עונות וליהנות

מקראה בחינוך הלשוני

בשילוב טקסטים חזותיים

לכיתה ד

חלק שני

בת שבע רשף

מיכל הניג-טולדנו

דבורה אמיר

בהוצאת "יבנה / בונוס"

ישראל, תשע"ד, 2014

ב-- כרכים

כרך ראשון

עמודים

עמודי דפוס

עמודי ברייל

העתיקה: פנינה כהן

הספרייה המרכזית לעיוורים

נתניה  ישראל  2015

העתקה או העברה של העותק המותאם בניגוד להוראות חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות התשע"ד - 2014, מהווה הפרה של זכות היוצרים.

תוכן כרך ראשון

(התוכן ערוך כך: שם הפרק,  עמוד דפוס,  עמוד ברייל)

*6*

אביב

*6*

מה נלמד באביב?

*6*

"פנה הגשם / חלף הלך לו..."

ברוכים הבאים לשער האביב. דף עונת האביב פורח בשלל צבעים.

גם אתם מוזמנים להצטרף לחגיגה.

החג הפותח את תת-השער חגים ומועדים הוא חג הפסח.

ברוח חג הפסח תפגשו את אליהו הנביא (מחופש, כדרכו...) הוא מצפה לכם במעשייה שתי כובסות בערב פסח. קושיות שייכות גם הן לפסח. בטקסט קושיות ילדים ותשובות מומחים תוכלו, בין היתר, לקרוא מה ענה המומחה על הקושיה: "למה מגרד בראש כשיש כינים?"

כוכבים צהובים הוא פרק מספר על תקופת השואה, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה. יום זה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שבא אחריו - שניהם מועדים עצובים בלוח השנה. השיר אנחנו שנינו מאותו הכפר והשיר לעולם קשורים ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

ומעצב לשמחת יום העצמאות. לכבוד יום העצמאות אתם מוזמנים להצטרף ולשיר את שיר השיירה, המתאר את סיפור העלייה של יהודים לארץ-ישראל. הסיפור הבא אחריו שמירת לילה - גשם בקיץ קרה באמת. הוא מתאר זיכרון אישי של עולה חדשה.

את תת-השער אישים ואירועים פתחנו בשיר מוחמד היקר. השיר מתאר חלום על שלום.

גם ארבעת הטקסטים הבאים קשורים לשלום, אך הפעם לשלום כדור הארץ. הטקסטים למה בעצם אין לנו מים? מדעי הזבל; אמצו נחל ולא לשקית אמורים להשאיר עלינו רושם ולהשפיע לא רק בשבוע כדור הארץ, אלא כל השנה...

*7*

מכאן לתת-השער הבא: ילד שכזה.

הילד הזה הוא גיבור הספר "ניקולא הקטן". צפו למפגש מרוכז עימו ועם בני כיתתו. מלאכים קטנים ומתוקים הם לא... תחילה תפגשו אותם בפרק המפקח היה אצלנו. אחר כך תתבקשו לכתוב המלצה לסיפור - לפי בחירתכם, לאחד מסיפורי הספר. לקינוח צפוי לכם אחר-צהריים בלתי-נשכח בפרק נוסף מספר זה: הבית של ז'ופרואה.

אחר כך תעברו לספר אחר, מלחמת הדוכנועים, שכתוב כולו בצורת מכתבים. דוכנוע - מה זה בכלל? ומה מחבר בין המכתבים שתקראו?

נעבור לתת-השער ארץ, עיר, חי, צומח...

כאן תבלו בחיק הטבע על שפת נהר אנגלי: קראתם כבר את הספר שלושה בסירה אחת? עוד לא? אחרי שתקראו את הפרק חוויותיו של מונמורנסי עם עדת כלבים בכולבו וחתול אחד ברחוב, תרוצו לקרוא את הספר. בכל מקרה, בעקבות קריאת הפרק המשעשע תתבקשו לכתוב בעצמכם המלצה על ספר קריאה.

אם אתם שומעים עכשיו נביחות, הן עולות הפעם משני הטקסטים הבאים. כתבת העמדה לא נשברנו וטקסט המידע כלב דלמטי - שניהם עוסקים בכלב הדלמטי. הם חושפים לעומק את טבעו של הכלב החביב הזה, יש הבדל בצורה של כל אחד משני הטקסטים, למתת ששניהם עוסקים בדלמטים...

מהטקסט האחרון בתת-שער זה עולה הפעם... תרועה?! מי המריע? הנה רמז: הטקסט נקרא אין כמוהו, ואיזה דבר נהדר זה החדק...

לסיום, נגיע לתת-השער פעם אחת... בפתח השער תקראו שיר על ילדה מזלג וילדה כף. מדרש האגדה שאחריו נקרא אגדת בת הקיסר ורבי יהושע בן-חנניה. אפשר ללמוד ממנו שיעור על הקשר שבין יופי לחוכמה. לסיום מצפה לכם עוד ילדה... בעצם שתי ילדות - בהמלצה על הספר אורה הכפולה.

*8*

עונת האביב

*8*

שיר זמר ישראלי

שיר האביב

מילים ומנגינה: מתתיהו שלם

פנה הגשם,

חלף, הלך לו.

ענן רקיע

חלף, הלך לו.

פני אדמה

באור חמה

שיבולים זקפו

ראשיהן בקמה.

בני הרים זה אל זה

ברמה ישוררו

שלום, שלום,

הידד! הידד!

אביב היום.

(בספר תמונה: פרימוורה של בוטיצ'לי)

אביב ישראלי

(בספר תמונה: פריחה אביבית)

*9*

(בספר תמונות:

אירוסים בטבע

שדות חיטה

פריחת התפוח

באביב מתעוררים מתרדמת החורף עטלפים אוכלי-חרקים וגם... הנחשים!)

אביב בארצות אחרות

(בספר תמונות:

יפן - פריחת הדובדבן וריקוד כובעים מסורתי

פריחה מתוך השלג הנמס

פריחה בשדה (הולנד)

פריחת הדובדבן בוושינגטון

נקבת הבונה ממליטה באביב)

*10*

חגים ומועדים

*10*

פסח

*10*

שתי כובסות בערב פסח

*10*

מעשייה עממית

עיבד: שלמה אבס

היה היו שתי גיסות, האחת עשירה והשנייה ענייה. הגיע ערב פסח ולגיסה הענייה אין שום דבר לפסח, אפילו מצות אין לה.

לקחה מעט בגדים והלכה לנהר לכבס. הולכת היא ובוכה, ונזכרת שכל שנה חוזר הדבר: הגיסה העשירה שולחת לה מצות שרופות, ירקות רקובים ובגדי סמרטוטים לילדים. והיא, הענייה, מקבלת הכל בשקט, לוקחת את הבגדים הישנים לכבס בנהר, ובוכה.

התחילה מכבסת, והנה היא רואה רב לידה. שאל הרב:

"מה את עושה?"

עונה לו: "אני מכבסת."

שאל אותה: "קנית מצות לפסח?"

"כן."

אמר: "לא היה - יהיה! קנית כבש?"

"כן."

"לא היה - יהיה! סידרת את הבית?"

"כן."

"לא היה - יהיה!" והלך.

גמרה האישה לכבס את הבגדים והלכה לביתה. הגיעה לביתה, ומה? לא הכירה את הבית: בפתח עמד כבש, הבית היה צבוע ובפנים כל טוב - מצות, ירקות וכל מה שצריך.

נדהמה והתחילה לבכות משמחה. קראה לילדיה וגם הם שמחו. הכינה האישה מגש יפה ושמה עליו מכל טוב, ושלחה לגיסתה. קיבלה הגיסה את המגש ונדהמה - מה זה? הם הרי עניים! אמרה לבעלה:

*11*

"הם עניים, מניין קיבלו את כל זה?"

אמר לה: "אלוהים נתן."

ענתה: "אלוהים אינו נותן סתם כך. אתה חייב ללכת ולשאול אותם איך זה קרה."

אמר: "אלוהים נתן, לא צריך לשאול."

"לא. אתה חייב ללכת. אם לא - אלך אני!"

וכך עשתה - הלכה ושאלה. ענתה הגיסה הענייה:

"הלכתי לנהר עם הסמרטוטים שלי והתחלתי לכבס ולבכות. בא רב אחד, שאל שאלות ועניתי לו, והנה חזרתי וכאן כל טוב."

אמרה העשירה: "יופי, אני אעשה אותו דבר."

הלכה לנהר, לקחה סמרטוטים והתחילה מכבסת ובוכה.

הגיע הרב ושאל: "קנית כבש לפסח?"

"לא."

"לא היה - יהיה! קנית בגדים? צבעת את הבית?"

"לא!"

"לא היה - יהיה!"

שמחה והלכה לביתה למצוא יותר ממה שהיה לה. ומה היא מוצאת?

הכבש מת, הבית הרוס, המצות שרופות. התחילה לבכות ושאלה את בעלה:

"איך זה? למה לה כך ולי כך?"

אמר לה בעלה: "אמרתי לך שאלוהים נותן ואלוהים לוקח. רצית יותר מדי, עכשיו אין לך דבר".

מתוך: משלוח מנות: סיפורי עם לחגים

*12*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. הסיפור מתאר את שתי הנשים בערב פסח. ספרו מניסיונכם: מה חשוב מאוד להכין לקראת ערב פסח, על מה טורחים במיוחד בכל משפחה?

ב. מה הרגשתם כלפי הגיסה הענייה בסיפור?

האם תיארתם לעצמכם שכך תסתיים המעשייה? הסבירו.

פעילויות

היחסים בין הגיסות

1. א. כיצד, בכל שנה לפני פסח, הגיסה העשירה העליבה והשפילה את הגיסה הענייה ופגעה בה?

ב. הביאו דוגמאות מהסיפור לכך שהגיסה הענייה "מקבלת הכול בשקט".

2. שוחחו ביניכם: מהן התכונות של אחת מהגיסות. הביאו דוגמאות מן המעשייה שמדגימות כל תכונה. היעזרו במאגר התכונות בהמשך.

לתשומת ליבכם: אפשר ללמוד על תכונות של דמות מתוך:

מעשים של הדמות, דברים שאומרת הדמות, יחס של דמויות אחרות אל הדמות.

מאגר תכונות: נדיבה, קנאית, חמדנית, אינה מתלוננת, קמצנית, חשדנית, מסתפקת במועט, אינה מסתפקת במה שיש לה

השקרים

3. שתי הנשים משקרות לרב, אבל מסיבות שונות לגמרי.

א. האישה הענייה משקרת לרב. מדוע?

ב. האישה העשירה משקרת לרב. מדוע?

*13*

מה אפשר ללמוד מן המעשייה שלנו?

4. א. קראו את קטע המידע הבא:

מידע:

המעשייה

הסיפור שקראתם הוא מעשיה עממית. המעשיות הן סיפורים שסופרו בעל-פה ועברו מדור לדור בין הקהילות שונות. בדרך כלל אלה סיפורים שמתארים את חיי העם, והם מנסים ללמד אותנו מוסר או לקח מסוים.

ב. בסוף הסיפור, הבעל של הגיסה העשירה אומר לה:

"אמרתי לך שאלוהים נותן ואלוהים לוקח. רצית יותר מדי, עכשיו אין לך דבר".

כתבו מהו הלקח או מוסר ההשכל שאפשר ללמוד מן הסיפור על שתי הכובסות.

ג. קיים דמיון בין המעשייה 'הדייג ודג הזהב' לבין 'שתי כובסות בערב פסח'.

במה הן דומות?

פתגמים, ביטוי והגדרה - מהי קנאה

5. לפניכם שני פתגמים, ביטוי והגדרה למושג קנאה.

א. קראו אותם.

ב. בחרו אחד מהם וכתבו כיצד הוא בא לידי ביטוי במעשייה שקראתם.

- על כל אדם המשתתף בצערנו, יש אלף אחרים המתקנאים בשמחתנו.

צ. כ. קולטון

- רק יחידי סגולה מסוגלים לחבב ללא קנאה ידיד מוצלח.

אייסכילוס מתוך אתר "פתגם"

- צרות עין - (ביטוי) קנאה, אי-רצון לראות שטוב לאחרים.

- קנאה - (הגדרה) הרגשה של מרירות, כעס ואי-שביעות רצון שמרגיש מי שמקנא במישהו - שרוצה להיות כמותו, שרוצה שיהיו לו אותם דברים, תכונות, הישגים וכדומה כמו שלו.

מתוך מילון "רב-מילים"

*14*

אוצר מילים

סוגים של קרבה במשפחה

6. לפניכם מילים הקשורות לסוגי הקשרים במשפחה.

א. התאימו בין המילים בטור א' להסבר של כל אחת בטור ב'.

(בספר שני טורים:)

טור א':

- גיסה

- לדוגמה: אחיין - בן האח או האחות

- דודה

- סב

- סבתא רבתא

- נין

- דודנית

טור ב':

- בנו של הנכד או בנה של הנכדה

- אחות האב או האם

- לדוגמה: אחיין - בן האח או האחות

- בת דוד או בת דודה

- אבי האב או אבי האם

- אחות הבעל; אחות האישה; אשת האח; אשת הגיס

- אמא של סבתא

ב. בררו:

- מי אחיין של מי במשפחה שלכם?

- מי דודנית של מי במשפחה שלכם?

- מי סבתא רבתא של מי במשפחה שלכם?

*15*

קושיות ילדים ותשובות מומחים

*15*

מהי קושיה?

רמז: היזכרו בהגדה של פסח.

ילדים מרבים לשאול את הוריהם שאלות הפותחות במילה למה? ובצדק: העולם הסובב אותנו מלא חידות ומעורר שאלות. אבל הורים, עם כל הכבוד, אינם אנציקלופדיה מהלכת. אז מה עושים? יש פתרון: עיתון בעל מוסף לענייני בית ומשפחה מזמין הורים לשלוח אליו את קושיות הילדים, ולקבל עליהן מענה מלומד ממומחים.

הנה, לדוגמה, שלוש קושיות ותשובות שפורסמו במדור זה לקראת חג הפסח.

יואב הררי, תלמיד כיתה ד' מחיפה, שואל בענייני טפילים:

למה כשיש כינים מגרד בראש?

הרוקח ניר חיימוביץ' משיב:

"בשל העובדה שהכינים זעירות כל כך קשה לנו לזהות אותן בתחילה, כשהן רק מתחילות 'לקנן' בראש. אנחנו מתחילים לחוש בהן כאשר מגרד לנו, וזה כבר שלב שבו ביצי הכינים כבר בוקעות והכינים שזה עתה נולדו יוצאות לחפש להן מזון. מזונן הוא הדם שהן מוצצות מן הקרקפת שלנו. הכינים מפרישות מין רוק שהוא חומר שמונע את הקרישה של הדם, וזה מה שמגרד לנו.

קשה לזהות את הכינים כבר בתחילה לא רק מפני שהן קטנות כל כך אלא גם בשל צבען - אפור או חום אדמדם - שעוזר להן להסתתר בשיער. ישנם תכשירים רבים לטיפול בכינים, ממסרק מיוחד בעל 'שיניים' צפופות מאוד, ועד חומרים כימיים שונים. כדאי לטפל

*16*

בכינים מייד כשחשים אפילו גירוד קל מאוד. חשוב לציין שלכינים אין כנפיים, והן עוברות מראש לראש רק אם מצמידים ראשים או כאשר משתמשים באותם מסרקים, כובעים ומגבות".

יעל רון, תלמידת כיתה ה' מפתח-תקווה שואלת בענייני משפחתולוגיה:

למה אני והאחים שלי שונים כל כך במראה ובתכונות שלנו?

ד"ר יואל רחבי, פסיכולוג קליני, משיב:

"העובדה שאת והאחים שלך נולדתם לאותם הורים ואתם גדלים באותה משפחה, באותו בית ומקבלים חינוך דומה - לא גורמת לכם להיות זהים זה לזה (וטוב שכן). כל בן משפחה נולד עם תכונות ייחודיות לו, וזה המבנה הגנטי המיוחד שלו. ידוע לנו, הפסיכולוגים, שאחד הדברים שמשפיעים על התפתחות האישיות של כל ילד במשפחה קשור למיקום שלו במשפחה. גם אם ההורים מתייחסים אל הילדים באופן דומה ואינם מפלים ביניהם, בכל זאת קיים הבדל בין ההתייחסות לבכור, לאמצעי ולצעיר מבין הילדים. ההתייחסות השונה של ההורים קשורה לעובדה שכל ילד שונה מאחיו באופיו ובתכונותיו בשל הגנים הייחודיים לו, וכן קשור הדבר לכך שההורים עצמם משתנים ומתפתחים במהלך השנים: לא דומה גידול הילד הבכור, שנולד להורים כשהיו צעירים ובלתי-מנוסים, לגידול ילד כשההורים בוגרים יותר ומנוסים יותר.

כאמור, ההתייחסות של ההורים לכל ילד מושפעת מאופיו ומתכונותיו הייחודיות של כל ילד, וזה גורם לכך שהאישיות של כל ילד במשפחה מתפתחת באופן אחר."

*17*

ללי רשף, בת ארבע מתל-אביב, שואלת בענייני תפריט:

למה קופים הכי אוהבים בננות?

מטפל בחוות הקופים, שי כחלון, משיב:

"כבר זמן רב אני שם לב שמבקרים בגן הקופים שלנו נוהגים להביא איתם בננות כדי להאכיל את הקופים. הם אוהבים כמעט כל דבר מתוק ואת כל הפירות - אננס, תותים ומלון. אך אין זה הכול - בתפריט שלהם אפשר למצוא גם ירקות, לחם וגבינה. דעי לך שהקופים, כמו בני-אדם, אוהבים מאוד פיצוחים. בקשר לאהבת בננות, קשה לי לדעת מדוע צמח הרעיון שזה המאכל הכי אהוב על הקופים. בעבר הבננה הייתה פרי אקזוטי (נדיר ומיוחד, כמו האננס והפפאיה), ואולי משום כך החליטו בני-האדם שזהו המאכל האהוב ביותר על הקופים".

הטקסט מעובד מתוך: "ילדים שואלים מומחים עונים" עיתון "ידיעות אחרונות"

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. איזו שאלה מהשאלות שקראתם קשורה גם אליכם, או מעניינת אתכם באופן מיוחד?

ב. אילו שאלות הייתם שואלים את המומחים בעיתון?

ג. "העובדה שאת והאחים שלך נולדתם לאותם הורים ואתם גדלים באותה משפחה, באותו בית ומקבלים חינוך דומה, לא גורמת לכם להיות זהים זה לזה (וטוב שכך)."

מדוע לדעתכם, טוב שילדים באותה משפחה שונים זה מזה?

*18*

פעילויות

שאלות ותשובות בנושאים שונים

1. סדר השאלות בטבלה הבאה שונה בכוונה. השלימו את המבוקש בטבלה כך:

א. זהו מהי השאלה לפי אפשרויות התשובה.

ב. סמנו את התשובה הנכונה לשאלה בהתאם לדברי המומחה.

ג. כתבו את נושא השאלה.

מהו הנושא? --

מהי השאלה? --

מה התשובה הנכונה לשאלה?:

א. בגלל הביצים של הכינים.

ב. משום שהכינים מטיילות על עור הקרקפת.

ג. בגלל הרוק שמפרישות הכינים שבקעו מן הביצים.

ד. אף אחת מן התשובות אינה נכונה.

מהו הנושא? --

מהי השאלה? --

מה התשובה הנכונה לשאלה?:

א.כי הבננה נחשבת לפרי אקזוטי.

ב. קופים לא אוהבים במיוחד דווקא בננות. הם אוהבים אוכל מתוק בכלל.

ג. כי הם לא אוהבים ירקות, וגם לחם הם לא אוכלים.

ד. כל התשובות נכונות.

מהו הנושא? --

מהי השאלה? --

מה התשובה הנכונה לשאלה?:

א. מפני שהגנים אינם זהים: כל ילד נולד עם גנים אחרים.

ב. כי המשפחה עצמה משתנה עם כל ילד שמצטרף אליה.

ג. משום שההתייחסות לכל ילד שונה בהתאם למיקומו במשפחה, לפי סדר הלידה.

ד. כל התשובות נכונות, ויש עוד סיבות.

2. כיצד מסבירים המומחים מידע מסובך?

שאלות הילדים דורשות לפשט - להפוך מידע מורכב ומסובך להסבר פשוט. איך עושים זאת? כיצד מסבירים חומר חדש ומורכב למי שאין לו שום ידע בתחום? באילו דרכים?

*19*

מצרפים הסבר למילים ומושגים מלשון המקצוע - מאוצר המילים של תחום הידע

א. מצאו בתשובת הפסיכולוג את ההסבר שצירף למילים הבאות:

- גנים: --

- ההורים משתנים ומתפתחים במהלך חייהם: --

מבהירים רעיון בעזרת דוגמאות

ב. השלימו: בתשובתו של המומחה ש' כחלון, אננס, מלון, תותים ובננות הם דוגמה ל: -- (במחברת)

מעשירים ומרחיבים בפרטים הנחוצים להבנת התופעה לעומק

ג. התופעה שעליה שואל יואב הררי היא טפילים (למה מגרד בראש כשיש כינים?)

המומחה, ניר חיימוביץ', מתאר את השלב שמביא לגירוד.

איירו את התהליך המסביר למה מגרד בראש.

קושייה משלכם:

3. נסו להיזכר: איזו קושיה "מציקה" לכם, או "הטרידה" אתכם כשהייתם צעירים יותר?

א. כתבו את הקושיה.

ב. למי תפנו כדי לקבל תשובה?

ג. איזה מומחה היה מגייס המדור בעיתון, אילו פנו הוריכם אליו בשאלה זו?

ד. האם בינתיים קיבלתם תשובה מספקת לשאלתכם? כן / לא.

אם כן, מה התשובה? -- (במחברת)

אוצר מילים

מילים לועזיות

4. המומחים שנדרשו לענות על השאלות באים מתחומי ידע שונים:

תורת נפש האדם - פסיכולוגיה

תורת החי - זואולוגיה

תורת הרוקחות - פרמקולוגיה

פסיכולוגיה, זואולוגיה ופרמקולוגיה הן מילים בלועזית (שפה זרה שאינה עברית).

*20*

א. הפסיכולוג, ד"ר יואל רחבי, ענה ליעל רון על שאלתה "בענייני משפחתולוגיה".

מה משמעות המילה משפחתולוגיה?

לוגיה - תורת ה... מדע ה...

ב. מה דעתכם, האם המילה משפחתולוגיה מופיעה במילון? נמקו.

חיבור זה של מילה עברית עם מילה לועזית הוא סוג של משחק מילים.

נמשיך לשחק בו:

ג. מה פירוש המילה קופולוגיה? -- (במחברת)

מיהו הקופולוג בין המומחים? -- (במחברת)

ד. חברו באותה נימה היתולית כרטיס ביקור למומחה שענה לשאלתו של יואב הררי, השואל בענייני טפילים.

לשון

חיפוש במילון

5. כדי לחפש במילון את המילים הבאות, עליכם לסדר אותן לפי הסדר שבו הן מופיעות במילון.

א. קראו את קטע המידע הבא:

מידע:

- המילים במילון מסודרות לפי סדר א-ב - מילה שמתחילה באות א' תופיע בעמודים הראשונים, ומילה שמתחילה באות ת' תופיע בעמודים האחרונים.

לדוגמה: אבא, בננה, צנצנת.

- אם יש יותר ממילה אחת שמתחילה באותה אות, בודקים מהי האות השנייה במילה וקובעים את הסדר לפיה - סדר זה נקרא א-ב פנימי.

לדוגמה: אבא, אוצר, אריה.

- כך גם במקרה ששתי האותיות הראשונות זהות - בודקים לפי האות השלישית, וכך הלאה, לפי הצורך.

לדוגמה: חרם, חרף חרצית.

ב. העתיקו את המילים הבאות לפי הסדר הנכון:

זעירות, אקזוטי, זואולוגיה, רוקח, גנים, קושיות, פסיכולוג, קליני, בכור, כינים, מלון, טפילים, פרמקולוגיה

6. כאשר מתארים ומסבירים תופעות, נהוג להשתמש בזמן הווה. גם שלושת המומחים עושים זאת.

א. בחרו אחת מתשובות המומחים ואתרו בה את הפעלים בזמן הווה.

ב. כתבו והציגו לדוגמה שלושה מהפעלים שמצאתם.

ב מדוע, לדעתכם, משתמשים המומחים בתשובותיהם בפעלים בזמן הווה?

*21*

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

*21*

כוכבים צהובים

*21*

צרויה להב

צרויה להב היא סופרת ומשוררת הכותבת בעיקר למבוגרים. שירים רבים שכתבה הולחנו ובוצעו על ידי זמרים ידועים. הספר "כפכפי העץ של אנדרה" זיכה אותה בפרס "יד ושם" למפעלים חינוכיים לשנת תשס"ב על כתיבת ספר לילדים ולנוער בנושא השואה.

בשלושים בדצמבר 1943 מלאו לי שש. למחרת יום ההולדת הוציאה אמא מהארון את כל החולצות והסוודרים שלי, וישבה לתפור על כל אחד מהם כוכב צהוב, למעלה בצד שמאל, בדיוק מעל הלב. הייתי גאה מאוד. עכשיו גם אני גדול. סוף-סוף גם אני זכאי, כמו כל המבוגרים במשפחה, לכוכבים צהובים משלי. במרכז כל כוכב הייתה כתובת - JOOD, וחשבתי שהרבה יותר טוב יהיה אם במקומה יתנוסס שמי - אנדרה ון פלימן. בכל מקום ידעו כולם מי אני ויוכלו לפנות אלי בקלות ובכל עניין. ולא רק על הכוכב שלי. הכוכב של אמא יישא את השם גרטה, זה של אבא פריץ, של סבא מר דריס ון פלימן, וכן הלאה - סבתא מריאנה, סבתא ברטה, הדודים והדודות, כל אחד מאתנו ושמו על כוכבו.

"ולמה דווקא JOOD?" שאלתי. אמא שתקה כאילו היא לא שומעת. אחרי רגע ארוך היא הפסיקה לתפור, הסיעה את המשקפיים לקצה האף, הלוך וחזור במהירות, ונעצה בי את המבט הזה שלה, שאני הכי שונא. "אתה כבר ילד גדול", היא אמרה לי, ומניסיוני ידעתי שגם צירוף המילים הזה - כבר ילד גדול - לא מבשר טובות. הייתי בטוח שבעקבותיו יבוא נאום ארוך - על מה שצריך ועל מה שאסור ולמה אני מתנהג ככה ולא אחרת - אבל טעיתי. שום נאום לא בא, רק משפט אחד. "מה שלא יהיה, אנדרה,

*22*

תמיד תשמור על אחיך הקטן ותדאג לו. אני רוצה שתבטיח לי."

זה הכל? לשמור על בני? מה יש כאן להבטיח, ולמה היא עושה מזה עניין גדול. אחי בני קטן ממני בשלוש שנים. נכון, הוא צוציק חמוד מאוד, או לפחות זה מה שאומרים עליו, אבל אלי הוא נדבק ומפריע ונגרר אחרי לאן שאני הולך. מיום שהביאו אותו מבית החולים הביתה לא הפסיקו להציק לי -

"בוא, אנדרה, תשגיח על בני,"

או - "לך תשחק עם בני שלא יבכה,"

וגם - "תתבייש לך. ככה אתה שומר על אחיך הקטן?"

ממילא, אם רציתי או לא, מינו אותי לתפקיד השומר של בני ובלי שטרחו לברר מה דעתי, ועכשיו דחק בי המבט הזה של אמא והכריח אותי לצאת בהצהרות.

"בסדר. אני אשמור עליו," הבטחתי לה, רק שתוריד ממני את העיניים.

אמא התאמצה להשחיל חוט סורר בחור המחט הקטן מדי, פספסה למרות המשקפיים, רטנה ושידלה את החוט שייכנס, עד שנלכד. היא נאנחה, חיזקה את הקשר בקצה ואספה עוד כוכב, לקשט בו גם את כיס המעיל. "ועוד דבר אתה צריך לזכור," היא אמרה. "הכתובת שלנו היא קינדרדיקסטרט שמונים ואחת, קומה ראשונה, הרובע הדרומי, אמסטרדם. תחזור אחרי. בקול רם."

שוב לא הבנתי. בשביל מה לי כתובת, מה אני, אני דוור? ברור מאליו שאני יודע איפה אני גר. ובכל זאת חזרתי אחריה ושיננתי: "קינדרדיקסטרט שמונים ואחת, קומה ראשונה, הרובע הדרומי, אמסטרדם." אמא חייכה והושיטה לי את המעיל - מכוכב כמו שצריך, ואני לבשתי אותו ויצאתי החוצה להראות לכולם שמהיום אני בחור גדול ומבוגר.

הבית שלנו, בית משפחת ון פלימן, לא היה שונה מבתים אחרים ברחוב. בית דירות בנוי לבנים אדומות, עם גג שטוח וארובה קטנה וחצר אחורית של דשא וגינה. לאורך הרחוב, משני צדדיו, עמדו בניינים כמוהו בשורה מדויקת. בניין צמוד לאחיו התאום, שלוש קומות, קיר לקיר, כמו קרונות רכבת אדומה חונה ברציף תחנה שליו, לא נוסעת לשום מקום ולא נפרדת לעולם. הדיירים, נוסעיה הקבועים של הרכבת, מקצתם יהודים ורובם לא, חיו חיים מסודרים במידת האפשר וקיימו קשרי שכנות ידידותיים. אנחנו, הילדים, שיחקנו יחד, כולם עם כולם, זה בביתו של זה.

ידעתי שאני יהודי, אבל לא הרגשתי אחר מהילדים שהכרתי, ולא ראיתי שום

*23*

שוני שהבדיל את הורי מכל שכנינו וידידינו. סבתא ברטה הדליקה נרות שבת, את ליל הסדר חגגנו אצל סבתא מריאנה, אבא ואמא היו חילונים גמורים, וכאלה היו חיינו. למדתי בגן ילדים רגיל ואהבתי את סבא סנטה קלאוס, שגלש במזחלת רתומה לשישה איילי שלג, צלצל בפעמון זהב וחילק מתנות.

את סינט ניקולאס, פטרונם של יורדי הים והממונה על שלום מולדתנו הולנד, אהבתי אפילו יותר. אוניית קיטור קטנה שטה ימים ולילות במסע מפרך והביאה אותו אלינו מספרד הרחוקה. הוא הגיע בלילה, הדור בגלימה רקומה חוטי זהב וכסף, בזקנו הלבן ובכובע של אפיפיור, ואיתו שני עבדיו הכושים ואוצר יקר של שקי ממתקים. בחצות חיכה להם על החוף סוס לבן צח-כנפיים, הרכיב אותם על גבו וכולם יחד המריאו. הם טסו גבוה, בחושך, מעל הבתים, מפזרים עליהם אבקת כוכבים זוהרת ומטילים תרדמה עמוקה. אף אחד לא ראה אותם. מעולם. לא את הקדוש, לא את הסוס הלבן, ולא איך מתגנבים העבדים דרך ארובות (שורה 63) הבתים ומשאירים (רק לילדים הטובים) ממתקים בנעליים.

לעומת כל הנדיבים האלה, אליהו הנביא מליל הסדר של סבתא מריאנה הוא טיפוס אחר לגמרי. ממלאים גביע יין גדול במיוחד בשבילו, מכינים לו כיסא ומשאירים לכבודו את הדלת פתוחה כל הלילה. והוא בא כשהוא בא, ומרוקן את הגביע, מכרסם מצות ומפורר על המפה, ומסתלק לו, הקמצן, בלי להביא כלום. ואני קיבלתי כוכב עם הכתובת JOOD, באמת מאורע משמח מאוד, אבל מצד שני מסבך את העניינים.

"יש מקומות שאסור לנו להיכנס אליהם," אמרה לי אמא כבר מזמן, והזהירה אותי שלא אלך לנהר, לגן הרובע ולתחנת הרכבת. "גם ברכבת לא ניסע יותר,"

*24*

היא הודיעה והסירה את המשקפיים לנגב מהם אדים.

"לא ניסע ברכבת??? למה?"

"בגלל המלחמה."

"איך נגיע לאינדהובן?"

"לא נגיע."

"איך נבקר את כולם? איך נתראה? הם יבואו אלינו?"

"לא."

"ויותר לא נראה אותם? לעולם???"

אמא ניגבה את המשקפיים ואמרה שהמלחמה תיגמר יום אחד, ואני רציתי לדעת מתי. אהבתי את הנסיעות לאינדהובן ואת הביקורים אצל סבא ושתי הסבתות והדודים. בכל ביקור כזה היינו עוברים בין בני משפחתנו, מבית לבית, וחוגגים את שמחת הפגישה בסעודות רבות-משתתפים. בכל פעם הציפו אותנו בתשומת לב, במתנות ובפינוקים, וכשחזרנו הביתה זכרתי את הביקור בגעגועים וחיכיתי בקוצר-רוח לביקור הבא. ועכשיו הייתי מוכרח לדעת מתי נוכל לנסוע שוב, אבל אמא אמרה רק: "לא ניסע ולא נבקר, ותפסיק לשאול שאלות!"

לא נבקר. פשוט ככה, ושאפסיק לשאול שאלות. כאילו טבעי לגמרי שניפרד מכולם, "תן נשיקה לסבתא, אנדרה, שלום שלום ולהתראות בפעם הבאה," והפעם הבאה לא תהיה יותר, ויותר לא נתראה ולא נשמח איתם, עם כולם, ואמא מקמצת במילים, ואין לה תשובות, מנגבת ומנגבת את המשקפיים, מסתכלת בי ולא רואה.

"וברחוב? מותר לי לשחק?"

"מותר."

"וללכת לחולות ולביצה?"

"כן. אולי. נשאל את אבא."

"ולנסוע בטרם?"

"לא."

"אז איך נגיע לשוק?"

"לא נגיע."

"למה?"

"אמרתי לך, בגלל המלחמה."

"אבל למה בגלל המלחמה?!"

*25*

"אתה עוד ילד קטן, ולא כל דבר אתה מוכרח לדעת. מספיק. עזוב אותי בשקט ולך לשחק."

אמא קמה וננעלה בחדרה והשאירה אותי לבדי מול הדלת הסגורה, נדהם ונגזל מהאהוב עלי ביותר. קודם תחנת הרכבת והנהר, אחר כף המשפחה באינדהובן, ועכשיו לוקחים ממני גם את השוק.

יותר מכל המקומות, יותר מהבית של סבתא וסבא שלי, שהאוויר בו קר וחם, חשוך ומואר באותו זמן, יותר מהנהר ואפילו יותר מאשר לדוג בו, אהבתי את השוק. הסיבה הראשונה היא הטרם, שהיה לוקח אותנו אל השוק, ומה שחשוב באמת - אוסף ספחי הכרטיסים. האוסף הזה היה גולת הכותרת של האוספים שלי ושל וילי, ובו השקעתי את מירב המאמצים. הייתה לנו חבילה אחת של סדרות מושלמות, אחת של נדירים ושתיים של פושטים, ומכיוון שהיינו זקוקים למלאי גדול להחלפה, אספתי ספחים בכל הזדמנות וניהלתי עסקים ממולחים. השיטה היא להשלים סדרות לפי מספרי הכרטיסים, והבעיה היא שתמיד נשארות סדרות חסרות. במשא-ומתן שניהלתי עם אספנים אחרים ויתרתי על נדירים תמורת נדירים יותר, ומסרתי חבילות של פושטים עבור מספרים חיוניים. באמסטלסטשיון, באולם הכניסה וברציפים, הייתי מוצא המון ספחים תלושים. ואם נוסיף אליהם את אלה שמצאתי בטרם, יצא שבכל נסיעה לשוק הכפלתי את רכושי וצברתי חבילות שמנות להחלפה.

*26*

הסיבה השנייה היא הנסיעה עצמה. הטרם עובר ברחובות היפים, אוסף אנשים ומראות מים, גנים, ברבורים, משאיות צבאיות וחיילים, מוכר הגלידה והעגלה שלו, המקושטת בציורי פרפרים ומלאכים - תמונות-תמונות נעות בריבועי החלונות. כשהטרם נוסע מהר, רץ לפניך סיפור, וכשהוא מאט, מתגלים בו פרטי פרטים שלא ראית קודם.

חמש תחנות ואנחנו בשוק, וכאן הגענו לעצם העניין. ביתני הדוכנים היו גדושים צעצועים, משקפות ומיקרוסקופים ודגים אדירי-שפמים; בקבוקי זכוכית בשלל צבעים, תוכים מדברים, גורי כלבים וחתולים בכלובי ברזל; והמוכרים מכריזים, כל אחד על שלו, ומשבחים את הסחורה בקולי קולות. זה מספר סיפורי אלף לילה ולילה על מוצרי הסבון שלו, השני לא עוזב אותך עד שתטעם דג מלוח, השלישי, מוקף תרנגולות מתות, נשבע שאם תקנה ממנו יהיו לך חיים ארוכים ושמחים. אנשים עברו מדוכן לדוכן, מריחים, ממשמשים, מתמקחים וקונים. גם מנגנים היו כאן, משמחים את האוזניים, וזמרים מתמוגגים טירללו יודלהיי יודלהו. האיש עם תיבת הנגינה סובב את הידית, סובב וניגן והשליך עוגיות לפודל מרקד על שתי רגליים. הפודל, בזינוק מדויק ובביס אחד, חיסל עוגייה אחר עוגייה לקול תשואות הקהל, והאיש נפנף בכובע הפוך, ציפה להרבה וקיבל מעט, ירק וקילל את הקמצנים בני קמצנים.

אמא, מתעלמת מכל הנפלאות האלה, היתה נתקעת תמיד בדוכנים הכי משעממים - מלפפונים בזיל הזול, גרביים במחיר מציאה - עומדת ומתלבטת אם דרושות לנו עוד מגבות או לא. אני עופפתי כחרק בין פרחי הגן, מאושר ומזמזם ובורר לי מהצוף המתוק ביותר. לטעמי, לא היה דבר מטופש יותר מאשר למנוע ממני ללכת לשוק, או לשוטט בתחנת הרכבת ועל שפת הנהר. מה גם שלא קיבלתי אף תשובה רצינית לשאלותיי, ולא שוכנעתי בשום סיבה מתקבלת על הדעת. צפצפתי. שיגידו מה שהם רוצים, אף אחד לא יאסור עלי ללכת למקומות שאני אוהב. עד היום לא היה דבר פשוט מזה, והסתובבתי חופשי לאן שהרגליים לקחו אותי. איש לא עצר אותי ולא דרש לדעת מה אני ומי אני ומה אני מחפש פה. אבל עכשיו, עם הכוכב, יש בעיה, יראו שאני... לא יראו! צריך רק לדעת להסתדר. הסתרתי את הכוכב בכף ידי המתוחה למעלה בצד שמאל, בדיוק מעל הלב. העניינים כרגיל, ואין שום בעיה. אף אחד לא יידע שאני ילד יהודי.

מתוך "כפכפי העץ של אנדרה"

*27*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

מה אתם מרגישים כלפי הילד המספר? הסבירו את דבריכם.

פעילויות

פרטי המספר

1. א. קראו את הסיפור מן ההתחלה עד שורה 63.

ב. מסיפורו של הילד אפשר ללמוד על משפחתו, על התקופה ועל מצב היהודים. ספרו מה למדתם.

הטלאי הצהוב

2. הילד מספר על כך שהיהודים חייבים לתפור כוכב צהוב לבגד. כוכב זה נקרא גם טלאי צהוב.

א. קראו תחילה מהו הטלאי הצהוב.

מידע:

הטלאי הצהוב - במלחמת העולם השנייה, בזמן השואה, חייבו הנאצים את כל היהודים מגיל שש ומעלה לתפור בצד שמאל של הבגד טלאי צהוב בצורת מגן דוד, שבתוכו כתובה המילה "יהודי". הם עשו זאת כדי לסמן את היהודים, לרדוף אותם ולהשפיל אותם. מי שלא עשה זאת קיבל עונש חמור - קנס, גירוש ואפילו עונש מוות. היו ארצות שבהן התושבים תמכו ביהודים והתנגדו לצו שדרש מהיהודים לתפור טלאי צהוב. כך למשל קרה בדנמרק. כל התושבים ענדו את הטלאי הצהוב, ואפילו המלך ענד טלאי צהוב על בגדו.

ב. מה חושב הילד על הטלאי הצהוב? האם הוא מבין את משמעות הדבר? הוכיחו את דבריכם בעזרת הכתוב בסיפור.

*28*

דמות המספר

3. מה אפשר ללמוד על הילד? מה הוא אוהב לעשות? מה הוא חושב ומרגיש כאשר הוא שומע מאמו על האיסורים החדשים בעקבות המלחמה?

דמות האם

4. אמו של המספר הייתה עצובה ומודאגת. הביאו תיאורים מתוך הסיפור המדגימים זאת.

שאלות של מוסר וצדק

5. א. מה הרגיש המספר כאשר כל חבריו ההולנדים יכלו להמשיך בחייהם הרגילים והוא לא?

ב. האם זה צודק? הסבירו.

(בספר תמונות:

חברי פלוגות הסער הנאציות אוחזים שלטים שבהם כתוב: גרמנים, הגנו על עצמכם! אל תקנו מיהודים!

הנזק שנגרם במהומות ליל הבדולח, 9 בנובמבר 1938)

*29*

יום הזיכרון ויום העצמאות

*29*

לעולם

*29*

נורית זרחי

על נורית זרחי היוצרת קראו בשיר "לקרוא לחתולים" שבמקראה.

ואני לעולם לא אסלח

על אבא שלי,

ואני לעולם לא אשכח,

וכמה זמן שיעבור -

אני אזכור.

ואני לא מדברת על זה עם זרים,

יש להם בראש דברים אחרים -

גם לא עם אימי שתגיד:

בתי, איך אנחנו מתגברים,

אבל יש לי להגיד לאלוהים דברים:

אלוהים, הרי תכננת את העולם

לפי חוקים מדודים,

והנה יצאה לך ילדה

לא לפי תוכנית הילדים.

כי איך ילדה יכולה לשחק

ולצחוק עם כולם בחצר,

ואחר-כך הביתה לחזור

כאילו דבר לא חסר.

ואיך ביום ההולדת

ריק השולחן מצד אחד,

וכשלומדים לרכוב על אופניים

איך היא תלמד?

אלוהים, אם תכננת לכל ילד שני הורים,

אסור לך לעשות שינויים אחרים, כך,

ואני לעולם לא אשכח.

*30*

שיחה פתיחה אחרי קריאה

א. מה אתם מרגישים כלפי הילדה בשיר?

ב. בחרו שורה, או כמה שורות או בית שלם שגרמו לכם להתרגש במיוחד, וקראו אותם בכיתה.

ג. ספרו מניסיונכם על מצבים שונים שבהם אמרתם לעצמכם: 'לעולם לא... אדבר עם... / אשחק עם... / אסלח ל... /, האם עמדתם בהחלטה הזאת?

ד. האם גם לכם הזדמן פעם לפנות אל אלוהים באופן אישי ולהתלונן בפניו?

פעילויות

בית 1

1. בפני מי נשבעת הילדה שלעולם היא לא תסלח?

- אלוהים

- היא עצמה

- אמא שלה

- הסביבה הקרובה

2. האם בבית הראשון אנחנו יודעים בבירור על מה הילדה לא תסלח? הסבירו את תשובתכם.

בית 2

3. מה ניתן להבין מהפנייה של הילדה לאלוהים על הרגשתה?

בית 3

4. העתיקו את המשפט שממנו אפשר להבין שהילדה מרגישה שונה וחריגה. מי לדעתה חרג מהחוקים וכיצד?

בית 4

5. הילדה טוענת שזה בלתי-אפשרי להתנהג כאילו אביה אינו חסר לה.

מה דעתכם, האם מישהו מצפה ממנה להתנהג כאילו שאביה קיים?

הסבירו את תשובתכם.

בית 5

6. מתי מרגישה הילדה בחסר גדול מאוד של האב?

בית 6

7. במה מאשימה הילדה את אלוהים?

*31*

דעתי

8. יש הטוענים שהשיר עצוב מאוד. מה דעתכם, האם בשל כך אינו מתאים לילדים?

אוצר מילים

לעולם לא

9. א. קראו את המידע:

מידע:

פירוש הביטוי 'לעולם לא': החלטה להתנגד למשהו או למישהו: החלטה מוחלטת ותקיפה לא לעשות משהו.

בשיר: ההחלטה של הילדה לעולם לא לשכוח, פירושה: תמיד אזכור! כאשר מישהו מצהיר שהוא לעולם לא יעשה משהו, יש לזה לפעמים אופי של הצהרה חגיגית כמו שבועה או נדר.

ב. השלימו את המשפטים הבאים עם המילים המתאימות מן המאגר:

מאגר מילים:

אשמור טינה וכעס, אצחק, אזכור, אתנגד לדעתו, אעמוד במקומי, אתרגש

לעולם לא אשכח - פירושו: תמיד -- (כתבו במחברת)

לעולם לא אסכים איתו - תמיד -- (כתבו במחברת)

לעולם לא אזוז מפה - תמיד -- (כתבו במחברת)

לעולם לא אשלים איתו - תמיד -- (כתבו במחברת)

לשון

שיר המתחיל ב-ו' החיבור

10. שימו לב, השיר מתחיל בשורה:

'ואני לעולם לא אסלח' ומסתיים במילים 'ואני לעולם לא אשכח'.

בדרך כלל, ו' החיבור מחברת בין מילים או חלקים במשפט, היא אינה מופיעה בראש המשפט.

מה דעתכם, מדוע השיר מתחיל במילה עם ו' החיבור ונגמר כך?

משימות בחירה

בחרו משימה אחת ובצעו אותה

א. מה הייתם אומרים לילדה אילו פגשתם בה, מה הייתם מציעים לה כדי להקל עליה?

ב. מה דעתכם, האם הילדה מצפה לתשובה מאלוהים?

*32*

אנחנו שנינו מאותו הכפר

*32*

נעמי שמר

אנחנו שנינו מאותו הכפר:

אותה קומה, אותה בלורית שיער

אותו חיתוך דיבור - מה יש לומר

הן אנחנו מאותו הכפר

אנחנו שנינו מאותו הכפר

שדה ירוק חצינו עד צוואר

בערב שבנו יחד לכיכר

כי אנחנו מאותו הכפר

ובלילות שישי

כשרוח חרישי

בצמרות שחורות עובר

אז אני אותך זוכר

*33*

תמיד בפרדסים ובשדרות

אהבנו את אותן הנערות

אבל בסוף אמרנו - אין דבר

זה הכל נשאר בתוף הכפר

ברחנו אל אותם המקומות

הלכנו אל אותן המלחמות

זחלנו על קוצים ועל דרדר

אבל שבנו יחד אל הכפר

ובלילות שישי...

אני זוכר בקרב שלא נגמר

פתאום ראיתי איך אתה נשבר

וכשעלה השחר מן ההר

אז אותך הבאתי אל הכפר

אתה רואה - אנחנו כאן בכפר

כמעט הכל נשאר אותו דבר

בתוך שדה ירוק אני עובר

ואתה מעבר לגדר

ובלילות שישי...

כי אנחנו שנינו מאותו הכפר

אנחנו שנינו מאותו הכפר

אנחנו

שנינו

מאותו הכפר

השניים מאותו הכפר

(בספר תמונה: זאב עמית (סלוצקי) ויוסף רגב (גרבר).)

נעמי שמר, כלת 'פרס ישראל', כתבה את השיר "אנחנו מאותו הכפר" בשנת 1966, לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, בהשראת שני חברים טובים ממושב נהלל שפגשה, אנשי שירות הביטחון: זאב (זאב'לה) עמית (סלוצקי) ויוסף (יוס'לה) רגב (גרבר). היא כתבה את השיר כששניהם היו בין החיים, כולל הבית האחרון המתאר את מותו של אחד הידידים.

זה הסיפור על יוס'לה וזאב'לה, שהכירו בגן הילדים בנהלל, ומאז כמעט לא נפרדו. תמיד צמודים: בכפר, בצבא ובעבודתם הביטחונית. יחד גם הלכו אל אותן המלחמות.

כשפרצה מלחמת יום כיפור באוקטובר 1973, התייצב זאב'לה עמית ויצא לקרב. ב-17 באוקטובר, במהלך צליחת תעלת סואץ, נפגע זאב'לה במהלך הפגזה מצרית כבדה ונהרג, והוא בן 46. זאב'לה נטמן בבית העלמין בנהלל.

יוס'לה, שחי בנהלל, אמר: "כשאני שומע את השיר, אני מרגיש בסך-הכול עצב. נכון שהוא קיבל אחרי מותו של זאב'לה משמעות מצמררת, אבל לא כעסתי על השיר... אחרי כל השנים הללו, אני לא מסוגל לדבר על כך. אין לי כוחות נפש. זה עדיין פצע פתוח".

*34*

שיחה בעקבות השיר

א. קראו את השיר והאזינו לו באתר יו טיוב.

ב. מה אתם מרגישים אחרי קריאת השיר והשמעתו?

פעילויות

שיר סיפור על שני חברים

1. א. מיהו הדובר בשיר?

ב. תארו את הנוף במקום מגוריהם של החברים.

ג. מהן החוויות המשותפות של שני החברים מילדותם עד בגרותם?

ד. "אהבנו את אותן הנערות

אבל בסוף אמרנו - אין דבר

זה הכל נשאר בתוך הכפר"

- מה מיוחד ביחסים בין החברים?

ה. בשיר לא נכתב במפורש שהחבר של הדובר בשיר נהרג. כיצד נכתב הדבר בצורה עקיפה?

מה עומד מאחורי השיר?

2. א. השיר נכתב על ידי נעמי שמר שבע שנים לפני שזאב'לה נפל. מה המשמעות של פרט מידע זה? שימו לב גם לבית האחרון של השיר.

ב. למה התכוון יוס'לה כשאמר "אבל לא כעסתי על השיר"? (מתוך הקטע 'השניים מאותו הכפר' בעמוד 33)

3. א. קראו את קטע המידע הבא:

מידע:

השיר "אנחנו מאותו הכפר" הוא בלדה עממית.

מהי בלדה?

בלדה היא שיר סיפורי עממי, שיש בו יסוד עצוב וטרגי כגון פרידה מאדם יקר, או מותו של חבר או לוחם גיבור.

העלילה פשוטה ומובנת, ויש בה חזרות רבות כדי שאפשר יהיה לזכור אותה גם בעל-פה.

*35*

ב. שערו, מדוע לא נזכרים בשיר שמות החברים מהשיר, שמו של הכפר שבו גדלו החברים, באיזה קרב נפל אחד מהם והיכן הוא קבור?

(היעזרו גם בקטע 'השניים מאותו הכפר' בעמוד 33)

ג. הסבירו מדוע השיר "אנחנו מאותו הכפר" הוא בלדה.

אוצר מילים

על פי מילות השיר

4. כתבו כיצד נכתב בשיר:

אותו גובה: --

רוח שקטה מלחשת: --

הענפים הגבוהים ביותר: --

קוץ: --

צורת המבטא או ההגייה: --

קווצת שערות בחלק הקדמי של הראש: --

*36*

שיר השיירה

*36*

מילים: עלי מוהר

לחן עממי

עלי מוהר (1948-2006) נולד בתל אביב, היה פזמונאי ובעל טור בעיתונים.

עם השנים הפך לאחד הפזמונאים הידועים בישראל. מוהר היה במשך ארבעים שנה כמעט כותב ובעל טור בעיתונים בנושאי ספורט וענייני היום.

1. בלשונות רבות מספור דיברנו

וזה את זה כמעט בכלל שלא הכרנו

ומקומות רבים מאוד עזבנו

ורק מקום אחד רצינו ואהבנו

ומקומות רבים מאוד עזבנו

ואל הארץ, אל הארץ באנו.

2. ונמשכת שיירה

מן המאה שעברה

רחוקים כבר היוצאים

איכרים וחלוצים

שעמלו עבדו בפרך

בלי לראות את סוף הדרך

ועכשיו עוברים אנחנו

לא שקטנו ולא נחנו

לא ימשיכו בלעדינו

זוהי הרפתקת חיינו.

3. מגטאות ומחנות הגחנו

אל הביצות ואל הישימון הלכנו

מקצות ערב, מרוסיה ופולניה

הדלקנו אור גם בדימונה גם בדגניה.

מקצות ערב, מרוסיה ופולניה

הדלקנו אור גם בדימונה גם בדגניה.

4. ומכל הגלויות

ועם כל הבעיות

עם נוצר וארץ קמה

ושפה אשר נרדמה

שוב התחילה מתעוררת

ומדברת ומדברת

מסביב ייהום הסער

רב הקושי והצער

אבל יש על מה לשמוח

יש עוד אומץ, יש עוד כוח.

*37*

5. איך ישראל צומחת מסביבנו

היא חזקה יותר מכל חסרונותינו

וגם הנגב עוד יהיה פורח

ועוד נדאג שהזקן יהיה שמח.

וגם הנגב עוד יהיה פורח

ועוד נדאג שהזקן יהיה שמח.

6. ומכל הגלויות

ועם כל הבעיות

מסביב ייהום הסער

רב הקושי והצער

אבל יש על מה לשמוח

יש עוד אומץ, יש עוד כוח.

ונמשכת שיירה

מן המאה שעברה

רחוקים כבר היוצאים

איכרים וחלוצים

שעמלו עבדו בפרך

בלי לראות את סוף הדרך

ועכשיו עוברים אנחנו

לא שקטנו ולא נחנו

לא ימשיכו בלעדינו

זוהי הרפתקת חיינו.

*38*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

האזינו לשיר ולקליפ באתר יוטיוב.

א. איזו אווירה נוצרת מקריאת השיר, מהאזנה למנגינה ומצפייה בקליפ?

ב. מה לדעתכם גורם לאווירה זו?

פעילויות

מי? מאיפה? למה? מתי?

1. ענו בקצרה על השאלות הבאות:

א. מניין באו העולים שבשיירה ולאן?

ב. "מגטאות ומחמת הגחנו..." (בית 3)

מה ניתן ללמוד על המצב בעבר הרחוק בגלויות השונות?

ג. "ואל הארץ, אל הארץ באנו" ( בית 1)

מדוע כותב המשורר 'אל הארץ' פעמיים?

ד. מי בשיירה?

ההיסטוריה שאליה נרמז בשיר

2. א. כיצד מתוארת הארץ שאליה הגיעו כולם? (בתים 4,3)

ב. "ושפה אשר נרדמה

שוב התחילה מתעוררת" ( בית 4)

מה היא השפה שנרדמה? העתיקו את התשובה הנכונה.

- יידיש

- עברית

- אנגלית

- ארמית

ג. המשורר כותב: דיברנו, הכרנו, עזבנו, אהבנו, באנו. (בית 1)

- מה המשותף לכל הפעלים הללו?

- הוסיפו עוד חמישה פעלים בצורה זו מתוך כל השיר.

ד. 'מגטאות ומחנות הגחנו' -

'הגחנו' פירושו: יצאנו כמו מתוך מאורה או מסתור.

מדוע משתמש המשורר בפועל זה?

*39*

3. קראו את קטע המידע הבא וענו: מדוע "הזקן" ישמח כשהנגב יפרח?

מידע:

'עוד נדאג שהזקן יהיה שמח'.

הכוונה במילה 'זקן' לראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון. הכינוי 'זקן' מציין הערכה וכבוד לחוכמתו של אדם, ובן-גוריון זכה לכינוי זה עוד בטרם היה זקן בגיל, משום שתמיד יזם והנהיג.

דוד בן-גוריון היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. ביום ה' באייר תש"ח - 14 במאי 1948, הכריז בן-גוריון במועצת העם הזמנית על הקמת מדינת ישראל. דוד בן-גוריון עמד במרכז קבלת ההחלטות הלאומיות בתקופת "המדינה שבדרך" (לפני קום המדינה), בהקמת המדינה ובמלחמת העצמאות וגם לאחר מכן - במהלך 15 השנים הראשונות של המדינה.

דוד בן-גוריון ראה ביישוב הנגב ובהפרחתו משימה לאומית, ביטחונית וכלכלית חשובה ביותר: "בלי יישוב הדרום והנגב לא ייתכן ביטחון המדינה ולא נגיע לעצמאות כלכלית."

בדצמבר 1953, לאחר התפטרותו הראשונה מראשות הממשלה, התיישב בשדה-בוקר ושימש דוגמה אישית להתיישבות בנגב. בעשרים השנים האחרונות לחייו חי בן-גוריון בצריף עץ (המכונה "צריף בן-גוריון"), בקיבוץ שדה-בוקר שבנגב.

4. העשייה המתוארת בשיר היא הרפתקה, אך בדרך ישנם גם קשיים.

העתיקן לפחות שתי שורות מן השיר, שבהן רומז המשורר לקשיים שבדרך (בתים 3, 4, 5).

5. הקשיבו למילים וללחן של המנון הפלמ"ח וכתבו מה הופך אותו להמנון צבאי, לדעתכם.

מידע:

"מסביב ייהום הסער

רב הקושי והצער" (בית 4)

הפלמ"ח (פלוגות המחץ) הוא שם הארגון הצבאי הראשון שפעל בארץ לפני שהוקם צבא ההגנה לישראל. הוא פעל מ-1941 עד 1948. המנון הפלמ"ח נפתח בשורות: "מסביב ייהום הסער".

*40*

שמירת לילה - וגשם בקיץ

*40*

תיעד וליקט: עמוס בר

עמוס בר (1931-2011) ליקט סיפורים מרגשים בדרכים שונות: בין אם כאלה ששמע מפי "האיש הקטן" שהיה שותף בעשייה ההיסטורית של ארץ-ישראל, ובין אם כאלה שנשלחו אליו מארכיונים של מאות יישובים.

וכך כותב עמוס בר: "מיינו וריכזנו חלק קטן מהסיפורים, המשתרעים על יותר מ-100 שנות ציונות - 100 שנות אגדה. כל סיפור יכול להיות פרק ב"בית קטן בערבה" משלנו, ארץ-ישראלי".

מספרת עולה חדשה מאחת הארצות באירופה:

יצאתי לשמירת לילה. בגלל החום העז ששרר בחדרים, הוציאו את הילדים עם מיטותיהם לישון בחוץ.

ראיתי עננים בשמיים, וחשבתי שכמו בחוץ-לארץ - עוד מעט יתחיל לרדת גשם. התחלתי להכניס את המיטות ואת הילדים לתוך הבית, בחיפזון, תוך מאמץ גדול. פתאום עבר אחד השומרים והתחיל לצעוק עליי: "מה את עושה?"

עניתי לו, תוך שאני ממשיכה להכניס את מיטות התינוקות פנימה: "עוד מעט יתחיל לרדת גשם!"

והוא, בחיוך קטן בזויות פיו, הסביר לי: "בישראל אין גשם בקיץ..."

נשארתי פעורת-פה, והרגשתי שעברתי שלב חשוב בהכרת ארצי.

מתוך: ארץ אגדה

המלצות לקריאה נוספת של ספרי עמוס בר:

ארץ אגדה

פרחי אגדה

ציפורי אגדה

*41*

אירועים ואישים

*41*

לרגל חתימת הסכם השלום עם מצרים מארס 1979

*41*

מוחמד היקר

*41*

עוזי חיטמן

עוזי חיטמן (1952-2004) זמר, מלחין ופזמונאי ישראלי אהוב, שיצר לילדים וגם למבוגרים. רבים משירי הילדים שלו נוצרו עבור תחרויות הפסטיגל ופסטיבל שירי הילדים. משירי הילדים הידועים שלו: "רציתי שתדע", "שירי ילדות", "ארץ הצבר", "אדוני ראש העיר" ועוד.

מוחמד היקר,

אתה עכשיו פותח זוג עיניים

ושואל ודאי, ומתפעל

איך ילד זר נופל עליך משמים,

ילד זר שגר בישראל.

ראיתי אותך בעיתון

ועל מסך הטלוויזיה שלי,

וחשבתי מה חושב שם ילד בגילי.

אז לקחתי עט ודף,

התיישבתי, והנה -

אני כותב לך מכתב בתקווה שתענה.

*42*

מוחמד היקר,

אני גר בגבעתיים,

ומחלון ביתי אני מביט

על רחוב ארוך וצר,

וילדים על אופניים

נוסעים בו עם חיוך אל העתיד.

ספר לי מה איתך,

ומה תרצה להיות כשתגדל,

על משפחה, על חברים,

תחביבים ועל בכלל.

ואם אתה תשאל אותי

כשנמשיך להתכתב,

אני אפילו אגלה לך את מי אני אוהב.

מוחמד היקר,

אבי בן ארבעים ושתיים,

והוא עייף ממלחמות,

כך הוא אמר.

וכשהוא חושב עלי,

הוא מביט אל השמים,

ומתפלל שטוב יהיה יותר מחר.

חשבתי על זה המון,

אם לכתוב לך או לא.

והחלטתי שכמוני אם אתה רוצה שלום,

אז כדאי שנתכתב עד שיתגשם,

כי שום דבר לא ינצח ילד שחולם.

מתוך: אלוהים שלי, רציתי שתדע

*43*

שבוע כדור הארץ

*43*

למה בעצם אין לנו מים?

*43*

כתב וצילם: אודי רן

קטע א': הבעיה - נגמרים לנו המים? בסוף כל חורף שבו ירדו גשמים מעטים, אנחנו דואגים: מה יהיה בסוף, כשייגמרו המים? איך קורה שבמשך מיליוני שנים לא היו חסרים בארץ מים, ופתאום בשנים האחרונות "נגמרים לנו המים"? הרי גם לפני אלפיים שנה, על פי התנ"ך והמסורת, חיו בארץ הזאת מיליוני בני-אדם. אז לא היו מערכות ביוב מסודרות, וכל הביוב חדר לאדמה וזיהם את מי התהום. אז למה דווקא בתקופה שלנו פתאום חסרים מים?

קטע ב': השימוש במים בתקופות קדומות

אולי כי אנחנו צורכים היום הרבה יותר מים מאשר פעם. כי הרי פעם לא היו מקלחות, ולא היו מתרחצים בכל יום, ולא היו ברזים בבתים, ובשירותים לא היו מכלי הדחה כמו היום, ולאנשים לא היו גינות, והחקלאים גידלו רק גידולי בעל (כאלה שמקבלים מים מהגשמים בלבד), או הביאו מים בתעלות מהירדן או מהכנרת, שהגיעו רק למרחק קטן מאוד, ו... החשוב ביותר - כולם אגרו כל טיפת מים: מהמרזבים - לבורות, מהדרכים - לבריכות, כי הם הבינו שמים הם דבר שבלעדיו בני-האדם ובעלי-החיים אינם יכולים להתקיים.

הבהרה - "נגמרים לנו המים":

גם בעבר "נגמרו לנו המים" בארץ - אך לא בגלל האדם אלא בגלל הטבע - והכוונה לרצף של שנות בצורת. הבצורת המתמשכת הובילה להתייבשות מקורות המים. כאשר קרה הדבר, נאלצו תושבי הארץ לנדוד לארצות אחרות שיש בהן מים, למשל למצרים - ארץ הנילוס.

*44*

קטע ג':

השימוש במים בתקופה המודרנית

אז מה קרה איתנו, אתם שואלים? בחיים המודרניים נדרשים דברים שבעבר כלל לא ידעו בני-האדם שהם קיימים. אנחנו מתרחצים יותר, יש לנו בריכות שחייה ומועדוני ספורט, החקלאים משתמשים במים להשקיה כדי שתמיד יהיו לנו פירות וירקות, ולא רק בחורף, סללנו כבישים שגורמים לכך שהמים לא יוכלו לחדור לאדמה, הבתים עשויים בטון, וכל מקום שפעם יכלו המים לחלחל דרכו לאדמה - נאטם.

קטע ד':

התחממות כדור הארץ

וכאן בא הגורם שאותו אוהבים בני-האדם בכל העולם להאשים - התחממות כדור הארץ. לפני 250 שנה התחוללה בעולם מהפכה. אין הכוונה שהעולם ממש התהפך, אלא דרך החיים בעולם התהפכה. המהפכה החלה עם המצאת מנוע הקיטור, שאפשר לייצר טרקטורים - שחרשו במהירות הגדולה פי כמה מהחריש באמצעות מחרשה וסוס, ורכבות - שהובילו אנשים ממקום למקום במהירות; הוקמו מפעלים גדולים שהונעו באמצעות שריפת פחמים ואנשים עברו לגור בערים. ואז באו המכוניות, והנפט - שאמנם התגלה כבר לפני יותר מאלפיים שנה - הפך להיות הדלק המניע של העולם; והעולם התמלא עשן, שחנק את האטמוספרה ולא נתן לחום השמש שחדר לכדור הארץ לצאת, וכדור הארץ התחמם... ופתאום, במקומות שהיו מדבריים יורדים גשמים, ובמקומות אחרים פסקו הגשמים... וכך קורה גם אצלנו.

קטע ה':

אז מה עושים?

האם באמת ייגמרו המים במדינה? ומה אז?

זה נכון שהכנרת - מאגר המים הגדול ביותר שלנו - הולכת ומתייבשת, ונכון גם שהמים שנמצאים מתחת

*45*

לקרקע, אותם מים שאנחנו שואבים באמצעות משאבות, הולכים ומזדהמים.

בסופו של דבר, מדינת ישראל תצטרך להתפיל מים. המילה "להתפיל" באה מהשורש - ת.פ.ל. - חסר טעם. בתהליך של התפלה לוקחים מים מהים, שיש בהם מלחים, ובאמצעים שונים מוציאים מהם את המלחים, ואז המים ראויים לשתייה. יש בהתפלה כמה בעיות: האחת - מתקני ההתפלה יקרים מאוד, וכתוצאה מכך מחירי המים המותפלים יהיו יקרים מאוד; בעיה שנייה - כשמוציאים מהמים את המלחים - מוציאים מהם גם את המינרלים, שהם חלק מהחומרים המזינים שהגוף שלנו זקוק להם - חומרים שאותם נצטרך להוסיף. נצטרך גם לטהר את מי השופכין - המים שזורמים לביוב כשאנחנו מתרחצים, הולכים לשירותים או מכבסים - ולהשתמש בהם לחקלאות.

והכי חשוב - נצטרך לחסוך במים, כמה שרק ניתן. וכך כשהממשלה תתחיל להתפיל ולטהר - אנחנו נמשיך לחסוך. איך חוסכים? כשמתקלחים - סוגרים את הברז בזמן שמסתבנים; כששוטפים כלים - סוגרים את הברז בזמן שמסבנים; בשירותים - משתמשים במכל חסכוני; וכשרוחצים את המכונית - עושים זאת עם דלי וסמרטוט. ומכאן - כל אחד והיוזמות שלו. כי בלי מים - אין חיים.

מתוך: 'ילדי טבע הדברים', דצמבר 2009

מידע:

מילון מים

מה זה מ"ק? יחידת מידה של מים.

1 מ"ק - 1000 ליטר מים. (ליטר אחד - כארבע כוסות מים)

מה זה שפד"ן? מכון טיהור השפכים של גוש דן. למכון זה נאספים כל השפכים של ערי גוש דן (ת"א-יפו והערי סביב לה). בשפד"ן מטהרים את מי השופכין, ומשיבים אותם לשימוש מחדש בחקלאות: להשקיית השדות בנגב.

*46*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. האם נושא החיסכון במים מוכר לכם? אם כן - מאיפה?

ב. איך אתם חוסכים במים?

פעילויות

1. "אז למה דווקא בתקופה שלנו פתאום חסרים מים?"

א. מדוע הכותב מתפלא? מה לא היה כאן בעבר? (על פי קטע א')

ב. בעבר נהגו בארץ לאגור כל טיפת מים. מדוע? (על פי קטע ב')

2. אילו מהמעשים הבאים של בני-האדם גרמו לכך שאין לנו מים? (על פי קטעים ב', ג').

סמנו נכון / לא נכון:

העובדות:

א. אנחנו אוכלים תפוזים שלא בעונת החורף ולכן צריכים להשקותם. נכון / לא נכון

ב. יש לנו מועדוני ספורט (כמו קאנטרי קלאב) ואנו מתקלחים בהם. נכון / לא נכון

ג. יש לנו בריכות שחייה. נכון / לא נכון

ד. אין לנו מתקני אגירת מים. נכון / לא נכון

ה. יש לנו מכלי הדחה בשירותים. נכון / לא נכון

ו. אנחנו שותים כמויות מים גדולות. נכון / לא נכון

ז. יש לנו ברזים בבתים. נכון / לא נכון

ח. יש לנו גינות שצריך להשקותן. נכון / לא נכון

ט. אנחנו מתרחצים כל יום. נכון / לא נכון

י. הכבישים אוטמים חלחול של מים למי תהום והם מתבזבזים. נכון / לא נכון

יא. הבתים עשויים בטון והם אינם מאפשרים למים לחלחל ולהיאגר למי תהום. נכון / לא נכון

יב. לא יורדים אצלנו גשמים. נכון / לא נכון

3. שוחחו ביניכם על הקשר בין שלושת המושגים הבאים:

- התחממות כדור הארץ

- בעיית המים

- המהפכה התעשייתית

*47*

4. בכתבה מופיע המשפט הבא: "...וכאן בא הגורם שאותו אוהבים בני-האדם בכל העולם להאשים - התחממות כדור-הארץ."

מדוע, לדעתכם, בני-האדם "אוהבים להאשים" את התחממות כדור הארץ בבעיה החמורה? (על פי קטע ד')

5. יש פתרון לבעיית המים! הכותב מציין שלוש דרכים להתמודדות עם הבעיה הקשה.

א. השלימו בתרשים את שלוש הדרכים.

(בספר תרשים:)

הפתרון לבעיית המים:

1. --

2. --

3. --

ב. השלימו: על פי התרשים ניתן להסיק שהממשלה...

ג. על איזו מבין הדרכים להתמודדות עם בעיית המים אחראי/ת ברמה האישית כל אחת ואחד מאיתנו?

6. א. כיצד קשורות כותרות המשנה לכותרת הראשית?

ב. מה ההיגיון בסידור הטקסט באופן הבא:

כותרת ראשית: למה בעצם אין לנו מים?

כותרת משנה - קטע א': הבעיה - נגמרים לנו המים?

כותרת משנה - קטע ב': השימוש במים בתקופות קדומות

כותרת משנה - קטע ג': השימוש במים בתקופה המודרנית

כותרת משנה - קטע ד': התחממות כדור הארץ

כותרת משנה - קטע ה': אז מה עושים?

אוצר מילים

7. הכתבה עוסקת בנושא מקצועי: המים ובעיית המים בישראל. לכן, המידע הנמסר בה כולל מילים רבות הקשורות לתחום זה.

מידע:

מילים הקשורות לתחום המים ולבעיית המים בארץ: גשם, בורות, לאגור, להתפיל, לטהר, גידולי-בעל, כביסה, ברז, חורף...

אתרו בכתבה לפחות עוד שמונה מילים הקשורות למים ולבעיית המים.

*48*

מדעי הזבל

*48*

כתבה: אלישבע אילון

המרכז לחינוך סביבתי

עצרו! כתבה זו מיועדת לבעלי לב חזק בלבד!

רק אם אתם כאלה, תחזיקו מעמד בזמן שתסתכלו לתוך שקית האשפה שאתם מייצרים בכל יום.

(בספר תמונה: אתר חירייה קלט פסולת ופעל כמזבלה בין השנים 1952 עד 1999. עם הזמן, גובה ההר הגיע ל-60 מטרים של פסולת. קצב קבלת הפסולת עד שנת 1998 הגיע ל- 2,800 טון פסולת ביתית ביממה!

לפני קריאת הכתבה:

הכתבה נפתחת באזהרה. קראו אותה במלואה - ועצרו!

ענו: מה, לדעתכם, עלול להפחיד כל כך בשקית של אשפה ביתית?

נו, אז מה ראיתם במצגת האשפה הפרטית שלכם? דברים מגעילים שלא רציתם לגעת בהם, נכון? בצדק. אבל רוב הסיכויים שלמחרת לא תזכרו אותם בכלל. השקית הזאת כבר לא תהיה המצגת הפרטית שלכם, היא תתפוס טרמפ (על משאית) ותגיע למטמנה - אתר הנופש של הזבל. שם יקברו אותה באדמה, לעולמים, אבל היא עוד תשוב ותנקום. איך זבל יכול לנקום?

אני אגיד לכם איך, הנה הפרטים:

קטע א': חוק שימור האנרגיה

שמעתם על חוק שימור האנרגיה בטבע? החוק טוען שהטבע בוחר לשמור על מה שיש לו, שום דבר לא הולך לאיבוד. חומר מוצק יכול להפוך לנוזל. נוזל זה יכול להפוך לגז. גז יכול להפוך לאנרגיה. אבל חישבו רגע עלינו,

*49*

בני-האדם, מהו אחד הדברים שאנחנו הכי אוהבים לעשות? נכון, אנחנו אוהבים מאוד לקנות. ומה אנחנו אוהבים לא-פחות? לזרוק. הטבע אוהב לשמור ואנחנו אוהבים לזרוק.

נתון ראשון - מחקר אחד ביקש לברר כמה זמן עובר מרגע שאנחנו נכנסים לחנות כלשהי וקונים משהו ועד הרגע שאנחנו זורקים אותו, מה שנקרא בפי החוקרים "תרבות הצריכה במדינות מפותחות". נסו בעצמכם לנחש מה גילו החוקרים. כמה זמן חי איתנו מוצר לפני שהוא צולל וטובע בפח הזבל?

חצי שנה! וזה כולל אוכל, חומרי ניקיון, מכוניות, טלוויזיות, בגדים - מה שתרצו.

קטע ב': הר ושמו חירייה

נסעתם לאחרונה על הכביש שבין תל-אביב לירושלים? או טסתם מנמל התעופה בן-גוריון? אולי שמתם לב להר הגדול הזה שנמצא ממש לפני הכניסה לתל-אביב? זהו "הר חירייה" שצמח לגובה של שישים מטרים בלב ליבו של מישור החוף, והוא מציג שם לראווה את חוק שימור האנרגיה באופן הכי ברור, כי זהו הר שכולו זבל, כולו מעשה ידי בני-אדם שחשבו שאולי יקרה נס ומתי שהוא - הוא ייעלם.

ב"מרכז לחינוך סביבתי" הממוקם למרגלות הר חירייה יש שלל מוצגים שהוצאו מליבו של ההר, ושנראים בדיוק כמו בזמן שהושלכו. בכל שנה מבקרים בו הרבה ילדים במסגרת בית הספר או באירועים המתקיימים בחגים, והם תמיד מתפלאים שצעצוע, עיתון או שקית חלב שנמצאו תוך כדי חפירות בהר נראים בדיוק כמו לפני שלושים שנה, ואפילו ניתן להשתמש בחלקם.

נתון שני - כל תושב במדינת ישראל זורק בכל יום כמעט שני קילוגרמים אשפה. הכפילו את זה בשמונה מיליון תושבים, ועכשיו נסו לדמיין מה קורה עם 16 אלף טונות אשפה שאנחנו מייצרים בכל יום.

קטע ג': מדוע הפך הר הזבל חירייה למפגע?

זוכרים מה קורה לשקית הזבל אחרי כמה שעות, במיוחד אם יש בה חומר אורגני, שזה כל מה שהיה חי או צומח? נכון, היא מתחילה להסריח ולהפריש מיץ זבל. הריח הזה נגרם מפעולות פירוק המזון על ידי חיידקים.

*50*

(בספר תמונה: חירייה, מבט על)

אם תקשרו את השקית כך שלא ייכנס אליה חמצן, יתחיל להיווצר בשקית גז ששמו מתאן, הידוע כגז חממה המזיק לאטמוספרה. אותו מיץ זבל מחלחל לאט-לאט לתוך האדמה ועלול לזהם את מי התהום. במשך שנים היה הר חירייה "מסעדה" שהייתה פתוחה 24 שעות ביממה, וכל העופות ומיני חיות אחרות חנו עליו ואכלו מכל הבא לפה. העופות סיכנו מאוד את המטוסים שהמריאו ונחתו מעל ההר, והיו אפילו כמה מקרים שמטוסים נאלצו לבצע נחיתת חירום בגלל עופות שנכנסו למנועים שלהם.

נתון שלישי-בכל יום 1,000 משאיות פורקות 3,000 טונות פסולת.

בשנת 1952 יצאה מתל-אביב משאית הזבל הראשונה ושפכה את שללה בחירייה. אל המשאית הזאת הצטרפו גם משאיות של כל הערים השכנות - חולון, בת-ים, רמת-גן, בני-ברק, גבעתיים. כשהאזור הפך למפגע הקימו את "איגוד ערים דן לתברואה" שתפקידו לטפל בכל הפסולת של גוש דן, שהיא רבע מכמות הפסולת של מדינת ישראל כולה.

(בספר תמונות: חירייה, מבט על

במשך שנים היה הר חירייה "מסעדה" שהייתה פתוחה 24 שעות ביממה)

*51*

קטע ד': שיקום הר הזבל חירייה

לפני עשר שנים החליטו שלא זורקים יותר זבל על ההר ומנסים לשקם אותו. את ההר כיסו בשלושה מטרים של אדמה, כדי למנוע ריחות רעים וגם כדי לייצב את ההר. במקביל חפרו בור גדול שאליו מגיע הזבל. טרקטור שרשרות גדול נוסע הלוך ושוב בתוך הבור ודוחס את האשפה הפזורה.

במקביל מרים טרקטור אחר את האשפה הדחוסה ומעמיס אותה לתוך משאית בעלת שני קרונות. הוא דוחס ודוחס, עד שהמשאית מתמלאת. אז עוטפים את שני הקרונות בבד עצום וקושרים בפינות כדי שהזבל לא יעוף בזמן הנסיעה, והמשאית העמוסה יוצאת אל אחת משלוש מטמנות (מקומות מוסדרים שבהם טומנים את הזבל בקרקע) בדרום-הארץ: באתר אפעה שליד דימונה (כ-160 קילומטרים מחירייה), ובאתרים גני הדס ודודאים שליד באר-שבע (כ-100 קילומטרים מחירייה). עיקר הפסולת מחירייה מועבר לאפעה ולגני הדס. אז למה בכלל לעבור את כל התהליך ולא לנסוע ישר למטמנה? תהליך הדחיסה מצליח לצמצם את הזבל שמביאות 1,000 משאיות ל-100; אלה אמנם משאיות עם שני קרונות, אבל החיסכון בדלק עדיין משמעותי. החיסכון הוא לא רק בדלק אלא באנרגיה בכלל, ואנרגיה, כמו שאתם יודעים, שווה כסף.

קטע ה': העתיד, ומה אתם יכולים לעשות?

במטמנה שופכים שכבת פסולת ועליה שכבת אדמה, ושוב שכבת פסולת ועליה אדמה. בעוד מספר

(בספר תמונה: למרגלות הר חירייה)

*52*

שנים יתמלאו האתרים הללו עד אפס מקום. ומה נעשה אז? כנראה נחפור עוד בור. ואחרי זה, נכון - עוד בור. ומה יהיה בעוד חמישים שנה, כשהילדים שלכם ירצו לצאת לנופש בנגב? הם ייסעו לראות מפלצות אשפה? כאלה שנוזל מהן ריר חמוץ ומסריח, שפולטות גז מתאן, שאף על פי שהוא לא מסריח הוא גורם להתחממות כדור הארץ... אתם זוכרים שדיברתי בהתחלה על הנקמה של הזבל? זו נקמה רצינית, לא? אני בטוחה שאתם, בעלי הלב החזק, מבינים שמדובר במפלצת ענקית, שאם לא נעצור אותה היא תגדל ותגדל ותזיק. אז מה עושים? האיגוד הקים פארק תעשיות מחזור שהולך וגדל משנה לשנה.

בפארק ממחזרים גזם של עצים וגדר חיה וכן פסולת בניין, ומהזבל האורגני מייצרים חשמל. ומה אתם עושים? בגדול, הכי חשוב -מפחיתים.

חושבים איך לצמצם את שקית האשפה שלכם. חושבים לפני כל קנייה, האם אני באמת צריך/ה את זה או שאולי אני יכול/ה לוותר? עושים החלפות במשחקי מחשב במקום לקנות משחק חדש. נשארים עוד שנה עם אותו טלפון סלולרי לפני שמחליפים אותו. ובקיצור, הופכים לצרכנים חכמים. אם אתם שואלים אותי - אני די אופטימית. כי אנחנו, בני-האדם, שייכים לטבע, ואנחנו יצירתיים מאוד ואנחנו גם רוצים להמשיך לחיות כאן, על הכוכב הזה, עוד הרבה שנים. אז אם נגלה קצת יותר אחריות, נראה לי שלא רק שננצח את מפלצת האשפה, אלא שעוד יצאו לנו מזה הרבה דברים טובים.

(בספר תמונה: כל תושב במדינת ישראל זורק בכל יום כמעט שני קילוגרמים של אשפה)

*53*

בחנו את עצמכם: האם אתם שומרים על הסביבה?

הוראות: סמנו (v) בכל שאלה על התוצאה שמתאימה לכם.

לאחר מכן חשבו את התוצאה שלכם לפי המספרים של התשובות (אם בחרתם תשובה מספר 2, יש לכם שתי נקודות, וכן הלאה). לדוגמה: 2 ועוד 1 ועוד 2 ועוד 1 ועוד 1 שווה 7 - הסתכלו על הכיתוב בתוצאה 7. בהצלחה!

א. יצאתם לטיול בפארק וראיתם שקית ניילון מונחת ליד הפח; מה תעשו?

1. תזרקו אותה כמובן לפח, ולא - היא תתעופף.

2. זה די מגעיל, שימו עליה אבן שלא תעוף.

3. תגידו: "מה, זה התפקיד שלי?!" זו העבודה של עובדי הניקיון.

ב. אתם יוצאים לטיול בטבע עם המשפחה ורואים פרח יפה מאוד. אתם רוצים אותו לעצמכם, אבל...

1. גם אנשים אחרים רוצים ליהנות ממראהו, אם כל אחד יקטוף פרח אחד לא יישאר כלום.

2. הפרח הזה מוגן ואסור לקטוף פרחים מוגנים.

3. אני רוצה אותו לעצמי, אז מה השאלה?

ג. מצאתם קן ובו ביצים של ציפור; מה תעשו?

1. אני לא אגע בו, כי האם הדוגרת תנטוש אותו.

2. יש מדריך בסביבה, לא אגע בקן כדי שהוא לא יכעס עליי.

3. ברור שאקח, הרי הציפור יכולה להטיל עוד; מה ההבדל בין ציפור לתרנגולת?

*54*

ד. אתם מדליקים מדורה; מה תעשו אחרי שתכבו אותה?

1. תעלימו את כל השאריות.

2. תשימו עליה אבנים.

3. תשאירו אותה כמו שהיא.

ה. חזרתם מטיול ארוך, אתם מסריחים והולכים למקלחת; כמה זמן תתקלחו?

1. תעשו מקלחת זריזה כמה שיותר. הכנרת מתייבשת.

2. תנסו לעשות מקלחת טובה. אמנם אין לנו הרבה מים אבל בכל זאת, לא התקלחתם שלושה ימים!

3. ייקח כמה זמן שייקח, הרי אתם רוצים להיות נקיים, לא?

תוצאות:

7-5- אתם ממש ממש ממש שומרים על הסביבה, אכפת לכם ותעשו כמעט הכול (גם על חשבונכם האישי) כדי שהעולם יהיה נעים ויפה. כל הכבוד!

8 - 11 - אתם שומרים על איכות הסביבה, אבל יש מקום לשיפור. אם תהיו קצת פחות מפונקים, תוכלו לגרום לכך שהעולם הרבה יותר נעים.

15-12- ממש לא אכפת לכם איך העולם שלנו נראה. אתם רוצים שיעשו הכול בשבילכם, אבל אינכם מוכנים לוותר למען הסביבה. אתם ממש לא מתחשבים! אנחנו מציעות לכם להתפנק קצת פחות ולדאוג לסביבה הרבה יותר!

מתוך: ילדי טבע הדברים, נובמבר 2009

*55*

פעילויות

בעקבות קריאת הכתבה: הנתונים

1. בכתוביות לתמונות ולאיורים ובחלונות המידע יש נתונים המצורפים לכתבה. מקריאתם בלבד כבר אפשר להיבהל...

השלימו את המבוקש בטבלה.

על פי הנתון הראשון:

1. מה נמשך חצי שנה?

2. מה זאת אומרת: "תרבות הצריכה במדינות מפותחות"?

על פי הנתון השני

3. כמה טון אשפה מייצרת מדינת ישראל ביום?

על פי הנתון השלישי

4. חשבו: כמה טון אשפה פורקת משאית אחת בכל יום?

2. המידע בטבלה מסמר שיער! מרוע? מפני שזבל, כמו שאתם כבר יודעים - גם אם נקבור אותו, ישוב לנקום את נקמתו!

איך זבל נוקם? השלימו את ההסברים הבאים:

א. מצבורי אשפה מפיצים סירחון. מדוע? -- (כתבו במחברת)

ב. מצבורים של אשפה פוגעים במי השתייה. כיצד? -- (כתבו במחברת)

ג. מצבורי אשפה עלולים לגרום להתרסקות מטוסים. איך זה ייתכן? -- (כתבו במחברת)

ד. מצבורי אשפה גם פוגעים באטמוספרה (שכבת האוויר המקיפה את כדור הארץ). כיצד? -- (כתבו במחברת)

מסקנה: כמויות האשפה שאנחנו מייצרים הופכות למפגע סביבתי ויוצרות גם מפגע בטיחותי! חשוב לטפל בדחיפות בבעיה!

*56*

הר חירייה

3. הר חירייה ממחיש בסיפורו את הסכנה הטמעה בכמויות האשפה האדירות שאנחם מייצרים.

א. איזה מין הר הוא חירייה, ובמה הוא שונה מהר אמיתי?

ב. בקטע ב' בכתבה מופיע המשפט: זהו "הר חירייה" שצמח לגובה של שישים מטרים בלב ליבו של מישור החוף...

מה תפקיד המירכאות סביב המילים "הר חירייה"?

העתיקו את האפשרות הנכונה:

- לציין דיבור ישיר

- להגדיר שם של אתר, ספר וכדומה.

- לסמן ציטוט של דברים מתוך מקור אחר.

- לבטא נימת לעג, לגחך.

ג. בקטע ד' הופיעו שתי מילים: דחיסה ומטמנה.

אילו מילים מן המאגר יכולות להחליף את המילים הללו:

מאגר מילים: הידוק, ציפוף, מעיכה, מזבלה, לחיצה

4. ובכל זאת... הכתבה מסתיימת בקרן אור. יש תקווה! אם רק נרצה, נוכל לנצח את הררי הזבל. בקטע שלפני האחרון בכתבה נמסר ש"האיגוד הקים פארק תעשיות..."

א. על איזה איגוד מדובר?

ב. פרטו: מה נעשה כיום בפארק התעשיות?

ג. מה אתם או כל אזרח במדינה יכול וצריך לעשות? הביאו דוגמאות.

*57*

סגנון הכותבת

5. מחברת הכתבה פונה ישירות לקוראים, כאילו שהיא מנהלת איתנו שיחה. למשל: היא מפנה אלינו שאלות.

א. אתרו בכתבה שתיים משאלותיה והציגו אותן.

ב. מה לדעתכם משיגה המחברת כשהיא פונה ישירות לקוראיה?

6. מחברת הכתבה משתמשת פה ושם בהנפשה:

היא מעניקה חיים לזבל, כדי להמחיש את הסכנה שבו, למשל: "בעוד חמישים שנה מהיום... במי עלולים הילדים שלכם להיתקל בזמן נופש בנגב!? (בקטע ה').

תארו בפירוט, בגוף ראשון.

השתכנעתי?

7. לסיום - בחנו את עצמכם... הנה מספר תגובות אפשריות לדברים שקראתם בכתבה.

א. סמנו את כל התגובות שמתאימות לכם (אם יש יותר מאחת).

- למי אכפת מאשפה מסריחה? מה זה נוגע לי?

- כמות האשפה היומית שהמשפחה שלי מייצרת באמת מדהימה!

- מצידי, שהר חירייה יהפוך לשרשרת הרים!

- החזקתי מעמד (אבל רק בקושי), למתת הנתונים המבהילים!

ב. מטרת הכתבה אינה רק למסור מידע לקורא, אלא בעיקר להשפיע עליו.

אם כך...

האם, לפי התגובות שסימנתם, הכתבה הצליחה להשפיע עליכם?

- כן

- לא

*58*

שמור על העולם, ילד!

אמצו נחל

*58*

נסו לנחש:

אילו מהדברים הבאים תוכלו למצוא בנחל?

א. דגים

ב. צמיגים ישנים

ג. אבנים

(תשובה: את כולם. הבעיה היא שאבנים ודגים שייכים לנחלים, אבל צמיגים ישנים - לא!)

נחלים הם מקומות משחק נהדרים. כיף לגלות אותם, להקפיץ בהם אבנים, לשחות בהם. כיף אפילו להקשיב להם. אם תהיו שקטים מאוד, אולי תראו גם בעלי-חיים וציפורים - גם הם תלויים בנחלים.

לצערנו, נחלים רבים כיום מזוהמים ומלאים אשפה. מישהו חייב לעזור להם להיות נקיים שוב.

מה דעתכם? אתם והחברים שלכם יכולים לעזור בכך שתאמצו נחל בסביבתכם.

*59*

הצילו את המים

הידעתם?

הצבע והריח של הנחל יכולים לספר לכם הרבה על הנחל.

- מים ירוקים: יכולים ללמד על כך שצמחים קטנים הנקראים אצות נמצאים במים, והן מקשות על יצורים חיים אחרים להתקיים בנחל.

- מים עם בוץ: יכולים ללמד על כך שיש יותר מדי לכלוך במים, והוא מקשה על הדגים לנשום. יכול להיות שהנחל זקוק לצמחים רבים יותר לאורך הגדות שלו.

- שכבה מבריקה על המים: יכולה ללמד על נזילה של שמן לתוך הנחל. זו הרעלה שחייבת להיפסק.

- קצף במים: לא טוב! ייתכן שביוב זורם לתוך הנחל! ביוב יכול להכיל חיידקים נושאי מחלות ולהרוג את בעלי-החיים בנחל.

- ציפוי אדום או כתום על המים: יכול להעיד על כך שבית חרושת מזרים פסולת תעשייתית לנחל.

- אם אתם מוצאים דגים וחרקים במים, זה סימן טוב. סימן שיש חמצן במים.

מה אתם יכולים לעשות?

- טיילו לאורך גדות הנחל ואספו את כל האשפה שתמצאו. שימו את האשפה בפח או בשקית שהבאתם מהבית, וזרקו אותם בפח האשפה בבית.

- ארגנו חבורת ילדים, ובואו לשתול צמחים לאורך גדות הנחל. כך תמנעו מעפר להיסחף למים ולזהם את הנחל.

- אם אתם מוצאים נזילה של ביוב למים, דווחו למבוגר.

נסו בעצמכם:

החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה מנסים להציל את הנחלים ברחבי הארץ. כתבו אליהם ובקשו מידע.

*60*

לא לשקית

*60*

נסו לנחש:

באיזה סוג שקית רצוי להשתמש כשהולכים לקניות?

א. ניילון

ב. בד

ג. נייר

(תשובה: ב. הכי טוב בד. אפשר להשתמש בה הרבה פעמים)

האם עצרתם פעם לחשוב כמה מוזר שכל דבר שאנחנו קונים נכנס מייד לשקיות? גם אם זה רק פריט אחד, כמו ממתק או שקית של צ'יפס. שקית בתוך שקית - זה כבר טיפשי! אבל זה קורה כל הזמן. ואחר כן אנחנו פשוט זורקים את השקית. איזה בזבוז! שקיות מיוצרות מאוצרות האדמה: שקיות נייר עשויות מעצים. שקיות ניילון עשויות מנפט. תהליכי הייצור של שני הסוגים מגבירים את מידת הזיהום. אבל אתם יכולים לעזור! פשוט אמרו "לא" לשקיות שאינכם ממש צריכים.

*61*

הידעתם?

- אילו היה לכם עץ בן 15 שנה והייתם רוצים לעשות ממנו שקיות נייר, הייתם מצליחים להפיק רק 700 שקיות. לכמה זמן יספיקו השקיות הללו? במרכול גדול עשויים העובדים לחלק כמות זו של שקיות בפחות משעה אחת!

- בחלקים אחרים של העולם, למשל בברזיל, באינדונזיה ובפיליפינים, הולכים ומצטמצמים היערות שמעציהם אפשר להכין שקיות נייר. יש אנשים, שם וגם אצלנו, שמצאו דרכים אחרות לשאת את קניותיהם. הם שמים את מוצרי המזון שלהם בעגלות קטנות או בסלי בד שהם מביאים מהבית.

מה אתם יכולים לעשות?

- מה קל יותר מלהביא אתכם תיק כשאתם הולכים לקניות? אפשר גם להשתמש בשקית ניילון או בשקית נייר שנשארו לכם מקנייה קודמת, ובמרכולים רבים מוכרים שקיות בד לשימוש רב-פעמי. כששואלים אתכם ליד הקופה האם אתם רוצים שקית, תגידו רק: "לא, תודה, הבאתי שקית משלי".

- בפעם הבאה שתקנו משהו קטן, תגידו לקופאי או לקופאית שאינכם צריכים שקית.

- אם הקופאי או הקופאית בכל זאת שמים את הדברים שלכם בשקית, כי לא שמתם לב או כי שכחתם להגיד להם לא לעשות זאת, אל תתביישו להחזיר את השקית. פשוט תגידו: "תודה, אבל אני לא צריך/ה את זה." גם אם יסתכלו עליכם במבט מוזר, אתם תרגישו טוב: תדעו שאתם עושים את הדבר הנכון.

נסו בעצמכם:

כשאתם במרכול, הביטו על האנשים כשהם יוצאים. נסו לספור את השקיות שיש להם. דמיינו אנשים בכל העולם יוצאים בכל יום ממרכולים עם כל השקיות האלו. נסו לשער בכמה פלסטיק משתמשים ביום אחד רק כדי לשאת מוצרי מזון הביתה.

מתוך: תשמור על העולם, ילד - מדריך אקולוגי

*62*

פעילויות

יתרונות בנחלים נקיים

1. הטקסט 'אמצו נחל' נפתח בתיאור של נחלים נקיים. כך, לדוגמה נראים נחלים נקיים:

(בספר תמונות: קניון נחל אאוס בהרי הפינדוס שביוון

נחל נקי בארץ שופעת מים)

אז מה נפלא ומהנה כל כך בנחלים נקיים? הטקסט מונה שישה דברים. מהם?

- נעים -- (כתבו במחברת)

- נעים -- (כתבו במחברת)

- נעים -- (כתבו במחברת)

- נעים -- (כתבו במחברת)

- נעים -- (כתבו במחברת)

- נעים -- (כתבו במחברת)

2. א. מתחת לכותרת הטקסט 'אמצו נחל' יש חידה. מה פתרונה?

ב. אחד מבין שלושת הדברים באפשרויות פתרון החידה מייצג את הבעיה שהטקסט עוסק בה.

- מהו הדבר הזה?

- מהי הבעיה?

- באיזה אופן תוכלו לעזור, על פי הטקסט?

3. א. מתחת לכותרת הטקסט 'לא לשקית' יש חידה. מה פתרונה?

ב. מהי הבעיה המוצגת בטקסט 'לא לשקית'?

ג. באיזה אופן תוכלו לעזור, על פי הטקסט?

ד. מה הקשר בין שני הטקסטים 'אמצו נחל' ו'לא לשקית'?

*63*

הסימן - הבעיה - תוצאות הפגיעה

4. לא קשה לזהות נחל מזוהם, אך כדי לטפל בו הכרחי לגלות קודם את מקור הזיהום.

השלימו את התאים החסרים בטבלה בעזרת המידע שבקטע: "הידעתם" בטקסט 'אמצו נחל'.

הצילו! סימני זיהום

הסימן,  הבעיה,  תוצאות הפגיעה

1. -- (כתבו במחברת),  בית חרושת מזרים פסולת תעשייתית לנחל,  הפסולת ממיתה את החי והצומח בנחל ובסביבתו

2. -- (כתבו במחברת),  נראה שביוב זורם לתוך הנחל,  -- (כתבו במחברת)

3. מי הנחל עכורים (ההפך מצלולים ושקופים),  -- (כתבו במחברת),  מפגע זה מקשה על הדגים לנשום

4. -- (כתבו במחברת),  אצות מתפשטות ומשתלטות על הנחל,  -- (כתבו במחברת)

5. המים מכוסים בשכבה מבריקה,  -- (כתבו במחברת),  -- (כתבו במחברת)

5. רוב נחלי הארץ מזוהמים. התבוננו בשתי התמונות:

(בספר תמונות של נחלים מזוהמים - העזר במנחה)

א. תארו את סימני הזיהום על פי התמונות והטקסט 'אמצו נחל'.

ב. כיצד פוגע הזיהום בנחל?

ג. מה אתם יכולים לעשות? (בטקסט נמצאות הנחיות מדריכות, היעזרו בהן)

*64*

מבנה הטקסט

6. הטקסט 'אמצו נחל' מורכב מארבעה קטעים.

א. מה עוזר לקורא לזהות את ההתחלה של כל קטע?

ב. מה עוזר לקורא לזהות את סופו של כל קטע?

ג. האיורים הבאים מתאימים ללוות את הכתוב בטקסט - כל איור והקטע שלו.

ד. סדרו את האיורים בסדר המתאים לקטעי הטקסט.

(בספר איורים:

1. נחל מזוהם

2. ילדים אוספים זבל מאזור הנחל

3. ילדים הולכים בנחל)

ה. מדוע, לדעתכם, בחר המחבר לפתוח את הטקסט דווקא בתיאור של נחלים נקיים?

*65*

לשון

סימני הפיסוק בטקסט

7. א. איזה סימן פיסוק מתאים, לדעתכם לצרף לכותרת הטקסט 'אמצו נחל' -

- סימן קריאה - !

- סימן שאלה - ?

- סימן פיסוק אחר? איזה סימן?

נמקו את תשובתכם.

ב. הטקסט נמצא בספר הדרכה הנקרא: "תשמור על העולם ילד - מדריך אקולוגי לילדים".

הטקסט מוסר מידע וגם מספק הדרכה. הנחיות מדריכות מתאים לנסח בצורת ציווי, כמו למשל: אמצו נחל.

אתרו בפסקה: "מה אתם יכולים לעשות?" את כל הפעלים בצורת ציווי (רמז: יש שבעה פעלים בציווי).

מנסחים

8. כותרת הטקסט 'אמצו נחל' פונה לקוראים בפנייה ישירה ובלשון ציווי. מה, לדעתכם, מנסה הכותרת לשדר ולמסור באמצעות ניסוח זה?

שימוש בזמן הווה ותפקידו

9. בטקסט פעלים רבים, מרביתם מופיעים בזמן הווה. לדוגמה:

מזוהמים, מלאים אשפה, נמצאים, מקשה, זקוק, זורם

א. מהו, לדעתכם, הקשר בין נושא הטקסט לבין הבחירה בשימוש בפעלים בזמן הווה?

ב. אתרו בטקסט חמישה פעלים נוספים בזמן הווה.

*66*

ילד שכזה

*66*

בחברה

*66*

המפקח היה אצלנו

*66*

רנה גוסיני

תרגמה מצרפתית: מיכל פז-קלפ

רנה גוסיני (1926-1977) היה סופר, הומוריסטן ומחבר קומיקס צרפתי.

גוסיני מוכר בכל העולם בעיקר בזכות סדרת הקומיקס על אסטריקס וחבורתו, שיצר עם חברו המאייר, אלבר אודרזו. סדרה מפורסמת נוספת שכתב גוסיני היא 'לאקי לוק', יחד עם מוריס דה-בבר. בשנת 1959 הקים עם חברים מגזין קומיקס (כתב-עת שהופיע באופן סדיר אחת לתקופה מסוימת).

כתב-העת שנועד לבני נוער ולצעירים זכה להצלחה רבה. היצירה הראשונה של גוסיני שפורסמה בכתב-העת הייתה "ניקולא הקטן", פרי של שיתוף פעולה פורה עם המאייר ז'אן ז'ק סמפה, מגדולי המאיירים ההומוריסטיים בצרפת. בשנת 1961 יצא קובץ סיפורים ראשון בשם 'ניקולא הקטן', שהצליח מאוד בצרפת ובעולם כולו וזכה לעשרות תרגומים ולחמישה ספרי המשך.

המחנכת נכנסה לכיתה ממש עצבנית. "המפקח נמצא בבית הספר," היא אמרה לנו, "אני סומכת עליכם שתהיו ילדים טובים ושתעשו רושם טוב." אנחנו הבטחנו להתנהג יפה, וחוץ מזה, המחנכת טועה שהיא דואגת, כי אנחנו כמעט תמיד ילדים טובים. "אני מפנה את תשומת ליבכם," אמרה המחנכת, "לכך שזה מפקח חדש. הקודם כבר היה רגיל אליכם, אבל הוא יצא לגמלאות..." ואז המחנכת התחילה לתת לנו מלא הוראות, היא אסרה עלינו לדבר בלי שיפנו אלינו ולצחוק בלי הרשות שלה, היא ביקשה מאיתנו לא להפיל גולות כמו בפעם האחרונה שהמפקח בא ומצא את עצמו על הרצפה, היא ביקשה מאלססט להפסיק לאכול כשהמפקח יכנס והיא אמרה לקלוטר, שהוא התלמיד הכי גרוע בכיתה, לא לעורר תשומת לב. לפעמים אני שואל את עצמי אם המחנכת חושבת שאנחנו חבורה של טמבלים. אבל בגלל שאנחנו מחבבים את המחנכת,

*67*

הבטחנו לה כל מה שהיא רצתה. המחנכת הסתכלה כדי לראות אם הכיתה ואנחנו נקיים, ואמרה שהכיתה יותר נקייה מכמה מאיתנו. ואז היא ביקשה מאניאן, שהוא התלמיד הכי טוב בכיתה והפוצי-מוצי שלה, לשים דיו בקסתות למקרה שהמפקח ירצה לערוך לנו הכתבה. אניאן לקח את הבקבוק הגדול של הדיו, וכשעמד לשפוף דיו לקסתות של השולחן הראשון, איפה שיושבים סיריל וז'ואקים, מישהו צעק: "הנה המפקח!" אניאן כל כף נבהל, שנשפך לו הדיו על כל השולחן, אבל זאת הייתה מתיחה: המפקח לא היה שם והמחנכת נורא כעסה.

"ראיתי אותך, קלוטר," היא אמרה, "אתה אחראי לתעלול המטופש הזה. עמוד בפינה!" קלוטר התחיל לבכות, הוא אמר שאם הוא יעמוד בפינה, הוא יעורר תשומת לב והמפקח ישאל אותו מלא שאלות והוא לא יודע כלום והוא יתחיל לבכות ושזה לא היה מתיחה, שהוא ראה את המפקח עובר בחצר עם המנהל ובגלל שזה היה נכון, המחנכת אמרה שטוב, נרד מזה הפעם. הצרה הייתה שהשולחן הראשון היה כולו מלא דיו, אז המחנכת אמרה שצריך להעביר את השולחן הזה לשורה האחרונה, שם לא יראו אותו. ניגשנו לעבודה וזה היה עסק מסובך, כי היה צריך להזיז את כל השולחנות, ועשינו שמח, ובאמצע המפקח נכנס עם המנהל.

לא היינו צריכים לקום, כי כולנו עמדנו, וכולם נראו ממש מופתעים. "אלה

*68*

הקטנים, הם... הם קצת שובבים," אמר המנהל. "אני רואה," אמר המפקח, "שבו במקומותיכם, ילדיי." כולנו התיישבנו, ובגלל שסובבנו את השולחן כדי להזיז אותו למקום אחר, סיריל וז'ואקים ישבו עם הגב ללוח. המפקח הסתכל על המחנכת ושאל אותה אם שני התלמידים האלה תמיד יושבים ככה. המורה עשתה את הפרצוף שקלוטר עושה כשבוחנים אותו, אבל היא לא בכתה. "תקרית קטנה..." היא אמרה. המפקח לא נראה מרוצה, היו לו גבות עבות, ממש קרובות לעיניים. "דרושה מעט סמכות," הוא אמר. "קדימה, ילדיי, החזירו את השולחן הזה למקום." כולנו קמנו והמפקח התחיל לצעוק, "לא כולם יחד! רק אתם, שניכם!" סיריל וז'ואקים סובבו את השולחן והתיישבו. המפקח חייך והשעין את הידיים שלו על השולחן. "טוב," הוא אמר, "במה עסקתם לפני שהגעתי?" "החלפנו לשולחן מקום," ענה סיריל. "לא מדברים יותר על השולחן הזה!" צעק המפקח, שנראה עצבני נורא. "ובכלל, למה החלפתם את המקום של השולחן הזה?" בגלל הדיו," אמר ז'ואקים. "הדיו?" שאל המפקח והוא הסתכל על הידיים שלו שהיו כחולות לגמרי. המפקח השמיע אנחה גדולה וניגב את האצבעות שלו בממחטה.

אנחנו ראינו שלמפקח, למחנכת ולמנהל אין מצב רוח טוב. אז החלטנו להתנהג ממש יפה.

"אני רואה שיש לך קצת בעיות משמעת," אמר המפקח למחנכת, "צריך להשתמש במעט פסיכולוגיה בסיסית," ואז הוא הסתובב אלינו עם חיוך גדול והרחיק את הגבות מהעיניים שלו. "ילדיי, ברצוני להיות חבר שלכם. אין סיבה לפחד ממני, אני יודע שאתם אוהבים להשתעשע, וגם אני מאוד אוהב לצחוק. שמעו, אתם מכירים את הסיפור על שני החרשים? חרש אחד אומר לשני: 'אתה הולך לדוג?' והשני אומר: 'לא, אני הולך לדוג.' אז הראשון אומר: 'באמת? חשבתי שאתה הולך לדוג'." חבל שהמחנכת לא הסכימה שנצחק בלי רשות, כי היה לנו קשה בטירוף להתאפק. הערב אני אספר את הסיפור לאבא, זה יצחיק אותו, אני בטוח שהוא לא מכיר אותו. המפקח, שלא היה צריך לבקש רשות

*69*

מאף אחד, צחק נורא, אבל כשהוא ראה שאף אחד בכיתה לא צוחק, הוא החזיר את הגבות למקום, השתעל ואמר: "טוב, צחקנו מספיק. לעבודה!"

"היינו באמצע לימוד משלים," אמרה המחנכת, "השועל והעורב."

"נהדר, נהדר," אמר המפקח, "ובכן, המשיכו." המחנכת עשתה כאילו היא מחפשת סתם מישהו בכיתה ואז היא הצביעה על אניאן: "אתה, אניאן, דקלם לנו את המשל." אבל המפקח הרים את היד. "ברשותך...?" הוא אמר למחנכת, ואז הוא הצביע על קלוטר. "אתה, שם בסוף, דקלם לי את המשל." קלוטר פתח את הפה והתחיל לבכות. "אבל, מה קרה לו?" שאל המפקח. המחנכת אמרה שצריך לסלוח לקלוטר, שהוא נורא ביישן, אז רופוס היה זה שנבחן. רופוס הוא חבר שלי, ואבא שלו הוא שוטר. רופוס אמר שהוא לא זוכר את המשל בעל-פה, אבל הוא יודע בערך על מה מדובר והוא התחיל להסביר שזה הסיפור על עורב שהחזיק במקור שלו גבינת רוקפור. "גבינת רוקפור?" שאל המפקח, שנראה יותר ויותר מופתע. "מה פתאום," אמר אלססט, "זאת היתה גבינת קממבר." "בכלל לא," אמר רופוס, "העורב לא היה יכול להחזיק במקור שלו קממבר, היא נוזלת, וחוץ מזה היא מסריחה!" "היא אולי מסריחה, אבל כיף לאכול אותה," ענה אלססט. "וחוץ מזה, זה לא אומר כלום. סבון זה לא מסריח, אבל מגעיל לאכול אותו. ניסיתי, פעם אחת." "איכס!" אמר רופוס, "אתה טיפש, ואני אגיד לאבא שלי שייתן מלא דוחות לאבא שלך!" והם הלכו מכות.

כולם עמדו וצעקו, חוץ מקלוטר שעדיין בכה בפינה ואניאן שהלר ללוח ודקלם את "השועל והעורב". המחנכת, המפקח והמנהל צעקו "מספיק!" נורא נהנינו. כשהכול נפסק וכולם התיישבו, המפקח הוציא את הממחטה שלו וניגב את הפנים ומרח לעצמו דיו על כל הפרצוף, וחבל שלא קיבלנו רשות לצחוק, כי זה לא היה פשוט להתאפק עד ההפסקה.

המפקח התקרב למחנכת ולחץ לה את היד. "כל אהדתי נתונה לך, גברתי. עד היום, מעולם לא הבנתי עד כמה המקצוע שלנו קרוב להיות עבודת קודש. המשיכי! חזקי ואמצי! כל הכבוד!" והוא יצא, מהר-מהר, עם המנהל.

אנחנו דווקא מחבבים את המחנכת שלנו, אבל היא הייתה ממש לא הוגנת. בזכותנו היא קיבלה מחמאות, ובכל זאת היא הענישה את כולנו.

מתוך הסדרה: ניקולא הקטן

*70*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. מה מצא חן בעיניכם בסיפור?

ב. מה הצחיק אתכם בסיפור?

ג. האם אתם מחבבים את הילד המספר, מדוע?

ד. האם בית הספר שמתואר בסיפור דומה לבית הספר שלכם? במה הוא דומה ובמה הוא שונה?

ה. האם הייתם רוצים ללמוד בכיתה שמתוארת בסיפור?

פעילויות

הומור בסיפור

1. א. בחרו תיאור מצב אחד בסיפור שהצחיק אתכם. העתיקו אותו וקראו אותו לפני הכיתה.

מידע:

בסיפור ישנם כמה מצבים של סלפסטיק (Slapstick) - מהו סלפסטיק? יצירת מצבים מצחיקים תוך שילוב של פעולות גופניות כגון החלקה על קליפת בננה או הטחת עוגה בפרצוף.

בסרטים מצוירים, בסרטים אילמים של צ'רלי צ'פלין, בסרטי 'השמן והרזה' רואים פעמים רבות מרדפים, למשל בין טום וג'רי, קרבות מצחיקים בין יצורים שונים, תקלות, נפילות, התנגשויות (אף לאף בין שני יצורים). כל אלה משחררים את הצופים והם צוחקים. מקור השם הוא במכשיר עשוי שני מוטות דקים, שכאשר הכו בו קלות נשמע קול נפץ עז. כך נוצר צליל של מכה, כשבעצם השחקנים אינם פוגעים זה בזה באמת.

ב. זהו בסיפור שלנו מצבים שיש בהם תנועה ומעשים מצחיקים שמזכירים סלפסטיק.

*71*

2. א. כיצד מציג הסופר את הדמויות הבאות?

בתשובתכם התייחסו רק לאחת מהדמויות ברשימה, ונמקו את דעתכם באמצעות דוגמאות מתאימות.

הדמויות הן: המפקח, המורה, המנהל.

ב. הילדים שובבים, זה ברור, אך מה אתם חושבים על המבוגרים בסיפור?

ג. מה דעתכם על התנהגות הילדים בסיפור?

מידע:

סיפור ביקורתי מתאר מצב או התנהגות. הקוראים יכולים להבין מה דעתו של הכותב על הדברים שהוא מספר לפי המילים שהוא משתמש בהן, לפי הטון ולפי הניסוח. טקסט ביקורתי יכול לבקר לשלילה או לשבח. הוא גורם לנו, הקוראים, לחשוב על הדברים המתוארים בסיפור.

הגזמות בסיפור

3. בסיפור מתוארים מצבים שמצחיקים בעיקר בשל ההגזמה שבהם.

א. קראו את קטע המידע:

מידע:

מהי הגזמה? תיאור או מעשה שאינו מתקבל על הדעת כי מופרז וקיצוני. איך מגזימים? משתמשים בתיאורים מוגזמים כמו: עצום ורב, קורע לב, נורא, לא נודע כמותו, עוצר נשימה, ענק, בסוף העולם.

ב. מצאו דוגמאות בסיפור לתיאור מצבים שאינם מתקבלים על הדעת מפני שהם מוגזמים. הסבירו את בחירותיכם.

מי ומתי בסיפור

4. א. שערו: מתי והיכן התרחש הסיפור?

ב. על סמך מה שיערתם?

משימות בחירה

א. נסו לספר באופן משעשע אירוע מצחיק אחד שקרה אצלכם בכיתה.

ב. צלמו את הציורים שמאיירים את הסיפור שאייר ז'אן ז'אק סמפה, הוסיפו בלוני דיבור לדמויות והכניסו לפיהם דברים ומשפטים לפי מה שסופר בסיפור.

*72*

כותבים המלצה על סיפור

*72*

כותבים המלצה על סיפור - מתוך: "ניקולא הקטן"

(בספר ציור של ילדה. הילדה אומרת: נא הכירו את ניקולא הקטן. הוא זה שדובר ומספר את הדברים הבאים:)

"היום אחרי הצהריים, בדרך לבית ספר, פגשתי את אלססט שאמר לי: ,מה יקרה אם לא נלך לבית ספר?" אני אמרתי לו שזה לא בסדר לא ללכת לבית ספר, שהמורה לא תהיה מרוצה, שאבא שלי אמר לי שצריך להתאמץ אם רוצים להגיע למשהו בחיים ולהיות טייס, שאמא תהיה עצובה ושזה לא יפה לשקר. אלססט ענה לי שהיום אחרי הצהריים יש לנו שיעור חשבון, אז אמרתי 'טוב', ולא הלכנו לבית ספר..."

(מתוך הסיפור "עשינו חיים משוגעים")

*73*

שלב 1 - מתכוננים

הקטע שקראתם מופיע על גב הספר. פרטים נוספים על ניקולא מצפים לכם בסדרת ספרי "ניקולא הקטן" ובאתר "כנפיים".

א. היכנסו לאתר "כנפיים - לקרוא ולעוף עם הדמיון", ואתרו את ההמלצה על "ניקולא הקטן".

ב. קראו את ההמלצה במלואה, כולל "עוד על הספר".

שלב 2

ייתכן שחלק מכם כבר זכו להכיר את ניקולא הקטן. שניים מסיפוריו מופיעים במקראה (ראו עמודים 75, 83). עוד מסיפוריו מצפים לכם בספר עצמו.

א. אתם מוזמנים לקרוא לפחות חמישה מן הסיפורים, ולבחור מתוכם את היפה בעיניכם.

ב. פרטו בצורת רשימה את שמות הסיפורים שקראתם.

ג. הקיפו את שם הסיפור שבחרתם להמליץ עליו.

שלב 3 - כותבים המלצה על סיפור נבחר

שוחחו ביניכם:

א. לפניכם הצעה לכתיבה וארגון של המלצה. קראו אותה:

פתיח: מציגים את הספר ואת "טעמו" המיוחד בצורה מעוררת עניין.

תוכן הספר בקצרה: על מה הספר? מי גיבוריו? מה קורה בו?

נימוקים משכנעים: יש להסביר ולנמק למה כדאי ומומלץ לקרוא את הספר.

משפט סיום בנימה אישית ומדרבנת לקריאה.

ב. חשבו ושוחחו על פרטים נוספים שחשוב לכלול אותם בהמלצה.

ג. חשבו ושוחחו על צורה הגיונית אחרת שבה אפשר לארגן ולכתוב את ההמלצה.

*74*

שלב 4 - בודקים ומשכתבים

טופס זה יעזור לכם להיזכר בכל מה שלמדתם, ויכוון אתכם בכתיבת ההמלצה.

א. תנו לחבריכם להעריך את ההמלצה שכתבתם.

ב. שפרו ושכתבו את ההמלצה, במידת הצורך, בהתאם להערכת החברים ובעקבותיה.

ג. תלו את הנוסח הסופי של המלצתכם על לוח התצוגה.

(בספר טופס:)

מחוון הערכת המלצה כתובה על ספר

שם התלמיד/ה: --

כיתה: --

שם הספר: --

מקרא להערכה מ-1 עד 3:

1 - במידה רבה מאוד

2 - במידה מספקת

3 - במידה לא מספקת

ממדים,  מאפיינים,  הערכה מ-1 עד 3,  הערות

תוכן ומבנה,  פרטי הספר: כותר ומחבר, פתיח, תוכן, נימוקים, סיום,  --,  --

סגנון,  כתיבה בגוף ראשון, פנייה ישירה לקוראים, אמצעים לגירוי הסקרנות, נימה אישית: הערות, דעות,  --,  --

לשון ותחביר,  שימוש בסימני פיסוק, ניסוח תקין של משפטים, אוצר מילים עשיר, שימוש במילות קישור מתאימות, כתיב נכון,  --,  --

סיכום הערכה,  --,  --,  --

*75*

הבית של ז'ופרואה

*75*

רנה גוסיני

תרגמה מצרפתית: מיכל אסייג

על היוצר בהתייחסות ליצירה: "המפקח היה אצלנו" בעמוד 66

ז'ופרואה הזמין אותי לבוא אליו הביתה היום אחרי הצהריים. הוא אמר לי שהוא הזמין עוד המון חברים, ושכולנו נעשה חיים משוגעים!

אבא של ז'ופרואה נורא עשיר והוא קונה כל מיני דברים לז'ופרואה. ז'ופרואה אוהב מאוד להתחפש, למשל, אז אבא שלו קונה לו המון תחפושות. נורא שמחתי ללכת לז'ופרואה, כי זאת הפעם הראשונה שאני בא אליו ומתברר שיש לו בית יפה מאוד. אבא שלי הביא אותי לז'ופרואה. נכנסנו עם המכונית לגינה שלפני הבית של ז'ופרואה. אבא הביט סביב ונהג לאט, ושרק שריקות קטנות בין השיניים. אחר כך ראינו אותה שנינו: בריכה! בריכה גדולה בצורה מיוחדת, עם מים כחולים לגמרי והמון מקפצות!

"יש לו דברים יפים, לז'ופרואה הזה," אמרתי לאבא. "גם אני הייתי רוצה דברים כאלה."

אבא נראה מוטרד. הוא השאיר אותי לפני הדלת של הבית של ז'ופרואה ואמר לי, "אבוא לקחת אותך בשש, ואל תאכל יותר מדי קוויאר!"

עוד לפני שהספקתי לשאול אותו מה זה קוויאר, הוא הסתלק במהירות במכונית שלו. אני לא יודע למה, אבל נראה לי שהוא לא אהב במיוחד את הבית היפה של ז'ופרואה. צילצלתי בפעמון והצליל נורא הצחיק אותי, כי במקום לצלצל "דרינג" כמו אצלנו, הוא השמיע "דינג, דנג, דונג", כמו שמצלצל שעון הקיר של הדודה לאון בשעה שלוש. הדלת נפתחה וראיתי איש לבוש יפה, נקי מאוד, אבל די מצחיק. הוא לבש חליפה שחורה עם מקטורן ארוך מאחור ופתוח מלפנים, חולצה לבנה ונוקשה ועניבת פרפר שחורה.

"האדון ז'ופרואה ממתין לאדוני," הוא אמר לי. "אני אוביל את אדוני."

*76*

הסתובבתי לאחור, אבל באמת אלי הוא דיבר, אז הלכתי אחריו. היתה לו הליכה נוקשה, כמו החולצה שלו, והרגליים שלו בקושי נגעו ברצפה, כאילו הוא לא רצה ללכלך את השטיח היפה של אבא של ז'ופרואה. ניסיתי ללכת כמוהו ובטח נראינו נורא מצחיקים ביחד, כשהלכנו אחד אחרי השני.

בזמן שעלינו במדרגות הגדולות שאלתי אותו מה זה קוויאר. האדון הזה צחק עלי, וזה ממש לא מצא חן בעיני: הוא אמר לי שקוויאר זה ביצי דגים שאוכלים בכפית. תארו לעצמכם, די משעשע לחשוב על דגים שיושבים על הספה בסלון ואוכלים ביצים בכפית. הגענו לקומה השנייה ונעמדנו לפני דלת. שמענו קולות מהצד השני של הדלת, צעקות ונביחות. האדון בשחור ניגב את המצח שלו ביד ונראה מהסס, אבל אחר כך הוא פתח מהר את הדלת, דחף אותי לתוך החדר ומיד סגר את הדלת אחרי.

כל החברים שלי היו כבר שם, כולל הוטדוג, הכלב של ז'ופרואה. ז'ופרואה היה מחופש למוסקטר, עם כובע גדול שעליו נוצות וחרב. היו שם גם אלססט, השמן שכל הזמן אוכל, ואוד, הבריון שאוהב להחטיף אגרופים לחברים באף, סתם בצחוק, והיו עוד המון אחרים שעשו המון רעש.

"בוא," אמר לי אלססט בפה מלא, "בוא, ניקולא, נשחק ברכבת החשמלית של ז'ופרואה!" הרכבת של ז'ופרואה מדהימה! המון פעמים ירדנו מהפסים. המשחק התקלקל כשאוד קשר את קרון המסעדה לזנב של הוטדוג, והוא התחיל לרוץ במעגלים כי זה לא מצא חן בעיניו בכלל. גם ז'ופרואה לא אהב את זה, והוא שלף את החרב שלו

*77*

וצעק, "היכון לקרב!"

אבל אוד החטיף לו אגרוף באף. באותו רגע נפתחה הדלת והאדון בשחור נכנס. "קצת שקט, קצת שקט!" הוא אמר כמה פעמים.

שאלתי את ז'ופרואה אם האדון הזה שלבוש יפה כל כך הוא מהמשפחה שלו, אבל ז'ופרואה אמר שלא, שזהו אלבר, המשרת הראשי, ושהוא אמור להשגיח עלינו.

אלססט נזכר שהוא ראה משרתים ראשיים בסרטי מתח, ותמיד המשרת הזה היה הרוצח. מר אלבר הביט באלססט בעיניים של דג שאכל ביצה גדולה מדי. ז'ופרואה אמר לנו שכדאי לנו ללכת לבריכה. כולנו הסכמנו ורצנו החוצה, השארנו מאחורינו את מר אלבר וגם קצת דחפנו אותו כשעברנו לידו, ואת הוטדוג שנבח ועשה המון רעש כי שכחנו להתיר את קרון המסעדה מהזנב שלו. במקום לרדת במדרגות התגלשנו על המעקה, וזה היה כיף אדיר!

נפגשנו כולנו בבריכה עם תחתונים ובגדי ים שז'ופרואה השאיל לנו. לא היה בגד ים בשביל אלססט, כי הוא שמן מדי, וז'ופרואה הציע להשאיל לו שני זוגות תחתונים, אבל אלססט אמר שלא צריך, שהוא ממילא לא יכול לשחות בבריכה כי כרגע הוא אכל. מסכן אלססט! בגלל שהוא כל הזמן אוכל, הוא אף פעם לא יכול לשחות בבריכה. כולנו צללנו ועשינו דברים כיפיים: שיחקנו בלווייתן, בצוללת, בטובע, בדולפין, ועשינו תחרות מי נשאר הכי הרבה זמן מתחת למים. ואז מר אלבר, שהשגיח עלינו ממרומי אחת המקפצות כדי שלא נשפריץ עליו, אמר לנו לצאת כי הגיעה שעת הארוחה.

*78*

כשיצאנו מהמים גילה מר אלבר שאוד נשאר במעמקי הבריכה. מר אלבר זינק לבריכה, לבוש כולו, צלל צלילה מדהימה והוציא את אוד. כולנו מחאנו כף חוץ מאוד, שכעס נורא כי הוא כמעט שבר שיא בשהייה מתחת למים, והחטיף למר אלבר אגרוף באף. כולנו התלבשנו (ז'ופרואה התחפש לאינדיאני עם המון נוצות) והלכנו לאכול בחדר האוכל של ז'ופרואה, שהוא ענקי כמו מסעדה. האוכל היה טעים מאוד, אבל מובן שלא אכלנו קוויאר, זאת הייתה בדיחה. מר אלבר הלף להחליף בגדים וחזר. הוא לבש חולצת משבצות וז'קט ירוק. האף שלו היה אדום לגמרי והוא הסתכל על אוד כאילו הוא עצמו הולך להחטיף לו אגרוף באף.

אחר כך המשכנו לשחק. ז'ופרואה לקח אותנו למוסך והראה לנו את שלושת זוגות האופניים שלו ומכונית קטנה אדומה לגמרי, עם דוושות ועם פנסים שנדלקים. "נו?" ז'ופרואה אמר לנו, "ראיתם? יש לי כל הצעצועים שאני רוצה, כי אבא שלי נותן לי הכול!"

זה לא כל כך מצא חן בעיניי, ואמרתי לו שזה סתם! שכל מה שיש כאן זה כלום, כי לנו יש במרתף בבית מכונית מקסימה שאבא שלי בנה כשהוא היה קטן, מארגזי עץ, ושאבא שלי אומר שדברים כאלה אי-אפשר למצוא בחנויות. אמרתי לו גם שאבא שלו לא מסוגל לבנות מכונית כזאת. עמדנו ודיברנו, ובדיוק אז בא מר אלבר והודיע לי שאבא שלי בא לקחת אותי.

במכונית סיפרתי לאבא על כל מה שעשינו ועל כל הצעצועים שיש לז'ופרואה. אבא הקשיב לי אבל לא אמר כלום.

באותו ערב ראינו את המכונית של אבא של ז'ופרואה נעצרת לפני הבית שלנו. אבא של ז'ופרואה נראה מוטרד והוא דיבר עם אבא שלי. הוא שאל אותו אם הוא מוכן למכור לו את המכונית שבמרתף, כי ז'ופרואה רוצה שהוא יבנה לו אחת כזאת אבל הוא לא יודע מאיפה להתחיל. אבא אמר לו שהוא לא יכול למכור לו את המכונית הזאת כי היא יקרה מאוד לליבו, אבל הוא מוכן ללמד אותו איך לבנות מכונית כזאת. אבא של ז'ופרואה היה מרוצה מאוד, והוא כל הזמן אמר תודה, תודה, ושהוא יחזור מחר כדי ללמוד.

גם אבא היה מרוצה. כשאבא של ז'ופרואה הלך, אבא הסתובב לו בבית בחזה נפוח, ליטף לי את הראש ואמר, חה, חה! חה, חה!

פרק מתוך הספר 'ניקולא הקטן'

*79*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. מהו האירוע ששעשע אתכם באופן מיוחד בסיפור?

ב. מי מהדמויות בלטה בעיניכם ומדוע?

ג. איזו תמונה שתוארה נחרטה בזיכרונכם?

פעילויות

בבית של ז'ופרואה - הרקע

1. א. מה ניתן להבין מתוך קבוצת המשפטים הבאה על חייו של ז'ופרואה?

- בריכה! בריכה גדולה בצורה מיוחדת, עם מים כחולים והמון מקפצות!

- "האדון ז'ופרואה ממתין לאדוני," הוא אמר לי. "אני אוביל את אדוני."

- ז'ופרואה אמר... שזהו אלבר, המשרת הראשי.

- "יש לי את כל הצעצועים שאני רוצה...".

- והלכנו לאכול בחדר האוכל של ז'ופרואה, שהוא ענקי כמו מסעדה.

ב. הוסיפו עוד משפטים המתקשרים לקבוצת המשפטים.

דמות המספר - הילד ניקולא

2. דמות המספר היא הדמות שמספרת את הסיפור בלשונה ומנקודת המבט שלה. הדמות של המספר בסיפור שלנו אינה הדמות עיקרית. הוא מספר על האירועים שהיה עד להתרחשותם.

כתבו שלושה פרטים הידועים לכם על מספר הסיפור.

3. א. הביאו שתי דוגמאות לדברים שהילד המספר אינו מבין.

מידע: דמות המספר

הילד ניקולא הוא זה שמספר לנו על עצמו ועל מה שקורה לו. הוא מספר לנו מה הוא חושב, מה הוא מרגיש, מה הוא רוצה, אך ישנם דברים שהוא אינו מבין. הסיפור ודאי היה שונה לגמרי אילו סיפר לנו אותו המשרת, או הילד ז'ופרואה או אבא של ניקולא.

*80*

ב. המשרת, שהילד קורא לו "האיש בשחור", מסביר מה זה קוויאר. העתיקו את ההסבר שלו.

ג. מה מבין הילד מן ההסבר של המשרת, מי אוכל בכפית?

ד. איך צריך היה המשרת להסביר מה זה קוויאר, כדי שהילד לא יטעה?

מידע:

מה זה קוויאר?

קוויאר הוא מאכל שמכינים מביצי דגים. הוא נחשב למאכל טעים והוא יקר מאוד.

קוויאר הפך לסמל של עושר ושפע, משום שרק אנשים עשירים מאוד יכולים לקנות אותו.

המשרת, מר אלבר

4. לא רק ניקולא אינו מבין את מה שהמשרת מסביר לו, גם המשרת אינו מבין את הילדים ואת תעלוליהם.

ממה ניתן להבין שהמשרת אינו מבין את הילדים, ובעיקר את אוד הבריון?

אבא של ניקולא

5. א. מה אפשר ללמוד מהתגובות הבאות של אביו של ניקולא:

- נוהג לאט ומתבונן בבית.

- שורק שריקות קטנות.

- הוא אומר לבנו שלא יאכל יותר מדי קוויאר.

- הוא מוריד את בנו ומסתלק במהירות מהמקום.

ב. "אבא נראה מוטרד" - ממה לדעתכם מוטרד אביו של ניקולא?

*81*

הילדים ז'ופרואה וניקולא, והאבות שלהם

6. א. קראו את קטע המידע הבא:

מידע:

ז'ופרואה היה מחופש למוסקטר. מי הוא מוסקטר?

מוסקטר היה כינוי לחייל בחיל המשמר של מלך צרפת. חיילים אלה היו מצוידים ברובים מסוג 'מוסקט', ומכאן השם 'מוסקטר'. המוסקטרים חיו ופעלו במאה ה-17 בחצרו של המלך לואי ה-13. כבוד גדול היה להיות מוסקטר, ונדרש אומץ לב לשם כך. המוסקטרים נודעו בקרבות הסייף שלהם. בספר מפורסם שנקרא "שלושת המוסקטרים" שכתב הסופר אלכסנדר דיומא, מסופרות עלילותיהם של אנשי חיל המשמר של המלך לואי ה-13.

ב. ז'ופרואה מתחפש למוסקטר ולאינדיאני, ואחר כך מראה לכולם את שלושת זוגות האופניים שלו. מה זה יכול ללמד עליו, לדעתכם?

ג. מדוע מספר ניקולא על המכונית שאביו בנה?

ד. "אבא שלי אומר שדברים כאלה אי-אפשר למצוא בחנויות" (המכונית שבנה).

מדוע, לדעתכם, אביו של ניקולא אינו מוכן למכור את המכונית שבנה בעצמו, ומדוע הוא מתהלך בבית 'בחזה נפוח'?

ה. קראו את הקטע המתאר את התנהגות האבות:

"אבא של ז'ופרואה נראה מוטרד והוא דיבר עם אבא שלי. הוא שאל אותו אם הוא מוכן למכור לו את המכונית שבמרתף, כי ז'ופרואה רוצה שהוא יבנה לו אחת כזאת, אבל הוא לא יודע מאיפה להתחיל. אבא אמר לו שהוא לא יכול למכור לו את המכונית הזאת כי היא יקרה מאוד לליבו, אבל הוא מוכן ללמד אותו איך לבנות מכונית כזאת. אבא של ז'ופרואה היה מרוצה מאוד, והוא כל הזמן אמר תודה, תודה, ושהוא יחזור מחר כדי ללמוד. גם אבא היה מרוצה. כשאבא של ז'ופרואה הלך, אבא הסתובב לו בבית בחזה נפוח, ליטף לי את הראש, ואמר "חה, חה! חה, חה!"

ו. מה אפשר ללמוד על התנהגות האבות? מדוע הם מתנהגים כך?

*82*

חבורת הילדים

שיחה בכיתה

1. א. מה דעתכם על ההתנהגות של הילדים, החברים של ניקולא?

ב. מה דעתכם על הילד המארח ז'ופרואה?

ג. ז'ופרואה רוצה גם הוא מכונית כמו שיש לניקולא במרתף. מה דעתכם על אבא של ז'ופרואה, שנענה לבקשתו?

משימות לבחירה

א. מספר חדש לסיפור

נסו לספר את מה שסיפר הילד ניקולא מפיה של דמות אחרת. למשל: מפיו של אביו, או מפיו של הילד ז'ופרואה, או מפיו של אלבר המשרת. אל תשכחו לתאר גם מחשבות ורגשות של המספר שבו תבחרו.

ב. תמונות בתערוכה

בסיפור תיאורים מדויקים של אירועי אותו אחר הצהריים בבית ז'ופרואה.

בחרו לצייר אחת מתוך התמונות הבאות. חשוב שכל מה שאתם מציירים יהיה בדיוק כמו שמתואר בסיפור. אל תשכחו לכתוב טקסט דיבורי בבלון בועה, ולשבץ מחשבה בענן מחשבה.

לדוגמה: מציירים תמונה בעקבות תיאור:

(בספר בענן מחשבה:)

"הסתובבתי לאחור, אבל באמת אלי הוא דיבר, אז הלכתי אחריו. הייתה לו הליכה נוקשה, כמו החולצה שלו,והרגלים שלו בקושי נגעו ברצפה, כאילו הוא לא רצה ללכלך את השטיח היפה של אבא של ז'ופרואה. ניסיתי ללכת כמוהו ובטח נראינו נורא מצחיקים ביחד, כשהלכנו אחד אחרי השני."

*83*

מלחמת הדוכנועים

*83*

גין מריל

תרגמה: זינה כפרי

הסופרת גין מריל נולדה בארצות-הברית בשנת 1923, במדינת ניו-יורק. היא כתבה כמה סיפורים לילדים. אחד מהם הוא "הילדה שאהבה זחלים" משנת 1992. ספרה המפורסם ביותר הוא "מלחמת הדוכנועים", שנכתב בשנת 1964. הביקורת שיבחה את הספר וציינה שייחודו בכך שהוא משלב בתוכו עלילה מרתקת, הומור וביקורת חברתית נוקבת על החיים בעיר המודרנית. ספר זה זיכה את ג'ין מריל בפרס לספרות ילדים לשנת 1965 על שם הסופר לואיס קרול, מחבר הספר "אליס בארץ הפלאות".

הרקע למכתבים שנשלחו לעורך

לפניכם מכתבים שונים, שנשלחו למערכת העיתון על ידי אזרחים רבים בניו-יורק. כדי שתוכלו להתייחס אליהם, יש להסביר תחילה מדוע נכתבו ומהו הרקע לסכסוך גדול שפרץ בין נהגי משאיות ובין רוכלים בעלי דוכנים על גלגלים, שנקראים 'דוכנועים'.

על המלחמה הגדולה בין נהגי משאיות לרוכלים מספרת ג'ין ממל בספרה 'מלחמת הדוכנועים' - זהו סיפור בדיוני שמתאר מציאות. כידוע, ניו-יורק היא אחת הערים הצפופות ביותר באמריקה, ובכבישי העיר נוסעים נהגי מוניות, נהגי מכוניות פרטיות ודוכנועים - שאותם מסיעים

*84*

רוכלים. מדובר במוכרי פירות, מוכרי פרחים, מוכרי נקניקיות חמות ועוד. הכול התחיל כאשר נהג משאית אחד כעס על בעל דוכנוע למכירת פרחים, על כך שהוא לא מוכן לזוז ולפנות לו מקום לחנייה. בעל הדוכן התחיל בדיוק למכור ולא רצה לזוז. נהג המשאית דרש בתוקף שהוא יזוז, כי עליו לפרוק כ-1,000 כסאות פסנתר, אך כשבעל הדוכן המשיך לסרב, נסע בעל המשאית אל עבר הדוכן, והעיף את בעליו ואת כל הפרחים בדוכן שלו.

באחד העיתונים התפרסמה תמונה שצילם הילד מרווין רואי, ובה רואים את בעל המשאית, מק, פוגע במוריס, בעל דוכן הפרחים. אגב, המשאית של מק כונתה "ממותה רבותא" (גדולה). בעקבות פרסום תמונה זו על דפי העיתונות החל קרב גדול בין התומכים בנהג המשאית לבין התומכים בבעלי הדוכנועים.

רוכלי הדוכנועים בכינוס חירום

כאשר ראש העיר של ניו-יורק החליט לשלול את הרישיונות של הרוכלים בעלי הדוכנועים, יצאו אזרחים רבים להגנתם. הם כתבו מכתבים נזעמים למערכת העיתון.

*85*

לפניכם חלק מן המכתבים שהגיעו לעורך:

מכתב מספר 1:

עורך יקר,

אם אין יותר דוכנועים, איך אפשר להשיג בוטנים בגן הציבורי כדי להאכיל את הסנאים?

לארי גילברט, בן 8

מכתב מספר 2:

עורך יקר,

אני עובדת בענף ההלבשה. אני תופרת את השרוולים למעילים. אני תופרת שרוולים כבר 35 שנה ואני אוהבת את העבודה שלי, אבל אני לא מרוויחה כל-כך הרבה כסף בשביל להרשות לעצמי לאכול ארוחת-צהריים במסעדה. לכן אני אוהבת פשוט לקנות לחמנייה עם נקניקיה, בתוספת כרוב חמוץ או לפעמים עם בטטה חמה, מן הדוכנוע של ניקי נקניקיה.

ניקי מגיע למקום העבודה שלי כל יום בשעת הצהריים. אצל ניקי נקניקיה אפשר לקנות ב-20 סנט ארוחת-צהריים טובה, וב-25 סנט - אפילו עם חתיכת פרי לקינוח. כמה חברות שלי עושות אותו דבר.

בסי שוורץ

מכתב מספר 3:

עורך יקר,

לבעלי יש דוכנוע, ואם מתכוננים לסלק את הדוכנועים מהרחובות, אני לא יודעת מה אני אעשה, כי השעות היחידות שיש לי שקט בראש זה כשהוא מסתובב עם הדוכנוע שלו. אני אוהבת את הבעל שלי, אבל גבר צריך שתהיה לו איזושהי עבודה.

גב' ברתה בנקר

מכתב מספר 4:

עורך יקר,

אודה לך אם תפרסם בעיתונך שאני בת 99 ואיני יכולה ללכת רחוק. דוכנוע עם בננות עובר ליד הדלת של הבית שלי כל בוקר, והוא עוצר ליד החלון שלי, אם אני מנופפת לו ביד. אני ניזונה כמעט אך ורק מבננות, ואיני יודעת מה הייתי עושה ללא הדוכנוע הזה.

גב' קלרה וושינגטון

*86*

מכתב מספר 5:

עורך יקר,

כל יום אחרי הצהריים, כשאנחנו יוצאים מבית-הספר, אנחנו קונים שוקולד "טוב על הלב" בדוכנוע "טוב על הלב", שעוצר ליד מגרש בית-הספר שלנו.

אם לא נוכל להשיג שוקולד "טוב על הלב" אחרי יום לימודים מפרך, אנחנו נתעצבן שיגעון.

סאלי בק, הרולד ג'ין, קית אימיש, רוברט ויליאמס, ג'ין סמית, מרי ויל, ויוין ורקאוז, ג'ורג' פוגט ג'ו מאיר, בטי רוזנבאואר, ארלין אנדרלין, ברני שרייבר, בליסון פולטון, וורן הרד, וורן נילי ורה בורקהרדט, אלינור רוז'נסקי (כיתה ב', בית-ספר עממי 42)

מכתב מספר 6:

עורך יקר,

אני עובד בענף חפצי פלסטיק, וכל חפצי הפלסטיק שאני מקבל לחנותי מגיעים ארוזים בקופסאות קרטון גדולות. אחרי שאני מוציא את הסחורה מן האריזה, עלי להיפטר מן הקרטונים, כי אין לי מקום בחנות לקופסאות כאלה גדולות.

משאית הייתה גובה ממני 10 דולר לשעה כדי לסלק את הקופסאות האלה מן החנות, כי למשאיות לא כדאי לעבוד תמורת סכום קטן כזה. אבל ישנו בעל דוכנוע אחד שמוכן לסלק את הקרטונים האלה בלי שאצטרף לשלם לו פרוטה, כי הוא מקבל הזמנות של אנשים שיש להם סחורה לארוז ושצריכים את הקרטונים שאני לא צריך. אם אצטרף לשלם למשאית 10 דולר לשעה, כבר יותר טוב שאסגור בכלל את העסק.

א. סיגל

מכתב מספר 7:

עורך יקר,

בשבוע שעבר, משאית ריסקה את הפגוש של המכונית הקטנה והחמודה שקניתי בפריז. הנהג עשה זאת בכוונה. אני יודעת בדיוק איך מרגישים בעלי הדוכנועים, ואני חושבת שעלינו לעשות כל מה שביכולתנו כדי לעזור להם.

ננסי ריברן

*87*

מכתב מספר 8:

עורך יקר,

אני עוסק במסחר בגרוטאות ובחפצים משומשים, וכמעט את כל הסחורה שאני מוכר אני מקבל מבעלי הדוכנועים, שמסתובבים ברחובות העיר ואוספים כל מיני דברים שאנשים זורקים ושאנשים אחרים יכולים להשתמש בהם. הייתי רוצה לשאול אותך איך אני אוכל להמשיך בעסק שלי אם אף-אחד לא יאסוף טוסטרים וטרנזיסטורים, וכיסאות ישנים וכל מיני כלי מטבח. אתה לא תאמין מה אנשים זורקים לפעמים. לפני שבוע קיבלתי מרוכל דוכנוע אחד מקצפת ביצים במצב כמעט חדש. ובנוסף לזה, הדוכנועים מנקים את הרחובות.

סי ביסקי

מכתב מספר 9:

עורך יקר,

אני עוסק בציור, ויצא לי לבקר בזמן האחרון בניו-יורק. במקךה אכלתי נקניקיה יוצאת מן הכלל בוקר אחד, ומאז אני מחפש את הדוכנוע ההוא בנרות. נשבעתי לא לטעום עוד נקניקיה עד שאמצא את ההוא!

דודו גבע

נ.ב. אני שונא משאיות. אחת מהן השפריצה בוץ על המכנסיים הכי יפים שלי.

מכתב מספר 10

עורך יקר,

ברצוני לציין עובדה שתעניין, לדעתי, את כל חובבי החיות. יש לי כלבה מסוג קוקר-ספנייל שקוראים לה קוקי, והיא נמצאת אצלי כבר 11 שנים. קוקי מתעצבנת נורא כל פעם שמשאית גדולה עוברת על-ידינו ברחוב. אבל היא אוהבת דוכנועים, ותמיד מזנקת ומטפסת בשמחה על הדוכנוע ונותנת לרוכל ללטף אותה. עכשיו, כשיש כל-כך הרבה משאיות ברחובות, אני ממש חושש לקחת את קוקי לטייל.

ארתור וינקל

מכתב מספר 11:

עורך יקר,

לפני שנה פרשתי לגמלאות והשתקעתי באי רובנגה. אין שום משאיות ברובנגה. אנחנו מכינים בעצמנו את חמאת הבוטנים שלנו, ואני מאושר מאוד.

אני מצטער לשמוע שיש לכם עדיין הרבה צרות בעיר.

ארצ'י אהבה

*88*

מכתב מספר 12:

עורך יקר,

מימי לא כתבתי לפני-כן מכתב למערכת, אבל התמונה הזאת של הממותה רבותא שפוגעת בדוכנוע כל-כך הטרידה את מנוחתי, שפשוט אני לא מסוגלת להירדם בלילה. כל העניין לא נראה לי צודק.

ג'ין פ. מריל

מכתב מספר 13:

עורך יקר,

האם ניו-יורק נועדה למשאיות או לבני-אדם? את הדוכנועים מפעילים אנשים שמוכרים סחורה לאנשים אחרים, שקונים מן הדוכנועים על-פי בחירתם החופשית. מי צריף 400 קרטונים של חמאת בוטנים?

הוועדה לשימור הדוכנועים

מכתב מספר 14:

עורך יקר,

מאחר שהבעיה שלנו היא כנראה הרחובות העמוסים, האם לא היה עדיף להיפטר מ-300,000 משאיות מאשר מ-500 דוכנועים?

הוועדה למען שלילת רישיונות ממשאיות

מכתב מספר 15:

עורך יקר,

עקבתי בעניין אחרי החרדה שממשיכים קוראיכם לבטא בעניין מצוקתם של רוכלי הדוכנועים בעירכם. אולי יתעניינו הקוראים לדעת כי בעירנו-אנו (הרמוני, אילינויס) חוקקנו חוק ההופך כל מכירה, ייצור ותפעול של משאיות לעבירה פלילית, שהעונש עליה הוא קנס של 20,000 דולר או 20 שנה מאסר.

אלמר פ. קיוסי

מכתב מספר 16:

עורך יקר,

אני פשוט שונא משאיות.

קורא ותיק

*89*

מכתב מספר 17:

עורך יקר,

קראתי בעיתון שלך על מקסי קורנסי, מלך הדוכנועים. רציתי לשאול למה אין מלכת דוכנועים. אני, כשאהיה גדולה, אני רוצה להיות מלכת הדוכנועים.

אליס מיילס, בת 10

זו היתה רק ההתחלה. כל מכתב למערכת שהתפרסם באחד העיתונים כאילו נתן השראה לכתיבה למאה אנשים אחרים. באדי ויסר אמר שלא קיבל כמות כזאת של מכתבים בכל ימיו כעורך עיתון, כפי שקיבל פתאום עכשיו בנושא הדוכנועים. ואף כי עורכי העיתונים לא יכלו לפרסם אלא מדגם קטן בלבד מן המכתבים שהגיעו אליהם - בערך אחד לאלף - מדורי ה"מכתבים למערכת" החלו תוך שבוע לתפוס כל-כך הרבה מקום, שעיתונים רבים נאלצו לקצץ במדורים אחרים שלהם, כמו מדורי הספורט, החדשות והקומיקס.

נהגי המשאיות לא ידעו תחילה כיצד להגיב למאות המכתבים שהופיעו בעיתונים. מכמות המכתבים נראה כאילו כל מי שאינו נהג משאית הוא לטובת הדוכנועים.

אחדים מנהגי המשאיות ניסו לפטור את המכתבים בצחוק של זלזול. "מה זה כבר כמה מכתבים בעיתונים?" הם שאלו זה את זה. "כולם יודעים שרק מטורללים כותבים מכתבים לעיתון."

ראש העיר גרם, לעומת זאת, לא צחק בכלל. "למטורללים יש זכות בחירה כמו לכל אחד אחר," הוא אמר לאשתו, אתל גרם. "ואם יש מספיק מטורללים שרוצים בזה, הם יכולים לבחור אותך לראש העיר. או את מישהו אחר," הוא הוסיף.

*90*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

מידע:

הסיפור שקראתם חלקים ממנו שייך לסוג שנקרא: סיפור מכתבים. בסיפור סדרה של מכתבים בדיוניים היוצרים יחד סיפור אחד. על פי רוב, הסיפור מורכב מתכתובת בין שני אנשים או יותר.

א. האם סיפור מכתבים הוא מעניין יותר או פחות מסיפור רגיל?

ב. מה מיוחד בו?

ג. בהסבר על סוג הסיפור נכתב שהם בדיוניים. מה עושה אותם בדיוניים?

מידע:

סיפור בידיוני - סיפור על בני אדם ואירועים שלא היו ולא נבראו מעולם והם פרי דמיונו של המחבר.

פעילויות

קוראים בעיון את המכתבים

1. קראתם עתה הרבה מכתבים למערכת העיתון: מה משותף לרוב המכתבים האלה? ציינו לפחות שלושה דברים.

2. בחרו ארבעה מכתבים וכתבו:

א. מה מצבם של כל אחד מהכותבים: גיל, מצב כלכלי, עבודה - תפקיד.

ב. הציגו את הטענה המרכזית של כל אחד מהכותבים (ממה הוא מודאג, על מה הוא מתריע?)

קשר אפשרי בין מוענים

3. עיינו שוב במכתבים וקשרו בין הכותבים השונים. בין מי למי יכול להתקיים קשר ולמה?

מי משכנע ינתר

4. קראתם 17 מכתבים לראש העיר.

א. דרגו את טענות הכותבים לפי סדר החשיבות שלהן בעיניכם.

ב. הסבירו את הדירוג שלכם.

*91*

5. קראתם מכתבים של קוראים שנשלחו למערכת העיתון בעקבות סכסוך בין בעלי הדוכנים לבין נהגי המשאיות.

בחרו במכתב שמציג טענה שאתם מסכימים איתה. הסבירו את דעתכם.

לשון

שם המספר

בעברית מופיעים שמות המספרים בזכר ונקבה.

איך יודעים מתי יש לומר את המספר בזכר ומתי בנקבה

מידע:

שלב א': מאתרים מהו מין שם העצם שאותו מונים.

לדוגמה: שלושה ימים - שם העצם הוא ימים - יום - זכר. למספרים שמעל 20 מוסיפים: ואחד, ושניים וכן הלאה בזכר או בנקבה, לפי מין שם העצם.

לדוגמה: עשרים ואחד עצים: עשרים ושתיים מכוניות.

6. השלימו את מין שם העצם - זכר או נקבה:

כלים: --

כלבה: --

דוכנוע: --

רחוב: --

כסאות: --

מכתב: --

*92*

מידע:

שלב ב': מוסיפים את שם המספר המתאים:

אם שם העצם הוא בזכר - גם שם המספר הוא בזכר:

אם שם העצם בנקבה - גם שם המספר בנקבה.

לדוגמה: ארבע אתונות - שם העצם הוא אתונות - אתון - נקבה

טבלת שם המספר עד 20

המספר,  מספר מונה זכר,  מספר מונה נקבה

1,  אחד,  אחת

2,  שניים,  שתיים

3,  שלושה,  שלוש

4,  ארבעה, ארבע

5,  חמישה,  חמש

6,  שישה,  שש

7,  שבעה,  שבע

8,  שמונה,  שמונה

9,  תשעה,  תשע

10,  עשרה,  עשר

11,  אחד-עשר,  אחת-עשרה

12,  שניים-עשר,  שתיים-עשרה

13,  שלושה-עשר,  שלוש-עשרה

14,  ארבעה-עשר,  ארבע-עשרה

15,  חמישה-עשר,  חמש-עשרה

16,  שישה-עשר,  שש-עשרה

17,  שבעה-עשר,  שבע-עשרה

18,  שמונה-עשר,  שמונה-עשרה

19,  תשעה-עשר,  תשע-עשרה

20,  עשרים,  עשרים

7. כתבו במילים את המספרים המופיעים במכתבים, היעזרו בטבלת שם המספר:

25 אגורות: --

35 שנים: --

10 שקלים: --

14 קרטונים: --

13 משאיות: --

5 דוכנועים: --

*93*

שלושה בסירה אחת

*93*

מרלו: חויותיו של מונמורנסי עם עדת כלבים בכולבו וחתול ברחוב

ג'רום ק' ג'רום

תרגם: יאיר בורלא

ג'רום ק' ג'רום (1927-1859) היה סופר ומחזאי אנגלי, שכתב לנוער ולמבוגרים. בהיותו נער, לאחר שהתייתם מהוריו, נאלץ להפסיק את לימודיו ולעבוד למחייתו. הוא עבד כנער שליח, היה גם שחקן תיאטרון, עוזר למנהל בית-ספר וגם פקיד ועיתונאי - ואף החל לחבר יצירות ספרותיות: סיפורים, מחזות ומאמרים. הוא כתב 19 מחזות ו-22 ספרים, אך הספר המשעשע "שלושה בסירה אחת" הוא שזיכה אותו בפרסומו הכלל-עולמי עד עצם היום הזה.

מרלו הוא מקום נחמד ושליו. לא משהו מיוחד, אבל בסדר. הלכנו להתרחץ בנהר לפני ארוחת-בוקר, והפעם זה היה נסבל.

בדרך חזרה מהנהר, מונמורנסי עשה מעצמו אידיוט רציני.

אני ומונמורנסי מסתדרים בינינו לא רע. הנושא היחידי שבו אנו חלוקים הוא החתולים. אני אוהב חתולים, ומונמורנסי - לא.

כשאני פוגש חתול אני מלטף אותו והוא מגרגר. כשמונמורנסי פוגש חתול כל הרחוב יודע על כך, ובמשך הפגישה, שהיא בדרך-כלל קצרה מאוד, השניים מחליפים מטען של גסויות שיכול להספיק ליצור הגון למשך כל החיים.

אני לא מאשים את מונמורנסי, כי מונמורנסי הוא לא בן-אדם. למה? כי הוא כלב, ולא סתם כלב, אלא פוקס טרייר. פוקס טריירים נולדים הכי הרבה נבלות

*94*

שאפשר, ודרושות שנים של מאמץ מצידנו כדי להפחית במשהו את נבלותו הטבעית של הכלב הזה.

באותו בוקר, אחרי הרחצה בנהר, נכנסתי איתו לחנות כולבו גדולה. בכניסה היו קשורים המון כלבים שחיכו לבעליהם שנכנסו פנימה. היו שם כלבים מכל הסוגים, קטנים וגדולים - קולי ומסטיף וזאבים ופודלים וסן-ברנרד אחד וכמה רטריברים וניופאונדלנדים, כלב ציד ופודל צרפתי, בולדוג, כמה יצורים מוזרים בגודל חולדות, שני יורקשירים וכמה חיות בלתי-מזוהות.

כל הכלבים ישבו להם מאופקים, סובלניים ומהורהרים. בכל הלובי שרתה אווירה של שלוה ורוגע.

נכנסתי והשארתי את הפוקס טרייר הקטן שלי, שנראה טוב וכנוע, קשור בשרשרת בין הפודל והבולדוג.

הכלב הזה ישב לו רגע ואז נשא את עיניו לתקרה, ולפי מבע פניו היה אפשר לחשוב שהוא מהרהר באמא שלו, ואז פיהק.

לרגע הביט האורח החדש בקהל הכלבים השקטים והרציניים ומעוררי הכבוד. הוא הביט בבולדוג שרבץ תם השר לימינו. הוא הביט בפודל הדרוך והממושמע, ואז, בלי סימן של אזהרה ובלי צל של התגרות, הוא נשך את הפודל ברגלו הקדמית. יבבה של כאב הדהדה במרחביו השלווים של הלובי הרוגע.

תוצאות הניסוי הקטן נראו לפוקס טרייר שלי משביעות רצון ביותר, ועתה הוא ניגש להחיות את האווירה העבשה של המקום. הוא דילג מעל לפודל ותקף

*95*

באלימות את הקולי. הקולי התעורר והתחיל מיד במאבק עז ורעשני עם הפודל. פוקסי שלנו שב מרוצה למקומו, תפס את הבולדוג באוזן, וניסה לתלוש אותה ממקומה. הבולדוג, שהוא כלב הגון ולא מפלה, התנפל על כל דבר אפשרי, כולל על הסבל. זה אפשר לכלבנו הנחמד להשתעשע בהתכתשות רצופה ואלימה עם יורקשירי עצבני.

כל מי שמכיר כלבים יודע שעתה כבר הכלבים נלחמים בשצף-קצף, כאילו חייהם תלויים בתוצאות הקרב הזה.

הכלבים הגדולים נלחמו אלה עם אלה, והכלבים הקטנים התכתשו בינם לבין עצמם, ואת זמנם החופשי העבירו בלנשוך את רגלי הכלבים הגדולים. כל הלובי הפך למהומה אחת גדולה ורעשנית.

בחוץ התאסף קהל גדול שהתעניין לדעת אם זאת אסיפת בחירות, ואם לא, אז את מי רוצחים שם.

אנשי הכולבו באו עם מקלות וחבלים וניסו להפריד בין הכלבים, והמשטרה ומכבי האש נקראו לעזרה.

בלב כל המהומה הנוראה באתי וחטפתי את הכלבלב הקטן והמתוק שלי, שזה עתה השכיב לחודש את היורקשירי, ועכשיו רבץ לו כשעל פניו הבעה של שה בן-יומו. לקחתי אותו בזרועותיי, נישקתי אותו ושאלתי אותו אם הוא נפגע, ומה כל הכלבים הגדולים והרעים האלה עשו לו.

הטלה התם בצורת כלב התרפק עלי ונשא מבט עצוב, כאילו אומר:

*96*

"הו, אני כל-כך שמח שבאת לקחת אותי מכאן... משדי השאול הנבלים האלה..."

די כעסתי על כל המהומה, ואמרתי שלחנות אין שום זכות להרשות ליצורים רעים ופראיים כאלה להיות יחד עם כלבים אנושיים ומהוגנים כמו הפוקס טרייר הטוב שלי.

כזה הוא הפוקס טרייר הקט, מונמורנסי שלנו, לכן איני מאשים אותו על יחסו לחיים בכלל - ולחתולים בפרט.

אבל אותו בוקר במרלו הוא ודאי הצטער על שנתן דרור ליצריו. כשהיינו בדרכנו חזרה מהכולבו, ובמחצית דרכנו ברחוב הראשי, נתן חתול אחד זינוק מאחד הבתים והתחיל ללכת לפנינו ברחוב.

מונמורנסי נתן צווחת חדווה, קריאתו של לוחם ותיק שרואה את אויבו המושבע נופל ממש לידיו.

קורבנו של מונמורנסי היה זכר גדול ושחור. בחיים לא ראיתי חתול כזה גדול, מנוסה ומשופשף. הוא איבד בקרבות חצי זנב, עין אחת ואוזן אחת, וגם חלק מכובד של אפו. כולו היה חיה גרומה ומגוידת וכל מראהו אמר בריאות, שביעות-רצון וביטחון.

מונמורנסי סגר את המרחק בינו לבין החתול במהירות של חמישים קילומטר לשעה, אבל החתול לא האיץ, כאילו הוא אינו חושב שחייו בסכנה. הוא הלך לו מעדנות, עד שהיצור שהתכוון לרוצחו היה במרחק של מטר מאחוריו, ואז החתול הסתובב, התיישב במרכז הרחוב והסתכל במונמורנסי בהבעה נעימה וסקרנית שאומרת: "כן, אתה רוצה אותי...?"

מונמורנסי אינו פחדן בדרך-כלל, אבל היה משהו בחתול הזה שיכול להקפיא את דמו של האמיץ בכלבים. הוא עצר בבת-אחת והביט ביריבו המאיים. אף אחד מהם לא דיבר, אבל אפשר לדמיין שהשיחה התנהלה בערר ככה:

החתול: "אני יכול לעזור לך במשהו?"

מונמורנסי: "לא, תודה..."

החתול: "אל תחשוש להגיד אם אתה רוצה משהו... תרגיש חופשי, אתה יודע..."

מונמורנסי, נסוג במורד הרחוב: "אה לא, באמת שלא... כלום, אל תטרח.

*97*

אני... אני חושב שטעיתי. חשבתי שאני מכיר אותך מאיזה מקום. מצטער על ההטרדה."

חתול: "בכלל לא... בשמחה. אתה בטוח שאתה לא רוצה כלום?"

מונמורנסי, נסוג עוד: "באמת שלא, תודה. באמת שלא. נחמד מאוד מצידך. שיהיה לך יום נחמד."

החתול: "גם לך, חביבי..."

בנקודה זאת קם החתול והמשיך בטיולו ברחוב. מונמורנסי מצא לזנבו מקום בטוח ביו רגליו, ואז תפס עמדה לא בולטת במאסף.

עד היום, כשאתה אומר למונמורנסי את המילה "חתול", הוא מזדעזע ונרתע, נושא אליך עיניים מעוררות חמלה, כאילו אומר: "בבקשה... לא..."

מתוך: פרק שנים-עשר, "שלושה בסירה אחת"

*98*

ארץ, טבע, עיר

*98*

מכירים כלבים דלמטים בעזרת שני מקורות: מאמר בעיתון ומגדיר כלבים

לא נשברנו

*98*

כתבה: דבורה אמיר

גיבורי הסרט "101 כלבים דלמטים" הם, כמובן, כלבים דלמטים. בעקבות הסרט, ילדים בכל רחבי ארצות-הברית התאהבו בהם והחלו לבקש מן ההורים לאמץ ולגדל כלב דלמטי.

נכון שהדלמטים יפהפיים וחמודים, אבל עצתנו לכם, הורים יקרים, היזהרו מהדלמטים! הם לא ממש חכמים, והם מסוגלים לבלגן בית שלם, להרוס לכם את הגינה ולפגוע בבגדים ובנעליים שלכם. הילדים שלכם יתחננו ויבקשו, אבל אל תיכנעו להפצרות של הילדים, ש'נורא נורא רוצים דווקא דלמטי'. הייתה לנו כלבה דלמטית שקראנו לה דולי. היא הייתה יפה מאוד וכולם התלהבו ממנה כשיצאנו לטייל איתה, אבל בבית זה היה ממש סיוט. היה לה שיער לבן ושחור שנשר על כל הרהיטים והבגדים שלנו, היא הרסה לנו שתי כורסאות, שלוש חליפות, ואת רוב הצעצועים של בתנו הקטנה. השתן החריף שלה השחית לגמרי את הפרחים ואת הדשא בגינה שלנו. הדבר הקשה מכול היה להחזיק אותה בתוך הבית במשך כמה שעות רצופות. הסתבר לנו שדולי השובבה שייכת לגזע הדלמטי ששימש בעבר להגנה על נוסעים בכרכרות. אבותיה הדלמטים נהגו לרוץ בצידי כרכרות כדי לשמור על הנוסעים - זאת הסיבה שהדלמטים אוהבים גם כיום לרוץ ולהשתולל. גם דולי שלנו ירשה את החשק לרוץ באוויר הפתוח, לקפוץ ולהשתובב. היא הייתה מסוגלת להפיל במרוצתה ילדים קטנים. אבל, גרוע יותר הוא החשק של הדלמטים לנשוך. מומחה להתנהגות בעלי-חיים טוען שהדלמטים הם אחד הגזעים הכי נשכנים שהוא מכיר. במחקר שנעשה על התכונות של כלבים מגזעים שונים התברר שהדלמטים הם אחד הגזעים הקשים ביותר לטיפול. יש להם יצר להרוס והם מתנהגים בתוקפנות גם כלפי מי שמטפל בהם. כשביקשנו מדולי שלנו

*99*

להפסיק לזלול נעל חדשה ויקרה היא נהמה בזעם וזה מאוד לא נעים, ולפעמים גם מפחיד. ויש עוד צרה. לעתים קרובות נולדים דלמטים עם מומים כגון עיוורון בעין אחת או חירשות. דולי שלנו הייתה בריאה. סטנלי קורן, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה הבריטית שבקנדה, עוסק גם באילוף כלבים. הוא הכין דירוג של גזעי הכלבים לפי מידת ההבנה שלהם והציות לפקודות. הדלמטים דורגו במקום ה-39 מתון 79. למרות כל זאת, לא נשברנו. מבחינתנו אימוץ כלב זה לכל ימי חייו! אנחנו לא נשברים כשמתעוררים קשיים. אבל דעו לכם, אם ברצונכם להחזיק בעל-חיים נוח וקל יותר לטיפול, קנו לכם רוטוויילר חמוד, אוגר, או תוכי.

מבוסס על מאמר מתוך עיתונות חוץ

הסרט של וולט דיסני "מאה ואחד כלבים דלמטיים" צולם לראשונה בשנת 1959. בשנת 1996 צולמה גרסה חדשה, והוא עדיין מוקרן מדי פעם.

*100*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. האם גידלתם כלב בביתכם? ספרו על כך.

ב. לאיזה גזע שייך הכלב או הכלבה שלכם?

ג. אילו קשיים היו לכם בגידול הכלב שלכם?

פעילויות

אל מי פונה הכותבת

1. למי מופנים דברי מחברת המאמר?

עמדת הכותבת

2. מחברת המאמר מנסה בכל כוחה לשכנע את הקוראים שלא להיכנע ולא לגדל כלבים דלמטיים.

כיצד היא מנסה לשכנע? צטטו מתוך המאמר. העיזרו בקטע המידע שלפניכם.

מידע:

מחברת המאמר מבטאת את דעתה בקשר לכלבים דלמטיים. למאמר מסוג זה יש כוונה: להשפיע על הקוראים ולשכנע אותם!

איך משפיעים על הקוראים? איך מעוררים בהם את התגובה הרצויה?

א. פנייה ישירה: עצתנו לכם, היזהרו.

ב. מציגים הסברים משכנעים להוכחת הדעה המסוימת.

הגידו לא לדלמטי

3. לפי המאמר: מדוע כדאי לנו להיזהר ולא לגדל כלב דלמטי?

השלימו את הסיבות:

ראו הוזהרתם: הדלמטי -

- מזיק לרהיטים מפני ש....

- מזיק לילדים קטנים בבית משום ש...

- מזיק לנעליים כיוון ש...

- מזיק לבגדים היות ש...

- מזיק לדשא כי...

*101*

4. שוחחו על הנושא בקבוצה קטנה:

המחברת מסכמת את הרשימה אישית באמצעות הגזמה קטנה.

א. במה מתבטאת ההגזמה?

ב. מדוע, לדעתכם, היא מגזימה כל כך?

שימו לב! לפני שאתם ממהרים לקנות כלב רוטוויילר במקום דלמטי, עצרו! המאמר שקראתם הרי נכתב במטרה להשפיע עליכם.

כדאי! חשוב! אפילו הכרחי!

טקסט-המידע הבא מתוך מגדיר הכלבים מתבסס על עובדות בלבד. מטרתו היחידה היא לספק מידע.

טקסט אובייקטיבי - טקסט המציג נתונים ועובדות בלבד. בדרך כלל אינו כולל, או שיש בו מעט דעות אישיות, הבעת רצון, בקשה או רגשות של הכותב.

כלב דלמטי

הכלב הדלמטי, הידוע גם בשם 'דיק המנומר', משמש כלב אימון או כלב קמע בתחנות כיבוי-אש בארצות- הברית. מקור שמו במחוז דלמטיה שבקרואטיה. זהו גזע עתיק-יומין, אשר מילא בעבר תפקידים רבים, ואומן במיוחד לרוץ עם סוסים וכרכרות, וגם עם ציידים. בתחילה הוא היה כלב שמירה נגד שודדי דרכים, ובמאה ה-18 הפך בהדרגה לידידם של נכבדים ועשירים, ושימש קישוט מרשים כאשר רץ לצד הכרכרות שלהם. גזע זה מסתגל בקלות וממהר ללמוד תעלולים, ולכן הוא נוהג להופיע לעתים קרובות בתעלולי

*102*

קרקס. הכלב הדלמטי רגיש ונהנה להתחבר עם בני-אדם ולשחק עם ילדים, והוא עצוב כאשר אין אנשים בקרבתו. הוא גם כלב שמירה שקט. במשך שנים רבות טיפחו ואימנו את הכלבים הדלמטיים לרוץ במהירות מרחקים ארוכים, ולכן יש צורך לאפשר להם לרוץ, לשחק ולפרוק מרץ, כדי שלא יהפכו לכלבים מתוסכלים והרסניים.

פרטים על הדלמטי

גובה: 47.5 - 57.5 ס"מ

משקל: 25 - 29.5 ק"ג.

צבעים: לבן עם כתמים שחורים או חומים. טיפול: מזערי, חוץ מהברשה מדי פעם במברשת מיוחדת לכלבים. הפרווה נראית תמיד נקייה, ולכן יש לרחוץ אותו רק לעתים רחוקות.

תוחלת חיים: 12-10 שנים.

בעיות בריאות: פגמים תורשתיים יכולים להתבטא בחירשות כללית, ואפשר לבדוק זאת בגיל שישה שבועות. תופעות נוספות הן אבנים בדרכי השתן ואלרגיות של העור.

יתרונות: בעל מזג טוב, שקט ונעים, אוהב לשחק עם ילדים. הופעה חיצונית נאה, טיפול מזערי. נבון וערני, אפשר לאמנו ולאלפו לצייתנות מוחלטת.

חסרונות: נדרש תרגול רב וממושך, משיר את שערו פעמיים בשנה.

הבית האידאלי: עם בעלים חובבי ספורט כגון ריצה, רכיבה על אופניים ורכיבה על סוסים. עדיף לגדלו באזור כפרי, שבו יוכל להתרוצץ בלי הגבלה בשטח פתוח. מי שמגדל דלמטי בעיר צריך להקדיש זמן כדי להריץ את הכלב למרחקים ובצורה נמרצת (באזורים שבהם יש תנועת מכוניות רבה, יש להחזיקו קשור בשרשרת).

*103*

פעילות (המשך)

5. הטקסט 'כלב דלמטי' מכיל מידע עובדתי מקיף על כלב זה.

השוו בין פרטי המידע שבשני הטקסטים.

נקודות להשוואה:,  מגדיר כלבים: כלב דלמטי,  מאמר: לא נשברנו

עובדה היסטורית,  -- (כתבו במחברת),  -- (כתבו במחברת)

עובדה בריאותית,  -- (כתבו במחברת),  -- (כתבו במחברת)

-- (כתבו במחברת),  -- (כתבו במחברת),  ארבע עובדות חדשות: -- (כתבו במחברת)

6. א. כתבו שלוש עובדות שאתם מוצאים בכל אחד מהטקסטים.

ב. כתבו שתי דעות מתוך הטקסטים.

ג. על איזה טקסט הייתם מסתמכים בבואכם לבחור כלב?

הסבירו את דעתכם.

מידע:

עובדה - אירוע שידוע כי הוא קרה, כי הוא אמיתי וקיים;

גם: תכונה אופיינית המתאימה למספר רב של בעלי-חיים מאותו סוג.

דעה - מה שאדם חושב על משהו או על מישהו: האופן שבו הוא רואה את פני הדברים לגבי נושאים, אנשים, בעלי-חיים.

שתי נקודות מבט

7. בזכות המידע הנמסר במגדיר הכלבים 'כלב דלמטי' אפשר להבין ולשער את הסיבות ל"התנהגות ההרסנית" של הדלמטים, כפי שתוארה במאמר. במשחק התפקידים הבא אתם מוזמנים להמחיז את התלונות נגדם, וגם לספק הסברים ופתרונות.

שחקו בזוגות. התפקידים הם:

- הבעלים המתוסכלת של רולי.

- דוקטור הדר, מומחה ו"לוחש לכלבים" - הידוע בחיבתו לדלמטים ובידע המקיף שלו עליהם.

*104*

תסריט משחק התפקידים: מחברת המאמר מגיעה יחד עם דולי למרפאה של דוקטור הדר, כדי לשפוך את לבה ולהתייעץ. דולי מתנהגת כהרגלה. (דמיינו שהיא נוכחת והגיבו לדברים שהיא מעוללת במרפאה). דוקטור הדר מסביר ונותן מידע על טבעם של הדלמטים, ומצייד את מחברת המאמר בעצות מועילות.

8. מה דעתכם - האם הבית שלכם מתאים לגידול כלב דלמטי? פרטו בכתב, בהרחבה.

שם המספר

בעברית מופיעים שמות המספרים בזכר ונקבה.

תחילה יש לאתר את מינו של שם העצם, ואז אפשר לדעת מהו שם המספר המתאים - בזכר או בנקבה.

כתבו בטבלה את מין שם העצם והוסיפו לו את שם המספר המתאים לו לפי הדוגמה, אפשר להיעזר בטבלת שם המספר בעמוד 92:

הצירוף,  שמות עצם בזכר,  שמות עצם בנקבה,  שם המספר המתאים

דוגמה: 56 גזעים,  גזע,  /,  חמישים ושישה

אחד מ-12 גורים נולד חירש, --,  --,  --

3 חליפות, --,  --,  --

10- 12 שנים (כתבו את שמות שני המספרים) , --,  --,  --

25 קילוגרם, --,  --,  --

*105*

אין כמוהו ואיזה דבר נהדר זה החדק

*105*

כתב: עוזי דן

שיחה מקדימה בכיתה

א. הפיל הוא חיה נהדרת, 'אין כמוהו'! הכותב מתפעל מאוד מן הפיל.

ספרו מאיזה בעל-חיים אתם מתפעלים? ומדוע הוא אהוב עליכם במיוחד?

ב. מבדק לפני הקריאה: מה אתם יודעים על פילים?

סמנו כן/לא ליד כל היגד.

- פיל בוגר אוכל 140 קילוגרם של צמחיה מדי יום. כן, לא

- פיל יכול לזהות את עצמו במראה. כן, לא

- הפילים חיים בבדידות בלי חבריהם. כן, לא

- החדק של הפיל הוא בעצם שן שבולטת מחוץ לפה. כן, לא

- מהחדק של הפילים מייצרים חפצי נוי יקרים. כן, לא

- הפיל הוא בעל-חיים בסכנת הכחדה. כן, לא

- פיל יכול לחיות עד גיל 150. כן, לא

- הפילים הם היצורים הכי גדולים על פני היבשה. כן, לא

- פיל שוקל בין שבעה לעשרה טון. כן, לא

- הפילים הם חברים טובים של בני-מינם. כן, לא

את התשובות הנכונות תוכלו למצוא בכתבה 'אין כמוהו' שתקראו בהמשך, ובערך 'פיל' במקורות השונים.

*106*

אין כמוהו ואיזה דבר נהדר זה החדק

קטע א':

הפיל הוא בין החיות החכמות ביותר. הוא הכי גדול, על היבשה לפחות, אבל למרות זאת אינו מנסה לפגוע באחרים ואף צמחוני; הוא חכם, אינטליגנטי (אינטליגנציה- יכולת שכלית) ("בעל-החיים שעולה על כל האחרים בתבונה ובחוכמה", קבע אריסטו, הפילוסוף היווני הקדום), גם בהודו ובמזרח הוא נחשב סמל לחוכמה, ולמרות זאת חברותי ודואג לאחרים; יש לו זיכרון מצוין, אינטליגנציה רגשית גבוהה (היכולת לחוש, לזהות ולהעריך את הרגשות האישיים ואת הרגשות של האחר), חיי קהילה (חיים חברתיים, חיי שיתוף - הפילים חיים בעדרים ונודדים יחד) מפותחים, שפה עשירה וחיים ארוכים, ואין לו אויבים טבעיים (מלבד האדם, כמובן). הוא והיא מסוגלים להתאבל ולצייר, להשתמש בכלים ולהראות חמלה (רגש של צער, חיבה, רחמים וסלחנות כלפי האחר), לשחק כדורגל ולעשות בייביסיטר. בקיצור, אין חיה כמו הפיל. אם לא נדאג להישרדותה - גם לא תהיה, אבל זה כבר עניין אחר. המומחים טוענים שהפילים - בעלי המוח הגדול ביותר מבין החיים על פני האדמה - חכמים לא פחות מקופי אדם או מהדולפינים, אולי יותר. הם זוכרים, מבינים סימנים של קולות ותנועות בין פילים. הפילים מתוחכמים ומתקדמים יותר מכל חיה אחרת. כמו שאמר פעם יחזקאל שושני, חוקר פילים ישראלי בעל שם עולמי, שנהרג באתיופיה לפני כמה שנים: "יש הרבה מאפיינים דומים בין המוח של הפיל למוח האנושי. ייתכן מאוד שהם זוכרים טוב יותר אפילו מאיתנו".

קטע ב':

הפילים דומים בתכונותיהם לבני- אדם

למרות היותם בעלי עור של פיל הם רגישים, נעצבים, מראים חמלה ונדיבות יתרה, הם מוכנים להקריב את הנוחות שלהם למען האחר, הם אבלים ממש

*107*

בעקבות מוות, ואף יש להם מעין בתי קברות. דמיון נוסף לבני-האדם ולקופי האדם - ובניגוד לכל חיה אחרת שהולכת על ארבע - לאם יש רק שתי פטמות, והן מצויות בחלק הקדמי של הגוף, בין הרגליים הקדמיות. זה לא מקרי: הפילון יונק לפחות עד גיל שנתיים וחצי, תלוי באמו עד גיל חמש, וכשהוא יונק מתחת לראשה היא יכולה לראות אותו, להיות אתו בקשר ישיר יותר ולגעת בו. אגב, אין להם בעיות שיניים בגיל מבוגר, כי במשך כל חייהם - בניגוד לבעלי-שיניים אחרים - ממשיכות השיניים לצמוח בעקבות אלו שנשחקו, גם בפעם הרביעית, החמישית ואף השישית.

קטע ג':

החדק ותפקידיו

אבל אם כל זה לא גורם לכם להתפעל ולשמוח כשאתם רואים פיל, תסתכלו ותחשבו על החדק - אולי המכשיר המופלא ביותר שיצר הטבע. זו לא יד, לא אף ולא שפה קדמית, אלא שילוב מדהים של כולם ואפילו יותר. הוא גמיש במאה אחוזים, בלי מפרקים ועצמות; הוא מכשיר רגיש דיו לקטוף גבעול יחיד או עלה כותרת, ועם זאת חזק מספיק כדי לעקור עצים או להרים משאות כבדים מאוד, או כדי להביא אוכל אל הפה, אבל גם נוזלים; אפשר להגיד איתו שלום, ממש כמו לחיצת יד, ללטף איתו, אבל גם לריב ולהתאבק; אפשר לנופף בו להפחדה, ואפשר להרגיש ולמשש עמו; אפשר, כמובן - הרי הוא אף - להריח בו בצורה מצוינת, ואפשר להתגרד בעזרתו; אפשר לחצצר בו תרועת אזהרה או שמחה, ולהשתמש בו כשנורקל כשנמצאים בתוך המים; ואפשר - זה אולי הדבר המרהיב והנפלא ביותר - להתקלח עמו. אין כמו פיל. אילו לא הייתי בן-אנוש, הייתי רוצה להיות פיל.

מתוך: מוסף "הארץ"

*108*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

האם המידע על הפילים הפתיע/חידש לכם עובדות שלא ידעתם?

אם כן - מה ולמה?

פעילויות

תכונות הפילים

1. בכתבה מתאר הכותב את התכונות המיוחדות של הפילים.

א. מיינו אותן לפי הטבלה הבאה:

תכונות שקשורות לחוכמה,  תכונות שקשורות לרגשות (אינטליגנציה רגשית),  תכונות שקשורות לחיי החברה של הפיל

--,  --,  --

--,  --,  --

ב. הביאו שלוש דוגמאות לתכונות המשותפות שיש לבני-אדם ולפילים.

החדק ומה שמיוחד בו

2. השלימו את המשפטים הבאים:

בעזרת החדק הפיל יכול --

בעזרת החדק הפיל יכול --

בעזרת החדק הפיל יכול --

בעזרת החדק הפיל יכול --

יחס הכותב לפילים

3. הכותב מתפעל מהפילים. לפי מה אפשר להבין זאת? הביאו דוגמאות מהכתבה.

4. בסוף הכתבה נכתב: "אין כמו פיל. אילו לא הייתי בן-אנוש, הייתי רוצה להיות פיל".

ציינו סיבות רבות ככל האפשר, המסבירות מדוע הכותב היה רוצה להיות פיל.

*109*

ניתן ללמוד על תוכן הכתבה גם מהכותרות

5. אפשר להבין את הכתבה גם בעזרת קריאה מעמיקה של כותרות הכתבה.

א. העתיקו את הכותרת הראשית של הכתבה.

ב. העתיקו את כותרות המשנה בכתבה.

ג. מה הקשר בין הכותרת הראשית לכותרות המשנה? הסבירו את דבריכם.

בעקבות קריאת הכתבה

6. לסיכום: למדתם להכיר תכונות רבות של הפילים. כתבו איזו תכונה או אילו תכונות של הפיל הפתיעו אתכם יותר מכול. הסבירו את דבריכם.

7. בעקבות הכתבה שקראתם, לפניכם שאלות נוספות שכדאי לבדוק, למשל:

- מדוע לפילים יש אוזניים גדולות כל כך?

- איך יודעים שלפילים יש זיכרון מצוין, כיצד בדקו זאת?

- מדוע צדים בני-האדם את הפילים?

- באיזו מהירות יכול פיל לנוע ולשם מה?

- מדוע הפילים נודדים?

- כיצד מתגוננים הפילים מפני טורפים?

א. הוסיפו שאלות משלכם.

ב. קראו את הערך פיל במקורות מידע שונים, וענו על שלוש מן השאלות (מאלו המופיעות למעלה ומתוך השאלות שאתם שאלתם). ניתן לכתוב את התשובות כמו בקטע המידע שבעמוד 110.

*110*

אוצר מילים

ביטויים הקשורים בפילים

8. לפניכם מספר ביטויים הקשורים לתכונות של הפילים:

א. התאימו בין הביטויים לבין פירושיהם.

(בספר שני טורים:)

(טור א:) הביטוי:

- - פיל לבן

- זיכרון של פיל

- עור של פיל

- פיל בחנות חרסינה

- משגע פילים

(טור ב:) הפירוש:

- זיכרון מצוין, זיכרון מעולה.

- מעטה של אטימות וחוסר רגישות, בייחוד כלפי דברי ביקורת או עלבון.

- כינוי לדבר יקר ומפואר שהושקעו בו כסף ומאמץ רב, אך הוא נותר ללא שימוש.

- מציק מאוד, מטריד ביותר, מעצבן.

- מי שמתנהג בחוסר עדינות ובחוסר רגישות במצבים רגישים, או במקומות שבהם דרושה זהירות.

ב. כתבו קטע קצר ושלבו בו שלושה ביטויים הקשורים בפילים.

ג. מה מקור הביטויים: זיכרון של פיל, עור של פיל? (היעזרו בקטע א' של הכתבה).

ד. כתבו קטע קצר על זיכרון של פילים בסגנון של קטע המידע על פיל לבן שלפניכם.

מידע:

מה מקור הביטוי 'פיל לבן'?

צבעם של רוב הפילים הוא אפור. פילים שנולדים לבנים הם נדירים מאוד, ונחשבים קדושים בארצות המזרח הרחוק - למשל בתאילנד. רק המלך, או איש עשיר ביותר, יכול לגדל פיל כזה.

רוב הפילים במזרח-אסיה משמשים לעבודה בהעמסת עצים ובהובלה, אבל פיל לבן הוא קדוש, ולכן אסור לנצל אותו. אין בו כל תועלת, ויקר מאוד לגדל אותו. מכאן בא הביטוי פיל לבן - שמתאר בניין או תוכנית שהשקיעו בהם הרבה מאוד כסף, אך הם עומדים ללא תועלת או שימוש.

*111*

פעם אחת

*111*

ילדה מזלג וילדה כף

*111*

נורית זרחי

ילדה מזלג הייתה דוקרת,

תמיד כשהייתה עוברת.

ילדה מזלג הייתה נועצת

בכל אחד מילה עוקצת.

תפסו אותה אנשים באף

והפכו אותה לילדה כף,

וכולם מחאו כף,

ויצאו במחול.

אך התברר אחרי הכול,

שעכשיו אין להם במה לאכול:

לא עוגות,

לא בשר,

לא דגים,

לא ירק.

ובוקר וערב וצהריים

הם אוכלים אך ורק

מרק.

(בספר איורים של ילדה מזלג וילדה כף)

*112*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. השיר מתאר ילדה 'מזלג' וילדה 'כף'. האם אתם מכירים ילדות כאלה?

ב. התבוננו באיור של כל ילדה ואמרו אילו מין ילדות הן, ובמה הן שונות זו מזו? (היעזר במנחה)

ג. מה דעתכם, האם אפשר והאם מותר להפוך ילד או ילדה למשהו אחר? הסבירו את דעתכם.

פעילויות

חלק א'

הילדה מזלג

1. כתבו, לפי השיר, איזו מין ילדה היא ילדה מזלג? שימו לב מה אומרים עליה.

2. הנה חלק מן החרוזים בשיר המתייחסים לילדה מזלג:

דוקרת/עוברת

נועצת/ עוקצת

מה אפשר ללמוד על תוכן השיר מן החרוזים האלה?

ילדה מזלג וילדה כף

3. א. השלימו את הטבלה לפי השיר:

הילדה,  מה טוב בה?,  מה רע בה?

ילדה מזלג,  --,  --

ילדה כף,  --  --

ב. קראו בעיון את השיר וכתבו במה הן שונות זו מזו לפי השיר.

(כדי לענות חישבו על התפקיד של מזלג ושל כף, וגם על הצורה שלהם).

4. א. העתיקו שתי שורות שמהן אפשר להבין שאת ילדה מזלג הפכו בכוח לילדה כף.

ב. מדוע, לדעתכם, הפכו האנשים את ילדה מזלג לילדה כף?

*113*

חלק ב':

5. דיון כיתתי בשני חלקים.

חלק ראשון: אתם ודאי מכירים או שמעתם על ילדים 'מזלג' וילדים 'כף'.

א. איך מתנהגים ילד או ילדה שהם 'מזלג' בחיי היום-יום?

ב. איך מתנהגים ילד או ילדה שהם 'כף' על פ' השיר?

לדעתי

6. ענו על אחת מהשאלות הבאות:

א. מה לדעתכם היה קורה בכיתתכם/בשכונתכם, אם כולם היו ילדי מזלג?

ב. מה לדעתכם היה קורה בכיתתכם/בשכונתכם, אם כולם היו ילדי כף?

ג. האם לדעתכם כל אחד הוא רק ילד מזלג, או רק ילד כף, או גם ילד מזלג וגם ילד כף? הסבירו את דעתכם.

משימות להעשרה

א. חברו מדמיונכם שיר על ילדה מטריה וילדה מניפה, או על ילד צב וילד ארנב. אפשר גם להוסיף איור לשיר שלכם.

ב. כתבו מה מספרת ילדה מזלג על מה שעשו לה ועל הרגשתה.

ג. כתבו מכתב התנצלות שכתב נציג האנשים לילדה מזלג, שבו הוא מסביר על מה הוא מתנצל.

*114*

אגדת בת הקיסר ורבי יהושע בן-חנניה

פעם אחת אמרה בתו של קיסר לר' יהושע

בן-חנניה: "אי, חכמה מפוארה בכלי מכער!"

אמר לה: בתי, אביך המלך במה הוא נותן (שם, משמר, מאחסן, מגיש)

יין?

אמרה לו: בכלי חרס! אמר לה: כל-העולם

בכלי-חרס - ואתם בכלי חרס! אמרה

לו: אלא במה ניתן? אמר לה: כגון אתם (אנשים כמותכם),

שחשובים אתם, תנו בכלי כסף וזהב.

הלכה ואמרה לאביה,- נתנו היין בכלי-כסף

וזהב, והחמיץ. אמר לה הקיסר לבתו: מי

אמר לך כך? אמרה לו: ר' יהושע בן-חנניה.

קראו אצלו (ביקש שיבוא אליו).

אמר לו: למה אמרת לה כך?

אמר לו: כשם שאמרה לי, כך אמרתי לה.

והרי יש נאים וחכמים?

אלמלי היו מכערים (אם לא היו מכוערים, כלומר, אם היו יפים) היו חכמים יותר.

מתוך: 'ספר האגדה', ביאליק ורבניצקי, עמוד קע"ג (אגדה ק"ו)

*115*

ובשפה פשוטה:

בתו של הקיסר הרומי אמרה לר' יהושע בן-חנניה: כיצד חוכמה רבה כל כך כחוכמתך מצויה בכלי מכוער, כלומר, כיצד אדם מכוער כמוך יכול להיות חכם כל כך?

ר' יהושע בן-חנניה השיב לבת הקיסר: במה משמר ומגיש אביך הקיסר את היין שבארמונו?

הבת אומרת שהוא משמר את היין בכלי חרס.

שואל ר' יהושע בן-חנניה איך ייתכן שהקיסר, שהוא אדם עשיר כל כך, משמר ומגיש יין בכלי חרס כמו כל בני-האדם, ולא בכלי כסף וזהב?

הלכה בת הקיסר אל אביה וסיפרה לו את מה שאמר ר' יהושע. הקיסר שימר את היין בכלי כסף וזהב, אך הוא החמיץ והתקלקל בכלים אלה.

שאל הקיסר את בתו, מי נתן לך עצה כזאת, לשמר יין בכלי כסף וזהב?

אמרה בת הקיסר, ר' יהושע בן-חנניה נתן לי עצה כזאת.

זימן אליו הקיסר את ר' יהושע ושאל אותו, מדוע נתת לבתי עצה כזאת?

ענה ר' יהושע לקיסר, כמו שדיברה אלי כך דיברתי אליה.

אחרי ההסבר הזה אומר הקיסר לר' יהושע, אבל קיימים בעולם כאלה שהם גם נאים ויפים למראה וגם חכמים.

משיב לו ר' יהושע: אם הם היו יפים, האם היו גם חכמים יותר?

*116*

שיחה בכיתה אחרי קריאה

שוחחו ביניכם ונסו להבין:

מדוע יעץ רבי יהושע לבת הקיסר לשמור את היין בכלי זהב ולא בכלי חרס, למרות שידע כי היין יתקלקל בכלי הזהב?

פעילויות

מבררים פרטים באגדה

1. ענו בקצרה על השאלות הבאות:

א. מה חושבת בתו של הקיסר על ר' יהושע בן-חנניה?

ב. מה נחשב יותר בעיני בת הקיסר: כלי חרס או כלי זהב, ומדוע?

ג. מה מנסה ר' יהושע בן-חנניה ללמד את בת הקיסר, וכיצד הוא עושה זאת?

ד. באיזו דרך מנסה הרב להוכיח כי בתו של הקיסר טועה?

ה. מדוע הזמין הקיסר את רבי יהושע?

ו. כיצד מסתיימת האגדה?

2. כדי לברר לעצמכם מה הבנתם מן הסיפור התלמודי, כתבו את עלילת הסיפור בלשונכם.

התחילו כך:

פעם אחת אמרה בת הקיסר לר' יהושע בן-חנניה: איך זה יכול להיות שאדם מכוער כמוך חכם כל כך?!

שאל אותה ר' יהושע בן-חנניה: במה אביך מאחסן ומגיש יין?

ענתה לו בת הקיסר: בכלי חרס...

3. הפירוש לדברי ר' יהושע בן חנניה:

השלימו את המילים החסרות מתוך מאגר המילים:

(מאגר מילים:)

מוצלח, חכם, המראה, לשמר, להחמיץ, טיפש.

אין כל קשר בין היופי של הכלי לבין האיכות שלו. כלי יקר מזהב יכול לקלקל את היין ולגרום לו -- (כתבו במחברת), וכלי פשוט וזול שעשוי חרס יכול -- (כתבו במחברת) את היין. כלומר, אין קשר בין -- (כתבו במחברת) החיצוני של הכלי לערך שלו. כך

*117*

גם אצל בני-האדם - לא כל מי שנראה יפה הוא גם -- (כתבו במחברת) ומוצלח, ולא כל מי שמכוער -- (כתבו במחברת). לעיתים, דווקא הפשוט, הצנוע והמכוער -- (כתבו במחברת) יותר.

משל בתוך אגדה

4. בסיפור התלמודי קיימים משל ונמשל.

א. השלימו את המשפטים:

משל,  נמשל

כד חרס,  -- (כתבו במחברת)

-- (כתבו במחברת),  אנשים יפים

ב. מדוע, לדעתכם, בחר ר' יהושע לספר לבת הקיסר את המשל על כלי החרס והיין?

ג. מה אפשר ללמוד מסיפור זה? האם זהו מסר חשוב? הסבירו את תשובתכם.

5. כתבו נכון/ לא נכון ליד כל משפט:

א. כלי חרס גורם ליין להחמיץ. --

ב. כלי כסף וזהב שומרים על איכות היין. --

ג. לפי ר' יהושע, אין קשר בין יין לבין הכלים שבהם משמרים אותו. --

ד. כל האנשים החכמים גם יפים. --

ה. כל האנשים המכוערים גם חכמים. --

ו. יש אנשים שהם גם יפים וגם חכמים. --

ז. יש אנשים שהם גם מכוערים וגם חכמים. --

ח. לפי ר' יהושע, אין קשר בין מראה חיצוני לבין חוכמה. --

*118*

דמותו של ר' יהושע בן-חנניה

6. א. מה דעתכם על רבי יהושע, על פי מה שמסופר באגדה?

ב. קראו על חייו של ר' יהושע בן-חנניה

ג. כתבו: מתוך מה אפשר ללמוד שהיה איש צנוע, מתון וחכם? (לפי האגדה ולפי קטע המידע).

מידע:

ר' יהושע בן-חנניה חי לפני כאלפיים שנה, בזמן שבית המקדש השני היה קיים. הוא היה ממשפחת לויים, ניגן בבית המקדש והתפרנס בקושי רב מהכנת פחמים לחימום ולבישול. יש הטוענים שהכנת הפחמים השחירה את פניו וכיערה אותו, וזאת הסיבה שבת הקיסר אמרה לו "חוכמה מפוארת בכלי מכוער".

כל חייו חי בעוני ובצניעות. חוכמתו הרבה נודעה בין כל תושבי הארץ ובין חכמי רומי. כשהקיסר אדריינוס הרומאי גזר גזירות שדיכאו את היהודים, קמו תנועות שהחליטו לצאת למרד נגד הרומאים. ר' יהושע היה מתון בדעותיו, והזהיר את העם שלא ייצא למרד. הוא חשב שאין סיכוי לנצח את הרומאים, ושמרד כזה יכול להביא לחורבן.

ד. כתבו: מה מלמדת האמרה הבאה על אופיו של ר' יהושע?

רבי יהושע אמר:

"עין רעה, ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם" (מתוך מסכת אבות, פ"ב, י"א.)

אוצר מילים

לשון האגדה

7. הלשון התלמודית חסכונית ומקצרת מאוד.

א. הרחיבו, פרטו והסבירו בשפה שלכם את המשפטים הבאים לפי הסיפור:

- 'ואביך, במה הוא נותן יין? -- (כתבו במחברת)

- אמר לה: 'כל העולם בכלי חרס - ואתם בכלי חרס! -- (כתבו במחברת)

הסיפור שקראתם לקוח מן התלמוד, והוא מספר על ר' יהושע בן- חנניה שחי לפני כאלפיים שנה, בימי בית המקדש השני. השפה שדיברו בתקופה ההיא שונה מן העברית שלנו כיום, והיא נקראת לשון חכמים.

*119*

- 'הלכה ואמרה לאביה' ש-- (כתבו במחברת)

- אמר לה הקיסר לבתו 'מי אמר לך ככה?' -- -- (כתבו במחברת)

- אמר לו (ר' יהושע בן-חנניה) לקיסר: 'כשם שאמרה לי אמרתי לה' -- (כתבו במחברת)

ב. איך כתוב בשפת האגדה?

- במה נשמר? --

- התקלקל --

- כמו שהיא אמרה לי, כך אמרתי לה --

- האם יש אנשים שהם גם יפים וגם חכמים? --

לשון

משפחת מילים

8. א. מהן האותיות המשותפות במילים: חוכמתו, חכמה?

-- (כתבו במחברת)

מידע:

משפחת מילים כוללת גם שמות (שמות עצם, שמות פעולה) וגם פעלים. אותיות השורש נקראות כך כי הן השורשים שמהם צומחות מילים רבות השייכות לאותה משפחה.

ב. ר' יהושע שואל את בת הקיסר: במה משמר אביך את היין? השלימו את המשפטים הבאים במילים מאותה משפחת מילים (שורש ש.מ.ר.):

- הילדים -- (כתבו במחברת) היטב על הקרשים שאספו למדורה.

- זיתים ומלפפונים חמוצים נמכרים בקופסאות -- (כתבו במחברת)

- אתמול ביקרנו ב-- (כתבו במחברת) טבע בנגב.

- החיילים עוסקים, בין היתר, ב-- (כתבו במחברת) על גבולות המדינה.

- בערים רבות יש תוכניות ל-- (כתבו במחברת) בניינים היסטוריים.

ג. אילו מהמילים הבאות שייכות למשפחת המילים ש-מ-ר?

אשמור, מרשם, מרשה, לשמור, רמש, שמרתי, שומר, שמור!

*120*

אורה הכפולה - המלצה לקריאה

*120*

אריך קסטנר

תרגם מגרמנית: מיכאל דק

הספר 'אורה הכפולה' מספר על שתי ילדות - אורה ולי, הנפגשות בקייטנה שאליה הן נשלחות בימי הקיץ. בתחילה הן רבות זו עם זו בגלל המראה הזהה שלהן, אך מתפייסות כאשר הן מגלות שהן בעצם אחיות-תאומות. הוריהן התגרשו כשהיו תינוקות. ההורים לא סיפרו להן על הפרידה ועל כך שהן תאומות שהופרדו.

בסיום הקייטנה זוממות הילדות להפגיש שוב את הוריהן. לשם כך הן מתחלפות ביניהן וכל אחת נוסעת לביתה של האחרת: לי לבית אמה שעובדת בעיתון וחיה בצניעות רבה, ואורה לווינה, לבית אביה - מנצח תזמורת מצליח ומבוסס. הן לא מגלות להוריהן על החילופים. שתיהן צריכות להסתגל לא רק להורה החדש ולגעגועים לביתן הקודם ולהורה המוכר והאהוב, אלא גם לסגנון חיים חדש, לאנשים חדשים, לבית ספר חדש ולהבדלים ברמת החיים של המשפחות. בכל אותם מצבים צריכה כל אחת מן האחיות לנהוג ממש כפי שהייתה האחות האחרת נוהגת, ולכן הן נקלעות לעיתים למצבים מביכים ומצחיקים.

*121*

אביב - אישי: הפינה שלכם

*121*

מראיינים

בשער זה פגשתם דמויות שהיו באמת או דמויות מומצאות - כאלה שהיו פעם, לא מזמן.

חשבו שאתם עיתונאים ועליכם לכתוב כתבה על דמות.

מה עושים?

- מדפדפים בכל הטקסטים שקראתם בשער זה ובוחרים בדמות שסקרנה אתכם.

- מנסחים שאלות בכתב: שואלים את הדמות שאלות שאין עליהן תשובות בטקסט.

- חשבו באיזה אמצעי תקשורת כדאי להציג את הראיון: בטלוויזיה (צילום)? ברדיו (הקלטה)? בצ'ט (באינטרנט)? בעיתון (בכתב)?

- עליכם גם לחשוב על תשובות אפשריות של הדמות.

באפשרותכם לנסח שאלות לראיון ולתת לחבריכם לענות בשם הדמות.

*122*

מה למדנו באביב?

*122*

לפניכם רק מדגם ממה שנלמד בשער זה

חגים ומועדים - פסח, יום השואה, יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל, יום העצמאות:

בטקסט שתי כובסות בערב פסח, למדנו בין היתר-

- כמה מן המאפיינים של מעשייה עממית

- להסיק את המסר שלה

- לדון בשיחה בסממנים היהודיים שלה

בטקסט קושיות ילדים, למדנו בין היתר-

- לזהות את נושאי השאלות

- לבחון איך מתאימים הסבר לנמען

- להבחין בהומור ולהבין אותו

- להבין מילים לועזיות מתוך הקשר

בטקסט כוכבים צהובים, למדנו בין היתר-

- לאתר פרטים מסוג עובדות

- להפיק מן הסיפור מידע היסטורי (על השואה)

- לשער ולהסיק מסקנות על דמות

- לנקוט עמדה

בטקסט אנחנו מאותו הכפר, למדנו בין היתר-

- היכרות עם שיר מסוג בלדה, שנכתב בעקבות סיפור חיים אמיתי

- לזהות בשיר את הפרטים הביוגרפיים

- להסיק מי הדובר בשיר

- לאתר מילים קרובות

בטקסט לעולם, למדנו בין היתר-

- על הדיבור הפנימי בשיר

- להבין את המסר העולה ממנו

- על ו' החיבור ומשמעותה בשיר

בטקסט שיר השיירה, למדנו בין היתר-

- להישען על ידע בתולדות העם והמדינה כדי להבין את המסופר בשיר

- לפרש את רעיונות השיר

- להעריך את האווירה והנימה של השיר

בטקסט שמירת לילה, למדנו בין היתר-

- היכרות עם סיפור ביוגרפי היסטורי

*123*

אירועים ואישים:

בטקסט מוחמד היקר, למדנו בין היתר-

- לזהות נקודת תצפית

בטקסט למה בעצם אין לנו מים?, למדנו בין היתר-

- להפיק מידע מטקסט משולב

- לאתר פרטים לצורך השוואה

- להבין יחסים של סיבה ותוצאה

- לאתר מילים מאותו נושא (מים)

בטקסט מדעי הזבל, למדנו בין היתר-

- לשער את כוונת הפתיח

- להשלים נתונים בטבלה ולהסיק באמצעותה מסקנות

- לכתוב כיתוב מסביר לתצלום

- מהי הנפשה

בטקסט אמצו נחל, למדנו בין היתר-

- לשער פתרון של חידה ולהבין את תפקידה בטקסט

- להמיר טקסט לטבלת מידע

- להסיק ולהציע סימן פיסוק מתבקש

*124*

ילד שכזה:

בטקסט המפקח היה אצלנו, למדנו בין היתר-

- להכיר ולהבין את אמצעי ההומור בטקסט

- מהו סיפור ביקורת

- לזהות את עמדת המחבר

- לכתוב המלצה על סיפור

בטקסט הבית של ז'ופרואה, למדנו בין היתר-

- לאפיין את דמות המספר מתוך סגנון דיבורו והדברים שהוא אומר

- להסיק מסקנות ולשער השערות על שאר הדמויות בפרק

- להביע דעה מנומקת

בטקסט מלחמת הדוכנועים, למדנו בין היתר-

- מהו סיפור מכתבים

- לזהות סוגים שונים של טיעונים

- לשער מניע

ארץ, טבע, עיר:

בטקסט חוויותיו של מונמורנסי עם עדת כלבים בכולבו וחתול אחד ברחוב, למדנו בין היתר-

- לזהות הומור

- להבחין בצורות אפיון של דמויות

- להסיק מסקנות על דמות המספר

בטקסט לא נשברנו, למדנו בין היתר-

- על אמצעי סגנון שמטרתם להשפיע על הנמען

- לקרוא קריאה ביקורתית: לזהות את עמדתו של מחבר הכתבה

בטקסט כלב דלמטי, למדנו בין היתר-

- להתבסס על מידע ממקור אחר, כדי להבחין בין עובדות לדעות בטקסט

בטקסט אין כמוהו,ואיזה דבר נהדר זה החדק, למדנו בין היתר-

- לארגן פרטי מידע בטבלה

- להכיר את סגנון הכותב ולזהות את עמדתו

- ביטויים בלשון (על פילים)

*125*

פעם אחת...:

בטקסט ילדה מזלג וילדה כף, למדנו בין היתר-

- מהו שיר-משל

- להבין את הנמשל

- לנקוט עמדה

בטקסט בת הקיסר ורבי יהושע בן-חנניה, למדנו בין היתר-

- לשחזר את עלילת המדרש

- להבין את המסר המרכזי שלו ואת המשתמע ממנו

- להסביר בשפה בת-ימינו משפטים בלשון התלמוד

פעילויות

א. בחרו שניים-שלושה נושאים חשובים עבורכם, מתוך מה שלמדתם בשער "אביב", והסבירו מדוע בחרתם בהם.

ב. למה התחברתם בקלות?

ג. במה התקשיתם?

ד. מהם הדברים החדשים שלמדתם?

*126*

קיץ

*126*

מה נלמד בקיץ?

*126*

עוד "קיץ חזק" בפתח, וגם בדף שער העונה. כל מילות השיר "זרעי קיץ" ועוד מכל טוב הקיץ - בדף עונת הקיץ

תת-השער חגים ומועדים. התחלתם כבר לאסוף קרשים למדורה? אז הנה גם סיפור: מסמר הערב, לכבוד ל"ג בעומר.

השיר הבא, ירושלים של זהב, מוקדש ליום ירושלים. גם המשפט הזה: "מי שלא ראה את ירושלים בתפארתה - לא..." המשך המשפט בטקסט דברים שאומרים חז"ל על ירושלים.

אחרי יום ירושלים מגיע חג השבועות, שהוא גם חג מתן תורה. בשיר מתן תורה תצטרפו להמוני בני-ישראל למרגלות הר סיני, ותפגשו במעשיה של חכמי חלם מעשה בלביבות. השנה למדתם את ספר שופטים. תשובו ותפגשו את השופטים בטקסט השופט בתנ"ך.

תת-השער אירועים ואישים עומד בסימן שבוע הספר. יש לכם רעיון לסיפור? לשיר? לקריקטוריסטית דניאלה לונדון דקל יש הרבה רעיונות, אבל איך הם צצים בראשה, ומהי קריקטורה? על כך בכתבתה אין לי רעיון. על יוצר נוסף, אורי אורלב, תפיקו מידע משני מקורות: מערך בלקסיקון ומהטקסט כשהייתי קטן רציתי להיות שוטר - טקסט שאורי אורלב כתב על עצמו. אחר כך תעברו לסקירה ספרותית בשם את גילגי הכרתי... (גילגי מוכרת לכם בשם בילבי - והיא הילדה הכי חזקה בעולם!). יהודה אטלס הוא הבא בתור, והוא יספר לכם על עצמו בראיון והאיש הזה הוא אני. ולסיום נעביר לכם את שרביט הכתיבה, בפעילות כותבים סיפור בעקבות מה שעולה בזיכרון.

נעבור לתת-השער ילד שכזה. תחילה תפגשו בילדה הנשארת לבד בהפסקה.

מניסיונכם האישי אתם כבר יודעים שהחיים מזמנים כל מיני חוויות... בפעילות ראיתי, קראתי, ביקרתי תתבקשו לשתף אחרים בשיחה ובחוויה מרשימה שחוויתם.

*127*

בתת- השער ארץ, עיר, חי, צומח... תיווכחו שיש לנו מה ללמוד מהם - בעניין אומץ.

ובאמת - לא חסר להם אומץ, לבעלי-החיים המוצגים בכתבה.

בטקסט מה לא היה קורה אילו? תיהנו מקומיקס חכם ומשעשע על אירועים חשובים בהיסטוריה.

מכאן לתת השער פעם אחת... שבו תיהנו ממבחר משלי חיות וגם ממעשייה אחת. את משל השועל והחסידה אתם ודאי מכירים. כתב אותו איזופוס היווני. איזופוס כתב גם את שלושת המשלים במקבץ שלושה משלים ומעשייה אחת. שלושת המשלים הם: הכלב והארנבת, היונה והנמלה והעטלף, הציפורים והעכברים.

המעשייה לסיום נקראת מעשה בשני חברים במדבר, וכדרכן של מעשיות עממיות, לא ידוע מי חיבר אותה.

לסיום - הקדשנו את תת-השער יוצר נבחר לסופר אריך קסטנר.

מתי נולד אריך קסטנר והיכן? פרטים אלה ומידע נוסף על חייו ועל ספרי הילדים שכתב מופיע בטקסט ביוגרפיה של אריך קסטנר. אחרי הביוגרפיה מצפה לכם המלצה לקריאה על הספר האיש הקטן.

ומקטן לקטנה - הלא היא פצופנת, גיבורת הספר פצפונת ואנטון. אתם מוזמנים לטעום מהספר, בפרק עיני מר ברמזר נפקחות.

לסיום, לקראת חופשת הקיץ, התכוננו למפגש עם תעלולן ידוע בסיפורי העם הגרמניים. קוראים לו טיל אולנשפיגל. תפגשו בו במעשייה כיצד היה טיל אולנשפיגל לרופא חולים? וגם במעשייה כיצד אפה טיל אולנשפיגל ינשופים וחתולים?

*128*

עונת הקיץ

*128*

שיר זמר ישראלי

זרעי קיץ

מאיר אריאל

זרעי קיץ

נישאים ברוח -

מעירים זיכרונות,

מעוררים ערגונות.

זרעי קיץ באים בנחיריים

ורומזים איזה קיץ

הולך להיות...

בוקר אחד פתחתי חלון

ותיכף הריח לי, דק מן הדק,

קיץ מסוג שהיה כאן כבר פעם.

אמרתי בא קיץ - קיץ חזק.

קיץ ישראלי - נופים ומראות

(בספר תמונות:

חמנייה - ציור של מירי לביא

פירות הקיץ - ציור של פרידה קאלו

קרטיב

ילדים בים)

*129*

(בספר תמונות:

ענבים

קוצים)

קיץ בארצות הצפון - נופים ומראות

(בספר תמונות:

גבעות מוריקות

שדה חיטה ושדה פרחי פרג סימטריים בהולנד

קשת ביום קיץ גשום

*130*

חגים ומועדים

*130*

ל"ג בעומר

*130*

מסמר הערב

*130*

דורית אורגד

דורית אורגד (נולדה בגרמניה בשנת 1936) - סופרת ומשוררת ישראלית.

הנושאים שהיא עוסקת בהם בספריה מגוונים - ההתייחסות לעולים חדשים, לחריגים, למי שנתקל בקשיים מסיבות שונות. אחדים מספריה מבוססים על פרקים מעניינים מתולדות חיי העם היהודי. ארבעה-עשר מספריה מספרים על חוויות הקשורות לבעלי-חיים.

פרסמה למעלה משישים ספרים לילדים, לנוער ולמבוגרים, כולל ספר שירים. חלק מספריה תורגמו לשפות רבות. אחדים הוסרטו לטלוויזיה, עובדו למחזות תיאטרון ושודרו ברדיו. הוענקו לה פרסים ספרותיים רבים, ביניהם: פרס זאב, פרס ברנשטיין, פרס מצעד הספרים ופרס ראש הממשלה.

נער חדש בא לשכונה, אנריקו, עולה מארגנטינה. בקושי דיבר עברית. כשבאתי להזמין אותו להשתתף במדורה שלנו, הוא שמח מאוד ושאל:

"מה להביא?"

אמרתי: "תפוחי אדמה," ונוכח המבט השואל בעיניו הסברתי לו שאלה פקעות כאלו, שצומחות באדמה, וקונים אותן בחנות הירקות.

הוא שמע ורץ נרגש לאימו, דיבר איתה בספרדית והיא אמרה:

"סי, סי, אני לקנות."

אחרי שהמדורה כבר בערה, הופיע אנריקו ופניו קורנות מאושר. בידו הקמוצה החזיק משהו עטוף בנייר ומסר אותו לי. העברתי את הצרור לרמי, שהסיר את עטיפת הניר ופרץ בקריאה:

"חברה, תביטו, הוא הביא בצל!"

*131*

"בצל, בצל," קראו כולם, משועשעים, ופרצו בצחוק גדול.

אנריקו עמד והביט בנו משתאה ונבוך. גם אני התביישתי: "עכשיו יגידו שאני אשם," אמרתי בליבי, "כי אני זה שהזמנתי אותו."

עוזי לקח את הבצל, השליך אותו לאש ולאנריקו אמר:

"אין דבר, חבר, שב."

לאט-לאט דעכה האש, ועניין הבצל כמעט נשכח. אבל רמי, שהפך בגחלים, גלגל פתאום מתוכם גוש מפוחם, וצרח:

"הנה הבצל של אנריקו!"

הוא כבר עמד להשליך אותו משם, כשעוזי עצר בעדו:

"הי, רגע, מתחשק לי לטעום."

כולם הביטו בו בתימהון:

"איך הוא יכול!"

אבל עוזי לא ויתר. לאט ובזהירות קילף מעל הבצל את השכבה העליונה, השחורה, טעם ממנו והשמיע מצמוצים.

"איזה יופי! מתוק כמו דבש, בחיי."

תפוחי האדמה עדיין לא היו מוכנים. ואנחנו, שהיינו רעבים מאוד, הבטנו ברעבתנות בבצל הנבלע ויורד בגרונו של עוזי.

"הי, תן לנסות!" קרא רמי וחטף ממנו את הבצל, אכל ממנו וקרא בשמחה:

"תשמעו, משהו אדיר!"

*132*

גם אנחנו לא יכולנו להתאפק, והתנפלנו על מה שנשאר מן הבצל המסכן.

אנריקו לא לקח חלק בשמחה, והוסיף לשבת בשקט. כעת נפנה אליו רמי וקרא:

"תגיד, יש לך עוד כאלה בבית?"

אנריקו משך בכתפיו ולא ענה. אבל רמי לא ויתר:

"תביא עוד, בסדר?"

גם אחרים צעקו:

"עוד, עוד, עוד בצל!"

דומה היה שאנריקו הבין, כי קפץ ממקומו ורץ הביתה.

"דווקא רעיון מצוין, לקלות בצלים על האש," אמרה תרצה. "מזל שהזמנו אותו לבוא."

לא עבר זמן רב ואנריקו חזר אלינו ובידו שקית נייר חומה, גדולה וגדושה, הוא מסר אותה לרמי, ועל פניו חיוך של קורת-רוח. רמי הציץ לתוף השקית, הצמיד אותה אל בטנו ושאג:

"תראו, תראו מה שהוא הביא, הוא הביא לנו תפוחי אדמה!"

כנראה צחקנו כל כך, עד שגם אנריקו נדבק מאיתנו והתחיל צוחק.

למחרת, כששאלו אותי איך היה, אמרתי שזו הייתה המדורה המוצלחת ביותר שהייתה לנו אי-פעם בשכונה. ושמעתי שגם האחרים אמרו אותו הדבר.

*133*

יום ירושלים

*133*

דברים שאומרים חז"ל (חכמינו זכרם לברכה) על ירושלים

*133*

1. על מיקומה המיוחד של העיר

חז"ל מתארים את ירושלים כמרכז העולם, והמרכז, כמובן, חשוב מכול. חז"ל מדמים את העולם לעינו של אדם, שבמרכזה האישון החשוב מכול. האישון מסמל את ירושלים.

"העולם הזה דומה לגלגלו עינו של אדם. לבן שבו - זה הים, האוקיינוס שמקיף את כל העולם כולו. שחור שבו - זה היישוב. קמט שבו (כלומר, מרכז האישון) זה ירושלים.

(מתוך מסכת דרך ארץ, זוטא, ט')

ירושלים מצויה בלב-ליבה של ארץ ישראל, בית המקדש מצוי בה, ולפי המסורת, בתוך היכל הקודש שבבית המקדש מצויה אבן השתייה (אבן היסוד, התשתית) - היא האבן שממנה נברא העולם כולו. ואכן, אחד משמותיה של ירושלים הוא 'טבור העולם' (מרכז העולם).

"ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל ואבן השתייה לפני הארון שממנה נשתת (נברא) העולם".

(מתוך מדרש תנחומא, קדושים י')

*134*

2. על יופייה של ירושלים אומרים חז"ל:

"עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה (לקחה לעצמה) ירושלים ואחד - כל העולם כולו".

(תלמוד בבלי, סדר נשים, מסכת קידושין)

קב - יחידת מידה מתקופת התלמוד

"מי שלא ראה ירושלים בתפארתה - לא ראה כרך (עיר) נחמד מעולם".

(מתוך מסכת סוכה, נ"א ע"ב)

3. על ריחה המיוחד של העיר

לפי חז"ל, לירושלים יש ריח של קינמון, שעולה מן העצים כאשר מבעירים אותם לחימום ולהסקה.

"עצי ירושלים של קינמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהן - ריחן נודף בכל ארץ ישראל."

(מתוך מסכת סוכה, נ"א, ע"ב)

*135*

4. על חוכמתם של תושבי ירושלים, שנודעה גם מחוץ למדינה, אומרים חז"ל:

"בכל מקום שהיה אחד מבני ירושלים הולך למדינה, היו מציעין לו קתדרא (במה להרצות בה) לישב עליה בשביל לשמוע את חוכמתו".

(מתוך מדרש איכה רבה, א')

על חוכמתם של ילדי ירושלים מספרים חז"ל:

מעשה ברבי יהושע שנכנס לעיר (ירושלים) ומצא תינוקת (ילדה קטנה) עומדת וממלאה מן העין (מן המעין),אמר לה: השקיני מים, אמרה לו: לך ולחמורך, כיוון ששתה ופנה לילך (ללכת) אמר לה: בתי,עשית כמעשה רבקה. אמרה לו: אני עשיתי כמעשה רבקה ואתה לא עשית כמעשה אליעזר (שנתן לרבקה מתנות ותכשיטים).".

(מתוך מדרש איכה רבה, א')

*136*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

קראתם כמה וכמה דברים שאמרו חכמינו זכרם לברכה על העיר ירושלים.

א. איזה מאמר עול חז"ל על ירושלים מצא חן בעיניכם במיוחד? מדוע?

ב. ספרו על ירושלים שלכם. מה מיוחד בה בשבילכם?

פעילויות

היחס של חכמינו לירושלים

1. א. ממה אפשר ללמוד שירושלים חשובה ויקרה לחכמינו במיוחד?

ב. מדוע ירושלים קדושה לפי דברי חכמינו ז"ל?

ג. מה אפשר ללמוד מן הסיפור במדרש איכה רבה על ר' יהושע והילדה שפגש?

על הדימויים - למה דומה ירושלים

2. א. קראו את קטע המידע:

מידע:

כאשר אומרים שדבר אחד הוא כמו דבר אחר, יוצרים השוואה. השוואה כזאת יוצרת דימוי. בדימוי משתמשים במלה 'כמו'.

למשל: הוא קל כמו נוצה.

ירושלים יפה כמו כלה בחופתה.

ב. השלימו:

- העולם הוא כמו גלגל העין, ירושלים היא כמו -- (במחברת).

- ארץ ישראל באמצע העולם, ירושלים -- (במחברת).

- לכל העולם נשאר קב אחד של יופי, כי ירושלים לקחה -- (במחברת).

הדומה והשונה בין הסיפור בספר בראשית והמדרש

3. המדרש 'חוכמתם של ילדי ירושלים' מבוסס על ספר בראשית.

א. קראו את המסופר בספר בראשית, פרק כ"ד פסוקים י' עד כ"ב - על הפגישה בין אליעזר, העבד של אברהם אבינו, לבין רבקה. (בעמוד הבא)

במדרשים מזכירים החכמים סיפורים שמסופרים בתורה, אבל משנים אותם או מוסיפים להם פרטים חדשים.

*137*

י. ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך, וכל-טוב אדוניו בידו,ויקם וילך אל-ארם נהריים אל-עיר נחור. יא. ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל-באר המים, לעת ערב, לעת צאת השואבות. יב. ויאמר: יהוה אלוהי אדוני אברהם, הקרה-נא לפני היום, ועשה-חסד עם אדוני אברהם. יג. הנה אנוכי ניצב על-עין המים, ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים. יד. והיה הנערה אשר אומר אליה: הטי-נא כדך ואשתה; ואמרה: שתה וגם-גמליך אשקה; אותה הוכחת לעבדך ליצחק, ובה אדע כי-עשית חסד עם-אדוני. טו. ויהי-הוא טרם כילה לדבר, והנה רבקה יוצאת אשר יולדה לבתואל בן-מילכה אשת נחור אחי אברהם, וכדה על-שכמה. טז. והנערה טובת מראה מאוד, בתולה, ואיש לא ידעה; ותרד העיינה ותמלא כדה ותעל. יז. וירץ העבד לקראתה ויאמר: הגמיאיני נא מעט-מים מכדך. יח. ותאמר שתה אדוני ותמהר ותרד כדה על-ידה ותשקהו. יט. ותכל להשקותו ותאמר: גם לגמליך אשאב עד אם-כילו לשתות. כ. ותמהר ותער כדה אל-השוקת ותרץ עוד אל-הבאר לשאוב ותשאב לכל-גמליו. כא. והאיש משתאה, לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם-לא. כב. ויהי כאשר כילו הגמלים לשתות, וייקח האיש נזם זהב בקע משקלו, ושני צמידים על-ידיה,עשרה זהב משקלם.

ב. קראו את המדרש על חוכמתם של ילדי ירושלים וכתבו:

במה דומה המדרש של חכמים על הילדה בירושלים לסיפור המפגש בין רבקה לאליעזר, עבדו של אברהם, בספר בראשית, ובמה הוא שונה ממנו.

אוצר מילים

לשון חכמים

4. כתבו איך נאמר בלשון חכמים:

- נברא: --

- לקחה: --

- עיר: --

- במה של מרצה: --

- מעיין: --

משימה בחירה -דימוי חזותי

בחרו באחד הדימויים של חכמינו ונסו לצייר אותו.

או: הציעו דימוי משלכם לירושלים וציירו אותו.

*138*

ירושלים של זהב

*138*

נעמי שמר

אוויר הרים צלול כיין

וריח אורנים

נישא ברוח הערביים

עם קול פעמונים

ובתרדמת אילן ואבן

שבוייה בחלומה

העיר אשר בדד יושבת

ובליבה חומה

ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור

הלא לכל שירייך אני כינור

איכה יבשו בורות המים

כיכר השוק ריקה

ואין פוקד את הר הבית

בעיר העתיקה

ובמערות אשר בסלע

מיללות רוחות

ואין יורד אל ים-המלח

בדרך יריחו

ירושלים של זהב...

אך בבואי היום לשיר לך

ולך לקשור כתרים

קטונתי מצעיר בניך

ומאחרון המשוררים

כי שמך צורב את השפתיים

כנשיקת שרף

אם אשכחך ירושלים

אשר כולה זהב

ירושלים של זהב...

חזרנו אל בורות המים

לשוק ולכיכר

שופר קורא בהר הבית

בעיר העתיקה

ובמערות אשר בסלע

אלפי שמשות זורחות

נשוב נרד אל ים-המלח

בדרך יריחו

ירושלים של זהב...

*139*

מידע:

כך היה: מתי ואיך נולד השיר "ירושלים של זהב"?

במסגרת חגיגות יום העצמאות בשנת 1967, נערך בירושלים פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי. השיר "ירושלים של זהב" חובר במיוחד לכבוד התוכנית האמנותית של הפסטיבל. בהשמעת הבכורה היו לשיר שלושה בתים. המחברת שלו, נעמי שמר, בחרה בזמרת צעירה שרק התגלתה, שולי נתן, לשיר אותו. שירתה של שולי נתן סחפה מן הרגע הראשון את כל המאזינים. היא שרה את "ירושלים של זהב" בקול צלול ויפה, והשיר ריגש את כולם: את אלפי המאזינים באולם (בנייני האומה בירושלים) ואת כל מי שהקשיב לו ברדיו בבית. עד אותה שנה, שנת 1967, הייתה ירושלים בירת ישראל מחולקת וחצויה. כשלושה שבועות לאחר השמעת הבכורה של "ירושלים של זהב" פרצה מלחמת ששת הימים. מאז קום המדינה בשנת 1948 ועד 1967 הייתה ירושלים העתיקה תחת שלטון ממלכת ירדן. חומת האבן המקיפה את העיר העתיקה חצצה בינה לבין העיר המודרנית. החומה סימנה חלק מהגבול בין ירדן לישראל, ולא הייתה לנו גישה לכותל המערבי ולשאר המקומות הקדושים. אחד הרגעים המרגשים במלחמת ששת הימים היה כאשר הצנחנים הלוחמים הגיעו לכותל. נרגשים ומשתאים מגודל הרגע והמעמד הם עמדו לרגליו, ובעיניים דומעות שרו את "ירושלים של זהב".

עם סיומה של מלחמת ששת הימים הוסיפה נעמי שמר לשיר את הבית הרביעי שלו.

נעמי שמר (1930 - 2004) נחשבת ליוצרת מן השורה הראשונה בתולדות הזמר העברי. היא נולדה בעמק הירדן, בקבוצת כנרת, בת להורים חלוצים בני העלייה השלישית וממייסדי קבוצת כנרת. כשהייתה בת שש קיבלה אימה פסנתר, שאותו העמידה לרשות ילדי הקיבוץ, אך נעמי הקטנה והמוזיקלית הייתה זו שבלטה בנגינתה, וכבר מגיל צעיר הנחתה בהתלהבות את ערבי השירה בציבור בקיבוץ ובסביבותיו. כל חייה, גם לאחר שעזבה את הקיבוץ בשנת 1956, היו בסימן אהבתה למוזיקה ולכתיבת שירים ופזמונים. נעמי שמר כתבה לילדים ולמבוגרים, ללהקות צבאיות ולסולנים, ורבים משיריה הפכו ללהיטים. לא במקרה פנה אליה בשנת 1967 טדי קולק, ראש העיר האגדי של ירושלים, בבקשה שתכתוב שיר לכבוד פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי. "ירושלים של זהב" הוא השיר שאותו כתבה לאירוע החגיגי. השיר נחל הצלחה מיידית והפך מאז ועד היום לאחד השירים המושמעים והאהובים ביותר. רבים משיריה של נעמי שמר מלאים בהומור ובאהבת הארץ. על כלל יצירתה קיבלה את 'פרס ישראל' לזמר העברי, וכן חמישה תארי דוקטור-כבוד.

המידע מבוסס על קטעי עיתונות שונים

*140*

פעילויות

חלק א: מתחילים בשירה, בטיול וגם בסיפור

1. בפסטיבל הזמר בשנת 1967 הושר "ירושלים של זהב" לראשונה בשיא הפשטות - בליווי של גיטרה בלבד. אתם מוזמנים לראות ולשמוע את שולי נתן שרה את השיר ומנגנת בגיטרה.

- מצאו באינטרנט ביו-טיוב את הסרטון: ירושלים של זהב, הקשיבו לשירתה והצטרפו אליה.

- מה הרגשתם כשהאזנתם לשיר?

2. קראו את קטע המידע שמסביר מדוע נקרא השיר 'ירושלים של זהב'.

מידע:

אם הייתם פעם בירושלים בזמן השקיעה או בזמן הזריחה, ודאי ראיתם שהעיר נצבעת בזוהר זהוב, ונראה שהיא ממש טובלת בזהב.

שם השיר רומז גם לתכשיט עתיק הנקרא "ירושלים של זהב".

בסיפורי התלמוד קשור תכשיט זה בסיפור על אהבה גדולה ונאמנות של רבי עקיבא ואשתו:

"בימות החורף היו ישנים במתבן. היה מלקט תבן מתוך שערותיה.

אמר לה: אלמלי היה בידי הייתי נותן לך ירושלים של זהב...

אמרה לו: לך ולמד בבית-המדרש.

הלך וישב שתיים-עשרה שנה בבית-המדרש..."

בסופו של אותו סיפור מפורסם העניק רבי עקיבא את התכשיט לרחל אשתו כעבור עשרים וארבע שנים, אחרי שחזר אליה כשהוא גדול בתורה. בתחילת הסיפור הוא היה עדיין רועה בור וחסר השכלה, וגם עני מרוד. עם נישואיו לרחל הוא רצה להעניק לאשתו האהובה את התכשיט היקר, אך לא הייתה לו אפשרות לכך.

רבי עקיבא חי בימי מרד בר-כוכבא והיה ממנהיגיו. לאחר דיכוי המרד הפכה ירושלים לעיר רומית, ואילו התכשיט "ירושלים של זהב" הפך גם לסמל:

סמל להשתוקקות ולציפייה לשחרורה של ירושלים מידי כובשיה.

*141*

(בספר תמונה: "ירושלים של זהב" היה תכשיט עשוי מזהב - כתר בצורת חומת העיר ירושלים שענדו אותו על הראש)

3. מה אפשר ללמוד משם השיר על יחסה של המשוררת נעמי שמר לירושלים?

חלק ב': השיר משמיע הד להיסטוריה

הבית הראשון

אוויר הרים צלול כיין

וריח אורנים

נישא ברוח הערביים

עם קול פעמונים

ובתרדמת אילן ואבן

שבוייה בחלומה

העיר אשר בדד יושבת

ובליבה חומה

4. אווירת הבית הראשון בשיר משתנה מאווירה של קסם ושלווה לאווירה של עצב וכאב עמוקים.

א. העתיקו: באיזו שורה בבית זה משתנה האווירה?

ב. ענו על השאלות הבאות על פ' בית ראשון וקטע המידע בעמוד הבא:

- בשורה הרביעית: לאיזו עיר הכוונה?

- מדוע היא יושבת בדד?

- למה הכוונה "ובליבה חומה"?

- מה דעתכם, על מה חולמת העיר?

*142*

מידע:

ירושלים בזיכרון ההיסטורי של היהודים

ירושלים נקבעה כעיר הבירה של עם ישראל על ידי דוד המלך. היא נכבשה בפעם הראשונה על ידי נבוכדנצר מלך בבל בשנת 586 לפני הספירה. הבבלים החריבו את בית המקדש הראשון והגלו את עם ישראל לבבל למשך כחמישים שנה. עם שובם של היהודים לארצם החלו להקים את בית המקדש השני. הרומאים כבשו את ירושלים בשנת 70 לספירה, החריבו את בית המקדש והגלו את עם ישראל מארצו.

הגלות נמשכה כמעט אלפיים שנה. בתקופה אחכה זו שלטו בירושלים כובשים רבים: רומאים, נוצרים, מוסלמים, ממלוכים, טורקים ובריטים.

אולם, עם ישראל לא שכח את ירושלים. הגעגועים והתקווה לשוב אליה היו חלק מהמסורת שעברה מדור לדור והונצחה בתפילות, בפיוטים ובמנהגים שונים בחגים, בשבתות ובימי חול. בסיום כל סדר פסח נהוג לומר: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". בסידור התפילה מופיעה הבקשה: "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו".

גם שמחת החתונה אינה שלמה ללא ירושלים ובית המקדש. בטקס הנישואין החתן שובר כוס - זכר לחורבן ירושלים ובית המקדש (הראשון והשני). לפני שבירת הכוס הוא אומר שני פסוקים מתוך ספר תהילים:

"אם אשכחך ירושלים - תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהילים, פרק קל"ז, פס' ה'-ו').

*143*

הבית השני

איכה יבשו בורות המים

כיכר השוק ריקה

ואין פוקד את הר הבית

בעיר העתיקה

ובמערות אשר בסלע

מיללות רוחות

ואין יורד אל ים-המלח

בדרך יריחו

5. הבית השני מבטא קינה: המילה "איכה" בלשון המקרא היא מילת קינה. בבית זה מקוננת המשוררת על מצבה של ירושלים.

א. היכן בבית השני מופיעה המילה איכה?

ב. המשוררת רומזת באמצעות המילה איכה למגילת איכה שבמקרא. קראו את המידע על מגילה זו.

ג. בעברית של היום, המילה: איכה: --(כתבו במחברת)

ד. כבר בבית הראשון רומזת המשוררת לפסוק זה במגילת איכה. באיזו שורה? -- (כתבו במחברת). צטטו את המילים הרומזות לפסוק: -- (כתבו במחברת)

ה. הבית השני מתאר את מראות העיר החרבה. מהם סימני החורבן? תארו וספרו לחבר/ה במילים שלכם.

ו. גם הטבע מקונן בקול על מצבה של ירושלים! באיזו שורה בבית זה? צטטו אותה: -- (כתבו במחברת)

מידע:

הר הבית - הר המוריה, הכותל המערבי נמצא בתחומו, ועליו נבנה בעבר בית המקדש השני. הר הבית הוא המקום המקודש ביותר ליהודים.

מידע:

מגילת איכה שבמקרא היא מגילת קינה על חורבן ירושלים, והיא נפתחת במילים הבאות:

איכה ישבה בדד העיר רבתי עם...

(בספר תמונה: תמונת משפחות יהודים בכותל המערבי בשנת 1880, כנראה בתשעה באב, שיצר האמן הצרפתי אלכסנדר בידה)

*144*

הבית השלישי

אך בבואי היום לשיר לך

ולך לקשור כתרים

קטונתי מצעיר בניך

ומאחרון המשוררים

כי שמך צורב את השפתיים

כנשיקת שרף

אם אשכחך ירושלים

אשר כולה זהב

6. בית זה מלמד מה חשה המשוררת כשהתבקשה לכתוב שיר על ירושלים, שיש לה מעמד מיוחד בהיסטוריה של העם היהודי וגם בהווה. כדי להביע כבוד לירושלים ולציין את חשיבותה נעזרה נעמי שמר במקורות היהדות, שסייעו לה גם לבטא את רחשי לבה.

א. קראו את המידע בטבלה הבאה:

ב. מתוך אילו מקורות נלקח כל ביטוי? התאימו את המקור לביטוי ושבצו אותו במקום המתאים בטבלה. היעזרו במאגר המקורות שמתחת לטבלה.

מאגר מקורות:

- אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי (תהילים קל"ז, ה-ו).

- איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה... (מגילת איכה, א', א')

- אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, מי מעכב על ידיך? אמר לו: אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. (בבלי, מנחות כ"ט, ע"ב). - ויאמר שמואל הלוא אם קטון אתה בעינייך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך ה' למלך על ישראל (שמואל א', ט"ו, י"ז).

- ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו ריצפה במלקחיים לקח מעל המזבח ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתייך וסר עוונך וחטאתך תכופר (ישעיהו, ו' ו'-ז')

הביטוי בשיר,   משמעות הביטוי. משתמשים בו כשרוצים -,  מקור הביטוי באוצר היהדות

דוגמה: לקשור כתרים,  לפאר ולהלל משהו או מישהו מתוך כוונה לרומם את מעמדו.,  בבלי, מנחות

קטונתי,  לבטא צניעות רבה: מי אני ומה אני לעומת גדולים וטובים ממני בהרבה. אני קטן לעומתם.,  --

נשיקת שרף,  לומר את מה שיש לומר בטוהר לב ובטוהר שפתיים, ומתוך אחריות עליונה (המגע של השרף (המלאך) על הפה מטהר אותו).,  --

אם אשכחך ירושלים,  לבטא בשבועה את ההבטחה וההתחייבות לעולם לא לשכוח את ירושלים: לזכור אותה ואת הארץ תמיד, ובכל מצב. כך הבטיחו לראשונה הגולים שגלו לבבל.,  --

איכה,  המילה לקוחה מתוך מגילת איכה. מגילה זו מכילה חמישה פרקי קינה ואבל על חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון בידי הבבלים, ועל צרותיו של עם ישראל בגלות.,  --

*145*

הבית הרביעי

חזרנו אל בורות המים

לשוק ולכיכר

שופר קורא בהר הבית

בעיר העתיקה

ובמערות אשר בסלע

אלפי שמשות זורחות

נשוב נרד אל ים-המלח

בדרך יריחו

7. החלום שעם ישראל חלם עליו דורות על גבי דורות התגשם סוף-סוף! לכן הרגישה המשוררת צורך להוסיף לשיר את הבית הרביעי. בית זה נכתב בסמוך לסיום מלחמת ששת הימים ובעקבות שחרור ירושלים. הבית הרביעי כמו משוחח עם בית אחר בשיר, ומעדכן אותו.

א. עם איזה בית? -- (כתבו במחברת)

ב. הסבירו והדגימו.

(בספר תמונה: מימין לשמאל: הרמטכ"ל יצחק רבין, שר הביטחון משה דיין ואלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס נכנסים לעיר העתיקה בירושלים דרך שער האריות, אחרי הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, 1967)

*146*

שבועות

*146*

מתן תורה

*146*

אוריאל אופק

אוריאל אופק (1926 - 1987)- משורר, סופר, מתרגם, חוקר ספרות ועורך ספרים.

הוא כתב, עיבד, תרגם וערך כמאה ספרים, רובם לילדים ולנוער, והיה גם חוקר חשוב של ספרות ילדים. אוריאל אופק היה בין עורכי העיתון הילדים "דבר לילדים". הוא כתב את 'לקסיקון אופק לספרות ילדים'. הסדרות "מרגנית" ו"מצפן" הן רק שתיים מתוך הסדרות לילדים ולנוער שערך. "עלילות הקלברי פין", "הרוח בערבי הנחל", "עליסה בארץ הפלאות" ו"עמק החיות המוזרות" הן אך מקצת מן הקלאסיקות היפות שתרגם. עבודתו הספרותית זיכתה אותו בפרסים חשובים כמו עיטור אנדרסן ופרס אנדרסן.

וביום השלישי לסיוון

כל העם אל סיני הגיע.

והיה המדבר כה לבן

וגבוה היה הרקיע.

הם עמדו לרגלי הר-סיני

בדממה שלפני הסער.

הם חיכו לדברי אדוני-

אישה וזקן ונער.

אז ההר התעטף בענן

והעם התקרב ההרה.

הרוחות אז עצרו את קולן

וציפור לא זימרה ולא שרה.

השעות נוראות וגדולות,

ואותן דור לדור יברכה (יברך באריכות).

כי העם אז ראה הקולות:

"אנוכי אדוני אלוהיך-"

*147*

תיאור מתן תורה בספר שמות

טז. ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על-ההר וקול שופר חזק מאוד, ויחרד כל-העם אשר במחנה:

יז. ויוצא משה את-העם לקראת האלוהים מן-המחנה, ויתייצבו בתחתית ההר:

יח. והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו יהוה באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל-ההר מאוד:

יט. ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד, משה ידבר והאלוהים יעננו בקול:

כ. וירד יהוה על-הר סיני אל-ראש ההר, ויקרא יהוה למשה אל-ראש ההר, ויעל משה:

א. וידבר אלוהים את כל-הדברים האלה לאמור:

ב. אנכי יהוה אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים:

(שמות, פרק י"ט, פסוקים ט"ז - כ, שמות, פרק כ', פסוקים א' - ב')

מדרש אגדה

אמר רבי אבהו, בשם ר' יוחנן:

כשנתן הקב"ה את התורה,

ציפור לא צווח,

עוף לא פרח,

שור לא געה,

אופנים לא עפו,

שרפים לא אמרו קדוש קדוש, (אופנים ושרפים - סוגים של מלאכים)

הים לא נזדעזע,

הבריות לא דיברו.

אלא העולם שותק ומחריש.

ויצא הקול: אנוכי ה' אלוהיך.

(שמות רבה, כ"ט ט)

*148*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. מה ידוע לכם על מעמד הר סיני?

ג. השיר "מתן תורה" מתאר את השעות שקדמו לאחד האירועים החשובים בתולדות העם: מעמד כריתת הברית בין עם ישראל לאלוהיו. השיר ממחיש את האווירה המיוחדת שהייתה במעמד היסטורי זה. תארו את האווירה.

פעילויות

הבית הראשון

1. קראו מחדש את הבית הראשון וענו:

א. הזמן: מתי התרחש מתן תורה - באיזה תאריך?

ב. המקום: היכן התרחש מתן תורה?

ג. דמויות האנשים: למי הכוונה במילים "כל העם"? פרטו.

ד. דמיינו את המדבר ואת הרקיע, על פי המסופר בבית זה.

כתבו איזו תחושה עולה בכם.

הבית השני

2. המשיכו וקראו את הבית השני.

א. על אילו תחושות מלמדות, לדעתכם, המילים: "הדממה שלפני הסער"?

- על ציפייה דרוכה.

- על התרגשות גדולה.

- על יראה (פחד מתוך כבוד).

- כל התשובות נכונות.

ב. התבוננו בתמונה ותארו את הקהל ואת ההר: לאן מופנה מבטם? האם יש יוצאים מן הכלל? האם הם מצטופפים יחד, או כל משפחה עומדת לבדה? מה המרחק שלהם מההר? כיצד נראה ההר? (היעזר במנחה)

3. מעמד הר-סיני מתואר בתורה. בעמוד הקודם תמצאו את פסוקי ספר "שמות" המספרים עליו.

א. קראו אותם.

ב. ענו: מה בולט בפסוקי התורה: הדממה או הסער? -- (כתבו במחברת)

הסבירו והדגימו.

*149*

הבית השלישי

4. מעמד הר-סיני הוליד לא מעט מדרשי אגדה. הבית השלישי בשיר רומז לאחד מהם.

א. קראו את המדרש של רבי אבהו בעמוד 147.

ב. אילו שורות בבית השלישי של השיר רומזות למדרש האגדה?

מידע:

מדרש אגדה - חכמים זכרם לברכה הסבירו את פסוקי המקרא גם על ידי מדרשים, על מנת לחדד את כוונת הפסוקים. הסיפורים הללו נקראים מדרש.

דרש - במשמעות ביאר והסביר.

הבית הרביעי

5. חזרו וקראו את הבית הרביעי.

השורה הראשונה: "השעות מראות וגדולות" מה כוונתה, לדעתכם?

א. בשורה השנייה: "אותן דור לדור יברכה"

- אותן - למי הכוונה?

ב. בשורה השלישית כתוב: "כי העם אז ראה הקולות". שורה זו "משוחחת" עם המשך פרק כ' בספר שמות.

- פתחו את ספר שמות, פרק כ'. מצאו את פסוק י"ח והעתיקו אותו.

- קולות שומעים בדרך כלל... ובכל זאת בתורה, במעמד הר-סיני, העם ראה את הקולות. נסו להסביר למה הכוונה. מה משמעות הדבר?

ג. במעמד הר סיני מסר ה' בקולו למשה את עשרת הדיברות.

השורה הרביעית בשיר מצטטת את התחלת הדיבר הראשון. צטטו את ההמשך שלו. (קראו את פסוק ב' בעמוד 147).

אנכי יהוה אלוהיך -- (כתבו במחברת)

אוצר מילים

6. השיר כתוב בעברית יפה. באוצר המילים שלו יש מילים מלשון המקרא.

מצאו: איך נאמר בשיר:

שמים: --

שקט מוחלט: --

סערה: --

כל העם, אנשים מכל הגילים: --

אל ההר: --

אני: --

*150*

מעשה בלביבות

*150*

המלמד של העיר חלם, שהיה מורה לילדי העיר, היה מבקר אצל אבותיהם, שחלקם היו נכבדים ועשירים. בביקוריו אלה שם לב שהעשירים נוהגים לאכול בחג השבועות לביבות גבינה מטוגנות בחמאה.

"אם זהו מאכל עשירים," חשב המלמד, "בוודאי הוא טעים מאין כמוהו. מדוע לא איהנה ממנו גם אני?"

הוא חזר הביתה וסיפר לאשתו על הלביבות הנפלאות של העשירים.

"כן," נאנחה האישה, "גם אני משתוקקת לטעום פעם את מאכל התאווה הזה!"

"אם כן, לכי והכיני לנו!" אמר המלמד.

"להכין אין זו בעיה כלל וכלל," ענתה אשתו, "אך מאין אקח קמח סולת לבן וגבינה וחמאה? מעולם לא יכולנו להרשות לעצמנו מצרכי מותרות כאלה!"

'אמת', חשב המלמד, 'הרי בבית אין פרוטה, אבל עז רצוני לטעום פעם אחת לביבות של עשירים.'

"את יודעת מה?" אמר לאשתו, "נתחיל לחסוך. כל בוקר אחסוך מארוחתי פרוטה אחת, ואת תחסכי סכום כזה מארוחתך. את הפרוטות נכניס לארגז הגדול בעל הגלגלים שהבאת מבית אביר דרך שני סדקים שנחרוץ בו - אחד בשביל המטבעות שלי ואחד בשביל המטבעות שלך - ועד חג השבועות הבא נאסוף סכום מספיק לקניית המצרכים הנחוצים ללביבות גבינה של עשירים, עשויות קמח סולת ומטוגנות בחמאה.'

"רעיון מצוין!" שיבחה האישה את חוכמת בעלה. "כך נעשה!"

ביום הראשון היו שניהם מלאים כוונות טובות, בגלל התקווה לזכות בלביבות של עשירים בחג השבועות. המלמד חסך פרוטה ושם אותה בחריץ, ואשתו גם היא

*151*

חסכה פרוטה מסעודתה ושלשלה דרך הסדק אל הארגז.

בבוקר היום השני אמר המלמד בליבו: 'הרי אני עובד קשה מאוד. אם לא אוכל ארוחת בוקר הגונה, לא יהיה לי כוח ולא אוכל להמשיך. גם אם יצטברו הפרוטות של אשתי בלבד, יספיק לנו החיסכון עד החג."

באותו בוקר אמרה גם אשתו בליבה: 'הרי אני מיניקה את התינוק, ואם אצמצם את ארוחתי, לא יהיה חלבי מזין, והתינוק יחלה, חלילה. גם אם יצטברו הפרוטות של בעלי בלבד, יספיק לנו החיסכון עד החג.'

השניים לא סיפרו דבר איש לרעותו, ובכל בוקר עשו את עצמם כאילו הם משלשלים מטבע לארגז. כך היו שניהם מרמים זה את זו, ומקווים כי בחג השבועות הקרוב יטעמו סוף-סוף לביבות סולת וגבינה - זה אומר: על חשבונה של אשתי, וזו אומרת: על חשבונו של בעלי. השנה עברה, והגיע ערב שבועות. סוף-סוף עומד החלום להתגשם! שניהם ניגשו אל הארגז, הסירו את המנעול הכבד, הרימו את המכסה, הביטו פנימה וחשכו עיניהם: בתחתית הארגז היו מונחות שוני פרוטות יחידות - אחת תחת הסדק של המלמד ואחת תחת הסדק של אשתו.

"רמאית!" קרא המלמד בכעס, "איפה החיסכון שלך?"

"נוכל!" צעקה אשתו בזעם, "איפה החיסכון שלך?"

"מה זאת אומרת 'איפה'?" רטן המלמד, "ממה את רוצה שאחסוך, מארוחתי הדלה, שבזכותה אני עובד כל היום?"

"ובמה התכוונת לקצץ, בארוחה שלי?" זעפה האישה, "הרי אני מיניקה תינוק! ובכלל, למה לא אמרת כלום?"

עד מהרה הפך הויכוח לתגרת ידיים. הוא משך בשערותיה, והיא משכה בזקנו, הוא דחף והיא הדפה - עד שנפלו שניהם לתוף הארגז הגדול והפתוח, ומכוח הנפילה נסגר המכסה עליהם.

גם בתוך הארגז הסגור והחשוך לא נרגעו ולא חדלו להיאבק. ולפי שהארגז היה בעל גלגלים, התחיל לנסוע ולנוע לכל הכיוונים.

כיוון שהיו אלה ימי האביב החמים של ערב שבועות, הייתה דלת הבית פתוחה לרווחה, והארגז התגלגל ונסע החוצה דרך הפתח ויצא אל הרחוב. הרחוב עצמו היה במורד העיר, ובתחתית השיפוע ניצב בית-המדרש הגדול.

המלמד ואשתו הוסיפו להתקוטט ולהיאבק, והארגז נדחף והתגלגל לכל אורך הרחוב

*152*

ונכנס היישר אל תוך בית-המדרש, שגם דלתו הייתה פתוחה לרווחה במזג האוויר האביבי של ערב שבועות.

באותה שעה היה בית-המדרש מלא במתפללים שעמדו בתפילת שחרית. ראו המתפללים ארגז נוסע מעצמו, ואחזו בהם פחד וחלחלה. מייד קפצו על השולחנות והתחילו לצרוח:

"הצילו! שדים ורוחות! מעשה-כשפים!"

לקול הצעקות והמהומה מיהרו הרב והגבאים לבוא אל בית-המדרש, ונבהלו גם הם: "ארגז נוסע מעצמו!" ומייד עלו גם הם על השולחנות והצטרפו לצווחה.

שמעו הנשים החלמאיות את הרעש והמהומה, ומיהרו לבוא לעזרת בעליהן בבית-המדרש. הביטו ונבהלו גם הן: "ארגז נוסע מעצמו!" ומייד עלו גם הן על השולחנות ויבבו בקול גדול. כך צרחה ויללה כל העיר חלם!

המלמד ואשתו לא שמעו דבר. הם היו עסוקים עדיין בקטטות שביניהם ולא נרגעו, והארגז ממשיך להתנועע ואינו נח לרגע אחד. ראה הרב שיש לשים קץ למהומה, והחליט לעשות מעשה. לאחר התייעצות עם הגבאים נקבע שהגברים יקראו פרקי תהילים, שהם סגולה ידועה נגד שדים ורוחות.

הגברים קוראים תהילים בקול רם, והארגז מתנועע אנה ואנה, כאילו לא נוגע לו הדבר כלל.

שוב התייעץ הרב עם הדיינים, והחליטו לקרוא "שמע ישראל" שבע פעמים. והארגז? לא אכפת לו! נע ונד ומטלטל!

שוב התייעץ הרב עם הדיינים, והחליטו לתקוע בשופר. השמש דילג על הספסלים והשולחנות, הדליק נרות על הבימה והוציא את השופר מארון הקודש. התוקע תקע תרועה גדולה, תקיעה ושברים, ואימה גדולה נפלה על כל התושבים - כולם, פרט למלמד ואשתו, שהמשיכו להתקוטט, ופרט לארגז, שלא שבת מתנועתו לדקה קצרה.

"אין ברירה," אמר הרב, "צריף לפתוח את המכסה ולגרש את השד שבתוך הארגז."

אף-אחד לא היה מוכן להתנדב למבצע הזה, שסכנת מוות בצידו, והיה צריך להפיל גורל. הפור נפל על הגבאי.

הכין הגבאי את עצמו כמי שהולך למות, מסר צוואה לבני משפחתו, התוודה על כל חטאיו וניגש בחלחלה אל הארגז. הרים את המכסה -

ולעיני כל הקהל התגלו המלמד ואשתו, מרוטים וחבוטים.

מיד ציווה עליהם הרב לצאת החוצה והשביע אותם לגלות לו במה דברים אמורים.

*153*

עמד המלמד וסיפר לו את כל המעשה מתחילתו ועד סופו, דבר דבור על אופניו. ראשית, עמדו כל החלמאים וברכו ברכת "הגומל", על שניצלו מאסון נורא וכבד של התנפלות שדים ומזיקים. שנית, כינסו אספה כללית תכף לאחר חג השבועות, והחליטו לקבוע תקנות שימנעו הישנותם של מעשים דומים בעתיד.

שבעה ימים ושבעה לילות ישבה האספה, עד שהחליטה:

1. אסור שיהיו גלגלים לארגז שמביאה אישה בנדוניה מבית אביה.

2. אסור לבנות בתים ללא מפתן, שאפשר להחליק מהם החוצה.

3. אסור למלמד לגור ברחוב של בית-המדרש.

4. אסור למלמד להשתוקק ללביבות סולת וגבינה מטוגנות בחמאה, כמאכל העשירים בחג השבועות.

את התקנות האלה רשמו לזיכרון בפנקס העיר, כדי שיהיו קבועות בו לדורי דורות עד אחרית הימים!

מתוך קובץ מעשיות חכמי חלם בתוך: חכמי חלם, ספר שני: המגיד שהמליט עגל.

*154*

השופט בתנ"ך

*154*

כתבו: יהודית וד"ר עודד ליפשיץ

"ויקם יהוה שופטים ויושיעום מיד שוסיהם." (שופטים,ב', ט"ז)

שיחת הקדמה

בכיתה ד' לומדים את ספר 'שופטים'. מה, לדעתכם, יהיה נושא הספר שנקרא 'שופטים'?

קטע א': מיהם השופטים?

המילה 'שופט' משמשת בתנ"ך במשמעות כפולה:

(א) במשמעות של מי ששופט בבית משפט;

(ב) במשמעות של מנהיג ומושל.

המושג 'שופט' אינו מתאר את תפקיד המנהיג, אלא את האנשים שמילאו תפקיד זה. חלקם היו לוחמים יחידים, וחלקם היו שרי צבא; חלקם היו נביאים, ואחרים היו שופטים או כוהנים במקדש. על שנים-עשר אנשים כתוב בתנ"ך שהם שפטו את ישראל, וכולם חיו ופעלו בתקופה שבין מות יהושע לבין המלכתו של שאול - המלך הראשון בישראל. על רוב השופטים הללו מסופר בספר שופטים, ועל שניים נוספים - עלי ושמואל - מסופר בספר שמואל.

מאפיין נוסף של מנהיגים אלה הוא שאלוהים בחר אותם כדי שיושיעו (יצילו) את העם מידי האויבים שהציקו לו באותה עת. מרבית השופטים הללו המשיכו להנהיג את העם עד יום מותם, לאחר שהצילו אותו מאויביו.

*155*

השופטים ומוצאם

שמות השופטים ושבט מוצאם:

1. עותניאל בן-קנז: יהודה

2. אהוד בן-גרא: בנימין

3. שמגר בן-ענת: לוי

4. דבורה הנביאה: אפרים

5. גדעון בן-יואש: מנשה

6. תולע בן-פואה: יששכר

7. יאיר הגלעדי: מנשה

8. יפתח הגלעדי: מנשה

9. איבצן: יהודה

10. אילון הזבולוני: זבולון

11. עבדון בן-הלל: אפרים

12. שמשון: דן

קטע ב': המנהיגים והמנהיגות בתקופת השופטים

בימי משה ובימי יהושע - המנהיגים הגדולים - היה עם ישראל מאוחד ומלוכד. לעומת זאת, בתקופת השופטים היה העם מפוצל ומפורד. כל שבט חי בנחלתו ופעל עבור עצמו, לבדו או בקבוצות קטנות, ונאלץ להתמודד בעצמו עם קשיים שניצבו בפניו. מציאות חדשה זו הייתה שונה מהתקופה שבה הנהיגו משה ויהושע את העם. מנהיגים חזקים אלה הובילו את עם ישראל במסעו הממושך והקשה ממצרים לארץ-ישראל. הם הפכו אותו מעם של עבדים לעם מלוכד הכובש את ארצו ומתיישב בה.

*156*

קטע ג': חלוקת הארץ לנחלות השבטים

בספר שופטים מודגשת נקודה נוספת: דווקא ההתנחלות בארץ פיצלה את העם. לא היה מנהיג אחד שיאחד אותו: לכל שבט הייתה מנהיגות משלו. כתוצאה מכך הלך ונחלש הקשר בין השבטים השונים, ואפשר להניח שגם החלה להתפתח ביניהם תחרות. מעתה, כל שבט לבדו, בתוך נחלתו, היה צריך להתמודד בעצמו עם הקשיים והבעיות: בעיות של התנחלות במקום חדש ובלתי-מוכר, ובעיות מצד השכנים שהוסיפו להיאבק בעם ישראל. כלומר, היו בעיות פנימיות וגם בעיות חיצוניות - בגבולות של נחלות השבטים עם עמים אחרים שישבו בארץ כנען: מואב, עמון ואדום, וכן עם עמים זרים אחרים כמו האמורי, עמלק והפלשתים.

במצב כזה לא היה קל לעזוב את השבט ואת הנחלה כדי לסייע לשבט שכן, או לשבט רחוק יותר הזקוק לעזרה. זו הסיבה לכך שבספר שופטים כמעט שלא נמצא עדויות לפעילות מאוחדת של כל שבטי ישראל.

על פי: היסטוריה מקרא ומה שקרה

(בספר מפה: התנחלות השבטים, מתוך: אטלס היסטורי לתולדות העמים)

*157*

פעילויות

קטע א': מיהם השופטים?

1. אילו מהעובדות נכונות ואילו אינן נכונות?

העובדות:

א. בספר שופטים מסופר על אחד-עשר שופטים, נכון / לא נכון

ב. השופטים נבחרו על ידי העם, נכון / לא נכון

ג. כל השופטים היו שרי צבא ולוחמים, נכון / לא נכון

ד. ההתנחלות גרמה לפירוד בין השבטים, נכון / לא נכון

ה. בימי השופטים העם היה מלוכד, כל השבטים פעלו יחד, נכון / לא נכון

ו. בימי השופטים לא הייתה תחרות בין השבטים, נכון / לא נכון

ז. כל השופטים הגיעו מאותו שבט, נכון / לא נכון

קטע ב': המנהיגים והמנהיגות בתקופת השופטים

2. "בתקופת השופטים היה העם מפוצל ומפורד" התבוננו במפה וכתבו: כיצד ניתן לדעת שהעם היה מפוצל ומפורד? (העזר במנחה)

3. השוו בין מצב העם בתקופת משה ויהושע לבין מצב העם בתקופת השופטים:

תקופת משה ויהושע,  תקופת השופטים

א. -- (במחברת),  העם היה מפוצל ומפורד

ב. מנהיגותם הייתה חזקה וממושכת,  -- (במחברת)

ג. -- (במחברת),  כל שבט התמודד עם קשייו בעצמו

קטע ג': חלוקת לנחלות השבטים

4. "דווקא ההתנחלות בארץ פיצלה את העם". ממשפט זה ניתן להבין כי:

- חשבו שבתקופת ההתנחלות בארץ העם יתלכד.

- העם לא רצה להתלכד בגלל ההתנחלות.

- הפירוד בעם נגרם כתוצאה מההתנחלות בארץ.

- בתקופה שלפני ההתנחלות (תקופת הנדודים) העם היה מגובש.

*158*

אוצר מילים

משפחות מילים

לפניכם מילים המופיעות בטקסט. ציינו מילים שנגזרות מהן, ואשר יש להן שורש משותף היוצר משמעות קרובה.

דוגמה: המילה מאפיין - מילה נגזרת ממנה: אופי.

א. המילה מנהיג. המילים הנגזרות ממנה: --, --, -- (במחברת)

ב. המילה מושל. מילה נגזרת ממנה: -- (במחברת).

ג. המילה יושיעו. מילה נגזרת ממנה: -- (במחברת).

ד. המילה מלוכד. מילה נגזרת ממנה: -- (במחברת).

ה. המילה מפורד. מילה נגזרת ממנה: -- (במחברת).

ו. המילה שופט. מילה נגזרת ממנה: -- (במחברת).

ז. המילה התנחלות. מילה נגזרת ממנה: -- (במחברת).

6. מילים נרדפות ומילים במשמעות הפוכה

מידע:

מהן מילים הפוכות? - צמד מילים שהמשמעויות שלהן מנוגדת זו לזו כמו: עמוק/רדוד, יפה/מכוער, קעור/קמור, שקע/תקע (שני הצמדים האחרונים הם מחידושיו של ביאליק).

א. מצאו בטקסט מילים במשמעות הפוכה למילים שלפניכם:

דוגמה: יחד - ההפך: לחוד

מאוחד, -- (במחברת)

רוב, -- (במחברת)

מלוכד, -- (במחברת)

בעיות פנימיות, -- (במחברת)

ב. לפניכם כמה מילים, מצאו להן מילים במשמעות דומה (מילים נרדפות):

דוגמה: שופט - מנהיג

יושיע את העם: --

מאוחד: --

מושל: --

קשיים ניצבו בפני העם: --

*159*

אין לי רעיון

*159*

כתבה וציירה: דניאלה לונדון דקל

(בספר ציור: חוזרים ללימודים. המחברת ובעלה בסיום החופש הגדול - בציור ילדים יוצאים מהבית בעצב עם ילקוטים על הגב, זוג מבוגרים נשארים בבית שמחים ורוקדים)

הרבה מאוד שנים אני מציירת קריקטורות, ועדיין אני תמיד פוחדת מפני הקריקטורה הבאה. ביום שאני צריכה לצייר קריקטורה לעיתון אני קמה בבוקר קצת מבוהלת. אני ממש בטוחה שלא יהיה לי שום רעיון, ובלי רעיון אין קריקטורה. אני מתחילה את הבוקר בקריאת עיתונים ובהאזנה לרדיו. זמן רב אני מקשיבה וקוראת, ובד-בבד אני מסמנת לעצמי נושאים "חמים", כלומר - נושאים שמדברים עליהם באותו היום. לפעמים זאת ידיעה על שר בכיר שטס לחוץ-לארץ, לפעמים הצעת חוק חדשה, או זמר שכל הכרטיסים להופעותיו נמכרו. זה גם יכול להיות משפט חשוב שהסתיים, או מנהיג שמאיים - כל דבר שזכה לכותרת ראוי גם לקריקטורה.

אחרי שיש לי כמה נושאים, אני מסתכלת ברשימה שלפניי ומתאמצת לחלץ מאחת הידיעות איזו תובנה (רעיון או מחשבה שהתבהרו) מצחיקה, מכעיסה, שטותניקית או מכמירת-לב (מרגשת). אני שואלת איזו אמת נלחשת שם בין השורות שאני יכולה להצביע עליה ולהגיד "תראו". ואז אני מגרדת בראש, מסתובבת אנה ואנה, פותחת וסוגרת את המקרר, שותה קפה, שותה עוד קפה, הולכת לשירותים, חוזרת למטבח, ופתאום... טראח - זה מגיע: הרעיון. תמיד במקרה. תמיד בהפתעה.

מתוך: "עיניים" גיליון מספר 115 בנושא "עיתונות"

*160*

שיחת פתיחה אחרי התבוננות בקריקטורה

האם הקריקטורה הייתה משעשעת בעיניכם? הסבירו את תשובתכם.

מידע:

מהי קריקטורה?

קריקטורה היא איור משעשע-רציני שיש לו מטרה: לבטא רעיון, להעביר ביקורת על אדם או על מצב מסוים.

הקריקטורה משעשעת - כי היא מצוירת בצורה מצחיקה. הציור מבליט בהגזמה פרטים במראה הדמות ובתיאור המצב.

הקריקטורה רצינית - כי פעמים רבות היא מתייחסת לעניין רציני, מצביעה על נקודת תורפה, מותחת ביקורת, מוחה נגד הקלקול שעליו היא מצביעה.

פעילויות

חלק א': הקריקטורה שבכתבה

1. בכתבה מופיעה אחת מן הקריקטורות שציירה דניאלה לונדון דקל.

א. התבוננו בה. (העזר במנחה)

ב. קראו בעיון את דברי ההסבר המלווים אותה.

2. א. לאיזה יום מיוחד בשנה מתייחס ציור הקריקטורה?

ב. הקריקטורה מציגה זוג רוקד. מי הם בני הזוג? למה הם רוקדים?

ג. בקריקטורה רואים גם שני ילדים. מי הם? מה אומרת הבעת הפנים שלהם? מדוע הם מרגישים כך?

ד. פרטו בהרחבה: הקריקטורה מציגה בהגזמה ובצורה משעשעת רעיון מסוים. מהו הרעיון?

ה. הציגו את הקריקטורה להורים שלכם, ואחר כך שוחחו עם חבר/ה. ספרו:

- איך הגיבו ההורים?

- האם הם הגיבו באותה צורה?

- מה הם אמרו?

ו. האם אתם יכולים להבין את הרגשת ההורים כפי שהיא מוצגת בקריקטורה?

*161*

חלק ב': מלאכת יצירת הקריקטורה

3. דניאלה לונדון דקל מתארת בפרוט את התהליך הלא פשוט של יצירת קריקטורה. איירנו את התהליך אבל בסדר מבולבל.

א. סדרו ומספרו את האיורים בסדר הנכון מ- 1 עד 6. (העזר במנחה)

ב. השלימו בבלוני המחשבה את הדברים שדניאלה חשה, חושבת או אומרת לעצמה.

(בספר איורים:

1. דניאלה שותה קפה במטבח

2. דניאלה מעיינת בעיתון: "יכול להיות שזה... אולי מכאן אצליח להוציא משהו...

3. רעיון עולה במוחה של דניאלה

4. דניאלה מעיינת ברשימה נושאים

5. דניאלה מתעוררת בבוקר במיטה

6. דניאלה מאזינה לרדיו)

*162*

יש לי רעיון... מתוך ידיעה מהעיתון

4. נסו לשער: הרעיונות לציור קריקטורה יכולים להגיע מכל מיני מקומות. במקרה של הקריקטוריסטית דניאלה לונדון דקל, הרעיון הגיעה מ... ידיעה שקראה בעיתון.

- מה, לדעתכם, הייתה כותרת הידיעה שהולידה את הרעיון לציור קריקטורה מסוימת זו?

לשון

5. דניאלה לונדון דקל משתמשת בכתבה בלשון עשירה ומגוונת. היא משלבת בה, בצד מילים בשפה יום-יומית, גם מילים וביטויים בשפה יפה. מתחו קו בין כל מילה בשפה יום-יומית לנרדפת לה בשפה יפה.

(בספר שני טורים:)

טור א: שפה יום-יומית:

- "ותוך כדי"

- מרגשת

- ובהקשבה

- לכאן ולכאן

- רועד

טור ב: שפה יפה:

- ובהאזנה

- מכמירת לב

- ובד בבד

- רוטט אנה ואנה

משימות העשרה

6. רוב העיתונים היומיים בארץ ובעולם נוהגים לפרסם קריקטורה יומית. לשם כך הם מעסיקים קריקטוריסט קבוע או מספר קריקטוריסטים קבועים. היעזרו בהורה או במבוגר אחר, ו-

א. חפשו את הקריקטורה היומית באחד העיתונים היומיים: מעריב, הארץ, ידיעות אחרונות או כל עיתון יומי אחר.

ב. בדקו: מי הקריקטוריסט? חפשו את חתימתו.

ג. בדקו: האם מופיעה בעיתון ידיעה / כתבה / מאמר המתייחסים לנושא הקריקטורה? כן / לא.

אם כן: העתיקו את הכותרת.

*163*

ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה - אורי אורלב

*163*

לפניכם שני טקסטים באותו נושא: אורי אורלב הסופר. כל טקסט מוצג ונכתב בצורה אחרת:

א. טקסס ביוגרפי:

אורי אורלב - סופר למבוגרים, לילדים ולנוער ומתרגם. נולד ב- 1931 בוורשה. עם מרוץ מלחמת העולם השנייה נשלח אביו לחזית. אורי ואחיו הצעיר נכלאו עם אמם בגטו ורשה. האם נרצחה, ודודתם אימצה את הילדים. הם הסתתרו מספר חודשים אצל פולנים, ובמאי 1943 הועברו עם דודתם למחנה הריכוז ברגן-בלזן. כעבור שנתיים הם שוחררו מתוך רכבת נוסעת על ידי הצבא האמריקאי. בסוף שנת 1945 שלחה אותם דודתם לארץ- ישראל, לקיבוץ גניגר. באותה שנה הם פגשו את אביהם בישראל. עד 1975 כתב אורלב רק למבוגרים. מאז הוא כותב לילדים ולנוער. פרסם 32 ספרים. ספריו תורגמו ליותר משלושים שפות, ביניהן: סינית, קוריאנית, הינדית, יפנית, אלבנית, גרמנית, ליטאית, ספרדית, צרפתית ועוד. יצירותיו עובדו לתוכניות טלוויזיה ולמחזות. הוא מוזמן לפגישות עם קוראיו בגרמניה, באיטליה, ביפן, בהודו, במקסיקו ועוד. מתרגם מפולנית לעברית.

פרסומים (מבחר):

למבוגרים:

חיילי עופרת (אוטוביוגרפיה), ספריית פועלים, 1956, כתר, 2001

עד מחר (רומן), עם עובד, 1958

לילדים ולנוער:

חיית החושך, עם עובד, 1976- 2001

קטנה גדולה, כתר, 1977 - 2000

משגעת פילים, כתר, 1979 - 2002

חולצת האריה, מסדה, 1979, כתר, 2003

קשה להיות אריה, עם עובד, 1979, זמורה-ביתן, 2002

סבתא סורגת, מסדה, 1980, מודן, 1994

האי ברחוב הציפורים, כתר, 1981 - 2005

כתר הדרקון, כתר, 2002-1984

חפיפת ראש, כתר, 2002-1986

מסע לגיל ארבע, עם עובד, 1985, זמורה-ביתן, 2005

האיש מן הצד האחר, כתר, 2003-1988

רוץ ילד, רוץ, כתר, 2001

תרגום:

תרגם מפולנית לעברית, בין השאר, כתבים של ברונו שולץ, סטניסלב לם, הנריק סינקביץ, יאנוש קורציאק (כל כתביו).

מתוך: "לקסיקון הסופרים העבריים", בעריכת ד"ר משה גרנות

*164*

ב. טקסט אוטוביוגרפי

כשהייתי קטן רציתי להיות שוטר

אורי אורלב

כשהייתי קטן רציתי להיות שוטר. אחר-כך רציתי להיות נהג חשמלית. החשמליות לא היו צופרות אלא מצלצלות, ונראה לי שזה מקצוע מכובד ומעניין מאוד להפעיל ברגל את פעמון החשמלית.

כשהייתי בן אחת-עשרה ידעתי שאהיה משורר, ובאמת התחלתי לכתוב שירים. זה היה בחוץ-לארץ, והשירים לא נכתבו בעברית. הפנקס עדיין קיים אצלי.

כתובים בו תאריכים כמו 20 בינואר 1944 ו-13 במאי 1945, ועל הכריכה כתוב באותיות גדולות: "אולי". רק לאחי גיליתי מדוע "אולי". התכוונתי למה שהיינו אומרים תמיד זה לזה: "אולי נינצל". רק כאשר מתרחש אסון, שריפה או רעידת אדמה או שיטפון, הילדים חושבים במושגים כאלה, וכמובן בימי מלחמה. המלחמה שעברה עלינו לא נמשכה שישה ימים אלא שש שנים. זאת אומרת, מאז שהייתי בן שמונה ועד שהייתי בן ארבע-עשרה. זאת מלחמת העולם השנייה, המכונה היום אצלנו: "השואה".

אישה אחת טלפנה אלי ודיברה איתי על אחד הספרים שכתבתי בנושא הזה. ברגע כלשהו היא שאלה אותי: "האם עם כתיבת הספר הזה אתה 'גומר' עם השואה?" אמרתי לה שאני לא "גומר" עם השואה, מפני שעברתי את התקופה הזאת בתור ילד. ייתכן שאנשים מבוגרים, סופרים מבוגרים, יכולים "לגמור" עם הנושא. גם בכך אינני מאמין, אבל אני ודאי אינני יכול. פשוט מפני שאינני רוצה, מפני שמה שמכונה "השואה" בפי אחרים, בשבילי זה הילדות שלי, ובצד הדברים המכאיבים והמפחידים היו בה, כמו בכל ילדות, הרבה דברים יפים ומרגשים. אני זוכר הרבה זיכרונות יפים, כשבמצבים קשים מאוד העניקה לנו אמא הרבה אהבה, הרבה סבלנות - וגם מכות - וקראה לנו ספרים וסיפרה לנו סיפורים מילדותה. אני זוכר הרבה הרפתקאות שקרו לנו בגלל המקומות המוזרים ששיחקנו בהם והדברים המוזרים שהיו בהם - כל מיני דברים שמתגלגלים ברחובות רק בימי מלחמה, למשל קנה של תותח שפוצצנו לא בכוונה, או סוס מת שפתח את הפה. והיו גם אנשים מוזרים, למשל המשוגע

*165*

רובינשטיין, שהיה רץ בגטו וצועק ביידיש: "הכול שווים!" ואנחנו היינו רצים אחריו. שאלתי את אמא למה הוא מתכוון, ואמא אמרה שאולי הוא מתכוון שהכול שווים לפני המוות. אז כתבתי את השיר הראשון שלי.

כשבאתי לארץ אחרי המלחמה, למדתי שפה חדשה ואיבדתי את שפת ילדותי. וכאשר ניסיתי לכתוב שירים, ראיתי שאני לא יכול. אז התחלתי לכתוב סיפורים. אחר-כך ספרים למבוגרים. וכשהייתי כבר בן ארבעים וחמש כתבתי את ספרי הראשון לילדים, "חיית החושך".

פעם אחת שאלתי ילדים בבית-ספר מה הם חושבים - האם חיית החושך היא דמיון או מציאות? ילד אחד השיב לי: "הסיפור קצת דמיוני וקצת לא, מפני שחיית חושך אפשר ליצור רק בדמיון, אבל אפשר לבטוח בה כאילו היא אמיתית." והרי זה מה שאני עושה כשאני כותב. ממציא דברים, ופתאום הם אמיתיים, ואני יכול לבטוח בהם ולחיות בחברתם, וכך הם הופכים לחלק מחיי. וזה גם מה שאני עושה כשאני קורא ספר. הראש שלי הופך את המילים הכתובות לתמונות, כמו תמונות של סרט שאני רואה על גבי מסך בדמיוני. ואם הספר יפה, הרי שהסרט הופך לחלום שבו אני חי את הדברים ומרגיש אותם. וגם הדברים האלה הופכים לחלק מחיי.

מתוך: "סודות של סופרים" מירי ברוך

*166*

"את 'גילגי' הכרתי..." - המלצה על הספר 'גילגי'

*166*

שהם סמיט

הספר 'גילגי' מאת אסטריד לינדגרן התפרסם לראשונה במאה שעברה, בשנת 1945. דורות של ילדים בכל רחבי העולם קראו אותו מאז בהתלהבות. גילגי הייתה ונשארה בעיני רבים הילדה הכי מצחיקה והכי חזקה בעולם. גם הסופרת שהם סמיט נכבשה בילדותה בקסמיה, וכך היא כותבת על הספר, לאחר שבגרה והפכה בעצמה לאם:

את גילגי הכרתי בגיל שבע לערך. אימי, שידעה בדיוק אילו סיפורים ילדיה אוהבים, קנתה את הספר וקראה אותו בהמשכים, לי ולאחי הקטן. מייד כשסיימנו קראתי אותו בעצמי, ומאז שבתי וקראתי בו שוב ושוב בהתלהבות. גילגי הייתה בשבילי דמות מופת ומושא לחיקוי. מבחינות אחדות דמיתי לה: גם אני הייתי ילדה-בן שמטפסת על עצים, אוספת עכבישים ומחפשת לעצמה צרות. הייתי חזקה, למדתי ג'ודו ואהבתי תעלולים, אבל איפה אני ואיפה גילגי? הילדה הזאת, יתומה בת תשע, גרה לבדה (עם סוס וקוף), הניפה באוויר סוסים ושוטרים, בישלה לעצמה מאכלים מלהיבים ולא מזינים וניקתה את ביתה המבולגן בעזרת המצאה משלה - רולר-בליידס מברשות. כששאלו אותה שאלות, תמיד היו לה תשובות שנונות וביטויים מצחיקים. עד היום אני אומרת "פוח-הלקל", שהוא בשפתה של גילגי, לוח הכפל.

דבר נוסף שאהבתי אצל גילגי היה היותה גוזמאית, כלומר, ממציאנית של סיפורים בדיוניים (על אנשים שהולכים עם ביצים על הראש), שאותם הייתה מספרת לחברים החנונים שלה, טומי ואניקה. מגילגי למדתי לשחק במשחק המלהיב "לא לגעת ברצפה"(שהביא אותי יום אחד לקפוץ מן הארון ולשבור את לוח הדיקט שמתחת למזרן מיטתי), ולהיות "חפשנית" (ביתי מלא רהיטים וחפצים שאספתי ברחוב).

*167*

(בספר תמונה: אינגר נילסון בתפקיד בילבי בסדרה משנת 1972)

גילגי הייתה כולה שלי עד שהפכה - ביום שחור אחד - לסדרת טלוויזיה פופולרית. פתאום הייתה לא רק שלי, אלא גם של הרבה ילדים. פתאום, בגלל בעיית דיבוב לעברית (הסבירה לי אמי), קראו לה "בילבי". לא הפסקתי לנדנד לחבריי, לתקן אותם: "לא בילבי, גילגי! ובשוודית", הוספתי והסברתי, "בכלל קוראים לה פיפי". ההרפתקאות של בילבי מהטלוויזיה לא היו מרתקות ומצחיקות כמו אלה של גילגי שלי.

לפני שנים אחדות קראתי את הספר לילדיי, ופתאום צצו אצלי מחשבות חדשות על גילגי. פתאום הפריע לי שהיא תמיד כל-כן חזקה ועליזה, שאין לה שום חולשות, שהיא לא מתגעגעת לאמה המתה או לאביה רב-החובל. היום אני מזדהה יותר עם דמויות שיש להן גם חולשות. גילגי הייתה סופר-גירל. עד גיל מסוים - גם אני.

מתוך המדור: "היה היו ספרים" באתר "דףדף".

*168*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. מי מכם קרא את הספר, וכבר מכיר מקריאה את גילגי?

ב. מי מכם צפה ומכיר את גילגי מסדרת הטלוויזיה?

ג. האם הספר ו/או הסדרה השפיעו עליכם כמו שהשפיעו על שהם סמיט? שתפו.

פעילויות

1. החיבור האישי של שהם סמיט לגילגי בולט בהמלצה מראשיתה ועד סופה. השלימו את המשפטים בפרטים המתאימים:

א. שהם מספרת כיצד הכירה את גילגי. מי לראשונה "הכירה ביניהן"? -- (כתבו במחברת)

ב. גילגי מצאה חן בעיני שהם כי גם היא, כמו גילגי, הייתה -- (כתבו במחברת).

ג. שהם מספרת על משחקים ששיחקה כמו גילגי ובהשראתה, למשל המשחק -- (כתבו במחברת).

ד. אפילו כיום שהם מחקה את גילגי בדיבורה, כשהיא אומרת -- (כתבו במחברת) במקום -- (כתבו במחברת).

ה. גילגי הייתה "גוזמאית", כדברי שהם, עוד תכונה שהיא -- (כתבו במחברת) בה.

ו. היום שבו הספר הפך לסדרת טלוויזיה היה בשביל שהם יום רע ומר, כלומר "-- --" (כתבו במחברת) כדבריה.

ז. כיום, בשעה מתקופת ילדותה, שהם מזדהה עם דמויות שיש להן גם -- (כתבו במחברת).

ספר שעובד לסרט

2. א. כשהספר גילגי הפך לסדרה, שהם סמיט הגיבה בצורה קשה. מדוע?

היעזרו בתשובתכם בקטע הבא:

"פעם, כשהטלוויזיה עוד הייתה בחיתוליה, יצאנו למסעי הרפתקאות בעיקר דרך ספרים. כיום, יותר ויותר ילדים מגיעים לקריאה של ספר בעקבות העיבוד שלו לסרט קולנוע או לסדרת טלוויזיה"

*169*

ב. האם יש ספר שהחלטתם לקרוא בעקבות סרט או סדרת טלוויזיה? מה שמו? מה אהבתם יותר - את הספר או את הסרט / הסדרה עליו?

ג. מהם היתרונות והחסרונות שיש בקריאת ספר, לעומת צפייה בעיבוד שלו לסדרה או לסרט? נמקו.

ההמלצה שלי

3. אילו התבקשתם לכתוב המלצה על ספר או על סרט שהגיבור/ה שלו השפיע/ה עליכם מאוד, על איזה ספר / סרט ה"תם בוחרים לכתוב?

א. בהמלצה, כאמור, הקורא-המחבר נותן ביטוי לחיבור האישי מאוד שלו לספר המסוים.

ב. שוחחו עם חבר/ה על החיבור החזק שלכם לגיבור הספר / סרט שבחרתם, למשל:

- מה בדמות הגיבור/ה גרם לכם להתחבר אליו/ה?

- האם אימצתם מילים או צורת ביטוי מלשון הדיבור של הדמות? תנו דוגמאות.

- האם יש דברים שעשיתם בעבר, או שאתם עדיין רוצים לעשות, כמו הגיבור/ה ובהשפעתו/ה?

- איזו תכונה אהבתם במיוחד בדמותו/ה?

ג. מי שרוצה מוזמן להמשיך בתהליך ולכתוב את ההמלצה על הספר שבחר.

*170*

אוצר מילים

מילים, מילים

המחברת כותבת את הסקירה כמי שמדברת עם הקורא פנים-אל-פנים. היא כותבת בגוף ראשון ומשתמשת בשפה עשירה, המשלבת מילים מכל מיני סוגים.

4. בתפזורת מתחבאים עשרה צירופי לשון, מילים ומושגים המופיעים בכתבה. שימו לב: המילים כתובות מימין לשמאל, מלמעלה למטה, ומילה אחת באלכסון. היעזרו במאגר המילים בעמוד הבא, מצאו אותן על פי ההגדרות הבאות:

א. 2 מילים - דמות נעלה המהווה דוגמה טובה לאחרים.

ב. 2 מילים - מישהו שבוחרים להתנהג בדיוק כמוהו.

ג. מילה הקשורה לפעולת הדיבור של דמות בסרט מצויר.

ד. מילה יפה שהפירוש שלה: חריפות, חדות וקולעות למטרה.

ה. 2 מילים: ילדה שיש לה כוחות-על.

ו. מילה נרדפת ל"יורמים" ול"ילדים-טובים-ירושלים".

ז. מילה שפירושה: מאוד לא-מסודר.

ח. מילה שמשמעותה: "ממציאנית של סיפורים בדיוניים".

ט. מילה הנרדפת לפועל: "הרימה באוויר".

י. השם השוודי של גילגי.

מאגר מילים: חנונים, גוזמאית, פיפי, הניפה, מבולגן, סופר גירל, דיבוב, מושא לחיקוי, שנונות, דמות מופת.

(בספר תפזורת:)

מ, ו, ש, א, ל, ח, י, ק, ו, י

ל, ב, א, ג, ח, ד, מ, ז, פ, ג

ס, פ, ו, ר, ד, ש, ה, ח, מ, ו

ו, ד צ, ל, ק, ר, ד, נ, ב, ל

פ, י, פ, י, ג, ב, מ, ו, ו, ד

ר, ב, ק, ד, ש, נ, ו, נ, ת, ס

ג, ו, ז, מ, א, י, ת, י, ד, ר

י, ב, א, ו, ל, ע, מ, מ, ב, ע

ר, כ, ז, פ, צ, ט, ו, א, ש, צ

ל, ע, פ, ה, נ, י, פ, ה, נ, ק

נ, צ, ת, כ, ז, ר, ת,מ, ן, ת

*171*

יהודה אטלס: והאיש הזה הוא אני

*171*

יהודה אטלס מראיין את עצמו

יהודה אטלס (נולד בשנת 1937) הוא סופר, חוקר ספרות ועיתונאי ישראלי. נולד במושב עין-עירון להורים חקלאים. ספרו הראשון היה ספר הילדים "והילד הזה הוא אני" (1977) - ובו שירים קצרים על חיי היום-יום, המציגים את העולם מנקודת מבטו של ילד. הספר זכה להצלחה רבה ואף תורגם לשפות שונות. בעקבות הצלחתו של ספר זה כתב אטלס ספרים דומים נוספים, ביניהם: "גם הילד הזה הוא אני'", "אני רוצה שפתאום" ועוד רבים. אטלס נחשב כיום לאחד ממובילי מחקר ספרות הילדים.

- איפה נולדת, איפה גדלת?

נולדתי וגדלתי בעין-עירון, מושב קטן, כל כך קטן ואלמוני, שאם לא הייתי נולד בו לא הייתי יודע בכלל איפה זה.

- ובאמת, איפה זה?

על יד כרכור.

- אבל, איפה זה כרכור?

על יד פרדס-חנה.

- ואיפה זה פרדס-חנה?

לא רחוק מחדרה. ואיפה חדרה אתם בטח יודעים. עין-עירון נמצאת באזור שנקרא השומרון שבשולי השרון.

*172*

- האם הייתה לך ילדות מאושרת?

מאושרת זו מילה גדולה מאוד. אני חושב שהייתה לי ילדות בסדר. הייתי ילד די רגיל. היו לי אבא ואמא טובים, שאהבו האחד את השני ואותי ואת אחי - וזו כבר סיבה לילדות טובה. רק מה? ההורים שלי היו מושבניקים. כמעט תמיד היו עסוקים. המילים ששמעתי בילדות הכי הרבה היו: "אין לי כוח" ו"אין לי זמן". אני, כשהפכתי לאבא, הייתי משחק הרבה עם הילדים שלי, משתולל אתם, קורא להם בספרים, מקדיש להם זמן. אני לא זוכר כמעט אף פעם שההורים שיחקו אתי. זה גם נחשב אז למשהו משונה, לא מתאים, שהורים ישחקו עם ילדים.

- מה, ההורים שלך לא היו מספרים לו, לא קראו לך?

קראו, סיפרו, אבל לעתים די רחוקות. היו גומרים את העבודה כל כך מאוחר, שלא היה להם כוח וסבלנות. אני הייתי מבקש תמיד שיספרו לי סיפורים על גנבים ושודדים, אבל מה שהם בדרך כלל סיפרו לי היו סיפורים חינוכיים כאלה, שהיו ממציאים על המקום, כמו: "פעם אחת היה ילד, שלא אהב לאכול גבינה..." איך שעצבנו אותי הסיפורים האלה. בספר "ורק אני לא" יש שיר אחד, שמתחיל במלים: "אבא'לה, בוא, שב על ידי", שמספר על ההרגשה הזאת, שהורים מספרים לך סיפורים כדי לתקן בך כל מיני התנהגויות.

- בשירים שלך אתה עוסק הרבה בבעיות של ילדים. איזו בעיה הכי הציקה לך כשהיית ילד?

הייתי ילד שלא יודע להתגונן ממכות. לא יודע להרביץ. ההורים תמיד היו אומרים לי: "תרביץ בחזרה", אבל פחדתי שאם אעשה כן אחטוף עוד יותר. אפילו ילדים שנראו קטנים וחלשים ממני הפחידו אותי. הם היו פראיים כאלה. בהתחלה, מחוסר אונים, הייתי נושך. וזה עשה לי צרות צרורות. כל הילדים התרחקו ממני. ההורים היו מזהירים אותם שלא ישחקו איתי. הייתי כל כך מבודד. חוץ מזה, בלנשוך יש בעיה: בהתחלה אתה נושך מתוך התגוננות, בסוף אתה נושך כי זה כיף לנשוך... אני זוכר את עצמי משחק עם חבר, לא רבים, לא כלום, ופתאום אני נותן לו ביס בזרוע.

*173*

- האם, כשהיית ילד, רצית להיות משורר?

כשהייתי ילד רציתי להיות חשמלאי. עד היום, זה נראה לי מקצוע מאוד מעניין.

- אז מתי התחלת לכתוב שירים?

כשהייתי כבר איש, בן שלושים ושבע, אבא לשני ילדים. התחלתי לכתוב, בעצם, מתוך קנאה במישהו אחר שכותב שירים: ביורם טהרלב, שהוא גם חבר שלי. אולי שנה לפני זה יורם הוציא לאור את ספר השירים הראשון שלו, "משק יגור, טיוטה", שבו כתב בשירים קצרים, בחרוזים קלים וברגישות רבה על הילדות שלו בקיבוץ יגור. אני כל כך אהבתי את השירים שלו, כל כך קינאתי בו, עד שכנראה החלטתי אז שגם לי מותר לנסות.

*174*

- כמה זמן לוקח לכתוב שיר?

לפעמים חמש דקות, לפעמים יומיים, לפעמים שנה ולפעמים שבע שנים. לכתוב בשבילי זה לעבוד קשה, לכתוב ולמחוק, לכתוב ולזרוק, להתייאש, להתעצבן, להחליף עטים, לרוץ למקרר. כל שיר נכתב אולי במאה או במאה וחמישים צורות שונות, עד שהוא מקבל את הגיבוש הסופי. זה לוקח זמן, זה מצריך סבלנות.

- אתה מפורסם? רצים אחריך ברחוב ומבקשים חתימות?

אני לא שחקן כדורסל או כדורגל ולא זמר פופ. וטוב שכך. אף אחד לא מכיר אותי ברחוב ולא מושך לי בשרוול. וטוב שכך. אנשים מפורסמים, הפרטיות שלהם נפגעת על ידי הפרסום. פשוט, לא נותנים להם מנוחה. מכירים אותי הרבה ילדים ואנשים, שלא בדיוק יודעים איך אני נראה ולא היו יכולים לזהות אותי ברחוב. מאז שיצא "והילד הזה הוא אני" אני מוזמן לפגישות עם ילדים, ילדים והורים, הורים בלי ילדים, בבתי ספר, בקיבוצים, במוסדות, בצבא. כבר ערכתי למעלה מאלף מפגשים כאלה. הכיף הוא לבוא לבית ספר שכולו מחכה לך, שיודע היטב את השירים שלך, שמזדהה עם מה שכתבת. משהו שאני שידרתי, שהוצאתי מתוך הניסיון שלי, המחשבות שלי, הרגישות שלי, נקלט אצל המון אנשים וילדים. זה כאילו שיש לי חברים בכל מקום, שמרגישים כמוני. זה באמת כיף.

חלקים מתוך הריאיון, בתוך: סודות משולחן הכתיבה

*175*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

יהודה אטלס שואל את עצמו שאלות וגם משיב עליהן.

א. איזו מין ילדות הייתה ליהודה אטלס, לפי סיפורו?

ב. איזו תשובה של אטלס הפתיעה אתכם?

ג. איזו שאלה הייתם אתם שואלים אותו?

פעילויות

עובדות על חיי היוצר

1. א. קראו על חיי יהודה אטלס באתר 'דףדף' והשלימו את הטבלה הבאה:

הערה: אם חסרים פרטים, כתבו 'אין פרטים'.

העובדה,  חיי יהודה אטלס באתר 'דףדף',  חיי יהודה אטלס בראיון עם עצמו

דוגמה: שנת הלידה,  נולד בשנת 1937,  אין פרטים

מקום הלידה,  --,  --

במה עבד,  --,  --

שם ספרו הראשון ושנת פרסומו,  --,  --

מידע:

עובדה - אירוע שידוע כי הוא קרה, או ידוע שהוא אמיתי וקיים, ושניתן להוכיח שהוא אירע או קיים.

ב. מסקנות מן הטבלה

היכן מצאתם יותר עובדות על חיי יהודה אטלס, באתר 'דףדף' או בראיון של יהודה אטלס עם עצמו?

*176*

קורות חיים בצורת ריאיון

הטקסט שקראתם הוא למעשה ריאיון.

2. א. קראו את קטע המידע:

מידע:

ריאיון הוא שיחה, לרוב בצורת שאלות ותשובות, שמנהל כתב, עיתונאי, איש רדיו או טלוויזיה עם אנשים שחשוב ומעניין לשמוע את רעיונותיהם, את דעותיהם ואת מחשבותיהם.

ב. הסתכלו שוב בטקסט. במה שונה הריאיון שלפניכם מכל ריאיון אחר?

מיהו המראיין ומי המרואיין?

ג. מה בטקסט עוזר להבחין בין השאלות לבין התשובות?

כותבים על עצמנו

3. כתבו על עצמכם עובדות כמו באנציקלופדיה: שנת לידה, מקום מגורים, המשפחה וגודלה, מקום הלימודים. בהמשך, במשימה 4 תראיינו את עצמכם ותספרו על רגשות, חוויות ומחשבות.

4. חברו ריאיון קצר עם עצמכם, שבו תספרו על חוויות, מחשבות, רגשות, תחביבים, רצונות ותוכניות שלכם. אתם תחברו גם את השאלות וגם את התשובות.

שימו לב: כשיהודה אטלס המראיין שואל שאלות, הוא פונה אל המרואיין (כלומר, אל עצמו) בגוף שני: איפה נולדת, איפה גדלת? כאשר הסופר עונה הוא מדבר בגוף ראשון: נולדתי וגדלתי ב...

דוגמה: מהו התחביב העיקרי שלך?

בתשובות שאתם נותנים, ענו בגוף ראשון.

דוגמה: התחביב העיקרי שלי הוא...

קוראים עוד

5. גשו לספרייה, קראו בעיון את השירים מתוך הספר "הילד הזה הוא אני" וכתבו:

איזה מין ילד מתואר בהם? מה הוא חושב, ממה הוא נעלב, מה מצחיק אותו, את מי הוא מחבב, על מה הוא כועס? ועוד.

*177*

כותבים סיפור בעקבות מה שעולה בזיכרון

*177*

בפעילות זו תכתבו סיפור המבוסס על זיכרון שלכם על אירוע שארע או ששמעתם עליו, אירוע שקרה לכם או למישהו שאתם מכירים.

שלבי טרום כתיבה: ביני לבין עצמי

מידע:

מהו אירוע? - מקרה, משהו שקרה, משהו שהתרחש.

1. פרטי האירוע שעליו אכתוב.

א. בררו לעצמכם את הפרטים הבאים וכתבו בדף טיוטה:

- מהו האירוע שעליו תרצו לכתוב?

- למה בחרתם דווקא באירוע זה?

- מה מיוחד באירוע בעיניכם?

- מי הדמויות שהשתתפו באירוע?

- באיזה מקום התרחש האירוע?

- מתי הוא התרחש? (ביום? בלילה? לפני הרבה שנים? לפני שנה?)

*178*

ב. מומלץ לאמץ את הזיכרון ולהעלות את כל הזיכרונות הקשורים לאירוע.

ג. כדאי להציץ באלבומי תמונות משפחתיים, או באתרי אינטרנט.

ד. רצוי לשוחח עם מי שהיה באירוע ולגלות עוד פרטים.

מהי המטרה של הסיפור שלי?

2. בררו לעצמכם וכתבו: האם האירוע שעליו בחרתם לכתוב יכול להיות -

מפחיד? מעורר געגוע? משמח? מעורר שאלות? משפיע? מרגש? עצוב? מוזר? מה עוד?

למי אכתוב?

מידע:

נמען - הדמות שאליה כותבים, הדמות שאליה מיועדים הדברים.

3. חשבו, למי תרצו לספר את הסיפור?

למה דווקא לו/לה/להם/להן?

מי יכול להיות הקורא שלכם, כלומר, הנמען של הסיפור שתכתבו?

מבוגר? רחוק? מוכר? לא מוכר? מכיר חלק מפרטי האירוע? מה הקשר בין האירוע לבין הנמען של כתיבתכם? נמען דמיוני? נמען מציאותי? ילדה? קרוב? ילד? לא מכיר בכלל את פרטי האירוע?

4. שתפו בעל-פה את חבריכם בסיפורים שאתם מתכוונים לכתוב.

*179*

הכתיבה הראשונית

משהו שרק אני יכול/ה לספר

כשאתם כותבים סיפור, מטרת הכתיבה היא לשתף בחוויה שלכם. עליכם לכתוב רק מה שאתם בלבד יכולים לספר, ולא אף אחד אחר מלבדכם(!), מאחר שהחוויה היא שלכם, והסיפור מבטא את הבנתכם ואת יחסכם למה שאתם מספרים.

5. כתבו על האירוע שעליו בחרתם לספר. שלבו בו את הפרטים שהעליתם ביניכם לבין עצמכם ורעיונות שלקחתם מתוך השיחה בכיתה. כתבו סיפור שיציג את האירוע ואת הדברים המיוחדים שבו.

*180*

שלב השכתוב - "עושים סדר"

6. קראו את מה שכתבתם. קראו כאילו לא אתם כתבתם את הסיפור וענו:

א. האם אתם מרוצים/לא מרוצים ממה שכתבתם?

ב. מצאו את המקומות בסיפור שמהם אינכם מרוצים, ובררו מדוע אינכם מרוצים. היעזרו בבעיות המטרידות את הדמויות:

דמות א: "חסרים פרטים, כל העובדות "יבשות", חסרות הדעות שלי"

דמות ב: "הקורא לא מבין על מה הסיפור, לא הדגשתי את כוונת הכתיבה, (לא הראיתי שהאירוע מפחיד), לא מבינים למה האירוע מיוחד בעיניי"

דמות ג: "חסרות מילים שמתארות אירועים ודמויות. הקורא לא "יראה" את האירוע כמו שהוא זכור לי, אני חוזרת על עצמי, המשפטים ארוכים ולא מובנים"

דמות ד: "אין היגיון בסדר של הסיפור, הסוף לא קשור לשאר חלקי הסיפור"

איך מתחילים לשכתב?

7. כל אחת מהדמויות ציינה מרכיבים שונים בסיפור.

- אם מה שחושבת דמות א' נכון לגבי הסיפור שלכם - שכתבו.

- אם מה שחושבת דמות ב' נכון לגבי הסיפור שלכם - שכתבו.

- אם מה שחושבת דמות ג' נכון לגבי הסיפור שלכם - שכתבו.

- אם מה שחושבת דמות ד' נכון לגבי הסיפור שלכם - שכתבו.

(בספר דוגמה לדף משוכתב)

*181*

מקשרים בין חלקי הסיפור

8. אחרי שסיימתם לשכתב בדקו עוד עניין אחד: האם חלקי הסיפור שלכם מקושרים?

הוסיפו מילים מקשרות (מילות קישור) בהתאם לצורך וקשרו בין חלקי הסיפור שלכם.

מילות קישור המתאימות לסיפור:

לאחר מכן, באותו זמן, אחר כך, לבסוף, מפני ש..., משום ש..., אבל, כתוצאה מכך, זאת אומרת, כלומר, לכן, למרות זאת

ועוד בדיקה...

9. א. האם בחרתי מילים מדויקות ומתאימות לתוכן הסיפור?

ב. האם יש סימני פיסוק מתאימים?

ג. האם יש שגיאות שאני מבחין/נה בהן?

כותבים מסמך משותף לכתיבת סיפור

10. א. קראו שוב את כל השלבים בכתיבת סיפור, וכתבו יחד מהם הדברים החשובים בכתיבת סיפור.

ב. קראו סיפור שכתב/ה חבר/ה והגיבו לסיפור בהתאם למסמך "הדברים החשובים בכתיבת סיפור".

ג. שכתבו את הסיפורים שלכם בהתאם לתגובות חבריכם.

*182*

ילד שכזה

*182*

בחברה

*182*

לבד בהפסקה

*182*

שוהם סמיט

שוהם סמיט (נולדה בשנת 1966), סופרת, מתרגמת ומבקרת ספרות.

כותבת למבוגרים, לילדים וגם לפעוטות.

היא זכתה בפרסים רבים: פרס היצירה מטעם ראש הממשלה, כלת פרס אקו"ם לספרות ילדים על ספרה "ספר האגדות שלנו" ועוד.

זה קרה בשבוע השני שלי בבית-הספר החדש. ההפסקה הגדולה רק החלה, אך אני כבר חיכיתי לסופה. ישבתי לבדי בכיתה הריקה שהדיפה ריח שאריות של סנדוויצ'ים ופירות. הייתי לבושה במכנסי ספורט של בנים. קיוויתי שאולי כך יבינו הבנים שאני שחקנית טובה וישתפו אותי. אבל גם ביום ההוא לא שיתפו אותי הבנים במשחק. גם הבנות, ששיחקו בקלאס או קפצו בחבל, לא

*183*

שיתפו אותי. הבנים בבית-הספר הזה לא היו רגילים שבנות משחקות בכדורגל, והבנות, הן לא רגילות שבנות לובשות מכנסי ספורט של בנים. לכן חזרתי לכיתה, וכדי שלא אשב סתם כך וארחם על עצמי או אראה 'מסכנה', הוצאתי מהתיק את הספר שהבאתי והתחלתי לקרוא. קיוויתי שכך תחלוף ההפסקה בלי שארגיש.

לא הספקתי לקרוא אפילו את שם הפרק, והנה הדלת נפתחה ולכיתה נכנסו שתי בנות. הן התקרבו ואמרו את שמי בקול. שמחתי, כי כבר הספקתי ללמוד מי הם הילדים האהודים בכיתתי החדשה. קיוויתי ששתי הילדות האלה, בעלות השיער המתנפנף והעיניים שכמו אומרות "אני יפה וחשובה ואהובה", רוצות להתיידד אתי.

איני זוכרת מה אמרתי. אולי עוד לפני שהספקתי להגיד דבר-מה, הן חזרו על שמי. הפעם הן הוסיפו גם את שם המשפחה. והן אמרו את זה לאט-לאט, הגו כל אות - כמו שמדברים אל תינוקות.

הן לועגות לי - הבנתי פתאום. והכאב היה מהיר וחד, כמו סטירה. "אני צריכה להתעלם מהן", חשבתי. זה מה שאמי תמיד אמרה כשאחי הצעיר הרגיז אותי. "את תתעלמי, והוא יפסיק."

העמדתי פנים שאני חוזרת אל הספר. קראתי כל משפט ארבע ושש ושמונה פעמים כדי לא לשמוע אותן צועקות את שמי, ואת חריקת רגלי המתכת של

*184*

הכיסאות שנגררו מסביבי. הן הזיזו אותם, ולאחר שפינו לעצמן מקום, החלו לחוג סביבי כמו שני אוכלי אדם מסביב לסיר שמתבשל בו אדם חובש כובע שעם של חוקרי טבע, שראיתי פעם בקריקטורה בירחון האנגלי של אבי.

"את תתעלמי", חזרה אימי בתוך ראשי, "את תתעלמי". אבל השתיים הגבירו את הקצב, וכדי שאתרגז יותר גיוונו את המחול: כשעברו מאחורי גבי תקעו בי אצבעות דוקרניות, כשעברו לפני, הכו על השולחן, ולבסוף, בהפתעה, שלחה אחת מהן יד וחטפה ממני את הספר.

ואז כבר לא יכולתי להבליג- רציתי להגיד "תחזירי לי את זה מייד", אבל הרגשתי שאם רק אפתח את פי, יפרוץ ממני בכי. קמתי, ובלי לזוז ממקומי ניסיתי לעצור את מרוצתה של החוטפת.

איני יודעת כמה זמן עבר, כנראה נמאס להן. הן הטיחו את הספר על השולחן ויצאו מן הכיתה מצחקקות. אולי דקה אחר כף נשמע הצלצול.

איש לא ראה את מה שהתרחש, ואני לא סיפרתי על כף לאיש. אפילו לאימי לא סיפרתי. התביישתי.

למחרת חליתי ונשארתי בבית שבוע. שכבתי במיטה וחשבתי על בית-הספר הישן, שבו היו לי חברים רבים, ועל בית-הספר החדש, שבו אין לי איש.

גם קראתי הרבה. ואז נזכרתי בכרזה שהייתה תלויה בספריית בית-הספר הישן. היה מצויר שם ילד מחייך מחזיק ספר קשור ברצועה - כמו כלב. מעל לציור היה כתוב: "ספרים הם חברים". "איזה שקר!" אמרתי לעצמי, "אולי כשיש חברים ספר הוא עוד חבר, אבל כשאין שום חבר חוץ מהספר, מרגישים בודדים עוד יותר."

ועוד אני זוכרת שחשבתי: "בבית-הספר הקודם, כששיחקתי בכדורגל, ההפסקה עברה מהר כל-כך, מהר מדיי, כמו ספר טוב."

מתוך: כתב העת עיניים בנושא "בית ספר"

סיפורי מופת בעיבודה של שוהם סמיט

שישה גיבורים גדולים במיתולוגיות של עמי העולם

שש גיבורות גדולות במיתולוגיות של עמי העולם

מפלצות מיתולוגיות של יוון העתיקה

*185*

ראיתי, קראתי, ביקרתי...

*185*

משתפים בסיפור

צפיתם בסרט מדהים? יצאתם לטיול מקסים? שקעתם בספר מרתק? כשמשהו משאיר רושם חזק, רוצים בדרך כלל גם לשתף בו אחרים. זה מה שנעשה בפעילות זו: נדבר ונשתף אחרים במשהו שהרשים אותנו.

*186*

אל עצמי - חלק ראשון

נתחיל בסופרת מוכרת שבחרה להקריא קטע מתוך ספר מרגש בעיניה. לגמרי לא במקרה היא גם כתבה את הספר הזה (ועוד רבים אחרים)... הסופרת היא גלילה רון-פדר-עמית ושם הספר - אל עצמי. הסופרת בחרה להקריא קטע מתוכו במסגרת המדור: סופרים קוראים בדףדף. נצפה בה בסרטון האינטרנט ואחר כך נתייחס, בעיקר לסיפורה על הספר.

1. היכנסו לאתר דףדף. במדור: סופרים היכנסו לסופרים קוראים בדףדף ושם בחרו בקישור: גלילה רון פדר עמית.

צפו בסרטון במלואו. אחר כך נברר בשיחה את הדברים שראינו.

בתחילת הסרטון, הסופרת מדברת אל הצופים. הדברים שגלילה מקדימה להקראה מדגימים מה צריך להביא בחשבון כאשר רוצים לספר ולעניין מישהו בפרט אישי ומשפיע.

2. א. עבדו בזוגות: בקלפי החשיבה שלפניכם ריכזנו את הנקודות שצריך להביא בחשבון: כשמספרים ומשתפים במשהו מי? מה? איך? קראו ולמדו אותו.

ב. צפו מחדש בתשומת לב בדברי הפתיחה בלבד של הסופרת, ובררו יחד את המבוקש בעזרת קלפי החשיבה.

שבעת "קלפי החשיבה"

(בספר קלפים:)

מי - הנמען:

כאשר גלילה אומרת, "שלום לכולכם" - מי הם "כולכם", לדעתכם? - כלומר: מי הנמען שאליו היא פונה ומכוונת את דבריה? מה הקשר שלה אליו?

מי - הדובר:

מייד אחר כך גלילה מציגה את עצמה. מדוע היא צריכה להציג את עצמה? מתי המוען, כלומר מי שאומר את הדברים, לא צריך להציג את עצמו?

*187*

מה - הצגת הנושא:

מייד אחר כך גלילה מציגה את נושא השיחה.

מהו נושא השיחה?

מה - פרטי התוכן:

לאחר מכן גלילה מפרטת בקצרה את עיקרי תוכן הספר שבחרה להקריא מתוכו. על מה מסופר בו?

מה - התייחסות אישית:

הדובר מבטא את המחשבות, האמונות והרגשות שלו עצמו בקשר למסופר.

גלילה מדברת "מהלב" עם צופי הסרטון: דבריה חושפים גם את הקשר האישי וגם את היחס שלה לספר. מה הקשר שלה לספר? מה היא מרגישה כלפיו?

איך - הלשון:

אוצר המילים, וניסוח תקין של משפטים...

באיזו שפה גלילה פונה לצופי הסרטון?

- בשפה "רגילה": בעברית יום-יומית, מדוברת נכונה.

- בשפה גבוהה: בעברית ספרותית יפה, שיש בה מבחר מילים חגיגיות ו"קשות".

- בשפת רחוב: בסלנג, בעברית מדוברת של החבר'ה.

עם מי טבעי ומקובל לדבר בעברית יום-יומית, כולל לא מעט סלנג, כאשר משתפים בחוויה?

איך - שפת הגוף:

נימת הקול, שטף הדיבור, קשר העין ושפת הגוף משמשים בדיבור בתפקיד סימני פיסוק. למשל:

- במקום נקודה - עוצרים לרגע קל.

- במקום סימן קריאה - משתמשים בתנועות ידיים ובהבעות פנים...

מה דעתכם, האם שפת הגוף של גלילה מסייעת לצופים להבין וגם להתחבר לרעיונות ולכוונות שבדבריה? (אתם מוזמנים להתייחס לשפת הגוף של הסופרת גם תוך כדי הקראת הקטע). נמקו והסבירו.

אנחנו משתפים בחוויה אדם קרוב לנו - חבר/ה, בן משפחה, אבל לפעמים אנחנו שוכחים שהוא לא נכח בהתרחשות ו"מדלגים" על הצגת הנושא, או מתחילים מהאמצע. בדיבור - בניגוד לטקסט כתוב, הנמען יכול לשאול שאלות הבהרה בזמן אמת, ואנחנו יכולים לענות לו ולהשלים את החסר!

*188*

אל עצמנו - חלק שני

עבדו בקבוצה:

3. א. בחלק זה אתם מוזמנים לספר לאחרים על משהו שהשפיע עליכם או השאיר בכם רושם עז. זה יכול להיות סרט, ספר או ביקור במקום מסוים, או מקרה שקרה בסביבתכם - כל דבר שהרשים אתכם ואתם רוצים לשתף בו את חבריכם.

הביאו בחשבון את כל נקודות ה"מי", ה"מה" וה"איך" כאשר אתם מספרים את סיפורכם.

מרכיבים של סיפור

עוד דברים שחשוב לזכור ולהתייחס אליהם בסיפור הדברים:

- הזמן והמקום שבהם מדובר.

- הדמויות העיקריות שבסיפורכם.

- השתלשלות האירועים: רצף האירועים כסדרם.

- הבחנה בין עיקר לטפל: פרטים שוליים עלולים להסיח את תשומת הלב ולייגע את השומע.

מידע:

מחווה - דבר שעושים או נותנים למישהו כאות תודה והוקרה.

ב. מדיבור לציור - מחווה

ציירו ציור כלשהו המתייחס לאחד מן הסיפורים שסופרו בקבוצה.

צרפו לציור כותרת וגם מספר מילות הקדשה, ותנו אותו למספר/ת הסיפור.

*189*

ארץ, טבע, עיר

*189*

על אומץ לב של בעלי-חיים

יש לנו מה ללמוד מהם

*189*

כתבה: טל ברטוב

אומץ, על פי המילון, הוא היכולת להתגבר על פחד, על כאב או על איום. אם כן, אולי אפשר להגיד על מישהו שמתגבר על פחד ומצליח לגנוב אוכל מחזק ממנו שהוא אמיץ? ואולי אם שמגינה על גוריה ראויה לתואר אמיצה? ואולי מי שמוותר על ביטחונו האישי למען חבריו ראוי לתואר הזה? אנחנו יודעים מהניסיון של חיינו שלפעמים עודף אומץ מראה על פזיזות ואפילו על טיפשות, אבל חוסר אומץ נחשב לפחדנות. כאשר מתבוננים בהתנהגותם של בעלי-החיים בטבע, מתברר שיש להם אומץ רב במצבים מסוימים.

אומץ של הורים

גילויי האומץ הבולטים ביותר בטבע הם של הורים למען צאצאיהם. האפרוחים של ציפורים שבונות את הקן שלהן על האדמה ודוגרות עליה חשופים מאוד לטורפים. כל שועל, חתול או תן שמוצא קן עלול לטרוף את הביצים או את האפרוחים. אצל רבות מהציפורים הללו מוכרת התופעה של אומץ יוצא- דופן, והוא נקרא "מצג הציפור הפצועה". כאשר טורף מתקרב אל אמא סיקסק ששומרת על אפרוחיה היא מתרחקת מהקן בצליעה, בכנף שמוטה, כאילו היא פצועה. היא מסכנת את עצמה, מתקדמת לאט-לאט ומושכת אחריה את הטורף, שנדמה לו שזכה בטרף קל. האם שומרת על מרחק קבוע, קטן אך בטוח, בינה לבין הטורף, ולאחר שהיא מרחיקה אותו מהקן, היא פורשת כנפיים ובורחת. גם אמא ברווזה עושה כך.

אומץ ליבה של אמא ארנבונית הפתיע אותנו מאוד. לארנבת ולארנבון יש דימוי של חיות פחדניות (הארנבת היא חיית בר בישראל, הארנבון הוא חיית בר וגם חיית מחמד בישראל), אבל מי שראה את אמא ארנבונית מגנה על גוריה

*190*

הקטנים, יודע שהיא אמיצה ביותר. בקיץ שעבר, בפינת החי שלנו, שמענו קולות וקריאות של כל החיות, ורצנו לראות מה קרה. נחש שחור ענקי זחל לעבר תא ההמלטה של הארנבונים. האם הסתערה עליו בלי פחד שוב ושוב, נשכה אותו בכל חלקי גופו ובסוף תפסה אותו בשיניים ולא אפשרה לו לזוז עד שבאנו ושחררנו אותו מאחיזתה. הנחש היה גדול והיה יכול לפגוע גם בה, אבל יצר ההגנה האימהי העניק לה אומץ ותעוזה הרבה מעבר לכוחה הפיזי.

בעדרי הפרסתנים (חיות צמחוניות בעלות פרסה) באפריקה, כגון הגנו והתאו, נולדים בזמן הנדידה גורים קטנים ופגיעים מאוד. לא אחת טורפים אותם אריות, נמרים, ברדלסים או צבועים. אבל משפחת הגור המותקף, ולפעמים גם חבריו לעדר, מגינים עליו באומץ רב ככל יכולתם: ההורים תוקפים את להקת הלביאות שוב ושוב, אף כי הם עצמם עלולים להיטרף. פעמים רבות כאשר ההורים מתעקשים ונאבקים, הם מצליחים להניס את הטורפים ולהציל את הגור שלהם.

אומץ "על בטן ריקה"

גם הרעב עשוי להביא בעלי-חיים למעשים אמיצים מאוד. לא פעם קורה שלהקת אריות סועדת את לבה בפגר של זברה וסביבה, במרחק בטוח, מחכות חיות קטנות יותר לשאריות. בדרך כלל הסדר נשמר: רק כאשר החזקים שבעים ועוזבים את המקום, הקטנים ניגשים ואוכלים את מה שנשאר. אבל לפעמים הרעב וריח האוכל מעבירים אותם על דעתם, ואז אפשר לראות פתאום תן קטן מתגנב אל הסעודה, ומתחת לאפם של האריות גונב נתח ונמלט במהירות. מכה אחת של כף האריה עלולה להמית אותו, ואף על פי כן הוא מעז. אומץ או טיפשות? לא זה ולא זה. הרעב גורם לבעל-החיים לעשות מעשה שנראה כמו התאבדות.

כולנו מכירים מסרטי הטבע את עדרי הגנו העצומים שבנדידתם לעבר שטחי המרעה חוצים נהרות שורצי תנינים. אילו היה להם זמן היו בוחנים את הנהר, רואים את התנינים המחכים להם במים ומפחדים לחצות. אבל הרעב והלחץ של העדר שמאחוריהם גורמים להם לזנק באומץ אל המים ולקוות שהפעם הם יינצלו. וכן, השיטה מוצלחת: רוב העדר עובר את הנהר בשלום, ורק מעטים נטרפים או טובעים.

(בספר תמונה של גנו)

*191*

אומץ של מנהיג

להקות של בעלי-חיים שיש בהן מנהיגים ומעמדות חברתיים ברורים נתונות יותר מכל החיות האחרות ללחץ קבוצתי. הזנבנים הם ציפורים חומות-אפורות קטנות החיות בערבה. כל להקת זנבנים חיה בנחלה מוגדרת וברורה ושומרת עליה מפני פולשים. השליט של הלהקה צריך להוכיח כל הזמן ל"נתיניו" שהוא ראוי להיות המנהיג. אם לא יהיה האמיץ והחזק מכולם יוחלף בזנבן אחר, ראוי ממנו. כדי להוכיח את כישוריו ואת יתרונו על יתר הזנבנים, הזנבן השליט משקיע הרבה מאוד זמן במעשי אומץ, תושייה ותרומה לקבוצה. בזמן שכל חבריו אוכלים ונהנים הוא ניצב במרומי עץ, חשוף לעיניהם של דורסים, ושומר על אחיו מצרה. ברגע שמופיע עוף דורס בשמים הוא קורא בקול גם כדי להזהיר את בני להקתו ולהניסם למקום מסתור, וגם כדי להודיע לדורס: "ראיתי אותך! הסתלק מכאן, אין לך סיכוי לצוד מישהו מלהקתי!" הלחץ הבלתי-פוסק של בני הלהקה על השליט גורם לו לרצות להוכיח את עצמו כל הזמן ולהפגין אומץ ותושייה. מעשי אומץ דומים מוכרים לנו גם בחברת בני-האדם. ילדים שרוצים לחזק את מעמדם בקבוצה או חיילים שחשוב להם להיות הטובים ביותר ביחידה עושים, לפעמים, מעשים שדורשים אומץ רב מאוד.

אומץ קבוצתי

יש מצבים שבהם כל חברי הקבוצה שווים במעמדם, והקבוצה מעודדת כל אחד מהם לעשות מעשים של אומץ בלי קשר למנהיגות.

כשקבוצת ילדים רבה עם קבוצה אחרת, אפשר לראות חברים המעודדים זה את זה ושואבים אומץ וכוח זה מזה: "תראה לו... תן לו... כל הכבוד..." אפשר לקרוא לזה "אומץ קבוצתי", כי תמיכת הקבוצה היא שמביאה את הפרט לנהוג באומץ לב. יש ציפורי שיר שגם אצלן מתגלה "אומץ קבוצתי" כשנחש מתקרב אליהן. בולבולים, דרורים ושאר ציפורי גן מתגודדות סביב הנחש ומציקות לו, עד שהדבר נמאס עליו והוא זוחל משם. דרור יחיד לא יעז לתקוף נחש ארסי גדול, אבל בחבורה "מתנדב" בכל פעם אחד הקטנטנים, ותוקף את הנחש מכיוון אחר, עד שהכוח הקבוצתי מנצח. מסביבנו יש ביטויי אומץ רבים מאוד. לכן בפעם הבאה, לפני שמכנים מישהו "פחדן", כדאי לעצור ולחשוב פעמיים. לעולם אין לדעת אם במצב אחר לא היה מתגלה בו אומץ לב מדהים.

מתוך: כתב-העת עיניים, גיליון מספר 92 בנושא "אומץ"

*192*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. האם המידע על בעלי-החיים האמיצים הפתיע/הרשים אתכם? אם כן - מה? ולמה?

ב. האם מוכר לכם בעל-חיים שאינו אמיץ במיוחד?

אם כן - מיהו, ומדוע אתם חושבים שאינו אמיץ במיוחד?

פעילויות

כותרת הכתבה

כותרת הכתבה היא מסוג של כותרת רומזת. מטרתה לעורר עניין ולמשוך לקריאה.

1. הכתבה נקראת: "יש לנו מה ללמוד מהם".

א. ממי יש לנו מה ללמוד? -- (כתבו במחברת)

ב. מה אנחנו יכולים ללמוד מהם? -- (כתבו במחברת)

ג. מה מאפשר לנו לדעת בבירור במה עוסקת הכתבה, עוד לפני שהתחלנו לקרוא אותה?

2. לפניכם תרשים הכתבה:

הכתבה מדברת על ארבעה סוגי אומץ של בעלי-חיים.

א. השלימו אותם בתרשים.

ב. כל אחד מסוגי האומץ מפורט בכתבה בפסקה נפרדת, ומלווה בדוגמאות. הדוגמאות מפרטות וממחישות את המושג שממנו הן מסתעפות. השלימו את הדוגמאות בבסיס התרשים.

(בספר תרשים:)

הנושא המרכזי: אומץ

הנושא המשני: אומץ של בעלי-חיים

תת-נושאים: סוגי אומץ:

אומץ של הורים:

דוגמאות: --, --, --

--

דוגמאות: --, --

אומץ של מנהיג:

דוגמה: --

--

דוגמה: --

*193*

מעולם בעלי-החיים לעולם הילדים

3. כדי להבהיר את סוגי האומץ, משלבת המחברת גם דוגמאות מעולם בני-האדם:

- "ילדים שרוצים לחזק את מעמדם בקבוצה, או חיילים שחשוב להם להיות הטובים ביותר ביחידה עושים, לפעמים, מעשים שדורשים אומץ רב מאוד".

- "כשקבוצת ילדים רבה עם קבוצה אחרת, אפשר לראות חברים המעודדים זה את זה ושואבים אומץ וכוח זה מזה: "תראה לו... תן לו... כל הכבוד..."

איזה סוג של אומץ מדגים כל אחד מהמקרים?

דוגמאות נוספות לאומץ

שוחחו בקבוצות והביאו דוגמאות נוספות לאומץ לב של בעלי-חיים, למשל:

- כלב, חתול או חיית מחמד אחרת שלכם, שגילו אומץ לב ראוי להערצה.

- אומץ לב של בעלי-חיים בסרטי טבע שצפיתם בהם.

- סיפורים על בעלי-חיים אמיצים בספרי קריאה ועיתונים שקראתם.

שימו לב: אל תשכחו לזהות ולקבוע את סוג האומץ שגילו (היעזרו בתרשים). מי שרוצה מוזמן גם להדגים בציור את מעשה האומץ שעליו סיפר.

אוצר מילים

מילים של תכונות

א. בהתחלת הכתבה מחכמת התכונות הבאות:

אומץ, פזיזות, פחדנות, טיפשות

א. סמנו את צמדי ההפכים שבהן.

ב. כתבו דוגמאות נוספות של תיאור תכונות אופי והתנהגות בעולם בעלי-החיים.

*194*

האם האירועים החשובים בהיסטוריה היו קורים בהכרח, או אולי אם צירופי המקרים היו שונים מעט, הכול (או כמעט הכול) היה נראה אחרת?

מה לא היה קורה אילו?

*194*

כתבה: איריס בוים

אייר: מישל קישקה

(בספר קומיקס - העזר במנחה:

1. מלח ורב חובל עומדים על סיפון ספינה. המלח אומר: "לא, לא משם אדוני! הדרך להודו היא מהכיוון השני.

2. איש, אישה ונחש בגן. הנחש מציעה לאישה תפוח. האישה אומרת: "לא תודה, תפוחים עושים לי פריחה!"

*195*

3. איש מכניס רגל לאמבטיה ואומר: "בררר... המים קרים, טוב, אוותר על האמבטיה!"

4. שני אנשים קדמונים. אחד מנסה להדליק אש באמצעות שתי אבנים. ברקע סופת ברקים.

5. מצרים קדמונים מביטים בציור פירמידה. אחד אומר: "משולש? מה פתאום משולש! של מי הרעיון המטופש הזה?!"

6. איש יושב באוהל ומחזיק שתייה בידו. לידו עומדת אישה. האיש אומר: "לא נעים לי להטריח אותך, אבל הבאת לי בטעות חלב במקום מים!)

מתוך כתב העת "עיניים" בנושא "אילו"

*196*

שיחת פתיחה בעקבות צפייה באיורים (העזר במנחה)

א. מה ידוע לכם על אחד מתוך האירועים המאוירים?

ב. מה לדעתכם היה קורה אילו האירוע שאליו בחרתם להתייחס לא התקיים?

ג. אילו אירועים נוספים הייתם מכניסים לסדרה זו של איורים?

פעילויות

אילו

1. א. שוחחו ביניכם ושבצו את המילה 'אילו' במשפטים שתגידו זה לזה.

ב. מה הקשר בין כל המשפטים שאמרתם זה לזה?

אנחנו משתמשים במילה אילו כאשר אנחנו חושבים מה הייתה יכולה להיות התוצאה, או מה היה המצב, אם במקום מה שקרה היה קורה משהו אחר, או אם אירוע מסוים לא היה מתרחש בכלל. אנחנו חושבים ומדמיינים דברים שכבר לא יקרו, והם קיימים רק במחשבות שלנו.

דוגמה: מה היה קורה אילו קולומבוס לא טעה בכיוון בדרכו להודו?

הנה כמה אפשרויות שניתן לחשוב עליהן ולדמיין אותן כתשובה לשאלה זו:

- קולומבוס היה מגיע להודו, ולא היה מגלה יבשת חדשה.

- קולומבוס היה מביא תבלינים חדשים מהודו.

אבל... במציאות קולומבוס טעה בכיוון וסטה מן הדרך. לכן הוא לא הגיע להודו, ובמקום זאת גילה יבשת חדשה - אמריקה.

למילה אילו מצרפים פועל בזמן עבר:

אילו הוציאנו ממצרים...

אילו הלכת בשעה מאוחרת...

אילו באת בזמן...

חוקרים את האירועים

2. חקרו שניים מתוך האירועים המאוירים (בעמודים 195-194) וכתבו בהרחבה קטע הסבר על כל אחד מהאירועים שבחרתם. דאגו לכלול בתיאור האירוע:

- מה קרה?

- מתי אירע הדבר?

- היכן התרחש?

*197*

- מה חשיבותו של האירוע לאנושות?

- מיהן הדמויות הראשיות ש"כיכבו" באירוע?

3. השלימו את המשפטים הבאים על פי ציורי הקומיקס (העזר במנחה):

א. אילו נסע קולומבוס בדרך הנכונה להודו, הוא -- (כתבו במחברת). אבל הוא טעה בכיוון, ולכן -- (כתבו במחברת).

ב. אילו נטש הרצל את הרעיון שלו להקים מדינה ליהודים, לא היינו מכנים אותו -- (כתבו במחברת)

ב אילו סירב אדם ראשון לאכול מן התפוח, הוא לא היה -- (כתבו במחברת)

ולא -- (כתבו במחברת)

ד. אילו ויתר ארכימדס על האמבטיה שלו, הוא לא -- (כתבו במחברת)

ה. אילו לא ידעו המצרים הקדמונים את חוקי המשולש והבנייה, לא הייתה להם יכולת -- (כתבו במחברת).

ו. אילו האדם הקדמון לא שפשף שתי אבני צור זו בזו, הוא לא היה -- (כתבו במחברת)

ז. אילו לא שתה סיסרא את החלב שיעל נתנה לו, הוא לא היה --, ואז -- (כתבו במחברת).

4. חשבו על עובדה מוכרת לכם מן ההיסטוריה או על משהו שקרה בעולם, ונסו לחבר תרחיש: מה לא היה קורה אילו האירועים שיצרו את העובדה הזאת לא התרחשו?

למשל אירועים מן התנ"ך: מה היה קורה אילו לא יצאו בני-ישראל ממצרים?

דברים שהייתי רוצה שיקרו

5. אחד הדברים הנחמדים הוא שהמילה אילו מזמנת מחשבות על דברים שהיינו רוצים שיקרו. רק בדמיון ובמחשבה אפשר לשנות את העובדות שכבר התרחשו במציאות.

א. כתבו למשל:

- מה היה קורה אילו הייתי הספורטאי/ת הכי ט!ב/ה בבית הספר...

- מה היה קורה אילו היה לי שם אחר...

- מה היה קורה אילו גדלתי בארץ אחרת...

- מה היה קורה אילו התממשו שלוש משאלות שלי

ב. הוסיפו עוד מחשבות 'אילו' משלכם וכתבו אותן.

*198*

פעם אחת

*198*

במשלים

*198*

השועל והחסידה

*198*

איזופוס

כתבה מחדש: הלן וורד

נוסח עברי: תלמה אליגון-רוז

איזופוס נחשב לממשיל המשלים החשוב בהיסטוריה. הוא חי ביוון העתיקה במאה השישית לפני הספירה, ומספרים עליו שהיה עבד מכוער ומגמגם, אבל חכם מאוד ובעל חוש הומור. הוא התפרסם בזכות משליו הקצרים, המשעשעים והשנונים.

משלי איזופוס עברו מדור לדור בעל-פה, ורק מאוחר יותר הועלו על הכתב. במשליו מאניש איזופוס חיות, צמחים ודוממים על מנת לשקף ולבקר באמצעותם את התנהגות האדם. משליו גם מספקים הדרכה לחלשים או לאנשים במצוקה, מפשוטי העם ועד מלכים, כיצד להתמודד עם קשיי החיים.

משלי איזופוס שימשו השראה לממשילי משלים נוספים. הידועים שבהם הם קרילוב הרוסי ולה-פונטיין הצרפתי. השניים עיבדו לא מעט ממשליו לגרסאות משלהם, כמו למשל את "הנמלה והחגב", "השועל והחסידה", "הצב והארנבת", "האריה והעכבר" ועוד רבים וטובים אחרים.

היה הייתה חסידה תמירה ומכובדת, בת כנף מיוחדת, מאוד מנומסת, עדינה ומיוחסת. יום אחד עזבה החסידה את ביתה ועברה לשכונה חדשה. והנה כעבור זמן קצר קיבלה החסידה הזמנה לארוחת ערב. מי שהזמין אותה היה אחד מותיקי השכונה החדשה - השועל.

החסידה הנכבדה לא ידעה דבר על טבעו של השועל, ולכן הופתעה מעט כשגילתה כי היא לא יכולה לטעום מן האוכל אפילו קצת. השועל הגיש את כל המנות בצלחות שטוחות וקטנות, בלי להתחשב בכלל בצרכים המיוחדים

*199*

של החסידה (כאשר מדובר בסעודה). הוא זלל וזלל, וחיסל מנה אחרי מנה מן הארוחה הטעימה, בתיאבון ובתענוג רב, ולא היה אכפת לו שהחסידה המסכנה לא מצליחה להעלות במקורה אפילו פירור מן הצלחת השטוחה. במשך כל הארוחה הצליחה לטבול את קצה מקורה ולטעום רק טיפה מן הרוטב שהוגש. היא חזרה לביתה רעבה, מאוכזבת ובעיקר נעלבת. ואילו השועל המשיך לזלול את מה שנשאר מהארוחה, ובכלל לא היה אכפת לו שהחסידה הלכה.

אבל החסידה הייתה מנומסת ומחונכת, ולכן כעבור שבוע קיבל השועל הזמנה לסעודה בביתה. הוא שמח מאוד - אין כמו לאכול טוב על חשבון אחרים, חשב השועל, ולא ידע כלל שהחסידה הנאה מכינה לו הפתעה.

החסידה הזמינה את השועל לחדר האוכל שלה. הוא יצא מדעתו מן הריחות הנפלאים שהציפו את החדר. ריר נזל מפיו כשרק דמיין את כל המאכלים הטעימים שתכף יאכל. אבל בכל החדר הוא לא ראה אף צלחת ועליה הצלי הטעים שדמיין, גם לא קערה עם רוטב עסיסי. הכול הוגש בכדים גבוהים

*200*

ומשונים, ארוכים ועמוקים, עם פתח צר, שמתאים במיוחד ברוחב ובמידה - למקור של חסידה!

וכשתחב השועל את פיו הקצר לפתח הכד, כל מה שהצליח היה להריח טוב יותר את המאכלים הנפלאים שהכינה החסידה. אבל לטעום - לא היה לו סיכוי, זה היה ממש עינוי. החסידה כאילו לא שמה לב לבעיה: היא הייתה מארחת למופת. הרבתה לפטפט, הכול היה ערוך בטעם ובהדר, אבל כל מה שהצליח השועל לטעום, היה גרגר אחד של אורז קר.

השועל חזר לביתו מורעב ומבולבל. לקח לו זמן להבין שהחסידה העדינה השיבה לו באותה מנה, ושאולי גם היא חכמה, ובדרכה המתחכמת היא נקמה. אבל גם כשהבין, זה לא גרם לו להרגיש טוב יותר, כי לשועל קשה להודות שיש בעולם מישהו פיקח מלבדו.

מתוך: משלי איזופוס - חוכמת הדורות לילדים

מה ששנוא עלייך אל תעשה לחבריך

*201*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. מדוע לדעתכם הזמין השועל את החסידה, אם התכוון לארוז אותה בצורה לא יפה?

ב. האם אתם מכירים אנשים המתנהגים כמו שהתנהג השועל? ספרו על כך.

מידע:

לכל משל יש שני מרכיבים: סיפור המשל והנמשל.

פעילויות

המשל

1. כל משל מספר סיפור קצרצר. מי ומי בדמויות "השועל החסידה", ומה קורה בו? ענו:

א. מי ביקר את מי בביקור הראשון?

ב. מי ביקר את מי בביקור השני?

נ. מ' הגיש למי כיבוד בצלחת שטוחה, ומדוע?

ד. מי הגיש למי כיבוד בכד בעל צוואר ארוך, ולמה?

הנמשל

מידע:

הנמשל נמצא בסיפור המשל, ויש בו מוסר-השכל - לקח. לפעמים הלקח נמסר במפורש, בסוף המשל, ולפעמים על המאזינים / הקוראים להסיק אותו בעצמם.

לקח - מוסר-השכל - הנמשל.

2. המשל שייך לסוג הסיפורים החינוכיים, ונועד ללמד שיעור.

א. מצאו במשל את מוסר-ההשכל, והעתיקו אותו.

ב. האם אתם מסכימים עם מוסר-השכל זה? הסבירו.

ג. האם אתם מכירים מקרה אמיתי שמדגים מוסר-השכל זה?(משהו שקרה לכם, או למישהו אחר בסביבתכם).

*202*

תכונות החיות במשל

3. באמצעות המשל ניתן למתוח ביקורת על התנהגות בני-האדם בדרך מבדרת, ומבלי לעורר התנגדות: קל ואפילו משעשע להציג את תכונות האופי שלנו - את המעלות ובעיקר את המגרעות - כשהן "מולבשות" על בעלי-חיים. השועל והחסידה מפגינים במשל כמה וכמה מגרעות ומעלות.

א. מיינו את תכונות השועל והחסידה בטבלה שלפניכם.

תכונות החסידה,  תכונות השועל

--,  --

מאגר תכונות: יושר, ערמומיות, חוכמה, קלות דעת, כנות, חלקלקות, איפוק, שובבות, צביעות

ב. טוב... לא קשה להבחין איזו חיה "גרפה" את כל המגרעות שבתכונות! --(במחברת)

4. לדיון: כל בעל-חיים במשלים מייצג תכונת אופי אנושית טיפוסית, או מספר תכונות אופי אנושיות טיפוסיות. אם כך:

א. כאשר אומרים על מישהו שהוא שועל, מתכוונים לומר שהוא... מה?

ב. האם יש בין תכונות השועל גם כאלה שהן לא בהכרח מגרעות?

ג. אלו רגשות עורר בכם השועל כשקראתם על מעלליו? הסבירו.

ד. קרוב לוודאי שאתם מכירים עוד משלים, ולא רק על שועלים. איזו חיה, בניגוד לשועל, מייצגת טיפוס מסוכן מאוד?

5. אוצר מילים

ביטויים במשל

במשל הופיעו ארבעה ביטויים:

- להעלות במקורה.

- לאכול על חשבון אחרים.

- הוא יצא מדעתו.

- השיבה לו באותה מנה.

א. חפשו את המקום במשל שבו מופיע כל ביטוי והעתיקו את כל המשפט, כולל הביטוי.

ג. כתבו מהו, לדעתכם, הפירוש של כל ביטוי.

ניתן להבין מילה או ביטוי מתוך ההקשר שבו הם מופיעים. לצורך כך, עליכם: לקרוא אחורה, לקרוא קדימה ולשער מה משמעות המילה או הביטוי.

*303*

6. דמות השועל במציאות

קראו כמה עובדות על השועל המצוי בקטע המידע הבא, וכתבו: האם, לדעתכם, יש הצדקה לדימוי שמצר לשועל במשלים?

כמה עובדות על שועלים:

- השועל המצוי הוא טורף ממשפחת הכלביים.

- השועל חי בשטחים פתוחים, באזורי חולות, ביער ובחורש, במדבר, בנאות מדבר וליד מקווי מים.

- השועל נבדל מן הכלב בסימנים אחדים: מידתו קטנה יותר, חרטומו מחודד, האוזניים גדולות.

- בלילה השועל פעיל ובשעות היום הוא מסתתר במחילות שחפר בעצמו, או שנחפרו על ידי בעלי-חיים אחרים.

- השועל אוכל הכול.

- לשועל יש טריטוריות (שטחי מחייה) משלו. כשהוא מכריז על הטריטוריה שלו, משמיע השועל נביחות.

- השועלים חיים בדרך-כלל בזוגות.

- גורי שועלים הופכים לעצמאיים כשהם בני חמישה חודשים.

- בכל העולם צדים את השועל בעיקר בשביל הפרווה, אולם צדים אותו גם לשם ספורט.

*204*

שלושה משלים ומעשייה אחת

*204*

כתב איזופוס

תרגמה מאנגלית: דבורה אמיר

בפעילות זו תקראו שלושה משלים ומעשייה אחת על חברות.

מידע:

המשל והמעשייה הם סוגים של סיפורים עממיים שסופרו תחילה בעל-פה, ורק בהמשך העלו אותם על כתב.

משל 1

הכלב והארנבת

כלב ציד אחד רדף אחרי ארבת. במעלה ההר השיגה והתקרב אליה מאוד. רץ לידה, ומדי פעם נעץ בה את שיניו כאילו הוא עומד לטרוף אותה.

אחר כך המשיך לרוץ לצידה, ומדי פעם קיפץ וכרכר סביבה כאילו הוא משחק עם כלב אחר.

*205*

אמרה לו הארנבת:

הייתי רוצה שתתנהג אתי בכנות, ותגלה לי את טבעך האמיתי.

אם אתה חבר, מדוע אתה נושך אותי מדי פעם בחוזקה?

ואם אתה אויב, מדוע אתה מקפץ סביבי ומכרכר כמו חבר?

אי-אפשר להיות חבר של מי שאינו יודע האם לבטוח בו או לחשוש ממנו.

פעילויות

1. מה ביקשה הארנבת מן הכלב?

א. במשל שלפניכם מופיע הנמשל בסיומו. קראו אותו ונסחו את הנמשל בלשונכם.

ב. אילו נמשלים נוספים ניתן להסיק מהמשל?

ג. האם נתקלתם בבני-אדם שהתנהגו כפי שהתנהג הכלב כלפי הארנבת?

אם כן - ספרו.

משל 2

היונה והנמלה

נמלה קרבה אל מי הנהר כדי לשתות, נפלה למים ונסחפה בזרם.

ראתה זאת יונה, ריחמה עליה וזרקה אל המים ענף יבש. טיפסה הנמלה על הענף ובעזרתו הגיעה אל החוף וניצלה.

לאחר זמן רב ראתה הנמלה צייד מכוון את רובהו אל היונה. עקצה הנמלה את הצייד ברגליו. מרוב כאב החטיא הצייד את היונה. כך הצילה הנמלה את חיי היונה.

ידידים קטנים עשויים להתגלות כידידים גדולים.

*206*

פעילויות

2. מדוע, לדעתכם, בחר איזופוס דווקא בנמלה כדי לתאר את היצור שהחזיר טובה?

3. מדוע היונה והנמלה עזרו זו לזו?

מידע:

מסר - הרעיונות המרכזיים ביצירה, שמנסים להביע באמצעות הסיפור.

4. הנמשל מנוסח כך: "גם חברים קטנים עשויים להתגלות כחברים גדולים". איזו מסקנה נוספת ניתן להסיק מסיפור המשל? נסחו את המסר במילים שלכם.

משל 3

העטלף, הציפורים והעכברים

הציפורים והעכברים רבו ביניהם והכריזו מלחמה. כאשר נאספו הצדדים ועמדו להילחם זה בזה, התלבט העטלף אל מי להצטרף. הציפורים חלפו על פניו ואמרו לו: "בוא איתנו". השיב להן העטלף: "אבל אני עכבר". אחר כך חלפו העכברים על פניו וקראו: "בוא איתנו". השיב להם העטלף: "אבל אני ציפור". ברגע האחרון נמנע הקרב, והושג הסכם שלום.

*207*

הלך העטלף אל הציפורים ורצה להצטרף אל השמחה שלהן על שנמנע הקרב, אך הציפורים סירבו לו, והוא נאלץ להסתלק משם. הלך העטלף אל העכברים ורצה להצטרף לשמחה שלהם על שהושג הסכם. כעסו עליו העכברים וכמעט טרפו אותו.

אמר העטלף לעצמו: 'עכשיו אני מבין'.

מי שאינו יודע מי הוא, לא ימצא חברים.

פעילויות

5. מהו נושא המשל הזה? בחרו מתוך האפשרויות המופיעות:

- בעיות בין עטלפים ועכברים.

- בעיות של חוסר נאמנות, בגידה.

- בעיות של היעדר זהות אישית: מי אני?

- מלחמות בעולם חיות היער.

6. על פי הנמשל, מי שאינו יודע מיהו ולטובת מיהו, נשאר ללא חברים.

האם אתם מסכימים עם מסר זה?

מאפייני תכונות של חברות על פי שלושת המשלים

7. אילו תכונות מאפיינות חברות אמיתית, לפי המשלים שקראתם?

מיינו בטבלה את תיאורי התכונות המאפיינות חברות אמיתית, על פי כל אחד מהמשלים.

משל 1 - הכלב והארנבת,  משל 2 - היונה והנמלה,  משל 3 - העטלף, הציפורים והעכברים

--,  --,  --

הוסיפו תיאורי תכונות נוספות.

*208*

מעשייה בשני חברים במדבר

מעשייה עממית

שני חברים יצאו למסע במדבר הגדול. לאחר ימים רבים של הליכה קשה ומתישה בחום הכבד, איבד אחד מהם את קור-רוחו וסטר פתאום לחברו. נעלב החבר מן הסטירה שקיבל, ופניו להטו מעלבון.

הלך וכתב בחול: "היום חברי סטר על לחיי".

המשיכו שני החברים בדרכם עוד ימים רבים, עד שהגיעו לנווה מדבר. בריכת מים צלולים וזכים עלתה לעיניהם. פשטו את בגדיהם ספוגי הזיעה וקפצו למים. המים, שהיו קרים ומרעננים, היו עמוקים מאוד.

לפתע נחלש אחד החברים והחל לטבוע. מיד שחה חברו, זה שסטר בראשית המסע, כדי להציל את חברו. הוא סיכן את עצמו במים העמוקים, ובמאמץ גדול משה את חברו מן המים.

לאחר שהתאושש הטובע על גדת הבריכה, התיישב ליד סלע וחקק בו את המשפט הבא: "היום חברי הציל אותי מטביעה".

*209*

שאל החבר: "מדוע כשסטרתי לך כתבת זאת בחול, ועכשיו אתה חורט בסלע?"

השיב החבר: "כשחבר פוגע בך, כדאי לכתוב זאת בחול. רוחות המדבר יכסו זאת, והדבר יישכח. אבל כשחבר מסכן את עצמו כדי להציל את חייך, יש לחקוק זאת בסלע, כדי שהדבר ייזכר לעולם".

פעילויות

לסיפור המעשייה הזה תוכלו להאזין באתר של מספר הסיפורים יוסי אלפי. היכנסו ל"סיפורים", ומשם בקשו "סיפור להשמעה". לחצו על "שני חברים במדבר".

(שימו לב, היות שמדובר במעשייה עממית, ישנם פה ושם פרטים שונים במקצת בסיפור).

דעתנו על המסר המשתמע

8. דיון: מדוע כדאי לנסות לשכוח מעשים רעים של חברים? האם זה אפשרי, האם זה רצוי, לדעתכם?

מה יקרה אם לא נשכח את המעשים הרעים של חברים? (לפעמים "החברים" זה אנחנו)

דמויות במשלים ובמעשייה

9. לפניכם הדמויות מתוך המעשייה והמשלים.

א. השלימו את הטבלה.

ב. דרגו, מי מהדמויות הייתם רוצים שיהיו חבריכם? נמקו את הדירוג שלכם.

לדוגמה: במקום הראשון שלי: הנמלה - משיבה טובה.

הדמויות,  תכונות הדמות,  דוגמה:

היונה,  --,  --

העטלף,  --,  --

הציפורים,  --,  --

העכברים,  --,  --

החבר הסוטר,  --,  --

החבר הטובע,  --,  --

*210*

יוצר נבחר: אריך קסטנר

*210*

ביוגרפיה של אריך קסטנר

*210*

אריך קסטנר, אחד מסופרי הילדים האהובים והמצליחים ביותר בעולם, נולד בגרמניה בעיר דרזדן בשנת 1899 ונפטר בשנת 174 בעיר מינכן. הוא היה בן יחיד להוריו, וגדל בבית שלא היה בו שפע. הוריו התפרנסו בקושי רב. אביו, אמיל, היה מעבד עורות ואמו, אידה, הייתה תופרת וספרית, אך הם לא חסכו ממנו חינוך טוב. הוא היה ילד מסור מאוד לאמו ותלמיד חרוץ ומצטיין. בהיותו בן 15 פרצה מלחמת העולם הראשונה, שהשפיעה מאוד על חייו והפכה אותו לאדם רודף שלום ומתנגד לכל אלימות.

חלק א'

מספרי הילדים שכתב קסטנר

1. בספרו הראשון 'אמיל והבלשים' שיצא לאור ב-1928, אפשר לזהות את הילד אמיל, בן-דמותו של קסטנר, שיש לו יחסים מיוחדים עם אמו - אישה שעובדת קשה ודואגת לכל מחסורו. 'אמיל והבלשים' זכה להצלחה עצומה, ילדי גרמניה נהרו לחנויות הספרים וביקשו עותק של הספר הבלשי והמרתק הזה. הם הזדהו עם ילד בן-גילם שכספו נשדד, ויחד עם חבורת נערי רחוב יוצא לתפוס את השודד ברחובות ברלין. הסגנון המיוחד של קסטנר, הדיבור הישיר והחברי עם הקוראים הצעירים, החברות המיוחדת בין הילדים, הרצון לעזור לאמיל האומלל, האומץ לרדוף אחר הגנב הנוכל, העלילה הפתלתלה והמותחת שגיבוריה הם ילדים - כל אלה היו חידוש בכתיבה לילדים.

בשנת 1934 פרסם קסטנר את 'אמיל והתאומים' - ספר המשך ל'אמיל והבלשים'.

*211*

2. באותה שנה (1928) פרסם קסטנר גם את ספרו 'שלושים וחמישה במאי' - ספר מיוחד ושונה מרוב ספריו, ובו תיאור שכולו מסע דמיוני-הרפתקני, משוגע ומצחיק עם סוס מדבר אל מעבר לקו-המשווה, אל הים הדרומי. יש הטוענים שזה הספר האהוב עליהם ביותר מבין ספריו של קסטנר.

3. אחרי כן, בשנת 1931 פרסם קסטנר את הספר 'פצפונת ואנטון', המתאר ידידות שנרקמת בין ילד עני לבת-עשירים שחיה לה בעולם של דמיונות, יחד הם יוצאים למסע הרפתקאות. גם בספר זה מתאר קסטנר ידידות אמיצה בין ילדים, חברות אמת ורצון לעזור בכל מצב.

4. בשנת 1933 פרסם קסטנר את ספר הילדים הרביעי שכתב - 'הכיתה המעופפת', שבו הוא מתאר את חייהם של ילדים שלומדים בפנימייה. קסטנר, שלמד בסמינר למורים אך בחר שלא לעסוק בחינוך אלא בכתיבה, מספר כאן על חיי בית הספר בפנימייה. הוא מתאר בספר זה גם את קשרי החברות בין הילדים וגם את המאבקים על כוח, כבוד ומעמד. הדמות הנערצת על הילדים היא דמותו של המחנך, מנהל הפנימייה, ד"ר יוסטוס ('צדק' בגרמנית), שמתנהג אל הילדים בכבוד רב. הספר נכתב בתקופה קשה מאוד בגרמניה - כשהכלכלה התמוטטה והייתה אבטלה גדולה. משפחות רבות התרוששו והפכו עניות. היטלר ניצל את המצב הקשה ועלה לשלטון. מכאן ועד מלחמת העולם השנייה היו ימים חשוכים ואפלים לגרמנים שהתנגדו לנאצים. קסטנר היה אחד ממתנגדי השלטון, ועל כן החרימו הנאצים את ספריו ושרפו אותם בכיכר האופרה שבברלין (כיום: כיכר בבל).

*212*

ר5. אחרי מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946, פרסם קסטנר את ספרו 'אודה הכפולה', שבו סיפר על אחיות-תאומות שהופרדו זו מזו כשהיו תינוקות, מפני שהוריהן התגרשו.

6. בשנת 1957 פרסם קסטנר את "כאשר הייתי נער קטן' - ספר על ילדותו ועל משפחתו.

7. בשנת 1963 פרסם קסטנר את ספרו 'האיש הקטן' - הרפתקאותיו של ננס יתום, שאומץ על ידי קוסם בקרקס, פרופסור הוקוס בן פוקוס, והפך לעוזרו הנאמן. מבעד לעלילה סוחפת שיש בה סיפור חטיפה וסחיטה של פושעים, תיאר קסטנר את הבעיות של החברה המודרנית, שבה רודפים אחר ידוענים, אחרי בידור, אחר פרסום ואחר כסף.

חלק ב'

מה מיוחד בכתיבתו של קסטנר?

הייחוד בספרים של קסטנר הוא שרעיונות של שוויון, עזרה לחברים, תמיכה בחלש ובעיני עולים בספריו בפשטות, בצורה שאינה מטיפה, מחנכת או צדקנית. הם נובעים באופן טבעי ואמיתי מן העלילה ומיחסי הדמויות. סופר הילדים, יהודה אטלס, כותב: "קסטנר היה סופר שאכפת לו, שדיבר אל ילדים כאל שווים, שחיבב בכתיבתו את העמלים, העניים וקשי היום..."

אחד הדברים האופייניים לכתיבה של קסטנר הוא הפנייה הישירה שלו אל הילדים הקוראים. הוא משתף אותם במחשבות ובהרהורים שלו, בתחושות,

*213*

בלבטים, בדעות ובביקורת שלו, וגם במה שמצחיק אותו. הוא מכבד אותם ומאמין בחוש הצדק הטבעי שלהם. לאורך כל העלילה 'פוגשים' את קולו של המספר המעורב בהקדמות, בקטעי הרהורים וברגעי מחשבה. כך מעורר קסטנר את המעורבות של הילדים במסופר, וכמו מבקש מהם לחשוב ולהביע גם את דעתם. הנה לפניכם דוגמה לפנייה של המספר אל הילדים הקוראים:

"קוראים וקוראות נכבדים ונכבדות, קטנים וגדולים! אני חושב וחושש שהגיע הזמן לדווח לכם מעט על הוריהן של לי ושל אורה. בעיקר, כיצד קרה שהם התגרשו. ואם במקרה בנקודה מסוימת זו של הספר יציץ מעבר לכתפיכם מבוגר ויגיד: "בן-אדם, איך יכול הסופר הזה, אפילו בעד כל הון שבעולם, לספר לילדים דברים כאלה?" קראו בפניו בטובכם את הדברים הבאים:

כאשר הייתה שירלי טמפל בערך בת שבע או שמונה, היא כבר הייתה כוכבת קולנוע ידועה בכל רחבי העולם וחברות הסרטים הרוויחו מסרטיה מיליוני דולרים. אבל כששירלי טמפל רצתה ללכת עם אמא שלה לקולנוע, לראות סרט עם הכוכבת שירלי טמפל, לא נתנו לה להיכנס. לכך היא הייתה קטנה מדי. היה לה מותר לככב בסרטים. זה היה מותר. כן, לזה היא הייתה מספיק גדולה.

אם מבוגר שמציץ לכם עכשיו מעבר לכתף אינו מבין את הסיפור על שירלי טמפל, וגם לא את הקשר שלו להוריהן של לי ואורה ולגירושין שלהם, אז מסרו לו ממני דרישת שלום לבבית ואמרו לו שיש בעולם הורים גרושים רבים, וכי בשל כך סובלים ילדים רבים. מסרו לו גם שיש ילדים רבים אחרים שסובלים דווקא מכך שההורים שלהם לא התגרשו! אם מצפים מן הילדים שיסבלו בנסיבות אלה, לפחות אפשר לדבר איתם על כך, בדרך מבינה ומובנת".

מתוך 'אורה הכפולה' פרק 5 עמודים 61 - 62, שבו פונה המספר לילדים ומביע את דעתו על גירושין.

*214*

חלק ג'

ההנצחה של הסופר

מי שיבקר בעיר דרזדן שבגרמניה יוכל לבקר במוזיאון אריך קסטנר, שהוקם בעיר שבה נולד הסופר. המוזיאון נפתח בשנת 2000 - השנה המאה ואחת להולדתו. הוא הוקם ב"וילה אוגוסטין", שהייתה שייכת לדודו האמיד. זהו מוזיאון מיוחד, ובו 13 ארונות עם מגירות צבעוניות, שבכל אחת מהן מצוי פריט מעניין מחייו ומיצירתו של הסופר. המבקרים מוזמנים לפתוח ולחטט במגירות אלה. אפשר גם לצפות בקטעים מסרטים שנעשו על פי ספריו, לשמוע באוזניות את קולו של הסופר קורא מסיפוריו ולהתבונן באיורים וברישומים של המאיירים, ולטר טריאר והורסט למקה, שאיירו את ספריו.

על חומת המוזיאון בדרזדן מוצב פסל של אריך קסטנר הצעיר.

קסטנר זכה בפרסים רבים, ביניהם פרס אנדרסן. ספרי הילדים שלו תורגמו לעשרות שפות, ועובדו לקולנוע ולתיאטרון. לכבוד מאה שנים להולדתו הנפיקו בגרמניה בול לזכרו, שבו מופיעה כריכת ספרו הראשון 'אמיל והבלשים', שצוירה בידי ולטר טריאר.

*215*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. האם קראתם ספר של אריך קסטנר או ראיתם סרט שלו? אם כן איזה ספר/סרט?

ב. מה דיבר אליכם בספר או בסרט?

ג. איזה פרט בביוגרפיה של קסטנר עניין אתכם במיוחד?

ד. על מה הייתם רוצים לדעת יותר?

פעילויות

הטקסט שקראתם מספר על חייו של קסטנר ועל הספרים שכתב.

סיפור חייו של אדם נקרא ביוגרפיה.

1. הביוגרפיה מספרת:

א. על השנים שבהן חי הסופר.

קסטנר חי בין השנים -- (כתבו במחברת).

ב. על מקום הולדתו ומותו של הסופר.

קסטנר נולד ב-- (כתבו במחברת) ונפטר ב-- (כתבו במחברת).

ב על הספרים שכתב.

ציינו שמות של חמישה ספרים שכתב קסטנר: -- (כתבו במחברת).

ד. על האופן שבו זוכרים את הסופר.

כתבו כיצד מנציחים את קסטנר כיום -- (כתבו במחברת).

2. ילדי גרמניה נהרו לחנויות הספרים לקנות את הספר 'אמיל והבלשים' (קטע ו). מה פירוש 'נהרו'? סמנו את התשובה הנכונה.

- נדחפו בחנויות הספרים.

- זרמו בהמונים אל חנויות הספרים.

- חצו נהר כדי להגיע לחנות הספרים.

הביוגרפיה

3. הביוגרפיה של קסטנר מסופרת בצורה מסוימת. העתיקו את התשובות הנכונות.

- לפי התוכן של הספרים.

- לפי סדר האירועים החשובים ביותר בחייו.

- לפי סדר השנים שבהן יצאו ספריו.

- לפי העלילות של הספרים.

*216*

4. מדוע שרפו הנאצים את ספריו של קסטנר? (תיאור ספר 4)

5. השלימו את המשפט:

הנפקת בולים, הצבת פסלים של היוצר, הקמת מוזיאון הם דוגמה ל....

סגנון כתיבתו

6. א. מה מיוחד בסגנון הכתיבה של קסטנר? העתיקו את התשובה הנכונה.

- השפה הגבוהה בספריו.

- הנושאים שעליהם כתב.

- הפניות הישירות אל הקוראים.

- עלילות דמיוניות בהשתתפות גיבורי-על.

ב. בחרו אחת מהיצירות המופיעות במקראה והדגימו בעזרת שלושה משפטים את סגנונו המיוחד של קסטנר.

יחסו למבקריו

7. על הספר 'אורה הכפולה' נכתבה ביקורת:

"...איך יכול הסופר, אפילו בעד כל הון שבעולם, לספר לילדים דברים כאלה?"

כלומר, איך הוא יכול לכתוב לילדים על תופעת הגירושין?

קראו את הקטע שבמסגרת האפורה מתוך הספר 'אורה הכפולה', וכתבו מהי התשובה של קסטנר, ומה דעתכם על תשובתו.

ריאיון עם הסופר בעקבות קריאת הביוגרפיה שלו

8. דמיינו פגישה עם הסופר, וכתבו מה הייתם אומרים לו ומה הייתם שואלים אותו.

ראיון עם: --

המראיין: --

הסופר: --

המראין: --

(במחברת)

*217*

'האיש הקטן' - המלצה לקריאה

*217*

אריך קסטנר

תרגם מגרמנית: מיכאל דק

הספר 'האיש הקטן' הוא נכתב בשנת 1963, כעשר שנים לפני מותו של הסופר.

אחריו כתב קסטנר את המשכו 'האיש הקטן והעלמה הקטנה' (1967).

אחרי טלטלות רבות שעברו על קסטנר ועל העולם במהלך מלחמת העולם השנייה, שב הסופר וכתב עלילה מרתקת שיש בה הומור ושמחת חיים, ואין בה מן הייאוש והרוע שהשתלטו על העולם בשנות המלחמה.

העלילה מתארת דמות שמזכירה את 'אצבעוני' - ילד ננסי שגובהו חמישה סנטימטרים ושמו מקסי (והוא דווקא מיני שבמיני). מקסי היתום מהוריו מצטרף לקרקס שבו עבדו פעם הוריו הננסיים, ושם הוא הופך לשולייתו של הקוסם הראשי, הוקוס בן פוקוס. בזכות זריזותו, ממדיו הזעירים והיותו כמעט בלתי-נראה, הוא מסוגל לבצע מעשי קסמים שמדהימים את הקהל בקרקס. כך הופך מקסי הקטן, שחי וישן בתוך קופסת גפרורים, לחביב הקהל ולידוען של ממש.

מקסי ושותפו הוקוס בן פוקוס הם ידידי אמת, אינם מסתחררים מן ההצלחה, אינם מתפתים להצעות כספיות מסעירות, הם שומרים נאמנות לקרקס 'שטילקה' שבו התחילו לעבוד, ובעיקר נאמנים זה לזה.

ההצלחה הגדולה של מקסי נקטעת כאשר סניור לופז, מיליונר דרום-אמריקאי נוכל ואיש מאפיה, חומד את מקסי ורוצה להופכו לרכושו הפרטי. הוא שולח שני פושעים שחוטפים את מקסי. מכאן ועד הסיום מתנהלת עלילה בלשית של מעקב אחר החוטפים עד לסיום...

*218*

פצפונת ואנטון

*218*

הפרק: עיני מר ברמזר נפקחות

תרגמה מגרמנית: אלישבע קפלן

מיכאל דק תרגם לעברית כמה מספריו של אריך קסטנר. זהו מכתבו לקוראות ולקוראים על הספר 'פצפונת ואנטון'.

מכתב לקוראות ולקוראים,

אריך קסטנר אהב לכתוב הקדמות, ואפילו צחק על עצמו שהוא מחשיב את ההקדמה כמעט כמו את הספר. "ספר בלי הקדמות", הוא כתב, "הוא כמו בית בלי גינה קטנה לפניו".

בהקדמה לספר פצפונת ואנטון, שתקראו אותה עוד מעט, הוא מספר על כוח הדמיון של ילדים, אבל דווקא בספר זה הוא מתאר מצב אמיתי שהיה בגרמניה, מולדתו, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בתקופה ההיא היו בגרמניה הבדלים גדולים בין אורח חייהם של העשירים לזה של העניים. רק לאנשים מעטים היה כסף רב ורכוש, בעוד לרוב האנשים לא היה כסף כלל, ולא היה במה לקנות אוכל.

לרבים גם לא הייתה עבודה, למצב הזה קוראים "אבטלה". והיה עוד דבר: גזענות ושנאת זרים. בגרמניה היו שחשבו כי מי שאינו גרמני שווה פחות מבן-אדם אחר, ורק מי שנולד בריא, גבוה ובלונדיני ראוי להיחשב גרמני. לזה קוראים "גזענות".

*219*

בחיים, כמו בסיפורים, לא תמיד הסכימו הורים עשירים שהילדים שלהם יתחברו עם ילדי עניים. קסטנר רצה שלא יהיו מעמדות בחברה: מעמד של עשירים ומעמד של עניים, מעמד של פועלים ומעמד של בעלי עסקים. בספר שלפנינו הוא מנסה לשכנע את הילדים הקוראים את ספריו לעשות למען עולם צודק יותר.

בגלל ההבדלים בין המעמדות, בגלל האבטלה, בגלל הגזענות - ובמיוחד שנאת היהודים הגדולה של הנאצים בגרמנים - וכן משום שהיטלר, מנהיג המפלגה הנאצית בגרמניה רצה להשתלט על העולם - פרצה מלחמת העולם השנייה. אבל על זה תקראו בספרי ההיסטוריה, אם תרצו.

מאז שכתב קסטנר את פצפונת ואנטון, העולם השתנה לבלי היכר. יש בספר זה דברים שכבר נראים מיושנים בעינינו. תארו לעצמכם שמוזיקה השמיעו מתקליט בצורת צלחת פלסטיק גדולה ושטוחה, ששמו עליה מנוף קטן ובקצהו מחט, וכדי לנגן תקליט היה צריך לסובב ידית של מכשיר שקראו לו "גרמופון". ומה דעתכם על העובדה שאנטון היה מוכרח לחפש מסעדה כדי לטלפן ממנה, ולהזהיר את ברטה השמנה מפני הגנבים? וכל זה משום שאז עוד לא היו טלפונים ציבוריים, גם לא טלפונים בבתים, ובטח שלא טלפונים ניידים.

יש דברים נוספים שאולי השתנו קצת מאז שנכתב הספר: אולי המבוגרים מתייחסים קצת יותר בכבוד לילדים, אולי הילדים מתייחסים להורים קצת פחות ביראה, אולי יש קצת יותר שוויון בין נשים לבין גברים. מה דעתכם?

ויש דברים שבכלל לא השתנו מאז שהספר נכתב: אנשים רעים יש בכל מקום, ולא כל כך קל למצוא אהבה אמיתית, אבל אין כמו חבר או חברים טובים כדי לעשות את החיים יפים יותר.

*220*

ביום שישי הייתה פצפונת מקדימה לצאת מבית-הספר בשעה אחת. מר פוגה ידע את זאת, ובכל יום שישי היה שולח את הנהג להביא את הילדה הביתה במכוניתו. ראשית, לא היה זקוק למכונית בשעה זו, ושנית - ידע כמה אוהבת בתו נסיעות אלה.

משיצאה פצפונת משער בית-הספר, הצדיע לה הנהג ופתח את דלת המכונית. הילדה מיהרה אליו, הושיטה לו את ידה ואמרה: "שלום, מר הולק!" שאר הילדות שמחו מראש, שכן כל פעם שהייתה פצפונת פוגה נוסעת הביתה, הייתה לוקחת איתה חברות ככל אשר תחזיק המכונית. אולם היום, משעלתה פצפונת על מעלת האוטו פנתה אל חברותיה, שלחה בהן מבט של צער ואמרה: "אל תיעלבנה, בנות, היום אני נוסעת לבדי." הילדות עמדו לפני המכונית בפחי-נפש. "עלי לסדר עניין חשוב," הסבירה פצפונת, "ואתן תפרענה אותי משליחותי." אחר-כך נכנסה לבדה למכונית הגדולה ואמרה לנהג לאן היא מבקשת לנסוע. הנהג עלה על מושבו, המכונית זזה ממקומה, ועשרים ילדות הביטו אחריה בכיליון עיניים.

כעבור כמה רגעים נעצרה המכונית לפני בניין גדול, והנה אף הוא בית-ספר! "עשה לי טובה, מר הולק", אמרה פצפונת, "חכה לי רגע, בבקשה!" מר הולק נענע את ראשו, ופצפונת מיהרה להיכנס לבית-הספר. השעה הייתה שעת הפסקה. פצפונת עלתה לקומה השנייה ושאלה את אחד התלמידים היכן חדר המורים. הנער הוליכה לשם. פצפונת דפקה על הדלת, ומאחר שלא שמעה כל תשובה, דפקה שנית ביתר עוז.

הפעם נפתחה הדלת, ופצפונת ראתה לפניה איש צעיר וגבה-קומה שהיה לועס פרוסת לחם בחמאה.

"ערב לך?" שאלה פצפונת.

האיש צחק. "מה עוד תבקשי לדעת?"

"אני רוצה לדבר עם מר ברמזר," השיבה הילדה. "שמי פוגה."

המורה בלע את נגיסתו ואמר: "היכנסי, בבקשה!" שניהם נכנסו לחדר גדול. בחדר היו כיסאות לרוב, ועל כל כיסא וכיסא ישב מורה. למראה מחריד זה ליבה

*221*

של פצפונת דפק בחוזקה. בן-לוויתה הוליכה אל החלון שעל אדנו ישב מורה זקן ושמן ולראשו קרחת לאין קץ. "ברמזר," אמר המורה הצעיר, "הרשה לי להציג לפניך את העלמה פוגה. היא מבקשת לדבר איתך." אמר ועזב את שניהם לנפשם.

"את רוצה לדבר איתי?" שאל מר ברמזר.

"כן, אדוני," אמרה הילדה, "הלא הוא מכיר את אנטון גסט."

"הוא לומד בכיתתי," השיב מר ברמזר והשקיף בעד החלון.

"זהו, זהו," אמרה פצפונת בקורת-רוח. "אני רואה שאנחנו מבינים זה את זה."

מעט-מעט התחיל מר ברמזר מגלה עניין בדבריה. "ובכן, מה כוונתך?"

"הוא נרדם בשיעור החשבון," אמרה פצפונת. "ולצערי, גם עבודות הבית שלו אינן מוצאות חן בעיני אדוני."

מר ברמזר נענע את ראשו ואמר: "נכון." בינתיים נתקרבו אליהם עוד כמה מורים שביקשו לדעת מה העניין.

"סליחה, רבותי," אמרה פצפונת, "הואילו בטובכם לשוב למקומותיכם. עלי לשוחח עם מר ברמזר בלי עדים." המורים צחקו וחזרו לכיסאותיהם, אולם מעתה לא דיברו עוד ועשו אוזניהם כאפרכסות.

"אני חברתו של אנטון," אמרה פצפונת. "הוא סיפר לי, שאם לא ישתנה המצב, יש בדעתו של אדוני לכתוב מכתב לאימו."

"נכון. היום בשיעור הגיאוגרפיה הוציא מכיסו פנקס ורשם בו חשבונות. עוד היום אשלח מכתב לאימו."

ברצון רב הייתה פצפונת מנסה לראות את בבואתה בקרחתו של מר ברמזר, אלא שלא הייתה שעתה פנויה לכך. "ישמע, אדוני," אמרה למורה. "אימו של אנטון חולה מאוד. היא הייתה בבית-החולים ושם גזרו מתוכה צמח... לא, גידול, ועכשיו היא שוכבת זה כמה שבועות בבית ואינה יכולה לעבוד."

*222*

"את זאת לא ידעתי," אמר מר ברמזר.

"היא שוכבת במיטה ואינה יכולה לבשל. אך הרי אי-אפשר שלא יבשלו בבית. ויודע אדוני מי מבשל? אנטון מבשל. אני אומרת לו, תפוחי-אדמה שלוקים, ביצים טרופות וכל מיני דברים, נהדר ממש!"

"את זאת לא ידעתי," השיב מר ברמזר.

"זה שבועות שאינה יכולה להשתכר. אף הרי אי-אפשר שלא להשתכר. ויודע, אדוני, מי משתכר? אנטון משתכר. את זאת לא ידע, כמובן!" פצפונת התחילה רותחת. וכי מה הוא יודע, בעצם?

שאר המורים צחקו. פני מר ברמזר האדימו, האדימה אף קרחתו מן הקצה אל הקצה.

"וכיצד הוא משתכר?" שאל.

"את זאת לא אגלה," אמרה פצפונת. "אחת אומר לו, שהנער המסכן יגע יומם ולילה. הוא אוהב את אימו, ולכן הוא עמל וטורח ומבשל ומשתכר וקונה צורכי אוכל ומשלם את שכר הדירה, וכשהוא הולך להסתפר, הוא משלם לספר לשיעורין. ובכלל איני מבינה, איך הוא מצליח שלא לישון במשך כל הלימודים שלכם!"

*223*

מר ברמזר שתק. שאר המורים הקשיבו. ואילו פצפונת - לא היה עוד מעצור לדבריה.

"והנה אדוני יושב במנוחה אל שולחנו וכותב שהנער עצל! הדבר עובר כל גבול, בחיי! הרי אם ישלח את המכתב, תיבהל האישה האומללה ומיד תחלה שנית. אולי יצמחו לה בגללו עוד כמה צמחים, ושוב ייקחו אותה לבית החולים! אבל אז יחלה גם הנער, בזה יכול הוא לסמוך עלי! כי חיים כאלה לא יוכל לשאת עוד."

מר ברמזר אמר: "אל תכעסי כל-כך. וכי למה לא סיפר לי את כל אלה בעצמו?" "בזה אדוני צודק," השיבה פצפונת. "גם אני שאלתי אותו על כך, ויודע הוא מה ענה?"

"ומה ענה?" שאל המורה. חבריו קמו שנית מעל כיסאותיהם ועמדו מאחורי הילדה בחצי עיגול.

"אנטון ענה לי: 'מוטב שתדבק לשוני לחיכי'," הודיעה פצפונת. "נראה שהוא גאה מאוד."

מר ברמזר ירד מעל סף החלון ואמר: "טוב, לא אשלח את המכתב."

"יפה מאוד מצידו," אמרה פצפונת. "הוא איש נחמד. מייד הרגשתי בכך, ותודה רבה."

המורה ליווה אותה עד הדלת. "גם אני מודה לך, ילדתי."

"ועוד דבר," אמרה פצפונת. "טוב שנזכרתי. אל-נא יספר לאנטון שהייתי אצלו."

"אף לא מילה אחת," הבטיח מר ברמזר והחליק על ידה. אותה שעה צלצל הפעמון. הלימודים נתחדשו. כחץ מקשת ירדה פצפונת במדרגות, עלתה למכונית ונסעה הביתה. במשך כל הנסיעה התנדנדה על מושבה וזמזמה ניגונים עליזים.

*224*

בסיום ספרו על פצפונת ואנטון

כותב קסטנר "על הסוף השמח":

ההרהור השמיני והנושא שלו

שמא סבורים אתם, שאף בחיים הכול מתנהל בצדק ונגמר בכי טוב, ממש כבספר הזה? אם כן, אין אתם אלא טועים. אמנם מצב כזה רצוי, וכל איש נבון משתדל להביא את הדברים לידי כך, אך אין העולם נוהג כמנהג זה. עדיין אינו נוהג מנהג זה.

הידידות

אם אתם מאמינים לי או לא: אני מקנא בפצפונת. לא לעיתים קרובות יש הזדמנות להביא תועלת לחבר או לחברה. וכמה נדיר הוא שאפשר לעשות שליחות חברית כזו בסתר. מר ברמזר לא ישלח מכתב לאמא של אנטון. הוא כבר לא ינזוף בנער. בהתחלה אנטון יתפלא, ואחר כך ישמח, ופצפונת תוכל בסתר לחכך את כפות ידיה בהנאה. היא הרי יודעת איך זה קרה. בלעדיה הכול היה משתבש. אבל אנטון לא יידע מזה. פצפונת לא צריכה תודות. המעשה עצמו הוא הפרס שלה. כל דבר נוסף היה מקטין את השמחה ולא מגדיל אותה.

אני מאחל לכל אחד מכם חבר טוב. ואני מאחל לכל אחד מכם שתהיה לו הזדמנות לעשות טובה חברית כזו בלי שהחבר יידע. רק כך תדעו כמה אושר נגרם כאשר גורמים אושר למישהו אחר.

*225*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. מה דעתכם על מכתבי הסופר לקוראים?

ב. כיצד אתם הייתם עוזרים לחבר בצרה כדוגמת אנטון?

פעילויות

העלילה

1. בעלילת פרק זה משתתפות מספר דמויות. הציגו בקצרה כל אחת מהן.

א. פצפונת היא...

ב. אנטון הוא...

ג. מר ברמזר הוא...

ד. מר פוגה הוא...

ה. מר הולק הוא...

2. מר ברמזר התכוון לשלוח מכתב לאימו של אנטון. מה היה כתוב בו, אילו נכתב? כתבו את המכתב בשמו של מר ברמזר.

אל:

הגברת..

הנדון: --

--

בברכה

מר ברמזר

*226*

3. מר ברמזר לומד, בזכות פצפונת, כמה וכמה דברים שלא ידע קודם לכן על אנטון.

מה נודע למר ברמזר מפיה של פצפונת?

4. האם הביקור של פצפונת השיג את מטרתו? פרטו.

5. הפרק נקרא: עיני מר ברמזר נפקחות.

האם השם מתאים לפרק? נמקו.

הדמויות

6. פצפונת ומר ברמזר הם דמויות ראשיות בסיפור. בחרו לאפיין אחת מהדמויות.

א. אילו תכונות יש לו/לה?

ב. מתוך מה אתם למדים זאת?

ג. איזה שינוי חל בדמות?

מעשים טובים

7. אריך קסטנר, מחבר הספר, צירף בסיום כל פרק את הרהוריו על המסופר בו. קראו את ההרהור על הידידות.

מה פירוש "המעשה עצמו הוא הפרס שלה"? הסבירו והדגימו באמצעות המסופר בפרק.

8. דיון: איך הייתם מגיבים אילו נודע לכם שחבר טוב שלכם פעל למענכם בסתר? פרטו.

כתיבתו של קסטנר

9. כתיבתו של אריך קסטנר לילדים ידועה בהומור שלה. הספר "פצפונת ואנטון", כולל הפרק השמיני, מדגימים את ההומור של המחבר.

בחרו וצטטו קטע קצר משעשע מתוך הפרק.

*227*

אוצר מילים

10. הספר נכתב במקורו בגרמנית ותורגם לעברית ספרותית יפה. כיום לא מדברים כך, ולרוב גם לא כותבים כך.

משפט מהקטע השני בפרק:

לדוגמה: "הילדות עמדו לפני המכונית בפחי-נפש. "עליי לסדר עניין חשוב," הסבירה פצפונת, "ואתן תפרענה אותי משליחותי."

א. מה לדעתכם המשמעות של הצירוף "פחי-נפש"?

ב. איך אומרים בעברית יום-יומית "'בכיליון עיניים"?

ג. במקום "תפרענה אותי" אומרים כיום: -- (כתבו במחברת)

11. לפניכם חלק מתוך הדיאלוג בין פצפונת ומר ברמזר:

"את רוצה לדבר איתי?" שאל מר ברמזר.

"כן, אדוני," אמרה הילדה, "הלא הוא מכיר את אנטון גסט."

כשפצפונת אומרת למורה של אנטון 'הוא' היא מתכוונת למורה.

כך דיברו בגרמניה בעבר כשאדם נמוך במעלה דיבר עם אדם רם מעלה, כמו בסיפור: תלמידה ומורה.

א. העתיקו עוד שלוש דוגמאות לצורה זו של דיבור.

ב. בחרו קטע קצר נוסף המדגים את סגנון העברית הספרותית "של פעם" בספר.

*228*

כיצד היה טיל אולנשפיגל לרופא חולים?

*228*

אריך קסטנר

תרגמה: אלישבע קפלן

הקדמה

רבותי!

אני מקווה שגם אלה מבניכם שעדיין לא היו בקרקס, יודעים מוקיון מהו. הזוכרים אתם? המוקיונים הרי הם ליצנים שתלבושתם ססגונית ומצחיקה, כאילו כל ימות השנה אינם אלא נשף-מסכות אחד. הם נוהגים לרוץ אחרי הסוסים המאולפים, מבקשים לקפוץ עליהם, נופלים על החול ומתהפכים. הם מנסים את כוחם במעשי להטים, ומובן מאליו שאינם מצליחים בהם. וכיוון שכל מעשיהם בסכלות נעשים, מתגלגל קהל הצופים מצחוק.

ועתה שערו בנפשכם, שבבוקר בהיר אחד יקום מוקיון כזה וילך לו מן הקרקס! ילך בלא פרוטה בכיסו ומבלי להודיע דבר למנהל הקרקס! ילך בלי שיידע מלאכה של ממש, בלי מזוודה ומקל, בלי הורים וקרובים עשירים! תארו לכם: הנה הוא עוזב את העיר, פשוטו כמשמעו, משוטט בדרכים ובשבילים ועובר שדות ויערות, עד שהוא מגיע לאחת העיירות והנה עומד שם אופה שמן בפתח חנותו ורואה את המוקיון בא לעיר ושואל:

"מי אתה, יצור משונה?"

"אני?" משיב המוקיון, "אני שוליה-של-אופים נודד. אולי יש לך עבודה בשבילי?"

מה תאמרו על זאת? ועתה שערו נא בדמיונכם, שהאופה ישכור את המוקיון באמת ובתמים! אדם שמימיו לא לש עיסה ולא אפה לחמניות, ועוגת תפוחים לא כל שכן! התוכלו לשער מה יעשה במאפייה?

מעשי שטות יעשה, אך ורק מעשי שטות!

*229*

ומה יהיה בסופו של דבר?

בסופו של דבר יקום האופה השמן ויגרשו מביתו, ושוב יהיה נע ונד. ויכול להיות שבעיירה אחרת יפנה אליו סנדלר וישאל אותו:

"מי אתה ומה מלאכתך?"

"אני?" ישיב המוקיון, "אני שוליה-של-סנדלרים נודד"?

"מה טוב!" יקרא הסנדלר, השוליה שלי שוכב בבית-חולים. בוא, היכנס! עד מחר יש להתקין סוליות לעשרים זוגות נעליים."

אוי ואבוי!

התאמינו לי אם אומר לכם, כי אומנם היה אדם משונה כזה? לא תאמינו? אכן, היה היה אדם כזה! בהן צדקי!

אומנם היה זה לפני עידן ועידנים, בימי הביניים. לפני שש מאות שנה היה בארץ גרמניה מוקיון, שהתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, בכל אשר בא היה מעולל תעלולים ומעבר את הבריות על דעתם, ושמו נקרא טיל אולנשפיגל. מלבד תעלוליו לא ידע אלא מלאכה אחת: לרקד על גבי חבל, אלא שלא חשקה נפשו לצאת לפני קהל בקרקסים ובירידים. לא רצה שיצחקו עליו. אדרבה, ביקש הוא עצמו לצחוק על הבריות.

לפיכך היה נע ונד ממקום למקום, ובכל אשר בא היה ממהר לשלוח ידו במלאכה, שלא היה בקי בה כלל ועיקר. בזה אחר זה היה אופה, סנדר וחייט, מחצצר, מגיד-עתידות ורופא, טבח וכומר, נגר, קצב, מסיק תנורים ופרופסור. כמעט שלא הייתה מלאכה אחת שלא עסק בה לעת מצוא, ולא הייתה אפילו מלאכה אחת שידע אותה. ומשום כך, לא זו בלבד שהיה טיל אולנשפיגל אחד הליצנים הגדולים שבכל הדורות, אלא שאף ליצן מיוחד במינו היה. שכן לא בקרקס היה עושה, אלא בחיים של ממש! הבריות, שהכשיל אותם במעשיו, מיעוטם צחק לאחר מכן ולא חשבו לו את תעלוליו לעוון, ואלה היו החכמים שבהם. ואילו רובה רתחו מכעס ולא נחו ולא שקטו עד שעלה בידם להתנקם בו. אלא שהללו לא בחוכמה היו עושים, שכן אולנשפיגל היה בעל זיכרון טוב. באחד הימים היה חוזר פתאום לאותו מקום ומהתל בהם, עד שחשכו עיניהם וצללו אוזניהם. בסופו של דבר הצליח הוא תמיד ללגלג עליהם.

המעשיות על אודות טיל אולנשפיגל, המהלכות בפי הבריות והכתובות בספרים ישנים, אין להן מספר, ואילו רציתי להביא לפניכם את כולן, היה הספר הזה כבד מכוחותיכם, ולא הייתם יכולים להרימו ולשאתו.

אריך קסטנר

*230*

כיצד היה טיל אולנשפיגל לרופא חולים?

*230*

אמת בפי הבריות: מי שהיה שובב-להכעיס בימי ילדותו, לא תצמח ממנו ברכה לכשיגדל - ומה גם אם ימות אביו עליו בעודו ילד. והוא הדין בטיל אולנשפיגל: משנה לשנה היה הולך ומרבה תעלולים.

יותר משהיה מחליף את כותונתו היה מחליף את מקצועו. ומאחר שלא היה אפשר לו להשתהות שעה ארוכה בשום מקום - שאילו עשה כן, היו בוודאי תולים אותו או לפחות מכים אותו מכות-רצח - היו שבילי ארץ גרמניה מוכרים לו ככף-ידו עוד בטרם ימלאו לו עשרים שנה.

יום אחד בא לעיר נירנברג, ושם עולל מעשה מיוחד במינו: הדביק מודעות מעל לפתחי הכנסיות ובשערו של בית-העירייה ושם עצמו רופא עושה נפלאות.

לא ארכה השעה, ובא אצלו מנהלו של בית-החולים העירוני ואמר:

"אדוני הרופא הנכבד מאוד! בבית-החולים שלנו נתרבו החולים עד שאיני מוצא את ידי ואת רגלי. כל המיטות תפוסות עד אפס מקום, ואין בידינו כסף לכלכל את כולם. שמא תוכל לעוץ לי עצה?"

גרד אולנשפיגל מאחורי אוזנו והשיב:

"ודאי, ודאי, יקירי. אלא שעצה טובה עולה הרבה כסף".

"כמה?" שאל המנהל.

אמר אולנשפיגל: "מאתיים זהובים".

תחילה נדהם המנהל עד כי לא היה יכול לדבר. אחר כך שאל מה בדעתו של הדוקטור אולנשפיגל לעשות תמורת מאתיים זהובים.

*231*

"תוך יום אחד ארפא את כל החולים שבבית-החולים! ואם לא אצליח, לא אקח ממך אפילו פרוטה אחת".

"מצוין!" קרא האיש ומיד הוליך את אולנשפיגל לבית-החולים והודיע לחולים, שהרופא החדש עתיד לרפא את כולם, אם רק ימלאו אחר כל הוראותיו. אמר, וירד אל לשכתו ועזב את אולנשפיגל עם החולים.

התחיל אולנשפיגל מהלך ממיטה למיטה ומשוחח עם החולים. אל כל אחד מהם היה מדבר בקול חרישי, ועם כולם דיבר בלשון אחת.

"ברצוני לעזור לכולכם", היה אומר, "לך, ידיד, וגם לשאר החולים. ויודע אני תרופה עושה פלא: עלי לשרוף אחד מכם ולהשקות את שאר החולים מאפרו. כבר גמרתי בלבי את מי מכם אשרוף: את זה שמחלתו אנושה ביותר מכולכם. הלא היא הדרך הטובה. מה דעתך על כך? דברי נראים לך, לא כן?"

אחר כך היה גוחן על החולה עוד יותר קרוב ומוסיף ולוחש באוזנו:

"כעבור מחצית השעה אקרא למנהל, והלה ישלח מכאן את הבריאים שבכם. לפיכך טוב תעשה אם תזדרז מעט, ידידי, שכן את האחרון שבכם יהיה עלי לשרוף לאפר."

וכך היה עובר מחולה לחולה, ולכל אחד היה סח אותם הדברים עצמם. לבסוף קרא למנהל שיעלה. בא המנהל והכריז בקול גדול:

"כל הבריא בכם יקום וילך לביתו!"

תוך שלוש דקות נתרוקן האולם! הכל רצו או צלעו במלוא כוח רגליהם ומיהרו לעזוב את בית-המרפא ברוב פחד. והרי היו ביניהם אנשים, שלא קמו ממיטתם זה עשר שנים!

מרוב תמיהה לא יכול המנהל להוציא הגה מפיו. ירד במרוצה ללשכתו והביא לאולנשפיגל מאתיים ועשרים זהובים. הושיט לו את צרור הכסף ואמר:

"הנני מוסיף לך על שכרך עשרים זהובים. אכן, אין רופא כמוך בכל העולם כולו!"

"בדיוק," אמר אולנשפיגל, ולא נתכוון אלא לסכום הכסף. נתן את הצרור בכיסו, נפרד מן המנהל ומיהר לעזוב את העיר נירנברג מאחורי גבו.

למחרת היום שבו כל החולים לבית-החולים וחזרו ושכבו איש-איש על מיטתו.

המנהל רגז והתרגש.

"מה קרה לכם?" קרא ברוב מבוכה, "הרי הרופא ריפא את כולכם!"

סיפרו לו החולים מפני מה ברחו אתמול: איש מהם לא רצה להישרף לאפר!

"איני אלא חמור," אמר המנהל, "אותו מנוול רימה אותי, ולא עוד אלא ששילמתי לו עשרים זהובים נוסף על הסכום שדרש ממני!"

מתוף: "אריך קסטנר מספר", הוצאת אחיאסף 1985

*232*

כיצד אפה אולנשפיגל ינשופים וחתולים?

*232*

אריך קסטנר

תרגמה מגרמנית: אלישבע קפלן

אריך קסטנר נהג "לדבר אל קוראיו" בצורה ישירה, לכתוב להם מה דעתו על דמויות בסיפוריו ועל התנהגות חברתית - כל אלה בצמוד לסיפורים שכתב. הדיבורים אל הקוראים נקראים בפי קסטנר "הרהור", מחשבה על נושאים שונים.

ה"הרהור" של קסטנר מופיע כהקדמה לשני הסיפורים: "כיצד היה טיל אולנשפיגל לרופא חולים?" ו"כיצד אפה אולנשפיגל ינשופים וחתולים?" (ראו בהקדמה לסיפור "כיצד היה טיל אולנשפיגל לרופא חולים?")

יום אחד בא אולנשפיגל גם לבראונשוויג והתחיל מחפש את פונדק "המולדת", שבו ביקש ללון אותו לילה. ניגש אל אופה שעמד בפתח מאפייתו, ושאל אותו לדרך. האופה באר לו את הדרך באר היטב ואחר שאלו:

"מי אתה ומה מלאכתך?"

"אני?" אמר טיל. "אני שוליה-של-אופים נודד."

שמח האופה, שכן זקוק היה לפועל, ואולנשפיגל התחיל לעבוד במאפייתו על מנת לקבל שכר, מזונות ולינה. בשני הימים הראשונים היה האופה עצמו עושה במלאכת התנור ומשום כך לא השגיח כלל, שטיל מבין באפיה כדרך ששור מבין בנגינה על פסנתר. ואילו ביום השלישי החליט האופה לשכב לישון בשעה מוקדמת. ואולי ביקש ללכת לפונדק "חזיר-היער" ולשחק בכדורת. מכל מקום אמר לו לטיל:

"הלילה תאפה לבדך. לא ארד לתנור אלא מחר בבוקר."

"טוב," אמר טיל. "אבל מה לאפות?"

*233*

"הנשמעה כזאת?" התרגז האופה. "שוליה-של-אופים שואל מה עליו לאפות! מצידי - אפה ינשופים וחתולים!"

אמר"ינשופים וחתולים", והרי יכול היה לומר גם "כלניות וגורי-כלבים". אלא שאמר מה שאמר מתור כעס, על ששאל אותו פועלו שאלה אווילית כזו. משהלך האופה, לש אולנשפיגל את הבצק, ומן השעה העשירית בלילה ועד השעה השלישית בבוקר לא אפה אלא ינשופים וחתולים.

בבוקר, כשירד האופה לתנור, נדמה לו שהוא נכנס לגן-החיות. בכל מקום היו מונחים ומוצבים בעלי-חיים אפויים יפה, ולא ראה אף כיכר לחם אחת ואף לא לחמניות.

התרגז האופה, חבט באגרופו על השולחן וקרא:

"וכי מה זה אפית כאן?"

"עיניך הרואות," אמר טיל, "ינשופים וחתולים, כפי שציווית עלי. וכי לא הצלחתי בכך? השתדלתי מאוד-מאוד."

חוצפתו של אולנשפיגל הוציאה את האופה מכליו. תפס אותו בצווארונו, טלטלו לכאן ולכאן וצווח:

*234*

"סלק עצמך מכאן, פגע רע שכמותך! שא רגלייך תיכף ומיד!"

"תחילה עליך להרפות ממני," טען טיל. "שאם לא כן, לא אוכל לשאת רגלי."

האופה הרפה ממנו, וטיל ביקש להסתלק בן-רגע, אך האופה חזר ותפסו ואמר: "חכה, חכה! קודם תשלם לי את מחיר הבצק שקלקלת!"

"טוב, אבל רק בתנאי שאקח עימי את החיות הנחמדות האלה," השיב אולנשפיגל. "אם אני משלם את מחיר הבצק שממנו הן אפויות, הרי הן שלי."

האופה הסכים. שילם לו טיל את מחיר הבצק, נתן את ינשופיו ואת חתוליו בסל והלך לו.

אחרי הצהרים נתאסף ברחבת הכנסייה קהל עצום ורב. אולנשפיגל נתערב בין הקהל ומכר את ינשופיו ואת חתוליו אחד אחד והרוויח ממון רב.

*235*

השמועה על מעשהו זה נפוצה כהרף-עין. משהגיעה לאוזני האופה, מיד סגר את מאפייתו ורץ כחץ מקשת לרחבת הכנסייה. תוך כדי ריצה קרא בקול גדול:

"חצוף זה ישלם לי את מחיר העצים ששרף באפיית המפלצות הללו! וגם את דמי שימוש התנור! וגם יושלך לבית-הכלא!"

אך כשהגיע לרחבת הכנסייה, כבר היה אולנשפיגל מעבר להרי-חושך. לא זו בלבד שהספיק למכור את ינשופיו ואת חתוליו עד לאחרון שבהם, אלא גם את הסל, שקנה אותו במשיכה, מכר בזוז.

עוד שנים רבות לאחר המעשה הזה צחקו אנשי בראונשוויג על האופה האומלל.

מתוך "אריך קסטנר מספר"

מידע:

מי היה טיל אולנשפיגל?

טיל אולנשפיגל הוא דמות שמופיעה בסיפורי עם בגרמניה - הוא היה מוקיון נודד. אריר קסטנר בחר לספר שתים-עשרה מעשיות מתור מעשיות רבות שסופרו עליו.

בהקדמה לספר 'אריך קסטנר מספר', מתאר קסטנר את טיל אולנשפיגל כמוקיון שברח מן הקרקס ומסתובב לו בעולם בחוסר-כל: "בלי שידע כל מלאכה של ממש, בלי מזוודה, בלי מקל, בלי הורים וקרובים עשירים" (עמוד 7).

כדי לשרוד מחוץ לקרקס, מציג עצמו המוקיון כבעל מקצוע שיודע לאפות, לרפא חולים או לתקן נעליים. בכל מקום הוא עושה מעשי שטות מטופשים ומצחיקים, אר לפעמים הוא מזיק מאוד... מי שנפגע ממנו מגרש אותו, ואז לא נותר לו אלא להמשיך לנדוד ולחפש עיירה אחרת, או כפר אחר, וגם שם לעולל תעלולים....

*236*

שיחת פתיחה אחרי קריאה

א. מה חשבתם בתחילה על השם המוזר של הסיפור, ומה התברר לכם לאחר שקראתם את הסיפור?

ב. ציינו דבר אחד שהצחיק אתכם בסיפור.

פעילויות

עלילת הסיפור

1. למה הכוונה בדברי המספר בתחילת הסיפור: "טיל מבין באפייה כדרך ששור מבין בנגינה על פסנתר"?

2. "ואילו ביום השלישי החליט האופה לשכב לישון בשעה מוקדמת..."

מה משמעות המילה ואילו?

א. מה ניתן ללמוד על התנהלותו של האופה עד לאותו יום שלישי?

ב. מדוע, לדעתכם, שינה האופה ממנהגו?

3. א. קראו את הקטע:

"הלילה תאפה לבדך. לא ארד לתנור אלא מחר בבוקר."

"טוב," אמר טיל. "אבל מה לאפות?"

"הנשמעה כזאת?" התרגז האופה. "שוליה-של-אופים שואל מה עליו לאפות!

ב. ממה נדהם האופה? למה הוא ציפה?

ג. קראו בקול רם לפני הכיתה את הטון שבו אומר האופה: "שוליה של אופים שואל מה עליו לאפות! מצידי - אפה ינשופים וחתולים".

*237*

הביקורת בסיפור

4. א. בחרו להתייחס לאחת המטלות במשימה זו.

- מה הסיבה שטיל אולנשפיגל התחזה לאופה? בתשובתכם התייחסו להקדמה (שנמצאת בסיפור "כיצד היה טיל אולנשיפגל לרופא חולים?") וגם לסיפור.

- מה יחסו של אריך קסטנר לטיל אולנשפיגל על פי קטע הבא (מתוך ההקדמה):

"ועתה שער בנפשכם, שבבוקר בהיר אחד יקום מוקיון כזה וילך לו מן הקרקס! ילך בלא פרוטה בכיסו ומבלי להודיע דבר למנהל הקרקס! ילך בלי שיידע מלאכה של ממש, בלי מזוודה ומקל, בלי הורים וקרובים עשירים!

תארו לכם: הנה הוא עוזב את העיר, פשוטו כמשמעו, משוטט בדרכים ובשבילים ועובר שדות ויערות, עד שהוא מגיע לאחת העיירות"

ב. מצאו עוד מקומות מתוך ההקדמה והטקסט, שמהם ניתן ללמוד על יחס הסופר, אריך קסטנר, לדמותו של טיל אולנשפיגל.

ג. כיצד הייתם מצפים שהאופה יתנהג אילו חי בחברה שבה דואגים לעניים, שהייתה מיטיבה עם טיל אולנשפיגל?

לשון

5. מדוע כתוב במירכאות: פונדק "המולדת"?

- כי זה שם ישן ולא מודרני.

- כי הפונדק הוא מקום מאוד חשוב.

- כי זה שמו של הפונדק.

*238*

6. בחרו באחת מתוך הפעילויות שבמשימה זו.

א. בסיפור מילים רבות השייכות לשורש א.פ.ה. מיינו את המילים מן המאגר לשמות פועלים.

פעלים,  שמות

--,  --

מאגר מילים:

אופה, אפה, מאפייה, אפייה, תאפה, אופים, אפה, אפויים, אפית, אפויות

ב. העתיקו מתוך הסיפור מילים השייכות לנושא אפייה.

לדוגמה: מלאכת התנור

ג. התאימו בין המילים בטור א' לבין פירושן בטור ב'.

(בספר שני טורים:)

טור א': בשפת הסיפור:

- האופה באר לו את הדרך

- שוליה של האופה

- שאלה אווילית

- ביקש ללון

- לקבל שכר

- הנשמעה כזאת?

- משהלך..

- הרוויח ממון רב

- נתן את הינשופים בסל

טור ב': במילים שלנו:

- שאלה טיפשית

- לקבל תשלום

- האופה הסביר לו מה היא הדרך

- האם אי פעם קרה דבר כזה?

- עוזר לאופה

- רצה לישון

- הרוויח הרבה כסף

- הכניס את הינשופים לסל

- כאשר הלך האופה

*239*

קיץ אישי: הפינה שלכם

*239*

עוד משל... קוראים משלים בקיץ

שאלה: מה משותף לשלושת האישים הבאים?

- איזופוס (היווני)

איוון קרילוב (הרוסי)

- ז'אן דה לה-פונטיין (הצרפתי)

תשובה: שלושתם כתבו - משלים חכמים ומעניינים! המשלים שלהם מפורסמים וידועים גם היום. בעולם המערבי הם נחשבים לשלושת הגדולים שבין ממשילי המשלים.

1. בתת-השער פעם אחת פגשתם מבחר משלים, רובם ככולם מאת איזופוס.

2. לקראת הקיץ הקרב אתם מוזמנים להמליץ על עוד משלים שכתבו "שלושת הגדולים".

מה עושים ואיך?

- הולכים לספרייה (ספריית בית הספר, הספרייה הציבורית).

- מאתרים ספרי משלים מאת מחברים אלה.

- קוראים, בוחרים וממלאים את טופס ההמלצה.

עוד משל...

המומלצים של -- (השם שלכם)

כותרת המשל,  מחבר המשל,  בתוך: (שם הספר, ומספר עמוד)

--,  --,  --

--,  --,  --

--,  --,  --

*240*

מה למדנו בקיץ?

*240*

לפניכם רק מדגם ממה שנלמד בשער זה

חגים ומועדים - ל"ג בעומר, יום ירושלים, שבועות:

בטקסט מסמר הערב, למדנו בין היתר:

- על איפיון דמות מתוך מעשיה, הדיבורים שלה ומה שאומרות עליה הדמויות האחרות.

בטקסט ירושלים של זהב, למדנו בין היתר:

- להבין את רעיונות השיר

- לזהות את הרמיזות בשיר לאירועים היסטוריים ולמדרש האגדה המצורף

- להעריך ולהסיק את עמדת המשוררת ואת רחשי לבה

בטקסט דברים שאומרים חז"ל על ירושלים, למדנו בין היתר:

- להכיר מדרשים ואמירות על ירושלים

- על לשון המדרש

בטקסט מתן תורה, למדנו בין היתר:

- להבין את השיר בעזרת הטקסטים המקושרים אליו

- לתאר תמונה

- לאתר בשיר מילים בלשון המקרא

בטקסט מעשה בלביבות, למדנו בין היתר:

- להכיר מעשייה על חכמי חלם

- לזהות את ההומור במעשייה

- על חיי העיירה היהודית בגולה

בטקסט השופט בתנ"ך, למדנו בין היתר:

- להפיק מידע מטקסט לימודי ולהסיק מסקנות

- להציע מילים מאותו שורש

- לזהות מילים נרדפות ומילות ניגוד

*241*

אירועים ואישים:

בטקסט אין לי רעיון, למדנו בין היתר:

- להבין מהי קריקטורה ומה מטרתה

- להתבונן בפרטי הקריקטורה כדי לפענח את הרעיון שלה

- להבין מילים מתוך הקשר

בטקסט דעת, למדנו בין היתר:

- להכיר מבחר ביטויים עם המילה: דעת, ולהבין את לשונם הציורית

בטקסט כשהייתי ילד קטן, למדנו בין היתר:

- מהו טקסט ביוגרפי, מהו טקסט אוטוביוגרפי ומה ההבדל ביניהם

בטקסט את גילגי הכרתי..., למדנו בין היתר:

- לזהות את עמדת הכותבת

בטקסט והאיש הזה הוא אני, למדנו בין היתר:

- על ראיון

- מהו טקסט אישי

- להבין איך ניתן להשתמש בצורת ראיון כאמצעי לכתיבת טקסט אישי

בטקסט כותבים סיפור בעקבות מה שעולה בזיכרון, למדנו בין היתר:

- איך לכתוב סיפור אישי

ילד שכזה:

בטקסט לבד בהפסקה, למדנו בין היתר:

- על איפיון דמויות

- על נקיטת עמדה כלפי מצבים חברתיים

בטקסט ראיתי, קראתי, ביקרתי, למדנו בין היתר:

- לספר סיפור בעל-פה

פעם אחת...:

בטקסט השועל והחסידה, למדנו בין היתר:

- מהו משל ומה מטרתו

- ליצור הכללות

- להכיר ביטויים

- להמיר את נוסח הנמשל ללשון בת-ימינו

- לקשר את הנמשל לחוויה אישית

בטקסט הכלב והארנבת היונה והנמלה, למדנו בין היתר:

- לשער השערה

- להסיק מסקנה

- ללבן בשיחה את מסר הנמשל

בטקסט העטלף, הציפורים והעכברים, למדנו בין היתר:

- לנקוט עמדה

- לבטא עמדה אישית

בטקסט מעשה בשני חברים במדבר, למדנו בין היתר:

- להקשיב למעשייה עממית

*242*

יוצר נבחר:

בטקסט ביוגרפיה של אריך קסטנר, למדנו בין היתר:

- לאתר נתונים ולהפיק מידע

- לבטא עמדה אישית

- להבחין בין הכללה לפירוט

בטקסט עיני מר ברמזר נפקחות, למדנו בין היתר:

- לאפיין דמויות

- להסיק מסקנות

- לזהות את הטון ואווירת ההומור בפרק להמיר לשון של עברית ספרותית ללשון יומיומית

בטקסט כיצד היה אולנשפיגל לרופא חולים, למדנו בין היתר:

- על הומור המשרת מחאה חברתית

בטקסט כיצד אפה אולנשפיגל ינשופים וחתולים?, למדנו בין היתר:

- להבין דימוי

- לשער השערות

- להסיק מסקנות

- לאתר מילים מאותו נושא (אפייה)

- על תפקידי המירכאות בסיפור

פעילויות

א. בחרו שניים-שלושה נושאים חשובים עבורכם, מתוך מה שלמדתם בשער "קיץ", והסבירו מדוע בחרתם בהם.

ב. למה התחברתם בקלות?

ג. במה התקשיתם?

ד. מהם הדברים החדשים שלמדתם?

סוף הספר