מילה טובה מאוד 2

עברית לכיתה ה

לחינוך הממלכתי

על פי תכנית הלימודים המעודכנת

הוצאת "מטח"

ישראל, 2015

עמודי דפוס 1-144

העתיקה: עירית קופלוב

הספריה המרכזית לעיוורים

נתניה  ישראל   2017

(בספר ציור:) פרנץ מארק, הסוסים הכחולים הקטנים, 1911.

העתקה או העברה של העותק המותאם בניגוד להוראות חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות התשע"ד - 2014, מהווה הפרה של זכות יוצרים.

תוכן העניינים

*6*

נורית זרחי -ייחודה של יוצרת

*6*

(בספר ציור:) פרנץ מארק, הסוסים הכחולים הקטנים, 1911.

על הומור ורגישות, משחקי מילים, ביטויים ציוריים ורעיונות יוצאי דופן - הכול בשירים ובסיפורים של יוצרת אחת.

(בספר ציור:) פרנץ מארק, הסוסים הכחולים הקטנים, 1911.

(בספר צילום של נורית זרחי) צילום: איריס נשר

נורית זרחי, סופרת ומשוררת, נולדה בירושלים בשנת 1941. לאחר מות אביה עברה המשפחה לקיבוץ ושם עברה עליה ילדותה. תקופה זו השפיעה על הכתיבה שלה.

1. קראו ריאיון קצר עמה.

ראיון עם נורית זרחי - סופרת ומשוררת, נירה הראל, ראיון

*6*

מתי התחלת לכתוב?

התחלתי לכתוב שירים עוד לפני שידעתי לכתוב. אנשים אחרים כתבו את מה שאמרתי. אז לא חשבתי שיש בזה משהו מיוחד. חשבתי שכולם כותבים את מה שהם חושבים. כשגדלתי, המשכתי לכתוב, ובגיל תשע זכה סיפור שלי בתחרות מטעם העיתון דבר לילדים, אף על פי שעורך העיתון חשב שאימא שלי היא זו שכתבה את הסיפור. שנים רבות כתבתי לילדים בלבד, עד שחזרתי לכתוב גם למבוגרים.

מה ההבדל בין כתיבה לילדים ובין כתיבה למבוגרים?

מבחינת הסופר אין הבדל. כתיבה לילדים היא כמו כל כתיבה. כמו שלתפור בגד לילדים זה לא יותר קל מאשר לתפור בגד למבוגרים, כך לכתוב סיפור או שיר לילדים, זה לא יותר קל מאשר לכתוב למבוגרים. סיפורים לילדים צריכים להיות פשוטים ומעניינים, ורצוי שיהיה בהם הומור.

במה עוסקים ספרי הילדים שלך?

הספרים עוסקים בנושאים שהיו קרובים ללבי במשך השנים - מה זה להיות ילד, מה זה להיות מאושר, מה מעניין בחיים. אף פעם לא הרגשתי שקל להיות ילד. קשיי הילדות שלי משתקפים בספרים. הייתי יתומה מאב מגיל צעיר, ולאימא שלי היו קשיים כלכליים. בגרעין הסיפורים שכתבתי נמצאת האמת שלי.

(מתוך אתר דףדף. ראיינה: נירה הראל)

2. בתשובות של נורית זרחי יש כמה דברים מפתיעים. מה הפתיע אתכם?

*7*

סיפור קצר מאת נורית זרחי

1. השם "יוספינה" מופיע בשם הסיפור ומיד אחר כך במשפט הראשון.

קראו את הסיפור וחשבו מה יכול להיות הקשר בין השם שלה לתכונות שלה ולמה שמסופר עליה.

דודה יוספינה נשארת באסם, נורית זרחי, סיפור

*7*

עם העולים החדשים שהגיעו לכפר שעועית באו גם הדודה יוספינה ואחייניתה עמליה. לכל העולים הוכנו דירות מראש, אבל הדודה יוספינה לא יכלה להיכנס לאף אחת מהן בגלל חפציה הרבים שהביאה עמה. לפיכך פינה לה ועד הכפר את האסם הישן.

משך יום ומחצה כרעו עמליה ודודתה על ברכיהן וקרצפו את רצפת הבטון, ואז יכלה הדודה יוספינה להכניס לשם את חפציה: מחם תה ענק, נול אריגה שיצא מכלל שימוש, מכונת תפירה מדגם ישן, שידה עתיקה מכורסמת מעט, כדי חרס ששימשו לפני שנים רבות לכיבוש מלפפונים, צנצנות זכוכית מלאות תבלינים, שעון מטוטלת שספרותיו דהו, תיבת עץ גדושה מכתבים, שק יוטה צבעוני, בו שמרה הדודה יוספינה את הבולים (את כל הבולים שהסירה מעל כל המכתבים שקיבלה מעולם), מערכת כוסות לקפה שנשתמרה מסבתה, גלילי בד מלמלה שיצאו מן האופנה לפני כחמישים שנה, כינור נטול מיתרים, עליו למד בשעתו ילד מילדי המשפחה פרק בנגינה, שולחן עץ אדר שרגליו מסולסלות, מקל טיולים מגולף של אבי אביה, ארבעה דובוני עץ קטנים שהביאה דודתה ממרחצאות באדן-באדן ועוד חפצים רבים שאין אפשרות למנותם ולתארם, הואיל והדודה יוספינה לא השליכה חפץ כלשהו מימיה.

אחרי שהונחה כל הכבודה במקומה, הייתה האחיינית בת התשע נבוכה במקצת. נתברר שלאסם הגדול הזה, שנראה כעת כמו בית נכות (מוזאון, בעיקר לעתיקות), אפשר יהיה להזמין רק ילדה יוצאת דופן ביותר אם אין היא רוצה להיות לצחוק, ועמליה חששה מעט שמא לא תימצא לה כזאת בין בנות כפר שעועית.

"אל דאגה," אמרה הדודה יוספינה וחבשה לראשה של עמליה מגבעת קטיפה ירוקה, שאיש מאנשי כפר שעועית לא ראה כדוגמתו מימיו.

לא עבר זמן רב וגם חזית האסם קיבלה צורה מוזרה ביותר. הדודה יוספינה זרעה סביב ביתה החדש מיני פרחים וצמחים שהוציאה מתוך אוסף הזרעים שלה. במרכז החצר העמידה פרוטומה (פסל של ראש אדם) ענקית של הקומפוזיטור (מלחין) בוכהולץ וסביבו טיפחה ערוגת סרפדים, אשר מהם הייתה מבשלת תרד וקציצות לפי מרשמים מיוחדים.

"מה יגידו בכפר?" שאלה עמליה.

"למי זה אכפת," ענתה הדודה יוספינה וקשקשה בטבעותיה.

אבל עמליה טרם גמרה בלבה, את מי מן הילדות תזמין לבקר באסם. דבר זה צריך היה להתברר אחרי מבחן מסוים, אך עמליה עדיין לא החליטה מהו.

במסיבת פורים שנערכה בבית הספר התקיימה גם הגרלה גדולה. עמליה תרמה להגרלה את בובת הבד שבה שיחקה הדודה יוספינה כשהייתה ילדה קטנה. הבובה הייתה ישנה במקצת - אי אפשר היה להכחיש זאת - אבל שתי עיני הזכוכית האפורות שלה ושמלת המלמלה החדשה, שתפרה לה הדודה יוספינה במיוחד למועד זה, היו נחמדות ביותר.

*8*

(בספר ציור:) פרנץ מארק, הסוסים הכחולים הקטנים, 1911.

"מי צריך את הסמרטוט הזה?" צעקה שרי אלון בבוז, כשזכתה בה.

שרי אלון הייתה הכי נפוחה מבין כל הבנות, ולכן לא נגרם לעמליה כל צער כשהתחלפה שרי עם נחמה, שזכתה בכדור גומי צבעוני. בו במקום החליטה, כי נחמה היא שעמדה במבחן. "אף על פי שהיא צעירה מכל הבנות," הרהרה עמליה בעצב. אולם צדק הוא צדק.

עוד בו ביום קיבלה נחמה הקטנה הזמנה לבוא לביתה של הדודה יוספינה.

נחמה לא הייתה נחשבת ביותר, אך למזלה התיידדה עם עמליה עוד לפני שהתחילו אנשי הכפר לקרוא לדודה יוספינה "רוזנת האורווה".

מיום שביקרה באורווה הייתה נחמה לידידה נאמנה ביותר, ולא הפנתה להן עורף גם כשנתרגשו עליהן צרות, כמסופר להלן.

יום אחד דרש ועד הכפר מן הדודה יוספינה לפנות את חצי האסם, כדי לשכן בו שני סוסים חדשים, שהגיעו זה עתה מדניה. הדודה סירבה, ובאספה הכללית הוחלט שעליה להיפטר תוך חודש ימים לכל היותר מ"אוסף הגרוטאות" שלה ולהיכנס לדירה קטנה ורגילה, כפי שעשו שאר העולים החדשים.

"מה הם רוצים, שאזרוק את כיסא הנדנדה של הדודה אדלאידה?" אמרה יוספינה לעמליה כשקולה רועד מכעס, "שאשליך לפח את מלקחי

*9*

הפחמים, בהם היה סבי נובר באח! לוותר על כלוב הכנריות שהיה תלוי בסוכת הגן? על צרורות המפתחות, על תנור הברזל הגדול ממנו הייתה סבתא רודה את תופיניה ומחלקת אותם לנו, לילדים, בעודם חמים? להיפרד מחריט הכסף שקיבלתי ליום הולדתי? אמנם הוא פגום מעט וכמוהו שאר החפצים, אבל להיפטר מכל מה שבא לי מידי בני משפחתי היקרים - לעולם לא אעלה כזאת על דעתי, אפילו נאלץ לעזוב בשל כך את הכפר," סיימה הדודה את נאומה ועגיליה צלצלו באיום.

למחרת ירדו גשמי זעף על כפר שעועית והסיחו את דעת הבריות מן הדודה יוספינה. מי השיטפון חדרו ללולים ולרפתות, שיבשו את הדרכים, עקרו חלונות מציריהם, קרעו את חוטי הטלפון וניתקו את רשת החשמל.

חושך מצרים השתרר בכפר, ממש באותו רגע שבו נכנסה נחמה באפס נשימה לביתה של הדודה יוספינה. המים נטפו מקצות שערה, מפניה, ממעילה, ונקוו לשלולית קטנה על הרצפה.

"אצלכם אור?" שאלה נחמה כולה השתוממות.

על השולחן עמדה, כרגיל, מנורת הנפט בעלת סוכך הפיפים הוורוד, כשהיא מפיצה אור חמים בחלל האסם הגדול, אשר ממילא לא היה מחובר לרשת החשמל.

"אנחנו איננו תלויות בקפריזות (מצב רוח, שיגעון חולף) של הגשם," אמרה הדודה יוספינה והתבוננה בנחמה שפניה היו רטובות לגמרי, הפעם לא מגשם אלא מדמעות.

כעבור רגע לא התאפקה עוד נחמה ופרצה בבכי תמרורים - בגלל תנור החשמל הגדול, זה שאביה אופה בו לחם לכל אנשי כפר שעועית, שחדל לעבוד.

אפילו ריח הקקאו שהחל לרחף בחלל החדר לא עודד את רוחה.

"זה איום," אמרה הקטנה והתייפחה, "אבל אסור לספר את זה לשום אדם בעולם. אבא לא הכין את מלאי הלחם הדרוש, מפני שהיה חולה בשבוע שעבר. הוא חשב שיעבוד הלילה ומחר יספיק לחדש את המלאי, אבל בגלל הגשם הזה אין עכשיו אפילו כיכר אחת בארונות המאפייה. וגם לזית אי אפשר לנסוע לקנות לחם, הרי הכביש מוצף כולו מים. מה יהיה?" אמרה ופרצה בבכי מחודש.

הדודה יוספינה נעה קדימה ואחור בכורסה המתנדנדת, ופניה מהורהרות. לבסוף אמרה לנחמה:

"את רוצי הביתה ושלחי הנה את אבא. אמרי לו, שירתום את מתניה לעגלה ויביא אתו את שקי הקמח. ועכשיו, עמלי" - אמרה הדודה יוספינה לאחר שנסגרה הדלת מאחורי נחמה "הפשילי שרוולים!"

בשארית כוחן גררו השתיים את תנור הברזל הגדול למרכז החדר, מחו את האבק מעליו ומעל למחתה שהוציאוה מן הארון, ובחצי הלילה, לקול נעירותיו חסרות הסבלנות של מתניה בחצר, עמדו עמליה, יוספינה והאופה לוסטיג מסביב לתנור כשלחייהם לוהטות והם רודים מתוכו כיכרות לחם קטנות זרויות שומשומין וכמון, אותם נטלה הדודה יוספינה מתוך צנצנות הזכוכית העבות.

למרות היסוסיו של לוסטיג האופה עמדה על כך, שיאפו את הלחמים בתבניות שהביאה אתה מעיר מולדתה, והן בדמות בתיה מחודדי הגגות ומקומרי החלונות של אותה עיר.

"אל תספר זאת לאיש," אמרה ללוסטיג, שעה שהבוקר החוויר בחלונות ועמליה שפשפה את עיניה בידיה הקמוחות, שלא תיעצמנה, "זה התנאי!"

לוסטיג ארז את הכיכרות בידיו הזריזות, הכניסן לסל הקש והלך לסובב בין הבתים כמדי בוקר בבוקרו. אף שהגשם חדל, לא הלכה עמליה אותו יום לבית הספר. היא שתתה את כוס הקקאו החם, התכרבלה בשמיכה העבה ושקעה בעולם של חלומות.

*10*

כפר שעועית הנו כפר קטן למדי, ואף כי לוסטיג האופה הוא איש שומר סוד, ידעו למחרת כל אנשי הכפר שהדודה יוספינה היא שאפתה את הלחמים הקטנים.

משאך יבשו השדות, הביאה נחמה לדודה יוספינה זר עצום של כלניות כחולות, שהושמו בכד החרס הגדול, זה שהיו כובשים בו בשכבר הימים מלפפונים בשום. אנשי ועד הכפר באו גם הם לאסם והקישו נבוכים קמעה בדלת הברזל. הם אמרו, שהיה זה מעשה יפה של עזרה הדדית, הפרט למען הכלל והכלל למען הפרט.

"את יכולה להישאר בבית הזה, אם רצונך בכך," אמרו לדודה יוספינה, שהייתה מרוצה מאוד, וכמוה כל אנשי כפר שעועית, אשר הדודה יוספינה הבטיחה לאפות למענם מדי שבת את הלחמים המיוחדים הקטנים דמויי הבתים מחודדי הגגות שבעיר מולדתה.

(מתוך הכורסה המתנדנדת, תשל"א)

2. שיחה בכיתה

מה דעתכם על הסיפור שקראתם? אילו מחשבות ורגשות הוא עורר בכם?

3. בפסקה השנייה בסיפור יש רשימה ארוכה של החפצים שדודה יוספינה הביאה אתה כשעלתה ארצה.

א. בחרו מתוך הרשימה שבפסקה מילים שאינכם מכירים ומצאו את פירושיהן (לפי ההקשר או בעזרת המילון).

ב. לרוב החפצים ברשימה נלווים ביטויי זמן ותיאורים הרומזים על גילם של החפצים. למשל, "מערכת כוסות לקפה שנשתמרה מסבתה". מצאו עוד דוגמאות.

ג. מדוע לדעתכם בחרה נורית זרחי לציין חפצים רבים כל-כך, ומדוע בחרה לתאר אותם בפירוט כה רב?

4. אנשי הכפר הדביקו לדודה יוספינה את הכינוי "רוזנת האורווה". היעזרו במילון ובדקו: מהי רוזנת? מהי אורווה? האם לדעתכם זהו כינוי של כבוד או כינוי גנאי?

5. התבוננו בכמה שמות שמופיעים בסיפור.

א. מה עשוי השם כפר שעועית לרמוז על תושבי הכפר?

ב. שתי ילדות בסיפור נקראות שרי אלון ונחמה. מה דעתכם, למה בחרה נורית זרחי בשמות אלה דווקא?

6. בסיפור אין תיאור של הדודה יוספינה, אבל אפשר ללמוד על הדמות שלה מהדברים שהיא אומרת ומהמעשים שהיא עושה.

היכנסו לפעילות המתוקשבת כדי לכתוב על הדודה יוספינה.

7. האם יש, לדעתכם, נקודת מפנה בעלילת הסיפור? אם כן, הצביעו עליה והסבירו את בחירתכם.

8. מה לדעתכם למדו אנשי הכפר מן הוויכוח והפיוס? ומה למדה דודה יוספינה?

*11*

שיר על סוסים פראים

1. הבית הראשון בשיר שתקראו בהמשך, מתחיל כך:

"כל לילה עולים ממצולות הים

סוסים פראים

לרעות בעננים.

ועולים על גבם :ילדים כחולים..."

שימו לב לדמויות, למילים המציינות מקום ולכיוון התנועה.

לפי הבית הראשון, האם יכול להיות ששיר שמתחיל כך ידבר על המציאות?

כל לילה עולים, נורית זרחי, שיר

*11*

כל לילה עולים ממצולות הים

סוסים פראים

לרעות בעננים.

ועולים על גבם ילדים כחולים,

ולא עולה על גבם אני.

סוסים פראים,

קחו גם אותי אתכם למעלה,

שאוכל להשתזף כחול בלבנה!

אבל הם לא לקחו אותי אתם,

מפני שאני תמיד לבנה.

אבל הלילה מה עשיתי?

נחבאתי לאחד מאחורי הגב

וכשהם עלו מן המצולות למעלה,

נתליתי אני לו בזנב.

סוסים פראים, קחו גם אותי אתכם!

והם גילו אותי ודאי,

והם צחקו לי, וגם הכוכבים והעננים,

כי הייתי בשמים לבנה כמו טלאי.(חתיכת בד או עור שתופרים על גבי בגד.)

טוב, אמרתי ונגשתי לרדת,

טוב, חזרתי ולא הספקתי להסב את פני

והם עמדו והביטו בי לראות

איך מרפרפים (מתעופפים בקלילות) פרפרים בעיני.

ופתאום ראיתי שהם חדלים לצחוק

ואומרים, הסוסים הפראים: אחרי הכל

אולי היא מתאימה באיזה אופן?

לפחות הבכי שלה כחול!

2. שמתם לב שבשיר יש סיפור? מה הרגשתם כשקראתם אותו - עצב, שמחה, או אולי הרגשה אחרת?

*12*

3. בשורה האחרונה בבית הראשון הילדה אומרת: "ולא עולה על גבם אני".

א. קראו את המשפט הזה בקול והקשיבו לעצמכם קוראים אותו.

ב. מה הייתם משנים בסדר המילים כדי שהמשפט יישמע טבעי בלשון הדיבור?

ג. למה לדעתכם, בחרה המשוררת בסדר מילים כזה?

4. הילדה בשיר מבקשת -

"סוסים פראים,

קחו גם אותי אתכם למעלה,

שאוכל להשתזף כחול בלבנה!"

בתיאור הדמיוני בשיר, הילדה מזכירה "ילדים כחולים" והבקשה שלה קשורה בשינוי צבע. מהי לדעתכם המשאלה של הילדה בעולם המציאותי?

5. בבית הרביעי כתוב: "כי הייתי בשמים לבנה כמו טלאי".

למה לדעתכם בחרה נורית זרחי בדימוי "כמו טלאי"? מה תורמת המשמעות של "טלאי" להבנת הרגשתה של הילדה?

6. א. מה ביקשה הדוברת לתאר במילים "איך מרפרפים פרפרים בעיני"?

ב. למה לדעתכם הדוברת בחרה במילים אלה?

7. לפניכם שלושה ציורים. הביטו בצבעים, בתנועה, בנוף. איזה ציור מתאים לדעתכם לשיר שקראתם? הסבירו.

(בספר שני ציורים:)

*13*

ציור 1 - לין גרייג, שלושה סוסים בדהרה, 2014

(בספר ציור:) יאנה גרבר, משב רוח, (צילום ללא עיבוד מחשב) 2012

ציור 2 - קארן בזידנהוט – אמריקה

(בספר ציור:) יאנה גרבר, משב רוח, (צילום ללא עיבוד מחשב) 2012

*14*

קוראים עוד שני שירים שכתבה נורית זרחי

1. המילים "מסע" ו"רוח" שבכותרת השיר שלפניכם קשורות לתנועה. קראו את השיר ועקבו אחרי התנועה המתרחשת בו.

מסעותיה של הרוח, נורית זרחי, שיר

*14*

התכופף, התנופף!

צועקת הרוח

בשיער הפרוע,

דוהרת עם זוג חלילים בכיסים,

רוכבת על גב צמרות כסוסים,

גועשת בים כמו קלחת רותחת,

זורקת ספינות כקליפות אגוזים,

את כל שרוולי החולצות מנפחת

וכל התריסים רגוזים.

לרגע, מעבר לקיר היא נסתרת

ופקע שושן היא פותחת בזרת,

זורקת גרגיר של זהב

ודוהרת.

2. א. המילים "התכופף, התנופף!", המופיעות בשורה הראשונה, הן בציווי. למי הן מופנות, לדעתכם? למה?

ב. קראו בקול את שלוש השורות הראשונות של השיר.

מצאו בהן את המילים המאנישות (מהמילה "האנשה") את הרוח.

ג. האם ההאנשה נמשכת גם בשורות הבאות? הדגימו.

3. שימו לב לפעלים בשיר. אילו תכונות של הרוח הם מדגישים?

4. השיר עשיר בביטויים המתארים את עוצמתה של הרוח. בחרו שניים שמוצאים חן בעיניכם. הסבירו את בחירתכם.

*15*

(בספר ציור:) אורה איתן, פרט מאיור לשיר "החפרפרת", 1992.

*16*

5. בחלק האחרון של השיר כתוב:

"לרגע, מעבר לקיר היא נסתרת

ופקע שושן היא פותחת בזרת,

זורקת גרגיר של זהב."

א. חשבו על אוצר המילים ששימש את המשוררת בחלק הראשון של השיר.

האם גם המילים "נסתרת", "פקע שושן", "זרת", "גרגיר של זהב" שייכות לאותה קבוצה? הסבירו.

ב. אילו תכונות מוסיפות המילים שבסעיף א' לדמות הרוח בשיר?

6. עד כה קראתם בפרק שלוש יצירות של נורית זרחי; סיפור ושני שירים.

ראיתם שהיוצרת כותבת על המציאות גם דרך "משקפיים של דמיון", שהיא בוחרת את מילותיה לא רק לפי המשמעות אלא גם לפי הצלילים, ושהיא בוחרת גם את הסדר שבו יופיעו המילים במשפטים.

קראו עכשיו שיר על החפרפרת - בעל חיים קטן החופר לעצמו מאורות מתחת לאדמה. החפרפרת חיה בחושך מוחלט.

החפרפרת, נורית זרחי, שיר

*16*

החפרפרת

בתוך דירת מרתף קודרת

היא מתגוררת.

אם קרן אור רזה כמו זרת

אל תוך חלון חדרה חודרת,

החפרפרת

בה גוערת:

"לכי, אצלי את מיותרת!"

ואם סרפד ביישן או זרד (ענף דק מאוד)

מציץ, קורא לה: "הלו, גברת!"

כך היא אומרת: "לך ותמצא חברה אחרת!"

אך כשמלכת הלילה עוברת,

החפרפרת

את כל החלונות והדלתות פותחת,

קוראת לחושך שישטוף בנחת

את הכתלים, הפרוזדורים והמזווים (מזווה - ארונות שבהם שומרים מוצרי מזון)

גם יחד.

והיא ידיה אז מותחת,

את נחיריה היא פותחת,

ואת אויר הלילה השחור

היא מגרגרת כמו שיכור.

*17*

7. א. מה מהדברים שלמדתם על הכתיבה של נורית זרחי אתם מגלים בשיר הזה?

ב. בחרו נושא אחד מהרשימה וכתבו על השיר "החפרפרת":

- הדמיון מתאר את המציאות

- מה מגלים צלילי המילים?

- משחק של ניגודי צבעים.

8. קראתם כמה יצירות של נורית זרחי, ובכולן בא לידי ביטוי הדמיון השופע של היוצרת. מצאו בספרייה אחד מספריה של נורית זרחי: ספר שירים, כמו "באה המלכה למלך" או "דודה מרגלית נפלה אל השלולית", או אחד מספריה האחרים כמו "ילדת חוץ", "וולפיניאה מומי בלום", "הספר הפנטסטי של נורית זרחי" או "מי מכיר את תנינה". קראו בכיתה שיר או קטע מסיפור שמצא חן בעיניכם, והסבירו למה בחרתם בו.

(בספר מפה, היעזרו במנחה)

*18*

זמן הווה ותפקידיו

*18*

(בספר מפה, היעזרו במנחה)

על דרך לתאר תופעות בעולם, וגם על כינויי קניין ועל המפיק

בפרק על זמני הפועל קראתם שהווה מתאר זמן המקביל לרגע הדיבור, משהו שקורה ברגע שמדברים או כותבים. אך אין זה תפקידו היחיד.

(בספר מפה, היעזרו במנחה)

א. הכלנית פורחת בארצנו בחורף ובאביב.

ב. החתול צד מכרסמים, ציפורים ודגים.

ג. כאשר מים הופכים למוצק, הנפח שלהם גדל.

ד. האם אתה לומד בכיתה ה?

ה. אחי עובד במרפאה בקרית שמונה.

ו. החסידות מגיעות לארצנו מארצות הצפון.

כל הפעלים בהווה במשפטים הכתובים למעלה מציינים פעולות או מצבים הקורים במשך זמן ממושך, הנוהגים להתרחש בדרך-כלל. בעזרת צורות ההווה מתארים תופעות בעולם, דרכי חיים של בני אדם ובעלי-חיים, אקלימים ועוד ועוד. אפשר לקרוא לצורות הווה בתפקיד כזה - הווה כללי. למשל:

- החתול צד מכרסמים, ציפורים ודגים - הוא נוהג לצוד, רגיל לצוד, גם אם כרגע אינו צד כלל.

- אחי עובד במרפאה - הוא נוהג לעבוד, זה מנהגו, אך אין זה אומר שהוא עובד כרגע. אולי הוא דווקא בחופשה עכשיו.

- החסידות מגיעות לארצנו מארצות הצפון - זה המנהג שלהן, אך אין זה אומר שכרגע הן מגיעות. אולי אין זו עכשיו עונת הביקור שלהן בארצנו.

2. חברו שלושה משפטים בהווה כללי, ותארו בהם דברים שאתם רגילים לעשות. אתם יכולים להיעזר בצירופים האלה:

כל יום. לפעמים אני. כשאני שמחה. בדרך כלל. לעתים קרובות. בעונת האביב. תמיד

3. חברו שני משפטים בהווה כללי, המתארים תופעות בעולמנו.

*19*

4. לפניכם משפטים בעלי פעלים בזמן הווה. חלק מהפעלים מציינים הווה ממש, זמן המקביל לרגע כתיבת המשפט או אמירתו ("עכשיו"), וחלקם מציינים הווה כללי. מיינו את המשפטים לשתי קבוצות, לפי שני סוגי ההווה:

א. הגורילה נע על ארבע גפיו.

ב. שפת הדבורים חוזרת על תנועות ריקוד קבועות.

ג. אני לומדת למבחן ודווקא עכשיו אתה מפריע לי.

ד. בית הנשיא שוכן בשכונת רחביה בירושלים.

ה. לאן אתה שוחה? אפשר להצטרף אליך?

ו. היא ממתינה כבר שלוש דקות על הקו.

ז. חתולים וסנאים משתמשים בזנב שלהם לשם שיווי משקל כשהם קופצים.

כתבת מידע שיש בה הווה כללי

חלקים גדולים בספרי לימוד, באנציקלופדיות ובמאמרים מדעיים המתארים תופעות בעולמנו, כתובים בלשון הווה כללי. כתבת המידע שלפניכם מדגימה שימוש בהווה כללי. הכתבה לקוחה מאתר וטרינרי העוסק בבעלי חיים ובטיפול בהם.

הקרפדה, ידין ישורון, כתבה

*19*

עונת החורף מכה בנו בכל שנה שוב ואיתה כמובן הרטיבות בכל מקום. יש המון יצורים הנהנים מרטיבות זו, ביניהם הסלמנדרות והחלזונות. אמנם את הקרפדה ניתן לראות בעיקר באזורים כפריים ובמושבים למיניהם, אך גם בעיר ניתן לעתים בעונה זו לראות את היצורים האלה מדלגים בתוך העשבייה הרטובה.

הקרפדה שעליה אנו מדברים היא הקרפדה הירוקה, והיא משתייכת לקבוצת הדו-חיים חסרי הזנב וכמובן למשפחת הקרפדיים. הקרפדה הירוקה היא השכיחה והנפוצה ביותר בין הדו-חיים בארץ, אך לא רק לה הזכות: את הקרפדה הזו ניתן למצוא כמעט בכל העולם למעט אוסטרליה.

למרות היותה דו-חי ניתן למצוא את הקרפדה מרוחקת ממקור מים, ואפילו במדבר. היא נכנסת למקור מים רק בעונת הרבייה ולמטרה זו בלבד.

גופה של הקרפדה מגושם והיא עשויה להגיע לגודל של 6-7 סנטימטרים. גבה ירוק-אפור עם כתמים, בין אצבעות רגליה יש קרום שחייה. גפיה קצרות ומשמשות לקפיצה ולהליכה. מאחורי עיניה של הקרפדה בולטות שתי בלוטות רעל גדולות המפרישות ריר ארסי להגנה מפני אויבים. הפרשת הריר מתגברת כאשר הקרפדה בפיו של טורף, והוא שומט אותה. היחידים אשר מסוגלים לטרוף את הקרפדה ללא נזק הם נחשים.

*20*

(בספר מפה, היעזרו במנחה)

תזונתה של הקרפדה מבוססת על חרקים, שבלולים ושלשולים. היא בולעת את המזון בשלמותו, ותהליך הפירוק והעיכול נעשה בקיבתה.

בעונת הרבייה הקרפדות נודדות למקווי מים למפגש חברתי. ראשונים מגיעים הזכרים, אשר יושבים על דופן מאגר המים ומקרקרים בקול. הנקבות עמוסות הביצים נמשכות לקול קרקור הזכרים. הזכרים עולים עליהן, חובקים אותן בבית השחי וממתינים להטלת הביציות בתוך המים, שאותן הם מפרים.

נקבת הקרפדה מטילה 4000-6000 ביצים, שאותן היא מצמידה לצמחים במקווי המים. בתום חמישה ימים בוקעים ראשנים קטנים החיים במים במשך חודשיים בקירוב. בתקופה זו הראשנים מאבדים את צורת הדג הראשונית, ולאט לאט מפתחים גפיים ומערכת נשימה לצורך חיים מחוץ למים. זנבם הולך ומצטמצם עד שהוא נעלם כמעט לחלוטין. גם לראשנים קיים אותו הארס אשר מונע את טריפתם. בתום שנה הקרפדות מגיעות לבגרות מינית, והן יכולות להשתתף במשחקי הקרקור והחיזור. אורך חייה של הקרפדה מרשים למדי ויכול להגיע לשלושים שנה.

האדם מצא שימושים שונים לקרפדות, לדוגמה הגנה על גידולי קנה הסוכר מחרקים, וזאת בהצלחה מרובה. הקרפדה גם מוזכרת בסיפורי ילדים רבים, שהמוכר בהם הוא כמובן הסיפור על הצפרדע שהפכה לנסיך לאחר שהנסיכה נשקה לה. מעניין איך הנסיכה התמודדה עם הארס על גופה של הקרפדה.

(מתוך אתר מדי-וט Medi-vet)

1. הכתבה מתארת מאפיינים אחדים באורח חייה של הקרפדה, כגון: "נקבת הקרפדה מטילה 4000-6000 ביצים". כתבו ארבעה משפטים מתוך הכתבה, המתארים את חייה של הקרפדה, והשתמשו בפעלים בזמן הווה כללי.

2. בכתבה על הקרפדה מופיעים תיאורי זמן רבים, המציינים תקופות בחייה של הקרפדה, או עונות שנה או שעות יום ולילה. לדוגמה: "במשך היום היא (הקרפדה) מסתתרת". הביאו עוד שלושה תיאורי זמן מתוך הרשימה, ובצד כל תיאור כתבו את הפועל בהווה כללי הקשור לזמן זה. לדוגמה:

תיאור הזמן - במשך היום

פועל בהווה כללי - מסתתרת

3. מה עוזר לקרפדה להינצל מידי אויביה?

4. הקרפדה מתוארת כדו-חי, כלומר, כבעל חיים החי בשני מקומות - במים וביבשה. הסבירו מתי הקרפדה נמצאת במים ומתי - ביבשה.

*21*

5. המילים דו-חי או דו-חיים מורכבות כל אחת משני יסודות: דו - ו-חי/חיים. הפירוש של דו הוא שניים. מקור היסוד הלשוני הזה הוא בארמית וביוונית, ומשם הוא נכנס לשפה העברית לפני מאות שנים.

א. לפניכם מילים עבריות הפותחות ביסוד דו.

כתבו את פירושן (במקרה של קושי, היעזרו במילון).

דו-פרצופי

דו-קרב

דו-אופן

דו-משמעי

דו-שיח

דו-לשוני

ב. בחרו שלוש מהמילים שבסעיף א ושבצו כל אחת מהן במשפט.

6. א. כתבו שתי עובדות שקראתם והפתיעו אתכם.

ב. מה עוד תרצו לדעת על הקרפדה? נסחו שלוש שאלות. חישבו היכן תמצאו עוד מידע על הקרפדה.

על שם העצם בכינוי קניין נסתרת

*21*

מה פירוש "גבה"?

בכתבה על הקרפדה מופיעים שמות עצם אחדים המסתיימים במוספית קמץ ה (עם מפיק), כגון: גופה, גבה, קיבתה, תזונתה.

מה פירוש גבה? האם זה קו השיער מעל העין? והרי נאמר שגבה ירוק-אפור... בקטע שקראנו אין מדובר, כמובן, בגבה מעל העין, אלא בגב של הקרפדה - הגב שלה. גבה - הגב שלה. קיבתה - הקיבה שלה. תזונתה - התזונה שלה.

צורות כאלה (גבה או הגב שלה) הן צורות של שם העצם ביחיד או יחידה בתוספת כינוי קניין (שייכות) לנסתרת (שלה).

כינויי הקניין (השייכות) המצטרפים לשם העצם מציינים את בעל הדבר.

בעברית יש כינויי קניין חבורים - דבוקים לשם העצם, וכינויי קניין פרודים (במילה נפרדת).

שם עצם בתוספת כינוי קניין חבור,  שם עצם בתוספת כינוי קניין פרוד

גופה,  הגוף שלה

גבה,  הגב שלה

קיבתה,  הקיבה שלה

תזונתה,  התזונה שלה

רגליה,  הרגליים שלה

גפיה,  הגפיים שלה

עיניה,  העיניים שלה

*22*

זהירות, שמות מבלבלים!

המילה גבה פירושה גם קו השיער מעל העין, וגם הגב של מישהי. המילה גופה פירושה גם גוויה וגם - הגוף שלה. ויש עוד הרבה כפילויות כאלה. לדוגמה: סוסה (בעל חיים וגם הסוס שלה), ילדה (הנקבה של הילד וגם הילד שלה), כלבה, ספרה, ועוד ועוד. איך יודעים למה הכוונה? לפי ההקשר במשפט שבו מופיעה המילה.

1. לפניכם זוגות משפטים. בכל זוג מופיעה כפילות כמו שהצגנו למעלה.

מצאו בכל זוג את המשפט שיש בו שם עצם בכינוי קניין נסתרת, וכתבו שם זה בכינוי קניין פרוד (בשתי מילים).

דוגמה:

סוסה הוא סוס אציל. זוהי סוסה צעירה.

הסוס שלה הוא סוס אציל (במשפט הראשון סוסה הוא שם עצם עם כינוי קניין חבור).

א. כתבתי במחברתי את הספרה חמש. קראתי את ספרה של נורית זרחי.

ב. היא פגשה את דודה הצעיר. יש לנו דודה צעירה הגרה בתל-אביב.

ג. חברה של אחותי לומד בבית ספר קיבוצי. הכרתי חברה חדשה בטיול השנתי.

ד. ילדה קטנה מתנדנדת בנדנדה. האם הושיבה את ילדה הקטן על הנדנדה.

למתקדמים ולמעוניינים

נטיית שמות העצם בכינויי קניין חבורים אופיינית יותר ללשון הכתובה, ואילו שמות העצם בכינויי קניין פרודים נהוגים בעיקר בדיבור. ברוב ספרי הלימוד שלכם, ובכלל בטקסטים כתובים, נהוגה הנטייה בכינויי קניין חבורים. נטייה זו מתקשרת בתודעתנו עם סגנון רשמי, או מדעי. אם כן, אפשר לראות שיש בשפה סגנון להזדמנויות רשמיות, ויש סגנון להזדמנויות יום-יומיות.

המפיק

כאשר כותבים את שם העצם בכינוי קניין נסתרת (בכתיב מנוקד) מסמנים בה"א נקודה הנקראת מפיק, הנה כך:

ספרה - הספר שלה. ספרה התפרסם בהוצאה מכובדת.

חברה - החבר שלה. לא הכרתי את חברה של שכנתי.

תמונתה - התמונה שלה. תמונתה של הנשיאה תלויה על הקיר.

בה"א של שם עצם בנקבה, שאינו נטוי בכינוי קניין, לא נסמן מפיק.

לדוגמה: הכרתי חברה חדשה.

במספר 25 הספרה 5 היא ספרת היחידות.

אם יש ניקוד - המפיק יכול לעזור לנו להבחין בין שתי המילים.

גם בהיגוי שבדיבור נדרשת הבחנה בין שתי הדרכים, אך רבים אינם שומרים עליה: המפיק מראה לדובר לבטא את הה"א של כינוי הקניין, כלומר, להפיק ("להוציא") את הה"א, ולכן שמו מפיק.

*23*

2. עבודה בזוגות

לפניכם שמות עצם שחלקם נטויים בכינוי קניין חבור נסתרת (שלה). במקרה זה סימנו מפיק בה"א. שלבו כל מילה בתוך משפט שתחברו, והבחינו בין שם עצם ללא כינוי קניין, ובין שם עצם בנטיית כינוי קניין.

לדוגמה:

ילדה - את עדיין ילדה קטנה.

ילדה - ילדה של הספורטאית הצטרף אליה לאימון.

נסו לבטא בחוזקה את הה' המסומנת במפיק.

אורה - אורה

מדריכה - מדריכה

כלבה - כלבה

גורה - גורה

על צבים ופעלים בזמנים שונים

1. לפניכם כתבה קצרה על שתי צבות שנפצעו. בכתבה פעלים בזמנים שונים וכינויי קניין חבורים. קראו אותה.

ג'קוזי לצבים, מתוך "ילדי טבע הדברים", כתבה

*23*

(בספר מפה, היעזרו במנחה)

כתבתנו מיני פצע מספרת על שתי צבות שהגיעו לטיפול בבית החולים לחיות בר של הספארי ורשות שמורות הטבע והגנים. בבדיקות התברר כי אחת הצבות שהגיעה מאזור אלפי מנשה סובלת מפגיעה בראשה כתוצאה מדריסה, ויש לה שברים בשריון. הצבה השנייה, שהגיעה מיער קולה שבסמוך לשוהם, נפגעה כנראה מנשיכה של תן, וגם אצלה התגלו שברים בשריון.

המטפלים ערכו לשתיהן צילומי רנטגן וגילו כי יש בגופן ביצים, שכתוצאה מהפגיעות בשריונן הן לא מצליחות להטיל אותן.

הן עברו טיפולים לאיחוי השברים, שכללו הדבקות בדבק מיוחד, וכדי להקל עליהן ולנסות לסייע להן בהטלה, הכניסו אותן לתוך ג'קוזי קטן המיועד לטיפולי רגליים לבני אדם. בכל יום הוכנסו הצבות למשך רבע שעה לתוך הג'קוזי, בתקווה ששכשוך המים יסייע בהפעלת מערכת ההטלה שלהן. לאחר ימים אחדים, כאשר הצבות שהו באחת מחצרות האשפוז, הן התחילו להטיל את הביצים.

כעת אין ספק שהצבות חשות הקלה רבה, ובבית החולים לחיות בר מקווים שמהביצים יבקעו צבונים קטנטנים. עד אז מקווים גם שהצבות יתאוששו מפציעתן וישובו לטבע עם צאצאיהן.

(מתוך ילדי טבע הדברים, גיליון 232, אוגוסט 2014, עמ' 33)

*24*

2. ממה נפצעה כל צבה?

3. מלבד הפציעות של הצבות, מה הכביד עליהן?

4. איזה טיפול קיבלו הצבות החולות?

5. א. מהו הזמן הדקדוקי הבולט בכתבה, ומדוע זמן זה דווקא (איזה סוג של סיפור או דיווח מתבסס על זמן דקדוקי כזה)?

ב. הביאו לדוגמה ארבעה משפטים מתוך הכתבה, שבהם משמש הזמן הדקדוקי שציינתם.

6. האם יש בכתבה פעלים בהווה כללי? הסבירו את הסיבה לקיומו או אי-קיומו של זמן זה בכתבה.

7. לקראת סוף הכתבה מופיעים פעלים אחדים בזמן עתיד. העתיקו אותם וציינו אם הם מביעים עובדות או תחזיות או תקוות. הוכיחו את דבריכם לפי מילים הנמצאות בסביבת אותם פעלים.

למתקדמים ולמעוניינים

8. בכתבה משמשים שמות עצם בכינוי קניין חבור, גוף נסתרות (שלהן, של הצבות). לדוגמה: "צאצאיהן".

א. העתיקו מהכתבה עוד שני שמות עצם בכינוי קניין חבור נסתרות.

ב. כתבו את שני השמות האלה בכינוי קניין פרוד.

ג. העתיקו מהכתבה שם עצם שנוסף לו כינוי קניין פרוד (יש רק שם עצם אחד כזה בכתבה!)

9. מצאו בפסקה הראשונה בכתבה שם עצם ביחיד שאפשר להוסיף לו מפיק.

*25*

דרך ארץ

*25*

(בספר מפה, היעזרו במנחה)

על טיול בשמורת טבע וכללי התנהגות בה, וגם על עלוני מידע

הגן הלאומי כרמל הוא הגדול בגנים הלאומיים של צפון הארץ. רכס אצבע הוא שמורת טבע, ויש בו מסלול שמומלץ לטייל בו. בעלון המידע יש חלקים שונים: מידע על מערת אצבע, הוראות לטיול בליווי של מפה, מידע על החי ועל הצומח באזור.

1. עיינו בעלון המידע "רכס אצבע" שבעמ' 26-28.

(בספר מפה, היעזרו במנחה)

*26*

רכס אצבע, החברה להגנת הטבע, עלון מידע

*26*

מסלול מעגלי למערה ולחורש

הכרמל, ההר הירוק תמיד, מציע מגוון של נופי חורש. המסלול רכס אצבע משלב גם נוף נהדר אל הים, גם חורש עשיר ומגוון, וגם, לשמחת הילדים, מערה גדולה, המצריכה פנסים, וסיפור אגדה בתוכה. כל זאת במסלול מעגלי משפחתי, הדורש קצת מאמץ בעלייה ובירידה.

דרגת קושי: בינוני

אזור בארץ: הכרמל

מתאים לגיל: 5 ויותר

סוג טיול: מעגלי

עונה מומלצת: סתיו, אביב

מפת סימון: כרמל (4)

צבע המסלול: שחור. חלק מהמסלול, שביל ישראל - כתום-כחול-לבן

נקודת התחלה: חניון רכס אצבע ליד צומת אורן

נקודת סיום: בנקודת ההתחלה

אורך המסלול: כ-3 ק"מ

משך טיול: כשעתיים

דרך הגעה

נסיעה בכביש החוף (2) עד מחלף עתלית, יציאה מזרחה עד לכביש 4, שמאלה לכיוון חיפה, ומיד ימינה לכיוון בית אורן. לאחר חצי ק"מ - ימינה לחניון הגדול.

אתרים נוספים באזור

כפר האמנים עין הוד - מוזאון דאדא, גלריות, סדנאות חומר; שמורת נחל מערות - תצוגה על חיי האדם הקדמון; מחנה המעפילים בעתלית

כללי התנהגות בשמורת טבע

- הפגיעה בדומם, בצומח ובחי אסורה! כל אבן, מאובן, צמח או בעל חיים הם חלק מהטבע, ואין לפגוע בהם - גם לא למטרות לימוד.

- ההליכה - בשבילים המסומנים בלבד.

- קטיפת פרחי הבר אסורה.

- הבערת אש בשטח השמורה אסורה.

- האכילה בשמורה אסורה.

- הלינה בשטח השמורה אסורה.

- גלישת צוקים (סנפלינג) וטיפוס במצוקים אסורים - מחשש פגיעה בקינון של עופות דורסים.

- שמרו על ניקיון השמורה.

*27*

תיאור המסלול

ליד מבנה השירותים שנמצא בפינה הדרום-מערבית של החניון, הולכים בשביל ישראל המסומן בצבע כתום-כחול-לבן - לכיוון מערב. לאחר עלייה תלולה אך קצרה (כ-10 דקות) מגיעים למערת אצבע.

אפשר להיכנס בלי פנסים לחדר הראשון, ועם פנסים - אל פנים המערה. שם תסופר האגדה על המלך עוג. המלך הענק, שרגליו היו בחוף, וראשו בראש ההר, עבר כאן וראה דבורים יוצאות מסדק בסלע. כחובב דבש מושבע הוא תחב את האצבע לסדק, אך אלפי דבורים עקצו אותה והיא התנפחה - עד שפוצצה את הסלע ויצרה את המערה.

ההסבר האמיתי להיווצרות המערה: זאת אחת מהמערות הרבות בכרמל, שנוצרה כתוצאה מהמסת הסלע על-ידי מים. המערה נוצלה בתקופות שונות למגורי האדם הקדמון.

מכאן אפשר לחזור אל המכונית באותה הדרך, אך עדיף להמשיך בשביל ישראל. השביל עולה בין הסלעים לנקודת תצפית יפה מערבה: אל מטעי הבננות של חוף הכרמל, אל המושבה עתלית, ואחריה - אל בריכות המלח ואל שרידי המבצר הצלבני הענק, השוכן על חוף הים. מנקודת התצפית הזאת אפשר גם לראות את נזקי השריפה הגדולה בכרמל שקרתה בשנת 2010 - שטח גדול של אורנים שרופים - ולהתעודד למראה התחלה של צמיחה חדשה.

מהתצפית השביל עולה באופן מתון בין עצי החורש וחורשת האורנים. הצומח כאן הוא שילוב של חורש טבעי של עצי אלון מצוי, אלה ארץ-ישראלית ושיחי קידה שעירה, הצובעת את החורש בצהוב עז באביב. בפיסגה גדלים עצי אורן ירושלים. הולכים עוד קצת בשביל ישראל עד למפגש שבילים. שם עוזבים את שביל ישראל, וממשיכים בשביל המסומן בשחור, המקיף את רכס אצבע. השביל היורד הוא תלול מעט, אך מסודר בין העצים והשיחים וחוזר אל החניון בצידו הדרומי.

(על פי אתר החברה להגנת הטבע (ראו הערה בעמוד 145).

(בספר תמונה של עטלפים) צילום: ג'נס ריידל

*28*

עטלף הפירות

עטלף הפירות הוא אחד מסוגי העטלפים, השוכנים במערות הכרמל. רוב פעילותו נעשית בשעות החשכה, ואכן ראיית הלילה שלו טובה בהרבה מזו של האדם. חוש הריח המפותח של עטלף הפירות מסייע לו להגיע אל פירות בשלים מאוד ובעלי ריח עז. תוך כדי מעופו הוא אוכל חרקים, אבל הפירות הם עיקר מזונו. לדוגמה: הוא ישמח לזלול בננה, פפאיה, תאנה, תמר, חרוב, שסק, ופירות של עצי פיקוס. עטלף הפירות לועס את הפרי ויורק את השאריות, וכך הוא עוזר בהפצתם של זרעי העצים הנמצאים בפירות.

בעבר ניסו בארץ להשמיד את עטלפי הפירות, כי החקלאים ראו בהם מזיקים. מספרם פחת, אבל הם לא נעלמו. לאחר זמן החקלאים הבינו כי, למעשה, עטלפי הפירות גורמים נזק קטן מאוד.

העטלפים ישנים בחורף. כדי לסייע להם לשרוד, סוגרים את הכניסה למערות בפני המבקרים, וכך מנוחתם נשמרת.

(בספר תמונה של פרח הדבורנית) צילום: נורית קינן

הדבורנית

הצמח דבורנית צומח באזור רכס אצבע, והוא פורח בסוף החורף ובתחילת האביב. לדבורנית יש גוונים חומים עם שרטוטים ושערות קטיפתיות, הנראים כמו גוף של דבורה. למתבוננים בפרח המרהיב נדמה כי הם רואים דבורה מחוברת לגבעול. עד כדי כך רב הדמיון בין החרק לבין הפרח. לא רק המראה של הפרח מזכיר דבורה. פרח הדבורנית גם מפריש חומר, שריחו דומה לריח שמפרישה דבורה נקבה.

הדבורים הזכרים נמשכים אליו - תחילה באמצעות חוש הריח, לאחר מכן באמצעות הראייה, ולבסוף - במישוש.

כשהדבורה הזכר מגלה את התרמית, גרגרי האבקה של הדבורנית כבר נדבקו לראשו. כשהוא מגיע אל הפרח הבא, הוא מעביר אליו את הגרגרים, נוטל משם גרגרי אבקה נוספים, וכך הוא משתתף ביצירת דורות חדשים של פרחים.

הדבורנית יפה להפליא, והיא, כמובן צמח מוגן!

(בספר ציור:) אברהם אופק, יחד, 1969

*29*

2. היכנסו לפעילות המתוקשבת, צפו בסרטון והכינו את הפעילות שאחריו (תוכלו להיעזר במפה שבעמוד 27).

3. לפי תיאור המסלול, אילו חלקים בטיול נראים לכם מעניינים? מדוע?

4. ציינו את הנושאים שעליהם יש מידע בעלון.

נושאים בעלון

- משך הטיול

- הסבר מדעי להיווצרות המערה

-. בעלי-חיים במסלול הטיול

- צמחייה במסלול הטיול

- מחיר כניסה למסלול הטיול

- אזור הפיקניק

- מקורות שתייה במהלך המסלול

- אתרים סמוכים שכדאי לבקר בהם

5. מהי המטרה של הפסקה הראשונה (הפסקה מתחילה במילים: "הכרמל, ההר הירוק תמיד")? בחרו בתשובות הנכונות והסבירו את בחירתכם:

- להסביר לקוראים איך מגיעים לכרמל;

- לשכנע את הקוראים לקרוא על המסלול;

- לסכם לקוראים את המידע על המסלול;

- להזהיר את הקוראים מפני המערות שבמסלול.

6. אחרי הפסקה הראשונה מופיעים בעלון שני טורים של מידע.

א. קראו שוב את המידע בטור הימני.

ב. מדוע, לדעתכם, מובא המידע הזה בעלון, האם יש חשיבות למיקום שלו?

7. עלון המידע של מסלול רכס אצבע מורכב מפרטי מידע רבים ושונים. חלקם חייבים להופיע, וחלקם לא.

א. הביאו דוגמה למידע שחייב, לדעתכם, להופיע בעלון המידע. הסבירו מדוע בחרתם להביא את הדוגמה הזו.

ב. הביאו דוגמה למידע שמעשיר את הקוראים, אבל אינו חייב להופיע בעלון המידע. הסבירו מדוע בחרתם להביא את הדוגמה הזו.

*30*

8. עלון המידע מורכב מכמה חלקים.

האם לדעתכם אפשר לשנות את סדר הופעתם של החלקים בעלון המידע שקראתם?

- אם כן, הציעו סידור אחר לחלקים בעלון המידע. הסבירו את הסידור שלכם.

- אם לא, הסבירו מדוע לא רצוי לשנות את סדר הופעת החלקים בעלון המידע.

- מה הייתם מוסיפים לעלון המידע שקראתם (טקסס כתוב, תמונה, משהו אחר)?

9. מדוע המסלול המוצע ברכס אצבע נקרא מסלול "מעגלי"? היעזרו במפה.

10. שיחה בכיתה

המליצו לחבריכם לכיתה על אתר שאתם מכירים ושלדעתכם כדאי לבקר בו. לפני שאתם מציגים את המלצתכם:

- חישבו למה בחרתם באתר הזה - מה יכול להיות מעניין בו, משעשע, מלהיב.

- חישבו כיצד אתם רוצים להציג את האתר בפני הכיתה (לספר כמה אתם נהניתם, להדגיש את מה שמיוחד בו, ליצור סקרנות והפתעה בתיאור שלו.)

- כתבו לעצמכם פרטי מידע חשובים על האתר, כדי שתזכרו לומר אותם (איך מגיעים, האם צריך לשלם, האם יש הדרכה במקום).

- בחרו במילים שילהיבו וישכנעו את הכיתה שכדאי לבקר באתר (זכרו שלעתים הסבר ארוך מדי יכול להיות מייגע ולא משכנע).

- שלבו במהלך הצגת ההמלצה שלכם גם מידע כללי וגם פן אישי.

- הקפידו לדבר רצוף וברור, הדגישו בזמן הדיבור את מה שחשוב בעיניכם ושמרו על קשר עין עם המאזינים.

11. א. "שביל ישראל" מוזכר בעלון כמה פעמים. לפניכם מידע קצר על השביל הזה. קראו אותו והסתכלו במפה.

שביל ישראל

שביל ישראל הוא מסלול הליכה הנמשך לאורך מדינת ישראל, מקיבוץ דן שבצפון הארץ ועד אילת שבדרום. אורכו של השביל הוא כ-1,000 קילומטר. הוא עובר דרך נופים ואתרים שונים ומגוונים. מטיילים רבים עוברים בשביל הזה: רוב האנשים הולכים בקטעים מסוימים שלו, אבל יש גם אנשים שמאתגרים את עצמם וצועדים ברצף את כולו (זה לוקח להם שבועות אחדים). השביל מסומן בשלושה פסים: כתום-כחול-לבן. לאורך השביל פזורים לוחות ובהם מידע על קטע השביל המסוים שצועדים בו.

ב. שיחה בכיתה

תלמידים שהלכו עם המשפחה או במסגרת אחרת קטע (או קטעים) משביל ישראל, מוזמנים לספר לכיתה על החוויה.

*31*

(בספר ציור:) אברהם אופק, יחד, 1969

12. בעלון המידע אפשר למצוא גם כללי התנהגות בשמורת טבע.

עיינו בכללי ההתנהגות בעמוד 26.

א. מה מטרת הכללים?

ב. האם הכללים מיוחדים רק לשמורה זאת? לפי מה אתם יודעים?

ג. מצאו שני כללים המציינים איסור ומסבירים אותו. מה הם הנימוקים?

ד. בחרו שני כללים אחרים להתנהגות בשמורה, והסבירו מדוע חשוב לשמור עליהם.

13. שימו לב לניסוח של הכללים. דוגמה: הפגיעה בדומם, בצומח ובחי אסורה! אפשר לנסח את הכלל הזה גם כך: "אין לפגוע בדומם, בצומח ובחי!"

א. בחרו 3 כללים אחרים ונסחו אותם לפי דוגמה זאת - באמצעות שם הפועל (כגון: לפגוע, לשמור, לטפס, להמשיך).

ב. חישבו על דרך אחרת לניסוח כללי התנהגות. בחרו שני כללים ונסחו אותם.

ג. ברשימת כללי ההתנהגות בשמורת טבע יש כלל אחד יוצא דופן בניסוח שלו. מהו הכלל? מה יוצא דופן בניסוח שלו?

ד. היכנסו לפעילות המתוקשבת כדי ללמוד עוד על ניסוח הוראות.

14. העלון כולל גם קטעי מידע על עטלף הפירות ועל הדבורנית. מדוע לדעתכם מופיע בעלון מידע זה?

*32*

15. הקטע על עטלף הפירות מחולק לשלוש פסקות.

א. לאיזו פסקה מתאימה הכותרת: "מיהו עטלף הפירות?"

ב. חשבו על כותרות מתאימות לשתי הפסקות האחרות.

ג. איזו מהפסקות מוסרת מידע חשוב למטיילים הרוצים לבקר במערות? הסבירו מדוע המידע חשוב.

ד. איזו פסקה אינה חשובה למטיילים באזור אף על פי שמופיע בה מידע מעניין? הסבירו.

16. א. מהו הזמן הדקדוקי הבולט בקטע על עטלף הפירות? מדוע זמן זה דווקא?

ב. מדוע שונה הזמן הדקדוקי בפסקה השנייה?

17. בקטע המידע על הדבורנית יש שתי פסקות.

א. באיזו פסקה מופיע מידע חשוב למי שרוצה לזהות את צמח הדבורנית?

ב. מה לדעתכם התפקיד של הפסקה השנייה בקטע?

18. שיחה בכיתה

במה שונה קריאה של עלון מידע מקריאה של ערך באנציקלופדיה?

נקודות להשוואה:

- החלקים שמהם מורכב הטקסט

- אופן הניסוח

- הקשר בין החלקים השונים של הטקסט

- המטרה של הקוראים

- אופן הקריאה הנדרש בטקסט

אוצר של מילים - פעילות מתוקשבת

מקור שמם של צמחים

"צמח הדבורנית צומח באזור רכס אצבע."

שמם של צמחים רבים ניתן להם בעקבות תכונה מסוימת שייחודית להם: צבע הפרח, צורת הפרח או הפרי, עונת הפריחה, מספר העלים וכולי.

(בספר ציור:) אברהם אופק, יחד, 1969

ה"א המגמה

"יציאה מזרחה עד לכביש 4, שמאלה לכיוון חיפה, ומיד ימינה לכיוון בית אורן."

ה"א הנוספת לשמות של כיוונים ושל מקומות מחליפה את מילת היחס אל או את הקיצור שלה ל- היא נקראת ה"א המגמה (מגמה - כיוון), והיא מציינת תנועה וכיוון למקום מסוים. בתנ"ך ובדברי חז"ל היא הייתה נפוצה מאוד, וגם היום היא מצטרפת למילים מעטות.

*33*

דרבנים ולווייתנים

*33*

(בספר ציור:) אברהם אופק, יחד, 1969

על בעלי חיים שכמעט נעלמים מהעולם, וגם על דרך ליצור סיכום

1. לפניכם כותרת ופתיח לכתבה שתקראו בהמשך. קראו אותם.

דרבנים בסכנת הכחדה, אילת חן, כתבה

*33*

בשנים האחרונות הצטמצם מאוד מספר הדרבנים בישראל. הם נמצאים בסכנת הכחדה, כי ממשיכים לצוד אותם, למרות העובדה שהם בעלי-חיים מוגנים.

2. א. ציינו 3 פרטי מידע על הדרבנים שאפשר ללמוד מהכותרת ומהפתיח.

ב. לשם מה, לדעתכם, מופיע המידע הזה בפתיח?

3. קראו את הכתבה שלפניכם.

אורח החיים של הדרבן

1. הדרבן הוא אחד היונקים הגדולים החיים בארץ-ישראל. אורכו של בוגר כתשעים סנטימטרים ומשקלו יכול להגיע לשבעה עשר קילוגרמים. זנבו קצר, ואת גבו מכסים קוצים ארוכים שצבעם חום-לבן. אורך הקוצים שעל גבו כשלושים סנטימטרים.

2. הדרבנים ניזונים בעיקר מפקעות, בצלים וקני שורש של צמחים, כגון: עירית, סתוונית, איריס, כלנית. כדי לגלות את הפקעות ואת השורשים החבויים באדמה, הם חופרים גומות סביב הצמחים. אומנם בכך הדרבנים פוגעים בצמחים שאכלו, אך הם גם מאפשרים לצמחים להתחדש בטבע. הגשם יורד אל תוך הגומות ושוטף אליהן זרעים של כל הצמחים בסביבה. המים מצטברים בגומות ומשפרים את סיכויי הנביטה של הזרעים. בדרך זו הגומות עוזרות לגדל דורות חדשים של צמחים.

3. הדרבנים חיים בזוגות קבועים למשך כל חייהם. הדרבן והדרבנית קובעים את ביתם במערה נטושה או במחילה שחפרו. בכל לילה, משעת השקיעה ועד עלות השחר, יוצא הזוג ממאורתו לחפש מזון, ולרוב הנקבה היא המובילה.

*34*

4. בין בני הזוג מתקיים שוויון מלא בכל הנוגע לטיפול בצאצאים. הזכר נמצא אתם מחצית מהזמן - תופעה יוצאת דופן אצל היונקים. כשאחד הגורים משמיע קולות מצוקה, הזכר הוא הראשון שרץ להרגיעו. כאשר הנקבה יוצאת ללקט מזון - הזכר נשאר לשמור על הגורים.

5. כשהדרבן מגיע לגיל שנה, הוא עוזב את הוריו ויוצא לחפש בת זוג לחיים. בכל לילה מתרחק הרווק הצעיר מן המערה או מן המחילה של הוריו, עד שהוא פוגש את בת זוגו. כשהוא מוצא בת זוג, הוא נשאר עמה. נקבה צעירה עוזבת את הוריה בגיל שנתיים, ובוחרת לעצמה תחום מחיה חדש. בתחום זה יעברו בסך דרבנים "רווקים", ומהם הדרבנית בוחרת בן זוג.

אויבים טבעיים ואנושיים

6. האויבים הטבעיים של הדרבנים בארץ הם זאבים, שועלים וצבועים, הטורפים גורי דרבנים. בארצות אחרות חומדים את בשרם גם אריות, נמרים וטיגריסים.

7. אמצעי ההגנה של הדרבן בטבע הם קוציו הקשים והארוכים, שנקראים "דורבנות". כשהוא חש בסכנה, זוקף הדרבן את קוציו הקדמיים, וכך הוא נראה גדול יותר מממדיו האמיתיים. כשאויב מאיים להשיגו, סומר הדרבן את קוציו, רץ במהירות ואז הוא נעצר בפתאומיות. הרודף אחריו נתקל בו, והקוצים העבים נתקעים בפניו.

ברגעים אלה יכול הדרבן לנצל את ההלם הזמני של התוקף ולהימלט למאורתו.

8. גם חוש הריח המפותח של הדרבן מגן עליו. כשהוא חש ממרחק בריח של אויבו העיקרי, האדם, נס הדרבן למאורתו.

9. בישראל הציידים הם האויב העיקרי, ובגללם נשקפת לדרבנים סכנת הכחדה. במישור החוף היו בעבר דרבנים רבים, אך הבנייה הרצופה השאירה להם מעט שדות פתוחים, והצייד המתמשך צמצם מאוד את מספרם. בשטחים טבעיים בגליל עדיין ישנם דרבנים, ונשארו דרבנים גם בנגב, אם כי שם מספרם תמיד היה קטן.

10. רשות שמורות הטבע היא הגוף שתפקידו להגן על חיות הבר בישראל ולמנוע את הצייד הבלתי חוקי של בעלי חיים, כמו הדרבנים. כאשר חקלאים מתלוננים שדרבנים פוגעים בגידוליהם, פקחי הרשות לוכדים אותם ומעבירים אותם לחורש או ליער טבעי. פקחים אלה תופסים לעתים ציידי דרבנים בשעת מעשה. הקנס הכספי המרבי שרשאי בית המשפט להטיל על ציד בלתי חוקי הוא 49 אלף שקל. הבעיה היא שמעט מדי ציידים נתפסים, ואלה שנתפסים מקבלים, בדרך כלל, קנסות מגוחכים של 1,000 עד 2,000 שקל בלבד. קנסות אלה אינם מרתיעים אותם מלעבור שוב על החוק, וכך ציד הדרבנים נמשך.

(מעובד על פי המאמר "דרבנים מחשבים את קוציהם לאחור", כתב העת ירוק כחול לבן, פברואר-מרס 1998, גיליון 18)

4. התגוננות בעזרת הדורבנות היא אחת מהדרכים שבהן הדרבן מתגונן. מה מיוחד בדרך ההתגוננות הזו?

(בספר ציור:) אברהם אופק, יחד, 1969

א. האם אפשר להבין את המילה סומר מתוך המשפט?

ב. בדקו במילון את פירוש הפועל סמר.

ג. מה עוד סומר חוץ מקוצים? האם אפשר לומר זאת גם על בני אדם? מה הקשר בין המילה וסומר למילה מסמר?

*35*

6. א. לאורך הכתבה מביעה הכותבת את דעתה במקום אחד בלבד - בפסקה האחרונה. מצאו את המילה שמבטאת את דעתה של הכותבת.

ב. שערו מהי הדרך שצריך לפעול בה, לדעת הכותבת, כדי להציל יותר דרבנים.

7. עבודה בקבוצות

א. לפניכם שני סיכומים שכתבו תלמידים לטקסט על הדרבנים. קראו אותם.

סיכום 1: הכחדת הדרבנים

לאחרונה מספר הדרבנים בארץ הולך וקטן, והם נמצא בסכנת הכחדה. הדרבן הוא יונק גדול שחי במקומות שונים בארץ. על גבו יש קוצים חדים באורך של כ-30 ס"מ. הוא ניזון בעיקר מפקעות ושורשים. הוא יוצר גומות, ובכך הדרבן תורם להתחדשות בטבע. הדרבנים חיים בזוגות כל חייהם. כשנולדים לזוג גורים, הזכר והנקבה מטפלים בהם יחד. כשהגורים גדלים, הם מקימים משפחה חדשה ומחפשים לעצמם תחום מחיה חדש. לדרבן יש אויבים. האויבים הטבעיים שלו הם הזאב, השועל והצבוע. נגד האויבים הטבעיים מתגונן הדרבן בעזרת הקוצים שלו: הוא בורח מהם במהירות, ואז נעצר בפתאומיות, ובעל החיים הרודף אחריו נדקר מהקוצים. בישראל נשקפת סכנה לדרבנים בגלל הציידים. אמנם הפקחים של רשות שמורות הטבע מצליחים לעתים לתפוס את הציידים, אבל בבית המשפט הציידים מקבלים קנסות מגוחכים, ולכן הם חוזרים לצוד דרבנים.

סיכום 2: הכחדת הדרבנים

הדרבן הוא יונק גדול שנמצא בארץ בסכנת הכחדה, כי ממשיכים לצוד אותו, אף על פי שהוא בעל חיים מוגן. הדרבן ניזון בעיקר משורשים ופקעות של צמחים שונים, שהוא מוצא כשהוא חופר באדמה. האויבים הטבעיים של הדרבן הם זאבים, שועלים וצבועים. הוא מתגונן נגד אויביו בעזרת הקוצים הארוכים שלו שנקראים דורבנות. כשהוא עוצר בפתאומיות, האויב הרודף אחריו נדקר מהם. בארץ הדרבנים נמצאים בסכנת ההכחדה בגלל ציידים, שממשיכים לצוד את הדרבנים למרות האיסור. לעתים הם נתפסים על ידי הפקחים של רשות שמורות הטבע, אבל בית המשפט מטיל עליהם קנסות מאוד נמוכים, ולכן הם חוזרים וממשיכים לצוד דרבנים. אין ספק שעלינו לפעול נגד המשך ההרג של הדרבנים.

ב. דונו בשאלה:

איזה סיכום מסכם טוב יותר את הטקסט? הסבירו את דעתכם.

ג. ערכו רשימה של שיקולי הדעת שבעזרתם השוויתם בין שני הסיכומים. למשל, האם הסיכום מקצר מספיק את הטקסט?

8. שיחה בכיתה

מהו לדעתכם סיכום טוב?

(בספר ציור:) אברהם אופק, יחד, 1969

*36*

עוד כתבה על בעל חיים

1. לפניכם כתבה העוסקת בבעל חיים אחר הנמצא בסכנת הכחדה. קראו את הכתבה.

שירת הלווייתנים, איילת שביט, כתבה

*36*

הם חיים מתחת למים אך אינם שותקים לרגע, וכשהם מזמרים, מגיעה שירתם למרחקים. הם הלווייתנים.

1. בשנת 1971 הציגו שני חוקרים ימיים, רוג'ר פיין וסקוט מקווי, תגלית מפתיעה לגבי הקולות שמשמיעים הלווייתנים. הם הקליטו שעות רבות של קולות לווייתנים והצליחו לזהות בהקלטות תבניות שחוזרות על עצמן. לדבריהם, כל תבנית מזכירה שיר שונה שיש לו "בתים", בדומה לשירים אנושיים, ולכן הם כינו את התופעה המרתקת הזאת "שירת הלווייתנים". לווייתן עשוי להשמיע את השיר שלו במשך שעות, אפילו במשך ימים, והשיר נישא למרחקים מתחת לפני המים.

2. הלווייתנים משמיעים קולות שונים ומגוונים. חלק מן הקולות כה גבוהים או כה נמוכים, עד שאוזן האדם אינה מסוגלת לקלוט אותם ללא מכשירי האזנה מיוחדים. קולותיהם נשמעים כנקישות, נהמות, גניחות, ציוצים, וישנם קולות שמזכירים צלילים של כלי נשיפה.

3. הלווייתן משמיע קולות כדי לתקשר עם בני מינו, ובכך הוא אינו יוצא דופן בעולם החי. כאשר לווייתן מזהה מקום ציד מוצלח, הוא משמיע צליל קצר, שפירושו, כנראה, "יש אוכל!". צליל זה מזעיק אל האזור את חברי הלהקה האחרים. הם מסתדרים במעגל, מזנקים אל מחוץ למים וצוללים ביחד אל טרפם. נראה שגם הדגים מבינים את משמעות הצליל, כי די בו כדי להבריח את הזריזים שבהם.

4. בעונת הרבייה משמיעים הלווייתנים צלילים אחרים. לווייתנים זכרים מזמרים כשהם מחזרים אחרי נקבות, אם כי החוקרים אינם בטוחים אם "שירים" אלה נועדו למשוך את הנקבות, או להרחיק זכרים יריבים.

5. לשירת הלווייתנים יש מטרה חשובה נוספת ומיוחדת בעולם החי: לקבל מידע על סביבתם. הלווייתן כמעט אינו רואה, ואין לו חוש ריח. לכן הוא אינו יכול להסתמך על חושים אלה כדי להתמצא במרחב, כמו שעושים זאת יצורים אחרים בעולם החי. בדיוק לשם כך הוא נעזר בשמיעתו המפותחת וביכולתו "המוזיקלית".

6. הקולות הנמוכים שמשמיעים הלווייתנים, נעים במהירות רבה למרחקים של מאות קילומטרים מתחת למים. ההדים של קולות אלה חוזרים אל אוזני הלווייתן ומוסרים לו מידע חשוב, שהלווייתן יודע לפענח. כך לומד הלווייתן על מיקומו של טרף, שכדאי לשחות אליו, ועל המרחק בינו לבין היבשה, שאליה אסור לו להתקרב, כי שם אורבת לו סכנה.

*37*

7. אחד מחוקרי הלווייתנים גילה כי לווייתן "מזמר" עשוי לכוון את עצמו ממרחק של מאות קילומטרים לאזור שיש בו הרים תת-ימיים. כשהלווייתן מגיע לאזור, הוא יודע בדיוק היכן עליו לעקוף מכשולים. הדי הצלילים שקלט, מוסרים לו את המידע והלווייתן כנראה, זוכר את המידע הזה, ויודע כיצד להשתמש בו.

8. חוקרים ימיים הכריזו על מינים שונים של לווייתנים כמינים הנמצאים בסכנת הכחדה עולמית. הסיבה העיקרית לסכנה היא צייד. אומנם יש חוק האוסר על ציד לווייתנים, אך עדיין יש מדינות שאינן מקפידות לאכוף אותו. סיבות אחרות הן זיהום האוקיינוסים בידי האדם והרעש שמייצרים אימונים צבאיים תת-ימיים. הזיהום והרעש משבשים את התקשורת בין הלווייתנים ומפריעים להם לקבל מידע, שנחוץ להם כדי לחיות.

(מעובד על פי מקורות שונים)

2. א. מהו הנושא המרכזי של הטקסט?

ב. מצאו איזו פסקה עונה על כל אחת מהשאלות שלפניכם:

- באיזה אמצעי נעזר הלווייתן כדי להיזהר מפני יבשה קרובה?

- מהן הסיבות לסכנת ההכחדה של הלווייתנים?

ג. בחרו פסקה נוספת מהטקסט, ונסחו שאלה שעליה עונה הפסקה כולה.

3. מצאו בכתבה דוגמאות לפעלים בהווה כללי ולפעלים בזמן אחר. הסבירו את השימוש בכל אחד מהזמנים.

(בספר ציור:) אברהם אופק, יחד, 1969

*38*

3. עבודה בזוגות

סכמו את הכתבה. עיבדו על פי השלבים שלפניכם.

א. קראו שוב את הטקסט. חישבו אילו פסקות כוללות מידע שחשוב להכניס לסיכום, ואם יש בטקסט פסקה שאפשר לוותר עליה. למשל, פסקה המדגימה או מרחיבה נושא שעלה בפסקה קודמת.

ב. קראו שוב את פסקה 1. איזה מהמשפטים שלפניכם מתאים להיות המשפט המכליל של הפסקה?

- שני חוקרים ימיים הציגו תגלית מפתיעה לגבי הקולות שמשמיעים הלווייתנים.

- חוקרים גילו שבקולות שמשמיעים הלווייתנים יש תבניות שחוזרות על עצמן.

- השירים של הלווייתנים נישאים למרחקים מתחת לפני המים.

- לכל לווייתן יש מערכת מיוחדת להשמעת קולות שירה.

הסבירו למה המשפט שבחרתם נראה לכם המתאים ביותר.

ג. הסבירו למה המשפט הראשון בפסקה 2 ("הלווייתנים משמיעים קולות שונים ומגוונים"), הוא המשפט המכליל.

ד. קראו שוב את פסקה 5. מהו המשפט המכליל ומה תפקידם של המשפטים האחרים בפסקה?

ה. קראו את יתר הפסקות. מצאו ואמרו את המשפט המכליל בפסקות שנראות לכם חשובות, או נסחו אותו במילים שלכם.

זכרו: לא בכל פסקה מוצאים משפט מכליל. במקרה כזה אפשר לסכם את הפסקה בעזרת כמה משפטים מתוך הפסקה, או לנסח משפט מכליל שעונה על השאלה: מהו הדבר החשוב (המרכזי) שנאמר בפסקה?

ו. כתבו את כל המשפטים המכלילים ברצף. קראו אותם בקול.

קשרו ביניהם בעזרת מילות קישור (למשל: נוסף על כך, וכן, לעומת זאת, כמו כן, אבל), ובעזרת כינויים (הם, הוא, אותם, להם). במידת הצורך, אפשר לשנות את הניסוח של המשפטים.

ז. קראו את הסיכום שהכנתם. היעזרו ברשימה שערכתם בפעילות 7ג בעמוד 35, וכן בדף המשוב שבהמשך כדי לבדוק אם הוא עונה על השאלות המופיעות בדף. במידת הצורך, נסו לשפר את הסיכום.

4. מצאו כתבה נוספת על בעלי חיים הנמצאים בסכנת הכחדה. כתבו סיכום שיביא את עיקרי הדברים לידיעת החברים בכיתה. היעזרו בשלבי הסיכום שלמדתם בפרק. פרסמו את הסיכום שלכם.

*39*

סיום – דף משוב

1. תוכן ומבנה

- האם הסיכום כולל את עיקרי הדברים בטקסט?

- האם הסיכום כתוב בצורה ברורה?

- האם הסיכום מכיל בעיקר הכללות (ולא פרטים או דוגמאות)?

- האם יש כותרת?

- האם המשפטים מקושרים (לא מבודדים)?

2. לשון

- האם נעשה שימוש בלשון המותאמת לשפה הכתובה ולא לשפה המדוברת?

- האם הכתיב נכון? (אפשר להיעזר במילון.)

- האם יש סימני פיסוק?

אוצר של מילים - פעילות מתוקשבת

זמני היום

(בספר ציור:) אברהם אופק, יחד, 1969

בעלי חיים וביטויים בעברית

בעברית יש ביטויים, ניבים ופתגמים הקשורים לעולם החי.

מילים שנשמעות דומות

"כך לומד הלווייתן על מיקומו של טרף, שכדאי לשחות אליו, ועל המרחק בינו לבין היבשה, שאליה אסור לו להתקרב, כי שם אורבת לו סכנה."

המילה אורב נשמעת כמו עורב. יש מילים רבות שבעברית של היום נשמעות אותו הדבר, אבל נכתבות שונה.

*40*

בין הורים לילדים.

*40*

(בספר ציור:) אברהם אופק, יחד, 1969

על הורים וילדים ועל הקשר ביניהם, וגם על מילים המביעות רגשות

1. השיר שתקראו נקרא "מחוסרי עבודה". מה המשמעות של המצב הזה? לאיזה שיר אתם מצפים - שמח? עצוב?

מחוסרי עבודה, זאב, שיר

*40*

אבי לובש בכל יום את בגדי השבת

והוא עצוב.

הוא הולך, אמא מביטה אחריו ומבט

לה רטוב.

ואמא מעבירה את בגדי העבודה של אבא

מזווית אל זווית. (מפינה לפינה.)

ואחר היא מכינה ארוחת-צהרים, תבשיל

מרבע הכרובית.

היא אז לוחשת לעצמה: "שלשה אנשים"

(אבא ואמא ואני).

וככר הלחם שלנו, בימים האלה היא

רק החצי.

אבא חוזר ואומר לאמא: "לא" -

והוא עצוב.

אמא עורכת את השולחן ומחייכת אלי

במבט רטוב.

אנו יושבים לאכול. ואבא מוציא

תפוחים מתרמיל.

נותן לי השלם ואחד חוצה לשניים, וצוחק:

"שניים במיל". (המטבע הקטן ביותר שהיה בארץ לפני קום המדינה.)

ואחר אבא נשאר כבר בבית וקורא בעתון:

"תוהו ובוהו,

תוהו ובוהו"

אמא שואלת: "מה?" והוא עונה:

"הימים הטובים יבואו,

יבואו".

*41*

(בספר ציור:) קטה אפרים מרכוס, האישה המבורכת, 1927

2. שיחה בכיתה

א. מה הרגשתם כשקראתם את השיר? מה חשבתם על המשפחה בשיר?

ב. מדוע לדעתכם בחרו עורכי הספר לצרף את הציור "יחד" לשיר?

3. בשיר נאמר על האב: "והוא עצוב", ועל האם נאמר: "ומבט לה רטוב".

מה, לדעתכם, מרגיש הילד המספר? מה בשיר עזר לכם להחליט?

4. בוודאי שמתם לב, שבשיר לא כתוב שהאב מחוסר עבודה, לא מצוין לאן הוא יוצא בכל בוקר, וגם לא מוסבר על מה הוא אומר "לא" כשהוא חוזר. ובכל זאת, הקוראים מבינים זאת בעצמם.

הביאו דוגמאות לרמזים המפוזרים בשיר שמאפשרים לקוראים להבין בעצמם את מה שלא כתוב באופן מפורש.

*42*

שיר על הורים וילדים

השיר ערב מול הגלעד התפרסם בשנת 1938 בעמוד הראשון של העיתון דבר לילדים. המשוררת לאה גולדברג הקדישה את השיר לילדי קיבוץ אפיקים השוכן מדרום לכנרת. הרי הגלעד הנזכרים בשיר הם ההרים המשקיפים אל הקיבוץ.

(בספר ציור:) קטה אפרים מרכוס, האישה המבורכת, 1927

ערב מול הגלעד, לאה גולדברג, שיר

*42*

האילנות כל כך כבדים,

כופף הפרי, את הבדים,

זו השעה המרגיעה,

בה נרדמים הילדים.

אל הבקעה מן הגלעד

טלה שחור ורך ירד,

כבשה פועה, בוכה בדיר -

זה בנה הקט אשר אבד.

ישוב טלה לחיק האם,

ישכב בדיר וירדם,

והכבשה תישק אותו -

והיא תיקרא אותו בשם.

נסתר הליל בין הבדים,

והנביא הגלעדי (אחד הכינויים של אליהו הנביא)

יורד דומם אל הבקעה

לחזות בשנת הילדים.

*43*

2. שיחה בכיתה

אף על פי שהשיר התפרסם בדבר לילדים, האם אתם חושבים שזהו שיר לילדים? הסבירו.

3. בשורות הראשונות של השיר כתוב:

"האילנות כל כך כבדים,

כופף הפרי את הבדים"

א. בשורות אלה תמצאו שלושה שמות עצם. מהם?

ב. שלושת שמות העצם בשורות אלה קשורים לאותו נושא, מהו הנושא?

ג. רק לשניים משמות העצם יש מילה נרדפת. כתבו את שמות העצם ואת המילים הנרדפות.

4. א. בבית הראשון ובבית האחרון מוזכרים ילדים. הסבירו מה קורה בשני הבתים שבאמצע.

ב. למה לדעתכם "הזמינה" לאה גולדברג אל השיר כבשה וטלה ולא בעלי חיים אחרים?

5. השיר מתאר את השעות של סוף היום ואת האירועים המתרחשים במהלכן. בעזרת השאלות שלפניכם תוכלו לבדוק כיצד תורמת החריזה ליצירת האווירה המתאימה ולהדגשת האירועים השונים.

א. בשלושה בתים בשיר החרוזים מסתיימים באותה אות. מהי?

ב. השמיעו בקול את החרוזים בבתים 1, 3, 4 והאריכו בכמה שניות את הצליל האחרון בכל חרוז. מה דעתכם, למה בחרה המשוררת דווקא בצליל הזה?

למה הוא רומז? (רמז: חשבו על סוף היום, על שעת השינה...)

ג. שימו לב לתוכן הבית השני ולקולות הנשמעים בו. למה לדעתכם השורות המתחרזות בבית הזה מסתיימות בצליל שונה?

6. מה הייתם מציירים אילו התבקשתם לאייר את השיר? איזה צבע היה שולט בציור שלכם?

7. שיחה בכיתה

שיר ערש הוא שיר ששרים לילדים לפני השינה, כדי להרגיעם ולהרדימם.

מה דעתכם, מדוע "ערב מול הגלעד" מתאים להיות שיר ערש? הסבירו. מצאו בשיר מילים או משפטים שתומכים בדעתכם.

*44*

סיפור על ילדים במלחמה

גלילה, תלמידת כיתה ה, היא הגיבורה הראשית בספר "לעזוב בית", שכתבה הסופרת יונה טפר. גלילה מתארת מה עבר על ילדי קיבוץ דפנה בתקופת מלחמת העצמאות.

קיבוץ דפנה נמצא בעמק החולה לא הרחק מגבול ישראל-לבנון. הוא עלה על הקרקע תשע שנים לפני קום המדינה. בזמן מלחמת העצמאות (1948) סבלו תושבי הקיבוץ מהתקפות חוזרות ונשנות - פגיעה בשדות ובמטעים, ירי על כלי רכב והפגזת בתי הקיבוץ. כדי לשמור על ביטחונם של הילדים, הוחלט לפנותם מהמקום עד יעבור זעם. ילדי הקיבוץ הועברו לחיפה ושוכנו בה עד תום המלחמה. עם הילדים נסעו גם כמה מהמבוגרים, ביניהם אמה של גלילה.

1. בקטע שלפניכם, הלקוח מאחד מפרקי הספר, תקראו על ביקורו של אבא של גלילה אצל בנותיו במעון הזמני של ילדי הקיבוץ בחיפה. בזמן הקריאה שימו לב לקשר שבין גלילה לאביה.

"אני רוצה את אבא שלי", יונה טפר מתוך ספרה "לעזוב בית", קטע מספר קריאה

*44*

"כעת ספרי לי מה שלומך?" ביקש אבא והתיישב לידי.

הלילה ירד מזמן. אבא השכיב את יעלי לישון וסיפר לה ולחגי, שנרגע סוף סוף, את אחד מסיפוריו היפים. אמא הלכה לסדר לשניהם מקום לינה, ואבא ואני נשארנו לשבת על מדרגות הבית המואפל.

"תראי איזה לילה מלא כוכבים." אמר אבא בשקט, "הכוכבים האלה מלווים אותי בשמירה ודרכם העברתי כל לילה דרישת שלום לך, ליעלי ולאמא."

"איזה דרישת שלום?" שאלתי מבולבלת.

"דרישת שלום בדואר הכוכבים," חייך אבא ושיניו הלבנות הבהיקו בפניו השזופים. "כשאני עומד בלילה בעמדה, אני חושב עליכן הרבה. וכשאני מתגעגע, אני מבקש מהכוכבים להעביר לכן פריסת שלום ממני..."

"לכבות את האור! לכבות את האור בקומה השלישית!" חתך קול כועס את השקט.

"מי זה צועק?" התפלא אבא.

"זה הפקח של הג"א שאחראי על ההאפלה," הסברתי. "הוא עובר בערבים ברחובות ובכל מקום שהוא רואה אור הוא צועק לכבות. ברחוב שלנו תמיד יש לו עבודה, כי הקטנים שוכחים לפעמים שצריך לשמור ופותחים את הווילון."

"לכבות את האור בקומה השלישית," מלמל אבא, כאילו רצה לחרוט את המשפט בזיכרונו, "יפה... יפה, ובכן בלילה אתם שומרים על האפלה, ומה אתם עושים במשך היום? אני מקווה שאתם לומדים ולא מבזבזים את זמנכם."

"מה פתאום לומדים," צחקתי, "שכחת שעכשיו החופש הגדול!"

"נו, מה אתם עושים בחופש?"

*45*

"כל מיני דברים."

"למשל?" דרש, כהרגלו, לדעת כל פרט.

"היינו בהצגה, ראינו סרט וטיילנו בנמל."

"ביקרתם בנמל העברי שלנו?" שאל אבא ועיניו הבריקו בחושך.

"כן, היינו באונייה אמיתית ואנחנו גם מוציאים עיתון של חברת הילדים."

"עיתון זה דבר חשוב!" התפעל אבא. "נחוץ לתת ביטוי בכתב למה שעובר עליכם. ואיך קוראים לביטאון שלכם?"

" 'בחברתנו'."

" 'בחברתנו' זה שם מצוין. זה מעיד שיש לכם חברה מגובשת."

(מתוך יוצאים מהמפה, צביה פיין, ענת בסר ושירה גודמן, הוצאת מטח, 2009, עמ' 101) הספר פורסם בשנת 2009, ומאז חל שינוי בחוק חינוך חובה: היום החוק חל כבר מגיל 3.

"אני רואה שמשה ורחל עושים אתכם עבודה נהדרת," התלהב אבא. "ומה אתם עושים בשעות הפנאי?"

"בשעות הפנאי אנחנו מחפשים אוצרות," התוודיתי.

"זה נשמע מעניין," הסתקרן אבא. "אולי תגלי לי איפה אפשר למצוא אוצרות בחיפה?"

"בבתים הנטושים של הערבים." פלטתי בלי מחשבה.

"את רוצה לומר שאתם נכנסים לבתים של אנשים ולוקחים משם חפצים?" שאל אבא בחומרה. לא ראיתי את פניו בחושך, אבל יכולתי לדמות לי איך הוא מכווץ את מצחו ונועץ בי מבט תובעני מתחת לגבותיו העבותות, כמו אותו מבט מוכיח שנתן ביעלי, כשהחביאה את האפרוח מתחת לחולצתה.

"אנחנו לא לוקחים חפצים, רק דברים שאף אחד לא צריך," התפתלתי.

"ומאין אתם יודעים מה צריך ומה לא?" חקר אותי אבא בגערה, "מי נתן לכם רשות לקחת רכוש של אחרים?"

"זה רכוש נטוש. הערבים כבר לא יחזרו הנה, אבא," הצטדקתי, "ואם אנחנו לא ניקח, מישהו אחר ייקח..." נזכרתי פתאום בדבריה של הניה במרתף.

אבא רכן קדימה בשתיקה. מהאופן שבו פכר את ידיו ידעתי שהוא כועס מאוד.

אוף, עכשיו הוא יתחיל להטיף לי, חשבתי ושימחתי על הפגישה החלה מתפוגגת.

"אני חושבת שהילדים כבר הולכים לישון, אני צריכה לעלות," ניסיתי להתחמק משהאריך אבא בשתיקתו.

"חכי, גלילה, השינה לא תברח," כבש אבא את כעסו והחליק, מהורהר, את ציצת השיער המרדנית שבקודקודו. "אני רוצה שתבטיחי לי להחזיר כל מה שלקחת."

"אבל לקחתי רק צעצועים שמישהו זרק למרתף," התקוממתי, "אף אחד לא צריך אותם."

"לא חשוב אם מישהו צריך או לא צריך," התעקש

*46*

אבא, "בעיניי חשוב שלא תיקחי דברים ששייכים למישהו אחר."

"אבל כולם לוקחים. אנחנו ראינו איך מוציאים מהבתים שולחנות וכיסאות וארונות ושטיחים. הכול... אפילו את הדירות לקחו... גם אנחנו גרים בבית שהוא לא שלנו."

אבא שתק, אבל נשימתו הייתה סדירה. הבנתי שכעסו חלף והוא רק מנסה להכניס סדר במחשבותיו.

"מלחמות הופכות הרבה דברים על פיהם," אמר לאחר זמן מה והניח את ידו הקשה על ידי. "הנה, שנים רבות אנחנו שואפים לעצמאות, רוצים שתהיה לנו מדינה משלנו. קיווינו שנסתדר עם שכנינו ולא תפרוץ מלחמה... לא חשבנו שניאלץ לפנות אתכם מדפנה, ושילדים ערבים מחיפה ייהפכו לפליטים במקום אחר..." הוא הפסיק רגע כמהרהר והוסיף בפסקנות: "אבל דבר זה אינו משנה את העובדה שלקחתם רכוש ששייך למישהו אחר. הרי אינכם רעבים ולא חסר לכם כלום. מה שעשיתם זה כניעה לחמדנות."

"אבל אתה אמרת שזאת הארץ שלנו," התעקשתי, "אז אם היא שלנו מותר לנו לעשות פה מה שאנחנו רוצים."

"לפי אמונתנו זאת הארץ שלנו," השיב אבא, "אבל חיים פה אנשים בעלי אמונה אחרת וגם להם זכות לחיות בכבוד."

"ואיפה יגורו העולים החדשים שבאו הנה? הרי גם אותם גירשו מהארצות שלהם וגם הם צריכים גג על הראש." התעקשתי, כשנזכרתי איך משרבבת גברת פסיה את ראשה מבעד לחלון, בודקת את הרחוב במבט נפחד ואחר כך טורקת את התריסים.

"את צודקת, גלילה," הסכים אבא. "צריך לדאוג לעולים החדשים ולכל היהודים. לשם כך רצינו שתהיה לנו מדינה, שיהיו לנו חוקים משלנו וממשלה עברית. אבל במלחמה בני-אדם עלולים להיהפך בקלות לבריונים ששודדים וחומסים כראות עיניהם, ולא בזאת רצינו. הנה שמעתי בחדשות שהממשלה כבר הקימה גוף הנקרא 'נכסי נפקדים'. הם יחליטו מה לעשות ברכוש הנטוש." קולו הפך שקט והוא הביט בי באור החיוור של הכוכבים: "הרי את מבינה, גלילה, שלא ייתכן שכל אדם יעשה דין לעצמו. לכן אני מבקש שתבטיחי לי להחזיר את מה שלקחת."

"כאן אתם מתבודדים?" קראה אמא בעליזות כשיצאה מתוך החשכה, "ואני כבר חשבתי שהלכתם לי לאיבוד. חיפשתי אתכם בכל מקום, מה אתם עושים בחוץ?"

"שוחחנו על עניינים ברומו של עולם, והסתכלנו בכוכבים." חייך אבא והושיט לה את ידו. "בואי, תמה, שבי אתנו. כל-כך יפה ושקט כאן שאפשר לחשוב שהמלחמה הסתיימה."

(...)

אבא לא הזכיר עוד את 'הרכוש הנטוש' שבידי. אבל אחרי שהוא ושאר החברים עלו על הפורד ונסעו הביתה, לקחתי את קופסת האוצרות וירדתי למרתף לבדי. אי-אפשר היה להיכנס. על הדלת היה מותקן מנעול חדש, ואישון-הבריח הישן התגלגל על הרצפה בין קרעי ניירות ועלים יבשים.

עליתי במדרגות והצצתי פנימה דרך החלון המסורג הקרוב לאדמה. מבעד לזגוגית המאובקת נדמה היה לי שאני רואה את השידה הכהה, זאת שיודל' קרא לה 'דמשקאית', ועובדה זאת שמחה אותי. מצאתי חריץ בין הזגוגית לחלון ושלשלתי פנימה את החפצים הזעירים. הד עמום, עצוב כפרידה, נשמע כשנפלו הצעצועים על המזרונים הסמוכים לחלון.

רק ספל זעיר אחד השארתי בידי למזכרת. אולי אבא יכעס, חשבתי, אבל לילדה שגרה פה, בטח לא יהיה אכפת שיהיה לה פחות ספל אחד, וככה אני לא אשכח אותה אף פעם.

(מתוך לעזוב בית, 1994)

*47*

2. בזמן הסיפור לא היו טלפונים ניידים, מסרונים או דואר אלקטרוני. כשאבא פוגש את גלילה הוא משתמש בביטוי "דואר הכוכבים". למה הוא מתכוון? קראו את השורות שמופיעות לפני הביטוי ומיד אחריו, וחשבו אילו רגשות הוא מבטא בעזרתו.

3. א. מה היה הנושא העיקרי שעליו דיברו גלילה ואביה?

ב. אילו טיעונים השמיעו גלילה ואבא במהלך השיחה כדי להצדיק כל אחד את עמדתו?

4. רשמו לעצמכם פעלים בשיחה שמתקשרים לאבא. למשל: אמר אבא בשקט, חייך אבא, אבא רכן קדימה בשתיקה. מה אפשר להסיק מהפעלים האלה על השינוי במצב הרוח של אבא (מה היה מצב רוחו בתחילת השיחה, באמצע ובסוף)?

5. קראו את ארבע השורות האחרונות בפרק. היכנסו לפעילות המתוקשבת כדי לכתוב את דעתכם על ההחלטה של גלילה.

6. "זה הפקח של הג"א שאחראי על ההאפלה," הסברתי. "הוא עובר בערבים ברחובות ובכל מקום שהוא רואה אור הוא צועק לכבות. ברחוב שלנו תמיד יש לו עבודה, כי הקטנים שוכחים לפעמים שצריך לשמור ופותחים את הווילון."

התבוננו במילה האפלה. היזכרו במילים מאותו שורש (אפלה, אפל) ובמילים מאותו משקל (השמעה, הצבעה). מהו לדעתכם פירוש המילה האפלה בקטע שקראתם?

7. שיחה בכיתה

שלושת הטקסטים שקראתם בפרק זה עוסקים בקשר בין ילדים להורים. עם זאת, כל יצירה מביאה מבט שונה וייחודי על הקשר. אילו מחשבות עולות בדעתכם על הקשר בין ילדים להורים אחרי הקריאה?

אוצר של מילים - פעילות מתוקשבת

מילים נרדפות

"עיתון זה דבר חשוב!" התפעל אבא. "נחוץ לתת ביטוי בכתב למה שעובר עליכם. ואיך קוראים לביטאון שלכם?"

בכל השפות יש מילים שיש להן אותה משמעות. תמיד יש הבדל כלשהו במשמעות בין המילים הנרדפות, אפילו הבדל דק. המילים עיתון וביטאון הן מילים נרדפות כאלה.

(מתוך יוצאים מהמפה, צביה פיין, ענת בסר ושירה גודמן, הוצאת מטח, 2009, עמ' 101) הספר פורסם בשנת 2009, ומאז חל שינוי בחוק חינוך חובה: היום החוק חל כבר מגיל 3.

שמות ערים בישראל

"זה נשמע מעניין" הסתקרן אבא. "אולי תגלי לי איפה אפשר למצוא אוצרות בחיפה?"

יש שמות של ערים או של מקומות שרבים טועים בהגייתם.

*48*

הזכות לחינוך

*48*

(מתוך יוצאים מהמפה, צביה פיין, ענת בסר ושירה גודמן, הוצאת מטח, 2009, עמ' 101) הספר פורסם בשנת 2009, ומאז חל שינוי בחוק חינוך חובה: היום החוק חל כבר מגיל 3.

על הזכות הבסיסית ללימודים שלא מתקיימת בכל העולם, וגם על קשר בין נתונים ממקורות כתובים וחזותיים

1. שיחה בכיתה

אם היו אומרים לכם: "מהיום רק מי שרוצים, באים לבית הספר" - מה הייתם אומרים? מה הייתם חושבים בלב? ומה הייתם עושים - הייתם הולכים לבית הספר או לא? הסבירו.

2. לפניכם טקסט ותמונות מתוך ספר לימוד בגאוגרפיה. קראו את הטקסט והתבוננו בתמונות.

(מתוך יוצאים מהמפה, צביה פיין, ענת בסר ושירה גודמן, הוצאת מטח, 2009, עמ' 101) הספר פורסם בשנת 2009, ומאז חל שינוי בחוק חינוך חובה: היום החוק חל כבר מגיל 3.

הזכות לחינוך, מתוך ספר הלימוד בגיאוגרפיה "יוצאים מהמפה", טקסט מידע

*48*

זכותו של כל אדם לקבל חינוך, כלומר ללמוד. לימוד והשכלה חשובים לכל אדם כדי שהוא יוכל להיות חלק מהחברה, להתפתח ולהתקדם. כל ילד וילדה זכאים ללכת לבית ספר, ללמוד לקרוא ולכתוב ולהרחיב את אופקיהם.

הזכות לחינוך כלולה בהכרזה לזכויות האדם של האו"ם (ארגון האומות המאוחדות) שהתקבלה בשנת 1948.

ברוב העולם המדינה מספקת חינוך לתלמידים. כלומר, המדינה מקימה בתי ספר, משלמת למורים וכדומה. כל מדינה צריכה להחליט מה ההיקף של החינוך שהיא מעניקה לאזרחיה. יש מדינות שמעניקות חינוך יסודי חינם בלבד. במדינות אחרות גם החינוך בתיכון הוא חינם. יש מדינות שבהן אפילו הלימודים באוניברסיטה הם חינם.

בישראל, לפי חוק חינוך חובה, כל הילדים זכאים לקבל חינוך חינם מגן חובה (גיל 5) ועד סוף כיתה י"ב.

*49*

(בספר חמש תמונות:)

תמונה 1 - ילדים עובדים בשדה פרחים, טנזניה.

1 מתוך 3 ילדים בטנזניה נאלץ לעבוד

1 מתוך 7 ילדים לא לומד בבית ספר יסודי.

תמונה 2 - ילדות עובדות במפעל צמיגים, בנגלדש.

1. מתוך 8 ילדים בבנגלדש נאלץ לעבוד.

1. מתוך 4 ילדים לא לומד בבית ספר יסודי.

תמונה 3 - (ילדים לומדים) בצרפת

תמונה 4 - (ילדים לומדים) בתימן

תמונה 5 - (ילדים לומדים) בקרואטיה.

(מתוך יוצאים מהמפה, צביה פיין, ענת בסר ושירה גודמן, הוצאת מטח, 2009, עמ' 101)

(מתוך יוצאים מהמפה, צביה פיין, ענת בסר ושירה גודמן, הוצאת מטח, 2009, עמ' 98-99)

3. האם יש קשר בין מה שקראתם בטקסט לבין הדברים שנאמרו בשיחה בכיתה? הסבירו.

4. מדוע לדעתכם בחרו כותבי הספר להציב כאן את התמונות? האם הן מחזקות את הנאמר בטקסס? הסבירו.

5. היכנסו לפעילות המתוקשבת להרחבה בנושא הזכות לחינוך.

6. התבוננו במפה של ידיעת קרוא וכתוב שבעמוד הבא. מה אתם יכולים להסיק ממנה על ידיעת קרוא וכתוב בעולם?

*50*

(בספר מפת כדור הארץ ומקרא המציין שטחים לפי כמות יודעי קרוא וכתוב, היעזרו במנחה)

(בספר תמונה:)אנטאנריבו, מדגסקר, 2011: ילדים בדרכם לבית הספר. תושבי מדגסקר סובלים מעוני בגלל התפתחות כלכלית איטית

7. א. חזרו והסתכלו בתמונות בעמ' 49 ושימו לב לשמות המדינות המצוינים בכתוביות שמתחת לתמונות. שערו לאיזו קבוצה של מדינות (מתוך הקבוצות שבמקרא המפה) שייכת כל אחת מהמדינות האלה.

ב. מצאו במפה את טנזניה ואת בנגלדש. האם צדקתם בהשערות שלכם?

ג. האם המידע הזה מחזק את המסקנה שהגעתם אליה בשאלה 6? הסבירו.

*51*

(בספר תמונה:)אנטאנריבו, מדגסקר, 2011: ילדים בדרכם לבית הספר. תושבי מדגסקר סובלים מעוני בגלל התפתחות כלכלית איטית

8. עבודה בקבוצות

קראתם טקסט קצר על הזכות לחינוך, התבוננתם במפה של ידיעת קרוא וכתוב בעולם ובתמונות מארצות שונות.

נסחו יחד 3-4היגדים המבטאים את המידע המרכזי שרכשתם.

*52*

9. לפניכם כתבה המספרת על מפגש של שני ישראלים, מישה ואלון, עם בני שבט אדובו במוזמביק ועם "זקן השבט", מסובו. קיראו אותה וחישבו איך היא מתקשרת למידע שאספתם עד עכשיו.

מוזמביק, רועי גפן, כתבה

*52*

(...) "מוזמביק היא ארץ גדולה מאוד, אבל היא גם ארץ ענייה מאוד" אמר מסובו לילדים. "היא ענייה מפני שתקופה מאוד ארוכה היו במדינה שלנו מלחמות, וכשיש מלחמות - המדינה לא מתפתחת אלא הולכת ונהרסת. בגלל המלחמות התעשייה שלנו לא התפתחה, ומרבית בני האדם במוזמביק חיים בכפרים ומתפרנסים מחקלאות. והחקלאות שלנו לא מפותחת, אז גם היבולים שלנו ממש מועטים...".

הילדים הסתכלו עליו ושאלו: "אז מה, אנחנו תמיד נהיה עניים? ומה זאת אומרת שאנחנו עניים? הרי יש לנו אוכל, לא? ובגדים אנחנו כמעט לא צריכים, כי רוב היום אנחנו כאן, על החוף..."

"נכון" אמר מסובו, "אבל העולם הגדול נראה ממש אחר ממה שאתם מכירים, ואני רוצה שתכירו את העולם ואת מה שקורה בו. ומאחר שבכפר שלנו אין בית ספר, אני מוכן ללמד אתכם את כל מה שאני יודע, כי אני גרתי קצת בעיר הגדולה, והלכתי לבית הספר, ולמדתי לקרוא ולכתוב, ובעצם כשלומדים, העולם נהיה גדול יותר".

מישה שמע את השיחה, ופרס לפניהם מפה אמיתית של אפריקה, כדי שהילדים יבינו איך היא באמת נראית.

"קח, זה שלך" הוא אמר למסובו.

באותו רגע החליט מסובו להקים בית ספר של ממש בכפר, כדי ללמד את הילדים לקרוא ולכתוב. הוא רצה שילדי הכפר יצאו מהכפר אל העיר הגדולה, כדי ללמוד, ואולי יהיו ביניהם כאלה שגם ילמדו באוניברסיטה, ואולי בעתיד אף ינהיגו את המדינה.

שנה אחרי אותו יום ביקרו מישה ואלון שוב בכפר. הפעם הביאו איתם ספרים, אטלס, עטים ומחברות. בינתיים בנו אנשי הכפר למסובו סככה גדולה, ושמו עליה שלט גדול: "בית הספר של מסובו".

היום לומדים בבית הספר של מסובו כל ילדי הכפר, וחלק גדול מהם כבר יודעים קרוא וכתוב.

(מתוך ילדי טבע הדברים, גיליון 194, יולי 2011)

10. בקטע שקראתם אומר מסובו, זקן השבט, לילדי הכפר:

"אני רוצה שתכירו את העולם ואת מה שקורה בו."

א. האם דבריו של מסובו "מסתדרים" עם הדברים שנאמרו בטקסט הזכות לחינוך? הסבירו.

ב. איך תורם מסובו לקיום הזכות לחינוך בכפר שלו?

*53*

(בספר ציור:) הילה חבקין, איור מתוך הספר גילגיל מאת רות אלמוג, 1986

11. מקצוע הגאוגרפיה עוסק בין היתר בתיאור של היבטים שונים של החיים המתרחשים בכדור הארץ.

- מהו הנושא שבו עוסק הפרק?

- כיצד משפיע הנושא הזה על ילדים ועל מבוגרים?

*54*

בנייני הפועל

*54*

(בספר ציור:) הילה חבקין, איור מתוך הספר גילגיל מאת רות אלמוג, 1986

על בנייני הפועל וגם על פעלים קיימים ופעלים מומצאים ותחיית הלשון העברית

מילים עבריות בנויות משילוב של שורש ומשקל. כך בנויים שמות וכך בנויים פעלים. משקלי הפעלים נקראים בניינים.

1. לפניכם כותרות של ידיעות בעיתון. מצאו את הפעלים בידיעות האלה והחליפו את הזמן שלהם - מעבר לעתיד, ומעתיד לעבר.

- המדוזות הוורודות חזרו לארץ.

- עשרות אלפים ינהרו הערב לבית הכנסת.

- פסטיבלים וחגיגות רחוב נערכו בדלית-אל-כרמל.

- המועצה הארצית לתכנון אישרה הקלות ליישובי עוטף עזה.

- עונת הרחצה תיפתח ביוני.

- פועלי הנמל השביתו את העבודה ליממה.

- פסטיבל הפסנתר יתקיים בנובמבר במוזיאון תל-אביב.

- שני אריות נשלחו לטיפול בירדן.

כדי לשנות את זמן הידיעות שינינו רק את הפעלים. המילים המשתנות לפי זמנים שונים (עבר, הווה, עתיד) הן פעלים.

2. הפכו כל פועל בכותרות שבתרגיל 1 לצורת עבר נסתר (הוא).

לדוגמה:

הפועל שבכותרת הידיעה: חזרו

בעבר נסתר: חזר

הפועל שבכותרת הידיעה: נשלחו

בעבר נסתר: נשלח

3. א. כתבו עוד שלושה פעלים בתבנית --, כגון חזר, אכל.

ב. כתבו עוד שלושה פעלים בתבנית --, כגון אישר.

ג. כתבו עוד שלושה פעלים בתבנית --, כגון התקיים.

ד. כתבו עוד שלושה פעלים בתבנית --, כגון השבית.

*55*

שמות הבניינים

*55*

תבניות הפועל נקראות בניינים. שמות הבניינים בעברית מבוססים על השורש פ-ע-ל, המוכנס לצורת עבר נסתר (הוא):

לדוגמה:

הפעלים חזר, נסע, מכר - שייכים לבניין פעל.

הפעלים נפתח, נכנס, נפצע, נשלח - שייכים לבניין נפעל.

הפעלים דיבר, שילם, טיפל, סידר - שייכים לבניין פיעל.

הפעלים השבית, הרחיק, הפליג - שייכים לבניין הפעיל.

הפעלים התלבש, הסתרק, השתמש - שייכים לבניין התפעל.

הפעלים שודר, טופל - שייכים לבניין פועל.

4. על פי צורת עבר נסתר של הפעלים שכתבתם בתרגיל 2, קבעו את שם הבניין של כל צורת פועל. לדוגמה: חזר - בניין פעל.

(בספר ציור:) ג'ון קונסטבל, נוף מרחב ועננים אפורים, 1821

*56*

5. לפניכם פעלים בזמן עבר בבניינים שונים. מיינו את הצורות לפי הבניינים. (כדאי להפוך את הפועל לצורת עבר נסתר, כדי להקל על זיהוי הבניין):

פעל נפעל פיעל הפעיל התפעל

דיברו. התידדנו. אספתם. נפצענו. שילבתם. פרצה. הסכימה. עזרו.

6. לפניכם פעלים בזמן עבר בבניינים שונים ובגופים שונים. מיינו את הפעלים לשש קבוצות: פעלים בבניין פעל, בבניין נפעל, בבניין הפעיל, בבניין פיעל, בבניין פועל ובבניין התפעל:

ברחו. התפטרה. גויס. שלח. סייעו. שיחקת. התמכר. ביצעו. הפרידה. שודרו. חיסלה. נחשפה. השתתף. המליצה. השליכו. הסתיימה. המרדנו. נסגרו. שילם. נמסרה.

הפועל: בניינים, זמנים, גופים

*56*

הפועל משתנה לפי זמנים שונים. לדוגמה: התקיים, מתקיים, יתקיים; השביתו, משביתים, ישביתו, וכדומה. לשלוש צורות של כל בניין - צורות עבר, הווה ועתיד, יש תכונות משותפות, המשייכות אותן לאותו בניין.

בניין הפועל הוא תבנית או משקל המכיל צורות אחדות לפי הזמנים השונים (עבר, הווה, עתיד).

התבוננו שוב במשפטים אלה:

שם,  פועל,  שם

אלפים,  ינהרו,  לבית הכנסת.

אלפים,  נהרו,  לבית הכנסת

אלפים,  נוהרים,  לבית הכנסת

המועצה,  אישרה,  הקלות

המועצה,  מאשרת,  הקלות

המועצה,  תאשר,  הקלות

השמות אינם משתנים (אינם נטויים לפי זמנים), ואילו הפעלים משתנים (נטויים לפי זמנים, לכל זמן תת-משקל נפרד).

הפועל מכיל גם כינויי גוף, כלומר: סימנים המציינים את עושה הפעולה, המשתתף בפעולה. לדוגמה: נכנסנו - המוספית 'נו' מציינת את הגוף הראשון אנחנו. נכנסת - המוספית 'ת' מציינת את הגוף השני אתה. נאשר - המוספית 'נ' לפני השורש מציינת את הגוף הראשון אנחנו.

פועל הוא מילה המציינת פעולה או מצב, ומשתנה (נטויה) לפי זמנים ולפי גופים.

1. קראו חלק מידיעה בעיתון ובדקו את הפעלים בה:

*57*

עלייה במספר כלי הרכב במנהרות הכרמל זאת למרות התייקרות תעריפי הנסיעה במנהרות, מתוך "ידיעות חיפה", ידיעה עיתונאית

*57*

דורון סולומון

מאז מרס, החודש שבו נפתח החיבור בין מנהרות הכרמל לכביש עוקף קריות, נרשם גידול מרשים של כ-15 אחוזים בממוצע במספר כלי הרכב העוברים מדי יום במנהרות, וקצב הגידול אף ממשיך לצמוח מדי חודש. ניכר שהציר החדש מביא עמו קהל נהגים חדש הן מהמטרופולין (עיר גדולה המשמשת מרכז ליישובים שבסביבה. בכתבה הכוונה לחיפה) והן מרחבי הארץ.

הנסיעה מתל-אביב לעכו דרך חיבור המנהרות לכביש עוקף קריות הפך את הציר לאטרקטיבי (מעורר עניין, מושך) עבור כל תושבי ישראל, ובחופשת הפסח זה בלט במיוחד כשנרשם מספר רב של נסיעות מדי יום במנהרות. מדובר בנסיעה רצופה וללא רמזורים ממרכז תל-אביב ועד עכו.

(מתוך ידיעות חיפה, 23.7.2014)

(בספר ציור:) ג'ון קונסטבל, נוף מרחב ועננים אפורים, 1821

2. מצאו בידיעה שני פעלים בבניין נפעל.

3. א. מצאו בידיעה שלושה פעלים בזמן עבר (חלקם יכולים להיות פעלים שרשמתם בתרגיל 1)

ב. מצאו בידיעה שני פעלים בזמן הווה.

*58*

4. העבירו את כל הפסקה הראשונה של הידיעה לזמן עתיד, כאילו מה שמתואר בה יקרה בקרוב, אך עדיין לא קרה. (ייתכן שיהיה צורך לשנות עוד כמה מילים, לא רק פעלים, כדי להתאים את הידיעה לזמן עתיד).

5. לפניכם קבוצות פעלים. בכל קבוצה תכונה דקדוקית משותפת: שורש או בניין, או זמן, או גוף. קבעו מהי התכונה המשותפת למילים בכל קבוצה:

א. פגענו, נרגיז, התרגשנו, נסגור, נכנסנו

ב. מגדילים, הפריעו, תשגיחי, המלצתם, ישפיעו

ג. אדבר, תספרי, נאבד, תאשרו, יברר

ד. נמסרו, מסרה, התמסרנו, נמסרה, התמסרת

פעלים קיימים ופעלים מומצאים

*58*

בפרק "שורשים ומשקלים" הבאנו שיר של חיה שנהב, שיש בו שמות ופעלים מומצאים, לדוגמה: גמד גמדד גמדוד, ציפור ציפרה ציפור, ועוד. שם העצם גמד הוא מילה קיימת בשפה, אבל את הפועל גמדד ואת השם גמדוד המציאה המשוררת.

שם העצם ציפור קיים בשפה, אך השם ציפור והפועל ציפרה הם מילים מומצאות. למילות השטות בשיר של חיה שנהב אין משמעות מדויקת ומוסכמת, אבל התבניות של מילים אלה מוכרות ומוסכמות על דוברי השפה.

מילה מומצאת,  מילים קיימות באותו משקל/בניין

ציפרה,  דיברה, סיפרה - פועל בבניין פיעל

גימדד,  עירבב, סיחרר - פועל בבניין פיעל (4 אותיות שורש)

ציפור,  סיפור, טיפול - שם עצם

פטפט,  גלגל, קשקש - שם עצם

יש הממציאים מילים לשם שעשוע, ויש הממציאים מילים לצורך מעשי, כשהם חשים שחסרה בשפתם מילה המביעה משמעות מסוימת הדרושה להם. רוב המילים המומצאות בנויות לפי תבניות המשקלים והבניינים העבריים. בעברית החדשה הומצאו מילים חדשות רבות בתחומי חיים שונים, ובכך נעסוק בהמשך.

(בספר ציור:) ג'ון קונסטבל, נוף מרחב ועננים אפורים, 1821

*59*

כדי להבליט את תבניות בנייני הפועל, וגם לשם שעשוע, חיברנו שיר שטות שבו שילבנו פעלים מומצאים.

שמש לא זרחה, רינה בן-שחר, שיר

*59*

שמש לא זרחה

ברד כבד חבד

ענן קודר הלתיע

הרגשתי לבד.

אולי ארתיק וילון

אולי אפתח חלון

ציפור אז תתרפף

תקפוז לומר שלום.

ילד לא ביקר

ילדה לא נגששה

קור גדול הורגש

חשש חשש חשש.

פתאום הוא כך פרץ

הדלת נשקקה

צעד אלי לאט

לחש: אתה או את?

(בספר תמונה:) שתי עמודות מאויירות מתוך המגילה הכחולה. אייר: מאיר בן אורי

1. השיר מספר סיפור כלשהו ומעלה אווירה שאי אפשר לתאר במדויק, בעיקר בגלל הפעלים המומצאים בשיר, היכולים לכוון את הקורא לכיוונים שונים.

על סמך רמזים בשיר, נסו להשלים את החסר בשיר לפי התרשמותכם האישית ובעזרת דמיונכם: ספרו מה מרגיש הדובר בשיר, מה קורה לו ומה מתרחש לקראת הסוף.

*60*

2. העתיקו מהשיר את כל הפעלים המומצאים, וציינו לאיזה בניין שייך כל פועל.

3. גם אתם יכולים להמציא פעלים בבניינים שונים. החליפו פעלים אחדים בשיר (פעלים קיימים או מומצאים) בפעלים שתמציאו בעצמכם.

לדוגמה: ילד לא ביקר - ילד לא שלץ

ילדה לא נגששה - ילדה לא נדמרה

4. אתם יכולים לחבר בעצמכם שיר קצר שיש בו מילים מומצאות. מעניין איזה פירוש יתנו לשיר קוראים שונים שיקראו אותו.

(בספר תמונה:) שתי עמודות מאויירות מתוך המגילה הכחולה. אייר: מאיר בן אורי

ממציאים מילים בעברית, רינה בן-שחר, טקסט מידע

*60*

במשך מאות בשנים, כשהיו בני עמנו פזורים בגולה, לא השתמשו בשפה העברית כשפה מדוברת, שתינוקות שומעים מרגע לידתם ולומדים לדבר בה בחיי היום יום. העברית שימשה אז בעיקר כשפת קודש, שפת התפילה ושפת לימוד התורה, וכשפה ספרותית.

והנה, לפני יותר ממאה שנים התחילו לדבר עברית בארץ ישראל. קבוצה של מלומדים, סופרים, מורים ועיתונאים, ובראשם החוקר אליעזר בן-יהודה, ניסתה לחדש את השפה העברית העתיקה ולהחזירה לחיי היום יום בארץ ישראל. אליעזר בן-יהודה האמין שחיי העם בארצו אינם שלמים בלא שפה משותפת ומלכדת. הוא שאף שהעברית, שפת התנ"ך, תחזור להיות שפתו של העם בארץ ישראל, כפי שהיתה לפני יותר מאלפיים שנה, כשהעם חי חיים עצמאיים בארצו.

בעברית שלפני מאה שנה חסרו הרבה מילים. חסרו גם דרכי הבעה מיוחדות למצבים שונים, הן בכתב הן בדיבור. אליעזר בן-יהודה וחבורתו נגשו במרץ להשלים את החסר. הם חיפשו מילים ישנות בספרים עבריים עתיקים והחזירו אותן לשימוש. הם גם המציאו מילים רבות, כדי לציין בעברית חפצים, יצורים, מוסדות, פעולות, יחסים, תארים ומושגים שונים, שעד אז לא היו להם מילים מיוחדות בעברית.

לדוגמה, היו כבר אז רכבות בעולם, אך לא היתה בעברית המילה רכבת. לא היו בעברית המילים אופנוע, אופנים, לא גפרור, מטבח, מסעדה,

*61*

משאבה, כפפות, משקפים, גרבים. חסרו בעברית פעלים חשובים כמו הסתדר, הצטלם, ליטף, עניין, התעניין. אנשים ידעו להתבדח, אך לא היתה בעברית המילה בדיחה. אנשים לבשו חולצות, אך לא היתה בעברית המילה חולצה...

והיום איך אפשר לשוחח או לכתוב בעברית בלי מאות המילים החשובות שהמציאו מחדשי העברית?

לתהליך התחדשות העברית בארץ ישראל כשפה מדוברת אנו קוראים "תחיית הלשון". מפעל התחייה של הלשון העברית הסתמך על העובדה שהשפה המשותפת לבני עמנו בכל הדורות הייתה עברית, ויהודים מארצות שונות שדיברו שפות שונות יכלו להבין זה את זה בעזרת העברית.

באיזו דרך המציאו מילים חדשות? ברוב רובם של המקרים יצרו מילים חדשות לפי עקרון המבנה של המילים בעברית - הכנסת שורש לאחד המשקלים או הבניינים הקיימים בעברית. זו דרך המלך (הדרך הראשית) של התרחבות המילון של העברית החדשה. לדוגמה, לפני יותר ממאה שנה המציאו את הפועל 'הצטלם'. קשה לתאר היום את העברית בלי הפועל הזה. ביצירת הפועל החדש הזה הסתמכו המחדשים על שם העצם "צלם" הקיים בלשון התנ"ך, שפירושו דמות או פסל ("ויברא אלוהים את-האדם בצלמו" (בראשית, א, כז'). שם עצם זה שימש כשורש ליצירת הפועל החדש 'הצטלם', שנבנה בתבנית של בניין התפעל. מאוחר יותר נוצרו גם הפעלים צילם (בבניין פיעל) וצולם (בבניין פועל).

דוגמה נוספת: הפועל החדש "השתקף". פועל זה, כמו פעלים ושמות אחרים בעברית, בנוי משורש עתיק בעברית, השורש ש-ק-ף, שהיה קיים בלשון התנ"ך בבניינים נפעל והפעיל ("כי רעה נשקפה מצפון" (ירמיה ו, א); "ה' משמים השקיף על-בני- אדם" (תהלים, יד, ב)).

מה החידוש, אם כן? החידוש הוא בחיבור חדש בין שורש עברי קיים למשקל או לבניין קיים. השורש העתיק ש-ק-ף הוכנס לבניין התפעל, שבו הוא לא היה נטוי קודם לכן, וכך הומצא פועל חדש בעברית, פועל נחוץ מאוד.

איך מחדשים (ממציאים) מילים בעברית? ממציאים מילה חדשה על-ידי הכנסת שורש עברי קיים לתוך משקל או בניין קיים, שבו השורש הזה לא היה נטוי קודם לכן. במילים אחרות: ממציאים מילה חדשה על-ידי חיבור חדש של שורש ומשקל או בניין.

1. לפניכם כמה פעלים שהומצאו בעברית החדשה.

התבטא, נכח (נמצא במקום), צילם, צפר, הסתגל, זחל, הדהיר, ענין, התחנף, בטח, דגל, התיידד, הפגיש, איפס, התאפס, אוורר, התעניין, הוקפץ.

א. ציינו באיזה בניין בנוי כל פועל.

ב. שלבו חמישה מהפעלים שברשימה במשפטים שתחברו, באופן שמשמעות הפועל תהיה ברורה במשפט. אתם יכולים להטות (לשנות) את הפועל בזמן ובגוף שתבחרו, אך הישארו באותו הבניין.

2. ברשימת הפעלים שבתרגיל הקודם יש שני פעלים שחודשו בבניין הפעיל. מה המשמעות המשותפת שיש לשני פעלים אלה?

3. ברשימת הפעלים שבתרגיל 1 יש כמה פעלים בבניין התפעל. לאיזה מבין הפעלים האלה יש משמעות של הדדיות (משהו הנעשה בין שניים)?

*62*

קריאה במגילת אסתר

*62*

(בספר תמונה:) שתי עמודות מאויירות מתוך המגילה הכחולה. אייר: מאיר בן אורי

על חג הפורים ועל המגילה, וגם על הגדרות של מילים ומושגים באווירה פורימית

1. כולנו יודעים שפורים הוא חג שמח, ובו מתחפשים ונהנים, וקוראים את מגילת אסתר. קריאת המגילה היא אחת מארבע מצוות פורים (המצוות האחרות הן: משתה ושמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים).

קראו את הטקסט שלפניכם.

מגילת אסתר, טקסט מידע

*62*

מגילת אסתר מספרת את סיפור הנס של הצלת היהודים בימי המלך אחשוורוש, שלזכרו אנו חוגגים את חג הפורים.

מגילת אסתר היא אחת מחמש המגילות בתנ"ך, הנקראות במועדים שונים במהלך השנה: קהלת - בחג הסוכות, אסתר - בחג הפורים, שיר השירים - בחג הפסח, רות - בחג השבועות ואיכה - בצום תשעה באב.

המגילה נכתבה בתקופה שבה "נחתם" התנ"ך, ונקבע אילו ספרים יכללו בו, ואילו יישארו מחוץ לתנ"ך כ"תורה שבעל-פה". על-פי המסורת נכתבה הגרסה המקורית של המגילה על-ידי מרדכי ואסתר ודבריהם הופיעו ב"ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס", כפי שכתוב במגילת אסתר: "וכל-מעשה תוקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי אשר גידלו המלך הלוא-הם כתובים על-ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס" (אסתר י, ב). רק לאחר מכן, נערכה המגילה מחדש, והוכנסה לתנ"ך כאחד מספרי "כתובים" (שהוא החלק האחרון של התנ"ך).

בחג הפורים קוראים את מגילת אסתר פעמיים - בליל החג וביום שלמחרת, וזאת כדי לפרסם את נס הפורים ולהודות עליו.

(בספר שתי תמונות:)

*63*

את המגילה קורא "בעל קורא" - אדם היודע לקרוא את המגילה על-פי טעמי המקרא. הוא קורא מתוך מגילה כשרה עשויה קלף. מפני שבלשון המגילה היא נקראת "איגרת הפורים", בעל הקורא נוהג לפתוח את המגילה כולה ולקפל אותה כך שתיראה כמו איגרת ולא כמו גליל.

על-פי המנהג גם נשים חייבות לשמוע את קריאת המגילה, מפני ש"אף הן היו באותו הנס" (מגילה ד, עא). יש המפרשים את המשפט הזה כאזכור לעובדה שהנשים ניצלו בנס הזה, ויש הסוברים שהוא מתייחס לתפקיד המרכזי שהיה לאישה - הלוא היא אסתר - בקידום הנס.

במהלך קריאת המגילה נהוג להכות ולהרעיש כאשר מזכירים את שמו של המן הרשע, שהיה מצאצאי עמלק, כחלק ממצוות מחיקת זכר עמלק "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה, יט).

תמונה 1 - קריאת מגילה בבית כנסת

(בספר תמונה:) מגילת ישעיהו הגדולה, מוזאון ישראל

תמונה 2 - כרטיס משחק - פורים: חג, תחפושת, שמחה

(בספר תמונה:) מגילת ישעיהו הגדולה, מוזאון ישראל

2. א. הסבירו את המושג פורים המופיע בראש כרטיס המשחק שלפניכם, בלי להשתמש במילים שמתחתיו (מילים אלה יהיו "המילים האסורות"). האזינו לכמה הסברים של חבריכם לכיתה.

ב. מדוע לדעתכם נבחרו דווקא שלוש מילים אלו (חג, תחפושת, שמחה) כמילים שאסור להשתמש בהן כדי להסביר את המושג פורים?

3. עבודה בקבוצות

א. הכינו כרטיסי משחק משלכם. בחרו מתוך הטקסט שקראתם על מגילת אסתר מאגר של מילים הקשורות לפורים (אפשר להוסיף גם מילים שלא נזכרו בטקסט).

ב. לכל אחת מהמילים שבחרתם ערכו רשימה של מילים הקשורות בה.

ג. בחרו מתוך הרשימה של כל מילה בשלוש המילים החשובות ביותר. אלו יהיו "המילים האסורות".

ד. הכינו את כרטיסי המשחק לפי הדוגמה.

ה. החליפו את הכרטיסים שהכנתם בכרטיסים שהכינה קבוצה אחרת ושחקו:

כל אחד מהמשתתפים, לפי התור, מתבקש להסביר את המושג שבידו, בלי להשתמש במילים הכתובות על גבי הכרטיס.

מי שמזהה מהו המושג, זוכה בכרטיס.

המנצח הוא מי שבידו מספר הכרטיסים הרב ביותר.

4. כתוב בטקסט: "המגילה נכתבה בתקופה שבה 'נחתם' התנ"ך, ונקבע אילו ספרים יכללו בו, ואילו יישארו מחוץ לתנ"ך כ'תורה שבעל-פה' ".

הפעלים במשפט שונים בגוף ובזמן. מצאו מה משותף להם.

*64*

5. קראו את הטקסט שלפניכם.

מהי מגילה? טקסט מידע

*64*

מגילה היא רצועה ארוכה של קלף פפירוס (מעין דף שהוכן מצמח הגומא) או נייר, שנכתב עליה טקסט כלשהו, והיא מגולגלת בצורת גליל. בעת העתיקה שימשה המגילה לכתיבת טקסטים וספרים. רוב המגילות העתיקות לא שרדו, מאחר שהיו עשויות מחומרים מתכלים.

יוצאות מכלל זה הן מגילות ים המלח, המכונות גם המגילות הגנוזות (שמורות), או מגילות קומראן, שהתגלו במערות קומראן שבמדבר יהודה, ונשמרו בשל מזג האוויר היבש השורר באזור זה. המגילות כוללות קטעים מספרי התנ"ך ואף עותק שלם של ספר ישעיהו ופירושים לתנ"ך. קטעים אלה הם כתבי היד העתיקים ביותר המוכרים של התנ"ך.

עוד במגילות קטעים מהספרים החיצוניים, שהם ספרים שלא נכנסו לתנ"ך, וגם טקסטים חדשים שנכתבו באותה תקופה כמו "מלחמת בני אור ובני חושך", מזמורים, תפילות, וכתבים המתארים את חיי היום-יום של האנשים שחיו במדבר יהודה באותה תקופה. המגילות מלמדות על העברית של אותה תקופה.

הטקסט במגילה נכתב עמודות-עמודות לאורך כל המגילה, בדרך כלל רק על צד אחד של הדף. זאת, בניגוד לספר המחולק לדפים הכתובים משני הצדדים.

כיום צורת כתיבה זו משמשת רק לכתיבת ספרי תורה וחמש המגילות.

(בספר תמונה של גן חיות, היעזרו במנחה)

*65*

חידות לפורים

1. לפניכם חידות "קפד ראשה" או "קפד זנבה". לקפד משמש לקצוץ, לחתוך. בחידות אלו חותכים את האות הראשונה במילה ("ראש") או את האות האחרונה ("זנב") כדי לגלות מילה נוספת.

לדוגמה: מהמדינות במגילת אסתר - קפד זנבה ותקבל את בן זוגה של הפרה. הסבר: מהמדינות במגילת אסתר - פרס. אם נקפד את זנבה - כלומר, נמחק את האות האחרונה ("ס"), נקבל את המילה "פר" - בן זוגה של הפרה.

פתרו את החידות שלפניכם:

- רצועת קלף שמופיע עליה טקסט - קפד ראשה וקבל מילה נרדפת לשמחה.

- מלכה מהמגילה - קפד ראשה וקבל מחבוא.

- חלק מהתנ"ך - קפד זנבה וקבל שורת אנשים על-יד הקופה.

2. חברו בעצמכם חידות הקשורות לחג הפורים.

א. מצאו מילה הקשורה לפורים שאפשר למחוק בה אות ראשונה או אחרונה ולקבל מילה חדשה.

ב. חברו הגדרה למילה שמצאתם.

ג. חברו הגדרה למילה המתקבלת לאחר מחיקת האות הראשונה או האחרונה.

ד. נסחו את החידה לפי המבנה הזה:

הגדרת המילה שמצאתם, "קפד ראשה" או "קפד זנבה", הגדרת המילה המתקבלת.

ה. קראו את החידה שכתבתם ובדקו אם היא מובנת.

ו. מצאו מילים אחרות והכינו עוד חידות "קפד ראשה" או "קפד זנבה".

ז. חודו את החידות לחברים בכיתה.

3. א. מצאו במילון מאיזה שורש נבנתה המילה מגילה.

ב. לפי מה שקראתם בטקסט, הסבירו למה השורש הזה מתאים למגילה.

ג. הסבירו מה הקשר בין המשפט שלפניכם למילה מגילה: גללנו את השטיחים בבית כדי לשטוף את הרצפה.

*66*

על חיות ובני אדם

*66*

(בספר תמונה של גן חיות, היעזרו במנחה)

על גני חיות ועל תפקידם, וגם על דרכים לשכנוע

1. שיחה בכיתה

האם אתם אוהבים גני חיות? האם יש חוויות שאתם זוכרים במיוחד מביקור בגן חיות?

2. הכתבה שלפניכם מעמתת את התומכים בהמשך קיומם של גני החיות עם המתנגדים לכך. קראו את הכתבה, ושימו לב לטענות השונות של הצדדים ולדוגמאות שהם מביאים לחיזוק עמדתם.

האם צריך גני- חיות, נטע אחיטוב, כתבה

*66*

האם חייבים לכלוא חיות בכלובים כדי "לחבר" אנשים לטבע? כדי לשמר מינים בסכנת הכחדה? התשובה שלילית, לשתי השאלות. כל הסיבות שבגללן עדיף לבטל את המוסד הזה.

1. באחד מגני החיות בארץ חיים אריה ולביאה. הם כלואים בכלוב לא גדול ביחס לגודלם, ושניהם שוכבים ללא ניע על מסלעת הבטון הקשיחה. מצבם של הזאבים, התנים, השועלים וחתולי הביצות בגן החיות זהה - הכלובים שבהם הם מוחזקים נראים לצופה מהצד קטנים ומיושנים. חתול הביצות מתהלך הלוך ושוב - התנהגות, שעל פי מחקרים רבים מעידה על מצוקה פיזית ונפשית. הצופים במחזה העגום הזה לא יכולים שלא לתהות: אם זה מצבם של הטורפים הגדולים, שמהווים את גולת הכותרת של כל גן חיות, מה יהא על החיות "הפחות מפוארות"?

2. עמותת "תנו לחיות לחיות" שלחה לאחרונה מכתב תלונה נגד גן החיות הזה לעירייה, לרשות הטבע והגנים ולהנהלת המקום.

"זה שנים רבות, מצב בעלי החיים בגן החיות מחפיר. תנאי ההחזקה של רבים מבעלי החיים הם עלובים ואכזריים, והדברים הגיעו גם למקרי מוות של בעלי חיים. מקרים אלה היו ניתנים למניעה. הכלובים קטנים. הסביבה של בעלי החיים דלה ועלובה", נכתב בתלונה. "לא משנה מה טבעו של בעל החיים ומה סביבת המחיה הטבעית שלו - כמעט תמיד הוא מוחזק בכלוב המבוסס על חול, בטון וסלעייה בסיסית. הכלובים הצרים והחשופים

(בספר תמונה של גן חיות, היעזרו במנחה)

לא מאפשרים לימוד כלשהו על ההתנהגות של בעלי החיים. המבנה האחיד של הכלובים אינו מלמד על סביבת החיים הטבעית: מנקודת המבט של המבקר, מתברר שחיות הג'ונגל, חיות הביצות, חיות הסוואנה מאזורים אחרים, חיות כולן בסביבה של מדבר של חול וסלעים. ההתבוננות בחלק גדול מבעלי החיים דרך סורגים צפופים או במבט מלמעלה, כשבעלי החיים נתונים בבור בטון, מחנכת לעמדה של התנשאות כלפי בעלי חיים, ומרחיקה את הילדים מערכים של כבוד לבעלי חיים ולטבע".

3. באופן כללי, אפשר לומר שבגני חיות יש סתירה בין הצרכים של החיות לבין רצונות המבקרים - ולא קשה לנחש ידם של מי על העליונה. הסתירה מתחילה בדברים בסיסיים כמו אופן התצוגה של החיות: המבקרים מעוניינים להתקרב כמה שיותר, ואילו לחיות טוב יותר להיות במרחק גדול מהצופים. גם ביקורי הלילה בגני החיות מדגימים את הסתירה הזו: הסיורים הללו פופולריים מאוד בקרב המבקרים, אבל זואולוגים טוענים, שהפרעה לחיות במהלך הלילה באמצעות תאורה, רעש וקירבה אנושית אינה טובה להן.

4. הטענה המרכזית שגני חיות מנופפים בה כדי להצדיק את קיומם היא שלגני החיות יש מטרה חינוכית: איפה עוד יוכלו ילדים ישראלים לראות ג'ירף, פיל או נמר? כיצד ילמדו על אורח החיים של הקופים?

טענה זאת יכולה להיות משכנעת לפעמים ואז נכנסים לסרטונים ביוטיוב. האתר מלא בסרטונים שמבקרים ישראלים צילמו בגני חיות ברחבי הארץ. לא נשמעות שם קריאות התפעלות מאורח חייהם המעניין של ההיפופוטמים וגם לא רואים בהם אב המספר לבתו על הקרנף ההולך ונכחד בטבע. נראים שם בעיקר אנשים שמצלמים את החיות כבדיחה, תוך שהם צוחקים, מרעישים או מנסים להאכיל אותן, ואפילו נותנים להן - למשל, לקופים - לעשן סיגריות שמזיקות מאוד לבריאותם.

טענה אחרת של גני חיות ברחבי העולם היא שהם תורמים להצלת בעלי חיים בסכנת הכחדה: בגני החיות מספקים להם הגנה, מאפשרים להם להתרבות, ולבסוף מחזירים אותם ואת צאצאיהם לטבע.

5. ד"ר תמר רון, יועצת בין-לאומית לשמירת המגוון הביולוגי, אומרת שיש רק מספר מועט של סיפורי הצלחה כאלה. כמו כן, השימוש שנעשה בטענה הזאת משמש לא פעם כדי להצדיק לכידה של חיות בר בטבע - גם במקרים שבהם הלכידה הזאת פוגעת בשמירת המין בטבע. "השבה של חיות בר לטבע היא תהליך מורכב מאוד, ובמינים רבים אינו אפשרי כלל", אומרת רון. "בסופו של דבר, האמת היא שרובן הגדול של חיות הבר

(בספר תמונה של גן חיות, היעזרו במנחה)

*68*

המוחזקות בגני חיות, נשארות בהם כל חייהן וכך גם צאצאיהן."

6. רון מביאה כדוגמה את דובי הפנדה: מאות דובי פנדה נלכדו בטבע והועברו

(בספר תמונה של גן חיות, היעזרו במנחה)

לגני חיות, כביכול לצורך שמירה על המין הנמצא בסכנת הכחדה. ואולם מחקרים רבים מראים שדובי פנדה מתרבים ושורדים במספרים הרבה יותר גבוהים בטבע מאשר בשבי. "דובי פנדה הם חמודים וגדולים ומעוררי עניין, ולכן יותר אנשים משלמים על כרטיסי הכניסה לגן חיות", אומרת רון. היא תוהה אם דובי הפנדה היו נלקחים מהטבע לגידול בשבי גם אילו היו יצורים קטנים ואפורים החיים במחילות ואינם מושכים קהל.

7. על השאלה אם בעולם מושלם עבור בעלי חיים לא היו כלל גני חיות, עונה רון תשובה מורכבת. "יש היום בעולם מספר רב מאוד של חיות בר שהן ילידות שבי זה כמה דורות ואין אפשרות להחזיר אותן לטבע. לכן אין מה לדון בשאלה אם בכלל צריכים להתקיים גני חיות. הדיון כיום צריך להיות בהבטחת החזקתן של חיות הבר הנמצאות בשבי. יש לדאוג שיוחזקו אך ורק בגני חיות אחראיים הדואגים לכל ההיבטים של הבטחת רווחתן של החיות, ומעמידים אותה מעל כל שיקול אחר. עם זאת, אין מקום ללכידת חיות בר מהטבע לצורך החזקתן בשבי, למעט מקרים מיוחדים מאוד של טיפול בבעלי חיים פצועים או יתומים".

(בספר תמונה של גן חיות, היעזרו במנחה)

8. ומה באשר לביקורים בגני החיות? עו"ד יוסי וולפסון, מ"תנו לחיות לחיות" אומר: "הידיעה שבעלי החיים נמצאים בעל כורחם בתוך כלובים, בעוד בני האדם חופשיים, מחנכת לעליונות האדם על החיות ולעריצות שלו על הטבע. כמו בבתי כלא - יש טובים יותר ויש אכזריים יותר, אבל גם הכלא הטוב ביותר הוא לא מקום בילוי לילדים בשעות הפנאי. ילד שמתבונן בנמלים פועלות מחוץ לבית שלו, או עוקב אחר עורבים, לומד הרבה יותר על הטבע מאשר מתוך התבוננות בחיות כלואות. אנחנו קוראים לאנשים לא ללכת לגני חיות, כדי לא לממן את הפעילות הזאת".

(נוסח מקוצר, מעובד וערוך על פי "האדם אמר את דברו - כל הסיבות שצריך לסגור את גן החיות", הארץ, 9.5.2014)

(בספר תמונה של גן חיות, היעזרו במנחה)

*69*

3. הכותרת של הכתבה מעלה שאלה. האם לדעתכם הכותבת רק מעלה את השאלה בכתבה, או שהיא גם מביעה את עמדתה? לפי מה החלטתם?

4. מהו לדעתכם תפקיד הציטוטים מדבריהם של ד"ר תמר רון ועו"ד יוסי וולפסון?

5. א. מהי לדעתכם המטרה של מכתב התלונה שכתבה עמותת "תנו לחיות לחיות"?

ב. באילו אמצעים משתמשים כותבי המכתב כדי להשיג את מטרתם?

6. בפסקה 4 הכותבת מציגה טענה שגני החיות מעלים בעד המשך קיומם ומנסה לסתור אותה. כתבו מהי הטענה ומהן טענות הנגד של הכותבת.

היעזרו בתבנית שלפניכם: בגני החיות טוענים ש... אבל...

7. גם במכתב של עמותת "תנו לחיות לחיות" (בפסקה 2) יש אזכור עקיף לטענה החינוכית של גני החיות. מצאו את המשפטים המתאימים.

8. אילו רציתם לסתור את הטענה החינוכית של גני החיות, באילו נימוקים הייתם משתמשים - של הכותבת או של "תנו לחיות לחיות"? הסבירו.

9. בפסקות 5-6 מעלה הכותבת עוד טענה בעד קיומם של גני החיות וגם כמה טענות נגדיות. כתבו מהי הטענה, ומהן טענות הנגד של הכותבת.

10. שיחה בכיתה

א. האם הכותבת שכנעה אתכם שצריך לסגור את גני החיות? הסבירו מדוע כן או מדוע לא, ופרטו עם מה אתם מסכימים וממה אתם מסתייגים.

ב. שערו מה הכותבת חושבת על גן החיות שבתמונה.

(בספר ציור:) ציור של מנחם הלברשטט להגדה של פסח

*70*

11. מנכ"ל גן החיות התנ"כי בירושלים, שי דורון, כתב תגובה לעיתון "הארץ" שבועיים אחרי שהופיעה הכתבה של נטע אחיטוב. קראו אותה.

תגובה ל"האם צריך גני חיות?", שי דורון, מאמר עמדה

*70*

(בספר ציור:) ציור של מנחם הלברשטט להגדה של פסח

2. תפקידי גני החיות המודרניים והטובים מתרכזים בשני כיווני עבודה עיקריים - האחד בתחום שימור בעלי חיים בסכנת הכחדה וריבויים, והשני בתחום החינוך, ההסברה, המחקר והעלאת המודעות הציבורית לנושאי שמירת הטבע ואיכות הסביבה.

(בספר ציור:) ציור של מנחם הלברשטט להגדה של פסח

בגלל הטבע

3. חייבים להבין: לגבי מינים רבים של בעלי חיים בעולם כולו, קיומם העכשווי והעתידי תלוי אך ורק בקיומן של תוכניות שימור וריבוי המתקיימות בגני חיות השותפים לתוכניות בין-לאומיות. אחת הדוגמאות לכך הוא הסרטן העיוור, שמצוי בטבע רק במקום אחד - מעיין עין נור בצפונה של הכנרת. הסרטן העיוור מצוי בסכנת הכחדה, ועתידו תלוי אך ורק בפעילות של שומרי הטבע בישראל. מדובר בבעל חיים שקוף שחי בחשכה ואינו מצוי בתצוגה לקהל גם בגן החיות - אך גן החיות התנ"כי גאה להיות שותף בשימורו.

*71*

4. יש הטוענים ששמורת טבע היא פתרון לשימור בעלי חיים, וששמורת טבע אחת תתרום יותר להצלת הנשרים מכל גני החיות בעולם. אולם לצערנו שמורות הטבע אינן פתרון מספיק. מספר הנשרים בטבע הולך וקטן בהתמדה על אף כל המאמצים של שמורות הטבע. העתיד של הנשרים בארץ תלוי היום בעיקר במרכזי שימור וריבוי בגני חיות, ובהמשך הפעילות ההסברתית והחינוכית (שרובה נעשית בגני החיות). מטרתה של פעילות זו היא להביא לשינוי התנהגותי של בני האדם, שהם האויבים הגדולים של הטבע ובעלי החיים שבו, גם אם לא בכוונה ישירה. ומה באשר לבעלי החיים המגיעים מהטבע, שמטופלים ומשוקמים בגני חיות, ושלא ניתן יותר להשיבם לטבע? אלו זוכים בגני החיות לבית חם, ואף יכולים להיות עתודה לגרעיני רבייה.

בגלל החינוך

5. חינוך, מידע, הסברה והעלאת המודעות - אלה הם מהתפקידים החשובים ביותר של גני החיות, נוסף על העבודה המקצועית עם בעלי החיים. איני מכיר עוד אמצעי מלבד גני חיות לקרב את המוני בני האדם לנושא שמירת טבע והגנה על בעלי חיים. בני אדם נוטים לשמור על מה שהם מכירים, מעריכים, מזדהים אתו, אוהבים ומרגישים - וחוויה כזו יכולה להתרחש בגני חיות טובים. חוויית הביקור בגן חיות טוב מתרחשת בסביבה מעוצבת וידידותית לסביבה. זוהי סביבה השומרת על ערכי טבע ועל אסתטיקה ציבורית, כחלק מתפיסה חינוכית כוללת. תפיסה זו באה לידי ביטוי באמצעים לא ישירים, כמו רמת אחזקה, ניקיון, סדר ציבורי, שירות, דאגה למרחב הציבורי. לאמצעים אלו יהיו השלכות ארוכות טווח לגבי התנהגות הקהל במרחב הציבורי, גם בכל הקשור לנושאי שמירת טבע ואיכות הסביבה.

6. בהיכנסו לגן חיות, יכול המבקר לזהות את גני החיות ה"רעים" כבר בתחושה הראשונית: גן חיות רע הוא גן חיות עצוב. אין דרך להתחמק מהתחושה. בגני חיות טובים נראה מרחבי תצוגה עשירים ומגוונים, ותהיה לבעל החיים אפשרות להרגיש מוגן ונסתר במרחב (עם כל הקושי למבקר). נמצא בהם גם שילוט, צוות מאיר פנים המוכן לקיים דיבור מתמיד עם המבקרים, וטיפוח סביבתי. כל אלה חייבים להיות בגן חיות טוב. אם הם אינם - סימן שאתם במקום הלא נכון. אל תחפשו שם שמירת טבע, כי לא תמצאו.

7. לסגור את גני החיות? קדימה. עזרו לנו לשנות את המצב בגני חיות ה"רעים" הגורמים נזק כבד לעשייה החשובה של שמירת הטבע, החינוך והמודעות בגני החיות, ועזרו לנו לספר את הסיפור הקשה והמאתגר של שמירת טבע בארץ ובעולם.

(נוסח מקוצר, מעובד וערוך על פי 'מנכ"ל גן החיות תומך בסגירת חלק מגני החיות'. הארץ, 24.5.2014).

(בספר ציור:) ציור של מנחם הלברשטט להגדה של פסח

*72*

12. שיחה בכיתה

האם שי דורון מסכים עם עמדתה של נטע אחיטוב, מתנגד לה או מסכים אתה באופן חלקי? נמקו את דעתכם בעזרת ציטוטים מדבריו.

13. בסוף המאמר של נטע אחיטוב קורא עו"ד יוסי וולפסון להחרים את גני החיות, ואומר שגני חיות, "כמו בתי כלא - יש טובים יותר ויש אכזריים יותר, אבל גם הכלא הטוב ביותר הוא לא מקום בילוי לילדים בשעות הפנאי".

איך לדעתכם היה שי דורון מגיב על הטענה הזו? כתבו טיעון בשמו.

14. עבודה בקבוצות

לפניכם כמה מהטיעונים שמעלה נטע אחיטוב נגד גני החיות. חפשו במאמר התגובה של שי דורון טענה או דוגמה הסותרת כל טיעון, וכתבו אותה.

א. לבעלי חיים נכחדים יש סיכוי טוב יותר לשרוד בטבע מאשר בגני החיות.

ב. גני חיות מצילים רק חיות נכחדות חמודות שהמבקרים אוהבים.

ג. גני החיות מעדיפים את הצרכים של המבקרים על פני אלה של החיות.

ד. גני החיות מעודדים אנשים לחוש רגשי עליונות והתנשאות על החיות.

ה. לפי ההתנהגות של המבקרים בגני החיות, אין לגני החיות שום ערך חינוכי.

15. עבודה בקבוצות

לאחר שקראתם את הכתבה ואת מאמר התגובה לכתבה - מה דעתכם על גני חיות?

כתבו דף עמדה בנושא:

- חשבו למי תרצו לשלוח את דף העמדה הזה.

- בראש הדף כתבו מהי עמדתכם.

- בהמשך, נמקו והביאו טענות ודוגמאות. תוכלו להשתמש בטענות המופיעות בכתבה וגם בטענות ובדוגמאות משלכם.

- תוכלו גם להזכיר טענות נגד שחשבתם עליהן והחלטתם לדחות אותן. למשל, "אומנם, החיות בגני החיות נמצאות בכלובים, אבל...", או "נכון שלגני החיות יש ערך חינוכי מפני ש... אבל לדעתי..."

- כתבו משפט סיכום.

- תנו כותרת לדף העמדה.

- קראו את דף העמדה של חלק מהקבוצות, השוו בין העמדות של הקבוצות ותנו משוב לגבי ניסוח הדף של הקבוצות השונות.

16. התבוננו בתצלומים בשני הטקסטים. מה משותף לתצלומים בכל אחד מהם? האם לדעתכם מתאים להעביר תצלום מטקסט לטקסט? הסבירו.

*73*

צער בעלי חיים במקורות יהודיים

*73*

בתלמוד מופיע הביטוי: "צער בעלי חיים". בביטוי זה קבעו חז"ל כי יש לנהוג בבעלי החיים בכבוד ולהימנע מלגרום להם צער וסבל.

1. קראו את המקורות הבאים המתארים את עמדת היהדות בנוגע ליחס לבעלי החיים.

ויברך אותם אלוהים ויאמר להם אליהם פרו ורבו ומלאו את-הארץ וכבשוה ורדו (ורדו - שלטו)בדגת הים ובעוף השמים ובכל-חיה הרומשת על-הארץ.

(בראשית א, כח)

(בספר ציור:) ציור של מנחם הלברשטט להגדה של פסח

(דברים ה, יג)

אמר רב יהודה אמר רב: אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שייתן מאכל לבהמתו שנאמר (דברים יא, טו) "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" והדר (והדר - ואחר כך) "ואכלת ושבעת":

(גיטין סב ע"א)

"אך אם הם מצערין לאדם, או שצריך האדם להם לרפואה או לשאר דבר, מותר אפילו להורגו ואין חוששין לצערן, שהרי התורה התירה שחיטה"

(קיצור שולחן ערוך קצא, א)

2. שיחה בכיתה

על פי המקורות שקראתם, שערו מהי עמדת היהדות בנוגע לגני החיות.

לקראת השיחה

חשבו מה עמדת כל אחד מהמקורות בנוגע ליחס לבעלי חיים. היזכרו בעמדות השונות כלפי גני חיות שקראתם. הציגו את דעתכם בכיתה.

*74*

חד גדיא

*74*

(בספר ציור:) ציור של מנחם הלברשטט להגדה של פסח

על חד גדיא בהגדה ובשירים, וגם על הדמיון בין ארמית לעברית

1. קראו את השיר שלפניכם.

חד גדיא, בנימין כספי, שיר

*74*

האזינו חבריא

מעשה בחד גדיא,

הסיפור שאיש לא בדה

כך כתוב בהגדה.

חד גדיא.

אבא אל השוק הלך

וקנה גדי צח ורך.

זה הגדי, גדי עיזים

הוא קנה בשני זוזים, (מטבע כסף ששימש בארץ לפני 2000 שנה בערך.)

חד גדיא.

החתול ארוך השפם

מחשבה רעה זמם,

את הגדי תפס בכף

ואחר אותו טרף.

חד גדיא.

זאת ראה והתמרמר

הכלבלב שבחצר,

לזולל הוא לא סלח

ונשוך אותו נשך.

חד גדיא.

מן החוץ זינק מקל,

על הכלב התנפל

ובשצף רב חבט

והיכה בו מכל צד.

חד גדיא.

השתולל אז שביב האש

במקל לנקום ביקש,

התלקח פיף ו-פף

המקל כליל נשרף.

חד גדיא.

שטף מים, מים גל

על האש קפץ חיש קל,

השתרע רקע קט

והאש כבתה מיד.

חד גדיא.

בא השור אל האגם

כל המים הוא לגם,

כל המים אשר בו

הוא הכניס אל תוך קירבו.

חד גדיא.

הטבח בחר קורבן

את השור הגרגרן,

הוא השחיז את הסכין

ארוחת בשר הכין.

חד גדיא.

משמים בא מלאך

והפיל את הטבח,

שמאן (סירב) רוחו עצור

ושחט אז את השור.

חד גדיא.

בשמים קול יקרא:

"קץ לרשע קץ לרע

מן הארץ שוד ייתם

ושלום על העולם!"

*75*

2. מה בשיר מזכיר לכם את הפיוט "חד גדיא" שבהגדה של פסח?

3. בכל בית בשיר, מהשלישי ועד האחרון, מצטרפת דמות חדשה לסיפור שמספר השיר. מה דעתכם, האם הסדר שהדמויות מופיעות בו מקרי או מכוון? הסבירו.

4. לקראת הקריאה בקול

א. אם הייתם צריכים לקרוא בקול את השיר בטקס לכבוד פסח - איך הייתם קוראים את הבית הראשון והשני? ואיך הייתם קוראים את הבתים 3-10? למה?

(רמז: שימו לב לפעלים בבתים השונים.)

ב. מצאו בשאר בתי השיר (3-10) עוד מילים (פעלים ושמות עצם) שתומכות בהחלטה שלכם לגבי דרך הקריאה בקול.

ג. בבית האחרון של השיר נפסקים המעשים האלימים. מי קורא להפסיק אותם? חשבו על הדובר ועל התוכן בבית האחרון, וחשבו איך כדאי לקרוא את הבית הזה בקול. הדגימו בכיתה.

5. מה דעתכם, האם השיר מתאים לילדים? הסבירו.

6. עבודה בזוגות

בנימין כספי כתב את השיר בהשראת הפיוט "חד גדיא" החותם את ההגדה של פסח. הפיוט אומנם כתוב באותיות עבריות, אבל שפתו היא ארמית, השפה שדיברו בה בארץ ישראל ובארצות סמוכות לפני אלפיים שנה ויותר. לפניכם הבית הראשון של הפיוט בארמית ותרגומו לעברית.

ארמית:

חד גדיא, חד גדיא, דזבין אבא בתרי זוזי.

חד גדיא, חד גדיא.

ואתא שונרא ואכלא לגדיא,

דזבין אבא בתרי זוזי.

חד גדיא, חד גדיא.

עברית: גדי אחד, גדי אחד, שקנה אבא בשני זוזים.

גדי אחד, גדי אחד.

בא חתול, ואכל את הגדי,

שקנה אבא בשני זוזים.

גדי אחד, גדי אחד.

א. הכינו מילון למילים המופיעות בבית הזה - מילה בארמית והמילה המקבילה לה בעברית.

ב. התבוננו במילון שלכם. מה אתם לומדים ממנו על המילים בשתי השפות?

(בספר ציור:) מנשה קדישמן, רועה, 1980

*76*

7. לפניכם הפיוט והשיר זה מול זה.

חד גדיא, (ההגדה של פסח), פיוט

*76*

חד גדיא, חד גדיא, דזבין אבא בתרי זוזי.

חד גדיא, חד גדיא

(בספר ציור:) מנשה קדישמן, רועה, 1980

ואתא שונרא, ואכלא לגדיא,

דזבין אבא בתרי זוזי.

חד גדיא, חד גדיא.

ואתה כלבא, ונשך לשונרא,

דאכלא לגדיא, דזהין אבא בתרי זוזי.

חד גדיא, חד גדיא

ואתא חוטרא, והיכה לכלבא, דנשך לשונרא,

דאכלא לגדיא, דזבין אבא בתרי זוזי.

חד גדיא, חד גדיא

ואתא נורא, ושרף לחוטרא, דהיכה לכלבא,

דנשך לשונרא, דאכלא לגדיא, דזבין אבא בתרי זוזי.

חד גדיא,. חד גדיא

ואתא מיא, וכבא לנורא, דשרף לחוטרא, דהיכה לכלבא,

דנשך לשונרא, דאכלא לגדיא, דזבין אבא בתרי זוזי.

חד גדיא, חד גדיא

*77*

ואתא תורא, ושתה למיא, דכבא לנורא, דשרף לחוטרא,

דהיכה לכלבא, דנשך לשונרא, דאכלא לגדיא,

דזבין אבא בתרי זוזי.

חד גדיא, חד גדיא

ואתא שוחט, ושחט לתורא, דשתה למיא, דכבא לנורא,

דשרף לחוטרא, דהיכה לכלבא, דנשך לשונרא,

דאכלא לגדיא, דזבין אבא בתרי זוזי.

חד גדיא, חד גדיא

ואתא מלאך המוות, ושחט לשוחט, דשחט לתורא, דשתה למיא,

דכבא לנורא, דשרף לחוטרא, דהיכה לכלבא, דנשך לשונרא,

דאכלא לגדיא, דזבין אבא בתרי זוזי.

חד גדיא, חד גדיא

ואתא הקדוש ברוך הוא, ושחט למלאך המוות, דשחט לשוחט,

דשחט לתורא, דשתה למיא, דכבא לנורא, דשרף לחוטרא,

דהיכה לכלבא, דנשך לשונרא, דאכלא לגדיא, דזבין אבא בתרי זוזי.

חד גדיא, חד גדיא

חד גדיא (בנימין כספי)

האזינו חבריא

מעשה בחד גדיא,

הסיפור שאיש לא בדה

כך כתוב בהגדה.

חד גדיא.

אבא אל השוק הלך

וקנה גדי צח ורך.

זה הגדי, גדי עיזים

הוא קנה בשני זוזים,

חד גדיא.

החתול ארוך השפם

מחשבה רעה זמם, את הגדי תפס בכף

ואחר אותו טרף.

חד גדיא.

זאת ראה והתמרמר

הכלבלב שבחצר,

לזולל הוא לא סלח

ונשוך אותו נשך.

חד גדיא.

מן החוץ זינק מקל,

על הכלב התנפל

ובשצף רב חבט

והיכה בו מכל צד.

חד גדיא.

השתולל אז שביב האש

במקל לנקום ביקש,

התלקח פיף ו-פף

המקל כליל נשרף.

חד גדיא.

שטף מים, מים גל

על האש קפץ חיש קל,

השתרע רקע קט

והאש כבתה מיד.

חד גדיא.

בא השור אל האגם

כל המים הוא לגם,

כל המים אשר בו

הוא הכניס אל תוך קירבו.

חד גדיא.

הטבח בחר קורבן

את השור הגרגרן,

הוא השחיז את הסכין

ארוחת בשר הכין.

חד גדיא.

משמים בא מלאך

והפיל את הטבח,

שמאן רוחו עצור

ושחט אז את השור.

חד גדיא.

בשמים קול יקרא:

"קץ לרשע קץ לרע

מן הארץ שוד ייתם

ושלום על העולם!"

א. הסתכלו בפיוט ובשיר והוסיפו למילון שלכם עוד מילים בארמית הדומות למילים בעברית.

ב. שימו לב למילים הארמיות המופיעות בפיוט, כמו גדיא, שונרא, תורא, כלבא, מיא, נורא... במה הן דומות זו לזו?

ג. עד לפני שנים אחדות נהגו לכתוב בעברית דוגמא, סיסמא, כורסא, קופסא, טבלא.

לפי מה שמצאתם בסעיף ב, מה אפשר להסיק מן הכתיב הזה על מוצאן של המילים האלה?

ד. האקדמיה ללשון העברית החליטה לפני שנים אחדות לשנות את הכתיב הארמי של המילים בסעיף ג לכתיב עברי. כתבו את המילים האלה בכתיב של היום (רמז: שימו לב לאות האחרונה).

8. הבתים בפיוט נעשים ארוכים יותר ככל שהסיפור מתקדם. האם כך גם בשיר? הסבירו.

9. התבוננו בבית האחרון של הפיוט ובבית האחרון של השיר. מה ההבדל ביניהם? האם ההבדל הזה מרמז למה המחבר כתב את השיר? הסבירו.

*78*

עוד שיר שמזכיר את "חד גדיא"

1. גם הסופר והמשורר איציק מאנגר (1901-1969) כתב שיר על גדי. קראו אותו.

שיר הגדי, איציק מאנגר, שיר

*78*

תרגם מיידיש: יעקב שבתאי

קנה אבינו גדי לבן

קנה אותו מכבר,

ב"חד גדיא" (כינוי לכלא ביידיש, השפה שיהודים רבים במזרח אירופה דיברו בה) כלא אותו

עם חבל על צוואר.

עצוב הגדי כי מר לו, מר

במרי-ליבו (במרירות, בצער וברוגז) יגנח.

בקיץ לא יראה דשאים,

בחורף שלג צח.

אומר אחי לי: "איציק, שמע,

הרי זה אי אפשר!

על גדי לבן שלא חטא

הלב ממש נשבר".

עונה אני לנאטל: "כן

מה יש פה לדבר."

וזה היה בליל אביב

צלול ומסחרר.

אבי ישן, אמי נמה,

בבית דומיה.

בלאט הוצאנו את הגדי

מתוך ה"חד גדיא".

הולכנו את הגדי חיש-קל

משכנו בקרניו,

ואם הוא פה או אם הוא שם

לא נגלה עכשיו.

הסדר בא, מוזגים כוסית,

אבי מביט אלי.

שואל אותי: "היכן הגדי?"

אני מניד כתפי.

שואל אבי את נאטל: "נו?"

עונה אחי שלי

כי מן הפסח שעבר

הוא לא ראה שום גדי.

אבי שותק, אמי בוכה,

ודמעתה מרור,

שרים כולם ת' "חד-גדיא"

אך אוי לו למזמור.

וגדי לבן בשדה הבר

צוחק לו כה וכה;

ונהנה מהחמה

והעולם כולו.

2. איך קשור שירו של מאנגר לפרק שעניינו פסח?

3. א. הדובר בשיר מספר על עצמו. מי לדעתכם הוא הדובר?

ב. נאטל אומר: "הלב ממש נשבר". למה הוא מתכוון?

ג. איזו אווירה הייתה בליל הסדר המתואר בשיר? מה גרם לכך?

*79*

4. בניגוד לשיר של בנימין כספי, שירו של מאנגר מספר סיפור שונה לגמרי מזה שכתוב בהגדה.

א. מי הם, לדעתכם, שלושת הגיבורים ב"שיר הגדי"?

ב. אפשר לומר שבשיר הזה מי שנחשבו חלשים יצאו מנצחים, ומי שהיו בעלי הכוח נחלשו. הסבירו.

5. מה דעתכם, האם יש בשיר הומור? איך הוא בא לידי ביטוי? הביאו דוגמאות.

6. בסיפור יציאת מצרים שבהגדה מסופר על חלשים שגברו על חזקים, על יציאה בסתר לחופשי, לחיים חדשים. האם "שיר הגדי" של מאנגר מספר סיפור דומה? הסבירו. הדגימו בעזרת ציטוטים מהשיר.

7. קראתם בפרק שני שירים בהשראת הפיוט "חד גדיא" שבהגדה, אבל השירים שונים מאוד זה מזה.

א. בחרו בשיר שמצא חן בעיניכם. כתבו בכמה משפטים מה אהבתם בו, מדוע בחרתם בו ובמה הוא שונה מהשיר האחר.

ב. שיחה בכיתה

התבוננו בסיום של שני השירים וחשבו מה משותף להם.

(בספר ציור:) מאיר פיצ'חזדה, ללא כותרת, 1985

*80*

האי ברחוב הציפורים

*80*

(בספר ציור:) מאיר פיצ'חזדה, ללא כותרת, 1985

על ילד שנשאר לבדו בגטו, וגם על דרכים ספרותיות ליצור מתח ועניין בסיפור

אורי אורלב נולד בוורשה שבפולין והיה ילד בן שמונה כשפרצה מלחמת העולם השנייה. אביו, שהיה רופא, גויס לצבא הפולני. אמם של אורי ושל אחיו נרצחה, ושני האחים נשלחו למחנה ריכוז ונכלאו שם עד סוף המלחמה.

בבגרותו היה אורי אורלב לסופר ידוע שכתב ספרים רבים לילדים ולבני נוער. בפרק זה תקראו מתוך ספרו של אורלב האי ברחוב הציפורים.

הספר מתאר את מאבק ההישרדות של הנער אלכס, שאביו נלקח על ידי הנאצים ואמו נעלמה. אלכס שוהה יחד עם העכבר שלו שלג במקום מסתור בין הבניינים החרבים של הגטו וממתין לאביו שהבטיח לחזור. בינתיים עליו לשרוד בכוחות עצמו. מקצת המצבים המתוארים בספר הם קשים, אבל הסיפור עוצר נשימה ומרגש.

בשנת 1996 זכה הספר האי ברחוב הציפורים בפרס על שם הנס כריסטיאן אנדרסן, הפרס הבין-לאומי הגבוה ביותר לספרי ילדים ונוער.

1. קראו את תחילת הפרק הראשון של האי ברחוב הציפורים.

האי ברחוב הציפורים, אורי אורלב, קטעים מספר קריאה

*80*

התעוררתי. אבא ישב על הרצפה. נר דלק לרגליו. הייתי עייף מאוד וחלמתי חלום שעוד לא נגמר. פיהקתי ורציתי לחזור ולנסות לחלום את סופו. לפעמים זה מצליח. אם לא מתעוררים ממש עד הסוף. אמא אמרה שאפשר לחזור ולחלום בתנאי שלא מביטים בחלון. אבל עכשיו החלון היה מאופל וגם בחוץ היה חושך.

משהו הטריד אותי. מה אבא עושה על הרצפה? אבא התעסק בדברים קטנים ממתכת. שמעתי את הצליל. ניגב אותם והתבונן בהם. ואז ראה שהתיישבתי על מיטתי. ברגע הראשון כיסה את הכול בכפות ידיו, כאילו רוצה להסתיר ממני איזה סוד. אך מיד ראיתי מה זה. ראיתי את הקת עם ההדק. לאבא שלי יש אקדח! התעוררתי לגמרי. האם הוא הולך להרוג גרמנים?

אמא לא חזרה. היא יצאה לה והלכה לבקר את חברי תנועתה בגטו א' ולא חזרה משם. זה היה כבר לפני שבוע או עשרה ימים. לא ספרתי. היה לי יותר מדי עצוב לספור. בהתחלה חשבנו שתפסו אותה לעבודה בסביבה הקרובה. אחר כך חשבנו אולי לקחו אותה לכמה ימים למקום רחוק יותר. לבסוף התחלנו לחשוב שלקחו אותה לגרמניה. אך מעטים מאוד היו האנשים אשר קיבלו משם מכתבים דרך הצלב האדום ואי אפשר היה לדעת אם המכתבים הוכתבו לאנשים או שזה היה באמת.

*81*

אבא התבונן בי רגע והסיר את כפות ידיו מעל חלקי האקדח המפורק. פתחתי את פי לשאול, אך הוא הניח אצבע על שפתיו. אולי בגלל משפחת גרין שישנו בחדר הסמוך בדירה המשותפת שלנו. ירדתי מן המיטה, באתי אליו וישבתי ליד הנר על הרצפה.

"זה אקדח אמיתי?" שאלתי בלחש.

"כן," אמר אבא וחייך אליי.

כאילו זה לא היה ברור, אבל קשה היה להאמין.

לא שמעתי שלמישהו מהשכנים שלנו היה אקדח. גם אם היו אנשים עם אקדחים בגטו, בוודאי היו מעטים מאוד. אולי רק שניים או שלושה. למען האמת, פשוט לא ידעתי. דברים אלה נשמרו בסוד מפני הילדים.

"מה אתה עושה?"

"מנקה ומשמן ומכין לכל מקרה."

"אתה הולך להרוג גרמנים?"

"כן," אמר אבא.

נחרדתי.

"מחר?"

"לא," אמר אבא, "אל תדאג."

(מתוך אורי אורלב, האי ברחוב הציפורים, 1981, פרק ראשון)

(בספר תמונה:) העיר ורשה, הרוסה וחרבה, בסוף מלחמת העולם השנייה

2. מאילו מילים בקטע שקראתם אפשר להבין שמדובר בזמן מלחמה? אילו מילים מלמדות שהדברים מתרחשים בזמן השואה?

3. מהקטע הראשון של הסיפור אפשר להבין שבחייו של אלכס יש סודות וחוסר ודאות. מה מדאיג אותו?

4. שערו, לפי הקטע הזה, איזה מין ספר הוא האי ברחוב הציפורים. היעזרו בתארים: מפחיד, משמח, מצחיק, מותח, מרתק, משעמם, מסקרן, עצוב, מעצבן.

5. "כאילו זה לא היה ברור, אבל קשה היה להאמין." אומר אלכס בקטע. הסבירו למה הוא התכוון במילים אלו.

*82*

6. אחרי שאלכס נשאר לבדו בבניין הרוס הוא יוצא לחפש את שלג העכבר.

קראו קטע מהפרק החמישי.

הלכתי בצדו האפל של הרחוב, לא בצד המואר באור הירח. ניסיתי ללכת קרוב ליד הקירות. אבא לימד אותי: "המתן מפעם לפעם ותקשיב. הבט לצדדים ולאחור. הבט למעלה. הסכנה לא רק מלפנים." הוא לימד אותי דברים אלה כאשר היינו יוצאים אחרי שעת העוצר בלילה לקנות לחם מהמבריחים. אחר כך היינו חוזרים דרך כניסה אחורית, חלון בעל סורגים מנוסרים, בצדו האחורי של בית המגורים שלנו. אבא היה שורק וברוך היה משיב מבפנים.

התקשיתי ללכת צמוד לחזיתות הבתים, כפי שאומנם היה עליי לעשות. לכל אורך הרחוב, ובעיקר ליד הכניסות, היו זרוקים כל מיני גרוטאות, רהיטים שבורים ודברים שלא זיהיתי מחמת החשיכה. היה עליי לעקוף כל פעם ערמה כזאת ובכל ערמה נדמה היה לי שאני רואה גרמני או שניים תוקעים בי את עיניהם. פעם זה היה באמת חתול ואז הרגשתי, זו הפעם הראשונה בחיי, איך סומרות השערות על ראשי. הייתי בטוח עד אז שזאת המצאה של סופרים שכותבים ספרים מפחידים. ירדתי לכביש והתחלתי ללכת לאורכו אפילו שיראו אותי בלכתי. כך הלכתי מהר יותר והייתי רחוק יותר מכל המפלצות.

להודות על האמת, לא ידעתי ממה אני פוחד יותר. מגרמנים או מרוחות. ברור היה לי שהגרמנים לא היו מטריחים את עצמם להסתתר בין הגרוטאות, בלכלוך, כדי לתפוס מישהו בלילה. הם היו באים באמצע היום, אחרי ארוחת בוקר דשנה - כך היה ברוך אומר. הם היו באים עם עוזרים רבים, השוטרים למיניהם, ואלה היו עושים למענם את המלאכה. באמת, אני חושב שפחדתי יותר משדים מאשר מגרמנים אמתיים, למרות שזה היה צריך להיות להיפך.

פתאום טרקה דלת בתוך אחד הבתים כאשר עברתי על פני שערו. טרקה בכוח רב. תחילה חשבתי שמישהו יורה בתוך הבית, הקול היה חזק כל כך בדממה. אלא שאחרי רגע שמעתי חריקה וטריקה נוספת. דלת לא נעולה שהתעופפה ברוח פרצים. עד שהגעתי הביתה, כלומר לבניין המגורים של בית החרושת, לא פעם ולא פעמיים עצרתי כנטוע במקומי למשמע קולות אלה. חריקות, חבטות חלון או דלת. לפעמים הייתי חוזר אל קיר של בית למראה חופן נוצות מאיזה כר פרום או כסת שהתעופף פתאום מתוך שער של בית, בלי להשמיע קול, כמו רוח רפאים. דיברתי אל עצמי. הסברתי לעצמי. אך לא יכולתי לשכנע את עצמי שאלה דברים שביום לא היו מפחידים אותי כל עיקר.

ברחוב מלבד רהיטים וחפצי בית היו זרוקות מזוודות שהשאירו המגורשים מפני שהיו כבדות מדי, פרומות ופתוחות כולן, אולי הוציאו משם הבעלים חפץ בעל ערך ברגע האחרון, ואולי טיפלו בהן בוזזים.

לבסוף חדלתי לחשוב ולהיעצר. פשוט רצתי כשרק הגרביים לרגליי, ונעליי בידי. הכרתי את הדרך היטב. השער היה, כמובן, נעול. הלכתי מסביב. טיפסתי ודחפתי את הסורג המנוסר. הוא נפתח בחריקה, כמו תמיד. נכנסתי וקפצתי פנימה. בשקט עברתי את החצר שלנו. איש לא היה שם. אם כי נדמה היה לי לרגע ששמעתי רשרוש. כאילו חריקה על הגג, או משהו כזה. אולי עוד מישהו מסתתר כאן? מה קרה עם השותפים שלנו לבונקר, משפחת גרין? אולי הם שם? עליתי הביתה. הדלת הייתה פרוצה. רצתי פנימה, כאילו אבא יהיה בפנים. כמובן שהוא לא היה. הרי עליו לבוא לבית ההרוס מספר 78. אבל שמעתי ציוץ של שלג. חבל שהיה כל כך קטן שלא יכולתי לחבק אותו חזק. שרקתי והוא בא מיד. אני בטוח שהוא שמח שהרמתי אותו מן הרצפה והחבאתי אותו בכיס מעילי.

(מתוך אורי אורלב, האי ברחוב הציפורים, 1981, פרק חמישי)

*83*

(בספר תמונה:) אורי אורלב (מימין) ואחיו מגיעים למחנה עולים בעתלית אחרי מלחמת העולם השנייה

7. א. אילו מראות, קולות ומחשבות המתוארים בקטע מעוררים באלכס פחד?

ב. בפסקה השלישית אלכס אומר: "הייתי רחוק יותר מכל המפלצות".

למה הוא מתכוון? למה בחר לומר "מפלצות"?

8. שימו לב למראות ולקולות שאלכס מתאר בקטע שבעמוד הקודם. איזו תחושה מעורר בכם הקטע? מדוע?

9. עבודה בקבוצות

כשקוראים ספרים בדרך כלל לא עוצרים לבדוק במילון מילה שלא מבינים. פעמים רבות הסביבה שבה המילה משובצת יכולה לעזור לנו להבין את המשמעות שלה.

- קראו בהמשך 3 קטעים קצרים מן הפרק.

- מצאו מילה או מילים שאתם לא מכירים או שאתם לא בטוחים בפירוש שלהן.

- הציעו פירוש למילה (או למילים).

- השוו את המילים שבחרתם למילים שבחרו חברים בכיתה. האם המילים שבחרתם דומות? האם הפירושים שהצעתם דומים?

*84*

א. "ובעיקר ליד הכניסות, היו זרוקים כל מיני גרוטאות, רהיטים שבורים ודברים שלא זיהיתי מחמת החשיכה."

ב. "הם היו באים באמצע היום, אחרי ארוחת בוקר דשנה - כך היה ברוך אומר. הם היו באים עם עוזרים רבים, השוטרים למיניהם ואלה היו עושים למענם את המלאכה."

ג. "לפעמים הייתי חוזר אל קיר של בית למראה חופן נוצות מאיזה כר פרום או כסת שהתעופף פתאום מתוך שער של בית, בלי להשמיע קול, כמו רוח רפאים."

10. א. מצאו בפסקה האחרונה בקטע פעלים בגוף ראשון יחיד, כמו "רצתי". כמה מצאתם?

ב. מה דעתכם, איך משפיעים פעלים ומספרם על ההתרשמות של הקוראים מקצב התנועה של אלכס? הסבירו.

ג. בפסקה האחרונה בקטע מופיעים כמה משפטי שאלה. איזו תחושה מעוררים המשפטים האלה בקוראים? מדוע?

11. למה לדעתכם רצה אלכס להביא את שלג למחבוא? איך יכול עכבר קטן לעזור לאלכס במצבו?

12. למה לדעתכם בחר אורי אורלב לקרוא לרחוב בספר "רחוב הציפורים"? האם באמת היה שם אי?

*85*

הנאום בטקס קבלת פרס אנדרסן, אורי אורלב, נאום

*85*

הספר האי ברחוב הציפורים זכה בפרס ספרותי חשוב הנקרא על שמו של הסופר הנס כריסטיאן אנדרסן. בטקס החגיגי שהתקיים בשוודיה לרגל הענקת הפרס נשא אורי אורלב נאום מרגש.

1. קראו את הנאום.

התחלתי לקרוא בגיל צעיר. הספרים האהובים עליי היו ספרי מלחמות והרפתקאות. ככל שקראתי יותר, כך גברה קנאתי בגיבורי הספרים. למה קורים להם כל כך הרבה דברים מסעירים, ולי לא קורה שום דבר? רק מכריחים אותי לאכול, לישון בצהריים וללכת לבית הספר. לא היה דבר שנוא עליי יותר מבית הספר. ואז פרצה המלחמה. אבא שלי עזב את הבית במדי קצין, ואני הייתי גאה בו מאוד. לא היה יותר בית ספר. האומנת והמבשלת נעלמו מהבית. היינו רק אמא, אחי ואני. אחרי חודש של הפצצות נמלטנו עם אמא מבניין מגורים בוער, ורצנו ברחוב. להבות זינקו מחלונות הבתים. אישה צועקת קפצה מקומה עליונה, ואמא לא הניחה לי להסתובב ולראות. פתאום הבנתי שזה קורה גם לי. הנה אני מתחיל להיות גיבור של סיפור הרפתקאות.

מובן שהיו דברים מכאיבים ומפחידים בילדותי, אבל היו גם דברים מדהימים ומרגשים. חוויות שאפשר להתנסות בהן אך ורק בזמן מלחמה. כמו תותח עזוב, שפוצצנו לא בכוונה את הקנה שלו אחרי שחבריי ואני הקשנו על פגז שהיה תקוע בקנה, או סוס מת, שפתח פתאום את פיו וצחק. כאשר נעלמו כל בני משפחתנו, השכנים והידידים, התחלתי לספר לעצמי סיפור שהכול - המלחמה, הגטו, הגרמנים והיהודים - לא קורה באמת. אני בנו של קיסר סין. אבי, הקיסר, ציווה להעמיד את מיטתי על במה גדולה, והזמין עשרים מנדרינים חכמים לעמוד סביב סביב. אבי הקיסר הורה להם להרדים אותי ולגרום לי לחלום את החלום הזה. הוא רצה שאלמד כמה נוראה המלחמה, וכשבעצמי אהיה קיסר אחריו, שלא אעשה מלחמות. רשימת האנשים שאנחנו, אחי ואני, חבים להם את חיינו ארוכה למדיי, וקודם כול אמא, זופיה זלדה אורלובסקה מבית רוזנצוויג. אני זוכר, דיברנו פעם על המתים שראיתי כל בוקר ברחובות גטו ורשה בדרכי למורה הפרטית שלי. אמא, כרגיל, חזרה והדגישה את קדושת חיי האדם, וניסתה להסביר לי כמה טרגי מותו של כל אחד, יהיה מי שיהיה.

"אפילו רובינשטיין המשוגע"? שאלתי. "בוודאי," אמא אמרה. "כל אדם הוא עולם ומלואו. גם רובינשטיין המשוגע". שאלתי אותה: "והיטלר"? אמא התבוננה בי רגע ממושך, ואז הפנתה את ראשה, והלכה לרחוץ כלים. דודה סטפה, אחות אבי, הבטיחה לאמא שתציל את הילדים אם יקרה לה משהו, ואמנם קיימה את הבטחתה, לעתים תוך סיכון החיים. מובן שאנחנו חבים את חיינו גם לאנשים רבים אחרים, שהזדמנו בדרך הארוכה. אזכיר רק אחד. שוטר חרש פולני, סרג'נט זוזק, בא באביב 1943 להוציא שני ילדים יהודים, אותי ואת אחי, מחדר קטן על גג בית דירות, אחרי הלשנה של שכנה. מעניין אם אחי, שנמצא כאן עכשיו, זוכר עדיין איך שתק ולא ענה על שאלות השוטר.

רק בתום החקירה, כשהשוטר כבר עמד לעזוב, פתח אחי את פיו ושאל: "אתה לא לוקח אותנו? למה אתה לא לוקח אותנו? אתה לא איש רע"? השוטר עמד רגע דומם, ואחר כך אמר: "לא, אני אדווח בגסטאפו שאתם ילדים פולנים. ואני כן איש רע." עיתונאית שאלה אותי האם אני רואה את עצמי כסופר שואה לבני הנעורים. הזדעזעתי. כתבתי עשרים וחמישה ספרים לגילים שונים, ארבעה מהם מדברים על תקופת השואה. אבל אני

*86*

לא כתבתי אותם כדי להביא את השואה לילדים. כשם שילדותם של אמנים בתחומים כמו ציור, מוזיקה וקולנוע, מהווה מקור השראה ביצירתם, כך גם הילדות שלי, לפני המלחמה, במהלכה ואחריה. מה שמניע אותי כל חיי הוא הדחף לספר סיפורים.

(בספר תמונה:) גמנסיה הרצליה ורחוב הרצל לפני כמאה שנים

קיבלתי מכתבים רבים מילדים, שקראו את "האי ברחוב הציפורים."

אני רוצה להזכיר ילד מציריך ששאל אותי: "האם הכתיבה עוזרת לך להתגבר על הדברים שקרו לך בעבר?" תשובתי הייתה שאינני יודע. אני יכול להתייחס אל הדברים האלה אך ורק כפי שהם נחרטו בזיכרוני כילד. זה כאילו שאני מתהלך על פני אגם קפוא, וכל הזמן נשמר שלא לדרוך יותר מדי חזק, מפני שהקרח דק. הוא עלול להישבר, ואז אשקע לתהום.

לסיום דבריי אני רוצה להודות לחבר השופטים של פרס אנדרסן, ולסניף הישראלי שהמליץ עליי. כמו כן, אני רוצה להודות להנס כריסטיאן אנדרסן, לא רק על סיפוריו הקסומים אלא גם על עצם קבלת הפרס. אני מבקש להודות למתרגמים, שתרגמו את ספריי לשפות שונות, ופתחו ליצירתי את גבולותיה של ישראל. אני רוצה להודות לכל הנוכחים כאן, ידידים ואורחים, על שכיבדתם אותי

*87*

בנוכחותכם, ומעל הכול, לאחי הקטן, על אשר בא יחד עם אשתו מעבר לים, להיות כאן אתי. לילדים שלי, שילדותם העשירה את חיי, ובין הדברים הרבים שזכיתי בהם בזכותם, היו גם כמה רעיונות לספריי. ולבסוף, ברצוני להודות ליערה, אשתי, שבלעדיה ובלי אהבתה, תמיכתה וביקורתה הכנה וחסרת הפשרות, אינני חושב שהייתי עומד כאן, היום, לפניכם.

(אוגוסט, 1996, כרונינגן, שוודיה)

2. אורי אורלב מספר בנאומו מה הרגיש כשחיי המשפחה השתנו בעקבות המלחמה. אילו מחשבות עזרו לו להתמודד עם הדברים הקשים שהתרחשו?

3. בנאום מתואר המפגש בין אורי ואחיו לשוטר פולני, שבא לקחת אותם ממקום מחבואם לאחר הלשנה של שכנה. קראו את השיחה בין השוטר לילדים. נסו להסיק מהחלטתו של השוטר, אילו מחשבות חלפו בראשו באותם רגעים.

4. אורי אורלב מדמה את הכתיבה שלו על ילדותו בזמן השואה להליכה על פני אגם קפוא: "זה כאילו שאני מתהלך על פני אגם קפוא, וכל הזמן נשמר שלא לדרוך יותר מדי חזק, מפני שהקרח דק. הוא עלול להישבר, ואז אשקע לתהום" (בפסקה שלפני האחרונה).

א. למה לדעתכם אורלב מתכוון במילים "הקרח דק" ו"אשקע לתהום"?

ב. מה דעתכם, האם הכתיבה על השואה עוזרת לאורי אורלב להתגבר על מה שעבר עליו בזמן השואה?

5. א. בחלק מהנאום אורלב מספר את זיכרונותיו כילד, ובחלק האחר הוא מדבר כסופר, אדם מבוגר. היכן לדעתכם הוא עובר מחלק אחד לשני?

ב. בחרו מתוך הנאום קטע שמצא חן בעיניכם והסבירו מה הרשים אתכם.

6. בנאום אורלב משלב פרטים ועובדות שקרו לצד מחשבות ורגשות שלו. מצאו דוגמאות אחדות מכל סוג.

כיצד שילוב כזה משפיע על הקוראים או על המאזינים לנאום?

*88*

זיכרונות עולים

*88*

(בספר תמונה:) גמנסיה הרצליה ורחוב הרצל לפני כמאה שנים

על קשיי עלייה וקליטה וגם על דרכים של כתיבת זיכרון

אמנון שמוש נולד ב-1929 בחלב שבסוריה. אביו נפטר בילדותו והוא עלה לארץ עם אמו ועם אחיו יצחק, שהוזמן ללמד באוניברסיטה העברית. לאחר העלייה גרה המשפחה בתל אביב בבית אחיו טוביה, ואמנון למד בבית ספר ביאליק ובגימנסיה הרצליה. שמוש התגייס לפלמ"ח ב-1946, וכעבור שנה היה ממייסדי הקיבוץ מעיין ברוך.

(בספר ציור:) ציונה תג'ר, הרכבת בנווה צדק, 1928

1. בסיפור שתקראו אמנון שמוש מספר על ימיו הראשונים בבית הספר לאחר שהגיע לתל אביב כילד בן תשע מחלב שבסוריה. הוא כתב על ילדותו כשהיה כבר מבוגר. יש סופרים שגם כבוגרים מנסים לשמור בדמות המספר על הקול של הילד. בסיפורו של שמוש ברור שהמספר הוא אדם בוגר ושהגיבור של הסיפור שעליו הוא מספר הוא ילד.

בסיפור תמצאו פרטים על חייו בעיר הולדתו ועל הסתגלותו לחברה החדשה. קראו את החלק הראשון בסיפור.

*89*

צעדים ראשונים, אמנון שמוש, סיפור

*89*

את המשך חינוכי והשכלתי קיבלתי בעיר תל-אביב. העיר השנייה בחיי. היא הייתה אז צעירה ויפה. ורעננה. קטנה ושובבה כזאת. עליזה, חצופה. התאהבתי בה ממבט ראשון. שיכור הייתי כנער שיצא משליטתה של אמו אל חיקה של נערת חלומותיו.

כשאמרו לי שאלך לבית-הספר ביאליק, הייתי בטוח שביאליק הוא מנהל בית-הספר. הכרתי את פניו של המשורר מן הספרים וציפיתי לראותו. בהתרגשות הכנתי את עצמי איך אומר לו שלום למשוררנו הלאומי, וראיתיו בעיני רוחי צובט את לחיי בחיבה. לאחר שנתגלתה לי תמימותי, התנחמתי בלבי שאילו היה ביאליק המנהל היה בלי-ספק צובט את לחיי; לא את אוזני.

סיפרו לי שתהיינה בבית-הספר בנות. זה נשמע מוזר ומעניין. אבל לא תיארתי לי שתהיינה רבות כל-כך ויפות כל-כך. וחופשיות כל-כך. ימים לא מעטים חשבתי, שהמבוגרים הללו בארץ אינם יודעים את נפש הנער, אם הם חושבים שאפשר לשבת בכיתה מעורבת ולהתפנות גם ללימודים.

תוך ימים ספורים חלו בי שינויים רבים. קיצרתי את שערי, שהיה ארוך ומתולתל כשל ילדה; אופנת שער ארוך לבנים טרם נודעה אז בארץ. קיצרתי גם את מכנסי, שהגיעו ממש עד לברכיים. התחלתי להרכיב משקפיים, לאחר שהתברר למורים שאיני רואה את הכתוב על הלוח. למדתי להפריע בכיתה. ורכשתי לי הרבה חברים חדשים, משבעים גלויות (מארצות שונות ורבות); שבעים - לשון גוזמה; אולי עשרים. רובן גלויות של מערב (מדינות אירופה).

הילדים אמרו לי, שאם אדגיש פחות את החית והעין שבפי, אהיה ממש כמו כולם. והוסיפו, גם זאת מתוך כוונה טובה, שאין רואים עליי את מוצאי ובמראה פני אני ממילא כמו כולם. בהחלט רציתי להיות כמו כולם. והחית והעין לא היו תקועות עמוק בגרוני שלא יכולתי לעדנן ואפילו למחותן (להעלים אותן). אלא שמשהו שלא היה מחוור לי מנע ממני את הנטייה הטבעית להתבוללות (חיקוי וקבלה של תרבות אחרת).

ההכרעות בין להיות כמו כולם בבית-הספר או כמו כולם בבית, התסיסו את שנותי הראשונות בארץ. בית-הספר ייצג את הקדמה, את החדש, את העתיד; ופני, פני ילד, היו אל העתיד. בית-הספר התיימר גם לבנות את הישראלי האחיד; ויותר מכול רציתי להיות ישראלי. אולם כבוד עמוק שהיה לי לעבר - עבר בדמות עירי ומשפחתי - משהו שהלך והתגבש לכבוד עצמי, עצר בי מלקנות מכנסי אתא (בעבר, מפעל ישראלי לבגדים עממיים) קצרים ורחבים, חאקי, כמו כולם. קיצרתי אפוא את מכנסי האריג, שתפרו לי מן החליפות הישנות של אחי הגדולים, והמשכתי ללבוש אותם. חלקם היו מצמר (צמר אנגלי משובח - אמרה אמא) ולא תאמו את אקלימה של תל-אביב בקיץ, אך דווקא משום כך (לזרוק מכנסיים מצמר אנגלי? - אמרה אמא - חראם! כלומר חבל ואסור!) ומשום דווקא שבכך - המשכתי ללבוש אותם. ולהזיע. בסתר לבי ציפיתי אמנם לאותו יום שהם לא יעלו עלי ואצטרך לחדשים. אתא - הכי זולים והכי טובים, נאום אחי.

את השפה העברית כבשתי בתנופה. היו אמנם כמה אי-הבנות. ימים מספר לאחר שהצטרפתי לכיתה הודיע לנו המורה לגאוגרפיה שבשיעור הבא נראה פנס-קסם. ידעתי מהו פנס וידעתי מה פירוש קסם. לא שאלתי אפוא שאלות.

*90*

ציפיתי שיראה לנו מין מנורת קסמים, כמו זו של אלאדין, למשל. במקום זה הובלנו לחדר אפל ושם הקרינו על הקיר תמונות של יוון. חשבתי שהמורה שינה את דעתו ובפעם אחרת יראה לנו את פנס-הקסמים. לאחר הפסקה קצרה חזרנו עם המורה לגאוגרפיה לכיתה. הוא פתח וסיפר על אתונה. יצר הסקרנות שלא בא על סיפוקו דחף אותי להרים אצבע ולשאול בכל הנימוס:

- המורה, ומתי נראה פנס-קסם?

צחוק פרץ בכיתה. הילדים חשבו שאני מנסה את המורה. המורה חשב שאני מיתמם ומתחכם. עד היום הם אינם יודעים את האמת. יצא לי אפוא שם של מצחיקן. משראיתי ששמי הולך לפני, התחלתי הולך אחריו. הפכתי למצחיקן של הכיתה. נוח היה לי בתפקיד זה, בעיקר כשאין מורא המקל עלי. שובבות שבי, שנבלמה שם, פרצה כאן החוצה. מבט מבחוץ אל השפה העברית סיפק לי חומר, פעמים במתכוון ופעמים שלא במתכוון.

2. א. מה אתם יודעים עכשיו על עברו של המספר?

ב. מה אתם יודעים על קליטתו של המספר בכיתתו?

3. אילו דמויות נוספות למספר הוזכרו בקטע? האם יודעים עליהם פרטים?

4. כשרוצים לומר שמישהו התפרסם, אפשר לומר ש"שמו הולך לפניו". אמנון שמוש כתב "משראיתי ששמי הולך לפני, התחלתי הולך אחריו".

הוא גם כותב "מבט מבחוץ אל השפה העברית סיפק לי חומר, פעמים במתכוון ופעמים שלא במתכוון." מה מוסיפים ציטוטים אלה לדמות המספר?

האם יש בהם הומור? הסבירו את דעתכם.

(המשך הסיפור)

היה לנו מורה למוזיקה - אדם חביב, משוגע למקצועו. בקושי הבנתי שמוזיקה נלמדת בבית- הספר. אך בין שאר המוזרויות קיבלתי גם את זו, ובהתלהבות. כל עוד למדנו שירים שמחתי מאוד. כשהגענו לתווים שמחתי פחות; הרבה פחות. המורה הופיע יום אחד לשיעור כולו קורן מנחת וסיפר שהוא השיג סרט - סרט ממש - ובו נוכל לראות את כל כלי התזמורת מנגנים כולם ביחד וכל אחד לחוד. הוא כינס שלוש כיתות יחד, ובזה עשה את טעותו הראשונה, הוא לא הסביר לי מה זה מנצח, ובזה עשה את טעותו השנייה - הגורלית.

מעולם לא ראיתי קודם תזמורת, לא כל-שכן מנצח. ולא העליתי על דעתי שלאיש אשר על התזמורת יקראו "מנצח". כשכבו האורות והתחיל הסרט הייתי מרוכז כולי. המוזיקה הייתה די יפה, אם כי לא הגיעה לקרסוליה של מקהלת בית-הכנסת "אוהל מועד" שהייתי שומע בשבתות. היתה דומיה, ומתוכה בקעה הערה שקטה של המורה, על גבול הלחישה:

עכשיו שימו לב איך הוא מנצח.

מנצח... את מי? - שאלתי באותו טון שקט-לוחש.

צחוק אדיר פרץ ממאה פיות צמאי-פורקן. המורה חשב שעשיתי זאת בכוונה. אך בשלב זה עוד שלט ברוחו, כדי לא להפריע למוזיקה. צעקו שש...שש.. שש מכל צד, והצחוק שכך.

הסרט נמשך. אך גחלי הצחוק העוממים נשארו חמים. אם בראשיתו של הסרט התעכב הצלם על כל כלי וכלי, הרי מעתה ליוותה המצלמה את המנצח, מכל זווית אפשרית. וכאן ראיתי מה שלא ראיתי מעולם: אדם מכובד, מבוגר, כמעט זקן - עושה צחוק מעצמו, ועוד בפני תזמורת שלמה:

*91*

מנתר, מטלטל ידיו בצורה מגוחכת, עוצם עיניו ושם ידיו על פניו כאילו התפלל "שמע ישראל", ולפתע שב ומנתר כמשוגע ומצביע על אחד המנגנים. עושה לו תנועות בידו כאומר לו לקום, והלה עושה-את-עצמו עוקב אחרי כל תנועה אך נשאר יושב, דווקא. ברגעים הראשונים הייתי תמה על הטיפוס הזה - מוקיון רציני מדי נראה בעיני. אולם כאשר התחיל, בקטע של שיא, לנענע גופו כלולב ולטלטל ראשו כתקוף-עווית - פרצתי בצחוק. מזווית עיני ראיתי מה מתחולל בפניו של המורה למוזיקה. ניסיתי לעצור בעד הצחוק והוא הפך לצחקוקים. כשהסמיק המורה והתחיל לגמגם לעברי, הותרה הרצועה כליל. צחקתי עד לכאב בטן, גורר אחרי את כל הציבור הגדול, שגילה פתאום חוש הומור מפותח והצטרף אלי. אחדים ממש התפתלו על הרצפה. ההקרנה הופסקה. המורה למוזיקה ניגש אלי. ראיתי שהוא על סף התפוצצות, אך מה יכולתי לעשות. המחשבה הראשונה שבאה לראשי היתה, שאילו היה תופס מקל וחובט בכף ידי, היה פורק בוודאי את זעמו, אולי בדרך הטובה ביותר. במאמץ אדיר הוא שלט ברוחו. שואף ונושף כמו מפוח פקח עלי זוג עיניים דמיות טורפות ושאל:

- זה אתה שרצית לדעת את מי הוא מנצח, מה?

- כ...כ...כן, המורה - גמגמתי, מהרהר במקלותיו של החכם.

- ואתה חושב שזאת בדיחה?

- לא. אני באמת לא ראיתי את מי הוא מנצח. בחיי. בחיי ה' וספר התורה.

- אתה עוד מתחצף! ונשבע לשווא!!

כאן בא לעזרתי ידידי הקרוב, אחד ממנהיגי הכיתה שלקח אותי תחת חסותו.

- המורה, הוא עולה חדש, המורה. הרבה מילים הוא עוד לא מבין. מנצח - זאת מילה קשה.

- עולה חדש? - תמה המורה - למה לא אמרתם לי שהוא עולה? עולה על כולכם בעליזות שלו, בכל אופן. חבלן מקצועי. ומאיזו ארץ הוא עלה? - פנה אל חברי, מדגיש בזה שאתי אין לו מה לדבר.

- מסוריה - באה התשובה מכמה פיות.

- אהה, כך תיארתי לעצמי - סיכם המורה למוזיקה, ונח מזעפו.

הסמקתי. רתחתי. אימצתי את כל כוחותיי לעצור בעד הדמעות, שנקוו בקרקעית גאוותי הפצועה ועמדו לעלות על גדותיה. אך סלחתי לו. ידעתי שפגעתי ביקר לו מכול, במוזיקה.

ושמא לא סלחתי לו. אילו סלחתי, אולי זיכרוני לא היה משמר את המעשה ומעלה אותו לפני מעת לעת.

5. שיחה בכיתה

קראתם עוד חלק מהסיפור.

א. מדוע, לדעתכם, המספר מביא את המקרה עם המורה למוזיקה?

ב. מה מוסיף תיאור המקרה הזה לסיפור ולדמותו של הילד?

(המשך הסיפור)

למורים התרגלתי איכשהוא; אם כי מורה בלי מקל הוסיף להיראות בעיני כמו דלי בלי ידית. לרעיון שמורות ילמדו אותי, ועוד יאמרו לי מה לעשות - קשה היה להתרגל. ההתנגשות הראשונה הייתה סביב נרות של שבת. המורה הסבירה בכיתה, בקול בוטח ויהיר, שבכל קהילות ישראל מדליקים נרות לכבוד שבת.

- בפולין ובליטא, ברוסיה ובגרמניה, בסין וביפן, בסוריה (וכאן הגניבה לי חיוך מזויף) ובמצרים ובעיראק; מסורת היא בכל אתר ואתר.

לא ידעתי מה זה "אתר ואתר", אבל לא זה מה שהרגיז אותי.

- לא נכון - אמרתי בקול. והתכדרתי כקיפוד, מוכן להשיב מלחמה.

*92*

- מה לא נכון? - קרבה המורה והושיטה ידה אל זרועי.

- מה שאמרת - עניתי, ומשכתי את ידי.

- ומה אמרתי שאינו נכון??

- אצלנו לא מדליקים נרות של שבת.

- אז כנראה שאצלכם בבית לא שומרים מסורת. מי ששומר מסורת...

- לא נכון! - הפסקתי אותה.

- שוב לא נכון. אדרבא, קום והסבר לנו מה "לא נכון".

- קמתי. ומשפתיים קפוצות אמרתי לה:

- לא דיברתי רק על הבית שלי. אצלנו בחלב כל היהודים שומרים שבת, כולם עושים קידוש בערב שבת, אבל איש אינו מדליק נרות. אין מנהג כזה אצלנו.

- אבל זה לא יכול להיות...

לך תתווכח עם אישה. התפשרנו: נשאל את הורי.

מובן שצדקתי. אין מנהג הדלקת-נרות בערב-שבת מקובל אצל יהודי חלב. פתילות-שמן ולא נרות הדליק אצלנו מי שהדליק, ולא הרי אלו כהרי אלו בעיניו של ילד.

המורה לתנ"ך היה הזקן בחבורה. הוא התקשה לשמור על משמעת בכיתה. תמיד היה מאיים עלינו, שאם לא יעזור "מקל הנועם" הוא עלול להשתמש ב"מקל חובלים" - מטבעות לשון שהזכירו לו את ילדותו ב"חדר". לדבר על מקלות ולצטט זעמם של נביאים ידע היטב. אבל עלינו זה לא השפיע. אילו היה לו מקל אחד של ממש, חשבתי אז בלבי, הרי היה מציל את עצביו הבלויים. אך בעצם קסם לי החופש שנפל בחלקי בארץ, כולל החופש בשיעורים. בשיעורי התנ"ך הללו, למשל, היינו משחקים ב"אדוני". אתה שים ידך על עמוד בספר התנ"ך ואני שם ידי על עמוד אחר. סופרים כמה פעמים נזכר שם אדוני, באחת מצורותיו, בכל אחד מהעמודים. מי שבעמוד שלו נמצאו יותר "אדוניים" - הוא כמובן המנצח, או, לחילופין - מי שהגיע ראשון למאה אדוניים.

- עיינו בכתוב, עיינו בכתוב - היה המורה מפציר בנו בתחנונים, ספרו צמוד אל חוטמו ומשקפיו על מצחו. ואנו היינו שוקעים במשחק, סופרים ורושמים.

- שנים-עשר - אמרתי פעם בקול רם. זה היה מספר האדוניים בעמוד שלי.

- נ-כון מאוד! - שמח המורה לתנ"ך - "ולשלמה שנים-עשר ניצבים על כל ישראל", פרק ד פסוק ז. יפה. יפה מאוד.

ורשם לי בפנקסו "טוב מאוד".

ואני - שזכיתי, בעזרת השם, לציון טוב מאוד, עשיתי מאמץ קל ושמרתי עליו כל אותה שנה.

6, הילד והמורה התווכחו בעניין נרות שבת. בסוף הוויכוח אומר המספר: "מובן שצדקתי. אין מנהג הדלקת הנרות בערב שבת מקובל אצל יהודי חלב. פתילות-שמן ולא נרות הדליק אצלנו מי שהדליק, ולא הרי אלו כהרי אלו בעיניו של ילד."

היעזרו בהגדרה למילה נר במילון. והחליטו אם הילד צדק, אם המורה צדקה או אולי שניהם צודקים. הסבירו את תשובתכם.

7. מצבים של אי הבנה יכולים ליצור הומור. הסבירו את אי ההבנה בקטע על המורה לתנ"ך וחוו את דעתכם: האם הקטע מעלה חיוך (האם לדעתכם נוצר כאן הומור)?

*93*

(בספר תמונה:) קבוצת עולים מגיעה ל"שער עלייה", יולי 1949

(המשך הסיפור - חלק אחרון)

אבל רוב המורים היו דווקא בסדר גמור. אפילו המנהל היה בן-אדם. אמנם לא ביאליק, וזאת לא סלחתי לו חודשים רבים, אבל בכל-זאת בן-אדם נחמד.

שכך יעמוד לצדי, לא האמנתי. כשאמרה לי בת-שבע "בוא נשאל אפילו את המנהל" - חשבתי שיצאה מדעתה. הסמקתי לעצם המחשבה שאצטרך לעמוד ולדבר איתו. אף חששתי שהוא לא ישפוט בצדק, כי בת-שבע הייתה הכי יפה וכל המורים היו מפנקים אותה. אבל לא יכולתי לסרב לשיפוט בפני הסמכות העליונה. ובכלל קשה היה לסרב לבת-שבע.

- הוא אומר - אמרה לו בת-שבע והצביעה עלי בתנועה חיננית - שאנחנו כולנו מדברים עברית בהברה הספרדית; ושהספרדים מדברים יותר נכון מהאשכנזים.

- והוא צודק - אמר המנהל (כמה נעים לשמוע שאתה צודק; ועוד מפי המנהל; ובאוזני בת- שבע) - אנחנו מדברים בהברה הספרדית, כי היא הקרובה יותר לעברית המקורית, ואנחנו צריכים להשתדל לבטא כבני-המזרח חית ועין וכל השאר.

לאחר פסק-דין כזה, שבתי ובאתי אליו עם שאלות הרבה. כגון, מניין התגנבה אל העברית שלנו אות צדי עם צלילה המוזר שאין לו אח בערבית; ומדוע אומרים חודש מרץ ותעלת-סואץ וציוויליזציה - ואין הולכים על פי האנגלית או הצרפתית; ומפני-מה קוראים אנו לפארי פאריז ולניס ניצה, וכיוצא בזה קושיות של ילד שלשונו בפיו כחרב המתהפכת. והוא היה משיב בחיבה ובהבנה; אף מתנצל על טעויות שעשו מחדשי השפה, כאילו הוא עשאן.

פעם אחת הפך הנשאל לשואל:

- כמה אחים ואחיות יש לך? - שאל המנהל.

*94*

-שבעה. יחד איתי שמונה.

- אנחנו תשעה - סיפר לי המנהל - שניים עודם ברוסיה, שלושה חיים באמריקה, וארבעה בארץ. לא רק אצלכם משפחות גדולות - הוסיף ואמר בפשטות - בדור שלי היתה זו המשפחה היהודית הממוצעת במזרח אירופה.

כשראה שאני בולע את דבריו בצימאון, התכופף אליי והוסיף כמגלה סוד:

- על חיים ויצמן שמעת? הוא אחד משנים-עשר אחים.

זה מצא חן בעיני. מאוד מאוד. להיות בחברה אחת עם המנהל ועם חיים ויצמן, זה לא דבר של מה-בכך.

מוטב אסיים כאן סיפורי, שאם אספר הכל היום, מה יוותר למחר. וחזקה, אין סיפורי-האתמול משתכחים מן הלב אפילו מחר אפילו מחרתיים.

(מתוך אמנון שמוש, כתבים, סיפורים מוקדמים, 2000, עמ' 38-44)

8. איזו דמות נוספת מופיעה בקטע. מה אתם יודעים עליה?

9. בחרו דמות אחת בסיפור (לא את המספר עצמו) והסבירו את חלקה בסיפור ואת תרומתה לעיצוב דמות הילד המספר.

היכנסו לפעילות המתוקשבת כדי לכתוב על הדמות שבחרתם.

10. אמנון שמוש משתמש בדימויים רבים בסיפורו. דימוי הוא אמצעי לשוני המשווה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף דומה, לדוגמה, כחול כמו הים. בדרך כלל יוצרים את ההשוואה באמצעות כ' הדימוי, אך יש עוד מילות דימוי: כמו, כאילו, כך, בדומה ל..., כפי ש...

לפניכם שתי דוגמאות של דימויים בסיפור.

- עוצם עיניו ושם ידיו על פניו כאילו התפלל "שמע ישראל".

- לפתע שב ומנתר כמשוגע ומצביע על אחד המנגנים.

מצאו עוד שתי דוגמאות של דימויים בסיפור.

חשבו מה מוסיף הדימוי.

11. לפניכם ציטוט מדברים של אמנון שמוש.

"אני לא בודק את העובדות לאמתן, אלא מסתמך על מה שהזיכרון עשה. הזיכרון פעם מנפה, פעם מייפה, ופעם מחפה. זאת אומרת - מה שהזיכרון שמר - ראוי לכתיבה."

(מתוך דברים שאמר אמנון שמוש בריאיון טלוויזיה עם רינו צרור, חוצה ישראל, אפריל 2012)

א. למה התכוון שמוש במשפטים שאמר בריאיון הטלוויזיה? הסבירו במילים שלכם.

ב. האם זה משנה את יחסכם לסיפור?

*95*

(בספר תמונה:) על נהרות בבל. הציור על הבול: אפרים משה ליליין. תאריך ההופעה:15/02/1977

שיר על מחנה עולים

שער העלייה שבחיפה היה מחנה מעבר גדול של העולים ארצה בשנים הראשונות של המדינה. במחנה היו עולים שהגיעו מיותר מ 50 ארצות שונות, ושדיברו בהרבה שפות שונות. עולים רבים הגיעו אחרי שנות סבל בתקופת השואה. העולים היו אמורים לשהות בו רק ימים ספורים, אבל בגלל קשיים שונים במקומות הקליטה ובגלל סירוב של עולים לעזוב, היו עולים ששהו במקום שבועות ואפילו חודשים. במחנה עברו העולים בדיקות רפואיות, קיבלו תעודת זהות, תעודת עולה והחלו ללמוד עברית. בדיבור חיברו את המילים "שער העלייה" למילה אחת ומכאן שמו של השיר.

1. קראו את השיר או האזינו לו.

*96*

שרליה, חווה אלברשטיין, שיר

*96*

1. את הספור הזה מתחילים מהסוף

אנייה עם נוסעים הגיעה אל החוף

אנשים עייפים בארץ חדשה

עומדים מול שער גדול מסתכלים בו בשתיקה

אנשים מקצה הזמן, מקצה האור והחיים

בבגדים עבים בצעדים כבדים

שום דבר לא היה כמו בהבטחות

הבטיחו ארץ חמה היו רוחות וסערות

הגג עף בחורף, הרצפה מלאה סירים

הכל ספוג במים שמיכות הפוך מפולין

כולם מתייפחים אבל אני עוד ישנה

כמו נסיכה אמתית - ישנה עם מטריה

2. מישהו אומר - "הגענו"

מישהו אומר - "אולי"

מישהו אומר - "מצאנו"

לוחשים לו "הלוואי"

מישהו קורא - "בינתיים"

צועקים לו - "עד מתי"

לעולם כבר לא נדע

מי נכנס ומי יצא

מי עבר ומי נשאר

שרליה, שרליה...

3. "קול ציון לגולה" כל שעה שפה אחרת (תחנת רדיו בישראל ששידרה בשפות אחדות ליהודים בתפוצות ולעולים בארץ)

הרדיו מנגן, יושבים כמו גולים במחתרת (דימוי שמבקש לתאר אנשים רבים סביב מקלט רדיו אחד)

כמו ליד התנור יושבים, מתחממים

מבינים כל מלה, שרים את השירים

ובבוקר חוזרים אל השפה החדשה

שוברת שניים אדישה וקשה

כל התכניות נהפכו לחלומות

מחליפים מקצוע, מחליפים את השמות

מחליפים זכרונות מקשטים את העבר

שם כולם נסיכים היו וזה מה שנשאר

היה פסנתר בכל חדר אורוות סוסים בחצר

כל מלה היא אמת, אמת פחות או יותר...

שרליה, שרליה...

4. ושוב הרדיו מדבר "מדור חיפוש קרובים" (פינה ששודרה ברדיו כדי לסייע באיתור קרובי משפחה או מכרים שהקשר עמם ניתק בעיקר בימי מלחמת העולם השניה)

רשימות ארוכות שמות כתובות ומספרים

מי שהחליף את השם בעצם כבר ויתר

אינו מקשיב לתכנית אין בו כוח יותר

ובינתיים אבי קנה לו מצלמה

"פוטו חמש דקות" - תמונות לתעודה

תעודת עולה, תעודת זהות, פנקס חבר,

אין שפה, אין פרנסה, יש תעודה כבר נסתדר

ובקיץ החם מוציאים את הכסאות

(בספר תמונה:) על נהרות בבל. הציור על הבול: אפרים משה ליליין. תאריך ההופעה:15/02/1977

אקורדיון מנגן מלווה איזו זמרת

"עגלה עם סוסה", "אוי, אוי כנרת שלי" -

שרליה, שרליה...

*97*

5. מיטה מתקפלת, שולחן מתקפל

ובערב שבת אנחנו הולכים לטייל

חולצות לבנות נעליים מבריקות

הולכים לטייל אבל אין פה מה לראות

שורות של צריפים, כמה עצים וגדר

חוזרים במתינות, אין מה למהר

את הסיפור הזה מתחילים מהסוף

סיפור על אוניה שהגיעה אל החוף

על מחנה מעבר ועל תחנה סופית

ועל הבולגרית, הפולנית, היידיש, העברית,

ועל מקום אפור ללא צבע ללא נוף

ועל התחלה, התחלה שאין לה סוף

מישהו אומר - "הגענו"...

2. ספרו בקצרה את תוכן הבית הראשון של השיר.

3. איזו אווירה או איזה מצב רוח עולים מהבית הראשון של השיר?

אילו מילים מעידות על כך?

*98*

4. א. קראו את בתים 3 ו-4 בשיר וציינו כמה דברים שעשו השוהים במחנה כדי להיקלט בארץ.

ב. מה הכוונה לדעתכם בתיאור "מקשטים את העבר"?

5. רוב השיר נכתב על קבוצת אנשים, והיוצרת כמעט שאינה מזכירה את עצמה. מצאו בבית הראשון את המקום שבו היא כותבת אני. איזו תחושה מועברת לקוראים?

6. בבית האחרון של השיר כתוב כך: "ובערב שבת אנחנו יוצאים לטייל".

א. תארו את הטיול כפי שהוא עולה מתוך השיר.

ב. מה לומדים מהשימוש במילה אנחנו?

ג. מה ביקשה לדעתכם המחברת להראות באמצעות התיאור של הטיול?

7. המתואר בשיר התרחש בעבר, ועם זאת בחרה חוה אלברשטיין לכתוב אותו בהווה.

א. הביאו דוגמאות לכך.

ב. שערו מדוע.

8. לפניכם קטעים מדברים שכתבה חוה אלברשטיין.

"הרבה אנשים חושבים שאני צברית. אבל האמת היא שנחשבתי זמן רב לעולה חדשה. נולדתי בפולין ובאתי ארצה בגיל 4. כל האנשים סביבי היו עולים חדשים. בשער העלייה, במעברה, בגן הילדים שלי דיברו אידיש, בולגרית, פולנית (...)

את השירים העבריים פגשתי לראשונה במעברה, כשהיו זמרי הסוכנות מלמדים את העולים החדשים שירים, כמו "עגלה עם סוסה". אני זוכרת את הקהל שר בהתלהבות ומה שידענו לשיר בעברית הכי טוב היה "דיו דיו אי אי אי אי הויסה."

(מתוך ההקדמה לספרה של חוה אלברשטיין שיר במתנה, 1979)

א. מצאו שני מקומות בשיר שמתאימים לדברים שאמרה אלברשטיין.

ב. האם העובדה שחוה אלברשטיין הייתה בשער העלייה, משנה משהו בהבנה שלכם את השיר או בהתרשמות שלכם ממנו?

9. שיחה בכיתה: משווים בין היצירות "צעדים ראשונים" ו"שרליה"

א. שתי היצירות עוסקות בזיכרון העבר של מי שעלו לארץ כילדים.

מה דומה ומה שונה? האם שתי היצירות מספרות סיפור אישי באותה מידה (חשבו על השימוש בגוף ראשון בכל יצירה.)

היעזרו בנקודות אלה:

לקראת השיחה: רשמו לעצמכם דברים שתרצו לעלות בשיחה.

במהלך השיחה: הקשיבו לדברי החברים והתייחסו אליהם.

ב. מהי האווירה הכללית העולה מכל אחת מהיצירות (הומור מול רצינות, קלילות מול כובד וקושי ועוד)?

*99*

כיסופים לארץ ישראל

*99*

(בספר תמונה:) על נהרות בבל. הציור על הבול: אפרים משה ליליין. תאריך ההופעה:15/02/1977

על ההמנון של ישראל והרקע שלו, וגם על מילים שמבטאות געגועים

1. היכנסו לפעילות המתוקשבת והקשיבו לצלילים הראשונים של המנגינה. האם אתם מכירים אותה?

2. לאיזה שיר שייכת המנגינה הזאת?

- איזה תפקיד יש לשיר הזה בחיים שלנו?

- מהו המנון? מתי שרים או מנגנים אותו?

- חשבו על אירועים שהשתתפתם בהם או שצפיתם בהם בטלוויזיה.

3. קראו את ההגדרה של הערך "המנון".

"המנון" הוא שיר רשמי, המבטא או מסמל מדינות, בעיקר. לכל מדינה יש המנון, ואותו משמיעים באירועים רשמיים. לא רק למדינות יש המנונים, אלא גם למוסדות, כמו בתי ספר, תנועות, קבוצות כדורגל ועוד.

(מתוך: סיפורי מילים, רוביק רוזנטל)

א. האם ההגדרה מתאימה למה שאמרתם בפעילות 2?

ב. האם נוסף לכם מידע מקריאת ההגדרה? פרטו.

4. היכנסו לפעילות המתוקשבת והקשיבו למנגינת ההמנון כולה. בזמן שאתם מקשיבים כתבו את מילות ההמנון שאתם זוכרים.

5. שיחה בכיתה

- האם זכרתם את כל מילות ההמנון?

האם יש מילים שזכרתם אבל אינכם מבינים? אילו?

- לפי הבנתכם, במה עוסק ההמנון?

- נסו לשער: איך בחרו המנון למדינת ישראל?

מי החליט שדווקא "התקווה" יהיה ההמנון של מדינת ישראל?

*100*

6. כדי לדעת יותר על ההמנון שלנו, קראו את טקסט המידע שלפניכם.

(בספר תמונה:) על נהרות בבל. הציור על הבול: אפרים משה ליליין. תאריך ההופעה:15/02/1977

התקווה

כל עוד בלבב פנימה

נפש יהודי הומיה

ולפאתי מזרח קדימה

עינו לציון צופיה

מקהלה

ועד לא אבדה תקוותינו

התקווה הנושנה

לשוב לארץ אבותינו

לעיר בה דוד חנה

התקווה, טקסט מידע

*100*

השיר ששימש בסיס להמנון נקרא "תקוותנו". חיבר אותו המשורר נפתלי הרץ אימבר ברומניה, לפני כ-140 שנה. לשיר המקורי שכתב היו תשעה בתים, ומילות ההמנון של מדינת ישראל מבוססות על שני הבתים הראשונים שלו (בשינויים קלים). במשך השנים התעוררו ויכוחים שונים בקשר לשיר: מתי והיכן נכתב? היכן חובר הלחן (המנגינה) לשיר, ומתי? איזו יצירה השפיעה על המלחין שכתב את הלחן? מתי נעשה השיר להמנון העם היהודי וכיצד?

המילים שכתב אימבר מצאו חן בעיני מי שקרא אותן, ואנשים שונים ניסו לחבר להן לחן. חוקרת שחקרה את סיפורו של ההמנון טוענת שהלחן הסופי מורכב למעשה משתי מנגינות. מנגינה אחת התגלגלה מתפילה של יהודי ספרד במאה ה-15 למקומות שונים וליצירות מוזיקליות שונות ובהן גם לשיר עם רומני. בארץ ישראל הותאמה המנגינה הזאת לבית הראשון של ההמנון. המנגינה של שיר עם רומני אחר הותאמה לבית השני. מהצירוף של השתיים נוצר הלחן הסופי של "התקווה".

"התקווה" התחבב מאוד גם על בני המושבות בארץ ישראל וגם על הקהילות היהודיות בחוץ לארץ.

החל מהקונגרס הציוני השישי שהתקיים בשנת 1903 שרו הנציגים של יהודי הארצות השונות את "התקווה" בסיום כל קונגרס ציוני.

השיר נעשה מוכר, והוא הלך והתחבב על רבים. ראו בו המנון לא רשמי של המדינה שעדיין לא קמה, ושרו אותו בארץ ובחוץ לארץ באירועים שונים.

במהלך השנים הוצעו שירים אחרים כהמנון, אבל "התקווה" זכה לאהדת אנשים רבים ונשאר כהמנון המדינה.

ב-ה' באייר תש"ח, בפתיחת טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל ובסיומו, שרו את "התקווה", ובכך הפך השיר להמנון הרשמי של המדינה החדשה. רק כעבור כחמישים שנה חוקקה כנסת ישראל חוק, ובו נאמר במפורש ש"התקווה" הוא ההמנון של מדינת ישראל.

*101*

7. ההמנון כתוב בשפה מליצית (חגיגית, גבוהה) שלא נהוג להשתמש בה בימינו. שערו מדוע.

8. א. חזרו לטקסט המידע, בדקו וכתבו:

- האם התקבלה בזמן כלשהו החלטה רשמית שצריך לחבר המנון?

- האם ההמנון נבחר במסגרת תחרות כלשהי (למשל, "המנון נולד")?

- האם ממשלת ישראל מינתה משורר ומלחין שיחברו המנון?

ב. האם צדקתם בהשערותיכם בקשר לדרך שבה נוצר ההמנון (פעילות 5 בעמ' 99)?מה שיערתם, ומה גיליתם כשקראתם את המידע?

9. א. קראו את הבית הראשון של ההמנון:

כל עוד בלבב פנימה

נפש יהודי הומיה

ולפאתי מזרח קדימה

עין לציון צופיה.

ב. נסו לשער מה פירוש המילים "לבב", "הומיה", "פאתי מזרח קדימה" ו"צופיה", ומהי "ציון".

ג. על מי מדובר בבית הזה? על איזה מקום?

10. עבודה בקבוצות

א. קיראו את הבית השני של ההמנון:

עוד לא אבדה תקוותנו

התקווה בת שנות אלפיים

להיות עם חפשי בארצנו

ארץ ציון וירושלים.

ב. על אילו מן השאלות שלפניכם אתם יכולים לענות בעזרת הבית השני של ההמנון? ענו עליהן.

- מי הם הדוברים בשיר? מי אומרים "תקוותנו" ו"ארצנו"?

- למה הכוונה במילים "התקווה בת שנות אלפיים"?

- מה קרה לפני אלפיים שנה?

- למה הכוונה במילים "להיות עם חופשי בארצנו"? באיזו ארץ?

ג. נסחו בקבוצה, במשפט אחד, על מה מדבר הבית הזה של ההמנון.

*102*

11. קראו את שני בתי ההמנון ברצף. שימו לב, שהם מתחברים בדרך מיוחדת במינה ומרכיבים, למעשה, משפט אחד ארוך: המשפט הזה מתחיל במלים "כל עוד" (כל זמן ש...), והבית הראשון מתאר מצב מסוים. כל עוד המצב הזה יתקיים - יתקיים גם מה שמתואר בבית השני.

איזה משפט מתאר בצורה הטובה ביותר את מה שנאמר בהמנון?

- כל עוד יהודים חולמים על ציון - הם חיים כעם חופשי בארצם.

- כל עוד יהודים מתגעגעים לציון - יש סיכוי שתקוותם לשוב אליה תתגשם.

- כל עוד יהודים חופשיים בארצם - הם מתגעגעים לציון.

מידע היסטורי

1. מדוע התקווה היא "בת שנות אלפיים"? מה קרה לפני כאלפיים שנה? קראו את טקסט המידע והתבוננו במפה שבעמוד הבא.

גולי בבל, טקסט מידע

*102*

במאה השישית לפני הספירה (לפני כאלפיים ושש מאות שנה), כבש נבוכדנצר מלך בבל את ירושלים, בירת ממלכת יהודה, והחריב את בית המקדש. הוא הגלה לבבל (עיראק של ימינו) את מלך יהודה ורבים מהתושבים, והביא את הקץ על ממלכת יהודה.

בבל הייתה אחת המדינות החזקות והעשירות בעולם העתיק, והיהודים שהוגלו מיהודה ביססו לעצמם שם חיים חברתיים ותרבותיים, אך רבים מהם לא שכחו את ארצם - הם התגעגעו אליה וקיוו לשוב אליה.

את צערם של הגולים לבבל ואת געגועיהם לארצם, היטיב לבטא הפסוק מספר תהילים שבתנ"ך: "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו: בזכרנו את-ציון." (תהילים קלז, א)

(בספר מפה, היעזרו במנחה)

*103*

2. בטקסט שקראתם מופיעות המילים הגלה, הוגלו וגולים.

- נסו לשער את המשמעות שלהן לפי המסופר בטקסט, או לפי מילים דומות המוכרות לכם.

- בדקו במילון את השערותיכם.

3. מצאו במפה את ירושלים ואת בבל. האם בבל נראית לכם קרובה לירושלים או רחוקה ממנה? מדוע לדעתכם הפסוק מזכיר דווקא את "נהרות בבל"?

(בספר תמונה:) אריחי קרמיקה, שנות העשרים של המאה העשרים, תל אביב

4. חייהם של היהודים בבבל לא היו רעים, ובכל זאת הם התגעגעו לציון וחלמו לשוב אליה. נסו לדמיין למה מתגעגע מי שעזב את מולדתו (מרצונו או שלא מרצונו), ועל מה הוא חולם.

5. לפסוק "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את-ציון" (תהלים קלז, א) חוברו לחנים אחדים.

- היכנסו לפעילות המתוקשבת והקשיבו ללחן שחיבר הזמר האמריקני דון מקלין.

- מה הרגשתם כשהקשבתם לשיר?

- האם לדעתכם הלחן של דון מקלין מתאים למילים ולמצב שהן מתארות? הסבירו.

*104*

שיר המעלות, תהילים פרק קכו, פרק מן המקרא

*104*

1. במהלך שנות הגלות היו ביטויים רבים לגעגועים של עם ישראל לארצו. קראו את מזמור "שיר המעלות" (תהלים קכו) ואת ההקדמה שלפניכם.

כחמישים שנה אחרי שהוגלו לבבל הורשו היהודים לשוב לארצם, ואף להקים שם את בית המקדש השני. רבים מהם אכן שבו לציון. במהלך השנים חרב גם בית המקדש השני, ורוב היהודים עזבו שוב את "ארץ ציון וירושלים" והתגוררו במקומות אחרים בעולם קרוב לאלפיים שנה. במשך השנים האלו בגולה המשיכו היהודים לזכור את מולדתם ולהתגעגע אליה. הם דמיינו לעצמם את החזרה לארץ אבותיהם: איך ירגישו כשזה יקרה, איך יגיבו, מה יעשו ומה יחשבו מי שיראו אותם שבים לארצם. הם ניסו לתאר לעצמם למה יהיה דומה האירוע המיוחד הזה. שיר המעלות, שנכתב לפני כאלפיים שנה, עוסק בכך:

א שיר המעלות בשוב ה' את-שיבת ציון היינו כחולמים: ב אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות (עשה דברים גדולים וטובים) עם-אלה: ג הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים: ד שובה ה' את-שביתנו (החזר אותנו מהגלות שלנו) כאפיקים בנגב: ה הזורעים בדמעה ברינה יקצורו (יקטפו את התבואה): ו הלוך ילך ובכה נושא משך-הזרע: בוא-יבוא ברינה נושא אלומותיו (צרורות השיבולים שלו): (תהלים קכו)

2. העתיקו את המשפטים שלפניכם, וכתבו לידם את הפסוקים המתאימים מתוך המזמור.

- אנחנו מחכים לשוב לציון כמו אדמה יבשה המצפה למים.

- נצחק ונשיר.

- כל העמים סביבנו יתפעלו ממה שה' עשה למעננו.

- מי שסבל מקשיים בתחילת הדרך, ישמח בסופה.

- מה שה' עשה בשבילנו ישמח אותנו מאוד.

3. א. בפסוק ב כתובה המילה "אז". האם המילה מתייחסת למשהו שכבר קרה או למשהו שיקרה בעתיד? לפי פסוק א, מה קרה או יקרה?

ב. אז, אחרי שיבת ציון, יהיה לנו טוב: "אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה".

לפי התיאור הזה אפשר להבין שהמצב היום שונה. מה לדעתכם המצב היום?(רמז: חשבו מתי נכתב השיר הזה, איפה היה עם ישראל באותו זמן.)

*105*

4. הדרך העתיקה ביותר לזריעה של חיטה היא ללכת ולפזר ביד את הזרעים מתוך מכל הקשור למותניו של הזורע. מכל זה נקרא "משך הזרע" המוזכר בשיר המעלות. מה הקשר בין פסוק ה לפסוק ו? בחרו בתשובות הנכונות:

- שני הפסוקים מדברים על אותו דבר.

- שני הפסוקים מנוגדים זה לזה.

- פסוק ו מרחיב את פסוק ה ומתאר אותו בצורה חיה.

- אין שום קשר בין הפסוקים.

5. שיחה בכיתה

א. גם שיר המעלות וגם "התקווה" מדברים על אותו נושא, מהו הנושא המשותף?

ב. מה ההבדל ביניהם?

6. היכנסו לפעילות המתוקשבת לפעילות לשון הקשורה לשיר המעלות.

(בספר ציור:) ה"ר מילר, איור מהמהדורה הראשונה של הספר, 1902

*106*

שמות תואר ותוארי פועל

*106*

(בספר ציור:) ה"ר מילר, איור מהמהדורה הראשונה של הספר, 1902

על תארים בלשון, ועל תפקידן של מילים מתארות בסיפורים, בכתבות ובפרסומות

בכל שפה יש פעלים, שמות עצם, שמות תואר (ובקיצור - תארים) ותוארי פועל, והם חומרי הבניין של המשפטים שאנו משמיעים או כותבים. חומרי הבניין האלה נקראים חלקי הדיבור.

(בספר ציור:) ה"ר מילר, איור מהמהדורה הראשונה של הספר, 1902

קראו תחילה קטע מתוך הספר דוב ושמו פדינגטון שכתב הסופר האנגלי מייקל בונד.

הספר מספר על דוב בשם פדינגטון, שנקרא על שם תחנת הרכבת בלונדון, שבה מצאו אותו זוג אנגלים, מר בראון וגברת בראון. בני הזוג מחליטים לקחת לביתם את הדוב הבודד ולצרף אותו למשפחתם. זהו סיפור עצוב-מצחיק על דוב ילדותי הגורם נזקים ללא כוונה רעה, כי אינו מכיר את חוקי ההתנהגות של המקום החדש שאליו הגיע.

"דוב? בתחנת פדינגטון?" אמרה גברת בראון והביטה בבעלה בהפתעה. "אל תדבר שטויות, הנרי. זה לא יכול להיות!"

מר בראון יישר את משקפיו על אפו. "אבל יש כאן דוב," אמר. ראיתי אותו במו עיני. הנה שם - על יד מתקן האופניים. יש לו מין כובע מצחיק כזה."

...גברת בראון הביטה למקום שהצביע עליו, וראתה במטושטש משהו קטן ושעיר באפלולית. הוא נראה יושב על מין מזוודה, ועל צווארו תווית שכתוב עליה משהו. המזוודה היתה ישנה וחבוטה, ועל צדה נכתבו באותיות המילים: "מטען יד".

גברת בראון אחזה בבעלה מרוב תדהמה. "בחיי, הנרי," קראה. "נדמה לי שבכל זאת צדקת. זה באמת דוב!"

היא התקרבה והתבוננה בו. הוא נראה דוב משונה מאוד. צבעו היה חום. חום די מלוכלך. והוא חבש כובע מוזר ביותר, עם שוליים רחבים, ממש כמו שאמר מר בראון. מתחת לשוליים הביטו בה שתי עיניים גדולות ועגולות.

(מתוך דוב ושמו פדינגטון, מייקל בונד, תרגם: אברהם יבין, 2008, עמ' 10)

*107*

הדוב מתואר באמצעות שמות תואר שונים, לדוגמה:

שם עצם,  שם תואר

דוב,  משונה

צבעו,  חום

כובע,  מוזר

שוליים,  רחבים

עיניים,  גדולות ועגולות

פעולות או תנועות בני הזוג והדוב מתוארות גם באמצעות תוארי פועל:

פועל,  תואר הפועל

הביטה,  בהפתעה

ראיתי,  במו עיניי

ראתה,  במטושטש

אחזה,  מרוב תדהמה

הביטומתחת לשוליים

שם התואר ותואר הפועל הם חלקי דיבור הכוללים מילים מתארות:

שם התואר מתאר שם עצם, ומתאים לו במין ובמספר.

תואר הפועל מתאר פועל.

התואר מתאים במין ובמספר לשם העצם, כלומר הוא בנוי באותו המין הדקדוקי (זכר או נקבה), ובאותו המספר (יחיד או רבים) של שם העצם. לדוגמה: "כובע מוזר" (שם העצם ושם התואר הם בלשון יחיד זכר), "שוליים רחבים" (שם העצם ושם התואר בלשון רבים זכר), "עיניים גדולות", וכדומה.

1. לפניכם שמות עצם ביחיד זכר, שצמודים להם שמות תואר (תארים). כתבו כל צירוף ברבים.

כביש משובש. מבצע צבאי. ספר מעניין. חלון רחב. שביל מתפתל. פתרון מבריק. סיבוב חד. עיפרון מחודד

2. לפניכם צירופים של שמות עצם ושמות תואר בנקבה. כתבו אותם ברבות:

ערבה צחיחה. נמלה קטנה. אדמה פורייה. יד ארוכה. עלילה מעניינת. סערה עזה. דרך מפותלת. דירה חדשה

3. לפניכם שמות עצם. הוסיפו לכל שם עצם שם תואר כרצונכם. הקפידו על ההתאמה במין ובמספר:

עט. כובע. דלת. שרות. יונים. צומת. צוות. אריות. יציע. כוס. מכנסיים. רוח

*108*

למתקדמים ולמתעניינים

4. שמות תואר רבים בעברית יכולים לשמש גם תוארי פועל. לדוגמה: יפה, טוב, קשה, מאוחר, רחוק, ועוד. לפניכם זוגות משפטים. במשפט הראשון בכל זוג מופיעה מילה מסוימת כשם תואר, ובשני מופיעה אותה המילה כתואר הפועל. לאחר שתקראו את כל המשפטים, כתבו מה ההבדל הדקדוקי בין שם התואר לתואר הפועל (שימו לב להתאמה במין ובמספר ולסדר חלקי המשפט):

א. אני חושבת שזה ספר טוב.

אנחנו מרגישים עכשיו טוב.

ב. במועד מאוחר אתקשר אליך.

הוריי הגיעו הביתה מאוחר.

ג. זה סולם חזק ואין חשש מנפילה.

תחזיקו חזק בסולם.

ד. הציור היפה משך את תשומת לבו.

התלמידים במגמת אמנות מציירים יפה.

בסוגי כתיבה שונים משתמשים בתוארי הפועל והשם בשכיחות שונה. למשל, בתיאור חפץ מסוים או דמות או נוף יש בדרך כלל הרבה שמות תואר ותוארי פועל. לעומת זאת, בהוראות שימוש למכשירים או בהוראות התנהגות, וכן בכותרות ראשיות של ידיעות בעיתון יש מעט שמות תואר ותוארי פועל, בגלל הרצון להיות קצרים ותמציתיים.

תיאור מקומות ונוף בסיפור

*108*

הספר חמישה ילדים והזהו מאת הסופרת האנגלייה אדית נסביט נכתב לפני יותר ממאה שנים. הספר מספר על חמישה ילדים ממשפחה ענייה, שעוזבים עם הוריהם את העיר לונדון, בירת אנגליה, ועוברים לגור באזור כפרי פתוח. בכפר הם מרגישים חופשיים ומאושרים, משחקים משחקים מלאי דמיון, ונסחפים להרפתקאות מוזרות. הם מוצאים במחצבת החצץ שדון חול הממלא כל יום משאלה אחת שלהם. הגשמת המשאלות מסבכת אותם בכל מיני הסתבכויות משעשעות, אך למרבה המזל השינוי שחל בהם בעקבות הגשמת המשאלה פג בסוף כל יום. אחת המשאלות שהם ביקשו מהשדון הייתה להיות יפים כמו היום.

(בספר ציור:) ג'ון קונסטבל, עמק דדהם, 1828

1. קראו קטע מהפרק הראשון.

*109*

יפים כמו היום, אדית נסביט מתוך ספרה "חמישה ילדים והזהו", קטע מספר קריאה

*109*

הבית נמצא במרחק חמישה קילומטר מהתחנה, אבל עוד לפני שהספיקה הכרכרה השכורה המאובקת להתקדם בצליל קרקוש אפילו חמש דקות, התחילו הילדים להוציא את ראשם מבעד לחלון הכרכרה ולהגיד, "עוד לא הגענו?" ובכל פעם שחלפו על פני בית, דבר שלא קרה לעתים קרובות, אמרו כולם, "אוה, זה זה?" אבל אף אחד מהבתים לא היה זה, עד שהגיעו ממש עד לראש הגבעה, בדיוק אחרי מחצבת אבן הגיר ולפני מחצבת החצץ. ושם עמד בית לבן עם גינה ירוקה ומאחוריו בוסתן עצי פרי, ואמא אמרה, "הנה הגענו"!

"כמה שהבית לבן," אמר רוברט.

"ותראו את הוורדים," אמרה אנתאה.

"ואת השזיפים," אמרה ג'ן.

"הוא די נחמד," אמר סיריל.

התינוק אמר, "צה לכת טיל," והכרכרה עצרה בטלטלה בצליל קרקוש אחרון.

כולם זכו בבעיטות ברגליים או בדריכות על כפות הרגליים במאבק לצאת מן הכרכרה מיד באותו הרגע, אבל נראה כי לאף אחד לא היה אכפת. אמא, למרבה הפלא, כלל לא מיהרה לצאת, וגם לאחר שיצאה, לאט ובעזרת המדרגה, בכלל בלי לקפוץ, נראה שרצתה לדאוג לכך שיכניסו את הארגזים פנימה, ואפילו לשלם לנהג, במקום להצטרף לאותה ריצה ראשונה ונפלאה סביב הגינה והבוסתן וסביב המרחב הפתוח, הקוצני, העוקצני והדוקרני שמעבר לשער השבור ולמזרקה היבשה שמצדו של הבית. אבל הילדים היו חכמים יותר, לשם שינוי. למעשה, הבית כלל לא היה יפה: הוא היה בית רגיל למדי, ואמא חשבה שהוא לא ממש נוח, ודי התרגזה על כך שכמעט לא היו בו מדפים ובקושי הותקן בו ארון. אבא נהג לומר שפרזולי הברזל על ראש הגג ועל כרכובי הקירות נראים כמו חלום הבלהות של אדריכל כלשהו. אבל הבית עמד בלב האזור הכפרי, בלי שום בית אחר בטווח ראייה, והילדים היו בלונדון זה שנתיים בלי לנסוע ולו פעם אחת אל חוף הים ברכבת טיולים, לכן נראה להם "הבית הלבן" כמו ארמון פיות הניצב בלב גן עדן עלי אדמות. מכיוון שלונדון היא כמו כלא בעבור ילדים, בייחוד אם קרובי משפחתם אינם עשירים.

מובן שיש בה חנויות ותאטראות וקוסמים כמו מסקלין וקוק וכל מיני דברים כאלה, אבל מי שהוריו עניים למדי אינו זוכה ללכת לתאטרון ואינו יכול לקנות דברים בחנויות. ובלונדון חסרים כל הדברים הנחמדים האלה שילדים יכולים לשחק בהם בלי לפגוע בדברים או בעצמם - כמו עצים וחול ויערות ומקווי מים. וכמעט הכול בלונדון עשוי בצורה הלא נכונה - כולה קווים ישרים ורחובות שטוחים, במקום שיהיו בה כל מיני צורות מוזרות, כמו באזורים הכפריים. העצים כולם שונים זה מזה, כפי שאתם יודעים, ואני בטוחה שאיזשהו אדם משעמם כבר אמר לכם שאין שני גבעולי דשא זהים לגמרי. אבל ברחובות, שם לא צומחים גבעולי דשא, כל דבר נראה כמו כל דבר אחר. לכן ילדים כה רבים הגדלים בערים הם שובבים כל כך. הם לא יודעים מה הבעיה שלהם, וגם האבות, האימהות, הדודות, הדודים, בני הדודים, המורים, האומנות והמטפלות שלהם לא יודעים. אבל אני יודעת, וגם אתם יודעים עכשיו. גם ילדים הגדלים בכפר הם שובבים לפעמים, אבל הסיבות לכך אחרות לגמרי.

הילדים חקרו ביסודיות את הגנים ואת המבנים הנוספים לפני שנתפסו ונרחצו לקראת ארוחת הערב, והם הבינו היטב כי אין ספק שיהיו מאושרים בבית הלבן. כבר מהרגע הראשון חשבו כך - אבל כאשר גילו כי צדו האחורי של הבית מכוסה שיחי יסמין מלאי פרחים לבנים המפיצים ניחוח כשל בקבוק הבושם היקר ביותר שנתן אי פעם כמתנת יום הולדת; וכשראו את הדשא, כולו ירוק וחלק, שונה למדי מהדשא החום שבגני רובע קמדן; וכשמצאו את האורווה ומעליה עליית גג עם מתבן שעדיין נותר בו מעט חציר - היו כמעט בטוחים.

(מתוך חמישה ילדים והזהו, אדית נסביט, תרגמה: יעל ענבר, 2009)

*110*

(בספר תמונה של מודעת פרסומת:) מארכיון חברת החשמל, שנות השישים של המאה העשרים

2. בקטע המצוטט מתוך הפרק הראשון של הספר יש תיאורים של המרחב הפתוח שסביב הבית הלבן - הגינה, הבוסתן וצדו האחורי של הבית. בחלקים אלה יש הרבה שמות עצם ושמות תואר. תארו בקצרה את המרחב שמסביב לבית הלבן. השתמשו לשם כך בשמות תואר אחדים מתוך הפרק.

3. בפרק מופיעים גם תיאורים של העיר לונדון, ובתוכה שכונת קמדן. ציינו הבדלים אחדים בין מראות העיר למראות הכפר, העולים מתוך הפרק. השתמשו לצורך זה בשמות תואר אחדים מתוך הפרק.

4. העתיקו מתוך הפרק שלושה משפטים, שיש בהם כמה תארים לאותו שם עצם.

*111*

תיאורים בידיעה עיתונאית

1. קראו קטע קצר מידיעה שהתפרסמה בעיתון. הידיעה בנויה מכותרת ראשית, מתחתיה כותרת משנה המפרטת אותה, ואחר כך באה הידיעה עצמה.

תם השרב הגדול, ידיעה עיתונאית

*111*

כותרת ראשית: תם השרב הגדול

כותרת משנה: "עשרות אלפי מטיילים יצאו לטבע בסוף השבוע השרבי והאביך של החורף. השבוע הגשם חוזר, ואיתו מערכת חורפית סוערת. שלג ירד בחרמון, יש סיכוי שגם בירושלים.

סוף השבוע האחרון, שהיה שרב חורפי עם אובך, 30 מעלות שנמדדו במישור החוף ו-25 מעלות בהרים, הוציא עשרות אלפי מטיילים, שגדשו את הפארקים, שמורות הטבע והגנים הלאומיים ברחבי הארץ.

האתרים המטוילים ביותר היו שמורת עין אפק, שם התקיימה פעילות לכבוד יום בתי גידול לחים; נחל תבור, שם הוקמה תחנת מידע לקראת פריחת התורמוסים; והגן הלאומי ירקון-אפק, שם התקיימה פעילות "להציל את הצפרדע".

(מתוך דן לביא, ישראל היום, 8.2.15)

2. איזה קטע בידיעה העיתונאית מנוסח בקצרה ובתמציתיות - הכותרת הראשית של הידיעה, או כותרת המשנה? כתבו מה יכולה להיות הסיבה לניסוח הזה.

3. סכמו בקצרה מה מספרת הידיעה העיתונאית.

4. הביאו מתוך כותרת המשנה משפט שיש בו שני תארים.

5. כותרת המשנה של הידיעה שהבאנו מדווחת על מה שהיה ועל מה שיהיה בקרוב. העתיקו מתוך כותרת המשנה משפט אחד בזמן עבר, ומשפט אחד בזמן עתיד.

6. בכותרת המשנה המפורטת יש תארים רבים וגם תוארי פועל המציינים מקומות. הביאו לדוגמה 3 תוארי פועל מתוך כותרת המשנה.

7. א. הסתכלו שוב בכותרת הראשית של הידיעה העיתונאית שהבאנו כאן. כותרת זו היא ציטוט השורה הראשונה מתוך שיר שכתב המשורר והפזמונאי מאיר אריאל. ציטוט של שיר ידוע עשוי למשוך את תשומת לב הקוראים לידיעה.

ב. חשבו וכתבו: מה היתרונות ומה החסרונות של כותרת ראשית שירית כדוגמת הכותרת של הידיעה שהבאנו כאן?

*112*

השוואה בפרסומות באמצעות שמות תואר

*112*

מה טוב? מה טוב יותר? מה יפה? מה יפה יותר? ומה היפה ביותר?

תארים אינם מציינים דברים מדויקים, אלא תכונות יחסיות. הם מביעים הערכה ועמדה ממבט אישי של הדובר. אפשר לציין תכונות המובעות בשמות תואר - על ידי השוואה: קטן הוא קטן רק בהשוואה לגדולים ממנו, אך הוא גדול בהשוואה לקטנים ממנו. איך משווים?

כשחושבים שלדבר כלשהו יש יתרון על דבר אחר בתכונה מסוימת, משווים את שני הדברים זה לזה באמצעות שם תואר, בדרך זו: דן צעיר מאחותו. או: דן צעיר יותר מאחותו (בעברית המדוברת אומרים גם: יותר צעיר).

לדרך השוואה זו קוראים ערך היתרון.

ולפעמים, כשמשהו בולט יותר מכל האחרים המושווים לו, אנו משתמשים במבנים האלה: דן הוא החכם ביותר בכיתה. או: דן החכם בכיתה. ויש דרך המקובלת בלשון הדיבור: דן הכי חכם.

לדרך השוואה זו קוראים ערך ההפלגה (ההגזמה, הקיצוניות).

הפרסומת, נוטה לשבח מוצרים ושירותים ולהפריז ביתרונות המוצרים שהיא מפרסמת, בפרסומות מרבים להשתמש בשמות תואר, רבים מהם בערך היתרון (גדול יותר, טוב יותר) ובערך ההפלגה (הגדול ביותר).

עבודה בזוגות

1. א. קראו בקול סיסמאות מתוך מודעות פרסומת.

- ממתק נחמד

החטיף הכי טעים, הכי בריא והכי נחמד?.

- ענק הקניות בישראל

יותר גדול וגם הרבה יותר זול

- שיווק זיל הזול

הכי זול בעיר

- הסרת משקפיים בראייה אישית

חולמים לקום בבוקר ולראות בחדות ללא משקפיים?

לאחר הטיפול בשיטה שלנו, הראייה חדה יותר לרחוק ולקרוב

- מזגן קונים רק ברשת גדול המזגנים

- כל מותגי המזגנים במחירים הכי משתלמים

- מרכז חדש לרפואת לב

עם טובי המומחים בתחום

- מבצע נקי וחלק (פרסומת למכונת כביסה)

*113*

ב. העתיקו מהסיסמאות שקראתם את כל התארים המובאים בערך היתרון.

לדוגמה: יותר זול.

ג. העתיקו את התארים המובאים בערך ההפלגה.

לדוגמה: החנות הטובה ביותר, או החנות הכי טובה.

ד. העתיקו שמות עצם שצמודים להם שמות תואר לא בערך היתרון או ההפלגה.

2. בסיסמאות שקראתם מופיעה דרך מיוחדת של ערך ההפלגה, לא במבנה "הגדול ביותר" או "הכי גדול". אם מצאתם - העתיקו את הצירופים המנוסחים בדרך זו.

3. נסחו מחדש את סיסמאות הפרסומות שקראתם: שנו את ערך היתרון לערך ההפלגה, וההפך. לצורך כך ניתן לערוך שינויים לשוניים נוספים (לדוגמה, לציין בהשוואה למי או למה משווים את המוצר).

4. הסיסמה "הסרת משקפיים בראייה אישית" היא משחק מילים של דו-משמעות. מהן שתי המשמעויות העולות מהסיסמה?

"יותר חשמל - פחות עמל"

(בספר תמונה של מודעת פרסומת:) עיצוב: מכנר-וליש, שנות הארבעים של המאה העשרים

*114*

מהי פרסומת?

*114*

הפרסומת מודיעה לציבור על קיומם של מוצרים ושירותים, ומשתדלת לשכנע אותו לרכוש אותם. הפרסומת מועברת לציבור באמצעים שונים: במודעות בעיתונים, בשידורי רדיו, בטלוויזיה, באינטרנט, בשלטי חוצות, ועוד.

כדי לפתות את הצרכנים לרכוש את המוצר, הפרסומת מרבה לשבח אותו. מודעת הפרסומת או תשדיר הפרסומת לעולם לא "יגלו" את מגרעות המוצר. הם ינסו להראות שהוא עדיף על מוצרים אחרים, שהוא הטוב ביותר, ושהצרכן זקוק בדיוק לו.

ברוב מודעות הפרסומת יש סיסמה, כלומר: משפט בולט, המנוסח בדרך כלל בקיצור ובאופן נוח לזכירה. לעתים קרובות יש בסיסמה משחק לשוני כלשהו, כגון חריזה, או מילים דו-משמעיות, או שימוש בביטוי מוכר במשמעות חדשה, ועוד. למשל:

"זהו!

בעונה זו

4000 דונם

אבטיחים למשק העברי"

(בספר ציור:) האנאבוסה איצ'ו, נזירים עיוורים בוחנים פיל, ציור יפני בן יותר מ-300 שנים

*115*

- שתית רזית

- הקרם שכדאי לפגוש פנים אל פנים

- מגוון גדול במחיר קטן

- דירה מדהימה בפסגת החלומות

- להתלבש על אופנת הסריגים

- ללכת על שטיחים אמנותיים

- כל כף היא כף של כיף (פרסומת למרק)

5. שיחה בכיתה

בחרו שלוש סיסמאות מהדוגמאות לעיל ונסו להסביר מה המשחק הלשוני שבהן. למשל: שימוש בביטוי ידוע אך במשמעות חדשה, דו-משמעות של מילה, חריזה, ניגוד בין שני חלקים של הפרסומת, משחק של מילים סמוכות הדומות בצליל.

6. עבודה בקבוצות

חברו סיסמת פרסומת קצרה למוצר שתחליטו עליו. ציינו מהו המוצר ומה שמו (אפשר להמציא שם מעניין למוצר). כדאי לחבר למוצר סיסמה שיש בה משחק מילים המושך תשומת לב.

7. לפניכם שמות תואר במשקלים שונים.

דביק. משובח. כתום. הדוק. ביתי. חלק. ענוג. שביר. מדיני. מבריק. קסום. מתוק. עצוב. קליט. חזק. מוזנח. מצחיק. מפוצל. נבול. עברי. עכור. צבאי.

חלקו את שמות התואר לקבוצות לפי פירוט המשקלים להלן:

שמות תואר בסיומת חיריק י

שמות תואר במשקל חכם

שמות תואר במשקל מהיר

שמות תואר במשקל גשום

שמות תואר במשקל עגול

שמות תואר במשקל מלהיב

שמות תואר במשקל מוצלח

שמות תואר במשקל מפותח

על נקודת מבט אישית, על ראייה ועיוורון ועל שמות תואר בסיפור

1. הסיפור "חמשת העיוורים" של הסופר הרוסי טולסטוי מציג מבט אישי של אנשים שונים על אותה תופעה. קראו את הסיפור.

*116*

חמשת העיוורים, לב טולסטוי, סיפור

*116*

תרגם: חיים נחמן ביאליק

חמישה קבצנים עיוורים הלכו יחד אחוזי-יד דרך יער עבות. רבץ לפניהם פיל גדול מאוד והם לא ידעו. נכשלו בו ונפלו. חרדו חרדה גדולה והתחילו למשש ולגשש סביבותם, לדעת מה המכשול אשר לפניהם. עלתה ביד האחד אוזן מאוזני הפיל. מיעך ומשמש בה - והנה היא רכה, מתקמטת, כעין המטלית. קרא ואמר:

- אחי, סמרטוטים לפנינו! גל של סחבות!

השני גישש ומצא את הבטן, צעק בקול:

- תל! תל גבוה ומשופע!

מישש גם השלישי ובחלקו עלה הזנב. הכריז על המציאה:

- חבל עבות! נכשלנו בחבל!

הרביעי מישש ומצא רגל. תפס בה וצווח:

- קורה! קורה ארוכה וכבדה!

אז התרגש החמישי, החזיק בחטי הפיל (שיניו הקדמיות הבולטות של הפיל) אשר עלו בידו, וצעק בכל כוחו:

- שקרנים! חרבות פגעו בנו! חרבות שנונות בעלות פיפיות! (חרב פיפיות - צדדים חדים ומושחזים).

ככה צעקו העיוורים ורבו בחוזקה וכמעט שבאו לידי מהלומות. כל אחד החזיק בשלו בשתי ידיו וכל אחד היה בעיני שאר חבריו כשוגה ומשגה. עבר במקום פיקח (רואה, ההפך מעיוור) אחד ושמע דברי ריבם, הניע עליהם ראש ואמר:

- אוי עיוורים, עיוורים! אילו היו לכם עיניים לראות את כל אשר לפניכם יחד, כי עתה נוכחתם לדעת, עד כמה שגיתם כולכם. הן כל אחד מכם טוען את טענתו על פי הפרט הקטן הבודד אשר תפסה ידו. ואולם באמת, הלא אין פה לפניכם לא תל ולא קורה, לא סחבות ולא חבל עבות ולא חרבות.

- ומה אם כן יש פה? - שאלו העיוורים פה אחד ועמדו משתאים (מתפלאים) ותאבים (רוצים מאוד, משתוקקים) מאוד לדעת.

- פיל! - ענה הפיקח - השומעים אתם? פיל!

2. ספרו בקצרה במילים שלכם את סיפור המעשה - מה קרה לחמשת העיוורים.

3. מדוע, לפי דברי הפיקח, לא הבינו העיוורים שלפניהם פיל?

4. כל אחד מחמשת העיוורים משוכנע בצדקתו ומתקשה לקבל את נקודת המבט של חברו. הוכיחו זאת בעזרת דרך ההתנהגות של העיוורים וסגנון דבריהם.

5. העיוורים, המבטאים את תפיסתם החלקית ואת עמדתם האישית, משתמשים בדבריהם בשמות תואר המתארים, כביכול, את הדבר שהם מחזיקים בו. הביאו לדוגמה שמות עצם ושמות תואר הצמודים להם, מתוך השיחה של הדמויות בסיפור.

*117*

6. שיחה בכיתה

האם קרה לכם שטעיתם בהערכת אדם או בהבנת תופעה, כי ראיתם רק חלק מהתמונה, חלק מהתופעה, ורק כשראיתם את השלם, או הקשבתם לדעות נוספות, הבנתם טוב יותר? אם כן, ספרו בקצרה על מקרה זה. היעזרו בהנחיות שלפניכם:

- חשבו מה המטרה שלכם - לספר מה קרה לכם וכיצד שיניתם את דעתכם בעניין מסוים.

- חשבו על המקרה שעליו אתם רוצים לספר - מה חשוב להסביר כדי שהמאזינים יוכלו להבין את המקרה. מה בדיוק קרה (אל תחמיצו פרטים חשובים), מה חשבתם באותו הזמן, ומה גרם לשינוי.

- זכרו שהמאזינים אינם מכירים את המקרה.

- השתדלו לספר ברצף, שלבו מילים המסייעות לעקוב אחרי רצף האירועים, כמו "בתחילה", "באותו הזמן" "מאוחר יותר", "לבסוף".

- הסבירו באופן מפורט את התהליך שבעקבותיו שיניתם את דעתכם - מישהו אמר לי, ראיתי ש..., הבנתי את ההתנהגות של...

- האם יש דמיון בין מה שקרה לכם לבין מה שקרה בסיפור "חמשת העיוורים"? הסבירו.

(בספר תמונה:) שלט רחוב בירושלים

*118*

שלוש דתות - ירושלים אחת

*118*

(בספר תמונה:) שלט רחוב בירושלים

על עיר מיוחדת, שמקודשת לשלוש דתות, וגם על השערות וניחושים ומה שמשפיע עליהם

1. לפניכם 15 משפטים הקשורים בירושלים. קראו את המשפטים וכתבו במחברת איזה משפט נכון ואיזה לא נכון לפי מה שאתם יודעים, משערים או מנחשים.

א. לפי המסורת היהודית, הר הבית הוא המקום שבו היה בית המקדש.

ב. באחת המסורות על ירושלים מופיעים: מסע לילי, סוסה עם כנפיים ועלייה לשמיים.

ג. לירושלים קוראים "ציון" על-שם התנועה הציונית.

ד. לפי האמונה הנוצרית, ישו לא רק מת בירושלים, אלא גם קם בה לתחייה.

ה. ירושלים היא העיר הקדושה ביותר למוסלמים.

ו. שלמה המלך כבש את ירושלים והפך אותה לעיר הבירה שלו.

ז. "ויה דולורוזה" היא מסעדה איטלקית מפורסמת, שנמצאת בעיר העתיקה בירושלים.

ח. תוכנת מחשב מיוחדת עוקבת אחרי כל אחת מאבני הכותל.

ט. יהודים, נוצרים ומוסלמים מאמינים שהמקום שממנו נברא העולם נמצא בירושלים.

י. צליינים הם בדי-צל שפרושים מעל רחבת הכותל ומגינים על המתפללים בימות הקיץ.

יא. "ירושלים של מעלה" היא שכונה הממוקמת על הר הצופים בירושלים.

יב. ברחבה החיצונית של אחד המסגדים בירושלים יכולים להתפלל עשרות אלפי אנשים.

יג. המוסלמים מאמינים שבירושלים אפשר לראות את טביעת כף ידו של מוחמד.

יד. "אבן השתייה" היא כינוי לברזייה עתיקה עשויה אבן, הנמצאת ליד הכותל המערבי.

טו. דורמיציון, מריה מגדלנה ונוטרדם הם שמות של כנסיות בירושלים.

2. שיחה בכיתה

לפי מה החלטתם אם המשפט נכון או לא נכון? האם ידעתם את התשובה או שיערתם אותה? אם שיערתם - על מה ביססתם את ההשערה שלכם? אם ניחשתם - מה השפיע על הניחוש שלכם?

*119*

3. קיראו את קטע המידע שלפניכם. בקטע מוזכרים גם נושאים שהופיעו בפעילות 1, וייתכן שבעקבות הקריאה תרצו לשנות חלק מהתשובות שלכם. עשו זאת.

ירושלים, עיר אחת, שלוש דתות. טקסט מידע

*119*

ירושלים היא עיר הבירה של מדינת ישראל, ובה ממוקמים מוסדות השלטון המרכזיים שלה: הכנסת, משרדי הממשלה ובית המשפט העליון. ירושלים אינה רק מרכז שלטוני-חילוני, כי אם גם עיר מקודשת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות (דתות שמבוססות על אמונה באל אחד) הגדולות: היהדות, הנצרות והאסלם. מדי שנה בשנה מגיעים אליה מבקרים מכל רחבי העולם, שעולים לרגל אל המקומות הקדושים להם.

(בספר תמונה:) יהודים דתיים מתפללים ברחבת הכותל המערבי במהלך חג הפסח, אפריל 2007

ירושלים ביהדות

במסורת היהודית, מעמדה של ירושלים הוא מיוחד במינו. היא נחשבת לעיר הקדושה ביותר, ויש לה משמעות דתית, היסטורית ולאומית. לפי אחת הדעות, ירושלים אף יקרה במיוחד ללבו של הקדוש ברוך הוא, שעשה לעצמו מעין בבואה שלה בשמיים - "ירושלים של מעלה".

לפי המסופר במקרא, ירושלים הייתה עיר יבוסית (היבוסים היו עם שחי בארץ ישראל). דוד המלך כבש את העיר לפני 2500 שנה, והפך אותה למרכז פוליטי ודתי. בנו, שלמה, בנה את בית המקדש הראשון על הר הבית. לפי המסורת עמד בית המקדש על אבן השתייה - האבן שממנה נברא העולם כולו.

בית המקדש הראשון חרב, וחלק מעם ישראל יצא לגלות בבל. כשחזרו גולי בבל לירושלים, נבנה באותו מקום בית המקדש השני - המרכז הרוחני, המשפטי והדתי הגדול והחשוב ביותר של עם ישראל במשך קרוב לשש מאות שנה. יהודים מכל קצווי הארץ עלו לרגל לבית המקדש שלוש פעמים בשנה.

בשנת 70 לספירה נחרב גם בית המקדש השני. ירושלים הפסיקה להיות מרכז פוליטי ופולחני יהודי פעיל, והייתה לסמל להמשכיות העם היהודי ולתקוותו לחזור לארצו. יהודים מכל רחבי העולם חלמו על ירושלים והתגעגעו אליה, החזיקו בבתיהם תמונות שלה, התפללו לכיוונה והזכירו אותה בתפילות, בברכות ובשירים שלהם.

מעמדה המיוחד של ירושלים משתקף גם בעובדה שהציונות, תנועת ההתעוררות הלאומית שהביאה להקמתה של מדינת ישראל, קרויה על שם אחד השמות המקראיים של ירושלים - ציון. במהלך השנים נעשה השם הזה מילה נרדפת לארץ ישראל כולה (ולדוגמה, השורה המופיעה בהמנון - "עין לציון צופיה").

*120*

(בספר תמונה:) צליינים נוצרים בחצר כנסיית הקבר בירושלים

כשהוקמה מדינת ישראל, היה חלקה המערבי של ירושלים לעיר הבירה שלה, וחלקה המזרחי נשאר תחת שלטון ירדני. העיר הייתה חצויה במשך 19 שנים. בין שני החלקים עבר גבול (קיר הפרדה), וליהודים לא התאפשרה גישה למקומות הקדושים להם בעיר העתיקה (בחלק המזרחי).

בשנת 1967, במהלך הקרבות של מלחמת ששת הימים, כבש צה"ל את מזרח העיר, וירושלים אוחדה תחת שלטון ישראלי. איחוד ירושלים פתח לתושבי ישראל היהודים וליהודים מכל רחבי העולם את הגישה לכותל המערבי - השריד היחידי מקיר החומה שהקיפה את הר הבית ואת בתי המקדש. ברחבת הכותל יש מקום לאלפי מבקרים. חלק מהם רואים בו מקום קדוש, ואחרים מתייחסים אליו כאל אתר בעל משמעות היסטורית ותרבותית. מבקרים רבים טומנים פתקים עם בקשות בין אבניו. תשומת לב רבה מוקדשת לטיפול באבני הכותל ולשימורן. מערכת ממוחשבת עוקבת אחר כל אחת מאבני הקיר, מתעדת את מצבה ומבטיחה שתטופל כראוי.

ירושלים בנצרות

ירושלים היא גם אחד המקומות הקדושים ביותר לנוצרים, ומתגוררים בה בני קהילות נוצריות שונות - קתולים, ארמנים, קופטים, לותרנים ואחרים. לפי המסורת הנוצרית, ישו חי בירושלים בימיו האחרונים, ומקומות רבים בעיר הם תזכורת לסיפור חייו ומותו המופיע בברית החדשה (ספרי הקודש של הנוצרים). האתר הירושלמי המקודש ביותר לנוצרים הוא כנסיית הקבר, שנבנתה לפני כ- 1700 שנה והממוקמת בעיר העתיקה. לפי המסורת הנוצרית, במקום שבו עומדת הכנסייה נצלב ישו, נקבר, קם לתחייה ועלה השמימה. באותו מקום נמצאת גם נקודה הקרויה "טבור העולם" שממנה החלה בריאת העולם לפי האמונה הנוצרית. בעיר יש כנסיות רבות אחרות, והידועות ביותר הן: הדורמיציון, כנסיית מריה מגדלנה וכנסיית נוטרדאם.

הנוצרים הראשונים התייחסו לירושלים באופן שלילי, משום שלפי המתואר בספרי הקודש

*121*

שלהם ישו סבל ומת בה. אולם במשך הזמן קיבלה ירושלים מעמד מקודש, ומאמינים נוצרים החלו לעלות אליה לרגל כדי לבקר במקומות שבהם התהלך ישו וללכת בעקבותיו. עולי הרגל הנוצרים קרויים "צליינים".

לפי הברית החדשה, האירועים האחרונים בחייו של ישו התרחשו בימי הפסחא (המקבילים לחג הפסח היהודי), ולכן רוב הצליינים מגיעים לירושלים בתקופה זו של השנה. אחד האתרים שהם מבקרים בו הוא הויה דולורוזה (דרך הייסורים), העוברת בעיר העתיקה של ירושלים. לפי האמונה הנוצרית, זו הדרך שבה הלך ישו למקום הוצאתו להורג, כשהוא נושא על כתפיו את הצלב שעליו ייצלב. לאורך הויה דולורוזה יש תחנות המתארות אירועים במסלול הייסורים של ישו, ובתחנות הללו הוקמו כנסיות ומנזרים.

בדומה לירושלים-של-מעלה, המופיעה במסורת היהודית, גם במסורת הנוצרית מתוארת ירושלים שמימית ורוחנית. ירושלים הזו מסמלת את הכנסייה הנוצרית, ומעמדה אף גבוה יותר מזה של ירושלים הממשית.

(בספר תמונה:) תפילה לציון חג הרמדאן בהר הבית בירושלים

ירושלים באסלאם

גם בעולם המוסלמי מייחסים משמעות רבה לירושלים, והיא נחשבת לשלישית בקדושתה אחרי הערים מכה ואל-מדינה שבערב הסעודית.

המקום הקדוש ביותר לאסלאם בירושלים נמצא על הר הבית, בתוך חומות העיר העתיקה, ונקרא "אל-חרם א-שריף" (המתחם הקדוש). זהו מתחם הכולל מסגדים, מוסדות לימוד ומבני דת מוסלמיים, שהעיקריים שבהם הם כיפת הסלע המוזהבת ומסגד אל אקצא בעל כיפת הכסף.

כיפת הסלע (קובת א'-ס'ח'רה) הקרויה גם כיפת הזהב, נבנתה לפני כ-1400 שנה, והיא מהמבנים המקודשים ביותר לאסלאם והמרשימים ביופיים ובמלאכת המחשבת של הבנייה שלהם. במרכז המבנה מצוי סלע ענק, ולפי האמונה המוסלמית זוהי אבן השתייה שממנה נברא העולם. לפי המסורת המוסלמית, בראשית האסלאם התפללו המאמינים, במצוות מוחמד, לכיוון האבן הזו ולכיוון ירושלים בכלל.

אבן השתייה מקושרת גם למסורת המוסלמית שלפיה הנביא מוחמד נישא במסע לילי ממכה להר הבית שבירושלים רכוב על סוסתו המכונפת, אל-בוראק. לפי המסורת, כשהגיע מוחמד להר הבית הוא עלה לשמיים, ושם קיבל את המצוות להתפלל חמש פעמים ביום ולשנות את כיוון התפילה לעבר מכה. המוסלמים מאמינים שמוחמד עלה לשמיים מאבן השתייה, ושטביעת כף רגלו עדיין נמצאת עליה. הם גם מאמינים שבארון הנמצא במבנה טמונות שערות מזקנו של הנביא.

*122*

מסגד אל-אקצא (המסגד המרוחק ביותר, המסגד הקיצוני) קיבל את שמו מהסיפור על מסע הלילה של מוחמד - זהו המקום המרוחק שאליו נישא מוחמד ממכה. המסגד נבנה ככל הנראה זמן מה לאחר כיפת הסלע, אם כי חלק מהמסורות המוסלמיות מתייחסות אליו כאל קדום יותר. הוא משמש מרכז לעולי רגל מוסלמים, והודות לממדיו הגדולים יכולים להתפלל בו כ-5000 מתפללים. בחגים מתווספים עליהם עשרות אלפים, המתפללים ברחבה החיצונית. המסגד נחרב פעמים אחדות ברעידות אדמה, וחלקים רבים ממנו נבנו מחדש.

(בספר תמונה:) שתי נזירות באחת מסמטאות העיר העתיקה

4. עבודה בקבוצות

א. שוחחו על ההבדלים בין התשובות שלכם בפעילות 1 לבין מה שגיליתם במהלך הקריאה.

ב. האם יש ביניכם הסכמה לגבי כל אחד מהמשפטים? אם יש ביניכם חילוקי דעות בדקו שוב בטקסט המידע.

ג. נסחו יחד משפטים נכונים, שיחליפו את המשפטים הלא נכונים בפעילות 1.

ד. אילו מהמשפטים בפעילות 1 קשורים ליהדות? אילו - לנצרות? אילו - לאיסלאם? ואילו לשלוש הדתות גם יחד? העתיקו למחברת את מספרי המשפטים המתאימים.

5. שיחה בכיתה

א. האם הופתעתם מהפער בין תשובותיכם בפעילות 1 לבין מה שהופיע בקטע המידע?

ב. מה נראה לכם שתזכרו מכל מה שקראתם על ירושלים? מדוע?

6. בירושלים חיים אנשים בני דתות שונות. האם קטע המידע רומז על היחסים ביניהם?

7. שיחה בכיתה

לאור מה שקראתם, לאיזה סוג של יחסים בין התושבים השונים של העיר הייתם מצפים? הסבירו.

*123*

עוד טקסט על ירושלים

1. הקטע הספרותי הקצר שלפניכם פורסם בעתון "ידיעות אחרונות". קראו אותו.

הסיכוי, אהרון בכר, רשימה ספרותית

*123*

סמטה קטנה בירושלים, בדרך לכותל.

חאג' מוסלמי (מוסלמי שעלה לרגל למכה) בתרבוש (כובע בצורת גליל) משי, בגלימה ארוכה, פוסע לאטו נשען על מקל.

שני נזירים (בטקסט זה - נוצרים החיים בקהילה דתית סגורה, במנזר) שקועים בשיחה.

שלושה בחורי ישיבה, בצעד חפוז.

גלימה בגלימה נוגעת, מלמול במלמול.

הסביבה מביטה בהם בעיני אבן. היא מעריכה את גודל הסכנה, גם את גודל הסיכוי הטמון במראה הזה, שיש בו כל האחדות שאפשר למצוא בניגודים. כל זמן שהם מסתובבים כאן יחדיו, אלה בצד אלה, קיים סיכוי. הם הסיכוי.

(מתוך ידיעות אחרונות, יוני 1994)

(בספר תמונה:) חרס מעוטר בזר ענפי זית (בשורה הראשונה), בזמורות גפן (בשורה האמצעית) ובענף עץ רימון (בשורה התחתונה), תקופת המשנה, מוזאון הכט

*124*

2. שערו לאן הולכות הדמויות השונות שהוזכרו בטקסט. היזכרו במידע שקראתם בטקסט "ירושלים - עיר אחת, שלוש דתות".

3. בטקסט כתוב: "גלימה בגלימה נוגעת, מלמול במלמול". מה מביע המשפט הזה?

4. א. מה לדעתכם משמעות המשפט "הסביבה מביטה בהם בעיני אבן"?

ב. קראו את קטע המידע שלפניכם, וכתבו איך הוא מתקשר למשפט שבסעיף א.

חוק עירוני ייחודי לירושלים, שנחקק ב-1918 ועדיין תקף, דורש שהקירות החיצוניים של כל הבניינים בירושלים יהיו מחופים (מצופים) באבן מסותתת. החוק נחקק במטרה לשמור על האופי והמראה הייחודיים לירושלים בכל שטחי העיר, כך שגם מבנים שאינם בנויים מאבן ירושלמית ייראו כעשויים מאבן.

5. א. אלו שמות תואר מופיעים ב"הסיכוי"? העתיקו אותם.

ב. מצאו לפחות דוגמה אחת של תואר הפועל.

ג. מה לדעתכם תורמים כל התיאורים? (חישבו על התמונה העולה מן הטקסט.)

6. שיחה בכיתה

בפרק קראתם על חשיבותה של ירושלים לשלוש הדתות וגם שוחחתם על היחסים בין התושבים השונים של העיר. בעקבות זאת למה לדעתכם מתכוון אהרון בכר במילים "גודל הסכנה" ו"גודל הסיכוי"?

7. הכינו משחק על ירושלים, שבו תשתמשו בידע שרכשתם במהלך העבודה בפרק הזה. לפניכם כמה רעיונות: משחק רביעיות, משחק לוח דמוי מונופול, משחק טריוויה. תוכלו לכלול במשחק שלכם גם פרטי מידע נוספים שידועים לכם על ירושלים ושלא הוזכרו בפרק. לפני שתעשו זאת, עליכם לוודא שהמידע שלכם מדויק! חשבו איך לבדוק זאת.

*125*

וחג שבועות תעשה לך

*125*

(בספר תמונה:) חרס מעוטר בזר ענפי זית (בשורה הראשונה), בזמורות גפן (בשורה האמצעית) ובענף עץ רימון (בשורה התחתונה), תקופת המשנה, מוזאון הכט

על שמות שונים לחג אחד, וגם על הפקת מידע ממקורות מגוונים

1. קראו את הטקסט שלפניכם.

חג השבועות - חג הביכורים, טקסט מידע

*125*

לחג השבועות שמות אחדים: חג השבועות, חג הביכורים, חג הקציר וחג מתן תורה. בתקופות שונות הודגשו תכנים שונים של החג. כשישבו בני ישראל על אדמתם והוציאו לחם מן הארץ (כלומר, חיו על הגידולים החקלאיים), הודגש הקשר של החג לטבע ונחוג כחגם של החקלאים ועובדי-האדמה. כשגלו ישראל מארצם והתרחקו מאדמתם, נחוג החג כזיכרון לזמן מתן תורה והחיים בטבע רק הוזכרו ועוררו געגועים אל הארץ. בימינו, במדינת ישראל, שוב מאוחדים כל תכני החג - מתן תורה, קציר חיטים וחג הביכורים.

בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מביאים אליו את הביכורים - הפירות הראשונים של השנה.

הביכורים שהובאו לבית המקדש היו משבעת המינים בלבד, כמו שנאמר בתורה:

ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ-זית שמן ודבש. (דברים ח, ח)

שבעת המינים כתובים בתורה על-פי סדר הבשלתם - הזמן שבו הם מוכנים לקטיף או לקציר (תחילת השנה היתה בניסן). החיטה והשעורה, המבשילות בתקופת הקציר (חודש סיוון), מופיעות בראש הרשימה, ואילו התמרים, המבשילים בסביבות חודש תשרי, מופיעים בסוף. למען הדיוק חשוב לציין כי החיטה מבשילה מעט לאחר השעורה, אך מפני כבודה וערכה כמקור העיקרי לקמח ממנו נאפה הלחם, היא נזכרת לפני השעורה.

2. בארץ ישראל צמחו עצים רבים, צמחי מאכל, צמחי נוי, תבלין ומרפא.

למה הביאו ביכורים דווקא מן המינים האלו? כדי לענות על השאלה, עיינו בטבלה ובקטע המידע על שבעת המינים.

*126*

שבעת המינים

המינים,  היבול או התוצרת,  צורת ההשקיה,  סוג הגידול,  עונת ההבשלה

חיטה,  קמח,  מי גשמים,  עשב,  אביב

שעורה,  גרעיני שעורה,  מי גשמים,  עשב,  אביב

גפן,  יין,  מי גשמים,  שיח,  קיץ

תאנה,  דבלים,  מי גשמים,  עץ,  קיץ

רימון,  פרי הרימון,  מי גשמים,  עץ,  סתיו

זית,  שמן זית,  מי גשמים,  עץ,  סתיו

תמר,  דבש תמרים,  מי גשמים,  עץ,  סתיו

(בספר תמונה:) חרס מעוטר בזר ענפי זית (בשורה הראשונה), בזמורות גפן (בשורה האמצעית) ובענף עץ רימון (בשורה התחתונה), תקופת המשנה, מוזאון הכט

*127*

שבעת המינים, עזריה אלון, טקסט מידע

*127*

שבעת המינים היו עיקר מזונם של תושבי ארץ ישראל בתקופת התנ"ך. בתקופה ההיא לא היו בידי האנשים אמצעי השימור שיש לנו היום, כגון מקררים. החקלאי היה מגדל את גידוליו, קוצר את החיטה, בוצר את הענבים, מוסק את הזיתים או גודד את התמרים, ומן היבול שאסף היה עליו להתקיים במשך כל ימות השנה. חשיבות ראשונה במעלה הייתה אפוא לגידולים שיכלו לספק את מזונו, ואכן - שבעת המינים נתנו לו את הדרוש:

החיטה והשעורה נתנו לו את הקמח למשך כל השנה. הגרעינים שלהן יכולים להתקיים שנים על שנים, וכך פיתח האדם מן הקמח את הלחם, המקור הראשי לפחמימות, לא רק בעונת הקציר, אלא בכל עת, ואם נותרה בידו חיטה היו לו קמח ולחם אפילו בשנת בצורת.

הזית שימש כמקור לחומר החשוב השני - השמן, הן למאכל והן למאור. מכל סוגי השמנים שהאדם ייצר, היה שמן הזית המבוקש ביותר, וגם הוא נעצר (הופק) במשך עונה קצרה, ונשמר למשך שנים. פרי הזית ניתן לשימוש לזמן ארוך גם בצורות אחרות - זיתים כבושים, או זיתים בשלים שיובשו בשמש.

התמר והתאנה נתנו את הטעם המתוק, וגם הם שימשו כפחמימות בעלות ערך תזונתי הניתנות לשימור למשך כל השנה, בצורת דבלים (תאנים מיובשות) או כתמרים יבשים.

פרי הגפן שימושי ביותר, כי הענבים, שהאדם אוכל אותם בהנאה כפרי טרי במשך עונה ארוכה, ניתנים לעיבוד בדרכים שונות: מהם עושים את היין - שהוא משקה חשוב בכל הדורות. הצימוקים, שמייצרים מהענבים, ניתנים לשמירה זמן רב. מענבים מבושלים מכינים ריבה, ובתהליך מסוים של בישול ואידוי מפיקים מהם חומר מתוק ("דיבס") הניתן לשימור זמן רב.

הרימון אף הוא משמש מקור ליין, והניסיון מלמד כי רימונים שלמים ניתנים לשימור למשך חודשים רבים, עד שנה, וכל הזמן הזה הם שומרים על איכותם ועל טעמם.

כך מספקים שבעת המינים את מאכליו העיקריים של האדם בכל עונות השנה.

(מתוך שבעת המינים, 2006)

(בספר תמונה:) חרס מעוטר בזר ענפי זית (בשורה הראשונה), בזמורות גפן (בשורה האמצעית) ובענף עץ רימון (בשורה התחתונה), תקופת המשנה, מוזאון הכט

3. א. מה משותף לכל המינים על-פי הטבלה?

ב. במה שונים המינים על-פי הטבלה?

ג. כתבו מה מפיקים מכל מין לפי קטע המידע.

חיטה --

שעורה --

גפן --

תאנה --

רימון --

זית --

תמר --

4. הסבירו מדוע נבחרו דווקא שבעת המינים הללו להבאת הביכורים.

*128*

חג השבועות - חג מתן תורה, טקסט מידע

*128*

שמו של חג השבועות ניתן לו על שם שבעת השבועות שסופרים ממחרת היום הראשון של חג הפסח, המציין את יציאת מצרים, ועד לחג השבועות עצמו.

חג השבועות נקרא גם חג מתן תורה. אדם שמחכה לאירוע מיוחד סופר ומונה את הימים עד ליום המיוחל. הספירה של שבעת השבועות מבטאת את ההמתנה והציפייה לחג השבועות, היום שבו קיבל משה את התורה במעמד הר סיני.

5. לפניכם משנה, (אוסף של דינים, המשלימים ומפרשים את דיני התורה, שנאסף ואורגן בשישה ספרים לאחר חורבן בית המקדש השני) המתארת את העברת התורה מדור לדור.

משה קבל תורה מסיני,

ומסרה ליהושע,

ויהושע לזקנים, (מנהיגי העם בתקופת השופטים).

וזקנים לנביאים, (מנהיגי העם, החל מימי שמואל הנביא ועד תחילת ימי בית שני)

ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. (מנהיגי העם מתחילת תקופת בית שני ועד ראשית ימי החשמונאים. הם חוקקו חוקים וחיברו את נוסחי התפילה והברכות הנהוגים עד ימינו.). (הכנסת, הרשות המחוקקת של מדינת ישראל, נקראת על שם "כנסת הגדולה").

הם אמרו שלושה דברים,

הוו מתונים בדין,

והעמידו תלמידים הרבה,

ועשו סייג לתורה.

(אבות א, א)

6. במשנה שקראתם יש שני חלקים. מצאו אותם, והסבירו מה ההבדל ביניהם.

7. שיחה בכיתה

א. בקטע מן המשנה כתוב: "הם אמרו שלושה דברים". למי הכוונה במילה "הם"?

ב. בררו אתת פירושי המילים: מתונים, סייג.

ג. שערו מה הכוונה במשפטים האלה:

- הוו מתונים בדין.

- העמידו תלמידים הרבה.

- עשו סייג לתורה.

ד. מדוע בחרו כותבי המשנה דווקא את שלושת המשפטים האלה, כדי לייצג את התורה שעוברת מדור לדור?

*129*

(בספר תמונה:) סידור רוטשילד, פירנצה איטליה, 1492.

(בספר ציור:) וינסנט ואן גוך, דיוקן עצמי כצייר, 1888.

*130*

ביקור במוזאון

*130*

(בספר ציור:) וינסנט ואן גוך, דיוקן עצמי כצייר, 1888.

על יצירות של צייר מפורסם ומורכב, וגם על סיור וירטואלי במוזאון ועל דרך להתבונן בתמונות ולתאר את מה שרואים

(בספר תמונה:) קטע מתוך מכתב מוינסנט ואן גוך לאמיל ברנרד, 1888

1. שיחה בכיתה

- התבוננו בציור. מה אתם רואים?

- התבוננו שוב בפרטים בציור. מה עוד אתם רואים?

- מה אתם רואים בהתבוננות שלישית בציור, שלא ראיתם בהתחלה?

- איזה שם הייתם נותנים לציור? (חשבו על שם שמוסיף משהו על הנראה בציור.)

2. הצייר (והדמות המצוירת) הוא וינסנט ואן גוך. קראו עליו בקטע שלפניכם.

וינסנט ואן גוך, על פי אנציקלופדיה "אביב", טקסט מידע

*130*

הצייר וינסנט ואן גוך (1853-1890) נולד בהולנד, אביו היה כומר, והיו לו שני אחים ושלוש אחיות צעירים ממנו. ואן גוך היה נער אדמוני, לא חברותי ורגזן. גם בבגרותו היה חסר מנוחה ונתון למצבי רוח משתנים. לפני שבחר בציור כמקצוע עבד בחברה של סוחרי אמנות בהאג, בלונדון ובפריז, ואחר כך היה איש כנסייה בקרב קהילה של כורי פחם בבלגיה.

אחיו הצעיר תיאו האמין בכישרון הציור שלו, עודד אותו לצייר ותמך בו כלכלית. ב-1880 נסע ואן גוך הצעיר לבריסל ללמוד אמנות, ולאחר כשנה שב להולנד. במשך שעות ארוכות ביום הוא צייר את השדות שליד הכנסייה של אביו ואת האיכרים שחיו בסביבת מגוריו. באותה תקופה הוא השתמש בעיקר בצבעים כהים וצייר דמויות מגושמות. אחד הציורים המפורסמים מאותה תקופה נקרא "אוכלי תפוחי האדמה", והוא נחשב לציור החשוב הראשון שלו.

*131*

לאחר מות אביו חזר לבלגיה, ושם פגש לראשונה תחריטי עץ יפניים. טכניקת אמנות זו השפיעה על כמה מציוריו. בשנת 1886 עבר ואן גוך לפריז והתגורר בבית אחיו, שעבד שם בגלריה גדולה לאמנות.

בפריז פגש ואן גוך ציירים שהדגישו בציוריהם את החוויה וההתרשמות האישית מהטבע ולא את הדמיון למציאות. הציירים הללו השתייכו לזרם באמנות שנקרא "אימפרסיוניזם". ואן גוך לא הצטרף לזרם הזה, אבל ציוריו השתנו. הוא התחיל לצייר בצבעים בהירים יותר, ודמויותיו נעשו נוקשות פחות. הוא צייר את רחובות פריז ואת בתי הקפה שבה, והתחיל גם לצייר דיוקנאות (דמויות, בעיקר פנים של בני אדם). הוא צייר יותר מעשרים דיוקנאות שלו עצמו, ואחת הסיבות לכך היא שמצבו הכלכלי לא היה טוב, והוא התקשה לשלם לדוגמנים.

לאחר שנתיים בפריז הוא שוב חש אי שקט. אור השמש של הדרום משך אותו, ובתמיכת אחיו הוא עבר לעיר ארל שבדרום צרפת. הוא צייר שם את מראות העיר, את סביבותיה ואת השדות שהקיפו אותה, והוסיף לצייר דיוקנאות.

הצייר פול גוגן, חברו של ואן גוך, התגורר אתו זמן מה בארל. מצבו הנפשי של ואן גוך הלך והידרדר, ולאחר ריב עם גוגן הוא כרת לעצמו את אוזנו הימנית. בשנה האחרונה לחייו, לאחר שהשתחרר מבית החולים לחולי נפש שאושפז בו, צייר ואן גוך כמה מציוריו היפים ביותר. ב-27 ביולי 1890 הוא ירה בעצמו למוות, והוא בן 47 בלבד. אחיו מת חצי שנה אחריו.

ציוריו של ואן גוך בולטים בסגנונם המיוחד: מריחות צבע עבות וסוערות וצבעים עזים, שאינם תואמים תמיד את הצבעים בטבע, אך מביעים היטב את רגשותיו החזקים של הצייר ואת דרך הסתכלותו המיוחדת. ואן גוך צייר כאילו רצה לברוא מחדש את העצים ואת האדמה, את השמש ואת הכוכבים. החמניות, למשל, שצייר באחד מציוריו הידועים, לא נראו בעיניו כצמחים, אלא כסמל לחיים.

הקריירה האמנותית של וינסנט ואן גוך הייתה קצרה מאוד - היא נמשכה מעט יותר מעשר שנים. הוא כמעט ולא זכה להערכה בחייו, ורק במאה העשרים היה לאחד מהאמנים הידועים ביותר בעולם, וכל ציור שלו נמכר בסכומי עתק.

(מעובד על פי אנציקלופדיה אביב חדש)

3. מצאו בקטע על חייו של ואן גוך שלוש עובדות על הציורים שלו. כתבו אותן.

4. בעמוד הבא קטע מאחד ממאות המכתבים שכתב ואן גוך לאחיו תיאו. קראו את הקטע. בעת הקריאה שימו לב מהו הנושא העיקרי של המכתב.

(בספר תרשים של גלגל צבעים)

*132*

תיאו היקר, וינסנט ואן גוך, מתוך "מכתבים לתיאו". קטעים מספר קריאה

*132*

תיאו היקר,

רק כמה מילות ברכה בציפייה לבואך. וגם להודיע לך על קבלת מכתבך ומה שמצורף אליו, עליהם אני שולח לך תודות לבביות (...)

עד כמה שאני מבין, יש בינינו הסכמה מלאה לגבי הצבע השחור בטבע. שחור אבסולוטי (מוחלט) אינו קיים, בעצם. אך בדומה לצבע הלבן, הוא נוכח בכל צבע כמעט ויוצר מגוון אינסופי של אפורים - השונים זה מזה בגוון ובעוצמה.

כך שבטבע אינך רואה, בעצם, דבר מלבד הגוונים והצללים הללו.

קיימים רק שלושה צבעי יסוד - אדום, צהוב וכחול; "צירופים" הם כתום, ירוק וסגול.

כשמוסיפים שחור ומעט לבן (גם שחור ולבן הם צבעי יסוד) מקבלים אין סוף סוגים של אפור - אדום-אפור, צהוב-אפור, כחול-אפור, ירוק-אפור, כתום-אפור, סגול-אפור. בלתי אפשרי לומר, למשל, כמה אפורים-ירוקים יש, המגוון הוא אינסופי.

(...) בעזרת שלושת צבעי היסוד בתוספת השחור והלבן אפשר ליצור יותר משבעים גוונים. צייר בצבע הוא זה שרואה צבע מסוים בטבע ויכול לנתח אותו מיד ולומר, למשל: הירוק-אפור הזה הוא צהוב בתוספת שחור וכחול וכו'. במילים אחרות, זה שיודע כיצד למצוא את האפורים של הטבע על לוח הצבעים שלו.

(מתוך מכתבים לתיאו, וינסנט ואן גוך, תרגם: עודד פלד, 1992)

5. אפשר להמחיש את דבריו של ואן גוך באמצעות "גלגל הצבעים".

(בספר שני ציורים:)

קראו את קטע המידע שבעמוד הבא.

*133*

גלגל הצבעים, טקסט מידע

*133*

בגלגל הצבעים (א) נראים שלושת צבעי היסוד, אדום, צהוב וכחול, ובגלגל הצבעים (ב) נראים שלושת הצירופים הקרויים צבעים משניים, כתום, סגול וירוק. כל צבע משנה ממוקם בין שני צבעי היסוד שהוא מורכב מהם.

שלושת צבעי היסוד מתאימים זה לזה וכך גם שלושת הצבעים המשניים (כתום, סגול וירוק).

אם נערבב בין צבעים משניים וצבעי יסוד נוכל להוסיף עוד צבעים לגלגל, כמו: אדום וכתום, אדום וסגול, כחול וסגול, כחול וירוק, צהוב וירוק, צהוב וכתום (ג). לא תמיד ברור איך לכנות את הצבעים החדשים האלה: האם צהוב-ירוק זהה לירוק-צהוב?

הצבעים הנמצאים זה מול זה בגלגל - לדוגמה: כחול וכתום או סגול וצהוב - נקראים "צבעים משלימים". הצבעים המשלימים משתלבים היטב אף שהם שונים למדי. ואן גוך השתמש הרבה בצבעים משלימים בציורים שלו.

נוטים לחלק את הצבעים גם על פי דברים בטבע שהם מזכירים. הצבעים אדום, כתום, צהוב וחום מכונים "צבעים חמים", כי הם מזכירים דברים חמים כמו אש ושמש; והצבעים ירוק, כחול וסגול - מכונים "צבעים קרים", כי הם מזכירים דברים קרים כמו מים, שמים ודשא.

הצבעים השונים מעוררים בנו תחושות שונות. מקובל לחשוב שצבעים חמים הם שמחים או רועשים יותר מצבעים קרים, ושצבעים קרים מרגיעים או מעציבים. מקובל לחשוב גם שצבעים חמים נראים קרובים יותר מצבעים קרים. ואן גוך ניצל בציוריו את התכונות האלה של הצבעים, ותוכלו לראות זאת בהמשך.

(על פי מקורות שונים)

6. כתבו מילים ומושגים הקשורים לעולם הציור שפגשתם בשלושת הקטעים שקראתם.

7. קראו את ההגדרות שלפניכם שנלקחו מהמילון "רב מילים מקוון" מאת יעקב שויקה.

פלטה שם, נ'

מצרפתית 1. (Palette) לוח הצבעים של צייר, שעליו הוא עורך את צבעיו ומערבב אותם. לרוב יש בו חור להכנסת האגודל. 2. קשת הצבעים שבה משתמש אמן מסוים.

- איזו משתי ההגדרות מתאימה למה שרואים בציור שבראשית הפרק?

- איזו משתי ההגדרות מתאימה לתיאור הצבעים בציוריו של ואן גוך בתקופה המוקדמת?

- איזו משתי ההגדרות מתאימה לציטוט ממכתבו של ואן גוך לאחיו: "במילים אחרות, זה שיודע כיצד למצוא את האפורים של הטבע על לוח הצבעים שלו"?

*134*

8. שאלו אנשים שיודעים שפות אחרות איך אומרים פלטה בשפה שלהם. בהזדמנות זו שאלו אותם גם איך אומרים בשפתם מוזיאון. מה גיליתם?

9. עבודה בזוגות

ציורים שונים של ואן גוך מוצגים במוזאונים רבים בעולם. גם בישראל אפשר לראות ציורים שלו במוזאונים בירושלים, בתל אביב ובחיפה.

א. לפניכם 2 ציורים של ואן גוך. שימו לב למידע בכתובית שמתחת לכל ציור.

ב. כל אחד מכם יבחר אחד משני הציורים. תארו זה לזה בעל פה את הציור שבחרתם באמצעות המושגים והמידע שקראתם.

מה כדאי לתאר? המראה, ההתרחשות בתמונה, הצבעים, סגנון הציור, פרטים בתמונה שנראים לכם חשובים או מעניינים.

תארו גם את התחושות והרגשות שהציור מעורר בכם.

ציור 1 - וינסנט ואן גוך, הרועה (על פי מייה), 1889

ציור 2 - וינסנט ואן גוך, קציר תירס בפרובאנס, 1888

(בספר ציור:) וינסנט ואן גוך, La Berceuse, דיוקן של מאדאם רולין, 1888.

מוזיאון ואן גוך, מידע ותמונות

*134*

1. היום אפשר לבקר במוזאונים רבים בעולם בלי לצאת מהבית. בעזרת אתרים של מוזאונים ובאמצעות "פרויקט האמנות של גוגל" (Google Art Project). מיד תבקרו גם אתם במוזאון ואן גוך באמסטרדם בלי לקנות כרטיס טיסה. במוזאון הזה מרבית הציורים הם של ואן גוך, ושאר הציורים הם של אמנים הקשורים אליו. היכנסו לפעילות המתוקשבת על מוזאון ואן גוך.

(בספר ציור:) וינסנט ואן גוך, La Berceuse, דיוקן של מאדאם רולין, 1888.

2. לפניכם ציור של ואן גוך ובו דיוקן של אישה. בשם הציור מופיע שמה של האישה המצוירת ומילה בצרפתית שפירושה "שיר ערש".

ואן גוך הוא שנתן את השם לציור. הוא הסביר שהשם רומז גם לאישה המנענעת עריסה וגם לשיר הערש שהיא שרה.

א. התבוננו היטב בציור. האם משהו בו מרמז על עריסה? האם הייתם חושבים על כך ללא השם?

ב. מה אתם יכולים לומר על הציור הזה (השתמשו במושגים שנלמדו בפרק)?

ג. האם הצבעים מתאימים ל"שיר ערש"? הסבירו.

ד. לאיזו קבוצה הייתם משייכים את הציור הזה (היעזרו במיון שערכתם בפעילות המתוקשבת)?

3. הקווים המקיפים דמות או עצם בציור ומדגישים את הגבולות שלהם נקראים קווי מתאר. לא בכל ציור יש קווי מתאר. לפעמים כשרוצים לדבר על קווי מתאר משתמשים במילה לא עברית: קונטורים.

א. מצאו בציור "שיר ערש" את הקווים המדגישים את הראש של האישה, את החולצה והחצאית שלה ואת הכיסא.

ב. עכשיו חזרו והתבוננו בציור הראשון בפרק (ואן גוף מצייר). מה בציור מתוחם בקווי מתאר ומה לא? אם אין קווי מתאר - מה יוצר את גבולות הצורה המצוירת?

ג. הסתכלו בציור של קציר התירס בפרובאנס (בעמוד 134). יש בו דברים שמסומנים בקווי מתאר, ויש בו דברים שמסומנים רק בצבע. הצביעו על דבר אחד מכל סוג.

ד. התבוננו שוב בציורים שבמוזאון ואן גוך. בחרו ציור אחד שיש בו קווי מתאר ברורים (אפשר שיהיו קווי מתאר רק בחלק מהדברים המצוירים בו). תארו אותו.

4. דמיינו שעליכם לצייר דיוקן של חבר או של חברה.

א. על פי מה תציירו? העלו כמה אפשרויות.

ב. מה תרצו שהציור יראה או ידגיש? בחרו מבין האפשרויות האלה:

- הציור יראה את הדמיון למראה האמיתי של החבר או של החברה (כמו צילום).

- הציור יראה את מה שאתם חושבים על החבר או החברה.

- הציור יראה דברים אחרים שחשובים לכם, למשל תיאור מצב הרוח של החבר או החברה, האופי של החבר או החברה.

- אפשר לכלול בציור פריט כלשהו שמאפיין את החברים שבחרתם לצייר.

- חשבו על הצבעים שתשתמשו בהם. למה דווקא בהם?

*136*

5. ואן גוך הרבה לצייר את עצמו. במשך חייו צייר יותר משלושים ציורים של עצמו. במוזאון ואן גוך יש ארבעה ציורי דיוקן עצמי שלו.

א. התבוננו בציורים שלפניכם. תוכלו לראות תמונות גדולות יותר באתר המוזאון.

(בספר תמונה:) צילום מסך מתוך אתר פרויקט האמנות של גוגל

(בספר תמונה:) יסמין פיינגולד, צילום עוז מועלם, ynet

ב. בחרו דיוקן אחד וכתבו מונולוג בשם הדמות המצוירת: מה היא אומרת? על מה היא חושבת, מה היא מספרת, באיזו נימה היא מדברת? מה צופה הדמות שיקרה בעתידה הקרוב או הרחוק? שימו לב לבחירת הצבעים, למבט, לרקע ולכל פרט אחר שיכול לסייע לכם בכתיבת המונולוג של הדמות. היעזרו במה שקראתם בקורות החיים של ואן גוך על אישיותו ועליו כצייר דיוקנאות.

6. היכנסו לפעילות המתוקשבת למשימת הסיכום.

*137*

הצלת נפשות

*137*

(בספר תמונה:) יסמין פיינגולד, צילום עוז מועלם, ynet

על הושטת עזרה למי שנמצא בסכנה בעיני אנשים ובעיני החוק, וגם על הבעה של דעה מנומקת בשאלה לא פשוטה.

לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאלו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא.

(משנה, סנהדרין ד, ה)

1. שיחה בכיתה

א. הסתכלו בקריקטורה שלפניכם (ציור שמתאר אדם או מצב בהגזמה כדי להצחיק או לבקר).

(בספר קריקטורה:) לראיין אדם טובע, קריקטורה מאת איוון אנצ'וקוב

(בספר תמונה:) יסמין פיינגולד, צילום עוז מועלם, ynet

ב. מה רוצה להגיד הקריקטורה הזאת? האם לדעתכם היא נועדה להצחיק או למתוח ביקורת? הסבירו.

ג. מה הקשר בין הקריקטורה לשם הפרק?

*138*

2. הושטת עזרה נקבעה בחוקי מדינת ישראל. קראו את החוק.

לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1998, חוק

*138*

1. (א) חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו (יש באפשרותו, יש ביכולתו) להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.

(ב) המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה.

לעניין חוק זה: בסעיף זה, "רשויות" - משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירותי הכבאות. (...)

4. העובר על הוראות סעיף 1 לחוק זה, דינו - קנס.

(מתוך ספר החוקים 1670, ו' בתמוז התשנ"ח, 30/06/1998)

3. האם הדמויות בקריקטורה שבעמוד הקודם מתנהגות לפי החוק? הסבירו.

4. קראו את הטקסט שלפניכם.

הגשת עזרה לפי הרמב"ם, טקסט מידע

*138*

כותרת החוק "לא תעמוד על דם רעך" היא ציטוט מספר "ויקרא" (פרק יט, פסוק טז). בעזרת הרמב"ם, מגדולי חכמי התורה בעם ישראל, שחי (לפני יותר מ-800 שנה) בספרד ובמצרים, תוכלו להבין את כוונת הפסוק הזה.

הרמב"ם התבסס על דברי חז"ל וציין שחובה על אדם לפעול כדי להציל אדם אחר, ומי שיכול להציל אדם המצוי בסכנה, ולא עושה זאת - עובר על הציווי המקראי "לא תעמוד על דם רעך".

הרמב"ם תיאר שלושה מצבים שבהם חובה להגיש עזרה:

1. כשרואים אדם בסכנה - למשל, אדם הטובע בים, או אדם המותקף על-ידי שודדים או על-ידי חיה מסוכנת - חובה להציל אותו או לקרוא למישהו אחר שיציל אותו, ואפילו לשכור (בתשלום) מישהו שיעשה זאת.

2. כששומעים שחייו של אדם אחר בסכנה - למשל, כששומעים שאנשים זוממים לפגוע במישהו או לטמון לו מלכודת - חובה להזהיר את האדם הזה ולגלות לו שמרחפת מעליו סכנה.

3. כשיודעים שחייו של אדם אחר בסכנה - למשל, כשמישהו אלים כועס על אדם מסוים ומתכוון להתעמת אתו - צריך לדבר עם התוקפן, להרגיע אותו ולפייס אותו לפני שיקרה משהו רע.

עם זאת, הרמב"ם מדגיש, שלפי ההלכה (החוק היהודי-דתי) אפשר להעניש רק את מי שעשה דבר אסור - ולא את מי שנמנע מעשייה. לכן, אי-אפשר להעניש את מי שיכול להציל חיים ונמנע מכך.

*139*

5. שיחה בכיתה.

חשבו על מצבים המחייבים התערבות לפי הרמב"ם. הציגו אותם בכיתה.

6. האם סעיף 4 בחוק תואם את דברי הרמב"ם? הסבירו.

כתבה על הצלת חיים

1. בכתבה שתקראו, כמו בכתבות אחרות, מתוארים אירועים המתרחשים בזמנים שונים. האירועים מתוארים בכתבה לא בסדר שבו התרחשו במציאות.

קראו את הכתבה, ושימו לב היכן בכתבה מתואר כל אחד מהאירועים שלהלן:

- אבי טויבין מציל את יסמין מטביעה.

- אבי טויבין מגיע לבית הנשיא ומספר לנשיא איך הציל את יסמין.

- אבי טויבין מקבל תעודת הוקרה על הצלת חיים.

הנשיא למצילה של פיינגולד: אתה ג'נטלמן, אריק בנדר, כתבה

*139*

(ג'נטלמן - אדיב, מתחשב)

בטקס מרגש חילק נשיא המדינה תעודות הוקרה למתנדבים שפעלו למען הזולת, ביניהם אבי טויבין שהציל את החותרת מטביעה.

אריק בנדר 24/6/2009

אבי טויבין, האיש שחירף את נפשו והציל את חייה של יסמין פיינגולד, החותרת שטבעה במי הירקון, קיבל היום (ד') לקול מחיאות כפיים סוערות ציון לשבח על מעשה מופת למען הזולת מנשיא המדינה. התעודה ניתנה לו במסגרת טקס חלוקת אות הנשיא למתנדב לשנת תשס"ט.

האות הוענק לעשרות מתנדבים וארגונים שפעלו למען הזולת, אבל פיינגולד וטויבין גנבו את ההצגה ועוררו התרגשות רבה בקרב מאות המוזמנים שקידמו את פניהם בתשואות.

עבור פיינגולד, שהשתחררה אתמול לביתה ותטופל מעתה במסגרת אשפוז יום בבית החולים בית לוינשטיין, הייתה זו הופעה פומבית ראשונה מאז המקרה. היא הגיעה לבית הנשיא כשהיא מלווה באמה אליזבת ובסבתה גילה פרידמן.

"מראה שאין גבול ליכולת האנושית"

"כאן יש לנו שני אנשים אמיצים - אבי שסיכנת את חייך כאשר האישה הצעירה והנפלאה הזו כמעט ואיבדה את חייה", אמר הנשיא פרס. "קהל רב צפה בה, איש לא זז ורק הג'נטלמן הזה קפץ למים והציל את יסמין". אז פנה הנשיא ליסמין ואמר לה: "את מראה שאין גבול ואין קץ ליכולת האנושית".

(...)

"איש לא העלה בדעתו לקפוץ למים"

זה לא היה ביקורו הראשון של טויבין בבית הנשיא. כשלושה שבועות לאחר האירוע בירקון, הגיע טויבין לפגישה עם פרס וסיפר לו על שאירע מנקודת מבטו. "אני תושב הרצליה שגר ליד הים", סיפר טויבין. "כדי להוריד במשקל אני נוהג מדי

*140*

ערב לצאת לריצה על גדות הירקון. באותו יום ראיתי את השייטת חולפת על פני בסירה. היא חתרה יפה מאוד".

"כעשר דקות לאחר מכן שמעתי פתאום צעקות 'משטרה, משטרה'", הוא המשיך. "הפניתי מבטי לנחל וראיתי את הקיאק (סוג של סירה לחתירה) הפוך. על גדות הנחל עמדו אנשים רבים שהביטו מבועתים בסירה ההפוכה ואיש מהם לא העלה בדעתו להיכנס לנחל ולהציל את השייטת".

טויבין לא היסס, הוריד את בגדיו, חלץ את נעליו וקפץ למים. הוא סיפר לפרס כי מגדת הירקון הבחין בתזוזה של משוט וחשב על כן שהשייטת לכודה מתחת לסירה בתוך כיס אויר, ושניתן להצילה. "מה עשו שאר האנשים?", שאל פרס. "הם לא עשו דבר רק צעקו 'תזעיקו משטרה'", סיפר המציל.

הוא תיאר כיצד צלל מתחת למים, הפך את הסירה, היטה את ראשה של השייטת לאחור וגרר אותה לעבר החוף: "ניקיתי לה את הפה, שמתי את ראשה על החזה שלי, וכך שחינו אל החוף. גררתי גם אותה וגם את הקיאק, ומסרתי אותה לאנשים על המזח".

"כוחות מד"א הגיעו מהר מאוד, ומיד התחילו בפעולות החייאה", המשיך טויבין. "אני הלכתי לצד והמשכתי הביתה".

(מתוך אתר החדשות nrg)

(בספר תמונה:) נדב בן יהודה

*141*

2. א. האם הבחנתם בשלושת האירועים המתוארים בכתבה? באיזה סדר הם מופיעים בכתבה? ובאיזה סדר הם התרחשו במציאות?

ב. לפני הקריאה נאמר לכם שבכתבה מתוארים שלושה אירועים בשלושה זמנים שונים. האם המידע הזה עזר לכם בקריאה? הסבירו.

ג. מה תוכלו לומר לעצמכם או לאחרים על התרחשות של אירועים במציאות לעומת תיאור ההתרחשות שלהם בכתיבה.

3. עבודה בקבוצות

בטקסט כתוב שאנשים רבים היו מבועתים - כלומר, מבוהלים ומזועזעים, ושאיש מהם לא העלה בדעתו לקפוץ למים.

א. בדקו בכתבה, מי אמר את הדברים האלה: "על גדות הנחל עמדו אנשים רבים שהביטו מבועתים בסירה ההפוכה ואיש מהם לא העלה בדעתו להיכנס לנחל ולהציל את השייטת."

ב. האם האמירה הזאת היא ביקורת על האנשים? חשבו למה האנשים לא קפצו למים כדי להציל את השייטת. הציעו הסבר אחד או שניים.

4. א. קראו בקול את המילים שלפניכם. הציעו שתי קריאות לכל מילה (ניקוד שונה) תוכלו להקליט את הצעותיכם.

לאחר

נוהג

בקרב

מלווה

ב. כדי לבחור את המילה הנכונה עליכם לקרוא את המילים במשפט ולהבין את המשמעות.

מצאו את המילים בטקסט. קראו בקול את המשפטים בניקוד המתאים למשפט. הקליטו את עצמכם.

ג. האם הסכמתם על הקריאה המתאימה לכל משפט? האם התלבטתם?

*142*

עוד כתבה על הצלת חיים.

1. קראו את הכתבה השנייה שלפניכם. יש בה עוד סיפור על הצלה. שימו לב לסדר שבו האירועים מתוארים בכתבה זו.

מבצע הצלה באוורסט: ישראלי חילץ טורקי, אלי ברדנשטיין ותומס קלי, כתבה

*142*

נדב בן יהודה התכונן שנים לכבוש את ההר, אך רגע לפני שהגיע לפסגה הבחין במטפס במצוקה. הוא סחב אותו על גבו למטה והציל את חייו.

אלי ברדנשטיין ותומס קלי, קטמנדו 25/5/2012

250 מטר הפרידו בין נדב בן יהודה לפסגת האוורסט, המתנשאת לגובה של 8,848 מטר. חלום של חיים שלמים עמד להתגשם. אך אז, כשנשא את עיניו מעלה, הבחין לפתע בעיידאן אירמק, מטפס הרים טורקי שהכיר במהלך שלושת השבועות על ההר, מפרפר על הקרקע ובקושי נושם.

למרות המרחק הקצר מהפסגה, החליט בן יהודה לסגת מהתוכנית המקורית ולפנות למשימה מסוג אחר: הצלת חיים.

"אני רואה את הבחור הטורקי במצוקה קשה, כשהוא ללא חמצן, ואני צריך לקבל החלטה אם לחלץ את הטורקי או להמשיך לפסגה", סיפר בן יהודה (24) לשגריר ישראל בקטמנדו, חנן גודר. "בלי כל היסוס, באותו רגע הרגשתי שאני חייב להציל את הבחור. ידעתי שאו שאני מציל אותו או שהוא מת".

לדבריו של בן יהודה, כדי לחלץ את אירמק (46) היה עליו לקשור אותו ברתמה על מנת שיוכל לשאת אותו במורד ההר. "לשם כך הייתי צריך להוריד את הכפפות שהגנו על הידיים מפני הקור כדי לטפל בו, וחטפתי מכת קור בידיים", שיחזר בן יהודה, שמסכת החמצן שלו נפגעה, והוא נאלץ לנשום בכוחות עצמו בגובה של למעלה מ-8,000 מטר.

"הוא הציל את חיי"

במשך שלוש שעות, לאורך 800 מטר, סחב בן יהודה את אירמק על גבו. לאחר מכן הוענק לו טיפול רפואי, והוא פגש מטיילים שסייעו לו להוריד אותו מטה 500 מטר נוספים. כשהגיעו ל-6,500 מטר, הופיע במקום מסוק חילוץ. "אז הבנתי שגם אני הסתבכתי", סיפר בן יהודה.

אתמול, במהלך הבדיקות שעבר בקליניקה פרטית בקטמנדו, העלו הרופאים חשש אמיתי לגורל ארבע אצבעות יד ימין של בן יהודה, שהשחירו והתנפחו בגלל מכת הקור שקיבל. בן יהודה סיפר אתמול שאינו יודע עדיין אם יאבד אותן, והביע תקווה שהרופאים בישראל יוכלו להצילן.

בינתיים הוא יצטרך להישאר בקטמנדו בימים הקרובים כדי לעקוב אחר מצבו, אך לא נראה שהוא מצטער לרגע על החלטתו. "עיידאן היה חזק באופן מדהים", החמיא אמש המטפס הישראלי לעמיתו הטורקי. "אבל נדב היה חזק יותר", הוסיף אירמק. "הוא הציל את חיי".

*143*

לאחר שהשתחררו מבית החולים, לקח השגריר הישראלי גודר את צמד החברים מהפסגה לארוחת ערב. "בן יהודה במצב רוח טוב, והשגרירות מסייעת לו כמיטב יכולתה", סיפר. "מדובר בבחור ישראלי שעשה מעשה אמיץ, הוא גיבור".

שורת טרגדיות בהר

טיפוסו של אירמק הסתיים אמנם בטוב, אולם לא כך היה עבור מטפסים אחרים באוורסט בתקופה האחרונה. לפחות ארבעה מטיילים קיפחו את חייהם בתחילת השבוע בכמה תאונות נפרדות על ההר הגבוה בעולם. כמה מהם כבשו את הפסגה והיו בדרכם למטה, אך לא הצליחו לשרוד את התנאים הקיצוניים.

(מתוך אתר החדשות nrg)

2. א. במה שונה הכתבה הזו מהכתבה הקודמת מבחינת הצגת סדר האירועים?

ב. בדקו את משפט הסיכום שכתבתם על התרחשות אירועים במציאות לעומת תיאור התרחשותם בכתיבה. האם תרצו לשנות את המשפט? האם הוא מתאים גם לאופן שבו מתואר רצף האירועים בכתבה הזו?

3. בכותרת המשנה של הכתבה כתוב: "נדב בן יהודה התכונן שנים לכבוש את ההר". למה הכוונה ב"לכבוש את ההר"? כדי להשיב על השאלה הזאת, היכנסו לפעילות המתוקשבת והיעזרו בסרטון קצר.

4. מה מוסיפה לטקסט הפסקה האחרונה?

- מדגישה את הסכנה

- מספרת שהיו אבדות בנפש

- מציעה הסבר למי שלא הושיט עזרה לאחר

- מפארת את המעשה של נדב בן יהודה

האם יש רק תשובה נכונה אחת? הסבירו.

5. שערו מה חשב נדב בן יהודה על המעשה שעשה.

6. א. היכנסו לפעילות המתוקשבת וצפו בכתבה על נדב בן יהודה ששודרה באחת ממהדורות החדשות.

ב. מה הרגשתם או חשבתם כשצפיתם בכתבה הזאת?

ג. מה אומר נדב בן יהודה על המעשה שעשה? האם דבריו דומים לתשובה שלכם לשאלה 5?

ד. למה התכוון הנשיא פרס כשאמר: "חיפשת פיסגה גאוגרפית - מצאת פיסגה אנושית"?

*144*

7. שיחה בכיתה

קראתם שתי כתבות על שני מקרי הצלה. עוד קראתם את דבריו של הרמב"ם על הצורך להציל ואת החוק "לא תעמוד על דם רעך". דונו בכיתה על הנושא בעזרת השאלות האלה או בעזרת שאלה שתנסחו בעצמכם.

- האם החוק צודק?

- למה צריך את החוק?

- האם ראוי לתת תעודת הוקרה למי שפועל על פי החוק?

- האם הוגן להעניש מישהו אם הוא לא רוצה לסכן את חייו?

- האם נדרשות תכונות מיוחדות כדי להציל חיים?

לקראת הדיון בחרו שאלה אחת וענו עליה.

שימו לב! התשובה צריכה להיות מפורטת ולכלול טענה ונימוק או הסבר אחד לפחות. בחיפושיכם אחר טענה והסברים, תוכלו להיעזר בדוגמאות המופיעות בפרק, או בסיפורי הצלה אחרים ששמעתם או שקראתם בעיתונים או בספרים, או שראיתם בתקשורת האלקטרונית.

במהלך הדיון:

- שימו לב לדבר לפי תור, ולא להתפרץ לדברי אחרים.

- זכרו להגיב / להתייחס לדברי חבריכם לכיתה, ולקשור את הדברים שלכם למה שנאמר עד כה.

- הסבירו על איזו שאלה אתם עונים, ומה העמדה שלכם באותו העניין.

- הביאו נימוקים המבוססים על מה שקראתם בפרק.

- נסחו את דבריכם בקיצור ובאופן ברור.

8. "כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא." (משנה, סנהדרין ה)

הסבירו את המשפט לאור מה שלמדתם בפרק הזה.

סוף הספר