הלכה לתלמיד

לימוד הלכה ממקורה וטעמה

לכיתה ה'

מותאם לפי מנהגי

העדות השונות

עמוס מימון

ישראל, תשע"ב

ב-- כרכים

כרך ראשון

עמודים

עמודי דפוס

עמודי בראיל

העתיק: אילן בר

הספריה המרכזית לעיוורים

נתניה ישראל  2013

*7*

הקדמה

*7*

"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". אודה לה' אדון ויוצר הכול על הזכות שנפלה בחלקי להיות מלמד ילדי ישראל ולסייע בידי המלמדים ללמד הלכה לצעירי הצאן ולהאהיב את תורתנו הקדושה על בנינו שיחיו. סדרת החוברות "פרקי הלכה" זכתה לתהודה ותרמה רבות ללימוד ההלכה בקרב ילדי ישראל בארץ ובחו"ל, ועל כך כולי מלא הודיה לשם יתברך ולכל המסייעים בדבר. לאור השינוי בתוכנית הלימודים ניגשתי שוב למלאכת הקודש בגיל וברעדה לעשות רצון בוראי ולהמשיך בשליחות שנטלתי על עצמי. בסייעתא דשמיא אנו מגישים לפניכם, מורים ותלמידים, את החוברת הלכה לתלמיד, חוברת לימוד ועבודה לפי קיצור שולחן ערוך מקור חיים ולפי התוכנית החדשה של משרד החינוך.

שמות ראשי הפרקים הם ראשי הפרקים שנכתבו בקיצור ולפי הפרקים הנבחרים בתוכנית הלימודים. בכל ראש פרק מצוין בסוגריים מספר הפרק מתוך הקיצור. לדוגמה, פרק ב – חודש אלול, הרחמים והסליחות (פרק ק). בפרק ב בחוברת הלימוד והעבודה הלכה לתלמיד הנושא הוא: חודש אלול, הרחמים והסליחות. פרק זה נמצא בקיצור שולחן ערוך בפרק ק (פרק ק)

בחלק מן הפרקים שכתבנו את ההלכות הנדרשות וריכזנו אותן על מנת להקל על הלומד הצעיר. עם זאת, בתוך הפרק תמצאו שאלות מכוונות לקיצור על מנת למנוע מצב שבו התלמיד לא יכיר או לא יעשה שימוש בספר המקור שהוא קיצור שולחן ערוך מקור חיים. בחלק מן הפרקים לא סיכמנו כלל את ההלכות, על מנת שהתלמיד ילמד לעיין בתוך הקיצור וילמד מתוכו. השתדלנו להקנות מיומנות זו בהדרגה. בתחילה יש מעט הכוונה לקיצור, ובהמשך החוברת מתרבות ההפניות לקיצור. בנושאים רבים יצרנו פרקי מבוא שנועדו לתת רקע של הכנה לקראת לימוד הנושא המרכזי. מבוא זה חשוב מבחינה דידקטית ללימוד החומר. כמו כן הוא מעשיר את התלמידים בידע רלוונטי לתוכנית הלימודים תוך שימוש ותרגול התלמידים במיומנויות חשובות להשגת המטרות של שיעורי ההלכה בכלל (כפי שסוכמו במדריך למורה), כגון: עיון בספרי מקור, לימוד שורש וטעם ההלכה, הכרת השתלשלות ההלכה מפסוקי התורה דרך המשנה ועד לספרי ראשונים ואחרונים והבנת מקור המחלוקת בעדות ובמנהגים השונים בישראל.

*8*

בחלק מפרקי המבוא ניתנה עבודת כיתה על מנת שהמורה ינחה את התלמידים כיצד ליישם את המיומנויות בפרק ולהשיג הפנמה וידיעת החומר כדבעי, כהקדמה לפרקים הנלמדים בהמשך. השאלות מגוונות באופנים רבים, ותיווכחו בכך תוך כדי לימוד בחוברת. (על פירוט אמצעי הגיוון ראו במדריך למורה.)

החוברת כוללת את כל תוכנית הלימודים ואף מעבר לכך וכן את המבוא לתורה שבעל-פה. פרקי המבוא הם פרקי רשות, ורשאי המורה לדלג לפי הצורך ולוח הזמנים העומד לרשותו, אך חשיבותם גדולה ללימוד מעניין ומרתק לתלמידנו שיחיו. כמעט בכל הפרקים יש התייחסות לתלמידים המתקדמים. יש שאלות המכוונות רק אליהם ולא לכלל הכיתה (שאלות אלו מסומנות בכוכבית או בצבע אחר), ויש אפילו כמה עבודות שלמות המוגדרות עבודות למתקדמים. סיפורים רבים פזורים בחוברת. כדאי לערוך דיונים עם התלמידים על המסרים הנלמדים בסיפורים אלו. טוב לתת לתלמיד לבוא לידי ביטוי ולומר או לכתוב את מה שלמד מסיפורים אלו.

מומלץ למורים לעשות שימוש במדריך למורה וכך להכיר את המטרות ואת

המיומנויות שיש בכל פרק כדי להקנותן לתלמידים.

ברצוני להודות לרב יהודה זולדן, מפמ"ר תושב"ע, על הערותיו ועל הארותיו להוציא דבר מתוקן לילדי ישראל. יישר כוח על כל הסבלנות, העזרה, העידוד והתמיכה. תודות לרב דוד עצמון, מפקח תוכניות הלימודים במשרד, על העידוד והתמיכה. תודות לרב צבי צרפתי, ראש הכולל "אורות יעקב", על שעבר על כל החומר והעיר את הערותיו המחכימות. תודות למר יעקב פאשקוס על הערותיו הדידקטיות והפדגוגיות. למאייר אליסף מיארה, תלמידי היקר, תבורך בכל מילי דמיטב ותשרה הברכה בכל מעשי ידיך אמן.

יהי רצון שלימוד ילדי ישראל יהיה לעילוי נשמת סבי וסבתותי אשר גידלונו לתורה וליראה במסירות אין קץ. מאיר זקינו בן שלביה, יוסף בן שושיה, כוכינה בת מננה, אסתר בת מסעודה לבית מימון ע"ה.

בברכת התורה ולומדיה,

עמוס מימון

*9*

(עמוד ריק)

*10*

(עמוד ריק)

*11*

אלול-תשרי

*11*

פרק א: מבוא לחודש אלול, הרחמים והסליחות (פרק ק)

*11*

העשרה

1. מבוא להלכות חודש אלול

רבי יהושע בן קרחה אומר: ארבעים יום שהה משה רבנו בהר סיני, קורא בתורה יומם ולילה. בשבעה עשר בתמוז ירד אל המחנה ובידו לוחות הברית. כשראה את ישראל שחטאו בעגל, שבר את הלוחות והרג את החוטאים. במשך ארבעים יום שרף את העגל וכיתתו כעפר הארץ, הכרית את העבודה הזרה מישראל. בראש חודש אלול אמר לו הקדוש ברוך הוא: עלה אלי ההרה, והעבירו שופר במחנה, כדי שיידעו כולם שהנך עולה להר ולא יטעו יותר ישראל אחרי עבודה זרה. הקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר, שנאמר: "עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר" (תהילים מז, ו). בעקבות כך התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר מראש חודש אלול בכל שנה ושנה.

(על-פי פרקי דרבי אליעזר, פרקים מה-מו).

2. סימני חודש אלול

חכמים נתנו כמה סימנים לימים הנוראים:

א. סימן לחודש אלול שבו ה' (המכונה הדוד) מתקרב לישראל כדי שישובו אליו בתשובה. אלול – ראשי תיבות בפסוק: "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו, ג). כל מילה מסתיימת באות י (האות י שווה בגימטריה 10), ובסך הכול בארבע המילים: 40 (4 כפול 10 שווה 40) כנגד ארבעים ימי הימים הנוראים (א' אלול – י' בתשרי).

ב. וכן אלול ראשי תיבות בפסוק: "ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה'" (דברים ל, ו), להורות כי לאחר שתשוב לה' בתשובה, ה' יעזור לך למול את לבבך ולעבוד את ה' באהבה. (אין הכוונה למילת הבשר בברית המילה אלו להכאת הלב לעבודת ה'.)

*12*

ג. בפסוק: "ואשר לא צדה (לא התכוון) והאלהים אנה (זימן) לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה". (שמות כא, יג) – ראשי תיבות אלול. בפסוק מדובר על רוצח נפש בשגגה שעליו לברוח לעיר מקלט, והכוונה היא לרמוז כי חודש זה נתנו השם יתברך לכפרה לכל מי שחטא בשגגה, אשר בו יוכל לנוס ולתקן עצמו.

ד. בפסוק "אריה שאג מי לא יירא" (עמוס ג, ח). "אריה" – ראשי תיבות: א'לול ר'אש השנה י'ום כפור ה'ושענא רבא.

ה. בפסוק: "איש לרעהו ומ נתות לאביונים" (אסתר ט, כב)

עבודת כיתה: העתיקו את התשובה הנכונה במחברת.

1. כמה ימים שהה משה רבנו בהר סיני בפעם הראשונה?

א. 30 ימים ב. 40 ימים ג. 80 ימים

2. מתי ירד משם משה בפעם הראשונה?

א. ראש חודש תמוז ב. י"ז בתמוז ג. ט' באב

3. מתי עלה משה להר סיני בפעם הראשונה (לפני חטא העגל)? היעזרו ביומן השנה.

א. ח' בסיוון ב. ו' בסיוון – חג השבועות ג. י"ז בתמוז

4. במשך כמה ימים שרף משה רבנו את העגל והכרית את העבודה הזרה מישראל?

א. 40 ימים ב. 30 ימים ג. 10 ימים

5. מתי נקרא שוב משה בפעם השנייה לעלות להר?

א. ט' באב ב. כ"ז באלול ג. ראש חודש אלול

6. מה עשה משה מאז שהוא ירד מההר עד שעלה שוב?

*13*

7. העתיקו את הטבלה למחברת והשלימו את החסר.

הרמז: --. הפסוק: אני לדודי ודודי לי. משמעות הרמז: --.

הרמז: אריה. הפסוק: --. משמעות הרמז: --.

הרמז: אלול. הפסוק: --. משמעות הרמז: --.

הרמז: --. הפסוק: אנה לידו ושמתי לך. משמעות הרמז: ה' נתן לנו זמן שבו נוכל לשוב בתשובה ולתקן את מעשינו.

8. ערכו את ציר הזמן מראש חודש סיוון עד י' בתשרי וצבעו או הדגישו את הימים שבהם עלה משה להר סיני ואת הימים שבהם ירד מההר!

9. הדגישו את הימים המיוחדים בחודשים אלו והסבירו מה מיוחד בהם לדורות?

מעשה שהיה: כל עוד הנר דולק

ערב אחד עבר רבי ישראל סלנטר לפני בקתתו של סנדלר, אשר עשה את מלאכתו לאור נר דועך. שמע את אשת הסנדלר אומרת לבעלה: די כבר, השעה מאוחרת. הנה הנר כבר דעך. תן מנוחה לעצמותיך היגעות. השיב לה הסנדלר בחיבה: אשה, כל עוד הנר דולק, עוד שהות בידי לתקן, וחייב אני לעבוד

ולתקן. מיד רץ ר' ישראל לבית המדרש, קרא לבחורים הלומדים בלילות ואמר

להם דברי מוסר שהוא למד מהסנדלר: "כל עוד הנר דולק, חייב אדם לעבוד ולתקן. כל עוד נר הנשמה דולק, יש לתקן...".

- הסבירו את דברי רבי ישראל סלנטר: "כל עוד נר הנשמה דולק, יש לתקן"!

*14*

פרק ב: חודש אלול – חודש הרחמים והסליחות (פרק ק)

*14*

א. הימים מראש חודש אלול עד יום הכיפורים הם ימי רחמים ורצון. אמנם בכל ימות השנה מקבל ה' את השבים בתשובה ומוחל להם על מעשיהם הרעים. מכל מקום ימים אלו מובחרים ביותר לתשובה מתוך היותם ימי רחמים וימי רצון.

ב. בראש חודש אלול עלה משה רבנו אל הר סיני לקבל לוחות (בפעם השנייה לאחר חטא העגל) ושהה שם ארבעים ימים וירד בעשרה בתשרי, שאז היה גמר כפרה, וה' סלח לעם ישראל על חטא העגל ואמר למשה: "סלחתי כדבריך". מאז נתקדשו ימים אלו לימי רחמים ורצון ועשרה בתשרי ליום הכיפורים.

ג. נוהגים לתקוע בשופר בכל חודש אלול כדי שנתעורר לתשובה. בכוח השופר לעורר ולהחריד את האדם לקראת ימי הדין הקרבים ובאים.

ד. סליחות – בימים אלה מבקשים סליחה מה', ויש הבדלי מנהגים בין

העדות השונות.

מנהג קהילות ספרד: לקום באשמורת הבוקר, לומר סליחות ותחנונים מראש חודש אלול עד יום הכיפורים. (ביום ראש חודש עצמו אין נוהגים לומר סליחות.) תוקעים בשופר במהלך אמירת י"ג מידות הרחמים בסליחות, וכן בקדיש שאומרים בסיום הסליחות, תוקעים עשרה קולות שהם: תשר"ת, תש"ת, תר"ת (ת – תקיעה, ש – שברים, ר – תרועה).

ה. מנהג קהילות אשכנז: מיום ב' של ראש חודש אלול (א' אלול) תוקעים בכל יום לאחר תפילת שחרית (תשר"ת). רק בערב ראש השנה לא תוקעים כדי להבדיל ולהפסיק בין תקיעות רשות לתקיעות חובה של יום ראש השנה. את הסליחות אומרים מיום ראשון שלפני ראש השנה, ואם חל ראש השנה ביום שני או שלישי בשבוע, מתחילים לומר סליחות ביום ראשון של השבוע הקודם.

*15*

ו. הזמן הראוי ביותר לאמירת סליחות הוא מחצות הלילה ואילך, שאז הוא עת רצון.

ז. סליחות ותחנונים צריך לאומרם בנחת ובכוונה.

ח. נוהגים לומר מראש חודש אלול עד שמיני עצרת אחר תפילות ערבית ושחרית מזמור מספר תהילים פרק כז: "לדוד ה' אורי וישעי ממי... כי יצפנני בסכה...". על-פי מה שאמרו חכמים: "ה' אורי" – בראש השנה, שהוא יוציא כאור צדקנו ביום הדין. "וישעי" – ביום הכיפורים, שיושיענו וימחל לנו. "כי יצפנני בסכה" – בחג הסוכות.

ט. פרק תהילים זה עוסק בכמה נושאים:

1. ביטחונו של דוד המלך בה' יתברך, שיושיע אותו מאויביו הרבים.

2. שאיפתו של דוד לשבת בבית ה' ולהיות עסוק רק בעניינים רוחניים.

3. תפילותיו של דוד שאינן פוסקות.

אנו אומרים פרק תהילים זה, מפני שאנו מבקשים בימים אלה לשוב לה' ולהיות קשורים אליו בכל לבנו.

י. אנשי מעשה נוהגים לבדוק בחודש זה את התפילין ואת המזוזות שלהם ומתוך כך לפשפש במעשיהם ולתקנם.

שאלות חזרה

1. מדוע הימים שבין ראש חודש אלול ליום הכיפורים נקראים ימי הרחמים והסליחות?

2. מהי המטרה בתקיעה בשופר?

3. סמנו בדף מתוך לוח שנה של שנה זו את התאריכים שבהם תוקעים בשופר או אומרים סליחות לפי המנהגים השונים.

היעזרו בהנחיות האלה:

א. ציירו שופר בתאריכים שבהם יש לתקוע בשופר.

*16*

ב. סמנו בעיגול את הימים שבהם יש להשכים ולומר סליחות לפי מנהג בני ספרד וסמנו בריבוע את הימים שבהם יש לומר סליחות לפי מנהג בני אשכנז.

ג. עטרו את הדף ותלו אותו לתזכורת על המקרר.

4. מהו הזמן הטוב ביותר לאמירת סליחות?

5. איזה פרק בתהילים אומרים לאחר תפילת ערבית ושחרית מראש חודש אלול ועד שמיני עצרת?

6. כתבו את מילות הפסוק בהם נרמזים החגים של חודש תשרי.

7. כתבו על מנהגים הידועים לכם בחודש אלול!

8. עיינו בספר תהילים בפרק כז והשיבו על השאלות הבאות:

א. כתבו את מילות הפסוקים בהם דוד המלך מספר על בטחונו בה'. (פסוקים א-ג, ה).

ב. כתבו בקשות חיוביות שדוד מבקש מה' (פסוקים ד, ח, ט, יא, יב).

עיינו בספר תהילים בפרק כז פסוק יד בפירושו של רש"י והשיבו על השאלה:

9. א. דוד המלך חוזר פעמיים על המילים "קווה אל ה'", בתחילת הפסוק ובסופו. מה לדעתכם המסר בחזרה זו?

ב. מה ניתן ללמוד מדברי דוד המלך על כוחה של תפילה?

ג. ספרו על מקרים ששמעתם או אף שחשתם בעצמכם. מה כוחה של תפילה.

*17*

מעשה שהיה: סליחות עם רבי לוי יצחק מברדיצ'וב

ערב ראש השנה בעיר ברדיצ'וב. כל אחד עושה חשבון נפש על השנה שחלפה ומתמלא בהרהורי תשובה. אורחים רבים נהגו לבוא לברדיצ'וב לימים הנוראים כדי לשאוב מהאווירה המיוחדת שאפפה את העיר שבה חי הצדיק המפורסם, רבי לוי יצחק מברדיצ'וב – שנהג להמליץ טוב על ישראל בכל עת מצוא. בבואם עתה מהמקווה, בהרגשת טוהר וקדושה, ניגשו אל ביתו של הצדיק כדי לקבל "שלום" ממנו וללוותו לבית הכנסת לאמירת הסליחות. בהיכנסם אל בית הצדיק, לא מצאו אותו מיד, והדבר היה לפלא. רק לאחר מכן יצא מהמטבח, ובידו סל ובו בקבוק משקה, מיני מלוחים ודברי מאפה. להשתוממותם של החסידים ממש לא היה גבול. בערב ראש השנה לפנות בוקר, כשעומדים ללכת לסליחות, מחזיק הצדיק מברדיצ'וב בידו סל מלא "ממתקים"... הייתכן? ואולם הצדיק לא נתן לסובבים אותו להתפלא הרבה. "הבה ונלך, יהודים", קרא! בית הכנסת הגדול היה מואר בשלל אורות. ציבור גדול של יהודים כבר ישב בפנים, אמר תהילים וחיכה לצדיק. ואולם הרבי מברדיצ'וב לא נכנס לבית הכנסת. הוא הלך הלאה, הלאה, בצעדים מהירים, וחסידיו המשתוממים הולכים אחריו. לבסוף הגיעה החבורה לקצה העיר, שם נכנסו לבית, וריח בלתי נעים של טבק, יין שרף וגופות מיוזעים עמד בו. על רצפת האדמה ישנו, זה בצד זה כמו דגים

*18*

מלוחים, יהודים וגויים... רבי לוי יצחק ניגש אל אחת הדמויות הישנות, יהודי רזה ומצומק, שעל יהדותו העידו הטלית קטן שלו והכיפה הגדולה שהייתה על ראשו. הוא העירו ביד עדינה, באומרו לו כי הוא נוחר חזק והציע לו "להרטיב" את גרונו בטיפת משקה ולהיטיב את לבו במליח ובדבר מאפה. היהודי הסתכל על הצדיק, אך בגלל האפלה לא ראה עם מי הוא מדבר. על כן הוא נתן עליו בקולו הנרגז ואמר לו: "חביבי, מה עלה בדעתך? בלי נטילת ידיים לקחת משקה? מה אתה שח? איך אפשר לטעום משהו לפני נטילת ידיים, תפילה וברכה? מה אני בעיניך, גוי?"... רבי לוי יצחק חזר על מעשהו זה במפגש עם עוד כמה יהודים, וכולם ענו לו בסגנון דומה. לאחר מכן העיר גוי, באומרו לו: "קום, איוון, ותשתה כוסית יין ישן"! הגוי רק הריח את ריח המשקה, קם כהרף עין, חטף מידי הצדיק את הכוסית והריקה בלגימה אחת אל גרונו. לאחר מכן גמר את המליח ואת המאפה באותה צורה, וכששוכנע שלא מצפה לו דבר יותר, הסתובב על צדו השני והמשיך לנחור. כך היה עם עוד כמה גויים, עד שסלו של הצדיק התרוקן לגמרי. אז הרים רבי לוי יצחק את עיניו השמימה ואמר: "ריבונו של עולם, הבט משמים וראה! יעקב כשקם מהשינה, אינו חושב על צורכי גופו אלא על צורכי נשמתו. הוא אינו אוכל ושותה, עד שאינו נוטל ידיו, מתפלל ומברך. ואילו עשיו חוטף ואוכל, חוטף ושותה, בלי נטילת ידיים, בלי ברכה". בפנים קורנות פנה הצדיק אל חסידיו ואמר להם: "עתה, יהודים, נלך לסליחות".

*19*

ערב ראש השנה (פרק ק)

מבוא

"חדות ה' היא מעזכם"

לאחר שקרא עזרא הסופר לעם דברי התורה ביום ראש השנה (באחד לחודש השביעי – א בתשרי), התרגשו העם ופחדו מן העונשים ששמעו בקריאת התורה ומאימת הדין (על פי פירוש המלבי"ם). עזרא, נחמיה והלוויים אמרו להם: לא להצטער ביום חג ה', כי אם ישמחו לכבוד ה', תהיה שמחה זו למעוז ותגן עליהם כמו צום ובכי. ואז הלכו העם לקיים מצוות שמחת החג באכילה ובשתייה, וכך כתוב בספר נחמיה בפרק ח:

"(א) וייאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה אשר ציווה ה' את ישראל: (ב) ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל... ביום אחד לחודש השביעי:... (ד) ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר... (ה) ויפתח עזרא הסופר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה וכפתחו עמדו כל העם: (ו) ויברך עזרא את ה' האלוהים הגדול ויענו כל העם אמן אמן במועל ידיהם ויקודו וישתחוו לה' אפיים ארצה:... (ח) ויקראו בספר בתורת האלוהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא: (ט) ויאמר נחמיה... ועזרא הכהן הסופר והלוויים המבינים את העם לכל העם היום קודש הוא לה' אלוהיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשומעם את דברי התורה: (י) ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם: (יא) והלוויים מחשים לכל העם לאמור הסו כי היום קדוש ואל תעצבו: (יב) וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלוח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם:".

*20*

עזרא ונחמיה

עזרא הסופר ונחמיה, מנהיגים יהודיים בתחילתה של תקופת בית שני.

- עזרא מכונה "עזרא הסופר", כי היה סופר מהיר בתורת משה. תיקן תקנות לחיזוק הדת בעם. כגון: שיהיו קורין בתורה בציבור בימים שני וחמישי ובשבת בתפילת מנחה.

- נחמיה בן חכליה – מונה לשליט על יהודה מטעם המלך ארתחששתא וקבל ממנו רישיון לבוא אל ירושלים ולבנותה מחדש, הוא בנה את חומת ירושלים כששבו בני הגולה מבבל.

א. נוהגים ללבוש בגדי שבת בערב ראש השנה לכבוד החג. להראות בכך שאנו בטוחים בחסדי ה' שיוציא לאור משפטנו לחיים טובים ולשלום.

ב. התקיעות שאנו תוקעים בחודש אלול לאחר התפילה ובמהלך אמירת הסליחות הן תקיעות רשות ולא חובה. תקיעות אלו באו לעורר את האדם לקראת יום הדין. ואולם התקיעות שאנו שומעים במהלך התפילות בראש השנה הן מצווה מהתורה, והן תקיעות חובה.

ג. אין תוקעים בשופר בערב ראש השנה כדי להבדיל בין תקיעות רשות של חודש אלול לבין תקיעות חובה, שתוקעים במהלך התפילות ביום ראש השנה.

ד. בערב ראש השנה נוהגים להתענות עד אחר מנחה, שאז טועמים דבר מה, כדי שלא ייכנס ליום טוב כשהוא מעונה.

ה. מרבים בצדקה בערב ראש השנה.

שאלות חזרה

1. מה אנו למדים מדברי נחמיה ועזרא הסופר לעם, שהחל לבכות מאימת יום הדין ומדברי התורה?

*21*

2. טליה התלבשה בבגדים נאים לכבוד ראש השנה. מיכל אחותה העירה לה שלא נהגה כדין, כי היום זה יום הדין, וצריכים לבוא בבושת פנים ובחרדה גדולה לבית הכנסת.

א. מי צודקת?

ב. נמקו את דבריכם.

3. מדוע אין תוקעים בשופר בערב ראש השנה?

4. הסבירו את המושגים:

תקיעות רשות, תקיעות חובה

הלכות עירוב תבשילין (פרק ק)

א. מותר לבשל אוכל ביום טוב לצורך יום טוב, כפי שכתוב בתורה: "וביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם". (שמות יב, טז)

ב. כשיום טוב חל ביום שישי או ביום חמישי ושישי (כגון: ראש השנה) אסור לבשל מיום טוב לשבת, מפני שיש בזה פגיעה בקדושת יום טוב. ואולם אם אדם החל להכין את האוכל לשבת כבר בערב יום טוב וביום טוב הוא רק משלים, אין בזה פגיעה בקדושת יום טוב. הכנת התבשיל מערב יום טוב לשבת נקראת "עירוב תבשילין".

ג. מדוע נקרא שמו עירוב?

1. אנו מערבים צורכי שבת עם צורכי יום טוב לעשותם יחד.

2. העירוב מוכיח שלא התחיל מלאכה ביום טוב לצורך שבת אלא רק גמר אותה.

ד. כשראש השנה חל בימים חמישי ושישי, יש להכין "עירוב תבשילין" בערב ראש השנה (יום רביעי). על ידי עירוב זה יהיה אפשר להכין אוכל מיום טוב (שחל ביום שישי) לשבת קודש.

*22*

ה. "עירוב תבשילין" – חכמים תקנו להניח פת ותבשיל מערב יום טוב לצורך השבת כדי שיהיה ניכר שאינו מתחיל בבישול ובאפייה שאינם לצורך יום טוב ביום טוב, אלא רק גומר מלאכת אוכל נפש לאחר שהתחיל בה מערב יום טוב.

שאלות חזרה

1. מדוע אסרו חכמים להכין אוכל מיום טוב לשבת?

2. מהי תקנת חכמים המתירה לנו להכין אוכל ביום טוב לשבת שלאחריו?

3. הסבירו מדוע נקרא "עירוב תבשילין" מלשון "עירוב"?

4. ספרו כיצד מניחים עירוב תבשילין בביתכם ואילו מאכלים מניחים.

שאלת חקר

5. עיינו ביומן השנה וכתבו אלו חגים יחולו השנה ביום שישי?

*23*

פרק ג: סדר ליל ראש השנה (פרק קא)

*23*

סימן טוב

"אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא (עכשיו שאתה אומר שיש עניין בסימן), יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא (יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה) קרא (דלעת) ורוביא (לוביה – שעועית), כרתי, סילקא (תרדים) ותמרי (תמרים) (שבכל המאכלים הללו יש להם סימן טוב, יש מהם הגדלים מהר, ויש מהם מתוקים)".

(תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ו עמוד א)

א. כל התחלה יש להתחילה בסימן טוב. לפיכך נוהגים בקהילות ישראל בליל ראש השנה לאכול מטעמים שונים ולומר את "יהי רצון..." המתאים להם. מאותו טעם אין אוכלים דברים חמוצים ומרירים בראש השנה.

ב. מנהג יפה לאכול בליל ראש השנה: תמרים, רימונים, תפוח מתוק בדבש, רוביא, כרתי, סילקא (תרדים), קרא (דלעת), דגים, ראש של כבש או ראש של דג.

ג. מנהגים שונים יש בעריכת סדר האכילה. יש נוהגים לעשות סדר זה לאחר ברכת המוציא, ויש העושים אותו מיד לאחר הקידוש. כל אחד ינהג לפי מנהג אבותיו.

שאלות חזרה

1. מדוע נוהגים לערוך סדר של מאכלים מיוחדים בליל ראש השנה?

2. מדוע נוהגים לא לאכול דברים חמוצים או מרים בראש השנה?

3. אילו מאכלים מיוחדים נוהגים לאכול בביתכם בליל ראש השנה ואיזו בקשת "יהי רצון..." נוהגים לומר לפני אכילתם?

*24*

מסימני סדר ליל ראש השנה

תמרים: יהי רצון מלפניך יי אלוהינו ואלוהי אבותינו, שייתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.

רוביא: יהי רצון מלפניך יי אלוהינו ואלוהי אבותינו, שירבו זכויותינו ותלבבנו.

כרתי: יהי רצון מלפניך יי אלוהינו ואלוהי אבותינו, שייכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.

סלקא: יהי רצון מלפניך יי אלוהינו ואלוהי אבותינו, שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.

קרא: יהי רצון מלפניך יי אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתקרע רוע גזר דיננו, וייקראו לפניך זכויותינו.

רימון מתוק: יהי רצון מלפניך יי אלוהינו ואלוהי אבותינו, שנהיה מלאים מצוות כרימון.

תפוח בדבש: יהי רצון מלפניך יי אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.

ראש כבש: יהי רצון מלפניך יי אלוהינו ואלוהי אבותינו, שנהיה לראש ולא לזנב. ותזכור לנו עקדתו ואילו של יצחק אבינו עליו השלום, בן אברהם אבינו עליו השלום.

*25*

פרק ד: ראש השנה – סדר היום ותפילותיו (פרק קב)

*25*

העשרה

1. מצוות תקיעת שופר

שופר של איל

- "אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל?

אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני.

אמר רבי יצחק: למה תוקעין בראש השנה?... למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן".

(תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף טז עמוד א)

על-פי ביאור רש"י שם: כשהשטן רואה את בני ישראל מחבבין מאוד את מצוות ה', בכך ששומעים תקיעות כשהם יושבים ואף שומעים עוד תקיעות כשהם עומדים, אז מסתתמין טענותיו נגד עם ישראל.

"תוקעין ומריעין כשהן יושבין" – התקיעות שנשמעות כאשר הקהל רשאים לשבת (התקיעות שלפני תפילת מוסף), נקראות "תקיעות דמיושב".

"תוקעין ומריעין כשהן עומדין" – התקיעות שנשמעות בעת שהקהל עומדים (התקיעות שבמהלך תפילת מוסף), נקראות "תקיעות דמעומד".

- "מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר (במדבר כט, א) 'יום תרועה יהיה לכם', ושופר שתוקעין בו... הוא קרן הכבשים הכפוף, וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש, ואף על פי שלא נתפרש בתורה תרועה בשופר... ומפי השמועה למדו (חז"ל קיבלו ולמדו במסורת)... תרועת ראש השנה בשופר".

(רמב"ם הלכות שופר פרק א הלכה א)

*26*

מטרת השופר

- "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו. כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם,... לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה".

(רמב"ם הלכות תשובה פרק ג הלכה ד)

עבודת כיתה

1. א. מדוע אנו תוקעים דווקא בשופר של איל?

ב. עיינו בבראשית כב, יג וכתבו את המילים מהפסוק המוכיחות את תשובתכם.

2. כיצד גורמים אנו לשטן שיסתתמו טענותיו נגדנו?

3. מהו המקור בתורה שלפיו תקיעת שופר היא מצוות עשה?

4. כתבו אילו שופרות כשרים ואילו פסולים: שופר מקרן פרה, שופר מקרן של כבש, שופר מקרן של שור.

5. מה רומז לנו קול השופר בימים הנוראים?

6. מה ממליץ הרמב"ם לכל אדם כדי להביא תשועה והצלה לכל העולם?

מעשה שהיה: מעשה בכפרי אחד שהגיע לעיר גדולה. עוד במהלך טיולו במרכז העיר ראה פתאום הכפרי שהחלה שרפה גדולה, לבער ולשרף כל מה שנראה לעין. מיד יצאו אנשים והחלו לתקוע בשופרות. לאחר שאלה סיימו לתקוע, ראה הכפרי כי בן רגע כבתה השרפה, ולמעלה מיתמר לו עמוד עשן, וכל אחד חזר למקומו בשלום.

*27*

לרגע חשב הכפרי איזו עיר מתקדמת זו, באיזו קלות התגברו על השרפה, ואמר כל הכבוד לבעלי השופרות שכיבו את השרפה. מיד גמלה בלבו ההחלטה ללכת לקנות שופר מעיר זו ולהשתמש בה לכיבוי שרפות בכפר, ואכן כך היה. קנה שופר, ובבוא היום שבערה שרפה בכפר, מיד הוציא את השופר וביקש מכל בני הכפר לא להתקרב למקום השרפה, כי יש לו תכסיס ודרך מיוחדת לכבות את השרפה והחל לתקוע בשופר וכולם משתוממים. בינתיים השרפה ממשיכה לכלות כל חלקה טובה, והאיש אינו מתייאש וממשיך לתקוע ומשכנע את כולם שעוד רגע קט והשרפה תכבה. ואולם בני הכפר לא הקשיבו לו והחלו כל אחד מביא דלי חול או מים וזורקים על מקור האש וכך כיבוה.

7. מה הייתה טעותו של הכפרי במעשה?

8. מה אפשר ללמוד מטעותו בנוגע למטרה של מצוות תקיעה בשופר?

2. הלכות תקיעת שופר

א. המצווה היא לשמוע קול שופר ולא עצם התקיעה. לפיכך אדם שתקע אך אטם אוזניו ולא שמע, לא יצא ידי חובת המצווה.

ב. השופר צריך להיות כפוף כדי לרמוז לאדם שצריך לכפוף לבו לה'. בדיעבד גם שופר ישר ופשוט הוא כשר.

ג. קודם התקיעה צריך לברך במעומד:

1. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר.

2. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

*28*

ביום השני של ראש השנה:

מנהג קהילות בני ספרד: שאין מברכים ברכת "שהחיינו".

מנהג קהילות בני אשכנז: לברך ברכת "שהחיינו", ואם אפשר, שהתוקע ילבש בגד חדש ויכוון גם עליו בברכת "שהחיינו".

ד. התוקע צריך לתקוע, כשהוא עומד תמיד, אולם הציבור רשאי לשבת בתקיעות שלפני תפילת מוסף המכונות תקיעות "דמיושב". בני קהילות אשכנז נוהגים לעמוד גם בתקיעות שלפני מוסף.

ה. אסור לדבר כלל בשעת התקיעות, מהתחלת התקיעה הראשונה עד סוף התקיעות שבתפילת מוסף.

ו. תוקעים תקיעות "דמיושב" (שהן: תשר"ת, תש"ת, תר"ת, תוקעים כך שלוש פעמים ובסך הכול 30 תקיעות). עומדים להתפלל תפילת מוסף ותוקעים 30 קולות נוספים, ושוב חוזרים על 30 קולות אלו בחזרת שליח הציבור, ולאחר מכן בתוך הקדיש תוקעים עוד 10 תקיעות – תשר"ת, תש"ת, תר"ת.

ז. סך כל התקיעות "דמיושב" ותקיעות "דמעומד" הן מאה קולות.

ח. מצוות עשה שהזמן גרמה – מצוות עשה שמקיימים אותן בזמן מיוחד ומוגדר. את מצוות שופר מקיימים רק בראש השנה (זמן מיוחד), ורק במשך היום אך לא בלילה (זמן מוגדר).

ט. כל מצוות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות, ולפיכך נשים פטורות מתקיעת שופר.

י. אף-על-פי-כן נשים יכולות, כמובן, לשמוע ולקיים את המצווה לשמוע קול שופר. כמו כן אחרי שיצא ידי חובה, יכול לתקוע כדי להוציא אותן ידי חובת המצווה, אבל אין מברכות ולא יברכו להן, וכך מנהג בנות ספרד. ואולם הן משתדלות לבוא לבית הכנסת לשמוע קול שופר, ומי שלא יכלה לבוא, תוקעים לה בשופר בבית בלא ברכות. ואולם מנהג בנות אשכנז שהאישה תברך לעצמה, ומי שתוקע להן אם כבר יצא, לא יברך עבורן.

*29*

שאלות חזרה

1. אדם שאטם את אוזניו ותקע בשופר, אך לא שמע דבר:

א. האם קיים מצוות שופר?

ב. הוכיחו את דבריכם מנוסח הברכה.

2. מאיר תקע בשופר ישר. דביר טען שלא יצא ידי חובה כי השופר אינו כפוף. שילה טען שבדיעבד מאיר יצא ידי חובה!

א. מי צודק?

ב. נמקו דבריכם.

3. מדוע יש להקפיד שהשופר יהיה כפוף?

4. פרטו את המנהגים השונים באשר לברכות על תקיעת שופר ביום השני של ראש השנה.

5. מי חייב תמיד לעמוד בזמן התקיעות?

6. האם מותר לדבר בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד? נמקו מדוע.

7. כמה תקיעות בסך הכול אנו שומעים בראש השנה? (פרטו את החלוקה שלהן במהלך התפילה.)

8. האם נשים חייבות לשמוע את התקיעות? נמקו מדוע.

9. אישה שלא הצליחה להגיע לבית הכנסת כדי לשמוע קול שופר:

א. האם צריכים לתקוע לה בביתה?

ב. האם צריכה לברך? פרטו לפי המנהגים השונים.

3. תפילת מוסף

- "תניא, אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא:... אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפני בראש השנה: מלכויות, זכרונות ושופרות. מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות – כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה. ובמה? בשופר". (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף טז עמוד א)

-"שלש ברכות אמצעיות אלו של ראש השנה... שהן מלכויות וזכרונות ושופרות מעכבות זו את זו, וצריך לומר בכל ברכה מהן עשרה פסוקים מעין הברכה, שלשה פסוקים מן התורה, ושלשה מספר תהילים, ושלשה מן הנביאים, ואחד מן התורה משלים בו...". (רמב"ם הלכות שופר פרק ג הלכה ח)

*30*

תפילת מוסף של ראש השנה מורכבת משלוש ברכות ראשונות ושלוש ברכות אחרונות כמו כל התפילות, אך במרכזה יש שלוש ברכות:

א. "מלכויות" – מבססת את האמונה במציאות ה' ובמלכותו על העולם כולו.

ב. "זכרונות" – מבססת את האמונה בהשגחת ה' בעולם.

ג. "שופרות" – מבססת את האמונה במתן תורה ובגאולת ישראל האחרונה.

4. תשליך

א. אחרי תפילת מנחה ביום הראשון של ראש השנה הולכים לשפת הים או לנהר או לכל מקור מים אחר לומר את נוסח "התשליך". נוהגים לנער את שולי הבגדים ועל ידי כך משליכים אנו את כל החטאים. נוסח התשליך מופיע במחזור.

ב. מדוע עושים את התשליך ליד מקור מים?

הנהר תכליתו להזכיר לנו זכות העקידה. מובא במדרש (תנחומא וירא כב), כשהלך אברהם אבינו לעקוד את בנו יצחק, עשה השטן עצמו כנהר כדי לעכבו ולמנוע זכות זו ממנו, אך אברהם עשה הכול לקיים מצוות בוראו, ושום מניעה לא ביטלה כוונתו ומחשבתו. יש אומרים שיום זה הוא יום המלכת ה' בעולם, ונוהגים להמליך מלכים ולמשוח אותם ליד הנהר, לרמוז שתימשך מלכותו.

ג. אם חל יום טוב ראשון של ראש השנה בשבת, מותר לקיים "תשליך" בתנאי שיש עירוב לדעת בני ספרד. ואולם לדעת בני אשכנז דוחים לעשות את התשליך ביום השני של ראש השנה.

ד. מי שלא עשה את התשליך, יכול לאומרו במהלך כל עשרת ימי התשובה.

*31*

5. הכנה מיום טוב ליום טוב

א. כדי לשמור על קדושת יום טוב תיקנו חכמים שלא יכינו ביום טוב לצורך יום טוב אחר, וכך יפנימו הכול מעלת קדושת יום טוב ולא יבואו לזלזל בקדושת החג.

ב. לכן ייזהרו ביום טוב ראשון (של החג) מלהכין דברים לצורך יום טוב שני, ואפילו עריכת השולחן אסורה.

שאלות חזרה

העתיקו את התשובה הנכונה למחברת.

1. כמה ברכות יש בתפילת העמידה בראש השנה?

א. 19 ב. 18 ג. 9 ד. 7

2. כיצד הן מתחלקות?

א. שלוש ראשונות, שלוש אמצעיות, שלוש אחרונות.

ב. שלוש ראשונות, ברכה אמצעית – קדושת היום, שלוש אחרונות.

ג. שלוש ראשונות, שלוש עשרה אמצעיות – בקשות, שלוש אחרונות.

3. מה התוכן של הברכות האמצעיות לפי הסדר?

א. מלכויות, זכרונות ושופרות

ב. שופרות, זכרונות ומלכויות

ג. זכרונות, שופרות ומלכויות

4. פרטו מהיכן מלוקטים פסוקים אלו?

א. תורה, נביאים, תהילים

ב. תורה, שמואל, מלכים

ג. יהושע, שופטים, ירמיהו

5. כמה פסוקים יש לכל עניין?

א. 9 ב. 10 ג. 18 ד. 3

*32*

6. עיינו במחזור וכתבו במחברת את סדר הופעת הפסוקים:

א. מהתורה ב. מהנביאים ג. מהכתובים ד. מהתורה

א. מהתורה ב. מהכתובים ג. מהתורה ד. מהנביאים

א. מהתורה ב. מהכתובים ג. מהתורה ד. מהנביאים

7. עיינו במחזור של ראש השנה והעתיקו פסוקים המובאים בשלוש הברכות "מלכויות, זכרונות ושופרות" המוכיחים מטרת ברכות אלו.

8. עיינו במחזור וכתבו באיזה הקשר נאמרו הפסוקים הבאים:

"ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו" (במדבר כג, יא): "וישמע אלוקים את נאקתם ויזכור אלוקים את בריתו" (שמות ב, כד); "ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד" (שמות יט, יט).

עיינו בקיצור שו"ע פרק קב סעיף יח והשיבו על השאלה הבאה:

9. מהי המטרה בגללה אנו מזכירים את הפסוקים הללו?

10. הסבירו מהו מנהג התשליך.

11. מדוע עושים את התשליך ליד נהר או מקור מים?

12. מתי עושים את התשליך, אם חל יום א של ראש השנה בשבת? (פרטו לפי

המנהגים השונים.)

13. טליה החליטה לעשות הפתעה לאימא. ביום א של ראש השנה אחר הצהריים החלה לערוך את השולחן לכבוד ליל שני של ראש השנה. מיכל אחותה מנעה זאת ממנה.

א. מי צודקת?

ב. נמקו את דבריכם.

*33*

- בטבלה שלפניכם מסתתר פסוק הנאמר בתשליך: "ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאותם" (מיכה ז, יט). העתיקו למחברת. התחילו מהאות המסומנת והמשיכו לנוע בכל הכיוונים האפשריים מלבד אלכסון. אין לחזור על אות אחת פעמיים. כל האותיות שייכות לקטע.

(מסומנת האות י בשורה שלישית בין ח ל-ר. מקף מסמן משבצת ללא אות)

ו א ו ב ב ש ע

ת ט ש י כ – ו

ם ח י ר י ו נ

- ל – ח מ נ ת

- כ ל צ ל ש י

- מ ו מ י ת נ

- י ת ב כ ו ו

שאלת אתגר

בחרו פסוק אחד מבין הפסוקים שאומרים בשופרות, פסוק אחד בזכרונות, פסוק אחד במלכויות. עיינו בתנ"ך וכתבו את פירושו.

*34*

פרק ה: יום טוב שני של ראש השנה ועשרת ימי תשובה (פרק קג)

*34*

1. יום טוב שני

א. שני הימים של ראש השנה קדושה אחת להם.

ב. בליל ראשון של ראש השנה אנו מברכים ברכת "שהחיינו" בקידוש.

ג. בקידוש של ליל שני יש ספק האם יצאנו בברכת "שהחיינו" שנאמרה בקידוש של הלילה הראשון. מצד אחד, שני ימי ראש השנה נחשבים כיום אחד ארוך וקדושה אחת יש להם, ומצד שני, אלו הם שני ימים נפרדים. לכן נהגו להניח פרי חדש על השולחן ולברך ברכת "שהחיינו" בקידוש ללא ספק. אם אין לו פרי חדש, יברך בכל זאת ברכת "שהחיינו".

2. כוחה של תשובה

"אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר 'דרשו ה' בהמצאו', במה דברים אמורים ביחיד, אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר 'כה' אלהינו בכל קראנו אליו'". (רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ו)

א. הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראים עשרת ימי תשובה (בכללם ימי ראש השנה ויום הכיפורים).

ב. ימים אלו שמם מורה עליהם שהם מיוחדים לתשובה. כל אדם מחויב לשוב בתשובה בימים אלו כדי שיגיע ליום הגדול והנורא – יום הכיפורים – מוכן ויעמוד כשהוא טהור לפני ה' ביום חיתום דינו, ככתוב: "לפני ה' תטהרו".

*35*

3. הוספות ושינויים בתפילת העמידה

א. בתפילת שמונה עשרה מוסיפים "זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, כתבנו בספר חיים, למענך אלקים חיים" ו"מי כמוך אב הרחמן, זוכר יצוריו ברחמים לחיים" בשתי הברכות הראשונות, "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך" ו"ובספר חיים, ברכה ושלום ופרנסה טובה, וישועה ונחמה, וגזרות טובות, נזכר ונכתב לפניך, אנחנו וכל עמך ישראל, לחיים טובים ולשלום"

בשתי הברכות האחרונות. אם שכח ולא אמרם וסיים את הברכה, אינו

חוזר.

ב. בברכת "אתה קדוש" שבתפילת העמידה אומר במקום "האל הקדוש" – "המלך הקדוש", כי בימים אלו ה' מראה את מלכותו ושופט את כל העולם.

ג. אם שכח ולא אמר "המלך הקדוש" או מסופק, חוזר לראש התפילה.

ד. בברכת "השיבה שופטינו", במקום "מלך אוהב צדקה ומשפט" מסיים "המלך המשפט". אם שכח, חוזר לתחילתה של ברכת "השיבה". אם לא נזכר רק בסוף התפילה לאחר שעקר רגליו, חוזר לראש התפילה, לפי מנהג קהילות ספרד. ואולם לפי מנהג קהילות אשכנז: מי שאומר "מלך אוהב צדקה ומשפט" במקום "המלך המשפט" – אינו צריך לחזור, כיוון שגם בנוסח של כל השנה אומרים את המילים: מלך ומשפט.

ה. אם תיקן עצמו מיד – "תוך כדי דיבור" שהוא זמן אמירת המילים: "שלום עליך רבי", ומיד אמר: "המלך הקדוש" או "המלך המשפט", אינו צריך לחזור.

ו. לאחר חזרת השליח ציבור אומרים "אבינו מלכנו" בכל יום בתפילת שחרית ומנחה.

ז. מנהג בני אשכנז להוסיף בימים אלו בקדיש "לעילא ולעילא".

*36*

שאלות חזרה

העתיקו במחברת את התשובה הנכונה.

1. כיצד ינהג מי שאין בידו פרי חדש בלילה השני של ראש השנה ומדוע?

א. יברך "שהחיינו" כי בסופו של דבר אלו שני ימים נפרדים.

ב. לא יברך "שהחיינו", כי כבר בירך ביום הראשון.

ג. לא יברך "שהחיינו", כי הברכה היא על הפרי, ואין לו פרי.

ד. יברך "שהחיינו" ללא שם ומלכות.

2. באילו ימים הצעקה והתשובה מתקבלות מיד?

א. בימי בין המיצרים

ב. בעשרת ימי תשובה

ג. בין יום הכיפורים לסוכות

3. מה ההבדל בין יחיד לציבור בעניין מצוות התשובה?

א. ציבור לא יכולים לשוב בתשובה, ויחיד יכול.

ב. יחיד תשובתו בעשרת ימי תשובה מתקבלת מיד, וציבור תשובתו מתקבלת לאחר יום הכיפורים.

ג. יחיד תשובתו בעשרת ימי תשובה מתקבלת מיד, ואילו ציבור תשובתו מתקבלת תמיד מיד.

4. כתבו מהם ימי החג וימי הצום שחלים בעשרת ימי התשובה:

א. ראש השנה, צום גדליה, יום הכיפורים

ב. ראש השנה, צום גדליה, הושענא רבה

ג. ראש השנה, י"ז בתמוז, יום הכיפורים

5. שילה שכח לומר "זכרנו לחיים" בתפילת העמידה בעשרת ימי התשובה. דוד אמר לו שעליו לחזור על תפילת העמידה. יוסי אמר שרק אם סיים את התפילה, יחזור. דביר טען שאינו צריך לחזור. מי צודק?

א. דביר ב. דוד ג. יוסי

6. איזה שינוי משנים בברכת "האל הקדוש" בעשרת ימי תשובה?

א. אומרים: "המלך הקדוש" במקום "האל הקדוש".

ב. אומרים: "המלך הגדול" במקום "עושה השלום".

ג. אומרים: "המלך המשפט" במקום "האל הקדוש".

*37*

7. כיצד ינהג מי שטעה או שמסופק, אם אמר "המלך הקדוש"?

א. ימשיך בתפילתו כרגיל.

ב. יאמר "המלך הקדוש" בברכת שומע תפילה.

ג. יחזור לתחילת התפילה.

8. שילה אמר "האל הקדוש" ומיד נזכר ותיקן את עצמו ואמר: "המלך הקדוש". האם הוא צריך לחזור לראש התפילה?

א. כן. ב. לא, כי תיקון תוך כדי דיבור מועיל.

9. אילו סליחות מוסיפים בימים אלו לאחר תפילת שחרית ולאחר תפילת מנחה?

10. א. עיינו בסידור בתפילת קדיש וכתבו את כל המשפט שבו מופיע "לעילא ולעילא".

ב. הסבירו את המשפט מתוך הקדיש שכתבתם.

11. העתיקו את התפזורת למחברת. מצאו את המושגים הקשורים לימים הנוראים בתפזורת שלפניכם מתוך התרמילון!

ע ש ר ת י מ י ת ש ו

מ ל כ ו י ו ת ט א ב

ן ז כ ר ו נ ו ת ר ה

ת ש ל י ך ע כ ג ד ק

ט ש ו פ ר ו ת ר ק ר

א ה מ ל ך ה ק ד ו ש

ש ו פ ר ו ט א ש ע כ

ה מ ל ך ה מ ש פ ט ע

א ב י נ ו מ ל כ נ ו

ת ש ו ב ה ס ל י ח ה

תרמילון:

ברכות הנהנין, תשובה, מקרא מגילה, סליחה, המלך המשפט, מתן בסתר, ברכת הגומל, תפילת הדרך, המלך הקדוש, ליל הסדר, עשרת ימי תשובה, חנוכה, מלכויות, זכרונות, שופרות, תפילת שמונה עשרה, תשליך, על הניסים, אבינו מלכנו, שופר, ארבע פרשיות, תנאים, ששה סדרי משנה.

*38*

מעשה שהיה: כוחה של התשובה

רבנו בחיי הסביר את כוחה של התשובה על-פי משל למלך ששר צבאו מרד בו. כשהבין המלך שכל שריו עברו לצד המורד, נטל עמו שק גדוש מטבעות זהב שבעזרתם יתקיים בגלות. כששמע המלך את קול ההמון הזועם שהוסת נגדו, הבין שאין מנוס. ירד המלך במנהרת סתרים שנחצבה מתחת לארמונו ונמלט על נפשו. המלך ידע שייכנסו לארמון, יחפשוהו ואף יחשפו בסוף את פתח המנהרה, לכן עליו להתרחק במהירות האפשרית כדי להציל את חייו. המלך יצא מן המנהרה ונכנס ליער גדול וממנו הגיע לנהר. אז החל לשמוע את קולות הסוסים הדוהרים לקראתו, את קולות התרועה, ונביחות הכלבים כבר נשמעו. מיד הוריד את השק מעל כתפו, פתחו והחל להשליך אל הנהר חופן אחרי חופן כדי לייבשו וליצור בו סכר שעליו יוכל לעבור, אך עמלו היה לשווא. בקדחדנות איבד את כל ממונו, הנהר בלע הכול, ולא נודע כי בא אל קרבו. נותר בידו זהוב אחד. אז נראו באופק הרודפים וסוסיהם הצוהלים למראהו. ישועת ה' כהרף עין – לפתע ראה דייג שט בספינתו. פנה אליו: "אולי תוכל להעבירני?". "זה יעלה לך זהוב", השיב לו הדייג. כשהגיעו הרודפים לשפת הנהר, ראו בעיניים כלות את המלך מתרחק אל הגדה שמנגד... מה שלא עשה שק גדוש בזהובים שבוזבז לריק, עשה זהוב אחד שניתן לאיש הנכון בזמן הנכון לצורך הנכון. וכן בעל התשובה, ה' ימחל לו על כל מעשיו הרעים ויזכה לחיי העולם הבא. במעשה קטן אחד יכול להציל את עצמו.

(על-פי חובות הלבבות בסוף שער התשובה)

*39*

פרק ו: סדר ערב יום הכיפורים (פרק קה)

*39*

מבוא

- "אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם? – אביכם שבשמים! שנאמר: "וזרקתי עליהם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם" (יחזקאל לו, כה). ואומר: "מקוה ישראל ה'" (ירמיה יז, יג) – מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל". (תלמוד בבלי מסכת יומא דף פה עמוד ב)

- "כתיב (ויקרא כג) 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב', וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי". (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד ב)

א. מצווה גדולה להרבות בסעודות בערב יום הכיפורים במהלך היום, ואסור להתענות בו אפילו תענית חלום.

ב. לכן נוהגים לעשות סעודה לפני הצהריים (בערך בשעה 11 ), ואחר כך שוב סועדים בסעודה המפסקת.

הטעמים לכך:

1. מרוב אהבת ה' את בניו בני ישראל, מחד גיסא ציווה אותם להתענות בי' בתשרי כדי שיכפר על עוונותיהם, ומאידך גיסא מתוך רחמי אב לבניו ציוום לאכול היטב קודם על מנת להקל עליהם, ולא יזיק להם הצום.

2. ההפך מהטעם הראשון, עינוי מתוך עונג, קשה יותר. לכן זה נחשב להם כשני ימים של עינוי – תשיעי ועשירי בתשרי.

*40*

ג. לעת ערב אוכלים את "הסעודה המפסקת", הסעודה האחרונה לפני תחילת הצום, ומפסיקים לאכול קודם בין השמשות כדי להוסיף מהחול על הקודש. אם הפסיק אכילתו בעוד היום גדול, יכול לחזור ולאכול כל עוד אינו מקבל עליו את התענית.

ד. נוהגים ללבוש בגדים לבנים ונקיים לכבוד יום הכיפורים על-פי מה שנאמר במדרש: ‘לקדוש ה' מכובד' – זה יום הכיפורים, שאין בו לא אכילה ולא שתייה, אמרה תורה: כבדהו בכסות נקייה.

שאלות חזרה

1. מתי יותר קשה לכם לצום, כשקודם לא אכלתם בכלל, או אם אכלתם הרבה לפני הצום?

2. הסבירו את דברי חז"ל: "כל האוכל בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי".

3. מתי עורכים את הסעודה המפסקת?

4. בערב יום הכיפורים הפסיק שילה לאכול בשעות המוקדמות של הצהריים. האם יכול שילה לאכול לאחר מכן, או שמא בהפסקה שעשה קיבל עליו את התענית?

5. מדוע נוהגים ללבוש בגדים לבנים וחגיגיים לכבוד יום הכיפורים?

6. תארו את הסדר הנהוג בביתכם בערב יום הכיפורים. כיצד מתכוננים ליום זה?

*41*

מעשה שהיה: מסירות נפש בקיום מצוות ה'

מעשה ביהודי שיצא בערב יום הכיפורים לשוק. כשהגיע לחנות דגים, מצא את עבדו של המלך אשר יצא בשליחותו לקנות לו דג, והיה שם רק דג אחד אשר ערכו היה זהוב אחד. עמד שליחו של המלך לקנותו. ואולם היהודי הסכים לקנותו בחמישה זהובים, וכך בעל החנות מכרו ליהודי. כשהגיע העבד למלך, סיפר לו את המעשה. מיד ציווה המלך לקרוא ליהודי. כשהגיע אליו, שאלו: מה מעשיך, שהנך מפקיע מחירים? ועוד מדוע סיכנת עצמך ולקחת מה שעבדי עמד לקנות עבורי? השיב לו היהודי: מקצועי הנו חייט ואיני עוסק חלילה בהפקעת מחירים, אלא היום ערב יום הכיפורים ומוכן הייתי רק היום לקנות דג זה אפילו בעשרה זהובים, כי ציוונו הקדוש ברוך הוא לאכול ולשתות ביום זה וכך נבטח שהקב"ה יכפר לנו עונותינו. כששמע המלך דבריו והבין שהכול נובע מיראת שמים ומאמונה יוקדת בה', שלחו לביתו בשלום (על-פי מדרש המובא בטור אורח חיים סימן תרד).

7. מה מבטאת הסעודה בערב יום הכיפורים לפי המעשה של היהודי החייט?

8. כתבו סיפור שיש בו מסירות נפש על קיום מצוות ה'.

*42*

פרק ז: דיני תענית יום הכיפורים (פרק קו)

*42*

מבוא

- אמר לו הקדוש ברוך הוא לשטן: ביום זה אין לך רשות ליגע בהם. אף- על-פי-כן, לך וראה במה הם עסוקים. כיוון שהלך ומוצא אותם כולם בתענית ובתפילה לבושים בגדים לבנים ומעוטפים בטלית כמלאכי השרת, מיד חוזר בבושה ובכלימה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה מצאת בבני? אמר לו: הרי הם כמלאכי השרת, ואיני יכול ליגע בהם. מיד הקדוש ברוך הוא כובל אותו ומבשר להם: סלחתי. (על-פי מדרש שוחר טוב מזמור כז)

- יום הכיפורים הוא היום הקדוש ביותר בשנה. ביום זה אנו צמים מערב עד ערב, כלומר, יום שלם שהוא לילה וכל היום שלאחריו, שמתחיל לפנות ערב של י' בתשרי ומסתיים לאחר צאת הכוכבים. זהו הצום היחיד מהתורה. העובדה שאנו צמים מעלה אותנו למדרגה של מלאכים, העוסקים בעניינים רוחניים ומנותקים מעניינים גשמיים. אנו שוהים כל היום בבית הכנסת ועסוקים בתפילות ובאמירת סליחות ביום חיתום הדין. כדאי וראוי לכל בר דעת לנצל יום זה להתעלות רוחנית ולעשיית תשובה, ובל יבלה את יומו בהבלים.

"עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו" (שולחן ערוך אורח חיים סימן תרו סעיף א)

*43*

א. יום הכיפורים לילו ויומו שווים בדינם לכל דבר.

ב. יום הכיפורים אסור במלאכה, באכילה, בשתייה, ברחיצה, בסיכה (מריחת שמנים על הגוף) ובנעילת הסנדל.

ג. מותר ללכת בנעלי גומי, כגון: קרוקס, כפכפים. מותר ללכת בנעלי ספורט, ובלבד שאין בהם עור.

ד. אפילו למרוח על קצת מגופו אסור, אבל לחולה אפילו שאין בו סכנה או למי שיש לו כינים בראשו, מותר.

ה. קטן בן פחות מתשע שנים – אוכל כדרכו, ואין לענות אותו כלל כדי שלא יבוא לידי סכנה. קטן בן תשע שנים שלמות מחנכים אותו לצום כמה שעות לפי כוחו. כאשר הגיע לגיל אחד עשר (בן או בת) – מתענה מדין חינוך, ואם אינו בריא – ינסה לצום עד חצות היום.

ו. קטן שהגיע לחינוך, אסור בנעילת נעל מעור, אלא ינעל נעל מבד או מגומי ויש אוסרים על תינוקות לנעול נעלי עור מרגע שמתחילים ללכת.

ז. בנים מגיל יג שנה ויום ובנות מגיל יב שנה ויום – הרי הם כגדולים ממש ומצווים שלא לאכול ולא לשתות ביום הכיפורים ובכל האיסורים הנוספים.

שאלות חזרה

1. אילו איסורים נוספים מלבד אכילה ושתייה אסורים ביום הכיפורים?

א. מלאכה ורחיצה ב. סיכה ונעילת הסנדל ג. תשובות א וב נכונות.

2. מתי מתחיל הצום ומתי הוא מסתיים?

א. מעלות השחר עד צאת הכוכבים

ב. מערב עד חצות היום למחרת

ג. ‘מערב עד ערב' – מתחיל לפנות ערב של י' בתשרי ומסתיים לאחר צאת הכוכבים.

*44*

3. איזה צום דומה מאוד ליום הכיפורים?

א. צום גדליה ב. תענית אסתר ג. צום ט' באב

4. באיזה מקרה מותר למרוח על הגוף משחות ביום הכיפורים?

א. לחולה ולמי שיש כינים בראשו.

ב. לאחר תפילת מנחה.

ג. כשיש למשחה ריח טוב.

5. מדוע ילד מתחת לגיל תשע אינו יכול לצום?

א. כדי שלא יבוא לידי סכנה.

ב. כי עדיין לא הגיע לגובה של מטר וחצי.

ג. כדי שלא יפריע במהלך התפילה.

6. מה צריכים הורים להשיב לילד בן עשר המבקש לצום ביום הכיפורים?

א. שאסור לו לצום כלל.

ב. שיצום כמה שעות לפי כוחו.

ג. שעליו לצום רק עד חצות היום.

7. מאיזה גיל חייבים הבנים והבנות להתענות כמו גדולים?

א. בנים מגיל 13 שנה ויום ובנות מגיל 12 שנה ויום.

ב. בנים מגיל 12 שנה ויום ובנות מגיל 13 שנה ויום.

ג. בנים מגיל 9 שנה ויום ובנות מגיל 12 שנה ויום.

*45*

פרק ח: מבוא להלכות ארבעת המינים (פרק קי)

*45*

העשרה

1. המקור בתורה

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר (אתרוג) כפת תמרים (לולב) וענף עץ עבת (הדס) וערבי נחל (ערבה) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים". (ויקרא כג, מ)

2. טעמי המצווה:

א. משרשי המצוה:... לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל, כי הוא עת אסיפת התבואות ופירות האילן בבית, ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה, ומפני כן נקרא חג האסיף, וצוה האל לעמו לעשות לפניו חג באותו העת, לזכותם להיות עיקר השמחה לשמו. ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלהים בעת ההיא (היות והשמחה מביאה את האדם להיגרר אחר דברים גשמיים וחומריים ומשכיחה ממנו את יראת ה'), ציונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו.

ב. ועוד יש בארבעה מינין אלו ענין אחר, שהם דומים לאיברים שבאדם היקרים.

שהאתרוג דומה ללב שהוא משכן השכל, לרמוז שיעבוד בוראו בשכלו.

והלולב דומה לשדרה שהיא העיקר שבאדם, לרמוז שיישיר כל גופו לעבודתו ברוך הוא.

וההדס דומה לעינים, לרמז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו.

והערבה דומה לשפתים, שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדבור, לרמוז שישים רסן בפיו ויכוון דבריו, ויירא מהשם אף בעת השמחה".

(ספר החינוך מצווה שכד)

*46*

ג. "פרי עץ הדר: אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כפות תמרים: אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. וענף עץ עבות: אלו ישראל, מה הדס זה יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וערבי נחל: אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח, כך הן ישראל יש בהן בני אדם שאין בהן לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקדוש ברוך הוא עושה להן, לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא יקשרו כולן אגודה אחת והן מכפרים אילו על אילו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה". (מדרש ויקרא רבה פרשת אמור פרשה ל)

עבודת כיתה

1. כתבו מהו השם בתורה של כל מין מארבעת המינים.

2. מהיכן למד בעל ספר החינוך שיש לקחת לולב אחד ולא יותר?

3. מהו שורש וטעם המצווה של נטילת ארבעת המינים לפי ספר החינוך?

4. א. לאילו איברים בגוף הקביל בעל ספר החינוך את ארבעת המינים שבלולב?

ב. מהו המסר בהקבלה זו?

5. א. הוכיחו מן המדרש את אהבתו העזה של ה' לבניו, אפילו הרשעים שבהם.

ב. כתבו: מהו המסר בנטילת ארבעת המינים יחדיו?

*47*

פרק ט: ארבעה מינים (פרק קי)

*47*

א. ארבעת המינים הללו מוכרים וידועים, ופרטי הדינים בהם רבו מאוד. חייב כל אדם שאינו בקיא בהלכות, להראותם לתלמיד חכם לבדוק את כשרותם, קודם שיקנה אותם.

ב. לולב – "כפת תמרים":

1. אורכה לפחות של שדרתו (חוץ מהעלים העליונים) ד טפחים (טפח = 8 ס"מ או 10 ס"מ).

2. שתהיה התיומת (העלה העליון) היוצאת מראש השדרה כפולה וסגורה.

3. אם ראש הלולב יבש או כפוף – פסול.

4. שיהיה ישר ולא עקום, אבל אם התעקם לאחוריו, כשר, כי זו דרך בריתו.

5. יש להחמיר שהעלה העליון לא יהיה קטום (חתוך).

ג. הדס – "וענף עץ עבת":

1. "וענף עץ עבת" – זהו ההדס שעליו חופים ומכסים את עצו. לכן צריך שיהיה משולש, שלושה עלים יוצאים מנקודה אחת. ואם היו יותר משלושה עלים יוצאים מקנה אחד – כשר. אם היו שני עלים יוצאים מנקודה אחת והשלישי למעלה או למטה, הרי זה הדס שוטה ופסול. צריך שלפחות רוב ההדס יהיה משולש.

2. אורך ההדס צריך להיות לפחות ג טפחים.

3. עדיף הדס בעל עלים קטנים. גודל העלה צריך להיות כציפורן אגודל בזמננו. עלים של הדס הגדולים במיוחד – יש אומרים שהדס זה בכלל הדס שוטה.

*48*

4. אם נחתך בחלקו העליון, שנוי הדבר במחלוקת הפוסקים, ובשעת הדחק כשר.

5. הדס מורכב שנוי במחלוקת, ויש להכשיר.

ד. ערבה – "וערבי נחל":

1. אורך לפחות ג' טפחים.

2. צריך שתהיה בעלת קנה אדום.

3. חלקה העליון שלם ולא חתוך (העץ – הענף), ואם נחתך – פסול.

4. ערבה שנשרו רוב עליה – פסולה.

ה. אתרוג – "פרי עץ הדר" :

1. עדיף שיהיה בצבע צהוב – שעווה. אתרוג שצבעו שחור – פסול, וכן ירוק כהה מאוד – פסול.

2. שיעורו כביצה לפחות, ואם חסר בו קצת – פסול.

3. שיהיה לו פיטם ועוקץ, ואם נפלו – פסול.

(יש אתרוגים שגדלים מלכתחילה בלי פיטם, והם כשרים.)

4. האתרוג צריך להיות מחוספס ולא חלק.

5. אתרוג מורכב – דעת רוב הפוסקים לפסול אתרוג זה. לכן ישתדל אדם להשיג אתרוג כשר שאינו מורכב ולברך עליו.

ו. כל ארבעת המינים אם יבשו – פסולים.

ז. ארבעה מינים גזולים פסולים.

אתרוג מורכב

אילן האתרוג קשה מאוד לגידול, חקלאים הרכיבו את אילן האתרוג עם עצי לימון כדי שיוכלו לקבל פרי יפה ללא פגמים.

*49*

(בספר תמונה:) לימון, קליפתו דקה; אתרוג, קליפתו עבה.

שאלות חזרה

1. מה צריך להיות אורכו המינימלי של הלולב?

2. מה דינו של לולב יבש?

3. מה צריך להיות אורכו המינימלי של ההדס?

4. מדוע צריך ההדס להיות משולש, (שלושה עלים יוצאים מאותה נקודה בענף)?

5. מה דינו של הדס שיש לו יותר משלושה עלים היוצאים מנקודה אחת?

6. הסבירו מהו הדס מורכב, מה דינו?

7. מה צריך להיות אורכה המינימלי של הערבה?

8. כתבו כמה תנאים חשובים להכשרה של הערבה. (אורך, צבע, מצב העלים).

9. האם אתרוג בלי פיטם כשר? פרטו.

10. מתי נקודה שחורה פוסלת ומתי אינה פוסלת באתרוג?

*50*

שאלת חקר

11. יצחק נמצא בשליחות בחו"ל, ובקושי רב הוא השיג לולב שגובהו 50 ס"מ. לעומת זאת היה לו הדסים וערבות שגובהם 60 ס"מ.

א. יצחק לא יוכל ליטול את המינים הללו כמקובל. הסבר מדוע?

ב. חשוב על הצעת פתרון שתאפשר לו ליטול את ארבעת המינים כמקובל.

*51*

פרק י: סדר חג הסכות (פרק קיא)

*51*

הושענא רבה

א. יום השביעי של סוכות נקרא הושענא רבה, ונקרא כך על שם שמרבים בתפילות הושענא ביום זה ונוטלים בו ערבה שקורין אותה גם כן "הושענא".

ב. לפי חכמי האמת, יום הושענא רבה הוא יום סיום הדין שנפתח בראש השנה. לפיכך נוהגים להיות ערים כל הלילה ואומרים תיקון וקוראים את ספר דברים ואת ספר תהילים. יש ללמוד את הסדר המתוקן ללילה זה בשמחה, ובלימוד זה מועיל לו מאוד.

ג. הקפות: נוהגים להקיף את הבימה פעם אחת בכל יום מימי חג הסוכות ולומר 'הושענות'. ביום הושענא רבה מקיפים שבע פעמים, זכר למקדש שהיו מקיפים את המזבח, ויקיפו לצד ימין.

ד. לאחר תפילת מוסף נוטלים חמישה בדי ערבה וחובטים אותם בקרקע חמש פעמים, והקרקע לא תהיה מרוצפת באבנים או בעצים. אין מברכים על חיבוט הערבה, כי זהו מנהג נביאים ואין מברכים על המנהג. קהילות בני אשכנז נוהגים לחבוט בסוף תפילת שחרית.

ה. לאחר החבטה לא יזרוק את הערבה משום ביזוי מצווה. יש נוהגים להצניעם ולהשליכם בתוך האש של אפיית מצות עם הלולב, ויש השורפים אותם עם החמץ.

*52*

שאלות חזרה

1. מדוע היום השביעי של סוכות נקרא "הושענא רבה"?

2. מה נוהגים לעשות בליל הושענא רבה?

3. תארו כיצד נוהגים בקהילתכם לחוג את ליל הושענא רבא.

4. הסבירו מהו מנהג חיבוט הערבה.

5. האם מברכים על מנהג זה, ומדוע?

6. מה עושים עם הערבות לאחר החיבוט?

7. כמה פעמים מקיפים את הבימה בהושענא רבה ומדוע?

עיינו בקיצור שולחן ערוך פרק קיא סעיף יד והשיבו על השאלות

האלה:

1. הסבירו מהי "שמחת בית השואבה"?

2. מה נוהגים היום כזכר לשמחה זו?

שמחת בית השואבה

"...אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תקון גדול ומנורות של זהב היו שם.... ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה. חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהן דברי שירות ותושבחות והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד חמשה עשר שיר המעלות שבתהלים, שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה..." (משנה מסכת סוכה ה, א-ד)

*53*

פרק יא: שמיני עצרת ושמחת תורה (פרק קיב)

*53*

א. חג שמיני עצרת בא סמוך לסוכות, אך הוא רגל בפני עצמו, ולכן מברכים בו "שהחיינו" בקידוש אחר תפילת ערבית. ביום שמיני עצרת לא יושבים בסוכה.

ב. ונקרא שמיני עצרת על שם הכתוב: "ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכה לא תעשו", ולשון עצרת היא לשון חיבה, כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם: קשה עלי פרידתכם, עכבו (עצרו) עוד יום אחד.

ג. בשמיני עצרת חוגגים בארץ ישראל את שמחת התורה לכבוד סיום הקריאה השנתית של ספר התורה וההתחלה מ"בראשית". כמו כן נוהגים להקיף את הבימה עם ספרי תורה.

ד. לפני תפילת מוסף של שמיני עצרת אומרים את תיקון הגשם, אצל בני קהילות אשכנז התפילה נקראת: תפילת גשם. ובתפילת מוסף מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" עד יום ראשון של פסח.

*54*

שאלות חזרה

1. מהי ההוכחה שחג שמיני עצרת הוא חג בפני עצמו?

2. מדוע החג נקרא בשם זה?

3. איזה חג נוסף חוגגים בארץ ישראל בשמיני עצרת ומה סיבת החגיגה?

4. מתי אומרים את תיקון הגשם/תפילת הגשם?

5. באיזו תפילה בשמיני עצרת מתחילים לומר: "משיב הרוח ומוריד הגשם"?

6. א. ערכו ציר זמן של חודש תשרי לפי ימים (מא' תשרי עד כ"ג בתשרי).

ב. סמנו בצבע את הימים המיוחדים המצוינים בלוח השנה היהודי.

ג. כתבו ליד הימים את מהות היום (יום טוב, חול מועד, צום, אסרו חג וכדומה).

7. תארו את שמחת התורה בבית הכנסת בו אתם מתפללים. שתפו אותנו בחוויות בשמחת תורה בילדותכם. כתבו מה הכי הרשים אתכם בשמחת תורה?

שאלת חקר:

8. א. בקיצור שו"ע מקור חיים פרק קיב, ב כתוב שבחו"ל אוכלים בסוכה בשמיני עצרת. מדוע?

ב. מתי חוגגים בחו”ל את שמחת תורה? חפשו בספרים, שאלו את רב בית הספר או רב בית הכנסת. כדאי מאוד לשאול אנשים שעלו לארץ מחו"ל מה תשובותיהם לשאלות הללו.

מעשה שהיה: לא לכבודי עשיתי

פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים, ולא היו להם מים לשתות. הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד ואמר לו: הלוויני שנים עשר מעיינות מים לעולים לרגל, ואני אתן לך שנים עשר מעיינות מים. ואם איני נותן לך, הריני נותן לך שתים עשרה כיכר

*55*

כסף, וקבע לו זמן: כיוון שהגיע הזמן, ולא ירדו גשמים, בשחרית שלח לו: שגר (שלח) לי מים או מעות שיש לי בידך. שלח לו: עדיין יש לי זמן, כל היום כולו שלי הוא. בצהריים שלח לו: שגר לי מים או מעות שיש לי בידך. שלח לו: עדיין יש לי שהות. במנחה שלח לו: שגר לי מים או מעות שיש לי בידך. שלח לו: עדיין יש לי שהות ביום. לגלג עליו אותו אדון ואמר: כל השנה כולה לא ירדו גשמים, ועכשיו יירדו גשמים? נכנס לבית המרחץ בשמחה. עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ, נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב ונתעטף ועמד בתפילה. אמר לפניו: ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי שיהיו מים מצויים לעולי רגלים. מיד ירדו גשמים עד שנתמלאו שנים עשר מעיינות מים והותירו. עד שיצא האדון מבית המרחץ, נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש. כשפגעו זה בזה אמר לו: תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך. אמר לו: יודע אני שלא הרעיש הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא בשבילך, אלא שעדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותי, שכבר שקעה חמה, וגשמים ברשותי ירדו. חזר ונכנס לבית המקדש, נתעטף ועמד בתפילה ואמר לפניו: ריבונו של עולם! הודע שיש לך אהובים בעולמך. מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה.

(על-פי מסכת תענית דף יט עמוד ב)

*56*

חשון-כסלו

*56*

פרק יב: מבוא להלכות ברכות

*56*

העשרה

א. סוגי הברכות:

1. ברכות הנהנין: מברכים לפני שנהנים ממה שברא ה': אוכל, שתיה, ריח טוב.

2. ברכות המצוות: מברכים לפני קיום מצווה, כגון: נטילת לולב או שמיעת שופר.

3. ברכות השבח: ברכות שבהן מודים לה' על חסדיו ומשבחים אותו על גדולתו, כגון: ברכת "שהחיינו", ברכת "הגומל".

בפרק זה אנו נתמקד בברכות הנהנין.

ב. מדוע צריך לברך?

1. "אסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה ללא ברכה – מעל (=נהנה מן ההקדש באיסור) שנאמר: "לה' הארץ ומלואה" (תהילים כד, א). מה תקנתו? ילך אצל חכם... וילמדנו ברכות". רבי לוי שאל: בפסוק אחד נאמר "לה' הארץ ומלואה" (תהילים כד, א) ובפסוק אחר נאמר "והארץ נתן לבני אדם" (תהילים קטו, טז)? אלא "לה' הארץ ומלואה" מדובר קודם ברכה, "והארץ נתן לבני אדם" מדובר לאחר ברכה (על-פי תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד א).

2. ה' יתברך ברא עולם ומלואו, והכול שייך לו. אין רשות לאדם ליהנות כלום מן העולם הזה שאינו שלו ללא נטילת רשות. על ידי הברכה אנו משבחים את ה' ומודים לו על השפע שהביא לנו, ובכך נוטלים אנו רשות ליהנות מבריאתו. כשם שאין אדם יכול לקחת רכוש מחברו אלא אם כן שילם לו, כך אמרו חכמינו: כל הנהנה מן העולם הזה ללא ברכה, כאילו גוזל מהקב"ה. כשם שאין האדם קונה חפץ אלא אם כן שילם את מלוא המחיר, כך אין האדם יכול ליהנות מן העולם אלא אם בירך את ה' על האוכל בברכה הראויה לו. שכך שם שמים מתכבד ומשתבח בברכה הראויה לו.

*57*

כשדוד המלך פונה לעם להתנדב ולתרום כדי לבנות בית לה' את בית המקדש, הוא פותח בברכה ובהודאה לה' מתוך הכרה שהכול שלו, והכול בא אליהם ממנו, ככתוב בדברי הימים פרק כט:

"(י) ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה ה' אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם:(יא) לך ה' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה... (יב) והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל:(יג) ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך: (יד) וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך... ". (על-פי מקור חיים השלם פרק צ)

ג. ברכה עם "שם ומלכות":

בברכה מוזכרים שמו של ה' ומלכותו על העולם "ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם..." – לפי שאמרו חז"ל, כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. מתוך כך כשיש מחלוקת בין הפוסקים האם לברך מחשש ברכה לבטלה מכריעים שיברך "בלי שם ומלכות".

עבודת כיתה

1. כתבו את סוגי הברכות שהנכם מכירים והסבירו אותם.

2. הסבירו את המשפט: "כל הנהנה מן העולם הזה ללא ברכה – מעל".

3. א. מהי הסתירה בין הפסוקים?

ב. כיצד מיישב רבי לוי סתירה זו?

4. מהי מטרת הברכה שאנו מברכים לפני האוכל ואחרי האוכל?

5. הסבירו מהו "שם ומלכות".

*58*

פרק יג: דברים הבאים מחמת הסעודה (פרק לא)

*58*

א. מי שנטל ידיים לארוחה ובירך "המוציא" על הלחם – אינו צריך לברך על מאכלים אחרים שאוכל במהלך הארוחה, כגון: ירקות, דגים, בשר, סלטים וכדומה, כי הם טפלים ללחם שהוא העיקר בסעודה, ואפילו אם אלו מאכלים שלא תכנן לאוכלם בתחילה. בדרך כלל אלו דברים שמלפתים (דבר הנאכל יחד עם הפת) בהם את הפת וטפלים לו. אפילו אם אוכלם ללא פת, אינם טעונים ברכה לפניהם, כי ברכת "המוציא" פוטרת אותם. אין לברך עליהם ברכה אחרונה, כי ברכת המזון פוטרת אותם.

ב. כמות הלחם שצריך לאכול בארוחה כדי לפטור את שאר המאכלים מברכה היא כזית ( 28 גרם – פרוסת לחם אחת בערך).

ג. פירות או יין אינם נפטרים בברכת "המוציא", ולכן צריך לברך עליהם גם בתוך הסעודה. פירות: כי אין דרך ללפת בהם את הפת, שהם כקינוח סעודה. יין: הואיל והוא חשוב – עד שחכמים תיקנו ליין ברכה מיוחדת, אף כי הוא כדברים הבאים מחמת הסעודה. ברכה אחרונה אינם זקוקים, כי נפטרים הם בברכת המזון.

ד. פירות שמלפת בהם את הפת (אוכלם יחד עם הפת), נפטרים בברכת המוציא.

ה. יש שכתבו כדי לא להיכנס לספק ברכות – יברך על הפירות קודם סעודה (לפני נטילת ידיים), ויש שכתבו יאכל את הפירות אחרי ברכת המזון.

*59*

אירועים

1. משפחת כהן התיישבה לסעוד את ארוחת הערב. לאחר שנטלו ידיים ובירכו "המוציא", נטל יוסי בורקס ובירך "בורא מיני מזונות", בירך "בורא פרי האדמה" וטעם מהסלט. אביו הוכיח אותו על ברכותיו, אך יוסי טען להגנתו שהיה חייב לברך עליהם משום שלא חשב על מאכלים אלה בברכת "המוציא".

א. מי צודק – האב או הבן?

ב. נמקו את תשובתכם.

2. דני ורוני סעדו יחד ארוחת צהריים. לאחר שנטל ידיו ובירך על "נטילת ידיים" ו"המוציא לחם מן הארץ", אכל דני פרוסת לחם ואחר כך אכל תפוחי אדמה ובשר ללא לחם. רוני העיר לו שאם הוא נוהג לאכול את תפוחי האדמה והבשר ללא לחם, עליו לברך על תפוחי אדמה "בורא פרי האדמה" ועל הבשר "שהכול".

א. מי צודק?

ב. נמקו את דבריכם.

שאלות חזרה

1. מהי כמות הלחם שצריך לאכול כדי לפטור את כל הדברים הבאים מחמת הסעודה?

2. כתבו את הכלל שעל פיו קבענו שברכת "המוציא" פוטרת את שאר המאכלים.

3. א. מי שאכל פירות כקינוח בסוף הסעודה, האם צריך לברך עליהם? ב. נמקו דבריכם.

עיינו בקיצור שולחן ערוך פרק לא סעיף א והשיבו על השאלה הבאה:

4. מדוע ברכת "המוציא" שמברכים על הלחם בתחילת הסעודה פוטרת את שאר המאכלים שמלפתים בהם את הפת?

*60*

פרק יד: מבוא להלכות ברכת המזון

*60*

העשרה

1. המקור בתורה:

"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטבה אשר נתן לך". (דברים ח, י)

2. מי תיקן את ברכות ברכת המזון?

"תנו רבנן: מנין לברכת המזון מן התורה? שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".

"ואכלת ושבעת וברכת" – זו ברכת הזן (ברוך אתה ה'... – הזן את הכל).

"על הארץ" – זו ברכת הארץ (נודה לך ה'... – על הארץ ועל המזון).

"הטובה" – זו בונה ירושלים (רחם נא... – בונה ברחמיו ירושלים. אמן).

"הטוב והמיטיב" – ביבנה תיקנוה (פירוש: ברכת "הטוב והמטיב", ברכה רביעית, תיקנוה חכמים בעיר יבנה).

אמר רב נחמן:

משה תיקן לישראל ברכת הזן, בשעה שירד להם מן.

יהושע תיקן להם ברכת הארץ, בשעה שנכנסו לארץ.

דוד ושלמה תיקנו בונה ירושלים – דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש.

"הטוב והמיטיב" – ביבנה תיקנוה כנגד הרוגי ביתר דאמר (שאמר) רב מתנה, אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, תיקנו ביבנה "הטוב והמיטיב".

הטוב – שלא הסריחו,

המיטיב – שניתנו לקבורה (על-פי תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מח עמוד ב).

*61*

3. חורבן ביתר וברכת הטוב והמיטיב:

כמה עשרות שנים לאחר חורבן בית המקדש השני נלכדה העיר ביתר במרד המפורסם של בר-כוכבא. הטבח שערכו הרומאים ביהודים מחריד. אלפי יהודים נהרגו שם. אדריאנוס גזר שלא יקברו, וכן היה עד שהצליח רבן גמליאל הנשיא בימים ההם להשיג את רשות השלטון הרומי לקבורת ההרוגים, ואז התקינו רבן גמליאל ובית דינו בעיר יבנה ברכה רביעית לברכת המזון – ברכת הטוב והמיטיב: הטוב שלא הסריחו, והמיטיב שנתנו לקבורה. לכן נקראת ברכת המזון – שלוש ברכות, כי שלוש הברכות הראשונות בלבד הן קדומות יותר, ואילו הברכה הרביעית חכמים תיקנוה מאוחר יותר.

(על-פי מקור חיים השלם פרק פא)

עבודת כיתה

1. עיינו בסידור וכתבו כמה ברכות יש בברכת המזון.

2. תנו כותרת או שם לכל ברכה.

3. כתבו מי תיקן את הנוסח לכל ברכה.

4. אילו שני נסים אירעו להרוגי ביתר?

5. איזו ברכה ואיזו הודאה לה' תיקנו לכבוד נסים אלו?

6. מדוע נקראת ברכת המזון "שלוש ברכות"?

7. הסבירו, מדוע ברכת "מעין שלוש" נקראת כך.

*62*

פרק טו: הלכות ברכת המזון (פרק לז)

*62*

א. החובה לברך ברכת המזון לאחר אכילת לחם היא חובה מהתורה, שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת".

ב. כיוון שחיוב ברכה זו הוא מן התורה, אין שואלים ואין משיבים "שלום" לשום אדם, אפילו לא לאביו או לרבו. וכן אסור לענות קדיש או קדושה באמצע ברכת המזון, וכל שכן לא לסמן לחבר או לקרוץ בעיניים וכדומה.

ג. צריך לברך את ברכת המזון בישיבה ובנחת וצריך להשמיע לאוזנו מה שמוציא מפיו, ואם לא השמיע לאוזנו – יצא ידי חובה, והעיקר שיוציא בשפתיו את הברכה, אולם אם הרהר את הברכה בלבו ולא אמרה בפיו – צריך לברך שוב (הרהור אינו כדיבור).

ד. בשבת מוסיפים "רצה והחליצנו", בראש חודש ובימים טובים מוסיפים "יעלה ויבא", בחנוכה ובפורים מוסיפים "על הנסים". אם חל ראש חודש טבת בשבת, אזי בברכת המזון מוסיפים: "רצה והחליצנו", "יעלה ויבוא", "על הנסים".

ה. מהתורה חייבים לברך אך ורק אם אכלו כדי שביעה (שנאמר: "ושבעת"), אך מדרבנן חייבים לברך אם אכלו שיעור כזית ( 28 גרם).

ו. מי שאכל ושבע חייב לברך ברכת המזון מן התורה. לכן אם אינו זוכר אם בירך את ברכת המזון, חייב לחזור ולברך, כי ספיקא דאורייתא לחומרא = ספק של התורה להחמיר. ואולם אם אכל ולא שבע, חייב בברכת המזון רק מדרבנן ולכן אינו מברך מספק. כי ספיקא דרבנן לקולא = ספק של חכמים להקל.

*63*

ז. כל הברכות (חוץ מברכת המזון שהיא מן התורה) הן מדברי חכמים. לכן אם אדם מסופק אם בירך, אנו נוהגים לפי הכלל: "ספק ברכות להקל", ואינו צריך לחזור ולברך.

ח. יש לברך את ברכת המזון במקום שאכל.

ט. עד מתי יכול אדם לברך את ברכת המזון?

אפשר לברך ברכת המזון כל עוד לא התעכל המזון שבמעיו, כלומר, כל עוד אינו מרגיש רעב מסעודה שאכל. (השיעור המקובל: כ- 72 דקות מסיום הארוחה.)

אירועים

1. דוד סיים לאכול את ארוחתו. כשהרגיש שהוא שבע, החל לברך את ברכת המזון. למרבה הפלא הבחינו חבריו כי אינו מוציא את המילים מפיו. משה טען שדוד לא יצא ידי חובה, אך דוד טען שיצא ידי חובה ואינו צריך לברך שנית.

א. מי צודק?

ב. נמקו את דבריכם.

2. משפחת כהן ישבה סביב השולחן. אבי המשפחה טען: היום נברך את ברכת המזון הארוכה ביותר בכל השנה.

א. האם תוכלו לשער מתי זה היה?

ב. כתבו מהן ההוספות?

3. למאיר אחות קטנה ושמה גלית. מאיר שיחק עם אחותו במהלך ארוחת הצהריים. המשחק התארך, ובסיומו לא זכר אם בירך את ברכת המזון. האם מאיר יברך מספק ברכת המזון? פרטו אם אכל ושבע או לא.

היעזרו בתרשים הבא:

אם מאיר שבע, ספק מהתורה – ולכן --.

אם מאיר לא שבע, ספק מדרבנן -- ולכן --.

*64*

שאלות חזרה

1. מאיזה פסוק לומדים שחובת ברכת המזון היא מהתורה?

2. מהו שיעור האכילה לפי חכמים כדי להתחייב בברכת המזון?

3. שילה שתה כוס מים אך מסופק אם בירך.

א. האם עליו לברך שוב?

ב. נמקו מדוע.

4. האם כלל זה חל על ברכת המזון? פרטו.

5. העתיקו את הטבלה במחברת והשלימו את החסר.

המקרה: אכל ושתה עד ששבע. אינו זוכר אם בירך --. עד מתי יכול לברך? --

המקרה: אכל ולא שבע. אינו זוכר אם בירך --. עד מתי יכול לברך? --

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק לז סעיפים א, ז והשיבו על השאלות הבאות:

6. מדוע צריך אדם להקפיד לברך את ברכת המזון בנחת ולא לדלג אף מילה?

7. העתיקו את הטבלה למחברת וסמנו כן במקום הנכון אם הדין חייב ברכת המזון.

המקרה: אכל ושבע ולא שתה מים. מהתורה --. מדרבנן --. מחלוקת הפוסקים --.

המקרה: אכל, שתה מים ושבע. מהתורה --. מדרבנן --. מחלוקת הפוסקים --.

המקרה: אכל כזית לחם ולא שבע. מהתורה --. מדרבנן --. מחלוקת הפוסקים --.

*65*

פרק טז: ברכת חמישה מיני דגן (פרק לט)

*65*

א. חמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמת, שיפון ושיבולת שועל. האוכל פת שהוכנה מחמשת מיני דגן, מברך בתחילה "המוציא" וצריך ליטול ידיו לפני אכילתה. האוכל תבשיל קדרה, עוגה או מאפה שנעשו מחמשת מיני דגן, מברך בתחילה "מזונות".

ב. "פת הבאה בכיסנין" מברך עליה בתחילה "בורא מיני מזונות" ולאחריה ברכה אחת "מעין שלוש" – "על המחיה ועל הכלכלה", אם אכל ממנה כזית ( 28 גרם).

ג. מהי "פת הבאה בכיסנין"?

1. יש אומרים שהכוונה לפת רגילה שעושה אותה בצורת כיס וממלא אותו בדבש, בסוכר או באגוזים וכדומה.

2. יש אומרים שלש עיסה ומערב בה דבש או שמן או חלב ומיני תבלין.

3. ויש אומרים שמכין עיסת פת רגילה, אולם אופה אותה באופן שנהיה קשה ואוכל אותה על ידי כסיסה, כעין בייגלה וכדומה.

להלכה אנו מחשיבים כל האפשריות הנ"ל ל"פת הבאה בכיסנין". לכן כל סוגי העוגיות הם בגדר זה, כגון: בייגלה, בורקס, כעכים, קרקר, עוגייה וכדומה וכן פיצה שבעיסה ערבו חלב או מיצים.

ד. אם אכל מפת זו שיעור שרגילים בני אדם לקבוע עליו סעודה, אף-על- פי שלא שבע ממנה, מברך עליה "המוציא" וברכת המזון. כך יש לברך אם אוכל כמות גדולה של עוגות, בורקסים, בייגלך וכדומה, או אם אוכל כמות גדולה של פיצה (שני "משולשים") כי בקביעת הסעודה, הוא מחשיב את המזונות הללו כפת. שיעור קביעת הסעודה (האוכל

*66*

שיעור 4 ביצים = 224 גרם) נקבע לפי רוב האנשים ולא לפי הרגשתו הפרטית, כי בטלה דעתו ביחס לכל אדם.

ה. מקרונים וכל הדומה להם, מברך עליהם בתחילה "בורא מיני מזונות" ולאחריה ברכת "מעין שלוש". אפילו אם קבע עליהם סעודה, כי לא נאפו כלחם ועשאם ב"מעשה קדרה", כלומר, בבישול או בטיגון וכדומה, תמיד ברכתם "מזונות" ולבסוף "מעין שלוש". כן הדין בכל חמשת מיני דגן, שאם עשאם במעשה קדרה, כלומר, בישלם, תמיד יברך עליהם "בורא מיני מזונות", גם אם אוכל שיעור קביעת סעודה.

ו. הכוסס את האורז מברך עליו "בורא פרי האדמה" ולאחריו "בורא נפשות". אם בישלו או שטחנו ועשה ממנו פת, מברך עליו "בורא מיני מזונות" ולאחריו "בורא נפשות".

ז. חכמים קבעו לברך על האורז "בורא מיני מזונות", אף-על-פי שאינו מחמשת מיני דגן כיוון שהוא משביע וסועד את הלב ונקרא מזון. ואולם לאחריו מברכים "בורא נפשות רבות", כי ברכת "מעין שלוש" נתקנה רק לחמשת מיני דגן.

ח. כל זה כשהאורז לבדו או כשהוא העיקר בתבשיל, אבל אם הוא מעורב בתבשיל אחר, והתבשיל האחר הוא העיקר, הרוב מברכים עליו כברכת התבשיל, כי הולכים אחר הרוב והעיקר.

ט. כל דבר שמברכים עליו בתחילה "בורא מיני מזונות", מברכים לאחריו ברכה אחת "מעין שלוש" חוץ מן האורז. כל זה בתנאי שאכל לפחות כזית ( 28 גרם), אך אם אכל פחות מכזית, מברך עליו בתחילה ולבסוף אינו מברך כלל.

*67*

שאלות חזרה

1. כתבו מה מברך על: לחם, עוגה, בייגלה, פיצה, לפני האכילה ואחריה, אם אכל כזית ( 28 גרם)?

2. מדוע תיקנו חכמים לברך על אורז "בורא מיני מזונות" אף כי אינו אחד מחמשת מיני דגן?

3. העתיקו את הטבלה והשלימו את החסר.

מהן ברכותיו של האוכל כזית?

אורז מבושל: ברכה ראשונה --. ברכה אחרונה --.

עוגה: ברכה ראשונה --. ברכה אחרונה --.

איטריות מבושלות: ברכה ראשונה --. ברכה אחרונה --.

פת אורז: ברכה ראשונה --. ברכה אחרונה --.

רוגלך: ברכה ראשונה --. ברכה אחרונה --.

אוזני המן: ברכה ראשונה --. ברכה אחרונה --.

*68*

פרק יז: ברכה אחרונה (פרק מג)

*68*

א. כל דבר שלפני אכילתו מברכים עליו "בורא מיני מזונות", מברכים עליו לאחר אכילתו ברכה אחת "מעין שלוש".

ב. ברכת "מעין שלוש" זוהי ברכה אחת שהיא תקציר של ברכת המזון, ורמוזות בה בקיצור שלוש הברכות הראשונות של ברכת המזון (א. ברכת הזן, ב. ברכת הארץ, ג. ברכת ירושלים).

ג. לברכת "מעין שלוש" יש שלושה סוגים שונים של פתיחה לברכה.

1. לאחר שאכל מיני מזונות, מברך: "ברוך אתה ה'... על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה...".

2. לאחר שתיית כוס יין ( 86 גרם), מברך: "ברוך אתה ה'... על הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת השדה...".

3. לאחר אכילת כזית מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, מברך: "ברוך אתה ה'... על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה...".

ד. על כל פירות האילן מברכים בתחילה "בורא פרי העץ", ועל פירות האדמה מברך בתחילה "בורא פרי האדמה" ולאחריהם מברך "בורא נפשות", אם אכל מהם כזית ( 28 גרם). חוץ מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל וכתובים בתורה והם: ענבים, רימונים, תאנים, זיתים ותמרים שמברך עליהם לאחר אכילתם ברכה אחת "מעין שלוש" – "על העץ ועל פרי העץ", כי מתוך חשיבותם קבעו להם חכמים ברכה מיוחדת.

ה. כדי להתחייב בברכה אחרונה (בין שאוכל פירות או עוגות) צריך לאכול לפחות כזית ( 28 גרם), אבל ברכה ראשונה, אפילו אם אוכל כלשהו חייב בברכה.

ו. השותה יין או שאר משקים צריך לשתות לפחות רביעית ( 86 גרם – בגימטריה כו"ס) כדי להתחייב בברכה אחרונה (יין – "מעין שלוש", שאר משקין – "בורא נפשות").

*69*

שאלות חזרה

1. מדוע ברכת "מעין שלוש" נקראת כך?

2. עיינו בסידור והשוו בין ברכת "מעין שלוש" לברכת המזון. השלימו את הטבלה במחברת.

ברכת מעין שלוש, ברכת המזון

--, --

ועל ארץ חמדה טובה ורחבה..., --

רחם ה' אלוקינו... ועל ירושלים עירך, בונה ירושלים

--, --

3. באיזה מקרה יברך אדם לפני האוכל, אך לא יברך בסופו?

4. העתיקו את הטבלה למחברת והשלימו את החסר.

האוכל שיעור "כזית", מה מברכים לאחר האכילה?

ענבים, --

תפוז, --

תמרים, --

ביצה קשה, --

דג טונה, --

צימוקים, --

בשר, עוף, --

זיתים, --

תירס, --

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק מג סעיפים ה-ו והשיבו על השאלות הבאות:

5. א. האוכל ענבים תוצרת חו"ל כיצד עליו לחתום בברכת "מעין שלוש"?

ב. האוכל ענבים תוצרת הארץ כיצד עליו לחתום בברכת "מעין שלוש"?

6. א. דוד שתה רביעית יין תוצרת הארץ כיצד עליו לחתום בברכה?

ב. משה שתה רביעית יין תוצרת חו"ל כיצד עליו לחתום בברכה? את הברכה "מעין שלוש" יש לשנן בעל פה

*70*

פרק יח: דין קדימה בברכת הפירות (פרק מה)

*70*

א. היו לפניו כמה מיני פירות עץ, ויש בהם משבעת המינים, יברך קודם על הפרי משבעת המינים.

ב. היו לפניו פירות עץ, ואין בהם משבעת המינים, יברך על הפרי החביב עליו. אם היו לפניו פירות "העץ" ופירות "האדמה" – יברך על פרי "העץ".

ג. היו לפניו פירות רק משבעת המינים – יקדים את הסמוך למילה "ארץ" שבפסוק: "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח, ח). לכן הסדר הוא: 1. זית, 2. תמר (דבש), 3. ענבים (גפן), 4. תאנה, 5. רימון.

ד. חיטה ושעורה קודמות לשאר דברים, בתנאי שעשה מהן לחם או מזונות. אם אוכל את החיטה או השעורה לבד, צריך לברך עליהן "אדמה", וברכת "העץ" קודמת להם.

ה. ברכת "בורא מיני מזונות" קודמת לברכת הפירות משום שהיא ברכה מבוררת יותר, שהיא מתייחסת למין מסוים ואינה כללית כברכת הפירות.

ו. ברכת "שהכול" היא הברכה האחרונה בסדר הברכות משום שהיא הברכה הכללית ביותר.

*71*

ז. סדר הברכות לפי חשיבותן: המוציא לחם מן הארץ, בורא מיני מזונות, בורא פרי הגפן, בורא פרי העץ, בורא פרי האדמה, שהכול.

ראשי תיבות:

המג"ע: המוציא מזונות, גפן, עץ.

א"ש: אדמה, שהכול.

ח. בשבת מברכים על היין לפני הלחם בגלל מצוות הקידוש (בניגוד לכללי סדר הברכות) – ולכן מכסים את החלות.

אירועים

1. על השולחן מונחים שקדים, עוגות, כוסות מים ובמבה. איילה ושירה התלבטו אילו ברכות עליהן לברך ולפי איזה סדר יברכו.

א. אילו ברכות יברכו על כל אחד מן הדברים שהוגשו בפניהם?

ב. לפי איזה סדר יברכו ברכות אלו?

ג. נמקו את דבריכם.

2. טליה הגישה להדס חברתה אגס וחפיסת שוקולד. הדס בירכה על השוקולד ולאחר מכן על האגס. טליה טענה שצריך להקדים ולברך על האגס.

א. מי צודק?

ב. נמקו את דבריכם.

3. במסיבת חנוכה הרימו כל תלמידי הכיתה כוסית "לחיים" ובירכו "בורא פרי הגפן". לאחר מכן התכבדו באוכל שהוגש לפניהם. יוסי בירך תחילה על אגס, אחר כך אכל ענבים ולבסוף בירך על עוגייה. דוד, שהיה צמא, הקדים לברך "שהכול" על פחית משקה ולאחר מכן בירך על עוגת הקצפת שעמדה במרכז השולחן. כתבו על-פי כללי סדר הברכות במה טעו.

*72*

שאלות חזרה

1. הביאו בפניכם שסק וענבים. על מה תברכו קודם ומדוע?

2. על מה מברכים קודם: אגס או תפוח, ומדוע?

3. הביאו בפניכם פירות עץ ופירות אדמה (אגס ובננה; תמרים ואבטיח) – על מה תברכו קודם ומדוע?

4. הביאו בפניי ענבים, תמרים, רימונים וזיתים. על מה אברך קודם ומדוע?

5. הביאו בפניי עוגה ואגס, על מה אברך קודם ומדוע?

6. מדוע ברכת "שהכול" היא האחרונה בסדר הברכות?

שאלת חשיבה:

7. כתבו רשימה של ארבעה מיני מאכל (שלא נזכרו בפרק זה) שברכתם הראשונה שונה, וכתבו את סדר אכילתם ומדוע.

*73*

פרק יט: ברכת "שהחיינו" וברכות ההודאות (פרק מח)

*73*

מבוא

ברכת "שהחיינו" – ברכת הזמן

ברכת "שהחיינו" מכונה ברכת הזמן. זאת משום שבברכה זו מודה האדם לה' על שזיכהו להגיע לזמן זה. ראוי לכל אדם להודות לה' על שזיכהו להגיע לזמן מיוחד, המזכיר לו שה' נתן לו שנת חיים נוספת. לכן תקנו חכמים לברך "שהחיינו" בחגים מפני שבהם מרגיש האדם את הרגשת "הזמן" מתוך שמחת הלב הנובעת מימי החגים. וכן בכל האירועים שנלמד בהמשך (בגד חדש, פרי חדש, כלי חדש, בשורה טובה וכדומה) המזכירות לאדם את התחנות החשובות בחייו ומתוך כך מודה לה' שזיכהו להגיע לזמן זה.

(על פי מקור חיים השלם פרק צב במבוא)

א. ברכת "שהחיינו" מברכים על שישה אירועים:

1. מועדים וימים טובים.

2. מצוות הבאות מזמן לזמן.

3. פרי המתחדש מזמן לזמן.

4. הרואה חבר שלא ראהו 30 יום.

5. הקונה כלים או דברים השמח בהם.

6. על שמועה טובה שהתבשר בה.

ב. מועדים וימים טובים: כעין ראש השנה, שלושת הרגלים – מברכים ברכה זו בקידוש.

ג. מצוות הבאות מזמן לזמן: כגון שופר, סוכה, לולב, נר חנוכה.

*74*

ד. פרי חדש: הרואה פרי חדש המתחדש משנה לשנה מברך "שהחיינו", אולם נהגו שלא לברך עד שעת האכילה, שאז הרגשת השמחה מושלמת. מי שיודע שלא יאכל מפרי זה, יכול לברך עליו מיד כשרואהו.

ה. פרי המתחדש משנה לשנה, מברכים עליו "שהחיינו". כמו כן על פרי המתחדש פעמיים בשנה. פרי הנמצא על העץ כל השנה, אין מברכים עליו "שהחיינו", גם אם לא אכל ממנו זמן רב.

ו. יש לברך ברכת הפרי ואחר כך ברכת "שהחיינו", ואין בכך הפסק, כי היא חלק מהברכה וההודאה לה'. ואולם יש נוהגים להקדים את ברכת "שהחיינו" לברכת הפרי.

ז. מי שאכל מפרי ושכח לברך "שהחיינו", לא יברך כשיאכל בפעם השנייה, אלא יפטרנו בפרי אחר חדש או שיברך בלי שם ומלכות.

אירועים

1. שילה ראה פרי חדש המתחדש משנה לשנה והחליט לברך עליו "שהחיינו" בזמן הראייה, כי יודע הוא שלא יאכל פרי זה מסיבות בריאותיות.

א. האם נהג שילה כדין?

ב. נמקו דבריכם.

2. בסיום סעודת החג הוגש בפני דוד פרי חדש. דוד בירך "בורא פרי העץ" ונגס בפרי, אך מיד נזכר ששכח לברך "שהחיינו". אשתו טענה שעליו לברך "שהחיינו" גם לאחר שכבר טעם מהפרי, אך בנו אמר שלדעתו הוא כבר הפסיד את הברכה.

א. מי מהם צדק, האישה או הבן?

ב. נמקו דבריכם.

*75*

שאלות חזרה

1. מתי מברכים "שהחיינו" – בשעת אכילה או ראייה? פרטו ונמקו את דבריכם.

2. פרי המתחדש משנה לשנה או פעמיים בשנה – האם מברכים עליו "שהחיינו"?

3. פרי שאינו מתחדש משנה לשנה, ולא אכלו ממנו זמן רב – טעון ברכה או לא?

4. מתי מברכים את ברכת "שהחיינו" – לפני ברכת הפרי או אחריה? פרטו לפי המנהגים השונים.

שאלת אתגר

5. ציינו מצב בו מברכים באופן יזום על ראיית פרי חדש (רמז: קשור לחג).

*76*

פרק כ: ברכות על הנסים (פרק מט)

*76*

א. הרואה מקום שנעשו נסים לישראל, מברך "ברוך אתה ה'... שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה".

ב. בברכה זו מתחייבים רק אחת לשלושים יום.

ג. בן מברך על מקום שנעשה נס לאביו, אבל שאר הקרובים לא.

ד. מברכים על נס מיוחד היוצא מגדר הטבע לגמרי. על נס שהוא ממנהג העולם יש מברכים ויש חולקים, וטוב לברך ללא שם ומלכות.

ה. לכן הניצול מגנבים והחוזר ממלחמה וניצל – אין מברך, כי זהו מדרך העולם, אלא אם אירע לו דבר החורג מדרך הטבע.

שאלות חזרה

1. הרואה מקום שנעשה לו נס, או שנעשו נסים לישראל, מה יברך?

2. כל כמה זמן מתחייב אדם בברכה זו?

3. האם בן יכול לברך במקום שנעשה נס לאביו? ומה הדין בשאר הקרובים?

4. השלימו את הטבלה במחברת. האם מברכים "שעשה לי נס..." במקרים האלה?

המקרה, הדין, הטעם

ניצל מגנבים, --, --

נפלה עליו אבן, --, --

חייל החוזר מהקרב, --, --

*77*

שאלות חקר

5. חפשו סיפור על אדם שניצל באמצעות נס במקום מסוים, שלפי ההלכה יהיה עליו לברך כשיעבור שם.

6. "‘ויראו אחי יוסף כי מת אביהם' (בראשית נ, טו). ומה ראו עתה שפחדו? אלא שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו וברך עליו, כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס: "ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה" (מדרש תנחומא פרשת ויחי סימן יז)

א. באיזה בור מדובר? היכן הוא היה?

ב. איזה נס ארע ליוסף בבור?

*78*

פרק כא: מבוא להלכות ברכת "הגומל"

*78*

העשרה

המקור להודאה

1. דוד המלך בספר תהילים קורא לכל מי שה' הצילו מצרה להודות, ובתחילת הפרק פונה אל ארבעה שצריכים להודות:

א. הולכי מדבר שהגיעו למחוז חפצם.

ב. אסירים שהשתחררו ממאסר.

ג. חולים שהתרפאו.

ד. יורדי ים שהגיעו למחוז חפצם.

כתוב: "(א) הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו: (ב) יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר: (ג) ומארצות קיבצם ממזרח וממערב מצפון ומים: (ד) תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו: (ה) רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף: (ו) ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם: (ז) וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב: (ח) יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם: (ט) כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב: (י) יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל: (יא) כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו: (יב) ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר: (יג) ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם: (יד) יוציאם מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק: (טו) יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם: (טז) כי שבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גדע: (יז) אווילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו: (יח) כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות: (יט) ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם: (כ) ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם: (כא) יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם: (כב) ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברינה: (כג) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים: (כד) המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה: (כה) ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו: (כו) יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג: (כז) יחוגו וינועו כשיכור וכל

*79*

חכמתם תתבלע: (כח) ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם: (כט) יקם סערה לדממה ויחשו גליהם: (ל) וישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפצם: (לא) יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם: (לב) וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו". (תהלים קז)

מי צריך להודות?

2. "הני (אלה) ארבעה לאו דווקא, דהוא הדין למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל; ויש אומרים שאין מברכין הגומל אלא הני (רק אלה) ארבעה דוקא, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות". (שולחן ערוך אורח חיים סימן ריט סעיף ט)

כיצד צריך להודות?

3. "העשרה יושבין, דכתיב ובמושב זקנים יהללוהו, והמברך עומד משום דברכה זו היא במקום קרבן תודה והמקריב עומד ומקריב....קודם שיברך ברכת הגומל יאמר פסוק 'אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה'". (בן איש חי פרשת עקב אות ג)

כוחה של ההודאה

4. כשאנו מתעוררים בבוקר, אנו פוצחים בשיר תודה לה', "מודה אני לפניך מלך חי וקיים...". "מודה" במשמעות כפולה. אנו מודים מלשון תודה וגם מלשון הודאה על האמת. אנו מודים לה' על כל הטוב שגומל עמנו ומודים אנו בה' ובמציאותו בעולם שהכול נובע ממנו.

כשנולד הבן הרביעי ללאה אמנו, היא הודתה לה' וקראה לו בשם יהודה. יהודה שינק כוח הודאה זה מאמו, לא התבייש להודות בטעותו אפילו ברבים במעשה תמר כלתו. לכן זכה למלכות וזכה שכל בני ישראל ייקראו "יהודים" על שם שבט יהודה. מכאן למדים אנו את חשיבות ההודאה לכל אדם, ומתוך כך נלמד להודות לה' על כל חסדיו עמנו יום יום.

(על-פי עולת הראי"ה עמוד א, ובראשית רבה פרשה צח ו)

*80*

עבודת כיתה

1. א. עיינו בפרק קז בתהילים וציינו את הפסוקים המכוונים לכל אחד מהארבעה שצריכים להודות.

ב. כתבו כל פסוק בצבע המתאים על פי הכותרות בעמוד 75.

2. מי שתקף אותו אריה בעיר וניצל ממנו, מי שנפל עליו קיר וניצל, מי שתקפו אותו שודדים וניצל מהם, האם צריך לברך "הגומל"? פרטו את הדעות השונות ואת המסקנה.

3. מהיכן למדים שהעשרה שמברך לפניהם צריכים לשבת?

4. מדוע צריך המברך לעמוד בזמן הברכה?

5. א. שאלו את רב בית הספר או את הוריכם, באילו אירועים אנו קוראים את מזמור קז בתהילים?

ב. הסבירו מדוע.

6. מהן המשמעויות השונות במילים "מודה אני..."?

7. מדוע נקראים אנו על שם שבט יהודה דווקא ולא על שם שבט אחר?

8. במה זכה יהודה על שלא התבייש להודות בטעותו?

שאלות חקר

בזמן שבית המקדש היה קיים, כל אותם שנעשה להם נס היו מקריבים קרבן.

9 א. עיינו בפרק מספר תהילים בפסוק כב וכתבו איזה קורבן הם היו מקריבים.

ב. עיינו בויקרא ז, יב וברש"י וכתבו מה הקשר בין הקורבן לבין ההודאה של הניצולים.

מאחר שהמקדש נחרב, הניצולים מודים לה' בברכה בלבד.

*81*

פרק כב: ברכת "הגומל" (פרק נ)

*81*

א. ארבעה אנשים צריכים לברך "הגומל" – סימן לדבר "וכל החיים יודוך סלה"; חיי"ם ראשי תיבות של: חבוש, ייסורים, ים, מדבר:

1. חבוש – היה בבית הסוהר והשתחרר. ואפילו חבוש על עסקי ממון.

2. ייסורים – היה חולה ונתרפא.

לפי מנהג קהילות אשכנז: לא יברך אלא אם כן חלה בחולי שיש בו סכנה או אם שכב מחמת חוליו במיטה שלושה ימים.

לפי מנהג קהילות ספרד: מברכים על כל חולי, אפילו ששכב במיטה רק מעט זמן, כי שכיבתו במיטה נחשבת כאילו עלה לדין ולבסוף זיכוהו. חולה שיש בו סכנה אפילו לא שכב, מברך, אבל מיחוש רגיל שלא נפל למשכב בגללו, אינו מברך עליו.

3. ים – עבר את הים באונייה וכדומה, גם אם הנסיעה עברה בשלום ולא היו סערות, עליו לברך.

4. מדבר – עבר את המדבר. לפי מנהג קהילות אשכנז לא נהגו לברך כשנוסעים מעיר לעיר, כי הברכה תוקנה להולכי מדבריות. ואולם לפי מנהג קהילות ספרד נהגו לברך בגלל שכל הדרכים בחזקת סכנה, אך בתנאי שנוסעים לפחות כשיעור "פרסה", שהוא מהלך של כארבעה ק"מ, ושיערוהו חכמים בזמן של 72 דקות לפחות.

ב. לפי מנהג קהילות אשכנז יש לברך "הגומל" על כל מצב של סכנה, גם אם הוא לא אחד מהארבעה המצוינים לעיל, ואילו לפי מנהג קהילות ספרד יש לברך דווקא על ארבעת המצבים הקודמים ולא על שום מקרה אחר.

*82*

ג. אינו מברך רק כשיצא מן הצרה לגמרי: מי שנסע באוניה והגיע לנמל וירד מהאוניה; מי שהלך במקום מדבר והגיע למקום מיושב; מי שהבריא וחזר לחיי שגרה; מי שהיה בבית כלא והשתחרר לחלוטין.

ד. נוסח הברכה: "בא"י אמ"ה הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב", והציבור עונים: אמן. ומוסיפים לברך את מי שהודה על ניסו: "מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב סלה".

ביאור הברכה

ה' גומל חסד וטובה גם למי שהיה חייב – שלא היה מגיע לו. המברך מודה לה' שגמל איתו טוב.

שאלות חזרה

1. מי הם הארבעה שהיו בצרה שעליהם להודות כשניצלו?

2. אדם שחלה אבל לא נפל למשכב, האם צריך לברך "הגומל"?

3. על איזו מחלה מברכים ועל איזו לא? הסבירו לפי המנהגים השונים.

4. הנוסע ממקום למקום, האם צריך לברך? (פרטו לפי המנהגים השונים.)

5. מהו שיעור הנסיעה שמתחייבים בו בברכה?

6. א. האם חולה שזה עתה השתחרר מבית החולים, אך עדיין זקוק לטיפול ואינו רשאי לצאת מביתו, צריך לברך "הגומל"?

ב. נמקו את דבריכם.

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק נ סעיף י וענו על השאלות האלה:

7. דוד חזר מן המלחמה בריא ושלם. האם עליו לברך את ברכת "הגומל"? (פרטו לפי המנהגים השונים.)

8. אריאל ניצל מתאונת דרכים קשה. האם עליו לברך ברכת "הגומל"? (פרטו לפי המנהגים השונים.)

*83*

פרק כג: דיני ברכת הראיה על ארץ ישראל (פרק נא)

*83*

מבוא

- הרואה בתי ישראל ביישובם אומר: ברוך מציב גבול אלמנה, בחורבנם אומר: ברוך דין אמת... עלא ורב חיסדא היו מהלכין בדרך. כשהגיעו לפתחו של בית רב חנא בר חנילאי, נאנח רב חסדא אנחה גדולה. אמר לו עלא: על מה אתה נאנח? והרי אמרו חכמים שאנחה מזיקה לגוף? אמר לו רב חסדא: היאך לא אאנח, בית שהיו בו שישים אופות ביום ושישים אופות בלילה ואפו לכל מי שהיה צריך, ולא הוציא (רב חנא) ידו מן הכיס, שאמר: שמא יבוא עני בן טובים ועד שאגיע לכיס יתבייש, ועוד שהיו ארבעה פתחים פתוחים לבית זה לארבע רוחות העולם, וכל מי שנכנס רעב יצא שבע. עכשיו לאחר החורבן נהפך תל שממה, ולא אאנח? (על-פי תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נח ע"ב)

- "זיכנו ה' ואנו חיים בארצנו תחת שלטון ישראל, ועצם הישוב היהודי הוא "בתי ישראל בישובם", וניתן לברך ברכה זאת בשם ומלכות". (הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב, חלק ד, סימן ה)

*84*

ביאור הברכות:

"מציב גבול אלמנה" – מאז החורבן ארץ ישראל יושבת שוממה ומשולה לאשה אלמנה שמת בעלה. ומי שרואה את ארץ ישראל ביישובה מברך את ה' ומודה לו על החזרת קהילות ישראל ליישובם לאחר גלותם.

"דיין האמת" – כלומר, הדן דין אמת. בברכה זו אנו מביעים את אמונתנו שגזרת ה' לעולם צודקת היא וישרה.

(בספר תמונה של בית כנסת החורבה בעיר העתיקה בירושלים)

*85*

א. הרואה חכם גדול מאוד מישראל, מברך בלא שם ומלכות "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו".

ב. הרואה בתי ישראל ביישובם מברך "ברוך מציב גבול אלמנה" ללא שם ומלכות, ויש אומרים אותה בשם ומלכות. עיקר ברכה זו לתיירים הבאים לארץ ישראל ורואים אותה בבניינה.

ג. בזמן החורבן קבעו חכמים: מי שרואה ערי יהודה בחורבנן צריך לקרוע קריעה בבגדו. כיום שזכינו למדינה ושלטון יהודה בארץ (אתחלתא דגאולה), אין נוהגים כן.

שאלות חזרה

1. כתבו מה מברך הרואה בתי ישראל ביישובם.

2. א. האם היום נוהגים לקרוע, כשרואים ערי יהודה בחורבנן?

ב. נמקו את דבריכם.

3. א. "מציב גבול אלמנה" – הסבירו את הברכה בלשונכם.

ב. האם הזדמן לכם לברך ברכה זו? שתפו אותנו.

שאלת אתגר

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק נא סעיף ח והשיבו על השאלות הבאות:

4. א. כתבו מה מברכים על חכם גדול מישראל ועל חכם גדול מאומות העולם.

ב. שימו לב להבדל בין נוסח הברכות. מה לדעתכם סיבת ההבדל?

5. האם פגשתם רב שהוא תלמיד חכם גדול והתרגשתם מגדלותו בתורה? ספרו לנו. שאלו את רב בית הספר, רב בית הכנסת או את מי שתרצו, האם הוא פגש רב כזה? ספרו גם לנו.

*86*

פרק כד: ברכות על מעשה בראשית (פרק נב)

*86*

א. על רעידות אדמה, על רוחות שנשבו בזעף, על כוכב שביט, על הברקים ועל הרעמים מברך: "ברוך אתה ה'... עושה מעשה בראשית", שכל גילויי טבע אלו הם מעשי בראשית. אם ירצה יברך: "ברוך אתה ה'... שכוחו וגבורתו מלא עולם", כי מעשים אלו מגלים את כוח ה' בעולם.

ב. היום נהגו לברך על הרעמים "ברוך אתה ה'... שכוחו וגבורתו מלא עולם". על הברקים מברך "ברוך אתה ה'... עושה מעשה בראשית". בירך על הברק והתכוון לפטור את הרעם שבא אחריו.

ג. מברכים ברכות אלו (על ברקים ורעמים) פעם אחת ביום, אלא אם כן נתפזרו העננים וזרחה השמש ושוב התענן ושמע ברקים ורעמים, צריך לברך פעם נוספת אפילו באותו היום, ואם לא התפזרו העננים ועבר לילה, מברך שוב בבוקר.

ד. הרואה הים הגדול כמו האוקיינוס, מברך "ברוך אתה ה'... שעשה את הים הגדול", ואין מברכים ברכה זו על הים התיכון.

ה. הרואה קשת מברך: "ברוך אתה ה'... זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו". יכול לברך ברכה זו אפילו כמה פעמים ביום, כי הקשת שבירך עליה קודם חלפה והלכה לה, ומה שרואה עתה זו קשת חדשה. יש המברכים ברכה זו ללא שם ומלכות בפעם השנייה.

ו. אסור להסתכל בקשת הרבה כי זה מזיק לעיניים.

*87*

שאלות חזרה

1. מה מברכים על: רעידות אדמה, רוחות שנשבו בזעף, כוכב שביט, ברקים ורעמים? פרטו.

2. יסכה ראתה ברקים ובירכה: "עושה מעשה בראשית" והתכוונה גם על הרעמים שיבואו מיד לאחר כן. האם יצאה ידי חובה?

3. אסתר בירכה על הברקים ועל הרעמים, אולם לאחר כשעה שוב ראתה ברק ושמעה רעמים. האם עליה לברך שוב? פרטו והסבירו.

4. מדוע אין מברכים על הים התיכון ברכת "שעשה את הים הגדול"?

5. על אילו ימים נוספים בארץ ישראל אין לברך ברכה זו?

6. מאיר בירך על הקשת בבוקר. אחר הצהריים הוא שוב ראה את הקשת ובירך.

א. האם נהג מאיר כדין?

ב. נמקו את דבריכם.

7. עיינו בקיצור שולחן ערוך פרק נב סעיף ב, העתיקו את הטבלה וכתבו מה מברכים במקרים האלה:

המקרה, הברכה

הרואה ימים ונהרות, --

הרואה הרים וגבעות, --

הרואה מדברות, --

שאלת חקר

8. עיינו בספר בראשית פרק ט פסוקים יב-יז והסבירו בלשונכם את ברכת הקשת. (התייחסו באיזה ברית מדובר ואיזה מאמר מקיים ה'?)

את ברכת רעם, ברק וקשת יש לשנן בעל פה

*88*

ברכת האילנות

א. היוצא בחודש ניסן ורואה אילנות מלבלבים, מברך את ברכת האילנות.

ב. נוסח הברכה: "ברוך אתה ה'... שלא חיסר בעולמו כלום (דר) וברא בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם".

ג. מותר לברך ברכה זו אפילו בשבת, ובלבד שלא יצאו מתחום שבת (מרחק של 2,000 אמות מחוץ לעיר מגוריו, שבו מותר ללכת בשבת) ולא יטלטלו בלי עירוב, ויש המחמירים מסיבות אלו שלא לברך בשבת.

ד. מברכים ברכה זו פעם בשנה.

ה. שלושה תנאים לברכה זו:

1. עץ שיש בו פרחים.

2. עץ מאכל ולא עץ סרק.

3. שני עצי פרי לפחות, אפילו מאותו המין.

שאלות חזרה

1. באיזה חודש מברכים את ברכת האילנות לכתחילה?

2. האם אפשר לברך את האילנות בשבת? פרטו לפי המנהגים השונים.

3. כמה פעמים יש לברך ברכה זו בשנה?

4. האם ניתן לברך ברכת האילנות על שני העצים הבאים? מדוע? שני עצי שזיפים; עץ שזיף ועץ תפוח; עץ אלון ועץ ארז; עץ תאנה ועץ ברוש.

עיינו בקיצור שולחן ערוך פרק ג סעיף א והשיבו על השאלות האלה:

5. מה מברך אדם לאחר עשיית צרכים?

6. עיינו בסידור בתחילת ברכות השחר, מצאו ברכה זו ושננו אותה בעל-פה.

*89*

עבודת סיכום להלכות ברכות

סכמו בקצרה על כל מושג:

1. עיקר וטפל

2. כזית

3. כביצה

4. מעין שלוש

5. בורא נפשות

6. דברים הבאים מחמת הסעודה

7. מג"ע א"ש

8. הגומל

9. רביעית

10. ספק דרבנן לקולא

11. ספק דאורייתא לחומרא

12. ספק ברכות להקל

13. ברכות הנהנין

14. ברכות המצווה

15. ברכות השבח

16. ברכת הטוב והמיטיב

17. עד שיתעכל המזון במעיו

18. שם ומלכות

19. ברכת שעשה לי נס

20. ברכת שהחיינו

21. ברכת הגומל

22. ברכות הראייה

23. עושה מעשה בראשית

24. ברוך מציב גבול אלמנה

25. ברכת האילנות

26. מהלך פרסה

- העתיקו את הטבלה למחברת. כתבו ליד המאכלים או המשקאות שמצוינים בטבלה את הברכה הראשונה ואת הברכה האחרונה המתאימה להם:

המאכלים או המשקאות, 1. ברכה ראשונה (לפני האוכל או השתייה), 2. ברכה אחרונה (אחרי האוכל או השתייה)

לחם, חלה, פיתה, --, --

עוגה, בורקס, --, --

תפוח, אגס, תפוז, --, --

עגבנייה, מלפפון, חסה, אבטיח, --, --

יין, --, --

מים, מיץ תפוזים, חלב, --, --

רימון, תמר, זיתים, ענבים, תאנים, --, --

*90*

פרק כה: מבוא להלכות חנוכה

*90*

העשרה

בעוונותינו הרבים נחרבו שני בתי המקדש שהיו לעם ישראל ביום ט' באב. בית המקדש הראשון – בנה אותו שלמה המלך. הוא עמד 410 שנים ונחרב בידי נבוזראדן, אשר נשלח על ידי נבוכדנאצר מלך בבל. שבעים שנה נשארו ישראל ללא מקדש. בית המקדש השני – בנו אותו העולים מבבל. הוא עמד 420 שנים ונחרב בידי טיטוס הרשע הרומאי. חז"ל נתנו רמז בדבר מהפסוק בשמות כז, כ: "שמן זית זך כת ית למאור"

(כת בגימטריה 420. ית בגימטריה 410)

א. בימי בית שני, כשמלכה מלכות יוון הרשעה על ארץ ישראל, ובייחוד בימי המלך אנטיוכוס, אשר הציק מאוד לעם ישראל וביקש להשכיחם תורת ה', העמיד המלך פסל בבית המקדש והעלה חזיר לקורבן וגזר שלא ישמרו את השבת ואת ברית המילה.

ב. בעיירה קטנה מודיעין אשר ממערב לירושלים ישב מתתיהו בן יוחנן, כהן גדול מבית חשמונאי יחד עם חמשת בניו: (1) יוחנן, (2) שמעון, (3) יהודה, (4) אלעזר, (5) ויונתן, ואליהם נאספו מעט אנשים והרימו את נס המרד נגד גזרות השמד, וגברו בני חשמונאי על אויביהם, וחזרה מלכות ישראל עד חורבן הבית השני.

ג. כאשר כבשו בני חשמונאי את ירושלים מידי היוונים, הם הגיעו להר הבית, לבית המקדש, הרסו את המזבח וגנזו את אבניו. הם בנו מזבח חדש וחנכוהו ברוב פאר והדר. אותו היום כ"ה בכסלו היה.

*91*

"חנוכה" על שם מה?

ד. החג נקרא על שם חנוכת המזבח.

ה. חנוכה – צירוף של שתי מילים "חנו" "כה". ביום כ"ה לחודש כסלו חנו מאויביהם.

שמונה ימים מדוע? (שאלת מרן ה"בית יוסף")

כשנכנסו יוונים להיכל, טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאים וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס, והדליקו בו שמונה ימים (עד שעשו שמן טהור, שבעה ימים להיטהר מטומאת מת שעל ידי המלחמה, ויום אחד לעשיית השמן הטהור). לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה (על-פי מסכת שבת דף כא עמוד ב).

שאלות חשיבה

1. א. הנס היה, אם כן, רק שבעה ימים, כי בפך הייתה כמות שמן (בלי נס) ליום אחד. אם כך מדוע חוגגים את חג חנוכה שמונה ימים?

ב. חשבו על תשובות רבות ככל האפשר, היעזרו בהוריכם או ברב בית הספר.

2. עיינו בפיוט "מעוז צור", בבית הראשון. העתיקו למחברתכם את המילים בהם מופיעים סיבת שם החג.

*92*

שאלות חזרה

1. העתיקו את הטבלה והשלימו את החסר.

--, בית המקדש הראשון, בית המקדש השני

כמה שנים עמד?, --, --

מתי נחרב (תאריך)?, --, --

מי החריבו?, --, --

2. בכיתה התנהל ויכוח בין יוסי ודביר, מתי אירע נס חנוכה. יוסי טען כי נס חנוכה אירע בימי בית ראשון, ואילו דביר טען כי נס חנוכה אירע בימינו לפני כחמישים שנה. המורה טענה כי שניהם טעו. התדעו להכריע בוויכוח?

3. מי הוביל את המרד נגד היוונים?

4. מתי הייתה חנוכת המזבח?

5. מהו הטעם לשם "חנוכה"?

בית חשמונאי

במשך כחמישה דורות עמדה מלכות בית חשמונאי. בראשית דרכם התקבלה מלכות חשמונאי בהתלהבות רבה על ידי מרבית שכבות העם. ואולם ככל שהתבססו בשלטונם, הלכה וגברה ההתנגדות כלפיהם, בעיקר מצד הפרושים (חכמי הדת), אשר דרשו שבידי השליט יישאר רק השלטון החילוני, ואילו הכהונה הגדולה תימסר לצאצאי אהרון הכהן. היו גם שהתנגדו לנטילת כתר המלכות על ידי החשמונאים כיוון שהכתר שייך לבית דוד. המחלוקת יושבה רק בימי שלומציון המלכה בהשגת פשרה עם הפרושים שקיבלו לידיהם את הנהלת הממלכה, והמסורות והתקנות שלהם חזרו להיות מחייבות.

*93*

פרק כו: הלכות חנוכה – חלק א (פרק קיג)

*93*

מצוות הדלקת נרות חנוכה

א. צריך להיזהר מאוד במצוות הדלקת נרות חנוכה, כי מצווה זו חביבה עד מאוד לפרסם את הנס בהודאה לקב"ה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה – שואל או מוכר כסותו כדי לקנות שמן להדליק לפחות נר אחד בכל לילה.

ב. מעיקר הדין די בנר אחד בכל בית מישראל. נהגו כל ישראל להדר במצווה ולהוסיף נר אחד בכל לילה; דהיינו, בלילה הראשון מדליק נר אחד ובלילה השני שני נרות וכן הלאה.

ג. לפי מנהג קהילות ספרד – בעל הבית מדליק נרות חנוכה, וכל בני ביתו הסמוכים על שולחנו יוצאים ידי חובה בהדלקתו, ואפילו אם אינם נמצאים בבית בשעת ההדלקה. מנהג קהילות בני אשכנז – כל אחד מבני הבית מדליק בנפרד. עשיית מלאכה בזמן הדלקת נרות

ד. אסור לאכול קודם הדלקת נרות חנוכה. כמו כן אסור להתחיל במלאכה או בלימוד תורה בתוך חצי שעה קודם הדלקת נרות, אך אחרי שהדליק הנרות רשאי לעשות מלאכה. נשים נהגו שלא לעשות מלאכה עד כחצי שעה מזמן ההדלקה.

מקום הנחת נרות חנוכה

ה. מצווה להניח נרות חנוכה בטפח ( 8 ס"מ) הסמוך לפתח משמאלו של הנכנס לבית כדי שתהיה המזוזה מימין ונרות חנוכה יהיו משמאל, וכשהוא נכנס ויוצא הרי הוא מוקף במצוות, ובפרט כשלובש טלית קטן כהלכתה, עליו נאמר: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת ד, יב).

*94*

ו. מי שגר בדירת קרקע, יניח את המנורה או את נרות חנוכה סמוך לפתח הפונה לרחוב הראשי, אבל מי שגר בדירה שאין פתחה פתוח לרחוב הראשי, או בבנין רב קומות יניח נרות חנוכה סמוך לחלון הפונה לרשות הרבים או יניחם במרפסת הפונה לרשות הרבים כדי לפרסם את הנס.

זמן הדלקת נרות

ז. זמן הדלקת נרות מתחיל בצאת הכוכבים ונמשך זמן מצוותה חצי שעה, זהו הזמן שבו עוברים ושבים בני אדם לביתם, ויש פרסום הנס. קודם ההדלקה יש להתפלל ערבית – שהיא תדירה יותר ממצוות נרות חנוכה, וכן יש בה מצוות קריאת שמע שהיא מצוות עשה מן התורה. יש נוהגים להדליק נרות חנוכה בסוף זמן שקיעת החמה.

ח. לכתחילה יש להדליק את הנרות בצאת הכוכבים. מכל מקום אם לא הדליק בתחילת הלילה – יכול להדליק כל הלילה.

ט. אדם שבא לביתו מאוחר בלילה ומצא שבני ביתו ישנים – יש אומרים שצריך להעירם כדי שיוכל להדליק בברכה, ויש אומרים שרשאי להדליק בברכה גם כשכל בני הבית ישנים. ויש הסוברים שמחשש ספק ברכות טוב שידליק ללא ברכה.

שאלות חזרה

1. אילו פעולות אסורות חצי שעה לפני הדלקת נרות?

2. היכן יש להניח את הנרות? (בבית פרטי ובבית רב-קומות)

3. א. היכן נוהגים להניח בביתכם את נרות החנוכה?

ב. נמקו את דבריכם.

4. ממתי ניתן להדליק נרות חנוכה? כתבו מנהגים שונים ואת טעמיהם, וכתבו מתי אתם נוהגים להדליק בביתכם.

*95*

5. מי שלא הדליק בצאת הכוכבים, עד מתי יוכל להדליק את הנרות?

6. מאיר הגיע לביתו בשעה מאוחרת מאוד. הרחובות היו ריקים ובני ביתו כבר ישנו. כיצד עליו לנהוג בהדלקת נרות?

7. למי מיועד פרסום הנס, לבני הבית או לעוברים ושבים ברחוב?

מספרים על הרב יצחק זאב סולוביצ'יק (הרב מבריסק), שהתגורר בירושלים והיה שם כמות גדולה של שמן כדי שהמנורה תדלוק עד חצות על מנת לפרסם את הנס אפילו בעיני העוברים והשבים מאוחר מאוד.

שאלת חקר

8. אדם גר לבדו בדירה שהיא נמצאת בקצה הרחוב. הוא רוצה להדליק בזמן, אך בחוץ יורד גשם חזק מאד שכנראה ימשיך לרדת עוד שעות ארוכות ואין סיכוי שמישהו יראה את המנורה. מה עליו לעשות? שאלו את רב בית הספר או את רב בית הכנסת.

*96*

פרק כז: הלכות חנוכה – חלק ב (פרק קיג)

*96*

דיני השמנים והברכות

א. כל השמנים והפתילות כשרים להדליק בהם נרות חנוכה, אך מצווה מן המובחר להדליק בשמן זית, שבו היו משתמשים במנורת בית המקדש.

ב. אין יוצאים ידי חובת הדלקת נרות חנוכה במנורת חשמל, לפי שאין בה שמן ופתילות. אם אין לו אלא מנורת חשמל – ידליקנה בלא ברכה, ואם לאחר מכן נזדמנו לו נרות שמן או פרפין – יחזור וידליק בברכה.

ג. המדליק נרות חנוכה בלילה הראשון מברך שלוש ברכות:

1. ברוך אתה ה'... להדליק נר חנוכה.

2. ברוך אתה ה'... שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

3. ברוך אתה ה'... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

ובשאר הלילה מברך רק שתי ברכות ראשונות.

ד. כל המצוות יש לברך עליהן עובר לעשייתן, כלומר, מיד בתום הברכות יש להתחיל במצווה. מיד לאחר שמסיים את הברכה, עליו לעבור ולקיים את המצווה ללא הפסק.

ה. צריך לברך קודם הדלקת הנרות, ולא יתחיל להדליק הנרות אלא לאחר שיסיים כל הברכות. אחר שסיים הברכות – ידליק הנרות. לאחר שהדליק הנר הראשון, יכול להתחיל באמירת "הנרות הללו".

ו. סדר הדלקת הנרות הוא: בלילה הראשון ידליק את הנר הקיצוני שבצד ימין, ובלילה השני ידליק את הנר הנוסף תחילה, ואחר כך ידליק את הנר שהודלק אתמול וכן הלאה. ואם כן יוצא שסדר ההדלקה הוא: משמאל לימין.

ז. אסור להשתמש לאור נרות חנוכה ואפילו שימוש ארעי. אפילו שימוש של קדושה, כגון: ללמוד תורה לאור הנרות – אסור.

ח. נוהגים להדליק נר נוסף והוא "השמש" כדי שאם ישתמש לאור הנר – יהיה זה לאור הנר הנוסף שהודלק לשם כך. יש להניח "השמש" גבוה או רחוק מכל הנרות כדי שיהא ברור שנר זה אינו ממניין נרות המצווה.

*97*

שאלות חזרה

1. גלית השתמשה בשמן סויה להדלקת נרות חנוכה. דוד לעומתה השתמש בשמן זית להדליק הנרות, ואילו יוסי הדליק נרות חנוכה על ידי נורות חשמל. כולם בירכו את הברכות הנדרשות.

א. מי מהם בירך ברכה לבטלה?

ב. נמקו את דבריכם.

2. כמה ברכות מברכים לפני ההדלקה? (ביום הראשון ובשאר הלילות)

3. הסבירו את המושג "עובר לעשייתן".

4. על פי הסברכם, תארו את אופן הדלקת הנרות.

5. מדוע אסור ללמוד לאור נרות חנוכה, וכיצד השמש פותר בעיה זו?

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק קיג סעיף יח.

6. האם מברכים כשמדליקים נרות חנוכה במסיבות מצווה למיניהן?

7. קראו את שירו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל אשר חברו כשהיה בגיל שש עשרה שנים. כתבו שמונה הלכות המופיעות בשיר זה.

"שמונת ימים בו יבואו להודות ולהלל יקבעו,

להדליק נרות כברקים מזהירים ומדי יום יוסיפו המהדרים הבחירים,

גם כל נפשות בית ידליקו בגילה איש נרותיו ויסלדו בחילה.

ושלוש יברכו עת ידליקו בברכת זמן רצון יפיקו,

ובכל הלילות אך שתיים ברכות מצות וזכר ניסים יחד נערכות,

לבד אם שכח או שגה בהלכה ולא ברך בראשון לזמן הברכה

ואז מפי חכמים הדת נתונה ובכל לילה שיזכר לברך זמן באמונה...".

עיינו בדברי הרמב"ם בהלכות חנוכה פרק ד הלכה יד וענו על השאלה:

"היה לפניו נר ביתו (נר שבת) ונר חנוכה... נר ביתו קודם משום שלום ביתו... גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר (משלי ג') דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".

8. כשיש לאדם מעט כסף המספיק לו לקנות נרות שבת או נרות חנוכה, מה עדיף לקנות ומדוע?

*98*

נרות שבת – נרות חנוכה

9. השוו בין הדלקת נרות שבת לבין הדלקת נרות חנוכה.

העתיקו את הטבלה למחברת והשלימו את החסר.

טור ריק, נר שבת, נר חנוכה

מי המדליק?, האישה – עקרת הבית (אם איננה, ידליק בעלה.), --

כמה נרות מדליקים?, --, --

במה מדליקין?, בשמנים ובנרות יפים, --

זמן ההדלקה, --, --

כמה זמן ידלקו?, במשך רוב זמן הסעודה, --

מקום ההדלקה, בחדר המגורים בפרט: בחדר שבו מקדשים ואוכלים, --

הברכות, --, 1 --. 2 --. 3 --

הטעם, שלום הבית ועונג שבת, --

*99*

טבת-שבט

*99*

פרק כח: מבוא למצוות כיבוד ומורא אב ואם

*99*

העשרה

1. מקור המצווה בתורה:

א. "כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נתן לך". (שמות כ, יא)

ב. "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ה' אלהיכם". (ויקרא יט, ג)

2. טעמי המצווה:

"משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה... ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם... וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא...". (ספר החינוך מצווה לג)

3. מעלת מצוות כיבוד הורים:

"תנו רבנן (שנו חכמים), שלשה שותפין הן באדם: הקדוש ברוך הוא, ואביו, ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני...

שאלו את ר' אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו, בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר... והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו. לשנה האחרת נתן הקדוש ברוך הוא שכרו, שנולדה לו פרה אדומה בעדרו.

*100*

נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם: יודע אני בכם, שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא...

רב דימי אמר: פעם אחת היה לבוש סירקון (פעם ישב דמא בן נתינא כשהוא לבוש בגד מלכות) של זהב והיה יושב בין גדולי רומי, ובאתה אמו וקרעתו ממנו, וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו, ולא הכלימה". (תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב ודף לא עמוד א)

עבודת כיתה

1. מהו ההבדל, לדעתכם, בין מצוות "כיבוד אב ואם" למצוות "מורא אב ואם"?

2. א. מהם טעמי המצווה?

ב. מהו הקשר בין מצוות כיבוד אב ואם למצוות האמונה בה' ובהשגחתו?

3. עד היכן על אדם להשתדל כדי לקיים מצוות כיבוד הורים?

א. כתבו שתי דוגמאות מהגמרא.

ב. כתבו שתי דוגמאות מחייכם הפרטיים.

שאלת חשיבה

4. מדוע חכמים רצו ללמד אותנו על קיום מיוחד של מצות כיבוד אב דווקא ממעשיו של גוי?

*101*

פרק כט: כיבוד אב ואם (פרק קכו)

*101*

א. מצוות עשה שיכבד אדם אביו ואמו ויירא מפניהם, וצריך להיזהר מאוד בכבודם ובמוראם, שהשוו כבודם לכבוד המקום (הקב"ה).

ב. גדולה מצוות כיבוד אב ואם שנצטוו עליה ישראל בעשרת הדברות במתן תורה, ובזכותה זוכה האדם לאריכות ימים בעולם הזה ולעולם שכולו טוב בעולם הבא.

ג. מצווה זו כפולה ומורכבת משני ציוויים: על האדם לכבד את אביו ואת אמו ולירוא אותם.

ד. איזהו מורא? כיצד מקיים אדם מצוות מורא אב? לא יעמוד במקומו המיוחד לו להתפלל ולא ישב במקום המיוחד לו לישיבה, אפילו בינו לבין עצמו שלא בפני שום אדם. ולא יסתור דבריו. ולא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו ולא יקרא לאחרים ששמם כשם אביו בפניו. וכל זה נוהג גם באמו.

ה. אין להתחצף להורים, אלא לדבר אליהם בשפה יפה ומכבדת. גם כשרוצים לומר משהו אחר, יש לומר זאת בכבוד ובדרך ארץ.

ו. עד היכן מוראם? היה הבן לבוש בגדי חמודות ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והיכוהו על ראשו וירקו בפניו. לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים הקב"ה שציווהו בכך.

ז. איזהו כיבוד? כיצד מקיים אדם מצוות כיבוד אב ואם? מאכילם, משקם, מלביש, מכסה ומוציא. וייתן להם הכול בסבר פנים יפות.

ח. יש לעזור בבית, להיות שותף בסידור הבית, בנקיון, בעזרה בטיפול עם אחים קטנים, בהכנות לשבת וחג, בקניות וכדומה. אם ההורים מבקשים לבצע משימה מסוימת, יש לעשות זאת בשמחה ובזריזות. להתנהג כראוי, לא לצער את ההורים.

*102*

ט. חייב אדם לעמוד בפני אביו, וגם סומא היודע שאביו ואמו נמצאים בפניו חייב לעמוד, וכן הדין ברבו מובהק.

י. עד היכן כיבוד אב ואם? אפילו נטלו כיס זהובים שלו והשליכו בפניו לים, לא יכלימם ולא יצטער ולא יכעס כנגדם, אלא יקבל גזרת הכתוב וישתוק.

יא. ראה את אביו עובר על דברי תורה, לא יאמר לו: עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו: אבא, האם כתוב בתורה כך וכך? כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו, והוא יבין מעצמו ולא יתבייש.

יב. ביקשו ממנו אביו ואמו "הבא לנו כוס מים" (כל אחד בנפרד), יעסוק קודם בכבוד אביו, כי גם אמו חייבת בכבוד בעלה. אם היו הוריו גרושים – שניהם שווים, ויכול להקדים את מי שירצה.

יג. היו אביו ואמו ישנים, ומפתח חנותו מתחת לראשם, אסור לו להעירם משנתם, אפילו אם יפסיד ממון רב. אם אביו יפסיד מזה או ייגרם לו צער מכך שלא העירו, מצווה להעירו כיוון שישמח בזה אביו.

יד. מצווה להעיר את אביו או את אמו משנתם לדבר מצווה או ללכת להתפלל בבית הכנסת, כי כולם חייבים בכבוד המקום (הקב"ה).

טו. מצווה זו נוהגת בין על האיש ובין על האישה. ואולם אישה נשואה היות והיא מחויבת בכבוד בעלה, היא פטורה מכיבוד אב ואם.

*103*

מעשה שהיה: עד היכן כיבוד אב ואם?

אמו של רבי טרפון הייתה זקנה וחלשה, ולא היה לה כוח אפילו לעלות למיטתה או לרדת ממנה. בכל פעם שרצתה אמו לעלות למיטתה, התכופף רבי טרפון לפני המיטה עד הארץ והיה כמו מדרגה, וכך עלתה עליו אמו ואחר כך דילגה למיטתה. פעם אחת ירדה לטייל לתוך חצרה בשבת, ונקרעו רצועות נעלה. הלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת רגליה, והייתה אמו מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. יום אחד חלה רבי טרפון, ונכנסו חכמים לבקרו. אמרה להם: התפללו על רבי טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדי! אמרו לה: מה עשה לך? סיפרה להם אותו המעשה. אמרו לה: אפילו עושה כן אלף פעמים, עדיין לא הגיע לחצי הכבוד שאמרה תורה. (על-פי תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לא עמוד ב)

*104*

אירועים

1. מאיר נהג לשבת בבית הכנסת במקומו הקבוע של אביו, ללא ידיעתו, בימים שבהם התפלל אביו בבית כנסת אחר.

א. האם נהג מאיר כדין?

ב. נמקו את תשובתכם.

2. הוריו של דוד זומנו לשיחת בירור על מצב בנם בבית הספר. אביו כעס עליו מאוד ליד חבריו ונזף בו. מרוב בושה דוד כמעט התחצף כלפי אביו לעיני כל חבריו, אך התאפק. התוכלו להסביר איזה חלק במצוות כיבוד הורים קיים דוד הלכה למעשה?

3. טליה שמה לב שאם לא תעיר את אביה, הוא יפסיד תפילה במניין. עם זאת, היא זכרה שבכיתה סיפרו על דמה בן נתינא שלא העיר את אביו אף כי הפסיד עסקה גדולה.

א. התוכלו לעזור לטליה לקבל החלטה?

ב. נמקו את דבריכם.

*105*

שאלות חזרה

4. הביאו דוגמאות מחייכם לכיבוד אב ואם.

5. ראה את אביו עובר על דברי תורה, כיצד יעיר לו?

6. מתי פטור אדם ממצוות כיבוד הורים? פרטו.

7. העתיקו את הטבלה במחברת ורשמו איזו מצווה מקיים דוד, מצוות כיבוד אב ואם או מצוות מורא אב ואם.

המעשה, שם המצווה

דוד מגיש לאביו ארוחת ערב, --

דוד מקפיד לא לקרוא לאביו ולאמו בשמם הפרטי, --

דוד מקפיד לא לשבת במקומם הקבוע של אביו ואמו, --

דוד משתדל לעזור לאביו להתלבש, --

*106*

פרק ל: תלמוד תורה וכבוד רבו (פרק קכז)

*106*

מבוא

- "אמר רבי יהודה: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים... אמר רב יהודה אמר רב: כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו" (תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד ב)

- "שמעון העמסוני... היה דורש כל אתים שבתורה (היה דורש על כל "את" המופיעה בתורה דרשות נוספות שנבעו מהריבוי של מילה זו). כיון שהגיע (דברים י) ל'את ה' אלהיך תירא' – פירש (בפסוק זה לא יכל שמעון העמסוני להמשיך לרבות מהמילה "את". כי לא יכולה להיות תוספת מעבר לה', לכן חזר בו מדרכו לדרוש כל את ואת שבתורה)... עד שבא רבי עקיבא ודרש: 'את ה' אלהיך תירא' – לרבות תלמידי חכמים" (תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כב עמוד ב)

א. חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר משל אביו, שאביו הביאו לחיי העולם הזה, ורבו מביאו לחיי העולם הבא.

ב. אסור לתלמיד להורות הלכה לפני רבו לעולם.

ג. אסור לקרא בשמו של רבו לא בחייו ולא במותו, וכשנותן שלום לרבו, אומר לו: "שלום עליך, רבי".

ד. חייב אדם לעמוד בפני רבו משיראנו מרחוק עד שיתכסה ממנו.

ה. מי שלמד רוב חכמתו ממורה מסוים, אפילו לימדו תפילה וחומש בלבד, ולא הוסיף ללמוד עוד, חייב לכבד את מורו כדין רבו מובהק. אין הבדל בזה בין מורה גבר למורה אישה. לשניהם יש דין רבו, וחייב בכבודם.

*107*

ו. כיום לומדים במהלך החיים ממורים ומורות רבים, ויש לכבד כל אדם שלומדים ממנו. כדברי המשנה (אבות ו, ג): "הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד".

ז. מהפסוק: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה'" (ויקרא יט, לב) למדו חכמינו: מצוות עשה לקום מפני כל חכם, אפילו אינו זקן, ואפילו אינו רבו, וזוהי כוונת הפסוק "והדרת פני זקן". הכוונה היא לכל מי שקנה חכמה. וכן מצווה לקום מפני שיבה, היינו, בן שבעים שנה, אפילו הוא עם הארץ, ובלבד שלא יהיה רשע, וזוהי כוונת הפסוק "מפני שיבה תקום". ויש אומרים מבן שישים.

שאלות חזרה

1. מי קודם למי בענייני כבוד, אביו או רבו? הסבירו מדוע.

2. ניסים קם לכבודו של זקן ופינה לו מקום באוטובוס. חבריו לעגו לו כי לחינם עמד לאיש זקן, שאינו רב ולא תלמיד חכם. ניסים ציטט להם פסוק כשהבעת ניצחון על פניו. כתבו את הפסוק.

*108*

פרק לא: יסודות השלמות במצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו (פרק נה)

*108*

העשרה

מסירות נפש באהבת ה'

"ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו, ה) "רבי אליעזר אומר: אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך? ואם נאמר בכל מאודך למה נאמר בכל נפשך? אלא: אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו – לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו – לכך נאמר בכל מאודך.

רבי עקיבא אומר: בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה – לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו:

*109*

אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה (דברים ל) כי הוא חייך וארך ימיך – כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה – על אחת כמה וכמה. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס! מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך – אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד". (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד ב)

א. מצווה לאהוב את ה' ולירא אותו, ככתוב: "ואהבת את ה' אלהיך" (דברים ו, ה) ו"את ה' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק" (דברים י, כ) – והדרך לאהבתו בהתבוננות ביקום ובבריאה הנפלאה, ואז יבין עד כמה שהוא ברייה קטנה. מאידך גיסא עד כמה גדול כוחו של בורא עולם. כמה חכמה וכמה תבונה יש בבריאה כולה.

ב. הדרך המובחרת לעבוד את ה' היא מתוך אהבה ולא מתוך יראה (פחד), כי דרך היראה זו דרך עמי הארצות וילדים עד שתרבה דעתם ויעבדו את ה' באהבה.

ג. "אחרי ה' אלוהיכם תלכו ואתו תיראו ואת מצוותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון" (דברים יג, ה). וכי אפשר ללכת אחרי ה' או להידבק בו? אלא דרשו חז"ל: המצווה ללכת אחרי מידותיו,

*110*

מה הוא מלביש ערומים אף אתה תלביש ערומים, מה הוא מבקר חולים אף אתה תבקר חולים, מה הוא מנחם אבלים אף אתה תנחם אבלים, מה הוא חנון אף אתה תהיה חנון עם הבריות.

ד. טבע האדם להיות נמשך ונגרר אחר חבריו. לכן צריך אדם להתחבר לצדיקים ולחכמים וכך ילמד ממעשיהם. מצווה עשה להידבק בחכמים ובתלמידיהם, וזוהי הידבקות בשכינה, שנאמר: "ובו תדבק" (דברים י, כ).

ה. חמישה תלמידים היו לר' יוחנן בן-זכאי. אמר להם: "צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה אדם?". ר' אליעזר אומר: עין טובה – הסתפקות במועט זהו השמח בחלקו וממילא שמח בטובת אחרים ואז אהוב הוא על כולם. ר' יהושע אומר: חבר טוב. ר' יוסי אומר: שכן טוב, מי שהוא חבר טוב או שכן טוב ממילא מהתנהגותך יתפשטו האהבה והשלום בין הבריות. ר' שמעון אומר: הרואה את הנולד – לחשוב על כל מעשה – בעיקר על תוצאותיו, על ידי כך יהיה זהיר האדם במעשיו ולא יפגע באחרים, וממילא ירבו האהבה והרעות בהנהגתו. ר' אלעזר אומר: לב טוב. אמר ר' יוחנן לתלמידיו: "רואה אני דברי ר' אלעזר מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. מי שיש לו לב טוב, יש בו נפש יפה הכוללת כל מה שאמרתם: הסתפקות במועט, שמח בטובת אחרים, אינו מזיק לבריות, טוב לחבריו ולשכניו וכדומה.

שאלות חזרה

1. מהי הדרך המועדפת: עבודת ה' מיראה או עבודת ה' מאהבה?

2. בחינוכם של מי אפשר להסתפק בעבודת ה' מיראה?

3. כיצד אפשר לקיים מצוות עשה של "את ה' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק", הרי אי-אפשר להידבק בשכינה? פרטו.

4. א. על מי אמר ר' יוחנן: "רואה אני את דבריו מדבריכם"?

ב. הסבירו מדוע.

5. חפשו בפרקי אבות את המשניות העוסקות ברבי יוחנן בן זכאי וחמשת תלמידיו וציינו את הפרק ואת המשניות.

*111*

שאלות חשיבה

6. כיצד ייתכן שלב טוב כולל גם את "הרואה את הנולד" הרי אין קשר בין הלב לשכל?

7. היכן למדנו בתורה שמלאכי ה' ביקרו חולה?

מעשה שהיה

מעשה ברבי אלעזר בן רבי שמעון שחזר מבית רבו רכוב על חמור ומטייל על שפת הנהר. שמח היה שמחה גדולה, ודעתו גסה עליו (לשון גאווה) שלמד הרבה תורה. פגש אדם אחד שהיה מכוער ביותר ואמר לו: שלום עליך, רבי. רבי אלעזר לא החזיר לו שלום ואמר לו: כמה מכוער אתה. האם כל בני עירך מכוערים כמוך? ענה לו: איני יודע, אלא לך אל האומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית! הבין רבי אלעזר שחטא והצטער על כך. ירד מעל חמורו ונשתטח לפניו ואמר לו: מחל לי, אך האיש סירב למחול לו, עד שילך לאומן שעשאו ויאמר לו כמה מכוער כלי זה שעשית... רבי אלעזר המשיך ללכת אחריו עד שהגיעו שניהם אל עירו של רבי אלעזר, ויצאו בני עירו לקראתו ואמרו לו: שלום עליך, רבי ומורי. שאלם האיש: למי אתם קוראים רבי ומורי? ענו לו: לזה שמטייל אחריך. אמר להם: אם לזה אתם קוראים רבי, אל ירבו כמותו בישראל, כי כך וכך עשה לי. ביקשו ממנו בני עירו שימחל לו כיוון שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם: למענכם מוכן אני למחול לו, ובלבד שלא יהיה רגיל לעשות כן.

(על-פי תלמוד בבלי מסכת תענית דף כ עמוד א)

שאלת חשיבה

- נסו להבין מהם המסרים שחז"ל רצו שנלמד מסיפור זה.

*112*

פרק לב: מבוא להלכות אונאה

*112*

העשרה

1. אונאת ממון – המקור בתורה:

"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כה, יד).

אונאה היא רמאות, והיא מצוות לא תעשה מן התורה. דרשו רבותינו: "אל תונו" הרי זו אונאת ממון – רמאות כספית. הפסוק עוסק בקניה ומכירה: "תמכרו ממכר... או קנה". השקר והרמאות האמורים בפסוק מתייחסים לרמאות במחיר המוצרים.

2. טעם המצווה:

כדי שכל אחד יזכה בעמלו ביושר, וכמו שהוא לא יונה אחרים, כך אחרים לא יונו אותו, והיא תועלת רבה ביישובו של עולם. (על-פי ספר החינוך מצווה שלז)

3. אונאת דברים – המקור בתורה:

"ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני ה' אלהיכם" (ויקרא כה, יז).

דרשו רבותינו זו אונאת דברים.

דוגמאות לכך:

א. אם היה בעל תשובה, אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים.

ב. אם היה בן גרים, אל יאמר לו זכור מעשי אבותיך.

ג. אם היו ייסורים וחוליים באים עליו, לא יאמר לו עוונותיך גרמו.

ד. אל ישלח אנשים למקום מסוים, והוא יודע שאין שם מבוקשם.

4. חומרת איסור אונאת דברים:

"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו (ויקרא כה) ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך. ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר: זה – ניתן להישבון, וזה – לא ניתן להישבון. – תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים". (תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נח עמוד ב)

*113*

5. טעם המצווה:

לתת שלום בין הבריות, וגדול השלום שבו הברכה מצויה בעולם וקשה המחלוקת. יש לציין שאין כוונת איסור זה שאם בא אדם ופוגע בך בדברים, שתהיה כאבן ותשתוק, כי בשתיקה יש מעין הודאה. ובוודאי שאין כוונת התורה לכך, אלא התורה מצווה להתרחק במידת האפשר ממצב זה כדי שלא נתקוטט עם בני האדם ונינצל מזה. ומי שאינו בעל קטטה, לא יקללוהו אנשים סתם, אלא אם כן מדובר באנשים שוטים גמורים שאין לתת עליהם לב כלל, וההתעלמות נכונה אצלם. אם נאלץ אדם להשיב למי שמחרפו ומגדפו, ישיב לו החכם בנחת ולא יכעס הרבה, כי הכעס בחיק כסילים ינוח. מכאן שמותר לנו לענות לכסיל, כשם שבנזיקין לא נתנה התורה לאדם לסבול נזקו אלא עליו להציל עצמו מנזק, כך גם באונאת דברים יש לו רשות להינצל ממנו. ואולם יש כת חסידים ותמימים שבכל מצב אינם מגיבים לאונאת חבריהם ובוחרים בשתיקה, ולא משיבים למחרפיהם דבר כדי שלא יבואו לכעס כלל. ועליהם אמרו חכמינו (במסכת שבת דף פח עמוד ב): "הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתם ואינם משיבין, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה, לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

(על-פי ספר החינוך מצווה שלח)

עבודת כיתה

1. מהו המקור בתורה לאונאת ממון ולאונאת דברים?

2. הסבירו והדגימו את המושגים "אונאת ממון" ו"אונאת דברים".

3. מהו טעם האיסור של אונאת ממון?

4. א. מה יותר חמור, "אונאת דברים" או "אונאת ממון"?

ב. נמקו ופרטו.

5. מהו טעם האיסור של אונאת דברים?

6. א. האם בגלל האיסור של אונאת דברים תמיד יהיה עלינו לשתוק ולא להגיב למחרפים ולמגדפים אותנו?

ב. נמקו מדוע.

7. כיצד עלינו להגיב, אם בכל זאת נקלענו למציאות שעלינו להגיב לדברי הבלע של חברנו?

8. כיצד נקראים מי שאף פעם אינם מגיבים למשמע אוזניהם, אף-על-פי שמחרפים אותם?

*114*

פרק לג: הלכות אונאה וגנבת דעת (פרק קסב)

*114*

אונאת ממון

א. "אונאה" זוהי רמאות. לצורך השגת חברה תקינה שאין אדם גוזל ומרמה חברו, יש להקפיד לא לעבור עברה זו. והאיסור הוא על כולם, גברים ונשים, והעובר על כך עובר על "לא תעשה" – "אל תונו איש את אחיו".

גנבת דעת

ב. אסור לגנוב דעתן של הבריות ולרמותן, כגון: אם יש מום במקח צריך להודיעו, וכן אל יפציר בחברו שיסעד עמו ויודע שאינו סועד.

ג. לא מערבים פירות רעים בהרבה פירות יפים כדי למוכרם בחזקת יפים.

ד. גנבת דעת – העתקה במבחן, העתקת שיעורי בית מחבר, העתקת עבודה מעבודה אחרת (מספר, מהאינטרנט). המורה חושב שהתלמיד עמל ויגע בכוחות עצמו ואלו הם ידיעותיו, אך אין זה נכון כי התלמיד העתיק מאחר.

ה. בעל חנות יכול לפרסם את מרכולתו על ידי מבצעים, בהורדת המחיר או בחלוקת שי לכל מי שקונה אצלו, וסוחרים אחרים אינם יכולים למנוע זאת ממנו.

*115*

שאלות חזרה

1. הסבירו מהי גנבת דעת.

2. בסוף שנת הלימודים הציעה נועה ספר חשבון משומש למכירה. כדי שייראה חדש, עטפה אותו בעטיפה יפה ומכרה אותו כספר חדש.

א. איזה איסור עברה נועה?

ב. נמקו את תשובתכם.

3. המרכול העירוני החל במבצעים גדולים על מנת למשוך אליו קונים לקראת החגים. בעלי החנויות בעיר ניגשו לרב העיר והתרעמו על בעלי המרכול.

א. מי מהם צודק?

ב. נמקו את דבריכם.

4. מנחם סיפר שבבית ספרו נערכות בחינות ללא נוכחות המורים. "איזה כיף לכם, אתם בוודאי מעתיקים", אמר מתן. מנחם הסביר לו שמנהל בית הספר שוחח עם התלמידים והסביר להם שלפי ההלכה אסור להעתיק. אף תלמיד אינו מעתיק, ונערכות "בחינות כבוד". מתן שאל את מנחם היכן כתוב בתורה שאסור להעתיק? התוכלו להשיב למתן?

*116*

פרק לד: מבוא לאיסורי גנבה וגזלה

*116*

העשרה

1. המקור בתורה

נאמר בתורה: "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו" (ויקרא יט, יא) ונאמר עוד: "לא תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר" (שם, יג). רש"י מסביר שסיבת סמיכות איסור גנבה לאיסורים: לא תכחשו ולא תשקרו, כי אדם שגונב סופו שיבוא לידי כחש ולידי שקר ולידי שבועת שקר. בפרשת יתרו בעשרת הדברות ציווה לנו הכתוב על איסור גנבה, "לא תגנב" (שמות כ, יב). הכוונה שם לגונב נפשות (גונב בני אדם), ואילו האיסור כאן "לא תגנבו" הוא גנבת ממון.

2. חומרת עוון גזל

איסור גזל איסור חמור. אמרו חכמים: שדור המבול לא נחתם דינם אלא על הגזל, ועוד כל מי שיש גזל בידו, אין תפילתו מתקבלת. הברכה וההצלחה של האדם הן בתנאי שממונו נקי מכל רבב של גזל, ואל לו לאדם להתפתות לדברי יצר הרע לחמוד ממון חברו ולגוזלו ממנו, כי גם אם במציאות יהיה נדמה לו שכספו מתרבה, אך הרבה דרכים לקב"ה לפרוע ממנו. לכן יבטח בה' כי הוא זן ומפרנס לכול וקובע את כמות ואת איכות פרנסתו של כל אחד ואחד.

*117*

מעשה שהיה

פעם אחת באו לרב הקדוש, רבי מאיר מפרימישלאן זצ"ל, שני אנשים שהשתתפו יחד באיזה עסק וביקשו ברכתו שיצליחו בשותפות. אמר להם הצדיק: האם כבר כתבתם שטר שותפות? השיבו לו: לא. אם כן, אמר להם הצדיק, אכתוב אני לכם שטר שותפות. לקח הרב נייר חלק וכתב עליו: א, ב, ג, ד ומסרו להם. תמהו האנשים ולא הבינו דבר. אמר להם הצדיק: א, ב, ג, ד, אלו ראשי תיבות: א – אמונה, ב – ברכה, ג – גנבה, ד – דלות. אם תתעסקו באמונה, תהיה ברכה שרויה במעשה ידיכם, ואם בגנבה – תבוא הדלות.

(מתוך הבית היהודי חלק ד עמוד 141 )

עבודת כיתה

1. כתבו את המקור בתורה לאיסורי גנבה וגזלה.

2. מה לומד רש"י מסמיכות האיסורים לא תגנבו, לא תכחשו ולא תשקרו?

3. היכן אנו מצווים על גנבת ממון והיכן על גנבת נפשות?

4. הוכיחו שאיסור גזל הוא חמור מאוד. (שתי הוכחות)

5. קראו את ה'מעשה שהיה' וכתבו: איזה יסוד בעסקים ובחיים לימד הרב את שני השותפים?

*118*

פרק לה: הלכות גנבה (פרק קסו)

*118*

א. איסור גנבה אפילו על כל דבר שהוא. אסור לגנוב אפילו על מנת להחזיר, אפילו לגנוב דרך שחוק או על מנת לצערו. הכול אסור כדי שלא יתרגל לגנוב.

ב. הגונב כשווה פרוטה (כשלוש אגורות) עובר על "לא תגנבו". האיסור חל בין שגונב מישראל, בין מגוי, בין מקטן ובין מגדול. ובגוי חמור כי נוסף עוון חילול ה' החמור מאוד.

ג. אסור לקנות חפץ גנוב כדי שלא יסייע לגנב, והקונה עובר על "ולפני עור לא תתן מכשל" (ויקרא יט, יד).

ד. לכן סחורה הנמכרת בזול מאוד, אין לקנותה, כי יש חשש שהיא גנובה.

ה. אדם המוכר דברים במשקל, אסור לו לרמות, והכתוב הזהיר: "לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה: מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה' אלהיכם" (ויקרא יט, לה). לכן מי שמוכר במשקל מזויף, עובר על לא תעשה – "לא תעשו עול במשפט".

ו. אסור להשאיר בבית משקולות מזויפות, אפילו אם אינו משתמש בהן.

*119*

שאלות חזרה

1. רבקה הייתה רגילה לגנוב חפצים מחברותיה לכיתה ולבסוף נהגה להחזיר להן.

א. האם רבקה עברה על "לא תגנבו"?

ב. נמקו את תשובתכם.

2. א. האם מותר לגנוב מגוי?

ב. על איזה איסור נוסף עוברים?

3. מאיזה סכום עוברים על "לא תגנבו"?

4. לאה נהגה לאסוף משקולות מזויפות בביתה. אביה אסר עליה לעשות כן. התוכלו להסביר ללאה מדוע.

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק קסו סעיפים ז-ח והשיבו על השאלות הבאות:

5. אילו חמישה דברים גורם מי שמשקר במידה?

6. על איזה איסור עובר מי שמודד במידה חסרה?

*120*

פרק לו: הלכות גזלה (פרק קסז)

*120*

א. איסור גזלה הוא אפילו בכל דבר שהוא. הגוזל מחברו שווה פרוטה (שווה שלוש אגורות) עובר על "לא תגזל".

ב. גנב – הגונב בחשכה בלי שיראו אותו.

גזלן – לוקח ממון חברו בכוח, כגון: החוטף חפץ לפני כול.

עושק – המחזיק כסף שלא שייך לו בידו ואינו מחזירו, כגון: מעביד שלא משלם לעובד את שכרו לאחר שעבר היום בו סוכם לשלם את המשכורת.

שאלות חזרה

1. מה ההבדל בין גנב לגזלן?

2. הסבירו מהו עושק.

3. יאיר לקח הלוואה מיעקב לשבוע ימים. כשהגיע זמן הפירעון, ביקש יעקב מיאיר שיחזיר לו את החוב. יאיר התחמק ודחה את יעקב בלך ושוב.

א. על איזה איסור עבר יאיר במעשהו זה? – גזלן/חמסן/גנב/עושק.

ב. נמקו את בחירתכם.

*121*

עבודת כיתה

קראו את לשון מרן השולחן ערוך וענו על השאלות האלה:

שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שנט: איסור גזלה

סעיף א: אסור לגזול או לעשוק אפילו כל דבר שהוא בין מישראל בין מגויים. ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה – שרי (דבר שאין לו כל חשיבות – מותר), כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצוץ בו שיניו, ואף זה אוסר בירושלמי ממידת חסידות.

סעיף ג: כל הגוזל את חברו אפילו שווה פרוטה – כאילו נוטל נפשו.

1. האם מותר לגזול מגוי?

2. מה, לדעתכם, הסיבה להלכה שכתבתם בשאלה הקודמת?

3. האם מותר לגזול דבר שערכו נמוך מאוד?

שאלת חשיבה

4. א. למה השווה השולחן ערוך את הגוזל?

ב. התוכלו להסביר מדוע?

*122*

פרק לז: הלכות נזקי גוף (פרק קסט)

*122*

א. אסור להזיק לחברו, ואם הזיק, חייב לשלם, גם אם עשה זאת בשוגג ואפילו באונס.

ב. החופר בור, חייב בנזקיו. לכן גם שופך מים ואחר החליק וניזוק, חייב לשלם לו נזקו, וכן המניח כד וכדומה ונכשל בהם אחר, אפילו אם הפקירם – חייב.

ג. החובל את חברו חייב לשלם לו על חמישה דברים:

1. נזק – על הנזק הגופני שהמזיק גרם. כגון: שבר לו את היד.

2. צער – על הסבל שנגרם לניזק. כגון: כוויה.

3. ריפוי – הוצאות על התרופות ועל הבדיקות.

4. שבת – את ימי המחלה שבגללם שבת ולא הלך לעבודה.

5. בושת – אם נגרם לניזק. בושה כתוצאה מהחבלה.

ד. כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו, שנאמר: "רק השמר לך ושמר נפשך מאד" (דברים ד, ט), ואם לא הסיר את המכשול, ביטל מצוות עשה ועבר על לא תעשה – "ולא תשים דמים בביתך". (דברים כב, ח)

ה. לפיכך יש לבנות מעקה בטיחות במרפסת, במקום גבוה או במדרגות שבין קומה לקומה בבית; יש לכסות שקע חשמל או חוטי חשמל גלויים; יש להסתיר תרופות מסוכנות או חומרים רעילים שלא יהיו בהישג ידם של ילדים קטנים.

ביאורי מילים: בשוגג=בטעות, בלא כוונה. אנוס=בעל כורחו, מוכרח.

*123*

שאלות חזרה

1. כתבו והסבירו את חמשת הדברים שהחובל חייב לשלם לחברו.

2. על אילו איסורים עובר אדם שאינו מפנה מפגע סביבתי שיצר?

3. יצחק קנה בקבוק שתייה, ולפתע נפל הבקבוק והתנפץ לרסיסים. יצחק המשיך בדרכו. לאחר זמן מה עבר מאיר חברו ונכשל בשברים ונפצע.

א. במה טעה יצחק?

ב. מה היה עליו לעשות ומדוע?

שאלות חשיבה

4. כתבו דוגמאות נוספות למצבים שבהם יש חובה להסיר מכשול. התייעצו עם רב בית הספר, רב בית הכנסת.

5. יעקב הלך ברחוב וראה בור גדול מאד שנפער במדרכה בשל הגשמים העזים שירדו. הוא צלצל למוקד בעירייה ודיווח על התקלה, והמשיך בדרכו. אחר כך הוא פגש את ראובן וסיפר לו את שאירע. ראובן אמר לו: "נהגת לא בסדר. היה עליך לעמוד במקום ולהזהיר את העוברים ושבים מפני הבור, או לסמן אותו באופן ברור, עד שאנשי המקצוע יבואו לתקן". יעקב השיב בפליאה: "אני לא בסדר? אני עשיתי מעל ומעבר למה שאני צריך. כתוב בתורה: ‘לא תשים דמים בביתך', הרחוב הוא לא ביתי, הרחוב שייך לכולם. המצווה היא בבית הפרטי של כל אחד ואחד".

א. מי צודק?

ב. נסו למצוא תשובה בדברי ספר החינוך.

ספר החינוך מצוה תקמז:

"שלא להניח מכשול – שלא להניח המכשולים והמוקשים בארצותינו ובבתינו כדי שלא ימותו ולא יזוקו בם בני אדם, ועל זה נאמר (דברים כב, ח) ‘ולא תשים דמים בביתך'".

*124*

פרק לח: הלכות אבדה ומציאה (פרק קסג)

*124*

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק קסג במבוא ובסעיפים א, ה וענו על השאלות האלה:

1. קראו את המבוא וכתבו אילו מצוות נלמדות מהפסוקים.

2. מהו טעם המצווה של השבת אבדה?

3. מי שהתעלם מאבדת חברו ולא דאג להשיבה אליו, על אילו מצוות עבר?

4. כיצד מקיימים היום מצוות השבת אבדה?

5. כתבו אם זכיתם לקיים מצווה חשובה זו. ואם כן כיצד?

מעשה שהיה: מניעת דאגה כשאבדה אבדה

מסופר על הצדיק הירושלמי, רבי אריה לוין זצ"ל, שבאחד מן הימים נקש על פתח ביתה של הרבנית שרה הרצוג, אלמנת הגאון רבי יצחק הרצוג זצ"ל, הרב הראשי לישראל. פתחה הרבנית את הדלת וראתה את רבי אריה חוור מרוב התרגשות. מיד שאלה הרבנית מה קרה? סיפר רבי אריה. לפני 25 שנה נסעתי יחד עם הרב הרצוג לבקר אסירים במחנה לטרון, ושם בקשו מאתנו האסירים ספר תורה, והעדיפו ספר תורה קטן, היות ומעבירים אותם ממקום למקום לעיתים קרובות. לכן כדי שיהיה להם נוח, עדיף ספר קטן שנוח לטלטל. אמרתי לרב הראשי כי יש עמדי ספר תורה קטן, והוא יקר מאוד, וברצון הייתי נותנו לאסירים, אך חושש אני שברבות הזמן ישכח הדבר למי שייך הספר.

*125*

אמר לי הרב הראשי: אתן לך אישור בכתב שספר זה שייך לך, ואף אערוב לך באותו כתב כי תקבל את ספר התורה בחזרה. עברו שנים, קמה מדינת ישראל, האסירים השתחררו מכלאם, ספר התורה נעלם, ואיש לא ידע היכן הספר. דבר זה גרם לי צער רב, מה עוד שהכתב שקבלתי מהרב, נעלם כלא היה, ולימים אף הרב הלך לעולמו, עד שאמרתי בלבי, ספר התורה אבד, הרב נפטר, וכתב האשור איננו, לכן התיאשתי מלקבל את הספר. והנה היום, כשהשכמתי קום לתפילת "ותיקין", חפשתי ספר שרציתי, ותוך כדי חיפוש נפל פתק לרצפה. רכנתי והרימותי אותו, והנה זהו אשורו של הרב הרצוג על אודות הספר. נפעמתי, ושוב נזכרתי בספר והצטערתי מאוד על האבדה, ואפילו הרגשתי 'כעס' מסוים על הרב, שבהשפעתו הוצאתי ספר זה מביתי. לא חלפו שעות מספר, ועם שובי מתפילתי, מצאתי אדם ממתין לי ליד דירתי ובידו חבילה. שאל אותי, האם אני ר' אריה? השבתי: כן אמר לי האיש: יש לי עבורך חבילה, והנה בחבילה ספר התורה. והוסיף רבי אריה ואמר לרבנית הרצוג: "באתי לומר לך כי עמד הרב הראשי בהבטחתו, והושבה האבדה לבעליה...".

(מתוך: "איש צדיק היה")

*126*

פרק לט: קדושת ארץ ישראל (פרק קלז)

*126*

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק קלז סעיפים א-ג וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. ממתי נתקדשה ארץ ישראל?

2. כיצד באה לידי ביטוי קדושתה של ארץ ישראל באשר לתושביה ולמעשיהם?

3. איזו מצוות עשה נלמדת מהפסוק: "והורשתם את הארץ וישבתם בה"?

4. עיינו בספר במדבר פרק לג פסוקים לג-לד והעתיקו את הפסוקים המורים על מצוות יישוב הארץ.

5. א. האם מי שיורד מן הארץ עובר על מצוות עשה זו?

ב. נמקו דבריכם.

שאלת חשיבה

6. על מה מסתמכים יהודי חוץ לארץ בישיבתם שם? (תוכלו להיעזר ברב בית הספר או רב קהילה).

ט"ו בשבט

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק קיג סעיפים לא-לב וענו על השאלות האלה:

1. כיצד הנכם מציינים בבית את ט"ו בשבט?

2. מדוע אין אומרים תחנון (לא נופלים אפיים) בט"ו בשבט?

*127*

פרק מ: הלכות ערלה ורבעי (פרק קלט)

*127*

מבוא

מצוות התלויות בארץ:

"כל מצוה שהיא תלויה בארץ – אינה נוהגת אלא בארץ, ושאינה תלויה בארץ – נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, חוץ מן הערלה וכלאים; ר"א אומר: אף החדש". (מסכת קידושין פרק א משנה ט)

ביאור הדברים, כל מצווה שהיא תלויה בארץ, אינה נוהגת אלא בארץ: כל מצווה שהיא חובת קרקע, כלומר, שהיא מוטלת על הקרקע או על גידוליו, כגון: שביעית, תרומות, מעשרות, לקט, שכחה, פאה וכדומה, אינה נוהגת אלא בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ. ברם איסור פירות ערלה ואיסור כלאי הכרם ואיסור חדש, אף שהם חובת קרקע, מכל מקום נוהגים הם אף בחוץ לארץ.

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק קלט סעיפים א, יב וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. מה דינם של פירות האילן שגדלו בשלוש השנים הראשונות מעת הנטיעה?

2. א. האם מותר ליהנות מקליפות או מגרעינים של פירות אלו?

ב. נמקו דבריכם.

3. על איזה סוג עץ מאכל חל איסור ערלה ועל איזה לא?

4. ממתי אפשר להתחיל לאכול מפירות האילן?

5. הסבירו את המושג: "נטע רבעי".

6. מה עושים עם המטבע שעל ידו פודים את הפירות?

7. העתיקו את הטבלה למחברת והשלימו את החסר!

השנים, השם שניתן לפירות, מה עושים עם הפירות?

שלוש שנים ראשונות, --, --

שנה רביעית, --, בזמן המקדש --. בזמן הזה --

שנה חמישית ואילך, פירות חולין, --

*128*

פרק מא: הלכות תרומות ומעשרות (פרק קמא)

*128*

מבוא

דמאי וטבל

- דמאי הוא כינוי לתבואה או לפירות שנלקחו מעם הארץ שאין ודאות שהקפיד להפריש תרומות ומעשרות. לפירוש הביטוי דמאי קיימות מספר סברות:

א. מלשון הארמית (דא מאי), ופירושו: "זה – מהו?" (בגלל הספק שיש כאן).

ב. מקורה מן המילה היוונית "דמוס" (=עם, המון העם), שאינו בקי בפרטי המצוות.

- טבל – כך מכונה תבואה שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות.

לפירוש הביטוי 'טבל' קיימות מספר סברות:

א. שורש המילה "טבל" הוא "טב- לא" – פירוש לא טוב, כלומר בלתי מתוקן לאכילה.

ב. מלשון "טבלא" – כמו טבלא מעץ שאינה ראויה לאכילה, כך פירות אלו אינם ראויים לאכילה.

ג. מלשון "טפל" שאינו חשוב עד שיתוקן על ידי הפרשת התרומות והמעשרות.

*129*

טבלת סיכום סדר הפרשת תרומות ומעשרות

סדר ההפרשה, החלק, המקור בתורה, השיעור, שנת הנתינה, למי נותנים?, הדין בזמן הזה

1, תרומה גדולה, "וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם...ראשית דגנך תירשך ויצהרך... תתן לו" (דברים יח, ג-ה), כל שהוא, כל השנים מלבד שנת השמיטה, לכהן, מפרישים כלשהוא ומאבדים עקב הטומאה

2, מעשר ראשון, "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה" (במדבר יח, כא), עשירית מהנותר, כל השנים מלבד שנת השמיטה, ללוי, ניתן ללוי

3, תרומת מעשר, "ואל הלוים תדבר...כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר... והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" (במדבר יח, כו), עשירית מתוך המעשר הראשון, כל השנים מלבד שנת השמיטה, הלוי נותן לכהן, מפרישים ומאבדים

4, מעשר שני, "עשר תעשר את כל תבואת זרעך...ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו... וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו... ונתתה בכסף... והלכת אל המקום... ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך... ואכלת שם..." (דברים יד, כב-כו), עשירית מהנותר, א,ב,ד,ה, שייך לבעלים ואוכלים בקדושה בירושלים, נפדה והפרוטה נאבדת

5, מעשר עני, "בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה...לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו" (דברים כו,יב), עשירית מהנותר, ג,ו, לעני, ניתן לעני

*130*

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק קמא סעיפים ב, טז-יח וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. אילו תרומה ומעשרות נותנים בכל שנה?

2. קראו את רשימת המשימות שלפניכם. תכננו מראש כיצד לכתוב את שנדרש במחברת.

א. כתבו את סדר השנים משנה זו ואילך למשך שבע שנים.

ב. כתבו ליד כל שנה איזו שנה היא למנין שנות השמיטה.

ג. כתבו איזה מעשר נוהג בכל שנה: מעשר שני או מעשר עני.

3. תארו את סדר הפרשת תרומות ומעשרות ע"פ התורה בשנות מעשר שני, ובשנות מעשר עני?

אבד"ה ג"ו

כדי לזכור באילו שנים נותנים כל מעשר, חכמים נתנו סימן לדבר: אבד"ה – בשנים הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למניין השמיטה נותנים מעשר שני, ואילו ג"ו – בשנים השלישית והשישית למניין השמיטה נותנים מעשר עני.

4. מי שבא להפריש מפירות שבוודאי לא הפרישו מהם (טבל ודאי), האם עליו לברך?

5. כתבו את הברכה שאומרים לפני הפרשת תרומות ומעשרות.

6. מי שבא להפריש מפירות שהם "דמאי", כלומר, ספק אם הפרישו מהם, האם עליו להפריש בברכה? פרטו.

7. המושגים: תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, מעשר שני ומעשר עני שייכים:

א. לימי בין המיצרים.

ב. למצוות התלויות בארץ.

ג. למצוות שבין אדם לחברו.

ד. למצוות שבין אדם למקום.

*131*

אדר-ניסן

*131*

פרק מב: הלכות פורים (פרק קיד)

*131*

מחצית השקל

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק קיד סעיף א וענו על השאלות האלה:

1. הסבירו מהו מנהג "תרומת מחצית השקל" בזמן שבית המקדש היה קיים.

2. כיצד מקיימים מנהג זה היום (לאחר חורבן הבית)?

3. מתי נוהגים היום לתת זכר למחצית השקל? (פרטו כמה מנהגים.)

פרשיות שקלים וזכור

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק קיד סעיפים ה-ו וענו על השאלות האלה:

1. א. הפסוקים הראשונים של פרשת כי תשא נקראים: "פרשת שקלים" (שמות ל, יא-טז). עיינו בפסוקים שם (בעיקר בפסוק טז) וכתבו לשם מה אספו מחצית השקל מכל אחד.

ב. מתי קוראים פרשת שקלים?

2. א. כמה ספרי תורה מוציאים בשבת שלפני ראש חודש אדר?

ב. מה קוראים בהם?

3. מה קוראים בשבת שלפני פורים? מדוע?

4. מה הקשר בין תוכנה של פרשת זכור לבין פורים?

*132*

פרק מג: מבוא להלכות פורים

*132*

העשרה

1. מקור מצוות חג פורים

"ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמדו על נפשם... (יז) ביום שלושה עשר לחודש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה: (יח) והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמישה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה: (יט) על כן היהודים הפרוזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו: (כ) ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש הקרובים והרחוקים: (כא) לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר ואת יום חמישה עשר בו בכל שנה ושנה: (כב) כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים:... (כד) כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להומם ולאבדם: (כה) ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ: (כו) על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האיגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם: (כז) קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה". (אסתר ט)

*133*

2. מצוות משתה וסעודה:

אמר רבא: חייב אדם להתבסם (לשתות יין) בפורים עד שלא ידע להבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". אמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה, לא יצא ידי חובתו, כי כתוב במגילה "ימי משתה ושמחה" (אסתר ט, כב).

(על-פי תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד ב)

עבודת כיתה

1. "כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם", כתבו באילו תאריכים נחו היהודים מאויביהם והיכן? עיינו במגילת אסתר פרק ט, טז-יז.

2. מדוע נקרא החג בשם פורים?

3. עד כמה חייב אדם לשתות יין בפורים?

4. מהיכן למדים בגמרא שמי שעשה סעודת פורים בלילה, לא יצא וצריך שוב לסעוד ביום פורים?

*134*

פרק מד: הלכות פורים א (פרק קיד)

*134*

דיני קריאת המגילה

א. חייב כל אדם (נשים חייבות מפני שאף הן היו באותו הנס) לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום, זכר לנס שהיו צועקים ומתפללים ביום ובלילה. הקריאה של הלילה זמנה כל הלילה, וקריאה של יום זמנה מהנץ החמה עד סוף היום, ואם קראה משעלה עמוד השחר, בדיעבד יצא ידי חובה.

ב. אין יוצאים ידי חובה בשמיעת הקריאה מרדיו ומטלוויזיה אפילו בשידור ישיר. כשאולם בית הכנסת גדול, יכולים לקרוא את המגילה ברמקול, בתנאי שיכולים לשמוע את הקורא גם בלי הרמקול. אם אינם שומעים אותו אלא רק בעזרת הרמקול – אין לקרוא את המגילה ברמקול.

ג. בשעת קריאת המגילה צריך לפרוש את יריעות המגילה על גבי השולחן ולקפל אותה דף על דף, כי נקראת "איגרת הפורים" (אסתר ט, כט), ודרך הקורא מתוך איגרת שמחזיקה פתוחה כולה. דין זה נוהג לגבי שליח הציבור בלבד. גם יחיד שלא מתכוון לצאת בשמיעה מהשליח ציבור, צריך לפושטה לפני הקריאה, וכן הקורא בביתו צריך לפושטה כאיגרת.

ד. לפני קריאת המגילה מברכים שלוש ברכות ולאחריהן ברכה אחת. לפניה מברך:

1. "ברוך אתה ה'... על מקרא מגילה".

2. "ברוך אתה ה'... שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".

3. "ברוך אתה ה'... שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה".

ולאחריה מברך: "הרב את ריבנו והדן את דיננו", ואחר כך אומרים "ארור המן וברוך מרדכי...".

*135*

ה. הקורא את המגילה יכול לקוראה בין יושב ובין עומד, והחזן חייב לקוראה בעמידה מפני כבוד הציבור.

ו. עיקר מצוות מקרא מגילה היא לשמוע את הקריאה מילה במילה מהקורא. השמעת רעשים וקולות בעת הזכרת שם המן אינה עיקר מצות קריאת מגילה. העיסוק בהם מפריע וגורם לכך שהעוסק בהם וגם השומעים האחרים אינם יוצאים ידי חובת מקרא מגילה. השימוש בחומרים מסוכנים (כגון: נפצים, פיקות, קפצונים וכדומה) הוא אסור. החומרים המסוכנים הללו גם מלכלכים ומדיפים ריחות רעים, ומבזים את בית הכנסת ויושביו.

ז. חייב לקרוא כולה מתוך הכתב, והקורא בעל-פה לא יצא. אפילו חיסר תיבה אחת, לא יצא, ואסור לדבר כלל בשעת הקריאה.

ח. מגילה נכתבת כמו ספר תורה על קלף ובדיו. מגילה הכתובה על נייר או מודפסת על קלף פסולה. אם אין להם מגילה כשרה, קורין אותה מתוך החומש ללא ברכה.

ט. ראוי לכל אדם שתהיה לו מגילה כשרה ולקרוא מילה במילה בלחש עם החזן.

י. מי ששומע את הקריאה כשהוא מחזיק בידו מגילה שאינה כשרה, לא יקרא עם השליח ציבור, אלא שומע ועוקב מילה במילה, ומילה שלא שמעה מפאת הרעש, יקראנה בפיו מתוך החומש.

*136*

יא. בשושן הבירה קבעו את פורים בט"ו באדר. חכמים חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה שוממה וחרבה באותם הימים וקבעו שבכל עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון יקראו בה מגילה ויעשו את כל מצוות הפורים בט"ו באדר בלבד. כיום, ירושלים העתיקה היא העיר היחידה שקוראים בה ובשכונות החדשות בט"ו באדר בלבד.

יב. עיר פרוזה היא עיר ללא חומה. רוב הערים והישובים בארץ ובעולם הם לא חומה. בערים אלו וכן בערים מוקפות חומה אבל לא מימי יהושע בן נון, קוראים מגילה ועושים את כל מצוות הפורים בי"ד באדר בלבד.

יג. עיירות שספק אם היו מוקפות חומה מימות יהושע, קוראים בהן את המגילה בי"ד באדר בברכה, שהוא זמן קריאתה לרוב העולם, ובט"ו באדר בלא ברכה.

- "לא תקנו הלל בפורים שקריאת המגילה היא ההלל" (רמב"ם הל' חנוכה ג, ו). קריאת המגילה וסיפור הנס היא שבח והודאה לה' על ההצלה הגדולה של עם ישראל.

- מפני גודל מעלת יום טוב של פורים גילו בו חכמים רמזים ואמרו: שכל המועדים רמוזים בשמו – פ ו ר י ם:

פסח – ובסוכות – ראש השנה – יום הכיפורים – מתן תורה (שבועות)

(ספר התודעה עמוד רפה)

*137*

שאלות חזרה

1. מהו הזמן הראוי לקריאת המגילה? פרטו.

2. מדוע אין יוצאים ידי חובת קריאת המגילה בשמיעה מהרדיו או מהטלוויזיה?

3. מהן הברכות הנאמרות לפני קריאת המגילה ואחריה?

4. מי חייב לעמוד בקריאת המגילה?

5. מה יעשה אדם שלא הצליח לשמוע מילה אחת מהחזן?

6. מתי קוראים מגילה בערים שבטבלה השלימו את הטבלה.

התאריך, עיר שאינה מוקפת חומה מימות יהושע, עיר מוקפת חומה מימות יהושע, עיר שספק אם מוקפת חומה מימות יהושע

--, --, --, --

--, --, --, --

שאלת חשיבה

7. "נשים חייבות במקרא מגילה מפני שאף הן היו באותו הנס" (מסכת מגילה דף ד עמוד א).

א. עיינו במגילת אסתר ג, יג, והסבירו מאמר חז"ל זה.

ב. הציעו הסבר נוסף למאמר חז"ל זה. חישבו – מי היתה האשה שהיתה פעילה מאד בנסיון לבטל את גזרת המן?

*138*

פרק מה: הלכות פורים ב (פרק קיד)

*138*

מצוות החג

סעודת פורים – "לעשות אותם ימי משתה ושמחה"

א. מצווה להרבות בסעודת פורים ועיקר הסעודה ביום ולא בלילה, ואם עשאה בלילה, לא יצא ידי חובה. ועיקר הסעודה הוא לומר דברי תורה מעניינו של היום ולספר בשבח והודיה לה' על הנס וההצלה של עם ישראל. השמחה צריכה להיות לשם שמים, ולא פריקת עול או זלזול במצוות.

ב. כיוון שכל הנס היה על ידי יין, ושתי נטרדה מארמון המלוכה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, וכן מפלת המן הייתה על ידי משתה היין שארגנה אסתר לו ולאחשוורוש. לכן חייבו חכמינו להשתכר ביין כדי שיבין האדם את השגחת ה' בעולם ואיך מסובב הסיבות מגלגל את הגאולה ומנהיג עולמו.

"ומשלוח מנות איש לרעהו"

ג. מצוות היום לשלוח מנות איש לרעהו, לפחות שתי מנות לאיש אחד.

ד. משלוח מנות צריך להיות דווקא ממיני מאכל או יין, ושיהיה ראוי לאכילה מיד בלא שום תיקון או בישול.

ה. אין יוצאים ידי חובה של מצוות משלוח מנות לא בכסף, לא בבגדים ולא בתכשיטים, אלא במיני מאכל בלבד, כאמור לעיל.

*139*

"ומתנות לאביונים"

ו. מצווה שייתן אדם בפורים לפחות שתי מתנות לשני עניים, וכל הפושט יד נותנים לו. עדיף שירבה האדם לתת צדקה ומתנות לעניים ולאביונים מלהרבות בסעודת פורים ובמשלוח מנות, שאין מצווה ושמחה גדולה יותר מלשמח לב עניים, יתומים, אלמנות וגרים.

ז. גם הנשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים בפורים.

ח. מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים זמנם ביום ולא בלילה. ארבע מצוות חג הפורים: מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה

שאלות חזרה

1. לאחר קריאת המגילה בלילה הכין דביר סעודת פורים וישב לסעוד בביתו.

א. האם קיים דביר מצוות משתה בסעודה זו?

ב. נמקו את דבריכם.

2. כמה מנות צריך לתת, ולכמה אנשים, כדי לקיים מצוות "משלוח מנות" בפורים?

3. כמה מתנות צריך לתת, ולכמה אביונים, כדי לקיים מצוות "מתנות לאביונים" בפורים?

*140*

4. דניאל שלח משלוח מנות – חלה ובקבוק יין למשה. משה החזיר לו כמשלוח מנות קופסת טונה וקילו בשר בקר קפוא.

א. מי מהם יצא ידי חובה?

ב. נמקו את דבריכם.

עיינו בהערת הרמ"א בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרצו סעיף ח או בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק קיד סעיף מ או בילקוט יוסף חלק ה – מועדים, הל' סעודה ושמחת פורים סעיפים טו-טז.

5. האם מותר לבן (גבר) להתחפש לאישה וללבוש בגדי נשים? פרטו ונמקו את דבריכם.

*141*

פרק מו: מבוא להלכות איסור חמץ

*141*

העשרה

א. המקור בתורה לאיסור חמץ:

1. שמות פרק יב:

"(יד) והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג לה' לדרתיכם חקת עולם תחגהו: (טו) שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי:... (יח) בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב: (יט) שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ: (כ) כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות".

א. מצוות עשה של השבתת חמץ – "אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם".

ב. מצוות לא תעשה שלא ימצא חמץ – "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם".

ג. מצוות לא תעשה שלא לאכול שום דבר שיש בו תערובת חמץ – "כל מחמצת לא תאכלו".

2. שמות פרק יג:

"(ג) ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ:... (ו) שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג לה': (ז) מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך".

א. מצוות לא תעשה – חזרה נוספת על מצוות לא תעשה – "ולא יאכל חמץ".

ב. מצוות לא תעשה שלא יראה חמץ – "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך".

*142*

לסיכום יש בעניין חמץ:

מצוות עשה אחת – "תשביתו שאר מבתיכם" וארבע מצוות לא תעשה:

א. "שאר לא ימצא".

ב. "ולא יראה לך חמץ".

ג. "ולא יאכל חמץ".

ד. "כל מחמצת לא תאכלו".

ב. טעם מצוות אכילת מצה ואיסור אכילת חמץ

"(א) שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלהיך כי בחדש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה:... (ג) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז)

עבודת כיתה

1. מהו הטעם במצוות אכילת מצה?

שאלות חשיבה

2. מה הדמיון בין השבתת חמץ לבין שבת? מה אנו משביתים בשבת?

3. "לא יראה, לא ימצא, ולא יאכל". כתבו מה נכלל בכל איסור?

*143*

פרק מז: איסור חמץ, בדיקתו, ביטולו, ביעורו ומכירתו (פרק פד)

*143*

א. כל האוכל כזית חמץ בפסח, מתחילת ליל חמישה עשר בניסן עד סוף יום האחד ועשרים בו, במזיד חייב כרת (מיתה בידי שמים).

ב. החמץ אסור אפילו בהנאה, שנאמר: "ולא יאכל חמץ". למדו מכך שלא יהא לך בו היתר אכילה. לכן אסור להאכיל בהמתו בחמץ, אפילו בהמת חברו אסור להאכילה בחמץ, אפילו שמצאו זרוק בחוץ, שגם זו הנאה עבורו.

ג. גם המניח חמץ ברשותו אפילו שלא אכל ממנו, עובר על שני לאווים, שנאמר: א. "ולא יראה לך חמץ"; ב. "שאר לא ימצא".

ד. כל אדם צריך לנקות היטב את חדרי ביתו ובכל מקום בו רגילים להכניס בו חמץ.

ה. אחרי תפילת מעריב אור לי"ד בניסן בודקים לאור נר שעווה שיש בו פתילה אחת. נוטל ידיו ומברך: "בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ".

ו. בנוסח הברכה: אין לברך "על בדיקת חמץ" אלא "על ביעור חמץ", כי עיקר הבדיקה לצורך הביעור, והבדיקה היא רק אמצעי לביעור שהוא התכלית.

ז. אין בודקים בנר אבוקה (שיש בו כמה פתילות), שאין יכולים להכניס נר זה לחורים ולסדקים, וגם בנר כזה יחשוש לדליקה ומתוך כך לא יבדוק היטב בכל המקומות.

ח. פנס חשמלי כשר לבדיקת חמץ – ואף מברכים עליו.

*144*

ט. קודם הבדיקה נוהגים להחביא בבית עשרה פתיתי חמץ כדי שברכתו לא תהיה לבטלה. אם לא נתן, יצא ידי חובה, כי דעתו בזמן הברכה לבער אם ימצא חמץ. ועוד שהברכה היא גם על הביעור הסופי שיעשה מחר.

י. אסור לדבר בין הברכה לבדיקה שלא מעניין הבדיקה, ואם דיבר בדברים שלא מעניין הבדיקה, צריך לחזור ולברך. טוב שלא ידבר כלל בבדיקה כדי שיתרכז רק בה, ואם דיבר באמצע הבדיקה, לא חוזר שכבר התחיל במצווה.

יא. אם אבד אחד הפתיתים, יש לסמוך על הביטול שיעשה לאחר הבדיקה, ואין צורך להרבות בחיפושים לאחר מכן.

יב. בברכה אחת אפשר לבדוק כמה בתים, ואין צורך לברך שוב. יש לבדוק חמץ גם בבית הכנסת אך בלי ברכה.

יג. סיים בדיקתו, אומר את נוסח ביטול החמץ: (בעברית מי שלא מבין ארמית) "כל חמץ וכל שאור שישנו ברשותי שלא ראיתי ולא ביערתי – יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ".

יד. מצוות עשה מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו, שנאמר "תשביתו שאר מבתיכם". השבתה זו היא "ביטול החמץ", שיחשוב האדם שאין לו כלל חמץ ברשותו, וכל החמץ שישנו הרי הוא כעפר הארץ. בכך אינו עובר עליו יותר בבל ייראה ובבל יימצא.

טו. לפיכך למחרת הבדיקה בי"ד בניסן בבוקר אנו עושים את ביטול ואת ביעור החמץ הסופי על ידי שריפתו.

טז. ביטול חמץ: בי"ד בניסן מותר לאכול חמץ עד סוף שעה רביעית – זמנית, ואחר כך שורף את כל החמץ הנשאר לו ומבטלו שנית. נוסח הביטול הפעם הוא בתוספת של המשפט: "כל חמץ וכל שאור שישנו ברשותי שראיתיו ושלא ראיתיו, שבערתיו ושלא בערתיו – יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ". הסיבה לשינוי בנוסח הביטול היא כי בלילה לא רצינו לסיים לאכול חמץ, ולכן מבטלים רק את מה שלא רואים. מה שאין כן – בבוקר אנו מבטלים את הכול.

*145*

יז. מי שיוצא לדרך ולא יהיה בביתו בזמן בדיקת וביעור החמץ, ימנה שליח שיעשה עבורו את הבדיקה ואת הביעור ובערב פסח יבטל את כל החמץ שיש ברשותו.

יח. "ביטול החמץ" מועיל לאנשים שאינם מתעסקים עם החמץ בכמויות גדולות במהלך השנה (כלומר, אנשים פרטיים). ואולם סוחרים שיש בידם כמויות גדולות של חמץ, אין מועיל להם הביטול, כי מאחסנים הם אותו לצורך מכירה לאחר הפסח. לכן תיקנו חכמים שסוחרים אלו יעשו מכירת החמץ שברשותם לגוי. גם אנשים פרטיים מוכרים חמץ.

יט. מכירת חמץ: בגלל הפסד ממון תיקנו שיהא אדם חותם אצל הרב על שטר הרשאה ומקנהו לרב, ובזה ממנה את הרב לשליחו למכור לגוי את כל תערובת החמץ. במוצאי פסח עובר החמץ לרשות היהודי על-פי תנאי המכירה בין הרבנות לגוי.

כ. חמץ שעבר עליו פסח ולא נמכר, אסור בהנאה. לכן יש להקפיד לקנות אחרי פסח רק מחנות המציגה אישור שמכרה את החמץ.

שאלות חזרה

1. כיצד למדו חכמים שחמץ אסור אפילו בהנאה?

2. על אילו איסורים עובר אדם המשאיר חמץ בביתו אף שאינו אוכל ממנו?

3. מהו זמן בדיקת חמץ?

4. מדוע אין מברכים "על בדיקת חמץ"?

*146*

5. מדוע נר עם כמה פתילות כמו אבוקה פסול לבדיקת חמץ?

6. עם אלו אמצעי תאורה ניתן לבדוק את החמץ?

7. מי שדיבר בין הברכה לבדיקה לצורך הבדיקה, מה דינו?

8. מיד לאחר שהאבא סיים לברך על בדיקת חמץ, צלצלו אליו במכשיר הנייד, הוא זיהה שמדובר בענייני עבודתו, והוא השיב למצלצל. מה עליו לעשות?

9. מה צריך לעשות, אם לא מצליחים למצוא את כל עשרת הפתיתים שהחביאה אימא לצורך הבדיקה?

10. האם ברכה אחת מועילה לכמה בתים?

11. הסבירו את המטרה ואת התכלית של "ביטול החמץ".

12. מה ההבדל בין ביטול החמץ של היום ובין ביטול חמץ של הלילה?

13. א. למי לא מועיל ביטול החמץ?

ב. נמקו תשובתכם.

14. מה תיקנו חכמים לסוחרים המחזיקים כמות גדולה של חמץ במחסן?

15. מה דין חמץ של יהודי שעבר עליו הפסח ולא מכרו?

*147*

פרק מח: מבוא להלכות הכשרת כלים

*147*

העשרה

מקור דיני הכשרת כלים:

הכשרת כלי פסח נלמדת מהלכות הכשרת כלי שבלע איסור. אלעזר הכהן הדריך את בני ישראל, כאשר חזרו מהמלחמה במדיין עם שלל רב וכלים שונים שבלעו איסור, איך להכשירם. ככתוב בספר במדבר לא:

"(א) וידבר ה' אל משה לאמר: (ב) נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים... (ג) וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין:... (ז) ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה ויהרגו כל זכר: (ח) ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם...: (ט) וישבו בני ישראל את נשי מדין... (יא) ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה: (יב) ויבאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל אל המחנה... (כא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה: (כב) אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת: (כג) כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא – (כלים שנלקחו מעובדי אלילים, בנוסף להגעלה, יש לטבול אותם במקוה) וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים".

כבולעו כך פולטו

על-פי העיקרון של "כדרך בליעתו של האיסור כך דרך הוצאתו", כתבו בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף עה עמוד ב:

"תנו רבנן: הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, דברים שלא נשתמש בהן – מטבילן והן טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י צונן, כגון כוסות – מדיחן ומטבילן והם טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י חמין, כגון היורות (סירים)... – מגעילן ומטבילן והן טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י האור (האש), כגון השפודין... – מלבנן ומטבילן והן טהורין".

*148*

חשוב להדגיש שהטבילה במקווה הוא רק לגבי כלים שהגיעו מגוי אבל בדיני הכשרת כלים שלנו לפסח אנו מאמצים את העיקרון "כבולעו כך פולטו" ומכשירים את הכלים בשטיפה או בהגעלה או בליבון בלבד, ולא טובלים את הכלים במקווה.

עבודת כיתה

1. עיינו במקור בספר במדבר וכתבו מהיכן לומדים את דיני הכשרת כלים.

2. כתבו את הכלל להכשרה. הסבירו ופרטו.

3. "אך במי נדה יתחטא"; כלומר, יש לטבול במקווה לפני הכשרתו הסופית.

מדוע מובא דין זה בספר במדבר?

*149*

פרק מט: הגעלת כלים (פרק פו)

*149*

א. הכלים אשר בהם משתמשים במשך כל השנה הם כלים ש"בלעו חמץ", ולכן אסורים בשימוש במשך ימות החג. רצוי מאוד לקנות מערכת כלים מיוחדת לפסח. ואולם מי שאין ידו משגת, יכול להכשיר את כליו הרגילים (את הכלים שאפשר להכשיר).

ב. כלל ההכשרה: "כבולעו כך פולטו", כלומר, בדרך השימוש בכלי, כך מכשירים אותו. בהתאם לכלל זה ההכשרה נעשית בשלושה אופנים: 1. הגעלה, 2. ליבון, 3. הדחה במים צוננים.

1. הגעלה – כלים שמשתמשים בהם לבישול (כגון סירים), מגעילים במים רותחים. מנקים היטב את הכלי ומכניסים אותו למים נקיים ורותחים שמעלים בועות. לאחר ההגעלה שוטפים אותו במים קרים. מכסה הסיר – הכשרו בהגעלה כמו הסיר. סכינים ומזלגות – הכשרם על ידי עירוי מים רותחים או בהגעלה בכלי שני משום שתשמישם הוא בדרך כלל בכלי שני.

2. ליבון – נועד לכלים שמשתמשים בהם לאפייה או לצלייה כמו שיפודים. יש צורך להניח את הכלי על האש עד שיאדים ויתיז ניצוצות, ויש מקלים אם נתלבן עד שקש נשרף עליו מבחוץ. ואולם נוהגים להחמיר כדעה הראשונה.

*150*

3. הדחה במים צוננים – כלים שלא השתמשו בהם בחמין מעולם, הכשרם על ידי שטיפה במים צוננים.

ג. כלי פלסטיק וניילון לסוגיהם – מיוצרים מנפט, לכן דינם ככלי מתכות, ואפשר להכשירם בהגעלה, כי הם בולעים ופולטים. (בתנאי שהם יעמדו בום המים).

ד. כלי חרס – אין אפשרות להכשירם, כי חרס בולע ואינו פולט. כלי פורצלן דינם כדין כלי חרס.

ה. כלי זכוכית שנויים במחלוקת:

לפי מנהג קהילות בני ספרד: אין הם בולעים כלל. לפיכך אינם צריכים שום הכשר, ודי להם בשטיפה.

לפי מנהג קהילות בני אשכנז: כלי זכוכית מיוצרים מחול, לכן דינם ככלי חרס הבולעים ואינם פולטים. לפיכך אין דרך להכשירם.

ו. כלי דורלקס ופיירקס – מיוצרים מן החול ודינם כדין כלי זכוכית.

ז. מחבת: למנהג בני ספרד: בהגעלה, למנהג בני אשכנז: מצריכים ליבון.

ח. פלטה חשמלית – מנקים אותה היטב ומדליקים אותה כשעה, ורצוי לצפותה בנייר כסף.

ט. תנור – מנקים אותו היטב ומדליקים על חום גבוה כשעה.

י. תבניות של תנור או סיר של עוגה, דרכם לבלוע באש. לכן צריכים ליבון כדי להכשירם, אולם בליבון התבנית והסיר יתעקמו או ייהרסו. לפיכך אין דרך להכשירם. היום יש תבניות חד-פעמיות או שיקנה תבניות חדשות לפסח.

יא. שולחנות שאוכלים עליהם ישירות במהלך השנה, יערה עליהם מים רותחים, מחשש שבלעו על ידי מרק שנשפך עליהם. ואולם אם רגילים לאכול עליהם במפה, אין צריכים הכשרה, ודי בניקוי רגיל ובכיסויים במפה בפסח.

יב. מקרר היות שאינו בולע בחום כלל, יש להכשירו על ידי ניקיון יסודי, שלא יישארו בו פירורי חמץ ובשטיפה רגילה.

*151*

יג. כלי שתייה שברור לו שלא השתמשו בהם בחמין, אינם צריכים הגעלה כלל, ודי להם בשטיפה ובניקיון רגיל.

יד. כל כלי השתייה שרוב תשמישם בצוננים, די להם בניקיון ובשטיפה בצוננים, כי הולכים לפי רוב התשמיש, גם אם השתמשו בו בחמין כמה פעמים. ויש המחמירים במקרה כזה להגעיל.

שאלות חזרה

1. הסבירו את הכלל שעל פיו מכשירים כלים בפסח?

2. כיצד מכשירים כלים מפלסטיק? נמקו את דבריכם.

3. כיצד מכשירים מחבת לפי העדות השונות ומדוע?

4. העתיקו את הטבלה וסמנו ב-כן את צורת ההכשרה במקום הנכון.

צורת ההכשרה, סירים, כלי זכוכית, סכין ומזלג, מקרר, תנור, פלטה של שבת, שיפוד, כלי חרס, שולחן

הגעלה, --, --, --, --, --, --, --, --, --

ליבון, --, --, --, --, --, --, --, --, --

הדחה במים, --, --, --, --, --, --, --, --, --

עירוי במים רותחים, --, --, --, --, --, --, --, --, --

אין תקנה, --, --, --, --, --, --, --, --, --

דרך אחרת, פרט, --, --, --, --, --, --, --, --, --

*152*

פרק נ: הלכות ערב פסח (פרק פז)

*152*

מצה שמורה

מצה שמורה היא מצה שנאפתה מחיטים השמורות ממגע מים משעת הקצירה.

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק פז סעיפים ב, ד-ה וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. מדוע נוהגים הבכורים להתענות בערב פסח?

2. א. כיצד נוהגים היום אנשים כדי לפטור עצמם מהתענית?

ב. איך זה מועיל?

3. בדקו ביומן וכתבו מתי סוף זמן אכילת חמץ השנה בערב פסח.

4. כתבו כיצד נוהגים בביתכם לשרוף את החמץ בערב פסח? (פרטו מתי ואיך).

5. מדוע אסור לאכול מצה בערב פסח?

*153*

6. האם מותר לאכול מצה עשירה (מצה הנילושה במי פירות) בערב פסח?

ומדוע?

7. העתיקו את הטבלה והשלימו את החסר.

תאריך, יד ניסן, --, --, יז ניסן, --, --, --, כא ניסן, כב ניסן

יום טוב או חול מועד חג, --, --, --, --, --, --, --, --, איסרו חג

מספר ימי החג, טור ריק, 1, --, --, --, --, --, 7, טור ריק

האירוע, שחיטת קרבן פסח מחצות וחצי, טור ריק, טור ריק, טור ריק, טור ריק, --, --, קריעת ים סוף, טור ריק

פרק נא: ליל הסדר (פרק פח)

*153*

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק פח סעיפים א-יג וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. הסבירו מהי מצוות "סיפור יציאת מצרים".

2. מה מטרת כל סדר ליל פסח?

3. אילו מצוות מסדר פסח אנו עושים בהסבה?

4. על איזה צד יש להיסב?

5. האם גם נשים צריכות להיסב?

6. מדוע נשים חייבות בשתיית ארבע כוסות?

*154*

7. מה דינו של מי שחולה גמור ויין מזיק לו?

‘דבר שטיבולו במשקה'

האוכל דבר שטבול במשקה כשהוא רטוב, כגון פרות שנשטפו במים או ביסקוויט הטבול בחלב וכדומה, צריך ליטול ידיו בלא ברכה, ואפילו שאין ידיו נוגעות במקום המשקה. והמשקים לעניין זה הם:

י"ד שח"ט ד"ם (שהם ראשי תבות של:)

יין דבש שמן זית חלב טל דם מים.

8. מתי בליל הסדר נוטלים אנו על דבר שטיבולו במשקה?

9. ב"כרפס" יש רמז לשעבוד ישראל. לכן אנו אוכלים אותו בליל הסדר. מהו הרמז?

10. הסבירו ופרטו מה עושים כשמגיעים ל"יחץ"?

11. כתבו במחברתכם רק את המושגים הקשורים לליל הסדר מתוך המושגים בתרמילון והסבירו ארבעה מתוכם:

תרמילון:

ארבע כוסות, ארבעת המינים, ארבע קושיות, כרפס, סיפור יציאת מצרים,

היסבה, אושפיזין, אפיקומן, לחם עוני, שמן זית, ארבע פרשיות, ספק ברכות

להקל, הלל, סכך, צלתה מרובה מחמתה

*155*

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק פח סעיפים יט, כא-כו, כט-ל, לג, לז וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. כתבו את המחלוקות שיש בין קהילות ספרד לקהילות אשכנז בעניין ברכת "הגפן" על ארבע כוסות המצווה בליל הסדר.

2. אילו ברכות אנו מברכים על המצה?

3. כמה כזיתים יש לאכול מן המצה כשמגיע ל"מוציא מצה"?

4. מדוע אוכלים שני כזיתים?

5. כיצד ינהג מי שקשה לו לאכול מצה יבשה?

6. מהו הזמן הראוי לאכילת מצה?

7. עיינו בהגדה של פסח, וכתבו באילו מקומות במהלך ליל הסדר אנו שותים את ארבע הכוסות?

8. עיינו בהגדה של פסח, וכתבו כמה פעמים יש חובה לאכול מצה בליל הסדר. כתבו מתי בכל פעם,ומדוע?

שאלות חשיבה

1. "כולנו חכמים וכולנו נבונים עלינו לספר ביציאת מצרים". מדוע? מה מטרת הסיפור של החכמים?

2. מנה פעולות מיוחדות שאנו עושים בליל הסדר, שאין מקובל לעשות אותם בערב שבת. מדוע? מה מטרת הפעולות הללו בליל הסדר?

3. כתוב אילו פעולות מיוחדות נהוג לעשות בליל הסדר במשפחתך כדי לעורר ענין.

*156*

פרק נב: דיני תפילות החג (פרק פט)

*156*

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק פט סעיפים א-ג, ה, ו וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. כתבו ממתי מפסיקים להזכיר את הגשם? פרטו לפי המנהגים השונים.

2. עיינו במחזור של החג וכתבו היכן אנו אומרים תפילת "יעלה ויבוא". (פרטו באיזו ברכה.)

3. מה דינו של מי ששכח לומר "יעלה ויבוא" באחת מתפילות החג: שחרית, מנחה וערבית?

4. מדוע אומרים את הלל בדילוג בימי חול המועד? כתבו שני טעמים.

*157*

אייר-סיון

*157*

פרק נג: מבוא למצוות ספירת העומר

*157*

העשרה

מקור המצווה:

1. "(ט) וידבר ה' אל משה לאמר: (י) דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן: (יא) והניף את העמר לפני ה' לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן: (יב) ועשיתם ביום הניפכם את העמר כבש תמים בן שנתו לעלה לה': (יג) ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן אשה לה' ריח ניחח ונסכה יין רביעת ההין:... (טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה:". (ויקרא כג)

טעם הבאת העומר

2. "אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח – מפני שהפסח זמן תבואה הוא. אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות". (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף טז עמוד א)

אופן המצווה וזמן המצווה

3. "עומר זה מן השעורים היה בא, ודבר זה הלכה ממשה רבינו, וכיצד היה נעשה? מערב יום טוב יוצאין שלוחי בית דין ועושין אותו כריכות במחובר לקרקע, כדי שיהיה נוח לקצור, כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות, כדי שיהיה נקצר בעסק גדול, וקוצרין שלש סאין שעורין בשלשה אנשים, ובשלש קופות, ובשלשה מגלות, כיון שחשכה, אומר להם הקוצר לכל העומדים שם: בא השמש? אומרין לו: הין, בא השמש? אומרים לו: הין, בא השמש? אומרין לו: הין...

*158*

ואם היה שבת, אומר להן: שבת היום? אומרים לו: הין, שבת היום? אומרין לו: הין, שבת היום? אומרין לו: הין, ואחר כך אומר להן: אקצור? והן אומרין לו: קצור, אקצור? והם אומרים לו: קצור, אקצור? והם אומרים לו: קצור, שלש פעמים על כל דבר ודבר. וכל כך למה? מפני אלו הטועים שיצאו מכלל ישראל בבית שני, שהן אומרין שזה שנאמר בתורה ממחרת השבת הוא שבת בראשית, ומפי השמועה למדו שאינה שבת אלא יום טוב, וכן ראו תמיד הנביאים והסנהדרין בכל דור ודור שהיו מניפין את העומר בששה עשר בניסן בין בחול בין בשבת...". (רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ז)

טעם מצוות ספירת העומר

4. "משרשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל... והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה... ומפני כן, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף (משתוקק, מצפה) אליו שיצא לחירות, כי המנין מראה לאדם כי... כל חפצו להגיע אל הזמן ההוא. וזהו שאנו מונין לעומר...". (ספר החינוך מצווה שו)

עבודת כיתה

1. כתבו את הפסוקים המורים על מצוות הבאת העומר ועל מצוות ספירת העומר.

2. מדוע מביאים את העומר דווקא בחג פסח?

3. מדוע הקפידו לערוך את טקס קצירת העומר ברבים ובפרהסיה?

4. מדוע הקפידו שלוחי בית דין לחזור על כל פעולה שלוש פעמים?

5. מה הייתה טעות ה"קראים" בקביעת התאריך לתחילתה של ספירת העומר?

6. מהו טעם המצווה של ספירת העומר לפי ספר החינוך?

*159*

פרק נד: בין פסח לעצרת (פרק צ)

*159*

הלכות ספירת העומר

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק צ סעיפים ג-ו וענו על השאלות האלה:

1. מדוע מונים דווקא בלילה?

2. אם חברכם שואל אתכם בזמן בין השמשות כמה ימים היום לספירת העומר.

א. כיצד עליכם להשיב לו?

ב. נמקו את דבריכם.

3. משה הזכיר לעמוס כי היום ל"ג בעומר, ואל לו לומר תחנון בתפילה.

א. האם עמוס יכול להמשיך לספור?

ב. נמקו את דבריכם.

4. מי ששכח לספור ספירת העומר בתפילת ערבית, מה עליו לעשות?

5. מי ששכח ולא ספר כלל בלילה, מה עליו לעשות?

6. בתפילת ערבית גילה יוסי כי אתמול ספר מספר לא נכון. כיצד עליו לנהוג?

7. עיינו בסידור בנוסח ספרד ובסידור בנוסח אשכנז ומצאו את ההבדל בנוסח הספירה.

*160*

מנהגי אבלות בימי הספירה

- "אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם רבי מאיר ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת". (תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב)

א. נוהגים שלא לישא אישה עד יום ל"ג בעומר משום שפסקו למות רק ביום ל"ד בעומר, ובני קהילות אשכנז נוהגים להתיר נישואים ביום ל"ג בעומר בלבד.

ב. כמו כן נוהגים שלא להסתפר עד יום ל"ד בבוקר, ויש הנוהגים להסתפר ביום ל"ג בעומר משום שסוברים שביום זה פסקו מלמות. יש עוד מנהגים שונים בעניין זה, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו.

ל"ג בעומר

ג. יום ל"ג בעומר הוא יום ההילולא של רבי שמעון בר- יוחאי, ומשום שציווה רשב"י לנהוג שמחה ביום זה, מרבים בשמחה, ואין אומרים בו תחנון וכן בתפילת מנחה שלפניו.

ד. נהגו ילדי ישראל לערוך שמחה של תורה סביב מדורות ביום זה.

שאלות חזרה

1. כתבו כמה מנהגי אבלות הנוהגים בימים אלו.

2. באילו תאריכים אין נוהגים לשאת נשים? פרטו לפי המנהגים השונים.

*161*

3. כיצד נוהגים בביתכם בעניין גילוח ותספורת בימים אלו?

4. מה מיוחד ביום ל"ג בעומר?

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק צ סעיפים י-יא וענו על השאלות האלה:

5. מדוע שמחים ביום ל"ג בעומר?

6. הסבירו מהו יום פסח שני.

7. מה נוהגים ביום זה?

יום העצמאות – ה' באייר ויום ירושלים – כ"ח באייר

- מאז שקבעו את פורים ואחר כך חנוכה לא נקבע שום יום בלוח השנה בו יש לומר הלל. יום הכרזת מדינת ישראל היה ביום ששי, ה' באייר תש"ח. היישוב היהודי בארץ היה קטן מאד, הייתה מלחמה קשה, ולבסוף קמה מדינת ישראל ועם ישראל שב לארצו לאחר שנות גלות ארוכות. הרבנות הראשית לישראל בראשות הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, קבעו לומר הלל בכל שנה בה' באייר על הניסים המיוחדים הללו.

- לאחר 19 שנה מאז הקמת מדינת ישראל, אויבי מדינת ישראל בקשו שוב להשמיד את מדינת ישראל. הם פתחו במלחמה, ולאחר ששה ימי לחימה בלבד, עם ישראל ניצח את האויבים, וירושלים העתיקה שבה אלינו שוב. הרבנות הראשית לישראל בראשות הרב יצחק ניסים והרב איסר יהודה אונטרמן, קבעו לומר הלל על הנס המופלא הזה. ימי הנס הללו עיקרם בתפילה והודאה לה' וסיפור ניסי ההצלה והישועה, ושיבתנו לארץ – "טוב להודות לה', להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות".

*162*

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק צ סעיף יב וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. על אילו ימים מדבר הרב חיים דוד הלוי באומרו שבתקופתנו ה' מזכנו והופך ימי הספירה מאבל לימים טובים?

2. על מה אנו מודים לה' בימים אלו?

3. מה אנו מתפללים על העתיד לבוא בימי הודאה אלו?

4. ספרו כיצד נוהגים בקהילתך לחוג את יום העצמאות ואת יום ירושלים.

שאלת חקר

חפשו בספרים, שאלו אנשים מבוגרים, ובקשו מהם שיספרו לכם על תחושותיהם והרגשתם בעקבות הניסים והנפלאות במלחמת ששת הימים.

*163*

פרק נה: דיני ראש חודש ומנהגיו (פרק פא)

*163*

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק פא סעיפים ו, ח-ט, טו-יח וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. מה היו נוהגים לעשות כדי לציין ולחוג את יום ראש חודש?

2. איזו תפילה מוסיפים בברכת המזון בראש חודש?

3. כיצד ינהג מי ששכח לומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש?

4. מי ששכח לומר "יעלה ויבוא" בראש חודש בשחרית או במנחה חוזר ומתפלל, אך מי ששכח בערבית אינו חוזר ומברך. מדוע?

5. מדוע יש שאינם נוהגים לברך על ההלל בראש חודש?

6. מדוע יש לומר את ההלל בעמידה?

*164*

פרק נו: מבוא למצוות ציצית

*164*

העשרה

1. המקור בתורה:

"(לז) ויאמר ה' אל משה לאמר: (לח) דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת: (לט) והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אתם ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם: (מ) למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדשים לאלהיכם: (מא) אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם:". (במדבר טו)

2. טעם המצווה:

א. "שורש המצוה נגלה בכתוב, שהיא למען נזכור כל מצוות השם תמיד, ואין דבר בעולם יותר טוב לזכרון כמו נושא חותם אדוניו קבוע (הציצית מציינת שאנו עבדי ה') בכסותו אשר יכסה בו תמיד ועיניו ולבו עליו כל היום, וזהו שנאמר בו בכתוב (במדבר טו, לט), וזכרתם את כל מצות ה'. ואמרו זכרונם לברכה (תנחומא קרח יב), כי מלת ציצית תרמוז לתרי"ג מצוות עם צירוף שמונה חוטין שבציצית וחמשה קשרין שבו (ציצית בגימטריה 600 ועוד 8 חוטים ועוד 5 קשרים, ביחד 613 כנגד תרי"ג מצוות)". (ספר החינוך מצווה שפו)

ב. "אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות, אינו חייב בציצית. וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי שיזכור המצוה בכל רגע. וע"כ יש בו חמשה קשרים, כנגד ה' חומשי תורה, וארבע כנפים, שבכל צד שיפנה יזכור...". (שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן כד סעיף א)

*165*

3. מעלת המצווה:

מספרים על הגאון מווילנא, רבי אליהו זצ"ל, שכאשר באו תלמידיו לבקרו לפני פטירתו, התפרץ בבכי רב. כששאלוהו תלמידיו מה לך כי תבכה, הרי עסקת בתורה יומם ולילה, ואין ספק כי לאחר אריכות ימים יקבלוך בשמים בכבוד מלכים, ומה פשר הבכי? נטל הרב טליתו בידו ואמר להם: העולם הזה יקר מאוד, כי בסכום מועט יכול אדם לקנות טלית ולקיים מצווה השקולה כנגד כל המצוות בכל רגע ורגע, ובעוד ימים מועטים נפרד אני מהעולם הזה ולא אוכל לקיים מצוות, ועל אלה אני בוכה ועיני יורדה מים.

4. חייל בצבא ה':

הקב"ה ציווה אותנו ללבוש בגדים מיוחדים שלא נועדו לחמם או לכסות כמו כל בגד אחר, אלא בגדים שהם כמו מדים ייצוגיים. כדי שאנחנו נרגיש ושהכול ידעו שאנו עמו של הקב"ה וזה הוא לבושנו המיוחד. חייל שגאה בשרותו ביחידה המובחרת ובמדים המיוחדים שלהם, לא יהיה מוכן לוותר על הבגדים האלו, וכך גם אנחנו צריכים להרגיש. המדים הללו אותם לובשים כל היום, נועדו להזכיר לנו מי אנו, באלו מצוות/משימות אנו חייבים כעם, כפרטים, ולכן גם כשקצת חם, בשעת משחק, בבית ובמקומות אחרים, לא להוריד את הציצית, את המדים המיוחדים הללו.

עבודת כיתה

1. הסבירו את טעם המצווה לפי הסברו של ספר החינוך על-פי דברי המדרש.

2. מדוע יש לשים טלית קטן כל היום לפי השולחן ערוך?

3. מדוע בכה הגר"א לפני פטירתו?

*166*

פרק נז: הלכות ציצית (פרק ט)

*166*

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק ט סעיפים ב, ד, כו-כח וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. כתבו איזה בגד חייב בציצית:

א. בגד שאין לו ארבע כנפות.

ב. בגד שיש לו יותר מארבע כנפות.

ג. בגד עם כנפות מעוגלות.

2. שילה קנה גופייה שהיא גם טלית קטן. אחיו מאיר טען כי טלית זו פסולה. התוכלו לציין דברים הפוסלים גופייה זו מלהיות ציצית כשרה?

3. מאיזה גיל ראוי ונכון לחנך ילדים להתעטף בטלית ומדוע?

4. מהי המטרה של לבישת הציצית לאורך כל היום?

*167*

פרק נח: הכנות לתפילת שמונה עשרה (פרק טו)

*167*

מבוא

תכלית התפילה- קרבה לה' ודבקות בו

התפילה ניתנה לאדם כדי שה' יתן לו את מבוקשו. אכן חלק ניכר מהתפילה מורכב מבקשות בכל תחומי החיים. לפי מבט זה, לכאורה, התפילה מהווה אמצעי לקבלת תועלת ממרום. חשוב להדגיש שלמרות שיש מן האמת במבט זה, אין זו כל האמת. הפסוק: "לעבדו בכל לבבכם" (דברים יא,יג), הוא המקור בתורה למצות תפילה, וכך ביארו חז"ל את הפסוק: "איזוהי עבודה שבלב – זו תפילה". תמצית עבודת ה' גנוזה בתפילה. קרבת ה' ודבקות בו הן מטרות התפילה. אין סתירה בין ריבוי הבקשות על מחסורנו לבין מעלתה המרוממת של התפילה. צורכי הגוף והנפש שלנו ותפילותינו עליהם, הם האמצעי עבורנו להגיע לתכלית האמיתית – קרבה אל ה'. השאיפה, שהטביע הבורא באדם לחתור לרווחה גשמית ורוחנית, דוחפת את האדם לפנות אל ה' בתפילה. התפילה, אם כן, נוסדה עבור האדם, למען יתקרב הוא אל הבורא.

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק טו סעיפים כג, כה-כט וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. הסבירו כיצד מקיימים אנו את הכלל: "לא יעמוד אדם להתפלל אלא באימה והכנעה, ומתוך שמחה" בתפילות ערבית, שחרית ומנחה.

2. מדוע יש איסור להחזיק דברים מסוימים בזמן התפילה?

*168*

3. א. האם כלל זה נכון גם לגבי החזקת סידור?

ב. נמקו את דבריכם.

4. רשמו במחברת את הדברים שצריך לעשות לפני תפילה מתוך רשימת הדברים שלפניכם:

- יחשוב כאילו שכינה כנגדו.

- יסיר המחשבות המטרידות אותו.

- יחשוב בדברים המכניעים את הלב.

- יחשוב בדברים המביאים לקלות ראש.

- יחשוב על עסקיו.

- יחשוב עד כמה מרומם הוא האל ועד כמה שפל האדם.

- יסיר כל תענוגי העולם מלבו.

5. התפילה היא במקום קורבן. השלימו את הטבלה בפעולות הנדרשות לתפילה כפי שנדרשות לקורבן.

קורבן, תפילה

יש להקריב אותו בכוונה, ואסור לחשוב שום מחשבה אחרת, כי מחשבה פוסלת את הקורבן, --

מקריבים קורבן בעמידה, --

יש לכהן בגדי כהונה לצורך הקורבנות, --

6. מה צריך אדם לכוון בשעת התפילה?

7. מדוע הקפידו חז"ל על כוונה בברכה הראשונה "ברכת האבות" יותר מבשאר הברכות?

8. מי שלא הצליח לכוון אפילו בברכת "האבות", מה עליו לעשות? (פרטו, מעיקר הדין ומה נוהגים היום.)

*169*

פרק נט: תפילת שמונה עשרה (פרק טז)

*169*

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק טז וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. מדוע תפילת העמידה נקראת תפילת שמונה עשרה?

2. עיינו בסידור בתפילת העמידה וחלקו את ברכות העמידה לפי חטיבות שונות.

3. א. מהי הברכה שנתקנה מאוחר יותר?

ב. מי תיקן אותה ומתי?

4. א. באילו ברכות אנו כורעים?

ב. כיצד יש לכרוע בברכות אלו?

5. א. באיזו מילה יש לכרוע?

ב. באיזו מילה יש לזקוף?

*170*

פרק ס: חג שבועות ושמחת יום טוב (פרק צא)

*170*

מבוא

מגילת רות

1. למה נקרא שמה רות?

"דאמר ר' יוחנן: למה נקרא שמה רות? שזכתה ויצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות... זו רות המואביה שלא יצאת מן העולם עד שראתה שלמה (המלך), וכן הוא אומר: 'וישם כסא לאם המלך' זו רות המואביה שהיתה אמה של מלכות". (ילקוט שמעוני רות רמז תקצו)

2 מפני מה נהגו קהילות ישראל לקרוא מגילת רות בחג שבועות?

א. ללמדך שהתורה נקנית בייסורים ובעוני.

ב. מפני שכתוב במגילה עניין קציר שעורים, ושבועות הוא זמן הקציר.

ג. בגלל ייחוסו של דוד המלך שבא מרות המואבייה ונפטר ביום זה.

ד. התורה היא תורת חסד מתחילתה ועד סופה, ומגילת רות היא מגילה של גמילות חסדים.

ה. כניסת רות המואבייה תחת כנפי השכינה דומה לכניסת ישראל שנכנסו תחת כנפי השכינה במתן תורה.

ו. במגילה אנו מגלים את גדולת התורה ואת יחסה לזרים הבאים להצטרף לעם ישראל בלב שלם.

(על-פי מקור חיים השלם פרק קצו סעיף יג)

*171*

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק צא סעיפים א-ה, ח-ט וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. מאחרים תפילת ערבית בליל שבועות כדי לקיים את הפסוק: "שבע שבתות תמימות".

א. במה עוסק הפסוק?

ב. הסבירו את הפסוק וכתבו מדוע לאחר את התפילה?

2. א. מדוע נוהגים להיות ערים כל ליל חג שבועות ולעסוק בלימוד התורה?

ב. מה אתם מתכוונים ללמוד בחג שבועות?

3. כתבו את הטעמים ללימוד בספר תהלים ובמגילת רות בחג השבועות.

4. הסבירו מהו "אסרו חג".

5. מדוע אין אומרים תחנון מראש חודש סיוון עד ח' בו שהוא אסרו חג או עד י"ג בו לפי קהילות בני ספרד?

*172*

פרק סא: הלכות צדקה (פרק קכח)

*172*

העשרה

מתן בסתר:

- בגמרא מסופר כי בשכנותו של מר עוקבא גר עני אחד. מר עוקבא היה רגיל להניח לו כל יום ארבעה זוזים בחור הדלת. יום אחד אמר העני: אלך ואראה מי הצדיק הנותן לי מדי יום צדקה. באותו היום התעכב מר עוקבא בבית המדרש. באה אשתו לקראתו, ונתנו יחדיו את הצדקה לעני. כיוון שהרגיש בכך העני, יצא לראות מיהם הנותנים. ברחו מפניו מר עוקבא ואשתו על מנת להסתתר מהעני נכנסו לתנור שהאש שבו הייתה גרופה, אך עדיין חם היה. ראתה אשתו של מר עוקבא שרגליו נשרפות מחמת החום. אמרה לו: הרם רגליך והנח על רגליי, שאני איני נכווית. הצטער מר עוקבא שרק לאשתו אירע נס זה. אמרה לו אשתו: אני מצויה בתוך ביתי, וכשבאים העניים אני מיד מאכילה אותם ולא נותנת להם כסף שיקנו בו דבר מה לאכול. על כן קרובה הנאתם מן הצדקה שלי יותר מן הכספים שמקבלים ממך. שואלת הגמרא: מדוע עשו כן והסתתרו בתנור חם? ומבארת: מפני הדרכתו של רבי שמעון בר יוחאי: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים".

(על-פי תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סז עמוד ב)

להיזהר במצוות צדקה:

- "חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו, שנאמר: ‘כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה'... ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר: ‘ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'. לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגרם בשביל הצדקה שנאמר: ‘והיה מעשה הצדקה שלום', כל המרחם מרחמין עליו... כל המעלים עיניו מן הצדקה הרי זה ... נקרא רשע... ונקרא חוטא..."

(רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכות א-ג)

*173*

עבודת כיתה

1. מהם המסרים שהנכם לומדים מהסיפור של מר עוקבא ואשתו?

2. מדוע יש להקפיד באופן מיוחד על מצוות צדקה יותר משאר מצוות עשה שבתורה?

3. כיצד נקרא אדם המתעלם מעני ואינו נותן לו צדקה?

4. הסבירו את הפסוק במשלי (יא, ד): "לא יועיל הון ביום עברה, וצדקה תציל ממות".

עיינו בקיצור שולחן ערוך מקור חיים פרק קכח סעיפים א-ג, ז וענו על השאלות האלה:

שאלות חזרה

1. מי שכרו גדול יותר, הנותן צדקה או המשכנע אחרים לתת צדקה?

2. מהי הדרך לקיים מצוות צדקה בצורה המעולה ביותר?

א. הנותן סכום גבוה לעני.

ב. הנותן מתנה או מלווה לישראל שמטה ידו כדי שלא יצטרך לבריות.

ג. הנותן צדקה לעני.

3. מי חייב לתת צדקה?

א. גברים בלבד.

ב. עשירים בלבד.

ג. כל אדם אפילו עני נותן ממה שנותנים לו.

4. כתבו על מעשי צדקה שלכם או של אחרים.

שאלות חשיבה

5. מדוע גם עני חייב לתת צדקה ממה שהוא קיבל?

6. א. כתבו מה פירוש הפסוק בתהלים יז, טו: "אני בצדק אחזה פניך".

ב. איך למדו מפסוק זה לתת צדקה לפני תפילה?

7. כשהעני לא יודע ממי קבל והעשיר אינו יודע למי נתן זה נקרא מתן בסתר. זו היא מצות צדקה כתקנה. כתבו מדוע דוקא באופן זה?

*174*

פרק סב: הלכות ביקור חולים (פרק קמד)

*174*

א. מצוה לבקר את החולה. אולם לחולה קשה לעיתים לקבל מבקרים, והוא אף אינו מעונין שהכל ידעו על מחלתו. לכן בשלושת הימים הראשונים, רק משפחה וקרובים מבקרים. אם חולה יותר משלושה ימים, אז הכל יכולים לבקר.

ב. מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, ולא נכנסו חכמים לבקרו. נכנס ר' עקיבא לבקרו, ניקה את הבית ואוורר אותו, ואז התרפא התלמיד. "אמר לו: רבי החייתני!". יצא רבי עקיבא ודרש: כל מי שאינו מבקר חולים, כאילו שופך דמים, וכל המבקר צריך לבקש עליו רחמים.

ג. עיקר מצוות ביקור חולים כדי לטפל בצורכי החולה ולהתפלל עליו, ואין יוצאים ידי חובה בשיחת טלפון.

ד. כשיבקש עליו רחמים, יכלול אותו בתוך חולי ישראל, ובשבת מוסיף "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא", ואם החולה בסכנה, יערכו תפילות במניין לרפואתו.

ה. יש מצבים בהם חולה מתקשה לדבר, לא נעים לו שאחרים יראו אותו במצבו. לכן לפני שמבקרים חבר חולה, כדאי לברר קודם אם זה זמן טוב לבקרו, אם הביקור אינו מקשה ואינו מכביד על החולה, אם הוא מעונין שיבקרו אותו. גם בעת הביקור יש להיות זהירים וחכמים ולבדוק כל העת אם זה בסדר מבחינת החולה, ולוודא שהמבקרים אינם מפריעים לו. אם רואים שלחולה קשה, הוא עייף ורוצה לישון, אז יש להניח לו.

*175*

שאלות חזרה

העתיקו את התשובה הנכונה במחברת.

1. מתי נכנסים קרובים ומתי נכנסים רחוקים לבקר החולה?

א. כולם נכנסים לאחר שלושה ימים.

ב. הקרובים והחברים מיד, והרחוקים לאחר שלושה ימים.

ג. הקרובים והרחוקים לאחר שלושה ימים והחברים מיד.

2. מה הביא את ר' עקיבא לקבוע שכל מי שלא מבקר את החולה – כאילו שופך דם?

א. המעשה על חוני המעגל.

ב. המעשה על תלמידו שחלה ולא נכנסו חבריו לבקרו עד שבא ר' עקיבא לבקרו.

ג. המעשה על רבי חנינא בן דוסא.

3. מהו עיקר המצווה של ביקור חולים?

א. לדבר ולצחוק עם החולה.

ב. לטפל בצרכיו ולהתפלל עליו.

ג. לשמוע מה עבר עליו.

4. מה מוסיפים בשבת בתפילה על החולה?

א. על ישראל ועל רבנן.

ב. שבת היום.

ג. שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא.

5. עיינו בסיפור על רבי עקיבא שביקר את תלמידו, והשיבו מה הביא את ר' עקיבא לקבוע שכל מי שאינו מבקר את החולה – כאילו שופך דם?

*176*

6. חבר שוכב חולה בבית. המחלה והתרופות מחלישים אותו מאד. חבריו רצו להיות איתו כל הזמן, אך הוא אמר שאינו רוצה. החברים אמרו לו שזו מצות ביקור חולים והוא אינו יכול למנוע מהם לבקר אותו.

א. מי צודק – החולה או החברים?

ב. נמקו דבריכם.

7. כתבו כיצד אתם נוהגים בכיתה כשיש לא עלינו חבר חולה? האם יש מי שאחראי לדאוג שחברים ילכו לבקר אותו, להביא לו את מטלות שיעורי הבית ולעזור לו להשלים חומר לימודי?

שאלת חקר

8. מסופר על תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה. כיצד הסיפור על רבי עקיבא ותלמידו החולה מדגים זאת?

*177*

פרק סג: תשעה באב ושאר תעניות (פרק צו)

*177*

מבוא

- שנו רבותינו: מי שלא ראה את ירושלים בתפארתה, לא ראה כרך נחמד מעולם, ומי שלא ראה בית המקדש בבניינו – לא ראה בניין מפואר מעולם.

(תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא עמוד ב)

- "מקדש ראשון מפני מה חרב?

מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים, אבל מקדש שני שהיו עסוקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים

- מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עברות: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים".

(תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב)

ארבע תעניות ציבור

א. יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות, ויהי זה זיכרון למעשינו הרעים.

ב. המטרה של הצומות היא לא עצם העובדה שאנו לא אוכלים ולא שותים, אלא הזדמנות במשך ימים אלו לא להשקיע בצורכי הגוף, אלא לעצור ולהתבונן על המעשים שלנו. כיצד אנו יכולים לשפרם?

ג. ואלו הם:

ג' בתשרי – שבו נהרג גדליה בן אחיקם, המנהיג היהודי האחרון בארץ ישראל לאחר חורבן בית המקדש הראשון. אחרי מותו גלו שארית ישראל מארצם. (ראה בספר מלכים ב כה, א-ב.)

עשרה בטבת – ביום זה החל המצור על ירושלים על ידי נבוכדנאצר מלך בבל לפני חורבן בית המקדש הראשון.(ראה בספר מלכים ב כה, א-ג.)

*178*

י"ז בתמוז – אירעו בו חמישה דברים:

1. נשתברו הלוחות לאחר חטא העגל.

2. בטל קורבן התמיד מבית המקדש ראשון.

3. הובקעה חומת ירושלים בימי בית המקדש השני.

4. שרף אפוסטומוס הרשע את התורה.

5. הועמד צלם בהיכל המקדש.

ט' באב – אירעו בו ארבעה דברים:

1. נגזר על ישראל במדבר שלא ייכנסו לארץ לאחר חטא המרגלים.

2. נשרפו שני בתי המקדש – הראשון והשני.

3. נלכדה עיר גדולה, והיו בה רבבות מישראל, והיה להם מלך שדימו כל ישראל שהוא המשיח ושמו היה בר כוכבא, ושם העיר ביתר. נהרגו כולם, והייתה צרה כמו חורבן הבית.

4. בו ביום חרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל ואת סביביו לקיים את הכתוב "ציון שדה תחרש" (מיכה ג יב).

ד. כולם חייבים להתענות בארבעה צומות אלו, ואסור לפרוץ גדר.

- ההבדלים שבין צום ט' באב ויום הכיפורים לבין שאר הצומות:

1. צום יום הכיפורים וצום ט' באב הם היחידים המתחילים מהערב (צאת הכוכבים) ועד הערב למחרת (צאת הכוכבים). שאר הצומות האחרים מתחילים בבוקר ומסתיימים בערב (מעלות השחר עד צאת הכוכבים).

2. בשבת שלפני הצום מכריז שליח הציבור את זמנו של הצום, חוץ מט' באב ויום הכיפורים שהם מפורסמים ביותר.

3. שאר הצומות אסורים באכילה ובשתייה בלבד, אך ט' באב ויום הכיפורים אסורים בחמישה דברים אשר יפורטו בהמשך.

ימי בין המיצרים

ה. בעת חורבן בית שני בי"ז בתמוז הובקעה העיר, ובט' באב נשרף בית המקדש, מה שהביא לחורבנו המדיני המוחלט של עם ישראל. הימים שבין י"ז בתמוז לט' באב נקראים "ימי בין המיצרים".

*179*

טבלת סיכום צומות (מתוארים שם הצום; תאריך; הסיבה או האירוע; מקור הציווי):

1. יום הכיפורים; י' בתשרי; יום הדין, יום תשובה וכפרה; התורה (ויקרא כג, כז).

2. עשרה בטבת; י' בטבת; החל המצור על ירושלים בבית ראשון על ידי נבוכדנאצר; הנביאים (זכריה ח, יט).

3. שבעה עשר בתמוז; י"ז בתמוז; אירעו חמישה דברים: נשתברו הלוחות, בוטל קורבן התמיד, הובקעה העיר בבית שני (בבית ראשון הובקעה העיר בט' תמוז), שרף אפוסטומוס הרשע את התורה, הועמד צלם בהיכל; הנביאים (זכריה ח, יט).

4. תשעה באב; ט' באב; נגזר על ישראל במדבר שלא ייכנסו לארץ לאחר חטא המרגלים, חרבו שני בתי המקדש, נלכדה העיר ביתר בבית שני, חרש טורנוסרופוס הרשע את הר הבית; הנביאים (זכריה ח, יט).

5. צום גדליה; ג' בתשרי; על הריגתו של גדליה בן אחיקם, מנהיג היהודים לאחר חורבן בית ראשון; הנביאים (זכריה ח, יט).

6. תענית אסתר; י"ג אדר; אסתר צוותה לצום עליה בעת שנכנסה למלך אחשוורוש לבקש להציל

את ישראל מגזרת המן; מנהג ישראל.

7. תענית בכורות; י"ד בניסן; הצלה של בכורי ישראל ממכת בכורות; הגאונים.

*180*

שאלות חזרה

1. מהי מטרתם של הצומות?

2. העתיקו את הטבלה והשלימו את החסר.

שם הצום, התאריך בו הוא חל, הסיבה

--, --, על הריגתו של מנהיג יהודי, גדליה בן אחיקם

עשרה בטבת, --, החל המצור של נבוכדנאצר על ירושלים

--, י"ז בתמוז, --

תשעה באב, --, --

--, --, אסתר צוותה לצום עליה כדי להציל את ישראל מגזרת המן

תענית בכורות, --, --

--, י' בתשרי, --

3. כתבו על שני צומות נוספים המוכרים לכם.

4. כתבו כמה הבדלים שבין צום ט' באב ויום הכיפורים לשאר הצומות.

5. כתבו על המושג "ימי בין המיצרים".

6. ממתי אסור להסתפר בימי בין המיצרים? התייחסו למנהגים השונים.

לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר: "הנה זה עומד אחר כותלנו" (מדרש רבה, שמות פרשה ב)

*181*

מראש חודש אב

מבוא

אבלות – זכר לחורבן

"תנו רבנן: כשחרב הבית בשניה, רבו פרושין (שנהגו לפרוש) בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר' יהושע, אמר להן: בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח, ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח, ועכשיו בטל? אמר להם: אם כן, לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות! אפשר בפירות (אמרו לו בסדר נסתפק בלאכול פירות). פירות לא נאכל, שכבר בטלו בכורים! אפשר בפירות אחרים (אמרו לו: אתה צודק נסתפק בפירות שאינם משבעת המינים שאין בהם ביכורים). מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים! שתקו. אמר להן: בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר – שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר – שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה... אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד, ומשייר בו דבר מועט (צובע אדם את ביתו ומשאיר חלק קטן לא צבוע זכר לחורבן). וכמה? אמר רב יוסף: אמה על אמה. אמר רב חסדא: כנגד הפתח".

(תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ס עמוד ב)

א. משנכנס אב ממעטים בשמחה, ולכן ממעטין במשא ומתן, וכן בבניין של שמחה לא נושאין נשים בימים אלו, ויש המחמירים לא להתחתן מי"ז בתמוז.

שבוע שחל בו ט' באב

ב. ממוצאי שבת חזון (שהיא השבת שלפני תשעה באב) עד צום ט' באב זהו שבוע שחל בו ט' באב.

ג. אם חל יום ט' באב ביום חמישי בשבוע, נוהגים דיני שבוע זה חמישה ימים, ואם חל ט' באב ביום שני, נוהגים דיני שבוע זה רק יומיים, ואם חל ט' באב ביום ראשון בשבוע, אין נוהגים דינים אלו אלא רק ביום ט' באב בלבד.

*182*

ד. לפי קהילות בני אשכנז ההלכות הללו נוהגות מראש חודש אב, לא רק בשבוע שחל בו.

ה. אין לכבס בגדים בשבוע שחל בו, ואפילו אין לו בגד אחר, ואף אם לא רוצה ללובשם.

ו. במקומות חמים שאי-אפשר שלא להחליף בגדים, ילבש בגדים נקיים לכמה רגעים לפני כן, ואז יוכל ללובשם בשבוע שחל בו.

ז. אסור להסתפר או להתגלח בשבוע שחל בו, ויש המחמירים מי"ז בתמוז.

ח. אסור לאכול בשר ולשתות יין בשבוע שחל בו, ויש המוסיפים מראש חודש אב עד התענית, ויש המחמירים מי"ז בתמוז.

ט. קהילות בני אשכנז מחמירים לא להתרחץ מראש חודש אב עד התענית, אך קהילות בני ספרד אינם מתרחצים בשבוע שחל בו. כיום, כשאנשים סובלים מזיעה רבה בימות הקיץ, אפשר להקל ברחצה במים קרים, ומי שאינו יכול להתרחץ במים קרים, אפשר להקל עליו בפושרים.

ערב ט' באב וסעודה מפסקת

י. בערב ט' באב אחר חצות היום אסור ללמוד תורה, רק דברים מענייני האבלות (איוב, איכה וכדומה), וכן לא יטייל ערב ט' באב, כי אין זה זמן שמחה.

יא. בסעודה המפסקת שאוכלים קודם הצום, אסור לאכול שני תבשילים ואפילו ממין אחד, וגם אחד עבה ואחד דק נחשבים שני תבשילים, וכן אסור לאכול מאכלים ממולאים כמו בורקס וכדומה. פירות וירקות חיים מותר לאכול כרצונו ללא הגבלה, והוא הדין לגבי גבינה וחמאה.

יב. בסעודה מפסקת אין להתיישב על כיסא אלא על גבי מחצלת, וכן לא יישבו שלושה יחד שלא יתחייבו בזימון.

יג. כל זה בסעודה המפסקת, ואינו מתכוון לאכול עוד לאחר מכן סעודת קבע לאחר חצות. אם סעודה זו לפני חצות היום או אם מתכוון עוד לעשות סעודה לאחר מכן, אינו צריך להיזהר בדברים אלו.

יד. דברים האסורים בט' באב וביום הכיפורים והם: א. אכילה, ב. שתייה, ג. רחיצה, ד. סיכה, ה. נעילת הסנדל (מעור).

*183*

שאלות חזרה

1. עיינו בדברי רבי יהושע במבוא וכתבו מה אתם למדים מתשובתו לפרושין?

2. ימי חודש אב הם ימי הקיץ החמים. כיצד נוכל להחליף בגדים נקיים בכל יום?

3. מדוע אסור ללמוד תורה בערב ט' באב?

4. האם מותר לאכול בסעודה מפסקת בורקס ממולא?

5. מדוע אסור לשבת שלושה יחד בסעודה מפסקת?

6. דוד אכל על שולחן סעודה מלאה בערב ט' באב והתכוון לסעוד מאוחר יותר סעודה מפסקת.

א. האם נהג דוד כדין?

ב. נמקו את דבריכם.

7. העתיקו את הטבלה למחברת וכתבו ליד כל אחת מן הפעולות, אם היא מותרת או אסורה בצומות המצוינים בטבלה.

הפעולה, ביום הכיפורים, בט' באב, בשאר צומות

סיכה, אסורה, אסורה, מותרת

אכילה ושתייה בלילה, --, --, --

אכילה ושתייה ביום, --, --, --

נעילת סנדל, --, --, --

שינה, --, --, --

רחיצה, --, --, --

לימוד תורה, --, --, --

*184*

8. העתיקו את הטבלה והשלימו את החסר.

שם הצום, הסיבה, אורך הצום, האיסורים

י"ז בתמוז, --, מעלות השחר עד צאת הכוכבים, --

ט' באב, נגזר על ישראל במדבר שלא ייכנסו לארץ לאחר חטא המרגלים, חרבו שני בתי המקדשת נלכדה העיר ביתר, חרש טורנוסרופוס הרשע את הר הבית, --, --

9. בפסוק שלפניכם מוזכרים החודשים לפי מספרם הסידורי (רביעי, חמישי וכן הלאה) על-פי מניין החודשים בתורה. כידוע לכם, חודש ניסן הוא החודש הראשון לפי מניין זה. כתבו לאלו צומות מתכוון הנביא זכריה.

"כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו". (זכריה ח, יט)

*185*

פרק סד: השתלשלות התורה שבכתב והתורה שבעל-פה

*185*

הקדמה

ספרי ההלכות שבימינו אינם רק פרי עבודתם של רבותינו האחרונים. אלא קדמה להם מסורת – דור מפי דור עד משה רבנו, אשר קיבל את התורה כולה מה'. הן תורה שבכתב – חמישה חומשי תורה והן תורה שבעל-פה – שישה סדרי משנה, תלמוד בבלי וירושלמי. במשך הדורות הוסיפו חכמים גזרות ותקנות כדי לעשות סייג לתורה.

גזרה – חכמים גזרו על דבר מסוים כדי שלא נעשה פעולה אחרת היכולה להיגרר מכך. לדוגמה, חכמים אסרו לשתות יין של גויים כדי שלא ייווצרו קשרים שיביאו לנישואי תערובת עם הגויים.

תקנה – תקנות שנועדו לחזק את שמירת התורה והמצוות. לדוגמה, חכמים תיקנו לקרוא בתורה בימי שני וחמישי כדי שלא יעברו על הציבור שלושה ימים בלי לימוד תורה.

מסורת העברת התורה

המשנה מתארת את תהליך העברת התורה מדור לדור: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". (מסכת אבות פרק א משנה א) להלן תמצית השתלשלות התורה ממעמד הר סיני עד היום:

א. משה – קיבל מהקב"ה בהר סיני את התורה שבכתב ואת פירושה בתורה שבעל-פה. כדברי חז"ל: "מקרא משנה הלכות תלמוד תוספתות אגדות ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו, כולן נאמרו למשה בסיני". (ויקרא רבה פרשה כב סימן א) התורה שבעל-פה היא הפירוש היחיד, הנכון והמדויק של התורה שבכתב שקיבל משה מה' בהר סיני.

*186*

- מדוע לא נתן ה' למשה בתחילה את כל פרטי המצוות בכתב?

טעם ראשון: כל דבר כתוב אפשר לפרשו בדרכים שונות. עם נתינת התורה שבכתב למשה הסביר לו ה' בעל-פה את הכוונה המדויקת בכל מצווה ומצווה. זהו ההסבר הנכון והבלעדי של התורה.

טעם שני: תורת ישראל היא תורת חיים, ומטרתה להנחות ולהדריך את עם ישראל לעד בכל תחומי החיים. אם היו כתובים בתורה כל פרטי ההלכות בכל התחומים שבהם יהיו התפתחויות וחידושים בכל דור ודור, היה צורך לכתוב ספר תורה בן אלפי כרכים, שקשה היה ללמוד אותו ולשלוט בתוכנו. משה רבנו מסר לנו על-פי ה' כללים ועקרונות, ומהם ילמדו חכמי ישראל בכל דור ודור, ועל פיהם יורו לנו כיצד להתמודד עם השינויים ועם ההתחדשויות.

ב. יהושע – קיבל את כל התורה ממשה ומסרה לזקנים.

ג. זקנים – קיבלוה מיהושע ומסרוה לנביאים.

ד. נביאים – קיבלוה מזקנים ומסרוה לאנשי כנסת הגדולה. רובם חיו בזמן בית המקדש הראשון, אשר נחרב בידי נבוכדנאצר מלך בבל.

ה. כנסת הגדולה – מועצה של נביאים וחכמים. הם פעלו לחיזוק התורה והאמונה בעם. לשם כך עשו סייגים לתורה, תיקנו תקנות, חתמו את התנ"ך וכך קבעו אילו ספרים ייכנסו לתוכו. כמו כן הם ניסחו את נוסח התפילות והברכות (תקופת בבל, פרס ומדי).

- כמה מנו אנשי כנסת הגדולה?

1. "אמר רבי ירמיה: מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים התקינו את התפילה הזאת". (תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ב הלכה ג)

2. "אמר רבי יוחנן: מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים, תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר (בתפילת העמידה)". (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יז עמוד ב)

ו. הזוגות – המשך העברת התורה מאנשי כנסת הגדולה לחכמי הזוגות, מובאת בהמשך המשנה במסכת אבות:

"שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים: אנטיגנוס איש סוכו

*187*

קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר... יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם...". (מסכת אבות פרק א משניות ב-ג) התקופה שלאחר אנשי הכנסת הגדולה נקראת תקופת הזוגות. הזוגות הללו הנהיגו את מוסד הסנהדרין, שהמשיך את תפקידיה של הכנסת הגדולה. 'סנהדרין' היא מילה ביוונית, ופירושה מועצה. הם מנו שבעים ואחד חברים ונקראו גם בית הדין הגדול. הרמב"ם כותב: "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל". (רמב"ם, הלכות ממרים א, א). בראש הסנהדרין עמד זוג חכמים. האחד שימש נשיא הסנהדרין, והאחר שימש אב בית דין. חמישה זוגות של חכמים עמדו בראש הסנהדרין בארץ ישראל בזמן בית המקדש השני, בהם: יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, הלל ושמאי (הם מוזכרים בפרק א של פרקי אבות, הראשון – הנשיא; השני – אב בית הדין). (תקופת היוונים)

ז. התנאים – החכמים הנזכרים במשנה ובברייתא נקראים בפינו תנאים (שונים, לומדים). "תנאים" – כינוי לחכמים שפעלו בתקופה שראשיתה בתלמידי הלל ושמאי וסופה בימיו של רבי יהודה הנשיא. (תקופת הרומאים)

התנאים אספו את המסורות ההלכתיות והאגדיות של הדורות שקדמו להם, הוסיפו את חידושיהם וריכזו את החומר ההלכתי והאגדי הרב בשתי צורות ספרותיות עיקריות:

1. מדרש (לימוד ההלכות והדינים מתוך הפסוקים בתורה שבכתב).

2. משנה (לימוד וסיכום ההלכות והדינים לפי נושאים).

במשך הדורות הפך לימוד המשנה לשיטת הלימוד העיקרית במקום הלימוד בדרך המדרש.

מדוע נהיה הלימוד דרך המשנה הלימוד העיקרי?

א. ההלכות נלמדו בדרך המדרש מפסוקים המפוזרים בתורה. לדוגמה, דיני שבת הוזכרו בתורה שבכתב בעשרה מקומות שונים. אילו היינו לומדים את דיני שבת מהתורה שבכתב בדרך המדרש, היה הלימוד קשה מחמת פיזור הפסוקים.

ב. רבו ההלכות שקשה לקשר אותן לפסוק מסוים בתורה. לדוגמה, בהלכות

*188*

שבת יש הלכות שהן תקנות וגזרות של חכמים, שאינן נקשרות אף לא לאחד מפסוקי התורה.

1. אירועים היסטוריים בתקופת התנאים

בתקופת התנאים הייתה ארץ ישראל חלק מן האימפריה הרומית, ובראשה עמדו קיסרים רומיים. בתקופה זו אירעו שני מאורעות מכריעים בתולדות ישראל:

א. חורבן בית שני

ב. דיכוי מרד בר-כוכבא

בתקופה זו קם לעם מנהיג, רבן יוחנן בן זכאי (=ריב"ז). רבן יוחנן בן זכאי היה מראשי הסנהדרין בירושלים, והוא עזב את העיר בעת המצור לאחר שהבין שאין סיכוי לנצח את הרומאים. המצביא הרומי הרשה לו להקים מרכז רוחני עבור העם היהודי ביבנה הנמצאת בשפלת החוף. בית הדין ביבנה מילא חלק מתפקידי הסנהדרין שישבה בירושלים.

רבן יוחנן תיקן תקנות כדי שהמצוות שהיו נהוגות במקדש לא יתבטלו. לדוגמה, על-פי התורה, מצוות נטילת לולב חלה רק ביום הראשון של סוכות, אולם במקדש נטלו אותו בכל שבעת ימי החג. רבי יוחנן תיקן שייטלו לולב בכל מקום בעולם בכל שבעת ימי החג, "זכר למקדש" כדי לעורר בלב העם את הכמיהה לבניין הבית. נוסף על כך נקבעו תקנות אחרות כדי לזכור את ירושלים. תקנות אלו הן "זכר לחורבן" כדי להשריש בלב העם את החוסר הגדול לאחר חורבן בית מקדשנו.

יורשו של רבן יוחנן בן זכאי בהנהגה היה רבן גמליאל דיבנה. רבן גמליאל מונה לנשיא וזכה להוקרה של העם, וגם השלטונות ברומי הכירו בנשיאותו. בימיו התרחבה פעילותם של החכמים, והמרכז ביבנה הגיע לשיא השפעתו. פריחה זו נקטעה במרד בר-כוכבא, אשר בין מנהיגיו היה רבי עקיבא. כישלון המרד גרם לרומאים לגזור גזרות דת חמורות, שנקראו בשם "גזרות אדריאנוס".

לאחר דיכוי המרד עבר המרכז הרוחני לגליל: לאושא, לציפורי, לבית שערים ולטבריה. שוב הגיעה תקופה של שגשוג ופריחה, ושיאה היה בחיבור המשנה – כמאה וחמישים שנים לאחר חורבן הבית השני, בימיו של רבי יהודה הנשיא.

2. כתיבת המשנה

רבי יהודה הנשיא היה גדול חכמי דורו. כבר בחייו כינו אותו תלמידיו "רבנו

*189*

הקדוש", ובמשך הדורות כונה בשם "רבי" סתם, ללא ציון שם. רבי יהודה הנשיא נולד בתקופת גזרות השמד של אדריאנוס.

3. מדוע כתב רבי את המשנה?

הרמב"ם (בהקדמתו לפירוש המשנה) האריך בהסבר הסיבות לכתיבת המשנה: רבי יהודה הנשיא, שחי לאחר חורבן הבית השני, ראה שצרות רבות באות על עם ישראל בגלל מלכות רומי. לומדי התורה מתמעטים והולכים, והיה חשש גדול שהדבר יגרום לשכחת התורה שבעל-פה. עד רבי יהודה הנשיא ולאורך כל התקופה של התנאים התורה שבעל-פה הייתה נלמדת בעל-פה. רבי יהודה הנשיא וחכמי דורו החליטו ש"עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט, קכו). צריך לעשות מעשה. צריך לכתוב את התורה שבעל-פה, אף כי עוברים בכך על איסור. על מנת לעשות לה', לעשות לשם שמים ולהגדיל את לימוד התורה צריך להפר את מה שהתורה אסרה. בתורה כתוב שאסור לכתוב את התורה שבעל-פה: "ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל" (שמות לד, כז). בתחילת הפסוק נאמר: "כתב לך את הדברים האלה", ובהמשכו כתוב: "כי על פי הדברים האלה" – "על פי" הכוונה שצריכים ללמוד אותם בעל-פה. על כך דרשו חכמים: "דברים שבכתב אי (אין) אתה רשאי לאמרן בעל פה. דברים שבעל פה (=תורה שבעל פה) אי אתה רשאי לאמרן בכתב". (גיטין ס עמוד ב)

מדוע אסור לכתוב את התורה שבעל-פה?

א. הדרך הרגילה של לימוד התורה היא לימוד בעל-פה, מפיו של הרב לאוזנו של התלמיד. התלמיד יכול לשאול ישירות כל דבר שאינו מובן, והוא רואה איך רבו חי את הדברים שהוא מלמד. התלמיד לומד גם מהבעת פניו של הרב, מטון הדברים ומצורת הניגון. את כל אלה אי-אפשר להשיג כשלומדים מתוך ספר.

ב. איסור כתיבת התורה שבעל-פה בא לציין את ייחודו של עם ישראל ואת הקשר המיוחד בינו לבין הקב"ה. המשנה היא סודו של הקב"ה, ואין הקב"ה מוסר סוד שלו אלא לעם ישראל, וזה דווקא במסירה בעל-פה, כי אם המסירה היא בכתב – כולם שווים.

*190*

4. סידור המשנה

רבי מצא לפניו קובצי הלכות מוכנים, כגון: משנת רבי עקיבא, משנת רבי מאיר, משנת רבי חייא, משנת רבי אושעיא ועוד. הוא הסתמך בעיקר על משנת רבי מאיר, שהצטיינה בדיוקה ובבהירותה. רבי וחכמי דורו סידרו את שישים המסכתות על-פי שישה נושאים מרכזיים, שאותם אנו מכנים: שישה סדרים. מכאן השם ש"ס = שישה סדרים.

משנת רבי התקבלה על ידי חכמי ארץ ישראל ובבל כספר המחייב את כל ישראל, ומעתה ואילך נמנעו החכמים מלחלוק על דברי המשנה ועסקו בעיקר בפרשנותה.

במה זכתה משנת רבי שנעשתה מקובלת על כל העם?

א. המשנה נוסחה בלשון הקודש בצורה ברורה ותמציתית.

ב. רבי היה עשיר גדול. עושרו הרב אפשר לו לפרנס תלמידים רבים ולהפיץ באמצעותם את משנתו בבתי המדרש השונים בארץ ישראל ובבבל.

ג. רבי זכה למעמד נכבד כאחד מגדולי החכמים וכן למעמד מדיני רם כמקורב לקיסר רומי.

ד. רבי יהודה הנשיא זכה להוקרה רבה בארץ ובתפוצות. עד שאמרו חכמים: "מימות משה ועד רבי לא מצאנו תורה וגדולה במקום אחד". (סנהדרין לו עמוד א)

5. המשנה, תוספתא, ברייתא

למילה "משנה" שני פירושים:

א. שנייה לתורה, דהיינו, המשנה היא ספר שני לתורה שבכתב.

ב. לשון שינון, כפי שמובא בפסוק "ושננתם לבניך" (דברים ו, ז).

א. מבנה המשנה – סדר, מסכת, פרק, משנה

משנתנו – משנת רבי מחולקת לשישה חלקים עיקריים הנקראים שישה סדרים (ש"ס). כל סדר דן באחד מתחומי ההלכה בנוסח קצר וברור בשפה העברית.

זרעים: הלכות הקשורות בעבודת האדמה בארץ ישראל

מועד: הלכות שבת ומועדים

נשים: הלכות שבין איש ואשתו

*191*

נזיקין: הלכות שבין אדם לחברו

קודשים: הלכות קורבנות והלכות בית המקדש

טהרות: הלכות העוסקות בדיני טומאה וטהרה

סימן לדבר: ז מ " ן נ ק " ט (שהם ראשי תבות של:)

זרעים מועד נשים נזיקין קודשים טהרות

הסדר מתחלק לתת-נושאים, ולכל אחד מהם מוקדשת מסכת משלו. מסכתות אלה מחולקות לפרקים, ובכל פרק כמה משניות.

ב. תוספתא וברייתא

לא כל דברי התנאים כונסו למשנה. רבי יהודה הנשיא בירר את ההלכות, והנוסח שהתקבל על דעתו ועל דעת חכמי בית מדרשו הוא שנכתב במשנה. דברי התנאים שלא נכללו במשנת רבי נקראו משניות חיצוניות – ברייתות (=המילה ברייתא מקורה במילה הארמית "בר"' ופירושה חוץ). ההגדרה של ברייתא היא: כל מאמר משמם של התנאים שאינו כלול במשנה. בעצת רבי החלו תלמידיו, רבי חייא ורבי אושעיא, להשלים את משנתו ולקבץ את כל ההלכות שרבי לא הכניס לסדר המשנה. קובץ הברייתות השלם נקרא בשם "תוספתא".

6. כללי המשנה, תארים ומפרשים

שפה – המשניות והברייתות נכתבו בלשון הקודש, כלומר, בעברית.

הבחנה בין משנה לברייתא בלשון הגמרא – המשנה מוזכרת בגמרא במילים תנן, תנינא, מתניתין. לעומתה, הברייתא מוזכרת במילים תניא, תנו רבנן, תני.

סתם משנה – משנה שלא התפרש מי אמרה והובאה ללא ציון שם אומרה. כלל הוא כי "סתם משנה" היא כשיטת רבי מאיר (מסכת סנהדרין דף פו עמוד א).

רבי יהודה הנשיא סמך על פי רוב על נוסח רבי מאיר ופסק כמותו. "אמר ר' יוחנן:

הלכה כסתם משנה" (מסכת שבת דף מו עמוד א). רבי לא כתב את שמו של רבי מאיר בכוונה תחילה, כי רצה להראות שדבריו של חכם פלוני הם כדברי הכול, כלומר, דעת כלל החכמים, ובכך פסק הלכה כמותו.

*192*

סמיכת זקנים – מינוי רשמי של חכמים הקרוי גם סמיכה סתם. כאשר תלמיד נמצא ראוי לכך, סומכים אותו רבותיו ומעבירים לו בכך את סמכות ההוראה שעברה ממשה רבנו. המסמיכים הם שלושה חכמים סמוכים ברשות נשיא הסנהדרין. רק חכמים שנסמכו רשאים להיקרא רבי, ורק הם רשאים לדון בדיני קנסות ובדיני נפשות. אין סומכין אלא בארץ ישראל.

"רבן" – תואר כבוד הניתן בדרך כלל לנשיאי הסנהדרין בארץ ישראל. בתקופת התנאים והאמוראים עמדו בראש ההנהגה המדינית והרוחנית נשיאים שהיו מצאצאי הלל הזקן.

רבי -

א. תואר לחכמי ארץ ישראל שנסמכו סמיכת חכמים.

ב. כינויו של רבי יהודה הנשיא. בתלמוד מוזכרים חכמים ללא כל תואר כבוד. חלקם לא זכו לכל תואר מכיוון שלא הוסמכו לא כ"רבי" ולא כ"רב". עם זאת, חלק מהחכמים – אף שהוסמכו – נקראו בשמם הפרטי בלבד, כגון הלל, שמעיה ואבטליון, שהיו נשיאי הסנהדרין ולא נקראו בתואר "רבן", וכגון האמוראים – אביי ורבא. הסבר: בשל גדולתם וכבוד מעלתם העדיפו לקרוא להם בשמם ללא תואר.

7. מפרשי המשנה

למשנה נכתבו במהלך הדורות פירושים רבים. להלן פירושים בולטים:

פירוש המשניות לרמב"ם – הפירוש הראשון שנכתב למשנה כולה.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא – הפירוש הנפוץ ביותר למשנה. רבנו עובדיה סיכם את הפירושים שקדמו לו, התבסס הרבה על פירוש רש"י למשנה והוסיף בכל עניין את ההלכה.

תוספות יום טוב – ליד פירושו של רבי עובדיה מברטנורא מודפס בדרך כלל פירושו של הרב יום טוב ליפמן הלר – תוספות יום טוב. הפירוש נקרא כך משום שהוא נכתב כתוספת לפירושו של רבנו עובדיה מברטנורא. תמצית פירושו נקראת: עיקר תוספות יום טוב.

משניות מבוארות של הרב פנחס קהתי – הרב פנחס קהתי (נפטר בשנת תשל"ז) כתב פירוש בהיר למשנה בעברית מודרנית, בלשון ברורה ובסגנון השווה לכל נפש. בפירושו יש גם מבואות וסיכומים למסכתות ולפרקים. פירושו התפשט מאוד, ורבים לומדים כיום סדרי משנה עם פירוש קהתי.

*193*

ח. אמוראים – אחר חתימת המשנה ומותו של רבי יהודה הנשיא מתחילה תקופה חדשה בתולדות התורה שבעל-פה – תקופת האמוראים שהם מפרשי המשנה.

"תלמוד" פירושו: לימוד. "תלמוד" הוא החיבור הכולל את לימודם של האמוראים בתקופה שאחרי חתימת המשנה. "גמרא" היא מילה בארמית שפירושה לימוד.

אמוראים – זהו הכינוי לחכמי התלמוד שחיו בארץ ישראל ובבבל בתקופה שבין חתימת המשנה לחתימת התלמוד. לאמוראים אין רשות לחלוק על דברי התנאים או לגרוע מהם, אלא רק לפרש את דבריהם.

התנאים וחכמי הגמרא – האמוראים שנסמכו להוראה בארץ ישראל נקראו בתואר "רבי". הואיל ולפי ההלכה לא הייתה אפשרות לסמוך חכמים שבחוץ לארץ, לא יכלו חכמי בבל להיקרא בתואר "רבי", שיוחד לחכם "סמוך". לפיכך קיבלו חכמי בבל את התואר "רב", שהעיד על מעלתם בלימוד התורה.

שני תלמודים הם:

1. תלמוד ירושלמי – של חכמי ארץ ישראל

2. תלמוד בבלי – של חכמי בבל

תלמוד ירושלמי – את התלמוד הירושלמי ערך רבי יוחנן, שייסד ישיבה גדולה בטבריה ועמד בראשה שמונים שנה. מאז ייסוד הישיבה החלה תקופת הזוהר לתורת ארץ ישראל. כל חכמי ארץ ישראל ואף גדולי התורה בבבל התייחסו אליו כאל מורה הדור כולו, ורבים מחשובי האמוראים בבבל עלו לארץ ישראל כדי לקבל תורה מפיו. לרבי יוחנן היו תלמידים רבים מאוד, שהיו ראשי הדור וראשי ישיבות אחריו. בן זוגו בוויכוחים ובבירורים התורניים היה גיסו, ריש לקיש. לרבי יוחנן הייתה דרך מיוחדת משלו בלימוד, ואלפי דברי האגדה וההלכה שאמר תופסים מקום חשוב בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי.

תלמוד בבלי – עוד בזמן שהמרכז התורני הגדול בארץ ישראל המשיך להתפתח על ידי האמוראים שחיו בארץ ישראל, היו שירדו לבבל וייסדו שם מרכז תורה גדול. בתקופת האמוראים התקיים קשר מתמיד בין חכמי ארץ ישראל ובין חכמי בבל. לקשר שבין המרכז בארץ ישראל ובין המרכז בבבל תרמו רבות ה"נחותי" (= היורדים). ה"נחותי" היו תלמידי חכמים שהיו באים מבבל לארץ ישראל ללמוד תורה וחוזרים לבבל. הם היו מביאים מתורת ארץ ישראל, ובמיוחד מתורתו של רבי יוחנן, לבבל. התלמוד הבבלי כולל כמות עצומה של דיונים והלכות שמקורם בישיבות שבארץ ישראל.

*194*

רב אשי ורבינא, עורכי התלמוד הבבלי – בדור השישי לאמוראי בבל הופיעה דמות גדולה, רב אשי. כשקשתה על יהודי בבל יד השליטים הפרסיים, נסגרה ישיבת סורא, חכמיה עזבוה, ועשרות שנים עמדה הישיבה בשיממונה וחיכתה לגואל. רב אשי ירש מאבותיו עושר גדול, והיה בידו לחדש את הישיבה. במקום הבניין הישן והרעוע שהיה בימי רב, הקים רב אשי בכספו ישיבה גדולה ומפוארת. רב אשי עמד כמעט שישים שנה בראש ישיבת סורא. הוא החל בכינוסו של התלמוד הבבלי ובעריכתו יחד עם האמורא רבינא (בערך בשנת 500 למניינם). רש"י כותב (בבא מציעא דף פו עמוד א): "ורב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראין שלפניהם, וקבעו על סדר המסכתות כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה והשנויה לה, והקשו קושיות שיש להשיב ופירוקים (= ותירוצים) שראויים לתרץ הם והאמוראים שעמהם, וקבעו הכל בגמרא... " לא לשווא אמרו חז"ל במסכת סנהדרין דף לו עמוד א: "מימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד".

מה למדו בישיבות האמוראים?

בישיבות האמוראים דנו בעיקר במשנת רבי.

א. האמוראים רצו להבין את דברי התנאים ואת טעמיהם כיוון שהמשנה בדרך כלל לא פירשה את הטעם להלכה שבמשנה ואת המקור בפסוקים.

ב. במשנה אין פסקי הלכות במחלוקות שבמשנה, והאמוראים קבעו פסקי הלכה כדי לדעת כיצד לנהוג הלכה למעשה.

ג. מלבד ההתייחסות הישירה למשנה הם עסקו בשאלות חדשות, תיקנו תקנות, קבעו מנהגים ופסקו הלכות והוראות בתחומי חיים רבים.

הגמרא היא הבסיס והיסוד לפסיקה הלכתית כמעט בכל התחומים, ובכלל זה בסוגיות אקטואליות מודרניות. סוגיות הגמרא מקיפות תחומים רבים. יש סוגיות שתוכנן הלכתי, ויש סוגיות שתוכנן דברי דרש ואגדה.

*195*

שאלות חזרה

1. כמה מנו מועצת אנשי כנסת

הגדולה?

א. 120

ב. 100

ג. 71

2. מי חתם את ספרי התנ"ך?

א. אנשי כנסת הגדולה

ב. הנביאים

ג. חכמי הסנהדרין

3. מי קבע את נוסח התפילה

והברכות?

א. התנאים

ב. אנשי כנסת הגדולה

ג. הגאונים

4. מי חתם וערך את המשנה?

א. רבנו הקדוש

ב. רבי

ג. רבי יהודה הנשיא

ד. כל התשובות נכונות.

5. כמה סדרים כוללת המשנה?

א. שישה

ב. שבעה

ג. חמישה

6. מי ערך את התלמוד הבבלי?

א. רבי חייא ורבי אושעיה

ב. רבי משה בן מימון

ג. רבינא ורב אשי

7. מי ערך את התלמוד הירושלמי?

א. הבן איש חי

ב. רבי יוחנן

ג. רבינא ורב אשי

8. כיצד מכונים חכמי המשנה?

א. תנאים

ב. אמוראים

ג. נביאים

9. כיצד מכונים חכמי התלמוד?

א. חכמים

ב. סופרים

ג. אמוראים

10. מה פירוש התואר "גאון"?

א. רב גדול

ב. בעל מופתים

ג. ראש ישיבה

11. באילו תפקידים שימשו חכמי

הזוגות?

א. ראשי ישיבות ופרשנים

ב. נשיא הסנהדרין ואב בית הדין

ג. נביאים ואבות בתי הדין

12. כמה חכמים היו בסנהדרין?

א. 121

ב. 71

ג. 23

*196*

עבודה למתקדמים

עליכם לענות על עשר שאלות מתוך השאלות שלפניכם בהרחבה:

1. מדוע לא נמסרה למשה התורה שבעל-פה גם בכתב?

2. הסבירו: לימוד בדרך הדרש, לימוד בדרך המשנה.

3. מדוע הלימוד דרך המשנה נהייה לעיקר הלימוד?

4. הסבירו את ההבדל שבין גזרה לתקנה.

5. הסבירו והדגימו אילו תקנות תיקן רבן יוחנן בן זכאי לאחר חורבן הבית (פרטו: זכר לחורבן וזכר למקדש).

6. מי ירש את רבן יוחנן בן זכאי בהנהגה של יבנה וחכמיה?

7. א. מתי נגזרו גזרות אדריאנוס?

ב. כתבו מהי הסיבה לגזירת גזרות אדריאנוס.

8. להיכן עבר המרכז התורני בארץ ישראל לאחר מרד בר כוכבא?

9. הסבירו והדגימו: "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

10. מדוע אסור לכתוב את התורה שבעל-פה?

11. כתבו מהן הסיבות שהביאו את רבי לכתוב את המשנה?

12. הסבירו את המושגים האלה: רישא, סיפא, תוספתא, ברייתא, ש"ס משניות, סמיכת זקנים.

13. כתבו חיבור מקיף על אחד מן הראשונים אשר השפיע רבות להכרעת ההלכה בישראל והציגו אותו בבית ספרכם, לזיכוי הרבים.

14. כתבו חיבור מקיף על אחד מן האחרונים אשר השפיע רבות להכרעת ההלכה בישראל והציגו אותו בבית ספרכם, לזיכוי הרבים.

15. ערכו מצגת המתארת את השתלשלות התורה מימות משה רבנו עד ימינו אנו והציגו אותה בכיתה.

16. בנו תרשים המתאר את השתלשלות ההלכה בישראל (כרצף דמויות או כרצף מקומות בעולם כולו וכדומה).

*197*

מבחן חזרה

1. עיינו במסכת אבות פרק א משנה א וכתבו את השתלשלות התורה ממשה רבנו עד אנשי כנסת הגדולה.

2. מי היו אנשי כנסת הגדולה ומה תיקנו?

3. עיינו בפרק א של מסכת אבות וכתבו מי היו חכמי הזוגות.

4. מה היה תפקידם ובאיזו תקופה פעלו?

5. מהם השמות של שישה סדרי משנה?

6. מי חתם את המשנה?

7. במה עוסקות המשניות שבשלושת הסדרים שלפניכם: א. זרעים, ב. מועד, ג. נזיקין (בחרו מתוך ארבעת האפשרויות הבאות):

- ברכות ומצוות התלויות בארץ

- נישואין וגירושין

- עניינים שבין אדם לחברו

- שבת וחגי ישראל

8. לפניכם סדר מסירת התורה על המשנה הראשונה במסכת אבות. השלימו את המילים החסרות מן התרמילון: "משה קיבל תורה מסיני... ליהושע ו... לזקנים, וזקנים ל... ו... מסרוה לאנשי כנסת הגדולה".

תרמילון: – ומסרה – ויהושע – נביאים

9. בכל שורה בטבלה שלפניכם מופיעים שמות של שני ספרים. כתבו במחברת את שם הספר שנכתב קודם.

דוגמה, 1. משנה – מסכת אבות, 2. ספרי החפץ חיים

זוג א, . משנה – מסכת תענית, 2 גמרא – מסכת ברכות

זוג ב, 1 שולחן ערוך, 2. קיצור שולחן ערוך

זוג ג, 1. משנה תורה להרמב"ם, 2. שולחן ערוך

זוג ד, 1. ספר תהילים, 2. תלמוד בבלי

*198*

10. העתיקו למחברת והשלימו את הטבלה.

שם החיבור, שם המחבר או העורך, התקופה

משנה, --, תנאים

תלמוד בבלי, רבינא ורב אשי, --

היד החזקה, --, ראשונים

שולחן ערוך, --, --

הגה – "המפה", רבי משה איסרליש, אחרונים

--, רבי ישראל הכהן מראדין, --

11. מי היו העורכים של התלמוד הבבלי?

12. מי היה העורך של התלמוד הירושלמי?

13. כתבו מהם ארבעת הטורים של ה"טור" או של ה"שולחן ערוך".

14. העתיקו למחברת והשלימו את הטבלה.

הדמות או האישיות, התקופה שבה חי/חיה

רבי יצחק אלפאסי, הראשונים

הרא"ש, --

--, אחרונים

רב האי גאון, --

רבי יהודה הנשיא – רבנו הקדוש – רבי, --

*199*

השתלשלות ההלכה ממשה רבנו... ועד פוסקי זמננו.

"וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל: אלה העדת והחקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים". (דברים ד, מד-מה) "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת גדולה..."

תורה: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים

נביאים: יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיה, ירמיה, יחזקאל, הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה, מלאכי

כתובים: תהילים, משלי, איוב, שיר השירים, רות, איכה, קהלת, אסתר, דניאל, עזרא, נחמיה, דברי הימים

שישה סדרי משנה – ערך רבי יהודה הנשיא: זרעים מועד נשים נזיקין קודשים טהרות

ברייתא תוספתא

תלמוד בבלי, נערך בידי רבינא ורב אשי; תלמוד ירושלמי, נערך בידי רבי יוחנן

סבוראים

ספרי הגאונים

רי"ף – רבי יצחק אלפאסי

רמב"ם – רבי משה בן מימון

רא"ש – רבנו אשר

*200*

ארבעה טורים – רבי יעקב בן אשר

אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, חושן משפט

שולחן ערוך – רבי יוסף קארו

הגה – המפה – רבי משה איסרליש

אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, חושן משפט

קיצור שולחן ערוך – רבי שלמה גאנצפריד

בן איש חי – רבי יוסף חיים

משנה ברורה – רבי ישראל מאיר הכהן

כף החיים – רבי יעקב סופר

ספר הלכה -הרב מרדכי אליהו

מקור חיים – הרב חיים דוד הלוי

שמירת שבת כהלכתה – הרב יהושע נויברט, ע"פ פסקי הרב שלמה זלמן אויערבך

ת.ו.ש.ל.ב.ע

"וכי מי אני?

ומי עמי?

כי נעצר כח להתנדב כזאת,

כי ממך הכל ומידך נתנו לך!"

(דברי הימים א כט, יד)

סוף הספר