העיקר שהבנו

קוראים, כותבים ונהנים

עברית לכיתה ה'

כרך ב יחידות 7-12

אנה טרפיקנט, טלי קפלן

משרד החינוך - אגף ספרי לימוד

אישור מס': 2539

מתאריך: 3/2/2014

עמודי דפוס 7-180

העתיק: רון דנקוביץ'

הספריה המרכזית לעיוורים

ישראל 2018

העתקה או העברה של העותק המותאם בניגוד להוראות חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות התשע"ד - 2014, מהווה הפרה של זכות יוצרים.

תלמידים יקרים,

הספר שלפניכם ילווה אתכם בשיעורי העברית במהלך שנת הלימודים. תמצאו בו טקסטים שקשורים לתחומים הנלמדים בכיתתכם, וכן טקסטים בנושאים שבוודאי יעניינו אתכם ואולי אף יעוררו בכם סקרנות ורצון לקרוא עוד ועוד. בספר תמצאו גם הסברים ומשימות שיעזרו לכם להבין טוב יותר את הטקסטים, יאתגרו אתכם ויפתחו את החשיבה שלכם. אנו מקוות שהבנתכם תשתכלל במהלך הקריאה והעבודה, אוצר המילים שלכם יגדל ויכולת ההבעה שלכם תשתפר. והעיקר שתבינו... שתקראו, שתכתבו ואף תיהנו!

שלכם,

אנה וטלי

בונוס הוצאה לאור והפצת ספרי לימוד

תוכן העניינים - כרך ב

יחידה 7 - עמודים 7-25

על נסיך ועל ספר מספרות העולם

טקסט מידעי

קורות חיים - אוסקר ויילד - עמוד 9

טקסטים ספרותיים

הנסיך המאושר - אוסקר ויילד - עמוד 11

מוכרת הגפרורים הקטנה - ה.כ. אנדרסן - עמוד 22

טבלת המילים המצטברות - עמוד 25

יחידה 8 - עמודים 27-54

על צחוק ועל בריאות

טקסטים מידעיים

קורות חיים - צ'רלי צ'פלין - עמוד 29

הצחוק טוב לבריאות - כתבה - עמוד 31

מהו הומור? - עמוד 38

טקסטים ספרותיים

סיפורי לצים - עמוד 35

תוכים - לאה נאור - עמוד 40

צחקוקים - אריך קסטנר - עמוד 42

צחוק, צחוקים וצחקוקים - אריך קסטנר - עמוד 44

הופעת הלצים - נתן אלתרמן - עמוד 45

חלון ללשון - עמוד 49

חלון לכתיבה - עמוד 51

טבלת המילים המצטברות - עמוד 52

משימת הערכה - עמוד 53

יחידה 9 - עמודים 55-92

על מנהיגות ועל מנהיגים מיוחדים

טקסטים מידעיים

מיהו מנהיג? - עמוד 60

פריקלס - עמוד 65

מן המקורות

משל יותם - ספר שופטים - עמוד 67

טקסטים ספרותיים

מי יהיה הנבחר שלי? - נוגה מרון - עמוד 58

כיצד בחרו החיות ממשלה - ד. בן-קיקי - עמוד 72

המלך צב צב - דוקטור זויס - עמוד 77

בגדי המלך החדשים - ה.כ. אנדרסן - עמוד 82

חלון לכתיבה - עמוד 88

חלון ללשון - עמוד 89

טבלת המילים המצטברות - עמוד 91

משימת הערכה - עמוד 92

יחידה 10 - עמודים 93-129

על מורים ועל תלמידים

טקסטים מידעיים

קורות חיים - משה בן שאול - עמוד 99

קורות חיים - אמנון שמוש - עמוד 106

טקסטים ספרותיים

מר ז'רמן - אלבר קאמי - עמוד 95

פתגמים על מורים ועל למידה - חז"ל - עמוד 96

סוד המילים הבודדות - משה בן-שאול - עמוד 100

צעדים ראשונים - אמנון שמוש - עמוד 106

האות האנגלית M - אורלי קסטל בלום - עמוד 112

קטע מתוך פנקס שירות של י. רבין - עמוד 114

החייכן - יצחק נוי - עמוד 115

גנב קטן - נתן יונתן - עמוד 122

מר ברנאר - אלבר קאמי - עמוד 127

חלון ללשון - עמוד 119

חלון לכתיבה - עמוד 125

טבלת המילים המצטברות - עמוד 129

יחידה 11 - עמודים 131-151

על תורה ועל קמח

טקסטים מידעיים

מצוות ומנהגי חג השבועות - עמוד 134

מגילת רות - עמוד 143

יש קמת יש תורה - כתבה - עמוד 144

טקסט מפעיל

איך אופים להם שאור מלא במאפייה קטנה - עמוד 148

טקסטים ספרותיים

גני שלי - זאב אהרון - עמוד 136

שיבולת בשדה - מתתיהו שלם - עמוד 139

ים השיבולים - יצחק קינן - עמוד 141

טבלת המילים המצטברות - עמוד 151

יחידה 12 - עמודים 153-177

על המתוק ה"מתוק" הזה

טקסטים מידעיים

איך נולד השוקולד - כתבה - עמוד 155

טבלת מרכיבי השוקולד - עמוד 162

טקסטים ספרותיים

צ'רלי והשוקולדה - רואלד דאל - עמוד 164

חלון ללשון - עמוד 172

חלון לכתיבה - עמוד 174

טבלת המילים המצטברות - עמוד 175

משימת הערכה - עמוד 176

פעילויות סביב טבלת המילים המצטברות - עמוד 179


*7*

יחידה 7 - על נסיך ועל ספר מספרות העולם


*7*

-25

"המתנה העצומה ביותר היא התשוקה לקריאה. היא זולה, היא מנחמת, היא מסיחה, היא מלהיבה... היא מעניקה לך את הבנת העולם וחוויה פורצת גבולות."

אליזבת הרדוויק


*8*

שאלות למחשבה לקראת שיח עמיתים:

- האם אתם מזדהים עם דבריה של הסופרת אליזבת הרדוויק, אשר מובאים בשער היחידה?

- כיצד יכולים ספרים להעניק לנו את הבנת העולם?

- האם הקריאה מלהיבה אתכם? אילו ספרים שקראתם הלהיבו אתכם? במה?

בחרנו עבורכם ספר מספרות העולם - "הנסיך המאושר ומעשיות אחרות", בהוצאת כרמל, תשס"ח 2008.

הספר הוא פרי עטו של סופר מיוחד - אוסקר ויילד.

הספר מכיל תשעה סיפורים: המלך הצעיר; יום הולדתה של האינפנטה (אינפנטה - בתו הבכורה והיורשת של מלך ספרד או פורטוגל). הדייג ונשמתו, ילד הכוכבים, הנסיך המאושר, הזמיר והורד, הענק האנוכי, החבר המסור, והטיל המיוחד במינו.

אתם תתמקדו בסיפור שעל שמו נקרא הספר כולו "הנסיך המאושר".

ולאחר מכן תקראו את שאר הסיפורים, תמצאו קשרים בין היסודות השונים ביצירות, ותשתפו עמיתים בהתרשמותכם ובתובנותיכם על היצירות שבספר זה.


*9*

תחילה נכיר את קורות חייו של הסופר.

אוסקר ווילד (1854-1900)


*9*

אוסקר ויילד היה סופר אירי שנולד באירלנד לאב רופא. בעודו סטודנט טבע את הסיסמה "אומנות לשם אומנות" ונעשה מנהיגה של קבוצה בשם זה. הוא סיים את לימודיו באוקספורד עטור פרסים. בגיל 25 השתקע בלונדון ונתפרסם כאיש שיחה מבריק. הוא פרסם כתבי עת, קבצי שירים, סיפורים, רומנים וקומדיות שנונות שהביאו לו עושר ופרסום. רוב יצירותיו עסקו בביקורת על הצביעות של החברה האנגלית, שנמנעה מלדבר בגלוי ובאופן מפורש על כל נושא, בשם "הנימוס והתרבות".

גם בספרים שכתב לילדים ישנה ביקורת על צביעותה של החברה.

בשני הספרים "בית הרימונים" ו"הנסיך המאושר" שנכתבו לילדים, נכללו מיטב האגדות האומנותיות מפרי עטו. האגדות מתובלות בדמיון רב וברעיונות פילוסופיים על החיים. לשונו חדה ולעיתים מלגלגת על בני האדם.

תשע האגדות שבשני הקבצים מספרות על טיפוסים שונים של אנשים, מקצועות, חפצים וצמחים מהטבע. לפניכם שמות האגדות שכלולות בספרים אלו: "הנסיך המאושר" שהוצב כפסל בלב העיר ובקש לעזור לנדכאים; "הזמיר והשושנה" (בתרגום אחר "הזמיר והורד") שניתנה לסטודנט מאוהב; "הענק האנוכי" שגדר את גנו בפני הילדים ולכן אחר האביב להגיע אל גנו; "הידיד הנאמן" (בתרגום אחר "החבר המסור"), הוא הטוחן שהפקיר את רעהו הנתון בצרה; "הרקטה הנפלאה" (בתרגום אחר "הטיל המיוחד במינו") שציפתה לרגע בו תשוגר למרומים; "המלך הצעיר", שהיה תחילה נער רועים עני; "יום ההולדת של האינפנטה", היא הנסיכה הספרדית, שקיבלה במתנה גמד מצחיק ומכוער; "הדייג ונשמתו" על דייג ששילח מגופו את נשמתו כדי לזכות בבת הים היפה; "בן כוכב" (בתרגום אחר "ילד הכוכבים") שהיה תחילה פעוט שמצא חוטב העצים ביער.

בגיל 40 הסתבך במשפט, נדון למאסר ולאחר שחרורו נותר בחוסר כל. הוא נודה על ידי החברה הלונדונית, וחי בצרפת בשם בדוי. אוסקר ויילד לא האריך ימים אחרי שחרורו מהכלא. הוא חלה ומת בשנת 1900 בבית מלון עלוב ונידח בפאריס, ללא חברים ותומכים. יצירותיו ממשיכות לחיות אחריו. אגדות ויילד תורגמו מספר פעמים לעברית ויצאו במהדורות רבות. גם הביוגרפיה שלו בשם: "אוסקר ויילד" הופיעה בעברית.

מתוך: "לקסיקון אופק לספרות ילדים" אוריאל אופק, הוצאת זמורה ביתן, תל אביב, 1985

(בספר תמונה של אוסקר ווילד)


*10*

לפני הקריאה

עלעלו בין דפי הספר, עיינו שוב בשמות הסיפורים והתבוננו באיורים (הספר אויר על ידי זהבית כרמל - היעזר במנחה).

א. מה תוכלו לומר על האיורים? (התייחסו גם לצבעים, לפרטים ולעובי הקווים).

ב. לאור האיורים ושמות הסיפורים, שערו מה תהיה האווירה והלך הרוח בספר?

ג. אילו מכותרות הסיפורים משכו את עיניכם במיוחד? מדוע?

שוחחו עם עמיתיכם לכיתה על התרשמותכם מהקריאה בין דפי הספר.

הנסיך המאושר

קראתם פעם ספרים על נסיכים?

לנסיכים יש הכל!

הם משיגים את הנשים היפות והחכמות ביותר בממלכתם (הנסיכה על העדשה, היפיפייה הנרדמת).

הם חיים בטירות קסומות שצופות למרחבי נוף שעין כמותם לא ראתה.

הם החזקים והאמיצים ביותר בממלכה.

גם כשהם הופכים, לא עלינו, לצפרדע - בחורה יפיפייה שאין כמותה מצילה אותם מגורלם המר. אפילו הוריהם המלך והמלכה שבעי נחת מהם.

נסיכים הם המאושרים באדם!

מה הפלא שלסיפור קוראים "הנסיך המאושר"?

אך, האם הנסיך שלנו הוא אכן נסיך מאושר? האם מתאים לקרוא לסיפור הנסיך המאושר?

קראו את הסיפור ותדעו.


*11*

הנסיך המאושר


*11*

מעל העיר, על עמוד גבוה, התנשא פסלו של הנסיך המאושר. הוא היה מוזהב כולו, מצופה עלי זהב מובחר, שתי אבני ספיר בוהקות שימשו לו עיניים, ואבן אודם גדולה זהרה על ניצב חרבו. הפסל באמת עורר התפעלות רבה מאוד. "הוא יפה כמו תרנגול-שבשבת", העיר אחד מחברי מועצת העיר שביקש לקנות לו שם של בעל טעם אמנותי, "רק לא מועיל כמוהו," הוסיף מחשש שמא יחשבו שהוא אינו מעשי, כפי שאכן היה.

"למה אתה לא יכול להיות כמו הנסיך המאושר?" שאלה אם בעלת היגיון את בנה הקטן שרצה את הירח". הנסיך המאושר לעולם לא מעלה בדעתו לבקש משהו".

"אני שמח שיש בעולם מישהו שהוא מאושר באמת," מלמל גבר מאוכזב בשעה שהביט בפסל המרהיב.

"הוא נראה ממש כמו מלאך", אמרו ילדי בית המחסה כשיצאו מהקתדרלה בגלימות ארגמן בהירות ובסינרים לבנים ונקיים.

"איך אתם יודעים?" שאל המורה למתמטיקה, "מעולם לא ראיתם מלאך".

"אבל כן ראינו, בחלומות", השיבו הילדים; והמורה למתמטיקה קימט את מצחו, ופניו הזדעפו משום שלא שמח לשמוע שילדים חולמים.

לילה אחד עף לו מעל העיר אדון סנונית קטן. חבריו כבר התעופפו למצרים לפני שישה שבועות, אבל הוא נשאר מאחור משום שהיה מאוהב ביפה שֶבַּקָנִיוֹת (סוג של ציפורים קטנות). הוא פגש אותה בראשית האביב כשעף במורד הנהר במרדף אחרי עש גדול וצהוב. מותניה הדקים הקסימו אותו כל כך עד שנעצר לפטפט אתה.

"את מרשה לי לאהוב אותך?" שאל אדון סנונית שאהב לגשת ישר לעניין, והקנית קדה לו קידה עמוקה. הוא חג סביבה במעגלים ונגע בכנפיו במים, מגע שהעלה אדוות כסופות. כך חיזר אחריה כל הקיץ.

"זהו קשר מגוחך" צפצפו הסנוניות האחרות, "אין לה כסף, ויש לה יותר מדי קרובי משפחה". ואכן הקניות מילאו לגמרי את הנהר. וכשבא הסתיו, התעופפו משם כל הסנוניות. משעזבו הרגיש בודד, ואהובתו החלה להימאס עליו. "היא לא אשת שיחה", אמר, "ואני חושש שהיא אוהבת להתחנחן, כי היא מפלרטטת תמיד עם הרוח". ובאמת לכבוד כל משב רוח קדה הקנית קידות חינניות ביותר "עלי להודות שהיא טיפוס משפחתי", המשיך, "אבל אני אוהב לנוע בדרכים, ולכן גם אשתי צריכה לאהוב נסיעות".

"האם תבואי אתי"? שאל אותה לבסוף, אבל הקנית נענעה בראשה לשלילה, היא קשורה כל כך לביתה.


*12*

"את שיחקת בי", קרא, "אני יוצא אל הפירמידות. שלום!" והוא התעופף משם.

כל היום עף ועם לילה הגיע אל העיר. "איפה אלון?" אמר, "אני מקווה שהעיר התכוננה לקראתי". ואז נתקל מבטו בפסל הניצב על העמוד הגבוה.

"אלון שם", קרא, "זה מקום מצוין, ויש בו הרבה אוויר צח". והוא נחת בדיוק בין שתי כפות רגליו של הנסיך המאושר.

"יש לי חדר שינה מוזהב", אמר חרש בעודו מביט סביב, וכבר התכונן לשכב לישון, אבל ברגע שתחב את ראשו תחת הכנף, נפלה עליו טיפה גדולה. "מוזר מאוד!" אמר, "אין אפילו ענן אחד בשמים, הכוכבים מנצנצים ונראים בבירור, ולמרות זאת יורד גשם. מזג האוויר בצפון אירופה באמת מחריד. הקנית אהבה את הגשם, אבל היא הייתה סתם אנוכית".

ועוד טיפה נפלה.

"מה התועלת בפסל, אם הוא אינו יכול להגן מפני הגשם?" שאל, "אני מוכרח לחפש כובע ארובה ראוי לשמו", והוא החליט לעוף משם.

אבל לפני שפרש את כנפיו, נפלה טיפה שלישית, והוא הביט למעלה וראה - אה! מה ראה? דמעות מילאו את עיניו של הנסיך המאושר, ודמעות זלגו במורד לחייו המוזהבות. לאור הירח היו פניו יפות כל כך עד שנכמרו רחמיו של אדון סנונית הקטן.

"מי אתה?" שאל.

"אני הנסיך המאושר".

"אז למה אתה בוכה?" שאל אדון סנונית, "הרטבת אותי לגמרי".

"כשהייתי בחיים, ובגופי שכן לב אדם", השיב הפסל, "לא ידעתי מהן דמעות משום שגרתי בארמון סן-סוסי (משמעות השם בצרפתית היא: חסר דאגות, שאינו יודע צער), מקום שבו לעצב אסור להיכנס. ביום שיחקתי עם חברי בגן ובערב הייתי בראש הרוקדים בטרקלין הארמון. הגן היה מוקף חומה גבוהה מאוד, אבל מעולם לא רציתי לדעת מה יש מעבר לה, שכן הכול סביבי היה יפה כל כך. אנשי החצר קראו לי הנסיך המאושר ואכן הייתי מאושר, אם הנאה היא אושר כך חייתי וכך מַתִּי. וכעת מִשֶמַתי, העמידו אותי כאן גבוה כל כך עד שאני יכול לראות את כל כיעורה של עירי ואת כל הסבל שבה, ואף שלבי עשוי עופרת, איני יכול אלא לבכות".

"מה, הוא אינו עשוי זהב כולו?" אמר בלבו אדון סנונית, שהיה מנומס מכדי לבטא בקול הערה אישית.

"הרחק", המשיך הפסל בקול חרישי ומתנגן, "הרחק מכאן עומד בית עלוב ברחוב קטן. אחד מחלונותיו פתוח, ומבעד לו אני יכול לראות אישה יושבת ליד שולחן. פניה כחושות ולאות, וידיה מחוספסות ואדומות לגמרי מדקירות המחט, שכן היא תופרת. היא רוקמת פרחי


*13*

שְעוֹנית על שמלת סָטֶן שהיפה בנערות המלכה אמורה ללבוש בנשף הבא בארמון. במיטה שבפינת החדר שוכב ילדהּ הקטן והחולה. יש לו חום, והוא מבקש תפוזים. לאמו אין דבר לתת לו מלבד מי נהר. והוא בוכה. סנונית, סנונית, אדון סנונית הקטן, אולי תהיה מוכן להביא לה את אבן האודם שעל ניצב חרבי? כפות רגלי דבוקות לעמוד הזה, ואיני יכול לזוז".

"מחכים לי במצרים", אמר אדון סנונית, "חברַי עפים להם הלוך ושוב מעל הנילוס ומשוחחים עם פרחי הלוטוס הגדולים. בקרוב ישכבו לישון בקברו של המלך הגדול. המלך עצמו שוכב שם בארון המתים המצויר שלו. גופו עטוף בתכריך צהוב וחנוט בשרף ריחני. לצווארו מחרוזת אבני ירקן ירקרקות, וכפות ידיו נראות כעלים כמושים".

"סנונית, סנונית, אדון סנונית הקטן", אמר הנסיך, "אולי תסכים להישאר אתי לילה אחד ולהיות שליחי? הילד צמא כל כך ואמו עצובה כל כך".

"לא נראה לי שאני אוהב ילדים", השיב אדון סנונית. "בקיץ האחרון ביליתי על גדת הנהר, ושני ילדים חצופים, בניו של הטוחן, כל הזמן יידו בי אבנים. ברור שאף פעם לא פגעו בי - כיוון שאנחנו, הסנוניות, מצטיינות במעופם, וחוץ מזה אני בן למשפחה מפורסמת בזריזותה; ובכל זאת מדובר בגילוי של זלזול".

אבל הנסיך המאושר נראה עצוב כל כך עד שאדון סנונית הקטן הצטער על דבריו. "קר כאן מאוד", אמר, "אבל אני אשאר אתך לילה אחד ואהיה השליח שלך".

"תודה, אדון סנונית הקטן", אמר הנסיך.

ואדון סנונית שלף את אבן האודם הגדולה מחרבו של הנסיך אחז אותה במקורו וטס מעל גגות העיר.

במעופו חלף ליד מגדל הקתדרלה שפוסלו בו מלאכי שיש לבנים. עבר ליד הארמון ושמע קולות רוקדים. נערה יפהפייה יצאה אל המרפסת עם אהובה. "הכוכבים נפלאים כל כך" אמר לה הבחור, "וכוחה של האהבה נפלא כל כך!"

"אני מקווה שהשמלה שלי תהיה מוכנה בזמן לנשף המלכותי," ענתה הנערה, "הוריתי לרקום עליה פרחי שעונית; אבל התופרות עצלות כל כך".

הוא חלף מעל הנהר וראה את הפנסים התלויים על תורני האניות, עבר מעל הגטו וראה יהודים קשישים מתמקחים זה עם זה ושוקלים סחורה במאזני נחושת, לבסוף הגיע אל הבית העלוב והביט פנימה.

הילד הקודח התהפך מצד לצד במיטתו, והאם התשושה נרדמה. הוא ניתר פנימה והניח את אבן האודם הגדולה על השולחן ליד האצבעון של האישה. אחר כך חג לאט סביב המיטה ונופף בכנפיו מעל מצחו של הילד. "אני מרגיש קרירות! מצבי בטח משתפר," אמר הילד ושקע בשינה מתוקה. אז חזר אדון סנונית אל הנסיך המאושר וסיפר לו מה עשה.


*14*

"מוזר," ציין, "אבל ממש חם לי עכשיו, אף על פי שקר כל כך".

"זה מפני שעשית מעשה טוב," אמר הנסיך. ואדון סנונית הקטן החל לחשוב ונרדם. הניסיון לחשוב תמיד גרם לו להירדם.

כשעלה השחר עף למטה, אל הנהר, והתרחץ. "איזו תופעה חריגה!" אמר הפרופסור לחקר העופות שעבר על הגשר, "סנונית בחורף?" וכתב על כך מכתב ארוך למערכת העיתון המקומי.

הכול ציטטו את מכתבו שהיה מלא אין ספור מילים הנשגבות מבינתם.

"הלילה אצא למצרים!" אמר אדון סנונית ומצב רוחו נעשה מרומם מעצם הרעיון. הוא ביקר בכל מצבות הזיכרון הציבוריות וישב שעה ארוכה בראש מגדל הכנסייה. באשר הלך צפצפו הדרורים ואמרו זה לזה, "איזה אורח חשוב!" והוא בילה בנעימים.

כשעלה הירח חזר אל הנסיך המאושר. "יש לך שליחויות למצרים?" שאל, "אני עומד לצאת לשם".

"סנונית, סנונית, אדון סנונית הקטן," אמר הנסיך, "אולי תישאר אתי עוד לילה אחד?"

"מחכים לי במצרים," ענה אדון סנונית. "מחר יעופו חברי אל האשד השני של הנילוס. ההיפופוטם רובץ שם בין קני הסוף, ומעל מבנה גרניט יושב האל מֶמנון (מדובר בפסלי פרעה אמנחותֶפ ה-3 (1417 עד 1370 לפה"ס) שזכה למעמד של אל והקים לעצמו מקדש קבורה בתבַי). כל הלילה הוא צופה בכוכבים וכשעולה כוכב השחר הוא משמיע קריאת שמחה ואחר כך מחריש. בצהרי היום האריות הצהובים יורדים אל שפת הנהר לשתות מים. עיניהם ירוקות כבריל, ושאגתם רמה משאון אשד המים".

"סנונית, סנונית, אדון סנונית הקטן," אמר הנסיך, "הרחק בצדה האחר של העיר אני רואה צעיר בעליית גג. הוא יושב רכון על שולחן המכוסה בניירות, ולצדו כוס שבתוכה זר סיגליות נבול. שערו חום ומתולתל, שפתיו אדומות כרימון, ועיניו גדולות וחולמניות. הוא מנסה לסיים מחזה בשביל מנהל התאטרון, אבל קר לו מכדי שיוכל להוסיף לכתוב. אין אש באח, והרעב החליש אותו".

"אני אחכה אתך עוד לילה אחד," אמר אדון סנונית שהיה טוב לב באמת. "להביא לו עוד אבן אודם?" "לצערי, אין לי עוד אבני אודם," אמר הנסיך, "נשארו לי רק עיני. הן עשויות מאבני ספיר נדירות שהובאו מהודו לפני אלף שנה. עקור אחת מהן וקח אותה אליו. הוא ימכור אותה לצורף, יקנה עצי הסקה ויסיים לכתוב את המחזה".

"נסיך יקר, אני לא יכול לעשות את זה," אמר אדון סנונית ופרץ בבכי.

"סנונית, סנונית, אדון סנונית הקטן," אמר הנסיך, "עשה כדברַיי".

ואדון סנונית עקר את אחת מעיניו של הנסיך ועף אל עליית הגג של הסטודנט. הכניסה


*15*

לשם הייתה קלה למדי הודות לחור בגג. הוא התעופף מבעד לחור ונכנס לחדר. הצעיר טמן את ראשו בכפות ידיו, לכן לא שמע את רפרוף כנפי הציפור, וכשנשא את עיניו, מצא את הספיר היפהפה מונח על הסיגליות הנבולות.

"מתחילים להעריך אותי," קרא, "זה הגיע ממעריץ נלהב, עכשיו אוכל לסיים את המחזה," והוא נראה ממש מאושר.

למחרת עף אדון סנונית וירד אל הנמל. הוא נעמד על תורן ספינה גדולה והביט במלחים המעלים בחבל תיבות מתוך ספינת המטען. "היי-הופ!" הם צעקו זה לזה בכל פעם שהעלו תיבה. "אני יוצא למצרים!" קרא אדון סנונית, אבל איש לא שם לב אליו, וכשעלה הירח חזר אל הנסיך המאושר.

"באתי להיפרד ממך," קרא.

"סנונית, סנונית, אדון סנונית הקטן," אמר הנסיך, "אולי תישאר אתי עוד לילה?"

"כבר חורף," השיב אדון סנונית, "ובקרוב ירד כאן השלג הקר. במצרים השמש מחממת את הדקלים הירוקים, והתנינים רובצים בבוץ ומביטים סביב בעצלתיים. חברי בונים קן במקדש בבַעַלבֶּךְ (עיירה בצפון מזרח לבנון), והיונים הלבנות והוורודות צופות במלאכתם והומות. נסיך יקר, אני מוכרח להיפרד ממך, אבל לעולם לא אשכח אותך, ובאביב הבא אחזור ואביא לך שתי אבנים טובות במקום האבנים שנתת מתנה. אבן האודם תהיה אדומה יותר מוורד אדום, והספיר יהיה כחול כמו הים הגדול."

"בכיכר שלרגלַי," אמר הנסיך המאושר, "עומדת מוכרת גפרורים קטנה. הגפרורים שלה נפלו לתעלת הביוב והתקלקלו כולם. אם היא לא תביא קצת כסף הביתה אביה יכה אותה, והיא בוכה. היא יחפה, בלי גרביים ובלי נעליים, ולראשה אין כובע. עקור את עיני השנייה ותן לה אותה, ואז אביה לא יכה אותה".

"אני אשאר אתך עוד לילה אחד," אמר אדון סנונית, "אבל לא אוכל לעקור את העין. הרי תהיה עיוור בשתי עיניך".

"סנונית, סנונית, אדון סנונית הקטן," אמר הנסיך, "עשה כדברי".

ואדון סנונית עקר את עינו השנייה של הנסיך והתעופף למטה. הוא חלף ביעף לפני מוכרת הגפרורים ושמט את האבן הטובה לתוך כף ידה. "איזה רסיס זכוכית יפה!" קראה הילדה הקטנה וצחקה בשעה שרצה הביתה.

אז חזר אדון סנונית אל הנסיך ואמר, "עכשיו אתה עיוור, לכן אשאר אתך לעד".

"לא, אדון סנונית קטן," אמר הנסיך האומלל, "אתה חייב לצאת למצרים".

"אני אשאר אתך לעד." אמר אדון סנונית וישן לרגלי הנסיך.


*16*

כל יום המחרת ישב על כתפו של הנסיך וסיפר לו סיפורים על המראות שראה בארצות רחוקות. הוא סיפר לו על עופות המַגלָן האדומים העומדים בשורות ארוכות על גדות הנילוס ודגים דגי זהב במקוריהם; על הספינקס שימיו כימי עולם, והוא חי במדבר ויודע הכול; על הסוחרים הפוסעים לאיטם לצד גמליהם ובידיהם חרוזי ענבר; על מלך הרי הירח (תלמי (מתמטיקאי, אסטרונום וגיאוגרף מצרי בן המאה ה-2) כתב על שרשרת הרים מעל קו המשווה שכיפתם מושלגת וכונו מפיו "הרי הירח". ההרים משמשים גבול טבעי בין אוגנדה ובין קוננו) השחור כעץ הבנה שסוגד לגביש בדולח גדול; על הנחש הירוק העצום הישן בין כפות הדקלים, ועשרים כוהנים מאכילים אותו עוגות דבש; ועל הפיגמֶאים (בני שבט מאזור היער האפריקאי, שקומתם נמוכה מאד, והם מתקיימים מציד ומלקט גידולי שדה) המשייטים באגם גדול על עלים גדולים ושטוחים ונאבקים תמיד בפרפרים.

"אדון סנונית היקר," אמר הנסיך, "אתה מספר לי סיפורים נפלאים, אבל יותר מכול נפלאים מבינתי ייסוריהם של גברים ונשים. אין מסתורין נשגב יותר מן הסבל. עוף מעל עירי, אדון סנונית הקטן, וספר לי מה רואות עיניך שם".

עף אדון סנונית מעל הכרך הגדול וראה את העשירים מבלים להנאתם בבתיהם היפים בשעה שהקבצנים מחזרים על הפתחים. במעופו נכנס לסמטאות חשוכות וראה את פניהם החיוורות של הילדים הרעבים המביטים באדישות על הרחובות הקודרים. מתחת לקימור גשר שכבו שני ילדים קטנים חבוקים האחד בזרועות רעהו בניסיון להתחמם. "אנחנו רעבים כל כך!" אמרו. "אסור לכם לשכב כאן". צעק השומר, והם יצאו לשוטט בגשם.

אדון סנונית חזר אל הנסיך וסיפר לו מה ראה.

"אני מצופה זהב משובח," אמר הנסיך, "אתה חייב להסיר אותו, עלה אחר עלה, ולתת את העלים לעניי עירי; כשהם חיים בני האדם חושבים תמיד שהזהב יעשה אותם מאושרים".

עלה אחר עלה של זהב מובחר קילף אדון סנונית עד שהנסיך המאושר נראה עגום ואפרורי ביותר. עלה אחר עלה של זהב מובחר הביא לעניים, סומק עלה בלחיי הילדים, והם צחקו ושיחקו ברחוב. "עכשיו יש לנו אוכל!" קראו.

אחר כך ירד השלג, ואחריו בא הכפור. הרחובות נראו כעשויים כסף, כה מבהיקים ונוצצים היו; נטיפי קרח ארוכים השתלשלו כפגיונות בדולח מכרכובי הגגות. הכול התהלכו לבושים בפרוות, והילדים הקטנים חבשו מצנפות בצבע השני והחליקו על הקרח.

מיום ליום התקשה אדון סנונית הקטן והמסכן לסבול את הקור, אבל הוא סירב לעזוב את הנסיך, שכן אהב אותו יותר מדי. כשהאופה לא הסתכל, הוא ליקט פירורים מחוץ לדלת המאפייה וניסה להתחמם בנפנוף כנפיו.

אבל לבסוף ידע שהוא עומד למות. בשארית כוחותיו עף עוד פעם אחת למעלה, אל כתפו של הנסיך. "היה שלום, נסיך יקר!" מלמל, "תרשה לי לנשק את כף ידך?"


*17*

"אני שמח שאתה יוצא סוף-סוף למצרים, אדון סנונית הקטן," אמר הנסיך, "נשארת כאן זמן רב מדי. אבל אתה חייב לנשק אותי על שפתי, כי אני אוהב אותך."

"לא למצרים אני יוצא," אמר אדון סנונית, "לבית המוות אני הולך. המוות הוא אתה של השינה, לא?" והוא נשק לנסיך המאושר על שפתיו ונפל מת לרגליו.

בו ברגע עלה מתוך הפסל קול נפץ מוזר, כאילו נשבר משהו. למען האמת, לב העופרת נבקע בדיוק לשניים. אין ספק ששרר קור עז.

השכם בבוקר המחרת התהלך לו ראש העיר בכיכר בלוויית חברי מועצת העיר. כשחלפו על פני העמוד, נשא את עיניו אל הפסל ואמר: "אוי ואבוי! הנסיך המאושר נראה מוזנח כל כך!"

"הוא באמת מוזנח מאוד!" קראו חברי מועצת העיר, שתמיד הסכימו עם ראש העיר, והתקרבו לבחון את הפסל.

"אבן האודם נפלה מחרבו, העיניים שלו נעלמו, והוא כבר לא מצופה זהב," אמר ראש העיר, "בעצם, הוא נראה כמעט כמו קבצן!"

"כמעט כמו קבצן," חזרו אחריו חברי מועצת העיר.

"והנה, לא ייאמן, לרגליו מוטלת ציפור מתה!" המשיך ראש העיר. "אנחנו באמת חייבים לפרסם הצהרה רשמית, שלפיה אין להתיר לציפורים למות כאן." ומזכיר העיר רשם לעצמו תזכורת בדבר ההצעה.

והם הסירו את פסל הנסיך המאושר, "היות שכבר אינו יפה, אין בו כל תועלת," אמר הפרופסור לאמנות מהאוניברסיטה.

אחר כך התיכו את הפסל בכבשן, וראש העיר כינס את מועצת העיר לישיבה כדי להחליט מה לעשות במתכת. "כמובן, דרוש לנו פסל אחר," אמר, "פסל בדמותי".

"בדמותי," אמר כל אחד מחברי מועצת העיר, ופרצה ביניהם מריבה. בפעם האחרונה ששמעתי עליהם, הם עדיין רבו.

"מוזר מאוד!" אמר המפקח על פועלי בית היציקה. "אי אפשר להתיך בכבשן את לב העופרת השבור הזה. צריך לזרוק אותו". והם זרקו אותו על ערמת אשפה שבה היה מוטל גם אדון סנונית המת.

"הבא לי את שני הפריטים היקרים ביותר בעיר," אמר אלוהים לאחד ממלאכיו; והמלאך הביא לו את לב העופרת ואת הציפור המתה. "בחרת היטב," אמר אלוהים, "כי בגן עדן שלי הציפור הקטנה תשיר לנצח, ובעיר הזהב שלי יהלל אותי הנסיך המאושר".

הנסיך המאושר הוצאת כרמל, 2008


*18*

מפגש ראשון עם הסיפור

קריאת הסיפור עוררה בכם וודאי תחושות ורגשות.

- עיינו שנית בסיפור והעתיקו לדפים חלקים את המשפטים שריגשו אתכם במיוחד.

- צבעו את המשפטים שהעתקתם בצבעים המבטאים את תחושותיכם.

- תלו את הדפים במרחב הכיתה והתבוננו בבחירות השונות של חבריכם.

- שתפו את חבריכם: מהו הרגש שעורר בכם המשפט שבחרתם?

ומדוע בחרתם דווקא בצבעים אלו?

חלון להבנה מספר 1

כתבו במחברותיכם:

1. הסיפור מתחיל בתיאור פסלו של הנסיך המאושר. תארו את מראה הפסל.

2. לנוכח מראה הפסל מגיב חבר מועצת העיר במילים אלו והסופר מפרש את דבריו: "הוא יפה כמו תרנגול שבשבת (בספר ציור של שבשבת ועליה תרנגול) רק שהוא לא מועיל כמותו". וזאת כדי שלא יחשבו ש"הוא אינו מעשי כפי שאכן היה".

מה אומר לנו בעצם אוסקר ויילד על אישיותה של דמות זו?

3. לאחר דברי חבר מועצת העיר מוצגות בפנינו תגובותיהם של הולכים ושבים נוספים ביחס לפסל של הנסיך המאושר, ביניהם אמא וילד ומורה עם תלמידיו.

א. על מה משוחחת האם עם בנה?

ב. מה אנחנו יכולים ללמוד על הבן מתוך דבריה של האם?

ג. על מה משוחחים המורה למתימטיקה ותלמידיו?

ד. מה אנחנו יכולים ללמוד על הילדים מתוך השיחה?

ה. מה אפשר ללמוד על המורה מתוך תגובותיו?

ו. איך מתאר הסופר את המבוגרים ביחסם לילדים? (האם והמורה למתימטיקה)

4. "לילה אחד עף לו מעל העיר אדון סנונית קטן". בשלב זה אנו מתוודעים לדמות מרכזית בסיפור: אדון סנונית. מה המספר מספר לנו על הדמות?


*19*

5. כיצד נפגשו אדון סנונית והנסיך המאושר?

6. חפשו בסיפור את הקטע בו מתאר הנסיך את חייו בארמון "סן סוסי" וכתבו:

א. האם הנסיך אכן היה מאושר בארמונו?

ב. איזו נימה עולה מתוך תיאור אורח חייו?

הכנת מצגת בעקבות עלילת הסיפור

אדון סנונית הפך להיות שליחו של הנסיך, בהגשת עזרה לאנשי העיר מוכי הגורל. תוך כדי מילוי שליחויות אלו הוא עד לאדישותם של עשירי העיר. מאחורי כל אחת מן הדמויות שהוא רואה במעופו מסתתר סיפור חיים שלם. ספרו את סיפורן של הדמויות באמצעות מצגת. את המצגת תוכלו גם להכין בזוגות. לפניכם הצעה למבנה המצגת:

שקופית ראשונה: כתבו שם מתאים למצגת ושם התלמיד או התלמידים שהשתתפו בהכנתה.

שקופית שנייה: התופרת ובנה החולה.

שקופית שלישית: נערת המלכה ואהובה במרפסת הארמון.

שקופית רביעית: התופרת ובנה החולה לאחר ביקורו של אדון סנונית.

שקופית חמישית: המחזאי הצעיר בעליית הגג.

שקופית שישית: המחזאי הצעיר לאחר ביקורו של אדון סנונית.

שקופית שביעית: מוכרת הגפרורים הקטנה.

שקופית שמינית: מוכרת הגפרורים הקטנה לאחר ביקורו של אדון סנונית.

שקופית תשיעית: הילדים הרעבים והשומר.

שקופית עשירית: הילדים הרעבים לאחר ביקורו של אדון סנונית.

שימו לב היכן מתרחש האירוע? מה אומרות הדמויות זו לזו? מה הן עושות? מה הן חושבות? כדי לחפש דמויות ורקע מתאים השתמשו בגוגל תמונות, או באתרי אוסף תמונות אחרים.

שלבו בכל שקופית במצגת בועיות דיבור (כדי לציין דו שיח), ובועיות מחשבה (כדי לציין מחשבות).

כתבו מה אומרות הדמויות זו לזו, או מה הן חושבות בינן לבין עצמן.

הציגו את המצגת בפני חברי הכיתה (היעזרו בהנחיות שניתנו לכם ביחידה 4).

כתיבה בעקבות המצגת:

א. אילו שקופיות מתארות אירועים שקשורים זה בזה?

ב. כיצד הקשר בין האירועים מחדד את הפער בין המעמדות בעיר?

ג. אילו מהאירועים שתיארתם במצגת מחדדים את אטימותם ואכזריותם של בני האדם זה לזה?


*20*

חלון להבנה מספר 2

כתבו במחברותיכם:

1. דמותו של אדון סנונית משתנה לאורך הסיפור.

בתחילת הסיפור אנחנו מתוודעים אליו מתוך תיאור קשריו עם הקָנִית.

כיצד מצטייר אדון סנונית בחלק זה של הסיפור?

2. לאחר שאדון סנונית מתוודע לנסיך חל שינוי הדרגתי ברגשותיו ובתפיסת עולמו.

מצאו שתי דוגמות לכך מתוך דברי אדון סנונית לנסיך.

3. לאורך כל הסיפור מותח הסופר אוסקר ויילד ביקורת על אטימותם, אנוכיותם, אכזריותם וצביעותם של אנשים שונים בחברה.

הביאו דוגמות לביקורת זו מתוך הסיפור

4. לב העופרת השבור של הנסיך נזרק על ערימת האשפה, שבה היה מוטל גם אדון סנונית המת. מלאך בחר בהם כשני הפריטים היקרים ביותר בעיר.

א. במה פריטים אלו יקרים?

ב. מה אפשר להבין על עמדתו של הסופר ביחס לדברים האמיתיים בחיים?

חלון להבנה מספר 3

הצבעים ביצירה

בתחילת העיסוק ביצירה בחרתם במשפטים שריגשו אתכם וצבעתם אותם לאור תחושותיכם. היצירה שקראתם עשירה בתיאורים ובצבעים.

לדוגמה: "גלימות ארגמן בהירות וסיגרים לבנים נקיים" (שם, עמ' 9).

או "אבן האודם תהיה אדומה יותר מורד אדום, והספיר יהיה כחול כמו הים הגדול" (שם, עמ' 13).

כתבו במחברותיכם:

1. לקטו גם אתם. חמישה משפטים ובהם תיאורי צבע והעתיקו אותם למחברותיכם.

2. מה משותף לכל הצבעים שבחר הסופר אוסקר ווילד בכל פרט בתיאוריו?

3. מדוע בחר הסופר לתאר באמצעות צבעים אלו מציאות עגומה כל כך?


*21*

4.

א. הסיפור "הנסיך המאושר" רווי תיאורים ססגוניים ומפורטים. למשל התיאור של התופרת:

"...אני יכול לראות אשה יושבת ליד שולחן. פניה כחושות ולאות, וידיה מחוספסות ואדומות לגמרי מדקירות המחט, שכן היא תופרת". למעשה אפשר לצייר בקלות את אותה תופרת.

ציירו אותה על פי הפרטים המתוארים. בחרו תיאור מפורט נוסף של דמות, או חפץ וציירו גם אותו. האם היה לכם קל?

ב. מה אתם מרגישים כקוראים כשלפניכם סופר שמרבה בפרטים ומדקדק בהם כחוט השערה?

לאחר שבחנתם נקודות מבט שונות והעמקתם תובנותיכם על הסיפור "הנסיך המאושר", קראו את שאר הסיפורים בספר ומלאו אחר המשימות.

שאלות לקראת שיח עמיתים לאחר קריאת הספר:

- האם צדקתם בהשערתכם ביחס לאווירה ולהלך הרוח בספר? מה הרגשתם?

- אווירה והלך רוח יכולים להתבטא במוסיקה. אילו התבקשתם לבחור מוסיקת רקע לספר, באיזה סוג מוסיקה הייתם בוחרים? (כמו מוסיקה קצבית וסוערת, מוסיקה קלאסית, מנגינות עממיות, אופרה, מוסיקה אלקטרונית ועוד).

- איזה סיפור מצא חן בעיניכם במיוחד? מה אהבתם בו?

חלון להבנה מספר 4

כתבו במחברותיכם:

1. ברוב הסיפורים שבספר ישנם גילויים של חברות אמת ומסירות.

א. בחרו בסיפור אחד (פרט לסיפור "הנסיך המאושר" בו כבר עסקנו) וכתבו את שמו.

ב. זהו במה מתבטאת חברות זו בין הדמויות.

2. בכל הסיפורים אפשר להתוודע לקשת רחבה מאד של רגשות ותכונות:

אכזריות ואטימות לב; אהבה ושברון לב; גאווה וצניעות; חמלה ורחמים ועוד.

א. בחרו שני סיפורים נוספים (מלבד "הנסיך המאושר" ואלו שכבר בחרתם במשימה 1) כתבו את שמותיהם.

ב. התמקדו באחד מן הרגשות או התכונות וספרו היכן משתקף רגש זה בסיפור?

3. רוב הדמויות בסיפורים עוברות שינוי במחשבותיהן - בהסתכלות שלהן על העולם, ובהתנהגותן - ביחסן אל הסביבה.

בחרו בסיפור בו לא עסקתם במשימות הקודמות ותארו באילו נסיבות משתנה הדמות שבחרתם? ובמה?


*22*

לקריאה נוספת

בסיפור ה"נסיך המאושר" התוודעתם לדמותה של מוכרת גפרורים קטנה אשר גפרוריה נפלו לתעלת הביוב והתקלקלו כולם. היא בוכה כי היא יודעת שאביה יכה אותה. הנסיך חומל עליה ומבקש ממר סנונית לעקור את עינו השנייה, שעשויה מאבן טובה ולמסור אותה לילדה. קראו כעת את סיפורו של האנס כריסטיאן אנדרסן: "מוכרת הגפרורים הקטנה" המשוטטת יחפה בחוצות עיר מושלגת. היא מתיישבת בפינת רחוב, מציתה את גפרוריה כדי להתגונן מהקור ו...

מוכרת הגפרורים הקטנה


*22*

הקור היה נורא. שלג ירד, וחשכה החלה עוטפת את הארץ. היה זה הערב האחרון של השנה. בקור הזה ובחשכה הזאת פסעה ברחוב ילדה קטנה ועניה שראשה חשוף ורגליה יחפות. אמנם כשיצאה מביתה נעלה לרגליה נעלי בית, אבל מה התועלת בנעלים כאלה? נעלי הבית, שהיו שייכות לאמה, היו גדולות מאוד, גדולות בהרבה ממידתן של כפות רגליה. הילדה הקטנה איבדה את הנעלים כשחצתה במרוצה את הרחוב, נמלטת מפגיעתן של שתי כרכרות שנטעו במהירות עצומה. את אחת הנעלים לא הצליחה למצוא עוד, ואילו את הנעל האחרת חטף ילד, שאמר כי תוכל לשמש בעתיד כעריסה לילדים שייוולדו לו. הילדה הקטנה פסעה לה ברחוב, ורגליה הקטנות והיחפות היו עכשיו אדומות וכחולות מרוב קור. בתוך סינר ישן טמנה צרורות אחדים של גפרורים, ובידה החזיקה צרור גפרורים נוסף. איש לא קנה ממנה גפרורים במשך כל היום, ואיש לא העניק לה אפילו מטבע קטן אחד. היא שוטטה לה ברחובות, רועדת מקור ומרעב. המסכנה הקטנה נראתה אומללה מאוד. פתיתי שלג צנחו על שערה הצהוב והארוך, ששפע תלתליו הנאים גלש במורד צווארה עד לכתפיה. אבל הילדה הקטנה לא חשבה עכשיו על דברים כאלה כלל. מכל החלונות בקע אור, וריח נפלא של צלי אווז התפשט ברחוב כולו. היה זה ערב השנה החדשה, והמחשבה על כך לא הרפתה ממנה.

בפינה בין שני בתים, שאחד מהם בלט יותר משכנו לכוון הרחוב, קרסה הילדה ואספה אליה את רגליה הקטנות. עכשיו היה לה קר עוד יותר, אבל היא לא העזה לחזור הביתה, כי עדיין לא מכרה אפילו גפרור אחד ולא קיבלה אפילו שילינג (שילינג - מטבע אנגלי (נקרא היום פאונד)) אחד קטן. היא ידעה שאביה יכה אותה כשיראה שחזרה בלי כסף, ומלבד זאת - בבית היה קר לא פחות, כי רק גג היה להם שם מעל לראשם, והרוח חדרה פנימה בקול שריקה אף על פי שסתמו את הסדקים הרחבים בקש ובסמרטוטים. ידיה כבר היו משותקות כמעט לגמרי מרוב קור. אה, גפרור אחד קטן יכול להועיל לה כל כך ולחמם אותה! אולי תוכל לשלוף מהצרור


*23*

אחד מהגפרורים, לחכך אותו בקיר ולחמם את אצבעות ידיה? והיא אכן שלפה מהצרור אחד מהגפרורים. "שיוף!" איזו אש עלתה ממנו! איך שהגפרור הזה בער! הלהבה היתה בהירה וחמה כמו שלהבת של נר קטן. מה מוזר נראה האור בשעה שסוככה על הלהבה בכפות ידיה! היה נדמה לילדה הקטנה שהיא יושבת לפני תנור ברזל גדול, ולו ידיות נחושת מבריקות ומכסה שהיה עשוי אף הוא מנחושת. אש נעימה בערה בתנור וחממה את הגוף כלו. הילדה הקטנה מתחה את רגליה כדי לחמם גם אותן - אבל אז כבתה הלהבה, התנור נעלם, ורק בדל גפרור נותר בידה.

היא חיככה גפרור נוסף בקיר. הגפרור הזה בער, הפיץ אור, והזוהר שבקע ממנו הפך את הקיר לשקוף כמו צעיף דק. כעת יכלה לראות מבעד לקיר הזה, ולעיניה נגלה חדר. על השולחן נפרשה מפה בוהקת בלבנה, ועליה נצבו כלי חרסינה עדינים ובהם אווז צלוי ומהביל, ממולא בשזיפים ובתפוחים, מה התפעלה הילדה למראה האווז שקפץ פתאום מתוך הקערה ודידה לעברה על הרצפה כשהמזלג והסכין נעוצים בגבו! אבל ברגע שהאווז התקרב אל הילדה הקטנה, כבה הגפרור, ולנגד עיניה ראתה עכשיו רק את הקיר העבה והקר. היא הציתה גפרור נוסף. כעת מצאה את עצמה יושבת מתחת לעץ אשוח יפה להפליא. העץ היה גדול ומפואר בהרבה מהעץ שראתה בחג המולד הקודם, כשהביטה מבעד לדלת הזכוכית בביתו של הסוחר העשיר. אלפי נרות בערו על הענפים הירוקים, ומלמעלה הביטו בה תמונות ססגוניות, כמו אלה המעטרות את חלונות החנויות. הילדה הקטנה מתחה את זרועותיה באוויר - אבל הגפרור כבה. אורות חג המולד לא כבו עמו, אלא העפילו מעלה-מעלה, וכעת היא נוכחה לדעת שהם כוכבים בהירים בשמים. אחד מהם נפל והשאיר אחריו שובל ארוך של אש.

"מישהו מת עכשיו!" אמרה הילדה הקטנה, כי סבתא הזקנה - היחידה שאהבה אותה בעולם כולו - אמרה לה פעם: "ברגע שכוכב נופל, עולה נשמה אחת אל השמים." אבל סבתא מתה גם היא.

עכשיו חיככה הילדה הקטנה גפרור נוסף בקיר. גם הגפרור הזה הפיץ סביבו אור, ולאורו ראתה את הסבתא הזקנה, בהירה וזוהרת, טובה ואוהבת כל כך.

"סבתא!" קראה הילדה הקטנה. "בואי, קחי אותי אתך! אני יודעת שתיעלמי ברגע שהגפרור יכבה. את תיעלמי בדיוק כמו התנור החם, האווז הצלוי הנפלא ועץ חג המולד


*24*

הגדול והמפואר!" והיא מיהרה להצית את כל שאר הגפרורים שהחזיקה בידה, כי רצתה שסבתא תישאר אתה. הגפרורים זהרו באור בהיר כל כך, עד שהיה נדמה שיום שמש אביבי הפציע. הסבתא לא נראתה מעולם יפה וגדולה כמו ברגע ההוא, היא הניפה את הילדה הקטנה בזרועותיה, והשתיים המריאו גבוה-גבוה מעל לאדמה, אפופות אור ואושר. ושם למעלה לא שררו קור, רעב או חרדה. שם למעלה היו השתיים קרובות לאלוהים.

בפינה ההיא שיצרו שני הבתים, בשעות הבוקר הקרות, ישבה הילדה הקטנה, ורודת לחיים וחיוך על שפתיה - מתה. היא קפאה למוות בערב האחרון של השנה היוצאת. השחר האיר את פניה של השנה החדשה והשמש התרוממה מעל הגופה הקטנה שהוסיפה לשבת שם כשבחיקה גפרורים, שצרור אחד מהם היה שרוף כמעט כולו.

"היא ניסתה להתחמם." אמרו האנשים. איש מהם לא שיער בלבו אילו מראות נהדרים נגלו לעיניה ומה נפלא היה הזוהר שהציף אותה בשעה שקיבלה עם סבתא את פני השנה החדשה והמאושרת!

מתוך: ספר האגדות של אנדרסן, "מוכרת הגפרורים הקטנה" כנרת, 2008

כתבו במחברותיכם:

- הסיפור "מוכרת הגפרורים הקטנה" רווי במילים מרגשות. מילים אלו יוצרות אצל הקורא תחושות עזות הנעות בין עצב לבין שמחה.

לדוגמה: "...רגליה היחפות היו עכשיו אדומות וכחולות מרוב קור".

לקטו חמישה משפטים שבהם מילים שגרמו לכם לחוש עצב, וכתבו אותן.

- דמיינו ששתי מוכרות הגפרורים נפגשו.

מה היו אומרות זו לזו?

כתבו את שיחתן כדו שיח.


*25*

טבלת המילים המצטברות


*25*

לפניכם טבלה שתעזור לכם לזכור מילים חשובות שלמדתם ביחידה זו.

עליכם להעתיק טבלה זו למחברותיכם ולמלא בה לפחות תשע מילים חשובות. מילים חשובות יכולות להיות:

- מילים חדשות שהכרתם כאן.

- מילים המוכרות לכם, ושהטקסט הוסיף לכם מידע עליהן.

- מילים המקשרות בין חלקים שונים במשפט או בין משפטים.

- ביטויים וצירופים לשוניים מיוחדים, דימויים ועוד.

- מילים שלהן יותר ממשמעות אחת.

שמות הטקסטים

מילים חדשות שלמדתי

הנסיך המאושר

--

מוכרת הגפרורים הקטנה

--

(תא ריק(

--

(תא ריק(

--

(תא ריק(

--

(תא ריק(

--

(תא ריק(

--

(תא ריק(

--

(תא ריק(

--

(תא ריק(

--

הכנו עבורכם פעילויות מעניינות ומשעשעות כדי שתזכרו את המילים שבחרתם, וכדי שתוכלו להשתמש בהן בעתיד. את מגוון הפעילויות תוכלו למצוא בסוף הספר.


*26*

(בספר עמוד ריק)


*27*

יחידה 8 - על צחוק ועל בריאות


*27*

-54

"יום ללא צחוק הוא יום מבוזבז".

צ'רלי צ'פלין


*28*

שאלות למחשבה לקראת שיח עמיתים:

- קראו שוב את דבריו של צ'רלי צ'פלין המובאים בשער היחידה.

מדוע, לדעתכם, טבע צ'רלי צ'פלין קביעה כה נחרצת באמרתו: "יום ללא צחוק הוא יום מבוזבז"?

- מהו, לדעתכם, הקשר בין שם היחידה לבין האמרה שטבע צ'רלי צ'פלין?

ביחידה זו:

- תכירו את דמותו של צ'רלי צ'פלין - גדול המצחיקנים של כל הזמנים.

- תצפו בסרטון על סדנאות צחוק.

- תשוחחו ביניכם על תרומתו של הצחוק לשיפור הבריאות.

- תקראו כתבה העוסקת בקשר שבין צחוק לבין בריאות.

- תהנו משני סיפורים קצרים ומבדחים על הרשל'ה מאוסטרופול.

- תקראו שיר של נתן אלתרמן בשם "הופעת הלצים".

- תפגשו שני תרגומים שונים לשיר "צחוק, צחוקים וצחקוקים", ותתוודעו דרכם למשלבי לשון שונים ולהשפעתם על הטקסט.

- תביעו עמדתכם בסוגיה הקשורה ליחסים בין מבוגרים לבין ילדים.

- בחלון ללשון תעסקו במשלבים שונים בשפה.

- בחלון לכתיבה תתנסו בשכתוב טקסט למשלב שפה גבוה.


*29*

הציטוט שקראתם בשער היחידה נאמר על ידי השחקן והבמאי צ'רלי צ'פלין. בהמשך תקראו מידע על דמותו הקולנועית.

צ'רלי צ'פלין (1889-1977)


*29*

(בספר תמונה של צ'רלי צ'פלין)

צ'רלי צ'פלין היה שחקן ובמאי שפעל בתקופת הקולנוע האילם. הוא נחשב לגדול המצחיקנים בכל הזמנים. בתקופה שבה צ'רלי צ'פלין חי היה העולם נתון במשברים קשים (עוני, אבטלה, מלחמה).

הצחוק בסרטיו נועדו, מצד אחד, לנחם את האומללים וקשי היום באמצעות הומור, ומן הצד האחר לבקר בדרך ההומור והסאטירה את המצב הגרוע. באמצעות סרטיו וההומור שבהם הוא נלחם בגורמים לאומללות.

יותר מכל נחרת צ'רלי צ'פלין בזיכרונם של מאות המיליונים שראו את סרטיו בדמות הנווד (חסר הבית) המגוחך והטרגי כאחד, בעל השפמפם השחור, המגבעת המקשה, מקל ההליכה הדק, המקטורן הצר, המכנסיים הרחבים ממידותיו והנעליים הנופלות מרגליו. הנווד הזה, הצועד בכפות רגליים מפושקות, הסופג מן החיים מהלומה אחר מהלומה ואף על פי כן אינו מתייאש ואינו מובס, הוא סוד קסמם של סרטי צ'רלי צ'פלין, שעד היום משעשעים, מצחיקים ומדברים אל לב הצופים.

התמונות שלהלן ממחישות את פרטי הלבוש שתוארו בטקסט. פרטי לבוש אלו מזוהים בעצם עם לבושם של אנשי אצולה, אך מצבם של אלה על צ'רלי צ'פלין - בלוי וסמרטוטי, בכך הם מדגישים את הגיחוך ומבליטים את העוני שהדמות מייצגת.

(בספר תמונות של צ'רלי צ'פלין - היעזר במנחה)


*30*

חלק ראשון

צפייה ודיון

בשנים האחרונות התפתחו בארץ ובעולם קבוצות, שמטרתן ליצור מצבי צחוק אצל חבריהן. בקבוצות אלו משתתפים אנשים בגילאים שונים. הן נקראות "סדנאות צחוק".

לפניכם קישור (אם הקישור כבר לא קיים ברשת האינטרנט - חפשו סרטון על סדנת צחוק אחרת), המתאר קבוצת צחוק של אנשים ב"גיל הזהב".

http://www.youtube.com/watch?v=34y9DFhdaUU&feature=youtu.be

- צפו בסרטון והתחלקו לזוגות.

- ספרו לחבר: איך מדריך הסדנה שבה צפיתם, גורם לאנשים לצחוק?

- נסו להצחיק את חבריכם והתחלפו על-פי תור.

- דונו בכיתה:

1. איך גרמתם לחבר לצחוק?

2. האם צחקתם?

3. אילו תחושות גופניות חשתם בזמן הצחוק ואחרי שסיימתם לצחוק?


*31*

הצחוק טוב לבריאות מאת ענת גבריאלי


*31*

(1) מהו צחוק?

(2) הצחוק הוא תגובה אוטומטית ובלתי רצונית למצבים שונים - למשל, תגובה לדגדוג או

(3) למצבים היתוליים (מצחיקים).

(4) הצחוק יכול להישמע למרחוק כשאנחנו "מתפוצצים מצחוק" או גועים בצחוק. פעמים

(5) בוקעים מפינו צחקוקים ופרצי צחוקים, ופעמים אנחנו יכולים גם לגחך, לצהול ולחייך

(6) כשנקרית לפנינו סיטואציה היתולית. בזמן שאנו צוחקים מביעות פנינו שמחה או שעשוע

(7) ונראים על פנינו קמטי צחוק.

(8) צחוק הוא פעולה של הגוף, הדורשת מתיחה של השפתיים כלפי מעלה והפקת קולות

(9) כמו "הא הא הא", "חה חה חה". הצורך לצחוק קיים אצל כל אדם בעולם, ולכל אחד יש

(10) הצחוק המיוחד שלו, בין שזו בת צחוק, גיחוך צחקוק, צהלה - ובין שמדובר בפרץ צחוקים

(11) או גם צחוק מוזיקלי מתגלגל. סיבות שונות גורמות לאדם לצחוק, לחייך ולעתים גם

(12) "להתפוצץ מצחוק", עד שיורדות דמעות מהעיניים או אפילו כואבת הבטן.

(13) פתגם עתיק קובע: "הצחוק יפה לבריאות". כבר מזמן הבינו את ההשפעה של הצחוק על

(14) הבריות ועל הבריאות.

(15) הרבי נחמן מברסלב אומר: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד"... בזכות השמחה בא

(16) הצחוק, מצב הרוח מרומם, ואפילו אפשר "לשבור את הקרח" כשנקלעים למצבים מתוחים;

(17) ובכלל כיף לחלוק צחוקים עם אחרים.

(18) יש אנשים שכל כך אוהבים להצחיק אחרים, עד שהפכו את הצחוק למקצוע - למשל:

(19) ליצנים, קומיקאים ועוד. כל בעלי המקצוע הללו צריכים להיות יצירתיים, מקוריים ומאוד

(20) כישרוניים, כדי שיצליחו להפוך מצבים רגילים בחיי היומיום למצחיקים לא רק בעיניהם, אלא

(21) גם בעיני הסובבים אותם.

(22) בסיפורי עמים בתרבויות שונות בעולם הופיעו דמויות בדחניות, כמו הרשל'ה מאוסטרופולי

(23) (עיר בפולין), טיל אוילנשפיגל מגרמניה, אבא גברהנא מאתיופיה וג'וחא מערב הסעודית,

(24) שתעלוליהם המבדחים מצחיקים ומשעשעים את הקוראים עד היום.

(25) כיצד קשור הצחוק לבריאות?

(26) כשצוחקים משתחרר במוח חומר הנקרא אנדרופין. האנדרופין מסייע להרגעת כאבים

(27) ולשיפור מצב הרוח. כלומר, אם יש לכם מצב רוח רע או שאתם סובלים מכאב כלשהו -

(28) תתחילו לצחוק - ותראו כיצר הכאב חולף ומצב הרוח מתחיל להשתפר.

(29) וזה עוד לא הכול. חוקרים טוענים שהצחוק יכול להפחית את הסכנה למחלות לב אצל


*32*

(30) מבוגרים הנוטים לחלות במחלות לב. זוכרים את האנדורפין? אותו אנדורפין עוזר ללב

(31) לפעול טוב יותר.

(32) הצחוק גם עוזר לגוף להילחם במחלות, מפני שבשעת צחוק הגוף מייצר יותר תאי דם

(33) לבנים, שהם חלק מהמערכת החיסונית שתפקידה להגן על הגוף.

(34) הצחוק הוא סוג של אימון. לדוגמה: 100 פעימות צחוק שוות ל-15 דקות של רכיבה על אופני

(35) כושר, ולכן קיימת תחושת עייפות אחרי התקפת צחוק.

(36) הצחוק כתרופה

(37) אותו רבי נחמן מברסלב שהוזכר קודם טען: "כל החוליים הבאים על האדם, כולם באים

(38) מקלקול השמחה". כבר בעבר, במקומות שונים בעולם, האמינו כי הצחוק יכול לשמש

(39) כתרופה. יש שבטים אינדיאניים שעד היום נוהגים לערוך פסטיבל צחוק בכל פעם שמישהו

(40) מבני השבט חולה. בפסטיבל הצחוק משתתפים כל בני השבט, והם מדביקים את החולה

(41) בצחוק שלהם. החולה מתחיל לצחוק גם הוא, ובתוך זמן קצר הוא מרגיש טוב יותר.

(42) בימינו ד"ר פאץ' אדאמס, רופא ילדים אמריקאי, רצה לנצל את הקשר בין חיוך וצחוק

(43) לבין בריאות והגה את הרעיון של ריפוי בעזרת צחוק. הוא הגיע לבית החולים שלו לבוש

(44) בבגדים צבעוניים ומצחיקים כמו בתיאטרון או בקרקס, וטיפל בילדים חולים בעזרת הצחקות

(45) ובדיחות. בפעולתו זו השיג תוצאות יוצאות דופן. כך "נולדה" הליצנות הרפואית.

(46) פאץ' אדאמס ביקר בישראל כדי ללמד ליצנות רפואית.

(47) כיום אפשר לפגוש בבתי חולים בארץ ליצנים מקצועיים, הגורמים לילדים המאושפזים לחייך

(48) ולשכוח מהכאבים ומהדאגות. הליצנים הרפואיים מצליחים לעתים קרובות לשכנע את הילדים

(49) החולים לעשות דברים שאינם נעימים להם - למשל, לבלוע תרופות או לקבל זריקות.

(50) ליצנות רפואית אינה דומה לליצנות רחוב או לליצנות תיאטרון, הליצן הרפואי צריך

(51) למצוא דרך מתאימה לכל חולה כדי לגרום לו לחייך. בנוסף, הליצן אינו מופיע

(52) בפני קהל גדול, אלא מול אנשים בודדים, ולעתים גם מול אדם אחד.

(53) כיום הליצנים הרפואיים עובדים בעיקר עם ילדים. בארץ התחילו כבר לעבוד עם

(54) מבוגרים במחלקות שונות בבתי חולים, וקיימות תוכניות להשתמש בליצנות רפואית

(55) גם בבתי אבות ובטיפול בנכים.

מעובד על-פי הכתבה "בריא - אז צוחקים" מאת ענת גבריאלי ובאדיבות מגזין גלילאו צעיר מבית "מוטו תקשורת"


*33*

חלון להבנה מספר 1

כתבו במחברותיכם:

קראו את כותרות המשנה בלבד.

1. לכתבה "הצחוק טוב לבריאות" שלוש כותרות משנה כאשר המילה צחוק חוזרת בכל אחת מהן.

א. איזה מידע ייכלל תחת כותרת המשנה מהו צחוק?

ב. איזה מידע ייכלל תחת כותרת המשנה כיצד קשור הצחוק לבריאות?

ג. מדוע, לדעתכם, שתי כותרות משנה אלו נכתבו כשאלה?

ד. איזה מידע מוסיפה כותרת המשנה השלישית הצחוק כתרופה לכותרות המשנה שלפניה?

כעת קראו את הטקסט כולו.

2. הטקסט מגדיר את המושג צחוק כ"תגובה אוטומטית ובלתי רצונית למצבים שונים".

חשבו וציינו דוגמאות נוטפות לפעולות אוטומטיות ובלתי רצוניות שגופנו מבצע.

3. בטקסט כתוב: "ולכל אחד יש הצחוק המיוחד שלו".

אילו סוגי צחוק מוזכרים בטקסט?

עבודה עם חבר

4.

א. הפיקו זה בפני זה את סוגי הצחוק השונים המוזכרים בטקסט, ונסו לגלות את סוג הצחוק שהופק.

ב. מהי משמעות הסדר שבו הוזכרו סוגי הצחוק בטקסט?

5. בקטע המשנה הראשון, מהו צחוק, כתוב שקומיקאים, ליצנים ואנשים שמקצועם הוא להצחיק צריכים להיות יצירתיים, מקוריים ומאוד כישרוניים. חפשו ברשת האינטרנט קטע ליצני מצחיק.

א. צפו בקטע וכתבו בלשונכם את אחת הבדיחות המצחיקות בה צפיתם.

ב. ציינו מה מצחיק בבדיחה?

6. על פי כותרת המשנה השנייה, כיצד קשור הצחוק לבריאות, יודעים שקיים קשר בין צחוק לבין בריאות.

א. קראו את קטע המשנה שלאחר כותרת זו, ואתרו בו את המילים המעידות על סוג הקשר.

ב. כתבו שלושה משפטים בעזרת המילים שאיתרתם, שמפרטים את השפעת הצחוק על הבריאות.

7. קטע המשנה השלישי, הצחוק כתרופה, מתמקד בפועלו של פאץ' אדאמס. מה הקשר בין פועלו של פאץ' אדאמס לבין הנושא הכללי של הכתבה?


*34*

חלון להעמקה מספר 1

כתבו במחברותיכם:

1. קראו שוב את הקטע המתחיל בכותרת המשנה "הצחוק כתרופה".

איזו שיטת טיפול ייחודית יזם ד"ר פאץ' אדאמס?

2. מנהל בית חולים אחד בקליפורניה רגז על ד"ר אדאמס וקרא לעברו: "חולים לא צריכים בידור וחבר: חולים צריכים רופא!".

האם הוא צדק? נמקו תשובתכם (הקפידו על כללי כתיבת טיעון על-פי מה שלמדתם ביחידה 3).

3. העתיקו רק את ההיגדים, המתאימים להישמע מפיו של פאץ' אדאמס;

- בבית החולים שלי יהיו חדרי משחקים לצד חדרי הטיפולים.

- בבית החולים שלי לא יהיו מנהלים.

- הטיפול בכאב ובסבל יהיה גם בעזרת הצחקות ובדיחות.

- בבית החולים שלי יעבדו מתנדבים מכל העולם.

- הרופאים והחולים יהיו חברים ביניהם.

- הטיפול לחולה יכלול רק מתן תרופות או זריקות.

- בבית החולים שלי יינתן טיפול אחיד לכל החולים.

- ליצנים רפואיים יתייעצו עם הרופאים וימצאו דרך המקלה על כל חולה.

- בבית החולים שלי הצחוק יהיה התרופה היחידה.

4. בטקסט כתוב: "יש שבטים אינדיאניים, שעד היום נוהגים לערוך פסטיבל צחוק בכל פעם שמישהו מבני השבט חולה", דמיינו לכם שראש שבט אינדיאני, המכונה "הנשר האדום", נפצע וחלה לאחר עימות עם אויבו "נוצה צחורה". בני השבט מנסים לרפאו. בחרו באחת משתי המשימות הבאות:

א. כתבו סיפור קצר על מה שהתרחש.

ב. המחיזו את פסטיבל הצחוק הרפואי.


*35*

בטקסט הוזכרו דמויות בדחניות, שהופיעו בסיפורי עמים בתרבויות שונות. אחת מהן היא דמותו של הרשל'ה מאוסטרופול.

הידעתם?

הרשלה - היה איש כזה!

תתפלאו, אבל הרשלה האוסטרופולי היה איש אמיתי: בדחן וליצן יהודי שנולד באוקראינה (רוסיה) לפני מאתיים שנה. זמן-מה התגורר בעיירה אוסטרופול, אשר נתנה לו את שם משפחתו, אך ליצנותו הכעיסה את פרנסי העיירה, והם גירשוהו משם. שנים רבות נדד מעיירה לעיירה בחוסר כול, ולמרות זאת לא איבד מעולם את בדיחות דעתו. כך הוזמן בסוף ימיו לחיות בחצרו של הרב ברוך ממז'יבוש (נכדו של הבעל שם טוב) כדי לרפא אותו מדיכאונו - דבר שעשה בהצלחה מרובה...

על-פי לקסיקון אופק לספרות ילדים, כרך ג', תשמ"ו

לפניכם שני קטעים מבדחים מסיפורי הרשל'ה מאוסטרופול. הקטע הראשון הוא סיפור, הכולל פרטים אמיתיים מחייו של הרשל'ה (שהותו בבית הרב ברוך ממז'יבוש).

עושה כמצוות הרופא

הרבי אהב את הרשל'ה והרגיש בחברתו עליז ושמח; לכן היה הרשלה מוזמן תמיד אל בית הרב לסעוד אתו את ארוחת הצהריים.

יום אחד היה הרבי עצוב מאוד ולא טעם דבר מסעודת הצהריים. הרשל'ה ישב לידו ואכל בשקט את המרק בכף. לאחר שסיים לאכול, לקח את הכף ושם אותה בכיסו.

ראה זאת הרבי ושאל בתימהון:

"מה זאת עשית, הרשל'ה?"

"לפני יומיים הצטננתי והלכתי אל הרופא", הסביר הרשל'ה, "הוא נתן לי תרופה וציווה עליי לקחת כף בכל שעה..."

צחקו כל השומעים - וגם הרבי חייך; צערו חלף בן-רגע, והוא החל לאכול בתיאבון.

מתוך: כל סיפורי הרשלה, הוצאת אלומות


*36*

חלון להבנה מספר 2

כתבו במחברותיכם:

1. אילו פרטים מחייו האמתיים של הרשל'ה מוזכרים בסיפור המבדח?

הידעתם?

יש מילים בעלות משמעות כפולה. למשל: המילה קֶשֶר יכולה לציין: לולאה, חיבור של דברים, וגם יחס של קרבה או שיתוף. לפעמים מבוסס ההומור על כך, שמחליפים בין המשמעויות השונות של אותה מילה. למשמעות כפולה כזאת קוראים דו-משמעות.

2. הרשל'ה מדווח בסיפור על ביקורו אצל הרופא: "הוא נתן לי תרופה וציווה עליי לקחת כף בכל שעה".

א. איזו מילה כאן היא דו-משמעית?

ב. לאיזו משמעות התכוון הרופא? ולאיזו משמעות התכוון הרשל'ה?

קראו עתה קטע נוסף מתוך סיפורי הרשל'ה!

מה שעשה אבא שלי

סוף סוף הגיע הרשל'ה לעיר הגדולה אומן בשעה מאוחרת בלילה. נכנס אל פונדק אחד וביקש כי יתנו לו סעודת ערב ומקום ללון: אבל הפונדקית ראתה כי הרשלה בא ברגל והבינה שאין לו כסף לשלם, ולכן אמרה כי האורחים כבר אכלו את הכול, ולא נשאר לה עוד שום דבר לאכול. הוריד הרשלה את ראשו בעצב. פתאום קפץ ממקומו והתחיל מתהלך בחדר הנה והנה, כשהוא מדבר אל עצמו: "אם כן, אעשה מה שעשה אבא שלי"! קרא.

הביטה הפונדקית בחרדה על תנועותיו המשונות - ואילו הרשל'ה, שראה איזה רושם עשו דבריו על האישה, ניגש אל השולחן ודפק עליו באגרופו בכוח:

"כן, כן!" קרא, "אין לי ברירה, אני מוכרח לעשות בדיוק מה שעשה אבא שלי!!!"

נבהלה האישה מאוד והחלה לחקור אותו מה הוא מתכונן לעשות כמו אביו. כאשר לא רצה בשום אופן לגלות לה את הסוד, הסכימה לבסוף לתת לו סעודה נאה - בתנאי שאחר כך יספר לה מה היה אביו עושה במקרה כזה. אכל הרשל'ה ושתה עד שהשביע את נפשו. אחר כך קם ואמר לאישה, שחיכתה לדבריו בכיליון עיניים: "אבא שלי, כשלא היה לו מה לאכול לארוחת הערב - היה פשוט הולך לישון רעב".

מתוך: כל סיפורי הרשלה, הוצאת אלומות


*37*

3. בחרו מתוך ההיגדים הבאים את ההיגד המתאים, המסביר מה גורם לצחוק בקטע זה.

- התנהגותו המשונה של הרשלה לאחר שהפונדקית סירבה להגיש לו אוכל.

- הפער בין הציפייה לגילוי סוד לבין התשובה התמימה של הרשל'ה.

- התנהגותה הסקרנית והמבוהלת של הפונדקית.

- מעשיו של אביו המנוח של הרשל'ה.

סיפורי לצים עממיים כמו סיפורי הרשל'ה קיימים גם במקומות אחרים. הרשל'ה נודע כהרשל'ה מאוסטרופולי שבפולין - ואילו מקורו של ג'וחא, הלץ העממי, היה מערב הסעודית. למרות הריחוק הגיאוגרפי נמצא כי סיפורי הגרעין שלהם דומים, כיוון שסיפורים אלה עברו מפה לאוזן. כמו כן יש דמיון בין הסיפורים ביסודות ההומוריסטיים: באבסורד (אבסורד - מצב שאינו הגיוני), ברוח השטות ובנאיביות (נאיביות - חוסר תחכום, היעדר הבנה או לעתים תמימות).

קראו דוגמה לסיפור כזה על דמותו של ג'וחא:

הנסיעה ברכבת

ג'וחא נסע ברכבת אל העיר הסמוכה וחזר לקראת ערב במצב רוח מדוכדך. הוא נכנס אל בית התה וישב אל השולחן. שאלו החברים: "מה קרה, ג'וחא? מדוע נפלה רוחך?"

ענה להם: "במשך כל זמן הנסיעה ברכבת נאלצתי לשבת כשגבי אל כיוון הנסיעה - דבר שגרם לי כאבי ראש איומים ונוראים".

אמרו לו: "מדוע לא ביקשת להתחלף עם האדם שישב מולך?"

ג'וחא כעס על השאלה ואמר: "פשוט מאוד. לא היה ממי לבקש! אף אחד לא ישב מולי!"

מתוך: ג'וחא - כל הסיפורים מצחיקים וחכמים, סיפרה מחדש יהודית סבזרו, הוצאת עופרים, 1995

עובדות שכדאי לדעת...

- על סיפור חייו של פאץ' אדאמס צולם סרט בכיכובו של רובין ויליאמס.

- ליצנות רפואית נקראת גֶ'לולוגיה.

- אפשר לעזור לגופנו לשחרר אֶנְדוֹרְפִינִים בעזרת עיסוי לשרירים.


*38*

קראתם בכתבה בתחילת יחידה זו, שהצחוק טוב לבריאות. חוש הומור מבטיח לנו שנצחק לעיתים תכופות. מי שניחן בחוש הומור מסוגל לצחוק ממצבים שלא בהכרח יצחיקו אחרים. ובכן, מהו הומור? להומור יש השפעה רבה על החברה האנושית, ולכן נמצאו אנשים שלקחו את ההומור ברצינות וחקרו אותו חקירה מדעית.

מהו הומור?


*38*

ההומור הוא ביטוי לקלילות מסוימת ברוחו של האדם, ליכולתו לקבל מצבים קשים ולא נעימים ברוח טובה ובבת צחוק. אדם בעל חוש הומור אינו מרבה להתרגז ואינו שוקע ב"מצבי רוח", אלא משכיל לחלץ ממצבים לא-נעימים לא רק את עצמו אלא גם ידידים ומכרים. הומור מעורר תחושה של שמחה, ריענון וחידוש. גלויי חוש הומור מתקבלים בדרך כלל בצחוק. בדרך כלל מי שניחן בחוש הומור בריא הוא גם אדם נדיב לב ורחב אופקים. אדם שלועג למומו של אדם או לחולשותיו, ומעורר צחוק אצל אנשים רעי לב, אינו אדם בעל חוש הומור בריא. חלק ניכר מביטויי הומור מתייחס לקבוצות, עדות, דתות, עמים ועוד. עם שסבל מרדיפות כמו העם היהודי באלפיים שנות גלותו, היה זקוק ל"נשק" של הגנה עצמית בדמות חוש הומור מפותח. במרוצת הדורות התגבשו במסורת עם ישראל אמרות הומוריסטיות וגם אגדות ומעשיות שתכליתן לשעשע ו"להרים את המורל" (כדוגמת מעשיות הרשל'ה וג'וחא שמקצתן פגשתם ביחידה הנוכחית).

נוסף על גילוייו במציאות ובספרות, בא חוש ההומור לידי ביטוי גם בקומדיות המועלות על בימת התאטרון, בסרטי הקולנוע ובתכניות הרדיו והטלוויזיה. הקומדיה למשל, היא מחזה או סרט היתוליים שנועדו להיות מוצגים בתאטרון או בקולנוע. קומדיה עשויה להיות אמצעי שחרור מצוין, משום שהיא מציגה באורח נלעג, אך לא מרושע, את חסרונותיהם של הבריות (כגון קנאה, שנאה, קמצנות).

צ'רלי צ'פלין חשף בסרטיו הקומיים פגמים חברתיים כגון ניצול האדם בבתי-חרושת (בסרטו "זמנים מודרניים"), ואת הרעות החולות של הדיקטטורה (בחיקויו של היטלר בסרט "הדיקטטור הגדול"). לעומתו ביקשו השחקנים לורל והרדי (שנשאו את השם "השמן והרזה") להצחיק על-ידי הצגת מצבי שטות ומיני איוולת בהתנהגותם - ואף הצליחו בכך.

גם בישראל מתגבשת מסורת הומוריסטית. מהידועים שבין אומני הבמה, שתרמו להומור הישראלי, הם שייקה אופיר המנוח, טוביה צפיר ולהקת "הגשש החיוור". בשנים האחרונות מתרבים מופעי יחיד בידוריים המוכרים בשמם הלועזי "סטנד-אפ".

מעובד מתוך: מושג ברגע, יואל רפל, הוצאת מודן, 1996


*39*

חלון להבנה מספר 3

כתבו במחברותיכם:

1.

א. כותרת הטקסט מוצגת כשאלה: "מהו הומור?" העתיקו את השורות שעונות על כך.

ב. מה תפקידן של השורות שהעתקתם?

ג. מה תפקידן של שאר השורות בטקסט?

2. לפניכם היבטים שונים המועלים בטקסט (ההיבטים אינם רשומים כאן לפי סדר הופעתם בטקסט).

אתרו בטקסט את ההיבטים השונים וארגנו אותם לפי סדר הופעתם בטקסט.

ההומור בסרטיו של צ'רלי צ'פלין, מסורת ההומור, ההומור באמנות לסוגיה, הומור כמאפיין עמים, תרומתו של ההומור לאדם, הגדרת המושג הומור

3. לפניכם ייצוגים גרפיים של מבני טקסטים שונים.

בחרו את הייצוג הגרפי שמתאים למבנה הטקסט שקראתם. נמקו בחירתכם.

(בספר שלושה ייצוגים גרפיים - היעזר במנחה)

4. לפניכם "מדד חוש ההומור". העתיקו אותו למחברותיכם.

האם יש לכם חוש הומור מפותח? דרגו עצמכם בסולם מ-1 עד 5 (5 מסמן את הדרגה המפותחת ביותר)

(בספר איור של "מדד חוש ההומור": סקלה עם מספרים עולים (1, 2, 3, 4, 5, ...)

5. באילו קומדיות אתם צופים באורח קבע? מה מצחיק אתכם בקומדיות אלו?


*40*

ועוד משהו... אם תרצו, תוכלו לשמוע את השיר "חיוכים" של לאה נאור בביצועה של חוה אלברשטיין ברשת האינטרנט (המילים בהמשך).

חִיוכִים


*40*

מילים: לאה נאור, לחן: אנחל קבראל, ביצוע: חווה אלברשטיין

אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא,

אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם,

אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים -

אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?

אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר,

אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק,

צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר -

אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים

לא לקמץ בחיוכים -

והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב.

כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם.

כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב.

כדאי גם לחייך, מותר לכעוס,

אך בזהירות - לא להרוס.

אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר,

הכול יהיה עוד טוב יותר, ודאי, אבל בינתיים

אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר

אדם הולך בעיר, והיא שלו והיא זרה לו,

והוא שותק והעולם כולו שותק.

לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו -

והאדם צוחק, והעולם כולו צוחק.

ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת,

גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב,

האור נושק לצל והפסים את הרכבת -

רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב.

כדאי, כדאי ללמוד...

פתגם ממקור לא ידוע אומר: "חַיֵיך - והעולם יחייך אליך בחזרה".

שוחחו ודונו בכיתה: מהו הקשר בין הפתגם לבין השיר?


*41*

חלק שני

צַחֲקוקִים מאת אריך קסטנר

ועכשיו...

תארו לעצמכם שני אחים: פְרִיץ ופַּאול. פאול יושב על הספה, ופריץ עוקב במבטו אחר פאול. לפתע קם פאול מן הספה, ובלי לשים לב נופל הוא על הרצפה.

שניהם ביחד, מבלי לדעת מדוע, מתחילים לצחוק ואפילו מתפוצצים מצחוק - כך סתם, ללא סיבה. הם נזהרים מלהביט האחד אל אחיו, כי אז הצחוק רק יתגבר.

אי-אפשר להפסיק אותם - אך לפתע בלי שום סיבה נגמר להם הצחוק ונעלם כלא היה.

נשמע מוכר? גם לכם קרה כך? התחלתם פעם לצחוק כך סתם, צחוק מתפרץ ומתגלגל ללא כל שליטה עליו? אתם יודעים שזו השתטות! אבל כיף לכם, אתם מרגישים נפלא! אתם צוחקים וצוחקים עד שהבטן כואבת לכם, והקולות הרמים שאתם משמיעים דומים לגעייה או לפעייה או קול רם אחר - ולפתע אתם עייפים...

מתרגם השיר שתקראו להלן כינה צחוק זה צַחֲקוקִים.

מילים וביטויים מתוך השיר "צחקוקים"

- לֵץ הוא לֵיצָן, ולפעמים מתייחס לשוֹבָב

- בְּהֶסַח דַּעַת זה בְּלִי לָשִים לֵב

- הִתּול הוא צְחוֹק או בדיחה

- הִתִּיזָה צָהֳלה אֶת כָּל שִצְפָּה זה הַצָהֳלָה פָּרְצָה בְּשֶטֶף ובְעָצְמָה

- קֵץ הוא סוֹף

- פָּג זה נִגְמַר

- בְּאֹרַח סֵתֶר הוא במִסְתוֹרִיות, לְלֹא סִבָּה.

הידעתם?

בפרק א' בספר תהילים מובא הפסוק הבא: "אשרי האִיש - אשר לֹא הלך בּעצת רשעִים וּבדרך חטאִים לֹא עמד, וּבמוֹשב לצִים לֹא ישב". הפירוש המקראי למילה לצים הוא: רשעים.

דוגמה נוספת למילה שפירושה במקרא הוא אחר מן הפירוש המקובל בימינו, היא המילה צלחת. מילה זו מופיעה בפסוק ידוע בספר משלי: "טמן עצל ידוֹ בּצלחת, גם אל פִּיהוּ לֹא ישִיבנה". משמעות המילה בפסוק זה הוא כיס, ולא צלחת.


*42*

צַחֲקוקִים


*42*

זאת: אריך קסטנר

הקרה לכם כזאת:

פרוץ בצחוק בלי שום יסוד?

התוודו! אני בטוח

כי בלב כולכם חקוק

זכר צחוק של נחת רוח,

שקוראים לו צחקוק.

איך נוצר הוא אצל לץ?

לא נוצר הוא. הוא פורץ!

לא פתח עוד איש את פיהו.

פריץ עוקב אחר אחיהו.

פאול קם מן הספה -

וישב על הרצפה.

זה קרה בהסח-דעת,

אך היתול אוזנו שומעת,

ליותר אינו זקוק:

כך פורץ הצחקוק.

והנה סוף-סוף התיזה

צהלה את כל שציפה.

כל אחד פועה כעיזה,

מתגלגל על הרצפה.

הם יודעים: זו שטות, לא-כלום -

אך עתה לא תעצרום.

צוחקים הם צחוק פרוע -

ואינם יודעים מדוע.

לא יביטו לץ בלץ -

מחשש להתפוצץ!

ובחדר הסמוך

על פני אמא צץ חיוך -

ושומרת רק בקושי

על מבע של כובד ראש היא!

ספורט לא קל הוא צחקוק:

מעייף הוא בדיוק

כמרוץ של אלף מטר!

אך כפי שהוא פורץ,

כך מגיע הוא לקץ -

פג באורח סתר.

שיר מתוך: התיש אצל הספר, אריך קסטנר, בתרגומו של חנניה רייכמן, הוצאת יזרעאל, 1964


*43*

חלון להבנה מספר 4

כתבו במחברותיכם:

1. לאיזו תחושה גורם הצחקוק על-פי ההקדמה לשיר?

2. באילו מילים כתובה תחושה זו בבית הראשון של השיר?

3. העתיקו מתוך השיר שתי שורות, שדרכן אפשר להבין שאין לנו שליטה בצחקוק.

4. מדוע פריץ ופאול נמנעים מלהביט זה בזה בזמן שהם מתפוצצים מצחוק?

5. מדוע משתדלת כל כך אמם של פריץ ופאול לשמור על מבע של כובד ראש (כובד ראש - רצינות)?

6. העתיקו מתוך השיר את השורות המתארות איך מסתיים הצחקוק.

השיר "צַחֲקוקִים" לקוח, כאמור, מתוך הספר התיש אצל הספר מאת אריך קסטנר.

את השיר תרגם מהשפה הגרמנית חנניה רייכמן בשנת 1964.

תארו לעצמכם! לא רק עדיין לא נולדתם - אולי אפילו הוריכם עדיין לא נולדו!

כפי שקראתם כבר ביחידה על השפה, העברית של אותם הזמנים הייתה שונה - בפרט העברית שכתבו בספרים. גם בתקופתו של חנניה רייכמן כתבו אחרת. כל הסופרים והמתרגמים לעברית השתמשו במילים בשפה גבוהה ומליצית.

אלא שהזמנים חלפו, והעברית הכתובה השתנתה. לא נכתבו עוד רק מילים "חגיגיות", המזכירות קצת את השפה המקראית או את שפת חז"ל, אלא הופיעו על הכתב מילים שמישות מהשפה היומיומית, שכולם יכלו להבינן. בעקבות כך נולדו תרגומים חדשים לספרים בשפה העברית המתחדשת.

בימינו נולד תרגום נוסף לאותו שיר שקראתם קודם. הפעם המתרגם הוא מיכאל דק.

מיכאל דק תרגם לעברית את כל ספרי אריך קסטנר, ואף זכה בפרס "עיטור אנדרסן" לשנת 2004.

לפני שתקראו את תרגומו של מיכאל דק לאותו שיר, עליכם לשים לב לכמה דברים:

- לכותרות של שני השירים.

- למילה צחקוקים, המופיעה בכל תרגום בתנועות אחרות (שימו לב להבדל והגו נכון).

- למילים הנרדפות, למילים החגיגיות, למילים המצחיקות בכל תרגום.

- לתחושות ולמחשבות, שעולות אצלכם כאשר אתם קוראים את שני התרגומים.


*44*

צחוק, צחוקים וצחקוקים


*44*

מאת: אריך קסטנר

האם קרה לכם כבר פעם

שצחקתם סתם, בלי טעם?

לא בלי טעם - בלי סיבה,

בלי סיבה מספיק טובה.

גם אתם, בלי שום ספק,

כך התחלתם לצחקק.

כיצד מתחיל הצחוק הזה?

פתאום הוא שם, וזהו זה!

תחילה יש מין כזה עקצוץ,

נמאס לו שם להיות לחוץ.

פרנץ מתחיל קצת לילל

וגם פריץ כבר מתפתל,

על הארץ פרנץ נופל,

בעיניים מפלבל.

לבסוף הצחוק פורץ

כמו בלון שמתפוצץ,

עד שפריץ, כמו מסור,

מרוב צחוק מתחיל לנחור.

רוטטים שני הלצים

ומצחוק מתפוצצים.

אם יביטו זה בזה,

יפרוץ שוב גל של צחוק כזה.

הופכים צחוקים ליבבה.

גם אמם שבסביבה

מנסה להתאפק.

לא רוצה להדבק.

מכת הצחוק היא מדבקת.

מעצמה היא גם פוסקת.

פתאום אין צחוק

ושוב יש שקט.

מתוך: הטלפון המכושף וסיפורים נוספים, מאת אריך קסטנר, בתרגומו של מיכאל דק, הוצאת אחיאסף, 2008

ב"חלונות ללשון" בסוף היחידה תמצאו שתי פעילויות, בהן אתם מתבקשים להבחין ולדלות משני השירים שקראתם מילים בעלות משמעות זהה, אך במשלב שובה.


*45*

קראתם על פריץ ופאול - שני הלצים שעשו מעשי ליצנות. כל אחד יכול לעשות מעשים כגון אלה; אך יש אנשים שזו מלאכתם והם אף מתפרנסים ממנה. גם הם נקראים לצים או ליצנים.

קראו על הופעה אחת של שני לצים, כפי שהיא מתוארת בשירו של נתן אלתרמן.

הופעת הלצים מאת: נתן אלתרמן


*45*

כאילו שולחו בבעיטה עצומה,

כאילו נורו

מתוך שני תותחים,

מופיעים בזירה, בהומה ומהומה,

דינג

ודונג

אחים!

מופיעים הם ביעף,

נתקלים בשטיח,

משתטחים

וקמים,

אך מדחי אל דחי

מצחיהם מתנגשים...

את שניהם זה מרתיח,

ובקול נפץ

סוטרים זה לזה הם על לחי...

ובתוך כך מכירים הם באופן מפתיע

איש אחיו... וששים... צוחקים עד בכי!

האחד הוא ארוך כמוט,

ומיד מתברר שהוא למך.

השני הוא קצר מאוד

ונראה קצת יותר כבן-סמך.

חוטמיהם אדומים,

שפתיהם כתומות,

פניהם משוחים בקמח.

הם רוקדים, מפילים זה את זה בפח,

מחפשים זה את זה בזכוכית מגדלת.

איוולתם היא גדולה ורבה כל כך

וכל כך מקיפה וממש לא - מוגבלת,

עד כי גם החוכמה (זה עניין מסובך...)

בה כאילו לפתע נכללת...

מספרים הם בדיחות במהירות הבזק,

ולתוספת-גיוון מציגים הם ביחד

מערכון אשר בו הם אוכלים מרק

ושוברים איש-על-ראש-ידידו הצלחת.

וצוחק הקהל ואומר: חד ודק!

ובהחלט הופעה מוצלחת.

מתוך: ספר התיבה המזמרת, הקיבוץ המאוחר, 1973


*46*

חלון להבנה מספר 5

כתבו במחברותיכם:

1. תארו את כניסתם של הלצים למקום הופעתם (התייחסו למקום ההופעה, לצורת כניסתם, לדימוי המתאר את כניסתם).

2. איך נראה כל אחד מן הלצים?

3. אילו תרחישים היתוליים (פעולות מבדחות) מתוארים בשירו של אלתרמן? מה מצחיק בהם?

4. אילו שורות בשיר זה של אלתרמן דומות לשירו של אריך קסטנר "צחוק, צחוקים וצחקוקים"?

5. בשיר כתוב: "איוולתם היא גדולה ורבה כל כך וכל כך מקיפה וממש לא - מוגבלת, עד כי גם החוכמה (זה עניין מסובך...) בה כאילו לפתע נכללת..."

במה אפשר לראות את חוכמתם של שני הלצים?

6. התבוננו במבנה הבתים של השיר. במה הם נבדלים? האם המבנה השונה ביניהם מרמז משהו על התוכן? במה? (התייחסו לאורך השורות, לכמות המילים בכל שורה, לחריזה אם היא קיימת ולסימני הפיסוק).

תכננו כיצד לשתף את החברים לכיתה ברשמיכם בעקבות צפייה בהופעה מבדחת.

כדי שיהיה מעניין למאזינים שלכם, תארו את המקום בו התרחשה ההופעה, ציינו מי השתתף בה? אילו תלבושות היו למשתתפים? מה היה מצחיק בהופעה? האם היו בה מצבים מנוגדים, חסרי היגיון (אבסורדים), מצבים שלא ייאמנו? איך ההופעה הסתיימה? מה השאיר בכם את הרושם הגדול ביותר?

- הקפידו למסור את עיקרי הדברים שהתרחשו בהופעה בה צפיתם.

- ארגנו את התכנים בסדר הגיוני (על פי הסדר של ההתרחשויות בהופעה, או על פי מידת התרשמותכם).

- שמרו בדיבורכם על תקינות השפה.

- הקפידו ליצור קשר עין עם חבריכם בקהל.

- דברו בקול רם וברור.

- שמרו על טון דיבור נעים ועל הגייה נכונה.


*47*

ועוד חלון...

עד כה למדתם מכל הטקסטים ביחידה מילים רבות הקשורות לצחוק.

כדי שלא תשכחו אותן ואף תשתעשעו, בצעו את המשימה הבאה:

1. לפניכם טבלה ובה שני טורים:

א. עליכם להצמיד מילה מטור א' למילה המתאימה לה בטור ב', כך שיתקבלו צירופים נכונים.

ב. העתיקו למחברותיכם את הצירופים שקיבלתם.

2. בחרו את אחד הצירופים ושבצו אותו במשפט.

טור א

טור ב

הלצה

מתגלגל

צהלה

משעשע

ליצן

היתוליים

צחוק

מבדחת

בדיחה

עליז

חיוך

תמידית

מצבים

מצחיקה

שמחה

לבבי

מצב

רמה

הצעה למשחק זיכרון

- הכינו כרטיסיות מהמילים של טור א' ומהמילים של טור ב'.

- הפכו את הכרטיסיות כלפי מטה, כך שלא תראו מה כתוב בהן.

- הרימו על פי תור זוג כרטיסיות.

- אם התקבל צירוף מתאים - אתם זוכים בזוג הכרטיסיות. אם לא - החזירו אותן למקומן.

- מנצח מי שצבר את מספר הכרטיסיות הגדול ביותר!


*48*

חלון להעמקה מספר 2

השיר הראשון שקראתם ועבדתם עליו לקוח מספרו של אריך קסטנר, התיש אצל הספר. אריך קסטנר אמנם כתב שיר על צחקוקים, אך לא חשב שעולמם של הילדים צריך להיות מרופד בשמחה ובעליצות בלבד. הוא חשב שיש להראות לילדים גם את הצדדים הרציניים של החיים, כי עליהם ללמוד להתמודד עם כל צרה שלא תבוא. אם ייחשפו גם למצבים קשים בילדותם, יוכלו להתמודד עם מצבים כאלה בבגרותם.

לעומת זאת קראתם קודם, ביחידה "על אנשים ועל כלבים", פרק מתוך דוקטור דוליטל שכתב הסופר יו לופטינג. יו לופטינג חשב והתנהג אחרת. הוא שירת כחייל בימי מלחמת העולם הראשונה. בזמן שירותו כחיל החליט לא לספר לילדיו על אֵימֵי המלחמה. במקום זאת סיפר במכתביו אליהם מן החזית על קורותיה של דמות דמיונית - רופא חביב שטיפל בבעלי-חיים ושמו דוקטור דוליטל. כך נולד ספרו!

ועתה... חשבו היטב וכתבו במחברותיכם:

מה דעתכם על שתי עמדות אלה של הסופרים המפורסמים?

האם נכון לשתף אתכם, הילדים, במשבר, בצרה או במשהו רציני שקורה מסביבכם (מריבות במשפחה, פציעתו של בעל-חיים, משבר כלכלי ועוד), או שכדאי לייפות את המצב ולהסתיר מכם מציאות קשה?

(זכרו מה שלמדתם ביחידה 3 על כללי כתיבת טיעון)


*49*

חלון ללשון


*49*

המשלב הלשוני

שני השירים שקראתם דומים מבחינת התוכן, אך שונים מאוד מבחינת המִשלָב הלשוני. מִשלָב הוא רמת הלשון, שבה אנו משתמשים בהתאם לסביבה החברתית והתרבותית שאנו מצויים בה. רמת הלשון יכולה להיות יומיומית (תקנית), מליצית (שפה גבוהה), שפת רחוב (שפה נמוכה), סלֶנג (לשון לא רשמית שכוללת המצאת מילים של הדוברים) ועוד.

אפשר להגיד כל דבר בדרכים שונות. למשל: אפשר להגיד אביון (שפה גבוהה), אפשר להגיד עני (שפה יומיומית), ואפשר להגיד תפרן (שפת סלנג).

אפשר לומר בעל-הון (שפה גבוהה), אפשר לומר עשיר (שפה יומיומית), ויש האומרים טחון (שפת סלנג). יש מישהו שקובל על כל דבר, ויש המתלונן, ויש אחד שסתם מנג'ס. יש מי שאומר: זה ממני והלאה, ויש מי שאומר: זה לא מעניין אותי, ויש מי שיגיד: זה לא מזיז לי...


*50*

כתבו במחברותיכם:

בשירים שקראתם בסרק זה אפשר להבחין בבחירה שונה של מילים של כל מתרגם, כבר בכותרות. בחירות אלו יוצרות הבדלי משלב.

לפניכם מילים ומשפטים מתוך השיר "צחקוקים".

במחסן שלמטה כתובים מילים וביטויים המופיעים בשיר "צחוק, צחוקים וצחקוקים".

מחסן מילים מתוך "צחוק צחוקים וצחקוקים":

גם אמם שבסביבה מנסה להתאפק

מכת הצחוק גם היא פוסקת

בלי טעם - בלי סיבה

צחוק

האם קרה לכם כבר פעם

על הארץ פרנץ נופל

אם יביטו זה בזה

צחוק

התאימו את המילים מתוך השיר "צחקוקים", למילים מתוך "צחוק, צחוקים וצחקוקים" שבמחסן.

מילים וצירופי מילים מתוך "צחקוקים"

בלי שום יסוד

הקרה לכם כזאת

וישב על הרצפה

היתול

צהלה

לא יביטו לץ בלץ

שומרת רק בקושי על מבע של כובד ראש

הצחקוק... מגיע הוא לקץ


*51*

חלון לכתיבה


*51*

כתבו במחברותיכם:

1. לפניכם קטע הכתוב במשלב יומיומי. בקטע הודגשו המילים היומיומיות.

כתבו אותו, אך החליפו את המילים המודגשות במילים בלשון גבוהה (היעזרו במחסן).

לפני שנה ביקשתי מאוד מהוריי ללכת להופעת הקרקס שהגיע לעיר שלי. בהתחלה לא הסכימו, אך לא ויתרתי ובקשתי מהם שוב ושוב, כי מאוד רציתי לראות את מופע הליצנים המפורסם. סוף סוף הסכימו הוריי לבקשתי. היום הגדול הגיע!

עמדנו בתור המון זמן עד שנכנסנו לאוהל הקרקס. המתנו ללא סבלנות לתחילת ההופעה. פתאום נכנס המנחה למרכז הזירה והודיע על ביטול המופע בגלל מחלת אחד הליצנים...

מחסן:

נעתרו, אשתקד, הפצרתי, לא הרמתי ידיים, בקוצר רוח, בְּשֶל, עירי, סירבו, לפתע, רציתי בכל מאודי, זמן רב, תחילה, סירבו, המיוחל.

2. קראו שוב את שני הקטעים: את הקטע שמופיע לעיל ואת הקטע שכתבתם במחברת.

שוחחו בכיתה:

באילו מקרים חשוב להשתמש במילים במשלב גבוה? מדוע?

3. קטע זה יכול להוות תחילתו של סיפור. המשיכו לכתוב את הסיפור במחברותיכם! (הקפידו להשתמש במילים במשלב לשוני גבוה!)

סיימנו יחידה זו, אך לא לפני שנציע לכם לצפות בסרטו עטור הפרסים של צ'רלי צ'פלין, הדיקטטור הגדול. זוכרים אותו מתחילת היחידה?

חפשו את הסרט ברשת האינטרנט, צפו בו - ותיהנו.


*52*

טבלת המילים המצטברות


*52*

לפניכם טבלה שתעזור לכם לזכור מילים חשובות שלמדתם ביחידה זו.

עליכם להעתיק טבלה זו למחברותיכם ולמלא בה לפחות תשע מילים חשובות.

מילים חשובות יכולות להיות:

- מילים חדשות שהכרתם כאן.

- מילים המוכרות לכם, ושהטקסט הוסיף לכם מידע עליהן.

- מילים המקשרות בין חלקים שונים במשפט או בין משפטים.

- ביטויים וצירופים לשוניים מיוחדים, דימויים ועוד.

- מילים שלהן יותר ממשמעות אחת.

שמות הטקסטים

מילים חדשות שלמדתי

קורות חייו של צ'רלי צ'פלין

--

הצחוק טוב לבריאות

--

צַחֲקוּקִים

--

צחוק, צחוקים וצִחְקוקִים

--

(תא ריק)

--

(תא ריק)

--

(תא ריק)

--

(תא ריק)

--

(תא ריק)

--

הכנו עבורכם פעילויות מעניינות ומשעשעות כדי שתזכרו את המילים שבחרתם, וכדי שתוכלו להשתמש בהן בעתיד. את מגוון הפעילויות תוכלו למצוא בסוף הספר.


*53*

משימת הערכה בעקבות טקסט נבחר מתוך היחידה (כתבה ושיר)


*53*

קראו שוב את הטקסטים "הצחוק טוב לבריאות" ו"צחקוקים" וענו על השאלות הבאות:

1. על-פי הטקסט הראשון שקראתם, הצחוק הוא:

א. העלאת קמטי הבעה על הפנים.

ב. פעולה אוטומטית של השפתיים.

ג. תגובה בלתי רצונית למצבים מצחיקים.

ד. הצורך להפיק מהגרון קולות רמים.

2. אילו שינויים מתרחשים בפניו של אדם בשעת צחוק?

3. על-פי הטקסט "הצחוק טוב לבריאות":

א. כיצד הצחוק מסייע בהפגת כאב?

ב. ציינו יתרונות נוספים של האֶנְדוֹרְפִינִים.

4. בשורות 32-33 כתוב: "הצחוק גם עוזר לגוף להילחם במחלות, מפני שבשעת צחוק הגוף מייצר יותר תאי דם לבנים, שהם חלק מהמערכת החיסונית שתפקידה להגן על הגוף".

א. מה תפקידה של המערכת החיסונית בגוף?

ב. לפניכם כמה מילים מאותה משפחה של המילה חיסון:

חֹסֶן, חֲסֻנִּים, חָסִין, מְחֻסָּן

הוסיפו עוד מילה לאותה משפחה (אתם יכולים להיעזר במילון).

ג. מהו שורש המילה חיסון?

ד. מה הקשר בין המילה חָסון לבין המילה חיסון?


*54*

5. בשיר "צחקוקים" מופיעות כמה מילים שמשמעותן קרובה למילה צחוק.

ציינו שלוש מילים כאלה.

6. בשיר כתוב: "ושומרת רק בקושי - על מבע של כובד ראש היא!"

פירוש הביטוי "כובד ראש" בשורות אלו הוא:

ראש כבד, קפדנות, רצינות, כאב ראש

7. בטקסט שקראתם, "הצחוק טוב לבריאות", מוזכרים קולות צחוק הנשמעים בקולותיהן של שתי חיות: סוס ופרה.

א. איך קוראים לקול שמשמיעה כל אחת מהן?

ב. גם בשיר "צחקוקים" משווים קולות צחוק לקולות חיה.

איזו חיה מוזכרת שם, ואיזה קול היא משמיעה?

8. בשיר "צחקוקים" מופיעות השורות: "לא יביטו לץ בלץ - מחשש להתפוצץ".

א. למי מתייחסים במילים המודגשות?

ב. למה אין הם מביטים זה בזה?

9. מדוע קיימת תחושת עייפות לאחר צחוק?

10. מצאו הוכחות, משני הטקסטים שקראתם, לעובדה שצחוק גורם לעייפות.

א. כתבו מהי ההוכחה שמצאתם בקטע "הצחוק טוב לבריאות".

ב. כתבו מהי ההוכחה שמצאתם בשיר "צחקוקים".


*55*

יחידה 9 - על מנהיגות ועל מנהיגים מיוחדים


*55*

-92


*56*

ארבעים קרונות עומדים בתחנת רכבת. הם אינם מסוגלים לזוז בכוחות עצמם.

בא קטר ונרתם לפניהם, והכול מתחיל לזוז.

במה כוחו של הקטר גדול?

צאו ובדקו: הקרונות קרים ואילו הקטר חם. ללא קטר הקרונות ייוותרו מיותמים על מקומם;

אבל אם לא יירתם הקטר היטב - ייסע לבדו.

קטרים, השמעתם את שריקתו של מנהל התחנה?

קדימה עלו אל ההר והעלו עמכם את הקרונות!

מעובד על-פי סיפור חסידי

שאלות למחשבה לקראת שיח עמיתים:

- מהו הקשר בין הקטע שמובא כאן לנושא היחידה? מי הם הקטרים, ומי הקרונות?

- מדוע על הקטר "להיות חם"?


*57*

ביחידה זו תלמדו על מנהיגות ועל מנהיגים מיוחדים.

- תתלבטו בשאלה מי ראוי להיות מנהיג בעקבות סיפור מחיי תלמידים בבית ספר.

- תבררו את משמעות המושג מנהיגות.

- תתנסו בכתיבת סיכום על פי שלבים.

- תתוודעו לדמותו של מנהיג מתקופת יוון הקדומה.

- תקראו משל מקראי שיש לו מה לומר על מנהיגות.

- תיהנו מסיפור סאטירי על חיות, שרצו להיבחר למשרות של שרים בממשלה.

- תתעמקו במשל שנכתב על ידי ד"ר זאוס (הוא דוקטור סוס, המוכר לכם בוודאי) על מנהיג שהגזים בדרישותיו.

- תלמדו בעקבות סיפור על מלך גנדרן, שלא כל נושא משרה רמה הוא אכן מנהיג.

- ב"חלון ללשון" תעמיקו את הידע שלכם על שורשים.

- ולבסוף תנמקו דעתכם באשר לתכונות החשובות למנהיג, ואף תבדקו את כתיבתכם באמצעות מחוון.


*58*

חלק ראשון

מי יהיה הנבחר שלי? מאת: נגה מרון


*58*

לפני כשבועיים הודיעו כי בקרוב יתקיימו הבחירות למועצת תלמידים, וכי כל כיתה מתבקשת לבחור נציג אחד למועצה. הכול יודעים שהמאבק הפעם הוא על השלטון: מי שייבחר יהיה, למעשה, מנהיג הכיתה. קובי ביקש ממני שאבחר בו, ובתחילה לא ראיתי כל סיבה שלא להיענות לבקשתו. קובי ואני חברים טובים. אמנם הוא אינו תלמיד טוב ביותר, אבל בחבורה שלנו הוא המנהיג הטבעי. כשהוא מציע משחק או תעלול, אין מי שלא יצטרף. כשהוא מחליט שהולכים לים, כולנו באים אתו.

בשבוע שעבר - ביוזמתו של קובי, כמובן - התכנסנו לקומזיץ במגרש. הבאנו המון תפוחי אדמה, ואז התברר שחסרים לנו עצים לבערה. מה עושים? קובי ידע, שמאחורי בניין בית הספר יש ערמה גדולה של קרשים. "אתה בטוח שאלה קרשים מיותרים?" שאלנו אותו. "סמכו עלי. הם לא יחסרו לאף אחד. הערמה מונחת שם המון זמן", ענה קובי. ושלושה בנים התנדבו למשימה.

למחרת בבוקר, באמצע השיעור הראשון, נכנס המנהל לכיתה ושאל מי לקח את הכיסאות, שהיו מאחורי הבניין ואשר נועדו להישלח לנגרייה לתיקון. ישבנו נדהמים.

"ידוע לי שאתם הדלקתם מדורה אתמול!" אמר המנהל ופנה ישר אל קובי. "נכון שהיתה מדורה", ענה קובי. "אין לי מושג מאין הביאו את הקרשים". אך המנהל לא ויתר, חקר ודרש, ולבסוף זיהה מישהו מהשכנים את קובי ואת הילדים שלקחו את הקרשים. הם נענשו בחומרה.

כמה ילדים הציעו שנבחר את מיכאל.

לדעתי, הוא בסדר. כשצריך מתנדבים לכל משימה, הוא מיד מציע את עצמו. הוא חבר נאמן. בכיתה יודעים שאם זקוקים לעזרה - מיכאל תמיד מוכן לעזור; אבל ילדים אחרים אמרו שמיכאל שקט מדי, שיש לו אומץ לב למבצעים מסוכנים וקשים - אבל אין לו אומץ לעמוד על דעותיו. אמרו שבסוף כל ויכוח מיכאל תמיד מוותר למי שצועק ומניח לאחרים להשתלט על הדיון.


*59*

כמה בנות הציעו לבחור בדנה. הן טענו שתמיד בוחרים רק בנים לתפקיד ייצוג, וצריך פעם לבחור גם בת. אני מחבב את דנה. האמת היא שאפילו הצעתי לה חברות, אך היא ענתה שאת תשובתה היא תיתן לי רק אחרי הבחירות. דנה תלמידה חרוצה ומוכשרת, היא מנגנת באורגן וגם רוקדת סטפס. למעשה היא "מלכת הכיתה"; אבל ראיתי איך היא התנהגה בטיול האחרון: צעדנו במעלה ההר. אחת הבנות, שהמימייה שלה כבר היתה ריקה, הרגישה רע, ושמעתי אותה מבקשת מדנה: "נשארו לך עוד מים? תני לי לשתות קצת מן המימייה שלך"; אך דנה ענתה לה בשחצנות: "מצטערת, היית צריכה לחשוב על כך קודם ולא לגמור את שלך...".

ואז, כשהגיע לבסוף יום הבחירות, עמדתי מתלבט ליד הקלפי. היה קשה להחליט במי אבחר כנציג כיתתם למועצת התלמידים.

ננה מרון, מקור, 1997

שאלות למחשבה לקראת שיח עמיתים:

לקראת בחירות למועצת התלמידים מתלבט מְסַפֵּר הסיפור בין כמה מועמדים.

אחד מהם הוא קובי. בטקסט הודגשו מספר משפטים שמתארים התנהגויות שונות שלו.

אילו תכונות עולות מתוך ההתנהגויות הנ"ל? אילו למדתם בכיתה המתוארת בסיפור, במי אתם הייתם בוחרים? מדוע? האם נתקלתם בכיתתכם במצבים דומים?


*60*

מיהו מנהיג?


*60*

מנהיג הוא אדם, המסוגל להשפיע על אנשים אחרים ולהניע אותם לפעול יחד לקראת מטרה משותפת.

פסקה 1

יש מנהיגים בתחומי חיים שונים. לדוגמה: הקצין בצבא הוא מנהיג צבאי, מנהל בית הספר הוא מנהיג חינוכי, וראש הממשלה הוא מנהיג מדיני. מנהיגים שונים מתאימים למצבים שונים. לדוגמה: אדם, שהצליח כמנהיג צבאי, לא יצליח בהכרח כראש ממשלה או כמנכ"ל של חברת היי-טק.

פסקה 2

מנהיגות הייתה קיימת משחר ההיסטוריה. בימי המקרא ולאחר יציאת מצרים החלה תקופת השופטים. השופטים היו מנהיגים, וכל אחד השפיע על השבט שאליו השתייך, אך לא על כלל בני ישראל. משימתם העיקרית הייתה להציל את השבטים מידי אויביהם. שמואל הנביא היה השופט האחרון. אחריו התחילה בישראל תקופת המלוכה. המלוכה היא צורת שלטון המכונה גם "מוֹנַרְכְיָה". בצורת שלטון כזו עומד שליט יחיד בראש המדינה. הוא מולך מרגע מינויו לכל ימי חייו ומעביר את שלטונו לבניו אחריו. זו הייתה צורת השלטון הרווחת בימי קדם.

פסקה 3

לעומתה צורת השלטון הרווחת היום, ברוב המדינות, היא הדמוקרטיה. פירוש המילה ביוונית: שלטון (קְרַטְיָה) העם (דֶמוֹס). דמוקרטיה היא שיטת ממשל שבה מנהיגי המדינה נבחרים בהצבעה על-ידי אזרחיה. כך יש לאזרחים יכולת להשפיע על הנעשה במדינתם. יכולת ההשפעה של האזרחים אמורה להיות בלתי תלויה בגורמים כמו: מוצא, מעמד חברתי, מין, גזע, דת וכיוצא באלה.

פסקה 4

חשוב להבחין בין מנהיגות לבין שלטון. אנשים מצייתים לאדם בעל סמכות רשמית, כגון מלך מנהל, קצין בכיר, מתוך רצונם החופשי או מתוך חשש לענישה מצד נושא הסמכות. לעומתם יש מנהיגים, אשר אנשים יצייתו להם אף אם אין להם סמכות רשמית. למשל: בסוף שנות השישים הצליח סטודנט צעיר, דניאל כהן בנדיט, המכונה "דני האדום", לסחוף אחריו את כל הסטודנטים בצרפת לשביתות ולהפגנות, שבסופן השתנה מבנה מוסדות ההשכלה הגבוהה והוקדמו הבחירות לפרלמנט הצרפתי. דוגמה נוספת למנהיגות, שמקורה אינו בסמכות הרשמית, אפשר לראות בימינו ובמדינתנו. בקיץ 2011 קמה תנועת מחאה


*61*

חברתית, ובראשה היוזמת והמנהיגה דפני ליף. היא גייסה קהל רב - תחילה באמצעות התכתבויות במרשתת, ולאחר מכן באמצעות מפגשים פנים אל פנים - לתנועת מחאה חברתית רחבת היקף.

פסקה 5

מנהיגות קיימת לא רק בחברה הכללית; היא קיימת גם בקבוצות שונות שאליהן אנחנו משתייכים: במשפחה, בתנועות הנוער, בשכונה וכיוצא באלה. גם בחיי בית הספר יש מנהיגים מכוח הסמכות, כמו המורה והמנהל, אך יש גם מנהיגים מכוח אישיותם, כמו למשל מנהיג הכיתה. למורה ולמנהל יצייתו התלמידים במקרים מסוימים מתוך פחד מפני ענישה, אך למנהיג הכיתה יצייתו לרוב כי הוא מצליח להשפיע עליהם מכוח אישיותו.

פסקה 6

מחקרים מצביעים שאפשר להבחין בכמה יכולות ותכונות הבולטות בעיקר בקרב מנהיגים. בדרך כלל יכול המנהיג להציג חזון, כלומר הוא מסוגל להגדיר באופן ברור ומוחשי את המטרה המשותפת לקבוצה. הוא גם מסוגל להביע באופן ברור וענייני את החזון המשותף. אך לא די במילים; המנהיג צריך לשמש דוגמה אישית, ואף להיות מסוגל לקבל החלטות - גם אם הן קשות. הוא צריך לחשוב בהיגיון - אך גם לתת מקום לרגש, ואז לשקול היטב ולהחליט לפעמים "החלטות של חיים ומוות". ראש הממשלה בנימין נתניהו, למשל, קיבל החלטה קשה וכואבת באוקטובר 2011, כששחרר מחבלים רבים תמורת החזרתו של גלעד שליט מהשבי. אבל איך יכול אדם אחד לקבץ תכונות מרובות כל כך? זאת אולי הסיבה שלמנהיגים מוצלחים תכונה נוספת: היכולת להאציל סמכויות, כלומר לדאוג שהאחריות לביצוע משימות מורכבות תחולק בין אנשים שונים בצוותו.

פסקת סיום

אם כך, למנהיג צריכות להיות תכונות רבות ומגוונות; אז מי בכלל יכול להיות מנהיג? האם רק יחידי סגולה?

בעבר נהגו לייחס את יכולת המנהיגות רק לאנשים בודדים, אשר נראה היה שניתנה להם השראה אלוהית; אולם היום ברור שמדובר ביכולת הקיימת אצל בני אדם ברמות שונות, וניתן לפתח אותה ולטפח אותה.

לוקט ועובד על ידי המחברות, מקור, 2011


*62*

חלון להבנה ולכתיבה מספר 1

שלבים בכתיבת סיכום

הטקסט "מיהו מנהיג?" מטפל בנושאים שונים שקשורים למנהיגות. כל נושא מיוצג בפסקה אחרת (הפסקות בטקסט ממוספרות).

א. להלן רשימת הנושאים בהם מטפל הטקסט:

- מנהיגות בסביבה הקרובה

- תכונות המנהיג

- מנהיגות בעידן המודרני

- מנהיגות בהיסטוריה הקדומה

- הבחנה בין מנהיגות לבין שלטון

- תחומי מנהיגות

ב. נושאים אלו יעזרו לכם לכתוב סיכום של הטקסט.

מהו סיכום?

סיכום הוא טקסט שמוסר את תוכנו העיקרי (הרעיונות העיקריים) של טקסט המקור. היקפו של הסיכום מצומצם לעומתו, אך עליו להיות מובן לקורא גם אם זה לא קרא את טקסט המקור.

לכתיבת הסיכום פעלו על פי השלבים הבאים:

- התאימו כל נושא לפסקות השונות בטקסט. למשל, פסקה מספר 1 עוסקת בתחומי מנהיגות. (בחרנו אותו מרשימת הנושאים שלעיל).

- כתבו במילים שלכם את הרעיון המרכזי של כל פסקה (היעזרו בנושאי הַפְּסָקוֹת).

שאלו את עצמכם: מהו הדבר העיקרי שנאמר בפסקה על הנושא? לעיתים התשובה לשאלה זו נמצאת בפסקה, ולעיתים תצטרכו לחבר בעצמכם את המשפט שעונה על שאלה זו.


*63*

להלן דוגמה של מהלך העבודה בעקבות פסקה מספר 1:

- נושא הפסקה הוא: "תחומי מנהיגות"

- מהו הדבר העיקרי שנאמר בפסקה על תחומי מנהיגות?

בפסקה נאמר שיש מנהיגים בתחומי חיים שונים וכל אחד מתאים למצבים שונים. כל שאר הפרטים בפסקה הם דוגמאות לתחומי חיים שונים בהם פועלים מנהיגים (צבא, חינוך, מדינה).

- בדקו אם המשפט אותו ניסחתם כרעיון עיקרי אינו כולל דוגמאות, הסברים, פרטים, דימויים, דו-שיח, הבעת דעה אישית ופנייה לנמען.

- חברו את המשפטים שניסחתם (הרעיונות המרכזיים) לידי טקסט שלם (כלומר, בדקו אם יש קשר הגיוני בין הרעיונות, ואם אין קשר הוסיפו מילות קישור, או מילים אחרות, שיחברו בין המשפטים).

- קראו שוב את הסיכום שכתבתם. השוו עם טקסט המקור ובדקו שהרעיונות העיקריים כלולים בו, ושהמשפטים קשורים בקשר הגיוני.

- נסחו משפט כללי על מטרת הטקסט ועל הנושאים השונים שמטופלים בו. תפקידו של משפט זה הוא לאפשר לקוראי הסיכום מבט כולל על הטקסט, ולכן הוא מכונה משפט מכליל.

להלן מספר הצעות למשפטים מכלילים לטקסט שקראתם.

בחרו את המשפט שכולל את הנושאים המטופלים בטקסט וכתבו אותו בתחילת הסיכום שלכם.

- הטקסט "מיהו מנהיג" מספר על התפתחות המנהיגות לאורך ההיסטוריה.

- הטקסט "מיהו מנהיג" טוען שיש תכונות הכרחיות למנהיג.

- הטקסט "מיהו מנהיג" מגדיר את המושג מנהיגות.

- הטקסט "מיהו מנהיג" סוקר היבטים שונים של המושג מנהיגות.

- הטקסט "מיהו מנהיג" עוסק בהבדלים בין מנהיג ושליט.

- הטקסט "מיהו מנהיג" סוקר מחקרים שונים שנעשו בנושא מנהיגות.


*64*

בטקסט "מיהו מנהיג?" למדתם על מושגים ואישים.

נסו כוחכם בחידון קצר:

חידון מנהיגות - מי אני?

- אני נלחם כדי להציל את השבט שלי מלחץ האויב.

- אני מקבל את תפקידי כמנהיג בירושה מאבי.

- אני צורת שלטון שבה מכהנים מלכים.

- אני מצביע וכך משפיע.

- אני שיטת ממשל שבה מיוצג רוב העם.

- הייתי מנהיג סטודנטים בצרפת.

- אני ה"אני מאמין" של כל מנהיג.

- אני תכונה שמאפשרת למנהיג להכריע במצבים קשים.


*65*

בטקסט "מיהו מנהיג?" קראתם גם על המושג דמוקרטיה.

מושג זה ובכלל המשטר הדמוקרטי - מקורו ביוון הקדומה. אחד ממנהיגיה הדמוקרטיים הבולטים ביוון הקדומה היה פריקלס.

קראו עליו בהמשך:

פריקלס


*65*

פריקלס היה מדינאי, שר צבא ומנהיג בעיר אתונה אשר ביוון הקדומה. הוא חי ופעל 5000 שנה לפני הספירה הנוצרית ועמד בראש אתונה עירו יותר משלושים שנה. בתקופתו שגשגה העיר מבחינה צבאית וכלכלית, תרבותית ואמנותית. תקופה זו נחשבת לתור הזהב שלה, כלומר לתקופה הטובה ביותר שלה.

מוצאו של פריקלס היה ממשפחה מכובדת. בנעוריו למד אצל טובי המורים באתונה.

עם חבריו נמנו המחזאי סוֹפוֹקְלֶס, הפסל פִידֵיאַס ואנשי רוח רבים וידועים בתקופתו.

פריקלס הפך למנהיג הסיעה (המפלגה) הדמוקרטית בעירו לאחר מאבק בסיעה האריסטוקרטית. הוא התמנה לסטרטגוס (אחד ממפקדי הצבא והצי באתונה), חיזק את העיר ואת נמלה פיראוס וקישר ביניהם בחומה כפולה וארוכה, הגדיל את צי המלחמה של עירו וכבש את האי סַמוֹס ואת חבל אֶובוֹיָה. הוא דיכא את מדידתם של בני סמוס וחתם על חוזה שלום עם ספרטה, יריבתה העיקרית של אתונה ביוון.

כאשר הושג השלום, התפנה פריקלס לערוך רפורמה (תיקונים) בעירו: הוא הנהיג תשלום מקופת המדינה לכל אזרח שהתמנה למשרה ציבורית, וכך אפשר גם למעוטי האמצעים לקחת חלק בדמוקרטיה האתונאית. נוסף על כך הוביל לחקיקת חוקים, שיבטיחו מערכת משפט הוגנת וללא עיוותים, ודאג לתעסוקה למובטלים.

פריקלס הפך את אתונה לאימפריה בעלת מושבות של אזרחים אתונאים ברחבי יוון. הוא טיפח את הספרות, המוסיקה והתיאטרון בעירו וְיִפָּה אותה במבנים מרהיבים, ובראשם מקדש הפרתנון המפורסם לְאַתֵינָה, אלת אתונה. בימיו הושלמה גם בניית האקרופוליס (העיר העליונה המבוצרת) והוצבו פסלים רבים בחוצות העיר.

מעובד על-פי יבנה - אנציקלופדיה לנוער, הוצאת יבנה-לרוס, 1993


*66*

חלון להבנה מספר 2

כתבו במחברותיכם:

קראתם בטקסט "מיהו מנהיג?" שבדרך כלל מתמקדים מנהיגים בתחום אחד וייחודי. כאן מובאת דוגמה למנהיג, שמנהיגותו באה לידי ביטוי בתחומים רבים.

1. מיינו את פועלו של פריקלס לתחומים.

ארגנו את תשובתכם בטבלה ממיינת: כותרת מכלילה ומתחתיה פרטים.

2.

א. מהי משמעות המושג "תור הזהב"?

ב. האם אתם מכירים תקופה בחיי עמנו, שאפשר לכנותה "תור הזהב"?

כתבו עליה ונמקו.

3. מהו המעשה הבולט מבין כל מעשיו של פריקלס, שבעקבותיו החל "תור הזהב" ושגשוגה של אתונה? נמקו!

4. אילו תכונות של פריקלס נלמדות מתוך מעשיו?


*67*

חלק שני

מנהיגות במקרא

משל יותם


*67*

אבימלך היה אחד מ-71 בניו של השופט גדעון בן יואש (שמו הנוסף: ירובעל).

כשמת גדעון, הציע אבימלך את עצמו להיות למלך על העיר שכם. תושבי שכם ניאותו להצעה. כדי לבסס את שלטונו הרג אבימלך את 70 אחיו, אך אח אחד - יותם - ניצל. יותם שמע על המלכתו של אבימלך, עלה להר גריזים אשר בשכם ונשא משל, שלימים ייקרא משל יותם.

קראו את המשל, היעזרו בפירושים למילים הקשות (במסגרת שבעמוד הבא).

ז וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא;

"וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ אֵלַי, בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים.

ח הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ,

וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת: 'מָלְכָה עָלֵינוּ!'

ט וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַזַּיִת: 'הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים - וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?!

י וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה: 'לְכִי אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ!'

יא וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה: 'הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה - וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?!'

יב וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן: 'לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ!'

יג וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן: 'הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים - וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?!'

יד וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד: 'לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ!'

טו וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים: 'אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם - בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי; וְאִם אַיִן - תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן!'

טז וְעַתָּה, אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ, וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ ,וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ;

יז אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן. -

יח וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם, וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו, שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת, וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם, כִּי אֲחִיכֶם הוּא;

יט וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה - שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ, וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם;

כ וְאִם אַיִן - תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא; וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ!"

וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה, וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו.

שופטים פרק ט פסוקים ז-כ


*68*

פירושי מילים

1. מָלְכָה עָלֵינוּ- מלוך עלינו.

2. הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי - האם אפסיק לספק שמן?

3. מָתְקִי - הפרי המתוק שלי.

4. תְּנוּבָתִי - התוצרת שלי.

5. תִּירוֹשִי - התירוש, היין שלי.

6. וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים - אסתובב אנה ואנה בין העצים.

7. אָטָד - סוג של שיח קוצני הגדל במדבריות.

8. וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ - אם החזרתם לו טובה תחת טובה.

9. וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד - סיכן את חייו.

חלון להבנה מספר 3 - המשל

כתבו במחברותיכם:

1. הפרק שקראתם כולל בתוכו סיפור משל, נמשל ולקח.

מאיזה פסוק ועד איזה פסוק כתוב סיפור המשל?

2. סיפור המשל מספר על עצים המבקשים להמליך עליהם מלך.

ממי הם מבקשים למלוך עליהם?

3. העצים שהתבקשו למלוך מסרבים לבקשה.

ציינו את הנימוק של כל אחד מהם.

4. כאשר שלושת העצים מסרבים למלוך הם משתמשים במשפטים דומים מאוד.

א. מה הן המילים החוזרות במשפטי הסירוב?

ב. מהו, לדעתכם, תפקיד החזרות בטקסט זה?


*69*

5. בין המילים החוזרות יש שני פעלים.

א. העתיקו אותם וכתבו את הזמן ואת הגוף של פעלים אלו.

ב. לפעלים אלו מצטרפת כתחילית האות הֵא כשהיא מנוקדת בסגול: הֶ; מהו תפקידה?

6. בפסוק ט"ו אומר האטד לעצים: "אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם - בואו חסו בצִלי".

- התבוננו בצילום שיח האטד (בספר צילום של אטד מתוך "ויקיפדיה" - היעזר במנחה)

- האם האטד מסוגל להטיל צל? נמקו.

7. מדוע בחר יותם לשים בפי האטד דווקא את המילים "בואו חסו בצִלי"?

וכך מסיים האטד את דבריו לעצים: "ואם אַיִן (כלומר אם לא תהיו נאמנים לי) - תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון" (כלומר אעניש אתכם ואשרוף את עצי הלבנון).

8. כתבו במילים שלכם את המשל בלבד.


*70*

חלון להעמקה מספר 1

הזית, התאנה והגפן משתמשים בביטוי "לנוע על העצים", שפירושו: להסתובב ללא מעש בין העצים (במקום לעסוק בפעולה שיש בה תועלת וברכה).

העצים משתמשים במילים אלו כחלופה למילים: "למלוך על העצים". כלומר, בביטוי זה הם נותנים פרשנות לתפקיד המלך.

כתבו במחברותיכם:

1. מה יחסם של הזית, התאנה והגפן כלפי מוסד המלוכה כפי שבא לידי ביטוי בבחירת המילים "לנוע על העצים"?

בחרו והעתיקו מבין ההיגדים הבאים את ההיגד המתאים לכך. נמקו!

- יחס של זלזול כלפי המלוכה.

- תחושה של גאווה כלפי עצמם.

- כבוד כלפי תפקיד המלוכה.

- אדישות כלפי הצעת התפקיד.

2. עצים עומדים במקום קבוע בשל שורשיהם החזקים המחוברים לאדמה.

מדוע בחרו העצים בדבריהם דווקא בפועל לנוע?

3. בפסוק י"א משיבה התאנה להצעה למלוך: "הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה"... תנובה היא התוצרת שהעצים מניבים.

"תנובה" היא גם שם של חברה ישראלית ידועה.

מה הקשר בין שם החברה לבין משמעות המילה?

4. כפי שנכתב לעיל, עצים אינם "נותנים" פירות - אלא מניבים פירות.

כמו פועל זה קיימים בעברית פעלים נוספים שנועדו לציין פעולות ייחודיות:

כתבו במחברותיכם את הפועל המתאים לכל שם.

את התכשיט --

את הכובע --

את השולחן (פועל שורש ע.ר.כ.) --

את הציפורניים (פועל שורש ג.ז.ז.) --

את השיעורים --


*71*

חלון להבנה מספר 4 - הנמשל

כתבו במחברותיכם:

1. יותם אינו מתכוון לספר לִבְנֵי שְכֶם סיפור על עצים ועל אטד.

את כוונתו אפשר לגלות בנמשל - בלקח שלומדים מן המשל.

א. מאיזה פסוק ועד איזה פסוק כתוב הנמשל?

ב. מי הם בני שכם במשל?

ג. מיהו אבימלך במשל?

2. אילו שלוש פעולות עשה יְרֻבּעל (גדעון) למען בני שכם, על-פי דברי יותם (פסוק י"ז)?

3. אילו שלוש פעולות עשו בני שכם כנגד פעולותיו של גדעון, על-פי דברי יותם (בפסוק י"ח)?

4. יותם מעלה שלוש פעולות שעשה אביו, ירובעל, למען בני שכם - ומצד שני מעלה שלושה מעשים שעשו בהמשך בני שכם.

מה רצה להדגיש יותם בדבריו אלו? נמקו!

5. מה יהיה סופם של בני שכם על-פי דברי יותם?

6. לאור המשל שקראתם והנמשל שהבנתם, מפני איזה סוג מנהיג צריך להישמר?


*72*

חלק שלישי

מנהיגות בספרות

כיצד בחרו החיות ממשלה? מאת דוד בן קיקי


*72*

מיד לאחר שנבחר האריה למלך החיות, ברוב קולות של הבהמות, החיות, הציפורים וכל יתר העופות, הודיע האריה בשאגה אדירה שהוא רוצה להכריז הכרזה מלכותית ראשונה. וזה היה דבר האריה: "ממשלה אני רוצה להקים, וזכות שמורה לכל בעלי-החיים - בהמות, חיות, עופות וכל מיני ציפורים - להיבחר ולהיות לשרים, בתנאי שיוכיחו שיש להם כישורים מתאימים". שמעו זאת החיות, שמעו זאת הבהמות, ועוף השמים העביר את השמועה בין הציפורים והעופות: מלכנו האריה הכריז על בחירות לתפקידי שרים ושרות, ועל כל המעוניינים והמעוניינות מכל עיסוקיהם להתפנות ולבוא לאספת הבחירות, שתתקיים בקרחת היער הגדולה ביום ג' בשבוע, שהוא יום מוצלח, כידוע. וביום ג', לאחר שבוע, סביב האריה, שעל האדמה היה שרוע, התאספו הבהמות, החיות והעופות כדי להחליט בבחירות גלויות מי מהם יהיו שרים ומי תהיינה שרות. קם האריה מרבצו ואמר: "לכל מעמד יש זכות דבור - בתנאי שיעשה זאת במילים ברורות ובקיצור". אמר האריה את דברו וחזר לרבצו.

בטרם הספיק האריה לנער רעמתו, השמיע התוכי את קולו ואמר: "אדוני המלך רב-העוצמה ואדיר השאגה, אתה, שכוחך מיום ליום הולך וגובר, הרשה נא לי להציג מועמדותי להיות לך לדובר. כי מי כמוני מכל בעלי-החיים מיטיב לדבר?" שמעו את דבריו בעלי-החיים ופתחו כולם בצחקוקים: "תוכי דובר? הרי בעצם כלום אינך אומר; רק על דברי אחרים אתה תמיד חוזר". שמע זאת התוכי ואמר: "וכי מה עושים הדוברים? הרי לא את דברי עצמם הם מפרסמים, אלא את מה שאומרים המלכים והשרים!" שמעו זאת החיות והבהמות ואמרו: "אכן, יש צדק בדבריו, והרי הדובר הוא הקול של אדוניו, יהיה זה מלך או שר". וכך לדובר הממשלה התוכי נבחר.


*73*

התקרב הנחש, זוחל על גחון, והחל ללחוש ללא לאות שהוא מתאים להיות שר החקלאות. התבוננו בעלי-החיים בנחש שחור-הצבע ואמרו: "מה לנחש ולחקלאות? יש כאן ודאי דבר רמאות. הרי הנחש אינו חקלאי, מפירות וירקות אינו מתפרנס, רק מזיקים ומכרסמים לבטנו הוא דוחס. מדי פעם הוא מכיש חיה, בהמה, אישה וגם איש". שמע הנחש את בעלי-החיים ואמר: "זו אינה רמאות, ואני אכן מתאים להיות שר החקלאות. אם לא הייתי טורף מזיקים ומכרסמים, את שדות התבואה הם היו מחסלים, ולעצי הפרי הם היו גורמים נזקים, את שורשיהם יכרסמו כאילו היו ממתקים. זאת ועוד", אמר הנחש, "לחקלאות יש לי קשר מזמן, ואת זאת בקלות לבדוק ניתן. הלא סב-סבו של סב-סבי מפרי עץ הדעת לחווה נתן, כאשר עם אדם אצלו טיילה בגן. ואם אני לפעמים מכיש, אינני עושה זאת משנאה לחיה, לבהמה, לאישה, או לאיש. אנחנו הנחשים לא מכישים, אם אלינו לא מתקרבים ועלינו לא דורכים. ובכלל, לא כולנו ארסיים, וכמו אצל כולכם, בעלי-החיים, גם אצלנו יש טובים ורעים. אם אותי תבחרו לשר, אפעל ללא לאות מן המכרסמים ומן המזיקים להציל את החקלאות". שמעו בעלי-החיים את דברי הנחש והנהנו לראשם: "יש בדבריו טעם לב, אף כי אליו לא כדאי לקרב. מכרסמים ומזיקים הם עם גדול ורב, ואם הנחש אותם לא יטרוף, ישרור בממלכה רעב. ובינינו לבין עצמנו", הוסיפו החיות, "הנחש, משום מה, כמו כל חקלאי טוב, צמוד תמיד לאדמה, ואין כאן שום מרמה". ולנחש הוענקה המשרה הרמה.

קם הכלב ובנביחה אדירה הציע את עצמו להיות שר המשטרה. שאלוהו החיות, הבהמות והעופות מה הוא יכול לעשות פרט לנביחות. פתח הכלב את פיו ובנביחות עזות אמר: "וכי מהו תפקיד המשטרה אם לא לשמור על החוק והסדר בחברה? ולכן אין מתאים ממני לזאת המשרה: אני שומר ביום ושומר בליל, ומונע משודדים על בתים להתנפל; וכשהרועים יוצאים לשדות עם העדר, מי שומר שם על החוק והסדר? אני לוכד גנבים ומגלה סמים ומוקשים, ומאוד אוהב לשמור על ילדים קטנים. ומי כמוני יצור נאמן השומר לבעליו אמונים כל הזמן? ואם תסתכלו קרוב או רחוק, לא תמצאו טוב ממני לשמור על החוק". שמעו את דבריו בעלי-החיים והיו כולם תמימי דעים: לשר המשטרה אכן הכלב מתאים.

לאחר שהכלב ירד מן הבמה, התעופף אליה הינשוף ומיד הכריז בלהיטות, שאין מתאים ממנו להיות שר החינוך והתרבות. "כבר ביוון העתיקה", טען הינשוף, "הייתי סמל לחכמה עמוקה, ואלילת החוכמה, פָּלָס אָתֵנִי, את דמותה נטלה ממני. ומסופר בכל האגדות


*74*

שלכל החיות נתתי תמיד עצות נבונות ומועילות, ובכלל, מבין גדול אני בכל האומנויות". הקשיבו בעלי-החיים לדבריו, ואחד מהם אמר: "בלי חינוך ותרבות לא ייכון דבר - לא סדר, לא חוק ולא משטר. הינשוף שברחבי העולם הוא סמל החוכמה ומתאים ללא ספק למשרה הרמה". וכך פה אחד, ללא התנגדות, נבחר הינשוף לשר החינוך והתרבות. הודה הינשוף לחיות כי בחרוהו לשר החינוך והתרבות, והציע מיד את הצבוע לכהן כשר הבריאות. תמהו החיות על ההצעה המשונה, שבאה דווקא מהינשוף מלא הבינה. הפיל, שצחוקו של הצבוע אותו תמיד מבהיל, הניף חדקו למרומים ומן הינשוף ביקש מיד הסברים: "מה לבריאות ולצבוע אוכל הפגרים?" פער הינשוף את מקורו ואמר: "לולא היה הצבוע אוכל נבלות ופגרים, הרי שכולנו מזמן היינו מתים ממחלות משונות ומחוליים נוראיים. ואין זה פלא שבני האדם, שהם חכמים לא קטנים, קוראים לצבוע אפור הצבע: התברואן החרוץ של הטבע. בפגרים ובנבלות יש חיידקים הגורמים למחלות, ההורגים בני אדם ואף חיות, בהמות ועופות. ולכן הרשו נא לי לקבוע שכולנו חייבים תודה לצבוע, ולהציע ללא שהות לבחור בו לשר הבריאות". הצבוע, שעד כה מילה לא אמר, צחק צחוק קצר כאשר כל החיות בחרו בו לשר. לעבר החיות קד קידה כיאות, והבטיח להמשיך ולשמור על הבריאות.

לאחר שנבחר הצבוע לשר, הציעו את מועמדותן החסידה והגחלילית הלילית.

החסידה נבחרה לשרת התיירות, והגחלילית לשרת האנרגיה והמאור...

ירדה הגחלילית מהבמה כשהיא כולה זוהרת, ואת מקומה תפסה החפרפרת העיוורת; ובעוד בעלי-החיים נועצים בה מבטים, הציעה עצמה לשרת המשפטים. בשפה ברורה ובמשפטים מדויקים הסבירה מדוע מתאימה היא לשמור על קיום החוקים. אמרה החפרפרת: "אני חיה עיוורת, ולכן לא אהיה מסונוורת מיופיו של טווס ומגודלו של פיל, ועלי לא יעשו רושם שיניו של הקרוקודיל. גם הג'ירף, שראשו מיתמר לשמיים, אותי לא ירשים, כי אין לי עיניים. ופעם אף שמעתי את הינשוף אומר, שהצדק חייב להיות עיוור, כדי שלא יושפע ממראה עיניו ולא יפלה לרעה בין נמר וחגב. ולכן אם אותי תבחרו לשרת המשפטים, אדאג תמיד לשמור על קיום החוקים. ולפני יהיו כולם שווים - אריות ופילים, בהמות וחרקים". התרשמו בעלי-החיים מדבריה הנבונים, והפיל אף הכריז בהנפת חדק, שהחפרפרת היא-היא הנבחרת לשרת המשפטים ולאחראית לצדק.


*75*

או אז קם האריה מרבצו, הניף את שרביטו והחל להשביע את חברי ממשלתו. נשבעו השרים כל אחד בתורו לשמור אמונים להוד מלכותו; ולשרת בנאמנות את צאן מרעיתו: לאחר טקס ההשבעה התכנסה הממשלה לישיבתה הראשונה וברוב קולות קיבלה כמה החלטות חשובות. לכל בעלי החיים זכויות שוות בטבע, בלי הבדל מוצא, גיל או צבע. לא עוד יטרפו החיות להנאתן, אלא אך ורק כדי להשביע את רעבונן. לבהמות ניתנו זכויות לרעות בכל השדות והיערות, לציפורים ניתנה זכות לעוף חופשיות בשמים, ועל האדמה ללקט מזון ולשתות מים. ויתר ההחלטות של ממשלת החיות הרי הן כתובות בספרי החוקים של ממלכת האריות, ובספרי האגדות של הילדים והילדות.

מתוך: כיצד בחרו החיות ממשלה, הוצאת ברוש, 1990

חלון להבנה מספר 5

כתבו במחברותיכם:

1. האריה מכריז על בחירות לממשלה.

א. מה הם התנאים להצגת מועמדות לממשלה?

ב. איך אמורות החיות להציג מועמדותן?

2. בשורות 6-10 מסופר על אסיפת הבחירות שתתקיים ביער.

שורות אלו הן חלק מסיפור, אך אפשר להבחין בהן בקצב ובחריזה שמאפיינים שיר.

נסו כוחכם והפכו שורות אלו לשיר.

3. העתיקו מתוך המאגר שלפניכם שלושה ביטויים, המיטיבים לתאר את האריה מלך החיות מתוך הסיפור.

מדבר לעניין; פעיל ואנרגטי; שקוע בהרהורים; רובץ שרוע על האדמה; בטלן; נוהג בצדק; מטיל אימה על סביבתו; מתהדר ברעמתו; רב-עוצמה; אדיר השאגה; בעל כוח ושררה.

4. הביאו הוכחה מתוך הסיפור לכל אחת מההתנהגויות שהעתקתם.


*76*

קראו את הקטע הקצר, הלקוח מתוך סיפור אחר שנכתב על-ידי אותו סופר:

פתח הינשוף את פיו ואמר: "מלך יהיה לא פיל ולא עכבר! ימלוך עליכן מי שלא עושה דבר! ראיתי מלכים שבארמונות חיים, ומה הם עושים? זוללים וסובאים, ועל נתיניהם תמיד שואגים! ומי מביניכן, חיות הטרף והבהמות, כך נוהג? אך ורק הארי השואג! אין הוא רועה, וציד אין הוא צד, כל היום רובץ ומתהפך מצד אל צד. בלועו מפהק וממצמץ בעיניו, ושואג על הלביאה לדאוג למזונותיו! ולכן", סיים הינשוף את דבריו, "אני בוחר למלך החיות את מי שאין לו מה לעשות!!!". שמעו את דבריו החיות הטורפות, שמעו את דבריו הבהמות, געו ושאגו בקולי-קולות: "יחי האריה מלך החיות! גדול הבטלנים ואלוף השאגות!".

מתוך: דור בן קיקי, למה לקרנף יש קרן על האף, הוצאת ברוש

5. האם אריה זה (המתואר במסגרת - בסיפור שלעיל) דומה לדמות האריה שבסיפורנו?

6. מדוע צחקקו בעלי-החיים כששמעו שהתוכי רוצה להיבחר לתפקיד הדובר?

7. הצבוע הוא החיה היחידה שלא התאמצה להוכיח את כישוריה.

א. הביאו הוכחה לכך מתוך הסיפור.

ב. על-פי התנהגותו זו מה אפשר ללמוד על הצבוע (שהוא צנוע / שהוא נצלן / שהוא תכסיסן / שהוא חמדן או שהוא בעל תכונה אחרת כלשהי)?

ג. מדוע מכונה הצבוע: "התברואן החרוץ של הטבע?"

עד כה קראתם על הצגת מועמדותם של כמה בעלי-חיים: האריה, התוכי, הנחש, הכלב, הינשוף, הצבוע והחפרפרת. בסיפור השלם תוכלו לקרוא גם על חיות נוספות שהציגו את מועמדותן:

הסנאי, הבונה, הגמל, החסידה, החיפושית, השועל, הסוס, החמור, הנמלה ועוד.

8. :חשבו וכתבו: איזו מבין החיות שעליהן קראתם העלתה את הנימוק המשכנע ביותר כדי לקבל את המשרה? נמקו.


*77*

לפניכם סיפור מחורז, המספר על מלך נוסף מממלכת החיות: "המלך צב-צב"

המלך צב-צב


*77*

מאת: ד"ר זויס, תרגום: לאה גולדברג

באלץ לואפוהי, בקצה העולם,

גר מלך צב-צב שמלך על אגם,

אגם לא גדול, אך נחמד ונעים

בו לחיות: יש מזון, והמים חמים בו:

ועם הצבים שם היה מאושר.

כן, כך זה היה... אך הכול נשתנה

כשהמלך ראה שארצו היא קטנה.

"כן", חשב. "פה מולך אנוכי על הכול.

אבל מה זה הכול? זה אגם לא גדול.

האבן היא כס מלכותי, וודאי

אראה מעליה הרבה - אך לא די

כי מה שם מעבר לגבול מסתתר?

כדאי לי להיות גבוה יותר!

אם אגביה לשבת, אשלוט במרחב,

איזה מלך אדיר יהיה אז צב-צב!"

כך חשב בלבו המלך צב-צב

וגמר והחליט ונתן את הצו,

ופקד על תשעה מצביו נתיניו

לשחות אל כסאו ולשכב לרגליו

לטפס זה על זה - צב אל צב, גב אל גב,

והיו לו כולם כס מלכות ומושב,

וישב עליהם. ממרומי מושבו

נתרחב עד מאוד העולם מסביבו.


*78*

"זה שלי", הוא קרא. "אני מלך גיבור

ומולך על פרה, על עז וחמור,

כן, שלי כל דבר שאראנו ממול

אני מלך הבית, מלך גן וחתול!

"אני צב-צב המלך, אני רם ונישא,

מלכותי משתרעת כמעט על פרסה!"

כך ישב מן הבוקר עד שעת צהרים

ואמר: "אני מלך החוף והמים,

אני מלך גדול!" אך מלב הבריכה

לפתע עלתה אל אזניו אנחה.

"מי זה שם?" והמלך השפיל עיניו,

וירא צב קטן מחלקי המושב,

צב פשוט ושמו מק. מק אמר לו:

"במחילה... עד אנה תשב על גבנו?

סלח לי, מלך גדול... כואבות עצמותי,

אנא, הוד מלכותך, עד מתי? עד מתי?"

"שתוק!", גער בו המלך, "אל תבכה בלי רשות!

אני מלך גדול ואתה צב פשוט,

שב בשקט וזכור: אני מלך גיבור

המולך על פרה, על עז וחמור!

אדירה מלכותי, אין לה סוף, אין לה גבול,

אני מלך הבית, מלך גן וחתול!

אך תראו גם תראו כי אוסיף ואגביה

וירום מושבי עד ענן ורקיע!"

וירעים בקולו: "השמעתם?! זהו זה!

הערימו מאה צבים זה על זה!


*79*

הי צבים! עוד צבים! צב אל צב, גב אל גב!"

ושמעו הצבים באגם את הצו,

פחדו, רעדו ורגזו, אך לא קם

צב אחד שיעז להמרות פי מלכם.

והגיעו כולם, משפחות-משפחות,

אבא, סבא ואמא, דוד ואח ואחות,

צב תינוק, צב ילד, צעיר וזקן,

ועלו על גב מק, על גב מק המסכן.

והמלך צב-צב, מלך רם ונישא,

הוא רואה על סביבו ארבעים פרסה:

"הידד והידד! מלכותי מפוארת.

אני מלך כל עץ, כל ענף, כל צמרת,

אני מלך היער האוויר והאור,

אני מלך דבורה ופרפר וציפור,

אני מלך צב-צב! הו, מה רם מושבי,

אני מלך כל המראה מסביבי!"

אך הנה שוב מלמטה, מתחתית המושב,

בא בכיו של צב מק, השפל מכל צב:

"סלח לי, הוד מלכותך, אל תכעס, אבל אנו

שם מלמטה כמעט נמעכנו כולנו.

כן, יודעים, בגובה תראה את הכול

אבל אנו, מלמטה לא נוכל עוד לסבול

מתפקע הכול: סבלנות ושריון,

רעבים וצמאים אנו, מלך עליון!"

"הס!" גער בו המלך. "חצוף! עז פנים!

אני מלך הדשא והעננים!

אני מלך-מלכי-הצבים, לא יקום

שום יצור רם ממני בכל היקום!"


*80*

ועודנו צועק והנה במפתיע

במרומי הרקיע - ירח הופיע

ועלה ועמד לו מעל לראש:

"מה!" קרא מר צב-צב, "מי זה? מה פרוש?

איך מעז אותו חפץ חצוף ויהיר

לעלות על המלך, על מלך אדיר?!

לא ארשה! ויגבה מושבי עוד יותר

בואו חיש, הצבים, בואו הנה מהר!

אעלה ואגביה עד לב השמים -

בואו, אלף צבים, שבע מאות ושנים!"

והיה כשהמלך הרים את כפו;

ונתן פקודותיו בחורי אפו;

אותו צב ששמו מק, אותו שרץ בן שרץ,

החליט כי מספיק לו; ובלי כל דרך ארץ,

בלי הדרת פני מלכו; אמר: "די! באמת!"

ושיהק - וכס המלכות התמוטט!

והמלך צב-צב, מלך יער ואור,

שמלך על פרפר וחתול וחמור,

שמלך על פרה, על אוויר, על צמרת,

שמלך על צפור, על דבורים וכוורת,

שהיה הגבוה מכול העולם -

התגלגל -

פליך ופלק!

ונפל לאגם.

כן, בארץ לואפוהי, המלך צב-צב

שוב יושב באגם ורואה רק ביצה.

ועם הצבים? מה היה עליהם?

הצבים (גם מק) חופשיים כולם

וזה, באמת, מגיע להם -

כמובן - כמו לכל יצור בעולם!

ד"ר זויס, המלך צב-צב, הוצאת פועלים, 1995


*81*

חלון להבנה מספר 6

כתבו במחברותיכם:

1. איך מתוארת בתחילת היצירה, ארץ לאפוהי, בה מלך המלך צב צב?

2. מדוע המלך צב צב לא היה מרוצה מהמצב הקיים?

3.

א. מה החליט לעשות מלך הצבים כדי לשנות את המצב הקיים?

ב. כיצד התקבלה ההחלטה?

4. שלוש פעמים מגביה המלך צב-צב את כס מלכותו. מה הניע אותו לכך?

5. מה עשה המלך צב צב כדי להגביה כל פעם את כס מלכותו?

6. מדוע צייתו כל הצבים לפקודותיו של צב-צב?

7.

א. איך מתואר הצב מק ביצירה?

ב. איך הוא הגיב לכל אחת מדרישותיו של המלך צב-צב?

8. מהי האווירה שמצטיירת בסוף היצירה. השוו אותה לאווירה שהצטיירה בתחילת היצירה?

9. היצירה היא, למעשה, משל. משלים באים בדרך כלל כדי להעביר מסר.

מהו המסר ביצירה זו? מה מתכוון ד"ר זויס לומר כאן על מנהיגים ועל מונהגים?


*82*

לפניכם סיפור נוסף המספר על מלך; והפעם מלך "אמיתי" מסיפורי האנס כריסטיאן אנדרסן.

בגדי המלך החדשים


*82*

היה פעם מלך שאהב כל כך בגדים יפים וחדשים, עד שהוציא את כל כספו על מלבושים ועל קישוטים נאים, כיאה למעמדו. הוא לא התעניין בחיילים שלו; לא התעניין בתאטרון ואפילו לא בנסיעה במרכבה שלו; אלא אם כן ביקש להציג לראווה את בגדיו החדשים. היה לו בגד מיוחד לכל שעה משעות היום, ואם נהוג לומר בדרך כלל על מלכים: "הוא יושב על כס המלכות שלו", הרי עליו אמרו תמיד: "המלך יושב בארון הבגדים שלו." בעיר הגדולה שהמלך התגורר בה היו החיים מהנים ומעניינים. בכל יום הגיעו לעיר מבקרים רבים, ויום אחד הגיעו אליה גם שני נוכלים. הם הודיעו ברבים שהם מיומנים במלאכת האריגה, ויכולים לארוג את האריג היפה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. לא זו בלבד שהצבעים והדוגמה של הבד יפים מאין כמותם, אלא שלבגדים העשויים מהאריג הזה תכונה מיוחדת במינה: אנשים טיפשים ללא תקנה או אנשים שאינם ראויים לתפקידם לא מסוגלים לראות אותם.

"אלה בדיוק הבגדים שאני צריך" חשב המלך. "אם אלבש אותם, אוכל לגלות מיד אילו אנשים בממלכה שלי לא ראויים לתפקידים שהם ממלאים. ואוכל גם להבחין בין החכמים לטיפשים! כן, אני חייב להשיג את הבד הזה, ומיד!" והוא נתן לנוכלים כסף רב כדי שיתחילו תכף ומיד בעבודה.

שני הנוכלים הציבו שם שני נולים, העמידו פנים שהם עובדים - אבל לא הניחו דבר על הנול. בלי כל היסוס הם דרשו את המשי העדין ביותר ואת הזהב הטהור ביותר, אבל הכניסו אותם לתוך התיקים שלהם והמשיכו לשבת לפני הנולים הריקים עד שעות הלילה המאוחרות.

"אני כל כך רוצה לדעת איך מתקדמת מלאכת האריגה של הבד הזה!" חשב המלך, אבל הוא גם דאג קצת, כי זכר שאנשים טיפשים וגם אלה שאינם ראויים לתפקידם לא מסוגלים לראות את האריג. מובן שלא היה לו ספק בנוגע לכישוריו, אבל ליתר ביטחון הוא החליט לשלוח תחילה מישהו אחר לבדוק את מצב העניינים. בינתיים כבר שמעו כל אנשי העיר על תכונתו המיוחדת של הבד, וכולם היו סקרנים לגלות כמה השכנים שלהם טיפשים או לא מתאימים לתפקידיהם.

"אשלח את השר הישר והזקן שלי לראות את הבד!" חשב המלך. "הוא נבון, יש לו שכל ישר, ואין מישהו שמתאים למלא את התפקיד שלו יותר ממנו. הוא מתאים יותר מכולם לבדוק את האריג."


*83*

וכך הלך השר הישר והזקן לאולם שישבו בו הנוכלים ועבדו מול הנולים הריקים. "אוי ואבוי!" חשב השר הזקן ופער זוג עיניים ענקיות, "אני לא מצליח לראות שום דבר על הנולים האלה!" אבל הוא לא אמר את הדברים האלה בקול.

שני הנוכלים הזמינו אותו באדיבות רבה להתקרב, וביקשו לדעת אם הדוגמה והצבעים יפים בעיניו. הם הצביעו על הנול הריק, והשר הזקן והמסכן התאמץ ואימץ את עיניו - אבל לא ראה דבר, כי לא היה שם משהו שאפשר לראות.

"אלוהים אדירים!" חשב לעצמו, "האם זה סימן שאני טיפש? על אפשרות כזאת לא חשבתי בכלל, ואסור שמישהו יגלה את זה! ואולי אני לא ראוי למשרה שלי? לא, אסור לי בשום פנים ואופן להודות שאני לא מצליח לראות את האריג!"

"למה אתה שותק ולא אומר שום דבר?" שאל אחד האורגים.

"מממ, איזה בד יפה! ממש מקסים!" אמר השר הזקן ובחן את האריג מבעד למשקפיו, "איזו דוגמה! אילו צבעים! כן, אספר למלך שהבד מוצא חן בעיני באופן מיוחד!"

"אנחנו שמחים לשמוע!" אמרו שני האורגים, ואחר כך ציינו את שמות הצבעים והסבירו את תבנית הדוגמאות המיוחדות. השר הזקן הקשיב בתשומת לב רבה, כדי שיוכל לחזיר על דבריהם באזניו של המלך כשיתייצב לפניו. ואכן, כך עשה.

עכשיו דרשו הנוכלים עוד כסף, עוד משי ועוד זהב כדי שיוכלו להתקדם באריגה. אבל את כל מה שקיבלו הכניסו לכיסיהם, ועל הנול לא כרכו אפילו חוט בודד אחד, אף על פי שהמשיכו לארוג כמו קודם מול הנול הריק.

זמן קצר אחר כך שלח המלך פקיד הגון נוסף אל האורגים, כדי שגם הוא יוכל לבדוק איך מתקדמת העבודה ולברר מתי תסתיים מלאכת ההכנה של האריג. ממש כמו שקרה במהלך ביקורו של השר שבא לפניו, כך גם הוא לא ראה דבר אף על פי שאימץ את עיניו - כי הנול ניצב שם, עירום מכל חוט.

"פיסת אריג יפה, נכון?" אמרו שני הנוכלים בשעה שהציגו בניו את עבודתם והסבירו לו את תבנית הדוגמאות היפות, שלא נראו שם כלל.

"אני לגמרי בטוח שאני לא טיפש!" חשב האיש, "ולכן המסקנה היחידה האפשרית היא שאני לא ראוי למשרה הטובה שלי. זה לא נעים וגם מוזר מאוד! אבל אסור לי לגלות את הסוד הזה בשום פנים ואופן!" וכך שיבח את האריג שלא ראה כלל, ואמר שהוא מרוצה מאוד מגווני הצבע היפים ומהדוגמה המרהיבה. "אכן, האריג מרהיב ביופיו!" אמר למלך. כל אנשי העיר דיברו על הבד היפה, ועכשיו גם המלך רצה לראות איך השניים אורגים אותו על הנול.


*84*

מלווה בקבורת אנשים נבחרת, ובהם גם שני הפקידים הזקנים והטובים שביקרו שם לפני כן, ניגש המלך אל שני הנוכלים הערמומיים. השניים המשיכו להעמיד פנים כאלו הם אורגים במלוא המרץ, אבל בלי זכר לחוט על שני הנולים.

"נכון שהבד הזה מקסים?" אמרו שני הפקידים הטובים. "יואיל נא הוד מלכותך להתבונן בדוגמה ובצבעים!" והם הצביעו על הנול הריק, כי היו בטוחים שכל האחרים רואים את האריג.

"מה קורה פה?" חשב המלך בלבו; "אני לא מצליח לראות כאן שום דבר! זה איום ונורא! האם ייתכן שאני טיפש? ואולי אני לא ראוי להיות מלך? הרי זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לי!" ובקול אמר: "כן, האריג הזה יפה מאוד! אין ספק שאתם ראויים לשבחים הנלהבים ביותר!" הוא הנהן כדי להפגין את שביעות רצונו ובחן בעיניו את הנול הריק. הוא לא היה מוכן להודות שאיננו רואה דבר. כל אנשי הפמליה שהגיעו עם המלך אימצו את עיניהם, אבל לא הפיקו מכך תועלת רבה מזו שהפיקו קודמיהם. אף על פי כן אמרו, ממש כמו המלך, "איזה אריג מקסים!" ויעצו לו להכין לו מהבד החדש והיפה הזה בגד שיוכל ללבוש בפעם הראשונה בתהלוכה הגדולה שלקראתה התכוננו הכול באותו זמן. תשבחות כמו: "נהדר! עדין! מעולה!" נשמעו מכל עבר, וכולם הביעו שביעות רצון מהאריג. המלך העניק לכל אחד מהנוכלים את התואר "אביר הנול" וגם סמל אבירות שהיה אפשר לתלות בלולאת הכפתור.

לפני צאתה של התהלוכה לדרך ברחובות העיר נשארו הנוכלים ערים במשך כל הלילה וכילו יותר משישה-עשר נרות, כדי שכולם יוכלו לראות עד כמה הם טורחים ועמלים כדי לסיים את תפירתם של בגדי המלך החדשים. הם העמידו פנים שהם מסירים את האריג מעל הנול, גוזרים וחותכים במספרים גדולים - את חלל האוויר, לאמיתו של דבר, ממש כשם שתפרו במחט תפירה ללא חוט - ולבסוף גם אמרו: "זהו, הבגדים מוכנים!" המלך בכבודו ובעצמו הגיע בליווית אנשי חצרו הרמים מכולם במעמדם ובדרגתם, וכל אחד מהנוכלים הגביה זרוע אחת מעלה-מעלה, כאלו אחזו באריג. הם אמרו: "הנה המכנסים, ועכשיו החולצה, וזה המעיל," וכך המשיכו לנקוב בשמו של כל אחד מפריטי הלבוש. אחר כך אמרו גם: "הבגדים האלה קלים כמו קורי עכביש, וכשלובשים אותם נדמה שדבר לא מכסה את הגוף. אבל זו בדיוק מעלתם של הבגדים העדינים האלה."

"נכון מאוד," אמרו כל בני הלוויה, אף על פי שלא יכלו לראות דבר, כי לא היה שם דבר שאפשר לראותו.

"ועכשיו, אם הוד רוממותו המלכותי יואיל בטובו לפשוט את בגדיו," אמרו הנוכלים, "נוכל לעזור לו בלבישת הבגדים החדשים שם, לפני המראה הגדולה!"


*85*

ואכן, המלך פשט את כל בגדיו, עד האחרון שבהם, והנוכלים העמידו פנים כאילו הם עוזרים לו ללבוש את הבגדים החדשים, פריט אחר פריט. הם אחזו במותניו כאילו התכוונו לכרוך סביבם דבר-מה, כלומר את החגורה הרחבה, והמלך פנה לכאן ולכאן לפני המראה כאילו הוא נהנה להתבונן בהשתקפותו בה. "נהדר, כמה שהבגדים האלה יפים והולמים את המלך! איזו גיזרה נפלאה!" אמרו כולם. "איזו דוגמה! אילו צבעים! הלבוש הזה באמת מלכותי מאוד!"

לבסוף נכנס ראש הטקס והודיע: "האפיריון שיינשא במהלך התהלוכה מעל ראשו של הוד רוממותך כבר ממתין בחוץ!"

"אני מוכן!" ענה המלך, "נראה שהבגד הולם אותי, נכון?" והוא פנה פעם נוספת לכאן ולכאן לפני המראה, כי נאלץ להעמיד פנים כאלו הוא בוחן את לבושו המפואר. אנשי החצר שהיו אמורים לשאת את השובל המלכותי רכנו מטה-מטה והושיטו את ידיהם לרצפה - כאילו ביקשו ליטול את השובל. אחר כך צעדו בסך והעמידו פנים כאילו הם נושאים אותו בחלל האוויר. הם לא העזו להודות בעובדה שלא מצאו דבר לאחוז בו ולהניפו.

כך צעד המלך בתהלוכה מתחת לאפיריון המפואר, וכל האנשים שעמדו ברחוב וגם אלה שהסתכלו מהחלונות אמרו: "אלוהים אדירים, מעולם לא ראינו בגדים יפים כל כך, בגדי המלך החדשים נפלאים! איזה שובל מקסים! איזו גיזרה מושלמת!" איש לא העז להודות שהוא לא רואה דבר, כי במקרה כזה ייחשב כמי שאינו מתאים לתפקידו - או לטיפש גמור. אף לא אחד מבגדיו הקודמים של המלך זכה להצלחה גדולה כזאת.

"אבל המלך עירום!" אמר ילד קטן. "אלוהים אדירים, תשמעו את מה שהילד התם הזה אומר!" אמר אביו, וכל אחד מהנוכחים לחש באוזני שכנו את דברי הילד.

"המלך עירום, כך אומר ילד קטן אחד, המלך עירום!"

"המלך עירום!" צעק לבסוף הקהל כולו. רעד עבר בכל גופו של המלך, כי חשש שהם צודקים, אבל מיד חשב בלבו: "אני חייב להמשיך ולצעד בתהלוכה עד הסוף." לכן צעד בגאווה רבה ובראש זקוף אף יותר מתמיד, ואנשי חצרו הלכו אחריו ונשאו את השובל שלא היה שם כלל.

מתוך: ספר האגדות של אנדרסן, הוצאת כנרת, 2008


*86*

חלון להבנה מספר 7

כתבו במחברותיכם:

1. קראתם בסיפור על שני נוכלים שאורגים בד דמיוני ש"ישמש" כבגד למלך.

אילו פעולות הם עשו ובאילו ביטויים הם השתמשו, כדי לשכנע את המלך ואת באי ארמונו שמדובר בבד אמיתי?

2. מדוע כל באי הארמון משתפים פעולה עם התרמית?

3. מהם קווי הדמיון בין המלך "צב צב" לבין המלך שבסיפורנו זה?

4. מתוך הסיפור "בגדי המלך החדשים" אפשר ללמוד לקחים רבים.

קראו את המשפטים הבאים ובחרו בשלושה מהם. הסבירו את הקשר ביניהם לבין הסיפור.

א. כשאנשים קונים מוצר מן המוכן הם לא "נופלים בפח".

ב. אנשים מוכנים להעמיד פנים כדי שייחשבו חכמים.

ג. אנשים אף פעם לא יכולים להיות בטוחים שהם רואים היטב.

ד. אנשים פוחדים להיות יוצאי דופן.

ה. מלכים אינם מתמקדים בענייני מלוכה וממלכה.

ו. מלכים אוהבי כח ושררה.


*87*

חלון להעמקה מספר 2

אספנו עבורכם כמה מחשבות של אנשים שונים בעולם על מנהיגות. כל משפט מאיר תכונות ודרכי פעולה שונות של מנהיגים.

1. קראו את ההיגדים:

- מנהיג טוב מדבר מעט ועושה הרבה.

- מנהיג טוב אינו מחלק פקודות, אלא גורם לאחרים להבין לפעול.

- למנהיג טוב יש שאיפות וראייה קדימה.

- המנהיג חייב לשמש דוגמה להולכים אחריו.

- מנהיג אמיתי משאיר אחריו את היכולת והרצון להמשיך בדרכו.

- למנהיג אמיתי יש אומץ לקבל החלטות קשות.

- מנהיג טוב יודע לבחון מחדש את מעשיו ולהודות בטעויות.

- מנהיג אמיתי מעצים (מחזק) את אלו שמסביבו.

- מנהיג לא עושה הכול בעצמו ולא מייחס הכול לעצמו.

כתבו במחברותיכם:

2. לפניכם רשימת אישים שבלטו כמנהיגים לאורך ההיסטוריה (כדאי לחפש עליהם מידע ממקורות שונים):

- יצחק רבין

- תיאודור הרצל

- משה רבנו

- דבורה הנביאה

- מתתיהו החשמונאי

- חוסיין מלך ירדן

א. בחרו מנהיג אחד מתוך הרשימה.

ב. אילו מבין ההיגדים שקראתם מייצג את דרכו של המנהיג שבחרתם? הסבירו.


*88*

חלון לכתיבה


*88*

1. לאור היצירות שקראתם ביחידה, מהן התכונות החשובות ביותר למנהיג? נמקו דעתכם.

כיצד כותבים תשובה לשאלה מסוג זה?

- ראשית עליכם להביע את דעתכם בצורה ברורה ומובנת. זהו המשפט הראשון בתשובתכם, והוא המשפט המכליל או משפט-המפתח (הבעת דעה ברורה).

- לאחר מכן עליכם להביא לפחות נימוק אחד התומך בדעה שהבעתם.

יש לדאוג שהנימוק שהעליתם יהיה קשור לדעה שהבעתם (נימוק התומך בדעה).

- חשוב להרחיב את הנימוק על-ידי הבאת דוגמאות או הסברים (הרחבת הנימוק באמצעות דוגמאות או הסברים מתאימים).

- עליכם להקפיד שהמשפטים שכתבתם יהיו מקושרים היטב. תוכלו להשתמש במילות קישור מתאימות כגון: כי, מפני ש..., למרות זאת, אבל, כדי ש..., היות ש... (משפטים מקושרים היטב).

- חשוב לשמור על הסדר ההגיוני של המילים במשפט.

- חשוב להקפיד על כתיב נכון וסימני פיסוק מתאימים (כתיב נכון, סימני פיסוק מתאימים).

- חשוב לכתוב במילים המתאימות לשפה כתובה - ולא לשפה דבורה.

וכעת ענו על השאלה במחברותיכם!

2. בפרק זה ובפרקים אחרים יש שאלות נוספות, הדורשות הבעת דעה אישית או עמדה.

א. חפשו בפרק זה או בפרקים קודמים דוגמה נוספת לשאלה מסוג זה.

ב. הציגו בפני חברכם את השאלה שמצאתם. תנו לעמיתכם לבדוק את תשובתכם בעזרת המחוון שבהמשך ולהציע הצעות לשיפור.

ג. שכתבו את התשובה על-פי הערותיו של עמיתכם.

התבחין

קיים במידה מספקת

קיים במידה מועטה

אינו קיים

הבעת דעה ברורה

--

--

--

נימוק התומך בדעה

--

--

--

הרחבת הנימוק באמצעות דוגמאות או הסברים

--

--

--

משפטים מקושרים היטב

--

--

--

כתיב נכון

--

--

--

סימני פיסוק מתאימים

--

--

--


*89*

חלון ללשון


*89*

השורש בשמות ובפעלים

שורש הוא רצף של אותיות, החוזרות על עצמן בסדר קבוע בפעלים ובשמות. לכל שורש יש קבוצת מילים המשתרגת ממנו ונקראת משפחת המילים. בפעלים אותיות השורש חוזרות על עצמן בכל הזמנים והגופים. לרוב מורכבים השורשים משלוש אותיות.

ביחידה מספר 6 למדתם על מילים, שבנויות מארבע אותיות שורש. כאן תלמדו איך אפשר לאתר שורשים בני שלוש אותיות הן בפעלים הן בשמות.

בפועל נחפש את השורש בצורה של עבר נסתר: הוא שָמַר אתמול. שורש המילה שמרתי הוא: ש.מ.ר. והוא יחזור על עצמו בכל הזמנים הדקדוקיים.

(בזמן עבר נמצא את השורש ש.מ.ר. במילים שָמַרְתִּי או שָמַרְנו; בזמן הווה נמצא אותו במילים שוֹמְרִים או שוֹמֶרֶת; ובזמן עתיד נוכל למוצאו במילים תִּשְמְרִי או יִשְמְרו).

בשם נחפש את הצורה הבסיסית הקצרה ביותר של השם (כך גם מחפשים מילה במילון).

לדוגמה: המילה מִדְרָכוֹת היא מילה ברבים. צורת היחיד היא מִדְרָכָה (השמטנו ות והוספנו הא).

המילה מדרכה שייכת לתבנית של מילים כמו: מִשְטָרָה, מִשְתָלָה, מִכְבָּסָה, מִרְפָּאָה, מִסְפָּרָה ועוד.

תבנית זו מציינת מקום: המדרכה היא המקום שעליו אנו דורכים (הולכים). לכל המילים במשקל (בתבנית) זה מתוַספות האות מם בתחילת המילה (האות התחילית) והאות הא בסוף המילה. כדי להגיע לצורתה הבסיסית של המילה יש להשמיט את האות התחילית (מם) ואת האות הא שבסופה. כך נקבל את השורש ד.ר.ך.


*90*

כתבו במחברותיכם:

1. לפניכם רשימת מילים שלקוחות מתוך הטקסטים: "כיצד בחרו החיות ממשלה"? ו"המלך צב צב". חלק מהמילים הן שמות עצם וחלקן פעלים:

הכרזה, שמורה, מועמדות, נביחה, התנפל, אומנויות, תבחרו, חפרפרת, התכנסה, תברואן, חפירה, ממשלה, מסתתר, אגביהַּ, אשלוט, האזינו, מתפקע, נמעכו, סבלנות

א. העתיקו את המילים למחברותיכם והקיפו את אותיות השורש שלהן.

ב. ליד כל שם כתבו שם אחר מאותו שורש ולצידו פועל שנגזר מאותו שורש.

ג. ליד כל פועל כתבו פועל אחר מאותו שורש ולצידו שם שנגזר מאותו שורש.

פעלו על פי הדוגמה:

הַכְרָזָה - שם עצם נוסף: כָּרוֹז, פועל מאותו שורש: מַכְרִיז.

מה למדנו מפעילות זו?

למדנו שהשפה העברית היא שפה עשירה. משורש בודד אפשר לייצר מילים שונות, ובכך לרענן ולהרחיב את אוצר המילים שבו אנחנו משתמשים ולכתוב את המילים בכתיב נכון.


*91*

טבלת המילים המצטברות


*91*

לפניכם טבלה שתעזור לכם לזכור מילים חשובות שלמדתם ביחידה זו.

עליכם להעתיק טבלה זו למחברותיכם ולמלא בה לפחות תשע מילים חשובות. מילים חשובות יכולות להיות:

- מילים חדשות שהכרתם כאן.

- מילים המוכרות לכם, ושהטקסט הוסיף לכם מידע עליהן.

- מילים המקשרות בין חלקים שונים במשפט או בין משפטים.

- ביטויים וצירופים לשוניים מיוחדים, דימויים ועוד.

- מילים שלהן יותר ממשמעות אחת.

שמות הטקסטים

מילים חדשות שלמדנו

מי יהיה הנבחר שלי?

--

מיהו מנהיג?

--

פריקלס

--

משל יותם

--

כיצד בחרו החיות ממשלה?

--

המלך צב-צב

--

בגדי המלך החדשים

--

(תא ריק)

--

(תא ריק)

--

(תא ריק)

--

הכנו עבורכם פעילויות מעניינות ומשעשעות כדי שתזכרו את המילים שבחרתם, וכדי שתוכלו להשתמש בהן בעתיד. את מגוון הפעילויות תוכלו למצוא בסוף הספר.


*92*

משימת הערכה כתיבת סיכום


*92*

בחרו דמות של מנהיג.

מצאו טקסט העוסק בדמות מנהיג זה.

(מקורות מידע אפשריים: כתבות בכתבי עת או ברשת האינטרנט, ערכים אנציקלופדיים או ספרי יען).

פעלו לפי השלבים הבאים:

- קריאת הטקסט שבחרתם.

- חלוקת הטקסט לפסקאות.

- איתור הרעיונות המרכזיים של טקסט המקור בכל פסקה.

- כתיבת הרעיונות המרכזיים, על-פי הסדר המקורי, ללא דוגמאות, דימויים, פנייה לנמען, דיבור ישיר וביטויים בגוף ראשון.

- ניסוח משפט מכליל וכתיבתו בתחילת הסיכום.

- הוספת משפטי קישור או מילות קישור מתאימות, בין המשפט המכליל לבין הרעיונות המרכזיים, ובין כל הרעיונות המרכזיים לבין עצמם.

- קריאה נוספת של הטקסט, בדיקת בהירותו (האם הוא ברור?) ומידת לכידותו (האם כל הרעיונות הם סביב הנושא?).

- הערכת הטקסט על-ידי עמית באמצעות המחוון שלהלן.

- הערכת הטקסט על-ידי המורה.

מחוון להערכת עמיתים בכתיבת סיכום

- קראו את הטקסט שכתב חברכם.

- סמנו V כשקיים התבחין שבטקסט.

התבחינים

קיים תחבין

לא קיים תבחין

כתבת את הרעיונות העיקריים המצויים בטקסט המקור.

--

--

כתבת משפט מכליל בפתיחת הטקסט.

--

--

נמנעת משילוב דוגמאות, דו-שיח, דעה אישית ופנייה לנמען.

--

--

קישרת בצורה הגיונית בין המשפטים ובין החלקים השונים של הטקסט.

--

--


*93*

יחידה 10 - על מורים ועל תלמידים


*93*

-129

"הדואג לימים - זורע חיטים, הדואג לשנים - נוטע עצים, הדואג לדורות - מחנך אנשים".

יאנוש קורצ'אק


*94*

קראו שוב את הציטוט שבשער היחידה.

חפשו במקורות שונים את קורות חייו של יאנוש קורצ'אק.

דונו בכיתה: מדוע ציטוט זה מתאים לאישיותו ופועלו של יאנוש קורצ'אק.

ביחידה זו תתוודעו למורים מיוחדים ולקשריהם המגוונים עם תלמידיהם, וכן ליחסים מורכבים של תלמידים בינם לבין עצמם.

- תקראו את קורות חייו של משה בן שאול ופרק מתוך ספרו "סוד המילים הבודדות".

- תיהנו מסיפורה של אורלי קסטל בלום "האות האנגלית M".

- תקראו על קורותיו של תלמיד חדש בסיפורו של יצחק נוי "החייכן".

- תעיינו בקטעי זיכרונות העוסקים בדמותו של מורה מתוך הספר "פנקס שירות".

- ב"חלון ללשון" תלמדו על תבניות שונות של שמות תואר.

- ב"חלון לכתיבה" תקראו סיפור עצוב ותביעו עמדתכם על חלק מהדמויות במסמך שיתופי.

- המתעניינים ביניכם יוכלו לקרוא סיפור אוטוביוגרפי של אלבר קאמי בשם "מר ברנאר".


*95*

הסופר והוגה הדעות המפורסם אלבר קאמי כתב את המכתב הבא למורה שלימד אותו בשנות לימודיו האחרונות.

את מכתבו כתב בשנת 1957, שנה לאחר קבלת פרס נובל, והוא פורסם בספרו האדם הראשון.

מר ז'רמן היקר,


*95*

נתתי להמולה שהקיפה אותי בימים האלה לשכוך מעט ועכשיו אני פונה אליך, לומר לך דברים שיוצאים מן הלב. חלקו לי כבוד גדול מדי, שלא רדפתי ולא ביקשתי לי.

אבל כשקיבלתי את הבשורה, הראשון שחשבתי עליו, אחרי אמי, היית אתה. בלעדיך, בלי היד החמה הזאת שהושטת לילד הקטן העני שהייתי, בלי תלמודך, והדוגמה שנתת, לא היה קורה דבר מכל אלה.

אינני עושה עניין גדול מסוג זה של כבוד. אבל זו הזדמנות, מכל מקום, לומר לך מה היית, ועודך בשבילי, ולהבטיח לך שמאמציך, עבודתך, והנדיבות שהשקעת בה, עודם חיים בלבו של אחד מתלמידיך הקטנים, שלמרות שנותיו לא חדל להיות תלמידך המכיר לך טובה.

אני מחבק אותך בכל כוחי.

אלבר קאמי, האדם הראשון, תרגמה אילנה המרמן, הוצאת עם עובד, 1995


*96*

חלק ראשון

פתגמים


*96*

פתגם הוא אִמְרָה כללית, המביעה חוכמת חיים ומסר חינוכי.

בפתגם יש ניסיון לחולל שינוי באורח החיים, בהתנהגות ובערכים של האדם.

הפתגם בנוי תמיד במבנה של משפט (לפעמים גם יותר ממשפט אחד), ולכן ההיגד שלו שלם, ותוכנו מובן גם ללא קשר. הקשר אמנם מחזק את המשמעות, אך הפתגם הוא למעשה טקסט זעיר (קטן מאוד) לעצמו. טקסטים זעירים נוספים שאינם פתגמים, אך דומים להם, הם השלטים (למשל: "אסור לדרוך על הדשא"), הסיסמה (למשל: "אל תהיה צודק, היה חכם") ועוד.

יש פתגמים ממקורות קלאסיים (כמו פתגמי חז"ל) ויש פתגמים עממיים כמו: "לא בוכים על חלב שנשפך" או "אי-אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה".

מקורו של הפתגם הבא בדברי הלל הזקן, וכמו פתגמים רבים אחרים שייך לפתגמי חז"ל.

לֹא הַבַּיְשָן לָמֵד, ולֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד.

מתוך: מסכת אבות ב, ה


*97*

חלון להבנה מספר 1

כתבו במחברותיכם:

1. הפתגם מורכב משני חלקים. על-פי החלק הראשון - "לֹא הַבַּיְשָן לָמֵד".

א. מיהו "הביישן"?

ב. במה הביישנות עלולה להפריע לו?

2. בחלק השני של הפתגם - "לֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד". מיהו "הקפדן"?

3. לפניכם ארבעה פירושים למילה קפדן מתוך המילון:

- דייקן, דקדקן

- כעסן, רגזן

- זהיר, נזהר

- רציני, נוקשה

א. העתיקו את הפירוש המתאים ביותר לפתגם.

ב. במה קפדנות מפריעה ללומד?

4. עתה כתבו את משמעות הפתגם במילים שלכם.

5. הפתגם שפענחתם מנוסח בדרך השלילה ומסביר מי לא יצליח ללמוד, ומי לא יצליח ללמד.

נסחו אותו בדרך החיוב (מיהו התלמיד שיצליח ללמוד? מיהו המורה שיצליח ללמד?).

היעזרו במחסן המילים.

מחסן המילים: מֵעֵז, מְאַפְשֵר, סקרן, מְעוֹדֵד


*98*

חלון להעמקה מספר 1

לפניכם פתגמים נוספים, הקשורים בלמידה וביחסים בין מורים לבין תלמידים:

א. "חֲנֹךְ לַנַעַר עַל-פִּי דַרְכּוֹ..." (מקור הביטוי בספר משלי)

לכל נער יש דרך מיוחדת מִשֶלו ללמוד ולקלוט את העולם. כדי לְלַמְּדוֹ ולהשפיע עליו המורה חייב להבין מהם יכולותיו ותחומי העניין של התלמיד, ולהתאים את ההוראה לדרך הייחודית שבה הוא לומד.

ב. "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְכַּלְתִּי..." (מקור הביטוי בספר תהילים קיט צט: "מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְכַּלְתִּי, כִּי עַדְוֹתֶיךָ שִיחָה לִי"). לפתגם הזה שני חלקים. החלק השני של הפסוק עובד על-ידי חכמי חז"ל: "ומתלמידי - יותר מכולם". בימינו מוכר הפתגם במתכונתו הבאה:

"מכל מלמדיי השכלתי, ומתלמידיי - יותר מכולם", ופירושו: מורה או אדם חכם וידען יכול ללמוד מכל אחד - ומתלמידיו יותר מכולם.

ג. "יְהִי כְּבוֹד תַּלְמִידְך חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶלָּךְ" (על-פי מסכת אבות) עליך לכבד את תלמידיך כפי שאתה רוצה שיכבדו אותך.

ד. "עֲשֵה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר" (על פי מסכת אבות).

בשפה שלנו היום פירוש הפתגם הזה הוא שמורה טוב, העוזר לתלמידו ויועץ לו, נהיה גם לחבר טוב שלו (במקור שני החלקים אינם קשורים).

כתבו במחברותיכם קטע קצר, המסביר את תכונות המורה הרצוי על פי הפתגמים שקראתם.


*99*

חלק ראשון

"סוד המילים הבודדות" מאת משה בן שאול

בפרק זה תכירו פתגם נוסף:

טוב הֱיות זָנָב לָאֲרָיוֹת מאשר ראש לַשוּעָלִים(הניסוח המקורי של הפתגם הוא: "הֱוֵה זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאש לַשועָלִים" (מסכת אבות ד טו)): מוטב שתהיה במקום אחרון בין חבורת חכמים - מאשר שתהיה במקום ראשון בחבורת טיפשים, כי בחברת החכמים אתה עשוי ללמוד ולהתקדם.

על הסופר משה בן שאול (1931-2007)


*99*

(בספר תמונה של משה בן שאול)

משה בן שאול הוא אמן שיצר בתחומי אמנות שונים: הוא כתב ספרים למבוגרים ולילדים, אייר את ספריו, תרגם ספרים משפות זרות, ואף התמחה בציור תפאורות לתיאטרון. הוא נולד בירושלים ב-1931, שם גדל והתחנך. בעת מלחמת העצמאות התגייס לשורות הפלמ"ח והשתתף בקרבות לשחרור הנגב. עם תום המלחמה התיישב בקיבוץ גבים שבנגב.

כעבור כמה שנים עבר לתל אביב והחל לעסוק בעבודות עריכה של כתבי עת שונים. משה בן שאול זכה בפרסים ספרותיים רבים.

הוא נפטר בכ"ו בכסלו תשס"ח, 6 בדצמבר 2007.

עלילת הספר "סוד המילים הבודדות" כוללת אירועים שאכן קרו למספר - משה בן שאול - בעודו נער. העלילה מתרחשת במהלך שלושה שבועות, שבהם התארחו המספר ואחיו אצל הדוד בטבריה, שם למדו בבית הספר היסודי "אחווה ורעות" בתקופה הקצרה שבה שהו בעיר. הסיבה לשהות הקצרה הייתה החלמת אחיו של המספר מרגלו השבורה (רופאיו המליצו לו להתרחץ במרחצאות החמים של טבריה, וכך לזרז את החלמתו). כל זה קרה בשנים שלפני קום המדינה.


*100*

פרק ראשון מתוך הספר "סוד המילים הבודדות" מאת משה בן שאול


*100*

(1) בית הספר "אחווה ורעות" היה לא גדול ולא קטן. בנין לבן ומוצק בן שתי קומות,

(2) ובחזיתו חצר גדולה, ובאמצעיתה של החצר ברזי מים. וגם חצר אחורית לבית הספר

(3) ובה אבנים לרוב, חביות ריקות ושיחים נמוכים. אלא שדווקא מן החצר האחורית הזאת

(4) אפשר היה לתקוע מבט ישיר ללא חציצה, אל מרפסת דירתו של הדוד. חלונות מול

(5) חלונות - ובדממה גמורה, אם אכן יכולה הייתה אי פעם להשתרר דממה כזאת, ניתן

(6) היה לשמע את קולה של פנינה גיגי הזועקת בקולה הגבוה: "לא רוצה! לא מסכימה!

(7) שוב פעם בלתי מספיק?".

(8) זה נכון. פנינה גיגי עוד תתפוס מקום חשוב במהלך סיפורנו. אך חכו נא מעט.

(9) כיתה ה' שנייה נמצאה בקומה השנייה, באמצע המסדרון. הייתה זו כיתה לא גדולה מדי

(10) ולא קטנה מדי. שלושים וחמישה תלמידים ותלמידות - ומורים רבים, בעיקר מורים, לא

(11) מורות כפי שמקובל היום, בשעת כתיבת דברים אלה.

(12) ומחנך ה' שנייה היה האדון שמעון יצחקי, המורה לעברית ולדקדוק, הוא-הוא אותו

(13) מורה שהרביץ בנו גם את שיעורי ההיסטוריה והצרפתית. בבית הספר "אחווה ורעות"

(14) תפסה הלשון הצרפתית (וכפי שתיווכחו לדעת גם האנגלית והערבית) מקום חשוב ביותר.

(15) האדון יצחקי, ואיש לא העז לכנותו אחרת - לא "מורי" ולא "המורה", לא "מר"

(16) ולא סתם "שמעון" - היה גוץ חביב ופזור-דעת. מורים גוצים וחביבים מצויים הרבה

(17) בעולמנו, אבל פזור-דעת היה דווקא בגלל הבן שלו היקר צדוק יצחקי, שהיה לומד יחד

(18) עמנו בכיתה תחת עינו הפקוחה של אביו המחנך, ולא נמנה עם התלמידים המצטיינים.

(19) להפך, להפך. הוא היה מדורג ביו שלושים ואחד לשלושים וחמישה. זהו. נוהג היה

(20) להפריע, ואיך: היה מצפצף צפצוף ארוך שהסתנן בין שיניו הקדמיות - וכשאביו מחנכו

(21) מישיר מבטו אל פניו, היה משפיל את עיניו: "מה זה היה, התלמיד צדוק?", שואל היה

(22) האדון יצחקי.

(23) "זאת היתה צפירה של ספינת-דיג בכנרת, אדוני", השיב לו בנו.

(24) "ככה? ספינת-דיג אתה רואה? ובכן, מוטב שתראה אותה מקרוב. לך, בני, הביתה והבא

(25) פיתקה מן האמא שלך שהספינה מסתובבת באגם התכלת". כך היה אומר האב לבנו.

(26) והבן היקר:

(27) "רגע אחד, מה להגיד לאמא?".

(28) "שב, הדיוט, שום דבר!", ענה אביו וחזר (כמו מעולם אחר) פזור-דעת אל שיעור הדקדוק

(29) או ההיסטוריה או העברית או הצרפתית.

(30) למה ומדוע הושיבו את צדוק יצחקי בכתה ה' שנייה, שמחנכה היה שמעון יצחקי? זאת

(31) לא אדע לעולם.


*101*

(32) השבועות שעשיתי כתלמיד בכתה זו לא נתנו לי מרחב-זמן כדי לחקור בבעיה זו.

(33) מכל מקום, היה האדון יצחקי, ובנו צדוק ופנינה גיגי, שהכול קראו לה פּוּפּוּ ולא פנינה,

(34) גוּגוּ ולא גיגי, ובסך הכול נקראה בחיבה נוראית: פּוּפּוּגוּגוּ, אוי פּוּפּוּגִיגִי. עלמה עליזה בהחלט,

(35) אדומה שבאדומות, מנומשת מכול המנומשות - אך תלמידה מספר שלושים וחמישה בכיתה. לא

(36) פחות ולא יותר.

(37) שם, ב"אחווה ורעות", העניקו בימים ההם - ואולי גם עתה - לכל תלמיד מעין מספר משלו.

(38) התלמיד החרוץ והשקדן שציוניו מעולים, הוא הראשון; וכך לפי הטיב והשקדנות, על פי

(39) החריצות וההקשבה, מאחד - ועד שלושים וחמישה. פּוּפּוּגוּגוּ היתה מספר שלושים וחמישה,

(40) אבל אהבנו אותה מאוד. וזה לאות ולסימן שלא תמיד הילדים הקרויים משום-מה

(41) "עצלנים" גם בלתי אהובים הם.

(42) פּוּפּוּגוּגוּ היתה המלכה. ושכל היה לה, ופקחית היתה, וחריפת לשון. אם שאלוה,

(43) דרך משל: "הגידי-נא פּוּפּוּגוּגוּ, למה את נשארת אחרונה תמיד?", מה היתה עונה, אם לא

(44) בפסוק מוחץ כגון זה:

(45) "בוודאי אחרונה. כך אני רואה רק את הגבות שלכם - ולא את פרצופיכם המאוסים".

(46) או אומרת היתה: "טוב לי שאני זנב לשועלים; הרי אין כאן אריות, אז איך אהיה לראש?!".

(47) זהו. היא היתה חריפת לשון ולא תמיד הבינונו אותה כראוי, כי מי ידע כבר אז את הפתגם

(48) העממי האומר: "טוב היות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים"? או בדומה לזה: "אל תהיה

(49) ראש לשועלים - וזנב לאריות".

(50) ואם היתה חריפה ופקחית, ליצנית ושובבה ואדמונית, כיצד זה שהיתה האחרונה בכיתה?

(51) זה, כמובן, הכול בגלל האדון בחבוט, המורה שלנו לערבית. אליהו בחבוט. והוא מפורסם

(52) היה משום אורכו ודקותו. זאת אומרת: תארו לעצמכם איש דק וארוך בגובה של תורן ספינה,

(53) בעל משקפים שזגוגיותיהם עגולות ועשויות פס כסף דק שבדקיק - והוא לבוש בהידור

(54) מדוקדק. גם המטפחת האדומה בכיס המקטורן לא תחסר.

(55) ובכלל, הוא-הוא המורה הצנוע (בהא הידיעה) והנחמד (בהא הידיעה). וכיצד צנוע הוא?

(56) ובכן, פשוט מאוד: אין דבר השנוא עליו יותר מהרמת קול. מדבר הוא בלחש-בלחש, מתון-

(57)מתון, ואם תבקשו לשמוע אותו היטב, עליכם לעשות אוזנכם כאפרכסת, או לשלח את

(58) צווארכם עד להבל פיו ממש.

(59) הוא עצמו אינו מרים קולו. אך אם ירימו התלמידים קולם, או חלילה, יתרשלו

(60) בלימודיהם, או למשל, לא ידקדקו בדקדוק הערבי, בהיגוי הגרוני, בהקשה ראויה של

(61) הלשון אל החך - יש לו, לאדון אליהו בחבוט, תרופה בדוקה לכך: סרגלון דק וארוך, שבו

(62) הוא חובט על כף-ידו שלו פעמיים, ואחר כך הוא ניגש אל הלוח ומסמן בעזרתו בגיר שני

(63) קווים רזים ואנכיים: שני קווים - שתי נקודות רעות, שישה קווים - שש נקודות רעות. ולמי

(64) שאיתרע מזלו ולו שש נקודות ועוד, כלומר: שבעה קווים, עליו לגשת לאמא ולהביא ממנה


*102*

(65) פתק בזו הלשון: "בני היקר לא מילא חובותיו כראוי והוא מבטיח בזאת למלאן על פי

(66) צו ההתנהגות הנאותה והלימוד השקדני". כזה היה מורנו משכבר הימים, בטבריה, מר

(67) אליהו בחבוט, בְּוָ"ו שרוקה לאחר הב'; אבל הכול כינוהו "המורה בחבוט", בו"ו שמעליה

(68) חוֹלָם. וזאת משום שהיה חובט בסרגלו על כף ידו; ולפעמים היה שוכח את כף ידו

(69) ומצווה על אחד המפריעים להושיט את כף היד, ואז - צליף-צלף. מכה קטנה ונחמדה.

(70) וזה די כואב היה, האמינו לי.

(71) ומדוע דווקא בגללו היתה פּוּפּוּגוּגוּ האחרונה בכיתה? לא חלילה משום שלא ידעה את

(72) השפה הערבית. להפך, היא דיברה בה בשטף, בעיקר עם הסבתא הזקנה שלה. אלא

(73) דקדוק. דקדוק לא ידעה. ומפריעה גדולה היתה. והאדון בחבוט היה שולח אותה פעם

(74) ופעמיים בשבוע הביתה להביא את הפתק הנדרש. אך היא - מה היא עושה? יורדת אל

(75) החצר האחורית, עושה סיבוב אחד או שניים וחוזרת לכתה.

(76) "איפה הפתק, עלמתי?", היה שואל אותה בחבוט.

(77) "איבדתי אותו בדרך", היתה אומרת.

(78) ופעמים היה שואל: "האם עלמתי איבדה את הפתק בדרך?"

(79) "לא, אדוני המורה. באתי הביתה וראיתי את אמא יושבת ליד הגיגית של הכביסה.

(80) ואמא אמרה לי: הידיים שלי רטובות ולא אוכל לגשת אל העיפרון. לכי אימרי לבחבוט

(81) שתהיי טובה. אז, ככה, אדוני המורה, אני אהיה טובה".

(82) אבל מה לעשות? טבריה לא גדולה היא. והאדון בחבוט הוא השכן של הגברת גיגי,

(83) שהיא השכנה של דודי. והולך בחבוט אצל אדון גיגי, האבא של פּוּפּוּ, ואומר לו כי בתו

(84) מרשעת. והאדון גיגי אומר: אז תן לה מה שמגיע לה.

(85) ובהפסקות מתייעץ האדון בחבוט עם האדון שמעוני, ושניהם מתייעצים עם המנהל וכולם

(86) מחליטים: יש שלושים וחמישה תלמידים בכיתה - תהיה העלמה גיגי האחרונה.

(87) אבל היא - לא אכפת לה. באמת שלא. קודם כול, מפני שבאמת יודעת היא ערבית, וגם

(88) עברית, ואף דקדוק עברי ואפילו צרפתית, שבה היא מדברת עם הסבא שלה, ואומרת לו:

(89) "טוּ וָ בְּיֶן, מוֹן גְרַנְד פֶּרִי" (הכול כשורה, סבי?).

(90) ועוד לא אכפת לה, באמת שלא. למה? מפני שהיא יודעת המון סודות. סודות חשובים

(91) ועצומים. בינתיים לא אוכל לספר לכם מה הם סודות אלה. עליכם יהיה לחכות עד

(92) הפרק הבא.


*103*

חלון להבנה מספר 2

כתבו במחברותיכם:

בפרק הראשון בספר מוצג בפני הקורא הרקע לסיפור כולו, כלומר: המקום, הזמן, הדמויות ורמזים לעלילת הספר.

1. איך מתואר בפרק מקום ההתרחשות, בית הספר היסודי "אחווה ורעות"? (התייחסו למקומו, לחצרות, לכיתות ולמבנה).

2. בחרו באחת הדמויות אשר מוצגות בפרק שקראתם (המחנך אדון שמעון יצחקי, המורה אליהו בחבוט, התלמיד צדוק יצחקי, התלמידה פנינה גיגי) וכתבו אילו תכונות אפשר לייחס לדמות שבחרתם? התייחסו לפרטים הבאים:

- איך נראית הדמות שבחרתם?

- מה הדמות אומרת, מה היא חושבת ומה היא מרגישה?

- מה הדמות עושה ואיך היא מתנהגת?

- מה אומרות עליה דמויות אחרות?

- מה המספר אומר על הדמות?

3. בשורות 15-16 כתוב: "האדון יצחקי, ואיש לא העז לכנותו אחרת... היה גוץ חביב ופזור-דעת" (לא מרוכז). מה גרם למורה לאבד את ריכוזו?


*104*

4. בשורות 34-35 מתוארת פּופּוגוגו כ"עלמה עליזה בהחלט, אדומה שבאדומות...", כלומר היא הכי אדומה מבין כל אדומות השיער. דרך תיאור זו נועדה להגזים ולהבליט תכונה זו.

לפניכם חמש מילים. העתיקו אותן והפכו אותן לתיאור מוגזם על-פי הדוגמה:

אדומה - אדומה שבאדומות

א. צנוע

ב. אמיץ

ג. רשע

ד. בטלן

ה. קמצן

5. כאשר שאלו את פּופֹוגוגו מדוע היא במקום האחרון בכיתה, היא תמיד השיבה: "טוב לי שאני זנב לשועלים; הרי אין כאן אריות, אז איך אהיה לראש?!" (שורה 47).

א. למה התכוונה פופוגוגו במשפט זה?

ב. מה אפשר ללמוד על אופייה מתוך התשובה שענתה?

6. בשורה 55 כתוב על המורה בחבוט: "...ובכלל הוא-הוא המורה הצנוע (בהא הידיעה) והנחמד (בהא הידיעה)". כשאומרים על מישהו שהוא נחמד וצנוע "בהא הידיעה", מתכוונים לכך שהוא הכי צנוע והכי נחמד מכולם.

א. מדוע, על-פי המסופר, נחשב המורה לצנוע?

ב. האם באמת חושב המספר שהמורה היה נחמד וצנוע ביותר? נמקו דעתכם.

7. האם הפתגם "לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד" מתאים לתיאור היחסים בין המורה בחבוט לבין התלמידה פופוגוגו? נמקו תשובתכם.


*105*

חלון להעמקה מספר 2

כתבו במחברותיכם

1. בשורות 58-59 כתוב שהמורה בחבוט היה מדבר בקול חריש, עד כי כדי לשמוע אותו: "...עליכם לעשות אוזנכם כאפרכסת, או לשלח את צווארכם עד להבל פיו ממש".

מה מבקש המספר להבליט על-ידי שימוש בביטוי ציורי זה? (מובן שאף תלמיד אינו מותח את צווארו עד שהוא צמוד להבל פיו של המורה).

2. היעזרו בשורות 63-65 וציירו את הסימנים שיש בלוח הכיתה, כשהמורה בחבוט שולח תלמיד הביתה להביא פתק מאימא.

3. קראו את הקטע הבא מתוך הפרק, שימו לב להיגדים המובלטים. כתבו מה תפקידם של היגדים אלו? איזו תחושה הם יוצרים אצל הקורא?

"...ומדוע דווקא בגללו הייתה פּוּפּוּגוּגוּ האחרונה בכיתה? לא חלילה משום שלא ידעה את השפה הערבית. להפך, היא דיברה בה בשטף, בעיקר עם הסבתא הזקנה שלה. אלא דקדוק. דקדוק לא ידעה. ומפריעה גדולה הייתה. והאדון בחבוט היה שולח אותה פעם ופעמיים בשבוע הביתה להביא את הפתק הנדרש. אך היא - מה היא עושה? יורדת אל החצר האחורית, עושה סיבוב אחד או שניים וחוזרת לכיתה".

4. בפרק שקראתם יש הרבה קטעים הומוריסטיים (קטעים המעלים בנו חיוך) (זוכרים שקראתם על ההומור גם ביחידה 8 שם ראינו מה יוצר הומור בסיפור).

א. מצאו בפרק קטע הומוריסטי.

ב. כתבו במילים שלכם מה מסופר בקטע.

ג. הסבירו מה מצחיק בקטע שמצאתם.


*106*

להלן תקראו סיפור בשם "צעדים ראשונים". הפעם תפגשו עולה חדש, שמתאר את חוויותיו כתלמיד בבית הספר "ביאליק" בתל אביב. אותו תלמיד הוא הסופר אמנון שמוש.

על הסופר אמנון שמוש


*106*

אמנון שמוש נולד בעיר חַלֶבּ שבסוריה. לאחר העלייה התגורר בתל אביב, למד בגימנסיה "הרצליה", ולאחר שירותו הצבאי התגורר בקיבוץ מעיין ברוך. הוא עסק שם בחינוך ואף שימש כמנהל בית ספר התיכון האזורי. אמנון שמוש התפרסם בזכות היותו מתרגם וסופר. חלק רב מכתיבתו עוסק ביהדות המזרח.

מבין ספריו הידועים הוא הרומן מישל עזרא ספרא ובניו, שאף עובד לסדרת טלוויזיה. הוא זכה בכמה פרסים לסופרים עברים ופרס "נוצת הזהב" על מפעל חיים בספרות מטעם אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים).

(בספר תמונה של אמנון שמוש)

צעדים ראשונים מאת אמנון שמוש


*106*

(1) את המשך חינוכי והשכלתי קיבלתי בעיר תל אביב. העיר השנייה בחיי היא הייתה אז

(2) צעירה ויפה. ורעננה. קטנה ושובבה כזאת. עליזה, חצופה. התאהבתי בה ממבט ראשון.

(3) שיכור הייתי כנער שיצא משליטתה של אמו אל חיקה של נערת חלומותיו. כשאמרו לי,

(4) שאלך ל"בית ספר ביאליק", הייתי בטוח שביאליק הוא מנהל בית הספר. הכרתי את פניו

(5) של המשורר מן הספרים, וציפיתי לראותו. בהתרגשות הכנתי את עצמי איך אומר לו שלום,

(6) למשוררנו הלאומי, וראיתיו בעיני רוחי צובט את לחיי בחיבה. לאחר שנתגלתה לי תמימותי,

(7) התנחמתי בלבי שאילו היה ביאליק המנהל, היה בלי ספק צובט את לחיי; לא את אוזני.

(8) סיפרו לי שתהיינה בבית הספר בנות. זה נשמע מוזר ומעניין. אבל לא תיארתי לי שתהיינה

(9) רבות כל כך ויפות כל כך. וחופשיות כל כך. ימים לא מעטים חשבתי, שהמבוגרים הללו

(10) בארץ אינם יודעים את נפש הנוער, אם הם חושבים שאפשר לשבת בכיתה מעורבת

(11) ולהתפנות גם ללימודים.


*107*

(12) בתוך ימים ספורים חלו בי שינויים רבים. קיצרתי את שערי, שהיה ארוך ומתולתל כשל

(13) ילדה; אופנת שער ארוך לבנים טרם נודעה אז בארץ. קיצרתי את מכנסי, שהגיעו ממש עד

(14) הברכיים. התחלתי להרכיב משקפיים, לאחר שהתברר למורים שאיני רואה את הכתוב על

(15) הלוח. למדתי להפריע בכיתה, ורכשתי לי הרבה חברים חדשים משבעים גלויות. שבעים -

(16) לשון גוזמה: אולי עשרים - רובן גלויות של מערב.

(17) הילדים אמרו לי, שאם אדגיש פחות את החי"ת והעי"ן שבפי, אהיה ממש כמו כולם.

(18) והוסיפו, גם זאת מתוך כונה טובה, שאין רואים עלי את מוצאי ובמראה פני אני ממילא

(19) כמו כולם. בהחלט רציתי להיות כמו כולם, והחי"ת והעי"ן לא היו תקועות עמוק בגרוני

(20) שלא יכולתי לעדכן ואפילו למהותן, אלא שמשהו שלא היה מְחוור לי מנע ממני את הנטייה

(21) הטבעית להתבוללות.

(22) ההכרעות בין להיות כמו כולם בבית הספר או כמו כולם בבית התסיסו את שנותיי

(23) הראשונות בארץ. בית הספר ייצג את הקידמה, את החדש, את העתיד; פני, פני ילד, היו אל

(24) העתיד. בית הספר התיימר גם לבנות את הישראלי האחיד; ויותר מכל רציתי להיות ישראלי.

(25) אולם כבוד עמוק שהיה לי לעבר, עבר בדמות עירי ומשפחתי, משהו שהלך והתגבש לכבוד

(26) עצמי, עצר בי מלקנות מכנסי "אתא" קצרים ורחבים, חאקי, כמו כולם. קיצרתי אפוא את

(27) מכנסי האריג, שתפרו לי מן החליפות הישנות של אחי הגדולים, והמשכתי ללבוש אותם.

(28) חלקם היו מצמר ("צמר אנגלי משובח", אמרה אמא) ולא תאמו את אקלימה של תל אביב בקיץ.

(29) אך דווקא משום כך ("לזרוק מכנסיים מצמר אנגלי?" אמרה אמא, "חראם!" כלומר חבל ואסור!) -

(30) ומשום דווקא שבכך - המשכתי ללבוש אותם ולהזיע. בסתר לבי ציפיתי אמנם לאותו יום

(31) שהם לא יעלו עלי ואצטרך לחדשים. "אתא - הכי זולים והכי טובים", נאום אחי.

(32) את השפה העברית כבשתי בתנופה. היו אמנם כמה אי-הבנות, ימים מספר לאחר

(33) שהצטרפתי לכיתה הודיע לנו המורה לגיאוגרפיה, שבשיעור הבא נראה פנס קסם. ידעתי

(34) מהו פנס, וידעתי מה פירוש קסם. לא שאלתי אפוא שאלות. ציפיתי שיראה לנו מין

(35) מנורת קסמים, כמו זו של אלדין, למשל. במקום זה הובלנו לחדר אפל, ושם הקרינו על

(36) הקיר תמונות של יוון. חשבתי שהמורה שינה את דעתו ובפעם אחרת יראה לנו את פנס

(37) הקסמים. לאחר הפסקה קצרה חזרנו עם המורה לגיאוגרפיה לכיתה. הוא פתח וסיפר על

(39) אתונה. יצר הסקרנות שלא בא על סיפוקו דחף אותי להרים אצבע ולשאול בכל הנימוס:

(39) "המורה, מתי נראה פנס קסם?". צחוק פרץ בכיתה.


*108*

(40) הילדים חשבו שאני מנסה את המורה. המורה חשב שאני מיתמם ומתחכם. עד היום

(41) הם אינם יודעים את האמת. יצא לי אפוא שם של מצחיקן. משראיתי ששמי הולך לפני,

(42) התחלתי הולך אחריו. הפכתי למצחיקן הכיתה. נוח היה לי בתפקיד זה, בעיקר כשאין מורא

(43) מקל עלי. שובבות שבי, שנבלמה שם, פרצה כאן החוצה. מבט מבחוץ אל השפה העברית

(44) סיפק לי חומר, פעמים במתכוון ופעמים שלא במתכוון.

(45) היה לנו מורה למוזיקה - אדם חביב, משוגע למקצועו. בקושי הבנתי שמוזיקה נלמדת בבית

(46) הספר. אך בין שאר מוזרויות קיבלתי גם את זו, ובהתלהבות. כל עוד למדנו שירים שמחתי

(47) מאוד. כשהגענו לתווים שמחתי פחות; הרבה פחות. המורה הופיע יום אחד לשיעור, כולו

(48) קורן מנחת וסיפר שהוא השיג סרט - סרט ממש - ובו נוכל לראות את כל כלי התזמורת

(49) מנגנים כולם ביחד וכל אחד לחוד. הוא כינס שלוש כיתות יחד, ובזה עשה את טעותו

(50) הראשונה. הוא לא הסביר לי מה זה מנצח, ובזה עשה את טעותו השנייה - הגורלית.

(51) מעולם לא ראיתי קודם תזמורת, לא כל שכן מנצח. ולא העליתי על דעתי שלאיש אשר על

(52) התזמורת יקראו "מנצח". כשכבו האורות והתחיל הסרט, הייתי מרוכז כולי. המוזיקה הייתה

(53) די יפה, אם כי לא הגיעה לקרסוליה של מקהלת בית הכנסת "אוהל מועד" שהייתי שומע

(54) בשבתות. הייתה דומייה, ומתוכה בקעה הערה שקטה של המורה, על גבול הלחישה:

(55) "עכשיו שימו לב איך הוא מנצח".

(56) "מנצח... את מי?" שאלתי באותו טון של שקט לוחש.

(57) צחוק אדיר פרץ ממאה פיות צמאי פורקן. המורה חשב שעשיתי זאת בכוונה. אך בשלב זה

(58) עוד שלט ברוחו, כדי לא להפריע למוזיקה. צעקו שש... שש... שש... מכל צד, והצחוק שכך.

(59) הסרט נמשך. אך גחלי הצחוק העוממות נשארו חמות. אם בראשיתו של הסרט התעכב

(60) הצלם על כל כלי וכלי, הרי מעתה ליוותה המצלמה את המנצח, מכל זווית אפשרית.

(61) וכאן ראיתי מה שלא ראיתי מעולם: אדם מכובד, מבוגר, כמעט זקן - עושה צחוק מעצמו.

(62) ועוד בפני תזמורת שלמה: מנתר, מטלטל ידיו בצורה מגוחכת, עוצם עיניו ושם יד על פניו

(63) כאילו מתפלל "שמע ישראל". לפתע שוב מנתר כמשוגע ומצביע על אחד המנגנים: עושה

(64) לו תנועות בידו כאומר לו לקום, והלה עושה עצמו עוקב אחרי כל תנועה אך נשאר יושב.

(65) דווקא, ברגעים הראשונים הייתי תמה על הטיפוס הזה - מוקיון רציני מדי נראה בעיני. אולם

(66) כשהתחיל בקטע של שיא לנענע כל גופו כלולב ולטלטל ראשו כתקוף עווית - פרצתי

(67) בצחוק. בזווית עיני ראיתי מה מתחולל על פניו של המורה למוזיקה. ניסיתי לעצור בעד

(68) הצחוק והוא הפך לצחקוקים. כשהסמיק המורה והתחיל לגמגם לעברי, הותרה הרצועה


*109*

(69) כליל. צחקתי עד לכאב בטן, גורר אחרי את כל הציבור הגדול, שגילה פתאום חוש הומור

(70) מפותח והצטרף אלי. אחדים התפתלו ממש על הרצפה.

(71) ההקרנה הופסקה. המורה למוזיקה ניגש אלי. ראיתי שהוא על סף התפוצצות. אך מה

(72) יכולתי לעשות. המחשבה הראשונה שבאה לראשי הייתה, שאילו היה תופס מקל וחובט

(73) בכף ידי, היה פורק בוודאי את זעמו, אולי בדרך הטובה ביותר. במאמץ אדיר הוא שלט

(74) ברוחו. שואף ונושף כמפוח פקח עלי זוג עיניים דמיות טורפות ושאל:

(75) "זה אתה שרצית לדעת את מי הוא מנצח, מה?"

(76) "כ...כ... כן, המורה," גמגמתי, מהרהר במקלותיו של החכם.

(77) "ואתה חושב שזאת בדיחה?"

(78) - "לא. אני באמת לא ראיתי את מי הוא מנצח. בחיי. בחיי ה' וספר התורה".

(79) "אתה עוד מתחצף! ונשבע לשווא!!"

(80) כאן בא לעזרתי ידידי הקרוב, אחד ממנהיגי הכיתה שלקח אותי תחת חסותו.

(81) "המורה, הוא עולה חדש. המורה, הרבה מילים הוא עוד לא מבין. מנצח - זאת מילה קשה".

(82) "עולה חדש?" תמה המורה, "למה לא אמרתם לי שהוא עולה? עולה על כולכם בעליזות

(83) שלו, בכל אופן. חבלן מקצועי. ומאיזו ארץ הוא עלה?" פנה אל חברי, מדגיש בזה שאיתי אין

(84) לו מה לדבר.

(85) "מסוריה", באה התשובה מכמה פיות.

(86) "א-הה, כך תיארתי לעצמי", סיכם המורה למוזיקה, ונח מזעפו.

(87) הסמקתי, רתחתי. אימצתי כל כוחותי לעצור בעד הדמעות, שנקוו בקרקעית גאוותי

(88) הפצועה ועמדו לעלות על גדותיה. אך סלחתי לו. ידעתי שפגעתי ביקר לו מכול - במוזיקה.

(89) ושמא לא סלחתי לו. אילו סלחתי, אולי זכרוני לא היה משמר את המעשה ומעלה אותו

(90) לפני מעת לעת.

מתוך: "כתבי אמנון שמוש", אביב 2000


*110*

חלון להבנה מספר 3

כתבו במחברותיכם:

1. הסיפור "צעדים ראשונים" מתאר את חוויותיו הראשוניות של אמנון שמוש כעולה חדש מסוריה וכתלמיד בתל אביב. אילו עובדות הפליאו אותו בתחילת לימודיו בבי"ס "ביאליק"?

(היעזרו בשתי הפסקות הראשונות).

2. מה אנו למדים על השינויים שחלו בהופעתו החיצונית של המספר?

3. המספר לא הכיר את דרכי המשמעת שהיו נהוגות בארץ. המספר כותב: "נוח היה לי בתפקיד זה, בעיקר כשאין מורא מקל עלי. שובבות שבי, שנבלמה שם, פרצה כאן החוצה".

א. מהו התפקיד הנוח שעליו הוא מספר?

ב. מה הכוונה בביטוי המודגש במשפט שלעיל?

ג. למה הכוונה במילים: "שם" ו"כאן" המודגשות?

ד. מה שחרר "כאן" את שובבותו של המספר?

4. כיצד קיבלו חבריו לכיתה את העולה החדש? (המספר, אמנון שמוש).

5. המספר עצמו חי בדילמה מסוימת. מהי אותה דילמה, ובין אילו שני ערכים התלבט?

6. שני מורים זכורים למספר: המורה לגיאוגרפיה והמורה למוזיקה. לכל אחד מהם היה משהו ייחודי שבגללו המספר נזכר בהם מעת לעת. הסבירו מדוע דווקא הם עולים בדעתו, ומה היה מיוחד בהם.

7. בתגובת המורה למוזיקה אפשר לקרוא קורטוב של דעה קדומה למוצאו של התלמיד. במה?

8. בשורות 54-55 כתוב: "הייתה דומייה, ומתוכה בקעה הערה שקטה של המורה, על גבול הלחישה: 'עכשיו, שימו לב איך הוא מנצח'. 'מנצח... את מי?' שאלתי באותו טון של שקט לוחש".

א. באילו מילים מתוארת האווירה בשעת הקרנת הסרט?

ב. מה בדיוק הצחיק את התלמידים בהערתו של המספר (זכרו את סיפורי הרשל'ה מיחידה 8 ואת האפשרות של מילים בעלות דו-משמעות)?

9. בשורות 57-59 כתוב: "צחוק אדיר פרץ ממאה פיות צמאי פורקן. המורה חשב שעשיתי זאת בכוונה. אך בשלב זה עוד שלט ברוחו, כדי לא להפריע למוזיקה. צעקו שש... שש... שש... מכל צד, והצחוק שכך. הסרט נמשך אך גחלי הצחוק העוממות נשארו חמות".

א. כיצד השתנתה האווירה בכיתה בשעת הקרנת הסרט?

ב. מדוע בחר המספר לדמות את הצחוק ששכך (נרגע) לגחלים עוממות?


*111*

חלון להעמקה מספר 3

כתבו במחברותיכם

1. משוררים וסופרים מצליחים להעביר באמצעות המילים את הרגשות הכי עמוקים שלהם.

קראו שוב את שורות 1-2 והסבירו: איך הצליח המספר להביע במילותיו את אהבתו לעיר תל אביב? (התייחסו למילים עצמן - לשמות התואר, לפעלים, לביטויים, ואף לסימני הפיסוק).

2. העולים שהגיעו ארצה בשנות החמישים, לאחר קום המדינה (כמו המספר ובני משפחתו), נתקלו בקשיים רבים בתחומים שונים.

קראו את הפסקה הבאה וכתבו, מה הקשר בין העובדות שמוצגות בה, לבין זיכרונותיו וסיפוריו של הסופר אמנון שמוש מאותה תקופה?

העולים הגיעו מארצות שונות בעלות אורח חיים שונה, שפה שונה, מנהגים שונים. מדינת ישראל רצתה לשמר את התרבות הישראלית החדשה שנוצרה בארץ, ולכן דגלה בתפיסה המכונה "כור ההיתוך". תפיסה זו רצתה ליצור אחידות בין התרבויות השונות תוך מחיקת המרכיבים התרבותיים של העדות השונות (מיזוג גלויות); אך התרבות השלטת באותה תקופה הייתה מבוססת על התרבות האשכנזית המערב-אירופית, ולכן מיזוג הגלויות היה כרוך בעיקר במחיקתה של התרבות המזרחית (ספרות, מבטא, לבוש, מוסיקה, מסורת). לעתים נתקלו העולים מארצות האסלאם בדעות קדומות וביחס עוין ומתנשא מצד הוותיקים, בחוסר הבנה ובחוסר רגישות לצורכיהם.

שאלות למחשבה לקראת שיח עמיתים:

באילו קשיים נתקלים עולים חדשים בימינו? האם חוויתם באופן אישי או הייתם עדים לבעיות דומות לאלו המתוארות בסיפור?


*112*

ליחסי מורים - תלמידים פנים רבות. לפעמים מורה אינו מבין את תחושותיו של תלמיד לעומקן, ולהפך. בטקסט שלהלן מספרת הסופרת בת זמננו, אורלי קסטל בלום, על אחת מחוויותיה ויחסיה עם מורים בבית הספר.

האות האנגלית M מאת אורלי קסטל בלום


*112*

ללמוד לכתוב את האות האנגלית m היה קשה. ישבתי בכיתה בבית הספר היסודי וקרעתי את התחת עם כל הגבעות האלה של האות. ממש התייסרתי.

עם ה-ח עוד איך שהוא הסתדרתי; אבל לשים על הדף m בכתב אנגלי - זה גבל בסיוט. היה לי עיפרון לא מחודד שטינף את הדף. למורה הייתה פאה בצבע אדום. כולם תפסו מהר מאוד את עניין הכיוונים שזה משמאל לימין, וה- mיצאה להם טבעית כמו מֵם סופית.

ישבתי בצד ימין של הכיתה, איפה שהוא באמצע. המורה כתבה את האות m על הלוח, התלמידים העתיקו בנמרצות. לי היה עיפרון על הפנים. לא ראו את הניואנסים שבין הגבעות של ה-m, והכול נראה כמו מערכת הגנה עצמית מקולקלת. הייתה לי הרגשה עוד אז, שהקושי הזה שבכתיבת האות האנגלית m הוא יותר ממה שהוא צריך להיות. הביטו, הרי מדובר באות אחת שזזה כל כך ברור משמאל לימין, שלוש גבעות ברורות ומסומנות שלא עושות בעיות. לקח לי המון זמן לקלוט את זה.

נניח שאיכשהו זה נכנס לי לראש. שש שנים אחר כך הייתי בתיכון, והמורה למתמטיקה לימד משוואות עם n בריבוע ו-m בריבוע. הוא קרא לי ללוח. אני זוכרת היטב את שמו המלא. לא אמסור אותו מפאת היותו היום מנהל בבית ספר תיכון אחר, ואולי זה משהו לא חוקי. באתי ללוח וכתבתי m עם ארבע גבעות.

המורה אמר: "מה זה ה-m הזאת?" שכה אתה, ככה הוא אמר. "איזה מין m זאת? כמה גבעות עשית לה?" אני חושבת שמישהו אמר שה-m שלי בהיריון. נדמה לי שככה מישהו זרק. אולי זה היה הטמבל מהספסל האחרון. הכיתה גיחכה. גיחוך רפרף שם בז'בוטינסקי פינת רמז, צחוק קל על חשבוני. הבלגתי, אבל זה לא אומר שלא ספגתי את זה. צחוק הגורל. לפני חודשיים אני נכנסת לחנות המפעל של "כיתן", אני רואה את המורה הזה שירד עלי, זה שהוא מנהל בית ספר. אני אומרת לו "שלום", הוא לא זוכר כלום ממני, אבל כלום. ממש בלאק אאוט. אני רואה בעיניים שלו שהוא לא מזהה אותי בתור זאת שהוא ירד על האות m שלה. אני מסתכלת עליו, אני בודקת אותו - אין זכר בכל הפנים שלו לרגע ההוא. בין כל המגבות המפוספסות של בנטון פשוט לא עלה לו לראש.

מתוך: "רדיקלים חופשיים", כתר, 2002


*113*

חלון להבנה מספר 4

כתבו במחברותיכם:

1. המספרת מספרת חוויה מן העבר. מה היא מספרת על חוויותיה מביה"ס היסודי?

2. המספרת נפגעה מאוד מהערתו של המורה שלה למתמטיקה בביה"ס התיכון.

א. מה הוא העיר לה?

ב. איזה משפט מצביע על כך שהיא נפגעה מאד מהערתו?

3. אומרים שזמן מרפא הכול. האם הזמן ריפא את הפגיעה של המספרת? איך יודעים זאת?

4. סגנון כתיבתה של המספרת הוא סגנון מעורב: היא משלבת מילות סלנג - אפילו סלנג נמוך מאוד - של הרחוב, עם מילים בעברית יפה ובמשלב גבוה.

א. מצאו בטקסט שלושה ביטויי סלנג וחמישה ביטויים או מילים במשלב גבוה.

העתיקו אותם למחברותיכם.

ב. מה היתה, לדעתכם, מטרתה של המספרת בשיבוץ ביטויי סלנג?


*114*

גם מנהיגים התייחסו לחוויותיהם כתלמידים ולהשפעת מוריהם על דרכם - ביניהם ראש ממשלת ישראל לשעבר, יצחק רבין ז"ל. הוא כתב על מורהו הנערץ, על השפעתו עליו ועל מהלך חייו.

קטע מתוך "פנקס שירות" האוטוביוגרפיה של יצחק רבין


*114*

פנקס שירות הוא אוטוביוגרפיה - ספר זיכרונות של יצחק בבין שפורסם ב 1979 אותו כתב יצחק רבין יחד עם העיתונאי דב גולדשטיין. בפרק שבו הוא מתאר את מורהו ב"בית החינוך לילדי העובדים" בתל אביב, אליעזר שמאלי, כותב רבין, ממרחק של כמעט חמישה עשורים: "אחת הדמויות הבולטות, שהטביעה את חותמה בכיתתנו, היה המחנך המצוין אליעזר שמאלי. הוא טיפח בקרבנו רוח טובה של רעות וחברות, קירב אותנו אל הטבע ונטע בנו את האהבה הגדולה לארץ-ישראל ולנופיה".

ומוסיף וכותב רבין: "שמאלי 'אשם' גם בתמורה פרטית שחולל אצלי: עד שבא אלינו הייתי ילד בודד. הוא הפיל את המחיצות, ובהשפעתו שאפתי להימצא בחברה, לפעול עם כולם, לחוש את החוויה של 'להיות ביחד'."

שוחחו עם עמיתיכם:

לפני כמה שנים טבע משרד החינוך את הסיסמה: "מורה טוב - מורה לחיים".

האם אפשר לכנות את מורהו של רבין, אליעזר שמאלי, "מורה טוב - מורה לחיים"? מדוע? מי לדעתכם יכול להיקרא "מורה לחיים"?

א. דונו במשמעות המושג "מורה לחיים".

ב. הציגו בעל פה, בפני חבריכם, דמות של מורה או מדריך שהיה עבורכם מורה לחיים. פעלו על פי השלבים הבאים:

- בחרו דמות של מורה או מדריך מהעבר או מההווה.

- אספו פרטים מזהים על הדמות: מה שם הדמות? איך היא נראית?

מתי פגשתם אותה? במשך כמה זמן היה קשר ממשי אתה? האם נמשך הקשר עמה עד היום? מהו תפקידה הרשמי עבורכם?

- נמקו מדוע הדמות שמשה עבורכם כדמות מופת: מה באישיותה או בדרך התנהגותה השפיע עליכם? במה היא הטביעה את חותמה?

- התכוננו להציג בעל פה את הדמות ואת השפעתה על חייכם.

1. הקפידו על מסגרת זמן (לא יותר מ-5 דקות).

2. נסחו דבריכם בצורה ברורה, אף לנמענים שאינם מכירים את הדמות.

3. הקפידו לדבר בשפה תקנית, בטון דיבור נעים ובהגייה נכונה.

4. הביאו דוגמאות לאמירות שלכם.

5. מומלץ להציג גם תמונה או חפץ שממחיש את דבריכם.


*115*

ביחידה זו קראתם יצירות, העוסקות ביתם שבין מורים לבין תלמידים. להלן תוכלו לקרוא סיפור העוסק ביחסים של התלמידים בינם לבין עצמם. כתב את הסיפור יצחק נוי. את קורות חייו תוכלו להכיר באתר האישי שלו שכתובתו להלן:

http://www.magnetradio.com/noy/index.php?option=com_content&view=articie&id=104&itemid=110

קראו את הסיפור:

החייכן מאת יצחק נוי


*115*

הוא הגיע לבית הספר לקראת סוף השליש הראשון, ופניו מחייכות מאוזן אל אוזן. הרגשה של זרות אפפה אותו למן הרגע הראשון.

קודם כל, מה זה חיוך? אתה מגיע לכיתה זרה בבית-ספר זר, אפשר לומר עולם אחר לחלוטין, אם כן היה רציני, השתדל לתת לפנים שלך מבע קפוא, ואת מבטיך רכז לכיוון בלתי מוגדר; כך תשתמט מן המבטים הסקרניים הנוקבים אותך בימים הראשונים. כך עושה כל תלמיד הגון, זה ברור לגמרי.

לא, הוא חייך. לא חיוך סתמי מבויש כלשהו של תלמיד הגון, אלא חיוך רחב חושף שיניים, מאושר. אבל זה עוד לא כלום לעומת המבטים. הוא לא צמצם את עיניו כדי סדק, הוא גם לא תקע אותן אי שם, בנקודה סמויה. הוא עשה דבר שלא ייעשה, שלא יאמן. הוא נעץ את מבטיו בפשטות בכל אחד מאתנו. עיניו היו פקוחות אותה שעה לחלוטין. לא מצומצמות כדי רבע, אפילו כדי שליש, פקוחות לחלוטין היו, ואין עליהן כל דוק ערפל מסתורי, כשל זה המבקש להתכנס-להעלם עד ארגיעה (ברגע אחר). אותה שעה מחייך היה את כל חיוכו צחור השיניים. ניכר בו שכללי המשחק אינם נהירים לו. גם כן תלמיד. שנאתי אותו למן הרגע הראשון, לא, לא, למן השנייה הראשונה שהביט בי בעיניו הגדולות וחייך את חיוכו המטופש. וכי מה יכולתי לעשות? נאלץ הייתי להשפיל את מבטי; אני הוותיק, המושרש, המקומי, המקובל על חברי, והוא החדש, הטיפש, מסתכל בי ומחייך.


*116*

שנאתי אותו. עד הנה לא החלפתי עמו אפילו מילה אחת, אבל שנאתי אותו. האם אינכם שונאים לפעמים מישהו שאינכם מכירים? סתם בגלל מבע עיניים דלוח כלשהו או בדומה? אם כן, תם סיפורי ונשלם. בחורים טובים אתם, אין לכם דעה קדומה ולכן אין טעם בשמיעת סיפור מעשה שבו הסכלות (טיפשות) והרשע משמשים בקודש ומולכים בכיפה. אך אם חלשים אתם ושונאים בלי סיבה, ככל שיכול אדם לשנוא בלי סיבה בימי נעוריו, המשך הסיפור הוא לכם. משצלצל הפעמון וקרא לתלמידים להיכנס לכיתות, עמד החייכן מן הצד וחיכה בשקט. מבטי התלמידים החולפים על פניו והחותרים להגיע למקום מושבם לא הטרידוהו, כנראה, שכן עמד שם בפתח הכיתה ממתין ומחייך. מדוע חייב היה דווקא שכני לספסל להיות נעדר אותו יום, אין בידי להשיב לכם. אולם מדוע החליט המורה שזה החייכן, הזר החדש - זה שעיניו גדולות ומביטות בעיניך בלי רתיעה, מדוע ישב הוא על-ידי, יודע אני גם יודע. זהו חשבון ישן ביני לבין המורה שעדיין לא נפרע, על פי חשבונו של המורה. והוא מנסה היה פעם לחדשו בצורת ציונים עלובים וצווים מסוג זה. זהו מקרה פעוט וישן. איזו בחינה בהנדסה שבה הצטיינתי יתר על המידה - לדעת המורה בעזרת שכני המוכשר, ולדעתי בגלל נקרא לזה שילוב נסיבות מתאים. בקיצור, מורה זה עשה מאמצים הראויים להערכה לחשוף את פרצופה האמיתי של הפרשה האומללה, ומשלא עלה בידו הטעימני מעולו הקשה. הושבת החייכן לידי הייתה רק חוליה בשרשרת ייסורים ארוכה.

הוא התיישב לידי מחייך, וכי לא כך חשבתם? הצצתי בו, הפעם בגניבה. רגיש היה מאוד, הסב את ראשו אלי והביט בי גלויות, ישר בלי רתיעה. עדיין היה מחייך. "איזה מין טיפוס, חשבתי", והשפלתי את מבטי. דמי עלה לראשי - הוא ממש הטעימני עלבונות. בהינף יד זריז תיחמתי את קו הגבול שבין שני חלקי השולחן.

סיימתי את משיכת עפרוני מעשה אומן. קו עבה, גם, מתוח היה לסימן גבול. "את זה אל תעז לעבור", סיננתי סינון של ארס. הזר הסב את ראשו אלי. בניחותא הסב, ושוב חייך. "מה זה, הוא אידיוט או משהו כזה?" הרהרתי.

השיעור עבר חיש קל. הייתי עסוק בשמירת גבולות ממלכתי והזמן חלף מהר. משנשמע צלצולו הגואל של הפעמון, אפילו הצטערתי מעט. "מילא", חשבתי, "בשיעור הבא אדאג שגם


*117*

רגליו לא יעברו את החצי המוקצב. לשון אחר, מה שטוב מעל לשולחן טוב מתחתיו". ואז הכניס מישהו לכיתה כדור-רגל. בדרך-כלל שימש אצלנו כדור-רגל ככדור-רגל, לפעמים שימש הוא גם כדור-יד. והכיתה? בדרך-כלל היא שימשה כיתה, ולפעמים, באין משגיח, היא שימשה לנו מגרש משחקים.

עתה הצטרפו שתי האפשרויות הפחות שכיחות והפכו לכדור-יד פרוע. הבנות נמלטו החוצה בצווחות חדווה. הבנים, הבנים בהא הידיעה, נותרו בה היו זורקים את הכדור זה לזה במרץ רב. החייכן עמד מן הצד ליד אחד החלונות - מחייך. ואז תפסתי את הכדור. "תפוס!" צעקתי לחייכן והטלתי בו את הכדור. שיקעתי בהטלה זו את מלוא כוחי. היא הייתה, אפשר לומר, מן הלב ומהולה בהרבה שנאה לנער המחייך שלא הרע לי ולא הזיק לי מעולם, שעמד ליד החלון והביט בנו בעיניו הגדולות. הכדור טס מעל לראשו של הנער ונתקע בחמת זעם בחלון. נשמע קול נפץ זכוכית והכדור נעלם. הכיתה נשתקעה בדומייה כבדה, מתוחה. כמה שניות אלם ואחר כך שלל קולות. "איך זה קרה?" "מי זרק את הכדור?" "שמע, השמשה מרוסקת לגמרי". ושוב באחת דומייה כבדה. המורה עמד בפתח. "מי עשה זאת?" גנח בקול חמק מהתרגשות. "זהו זה!" חשבתי, "הפעם ינצל את ההזדמנות. ודאי יעיפו אותי מבית-הספר". "אוף הצרות האלה מן ההורים. איך יוצאים מן הבוץ הזה..."

"אני עשיתי את זה". הרמתי את ראשי בתימהון. החייכן פסע קדימה והוסיף, "הכדור נשמט לי מהידיים ונתקע בחלון". "חבל מאוד שנשמט לך מן הידיים", חרק המורה בקולו, "יכולת לשחק בחוץ ולא כאן. אסוף את חפציך ולך לחדר-המנהל. אכן התחלה יפה התחלת אצלנו, מי יודע כמה חלונות שבורים נזקפים לזכותך בבית-הספר שממנו הגעת אלינו? לך-לך אל המנהל." ואני שתקתי, כל אותה עת שתקתי. בזמן השיעור לא ניסיתי להעביר פתקים, וגם לא למשוך למירה בצמותיה. גם בשיעור שאחריו הייתי שקט. בן ארבע-עשרה או חמש עשרה הייתי אז, בחור גדול לכל הדעות. אך משהגעתי הביתה עם תום יום הלימודים, נכנסתי לחדרי ופרצתי בבכי גדול.

נדמה היה לי שחיוך רחב תלוי בחללו של החדר וזוג עיניים גדולות מסתכלות בי ישר, ללא רתיעה.


*118*

חלון להבנה מספר 5

כתבו במחברותיכם:

1. המספר מספר את הסיפור ממרחק השנים.

א. הוכיחו זאת מתוך הסיפור.

ב. מדוע זכורות לו קורות אותה תקופה?

2. החייכן מודה בפני כולם בפשע שלא ביצע.

א. איך הגיב הילד המספר במעמד זה?

ב. מדוע פרץ בבכי כשהגיע אל חדרו?

ג. בחלק זה של הסיפור מרובים משפטים הקצרים.

מדוע בחר המספר לכתוב כאן משפטים קצרים?

3. מוטיב הוא מילה, ביטוי, רעיון, נושא, דמות, חפץ או רגש אשר מופיעים מספר פעמים ביצירת אמנות. בספרות בכלל ובמיוחד בסיפור הקצר, המוטיב החוזר מעניק ליצירה משמעות נוספת. אחד המוטיבים החוזרים בסיפור החייכן הוא מוטיב השנאה.

א. כמה פעמים מוזכר מוטיב זה בסיפור?

ב. מהי המשמעות הנוספת שהעניק מוטיב חוזר זה ליצירה?

ג. לקטו מתוך הסיפור לפחות ארבעה משפטים המעידים על קיומו של מוטיב זה.

4. הסיפור "החייכן" מסופר מנקודת ראותו של התלמיד "הוותיק" בכיתה.

ספרו את הסיפור מנקודת מבטו של החייכן.

5. ביחידה זו קראתם אף את הסיפור "צעדים ראשונים", שנכתב על ידי אמנון שמוש ומתאר את קורותיו של עולה חדש. בסיפור "החייכן" קראתם על קורותיו של תלמיד חדש בבית ספר.

השוו בין שני התלמידים ה"חדשים" (התייחסו בהשוואתכם לשונות שלהם, לדרך בה התייחסו אליהם התלמידים ה"ותיקים", ליחסים שלהם עם מוריהם, ולדרך בה ניסו להתקבל בחברה).


*119*

חלון ללשון


*119*

תבניות של שמות תואר

בפרק זה נפגשתם עם דמויות מהשנים שלפני קום המדינה, קראתם על אופי היחסים בין מורים לבין תלמידים, והתמודדתם עם פתגמים וביטויים בנושא הלמידה.

למדתם על מי שמתבייש (הבַּיְשָן) ועל מי שמקפיד (הקַפְּדָן), ומתוך כך הסקתם שמי שמתעצל הוא עַצְלָן, ומי שזולל הוא זַלְלָן, ומי ששוקד על לימודיו הוא שַקְדָן; ויש גם הבַּרְרָן וההוא, לא עלינו השַקְרָן.

כל המילים הללו שייכות לקבוצת מילים המתארות תכונה ונקראות שמות תואר (בהם עסקנו כבר ביחידה מספר 2). שימו לב, לשמות התואר כמו בישן, קפדן, עצלן, זללן ועוד יש תבנית אחידה: יש להם תנועות זהות (פתח, שווא וקבוץ) ואות סופית זהה (האות נון).

תרגיל 1

השלימו את המשפטים הבאים:

- מי שמתרגז הוא --

- מי שחושש הוא --

- מי שמתרגש הוא --

- מי שחומד הוא --

- מי שמורד הוא --

- מי שמסרב (לא מסכים) הוא --


*120*

וכעת נלמד על שתי קבוצות מילים נוספות. גם הן שמות תואר, גם הן מתארות תכונות, וגם להן יש תבנית זהה. הפעם החלטנו להפגיש אתכם עם חלק מן המילים האלה באמצעות פתגמים, ציטטות ואמרות שונים. (אמרות הן משפטים, ולהם מבנה דומה לפתגמים; אבל הם אינם עוברים מדור לדור ומשפה לשפה, אלא אדם כלשהו אומר אותם פעם אחת, ורושמים מפיו את דבריו).

קראו את האמרות והפתגמים הבאים ודונו בכיתה על משמעותם.

- "מעשה נדיב - קטן ככל שיהיה, לעולם אינו מתבזבז" (על-פי משל של איזופוס)

- "מה נעים לאב לשבת בשולחן בנו. דומה הדבר להנאתו של איש הנח בצל אילן שנטע" (וולטר סקוט).

- "דייג פזיז אינו תופס דגים" (פתגם סיני)

- "אנשים, שמדברים על כך שהכוכב שלנו שביר ועדין, אינם מבינים שהם מזמינים חייזרים לבוא ולהשתלט עלינו" (ג'ק הינדי).

- "פריחה מושלמת היא דבר נדיר. אתה יכול לחפש אותה חיים שלמים, ואלו לא יהיו חיים מבוזבזים" (ג'ון לוגאן).

- "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" (פתגם מפי חז"ל: אבות ב יג).

תרגיל 2

העתיקו את המשפטים למחברותיכם. השלימו מילת תואר מתאימה מתוך המחסן שלמטה.

מחסן המילים: מהיר, בריא, אמין, תקיף, דליל, אנין, קריר, עתיק, טעים, יהיר, עתיר, קשיש

1. לסבו של גדי יש שעון -- ויקר ערך.

2. דניאל נחשב בין ידידיו ל--- טעם. הוא אוהב אוכל --.

3. כשתינוק נולד שערו --, כשהוא גדל שיערו מתחזק.

4. לא כדאי לאכול מזון -- ו- -- בשומן.

5. כדאי לאכול מזון -- ואיכותי.

6. אפשר לומר "סבא זקן ומכובד", ואפשר לומר "איש -- בעל הדרת כבוד".

7. חברו של יוסי אינו --, הוא אינו דובר אמת!

8. כשמגיע הסתיו נעשה --.

9. יאיר ילד שסתם "משוויץ"; הוא נקרא בפי ילדי השכונה "יאיר ה- --".

10. המורה אמר את דבריו בקול רועם ו- --. בסיום דבריו השתררה דממה.


*121*

ועתה תלמדו על קבוצה נוספת של שמות תואר. גם להם יש תבנית זהה ותנועות משותפות. כדי לגלות זאת קראו את הפתגמים, האמרות וההכרזות מפי אנשים מוכרים שבהמשך.

- מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך (פתגם מלשון חז"ל שהתקבל לשפה בעקבות הילל הזקן).

- "אילו היה טום פילוסוף דגול וחכם ככותב שורות אלה, הייתה עולה בו כעת ההבנה כי עבודה היא כל דבר שמחויב אדם לעשות - בעוד משחק הוא כל דבר שאינו מחויב לעשות (מארק טוויין).

- "אם אין לך ראש - העיקר שתהיה לך מגבעת הדורה...! איזה עולם מטורף!" (ניקוס קאזאנצאקיס).

- "החטא החמור ביותר כלפי בעלי-חיים אינו השנאה, אלא האדישות לגורלם" (ג'ורג' ברנארד שו).

דונו עם המורה בכתתכם על משמעותו של כל אחד מהמשפטים שהובאו לעיל. התייחסו למילים המודגשות באדום בכל אחד מן המשפטים שקראתם: אילו תנועות זהות מופיעות בכל המילים?

תרגיל 3

בחרו את המילה המתאימה ביותר למשפט (העתיקו את המשפטים למחברותיכם).

1. מבעד לחלון ה אטום / שקוף ניבט אלינו פרצוף מרושע.

2. מכתב בהול / כפוף הגיע למערכת העיתון.

3. האסיר ה חרוץ / כפות ניסה להשתחרר מכבליו.

4. החייל עמד שפוף / זקוף ומבטו הישיר קדימה.

5. העונש ה רכון / חמור לא הרתיע את התלמידים המפריעים.

6. מסטיק לעוס / שבור מאבד את טעמו ומתיקותו.

7. השלדג הכניס את מקורו לאגם ה עכור / תלול ושלה מתוכו דגיג קטן.

8. "אוויר הרים עלוב / צלול כיין וריח אורנים..."

9. הקצב שבשוק מוכר את הבשר ה קצוץ / טעון במחיר מופקע.

10. המורה שאל את תלמידיו אם הכול חרוץ / ברור ו פשוט / פקוק.


*122*

לפנינו סיפור קצר נוסף שעוסק ביחסים בין תלמידים. כמו בסיפור "החייכן" של יצחק נוי מתעוררים בסיפור זה רגשות עזים כתוצאה מהמפגש בין הדמויות.

גנב קטן מאת נתן יונתן


*122*

בראש חודש היינו נוהגים להריק את הקופסות הכחולות של הקרן-הקיימת. היה זה טקס נאה אך "מותח": איזו כיתה תשיג את השיא. כל מה שהיינו מניחים בימי סוף השבוע אל תוך הקופסה, פרוסה לפרוסה, היה נשפך בצלצול מתכתי עליז על השולחן, וידיים חרדות היו סופרות ומונות ורושמות, ודומיית ציפייה הייתה משתררת באולם לשמוע את התוצאות, ואחר כך אנחות, ורעם מחיות הכפיים, עם שירת הילדים:

"את קופסה, את קופסתנו, את גואלת אדמתנו".

באחת השנים הטובות ההן, בראש חודש אייר, שעה שהמפתח הזעיר חרק לפתוח את הקופסה הכחולה, וכל בני כיתתם ישבו בגרונות נטויים ובפיות פעורים לדעת איזה מטר של פרוטות ישתפך ממנה, אותה שעה ואותו רגע החווירו פתאום פניו של הפותח, מפתחו צנח מידו, הקופסה נשמטה ונפלה על השולחן כשהיא משמיעה צליל ריק ותפל - אין בה מאום. אכן, הקופסה הכחולה הייתה ריקה לחלוטין, עד הפרוטה האחרונה הריקוה (הריקו אותה). והפתח היה סגור, אך לא נעול. ברור היה לכול כי הכסף נגנב.

בראשונה הייתה תדהמה, אחר כך רחש של תמיהה עם בושה נוראה, ולבסוף רעש מחריש אוזניים. עד אשר התפזר כל קהל התלמידים ונפוץ אל פינות החצר, לא חדלה המהומה. הקופסה הכחולה המחוללה הייתה תלויה על קיר חדר הכיתה, ריקה ושבורה, ואת פרוטותיה היינו מאספים ומביאים ישר אל השולחן בשעת ההרקה בסוף החודש. ואיש אל רעהו היינו מביטים בכלימה, ובסתר לבנו אף בחשדנות.

מועקה קשה מנשוא ירדה על הכיתה והמאיסה עלינו את החיים בחברותא. את ארוחת הבוקר אכלנו ביחידות, איש-איש לעצמו. והרהור אחד היה כוסס בנו: מי גנב את הכסף? מי העטה עלינו חרפה כזאת! ואין סותר.

עד אשר... עד שנפתחה קופסה כחולה בכיתה אחרת, באותו אופן: הפתח נשבר והכסף הורק עד אחרונת הפרוטות. בית הספר סער וגעש. הצעקות עלו עד לב שמיים. ולנו - בני כיתה ד' - הייתה הרווחה - צרת רבים חצי נחמה.

חבורת נערים, שעשו ברית-סתר ביניהם, גמרה אומר להתחקות אחר עקבות השודד האלמוני, לגלות ויהי מה!

והם גילו אותו. אינני יודע עד היום הזה איך גילוהו. הוא לא היה גנב מועד והם לא היו בלשים - כולנו היינו ילדים קטנים, טובים ורעים, אבל לא מושחתים, אולי דווקא משום כך נתגלה העניין. זה היה אייזיק, הנער אייזיק שניצר מן הכיתה החמישית.


*123*

צנום היה, בהיר-שער עם חותם צר ומחודד. "אייזיק עוף" קראוהו, על שום חוטמו המקורי. בבוקר של יום שישי, יום תמוז לוהט, כשראה אייזיק שניצר חבורה של חמישה ילדים קרבה אליו - וכבר היה הכול ברור ומחוור לכולם - ואין מנוס, השליך את ילקוטו אל הגדר, סקר את החבורה ואת הדרך - וברח. אז החלה רדיפת החמישה בעקבות האחד, רדיפה שקטה, עקשנית, רק נשום ונשוף וצרב גרון וקצף ריר לבן ויובש בזוויות הפה ושעטת-רגליים חרוצות. אייזיק לא הביט לאחור, הם ראו רק את קיבורות רגליו הרזות זעות ורועדות ממתיחות, את השרירים המתכווצים ומתרפים, את הזיעה הזוחלת מתחת לבתי השחי, על עורפו, על גבו ועל מכנסיו. גם בגבם דגדגה הזיעה - אך לא נעצרו למחותה. העיניים נתערפלו מזיעה. דמותו של אייזיק ניטשטשה לרגעים ושוב התבהרה.

ובין כה וכה והם מחוץ למושבה. ילדים סקרנים התייצבו אצל הגדרות לחזות בריצה המוזרה, ריצת שדה עקשנית, חד-גונית כביכול, תחרות ריצה כאן, והראשון הקדים את רעיו ומוביל קדימה, קדימה לאן?

הדם כבר תופף באוזניים, בראש כבר המולה מבשרת רע, הנשימה צורבת והרגליים - עופרת. מי ייפול ראשון? נשכחה תכלית הריצה, והריצה עצמה הייתה מעתה התכלית. מי יחדל ראשון מרוץ?

אייזיק פנה תפנית פתאומית ועלה במעלה הגבעה. שמא חשב שישבור את כוח רודפיו, יכריח אותם לשנות קצב, לטפס, יכניע את שריריהם היגעים, יכניעם לנוח ולשכוח הכול, זולת הנוף העייף הזה, שלהם ושלו. היה לו יתר עוז. זה המרי, הפחד והאיבה יצקו כוח באיבריו והוא נישא את מעלה הגבעה, ושם נבלע בפתחה של החורבה הנוטה לנפול. אכן, חורבה הייתה שם, אליה שם פעמיו, ובאפלת החורבה חמק ונעלם. החמישה האטו מרוצם, קרבו בהילוך ולבסוף ניצבו מהססים מרחוק. לא הרהיבו עוז להתקרב. זה היה בלתי צפוי והם היו חמישה ילדים קטנים. הם פחדו מן החורבה. כשהיו מטיילים על הגבעה ללקט פרחי בר היו מביטים בחשד וביראה אל עברה. סיפורי זוועה היו מספרים עליה, על האדון המוזר שגר בה לפנים ונסע לאוסטרליה, על ציונה המשוגעת שהייתה לנה שם בלילות, על שדים וליליות המשמיעים בה בלילה קולות מפחידים. מי שעבר את סף החורבה, ודאי כרת ברית עם רוחותיה.

אייזיק שניצר נמלט אליה. בפעם ראשונה בחייו נכנס לתוכה. הייאוש דחף אותו פנימה. בצחנה החריפה נפל והצמיד את פניו אל הכותל הלח, הקריר, עצם את עיניו וצינן את עורקי דמו. החורבה נתרוקנה פתאום מפחד ונתמלאה אפלולית רכה, אפלולית שהיא חסות לבורחים ולזוממי מזימות ולעומדים על נפשם.


*124*

החמישה נחו ונשמו עמוקות, קצובות, להחזיר לריאותיהם את מה שגזלה הריצה המטורפת, להחזיר את האומץ לשריריהם ואת הבינה למוחם. הקיפו בעיגול את החורבה, אחר כך צעקו, סתם צעקו: בשביל לעודד את רוחם, בשביל להרתיע שדים ורוחות סמויים מן העין, בשביל להפחיד את הבורח. אחר הרימו אבנים והשליכון, חלוקי נחל, חצץ, ואף את הכבדות שמצאו בשדה. החורבה רעדה ופירורי טיח מילאו את חללה. זו הייתה סקילה נוראה. אייזיק קם מרבצו אל מה שהיה פעם חלון, אותה פרצה שנקרעה כפצע בכותל. הוא שאג משהו, הצליל הראשון שפלט מגרונו, שאג ונשתתק. חדלו לסקול את החורבה. אבניהם בידיהם. הביטו וראו בתוך האפלולית את עיניו הדלוקות של הנרדף, עיני חיה בורחת. באותה עוצמה שנתן לו הייאוש בהיכנסו לחורבה, באותה עוצמה ממש קפץ פתאום מבעד לחלון ואמר לפרוץ לו דרך בין הצרים עליו, אך הם הקדימוהו, סגרו עליו, ומעגלם חבק אותו לאט לאט.

הם היו ילדים קטנים, אבל עכשיו הפעים אותם יצר החיה הנלחמת. היו קרבים והולכים באגרופים קמוצים להכות את אויבם. אז שטף-עבר אותו הייאוש האחרון, העיוור וחסר-התוחלת. ובטירופו שלח את ידו אל כיס מכנסיו ושלף משם אולר. היה זה אולר שמקבלים ליום הולדת ופולחים בו אבטיחים בקיץ ותפוזים בחורף, ומגלפים בו מקלע לציד ציפורים וסוף יבש לעפיפון - אולר קטן וחד. והוא שלף אותו ולפת את הניצב באגרופו הקטן, לפת עד שהכחיל. ובעיניו השנאה המהבהבת.

הוא הגדיש את הסאה. החמישה פרצו בשאגה והנחיתו על גבו אגרופים אכזריים. לא זז. אגרופו הוסיף להחזיק בניצב, אך ידו נשמטה כמטוטלת גרועה. הניצב נתחתך בשורשי אצבעותיו והדם ניגר מידו באין עוצר.

"תן את הכסף!" צעקו אליו, "תן את הכסף שלקחת, תן את הכסף!"

עמד יחידי, רצוץ ושבור - ושתק, כאילו לא אליו צעקו. פתאום פתח את עיניו, הרחיב אישונים, כאילו הבין משהו, כאילו תפס עיקרו של עניין, ואמר: "אין כבר כסף, אין כבר כסף. הלך הכסף".

הם חזרו כל השישה. הוא ביניהם כאסיר. לא ניסה לברוח. הלך ברוח נכאה, במבט אדיש, ריק. ואף הם לא ידעו מה יעשו, לאן ילכו עכשיו - למשטרה? לבית אביו? - לבסוף הלכו לאן שהוליכום רגליהם - לחצר בית הספר.

שם נקהלו אותה שעה עשרות תלמידים. השעה השלישית נסתיימה ויום השישי הוא קצר. וכבר הלכה מפה לאוזן השמועה, כי נפל דבר במושבה. נכנסה החבורה עם הגנב הקטן, המוכה. בידו היה תקוע עדיין האולר. שכח לקפלו, והדם עוד היה שותת ומשווה לזרועו מראה רצחני.


*125*

אייזיק לא שב עוד אל בית הספר. הוא היה גנב. ישנם גנבים גדולים ממנו, אבל הוא באמת עשה מעשה נורא. ראינו אותו באחד הימים כשהלכנו כל אחד עם אמו לקנות צורכי החג הוא דחף עגלה גדולה, דו-אופנית עמוסה ארגזים, ואביו, אביו השיכור מחמר אחריו בצעקות צרודות. ראינו אותו מגבו. חבל של סבלים קשור למותניו ונעליים גדולות לרגליו. את השיכור הזה הכרנו. מצאנו אותו לא פעם מתגלגל בצדי-הדרך. מעולם לא חשבנו שיש לו בית, שיש לו ילד. עתה ראינו אותם יחד - האב השיכור והבן הגנב.

עד היום אינני יודע מה עשה בפרוטות שלנו, שגנב מן הקופסה; אפשר שקנה בהן דובשניות, ואפשר שנתן אותם של אביו, השופטים היו רואים לדעת דברים אלה בשביל לפסוק לו דין של צדק. ואילו אנוכי, בוש אני בגלל אותן הקופסאות שנפרצו ורדיפה אכזרית ואולר פתוח והדם זב על אגרופו של ילד עומד-על-נפשו. ויותר מכולם בגלל אותה עגלה דו-אופנית, שדחף אותה הבן לצד אביו השיכור, וכל אותה רשעות גועלית, שברא העולם לילדים קטנים בכיתה ד'.

מתוך: עוד סיפורים בין אביב לענן, ספרית פועלים, 1971

הידעתם?

הסיפור נפתח בתיאור הרגע בו נפתחת קופסת קק"ל - אותה קופסה קטנה וכחולה, הקופסה המסמלת את המאבק האיום של העם היהודי בארץ ישראל, קופסה אשר היוותה את סמל האחדות הלאומית.

ילדי הארץ אספו וחסכו את דמי הכיס שלהם על מנת לשלשל אותם לקופסה ובכך להרגיש שייכים, תורמים לבניין הארץ.

חלון לכתיבה


*125*

הכתובת שלהלן היא דוגמה למסמך וורד שיתופי:

https://docs.google.eom/document/d/1OSoTjDJn8SYu_4HFkkzQ8UOxBzE96Gqohl8EmkxGoKo/editA\

המורים ייצרו עבורכם מסמך וורד שיתופי ובו תוכלו להביע דעתכם ולקרוא על עמדת חבריכם. כתבו במסמך את דעתכם על הדמויות בסיפור:

מי הם ה"רעים" בסיפור זה? האם אייזיק הגנב? האם הנערים הרודפים? האם האב השיכור? האם מישהו אחר? ואולי יש יותר מ"רע" אחד?


*126*

למתעניינים בקריאה נוספת

בתחילת היחידה קראתם מכתב, שכתב אלבר קאמי למורהו האהוב מר ז'רמן.

אלו מבינכם שסקרנים להכיר דמות של מורה מארץ נוכרייה, ואת דמותו של סופר מפורסם, יכולים לקרוא את הסיפור הבא על מר ברנאר. הסיפור לקוח מתוך ספר זיכרונותיו של הסופר אלבר קאמי "האדם הראשון".

כדי להבין את הסיפור חשוב שתכירו קודם את הרקע שבו נכתב.

הרקע לסיפור "מר ברנאר":

אלבר קאמי (1913-1960) היה סופר ופילוסוף צרפתי, יליד אלג'יריה. הוא זכה בפרס נובל לספרות. קאמי נולד למשפחת מתיישבים צרפתית. כשהיה בן שנה נהרג אביו באחד מקרבות מלחמת העולם הראשונה, וכילד גדל קאמי בעוני. אלג'יריה היא ארץ השוכנת בצפון אפריקה, לחופי הים התיכון. היא נכבשה על-ידי צרפת בשנת 1830 והייתה חלק מהאימפריה הצרפתית הקולוניאלית עד לעצמאותה בשנת 1962.

בשנים שלאחר כיבושה שלחה צרפת מתנחלים צרפתים להתיישב באלג'יריה על מנת לחזק את האחיזה באזור, ומאז אלג'יריה נחשבה באופן חוקי כמחוז של צרפת.

(בספר תמונה של אלבר קאמי)


*127*

מר ברנאר מאת אלבר קאמי


*127*

אחר-כך התחילו הלימודים. עם מר ברנאר היו הלימודים מעניינים תמיד, מן הסיבה הפשוטה שאהב את מקצועו בכל מאודו. גם אם בחוץ צווחה השמש על הקירות הצהבהבים ובכיתה עצמה פעפע החום, אף-על-פי שהיה החדר שרוי בצל התריסים של נסרים עבים צהובים ולבנים; וגם אם ירד גשם כדרך שגשמים יורדים באלג'יריה - במבול לא פוסק שהופך את הרחוב לשוחה אפלה ורטובה - דעת התלמידים כמעט לא הוסחה. רק הזבובים בשעת סערה משכו לפעמים את תשומת לבם של הילדים. הם נצודו ונחתו בתוך קסתות הדיו, ושם היו טובעים במי הרפש הסגולים הממלאים את קסתות החרסינה החרוטיות הקטנות, שהועמדו בתוך החורים בשולחנות, ומתחילים לגסוס גסיסה מתועבת. אבל שיטתו של מר ברנאר, שכשם שמיצתה את עומק הדין בענייני התנהגות כך הפיחה חיים ושעשוע בלימודים, ניצחה אפילו את הזבובים. תמיד ידע לכוון את השעה ולהוציא מארון האוצרות שלו את אוסף המחצבים, הצמחים, הפרפרים והחרקים המשומרים ואת המפות שעוררו את התעניינותם הדועכת של תלמידיו. רק לו בכל בית-הספר היה פנס-קסם, ופעמיים בחודש היה מקרין להם תמונות על נושאים בידיעת הטבע או בגיאוגרפיה. בחשבון הנהיג תחרות בחישוב בעל-פה, שאילצה את התלמיד לפתח זריזות מחשבתית. זורק היה לתלמידי הכיתה, המצווים כולם לשבת בידיים משולבות, מספרים לחלוקה, לכפל, ולפעמים לחיבור מסובך במקצת. כמה הם 1267 ועוד 691. הראשון שענה נכון, נרשמה לו נקודת זכות, וזו נחשבה אחר-כך בדירוג החודשי. גם בספרי לימוד ידע להשתמש בחוכמה ובדייקנות. ספרי הלימוד היו כולם ספרים שנלמדו בצרפת, במטרופולין; והילדים האלה, שלא הכירו אלא את השרקייה (רוח מזרחית עזה), את האבק, את גשמי הזעף הקצרים, את החול על חופי הרחצה ואת הים העולה בלהבות תחת השמש, קראו בשקדנות, בהטעמת הפסיקים והנקודות, סיפורים שנדמו להם כסיפורי אגדה, על ילדים בכובעים ובצעיפי צמר, נעולים במגפיים, השבים לביתם בקור המקפיא וגוררים אחריהם צרורות זרדים על דרכים מושלגות, עד שהם רואים את גגו המושלג של ביתם, שארובתו המעלה עשן מבשרת להם שמרק האפונה מתבשל בתנור. בעיני ז'אק היו הסיפורים האלה האקזוטיות בהתגלמותה (התגלמותו של משהו קסום וזר). הוא חלם עליהם, מילא את חיבוריו בתיאורים לקוחים מעולם שלא ראה מעודו, ולא חדל לחקור את סבתו על השלג שירד שעה שלמה אל אלג'יר וסביבותיה עשרים ואחת שנים קודם לכן. הסיפורים האלה היו לגביו מכלול היופי והפיוטיות


*128*

העזה של בית הספר, שניזונה מריח הלכה של הסרגלים והקלמרים, מטעמה הנפלא של כתפיית הילקוט שלו, שהיה לועס אותה עוד ועוד כשעמל על שיעוריו, מריחה המר והחמוץ של הדיו הסגולה, בייחוד כשהיה תורו למלא את הקסתות מבקבוק כהה ענקי, ששפופרת זכוכית מכופפת הייתה תקועה בפקק שלו, וז'אק רחרח באושר את פייתה, ממגעם הענוג של דפיהם החלקים והקפואים של ספרים מסוימים, שגם הדיפו ריח טוב של דפוס ודבק, ולבסוף הימים הגשומים, מריח הצמר הרטוב שעלה ממעילי הצמר שבירכתי הכיתה, ושהיה כמו התממשות מוקדמת של העולם החלומי ההוא שהילדים במגפיים בכובעי צמר רצים בשלג אל הבית החם.

רק בית-הספר העניק את ההנאות האלה. ואין ספק שמה שהתלמידים אהבו בו בכל לבם היה מה שלא מצאו בבתיהם, שבשל הבורות והדלות נהיו בהם החיים קשים יותר, קודרים יותר, כאילו סגורים בתוך עצמם; העוני הוא מבצר בלי גשר הרמה.

מתוך אלבר קאמי, האדם הראשון

(בספר תמונות של קסת ושל פנס קסם)

בעקבות הקריאה חישבו:

- מה היה יחסו של ז'אק למורה ברנאר?

- ז'אק המספר הוא בעצם אלבר קאמי בצעירותו. ברבות הימים קאמי הפך לסופר מפורסם. האם יש לכך רמזים בתיאור אישיותו של ז'אק בסיפור?


*129*

טבלת המילים המצטברות


*129*

לפניכם טבלה שתעזור לכם לזכור מילים חשובות שלמדתם ביחידה זו.

עליכם להעתיק טבלה זו למחברותיכם ולמלא בה לפחות תשע מילים חשובות. מילים חשובות יכולות להיות:

- מילים חדשות שהכרתם כאן.

- מילים המוכרות לכם, ושהטקסט הוסיף לכם מידע עליהן.

- מילים המקשרות בין חלקים שונים במשפט או בין משפטים.

- ביטויים וצירופים לשוניים מיוחדים, דימויים ועוד.

- מילים שלהן יותר ממשמעות אחת.

שמות הטקסטים

מילים חדשות שלמדתי

לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד

--

סוד המילים הבודדות

--

צעדים ראשונים

--

האות האנגלית M

--

קטע מתוך "פנקס שירות"

--

החייכן

--

גנב קטן

--

מר ברנאר

--

(תא ריק(

--

הכנו עבורכם פעילויות מעניינות ומשעשעות כדי שתזכרו את המילים שבחרתם, וכדי שתוכלו להשתמש בהן בעתיד. את מגוון הפעילויות תוכלו למצוא בסוף הספר.


*130*

(בספר עמוד ריק)


*131*

יחידה 11 - על התורה ועל הקמח


*131*

-151

"בחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים" .

שמות פרק ל"ד פס' 22


*132*

שאלות למחשבה לקראת שיח עמיתים:

- מה הקשר בין שם היחידה לבין הפסוק המצוטט בשער היחידה?

- איזו מצווה הקשורה לחג השבועות מוזכרת בפסוק זה?

- מה ידוע לכם על הקשר בין קציר החיטה (חיטים), לבין חג השבועות?

ביחידה זו תכירו היבטים שונים של חג השבועות:

- תקראו קטעי מידע על מצוות ועל מנהגי חג השבועות.

- תתוודעו לאגדות שקשורות לחג השבועות.

- תיהנו משירים על חג הקציר ועל חג הביכורים (שהם שמות נוספים של החג).

- תקראו כתבה על תהליך הפקת הקמח.

- תבינו כיצד מכינים לחם שאור במאפייה קטנה.

(בספר תמונה: שתי הלחם)


*133*

שבועות

שבועות הוא חג, ובעבר היה אחד מ-"שלוש הרגלים" - המועדים שבהם הצטוו בני ישראל לעלות לבית המקדש בירושלים מידי שנה. שני המועדים האחרים היו פסח וסוכות.

"שתי הלחם"

בחג השבועות היו קוצרים את יבול הדגן המבשיל בסוף עונת האביב. לאחר הקציר היו מביאים לבית המקדש את "שתי הלחם" (שתי חלות) שנאפו מן החיטה החדשה. לחם זה נקרא "מנחה חדשה": את החלות, שאורכן היה שבעה טפחים (טפח - כשישה ס"מ) ורוחבן ארבעה טפחים, אפו בערב החג ולמחרת היו הכוהנים אוכלים אותן. רק לאחר הבאת ה"מנחה החדשה" מותר היה להביא לבית המקדש את הביכורים מהיבול החדש.

מתוך חג השבועות, חגי ישראל. ספיר, הוצאה לאור

המועד שבו חוגגים את שבועות הוא ו' בסיון, שבעה שבועות ויום אחד אחרי פסח. מכאן גם שניים משמותיו האחרים של החג - יום הביכורים וחג הקציר - מפני ששבעה שבועות אחרי פסח מתחיל קציר החיטה, ומבשילים פירות הקיץ. בימי קדם התחיל קציר התבואה ביום השני של הפסח, עם הבשלת השעורה. ביום זה היו מביאים עומר (מידה) של תבואה חדשה לבית המקדש כאות הודיה לה'.

מאותו יום היו מתחילים לספור ארבעים ותשעה יום עד חג השבועות. פרק זמן זה מכונה, כאמור, "ספירת העומר". בתום שבעה שבועות של ספירה הגיע זמן קציר חיטים, הדגן האחרון שהבשיל. לפיכך מכונה חג השבועות גם "חג הקציר". יבול מוצלח, פירושו שגשוג בשנה הבאה עלינו לטובה, מה שמסביר את היות חג השבועות מקור לשמחה רבה בארץ-ישראל.

ואולם חכמינו זיכרונם לברכה מצאו עוד, כי היום שבו חל מתן תורה היה אף הוא ו' בסיון, ומימי בית המקדש השני ואילך היה מקום מרכזי לכך בחג, הנקרא משום כך גם חג מתן תורה. כשהחלו העליות הגדולות, והוקמו המושבים והקיבוצים, במאה ה-20, חזרה לחג מקצת ממשמעותו החקלאית; ואילו בקהילות החרדים מוסיפים להדגיש את החגיגה השנתית לזכר מתן תורה - למשל, בכך שלומדים תורה כל הלילה.


*134*

מדוע נוהגים לאכול מאכלי גבינה מתוקים בחג השבועות? יש אומרים בגלל הפסוק: "נֹפת תִטֹפנה שִׂפתוֹתיִך כּלה דבש וחלב תחת לשוֹנך וריח שׂלמֹתיִך כּריח לבנוֹן" (שיר השירים ד', 11), הממשיל את התורה למאכל טעים.

בתקופה שבה נקצרה החיטה בארץ-ישראל, החלו מבשילים פירות העץ והגפן. התורה ציוותה על כל חקלאי להביא "כל פרי שהבכיר", מנחה לה' בבית המקדש בירושלים. בחג הביכורים, אף הוא חג עלייה לרגל, עולים לבית המקדש בירושלים ומודים לה' על היבול השופע.

חכמים מספרים על תהליך בחירת הפירות: "...יורד לשדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שהבשיל, קושר חוט סביב הפרי ואומר: "זה לביכורים," וכך הלאה. בתורה, בספר דברים ח', 7 כתוב: "כִּי יהוֹה אלֹהיך מבִיאך אל ארץ טוֹבה ארץ נחלי מיִם עינֹת וּתהֹמֹת יֹצאִים בּבִּקעה וּבהר. ארץ חִטה וּשׂעֹרה וגפן וּתאנה ורִמוֹן ארץ זית שמן וּדבש". משבעת המינים הללו היה על כל בעל שדה לקחת את הפרי הראשון שהבשיל ולהביאו לבית המקדש בירושלים. עולי הרגל היו מניחים את הפירות בסל גדול, טנא, ובתהלוכה גדולה ברוב עם היו עולים לרגל.

טקס הבאת הביכורים היה מן הטקסים שבהם חידשו היהודים ששבו לארץ ישראל את הקשר עם האדמה, וכן - חלק מהניסיון להמחיש שמץ ממנהג זה כפי שהתקיים בבית המקדש. הציונות העניקה לחג השבועות צביון טקסי: מעין הצגה של הבאת הביכורים, אף על פי שאין לאן להביאם מאז שחרב בית המקדש. מעמד סיני ומתן תורה נדחקים לקרן זווית.

מעובד מתוך: אנציקלופדיה 2000, כרך 12 הוצאת קמחי, 1996, ומתוך חגי ישראל, כל מה שרציתם לדעת על חגים, מועדים ומנהגים ביהדות, מיכל מילר, הוצ' עופרים.


*135*

חלון להבנה מספר 1

כתבו במחברותיכם:

1. בספר ויקרא כ"ג, 16 כתוב: "וּספרתם לכם מִמחרת השבּת מִיוֹם הבִיאכם את עֹמר התנוּפה שבע שבּתוֹת תמִימֹת תִהיינה". הסבירו את כוונת הפסוק על פי מה שקראתם בטקסט זה.

2. חיטה ושעורה הם שניים מסוגי הדגן (חמשת מיני הדגן הם: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמין ושיפון) הקיימים. מי משניהם מבשיל בתחילת ספירת העומר? מי בתום הספירה?

3. מדוע נמשכת ספירת העומר והבאת הדגן לבית המקדש ארבעים ותשעה ימים?

4.

א. מהי מצוות "שתי הלחם"?

ב. מה הקשר בין מצווה זו להבאת הביכורים?

5. מדוע נקרא חג השבועות גם "חג מתן תורה"?

6. כיצד קשור היבט זה של המג למנהג אכילת מאכלי גבינה מתוקים?

7. בטקסט כתוב שהתורה מצווה על כל חקלאי להביא "כל פרי שהבכיר".

א. מצאו בקטע משפט המסביר את הכוונה בביטוי "כל פרי שהבכיר".

ב. מהו שורש המילה "הבכיר"?

ג. מצאו בטקסט מילים נוספות מאותו שורש וכתבו אותן.

ד. הסבירו מהו הקשר בין כל המילים שמצאתם.

8. כיצד התנהל טקס הבאת הביכורים בעבר?

9. מהי המשמעות העיקרית שמוענקת לחג השבועות בתקופתנו אנו?

10. בימינו מתנהלים טקסי הבאת ביכורים במסגרות ובמקומות שונים (בתי ספר, קיבוצים, מועצות אזוריות ועוד).

צפו באחד מן הטקסים (אפשר גם באמצעי התקשורת) וכתבו את רשמיכם בעקבות הצפייה באירוע.


*136*

קראתם שאחת ממצוות חג השבועות היא הבאת ביכורים לבית המקדש.

השיר שלפניכם מתאר את מנהג הבאת הביכורים בימינו ואת הקשר של ילד קטן לגן הפרטי שטיפח.

גני שלי מאת זאב אהרון


*136*

לא גדול הוא גני שלי

לא גדול.

שיח פורח

ערוגת ירק ומשעול,

אבל

גם בגנים הקטנים

יש שמש וטל

ומבשיל הפרי

ותור הביכורים הגיע

גם בגני שלי.

באתי. מה אתן? -

ואמרתי: "הרי אלה בכורים".

גם שיח פורח עם עלה השושן,

גם ערוגת הירק - כל הגן.

למחרת

הם נשאו טנאיהם המלאים

לקול החליל,

זרחו עטרות בראשיהם.

בעיניהם - הגיל.

ואחד

הביט לתוך סלי: "זה המעט?"

אמרתי: כן המעט.

לא גדול הוא גני שלי,

לא גדול,

אבל נתתי את הכל,

הכל.

מתוך: פרחי בר, הוצאת הקיבוץ המאוחר, 1977


*137*

חלון להבנה מספר 2

כתבו במחברותיכם:

1. הדובר בשיר מהלך במשעול אשר בגנו.

א. על פי מה אפשר ללמוד שהדובר בשיר הוא ילד?

ב. מה רואות עיניו כשהוא מתהלך לו במשעול הגן?

2. מה היו מחשבותיו של הילד לקראת טקס חג הביכורים?

3. הבית השלישי בשיר מתאר אירוע מחוץ לגנו של הילד.

א. מהו האירוע?

ב. למי מתכוון הילד במילה "הם"? מדוע הילד משתמש במילה סתמית כזו?

4. בסוף הבית השלישי מתפתח דו שיח בין הילד לבין "אחד".

מיהו ה"אחד"? למה ה"אחד" מתכוון בשאלו את הילד "זה המעט"?

5. איך מרגיש הילד לגבי טנא הביכורים שלו?

6. לפניכם אימרה, המנוסחת בצורת פתגם, שכתבה הסופרת אסתר קל:

"אדם טוב: אינו זה אשר נותן מן העודפים שלו, מן השפע שלו, אלא זה אשר מחלק את המעט שיש לו".

איך מתקשרת אימרה זו למסר שמשתמע מהשיר?


*138*

7. אם תתבוננו היטב במבנה השורות של השיר תגלו שיש קשר בין מבנה השיר לבין תוכנו.

לפניכם מובאים בשנית שני בתים מהשיר, והפעם כשקו מחבר בין סופי השורות.

(בספר מצויר קו המחבר בין סופי השורות של השיר - היעזר במנחה)

א. ראו איך הקו מבליט את המבנה המפותל של השביל.

ב. "תנו לאצבעות ללכת" לאורך הקווים המפותלים, וכתבו מדוע בחר המשורר, זאב, לכתוב ולעצב שורות אלו דווקא בצורה זו? הסבירו.


*139*

סביב היבטיו השונים של חג השבועות נכתבו שירים רבים.

לפניכם מספר פירושים למילים מתוך השיר "שיבולת בשדה" שתקראו בהמשך.

מילים אלו יסייעו לכם להבין את השיר.

כורעה - כורעת, מתכופפת

שורו - הביטו

קמה - תבואה

כרים - שדות

עוטרת - עונדת על ראשה - עטרה, כתר או זר

ניר - שדה שנחרש

מגל - מכשיר העשוי סכין עקום לקצירת תבואה

כעת קראו את השיר

שיבולת בשדה מילים ולחן: מתתיהו שלם


*139*

שיבולת בשדה

כורעה ברוח

מעומס גרעינים כי רב,

ובמרחב הרים

יום כבר יפוח,

השמש כתם וזהב.

עורו, הוי עורו,

שורו בני כפרים,

קמה הן בשלה כבר

על פני הכרים.

קצרו, שלחו מגל -

עת ראשית הקציר.

שדה שעורים תמה

זר חג עוטרת,

שפע יבול וברכה.

לקראת בוא הקוצרים

בזוהר מזהרת,

חרש לעומר מחכה.

הבו, הניפו,

נירו לכם ניר.

חג לקמה,

עת ראשית הקציר.

קצרו, שלחו מגל -

עת ראשית הקציר.

מתוך: זמרים, מרכז לתרבות ולחינוך, 1969


*140*

חלון להבנה מספר 3

כתבו במחברותיכם:

1. שיר זה הולחן ואף יצרו לכבודו ריקוד עם.

א. מה הם, לדעתכם, קצב המנגינה וסוג הריקוד שמתאימים לשיר זה? מדוע?

ב. חפשו ברשת האינטרנט את השיר המולחן (ואולי אף סרטון שמראה את הריקוד) ובדקו אם צדקתם.

2. אלו שני בתים בשיר מתארים את השיבולת בשדה? כיצד היא מתוארת?

3. העתיקו מתוך השיר את הביטוי המצביע על כך שהשיבולת בשלה?

4. היכן מופיע בשיר ביטוי המציין שהיום נמצא בעיצומו?

(בספר צילום של שדה שיבולים - היעזר במנחה)

5. לפניכם צילום של שדה שיבולים. אילו מהפרטים המתוארים בשיר מופיעים גם בצילום?

6. בבית השלישי כתוב: "חרש לעומר מחכה". מי מחכה לעומר?

7. בשנים מהבתים של השיר אפשר לזהות מילות פנייה של המשורר.

א. אילו מילות פנייה זיהיתם? באילו בתים?

ב. מה משותף למילות הפנייה שזיהיתם? (התייחסו לצורתן הדקדוקית ולמשמעות!)

ג. למי פונה המשורר?

8. בימים בהם היה קיים בית המקדש וכשהביאו את אלומות (חבילות) התבואה (הדגן), היה הכוהן הגדול מניף את העומר. הכוהן עמד במזרח המזבח, אחז בכלי ובו העומר שהוכן מקציר השעורים. העתיקו את השורה בה נרמז בשיר על מנהג זה.

9. המילה שדה מופיעה בשיר בלשון נקבה: שדה שעורים תמה; זר חג עוטרת; בזוהר מזהרת; חרש לעומר מחכה.

מדוע, לדעתכם, משתמש המשורר לתיאור השדה בלשון נקבה (האופיינית ללשון חז"ל)?


*141*

גם השיר שתקראו בהמשך קשור לאחד ההיבטים של חג השבועות.

ים השיבולים


*141*

מילים: יצחק קינן לחן: חיים אגמון

ים השיבולים שמסביב,

על גליו לשוט יצא הרוח.

אלף חיוכים אלי שלח האביב,

שמש חביבה יצאה לשוח.

על המיתרים המפיקים צלילי-זהב,

הם המזמרים אל מול התכלת.

אלף מלאכים השרים שלום לסתיו,

נושקים ומלטפים פצעי שלכת.

לה-לה-לה...

גם האהבות, באור נפלא,

שוב פולחות כולן בשדות הזמר.

אלף חיוכים שלוחים אליך, ילדה,

זר שירים כתב לך משורר.

יש אומרים: נפלא הוא ריחן של אהבות,

יש אומרים: אורן הוא ים של זיו.

אלף ציפורים לקולך שיר מזמרות,

יפית כה, ילדתי מן האביב.

לה-לה-לה...

ים השיבולים, אלף חיוכים, אלף מלאכים.

מתוך: 1000 זמר ועוד זמר חלק ב', השירים ששרים בצוותא, הוצאת כנרת, 1983


*142*

חלון להבנה מספר 4

כתבו במחברותיכם:

1.

א. אילו התבקשתם לחלק את השיר לשני חלקים, כיצד הייתם מחלקים אותו? מדוע?

ב. מהו בכל זאת הנושא המשותף לשני החלקים שזיהיתם?

2.

א. כותרת השיר היא "ים השיבולים". הסבירו מדוע בחר המשורר להשתמש בלשון ציורית זו?

ב. באילו מילים משתמש המשורר כדי לתאר את השיבולים בבית השני? מדוע בחר במילים אלו?

3. הרוח, האביב והשמש נוהגים בשיר כבני אדם. אילו פעולות עושה כל אחד מהם?

4.

א. חפשו ביוטיוב או באחד מן האתרים של שירים מולחנים (כמו "זמרשת" או "שירונט") את הלחן של השיר "ים השיבולים".

ב. האזינו לשיר המולחן.

ג. האם, לדעתכם, המנגינה מתאימה לאווירה שעולה מן השיר? הסבירו.

5. בשיר זה ובשיר הקודם נמצאת המילה שיבולת בכותרת ולאורך השיר. השיבולת קשורה להיבט של חג השבועות כחג הקציר.

א. איזה שיר מבין השניים מתייחס למנהגי חג השבועות? במה?

ב. באיזה הקשר מוזכרת השיבולת בשיר בו לא מדובר על מנהגי החג?

ג. מה הקשר של שיר זה לחג השבועות עצמו?


*143*

בשבועות נהוג לקרוא את "מגילת רות"


*143*

מגילת רות הוא אחד הספרים הקצרים והמרתקים ביותר בתנ"ך. מסופר בו על משפחת "יורדים", שעזבה את הארץ למואב השכנה בגלל בצורת ורעב. בניכר התחתנו שני הבנים עם נשים נוכריות, ומתו; וגם אבי המשפחה מת. נותרו אלמנתו נעמי ושתי כלותיה, שאחת מהן שבה לביתה - אבל הכלה האחרת, רות, החליטה להישאר עם חמותה.

"עמך - עמי, ואלוהייך - אלוהי" אמרה רות לנעמי. בשובן, עניות וחסרות-כל, נאלצה רות ללכת אחרי הקוצרים ולאסוף לקט, שכחה ופאה. למזלה, משכה את תשומת לבו של בועז, קרוב משפחתה של נעמי, שנשא אותה לאישה.

תשאלו, מה הקשר בין סיפור האהבה הזה לבין חג השבועות? התשובה על כך משולשת. ראשית, בסוף הסיפור נולד לרות בן מבועז: "ותקראנה שמו עובד, הוא אבי ישי אבי דוד." כלומר, דוד המלך, מייסד שושלת המלוכה, היה נין לרות ובועז; ומאחר שדוד נפטר בחג השבועות - קוראים בסיפור זה. שנית, עיקרו של הסיפור מתרחש "בתחילת קציר שעורים", סמוך לשבועות. ושלישית, התורה מדגישה יותר מכל את היחס לגר, ליתום ולאלמנה - ורות היתה גיורת ואלמנה גם יחד.

היחס הרחום כלפיה הוא לקח שהמסורת היהודית מבקשת לחזור ולשנן באוזנינו מידי שנה.

מעובד מתוך: אנציקלופדיה 2000, כרך 12 הוצאת קמחי, 1996

חלון להבנה מספר 5

כתבו במחברותיכם:

בטקסט הוזכרו שלושה מושגים: לקט, שכחה ופאה.

1. כתבו הסבר קצר לכל מושג (היעזרו בידע אודות המילה ובמידע ממקורות שונים).

2. כיצד מדגישה מצווה זו את היחס של התורה לגר לאלמנה ולעניים?

3. באיזה חג נוסף מחגי ישראל מודגש גם ערך הנתינה? במה ערך זה בא לידי ביטוי בחג שציינתם?


*144*

כפי שקראתם, חג השבועות הוא חג הקציר, או "ביכורי קציר חיטים". מן החיטה מפיקים קמח המשמש כבסיס העיקרי למזונו של האדם. על כך קראו בטקסט הבא:

יש קמח יש תורה כתב: עדן בר-נוי


*144*

ארץ-ישראל היא מקום טוב להתחיל בו את סיפורו של הקמח, כי באזור הסהר הפורה, המשתרע מעירק עד ישראל, הצליחו בני האדם לראשונה להשתמש בדגנים ולטחון מהם קמח. במשנה (מסכת אבות ג י"ז) כתוב: "אם אין קמח אין תורה". משמעות הפתגם היא שחובה לעסוק בדברים גשמיים וארציים כדי לחיות, ורק אז אפשר ללמוד ולהגות בתורה. מעטים ממשיכים לצטט את המשפט שבא לאחר מכן "אם אין תורה אין קמח", האומר שחיי המעשה הם חסרי תועלת ללא עיסוק בחיי רוח וברכישת ידע (תורה). במשפט הזה הקמח מסמל את צורכי הגוף (אכילה), אבל המסר שלו נכון גם לגבי תהליך הכנת הקמח עצמו. התפתחות הידע השפיעה על הכנת הקמח: היא הצליחה להקל את התהליך המפרך שהיה כרוך בהכנת הקמח וכך אפשרה להאכיל מספר עצום של אנשים.

כדי להבין איך נוצרים סוגי לחם שונים זה מזה יש לחזור אל גרגר החיטה: הקליפה החומה, הנקראת סובין, היא המעניקה ללחמים הכהים את צבעם. החומר הלבן שבתוך הקליפה הוא עיקר הגרעין (כ-80 אחוזים), וממנו מכינים את הקמח. החומר הלבן הזה הוא מאגר המזון לנבט החיטה הזעיר שבגרגר.

להפקת הקמח מהגרגר השתמשו בני האדם בעבר הרחוק בשיטות טחינה ידניות, אך אלה היו מתישות וארכו זמן רב. אפילו טחינה באבני ריחיים, אמצעי משוכלל למדי, לא היתה קלה: ביד אחת שפכו את גרגרי החיטה לחור שבמרכז האבן העליונה (הנקראת "רֶכֶב"), וביד השנייה סובבו את הרכב במוט שבלט ממנה. הזרעים שנלכדו בין אבני הריחיים (בין ה"רכב" העליונה ל"שֶכֶב" התחתונה) נשחקו ונטחנו, והקמח נשפך החוצה סביבן. תוצאה נוספת של הטחינה באבני הריחיים האלה היתה שהקמח לא היה לבן כבימינו והכיל לא מעט סובין. אמנם הטורח היה רב, אך העיקרון של שחיקת הגרגר באמצעות אבני ריחיים היה טוב, ולכן במשך מאות שנים התבססו עליו כל השיפורים הטכנולוגיים שהומצאו להפקת קמח: שימוש בבהמות לסיבוב אבני הריחיים, הנעתן באמצעות כוחות הטבע (הרוח וזרם המים), ובמאה השמונה-עשרה נרתם גם מנוע הקיטור לתהליך והביא להגברת קצב הסיבוב ולהגדלה ניכרת בתפוקת הקמח.

(בספר איור של גרגר החיטה - היעזר במנחה)


*145*

אולם רק לקראת סוף המאה התשע-עשרה, לפני 120 שנה, הצליחו להפיק קמח לבן בכמויות תעשייתיות בטכנולוגיה חדשנית, והיא המשמשת לטחינה עד היום. כל תהליכי הפקת הקמח - מיונם של הגרגרים, קילוף הטובין שעוטף את הגרגר, טחינה, ניפוי ושינוע הקמח בצינורות לתחנות הטחינה השונות ולמקומות האחסון - נעשים באמצעות מכונות המופעלות על ידי אנרגיית חשמל.

בנוסף לקמח לבן מפיקים בימינו גם קמח מלא. הכנתו פשוטה הרבה יותר משום שגרגר החיטה נטחן בשלמותו, עם הסובין והנבט, בתהליך שחוסך גם את כל שלבי הניפוי שלאחר מכן. אולם בטחינת קמח מלא יש גם חיסרון: היא צורכת הרבה מאוד אנרגיה כי הגרגר קשה יותר. לסובין המופרד יש ערך תזונתי רב, ולכן רבים מעדיפים כיום לאכול כבימים עברו, לחם מקמח מלא עשיר בסובין.

חשוב לציין שכמעט תמיד נעשית הטחינה של שני סוגי הקמח בלילה, כדי לחסוך בהוצאות החשמל. להפעלת טחנת קמח גדולה נדרשת כמות חשמל כמו של שכונת מגורים בעיר, וכיוון שתעריפי החשמל זולים יותר בלילה החיסכון הוא עצום.

למקום צמיחתה של החיטה השפעה רבה על סוג השיבולים ועל איכות הגרגרים. חיטה "רכה", למשל, צומחת באזורים גשומים מאוד שאין בהם קרינת שמש חזקה. הקמח המופק מחיטה כזו מתאים להכנת מצות ועוגיות, שנפחן נמוך וטריותן נשמרת זמן קצר בלבד. לעומת זאת, בארץ-ישראל ובסביבתה גדלה בעבר חיטה מזן קשה מאוד. מהקמח של החיטה הזאת לא יכלו לאפות לחם אוורירי אלא לחם רדוד בלבד - הוא הפיתה האופיינית לאזור כולו. קמח המתאים לאפיית לחם מופק מחיטה קשה למחצה. בצק מקמח כזה נמתח טוב יותר, והוא מסוגל לאגור בתוכו מים ביתר יעילות. החיטה שממנה מופק קמח כזה גדלה באופן טבעי במקומות רבים בעולם, כמו המערב התיכון בארצות-הברית, צרפת, ארגנטינה ואוסטרליה.

בישראל הצפופה אין היום די מקום לגדל את כל החיטה הדרושה לאוכלוסייתה, ותשעים אחוזים מגרגרי החיטה מגיעים אליה בבטן אוניות. כך אנחנו נהנים מסוגי לחם שבאופן מסורתי מאפיינים מקומות אחרים בעולם.

וכאמור לעיל, גם בקמח עצמו "אם אין תורה אין קמח": תורות הטחינה ממשיכות להתפתח, ואיתן גם סוגי החיטה. סדרת מחקרים שנערכה באירופה הראתה שילדים מעדיפים לאכול לחם לבן; ההורים, לעומת זאת, מעדיפים לקנות להם לחם מלא, עשיר בסובין, אך הוא כאמור כהה יותר. לאחרונה פותחה חיטה שחלקי המעטפת שלה בהירים, וכך נוצרה לראשונה האפשרות לאכול לחם בריא, שעשוי מכל חלקי הגרגר - ועם זאת צבעו לבן.

מתוך "עיניים", חשון, תשע"א 2010


*146*

חלון להבנה מספר 6

כתבו במחברותיכם:

1. בתחילת הכתבה מובא הסבר אודות הכותרת, ובהמשכה מבינים הקוראים את מטרת הכתבה. מהי מילת הקישור שמסייעת לקוראים לאתר את מטרת הכתבה?

2. התבוננו באיור וקראו את הפסקה שמעליו. אילו פרטים אודות גרגר החיטה מוסיף האיור למידע שבפסקה? (שימו לב תיאור הגרגר על פי האיור יוסיף לכם מידע על הפסקה).

3.

א. מאיזה חלק מגרגר החיטה מכינים את הלחם הלבן?

ב. במה נבדל לחם מחיטה מלאה מלחם לבן?

ג. מדוע לחם לבן זול יותר מלחם מחיטה מלאה?

4. הסבירו בלשונכם כיצד טחנו את הקמח בימים עברו.

5. בעברית קיימות מילים שיש להן תבנית אחידה: מספר אותיות שווה וצלילים דומים למשל: תֶּפֶר, קֶפֶל, שֶמֶש, כֶּלֶב ועוד. כנ"ל המילים רֶכֶב ושֶכֶב שאודותן קראתם בטקסט. מילים אלו הן שמות עצם ומשמעותן האבן העליונה והאבן התחתונה של הריחיים (היזכרו ביחידה מספר 2 על שמות עצם).

א. כתבו ארבע מילים נוספות באותה תבנית.

ב. המילים קשת, שמש ושלג הן באותה תבנית ומתייחסות לתופעות טבע.

מצאו זוג מילים נוסף באותה תבנית (אולי תצליחו למצוא זוג מילים שמתייחס גם הוא לתחום אחר משותף).

ג. למה המילים "רכב" ו"שכב" נקראות דווקא כך?

6. מה היו חסרונותיה של שיטת הטחינה באבני הריחיים?

7. באילו דרכים שיפרו את תהליך הטחינה באבני הריחיים?

8.

א. מהו סוג החיטה הגדל בישראל באופן טבעי?

ב. איזה סוגי להם מתאים לאפות מחיטה זו?

ג. איך בכל זאת מצליחים לאפות בישראל ככרות לחם מסוגים שונים?


*147*

9. מה היו התוצאות של ההתפתחות הטכנולוגית על הפקת הקמח?

10. בקטע המתייחס לתהליכי הפקת הקמח מופיעים שמות פעולה רבים.

שם פעולה הוא סוג של שם עצם המתאר פעולה כלשהי. לדוגמא: "האיש טחן את הגרגרים" - אומר שהאיש עשה פעולת טחינה.

קראו את הקטע הבא שבמסגרת. מצאו בו את שמות הפעולה והעתיקו אותם.

קטע במסגרת: "כל תהליכי הפקת הקמח - מיונם של הגרגרים, קילוף הסובין שעוטף את הגרגר, טחינה, ניפוי ושינוע הקמח בצינורות לתחנות הטחינה השונות ולמקומות האחסון - נעשים באמצעות מכונות המופעלות על ידי אנרגיית חשמל".

11. אפשר להפוך כל פעולה לשם פעולה.

למשל, כשאתם מתרחצים - שם הפעולה שאתם עושים היא רחצה או רחיצה.

א. חשבו על שבע פעולות שאתם מבצעים מידי יום (כמו, קמים, כותבים, קוראים, מבשלים, הולכים ועוד) כתבו אותן במחברותיכם.

ב. הפכו את הפעולות לשמות פעולה וכתבו אותם לצד הפעלים שכתבתם בסעיף א'.

ג. כתבו פסקה קצרה על סדר יומכם. בכתיבתכם השתמשו לפחות בשלושה משמות הפעולה שכתבתם קודם.

12. בטקסט מופיעות המילים טחנה ותחנה. למילים אלו משמעות שונה אך צלילן דומה (הן נשמעות אותו דבר אך נכתבות אחרת; הן נקראות מילים הומופוניות).

חשבו על חמישה צמדי מילים הומופוניות נוספות, וכתבו אותן במחברותיכם.

13. מה היו הסיבות לאכילת קמח מלא בעבר? מה הן הסיבות כיום?

14. המשפט "אם אין תורה אין קמח", המשלים את הפתגם הבסיסי "אם אין קמח אין תורה", אומר שחיי המעשה הם חסרי תועלת ללא עיסוק בחיי רוח וברכישת ידע (תורה).

בסוף הכתבה מאירים את המושג "ידע" בהיבט נוסף. לאיזה ידע מתכוונים כאן?


*148*

ולאחר שקראתם איך מפיקים קמח, תתוודעו לשלבי הכנת לחם מסוג מיוחד.

איך אופים לחם שאור מלא במאפייה קטנה? מאת תומר בלס


*148*

הנחתום מעיד על עיסתו

השלב הראשון באפיית לחם הוא ניפוי הקמח. אמנם הקמח מגיע מנופה, אבל הניפוי שלפני ההכנה מאוורר אותו והתוצאה משובחת יותר. גם על פי ההלכה יש לנפות קמח לפני השימוש בו.

שוקלים את הקמח הדרוש למתכון הלחם שעומדים לאפות, שוקלים את השאור (תערובת של קמח ומים שמכילה שמרים טבעיים) הדרוש למתכון, שוקלים גם את כמות המים הנכונה, את המלח ובסוף מוסיפים הרבה אהבה (ללא שקילה).

מערבבים את כל החומרים במכונת לישה במהירות איטית עד התלכדותם לבצק אחיד ואז מעבירים למהירות גבוהה ומתחילים ללוש. אחרי 5 עד 10 דקות עוצרים את הלישה ומודדים את חומו של הבצק, בודקים את המרקם שלו ואת פיתוח הגלוטן (גלוטן - מרכיב שמצוי בדגנים המאפשר את "הדבקתם" של מרכיבי הקמח והפיכתם לבצק) שבו. כך אפשר לבדוק את מידת האחידות והחוזק של הבצק עד קריעה. חום הבצק צריך להיות בין 22 ל-25 מעלות. מוציאים את הבצק לארגז, עוטפים אותו בניילון כדי שלא יתייבש ומניחים לתפיחה ראשונה. בימי קיץ חמים התפיחה הראשונה נעשית במקרר כדי להאט את התסיסה.

אחרי התפיחה הראשונה מוציאים את הבצק מהארגז, מפרידים ממנו חתיכה במשקל הרצוי של כיכר לחם, מעצבים את החתיכה לצורה הרצויה ומניחים לתפיחה שנייה על בד פשתן, שהוא בד "נושם" (שמאפשר מעבר של אוויר אל הבצק).

אחרי שהלחם תפוח מחממים תנור אבן לטמפרטורה של 240-250 מעלות ומכניסים את הלחם לתנור. מניחים בתנור גם קערת נירוסטה מלאה במים, כי המים המתאדים מעניקים ללחם קליפה אחידה ויפה.

בסך הכול אופים את הלחם במשך 35 עד 45 דקות, מתוכן 20 הדקות הראשונות בחום גבוה, ושאר הזמן בחום נמוך יותר של 210 מעלות.


*149*

לפני שמכניסים את כיכר הלחם לתנור עושים בה חתך בסכין. החתך הזה משחרר את הגז שנוצר בתפיחה. החתך הוא גם סימון מסורתי של אופים לציון שזה הלחם שלהם, כמו חתימה אישית על כיכר הלחם (זה מקור המלה "נחתום" לאופה).

אחרי האפייה מוציאים את הלחם מהתנור ומצננים אותו בעגלת רשתות, מעבירים לחדר אריזה ואורזים בשקיות.

במאפייה שלי אני אופה לחם שיפון אגוזים, שיפון כפרי, כפרי צרפתי, דגנים, לחם דוחן, לחם חמנייה (המומלץ לילדים כי הוא מתקתק מעט ומרקמו רך) ולחמניות כפריות. בימי שישי אנחנו אופים חלות בשמן זית וחלות עם צימוקים.

אני מזמין את כל מי שרוצה לבקר במאפייה לבוא וליהנות. המאפייה פתוחה לסיורים לכל אחד בכל זמן.

מעובד מתוך הכתבה: "הנחתום מעיד על עיסתו", תומר בלס, עיניים, חשוון, תשע"א, 2010


*150*

חלון להבנה מספר 7

כתבו במחברותיכם:

1. מדוע כדאי לנפות את הקמח לפני האפייה?

2. חפשו במקורות מידע, מדוע, על פי ההלכה, יש לנפות קמח לפני השימוש בו?

3. מדוע יש לערבב תחילה את כל חומרי הבצק במהירות איטית עד התלכדותם, ורק אחר כך להגביר את המהירות?

4. לשם מה מודדים את חומו של הבצק לאחר לישתו?

5.

א. כמה פעמים צריך להתפיח את הבצק?

ב. כיצד מתבצעת התפיחה השנייה?

6. איך יוצרים קליפה אחידה ויפה ללחם?

7. הרבה מאוד אופים נוהגים לחרוץ חתך בלחם לפני האפייה. מה משיגים באמצעות החתך?

8. תומר בלס כותב הכתבה הוא, לדבריו, נחתום "המעיד על עיסתו" (ראו כותרת משנה). פתגם ידוע בעברית הוא: "אין הנחתום מעיד על עיסתו". פירוש הפתגם: ראוי שאדם לא יחווה דעה על מעשיו.

מה דעתכם על השימוש שעושה תומר בלס בפתגם זה ככותרת הכתבה?

9.

א. היכן אפשר למצוא בכתבה את פנייתו האישית של תומר בלס לקוראיו?

ב. מהי מטרתו בפנייתו זו לקוראיו?

10. אילו הגעתם לסיור במאפייה זו, מהו הדבר שירשים אתכם ביותר בתהליך ייצור הלחם? מדוע?

11.

א. כתבו את כל שלבי הכנת הלחם כרשימה שתתאר בקצרה את רצף הפעולות.

ב. איזה מידע חסר לכם כדי להשלים את הטקסט שכתבתם לכדי מתכון?


*151*

טבלת המילים המצטברות


*151*

לפניכם טבלה שתעזור לכם לזכור מילים חשובות שלמדתם ביחידה זו.

עליכם להעתיק טבלה זו למחברותיכם ולמלא בה לפחות תשע מילים חשובות. מילים חשובות יכולות להיות:

- מילים חדשות שהכרתם כאן.

- מילים המוכרות לכם, ושהטקסט הוסיף לכם מידע עליהן.

- מילים המקשרות בין חלקים שונים במשפט או בין משפטים.

- ביטויים וצירופים לשוניים מיוחדים, דימויים ועוד.

- מילים שלהן יותר ממשמעות אחת.

שמות הטקסטים

מילים חדשות שלמדתי

שבועות

--

גני שלי

--

שיבולת בשדה

--

ים השיבולים

--

מגילת רות

--

יש קמח יש תורה

--

איך אופים לחם שאור מלא במאפייה קטנה?

--

(תא ריק(

--

(תא ריק(

--

הכנו עבורכם פעילויות מעניינות ומשעשעות כדי שתזכרו את המילים שבחרתם, וכדי שתוכלו להשתמש בהן בעתיד. את מגוון הפעילויות תוכלו למצוא בסוף הספר.


*152*

(בספר עמוד ריק)


*153*

יחידה 12 - על המתוק "המתוק" הזה


*153*

-177

"כוח הוא היכולת לשבור חפיסת שוקולד לארבעה חלקים בידיים בלבד - ואז לאכול רק חלק אחד".


*154*

עד כה קראתם הרבה טקסטים והתמודדתם עם משימות מגוונות.

אפשר לומר ש"אכלתם ארוחה דשנה". כעת באמת מגיע לכם קינוח!

מישהו מכם מתנגד לשוקולד?

ביחידה אחרונה זו:

- תקראו כתבה עיתונאית הסוקרת את תהליך התפתחותו של השוקולד.

- תכירו עובדות מעניינות על השוקולד.

- תחקרו את טיבו ואיכותו של השוקולד.

- תתנסו בהכנת לבבות של שוקולד.

- תפיקו הוראות להכנת מאכל אהוב.

- תיהנו מקריאת פרק מתוך הספר צ'רלי והשוקולדה, ותגלו בעזרת מה ייצר וילי וונקה שוקולד מעולה.

- תיווכחו לדעת עד כמה תיאור ספרותי ומלהיב של אֶשֶד, נאמן לתיאורו ולתפקידו במציאות.

- ב"חלון לכתיבה" תחקרו מספר מוזיאוני שוקולד מסביב לעולם ותפיקו "מדריך למטייל".

- ב"חלון ללשון" תלמדו על המשפט.


*155*

חלק ראשון

איך נולד השוקולד? מאת ענת בלזברג


*155*

(1) הוא גורם לחורים מכאיבים בשיניים, לעלייה במשקל ולפעמים אפילו לכאבי בטן, אבל תודו -

(2) העולם היה נראה ממש משעמם בלי איזו פיסת שוקולד מתקתקה. איך הגיע אלינו השוקולד

(3) ולמה הוא תמיד משפר לנו את מצב הרוח? הנה כתבה שתגרום לכם ללקק את האצבעות.

(4) השוקולד הוא המאכל האהוב ביותר בעולם. ומה אתכם - אתם אוהבים שוקולד? איזה

(5) סוג של שוקולד - מריר, חלב או לבן, עם נוגט או ריבת חלב? מה יש בו, בשוקולד, שהופך

(6) אותו לאהוב כל כך? מי אחראי על ההמצאה הנהדרת הזו, ולמה אנחנו פשוט לא יכולים

(7) להסתדר בלעדיו?

(8) משקה המלכים

(9) לפני יותר מאלף שנה, אי-שם ביערות העד הגשומים של דרום אמריקה, האינדיאנים שחיו

(10) שם גילו יום אחד את עצי הקקאו. מהר מאוד הם הבינו את חשיבותו של האוצר שהופיע

(11) בפניהם. הם קטפו את פולי הקקאו (הזרעים של הקקאו), ייבשו אותם בשמש החמה ולאחר

(12) מכן, בתהליך מסתורי במיוחד, הכינו משקה כהה שכונה בפיהם: "צ'וֹקוֹטֶל".

(13) כך הגיעה לעולם גרסתו הראשונית של השוקולד, שאנו אוהבים כל כך. המשקה,

(14) שהתושבים המקומיים כינו בשם "מתנת האלים" או "משקה המלכים", הוכן לכבוד

(15) אירועים מיוחדים בלבד, ורק ראשי השבטים והאנשים המכובדים זכו לטעום ממנו.

(16) האינדיאנים ייחסו למשקה המיוחד סגולות מרפא. הם גם האמינו שכל מי ששותה ממשקה

(17) השוקולד יחכים ויתמלא אנרגיה. מספרים על מלך אינדיאני ושמו מוֹנְטֶזוֹמָה, שנהג לשתות

(18) כ-50 ספלי שוקולד ביום.

(19) באותם הימים שימשו פולי הקקאו במקום כסף, ומי שהיו לו פולי קקאו רבים נחשב לאדם

(20) עשיר במיוחד.

(21) פולי הקקאו הקסומים

(22) הצ'וֹקוֹטֶל או השוקולד, כפי שאנחנו מכנים אותו כיום, היה סודם הבלעדי של האינדיאנים,

(23) עד שלפני כ-500 שנה גילה כריסטופר קולומבוס את אמריקה. הוא הבין כי הקקאו

(24) הוא מצרך נדיר ויקר. במסעו חזרה לספרד הרחוקה הוא לקח עמו אוצרות רבים, בין השאר

(25) גם פולי קקאו. בתחילה לא הבינו בני האצולה מה עושים עם אותם פולים לא מעובדים,

(26) והפולים הושלכו הצידה ונשכחו. רק לאחר שהתגלה סוד עיבוד הקפה, השתנה מעמדם של


*156*

(27) פולי הקקאו לטובה, וכך כבש אט-אט המעדן את בני האצולה העשירים בספרד.

(28) האינדיאנים הוסיפו לתערובת השוקולד תבלינים חריפים. לעומתם הספרדים השתמשו

(29) בתערובת השוקולד להכנת מעדנים עם סוכר, דבש, וניל, קינמון וקרמל.

(30) הם שמרו על סודו הקסום של המשקה קרוב למאה שנה.

(31) למרבה המזל גם כאן, ממש כמו בסרטים, הרומנטיקה עשתה את העבודה. בשנת 1615

(32) התקיימה חתונה מלכותית בין נסיך ספרדי ונסיכה צרפתית באחת מטירות צרפת.

(33) המשקה שהוגש ברוב כבוד לאורחים המכובדים היה השוקולד, שכבש מיד את לבם של כל

(34) הנוכחים. מאז הכירו את המשקה בכל אירופה.

(35) מנוזל למוצק

(36) העשירים באירופה התמכרו למשקה המתוק והחלו לגדל עצי קקאו בכל העולם. עד אותה

(37) עת נחשב השוקולד למשקה טעים, ממש כמו התה או הקפה, אך אף אחד לא העלה על

(38) דעתו שניתן להכין מקקאו ממתק מוצק. כעבור מאתיים שנה גילה מדען הולנדי, שאפשר

(39) להפיק מפולי הקקאו אבקת קקאו וחמאת קקאו ומהם לייצר ממתק מוצק. כעבור כמה

(40) שנים יצרה חברה אנגלית את השוקולד המוצק הראשון, ומאוחר יותר החליטו בשווייץ

(41) להוסיף חלב לשוקולד - כך הגיע לעולם שוקולד החלב הראשון.

(42) הכנת שוקולד

(43) את השוקולד מכינים מפולי עץ הקקאו. לאחר הקטיף מייבשים את הפולים וקולים אותם.

(44) מפצחים את הפולים במכונה מיוחדת, וכך נפרדות הקליפות מהזרעים. את הזרעים

(45) טוחנים ונוצרת עיסה חומה סמיכה, שהיא למעשה חמאת הקקאו.

(46) העיסה עשירה בשומן. לאחר שמסירים מהעיסה את השומן מקבלים אבקה. בתום התהליך

(48) כיום יש מפעלים רבים ברחבי העולם המייצרים שוקולד. סוד הכנת השוקולד

(49) הוא הסוד השמור ביותר במפעל. מעט מאוד אנשים יודעים מהם המרכיבים המדויקים שלו,

(50) כדי שחברות אחרות לא יוכלו להעתיק את המוצר.

(51) מזיק לשיניים - טוב למוח

(52) האם גם לכם אומרים תמיד שהשוקולד מזיק לשיניים, משמין וגורם לפצעים על הפנים?

(53) הטענות הללו עשויות להיות נכונות, אם אוכלים שוקולד לארוחות בוקר, צהריים וערב; אבל

(54) חשוב לדעת שלשוקולד יש גם יתרונות תזונתיים רבים. מחקרים הוכיחו כי שוקולד מכיל כמות

(55) גדולה של מינרלים כמו מגנזיום, ברזל, סידן ואשלגן, החיוניים לפעילות התקינה של הגוף.


*157*

(56) כמו כן יש בשוקולד חומרים המשפיעים ישירות על מצב הרוח ומשפרים אותו. מחקר חדש

(57) מראה כי בשוקולד נמצא חומר בשם לֶצִיטִין, התורם לשיפור הזיכרון. וזה עוד לא הכול;

(58) בשוקולד המריר אפשר למצוא גם כמות גדולה של נוגדי חמצון, המונעים את הזדקנות העור.

(59) בנוסף, הקקאו, שהוא המרכיב העיקרי בשוקולד, מסייע לזרימת הדם. חוץ מזה, אם תרצו

(60) או לא - קוביית שוקולד אחת עושה לנו רק טוב, לא? עכשיו, אחרי שדיברנו כל כך הרבה

(61) על שוקולד... לא מתחשק לכם לאכול קובייה קטנה של משהו מתוק?

כמה עובדות על השוקולד

- הישראלי הממוצע אוכל 2.5-3 ק"ג שוקולד בשנה. לעומתו השוויצרי אוכל בממוצע 9 ק"ג שוקולד בשנה.

- נפוליאון, שאהב מאוד שוקולד, נהג למלא בו את כיסיו בזמן שיצא בראש צבאו לקרב.

- שמו המדעי של עץ הקקאו הוא "תַּבְרֶאנָה קקאו", שמשמעותו מאכל האלים, והוא קרוב-רחוק של עץ הקולה.

- המלכה מרי טרז, שהתחתנה עם לואי ה-14, מלך צרפת, קיבלה שוקולד כמתנת נישואין.

- המלחין הידוע מוצרט הקדיש לממתק האהוב אופרה שלמה.

- בזמן מלחמת המפרץ ביקשו מפקדי הצבא האמריקאי להכין עבור חייליהם שוקולד חסין חום, והוא נהיה חלק ממנת הקרב.


*158*

עשו זאת בעצמכם

לבבות של שוקולד

חומרים:

- כמה חפיסות שוקולד (לפי בחירתכם)

- כמה תבניות שקעים מפלסטיק בצורת לב, דובי וכדומה (ניתן להשיג בחנויות לחומרי יצירה).

אופן ההכנה:

- שוברים את השוקולד לקוביות.

- ממיסים את השוקולד על אש נמוכה עד שאין גושים.

יש לערבב כל הזמן,

- מקררים את רוטב השוקולד ושופכים לתבניות.

- מחכים שהשוקולד יתקשה, ולאחר מכן מוציאים אותו מהתבניות.

עכשיו כל מה שנותר הוא לעטוף יפה ולהגיש לאדם אהוב.

מתוך: ענת בלזברג, גלילאו צעיר, גיליון דצמבר 2004, ובאדיבות בית "מוטו תקשורת"


*159*

חלון להבנה מספר 1

כתבו במחברותיכם:

1. כותרת הכתבה מנוסחת כשאלה. מה תפקידה של השאלה בכותרת זו?

2. השורה הראשונה בפתיח מתחילה בכינוי גוף (הוא), ובמניית חסרונותיו של השוקולד. מדוע?

3. מה תפקידן של השאלות שמופיעות בפתיח הכתבה?

4.

א. לפני כמה שנים התרחש כל אחד מהאירועים הבאים?

- הצ'וקוטל הופץ בכל אירופה.

- מדען הולנדי הפיק שוקולד מוצק.

- אינדיאנים גילו את פולי הקקאו.

- קולומבוס הביא פולי קקאו לספרד.

ב. הציגו את האירועים הנ"ל בדרך חזותית (טבלה, רצף זמן, תרשים או דרך אחרת הנראית לכם).

5. מדוע נקרא משקה הצ'וקוטל בשם "משקה המלכים"?

הידעתם?

לצירוף "משקה מלכים" יש משמעות נוספת.

משתמשים בצירוף זה כשמתכוונים למשהו משובח ביותר.

צירופים נוספים בעלי משמעות דומה הם: "ארוחת מלכים", "מעדן מלכים" ו"ארוחה כיד המלך" (במגילת אסתר א ז מוזכר ביטוי זה: "ויין מלכות רב, כיד המלך").

6. קולומבוס הבין כי הקקאו הוא מצרך נדיר.

א. חפשו את הגדרת המילה מצרך במילון.

ב. כתבו שם של מצרך שאתם רוכשים לעתים תכופות.

ג. מצאו מבין המילים הבאות שתי מילים המנוגדות למילה נדיר העתיקו אותם.

מוזר, נפוץ, יקר המציאות, מיוחד, טעים, קשה להכנה, שכיח

ד. חברו משפט לכל אחת מהמילים שהעתקתם.


*160*

7.

א. כיצד הכינו האינדיאנים את משקה הצ'וקוטל?

ב. אילו תבלינים, לדעתכם, הוסיפו האינדיאנים לשוקולד?

ג. אילו תבלינים קיימים כיום בשוקולד?

ד. הוסיפו הצעה לתיבול מיוחד שיכול להתאים לשוקולד.

8. במשפטים שלאחר כותרת המשנה "הכנת שוקולד" מופיעים כמה פעלים.

א. אתרו את אותם והעתיקו אותם למחברותיכם.

ב. פעלים אלו נכתבו כולם בצורת הווה וברבים.

מדוע מתאימה צורת ההווה לתהליך המתואר בפסקה?

ג. הפכו את הפעלים לזמן עבר וכתבו את הפסקה כולה.

ד. כיצד השינוי לזמן עבר השפיע על משמעות הפסקה.

9. בקטע שבמסגרת "כמה עובדות על השוקולד" כתוב: "בזמן מלחמת המפרץ ביקשו מפקדי הצבא האמריקאי להכין עבור חייליהם שוקולד חסין חום, והוא נהיה חלק ממנת הקרב".

א. הסבירו את הביטוי חסין חום.

ב. הסבירו את הקשר בין הצירוף מערכת חיסונית לבין הביטוי חסין חום (זוכרים שלמדנו ביחידה 8 על המערכת החיסונית של גופנו?).

ג. מדוע ביקשו המפקדים להכין עבור החיילים שוקולד חסין חום?

ד. מדוע דרשו מפקדי הצבא שהשוקולד יהיה חלק ממנות הקרב?


*161*

חלון להעמקה מספר 1

הקשר בין תזונה לבין בריאות

זוכרים את יחידה 8, בה למדתם שקיים קשר בין צחוק לבין בריאות?

נמצא שהצחוק תורם לבריאות, אף נמצא כי קיים גם קשר הדוק בין המזון שאנו אוכלים לבין בריאותנו. להלן כמה דוגמאות לכך:

לימון

1. מנקה רעלים ועוזר בעיכול.

2. שורף שומן ועוזר להפחית במשקל.

3. בעל ערכים גבוהים של ויטמין C.

אבוקדו

1. עוזר למנוע מחלות כמו אלצהיימר ופרקינסון.

2. מוריד את הכולסטרול הרע.

3. מגן על תאי הכבד.

קוקוס

1. עוזר לתהליך העיכול.

2. שומר על רמת סוכר מיטבית.

3. מוסיף לחות לעור.

כפי שקראנו בתחילת היחידה, אף לשוקולד - מעבר להיותו ממתק מענג - יש מרכיבים שתורמים לבריאות, רק אם אוכלים אותו במידה!

נמצא ששוקולד מסייע בהפחתת לחץ דם, משפר את הריכוז, תורם לאנרגיה ומשרה תחושה טובה. כל זאת, כמובן, אם לא שוכחים שהוא מכיל כמות גדולה של קלוריות (שומנים וסוכרים), ואם מקפידים לשמור על תסריט מאוזן. זכרו! את השוקולד צריך לאכול כחטיף ולא להפריז באכילתו!


*162*

קראו את רשימת המרכיבים, כפי שהם מופיעים בשתי עטיפות שוקולד שונות.

שוקולד א

רכיבים: סוכר, חמאת קקאו, אבקת חלב רזה, עיסת קקאו, אבקת מי גבינה, שומן חלב, חומר מתחלב.

חומרי טעם וריח (ונילין).

שוקולד החלב מכיל 30 אחוזים מוצקי קקאו לפחות.

משקל נקי: 100 גרם.

עדיף להשתמש לפני (התאריך מוטבע על האריזה).

לשמור במקום קריר ויבש.

סימון תזונתי ב-100 גרם מוצר:

אנרגיה (קלוריות) 519 קק"ל

חלבונים 6 גרם

פחמימות 63 גרם

שומנים 27 גרם

מתוכם: שומן רווי גרם 17 גרם

כולסטרול 9 מיליגרם

נתרן 67 מיליגרם

שוקולד ב

רכיבים: עיסת קקאו, סוכר, חמאת קקאו, ונילין.

כלל מוצקי קקאו בשוקולד מריר מעולה: 60 אחוזים מינימום.

משקל נקי: 100 גרם.

עדיף להשתמש לפני (התאריך מוטבע על האריזה).

לשמור במקום קריר ויבש.

סימון תזונתי ב-100 גרם מוצר:

אנרגיה (קלוריות) 553 קק"ל

חלבונים 6 גרם

פחמימות 49 גרם

שומנים 37 גרם

מתוכם: שומן רווי גרם 24 גרם

כולסטרול 0 מיליגרם

נתרן 5 מיליגרם


*163*

כתבו במחברותיכם:

1.

א. איזה מהמרכיבים שברשימה הוא הגורם העיקרי לחורים בשיניים?

ב. אילו מהמרכיבים הם הגורמים העיקריים לעלייה במשקל?

2.

א. איזו עטיפת שוקולד מכילה, לדעתכם, שוקולד איכותי יותר?

ב. על-פי מה קבעתם זאת?

ג. איזו עטיפת שוקולד מכילה שוקולד שמזיק יותר לבריאותנו? מדוע?

3. בקטע שבמסגרת "עשו זאת בעצמכם - לבבות של שוקולד" מובא מתכון קל הכנה.

בחרו אחת משתי המשימות הבאות (א' או ב'):

א. חפשו בספרי בישול מתכון נוסף עם שוקולד שאתם יכולים להכין בעצמכם (ללא עזרת מבוגרים). העתיקו אותו (שימו לב שלכתיבת מתכון יש תבנית קבועה).

הכינו אותו לפי ההוראות.

ב. צפו בהורים או במבוגר אחר בשעת הכנת מאכל אהוב ובריא.

- במהלך הצפייה רשמו את המצרכים וכלי הבישול הנדרשים ואת הפעולות שבהן צפיתם.

- תעדו בכתב את שלבי הכנת המאכל על-פי סדר הפעולות.

- שבצו בתוך המתכון הערות והצעות לילדים צעירים, שלהם תציעו להכין את המאכל לפי מתכון זה.

- הוסיפו המלצה שמפרטת מדוע כדאי להכין ולאכול את המאכל שהכנתם.


*164*

חלק שני

פרק מתוך "צ'רלי והשוקולדה" מאת רואלד דאל

בספר "צ'רלי והשוקולדה" מסופר על בית חרושת לשוקולד מיוחד במינו: בית החרושת נחפר מתחת לאדמה על-ידי בעליו, מר וילי ווֹנקָה. העובדים בו הם יצורים קטנטנים, שהגיעו מארץ שלא שמעתם עליה מעולם (לומפנדיה). את המכונות הקיימות בו לא תמצאו בשום בית חרושת אחר בעולם. וילי וונקה עורך סיור מודרך בממלכה קסומה זו לחמישה ילדים, שזכו בתחרות ארצית ולהוריהם. הספר שימש השראה לסרט הידוע "צ'רלי בממלכת השוקולד".

(1) "שימו לב כיצד כל המעברים האלה נוטים בשפוע כלפי מטה!" קרא מר וונקה, "אנו

(2) נכנסים עתה אל מתחת לפני האדמה. כל החדרים החשובים של בית החרושת שלי

(3) נמצאים במעמקי האדמה!".

(4) "למה זה?" שאל מישהו.

(5) "פשוט כי אין די מקום בשביל כולם על פני האדמה", השיב מר וונקה, "חדרים אלה, שעוד

(6) מעט ניכנס אל תוכם, הם ענקיים! כל חדר גדול יותר ממגרש כדורגל! אין בנין אחד בעולם,

(7) שיהיה מסוגל להכיל בתוכו את כולם. אבל כאן למטה, מתחת לפני האדמה, יש לי כל

(8) המרחב שאני זקוק לו. מרחב ללא גבול, כל עוד אני מסוגל לחפור בו".

(9) מר וונקה פנה לימין.

(10) אחר-כך לשמאל.

(11) ושוב לימין.

(12) המעברים נמשכו בשיפוע, מטה, מטה, מטה.

(13) ואז עצר מר וונקה לפתע. מולו ניצבה דלת מתכת נוצצת.

14) החבורה הצטופפה סביבו. אל הדלת היה מוצמד שלט, עליו היה כתוב באותיות גדולות:

(15) חדר-השוקולד

(16) "חדר חשוב מאוד הוא זה, בהחלט!", הכריז וילי וונקה, בהוציאו צרור-מפתחות מכיסו.

(17) תקע מפתח אחד בחור המנעול והוסיף: "זהו מרכז העצבים של בית החרושת כולו. ליבו

(18) של העסק. וכמה יפה הוא! אני עומד על כך שהחדרים שלי יהיו יפים. אינני סובל כיעור

(19) במפעלים. נא להיכנס אפוא, ילדים, ובזהירות! אל תאבדו את ראשיכם, ואל תתרגשו ויתר

(20) מידי. שמרו על שלוות הנפש!".


*165*

(21) וילי וונקה פתח את הדלת. חמישה ילדים ותשעה מבוגרים נכנסו פנימה, ו-הו! - מה מרהיב

(22) היה המראה שראו עיניהם!

(23) הם ראו לפניהם בקעה יפת מראה, מדשאות הוריקו בשני צדדיה, ובתווך זרם נהר גדול

(24) וחום. ולא היה זה הכל. אשד עצום מידות נשפך אל הנהר מעל לצוק תלול, צנח כנד-מים

(25) זקוף חצר בנופלו מערבולת של רסיסים וקצף.

(26) לרגלי האשד (וזה היה המראה המדהים מכל) ניצבה שורה ארוכה של צינורות-זכוכית ענקיים,

(27) אשר ירדו אל הנהר ממקום נסתר בגבהי התיקרה. אכן, הם היו עצומים, צינורות אלה.

(28) תריסר צינורות לפחות היו שם, והם ינקו את המים החומים-הבוציים מן הנהר והעלו אותם

(29) מעלה מעלה, השד יודע לאן. וכיוון שהם היו עשויים זכוכית, אפשר היה לראות את הנוזל

(30) זורם ומבעבע לאורכם ובתוכם, ובתוך המייתו של האשד ניתן היה לשמוע את קול-המציצה-

(31) צה-צה-צה הנמשך לאין-קץ של הצינורות היונקים מן הנהר ומעלים את נוזליו.

(32) עצים ושיחים יפי-מראה צמחו לאורך גדות-הנהר - ערבי נחל ואלמוגים ושושני אלפים גבוהי

(33) צמרת בפרחיהם האדומים והארגמניים.

(34) "הנה!" הריע וילי וונקה, בנתרו מעלה מטה ובהצביעו במקלו זהוב-הגולה לעבר הנהר החום,

(35) "הוא עשוי כולו שוקולד! כל טיפה וטיפה בנהר הזה היא שוקולדה חמה ונוזלית מן הסוג

(36) המשובח ביותר, יש כאן די שוקולד כדי למלא כל אמבט ואמבט במדינה כולה! וגם את כל

(37) ברכות השחייה! האין זה עצום ונפלא? והביטו נא עכשיו על הצינורות האלה! הם יונקים את

(38) השוקולדה כלפי מעלה ומזרימים אותה אל כל החדרים האחרים בבית החרושת לשם עיבוד.

(39) אלפי גלונים בשעה, ילדי היקרים! אלפים רבים של גלונים!".

(40) הילדים והוריהם היו מופתעים מדי משיוכלו לדבר. הם היו מוכי תדהמה; הם היו נבוכים,

(41) נרעשים, מוכי סנוורים, הם היו מסוחררים לחלוטין ממראה עיניהם. הם פשוט עמדו מסומרים

(42) במקומם והביטו.

(43) "האשד הזה הוא החשוב ביותר", המשיך מר וונקה בהסבריו, "הוא מערבל את השוקולד,

(44) הוא מכה בו, חובץ אותו, מקציפו ועושה אותו קל ופריך, אין עוד בית-חרושת שני בעולם

(45) המערבל את השוקולד באמצעות מפל-מים! אבל זוהי הדרך לעשות זאת כהלכה. הדרך

(46) האחת והיחידה! ומה תאמרו על העצים שלי? קרא בהצביעו עליהם באמצעות מקלו, "ועל

(47) השיחים הנאים שלי? כלום אין הם יפים להפליא? הרי אמרתי לכם שאני שונא כיעור! מובן


*166*

(48) מאליו שכולם ניתנים לאכילה! כל אחד מהם עשוי ממשהו שונה וטעים ביותר! ומה תאמרו

(49) על המדשאות שלי? האם הדשאים והפרחים מוצאים חן בעיניכם? הדשא שאתם דורכים

(50) עליו, יקירי, עשוי סוג חדיש של סוכר רך וספוגי, שזה עתה המצאתי! אני מכנה אותו גְבַש!

(51) טעמו עלה אחד, בבקשה! מממ, טעם גן-עדן!".

(52) בן-רגע התכופפו הכל, וכל אחד מן האורחים קטף עלה-עשב אחד. כלומר, כולם - מלבד

(53) אוגוסטוס שלוק, שתלש מלוא חופניים עלים, ויולט בורגר לא שכחה, לפני שהכניסה את

(54) עלה-העשב לפיה, להוציא מבין שיניה את בדל-המסטיק שובר-אליפות-העולם ולתקעו

(55) בזהירות מאחורי אוזנה.

(56) "אה, כמה שזה נהדר!", לחש צ'רלי, "נכון שיש לו טעם נפלא, סבא?".

(57) "הייתי מסוגל לאכול שדה שלם!" אמר סבא יוסף בחייכו ברוב הנאה, "יכולתי ללכת עכשיו על

(58) ארבע, כמו שור, וללחך כל עלה-עשב בשדה הזה".

(59) "ועכשיו טעמו נורית אחת!" הציע להם מר וונקה, "הפרחים טעימים עוד יותר".

(60) לפתע פתאום נתמלא האוויר בצווחות התפעלות. הצווחות בקעו מפיה של ריקה פפריקה;

(61) היא הצביעה לעבר הגדה המרוחקת של הנהר וזעקה כאחוזת טרוף:

(62) "הביטו! הביטו לשם! מה זה? הוא מתנועע! הוא הולך! זהו בן אדם קטן! זה... זה גמד! הנה,

(63) שם, על יד מפל-המים!".

(64) הכל חדלו לקטוף מן הפרחים ושלחו מבטם אל מעבר לנהר.

(65) "יש שם יותר מאחד! אני רואה אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה...".

(66) "מה הם עושים שם?".

(67) "ומאין הם באו הנה?".

(68) "מי הם בכלל?".

(69) הילדים והוריהם אצו אל מורד הנהר, כדי להביט בהם מקרוב.

(70) "הם... הם פנטסטיים!".

(71) "ומגיעים לא יותר גבוה מהברך שלי!".

(72) "ואיזה שיער ארוך ומצחיק יש להם!".

(73) האנשים הפעוטים - הם לא היו גבוהים יותר מבובה בינונית - הפסיקו את עבודתם,

(74) הזדקפו והביטו בחזרה לעבר האורחים שעמדו מצד זה של הנהר.


*167*

(75) "אבל הם בטח לא יכולים להיות אנשים אמיתיים..." אמר צ'רלי.

(76) "וודאי שהם אמיתיים!" השיב וילי וונקה, "הם בני שבט אומֱפָּה-לומְפָּה".

(77) בני אומפה-לומפה

(78) "אומפה-לומפה...", חזרו הכל על השם, "אומפה-לומפה...".

(79) "הבאתי אותם הישר מלומפנדיה!" אמר וילי וונקה בגאווה.

(80) "אין מקום כזה בעולם!", פסקה מרת פפריקה.

(81) "סלחי לי, גבירתי היקרה, אבל...".

(82) "מר וונקה הנכבד", הרימה מרת פפריקה את קולה, "אני מורה לגאוגרפיה!".

(83) "אם כן, את חייבת לדעת את הסיפור הזה", אמר לה מר וונקה, "אוה, איזו ארץ אומללה היא זו!

(84) אין בה דבר זולת ג'ונגלים עבותים, ובהם שורצות חיות הטרף המסוכנות ביותר בעולם

(85) כולו - קרצפים ופלנתרים, ואותם ברדלפים איומים ונוראים. ברדלף אחד מסוגל לבלוע עשרה

(86) אומפה-לומפאים לארוחת הבוקר, ואחר כך לקפוץ ולחפש הוספה. כשהגעתי לביקור באותה

(87) ארץ מצאת את בני אומפה-לומפה הגוצים שוכנים בסוכות קטנות, שבנו לעצמם בין ענפי

(88) העצים הגבוהים. הם נאלצו לגור כך כדי להימלט ממלתעותיהם של הקרצפים והפלנתרים

(89) והברדלפים. והם ממש גוועו מרעב. כל מזונם הצטמצם בתולעים ירוקות, וטעמן של תולעים

(90) אלה היה איום ונורא. על כן בזבזו בני אומפה-לומפה את כל שעות היום בין צמרות העצים

(91) ובחיפושים אחרי מזון נוסף, שאפשר יהיה לאכול אותו יחד עם התולעים הירוקות, כדי

(92) להשביח את טעמן: חיפושיות אדומות, למשל, אוי עלי איקליפטוס, או קליפת עץ הבוינג בוינג -

(93) כולם בעלי טעם מחריד, אך לא כה מגעיל כתולעים הירוקות. בני אומפה-לומפה המסכנים!

(94) המזון האחד, שכמהו אליו יותר מכל מזון אחר, היה - פול הקקאו! אבל הוא נמצא הרחק

(95) מהשג ידם. היה זה מזל מאין כמוהו אם הצליח מי מהם למצוא שלושה ארבעה פולי קקאו

(96) בשנה. כמה הם ערגו לפולים אלה! כל היום כולו דיברו עליהם, וכל הלילה כולו חלמו עליהם.

(97) די היה להשמיע באוזניהם את המילה 'קקאו' - ומיד היה פיהם נוטף ריר. ודאי ידוע לכם",

(98) המשיך וילי וונקה בסיפורו, "כי פולי הקקאו, הגדלים על עצי הקקאו, הם במקרה המרכיב

(99) העיקרי בכל תעשיית השוקולד. אני עצמי קונה ביליוני פולי קקאו לשבוע בשביל בית החרושת

(100) שלי. וכך, ילךי היקרים, ברגע שנודע לי עד כמה משתוקקים האומפה-לומפאים למזון מסוים


*168*

(101) זה, טיפסתי ועליתי למרומי כפר הצמרות של בני אומפה-לומפה והכנסתי את ראשי מבעד

(102) לפתח הסוכה השייכת לראש השבט. הברנש האומלל והגוץ, שנראה צנום כשלד, ישב על

(103) הרצפה וניסה לאכול קערה מלאה תולעים ירוקות מבלי להקיא. 'שמע נא, חביבי', אמרתי לו

(104) (דיברתי, כמובן, לא בשפתנו, אלא באומפה-לומפאית), 'שמע לי היטב. אם תסכימו אתה ובני עמך

(105) לבוא לארצי ולגור בבית החרושת שלי, תוכלו לאכל פולי קקאו כאוות נפשכם, בלא הגבלה.

(106) המחסנים שלי מלאים אותם, הרים על גבי הרים. תוכלו להרכיב את כל הארוחות שלכם

(107) אך ורק מפולי קקאו. ואם תרצו, אשמח גם לשלם לכם את משכורותיכם בפולי קקאו'!'.

(108) 'האם אתה מדבר ברצינות?' שאל ראש שבט אומפה-לומפה וקפץ על רגליו.

(109) 'וודאי שאני מדבר ברצינות!' עניתי לו, 'ותוכלו גם לאכול שוקולד לרוב. השוקולד טעים לאין

(110) ערוך מסתם קקאו, כי יש בו גם סוכר וחלב כתוספת'.

(111) המנהיג הגוץ השמיע תרועת שמחה רמה והשליך את קערת התולעים הישר מבעד לחלון

(112) הסוכה החוצה. 'עשינו עסק!', הכריז, 'קדימה! נצא לדרך!'..."

מתוך: רואלד דאל, צ'רלי והשוקולדה, בתרגומו של אוריאל אופק, זמורה ביתן 1964


*169*

חלון להבנה מספר 2

וילי וונקה היה גדול הממציאים והיצרנים של שוקולדים בעולם.

בית החרושת הענק שלו לשוקולד נקרא "וונקה".

צ'רלי, הגיבור הראשי, גר ממש מול בית החרושת ועובר לידו מידי יום.

כך צ'רלי מתאר את המקום:

"איזה מקום גדול ונפלא היה זה! שערי ברזל גבוהים הובילו אל חצרו, וחומת אבנים גבוהה הקיפה אותו סביב. תימרות עשן התאבכו מארובותיו, וקולות זמזום ושריקה מוזרים בקעו והדהדו ממעמקיו. ומחוץ לחומות, ברדיוס קילומטר אחד לכל הכיוונים, היה האוויר מבושם בריחה המתוק הכבד של שוקולדה נוזלית".

כתבו במחברותיכם:

1. על-פי התיאור, שערו: אילו מחשבות חשב צ'רלי בעוברו מדי יום ליד בית החרושת?

2. מדוע בית החרושת של מר וונקה נמצא במעמקי האדמה?

3. חמישה ילדים והוריהם הוזמנו על-ידי מר וילי וונקה לבקר בממלכת השוקולד. בסיור שערך להם התפעלו המבקרים מהמראות הפלאיים והסודיים שנגלו להם במעמקי בית החרושת.

תארו במילים שלכם את בקעת השוקולד.

4. בשורה 24 כתוב: "אשד עצום מידות נשפך אל הנהר מעל לצוק תלול" (פירוש המילה אשד הוא מפל מים). בשורות 24-25, מצאו שם למה מדמים את המילה "אשד" והעתיקו אותה.

5. בשורות 40-42 תוכלו לקרוא על תגובת הילדים למראה בית החרושת.

תארו במילים שלכם את תגובתם.

6. כיצד הופך השוקולד בבית החרושת של מר וונקה לקל ופריך (היעזרו בשורות 43-45)?

7.

א. ממה עשוי הדשא שמכסה את שני צדי הבקעה בבית החרושת של מר וונקה?

ב. איך מכנה אותו מר וונקה?


*170*

8. בממלכתו של וילי וונקה, הלוא הוא בית החרושת שלו, אפשר לטעום הכול.

כתבו את כל הפרטים שאפשר לאכול (עליכם ללקט את המידע לאורך השורות 46-59).

9. בני האומפה-לומפה היו אנשים פעוטים ומיוחדים, שעבדו בבית החרושת של מר ווילי וונקה.

איך הצליח מר וונקה לשכנע את בני האומפה-לומפה לבוא לעבוד בבית החרושת שלו?

10. אחד מבני האומפה-לומפה כותב יומן. באחד מהדפים הראשונים ביומנו הוא מתעד כיצד השתנו חייו בממלכת השוקולד לעומת חייו בארץ מוצאו.

כתבו במחברותיכם את ה"דף מיומנו" של אחד מבני האומפה-לומפה.

כדי לבצע את משימה 10 קראו תחילה את המידע הבא אודות כתיבת יומן:

ביומן האישי מתוארות מחשבות, רגשות ותחושות שונות שכותב היומן חווה במשך היום. כתיבת היומן באה לעיתים כדי לתעד דברים משמעותיים שהתרחשו, ולפעמים כדי לשתף מישהו קרוב בדברים סודיים שקורים בתקופה מסוימת ומיוחדת בחיי הכותב. יומן נכתב תמיד בסגנון אישי ובגוף ראשון.

כל פרק ביומן מתחיל בציון תאריך ובפנייה אישית כגון "יומני היקר", ומסתיים במילות פרידה כגון "לילה טוב יומני".


*171*

חלון להעמקה מספר 2

כתבו במחברותיכם:

1. החלטתם להכין עוגת שוקולד רכה ופריכה. כתבו באילו כלים או מכשירים תשתמשו להכנת כל עוגה (היעזרו במחסן)?

מחסן כלים: מחבת. מרית (שפכטל), תחתית לעוגה, כוס מדידה, סיר, מקצף. מטחנת בשר, מצקת, פותחן קופסאות, קערה, חולץ פקקים, תבנית אפייה, פומפייה, מערוך, תרווד

2. איזה מכשיר מחליף במטבחכם את מפל המים של וילי וונקה?

3. הצינורות שבבית החרושת של וילי וונקה ינקו "מים חומים בוציים מן הנהר".

מים חומים אלו היו בעצם שוקולד נוזלי. העתיקו מתוך הרשימה שבהמשך רק את המילים הקשורות למילה "נוזל" (כדאי להשתמש במילון).

קול מציצה, צלצול, שקשוק, זרימה, קפיצה, בעבוע, צפצוף, חריקה, יניקה, שריקה, רתיחה, פעפוע, המיה, פלישה

4. לכל המילים ברשימת המילים שלעיל קוראים שמות פעולה (נפגשתם כבר עם שמות פעולה ביחידה 11). שמות פעולה הם שמות עצם שנוצרים מפעלים, אך בשונה מפעלים אין לשמות פעולה לא גוף ולא זמן.

א. הפכו את המילים הבאות לשמות פעולה: חָבַץ; עִרְבֵּל; הִקְצִיף; טָעַם; עָשָה; מָצָא (שימו לב להבדלים בין שמות הפעולה השונים).

ב. בחרו שני פעלים ואת שמות הפעולה שנגזרים מהם וחברו להם משפטים.

5. דמותו של מר וילי וונקה ססגונית ומיוחדת. הרבה פעמים במהלך הסיפור הוא מגלה גאווה על בית החרושת שלו ואף התלהבות ממנו. כתבו שתי הוכחות לעובדה זו.


*172*

חלון ללשון - המשפט

משפט שלם הוא משפט, שיש בו רצף מילים המביעות רעיון ובסופן נקודה, סימן שאלה או קריאה. המשפט יכול להיות ארוך או קצר, אך אם הוא לא מביע רעיון - הוא איננו משפט שלם. צמד מילים כמו: "הילדים השובבים..." איננו משפט, כי לא צוין מה עשו או מה קרה לילדים השובבים שעליהם מדובר (המילה "שובבים" היא שם תואר, המתאר את הילדים) ולכן אין כאן רעיון שלם. אין גם אפשרות לשים בסוף הצירוף נקודה, סימן שאלה או סימן קריאה (אם יש אפשרות כזאת, אין אלה משפטים רגילים, אלא מיוחדים - למשל: שרפה!). כמו שצוין, בסוף משפט חייבים לכתוב אחד מסימני הפיסוק הבאים: נקודה, סימן שאלה או סימן קריאה.

כתבו במחברותיכם:

לפניכם צמדי מילים ומשפטים מתוך הטקסטים ביחידה. העתיקו אותם.

א. כתבו ליד כל אחד מהם אם הוא משפט או צמד מילים.

ב. השלימו את צמדי המילים למשפטים תקינים. למשל, אם צמד המילים הוא "סיפור מפחיד", אפשר לכתוב: "קראתי סיפור מפחיד".

ג. הרחיבו את המשפטים לפי הדוגמה: אתמול בלילה קראתי סיפור מפחיד.

- ממתק מוצק

- המאכל האהוב

- העצים פורחים

- המשקה טעים

- המלחין הידוע

- הילדים הסקרנים

- הצינור ינק

- קליפת העץ

- פרצה מערבולת

- בקעה יפת מראה


*173*

סדר המילים במשפט

משפט המסתיים בנקודה מכונה משפט חיווי (משפט היגד או הגדה לפי האקדמיה ללשון העברית).

במשפט חיווי נראה את מי שמדובר עליו בתחילת המשפט - אלא אם כן בכוונתנו לייחד (להדגיש) חלק אחר במשפט. לדוגמה: החקלאי זרע אבטיחים לקראת עונת הקיץ. במשפט זה סדר המילים הוא הסדר הנפוץ; אך במשפט: לקראת עונת הקיץ זרע החקלאי אבטיחים - הכוונה להדגיש את הזמן שבו זרע החקלאי. לכן בתחילת המשפט מופיע זמן הזריעה, לאחר מכן - הפעולה שעשה החקלאי, ולבסוף מי שעשה את הפעולה (החקלאי).

לפניכם משפטים שסדר המילים בהם השתבש.

- סדרו את המילים בכל משפט בסדר הנכון.

- העתיקו את המשפטים למחברת.

- הוסיפו נקודה בסוף כל משפט.

יפי מראה, ושיחים, צמחו, גְדות, עצים, לאורך, הנהר

חשיבותו, מהר, של, האוצר, בפניהם, את, מאד, הבינו, הם, שהופיע

הידוע, שלמה, האהוב, הקדיש, המלחין, לממתק, אופרה, מוצרט

הנהר, תלול, נשפך, עצום, מעל, אשד, לצוק, אל, מידות

חסין, מלחמת המפרץ, להכין, חום, ביקשו, בזמן, מפקדי הצבא, שוקולד

עבודה בזוגות:

- שוחחו עם חבר/חברה וספרו לו/לה מה סייע לכם לסדר את המשפטים בסדר הנכון.

- חברו, כל אחד מכם, שלושה משפטים.

- בלבלו את סדר המילים.

- תנו לחבר/ה לסדר את המשפטים בסדר הנכון.

(אפשר לאסוף את כל המשפטים "המבולבלים" ולהעלותם כתרגיל לאתר הבית-ספרי)


*174*

חלון לכתיבה

האם שמעתם שלשוקולד יש מקום מכובד בתיירות?

תיירות השוקולד היא תחום מעניין. מדינות רבות הקימו מוזיאונים של שוקולד, שבהם יכול התייר לבלות יום שלם, ללמוד על שוקולד ואף לטעום טעימות "גורמה". כמה מוזיאונים הוקמו, למשל, באנגליה, בשווייץ, בבלגיה, ואפילו בישראל.

א. חפשו במקורות דיגיטליים מידע על מקומות בעולם שבהם אפשר לבלות יום במוזיאון שוקולד. ערכו חקר קטן ברשת האינטרנט ואתרו חמישה מקומות בעולם, שבהם קיים מוזיאון שוקולד המציע בילוי של יום כיף. דְלו מתוך האתרים את הפרטים הבאים:

- שם הארץ והעיר שבה נמצא המוזיאון.

- מקום המוזיאון (מרכז העיר / שולי העיר).

- ימים ושעות פתיחה.

- עלות הכניסה למוזיאון.

- דרכי הגעה למקום (אמצעי תחבורה / מסלול רגלי).

- תיאור מבנה המוזיאון (חיצוני ופנימי).

- פעילויות מוצעות במקום.

ב. ארגנו את הפרטים שדליתם על חמשת המוזיאונים בתוך טבלה.

ג. בחרו אחד מהמוזיאונים וכתבו טקסט מפעיל - מדריך לתייר שיכלול הנחיות לביקור במקום.

הקפידו לכתוב על פי התבחינים הבאים:

- פנייה כללית לנמען (לדוגמה, לכל אוהבי השוקולד / לכל המתעניינים בתולדות השוקולד...).

- משפט פתיחה ובו ציון פרטים כלליים ומעוררי ענין אודות המקום (מפורסם, ותיק, מסקרן, מיוחד...).

- הצגת תיאור המקום (איך נראה מבפנים ומבחוץ)

- הצגת כל הפרטים הרלוונטיים שנחוצים להגעה ולביקור במקום (זמני הביקור, עלויות, מיקום...).

- התמקדות בפרטים המהנים ובפעילויות המעניינות במיוחד (על פי לוחות זמנים).

- ארגון כל הפרטים על פי סדר הגיוני.

- שמירה על משלב ההולם שפה כתובה.

- שימוש באוצר מילים עשיר ובמילים המתארות מקום.

- הקפדה על כתב קריא.


*175*

טבלת המילים המצטברות


*175*

לפניכם טבלה שתעזור לכם לזכור מילים חשובות שלמדתם ביחידה זו.

עליכם להעתיק טבלה זו למחברותיכם ולמלא בה לפחות תשע מילים חשובות. מילים חשובות יכולות להיות:

- מילים חדשות שהכרתם כאן.

- מילים המוכרות לכם, ושהטקסט הוסיף לכם מידע עליהן.

- מילים המקשרות בין חלקים שונים במשפט או בין משפטים.

- ביטויים וצירופים לשוניים מיוחדים, דימויים ועוד.

- מילים שלהן יותר ממשמעות אחת.

שמות הטקסטים

מילים חדשות שלמדתי

איך נולד השוקולד?

--

צ'רלי והשוקולדה

--

מפל מים

--

(תא ריק(

--

(תא ריק(

--

(תא ריק(

--

(תא ריק(

--

(תא ריק(

--

(תא ריק(

--

הכנו עבורכם פעילויות מעניינות ומשעשעות כדי שתזכרו את המילים שבחרתם, וכדי שתוכלו להשתמש בהן בעתיד. את מגוון הפעילויות תוכלו למצוא בסוף הספר.


*176*

משימת הערכה בעקבות טקסט נבחר מתוך היחידה: "איך נולד השוקולד"?


*176*

קראו שוב את הטקסט "איך נולד השוקולד?" וענו על השאלות הבאות:

1.

א. מתי הופקה הגרסה הראשונית של השוקולד, ועל ידי מי?

ב. במה גרסה ראשונה זו של השוקולד שונה מהגרסה הנפוצה בימינו?

ג. ציינו את השמות שהוענקו לשוקולד בגרסתו הראשונה.

2.

א. איך הכינו האינדיאנים צ'וקוטל?

ב. בשורה 11 כתוב: "הם קטפו את פולי הקקאו (הזרעים של הקקאו), ייבשו אותם בשמש החמה..."

המילה אותם מתייחסת ל- --

3. אילו סגולות ייחסו האינדיאנים למשקה השוקולד?

4. הצ'וקוטל או השוקולד היה סודם הבלעדי של האינדיאנים.

פירוש הביטוי המודגש הוא: --

5. בשורה 31 כתוב: "למרבה המזל גם כאן, ממש כמו בסרטים, הרומנטיקה עשתה את העבודה".

א. לאיזו עבודה הכוונה?

ב. למה מתייחסת המילה כאן? --

6. בשורה 31 כתוב: "למרבה המזל גם כאן, ממש כמו בסרטים, הרומנטיקה עשתה את העבודה".

לאיזו עבודה הכוונה?

א. להפיכת השוקולד מנוזל למוצק.

ב. למכירת השוקולד בספרד.

ג. לשמירת הסוד של משקה השוקולד.

ד. להפיכת השוקולד לפופולרי באירופה.


*177*

7.

א. בשורה 43 כתוב: "לאחר הקטיף מייבשים את הפולים וקולים אותם".

פירוש המילה קולים הוא (העתיקו למחברותיכם את התשובה הנכונה):

- מחממים

- צולים

- מבעירים

- קולפים

ב. כתבו שתי דוגמאות למצרכים נוספים שאפשר לקלות.

8. השלימו את התרשים הבא בעזרת האירועים המצוינים בטקסט.

(בספר תרשים - היעזר במנחה):

לפני כ-1000 שנה: --

לפני כ-500 שנה: --

לפני כ-400 שנה: --

לפני כ-200 שנה: --

9. מטרת הטקסט המרכזי היא:

א. להזהיר מפני אכילת שוקולד מרובה

ב. להמליץ על אכילת שוקולד כמקור תזונה חיוני

ג. להסביר איך גילו את השוקולד ומהן סגולותיו

ד. לתאר את תהליך הכנתו של השוקולד


*178*

(בספר עמוד ריק)


*179*

פעילויות סביב טבלת המילים המצטברות


*179*

(בחרו אחת מהפעילויות החקרניות שלהלן ואחת מהפעילויות המשעשעות שלאחריהן)

פעילויות חקרניות

- אם בחרתם מילים חדשות שהכרתם כאן, כתבו בלשונכם הגדרה לכל מילה שמצאתם.

לדוגמה: הגדרה אפשרית למילה קור: חוט דקיק העשוי מחלבון.

- הכינו תעודת זהות למילה:

חלקי דיבור: האם המילה היא שם עצם? שם תואר? פועל? או מילית (מילת קישור או מילת יחס)?

עולם תוכן: המילה שייכת לעולם התוכן של... (אם לא מדובר במיליות).

רשמו מילים נוספות הקשורות לאותה מילה.

מצאו מילה הפוכה או נרדפת למילה.

- אם בחרתם לכתוב בטבלה מילים המוכרות לכם, אך הטקסט הוסיף לכם מידע חדש, כתבו מאין אתם מכירים את המילה ובאיזה הקשר.

אם אתם מכירים ביטויים או צירופים לשוניים מיוחדים, המכילים מילים מהרשימה שבחרתם - שבצו אותם במשפטים.


*180*

פעילויות משעשעות

א. פעילות יחיד

אנו "תופרים" מילים: מצאו קשר בין שתיים או יותר מילים מתוך טבלת המילים. הקשר יכול להיות במשמעות, בכתיב, בדקדוק - למשל; לאות - פסגה.

כשמישהו מטפס על הר ומגיע לפסגה, הוא מרגיש לאות; או אוחז - רומס: שניהם פעלים.

מי שמסוגל יכול כמובן למצוא קשר בין יותר משתי מילים.

ב. פעילויות בזוגות

1. עליכם לבחור מילה ולהביע אותה בפנטומימה, וחברכם צריך לנחש באיזו מילה מדובר.

2. עליכם למצוא לכל מילה בלוח המילים חרוז מתאים

3. תחרות "סידור מילים" - שני חברים מתחרים מי יצליח במהירות הגדולה ביותר לסדר את המילים לפי סדר האלף-בית.

4. "חמש מי יודע?" - בחרו מילה מתוך לוח המילים ושחקו עם חבר/חברה.

הם צריכים לגלות מהי המילה, ולשם כך מותר להם לשאול עד 5 שאלות.

אין לשאול שאלות ישירות (המילה היא...), ואתם יכולים לענות רק תשובות של כן ולא.

לדוגמה: האם המילה היא חפץ? תכונה? זו תכונה חיובית?

סוף הספר