו. עיר בלא תחנת רכבת היא עיר מיושנת.

ז. שכלול אמצעי התחבורה היה תנאי הכרחי לתהליך התיעוש.

ח. המהפכה התעשייתית הביאה לשיפור ברמת החיים אך יצרה גם מצוקות להמוני פועלים מנוצלים.

ט. שילוב בין תנאים כלכליים, חברתיים ופוליטיים שנוצרו באנגליה בסוף המאה השמונה עשרה אפשר את התרחשות המהפכה התעשייתית.

י. בזכות המהפכה התעשייתית העולם נעשה מקום טוב יותר.

- בחרו שלושה היגדים והסבירו אותם.

2. מה היה מהפכני במהפכה התעשייתית? הסבירו.

3. א. השימוש ברכבת הביא לראשיתו של עידן חדש בתחומי חיים מגוונים. על מה אפשר לבסס טענה זו? הסבירו.

ב. איזו התפתחות טכנולוגית בימינו תוכלו להשוות להתפתחות הרכבת? הסבירו.

4. בראשיתה של המאה העשרים ואחת אנו נמצאים בעיצומה של מהפכה טכנולוגית. מה דומה ומה שונה בינה לבין המהפכה התעשייתית של המאה התשע עשרה?

*138*

פרק יא

חברה ויחיד בתהליך התיעוש

תהליך התיעוש לווה בעיור מהיר ובשינוי במבנה המסורתי של החברה. במבנה החברתי החדש נוצרו שני מעמדות חברתיים חדשים ועוצב אורח חיים חדש ועולם ערכים חדש.

מה היו תנאי החיים בעיר? מה אפיין את המבנה החברתי החדש? מה היו הערכים החדשים? כיצד תרמו השכלולים הטכנולוגיים לאיכות החיים של היחיד והחברה?

חברה עירונית חדשה

הערים גדלות ומתרבות

תהליך התיעוש באירופה וגידול מהיר של האוכלוסייה מאמצע המאה השמונה עשרה ובמהלך המאה התשע עשרה (עמ' 174) עודדו את תהליך העיור. בתהליך העיור ערים התרבו ואוכלוסייתן גדלה. ערים חדשות קמו ונבנו במהירות מסחררת ובלי תכנון בקרבת מכרות ומפעלי תעשייה, וערים ותיקות ששכנו ליד נמלים וצומתי תחבורה ראשיים התפתחו והחלו לשגשג ולפרוח.

(בספר תמונה) רחוב בלונדון, 1900

1. מה מאפיין את הבניינים ברחוב?

2. אילו אמצעי תחבורה אתם יכולים לזהות? מה תוכלו להסיק מכך על לונדון ב- 1900?

3. תארו את המתרחש ברחוב.

4. השוו בין תמונה זו לתמונה "תחבורה ציבורית מסורתית במרכז לונדון, 1829", עמ' 130. מה מסקנותיכם?

*139*

גידור האדמות באזורים הכפריים באנגליה השפיע גם הוא על העיור. כאמור, שטחי ציבור נרחבים צורפו אל שטחי האחוזות הגדולות, ומן האיכרים נלקחו שטחי המרעה (עמ' 133). לפיכך הם נאלצו לעזוב את בתיהם ולנדוד אל העיר. בעיר הם החלו להשתלב בעבודה והיו לפועלים בתעשייה המתפתחת.

(בספר תרשים - היעזר במנחה)

מגמת הגידול באוכלוסייה במבחר ערים באנגליה, 1760-1850

(על פי: ד' תומסון, אירופה מאז נפוליאון, כרך א' עמ' 801.)

1. אתרו במפה גאוגרפית את הערים המופיעות בתרשים. כיצד סייע להן מקומן להתפתח לערי תעשייה?

2. מה אפשר ללמוד מן התרשים על תהליך גידול האוכלוסייה בשנים 1850-1750?

3. באיזו מן הערים היה תהליך גידול האוכלוסייה המהיר ביותר? שערו מדוע.

4. אילו סיכונים טמונים בתהליך עיור מהיר? היעזרו בתעודה על עיר התעשייה מנצ'סטר שבאנגליה (בעמוד זה).)

תעודה

על עיר התעשייה מנצ'סטר שבאנגליה, 1835

אלקסיס דה-טוקוויל, סופר ומדינאי צרפתי, סייר באנגליה ובאירלנד ופרסם את רשמיו בספר "נסיעות באנגליה ובאירלנד". בקטע זה מובאים רשמיו מביקור בעיר התעשייה מנצ'סטר ב- 2 ביול, 1835.

שלושים או ארבעים בתי חרושת, בניינים בני שש קומות, מתנשאים על פסגותיהן של גבעות (...) סביב לבתי החרושת פזורים, ללא סדר וללא שיטה, בתי המגורים העלובים של העניים. ומסביב לאלה פזורות כברות קרקע (שטחי קרקע) בלתי מעובדת: לא תמצא כאן את הקסם של טבע כפרי, וטרם תמצא פה נוחיות ושירותים של עיר. (...) יש כאן דרכים מרוצפות, אך רובן מלאות בורות ושלוליות עמוקות שבתוכן שוקעים גלגל המרכבה ורגל ההלך. ערמות צואה, אשפה ממבנים, מקווי מים מעופשים ומצחינים פזורים על ימין ועל שמאל בין הבתים ועל פני הרחובות והכיכרות הציבוריים, המלאים מהמורות (בורות) וגבשושיות.

(...)

לאורכן של דרכים צרות ומפותלות עומדים בתי עץ חד-קומתיים, שעל פי בנייתם המרושלת וחלונותיהם השבורים ניכר בהם למרחוק שהם מפלטו האחרון של האדם בדרכו מן העוני אל המוות. על אף כל זאת, אפילו עלובי החיים המתגוררים בבתים אלה מסוגלים לעורר קנאה בלבם של אנשים אחרים.

(...)

*140*

סביב משכן דלות (מקום מגורים עלוב) זה זורם לאיטו נחל, שמימינו המצחינים והעכורים הוכתמו באלף צבעים משפכיהם של בתי החרושת שעל גדותיו (...) שא עיניך אל על ותראה סביבך את ארמונות הענק של התעשייה (...) מבנים עצומים אלה שולטים על בתי המגורים, מונעים מהם אוויר ואור, ועוטפים אותם במעטה של ערפל נצחי. כאן העבד - שם האדון. שם עושרם של אחדים - כאן עוניים של הרבים. שם מאורגנות אלפי ידיים עובדות במאמץ מלוכד כדי לייצר למען רווחיו של אדם אחד (...)

מעין ענן של עשן שחור מכסה את העיר. השמש נראית דרכו כעיגול ללא קרני אור. באור הדמדומים הזה שלוש מאות אלף יצורי אנוש עמלים ללא הפוגה (ללא הפסקה) (...)

קול צעדיהם של המוני אדם טרודים, חריקת גלגלי מכונות, צריחת הקיטור בדוודים, הלמות הנולים (רעש מכונות האריגה), גניחות קרונות מטען - אלה הרעשים שמהם לא תוכל להימלט לעולם ברחובות הקודרים האלה. כאן לא תשמע לעולם שעטות סוסים, כאשר עשירי העיר חוזרים הביתה במרכבותיהם או יוצאים למסע תענוגות. כאן לא נשמעים לעולם צהלות שמחה וקולות משחק, ולא צלילי מוסיקה המבשרים חג. כאן לא תראה לעולם בריות במיטב מחלצותיהן (בבגדים מפוארים) מטיילות להנאתן ברחובות העיר או יוצאות יחדיו לבלות בחיק הטבע. ברחובות מנצ'סטר תמיד תראה המוני אדם ממהרים אנה ואנה, אך מצעדם תמיד נחפז, ארשת פניהם טרודה וחזותם קודרת. (א' דה-טוקוויל, נסיעות באנגליה ובאירלנד.)

1. אילו מבנים יש במנצ'סטר על פי תיאורו של טוקוויל? במה הם דומים למבנים הקיימים בערים של ימינו ובמה הם שונים מהם?

2. עם אילו בעיות התמודדו תושבי מנצ'סטר? מיינו את הבעיות - לדוגמה בעיות אקולוגיות, בעיות היגיינה וכדומה.

3. מהי עמדתו של הכותב בעניין תנאי החיים בעיר מנצ'סטר? צטטו היגדים המבטאים זאת.

4. השוו בין תיאור העיר מנצ'סטר בתמונה ובין תיאורה בתעודה.

(בספר תמונה) מנצ'סטר - עיר תעשייה באנגליה, המאה התשע עשרה

*141*

המבנה החברתי המסורתי משתנה

המהפכה התעשייתית שינתה את המבנה המסורתי של החברה. לפני המהפכה התעשייתית התקיימו בחברה שלושה מעמדות חברתיים עיקריים זה בצד זה: האצילים, הבורגנים והאיכרים. המהפכה התעשייתית פירקה את המבנה הזה והצמיחה מבנה חברתי שבו שני מעמדות המאפיינים חברה תעשייתית: הבורגנים בני המעמד הבינוני (בורגנים - מקור המילה הוא במילה הצרפתית בורג, שפירושה עיר. הבורגנים הם יושבי העיר.) תושבי העיר, ומעמד חדש, מעמד הפועלים, הפרולטריון. האיכרים, עובדי האדמה, נותרו מעמד חברתי נפרד - מקצתם נשארו בעלי אדמות עצמאים ומקצתם היו לשכירים באחוזות הגדולות. ואולם, בעוד מעמד הפועלים הלך וגדל - מעמד האיכרים הלך והצטמצם.

הפערים בין המעמדות גדלים

שני המעמדות העיקריים - הבורגנים והפועלים - כמובן לא נוצרו ביום אחד, אך בהדרגה הם היו רוב החברה. את מעמד הבורגנות אפיינו פערים גדולים - חברתיים, כלכליים ותרבותיים - בין הקבוצות שהרכיבו אותו, והוא היה מעמד מקוטב במיוחד. מקובל לחלק את הבורגנות לשלוש קבוצות: בורגנות גבוהה - בעלי ההון, הקפיטליסטים, ובהם בעלי מפעלים, בנקאים וסוחרים גדולים; בעלי מקצועות חופשיים, וזעיר-בורגנים - הבורגנות הנמוכה, ובהם אנשי הפקידות הנמוכה, בעלי מלאכה עצמאים, או בעליהם של בתי מלאכה, רובם חסרי השכלה או הכשרה מקצועית. כאמור, מתחתם התפתה מעמד הפועלים - העובדים במפעלי התעשייה.

בהשפעת המהפכה התעשייתית התרחבו הפערים הכלכליים בין המעמדות בחברה. לעומת התבססותם הכלכלית של הקפיטליסטים והתעשרותם, בקרב רבים מן הפועלים שרר עוני כבד. על פי השיטה הכלכלית של הקפיטליזם, בעלי ההון הם השולטים בכלכלה וקובעים את סוג הייצור, כמויות הייצור ותנאי העבודה של הפועלים. כל אלה מיועדים להגדיל את הרווחים של בעל ההון.

הבורגנות מעצבת אורח חיים מיוחד

רוב האנשים שהשתייכו למעמד הבורגנות חיו ברווחה יחסית, ורק מיעוטם היו עשירים. בני המשפחות האמידות מהבורגנות הגבוהה חיו בעושר ורווחה, העסיקו משרתים, בילו בנשפים, בתאטרון ובאופרה. הם יצרו בהתנהגותם עולם ערכים שאפיין - ועדיין מאפיין - את הבורגנות. הבורגנים ייחסו חשיבות רבה לרכוש, למשפחה ולחלוקת התפקידים בתוכה. בראש המשפחה הבורגנית עמד הגבר - האב, ועליו הוטלה החובה לפרנס את משפחתו. בהיותו ראש המשפחה הוא היה בעל הסמכות להחליט בשאלות של כללי התנהגות בין הורים לילדים ובין גברים לנשים, ובני משפחתו היו חייבים לציית לו. במשפחה הבורגנית היה סדר ברור של סמכות: הילדים היו אמורים לציית למבוגרים, והנשים לגברים.

מקומן של הנשים בחברה הבורגנית היה הבית, והן היו אחראיות לניהול משק הבית ולגידול הילדים. כך אפשרו הנשים לבעליהן להתמסר לניהול עסקיהם בלא דאגות מיותרות. עם זאת, כאשר התעשרה המשפחה הבורגנית, החלה האישה להעסיק משרתים, עבודתה במשק הבית פחתה, וזמן פנוי עמד לרשותה. פנאי זה אפשר לנשים הבורגניות לפתח את חיי החברה שלהן, לפגוש נשים אחרות בשעות היום, לשתות תה בחברתן, לשוחח, לרקום ולשחק בקלפים. בערב נהגה המשפחה הבורגנית להיפגש סביב השולחן ולסעוד יחד. במשפחות מהבורגנות הגבוהה את ארוחת הערב המשפחתית הגישה על פי רוב משרתת.

*142*

(בספר תמונה) משפחה בורגנית בשעת פנאי, ציור שמן, אנגליה, המאה התשע עשרה

1. מי נמצא בחדר ומה מעשיו?

2. אילו פרטי ריהוט נמצאים בחדר?

3. לאיזו שכבה במעמד הבורגנות משפחה זו שייכת? נמקו.

4. מה אפשר ללמוד מן התמונה על חיי הבורגנים?)

מכיוון שהמשפחה והבית היו מרכז החיים, הקדישו המשפחות הבורגניות מחשבה רבה לתכנון של חדרי הבית וריהוטם. הן רכשו פריטי ריהוט רבים - נברשות, שטיחים ווילונות; והאמידים שבהם החלו לרכוש תמונות ולקשט בהן את החדרים. אחד מפריטי הריהוט המקובלים בבתים רבים היה הפסנתר - והוא שימש סמל לתרבות. טיולים משפחתיים בסופי השבוע או בחופשות גם הם היו ממאפייניו של עולם הערכים וההתנהגות של המשפחה הבורגנית.

ערך המשפחה בלט גם בקשר של הבורגנים לדת: ביום ראשון, יום המנוחה של הנוצרים, ובחג המולד הלכה כל המשפחה יחד לתפילה בכנסייה. בחג המולד החלו מציבים את עץ האשוח, עץ חג המולד, במרכז הבית, המנהג לתת מתנות בחג זה התבסס והיה לאירוע חשוב בחיי המשפחה הנוצרית.

*143*

תעודה

ביתם של הבורגנים, תיאור מתוך כתב עת צרפתי למותרות ואפנה, 1788

האדם הבורגני, בן המעמד הבינוני, כבר אינו יכול להסתפק בחדר מגורים אחד. לנוכח המשא והמתן הרב שעליו לנהל לעתים קרובת בהתכתבות, לנוכח חליפת המכתבים הרחבה שעליו לקיים, ולנוכח הציפייה הכללית, שהוא יהיה בקיא בכתובים, הוא זקוק לחדר לקריאה ועבודה, שבו יוכל לעשות את כל אלה באין מפריע, ורצוי - אם רק אפשרי הדבר - שחדר זה יהיה צמוד לחדר המגורים, כדי שהוא יוכל לשוחח בכל עת עם רעייתו.

(...)

היום נוהגים לחשוב שלא יאה שהילדים הקטנים יישארו בחדר (האורחים) בשעה שמבקרים בו זרים, וכן כי יש להעדיף את חינוך הילדים בבית. אלה דורשים חדר ילדים, ואם המורה הפרטי אמור לשמש גם כמורה הבית, יש צורך בחדר גם עבורו. מקובל היום לתת לילדים הגדולים שיעורים פרטיים במוסיקה, בכתיבת מכתבים, בציור וברקמה, וכל אלה דורשים ציוד ואמצעים, ואינם יכולים להתקיים בו זמנית, בחדר המגורים, ומכאן, שדרושים חדרים נפרדים עבור בנים ובנות מתבגרים. (ה' וסרמן, "אך גרמניה היכן היא?" - גרמניה 1830-1770: מאומת תרבות לתרבות לאומית, עמ' 130.)

1. מה מאפיין את החיים בבית המשפחה הבורגנית?

2. אילו התנהגויות של החברה הבורגנית המתוארות במסמך מקובלות גם בימינו במעמד הבינוני?

תנאי חיים קשים לפועלים

תנאי החיים של המוני הפועלים בערים היו קשים מנשוא. משפחות גדולות גרו בצפיפות בבתים בתנאי היגיינה קשים, בלא אוורור ראוי ותאורה הולמת. מחלות מידבקות פשטו בדיירים והפילו חללים. תנאי החיים הקשים הביאו לאלימות, שכרות ופשע.

(בספר תמונה) בבית של משפחה ממעמד הפועלים, ציור שמן, סקוטלנד, 1868

1. השוו בין תנאי החיים בבתיהם של הבורגנים לבין תנאי החיים בבתי הפועלים היעזרו בתמונה בעמ' 142.

*144*

(בספר תמונה) סבל הפועלים והמובטלים ביום שלג, שווייץ, 1894

1. כיצד ביטא האמן את סבלם של הפועלים והמובטלים?

הנדידה של רבים מן הכפר אל העיר יצרה עודף של ידיים עובדות וכוח עבודה זול. מצב זה אפשר לבעלי המפעלים לנצל את העובדים. ואכן, תנאי עבודתם של הפועלים היו ירודים ביותר: יום עבודה של פועל בבית החרושת או במכרה היה ארבע עשרה ואפילו שש עשרה שעות עבודה - בשכר נמוך ביותר ובתנאי עבודה שסיכנו את חייו ובריאותו. הפועלים לא היו זכאים לביטוח מפני תאונות או לביטוח בריאות, ומי שנפצע או חלה פוטר מיד מעבודתו בלי לקבל פיצוי כלשהו. מעסיק היה יכול לפטר פועל בלא אזהרה מראש, והפועל המפוטר לא היה זכאי לדמי אבטלה.

במפעלי התעשייה הועסקו משגיחים - הם נהגו בקפדנות רבה עם הפועלים והטילו עליהם עונשים כבדים, ובעיקר קנסות כספיים על איחור לעבודה, על שיחה במהלך העבודה, על עבודה רשלנית ועוד. לפועלים לא הייתה זכות להתאגד כדי לנסות לשפר את תנאי עבודתם.

השכר הנמוך של הפועלים אילץ נשים, ולעתים קרובות גם ילדים, לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה. בעלי המפעלים העדיפו להעסיקם משיקולים של רווח - שכרם של הנשים והילדים היה נמוך עוד יותר משכר הפועלים הגברים. בעקבות זאת נפגע גם מבנה המשפחה. שעות העבודה הארוכות גרמו להתרופפות של קשרי המשפחה: הנשים, האימהות, יצאו מן הבית לעבוד במשך שעות ארוכות, והילדים נותרו בבית בלא השגחה, הילדים העובדים החמיצו את תקופת הילדות והתבגרו בטרם עת.

(בספר תמונה) ילדים עובדים במתפרה, לונדון 1848

הילדים כורכים חוטים על סלילים לצורך תפירה במכונות תפירה. אצבעותיהם הדקות והגמישות התאימו במיוחד לעבודה זו. בתמונה נראה המשגיח מכה את אחד הילדים שכנראה התרשל בעבודתו.

*145*

תעודה

דוח על תנאי עבודה של ילדים, נערים ונשים במכרות, 1842 (קטעים)

מתוך סיכום דוח של ועדה פרלמנטרית (ועדה מטעם הממשל) שבדקה את תנאי העבודה במכרות.

א. יש מקרים שבהם נלקחים ילדים למכרות אלה החל בגיל ארבע, בשעה שהגיל הרגיל לתעסוקה במכרות אלה הוא בין שמונה לתשע.

ב. אחוז גדול של העובדים במכרות אלה הם מתחת לגיל 13, ואחוז גדול יותר – בין הגילים 13 ל- 18.

(...)

יא. במחוזות שבהם מועסקות נשים ומכרות הפחם, אין הבדל בין עבודת האנשים והנשים - לא מבחינת סוג העבודה ולא מבחינת שעות העבודה. נערים ונערות, גברים צעירים ונשים צעירות וכן נשים נשואות ואמהות לילדים, עובדים יחד כמעט ערומים, והגברים בהרבה מכרות ערומים לגמרי. כל סוגי העדויות מאשרים את ההשפעה המשחתת של העבודה מתחת לפני האדמה על הנשים.

(...)

יג. בימי התעסוקה המלאה שעות העבודה לילדים ולצעירים הן לעתים רחוקות פחות מ- 11 (שעות), תדיר (נפוץ) יותר הן 12 (שעות), ובכמה מחוזות - 13 (שעות). במחוז אחד בדרך כלל מגיעות הן כדי 14 (שעות) ויותר.

יד. במרבית המכרות עבודת לילה היא חלק מתנאי העבודה הנורמליים.

1. אילו בעיות הדוח מציג בעבודתם של ילדים, בערים ונשים במכרות?

2. מה אפשר ללמוד מהעובדה שאת הדוח חיברה ועדה פרלמנטרית?

3. אילו נמניתם עם מחברי הדוח, איך הייתם מציעים להתמודד עם הבעיות הללו? הציגו שלוש המלצות.

(בספר תמונה) נשים וילדות עובדות בבית מלאכה לייצור נעליים, המאה התשע עשרה

במרכז האולם שני משגיחים המקפידים על ביצוע העבודה.

*146*

(בספר תמונה) ילד מנקה ארובות, לונדון 1849

מנקי ארובות היו ילדים מגיל חמש עד גיל ארבע עשרה. הוטל עליהם לנקות את הפיח שהצטבר בדופנות הארובות של תנורי הפחם המשמשים לחימום. ילדים למעלה מגיל ארבע עשרה לא יכלו לעסוק במלאכה זו כי גודל גופם לא איפשר להם לזחול אל תוך הארובות. הילדים התחילו את יום העבודה בשעה מוקדמת – בשלוש לפנות בוקר, לפני הדלקת התנורים. תנאי חייהם היו קשים ביותר: רחצה הייתה מותרת לעתים רחוקות בלבד ולכן הלכלוך והפיח גרמו לגירוד קשה ולפצעים פתוחים. בגלל השהות הממושכת של הילדים בתוך הארובות והזחילה בתוכן התעקם גופם והתעוות. הילדים מנקי הארבות סבלו גם מכוויות וממחלות בדרכי הנשימה.

שאלות לסעיף: חברה עירונית חדשה (עמ' 146-138)

1. מהם הגורמים לתהליך העיור?

2. אילו מעמדות חברתיים צמחו בעיר? האם מעמדות אלו קיימים בעיר גם בימינו?

3. תארו את תנאי החיים של הפועלים.

4. תופעות של ניצול פועלים קיימות גם היום. הדגימו. היעזרו במידע חדשותי.

5. כתבו מכתב בשם נער או נערה ממשפחה בורגנית לנער או נערה ממשפחת פועלים ותארו את אורח החיים של המשפחה.

6. כתבו מכתב בשם נער או נערה ממשפחת פועלים לנער או נערה ממשפחה בורגנית ותארו את אורח החיים של המשפחה.

הטכנולוגיה תורמת לאיכות החיים

חידושים טכנולוגיים תורמים לקדמה

עם התקדמותו של תהליך התיעוש התפתחה במאה התשע עשרה טכנולוגיה, והיא תרמה לאיכות החיים של היחיד והחברה. השכלולים הטכנולוגיים נקלטו בהדרגה, ובלעדיהם קשה לדמיין כיצד חיינו היו נראים היום. החידושים הטכנולוגיים אפשרו להתגבר ביתר קלות על מרחקים: כלי התחבורה החדשים הקלו על הניידות, ואמצעי תקשורת חדשים סייעו בקשרים עם מקומות מרוחקים. הישגי המדע והטכנולוגיה הגבירו את האמונה שבעזרתם יצעד המין האנושי קדימה, אל עתיד טוב יותר ממה שידעה האנושות עד אז.

*147*

אמצעי התחבורה מקשרים בין מקומות מרוחקים

אל הרכבת שבתחילה שימשה להובלת משאות ואחר כך גם לתחבורה (עמ' 128) הצטרפה הרכבת התחתית - עוד אחד משכלולי התחבורה. רכבת תחתית פעלה בלונדון כבר ב- 1863, וב- 1900 החלה לפעול המטרו - הרכבת התחתית של פריז. לפני שהוקם המטרו, היו לו מתנגדים רבים: נהגי כרכרות חששו לפרנסתם, אנשי כלכלה חששו כי הקמת המטרו תעלה הון רב, ותושבי פריז חששו שמא יציפו תושבי הפרברים את עירם. ואולם, כאשר תכננו תערוכה בין-לאומית שבמסגרתה היו אמורים להתכנס בפריז מאות אלפי תיירים, אושרה הנחת הקו הראשון של המטרו. ביום חנוכתו, ב- 19 ביולי 1900, התקהלו המוני אזרחים כדי לראות את הפלא החדש, אך רבים חששו לרדת מתחת לאדמה ולהשתמש בו.

המכונית גם היא אחד מפיתוחי הטכנולוגיה של התקופה שקשה היום לתאר את חיינו בלעדיה. המכונית הראשונה נבנתה בארצות הברית ב- 1878 והונעה בנפט. אוטובוסים ומשאיות מונעים בנפט החלו לנסוע בדרכים ב- 1904. הנרי פורד הקים בארצות הברית את חברת המכוניות פורד, ונודע בהיותו אחד מיצרני המכוניות החשובים בעולם. תעשיית המכוניות התפתחה בהדרגה, ובעקבות כך נסללו כבישים והוקמו תחנות דלק. יישובים קטנים נהפכו לפרברי העיר הגדולה, והעובדים חזרו אליהם בתום יום העבודה.

(בספר תמונה) תחנת סן לזאר, ציור שמן, קלוד מונה, 1877

*148*

אמצעי התקשורת מקשרים בין אנשים

אחד מפלאי הטכנולוגיה של התקופה היה הטלגרף, שסייע לתקשורת בין בני אדם. סמואל מורס המציא את מכשיר הטלגרף, והוא איפשר להעביר הודעות למרחקים במהירות גבוהה יחסית. מורס פיתח טבלת צופן מיוחדת, ובה סמלים. כל סמל ייצג את אחת מאותיות האלף-בית או ספרה מ- 0 עד 9. כל סמל הורכב מקווים ונקודות (פעימות ארוכות וקצרות), וסך כל הסמלים נודע בכינוי "שפת מורס". הודעת מורס מועברת על ידי אותות חשמל או רדיו, ואחרי שהיא מפוענחת בצדו האחר של הקו היא נמסרת למקבל ההודעה על גבי טופס כתוב.

קו הטלגרף הראשון נחנך בארצות הברית בין בולטימור לוושינגטון ב- 1844, וכעבור זמן קצר נמתחו קווי טלגרף לאורך אלפי קילומטרים בארצות הברית ובאירופה. ב- 1861 חצה כבל טלגרף את האוקיאנוס האטלנטי.

(בספר תמונה) מכשיר הטלגרף, הדפס, 1910 האדם היושב מפענח את הקוד ומכתיב את תוכן ההודעה לשליח. השליח מעביר את ההודעה הכתובה לנמען.

הטלגרף היה לערוץ תקשורת, ובסוף המאה התשע עשרה הצבאות באירופה השתמשו בו להעברת הודעות בעת מלחמות, אך העברת הודעות מוצפנות בשפת המורס ואחר כך פיענוחן לשפה רגילה היו תהליך מסורבל ויקר. מכשיר הטלפון שהמציא אלכסנדר גרהם בל ב- 1876 בבוסטון שבארצות הברית סייע להתגבר על הסרבול ועל העלות היקרה של הטלגרף.

כמו לכל חידוש, תחילה הגיבו גם לטלפון בזלזול ובחשדנות, אבל יתרונותיו על פני הטלגרף היו רבים: הטלפון קישר במהירות רבה יותר בין אזורים גאוגרפיים מרוחקים. ועוד, השיחה הקולית יצרה מצב חדש, שבו יכלו המשתמשים לקבל מידע נוסף על המידע שניתן בטלגרף: הם יכלו לשאול שאלות ולקבל עליהן תשובה מידית, וכן יכלו להתרשם מקולו של בן שיחם - אם הוא גבר או אישה, אם הוא בטוח בדבריו או לא, אם הוא מדבר ברצינות או מתלוצץ ועוד.

(בספר תמונה) "שלווה ואושר" - הטלפון מקרב בין אוהבים, הדפס, 1884

החשמל משנה סדרי חיים

כוח החשמל החליף את כוח הקיטור, והשימוש בו שינה את אורח החיים ואת העולם. תחנת הכוח המסחרית הראשונה סיפקה חשמל לשמונים וחמישה לקוחות, והפעיל אותה הממציא האמריקני תומס אלווה אדיסון ב- 1882. עד אז היה הציבור רגיל להשתמש בתאורת גז,

*149*

והמעבר לשימוש במנורות חשמל היה מעבר קיצוני ששינה הרגלים קבועים. לכן נקבעו ליד עמודי התאורה ברחובות שלטים שהורו לציבור "אין טעם לנסות להדליק בגפרור". השימוש בחשמל לתאורה הביא ליצירתן של דרכי בילוי חדשות בשעות הערב והלילה (עמ' 184-183). השימוש בכוח החשמל סייע גם לניידות התושבים בתוך הערים לאחר שבערים מרכזיות החלו לפעול חשמליות. (חשמלית - כלי תחבורה ציבורי-עירוני דמוי קרון רכבת הנע בכוח החשמל על מסילת ברזל)

(בספר תמונה) תומס אלווה אדיסון ונורת החשמל, 1911

תעודה כדאי לדעת

מגדל אייפל

מגדל אייפל - סמלה של פריז בירת צרפת - מתנשא לגובה של כשלוש מאות מטרים. המגדל נקרא על שם המהנדס שתכנן אותו, גוסטב אייפל, ובנייתו הושלמה בשנת 1889. מגדל אייפל נבנה לכבוד היריד הבין-לאומי בפריז במלאת מאה שנים למהפכה הצרפתית.

היריד התמקד בתעשייה והישגיה וביקש לבטא את ניצחון העושר התעשייתי על העושר הקרקעי ובכך לשקף את ההבדל שבין צרפת של המשטר הישן, צרפת שלפני המהפכה, לבין צרפת החדשה של המאה התשע עשרה. מבנה המגדל ביטא רעיון זה: בסיסו הקטן על האדמה פורץ אל המרומים - אל העתיד.

מגדל אייפל נצפה מפינות רבות של פריז, ונוכחותו בעיר בולטת. מאז הקמתו ועד היום הוא משמש נקודת תצפית על פריז. ההמונים שנהרו לבקר במגדל אייפל הופתעו מן הנוף החדש שנגלה לעיניהם. המבנה, גובהו והחומרים התעשייתיים שמהם נבנה היו סמל לעידן חדש שבמרכזו התעשייה והטכנולוגיה. עם זאת, בנייתו של המגדל עוררה ויכוח ציבורי בצרפת, שכן רבים מתושבי פריז הביעו מורת רוח לנוכח מבנה הברזל המגושם והמכוער.

(בספר תמונה) מגדל אייפל בשלבי בנייה 1888

שאלות לסעיף: הטכנולוגיה תורמת לאיכות החיים (עמ' 149-146)

1. מה היו החידושים הטכנולוגיים החשובים של התקופה? מיינו אותם לסוגים.

2. בחרו חידוש טכנולוגי אחד מכל סוג ותארו איך הוא השפיע על חיי היחיד והחברה.

3. גם בימינו יש חידושים טכנולוגיים רבים. ציינו חידוש אחד ותארו את השפעתו על חיינו.

*150*

סיכום

גידול האוכלוסייה והתיעוש עודדו את תהליך העיור - הערים התרבו ואוכלוסייתן גדלה. ערים חדשות קמו ונבנו בקרבת מכרות ובקרבת מפעלי תעשייה במהירות מסחררת ובלי תכנון, וערים קיימות ששכנו ליד נמלים וצומתי תחבורה ראשיים התפתחו בתנופה והחלו לשגשג ולפרוח. תנאי החיים של המוני הפועלים בערים היו קשים מנשוא. משפחות גדולות שוכנו בצפיפות בבתים בתנאי היגיינה קשים, בלא אוורור ראוי ובלא תאורה הולמת. מחלות מידבקות פשטו בדיירים והפילו חללים. תנאי החיים הקשים הביאו לאלימות, שכרות ופשע.

המהפכה התעשייתית שינתה את המבנה המסורתי של החברה ויצרה מבנה חברתי חדש ובו שני מעמדית המאפיינים חברה תעשייתית: הבורגנים תושבי העיר ובראשם בעלי ההון - הקפיטליסטים: ומעמד חדש - הפרולטריון, מעמד הפועלים. האיכרים, עובדי האדמה, נותרו מעמד חברתי נפרד שהלך והצטמצם, בעוד מעמד הפועלים הלך וגדל.

בהשפעת המהפכה התעשייתית התרחבו הפערים הכלכליים בין המעמדות בחברה. בצד התעשרותם של הבורגנים והתבססותם הכלכלית, בקרב רבים מן הפועלים שרר עוני כבד. פערים גדולים - חברתיים, כלכליים ותרבותיים - אפיינו גם את הקבוצות שהרכיבו את מעמד הבורגנות. מקובל לחלק מעמד זה לשלוש קבוצות: בורגנות גבוהה: בעלי מקצועות חופשיים: וזעיר-בורגנים - הבורגנות הנמוכה.

תנאי עבודתם של הפועלים היו ירודים ביותר. יום עבודה של פועל בבית החרושת או במכרה היה של ארבע עשרה ואפילו שש עשרה שעות עבודה, בשכר נמוך ביותר ובתנאים שסיכנו את חייו ובריאותו. לפועלים לא הייתה זכות להתאגד כדי לשנות את תנאי עבודתם. השכר הנמוך אילץ נשים, ולעתים קרובות גם ילדים, לעבוד גם הם כדי לסייע בפרנסת המשפחה.

הטכנולוגיה שהתפתחה בתקופה זו תרמה לאיכות החיים. בכך נכללים אמצעי תחבורה - הרכבת, הרכבת התחתית, החשמלית והמכונית, ואמצעי תקשורת - הטלגרף והטלפון. כוח החשמל החליף את כוח הקיטור והשימוש בו אף הוא השפיע על חיי היום-יום.

*151*

לחזרה ולדיון

1. לפניכם שני היגדים. הציגו עובדות המבססות אותם:

א. המהפכה התעשייתית יצרה מבנה חברתי חדש.

ב. החידושים הטכנולוגיים בתחום התחבורה והתקשורת והשימוש בחשמל הצעידו את העולם לעבר קידמה.

2. א. תנאי העבודה של הפועלים היו ירודים ביותר. מה גרם לכך?

ב. כתבו מכתב לבעל בית חרושת ונסו לשכנע אותו מדוע יהיה כדאי לו לשפר את תנאי תעסוקתם של הפועלים במפעלו.

3. א. אילו זכויות סוציאליות יש לעובדים בימינו? תוכלו להדגים מן החוקים בישראל או במדינות אחרות.

ב. מה תורמות זכויות אלו לפועלים ומה הן תורמות למעסיקים?

4. עבודת ילדים הייתה אחת התופעות אשר אפיינו את המהפכה התעשייתית.

א. האם תופעות של עבודת ילדים קיימות גם בימינו? הציגו דוגמאות.

ב. בימינו בפרסומות רבות מופיעים ילדים צעירים. האם תופעה זו דומה לעבודת ילדים בעת המהפכה התעשייתית? נמקו.

5. הרכבת, הרכבת התחתית, הטלגרף והטלפון אפשרו להתגבר על המרחקים. מהם היתרונות הטמונים בכך? ומהם החסרונות? חשבו על נקודות מבט של בני התקופה, לדוגמה נהגי כרכרות, בעלי חנויות, אנשים שבני משפחותיהם גרים רחוק וכדומה.

*152*

פרק יב

סוציאליזם - הגות ועשייה

הסוציאליזם נחשב לאחד מכוחות הקדמה של המאה התשע עשרה ושאף לתקן את המצב הכלכלי והחברתי שנוצר בחברה בעקבות המהפכה התעשייתית. רעיונות הסוציאליזם הובילו להתארגנות מפלגות ואיגודים שהתמקדו במצבם של הפועלים.

מה היו הרעיונות שהעלו הוגי הדעות של הסוציאליזם? כיצד התנהל המאבק לצדק חברתי במאה התשע עשרה? מה היו הישגיו?

אידאולוגיה למען צדק חברתי

רוברט אואן מבקש לתקן את החברה

ניצול הפועלים עורר ביקורת של הוגי דעות, והם תקפו בחריפות את האי-צדק הכלכלי והחברתי השורר בחברה. הוגי הדעות ביקשו לתקן את המצב הזה וטענו כי החברה אחראית לכל פרט ופרט החי בתוכה. הוגי דעות אלו כונו בפי מתנגדיהם "סוציאליסטים אוטופיסטים", כי ראו בסוציאליזם ובחזון החברתי שהציעו אוטופיה, תכנית דמיונית שאינה יכולה להתגשם במציאות.

(סוציאליזם - אידיאולוגיה פוליטית וחברתית הדוגלת בצמצום הפערים החברתיים על ידי העברת אמצעי הייצור מהפרט אל הכלל ומניעת ניצול. בסוציאליזם התפתחו זרמים מגוונים של מחשבה.)

(אוטופיה – מילה יוונית שמשמעה שום מקום. את המונח טבע תומס מור (1478-1535), הוגה דעות אנגלי, כשתיאר ארץ דמיונית בספר בשם זה. בשימוש במונח בשם זה מתכוונים למדינה או לחברה אידיאלית ומושלמת שאינה ניתנת להגשמה.)

האוטופיסט רוברט אואן (1858-1771) פעל באנגליה להגשמת רעיונותיו, וזכה למידה מסוימת של הצלחה. אואן נולד בוויילס, אביו עסק במכירת כלי ברזל והוא עצמו החל לעבוד בגיל עשר בחנות בדים. בשנת 1788 עבר לעיר מנצ'סטר, שבה החל תהליך תיעוש מהיר, ושם פתח עם שותף בית חרושת למכונות טווייה. אואן הצליח בעסקיו ופתח מפעל גדול יותר.

אואן סבר כי הסביבה שהאדם חי בה מעצבת את אופיו והתנהגותו. לדעתו מעשי פשע שרווחו בקרב הפועלים שהצטופפו בערים לא יימנעו על ידי ענישה מחמירה, אלא על ידי חינוך, רכישת השכלה ושיפור בתנאי החיים. לכן, לדעתו של אואן, חינוך בכל מעגלי חייו של האדם, מינקות ועד בגרות, הוא הכלי לשינוי פני החברה. אואן הציע להקים מערכת ארצית לאומית של מוסדות חינוך שיהיו פתוחים לכל ילד, ודרש לספק לכל אזרח תעסוקה ושכר הולם.

רוברט אואן מיישם את רעיונותיו

לאחר שהתחתן עם בתו של תעשיין ניהל אואן את בית החרושת לבדים של חותנו בניו לנרק שבסקוטלנד לפי התכנית האוטופית שתכנן. במפעל זה הוא הפחית את שעות העבודה של הפועלים בהדרגה משש עשרה שעות ביממה לעשר שעות וחצי. אואן פעל גם לשיפור תנאי השיכון של הפועלים והקים למענם בתים חדשים ובהם דירות של שני חדרים לכל עובד. בבתים ישנים הוסיף חדר לכל דירה. אואן דאג שפועל שחלה יקבל שכר בעת מחלתו ושיתף את הפועלים ברווחים של בית החרושת - וכל זאת מבלי שהכנסותיו ייפגעו.

במאבקו נגד השכרות, שרווחה בקרב הפועלים, פתח חנות למשקאות והגביל את מכירת המשקאות החריפים לשעות ספורות בלבד ביום. נוסף על כך עקב אחר קניית המשקאות של הפועלים שלו, ערך רישום קפדני שלה ומינה שוטר לילה שירשום כל שיכור. השיכור נענש והיה צפוי לפיטורים אם ישתכר שוב. אואן לא העסיק ילדים קטנים, והילדים שעבדו במפעל שלו היו בני עשר ומעלה.

*153*

בפעילותו היה אואן הראשון שחשב על חינוכם של ילדי פועלים כבר מגיל שנה. לילדי הפועלים בני שנה עד ארבע הקים גן ילדים - הגן הראשון לילדי עובדים שהוקם בבריטניה. אואן חייב את ההורים לשלוח את בני החמש עד עשר לבית הספר. אחד החידושים במוסד החינוכי שהקים אואן בניו לנרק היה חצר ומגרש משחקים לילדים.

לבית הספר שהקים קרא אואן "מוסד לעיצוב האופי", וביקש כי מוסד זה ישרת את האוכלוסייה כולה: בשעות הבוקר שימש בית הספר את הילדים הצעירים, ובשעות אחר הצהריים והערב את הילדים הגדולים והמבוגרים העובדים שרצו להשלים את השכלתם. "המוסד לעיצוב האופי" שימש גם מועדון חברתי, היו בו חדרים לקריאה ועיון, ונערכו בו קונצרטים, הרצאות, ריקודים ושירה בציבור.

אואן פנה אל התעשיינים בקריאה להעלות את שכר הפועלים, לקצר את שעות עבודתם ולחדול מהעסקת ילדים. כך ביקש להקים חברה "בלא פשעים, בלא עניות, בבריאות שלמה של הנפש והגוף וכמעט בלא מצוקה".

פעולותיו של אואן היו פעולות חדשניות לזמנו. המוסד החינוכי שהקים בניו לנרק התפרסם, ורבים - בני משפחות מלוכה, שגרירים, בישופים וכמרים - ביקרו בו וביקשו לצפות בהגשמתה של האוטופיה. פעולותיו זכו להתעניינות ולאהדה רבה, אבל רוב התעשיינים לא אימצו את רעיונותיו וחידושיו.

השפעתם הממשית של האוטופיסטים, ובכללם אואן, הייתה מועטה ביותר. עם זאת, היא עוררה מודעות לתיקונים חברתיים, כגון חינוך חובה, מספר שעות העבודה ביום, עבודת ילדים ועוד. אואן, בדומה לרבים מעמיתיו האוטופיסטים, ניסה להגשים את חזונו בארצות הברית - במרחבים של ארצות הברית מצא אווירה פתוחה יותר ליישום רעיונותיו. הוא ביקש להקים שם מושבה שקרא לה ניו הרמוני ושבה החיים יתנהלו על פי עקרונותיו, אולם הוא נכשל בניסיונו זה.

(בספר תמונה) שיעור ריקוד בבית הספר של רוברט אואן בניו לנרק, 1825

הריקוד נקרא קוודריל, ואת הרוקדים מלווה קבוצה של נגני כינור. האולם שטוף אור, ואת קירותיו מעטרות כרזות.

*154*

תעודה

חינוך ועבודה בהגותו של רוברט אואן (קטעים)

- מתוך תנאי חייהם, מתוך מצוקתם, ומתוך חוסר כל חינוך - גורמים שאין לעני כל שליטה עליהם - צומחים דפוסי התנהגות שליליים המצויים בציבור העניים.

- אם האדם הינו "יציר הנסיבות", הרי אפשר להשפיע על דפוסי התנהגותו על ידי יצירת נסיבות כאלה, שמתוכן יפתח האדם את התכונות המוסריות והחברתיות הדרושות לחיי חברה תקינים ושלמים.

- העבודה מהווה (...) מטבעה (אחד) היסודות של חינוך האדם, יסוד שאין לו תחליף.

- כשם שהחינוך דרוש לאדם כדי שיצליח בחיים הכלכליים, כן דרושה גם עבודתו הפרודוקטיבית (היצרנית) לחינוכו.

(ג' פרוידנברג, רוברט אואן - מחנך העם, עמ' 274, 276, 300, 302.)

1. אואן סבר כי הסביבה מעצבת את אופיו של האדם והתנהגותו. באילו ביטויים הוא הביע דעה זו? הסבירו את דבריו.

2. אואן הדגיש את הקשר שבין חינוך לעבודה. באילו ביטויים הוא הביע דעה זו? הסבירו את דבריו.

3. על פי תפיסת אואן, מה יוביל לשינוי מצבו של הפועל?

מרקס ואנגלס קוראים למאבק בדיכוי הפועלים

ככל שהתפתח תהליך התיעוש, כן גדל מספר הפועלים שעבדו בבתי החרושת, במכרות, בנמלים, במסילות הברזל ובעבודות הבנייה. בתחילת המהפכה התעשייתית ראו הפועלים בעצמם בעלי ברית של הבורגנים וסברו כי אלה יילחמו לצדם למען זכויותיהם, ונגד זכויות היתר של האצולה, אבל כעבור זמן התברר לפועלים כי עליהם להילחם נגד הבורגנים, שצברו הון וכוח ודיכאו את המוני הפועלים.

דרך פעולה למעמד הפועלים - לפרולטריון - התוו קרל מרקס (1883-1818) ופרידריך אנגלס (1895-1820), שניהם ילידי גרמניה. מרקס, בן למשפחה יהודית שהתנצרה בהיותו כבן שש, היה הוגה דעות, עיתונאי ומהפכן. בנדודיו באירופה פגש את פרידריך אנגלס, חוקר, פרשן צבאי ואיש עסקים. בין השניים התפתחה ידידות אמיצה והיא התגלתה בין היתר בתמיכתו הכלכלית של אנגלס במרקס ובילדיו, תמיכה שמימן מעסקי משפחתו - מפעל טקסטיל במנצ'סטר שבאנגליה. לאחר מות מרקס ערך אנגלס את כתביו.

מרקס ואנגלס כתבו יחד את החיבור "המניפסט הקומוניסטי" (המניפסט הקומוניסטי - מניפסט - גילוי דעת, הצהרה; קומוניסטי - מן המילה הלטינית "קומוניס", משותף.) - הוא פורסם ב- 1848, ובו הם טענו כי המאבק בין מעמדות המייצגים כוחות כלכליים מנוגדים זה לזה הוא המניע את ההיסטוריה האנושית מראשיתה. מאבק זה מתחולל בין מעטים השולטים באמצעי הייצור לבין הרבים, המייצרים, שאינם מקבלים תמורה הולמת לעבודתם. המעסיקים המעטים מגדילים את ההון שברשותם על ידי ניצול הפועלים ותשלום שכר לא הוגן.

לתפיסתם, רק מהפכה, מלחמת מעמדות, תתקן את המצב החברתי המעוות. בשלב הראשון של מאבק זה על הפועלים לשתף פעולה עם הבורגנות נגד האצולה והמלוכה, ובשלב השני - להיאבק נגד הבורגנות. במהפכה יפיל הפרולטריון את בעלי ההון - הקפיטליסטים השולטים באמצעי הייצור - ויתפוס את השלטון במדינה.

*155*

על פי תפיסת מרקס ואנגלס אחרי המהפכה תקום חברה שוויונית. בחברה זו, חברה קומוניסטית - חברה המבוססת על שיתוף - יתבטלו ההבדלים בין המעמדות בחברה, והניצול החברתי יסתיים.

(בספר תמונה) פגישה בין קרל מרקס (משמאל) ובין פרידריך אנגלס (מימין), 1844

תעודה

מתוך המניפסט הקומוניסטי (קטעים)

דברי הימים של כל החברה כולה עד כה הם דברי ימיהן של מלחמות- המעמדות. בן חורין ועבד, פטריצ'י (המעמד הגבוה ברומא העתיקה) ופלביי (המעמד הנמוך ברומא העתיקה), ברון וצמית, אומן ושוליה. כללו של דבר - מדכאים ומדוכאים עמדו תמיד זה מול זה, נלחמו ביניהם מלחמה בלתי פוסקת, לעתים נסתרת לעתים גלויה, מלחמה שנסתיימה בכל פעם בתמורה מהפכנית של כל צורת החברה או בכיליונם המשותף של המעמדות הנלחמים.

(...)

אולם תקופתנו, תקופתה של הבורגנות, מצטיינת בכך שעשתה את ניגודי המעמדות פשוטים יותר. החברה כולה מתפלגת והולכת לשני מחנות אויבים גדולים, לשני מעמדות גדולים העומדים פנים אל פנים, זה כנגד זה: בורגנות ופרולטריון.

(...)

התעשייה המודרנית הפכה את הסדנה של האומן הפטריארכלי לבית חרושת גדול של בעל הרכוש התעשייתי. המוני פועלים דחוקים וצפופים בבית החרושת מאורגנים כחיילים; כטוראים בצבא התעשייתי הם כפופים לפיקוח של היררכיה שלמה של קצינים וסמלים. לא זו בלבד שעבדים הם למעמד הבורגנות, למדינת הבורגנות, אלא הם משועבדים יום יום, שעה שעה למכונה, למשגיח ועל הכול - לבורגני היחיד, החרשתן (התעשיין) עצמו.

(...)

משהושלם ניצול הפועל על ידי בעל התעשייה עד כי זכה לקבל שכר עבודתו במזומנים, עטים עליו שאר חלקי הבורגנות, בעל הבית, החנווני, המלווה במשכון וכו'.

(...)

כל התנועות בעבר היו תנועות של מיעוטים או תנועות לטובת האינטרסים של מיעוטים. התנועה הפרולטרית היא התנועה העצמאית של הרוב העצום למען האינטרס של הרוב העצום. הפרולטריון, השכבה התחתונה של החברה הקיימת, לא יוכל להתרומם, לא יוכל לזקוף קומה, בלי שינופץ כל בניין-העל של אותן השכבות המהוות את החברה הרשמית.

(א' שי וש' בן עמי (עורכים), מקונגרס וינה לשורשי מלחמת העולם הראשונה - מקורות נבחרים, עמ' 50-53.)

1. לתפיסת מרקס ואנגלס, בהיסטוריה האנושית היו מאבקים רבים בין מדכאים למדוכאים. בחרו שתי דוגמאות לכך מתוך דבריהם וציינו, מיהם המדכאים וכיצד פעלו? ומיהם המדוכאים?

2. בעיניהם של מרקס ואנגלס מהו מצבם של הפועלים בעקבות התיעוש?

3. צטטו מילים או משפטים המציגים את הפועלים ואת הבורגנים. מה אפשר להסיק מבחירתם של מרקס ואנגלס להשתמש במילים האלה?

4. כיצד ייפסק ניצול הפועלים על פי חזונם של מרקס ואנגלס?

5. לתפיסת מרקס ואנגלס, ממה נובע ייחודו של הפרולטריון וכוחו?

*156*

שאלות לסעיף: אידאולוגיה למען צדק חברתי (עמ' 155-152)

1. הציגו את עיקרי רעיונותיו של רוברט אואן בעניין תיקון החברה.

2. כיצד פעל אואן להגשמת רעיונותיו?

3. אואן כונה "סוציאליסט אוטופיסט". אילו יסודות אוטופיים יש בהגותו ובפעילותו, ואילו יסודות מעשיים? נמקו.

4. מה הציעו מרקס ואנגלס לעשות כדי לשנות את מצב הפועלים המדוכאים?

5. אילו כוחות ייאבקו במלחמת המעמדות לדעת מרקס ואנגלס? מה יהיו תוצאותיו של מאבק זה?

6. בדקו באילו מדינות חיו ופעלו רוברט אואן, קרל מרקס ופרידריך אנגלס. כיצד השפיע אזור מגוריהם על הגותם ופעילותם? הסבירו.

המאבק למען צדק חברתי

איגודים מייצגים את הפועלים

הגידול במספרם של הפועלים העניק להם תחושה של כוח. כדי לטפל בזכויותיהם של הפועלים קמו איגודים מקצועיים שייצגו את הפועלים על פי עיסוקיהם. בשנת 1829 קם באנגליה האיגוד המקצועי הראשון, והפועלים החלו להיאבק על זכויותיהם - על העלאת השכר, תשלום בעבור שעות עבודה נוספות, הפסקה לארוחת צהריים ויחס מכבד מצד מנהלי העבודה.

האיגודים המקצועיים פעלו בשיתוף השלטון והמפלגות הפוליטיות כדי להשיג תנאים כלכליים וסוציאליים טובים בעבור העובדים שייצגו. באנגליה לדוגמה הוקמו בתחילה איגודים של העובדים במכרות ובתעשיית הטקסטיל. לפעילותם של האיגודים היו הישגים, כגון שיפור תנאי הבטיחות במכרות ובבתי החרושת, הקמת שיכוני פועלים ושיפור בשכר.

(בספר תמונה) כנס האיגוד המקצועי של הנשים, שיקגו, 1909

*157*

מפלגות פוליטיות מייצגות את הפועלים

צעד נוסף לחיזוק מעמדו של הפועל ננקט עם הקמת מפלגות פוליטיות. ב- 1863 נוסדה בגרמניה מפלגת פועלים ראשונה באירופה, ובראשה עמד המנהיג הסוציאליסטי ממוצא יהודי פרדיננד לסל (1864-1825). ואולם, הפעילות של מפלגות סוציאליסטיות בגרמניה נתקלה בקשיים בגלל התנגדותה של ממשלת גרמניה באותה תקופה להן ולפעילותן. באנגליה בשנת 1900 מתוך האיגודים המקצועיים ובשיתוף עוד קבוצות סוציאליסטיות נוסדה מפלגת העבודה.

מאז הוקמו במדינות המתועשות מפלגות פועלים, רובן מפלגות סוציאליסטיות שהושפעו מן התורה של מרקס ואנגלס. התמיכה במפלגות אלו הלכה וגברה, והן ייצגו את הפועלים במאבקם נגד בעלי הון ונגד ממשלות. המפלגות הסוציאליסטיות ביקשו לטפח חברה חדשה ושוויונית בלא מנצלים ובלא מנוצלים. מספר חבריהן גדל בהתמדה, ובהשפעתן החלו המדינות בחקיקה סוציאלית. בשנת 1881 החלה הממשלה בגרמניה בחקיקה סוציאלית שהעניקה ביטוח למקרים של אבטלה, תאונות, מחלה ופרישה מעבודה (פנסייה). בחוקי עבודה שחוקקו מדינות באירופה הוגבל מספר שעות העבודה ביום, נאסרה כליל עבודת ילדים; נחקק חוק חינוך חובה; והותר לאיגודים המקצועיים לפעול (עמ' 180).

(בספר תמונה, העזר במנחה) מעון לילדי העובדות, לונדון, 1928

1. היכן המעון ממוקם? על פי מה קבעתם זאת?

2. תארו את הפעילות בתמונה.

3. שערו, מה הניע את הממשל להקים מעונות לילדי עבדות?

4. האם גם בימינו ניתן סיוע לנשים עובדות? מי יוזם אותו? באילו מסגרות?

איגוד בין - לאומי של הפועלים מוקם

מפלגות הפועלים הקימו איגוד בין-לאומי של הפועלים. פעילות זו תאמה את תפיסתם של מרקס ואנגלס, שהזיקה בין הפועלים בכל העולם חזקה מן ההשתייכות הלאומית או הדתית. המניפסט הקומוניסטי אף נחתם בקריאה "פועלי כל הארצות - התאחדו!", וכך, ב- 1864 הוקם האינטרנציונל הראשון - האיגוד הבין-לאומי של הפועלים, ומרקס השתתף בהנהגתו. הפועלים נאבקו במדינותיהם למען חקיקה סוציאלית, אבל עם זאת ראו את עצמם שייכים למעמד עולמי, הפועל לקראת מטרה משותפת. האינטרנציונל הראשון התפרק כעבור עשר שנים. ב- 14 ביולי 1889, במלאת מאה שנה למהפכה הצרפתית, נוסד האינטרנציונל השני ובו התקבלה ההחלטה לחגוג את חג הפועלים מדי שנה בשנה באחד במאי.

בתנועה הסוציאליסטית התחוללו מאבקים פנימיים ופילוגים, והופיעו בה שני זרמים מרכזיים: האחד, נאמן לתורת מרקס, דגל בסוציאליזם מהפכני - מלחמת מעמדות שתיצור חברה שוויונית, והאחר, הזרם הסוציאל-דמוקרטי, ביקש להקים חברה שוויונית על ידי מאבק פוליטי-פרלמנטרי.

*158*

תעודה

האינטרנציונל - ההמנון של האיגוד הבין-לאומי של הפועלים

את ההמנון כתב אז'ן פוטיה בצרפת ב- 1871. השיר הולחן והושמע בפומבי בפעם הראשונה ב- 1888. האינטרנציונל אימץ את ההמנון ב- 1910 בשנות העשרים של המאה העשרים תרגם אברהם שלונסקי את האינטרנציונל לעברית.

קום התנערה, עם חלכה (מסכן),

עם עבדים ומזי-רעב!

אש הנקמות הלב לחכה (שרפה) -

לקראת אויב היכון לקרב

עולם ישן עדי היסוד נחרימה

מגב כפוף נפרוק העול

את עולמנו אז נקימה

לא כלום אתמול, מחר - הכל!

זה יהיה קרב אחרון

במלחמת עולם

עם האינטרנציונל

יעור, ישגב, אדם

1. באילו כינויים מכונים הפועלים בהמנון, ובאילו כינויים מכונים המעסיקים?

2. מה רצה מחבר ההמנון להביע בכינויים אלו?

3. מהו "עולם ישן" על פי ההמנון, ומה צפוי לו?

4. על פי ההמנון, מה תפקידו של האינטרנציונל?

5. המנון הוא שיר המייצג מדינה או תנועה וניתן בו ביטוי לשאיפות הציבור. מה השאיפות המובעות בשיר?

(בספר תמונה, העזר במנחה) "פועלי כל הארצות - התאחדו!", כרזה, 1895 בקירוב

1. כיצד ביטא מאייר הכרזה את הרעיון שהמאבק הוא מאבק עולמי?

כדאי לדעת

על אחד במאי

אחד במאי הוא חג הפועלים, הוא נהוג עד ימינו במדינות רבות. ראשיתו של חג הפועלים בארצות הברית: באחד במאי 1886 הכריזה פדרציית העובדים האמריקנית על שביתה ארצית בדרישה ליום עבודה בן שמונה שעות. כשלוש מאות וחמישים אלף פועלים ברחבי המדינה נענו לקריאה, שבתו מעבודה והתכנסו להפגנות מחאה.

אירועי השביתה היו קשים במיוחד בשיקגו, ובמהלכם שותקה העיר: מערכת הרכבות שובשה ועסקים רבים הושבתו. יומיים לאחר מכן ירו שוטרים לתוך המון מפגינים, הרגו ארבעה מפגינים ופצעו רבים. העימות בין השוטרים למפגינים החריף, והיו בו הרוגים ופצועים רבים. מנהיגי הפועלים נאסרו, נשפטו ונידונו למוות. בעקבות האירועים האלה הוחלט בארצות הברית לקבוע את אחד במאי ליום זיכרון לקרבנות וחג העבודה.

ב- 1889, במלאת מאה שנה למהפכה הצרפתית, התכנס בפריז האינטרנציונל הסוציאליסטי השני, והשתתפו בו כארבע מאות משלחות פועלים. האינטרנציונל החליט לקבוע את אחד במאי ליום סולידריות בין-לאומית של הפועלים בכל העולם. עוד הוא קבע כי הדגל האדום יהיה סמל למאבק הפועלים לזכר דמם של הפועלים האמריקנים שנשפך.

אחד במאי מצוין מדי שנה בשנה בכל רחבי העולם על ידי קבוצות מגוונות של עובדים - במצעדים, בנאומים, בחגיגות, בעצרות ובהפגנות. שינויים פוליטיים וכלכליים בעולם משפיעים על תוכנו של חג הפועלים, ואופיו משתנה בהתאם לתנאים השוררים במדינות העולם.

אמנם, ראשיתו של החג בארצות הברית, אבל בארצות הברית ובקנדה אין חוגגים את אחד במאי אלא את "יום העבודה",Labor Day , ביום ב' הראשון שחל בחודש ספטמבר, ונוהגים לחברו לחופשת סוף השבוע. זהו יום שבתון כללי של כל אזרחי המדינה ולא של הפועלים בלבד. כך איבד יום העבודה בארצות הברית ובקנדה את משמעותו המקורית - חג הפועלים.

פועלים יהודים מאורגנים חגגו בפעם הראשונה את אחד במאי בווילנה שבליטא ב- 1892. בארץ ישראל חגגו אותו בפעם הראשונה בראשון לציון ב- 1906.

*159*

שאלות לסעיף: המאבק למען צדק חברתי (עמ' 158-156)

1. מדוע לדעתכם מפלגת הפועלים הראשונה הוקמה בגרמניה?

2. הציגו את ההישגים של מפלגות הפועלים ושל האיגודים המקצועיים.

3. אפשר לטעון כי ההתפתחות של הדמוקרטיה במדינות סייעה לפועלים להגיע להישגים. על מה מתבססת טענה זו?

4. תארו ויכוח בפרלמנט בשאלת חקיקה סוציאלית בין נציגי מפלגות פועלים לבין נציגי מפלגות שמרניות המייצגות את הקפיטליסטים בעלי המפעלים. הציגו את הטיעונים של כל אחד מן הצדדים בעד חקיקה סוציאלית ונגדה.

סיכום

מצבם הגרוע של הפועלים עורר הוגי דעות למחות נגד האי-צדק השורר בחברה, והם ביקשו לתקנו. מבקריהם של הוגי דעות אלו כינו אותם "סוציאליסטים אוטופיסטים" - המבקרים ראו בחזון החברתי שהציעו הוגי הדעות האוטופיסטים אוטופיה, תכנית דמיונית שאינה יכולה להתגשם במציאות. האוטופיסט רוברט אואן מאנגליה פעל להגשמת רעיוניתיו, וזכה למידה מסוימת של הצלחה. פעילות האוטופיסטים עוררה מודעות לתיקונים חברתיים.

קרל מרקס ופרידריך אנגלס התוו דרך פעולה למעמד הפועלים - לפרולטריון. בחיבור שכתבו ב- 1848, "המניפסט הקומוניסטי", הם טענו כי המאבק בין מעמדות המייצגים כוחות כלכליים מנוגדים זה לזה הוא המניע את ההיסטוריה האנושית מראשיתה. עוד הם טענו כי המעסיקים המעטים מגדילים את ההון שברשותם על ידי ניצול הפועלים. לתפיסתם, רק מהפכה, מלחמת מעמדות, תתקן את המצב החברתי המעוות. אחרי המהפכה תקום חברה שוויונית, יתבטלו ההבדלים בין המעמדות בחברה, והניצול החברתי יסתיים.

כדי להבטיח את זכויותיהם של הפועלים ולהגן עליהם קמו איגודים מקצועיים, והם פעלו לשם השגת תנאים כלכליים וסוציאליים בעבור העובדים.

צעד נוסף לחיזוק מעמדו של הפועל ננקט עם הקמת מפלגות פוליטיות. ב- 1863 נוסדה בגרמניה מפלגת פועלים ראשונה באירופה, ובראשה עמד פרדיננד לסל. מאז הוקמו במדינות המתועשות מפלגות פועלים, רובן מפלגות סוציאליסטיות, שהושפעו מן התורה של מרקס ואנגלס. התמיכה במפלגות אלו הלכה וגברה, והן ייצגו את הפועלים במאבקם נגד בעלי הון ונגד ממשלות. מספר החברים במפלגות גדל בהתמדה, ובהשפעתן החלו המדינות בחקיקה סוציאלית.

מפלגות הפועלים גם הקימו איגוד בין-לאומי של הפועלים. ב- 1864 הוקם האינטרנציונל הראשון - האיגוד הבין-לאומי של הפועלים - ומרקס השתתף בהנהגתו. האינטרנציונל הראשון התפרק כעבור עשר שנים. ב- 14 ביולי 1889, במלאת מאה שנה למהפכה הצרפתית, נוסד האינטרנציונל השני, ובו התקבלה ההחלטה לחגוג את חג הפועלים מדי שנה בשנה ב- 1 במאי.

*160*

לחזרה ולדיון

1. מיינו את המשפטים שלפניכם למשפטים המביעים עובדות ולמשפטים המביעים דעות.

א. המונח "אוטופיסטים" שהוצמד לסוציאליסטים כגון רוברט אואן מבטא דעה.

ב. הסביבה שאדם חי בה מעצבת את אופיו והתנהגותו.

ג. המאבק בין מעמדות המייצגים כוחות כלכליים מנוגדים זה לזה הוא המניע את ההיסטוריה האנושית מראשיתה.

ד. הסוציאליזם דגל במאבק למען חברה שוויונית יותר בלא מנצלים ומנוצלים. מלחמת מעמדות תתקן את המצב החברתי המעוות.

- בעזרת הפרק הוסיפו לרשימה משפט המבטא עובדה ומשפט המבטא דעה.

2. א. אתרו בפרק שמות ומושגים הקשורים לסוציאליזם.

ב. בחרו שני מושגים והסבירו כיצד הם מבטאים את הסוציאליזם.

3. תפיסותיהם של הוגי דעות סוציאליסטים ופועלן של מפלגות סוציאליסטיות הובילו לחקיקה סוציאלית.

א. מהי חקיקה סוציאלית? הציגו דוגמאות לחקיקה סוציאלית במדינות אירופה.

ב. הציגו דוגמאות לחוקים סוציאליים בישראל.

*161*

יחידה 5

ראשיתה של המדינה המודרנית

(בספר ציר זמן בין השנים 1810-1914)

1815 קונגרס וינה

1822 באנגליה מאושר חוק לביטול מכסים על היבוא

1824 באנגליה מאושר חוק המתיר לפועלים להתאגד

1827 ממלכת יוון קמה

1830 - מהפכת יולי בצרפת

- מרד נגד הכיבוש הרוסי בפולין

1831 בלגיה מדינה עצמאית

1832 אנגליה מרחיבה את זכות הבחירה לגברים

1833 באנגליה מאושר חוק בתי החרושת

1839 בגרמניה מאושר חוק בתי החרושת

1848 - ראשית מהפכות "אביב העמים"

- צרפת מעניקה זכות בחירה לכל הגברים

- מרקס ואנגלס מפרסמים את "המניפסט הקומוניסטי"

1860 בגרמניה קמה מפלגת פועלים ראשונה באירופה

1861 ויטוריו אמנואלה השני מוכתר למלך איטליה המאוחדת

1864 האינטרנציונל הראשון מוקם

1870 תהליך איחוד איטליה מושלם

1871 וילהלם מוכתר לקיסר הראשון של גרמניה המאוחדת

1875 באנגליה מרכזי סיעוד ובריאות נפתחים לציבור

1881 בגרמניה נחקקים חוקים סוציאליים

1882 פינסקר מפרסם את "האוטואמנציפציה"

1884 אנגליה מרחיבה את זכות הבחירה לגברים

1893 בניו זילנד מוענקת זכות הבחירה לנשים

1896 הרצל מפרסם את "מדינת היהודים"

1897 כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל

1900 באנגליה קמה מפלגת העבודה

1903 איחוד הנשים החברתי והפוליטי מוקם באנגליה

1907 בנורווגיה ובפינלנד מוענקת זכות הבחירה לנשים

1911 באנגליה נחקק חוק שקובע חצי יום שבתון בשבוע

(בספר תמונה) בתמונה: ויטוריו אמנואלה השני, ציור שמן, פרט, המאה התשע עשרה

*162*

פרק יג

ליברליזם ולאומיות באירופה

במאה התשע עשרה התרחשו באירופה מאבקים בין מגמות של שמרנות לבין מגמות של קדמה. השמרנות ביקשה לחזור ולהשליט באירופה שלאחר קריסת הקיסרות של נפוליאון את המשטר הישן ואת ערכיו, ואילו כוחות הקדמה ביקשו לפעול לאור ערכי הנאורות והמהפכות, ולהשליט באירופה סדר מדיני וחברתי חדש.

מה היו התפיסות ודרכי הפעולה של השמרנות? מה היו התפיסות ודרכי הפעולה של הקדמה? מה היו הקשיים וההישגים של כל אחת מן המגמות האלה? כיצד הם השפיעו על המדינות ועל היחידים?

אירופה - בין שמרנות לקדמה

קונגרס וינה יוצר סדר מדיני חדש באירופה

כאשר קרסה הקיסרות של נפוליאון התכנסו נציגי המדינות המנצחות - רוסיה, פרוסיה, אנגליה ואוסטריה - לוועידה בווינה, בירת אוסטריה. ועידה זו התכנסה ב- 1815 ומכונה "קונגרס וינה", וגם נציגי צרפת המובסת הוזמנו להשתתף בה.

(בספר מפה) מפה 7: אירופה אחרי קונגרס וינה, 1815

עיינו במפה, בשם המפה ובמקרא, וענו:

1. השוו בין מפה זו לבין מפה 4 עמ' 11 המציגה את הקיסרות של נפוליאון בשיאה, וציינו - אילו שינויים חלו במפה המדינית של אירופה כתוצאה מקריסת האימפריה של נפוליאון ומקונגרס וינה?

*163*

המתכנסים בקונגרס וינה ביקשו לפתור את הבעיות שנוצרו באירופה לאחר התמוטטות שלטונו של נפוליאון, ולהשיב לאירופה את הסדר והיציבות. הם דרשו לחזור לגבולות שהיו ערב המלחמות עם צרפת ולבטל את השינויים שהנהיג נפוליאון במדינות שכבש. כלומר, המתכנסים בווינה דרשו להשיב את המלכים המודחים או את יורשיהם לתפקידם, ולהחזיר לאצולה ולכנסייה את המעמד המיוחד ואת זכויות היתר שהיו להם בתקופת המשטר הישן. נציגי המדינות המתכנסות דרשו לחתום על בריתות והסכמים דיפלומטיים בין מדינות אירופה, במטרה להגן על מאזן הכוחות בין המדינות ולשמור על היציבות והשלום. ההחלטות בקונגרס וינה יצרו מפה מדינית חדשה באירופה.

(מאזן הכוחות - עיקרון שלפיו יש למנוע מצב שבו כוחה של מדינה אחת או של כמה מדינות יהיה רב משל האחרות. מאזן הכוחות נועד להרתיע מדינות מלפתוח במלחמה, לצמצם את כוחן ככל האפשר ולהגן על ריבונותן.)

(בספר תמונה) מטרניך - דיוקן, ציור, 1815

מדיניות שמרנית מתבססת באירופה

המנהיג שהשפיע על ההחלטות בקונגרס וינה היה הקנצלר (ראש הממשלה) של אוסטריה, קלמנס פון מטרניך (1773-1859). התפיסה המדינית שהציג בקונגרס וינה מכונה מדיניות הרסטורציה - שיבה למצב הקודם. מדיניות הרסטורציה קראה לשיבה לגבולות אירופה שלפני המהפכה, ולשיבה למשטר מלוכני שבו המלך הוא בן לשושלת מלכים ונברר "בחסדי האל", ולא שליט הנבחר בידי העם.

מדיניות הרסטורציה היא מדיניות שמרנית המתאפיינת גם בשיבה למצב שבו לכנסייה ולאצולה היו זכויות יתר ומעמד מכובד, ובדחיקה לאחור של הבורגנים והאיכרים. תומכי הרסטורציה טענו כי מדיניותם היא שיבה אל "הסדר הטבעי" של המבנה החברתי. "סדר טבעי" זה ייצג לדבריהם את רצון האל, ואילו הפרתו תפגע לטענתם באל עצמו ותגרום אי-סדר במדינה.

תומכי הרסטורציה התנגדו לשני עקרונות מרכזיים שקבעה המהפכה הצרפתית. עיקרון אחד הוא שהמדינה היא ארגון ריבוני ועצמאי, ואינה כפופה לרשות דתית; כלומר, המדינה אינה כפופה עוד לכנסייה, והמלך אינו שולט "בחסדי האל". עיקרון אחר שנקבע במהפכה הוא שאמנה מוסכמת בין השלטון לבין האזרחים היא הבסיס למבנה החברתי. האמנה, מעין חוזה בין השלטון לעם, התבססה על התפיסה שמעמדם של בני אדם בחברה אינו קשור למעמד החברתי שנולדו בו. לכל אדם יש אפשרות לניידות חברתית: אדם נולד במעמד מסוים, ועל פי כישרונותיו ומעשיו הוא יכול לעבור למעמד אחר.

הליברליזם מתנגד למדיניות השמרנית

מנגד הלכה והתבססה תפיסה שונה - הליברליזם". (ליברליזם - מושג הנגזר מן המילה הלטינית libertas, שמשמעה חירות.) תפיסה זו קידשה את חירות האדם ודרשה שוויון לכל האזרחים בפני החוק. הליברליזם, שהוא אחד מכוחות הקדמה, תבע מן המדינה לקדש את חופש הפרט ולא להתערב בנושאי דת וכלכלה. רעיונות הליברליזם מבוססים על עקרונות הנאורות ועל ההישגים של המהפכה האמריקנית והמהפכה הצרפתית כפי שבאו לידי ביטוי במסמכים כגון הצהרת העצמאות של ארצות הברית, שפורסמה ביולי 1776 (עמ' 44), והצהרת זכויות האדם והאזרח, שפורסמה בצרפת באוגוסט 1789 (עמ' 94).

*164*

מפלגות ליברליות שהתפתחו במדינות אירופה דרשו פרסום חוקה בכל אחת מן המדינות, ונאבקו נגד מתן זכויות יתר למעמד כלשהו. הן דרשו לקיים את חירויות היסוד של כל אדם ואדם, ובהן:

- חופש הביטוי - זכותו של כל אדם להביע את דעותיו מבלי שהשלטון יעניש אותו על כך.

- חופש ההתארגנות - החירות להקים ארגונים ומפלגות בלא חשש מפני השלטון.

- חופש הדת והאמונה - החירות הנתונה לכל אדם לקיים את מצוות דתו ולדבוק באמונותיו בלא רדיפה או אפליה.

- חירות כלכלית - החירות הנתונה לכל אדם לעסוק בכל עיסוק על פי כישרונו והישגיו ולהיות בעל רכוש. הליברלים דרשו מן המדינה לאפשר סחר חוץ חופשי בלא הטלת מכס ובלא התערבות המדינה בשיקולי המסחר.

תעודה

על החירות, מדברי ג'ון סטיוארט מיל

ג'ון סטיוארט מיל (1873-1806) הוא הוגה דעות אנגלי שהציג בספרו "על החירות" את משמעות החירות.

- חירותו של אדם (מסייעת לו) לעשות כהבנתו ואסור לאיש להתערב בחירות זו. חירות האדם מסתיימת ברגע שהוא מזיק לזולתו או לקבוצת אנשים או לחברה כולה.

- אם כל האנושות פחות איש אחד מאמינים בדעה אחת ורק אחד מאמין בדעה מנוגדת, אין זה מוצדק יותר שהאנושות תשקיט את האחד הזה, מאשר אותו אחד ישתיק (את האנושות) אם יהיה לו כוח לכך.

- כל אדם חופשי בבחירת משלח ידו (מקצועו).

- צורת הממשל האידאלית היא הצורה המפקידה את הריבונות בידי העם כולו.

(לוקט ממקורות שונים)

1. מה על פי ג'ון סטיוארט מיל מבטא את החירות?

2. באיזה מצב הציע מיל להגביל את זכות הפרט לחירות?

3. מהי צורת השלטון האידאלית לדעת מיל? מאילו רעיונות של הנאורות הוא הושפע? היעזרו בעמ' 32-25.

4. אילו עקרונות של הליברליזם הציג ג'ון סטיוארט מיל?

5. האם בימינו יש מדינות או חברות שאינן מכבדות עקרונות אלו? הדגימו והסבירו.

מאבק בין תפיסות מנוגדות

המאבק בין שתי התפיסות המנוגדות - השמרנות והליברליזם - הוא מאבק בין השקפה התומכת בנסיגה למצב שקדם למהפכה הצרפתית לבין השקפה התומכת בשינוי וקדמה. יתרונו הבולט של הליברליזם היה האמונה העזה באדם ובחירותו. גם לכוחות השמרניים היו כמה יתרונות: ניסיון פוליטי עשיר, שושלות מלכים יציבות ומנוסות, מסורת מנהלית ודיפלומטית וצבא חזק.

הכוחות השמרניים - בתי מלוכה, ראשי ממשלות ובני מעמד האצולה - חששו מן הרעיונות שהעלו הליברלים כי הם היו עלולים לעורר מהפכות במדינותיהם ולערער את כוחם ומעמדם ולפיכך התנגדו להם, ואילו הבורגנות, שהתפתחה והתבססה עם המהפכה התעשייתית, ובעלי המקצועות החופשיים - עורכי דין, עיתונאים וסופרים - תמכו ברעיונות הליברליזם.

*165*

המאבק בין הכוחות השמרניים לבין הליברליזם התנהל במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה בכמה תחומי פעולה:

- חקיקת חוקים המבטאים את רוח הליברליזם - לדוגמה, באנגליה על פי עקרון החירות הכלכלית חוקקו בשנים 1828-1822 חוקים שביטלו רבים מן המכסים על היבוא לאנגליה; על פי עקרון חופש ההתאגדות, חוק שחוקק ב- 1824 התיר לפועלים להתאגד באגודות מקצועיות; על פי עקרון חופש הדת והאמונה, בוטל ב- 1828 חוק שקבע כי רק אנגליקנים, כלומר רק המשתייכים לכנסייה הרשמית באנגליה, ולא קתולים, יוכלו למלא תפקידים בממשלת אנגליה ובצבאה. (אנגליקנים, הכנסייה האנגליקנית - במאה השש עשרה בעקבות סכסוך ממושך בין מלך אנגליה הנרי השמיני לבין האפיפיור, ראש הכנסייה הקתולית, חוקק המלך את חוק העליונות. חוק זה קבע כי הכנסייה הרשמית של אנגליה תהיה הכנסייה האנגליקנית - כנסייה שיעמוד בראשה מלך אנגליה ולא תהיה כפופה לאפיפיור היושב ברומא. מאז ועד היום הכנסייה האנגליקנית היא הכנסייה הרשמית באנגליה.)

- קביעת חוקה ברוח הליברליזם ויישומה - לדוגמה, בצרפת הסכים המלך לואי השמונה עשר לאשר חוקה שקבעה כי כל האזרחים שווים בפני החוק, וכי מותרים חופש הביטוי, חופש האמונה והפולחן הדתי וחופש הקניין הפרטי. ואולם, מצב זה השתנה כאשר המלך שרל העשירי עלה לשלטון ונקט מדיניות שמרנית. הוא ביקש להחזיר לצרפת את המשטר הישן. בניגוד לחוקה, החזיר שרל העשירי לכנסייה את הפיקוח על החינוך, העניק פיצוי כספי מקופת המדינה לאצילים שאיבדו את אחוזותיהם והטיל צנזורה חמורה על עיתונים וספרים. כאשר החליט לאחר הבחירות להימנע מכינוס הפרלמנט החדש מפני שחשש שהנבחרים החדשים יתנגדו למדיניותו, פרצה בצרפת מהפכת יולי 1830. אזרחי צרפת - חיילים, סטודנטים, מרצים, סופרים ועיתונאים - השתתפו במהפכה ונלחמו אלה באלה. בעקבות מלחמת האזרחים ויתר שרל העשירי על כיסאו, והממשלה הזמנית שהתכנסה קבעה כי "שרל העשירי חדל להיות מלך צרפת" משום שפגע במוסדות ובחירויות של צרפת ושפך דם צרפתי. לואי פיליפ, המלך החדש בצרפת, פעל על פי החוקה. כינויו "מלך הצרפתים בחסדי האל וברצון האומה" מבטא את שילוב יסודות הקדמה עם היסודות השמרניים.

- הגבלת חירויות היסוד של האזרחים ברוח השמרנות - לדוגמה, באוסטריה אסר הקנצלר מטרניך קיום הפגנות והטיל פיקוח חמור על העיתונות, על בתי הספר, על האוניברסיטות ועל ספרי הלימוד. מורים ומרצים שנחשדו כי השתמשו לרעה בכוחם וכי התכוונו להפיץ את דעותיהם הפוליטיות ולהשפיע על עמדות תלמידיהם סולקו ממקום עבודתם.

(בספר תמונה, העזר במנחה) קרב בפריז בעת מהפכת 1830, הדפס

התמונה צוירה כשנה לאחר האירוע, וייתכן כי האמן היה עד לאירועים.

1. תארו את ההתרחשות בתמונה.

2. מהם הפרטים הבולטים בתמונה?

3. איזו קבוצה הבליט האמן בתמונה? מה לדעתכם ביקש להביע בכך?

*166*

תעודה

תקנות לדיכוי התסיסה ברוח הליברליזם והלאומיות באוניברסיטות בגרמניה, 20 בספטמבר 1819 (קטעים)

התקנות נקבעו ביזמת הקנצלר האוסטרי מטרניך בכנס שליטי מדינות גרמניה בעיר קרלסבד.

א. ליד כל אוניברסיטה יפעל מיופה-כוח ממשלתי מיוחד בעל סמכות רחבה ולפי הוראות תכליתיות. מתפקידיו לעמוד על משמר ההוראות המחייבות ולתהות בקפדנות על הרוח שבה מרצים המורים האקדמאים את הרצאותיהם הפומביות והפרטיות. כן יהיה זה מתפקידם להעיר הערות מועילות אשר לכיוון ההוראה בהתחשב בייעוד הנוער בעתיד (...)

ב. הממשלות המאוגדות מתחייבות להרחיק מהאוניברסיטאות וממוסדות ההשכלה האחרים את הפרופסורים והמורים אשר הוכיחו, או על ידי סטייה מחובותיהם הכרוכים במילוי תפקידם או על ידי ניצול לרעה של השפעתם על ליבות הנוער או על ידי הפצת תורות נפסדות (פסולות) העוינות את הסדר והשלום הציבורי והחותר תחת יסודות סדרי המדינה הקיימים - שאין הם מוכשרים למלא תפקידים כה חשובים. מורה שיורחק כנ"ל במדינה אחת לא יתקבל בשום מדינה אחרת ממדינות גרמניה.

(...)

ד. תלמיד אוניברסיטה שהורחק לפי החלטת הסנט אשר אושרה על ידי מיופה כוח ממשלתי (...) וכן סטודנט שלשם מניעת החלטת הרחקה עזב מרצונו את האוניברסיטה, לא יתקבל לשום מוסד עליון להשכלה גבוהה. וזה הכלל: שום סטודנט לא יתקבל לאוניברסיטה אלא אם הציג תעודת התנהגות טובה מהמוסד בו למד קודם.

(מ' הנדל (ליקט וערך), מקורות ללימוד ההיסטוריה הישראלית והכללית, כרך רביעי, עמ' 222.)

1. מי החליט על קבלת התקנות? מה הייתה מטרתן?

2. מה היו ההגבלות שהוטלו על המרצים ועל הסטודנטים באוניברסיטות?

3. מדוע לדעתכם פורסמו תקנות מיוחדות לאוניברסיטות?

4. במה התעודה משקפת את מגמת השמרנות?

5. אילו הוראות בתקנות אלו סותרות את הצהרת זכויות האדם והאזרח? היעזרו בעמ' 94.

שאלות לסעיף: אירופה - בין שמרנות לקדמה (עמ' 166-162)

1. מה היו מטרותיו של קונגרס וינה?

2. מדוע לדעתכם הוזמנה גם צרפת, המדינה המובסת, אל קונגרס וינה - ועידת המדינות המנצחות?

3. מהי מדיניות הרסטורציה? מדוע החליטו בקונגרס וינה על מדיניות זו?

4. ההחלטות בקונגרס וינה הן הישג לכוחות השמרנים. על מה מתבססת טענה זו?

*167*

5. א. השוו בין השמרנות לליברליזם. תוכלו להיעזר בטבלה.

מאפיינים, שמרנות, ליברליזם

השליט, --, --

הדת, --, --

המבנה החברתי, --, --

זכויות האדם והאזרח, --, --

ב. מה אפשר להסיק מההשוואה בין השמרנות לליברליזם?

6. מלך צרפת, לואי פיליפ, כונה "מלך הצרפתים בחסדי האל וברצון האומה". כינוי זה מעיד על שילוב בין הקדמה לשמרנות. הסבירו.

7. בחרו שתיים מן החירויות שהליברליזם דגל בהן, וציינו כיצד הן מתקיימות במדינת ישראל היום.

התעוררות הלאומיות באירופה

תנועות לאומיות קמות בקיסרות של נפוליאון

השמרנים והליברלים היו חלוקים בדעותיהם גם בשאלת היחס לתנועות לאומיות שהתפתחו ופעלו ברוח הרעיונות של הנאורות והליברליזם. בעוד הליברלים תמכו בדרך כלל במאבקים של עמים לשחרור לאומי משלטון זר, השמרנים ראו במאבקים לשחרור לאומי גורם מהפכני המערער על הסדר הפוליטי הקיים.

תנועות לאומיות החלו להתגבש בעמים שבמדינות החסות בקיסרות של נפוליאון באירופה (עמ' 112). הכיבוש הצרפתי עורר בהם רגשות לאומיים וכמיהה לחירות לאומית. הם דרשו עצמאות והתנגדו לכיבוש הצרפתי ולמדיניות של נפוליאון. בכמה מן המדינות פרצו מרידות והן לוו בפעולות איבה אלימות. העמים דרשו להיות שותפים בבחירה של מנהיגיהם ושל מוסדות השלטון במדינותיהם, וביקשו להתאגד כדי להשיג זכויות יסוד ברוח הליברליזם, כגון חופש הדיבור.

תנועה לאומית מייצגת קבוצה שיש לה שורשים היסטוריים משותפים: מוצא, שפה וזיכרונות היסטוריים. לקבוצה לאומית יש מנהגים, מסורת ותרבות משותפים, וכן גיבורים לאומיים, דגל והמנון. בדרך כלל תנועה לאומית תובעת ריבונות בטריטוריה שלטענתה היא מולדתה ההיסטורית. תנועה לאומית פועלת להשגת השאיפות הפוליטיות שהציבה: הדחת שליט, הקמת מדינה עצמאית וקביעת גבולותיה, וכן בחירת מוסדות השלטון.

התנועות הלאומיות שהתעוררו באירופה הושפעו מן הרעיונות שהעלו הוגי הדעות של הנאורות. הוגי הדעות תבעו מן האדם לשפוט כל עניין על פי התבונה ולא להיכנע לסמכות הפוליטית של השליט במדינה, לבקר אותה ולערער על תפיסותיה ופעולותיה (עמ' 21).

*168*

בהשפעתה של התעוררות הלאומיות ביקשו עמים באירופה לחשוף את השורשים ההיסטוריים המשותפים להם, ולכן החלו לחקור את ההיסטוריה, הספרות, המנהגים והתרבות שבעברם. בעזרת מחקר זה הדגישו העמים את ייחודם הלאומי ואת ההבדלים ביניהם לבין עמים אחרים ובכך ביטאו את התודעה הלאומית שלהם.

תעודה

על מאפייני הלאומיות

הסופר האיטלקי אדמונדו דה אמיצ'יס כתב את ספר הילדים "הלב". הספר יצא לאור בשנת 1886 ונועד לחנך את הילדים האיטלקים לאהוב את מולדתם. בתיאורו הספרותי הציג דה אמיצ'יס, קצין בצבא השחרור האיטלקי, את רכיבי הלאומיות.

מדוע אני אוהב את איטליה? (...) אני אוהב את איטליה משום שאמי איטלקייה, מפני שהדם הזורם בעורקי הוא איטלקי, מפני שאיטליה היא האדמה שבה קבורים המתים שאמי מבכה ואבי מוקיר, מפני שעיר הולדתי, לשון דיבורי, הספרים שעליהם אני מתחנך - הם איטלקיים. מפני שאחי, אחותי, חברי, והעם הגדול שבמחיצתו אני חי, והטבע היפה הסובב אותי וכל הנגלה לעיני, כל שאוהב אני, שאני לומד, ואני מעריץ - כל זה הוא איטלקי. (א' דה אמיצ'יס, הלב, עמ' 105.)

1. מהם רכיבי הלאומיות על פי הקטע?

2. שפה היא אחד מרכיבי הלאומיות. כיצד הביע זאת הסופר דה אמיצ'יס?

3. חשבו, מהי הלאומיות שלכם? מהם רכיביה?

מאבקם של עמים לחירות לאומית מתחזק

התנועות הלאומיות הלכו והתבססו באירופה במהלך המאה התשע עשרה, והמאבקים של העמים לעצמאות הלכו והחריפו. לדוגמה, ביוון התחוללה מלחמה לעצמאות נגד השלטון העות'מאני. בתמיכת אנגליה, צרפת ורוסיה הוקמה ב- 1827 ממלכת יוון. בפולין פרץ ב- 1830 מרד נגד הכיבוש הרוסי, אך המרד דוכא במהירות. בבלגיה התקוממו האזרחים נגד ההחלטה לאחד את מדינתם עם הולנד, וב- 1831 הם זכו לעצמאות.

(בספר תמונה) אזרחים אוסטרים על מתרס (בריקדה) שהוקם באחד מרחובות וינה בעת המהפכה ב- 1848, ציור שמן

מתרסים שהוקמו במרכזי הערים אפיינו את מהפכות אביב העמים וביטאו את עליית כוחם של המוני האזרחים ומעורבותם בחיי המדינה.

גל גדול של מהפכות התרחש בשנים 1849-1848 בכמה ממדינות אירופה, והוא נקרא "אביב העמים". רוב המהפכות היו מהפכות לאומיות, וחלקן מהפכות פוליטיות וחברתיות. גל מהפכות זה התרחש באיטליה, בצרפת, בגרמניה ובאוסטרו-הונגריה. את המהפכות הנהיגו מהפכנים ליברלים, ודרישותיהם תאמו את מורשת המהפכה הצרפתית.

*169*

רוב המהפכות דוכאו בתוך חודשים ספורים, אבל המאבק לחירות במהפכות אביב העמים חיזק וביסס את הליברליזם ואת התנועות הלאומיות בעמי אירופה.

תוצאות המאבקים הלאומיים ניכרות במפת אירופה

הישגי המאבקים הלאומיים שהתחוללו באירופה במאה התשע עשרה ניכרו במפה המדינית שלה, והם מבטאים את התהליך שהתחולל בה. מאבק לאיחוד ולעצמאות שהתחולל במרכז אירופה הוליד שתי מדינות גדולות: איטליה וגרמניה.

איטליה הייתה מורכבת מכמה מדינות, שבכל אחת מהן שליט אחר, והיא ניהלה מאבק ממושך לאיחוד ולעצמאות. רק לאחר כשלושים שנות מאבק הוכרזה ב- 1861 עצמאות איטליה, וויטוריו אמנואלה השני היה למלך איטליה. תהליך איחודה של איטליה למדינה אחת הושלם במלואו ב- 1870, כאשר גם רומא, שהייתה עד אז בשלטון האפיפיור, צורפה למדינה המאוחדת והעצמאית.

מאבק לאומי קשה וממושך התחולל גם בגרמניה: בתחילת המאה התשע עשרה הייתה גרמניה מפוצלת לשלושים ושמונה מדינות ובכל אחת מהן היה שלטון עצמאי. תהליך איחודה של גרמניה למדינה עצמאית אחת הושלם ב- 1871, לאחר כעשרים שנות מאבק, ווילהלם מלך פרוסיה הוכתר לקיסר הראשון של גרמניה המאוחדת.

(בספר שתי תמונות)

1. ויטוריו אמנואלה השני, ציור שמן, המאה התשע עשרה

2. הכתרת וילהלם מלך פרוסיה לקיסר הראשון של גרמניה המאוחדת ב- 18 בינואר 1871, ציור שמן, צייר אלכסנדר אנטון ורנר, 1885

טקס ההכתרה נערך בארמון מלכי צרפת בוורסאי שבקרבת פריז לאחר מלחמה שבה הגיעו צבאות גרמניה עד פריז והנחילו לצרפת תבוסה משפילה. השפלת צרפת העמיקה כאשר טקס ההכתרה נערך בוורסאי - ארמונם של מלכי צרפת. בטקס הוכרז על הקמת הרייך השני, הקיסרות הגרמנית. הרייך השני התקיים במשך שלושים ושבע שנים, עד תום מלחמת העולם הראשונה (1918).)

*170*

כך קמו במרכז אירופה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה שתי מדינות מאוחדות - איטליה וגרמניה, בצדן של שתי המעצמות של אותה תקופה - אנגליה וצרפת. באירופה נותרו שתי מדינות רב לאומיות: הקיסרות אוסטרו-הונגריה והצארות הרוסית, ושתיהן הלכו ונחלשו. הקיסרות האוסטרו-הונגרית התמודדה עם קבוצות לאומיות שכל אחת מהן דרשה ביטוי לאומי. גם הצארות הרוסית התמודדה עם בעיות דומות, אך קשייה העיקריים היו כלכליים.

(בספר מפה העזר במנחה) מפה 8: אירופה בשנת 1871

עיינו במפה ובשם המפה, וענו:

1. השוו בין מפה זו למפת אירופה לאחר קונגרס וינה (עמ' 162) וציינו מהם השינויים המדיניים שחלו באירופה בשנים 1871-1815.

2. מה היו הגורמים לשינויים האלה?

3. הקיסרות הרוסית, קיסרות אוסטרו-הונגריה והאימפריה העות'מאנית היו ארגונים מדיניים רב לאומיים. למה הכוונה? עם אילו קשיים הן נאלצו להתמודד?

*171*

כדאי לדעת

מעשיות על פי האחים גרים

מחוללי התנועה הלאומית בגרמניה בראשית המאה התשע עשרה ביקשו להחיות את המורשת הלאומית והתרבותית של העם הגרמני. הם פנו לחקור את התרבות הגרמנית, ובכללה מעשיות וסיפורי עם עתיקים, ובכך ביקשו לחזק את הקשר אל העבר. ברוח זו פעלו בגרמניה במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה שני אחים, יקוב ווילהלם גרים - והם ליקטו מעשים וסיפורי עם מפי גברים ונשים שהיו בסביבתם.

האחים גרים קיבצו את המעשיות, עיבדו אותן, ולעתים אף הכניסו בהן שינויים, כדי שיתאימו (בעיניהם) למאפיינים הרצויים של האומה הגרמנית. המעשיות זכו להצלחה בקרב הגרמנים, הן תורגמו לשפות רבות, ובכללן לעברית. היום קוראים, בעיקר ילדים, את המעשים כסיפורים תמימים, אבל במקורן הן תוצר של הלאומיות הגרמנית של המאה התשע עשרה - באמצעותן ביקשו המבוגרים להקנות לילדים ערכים חינוכיים-מוסריים משותפים.

אחת המעשיות המוכרות שליקטו האחים גרים היא "כיפה אדומה", מעשייה המתרחשת ביער עבות. המעשייה מעלה כמה ערכים חשובים: ערך המשפחה - כיפה אדומה הולכת לבקר ולסעוד את סבתה החולה; חובת הציות להורים - הזאב תקף את כיפה אדומה כי לא צייתה להוראות אמה וסטתה מן הדרך. בכל המעשיות יש מוסר השכל, לקח לחיים.

(בספר תמונה) כיפה אדומה והזאב ביער

שאלות לסעיף: התעוררות הלאומיות באירופה (עמ' 171-167)

1. מהם הרכיבים היוצרים קבוצה לאומית?

2. מהן השאיפות של תנועות לאומיות? באילו דרכים הן פעלו להגשים שאיפות אלו?

3. מהו הקשר בין לאומיות לליברליזם? הסבירו.

4. ג'וזפה מציני, ממנהיגי המאבק הלאומי באיטליה, אמר לאיטלקים: "בלי ארץ משלכם אין לכם לא שם, לא קול, לא זכויות ולא כניסה כאחים לקהילת האומות". מהי משמעות דבריו?

5. מלך גרמניה המאוחדת הוכתר בוורסאי - ארמונם של מלכי צרפת. מה הייתה משמעות ההכתרה הזאת ללאומיות הגרמנית ומה הייתה משמעותה ללאומיות הצרפתית?

*172*

סיכום

ב- 1815 נערך בווינה קונגרס ובו השתתפו המדינות שהביאו להתמוטטות הקיסרות של נפוליאון. גם נציגי צרפת המובסת הוזמנו לוועידה. לראש ממשלת אוסטריה, הנסיך קלמנס פון מטרניך, הייתה השפעה רבה על ההחלטות בקונגרס וינה. המדיניות שייצג מטרניך נקראת "רסטורציה" - שיבה למצב הקודם. הייתה זו מדיניות שמרנית שדרשה לשוב אל גבולות אירופה שלפני המהפכה ואל משטר מלוכני שבראשו מלך המייצג שושלת ונבחר "בחסדי האל". המדיניות השמרנית אף ביקשה להחזיר לאצולה ולכנסייה את המעמד המיוחד ואת זכויות היתר שהיו להן בזמן המשטר הישן. מדיניות הרסטורציה ערערה על העקרונות שהציגה המהפכה הצרפתית.

מנגד הלכה והתבססה תפיסה אחרת - הליברליזם. תפיסה זו קידשה את חירות האדם ודרשה שוויון לכל האזרחים בפני החוק. מפלגות ליברליות שהתפתחו במדינות אירופה דרשו פרסום חוקה וכל אחת מן המדינות ונאבקו נגד מתן זכויות יתר למעמד כלשהו. הן דרשו לקיים את חירויות היסוד של כל אדם ואדם, ובהן חופש הביטוי, חופש ההתארגנות, חופש הדת והאמונה. בהשפעת הליברליזם נערכה חקיקה ליברלית. לדוגמה, באנגליה הותר לפועלים להתאגד באגודות מקצועיות, ובוטל חוק שקבע כי רק אנגליקנים, ולא קתולים, יוכלו למלא תפקידים בממשלת אנגליה ובצבאה.

בהשפעת קונגרס וינה התחולל במדינות אירופה במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה מאבק בין כוחות השמרנים לבין כוחות הקדמה. לדוגמה, באוסטריה אסר הקנצלר (ראש הממשלה) מטרניך קיום הפגנות והטיל פיקוח חמור על מוסדות החינוך ועל ספרי לימוד. כן הוטלה צנזורה על העיתונות.

תנועות לאומיות שהחלו להתגבש בעמים שבמדינות החסות וקיסרות של נפוליאון באירופה דרשו חירות ועצמאות והתנגדו לכיבוש הצרפתי ולמדיניות של נפוליאון. ברוח עקרונות הליברליזם הן הלכו והעמיקו את פעילותן במהלך המאה התשע עשרה. המאבק בין כוחות הקידמה לכוחות השמרנים התבטא גם במאבק עמים בשלטון זר מתוך תביעה לעצמאות - כך לדוגמה היה ביוון, שם התחוללה מלחמה לעצמאות נגד השלטון העות'מאני.

גל גדול של מהפכות התרחש בשנים 1849-1848 בכמה ממדינות אירופה, והוא נקרא "אביב העמים". רוב המהפכות היו מהפכות לאומיות, וחלקן מהפכות פוליטיות וחברתיות. רוב המהפכות דוכאו בתוך חודשים ספורים, אבל המאבק לחירות במהלכן של מהפכות "אביב העמים" חיזק וביסס את הליברליזם ואת התנועות הלאומיות בעמי אירופה. כתוצאה מן המאבק לעצמאות ולאיחוד לאומי שהתחולל באירופה במאה התשע עשרה הוקמו במרכזה שתי מדינות עצמאיות - איטליה וגרמניה.

*173*

לחזרה ולדיון

1. לפניכם רשימת שמות ומושגים: הצהרת זכויות האדם והאזרח, קונגרס וינה, תנועות לאומיות, ליברליזם, רסטורציה, קלמנס פון מטרניך, אביב העמים, ויטוריו אמנואלה השני, וילהלם מלך גרמניה המאוחדת, חופש ביטוי, מאזן כוחות, ג'ון סטיוארט מיל, צנזורה, חירות לאומית.

א. בחרו חמישה מהם והסבירו אותם.

ב. מצאו ברשימה צמדים או קבוצות שיש ביניהם קשר והסבירו את הקשר.

2. קראו את המשפטים שלפניכם וציינו איזה מהם מציג תפיסה שמרנית ואיזה מהם מציג תפיסה ליברלית.

א. כל אדם חופשי לבחור ולקיים כל פולחן דתי.

ב. את המבנה החברתי קובע האל.

ג. אין להביע התנגדות לשלטון במדינה.

ד. כל אדם יכול לגור בכל מקום ולעסוק בכל עיסוק שיבחר.

ה. המבנה החברתי נקבע באמנה מוסכמת בין השלטון לבין האזרחים.

ו. המלך שולט בחסדי האל.

- בחרו שלושה משפטים והסבירו כיצד הם משקפים את התפיסה השמרנית או הליברלית.

3. הציגו עובדות ורעיונות המבססים את הטענות שלפניכם:

א. המאבק בין שמרנות לליברליזם הוא מאבק בין שתי תפיסות עולם מנוגדות.

ב. תנועות לאומיות ומאבקים לאומיים עיצבו את פני אירופה במאה התשע עשרה.

ג. מול הרעיון הלאומי כל החירויות האחרות משניות בחשיבותן.

*174*

פרק יד

התבססות הדמוקרטיה במדינות אירופה

במאה התשע עשרה הלכה והתבססה הדמוקרטיה במדינות אירופה. בצד בני המעמדות הגבוהים, גם קבוצות אחרות באוכלוסייה - פועלים ונשים - התפתחו לכוח המשפיע על האירועים שהתרחשו במדינה. המהפכה הטכנולוגית והחקיקה החדשה השפיעו על איכות החיים ותרמו לרווחת היחיד והכלל.

מה מעיד על התבססות הדמוקרטיה במדינות אירופה? מהם הגורמים שהובילו לתהליך זה? כיצד השפיעה התפתחות הדמוקרטיה על היחיד ועל החברה?

שינויים דמוגרפיים באירופה

אוכלוסיית אירופה גדלה

במהלך המאה התשע עשרה חלו שינויים דמוגרפיים באירופה, ובמסגרתם אוכלוסיית אירופה הלכה וגדלה בקצב מהיר והרכבה השתנה. בשנת 1800 מנתה אוכלוסיית אירופה כמאה ושמונים מיליון נפש, ואילו ב- 1900 - כארבע מאות מיליון נפש. כלומר, במשך כמאה שנים גדלה האוכלוסייה באירופה פי שניים ויותר.

האוכלוסייה גדלה מפני שנוצרו תנאים טובים לכך: הרפואה התקדמה והשתכללה, והדבר תרם להארכת תוחלת החיים ולירידה ניכרת בתמותה של תינוקות ונשים בעת הלידה. מדע הרפואה סייע למנוע התפשטות מגפות, כגון דבר, מלריה ואבעבועות שחורות - מגפות שהיו מפילות חללים רבים. גם השיפור באיכות המזון חיזק את האוכלוסייה והשפיע על הירידה בתמותה. השיפור באיכות המזון הושפע מן השינויים בתחום החקלאות: הודות לתהליך המיכון החלו החקלאים להשתמש בכלים חקלאיים חדישים - מכונות חריש וזריעה משוכללות - ונקטו שיטות חדשות לדישון הקרקע ולעיבודה. כתוצאה מכך גדלה כמות היבולים החקלאיים, גדלה אספקת המזון, ואיכותו השתפרה בהדרגה. החקלאים למדו להתמודד עם אסונות טבע ולא פעם הצליחו לשמור על היבול למרות שיטפונות, סערות ובצורות.

(בספר תמונה) זריקת חיסון נגד אבעבועות שחורות, ציור שמן, צרפת, 1800

מחלת האבעבועות השחורות היא מחלה מידבקת שעלולה לגרום סיבוכים ואף מוות. את החיסון למחלה פיתח ב- 1789 רופא אנגלי, ומשתמשים בו גם היום.

(בספר תרשים, העזר במנחה) גידול האוכלוסייה באירופה

*175*

שיפור בדרכי התחבורה: דרכים סלולות, מסילות ברזל ותעלות מים, ובאמצעי התחבורה: ספינות קיטור ורכבות - זירז את תהליך אספקת המזון ופתר בעיות ומכשולים בו. היה אפשר להעביר מזון מאזור לאזור, וכך להתגבר על מחסור במזון ועל תקופות של רעב. התפתחות המדע סייעה להתמודד עם המזיקים בגידולים החקלאיים ולעצור מחלות שפשטו בעדרי הבקר. גידול ירקות ושילובן בתפריט היומי אף הוא תרם לשיפור בריאותם של האזרחים.

גם השיפור בתנאי ההיגיינה האישית סייע בירידת התמותה: היצע רב יותר של סבון ושימוש בלבנים מכותנה, שמחירם הוזל עקב הייצור המוגבר, צמצמו את סכנת ההידבקות במחלות. גם תנאי ההיגיינה הציבורית הלכו והשתפרו: בערים גדולות רוצפו רחובות, נוקזו שפכים, החלו לטפל באיסוף אשפה, ומים זורמים סופקו לבתים. כך פחתו בהדרגה הסיבות למותם של בני אדם ממחלות, מזיהומים ומתת-תזונה ותוחלת החיים עלתה.

(בספר שלוש תמונות, העזר במנחה) שיפור בתנאי ההיגיינה האישית והציבורית

- יום כביסה, ציור שמן, המאה התשע עשרה

- פעולות אחזקה של מערכת הניקוז בלונדון, 1854

- המשפחה טובלת באמבטיה, איור מכתב עת צרפתי הומוריסטי, 1860

1. מה תוכלו להסיק מן התמונות על תנאי ההיגיינה במאה התשע עשרה?

2. כיצד השפיעו תנאי ההיגיינה על איכות החיים במאה התשע עשרה?

*176*

הגירה גדולה מאירופה

הגידול באוכלוסיית אירופה יצר בעיות כלכליות חמורות בכמה מדינות, והן לא יכלו לספק את צורכי תושביהן. רבים מתושבי אירופה, ובעיקר ממדינות שכלכלתן התבססה על חקלאות, נאלצו להגר בשנים אלו ממדינותיהם. הגירה גדולה הייתה מרוסיה, ממדינות הבלקן, מאיטליה, מאירלנד, מאוסטריה ומגרמניה. המהגרים נדדו למרחקים, בעיקר לקנדה, לארצות הברית, לדרום אמריקה ולאוסטרליה.

זרם גדול במיוחד של מהגרים יצא מאירלנד. באירלנד שרר בשנות הארבעים של המאה התשע עשרה רעב כבד, מפני שתפוחי האדמה, שהיו רכיב בסיסי של המזון, נפגעו מכימשון ונרקבו. רבים מתושבי אירלנד מתו ברעב, ואחרים היגרו מן המדינה. במשך כעשר שנים (1851-1841) עזבו את אירלנד כמיליון וחצי תושבים, ורבים מהם השתקעו בארצות הברית. לארצות הברית זרמו גם מהגרים ממדינות במזרח אירופה ובדרומה, ואוכלוסיית ארצות הברית גדלה בשנים 1920-1870 פי שלושה - משלושים ואחד מיליון נפש לתשעים וחמישה מיליון, בעיקר עקב זרם מהגרים ששטף אותה.

(בספר תמונה, העזר במנחה) מהגרים מגרמניה על סיפון אנייה בדרכם לאמריקה, 1899

1. מיהם המהגרים על פי תמונה זו? תוכלו לציין מין, גיל משוער.

2. לאיזה מעמד בחברה שייכים המהגרים? על פי מה קבעתם?

3. מה מבטאת הבעת הפנים של המהגרים? שערו, מדוע?

*177*

(בספר מפה, העזר במנחה) מפה 9: ההגירה מאירופה, 1914-1850

עיינו במפה ובשם המפה, וענו:

1. ערכו רשימה של יעדי ההגירה מאירופה: בראש הרשימה כתבו את יעד ההגירה המועדף ביותר, ובסופה את היעד שהיה פחות מועדף.

2. מה לדעתכם גרם למהגרים להעדיף יעד הגירה אחד על פני יעד הגירה אחר?

3. שערו, כיצד הגירה גדולה משפיעה על הארץ הקולטת ועל המהגרים הנקלטים בה?

שאלות לסעיף: שינויים דמוגרפיים באירופה (עמ' 177-174)

1. מה היו הגורמים לגידול המהיר של האוכלוסייה באירופה במהלך המאה התשע עשרה?

2. שערו, כיצד גידול האוכלוסייה יכול להשפיע על חייו של היחיד?

3. אילו פעולות ממשלה חייבת לנקוט כדי להתמודד עם גידול מהיר של אוכלוסייה?

4. מהם הגורמים להגירה מאירופה בשנים 1914-1850?

*178*

גילויי הדמוקרטיה באירופה מתרחבים

הזכות להשתתף בבחירות מוענקת לרבים

הזכות לבחור ולהיבחר לא הוענקה לכלל האוכלוסייה אלא לקבוצות קטנות של בעלי רכוש או בעלי השכלה, אבל במאה התשע עשרה הלך וגדל מספר הזכאים לבחור. בריטניה החלה להרחיב את זכות הבחירה לגברים בחוקים שחוקקה בשנים 1832 ו- 1884; בשנת 1848 העניקה צרפת זכות בחירה לכל הגברים. הענקת זכות בחירה לקבוצות רחבות, נוסף על בעלי הרכוש וההשכלה, התפשטה בהדרגה לעוד ארצות באירופה: לשווייץ, להולנד, לבלגיה, לספרד ולאוסטריה. תהליך זה העיד על התבססות הדמוקרטיה וסימל את הקדמה. הערכים שהורישו הנאורות והמהפכה הצרפתית לעמי אירופה השפיעו אף הם על תהליך זה.

גיל הבוחרים היה שונה ממדינה למדינה. גיל הבוחרים הנמוך ביותר היה בבריטניה ובצרפת - עשרים ואחת שנים. ביתר המדינות היה גיל הבוחרים גבוה יחסית: עשרים וחמש בגרמניה, ושלושים באיטליה. בהונגריה למשל הוענקה זכות הבחירה לפי גיל, גובה המסים לתשלום וגודל הרכוש, ולכן רק כחמישה אחוזים מן התושבים זכו להשתתף בבחירות. עדות נוספת להתבססות הדמוקרטיה היא עריכת בחירות חשאיות - בחירות אלו מצמצמות את הלחץ של המפלגות והמועמדים על הבוחרים ומונעות הטיה של תוצאות הבחירות.

התבססות הדמוקרטיה לא התרחשה באופן דומה בכל המדינות. היו מדינות שלא הייתה בהן זכות בחירה כלל עד תחילת המאה העשרים - כך ברוסיה ובאימפריה העות'מאנית.

הנשים מקופחות בזכויותיהן

במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה לא הוענקה לנשים הזכות להשתתף בחיים הפוליטיים - לבחור או להיבחר. מקומן של הנשים מן המעמד הבינוני והגבוה היה בבית – הן עסקו בניהול הבית ובגידול הילדים, והיו תלויות בגברים בכל הקשור בכלכלתן. הגבר היה ראש המשפחה והאפוטרופוס (הממונה על) של אשתו וילדיו. לנשים לא הייתה זכות בעלות על רכוש, ורכוש המשפחה נחשב בדרך כלל לרכושו של הבעל, גם אם מקורו היה רכוש שהאישה הביאה ממשפחתה עם נישואיה. בדרך כלל הנשים לא עסקו בענייני ציבור, מלבד נשים בנות המעמד הגבוה, שעסקו בפעילות צדקה בקהילתן.

העיסוק הנפוץ ביותר בקרב הנשים בנות המעמד הנמוך היה עבודה בתור משרתות. המשרתות מילאו את כל העבודות בבתי מעסיקיהן האמידים: הן ניקו, בישלו, הגישו, כיבסו, גיהצו וטיפלו בילדים. בעקבות תהליך התיעוש נשים רבות בנות המעמד הנמוך החלו להשתלב בתפקיד פועלות בתעשיית הכותנה והצמר. בהדרגה התחולל שינוי במעמדן של בנות המעמד הבינוני והן החלו לשמש פקידות, מורות, זבניות וטלפניות. נשים מעטות אף החלו ללמוד באוניברסיטות מיוחדות לנשים - בבריטניה, בצרפת ובגרמניה.

(בספר תמונה) משרתת מגהצת, אנגליה, 1880

הנשים נאבקות למען זכות הבחירה

הפער בין מעמדן הפוליטי הנחות של הנשים לבין מעורבותן הכלכלית והשכלתן גרם לנשים להתחיל להיאבק למען שינוי מעמדן. תחילה דרשו הנשים זכויות פוליטיות שוות לזכויות הגברים.

*179*

נוסף על כך הן דרשו את זכות הבעלות על הרכוש המשפחתי, וכשניצחו במאבקן - שונה החוק בבריטניה (בשנת 1870), בגרמניה (בשנת 1900) ובצרפת (בשנת 1907), ועל פי החוק החדש גם נשים היו בעלות רכוש. למרות זאת, עדיין לא ניתנה להן הזכות לבחור ולהיבחר.

נשים החלו להיאבק למען זכות הבחירה - שנקראה סופרז' - ומשום כך הנשים הפעילות במאבק זה נקראו סופרז'יסטיות. את המאבק למען זכות בחירה לנשים בבריטניה הובילה קבוצת נשים מן המעמד הבינוני והגבוה ממנצ'סטר; בשנת 1903 היא הקימה את איחוד הנשים החברתי והפוליטי. נשים אלו נאבקו בדרכים רבות: הפגנות רחוב, תעמולה, ניסיון לשכנע חברי מפלגות בצדקת טענותיהן ועוד. התגובה לפעילותן הייתה בוז ולעג, ודרישותיהן נדחו.

כשהנשים ראו שמאמציהן לא הועילו, הן החלו לנקוט מעשי אלימות: הן ניסו להיכנס לפרלמנט והתעמתו עם השוטרים שחסמו את דרכן, ניסו לחדור למשרדו של ראש הממשלה ברחוב דאונינג 10 בלונדון, השליכו ביצים על פקידי ממשלה, ניפצו חלונות של בתי כולבו, כבלו את עצמן לפנסי רחוב ועוד. היו נשים שנאסרו, אך הן המשיכו במאבקן בכלא והכריזו שביתת רעב. השלטונות החליטו לשבור את שביתת הרעב, ולמרות סירובן הן הואכלו בכוח, בכפייה ובאכזריות.

מאבק הנשים למען זכות הבחירה לא הצטמצם לבריטניה בלבד, המאבק התפשט בהדרגה ברחבי אירופה והגיע עד ארצות הברית. המאבק הוכתר בהצלחה, ובהדרגה הוענקה זכות הבחירה לנשים: תחילה בניו זילנד בשנת 1893, אחר כך בפינלנד ובנורווגיה בשנת 1907, ורק בעשור השני של המאה העשרים בבריטניה ובארצות הברית. תהליך זה של הענקת זכויות פוליטיות לנשים התרחב והתפשט ליתר מדינות אירופה.

(בספר תמונה) הפגנת סופרז'יסטיות בלונדון, 1908

כדאי לדעת

יום האישה הבין-לאומי

במדינות רבות, ובהן גם ישראל, מציינים את יום האישה הבין-לאומי. יום זה מצוין ב- 8 במרס בהשפעת אירוע שהתרחש לפני יותר ממאה וחמישים שנים: בשנת 1857 שבתו נשים שעבדו בתעשיית הטקסטיל בניו יורק במחאה על שעות העבודה הארוכות, השכר הנמוך וסביבת העבודה ששררו בה תנאי עבודה קשים. הייתה זו מחאה ראשונה של נשים והיא הותירה רושם רב. מאז אירוע זה נערכו מעת לעת הפגנות של נשים למען תנאי עבודתן. לדוגמה, ב- 8 במרס 1908 צעדו בהפגנת מחאה ברחובות ניו יורק כחמישה עשר אלף נשים בדרישה ליום עבודה קצר ולהעלאת שכר.

בשנת 1911 צוין בפעם הראשונה יום האישה בכמה ממדינות אירופה: אוסטריה, שווייץ, גרמניה ודנמרק. בשנים של מלחמת העולם הראשונה, ביום זה הפגינו נשים ממדינות שנלחמו זו בזו - נגד המלחמה. הפגנות אלו בעת המלחמה דרשו מן הנשים אומץ רב, כי הן הפגינו נגד המדיניות של ממשלותיהן.

ב- 1977 החליט האו"ם כי יום זה הוא יום זכויות האישה והשלום העולמי. במדינות רבות, ובהן סין, וייטנם ומדינות ברית המועצות לשעבר, זהו יום חג רשמי.

*180*

פרלמנטים מחוקקים חוקים לרווחת ההמונים

הענקת זכות הבחירה לשכבות רחבות יצרה תלות רבה של הפוליטיקאים בבוחריהם. תלות זו לא הייתה קודם לכן, כאשר ציבור הבוחרים היה מצומצם ורובו היה מקורב לנבחרים. כעת השתנה המצב: הפוליטיקאים נאלצו להקדיש מזמנם ומכספם כדי להסביר את עמדותיהם. הם החלו לעסוק במרץ בתעמולת בחירות - פרסמו כרוזים ומודעות ברחובות וכתבות בעיתונים, וניסו לשכנע את ציבור המצביעים שכדאי לבחור בהם, ולא ביריביהם. הפוליטיקאים ערכו

מסעות בחירות - הם השקיעו בהם כסף רב, והסבירו והבטיחו שאם ייבחרו ימלאו את בקשות הבוחרים.

הבוחרים מימשו את זכות הבחירה שהוענקה להם והחלו לדרוש מן הפוליטיקאים לתקן את החוקים. החקיקה הבולטת ביותר הייתה בתחום העבודה והרווחה. תהליך התיעוש היה הרקע לחקיקה זו. התעשייה התרחבה ומספר הפועלים גדל, אבל תנאי העבודה נותרו קשים כשהיו. שעות עבודה רבות ביום, מפגעי תברואה במקומות העבודה ושכר נמוך היו מנת חלקם של העובדים. בקרב הפועלים היו ילדים רבים שמעסיקיהם ניצלו אותם בלי להתחשב בגילם הצעיר. מפלגות סוציאליסטיות שקמו במדינות אירופה שאפו לקדם את האינטרסים של מעמד הפועלים ולתקן את הסדר החברתי (עמ' 157). המפלגות הסוציאליסטיות ארגנו שביתות פועלים ממושכות במטרה לשפר את שכר העובדים ואת תנאי העסקתם.

(בספר תמונה) תעמולת בחירות, 1891

נואם מן הסוציאליסטים מציג את רעיונותיו לפני קהל

בבריטניה ובגרמניה, שהיו המדינות המתועשות ביותר באירופה, נחקקו בפעם הראשונה חוקי עבודה ורווחה. ב- 1833 אישר הפרלמנט בבריטניה את חוק בתי החרושת. החוק אסר להעסיק ילדים שעדיין לא מלאו להם תשע שנים, והגביל את יום העבודה של ילדים גדולים יותר (בני תשע-שלוש עשרה) לתשע שעות, ושל נערים (בני שלוש עשרה-שמונה עשרה) לשתים עשרה שעות. מפקחים מיוחדים פיקחו על אכיפת החוק. כעבור כשש שנים, ב- 1839, אושר גם בגרמניה חוק בתי החרושת. גם שם נאסרה העסקת ילדים בני פחות מתשע שנים, ויום עבודה של ילדים בני תשע-שש עשרה הוגבל לעשר שעות. בו בזמן נאבקו הפועלים גם להעלאת שכרם. בדרך כלל תמכו השמרנים בחוקים אלו כדי להיות שותפים למגמת התיקונים ובכך למנוע את התחזקות המפלגות הסוציאליסטיות.

*181*

מגמה זו של חקיקת חוקי רווחה התרחבה, ובריטניה הייתה המדינה הראשונה שחוקקה את חוק בריאות הציבור, שבעקבותיו נפתחו לציבור בשנת 1875 מרכזי סיעוד ובריאות. גרמניה הייתה המדינה הראשונה שהנהיגה, בשנת 1881, חוק ביטוח זקנה, חוק ביטוח מחלה וחוק ביטוח תאונות. בבריטניה נחקק בשנת 1911 חוק שקבע חצי יום שבתון בשבוע. כן נחקק בשנה זו בבריטניה חוק הביטוח הלאומי, שביטח את כל האוכלוסייה העובדת מפני מחלות והעניק טיפול רפואי חינם וקצבת זקנה. עבודת ילדים ונשים במכרות הפחם נאסרה, ויום העבודה של נשים הוגבל לעשר שעות.

חוקים דומים נחקקו כעבור זמן בצרפת, באוסטריה, בשווייץ, בבלגיה, בהולנד ובאיטליה. ב- 1914 היו לכל מדינות אירופה, חוץ מרוסיה וארצות הבלקן, חוקים בנושאי עבודה.

(בספר תמונה) בתור לשקילת תינוקות, ציור שמן, צרפת, המאה התשע עשרה

תעודה

חוק בתי החרושת באנגליה - 1833 (קטעים)

א. איש שלא הגיע לגיל 18 לא יורשה לעבוד עבודת לילה.

ב. איש שלא הגיע לגיל 18 לא יועסק בבית החרושת יותר מ- 12 שעות ביום או יותר מ- 69 שעת בשבוע.

(...)

ו. במשך כל יום עבודה יינתנו לכל עובד לא פחות משעה ומחצית השעה כהפסקות אכילה, בלי לגרוע מ- 12 שעות העבודה ליום.

ז. החל מיום 1 בינואר שבת 1834 יהיה זה בלתי חוקי להעסיק בבית חרושת - פרט לתעשיית המשי - ילד או ילדה שלא מלאו להם תשע שנים.

(...)

יז. שמורה הזכות להוד מלכותו למנות ארבעה אנשים בתפקידי מפקחים על בתי החרושת שבהם מועסקים ילדים ואנשים צעירים עד גיל 18, והמפקחים הללו מוסמכים להיכנס לכל בית חרושת ולכל בית ספר הקיים לידו, בכל עונה ושעה, ביום ובלילה בהן נמשכת העבודה בבתי החרושת האלה.

(...)

כ. כעבור שישה חודשים מקבלת חוק זה יחויב כל ילד וילדה שחל עליו סייג של 48 שעות עבודה בשבוע (...) לבקר בבית ספר.

(מ' הנדל (ליקט וערך), מקורות ללימוד ההיסטוריה הישראלית והכללית, כרך רביעי, עמ' 284.)

1. באילו נושאים החוק עוסק ועל מי הוא מגן?

2. חוקים נועדו לשנות מצב קיים. איזו מציאות בא חוק בית החרושת לשנות?

3. באיזו דרך פיקח השלטון על ביצוע החוק?

*182*

הממשלות מפתחות מערכת חינוך ציבורית

במחצית השנייה של המאה התשע עשרה החלו כל הממשלות באירופה להקצות תקציבים להקמת מערכות חינוך ציבוריות, שבהן יוכל ללמוד כל אזרח. הלימוד בבית הספר היסודי, תהליך שהחל כבר במהפכה הצרפתית (עמ' 109), כבר לא היה זכות מיוחדת של בעלי רכוש מעטים, ובהדרגה הוחל חינוך חובה חינם. בית הספר היסודי היה בן ארבע כיתות, והתלמידים החלו ללמוד בגיל חמש-שש שנים. התפתחותה של מערכת החינוך בהיותה מערכת שאינה קשורה לכנסייה, כפי שהיה נהוג עד אז, אלא מערכת בפיקוח המדינה מצביעה על תהליך החילון שהתרחש באירופה במאה התשע עשרה. משמעו של תהליך זה הוא ערעור על מעמדה של הדת במדינה.

נוסף על מערכת החינוך היסודית הוקמה גם מערכת השכלה גבוהה בתשלום, ובה למדו מעטים. מערכת זו כללה גימנסיה ומוסדות אקדמיים שהכשירו את בוגריהם להיות רופאים ומורים. נוסף עליהם הוקמו בתי ספר גבוהים לטכנולוגיה, ובהם הוכשרו הלומדים לעבודת טכנאים ומהנדסים - מקצועות שהיה בהם צורך רב באותן שנים.

(בספר תמונה, העזר במנחה) - כיתה בבית ספר בצרפת, ציור שמן, 1889

1. מיהם התלמידים בכיתה?

2. כיצד מאורגן סדר הישיבה בכיתה?

3. כיצד התלמידים לבושים?

מערכת החינוך מסייעת לביסוס הדמוקרטיה

התפתחותה של מערכת החינוך תרמה לביסוס הדמוקרטיה. הודות לה מספר האנאלפביתים - שאינם יודעים קרוא וכתוב, הצטמצם, ומספר המשכילים הלך וגדל. נוצר מצב חדש, שבו בני אדם רבים החלו להבין את הנעשה סביבם, היו מסוגלים לקרוא ואף לבטא את עצמם כראוי בכתב ובעל פה.

מצב זה העמיק את המעורבות של הציבור הרחב בחיים הפוליטיים והחברתיים והגביר את כוחה של דעת הקהל במדינה. אחד הביטויים לכך הוא הגידול במספר העיתונים וכתבי העת ובתפוצתם אצל קהל קוראים גדול ומגוון. בעיתונים הופיעו דיווחים על אירועים חדשותיים ומאמרים של ביקורת פוליטית וחברתית. התפוצה הגדולה של העיתונים מעידה כי חופש הדיבור והחופש להביע דעה - עקרונות היסוד של הדמוקרטיה - התבססו בציבור הרחב וכי דעת הקהל במדינות הדמוקרטיות הלכה וצברה כוח. כדי להגן על חופש הביטוי נחקקו חוקים ששמרו על העיתונות מפני התערבות הממשלה בתוכן המאמרים.

*183*

שאלות לסעיף: גילויי הדמוקרטיה באירופה מתרחבים (עמ' 182-178)

1. כיצד השפיעה הרחבתה של זכות הבחירה על יחסם של האזרחים למדינה ועל יחסם של הפוליטיקאים לאזרחים?

2. באילו תחומים חל שינוי במעמד הנשים? מהי לדעתכם חשיבותו של שינוי זה?

3. נסחו כותרת למאמר על מאבק הסופרז'יסטיות בשני עיתונים - עיתון שמרני ועיתון ליברלי.

4. מה היו השינויים במערכת החינוך?

5. כיצד התפתחותה של מערכת החינוך הציבורי תורמת לחיזוק המשטר הדמוקרטי?

6. כיצד בחירות חשאיות מעידות על התבססות הדמוקרטיה?

7. מדוע חוקקה תחיקה סוציאלית רחבה דווקא בבריטניה ובגרמניה? היעזרו בתרשים תפוקת הפחם בעמ' 128, ובתעודה בעמ' 134.

איכות החיים משתפרת

הרשויות העירוניות מטפחות את הסביבה

לא רק המדינה פעלה לרווחת האזרחים; גם הרשויות העירוניות החלו לשפר את איכות חייהם של התושבים. בערים מרכזיות הקימו העיריות גנים ציבוריים ומגרשי משחקים, דאגו לתאורת רחוב ולאספקת גז, הפעילו רשת חשמליות, והקימו מוסדות ציבור - בתי ספר, בתי חולים, תאטראות, בתי אופרה ועוד. נוסף על כך סיפקו הרשויות העירוניות שירותים לציבור, ובהם שווקים, בתי מרחץ ציבוריים, מכבסות, לשכות עבודה ועוד. כדי לממן את כל השירותים האלה, שנועדו לשפר את חיי התושבים, הטילו שלטונות המדינה מסים חדשים: מס הכנסה ומס קנייה.

תרבות הפנאי מתפתחת

המהפכה הטכנולוגית של התקופה והחקיקה בנושאי עבודה ורווחה, כגון קיצור יום העבודה והפחתת שעות העבודה בשבוע, תרמו לאיכות החיים והשאירו לאזרחים זמן פנוי. הרכבת אפשרה נסיעה מהירה וקלה ממקום למקום ובכך יצרה קצב חיים מהיר יותר ושיפרה את איכות החיים. רבים יכלו לעבור לגור מחוץ לעיר, וכך התאפשרה הפרדה גמורה בין אזורי המגורים לבין מקומות העבודה, והגישה ביניהם הייתה קלה ונוחה. רשת הרכבות סייעה להמונים לנוע בקלות ממקום למקום, ובכך הקלה על ניצול הזמן הפנוי. יחידים ומשפחות מן הבורגנות החלו לצאת לחופשות בסופי שבוע ובחגים.

ב- 1870 התקבל הנוהג לשלם לפועלים שכר ביום שישי, והדבר אפשר גם להם לצאת לפעילות פנאי בסוף השבוע. פועלים הקימו קבוצות כדורגל, ובכך הכניסו לחייהם ספורט, שבראשיתו היה שייך לבורגנים בלבד. בעקבות התפתחותו של משחק הכדורגל, היה בילוי הפועלים במסבאות נפוץ יותר - בהן הם נהגו להתכנס, לשתות ולשוחח על הקבוצות המתחרות ועל תוצאות המשחקים.

*184*

תאורת הרחובות אף היא השפיעה על תרבות הפנאי. סדר היום חדל להיות תלוי בזריחת השמש ובשקיעתה, והוא נשלט בידי האדם. החלו להיווצר חיי לילה - דרכי בילוי שלא היו מוכרות קודם לכן: בילוי בשעות החשכה בבתי קפה, בתאטרון, באופרה ובמועדונים.

המצאות קטנות תאמו את קצב החיים בתקופה: הסיגרייה, שהוצתה במהירות, החליפה את המקטרת, שהכנתה לעישון דרשה "טקס" ממושך, הרוכסן בבגדים החליף את השורות הארוכות של הכפתורים, וכאמור, הנסיעה המייגעת בכרכרה הוחלפה בנסיעה מהירה יותר בחשמלית או ברכבת. היו אנשים שניצלו את זמן הנסיעה ברכבת לעיון בעיתונים מיוחדים שיועדו לקריאה חטופה בשעת הנסיעה.

שינויים אלו שיפרו מאוד את חיי היום-יום, אבל רק מעטים זכו ליהנות מהם. רבים לא זכו להקלה ונאלצו לחיות בסביבה שבה שררה מצוקה - עוני, פשיעה, שכרות וזנות.

כדאי לדעת

על משחק הכדורגל

מאז הומצא משחק הכדורגל, הוא משך צופים למגרשים, ואנשים רבים ממעמדות חברתיים מגוונים רואים במשחק מקור הנאה ובאים אל המגרשים בהמוניהם.

ראשיתו של משחק הכדורגל הייתה באנגליה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה. בשנת 1863 הוקמה בלונדון התאחדות הכדורגל האנגלית על ידי שלושה עשר מועדוני כדורגל שקיבלו על עצמם את חוקי המשחק, המזכירים מאוד את חוקי המשחק כפי שאנו מכירים אותו היום. על פי החוקים האלה נערך בלונדון בראשית ינואר 1864 משחק הכדורגל המודרני הראשון. כמה מן החוקים נראים לנו היום מוזרים ולא מובנים - למשל, הדרישה שבנעליו של השחקן לא יהיו מסמרים בולטים או שנעליו לא יצופו במתכת, לא על הסוליה ולא בחלק העליון. גם היעדרם של חוקים מסוימים נראה היום מוזר לא פחות: היום חוקי המשחק קובעים כי ישחקו רק אחד עשר שחקנים ואת משך המשחק לתשעים דקות; אולם בתחילה לא הגבילו חוקי המשחק את מספר השחקנים או את משך המשחק, וקבעו אותם הקפטנים של שתי הקבוצות לפני פתיחת המשחק.

ראשי התאחדות הכדורגל האנגלית הניח, בתשתית חוקיהם את התנהגותם הג'נטלמנית, האדיבה והמנומסת של הכדורגלנים; לכן לדוגמה לא נקבע חוק נגד בזבוז זמן במהלך המשחק, שכן ג'נטלמן אנגלי יודע שזהו מעשה לא ראוי, ונמנע מלעכב את המשחק בכוונה. ואולם, מכיוון ששחקנים לא ג'נטלמנים הלכו וכבשו את המגרשים, והם צייתו לחוקים הכתובים בלבד, נאלצה התאחדות הכדורגל האנגלית להוסיף על חוקי המשחק. לכן נחקקו חוקים נגד הכשלה, דחיפה, החזקת כדור וכדומה; עם זאת לא היה חוק נגד קפיצה על גבו של היריב - השחקנים קפצו על גב יריביהם, תופעה שהניבה את החוק ש"אין לקפוץ על גבו של היריב". כך הלך והתעבה ספר החוקים של הכדורגל האנגלי.

בשנות השמונים של המאה התשע עשרה היו מאבקים מרים למען הפיכת הכדורגל למקצועני, כדי לאפשר לכדורגלנים להתפרנס מן המשחק. המאבק הסתיים בניצחונם של דורשי המקצוענות - והכדורגל האנגלי הפך מקצועי.

(בספר תמונה) שחקני כדורגל, אנגליה

*185*

(בספר שלוש תמונות) בילוי שעות הפנאי

1. רוקדים ולס במועדון בפריז, הדפס, המאה התשע עשרה

2. פיקניק משפחתי בחיק הטבע, ציור שמן, 1859

3. פועלים שותים בפאב, לידס, אנגליה, 1913

*186*

תעודה

על תמורות באיכות החיים

סטפן צוויג, סופר ומחזאי אוסטרי (1942-1881) ספרו "העולם של אתמול" הוא מעין ספר זיכרונות. הספר הופיע לאחר מותו. קטע ספרות זה מתאר את חיי היום-יום.

למעשה, אכן נראתה העלייה הכללית בשלהי (בסוף) המאה השלווה ההיא ברורה יותר ויותר, מהירה יותר, רבגונית יותר ויותר. במקום הפנסים העמומים דלקו ברחובות בלילות מנורות חשמל, החנויות שברחובות הראשיים שלחו את הזוהר החדש והמפתה שלהן עד הפרברים, בזכות הטלפון שוחחו אנשים למרחקים גדולים, וכבר דהרו אנשים במרכבות-ללא-סוסים במהירויות חדשות (...)

הנוחות והפאר יצאו מבתי האמידים אל בתי האזרחים מן השורה, איש לא נאלץ לשאת מים בדלי מהבאר או מהחצר, איש לא ליבה אש בכיריים, הגהות (ההיגיינה) נפוצה יותר ויותר, הזוהמה נעלמה. מאז הספורט מחסן את הגוף, האנשים יפים, בריאים, חזקים יותר, ומראה נדיר יותר ברחובות הם הנכים, בעלי המום (...) ופלאים אלה חולל המדע, המלאך-המושיע של הקידמה. גם בתחום החברתי יש התקדמות. שנה שנה מוענקות ליחיד זכויות חדשות, המשפט רחום ואנושי יותר, וגם בעיית הבעיות, עוניים של ההמונים, אינו נראה עוד כפגע שאין להתגבר עליו. זכות הבחירה ניתנת לחוגים רחבים יותר ויותר, ועמה - האפשרות להגן כחוק על האינטרסים שלהם.

(...)

ולא הערים בלבד, אלא גם האנשים היו יפים ובריאים יותר בזכות הספורט, המזון שנשתפר, שעות העבודה שקוצרו, והקשר היפה יותר לטבע. החורף, תקופת השעמום בעבר, שהיו הבריות מבלים אותו בלי חמדה במשחק קלפים, בפונדקים או בבתים המוסקים יתר על המידה, נתגלה מחדש בהרים כמעיין קרני שמש מסוננות, כשיקוי מרפא לריאות, כעונג לעור שנתחספס. ההרים, הימים, האגמים כבר לא היו מרוחקים כל כך. האופניים, המכונית, החשמליות הקטינו את המרחקים והעניקו לעולם תחושת מרחב חדשה. ביום הראשון (יום המנוחה) דהרו אלפים ורבבות בבגדי ספורט ססגוניים על מגלשיים ומזחלות, ובכל מקום הוקמו ארמונות ספורט ובריכות שחייה.

(...)

הבריאות, הביטחון העצמי של הדור שבא אחרינו, כבשו לו גם את חירות המוסר. לראשונה נראו נערות צעירות ללא המחנכות בטיולים עם חברים צעירים ובספורט, בידידות גלויה ובוטחת בעצמה (...) נערות נחלצו מפיקוח הפחד של הוריהן, התפרנסו כמזכירות או כפקידות, וראו זכות לעצמן לעצב את חייהן כרצונן (...) בבריכות הציבוריות נעלמה יותר ויותר מחיצת העץ שהפרידה עד עתה בין הגברים לנשים, ובני שני המינים לא התביישו עוד במראה גופם. בעשור הזה נכבשה מידה רבה יותר של חירות, בלתי אמצעיות ותום לב משנכבשה במאה שנים קודמות. (ס' צוויג, העולם של אתמול: זיכרונות של בן אירופה, עמ' 15, 149-148.)

1. א. אילו תמורות חלו באיכות החיים על פי תיאוריו של סטפן צוויג?

ב. מיינו את התמורות לקבוצות והציעו כותרת לכל קבוצה.

2. האם התמורות שתיאר סטפן צוויג תואמות את העובדות המוצגות בפרק? נמקו את תשובתכם.

3. לפי התיאור, כיצד נהגו האנשים לבלות את זמנם הפנוי? האם אתם מוצאים דמיון בין התיאור של סטפן צוויג לבין צורות הבילוי בימינו?

*187*

שאלות לסעיף: איכות החיים משתפרת (עמ' 186-183)

1. מה הביא לשיפור באיכות החיים במרכז אירופה ובמערבה במהלך המאה התשע עשרה?

2. מהי תרבות הפנאי? מה תרומתה לאזרחים?

סיכום

במהלך המאה התשע עשרה הלכה אוכלוסיית אירופה וגדלה בקצב מהיר. האוכלוסייה גדלה מפני שנוצרו תנאים טובים לכך! הרפואה התקדמה והשתכללה, איכות המזון השתפרה, אספקת המזון גדלה, ותנאי ההיגיינה האישית וההיגיינה הציבורית שופרו. הגידול באוכלוסיית אירופה יצר בעיות כלכליות חמורות בכמה מדינות, והן לא הצליחו לספק את צורכי תושביהן. רבים מתושבי אירופה, בעיקר במדינות שכלכלתן התבססה על חקלאות, נאלצו להגר בשנים אלו ממדינותיהם.

לקראת סוף המאה התשע עשרה גבר תהליך הדמוקרטיה במדינות אירופה, והלך וגדל מספר הזכאים לבחור. גם הנשים החלו להיאבק למען שינוי מעמדן וטענו שגם הן זכאיות לבחור. הנשים הפעילות במאבק זה נקראו סופרז'יסטיות (סופרז' - זכית בחירה). מאבק הנשים למען זכות הבחירה החל בבריטניה, התפשט בהדרגה ברחבי אירופה והגיע עד ארצות הברית. בהדרגה הוענקה זכות הבחירה לנשים - בפעם הראשונה בניו זילנד בשנת 1893.

הענקת זכות הבחירה לשכבות רחבות יצרה תלות רבה של הפוליטיקאים בבוחריהם והם החלו בפעולות הסברה ותעמולה. הבוחרים נעשו מודעים לכוחם והחלו לדרוש מן הפוליטיקאים תיקונים וחוקים. החקיקה הבולטת ביותר הייתה בתחום העבודה והרווחה: בבריטניה ובגרמניה, שהיו המדינות המתועשות ביותר באירופה, נחקקו בראשונה חוקי עבודה ורווחה. מגמה זו של חקיקת חוקי רווחה התרחבה, וב- 1914 היו לכל מדינות אירופה, חוץ מרוסיה וארצות הבלקן, חוקים בנושאי עבודה.

בתקופה זו החלו כל הממשלות באירופה להקצות תקציבים להקמת מערכות חינוך ציבוריות, שבהן יוכל ללמוד כל אזרח. הקמת מערכת חינוך עצמאית, שאינה קשורה לכנסייה כפי שהיה נהוג עד אז, מלמדת על תהליך החילון שהתרחש באירופה במאה התשע עשרה, ומשמעו ערעור על מעמדה של הדת במדינה. בצד מערכת החינוך היסודית הוקמה גם מערכת השכלה גבוהה בתשלום, ובה למדו מעטים, ובתי ספר גבוהים לטכנולוגיה.

המהפכה הטכנולוגית והחקיקה בנושאי עבודה ורווחה תרמו להתפתחות של תרבות הפנאי: חופשות, ספורט ובילוי בשעות הערב והלילה בבתי קפה, בתאטרון, באופרה ובמועדונים. השינויים האלה שיפרו מאוד את חיי היום-יום, אבל רק מעטים זכו ליהנות מהם. רבים לא חשו בשיפור, ונאלצו לחיות בסביבה ששררה בה מצוקה קשה.

*188*

לחזרה ולדיון

בחרו חמישה היגדים מן הרשימה והסבירו על אילו עובדות מהפרק הם מתבססים.

א. לקראת סוף המאה התשע עשרה הלך וגדל מספר הזכאים לבחור.

ב. הנשים נאלצו להיאבק על זכותן להשתתף בבחירות.

ג. באנגליה ובגרמניה נחקקו חוקי עבודה ורווחה.

ד. הענקת זכות הבחירה לשכבות רבות יצרה תלות רבה של הפוליטיקאים בבוחריהם.

ה. התפתחותה של מערכת החינוך סייעה בביסוס הדמוקרטיה.

ו. המהפכה הטכנולוגית והחקיקה בנושאי עבודה אפשרו לפתח תרבות פנאי.

2. במהלך המאה התשע עשרה התבססה הדמוקרטיה במדינות אירופה. הציגו דוגמאות המבטאות עובדה זו.

3. במאה התשע עשרה ניהלו הנשים מאבק נחוש ועיקש לשינוי מעמדן בחברה.

א. באילו דרכים נאבקו הנשים ואילו הישגים הן השיגו?

ב. האם נשים יכולות גם היום לטעון לקיפוח בהשוואה לגברים? נמקו.

4. א. הכינו כרזה המציגה את התנאים שאפשרו את גידול האוכלוסייה באירופה במאה התשע עשרה. תוכלו להיעזר גם בתמונות שבפרק.

ב. אילו השפעות היו לגידול המהיר של האוכלוסייה?

5. המהפכה התעשייתית והחקיקה בנושאי עבודה השפיעו על פיתוח תרבות הפנאי.

א. מה אפיין את תרבות הפנאי של סוף המאה התשע עשרה?

ב. במה תרבות הפנאי של סוף המאה התשע עשרה שונה מתרבות הפנאי של ימינו?

ג. האם המהפכה הטכנולוגית וחוקי העבודה בימינו משפיעים על תרבות הפנאי? הסבירו.

*189*

פרק טו

האמנות במאה התשע עשרה

האמנות היא אחד הביטויים לרוח התקופה - דרכה אפשר ללמוד על האנשים ועל הרעיונות וההשקפות שרווחו בתקופה שבה היא נוצרה. במאה התשע עשרה התפתחו שלושה זרמים בולטים (אך לא יחידים) באמנות: הרומנטיקה, הראליזם והאימפרסיוניזם.

מה מייחד כל אחד מהזרמים האלה? כיצד זרמים אלו קשורים לרעיונות התקופה? באילו נושאים עסקו האמנים?

הרומנטיקה

אמני הנאו - קלסיקה מבקשים לבטא את הסדר והחוקיות בעולם

הוגי הדעות של הנאורות (עמ' 21) האמינו שהאדם צריך להשתמש בתבונה - בשכל ובהיגיון - כדי להבין את העולם, את הטבע. לדעתם, הטבע מתנהל לפי חוקים כלליים ולפי היגיון, יש בו סדר, שוררת בו הרמוניה, כלומר יש התאמה וצירוף נעים בין רכיביו השונים, ולכן אפשר להבין אותו. רעיונות אלו באו לידי ביטוי באמנות, בתפיסה שמטרת היצירה היא לתאר את היופי והשלמות שמאחורי החוקיות בטבע. לכן, לדוגמה, לפי תפיסה זו אמן לא חייב לצייר בדיוק את מה שהעין רואה ברגע מסוים, אלא עדיף שיתאר את הטבע כמושלם ואידאלי.

אמנים שהחזיקו בתפיסה זו השתייכו לזרם שנקרא נאו-קלסיקה. זרם זה צמח במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה. משמעות השם נאו-קלסיקה הוא קלסיקה חדשה, והוא מבטא את רצונם של אמני התקופה להחיות את הישגי האמנות של התקופה הקלסית – של יוון ורומא בעת העתיקה. לדעתם, האמנות של יוון ורומא הצליחה לבטא את היופי והשלמות הקיימים בטבע.

ואכן, מדבריו של הפילוסוף היווני אריסטו אפשר ללמוד על תפיסת היופי האידאלי בתקופה הקלסית: "הצורות העיקריות של היופי הן סדר, סימטרייה ובהירות". יוהן יואכים וינקלמן (1768-1717), אחד מהוגי הדעות החשובים במאה השמונה עשרה, כתב: "סימן ההיכר הכללי הבולט ביצירות המופת היווניות הריהו, בסופו של דבר, פשטות נאצלת וגדולה רוגעת, בתנוחה כבהבעה". בהתאם לתפיסה זו, האמנים שהשתייכו לנאו-קלסיקה שאפו ליצור יצירות אמנות שבין החלקים המרכיבים אותן יש יחסים הרמוניים, שיש בהן סדר, פשטות, שלווה ואיפוק רגשי. עקרונות אלו תואמים את רעיונות הנאורות. אחד האמנים הנאו-קלסיים החשובים הוא ז'ק לואי דויד (1825-1748) (ראו עבודותיו בעמ' 91, 108).

אמני הרומנטיקה מבקשים לבטא את הייחודי והמשתנה בעולם

במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה צמח באמנות זרם נוסף שנקרא "הרומנטיקה". האמן והמשורר האנגלי ויליאם בלייק (1827-1757) הוא אחד הנציגים החשובים של הרומנטיקה. בלייק אמר כי "האמנות היא עץ החיים (...) המדע הוא עץ המוות". כדי להבין למה הוא התכוון, יש להכיר את הרקע להתפתחות הרומנטיקה.

בעוד הנאו-קלסיקה הייתה אחד הביטויים של הנאורות, האמנים והוגי הדעות של הרומנטיקה התנגדו לתפיסות רבות של הנאורות: לדעתם, אי-אפשר להבין באמצעות התבונה בלבד את העולם

*190*

ולמצוא חוקיות העומדת בבסיסו, מכיוון שהמציאות משתנה כל הזמן וגם מורכבת מתופעות ייחודיות ומגוונות. עוד הם טענו שהעדפת התבונה פוגעת בצורך הבסיסי של האדם לבטא את עולמו הפנימי ורגשותיו.

האמנים המייצגים את זרם הרומנטיקה רצו לפרוץ מסגרות ולא להיות כפופים לחוקים אמנותיים; על פני יצירות המציגות איפוק רגשי ומנסות לייצג את החוקיות העומדת בבסיס העולם, הם העדיפו ליצור יצירות שיבטאו את עולם הדמיון ואת החוויה הרגשית האישית שלהם. החוויה הרגשית יכולה להיות תגובה לאירוע דרמטי, והיא יכולה להתעורר גם לנוכח אירוע או מראה פשוט ויום-יומי - אדם יכול להתרגש עד עמקי נשמתו מחיוך של ילד או ממראה של פרח.

הצייר הספרדי פרנסיסקו גויה (1828-1746) הציג בשנת 1814 את הציור - "3 במאי, 1808". רוחבו של הציור הוא כמעט שלושה מטרים וחצי, וגובהו יותר משני מטרים וחצי: נושא הציור דרמטי, ובהתבוננות בציור המקורי בגודלו העצום החוויה חזקה עד מאוד.

הרקע ההיסטורי לציור הוא ההתנגדות לכיבוש ספרד על ידי צרפת בשנת 1808 (עמ' 112). בציור מתוארת הוצאתם להורג של מורדים ספרדים על ידי חיילים צרפתים, וברקע העיר מדריד שבספרד. בצד ימין של הציור עומדים החיילים הצרפתים בשורה מסודרת, גופם וכלי הנשק שלהם פונים לעבר המורד בצדו השמאלי של הציור. אנו לא רואים את פניהם של החיילים, ונדמה שהם ממוקדים אך ורק במטרה - להרוג את המורד. הדמויות האחרות בציור הן דמויות המורדים - המורד שאליו מכוונת כיתת היורים, המורדים שממתינים לגורל דומה, והמורדים שכבר הוצאו להורג. בשונה מהחיילים הצרפתים, המורדים הספרדים מתוארים בקשת רחבה של תגובות רגשיות - על ידי הבעות פניהם, תנוחות גופם ותנועות ידיהם.

הדמות המרכזית בציור היא המורד שאליו מכוונים קני הרובה. גויה תיאר את תגובתו הרגשית של אדם ברגע מכריע בחייו - ידיו מורמות מעלה במחווה של כניעה, ומחווה זו גם חושפת את פלג גופו האמצעי ומציגה אותו כפגיע; גופו רפוי, פניו מלאות אימה, ועם זאת הוא מביט היישר בחיילים הצרפתים - ביטוי לגאווה לאומית, ולבוז ולהתרסה נגד הכובשים.

(בספר תמונה) פרנסיסקו גויה, "3 במאי 1808", 1814, שמן על בד, 345 כפול 266 ס"מ

*191*

האירוע המתואר בציור דרמטי, וגם הרכב הצבעים מוסיף לעצמת הרגשות: החשכה אמנם מעידה על שעת התרחשותו של האירוע, אך גויה הקצין את התאורה - השמים אפלים לגמרי, ומקור האור היחיד הוא פנס גדול למרגלותיהם של החיילים הצרפתים. הפנס מאיר את הדמות המרכזית, דמותו של המורד המוצא להורג, והוא לובש את הבגדים הבהירים ביותר. הניגוד בין אור לחשכה, בין כהה לבהיר, יוצר דרמה. גם צבע הדם האדום בולט על רקע הצבעים האחרים בציור.

"החירות מובילה את העם" הוא אחד הציורים המפורסמים של האמן הצרפתי אז'ן דלקרואה (1863-1798). ציור גדול ממדים זה מתאר אירוע רב חשיבות בהיסטוריה של צרפת: מהפכת יולי 1830, שבה אזרחי צרפת מרדו נגד המלך שרל העשירי. המורדים התנגדו למדיניותו של שרל העשירי, שחיזקה את מעמדם של המלך ושל הכנסייה. בעקבות המהפכה התמנה לואי פיליפ למלך צרפת. בשונה מקודמו, לואי פיליפ היה כפוף לחוקה, ותחת שלטונו הוענקו יותר זכויות פוליטיות לאזרחי המדינה (עמ' 165).

(בספר תמונה) - אז'ן דלקרואה, "החירות מובילה את העם (28 ביולי 1830 )", 1830, שמן על בד, 325 כפול 260 ס"מ

1. תארו את תנוחות הגוף והבעות הפנים של הדמויות בציור.

2. אחת הדרכים העיקריות לביטוי רגשות היא אופן השימוש בצבע. נסו להתעלם מהדמויות ומיתר הפרטים המתוארים בציור (תוכלו לצמצם את העפעפיים כדי לראותם במטושטש) ולהתרכז רק בצבע - אילו תחושות מעלה בכם הרכב הצבעים בציור?

3. כיצד באים לידי ביטוי רעיונות התקופה ביצירתו של דלקרואה?

*192*

הדמות הנשית במרכז הציור מסמלת את החירות והיא אוחזת בטריקולור - דגל שלושת הצבעים, אחד מסמלי המהפכה (עמ' 93). סביבה נמצאים האזרחים המורדים. מאחור אפשר להבחין בקנים של רובים, והם מלמדים על גודלו של הקהל. במישור הקדמי אזרחים שנפלו במאבקם למען החירות.

בציור מתואר אירוע דרמטי ומרשים, וניתן בו ביטוי להתפרצות הרגשית של המורדים – נושא רומנטי מובהק. סערת הרגשות והדבקות במטרה באות לידי ביטוי בהבעות הפנים, בתנועות ובתנוחות של המורדים - למשל, הדמות ברקע המניפה את חרבה; הדמות הכורעת למרגלותיה של דמות החירות ומביטה לעברה - וכן בניגודי הצבעים בין כהה לבהיר.

חוקרים טוענים כי הרומנטיקה הייתה תגובת-נגד לרעיונות הנאורות ולרעיונות הנאו-קלסיקה באמנות, אולם במציאות רעיונות שונים מתערבבים זה בזה. הבעת פניה המאופקת של החירות, בה יש משהו מאותו איפוק רגשי ששיבחו האמנים הנאו-קלסיים, היא דוגמה טובה לכך. ההוגים של הרומנטיקה העדיפו את הביטוי הרגשי והלא מרוסן על פני חוקים אמנותיים, אולם אמן אינו יכול ליצור בלא משמעת ובלא הסתמכות על ידע ועל תבונה - לדוגמה, דלקרואה ידע להשתמש בטכניקה מקובלת באמנות כדי ליצור על גבי משטח דו-ממדי דמות בעלת נפח - אפשר לראות זאת בשימוש באורות ובצללים כדי ליצור את גופה של החירות. נוסף על כך, לציור יש מבנה ברור ומאורגן מאוד - אפשר לדמיין צורת משולש שבקדקודו העליון ידה של החירות האוחזת בדגל.

הציור "החירות מובילה את העם" אף מבטא רעיונות מרכזיים של הנאורות: רעיון החירות ורעיון מקור כוחו של השלטון בעם. דלקרואה הציג את הנחישות של האזרחים, את עצמתם ואת נכונותם להקריב את חייהם למען הרעיון שבשמו הם נאבקים. הוא הציג גם את הרעיון שבשמו הם מורדים - רעיון החירות וזכויות האזרח. דלקרואה זיהה את עצמו עם הקבוצה הנאבקת למען החירות - הוא תיאר את עצמו כאחד המורדים: הגבר החובש כובע שחור משמאלה של דמות החירות הוא דלקרואה.

הכוח הפנימי הדוחף את האדם לעשייה או לפעולה רבת משמעות הוא נושא מרכזי ברומנטיקה. הפעולה יכולה להיות של יחיד, אך גם של קבוצה (למשל, עם). המרד של אזרחי צרפת במהפכת יולי 1830 הוא דוגמה לכך. ואכן, בציור זה באים לידי ביטוי רגשות לאומיים - רגשות כאלו באים לידי ביטוי גם ביצירות אחרות של אמני הרומנטיקה.

אמני הרומנטיקה עסקו גם בנושאים אחרים - אחד הנושאים המרכזיים הוא ההתפעמות מהטבע. ביצירות רבות של הרומנטיקה מתוארת חוויית האדם מול הטבע המעורר הערצה וכבוד. ביצירות רבות אחרות מתוארת חוויה של אימה אל מול עצמתו של הטבע.

ויליאם טרנר (1851-1775), צייר אנגלי, תיאר סערה בציור "סופת שלגים - אניית קיטור בפתח נמל". הסערה הדרמטית מתוארת באמצעות ניגודי צבעים ומשיחות מכחול, שאפשר להבחין בהן ולדמיין את תנועת היד שציירה אותן - התנועות המעגליות של משיחות המכחול יוצרות רושם של מערבולת וסערה. האנייה, שבוודאי נמצאים בתוכה בני אדם, קטנה בהשוואה למרחבי הים והשמים, וכוחותיו האדירים של הטבע מאיימים לבלוע אותה. תורן האנייה נוטה על צדו, דבר הממחיש את הסערה המטלטלת את האנייה. את השמים הכחולים אפשר בקושי לראות מבעד לסופה.

*193*

(בספר תמונה) ויליאם טרנר, "סופת שלגים - אניית קיטור בפתח נמל", 1842, שמן על בד, 122 כפול 91.5 ס"מ

תיאור של סערות בים עניין את טרנר עד כדי כך שהוא קשר את עצמו למשך ארבע שעות לתורן של ספינה כדי לבחון מקרוב כיצד נראית סערה! מדוע התעניין טרנר בסערות בים? בעוד הוגי הדעות של הנאורות ראו את הטבע כבעל סדר והיגיון, הוגי הרומנטיקה ראו את הטבע כמשתנה כל הזמן, משוחרר, שיש בו תופעות שמאיימות על האדם - כגון התפרצויות של הרי געש, מפולות סלעים, סערות בים ועוד. האמנים הרומנטיים רצו להביע כוחות אלימים ועצומים אלו וגם לבטא את רגשותיו של האדם אל מול הטבע. בין היתר הם התעניינו במצבים קיצוניים של מאבק האדם בעצמתם של איתני הטבע.

הראליזם

אמני הראליזם מבקשים לתאר את המציאות בתקופתם

הוגי הדעות של הנאורות האמינו בקדמה וראו במהפכה התעשייתית חלק ממנה. לדעתם, המכונות החדשות, הייצור בבתי החרושת ואמצעי התחבורה החדשים הם הוכחה ליכולתו של האדם להיטיב את חייו באמצעות התבונה. ואולם, בפועל המהפכה התעשייתית יצרה בעיות חברתיות חדשות - עם תהליך העיור והגידול המהיר של מעמד הפועלים (הפרולטריון) הלכו ובלטו בעיות של ניצול ודיכוי (עמ' 144-138).

את המציאות המודרנית, ובתוכה גם את הסוגיות החברתיות האלה, ביקשו לתאר אמנים השייכים לזרם הראליזם. אמני הראליזם פעלו במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, בעיקר בצרפת, והצהירו שהם רוצים לתאר את המציאות כפי שהיא. למשל, כאשר התבקש האמן הצרפתי גוסטב קורבה (1877-1819) לכלול מלאכים בציור שצייר בעבור כנסייה, הוא אמר: "מעולם לא ראיתי מלאכים. הראו לי מלאך ואצייר אותו".

*194*

אפשר לפרש את כוונתם של אמני הראליזם לתאר את המציאות כפי שהיא בשתי דרכים: ניסיון לתאר במדויק ובפירוט את מראה העולם או אירוע מסוים; או בחירה לתאר באופן מהימן את מציאות חייו של האדם בתקופה המודרנית. משום רצונם זה נהגו אמני הראליזם להציג בעבודותיהם גם אנשים ממעמד הפועלים, קבוצה שלא זכתה לתשומת לב רבה באמנות עד אז, וכן הפנו את מבטם של הצופים לעבר מצוקות חברתיות ופערים בין מעמדות.

בציור "המנפות" גוסטב קורבה מציג את העמל והעבודה, אולם לא מתואר בו מעמד הפועלים העירוני, אלא אחיותיו של הצייר בעבודתן, באזור הכפרי שנולד בו. האירוע המתואר בציור פשוט ויום-יומי - זו אינה מהפכה לאומית או סערה בים, אלא נשים בעבודתן השגרתית, כשהן מנפות את הקמח שממנו ייאפה לחם. באותה תקופה בדרך כלל תפקידן של הנשים היה לאפות לחם במסגרת הביתית. בציור לא נוכחת הדרמה - אירוע מסעיר ומרגש - שנצפתה ביצירות הרומנטיות, ואת מקומה ממלא ניסיון לתאר את המציאות על פרטיה - עד כדי כך שקורבה תיאר בציור זה כל כתם על גבי הקיר.

(בספר תמונה) גוסטב קורבה, "המנפות", 1854, שמן על בד, 167 כפול 131 ס"מ

1. התבוננו בציור וכתבו אם לדעתכם יש כאן תיאור של המציאות בשתי הדרכים שצוינו למעלה - הניסיון להציג תמונה מדויקת של מראה העיניים והרצון לבטא את חייהם של אנשי התקופה - וכיצד.

2. מה לדעתכם קורבה רצה לומר על מציאות החיים של הדמויות המתוארות בציור?

חוקרים הגדירו את הראליזם בדרכים שונות: יש הטוענים שבראליזם, בשונה מהרומנטיקה, נמנעים מתיאור המציאות באופן המושפע יתר על המידה מתגובתו הרגשית של האמן; ויש הטוענים שבשונה מהנאו-קלסיקה, אמני הראליזם מתארים את המציאות כפי שהיא ולא כפי שהם מאמינים שהיא צריכה להיות, ואינם מארגנים את התמונה על פי חוקים המייפים את המציאות. ואולם, גם ציורו של קורבה אינו מתאר את המציאות באופן אובייקטיבי: השקפת עולמו של קורבה ורגשותיו כלפי נושא הציור באים לידי ביטוי בצבעים שבחר, בתנוחת הגוף של הדמות המרכזית ועוד.

*195*

הציור "קרון המחלקה השלישית" של האמן הצרפתי אונורה דומייה (1879-1808) הוא אחד מקבוצת ציורים המתארים מחלקות שונות של הרכבת שבהן נוסעים בני מעמדות שונים. בציור "קרון המחלקה השלישית" מתוארים נוסעים בני מעמד הפועלים בקרון המחלקה השלישית ברכבת.

(בספר תמונה) אונורה דומייה, "קרון המחלקה השלישית", 1862 בקירוב, שמן על בד, 90.3 כפול 66 ס"מ

1. התבוננו בציור ותארו במילים את הבעות פניהן של הדמויות, תנוחות גופן והאווירה שיוצרים הצבעים, האורות והצללים. מדוע לדעתכם תיאר דומייה באופן זה את הנוסעים בני מעמד הפועלים?

2. מדוע, לדעתכם, בחר דומייה לתאר את המחלקות השונות ברכבת? מהי מטרות הציורים?

בחירת נושא הציורים מצביעה על עניין בהבדלים בין המעמדות החברתיים ובפערים הכלכליים, כפי שבאו לידי ביטוי בדמויות הנוסעים ברכבת. בחירה זו עולה בקנה אחד עם ההתעניינות של אמני הראליזם במציאות החברתית בזמנם. ברישום המתאר את קרון המחלקה הראשונה (משנת 1864) מתוארים נוסעים היושבים בנוח ולבושים בגדים המעידים על מעמדם הגבוה. לעומת זאת, בקרון המחלקה השלישית יושבים הנוסעים בדחיסות והם לבושים בגדים של אנשי מעמד הפועלים. במושב הקדמי יושבים ילד, אישה מבוגרת, אם ותינוק - אולי בני אותה משפחה.

האימפרסיוניזם

אמני האימפרסיוניזם מתבוננים באור ובצבע

המילה "אימפרסיוניזם" לקוחה מהמילה impression, שמשמעותה רושם או התרשמות. במקור מונח זה שימש כדי לשים ללעג יצירה של הצייר קלוד מונה (1926-1840) שהוצגה בתערוכה בשנת 1874 - מבקר אמנות אמר עליה שהיא התרשמות בלבד, שהיא עדיין לא ציור גמור. הציורים האימפרסיוניסטיים, שהיום מקובלים ואהובים מאוד, היו מהפכניים בזמנם, ורבים מתחו עליהם ביקורת.

*196*

כמו אמני הראליזם, גם האימפרסיוניסטים רצו לתאר את המציאות, אולם עניינו אותם היבטים אחרים במציאות זו: אמני הראליזם שאפו להציג את המציאות החברתית בזמנם, ואילו האימפרסיוניסטים התעניינו בעיקר בחקירת תופעות הקשורות לזמן ולאור בטבע ושאפו לתאר את הדרך שבה העין תופסת את התופעות האלה. עם זאת, האמנים האימפרסיוניסטים תיארו בציוריהם גם את החברה המודרנית - לדוגמה, אחד הנושאים האהובים עליהם היה תרבות הפנאי, שהתפתחה מאוד בעידן המודרני (עמ' 186-183).

האמן הצרפתי קלוד מונה צייר את חבצלות המים שבגנו בז'יוורני בשעות שונות של היום ובמצבי תאורה משתנים. מונה צייר גם מקומות אחרים במצבי תאורה שונים - עניין אותו לבחון כיצד אותו מקום, או אותו החפץ, נראה שונה לגמרי בשעות שונות של היום - שהרי האור והצבע, שהם הנושא המרכזי בציוריו, משתנים ואינם יציבים. מונה ניסח את תפיסתו במשפט: "כדי לצייר ים צריך לראותו בכל יום, בכל שעה של היום ובאותו מקום".

בציור "ברכת חבצלות המים: הרמוניה בוורוד", משיחות המכחול הקטנות והחופשיות יוצרות רושם של ציור שצויר במהירות מתוך רצון להנציח את הרגע שיחלוף עוד מעט כשהאור ישתנה. כמעט אפשר לחוש את תנועת ידו המהירה של מונה. ההתרחשות הצבעונית העשירה מבוססת על התבוננות מעמיקה בברכה וגם על דברים שלמד מונה מתאוריית הצבע של שוורל (ראו כדאי לדעת). לדוגמה: בצד שמאל מצויר שיח שגוני העלים שלו צהובים וירוקים; בהתאמה, הצללים שלו כוללים את הצבעים המשלימים של הצהוב והירוק - סגול ואדום. ועוד דוגמה: על גבי הגשר מוקרנים צבעים מסביבתו עד כדי כך שקשה לדעת מה צבעו ה"אמיתי" של הגשר.

בשונה מהאמנים הרומנטיים ששאפו לתאר את תגובתם הרגשית האישית, האמנים האימפרסיוניסטים שאפו להתבונן באופן אובייקטיבי וכמעט מחקרי בעולם. ואולם, בפועל יצירותיהם של האמנים האימפרסיוניסטים אינן תוצר של התבוננות אובייקטיבית בלבד, למשל, קל לזהות את סגנונו המיוחד של מונה. בציוריו של כל אחד מהאמנים באה לידי ביטוי דרך ההתבוננות הייחודית, האישית, שלו.

כדאי לדעת

על צבעים משלימים ותאורית הצבע של שוורל

(בספר מעגל צבעים)

צהוב - כתום - אדום - סגול - כחול - ירוק

מעגל הצבעים שלפניכם מורכב משישה צבעים:

1. שלושת צבעי היסוד - אדום, צהוב ,כחול.

2. שלושה הצבעים המשניים - סגול, ירוק וכתום.

צבעים אלה נוצרים מערבוב של צבעי יסוד:

אדום וכחול יוצרים סגול;

כחול וצהוב יוצרים ירוק;

צהוב ואדום יוצרים כתום.

שני צבעים הממוקמים זה מול זה במעגל הצבעים נקראים צבעים משלימים.

איך כל זה קשור לאמנים האימפרסיוניסטים? בשנת 1839 פרסם המדען מישל איז'ן שוורל (1889-1786) ספר בשם "החוק של ניגוד סימולטני של צבעים". לספר זה הייתה השפעה רבה על ציירים במאה התשע עשרה, וגם על האמנים האימפרסיוניסטים. אחד הגילויים החשובים שלו היה שצבעים הנמצאים זה בצד זה משפיעים זה על זה.

הציירים האימפרסיוניסטים למדו דברים רבים משוורל. הנה שתי דוגמאות:

1. צבע מקרין מסביבו את הצבע המשלים שלו; לכן כדי לצייר צל של אובייקטים - כגון דמויות, חפצים, בעלי חיים או צמחים – אין להשתמש רק בצבע כהה יותר. הצל צריך לקבל את הגוון של הצבע המשלים של האובייקט. לדוגמה: הצל של תפוח ירוק יכלול בתוכו גוון אדום.

2. אובייקט מקרין את צבעו על אובייקטים אחרים.

*197*

(בספר תמונה) קלוד מונה, "ברכת חבצלות המים: הרמוניה בוורוד", 1900, שמן על בד, 100 כפול 89.5 ס"מ

1. חפשו בספרים או באינטרנט ציורים אחרים של ברכת חבצלות המים. השוו בין הצבעים בציורים שמצאתם לבין הצבעים בציור שלפניכם.

2. התבוננו בשעות שונות של היום בעץ או בשיח ליד ביתכם - האם הוא נראה אותו הדבר בכל שעה? נסו להתבונן בחדרכם כשהחלון פתוח בשעות שונות של היום - כיצד הוא נראה בכל שעה?

סיכום

הרומנטיקה, הראליזם והאימפרסיוניזם הם שלושה זרמים עיקריים באמנות במאה התשע עשרה. האמנות, בכל זמן ובכל מקום, היא חלק מההתרחשות ההיסטורית והתרבותית. יצירות האמנות בפרק מלמדות על התרחשויות היסטוריות (למשל, על מהפכת יולי 1830) ועל תופעות חברתיות (למשל, על פערים חברתיים). הן מלמדות על הלכי רוח שרווחו במאה התשע עשרה (למשל, התנגדות לרעיונות הנאורות) ועל השפעה של מחקרים מדעיים על האמנות.

בפרק הוצגו יצירות של אמנים המשתייכים לשלושה זרמים אמנותיים:

- אמני הרומנטיקה ששאפו לבטא את החוויה הרגשית האישית שלהם.

- אמני הראליזם ששאפו להציג באופן אובייקטיבי ככל האפשר את החיים המודרניים.

- אמני האימפרסיוניזם שרצו להציג את האופן שבו העין רואה את העולם.

בפועל אמן אחד היה יכול להתנסות בסגנונות אמנותיים שונים במהלך חייו, ויצירה אחת יכולה להכיל רעיונות של זרמים אמנותיים שונים. נוסף על כך, יש להבחין בין שאיפות והצהרות של אמנים לבין היצירות שהם יצרו בפועל. לדוגמה, האמנים הרומנטיים שאפו להביע את רגשותיהם באופן חופשי ולא מרוסן, אולם בפועל יצירותיהם מתוכננות, והם השתמשו בטכניקות ובחוקים שפיתחו אמנים במשך דורות רבים.

*198*

לחזרה ולדיון

1. לפניכם שלושה ציטוטים ששולבו בפרק:

- "האמנות היא עץ החיים (...) המדע הוא עץ המוות". ויליאם בלייק

- "מעולם לא ראיתי מלאכים. הראו לי מלאך ואצייר אותו". גוסטב קורבה

- "כדי לצייר ים צריך לראותו בכל יום, בכל שעה של היום ובאותו מקום". קלוד מונה

הסבירו כל ציטוט וציינו איזה רעיון הוא מבטא, ואיזה זרם אמנותי הוא מייצג?

2. התבוננו בציור "סופת שלגים - אניית קיטור בפתח נמל" של ויליאם טרנר (עמ' 193)

ובציור "ברכת חבצלות המים: הרמוניה בוורוד" של קלוד מונה (עמ' 197).

א. אילו תחושות עולות בכם כשאתם מתבוננים בכל אחד מהציורים?

ב. סכמו בכמה משפטים מה עניין כל אחד מהאמנים בבואו לתאר את הטבע, והסבירו מהו הקשר בין ההתמקדות בהיבט מסוים בטבע ובין רומנטיקה ואימפרסיוניזם.

3. בציור "החירות מובילה את העם" תיאר אז'ן דלקרואה אירוע היסטורי: מהפכת יולי 1830. אם גוסטב קורבה היה מתאר אירוע זה, במה לדעתכם התיאור היה שונה?

4. הציורים "3 במאי, 1808" של פרנסיסקו גויה ו"קרון המחלקה השלישית" של אונורה דומייה משקפים את תקופתם בדרכים שונות. בחרו באחד הציורים והסבירו איזה היבט של המציאות שחווה האמן הוא משקף, ובאיזה אופן (לדוגמה, האם בציור מתואר מאורע היסטורי חד-פעמי או מציאות יום-יומית? האם בציור מתוארת קבוצה חברתית או קבוצה לאומית? מהו יחסו של האמן למצב המתואר? דונו בציור מהיבטים נוספים).

*199*

יחידה 6

היהודים – בין השתלבות לדחיקה

(בספר ציר זמן בין השנים 1790-1914)

1789 - אפריל: וושינגטון נבחר לנשיא הראשון של ארצות הברית

- המהפכה הצרפתית

1791 ספטמבר: מתן אמנציפציה ליהודי צרפת

1804 2 בדצמבר: נפוליאון מקבל את התואר קיסר

1808 נפוליאון מפרסם את "הפקודה המחפירה"

1815 קונגרס וינה

1818 ביטול "הפקודה המחפירה"

1819 פרעות הפ-הפ בגרמניה

1827 - פקודת הגיוס ברוסיה

- ממלכת יוון קמה

1830 יהודי אנגליה רשאים להצטרף לגילדות בלי להישבע שבועה נוצרית

1838 רבקה גרץ מייסדת את בית הספר היהודי של יום ראשון

1840 עלילת דמשק

1841 "גזרת השקאלעס" ברוסיה

1848 ראשית מהפכות "אביב העמים"

1851 תכנית הסיווג של היהודים ברוסיה

1858 - רוטשילד נכנס לפרלמנט האנגלי

- פרשת מורטרה

1860 - ריסר מתמנה לשופט בבית המשפט העליון בהמבורג

- הקמת ארגון כי"ח בפריז

1861 ויטוריו אמנואלה השני מוכתר למלך איטליה המאוחדת

1862 הקמת בית הספר הראשון של כי"ח במרוקו

1864 עלילת דם במרוקו

1869 סמולנסקין מוציא לאור את עיתון "השחר"

1870 "חוק כרמיה"

1871 וילהלם מוכתר לקיסר הראשון של גרמניה המאוחדת

1878 שטקר מקים בגרמניה את מפלגת הפועלים הנוצרית-סוציאליסטית

1879 מאר מוציא לאור את "ניצחון היהדות על הגרמניות"

1881 - רצח הצאר אלכסנדר השני

- סופות בנגב

- תחילת העלייה הראשונה

1882 - עלילת דם בטיסה-אסלאר

- פרסום "התקנות הזמניות" ברוסיה

- פינסקר מפרסם את "האוטואמנציפציה"

1891 גירוש מוסקבה

1894 תחילת משפט דרייפוס

1896 הרצל מפרסם את "מדינת היהודים"

1897 - כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל

- הקמת הבונד

1899 דרימון מקים בצרפת את "הליגה האנטישמית הלאומית"

1903 - פרעות קישינב

- תחילת העלייה השנייה

1905 מוקמת ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית

1911 עלילת בייליס

(בספר תמונה) בתמונה:אמריקה מקבלת בברכה את הפליטים היהודיים, כרטיס לכבוד השנה החדשה, פרט, 1900 בערך

*200*

פרק טז

היהודים במערב אירופה ובמרכזה

רעיונות הנאורות והליברליזם העלו לדיון הציבורי ולדיון הפוליטי את שאלת מעמדם של היהודים במדינות שבמערב אירופה ובמרכזה. יהודים נאבקו כדי לקבל שוויון זכויות אזרחי וכדי להשתלב בחברה, בכלכלה ובחיי התרבות של המדינות שחיו בהן.

מה היו השינויים במעמדם של היהודים במערב אירופה ובמרכזה? באילו דרכים ובאילו אמצעים נאבקו היהודים כדי להשתלב במדינה? מה היו הקשיים שהתמודדו אתם? מה היו הישגיהם?

צרפת - שוויון אזרחי ליהודים

תהליך האמנציפציה מתחיל בצרפת

בספטמבר 1791 נחקק חוק שהקנה זכויות אזרח מלאות לכל יהודי ויהודי בצרפת (עמ' 119). כך היו יהודי צרפת לראשונים בקהילות היהודים במדינות אירופה שזכו לשוויון זכויות אזרחי. בזכות החוק יכלו היהודים להשתלב בכל תחומי החיים במדינה, כולל הפוליטיקה והכלכלה, למלא משרות ממשלתיות ולעסוק במקצועות חופשיים.

(בספר מפה, העזר במנחה) מפה 10: תהליך האמנציפציה של יהודי אירופה

עיינו במפה, בשם המפה ובמקרא, וענו:

1. א. הציגו בציר זמן את תהליך האמנציפציה של היהודים באירופה בשנים 1874-1791.

ב. אילו מסקנות תוכלו להסיק מן הנתונים שבמפה ובציר הזמן?

2. א. שלבו בציר הזמן שהצגתם אירועים מרכזיים שהתרחשו במערב אירופה ובמרכזה בשנים 1871-1791. היעזרו בצירי הזמן של יחידות 5-3 (עמ' 87, 125, 151).

ב. הסבירו מהו הקשר בין תהליך האמנציפציה של היהודים לבין האירועים ששילבתם בציר הזמן.

*201*

עם מתן שוויון אזרחי ליהודי צרפת החל תהליך המכונה "אמנציפציה" (עמ' 118), והוא התפשט במהלך המאה התשע עשרה למדינות אחרות באירופה. התקדמותו של תהליך האמנציפציה של היהודים במדינות אירופה הייתה שונה ממדינה למדינה, והיא הייתה תלויה במשטר ששרר בכל מדינה וביחס של החברה הסובבת ליהודים. תהליך האמנציפציה של יהודי מערב אירופה ומרכזה הושלם כאשר קיבלו גם יהודי שווייץ אמנציפציה, בשנת 1874.

האמנציפציה של היהודים הושפעה מרעיונות הנאורות ומעקרונות הליברליזם שפשטו באירופה במאה התשע עשרה. הוגי הדעות של הנאורות טענו כי השלטון חייב להבטיח את הזכויות הטבעיות של כל אדם (עמ' 29) והליברליזם הדגיש כי מחובתה של המדינה להגן על זכויותיהם של כל אזרחיה, בלא הבדל אמונה או דת (עמ' 163).

התקדמות ונסיגה בשוויון הזכויות ליהודים בצרפת

לשוויון שניתן ליהודים בצרפת היה גם מחיר: היהודים נאלצו לוותר על כל הפריווילגיות (זכויות היתר) שניתנו להם בעבר. לדוגמה, הם ויתרו על האוטונומיה הקהילתית, בוטלו סמכויות השיפוט של הקהילה, וחלה עליהם החובה לשרת בצבא צרפת כמו כל אזרח. בתקופת שלטונו של נפוליאון חל החוק הצרפתי גם על כל שטחי הקיסרות שהקים באירופה, וכך קיבלו אמנציפציה גם היהודים שחיו באזורים אלו. ואולם, בשלטונו חלה גם נסיגה מן האמנציפציה, ועל היהודים הוטלו הגבלות, ושיאן ב"פקודה המחפירה" שפרסם נפוליאון בשנת 1808 (עמ' 123).

תוקפה של "הפקודה המחפירה" פג בשנת 1818, ומגמת האמנציפציה בצרפת התחדשה אז. בהשפעתה של מהפכת יולי 1830 בצרפת (עמ' 165) אישר חוק אשר קבע כי הרבנים היהודים - כמו כוהני הדת הנוצרים - יקבלו את שכרם מקופת המדינה. תהליך האמנציפציה נמשך, וב- 1846 בוטל חוק שחייב את היהודים להישבע שבועה מיוחדת לפני בית משפט. משלב זה ואילך לא נחקקו עוד בצרפת חוקים מיוחדים ליהודים או חוקים שמזכירים יהודים. עובדה זו מעידה על התבססות האמנציפציה בצרפת.

תעודה

על חופש הדת וחופש העיסוק, מתוך חוקת צרפת, 4 בנובמבר 1848

סעיף 7: כל אחד מאמין באופן חופשי בדתו ומקבל מן המדינה, לשם עבודת פולחנו, הגנה שווה. כוהני-הדת, הן של הדתות המוכרות כעת על ידי החוק והן של אלו שתוכרנה בעתיד, זכאים לקבל את משכורתם מן המדינה.

(...)

סעיף 10: כל האזרחים יכולים להתקבל לכל משרות ציבוריות, בלי שום נימוק להעדפה, אלא בגלל זכויותיהם וההתאמה לתנאים שנקבעו על ידי החוקים. (ש' אטינגר (עורך), מעמדם החוקי של היהודים באירופה - מקורות, עמ' 20.)

1. מהן חובות המדינה לאזרחיה על פי סעיפי החוקה שלפניכם?

2. ב"הצהרת זכויות האדם והאזרח" מ- 1789 נקבע, חירויות היסוד שלפניכם: כל האזרחים שווים בפני החוק, כל אדם חופשי להביע דעה, לכל אדם זכות לחופש הדת והאמונה, לכל אדם זכות לקניין פרטי. לאילו מחירויות היסוד הללו יש ביטוי בסעיפים מחוקת צרפת מ- 1848?

*202*

שאלות לסעיף: צרפת - שוויון אזרחי ליהודים (עמ' 201-200)

1. כיצד שינתה האמנציפציה את מעמדם של היהודים במדינה?

2. מה הקשר בין האמנציפציה לבין הנאורות והליברליזם? בתשובתכם תוכלו להיעזר בעמ' 32-25, 164-163.

3. תהליך האמנציפציה בצרפת נע בין התקדמות לנסיגה. הדגימו.

4. תהליך קבלת האמנציפציה במדינות במערב אירופה ובמרכזה נמשך כשמונים שנה. מה תוכלו להסיק מכך?

5. האזרחות מעניקה זכויות לאזרח ומטילה עליו חובות. מהן זכויות האזרח במדינת ישראל? ומהן חובותיו?

אנגליה - מאבק בהפליה דתית

שינוי הדרגתי במעמד היהודים באנגליה

בתחילת המאה התשע עשרה היו היהודים באנגליה חסרי זכויות אזרח. נשללו מהם זכויות רבות שנשללו מכל מי שאינם חברי הכנסייה האנגליקנית, הכנסייה הרשמית באנגליה. כך למשל, נשללה מהם הזכות לעסוק בתפקידים ציבוריים, לרכוש נכסי דלא נידי (מבנים וקרקעות) וגם ללמוד באוניברסיטות ולרכוש תארים אקדמיים. החוק האנגלי גם חייב את כל המועמדים למשרות ממשלתיות להישבע שבועה נוצרית ולהשתתף בטקסים דתיים. על כן מאבקם של יהודי אנגליה להשגת אמנציפציה נועד למחות על הפלייתם בהיותם יהודים - הפליה המתבססת על הבדלים בדת.

בהשפעת המאבק חוקקו באנגליה במהלך המאה התשע עשרה חוקים חדשים אשר תרמו לשינוי מעמדם של היהודים. בהדרגה הוסרו הגבלות על השתלבותם של היהודים בחיי המדינה, ולדוגמה, ב- 1830 נקבע כי כל מי שרוצה להצטרף לאחת מאגודות הסוחרים והאומנים, הגילדות, רשאי להישבע שבועת אמונים לגילדה בלי שתיפגע אמונתו הדתית. (גילדה - בימי הביניים, בכל עיר התארגנו הסוחרים והאומנים באגודות לפי קבוצות שעסקו באותו ענף, ואגודות אלו נקראו "גילדות". כך קמו בעיר גילדות של סוחרי צמר, סוחרי יין, סנדלרים, מעבדי עורות ועוד. הגילדה הגנה על חבריה; לדוגמה, היא קבעה את מכסת הסחורות שמותר לכל אומן לייצר, קבעה את מחירי הסחורות, איכותם ועוד. העיסוק במלאכה ובמסחר בעיר הותר רק לחברי הגילדה. לכל גילדה היו סמל מיוחד וקדוש נוצרי שנחשב למגן על חבריה, והיו אף גילדות שהקימו לעצמן כנסיות. כך יכלו היהודים להצטרף לגילדות בלי להישבע שבועה נוצרית. ועוד, ב- 1837, כאשר נוסדה האוניברסיטה של לונדון, הותר ליהודים ללמוד בה ולזכות בתארים אקדמיים, בניגוד לנהוג באוניברסיטות הוותיקות של אנגליה, שבהן עד 1871 נאסר על היהודים ללמוד.

יהודים משתלבים בפרלמנט

למרות שינויים אלו נמנעה מן היהודים השתתפות פעילה בחיים הפוליטיים. השבועה הנוצרית שהנבחרים לפרלמנט היו חייבים בה לא בוטלה, ולפיכך כל חברי הפרלמנט היו נוצרים. וכך, ב- 1847, כאשר העיר לונדון בחרה בברון ליונל דה-רוטשילד לבית התחתון של הפרלמנט, נשללה ממנו הכניסה אליו בשל היותו יהודי. לאחר שנים, כאשר נבחר רוטשילד שנית, כבר אישר הבית התחתון את ביטול השבועה הנוצרית,

*203*

אך הבית העליון התמיד בהתנגדותו לביטול השבועה, ורוטשילד נאלץ שוב לוותר. יהודי אחר שנבחר לבית התחתון, דויד סלומונס, פעל בדרך אחרת: הוא בחר להישבע בשבועה הנוצרית, אבל השמיט את המילים המביעות אמונה בכנסייה הנוצרית. בתגובה למעשה זה הוא הוצא בכוח מן האולם, ואף הוטל עליו קנס גבוה.

רק לאחר מאבק ממושך בפרלמנט, אשר במהלכו הוגשו שלוש עשרה הצעות חוק בעניין, אישר הפרלמנט, ב- 1858, הצעה המתירה לכל בית בנפרד – הבית העליון והבית התחתון - לקבוע את נוסח השבועה הראוי. הבית התחתון ניסח את השבועה בצורה שלא תגביל את מי שאינו בן הדת הנוצרית. בעקבות כך נכנס ליונל דה-רוטשילד לפרלמנט, וליהודים נפתח פתח להשתלבות בחיים הפוליטיים. למועמדים לבית העליון השבועה הנוצרית בוטלה רק ב- 1866.

(בספר תמונה) טקס כניסתו של הברון ליונל דה-רוטשילד לבית התחתון של הפרלמנט האנגלי, 1858

כדאי לדעת

משפחת רוטשילד

סיפורה של משפחת רוטשילד מדגים את השתלבות היהודים בחברה האירופית ואת הקשיים שנלוו לכך. מוצאה של משפחת רוטשילד הוא מן העיר פרנקפורט שבגרמניה. בניה עברו למדינת אחרות באירופה והשתקע, גם באוסטריה, בצרפת ובאנגליה, ועסקו בהלוואות לשליטי המדינות. במהלך השנים הם פנו להשקעות בתחומים כלכליים נוספים, כגון הנחת מסילות ברזל ופיתוח מכרות. בזכות קרבתם לשליטים הם זכו לתוארי אצולה ואף השתלבו בחיים הפוליטיים.

עם הזמן נוצר מיתוס בדבר ה"שלטון" של בית רוטשילד בעולם, ועלתה הטענה שבית רוטשילד מצליח לכוון את המדיניות הבין-לאומית באמצעות כספו. מיתוס זה הלך והתבסס, עד כי היינריך היינה, המשורר היהודי המומר, כתב כי "רוטשילד הגדול, עם כל סוכניו וסרסוריו, כובש את העולם"; ובצרפת טענו אנטישמים בתעמולתם כי "הכסף הוא האל ורוטשילד הוא נביאו", והציעו בלעג "לגרש את כל המלכים ולהמליך את בית רוטשילד תחתם".

כך נוצר מושג חדש: "היהודי הבין-לאומי" - היהודי בעל העצמה הכלכלית המובילה להשפעה פוליטית בעולם כולו. הופצו שירים וקריקטורות המתארים את כוחה של משפחת רוטשילד. ג'יימס דה- רוטשילד מצרפת כונה "רוטשילד הראשון, מלך אירופה, אסיה, אפריקה, אמריקה, אוקיאניה (בעיקר אוסטרליה) וארצות אחרות, ומעל לכול - מלך היהודים". בית רוטשילד היה לסמל לכלל היהודים, אף שבפועל הוא ייצג רק משפחה עשירה אחת - על כל ענפיה.

קשר מיוחד נוצר בין בית רוטשילד לבין היישוב היהודי המתפתח בארץ ישראל. הברון בנימין אדמונד דה-רוטשילד מפריז סייע למושבות העלייה הראשונה שנקלעו לקשיים כלכליים, וב- 1887 הוא אף ביקר בארץ כדי לבחון מקרוב את המתרחש במושבות. יישובים אחדים נקראו על שם בני משפחת רוטשילד ובהם המושבה בנימינה, על שמו של בנימין אדמונד דה-רוטשילד; זיכרון יעקב, על שם אביו; ומזכרת בתיה, על שם אמו.

שאלות לסעיף: אנגליה - מאבק בהפליה דתית (עמ' 203-202)

1. מה ייחד את מאבקם של היהודים להשתלבות באנגליה?

2. במה דרך המאבק של הברון ליונל דה-רוטשילד שונה מדרך המאבק של דויד סלומונס?

3. מה היו הביטויים להשתלבות היהודים באנגליה? הציגו אותם על פי תחומי חיים.

*204*

גרמניה - שמרנות מול ליברליזם

שאלת מעמדם של היהודים נדונה בגרמניה

במדינות גרמניה התפתח בהשפעת הנאורות דיון ציבורי בשאלת מעמדם של היהודים במדינה כבר לקראת סוף המאה השמונה עשרה. בדיון השתתפו נושאי תפקידים בכירים במדינה, והועלתה שאלת השיפור בתנאי חייהם של היהודים, אם כי לא נדון שוויון אזרחי מיידי. אחד המשתתפים בדיון היה וילהלם דוהם, פקיד בכיר בפרוסיה. בספר שפרסם ב- 1781, ובו פנה אל אנשי ממשל בפרוסיה ובמדינות גרמניה האחרות, דרש להעניק ליהודים זכויות אזרח. הוא סבר כי כך יהפכו היהודים לאנשים טובים ומאושרים יותר, ותרומתם למדינה תגדל. בהתאם לגישתו תבע דוהם לשלב את היהודים בחיי הכלכלה של המדינה - בחקלאות, באומנויות ובמדע - אך הוא לא הציע לשלב אותם במשרות בשירות המדינה. הצעותיו של דוהם עוררו ויכוח בגרמניה ומחוצה לה.

נסיגה במעמדם של היהודים במדינות גרמניה

כאמור, היהודים שחיו במדינות גרמניה שהיו תחת כיבוש צרפת וחל עליהן החוק הצרפתי (עמ' 121) זכו לזכויות אזרח כפי שנקבעו בצרפת. ואולם, לאחר קונגרס וינה (1815), עם ביטול השלטון הצרפתי במדינות גרמניה, בוטל גם החוק הצרפתי שחל עליהן, וכל אחת ממדינות גרמניה החלה לנקוט מדיניות משלה בשאלת מתן שוויון אזרחי ליהודים. השליטים של מדינות גרמניה הושפעו מקונגרס וינה, שבו התחזקה מדיניות שמרנית אשר קידשה את רעיון השיבה למשטר הישן והתאפיינה בביטול הזכויות האזרחיות שניתנו ליהודים (עמ' 163).

מלבד ביטול הזכויות ליהודים היו לשמרנות גילויים נוספים, מוכרים מן העבר: גירוש יהודים, למשל מן הערים ברמן וליבק ב- 1816, ופרעות ביהודים ב- 1819. הפרעות החלו במעשי אלימות של סטודנטים נגד יהודים בעיר וירצבורג שבדרום גרמניה, והתפשטו לערים אחרות בגרמניה, בהן פרנקפורט והמבורג. אל הסטודנטים הצטרפו המוני סוחרים, בעלי מלאכה, פועלים ואיכרים, והם הרגו יהודים ושדדו את רכושם. הפורעים ליוו את מעשיהם בקריאות "הפ-הפ, מוות ליהודים", ולכן מכונות הפרעות "פרעות הפ-הפ". (הפ-הפ - יש הסבורים כי אלה הם ראשי תיבות של הצירוף Hierosolyma est Perdita, שמשמעו ירושלים אבודה.) בכמה מקומות, בהתערבות הצבא, ולעתים בהתערבות של סטודנטים ומרצים, למשל בעיר היידלברג, הופסקו הפרעות.

(בספר תמונה) פרעות הפ-הפ בפרנקפורט, 1819

1. על פי התמונה, מי השתתף בפרעות ומה התרחש במהלכן?

*205*

מלבד כל אלה הוטלו על היהודים הגבלות חמורות. לדוגמה, בפרנקפורט הוחלט שהיהודים יחזרו להתגורר בגטו, (גטו- כינוי לרובע מיוחד שהוקם בערים ויועד למגורי יהודים. הגטו הראשון הוקם בוונציה שבאיטליה בשנת 1516.) וממשלת פרוסיה אף האריכה את תוקפה של "הפקודה המחפירה" מימי שלטון נפוליאון לזמן בלתי מוגבל ואסרה על יהודים למלא משרות אקדמיות וממשלתיות.

באותה העת פורסמו גם ספרים וחוברות שנשללה בהם בתוקף תביעת היהודים לשוויון אזרחי במדינות גרמניה. שוללי השוויון טענו כי היהודים זרים לגרמניה ומהווים "מדינה בתוך מדינה" - נאמנותם נתונה למולדתם בארץ ישראל, ולכן אין הם יכולים להיות אזרחים נאמנים לגרמניה. עוד הם טענו כי היהודים יוכלו להיות חלק מן החברה רק לאחר שימירו את דתם: "כל עוד לא ישתחררו היהודים מדתם ומלאומיותם המדומה, הם אינם ראויים לשוויון אזרחי". היו אף שהציעו לגרש את היהודים מן המדינה.

ההשפעה של כל אלה על יהודי גרמניה לא איחרה לבוא, והיו יהודים שבחרו להמיר את דתם כדי להשתלב בחברה. אחד המפורסמים שבהם הוא היינריך היינה (1856-1797), שלימים היה אחד המשוררים החשובים של גרמניה. היינה התנצר ב- 1825 בהיותו בן עשרים ושבע לאחר התלבטות ממושכת וכינה את ההתנצרות "כרטיס כניסה לתרבות האירופית". שנים לאחר התנצרותו ביטא היינה קשיים שהתעוררו אצלו בגלל הצעד שנקט, ובאחד ממכתביו כתב: "עכשיו אני שנוא על יהודים ונוצרים כאחד". בתארו את תחושותיו בעניין התנצרותו הביע צער על הצעד הזה, והגדיר את מצבו "תלוש" - כבר אין הוא שייך לחברה היהודית, אך גם אינו שייך לחברה הנוצרית.

תעודה

הסברים להמרת הדת, אברהם מנדלסון, 1829 (קטעים)

שניים משלושת בניו של משה מנדלסון, אבי ההשכלה, המירו את דתם. בנו אברהם הטביל לנצרות את ארבעת ילדיו, ואחר התנצרו אף הוא ואשתו לאה (1822). כדי להסוות את מוצאו צירף לשמו את השם ברתולדי (Bartholdy). במסמך שכתב בשנת 1829 הסביר אברהם מנדלסון לילדיו מדוע גידל אותם כנוצרים. על משפחת מנדלסון ראו עמ' 76-73.

כמובן כשמביאים בחשבון מה קטן הערך שייחסתי לכל צורה מיוחדת של דת, יובן מדוע לא חשתי כל דחיפה לבחור בגירסה הידועה כיהדות, אותה צורת-דת מיושנת, מעוותת ומכשילה את עצמה יותר מכל האחרות. לפיכך גידלתי אתכם כנוצרים, שכן הנצרות היא הביטוי הדתי הצרוף יותר והמקובל ביותר על רוב בני התרבות. בסופו של דבר אימצתי גם אני את הנצרות, משום שחשתי שזו חובתי לעשות בשביל עצמי את הדבר שנראה לי הטוב ביותר בשבילכם. (מ' מאיר, צמיחת היהודי המודרני, עמ' 100.)

1. אילו הסברים להמרת הדת העלה אברהם מנדלסון?

2. מהו יחסו של אברהם מנדלסון לדת? נמקו.

3. בקטע זה הסביר אברהם מנדלסון לילדיו מדוע בחר להטבילם לנצרות. שערו, מדוע ביקש להסביר להם את מניעיו?

מהגבלות לשוויון אזרחי בגרמניה

הדיון הציבורי בשאלת היהודים במדינות גרמניה התנהל, כמו באנגליה, במחאה על הפליה שמקורה בהבדלי דת. ב- 1847, בהשפעת מאבק של הליברלים, הושוו זכויותיהם של יהודי פרוסיה - הגדולה במדינות גרמניה, לזכויותיהם של האזרחים הנוצרים. כך הותר ליהודים למלא משרות ציבוריות ולשמש אף מורים ומרצים באקדמיה - מלבד בתחום מדעי הרוח, מאחר שבמדעים אלו יש ביטוי רב לאידאולוגיות. משרות ציבוריות בתחומי המנהל, השיפוט והשיטור עדיין היו סגורות בפני היהודים.

*206*

במהלך מהפכות "אביב העמים" בגרמניה ב- 1848 (עמ' 168) היו פרעות ביהודים, ומקורן בהתנגדות של אזרחים בגרמניה לאמנציפציה שקיבלו היהודים. אף על פי כן השתתפו יהודים רבים במהפכות לצד האזרחים הגרמנים הנוצרים, ורבים מהם אף נפלו בקרבות ונקברו בקברי אחים עם חבריהם הגרמנים. לעובדה זו הייתה השפעה ניכרת על הוויכוח הציבורי בגרמניה בשאלת האמנציפציה של היהודים.

(בספר תמונה) פוגרום ביהודי דירמנאך, גרמניה, 23 בפברואר 1848

על השינויים במעמדם של היהודים בגרמניה מעיד סיפור חייו של גבריאל ריסר (1863-1806), דוקטור למשפטים מאוניברסיטת היידלברג ונכדו של רב. בשל מוצאו היהודי של ריסר סירבו לתת לו משרה באוניברסיטה, וגם לא הותר לו לעבוד בעריכת דין. ריסר סירב להיטבל לנצרות כדי לזכות במשרה, ובהיותו כבן עשרים וארבע הוא החליט להקדיש את חייו להשגת אמנציפציה.

בעיתון בשם "היהודי" (Der Jude)שייסד ריסר הוא פרסם מידע מפורט על דיונים שנדונו בבתי המחוקקים במדינות גרמניה בשאלת זכויותיהם של היהודים. בקיאותו במשפטים סייעה לו בהצגת טיעוניו בעד הענקת זכויות אזרח ליהודים. ריסר טען כי היהודים נבדלים משאר אזרחי גרמניה באמונתם הדתית בלבד, ולכל אדם יש זכות להגדיר את אמונתו מבלי שיישללו זכויותיו האזרחיות. לכן, מניעת שוויון זכויות מן היהודים בגלל אמונתם היא אי-צדק. באחד הוויכוחים טען בלהט: "אנו מעוניינים להשתייך למולדת הגרמנית. אנו נקריב ברצון הכול למענה – מלבד אמונה, אמת וכבוד". עמדותיו של ריסר אילצו מדינאים ואנשי רוח גרמנים לנקוט עמדה בשאלת זכויותיהם של היהודים. ריסר עצמו נבחר לפרלמנט של פרנקפורט, ובשנת 1860 התמנה לשופט בבית המשפט העליון בהמבורג והיה ליהודי הראשון בגרמניה שהתמנה למשרה זו.

התקדמות רבה באמנציפציה של היהודים בגרמניה הושגה בשנים שבהן היה אוטו פון ביסמרק הקנצלר (ראש הממשלה) של פרוסיה. ביסמרק תמך ביזמות של הליברלים להענקת אמנציפציה ליהודים, משיקול פוליטי מובהק - הוא רצה שהיהודים יתמכו באיחודה של גרמניה תחת הנהגתה של פרוסיה. לפיכך, בשנת 1867 התקבלה בפרוסיה החלטה האוסרת על הפליה דתית. ב- 1869 אושר בפרוסיה חוק שלפיו כל ההגבלות בזכויות מדיניות ואזרחיות שמקורן בהבדלי דת מתבטלות. מאותה העת יכלו היהודים להשתלב בכל משרה במדינה. לאחר איחוד גרמניה ב- 1871 הוחל חוק זה בכל מדינות הקיסרות הגרמנית.

*207*

(בספר תמונה) גבריאל ריסר מתמנה לשופט בבית המשפט העליון בהמבורג, קריקטורה בקריקטורה נכתב: "אין ספק שהוא (ריסר) פרץ פרצה שיעברו דרכה עוד ועוד אנשים".

1. זהו בקריקטורה את ריסר. שערו, מיהן יתר הדמויות?

2. תארו את המתרחש בקריקטורה. מהו האירוע הבולט בה?

3. בקריקטורה דמות נושאת מאזניים. מה היא מבטאת?

4. חברו כותרת המביעה את המסר שבקריקטורה.

תעודה

היהודים - אזרחי גרמניה, מדברי גבריאל ריסר

צליליה הרועמים של השפה הגרמנית, השירים של המשוררים הגרמנים, הם שהבעירו והזינו בנו את אש החירות הקדושה (...) אנו רוצים להשתייך למולדת הגרמנית; בכל מקום שנהיה נשתייך אליה. היא יכולה ואף עשויה לבקש מאיתנו כל שהיא רשאית לבקש מאזרחיה.

מי שמערער על טענתי למולדתי הגרמנית מערער על זכותי על מחשבותי, על רגשותי, על הלשון שבה אני מדבר, על האוויר שאני נושם; לפיכך חייב אני להתגונן מפניו כמו מפני רוצח. (לוקט ממקורות שונים.)

1. מה לדעת גבריאל ריסר הופך אדם לגרמני? השוו את דבריו לדברי הסופר האיטלקי דה אמיצ'יס בספר "הלב" (עמ' 168).

שאלות לסעיף: גרמניה - שמרנות מול ליברליזם (עמ' 207-204)

1. מה היו הטיעונים של מחייבי האמנציפציה בגרמניה? ומה היו הטיעונים של שולליה?

2. מדוע תמך ביסמרק בהענקת אמנציפציה ליהודי גרמניה? מה אפשר להסיק מכך?

3. היינריך היינה וגבריאל ריסר ייצגו בהתנהגותם שתי עמדות בשאלת מעמדם של היהודים בגרמניה.

א. מהי העמדה שייצג כל אחד מהם?

ב. אילו קשיים מעוררת לדעתכם כל אחת מן העמדות?

ג. כתבו מכתב בשם היינה לריסר, ומכתב בשם ריסר להיינה, ובו הגיבו על הפתרון שבחר הנמען של המכתב.

*208*

יהודים בעידן של תמורות

אורח החיים של היהודים משתנה

השגת האמנציפציה הביאה לשינוי עצום בחיי היהודים במדינות אירופה. לאחר שבוטלו ההגבלות על מקומות מגוריהם, החלו היהודים לנהור אל הערים, ומשפחות רבות העדיפו לשלוח את ילדיהן ללמוד בבתי ספר ממשלתיים. צעירים יהודים רבים פנו ללמוד באוניברסיטות. עד מהרה החלו יהודים רבים להשתלב בתחומי עיסוק חדשים, למשל במשרות ממשלתיות ובהוראה באוניברסיטות ובבתי ספר ממשלתיים. היו אף יהודים שהשתלבו במפלגות פוליטיות, ובעיקר במפלגות ליברליות וסוציאליסטיות. כל אלה הביאו להידוק הקשרים החברתיים בין יהודים לנוצרים.

ההשתלבות של היהודים בחברה הסובבת אותם לוותה בשינויי התנהגות: רבים מהם פשטו את פריטי הלבוש היהודיים ואימצו את צורת הלבוש שהייתה נהוגה בסביבתם. הם אף שינו את שפתם והחלו לדבר ולכתוב בשפת המקום, ועם הזמן החלו להידחק העברית - שפת התפילה והלימוד המשותפת לכל היהודים, והיידיש - שפת הדיבור המשותפת ליהודים במרכז אירופה ובמזרחה. ההתקרבות המהירה של היהודים אל החברה הנוצרית במערב אירופה ובמרכזה הביאה גם לתיקונים בדת (עמ' 80).

למרות השגת זכויות האזרח והשינויים שהתחוללו בחברה היהודית, היהודים המשיכו לבלוט במאפייניהם הייחודיים. על אף התרופפות המסורת והתמעטות ההקפדה על קיום המצוות, נותרה ביניהם לכידות: מרבית היהודים העדיפו להתחתן בינם לבין עצמם; ונישואי תערובת, שגררו בדרך כלל המרה של הדת, נחשבו בעיניהם לנטישת המשפחה והחברה היהודית. עד מהרה עלו בציבור היהודי שאלות נוקבות: האם להשתלב בחברה גם במחיר התבוללות? האם להסתגר ולשמר את החיים היהודיים על פי ההלכה היהודית? ההתמודדות עם שאלות אלו יצרה קרע בעם היהודי.

(בספר תמונה) משפחה יהודית, משפחת שטרסבורג, גרמניה, 1870

1. כיצד התמונה מעידה על השתלבותם של יהודים בסביבתם?

*209*

תעודה

שינויים בדמותם של היהודים בגרמניה

את התיאור כתב יהודי משכיל, בן למשפחת לסינג מהעיר אלטונה.

נסתכל נא בתמורה העצומה שחלה בלשון, בלבוש, באורח-החיים, בצרכים ובשעשועים, במידות ובמנהגים של היהודים! (...) אף הופעתם החיצונית, כמה נשתנתה מאז אותו זמן. מי לא היה מבחין מיד ביהודי על פי הלבוש המזרחי (המזרח אירופי) המסורבל, על פי הקפוטה (מעיל עליון) הרחבה והכהה, על פי מצנפת הפרווה השמוטה על המצח, על פי האנפילאות (נעלי הבית) ועל פי הזקן המשחיר את קלסתר פניו (מראה פניו)? מי לא היה מבחין מיד במטרוניתא (גברת נכבדה) יהודית על פי הכיפה הרקומה כסף, על פי הקלסתר הרציני ללא כל קישוט שיער? וכמה יהודים עוד נראים כיום כך, אם אינם שרידי העבר או יוצאי פולין?

באיזו קפדנות נאחזו אז במנהגים הקטנוניים ביותר, ואיזה יהודי היה מרהיב עוז בנפשו (מעז) עוד לפני 30 שנה לפתוח בשבת את חנותו, לעסוק בעסקיו, לכתוב ולנסוע? (...) האמנם היה אפשר לראות לפני 30 שנה בפונדקים ובבתי-אוכל, יהודי יושב לשולחן האורחים הנוצריים, משוחח עמם באופן חופשי, אוכל עמם אותם מאכלים ושותה אותו משקה? (...) עתה מקבלים כמעט כל בתי הספר הנוצריים שבערים את ילדי התושבים היהודים, בעיקר לכיתות הגבוהות (...) רק בבתים מעטים ביותר עוד נזקקים לעתים בני הבית הקשישים לניב היהודי (יידיש), בעוד שילדים וכן - ובעיקר - בני הכרכים (הערים הגדולות) מדברים, בבית כמו בחברה, אותה לשון כמו אחיהם האזרחים הנוצרים (...) מן הסתם עוד חיים עתה מאות אלפים מן המחצית השנייה של המאה שעברה, ואנו קוראים אותם להעיד, אם מצאו אי פעם בנעוריהם יהודי בקונצרטים, במסיבות, בנשפים, בחגיגות עממיות (...) בבתי קפה ובאולמי בורסה, או אם ראוהו מוצא עניין בעיתונים היומיים (...) או פגשוהו בתיאטרון, במוסיקה ובאמנות (...) אם מצאו אי פעם בחוגים מדעיים ושאר חוגים משכילים יהודיים, שלא נפלו משאר החברה, לא בנימוסים חברתיים ולא בידיעות. (י' טורי, קווים לחקר כניסת היהודים לחיים האזרחיים בגרמניה, עמ' 81.)

1. מה על פי התיאור מאפיין את "היהודי הישן", ומה מאפיין את "היהודי החדש"?

2. מהו יחסו של הכותב אל "היהודי הישן"? צטטו משפטים לביסוס תשובתכם.

יהודים משתלבים בתחומי כלכלה חדשים

במאה התשע עשרה הופיעו ניצנים ראשונים של שינוי בעיסוקי היהודים: יהודים עשירים השתלבו בתחומי כלכלה חדשים - בתעשייה ובבנקאות; ומנגד החלו פועלים יהודים להשתלב בתעשיית האריגים, בתעשיית המזון ובתעשיית הטבק. כך הלך והתפתח מעמד של פועלים יהודים.

בנקאים יהודים, בעיקר מגרמניה, הקימו סניפי בנק בערים מרכזיות באירופה. מאז כיבוש נפוליאון בסוף המאה השמונה עשרה נזקקו השליטים של מדינות גרמניה לסכומי כסף גדולים כדי לממן את המלחמות, ולאחר מכן - לאחר תקופה ארוכה של מלחמות - נזקקו לכספים כדי לשקם את מדינותיהם הפגועות. תפקיד חשוב בתחום הייעוץ הפיננסי (הכספי) מילאו הבנקאים היהודים. הם יעצו לממשלות ולמלכים בענייני כספים וסייעו בייסוד בנקים לאומיים, במימון סלילת מסילות הברזל ובפיתוח הערים. מהבנקאים היהודים החשובים באותה תקופה היו גרשון בליכרדר, יועצו הכספי של ביסמרק, קנצלר גרמניה, ומשפחת רוטשילד, שעסקה בהלוואות לממשלות רבות באירופה.

*210*

מרכז הפעילות הכלכלית של משפחת רוטשילד היה בפרנקפורט, וסניפיה הוקמו בלונדון, בווינה, בנפולי ובפריז.

אחד מתחומי פעולתם של הבנקאים היהודים היה מימון של חברות הרכבת הראשונות. ברוב מדינות אירופה, פרט לאנגליה, סיפקו היהודים את המימון הראשוני להקמתה של רשת מסילות הברזל. את מסילות הברזל העיקריות בצרפת, בבלגיה, באוסטריה ובאיטליה מימנה משפחת רוטשילד. בנקאים יהודים אף מימנו את הנחתה של רשת מסילות הברזל בפרוסיה, ברומניה ובספרד.

בעלי עסקים יהודים פנו גם לענפי התעשייה הכבדה: מכונות, כריית נחושת, הפעלת מכרות פחם, הפקת נפט ושיווקו. ואולם, בעלי העסקים לא נטו להעסיק יהודים או להקים שותפויות עם יהודים, ורוב היהודים השתלבו בתעשייה הזעירה. בגרמניה השתלבו בעלי הון יהודים גם בענפי תעשייה אחרים: תעשיית הטקסטיל וההלבשה, תעשיית העור, תעשיית העץ, ובעיקר תעשיית נייר וטפטים והתעשייה הכימית - ייצור תרופות, סבון ונרות.

אחד המאפיינים של החברה היהודית בתקופה זו היה הגידול במספר היהודים בעלי המקצועות החופשיים: עורכי דין, רופאים, מורים ושחקנים. תהליך זה של גידול במספר היהודים העובדים במקצועות חופשיים התרחש בעקבות זכויות האזרח שקיבלו: הזכויות אפשרו ליהודים ללמוד באוניברסיטות ולעסוק בכל מקצוע שבחרו. כך, במחצית השנייה של המאה התשע עשרה היו בעלי המקצועות החופשיים שכבה ניכרת בציבור היהודי. שכבה זו של יהודים קשרה קשרים עם הסביבה והשפיעה על דעת הקהל, בעיקר באמצעות העיתונות: יהודים הקימו סוכנויות ידיעות, כגון וולף בגרמניה ורויטר באנגליה. יהודים השתלבו אף בתאטרון ובחיי האמנות.

(בספר תמונה) קברו של גרשון בליכרדר בבית הקברות היהודי, ברלין

הכיתוב על המצבה מופיע בשפה הגרמניה.

*211*

שאלות לסעיף: יהודים בעידן של תמורות (עמ' 210-208)

1. במה השתנה אורח החיים של היהודים בעקבות קבלת האמנציפציה? הציגו לפחות שתי דוגמאות.

2. הציגו את חלקם של היהודים בענפי הכלכלה השונים והסבירו מה הייתה תרומתם.

3. אילו סיכויים נפתחו בפני היהודים בעקבות השתלבותם במדינה ובחברה כתוצאה מהאמנציפציה, ואילו סיכונים? נמקו.

סיכום

תהליך האמנציפציה של היהודים החל בצרפת בספטמבר 1971 כאשר האספה הלאומית של צרפת חוקקה חוק שהקנה זכויות אזרח מלאות לכל יהודי ויהודי בצרפת. תהליך זה התפשט במהלך המאה התשע עשרה במדינות אירופה. תהליך האמנציפציה היה מלווה בהתקדמות ובנסיגה וביטא את הקשיים בהשתלבות היהודים בחברה ובמדינה.

בצרפת חלה נסיגה מן האמנציפציה בימי נפוליאון, אולם ב- 1830 חודש השוויון האזרחי של היהודים בחקיקה. מאבקם של יהודי אנגליה להשגת אמנציפציה התבטא במחאה על הפלייתם בשל היותם יהודים ולא חברי הכנסייה האנגליקנית, הכנסייה הרשמית באנגליה, בהשפעת מאבקם שונתה באנגליה במהלך המאה התשע עשרה החקיקה, ובהדרגה הוסרו הגבלות על השתלבותם של היהודים בחיי הכלכלה ובלימודים באוניברסיטות; ולאחר מאבק ממושך נכנסו יהודים אף לפרלמנט.

בגרמניה שררה לאחר קונגרס וינה מדיניות שמרנית שהתבטאה גם ביחס אל היהודים - בוטל גם החוק הצרפתי שהונהג בגרמניה עם הכיבוש הצרפתי, והתחוללו מעשי אלימות נגד יהודים ואפילו גירושים. בספרים ובחוברות נשללה בתוקף תביעת היהודים לשוויון אזרחי במדינות גרמניה. במציאות זו היו יהודים שבחרו להמיר את דתם, לדוגמה היינריך היינה: ומנגד היו יהודים שנאבקו למען השוויון, לדוגמה גבריאל ריסר. המאבק לאיחוד גרמניה סייע להשגת השוויון האזרחי: ב- 1869 אושר בפרוסיה חוק שלפיו כל ההגבלות בזכויות מדיניות ואזרחיות שמקורן בהבדלי דת מתבטלות, ולאחר איחוד גרמניה ב- 1871 הוחל חוק זה בכל מדינות הקיסרות הגרמנית.

השוויון האזרחי ליהודים הושפע מרעיונות הנאורות ומעקרונות הליברליזם. השגת האמנציפציה הביאה לשינוי עצום בחיי היהודים במדינות אירופה: יהודים רבים החלו לנהור אל הערים, ללמוד בבתי הספר הממשלתיים ובאוניברסיטות ולהשתלב בתחומי עיסוק חדשים - כל אלה הביאו להידוק הקשרים החברתיים בין יהודים לנוצרים.

*212*

לחזרה ולדיון

1. מי הדובר או הדוברים במשפטים שלפניכם?

א. אנו סבורים שהזכות לשוויון זכויות אזרחי אינה תלויה בדתו של האדם.

ב. אני יהודי שהיה חבר פרלמנט באנגליה לאחר ביטול החובה לשבועה נוצרית.

ג. הייתי פקיד ממשלה בכיר בגרמניה ותבעתי להעניק ליהודים זכויות אזרח.

ד. בחרתי להתנצר כי סברתי שההתנצרות תהיה בעבורי "כרטיס כניסה לחברה האירופית" בכלל ולחברה הגרמנית בפרט.

ה. תמכתי ביזמת הליברלים להעניק אמנציפציה ליהודים, כי רציתי שהיהודים יתמכו באיחוד גרמניה בהנהגתי.

ו. הייתי היהודי הראשון בגרמניה שהתמנה לשופט בבית המשפט העליון בהמבורג.

ז. אנו משתייכים למשפחה עשירה של בנקאים ממוצא יהודי.

- בחרו שלושה מהמשפטים והוסיפו להם מידע.

2. מה היו הגילויים להשתלבות היהודים בחברה, בכלכלה ובתרבות במדינות במערב אירופה ובמרכזה? הציגו דוגמה אחת מכל מדינה (צרפת, אנגליה וגרמניה).

3. מה היו הגילויים לדחיקת היהודים מחיי החברה, הכלכלה והתרבות במדינות במערב אירופה ובמרכזה? הציגו דוגמה אחת מכל מדינה (צרפת, אנגליה וגרמניה).

4. השוו בין תהליך השתלבותם של היהודים בחברה, בכלכלה ובתרבות באנגליה, בצרפת ובגרמניה. מה תוכלו להסיק מכך?

5. ליונל דה-רוטשילד, היינריך היינה וגבריאל ריסר בחרו דרכי פעולה שונות כדי להשתלב בעולם המודרני.

א. מה אפיין את דרכי פעילותו של כל אחד מהם?

ב. תארו מפגש דמיוני של השלושה שבו הם מתווכחים בנושא דרכו של היהודי בעולם משתנה.

*213*

פרק יז

היהודים במזרח אירופה

הריכוז הגדול של היהודים במזרח אירופה היה בשלטון רוסיה. ברוסיה שלט צאר - שליט יחיד בעל סמכויות בלתי מוגבלות, תהליך האמנציפציה לא התרחש במזרח אירופה, והצארים ששלטו ברוסיה נקטו במדינות שנועדה לבטל את הזהות הייחודית של היהודים ולגרום להמרת דתם ולהיטמעותם בסביבה.

מה הייתה המדיניות שנקט השלטון כלפי היהודים? מה היו תוצאותיה? כיצד הגיבו קבוצות בחברה היהודית למדיניות זו?

מדיניות "תיקון היהודים"

יהודי רוסיה מתגוררים בתחום המושב

יהודי רוסיה התגוררו באזור מוגדר שכונה "תחום המושב", כלומר התחום שבו - ורק בו - היה מותר להם להתגורר. גבולותיו של אזור זה השתנו בהתאם למדיניותו של כל צאר. בתחום המושב נכללו ערים, כפרים ועיירות, ובהם התגוררו היהודים בשכנות ליתר התושבים – בני עמים שונים: פולנים, ליטאים, אוקראינים, רוסים ועוד. גם בתוך גבולותיו של תחום המושב הוטלו מעת לעת הגבלות על ישיבת יהודים: באזורים מסוימים שלו היה מותר ליהודים להתגורר רק בערים ובעיירות, ונאסר עליהם לשבת בכפרים, והיו גם ערים שנאסר על היהודים להתגורר בהן, לדוגמה בעיר קייב. מלבד זאת נאסר על היהודים להתגורר באזורים הסמוכים לגבול המערבי של רוסיה, מחשש שיסכנו את ביטחון המדינה.

(בספר מפה - העזר במנחה) מפה 11: תחום המושב, 1881

*214*

מעריכים כי ב- 1850 התגוררו בתחום המושב יותר משני מיליון יהודים, ומרביתם סבלו ממצוקה כלכלית. רוב היהודים בתחום המושב הקפידו לקיים את מצוות היהדות ולשמור על מנהגי המסורת. השפה המדוברת בקהילות אלו הייתה היידיש (עמ' 67, 208).

תעודה

וורונקו, עיירתו של שלום עליכם

"שלום עליכם" הוא שמו הספרותי של הסופר שלום רבינוביץ (1916-1859). בשנת 1905 היגר שלום עליכם מרוסיה בגלל גל של פרעות ביהודים והשתקע בארצות הברית. את ספריו כתב ביידיש ומרביתם תורגמו לעברית בידי חתנו, הסופר י"ד ברקוביץ. מספריו "טוביה החולב" ו"מוטל בן פיסי החזן". החיים בעיירה שגדל בה שלום עליכם ברוסיה, וורונקו, שימשו חומר גלם לסיפוריו, וביצירתו הוא קרא לעיירתו בשם כתרילבקה.

ולאמיתו של דבר, איזו עיר בעולם הגדול, ולוא תהא אודסה, או פריז, או לונדון, או אפילו ניו-יורק, יכולה להתפאר בשוק רחב-ידיים שכזה, ושפע כזה של חנויות וחנותנויות יהודיות, שולחנות, דוכנים ודוכנונים, עם הררי תפוחים ואגסים ריחניים, מלונים ואבטיחים, שעזים וחזירים מתחשקים ליהנות מהם בכל זמן, ונשות-השוק מנהלות אתם מלחמות תמידיות, ולנו, ילדי ה"חדר", בוודאי מתחשק ליהנות מכל אותם דברים טובים, וידנו קצרה מהשיגם?...

איזו עיר יש לה בית-מדרש גבנוני ועתיק כל-כך, עם ארון-קודש כל-כך יפה שמגולפים בו שני אריות הנראים כציפורים לולא לשונותיהם הארוכות והשופרות שבפיהם, שהם תוקעים בהם בנאמנות? (...)

איזו עיר יש לה בית-מרחץ כזה, העומד במורד-ההר, ממש על חוף-הנהר, שברשותו באר כזאת, אשר מימיה לא כלים (לא נגמרים) לעולם? והנהר עצמו - איפה יש לכם עוד נהר כזה בעולם, שמתרחצים ומשכשכים במימיו דורי דורות של "שקוצים" (פרחחים) ילדי "חדר", לומדים לשחות, צדים דגים ומעוללים קונצים (תעלולים) שכדאי לראותם? (...)

איזו עיר יש לה הר כה גבוה עבר מזה לבית-המדרש (מאחד מצדדיו של בית המדרש), שפסגתו נוגעת כמעט בענן, ושמאחוריו - הכל יודעים זאת - חבוי אוצר עוד מימי חמלניצקי? (מנהיג מרד הקוזקים בממשלת פולין בשנת 1648) (...)

עיירה קטנה היא וורונקו זאת, אבל יפה ומלאת-חן. אתם יכולים לעבור את כל כולה, לאורכה ולרוחבה, במחצית השעה, אם כוחכם ברגליכם. בלא רכבת, בלא ים, בלא רעש, עם שני ירידים סך-הכל במשך השנה (...) עיירונת קטנטנה, ומלאה, כנגד זה, בשפע כה רב של סיפורים יפים ואגדות, שמהם בלבד ניתן היה לכתוב ספר שלם. (שלום עליכם (תרגם מיידיש א' אהרוני), כתבים: מן היריד: קורות חיים, עמ' 14-13.)

1. המספר רוחש אהבה רבה לעיירתו. כיצד הדבר בא לידי ביטוי בקטע? הדגימו.

2. אילו מוסדות של הקהילה היהודית הזכיר שלום עליכם בתיאורו? אילו תפקידים הם מילאו?

3. מה אפשר ללמוד מן התיאור על חיי הכלכלה בעיר?

*215*

הצארים מעודדים את היהודים להמיר את דתם

הצאר אלכסנדר הראשון (שלט בשנים 1825-1804) סבר כי הדרך הראויה לביטול הייחוד הלאומי של היהודים, לשילובם בחברה הסובבת אותם ולהפיכתם לנתינים נאמנים היא המרת דתם לנצרות. כדי לעודדם להתנצר הוא הבטיח למי שינקטו צעד זה זכויות, כגון יציאה מתחום המושב, התיישבות בכל מקום שיבחרו וקבלת אדמות לעיבוד חקלאי. הצאר אף הקים אגודה בשם "חברת נוצרים מבני ישראל" ותפקידה היה לטפל במוסרים. ואולם, מרבית יהודי רוסיה לא נענו ליזמתו של הצאר ולא המירו את דתם.

יורשו של אלכסנדר הראשון, הצאר ניקולאי הראשון (שלט בשנים 1855-1825) נקט יזמה חדשה במטרה "לתקן" את היהודים, לשלבם במדינה ולהפכם לנתינים נאמנים ומועילים. ב- 1827 הוא פרסם פקודה המחייבת צעירים יהודים בני גיל גיוס להתגייס לצבא. השירות בצבא רוסיה נמשך עשרים וחמש שנה. עד לפרסום פקודת הגיוס יכלו יהודי רוסיה להמיר את שירותם הצבאי בכופר - תשלום כספי; ואילו מעת פרסום הפקודה ואילך כבר לא יכלו לעשות זאת. הפקודה החמירה במיוחד את מצבם של היהודים משום שהם נדרשו לשרת בצבא יותר שנים משאר האזרחים.

השלטונות סברו כי מכיוון שהיהודים אינם רגילים לשירות הצבאי, יש להכשירם לכך, ולכן נקבע כי אפשר לגייס יהודים מגיל שתים עשרה. הילדים המגויסים רוכזו במחנות צבא מיוחדים, ושם, באימונים קשים ביותר ובמשמעת נוקשה, בהשגחתם של מפקדי צבא, הוכשרו לחיי הצבא. תנאי החיים של הילדים שגויסו היו קשים מנשוא: האימונים המפרכים נמשכו שעות ארוכות, המגויסים הורעבו והוענשו בעונשי גוף חמורים, ורבים מהם לא עמדו בקשיים ומתו.

הצאר קיווה כי ניתוקם של הילדים ממשפחתם בגיל כה צעיר ולתקופה כה ממושכת יאפשר את המרת דתם ואת היטמעותם בחברה הרוסית ובתרבות הרוסית ביתר קלות. עוד הוא קיווה כי המסגרת הצבאית הנוקשה, בצירוף סילוק הסממנים היהודיים החיצוניים: גילוח הזקן והפאות והסרת הכיפה, וכן החרמת תשמישי הקדושה: הטלית, התפילין וסידור התפילה - יזרזו את המרת הדת. השירות הצבאי מנע מן המגויסים כל אפשרות לקיים את מצוות היהדות: תפילה, הקפדה על כשרות המאכלים, שמירת דיני שבתות וחגים, וגם כך הם הורחקו מיהדותם. יתר על כן, בשנות הארבעים של המאה התשע עשרה, בהשפעת מוסדות הכנסייה, הוטבלו לנצרות בכוח יחידות שלמות של מגויסים יהודים. היו מגויסים שבחרו למות, ובלבד שלא ייאלצו להמיר את דתם.

(בספר תמונה) משפחת שטרן, משפחה יהודית מאוקראינה, סוף המאה התשע עשרה

פקודת הגיוס נקראה בפי היהודים "גזרת הקנטוניסטים", כלומר גזרת הטירונים הקטינים (בתרגום מגרמנית). יש הטוענים כי הגזרה כונתה כך בשל הקנטונים, האכסניות שבהן שוכנו המגויסים. גזרת הקנטוניסטים יצרה מתח חריף בקהילה היהודית. השלטונות הטילו על הנהגת הקהילה את האחריות על הגיוס,

*216*

וההנהגה נאלצה לשלוח בכל שנה את מכסת הגיוס הנדרשת. להנהגה אף ניתנה הסמכות למסור לידי הצבא כל יהודי שפיגר בתשלום מסים או שהפריע, לדעתה, לסדר בקהילה. כלומר, גיוס היהודים לצבא הפך גם אמצעי ענישה בידיהם של מנהיגי הקהילה.

חלקה של הנהגת הקהילה בגיוס הילדים פתח לעתים פתח למעשי שחיתות קשים: היו מנהיגים שמסרו לגיוס את ילדיהם של מתנגדיהם, ולא אחת, כשהנהגת הקהילה לא הצליחה למלא את מכסת הגיוס הנדרשת, נשלחו מטעמה "חוטפים" - אנשים שתפקידם היה לחטוף ילדים במטרה למלא את המכסה. לכן גזרה זו מכונה גם "גזרת החטופים". בדרך כלל נחטפו בני עניים ויתומים, ואפילו ילדים צעירים בני שמונה ותשע. החטיפות יצרו אווירה קשה של פחד וחשדות ועוררו מתח חברתי בקהילות היהודיות.

(בספר תמונה) חיילים יהודים מסנט פטרסבורג, רוסיה, סוף המאה התשע עשרה

תעודה

על גזרת הקנטוניסטים

א. מפגש עם קנטוניסטים, 1834

אלכסנדר הרצן, סופר והוגה דעות רוסי, היה מראשוני המהפכנים הרוסים אשר פעלו נגד שלטון הצאר. ב- 1834 נידון להגליה לסיביר, ובדרכו לשם, ליד העיר קזן, פגש בילדים יהודים חטופים. בספר האוטוביוגרפי שלו "ימי ומחשבותי" תיאר שיחה עם הקצין שהוביל את הילדים:

"את מי אתם מוליכים, ולאן?"

"אל תשאל, למה שהלב נשבר מזה. נו, על זה יודעים הגדולים, העסק שלנו הוא למלא פקודות, לא שלנו האחריות. אבל לפי האנושי זה לא יפה."

"ומה הוא העניין?"

"ראה, אדון, אספו המון יהודונים ארורים בני שמונה-תשע, לצי מגייסים אותם, או מה – לא יודע. בהתחלה אז ציוו להריץ אותם לפרם (שם מקום) ויצא שינוי ומריצים אותם לקזן. (...) הקצין שמסר לי אותם אמר: 'צרה גדולה, שליש נשארו בדרך.' (הקצין הצביע על האדמה):

"המחצית לא יגיעו ליעד," סיים.

"היו מגיפות או מה?" שאלתי מזועזע עד עומק נפשי.

"לא, לא שהיו מגיפות, רק פשוט מתים כמו זבובים. היהודון, אתה יודע, כזה חלוש, רכרוך, כמו חתול שפשטו עורו, לא התרגל ללוש את הרפש עשר שעות ולאכול צנימים – וגם אנשים זרים, לא אב ולא אם, לא פינוק (...) ואמור לי, עשה איתי חסד, מה זה עלה להם בראש, מה אפשר לעשות בילדים?"

שתקתי. (א' הרצן, ימי ומחשבותי, עמ' 151.)

1. מהי עמדתו של הקצין בשאלת גיוס הילדים? צטטו ביטויים המעידים על כך.

2. מה על פי דברי הקצין היו הקשיים של הילדים המגויסים?

*217*

ב. שיר עם על גזרת הקנטוניסטים

שירי עם נכתבו ביידיש על גזרת הקנטוניסטים, ובהם ביקורת על השלטון ועל מנהיגי הקהילה. בשיר זה ניסה המחבר לעקוף את הצנזורה על ידי שימוש בשם "יוון" במקום בשם "רוסיה" ובמילה "יוונים" במקום במילה "חיילים".

קורעים-תולשים התינוקות מבית רבן

ומלבישים אותם לבוש יוון.

ופרנסינו, אף הרבנים,

עוזרים לעשותם יוונים.

אצל זישה רקובר יש שבעה בנים,

ומהם אף לא אחד אצל היוונים.

ובנה היחיד של לאה האלמנה

לחטאי הקהל הוא כפרה.

(תרגום מיידיש: עדינה אופק)

(ע' אופק, "פרשת הקנטוניסטים: שרידי זיכרון קולקטיבי בראי הספרות", בתוך: צ' מגן (עורכת), דפים למחקר בספרות, עמ' 163.)

1. נגד אילו בעלי תפקידים ונגד אילו מעשים מופנית הביקורת בשיר?

2. מדוע לדעתכם בחר המחבר להשוות בין רוסיה לבין יוון?

3. השיר הוא שיר עם שנכתב ביידיש. מהו שיר עם? מה לדעתכם אפשר להסיק מן העובדה שנכתב שיר עם בנושא זה?

השלטון מבקש לעצב את דמות היהודי

המדיניות של "תיקון היהודים", הפיכתם לנתינים נאמנים ושילובם במדינה, כללה גם התערבות בחינוך היהודי, בהנהגת הקהילות ובמנהגי היהודים. שר החינוך הרוסי סרגיי אוברוב נפגש עם משכילים יהודים מווילנה, והם טענו לפניו כי חובת לימוד התלמוד אינה חלה על כלל היהודים אלא רק על מי שרוצים להכשיר את עצמם לרבנות. לדעתם, יתר היהודים יכולים להסתפק בלימוד המקרא ובלימודים כלליים - ואם כך ייעשה, ירכשו היהודים מקצוע ותזורז השתלבותם בסביבתם. אוברוב הבין מדבריהם של בני שיחו כי אפשר לשנות את תכניות הלימודים של היהודים, ולשם כך פנה בשנת 1841 אל ד"ר מקס ליליינטל (1882-1815), משכיל יהודי מגרמניה אשר פעל ברוסיה וניהל את בית הספר היהודי בעיר ריגה. אוברוב ביקש כי ליליינטל יסייע לו בגיוס מורים יהודים מגרמניה ובפיתוח תכניות לימודים מיוחדות לבתי הספר של היהודים.

ד"ר ליליינטל סייר בקהילות היהודיות שבתחום המושב כדי לשכנען לקבל את תכניות השלטון. ואולם, מרבית היהודים ראו בתיקונים בחינוך עוד גזרה של השלטון שנועדה לעודד את המרת הדת בקרב היהודים; הם אף כינו אותם "גזרת השקאלעס" - גזרת בתי הספר - והתנגדו להם בתוקף. לדוגמה, באספה שנערכה בעיר מינסק גירשו הנאספים את ד"ר ליליינטל בקריאות "לא רוצים בתי ספר חילוניים", ואף כינו אותו "עוכר ישראל". בהשפעת המתכנסים במינסק התחזקו המתנגדים לתיקונים בחינוך גם בווילנה, ובאספה שהתכנסה שם היו אף שהציעו לפגוע בליליינטל, בגופו. כל ניסיונותיו של ליליינטל להסביר כי תכנית החינוך שהשלטון מציע לא תפגע במסורת היהודית אלא תבטיח ליהודים השתלבות בחברה - נדחו. רק בקהילות שבאזור הדרומי של תחום המושב, שהיה בו ריכוז גדול של יהודים משכילים, זכה ליליינטל לתמיכה.

*218*

ב- 1845 עזב ליליינטל את רוסיה במפתיע ועבר לארצות הברית (שם היה רב של קהילה רפורמית). סביב עזיבתו עלו השערות שונות: ייתכן שעזב משום שהבין כי מטרת השלטון הייתה בעצם לנצר את היהודים, ואולי בגלל מניעים משפחתיים ואישיים.

למרות עזיבתו של ליליינטל המשיך השלטון במדיניותו: הוא הקים בתי ספר ממשלתיים בשביל היהודים, ואף הקים שני בתי מדרש לרבנים. מנהליהם של מוסדות אלו היו נוצרים, ורק את המקצועות היהודיים לימדו יהודים. הקמת בתי הספר הממשלתיים, ובצידה רדיפת הישיבות, ה"חדרים" והמלמדים, הגבירו עוד יותר את המתח בקהילה. מרבית היהודים נמנעו מלשלוח את ילדיהם ללמוד בבתי הספר שהקים השלטון.

ועוד, בעידוד המשכילים היהודים פרסמו השלטונות תקנות שנועדו להכביד על לובשי הלבוש היהודי המסורתי, שהיה גורם חיצוני שהבדיל בין היהודים לבין סביבתם. ב- 1848 הוטל מס על חבישת כיפות וכובעים מיוחדים ליהודים, וב- 1853 הוטל מס על לבישת קפוטות – המעילים הארוכים שהיהודים נהגו ללבוש. עוד נאסר על הגברים היהודים לגדל פאות, ועל הנשים נאסר לגלח את ראשיהן כפי שנהגו לאחר נישואיהן. הצאר אף ביקש להגביל את סמכויותיהם של מוסדות השלטון העצמי של הקהילה; ולכן בשנת 1844 בוטלה הנהגת הקהילה, ותפקידי הפיקוח על גביית המסים מן היהודים נמסרו למשטרה ולשלטון המקומי.

(בספר תמונה) יהודים רוסים עטורי זקנים בלבוש מסורתי בדרכם לשוק

*219*

תעודה

החוק בדבר הקמת בתי ספר מיוחדים לשם חינוכם של בני הנוער היהודי, 1844 (קטעים)

א. מטרת חינוכם של היהודים היא להביא להתקרבות הדרגתית בינם לבין האוכלוסייה הנוצרית ולמחוק את האמונות הטפלות והדעות הקדומות המזיקות שמקורן בלימוד התלמוד.

ב. בתי ספר יסודיים יקומו בכל קהילה יהודית שבה יתאפשר הדבר; בתי ספר תיכוניים יוקמו אך ורק באותם פלכים שבהם קיימת אוכלוסייה יהודית גדולה (...)

ג. יקומו שני בתי מדרש לרבנים, האחד בווילנה והשני בעיר אחרת.

(...)

ח. תוכנית הלימודים של בתי הספר היסודיים תכלול את המקצועות הבאים: חוקי היהודים, קריאה, כתיבה ודקדוק בשפות רוסית ועברית, חשבון וכתיבה תמה; בבתי הספר התיכוניים יילמדו בנוסף לכך גיאוגרפיה רוסית וכללית, היסטוריה רוסית וכללית ושרטוט טכני. כן ניתן להציע קורסי השלמה במקצועות הבאים: הנהלת חשבונות, גיאומטריה, מכניקה, טבע, פיסיקה, כימיה ולימודים מסחריים וטכנולוגיים.

(מ' סטניסלבסקי, "התחלותיה של ההשכלה ברוסיה", בתוך: ע' אטקס (עורך), הדת והחיים, עמ' 157-156.)

1. על פי החוק, מהי המטרה של הקמת בתי הספר?

2. האם מקצועות הלימוד בבתי הספר מבטאים את מטרת הקמתם? הסבירו.

3. שערו, מדוע רוב היהודים נמנעו מלשלוח את ילדיהם לבתי הספר הללו?

תעודה

דעתו של משכיל יהודי על גזרת הלבוש, אייזיק קובנר, 1868

הכותב הוא יצחק אייזיק קובנר מווילנה. בשנת 1868 הוא חיבר חיבור שנקרא "ספר המצרף". החיבור לא הודפס בתקופתו והוא אחד מהחיבורים שכתבו המשכילים במחתרת. בחיבורו ביקר קובנר את החברה היהודית, והציע הצעות לתיקונה. עוד קטע מספר זה בעמ' 225.

זה יותר מעשרים שנה אשר ניתנה הדת (הפקודה) מטעם הממשלה ירום הודה, להיות היהודים הולכים מלבשים בגדים קצרים כתושבי הארץ, ויגלחו פאותיהם מעט, ולא ישאו הור ההר על ראשיהם, רוצה לומר, כובע ומצנפת תחתיו. וביום ניתן האיסור התחבאו העברים האדוקים, עד אשר נתנה הממשלה פקודה ורשיון לכל פקידיה ושוטריה, אשר ביד חזקה יוכלו לאלצם וללחצם על זה, וגם יוכלו לענוש אותם בכסף אם יקשו עורף (יתעקשו). עוד זכור אזכור את המהומה והצווחה אשר הייתה בעירנו ווילנא אשר העברים היו נתונים אז אל שוטרי העיר לעשות בם כטוב בעיניהם, הכות אותם הכה ופצוע, סחוב והשלך אל המשמר. ומה הועילה אז קשיות עורפם של האדוקים?

ובתום לבנו נשאל מאת האדוקים: האם בשולי בגדיהם הטבולים ברפש וטיט צרורה (טמונה) כל היהדות? האם יראת אלוהים מצאה קן (מקום מפלט) לה רק בפאות ארוכות ומקולעות וניצבות כעמודי שיש בירכתי הפנים? (י"א קובנר, ספר המצרף, עמ' 173-172.)

1. מה הייתה גזרת הלבוש וכיצד הגיבו עליה היהודים?

2. מהו יחסו של הכותב להקפדה של היהודים על הלבוש היהודי? נמקו.

*220*

השלטון ממיין את היהודים לקבוצות

עוד אמצעי ל"תיקון היהודים" היה החלטה של הצאר ניקולאי הראשון בשנת 1851 לסווג את היהודים לקבוצות לפי מידת התועלת שלהם למדינה. מקורה של החלטה זו, המכונה "תכנית הסיווג", היה בתפיסה שאת היהודים "המועילים" אפשר לסבול, ולכן הם ישולבו בחברה, אולם ביהודים "שאינם מועילים" והם טפילים המנצלים את החברה יש לנהוג בחומרה. בהתאם למדיניות זו חולקו היהודים לחמש קבוצות, וסווגו לפי "מועילים" ו"לא מועילים". הסוחרים, החקלאים, האומנים והעירונים היושבים ישיבת קבע היו היהודים "המועילים"; ואילו העירונים שאינם יושבים ישיבת קבע, לדוגמה רוכלים נודדים, נחשבו יהודים שאינם מועילים. על פי התכנית, מכסת הגיוס של "הלא מועילים" תגדל פי שלושה ותנועתם בתוך תחום המושב תוגבל.

כדי לקבוע את הסיווג המתאים התבקש כל יהודי להציג תעודות שיוכיחו לאיזו קבוצה הוא שייך. גם נושא זה החריף את המתח בקהילה היהודית, שכן יהודים החלו לבקש תעודות שיוכיחו את השתייכותם לקבוצת היהודים "המועילים", ולשם כך רבים היו מוכנים אף לזייף תעודות ולשלם שוחד.

(בספר שתי תמונות) יהודי מחלק מים, רוסיה, 1900 בקירוב (גלויה)

1. האם לדעתכם יהודי מחלק מים נחשב בעיני השלטון ליהודי מועיל? נמקו.

- יהודי מוכר לחם, ורשה, פולין, 1880

1. האם לדעתכם יהודי מוכר לחם נחשב בעיני השלטון ליהודי מועיל? נמקו.

מתקווה לאכזבה בימי אלכסנדר השני

עם מותו של הצאר ניקולאי הראשון ועלייתו של בנו הצאר אלנסנדר השני לשלטון (שלט בשנים 1881-1855) פסק ביצועה של תכנית הסיווג. אלכסנדר השני אף ביטל ב- 1856 את גזרת הקנטוניסטים ואחר כך את הגזרות על לבוש היהודים. פעולות אלו רמזו על נטייה של הצאר לנקוט מדיניות ליברלית יותר ממדיניותו של אביו. אפשרות זו הפיחה ביהודים תקוות ועוררה בהם ציפיות לשיפור מעמדם.

נטייתו של אלכסנדר השני לשלב במדיניותו יסודות ליברליים התבטאה אף בהקמת ועדה שהוטל עליה לבדוק את התקנות שנקבעו ליהודים. הוועדה מצאה כי הגבלת היהודים לישיבה בתוך תחום המושב היא שמונעת מהם להשתלב בחברה. לפיכך החליט הצאר לאפשר לקבוצות קטנות של יהודים להתיישב מחוץ לתחום המושב. בתחילה, ב- 1859, הוא התיר זאת ליהודים סוחרים עשירים, לבני משפחותיהם ולעוזריהם, וכעבור שנים ספורות, ב- 1865, גם לבעלי מלאכה בעלי רכוש, וכן לחיילים ששירתו בצבא ניקולאי ולבני משפחותיהם. מלבד זאת הותר לעוסקים במקצועות הרפואה - רופאים, רוקחים, חובשים ומיילדות - להתיישב בכל מקום ברוסיה. הקלות אלו סייעו ליהודים לרכוש את השפה הרוסית וללמוד מקצוע שיבטיח את פרנסתם. כך הם גם קלטו את התרבות הרוסית ויכלו להשתלב ביתר קלות בחברה הסובבת. ואולם, תהליך זה אפיין רק מיעוט מהיהודים - מרבית היהודים המשיכו להתגורר בתחום המושב, וחלו עליהם ההגבלות שקבע השלטון.

*221*

(בספר תרשים, העזר במנחה) תרשים: מספר התלמידים היהודים בגימנסיות ובאוניברסיטות

1. איזו מגמה בחינוך היהודים עולה מן הנתונים?

2. מה אפשר להסיק מנתוני התרשים בעניין היהודים ויחס השלטון כלפיהם?

3. שערו, אילו קשיים עלולים להתפתח כתוצאה משינויים אלו? ואילו הישגים עשויים לנבוע מהשינויים?

כאמור, ההקלות שהנהיג הצאר אלכסנדר השני עוררו ביהודים תקוות רבות, אך אלה נגוזו בתוך זמן קצר. בשנת 1863 פרץ מרד של הפולנים שהיו תחת השלטון הרוסי, ובהשפעתו החליט הצאר לנהוג במיעוטים הלאומיים שבשלטונו ביד קשה. לפיכך חל שינוי במדיניות שאפיינה את שנות שלטונו הראשונות של אלכסנדר השני, ושינוי זה השפיע גם על היהודים. גם בדעת הקהל הרוסית התחזקו הקולות נגד היהודים, וביטוי לכך ניתן במאמרים שפורסמו בעיתונות ותיארו את הסכנה הצפויה לרוסיה מפני השתלבות היהודים בחיי המדינה. הלכי רוח אלו קיבלו ביטוי מעשי בפרעות שהתרחשו בכמה מקומות ברוסיה בשנות השבעים של המאה התשע עשרה.

רצח הצאר אלכסנדר השני בשנת 1881 בידי מהפכנים רוסים החל תקופה של מאבק גלוי של השלטון הצארי נגד יהודי רוסיה. האשמה ברצח הוטלה על היהודים, וגל קשה של פרעות נגדם פרץ (עמ' 262).

(בספר תמונה) פרעות ביהודי אודסה, רישום, 1871

1. מיהם המשתתפים בפרעות ומה מעשיהם?

*222*

(בספר תמונה) כתבה על רצח הצאר אלכסנדר השני, עיתון "המליץ", 15 במרס 1881

"המליץ" היה השבועון העברי הראשון שיצא לאור בשנים 1904-1860 בתחומי רוסיה.

שאלות לסעיף: מדיניות "תיקון היהודים" (עמ' 222-213)

1. מה היו המאפיינים של חיי היהודים ב"תחום המושב"?

2. מה הייתה מדיניות הצארים כלפי היהודים ברוסיה? מה הייתה מידת הצלחתם?

3. מה ההבדל בדרכי הפעולה שנקטו הצארים אלכסנדר הראשון וניקולאי הראשון כדי לעודד את היהודים להמיר את דתם?

4. הכינויים "גזרת הקנטוניסטים" ו"גזרת החטופים" קשורים שניהם בגיוס היהודים לצבא בימי ניקולאי הראשון. מה ההבדל בין הכינויים?

5. א. תארו ויכוח בין יהודי משכיל ובין יהודי מסורתי ברוסיה במאה התשע עשרה בשאלת חינוך הילדים.

ב. נסחו מכתב מטעם השלטונות אל היהודים ובו הסבר למדיניות הממשל בתחום החינוך.

ג. מדוע לדעתכם הן השלטונות הן המשכילים .יחסו חשיבות רבה לשינויים בחינוך?

6. א. ציינו דוגמאות המעידות שמדיניות השלטון ברוסיה החריפה את המתח בקהילה היהודית.

ב. מיינו את הדוגמאות להיבטים. מהן מסקנותיכם מן המיון?

*223*

המשכילים היהודים – רעיונות ופעולות

ריב"ל – אבי ההשכלה היהודית ברוסיה

בעשור השני והשלישי של המאה התשע עשרה החלו להתפתח רעיונות ההשכלה אצל מיעוט מהציבור היהודי בערי רוסיה. תהליך זה הושפע מן הרעיונות שצמחו במערב אירופה כבר בסוף המאה השמונה עשרה. לאבי ההשכלה העברית ברוסיה נחשב הסופר העברי ר' יצחק בר לווינזון - ריב"ל (1860-1788). ריב"ל הציע שינויים בחינוך היהודי והאמין כי הם יתרמו להשתלבות היהודים במדינה.

לחיזוק טענותיו וכדי לשכנע את הציבור היהודי, ליקט ריב"ל מדבריהם של חכמי ישראל בזכות עבודת האדמה, מלאכת הכפיים ולימוד השפה המדוברת במדינה. הוא גם הציע לשלטונות לכפות על היהודים את השינויים שהציע, אם כי ידע כי הציבור היהודי יתנגד להם בחריפות. ואכן, מרבית יהודי רוסיה לא חברו אל המשכילים - הם המשיכו לחיות במצוקה ביישובים קטנים בתחום המושב, ובחיי היום-יום הם המשיכו להתמודד עם ההגבלות שהוטלו עליהם ועם גילויי האנטישמיות.

המשכילים היהודיים תומכים ב"תיקון היהודים"

המשכילים היהודים ברוסיה פעלו ברוח הסיסמה "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך", שניסח המשורר העברי המשכיל יהודה ליב גורדון - יל"ג (1892-1830). יל"ג ושאר המשכילים היהודים ברוסיה סברו ששינויים בחינוך היהודי יביאו לשילוב היהודים בחיי המדינה.

בהשפעת רעיונות ההשכלה שחדרו ממערב אירופה, ובראש ובראשונה מברלין שבגרמניה, ייסדו המשכילים היהודים ברוסיה כבר בשנות העשרים והשלושים של המאה התשע עשרה בתי ספר ששפת ההוראה בהם הייתה גרמנית. מעשה זה ביטא את הערצתם של המשכילים היהודים ברוסיה לתרבות הגרמנית ולהישגים של המשכילים בגרמניה. קרבתה של הלשון הגרמנית ליידיש הקלה את התפשטותה של הגרמנית בקרב היהודים המשכילים ברוסיה. השפעתם של המשכילים היהודים בגרמניה על המשכילים היהודים ברוסיה הייתה כה רבה, עד כי המשכילים ברוסיה שינו את שמותיהם לשמות אירופיים ובחרו בעיקר בשמות גרמניים, כגון לאון ומרקוס.

בין המשכילים היהודים ברוסיה היו שתמכו בהתלהבות רבה בתיקונים של ניקולאי הראשון ואף ראו בו שליט נאור. הם הזדהו עם פעולותיו וקיוו כי היהודים יתאימו את עצמם לתביעות השלטון ויבטלו את הסממנים המייחדים אותם ומבדילים אותם מסביבתם. לדוגמה, מקס ליליינטל הציע כי שפת ההוראה בבתי הספר החדשים תהיה תחילה גרמנית, ואחר כך יעברו בהדרגה לרוסית; כן המליץ על לימוד חינם בבתי ספר אלו, ועל הכללת מקצועות חדשים, ובהם חקלאות ושרטוט. ליליינטל אף הציע לשלטונות לאפשר ליהודים בוגרי בתי הספר להשתלב בשירות הציבורי, ללמוד באוניברסיטות ולהתגורר מחוץ לתחום המושב.

המשכילים היהודים ביקשו לפנות לא רק אל תומכיהם אלא אל הציבור היהודי הרחב, ולהפיץ בקרבו את רעיונות ההשכלה. לכן הם החלו לפרסם מיצירותיהם גם ביידיש, השפה המדוברת בקרב המוני היהודים. זאת בניגוד למשכילים היהודים במערב אירופה, שנאבקו נגד השפה הזאת, משום שלפי תפיסתם ייצגה בליל של שפות (עמ' 73).

*224*

תעודה

הקיצה עמי, יהודה ליב גורדון, 1863

הקיצה עמי! עד מתי תישנה?

הן גז הליל, השמש האירה,

הקיצה, שא עינך אנה ואנה

וזמנך ומקומך אנא הכירה.

(...)

הארץ בה עתה נחיה נולד

לגלילות (אזורים) אירופה הלא נחשבה

אירופה הקטנה מחלקי חלד (עולם)

ובחקרי חכמה מכולם נשגבה (נעלית),

ארץ עדן זאת הן לך תפתח

בניה "אחינו" לך יקראון עתה

עד מתי תהיה קרבם (בתוכם) כאורח

למה מנגד להם תלך אתה?

(...)

הרימה נא ראשך, הישר גבך

ובעיני אהבה אלימו (אלוהים) השגיחה,

ותנה לחכמה ודעת לבך

והיה עם משכיל ובלשונם שיחה.

כל בעלי בינה בך חכמה ילמדו

פעלים ואמנים כל מעשה חרושת (מלאכה ותעשייה)

אמיצי הלב בצבא יעבודו

אכרים יקנו שדות ומחרשת.

אל אוצר המדינה הבא חילך

ובנכסיה קח חלק וזבד (מתנה)

היה אדם בצאתך ויהודי באהלך

אח לבני ארצך ולמלכך עבד.

(כל שירי יהודה ליב גארדאן, ספר ראשון: שירי היגיון, עמ' 44-43.)

1. מהי "השמש" לפי תפיסתו של י"ל גורדון?

2. י"ל גורדון הציע ליהודים להשתלב בחיי המדינה. מדוע? באילו מעשים תתבטא השתלבותם?

3. כתבו מכתב או שיר תגובה להצעות של י"ל גורדון. במכתב או בשיר בטאו תפיסות שונות: של צעיר יהודי שומר מצוות, של צעיר יהודי אשר פנה ללאומיות היהודית, ושל צעיר יהודי משכיל מגרמניה.

מאבק בין מחנות בקהילה היהודית

המשכילים היהודים היו מיעוט בציבור היהודי ברוסיה. כאמור, הם תמכו במדיניות השלטון ואף שיתפו עמו פעולה - כך בנושאי "גזרת הקנטוניסטים" ו"גזרת השקאלעס", וכך גם בנושא ביטול הלבוש היהודי. פעילותם עוררה ביקורת חמורה בקהילות. שיתוף הפעולה של ד"ר מקס ליליינטל עם שר החינוך הרוסי אוברוב ועבודתם של יהודים משכילים בהוראה בבתי הספר הממשלתיים ליהודים ובבתי המדרש לרבנים, גרמו להתרחקות נוספת של מרבית יהודי מזרח אירופה מן המשכילים. הם ראו בהשכלה סטייה מדרכי המסורת ונטישת אורח החיים היהודי המסורתי, ובמשכילים הם ראו משתפי פעולה עם השלטון.

ומנגד - המשכילים היהודים במזרח אירופה חשו נרדפים, ומתנגדיהם היו בעיניהם קנאים חשוכים, ולכן הם שאפו לעבור לברלין ולשהות בחברת היהודים המשכילים שם. המשכילים במזרח אירופה הטיחו ביקורת קשה בגישתם הנוקשה של שומרי המסורת בענייני שמירת ההלכות, ואילו הרבנים טענו כי המשכילים מערערים את המשך קיומה של היהדות.

בעיקר נאבקו המשכילים היהודים ברוסיה בתנועת החסידות שפשטה במזרח אירופה (עמ' 60-55). החסידות העמידה במרכז את חוויית הרגש ואת האמונה בצדיק החסידי, ואילו ההשכלה העמידה במרכז את החקירה ואת הטלת הספק. המשכילים ראו בחסידות ביטוי לניוון ולסילוף של היהדות, בעוד החסידים סברו כי המשכילים מחקים את דרכי הגויים. המאבק בין מחנות אלו התנהל גם במישור הספרותי: המשכילים פרסמו יצירות ובהן ביקרו את החברה היהודית וביקשו לתקן אותה. חלק מספרות זו לא הודפסה והייתה ספרות מחתרת.

*225*

תעודה

משכיל יהודי מציע השתלבות בחיים המודרניים, אייזיק קובנר, 1868

מתוך חיבור שנקרא "ספר המצרף", ונכתב במחתרת (עמ' 219). בקטע זה נדונים שינויים שישפרו את התנאים בבית הכנסת.

בכל עיר ועיר לפי גודלה וקוטנה לא יהיה (אלא) רק בית הכנסת אחד או שניים, נבנה בסדר יפה. מקומות המושב יהיו מוצגים ככה אשר ישבו ופניהם למזרח. על הקרקע תהיה מרצפת אבנים או קרשים, אך לא חול וטיט כאשר לרוב בערי מצער (בערים קטנות). הגגים (הגגות) יהיו מצופים בטסי (במשטחי) ברזל וזכוכית, החלונים (החלונות) יהיו טהורים ושקופים ושלמים, למען לא תעופנה בעדם ציפורים להרבות צואה על המושבות כנודע. בערים הגדולות אשר שם ישנו אור-הקיטור (גאז) הנמשך מתחת לארץ, אין טוב ויפה בבית הכנסת משלהבת האור הזה, אשר עשרה או עשרים שלהבות יוכלו להאיר את בית הכנסת כבעצם היום. ועל כן ראוי וכשר להסיר המנורות בדיל אשר בכל אחת נרות רבות, אשר בהם יתחבו נרות חלב קטנים המכהים את העיניים, ואין ערוך להאי-טוהר אשר ירבו נרות כאלה. ומה גם נמאס ונתעב המנהג לאסוף נרות מבעלי הבתים בכל ערב שבת או בכל יום בחורף. מאוד מאוד ראוי וכשר להמשיך הגאז אל בית הכנסת הגדולה אשר תהיה בכל עיר, כי יהיה לתפארת לההמון ולשמחת נפש להם. ובערים אשר עדנה הגאז לא יש, טוב ויפה לקנות מנורות זכוכית אשר בהן ישימו שמן קיטור, ויעלו גם כן להבת יפה וברה כלבנה. וכאלף פעמים יותר יאירו המנורות (לאמפע) ההן מהמנורות אשר ישימו בהן נרות חלב מהותך (מותך) להבאיש ריח ההמון. (י"א קובנר, ספר המצרף, עמ' 231-230.)

1. התכנית לשיפור פניו של בית הכנסת רומזת על התנאים השוררים בו. מהם התנאים השוררים בבית הכנסת? ומהן ההצעות לשיפור התנאים?

2. אילו חידושים של התקופה עולים מן ההצעה?

המשכילים היהודים ברוסיה פונים ללאומיות

מפנה מיוחד בתנועת ההשכלה היהודית ברוסיה החל בשנות השישים והשבעים של המאה התשע עשרה. את המפנה הזה יצג הסופר פרץ סמולנסקין (1885-1842). בניגוד למשכילים יהודים אחרים אשר רצו לראות ביהודים "רוסים בני דת משה", כלומר הציעו התמזגות מלאה עם העם הרוסי בצד שמירה על ייחוד דתי-תרבותי, סמולנסקין ביקש להדגיש את הייחוד הלאומי של היהודים. גל האירועים האנטישמיים שפקד את רוסיה בשנות השבעים הבהיר לסמולנסקין כי רעיון ההשתלבות בעם הרוסי הוא רעיון חסר שחר. גם התהליכים שהתחוללו במרכז אירופה ובמערב אירופה בהשפעת מהפכות "אביב העמים" והקמת מדינות הלאום השפיעו על גיבוש תפיסתו הלאומית (עמ' 170-167).

סמולנסקין הציע להחיות את השפה העברית ולדבוק בה וטען כי הדבקות בשפה העברית תעניק לעם כבוד ואפשרות "להיקרא בשם ישראל". ב- 1869 החל סמולנסקין להוציא לאור את "השחר" - עיתון עברי, ובעזרתו הפיץ את הרעיונות הלאומיים. מעל דפי עיתונו הכריז סמולנסקין: "עם הננו, ואחדותנו תולד רק על רגש האחווה, על הרגש הלאומי".

בשל רעיונותיו הלאומיים, סמולנסקין התקבל בהתלהבות רבה בקרב בני נוער וסטודנטים יהודים בפטרסבורג ובמוסקבה. צעירים אלו אף החלו להקים ספריות לספרות ולעיתונות בענייני יהדות. בחוגים אלו החלו לייחס חשיבות רבה לחגים יהודיים, כגון חנוכה ופסח, אשר תוכניהם ביטאו רגשות לאומיים.

*226*

(בספר תמונה) שער העיתון העברי "השחר", וינה, תרל"א (1871)

1. מדוע על פי השער נקרא העיתון "השחר"? היעזרו בכותרת המשנה ובציטוט מספר ישעיהו.

2. באילו נושאים עסק העיתון? מה אפשר להסיק מכך על תפיסת העולם של סמולנסקין?

שאלות לסעיף: המשכילים היהודים - רעיונות ופעולות (עמ' 226-223)

1. י"ל גורדן טבע את הסיסמה: "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך".

א. הסבירו את הסיסמה.

ב. איזה שינוי נדרש מן היהודים על פי סיסמה זו? מדוע?

2. איזו תרומה הייתה לעברית וליידיש בהפצתם של רעיונות ההשכלה בקרב היהודים?

3. מדוע דחו רוב יהודי רוסיה את הצעות המשכילים היהודים?

4. במה שונה דרכו של פרץ סמולנסקין מדרכם של רוב היהודים המשכילים ברוסיה?

*227*

סיכום

הצאר אלכסנדר הראשון (שלט בשנים 1825-1804), ואחריו גם הצאר ניקולאי הראשון (שלט בשנים 1855-1825), נקטו כלפי היהודים מדיניות שנועדה לבטל את הזהות הייחודית שלהם ולגרום להשתלבותם במדינה על ידי המרת דתם והיטמעותם בחברה הרוסית ובתרבות הרוסית.

הצאר אלכסנדר הראשון ביקש לזרז את המרת דתם של היהודים. יורשו הצאר ניקולאי הראשון נקט יזמה חדשה במטרה "לתקן" את היהודים ולהפכם לנתינים נאמנים ומועילים, וב- 1827 הוא פרסם פקודה המחייבת צעירים יהודים להתגייס לצבא. השירות בצבא רוסיה נמשך עשרים וחמש שנה, אך על היהודים נכפו שנות גיוס ארוכות - מגיל שתים עשרה. הצאר קיווה כי ניתוק כה ממושך יאפשר את המרת דתם ואת היטמעותם בחברה הרוסית. פקודת הגיוס נקראה בפי היהודים "גזרת הקנטוניסטים".

המדיניות של "תיקון היהודים" והפיכתם לנתינים נאמנים כללה גם התערבות בחינוך היהודי. כדי לתקן תיקונים בחינוך פנה שר החינוך הרוסי אל ד"ר מקס ליליינטל, משכיל יהודי מגרמניה אשר פעל ברוסיה. היהודים התנגדו בתוקף לתיקונים בחינוך. מרביתם ראו בצעד זה עוד גזרה של השלטון שנועדה לעודד את המרת הדת בקרב היהודים, ואף כינו אותה "גזרת השקאלעס" - גזרת בתי הספר. השלטונות פרסמו תקנות שנועדו להכביד על הלובשים את הלבוש היהודי המסורתי. הצאר אף ביקש להגביל את סמכויותיהם של מיסדות השלטון העצמי של הקהילה; ולכן ב- 1844 בוטלה הנהגת הקהילה. ב- 1851 הוחלט לסווג את היהודים לקבוצות לפי מידת התועלת שלהם למדינה.

הצאר אלכסנדר השני נטה בראשית ימי שלטונו לשלב במדיניותו יסודות ליברליים. לכן הוא הורה להפסיק את ביצוע תכנית הסיווג ולבטל את גזרת הקנטוניסטים והגזרות על הלבוש היהודי. ההקלות שקבע הצאר אלכסנדר השני עוררו בקרב היהודים תקוות רבות. ואולם, הוא שינה את מדיניותו, כנראה בהשפעת מרד של הפולנים שפרץ ב- 1863. רצח הצאר אלכסנדר השני בידי מהפכנים רוסים בשנת 1881 פתח תקופה של מאבק גלוי של השלטון הצארי נגד יהודי רוסיה - האשמה ברצח הוטלה על כלל היהודים, וגל קשה של פרעות פרץ נגדם.

לאבי ההשכלה העברית ברוסיה נחשב הסופר העברי ריב"ל - ר' יצחק בר לווינזון. הוא הציע לשלטון לכפות על היהודים שינויים בכלכלה ובחינוך כדי להביא להשתלבותם במדינה. המשורר העברי יל"ג, יהודה ליב גורדון, טבע באחד משיריו את סיסמת המשכילים היהודים ברוסיה: "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך". המשכילים היהודים ביקשו לפנות לא רק אל תומכיהם אלא אל הציבור היהודי הרחב, ולהפיץ בקרבו את רעיונות ההשכלה. משום כך הם החלו לפרסם מיצירותיהם גם ביידיש. ואולם, מרבית יהודי רוסיה לא חברו אל המשכילים. מפנה מיוחד בתנועת ההשכלה היהודית ברוסיה החל בשנות השישים והשבעים של המאה התשע עשרה. את המפנה הזה מייצג הסופר פרץ סמולנסקין, אשר בניגוד לקריאה להשתלבות החל להפיץ את הרעיון הלאומי.

*228*

לחזרה ולדיון

1. א. הציגו שמות ומושגים הקשורים במדיניות שנקט השלטון כדי לשלב את היהודים במדינה.

ב. בחרו שלושה מן השמות והמושגים שבחרתם והגדירו אותם.

ג. כיצד השפיעה מדיניות הצארים על הקהילה היהודית? הזכירו בתשובתכם את פקודת הגיוס, תכנית החינוך ותכנית הסיווג.

2. א. הציגו שמות ומושגים הקשורים בהצעות של משכילים יהודים לשילוב היהודים במדינה.

ב. בחרו שלושה מן השמות והמושגים שבחרתם והגדירו אותם.

3. מקס ליליינטל ופרץ סמולנסקין, שניהם משכילים יהודים שפעלו ברוסיה.

א. מה אפיין את תפיסתו של כל אחד? אתרו מידע על תפיסותיהם ועל פעילותם.

ב. כתבו נאום של ליליינטל ונאום של סמולנסקין לפני אספה של יהודים בעיר וילנה בנושא "מה על יהודי רוסיה לעשות?".

4. מדיניות הצארים כלפי היהודים ותפיסות של מיעוט משכילים יהודים ברוסיה עוררו בציבור היהודי חששות בעניין שאלת הזהות היהודית.

א. מהי משמעותו של המושג "זהות"?

ב. מה היו החששות שהתעוררו בקרב יהודי רוסיה?

5. גם בימינו, בקרב היהודים בארץ ובתפוצות עולה לדיון שאלת הזהות היהודית.

א. הציגו דוגמאות לכך.

ב. ציינו מהם היסודות המרכיבים את זהותכם היהודית.

*229*

פרק יח

היהודים בארצות הברית

במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים ארצות הברית הייתה יעד עיקרי להגירת יהודים מאירופה. כתוצאה מכך התבססה בארצות הברית קהילה יהודית גדולה, והיא הלכה והשתלבה בה, ובו בזמן גם עיצבה את זהותה הדתית והלאומית.

מה היו הגורמים שדחפו את היהודים להגר מאירופה ומה היו הגורמים שמשכו אותם לארצות הברית? מה היו הקשיים שליוו את תהליכי ההגירה והקליטה? מה מייחד את הקיבוץ היהודי בארצות הברית?

הגירת היהודים לאמריקה במאה השבע עשרה והשמונה עשרה

קהילה יהודית קמה באמריקה

בשנת 1740 נקבע על פי חוק ההתאזרחות, שמעמדם המשפטי של היהודים הוא של אזרחים שווי זכויות. (חוק ההתאזרחות - חוק שאפשר לזרים שהתגוררו במושבות באמריקה במשך שבע שנים לקבל את האזרחות הבריטית.) שוויון היהודים אושר עם כינון החוקה האמריקנית בשנת 1787 - אולם הוא היה מוגבל: בכמה מהמדינות נאסרה עליהם הצבעה בבחירות, ונמנע מהם לכהן במשרה ציבורית, מאחר שהמועמדים למשרה נדרשו להישבע בנוסח נוצרי.

עם זאת, מצבם של היהודים באמריקה היה טוב יותר ממצב היהודים בכל מקום אחר בעולם באותה תקופה. החברה האמריקנית הייתה חברה של מהגרים, והיהודים לא נחשבו בה לזרים. הם נהנו מחופש פולחן דתי, יכלו לנוע בחופשיות ממקום למקום, לקנות קרקעות ולהתיישב בהן על פי רצונם. לעתים קרובות הם היו מהמייסדים של הערים החדשות, ועובדה זו חיזקה את תחושת השייכות שלהם למקום.

היהודים משתלבים בענפי הכלכלה

המהגרים היהודים הפנו את עיקר מרצם לביסוס מצבם הכלכלי. רובם השתייכו למעמד הבינוני-עירוני. מתוך העיסוקים של היהודים במאה השבע עשרה והשמונה עשרה בלט החנווני היהודי - בעל חנות קטנה שמכר ללקוחותיו בדרך כלל בהקפה (דחיית התשלום). עם זאת, בכל מושבה היה אפשר למצוא גם חוואים, בעלי מטעים ובעלי מלאכה יהודים.

היו יהודים שפנו למסחר - הסוחרים היהודים ייצאו מזונות לאירופה ולאיי הודו המערבית, וייבאו רום, סוכר וחומרי צביעה. יהודים סחרו גם בעבדים מאפריקה, דבר שהיה מקובל באותם ימים, אם כי חלקם בסחר העבדים היה קטן בהשוואה לאחרים.

היהודים מקימים קהילות ומוסדות

מספרם של היהודים באמריקה במאה השבע עשרה והשמונה עשרה היה קטן, והם התמודדו עם שאלות הקשורות בקיום אורח החיים היהודי: כיצד ישמרו על קדושת השבתות והחגים? כיצד יוכלו להקפיד על כשרות המאכלים?

*230*

החוק האמריקני אסר על עבודה ביום ראשון ולכן יהודי שביקש לקיים את דיני השבת עבד רק חמישה ימים בשבוע. גם השמירה על כשרות בנסיעות הארוכות לצורכי מסחר הייתה קשה, וכתוצאה מכך אצל רבים חלה התרופפות בשמירת המצוות. המגע היום-יומי עם השכנים הנוצרים טשטש את ההבדלים והביא להתקרבות חברתית ואף לקשרי נישואים. עם הזמן החליפו היהודים את הלבוש המסורתי בלבוש מודרני, שינו את שמם לשם אנגלוסקסי, דיברו באנגלית ואימצו מנהגים אמריקניים.

אחת הדרכים שבהן ביקשו היהודים לשמור על זהותם הדתית הייתה הקמת קהילות ומוסדות. ב- 1678 הם קיבלו רשות להקים בית קברות יהודי בניופורט שברוד איילנד (מפה 1 עמ' 37). לעומת זאת הם לא קיבלו רשות לקיים תפילה בציבור עד שנת 1695, וגם אז הותר להם להתפלל בבית שכור ולא במבנה ציבורי. רק ב- 1730 הוקם בית הכנסת הראשון על אדמת אמריקה - בית כנסת "שארית ישראל" בעיר ניו יורק.

הענקת חינוך יהודי הייתה משימה לא פשוטה: רוב הילדים נשלחו לבתי הספר הציבוריים, ומי שרצה בחינוך יהודי היה צריך לשלם בעבורו. החינוך היהודי ניתן בדרך כלל בשיעורים פרטיים או בכיתות לימוד שפעלו בשעות אחר הצהריים. הכיתה נאספה בדרך כלל בדירה - כדי לחסוך בהוצאות. בבית הספר היהודי למדו הילדים קריאה, כתיבה וחשבון באנגלית, וגם להתפלל בסידור ולקרוא בתורה. עד 1915 היו בארצות הברית רק שני בתי ספר יהודיים יומיים. כדי להתמודד עם היעדר חינוך יהודי ייסדה ב- 1838 רבקה גרץ (1869-1781) את בית הספר היהודי של יום ראשון - לא היה נהוג לשלם בו בעבור הלימודים, ולמדו בו בעיקר תפילה ותנ"ך.

(בספר תמונה) פנים של בית הכנסת "שארית ישראל", ניו יורק, 1860

בחלק התחתון של התמונה נראים אנשים נושאים ספרי תורה. התמונה מתארת את חנוכת הבניין החדש של בית הכנסת הספרדי "שארית ישראל".

שאלות לסעיף: הגירת היהודים לאמריקה במאה השבע עשרה והשמונה עשרה (עמ' 230-229)

1. מה היה מעמדם המשפטי של היהודים באמריקה?

2. מדוע השתלבות היהודים באמריקה התאפשרה ביתר קלות מאשר במרכז אירופה ובמערבה?

3. כיצד פעלו היהודים באמריקה במאה השבע עשרה והשמונה עשרה על מנת לשמור על זהותם הדתית לאומית? הסבירו.

*231*

הגירת היהודים לארצות הברית במאה התשע עשרה

יהודים ממרכז אירופה מהגרים לארצות הברית

הקהילה היהודית בארצות הברית גדלה בעקבות גל הגירה גדול שהגיע מגרמניה ומאוסטרו-הונגריה בשנים 1880-1820. מעריכים כי בשנים אלו היגרו לארצות הברית כמאתיים וארבעים אלף יהודים.

במיוחד גברה ההגירה היהודית לאחר המהפכות ב- 1848 והאכזבה מתוצאותיהן (עמ' 168). יהודים רבים חשו כי לא יוכלו לחיות במדינותיהם חיי חירות ושוויון. בעיתונות היהודית בגרמניה באותן שנים התפרסמו מכתבים של מהגרים שתיארו את התנאים הטובים שהם זוכים להם באמריקה ועודדו אחרים ללכת בעקבותיהם.

תעודה

יתרונות החיים בארצות הברית, מכתבו של אהרון פיליפס, 2 ביוני 1825

אהרון פיליפס היה מראשוני המהגרים היהודים מגרמניה.

איך אפשר בכלל לחיות במשטר שבו אינך יכול אפילו ליהנות מהזכויות הפשוטות ביותר שבן אנוש ראוי להן (...) פה כולנו שווים, כל הדתות זוכות לכבוד והוקרה ונהנות מזכויות שוות. יהודי מוכשר הזוכה להצלחה יכול לזכות בכבוד הגדול ביותר כמו כל האחרים (...) אמריקה הארץ המובטחת, אמריקה החופשית והמאושרת שבה אבי מוצא כל שיחפוץ לבי (...) הורים יקרים, אילו רק ידעו היהודים כמה טוב אפשר לחיות בארץ הזאת, איש כבר לא היה רוצה לחיות בגרמניה. (אריה גרטנר ויונתן ד' סרנה (עורכים), יהודי ארצות-הברית: קובץ מאמרים, עמ' 78.)

1. מיהם הנמענים של המכתב?

2. מהו יחסו של הכותב לארצות הברית? על פי מה הסקתם זאת?

3. מהם על פי המכתב היתרונות שיש לחיים בארצות הברית על פני החיים בגרמניה?

4. מהו על פי המכתב התנאי להצלחה בארצות הברית? כיצד תנאי זה יכול לעודד את המהגרים?

היהודים ממרכז אירופה משתלבים ומתבדלים

המהגרים שהגיעו ממרכז אירופה התיישבו בדרך כלל בניו יורק. בסוף שנות השבעים של המאה התשע עשרה חיו בניו יורק כשישים אלף יהודים (מתוך אוכלוסייה של כמיליון נפש). יהודים רבים פנו להתיישב במערב התיכון של היבשת - בפיטסבורג, בסינסינטי, בשיקגו, בלוס אנג'לס ועוד. (המערב התיכון - האזור שממערב לנהר אוהיו ועד הרי הרוקי. באזור הזה שוכנות היום המדינות אוהיו, טנסי, קנטקי, אילנוי, אינדיאנה, מישיגן, ויסקונסין, אוקלהומה וטקסס.)

המהגר היהודי הטיפוסי היה בעיסוקו סוכן נוסע - רוכל. הרוכל קנה סחורה מהיצרן, בדרך כלל באשראי, ושיווק אותה באזורי ההתיישבות במערב היבשת. העיסוק ברוכלות התאים ליהודים שהגיעו זה עתה לאמריקה, שכן די היה במעט כסף ולא נדרשה השכלה מוקדמת. לאחר כמה שנות נדודים צבר הרוכל היהודי סכום כסף שהספיק לו לרכישת חנות. כמה מהחנויות הפכו לבתי כולבו גדולים.

*232*

בקרב המהגרים היהודים מגרמניה היו כמה משפחות של בעלי הון שהגיעו להישגים כלכליים בולטים. המפורסמים שבהם היו משפחת שיף, שהבנק שלה היה הבנק הפרטי הגדול ביותר בארצות הבריתן משפחת גוגנהיים, שבבעלותה היו מכרות ברזל גדולים, משפחת זליגמן, שעסקה במסחר בבגדים ולימים הקימה בנקים עצמאיים; משפחת לוי שטראוס, שבבעלותה מפעלי ג'ינס, ואחרים.

היהודים שהיגרו ממרכז אירופה רצו לשמור על השפה הגרמנית, על ערכי התרבות שגדלו על פיהם, על הדת ועל המנהגים. לשם כך הם הקימו בית כנסת משלהם ובו התפללו על פי מנהג אשכנז. כמו כן הם הקימו מוסדות קהילתיים, כגון מועדוני חברים, אולמות לכינוסים ומוסדות חינוך. הם המשיכו לדבר גרמנית ולקרוא עיתונות גרמנית, ואף דאגו ללמד את בניהם את השפה הגרמנית ותרבותה.

(בספר תמונה) בית הכולבו בלומינגדייל, ניו יורק, 1880

בית הכולבו הוקם על ידי משפחת בלומינגדייל - משפחה יהודית שהיגרה לארצות הברית.

כדאי לדעת

המותג ג'ינס ליווי'ס

הג'ינס הגיע לארצות הברית על ידי לוי שטראוס, סוחר יהודי שהיגר ב- 1847 מבווריה שבגרמניה לארצות הברית. ב- 1853 התיישב לוי שטראוס בסן פרנסיסקו שבחוף המערבי של ארצות הברית. הוא עסק בהפצת סחורות שונות כמו ביגוד, שמיכות ומסרקים לחנויות קטנות בחוף המערבי. באותה תקופה הגיעו לאזור מחפשי זהב, ולוי החל למכור מכנסיים של חברות שונות, המתאימים לעבודת הכורים.

ג'ייקוב דייוויס, חייט מנוודה ואחד מלקוחותיו של לוי שטראוס, רכש מלוי שטראוס בדים לייצור מכנסיהם של הכורים. לבקשת לקוח לייצר מכנסיים עמידים וחזקים יותר, דייוויס הגה רעיון: להשתמש במסמרי נחושת לחיזוקם. לדייוויס לא היה כסף לרשום את הפטנט על המצאתו והוא הציע ללוי שטראוס לרשום את הפטנט במשותף. ואכן, השניים רשמו במשותף במשרד הפטנטים האמריקני פטנט שנקרא "שיפור בהידוק הכיסים". הפטנט אושר ב- 20 במאי 1873, ,כך נוצר מותג הג'ינס ליווי'ס. היום חברת ליווי'ס היא היצרנית הגדולה ביותר בעולם של בגדי גי'נס, והיא מייצרת כמאתיים דגמים של ג'ינס.

(בספר תמונה) פרסום סרבלים מחברת ליווי'ס ושות', סן פרנסיסקו, 1899 בערך בפרסום מוצג הגי'נס כביגוד הטוב ביותר לחוואים, למכונאים ולכורים.

*233*

עבודתו של סוכן נוסע - רוכל, זיכרונותיו של הנרי ססל

הנרי ססל נולד ב- 1822 בעיר שפאייר בגרמניה והיגר לארצות הברית בעקבות אחיו, שגם הוא עסק ברוכלות.

עבודת הרוכלות לא מצאה-חן בעיני כלל. בכל פעם שעצרנו בחווה כדי למכור סחורה הייתי צריך לפרוק ולהעמיס את החבילות הגדולות לתוך הבתים ומתוכם. בשעה שאחי היה מוכר סחורות, עמדתי אני ושמרתי בחוץ שאיש לא יגנוב דבר. באותם ימים היה קל מאוד למכור סחורות. לא היו חנויות בכל פרשת-דרכים. היו חנויות רק בערים. האוכל לא התאים לי, כי לא הייתי רגיל לאכול מאכלים אמריקניים כגון, לחם חם, לפת ירוקה וחזיר. לא אהבתי גם ללכת עשרים עד ארבעים קילומטר ביום. למעשה, העדפתי לעבוד במלאכה שלמדתי בפאריס שתים-עשרה שעות ביום במשך כל הזמן, מאשר לעסוק ברוכלות, יום אחד בלבד. עשינו את מסענו הראשון ומכרנו הכל בשבועיים (...)

לאחר שנחנו מספר ימים וחידשנו את מלאי הסחורות שלנו, התחלנו במסענו השני. הפעם היה לי מעט קל יותר (...) במסענו הפעם הרחקנו יותר מאשר בפעם הראשונה, ונשארנו בחוץ במשך ארבעה שבועות. (מזיכרונותיו של הנרי ססל, בתוך: י' גולדשטיין, מ' קצבורג-יונגמן, יהודי ארצות-הברית 1914-1820: קובץ מקורות - שער א, עמ' 52.)

1. מה היו הקשיים בעבודתו של הרוכל? מיינו אותם לתחומי חיים.

2. שערו: מדוע למרות הקשיים היהודים עסקו ברוכלות? נמקו.

יהודים ממזרח אירופה מהגרים לארצות הברית

ההגירה של יהודים לארצות הברית הגיעה לשיאה בשנים 1914-1881 - אז היגרו לארצות הברית למעלה משני מיליון יהודים, בעיקר מרוסיה. פרעות ה"סופות בנגב" (עמ' 262) היו האות לתחילת ההגירה, והיא נמשכה בעקבות רדיפות ואפליה, גידול דמוגרפי ועוני כבד. במיוחד גברה ההגירה בשנים 1914-1904 לאחר הפוגרום בקישינב ולאחר הפרעות שנלוו לכישלון המהפכה שהתחוללה ברוסיה ב- 1905 (עמ' 264). גם השיפור באמצעי התחבורה היה גורם שזירז את ההגירה. שערי ארצות הברית היו פתוחים, והמהגרים היו זקוקים לכסף כדי לרכוש כרטיס להפלגה באנייה ולשלם לפקיד ההגירה. כל מהגר אף נדרש להוכיח כי מצב בריאותו תקין.

שנים, מספר היהודים שנכנסו לארצות הברית

1881-1889, 204,300

1890-1898, 366,600

1899-1902, 214,000

1903-1907, 615,200

1908-1914 656,500

סך הכול 1881 – 1914, 2,056,600

(מ' קצבורג-יונגמן (עורכת), החוויה היהודית האמריקנית: אסופת מאמרים, עמ' 15.)

1. שערו: איזו השפעה הייתה לגל ההגירה הגדול הזה על הקיבוץ היהודי בארצות הברית? התייחסו לתחומי חיים שונים.

*234*

אף שההגירה היהודית הייתה חלק מגל הגירה כללי, היו לה מאפיינים ייחודיים: חלקם הגדול של היהודים מכלל המהגרים והאופי המשפחתי של ההגירה. לרוב הגיע המהגר היהודי עם בני משפרתו, מתוך כוונה להשתקע בארצות הברית באופן קבוע.

המסע מאירופה לארצות הברית היה ארוך ונלוו לו סכנות וקשיים: היה צריך לחצות גבולות, לא תמיד בהיתר חוקי, כדי להגיע לנמלי המוצא; חוסר ההתמצאות בהליכי הרישום של ההגירה ומחלות שפקדו את אחד מבני המשפחה גרמו לא אחת שהמשפחה כולה התעכבה בנמלי המוצא; לא חסרו גם נוכלים שהציגו את עצמם כ"סוכני נסיעות", ניצלו את תמימותם של המבקשים להגר ורוששו אותם מכספם. כתוצאה מכך, מהגרים רבים נזקקו לתמיכתם של ארגוני סעד יהודיים.

(בספר תמונה) מהגרים יהודים מרוסיה בשערי ארצות הברית, תחריט, 1892

באניות המסע שררו תנאים קשים מנשוא. רוב המהגרים נסעו במחלקה הזולה ביותר כשהם דחוסים בבטן האנייה. בעבור רבים המזון היה בלתי אכיל, מפני שלא היה כשר או בשל היותו רקוב. ההפלגה בים נמשכה בין עשרה ימים לשלושה שבועות, ומשהגיעו המהגרים לחוף היו תשושים וחלשים מרעב וממחלת ים. כאן היה עליהם לצלוח את תהליכי הרישום והבדיקות הרפואיות במחנה המעבר באי אליס איילנד. מי שלא עברו את הבדיקות הקפדניות, הוחזרו לארץ מוצאם.(אליס איילנד – אי מלאכותי הנמצא בנמל ניו יורק ודרכו עברו מרבית המהגרים שהגיעו לארצות הברית. בהגיעם לאי עברו המהגרים בדיקה רפואית כדי למנוע את כניסתם של חולים במחלות קשות. בדרך כלל שהו המהגרים באי בין שעות אחדות לימים אחדים.)

(בספר תמונה) מהגרים יהודים באליס איילנד, 1910 בערך

*235*

ההגירה לארצות הברית בעיני הסופר היהודי שלום עליכם

התיאור לקוח מן הסיפור "פרוזדור וטרקלין". על שלום עליכם ראו בעמ' 214.

קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה! יהודי N (שם עיר) יוצאים לאמריקה מעבר לים, זה אחר זה בחיפזון גדול - זכר ליציאת מצרים... וישימו בני ישראל בצרור (בחבילה) את כליהם ואת נוצותיהם בשקיהם - הנוצות הללו, אשר פה תגבהנה לעוף על כנפי רוח, חשובות הנה מאוד שם בעולם החדש - וירחקו נדוד לארצות-הברית להיות שם לרוכלים ותגרנים (סוחרים קטנים), לשוחטים וחזנים, ולבעלי-מלאכה, וגם לעבוד שם עבודת-פרך... ושמועות באו מכנף הארץ (ממרחקים) לאמור: יש שבר (תבואה, הכוונה לפרנסה) באמריקה והארץ רחבת ידיים, מקום מסוגל לעשות בה חיים לבעלי מלאכה, לסוחרים ותגרנים ובפרט לשוחטים וחזנים. (...)

אולם לא ארכו הימים הטובים האלה, כי אחרי "הבהלה" הזאת קמה הסערה לדממה... ראו בני N כי לא כצעקתה הבאה אליהם מאמריקה כן היא (השמועות מאמריקה אינן מוצדקות): כי אומנם יש שבר לפעולת חייטים וסנדלרים ויש שבר לשוחטים וחזנים, אבל הסוחרים, הרוכלים, הסרסורים ויתר ההמון הבאים שמה בידיים ריקות אין דרך אחרת לפניהם בלתי אם להיות לסוחרים, רוכלים וסרסורים גם שם, ואין בין סוחר בעיר N לפדלר (סוחר ביידיש) בניו-יורק או פילאדלפיה אלא שינוי השם בלבד. (שלום עליכם, כתבים עבריים)

1. שלום עליכם השווה את ההגירה לארצות הברית ליציאת מצרים. מדוע?

2. במה קיוו המהגרים היהודים לעסוק? האם תקוותיהם התגשמו?

(בספר תמונה) רוכלים, רחוב הסטר, ניו יורק, 1900)

תנאי חיים קשים בשכונות היהודים

רוב המהגרים היהודים בגל הגירה זה התיישבו בערים גדולות. כמיליון וחצי יהודים השתקעו בניו יורק, ואחרים פנו לערים אחרות, ובהן פילדלפיה ושיקגו. המהגרים התגוררו בשכונות עוני בתנאי חיים שלא היו טובים מהתנאים שבתחום המושב ברוסיה. שכונת עוני טיפוסית

*236*

הייתה "הצד המזרחי התחתון" (Lower east side), שכונה מדרום מזרח לנהר ההדסון העובר בניו יורק. הצפיפות בשכונה הייתה גדולה יותר מבכל עיר אירופית באותו הזמן. רוב תושבי השכונה היו יהודים והם חיו בתנאים קשים: דירות רבות היו בלא אוורור או אור, ושררו בהן תנאי היגיינה קשים - לכלוך רב בבתים, בחצרות ובשירותים, והיעדר מים חמים.

יהודים רבים נקלטים בתעשיית הטקסטיל

רבים מן המהגרים מצאו את פרנסתם בתעשיית הטקסטיל. בתעשייה זו נקנו אריגים ונגזרו, ולאחר מכן נמסרו לקבלנים שהתחייבו להחזירם תפורים ומגוהצים. הקבלנים העסיקו פועלים שעבדו בבתי מלאכה בתנאים ירודים מאוד.

בתי המלאכה כונו "סדנאות יזע" הם מוקמו לרוב בחדרים טחובים וחסרי אור ואוויר, ושעות העבודה בהם נמשכו לעתים עד ארבע עשרה שעות ביום ובשכר ירוד. בתגובה לכך נאבקו הפועלים היהודים על זכויותיהם. פועלים יהודים היו ממארגני שביתות שנערכו ב- 1905 וב- 1910 במטרה לשפר את מצבו של הפועל. בעקבות שביתות אלו יכלו היהודים לשבות מעבודה ביום שבת ולעבוד בימי ראשון.

רבים מהצעירים בני המהגרים ממזרח אירופה החלו לטפס בסולם החברתי ולנצל את האפשרויות הכלכליות שנפתחו בפניהם. הצעירים בני הדור השני היו דוברי אנגלית, הם לא עסקו במלאכות אלא פנו לעבודות פקידות, להוראה, למנהל עסקים ולמקצועות חופשיים. במיוחד אפיינה את בני המהגרים השאיפה לרכוש השכלה גבוהה, ורבים נהרו ללמוד בקולג'ים האמריקניים. גם תנאי המגורים שופרו, והיהודים עברו להתגורר בתנאים מרווחים יותר ובאזורים חדשים.

(בספר תמונה) נשים וגברים עובדים ב"סדנת יזע"

תעודה

פועלי "סדנאות יזע" של ג'ו -טאון (עיר היהודים), 1890

עלה על הרכבת העילית בשדרה השנייה בכיכר צ'אתאם, וסע בה כ- 700 מטר, דרך אזור "סדנאות היזע". כל חלון פתוח בבתי-הדירות הגדולים, העומדים כחומת לבנים רצופה משני צדי הדרך, מאפשר לך להעיף מבט חטוף אל תוך אחת הסדנאות האלה, שעה שהרכבת עוברת על פניהן ביעף. גברים ונשים שפופים מעל מכונותיהם, או מגהצים בגדים ליד החלון, עירומים למחצה. (...) גברים מתנודדים על המדרכות, גונחים תחת המשא הכבד של בגדים לא תפורים או תחת משאם של תיקים שחורים ענקיים, הדחוסים במעילים ובמכנסיים מוכנים. (בתוך: י' גולדשטיין, מ' קצבורג-יונגמן, יהודי ארצות-הברית 1820-1914: קובץ מקורות - שער ב, עמ' 81.)

1. היכן על פי התעודה ממוקמות "סדנאות היזע"?

2. מיהם העובדים ב"סדנאות היזע" ומהם תנאי עבודתם?

3. מדוע, לדעתכם, ניתן הכינוי "סדנאות היזע" לבתי מלאכה אלו?

*237*

היהודים מטפחים תרבות יהודית

חיי התרבות של המהגרים היהודים ממזרח אירופה התנהלו בעיקר בשפת היידיש. כמאה וחמישים עיתונים ביידיש הופיעו בארצות הברית בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. העיתונים הציעו לקוראים מידע על הנעשה בעולם אך גם חומר עיוני וספרותי וכן עצות למהגרים. כמה מהעיתונים שיקפו את מצוקתם של הפועלים ואת מאבקם על זכויותיהם.

יהודים הקימו תאטרון - הועלו בו הצגות ביידיש, הוא שימש מרכז חברתי וסיפק תרבות ובידור. בתאטרון הוצגו בעיקר מחזות קלסיים, מחזות זמר, מחזות על פי סיפורי התנ"ך ומחזות מחיי המהגרים באמריקה.

ב- 1899 החל להתפרסם "ספר השנה של יהודי אמריקה", ומאז הוא יוצא לאור מדי שנה בשנה וכולל סקירות ונתונים על קהילות יהודיות בארצות הברית וברחבי העולם. בשנת 1901 החלה לצאת לאור האנציקלופדיה היהודית. האנציקלופדיה יצאה לאור באנגלית והייתה הספר המקיף ביותר שנכתב עד אז במדעי היהדות.

(בספר תמונה) כרזה להצגה "שני קונילמל" בביצוע התאטרון היידי גולד פאדנ'ס

שאלות לסעיף: הגירת היהודים לארצות הברית במאה התשע עשרה (עמ' 237-231)

1. במאה התשע עשרה מבחינים בשני גלי הגירה של יהודים לארצות הברית. ערכו השוואה ביניהם בעזרת הטבלה הבאה:

נושאים, גלי הגירה ממרכז אירופה, גלי הגירה ממזרח אירופה

השנים, --, --

מספר המהגרים, --, --

הגורמים להגירה: א. גורמי דחייה, ב. גורמי משיכה, --, --

מאפייני המהגרים, --, --

2. מה ניתן להסיק מתוך הנתונים שבטבלה על הדמיון והשוני בין גלי ההגירה השונים?

3. מה היו הקשיים העיקריים של המהגרים היהודים בהגיעם לארצות הברית?

*238*

מאפייני הקהילה היהודית בארצות הברית

יהודי ארצות הברית פועלים למען יהודים במצוקה

היהודים שהיגרו לארצות הברית במאה התשע עשרה פעלו למען אחיהם מעבר לים. בעקבות עלילת דמשק - עלילת דם שהופצה ב- 1840 (עמ' 243) התכנסו היהודים בהמוניהם בניו יורק והביעו את הזדהותם עם הקהילה היהודית בדמשק, גייסו כספים למען העצורים ותבעו מהשלטונות להתערב למען היהודים. (עלילת דם - עלילה שלפיה הואשמו יהודים בחטיפת ילדים נוצרים לפני חג הפסח ובשימוש בדמם לאפיית מצות. המאמינים בעלילת הדם טענו כי במעשה זה היהודים משחזרים את רצח ישו ובכך בזים לנוצרים, שהאמינו כי ישו נצלב בפסח בידי יהודים. הילדים שלמעשה מתו ממחלה, מתאונה או מסיבות אחרות, נחשבו במותם לקדושים, ונערכו לכבודם טקסים דתיים. עלילת הדם המתועדת הראשונה נולדה בעיר נוריץ' שבאנגליה בשנת 1144.) גם בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים פעלו יהודי ארצות הברית כדי שהממשל האמריקני יסייע ליהודים ברוסיה. הניסיונות להגן על זכויותיהם של יהודים במקומות שונים בעולם וגיוס הממשל לשם כך הפכו במשך השנים לאחד המאפיינים של יהודי ארצות הברית.

יהודים ותיקים בארצות הברית הגישו סיוע למהגרים חדשים: כשהגיעו מסוף המאה התשע עשרה מהגרים יהודים ממזרח אירופה, הקימו בעבורם היהודים מעונות לפעוטות, גני ילדים, מועדונים וחוגי לימוד, והוענק להם סיוע רפואי וכספי. אחת הדרכים לסיוע הייתה הקמת ארגונים, והבולטים בהם היו הוועד היהודי האמריקני וארגון נשות "הדסה" . עם השנים ההשתייכות לארגונים הייתה לאחד המאפיינים הבולטים של היהודים בארצות הברית. (הוועד היהודי האמריקני (AJC, The American Jewish Committee) - ארגון שנוסד בשנת 1906 על ידי יהודים יוצאי גרמניה במטרה לשמר את הקהילה היהודית בהיותה קבוצה דתית ולהגן על הזכויות האזרחיות של היהודים בעולם. בהדרגה הפך הוועד היהודי האמריקני למייצג הבולט ביותר של יהודי ארצות הברית. הארגון מקיים קשרים עם מדינת ישראל וכן פועל בנושאים המעסיקים את החברה האמריקנית, כגון מלחמה בגזענות ושמירה על זכויות האזרח. הוועד מפרסם מדי שנה בשנה את "ספר השנה של יהודי אמריקה".

"הדסה" - ארגון הנשים הציוניות של אמריקה, נוסד ב- 1912 במטרה לטפח חיים יהודיים יצירתיים בארצות הברית. הארגון גם הקים שירותי רפואה ורווחה בישראל.)

יהודים אורתודוקסים בארצות הברית

עם בואם של המהגרים ממזרח אירופה קמו עשרות קהילות קטנות, לפי ארצות המוצא והערים שהגיעו מהן. ב- 1887 חמש עשרה קהילות הקימו את אגודת הקהילות האורתודוקסיות בניו יורק. האגודה בחרה ברב לעיר ניו יורק, הרב יעקב יוסף (1902-1841), ואחת מפעולותיו הראשונות של הרב הייתה הסדרת נושא הכשרות (על האורתודוקסייה בעמ' 82).

היהודים האורתודוקסים המשיכו לשמור על סגנון החיים שהיה נהוג בקהילותיהם במזרח אירופה: הלבוש, הקפדה על קיום המצוות, והקימו מוסדות לימוד: "חדרים" וישיבות בנוסח שהיה במזרח אירופה, וגם מוסדות אשר הכשירו את הלומדים בהם להשתלב בעולם החדש.

יהודים בארצות הברית מאמצים את הרפורמה

תנועת הרפורמה הלכה ופשטה בקרב היהודים בארצות הברית (עמ' 81). החוק האמריקני המאפשר לכל קבוצה להקים כת או עדה דתית הקל על התפשטותה. העקרונות של תנועת הרפורמה תאמו את הערכים של החברה האמריקנית, כגון חירות הפרט והפנייה אל העתיד, אל הקידמה.

ב- 1824 נעשה ניסיון ראשון להקים בית כנסת בסגנון רפורמי בעיר צ'רלסטון שבצפון קרוליינה (מפה 1 עמ' 37): קבוצת יהודים ביקשה להנהיג שינויים בבית הכנסת הספרדי, לחבר תרגום לתפילה בשפה האנגלית,

*239*

לחבר תפילות שתוכנן שאוב מאורח החיים האמריקני, לנהל את הדרשה באנגלית ולקצר את התפילות. דרישותיהם לא התקבלו ולכן הם פרשו והקימו בית כנסת משלהם.

במחצית השנייה של המאה התשע עשרה הנהיגו מרבית בתי הכנסת היהודיים בארצות הברית תיקונים בנוסח התפילה וביטלו מנהגים מסורתיים. בתי הכנסת הרפורמיים בארצות הברית לא הסתפקו בביטול המחיצה בין נשים לגברים אלא הנהיגו ישיבה משותפת של נשים וגברים יחד. עוגב ומקהלה ליוו את התפילה, ובמקום טקס בר מצווה חגגו טקס הדומה לטקס הקונפירמציה (טקס התקבלותו של אדם לקהל המאמינים הנוצרי), במשותף לבנים ולבנות.

עיקרי התנועה הרפורמית נוסחו ב- 1885 במצע פיטסבורג והם ביטאו את ההתאמה של היהדות לחיים בעולם המודרני, וכתוצאה מכך התרחקה התנועה הרפורמית מהיהדות המסורתית ומהזיקה לארץ ישראל. על פי המצע של התנועה הרפורמית, היהדות היא עדה דתית ולא לאום, ודיני הכשרות או הלבוש הם חוקים שמעכבים את השתלבות היהודי בעולם המודרני.

עם התגברות גילויי האנטישמיות בגרמניה ובמזרח אירופה בסוף המאה התשע עשרה והתפשטות האפליה החברתית נגד יהודים אמריקנים, חל שינוי ביחסה של התנועה הרפורמית לארץ ישראל. יהודים רפורמים רבים חשו כי בציונות יש כוח שיכול לפתור את בעיית הקיום של העם היהודי וכי ארץ ישראל היא מקום מקלט בעבור יהודים נרדפים.

תעודה

מצע פיטסבורג, 1885

מצע זה התקבל בוועדה של רבנים רפורמים שהתכנסה בעיר פיטסבורג ב- 1885. לא כל הרבנים הרפורמים תמכו בו.

1. אנו מכירים בכל דת את הניסיון להשיג את האינסוף האלוהי (...)

2. אנו מכירים בתנ"ך את תעודת התקדשות העם היהודי לשליחותו (...) ומעריכים אותו ככלי האדיר ביותר להוראת הדת והמוסר.

3. אנו מכירים בחקיקת משה מערכת חוקים, שהכשירה את העם היהודי לשליחותו במהלך חייו הלאומיים בארץ-ישראל. ואולם, כיום אנו מקבלים כחובה רק את המצוות המוסריות, ומקיימים רק אותם המנהגים המעלים ומקדשים את חיינו. אנו דוחים את כל אלה שאינם מתאימים לדעותיה של התרבות המודרנית ולאורח חייה.

4. אנו מאמינים כי כל חוקי משה והתלמוד, בתחומי הכשרות, הטהרה והמלבוש נובעים מתקופות עברו (...) שמירתם של חוקים אלה היום אין בכוחם להעלותנו במישור הרוחני כי אם להיות למכשול.

5. אנו מכירים בתקופה מודרנית זו (...) את ראשית השגת התקווה המשיחית של ישראל לכונן מלכות אמת, צדק ושלום לכל אדם. איננו רואים את עצמנו כלאום כי אם כקהילה דתית. לפיכך, איננו מצפים לא לשיבת ציון, לא להקרבת קרבנות על-ידי כהנים בני אהרון ולא לחידוש חוקי המדינה היהודית.

(י' גולדשטיין, מ' קצבורג-יונגמן, יהודי ארצות-הברית 1914-1820: קובץ מקורות - שער א, עמ' 152-151.)

1. מהו יחסה של תנועת הרפורמה לדתות האחרות?

2. אילו מצוות ביהדות העדיפו הרפורמים לקבל?

3. אילו מרכיבים ביהדות החליטו הרפורמים לדחות? מדוע?

4. הרפורמים ראו את עצמם כקהילה דתית ולא כבני הלאום היהודי. מהי משמעותה של תפיסה זו?

*240*

הזרם הקונסרווטיבי מתפתח

ההתרחקות של תנועת הרפורמה במאה התשע עשרה מהזיקה לארץ ישראל ומשמירת מצוות הביאה להתפתחות הזרם הקונסרווטיבי, כלומר המשמר. מעצבי הזרם הקונסרווטיבי סברו כי היהדות חייבת להגיב לאתגרים חדשים ואין מנוס מלבצע שינויים באורח החיים כדי להתאימו לתקופה המודרנית. עם זאת, השינויים צריכים להתבסס על ההלכה היהודית. השינויים שהונהגו בבתי הכנסת הקונסרווטיביים היו בעיקר ישיבה של כל המשפחה יחד בעת התפילה והקלות בשמירת השבת.

בתי הכנסת הקונסרווטיביים זכו לפריחה בעקבות הקמת הקהילות החדשות והמעבר של היהודים אל פרברי הערים. בתי הכנסת היו מעין מרכז קהילתי: בבתי הכנסת התקיימו פעילויות חברתיות ותרבותיות, והם סייעו לשימור הזהות היהודית. רבני התנועה הדגישו את חשיבותה של "אחדות העם היהודי" ואת מקומה של ארץ ישראל בהיותה המרכז הרוחני של עם ישראל.

שאלות לסעיף: מאפייני היהדות בארצות הברית (עמ' 240-238)

1. אילו פעולות נקטו יהודי ארצות הברית למען אחיהם היהודים? מה המיוחד, לדעתכם בפעילות זו? הסבירו.

2. מהו ההבדל העיקרי לדעתכם בין האורתודוקסים לבין הרפורמים? נמקו. היעזרו בפרק טז ובפרק יז.

3. האם הזרם הקונסרווטיבי מייצג פשרה בין האורתודוקסים לרפורמים? נמקו.

4. האם קיומם של שלושה זרמים יהודיים דתיים בארצות הברית הוא יתרון או חסרון? נמקו.

*241*

סיכום

במהלך המאה השבע עשרה והשמונה עשרה היגרו לאמריקה יהודים מספרד, מפורטוגל, מצרפת, מהולנד, מגרמניה ומאנגליה. בשנת 1776, השנה שבה הכריזו המושבות באמריקה על עצמאותן, חיו בהן כאלפיים וחמש מאות יהודים. שני גלי הגירה של יהודים התרחשו במאה התשע עשרה. הראשון שבהם בשנים 1880-1820 מגרמניה ומאוסטרו-הונגריה - בעיקר לאחר המהפכות ב- 1848 והאכזבה מתוצאותיהן - ובמסגרת גל זה היגרו לארצות הברית כמאתיים וארבעים אלף יהודים. מרביתם צעירים ורווקים, ורבים מהם התיישבו בעיר ניו יורק.

ההגירה של יהודים לארצות הברית הגיעה לשיאה בשנים 1881-1914 - אז היגרו לארצות הברית למעלה משני מיליון יהודים, בעיקר מרוסיה. מדיניות השלטון ברוסיה כלפי היהודים עודדה את הגירת היהודים. רוב המהגרים היהודים בגל הגירה זה התיישבו בערים גדולות. כמיליון וחצי יהודים השתקעו בניו יורק, ואחרים פנו לערים אחרות, ובהן פילדלפיה ושיקגו. רוב המהגרים התגוררו בשכונות עוני בתנאי חיים שלא היו טובים מהתנאים ברוסיה; את פרנסתם מצאו רבים מן המהגרים בתעשיית הטקסטיל - הם עבדו בבתי מלאכה, שכונו "סדנאות יזע", בתנאי עבודה קשים ובשכר ירוד. השינוי בתחומי העיסוק וההשתלבות בסביבה חלו בדור הבנים.

היהודים שהיגרו לארצות הברית במאה התשע עשרה פעלו למען אחיהם מעבר לים. לדוגמה, הם ניסו לסייע ליהודי דמשק בעת עלילת דמשק (1840) וליהודי רוסיה לאחר גל הפוגרומים שהחלו ב"סופות בנגב" ( 1881). אחת הדרכים לסיוע הייתה הקמת ארגונים, והבולטים בהם היו הוועד היהודי האמריקני וארגון נשות "הדסה". יהודי ארצות הברית הגדירו את זהותם הדתית על ידי השתייכות לזרמים דתיים שונים: אורתודוקסיים, קונסרווטיביים ורפורמיים.

*242*

לחזרה ולדיון

1. מיהם הדוברים בכל אחד מן המשפטים הבאים?

א. את פרנסתנו מצאנו בעבודה קשה ב"סדנאות היזע".

ב. בצענו שינויים באורח החיים היהודי, אך תוך התבססות על ההלכה היהודית.

ג. הקמתי את בית הספר היהודי של יום ראשון בשבוע.

ד. יהודי ארצות הברית יסדו אותי כדי לפעול למען זכויות אזרחיות של יהודים במקומות שונים בעולם.

ה. איננו מחויבים לפעול על פי ההלכה היהודית שעבר זמנה.

ו. דאגנו לקיומו של חינוך יהודי מסורתי בארצות הברית במוסדות החינוך המכונים "חדר" ו"ישיבה".

- בחרו שלושה משפטים וכתבו היגד נוסף הקשור אליהם.

2. במה באה לביטוי ההשתלבות של היהודים בגלי ההגירה השונים בארצות הברית במאה התשע עשרה? התייחסו לפחות לשני תחומי חיים.

3. ההיסטוריון הנרי ל' פיינגולד טען כי "הנפש היהודית האמריקנית מגדירה את עצמה בדאגתה לקהילות היהודיות שמעבר לים".

א. הסבירו את דבריו.

ב. על מה התבססה טענתו זו?

4. סלמון שכטר, ממנהיגי היהודים הקונסרווטיבים, אמר כי הקונסרווטיבים ינהגו "כאמריקנים לכל דבר באורח חייהם ובחשיבתם (...) ויהיו ספוגים במיטב התרבות של זמנם".

א. הסבירו את דבריו.

ב. כיצד הם מבטאים את תפיסת עולמם של הקונסרווטיבים?

ג. כיצד יגיבו האורתודוקסים והרפורמים לתפיסה זו? נמקו.

*243*

פרק יט

יהודים למען יהודים

האמנציפציה הביאה להידוק של תחושת השייכות של היהודים למדינות שחיו בהן, ויהודים רבים התאמצו להשתלב בחברה ובתרבות של מדינתם. למרות זאת לא התרופפו הקשרים בין יהודים במדינות שונות, ובשעות מצוקה יהודים תמכו באחיהם מבלי להתחשב במרחק גאוגרפי ובאזרחות השונה.

מה היו גילויי הערבות ההדדית בין יהודים בארצות שונות? מה היו דפוסי הפעולה של יהודים למען יהודים? מה היו הקשיים בפעולות אלו ומה היו ההישגים שלהן?

גילויי ערבות הדדית בין יהודים

קשרים הדוקים בין יהודים ממדינות שונות

השוויון האזרחי שקיבלו היהודים עם האמנציפציה והאפשרויות החדשות שנפתחו בפניהם להשתלבות בסביבה לא גרמו לניתוק הקשרים בין היהודים בקהילות אירופה. רובם שמרו על קשריהם עם היהודים במדינות האחרות. היו אלה קשרים מקשרים שונים: קשרים משפחתיים, כלכליים ותרבותיים. רבנים התמנו למשרות בקהילות מחוץ למדינותיהם, הורים חיפשו שידוכים לילדיהם בקהילות במדינות אחרות, ויהודים רבים התעניינו בהישגי האמנציפציה במדינות אחרות. עיתונות יהודית הייתה כלי חשוב להפצת מידע על המתרחש בעולם היהודי בקרב היהודים. הגירתם של יהודים ממדינה למדינה אף הידקה את הקשרים הללו.

יהודים מתגייסים לעזרת יהודי דמשק

תגובתם של יחידים וקהילות ברחבי העולם לעלילת דמשק - עלילת דם שהופצה בעיר דמשק שבסוריה - מעידה על קשרי עזרה ותמיכה בין יהודים במדינות שונות. עלילת דם זו התרחשה בשנת 1840 כאשר נזיר צרפתי ומשרתו המוסלמי נעלמו, והשלטונות האשימו את היהודים בהריגתם לצורכי פולחן. כמה יהודים נאסרו ועונו, ואחד מהם מסר את שמותיהם של שבעה ממנהיגי הקהילה ובהם רב הקהילה יעקב ענתבי כאילו הם ביצעו את הרצח. אנשים אלו ואחרים מבני הקהילה נעצרו, נחקרו ועונו - כמה מהם הודו כאילו ביצעו את המעשה, אחד מת מעינויים, ואחר המיר את דתו. הפצתה של עלילת דם נגד יהודים לא הייתה תופעה חריגה, אבל הופעתה באזור זה, במזרח המוסלמי, הייתה תופעה חריגה.

(בספר תמונה) יהודי מנאשמי עלילת דמשק כבול בכבלים, איור, אמצע המאה התשע עשרה

1. כיצד ביטא האמן את הסבל שיצרה העלילה?

2. האיור הוא מן התקופה שבה התרחשה העלילה. על מה הדבר מעיד?

3. הציעו כותרת אחרת לאיור

הקהילה היהודית בדמשק שיגרה מכתבים לקהילות יהודיות אחרות ולנדבנים יהודים וביקשה את עזרתם. כדי לסייע לנאשמים החלו קהילות ונכבדים יהודים מכל ארצות אירופה להפעיל לחץ פוליטי ולארגן מחאה. הפעולה נשאה פרי: דעת הקהל באירופה דרשה לשחרר את האסירים,

*244*

וממשלות אנגליה ואוסטריה דרשו משליט מצרים, מוחמד עלי, ששלט אז גם בסוריה ובארץ ישראל, לשחרר את היהודים. לעומתן ממשלת צרפת, שביקשה להדק את הקשרים עם מוחמד עלי, נמנעה מלהתערב בפרשה. כמו כן יצאה משלחת של יהודים לפגוש את מוחמד עלי.

המשלחת כללה יהודים מכמה ארצות:

- סר משה מונטיפיורי (1784-1885), נדבן יהודי מאנגליה שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים בכל המדינות. מונטיפיורי קיבל תואר אצולה ממלכת אנגליה.

- אדולף כרמיה (1796-1880), עורך דין יהודי מצרפת ומנהיג פוליטי. בהיותו שר המשפטים של צרפת יזם ב- 1870 חוק הנושא את שמו, "חוק כרמיה", ולפיו קיבלו יהודי אלג'יריה אזרחות צרפתית.

- שלמה מונק (1803-1867), היסטוריון יהודי יליד גרמניה, שימש מזכיר ומתורגמן של אדולף כרמיה בפעילותו בעלילת הדם של דמשק.

בהשפעת המשלחת פרסם מוחמד עלי צו ובו הורה על שחרור היהודים האסורים, אך הם לא זוכו מאשמה.

(בספר שתי תמונות) - משה מונטיפיורי, אדולף כרמיה

תעודה

פנייה של משה מונטיפיורי אל מוחמד עלי, 1840

הדברים נאמרו בפגישה באלכסנדריה שבמצרים ב- 5 באוגוסט 1840 בין משה מונטיפיורי לבין מוחמד עלי.

הוד מעלתך, שמענו באירופה כי האשמות בדויות הועלו נגד יהודי דמשק, הריהם נתיני הוד מעלתך, וכי עינו אותם בעינויים ונגרמו להם ייסורים נוראים, כדי להוציא מהם ראיות נגד עצמם. מאחר שידוע לכל כי דתנו לא זו בלבד שהיא מגנה את הפשע שבו הם מואשמים, אלא אף מצווה עלינו במפורש לתעב את השימוש בדם בכל צורה שהיא, נשלחנו על ידי בני דתנו מכל רחבי אירופה, כדי להפציר בהוד-מעלתך כי ייעשה צדק לאחינו.

לשביעות רצוננו הרבה שמענו כי הוד מעלתך, ברגע שנודע לו על דבר העינויים, נתן הוראה להפסיקם לאלתר (מיד). בהיותנו משוכנעים כי הוד-מעלתו, אשר זכה באירופה למוניטין על גבורתו במלחמה, תבונתו במימשל, וסובלנותו כלפי כל נתיניו ללא אפליה, ייאות, מתוך נדיבותו הידועה מכבר, למלא את בקשתנו, הרינו מופיעים לפני הוד-מעלתך. אנו באים לא מתוך כעס או שנאה בלב, אלא רק מתוך רצון עז שתהיה האמת גלויה ברבים. על כן מפצירים אנו בהוד מעלתך, שתרשה לנו לצאת לדמשק, כדי לנהל שם, לפי הצורך, את כל החקירות העשויות להוליך למידע משביע רצון בדבר ההאשמה האמורה, שגרמה לתדהמה ליהודים בכל העולם וסבל בל-ישוער לאוכלוסייה היהודית של דמשק (...)

עוד מבקשים אנו כי הוד מעלתך יעשה למען תינתן לנו כל עזרה לשם השגת המידע ותעניק הגנה מלאה לחברי המשלחת וכן לכל מי שיגיש עדות. (מ' מעוז, "הרקע לעלילת דמשק", פעמים 20 (תשמ"ד) 1984, עמ' 36-35.)

1. מה גרם למשה מונטיפיורי וליתר חברי המשלחת לפעול למען יהודי דמשק?

2. מה ביקש משה מונטיפיורי ממוחמד עלי?

3. באיזו דרך הוא פנה אליו כדי להשיג את מבוקשו?

4. כיצד הסביר מונטיפיורי למוחמד עלי את העובדה שההאשמה היא עלילה בלבד?

5. מה אפשר ללמוד מן התעודה על אישיותו של משה מונטיפיורי?

*245*

פוליטיקה יהודית מודרנית

עלילת הדם בדמשק גרמה לזעזוע בקרב היהודים - היא הוכיחה שהשנאה ליהודים, הקשורה לאמונתם הדתית, נותרה עדיין נחלת הרבים. האירוע תרם להתעוררות דעת קהל יהודית מאורגנת אשר הדגישה את האחדות ואת שותפות הגורל בין היהודים בכל מקום. ההתגייסות הבין-לאומית של היהודים למען הנאשמים בדמשק מעידה על שיתוף פעולה בין קהילות יהודיות שכבר קיבלו אמנציפציה, למען קהילה יהודית במדינה אחרת. ייתכן כי ההתעוררות לפעילות זו החלה בקרב יהודי צרפת מאחר שהקהילה היהודית בצרפת הייתה הראשונה באירופה שקיבלה אמנציפציה, ולפיכך יכלה לעזור ליהודים בקהילות האחרות בלי לחשוש שיטענו נגדה שאין היא נאמנה למדינה. כך נוצרה פוליטיקה יהודית שפעלה בכלים של העולם המודרני, התבססה על רעיונות הקדמה ועוררה את דעת הקהל בעולם כולו.

פעולות היהודים למען יהודים העידו על ערבות הדדית ביניהם. אף שקיבלו אמנציפציה והחלו להשתלב בחברה הסובבת, בפעולותיהם הם ניסו לשמור על הקשרים בין היהודים ולטפח אותם, ובכך לתת ביטוי מחודש לזהותם היהודית.

משה מונטיפיורי נחלץ לעזרתם של יהודי מרוקו

משה מונטיפיורי נחלץ גם לעזרת יהודי מרוקו, שגם הם סבלו מעלילת דם. בשנת 1864 הואשמו יהודים במרוקו ברצח נוצרי מספרד למטרת פולחן. ההאשמה התבססה על עדות שנגבתה בעינויים מנער יהודי בן שלוש עשרה. סגן הקונסול הספרדי תבע מן השלטונות להוציא את הנאשמים היהודים להורג.

כדי לסייע ליהודי מרוקו יצא משה מונטיפיורי, שהיה אז כבן שמונים, בהסכמת בית המלוכה הבריטי לספרד ולמרוקו ונפגש שם עם ראשי השלטון. תחילה ביקר במדריד ונפגש עם ראש ממשלת ספרד ועם מלכת ספרד, ובעקבות הביקור הורתה מלכת ספרד לנציגיה במרוקו להגן על היהודים - והיהודים שנאסרו שוחררו. מספרד המשיך מונטיפיורי למרוקו, בעיר מרקש נפגש עם הסולטן המקומי וביקש ממנו להגן על היהודים ועל הנוצרים שתחת שלטונו. הסולטן מסר לו כתב זכויות ובו הבטיח להגן על שלומם של היהודים ועל ביטחונם, אולם בחיי היום-יום לא התמלאו צווי הפקודה, וחוקי עומר המשיכו להיות המסגרת המשפטית המגדירה את היחס אל היהודים במרוקו.

(חוקי עומר – חוקים משפילים המיוחסים לח'ליף עומר השני (שלט בשנים 717-720). חוקים אלו חלו על יהודים ונוצרים וכללו איסורים רבים, ובהם איסור לבנות בתי כנסת או כנסיות חדשות;איסור לשפץ מבנה דתי, אלא אם ניתן לכך היתר מיוחד;איסור לקיים תהלוכות דתיות ברחובות; ואיסור רכיבה על סוס. כמו כן נאסר על היהודים והנוצרים ללמוד את הקוראן ולמסור עדות בבית המשפט נגד מוסלמי. חוקי עומר קבעו שעל בני החסות לשאת על בגדיהם סימן היכר חיצוני: סימן צהוב ליהודים, וכחול לנוצרים.)

"כל ישראל חברים" - ארגון יהודי -ארצי ראשון

ההתגייסות של יהודים ממדינות רבות למען יהודי דמשק וההתעוררות הנמרצת של דעת הקהל היהודית באירופה לעניין זה הובילו קבוצה של יהודים בפריז להקים בשנת 1860 ארגון יהודי ראשון מסוגו - "כל ישראל חברים" (כי"ח), ובצרפתית אליאנס. ארגון "כל ישראל חברים" היה ארגון בין-ארצי ראשון של יהודים אשר הוקם כדי להגן על יהודים בכל מקום שנרדפו בו, להיאבק למען הרחבת האמנציפציה של היהודים, לתרום להתפתחותם התרבותית ולהפיץ ביניהם את מלאכת הכפיים והחקלאות. סיסמת כי"ח הייתה כל ישראל ערבים זה לזה (על פי התלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין, כז ע"ב). לראש הארגון מונה עורך הדין היהודי אדולף כרמיה.

*246*

תעודה

מטרות כי"ח, 1896

המטרות נוסחו במכתב ששלח הוועד המרכזי של כי"ח.

מה הייתה ומה הינה מטרת כי"ח (...)? בראש ובראשונה לשלוח קרן של אור מתרבות המערב אל הקהילות שנתנוונו במרוצת מאות רבות של דיכוי ובערות (בורות): לאחר מכן, לעזור להן למצוא תעסוקות בטוחות יותר ומשפילות פחות מאשר העיסוק ברוכלות באמצעות הדאגה ליסודות ראשוניים של השכלה בסיסית ורציונלית (מבוססת על התבונה) לילדים; ולבסוף, לפתוח את הלבבות לרעיונות המערב, ובדרך זו לשים קץ לדעות קדומות ואמונות טפלות מסוימות, שאבד עליהן הכלח (שהתיישנו מאוד), ואשר שיתקו את פעולותיהן והתפתחותן של הקהילות הללו. ואולם בנוסף לכל אלה מטרת פעילותה של כי"ח הייתה (...) להעמיד אנשים סובלנים והגונים, נאמנים לחובותיהם, כאזרחים וכיהודים, ומסורים לענייני הציבור ולאחיהם היהודים, היודעים למצוא את שביל הזהב בין צורכי העולם המודרני לבין יראת הכבוד למסורות הקדומות. (א' רודריג, חינוך, חברה והיסטוריה, עמ' 28.)

1. מה היו מטרותיו של ארגון "כל ישראל חברים" (כי"ח)? מיינו אותן להיבטים.

2. מה הייתה המטרה הראשונה בחשיבותה של ארגון "כל ישראל חברים"? מה דעתכם על מטרה זו? איזו תפיסת עולם היא מבטאת?

3. האם לדעתכם השם "כל ישראל חברים" הולם את מטרות הארגון? נמקו.

(בספר תמונה) כיתה בבית ספר אליאנס (כי"ח) לבנות בבגדד, 1902 - בית הספר הוקם ב- 1866 ונקרא על שם לורה כדורי, רעייתו של הנדבן אליעזר כדורי.

1. מה אפשר ללמוד מן התמונה על יחס הקהילה היהודית בבגדד לחינוך בנות?

*247*

ארגון "כל ישראל חברים" עוסק בפרשת מורטרה

הפעילות הראשונה של כי"ח הייתה התערבות בפרשת מורטרה, שהחלה כבר ב- 1858. אדגר מורטרה, ילד יהודי בן שש, הוטבל בחשאי לנצרות על ידי משרתת נוצרייה בעיר בולוניה שבאיטליה. המשרתת סיפרה לכומר על המעשה, והכומר פסק כי מאחר שהוטבל, יגדל הילד כנוצרי. ואולם, משפחתו של הילד סירבה למסרו, ובשנת 1858 חטפו אותו שליחי האפיפיור פיוס התשיעי.

קיסר אוסטריה, קיסר צרפת, ארגון כי"ח, משה מונטיפיורי ויהודי איטליה הביעו כולם מחאה וניסו להתערב אצל האפיפיור כדי שהילד יוחזר למשפחתו, אך בקשותיהם נדחו. גם כתבות שהתפרסמו בעיתונות לא הועילו. אדגר מורטרה גדל כנוצרי והיה לכומר.

ארגון "כל ישראל חברים" עוסק בחינוך

כי"ח עסק גם בחינוך. הוא ייסד בתי ספר שבהם הלימודים היו בשפה הצרפתית, והנושאים היו כלליים: היסטוריה, גאוגרפיה, חשבון ושפות אירופיות - נושאים שהתאימו להשתלבות בעולם המודרני. בבתי הספר של כי"ח למדו גם מלאכות.

בית הספר הראשון שהקים כי"ח בשנת 1862 היה בעיר תטואן שבמרוקו, ובעקבותיו הוקמו ב- 1864 בתי ספר של כי"ח בדמשק ובבגדד ובקהילות אחרות במזרח. בארץ ישראל הקים כי"ח ב- 1870 את בית הספר החקלאי מקווה ישראל. (מקווה ישראל - בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל. הקים אותו בשנת 1870 ארגון כי"ח ביזמתו של קרל נטר, והוא היה למנהלו הראשון. בית הספר נועד להכשיר נערים בני שלוש עשרה - שש עשרה במשך שלוש שנים לעבודת האדמה ולהקנות להם ידיעות כלליות. תחילה היה קושי רב לגייס תלמידים לבית הספר. כאשר התברר כי הורים רבים אינם מוכנים לשלוח את ילדיהם ללמוד חקלאות, הוסיף נטר על לימודי חקלאות גם לימודי מלאכה. מ-1881, עם העליות החלוציות לארץ, גדל מספר התלמידים בבית הספר. מקווה ישראל תרם לפיתוח החקלאות ביישוב היהודי, והקמתו נחשבת לפריצת דרך בתולדות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.)

כי"ח לא ראה בלימודי הדת ובלימודי הקודש את עיקר החינוך; לכן הקמת בתי הספר המודרניים של כי"ח עוררה התנגדויות. לדוגמה, במרוקו ביקשו רבני קהילות להמשיך את החינוך המסורתי היהודי ודרשו להרחיק ילדים לפני גיל בר מצווה מבתי ספר אלו. ואילו מורי כי"ח ראו במוסדות הלימוד המסורתיים - ה"חדרים" והישיבות - מוסדות נחשלים.

הגידול ברשת החינוך של כי"ח בשנים 1939-1865

(מקור לנתונים: א' רודריג, חינוך, חברה והיסטוריה, עמ' 33.)

בספר טבלה בשלושה טורים)

שנה, מספר בתי-הספר, מספר התלמידים

1865, 3, 680

1871, 14, 2,365

1880, 43, 5,910

1891, 55, 12,400

1901, 109, 29,000

1909, 149, 41,000

1913, 183, 43,700

1. מה תוכלו להפיק מן הנתונים על פעילותו של ארגון כי"ח?

*248*

תעודה

התנגדות לחינוך של כי"ח בתוניסיה, 1900

מכתב מאת קבוצת יהודים מתוניסיה אל צדיק כהן, הרב הראשי לצרפת, נשיא הכבוד של כי"ח בפריז.

כבוד הרב הראשי,

(...) הרעיון המנחה את ההוראה (במוסדות) כי"ח בתוניסיה, כמו גם בכל מקום אחר, הוא התבוללותה של האוכלוסייה היהודית. כי"ח עושה כמיטב יכולתה כדי "לצרפת" את האוכלוסייה הזאת (...) בבתי הספר של כי"ח מלמדים את הלשון הצרפתית, את הספרות הצרפתית, את ההיסטוריה והגיאוגרפיה של צרפת, ובאותה עת דוחקים למקום אחרון את הנושאים היהודיים (...)

כי"ח, תוך פגיעה בכללים היסודיים ביותר, מנסה לטעת בכוח בקרב האוכלוסייה היהודית התוניסאית את הרוח הצרפתית, המיוצגת על ידי החינוך הלאומי הצרפתי. (...) שיטת ההוראה הזאת גורמת לבלבול בחיי הרוח של יהודי תוניסיה, לקרע פנימי, והופכת את הצעירים בוגרי בתי הספר של כי"ח לחסרי שיווי משקל נפשי, ועל כן גם לחסרי מעמד (...) כתוצאה מן החינוך הזה, הצעירים הללו אינם לא יהודים ולא צרפתים. (...) בהיותם חסרי ידע ביהדות, הם מתביישים לעתים קרובות במוצאם, מתעלמים מבני דתם, ומצהירים על בוז עמוק לאמונתם, ועוד יותר מכך - לנציגיה. הם איבדו את הכבוד להוריהם, בהם הם מתביישים לעתים, כיוון שאלה עלובים וחסרי דעת ואינם יודעים את המילים הצרפתיות הספורות שהם עצמם יכולים לגמגם. (ש' אטינגר (עורך), תולדות היהודים בארצות האסלאם, חלק שני, עמ' 240-238.)

1. מהי לדעת כותבי המכתב מטרתם של מוסדות החינוך של כי"ח?

2. מהם הטיעונים שהעלו כותבי המכתב נגד החינוך בבתי הספר של כי"ח? מיינו את הטיעונים להיבטים שונים.

3. נסחו מכתב תגובה של כי"ח ליהודי תוניסיה המתנגדים לחינוך של כי"ח. נסו לשכנע איתם בדבר הצורך בפעילות חינוכית זו. היעזרו בתעודה בעמ' 246.

סיכום

למרות ההשתלבות של היהודים במדינותיהם, לא נותקו קשרי העזרה והתמיכה בין היהודים במדינות העולם, וקשרים אלו העידו על ערבות הדדית בקרב היהודים. דוגמה לכך היא תגובתם של יחידים וקהילות ברחבי העולם לעלילת הדם שהופצה בעיר דמשק שבסוריה, וכן הקמת ארגון יהודי בין-ארצי ראשון מסוגו - "כל ישראל חברים" (כי"ח), בשנת 1860. היה זה ארגון בין-ארצי ראשון של יהודים והוא ביקש להגן על יהודים בכל מקום שנרדפו בו, להיאבק למען הרחבת האמנציפציה של היהודים, לתרום להתפתחותם התרבותית ולהפיץ ביניהם את מלאכת הכפיים והחקלאות. סיסמת כי"ח הייתה: כל ישראל ערבים זה לזה.

כי"ח עסק בפרשת אדגר מורטרה, ובעיקר נודע בהקמת בתי ספר מודרניים בקהילות יהודים במזרח. פעולות אלו סייעו לשמור על הקשרים בין היהודים ולטפח אותם, ובכך ניתן ביטוי מחודש לזהות היהודית בתקופה המודרנית.

*249*

לחזרה ולדיון

1. באילו דרכים באו לביטוי גילויי הערבות ההדדית בין יהודי אירופה ובין אחיהם בארצות האסלאם?

2. כיצד תוכלו להסביר את קיום הקשרים בין היהודים בקהילות הרבות למרות תהליך האמנציפציה?

3. אילו קשיים עמדו בפניהם של היהודים שפעלו למען אחיהם בארצות האסלאם?

4. א. מהו הדמיון ומהו השוני בין עלילת דמשק לבין פרשת מורטרה? הזכירו את נושא הפרשה, המעורבות של אישי ציבור יהודים, המעורבות הבין-לאומית ותוצאות הלחץ הבין-לאומי.

ב. מהן המסקנות העולות מן ההשוואה?

5. משה מונטיפיורי מגלם בדמותו את היהודי המשתלב במדינתו, וגם נחלץ למען יהודים במדינות שונות.

א. הציגו מידע המבסס טענה זו.

ב. האם נכון לטעון כי השתלבותו באנגליה סייעה לו בפעילותו למען יהודים? נמקו.

6. גם בימינו קיימים גילויי ערבות הדדית בקרב יהודים בארצות שונות.

א. הציגו דוגמאות לגילויים אלו. היעזרו במקורות מידע.

ב. מה מאפיין גילויים אלו?

*250*

פרק כ

האנטישמיות המודרנית

בשנות השבעים של המאה התשע עשרה החלו להופיע במרכז אירופה ובמערבה גילויי אנטישמיות. גילויים אלו מכונים "האנטישמיות המודרנית". הופעתם של גילויי האנטישמיות בעצמה כה רבה בחברה המודרנית, שהתנהלה על ערכי הנאורות והליברליזם והתאפיינה בהליכי דמוקרטיזציה, העלתה שאלות רבות.

מה גרם להופעת האנטישמיות המודרנית במדינות שבהן קיבלו היהודים שוויון אזרחי? מה היו גילוייה הבולטים? מה היו הכלים שבאמצעותם פעלה? במה היא שונה משנאת ישראל המסורתית?

גורמים להתעוררות האנטישמיות המודרנית

אנטישמיות במערב אירופה ובמרכזה

המושג "אנטישמיות" נטבע בפעם הראשונה בגרמניה על ידי יהודי מומר בשם וילהלם מאר (1819-1904) בחוברת בשם "ניצחון היהדות על הגרמניות" שהוציא לאור בשנת 1879. המושג אנטישמיות פירושו: נגד העמים השמיים. אמנם קבוצת העמים השמיים כוללת פרט ליהודים גם את הערבים, אבל מלכתחילה הורה מושג זה על יהודים בלבד.

החוברת שפרסם וילהלם מאר הייתה לרב מכר, ובתוך כחצי שנה הודפסו שתים עשרה מהדורות שלה. בחיבורו טען מאר כי היהודים השתלטו על גרמניה: על הפרלמנט, על מערכת המשפט, על הכלכלה ועל העיתונות. את דעותיו האנטישמיות פרסם מאר גם בעיתון שהפיץ תעמולה אנטי-יהודית. הוא אף הקים ארגון אנטי-יהודי - "הליגה האנטישמית" - שמטרתו, לדבריו, "להציל את מולדתנו הגרמנית מייהוד גמור". הטיעונים שהעלה מאר בחיבורו נגד היהודים ודרכי הפעולה שנקט - פרסום בדפוס והקמת ארגון - מאפיינים את האנטישמיות המודרנית.

לאנטישמיות המודרנית קדמה שנאת ישראל, שאותה טיפחה הכנסייה הנוצרית. במסגרתה הופיעו בימי הביניים עלילות נגד היהודים, ובמרכזן עלילת הדם שבה האשימו את היהודים ברצח נוצרים, בעיקר ילדים, ובשימוש בדמם לצורכי פולחן. שנאת היהודים המסורתית אף הציגה את היהודי כסוחר המתעשר מניהול עסקיו במרמה וכמלווה בריבית העושק את שכניו הנוצרים.

גילויי האנטישמיות בתקופה המודרנית ועצמתם החריפה מעוררים שאלות ותהיות. האנטישמיות התעוררה במדינות שהעניקו ליהודים זכויות אזרח ובתקופה שבה היהודי המודרני רכש את השכלתו בבתי הספר הכלליים ובאוניברסיטות, שלט בלשון של החברה הסובבת, פשט את הלבוש המסורתי וסיגל לעצמו את הלבוש האפנתי ומנהגי סביבתו, והתרחק מן הדת.

הלאומיות מזינה את האנטישמיות

האנטישמיות המודרנית ניזונה משינויים אידאולוגיים ופוליטיים שהתחוללו במדינות אירופה במאה התשע עשרה. התפתחות התודעה הלאומית והרגשות הלאומיים בעמי אירופה וצמיחתן של תנועות לאומיות היו גורם מרכזי להתעוררות האנטישמיות המודרנית. הרעיון הלאומי והקמת מדינות הלאום הובילו את עמי אירופה לחקור את השורשים הלאומיים שלהם על ידי חקירת עברם (עמ' 168). כאשר עמי אירופה חקרו את ההיסטוריה והספרות שלהם ואת המנהגים המקומיים, הם גילו כי מאז ומתמיד היה היהודי זר ושונה. במהלך חקר העבר של האומה הם הבחינו

*251*

בדמות הסטראוטיפית (שהדימוי לגביה הוא כללי ופשטני) של היהודי כפי שהשתקף מבעד לעיניהם של שכניהם תושבי הסביבה בימי הביניים: היהודי המלווה בריבית, הנצלן, הסוחר הערמומי; היהודי השונה בדתו ובמנהגיו, אשר ראה את עצמו כבן העם הנבחר ולכן התבדל והתנשא על פני סביבתו.

עמי אירופה, שראו בלאומיות לא רק תנועה פוליטית וחברתית אלא גם תנועת תחייה תרבותית, הבחינו כי כבר בעבר היהודים לא היו שותפים להם בגיבוש השפה הלאומית, המנהגים והיצירה התרבותית. ואף על פי כן, בעקבות האמנציפציה והשוויון האזרחי שקיבלו היהודים בגרמניה, בצרפת ובאנגליה, הם נחשבו לאזרחים במדינות אלו. הלאומיות הולידה את הלאומנות - קנאות קיצונית ללאום, המתאפיינת בגילויי תוקפנות כלפי לאומים אחרים, הסתגרות מפניהם ושנאה כלפי הזר והשונה.

המודרניזציה והאמנציפציה מעודדות את האנטישמיות

באירופה התרחשו במאה התשע עשרה שינויים כלכליים וחברתיים רבי השפעה: גידול אוכלוסייה מסחרר, מהפכה תעשייתית ותהליך עיור מואץ, ובצדם תהליך דמוקרטיזציה. לכן תקופה זו נחשבת לעידן שבו עלה כוחם של ההמונים (עמ' 178, 180). בערים התרכזו בעלי מלאכה שחיפשו מקורות פרנסה חדשים לאחר שהתיעוש פגע בעיסוקיהם המסורתיים, והצטרפו אליהם איכרים שנדדו אל הערים בעקבות המחסור בקרקע. מרביתם חיו בשכונות עוני צפופות, ותנאי החיים בהן היו קשים. גם במפעלי התעשייה שבערים היו תנאי עבודה קשים, ובקרב הפועלים שררה אי-ודאות בעניין משך העסקתם. כל אלה יצרו בקרב המוני העירונים החדשים תחושות מרמור קשות. רבים ביקשו הסברים לזעזועים ולשינויים הכלכליים והחברתיים אשר פגעו בשכבות האוכלוסייה - והאנטישמיות סיפקה הסבר לתופעות אלו.

באותו הזמן העניקו המדינות הליברליות ליהודים אמנציפציה, שבמסגרתה קיבלו היהודים זכויות אזרח, ובהן הזכות לבחור ולהיבחר, וחופש לעסוק בכל עיסוק כלכלי שירצו בו. לאחר שהושגה האמנציפציה, רבים מן היהודים שחיו בגטאות שבערים יצאו מן הגטו, ויהודים אחרים היגרו מן הכפרים והעיירות אל הערים. אלה וגם אלה השתלבו בחיי העיר ובכלכלה החדשה בקלות בהשוואה לשכניהם הנכרים, יהודים השתלבו במהירות ובהצלחה רבה בחברה הנכרית, וצעירים יהודים רבים פנו ללמוד באוניברסיטות ורכשו השכלה גבוהה ועיסוקים חדשים. המפגש בעיר בין היהודי לבין האיכר הנכרי, שהגיע אליה בפעם הראשונה, היה קשה במיוחד לאיכר הנכרי, והוא ראה כיצד הפער בינו לבין היהודי גדל. בלט לעיניו היהודי שהצליח להשתלב בעבודה, עבר לגור ברובע מגורים יוקרתי יותר וילדיו פנו ללמוד מקצועות חופשיים.

שלטים שהתנוססו על מבני בנקים או על בתי מסחר, ועליהם שמותיהם של בעליהם היהודים, חיזקו את ההתנגדות ליהודים. הצלחתן הכלכלית הבולטת של משפחות יהודיות ספורות עוררה קנאה ורוגז, וביססה דעה שהיהודי מצליח תוך כדי ניצול סביבתו, ובעזרת עושרו הוא אף מתערב בהכרעות פוליטיות של שליטי המדינה. העושר של בית רוטשילד שימש כעין הוכחה לדעה שהיהודי הוא כול-יכול והגביר את ההסתה האנטישמית (עמ' 203). היהודי הזר, חסר השורשים הלאומיים, נתפס כמי שמרוויח מן השינויים הכלכליים והחברתיים שהתרחשו באירופה במאה התשע עשרה. לפי תפיסה זו היהודי הקפיטליסט, בעל ההון, השתלב בכלכלה העולמית והפיק ממנה רווחים, בשונה מן האיכר הנוצרי הפשוט שנשחק במערבולת השינויים החדים והמהירים שחלו בעולם המודרני.

*252*

כך, למרות האמנציפציה בחיי היום-יום, החברה לא הייתה מוכנה לשינוי במעמדם החוקי והמשפטי של היהודים. האזרח הצרפתי, הגרמני, האוסטרי או ההונגרי, שהורגל לראות ביהודי אדם שונה ונחות ממנו, התקשה לקבל את המציאות החדשה, שבה היהודי לומד אתו באותה אוניברסיטה ומתחרה בו על אותה משרה. ההשתלבות המהירה של חלק מן היהודים בסביבתם לאחר קבלת האמנציפציה עודדה את האנטישמיות, וזו הופנתה לא רק כלפי היהודים המסורתיים אלא אף כלפי היהודים המתבוללים.

(בספר תמונה) בית רוטשילד משתלט על העולם, קריקטורה, צרפת, 1898

1. כיצד צייר הקריקטוריסט את הדמות המייצגת את בית רוטשילד?

2. מה ביקש האמן להביע בקריקטורה זו?

הסוציאליזם משפיע על האנטישמיות

יהודים רבים ראו ברעיונות הסוציאליזם, שקרא לצמיחתה של חברה שוויונית ולביטול כל משטר המבוסס על הבדלים מעמדיים בין בני האדם, פתרון למצוקת היהודים. עם צמיחתן של המפלגות הסוציאליסטיות (עמ' 157) הצטרפו לשורותיהן יהודים רבים, ולעתים אף נטלו חלק בהנהגתן.

למרות זאת, הוגי דעות של הסוציאליזם סייעו להתפתחות הטיעונים האנטישמיים. היהודים זוהו עם בעלי ההון, הקפיטליסטים, שבהם ביקש הסוציאליזם להיאבק. כאמור, סמל לעושרם של היהודים בעיני סביבתם היו הבנקאים מבית רוטשילד. בדבריהם יצרו הסוציאליסטים זהות בין היהודים והיהדות לבין הקפיטליזם המנצל, המדכא והמנשל את ההמונים. קרל מרקס טען כי "שטר הכסף הוא האל האמיתי של היהודים" וכי תהליך הקפיטליזם הוא תהליך של "ייהוד החברה". במאמרים שהופיעו בעיתונות הסוציאליסטית בגרמניה, בצרפת וברוסיה חזר והופיע רעיון זה, והיהודים הותקפו משום שנתפסו מייצגי הקפיטליזם.

(בספר תמונה) "הקפיטליזם היהודי המנצל", קריקטורה, אוסטריה, 1900

הקריקטורה מתארת פועלים גרמנים מניעים רכב שנוסעת בו משפחה יהודית. המסר העולה מן הקריקטורה הוא שהפועלים הגרמנים הם העובדים היצרנים ושהיהודים הקפיטליסטים מנצלים אותם.

1. איך מוצגת דמותם של היהודים בקריקטורה? במה הם שונים מהגרמנים?

*253*

תורת הגזע מבססת ומחזקת את האנטישמיות

תפיסות עולם ותחומי מחקר שהתפתחו במאה התשע עשרה תרמו אף הם להתעוררות האנטישמיות המודרנית. לפי תורתו של המדען הבריטי צ'רלס דרווין (1809-1882), בין המינים בטבע שורר מאבק קיום מתמיד ובמהלכו החזקים שורדים והאחרים נכחדים. לתהליך זה קרא דרווין בשם "הבררה הטבעית". תורתו של דרווין הועתקה בניגוד להשקפתו לתחום היחסים בין בני האדם והיא נקראת "הדרוויניזם החברתי". לפי תפיסה זו, בחברה האנושית שוררת מלחמת קיום, וכתוצאה ממנה רק החזקים שורדים. לכך הוסיף מדע האנתרופולוגיה, שראשיתו במאה השמונה עשרה, והוא סיפק מידע על תכונות פיזיות של קבוצות אנשים - על היקפי הגולגולת, על צבע השיער, צבע העיניים וכו'. בתכונות אלו ראה הדרוויניזם החברתי כלים להגדרת קבוצות של בני אדם ולהערכת כישוריהם. אנתרופולוגיה – מושג שמקורו ביוונית, ופירושו תורת האדם. האנתרופולוגיה היא מדע העוסק בחקר התפתחות המין האנושי, אורח חייו, תכונותיו ותרבותו.)

(בספר תמונה) צ'רלס דרווין, ציור, המאה התשע עשרה

על בסיס האנתרופולוגיה, הביולוגיה והדרוויניזם החברתי, התפתחה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה תורת הגזע. תורה זו, המסתמכת כביכול על מחקר מדעי, קבעה כי מוצא האדם - הגזע שהוא משתייך אליו - הוא הקובע את איכותו. התפיסה הגזענית חילקה את האנושות לגזעים "עליונים" וגזעים "תחתונים". על פיה הגזע השמי, אשר היהודים והערבים משתייכים אליו, נחשב לגזע נחות, ואילו הגזע הארי, אשר העמים הגרמאניים שייכים אליו, נחשב לגזע נבחר. בהתאם לדרוויניזם החברתי, מלחמת הקיום השוררת בטבע תביא להכחדת הגזע הנחות - הגזע השמי, וייוותר הגזע העליון - הגזע הארי.

תורת הגזע שימשה בסיס לחיזוק האנטישמיות. היא העניקה הסבר חדש להבדלים בין היהודים לסביבתם. היהודי היה יכול לשנות את שפתו, את עיסוקו ולבושו, אך לא היה יכול לשנות כלל את גזעו. על פי תורת הגזע, אפילו נישואי תערובת אינם יכולים למחוק את הבדלי הגזע, שכן על פיה, בתהליך התורשה, הגזע הנחות הוא המשפיע.

תעודה

הגזע הארי מול הגזע השמי, מתוך "צרפת המיוהדת", אדוארד דרימון, 1885

אדוארד דרימון בספר, "צרפת המיוהדת", כמו גם בעיתון "הדיבור החופשי" שהוציא לאור ובארגון האנטישמי שהקים, ביטא את דעותיו האנטישמיות (עמ' 255).

הן בגלל מידותיהם הטובות והן בגלל חסרונותיהם - נועדו שני גזעים אלה (הארי והשמי) להתנגש זה בזה. השמי הוא רודף רווח, תאב בצע, תככן, זריז, ערום. הארי הוא נלהב, גבור, אציל, אינו שואף לטובת-הנאה, בן-חורין וגלוי לב עד כדי תמימות. השמי הוא ארצי, שאיננו רואה דבר מעבר לחיי הרגע: הארי הוא בן השמים, השקוע תמיד בשאיפות נעלות. הלה חי במציאות, השני באידיאל. השמי הוא סוחר לפי נטייתו הטבעית. תעודתו - הסחר, גאון בכל הנוגע לחליפין, בכל הזדמנות שאפשר לרמות את רעהו. הארי הוא איש האדמה, נזיר ומעל לחיי-חייל. המלחמה היא הסטיכיה (כוח שאינו ניתן לשליטה) האמיתית שלו.

*254*

הוא הולך בשמחה לקראת הסכנה, הוא בז למוות. לשמי אין שום כושר יצירה; לעומתו הארי הוא רב-המצאה. אף המצאה הקטנה שבקטנות לא נעשתה על ידי השמי. לעומת זאת השמי מנצל, מארגן, מפעיל את ההמצאה שהמציא הארי, ומובן שהוא שומר לעצמו את התועלת וההנאה ממנה. (א"ד קולקה, האנטישמיות באירופה בשנים 1848-1914, מבחר מקורות, עמ' 58.)

1. מהו הדימוי של הארי ומהו הדימוי של השמי על פי תפיסתו של דרימון?

2. מהן התחושות שמעלה הדימוי של הארי ומהן התחושות שמעלה הדימוי של השמי?

3. לאילו קבוצות בחברה האירופית מופנה לדעתכם התיאור בקטע זה? נמקו.

שאלות לסעיף: גורמים להתעוררות האנטישמיות המודרנית (עמ' 254-250)

א. מה גרם להתעוררות האנטישמיות המודרנית במערב אירופה ובמרכזה בשליש האחרון של המאה התשע עשרה? העתיקו את התרשים וציינו בו את הגורמים על פי הדוגמה.

(בספר תרשים העזר במנחה)גורמים להתעוררות האנטישמיות המודרנית במערב אירופה ובמרכזה

צמיחת הלאומיות - התפתחות של תודעה לאומית ורגשות לאומיים. צמיחת תנועות לאומיות

ב. אם קיים קשר בין הגורמים השונים? סמנו בתרשים את הקשרים והסבירו אותם.

2. מדוע לדעתכם חיפשה האנטישמיות המודרנית חיזוקים מדעיים לטענותיה?

3. באיזה מובן האנטישמיות המודרנית היא המשך לשנאה המסורתית ליהודים ובמה היא שונה ממנה? הדגימו.

4. האנטישמיות המודרנית התעוררה דווקא בעידן של קידמה, בחברה שהתבססה על עקרונות הנאורות. מדוע?

*255*

גילויי האנטישמיות המודרנית במערב אירופה ובמרכזה

האנטישמיות המודרנית מאמצת כלים חדישים

האנטישמיות המודרנית פעלה בדרכים חדישות, שונות מדרכי הפעולה של שנאת ישראל המסורתית.

מפלגות פוליטיות שקמו באירופה שילבו במצען יסודות אנטישמיים, והציגו את עצמן כתנועות המגוננות על האזרח הקטן מפני היהודי. כך ניצלו המפלגות את הדמוקרטיה, שהביאה להתרחבות של זכות הבחירה במדינות אירופה, וביקשו לזכות בקולות של המוני הבוחרים.

המפלגה האנטישמית הראשונה התגבשה בגרמניה. ב- 1878 הקים הכומר אדולף שטקר את מפלגת הפועלים הנוצרית-סוציאליסטית ושילב במצעה ובנאומיו לפני הבוחרים דברי תעמולה אנטישמיים. בעיקר הדגיש שטקר את העובדה שהיהודים הם בני עם זר, החי בתוך העם הגרמני ומנצל את גרמניה. שטקר נבחר לרייכסטג, לפרלמנט הגרמני, ב- 1881. בקונגרס אנטישמי שנערך בעיר דרזדן שבגרמניה ב- 1882 השתתפו מפלגות וארגונים אנטישמיים ממדינות אירופה. השפעתה של האנטישמיות בגרמניה גברה, ובבחירות ב- 1893 נכנסו בפעם הראשונה צירים מטעם מפלגה אנטישמית לרייכסטג. תופעה זו זיעזעה את יהודי גרמניה, שכן היא העידה על הסתלקות הסובלנות כלפיהם.

מפלגה אנטישמית חזקה פעלה משנות התשעים של המאה התשע עשרה בהונגריה, ואף לה היו נציגים בפרלמנט ההונגרי. מנהיג המפלגה מילא תפקיד מרכזי בעלילת דם נגד היהודים שהתרחשה בכפר טיסה-אסלאר ב- 1882. על פי עלילת דם זו רצחו היהודים נערה בת חמש עשרה בערב חג הפסח והשתמשו בדמה לאפיית מצות. אף שהתברר כי הנערה מתה בטביעה, הועמדו כמה יהודים למשפט. להגנתם התגייסו עורכי דין ופוליטיקאים ליברלים, וכעבור כשנה הם זוכו. הזיכוי עורר התנגדות עממית ומחאה על החלטתו של בית המשפט, והתעורר גל של מהומות בכפרים ובערים של הונגריה, ובכלל זה בודפשט הבירה.

מלבד הקמת מפלגות וארגונים אנטישמיים, האנטישמיות המודרנית התאפיינה בפריחת עיתונות העוסקת בנושאים אנטישמיים ובפרסום חיבורים אנטישמיים. לדוגמה, בצרפת פרסם אדוארד דרימון בשנת 1885 את הספר "צרפת המיוהדת". הספר זכה להתעניינות רבה, ובתוך כחודשיים נמכרו כמאה אלף עותקים. בספר טען דרימון כי היהודים הם בני גזע נחות ובני דת בזויה וכי הם משתלטים על צרפת המודרנית. נגד מגמה זו הוא קרא: "צרפת לצרפתים!". דרימון פרסם מ- 1892 את היומון האנטישמי "הדיבור החופשי" - היומון זכה לתפוצה רחבה; וכמו מאר בגרמניה, אף הוא הקים ב- 1899 ארגון אנטישמי בשם "הליגה האנטישמית הלאומית".

אחד הפרסומים האנטישמיים המופצים עד ימינו הוא הספר "הפרוטוקולים של זקני ציון". הספר הופץ בראשונה ב- 1905 ברוסיה ומובאים בו פרוטוקולים מזויפים המוצגים כמסמכים שכתבו יהודים ונשמרו אצלם בסתר. הפרוטוקולים מתארים דיונים סודיים שערכו, כביכול, "זקני ציון" במטרה להשתלט על העולם. מתוארים בהם הצעדים של היהודים לקידום השתלטותם על הכלכלה, הפוליטיקה, החינוך, המשפט והעיתונות בעולם. הפרוטוקולים הופצו גם במדינות במערב אירופה ובמרכזה ותרמו להתחזקות האנטישמיות.

*256*

לדרכי פעולה אלו התווספו גם בדיחות על היהודים, קריקטורות שהציגו את היהודים בצורה מעוותות ומעוררות סלידה והצגות תאטרון שהוצגה בהן דמות יהודי נלעגת. כך הקיפה האווירה האנטישמית את האזרח - ברשות הרבים וברשות היחיד, בעיתונות, בפוליטיקה, באמנות ובספרות.

(בספר תמונה) עמוד השער של הספר "הפרוטוקולים של זקני ציון" בשפות שונות

- צרפתית, 1921

- יוונית, 1934 (?)

- גרמנית, 1935

1. כיצד היהודי מוצג בכל אחד מעמודי השער שלפניכם?

2. מהו המסר שביקשו המאיירים להעביר?

3. באילו שנים הספרים יצאו לאור? באילו מקומות? מה תוכלו להסיק מכך?

תעודה

היהודים בעיני אדולף שטקר, 1879

מסמך זה הוא קטע מתוך המצע של מפלגת הפועלים הנוצרית-סוציאליסטית שהקים ב- 1878 הכומר אדולף שטקר.

היהודים נשארים עם בתוך עם, מדינה בתוך מדינה, שבט נפרד בקרב גזע זר לו. כל המהגרים מתבוללים לבסוף בתוך העם שבקרבו הם יושבים, ואילו היהודים - לא. בניגוד לטבע הגרמני הם מציגים את אופיים השמי הבלתי-מעורער, בניגוד לנצרות - את פולחן-המצוות הקפדני או את שנאת הנוצרים. איננו יכולים להאשים אותם בכך - כל עוד יהודים המה (הם), אין הם יכולים לנהוג אחרת. (...)

בעבר טענו שהאמנציפציה תדחוף את היהודים להתעסקויות אחרות. כעת הם קיבלו את האמנציפציה, אולם קרה ההיפך מזה. הם מפתחים יותר מאשר בעבר את אותן ההתעסקויות בהן הרווח קל ומרובה. לאחרונה הם נדחקים גם אל שורות השופטים, דבר שאינו משפיע לטובה על השיפוט. אין להם שמחת העבודה ואין להם כל אהדה לכבוד-העמל הגרמני. יש לזקוף בעיקר על חשבונם את הסיסמה "זול ורע". הם מצויים בכל מקום שאפשר לנצל מצוקה ותאוות-ספסרות. (א"ד קולקה, האנטישמיות באירופה בשנים 1848-1914, מבחר מקורות, עמ' 54.)

1. אילו טענות נגד היהודים העלה שטקר במצע המפלגה?

2.מדוע על פי שטקר האמנציפציה שניתנה ליהודים החמירה את הבעיה היהודית?

3. כיצד המצע האנטישמי של שטקר היה עשוי לסייע לו בהתמודדות בבחירות? הסבירו.

*257*

(בספר תמונה) "אדולף שטקר - הקדוש של הבריונים", קריקטורה, 1885

הקריקטורה הופיעה בעיתון גרמני. הכומר שטקר נראה מטיף לחסידיו, שאותם כינה הקריקטוריסט "בריונים".

1. כיצד הציג הקריקטוריסט את שטקר וכיצד הציג את חסידיו? מה רצה להשיג בכך?

2. מה מעשיו של שטקר על פי הקריקטורה?

3. מהי הביקורת המובעת בקריקטורה ובכותרת שהעניק לה הקריקטוריסט?

4. מה אפשר ללמוד מן הקריקטורה על הלכי הרוח ששררו בגרמניה בעניין אנטישמיות?

תעודה

"יהודים ואמנות הם שני ניגודים", על פי ריכרד וגנר, 1850 (קטעים)

ריכרד וגנר (1813-1883) היה מלחין גרמני אשר ראה במוזיקה ביטוי ל"רוח האומה", וביצירותיו ביקש להחיות את התרבות הגרמנית הקדומה של השבטים הגרמאניים. הוא נחשב ליוצר שהשפעתו רבה על גיבוש הלאומיות הגרמנית.

בוודאי נחשב לו ליהודי מראהו לאסון, (...) מראה זה לעולם לא ייראה לנו כאובייקט לאמנות החזותית. ברצותה לצייר יהודים, נוטלת האמנות החזותית את המודלים שלה בדרך כלל מן הדמיון, כשהיא מעדנת או משמיטה לחלוטין אותם קווים המאפיינים את המראה היהודי בחיים. אך לעולם לא יעלה היהודי על הבמה - מספר היוצאים מן הכלל וטיבם המיוחד רק מאשרים את הכלל. אין אנו מסוגלים לתאר לעצמנו דמות עתיקה או מודרנית, תהי גיבור או אוהב, מעוצבת על ידי יהודי, בלא שנחוש בלי-משים (בלי לשים לב) עד מה נפסד (פסול) ומגוחך רעיון זה. לכך יש לשים לב: אדם שדמותו - לא בתורת אישיות זו או אחרת אלא מפאת מינו בכלל - נראית לנו פסולה לביטוי אמנותי, אדם זה בהכרח פסול אף למתן ביטוי אמנותי של מהות אנושית כלשהי. במיוחד מעורר בנו סלידה הביטוי המוחשי של השפה היהודית. (...) זר ומוזר ובלתי נעים לאוזנינו הוא ההיגוי השרקני, צורמני, זמזמני, נרגני, של צורת הדיבור היהודית. אם בדיבור אינו מסוגל היהודי להבעה אמנותית של רגשות בשל צורת-הדיבור האמורה - בזימרה, על אחת כמה וכמה. הזימרה הנה דיבור המתעורר ומתרומם לידי להט עילאי; המוסיקה היא שפת הרגש. (ר' וואגנר, היהדות במוסיקה (1850), עמ' 12, 16, 18.)

1. מהי טענתו של וגנר על היהודים ועל האמנות?

2. כיצד תיאר וגנר את דמות היהודי?

כדאי לדעת

ריכרד וגנר - מוזיקה במחלוקת

בחברה הישראלית ניטש שנים רבות ויכוח חריף בשאלה אם להשמיע בקונצרטים ובהופעות פומביות את המוזיקה שכתב המלחין הגרמני ריכרד וגנר (1813-1883). מלבד היותו מוזיקאי מפורסם, וגנר נודע בתפיסת העולם האנטישמית שלו – תפיסה שהביע, בין השאר, בחיבורו "היהדות במוזיקה". החיבור יצא לאור בעילום שם בשנת 1850, ורק ב- 1869 פרסם אותו וגנר בשמו המלא. בחיבור זה טען וגנר כי ליהודי אין כל יכולת לעסוק באמנות לסוגיה ובפרט במוזיקה והזהיר מפני "ייהודה" של האמנות בכלל ושל המוזיקה בפרט.

בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה גברה האהדה לווגנר ולמוזיקה שלו, גם בשל דעותיו האנטישמיות. באולמות האופרה של גרמניה הנאצית הושמעו יצירותיו יותר משל כל מלחין אחר, והוא שימש אב רוחני למנהיגי המפלגה הנאצית, ובראשם אדולף היטלר. בשל כך הוטל בישראל איסור מוחלט על השמעת יצירותיו של וגנר בפומבי, והאיסור עודנו בתוקף. אף שבחלוף הזמן נחלשה ההתנגדות, נושא זה מעורר עד היום סערת רגשות, בעיקר בקרב ניצולי השואה.

*258*

פרשת דרייפוס – תוצר של האווירה האנטישמית בצרפת

משנות השבעים של המאה התשע עשרה זיעזעו אירועים פוליטיים קשים את צרפת. התבוסה שנחלה צרפת במלחמה נגד גרמניה במלחמת 1870-1871, פגעה בגאווה הלאומית של הצרפתים (עמ' 169). עקב המלחמה שרר בצרפת משבר כלכלי, ובמהלכו פשטו רגל כמה חברות כלכליות גדולות ובנקים שהיהודים היו פעילים בהם. מפלגות השמאל הסוציאליסטיות, ומנגד מפלגות הימין שייצגו את הכנסייה ואת הצבא, האשימו אלה את אלה במשברים. באווירת האי-יציבות ששררה בצרפת גברה התעמולה האנטישמית, והיא הדגישה במיוחד את ניצול צרפת בידי היהודים.

ב- 1894 הופיעה בעיתון "הדיבור החופשי" של דרימון ידיעה על מאסרו של אלפרד דרייפוס, קצין יהודי במטה הכללי של צבא צרפת, אשר הואשם במסירת סודות צבאיים לגרמניה, יריבתה של צרפת. לא הייתה זו הפעם הראשונה שידיעות כאלה הופיעו בעיתונו של דרימון: כבר שנתיים לפני מאסרו של דרייפוס הופיעו בעיתון כתבות שהאשימו קצינים יהודים בצבא הצרפתי באי-נאמנות למדינה ובריגול; אולם הפעם, בתקופת משבר לאומי וכלכלי בצרפת, ובאווירה של הסתה אנטישמית, הועמד דרייפוס למשפט בבית דין צבאי בעוון בגידה בצרפת מולדתו. המשפט נערך בדלתיים סגורות, והמסמכים שהציגו קציני צבא מן המטה הכללי ומן המודיעין לפני התובע הוכיחו, לטענת התביעה, כי דרייפוס מסר מסמכים סודיים לגרמניה. דרייפוס דחה בתוקף את כתב האשמה וטען כי הוא אזרח נאמן לצרפת מולדתו. בפסק הדין קבעו השופטים כי דרייפוס אשם וכי הוא בגד בצרפת. גזר דינו היה מאסר עולם, הגליה ושלילת דרגותיו.

ב- 5 בינואר 1895, בטקס צבאי פומבי, הוסרו דרגותיו של דרייפוס. לפני הסרת הדרגות קרא הקצין הממונה: "אלפרד דרייפוס, אינך ראוי עוד לשאת נשק. בשם העם הצרפתי אנו שוללים ממך את דרגותיך". דרייפוס זעק בקול שבור: "חיילים, שוללים את דרגותיו של אדם חף מפשע. חיילים, משפילים את כבודו של אדם חף מפשע. תחי צרפת, יחי הצבא!", אולם הקהל השיב בקריאה "מוות ליהודים!". דרייפוס הוגלה והושלך לבית כלא באי השדים שבאוקיאנוס השקט.

(בספר תמונה) בטקס הדחת דרייפוס מצבא צרפת, איור

בטקס הוסרו הדרגות הצבאית של דרייפוס, ובתמונה נראה קצין צרפתי שובר את חרבו של דרייפוס - סמל לסילוקו מן הצבא.

*259*

תעודה

ממכתבו של אלפרד דרייפוס לאשתו לוסי ביום הסרת הדרגות, 5 בינואר 1895

מאוחר יותר, כאשר נהיה שוב מאושרים, אספר לך כל אשר סבלתי היום... שאלתי עצמי מה אני עושה כאן, מדוע אני פה, דומה היה עלי כי נפלתי קורבן לחזון תעתועים: אבל, אויה! בגדי הקרועים, המרופשים החזירוני, באכזריות למציאות...

(...)

על לא עוול בכפי (שלא באשמתי) עמדתי בפני העינוי המבעית ביותר שאפשר לייסר בו חייל. חשתי בבוז שרחשו לי ההמונים. הייתי מאושר יותר אילו קברוני... עשו נא הכל למען יושם קץ לעינויי, אבל עשו זאת מהר ככל האפשר, שכן אני מגיע לקצה כוח סבלי... היום שותת לבי דם יתר על המידה. (ז"ד ברדן, פרשת דרייפוס, עמ' 23-22.)

1. תארו את תחושותיו של דרייפוס כפי שהן עולות מהמכתב.

2. מה אפשר ללמוד על תפיסתו של דרייפוס את עצמו בהיותו אזרח צרפתי?

משפט דרייפוס מפלג את החברה

משפט דרייפוס חולל בצרפת סערה ציבורית. ראש שירותי הביטחון בצרפת הוחלף, ולתפקיד מונה הגנרל פיקאר. בחקירה שערך גילה פיקאר כי דרייפוס צדק וכי המסמכים שלפיהם הואשם היו מזויפים. נמצא כי המרגל האמיתי היה פרדינן אסטרהאזי, קצין בצבא הצרפתי. אסטרהאזי הועמד למשפט בבית דין צבאי ב- 1897, אך זוכה מאשמה.

הוויכוח הציבורי סביב משפט דרייפוס היה סלע מחלוקת בין השמאל לימין בצרפת. במחנה האחד ניצבו תומכי דרייפוס - סוציאליסטים, אנשי רוח של השמאל והיהודים. הם טענו כי דרייפוס חף מפשע וביקשו להעמידו למשפט חוזר. מולם ניצבו מתנגדי דרייפוס - אנשי הימין הצרפתי, ובכללם אנשי הצבא ואנשי הכנסייה. אלה טענו כי דרייפוס בוגד ולכן יש לקיים את גזר הדין ובכך לשמור על כבוד האומה והצבא. המשפט העלה לוויכוח ציבורי את שאלת זכויות האדם והאזרח ואת שאלת מעמדם של היהודים במדינה. כתוצאה מן הוויכוח נערכו בערים רבות בצרפת הפגנות נגד תומכי דרייפוס, ובאלג'יריה, שהייתה בשלטון צרפת, אף היו פרעות נגד היהודים.

הסערה הציבורית סביב משפט דרייפוס התחזקה כאשר ב- 1898 הופיע בעיתון "ל'אורור" ובעברית: "השחר") מכתב גלוי של הסופר הצרפתי אמיל זולה (1840-1902) לנשיא צרפת, וכותרתו "אני מאשים". זולה האשים את קציני המטה הכללי וקציני המודיעין במשפט שקר ודרש להעמיד את דרייפוס למשפט חוזר. המכתב אמנם הופנה אל נשיא צרפת, אך למעשה פנה זולה אל דעת הקהל הצרפתית. בעקבות פרסום ה"אני מאשים" נתבע אמיל זולה, הועמד למשפט בעוון הוצאת דיבה נגד הצבא, והורשע. בהשפעת המשפט נאלץ זולה לעזוב את צרפת ועבר לאנגליה. הוא שב לצרפת ב- 1899, לאחר שחל מפנה בפרשה.

הדרישה להעמיד את דרייפוס למשפט חוזר חודשה על ידי משפחתו ותומכיו. כאשר התמנה שר ביטחון שהסכים לפתוח מחדש את התיק, נערך לדרייפוס משפט חוזר. הוא נמצא שוב אשם, אבל דינו נגזר לעשר שנות מאסר. הנשיא חנן את דרייפוס, אולם דרייפוס המשיך להילחם לטיהור שמו. רק בשנת 1906 טוהר שמו לחלוטין והוחזרו לו דרגותיו הצבאיות, ואפילו הוענק לו אות כבוד.

*260*

תעודה

"אני מאשים", אמיל זולה, 13 בינואר 1898 (קטעים)

המכתב פורסם בעיתון הצרפתי "ל'אורור" ב- 13 בינואר 1898. בתוך שעות ספורות מעת הפצתו נמכרו יותר ממאתיים אלף עותקים של העיתון.

אני מאשים את גנרל מרסיה, כי נתן ידו, מכל-מקום מתוך חולשת דעתו, לאחת הנבלות (מעשה מושחת ומגונה) הגדולות ביותר בדור הזה.

אני מאשים את גנרל ביו, כי היו תחת ידו ראיות ברורות לצדקתו של דרייפוס והוא העלימן בזדון (בכוונה רעה), וכי מעל באדם ובמשפט בכוונה פוליטית וכדי להציל את המטה הכללי מחרפה. (...)

אני מאשים את הגנרל דה-פליה ואת רב-סרן רוורי, כי ערכו חקירה כוזבת, כוונתי לחקירה משוחדת עד זוועה (...).

אני מאשים את שלושת המומחים לכתב-יד (...) כי הגישו עדות כזב ותרמית, אלא אם כן יועלה בבדיקה רפואית כי טחו עיניהם מראות ומשפוט (לא ראו את הדברים בצורה נכונה).

אני מאשים את לשכות המיניסטריון (המשרד הממשלתי), כי ניהלו בעיתונות (...) תעמולה נבזה כדי להוליך שולל את דעת הקהל ולחפות על חטאתן.

אני מאשים את בית-הדין הצבאי הראשון, כי עבר על החוק בחייבו אדם על יסוד (על סמך) תעודת סתרים, ואני מאשים את בית הדין הצבאי השני, כי חיפה על עבירה זו על פי פקודה מגבוה (...)

בהעלותי את האשמות הללו ברי לי (ברור לי) כי חלים עלי הסעיפים 30 ו- 31 של חוק העיתונות מיום 29 ביולי 1881, העשויים לענוש בעוון הוצאת דיבה. אני יוצא ברצון לקראת הסכנה. (...)

מחאתי הלוהטת אינה אלא זעקת נשמתי. יקומו נא ויאזרו לבם להביאני בפלילים (יעזו להעמידני למשפט), תיערך נא החקירה לאור היום! (...) אמיל זולה

(ז"ד ברדן, פרשת דרייפוס, עמ' 323-322.)

1. את מי האשים אמיל זולה?

2. אילו האשמות העלה זולה בפנייתו הפומבית אל נשיא צרפת? צטטו ביטויים שהשתמש בהם.

3. מדוע לדעתכם בחר זולה לפנות אל הנשיא באיגרת פומבית בעיתון נפוץ, ולא במכתב אישי?

(בספר תמונה) דרייפוס בבית הסוהר באי השדים, איור מעיתון, 1896

בתמונה דרייפוס יושב מושפל, ולצידו חייל השומר עליו.

*261*

(בספר שתי תמונות) כרזה נגד דרייפוס, 1896

מהכותרות בכרזה: "האמת על הקנוניה הגדולה להרוס ולהשפיל את צרפת"; "משפט חוזר - הוציאוהו להורג!"

כרזת תמיכה בדרייפוס, 1899

כותרת הכרזה: "דרייפוס חף מפשע. תחי צרפת! יחי הצבא! תחי הרפובליקה! הלאה הבוגדים!" במרכז הכרזה - תמונתו של דרייפוס, ומסביבו תומכיו, ובהם אמיל זולה וברנאר לזאר, היסטוריון ופילוסוף יהודי צרפתי.

שאלות לסעיף: גילויי האנטישמיות המודרנית במערב אירופה ובמרכזה (עמ' 261-255)

1. גילויי אנטישמיות במאה התשע עשרה היו במדינות שונות באירופה ובתחומים שונים. הביאו דוגמאות לגילויים אלו.

2. אילו כלים של העולם המודרני אימצה האנטישמיות המודרנית כדי לגייס את דעת הקהל ולהגביר את השפעתה?

3. הסבירו, כיצד אפשרה הדמוקרטיה את האנטישמיות?

4. מהו העימות שנוצר בין השמאל לימין בצרפת בעקבות משפט דרייפוס?

5. משפט דרייפוס נחשב לאחד מהביטויים החריפים של האנטישמיות המודרנית. הסבירו מדוע.

*262*

אנטישמיות מטעם השלטון ברוסיה

פרעות וחקיקה אנטי – יהודית ברוסיה

להבדיל מגרמניה ומצרפת, שבהן השלטון לא תמך באופן רשמי במדיניות האנטי-יהודית, ברוסיה נקט השלטון מדיניות אנטי-יהודית ברורה, והיו לה דפוסים מיוהדים ומורכבים.

ב- 27 באפריל 1881 פרצו פרעות, ובמהלכן נפגעו הקהילות היהודיות בדרום רוסיה, באוקראינה ובאזורים אחרים ברוסיה. הסופרים העברים כינו פרעות אלו בשם "סופות בנגב". (סופות בנגב - הסופרים העברים דימו את הפרעות לסופות, ומכיוון שהפרעות החלו בחלקה הדרומי של רוסיה, הושאל המושג "נגב" לתיאור מקומן, שהרי הנגב משמש במקורות היהודיים כינוי לדרום. לדוגמה, בפסוק "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (בראשית כח, יד).) לכאורה הסיבה לפרעות הייתה רצח הצאר אלכסנדר השני, שהתרחש כחודשיים לפני כן (1 במרס 1881). הצאר נרצח בידי מהפכנים רוסים, אך אשמת הרצח הוטלה על היהודים (עמ' 222-221). במהלך הפרעות נפגעו למעלה ממאתיים קהילות יהודיות, ונהרגו ונפגעו בהן עשרות יהודים. נזק עצום נגרם לרכוש היהודים, ועשרות אלפי יהודים נמלטו מבתיהם.

(בספר תמונה) ספרי תורה שחוללו בעת "סופות בנגב", רוסיה, 1881

מקובלת הטענה ששלטונות רוסיה תמכו בפרעות - לא רק שלא מנעו אותן, הם אף עודדו את הפורעים והתעלמו ממעשיהם. לעומת זאת יש הסבורים כי הפרעות היו פרי יזמתם של מפקדים ופקידים בכירים מקומיים, ואילו השלטון המרכזי לעתים היה אחראי לפוגרומים ולעתים ניסה למנוע אותם.

הצאר אלכסנדר השלישי, בנו של הצאר אלכסנדר השני, לא פעל נגד הפורעים, לא הגן על היהודים, והניח לפוגרומים להימשך. בעיני היהודים הייתה זו עדות לקשר שבין הפורעים לבין השלטון. השלטון אף הכריז כי "הגבול המערבי פתוח בפני היהודים", והיהודים נדרשו לעזוב את רוסיה. בעיתונות הרוסית נכתבו מאמרים ובהם הוסבר כי הפוגרומים הם תגובה על "דיכוי האוכלוסייה הרוסית המקומית העובדת בידי היהודים". כן פורסמו מכתבי קוראים לעיתונים המצדיקים את הפרעות ביהודים. לדוגמה, במכתב ששלח איכר מאוקראינה נכתב: "זה מגיע להם, שילכו לערבה. כלום חסרות ערבות? שילכו למצרים, שממנה באו".

המדיניות האנטי-יהודית ברוסיה קיבלה את ביטויה גם בחקיקה, וכך החל עידן חדש של מדיניות אנטישמית ממשלתית רשמית. במאי 1882 פרסם שר הפנים הרוסי תקנות שנקראו "תקנות זמניות", אך הן נשארו בתוקף במשך כשלושים וחמש שנה (עד 1917). בתקנות אלו הוגבלו האזורים בתחום המושב שהותר ליהודים להתיישב בהם, ונאסר עליהם להתיישב בכפרים או לחכור אחוזות ואדמות חקלאיות. עוד נאסר על היהודים לעסוק במסחר בימי ראשון ובימי חג של הנוצרים. ימים אלו התווספו על ימי השבת וימי החג של לוח השנה היהודי, שבהם שבתו היהודים מן המסחר, וכך נפגעה עוד פרנסתם של היהודים. החקיקה האנטישמית החריפה ועברה גם לתחום החינוך -

*263*

בחוק משנת 1887 הוגבל מספר היהודים שהתקבלו לאוניברסיטות. יהודים בעלי מקצועות חופשיים, עורכי דין ורופאים, נזקקו לאישורים מיוחדים כדי שיוכלו לעסוק במקצועותיהם. גם לחקיקה האנטישמית העניק השלטון הסבר - מטרתה "הגנה על התושבים העיקריים מפני הניצול היהודי".

פעולה אחרת אשר המחישה את יחס השלטון ליהודים הייתה גירוש מוסקבה - גירושם של כשלושים אלף יהודים ממוסקבה ב- 1891. הממשל הצדיק את הגירוש בהיותו, לדבריו, "טיהור הבירה ההיסטורית הקדושה".

(בספר תמונה) כנס מחאה על היחס ליהודי רוסיה בבניין העירייה בלונדון, 1890

בטקס השתתפו הדוכס מווסטמינסטר, ראש העיר והרב הראשי הרמן אדלר

תעודה

כרוז אנטישמי ברוסיה, ספטמבר 1881 (קטעים)

הכרוז הופץ מטעם תנועת הנרודניה ווליה, "ההליכה אל העם" - תנועה סוציאליסטית מהפכנית שהוקמה ברוסיה בשנות השישים של המאה התשע עשרה ופעלה בקרב האיכרים. בתנועה היו חוגים שהאשימו את היהודים במצב הקשה של העם ברוסיה.

אנשים טובים, העם האוקראיני הישר!

קשה נעשה לאנשים לחיות באוקראינה, ומדי יום ביומו נעשה קשה יותר. איש אינו מוצא עוד אמת בשום מקום. השוטרים המטורפים מכים אתכם, הפאנים (האדונים), אוכלים בכם בכל פה, והז'ידים - היהודונים המושחתים - עושקים.

מר מן הכל הוא הסבל, שהאנשים באוקראינה סובלים מהז'ידים.

מי תפש לידיו את האדמות, את היערות ואת בתי המרזח? הז'ידים.

בפני מי מתחנן המוז'יק (האיכר) לעתים תוך דמעות, שיתנו לו לגשת לחלקת אדמתו, מורשת אבותיו? - בפני הז'ידים.

בכל אשר תביט, לכל אשר תפנה - שם הז'ידים.

הז'יד מחרף ומגדף את האדם, הוא מרמה אותו ושותה את דמו. אי אפשר עוד לחיות בכפרים בגלל הז'יד. עוזב אדם את כפרו ואת ביתו, מתחיל לנדוד על פני העולם, לבקש מזלו - ובכל מקום מוצא הוא אסון, כי בכל מקום עושק אותו זרע מקולל זה. בערים מר עוד יותר מאשר בכפרים. את כל בתי החרושת, את כל השווקים ואת כל אנשי השלטון הם קנו שם בכספם. (...)

צריך היה כבר מזמן לשים קץ, איך שהוא, למחבלים ולמזיקים האלה.

(י' ברטל, מקורות ל"סופות בנגב" תרמ"א-תרמ"ב, עמ' 10-8.)

1. אל מי מופנה הכרוז?

2. אילו טענות מעלה הכרוז נגד היהודים? במה הן דומות לטענות נגד היהודים שעלו במערב אירופה ובמרכזה? במה הן שונות מהן?

3. כיצד מוצגים בכרוז האוקראינים, ,כיצד מוצגים בו היהודים?

*264*

האלימות נגד היהודים גוברת

ההסתה האנטישמית החריפה באה לידי ביטוי בפוגרום קישינב - פרעות ביהודי העיר קישינב בשנת 1903. הפרעות החלו בשביעי של פסח, נמשכו יומיים, ובמהלכן נהרגו חמישים יהודים, נפצעו למעלה משלוש מאות, ונהרסו כאלפיים ושמונה מאות מבנים - בתים וחנויות של יהודים. הפרעות היו מתוכננות ומאורגנות, ולא היו, כפי שטענו השלטונות, התפרצות זעם ספונטנית של ההמונים נגד הניצול היהודי.

העיר חולקה לרבעים ולרחובות, ולכל אזור נשלחה קבוצה של פורעים. הפורעים פתחו במעשי האלימות בכל אזורי העיר באותה השעה. רבים מן התושבים השתתפו במעשי הביזה ואף כיוונו את הפורעים אל בתים ואל רכוש של יהודים. סיסמת הפורעים הייתה "הכה בז'ידים והצל את רוסיה". הפוגרום בקישינב זיעזע את דעת הקהל ברוסיה ובעולם, והחל מאבק פעיל נגד רדיפות יהודים. העיתונות בעולם כולו עסקה בנושא בהרחבה, ואספות מחאה התקיימו בארצות רבות. היהודים הבינו כי השלטון לא יגן עליהם, והם התארגנו להגנה עצמית.

(בספר תמונה) ספרי תורה שחוללו בפוגרום קישינב מובאים לקבורה בבית העלמין היהודי, אוקראינה, 1903

הפוגרום ביהודי קישינב בישר גל חדש של מעשי אלימות קשים ביהודי רוסיה, ואלה הלכו וגברו בהשפעת האירועים הפוליטיים ברוסיה. פרעות ביהודים נעשו בשלהי שנת 1905, בעקבות תבוסת רוסיה במלחמתה נגד יפן ובעקבות מהפכה שהתחוללה ברוסיה באותה שנה, ובתוך שישה שבועות נרצחו תשע מאות יהודים בקירוב, וכשמונת אלפים נפגעו.

לאחר אירועים אלו החלו היהודים להתארגן להגנה עצמית, וכך, בפרעות שהחלו ב- 1905 נתקלו הפורעים בפעם הראשונה בהתנגדות מאורגנת של יהודים. פרעות פקדו את היהודים גם ב- 1906, ובגל זה נרצחו כשמונה מאות יהודים. בשנים 1905-1907 נפגעו ונרצחו בגלי הפוגרומים עשרות אלפי יהודים.

(בספר תמונה) אבל על קורבנות פוגרומים ברוסיה, 1905

*265*

תעודה

עדות על התגוננות יהודים בפוגרום קישינב, 1903

העדות נרשמה על ידי המשורר ח"נ ביאליק, אשר נשלח לאחר הפוגרום לעיר קישינב לאסוף עדויות על הפרעות ולתעדן בספר. ביאליק הקדיש לגביית העדויות כמה חודשים. העדות להלן נמסרה לביאליק מפי יוסף-אהרון זלצר. בהשפעת הפוגרום כתב ביאליק את שירו "על השחיטה", ואת כאבו על הפוגרום ביטא במשפט: "נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן, עוד לא ברא השטן". גם שירו "בעיר ההרגה" נכתב בהשפעת הפרעות.

בערב, בשעה עשר בערך, פרצו הפורעים את דלת החנות שלנו - חנות של ברזל - וכארבעה משחיתים מאנשי הכנופיה נכנסו לתוכה. עמדנו שם ושני אקדחים בידינו. אחי הצעיר ירה יריות סרק כחמש פעמים ללא הועיל, ואחריו יריתי אני, באוויר כמובן. חמש יריות של ממש. (...)

כל הלילה היינו ערים. תהילים בפינו ואקדחים בידינו. בבוקר יצא אבי לבית המדרש להתפלל והתפאר שם בגבורת בניו שהתגוננו, ובכלל עורר את הקהל להיקהל (להיאסף) ולעמוד על נפשם. בשובו מבית המדרש חילק מיני מקלות שבחנותנו (קתות של כלי ניכוש) לרבים מן השכנים, למען יגנו בהם על עצמם. כיתות-כיתות של יהודים נפוצו בכיכר, ויגרשו ויהדפו רבים מן הפורעים, ויש אשר עוררו גם מלחמת-תיגרה (חילופי מכות) על גויים עוברים לתומם. אימתנו נפלה אותה שעה על רבים מן הגויים, ויימנעו מבוא אתנו בריב. המשמר אף הוא לא כיהה (נזף) בנו, אך גם לא עזר לנו. (י' היילפרין, ספר הגבורה, הלל ג, עמ' 8.)

1. באילו אמצעים הגנו היהודים על עצמם מפני הפורעים בפוגרום קישינב?

2. כיצד הגיבו הרוסים לפעולות ההתגוננות של היהודים?

עלילת דם בעיר קייב

גילוי נוסף של פעילות אנטישמית הייתה עלילת בייליס - עלילת הדם נגד היהודי מנדל בייליס ב- 1911. בייליס הואשם ברצח נער נוצרי בן שתים עשרה בעיר קייב למטרות פולחן. הנער נעלם, וגופתו הדקורה נמצאה כעבור כמה ימים. לבייליס נערך משפט מבוים. שר המשפטים הכין את העדויות, ובכתב האשמה נטען כי "הרצח בוצע בכוונה תחילה ולפי תכנית מחושבת מראש, מתוך קנאות דתית ולשם פולחן דתי". עורכי דין התגייסו להגן על בייליס ולהוכיח את זיוף העדויות, וכך פעלה גם העיתונות הליברלית והמהפכנית ברוסיה. בארצות הברית ובכמה ממדינות אירופה קמו גילויי תמיכה ביהודים ופעולות מחאה נגד המשפט. בייליס זוכה ב- 1913 מחוסר הוכחות, וכעבור כמה שנים התברר כי בשעה שהממשלה הטילה את האשמה על בייליס היא ידעה בבירור מיהם הרוצחים האמיתיים.

שאלות לסעיף: אנטישמיות מטעם השלטון ברוסיה (עמ' 265-262)

1. הציגו דוגמאות לאירועים אנטישמיים ברוסיה.

2. האנטישמיות ברוסיה הייתה בחסות השלטון. מה מעיד על כך?

*266*

סיכום

בתחילת שנות השבעים של המאה התשע עשרה החלו להופיע בכמה מדינות במערב אירופה ובמרכזה גילוי, האנטישמיות המודרנית. את המושג "אנטישמיות" טבע בתקופה זו בגרמניה יהודי מומר בשם וילהלם מאר, ופירושו: נגד העמים השמיים.

התפתחותם של התודעה הלאומית והרגשות הלאומיים בעמי אירופה וצמיחתן של תנועות לאומיות היו גורם מרכזי להתעוררות האנטישמיות המודרנית. השתלבות היהודים בחיי המדינה אף היא עודדה את האנטישמיות: למרות האמנציפציה, החברה לא הייתה מוכנה לקבל את השינוי במעמדם החוקי והמשפטי של היהודים. הוגי דעות של הסוציאליזם סייעו להתפתחות הטיעונים האנטישמיים. היהודים נתפסו כבעלי ההון, הקפיטליסטים, שבהם ביקש הסוציאליזם להיאבק. נוסף על כך, על בסיס האנתרופולוגיה, הביולוגיה והדרוויניזם החברתי, התפתחה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה תורת הגזע. תורת הגזע, המסתמכת כביכול על המחקר המדעי, שימשה בסיס לחיזוק האנטישמיות.

בכמה ממדינות אירופה שילבו מפלגות פוליטיות במצען יסודות אנטישמיים, ובשנת 1878 התגבשה בפעם הראשונה מפלגה אנטישמית בגרמניה כאשר הכומר אדולף שטקר הקים את מפלגת הפועלים הנוצרית-סוציאליסטית. בשנת 1882 נערך בעיר דרזדן שבגרמניה קונגרס אנטישמי והשתתפו בו מפלגות וארגונים אנטישמיים ממדינות אירופה. בעקבות הבחירות בגרמניה ב- 1893 נכנסו צירים מטעם מפלגה אנטישמית לרייכסטג. מפלגה אנטישמית חזקה פעלה משנות התשעים בהונגריה, ואף לה היו נציגים בפרלמנט ההונגרי. מנהיג המפלגה מילא תפקיד מכריע בעלילת דם נגד היהודים שהתרחשה בטיסה-אסלאר ב- 1882. האנטישמיות המודרנית התאפיינה בפריחת עיתונות העוסקת בנושאים אנטישמיים ובפרסום חיבורים אנטישמיים. אחד הפרסומים שהיו לאבן היסוד של האנטישמיות המודרנית הוא "הפרוטוקולים של זקני ציון", שהופץ בראשונה ברוסיה ב- 1905.

משנות השבעים של המאה התשע עשרה זיעזעו אירועים פוליטיים קשים את צרפת. באווירת האי-יציבות ששררה בצרפת גברה התעמולה האנטישמית במדינה. ב- 1894 הופיעה בעיתון "הדיבור החופשי" של דרימון ידיעה על מאסרו של אלפרד דרייפוס, קצין יהודי במטה הכללי של צבא צרפת אשר הואשם במסירת סודות צבאיים לגרמניה. דרייפוס הועמד למשפט בבית דין צבאי בעוון בגידה בצרפת מולדתו. הוויכוח הציבורי סביב משפט דרייפוס חצה את הציבור הצרפתי לשני מחנות עיקריים: תומכי דרייפוס ומתנגדיו. הסערה הציבורית התחזקה כאשר אמיל זולה פרסם מכתב גלוי לנשיא צרפת, שכותרתו "אני מאשים". רק בשנת 1906 טוהר שמו של דרייפוס לחלוטין והוחזרו לו דרגותיו הצבאיות, ואפילו הוענק לו אות כבוד.

לאנטישמיות ברוסיה היו דפוסים מיוחדים. ב- 27 באפריל 1881 פרצו פרעות ובהן נפגעו הקהילות היהודיות בדרום רוסיה, באוקראינה ובאזורים אחרים ברוסיה. פרעות אלו כונו "סופות בנגב". הצאר אלכסנדר השלישי לא פעל נגד הפורעים, והניח לפוגרומים להימשך. בעיני היהודים הייתה זו עדות לקשר בין הפורעים לבין השלטון. המדיניות האנטי-יהודית ברוסיה קיבלה את ביטויה גם בחקיקה. במאי 1882 פרסם שר הפנים הרוסי "תקנות זמניות" בעניין היהודים; וב- 1891 גורשו ממוסקבה כשלושים אלף יהודים. ההסתה האנטישמית החריפה באה לידי ביטוי קיצוני בפוגרום בעיר קישינב ב- 1903, והוא זיעזע את דעת הקהל ברוסיה ובעולם. פוגרומים קשים ביהודי רוסיה היו בשנים 1905-1907. גילוי נוסף של אנטישמיות היה עלילת הדם נגד מנדל בייליס ב- 1911.

*267*

לחזרה ולדיון

1. לפניכם רשימה של שמות מושגים: אנטישמיות, וילהלם מאר, תורת הגזע, אדולף שטקר, הפרוטוקולים של זקני ציון, אדוארד דרימון, משפט דרייפוס, אמיל זולה, "אני מאשים", "סופות בנגב", פוגרום קישינב, עלילת בייליס.

א. ציינו באיזה הקשר הם מופיעים בפרק.

ב. אתרו ברשימה צמדים או קבוצות של מושגים והסבירו מהו הקשר ביניהם.

2. מיינו את המשפטים שלפניכם למשפטים המביעים עובדות ולמשפטים המביעים דעות.

א. את המושג "אנטישמיות" טבע וילהלם מאר, יהודי מומר.

ב. נציגות של "זקני ציון" פועלת בחשאי בעולם כולו במטרה להשתלט על הכלכלה, הפוליטיקה והתקשורת העולמית.

ג. תהליך הקפיטליזם אינו אלא תהליך של ייהוד החברה.

ד. מן הרבע האחרון של המאה התשע עשרה שילבו מפלגות במצען יסודות אנטישמיים.

ה. הוויכוח הציבורי על משפט דרייפוס חצה את הציבור הצרפתי לשני מחנות.

ו. היהודים ניצלו לרעה את שוויון הזכויות שניתן להם כדי להתקדם ולהתעשר תוך ניצול החברה הנוצרית.

ז. גילויי האנטישמיות המודרנית התרחשו למרות האמנציפציה שניתנה ליהודים.

ח. ההסתה האנטישמית כנגד יהודי רוסיה הובילה לפרעות ביהודים.

3. א. השוו בין האנטישמיות בגרמניה ובצרפת לבין האנטישמיות ברוסיה. היעזרו בטבלה שלפניכם.

נושאים, האנטישמיות בגרמניה ובצרפת, האנטישמיות ברוסיה

מעמד משפטי-חוקי של היהודים במדינה, --, --

גילויים אנטישמיים בולטים, --, --

עמדת השלטון, --, --

תוצאות הגילויים האנטישמיים, --, --

תגובת היהודים, --, --

ב. מהן המסקנות העולות מן ההשוואה?

4. התופעות האנטישמיות שהחלו ברבע האחרון של המאה התשע עשרה מכונות "אנטישמיות מודרנית". מדוע?

5. גילויי אנטישמיות מופיעים גם בימינו, בראשית המאה העשרים ואחת. מהם הגורמים לכך? מהם דפוסי הפעולה של גילויי אנטישמיות בימינו?

*268*

פרק כא

בשלהי המאה התשע עשרה: היהודים – לאן?

התעוררות הלאומיות באירופה, הקשיים של היהודים להשתלב בחברה ובכלכלה וגילויי האנטישמיות - כל אלה החריפו את המצוקה של היהודים באירופה. במזרח אירופה אף גברה הסכנה לחייהם של היהודים, במציאות זו עלתה השאלה: היהודים לאן? מהו עתידו של העם היהודי?

מה היו הפתרונות שעמדו בפני היהודים? מה ייחד כל פתרון? במה הפתרונות שהוצעו שונים אלה מאלה?

הגירה

גידול מהיר של האוכולוסייה היהודית באירופה

הגידול המהיר של אוכלוסיית אירופה במאה התשע עשרה (עמ' 174) ניכר גם בגידול אוכלוסייה בקרב היהודים. הגידול במספרם של היהודים באירופה היה מהיר במיוחד: בראשית המאה התשע עשרה חיו באירופה כשני מיליון יהודים, ומספרם גדל והגיע בשנות השמונים של המאה התשע עשרה ליותר משמונה מיליון. אותם תנאים שהשפיעו על גידולה של כלל האוכלוסייה השפיעו גם על היהודים, וגם בקרבם ניכר צמצום גדול בתמותת תינוקות ומבוגרים.

הגידול באוכלוסייה היהודית הגביר את המצוקה החומרית של היהודים, ובמיוחד את המצוקה של היהודים במזרח אירופה. ברוסיה לדוגמה הוגבלו היהודים במגוריהם, והותר להם לשבת רק ב"תחום המושב" - אזור מוגדר של כפרים, עיירות וערים - וגם על עיסוקיהם הוטלו הגבלות. ריכוזם של היהודים ב"תחום המושב" (עמ' 213), שבו בני אדם רבים מאוד נאלצו לחיות מאותם מקורות מחיה, הביא את היהודים למצוקה כלכלית.

גם במערב אירופה ובמרכזה ירדה רמת החיים של היהודים, והם נקלעו לקשיי פרנסה. שינוי החל להסתמן באזורים אלו כשהיהודים זכו לשוויון אזרחי. בעקבות זאת יכלו היהודים לנוע בחופשיות ממקום למקום ונפתחה לפניהם האפשרות לעסוק בעיסוקים חדשים.

שנה, מספר היהודים באירופה

1800, 1,750,000

1850, 3,950,000

1880, 6,772,000

1900, 8,690,000

יהודים מהגרים בתוך אירופה

עיקר ההגירה של היהודים עד שנות השמונים של המאה התשע עשרה הייתה בתוך אירופה. יהודים ממזרח אירופה היגרו למערב אירופה, ומתחום המושב שברוסיה היגרו לפולין ולאוקראינה. יהודים מגרמניה היגרו לערי התעשייה באנגליה ובצרפת, ויהודים מפולין ומגליציה היגרו מכפרים ועיירות לאזורים מתועשים באוסטריה ובגרמניה. היהודים לא היגרו רק מארץ לארץ בתוך אירופה - אלא גם נדדו ממקום למקום בתוך הארצות עצמן.

מרבית היהודים שהיגרו ממקום למקום בתוך המדינות שחיו בהן פנו לערים הגדולות והשתלבו בתהליך העיור. במהלך המאה התשע עשרה הוקמו קהילות גדולות של יהודים בערים מרכזיות באירופה כגון ברלין, וינה, ורשה, בודפשט ואודסה. מספר היהודים שישבו בערים מרכזיות אלו גדל מאוד בהשוואה לחלקם היחסי של היהודים באוכלוסייה הכללית.

*269*

יהודים רבים מהגרים לארצות הברית

ארץ ההגירה מחוץ לאירופה המועדפת על היהודים הייתה ארצות הברית. תחילה היו ממדי ההגירה לארצות הברית מצומצמים: עד שנות השמונים של המאה התשע עשרה היגרו לארצות הברית - בעיקר מגרמניה - כמאתיים וארבעים אלף יהודים (עמ' 231). גידול האוכלוסייה היהודית באירופה השפיע כמובן על ההגירה אל מחוצה לה, אבל נוספו עליו סיבות ייחודיות ליהודים: החקיקה במדינות אירופה שהגבילה את העיסוקים של היהודים והאכזבה מתוצאותיהן של מהפכות "אביב העמים", שהיהודים קיוו שישפרו את מעמדם במדינה, גרמו ליהודים לחפש מקום חדש לחיות בו. כאמור, הגירה ניכרת של יהודים לארצות הברית החלה בשנות השמונים של המאה התשע עשרה, ובשנים 1882-1914 היגרו אליה למעלה משני מיליון יהודים (עמ' 233).

(בספר תמונה) אמריקה מקבלת בברכה את הפליטים היהודים, כרטיס לכבוד השנה החדשה, 1900 בערך

1. מה מאפיין את דמויות המהגרים ומה מאפיין את דמויות הקולטים?

2. מה מסמלים שני הנשרים?

3. בראש איגרת הברכה כתוב המשפט "בצל כנפיך תסתירנו", על פי הפסוק מתהילים יז, ח. מהי המשמעות המקורית של הפסוק ומהי משמעותו כאן?

4. התמונה היא כרטיס ברכה לשנה טובה. מה תוכלו להסיק מכך שנושא ההגירה לארצות הברית מוצג בכרטיס ברכה?

*270*

(בספר מפה, העזר במנחה) מפה 12: הגירת יהודים מתחום המושב, 1850-1914

עיינו במפה ובשם המפה, וענו:

1. ערכו רשימה של יעדי ההגירה של היהודים בשנים 1850 – 1914.

2. מהו יעד ההגירה המועדף? שערו מדוע.

3. שערו, כיצד הגירה כה גדולה יכולה להשפיע על העם היהודי?

שאלות לסעיף: הגירה (עמ' 270-268)

1. מה היו הגורמים להגירת היהודים במאה התשע עשרה? ציינו את ההיבט הדמוגרפי, הכלכלי והחברתי.

2. באילו קשיים, לדעתכם, נתקלו המהגרים בארצות שהיגרו אליהן?

3. ההגירה היהודית לארצות הברית הייתה שונה מיעדי הגירה אחרים. הסבירו במה.

4. שערו, איזו השפעה הייתה לגל ההגירה הגדול של היהודים מאירופה בשנים 1882-1914 על הקיבוץ היהודי הוותיק בארצות הברית?

*271*

ציונות

הרעיון הלאומי מתפתח בקרב היהודים

לעומת הרוב - שבחר בהגירה בתוך אירופה או לארצות הברית - רק מיעוט מהיהודים בחר לעלות לארץ ישראל. מיעוט זה הושפע מן הרעיון הלאומי ויצר מפנה בהיסטוריה של עם ישראל. הרעיון הלאומי החל להכות שורש בציבור היהודי באירופה בשנות השישים והשבעים של המאה התשע עשרה. על תהליך זה השפיעו גורמים הקשורים בחברה היהודית וגורמים הקשורים בעמי אירופה.

התעוררות הלאומיות של עמי אירופה השפיעה על התפתחות הרעיון הלאומי בקרב היהודים. היהודים היו עדים להתפתחות הלאומיות ולמאבק לעצמאות של עמי אירופה. הם חיו בקרב העמים שנאבקו לעצמאות והושפעו מהם. היהודים הבינו כי גם הם - כיתר הלאומים, דוגמת היוונים, האיטלקים והגרמנים (עמ' 169-168), צריכים להיאבק על זכותם להגדרה עצמית ולריבונות מדינית.

האכזבה מיישום רעיונות הנאורות ומן האמנציפציה תרמה אף היא להופעת התנועה הלאומית היהודית. הנאורות, שרצתה ליצור חברה חדשה שאינה מפלה בין אזרחיה בגלל אמונתם הדתית, הצמיחה תקוות בקרב צעירים ומשכילים יהודים ששאפו להתערות בחברה הכללית תוך כדי נטישת אורח החיים והתרבות היהודיים. ואולם, רעיונות הנאורות והאמנציפציה שניתנה ליהודים, בעיקר במרכז אירופה ובמערבה, לא הכו שורשים, והתופעות האנטישמיות החריפו.

ביטויי האנטישמיות ברבע האחרון של המאה התשע עשרה במזרח אירופה המחישו את בעיית הקיום של העם היהודי: ברוסיה "סופות בנגב" (עמ' 262) ופוגרום קישינב (עמ' 264), בהונגריה עלילת דם טיסה-אסלאר (עמ' 255), בגרמניה הקמת מפלגות וארגונים אנטישמיים (עמ' 255); ובצרפת משפט דרייפוס (עמ' 259). כל אלה הביאו את היהודים להכרה בצורך בפתרון לאומי.

ההתעוררות הלאומית צברה כוח גם מן הכמיהה לציון. הגעגועים לציון והרצון להיות בה עלו מן התפילות ועברו מדור לדור במשך מאות שנים.

פינסקר מציע אוטואמנציפציה

בשנים 1882-1884 קמו ברוסיה כשישים אגודות של תנועת "חיבת ציון". היו אלה אגודות לאומיות שחבריהן ביקשו לשוב לארץ ישראל, אבל לאגודות אלו לא הייתה הנהגה שתלכד אותן לתנועה אחת ותייצג אותן לפני הנהגת המדינות: לפני השלטון ברוסיה, ששם פעלו רוב האגודות של "חיבת ציון"; לפני השלטון העות'מאני ששלט בארץ ישראל, כדי שיעניק רישיון התיישבות, וגם לפני נדבנים יהודים, כדי שיתרמו כספים. את ההזדמנות לליכוד האגודות לתנועה ולבחירת הנהגה יצר יהודה ליב (לאו) פינסקר (1821-1891), בן למשפחת משכילים יהודים, רופא במקצועו, מן העיר אודסה שברוסיה.

בהשפעת "סופות בנגב" ב- 1882 פרסם פינסקר בעילום שם חוברת כתובה בגרמנית וכותרתה "אוטואמנציפציה: קול קורא לבני עמו מאת יהודי רוסי". את הרעיון המרכזי של חיבורו הציג בפסוק מן המשנה שציטט בפתיחה לחוברת: "אם אין אני לי, מי לי! (...) ואם לא עכשיו, אימתי?" (מסכת אבות א, יד). לתפיסתו של פינסקר, האמנציפציה שהעניקו המדינות ליהודים נכשלה. ייתכן כי בכוחה לפתור בעיות של יהודים יחידים, אבל אין היא יכולה לפתור את בעיות העם היהודי; לכן העם היהודי חייב לפעול בעצמו למען שחרורו. זוהי האוטואמנציפציה, ומשמעותה שחרור עצמי.

*272*

(בספר תמונה) עמוד השער של החוברת "אוטואמנציפציה" בשפות שונות

- גרמנית, 1882

- רוסית, 1882

- עברית, תרמ"ד - 1883

- יידיש, 1884

1. החוברת "אוטואמנציפציה" נכתבה בגרמנית ותורגמה לשפות רבות. פרט לשפות המופיעות בתמונות תורגמה החוברת גם לאנגלית, פולנית, בולגרית, איטלקית, הולנדית, רומנית, צרפתית ועוד. מה תוכלו להסיק מכך?

*273*

פינסקר טען כי אין פתרון לאנטישמיות. האנטישמיות תשרור תמיד, מפני שהמצב הקיומי של היהודים כמת-חי - אומה בלא ארץ, בלא שפה אחת, בלא ממשלה - מעורר פחד בעמים. פחד מתמיד זה מפני היהודים, "יודופוביה" בלשונו של פינסקר, הוא הגורם לאנטישמיות. רבים הושפעו מדעותיו של פינסקר על האנטישמיות ועל הצורך של היהודים לפעול בעצמם למען שחרורם הלאומי בטריטוריה משלהם. בשאלת הטריטוריה שבה העם היהודי צריך להתרכז לא העדיף פינסקר את ארץ ישראל דווקא. הוא טען כי אפשר לבחור בכל טריטוריה שהיא, והבחין בין "ארץ משלנו" (כל טריטוריה) לבין "ארץ קודשנו" (ארץ ישראל).

ועידה לאומית ראשונה מתכנסת בעיר קטוביץ

ביזמתו של פינסקר התכנסה בשנת 1884 ועידת היסוד של תנועת "חיבת ציון" בעיר קטוביץ שבגבול רוסיה-גרמניה. ועידת קטוביץ ליכדה את כל האגודות החשאיות לתנועה גלויה אחת, ופינסקר, כשהצטרף ל"חיבת ציון", שינה את דעתו וקיבל את התפיסה שארץ ישראל היא הפתרון הטריטוריאלי היחיד לעם היהודי. חשיבותה של ועידת קטוביץ נובעת מהיותה כינוס פומבי כלל-ארצי ראשון של אגודות ציוניות. הכינוס הניח את היסוד לתחילת פעילותה של תנועה לאומית מאורגנת.

כשתנועת "חיבת ציון" בראשות פינסקר החלה לנסות ליישם את ההחלטות מוועידת קטוביץ היא נתקלה בקשיים. למרות זאת התנועה הצליחה להחדיר בקרב רבים את האמונה שהפתרון הלאומי, של היהודים בארץ ישראל, הוא הפתרון היחיד.

(בספר תמונה) המשתתפים בוועידת קטוביץ, 1884

במרכז התמונה יהודה פינסקר; משמאלו הרב שמואל מוהליבר. באגודות "חובבי ציון" פעלו זה בצד זה יהודים שומרי מצוות ויהודים משכילים.

*274*

תעודה

שאלת היהודים בעיני פינסקר, "אוטואמנציפציה" 1882, (קטעים)

היהודים הם, לאמיתו של דבר, יסוד נבדל בקרב העמים שביניהם הם חיים, יסוד שאינו מוכשר להיבלע בשום אומה, ומתוך כך שום אומה אינה יכולה לשאתו בקרבה במנוחה. (...) בתנאים של עכשיו, נראית תקווה זו, שעם ישראל בגויים יתחשב (ייחשב) כאחד מהם, רק כהזיית הדמיון. כי הן לזה חסור יחסרו לו רוב הסימנים שבהם אומה ניכרת; חסור יחסרו לו אותם החיים העצמיים שלא יצוירו בלי שפה אחת ומנהגים משותפים, בלי התייחדות במקום משותף. אין לו לעם היהודי ארץ אבות, אף כי בן הוא לארצות רבות, אין לו מרכז, נקודת הכובד, לא ממשלה שלו ולא מוסד בא כוחו. מצוי הוא בכל מקום, ואין מקום אשר לו הוא (אשר הוא שלו). לעולם אין להן לאומות עסק עם אומה יהודית, אלא תמיד רק עם יהודים בלבד. (...) וכה ראה העולם בעם הזה את התמונה המפחידה של מת המתהלך בין החיים. התמונה הזאת מעולם הרוחות, תמונת מת תועה, תמונת עם שאינו מאוחד בגוף בעל אברים, שאינו קשור בארץ מיוחדת, שאינו עוד בחיים ובכל זאת מתהלך בין החיים; התמונה המוזרה הזאת שאין למצוא דוגמתה בתולדות העמים, שלא קמה כמוה לא לפניה ולא אחריה - אי אפשר היה שלא תעשה בדמיון העמים רושם זר ומתמיה. ובהיות פחד הרוחות דבר מוטבע באדם ויש לו על מה לסמוך בחיים הנפשיים של המין האנושי, מה ייפלא אפוא, כי גם ביחס לאומה זו, המתה וחיה כאחד, הראה הפחד הזה את כוחו במידה מרובה?

במשך דורות ומאות בשנים עברה בירושה והלכה ונתחזקה אימתה של רוח בלהות זו המתלבשת בצורת היהדות. האימה הזאת הביאה לידי טינה בלבד, והטינה, בקשר עם עוד סיבות שידובר להלן, הביאה לידי "יודופוביה". (...)

היודופוביה היא אפוא מחלה ממחלות הנפש, ובהיותה מחלת נפש, הרי היא עוברת בירושה, ובהיותה עוברת בירושה זה אלפיים שנה - שוב אין לה רפואה. (...) היוצא מכל האמור: בעיני החיים - היהודי חשוב כמת, בעיני האזרחים - הוא גר, בעיני התושבים - נע ונד, בעיני העשירים - קבצן, בעיני העניים - עשיר מנצל, בעיני הפטריוט - חסר ארץ מולדת, ובעיני הכול - מתחרה שנוא. (...) ואם נכונה הנחתנו היסודית, כי המשטמה (שנאה קשה) שבלב המין האנושי אלינו מושרשת עמוק ביסודות אנתרופולוגיים וחברתיים הנטועים בלב האדם משעת לידתו ולא ניתנו להיעקר - הנה עלינו לחדול מלצפות על התקדמות המין אנושי, ההולכת לאט, וללמוד לדעת שכל זמן שאין לנו מקום מיוחד לעצמנו, כשאר האומות, מוכרחים אנו להתייאש בהחלט מן התקווה הנאה להגיע למדרגת אנשים השווים בערכם לכל האחרים. הגיעה העת להכיר (ב)מצבנו האמיתי בדעה צלולה ומיושבת. (אחד העם, כל כתבי אחד העם, עמ' תקז.)

1. פינסקר תיאר את מצבו של העם היהודי בשנות השמונים של המאה התשע עשרה. מה בעיניו מייחד מצב זה בהשוואה לשאר העמים?

2. מה מיוחד בתפיסת פינסקר את גילויי האנטישמיות?

3. מתוך דברי פינסקר צטטו שני משפטים שהתרשמתם מהם במיוחד, והסבירו מדוע בחרתם בהם.

*275*

תנועה לאומית יהודית מוקמת

את פריצת הדרך של ההתעוררות הלאומית היהודית פרץ בנימין זאב הרצל (1860-1904). הרצל, יליד בודפשט שבהונגריה, משפטן ועיתונאי בווינה, חיבר את הספר "מדינת היהודים" והוציאו לאור ב- 1896, ובו הציג את עיקרי תפיסתו. הספר פותח במילים: "הרעיון שאני בא להרצות בחיבור זה - עתיק יומין הוא, הלוא הוא רעיון הקמת מדינת היהודים".

הרצל טען כי שאלת קיומו של העם היהודי היא שאלה לאומית, ופתרונה היחיד הוא פתרון טריטוריאלי: "תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהו על פני האדמה, שיספיק לצרכיו המוצדקים של עמנו - ולכל השאר נדאג בעצמנו".

להגשמת רעיונותיו כינס הרצל גוף פרלמנטרי שהורכב מנציגי קהילות שונות - הקונגרס הציוני. ב- 1897 בעיר באזל שבשווייץ הוא כינס את הקונגרס הציוני הראשון, ובו נקבעה "תכנית באזל" - תכנית היסוד של התנועה הציונית. בתכנית באזל נקבע כי "הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ ישראל, מובטח לפי משפט הכלל".

(בספר תמונה) הרצל על מרפסת בית המלון "שלושת המלכים", צלם: א"מ ליליין, באזל, שווייץ

הרצל לא השתמש במונח "מדינה" אלא "בית מולדת", וכוונתו הייתה למדינה יהודית שתזכה לאישור גלוי ממדינות העולם. הביטוי "משפט הכלל" מלמד על תפיסתו של הרצל, שיש להשיג הסכמה בין-לאומית. בקונגרס באזל ובקונגרסים הציוניים שאחריו הוקמו מוסדות נוספים של התנועה הציונית.

(בספר תמונה) - כרטיס של משתתף בקונגרס הציוני השישי, 1903

על הכרטיס איור של איכר חסון המייצג את החלוצים בארץ ישראל אוחז בידו את חפירה ומביט במלאך, מבשר הגאולה. השמש המאירה ברקע מבטיחה תקופה חדשה.

*276*

תעודה

בעיית היהודים לפי תפיסת הרצל – מתוך "מדינת היהודים", 1896

מצוקת היהודים איש לא יכחישנה (לא יכחיש אותה). בכל הארצות (ש)בהן הם חיים במספר ניכר, הם נרדפים, אם הרבה ואם מעט. שוויון הזכויות מבוטל, למעשה, לרעתם, כמעט בכל מקום, אף כי להלכה הוא קיים בחוק. אפילו המשרות הבינוניות בצבא, במשרדים הציבוריים והפרטיים, נעולות בפניהם. מנסים לדחוק אותם מתחומי המסחר: "אל תקנו אצל יהודים"!

ההתקפות בפרלמנטים, באסיפות, בעיתונות, מעל דוכני כנסיות, ברחוב, בנסיעות - איסור הכניסה לבתי מלון מסוימים, ואפילו במקומות בידור - מתרבות מיום ליום. הרדיפות, אופי שונה להן לפי ארצות וחוגי חברה שונים. ברוסיה מועלים כפרי יהודים באש, ברומניה הורגים אנשים מספר, בגרמניה מלקים אותם מדי פעם, באוסטריה מטילים האנטישמים את אימתם על כל החיים הציבוריים, באלג'יר מופיעים מטיפים נודדים מלבי יצרים, בפריס מתכפתרת לעצמה זו החברה "הטובה יותר", המועדונים מסתגרים בפני היהודים. הגיוונים הם ללא ספור. (...) אינני מתכוון לעורר אווירה של רגשנות כלפינו. כל זה פסול, חסר תועלת ולא מכובד. הנני מסתפק בכך שאשאל את היהודים: הנכון הוא כי בארצות (ש)בהן אנו יושבים במספר ניכר, הולך מצב היהודים, שהם עורכי דין, רופאים, טכנאים, מורים ופקידים למיניהם, ונעשה כבד מנשוא יותר ויותר? הנכון הוא שכל המעמד הבינוני היהודי שלנו נתון בסכנה חמורה? הנכון הוא כי נגד עשירינו מלבים את כל יצרי האספסוף? הנכון הוא כי העניים שלנו סובלים יותר מכל פרולטריון אחר? (...)

עובדה היא, שבכל מקום התוצאה היא אחת, וניתן לסכמה בקריאה הברלינאית הקלאסית: "יודן ראוס"! יהודים, 'סתלקו! (...)

העמים שבתוכם יושבים יהודים, הנם כולם כאחד, במבויש או שלא במבויש, אנטישמיים.

(מתוך: תיאודור הרצל, מדינת-היהודים - ניסיון של פתרון מודרני לשאלת-היהודים, עמ' 18-17.)

1. מה מאפיין את האנטישמיות - לפי תפיסתו של הרצל?

2. צטטו משפטים מתוך המסמך המביעים את עיקר תפיסתו של הרצל בשאלת האנטישמיות.

(בספר תמונה) הדגל - מסמלי הלאומיות

בספר "מדינת היהודים" הציע הרצל יום עבודה בן שבע שעות, ועוד שרטט דגל למדינה שתקום: לבן - סמל לטוהר; ועליו שבעה כוכבי זהב - סמל לשבע שעות העבודה ביום.

עולים בעלי תודעה לאומית מגיעים לארץ ישראל

עוד לפני כינוס הקונגרס הראשון בבאזל החלו להגיע לארץ ישראל עולים בעלי תודעה לאומית. העלייה הלאומית הראשונה החלה ב- 1882. העולים לארץ ישראל הבינו כי אין תקווה לחיי היהודים בארצות מגוריהם וכי הם תמיד ייחשבו בה לזרים. לכן המוצא היחיד, לפי תפיסתם, היה התארגנות לאומית ופעילות עצמית למען הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל, ארץ האבות. מאז שנות השמונים של המאה התשע עשרה ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה הגיעו לארץ ישראל שני גלי עלייה: כעשרים וחמישה אלף עולים עלו בעלייה הראשונה (1882-1903), וכשלושים אלף בעלייה השנייה (1903-1914). רבים מן העולים התקשו להסתגל לתנאי המקום הקשים ועזבו את הארץ לאחר זמן קצר.

גיל העולים ומאפייניהם בכל אחת משתי העליות היה שונה: בעלייה הראשונה בלטו בעלי משפחות רבים מן המעמד הבינוני עם זיקה לדת, ואילו בעלייה השנייה בלטו רווקים צעירים שלא הקפידו על קיום מצוות הדת ומנהגיה. רוב העולים בשתי העליות האלה פנו להתיישב בערים.

*277*

רבים היו הקשיים והמצוקות של העולים: תנאי אקלים קשים, מחסור בהון, קשיי תעבורה, היעדר שירותי בריאות, התנכלות השלטון העות'מאני וחוסר ידע בכל הקשור לעבודה חקלאית. הקדחת היכתה במתיישבים וקטלה רבים, ובהם תינוקות וילדים. קשיים אלו גרמו לרבים מן העולים לעזוב את הארץ, לשוב לארצות מוצאם או להגר לאמריקה.

למרות הקשיים התפתחה ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל. עשרים ושלוש מושבות הוקמו בעלייה הראשונה. המושבה הייתה צורת התיישבות שהתבססה על בעלות פרטית על הקרקע, בית מגורים משפחתי ומשק חקלאי. ואילו בני העלייה השנייה הקימו צורת יישוב חדשה - הקבוצה - שהעמידה במרכז החיים את עקרון השיתוף והשוויון החברתי.

בתקופה זו הוקם גם יישוב עירוני יהודי ראשון. ב- 1909 החלו לבנות את "אחוזת בית", היא תל אביב, וערב מלחמת העולם הראשונה כבר התגוררו בה כאלפיים יהודים. התפתחות וצמיחה היו גם בערים הוותיקות המעורבות, שחיו בהן יהודים בצד ערבים - ירושלים וחיפה.

שתי העליות תרמו להתפתחות התרבות העברית בארץ ישראל. השפה העברית הייתה לשפה השלטת בבתי הספר במושבות, בית הספר העברי הראשון הוקם בראשון לציון ב- 1887 כבר בימי העלייה הראשונה, וב- 1894 נפתח שם גם גן ילדים עברי, גימנסיה עברית הוקמה ביפו בימי העלייה השנייה, ואחר כך הוקמה גימנסיה עברית גם בירושלים; עוד התפתחו הספרות, התאטרון והעיתונות העברית.

(בספר תמונות) דגמי התיישבות

1. קבוצה: מייסדי דגניה, 1912

2. מושבה: פתח תקווה, רחוב חובבי ציון

3. עיר: רחוב הרצל בתל אביב ובניין הגימנסיה "הרצליה", 1913

*278*

(בספר מפה, העזר במנחה) מפה 13: יישובי העלייה הראשונה והשנייה, 1881-1914

עיינו במפה, בשם המפה ובמקרא, וענו:

1. באילו אזורים התרכזה ההתיישבות בתקופת העליות הראשונה ,השנייה? שערו, מדוע התיישבו העולים דווקא באזורים אלו?

2. רשמו שם של מושבה שהוקמה בעלייה הראשונה ושם של קבוצה שהוקמה בעלייה השנייה.

3. כיצד לדעתכם קידמה ההתיישבות בשנים 1881-1914 את הפעילות הציונית?

*279*

שאלות לסעיף: ציונות (עמ' 278-271)

1. מהו הרעיון הלאומי שהתגבש בקרב היהודים במאה התשע עשרה?

2. א. הסבירו את המושג "אוטואמנציפציה". מדוע הגיע פינסקר לרעיון זה?

ב. מהו הקשר בין רעיון האוטואמנציפציה לבין הפסוק "אם אין אני לי, מי לי"?

3. א. אילו גורמים השפיעו על צמיחת הרעיון הלאומי במאה התשע עשרה? רשמו אותם בתרשים שלפניכם.

(בספר תרשים) גורמים לצמיחת הרעיון הלאומי

--, --, --, --

ב. מהו הקשר בין הגורמים השונים שהצגתם בתרשים? סמנו בחיצים את הקשרים ביניהם והסבירו אותם.

4. מהו הרעיון העיקרי המוצג בספרו של בנימין זאב הרצל "מדינת היהודים"?

5. הסבירו את כותרת המשנה של "מדינת היהודים" - "ניסיון של פתרון מודרני לשאלת היהודים".

6. שערו, כיצד הגיבו היהודים שנהנו מן האמנציפציה במערב אירופה ובמרכזה לרעיון של הרצל? הסבירו.

7. באילו דרכים פעל הרצל כדי להגשים את חזונו?

8. מה הניע את אנשי העלייה הראשונה והעלייה השנייה לעלות לארץ ישראל?

9. מה הייתה תרומתם של אנשי העלייה הראשונה והעלייה השנייה לביסוס הרעיון הלאומי?

אידאולוגיות לאומיות לא ציוניות

הבונד - מפלגה יהודית סוציאליסטית מוקמת בווילנה

ב- 1897, בשנה שבה התקיים הקונגרס הציוני הראשון ונוסדה ההסתדרות הציונית, קמה בווילנה שבליטא בכינוס חשאי ובלתי לגלי (לא חוקי) מפלגה יהודית סוציאליסטית – מפלגת "הבונד". שם המפלגה הוא קיצור השם ביידיש - "ברית כללית של פועלים יהודים בליטא, בפולין וברוסיה". לבונד הייתה השפעה רבה על הציבור היהודי ברוסיה ובפולין, והוא הגיע לשיא כוחו בקרב היהודים בשנת 1905, אז נמנו בשורותיו כשלושים אלף חברים.

בראשית דרכו רצה הבונד לצרף את היהודים למאבק שהתחולל ברוסיה נגד שלטון הצאר ולמען שיפור מצבם של הפועלים. אבל ב- 1901 חל שינוי רעיוני בבונד: הוא תבע להכיר בזכותם של היהודים לאוטונומיה לאומית ותרבותית ולהפוך את רוסיה לפדרציה של לאומים שלכל אחד מהם זכות להקים אוטונומיה לאומית ותרבותית.

*280*

הבונד שלל פתרון טריטוריאלי, וטען כי שאיפת הציונות להשיג טריטוריה שירוכזו בה היהודים היא חסרת תוחלת. טריטוריה לא תפתור את בעייתם של כל היהודים, ויגיעו אליה רק מקצת מן העם. משום כך הבונד הביע התנגדות חריפה לתנועה הציונית ולפעולותיה למען עידוד העלייה לארץ ישראל והחייאת התרבות העברית והשפה העברית. הבונד אף התנגד לתפיסה שההגירה היא הפתרון לבעייתם של היהודים.

הבונד ביקש לפעול למען אוטונומיה תרבותית ליהודים בארצות מגוריהם וכיוון את פעילותו אל הפרולטריון ובעלי המלאכה היהודים. פנייה זו התנהלה בשפת היידיש - שהייתה השפה המדוברת בציבור היהודי שבו פעל הבונד ושימשה שפת התקשורת אתו. הבונד העדיף את היידיש וראה בה שפה של הציבור היהודי. בשפה העברית ראה הבונד את שפת העבר של היהודים - שפת התפילה והדת. הבונד ביקש להשוות את מעמד היידיש למעמד השפות האחרות במדינה, הוא הקים בתי ספר שלימדו בהם ביידיש ורעיונותיו של הבונד שולבו בתכניות הלימודים שלהם.

(בספר שתי תמונות) - כותרות מעיתוני הבונד, 1919-1920

תרגום הכותרות מיידיש: "סוגיות החיים", "קול העובדים", "עובדים היום".

- מפלגות יהודיות - הטריטוריאליזם, קריקטורה, ורשה, פולין, 1908

1. תארו את ההתרחשות המוצגת בקריקטורה.

2. מהו המסר שמביעה קריקטורה זו? כיצד?

טריטוריאליזם – חלופה טריטוריאלית לארץ ישראל

לא כל מבקשי הפתרון הלאומי חשבו כי הוא חייב להתגשם דווקא בארץ ישראל. כך הסופר היהודי האנגלי ישראל זנגוויל (1864-1926) - הוא השתתף בשבעת הקונגרסים הציוניים הראשונים אבל פרש מן ההסתדרות הציונית, וב- 1905 הקים את ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית. זנגוויל היה נשיא ההסתדרות הטריטוריאליסטית בעשרים שנות פעילותה (1905-1925).

הטריטוריאליסטים ביקשו ליישם את הפתרון הטריטוריאלי שהציעה ממשלת אנגליה - הקמת מושבה יהודית אוטונומית באוגנדה שבמזרח אפריקה - אבל כאשר נכשלו בכך פנו לחפש חלופות טריטוריאליות אחרות לארץ ישראל - באפריקה, באוסטרליה ובארצות הברית. מטרתם הייתה לתמוך בכל פתרון טריטוריאלי, ובטריטוריה שתינתן להם להקים אוטונומיה ליהודים שלא הייתה להם אפשרות להישאר בארצותיהם או שלא רצו להישאר שם. זנגוויל טען כי "כל טריטוריה יהודית תחת דגל יהודי תציל את הגוף היהודי ואת נפשו".

*281*

מרכז הפעילות של הטריטוריאליסטים היה באנגליה ובארצות הברית. זנגוויל רצה לפתור את בעייתם של יהודי רוסיה, בעיקר מפני שחשש ששערי אנגליה וארצות הברית ייסגרו בפני מהגרים יהודים. קבוצה זו של טריטוריאליסטים הלכה והתפוררה, וב- 1925 התפרקה.

האוטונומיזם לאומיות של הפזורה היהודית

ההיסטוריון שמעון דובנוב (1860-1941) ביטא את רעיונות האוטונומיזם וטען כי בעיית העם היהודי היא היעדר טריטוריה לאומית משלו. דובנוב ביקש לבסס את הקיום היהודי בגולה באמצעות אוטונומיות תרבותיות-קהילתיות בארצות רבות, ובהן גם ארץ ישראל.

דובנוב התנגד לדרכו של הבונד וטען כי הבונד נאמן רק לפרולטריון ובכך הוא מפצל את העם היהודי.

על דובנוב - האבות המייסדים - http://.avot.cet.ac.il

(בספר תמונה) שמעון דובנוב, 1910

שאלות לסעיף: אידאולוגיות לאומיות לא ציוניות (עמ' 281-279)

1. השוו בין הזרמים השונים שפעלו למען הרעיון הלאומי היהודי. התייחס למנהיגים, לפתרון המוצע וליחס לזרמים אחרים.

2. מה אפשר להסיק מההשוואה בין הזרמים השונים שפעלו למען הרעיון הלאומי?

3. במה זרמים אלו מנוגדים לרעיונות ולדרכי הפעולה של התנועה הציונית?

*282*

סיכום

במאה התשע עשרה ניכר גידול מרשים באוכלוסייה היהודית באירופה. הגידול הגביר את המצוקה החומרית של היהודים, ובמיוחד את המצוקה של היהודים במזרח אירופה בגלל הגבלות שהוטלו עליהם. משום כך החלו היהודים להגר מארץ לארץ בתוך אירופה וממקום למקום בתוך הארצות. ארץ ההגירה מחוץ לאירופה המועדפת על היהודים הייתה ארצות הברית - מאז שנות השמונים של המאה התשע עשרה ועד שנת 1914 היגרו כשני מיליון מיהודי מזרח אירופה לארצות הברית.

לעומת הרוב - שבחר להגר בתוך אירופה או לארצות הברית - רק מיעוט בחר לעלות לארץ ישראל. מיעוט זה פעל בהשפעת הרעיון הלאומי. בהשפעת "סופות בנגב" ב- 1882 פרסם פינסקר בעילום שם חוברת כתובה בגרמנית וכותרתה "אוטואמנציפציה: קול קורא לבני עמו מאת יהודי רוסי". לטענתו, העם היהודי חייב לפעול בעצמו למען שחרורו. זוהי האוטואמנציפציה, ומשמעותה שחרור עצמי. ביזמתו של פינסקר התכנסה בשנת 1884 ועידת היסוד של תנועת "חיבת ציון" בעיר קטוביץ.

את פריצת הדרך לרעיון הלאומי היהודי פרץ בנימין זאב הרצל בקונגרס הציוני הראשון, בבאזל בשנת 1897. עוד לפני הקונגרס הראשון החלו להגיע לארץ ישראל יהודים בעלי תודעה לאומית. העלייה הלאומית הראשונה החלה ב- 1882. מאז ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה הגיעו לארץ ישראל שני גלי עלייה, המכונים "עלייה ראשונה" ו"עלייה שנייה" ובהם כחמישים וחמישה אלף עולים. רבים מן העולים התקשו להסתגל לתנאי המקום הקשים ועזבו את הארץ.

אידאולוגיות לאומיות התפתחו גם מחוץ לציונות, ובהן : הבונד - ביקש לפעול למען אוטונומיה לאומית ותרבותית ליהודים בארצות מגוריהם וכיוון את פעילותו אל הפרולטריון ובעלי המלאכה היהודים; הטריטוריאליזם - חיפש חלופה בכל טריטוריה אפשרית; והאוטונומיזם - ביקש לבסס את הקיום היהודי בגולה באוטונומיות תרבותיות-קהילתיות בארצות רבות, ובהן גם ארץ ישראל.

*283*

לחזרה ולדיון

1. לפניכם משפטים המציגים את דרכי הפתרון השונות לבעיית הקיום היהודי. זהו את הדובר או הדוברים.

א. סבלנו מרדיפות וממצוקה כלכלית ועל כן החלטנו להגר לארצות הברית.

ב. החלטנו לעלות לארץ ישראל, למרות הקשיים הרבים, כי בכל מקום אחר ניחשב לזרים.

ג. הושפענו מהשאיפה של עמים אחרים לעצמאות ולמדינה ריבונית וחשבנו שגם לנו מגיעה מדינה משלנו.

ד. האמנו כי בני העם היהודי יוכלו להמשיך לשמור על ייחודם התרבותי בגולה במסגרת קהילות אוטונומיות.

ה. גילויי האנטישמיות באירופה הוכיחו לנו כי אין פתרון אחר לבעיית קיומו של העם היהודי בגלות מלבד הקמת מדינה יהודית.

ו. פעלנו לשיפור מצב הפועלים היהודים במזרח אירופה ולהשגת אוטונומיה ליהודים כדי שיוכלו לקיים את תרבותם הלאומית. התנגדנו לרעיונות הציונות.

ז. ייצגנו את הקהילות השונות בקונגרס הציוני הראשון.

ח. יסדנו יישובים ומושבות חקלאיות בארץ ישראל כדי להניח תשתית להקמת המדינה היהודית.

ט. שאפנו להשיג טריטוריה מחוץ לארץ ישראל שבה יוכלו יהודים מארצות מצוקה לחיות את חייהם באופן עצמאי.

- מצאו שני זוגות של דוברים התואמים זה את זה ושני זוגות של דוברים המנוגדים זה לזה. הסבירו במה.

2. א. ספרו את סיפורה של משפחה יהודית שהחליטה להגר ממקום מושבה. ציינו את ארץ המוצא, את ארץ היעד והשיקולים לבחירתה.

ב. שערו, עם אילו קשיים תתמודד המשפחה במקום מושבה החדש?

3. "להגר מרוסיה או להישאר בה?" - תארו ויכוח בשאלה זו בין יהודים ברוסיה.

4. מדוע היו פינסקר והרצל מוכנים בראשית דרכם לקבל פתרון טריטוריאלי גם מחוץ לארץ ישראל? מה דעתכם בעניין זה?

5. בין מתכנסי ועידת קטוביץ בשנת 1884 שררה "אווירה חגיגית, מתוך תחושה היסטורית של פתיחת תקופה חדשה בחיי העם". תחושה זו שררה גם בקרב מתכנסי הקונגרס הציוני בבאזל ב- 1897. מדוע? מה ההבדל בין שני כינוסים אלה?

6. מהו הפתרון של הרעיון הלאומי הציוני? מה היו הפעולות שביטאו אותו בשלהי המאה התשע עשרה?

7. לבעיית הקיום של העם היהודי הוצעו פתרונות גם מחוץ לציונות.

א. מהם הרעיונות העיקריים של פתרונות אלו? מהו הדמיון ומהו השוני ביניהם?

ב. בימינו, יותר משישים שנה לאחר הקמת המדינה - איזה מן הפתרונות הצליח? מדוע?

8. לו הייתם צעירים יהודים בשלהי המאה התשע עשרה, באילו מן הפתרונות המוצגים בפרק הייתם בוחרים? נמקו את בחירתכם.

*284*

(עמוד ריק)

*285*

מבט על התקופה

"(...) הרעיונות האלה, שהחל בשנת 1700 נדונו תחילה באנגליה ולאחר מכן בצרפת, הם חלק ממה שנקרא "הנאורות". השם הזה מדויק, כיוון שהאנשים שדבקו ברעיונות האלה ניסו להילחם בחשיכה של האמונות התפלות, והנשק שלהם היה האור של התבונה.

היום יש אנשים החושבים שתנועת הנאורות לימדה את האנשים דברים מובנים מאליהם, ושרבים מן הסודות הגדולים של הטבע והעולם נתפסו אז בצורה פשטנית מדי. זה נכון בעינינו היום, אבל כדאי לנו לזכור שהדברים האלה, שבשבילנו הם מובנים מאליהם, לא היו בזמנים ההם מובנים מאליהם כלל וכלל. הרבה מאוד אומץ, הקרבה והתמדה היו נחוצים כדי להציג שוב ושוב את הרעיונות של הנאורות, עד שהם נקלטו אצל בני האדם והיום הם נשמעים לנו מובנים מאליהם. (...)

בשלוש מאות השנים שחלפו מאז תחילת תקופת הנאורות, נחקרו ופוענחו יותר סודות טבע מאשר באלפיים השנים שקדמו להן. בכל מקרה, אסור לנו לשכוח את החשיבות הגדולה שהיתה ועדיין יש לשלושת העקרונות היסודיים של הנאורות - הסובלנות, התבונה והאנושיות. העקרונות האלה השפיעו השפעה עצומה על חיינו היום."

(א' גומבריך, ההיסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים, עמ' 312.)

סוף הספר